ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/05/1991

פיתוח הגליל והנגב לקראת עידו חדש המשרד הדיון בהצעה לסה"י של ח"כ אריה אליאב

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 262

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב/ זי בסיון התשנ"א, 20.5.1991, בשעה 11:05

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

א. אליאב

מ. גולדמן

י. צידון

מוזמנים; ד. ברודט, הממונה על אגף התקציבים, משרד האוצר

צ. אנג'ל, סמנכ"ל למימון, משרד התעשיה והמסחר

א. גבאי, דובר מועצת פועלי טבריה

ד. פיורקי, משרד הכלכלה והתכנון

ג. ליפה, ממונה על איזורי פיתוח, משרד התעשיה והמסחר

ג. בן-יוסף, מזכיר מועצת פועלי טבריה

ש. מעוז, יועץ כלכלי לשר האוצר

ד. צבן, אגף התקציבים, משרד האוצר

ז. גינדל, מנהל המרכז להכוונה לערי הפיתוח, משרד העבודה

והרווחה

ב. פפרמן, מנהל הרשות לתכנון כ"א, משרד העבודה והרווחה

ע. קלעצ'י, ממונה על מחוז הצפון, משרד הפנים
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

פיתוח הגליל והנגב לקראת עידו חדש

המשד הדיון בהצעה לסה"י של ח"כ אריה אליאב
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

אני מקדמת בברכה את מר דוד ברודט, הממונה

החדש על אגף התקציבים, ומאחלת לך הרבה הרבה הצלחה. אנחנו יודעים

שהתפקיד קשה. על הכתפיים של מנהל אגף התקציבים נופלת גדולה מאוד, ולא

פעם הוא עומד בקונפליקט הזה בין הדרישות של הכנסת לבין העמדות של

האוצר, או לבין מה שהוא חושב שצריך להיות נכון ושצריך לנהל את ענייני

תקציב המדינה. דע לך שתעמוד לא פעם בוויכוח אתנו, עם חלק מחברי הכנסת,

עם כל חברי הכנסת, ולא רק עם הכנסת אלא אולי גם עם אנשי ציבור אחרים.

לכן אני מאחלת לך שתהיה לך הרבה סבלנות, הרבה תבונה כיצד לדעת לגשר על

המחלוקות הקיימות, ולהחליט מה טוב למדינת ישראל, מה טוב לעליה ומה טוב

לתושביה. אנחנו מקווים שיהיה שיתוף פעולה כפי שהיה עם ידידנו דוד בועז.

בכל אופן, אנחנו מצדנו נעשה את הכל.

בנושא הזה הופיעו בפני הוועדה השר דוד מגן, שר הכלכלה והתכנון; שר

התעשיה והמסחר מר משה נסים, והופיעו גם אנשים מקרן ג'סיס ונציגים

מהנגב ומהגליל. היום אנחנו רוצים לשמוע מהאוצר על התוכניות שיש לו

בתחום זה. אנחנו יודעים שעליה זורמת לשם, יש תנופה של בניה בגליל

ובנגב, ביקרנו וראינו. בניה הזו תאוכלס בעולים חדשים, היא יכולה להכפיל

את האוכלוסיה שנמצאת בישובים הוותיקים הקיימים, ונשאלת השאלה מה מקורות

התעסוקה שיהיו הן לטווח הקצר והן לטוות הארוך באיזורים האלה.

התבטאנו לא פעם שאולי הגיעה שעתם היפה של הגליל ושל הנגב, שאכן תינתן

להם העדיפות, ואחרי העולים תבוא גם התעסוקה.

א. אליאב; אני רוצת להבהיר כפי עשיתי גם מעל במת הכנסת

את עיקרי הרעיון, וגם להבדיל בינו לבין מה

שוודאי נשמע מאנשי האוצר. הרעיון אינו עומד בניגוד לבואם של יזמים מתוך

המשק הקיים או יזמים פרטיים או בינלאומיים שיבואו מהחוץ. התוכנית הזו

בפירוש היא תוכנית לזמן קצר, קצר מאוד. זו תוכנית שאני קורא לה טיפול

בשיטפון של עולים. יש לתעל את השיטפון הזה למאגרות. המלה מאגרות היא

כדי לתת לזה קונוטציה של דבר זמני כמו מעברות. מהמעברות לא נשאר שום

דבר. במאגרות .האלה אין כל כוונה שיהיו מבנים לשנים רבות. הכוונה היא

שכל ענפי המשק הקיים יורחבו בכדי לקלוט בצורה משמעותית עולים שעסקו

במקצועות קרובים לענפי המשק הקיים, גם בתעשיה אבל לא רק בתעשיה, אלא גם

בחינוך, בבריאות, גם במדע, גם במחקר, בכל ענפי המשק. לא פקידים, פקידים

יש לנו די. אם כי אם מורים הם פקידים, הרי שאין די. השאלה היא איך

מגדירים פקיד, גם אנחנו כולנו פקידים. רוב חיי הייתי פקיד, ולא ראיתי

בזה בושה.

הרחבת כל ענפי המשק הקיים בעולים. עולים יעבדו במקצועות קרובים להם

בתוך מוסדות המשק הקיים. שם, תוך שנה-שנתיים-שלוש, הסברתי בפירוש מה הם

יקבלו, מה הם יוסיפו, והממשלה צריכה שני דברים לתת למאגרות האלה. תהיה

מאגרה על-יד בתי-החולים, מאגרות על-יד האוניברסיטאות, מאגרות על-יד

מכוני המחקר, מאגרות בתעשיה.

התערבות הממשלה צריכה להיות בזה שהיא תשלם את שכר העובדים. אני הצעתי

שכר מינימום, שאפשר להתווכח עליו. היא תשלם חלק או את כל שכר העובדים,

ותאפשר להרחיב אותו ענף קיים, אותו מפעל קיים, אותו בית-חולים קיים,



אותת האוניברסיטה, אותו מפעל תעשייתי באיזה שהם סנטים. הצעתי זאת אחד

לאחד. אם ישלמו לעולה אחד שנקלט במאגרה שקל, אותו שקל יקבל גם המפעל

כדי שיוכל להתרחב.

מובן שאפשר להגיד שכאן יווצרו כיסים של ברכה לבטלה, של עבודות דחק, של

מובטלים. אביא לאחת הישיבות הקרובות שוב את אנשי ג'נסיס, שעושים עבודת

מחקר על מאגרה כזאת ליד בית-חולים סורוקה, ליד אוניברסיטת בן-גוריוו

וליד מפעל וישיי בדימונה. הם ינסו להוכיח גם לכלכלנים שזו לא ברכה

לבטלה. אני לא אומר שזו תוכנית כלכלית, הרי אמרתי מראש שזאת לא תוכנית

כלכלית. זו תוכנית חברתית, תוכנית הצלה חברתית. אני אנסה להוכיח, הם

ינסו להוכיח שזה קידום תוכניות עתידיות של 4-5 שנים קדימה, ונתינה

עכשיו של אפשרות לקלוט עולים בתוכניות שהן בנות-קיום, ושיש להן הגיון

משלהן. ,

שר האוצר שמע את התוכניות שלי אישית וקבוצתית בקבינט העליה והקליטה,

וביקש את העוזר שלו שישב אתי ארוכות, כדי שאתן לו את כל החומר. כך שאין

כאן ניתוק מגע, אלא להיפך.

ד. ברודט; לפני שאתייחס ספציפית לנושא המאגרות, אני

מבקש לתת סקירה קצת יותר רחבה.

לפני כן אני רוצה למסור נתון כדי לשים את הדברים בפרופורציה. בשנת 1990

היתה תוספת תעסוקה של כ-50 אלף מועסקים, מהם 40 ומשהו אלף בסקטור

העסקי, ופחות מ-10,000 בסקטור השירותים הציבוריים. אני מוסר את הנתון

הזה, משום שאנחנו צריכים להבין שזה המבחן הגדול ביותר של תהליכי

הקליטה. יש לנו מצד אחד זרימה גדולה מאוד של כוח אדם חדש למשק כתוצאה

מעליה. העליה הזאת מתאפיינת בשיעורי השתתפות גבוהים יותר מהממוצע של

הישראלים, ובהיקפים שלא ידענו כמותם כבר הרבה מאוד שנים. המבחן הגדול

הוא בקצב גידול המועסקים. אני חושב שאנחנו יותר מדי מתרכזים בקצב ההיצע

ההולך וגדל, ואנחנו שוכחים שבשנת 1990 היתה הגברת תעסוקה או הרחבת

תעסוקה. אין לי פה נתונים סידרתייס ארוכי-טווח, אבל הרבה מאוד שנים כבר

לא היה לנו גידול גדול כזה בשנה אחת.

העובדה שיש אבטלה נובעת מזה שיש לנו פה כניסה גדולה מאוד של היצע

עובדים שהוא דבר שמאוד לא שיגרתי וגם לא טבעי על-פי הנתונים עצמם.

לכן המבחן בסופו של דבר יהיה לראות את התוספות של גידול המועסקים, ולאו

דווקא רק המבחן של גידול בהיצע כוח אדם. הפרופורציות הללו עוד ילוו

אותנו, חוסר האיזון הזה בשוק העבודה בין גידול ההיצע מצד אחד לבין

הביקושים הטבעיים והלא-טבעיים - שאפרט אותם בהמשך - מהצד השני. כמה שלא

נעשה, ככל שהעליה הזאת תהיה בקצב כפי שהורגלנו לו בחודשים האחרונים,

אנחנו נמצא שיעורי אבטלה גבוהים, עם עשיה גבוהה מאוד בתחום הממשלתי

ובתחום העסקי כשלעצמו,

זה דבר שיאפיין אותנו, ותמיד צריך לזכור אותו כאשר מדברים בנושא תעסוקה

בשוק העבודה.



לגבי התוכניות להגברת התעסוקה של האוצר ושל המשק בכללותו. אנחנו רואים

את העניו חזה בצורה של תוכנית שנשענת על שלוש רגליים. שלוש הרגליים

הללו הן שלוש רגליים שנוסדו לצורך הענין של המצב הנוכחי. רגל אחת היא

אותם דברים טבעיים שנובעים מקיום רווחיות נאותה בסקטור העסקי. אנחנו

רוצים שמרבית תוספת העובדים, אני לא אומר כולם, ייקלטו בסקטור העסקי,

ולא סתם בסקטור העסקי אלא בסקטור הסחיר של המשק, אותו סקטור שיפתור לנו

גם את בעיית מאזן התשלומים לטווח הארוך.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה מתכוון לסקטור היצרני.

ד. ברודט; אני משתמש במושגים יותר קולעים לביטוי הזה,

כי היצרני זה נכון, אבל זה לא מספיק חד

מבחינת הטרמינולוגיה, כפי שאני הייתי רואה אותה.

הסקטור הסחיר - סחיר מלשון מסחר - הוא אותו סקטור שתורם למאזן התשלומים

ביצוא או בהחלפת יבוא טבעית. הסקטור הסחיר הוא הסקטור שאנחנו רוצים

להגדיל אותו, והוא הסקטור שבסופו של דבר צריך לתת את הפתרונות הטבעיים

לתעסוקה בטווח הבינוני ובטווח הארוך.

רווחיותו של הסקטור העסקי נקבעת על-ידי הרבה גורמים, גורמים שקשורים

בחו"ל - תנאי שער חליפין בחו"ל, יחסי המטבעות בחו"ל - או דברים שקשורים

למצב שער החליפין בארץ, או הוזלה בעלויות העבודה, כפי שראינו בתקופה

האחרונה. ההוזלה בעלויות העבודה יכולות להיקבע גם על-ידי הממשלה,

על-ידי הוזלת הביטוח הלאומי. לא שאני כרגע נכנס לתוכנית הזאת, אני רק

נותן כדוגמא מהי הוזלה של מחיר עלות העבודה שיכולה לגרום להגברת כושר

התחרות של הסקטור העסקי בחו"ל, וזו בעצם הנקודה.

המשמעות היא מהם התנאים הכלכליים שיווצרו במרוצת השנים הקרובות, ואשר

יגבירו את כושר התחרות של הסקטור העסקי בשווקי העולם. זה יקבע את הכמות

ואת הנפח של סחורות ושירותים שאנחנו יכולים לייצא ממדינת ישראל החוצה.

ברמה המקרו-כלכלית הכוללת משרד האוצר ישקוד בשנים הקרובות להבטחת

רווחיות נאותה, אשר תאפשר הגברת נפח במימדים יותר גדולים.

אני לא רוצה לפרט יותר, אבל בכותרת הזאת אני חושב שאנחנו יכולים למצות

את הענין הזה. מבחינתנו זה א'-ב', זה הדבר החשוב ביותר, משום שזה הדבר

הטבעי, הדבר האמיתי, על-פי זה מתייחסים היזמים בארץ ובחו"ל, ועל-פי זה

יקומו הדברים הנכונים בתחומי המשק השונים.

אין לנו גישה אדמניסטרטיבית לקבוע מהו הענף הרצוי והנכון במשק הישראלי.

אנחנו לא יודעים אם זה יהיה בתחום הפלסטיקה אנחנו לא יודעים אם זה יהיה

בתחום הפלסטיקה או בתחום הטקסטיל, בתחום התעופה או בתחום הבניה. אנחנו

רוצים ליצור את התנאים הכלכליים, כך שיווצרו או יהיו לאותם היזמים

האיתותים הנכונים מהשוק על-מנת להחליט את ההחלטות העסקיות וליצור את

ההשקעות החדשות.

אנחנו יודעים דבר אחד, והוא - שהתהליכים פה קצת יותר ארוכים. כלומר, הם

טובים מאוד, אבל הם קצת יותר ארוכים, ולכן יהיו צריכים לעשות פעולות

נוספות לטווח הקצר והבינוני. אבל אין ספק שצריך לעשות את התנאים



הנכונים על-מנת להביא את התוצאות לטווח הבינוני והארוך, ולא יהיח שום

פתרון תעסוקתי יציב ובר-קיימא לולא התוכניות הללו, ולולא קיום התנאים

הכלכליים המרכזיים ההכרחיים מהסוג הזה.

זאת עמדתנו, ועל זה אנחנו נשקוד.

הרגל השניה היא רגל שקשורה בעניו הזה, אבל היא פה משהו יותר מיוחד, ויש

לנו השפעה יותר גדולה כאוצר. הגענו למסקנה לא חדשה, שבימים אלה תמומש

בקצב מהיר יותר, שלצורך יצירת אותם תנאים כלכליים, מעבר לתנאי

הרווחיות, יש צורך ליצור תשתיות לאומיות אשר יאפשרו שני דברים:

(א) קיום אותם תנאים כלכליים שציינתי, ואפרטם בהמשך.

(ב) התשתיות הלאומיות הללו יכולות בזמן הקצר לתת קצת תעסוקה למי שמייצר

את התשתיות הללו.

תשתיות, מטבעך, הן תחום שהממשלה עוסקת בו. ברמה הכלכלית יש לתשתיות

התכונה שיש להשקעות כלכליות, מעבר להשקעה הכספית הרגילה, או יש להן

יתרונות כלכליים מעבר להשקעה הכלכלית הרגילה. אני חוזר כרגע מוועדת

שרים לענייני כלכלה, וממש לפני חצי שעה אישרנו תשתיות לאומיות בנושאים

של רכבות ונמלים בהיקפים גדולים מאוד, תוכנית השקעה של מאות מיליוני

שקלים. חלקן הגדול יתבצע כבר בשנת 1991, וחלקן יתבצע מעבר לשנת 1991.

זה גם טבען של תשתיות, שאתה עוסק בהן בטווחים ארוכים. מצאנו שברוב

המקרים אלו תשתיות אשר גם יקדמו תעסוקה וגם יאפשרו ליזמים למצוא תנאים

כלכליים בישראל, בארץ ובחו"ל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם אישרו סכום משמעותי?

ד. ברודט; אישרו סכום מאוד משמעותי. הסכומים הם ללא

תקדים, וחלקם הגדול נעשה באיזורים

פריפריאליים של. ישראל, לאו דווקא במרכז, מתוך כוונה ליצור את התנאים

הכלכליים גם בצפון וגם בדרום, כך שיאפשרו רמת תשתיות גבוהה מאוד.

אומר משהו לגבי. המספרים עצמם. כפי שאמרתי, התשתיות בחלקן מתוקצבות

מתקציב המדינה, וחלקן חוץ-תקציביות, אבל הייתי אומר הן בהשפעה מסויימת

של הממשלה. אלה שהן בתוך תקציב המדינה, זה ברור, זה חלק מתקציבנו. אלה

שהן מחוץ לתקציב, נמצאוונ בחברות ממשלתיות שעוסקות בתשתית, חברת המים

"מקורות", חברת חשמל, בזק, אלו חברות ממשלתיות. חלק הן חברות שתכליתן

לעסוק בתשתיות ובאספקת שירותים תשתיים, כמו מקורות, בזק, חברת חשמל.

חלקן רשויות סטטוטוריות על-פי חוק, כמו רשות הנמלים והרכבות שהזכרתי

קודם, רשות שדות התעופה, רשות הדואר. אלו רשויות ממשלתיות, שגם הן

עוסקות בתשתית הלאומית הפיזית של מדינת ישראל. מעבר לזה, יש לנו

בנושאים התקציביים הרחבת השקעות בתחומי המים, הביוב, פארקים תעשייתיים,

תיירות, תשתיות בחינוך, מבני חינוך וכבישים.

בשנת 1989 הושקעו בכל התחומים שהזכרתי קודם, בשנה של 12 חודשים אשר

החלה באפריל עד מרץ, 3 מיליארדים ו-139 מיליון שקלים במחירי 1991.



בשנת 1990 הושקעו בתחומים הללו 3 מיליארדים ו-448 מיליון שקלים. כבר

בשנת 1990 אנחנו רואים שהיה גידול של 10 אחוזים.

בשנת 1991, במונחים של 12 חודשים, אנחנו עומדים להשקיע, וזה כבר מאושר,

5 מיליארדים ו-52 מיליון שקלים. אחר כך אומר מה אנחנו מוסיפים כתקציבים

נוספים, שהם יהיו עוד 343 מיליון שקלים. כלומר, תוסיפו ל-5,052

מיליארדים עוד 343 מיליון, ותקבלו בערך 5,4 מיליארדי שקל בהשוואה ל-3,4

מיליארדי שקל בשנת 1990. כלומר, ההיקפים הם היקפים מאוד משמעותיים. זו

תוספת של כמעט 2 מיליארדי שקל תוך שנה לביצוע, מאושר על-ידי הממשלה

בתקציב המדינה, או על-ידי הדירקטוריונים הרלוונטיים בחברות הממשלתיות

הרלוונטיות, או ברשויות הממשלתיות הרלוונטיות, שאחת מהן, כפי שאמרתי,

אישרנו הבוקר, וזו רשות הנמלים והרכבות.
אנחנו משיגים ביעד הזה שלושה הישגים
(א) סוגרים פערים בנושא תשתיות מהשנים הקודמות, והיו טענות בנושא הזה.

(ב) מכינים תשתיות לאוכלוסיה יותר גדולה וליזמים חדשים.

(ג) באמצעות גידול ההשקעות בתשתיות אנחנו יוצרים תעסוקה ישירה עוד

ל-11,500 עובדים.

זאת לפי הפירוט הבא.-

לגבי הכבישים - אנחנו מפתחים כבישים חדשים בגליל ובנגב, יש לנו אפילו

רשימות מפורטות של כבישים, בהוצאה נוספת בשיעור של 75 מיליון שקלים

שיתנו תוספת תעסוקה של 660 איש. לא אתן כאן את הרשימה, אבל נמצאת כאן

הרשימה.

הלכנו למע"ץ ושאלנו אותם מה יש להם מוכן במגירה, הם נתנו לנו את הרשימה

הזאת, ואנחנו נתנו כסף.

יש פה עוד רשימה של דברים שהם אמרו שאין להם עוד מוכנים, אבל הם יכולים

לעשות מה שנקרא קדם-תכנון או תכנון ממש. לא תהיה בעיה, אבל הם לא

יכולים לבצע זאת היום, כי זה תלוי בבעיה של הפקעות קרקע, או שזה תלוי

בנושא של מדידות, וכל מיני דברים טכניים. הלא אין טעם לתת כסף לכביש

שעוד אין לו תוואי ברור, ולדברים מהסוג הזה.

יש פה שלוש קטיגוריות, ואני רוצה להדגיש: מה שבבסיס התקציב, מה שבתוספת

שאפשר לבצע, ומה שביקשנו קדם-תכנון לביצוע בשנים 1992-93. לכן, אם לגבי

כביש מסויים יש להם תקלה והם לא יכולים לבצע, הוא לא נכלל בתשתיות

השנה.

לגבי הרכבות - יש לנו תוספת של 170 מיליון שקל, וסכום זה אושר. אני

מדבר על מה שיבוצע הלכה למעשה בשנת 1991, עד דצמבר, כאשר יש דברים

שיבוצעו ב-1992-93. מדובר ברכבת פרברים באיזור חיפה, מדובר על

חיפה-קרית מוצקין עם בדיקה לגבי נהריה.



חיבור תחנות צפון-דרום בתל-אביב. אנחנו מאשרים שם יציאה של רכבת
חיפח-תל-אביב בשלוש תחנות
באיזור הקריה, באיזור רחוב ההגנה בתחנה

המרכזית לאוטובוסים, ובאיזור האוניברסיטה של תל-אביב.

הכפלת קטעים ברכבת תל-אביב-חיפה ורכבת באר שבע-תל אביב.

הקטע השנתי השנה יהיה נען-קרית גת, ומה שנקרא תחנת בקרה ושליטה בקרית

גת-באר שבע. קיימים עוד תכנונים עוד לעשרות קטעים, שרשות הנמלים

והרכבות צריכה לתת לנו בתקופה הקרובה.

כאן מדובר בתוספת של 700 עובדים.

לגבי הנמלים - אנחנו מדברים על הארכת רציפים 3 ו-5 באשדוד. כאן מדובר

בתוספת של 150 עובדים.

לגבי בזק - מדברים על 165 אלף התקנות והעתקות. מדובר ב-450 מיליון

שקלים, שזה עוד 165 אלף התקנות והעתקות, והכנת תשתית עוד ל-190 אלף

קווים פלוס התקנות, פלוס השקעות במיתוג והרחבת הקשר הבינלאומי. כאן

מדובר בתוספת של 2,300 עובדים, כולל קבלני המשנה בחברות "טלרד" או

"תדיראן", בהתאם למיכרזים שיהיו בתעשיה.

לגבי חשמל ואנרגיה - 650 מיליון שקל. מדברים על הקדמה של בניית תחנת

כוח חדרה, סיום מואץ של תחנת רוטנברג, טורבינות גז חדשות ותשתית

חיבורים ללקוחות באיזורים החדשים. כאן מדובר עוד ב-2,600 עובדים, כולל

קבלני משנה וייצור ציוד.

לגבי מים וביוב - כרגע אישרנו להם מסגרת, אבל הם צריכים לתת לנו את

התוכניות המפורטות, וזה יובא לדיון בוועדת שרים לכלכלה.

מדובר ב-60 מיליון שקל, עם 420 עובדים.

לגבי חינוך - נבנה עוד 1,000 כיתות בשוווי של 140 מיליון שקל. יהיו עוד

1,500 עובדים.

מ. גולדמן; לגבי חינוך זה רק כסף שלכם, או גם כסף של

הפיס?

ד. ברודט; אני מתאר לי שזה גם כסף של הפיס.

אני אומר שוב, בכבישים הוספנו עכשיו עוד 130

מיליון. זה מה שאמרתי לגבי תוכנית שלישית. כלומר, מעבר למה שאושר,

אישרנו עכשיו עוד. היות שלכבישים לא היו להם די תוכניות, אישרנו להם

תוכנית גדולה מאוד של תחזוקת כבישים, כי זה הדבר המהיר ביותר שאפשר

לעשות, בתחזוקת כבישים אתה לא צריך לתכנן כביש, אתה צריך לזפת אותו

ולארגן אותו. שם יהיו לנו עוד 1,145 עובדים.

בנמלים אנחנו עושים את הקדמת מכולות מזרח חיפה כתכנון.



מנמלי תעופה ביקשנו הרחבה, והם צריכים להגיש לנו תוכנית שתיתן לנו עוד

500 עובדים.

במים, כפי שאמרתי לכס, יש לנו תוכנית זולה מאוד, שתוסיף אנשים, ושכרגע

היא בדיון.

בתיירות יש לנו תוכנית שתוסיף 500 איש, והיא פשוט לקחת כמה מקורות, כמו

סוג האתר בבית-שאן, לקחת עוד אתרים כמו עכו העתיקה ועוד אתרים מסוג

כזה, לפתח אותם בתוכנית משותפת של משרד התיירות, וישות הגנים הלאומיים,

אגף תקציבים והרשות המקומית, וליצור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם יש לך משהו על טבריה?

ד. ברודט; אנחנו מדברים על פרוייקט חרמון, מדברים על

פרוייקט האון-גינוסר-כינר. אלה חופי הרחצה

בבתי ההארחה. אנחנו מדברים על פרוייקט מעגן. מדברים על פרוייקט ירדנית,

על חניון ברוניקי, חניון גני מנורה, החניונים שנמצאים דרומית לחניון

עין-גב. מדברים על פרוייקט פקיעין, אנחנו רוצים לשחזר את הנושא הזה,

וכן המשך נושא בית-שאן. כלומר הרחבת הנושא הזה, שיחזור כל מה שקשור בו.

יש לנו כמה נושאים בבית-שאן, גם הנושא של האמפיתיאטרון, גם הנושא של

החיבור בין אתר העתיקות לעיר. יש לנו בדלית מגרש החניה, בנהריה ובחוף

דור משפצים, חוף הבונים, חפירות ארכיאולוגיות, ופיתוח החוף באילת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם ברמת הגולן אין כלום?

ד. ברודט; בנושא זה אנחנו עושים לפי בקשת משרד

התיירות. אלה תוכניות אפשריות לעשיה בזמן

הקרוב, והקצינו את הכספים לתחום הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בכמה כסף מדובר?
ד. ברודט
מדובר ב-12 מיליון שקל, כי זה הכל עניין של

עבודה, אין פה הרבה ציוד.

בפארקים תעשייתיים אנחנו משקיעים 25 מיליון שקלים, ופה אנחנו הולכים

לדבר הבא.

מ. גולדמן; האם זה באמצעות חברת מבני תעשיה?

ד. ברודט; לאו דווקא.
י.צידון
האם גם זו תוספת?

ד. ברודט; כן, זו תוספת. זה לאו דווקא באמצעות חברי

מבני תעשיה, זה יכול להיות גם באמצעות החברה

הכלכלית ירושלים או גופים אחרים.



הקונספט שלנו הוא ליצור 12 פארקים בין-איזוריים, שיהיו שותפים עם מספר

ערים. אנחנו מדברים על איזור אשקלון דרום, אילת, רמת חובב, באר-שבע.

אלה הפארקים הדרומיים. קרית-גת, בית-שמש, ריחו, הגליל המערבי וצומת

גולו, באלוו תבור, תרדיוו ותפו.

מ. גולדמו; לא מדובר בהקמת עוד פארקים, אלא מדובר

בהרחבות.

ד. ברודט; חלק מהם הרחבות וחלק מהם הקמות.

מ. גולדמו; אלוו תבור עומד לפני הרחבה גדולה מאוד.
ד. ברודט
אכו, הרחבה גדולה מאוד. נתחיל לסלול שם

מערכת כבישים חדשה. זה, למשל, ייעשה יחד עם

חברת מבני תעשיה. כך גם תרדיוו וגם תפו, אבל יש מקומות שיעשו זאת

במקומות אחרים. בהר חוצבים עומדים לעשות.

יש לנו פה הקדמת מימוו לתשתיות במרכז הארץ בראש הארץ, ביבנה, קרית-אתא,

אור-עקיבא, קרית-יהודה והוד השרון. יש כל מיני פרוייקטים שקיבלנו חלק

מהם בתוכנית אב לפיתוח איזורי תעשיה יחד עם משרד המסחר והתעשיה על-מנת

להגדיל השקעות.

זה בנושא התשתיות.

יש לנו עוד נושאים. כאשר נסכם את הדברים נוציא חוברת, ונעביר אל חברי

הוועדה. אבל אני רוצה כסיכום ביניים לומר את הדבר הבא: כפי שאתם רואים,

היו לנו מספר קריטריונים בתוכניות האלה. לא קיבלנו על עצמנו כל תוכנית

שמישהו זרק איזה, ואפילו היא נראית מאוד לאומית ומאוד מפתה. בדקנו את

זה, הרפרנטים והרכזים באגף התקציבים בדקו את זה במבחנים הכלכליים.

היינו נכונים לכל נושא שיש לו איזו שהיא כדאיות, ואם גם בזמו הארוך,

להקדים את זה ולעשות את זה בשנים הקרובות מתוך הנחה שתוספת האוכלוסיה

ושיקולי התעסוקה של הזמו הקצר יאפשרו לנו לעשות את הפעולות הללו.

לכו לא על כל תשתית אנחנו קופצים ומאמצים אותה, אלא על אותם דברים

שעומדים במבחנים הכלכליים, באמות המידה העסקיות, ושיכולים לשרת את

המטרות כפי שאנחנו רואים אותו.

לגבי כביש מספר 6 - כרגע מע"ץ לא בשל לעניו הזה, יש בעיות של הפקעות,

יש בעיות קשות מאוד של תכנוו. רצינו להקדים תוכניות שנבדקו, נבחנו,

ועומדות בקריטריונים הכלכליים וניתנות לביצוע בזמו הקצר, לא תוכניות

לטווח ארוך. כלומר, תוכנית שעומדת במבחן הביצוע ב-12 החודשים הקרובים,

ולא כל דבר עומד במבחו הזה.

התוכנית הזאת תספק תעסוקה ישירה ל-11,500 איש כמכפיל ראשוני, וגם זה

איזה שהוא אלמנט, אף שמבחן התעסוקה לא היה המבחן המרכזי בענין הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם תוכל להתייחס ל-5 המיליארדים האלה,

ולומר מהי הפרופורציה בין חלקה של המדינה

בתקציב וחלקן של החברות וגורמים נוספים אחרים?

ד. ברודט; מתוך 5 המיליארדים אני מעריך שכמיליארד וחצי

זה באמצעות ישירה של התקציב, ו-3.8

מיליארדים הם באמצעות הגופים הממשלתיים והרשויות הסטטוטוריות.

זה לגבי התשתיות. אנחנו רואים בזה דבר שמשרת גם את המדיניות

המקרו-כלכלית, גם את המדיניות התעסוקתית וגם את מדיניות פיזור

האוכלוסיה. כפי שראיתם, יש פה הרבה מאוד פרוייקטים שהם צפון דרום.

כלומר, יש לפתור גם את הבעיות של המרכז. לא צריך להגזים ולהזניח את

המרכז, אבל יש פה הרבה מאוד תוכניות בתחום הכבישים, הרכבות, איזורי

התעשיה שממוקמים באיזורים הצפוניים והדרומיים, על-מנת לתת תשתיות

מתאימות והולמות באיזורים האלה.

אני מגיע למה שנקרא תוכניות הגישור. זאת הרגל השלישית. מעבר לנושא

המקרו-כלכלי ומעבר לנושא התשתיות, יש לנו תוכניות גישור, שהן תוכניות

שנוצרו על רקע של המצוקה התעסוקתית ועל הרקע של הגידול בכוח העבודה.

אתחיל בתוכנית הגדולה, בהרחבת התעסוקה בענף הבניה. ענף הבניה הוא - גם

כתוצאה מצרכי המגורים וגם כתוצאה מצרכי התשתיות - הוא ענף שיהיה עליו

עומס גדול מאוד. בתקופה של -3-4 השנים הקרובות, כדי לעמוד בהיקף הבניה

הדרוש, יהיה צורך בתוספת של 135 אלף עובדים. זה כולל עובדים בענפי

התעשיה, שמספקים תשומות לענף הבניה. בכל מקרה, זה ענף שיהיה נדרש עבורו

גידול מאוד ניכר של כוח-אדם.

מדרך הטבע ענף הבניה יכול לקלוט היום עשרות אלפי איש. אילו העולים,

חיילים משוחררים, היו הולכים היום לעבוד בענף הבניה, אני חושב שהוא היה

קולט היום רבבות אנשים, ומדרך הטבע בעיית התעסוקה היתה נפתרת בצורה

חדה.

יש פה בעיות חיכוכיות מאוד גדולות. מצד אחד, העולים החדשים, לפחות

חלקם, לא בדיוק רואים את עצמם מועמדים לעבוד בענף הבניה. יש פה הרבה

בעיות של תדמית ושל תנאים סביבתיים, שלא מעודדים אנשים שהיינו חושבים

שהם מועמדים לענף הזה. גם עולים וגם ישראלים ותיקים לא רוצים לבוא לענף

הזה. זה ענף שמזוהה היום כעבודה לא-יהודית, לא-עברית, והנטיה של העולים

ושל הוותיקים להצטרף לענף היא נמוכה ביותר.

אנחנו מטפלים כרגע באיזו שהיא תוכנית יחד עם משרד השיכון, כדי ליצור

שינוי תדמית גדול מאוד בענף, על-מנת שיאפשר שיפור בתנאי העבודה ובאתרי

הבניה, ושיעודד ישראלים ועולים לעבוד בתחום הזה.

התוכנית הראשונה היא שיפור תנאי העבודה באתרי הבניה בצורה הבאה: אנחנו

רוצים לחייב את חברות הבניה הבונות עבור משרד הבינוי והשיכון לספק

תנאי עבודה נאותים לעובדי הבניה באתרים, שיכללו את המרכיבים הבאים:



(א) אספקת בגדי עבודה וקסדות מגן לכל העובדים בענף.

(ב) חצבת חדרי אוכל בענף.

(ג) מקלחות.

(ד) שירותים.

(ח) תאים אישיים לעובדים.

פועל בענף הבניה ירגיש כמו פועל תעשייתי שבא לאתר. יש לו מקלחת, תא

אישי, חדר אוכל. התנאים . הסביבתיים הללו גם בתעשיה לא היו בעבר. אנחנו

חושבים שהדימוי הנמוך של עובדי הענף יכול להשתפר, והעלות אינה גבוהה.

כל הנושאים האלה שציינתי, מבחינת עלותם היא לא גבוהה, אבל היא יוצרת

תנאים אלמנטריים לעובדים, גם לעובדים הישראלים וגם לעולים החדשים.

הממשלה תקבע את התקן, משרד השיכון במסגרת פקחי הבניה שלו יאכוף את זה

על הקבלנים. דרך אגב, בדקנו את החקיקה הקיימת היום, וראינו שבעצם היא

מחייבת את הדברים הללו, רק היא לא נאכפת. אלה אינם דברים שהמצאנו, אלא

דברים קיימים.

מסלולי הכשרה. אנחנו מציעים להפעיל הכשרת עובדים והעסקתם בשנה הראשונה

במסגרת מסובסדת בחלקה. שוב, גם ליצור את התנאים האישיים הללו וגם ליצור

דימויים, זה עדיין לא מספיק. אנחנו חושבים ומוכנים בעצם על בסיס הדימוי

של הענף מצד אחד - על בסיס העובדה שחלק מהעולים החדשים תפוקתם על-פי

עקומת הלימוד בשנה הראשונה לא תהיה מוכנה ' לפצות את המעסיקים ולתת

אינסנטיב לעובדים, על-מנת ליצור קאדר שיהיה מוכן לעבוד שנה מלאה. אנחנו

מאמינים שאם השנה הראשונה עוברת בשלום, ההסתברות להישארותם היא יותר

גדולה. הפרישות העיקריות של העובדים הללו נעשית בשנה הראשונה.

י. צידוו! צריך להצמיד את זה לשיפור בתפוקה.

ד. ברודט; נכון. ישנם שיפורים בתפוקה כבר היום. בשנת

1990 מבחינת משק הבניה יש קיצור ניכר מאוד

בבניית בתים במדינת ישראל לעומת המקובל בעבר, וזה מדד של תפוקה.

אנחנו רוצים לנצל תוכניות הכשרה מקצועיות במקצוע הבניה, תקופת ההכשרה

במסגרות הללו תהיה חודשיים. האדם יעבור בחינות סיווג בתום התקופה,

ותהיה לו גם תעודה של סיווג מקצועי של עובד בנין. זה כמובן ייעשה יחד

עם משרד העבודה והרווחה.

יש כל מיני תוכניות שלא אפרט אותן, ושהן נעשות יחד עם משרד העבודה

ומסגרות של הקבלנים. דובר על הקבלנים שיש להם נכונות לעשות את הדברים

האלה, וכי הם יקלטו. קליטה מיידית. אני רוצה רק לומר כמה זה יעלה לנו,

כי זה בעצם הדבר האמיתי ביותר בכל התהליך הזה.

בכסף ניצור את הדברים הבאים י. תוכנית תמיכה לעולה בתקופת החודשיים

הראשונים, הוא יקבל שכר מינימום פלוס משהו. הוותיק יקבל על-פי

הקריטריונים של דמי אבטלה, הוא יקבל זאת במקום דמי אבטלה.



מ. גולדמן; מה ההתייחסות לגבי יוצאי צבאי
ד. ברודט
הוא נחשב ותיק.
מ. גולדמן
לא, יש הבדל. כשאתה מגדיר אותו כיוצא צבא,

זה פותר לך חלק מהבעיות האחרות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה מתכוון למענק שצריך להעניק להם.

י. צידוו; למה להפלות בין עולה ליוצא צבא, ולא לתת

לשניהם שכר מינימום פלוס?

ד. ברודט; . לעולה חדש עוד אין זכאויות במסגרת חוק

- האבטלה, לכן אתה צריך לעשות את הדבר הזה.

א. אליאב; נדמה לי שזה יצור איזה שהוא חיכוך מיותר.

ד. ברודט; לא, זה לא יצור. מבחינת הכסף זה סכום דומה,

רק מבחינת הזכאות אין לו עדיין זכאות.

הקבלן שיעסיק את העובדים על-פי התוכנית הזאת יקבל מענק מיוחד של 3,000

שקל לכל עובד, אם הוא יתמיד ויעבוד בשנה הראשונה. גם הקבלן עצמו יתן

איזה שהוא מענק לעובד. כלומר, יהיו כאן מענקים גם בין הממשלה לקבלן,

וגם בין הממשלה והקבלן לעובד. יש כאן שורה של מענקים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הקבלן יתן שכר.

ד. ברודט; גם אם הוא יעמוד בשנה, הוא יקבל איזה בונוס

נוסף. כפי שאמרתי, מעבר לשכר אנחנו רוצים

לגרום לכך שהשנה הראשונה תעבור בשלום. אם היא תעבור בשלום, יש סיכוי

שהוא ישאר בענף. אני לא רוצה לפרט את הקורסים שיינתנו, אבל המסר הבסיסי

הוא למנוע את נשירת העובדים בשנה הראשונה. כל מערכת התגמולים והזכאויות

היא בכיוון הזה.

אנחנו מדברים גם על מדריך מלווה, אבל אני לא רוצה להכניס לכאן את כל

האלמנטים, כי אני מניח ששמעתם זאת. אני רק בא לתת את הביטויים

התקציביים ומערכת התמריצים שתיווצר בתוכנית הזאת.

הכנו תקציב כדי לקלוט 10,000 איש במסלול הזה, וכרגע אנחנו דנים במסגרת

תקציב שתהיה בסביבות 50 מיליון שקלים. אנחנו מאמינים שמתוך 10,000

עובדים 25 אחוז בכל-זאת ינשרו, ורק 7,500 יגיעו לקו הסיום. אם נראה שזה

פועל, נפעיל את התוכנית עוד ל-10,000. כפי שאמרתי, ההיקפים מאוד

גדולים.

אנחנו מדברים על היקף קליטה בענף של קרוב ל-100 אלף איש. מדובר בעובדים

באתרים, עובדי ניהול, עובדי עבודות ציבוריות אחרות שהזכרתי קודם

בתשתיות, וכל מה שקשור בזה. נדמה לי שהענף מכיל היום 115 אלף איש, כך

שכאן מדובר כמעט בהכפלה, ועל גידול בפריון.



אנחנו מדברים על נפחי בניה של מ-4 מיליוני מטרים לעלות לכ-12 מיליון

מטרים.
מ. גולדמן
לא התייחסת לרשויות המקומיות. הרשויות

המקומיות הינן מכשיר לתעסוקה באמצעות

פעילויות שלהן בעבודות תשתית.

ד. ברודט; עדיין לא סיימתי את נושא התעסוקה. אמרתי

שתוכנית ראשונה לגישור היא ענף הבניה.

בתוכנית השניה אנחנו מדברים על הרחבת ההכשרה המקצועית, ואנחנו באים

בדברים עם משרד העבודה והרווחה כדי להגדיל בעלות של 7 מיליוני שקל

נוספים ולהבטיח הכשרה והדרכה של 5,000 איש נוספים עוד בשנת התקציב

הזאת. זאת אם למשרד העבודה והרווחה יש תוכניות. כלומר, אנחנו מעמידים

במבחן את משרד העבודה והרווחה. אנחנו מוכנים לעשות תוכנית בנושא הזה.

התוכנית השלישית שאני רוצה לדבר עליה היא תוכנית מאוד מעניינת, היות

שאנחנו מדברים כרגע על גידול רב בתשתיות. כפי שראיתם, זה גידול של

60-70 אחוזים וזה לא בשנה אחת, אני מבטיח לכם שזה יהיה גם בשנה הבאה,

בשנת 1992-93. מצאנו שאחד מצוארי הבקבוק הגדולים לפיתוח הזה וגם

לפיתוחים של הסקטור העסקי, זה משרדי התכנון התעשייתיים. היום עובדים

בכל המשרדים הרלוונטים 800 מהנדסים, ואני מדבר כרגע על כוח-אדם מקצועי.

אם אנחנו מדברים על הכפלה של כבישים, רכבות, נמלים, חשמל, מים וירצו

להקים מפעלים תעשייתיים חדשים - פטרו-כימיה וכימיה וכל מה שקשור בזה -

יחסרו לנו בתקופה הקרובה עוד 1,000 מהנדסים בתחומי התכנון התעשייתי

ותכנון התשתיות.

הגענו להסדר על תוכנית שהיא כרגע בשלבים אחרונים של סיום משא ומתן,
והיא תוכנית שתתבצע בצורה הבאה
נכשיר במימון ממשלתי 1,000 מהנדסים

בתחום הדיסציפלינות הרלוונטיות לתכנון - מה שנקרא מהנדסים אזרחיים,

מהנדסים תעשייתיים וכל מה שקשור בזה, והחברות יבטיחו להעסיק אותם 4

שנים לאחר מכן. כלומר, אנחנו משקיעים, ומבטיחים לנו בחוזה. זאת לא

הבטחה ציבורית, זו הבטחה בחוזה שאנחנו נקבל מהחברות הללו. החברות הללו

הקימו איגוד, והעובדים יוכשרו במשך 12 חודש לכל הדיסציפלינות

הרלוונטיות לתרבות המערבית הישראלית, כי הם לא מכירים את הכללים

הישראליים. יהיו לתם 3 חודשים של סטאז' בתוך זה, כדי שתהיה להם אפשרות

לתרגם את הענין הלכה למעשה. אנחנו נישא בהוצאות בתקופת ההכשרה, והם

יבטיחו להעסיק אותם עוד 4 שנים לאחר מכן.

זו תוכנית שתתבצע במדורג. תיפתח כיתה, כל כיתה תכיל 30 תלמידים. תהיינה

עד 30-40 כיתות, שזה בערך 1,000 איש. נבחרה חברה אחראית לפרוייקט הזה,

אחת מהחברות לתכנון תעשייתי. מי שעובד בחברה הזאת לא חייב לעבוד בה אחר

כך. אם חברה אחרת רוצה בו, הם יוכלו לעשות ניוד של כוח-אדם.

(1) זה נותן פתרון ל-1,000 מהנדסים, כי זו אוכלוסיה מאוד ייחודית.

(2) זה נותן לנו את הפוטנציאל שאכן לא ייתקעו תכנונים, כי יכולת התכנון

יכולה להיות צואר בקבוק בהקשר הזה. אחרת יביאו לנו חברות מחו"ל,

ואילו אנחנו רוצים למנוע את התהליך הזה.



(3) ההבטחה והמחוייבות לקלוט אותם לאחר מכן נראות לנו כדבר מאוד טוב.

דיברנו כבר אתם, אבל כדי לאתר 1,000 איש הס צריכים לראיין 7,000, כדי

שיהיו מתאימים מבחינת כוח-האדם.

הדבר הבא הוא בעצם איזו שהיא וריאציה של נושא המאגרות, אבל בנושא שלנו,

וזה נקרא אולפן תעסוקתי. השם לא חשוב, חשוב הרעיון, התוכן והמהות.

נקודת ההתחלה היא מאותו רעיון של ח"כ אליאב שציין קודם, בנסיון להצמיד

קבוצות עובדים למקומות תעסוקה קיימים. עשינו בדיקה, שר האוצר ישב

בתקופה האחרונה עם כמה עשרות מפעלים, חברות ממשלתיות, חברות פרטיות

וחברות ציבוריות. בדקנו את זה עם ההסתדרות, כי יש שם בעיות של יחסי

עובד-מעביד וכל מיני דברים שקשורים למערכת חוזי העבודה, כדי שלא

תיפגע.

כרגע באופן מיידי אנחנו מציעים את התוכנית הבאה, ושוב, נבחרה חברה

שתנהל את הפרוייקט, ותעשה זאת בוועדת היגוי שיהיו שותפים בה גם משרדים

אחרים. אנחנו מדברים על אולפן שיופעל ארבעה ימים בשבוע, כדי לתת להם

יום בשבוע גם לחפש עבודה באופן חיצוני. מדובר בארגונים שונים במיגזר

העסקי, לא רק בתעשיה. החברה הזאת מציעה את התוכנית ל-10-15 ארגונים

מיידית. היא תפעיל זאת כפיילוט, בסביבות 2,000-2,500 איש, ואנחנו נבחן

איך הפיילוט הזה עובד. בין תוכנית תיאורטית לבין תוכנית מעשית צריך

לראות זאת כפיילוט. האוכלוסיה שמשתתפת באולפן התעשייתי תהיה מוגדרת

במצב של חניכים. ההסתדרות עומדת על כך שהם יהיו חניכים ולא עובדים

מהשיקולים שאמרתי. הם לא יחליפו עובדים קיימים, כדי לא ליצור מצב של

אנטגוניזם בין הנהלות לעובדים, ולא יתקיימו שום יחסי עובד ומעביד ושום

הסכמים קיבוציים לגבי האוכלוסיה הזאת. זה מאוד חשוב, כי עמדו על זה כל

השותפים אתם שוחחנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יקראו להם חניכים, כי שכרם יהיה נמוך.

ד. ברודט; לא, זו לא הסיבה. ההסתדרות עומדת על כך שהם

ייקראו חניכים ולא עובדים. ישבתי גם עם

קיסר, גם עם הברפלד, ויש להם הסיבות שלהם. ההסברים נשמעים הגיוניים,

ואם אנחנו רוצים את שיתוף הפעולה של המפעלים, אנחנו לא יכולים להכריחם

לקבל 100-200 איש למפעל. במסגרת הדיונים ועיסקת החבילה הכנסנו את זה,

ותארנו את המתכונות. כרגע עושים פיילוט, ועל סמך הפיילוט הזה נוכל

ללמוד איך נמשיך כך שלא יווצרו תקלות.

יש לנו כמה תוכניות יותר ספציפיות לגבי אוכלוסיות יותר ייחודיות,

שאנחנו בודקים אותן. עם ות"ת אנחנו בודקים נושא של מדענים

באוניברסיטאות, עם משרד הבריאות אנחנו בודקים לגבי אוכלוסיה מיוחדת של

רופאים, עם משרד הבטחון בודקים כרגע החלפת מילואים באיזה שהוא קטע. אלה

אינם היקפים גדולים, אבל נותנים לנו את הסיגנל על אוסף פתרונות.

כאן אני צריך לומר שאין פתרון אחר, לכן התוכנית שלנו היא לא תוכנית

שנשענת על רגל אחת, אלא שכל רגל נשענת על תמהיל של פתרונות. ההיקפים הם

כל כך גדולים, וההיצע של כוח-אדם כל כך גדול, עד שלא יהיה פתרון אחד

שלם ומקיף. למרות כל הפתרונות הללו, אני מניח שגם אז שיעורי האבטלה לא



יהיו שיעורי האבטלה הנמוכים שישראל הורגלה להם, גם אז הם יהיו שיעורי

אבטלה גבוהים. אני לא רוצה ליצור ציפיות שעל-ידי אוסף הפתרונות האלה

ועל-ידי התהליכים הכלכליים הטבעיים אנחנו בשנתיים-שלוש הקרובות נהיה

בין שיעורי האבטלה הנמוכים.

אני רוצה למסור לוועדה אינפורמציה שקיבלתי מהנציג שלנו בגרמניה שהיה

כאן בשבוע שעבר. לגרמנים בעצם יש סיטואציה כלכלית תעסוקתית דומה לשלנו,

אלא הרבה יותר קלה משום שהם לא צריכים לבנות דירות, הם לא צריכים

תשתיות, הם לא צריכים לעשות שום דבר. 60 מיליון גרמנים קלטו 17 מיליון.

ההיקפים הם אפילו פהות מאשר אצלנו בטווה הרחוק. תמונת המצב בגרמניה,

כפי שקיבלנו, וקיבלנו קצת נתונים, מצביעה על כך שבמערב גרמניה שיעור

האבטלה הוא 3 אחוזים, ובמזרח גרמניה שיעור האבטלה הוא 30 אחוזים.

התחזית היא ששיעור האבטלה במזרח גרמניה ילך ויגדל. זה יגיע אפילו ל-50

אחוזים. גם שם לא משלמים כפי שחושבים, ואחרי האופוריה הראשונה שחשבו

שהעסק יהיה חלק ומהיר, הם בעצמם ערים לכך- שהתהליך הוא תהליך איטי.

התהליך הוא תהליך שיקח זמן, לא צריך ללחוץ, שיעורי האבטלה יהיו גבוהים.

העיקר הוא מה הם הפתרונות הנכונים שצריכים לעשותם, ולא הפתרונות

המהירים והדחופים.

אני אומר זאת כדי לתת פרופורציה גם לעצמנו. אנחנו עושים אחד המבצעים

הגדולים ביותר שלא רק ישראל עשתה, אלא שהעולם עשה. קולטים פתאום שליש

אוכלוסיה חדשה במדינת ישראל, וזאת כאשר יש לנו בעיות של מגורים, יש לנו

בעיות של שפה, יש בעיות של מנטליות, יש בעיות סוציולוגיות, יש כל

הבעיות שאתם רוצים עוד לפני בעיות התעסוקה. למרות זאת אני חושב שמבחינת

ההישגים, אפילו של שנת 1990, אנחנו עולים על הגרמנים.

פתחתי ואמרתי שתוספת תעסוקה של 50 אלף איש שהיתה בשנת 1990 מצביעה

מבחינתי על כושר חיוניות של המשק הישראלי, של החברה הישראלית, הרבה

יותר אפילו מהחברה הגרמנית. אם נדע לפעול בצורה נכונה, לא תחת לחצים

ולא תחת תוכניות לא נכונות, אני מאמין שיש לנו כל הסיכויים, לא מיד אבל

במרוצת שנים, להגיע לפתרונות אמת - והדגש שלי הוא על פתרונות אמת -

כאשר אני יודע שבטווח הזה יהיו גם בעיות תעסוקה. שוק העבודה לא מסוגל

לעשות קונסולידציה ואיזונים מהירים בטווח הקצר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה לך על ההרצאה המאלפת והמקיפה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור למזכיר מועצת

פועלי חיפה, שמייצג גם את הגליל.

ג. בן-יוסף; מר ברודט דיבר במקרו, ואילו אני אכנס

למיקרו, לחלקת האלהים הקטנה שלנו, שקוראים

לה הגליל בכלל וטבריה בפרט.

דיברו כאן על תוספות. מקומות עבודה ועל שיעורי אבטלה. הגליל סובל ממכת

אבטלה כמו שכמעט אין דומה לה בארץ, כמובן לא במרכז. בטבריה יש 1,350

מובטלים, והמספר בשנה האחרונה הולך וגדל. כשהיה המשבר במפרץ הפרסי

הגענו ל-20 אחוזים אבטלה, זה אומר 650 נוספים שנפלטו. חלקם חזרו, אבל

נפלטו מענף התיירות שזה המרכיב המרכזי של התעסוקה בטבריה. לשבר לכם את
האוזן
2,400 משפחות, שזה 40 אחוזים, מתפרנסים מתיירות. לצערי משבר



המפרץ הפרסי גרם לקריסת כל מערכת התיירות בטבריה, ויחד עם זאת נתנה

כמעט מכת מוות לעיר.

ב-15 השנים האחרונות אף לא מפעל אחד הוקם בטבריה. כשאני אומר מפעל אני

מתכוון למפעל תעשייתי, לא מפעל מתקדם ולא כל מפעל אחר. לא הוקם דבר

בטבריה, אפילו לא קיוסק קטן אחד.

יותר מכך, לאחרונה עקב המצב נסגרו 8 בתי-מלון, מתוכם 6 הפכו להיות

מרכזי קליטה ושניים פשוט נסגרו.

צעירים רבים עזבו את טבריה, ולצערי בטבריה, וכן בקרית-שמונה,

בבית-שאן ובחצור המספרים מעט שונים אולי, אבל בסה"כ יש הגירה שלילית

לחלוטין. לולא- 3,500 עולים שהגיעו לטבריה, טבריה היום היתה בירידה.

העולים שהגיעו שמרו על מצב פחות או יותר מאוזן מבחינת מספר התושבים.

צריך לזכור שהעולים שהגיעו לפני 4-5-6 חודשים אמורים לסיים את האולפן

בתקופה הקרובה. זה אומר עוד 700-800 מובטלים בטבריה, וקשה לי מאוד

להאמין שבמצב הקיים הם ימצאו תעסוקה.

מר ברודט דיבר כאן על כל מיני מפעלים ופרוייקטים שעומדים להקים בגליל,

אבל מבחינת טבריה והסביבה לא רק שזה לא מורגש, אלא פשוט לא רואים את

זה. נכון להיום יש דיבורים על בניה, אבל בפועל לא קורה כלום.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא בונים בכלל.

ג. בן-יוסף; נכון. לא בונים בכלל.

מ. גולדמו; האם אתה מדבר על מבני תעשיה?

ג. בן-יוסף; אני מדבר על דירות למגורים. בפועל אין

התחלות בניה. מבחינתנו, אם יהיו התחלות

בניה, רמת האבטלה תלך ותקטן.

כמו שאמרתי, עומדים העולים לסיים את האולפן, ו-700 איש נכנסים למעגל

האבטלה.

אתה מדבר על מפעלים ובתי-עסק. הוקם פארק תעשייתי, ומפעל אחד שהיה קיים

הועבר לשם. שאר המבנים עומדים בינתיים ריקים, ואין תוכניות לגבי זה. זה

לא נותן פתרון מבחינת האבטלה.

כמו שאמרתי המצב דומה וקשה יותר בנצרת עילית, לשם הגיעו 5,700 עולים

חדשים. אתמול נפגשתי עם מזכיר מועצת פועלי חצור, וגם שם המצב מאוד מאוד

לא טוב, וזאת בלשון המעטה.

אלה הם פחות או יותר פני הדברים. בקצב הזה, להערכתי היום, רמת האבטלה

עומדת על 13 אחוזים, ועד סוף השנה - ואני מדבר על טבריה והסביבה - תגיע

ל-20 אחוזים אטלה בטבריה.



המפרץ תפרסי גרם לקריסת כל מערכת התיירות בטבריה, ויחד עם זאת נתנה

כמעט מכת מוות לעיר.

ב-15 השנים האחרונות אף לא מפעל אחד הוקם בטבריה. כשאני אומר מפעל אני

מתכוון למפעל תעשייתי, לא מפעל מתקדם ולא כל מפעל אחר. לא הוקם דבר

בטבריה, אפילו לא קיוסק קטן אחד.

יותר מכך, לאחרונה עקב המצב נסגרו 8 בתי-מלון, מתוכם 6 הפכו להיות

מרכזי קליטה ושניים פשוט נסגרו.

צעירים רבים עזבו את טבריה, ולצערי בטבריה, וכן בקרית-שמונה,

בבית-שאן ובחצור המספרים מעט שונים אולי, אבל בסה"כ יש הגירה שלילית

לחלוטין. לולא 3,500 עולים שהגיעו לטבריה, טבריה היום היתה בירידה.

העולים שהגיעו שמרו על מצב פחות או יותר מאוזן מבחינת מספר התושבים.

צריך לזכור שהעולים שהגיעו לפני 4-5-6 חודשים אמורים לסיים את האולפן

בתקופה הקרובה. זה אומר עוד 700-800 מובטלים בטבריה, וקשה לי מאוד

להאמין שבמצב הקיים הם ימצאו תעסוקה.

מר ברודט דיבר כאן על כל מיני מפעלים ופרוייקטים שעומדים להקים בגליל,

אבל מבחינת טבריה והסביבה לא רק שזה לא מורגש, אלא פשוט לא רואים את

זה. נכון להיום יש דיבורים על בניה, אבל בפועל לא קורה כלום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא בונים בכלל.

ג. בן-יוסף; נכון. לא בונים בכלל.
מ. גולדמן
האם אתה מדבר על מבני תעשיה?

ג. בן-יוסף; אני מדבר על דירות למגורים. בפועל אין

התחלות בניה. מבחינתנו, אם יהיו התחלות

בניה, רמת האבטלה תלך ותקטן.

כמו שאמרתי, עומדים העולים לסיים את האולפן, ו-700 איש נכנסים למעגל

האבטלה.

אתה מדבר על מפעלים ובתי-עסק. הוקם פארק תעשייתי, ומפעל אחד שהיה קיים

הועבר לשם. שאר המבנים עומדים בינתיים ריקים, ואין תוכניות לגבי זה. זה

לא נותן פתרון מבחינת האבטלה.

כמו שאמרתי המצב דומה וקשה יותר בנצרת עילית, לשם הגיעו 5,700 עולים

חדשים. אתמול נפגשתי עם מזכיר מועצת פועלי חצור, וגם שם המצב מאוד מאוד

לא טוב, וזאת בלשון המעטה.

אלה הם פחות או יותר פני הדברים. בקצב הזה, להערכתי היום, רמת האבטלה

עומדת על 13 אחוזים, ועד סוף השנה - ואני מדבר על טבריה והסביבה - תגיע

ל-20 אחוזים אטלה בטבריה.
ג. ליפה
אני רוצח להבהיר את הפרטים. לגבי טבריה

עצמה, רק לאחרונה, בדיון האחרון שהתקיים

במרכז ההשקעות, אושר מפעל בהשקעה של 2,7 מיליוני דולר.

לגבי מבני תעשיה בטבריה. בדיון האחרון אישרנו הקמת מבנים פרובוקטיביים

בטבריה בשטח של 5,000 מטר מרובע. מדובר במבנים ללא שוכר פוטנציאלי,

על-מנת להעמיד מבנים זמינים ליזמים פוטנציאליים.

אני מציע שלא נגיד שב-15 השנים האחרונות לא הוקמו מפעלים בטבריה, כי זה

לא מדוייק.
ג. בן-יוסף
האם יש לך שמותז
ג. ליפה
אסור לי . להגיד לך שמות כי הדברים הם

מסווגים. היזמים מוכנים שיראו דברים כלליים,

אבל לא רוצים שידעו מי זה ומה זה. הם מבקשים לשמור על איזה שהוא סיווג

מסויים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מדברים על מפעלים שקמו, ולא על אלה שיקומו.

ג. ליפה! אני מדבר על מפעלים שקמו, והם ישנם. יש פטר

יעקב בטבריה, מבנה תעשיה להשכרה. גם תיקצבנו

מבחינת תשתיות בטבריה עצמה. יש מבנה אחד של אפרים יונה. יש שני מפעלים

שקיימים בטבריה עצמה. עם המפעל למוצרים אלקטרוניים, שכמפעל הוא מפעל

מוצלח ביותר, יש קצת בעיות, אבל אלו בעיות אחרות, ולא אנהנו המקור

להן.

נוסף לטבריה אנחנו עומדים לפתח מרכז תעשייתי גולני שנמצא בקרבת טבריה,

היות שהרזרבה הקרקעית בטבריה מבחינת התעשיה הגיעה כמעט לכדי מיצוי. אי

לכך אנחנו פונים למרכז תעשייתי גולני, ושם תיקצבנו גם במסגרת התשתיות,

על-מנת לקדם תשתיות.

בגליל באופן כללי אנחנו מפתחים קריות תעשייתיות. המשקל הדומיננטי שיהיה

בתוכנית בטווח הבינוני והארוך. לגבי קריות תעשיות נוספות, אנחנו הולכים

למרכז צח'יר, איזור צפת-חצור-ראש פינה, על יד מחניים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! שר התעשיה והמסחר היה כאן, ודיבר על הדברים

האלה. האם יש משהו קונקרטי שמתבצע עכשיו?
ג. ליפה
כן, אישרנו שם כבר הקמת מבנים לתעשיה על

בסיס פרובוקטיבי בשטח של 5,000 מטר מרובע.

כנ"ל באלון התבור, שטח של 5,000 מטר מרובע, זאת כאשר אין שוכרים, זה

נעשה על-מנת לקדם מבנים, וזה אומר גם לקדם תשתיות.

פרוייקט נוסף הוא גן התעשיה בתל-חי שבבעלות היזם מר סטף ורטהיימר, זה

פרוייקט שמדובר בו כרגע על למעלה מ-20 מיליון דולר.



מ. גולדמן; האם זה מתוקצב כבר ב-1991?

ג. ליפה; גם מתוקצב וגם יקבל בקרוב מעמד של מפעל

מאושר.

אלה דברים שלא היו בעבר וזה מנוף לאיזור הגליל. גם בתפן אישרנו 5,000

מטר מרובע על בסיס קידום יזמות, קידום מבנים על-מנת לאפשר ליזמים

פוטנציאלים להיכנס בטווח הקרוב.
מ. גולדמן
מה עם הכביש?

ג. ליפה! גם זה מתוקצב.

הרעיון של קריות תעשיות הוא לקדם שם את נושא

המבנים, ואם אני לוקח.את תקציב התשתיות שלנו, הרבה יופנה לכיוון הקריות

התעשייתיות, כולל גליל מערבי שהוזכר כאן. אם תיפתר בעיית המים עם

נציבות המים, אנחנו עומדים להקים באיזור צומת ציקלון איזור תעשיה של

1,000 דונם.

לגבי הדרום, מפתחים את רמת חובב. מדובר בהקמת מבנים בשטח של 5,000 מטר

מרובע ברמת חובב עצמה. ישנו גם הנושא של צומת שדרות-נתיבות והקמת פארק

תעשייתי שם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לבקש שתגישו לנו נייר, היות שאנחנו

עומדים לסכם את הדיון בנושא הזה.

ג. ליפה; הדברים הם דינאמיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תכינו לנו מסמך שיגיד מהי התוכנית ומה בשלבי

ביצוע השנה. אנחנו רוצים לכתוב בסיכום הדיון

מה נמסר לנו על-ידי משרד התעשיה והמסחר.

ג. ליפה; אנחנו עובדים מול יזמים. אם יבוא מחר יזם

וירצה להקים מבנה נניח בנקודה פלונית

אלמונית, וזה ייראה לנו כלכלית, נאשר זאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו מדברים על מה שקורה עד היום.
ג. בן-יוסף
הערה נוספת שנשכחה ממני. מה שעומדים לעשות

הוא חשיפה לשוק האירופאי, ובכלל חשיפה

עולמית. כדאי שנדע שהיא תתן מכת מוות לספן ולקלט, אלה שני המפעלים

הגדולים ביותר שמתפרנסות מהם 600 משפחות מטבריה, מהשכונות הקשות ביותר

בעיר, משכונות מצוקה. זה אומר שבמשך הזמן ייפלטו שם עשרות ואולי מאות

אנשים. זה אומר שתהיה בטבריה תוספת למעגל האבטלה, ומדובר באנשים שלא

ייקלטו בשום מקום אחר, כי מדובר בגילאי 50 פלוס.

ע. קלעצ'י; בגלל ההרכב הדמוגרפי שיש לנו בצפון ישנו

החלום שתבוא אוכלוסיה יהודית להתיישב.

הסיפור הזה יצליח אם תהיה תעסוקה. אני מתפלל ומקווה שהתוכניות הללו



עליהן שמענו יקרמו עור וגידים, כדי שבפריפריות האלה אכן תישאר

האוכלוסיה המגיעח אליהן.

לגבי איזור צח"ר שהוזכר. התארגנו שלוש רשויות: צפת, חצור וראש-פינה.

מדובר בנסיון אותו עודדנו מאוד. אנחנו מנסים לדחוף עוד מספר ישובים

שילכו למסגרת כזאת. אם הדגם הזה יצליח, אני מאוד מקווה וממליץ שנאמץ

אותו באיזורים אחרים בין רשויות אחרות.

אני מקווה שבכל המשרדים המעורבים בנושא נעשה הכל כדי שהדגם תזה שאנחנו

מדברים עליו - שהוא גם פחות בזבזני - יצא אל הפועל.

לנושא של המדענים. יש לנו מספר מיכללות איזוריות שהתפתחו, בנצרת,

בכרמיאל, בתל-חי ועוד מיכללות אחרות. החקלאות בארץ התקדמה מאוד, מאחר

שיישמנו את המחקר הבסיסי' שנערך. בחלק בו אנחנו מדברים על מו"פ תעשייתי

לא נוגעים, ואני לא אומר זאת כביקורת. אדים שהיה לו רעיון מסויים הלך

ובנה מפעל, הוא מיצה את הרעיון שלו עד תום, ומנסה להתפתח. דיברתי עם

כמה מיכללות וכמה ישובים, ונשאלת השאלה אם סביב המיכללות האלה, אם ישנם

כך וכך מדענים, לא כדאי ללחוץ על האוניברסיטאות לקבל אותם, אלא שסביב

המיכללות האלה ירכזו קאדר של מספר מדענים בכל מיני תחומים. מצד אחד הם

יוכלו לעזור בהוראה, מצד שני יכול להיות אולי איזה בסיס למחקר יישומי

או לקראת מו"פ תעשייתי שיהיה מחולק באיזורים. הרעיון הוא רעיון בוסר,

הוא עדיין לא מעובד, ואני מניחו על השולחן.

ד. ברודט; יש לנו מו"פ איזורי, יש תוכנית עם משרד

העבודה לגבי 5 מיכללות. מדובר גם בנושאים

חקלאיים וגם בנושאים תעשייתיים.

ע. קלעצ'י; כשהיה המיתון בשנת 1966, המיתון התחיל בנושא

של בניה. היום יש ברכה גדולה שנקראת בניה,

כלומר, בדיוק תהליך הפוך מאשר קרה אז. והפלא ופלא, התדמית של הבניה היא

כזו שלא רוצים ללכת לעבוד בבניה.

א. אליאב; זה אחרי 23 שנה של עבודת פועלים מהשטחים.
ע. קלעצ'י
אם הבניה תעשה בצורת עבודה שחורה כפי שנעשית

היום, אפשר לעשות הרבה פירסומים, והפירסומים

אמנם תורמים, אבל הם יעזרו בשוליים. אני לא מותח ביקורת, אני מברך על

הרעיון, אבל אני רוצה להשלים את הרעיון שאני מציע, ושיכול להיות שהוא

נמצא בתוך הדפים שלך ורק מקוצר הזמן לא נכנסת לפירוט.

למשל באיזור נצרת, עפולה, מגדל-העמק, סה"כ היקפי הבניה שעומדים להיבנות

שם הם של 20 עד 30 אלף יחידות דיור רק באיזור הזה, ואפילו יותר. הבניה

שם היא בעיצומה. אם. הם הבניה תתקדם, אפשר להכניס בה יותר טכנולוגיה,

וסביב זה אפשר להקים הרבה מפעלים שיתנו גיבוי לבניה הזאת. צריך לקשור

את הקצוות, ואני לא יודע מי ואיך צריך לקשור. מדובר ב-30 אלף יחידות

דיור שעומדות להיבנות שם, הצרכים גדולים מאוד, כאשר סביב זה יוכלו

לצמוח תעשיות משלימות. אם זה ייעשה, אני חושב שתדמית הבניה יכולה לקבל

תפנית אחרת.



ד. ברודט; יש שינוי גדול מאוד במשרד השיכון בנושא של

חבניה הקלה. יש מפעל שחוקם בצפון,

בקרית-שמונה, שיעסיק מאות אנשים. פה בעצם לוקחים לאתר הבניה, ובאתר

הבניה יש רק עבודה של הרכבה. זה הופך את הבניה לעבודה תעשייתית,

ובשיטות המודרניות ביותר כמו השיטות הסקנדינביות.

מ. גולדמן; אני רוצה קודם כל לברך את דוד שחזר למשרדי

הממשלה כמנהל אגף התקציבים. אני בטוח שהוא

ידע לעשות את זה, כמו שהוא ידע להצליח בעבר בתפקידים הקודמים שלו.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות בהן קיימנו מספר דיונים עם משרדי ממשלה

שונים, לאור המצוקה הגדולה של מקומות תעסוקה לתושבים. ביוזמתו של ח"כ

אליאב אנחנו מקיימים היום את הדיון על בעיות התעסוקה בגליל ובנגב. אני

רוצה להתמקד באותם צווארי בקבוק, שאני חושב שאפשר באמצעות החוברת שאתה

מתייחס אליה, בשינויים קלים, לתת את התשובות. אעבור מהקל אל הכבד.

אחת הבעיות שנתקלנו בישיבות שלנו כאן בוועדה, אם ניקח ונתייחס בנושא של

תעשיה, שאין התייחסות לתמריצים ולמעמד של מפעלים מאושרים לתעשיות קטנות

שהן פחות מ-10 עובדים. בנושא הזה אנחנו כל הזמן מסתובבים סביב עצמנו,

מנסים לחקות את שוויץ ואת יפן ואת מקומות התעסוקה. שם למדו לדעת

שבתעשיות קטנות אין השקעה ממשלתית גדולה בהסתבכות על הוצאות מבנה, על

תשתיות, אלא לאפשר מה שנקרא במיני תעשיה כזאת לתת תעשיה שהתפוקה שלה

גבוהה מאוד. בזה לדעתי כדאי לבחון את הנושא הזה יחד עם אנשי משרד

התעשיה, שיש להם נסיון.

ד. ברודט; יש בבנק פיתוח תעשיה קרן של 80 מיליון שקל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא מנצלים אותה, כי זה 25 אחוזים ריבית.
מ. גולדמן
כדאי שתבדוק את זה, תבחן את זה לעומק. אף

אחד לא יכול לממש את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
השר אמר זאת.
מ. גולדמן
לא באנו כאן לנגח, באנו לתת תשובות. אני

אומר לך שאם תבדוק זאת לעומק, זה אותו סיפור

של 200 מיליון השקל שהעמידו לחקלאות להון חוזר, והחקלאים לא יכולים

לממש את זה. כנ"ל לגבי התעשיה. בריבית שמציעים לא כדאי לקחת את הכסף

הזה.

לגבי הערבויות שדורשים מהחקלאים או מהתעשיינים, הבנקים אומרים שצריכים

התחייבות של 50 אחוזים נוספים, ואז אתה יוצר לעצמך מילכוד, והכסף יעמוד

באגף התקציבים כאבן שאין לה הופכין ולא יהיה לו ניצול.

לנושא של מוי'פ. יש איזורי מו"פ, לדוגמא מו"פ צפון שנקרא צפון-גולן.

המו"פ הזה לא רק שלא שמרו לו על רמת ונקציב של שנת 1990, אלא שלשנת 1991

הורידו אותו לאחוז אפסי. לא די שאתה לא מסוגל לקלוט מדענים עולים ליד

המיכללות עליהן דיברת, אלא שאתה צריך לפטר אותם מדענים שהתחלת ליצור

להם מקומות עבודה וחקלאות עתידית ותעשיה עתידית של הגולן והגליל. יד



ימיו לא יודעת מה עושה יד שמאל. מצד אחד מדברים על הרחבת מו"פ, ומצד

שני מקצצים בתקציב מו"פ.

לנושא התיירות. תהיה מינהלת תיירות גלילית שתאחד בתוכה את כל הגופים

המקומיים והאיזוריים, ותיתן העדפה לגליל. והגליל הוא איזור תיירות

מבחינת תיירות חבילתית בעל אפשרות הרבה יותר גדולה מאשר הנגב או אילת,

ואני אומר זאת בלי לפגוע בנגב או באילת. לא אמרתי לצמצם זאת בנגב, אלא

להשוות. לא נצליח בלי מנוף ממשלתי או בלי סיוע ממשלתי לתת את ההתחלה

ואת הדחיפה הראשונית. נקים מינהלת תיירות - ואני לא אומר בצורה קבועה

אלא לכמה שנים - שתיתן העדפה לעומת איזורים אחרים במרכז הארץ, ונעודד

את התיירות. עד היום היה מקובל במדינת ישראל, במשך 43 שנה, שכל תמריץ

שניתן לנגב, אוטומטית היה בגליל; כל תמריץ שניתן לגליל, אוטומטית היה

בנגב. אני רוצה שתדע שפה יצרו שני סוגים : תיירות בגליל מקבלת 28 אחוזים

מענק, תיירות בנגב מקבלת 38 אחוזים מענק. רמת הגולן מקבלת 28 אחוזים,

ובנגב מקבלים 38 אחוזים. אני לא בעד הורדה מהנגב אפילו אחוז אחד, שלא

תהיינה אי-הבנות, אלא אני בעד להשוות את תנאי הגליל.

כל תמריץ שניתן על-ידי משרד האוצר בעבר ובהווה, אוטומטית ההתייחסות

אליו הייתה לגליל ולנגב באותו תמריץ, אני לא רוצה להרחיב את הענין, אבל

אני אומר שכדאי לבחון את הנושא הזה.

יש נושא נוסף בתיירות, נושא ה-"צימרים", מה שנקרא לינה כפרית. אין

התייחסות ל"צימרים" של שניים. למשפחה במושב זו הזדמנות לסייע בעת המשבר

בחקלאות. יש אפשרות לנצל את התנאים הטבעיים, ולהגיד למושבניק שיצביע על

שני חדרים שייועדו ללינה כפרית, והוא יקבל סיוע. על-ידי כך אתה מרכז את

האפשרויות לסוגים שונים של לינת תיירות באיזור הגליל. הנושא הזה חייב

לקבל טיפול, ומדובר רק בשינויים ביורוקרטיים שניתן לשנותם. מה יותר נוח

מחקלאי שאתה לא נהנה ממנו לא ממס הכנסה ולא משום דבר אחר כתוצאה ממשבר

בחקלאות? אתה נותן לו פתאום חמצן מכיוון אחר, ועל-ידי זה אתה גם יודע

שזה פוטנציאל לגביית מס בעתיד. לכן אני אומר שזו השקעה שתהיה לה ממנה

גם תמורה.

בשבוע שעבר גיליתי בכרמיאל אבסורד, והוא קיים בכל עיר פיתוח ובכל

איזור. עובדי משרד הקליטה, כתוצאה מכך שהם בסנקציות מול האוצר, לא

עובדים אחרי שעה 3:30. ואז עולים שעובדים במפעלים הולכים למשרד הקליטה

עד שעה 3:30. נתקלתי ב-17 עולים שפיטרו אותם עקב כך שהחסירו זמן

בעבודה. מה הבעיה בכך ששר האוצר יגיד למשרד הקליטה שזה צו השעה, ולאפשר

להם לקבל קהל בין 4 ל-6? למה לא נעשה שינויים קלים שיכולים לתת את הכלי

המתאים, ושהעולה לא יצטרך לעזוב את מקום העבודה אחרי שסוף סוף מצא לו

כזה?

רשות שדות התעופה. אחד הדברים שאני מדבר עליהם זה לחזק ולהבטיח גם את

הבטיחות בכבישים. יש לשפר את שדות התעופה המקומיים, וזו ההזדמנות לעשות

כן בראש פינה, בחיפה, באילת, במצפה רמון, בים המלח. יכולים לשפר

מסלולים נוספים שיעזרו לשיפור התיירות בטבריה, ויש תוכניות לנושא הזה.

אני לא מדבר על מטוס בואינג. לצ'רטר לא צריך מטוס בואינג. גם מטוס 707

כרגע לא ינחת בשדות התעופה האלה. אבל אם נרצה לעשות טיסות צ'רטרים ויש



הצעה לכך, צריך להתייחס אליה. יש לנו תוכנית מגירה מוכנה בכורזים, יש

לנו תוכנית מגירה להרחיב את חיפה.

י. צידון; גם שם יש לך בעיה. המקום היחידי בו אתה יכול

להאריך את המסלול הוא ציפורי.
מ. גולדמן
עכשיו יש פצצת זמן שאנחנו לא מתייחסים אליה,

אנחנו תמיד פועלים בלחצים.

יש נושא שאני מודיע לכם שאם לא ניקח אותו לידיים נמצא את עצמנו במצב

שנישאר בתחנה והאוטובוס יסע, וזה הנושא של הבדואים והדרוזים. שם יש

אלפים של משוחררי צבא, הס מסתובבים מתוסכלים בישובים שלהם בלי שתהיה יד

מכוונת שתיתן פתרונות. לפיקוד ולסוהרי שרות בתי-הסוהר לקחו דרוזים רבים

מאוד, אבל מסתובבים בכפרים בדואים משרתי צבא, יוצאי צבא ללא תעסוקה. אם

לא ניתן במסגרת הפתרונות שלנו התייחסות לדרוזים ולבדואים, אנחנו במו

ידינו פוגעים במה שבנינו כאן במשך עשרות שנים. הם צריכים להרגיש שהם

שירתו בצבא והם מקבלים עדיפות לעומת השכן שלהם. צריך לתת העדפה ליוצאי

צבא, ואתם לא יודעים איזו התמרמרות קיימת בקרב הדרוזים והבדואים.

אני בעד אנשים שבאים באווירה אופטימית. עכשיו אתה במאה ימי חסד, אבל

אנחנו צריכים להבין שאנחנו במצב קשה. כל יום שאנחנו דוחים, למעשה אנחנו

מעוררים כל מיני תופעות שבעבר ראינו את תוצאותיהן.

י. צידון; אני רוצה לברך מר ברודט למינויו, ומאחל לו

הצלחה. הצלחתו תהיה הצלחתנו. אני מכיר

בעובדה שהוא לא מדפיס כסף לבד, כך שכמו שהתייחסתי לדוד בועז, כך צריך

להתייחס לענין הזח, כאל מקור שאיננו בלתי אכזב.

אני מצטרף לקריאה בנושא הדרוזים. סיירתי בעיקר באיזור בית-ג'אן ובכל

המקומות האלה,ולדעתי אפשר לעשות שם מפעלי תיירות רבים. לדעתי מה שחסר

להם יותר מכל בר אחר אלו יזמים, ולא הקצאות. צריך לעזור להם ביזמים, אף

שאינני יודע בדיוק איך.

אני רואה בחודעת משרד האוצר תפנית לכיוון הנכון, אם כי באיחור, ואני

מברך עליה. אני תוהה מאין יבוא כל המימון, אבל זה לא המימון היחידי

שאני תוהה מאין יבוא.

ישנן עבודות תשתית רבות, בעיקר בשטח היוטיליטיס - חשמל, טיהור מים,

התפלה - שבהחלט ניתן לבצע אותן בהשקעות פרטיות. זה לא רק יקל על תקציב

המדינה, אלא להערכתי לפי כמה עבודות שבחנתי זה יכול לחסוך 4 עד 5 שנים

ויקצר זמן בעשייה. אני לא מתייחס לשנת 1991, באמת מאוחר להתחיל בדברים

כאלה, לכן לא אוסיף על הרשימה. כתבתי לשר דוד מגן על שבעה פרוייקטים

שאני רואה בנגב, חלקם הגדול ביוטיליטיס.

לדעתי אפשר לגייס כסף פרטי ליוטיליטיס, ואני גם נוכח לראות שקיימת

התנגדות ביורוקרטית שלא על דעת הפורומים הבכירים. לדוגמא: אני מנסה

לדחוף מפעל טיהור פרטי בנהריה. זה יכול לספק מים להשקייה לשני קיבוצים

ועוד למושב קטן. נתקלתי בהתנגדות דווקא בעיריית נהריה, וזאת אני מעריך



משוס שהבטיחו למהנדס העיר שם 400 אלף שקל כדי שיכין תוכניות. פתאום אתה

בא ואומר לו שלא צריך תוכנית, יש הצעה, יש מחיר וכולם מרוויחים מכך.

לדעתי צריך לדחוף את הנושא הזה, ולעבור ליוטיליטיס פרטיים ככל שאפשר.

אם אי-אפשר, יש ללכת הלאה. זה גם יעזור לבזר את כלכלת המדינה ולקיים את

הקונצנזוס הלאומי לכל רוחב הקשת - אולי פרט למפ"ם - של הפרטה.

אני לא רוצה להתייחס ליוזמות הכלכליות הפרטיות שצריכות לבוא. לי נראה

שבאיזה שהוא מקום צריך לחפש את היזם ולשאת אותו על כפיים. נתקלתי, גם

מנסיוני וגם מנסיונם של יזמים אחרים, במכשלות רבות שנובעות אולי מתפיסה

של אסכולה ישנה. היום צריך להיות הרבה יותר פתוח, ושירגישו שזה פתוח.
. א. אליאב
אני מצטרף למברכים, ומודה על הסקירה המאלפת.

מכל מה שהובא בסקירה, מדובר בערך ב-100 אלף

מקומות עבודה. ההשוואה עם . הגרמנים, עם כל- הכבוד, אינה השוואה, משום

שלגרמנים יש רק גרמניה, אין לאן ללכת. הם יכולים להסתנן קצת למערב, אבל

לא ילכו לפולניה. לעולים מבריה"מ וגם לחלק מהנוער הישראלי יש לאן ללכת,

ואוי לנו. הטווחים של החסר הזה הם נוראים.

לגבי העולים מבריה"מ, אנחנו עלולים לאבד אוצר אדיר של רופאים וחוקרים

ומדענים בכל מיני שטחים. אני מדבר על הפעמון הגילאי. אין בתוכניות הללו

תשובה לגילאי ה-40-50 שנמצאים במיטב כוחם, בפני כל אחד עוד 20 שנה

לעבוד, ואי-אפשר יהיה להפוך אותם לפועלי בנין. הקבלנים לא ירצו להעסיק

אותם. אלה אנשים עם מקצועות יוצאים מהכלל. מה נעשה עם הפעמון הזה של

גיל 40-50? אני מניח שאתה יודע שאצל עולי בריה"מ הפעמון הוא לא נורמלי,

משום שהמשפחות קטנות, ילד-ילד וחצי, ובממוצע המון אנשים. אני לא מדבר

על אנשים זקנים שמקבלים פנסיה וביטוח לאומי, אלא על מסה גדולה של אנשים

בעלי מקצועות חשובים מאוד. לכן אני חושב שנוסף לתוכניות החשובות שהבאת,

תלכו עוד צעד אחד לא שיגרתי, מאוד לא שיגרתי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גם אני מברכת על ההצעות ששמענו בצורה מקיפה

ביותר. לצערי הרב הממשלה ביזבזה הרבה מאוד

חודשים עד שהגיעה למסקנה שהיא חייבת לקחת את היוזמה לידיה ולהתחיל

בעבודות תשתית ובעבודות אחרות במסגרת התקציב שלה, כדי שתוכל לתת תעסוקה

לעליה החדשה. הקונספציה אותה הדגשת היום היא שהסקטור העסקי הוא שיקלוט

את העליה, והוא זה שימצא את הפתרונות שלה. יכול להיות שזה לטווח הרחוק.

אבל עכשיו, לטווח הקצר והבינוני היתה חייבת הממשלה, וטוב שהיא כבר

הגיעה למסקנה הזאת, לנקוט צעדים ויוזמה כפי שפירטת בפנינו.

נוסף לנאמר על-ידי חברי אני רוצה להדגיש דברים נוספים. אני נמצאת הרבה

שנים בכנסת. כשדיברנו על עדיפויות, תמיד דיברנו על הגליל, הנגב

וירושלים. שלושת הדברים הללו היו תמיד בעדיפות ראשונה מכל הבחינות, הן

לגבי הסיווג של איזורי פיתוח והן לגבי הפניית משקיעים וכו וכוי. לא

תמיד הממשלה עמדה בדברים האלה, ולא תמיד היא נתנה את העדיפויות לגליל,

לנגב ולירושלים, אבל היום אני חושבת שצריך לפעול כדי לתת עדיפויות

לאיזורים הללו, הן טיפול איזורי והן טיפול נקודתי. אם כל ישוב הולך

להכפיל ולשלש את האוכלוסיה שלו, חייבת הממשלה לחשוב על יצירת מקורות

תעסוקה בעתיד, בטווח הקצר ביותר. לתת תשובה מיידית לשאלה ממה יתקיימו



העולים החדשים, כדי למנוע את הבזיונות הקיימים היום, ואשר ילכו ויתרבו.

זה בשום פנים ואופן לא לכבודה של מדינת ישראל. אסור לנו גם לאבד את שעת

הכושר הזאת, שכל כך הרבה חיכינו לה מבחינה היסטורית.

אני חושבת שענף הבניה יכול להיות הענף המוביל, וסביבו תעשיה של הבניה.

מה לעשות, והתמונה שתיארת שונה מהמציאות הקיימת שהיא עגומה מאוד מאוד.

אנחנו כבר דנים יותר משנה על הנושא של הכשרה בענף הבניה, והקבלנים לא

רצו כל כך ללכת לענין הזה. כל עוד היו להם פועלים מהשטחים, לא תיו

צריכים לקלוט פועלים ישראלים. שם זה יותר זול, שם אפשר לנצל יותר,

יעבדו יותר שעות וכוי וכוי. באה מלחמת המפרץ והפכה את המצב. לאחר כל

אותן השנים שהעסיקו פועלים מהשטחים, טפחה על פניהם המציאות ונשארו בלי

כוח אדם בכלל. מה התחליף שהם רצו ורוצים? עובדים זרים. דע לך, הם לא

מקיימים אפילו את החלטות הממשלה. ליד כל פועל זר הממשלה אמרה שיעסיקו

פועל ישראלי, כדי להכשיר וללמד אותו. הם לא מוכנים לכך. כל חברה מביאה

אתה להרכבה גם את הפועלים שלה - 600 פועלים מיוגוסלביה, מפולין שמעתי

שעומדים להביא כ-500, מכל מקום. ומה יהיה עם הפועלים הישראלים? על אלה

יבנו את תפארתו של ענף הבניה במדינת ישראל, שתמיד היה הענף המוביל, גם

ב-66 כאשר היה משבר בענף הבניה?

אם היום תהיה התאוששות מבחינת הבניה ויצירת מקורות עבודה, זה יתחיל

בבנין. כל התוכניות עליהן מדברים לא מתבצעות לצערי הרב, למרות כל

התמריצים שנתנה הממשלה, והיא נתנה לקבלנים תמריצים כדי שיעסיקו

פועלים.

אמרנו לשר הבינוי והשיכון בשבוע שעבר, שחייבים להשתמש בסנקציה. קבלנים

אשר לא יעסיקו פועלים ישראלים, לא יתנו להם את התמריץ המזורז עבור

זירוז הבניה. הם לוקחים פועלים זרים שעובדים שתי משמרות, והם מקבלים 30

אלף שקל. אני רוצה להביא זאת לידיעת האוצר. זה לא יכול להיות. צריך

לקרוא לקבלנים ולומר להם, שיעסיקו גם פועלים ישראלים. הם בוודאי לא

יסיימו תוך 7-8 חודשים ויקבלו את ה-30 אלף שקל, אלא תתארך הבניה בעוד

כמה חודשים, כי העולים החדשים והפועלים החדשים בבניה יותר אטיים עד

שיכנסו למסלול ולעבודה. אבל לא יכול להיות מצב כפי שקורה עכשיו. אנחנו

נותנים יד להגדלת מספר המובטלים, ואלו בבנין קולטים את הפועלים הזרים.

הממשלה אישרה להם 8,000 פועלים, ויש כאלה שמייבאים פועלים אפילו בלי

לקבל אישור. זה חייב להיפסק.

אם באותה טבריה עומדים אכן לבנות, ובמימדים גדולים ובמתכונת גדולה,

אסור לתת לייבא לשם פועלים זרים. צריך לתת אפשרות תעסוקה לבני המקום,

לעולים החדשים שבאו לטבריה. כך גם באיזורים האחרים.

בענין החשיפה קיימנו כאן הרבה מאוד דיונים, ולידיעתך חייבים בתקופה של

אבטלה לא ללכת לחשיפה בבת-אחת אלא חשיפה מבוקרת, חשיפה נבונה, חשיפה

חכמה, שלא תביא לקליטת עובדים נוספים מהמפעלים שייסגרו דווקא בתקופה

הזאת. נדמה לי שזה מוסכם על ועדת השרים שהחליטה על המדיניות הזאת של

החשיפה.

אני רוצה להתייחס לגבי הנושא של מלאכה, של תעשיה, של בתי-מלאכה

שמעסיקים 5-6 עובדים. הם חייבים ליהנות מאותן הפריבילגיות, מאותם



התמריצים שניתנים לתעשיה. לא לתת רק למפעל שמעסיק מ-20 עובדים ומעלה,

אלא להתחיל ממפעל שמעסיק 5-6 עובדים ויותר. זה חשוב, כי גם בתי-המלאכה

האלה תורמים הרבה מבחינת היקף הייצור, מבחינת תעסוקה, והם גם יכולים

לקלוט לשורותיהם עובדים נוספים וחדשים. זהו דווקא פתרון תעסוקה היום,

כמו שהיה פעם באמריקה, כשהלכו על הנושא של התעשיה הקטנה ובתי-המלאכה.

זה קלט הרבה מאוד עובדים. אל נפלה את הסקטור הזה שהוא יצרני, שהוא

חיובי מאוד מאוד במדינה הזאת. עוד נקיים דיון - גם בהשתתפות האוצר -

כדי לקבל החלטה בנושא הזה. נדמה לי שהדיון יתקיים בשבוע הבא.

לענין הגליל. הגליל הוא פנינה, פנינה עם היופי המיוחד שלו, כמו שלנגב

היופי המיוחד שלו. לכל אחד יש היופי שלו, ואנחנו מעוניינים למשוך

תיירים גם לגליל וגם לנגב. אני מברכת על היוזמה שהיתה בנושא הזה של

הנגב כאשר קמה מינהלת הנגב, ונתנו מענקים ותמריצים לפיתוח התיירות

בנגב, מענק של 37.5 אחוזים.

אנחנו מבקשים לא לבטל זאת, אבל לתת גם לגליל אותם התנאים שנותנים לנגב

כדי לפתח את התיירות יותר ויותר גם במקום הזה, והם יכולים לקלוט הרבה

מאוד עובדים באותם המקומות שהם אתרי תיירות.

דוד, אין מאה ימי חסד בתקופה כזאת. שמעתי אותך היום, אתה לא זקוק למאה

ימי חסד. מה ששמענו ממך היום מעיד שאתה יכול מיד לעמוד על הרגליים

ולקחת את העניינים לידך.

אני רוצה אוזניים קשובות, קצת רצון טוב, לעשות שיקול לגבי אותם הדברים

שצריך לתת להם עדיפויות במקומות השונים, אפילו למשרדים להגיד מדוע כך

ומדוע אחרת, ולהפנות תשומת לבם לעניינים האלה. כל התוכניות שפירטת

אותן, אפשר לספור על אצבעות היידים מה שניתן לגליל ומה שניתן לנגב.

אנא מכם, תנו קצת יד לכל האיזורים האלה, ונברך אתכם על כל מה שייעשה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלת בשעה 00 ;13

קוד המקור של הנתונים