ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/02/1991

מצב משק המים והשלכותיו - קיצוצים במיכסות המים הצעה לסה"י של ח"כ שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מרדכי וירשובסקי חנן פורת

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 238

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד' י"ג באדר התשנ"א, 27.2.1991, בשעה 9:05

נכחו;

חברי הוועדה; חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ח. אורון

מ. גולדמן

ג. גל

פ. גרופר

מ. וירשובסקי

ע. סולודר

ח. קופמן

מוזמנים; ג. שליטין, מנכ"ל משרד החקלאות

י. צמח, נציב המיס

א. כהן, סמנכ"ל הנדסה, חברת "מקורות"

מ. בן-ישי, מנהל ארגון קניות, תנועת משקי בית"ר

ש. אסף, המרכז החקלאי

א. שפירא, המרכז החקלאי

ר. שריר, המרכז החקלאי

ר. מוסנזון, אגף התקציבים, משרד האוצר

ג. דוידוביץ, אגף התקציבים, משרד האוצר

ד. אגמון, כלכלנית, משרד הכלכלה והתכנון

ש. רייזמן, התאחדות האיכרים

מ. שרמן, יועץ שר החקלאות לענייני מים

מזכירת הוועדה; ל. ורון

נרשם ע"י חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מצב משק המים והשלכותיו - קיצוצים במיכסות המים

הצעה לסה"י של ח"כ שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מרדכי וירשובסקי. חנן פורת.

חיים אורון. חיים קופמן



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

קיימנו דיון בנושא שעל סדר יומנו, וטענו

שהחקלאי רוצה לדעת מה יקרה לו בשנה הבאה, שנת 1991, מה עומד לרשותו

מבחינת מיכסות המים, אילו גידולים הוא יוכל לגדל ואילו גידולים יצטרך

להפסיק לגדלם. האצנו במשרד החקלאות, והיום נקיים דיון על הקיצוצים

במיכסות, בדברים הממשיים. אנחנו רוצים לדעת איך נעשתה מפת הקיצוצים,

למי קיצצו, בכמה קיצצו, על-פי אילו קריטריונים, מהי האלטרנטיבה הניתנת

לאלה שקיצצו להם מיכסות המים, וכתוצאה מכך כמובן יפסיקו לגדל את

הגידולים שגידלו בשנה שעברה.
ג. שליטין
מזג האוויר היום גשום, אבל אסור בשום פנים

ואופן להשלות את עצמנו לגבי חומרת המצב במשק

המים. התמונה חמורה ביותר לעונה זאת, ואני לא יודע אם בתקופת החקלאות

המודרנית במדינת ישראל היתה מצוקת מים כל כך חמורה כפי שקיימת היום.

אנחנו נמצאים בעצם בתחילת מרץ ועד לפני מספר ימים, גובה הכינרת היה 35

ס"מ מעל הקו האדום. פירוש הדבר 50 וכמה מיליון קוב מים. זה פחות מ-10

אחוזים מהצריכה הביתית והתעשייתית במדינת ישראל. המצב חמור באותה מידה

גם באקוויפרים אחרים. אנחנו בסופו של החורף, והסיכוי שלנו לשיפור המצב

הוא מינימלי.

צריך לזכור שבמשך שנה ההתאדות מהכינרת יכולה להגיע לקרוב ל-200 ס"מ.

אנחנו נמצאים היום, לפני הגשמים האלה, ב-35 ס"מ מעל הקווים האדומים.

לאור המצוקה הזאת היה צורך לעשות תכנון בכמות המים המזערית המצומצמת,

תכנון שיכול להעביר אותנו או את החקלאים את השנה הזאת במידה המצומצמת

ביותר של נזק. גם המידה המצוממת ביותר של הנזק הוא נזק גדול ורב, ושונה

לחקלאים השונים. הוא איננו נזק אחיד ושווה. לכן כאשר מבצעים תכנון של

כמות המים המצומצמת, יש פגיעה בענפים, יש פגיעה באיזורים, יש פגיעה

בחקלאים, והפגיעה הזאת איננה פגיעה שווה. הפגיעה איננה פגיעה שווה היות

שאמצעי המים במקומות השונים איננו שווה, מצד אחד; ומצד שני, היות שמשרד

החקלאות החליט שהוא לא יקצץ באופן אחיד, אפילו ברמה שניתן, אלא לפי

סדרי העדפה של ענפים בחקלאות.

לא כל מקורות המים שלנו מחוברים למערכת הובלה אחת. יש לנו מקורות מים

נפרדים ומנותקים מהמערכת הארצית. יש לנו איזורים מנותקים מהמערכת

הארצית, כמו איזור בקעת הירדן, כמו איזור הערבה, איזור הגלבוע ובית-שאן

במקומות מסויימים. אלה איזורים מנותקים מהמערכת הארצית. איזורים שבהם

המצוקה של משק המים איננה מתייחסת לאיזורים האלה, או שלאיזורים האלה

השימוש במים הוא בעיקר במים מליחים או במים שוליים - למשל, באיזור הנגב

עיקר השימוש במים השנה יהיה בשפדן. לכן באיזורים האלה הקיצוץ במים יהיה

לפי מצאי המים שבהם. בבקעת הירדן לא יהיה שום קיצוץ במים, ואין שום
סיבה לעשות קיצוץ במים
כנ"ל לגבי הערבה.

קיימת גם בעיה של הובלה בתוך המערכות האחרות, מחוץ לאיזורים האלה,

וקיימת בעיה של בארות פרטיים בתוך האיזור הזה, בעיקר באיזור החוף.



מצד שני משרד החקלאות נקט העדפת להקצאת המיס לפי ענפים, כאשר בעדייפות

הראשונה העליונה היו אספקת ירקות לשוק המקומי, גידולי חממה ליצוא -

גידול פרחים, גידול ירקות. הכמויות הארציות הן קטנות ביותר לפרוייקטים

האלה. אלה ענפים שאנחנו מנסים לדחוף לטווח הארוך, אלה ענפים שאנחנו

מנסים לפתח כענפים מחליפים לענפי השלחין הקונבנציונאליים, אשר לא יוכלו

לעמוד במחיר המים הריאלי בעתיד, ולאור הקיצוצים במיכסת המים אשר תימשך
לטווח הארוך
(א) כתוצאה מצימצום השאיבה לטווח הארוך.

(ב) בגלל גידול האוכלוסיה וגידול הצריכה של המיגזר העירוני

והתעשייתי.

אלה גידולים שקיבלו עדיפות, גידולי יצוא קיבלו עדיפות, במטעים נערך

קיצוץ די חמור לפי המצאי, ובעצם שארית המים לאחר כל הקיצוצים האלה

מיועדת לגידולי שדה, שלחין - לגידולי אביב, קיץ וסתיו - גידולי מספוא.

כאשר אני אומר יתרת המים המיועדת לגידולים האלה, אני יכול להגיד שבעצם

כמעט שאין יתרת מים שפירים לגידולים האלה. כמעט כל המים לגידולים האלה.

הם מים מליחים או מי קולחין מטוהרים.

ישנם שני ענפים שכדאי לדבר עליהם, ואלה הם גידולי תעשיה. אני מדבר על

ירקות תעשיה בלבד, עגבניות ותירס בעיקר. אין קיצוץ משמעותי בגידולים

האלה, חלק מהמים המיועדים לגידולים האלה הם מים שוליים, מים מליחים,

בעיקר לעגבניות כמובן, ולא לתירס. אלה הם ענפי תעשיה, בעיקר ליצוא.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה עם הכותנה?

ג. שליטיו; אנחנו לא מוציאים הנחיות שלא לגדל גידול אי

או גידול ב', אבל התכנון של הקצאת המים נעשה

לפי המפתח שאמרתי כרגע. אם מישהו ירצה לקחת את המים שלו, ובשארית המים

שיהיו לו ירצה לגדל איזה גידול שירצה, הוא יכול לעשות את זה. בפועל

להערכתי לא יהיה דונם אחד כותנה במים שפירים, אולי להוציא מקום אחד ששם

אנחנו מעוניינים שיהיו גידולים במשך תקופת הקיץ בשלחין, וזה איזור

החולה, לשמירה על נקיון הכינרת, למניעה של שריפות ולשמירה על נקיון

הכינרת באיזור מסויים בחולה. אבל כעקרון הכמות של המים שנשארת לגידולי

שדה או גידולי תעשיה וכוי, זה מי קולחין או מים מליחים, מי שטפונות שהם

מעורבים, אבל כמעט לא מים שפירים.

אני רוצה להסביר את הטכניקה, איך הדברים האלה נעשו. מה שאמרתי לכם

כרגע, זה היה המפתח שלפיו נעשתה תכנית הקצאת המים לשנת 1991. מצד אחד

של כף המאזנים היה מצאי המים של האיזור ומצאי המים הארצי, עד כמה שהם

מחוברים למערכת הארצית. מהצד השני היו הגידולים אשר עשינו בהם סדרי

העדפה, לפי מה שמסרתי כרגע.

את התכנית הזאת העברנו למחוזות של משרד החקלאות. המחוזות של משרד

החקלאות ישבו עם המתכננים שלנו, של המרכז, ועם חקלאים שמצאו לנכון

להתייעץ אתם. עשו תכנית בהתייעצות מלאה איך מבצעים את הדברים האלה. לפי

זה נעשתה מיכסת המים למחוז. המיכסה הזו הועברה למחוז, ועוד מעט אתם



תראו את הטבלאות שלפיהן המיכסה מועברת למחוז. המחוז ביומיים האחרונים

יושב עם משתמשי המים, עם הצרכנים, ומתכנן אתם בפירוט, עד אחרון

הגידולים, ובעצם משאיר לשיקול דעת של החקלאי או של המשתמש במיכסת המים

העומדת לרשותו את סדרי ההעדפה לפי ראות עיניו.

למשל. אם חקלאי מקבל מיכסת מים ומיכסת המים הזו בוודאי איננה מספיקה

לכל התכנית החקלאית שלו או זו שהיתה בעבר, ובמישקו קיים למשל פרדס,

ובפרדס הזה יש רמות שונות של יבולים, מ-8 טון ועד 3 טון ו-2 טון

לפעמים. אנחנו רואים לפעמים אפילו פחות, ובאיכות מאוד נמוכה. הוא יחליט

בעצמו אם הוא חותך לו שליש מהפרדס ועוקר אותו, ומשאיר את שני-השלישים

הטובים, או שהוא עוקר את מחצית הפרדס ובכמות המים הנותרת לו, אם נותרת

לו, הוא מחליט מה הוא עושה בה. אם כל הפרדס הוא 4 טון, החקלאי צריך

לעשות חשבון טוב מאוד אם אין לו אלטרנטיבות.

ג. גל; פרדסן אחד עם 4 טון, והשני לידו עם 8 טון,

לשניהם יקצצו את אותה כמות מים?

ג. שליטיו; קיצוץ המים הסופי לפרטים נעשה במחוזות. המים

אינם אישיים. מיכסת המים לפי התכנית הזאת

מגיעה למחוז, במחוז בודקים את הענפים עד פרטי הפרטים, ובשיתוף עם

החקלאים מחליטים על חלוקת המים. כל חקלאי יקבל בסופו של דבר מיכסת מים

לפי שיקולים של הענפים שלו, והרי גם הקיצוץ נעשה לפי זה, ובסופו של דבר

במיכסת המים המסויימת שהוא קיבל הוא גם ישתמש. התכנית הזאת מהמחוזות

עולה בחזרה למשרד החקלאות, ומשרד החקלאות מעביר לנציבות המים. כל

התכניות האלה הן תכניות גמישות וצפויות לשינויים, אבל זה עיקר התכנית.

ג. גל; האם מותר לכם להפלות בין חקלאי לחקלאי באותו

ישוב! לאחד לתת יותר ולאחד פחות? האם החוק

עומד לימינכם?
ג. שליטיו
לא, אני חושב שאנחנו לא יכולים להפלות לרמה

כזאת. אני חושב שאנחנו לא יכולים לבוא

לפרדסן מסויים ולהגיד לו, שהיות שלו יש 8 טון הוא יקבל מלוא מיכסת המים

בכל השטח שלו, ולחקלאי שכן יש 4 טון וניתן לו חצי מיכסת מים או בכלל

לא.

ג. גל! אם במושב אחד, לאחד יש מטע ולשני יש כותנה?
ג. שליטיו
לכך יש הנחיה ברורה. לכותנה מעבירים שארית

המים לאחר החלוקה. אנחנו עשינו את החלוקה של

המים לפי עקרונות, והמחוז צריך ללכת לפי אותם העקרונות.
ג. גל
מבחינה חוקית, האם בדקתם אם מותר לכם לעשות

זאת?
ג. שליטין
לגבי המיכסה של המים, צמח ידבר קצת על הצד

החוקי, אנחנו עוסקים עכשיו בנושא החוקי.

בשלב הזה אנחנו נותנים הנחיות לחקלאי מה יקרה לו ב-1991. על הצד החוקי



והתקנתי עובדים עכשיו משפטנים. יכול להיות שזה יקח - עוד

שבוע-שבועיים-שלושה, אני לא יודע כמה, ואז ההנחיות תהיינה מגובות בחוק

או בתקן. כרגע אנחנו חושבים שחשוב מאוד שהחקלאי ידע כבר לתכנן את דרכיו

מראש, אפילו עוד לפני שקיים תקן חוקי.

לשאלה של ח"כ גל, אנחנו לא יכולים לבוא לחקלאי שיש לו פרדס של 8 טון

ולתת לו מיכסת מים של פרדס שיש לו 4 טון, אנחנו לא יכולים לבוא גם

למגדל ירקות שיש לו יבול של 8 טון ולאחד יש יבול של 4 טון כשיגרה,

ולהגיד שהוא חקלאי טוב, וניתן לו כמות יותר גדולה של מים.

ג. גל; אתם מבקשים כסף לפיצויים. האם יהיה נסיון,

לא בעזרת שוט אלא בעזרת גזר, להעדיף חקלאי

שעיקר פרנסתו מחקלאות, על מי שאצלו המשק הוא משק עזר, ולהעדיף חקלאי

שהמטע שלו הוא 8 טון ולא 3 טון? האם יש לכם איזה שהוא נסיון ללכת

בכיוון הזה, או שיש עדיפות לפי ענפים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה לחדד את השאלה. אתם מודיעים

למחוזות על הקיצוץ. לכל מחוז אתם קובעים את

מיכסת המים המקוצצת, כמה צריך לקצץ. יש מיגוון של חקלאים. לאחד יש

כותנה, לאחד יש ירקות וכו'. האם הקיצוץ במיכסות יהיה שווה לכולם? אם

הוא שווה לכולם, אחרי שמקצצים באופן שווה לכולם, יושבים עם אותו חקלאי

ואומרים לו מה הגידולים שהוא יעשה מבחינת ההעדפות.

ג. שליטין; לא. הסצנריו יהיה לפי העדפת ענפים. כך נעשית

גם רמת הקיצוץ של המים. במחוז נעשית בדיקה

לפרט. בסופו של דבר נותנים לו מיכסת מים, אבל אף אחד לא יפקח, האם במים

האלה הוא משקה ענף אי או ענף בי. את הדברים האלה משאירים לשיקול דעתו

של החקלאי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זאת אומרת, שהקיצוץ לא יהיה שווה לכולם.

ג. שליטיו; הקיצוץ לא יהיה שווה לכולם.

מ. גולדמן; הבעיה המרכזית שאני רואה היא, שאתה יורד

לרמת האגודה. במשק הקיבוצי זה יותר קל. במשק

המשפחתי אני לא רואה את הכלים שאתה מעמיד, כי האגודה לא תהיה מסוגלת

להתמודד עם אותם 40או 60 או 30 חקלאים לגבי ההצעות שאתה מדבר עליהן.

אי-אפשר יהיה לעמוד בזה. כל מה שאתה מציג מבחינת החומר שהצגת, הצגת

אותו טוב מאוד.

ג. שליטין; זה לא אני, זה כל המשרד.

מ. גולדמן; הבעיה האמיתית תהיה, שאני עומד מול 30 איש

ואני אומר לאחד שמגדל כותנה שהוא יהיה אחרון

בתור, לאחר שמגדל הדרים אומר משהו אחר וכוי.

ג. שליטין; אנחנו עושים את החלוקה עד לרמה של המשתמש,

עד לרמה של הצרכן.



ח. אורון; אני לוקח כדוגמא שני קיבוצים, עין המפרץ

וכפר מסריק. האחד מקבל 400 קוב לדונם

אבוקדו, השני מקבל 3 טון לדונם תירס. אתה בהנחיה לאיזור אמרת שעבור

דונם אבוקדו מקבלים 1,000 קוב מים, עבור דונם תירס - מה שישאר. בגיבוש

המיכסה לאיזור אמרת שאתה מבחין עקרונית בין דונם אבוקדו לבין דונם

תירס, ולא חשוב מה היבולים שלך. האם נכון יהיה לפעול בקריטריונים

הבסיסיים של ההקצאה? הרי המחוז לא יחלק יותר מאשר אתה מקצה לו. סה"כ מה

שהמחוז יקבל זה המכפלות של המטע וההדרים והדברים האחרים, והשארית תהיה

לגידולי שדה. השאלה היא, אם בחלוקת ההקצאה הזאת הדונם השולי במטעים

והשוליים יכולים להיות חצי מכמות המטעים בארץ, והוא פחות טוב מבחינת

המשק הלאומי, מבחינת הכנסה לחקלאי, מבחינת תרומה לקוב מים ומכל מיני

בחינות אחרות, מאשר שליש מהדונם השולי בתירס. מובן שאלה דוגמאות

תיאורטיות בלבד, אבל בחיים הן קיימות. על-ידי זה לא הקצית את המשאב הזה

באופן שקול לא ברמה של החקלאים, אלא ברמה של המשרד דווקא.

ג. גל; בדיונים מוקדמים גם המשרד היה בדעה, שמתוך

750 אלף דונם מטע יש בערך 200 אלף דונם מטע,

שגם בלי בעיית המים ראויים היו שיעלמו מן העולם. זה אותו אבוקדו,

שוודאי יש 40 אלף דונם שנותנים פחות משלושת-רבעי טון, וכן השמוטי

ואחרים. המספר שהתקבל פחות או יותר היה 200 אלף טון. האס אתם צופים

שכתוצאה מהתכנית שלכם אכן יקצצו 200 אלף דונם מטע, והאם יקוצצו המטעים

השוליים ולא יקוצצו מטעים שהם עתירי פרי, וישארו מטעים שהם מטעים

שוליים?

מ. גולדמו; אנחנו נעמוד בפני שתי בעיות קשות מעבר

לבעיות האחרות. יש פה שני שלבים שאנחנו

צריכים להתייחס אליהם.- ראשית, לגבי חלוקת המים האיזורית. גם לגבי

החלוקה האיזורית צריך לבחון את הענין. יש למשל נושא שלא ראיתי בו טיפול

עד הסוף. לדוגמא, יש לנו שלושה איזורים, גלבוע, בית-שאן, עמק הירדן. זו

בעיה שצריך לטפל בה בנפרד, ואתה יודע למה אני מתכוון. יש הבעיה הנוספת

כשאנחנו יורדים לרמה של ההתמודדות, איך מבטיחים לאותו חקלאי שמגדל את

הכותנה, שיש השילוב של האחרון בתור מצד אחד, ומצד שני יש השילוב גם של

הקיצוץ וגם של הפיצוי. פה אנחנו מאחדים את שניהם. איך המשרד מבטיח את

השילובים?

אני עוד לא רואה את מרכז המשק או את האחראי על המים ברמה המושבית, או

של אותה אגודה חקלאית במושבה, שמסוגל להתמודד ולהבטיח שזח יעבור בשלום.

אינני יודע באיזה כלים אפשר לעשות את זה.

פ. גרופר; המים בארץ מתחלקים, כאשר הרוב זה אגודתי.

לאגודה באותו מושב או באותו ישוב במשך שנים

זה התחלק בין החברים. גם במושבות יש מים בצד האגודתי, ויש מים ישירות.

היה לו כך וכך, וקיצצו לו כך וכך. באגודתי יש כאלה שבמשך שנים היו פחות

פעילים, וברור שהפעילים משתמשים במים; היתה אצלי קבוצה, ועד של שומר.

הם אומרים שיש להם 1,000 קוב מים, ויש להם 700 דונם מטעים. לפני שנתיים

נטעו, ולא אמרו להם שאסור לטעת. עכשיו יהיה קיצוץ. באים אלה שלא היו

פעילים ביותר, אבל הזכויות שלהם תמיד שמורות להם, כי הס לא ויתרו. הם

שואלים איפה הזכות שלהם. הם אומרים שדם יישפך. למה? הס אומרים שההוא



4-5 שנים לא היה פעיל, ואילו הם פיתחו משק. נכון הוא שאין ויתור,. אין

מצב שמישהו ויתר לשני, כי צריך לחלק את זה באופן שווה.

מ. גולדמל! ישנו היום מצב בו ישנם חקלאים חוכרים אדמה

מחקלאים אחרים. החוכר אומר שהוא שילם סכום

מסויים עבור דונם אדמה במקום סכום אחר, כתוצאה מכך שהמהכיר ידע שהוא

חכר את האדמה כולל מיכסת המים. יש הרבה מצבים כאלה, ואי-אפשר להתעלם

מהם. זה קיים גם ברמה מושבית על אדמות מדינה, וגם ברמה קיבוצית על

אדמות מדינה.

ג. שליטין; אנחנו חושבים שלא ניתן באיזו שהיא צורה

שבעולם לעשות חלוקת מים צודקת, שתהיה צודקת

גם למשק הלאומי, שתהיה צודקת גם עד אחרון הפרטים והמשתמשים. לא קיים

דבר כזה, וזה בלתי אפשרי לעשות את זה עם מיכסת המים.

אני רוצה להביא דוגמא. חקלאי שבשיגרה מגדל כותנה ויש לו הכנסה מהכותנה

שלו, מה שאנחנו קוראים פדיון עודף ברוטו, של משהו בסדר גודל של 300 שקל

לדונם; לעומתו בעל מטע שהמשמעות של סגירה של המים שלו היא קיצוץ של חלק

מהמטע, ואני מדבר על מטע טוב ומטע רווחי, הנזק שלו רב. רק הקמת מטע כזה

עולה 1,500 דולר לדונם, ואני כבר לא מדבר על אובדן היבולים שיהיה לו

במשך 4 שנים אם הוא ירצה לחדש את המטע, שזה גם כן סכום דומה, זה 3,000

דולר לדונם, או 6,000 שקל. השאלה היא אם אני נותן את טיפת המים

המסויימת הזאת למגדל כותנה שיגדל את הכותנה שלו וירוויח 300 שקל לדונם,

או להקצות את המים האלה לבעל המטע. יש כאן בעיה שונה מבחינת הצדק של

הפרט ומבחינת הצדק הלאומי והראיה הכוללנית. מבחינת הצדק של הפרט, מגיע

לו לקבל את המים שלו .אפילו הוא מגדל כותנה, מפני שזאת פרנסתו. מבחינת

הצדק הלאומי ההגיוני הכוללני, מבחינת המשק כולו, אין שום הגיון לקחת את

המים האלה ולתת למי שיגדל כותנה. ולאחר, לשכנו, שישרוף את המטע שלו

שהוא מטע טוב ומטע מעולה, ויפסיד 6,000 שקל לדונם.

לכן התכנית הזאת לדעתנו, לדעת משרד החקלאות, איננה מסוגלת לא להתבצע

ולא לעבור, לא רק ברמה המוסרית והכלכלית. התכנית של קיצוץ בלתי שווה

ושל העדפה של ענפים שבסופו של דבר זו גם העדפה של חקלאים, היא לא נכונה

מבחינה מוסרית ומבחינה כלכלית ולא תהיה מסוגלת לעבור ולהתבצע בפועל. לא

יהיה שיתוף פעולה מינימלי מצד החקלאים, אלא אם התכנית הזו תהיה מגובה

בפיצוי אלמנטרי.

זו עמדת משרד החקלאות. אנחנו תובעים מהאוצר, ואנחנו מביאים הצעה לממשלה

להעמיד פיצויים על קיצוץ במיכסות המים לשנת 1991.

לשאלות הטכניות שנשאלו כאן. יש שאלות שהן אפילו לא מבוררות עד הסוף,

אבל ברור לנו דבר אחד והוא - שאנחנו נוכל להגיע עם מיכסת המים שלנו עד

הצרכן, עד האגודה. לא נוכל להיכנס בתוך האגודה לחלוקה לפירוטים. נוכל

להגיע עם מיכסת המים שלנו עד לרמה של האגודה ועד לרמה של המשתמש,

המשתמש כצרכן מים. באגודה - לא נוכל להגיע עד החקלאי, אבל נוכל לתת

לאגודה את המפתח שלפיו נעשית שיטת קיצוץ המים, ולפיו הוקצו המים

לאגודה. זו הרמה שלדעתי נוכל להגיע, ולא נוכל יותר להיכנס לפרטים.



לשאלות ח"כ גל ואותן. יש בעיה של אגודות מים, אשר בתוכן החלוקה איננה

שווה. יש אגודות מים שבהן מספר גדול של הברים בעלי מיכסות מים אינם

משתמשים בהם בכלל, וחברים אחרים משתמשים במיכסות מים גדולות בהרבה

מהמיכסות האישיות שהיו בעצם מיועדות להם לפי החשבון של המיכסה לאגודה.

לא נוכל בשלב הזה לעשות את חלוקת המים לפי חקלאים או לפי הרמה של

החקלאים בפועל. לא נוכל לבצע את הדברים האלה משתי סיבות: הסיבה הראשונה

היא סיבה משפטית מאוד סבוכה. יכול להיות מקרה שבאגודה מסויימת אחד

מהחברים של האגודה הקים מטע, ותכנית המים שלו היא תכנית מים שהיא שווה

למיכסת מים של 10 חברים באגודה, ומצד שני ישנם חברים שאינם פעילים. אני

גם לא יודע אם ברמה המוסרית-כלכלית, אם כל המקרים הם שווים וזהים,

ואפשר להגיד שתיות שישנם 20 לא משתמשים ו-30 שמשתמשים באופן חלקי,

ואנחנו צריכים לדעת גם עד כמה זה חלקי, והדברים בכלל לא פשוטים. בהתאם

אנחנו לוקחים את מיכסות המים מהם.

הדברים האלה צריכים לעבור טיפול יסודי ועמוק, וצריכים לדון בכל

ההיבטים, גם המשפטיים. יכול להיות שהדרך הנכונה בסופו של דבר לביצוע של

פדיון מיכסות מים ל"חקלאים" אשר אינם משתמשים במים בעצמם הוא על-ידי

פדיון של משק המדינה, שיפדה מיכסות מים בשיטה כזאת או אחרת לאלה שאינם

משתמשים. הדברים האלה צריכים לעבור בדיקה יסודית, גם בדיקה מעשית וגם

בדיקה חוקית. הם לא יוכלו להתבצע לקראת הקצאת מיכסות המים לשנת 1991,

שאנחנו בעצם כבר התחלנו בה.

אני מבקש אתכם לעיין בטבלאות. כמובן, לא אעבור על כל המספרים אלא אני

רוצה שתראו מה המשמעות.

לפי מיכסות המים האלה לא צריך להיות קיצוץ בהיקף גידול הפרחים, בהיקף

גידול הירקות לשוק המקומי, אלא רק באופן מצומצם ביותר. יש בעיה עם שטח

מסויים של 8,500 דונם באיזור חדרה. באיזור חדרה השטח של הירקות יצומצם

ב-8,500 דונם. ביתר האיזורים כמעט שלא קיים צימצום בשטח - לפי הקצאה של

מיכסות המים. הענפים האלה לא יסבלו באופן מעשי.

במטעים, כולל הדרים, כולל פרדסים, מנת המים מקוצצת באופן שונה לפי מצאי

המים.

קיצוץ בסדר גודל של 40 אחוזים מתוכנו לאיזורים.- גליל תחתון, עמק

יזרעאל, נצרת, חדרה לצרכני "מקורות", כי יש לנו בעיה קשה מאוד עם

הפרטיים, רעננה לצרכני "מקורות", רחובות לצרכני "מקורות", לכיש. מה

שאני אומר כאן עכשיו זה סדר גודל. אם אתם רוצים לראות את הדברים

המפורטים, תוכלו לראותם בטבלאות.

קיצוץ בסדר גודל של 30 אחוזים הוא באיזורים: רמת הגולן, מעלה הגליל,

עכו, ירושלים.

קיצוץ בסדר גודל של 20 אחוזים הוא בבקעת כינרות.

קיצוץ בסדר גודל של 10 אחוזים הוא במרום הגליל.



ביתר האיזורים - בחולת, בבית-שאן, בגלבוע, בבקעת הירדן, בבשור, בעזה,

בנגב ובערבה - לא תקוצץ מנת המיס למטעים. זה לא אומר שבחלק מהאיזוריס

האלה אין קיצוץ חמור ביותר, אולי מהחמורים ביותר. זה אומר שהקיצוץ הוא

בעיקר בגידולי שדה ובענפים אחרים, או בגידולי תעשיה.
כאן לא נכנסו לתכנית הזאת שני נושאים, והם
(א) פיתוח מפעלים שיתנו תפוקה לקראת סוף השנה הזאת, אם יהיה לכך

התקציב, תפוקה מסויימת של מים ממוחזרים. אני לא יכול להגיד באיזו

כמות. אנחנו מקווים שאם יועמד הכסף היום נוכל כבר לקראת סוף השנה

להעמיד כ-40 מיליון קוב. זו תכנית אופטימלית מאוד, והיא תלויה

בהרבה מאוד גורמים.

(ב) תקציב שדרוש לשינוע של מים, וזה לחיבור מערכות, דברים שמדבר עליהם

ח"כ גולדמן.

מ. גולדמו; אפשר לעשות זאת בתוך חודש.
ג. שליטין
בדברים האלה אני מציע שהשאלות יופנו לנציב

המים.

לשאלה של התקציב הדרוש. התקציב שדרוש למשרד החקלאות לבצע פעולות שאינן

רק פעולות שיתנו תפוקת מים השנה, אלא גם פעולות שיתנו חלק גדול מתפוקת

המים בשנה הבאה ובעוד שנתיים, זה סדר גודל של 200 מיליון שקלים.

מהתקציב הזה יש תקציב מצומצם ביותר. באופן כללי רוב התקציב או כמעט

כולו לא קיים בספר התקציב. יש הסכמה עם שר החקלאות על הקצאה של כ-49

מיליון שקל מהסכום הדרוש לפיתוח מקורות מים.

אולי כאן המקום להגיד, שתכנית המים הזאת היא תכנית מים שאיננה מסכנת
לדעת ההידרולוגים את האקוויפרים, וזאת בשני תנאים
(א) יועמדו התקציבים האלה, וכך אפשר יהיה להחזיר חלק מהמים כבר בשנה

הבאה על-ידי מיחזור, בעיקר של כמויות מים נוספות.

(ב) רמת השאיבה בטווח הארוך תרד. זאת אומרת שבעצם כל מה שאנחנו מדברים

היום על כמויות מים ועל מיכסת מים שהיינו נוהגים בהם, זאת לא תהיה

מיכסת המים העתידית אלא שמיכסת המים לטווח הארוך תקוצץ.

הטבלא הראשונה שאנחנו רואים כאן היא הטבלא של ההבדלים במיכסות המים

לשנת 1989, בין האיזורים השונים, לפי סוגי המים השונים, לעומת התכנית

שלנו לשנת 1991, וכן הירידה באחוזים בין 1991 ל-1989. יש לנו אחוז

המיכסה ואחוז הקיצוץ במיכסה בשנת 1989. בסה"כ השימוש בקולחין אינו

מקוצץ. אני לא מדבר על נקודה או על מספר מסויים במקום מסויים. יכול

להיות שיש העברה של קולחין ממקום למקום, זו יכולה להיות סיבה אחת. סיבה

אחרת יכולה להיות מה שנאמר כאן. אבל כעקרון למיגזר החקלאי אין קיצוץ

בכמות הקולחין, וזה ברור. כל כמות הקולחין שתהיה ושתופק ושאפשר להשתמש

בה י וכאן הענין מותנה בתקציב שיעמוד לפיתוח מקורות מים - ואפשר יהיה

להוביל אותה ואפשר יהיה לקלוט אותה, היא תועבר למיגזר החקלאי וישתמשו

בה במלואה.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; 200 המיליון שדיברת עליהם, שרק 49 מיליון

מהם נותנים, איך זה מתחלק? למה הם מיועדים?

ג. שליטיו; ל-200 מיליון שקל יש לנו תכנית גדולה

ומפורטת. היא נמצאת גם פה, אבל הייתי מעדיף

שיציג אותה נציב המים. יש לנו תכנית גדולה של מפעלים לפי סדרי

עדיפויות. כמובן הגורם העיקרי הוא מהירות התפוקה של המים של המפעל.

עיקר הפיתוח של מקורות המים הוא השבת מים למי קולחין, כי יש היום

כמויות גדולות של מי קולחין שהולכות לאיבוד. עד כמה שהדבר מדכא, במצב

כל כך חמור שאנחנו נמצאים בו מבחינת משק המים, יש כמויות גדולות של

קולחין שהולכות היום לאיבוד. אנחנו חושבים שצריך להקצות את הסכומים

האלה לפיתוח מקורות המים, כי בסופו של דבר אנחנו מקדמים רק פרוייקטים

שבלאו הכי צריך לפתח. אנחנו רוצים את התקציבים האלה, ואנחנו אומרים

שאלה אינם תקציבים נוספים בסה"כ התקציב, כאשר אנחנו מדברים על הטווח

הארוך של מדינת ישראל, אלא זה גידול תקציבי של פרוייקטים שבלאו הכי

היינו צריכים לעשות אותם, אולי מפוזרים לאורך זמן במשך מספר שנים, אם.

לא היתה מצוקת המים הזאת. לכן אנחנו חושבים שחיוני מאוד להקצות את

הסכומים.

בטבלא השניה אנחנו רואים את התפלגות מיכסות המים לפי איזורים ולפי טיב

המים כפי שנמצא באיזור, וכפי שניתן להשתמש בהם לפי הענפים השונים. סה"כ

השימוש במים, אתם רואים שישנן כאן שתי אלטרנטיבות: אחת, -854 מיליון קוב
בסה"כ למיגזר החקלאי
השניה, 877 מיליון קוב. ההבדל בין שתי

האלטרנטיבות האלה הוא 23 מיליון קוב. לגבי 23 מיליון קוב אלה השאלה היא

באיזו מידה נוכל לפקח על בארות פרטיים.

בטבלא השלישית אנחנו רואים את הטבלא לפי ענפים, לפי שטח ולפי נורמות

מים, נורמות מים מקובלות כפי שנקבעו עם אנשי המקצוע. יש כאן כמות

הדונמים שנעשתה בעבר וכמות הדונמים שתהיה כיום, ואפשר מכך להוציא על

אחוז הקיצוץ בכל אחד ואחד מן הענפים.

אתם רואים שיש לנו קיצוץ חמור מאוד בענף אחד, שהוא בעצם המסה הקריטית

מבחינת הנזק, וזה ענף המטעים. אנחנו יודעים שאת ענף המטעים אנחנו לא

יכולים לסגור לשנה ולפתוח אותו בשנה הבאה. סגירת המים פירושה חיסול

הענף, ואנחנו רואים שיש כאן רמה גבוהה מאוד של קיצוץ, בעיקר באיזורים

מסויימים. מצד שני, אנחנו חושבים שבענף המטעים יש הצדקה לעשות היום

חשבון הנפש של החקלאי, ולקצץ את השוליים, את סרח העודף מהענף, חלקות

שהן חלקות שלא משתלמות אפילו ממחיר המים ההיסטורי, ובוודאי לא תהיינה

משתלמות במחיר המים העתידי. אנחנו מעריכים שיש מתוך כ-690 אלף דונם

פרדסים ומטעים בין 100 ל-150 אלף דונם.

ח. קופמו; הפשרת הקרקעות לבניה שנעשית עכשיו, איך היא

משפיעה כאן?

ג. שליטין; הפשרת הקרקעות שנעשית היום לבניה כמעט שלא

משפיעה בכלל. ישבנו בימים אלה ושמענו דו"ח

ממנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, מר ויתקון. לפי הדו"ח שלו, כמות הקרקע

החקלאית שעד עכשיו הופשרה היא כמות זעירה ביותר. לכן ההתנגשות בין שני



הדברים האלה תתבטא במקרים בודדים, אין לח השפעה מכרעת באיזו שהיא צורה

על ההיקפים הכלליים.

י. צמח; תוכנית ההקצאות השנה מבוססת על מיליארד

ו-450 מיליון, כאשר כ-850 מיליון הם

לחקלאות. הקיצוץ בחקלאות בצריכה בשנת 1989, שלא היתה שנה מקוצצת אלא

שנה נורמלית, הצריכה למעשה מיליארד ו-283 מיליון קוב מים. כאשר אנחנו

אומרים שהשנה המיכסה תהיה כ-850 מיליון, הקיצוץ הוא של 430 מיליון קוב

מים בחקלאות בלבד. לעומת שנת 1990 זה בערך 250 מיליון קוב מים

נוספים.

מה שמאפיין את הקיצוץ הזה הוא ש-430 מיליון קוב מים כולם הם במים

שפירים. אם אנחנו ניקח את זה כך, אמנם זה נותן לנו 430. החקלאות באותה

שנת 1989 צרכה 923 מיליון קוב מים, והשנה אנחנו מקצים לה 493. כל

הקיצוץ הוא 430 מיליון קוב.' זאת אומרת, שהמים השפירים יורדים בחצי

לעומת 1989.

במליחים ובשפכים השינויים קטנים, וזה גם לא כל כך צריך לעניין את

הסקטורים האחרים.

ישנו דבר נוסף שהייתי רוצה להבהיר, אף שהמנכ"ל התייחס אליו, אבל ברמז.

לא ניתן כמעט לקצץ קיצוץ שווה בכל האיזורים בארץ. ישנם איזורים שכמעט

שלא משפיעים על המערכת. אם אני אקצץ מחר בערבה, למשל, אני לא עוזר לאף

אחד. הדגמתי במיוחד במקרה הזה, כדי לחדד את הנושא. לכן הקיצוץ איננו

קיצוץ שווה.

על רקע זה של קיצוץ לא שווה אנחנו בונים את המערכת שמשרד החקלאות טורח

כל כך לעבד את פרטיה, כדי לגרום עד כמה שאפשר פחות נזק למפעלים. כאשר

שאלו גדליה ומיכה האם יש לנו הכלים המשפטיים החוקיים כדי לעמוד בזה,

אני רוצה לומר שאפילו הכלים האלה אינם כרגע מסודרים ומשוכללים, אנחנו

שוקדים על כך כאשר הבסיס כבר אינו שווה. הוא לא שיוויוני, כי זה לא

ניתן להיות שיוויוני.

אנחנו מצפים לתכניות של משרד החקלאות. אצלנו בנציבות המים יש כמעט פסק

זמן. אנחנו מחכים. מה שמשרד החקלאות ינסה לגבש, זה עוד לא אומר שמת

שיתנו לנו במשרד החקלאות זוהי התורה כולה. יש מקומות לפעמים שאנחנו לא

יכולים לתת בהם את המים האלה, ויש מקומות שאנחנו יכולים לתת יותר. לכן

הגישה הזאת של היעדר שיוויוניות במיכסות המים השנה, היא גישה שאין מנוס

ממנה.

ג. גל; אתה מדבר על חלוקה בין ישובים.

י. צמח; אני מדבר ברמה האסטרטגית. עכשיו אדבר ברמת

התפעולית. אני מדבר על איזורים, ואגיע גם

לנקודה האחרונה הזאת. אני מתייחס לאותה שאלה העומדת מאחורי כל ההצגות

האלה, והיא; מהם הכלים המשפטיים. אני חושב שכאשר משרד החקלאות יגבש את

עמדתו ונציבות המים תקבל את החומר הזה ותהפוך אותו למיכסות, אנחנו

חושפים את עצמנו לבג"ץ. זה ברור לנו. לי נראה ששיקול הדעת הזה,



שהאיזורים שונים זח מזה, ומערכות הולכת המים שונות, ולא בכל מקום אפשר

לתמרן בהן, והנזק שייגרם להשקעות בחקלאות לפי ענפים שונה, נדמה לי,

שהשיקול הזה יעמוד בבג"ץ. אם הוא לא יעמוד, כולנו כפופים למערכת חוק

ומשפט, נעשה מה שיצווה עלינו בג"ץ. אבל בשלב זה כך אנחנו מתכננים את

המערכת.

כפי שאמרתי, נתנו לאיזורים, ואנחנו מחכים לתכניות של משרד החקלאות.

אנחנו מנסים להקטין את הפערים על-מנת ששיקול הדעת שלנו בבג"ץ לא יותקף

בצורה קשה, כי אין לנו כל ספק שיימצאו אינטרנסטים - יכול להיות שגם

לגיטימיים - שיראו את עצמם מקופחים ויפנו לבג"ץ.

המערכת הזאת לא תעבור במערכת הרגילה של משק המים. אם אנחנו מתכוונים

למועצת מים, ועדות התנגדויות, התייעצות וכו' וכו', הנושא הזה לא יעבור.

זה לא יעבור את הפרוצדורה הרגילה, ולפי הבנתנו יש צורך בהתקנת תקנות

בתוקף תקנות שעת חרום. אני לא אומר שבמשרד המשפטים ששים לקראת המהלך

הזה, אבל נדמה לי שאין מנוס ממנו, ואנחנו נביא זאת בפני הממשלה. שר

החקלאות, כאשר יהיה מעודכן וכאשר יהיה לנו קצת יותר בשר, יביא את זה

לישיבת הממשלה. נדמה לי שההחלטות תיפולנה בתוקף תקנות לשעת חרום.

אנחנו בעצם לא מקצצים. הלבוש המשפטי שיקבל הקיצוץ הזה יהיה הקצאת

מיכסות. הלא אנחנו לא ששנו לקיצוץ, ולא היינו עושים זאת אילו לא היינו

במצב כה קשה בשנת בצורת. אנחנו לא רוצים לקצץ, מעולם לא היה זה דגל

שראינו בו יעד ומטרה. אנחנו לא יכולים לתת מיכסות מים כאשר המים אינם.

אולי בצורה כזאת כדאי לגשת לנושא.

פ. גרופר; אם היית קורא את חוק המים, היית מבין את מה
שהוא אומר. בחוק המים כתוב
"ונדלדלו מקורות

המים", ויקצו פחות מים, אתה לא יכול להגיש תביעה נגד זה.

י. צמח; היית כאשר חברי הכנסת הנכבדים היפנו מספר

שאלות אל גדי, ושאלו אותו על סמך מה הוא

פועל בכלל. זו לא סמנטיקה. אני מנסה להבהיר מה מקור הסמכות. אני מניח

שהם לא שאלו את השאלות בגלל חוסר ידע. אני לא חושד בשום חבר כנסת שהוא

שואל מתוך חוסר ידיעה, אלא הוא שואל כדי לחזק את הידיעה.

אם אנחנו מסתכלים על הענין כפי שהוא משתקף בחוק, הקצאות המים שאנחנו

נותנים, נדמה לי שהוויכוח קצת מצטמצם, כי לפרט אנחנו נותנים פחות או

יותר כמות שווה. אנחנו מדברים על אותו חצי בפרטים. בקיבוצים השאלה אינה

כל כך קשה כי הקיבוץ הוא אגודה אחת. אבל אל תשכחו, ואני מבין את השאלה

של ח"כ גדליה גל, מה יהיה בתוך המושבים. אנחנו נציבות המים, יש לנו

צרכן אחד, וקוראים לו כפר ויתקין. יש מושב פתחיה, ויש מושב תל-עדשים.

לנו אין חברי מושב וקיבוץ.

פ. גרופר; יש לכם מיכסות מים פרטיות.

י. צמח; כל פרט ופרט לחוד. נציבות המים תגיע עד לראש

השטח של המושב. זה תפקידה, ושם הוא גם נגמר.

הייתי נוכח במספר כנסים של חקלאים, אחד מהם רק לפני כמה ימים בגוש



מבטחים או בגוש פיתחת שלום עם מזכיר תנועת המושבים. שם דנו בנושאים

שאתם מעלים, ונדמח לי שיש הבנת ללכת גם בתוך חמושבים לקראת מה שנקרא

מיזעור הנזק.

הישיבה הזאת נותנת לנו היזון חוזר מהרהורי לבם של חברי הכנסת. לדעתי

אנחנו עוד לא נמצאים במצב שיכולים להגיש לכם תכנית.

פ. גרופר; מתי זה יהיה? כל אחד רוצה לדעת, הוא רוצה

לזרוע.

י. צמח; לכל הצרכנים שלחנו מכתב, פירסמנו בעתונות

והודענו דרך התנועות ודרך המרכזים. אמרנו

להם שיצפו לקיצוץ שהוא בסביבות 50 אחוזים. נדמה לי שלא אמרנו "בסביבות"

אלא אמרנו "מעל ל-50 אחוזים". כל העבודה הזאת שנעשית היא עבודת ענק,

עבודת נמלים, והיא מסתובבת סביב 50 האחוזים בסה"כ. אבל בכל-זאת יש

דברים שאינם עדיין מסוכמים.

ל , . ?

פ. גרופר; מתי יצאו הצווים?
י. צמח
הם יכולים לצאת בתוקף המהלכים הרגילים של

נציבות המים. נדמה לי שחייבים להעביר אותם

דרך תקנות שעת חרום. אינני יכול לענות לך. אנחנו בשלב של דיונים עם

משרד המשפטים. הכוונה שלי היא שהענין הזה יקח לפחות שבועיים-שלושה,

כאשר ניתנו התראות בכל הצורות האפשריות, גם ברדיו, גם בעתונות. הודענו

לכל הצרכנים, הודענו למרכזי התנועות. זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אין

צרכן בארץ שלא קיבל התראה במועד. דיברנו כל הזמן על מעל ל-50 אחוזים.

לכן הייתי מציע לחכות עוד שבועיים. תוך שבועיים ימים כולנו נהיה יותר

חכמים, גם אנחנו מיודעים לכך שצריכים להקטין את הפערים עד כמה שאפשר,

וזה מתוך הראיה איך נעמוד בבג"צים לאחר מכן. אבל כאשר הדברים האלה יהיו

יותר ברורים, נביא אותם בפניכם.

ג. דוידוביץ; ההתייחסות שלי תהיה קצרה, וספציפית לנושא

שהועלה, של התקציב המבוקש.

כפי שמנכ"ל משרד החקלאות ציין, מה שסוכם בין שרי האוצר ולחקלאות על

תקציב בסדר גודל של כ-49 מיליון שקל, הסכום הזה יעזור. הוא יקדם הפקה

עוד השנה של 30 מלמ"ק מי קולחין בשפדן, ועוד כ-10 מלמ"ק קולחין

באיזורים אחרים בארץ, פלוס עוד איזה שהם מלמ"קים בודדים של מים

שפירים.

ע. סולודר; האם בזה נלקחו בחשבון גם כמויות מים שצריך

להוסיף בגין העליה?

ג. דוידוביץ; קולחין בגין העליה?

ע. סולודר; את הקולחין צריכים להמיר במים שפירים.



י. צמח; לא. זה מחוץ לעליה.

ג. דוידוביץ; לגבי התכנית הגדולה שדובר עליה בסכום של 200

מיליון, יש בתכנית הזו מספר פרוייקטים

שהכותרת "תכנית חרום למשק המים" לא מתאימה לה מהסיבה הפשוטה, שמדובר על

פרוייקטים שיפיקו מים רק בעוד שנתיים-שלוש, ויכול להיות שאפילו מאוחר

יותר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; צריך להתכונן לעוד שנתיים-שלוש.

ג. דוידוביץ; צריך להתכונן, אבל זה אמור להיכנס בתקציב

הפיתוח הרגיל של משק המים. הוא לא יכול לבוא

תחת הכותרת של תקציב חרום מתוך המצוקה של השנה הקרובה.

ע. סולודר; כמה יש בתקציב פיתוח של משק המים השנה?

ג. דוידוביץ; 151,560,000 שקל.

י. צמח; כסף חופשי בתקציב השנה יש 8,5 מיליונים.

ג. שליטין; זה לא נכון. אתה מכניס את ירושלים, ואתה

מכניס את קליטת העליה. אנחנו מדברים עכשיו

על מים לחקלאות.
ג. דוידוביץ
המספר שנתתי הוא המספר של התקציב הכולל למשק

, המים. זה לא תקציב ספציפית לחקלאות. אין לי

המספר המדוייק לגבי הפרוייקטים הספציפיים למים לחקלאות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אמרתי, אין לי פה ספר התקציב.

י. צמח; 100 המיליון שאתה מדבר עליהם כוללים את

תקציב פיתוח משק המים עבור שנים עברו. הוא

כולל כל אותם מפעלים שאנחנו כללנו את המים שלהם בפוטנציאל. אלה מים

שפיתחנו במשך 3-4-5 השנים האחרונות, ואנחנו מעבירים את הכסף. זה החזר

חובות. יש פעולות קבועות כגון זיהום, תכנון, מעין, כינרת וכו' וכו'.

אלו הוצאות קבועות, שאינן בתוך הענין הזה. ישנו הכסף של קליטת העליה,

שהוא בערך כ-22-23 מיליון, ושהוא ספציפית סגור בתוך מפעל מאותה נקודה,

ואין עליו שום שליטת.

יש סכום, סה"כ כל תקציב הפיתוח, שהוא זמין לפעולות, היום הוא בסביבות

15 מיליון שקל, כאשר 7 מיליונים מיועדים למפעלים נמשכים משנים עברו

וכסף חדש שאנחנו יכולים לבוא בו לשדה הוא 8.5 מיליונים.

ג. דוידוביץ; הסכום שאושר כבר הוקצה לפרוייקטים ספציפיים.

לגבי שאר הסכום הבנתי משר החקלאות שתתבצע

פניה לממשלה להחלטה בנושא.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; היתרה של 200.

ג. שליטיו; 200 אלה אינם כספי האוצר. אנחנו מדברים על

200 מיליון שקל, שבתוכם ישנם 40 מיליון שקל,

שהם 12 מיליון שקל של החקלאים, ו-28 מיליון שקל של פרוייקט הביוב

הארצי, שגם זו הוצאה, אבל זו הוצאה דרך מקום אחר. אני מדבר על ההפרש

שבין הסכומים האלה לבין הסכום שכבר אושר על-ידי שני השרים, ל-200

מיליון שקל. הרשאה להתחייבות.

גיל אמר בדבריו שאסור להציג את כל רשימת התכניות של משרד החקלאות

ונציבות המים כתכנית חרוט בהיקף של 200 מיליון שקל, היות שלא כולם יתנו

מים השנה. אני רוצה להדגיש שכן חייבים להתחיל בפרוייקטים האלה השנה,

ואלה פרוייקטים של הרום, אפילו התפוקה של המים שלהם תהיה בשנה הבאה וגם

בעוד שנתיים. אנחנו הרי מדברים על החזר של מים לאקוויפרים. אם אנחנו לא

נתחיל בפעולות האלה, אסור לנו היום לקחת קוב אחד מעבר לקווים האדומים.

פ. גרופר; כל התכנית הזו, הצלחתה תהיה אם תקבלו את

האפשרות לפצות בשנה אחת. אם לא תהיה הקצאת

הכסף, הביצוע הזה לא יהיה.

בקשר ל-200 מיליון, גם גדי דיבר על זה, אבל בינתיים דובר על 50 מיליון.

יש עוד 150 מיליון. אם לא יקבלו 150 מיליון נוספים, זה יפגע עוד השנה

גם בתכנית הזו שהוגשה לנו.

המכה הקשה ביותר היא לצרכני "מקורות", כי על זה יש שליטה. באים וסוגרים

את השיבר. יש מאות מיליונים, 100 מיליון, 200 מיליון, 300 מיליון, ואלה

מקורות עצמיים, בארות. אלה יושבים על מקורות המים. שם אין שום כוח

בעולם שיכול לבוא, ושם הם יקהו את המנה שלהם בקיצוץ, אבל לא דרסטי.

יוצא שבמדינה הזו יהיו חקלאים שתהיה להם האפשרות לשמור על המטע שלהם

במלואו, ויהיו כאלה, שהם צרכני "מקורות" שיקבלו את המכה הנוראה. אני

רוצה שיהיה ברור שזה מביא אותנו לאי-שקט חברתי. אני לא יודע אם זה

יעמוד בבג"ץ, אני לא משפטן, אבל ברור לי דבר אחד, והוא - שיהיה מצב

שחקלאי אחד יקצצו לו באופן מלא כאן, ואצל שכן שלו הכל יפרח ויהיה פרי

והכל בסדר. זה דבר נורא. בזה אני לא מאשים אותם, אין להם הכוח לשמור על

אלפי אלפי בארות פרטיות. כבר דיברנו רבות, כבר דיברנו עם שר האוצר, עם

מי לא דיברנו. שר החקלאות אמר לנו, גם אתה אמרת, שזו החלטת ממשלה. הוא

מדבר פה על כסף רב ביותר. הוא מדבר על 200 מיליון, הוא מדבר על הפיצוי

של השנה הזו שזה בערך 200-250 מיליון. בשנה הזו מדובר על ענין של חצי

מיליארד שקל מחוץ לתקציב. אם נגיד שחס וחלילה תהיה עוד שנת בצורת אחת,

יצטרכו באמת להוריד מהחקלאות לדורות, ולא להוריד לשנה. אתה מוציא אותו

מהפרנסה שלו, וזה אומר מיליארדים, זה דבר כבד מאוד וזה לא דבר פשוט.

נאחל לשר החקלאות ביום ראשון, שאם הוא מביא את זה לממשלה שיהיה לו

גיבוי, ואם הממשלה תיכנס לזה יהיו סיכויים טובים. אם לא, אנחנו בבעיה.

ש. אטף; אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמר פייסי,

בחלקם הגדול הייתי אני אומר אותם.



החקלאים התארגנו כולם בנושא המים. התקיימו כנסים בכל האיזורים, השתתפו

כל תנועות ההתיישבות, כל הארגונים, המפעלים, התקיימה הידברות, וגיבשנו

עקרונות של תכנית להקצאת המים השנה.

אני רשאי בהחלט לומר את הדברים כפי שהם הסתכמו אצלנו שלשום.

(1) אנחנו מקבלים את ההקצאה - והיה על זה הרבה ויכוח - של משרד החקלאות

המתירה 850 מיליון קוב מים לחקלאות, מים לסוגים השונים.

(2) אנחנו מקבלים שהקיצוץ איננו צריך להיות פלט, אלא על-פי צרכים של

המשק, והצרכים ההגיוניים של הכלכלה, וכן הלאה.

(3) אנחנו לא נדון ולא נשתף פעולה עם שום משרד איזורי ועם שום משרד

ממשלתי, ועם שום נציב מים, ועם שום גורם, אלא לאחר שתתקבל החלטה

שאני שמח מאוד שמנכ"ל משרד החקלאות הודיע שאכן המשרד תומך בה, והיא

לגבי הפיצויים. במקרה כזה כבר עומדת השאלה של גובהם, כי עד כה זה

לא נאמר לנו.

(4) אנחנו חושבים שכדי להימנע ככל האפשר מבעיות של התנגדויות משפטיות,

ומכינים אותן בשפע, לא המימסד, אלא החקלאים, צריך לראות שזה לא

יעלה אחר כך ביוקר, ושבסופו של דבר יוצא מיטב הכסף ולא ישיג את

המטרה.
יש לנו שתי מטרות
(א) לשמור על משק המים זו מטרה שלנו כחקלאים לא פחות משזו מטרת

הממשלה, של הנציגות, של משרד החקלאות. אנחנו צריכים לדאוג למשק

המים לעתיד לבוא.

(ב) אנחנו צריכים לדאוג להמשך קיומם של החקלאים.

על-כן אנחנו מציעים הצעה האומרת כך: לחקלאים תפנה הממשלה, או איזה גורם

עליו תחליט הממשלה, בדבר קיצוץ וולנטרי ככל האפשר, כאשר יוצעו לחקלאים

60 אגורות לקוב מים שיסכימו שלא להשתמש בהם ממיכסתם. כל כמות אשר תקוצץ

וולנטרית ממיכסת המים השפירים שישנה לחקלאי, שעומדת לרשותו והוא משקה

בה לשימושיו ולגידוליו השונים, 60 אגורות לקוב מים תשלם הממשלה לקיצוץ

וולנטרי. הקיצוץ הוא לשנה, ל-1991, אף שאני לא מציע לאף אחד לעשות

תכניות. אנחנו יודעים שזה לא לשנה אחת בלבד, מצב משק המים.

אם זה לא יגיע ל-400-450 מיליון קוב מים שפירים כתוצאה מהקיצוצים

הוולנטריים, אנחנו חושבים שלא תהיה ברירה, אלא לאכוף קיצוץ על היתרה.

אבל אכיפת הקיצוץ הנוספת תהיה גם בביצוע על-פי תחשיב של אותו גידול

שקוצץ.
פ. גרופר
זה לצמיתות.
ש. אסף
לא. יתכן שזה יהיה ליותר, אבל אנחנו מדברים

של שנת 1991.



נראה לנו שהזמן מאוד מאוד דוחק ובוער. אתמול ישבנו במסגרת ארגוני

הקניות הקיבוציים והמפעלים האיזוריים הקיבוציים, גם על ההשלכות שישנם

לקיצוצים האלה לגבי תעשיה, נושא שלא עלה עוד כאן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש בקשה לקיים דיון לגבי נושא צריכת המים

הביתית והתעשייתית.

ש. אסף; אנחנו שומעים שמשקים כבר קונים זרעים

לגידולי שדה קיץ. צריך לעשות מעשה מאוד מאוד

הכרחי באסון המים, והוא להביא לידי עקירת מטעים, לעקור את כל המטעים

הבלתי-רווחיים. הם צורכים מים ללא כל תמורה אף לאחד, וצריך להשתחרר

מהם. כדי לעודד זאת וכדי לתת את התשובה למה שנשאל כאן על מקרה של פרדס

שנותן -3-4 טון ובכל-זאת זה חקלאי שמגדל את זה 30-40-50 שנה, אנחנו

מציעים שיתנו מענק עקירה בגובה של 1,000 שקל לדונם מטע אשר יסכימו

חקלאים לעקור, פלוס הוצאות העקירה. זה דומה למה שנעשה בענין הגפנים

בקנה מידה מצומצם. אנחנו מעריכים שיעקרו 100 אלף דונם מטע. פרט לענין

של הקצאת תקציבים לפיתוח מים, שאנחנו תומכים כמובן במה שצריך להיות

מוצע, 200 מיליון, זה אומר שלכמות המים שתקוצץ באופן וולנטרי צריך יהיה

לשלם 150 מיליון שקל. לעלות מים באכיפה, 75 מיליון שקל. 100 אלף דונם

של המטע שייעקר, 100 מיליון שקל. סה"כ זה 350 מיליון שקל, וזו העלות

הכספית של התכנית שאנחנו מציגים.

בתוך הסכומים האלה יש תקציב סובסידיה שלא ישולם למים שיקוצצו, שאפשר

לקצץ את זה מתוך הענין, וכל מי שגורס שבעצם משק המים עולה בתקציב

תמיכות סמוי, הרי גם תקציב התמיכות הסמוי גם הוא יחסך כתוצאה מכל הענין

הזה.

זו למעשה תכנית שאנחנו עומדים עליה. בראש וראשונה היא מוסכמת עלינו

בצורה הוולנטרית. להערכתנו, אם ילכו לפי התכנית הזאת, אפשר יהיה להשיג

את המטרה במינימום נזק, והעיקר הוא במינימום נזק לענין המים. אם יכנסו

כאן ראש בראש עם תקנות, עם משפטים, הרי אנחנו נמצאים כבר בחודש מרץ,

יתחילו לשפוך מים, כי כבר שופכים מים. וכך נישאר בלי מים, בלי כסף, בלי

חקלאות, בלי שום דבר.

ג. גל; אני מצטער שבזמן שחלף מאז שהיה ברור שצריך

לקצץ באופן דרמטי את מיכסת המים, לא הושקעה

אנרגיה מספקת לטעמי, לא על-ידי משרד החקלאות ולא על-ידי נציגי החקלאות,

כדי לנסות ולראות לאיזו חקלאות רוצים אנחנו להיערך בעוד 3-4 ו-5 שנים.

אני מבין את הקושי, אבל אני לא יכול להשלים אתו.

אין לי דמיון לדעת מה מכל מה שאתם מסרתם לנו יקרה בפועל השנה. הוא ודאי

יהיה דבר אחר ממה שאתם חושבים, אולי דבר אחר ממה שאני חושב. אם אני

יורד לרמת האגודה, ואני נכנס לראשו של המושבניק, הרי אף אחד לא יעקור

בהתנדבות גם מטע שולי, משום שהוא יניח שבשנה שאחריה או כעבור שנתיים

ימדדו אותו בין השאר על-פי כמות המים שהוא צרך בשנת 1991. אם הוא לא

יהיה חייב, הוא לא יעקור את המטע. אם לא יהיה לו תמריץ מסיבי, הוא לא

יעקור את המטע. אני מעריך שהמטעים השוליים אצל בעל מטעים שמיכסת המים

שלו תקוצץ ייעקרו, כי ודאי שהפרט שמקצצים לו את מיכסות המים קודם יעקור



את המטע השולי. אבל בתוך האגודות ברור לי לגמרי שהקיצוץ יהיה פלט, ומי

שיש לו כל המטע שולי יקצץ חלק מהמטע השולי שלו, וישאיר את היתרה,

וישתמש במיכסת המים.

אני לא יודע מה יקרה למשל באיזור לכיש, שמושב לכיש, ואני מעריך לפי

התפיסה שלכם את הכרם שהוא ליצוא כולו. מה יקרה עם ישוב שכן, שיקחו לו

את רוב המים, והוא יראה את השכנים שלו משקים את כל המטעים בעוד שאותו

מייבשים? למושב שכולו מטעים שהם הטובים ביותר בארץ, ודאי תיתן את כל

כמות המים.

ג. שליטין; אני חושב שלא יקרה מצב כזה כפי שאתה מתאר

בפועל.

ג. גל; הלואי שלא.

ג. שליטין; אלא אם כן יהיה פיצוי. התכנית לא תוכל לעבוד

ללא פיצוי.

ג. גל; לי אין דמיון כדי לדעת איך יהיה השנה, וזה

כבר לא כל כך מעניין אותי היום. ההתמודדות

שלנו במשבר משק המיס תקבע את אופיה של החקלאות, ובמושגים שלי אותי יותר

מעניין החקלאי מאשר איזה גידולים ייעשו במדינת ישראל. זה יותר מעניין

אותי, כי המבט דרך הגידולים יכול בכלל להוביל אותנו לפריסה התיישבותית

אחרת. בעיני הדבר החשוב ביותר הוא, האם תהיינה משפחות חקלאיות בישראל.

זה מה שעומד לנגד עיני. אני לא יודע מי מכם ראה את תכנית הטלביזיה של

מוטי קירשנבאום. אני התרגשתי מאותו ערבי בטייבה. יש טילים, והוא עומד

וזומר. הוא את הקרקע הזאת לא יעזוב, כי זו הקרקע שלו. שם הוא עובד. הוא

לא עובד עם תאילנדים, והוא לא עובד עם ערבים מהשטחים. הוא זומר שם. אם

לא יהיו לנו יהודים כאלה במדינת ישראל, כבר אמר על זה סמילנסקי. אבל

הוא לא התכוון לבעלי-בתים, אני חושב שהוא התכוון לעובדים.

מספר החקלאים במדינת ישראל הצטמצם, הפעולה הזו כבר נעשתה. בכל פעם אני

שומע מישהו שאומר מעל דוכן הכנסת שצריך לצמצם את מספר החקלאים. הוא כבר

הצטמצם. מספר המחזיקים בקרקע למים נשאר כפי שהיה בעבר. אם לא נמצא את

הדרך לעשות את ההתאמה הזו, בהכרח אנחנו נגיע לחקלאות אחרת, והכל יהיה

אחרת.

כדי לעשות זאת דרושה חבילה של אמצעים;

(א) הנושא של שימוש בכספי הפיצויים דרוש לעשות את ההתאמה הזו, כדי

לרכוש אמצעי ייצור ולהעביר כך שמי שעיקר פרנסתו בחקלאות, נעדיף

אותו, ניתן לו אפשרות לחיות.

(ב) דבר שני אני אומר כבר שנה, ואני אחזור עליו עד שגרוני יהיה ניחר

בתקוה שאני אצליח. העליה הביאה לתנופת בניה. צרכי הבניה הם אדירים.

הדבר היחידי שמעניין,ובצדק, את שר השיכון זה שבעוד 4-5 שנים יגידו

שלכל עולה יש קורת גג. אם לצורך זה הוא יוכל להיכנס למושבים ולעשות

שם בניה, הוא יעשה את זה. בואו נהפוך זאת למנוף, ונאמר שחקלאי



שמוכן להחזיר את אמצעי הייצור, את הקרקע והמים, יקבל 3 מגרשים

אפילו, ושירוויח בדרך זו 100 אלף דולר על שלושת המגרשים האלה. הוא

יוכל למכור אותם, יוכל לתת אותם לבניו, אבל יחזיר את אמצעי הייצור.

חקלאי שלא מחזיר את אמצעי הייצור לא יקבל מגרשים, גם לא בכסף.

מ. גולדמן; ההצעה הזו טובה לאותם איזורים ששם יש ביקוש

למגרשים.

ג. גל; אני מתכוון לאזור שבין כפר תבור לאשקלון,

וזה רוב הארץ. השנה היא שנת מעבר. מוכרחים

לעשות מהר תכנית ארוכת טווח, וזה יקח חודשיים-שלושה. איך עושים את

הרפורמה בחקלאות - זה כבר רומבחן שלכם במשרד החקלאות. לפי דעתי זה גם

המבחן של הנהגת ההתיישבות. אם כל מה שייעשה זה כל היום לבקש פיצויים,

ואחר-כך איכשהו לחלק את זו- ליהודים בלי שתהיה רפורמה חקלאית, לדעתי

אנחנו החמצנו את ההזדמנות שהמשבר הזה מאפשר לנו לעשות. אם אנחנו רוצים

לעשות שינוי כזה, צריך תוך חודשיים-שלושה לאותת להם לאיזה כיוון

הולכים, ולאט לאט לבנות את המערכת שתביא אותנו לחקלאות חדשה. יש עדיין

הרבה מאוד משפחות שמסתובבות בשדות, זו פרנסתן והן חיות מזה.

ש. רייזמן; אני מצטרף לדברים שאמר ח"כ גרופר, הם תמצית

תדברים ויכולתי אפילו לוותר על דברי. אני

מצטרף גם לדברים שאמר שמחת אסף. אלה דברים שהוחלטו בישיבה של תנועות

ההתיישבות, וזוהי עמדתנו המשותפת. עיקרי הדברים אומרים שלא יהיה שום

קיצוץ ללא פיצוי הולם.

אני לא הייתי מרים ידיים כל כך מהר כמו שמוכן גדליה לעשות בקשר לעתידה

של החקלאות. החקלאות איננה מסוג הדברים שניתן לדבר בהם על רפורמה,

לפחות לא בארץ. בגרמניה זה היה ניתן, ועשו את זה. כך גם בארצות אחרות.

בארץ זה לא ניתן בגלל האופי המיוחד של החקלאות והמשמעות שלה.

החקלאות מכניסה כמיליארד דולר, זהו ענף בעל הערך המוסף הגבוה ביותר

במשק. המשמעות של מה שעומד לקרות לנו הוא שאנחנו עלולים להגיע ליבוא של

תפוחי-אדמה ובצל מקפריסין ומיוון. השוק הסיטונאי והסוחרים יפרחו. לדעתי

בענין הזה ניתן לומר את מה שאמרו חז"ל, שאבות אכלו בוסר ושיני בנים

תקהינה. ישנן כל אותן התכניות שגם היום נעשות בלחץ שלנו של תנועות

ההתיישבות על משרד החקלאות. למשל ענין 50 מיליון השקל שנוצר במערכת

טלפונים ב-10 בלילה במוצ"ש לפני שבועיים של פייסי אלי, ושלי אל דני

קריצ'מן או להיפך, ומשם לרפול ומשם ליצחק מודעי ובחזרה. כך נולדו 50

מיליון שקל. שר החקלאות איננו מתייצב בוויכוח שהוא מסוגל לעשות. זה לא

רק משגה של שר החקלאות הנוכחי. במשך 10-15 השנים האחרונות לא הושקע

במפעלי מים, שזה הדבר העיקרי. היום יכולנו לעמוד עם 200 מיליון קוב

נוספים בכל מיני צורות, גם במאגרים של מי גשם וגם במי קולחין, שהיו

אולי משנים את תמונת הקיצוץ, וזה לא נעשה.

ע. סולודר; תאשמה אינה רק של שרי החקלאות.

ש. רייזמו; נבון, האשמה היא של שרי החקלאות ושרי האוצר

ובסופו של דבר של ממשלות ישראל על כל



הגוונים שלהן. חיום הענין הזה נמשך כאילו לא קרה דבר. מ-200 מיליון.,הוא

נותן 50 מיליון. מה זה 50 מיליון? תן 200 מיליון. המים זה הדם שזורם

בגוף.

הדברים שאמר שמחה אסף הם העמדה שלנו, זח הנייר שיוגש. אם משרד החקלאות

הוא החתן, אנחנו הכלה לצורך זה, ובלי הסכמת שני הצדדים לא ייעשה דבר.

ע. סולודר; אני מאוד מקווה שמה שאנחנו עושים שם לא תהיה

טחינת מים, ואני חושבת שאנחנו מאחרים את

הרכבת. בינתיים מה שלא מתחילים עכשיו, ואם לא תהיה כאן עיטקת חבילה,

אני לא רואה איך הענין יבוצע. מצד אחד אני מציעה לנו, לחקלאים, להדגיש

גם קצת את המלה התיישבות. גדליה הזכיר את הערבי והכרם. ברגע שאתה מעבד

את האדמה, האדמה היא שלך. ברגע שלא תעבד את האדמה, האדמה לא תהיה שלך.

בסה"כ החקלאות היא הגורם שהחזיק ומחזיק עד היום את מרבית ההתיישבות.

המטרות הן.-

(א) יבוא מזון, ואני כבר שומעת את האוצר הרבה זמן אומר שאפשר לייבא

מזון מחוי'ל. אני רוצה לראות בחודש הזה איך אנחנו מייבאים מזון

מחו"ל. לדאבוני בתקופות כאלה שום מדינה לא מרשה לעצמה לבנות על

יבוא מזון מהחוץ, אם היא יכולה לספק בעצמה. האם מדינת ישראל במצבה

הבטחוני יכולה להעלות על הדעת אספקת מזון וגם מזון לבעלי חי רק

מבחוץ? אני חושבת שזה לא יעלה על הדעת.

(ב) אחזקת האדמות.

(ג) זה ענף יצוא מרכזי בארץ. אין למדינת ישראל כל כך הרבה אמצעי יצוא

שהיא יכולה להתחרות ולהתגאות בהם. נוסף על החקלאות פרופר, יש גם כל

מה שבנו סביב זה.

אנחנו עומדים כאן לדעתי בשעה קריטית. אני מסכימה עם גדליה, אני חושבת

שאנחנו לא יכולים לעצום את העיניים. המצב של המים הוא מצב נתון, ואנחנו

צריכים להתרגל לחקלאות שעובדת על מיכטות מים יותר קטנות, ומגדלת בהם

גידולים יותר חכמים. אנחנו צריכים לדחוף תכנית שתגיד איזה חקלאות אנחנו

רוצים ואיך אנחנו נערכים לזה. אבל זה אי-אפשר לעשות בשנה אחת. צריך לזה

זמן.

פה אני רוצה לומר לאוצר. אני שמעתי את דוד בועז, שאני מאוד מכבדת אותו,

שהוא אומר שזו גניבת דעת לתבוע עכשיו את הסכומים למים. למה זו גניבת

דעתו משום שזה לא עונה על צרכי היום או אתמול? אבל אם אנחנו היום לא

נכין את התשובות, הן לא תהיינה גם מחרתיים. אנחנו עומדים ב-10 שנים של

קיצוצים, וכולם יודעים את זה פה. שני-שלישים מהתמיכות ומפיתוח המים

קוצצו בעשור האחרון.

לכן אני רואה את הדברים במפורש כעיסקת חבילה, שאומרת מה הקיצוץ ומה

הפיצוי לשנה הזאת, ומה ההיערכות הנדרשת במשק המים וההיערכות הנדרשת

להמרה של אמצעי ייצור. אפשר להמיר אמצעי ייצור לא רק בחקלאות. יכול

מאוד להיות שקיבוצים או אולי יזמים פרטיים או מושבניקים, יפתחו תיירות.



יכולה לחיות תעשיה, ויכולה להיות חקלאות. צריכים המרה של אמצעי יצור,

והמים הוא אמצעי יצור. בלי זה אני לא רואה איך אנחנו מתגברים על זה.

אני מכירה את תכנית החבילה הזאת. כל התכנית היא פי שניים מ-500 ופי

שניים מ-400 או 450. צריך לפרוס את התכנית הזו על שנתיים, אבל בשנתיים

האלה צריך להקציב את אמצעים למים אלטרנטיביים, מפני שמה שתשקיע היום

יהיה במקרה הטוב מחר, ובמקרה הפחות טוב מחרתיים. אבל זה יהיה, וזה

הכרחי. האוצר מתדיין על תשלום לשכירים, ועל תשלום אפילו לאמהות שלא

יכלו לצאת לעבודה במשך 3 ימים ושבוע. ופה כאשר מקצצים בכמה איזורים

ב-50 אחוזים מפרנסה, אין לזה בכלל ביטוי, גם אם בחוק המים כתוב מה

שכתוב. יש אסון טבע, יש בצורת, ופה אחרי שמקצצים כמות כזו של מיכסות

אי-אפשר שלא לפצות על זה. יכול להיות שאם אין לזה הבנה צריך חוק, ומוגש

היום חוק שישנה את הדברים האלה. בלי פיצוי הענין הזה לא יעבוד. אם

לוקחים לאדם את המפעל, לוקחים ממנו את הפרנסה, לא משאירים אותו ללא

פיצויים.

המרה לטווח הרחוק. אני מוכנה להיאבק עם רייזמן שלא יקצצו במיכסות. יחד

עם זה אני חושבת, שאם יש לנו בעיה אמיתית של מים, וניתן להמיר אמצעי

יצור באמצעי יצור שיתן תמורה, אני לא עומדת על זה. יהיה קשה מאוד לשכנע

אדם שיש לו מים לוותר עליהם, אבל אני לא עומדת על כך שאנחנו החקלאים

נעשה את המקסימום להביא את המוצר הרווחי ביותר ממעט המים שיש לנו. ואם

איו לנו מים נעבור למוצר אחר. זאת בתנאי שיינתנו לנו האמצעים.

מנכ"ל משרד החקלאות, אמרנו זאת גם לרפול, הענין צריך לבוא לממשלה

כעיסקת חבילה. אם אין עיסקת חבילה, ואנחנו לא מזכירים את מחיר המים

שרוצים להקפיץ אותו בהרבה מאוד אחוזים, גם זה יבוא. חושבים שגם יקצצו

וגם יעלו מחיר, והכל יהיה בלי פיצוי? זה לא יעלה על הדעת. גם ל"מקורות"

לא יהיה מי שישלם, וזה יגיע לשולחן הזה פעמיים בשבוע. לא יקחו מים,

ולכן לא ישלמו. יש אפשרות להסדיר את זה בהסכמה ובנכונות של המתיישבים,

ואני חושבת שזה ענין של כולנו, בעיית המים במדינת ישראל, בתנאי שזו

עיסקת חבילה.
א. כהן; אני רוצה להתייחס לשתי נקודות
האחת, הערתו של ח"כ גרופר בדבר הצריכה של

צרכנים ומפיקים שאינם צרכני "מקורות". הדבר הזה מדאיג אותנו מאוד.

מדובר בעיקר בצרכני אגן הכינרת, החל בגליל עליון וסובב כינרת, ולצרכני

אקוויפר ירקון תנינים, באיזור החוף בעיקר, ובשרון.

התמונה שתהיה תהיה יותר גרועה מאשר תאר אותה ח"כ גרופר, שאמר שיהיה פה

אי-צדק, שאלה יקבלו ואלה לא. תיאורטית יקצצו גם אותם. הבעיה שאין עליהם

פיקוח, כי קשה לפקח. אין מדידה בכלל של המים הנצרכים ברוב הצרכנות הזו,

אין בכלל מדידות. מה שיקרה הוא, שכל קוב שיקחו צרכנים אלה מעבר למיכסה

המקוצצת שלהם התיאורטית, היא לא תגדיל את הצריכה שלהם אלא היא תקטין את

האפשרות לתת לאחרים.

מקצים מיכסות, למשל מיליון ו-450 אלף, אבל גם שוברים קווים אדומים. זה

שהקצינו מיליון ו-450 אלף, שם לקחו יותר. אנחנו נתקרב לקווים האדומים

יותר מהר, ולכן נצטרך לא לספק בפועל לצרכני "מקורות" את הכמויות האלה.



בנושא הזה אנחנו משוכנעים. ראינו את הפיקוח בשנה שעברה והוא לא היה

טוב. פנינו לנציב המים שמופקד על נושא הפיקוח, והצענו לעשות פעולה

דרסטית על-מנת לאכוף פיקוח, ואנחנו ב"מקורות" מוכנים להרתם ולעמוד

לרשותו בנושא הזה.

נקודה שניה, השבת קולחין. בנושא של השבת קולחין באותם תקציבים נראה לי

שהתפיסה שעומדת מאחורי הקו התכנוני הזה איננה נכונת. מדברים על

התקציבים שנמצאים במשרד הפנים, קרי פרוייקט הביוב הארצי. שם מפתחים

קולחיו ברמה יחסית נמוכה לצרכנים מקומיים כאלה ואחרים. רוצים מערכת של

ספיקת קולחין מאיזה שהוא מקום, מאגר, צרכן. כל המערכת הזאת לא פותרת

בכלל את בעיית משק המים, משום שאותם קולחין לא ניתנים להעברה לפי

גידולים שיחליט משרד החקלאות, משום שהם מקומיים. הם אינם ניתנים לניוד

בכלל. גם הרמה שלהם היא רמה שלא מאפשרת כל גידול. לפי דעתי כל מה

שמשקיעים לא פותר את בעיית משבר משק המים. הפתרון הוא מפעלים איזוריים.

האידיאלי הוא אולי זה שבשפדן, אבל אני מדבר גם ברמת קולחין שניונית,

במפעלים אזוריים שיאפשרו לנייד מים ולצרוך אותם לאורך כל תקופות השנה

תוך המרת מים. זה הפתרון היחידי שניתן, ולפי דעתי פה מחמיצים.

מ. גולדמן! חבל מאוד שהאחראים על המיס התחילו לטפל

בנושא הזה באיחור. האיחור מביא לחלק מהבעיות

הקשות.

גם המיליארד ו-450 מבוססים על כך שהגשמים של השנה יגיעו לרמה של 70

אחוזים לעומת השנה שעברה.

ג. שליטיו; התכנית שנעשתה בינואר העלתה מהתחלת פברואר

ועד להמשך העונה במחשבה שיהיו 70 אחוזים

מהמנה היחסית לתקופה הזאת.
מ. גולדמן
יכול להיות שאני טועה במספרים, אבל לא

בעקרון.

אתמול העברנו בקריאה ראשונה את חוק המים. אני מקווה שבשבוע הבא נשלים

אותו לקראת קריאה שניה ושלישית. זה נעשה בתאום עם משרד החקלאות לגבי

פיצויים. לא יהיה שום אישור להעלאת מחיר המים אם האוצר לא ייענה לפיצוי

לחקלאים. אני אומר בצורה ברורה, שאנשי האוצר ישמעו זאת היטב, שלא יעלו

באגורה את מחיר המים אם לא יהיה פיצוי לחקלאי כתוצאה מקיצוץ מיכסות

המים. זה מסר שיועבר ויישמע בצורה כזאת שלא יעזור לאף אתד מנערי האוצר

לשנות ולחשוב אחרת. לכן אני מציע להעביר זאת למנהל אגף התקציבים ולכל

מי שצריך לשמוע זאת באוצר. משום שהתשובה שלהם תהיה 50 אלף חקלאים

שיעמדו מול משרד האוצר ומול משרד ראש-הממשלה. ירגישו שם פעם אחת ולתמיד

שהחקלאים במדינת ישראל הם חלק מבטחונם של הבניינים בירושלים. אי-אפשר

לשבת מאחורי שולחן ולהכין תוכניות. שהחקלאים לא יהיו יותר בשר תותחים

של משרדי הממשלה, הם לא יהיו יותר, זה נגמר. כל מה שלמדתי באוניברסיטה

בירושלים בכלכלה אפשר להגשים אם יש נשמה. בלי נשמה זה לא יהיה. נגמרו

הימים שכותבים ניירות והחקלאים אחרי כן נותנים את הראש.

ג. שליטין; אתה מדבר בצורה מאוד לא הוגנת.



מ. גולדמן; אני מדבר בצורה הוגנת, משוס שמה שאתם עושים

עד היום זה לשחוט את החקלאים בסכין חד,

אפילו בלי תפילה. 3 ימים אתם מבקשים לקבל, אבל החקלאים עוד לא קיבלו

אפילו שעה אחת. הגיע הזמן שתתחילו לחשוב בכיוונים האלה, ולראות את

החקלאות בצורה הזאת.

אני מדבר בטון כזה לא מכיוון שאני רוצה לתקוף אנשים באופן אישי, אלא

משום שאני מדבר בשם אותם עשרות אלפים שזה כואב להם, שהם קמים בבוקר

ואין להם לאן לצאת. אני מקווה שמשרד החקלאות, שהוא המייצג של החקלאים

ולא של הממשלה, יציג כך את הענין ביום ראשון, משום שהוא בא ביום ראשון

לישיבת הממשלה עם גיבוי של עשרות אלפי חקלאים. ישיבת הממשלה צריכה

להיות מושפעת מהאווירה הזאת בשטח. אני מקווה שהממשלה תקבל החלטות

נכונות ואמיצות, ושיתייחסו לחקלאות כחלק ממדינת ישראל ואזרחי מדינת

ישראל.

ג. שליטיו; . אני רוצה לברך את נציגי החקלאים ואת המרכז

החקלאי, וגס את נציגי החקלאים האחרים

שהתבטאו פה, קודם כל על קבלתם את התכנית, שהתקבלה כפי שנאמר פה גם

על-ידם. בדרגות שונות ובשלבים שונים היא נעשתה תוך תאום והתייעצות

אתם.

אני מקווה שבעזרתם של ראשי התנועות המיישבות והמרכז החקלאי נוכל ליישם

את התכנית ככל שהיא קשה וככל שהיא בעייתית, ולעבור את התקופה הקשה

הזאת. אנחנו כבר יודעים שבשנה הבאה הבעיה לא תהיה הרבה יותר קלה, וגם

לשנה הבאה לא פתרנו את משבר המים. אנחנו לא יכולים להגיד דברים

מדוייקים לגבי תכנית הקצאות מים לשנה הבאה. אנחנו יודעים שהמצב חמור

ביותר גס לגבי השנה הבאה.

עוד לא ראיתי את התכנית לעידוד עקירות שדיבר עליה שמחה אסף, יש כאן

בעיה וצריך לתת עליה את הדעת. אס פרדסן מסוייס התכוון לעקור פרדס שהוא

פרדס שבלאו הכי היה מיועד לעקירה, ואנחנו באיזו שהיא צורה נבטיח או

נשלה אותו שהוא יקבל פיצוי, הוא פשוט יגרור את הפרדס הזה, ולא יעקור

אותו, ואולי גס ישתמש במים. יש לנו כבר בעיה בנקודה הזאת, וצריך לתת

עליה את הדעת.

לגבי גיבוי בפיצויים. משרד החקלאות ידרוש פיצוי על הקיצוץ במים לשנת

1991 על הנזק הישיר שייגרם כתוצאה מאובדן פרנסה לחקלאים. מעבר לזה

אנחנו לא יכוליס לעשות שום דבר, כי זה לא בידינו. זה קשור בהחלטת ממשלה

ובגורמים שהם אינם משרד החקלאות, ואנחנו לא יכולים להבטיח בשלב הזה

לחקלאים שום דבר, פרט לעובדה שנדרוש בכל תוקף את הפיצויים.

גדליה גל הזכיר שמשרד החקלאות בטווח הארוך לא ישב וחשב על רפורמה

בחקלאות שנובעת כתוצאה מהקיצוץ הרב-שנתי. אני רוצה להגיד שמשרד החקלאות

יושב בצורה מאוד אינטנסיבית מהיום שהנהלת המשרד נכנסה לתפקידה, ולא

חודש מאוחר יותר, על הנושא שנקרא רפורמה בחקלאות, ושמשמעותו הקמת ענפים

חליפיים לענפי שלחין אשר יצטמצמו בגלל צימצום של מיכסות המים, או אשר

יעלמו משום שהם לא יוכלו לעמוד במחיר המים הריאלי העתידי. משרד החקלאות

מכין תכנית, ואנחנו מקווים שהתכנית הזו תבוא לידי ביטוי בעונה הזאת. יש



לנו תכנית, ואנחנו עומדים להגיש גס את התכנית הזו כהצעת לממשלה ממים

הקרובים, יכול להיות ביום ראשון הקרוב.

נושא שהועלה כאן הוא המרת קרקע חקלאית כחלק מתוכנית רפורמה כוללנית של

החקלאות, המרת קרקע חקלאית שמתאימה לבניה תמורת מיכסות מים, גורמי

ייצור אחרים וכוי. גם אנחנו חשבנו שיש מקום במידה מסויימת לבדוק את

הנושא הזה. לפי ההסבר של מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל שניתן להנהלת המשרד

בימים האחרונים יכול להיות שישנה אפשרות כזאת, והאפשרות הזאת היא רק

בשוליים. למינהל מקרקעי ישראל יש שטחי קרקע נרחבים, הוא יכול לקחת

אותם, ולעשות כרצונו בכל הנושא של שינוי יעוד ותכנון לבניה. יהיו מצבים

מצומצמים ביותר שהמינהל יפדה קרקע בשימוש חקלאי או פרטית לצורך של

שינוי יעוד לבניה. אני יודע וכולנו יודעים שהמחסור בקרקע עיקרית של

מינהל מקרקעי ישראל היא רק בגוש דן או בסביבות תל-אביב. אני חושב שזו

איננה האפשרות שיכולה לפתור בקנה מידה גדול חלק מהבעיות של הרפורמה

עליה אנחנו מדברים, או פדיון של מיכסת מים עליה אנחנו מדברים.

שלמה רייזמן אמר שהוא חושש שמשרד החקלאות יביא את החקלאות למצב שנצטרך

לייבא תפוחי-אדמה וירקות. ובכן, בתכנית של קיצוץ מיכסות המים באה לידי

ביטוי התכנית של משרד החקלאות ושל החקלאים לתת עדיפות גבוהה לאספקת

תוצרת טריה לשוק המקומי, ולכן בנושא של גידול ירקות כמעט שלא בוצע

הקיצוץ, להוציא 8,500 דונם באיזור חדרה. זה מראה את העדיפות הגבוהה

שנתן משרד החקלאות ושייעד משרד החקלאות בכל תכנית הקיצוצים של מיכסות

המים לאספקת תוצרת חקלאית טריה לשווקים.

ח"כ עדנה סולודר, ח"כ גולדמן ואחרים אמרו שמשרד החקלאות ניגש לתכנית של

קיצוצים במיכסות המים או של תכנון של מיכסת המים המקוצצת לשנה הקרובה

באיחור רב, וכמעט מאחרים את הרכבת. אני רוצה להזכיר לנוכחים שתכנית

הקיצוץ הראשונה של מיכסות המים הוגשה בחודש דצמבר 1990, והתכנית הזאת

הוגשה לראשי המועצות ולראשי המחוזות ונציגי תמיגזר החקלאי. בזמן הנחת

התכנית, שזו היתה תכנית קיצוץ מינימלית, נאמר שתיתכן תכנית קיצוץ הרבה

יותר חריפה בחודש פברואר. ואכן בתחילת חודש פברואר הוגשה כבר תכנית

קיצוץ חריפה ביותר. עם התקדמות העונה, לצערנו הרב, אנחנו רואים שככל

שקיצצנו עדיין הקיצוץ לא היה מספיק והיה צורך לגשת לתכנית הזאת שהוגשה

בצורה אינטנסיבית. במשך כל התקופה של החורף הנוכחי, שהיה חורף קייצי

מאוד, מהתחלת דצמבר, משרד החקלאות שוקד על הנושא של בעיית מיכסת המים

למיגזר החקלאי, והיום השלים את התכנית. כששאלו מתי התכנית הזאת תוגש

לחקלאים, אני מודיע כאן שהתכנית הזאת כבר הוגשה לחקלאים. התכנית הזאת

הוגשה למחוזות והוגשה כבר לחקלאים. התכנית הזאת עדיין לא הושלמה עם

החקלאים, והיא נעשית היום ממש, בזמן זה שאנחנו מדברים כרגע, ברמה שבין

המחוזות לבין האגודות. התכנית הזאת תושלם בהתחלת השבוע, ותועבר חזרה

למשרד החקלאות ולנציבות המים. יהיו בה שינויים מסויימים, וכנראה יחולו

בה גם בעתיד שינויים מסויימים, כפי שהסביר נציב המים. התוקף החוקי של

התכנית יקה זמן, אף שכפי שצמח אמר, אנחנו הולכים בהליכי חקיקה

מקוצרים.

מהתחלת דצמבר בעצם משרד החקלאות שוקד על תכנית הקיצוצים של מיכסת המים,

ומביא את הבעיה בכל חומרתה למיגזר החקלאי. מי ששופך היום מים במיגזר



החקלאי, כי חוא חושב שהתכנית עדיין לא קיבלה תוקף חוקי, ידע ששפיכת

המים היא על-חשבון המיכסה שלו.

מר כהן מ"מקורות" אמר שמפעלי קולחין עירוניים כאלה או אחרים אינם

פותרים את הבעיה, כי המים האלה אינם מועברים למיגזר החקלאי. אני רוצה

להגיד שלגבי התכנית שאנחנו הכנו בנושא של מיחזור מים ומפעלי מים ישבנו

עם מנהל פרוייקט הביוב הארצי, והתכנית וזזאת נערכה אתו ובשיתופו, כאשר

לנגד עינינו רואים את המפעלים האלה. הוא לא ישב לבדו. ישבו אתו אנשים

שמכירים היטב את המערכת, אנשי נציבות המים, גם אנשי "מקורות". אני לא

יודע באיזה שלבים של הישיבות הם ישבו, אני לא נכחתי בכל הישיבות. ישבו

גם אנשי תה"ל, והתכנית הזאת גובשה. אני אומר במפורש, שמדובר פה על

תכנית של מיחזור מים שיכולה לתת תשובה לחקלאות. לא כולה יכולה לתת את

התשובה כבר השנה, אבל אם לא יתחילו בתכניות האלה, גם בשנה הבאה לא יהיו

לנו מים.

תכניות הפקת המים לשנה הבאה ולעוד שנתיים קשורות לשאיבה שאנחנו מבצעים

עכשיו,' ולתכנית של מיכטות המים שאנחנו מגישים עכשיו. הקשר הוא קשר בדרך

מאגר המים. מותר לנו היום לפי ההידרולוגים לשאוב כמות מסויימת של מים

מהרזרבה בצורה של אובר-דרפט, בתנאי שהמפעלים האלה יוקמו, ונוכל להחזיר

אותם אפילו לא במהלך השנה הזאת, אלא במרוצת שנה הבאה.

לכן תכנית פיתוח מקורות מים חרום נוגעת לא רק לכל קוב שאנחנו מפיקים

השנה, אלא גם למים שנפיק בשנה הבאה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה לטכם את הדיון.

אנחנו עוטקים בנושא זה לא פעם ראשונה. נאמר

לנו, כפי שאמר המנכ"ל, שמכינים תכנית לקיצוץ המים.

הקיצוץ המוצע היום, שאין מנוט ממנו, מביא לשינוי מהותי בכל מה שנקרא

חקלאות, ולמפנה גם בנושא ההתיישבות. מי שחושב שבמיכטות מים כאלה אפשר

לפתח חקלאות, ואפשר להמשיך במפעל התיישבות והעלאת ישובים חדשים שיעטקו

בנושא החקלאות, אני חושבת שהוא חי בתקוות שוא. נכון אמר טמילנטקי, שבלי

חקלאות אין מולדת. הודות לפיתוחה של החקלאות יכולנו לשמור על אותן

האדמות והקרקעות שישנן כיום. זה מפנה דרטטי, זה שינוי דרטטי בכל המהלך

של המחשבה הכלכלית במדינת ישראל. לכן הצעדים קשים, הצעדים דרטטיים. מי

שהתרגל במשך 30-40 שנה להיות חקלאי, ופתאום יעמוד בפני שוקת שבורה כאשר

יטלו ממנו את מיכטות המים והוא יחדל להיות חקלאי, אני לא יודעת איזה

עיטוק ואיזו פרנטה תהיה לו אחר כך, וזו הבעיה שמדאיגה אותנו.

היום במדינת ישראל אין פרוטפריטי מבחינת מקומות עבודה ומקורות תעטוקה.

יש חוטר עבודה גדול. יש למעלה מ-20 אלף דורשי עבודה, והמטפר הזה עלול

עוד לגדול אם לא תהיה צמיחה במשק, ולא יהיו מקורות עבודה נוטפים.

יתווטפו לזה כל אותם החקלאים שיחדלו לעטוק בחקלאות, ואפילו דמי אבטלה

אין להם. אתם חייבים לחשוב במרכז ההקלאי גם על דמי האבטלה לאותם

המושבניקים, לאותם החקלאים שלא תהיה להם אפשרות לעסוק בחקלאות. גם

בתקופת הביניים הזאת נשאלת השאלה ממה הם יתקיימו.



לכן דרשנו בעבר - ואני שמחה לשמוע את הדברים מהמנכ"ל על הרפורמה שצריכה

להיות - ואמרנו שצריכה להיות רפורמה בחקלאות. יש לבחון אילו ענפים

בחקלאות ניתן לגדל על-פי המיגבלות של המים שיש במדינת ישראל, ואילו

חקלאים שצורכים הרבה מאוד מים צריכים להעלם.

התכנית הזאת השנה צריכה להיות מוגמרת ומסוכמת, כדי שניתן יהיה להתחיל

לבצע אותה לגבי השנה הבאה. אם נאחר את המועד מבחינה זאת, נהיה עדים

למשברים נוספים ולאדרלמוסיה. לכן הרפורמה בחקלאות הכרחית, היא חשובה

וחייבת להיות מהר ככל האפשר.

השנה הזאת צריכה להיות שנת מעבר. היא באמת שנת מעבר מבחינת הקיצוץ של

המיכסות, וגם מבחינה זאת שהחקלאי ידע לקראת מה הוא הולך בשנה הבאה,

אילו ענפים הוא יכול לגדל ואילו ענפים לא.

אני שמחה על שיתוף הפעולה בין נציגי החקלאים, המרכז החקלאי לבין משרד

החקלאות לגבי אותם העקרונות עליהם מתבססת תכנית הקיצוצים. בלי שיתוף

פעולה י של החקלאים לא ניתן לבצע שום דבר, וזה צריך להיות ברור. עד עכשיו

החקלאים לא השתמשו בכוח שיש להם, וכוח יש להם, והם יכלו להראות אותו אם

הם יעשו דברים בניגוד לרצונם, ויעשו דברים בלי שיפצו אותם. ישנו המאבק

על החזרת 3 ימי עבודה של תקופת החרום, ואני בעד זה שיחזירו לעובדים את

שלושת ימי העבודה, או לאמהות שנשארו בבית משום שמוסדות החינוך היו

סגורים, והיו נאלצות לשבת בבית לטפל בילדים. דורשים שיתנו להם פיצוי,

כי איבדו הכנסה. אתם הולכים לקצץ כמעט ממחצית המים שהיו לחקלאים עד

היום האם האוצר חושב שזה ייעשה בלי פיצויים? אתה גודע לו את מקור

הפרנסה שלו. אני רוצה שיהיה ברור שלא יהיה שום קיצוץ של מיכסות מים בלי

שיובטחו הפיצויים לחקלאים להם עומדים לקצץ.

אתמול התקבל בכנסת בקריאה ראשונה חוק של ח"כ גולדמן, ואני אתן לו את

העדיפות בשבוע הבא ביום שלישי כנושא נוסף לנושאים שקבענו. אני מבקשת את

משרד החקלאות שיבוא מוכן להצעת החוק, כי שם צריך להתקין את התקנות, מה

הם הפיצויים שצריך לתת. אל תיתנו לנו לחכות לישיבות נוספות, אלא תבואו

כבר בהצעות ותקנות כדי שנוכל - כאשר נביא את החוק לקריאה שניה ושלישית

- להגיד שיש כבר גם התקנות שוועדת הכלכלה תאשר.

אני רוצה להגיד לאנשי האוצר. מה שקיבלו הסכמה שאפשר עוד לעבור בכמה

מיליונים של קובים במיכסות המים כדי לא להוריד באופן דרסטי אל מתחת

לסכום הזה שנקבע, זה חוב שנלקח, וצריך להחזיר אותו. אם אתם לא תיתנו את

הכסף עכשיו בתקציב של השנה הזאת כדי להתחיל בביצוע אותם פרוייקטים

עליהם דיבר המנכ"ל - יעמדו בשנה הבאה בפני מצב שלא יתנו להם יותר לקחת

מיכסות. אם לא יוכלו להתחיל בפרוייקטים האלה, שיחזירו אותן כמויות המים

לאקוויפר, כדי שיוכלו לאפשר להם להשתמש במים גם בעתיד. אין זמן

ואי-אפשר לחכות. אילו היו מפתחים מקורות מים בעבר, אולי לא חיינו

מגיעים למצב של היום, אבל הדבר הזה לא נעשה.

לכן אנחנו דורשים ותובעים מהאוצר להגיע להבנה עם משרד החקלאות על

התכנית של 200 מיליון. 50 מיליון אינם עונים על הצרכים. יכול להיות

שצריך לחלק לשנתיים, 100 מיליון בתקציב של השנה ו-100 מיליון בתקציב

השנה הבאה. אבל מה יעשו ב-49 מיליון? הייתם קמצנים בכל מה שקשור בטיהור



מי קולחין, וחמים האלח נשפכו ליס, נשפכו לואדיות ולכל מיני מקומות. לא

מיחזרו ולא השתמשו בחס לחקלאות. מחשגיאות שעשיתם בעבר צריך ללמוד,

ועכשיו להדביק את כל חפיגור שחיח.

אנחנו רוצים לקבל את פירוט התכנית של 200 המיליון, ונדון בח באחת

הישיבות שנקיים בחמשך.

היתה דרישה שהופנתה לנציב המים בקשר לנושא משק הבית והתעשיה, לגבי

צריכת המים שם, ומה יהיה לגבי העתיד. גם בנושא זה נקיים דיון באחת

הישיבות הקרובות.

אני רוצה להודות לכם, במיוחד למנכ"ל על הדברים שמסרת לנו מבחינת התכנית

שלכם. אין לי שום ספק שזאת מלאכת מחשבת, ובשטח עוד יהיו קשיים, למשל

בתוך האגודות, שם החלוקה איננה שווה. אבל צריך לעשות את הכל כדי להגיע

להבנה ולא לעורר תסיסה. אם אומרים לחקלאי שהוא יקוצץ בכך וכך, אבל

פיצוי -הוא יקבל, אולי הוא יכול לבלוע את הגלולה המרה הזאת על-ידי

הפיצוי שיציעו לו. אבל אם נבוא רק עם תכנית קיצוצים, בלי שתהיה בצדה גם

תכנית לפיצויים, זה יהיה קשה מאוד. התסיסה תהיה גדולה מאוד, וגם תוצאות

תהיינה. אל תיתנו לציבור הזה להגיע למצב שהוא לא רוצה להגיע אליו, וגם

אנחנו לא רוצים שהוא יגיע אליו. תתייחסו אליו כמו שאתם מתייחסים

למיגזרים האחרים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30

קוד המקור של הנתונים