ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 20/02/1991

מצב החקלאות ובמיוחד קטיף ההדרים והפרחים, הצעתם של הח"כים חנן פורת, עובדיה עלי וגרשון שפט

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 293

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', ו' באדר התשנ"א, 20.2.1991 בשעה 9:00
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

מ. גולדמן

ע. עלי

א. פורז

ח. פורת

ג. שפט

מוזמנים; ג. שליטין, מנכ"ל משרד החקלאות

ח. אבו דרם, תנועת משקי בית"ר

מ. בן-ישי, תנועת משקי בית"ר

י. קפלן, יו"ר המועצה לשיווק פרי הדר

י. גדיש, מזכיר מגדלי ההדרים במושב עין-ורד

ש. רייזמן, מנכ"ל התאחדות האיכרים

ע. צדוק, מזכיר איגוד המושבים של הפעול המזרחי

ש. תירוש, מנכ"ל מועצת הפרחים

ש. קליין, מזכיר איגוד מועצת הפרחים

י. חביליו, שרות התעסוקה

מזכירת הוועדה; ל. ורון

נרשם ע"י; חברת פרוטוקול הקלטות בע"מ

סדר היום

מצב החקלאות ובמיוחד קטיף ההדרים והפרחים

הצעה של חה"כ ח. פורת, ע. עלי ו-ג. שפט
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת
הכלכלה. הנושא שעומד על סדר יומנו
מצב החקלאות ובמיוחד קטיף ההדרים והפרחים, הצעתם של הח"כים חנן

פורת, עובדיה עלי וגרשון שפט.
נמצאים איתנו לצורך הדיון
מר גדי שליטין, מנכ"ל משרד החקלאות;

חיים אבו דרם, תנועת משקי בית"ר; משה בן-ישי, תנועת משקי ביתייר;

מר יאיר קפלן, יו"ר המועצה לשיווק פרי הדר; יריב גדיש, מזכיר

מגדלי ההדרים במושב עין-ורד; מר שלמה רייזמן, מנכ"ל התאחדות

האיכרים ועזריאל צדוק, מזכיר איגוד המושבים של הפועל המזרחי;

רשומים עוד חברים ממועצת הפרחים, כניראה שהם עכשיו ליד השער

ויגיעו ערד מעט אבל אנחנו נתחיל את הדיון, כדי לא לבזבז את

הזמן, אנשים צריכים להגיע בזמן.

אני רוצה לבקש מח"כ שפט להציג את הנושא, כיוון שהח"כים המציעים

האחרים אינם כאן.

אני רוצה רק לומר, לפני ההקדמה, שהנושא עלה בכנסת ב-12 לפברואר,

זאת אומרת, בשבוע שעבר, כהצעות דחופות לסדר היום, ובצדק. נושא

קטיף ההדרים והפרחים הוא דחוף, כי הקטיף איננו יכול להידחות

לחודשים רבים, ועכשיו זו העונה הבוערת ביותר. לכן, מצאתי לנכון,

למרות שזה עלה גם בשבוע שעבר, לתת לו דחיפות ולהעמידו לדיון

בוועדה היום, כדי שנוכל לשמוע גם מהו המצב היום, מהו המחסור

בכוח אדם, מה הנדרש, מהו ההיקף של העובדים הנדרשים, כמה כבר

נקטף, האם מתקדם הייצוא, מהם הנזקים שנגרמו וכוי. אנו רוצים

לקבל תמונה מקיפה, כי יתכן שלא נצטרך לדון הרבה בנושא הזה, מאחר

וכבר דשנו בו, קודם לכן, לפני שהוא עלה אפילו; ונוכל להגיע

להצעות, אשר יביאו לסיוע ולסיום העבודה בקטיף, מבלי שייגרמו

נזקים נוספים. בבקשה ח"כ שפט.

ג. שפט; אני מודה ליו"ר, שהביאה את זה

באופן דחוף, כי המצב באמת דחוף.
למעשה, הנושא הזה מחולק לשניים
האחד, הדחיפות שבקטיף ההדרים

והפרחים. והשני, מצב החקלאות בכללה.

באשר לנושא הראשון, להבדיל מחוסר בפועלים, בענף הבנייה למשל,

שגם הוא קריטי, אבל שום דבר אינו הולך לאיבוד, אם הפועל אינו

נמצא היום, כי הוא יהיה בעוד שבוע, שבועיים, או בעוד חודש, ושם

מדובר על עשרות אלפי פועלי בנין שחסרים, הרי שבעניין ההדרים

והפרחים, זה נזק בלתי-הפיך, כי אם התפוזים ישארו על העצים, ואם

הפרחים לא ישווקו בזמן, גמרנו את העונה. כאן, למעשה, הכוונה

היתה לפנות לממשלה ולהשתמש באמצעים בלתי רגילים, כאשר החיים

נמשכים כרגיל. אמרתי במליאת הכנסת, ואני חוזר על כך, שכשהייתי

בבי"ס תיכון בת"א, גייסו אותנו ל- 3 שבועות, על חשבון הלימודים,

והלכנו לעבוד בקטיף בישובים, ותלמידים קטפו ועזרו.

נכון שזה כח עבודה בלתי מקצועי, ואנחנו יודעים את זה. אבל אם יש

מוטיבציה מספקת לאותם כוחות בלתי מקצועים, אבל אפשר לעשות את זה

עם תשלומים כלשהם לקופת הכיתה או לביייס, וכן יוצרים מוטיבציה,



גם אצל התלמידים. בשעתו חשבנו על הנח"לאים ועל צבא, אני זוכר

שבשעתו הצבא עזר גם בדברים אחרים, אז אפשר להשתמש באמצעים כאלה,

על מנת שהפרי לא יילד לאיבוד-

בקשר למובטלים, אנחנו יודעים שחלקם מהסס אם לצאת לעבודה או לא,

והתרגלו קצת לדמי האבטלה. עכשיו, הכנסת בחקיקה, החמירה בעניין

מענקי האבטלה, על מנת לאלץ פועלים ללכת לעבודה. לגבי אותם

מחוסרי עבודה שאינם רוצים לעבוד, אפשר לתת להם תמריצים מתאימים,

כמו שנותנים בהתחלה לעולים, על מנת שיעבדו בעבודות הללו.

אני חושב שזה מחייב גם, מצד שני, את הפרדסנים ואת בעלי הפרחים,

לעשות מאמצים מעבר לדברים שהיו רגילים בהם. יש פועלים שמתחילים

לעבוד בבוקר וגומרים בערב. צריך לעשות מאמץ מיוחד, מפני שהתקופה

היא מיוחדת. אני יודע שלקלוט בהתחלה עובדים בלתי מקצועיים, זה

באמת קשה, וכאן המגדלים צריכים לעשות מאמץ, כמו שאנחנו דורשים

מהממשלה לעשות מאמץ, והיא צריכה לעשות את זה, כי אין גורם אחר,

היום, שיכול לעשות את זה. כמובן אני מתאר לעצמי שההסתדרות תעזור

לאלה שיבואו לעבוד באופן ממשי. ואני חושב שעל ידי זה אפשר יהיה

להתגבר על הבעיות הללו.

כמובן אינני רוצה להכנס עכשיו לבעיה אם צריך לפתוח את יש"ע

לפועלים הערבים, או לא צריך לפתוח, כי זו בעיה ביטחונית שאינני

רוצה להתעסק איתה, אנחנו איננו הגוף הקובע שמחליט אם פותחים או

אם לא פותחים וכדומה.

מדובר כאן בכוח עבודה זמני, לתקופה מוגבלת, והממשלה צריכה לעשות

מעל ומעבר ממה שעשתה עד כה. ואפשר לעשות עוד אם נראה את תלמידי

בתי הספר, שחלקם כבר פנו לעניין הזה, למרות שהם הפסידו לימודים.

אפשר ליצור אצלם את המודעות החינוכית לעבודה הזאת.

החלק השני זה מצב החקלאות בכללה, מה הולך לקרות. אתמול היה לנו

דיון בוועדת הכספים על עניין המים, שלאותם בעלי הפרדסים ולאותם

מגדלי הפרחים, בשנה הבאה יהיה מחצית, או אפילו פחות, מכמות המים

שיש להם השנה. פירושו של דבר זה לייבש פרדס, אחרי שהוא הניב

שנים, שזה עבודתו, ואלה חייו של אותו חקלאי, וכאן עוברים על זה

לסדר היום, כאילו לא קרה דבר. יש מקומות שניזוקו מזה שבועיים -

שלושה. נכון שגם האומנים ניזוקו, כי לא היה תיאטרון למעלה

מחודש, ובאמת קשה להם, אני יודע, אבל פה ילך מפעל חיים של משפחה

לאיבוד, אם אין מים.

אינני צריך לפרט יותר, כי כל אלה שיושבים ליד השולחן הזה,

יודעים למה הכוונה. ללא כל ספק, משרד החקלאות צריך להימצא היום

בשורה הראשונה של אלה שדואגים למצב. באשר למקורות האלטרנטיביים

למים הקיימים היום, שמענו ממשרד החקלאות שהם צריכים בערך כ-200

מיליון שקל, על מנת לעשות את הקיצוץ הפחות חמור, ולהגיע

למיליארד ארבע מאות חמישים אלף קוב מים, ונעשה את כל מה

שביכולתנו, כדי לעזור למשרד החקלאות. אבל, יש חקלאים שגם בזה

יכרת מטה לחמם. הם אינם יכולים לפנות מחר ללשכה, ולהגיד: אני

מובטל. לכן אני חושב שמן הראוי שהוועדה תקבל החלטות מתאימות,



בהתאם, איך לפצות את אותם החקלאים שמקור מחייתם נקטע,

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה. אני רוצה רק להגיד לך,

שנושא המים עומד על סדר יומנו.

קיימנו לפני שבוע ישיבה בנושא, ובשבוע הבא נקיים עוד ישיבה.

אנחנו רוצים ששר החקלאות ישתתף בדיון הזה. זה עניין של

המדיניות. אנחנו צריכים לדעת מהו היקף הקיצוצים, מה הפיצוי

שצריך להינתן, ויש הצעה של ח"כ מיכה גולדמן, שכבר אישרנו אותה

כאן בוועדה, והיא צריכה לבוא לקריאה ראשונה, בנושא הפיצוי

לחקלאים. שהולכים לקצץ להם את מכסות המים, ואנחנו שומעים על

קיצוץ של 80%, זאת אומרת, הרס טוטלי של כל החקלאות שנבנתה בעמל

רב והתפתחה והגיעה למה שהגיעה.
ג. גל
אם מדובר בקטיף ובעבודה, אז חבל

שלא נמצאים פה נציגי שירות התעסוקה

ולא הממונה על השטחים. הטעם בדיבורים האלה הוא שאפשר יהיה בעשרת

הימים הקרובים להוריד את,

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הממונה על השטחים היה אצלנו לפני

שבועיים.
ג. גל
כן, אבל שושנה, תני לי לגמור. יתכן

שבעוד 10 ימים - שבועיים הדיון כבר

יהיה מיותר. הטעם הוא שנציג השטחים יהיה פה עוד פעם ועוד פעם,

ואנחנו נכה לו על הראש, ואולי מחר יקרה משהו. אם הם אינם פה, אז

זאת תהיה תראפיה קבוצתית פה בינינו, ואני מעדיף שנתכנס איתם

מחר, עוד פעם כדי שננער אותם, ואולי יצאו עוד קצת עובדים, ואולי

שירות התעסוקה יעזור קצת. כי עם מנכ"ל משרד החקלאות אולי נשוחח

בינינו, ונהיה מרוצים, אבל מחר בבוקר לא יקרה מזה דבר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ביקשתי להזמין את שירות התעסוקה

ואינני יודעת מה קרה שם, במזכירות.

אבל לא היה לנו שום ויכוח עם מתאם הפעולות בשטחים. היה תת-אלוף

פרדי זך, ואיננו יכולים לטרטר אותם כל יום. לא היה בינינו

ויכוח, הם החליטו שהם עומדים לשחרר פועלים. ח"כ עובדיה עלי,

בבקשה.
ע. עלי
קודם כול אני מודה ליו"ר על כך

שראתה את הנושא כדחוף, והביאה את

זה כל כך מהר לדיון בוועדה. הלב דואב לראות את מעשי ידיי הטובים

טובעים בים. אתם אומרים שזה פחות או יותר מה שנדמה שקורה היום

במשק. חקלאים שהשקיעו עמל רב כל כך, רואים שהכול נובל, ומי שקצת

היה קרוב לחקלאות, יודע מה זה בשביל החקלאי לראות שפירותיו, או

פרחיו, או הירקות שלו נובלים ונרקבים על העצים. אין דבר יותר

חמור מזה, מעבר לנושא הכלכלי. זה דבר שאי אפשר לסבול אותו,

והדעת פשוט לא מסוגלת לקבל תופעות כאלה.

. לפני שאעבור לכמה הצעות, אני רוצה לשבח את יו"ר הוועדה, את ח"כ

ארבלי-אלמוזלינו, כנותנת דוגמא אישית, ואני חושב שזה בדיוק



הנושא שצריך היום להוביל. זה שהיא הולכת היום לבקעה, ולמקומות

אחרים, וזה איננו רק כדי לעשות הצגה לתקשורת, אני יודע שהיתה שם

עבודה מכל הלב. זאת דוגמא אישית חשובה מאוד לאחרים, מפני שמה

שחסר לנו היום, זה שאנשים יאהבו לעבוד, יעריכו את העבודה, ושערך

העבודה לא יאבד, ופעם לעבוד היה לקטוף פירות, או לעבוד עבודה

פיזית. לא היתה חדוות יצירה יותר גדולה מזה. היום זה הופך לדבר

שכמעט מתביישים בו, לכן הדוגמא האישית כאן היא חשובה.

אני מצטרף לדברים שאמר ח"כ שפט, ביחס לתלמידים. אני חושב שזה

הרבה יותר חשוב מהרבה שיעורים של אזרחות. אינני רוצה להמשיך

ולפרט, אני חושב שכל המוסיף גורע, ומבחינה זאת גרשון קלע בדבריו

ביחס לתלמידים, ולשאר האפשרויות לגייס קוטפים, הן לפירות והן

לפרחים, ואני חושב שלא רק שזה איננו ביטול תורה, אלא יש לזה

משמעויות והשקפות חינוכיות חשובות ביותר: מעצם העבודה, אהבת

הארץ, וכל הקשור בזה, מזה לומדים הרבה יותר מאשר בשיעור בכיתה.

באשר לנושא המובטלים, אני רוצה להבהיר אחת לתמיד, ח"כ שפט,

שנושא האבטלה זה ביטוח. מעולם לא ראיתי שמישהו בא בטענות לאדם

שביטח את דירתו וגנבו ממנו איזשהם פריטים, והלך לחברת ביטוח,

וביקש את פיצויי הביטוח עבור התכולה שנגנבה: מדוע אתה מבקש

פיצוי? מישהו פנה, כאן אין מבטחים את זה בחברות ביטוח פרטיות

או ציבוריות, אלא המדינה מבטחת, וכל אחד מאיתנו, מידי חודש

בחודשו, משלם בשביל הביטוח הלאומי. כדאי להפסיק את הדבר הזה של

עשיית "עליהום" על המסכנים האלה שאין להם עבודה, אחת לתמיד. יחד

עם זאת, בנושא אבטלה, צריכים להיות יותר גמישים, ובהחלט צריך

לשלוח אותם לקטיף, ושלא יסרבו, וזאת לא בושה וזה דבר טוב וחשוב.

בעניין זה, שוב, הייתי מבקש מאלה שממונים על הקטיף, שדווקא בשעת

חירום כזאת, שייתיחסו אל משימה זאת כאל משימה לאומית, כמו לכל

תפקיד אחר שמוטל על כל אזרח במדינה בשעת חירום, ואפשר לומר

אפילו, שזה חלק מהמשק לשעת חירום, ולכן הממונים על התחום הזה

בשירות התעסוקה, צריכים לעשות את המאמץ ולהפנות את המובטלים

לעבודות האלה, מבלי לפגוע בעיקרון של הביטוח ושל האבטלה, ואני

רוצה כאן להפריד בין שני הדברים.

באשר לסעיף הזה, בנוגע לערביי יהודה שומרון וחבל עזה, מבלי

להיכנס כרגע לכל הוויכוח, אני חושב שכאן צריך לנקוט, מכאן

ואילך, במדיניות של "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו", כי זה יכול

לעודד את הגורמים החיוביים להיות בסדר, ולהפתיע את הגורמים

השליליים מלבצע את זממם. המדיניות של "האף תיספה צדיק עם רשע"

בעניין זה, לדעתי, איננה נכונה, וצריך מכאן ואילך, לעשות את כל

המאמצים שדווקא באותם ישובים ובאותם כפרים, שמגלים איזשהי מידה

של זהירות ושל שיתוף פעולה, ושאינם משתתפים במעשי איבה, יש

לעודדם ולאפשר להם לבוא ולעבוד. כאן מדיניות המקל והגזר, היא

מדיניות נכונה, ואני מקווה לשמוע אם באמת זה מה שנוקטים בעניין

הזה, ולא איזשהי מדיניות גורפת של חסימה כללית, שאולי היא במידה

מסויימת נוחה, אבל כאן, אם לא משחררים קיטור, עלול להתפוצץ,

וכאן לפעמים, שיחרור של כמה שסתומים, יכול למנוע התפוצצות של

הקיטור כולו.



ומילה אחרונה ביחס לחקלאות. אני שותף לכל מה שאמר גרשון, ואני

מצטרף לדעתו, לדעת גדולים. אני חושב שחקלאות זה לא רק ענף

כלכלי, בחקלאות משולבים הרבה מאוד דברים, זה גם התיישבות, זה גם

ביטחון, ואנחנו חייבים לתת לה יחס מועדף, וזה אינו דבר של מה

בכך, שמדינת ישראל מספקת את התצרוכת לתושביה בשפע, ואתמול, אמר

פסח גרופר בוועדת הכספים, שבארץ מייצרים מיליארד ליטר חלב,

וכמעט שני מיליארד ביצים בשנה, ו-400 אלף טון של בשרים, והרבה

פירות וירקות, וכל מה שקשור בזה, ולייצר כמעט מיליארד דולר, זה

דבר אדיר. ואת זה בסה"כ מייצרת 4% של האוכלוסיה, ובערך 60-70

אלף איש עוסקים מתפרנסים מחקלאות באופן ישיר. מהתעשייה מתפרנסים

בערך 320 אלף ובחקלאות בין 70 ל-60 אלף, ואלה הן בערך

הפרופורציות. מהתעשייה מתפרנסים בערך 320 אלף ובחקלאות 70-60

אלף, ואלה הן בערך הפרופורציות. כשהם מייצרים תוצרת בסדרי גודל

כאלה, התרומה של התל"ג היא תרומה אדירה שאינה עומדת בשום

פרופורציה לשום מיגזר אחר, ויש לזה משמעות עצומה, ואנחנו צריכים

לעשות הכל, כיוון שהיום החקלאות מתמוטטת, וזה דבר שפשוט הדעת

איננה סובלת אותו.

בעניין זה, כל השקעה בנושא המים: טיהור מי קולחין, מיחזור של

מים והנסיונות להתמודד עם הבעיה בכל האפשרויות, זה דבר שכל

השקעה בו שווה כל שקל שאתה משקיע בחקלאות, שווה יותר מאשר 10

שקלים. ולכן אנחנו צריכים בעניין הזה לעשות מאמץ משותף, חזק,

של כולנו, בייחוד החברים בועדות הכלכלה והכספים, שלא להרפות

מהעניין הזה. בנושא הסובסידיות, זה שנותנים סובסידיות זה דבר

אווילי שאין כדוגמתו, ואינני מדבר רק מבחינת הנצרכים, והתרומה

לסל המזון, יש לזה משמעות עצומה מבחינת התכנון והפיקוח. ברגע

שאתה מנטרל את הגורם הזה, את המרכיב הזה, אתה בעצם שומט מתחת

לידיד את האפשרות לתכנן ענפים בחקלאות, וברגע שהענפים אינם

מתוכננים, אז פעם נוצא עודף, ופעם מחסור, וזה משפיע על מדיניות

המחירים, על הריווחיות של החקלאות וזה ממוטט חקלאים. מי שקצת

מבין בעניין הזה, מכיר תופעה מאוד נפוצה: יש שנה אחת טובה

באבטיחים, ושנה אחרי זה כולם מגדלים את אותו תוצר ולא מתוכננים.

במסחר למשל, אי אפשר מהיום למחר לקנות חנות בגדים ולסגור חנות.

בחקלאות, על אותו שטח, אתה יכול פעם לגדל אבטיחים ופעם מילונים

ופעם בצל, או דברים אחרים. זאת הבעיה, או כמות או מחיר, וכאן,

אנחנו ממוטטים חקלאים. אמנם הדוגמא של האבטיחים איננה טובה

לעניין הסובסידיות, הבאתי את זה רק לשם המחשה. השפעת הסובסידיות

על המדדים יכולה להיות הרת אסון, וזה יפגע בחקלאי, יפגע במצרך,

יפגע בנצרך, יפגע בכול. לכן אני טוען שצריך להקים קול זעקה.

אסור לשמוט את התכנון ואת הפיקוח מתחת לידיים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. המציע השלישי, ח"כ חנן

פורת, בבקשה.
ח. פורת
אני מבקש סליחה על שלא יכולתי

להיות בפתח הישיבה, הייתי חייב

להזיות בוועדת החינוך, אבל דבריי יהיו קצרים ביותר. אני רוצה

להבהיר מדוע לא הסתפקתי בבקשתו של שר החקלאות, להסתפק בדבריו
במליאה
מפני שנאמרו שם דברים במבט כולל, ולא ראיתי שם תמונה



ברורה, כמה ידיים עובדות דרושות לקטיף וכיצד נערכים באופן

מבצעי, כדי לממש את הדברים.

לדעתי, יש לפנינו כאן עניין מבצעי, כמעט הייתי אומר: מבצע צבאי.

יש פרק זמן קצר, יש תפוקה מוגברת, והעיקר הוא, זוהי משימה

לאומית, מפני שאין כאן רק בעיה, אמיתית ככל שתהיה, של הפרט, אלא

יש לפנינו בעיה של המדינה כולה. הדברים נאמרו כבר קודם לכן,

ואני רק אוסיף שהנזקים כאן עלולים להיות בלתי הפיכים, מפני שאם

אתה מפסיד את השווקים באירופה, ומרוקו וספרד נכנסים אליהם, לא

יעזור לך אם תצעק,. וגם בשנים הבאות תפסיד.

זאת תהיה גם ההזדמנות, אגב, לעמוד על נושא ההדרים. אני שם דגש

על נושא ההדרים, למרות שיש לנו פה היבטים נוספים של הפרחים

והירקות. וצריך לתת את הדעת על אותה סוגיה שעומדת היום גם על

סדר יומה של ועדת הכספים, נושא אפשרות ההשקיה, מי קולחין

וכדומה, מפני שאנחנו עלולים להביא לאובדנו של ענף שהוא אחד

הענפים שעליו תיפארתה של מדינת ישראל, כלכלית וגם יצוגית.

מילה אחרונה אישית, שבתי לבית הורי בכפר פינס, מושב על יד פרדס

חנה, אחרי שאמרתי את דבריי במליאה, והם צוטטו את דבריי בעיתון
המחתרתי ששמו
"הצופה". אמי אמרה לי: כל הכבוד, אבל תדע לך,

שבשטח לא רואים כלום. הפרדסים עומדים מלאי פרי ואין להם קוטף.

עשו שם איזשהו מבצע קטנטן, הביאו זקנים משער מנשה, והם בקושי

קטפו חצי מיכל ליום. כלומר, העסק אינו מתפקד בהיקף הנדרש, ופה

נדרשים, כפי שאמרתי, למבצע צבאי. אני מקווה שנשמע היום תשובות

בעניין הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. בבקשה, מנכ"ל משרד

החקלאות.

ג. שליטין; מלחמת המפרץ גרמה לנזקים בשלושה
ענפים חקלאיים
בענף ההדרים, בענף

הפרחים ובענף הירקות.

הנזקים הם נזקים של אי-עמידה במשימות הקטיף של התוצרת החקלאית.

לא היו שום נזקים אחרים בדברים אחרים, על כל פנים לא הגיעה

אלינו שום אינפורמציה על נזקים אחרים, גם בענפים האלה, הנזק הוא

בגלל אי-עמידה בלוח הזמנים של הקטיף, ועיבוד התוצרת חקלאית.

הנזקים מתחלקים לנזקים ישירים, כתוצאה מאובדן תוצרת, מאובדן

הכנסה בגין התוצרת הזאת, ונזקים עקיפים, שאי אפשר היום לאמוד

אותם בשלב הזה, שנובעים מהפסד של שווקים ונזק לייצוא הישראלי,

כבר נאמר שהמוצרים שלנו ניתנים להחלפה על ידי מתחרים, ואמנם

בשיווק הבינלאומי, הדברים האלה נעשים מהיום למחר. כאשר אנחנו

נעלמים מהמדפים, באים המתחרים. מה שמעניין את השיווק בחו"ל, זה

הרצף והאספקה, וכאשר למשווק מסויים אין רציפות באספקה, אפילו

שהנימוקים והסיבות יהיו מוצדקים ככל שיהיו, זה אינו עוזר, והוא

יפנה למתחרה, ואת האומדן הזה של הנזקים העקיפים האלה, קשה היום

. לקבוע.



האינפורמציה שקיבלנו ממשרד החקלאות, זאת אינפורמציה כוללנית על

הפסד של פידיון, ולא על ההפסד הישיר לחקלאי.

בענף ההדרים, אובדן ההכנסות מהייצוא, הוא כ-50 מיליון דולר, זה

אובדן של הכנסות, וצריך לקחת בחשבון שאם הפרי היה נקטף היו

הוצאות קטיף, וכל ההוצאות הקשורות במיון ומשלוח, ואז הסכום של

אובדן ההכנסה הישירה לחקלאי, קטן יותר.

הוצאות נוספות של ספנות - 3 מיליון דולר, וסה"כ תוספת להוצאות

קבועות על המערכות שהיו משותקות ולא עבדו, או שעבדו בחלק

מהתפוקה, זה תוספת של נזק של כ-6 מיליון דולר. אני מוסיף

שהחשבון הזה צריך להיות חשבון שייעשה בו ניתוח של אובדן פרנסה

ישירה לחקלאי.

באשר לענף הפרחים, שוב, אין לנו מספרים מדוייקים לגבי הנזק

שנגרם לחקלאי. יש לנו מספרים על אי-עמידה בלוח זמנים של תכנית

הייצוא. יושבים כאן תירוש ויאיר קפלן שאח"כ אולי יוסיפו עוד

פרטים. נכון לתאריך ה-17/2, יש הבדל בתכנון לעומת הביצוע ב-34

מיליון פרחים. יש פה פירוט כמה בוורדים, בציפורן וכו', שהמשמעות

של הסכום הזה,

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בביצוע יותר מאשר בתכנון?
ג. שליטין
לא, אני אומר שיש הבדל בין התכנון

והביצוע, ועל כך שהביצוע מפגר אחרי

התכנון, בייצוא של 34 מיליון פרח, שהם בערך סדר גודל של 9

מיליון דולר. על כל פנים, אלה הם נזקים שעוד צריכים לעבור ניתוח

כלכלי, כדי לבדוק מה באמת הנזק הישיר לחקלאי. ושוב, יהיה גם נזק

עקיף, שאותו לא נוכל לאמוד מראש, שיתבטא לא רק בשנה הזאת, אלא

גם בשנים הבאות.

בנוסף לזה, יש לנו נזקים בענף הירקות, בעיקר בירקות העלים. בגלל

אי העמידה בקצב של הקטיף, בירקות ייצוא, בעיקר בסלרי, בכרוב

ניצנים, ובחסה אייזברג בכמות מסויימת, וכן בתות שדה, אלה ארבעת

המינים שנפגעו בצורה הקשה ביותר, כתוצאה ממחסור בעובדים ואי-

עמידה בקצב הקטיף. שוב, המשמעות של סה"כ הענף הזה, בגלל אי-

עמידה בלוח זמנים, הוא כסדר גודל של 6-5 מיליון דולר, כלומר, זה

6-5 מיליון דולר אובדן הכנסה.

כתבתי מכתב למנכ"ל משרד האוצר, כבר לפני חודש, מייד עם כניסתו

לתפקידו, והודענו לו שאנחנו עוסקים בהתחלת ההערכה של הנזקים

לחקלאות, ובשלבים יותר מאוחרים, כאשר האומדנה תהיה בידינ ו, נבקש

דיון עם מנכ"ל משרד האוצר בנושא הזה.

בנושא המים, כולנו מודעים לקיצוץ החמור במכסת המים למיגזר

החקלאי. בפגישה של שר החקלאות ושר האוצר, סוכם על הקצאה של קרוב

ל- 50 מיליון שקל למהלך השנה הזאת, לביצוע פעולות חירום, להפקה

/של כמות נוספת של מים. אנחנו מניחים שעם הסכום הזה נוכל להפיק

כמות נוספת, כבר בעונה הזאת, ולהקל במידה רבה על מצוקתם של



החקלאים. רוב הסכום הזה, כ-30 מיליון שקל מתוך הסכום הזה, מיועד

להמשך של פעולות שקשורות ב"שפדן" ולהקלה של מצוקת המים בישובי

הנגב, לחיבורם של ישובים נוספים, לקידוחים שקשורים ב"שפדן"

וכוי.

התכנית של משרד החקלאות לביצוע של פעולות חירום במשק המים, היתה

השקעה של כ-200 מיליון שקל, כאשר 12 מיליון שקל מתוך הסכום הזה,

צריכים לבוא ממקור של החקלאים; 28 מיליון שקל מפרוייקט הביוב

הארצי, והייתר מתקציב המדינה, מהאוצר. קיבלנו מהאוצר כ-50

מיליון שקל, ולכן, לביצוען של הפעולות האלה, חסר כ-110 מיליון

שקלים. אנחנו מקווים שימשך הדיון בין משרד החקלאות והאוצר,

ושהאוצר אכן יעמיד את הסכומים האלה, כי אנחנו יודעים, קודם כל,

שהסכומים האלה הם סכומים של פרוייקטים שבלאו הכי חייבים להתבצע,

ובסה"כ מה שעושים בפעולה הזאת, זה הקדמת ביצועם של הפרוייקטים,

ולא מצב החירום במשק המים, שכולנו מודעים לו. אני חושב שיש

בהחלט הצדקה לעשות פעולה יותר גדולה, לקידום של פעולות שבלאו

הכי צריכות להיעשות, כדי להקל על מצוקת המשק החקלאי.

אנחנו מעריכים את הנזקים למשק החקלאי, אם וכאשר יבוצעו פעולות

החירום האלה של הקמתם של הפרוייקטים להקלה במצוקה, במשך השנה

הזאת, לחלק מהם בשנה הבאה, ואנחנו יודעים שמצוקות המים לא תהיה

רק לשנה הזאת, אלא היא תימשך גם לשנה הבאה. אם הפעולות האלה

יבוצעו בצורה יעילה, ולפחות רוב הסכום שנקבתי יוקצה לביצועו של

הפעולות האלה, אפשר יהיה להפיק עוד משהו בסדר גודל של 40 או 50

מיליון קוב מים. ומשמעות הדבר היא שנוכל לעמוד בסדר גודל של 900

עד 950 מיליון קוב מים למיגזר החקלאי, כולל כל המים השוליים,

שזה מים מליחים ומי קולחין, בסדר גודל של כ-400 מיליון קוב,

מתוך הסכום הזה.

יש לנו בעיה קשה ביותר, שצריכים להבין אותה. היות וניידות המים

היא קשה, וחלק מהמים אי אפשר להעביר ממקום למקום, הרי שבמקום

מסויים, מצאי המים יהיה גדול יותר, ובמקומות אחרים, המצוקה תהיה

גדולה יותר. כך למשל, בבקעת הירדן ומקומות של מים מליחים כמו

בהר הנגב, לא צריך להתבצע שום קיצוץ.

מערכת המים במדינת ישראל, איננה איננה עשויה מקשה אחת. יש לנו

מקורות מים שאינם מחוברים למערכת הכללית. יש לנו למשל, באיזור

החוף, בארות פרטיים, בסדר גודל של 180 מיליון קוב מים, שאינם

מחוברים למערכת הכללית. יש לנו בבקעת הירדן מים שאי אפשר

להעבירם למקומות אחרים, וגם לא יהיה להם מצוקה של מים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
חבל שאנחנו דנים על נושא המים בדרך

אגב. יש לנו הצעות לסדר של חברי

כנסת. זה אינו בדיון היום, הדיון הוא על נושא בוער, אנחנו רוצים

לדעת מה הולך בענף ההדרים, ומה הולך בענף הפרחים, מבחינת הקטיף.
מ. גולדמן
סליחה, רק משפט אחד, אני מבין

שהקיצוץ הוא במיליארד ארבע מאוד

חמישים?



ג. שליטין; הקיצוץ הוא במיליארד ארבע מאוד

חמישים. אבל הקיצוץ הזה מותנה

בתקציבים שיהיו, כדי להפיק את כמויות המים הנוספות. אנחנו

עושים את התכנון היום, ובמשרד עוסקים היום בתכנית המפורטת לפי

איזורים, מפני שנצטרך לעשות תכנית לפי איזורים, עם העדפה של

ענפים מסויימים, שגם את זה צריך לעשות. תוך מספר ימים, אני

מקווה שבשבוע הבא, כבר תצא תכנית מפורטת לאיזורים, לגבי מכסות

המים שעומדות לרשותם. סדר הגודל יהיה בערך, במיגזר החקלאי, בסדר

גודל של כ-900 מיליון קוב מים.

ע. עלי; לא אמרת כלום על נושא ההדרים

והפרחים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה בדיוק, ח"כ גולדמן הכניס לי את

עניין המים באמצע, זה אינו הנושא

שעומד לדיון פה. על מים אנחנו דנים בשבוע הבא, ודנו לפני שבוע.
ג. שליטין
בנושא הקטיף, משרד החקלאות עשה

עם משרד החינוך ומשרד הביטחון,

מבצע לגיוס פועלים, קודם כל גדנעים, ושיחרור של כיתות י"א וי"ב

לעבודות הקטיף. התחילו לעבוד,
ח. פורת
גדי, תרשה לי לשאול שאלה מקדימה:

לפי ההערכתכם, כמה ידיים עובדות

נדרשות?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה מה שביקשתי מההתחלה, כמה ידיים

עובדות דרושות? כמה כבר נקטף? מה

המצב היום? מהי הצריכה? מהו הייצוא לחו"ל?
ג. שליטין
סדר הגודל שהיה בעבר לגבי פועלי

קטיף, ליום עבודה בתקופת השיא, היה

7,000-6,000 פועלים בקטיף עצמו, ועוד כ-3,500-3,000 פועלים

באריזה, פועלים יומיים. המספרים שאנקוב בהם אינם מכסים את

המספרים האלה, היות ואנחנו יודעים שההספקים של הפועלים, גם של

הגדנעים גם של החיילים, וגם של העולים החדשים, רחוקים ביותר

מההספקים של הפועלים מהשטחים.

אתמול עבדו פועלים גדנעים, בסדר גודל של 1,200 אנשים, גם בקטיף

ההדרים, וחלק קטן מזה בקטיף של פרחים, כ-1,800 חיילים מיחידות

שונות. בנוסף לזה, עבדו כ-600-500 מתנדבים, ועוד כסדר גודל של

1,500, 1,600, 1,700 פועלים, בעיקר מעולי בריה"מ. ההספקים הם

קטנים, יש הרבה מאוד חריקות במערכת.

המספרים האלה רחוקים ביותר מהנדרש, למרות שמבחינה אריטמתית אפשר
לחברם ולהגיד
אנחנו כמעט עומדים במבצע. ההיקפים מצומצמים

ביותר, למרות שאנחנו חושבים שחשוב ביותר להכניס אותם לעבודה,

. לבצע את העבודה איתם, ובעצם אני חושב שאם היו עושים את זה בצורה

טובה מההתחלה, הקצב של הקטיף היה עולה, והרצינות בעבודה היתה



עולה. ובסה"כ, למרות חריקות בשוליים, פה ושם, אני חושב שהם

הועילו הרבה מאוד לעבודת הקטיף, ואנחנו נשמע עוד מעט מספרים

מיאיר קפלן. אמרתי שדרושים בין 6,000 ל-7,000 פועלים בקטיף, וכ-

3,000, 3,500 פועלים באריזה. היום המספרים גדולים יותר, בגלל

שהצטבר גירעון גדול, אבל זה היה סדר הגודל בשנה שעברה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. בבקשה יאיר קפלן, יו"ר

המועצה לשיווק פרי הדר. תן לכו אתה

נתונים ותמונת מצב מדוייקת.

י. קפלן; לא אהיה היום איש הבשורות הטובות

וגם לא אהיה פופולרי. ישנה פה

איזשהי אופוריה שהציגו אותה, על עבודה עצמית. ומי כמונו יודע

שזה טוב לנו, וזה טוב לציונות. הבא נשים את הדברים על השולחן.

המספרים שמסר גדי הם נכונים. אבל זה תמורת תפוקה מסויימת. לפני

שבוע ימים, לאחר פתיחת השערים ביו''ש ובעזה, קצב הקטיף היה בערך

20%, ובכמות העובדים כמעט הגענו למה שאמר גדי. אני נמצא יומיום

בפרדסים, ובודק מה קורה. אחרי שאסיים, אם אשכח דברים, אז שלומי

בטח יתקן אותי, אולי עוד לחומרא ולא לקולא.

עם כל הכבוד לחיילינו לילדינו, לצעירנו, לגדנענו ולעולינו,

התפוקה היא בין חצי מיכל למיכל, כשתפוקה של עובד מהשטחים היא

בין 4 ל-5 מיכלי "שמוטי". ה"שמוטה" לא ייקטף, וגם לא יישאר על

העצים, ה"שמוטי" ינשור על הארץ, אם לא יהיו פועלים. לא נעים

לשמוע, אבל זו המציאות. לוח הזמנים הוא מאוד לרעתנו, והתחרות

היא אדירה. אנחנו במצב מלחמה עם ה"שמוטי", מי יישבר קודם, אנחנו

או ה"שמוטי". ה"שמוטי" זה הזן המוביל שלנו, זה הזן שאולי אנחנו

תמיד איתו בצרות, כי הוא מכניס מעט, אבל הוא סוחב את כל

הלוגיסטיקה. אינך יכול למלא אוניה בלי "שמוטי" ולהרוויח על ייתר

הפרי שהיה שם. בלי "שמוטי" אין לך תמורה. אני עושה את זה בקצרה

ובהכללה. הפיגור הוא כרגע, ב"שמוטי",

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה פועלי שטחים חזרו לעבודה?

י. קפלן; יש "טפטוף" בזרם האנשים. יום-יום,

המצב הולך ונהיה יותר טוב. הוקמו

מטות פעולה, והתכנית שלנו לגבי קליטת פרי התמלאה, זאת אומרת,

היא התחילה להיות מאוזנת לגבי התכנית. אבל את הפיגור איננו

יכולים להשיג, כי זה פיגור כזה גדול שכמעט אי אפשר להשיגו.

אני מדבר כך, כי אני החינוך של עם ישראל, בלי מרכאות, הוא צריך

להתחיל לעבוד, ואני אישית הייתי בכל המקומות בשדות, כי שר

החקלאות, למרות דעותיו הפוליטיות, היה במערכת הביטחון אצל ארנס

פעמיים, וקיבל תשובה שלילית. אני מדבר על הזמן שלפני 3 שבועות

וחודש. הלכתי בהיחבא, עם מספרים, כדי לשכנע מה הנזק שעומד

להיגרם. לא נכנסנו לנושא הביטחוני, אמרנו שזה מאיתנו והלאה.

ושכל מטלה שתוטל על הפרדסן, או על החקלאי המגדל, הוא יבצע אותה,

. ועושים את זה. יש היום המון חריקות, יום-יום מגיעים יותר ויותר

פועלי שטחים, ואני אומר עוד פעם, זה לא יישמע יפה בעיני הרבה,



עד לפני שלושה שבועות, רוב פועלי השטחים לא היו מאורגנים בשום

שירות תעסוקה וכו'. כאן לקחו על זה טרמפ, והתברר שזה כמעט בלתי

אפשרי, כי גם יש, מה שנקרא, כדאיות לקטוף את ה"שמוטי" שכפי

שאמרנו, זה זן שמכניס מעט מאוד, תטילו עליו את כל המטלות

הנוספות, כולל תאירגוניות, עוד הפעם, לקטוף טונה "שמוטי" לא

כדאי, במחירים שכאן היו צריכים להתחיל לעלות.
ח. פורת
אמרת גדנעינו וכו',הם קיבלו תמורה

בשביל זה?
י. קפלן
יש שקיבלו ויש שלא קיבלו. התמורה

על עבודת החיילים הלכה לליב"י.

השבוע הייתי גם בפרדסים גדולים ומורכבים, היו שם 50 בנות שעשו

20 מיכלים, וזה היה ביום עבודה אחד. לימדו אותו את העבודה 4 או

5 מנהלי עבודה באותו זמן, שאם הם היו קוטפים, הם היו עושים לבד

25 מיכלים, אבל גם הם כבר אינם רוצים לקטוף, כי הם מנהלים.

בהמשך, אדבר על נושא העובדים הרוסיים. הביאו לקיבוץ מסויים 50

עולים מרוסיה, שמחציתן נשים, שלא רצו להתחיל לעבוד, כי הן באו

עם נעליים גבוהות, והיה שם קצת בוץ, והגברים נכנסו לעבודה.

בקצרה, 18 עולים קטפו 5 מיכלים באותו יום. שני חברי משק שליוו

אותם, עשו לבדם 3 מיכלים.

היו הרבה נסיונות, והיה רצון טוב, אך בפועל, התפוקה שווה ל-0.

אנחנו צריכים להביא יום-יום 25 אלף מיכלי קטיף לבתי אריזה. וכדי

לייצא את הפרי, אנחנו זקוקים לבערך 50 אלף עובדים.

הקליטה אתמול היונה לפי התכנית, כבר התרגלנו לחשוב לפי תוכנית

שבועית, שאנחנו היום מדברים על מיליון תיבות, אתמול קטפנו כבר

כ-250 אלף תיבות. הפיגור ב"שמוטי" כרגע, הוא כ-5 מיליון תיבות,

מתוך 12 שבתכנית. תבינו, עד היום קטפנו 3 מיליון תיבות "שמוטי",

אני מדבר עכשיו על תיבות אקספורט לייצוא. הקטנו כבר את התכנית

מ-12 ל-8, נשאר לנו עוד 5 מיליון. אני מעריך שאם לא יהיה עכשיו

גשם, למרות שבאופן עקרוני אני רוצה שיהיה גשם, ולא יהיה איזשהו

אירוע ביטחוני, ואותם הפועלים שבאים מיהודה שומרון, ועזה יגיעו

לעבודה, נוכל לעמוד בתכנית המקוצצת, שהורדנו אותה למשהו כמו 23-

22 מיליון תיבות, של כל הזנים, לכל העונה, במקום 31,3 מיליון

תיבות.

מה המשמעות של זה? בתקופת המלחמה, השארנו אוניות, אמנם לא בנמל,

כי כל יום של אוניה בנמל עולה בכמה אלפי אחוזים. עלות הביטוח זה

משהו זוועתי, עד כדי כך, שאוניה, שלא הספקנו להטעינה ביום שישי

מסויים, והיו צריכים לסיים את ההטענה ביום ראשון, אמרנו להג

לנסוע, כי העלות שלה מיום שישי לראשון, בנמל אשדוד, זה יותר

מאשר הלוך וחזור בים. שזה 50 אלף דולר ליום. תבינו את

המשמעויות של זה.

באשר לאותו "שמוטי" שאני מדבר עליו, כדי לקטוף אותו עולה כסף,

אבל עולה גם לשווק אותו ובחזרה, לחקלאי תמיד היה נשאר משהו, ואם



לא נשאר, אז הוא לא קיבל כלום. אם העלות של כל משטח להובלה

מאשדוד או מחיפה לשווקי אירופה הוא בממוצע 100 דולר למשטח, הרי

שהגענו למצב שבו עולה לנו 244-240 דולר למשטח, זאת אומרת, פי

שניים וחצי, או ב-150% נוסף.

משמעות הדבר היא שהחקלאי לא יקבל כלום, או שיקבל הרבה פחות.

למזלינו, יש היום שני מצבים. א- באירופה יש ביקוש טוב מאוד לפרי

שלנו, בגלל צרות של אחרים, ותמיד חקלאי נבנה מצרות של אחרים. ב-

יש לנו עכשיו פרי טוב מאוד על העצים, צריכים רק לקטוף את הפרי

הזה מהעצים ולהביא אותו לאירופה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו תגידו לנו מהי דרישתכם

מבחינת כוח האדם, בכדי שתוכלו

לקטוף את מה שיש על העצים?

י. קפלן; אמרתי דברים ברורים. יש אפשרות

גמישה, ואני יודע שלא אהיה

פופולרי. צריך לאפשר את הגדלת כמות עובדי השטחים בנושא ההדרים,

ולחנן את עם ישראל להתחיל בעבודת כפיים.

האלטרנטיבה היא שהפרי לא יישאר על העצים, אלא הוא יהיה על הארץ.

קשה לנו לקבל נתונים, כי יש הרבה עובדים שמתחילים יום עבודה,

ובגלל לחצים של חמס ושל ועדות ההלם, הם עוזבים. יש קבוצות שכבר

יש להן רישיונות. כל עובד מקבל רישיון, פתק אדום, שמיועד לאותו

פרדסן, והפרדסן נוסע לאותו איזור, לממשלים. חילקנו לכל הישובים,

כמעט באופן אישי, את שמות המושלים, ואת שמות אלה שעוסקים בזה,

ולכל אחד יש קשר אישי, ומגלים רצון טוב. הדבר הולך ומשתפר מיום

ליום. העובדים עצמם מפחדים שמא ידקרו אותם בסכינים. אני אומר

דברים מתוך השטח עצמו, ואין לזלזל בזה, זה נושא רגיש מאוד.

והלאה, אם לדעתי, יוסיפו בין 1,500 ל-2,000 פועלים נוספים, נוכל

לגמור את העונה עם הרבה פחות נזקים, והנזקים, כפי שכבר אמר זאת

גבי קודם, הם כרגע נזקים של תמורות, זה לא בדיוק הפסד הנכס של

החקלאי, אבל גם כך הנזק חמור מאוד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. מר גדיש, מזכיר מגדלי

ההדרים.
י. גדיש
אני רוצה להסביר, שכפי שנאמר פה,

בעונה רגילה עובדים כ-7,000 פועלים

מיומנים. אני רוצה גם להסביר מדוע הם מספיקים הרבה יותר.

א- הם מיומנים. ב- אורך היום שלהם גדול יותר. פועל לא מיומן,

"נשבר" אחרי 4 שעות עבודה, ואילו הם עובדים 12 שעות.

אם אנחנו רוצים, אפילו, לקלוט את אותם 21,000, כשאני צריך פי 3,

למרות שבעצם אני זקוק לפי 5, ואני מוכן להשקיע בסולמות

ובתרמילים, הם אינם במצאי היום, אין סולמות. ואז נוצר מצב
אבסורדי
כשקודם לא ניתן היה להשיג פועלי שטחים, בא מושבניק,

קיבל 4 מתנדבים או גדנעים. היום, כשבאים אליו 4 פועלי שטחים,

והוא יודע שהם יעשו 20 מיכלים, וההם יעשו 5, ויש לו רק 4



סולמות, הוא מפסיק את עבודתם של המתנדבים. הבוקר, קיבלתן טלפון
משירות התעסוקה
מה עשית? שלחנו לך אנשים, ואתה מגרש אותם.

משמעות העניין הוא שלמרבה האבסורד, המתנדבים והגדנעים מפריעים

לקטיף ולא עוזרים לקטיף, זאת העובדה בשטח. כי כשאין לי סולמות

ואין לי תרמילים, אינו יכול להעסיקם. עם כל הכבוד לקליטת עלייה,

הייתי מאוד רוצה להעסיק עולים חדשים. אבל כשהפרי שלך נופל, ואתה

רואה שיש לך פועלים מיומנים שיקטפו באותו יום 20 מיכלים, לעומת

האחרים שמתחלפים כל יום, אז אעדיף עובדים מיומנים.

לגבי העתיד, יכול לחיות שאין צורך בפרדס. נכון להיום ייגרם נזק,

או שהחקלאי יסבול אותו, או שמדינת ישראל תפצה אותו, בכל מקרה

ייגרם נזק. כך צריך להבין את הנקודה הזאת. בכל מקום קיימת

בירוקרטיה, ואני מבין אותה. אם אתה צריך להביא 1,000 עובדים

למפעל אחד, זה עובד, אבל כשאתה צריך להביא 1,000 עובדים ולחלק

אותם למושבניקים, ופתאום המושב הזה קיבל יותר, זה לא תמיד עובד.

מוכרחות להיות פה תקנות לאורך ולרוחב.

כל זה מתווסף ל-10 המכות כמעט שקיבלנו. התחלנו בסתיו שהשחית את

הפרי, לא רק מחוסר מים, הסתיו עצמו השחית את פרי, גרם לצמיחת

פרי קטן, ויצר צרות. יש לנו, כתוצאה מפירוק המועצה, חובות העבר,

ובעיות עבר, מטלות שאיננו יודע איך הן תיפתרנה. נושא המים

למטעים כבר הוזכר פה, שהוא שונה לגמרי מגידולים חד שנתיים. כל

הדברים האלה גורמים לכך שהפרדסן אומר: במצב הזה, למה לי לקטוף?

ונוסף לכול, בוודאי שמעתם פה על דבר שנקרא: מינהלת ההסדר, זה
אינו סוד. ובאים אנשים ואומרים
כשאני קטפתי, לא קיבלתי את

הוצאות הקטיף וההובלה, אני מתכוון לחובות של החקלאים. חלק לא

קטן מהחקלאים אינו מסוגל לממן את הקטיף, כי הם צריכים את אותו

אשראי שהיה מקובל, כי הבנקים קצת לוחצים, ואת זה אתם יודעים

י ותר טוב מאיתנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יריב, כמה כבר קטפתם? לכמה פועלים

אתם עוד זקוקים?

י. גדיש; אנחנו זקוקים עכשיו ל-7,000 פועלים

מיומנים. אני רוצה להגיד משהו לגבי

העלות. המעביד משלם לפועל לא קבוע, לפי החוק, כ-10% ביטוח לאומי

ותו לא. הוא משלם יותר, אבל חלק זה על חשבון העובד ומס הכנסה.

והמשכורת היא לפי מספר המיכלים. בשירות התעסוקה גובים כל מיני

תנאים סוציאליים, מקבלים תנאים סוציאליים. אינני רוצה להגן על

הפועל הישראלי, שהוא כביכול מופלה לרעה, אבל בוודאי ובוודאי שזה

הגיע לכ-40% מעבר לתשלום ששילמו, אז כשאתה צריך היום לבוא ולשלם
את הסכומים האלה, החקלאי אומר
תראו, אם אקבל כסף, אם ישאר לי

משהו, אחרי שקטפתי, ואם צריך לשלם תשלומים כאלה גבוהים, מוטב

שייפול הפרי וגמרנו. זה פחות או יותר המצב. נכון להיום, שר

החקלאות עדיין לא הבטיח שום דבר. אנחנו נפגשים איתו מחר, בתקוה

קלושה שתהיה הבטחה ברורה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. מר רייזמן. תיתן לנו

תכנית לגבי העתיד, בכדי שנוכל לדעת



איך לעזור לכם.
ש. רייזמן
חבריי בענף ההדרים שקדמו לי, גם

יאיר וגם יריב גדיש, תארו בעצם את

הבעיה. התאחדות האיכרים, בהיותה הגוף היציג לניהול המו"מ במשק,

וכל מה שקשור בענייני עבודה, היתה דומיננטית בשיתוף עם מה שנשאר

ממועצת ההדרים ומשרד החקלאות, תמי קאן, שהיא בחורה לעניין,

ניהלה את כל הנושא הזה, למעשה מהיום הראשון של המלחמה.
עשינו את הדברים הבאים
א- דאגנו לכך, ואתם כולכם עדים, שלא

יחסר שום דבר על המדפים בארץ, מהיום הראשון של המלחמה, החל
מהירקות הבסיסיים, כלומר
תפוחי אדמה ובצל, וגמור בדברים
הנחשבים מעדנים
התפוחים, האפרסמונים וכל השאר. הבעיה העיקרית

שלנו זה הייצוא, והבעיה העיקרית ביצוא זה עכף ההדרים, ואח"כ ענף

הפרחים והירקות.

היה ברור לנו, ואני מעיד על עצמי שאני איש ארץ ישראל השלמה,

שאני ציוני שנולדתי כאן, שבמצב הריאלי בארץ, אין אפשרות לבצע את

העבודה החקלאית, שהיא עתירת ידיים עובדות, ללא פועלי השטחים. זו

מציאות שאנחנו חיים בה, אין מה לעשות בעניין הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כשלא היו פועלי שטחים, מה עשיתם?
ש. רייזמן
כשלא היו פועלי שטחים, אז אבי זייל,

כשהוא היה חקלאי, עבד, זה מה שעשו.

אבל המציאות היום היא אחרת. ולכן פנינו לכמה כיוונים. יש לנו

כיום כ-2,500-2,000 גדנעים ליום. הבעיה היא שהם מתחלפים, ואם

לימדת אותם היום, מחר הם כבר אינם. זה אינו מחנה עבודה, הם

מתחלפים כל יומיים - שלושה. תוך 4 שעות לאתר פנייתי לראש אכ"א,
האלוף גורן, הוא הודיע לי
החל ממחרתיים יש לך 2,000 חיילים,

קיבלנו 2,000 חיילים בנוסף ל-700 שכבר עבדו על בסיס של

התקשרויות של יחידות שהיו סמוכות למושבים ולמושבות, כלומר

קיבלנו אז כ-2,700 חיילים.

מה הצרה בזה? הגיעו חיילות מהשלישות, מאופרות ועם ציפורניים

ארוכות, ונעמדו על יד העץ, אז הקלנו עליהן. ונתנו להן רק לתלוש

את ה"טמפל".

מה שהציל אותנו קצת, וכפי שיאיר קפלן אומר שהתחלנו לחזור

לעצמנו, ובתי האריזה מתמלאים, ופותחים עוד ועוד בתי אריזה, זה

שפתחו את השטחים. הם אינם נמצאים כאן, אבל אני מוכרח לספר

בשיבחם. מתאם הפעולות בשטחים, גם הקודם וגם הנוכחי דני רוטשילד,

ואנשיו, עושים עבודה נהדרת, והם עושים כל מאמץ, כמובן בהרשאת

הרמטכ"ל ושר הביטחון, והיום אנחנו מגיעים ל-11-12 אלף פועלים מן

השטחים שחלק מהם הולכים לתעשייה ולבניין, וכ-3,500-3,000 הולכים

לחקלאות, ואלה ההצילו את המצב, וגרמו לכך שאנחנו נכנסים לאיזשהו

קצב מתקבל על הדעת.



באים מתנדבים, ביום שישי יבואו שופטי ביהמ"ש השלום בת"א, ומרור

יבואו עובדי הכנסת, אבל כוח זה, שושנה, זה חצי מפעל. אנחנו

מסיעים אותם, כשהטיולית עולה לנו 500 שקל, והיא צריכה להיות

צמודה אליהם כל היום, זאת אומרת, אי אפשר לשלוח אותה בחזרה, וזה

500 שקל. אח"כ הם מגיעים בלי סנדוויץ' מהבית, אז צריך לתת להם

וופלות ושתיה קרה וחמה, וכל הדברים האלה. ואחרי הכול, הם עושים

רק חצי מיכל. בא אלי הפרדסן, ואומר: תשמע, שלמה, שיישאר הפרי על

העץ, שלא יקטפו, נעבור את השנה, וניראה מה יהיה בשנה הבאה, אם

נחזיק מעמד, ויהיו המים באופק.

אבל בכל זאת, הרי חקלאי לא ישאיר פרי על העץ, אז קוטפים. עכשיו

התחילה הנשירה, כתוצאה מהימים החמים, ה"מיניולה" וה"טמפל" התחיל

לנשור, וגם קצת ה"שמוטייי, ואנחנו בפיגור. הסיכוי היחידי שלנו

הוא הגדלת פתיחת השטחים. שירות התעסוקה תפס טרמפ על הסידור הזה

של פתיחת השערים בפני פועלי השטחים, והכניסו את כולם למה שהם

קוראים, "סידור". גובים דמי הבראה, וקרן השתלמות, וכל מיני

דברים. זוז מאה אחוז שנוקטם באמצעים בטחוניים, אבל לכל פועל יש 3

תעודות, ועל כל תעודה צריכים להופיע 4 שמות. הפרדסנים סיכנו את

נפשם, ונסעו לייטא, לסמוע ולסעיר, כדי להוציא מהבתים את הפועלים

הקבועים שלהם, ולהביאם למקום הריכוז. אם לא מופיעים 4 שמות ושתי

תמונות, שולחים את הפועל הביתה.

העובדה שהפועל צריך להגיע למזרח ירושלים, או לחברון כדי להצטלם,

ולהביא איתו תמונות, זה מסבך את העניין.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בעוד שבוע, יתקבל החוק. תצטרכו

לשלם 2,000 שקל על כל פועל אפילו

מהשטחים, שהוא עובד זר, אם הוא לא יעבור את כל ההליכים.
ש. רייזמן
אנחנו משלמים ערבון. מתאם הפעולות

בשטחים, או ליתר דיוק אנשיו,

הופיעו אצלנו בהתאחדות האיכרים. ההתאחדות איננה מאגדת רק את

חבריה, את האגודות שלה, אלא גם את תנובה ואת יכין וגם את כל

האגודות האחרות. הבעיה של האגודות והחברות בה הולכת ונפתרת,

ז"א, של החלק היותר גדול, אלה שמסוגלים להופיע עם טיוליות

ואוטובוסים לעזה ולאסוף פועלים. אבל, חלק מהפרדסנים הקטנים,

אינם מסוגלים לנסוע לג'נין, מכל מני סיבות. כששאלתי אחד מהם: מה
עשית קודם? הוא ענה לי
היו לי 5 קבועים מרפיח, ואם הייתי יכול

להשיג אותם, הם היו כבר עושים את כל העבודה.

בתחום הזה, אין לנו ברירה. תאמינו לי, הלוואי ויכולנו לעשות הכל

בעצמינו, אך איננו יכולים, זו עובדה. אנחנו צריכים לשלוח את

פועלי השטחים לעוד 2,000, 3,000, 4,000 חקלאים, לקרוא למתאם

הפעולות בשטחים לפתוח אם השערים לעוד 3,000, 4,000, 5,000

פועלים, ואז נצליח אולי להשיג את הפיגור. אני מעריך ששליש מהפרי

ישאר, בחלקו לא ייקטף ובחלקו ייפול, או ינשור, לגבי שני שליש,

אם לא יחול שום שינוי, אם הכל יילך כמו עכשיו, ואם ייפתחו

השטחים לעוד יותר ויותר פועלים מיומנים התפוזים יקטפו.



איננו מוותרים לא על הגדנעים ולא על המתנדבים, אנחנו לוקחים חלק

גם בצד הציוני שבדבר, ובמוטיבציה ובהרגשה הטובה שיש להם. זה

אמנם גורם לנו הרבה קשיים, כפי שכבר אמרו, אנחנו צריכים לקנות

עוד סולמות ועוד תרמילים, ולהשיג עוד מנהלי עבודה שידריכו אותם

בקטיף, אבל אנחנו איננו מוותרים על זה. זה באשר לקטיף ההדרים.

אנחנו כבר עומדים במצב, פחות או יותר באופן מתקבל על הדעת. אבל

זהו איננו מצב שאנחנו יכולים לטפוח לעצמינו על השכם.
ג. שפט
שלמה, בקשר לפועלים הזמניים, אני

מבין שאם כל יום, או כל יומיים יש

קבוצה אחרת, אז זה לא הולך. לא לחינם שאלתי בהתחלה, אם מקבלים

קבוצה, לשבוע או לשבועיים. האם ניסיתם ללכת בכיוון הזה,

שהקבוצות האלה לא יהיו ליום-יומיים?

ש. רייזמן; באשר לחיילים ולתלמידים - זה אינו

בידינו, זה בתחום הצבא ומשרד

החינוך. לגבי עולים מרוסיה, אפשר היה להכניסם לעבודה, אך הם

עצמם אינם חוזרים, הם מתחילים, יורדים ויורדים, ואחר כך נעלמים.

הם רוצים לעבוד תחת גג, תחת סככה, ולא בגשם, וזה נגמר. רק

בודדים נשארים. אך בבתי האריזה יש כמעט רק עובדים ישראלים,

היום. היתה מהפיכה שלמה בבתי האריזה. בבתי האריזה אין להם שום

בעיה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני אבקש מתירוש לתת לנו תמונת -

המצב בעניין הפרחים.

ש. תירוש; בנושא העובדים מטפל שלמה קליין,

מזכיר האיגוד. הייתי רוצה, ברשותך,

שהוא יציג את הנושא הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בבקשה, קליין שלמה.

ש. קליין; בסה"כ, צרופם של התלמידים והחיילים

זו בהחלט פעולה יוצאת מן הכלל.

לצערי, החיילים מתחלפים כל יום. פניתי למי שמארגן את זה,

וביקשתי אם אפשר לשבוע, ושנדאג למקומות שינה, או לאיזה מאהל.

הביאו קבוצה של חיילים שעבדה כמה ימים, וזה לא הלך. אבל בסה"כ,

אני בהחלט חושב שהדבר הזה עזר לנו, גם הפעולה החינוכית, וצריך

לברך על זה, וכל הכבוד.

אבל באשר לעולים רודשים, זה דבר שאינו הולך אצלנו, לצערי. הם

באים, עובדים יום, ולמחרת אינך רואה אותם. קח עולה חדש, שים

אותו היום לקטוף פרחים בחממה, אחרי שעתיים הוא נמס, לצערי. זה

לא הולך. אתם חייבים לזכור שאת הפרחים מתחילים לקטוף ב-5.00-

5.30 בבוקר. אינני רואה אף מובטל שמוכן לבוא ב-5.30 בבוקר

לעבוד. פנינו ללשכות העבודה ולכל העולם, וזה לא עוזר. את

העבודות הלא מקצועיות בענף הפרחים, לצערי, בשלב הזה, עושים

, בעיקר עובדי השטחים, אמנם יש פה ושם עולים חדשים, אבל אני מצטער

להגיד, שזה אינו הולך עם העולים החדשים. הם באים רק ליום -



יומיים, ואחר כך אינ חוזירם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה נשאר לכם?

ש. קליין; אם מחודש אוקטובר התחלנו לקטוף

פרחים, וקטפנו כ-40% מהפרחים עד

היום, ממרץ עד מאי יש עוד 60% לקטוף, ותיקחו בחשבון שאם היום לא

קוטפים את אותו הפרח, מחר, או מחרתיים מקסימום, הוא כבר לא יוכל

ללכת לייצוא.
הנזק בענף הפרחים מחולק לשניים
קודם כל, הנזק הישיר, זה של

פרחים שאי אפשר עוד לקוטף. והנזק הגדול יותר, אולי, הוא שחלק

גדול מהפרחים הם גידולים, כשלמעשה אתה גומר גל וגוזם אותו. נכון

לרגע זה כל הפעולות האלה נדחות, ואני חושש שהגל השני של הפרחים,

שאמור לבוא, יבוא למעשה בחודש יוני, כשכבר לא יהיה לנו מה לעשות

איתו. אם לא גוזמים בזמן, הגל אינו מגיע בזמן.

ולכן, אנחנו צריכים כ-5,000 עובדי שטחים ממחר בבוקר, ואני מוכרח

להגיד פה משהו. מה שקורה לנו עם כל הסיפור של שירות התעסוקה,

לצערי, זה איננו דבר מהעולם הזה. אנחנו בהחלט יוצרים קשר עם

שירות התעסוקה, ואנחנו הולכים לסידור. יש לי פה נייר של שירות

התעסוקה, שלפיו אני צריך להפריש, עד היום, כך וכך דמי חופשה,

דמי הבראה, דמי חגים, דמי מחלה עוד פעם, פנסיה, השתלמות ועוד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמו לפועל יהודי. מה אתם מתפלאים

כל כך? עבור פועל יהודי שעובד

אצלכם, אתם מפרישים את הדברים האלה?
ש. קליין
לא, לא לזמני. אני מנסה להגיד שיש

מצב חירום. בואו נדבר עכשיו על
האישור הביטחוני
תנו לנו חודש, ונתארגן עם כל הפרוצדורה, אין

בעיה, נלך ללשכה בנתניה, נחזור, נלך לגי נין, ונחזור עם האישור,

זה הכל סיפור של ימים, עד שאתה בא, תנו חודש, אנחנו מתחייבים

שיתנו לנו סכום סביר להעביר את כל עובדי ענף הפרחים דרך הלשכות.

תנו לנו להתגבר על העבודה במשך חודש, ובחודש הזה נארגן את כל

הפרוצדורה.

ח. פורת; על איזה פועלים אתה מדבר?
ש. קליין
על עובדי שטחים. אני סיימתי.
היוייר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. עכשיו אני רוצה לשמוע

משירות התעסוקה.

ש. חב י ל י ו: באשר לעניין האחרון שדיברת עליו,

מר קליין, אני חושבת שסוכם שתשב

עם ברזני. יש אפשרות להורדה משמעותית באחוז ההפרשות הסוציאליות.

אינני יודעת מה עשיתם בנדון, אבל הנחיית המנכ"ל לברזני היתה

להפוך את העלויות למינימאליסטיות, עד כמה שניתן לבוא לקראתכם.



הוחלט שתשבו ותפתרו את הבעיה הזאת.
ש. קליין
אני בהחלט אמרתי שאנחנו יושבים עם

שירות התעסוקה ומדברים. יש הבנה.

אני מקווה שנוכל לסגור את זה.
ש. חביליו
לא יתכן שלאותם עובדים לא יהיה

איזשהו כיסוי בביטוח לאומי, אם

קורית תאונה.

ש. קליין; לא הזכרתי את הביטוח הלאומי. זה

ברור וידוע שאנחנו משלמים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה על פי החוק, ומה שעל פי חוק זה

מובן מאליו, הם חייבים לשלם. מה

הטענות שמשמיעים לגבי העולים החדשים שאתם שולחים, שהם אינם

מתמידים, ושאחרי יום אחד הם עוזבים.

ש. חב י ל י ו; זה נכון. היו הרבה מקרים שעולים

חזרו ללשכה. באשר ל-15 השקל שהאוצר

משלם, לא היה ברור להם מי נותן, וכמה נותנים. הם באו בוכים

ללשכה, שהם רוצים את הכסף, ומה פתאום מחזירים אותם לעבודה בימי

הגשם. היו הרבה מאוד בעיות, זה נכון.

אבל, תארו לעצמכם, אילו שירות התעסוקה לא היה עושה אפילו את

הנסיון המינמאלי הזה, לקחת את המסה הגדולה של עולים, אשר

בעיקרון הביעו נכונות לצאת לקטיף, ומנסה לשלוח אותם בכל זאת

לקטיף. מה הייתם אומרים אז? הייתם אומרים: יש לנו 60-50 אלף

מקבלי דמי אבטלה,ו- 30 אלף עולים בטיפול, ואנחנו ממשיכים, כאילו

הדברים כרגיל? לוקחים את ערביי השטחים ולא עושים את המינימום

שבמינימום, על מנת, לפחות, להפנות את אלה שהביעו נכונות. אינני

מדברת על כך שניתן לאלץ, או להכריח, או לנקוט באמצעים נגד

סרבנות. אני אומרת שאם יש קבוצות שהביעו נכונות לצאת לעבודה

כזאת, לא יעלה על הדעת שאנחנו כשירות התעסוקה, נגיד: לא, ערביי

השטחים קודמים. ונתעלם מכל הרצונות האלה, ונתחיל להסיע ערביי

שטחים לתחומי ישראל. אני חושבת שמה שנעשה, זה המינימום,

מבחינתינו, כמתווך לאומי של שוק העבודה.

יש לי דיווח של ימי עבודה שהוזמנו לקטיף מ-6/2 עד 15/2. בימים

האלה היו הזמנות, תרגמנו את זה לימים, ל-24,435 ימי עבודה.

סופקו על ידי לשכות התעסוקה, ברחבי הארץ, במקומות שבהם הוזמנו,

19,523 ימי עבודה. זאת אומרת, יש פער של 8,000 ימי עבודה. אבל

כשאתה מתרגם את זה חודשית, זה משהו כמו 140 עובדים, שזה הפער

בין הביקוש למה שסופק. בכל אופן, אני מצטערת שאין לי פרטים

נוספים, כי בני שוורץ הוא זה שמופקד על הנושא, אבל מכאן אנחנו

למדים, שבשבוע הנדון, הפער היה 140 עובדים שחסרו, לעומת ההזמנות

שסופקו. אלה הנתונים שבידי. זה בעצם עיקר המסר, שבשבוע שנבדק,

. לא ראינו שקיימת בעיה קריטית. בהחלט יש בעיה, אנחנו מודעים לכן,

הנתונים מדברים בעד עצמם.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה. ח"כ גולדמן, בבקשה.

מ. גולדמן; אני חושב שאנחנו צריכים להתמקד פה

למעשה, בשלושה דברים, שבהם צריך

לפעול מהנסיון של מה שלא קרה בחודש שעבר.

1- אני חושב שצריך להגיע למצב של פתיחה מתואמת של שערים. לצערי

הרב, בחודש הזה זה לא קרה, והדוגמאות אינן רק פה, בשולחן הזה,

זה קרה גם במערכת החינוך, ובמערכת התרבות, ובכל המערכות. כל אחד

זורק על השני את האחריות אם לפתוח ומה לפתוח. את מערכת החינוך

לא פתחו, ומשרד החינוך האשים בזה את מערכת הביטחון. את אותו

הדבר אנחנו רואים גם אצל הגורמים האחרים. היינו צריכים ללמוד

ממה שקרה בתעשייה. התעשייה התחילה לעבוד מייד בהתחלה, וזה תרם

לעניין.

לכן, מה שהיו צריך לעשות פה, במשותף, זה שמערכת הביטחון היתה

צריכה לאפשר למתאם פעולות הממשלה בשטחים, לפתוח ולארגן, מה

שנקרא, הטעים מאורגנים. והיינו צריכים להבטיח את שני הדברים גם

מבחינה בטיחותית וגם מבחינת ביטחון. ברגע שהיינו יודעים שיש

הטעה מאורגנת, והחקלאים היו יודעים שיש מי שמכוון את העניין,

ומארגנים הטעות בבוקר, לפרדטים, או לחממות הפרחים, היו מחזירים

אותם עד השעה 18.00 או השעה 17.00. זה גם מבטיח את ביטחון הפנים

בתוך מדינת ישראל, וזה גם נותן את התמורה לאותם חקלאים, שלא

קיבלו את התשובה לגבי הבאת עובדים.

לפי דעתי, צריך לעשות טדר בנושא הזה, ולארגן את זה בצורה

מסודרת. צריך לעשות את הכול בהטעות מאורגנות, ולא שמגיעים כל

מיני "רייסים". צריך להביא את העובדים ולהחזיר אותם לעזה או

ליהודה ולשומרון, כל אחד לאיזור שלו, רק בצורה כזאת. ולפי דעתי,

בנושא הזה, לא נעשה מטפיק. וגם מתאם הפעולות בשטחים, או טגנו,

שאחראי על הנושא הזה, דני רוטשילד, או קודמו גורן, יחד עם פרדי

זך, לא הפעילו מספיק לחץ. משרד החקלאות, עם כל הכבוד. היה צריך

לקחת על עצמו אחריות יותר כבדה, ולפתוח את השערים מייד, 3 ימים

אחרי ה-15 בינואר, ולא להגיע למצב של אמצע פברואר, שפותחים את

השערים טיפין-טיפין.

דבר שני, לגבי המתנדבים. אני חושב שכל הרעיון של מתנדבים ליום

או ליומיים, הוא כישלון מראש. מתנדבים חייבים לבוא, מינימום

לשבוע. והרצוי, לשבועיים. בין 10 ימים לשבועיים. ואז התפוקה

היתה שונה ממה שאנחנו שמענו כאן היום. כשאני מדבר על מתנדבים

אני מדבר על חיילים, וגם הצבא, רבותי, כבר היו מבצעים מהטוג

הזה. בוודאי שבסוג המלחמה שאנחנו נמצאים בה, אין שום בעיה לשחרר

כוח אדם במערכת הביטחון, לטובת המשימות האלה. ואפשר היה לעשות

את זה, וזה לא נעשה.

באשר לעניין הפרמיות. גם לגבי מתנדבים, גם לגבי עולים וגם לגבי

חיילים. החקלאי צריך לשלם את הכטף. ואז יש מחוייבות הדדית של

החקלאי כלפי המתנדב, ושל המתנדב כלפי החקלאי, ואת הדבר הזה צריך

להפעיל בצורה מטודרת. אז אם זה לצבא, הכטף הולך לכל גורם שהצבא



יקבע, ולגבי העולים, זה מתואם עם העולים, ואם זה במסגרת מאורגנת

של הסוכנות, או משרד לקליטת העלייה, לאותה מסגרת מאורגנת שמפצה

את העולים, ואם זה הגדנעים או המתנדבים האחרים שבאו, הם צריכים

לקבל את הפיצוי המתאים. ואז ישנה מה שנקרא מחוייבות הדדית,

ובדבר הזה היה צריך ללמוד את העניין. וודאי שאנחנו צריכים גם

להסיק את המסקנות.

לגבי שירות התעסוקה, עם כל הרצון הטוב שלו, אנחנו הלא מכירים את

כל דפי הסטטיסטיקה, שהוא מציג. הבעיה שלנו כאן, זה להסיק את

המסקנות מאותן הערות שנשמעו כאן, וחבל שלא הגעתם בתחילת הישיבה,

לדיבור על קביעת התפוקה של אותו פועל שנשלח, או של אותו מתנדב

שנשלח על ידי שירות התעסוקה. את היית מבינה לבד, שהנתון שאת

הבאת אותו,

ש. חב י ל י ו: אמרתי, אין ויכוח על כך שהתפוקה

מאוד נמוכה.
מ. ג ולדמן
לא, אנחנו מכירים את מה שקורה. שר

החקלאות בא לישיבת הממשלה ומעלה

את הנושא. שר העבודה והרווחה מזמן את מנהל שירות התעסוקה, מציג

את הנתון בצורה כזאת, שמעטים מבין שרי הממשלה מבינים מה בדיוק

קורה, ואז שר החקלאות יוצא נדהם. שרים אחרים שקצת מתמצאים

בחקלאות, שומעים את הנתון הזה. ואז אתה יוצר מצב, שכאילו פיתאום

החקלאים הופכים לבכיינים, בשביל לקבל פיצויים. החקלאים אינם

רוצים פיצויים, החקלאים רוצים לקטוף את הפרי. ולכן, צריך להציג

את התמונה בצורה כזאת שלא יתקבל מצב שיגידו: הנה, זה פטנט של

החקלאים להגיע לשולחן הפיצויים. החקלאים היו אחרונים בתור לגבי

שולחן פיצויים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ח"כ גל בבקשה.

ג. גל; אני מבין את חנן פורת, כי אצל חנן,

לשמחתנו, החלק החינוכי הוא בעל

משקל. חנן, אני אומר את זה מכל הלב, הלוואי והיו רבים כמוך. אבל

לך אני רוצה לומר, שכגודל הציפיות, גודל האכזבות. ולפעמים מעשה

חינוכי נגמר בתוצאה שהיא שלילית.
יש שני דברים שהם אנטי-חינוכיים
הדבר הראשון הוא שאם במדינת

ישראל היום, פרי ינשור מהעצים, או פרחים יילכו לאיבוד, זה הדבר

הגרוע ביותר שיכול להיות. יחד עם זה, גם להביא נערים לפרדס,

ושהם ישחקו שם, ושזה יהיה מעין בלוף, שהם יילכו הביתה, כאילו

עבדו, בעוד שהם בעצם לא עבדו, גם זה דבר חמור מאוד. ואני מדבר

על המציאות, ואני מסכים שהיו פה כל הכישלונות האפשריים.

אתן לך גם דוגמא אישית. במשק שלנו יש 80 מיכל אשכוליות, ובסוף

שבוע שעבר הודיעו שמשפחה מחיפה רוצה לבוא לקטוף בסוף השבוע.

ששון ושמחה, אשתי הכינה צ'ולנט ל-5 אנשים ולמשפחה שלנו, וזימנו

את כולם, והכנו סולמות ותרמילים, והכנו הכל, למחרת, ב-9.00
בבוקר הם התקשרו
היה טיל בלילה, ואנחנו לא באים. ומשפחת גל



יצאה, וקטפה את 12 המיכלים, ובסוף השבוע הזה, בני קיבל הודעה
שהם רוצים לבוא, הוא אמר
תודה רבה, עשו לי טובה, אני לא אבקש

מאמא להכין צ'ולנט יותר, ובזה זה נגמר.

יש גם דוגמאות חיוביות, של משפחות שכן באו וכן קטפו. אבל אם

בשלושת השבועות הקרובים, שזה עונת ההדרים, לא יופיעו פה עוד אלף

או אלפיים פועלים מהשטחים, לצערי הרב, אנחנו נגיד שזה רע מאוד

שאנחנו תלויים בערבים, אבל אם לא נעשה את זה, הפרי ינשור על

הארץ. ואני יודע שאני קצת מטייח בזה שאני אומר שהערבים מהשטחים,

הם שהצילו את המצב, אז זה עומד מול פרי שינשור מהעצים, ואז, לפי

דעתי, בנושא ההדרים, אין מנוס, צריך רק להיעזר בערביי השטחים.

בפרחים, ששם מדובר על עונה של 3 חודשים. האפשרות של קומבינציה

בין ערביי השטחים לבין התלמידים, החיילים, והעולים יותר

אפשריות, אבל גם כאן, אם מישהו חושב שאם לא תהיה קבוצה גדולה

שתבוא מהשטחים, ואילו מה שנגייט מתוך הארץ זה יהיה ההשלמה, אלא

הוא יחשוב שאפשר לעשות את זה הפוך, אז גם הפרחים יתייבשו.

עכשיו אני רוצה לומר משהו, שאולי ירגיז את החברים שלי. העונה

תחלוף, והנזק הכלכלי, לפי מה שאני שומע בוועדת כספים, איננו הכי

גרוע, מישהו מסכם אותו ב- 35 מיליון דולר בענף ההדרים. אם מדינת

ישראל תצא מהמפרץ עם נזק של 100 מיליון דולר, אז שר האוצר יעשה

משתה וחגיגה גדולה. לא זה הנזק, ועל הנזק הזה יתגברו. הנזק

העיקרי זה בשיבוש כל המערכות. מה שמטריד אותי, זה בעצם מה שקרה.

נחשף עיוות, החקלאות הישראלית נחשפה במלוא מערומיה. והשאלה, אם

נסיק את המסקנות הנכונות, כי העונה תחלוף, ועוד 3 שבועות,

ההדרים יהיה מאחורינו. והעיוות הוא בזה, שבמשקהיע משני בעלי

חיים, משפחות יכולות להתפרנס מעבודת המשפחה, בעוד שמבירקות,

מבפרחים וממטעים, משפחה חרוצה איננה יכולה להתפרנס, כי זה בנוי

על עבודה זולה, זו הבעיה שלנו, וזה העיוות של המשק. ברגע שפועל

צריך לקבל שכר שאתה חושב שהוא צריך לקבל, אז בעל המטע כבר אינו

יכול לשלם לו. מדוע לשקר? אנחנו רוצים שעולה שבא לעבוד בחממה,

יביא הביתה 1,000 או 1,200 שקל בחודש, זו תהיה הפרספקטיבה שלו.

והחקלאי אינו יכול לשלם יותר.

כשבאתי עם אורה נמיר לערבה, בנושא המתנדבים, אמרתי לה: את נבהלת

מהמתנדבים, בעוד שאני נבהל מזה שמשפחה, כדי להתפרנס, צריכה לספק

250 טון תוצרת חקלאית, כי אם היא אינה מספקת 250 טון, היא אינה

מתפרנסת, זו הבעיה שלנו.

ומשק המים מביא אותנו היום לפרשת דרכים. ואנחנו חייבים לעשות

רפורמה בחקלאות, והשאלה היא איזה רפורמה נעשה. האם נעדיף בחלוקת

המים, בעוד שלושה שבועות. חקלאי שעיקר פרנסתו מחקלאות, על זה

שאצלנו המשק הוא משק עזר, או שנבוא ונגיד: קיצוץ שווה לכולם?

אני רוצה רפורמה חקלאית, שתעדיף את מי שעיקר פרנסתו על משקו. יש

להעדיף אותו ולתת לו י ותר מים. השאלה היא אם לשפר את הרווחיות,

או לא לשפר את הרווחיות. האם ניתן שער מטבע כזה, שאפשר לחיות

ממנו, או שחייבים לנהוג בשער נמוך. האם יהיה לנו אומץ לב לחסל

מטעים, ולפי דעתי, יש כ-200 אלף כאלה, בייבול של 3 טון ו- 4 טון



"שמוטי", שאלה מטעים שאין להם זכות קיום, כי הם צורכים 150

מיליון קוב, וכן וכך פועלים וכוי, ואנחנו עושים מזה מחזור גדול.

והשאלה היא אם משרד החקלאות יתעקש. בוועדת הכספים אמרנו בלי

סוף; נהיה מוכנים לעזור, אם אתם תנהלו מלחמה שבה יהיו לגם

התקציבים הדרושים לעשיית הרפורמה הזאת. אמרתי את זה לשר החקלאות

בפניך, ואני יכול לחזור על זה. הוליכו אותו שולל. ברוב תמימותו.

הוא ויתר על 200 מיליון שקל סובסידיה, ככה סתם. ואמרו לו אז:

אתה תיתן את הסובסידיות, אנחנו ניתן לך במקום אחר, אך הם נתנו

לו קדחת במקום אחר, ובמקום 200 מיליון שהוא דורש, כנגד

הסובסידיות לפיתוח משק המים, נתנו לו רק 50 מיליון, ולאט - לאט

מושכים אותו באף, ואם הוא לא יתחיל לנהוג בכללי המשחק של

הממשלה, לא יקרה לזה שום דבר. לפי דעתי, זו הבעיה העיקרית.

לסיכום הנושא של היום, משרד הביטחון, כמו כל משרד, פועל לפי

לחצים. הרמטכ"ל לוחץ עליו, וזה לגיטימי, ואומר לו: תסגור את

השטחים ואל תיתן לעבור. והתעשייה לוחצת עליו מסיבות שלה. אנחנו

צריכים להיות לפה לחקלאים, ולצרף את קולנו לדרישה ממשרד הבטחון,

שיפו3ח יותר את השערים ויאפשר ליותר עובדים לעבור, וייקל יותר על

הפרוצדורות, כדי שאפשר יהיה לעבור את העונה, בתקווה שאכן תהיה

רפורמה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. ח"כ חנן פורת, בבקשה.
ח. פורת
אכן, גדליה בסוף דבריו נגע בבעיות

היסודיות. הבעיה היא, שאינך מבין,

גדליה, ולפי דעתי, גם כל החקלאים שיושבים כאן אינם מבינים,

שהיתה לנו שעת כושר, ואולי עדיין יש לנו שעת כושר, לאיזשהו

זעזוע במערכת, ושאנחנו מנסים לחזור כדאשתקד על הפיתרונות

האפשריים היחידים שאנו מורגלים להם, על פי המצב הנוכחי, קרי:

עבודה ערבית, ובסופו של דבר פיצויים, ואיננו מנצלים את שעת

הכושר שנזדמנה לנו, בדיעבד, אולי, כדי ליצור התחלה חדשה. זאת

הבעיה הגדולה.

וזה נכון גם לגבי שירות התעסוקה, וגם לגבי הנושא הזה של

מתנדבים. זה נעשה מתוך ציונות, או כמו שאתה קורא לי בחמלה: האדם

בעל הגישות החינוכיות, ולא מתוך ראיה מפוקחת, איך בונים את

העניין.

אינני חושב שנושא המתנדבים ונושא הגדנעים וכדומה, הוא הפיתרון

הראדיקאלי לטווח ארוך. הוא היה יוצר את פרשת הדרכים, גם

בהתייחסות לאוכלוסיה הערבית, ולא רק בשיקולים לאומיים רחוקי

טיוח, אלא גם משיקולים קיומיים, כי מחר יכולה ליפול פצצה נוספת,

או יהיה לך חל"כ, או יהיו בעיות אחרות, או סכין, ואתה תחזור שוב

לאותה בעיה עצמה, והבעיות הביטחוניות הן אינן בעיות של לחצים

זמניים, אלה בעיות אמת, למי שמבין אותן.

לכך, אני רוצה לומר, שפה נחשפה לא רק הבעיה היסודית, אלא גם

נחשב האימפוטנטיות שלה. תסלחו לי שאני אומר את הדברים בצורה



חריפה, אנחנו אימפוטנטיים. מישהו הזכיר פה שזה לא מטה מבצעים.

כן, זה היה צריך להיות מטה מבצעים וזה יכול עדיין להיות. צריך

לשבת שם נציג של משרד החינוך, ונציג שירות התעסוקה, ונציג של

צה"ל. ואם בפיקוד של משרד החקלאות, משרד התעסוקה צריך לספק את

העובדים, במקרה הזה, מכיוון שזאת תקופת חירום, כל נושא התשלום

וכל הסידורים צריכים להיעשות בתוך המטה המבצעי הזה, עם הבונוסים

הראויים לכך. משרד החינוך, אילו הוא היה יודע שהוא צריך להיתבע,

לתת שבוע, שבועיים, הוא היה עושה את זה, כבר היו דברים כאלה.

בגדנ"ע לא יוצאים לג'וערה, לשבוע-שבועיים? התלמידים צריכים

לקבל, כסף ביד, חוץ ממה שמקבל בביה"ס, כדי שתהיה להם מוטיבאציה

והם צריכים לעבוד בקבלנות, עם כל המשמעות של הדברים האלה.

צריכים לעשות את זה בצורה משמעותית. חיילים, כמו חייל דורשים

ביצועים, באשר לכמה שהוא צריך לעבור במירוץ ואיך הוא צריך לנקות

את הרובה, צריכים לדרוש ממנו פיצועים גם בפרדסים וגם בקטיף. זו

הרי מלחמה. מלחמה נגד ה"שמוטי", ובמלחמה המפקד דורש פיצועים.

והחייל לא רק תרום לליב"י, אלא הוא גם מקבל כסף ביד, או היחידה

מקבלת כסף ביד, והיא יכולה לרכוש בזה דברים. היא קונה לה את

הטלוויזיה שלה.

חבריה, יש כללים של מוטיבציה, מדוע אתם חושבים שהערבים ביו"ש,

הם יותר מיומנים? הדברים אמורים גם לגבי העולים. את הבונוס של

20 השקל למיכל, תן לעולה לו ביד, אז תראה שזה ישתנה. צריך לעבוד

עם כללים כלכליים אלמנטריים. באשר למתנדבים זה סיפור בפני עצמו,

ולא על זה אני מדבר. אני מדבר בעיקר לגבי נושא הפרדסים, ואני

חושב שזה יכול להיות נכון גם לגבי החממות. גם פה צריכה להיות

מחוייבות על תקופה, וצריך לתת את התמורה. מצב החירום הזה מאפשר

לנו לשבור כללים, לשנות נ ורמות, בתנאי שלא נרוץ מייד לפיתרונות

הקלים של התעסוקה הערבית. ברגע שאתה פותר את זה, כך אז בוודאי,

הנסיון הזה הוא נדון מראש לכישלון. חבל שהמנכ"ל אינו נמצא פה

וחבל שגם שר החקלאות אינו נמצא כי שר החקלאות יודע לתת דוגמא

אישית וללכת בעצמו לקטיף, אבל הוא צריך פה להתנהג כמו רמטכ"ל

שפועל במערכת צבאית.

אני מסיים, ורוצה לומר שלפי דעתי זה מאוחר מאוד, אבל עדיין לא

לגמרי מאוחר. אם היו יוצאים עם החלטה לפניה למשרד החינוך,

מזמינים תלמידים, ויוצרים את המטה הזה, ניתן היה עדיין גם

בתקופה הזאת, שזה עניין של חודש ימים לגבי ההדרים, להגיע

לסידורים הללו. אבל זה דבר שמחייב היערכות בצורה שונה לגמרי,

ויפה שעה אחת קולם. אולי תצא מפה הקריאה, ואולי גם היכולת

לביצוע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. ח"כ שפט, האחרון.
ג. שפט
קודם כול, לגבי נסיון אישי,
מתוך אידיאולוגיה
לא אעסיק פועל

ערבי בפרדס. כשהגיעה עונת הקטיף, והיתה בעיה, אמרתי למרכז המשק

שלי: יש לך שתי אפשרויות: או שתחליף אותי בפרדס, אני לא אעבוד

פה, או שתמצא עובדים. ונמצאו עובדים, וברוך השם, אף תפוז אחד לא



היה על הקרקע. אז הביאו בתי"הס לשבועיים שלושה, והביאו מתנדבים

ועשו את הכל. אז כל מי שטוען אחרת, אז אני אומר לו: יש לי דוגמא

אישית, ואיש לא יספר לי סיפורים.

באשר לבחינה האידיאולוגית. אם יקרא, חס ושלום, מקרה אחד או

שניים של רצח, באחד הפרדסים, אז יסגרו את כל השערים, עוד פעם

לשבועיים.

אני מסכים למה ששני חבריי הקודמים אמרו. אנחנו צריכים לפנות לכל

הגורמים האלה שיביאו את אותם האנשים, בין אם זה חיילים, או

תלמידים, לתקופה יותר ארוכה. לא יכול להיות ליום-יומיים, כי

ליום אחד זה הפסד ברור. זאת צריכה להיות הקריאה, מייד, מהיום,

לתת שבוע-שבועיים, בתי"הס עם המורים שלהם, וכמו שחנן אומר:

החייילים עם המפקד שלהם, עם תמריצים, עם הכל. וזאת צריכה להיות
הדרך. ואם מראש אומרים
זה לא טוב, אז יש בעיה.

ולכן אני חושב, גבירתי היו"ר, שבסמכותך לפנות היום, לאותם

הגורמים, לעשות את זה ממחר בבוקר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה. אני רוצה לסכם את הדיון של

היום. אני מצטערת על כך שיש לנו עם

משרד החקלאות ויכוח, די קשה ונוקב, הן לגבי המדיניות, הן לגבי

דרך הטיפול, והן לגבי התייחסות לוועדות כנסת, כאשר הם מוזמנים,

או שהם בכלל אינם באים, או כשבאים, יוצאים עוד לפני הסוף, וזה

אינו מקובל בעבודת הכנסת, במשך כל השנים.

הוועדה כואבת את נושא החקלאות מאוד-מאוד. אנחנו רואים מה

שמתרחש, ואנחנו שומעים אתכם כמעט כל שבוע, ומשרד החקלאות, לצערי

הרב, יושב לו בשקט ובשלווה. את המבצע שעליו דיברתי היה צריך

לרכז משרד החקלאות, או שר החקלאות, או מנכ"ל משרד החקלאות, הוא

זה שהיה צריך לעסוק בעניין הזה. הוא היה צריך ללחוץ על שר

הביטחון ועל שר החינוך. כמי שמבין, לפחות, את החקלאות. לא יתכן

מצב כזה, שמשרד החקלאות, בתקופה בוערת כזאת, כאשר פרי נרקב על

עץ, וכאשר הפרחים נובלים, לא מוקמת זעקה, והוא הציע גם לחברי

הכנסת להסתפק בדברי התשובה שלו בכנסת.

לא הזמנתי את מתאם הפעולות בשטחים, כי הוא היה אצלנו לפני

שבועיים, ואנחנו דיברנו איתו על הצרכים, גם של החקלאות, וגם של

ענף הבניין, שני הענפים האלה שהיום זועקים ומשוועים לידיים

עובדות. ענף הבנייה, עומד לו 80% משותק, והפועלים הישראלים אינם

מצילים את המצב, לעת עתה, לצערי, ופועלים משטחים - אין. ולכן

ביקשנו והמלצנו, בפני מערכת הביטחון, שהיא תתיר את החזרתם של

פועלי השטחים לעבודות האלה, ובמיוחד גם לעבודת הקטיף ולעבודת

הבנייה.

ואני שמחה שבכל זאת, אכן הוחלט לפתוח את השערים, מבחינה זאת, עם

כל אותם הסידורים הביטחוניים שחייבים לעשות אותם. לא אני אבוא

להגיד להם כיצד לנהוג מבחינה ביטחונית, וגם לא אתם. קראתי הבוקר

ב"על המשמר" והזדעזעתי, שכאשר אתמול תושבי ת"א רצו לחדר האטום,



היתה קבוצת ערבים ישראלים בת"א, והם יצאו לרחוב, והתחילו לשמוח.

אז בואו לא נתעסק בנושא הביטחון. יש לנו מערכת ביטחון שדואגת

לנושא הזה,

דבר שני, צדק ח"כ חנן פורת שאמר שצריך להתרגל גם לנורמות אחרות.

גם ענף הבנייה וגם ענף החקלאות התרגלו מאז מלחמת ששת הימים

לעבודה זולה ולפועלים לא מאורגנים מהשטחים, באמצעות שירות

התעסוקה. התקופה הזאת חלפה, והיא לא תחזור, ואתם חייבים להסתגל

לנורמות אחרות. אינני באה להגיד בכלל שיסגרו לגמרי את השערים

בפני פועלי השטחים, לא. כל עוד אנחנו נמצאים שם, וכל עוד יש

אחריות למדינת ישראל, היא צריכה גם לדאוג לתעסוקה שלהם. אבל זה

צריך להיעשות בצורה מאורגנת ובצורה מסודרת, ולא עבודה זולה, אלא

שוויון בשכר ובתנאים הסוציאליים לפועל היהודי ולפועל הערבי. זאת

המציאות.
ש. רייזמן
זאת אינה המציאות, המציאות היא

שאנחנו מתחרים עם ארצות אחרות,

ואנחנו צריכים לעמוד במחיר, זה לא לקטוף בכל מחיר, יש מחיר

לקטיף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתמול עבר בקריאה ראשונה חוק

העסקת עובדים זרים, והם קושרים גם

את הפועל מהשטחים כעובד זר. התנגדתי לנוסחה הזאת כי גם עניינית

זה איננו נכון, אבל אתמול החוק הזה עבר לוועדת העבודה, אחרי

הקריאה הראשונה, ומטילים קנסות כבדים על מעסיק אשר יעסיק עובד

מהשטחים. אז אני מדברת עכשיו על פועלי השטחים ולא על עובדים

זרים. אתם חייבים להתחיל להתרגל למציאות חדשה ולנורמה חדשה. לא

כל מה שהיה ימשיך להיות, בשום פנים ואופן ולא. ואני אומרת לכם

כידידה, וכמי שאוהדת את החקלאות, ואני רואה בחקלאות ערך, ממש

ערך, ולכן כל כך איכפת לי, ואני כל כך דואגת, ולכן מקיימים כל

כך הרבה דיונים על הנושאים האלה, כאן בוועדת הכלכלה.

שירות התעסוקה הוא מתווך, מזמינים אצלו עובדים, והוא שולחם

לעבודה והוא צריך גם לעקוב אחר העובדים, מבחינת העבודה שלהם,

ההתמדה שלהם וכוי. אין לי ספק שהתפוקה שלהם, בימים הראשונים,

איננה אותה תפוקה של פועל מיומן, אלא כעבור תקופה מסויימת. באשר

לנושא שהם אינם נשארים, שירות התעסוקה הוא זה שצריך לפעול בנושא

הזה, ללוות את העובדים, כפי שעשינו את זה בשנות ה-50. עבדתי אז

בלשכת העבודה, והייתי יוצאת עם הפועלות לעבודות בחקלאות ב"יכין-

חקל" או במקום עבודה אחר, ואיתם יחד, בימים הראשונים, הייתי

עובדת, בכדי להיות להם גם לדוגמא. היום זה אחרת, יש נורמות

אחרות היום. אז לכן, חברים יקרים, אני בטוחה שגם שירות התעסוקה

יעשה את מירב המאמצים בכדי לשרת אתכם, בסיפוק כוח עבודה על הצד

הטוב ביותר.

בנוסף לכך שאבוא בדברים עם מתאם הפעולות בשטחים, בנושא הזה, אם

יהיה צורך, אביא בדברים גם עם שר הביטחון, ונבקש להגדיל את

המספר הפועלים שמופנה לקטיף, בתקופה הזאת. אנחנו דורשים משר

החקלאות, שהוא אכן יבוא בדברים עם שר הביטחון ועם שר החינוך,



בקשר לנושא ההתנדבות, ועם שר הביטחון בקשר לחיילים שיישלחו, שזה

לא יהיה רק ליום-יומיים, אלא לשבוע ויותר, וגם בקשר לנושא של

פועלי השטחים, ולשר החינוך, גם בנושא הגדנעים.

אם יהיה צורך, אני מוכנה לקיים, ביום שני אחה"צ, ישיבה נוספת עם

כל הגורמים האלה, בכדי לדעת כיצד הדבר הזה יתארגן, ומה התשובות

שהם יתנו לנו. תודה לכם.

הישיבה הסתיימה בשעה 00!11

קוד המקור של הנתונים