הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 232

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ הי בשבט התשנ"א, 19.2.1991, בשעה 11:00

חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גל

ע. זיסמן

ע. פרץ

א. ורדיגר, סגן שר לענייני ירושלים

ט. שפניץ, עו"ד, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

מ. ברקת, מנחל המכס

א. איתן, אגף התקציבים, משרד האוצר

ז'. מנס, ד"ר, המכון ללימודים אסטרטגיים

צ. גל-ים, כלכלנית בכירה, המחלקה למחקר, בנק ישראל

י. גבאי, הממונה על הכנסות המדינה, משרד האוצר

מ. אלדד, יועץ כלכלי

מ. שמיר, יו"ר אירגון משקיעי חוץ, הסתדרות התאחדות

התעשיינים

י. אלטוביה, יו"ר התאחדות התעשיינים בירושלים

א. פדרמן, מנהל התאחדות התעשיינים בירושלים

א. שרון, כלכלנית, משרד האוצר

פ. סופר, כלכלנית, משרד הכלכלה והתכנון

ד. צבן, אגף התקציבים, משרד האוצר

א. קרשנר

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הצעת חוק איזורי ייצור ליצוא חופשיים 19.2.91

הצעת חוק של ע. פרץ



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נמצאים איתנו לצורך הדיון, האורחים הבאים:

סגן השר לענייני ירושלים, ח"כ ורדיגר, אני

מקדמת אותך בברכה ואני שמחה שאתה משתתף עימנו. עו"ד טנה שפניץ,

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. מרדכי ברקת, מנהל המכס. אריה איתן מאגף

התקציבים באוצר, דר' ז'ק מנס מהמכון ללימודים אסטרטגיים, ציפי גל ים

כלכלנית בכירה מהמחלקה למחקר בבנק ישראל, יהורם גבאי הממונה על

הכנסות המדינה באוצר, מאיר אלדר יועץ כלכלי, משה שמיר יו"ר ארגון

משקיעי חוץ מהסתדרות התאחדות התעשיינים, ישעיהו אלטוביה יו"ר התאחדות

התעשיינים בירושלים, אהוד פדרמן מנהל התאחדות התעשיינים בירושלים,

אסתר שרון כלכלנית במשרד האוצר, פנינה סופר כלכלנית משרד הכלכלה

והתכנון, דרור צבן מאגף התקציבים.

רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עלתה ב-21 במרס 90. קיימנו דיון

בהצעת החוק הזאת ב-2 במאי 90, ולצערי הרב לנציגי הממשלה ולגורמים

אחרים לא היתה עמדה בנושא. עדין אינם יודעים מה הכוונות ומה

המשמעויות שלו. אמרנו להם שניתן להם זמן, אך הזמן הזה נעשה לזמן בלתי

מוגבל. חלפו הרבה מאוד חודשים, ואני רוצה לקוות שהיום נוכל לשמוע

דברים ברורים מנציגי הממשלה, בכדי שהוועדה תוכל עוד היום גם להצביע.

הצעת החוק הזאת עדיין בקריאה מוקדמת. נוכל להכנס יותר לפרטים שלה

אפילו אחרי הקריאה הראשונה. אתן את זכות הדיבור לח"כ עמיר פרץ, מי

שהציע את ההצעה, שירענן את הזכרון של כולנו.

ההצעה עלתה אכן לפני כשנה, אבל הרעיון

עצמו מתגלגל כבר כמעט שלוש שנים. ניסיתי

ליצור קשר ולקבל הסכמות מהגורמים השונים גם לפני שהפכתי לח"כ. הייתי

במספר פגישות עם אנשי המכס, עם שר האוצר, עם שר התכנון והכלכלה, עם

שר התעשיה. כל משרד, לפי מעמדו, משנה את עמדתו. האוצר כאוצר ממשיך

להחזיק בעמדה שמתנגדת לחוק, וההתנגדות בעיקר, מגיעה מכיוון המכס.

יש אוירה במדינת ישראל, שהמדינה רואה באזרחיה קודם כל גנבים, ותסלחו

לי שהיום החלטתי להתבטא באופן החריף ביותר. לגבי כל חוק שמחוקקים מיד

אומרים איפה יעקפו אותו. אין פה גישה שאומרת שקודם כל ינתנו הזכויות

לאזרח, שהוא לא גנב, ואחר כך נבדוק איך מטפלים בגנב. אומרים שהחוקים

צריכים לחסום את הגנבים, ואס תשאר פירצה לאלה שלא גנבים לחיות

ולהתקיים, בבקשה. זאת הגישה הכללית, זאת האוירה הכללית. שלוש שנים

מדברים, ובאו תשובות אחרות בנושא הקמת מפעלים ותעסוקה. אני לא צריך

ליצור שום מקורות אלטרנטיביים ושום כלים אלטרנטיביים.

בכל חילופין של שר אוצר, כל בחילופין של שר מסחר ותעשיה, מציגה

הממשלה תכנית להקמת מקומות תעסוקה, ולא מצליחה בכך. מצב האבטלה הולך

ומחמיר. ישנו גל עליה עצום. כל הנתונים אומרים שתוך שנתיים יהיו 500

אלף מובטלים. מה נדרש מכם חברים בכלל, כדי להכריז על שלושה מודלים,

אחד בירושלים אחד בגליל ואחד בנגב, ולומר שאלה מודלים נסיוניים

לשנתיים? יש לכם כלי נוסף לנסות אותו. אם לא יצליח, לא יצליח, ואם

יצליח - יצליח. הרי אותו איזור תעשיה שתתנו לו מעמד של איזור יצוא

וסחר חופשי, תוכלו מחר להפוך אותו לבעל מעמד רגיל כמו כל איזור אחר,

ולהכניס אליו מפעלים שאינם לייצוא.

נבטל את כל חוקי המכס, את כל ההסתדרות שבין

המפעלים לבין הגורמים שנמצאים כנגד המפעלים. כך לך בדמיון כאילו

איזור התעשיה שאנחנו מציעים נמצא בקפריסין. אותו איש שמקים מפעל

באותו איזור לא צריך שום ועדה ומרכז להשקעות. מרגע שהוא החליט לבוא

לאיזור, הוא מתחייב שכל היצור שלו יהיה 1000/0 יצוא. לכן המדינה חייבת

לתת לו תוך שבוע ימים אישור להקמה. הוא החליט להקים את המפעל שלו

באיזור סחר יצור ליצוא חופשי בירושלים, ולא באיזור תעשיה רגיל.

כלומר, הוא מתחייב שכל היצור שלו יצא החוצה. באותו רגע אין למדינה

שום סיבה להקים ועדה, ולא להקים שום מערכת שתבדוק אותו, כי הוא מייצא

הכל. ואם חלילה יש לו עודפים שהוא מחליט למכור אותם בישראל, יצטרך

לשלם עליהם מס כמו על יבוא, בדיוק כמו מי שמייבא מאיזור אחר.

כל הזמן אומרים שמקימים אמצעים לתעסוקה, כלים ליצירת תעסוקה, קרן

יזמים קטנים, קרן יזמים גדולים, קרן יזמים בינוניים. אני מוותר על

החוק, העיקר שלא תהיה אבטלה. האם אני צריך חוקים? אבל לצערי הרב,

העסק הולך ומחמיר. יש פה התכתבות שלמה עם שרי האוצר, עם שרי המסחר

והתעשיה. הטיעון העיקרי שנשאר בידיהם הוא, שאולי האיזור הזה יהפוך

מקום לכל מיני אנשים שיצליחו להבריח סחורות. מה הקישקוש הזה של הברחת

סחורות? האם מישהו מונע מהמכס לערוך בדיקות מדגמיות? גם משרד הבטחון

בזמנו הביע עמדה מתנגדת, שמא יבריחו תותחים ואמצעים כאלה, כי אסור

למוכס לפתוח את המכולה לצורך בדיקות מס. מותר לו לבדוק זאת לצורך

בדיקות בטחוניות, ולא יותר מזה. בטייוואן יש מליון וחצי בני אדם

שעובדים באיזורים כאלה. היו 20 איזורים בסך הכל לפני עשר שנים,

והגיעו להתפתחות של 80 איזור ברחבי העולם. אי אפשר לומר על טייואן

שרמת השכר הממוצעת שלה היא כפי שאנחנו יודעים, ובגלל זה הם מסוגלים

לנהל איזורים שכאלה. הבלוף הזה נגמר, היום אף אחד לא יכול להוכיח

שהטייוואנים מרוויחים פחות. אני רוצה לומר למנהל המכס, שחבל שלא

תמכת ממהתחלה בחוק, כי אולי היית הופך לשר אוצר. שכן, בטייואן, מי

שהקים את החוק ואת האיזורים האלה, היום הוא שר האוצר. נכון שמעמדו של

המכס נשחק לגמרי שם.

ירושלים נמצאת במשבר נורא. אי אפשר שעיר שלמה אופיה היחיד שיהיה הוא

אופי של פקידים. זו איננה תשתית שיכולה להזרים אליה כוחות של צעירים,

של טכנולוגיות, של התפתחות של עיר, שרואים בה עיר בירה. צריך לחזק

אותה. תקופת הטילים העיראקים תיגמר, ותקופת הסכינאות תחזור לצערי,

ושוב ירושלים תחפש לה כל דבר כדי להתחזק. הנגב והגליל קולטים את רוב

העולים בישראל. על משרד המסחר והתעשיה לאתר שני איזורים בגליל, או

אחד בגליל ואחד בנגב, שכבר יש בהם התשתית, יקח גדר וימתח. יש איזור

תעשיה של אלף דונם ובחמש מאות דונם יש כבר מפעלים, ירחיבו גם לאלף.

יש מדינות שאפילו לא שמים גדר, שמים בכלל פס, והפס הוא הסימן לאזרח

שהוא נכנס לאיזור, והוא רשאי לפתוח בו את הפלומבה ולהתחיל לפרוק את

החומרים ולייצר.

יבריחו טלויזיות? שיבריחו. מה זה עניינך אם מבריחים את הטלויזיות

מהנמל או מבריחים מאיזור זה? אתה הרי רשאי לפקח על תנועת משאיות

שעוברות, כשמוצר גמור, מאותו איזור יצור לייצוא ועד לנמל. זה יהיה

כפי שאסור למי שמוכר תפוחי אדמה במדינה, אסור לו לעצור באשקלון

ולמכור בה תפוחי אדמה, אלא הוא צריך להגיע לשוק הסיטונאי לפי הכתוב



תעודת המשלוח שלו. כך יחיה לגבי תעודת המשלוח של המשאית שיוצאת מאותו

איזור יצור, שתגיע לנמל בלבד. אס הוא יסטה, האנשים שלך כבר יחכו לו

בפינה.

אם הוא רוצה להביא או להוציא טלויזיות, שיביא ויוציא ככל שהוא רוצה.

המדינה מרוויחה פה הרבה מאוד כסף, כיוון שכל ניהול ענייני העובדים

שם צריך להתבצע במטבע זר, והתשלומים לעובדים יוכלו לעבור רק באמצעות

בנק ישראל. אני משקיע, ומשלם לעובד שלי אלף דולר באותו בנק שנמצא

באותו איזור. הבנק באותו איזור אינו רשאי להעביר את הסכום לחשבונו של

העובד, הוא צריך להעביר אותו לבנק הישראלי שמחוץ לאיזור, ומממש אותו

לשקלים, והדולרים נשארים בארץ. כך יש פה גם השקעה במטבע חוץ.

יש פה ביטול הכוח של הפקידים, זה נכון, כי אם אין לך ברירה ואתה צריך

להחליט תוך שבוע ימים אם המפעל מאושר או לא מאושר, יש לך בעיה. זה

הכלל הבסיסי של החוק. מפעל מגיש בקשה, ותוך שבוע הוא מקבל תשובה אם

הוא מאושר או לא. אם אינך מאשר, הוא רשאי לערער בוועדה מיוחדת ואם

אתה מאשר, הוא רשאי להכנס אחרי שבוע עם בולדוזרים ולהקים את המפעל.

י. אלטוביה; קודם כל עמדתינו חיובית מאוד לרעיון.

הרעיון באמת אינו חדש, וטוב שהוא מקבל

תאוצה. בתנופה של עליה, אחד הדברים החשובים הוא מקורות תעסוקה. יש

ברעיון הזה כמה דברים טובים, והם נמנו פה יפה מאוד. זוזו פוטנציאל

להשקעות מחו"ל. לפחות מסקרים שנעשו בעבר עולה, שאחד הדברים שמבריחים

הון זר מאתנו הוא רמת הביורוקרטיה. לפי הצעת החוק תמנע הביורוקרטיה,

ודברים יזוזו מהר יותר, וכך הסיכוי שאנשים יסכימו להשקיע יהיה גדול

יותר, וזה מעבר להטבות הרגילות שנתנו בזמנו בחוק לעידוד השקעות הון.

אחד הדברים החשובים ביותר הוא באמת מניעת ביורוקרטיה. לכך אני תאה

בזה יתרון גדול.

יש כמה דברים פרובלמטיים שאני לא יודע אם נבדקו עד הסוף, כמו ענין של

יחסי עבודה. אני מבין שהכוונה היא שבכל זאת זה יהיה כפוף ליחסי עבודה

שיש בישראל. צריך את כל הדברים הללו לקחת בחשבון. צריך הגדרה מאוד

מדוייקת לגבי הזכאים. אם זה באמת מוגדר כמפעל שעושה יצוא ב-100% , איך

נארגן אותו מבחינה טכנית? הייתי שמח לשמוע על זה, אבל ברעיון זה נשמע

בסדר. צריך לעגן אותו אולי יותר בפרטים הטכניים בהחלט מקובל עלינו

הרעיון להקים מודל נסיוני.

כל דבר שיוגדר בטווח זמן קצר, הסיכוי שישכנע יזמים או חון זר לבוא,

הוא קטן. אם זה בא לתקופה מאוד מאוד קצרה, יש בזה טעם לפגם. אם זה אך

ורק ליצוא, גם עניין התחרות קצת מתקהה. אני לא יכול להגיד שלא תהיה

תחרות בכלל, כי אין לנו נסיון בזה. צריך לבדוק את היתרונות מול

החסרונות, מה זה כן יכול להביא. המציאות היא הדבר הקובע, זה הדבר

הדומיננטי. ומה אם פתאום יש עודף יצור או פתאום עולה רעיון נוסף שלא

לקחו בחשבון, או תשובה לצרכים מקומיים? על זה צריך לתת את הדעת. יש

פה פרובלמטיקה מסויימת, וצריך לחשוב על הענין.

ע. פרץ; הוא ישלם מס יבואן, הוא לא ישלם מס רגיל.

אם אני מייצר כוס זכוכית באותו איזור, אני



אשלם את זה כאילו הבאתי אותה מאיטליה. אי אפשר להנות מכל העולמות. אם

אתה רוצה להנות מיצור זכוכית, מכוסות ליבוא, יש לך בעיה עם 100/0, ואתה

צריך לחשוב שאותם 10% תשלם עליהם מה שמשלם יבואן כוסות זכוכית

מאיטליה. אתה לא יכול פעמיים להנות, כי אז צריך לשמור על אלה

שמייצרים רק לשוק המקומי, ואי אפשר להרוס אותם.

הכוונה היא שדין 10% אלה יהיה כדין יבוא.

עצם העובדה שהתפתוז פה ויכוח קצר או דיון,

מראה שיש מה ללבן בענין. המסר שלי הוא

שהרעיון הזה הוא טוב, צריך להכנס אליו ולא לחשוש ממנו. אם נחשוש

ונתחיל לחפש רק את הדברים הקשים, תהיה כאן דחיה של רעיון טוב.

בירושלים בדקנו פעם, גם ברשויות העיר וגם אנחנו בהתאחדות התעשיינים.

בהחלט נתמוך במודל שיקום בירושלים, ואולי לא רק בירושלים, אולי

בשניים שלושה מקומות כפי שהוצע פה. אני חושב שצריך לתת את ברכת הדרך

לענין הזה.

מ. שמיר; אני יו"ר ארגון משקיעי חוץ, ואני מנהל

חברה שהיא השקעת חוץ ב-100%. זו חברה

עתירת טכנולוגיה, שבתחום שלה היא הגדולה ביותר בעולם. אני רוצה

להוסיף זאת במסגרת היותי חבר נשיאות התאחדות התעשיינים, כך שאני

מסוגל להציג תמונה שלמה.

ראשית, לפי מה שאמר ח"כ עמיר פרץ, עם ישראל מודד הכל לפי הנוכל

והפושע. יושב פה כבוד סגן השר לענייני ירושלים, והוא יודע, שלפי

מסורת ישראל צריך לתת לפושע 14 שנים. כתוב שאתה נותן יד לפושעים, ויד

זה14. אז קחו פושעים, ותנו להם 14 שנות מאסר. אינני מוכן להמשיך

במסורת המקובלת בארץ, שהסמן הימני הוא הנוכל והפושע. אני די ותיק.

לכן אני עוד זוכר, שהיו שואלים אותי בבנק לפיתוח התעשיה, ראית מה

שג'ימי לוי עשה לנוי אז קחו את ג'ימי לוי ותעשו. לכל דור יש ג'ימי

לוי שלו. קחו אותו, תלו אותו, תעשו לו מה שאתם רוצים.

נקודה שניה.- בעולם ישנו כבר די נסיון לגבי איזורים מסוג זה, והחלק

האטרקטיבי ביותר של הענין הוא המס, ובלי להתעלם מכל נושא הביורוקרטיה

והמכס וכדומה. אגב, להברת יצוא נושא המכס הוא נושא ביורוקרטי, כי אין

מכס על יבוא חומרי הגלם שהולך אחר כך ליצוא. משלמים ומחזירים, אבל

בסך הכל זאת לא הבעיה. פעם היו מתחשבנים על הנייר, אחר כך הטילו

עלינו לשלם, ומשלמים. הנושא העקרי לפי דעתי, ואני מייצג פה די הרבה

מפעלים שהשקעתם השקעת חוץ, וה מקלט המס, כמובן, זה מענין רק חברה

רווחית. אני חושב שלמדינת ישראל חברה עסקית, אם היא לא רווחית, היא

גם שלילית מבחינת המדינה. זה עולה ביוקר, זה גוזל משאבים, וזה שלילי.

אני מאולף על ידי האמריקאים שאומרים שעסק לא רווחי הוא גם עסק לא

מוסרי מבחינת האספקט הכלכלי.

אני חושב שנושא היציבות בכל תחיקה חשוב ביותר, ואני יכול להעיד

שבקהילית משקיעי חוץ נוצר הרושם, שכל נושאי שקשור לישראל, כשכבר יוצא

חוק, עוד לפני שיבשה הדיו כבר מתקנים אותו ומשנים אותו. אני כאן שופר

לבקשתם. תחוקקו איזה חוק שאתם רוצים, גם הגרוע ביותר, אבל אל תשנו



אותו במשך עשר שנים. אנחנו כבר נמצא דרך להסתדר, ואני מדבר על דרך

לגיטימית, כמובן,

לכן אני לא מציע מראש להגיד להם שיש שנתיים נסיון ואיור כך נראה. זה

חוק שצריך לעשות באומץ, ובתעוזה, ובחזון, ויש מספיק דוגמאות בעולם עד

כמה זה הצליח. בחברה שאני אותה מנהל, ובקונצרן הבין לאומי, אנחנו

נעביר מספר כזה של עסקים בארץ, שהלואי שיהיה לי כוח עבודה למצוא

עבורם. המפעל שהקמנו בדימונה מתקדם בקצב עצום, אנחנו בשנה הזאת,

1991, משלשים אותו. שמנו גדר, ואנחנו בנויים לעשות את הניסוי,

ולהוכיח שהוא מוצלח.

אמרתי שהעיקר הוא מקלט המס, כי החברה היא רווחית. מה שלא כדאי אנחנו

לא עושים. יש לנו חוק, שאם הדבר לא כדאי לא עושים אותו, ולכן החברה

רווחית מאוד. לפי דעתי צריך להיות פטור, כמו באירלנד, מכל מס, כולל

מס שלטים ומס עירוני ומס כבישים. באירלנד הם אומרים שכל דולר שהרווחת

הוא שלך, ואין חוכמות.

קודם כל, כמובן, המס הדומיננטי הוא מס הכנסה. כשאני אומר מקלט מס, גם

עשרה אחוז מס זה מקלט מס, אבל כדי שהעסק ימשיך לתמיד. מובן שהנושא

הביורוקרטי וכל הדברים הללו הם דברים חשובים, אבל הם בהחלט משניים,

כשיש ניהול טוב. אני חושב שיש אז גם סיוע ואימון מלא מצד עובדי

המדינה.

ג. גל; פתחת בנימה מאוד חיובית להצעת החוק הזאת,

ועברת די מהר לענין מקלט המס. מה דעתך על

החוק הזה אם המס על חברות מובן? מה דעתך על החקיקה הזאת בלי הנושא

של מקלט מס?

מ. שמיר; כאן מדובר על חברות שעוסקות ביצוא, חד

משמעית, ולכן אני מקבל את הנוסחה. במקרה

שלי הכל מיועד ליצוא, במאה אחוז. אני מקבל את העקרון שאותו מרכיב

שהוא לשוק המקומי, דינו יהיה כדין יבוא, חד משמעית. וזה לא משנה אם

הוא מייבא נעליים מאיטליה. יש מכס וכל מס אחר. אם הוא מייבא אותן

נעליים מדימונה, דינו יהיה אחד. אם אותו יצרן בדעה שעדיף לו עבור

השוק המקומי לייצר ברמת גן ולא באיזור כזה, שייצר ברמת גן. אבל מה

שיבוא משם, יהיה יבוא לכל דבר.

אני הופעתי לא מזמן בפני ועדת העבודה והרווחה בנושא אבטלה בדימונה,

והבאתי כמה דוגמאות כיצד אני יכול להכפיל את מספר העובדים שם. אני

חושב שתמריץ כזה ליזמות חשוב מאוד, ופרטים יש עוד כמובן בלי סוף. יש

100/0 לעשר שנים, ואני מדבר על אין סוף שנים. אני לא רוצה ליצור מצב

שמחר יסתיימו עשר השנים, וגמרנו את האטרקציה. כל נושא הביורורקטיה,

עם הפיקוח על המטבע ועם המכסים, זו ביורורקטיה שהופכת פה למיותרת.

לצורך הענין הזה המדינה נהנית מכל הטוב במובן זה של תעסוקה, ומאזן

תשלומים. את מאזן התשלומים כאן פתאום שוכחים. עצמאות המדינה היא לא

רק במספר הטנקים אלא גם במאזן התשלומים, בחוסן הכלכלי של המדינה. אין

חוסן חברתי בלי חוסן כלכלי, כך שזה הכל מקשה אחת.



אם מדובר על עליית מיליון יהודים בשנתיים שלוש, הרי שזו משימה

שהציונות מעולם לא עמדה בפניה בהיקף כזה. אנחנו יכולים לתת את התשובה

לזה, כולל יבוא, כי זה כולל המטבע. אני למשל מייצא ב-90% ערך מוסף,

ואני חושב שזה יותר חשוב מכמה דברים אחרים שעושים. לכן אני חושב שזה

נותן אפיק נוסף ליזמות ולצמיחה כלכלית. כל מה שנעשה בזמן האחרון, כמו

החוקים ששר המסחר והתעשיה הציע, הם חיוביים ביותר, אבל בזה לא די.

אינני רואה עדיין את היזמים עומדים בתור, ואני רוצה לראות אותם

עומדים בתור, וזה אפשרי. היו כבר שנים שמדינת ישראל הגדילה את היצוא

שלה ב-13.5% לשנה. היו עשר שנים כאלה. עשר שנים כאלה בשבילנו היום זו

מהפיכה חיובית. הגדלת יצוא של 13.50/0 לשנה על פני עשר שנים, אין לכך

שום דוגמא בעולם. יש לעשות דברים מיד, ולא לחכות להפגנה שלהם ברחוב,

ושיפתחו לנו את השערים באמריקה או בקנדה או באוסטרליה. וחלילה אם לא

נעשה שום דבר, זה יבוא. זה בידינו.

צ. גל-ים; אני מוכרחה להגיד שההצעה הזאת מאוד

מעניינת, ויש בה רכיבים שנשמעים ונראים

חיוביים ביותר. יש בה גם אלמנטים יותר בעייתיים, שעלולים להכשיל את

הרעיון כולו, ואני לא יודעת מה המשקל היחסי. אולי צריך לחשוב על זה.

הרעיון של פארק תעשייתי הוא רעיון מאוד חיובי, מאוד טוב, כי יש בו

איזה אלמנט רווחי מכוח הרעיון הכלכלי שבו.

כמו שאמרו פה התעשיינים שמבינים בזה יותר, רווח הוא הדבר שצריך לקבוע

בסופו של ענין אם החוק הזה הוא טוב או לא, רווח אחרי מס שמבוסס על

רווח גדול, אחרי מס רגיל. הרעיון של פארק תעשייתי בא לומר דבר כזה:

יש מפעלים שהם קטנים כיוון שאופיים הוא כזה, כמו מעבדות מחקר

למיניהן, דברים מיוחדים, דברים שבנויים על נישות. אלה דברים שהם בדרך

כלל מאוד רווחיים. הבעיה שלהם היא שהם קטנים. כקטנים הם לא נהנים מכל

מיני יתרונות כלכליים שמפעלים גדולים יכולים להנות מהם. המחלקות

שמנהלות את הפיננסים שלהם גדולות עליהם, המיכון שלהם לעתים גדול

עליהם, התקשורת, התשתית, הכל גדול. הרעיון של פארק תעשייתי מדבר על

מצבור של מפעלים קטנים, בדרך כלל אלה יהיו מפעלים חכמים, כי אלה

המפעלים שנועדו מראש להיות קטנים, וניתן להם את היתרונות של מפעל

גדול, שיכול לייצר תשתית שירותים אחת להרבה מפעלים קטנים. כך יהפכו

לרווחיים יותר, ויקטינו את כל ההוצאות לרמה שמקובלת במפעלים גדולים.

הרעיון הזה הוא מאוד מקובל.

אני מייצגת פה את עמדת בנק ישראל. יש כאן יתרון כלכלי, ובתור שכזה

הוא יכול להתקדם. פארקים תעשייתיים הוצעו במסגרת הצעות בנק ישראל

לתכנית הכלכלית האחרונה, כרעיון שאולי יחליף את רעיון העדפת איזורי

הפיתוח. בנק ישראל הציע, שהרעיון של פיזור אוכלוסיה והחלפת איזורי

פיתוח ייושם בצורה של פארקים תעשייתיים באיזורי הפיתוח. עד פה אני

מדברת על פארק תעשייתי כיצור כלכלי לא נתמך. בתור שכזה זהו רעיון

מאוד חיוני, שרצוי היה אולי שהממשלה, בהשקעות התשתית שלה, תעזור לפתח

את תשתית הפארקים התעשייתיים.

זה בניגוד להצעה שלכם שאומרת שאנחנו לא רוצים תקציבים מהאוצר. אנחנו

אומרים במסגרת הצעות התשתית הממשלתיות, שיש מקום לחשוב על עידוד

בצורת תמיכה בתשתית של פארקים תעשייתיים מהסוג הזה. אבל פה נגמר



המרכיב הכלכלי, האמיתי, הבסיסי, שישנו בהצעת החוק הזאת. כשאנחנו

עוברים לבדוק את הרכיבים האחרים, מר שמיר הדגיש מאוד את מקלט המס,

כאן אני מוכרחה לצערי להסתייג, משום שכאן אתה מציע אפליה בין

תעשיינים שונים במשק. ממשלות עושות הפליות כאלת, ועושות העדפות כאלה.

ממשלת ישראל גם היא עשתה הרבה מאוד העדפות כאלה. זה תחום מאוד רגיש,

משום שכאן תמיד בצד היתרונות ישנם הסרונות מאוד גדולים.

הרעיון שזה יהיה בלי עלות תקציבית, לצערי, אני צריכה להסתייג ממנו,

משום שמדינה מגייסת מסים לא משום שהיא נהנית מזה, אלא כדי לממן תקציב

הוצאות בהיקף מסויים. ברגע שפוטרים מישהו מהמסים הנהוגים, מטילים נטל

נוסף על האחרים, ולזה צריך למצוא הצדקות מאוד טובות. זה הכרח, אין

דרך אחרת. כל דבר נוסף שקם דורש גם הוצאות נוספות. המקום הזה יקבל

שירותים בכל הרמות. במקום אחר מפעל תעשייתי משלם בשביל השירותים

האלה, ושם יהיה מפעל שאיננו משלם עבור השירותים האלה. זאת אומרת, שאם

היית מחלק את נטל המיסוי באופן שווה, המפעל מחוץ לאיזור ישלם פחות.

זהו הכלל.

הנסיון לטעון שהמפעלים האלה לא יקומו אחרת, אלא יקומו באמצעות החוק

הזה, זה יכול להיות נכון אפילו, אבל אף אחד לא יוכל לבדוק את זה, זה

דבר שאינו ניתן לבדיקה. מר שמיר יכול להגיד לנו, שאלמלא החוקים

המסויימים שעזרו לו, הוא לא היה מקים את המפעל הזה. אני מקבלת את

דברך, שאתה לא היית מקים. השאלה היא אם מה שהיה נשאר שם זה חלל. כמו

בדברים אחרים גם בכלכלה, אין חללים. כשמשהו אחד קם, אלמלא היה קם קשה

להוכיח שהיה שם חלל ריק, משום שיש כוחות כלכליים שפועלים ברקע, יש

מקורות, יש כוח אדם. ובטבע הדברים, אם אין לי הוכחה חזקה נגדית,

הייתי אומרת שאין חללים בכלכלה.

הענין של הביורוקרטיה - הוא מאוד כואב ומאוד חשוב. ואני יודעת שבעו;

האחרונה יש הרבה יותר תשומת לב לענין הזה. בכל הצעות החוק החדשות

מודגש מאוד הענין של הקטנת הביורוקרטיה. בירוקרטיה בעיני היא כמו מס.

אני חושבת שהמאמץ צריך להיות בהקלת הביורוקרטיה על כולם במדינה. אם

יש לי איזו שהיא אלטרנטיבה בין מתן הטבה ל-% 10 מהתעשיינים או מתן

הטבה ששווה 1000/0 ל-10% מהתעשיינים, או הטבה של 10% ל-100% של

היצואנים, תמיד, וזהו כלל, אי אפשר להתווכח עם זה, הדרך השניה תהיה

יותר כלכלית. בקשר לביורוקרטיה, אני לא בטוחה שאין פה ביורוקרטיה

בחוק הזה. משום שתחשבו על מה שקורה כשמפעל בתוך הגדר רוצה קבלנות

משנה. יש מפעל, 10 ק"מ ממנו, שיכול לשתף עימו פעולה במוצר שלו. איזו

ביורוקרטיה תקום שם? תהיה ביורוקרטיה מאוד קשה. יהיה לו הרבה יותר קל

לעשות קבלנות משנה עם קפריסין מאשר עם מפעל שנמצא 10 ק"מ ממנו. אני

לא רואה איד זה מחסל ביורוקרטיה, אני רואה ביורוקרטיה אחרת. אתם

מדברים על כללי ביורוקרטיה אחרים שיחולו בין המובלעות האלה לבין

חו"ל, ואולי פחות ביורוקרטיה. נא לא לשכוח שזו ביורוקרטיה נוספת על

הביורוקרטיה שקיימת כלפי כולם. וכשירצו שני מפעלים במרחק 10 ק"מ זה

מזה לשתף פעולה, כל מנגנון הביורוקרטיה יתכנס.

אני מתרשמת, שהרבה רווח בביורוקרטיה לא יהיה כאן, והרבה רווח במס לא

יהיה כאן. מה שאני חושבת הוא, שחבל לקחת רעיון טוב כמו הפארק

התעשייתי בבסיס שלו, שיש בבסיסו רעיון כלכלי שאפשר לנמק אותו באופן



כלכלי, ולשים עליו עוד רעיון של טלאי של העדפות לעוד סקטור במשק. יש

חוק בזח שמעדיף את אלת, יש חוק בזח שמעדיף את אלת, יש עשרות חוקים

כאלה, ועכשיו יהיה עוד חוק שיעדיף שוב, על פי איזו תכונה אחרת, את

הפארקים האלה. בזה אני לא רואה התקדמות. ההתקדמות היא לפחות

ביורוקרטיה, וכללים יותר ויותר שווים לכולם, רפורמות משוות במדינה.

אני מהמכון ללימודים אסטרטגיים בירושלים,

והענין שלנו הוא בצמיחה וביצור ובתעסוקה.

לכן אנחנו מאוד בעד ההצעה. הגידול השנתי בתוצר הלאומי לנפש, מותאם

לאינפלציה, שנה שנה, רואים שמ-51-72 היה גידול שנתי של 5.50/0 ממוצע.

מ-73-89 זה ירד בערך % 1. מ-73-89 זה בקושי זז, זה 1%, הצמיחה היא של

ה-1%. מ-73 המשק היה צומח ב-5% לשנה, שנה שנה. ההפרש הזה בשנת 89

מסתכם בסביבות 40 מיליארד דולר לשנה. כל העזרה שאנחנו מקבלים מממשלת

ארצות הברית זה 3 מיליארד. מכל היהודים בעולם זה עוד מיליארד וחצי,

ובסה"כ אולי כמעט 5 מיליארד. אם היתה לנר צמיחה של % 5 כל שנה, מ-73,

המשק היום היה גדול בתפוקה ב-40 מיליארד דולר לשנה. בהשוואה, כל

העזרה מבחוץ, כולל מממשלות, מיחידים ומיהודים טובים וכן הלאה, זה

פחות מ-5 מיליארד.

יש כל מיני הערכות כמה יעלה לנו לקלוט את מליון היהודים שצפויים

להגיע. המספר הגדול ביותר זה 40 מיליארד במשך חמש שנים, וזח מחולק על

פני חמש שנים. האסון הזה הוא יותר גדול בהרבה מאסון הבנקים, מאסון

הקיבוצים, מאסון המושבים, מכל אסון אחר. אנחנו צריכים לחפש צמיחה

כמעט בכל מחיר. פה יש הצעה לפטור סקטור מסויים מהמנגנון הביורוקרטי.

אני לא רוצה להכנס לענין של מקלטי מס, זה לא בחוק. אני רוצה רק לדבר

על מה שעומד על השולחן. אני מניח שהיום באים הרבה אנשים לאוצר,

ובוכים ומבקשים מענקים בגלל המלחמה. פה לא מבקשים שום דבר, מבקשים רק

לצאת מהמסגרת המסויימת של מנגנון המכס, לאיזור מסויים, למפעלים

מסויימים. אנחנו חושבים שצריך לקבל זאת. ההתנגדויות שאנו שומעים הן

בעצם מהסוג שזה לא יעבוד. אם לא יעבוד שלא יעבוד, לא נפסיד שום דבר.

ואם זה כן עובד, יהיה רווח נקי. אם יהיה בירושלים עוד "אינטל" או עוד

"וישי" עם עוד אלף פועלים, הלואי שזה יהיה. אין תעשיה בירושלים, וגם

זה אסון. זה לא עולה למדינת ישראל שום דבר להעביר את החוק ולתת

לאנשים לעבוד. אנשים לא יבואו לבקש כסף. אלה שזה יעזור להם יבואו

לבקש לעבוד, זה הכל. יבואו רק לעבוד, ולהרוויח, ולתת תעסוקה. הם לא

מבקשים פה שום דבר נוסף שלא קיים כבר.

א. ורדיגר; ראשית אני רוצה ברשות היו"ר והאורחים

וחברי הכנסת לברך על הרעיון. אני לא רוצה

עכשיו להכנס לויכוחים בסעיף זה או בסעיף אחר. ראשית, לא למדתי מספיק

את הנושא, אלא רק בריפרוף. שנית, בכל הצעת חוק שמביאים לכנסת מותר

להתווכח ומותר להציע הצעות ולשנות, לא רק בקריאה הטרומית אלא גם אחרי

הקריאה הראשונה. יש עוד זמן להכניס את השיפורים או לבטל הצעות שאינן

מקובלות על הרוב.

דבר אחד ברור, ואני עכשיו אדבר כאיש ירושלים. יושבים כאן התעשיינים

אשר דואגים כמונו למצב התעסוקה בירושלים, במיוחד בתקופה של העליה



הגדולה. לצערי הרב אני עדיין לא רואה כאן את ההתקדמות בנושא התעסוקה,

לא בארץ כולה ובודאי לא בירושלים. ישבתי אתמול עם מזכיר מועצת

הפועלים, ואני מצטער מאוד שיש מגמה של סגירה של מפעלים מסויימים

מסיבות אלו או אלו. אנחנו רוצים לקלוט את העליה הפנימית ואת העליה

החיצונית, ואם לא ייעשה משהו דרסטי, אינני יודע אם אנחנו נוכל

להתגבר.

צריכים לצאת מהשיגרה. יש שיטות מיושנות שהוכיחו את עצמן אולי בתקופות

מסויימות, אבל אנחנו אף פעם לא היינו בתקופה כפי שאנו עכשיו. ראשית

עלינו להשתחרר מהשיגרה.

אם נלך בשיטה שבה לא נשנה את השיגרה, הרי שנכשל. אני באמת מאוד דואג

לנושא התעסוקה. עם כל הכבוד לשר השיכון והבינוי הנמרץ, שדוחף עוד

עשרת אלפים קרוואנים ועוד ועוד, לא הקרוואנים יפתרו לנו את בעיית

הקליטה, אם חס וחלילה לא ניתן את התעסוקה לעולים. במקרה כזה יפתחו

השערים במדינות אחרות, וצר לי על כך מאוד. מ-400 אלף ירדנו ל-300 אלף

בתחזית שנתית חדשה. אני מאוד מאוד חושש, וזה לא בגלל המלחמה במפרץ.

הידיעות מגיעות לאותם המקומות על קליטת העליה. כאן מתווכחים הסוכנות

והממשלה על סל קליטה כזה וסל קליטה אחר, ומורידים מסל הקליטה עוד

ועוד.

רבותי, התעסוקה היא המפתח. אם אנחנו רוצים לנסות דרך חדשה מוכרחים

לצאת מעט למרחב. מוכרחים מעט להשתחרר מהשיטות וגם מהחששות של הפליות,

גב' גל-ים. שמעתי היטב את החשש שלך, שבמסגרת הצעת החוק הזאת יש

הפליות. עוד תהיינה הפליות בין סקטור לסקטור.

אני חושב שגם חוק לעידוד השקעות הון הוא חוק שמפלה בין אלה לאלה,

ובכלל ישנם חוקים מפלים בין גופים וסקטורים שונים במדינה. בכל מדינה

יש כעין הפליות, ואני לא רואה בזה הפליה, מכיוון שכאן אנחנו באים

לבנות משהו חדש. מר ברקת, אני זוכר כשנתקבל החוק לגבי אילת, וסיפרת

לנו בוועדת הכספים איך ירדת לאילת וישבת שם כדי לכוון, לראות וללמוד

את החומר הזה, מכיוון שזה היה לנו דבר חדש. לא הבאתי את אילת

לדוגמא, אלא מכיוון שהמסגרת של החוק הזה מדברת בכלל על כיוון אחר. פה

מדברים על סקטור מסויים, על קליטת השקעות הון מהעולם היהודי, ואולי

הלא-יהודי. יש הרבה כסף בעולם, וצריכים להכין מסגרת שתמשוך בעיקר

ההון היהודי, לישראל.

היה לי הכבוד כחבר בוועדת הכספים לפני כמה שנים לבקר אצל מר שמיר

ב"וישי". ההתרשמות שלנו הייתה גדולה מהמפעל, מניהולו, מהנקיון והסדר,

מהתפוקה. רבותי, גם אצלנו יש בעלי ניסיון, שיכולים לתת לנו את התורה

באיזו צורה יש להרים את הנושא הזה.

הדאגה שלנו עכשיו בנושא תעשיה בירושלים היא לצאת מהשגרה, לקחת את

החוק הזה, לעבד אותו, להכין אותו. המסגרת והרעיון הם טובים וחשובים.

מוכרחים לקראת הבאות לעשות משהו, ולזעזע את עצמנו. יכול להיות שיתברר

אחרי כמה שנים שלא עשינו טוב. לכן אני מברך את ח"כ פרץ, ואני מציע

שהחוק הזה יעבור, ישופץ וילוטש במסגרת הדיונים.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו חיום נצביע עקרונית על החוק. עם

תום הישיבה אציע הקמת ועדה שירכז אותה

היוצץ המשפטי של הוועדה, ובה ישתתפו כל הגורמים הנוגעים בדבר: אוצר,

משרד מסחר ותעשיה, תעשיינים, הסתדרות, בנק ישראל. הם יעברו על הצעת

החוק, יגבשו את הסעיפים, ויקחו בחשבון את כל ההערות הנשמעות כאן.

לאחר מכן, כשנוכל לראות את המוצר המוגמר, נוציא את החששות, נחזק את

הדברים החיוביים וכוי, ונקבל תמונה שלמה על כל הצעת החוק. היום נצביע

על-כך שהוועדה מקבלת את הצעת החוק מבחינה עקרונית, ואנחנו מבקשים

לעבוד על הניסוח לאור הדיון וההערות שנשמעו כאן. אני שמחה מאוד לשמוע

את דעתך בנושא הזה, היא היתה מאוד חשובה בשבילנו.

לדעתי אין בהצעת החוק שיפור לגבי משקיעים

במובן הריאלי, וזה באופן שונה מארצות

העולם. אם יש איזור סחר, אפילו כמו אילת, שבו יש רווח מיסוי, הרי

רווח מיסוי עם כל החסרונות שלו, לדעתי, הוא מעוות, אבל יש יתרון

כלכלי ליזם. בהצעת החוק הזאת, לדעתי, אין יתרון ליזם לחלוטין, ואני

גם לא מכיר מפעלי יצוא שתומכים בהצעת החוק הזאת. אולי אני טועה. אין

פה יתרון, משום שהיום בישראל אין כמעט מסים ביבוא כאשר המוצר יוצא

ליצוא. יש כמעט אפס מס. מה יש בכל זאתי יש ביורוקרטיה מסויימת.

כלומר, מנסים לחסוך את הביורוקרטיה, שיכולה להיות על 100 עובדים פקיד

אחד, ויכול להיות שתהיה הערכה אחרת.

לדעתי התחלופה שמוצעת פה תביא להרבה יותר עומס ביורוקרטי למפעל, משום

שההכרח שלנו לעקוב אחרי תנועת הסחורות בין הנמל לבין איזור שהוא רחוק

מהנמל, יהיה מעקב של 24 שעות מסביב למפעל, וכל תנועה של סחורות,

לדעתי, תביא לעומס למפעל ולנו הרבה יותר מאשר עכשיו. היא לא תביא

משקיעים, כי אין רווח אלטרנטיבי.

יכולים לטעון שאני לא מאמין לאנשים. נניח שיש אחוז נתון של גנבים

בארץ. הבעיה שלנו כאנשי מס היא שהאחוז הזה נייד. כלומר, בכל חוק שיש,

הוא מגיע לשם. לכל חוק שעשינו ויצרנו האחוז הזה הגיע, ואני לא אפרט.

לכן לדעתי אין רווח אלטרנטיבי בחוק לפירמות, ולכן הוא לא ישפר דבר.

הדעות הכלליות שלי בנושאים אחרים הן חד משמעיות. בנושא של מכס, של

מסי יבוא, לדעתי אין שום יתרון בהצעת החוק. הנסיון שלי הוא, שככל

שיוצרים הפליה במערכות בעד איזורים או בעד תחומים, יש השפעה גרועה

מאוד באפקט הכלכלי של העסקים האחרים והפירמות האחרות. אני לא מדבר על

הקלות של איזורי פיתוח לגבי מקום פרטי. לדעתי כל החוקים שעודדו

קבוצות נגד קבוצות אחרות לא עזרו למשק, כולל חוקי עידוד השקעות. אני

חושב שהן הזיקו כי גרמו לנו להעלות מסים, וזה כולל את חוק אילת.

כל המחקרים הוכיחו שחוקי עידוד מוגזמים יצרו תשואות שליליות וחסרונות

למשק, אבל זה באמת לא קשור לחוק הזה. לנושא של זמניות שננסה בה, זה

נושא לא טוב. כל דבר שניסינו ולא הצליח אחרי זה לא ביטלנו, כי אי

אפשר לבטל נושאים זמניים. הם אחרי זה כבר רווח אלטרנטיבי למישהו,

וקשה להוציא אותם.



לסיכום הענין העקרוני, אני חושב שלא יהיה יתרון בהצעת החוק לפירמות,

אלא העברת ביורוקרטיה מביורוקרטיה דקומנטרית כזו שנותנת דקומנטים

למכס, לביורוקרטיח אדמיניסטרטיבית של עובדים שיפקחו על אי הברחות.

מ. ברקת! אני לא נגד יצוא או נגד צימצום

ביורוקרטיה, ויש לי על-כך קבלות. כל

ההסתייגויות נבעו מתוך ידיעת העובדות בשטח. העובדות בשטח הן, שיש

למדינת ישראל היום שבעה חוקים שאנחנו מטפלים בהם בצורה זו או אחרת

כדי להקל על היצוא ועל היצואנים.

אם הייתי יצואן, הייתי קצת מתבלבל לעתים לאן כדאי לי ללכת. שבעת

החוקים הללו, כולם נולדו כדי להקל על היצואן וכדי למשוך משקיעי חוץ,

ולצערי הרב לא הצלחנו. אולי באחד החוקים האלה נמחק את הביורוקרטיה

מתוכו, ואז יהיה לנו טוב. כשאני לוקח את הצעת החוק הזאת ואני מסתכל

במה היא שונה מהשבעה האחרים, ואיך אפשר במסגרת זאת לצאת מהשיגרה, כפי

שאמר מר ורדיגר, אני לא רואה שם את היציאה מהשיגרה, אני לא רואה את

המהפיכה לעומת החוקים הקיימים. לא ראיתי את היציאה למרחב, לאיזה עולם

אחר, שעד עכשיו לא הזכרנו.

לגבי המצב העובדתי הקיים היום, בלי החוק הזה. כתוצאה מהסכמים שחתמנו

על ביטולי מכסים עם השוק המשותף ועם ארצות הברית, נוצר מצב עובדתי של

14 מיליארד דולר ערך יבוא בשנה, 90% נכנסים לישראל ללא מכס. רק על

10% יש מכס, וגם זה בחלקו הגדול אינו חומר גלם. שכן, חומר גלם מטבעו

אינו אובייקט להטלת מכסים. הארצות השלישיות, בעיקר יפן, יש שם רכב

ומחשבים, וכל מיני דברים אלקטרוניים, אלה מובאים, והכל ביחד זה 10%

מהווליום המלא. מה יש מעבר לזה? יש מס קניה שהוא מס די דומיננטי

היום, אבל רובו ככולו מוטל על מוצרי צריכה מוגמרים ולא על חומרי גלם.

אחר כך יש מס ערך מוסף שאינו רלוונטי למשקיעים, מכיוון שהוא מיד

מתקזז. זה המצב היום. יש 1000 יצואנים שמייבאים חומר גלם, ואנחנו לא

גובים מהם מטים ביבוא. רק רושמים אצלנו במחשב, מחייבים את החשבון

שלהם, וכשהם מייצאים את הסחורה המוגמרת אני מזכה את החשבון שלהם. יש

בין 400-500 שמשקל המס שחייבנו אותם על המרכיבים הוא פחות מאחוז אחד

מערך המוצר המוגמר. ביטלנו את כל הביורוקרטיה של דיווח כמה מטרים,

כמה ק"מ, איזה רשיון יבוא, ומה הביאו ומה עשו. רק בסוף השנה, או

לעתים בחלקי השנה, נותנים להם החזר על הנייר, שהרי הם לא שילמו את

המס, באותו אחוז שסיכמנו בינינו. כלכלנים שלנו יושבים עם הכלכלנים

של המפעל, כי לכל מפעל יש אחוז שונה. יש כאלה שהעמיקו את היצור

המקומי וכו'.

עוד מלה אחת למה שאמר פה מר שמיר. החריג היחיד במה שתיארתי פה הוא 2%

שלום הגליל. אני היום כבר לא כל כך בטוח שהשם נכון, כי הטלנו את המס

הזה כשהמלחמה התחילה. את שני האחוזים הללו אנחנו גובים בנמל,

ומחזירים באחוז מסויים כעבור זמן למפעלים. אני לא שואל איפה המפעל

שלו, אני לא לוקח ממנו ערבות בנקאית על גביית המסים ביבוא. אני סומך

על הנהלת הספרים שלו ואני בודק אותו. כל מי שמייצר ליצוא זה דינו.

לגבי איזור נמל חופשי, או איזור חופשי אילת שהוא איזור נמל חופשי

משופר, כל הזכויות וההטבות של איזור נמל חופשי נמצאות בפנים, ועוד.

זה כמו הסוחר הקטן בנחלת בנימין, שיש לו גלנטריה בנחלת בנימין בתל



אביב, והוא אומר שאם הוא היה רוטשילד, הוא היה יותר עשיר מרוטשילד,

כי היה לו כל הרכוש שלו וכן החנות שיש לו בנחלת בנימין. על אותו

משקל, כל מה שיש בנמל חופשי חל, וכן הטבות מיוחדות של אילת.

אני טוען שכל שבעת החוקים האלה, בחלקם הגדול אינם פעילים, ולא קסמו

למשקיעים וליצואנים משום שלהבדיל מארצות אחרות, אצלנו, בלי זה, בכל

מקום שהוא, בלי ביורוקרטיה וכוי, אפשר היה לקבל את ההטבות במסים. לא

צריך לגדר, ולא צריך להעביר, ולא צריך לאסור עלי להסתכל מה יש

בקונטיינר. חברי כנסת, אדון פרץ, לא חסויים לבדיקות שלי. ואתה חושב,

שאיזה אחד שיבוא אלינו מאיזה שהוא מקום, אני אתן לו להכניס

קונטיינרים בלי לדעת מה יש בפנים ו ההסתייגות כאמור נובעת מכך שאנחנו

חוששים שסך הכל מה שיקרה פה מחר הוא שלא נשיג שום דבר. נעסיק את

עצמנו, ואת הכנסת, ואת העיתונות, ולא יבואו להוסיף מפעלים. מכיוון

שאלה שרוצים לבוא ולהקים מפעלים יכולים לעשות זאת בלי גדר.

למה לא מקימים מפעלים באילת, שיש בה כל כך הרבה הטבות? יש רק מפעל

אחד. הבטחתי לחמישה הראשונים שאני אלך לאבן הפינה ולחנוכת המפעל, אלך

אישית ואחתוך את הסרט, ולא נותנים לי לחתוך. אלה הם החששות שלנו, שגם

שם אני לא אוכל לתת לו להכניס מה שהוא רוצה ולהוציא מה שהוא רוצה,

ואני לא אפקח - לא יכול להיות דבר כזה. אף אחד גס לא יתן לי, כולל

אתם, כנסת, כולל מבקר המדינה. איפה נשמע דבר כזה? האם אני אתן להכניס

לגדר איזה שהוא דבר שאני לא יודע מהו, ולהוציא משם ואני לא יודע מהו?

האם אוותר על דיווחים? בבקשה, אם יהיה כתוב שאני לא אחראי, אני בעד

החוק.

א. בר; אני רוצה להקדים ולומר שאנחנו נגד הצעת

החוק. שמענו כאן על שני יתרונות של החוק.

האחד הוא מניעת ביורוקרטיה, ושני הוא מקלט מס. לנושא הביורוקרטיה, את

האספקט של גביית המס אני חושב שהבהירו היטב. בתחום של עידוד השקעות

אני הייתי יכול להבין גישה האומרת שאנחנו רוצים להיות בשטח

אקסטריטוריאלי. אנחנו לא רוצים שהמדינה תתערב בעניינים שלנו, לא

רוצים שהיא תכביד עלינו, לא במסים ולא בביורוקרטיה, ואנחנו מצד שני

גם לא מבקשים ממנח שום דבר. תנו לנו להראות מה אנחנו יכולים לעשות

כשהמדינה לא מתערבת בעניינים שלנו. זה אומר מצד אחד לא לשלם מסים, לא

להזקק לאישורים של רשויות המדינה, ומצד שני לא לקבל את כל ההטבות

שהמדינה מעניקה למפעלים חדשים. אבל כאן, עד כמה שאני מבין, מדובר על

בואו תנו לנו את ההטבות, למשל של עידוד השקעות,

הטבות רציניות מאוד, אבל חוץ מזה תסירו מעלינו את ההטרדות

הביורוקרטיות.

ניקח כדוגמה מפעל מאושר. לא מתקבל על הדעת שמפעל שמקבל מהמדינה קרוב

ל-40% מערך ההשקעה, ההשקעה לא תבדק בצורה מאוד יסודית על ידי מרכז

ההשקעות. ח"כ פרץ קודם אמר, שאם הוא מצהיר שהוא יעשה יצוא הוא יהיה

פטור מבדיקה, מה הקשר לענין? האם אנחנו גם לגבי מפעלים אחרים נסתפק

באמירה שהם יעשו יצוא, ואנחנו נפטור אותם מבדיקה? הייתי אומר שכאן

אפילו יש צורך להחמיר בבדיקה, מפני שאף שחזקה על רוב עם ישראל שהם לא

גנבים, יש אחוז מסויים שינסו להישאב לפירצה הזאת, ויש לפי דעתי בהחלט



חשד שינסו להקים חברות, שכל העיסוק שלהם יהיה בהבאת דברים ואולי

במכירתם כאן בארץ.

לא כל מי שיגיע לשם זה "וישי" או "אי.בי.מ". אני בטוח שיהיו משקיעים

מדרגה שניה או שלישית שינסו לעשות עסקים בדרכים לא כל כך כשרות. בא

משקיע שרוצה להשקיע 10 מיליון דולר במפעל, והוא מקבל מהמדינה 3.8

מיליון דולר במתנה, אם זה המפעל מאושר באיזור אי, ואני מדבר על

המתכונת הקיימת, אדוני הנכבד. במתכונת הקיימת, אם תשקיע 10 מיליון

אני נותן לך מתנה של 3.8 מיליון דולר, ורוצים שאני גם לא אבדוק אם

התכנית היא תכנית עסקית, אם זה מוצדק מבחינה טכנולוגית, מבחינה

שירותית, מבחינה כלכלית, שהמדינה תיתן מיליוני דולרים ולא תבדוק שום

דבר.

יש ביורוקרטיה. אמרו שהביורוקרטיה העיקרית היא אישורים של מרכז

ההשקעות. אני מודיע שבתסריט שבו ממשיכים לקבל מענקים מהמדינה, תהיינה

בדיקות ותהיה ביורוקרטיה. האם ההצעה היא לוותר על ההטבות שמגיעות

בגין חוק עידוד השקעות? אם כך, כנראה הבנתי נכון.

אפשר להבין את קוצר הרוח מה הממשלה עושה ומה עושה משרד המסחר והתעשיה

בענין של תעסוקה. אבל יש הרבה מאוד דברים שנעשו לאחרונה, כולל תיקוני

חקיקה, החל מתיקון 39 לחוק עידוד השקעות הון שנותן ערבויות מדינה

והחוק כבר עובד, יש קרן עסקים קטנים בהיקף של 80 מיליון ש"ח שכבר

החלה לעבוד בערך לפני חודש, יש קרן שיווק שעדיין לא התחילה לעבוד,

אבל כל הקריטריונים וכל הכלים כבר הוגשו. ישנם מסלולים חדשים של

המדען הראשי, השקעות משמעותיות בתשתית תעשייתית, כולל בנושא שהזכירה

אותו נציגת בנק ישראל, פארקים תעשיתיים, חונכות של מפעלי תעשיה

באיזורי פיתוח שעובד בהצלחה ניכרת כבר בשנה האחרונה, נושא שהתחיל

לעבוד בכמה מקומות, ויש הרבה ביקוש לענין הזה.

שואלים איפה התור של המשקיעים. כל הדברים שאני ציינתי, גם אלה שכבר

החלו לעבוד, ההתחלה שלהם היתה בתחילת השנה הזאת, בערך לפני חודש

וחצי. ב-15 או ב-16 בינואר פרצה המלחמה. איך אפשר בתנאים כאלה לראות

תור של משקיעים? בינואר פרצה המלחמה. איך אפשר בתנאים כאלה לראות תור

של משקיעים? לפי דעתי צריך אורך רוח. נכנסו להערכתנו למהפיכה בנושא

של יצירת מקומות תעסוקה ובנושא של השקעות. צריך לראות איזה פרי

נותנים הכלים החדשים כאשר המצב באיזור ירגע, ואז לראות אם צריך יהיה

לחזק את הכלים האלה או להציע כלים חדשים. ואז אדרבא, אפשר לעשות את

זה. אבל אי אפשר כל הזמן ליצר מכשירים חדשים. זה אחד הדברים שמבלבלים

את המשקיעים יותר מכל דבר אחר. אנחנו מציפים את המדינה ואת יהדות

העולם בכל מיני המצאות חדשות לבקרים, ובסופו של דבר אני חושב שאנחנו

רק גורמים נזק לענין. בואו נמתין קצת, נראה איך הדברים הללו עובדים

ואז נראה אם צריך להכניס שינויים.

יש לי ארבע נקודות שאני רוצה להעלות, אני

רק רוצה לפני כן לתקן לח"כ פרץ שההתנגדות

נמצאת באוצר. אין בכך מונופול למינהל הכנסות המדינה. למעשה כל אגפי

האוצר מתנגדים לזה, וגם האגף שאני כרגע מדבר בשמו, זה אגף התקציבים.

אני לא ארחיב לגבי ביורוקרטיה, אבל אני לא מעלה בדעתי שאתה תציע למשל



לפטור אותו מקבלת אישור של המשרד לאיכות הסביבה להקמת מפעל. המנגנון

הביורוקרטי שמוצע בהצעת החוק הזאת, תהיה פה איזה מועצה שתיתן ליזמים

זכיונות, תאשר תכניות, תבטל זכיונות וכוי. לדעתי הביורוקרטיה שמוצעת

פה לא תהיה קטנה מהביורוקרטיה שקיימת היום. במקום הכיוון שהממשלה

מנטה ללכת אליו, לנטות לרכז את הכל בידי רשות אחת, ובכך לנטות להקל

על הביורוקרטיה, פה בעצם מוצע דבר הפוך. הוא יצטרך לטפל בעניינים שלו

במרכז השקעות, ומצד שני תהיה לו מועצה שתטפל בו. ולגבי זה אני קצת

תמה.

דבר שני הוא נושא הסחר. לא עולה על דעתי שהתעשיין שיושב 10 ק"מ מחוץ

לפארק ומייצר אותו מוצר שמייצרים בתוך הפארק, ירשה לעצמו שלא

להנות מההטבות שניתנות בפארק. לכן אני גס רוצה להרגיע את נציגת בנק

ישראל שדיברה. אל תדאגי, לא תהיה שום בעיה בעניו של הקבלן שנמצא 10

ק"מ מחוץ לפארק, כי לא יהיה דבר כזה 10 ק"מ מחוץ לפארק. צריך פשוט

לשנות את חוקי המיסוי, לא צריך ליצור חוק נוטף. בנושא הפארקים, אני

חושב שלאריה בר ולמשרד המטהר והתעשיה יש היום תכנית של איזורי תעשיה

בין עירוניים, ואני חושב שזה עונה על הענין.

מדברים פה הרבה על הערך המוסף. ערך מוסף מורכב משלושה גורמים: משכר,

מהתמורה להון ומהמסים. כאשר אתה חותך את המסים, יש פה פגיעה גם בערך

המוטף. ישנה השאלה מדוע אין משקיעים. כשבאו לפני כשנתיים וביקשו

להפעיל את מענק איזור פיתוח א' על תעשיות עתירות מדע בירושלים, אמרו

שזה יהיה הדבר שיציל את ירושלים. חוקקו את החוק הזה, והחוק מתחיל

לפעול. הענין של תעשיות עתירות ידע שמקבלות מענק של איזור פיתוח אי

בירושלים.

החוק הזה מתחיל לפעול, אבל הציפיה שברגע שמחוקקים חוק, וכבר למחרת

בבוקר תהיה הצמיחה המיוחלת כתוצאה מהחלתו של החוק תתרחש, אני חושב

שהיא מוטעית. לכן אני חושב שהתועלת של העניין הזה לא תתבטא באופן שבו

מופיע לפחות בדברי ההסבר להצעת החוק, אני חושב שהנזק פה הרבה יותר

גדול מאשר היתרון.

פ. סופר; אני רוצה רק להוסיף, קודם כל כדי למנוע

מוקשים, שבמשרד הכלכלה לא גובש עד הסוף

הענין הזה, כדי שאחר כך לא תגיד שהשר אמר משהו אחר.

ההערה של היועץ המשפטי היתה נכונה, ולא שמו לב אליה. הצעת חוק זאת

בעצם גובשה לפני שנתיים. בשנתיים האחרונות, כפי ששמעתם פה, חלו הרבה

שינויים בכל הכלים הצולבים לאורך ולרוחב במשק הישראלי, גם מבחינת

הסכמים בין לאומיים, וגם מבחינת כלים שמשרד המסחר והתעשיה נתן. אולי

אפשר לעדכן את ההצעה הזאת עם כל השינויים שחלו בשנתיים האחרונות.

יכול להיות שזה נתן תשובה לחלק מהבעיות שהועלו פה.

בדברי ההסבר אני רואה כאן שלחוק תהיה השפעה חיובית, ואין פה תחום אחד

שלא תהיה לו השפעה חיובית. יהיו פיזור אוכלוטיה, צמיחה, תיעוש, שיפור

מאזן תשלומים, הקלה על תקציב המדינה, עליה, מניעת ירידה, פיתוח תעשיה

מקומית. הכל נשמע טוב מאוד. אבל כפי שאנחנו יודעים, וכפי שאמרה נציגת

בנק ישראל, כלכלה איננה מדע מדוייק. אם היו נותנים לנו איזה שהם



אנדיקטורים איך תהית ההשפעה, ככלכלנים אנחנו חייבים להסתכל גם על

האלטרנטיבה, איזו השפעה שלילית יכולה להיות. כאן נשמע הכל חיובי. אם

הכל חיובי, זה נהדר, ואנחנו בעדו.

לגבי הזכיונות, יש פה איזה מוקש. אם ינתן זכיון, האם אותו אדם שקיבל

את הזכיון יוכל להעביר אותו הלאה? למכור אותו? מה יהיה? מי יקבל את

הזכיונות האלה? לפי איזה קריטריונים? ביורוקרטיה אולי נשמעת מלה מאוד

גטה, אבל היא כלי בידי הדימוקרטיה, ואי אפשר לברוח ממנה.

אני רוצה לברך את ח"כ עמיר פרץ על היוזמה

הזאת. אנחנו במצור מדיני,

ואנחנו במצור של תפישות ושל קונטפציות שאנחנו לא מצליחים

להשתחרר מהן. המצור השני מדאיג אותי יותר, כי אנחנו שולטים בו יותר,

והוא כולו נעשה על ידינו. בדברים האחרים אפשר לומר שיש לנו

תמונה, אבל זו לא עבודה עצמית.

אני חושב שצריך להבחין בין שתי בעיות. בעיה אחת היא בעיית הצמיחה,

שהיא תנאי שנהיה מסוגלים לקלוט את העליה שעומדת להגיע אלינו. יש לנו

גם תת בעיה, בעיה כבדה, זה בעיית האיזורים שאנחנו מתיימרים לפתח,

הנגב, הגליל וירושלים, ואנחנו בעצם מדשדשים במקום. הגדלנו עכשיו את

מעשה השיכון למעשה עבודה, ומזרימים אלפי משפחות לנגב. כולנו יודעים

שלאיש אין תשובה במה הם יעבדו שם מחר ומחרתיים. יכול להיות שהם

ייספגו בחזרה בתל אביב. נדמה לי שבעיית החוק הזאת באה לתת תשובה

לשני הנושאים, אבל בדגש לאיזורים הרחוקים, לנגב ולגליל, והנסיון הזה

הוא מבורך.

לא במקרה שאלתי את מר שמיר שוב ושוב, איזה משקל הוא נותן לנושא של

מקלט המס. כדי שלא יצא, חלילה, שגם החוק הזה יהיה חלש מדי, ולא יתן

את התוצאה המקווה. הצעתי להטיל מס על חברות, והתעשיינים לא אהבו את

זה. טענתי שמתוך 40 אלף חברות, משלמות מס ממש רק 400, כלומר, אחוז.

אחד של החברות בישראל משלם 75% מהמס, והשאר, 39,600, חברות לא משלמות

כמעט מס, אלא שולי שבשולי. ה-400 האלה שמשלמות בוודאי מרוויחות, כי

מי שלא מרוויח לא משלם. ואם הן מרוויחות, הלואי שירוויחו יותר,

ויוכלו לשלם יותר. החברות משלמות 3.3 מיליארדי ש"ח מס הכנסה, העובדים

בחברות האלה משלמים סביב 5 מיליארדים. ואני שואל את עצמי, לא את

האחרים, אם מישהו היה בא ואומר לנו שאם היינו משחררים בכלל את החברות

ממס, האם זה היה תורם הכפלה של מספר העובדים? נדמה לי שלא היה כאן

ויכוח. אני לא רוצה שנמשיך לעסוק פה במתמטיקה, אבל אני מוכרח לומר

שמה ששמיר אמר, ולפחות מנסיון, בהפליה ידועה וכשזה הולך לנגב ולגליל,

אני הייתי בודק גם את התוספת הזאת. אנחנו מרוב עשיית צדק ומרוב

נסיונות שלא להפלות ומרוב רצון להיות בסדר, תהיה לנו שמחת עניים.

אני כסוציאליסט הייתי רוצה שיהיה פחות צדק. אם חששתי ממשהו זה דוקא

שלתעשיינים תהיה התנגדות בגלל ההפליה שעלולה להיות פה.

בשחר נעורי עברתי קורס ספנות, שם ניסו להכניס לנו לראש, שאם ירית פגז

ראשון והוא פגע לפני המטרה, אסור לך בכל פעם להוסיף קצת, אתה מוכרח

ללכת צעד אחד גדול קדימה, אחרת אתה תבזבז את כל התחמושת שלך ולא תגיע

לשום מקום. זה בדיוק מה שאני חש שקורה אצלנו בשנים האחרונות. בכל פעם ,



זזים עוד קצת ועוד קצת, ולא יוצא מכך שוס דבר. מוכרחים ללכת בכמה

נסיונות נועזים, ולנסות להגיע למשהו. אני מוכרח לומר, שלכל מה שעשינו

בשנים האחרונות, ולפחות בשנתיים שאני יושב כאן, פירות אין עדייו.

מ. שמיר; אתחיל מנושא מקלט מס וכדומה, ואני רוצה

לכרוך את זה, עם כל הכבוד, עם אי ההבנה

שקיימת בבנק ישראל, מה מביא חברה לקבל החלטה להרחיב, ומה מביא משקיע

או יזם להחלטה להשקיע בישראל. כאן ישנה אי הבנה יסודית. היה לי

ויכוח עם נגיד בנק ישראל, זה היה הקיץ. הוא היה בדיעה שחוק לעידוד

השקעות הון לא השיג את מטרתו, ואת המשאבים הלאומיים האלה אפשר להשקיע

בתשתית.

הבאתי לו דוגמא, ואני מרשה לעצמי לחזור עליה. שכנעתי חברה שלנו

בגרמניה, שזו החברה הגדולה ביותר בגרמניה בענף הזה, להקים קו יצור

בדימונה. ואמרתי לו, ידידי מיכאל ברונו, עכשיו תתאר לעצמך שבמקום

הנימוקים שהבאתי להם, הייתי אומר להם "תבואו לדימונה, יש שם כביש".

הם היו צוחקים מאתנו. כשהקמנו את המפעל בדימונה הייתי צריך לשים שם

את המחשב, והמחשב הזה היה צריך לעבוד "און ליין" עם ארצות הברית. וזה

בלתי אפשרי, מפני שאיכות קוי הטלפון שם לא מאפשרת לעבוד במהירות של

2400 פעימות בשניה אלא רק של 1200. וכשפניתי ליו"ר של בזק ולשר

התקשורת, שאלו אותי מה אני ממהר, ואם 1200 זה לא מספיק לי? לא, זה לא

מספיק. שמתי את המחשב בחולון, ואני עובד "און ליין", ואני עובד בקו

שבין דימונה לחולון.

אני אתייחס לכל הנקודות, ואני מזמין את כל מחלקת המחקר של בנק ישראל,

כולל משרד התעשיה והמסחר, ואני מבטיח לכם שתראו את הדברים עין בעין.

תרדו אל העם, כמו שאומרים, ותראו את זה אחרת. אני משתדל מפעם לפעם

להיות אזרח הגון. לכן דיווחתי למרכז השקעות שהמחשב לא יכול לעבוד

בדימונה, והוא עובד בחולון. מובן שהודיעו לי שלפי החוק לא מגיע לי

מענק. זה אומר שלקחתי 100 אלף דולר וזרקתי מהחלון. גבירתי הנכבדה

מבנק ישראל, לולא העידוד שקיים בחוק עידוד השקעות הון, ואני יכול

להוכיח את זה, שום מפעל ראוי לשמו, צפונה מחדרה לא היה עולה. שום

משקיע שפוי לא היה מקים את המפעל שלנו לולא היה לנו חוק עידוד השקעות

הון, משקיעי חוץ, תיקון 25. זה פשוט לא כדאי.

לכן התמריצים האלה לא רק שהם קיומיים, אלא צריך להרחיב אותם כדי

שבאמת יגיעו משקיעים, ולא בכל שני וחמישי לטרטר אותם. אני רוצה

לחזור למושג האיום והנורא של הקונוטציה ששמה הפליה. אנחנו כולנו

אנשים חופשיים, ולא בעד הפליות. אבל גבירתי, אין כלכלה מכוונת כלשהי

ואין חוק כלשהו שאיננו מפלה, אחרת נחזור לג'ונגל, אין דבר כזה, כולל

ארצות הברית. בארצות הברית עם הכלכלה החופשית, ישנו עד היום חוק של

עידוד יצוא, ושם על רווחי יצוא משלמים חצי מס. זו אמריקה הגדולה.

ואני הצעתי לכל המשקשקים בישראל, תעשו מה שבאמריקה. את 50% הנותרים

מס דוחים שם לעשרים שנה, בלי ריבית והצמדה. וזה לכל אלה שישנה להם

הרגשה שבאות עלוקות בדמות תעשיינים ואומרות: "תן". אל תיתן לי כלום,

ידידי חבר הכנסת עמיר, אני לא מבקש כלום, תנו לי לאיזור הזה מים

וחשמל, ואם לא תתנו לי הרשו לי להביא. שום דבר אחר אני לא רוצה. אני



אביא למדינה מפעלים, אתן תעסוקה לעולים, ולא רק לעולים אלא גם

לישראלים ותיקים, ואני אביא דולרים למדינה, עם ערך מוסף של % 90.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני אעמיד את ההצעה להצבעה בנוכחות היועץ

המשפטי, שמוכרח לצאת לישיבה נוספת.

כפי שהצעתי קודם לכן, אני מעמידה להצבעה מבחינה עקרונית תמיכה בחוק.

אם תתקבל הכרעה חיובית מבחינה עקרונית, אני אציע שוועדה בראשותו של

היועץ המשפטי שלנו, שהוא ירכז אותה, תכלול את כל הגורמים הנוגעים

בדבר, כפי שמניתי אותם. הם יעברו על הסעיפים, ויקחו את ההערות שלנו

בחשבון, מה שצריך לעדכן צריך לעדכן, מה שלא ברור צריך שיהיה ברור

וכוי. מי בעד אישור החוק מבחינה עקרונית? - אין מתנגדים.

החוק אושר מבחינה עקרונית.

מ. שמיר; ובהיתי אם מותר לי להזמין את חברי הוועדה

והמשתתפים לדימונה. הנקודה העיקרית,

גברתי ורבותי, שאנחנו חייבים למצוא דרך נועזת כדי להפוך את הקערה על

פיה, ולעשות תפנית ב-180 מעלות. עברו שנים, וההשקעות לא באו, והמשק

לא צמח, והפריון ירד, ואנחנו חייבים לחזור למסלול שהיינו בו פעם.

התחלתי לתפקד בימים של ספיר כשהקימו את חבל לכיש. זה היה ב-58. אני

מכיר את כל הביקורת על "הצעטלעך" ועל הכל. אבל העובדה היא שתעשיה

קמה, והגענו להישגים בלתי רגילים, למרות כל הנפל שהיה מסביב. אבל

כשלא עושים כלום גם אין שגיאות. אני מציע שגם ברשות המחוקקת וגם

ברשות המבצעת יקבלו אומץ להביא בשורה חדשה, וזאת דוגמא אחת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה להגיד שניים שלושה משפטים,

ולהביע גם את דעתי בנושא הזה. מה שאמרו

החברים על הפעילות שנעשית ונעשתה בתקופה האחרונה. דיבר אריה בר ממשרד

המסחר והתעשיה, שמענו את שר התעשיה והמסחר, ואני מברכת על כל צעד

שנעשה כדי לעודד להרחיב ולפתח את התעשיה במדינת ישראל.

עומדים בפנינו אתגרים גדולים מאוד, ובראש ובראשונה הנושא של קליטת

העליה, אני כבר לא מדברת על הנושא הבטחוני. לוחצים על ארצות הברית

ש-250 אלף מהעולים היא תקבל אצלה, ולא רק 40 אלף. והגרמנים לוחצים על

כך שהעולים יבואו אליהם, בכדי לחדש את הקהילה היהודית בגרמניה,

וארצות מזרח אירופה רוצות את היהודים שיוצאים מברית המועצות שיבואו

אליהם, וכל זאת משום שהם יודעים שהתרומה של האנשים האלה היא גדולה.

ואם הם לא יבואו למדינת ישראל בגלל כל הקשיים שישנם, אנחנו נפסיד אחת

מהעליות הטובות והחשובות ביותר שיכולות להביא לתנופה במשק.

ביקרנו בבאר שבע, ראינו את תנופת הבניה, ורחב לי הלב. ביקרנו בנבטים

לשתי מטרות, האחת לגבי ההצעה להקים את המפעל לשיפוץ מנועים אשר יוזם

ח"כ צידון. הרעיון נולד כאן, והוא התחיל לגלגל אותו. יש משקיעים

שמוכנים להשקיע. כל זה מתעכב במרכז להשקעות, ועדיין לא נגמר. זהו חבר

כנסת שמתרעם על הביורוקרטיה הקיימת עד שמאשרים מפעל שכולו יהיה מיועד

ליצוא, לשיפוץ מטוסים, בנגב, שיתן תעסוקה לכל המרחבים גם לבאר שבע,

גם לדימונה, גם לערד, ולכל האיזור הזה. ואני לא מבינה למה זה כל כך

מתעכב.



אפילו חיל האויר, כששאלנו את דעתו של המפקד שם, הוא אמר שהם יכולים

בהחלט לתת את המסלול הקיים היום שמשרת את הצבא. אפשר לתת להם להשתמש

בו לנחיתה ולהמראה. למה זה כל כך מתעכב?

משקיע שמחכה זמן רב, ימאס לו, והוא לא יחכה יותר. על זה בוכה הנביא.

שמענו משר התעשיה והמסחר, ואני מברכת על כל הרעיונות וההצעות. שמענו

אותו קובל על כך שמשרד האוצר שם רגל לכל התחלת ביצוע של התכניות

הללו. לכן, עד שנראה את הצמיחה כתוצאה מהתכניות שאתה היום חזרת

עליהן, ושמענו אותן גם ישירות מהמקור, משר התעשיה והמסחר. כולנו

מייחלים ומתפללים לצמיחה שתהיה. כולנו רוצים בה, אבל היא עדיין

איננה.

ובאה המלחמה הזאת, והכניסה שוב מקלות בגלגלי הצמיחה. אבל שר האוצר

אומר לנו שעוד מעט תשגשג הכלכלה של מדינת ישראל, אבל איך! עדיין לא

רואים שום דבר שהתקדם, שום דבר שהוזז, אף מפעל חדש עוד לא קם. להיפך,

אנחנו עדים לתופעה שמפעלים נסגרים, מפעלים מפטרים עובדים, מפעלים

עוברים לעבודה של חמישה וארבעה ימים בשבוע כדי להתחלק, והאבטלה,

הולכת וגדלה.

חברים יקרים, במצב כזה, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, המשרדים הנוגעים

בדבר, חייבים לברך על כל הצעה שנותנת תקווה ונותנת סיכוי לפתוח

אפיקים חדשים ונוספים. נוסף למה שמנה כאן ידידנו מרדכי ברקת, יש שבעה

חוקים, והוא אומר שאפשר לשפץ אותם. החוק שתיקנו על ההיטלים וכוי,

שנתיים היה מונח בוועדת הכספים. כך יהיה עוד חוק שמיני, ואולי החוק

השמיני הזה יוכל לתת פתח - תקוה, ויאפשר לצאת מהקפאון הזה. אנחנו

נכנסים למיתון, אנחנו כבר בתקופת מיתון. נוכל לצאת למרחב, וקצת לנסות

דרך חדשה, כאשר המדינה לא מפסידה פה שום דבר. להיפך, היא יכולה עוד

לצאת נשכרת כתוצאה מכך.

הצעת החוק מדברת על איזור נסיוני אחד או שניים, יכולים להיות שלושה.

ואם הנסיון יוכתר בהצלחה, אפשר ללכת להרבה מאוד איזורים אחרים, ואולי

על כך הארץ.

לראות את הדיאגרמה הזאת הלב ממש מתפלץ. כל כך ירדנו מבחינת הגידול

בתוצר הלאומי. 5% שנה היו לנו, ולמה הגענו? לאחוז אחד, לשניים.

בעקבות ההחלטה שקיבלנו עקרונית אנחנו מחייבים את הרעיון, מחייבים את

ההצעה. אתם תשבו אחר כך, הנציגות של כולם, ובכוחות משותפים תעובד

הצעת חוק, כך שתהיה באמת פריצת דרך ויהיה חידוש. אם זה היה טוב

במדינות אחרות בעולם, אין שום סיבה מדוע זה לא יכול להיות טוב במדינת

ישראל.

בחוברת הזאת יש הרבה מאוד דוגמאות, אשר מצביעות לנו על המדינות

האחרות בעולם. בהן הדבר הזה הצליח, ואין שום סיבה שזה לא יצליח

במדינת ישראל. יכול להיות שלנו יש תנאים אחרים, יש לנו אפשרויות

אחרות. שבו כולכם, ובעיצה אחת ורצון טוב של כולם, אני בטוחה שאפשר

לגבש את הצעת החוק. כולם יהיו שבעי רצון ממנה, היא תוכל לבוא לקריאה

ראשונה, לצאת לכנסת. נברך את חי'כ עמיר פרץ על הרעיון המרענן, אשר יש

בו קצת אולי להכניס דברים חדשים. אני מודה לכם מקרב לב.



ועדת הכלכלה קוראת לוועדי העובדים בכל הארץ לרכוש מוצרים מתוצרת כחול

לבן כשי לחג הפסח. השנה, יותר מתמיד, ועדי עובדים במפעלים ובמוסדות

צריכים לדאוג לכך, שהשי שינתן לקראת חג הפסח יהיה כולו מתוצרת כחול

לבן. המשק בתקופה זו נתון במיתון בעקבות המלחמה במפרץ הפרסי, ושיעור

המובטלים נמצא בעליה. מפעלים רבים נאלצים לצמצם את היצור, וכתוצאה

מכך מוציאים עובדים לחופשות ללא תשלום, ומפטרים עובדים המצטרפים

למחנה המובטלים. ציבור העובדים וועדי העובדים, שתמיד ידעו לגלות

סולידריות ואחריות למשק, מתבקשים לרכוש שי לחג מתוצרת הארץ, ובכך

וע"י לתרום תרומתם לחידוש הנעת גלגלי המשק.

הישיבה ננעלה בשעה 15;13