ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 30/01/1991

היערכות התעשייה בשעת חירום; תקנות בזק והתקנה. תפעול (תחזוקה (תיקון), התשנ"א-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתיים עשרה

מושב שלישי



נ וסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 224

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', בטו' בשבט התשנ"א, 30.1.1991, בשעה 9:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי אלמוזלינו

א. פורז

מ. גולדמן
מוזמנים
א. אוהלי, יועץ משפטי, משרד התקשורת

ח. קידר, יועץ משפטי, משרד התקשורת

צ. קורן, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר

ג. כהן, משרד התעשייה והמסחר

י. זמיר, מנכ"ל כור פלדה

מ. דור, מנהל משאבי אנוש בחברת העובדים

ד. פיורקו, מנהל ענפי המשק, כלכלה ותכנון

י. בליזובסקי, מנכ"ל התאחדות התעשיינים

י. אברמוביץ, מנהל המחלקה לתעשייה ולעסקים,

התאחדות התעשיינים

צ. ענבר, יועץ משפטי של ועדת הכלכלה
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חברת פרוטוקול הקלטות בע"מ

סדר היום

(1/ תקנות בזק והתקנה. תפעול (תחזוקה(תיקון) , התשנ"א-1991

(2) היערכות התעשייה לשעת חרום
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

אני מקדמת את האורחים בברכה.

אמנם הנושא העיקרי על סדר יומנו זה היערכות התעשייה לשעת חירום,

אבל היתה לנו פנייה ממשרד התקשורת, בקשר לתקנות, שזה נושא דחוף

שקשור לשעת החירום, ונעתרנו לבקשה לכלול את זה בסדר היום. מאחר

וזה קצר, אני בוחרת את זה כנושא ראשון, ומבקשת ממר אוהלי, היועץ

המשפטי של משרד התקשורת, להציג לפנינו את הנושא. בבקשה.
לצורך הדיון הזה נמצאים איתנו
מר אוהלי, ומר חיים קידר, היועץ

המשפטי של בזק. בבקשה. למשרד המשפטים לא הספקתם להודיע?
מ. אוהלי
הנוסח מתואם עם משרד המשפטים.

היה דיון אתמול במשרד המשפטים

על הנושא הזה. תקנות הבזק, (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"א-

1985, קובעות בפרק ד' סדרי עדיפויות וקדימויות ביחס להתקנות

טלפונים. עקב המצב הבטחוני, נוצר צורך לשנות במעט את סידרי

הקדימויות, ורק לצורכי ביטחון, ועל כן אנחנו מבקשים תיקון,

הוספת תקנה 35, שתבוא אחרי 35 המקורית, שהתהפוך להיות 34א'.
נוסח הסעיף הוא כך
הכותרת היא: סדר קדימויות ועדיפויות במצב

חירום מיוחד. 35אי: ראה השר כי נוצר מצב חירום מיוחד המחייב

שינוי סדר הקדימויות והעדיפויות שנקבעו לפי הוראות פרק זה, רשאי

הוא להורות לחברה לשנות את סדר הקדימויות והעדיפויות שנקבעו

בפרק זה, ככל שיידרש, לפי צורכי השעה.

בי: החברה תביא לידיעת הציבור את סדר הקדימויות והעדיפויות

ששונה, לפי הוראת השר, כאמור בתקנת משנה אי, באמצעות פירסום

בעיתון יומי, ובשידורי הרדיו והטלוויזיה, כלם או מקצתם.

גי: בתקנה זו, צו חירום מיוחד, הצו שבו נשתבשו סידרי החיים

. התקינים במדינה, או בחלק ממנה, מחמת המצב הבטחוני.

תחילתן של תקנות אלה, ביום תחילתן של תקנות שעת חירום, לתקופת

מצב מלחמה בהג"א, התשנ"א-1991, שזה ה-16 בינואר. וזה בא כדי

להדגיש שזה בא בגלל חוק ביטחון ולא כתאריך סתמי. וזו היתה בקשתו
:
של היועץ המשפטי לממשלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מדוע התעורר אצלכם הצורך הזה

בתוספת?

מ. אוהלי; אבקש ממר קידר, שיסביר.
ח. קידר
כפי שמר אוהלי אמר, את סדר

הקדימויות של התקנת הטלפונים

קובע השר, והשר קבע בתקנות, יש נספח ארוך ומפורט - כיצד אנחנו

צריכים להתקין טלפונים. יש שם הרבה מאוד סעיפים, למשל, בית

חולים נמצא במקום שמיני, אין הבחנה בין תעשייה ביטחונית ללא



ביטחונית. במצב המיוחד שאנחנו נמצאים בו, מובן מאליו שכאשר יש,

חס וחלילה, פגיעה ברמת גן, דבר ראשון אנחנו מוציאים את כל

הכוחות לשם ומתקינים את הטלפונים מחדש. כמובן שאנחנו מתקינים

עכשיו טלפונים לבתי חולים, לפני כל מקום אחר. כל הפעוללת האלה,

אינן בהתאם לתקנות, ולפיכך, מה שמשרד המשפטים מציע כאן, לתת לשר

סמכות, זה שבשעות חירום, יקבע לנו סדר קדימויות שונה, לפי מצב

השעה.

מ. אוהלי; אני מבקש להוסיף עוד משהו, ביחס

לתחילה. למען הסדר הטוב, סעיף

התחילה טעון עדיין אישור אישי של היועץ המשפטי לממשלה, כי זוהי

תחילה רטרואקטיבית, והוא ביקש ממני לדון איתו היינו בזה, כי

הנוהל של היועץ המשפטי קובע, שאמנם זוהי סמכות של שר, אבל בכל

זאת היועץ המשפטי לממשלה צריך לאשר את זה. לכן אני מבקש להסב את

תשומת לב הוועדה שאמנם כתב מזכר זה הוא על סמך דעותיו של הצוות

של היועץ המשפטי לממשלה, אבל היועץ המשפטי לממשלה, אישית, ביקש

ממני לדון איתו היום על זה, כדי שיאשר את זה. אני מניח שיאשר את

זה, קרוב לוודאי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו אני רוצה לשאול אותך, מר

אוהלי, מדוע ברגע האחרון, אתם

מגיעים לוועדה? זה שבועיים לאחר ה-16 בחודש.
מ. אוהלי
יש דבר שנקרא: תקנות מגירה

לשעת חירום, והכנו את זה במסגרת

הזאת, היו דיונים ארוכים במשרד המשפטים ובממשלה לגבי תקנות -

המגירה, והוחלט שם שאת תקנות - המגירה אין מפעילים, והוחלט

באופן סלקטיבי לעשות תקנות לשעת חירום בנושאים ספציפיים. היתה

מחשבה גם להכניס את זה בתקנות לשעת חירום, אבל אחר כך הגיעו

למסקנה שעדיף שתהיה זאת הוראת קבע. עשו את זה גם כן לגבי בתי

המשפט, ושם, בהגדרה למשל של מצב חירום מיוחד, החליטו שבשניים-

שלושה נושאים יעשו הוראות קבע, שמהן ישתמע שרק במצבים חריגים

ומיוחדים מבחינה ביטחונית אפשר יהיה להפעיל אותם, וזהו אחד מהם.

וההחלטה על כך ניתנה רק אתמול.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; עכשיו שאלה ליועץ המשפטי שלנו.

מבחינת הניסוח הזה, זאת הוראה

שצריכה להיות רק בשעת חירום, והיא איננה מתו וספת בהוראת קבע,

שצריך להשתמש בה בחיי היומיום, אז בחיי היומיום יש כאן מה

שמפורט בתוספת הראשונה. לכן אני שואלת, האם הניסוח הזה בא

להבטיח שהתקנה הזאת היא אך ורק במצב חירום, ועל פי תקנות של

הג"א?
צ. ענבר
יש לנו כאן איזשהי בעיה שנובעת

מכך שההגדרה מתי תחול התקנה

החדשה, איננה הגדרה טכנית מדוייקת, אלא הגדרה כללית קצת, והיא

מופיעה בתקנת משנה גי, דהיינו; מצב חירום מיוחד, מצב שבו נשתבשו



סידרי החיים התקינים במדינה, או בחלק ממנה, מחמת המצב הבטחוני.

וכאן, אין לנו שום הבטחה, שום ידיעה מוקדמת, מתי זה בעצם יחול,

מי קובע מוני זה מצב חירום מיוחד ומתי הוא מתחיל ומתי הוא נגמר.

התחילה של התקנות נותנת לנו תשובה ברורה. היא אומרת: תחילתן של

תקנות אלה, ביום תחילתן של תקנות שעת חירום, בתקופת מצב מיוחד

בהג"א. לצערי הרב, לא הצלחתי עדיין לקבל את תקנות שעת חירום

האלה, ומר אוהלי בעצמו, אני מבין, קיבל את הנתון הזה ממשרד

המשפטים, בלי שיראה את התקנות, אבל האמת היא שזה מפריע לי

שאינני יודע מה בדיוק נאמר בתקנות שעת חירום בתקופת מצב מיוחד

בהג"א, יש אני יכול לקשור את הגדרת מצב החירום המיוחד שבתקנת

משנה גי, באותו מצב מיוחד בהג"א, ככל שהוכרז ויוכרז. כלומר,

שהתקנות האלה גם יהיו צמודות, לפחות ברגע זה, לאותן תקנות שעת

חירום בתקופת מצב מיוחד בהג"א, גם במקרה הקונקרטי הזה, וגם לגבי

העתיד, זח מה שמפריע לי.
מ. אוהלי
למען ההגינות אני אומר: לגבי

העתיד לא. לגבי העתיד, אתה מצרף

את ג' פלוס הרישא של 35א', שכאן צריך משהו סובייקטיבי. שהשר

רואה שממש אי אפשר לתפקד, שמצב החירום הזה יוצר מצב שאי אפשר

לתפקד בצורה סדירה, רק לגבי סידרי העדיפויות וזהו המצב המיוחד,

שהוא רואה שבזק איננה מסוגלת בגלל המצב הבטחוני להגדיל את הסדר

הרגיל.
ח. קידר
מה קרה בימים דחופים אלה? לפני

שבועיים פרצה מלחמת המפרץ, ביום

רביעי בלילה, מאז יושבים כל מיני גורמים ממשלתיים ודנים, האם זה

מצב חירום או לא. בסוף, כפי שמר אוהלי אמר, החליטו שלא. לא

הוכרז מצב חירום. אלא, כ-10 ימים אחרי שהג"א נתנה את ההוראות

כיצד האוכלוסיה תתנהג, התקינו את החוק, או את תקנות החירום של

הג"א, ואז רטרואקטיבית נתנו גושפנקא חוקית להוראות האלה.

בזק, לצערי, לא יכולה לעבוד כך, כי הטיל הראשון נפל ביום חמישי

בלילה, כלומר, כ-8 ימים לאחר שהוכרז מצב הג"א, ואנחנו כמובן,

בכל המקרים האלה שאנחנו דוחים את ההתקנות לפי התקנות, אנחנו

עוברים על החוק, אנחנו ממילא עובדים כבר לפי מצב חירום. איננו

יכולים לקחת את בית חולים מסי 8 ולהתקין ל-7 מבקשים של התקנות,

להי ות קודם.
הי ו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
"ראה השר כי נוצר מצב חירום",

השר איננו יכול לראות מצב

חירום, כשהוא צריך להחליט שזה מצב חירום. לא השר רואה שזה צו

השעה. "ראה השר כי במצב חירום נוצר מצב מיוחד", את מצב החירום

לא הוא שרואה אותו ולא הוא שקובע אותו, אלא קובעים אותו אחרים,

מי שמוסמך לקבוע מצב חירום, ולהכריז על מצב חירום.



צ. ענבר; זה מצב מיוחד בהג"א, אבל זה

איננו מצב חירום כללי, אין לנו

התקנות, אבל ברור שאין לנו הגדרות אחרות, ברורות, שאנחנו יכולים

להישען עליהן, לכן במקרה הזה מצאו הגדרה של מצב מיוחד בהג"א.

אחרי שכבר ניתן צו, אחרי שניתנו תקנות, אפשר לסמוך עליו ולעשות

הקבלה בין התקנה הזאת לבין תקופת מצב מיוחד בהג"א. אבל מי אומר

בעתיד שבמצב חירום, היא תהיה זהה למצב מיוחד בהג"א? אין לנו שום

ביטחון שזה זהה. במקרה הזה הכריזו על מצב מיוחד בהג"א, וגם כן

הכריזו אותו רטרואקטיבית.

לכן, אי אפשר לתלות את זה בעתיד דווקא בהכרזה על מצב מיוחד

בהג"א, מפני שזה ענין ספציפי למקרה הזה, והתקנה הזאת באה לאפשר

לשר, במצב חירום מיוחד, שבמקרה הזה מסמיכים אותו למצב המיוחד

בהג"א, אבל בעתיד, זה לא בהכרח כך.

ח. קידר; ולא צריך לשכוח שסדר העדיפויות

נקבע על ידי השר, השר קובע.

צ. ענבר; השר ראה שיש צורך במצב חירום

מיוחד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; השר קובע שיש מצב חירום, על פי

הנוסח הזה.

צ. ענבר; נכון.על פי הנוסח הזה, השר הוא

שקובע שנוצר מצב חירום מיוחד,

המחייב שינוי סדר הקדימויות.

ח. קידר; אבל צריך לראות את זה בהקשר

לתקנות. השר קבע גם את סדר

הקדימויות. זה לא נקבע על ידי אף אחד, על ידי שר התקשורת, הוא

שקבע את סדר הקדימויות. לכן עכשיו מסמיכים את השר, כאשר הוא

רואה שיש מצב חירום, לשנות את סדר הקדימויות שהוא עצמו קבע.

היו"ר ש. ארבלי-אלמזולינו; אינני שלמה עם זה. אני חוששת

ממצב שיווצר, שתקנות, או מה

שקבוע כאן, ההוראות של השר וכוי, קבועות כאן בתקנות האלה, ואחר

כך יכולים להשתמש בתקנה הזאת לכל מיני מצבים אחרים שהשר רואה

אותם כמצב חירום. זהו העניין. צריך פה לקבוע מי קובע את מצב

החירום.

צ. ענבר; את מצב החירום קובע השר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו מדברים על מצב ביטחוני.

לא על מצב אחר.
צ. ענבר
אם מישהו יהיה סבור שכתוצאה

מהשינוי של הקדימויות על ידי

השר, נפגעה הזכות שלו לקבל את ההתקנה,
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אז הוא ירוץ לבתי משפט.

צ. ענבר; הבעיה היא שקשה למצוא חלופה

אחרת שמבחינה משפטית תענה לנו

על הבעיה.

מ. אוהלי; המונח שעת חירום, אינו מוגדר

בצורה מפורשת בשום חוק היום,

פרט לפקודת צווי שלטון ומשפט, שהכריזו אז שעת חירום על ידי

מועצת המדינה, ואותה שעת חירום, שלפי סעיף 9 לאותה פקודה, קיימת

עד היום הזה. אז אי אפשר למצוא את המונח שעת חירום, משהו ספציפי

מוגדר, מעבר לזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מדוע אתה נזקק פה למצב חירום,

אתה נותן מצב חירום, וגמרנו.
מ. אוהלי
מצב חירום מיוחד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו אבל אין לך הגדרה כזאת.

מ. אוהלי; זו נלקחה מבתי המשפט. אגב, יצאו

השבוע תקנות בתי משפט, שדוחות

כל מיני מועדים. משרד המשפטים כתב בדיוק אותה הגדרה. זאת לא

המצאה של המשרד שלנו, מצב החירום המיוחד הזה. משרד המשפטים ישב

על המדוכה לגבי תקנות אחרות, וגם שם נתקבלה ההגדרה הזאת, .
צ. ענבר
אבל ההגדרה הזאת טובה במשפטים,

מפנ י שהיא מסבירה מדוע צריך

בבתי המשפט לעשות הסדרים מיוחדים. היא קובעת את השיבוש.
מ. אוהלי
גם כאן.
צ. ענבר
פה הדגש איננו על השיבוש, אלא

על הצורך, כפי שנקבע בסעיף קטן

א'. מצב חירום שמחייב שינוי סדר הקדימויות.

מ. א ו הל י; למה הוא מחייב? מפני שיש שיבוש.

בגלל השיבוש, יש צרכים אחרים.

כשיש שיבוש יש צרכים, כשאין שיבוש אין צרכים אחרים, ואז נוהגים

לפי התקנות הקיימות, לא משנים דבר.

צ. ע נ בר; דרך אגב, זה לא רצוי, השינוי

הזה, להפוך את 35 הקיים ל- 34

א'.



מ. אוהלי; אין ברירה, מפני שיש כבר 35 אי.

יש 35א', 35ב', 35ג', 35ד'

לתקנות. עמדנו על הבעיה הזאת. זה יצא על פי תיקון מאוחר יותר,

היתה לנו הבעיה של המספר הזה. זה תיקון מאוחר יותר שיצא. זה

ישנו כאן באיזה מקום.
צ. ענבר
גבירתי, התקנות האלה מובנות לי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל אנחנו צריכים להביע את

דעתינו בעניין. אינני שלמה עם

זה.
צ. ענבר
בהחלט. הבעיה כפי שאמרתי, נוצרת

מכך שאין לנו שום הגדרה חוקית

שאנחנו יכולים לסמוך עליה, אין לנו מבחן טכני, יש לנו אך ורק

מבחן של שיקול דעתו של השר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו מקבלים כל מיני החלטות,

המתחייבות במצב חירום.
מ. אוהלי
הממשלה מסמיכה כל שר ושר לפעול

בתחומו - הוא, על פי המצב

שנוצר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אינני יודעת מי הסמיך פה את השר

בעניין הזה?
מ. אוהלי
באשר לשינוי סדרי קדימויות, יש

לו סמכות מוחלטת.
צ. ענבר
על פי חוק הבזק, סעיף 12בי, השר

הוא שרשאי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש לו סמכויות, או שנקבעו

בתקנות?
צ. ענבר
יש לו סמכויות בחוק הקבועות

בחוק הבזק, והוא מוסמך לקבוע את

הקדימויות. הוא רק צריך להביא זאת לידיעת הוועדה על מנת שהיא

תחווה את דעתה.

אז הבעיה היא, אם היינו יכולים לתת זאת לשר ולהגיד לו: אתה תהיה

צמוד להגדרה כזאת וכזאת, אבל אין לנו הגדרה משפטית למצב חירום.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך אפשר לדון בתקנות כאשר

אין לך הגדרה, כאשר אינך יכול

לדעת אם אחר כך יהיה שינוי של התקנה הזאת, גם בימים רגילים שהשר



חושב אותם כמצב חירום?

מ. אוהלי; כאן אין לו שיקול דעת מוחלט כל

כך, מפני שאם חדלו השיבושים,

מחמת מצב הביטחון, אם וכאשר מצב הביטחון משתפר,
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שיקול הדעת הוא רק של השר.
מ. אוהלי
אבל הוא מוגבל במסגרת של

ההגדרה, כיוון שנשתבשו סידרי

החיים מחמת מצב הביטחון. אם אין שיבושים, השר איננו רשאי להשתמש

בסמכות הזאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה יודע שגם כשיש קטיושות

בצפון, החיים גם כן משתבשים.
מ. אוהלי; ולכן נאמר
חלק במדינה, אז

בצפ ון לא יתקינו שם טלפון לחבר

כנסת, אלא יתקינו לבית חולים, או לכלל התושבים, או למוסדות

ביטחון במקום. תהיה העדפה מיוחדת לאיזור הצפון.
צ. ענבר
אלא אם כן תולים את סמכות השר,

אך ורק בהכרזת מצב מיוחד בהג"א,
ואז אומרים
מצב חירום מיוחד כל אימת שהוכרז על מצב מיוחד

בהג"א.
מ. אוהלי
אין זה מובטח שבעתיד ישתמשו

בהגדרה הזאת.
ח. קידר
זה בא מאוד מאוחר, זה בא 10

ימים אחרי המצב המיוחד. כלומר,

10 ימים אנחנו פעלנו שלא כחוק.
צ. ענבר
דבר זה הובא לידיעתה של הוועדה,

שהביעה את דעתה בנושא.
מ. אוהלי
נשתדל לחפש במשך הזמן,בהתייעצות

עם משרד הביטחון ועם משרד

המשפטים, ולמצוא הגדרה שונה לנושא הזה. בינתיים, אני שוב, מודיע

לוועדה שאנחנו נפעל לפי זה, ונשקוד למצוא הגדרה טובה יותר.

נתי יעץ גם עם מר ענבר.
צ. ענבר
אחרי שאני אראה את תקנות שעת

חירום, בדבר המצב המיוחד בהג"א,

אז יכול להיות שננסה למצוא.
מ. אוהלי
הגדרה טובה יותר. בינתיים נפעל

לפי זה, ונביא לידיעת הוועדה,

אם נמצא הגדרה יותר טובה, שתאפשר לפעול במסגרת מצומצמת יותר,

בשיקול דעת מצומצם יותר, זה בעצם רצון הוועדה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נזמין את היועץ המשפטי שיבוא

איתכם בדברים, בכדי שתמצאו

הגדרה שתענה על כל ההערות שהשמענו פה. בסדר.
מ. אוהלי
תודה רבה.

(2) היערכות התעשייה בשעת חירום

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הסעיף העיקרי בסדר היום, ויש
לנו למעשה שניים הוא
היערכות

התעשייה בשעת חירום. אנחנו רוצים לשמוע קצת דיווח על מה שהילך

בתעשייה. והנושא השני זה המסקנות. נתחיל עם הנושא הראשון,

היערכות התעשייה לשעת חירום. אני חברה גם בוועדת העבודה

והרווחה, וראיתי אתמול, גם קהות של הרגישות לנושאים אלה. כל

הוועדות עוסקות בכל הנושאים. במקום שכל ועדה תתרכז באותם

הנושאים שהם בתחומה, גולשים לנושאים שהם אינם בתחום שלהם, ואז

יש חזרות, לצערי הרב. ועל כך אני מתרעמת, דיברתי כמה פעמים

בנושא הזה, אבל זה אינו מועיל.

כבוד ועדת העבודה היתה צריכה לעסוק בנושא התעשייה, או בנושא

החקלאות, נושאים שאינם נוגעים לה. תדון בעניני שכר! בוועדת

הכספים יש דיונים, שזה קשור עם תקציבים, אבל נכנסים לתחומים שלא

להם, וזה משבש את הכל, אז חלק מחברי הכנסת כבר היו באותה ועדה,

ושמעו כבר את הדיון, והם אומרים: בשביל מה לבוא פעם נוספת

ולשמוע את אותם הדיונים? וזה חבל, כי זה משבש את סדרי העבודה,

וגם מחליש את הרגישות של חברי הכנסת לאותם הנושאים שנמצאים

בוועדה. איננו יכולים שלא להתייחס לנושאים, אפילו אם המצב הוא

כזה. ועדת הכלכלה, כוועדת כלכלה, איננה יכולה, היא חייבת לעשות

את זאת, מכיוון שהנושאים האלה נמצאים בתחום טיפולה, ואנחנו

מגלים רגישות גדולה לנושא. אנחנו מלווים את הגורמים השונים במשך

כל ימות השנה, לא רק בשעת חירום. לכן אני מבקשת לראות את

העניינים בפרופורציה הזאת.
נמצאים איתנו
מר צבי קורן, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר; גב'

גבריאלה כהן, משרד התעשייה והמסחר; מולי דור, מנהל משאבי אנוש

בחברת העובדים; יצחק זמיר, מנכ"ל כור פלדה; דוד פיורקו, מנהל

ענפי המשק, כלכלה ותכנון; מר יהושע אברמוביץ, מנהל המחלקה

ללתעשייה ועסקים בהתאחדות התעשיינים; ומר יורם בליזובסקי, מנכ"ל

התאחדות התעשיינים.



הייתי מבקשת ממנכ"ל משרד התעשייה והמסחר שיתן לנו סקירה קצרה על

המצב בכללו, בנושא התעשייה ותיפקודה בימים כאלה, במצב החירום

שאנחנו נמצאים בו ואיפה יש בעיות. ואחר כך נשמע את מנכ"ל

התעשייה, נשמע גם את התעשיינים עצמם וניראה איך הם מתמודדים עם

הבעיות הללו. אנחנו יודעים שבתקופה כזאת, מספר הפועלים מהשטחים

שעובדים בתעשייה איננו גבוה כל כך, אבל בכל זאת יש פועלים

מהשטחים. ובנוסף לכך, באיזורים מסויימים של הארץ, יש העדרויות

של יהודים מן העבודה, כתוצאה מהמצב הזה, או שהם אינם נמצאים

במקום המגורים שלהם, ועברו לגור במקום אחר; והן בגלל העדרותם של

נשים מהעבודה, בגלל שבבתי הספר אין לימודים סדירים, והן נאלצות

להשאר בבית מרותקות בגלל הילדים. יש מקומות עבודה שמצאו סידור

זמני להחזקת הילדים בשעות הללו, כשהאם או האב נמצאים בעבודה,

וזה נחשב בהחלט ליוזמה מבורכת של התעשיינים. בבקשה, מר קורן.
צ. קורן
אתחיל בסקירה של תקופה

היסטורית, אנחנו נמצאים כבר

כשבועיים מיום פרוץ המלחמה, וכדאי לראות מה היתה ההתפתחות

בשבועיים האלה.

התכוננו, בכל התוכניות שנמצאות אצלנו בנושא של רשויות מל"ח

ורשויות למשק כללי, שהן יהיו בנויות על קונצפציה של מלחמה, שבה

מגייסים חלק גדול מהעובדים, ולכן נקבעה שיטה של הגדרת מפעלים

חיוניים, כאשר מפעלים חיוניים מאפשרים לאותם מפעלים, לשחרר

מהגיוס את העובדים החיוניים שבהם, וטבעי הדבר שמערכת הביטחון

לוחצת שהמספר יהיה קטן ככל האפשר, ואנחנו לוחצים שהמספר יהיה

גדול י ותר.

ברשימת המפעלים החיוניים שהיו קשורים לתעשייה ואינם קשורים

למערכת הביטחון, היו כ-400 מפעלי תעשי יה, ועוד כ-250 מפעלים

במסגרת ההגדרה של מפעלים חיוניים, שמתאפשר להם להמשיך ולתפקד.

בשטח המזון זה כלל גם מאפיות ורשתות שיווק. והכוונה כאן היא

להביא לידי כך, שגם בשעת מלחמה, כשרוב העם מגוייס, מה שלא היה

כך במקרה הזה, עדיין המשק יכול לתפקד בצורה שילדית, בעיקר

היצואנים הגדולים, ואלו שמספקים את החומרים העיקרים.

ואכן, זה מה שהיה בימים חמישי, שישי וראשון, בשלושת הימים

הראשונים. אלן היו המפעלים שאפשר היה להפעיל אותם, וגם כאן,
מבחינה זאת, התעוררה בעיה, והוא
ההודעות כביכול הסותרות, שמצד

אחד אמרו להשאר בבתים, ומצד שני יש מפעלים חי וני ים, שלא כל אדם

ששייך אליהם אכן רצה לבוא, או לא ידע שצריך לבוא. אני מקווה שאת

הלקחים האלה נסיק לקראת הפעמים הבאות.

החל מיום שני, המצב היה עוד י ותר מעורפל, כשהותר גם למפעלים לא

חיוניים לעבוד, אבל עדיין היתה הוראה של הג"א להשאר בבתים.

ניסינ ו לתפעל את התעשייה בצורה כזאת שהודענו אישית למנהלי

המפעלים שאכן הם רשאים לעבוד. למפעלים היתה בעיה להודיע לאנשים

שלהם לבוא, כאשר מודיעים להם להסתתר בבתים. ובאותו זמן היתה



הערכה שלנו שכ-50 אחוז של מפעלי התעשייה יתחילו לעבוד.

במשך 10 הימים האחרונים, הגענו להסדר מיוחד עם מערכות הג"א

והמפקח על העבודה, שנגדיר הגדרה חדשה שנקראת: מפעלים חיוניים

ל-30 יום, כלומר, אותם מפעלים שלא ניתנה להם את הפריבילגיה

הקודמת לשחרור מהצבא, אבל ניתן להם המעמד שהם יכולים לעבוד

ולהודיע על כך לכל אנשיהם. הרשימה הראשונה שאושרה כללה בסך הכל

כ-100 מפעלי יצוא, ובימים אלו עומדים להיות מוגשים לוועדות עוד

כ-500 שמות של מפעלים, שבעיקר הגדרנו אותם כמפעלי יצוא, ומפעלים

שמספקים חומרי גלם ליצוא.

נכון לרגע זה לפי הערכתנו, התעשייה מופעלת ב-80 עד 95 אחוז

מכושרה, יתיכף אעמוד על הבעיות מדוע היא איננה מופעלת ב-100

אחוז מהכושר שקיים. אבל לפני שאני אדבר בפרטים על התעשייה, פשוט

מעניין לשמוע כיצד התארגן משרד התעשייה והמסחר.

המשרד שלנו פועל בשעות מלחמה, עם שתי רשויות. רשות אחת היא רשות

מל"ח, והשניה היא רשות משכ"ל - רשות משק כללי. רשות המל"ח היא

הרשות שצריכה לדאוג לאספקת המזון לאוכלוסיה. ביום שישי היתה

תקלה באספקת חלות, שבדיוק בשעת אפיית החלות בשתיים בלילה, היתה

אזעקה והבצק החמיץ ו/או נחרך, לכן היה איזשהו מחסור קל ביום

שישי. פרט לכך, אספקת המזון היתה שוטפת וסדירה, והמאפיות

הופעלו.

ביום ראשון שלאחר ההפגזות, היתה לא רק אגירה אלא פאניקה. באיזור

. הצפון רכשו פי חמש כמויות לחם ובאיזור המרכז והדרום פי שניים.

אבל ביום ראשון אחר הצהרים, נגמר המחסור, למרות הכל, והתחילו

להתקבל עורפים אדירים של לחמים. המאפיות כמובן פנו אל המשרד

לבקשת פיצויים, כי הם אפו יותר מידי. זאת הבעיה שקיימת, ואנחנו

כבר עמדנו על כך ופנינו לאוצר שתיווצר לנו קרן, שנוכל בבוא העת

להכריח את המאפיות לאפות כמויות י ותר גדולות, ממה שהן חושבות

שצריך, וזה יהיה על אחריותינו. כיום המצב הוא די מוזר: אנחנו

פונים אל המאפיות ומבקשים מהן לאפות יותר, אבל זה על אחריותם,

ואם נשארים עודפים, אין מי שייקח זאת על עצמו. אותו דבר עם

בעיית הה ובלה.

אם אסכם את הפרק הזה של אגירת המזון והפאניקה, בסך הכל, לא היה

במדינת ישראל מחסור בכל מוצרי היסוד בכל המקומות. המערכת תיפקדה

יפה בשיתוף יפה עם השלטונות ופעלה כפי שצריך.

יש לציין כמובן לזכות את מלאי החירום לקראת המלחמה. היו מלאים

עד אפס מקום. היתה בעיה אך ורק במוצר אחד. היום אני יכול לגלות

כי סוף-סוף פתרנו את הבעיה, זה בקשר לבשר; בדיוק ב-15 לחודש

היתה אמורה אניה ארגנטינאית להכנס לנמל עם 4,000 טון בשר, וזה

היה בהחלט מביא אותנו למלאים, ועד נכון לאתמול היא כבר נכנסה.

אז מאחר והיא כבר נכנסה, אנחנו כבר שבעי רצון. למרות שהיה חשש

שירד מלאי החירום, המשכנו במדיניות שנקראת "מדיניות ההצפה".



היתה התלבטות האם להתחיל להקציב את המוצר, כשהוא ירד כבר ממלאי

החירום. המדיניות של המשרד שלנו היתה להמשיך בהצפה, זאת אומרת,

לא ליצור ולו רק תחושה רגעית של מחסור, כי זה מכניס את האנשים

לפאניקה, ולקחת את הסיכון. המדיניות היא מדיניות הצפה ולא

מדיניות הקצבה, כדי לא ליצור מחסור, עם כל הסיכונים שהיו בכך,

והסתבר לאחר מעשה שהסיכון היה כדאי, והיום המחסנים שוב מלאים.

פרט למוצר הזה, כל מוצרי המזון נמצאים, היום גם במוצר הזה אין

מחסור, אנחנו נמצאים במלאים של למעלה משלושה חודשים, אין לנו

בעיה באבטחת הנושא של אספקת מזון לאוכלוסיה.

כבר ב-15 בחודש, התעוררה בעיה בנושא ההובלה ליבוא וליצוא. חברות

התעופה הפסיקו, פשוטו כמשמעו, את הנחיתות בארץ, ונוצרה בעיה של

נפח תובלה. "אל-על" הגבירה טיסותיה, ולדעתי הנושא של נפח תובלה,

כמעט אינו מהווה היום בעיה, הן ביבוא והן ביצוא, מבחינה

אווירית.

בנושא ההובלה הימית, "צים" כידוע מובילה כ-50 אחוז מהנפח,

והתחילה להתעורר בעיה של אוניות זרות שלא רצו להכנס בשלב הראשון

בעיקר בגלל פחד מהמלחמה, ובשלב שני, בגלל תעריפי ההובלה.

הייתי אומר, בפעולת בזק מהירה יחסית, בשיתוף בין המשרד שלנו

לאגף מס רכוש, נקבעה נוסחה, שבעצם מדינת ישראל לקחה על עצמה את

סיכוני המלחמה בפרמיה מסויימת לגבי המטענים, וכאן הבעיה נפתרה

לחלוטין.

לגבי גופי האוניות עצמן, המדינה לקחה על עצמה את האחריות על

נזקי מלחמה לגופי האוניות, אגב ללא פרמיה, פשוט את צו ההחלה של

שר האוצר שמטיל היום מס רכוש על אוניות ישראליות, החילו גם על

אוניות זרות, והיה ניראה לנו שפתרנו את הבעיה לחלוטין. אך

הבעיה איננה פתורה לחלוטין, מסיבות שאינן קשורות בנו, כי מתברר

שאלו שיש להם משכנתאות על האוניות, עדיין אינם משוכנעים שמדינת

ישראל אכן יכולה לשלם. זאת אומרת, אנחנו מצידינו עשינו את מה
שצריך, אמרנו לבעלי האוניות
אין לכם בעיה, אנחנו משלמים את

נזקי המלחמה, יש ביטוח.

נכון לאתמול, היתה שיחה עם גביש. הוא אומר שהוא חושב שהיום הוא

יגמור עם זה, יחד עם הסוכנים של אותן האוניות, כניראה כדי

לשכנע אותם שאין זה כל כך נורא, ואנחנו מסוגלים לשלם את נזקי

המלחמה לגופי האוניות. אני מניח שהבעיה הזאת תיפתר. נכון לרגע

זה יש פה ושם בעיות עם מספר אוניות שאינן רוצות לבוא, למרות

ההסדר שניראה לנו כהסדר יחסית לא רע, עם פרמיות סבירות.

להגיד לכם שאני, כנציג משרד המסחר והתעשייה, שבע רצון לגמרי

מהפרמיות, זה לא יהיה כל כך נכון, אבל איכשהו אלו פרמיות

סבירות, כיוון שלדעת האוצר אי אפשר לתת ביטוח ללא תשלום פרמיות.



מבצע דומה נעשה בענף היהלומים, שם כידוע לכם, הפרמיות הועלו פי

20 וגם שם נקבע ביטוח של מס רכוש לגבי יהלומים. אנחנו מדברים אך

ורק על נזקי מלחמה, זאת אומרת, אם היהלום אבד, ממשיך לחול

הביטוח המסחרי הרגיל, והמדינה לוקחת על עצמה את ביטוח נזקי

המלחמה. וגם כאן המחשבה שלנו היא שבסופו של דבר, לא נצטרך לתת

ביטוח, כי חברות הביטוח אכן יסכימו לרדת לאותו תעריף שאנחנו

קבענו, וימשיכו את הביטוח הרגיל, מבלי שהמדינה תיכנס לזה. בכל

אופן, זה מהווה שוט לגבי חברות הביטוח, שהמדינה אכן תיקח על

עצמה את נושא נזקי המלחמה.

נחזור לנושא תפעול המשק בעצמו. מיום שלישי, עם כניסת מצב שגרת

חירום, שבו המצב עדיין איננו לגמרי בטוח, היו לנו כמה בעיות

שניסינו להתגבר עליהן. בעיה אחת רצינית שהועלתה היתה לגבי כל

תעשיית הפלסטיק, מאחר ובית הזיקוק, או מנכ"ל בית הזיקוק, לקח על

עצמו את הפסקת הפעלת מתקן האתילן. למי שאינו יודע, האתילן זה גז

שנוצר מהנפט, והוא מפעיל את כל תעשיית הפלסטיק. בגלל החשש,

שהטיל נפל לא רחוק משם, הם הפסיקו את היצוא, וזה היה אומר

שתעשיית הפלסטיקה תהיה מושבתת תוך תקופה קצרה. היו מאבקים

ובעיות של אחריות, וביום ראשון השתכנע שר האנרגיה שלמרות החשש,

חייבים להפעיל את המתקן, והמתקן הופעל מחדש. כך שנכון לרגע זה,

אני מניח שהתעשייה הפטרוכימית, תעשית הפלסטיק, אכן תכנס ליצוא

השוטף.

הקימונו מייד עם פתיחת המלחמה, וזה חלק ממערך המל"ח, מטה חירום

ומטה שיושב במשרד המרכזי, וארבעת המחוזות של המשרד היו פתוחים

בתקופה הראשונה 24 שעות, ולאחר מכן עד שבע בערב. מטה זה נועד

כדי לנסות לפתור את כל הבעיות שמועלות על ידי התעשייה המקומית

והמסחר, בהתחשב במצב שהאנשים נמצאים בבית. אבל האנשים שלנו,

כמפעל חיוני, נמצאו במקומות וניסו לפתור את כל הבעיות. לדוגמא,

בנושא האתילן, זה הגיע עד ללבל הגבוה ופתרנו אותו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי נתן את ההוראה להשבית?

צ. קורן; משרד האנרגיה, זאת אומרת, זה בא

ביוזמתו של מנכ"ל בתי הזיקוק,

שהוא גם ראש הג"א איזורי, ואנחנו פנינו להג"א הארצי שלא יכול

היה לכפות את רצונו על הג"א המקומי, כי כל אחד טוען: מי יקח את

האחריות, והם קיבלו לזה את ה"בקינג" של משרד האנרגיה. זאת

אומרת, מנכ"ל משרד האנרגיה לקח על עצמו את האחריות. לא מעט

לחצים רזיו צריכים להיות מופעלים. אבל מה שהרגיע אותנו זה שבדיוק

אז הגיעו טילי הפאטריוט ביום חמישי בערב. העובדה שהגיעו טילי

פאטריוט, והפילו שם את הטיל, נתנה להם את הדחיפה לפתוח מחדש.

אין מדובר רק על כך ש"כתר" לא תוכל לייצר כיסאות, אלא מדובר
בייצורם של דברים בסיסיים
שקיות חלב והגביעים של הגבינות

והמרגרינה, ששייכים לצריכת המזון היומיומית. ולכן, לחצנו בעיקר

בכיוון הזה ולא בכיוון שזה מפריע לתהליך היצוא, שגם הוא כיוון

רצוי כשלעצמו.



העבודה התחדשה, העסק עובד כפי שהוא צריך לעבוד, ונכון להיום,

כפי שאמרתי בסקירה שלנו להערכתינו, התעשייה עובדת בכושר תפוקה

של בין 80 ל-95 אחוז, בהתאם לכל ענף.

הבעיה שקיימת היום בתעשייה היא בעיקר העדרות העובדים. 1. העדרות

עובדים מהשטחים, 2. העדרות האימהות. תוכלו לשאול, הרי העובדים

מהשטחים רובם ככלם אינם משפיעים על התעשייה, רובם עובדים או

בחקלאות או בבנייה, אבל התברר שזה משק שבו דבר אחד קשור בשני.

אם תעשיית הבנייה איננה עובדת, אז מפעל נשר עומד להיות סתום

בעודפי המלט, וכל התעשיות הקשורות בייצור מוצרי בנייה, אלמנטים

של בנייה, כגון, חמדיה שמייצרת את הדלתות, או כל מפעל אחר, הוא

בעצם עומד היום באפס תפוקה לשוק המקומי, בגלל היעדרות תעשיית

הבנייה. אלה בפירוש מפעלים של השוק המקומי.

כנ"ל לגבי מפעלי מזון. אמנם אמרתי שהערבים עובדים בחקלאות, אבל

מתברר שמפעלים שמייצרים מוצרים שקשורים בתוצרת החקלאית, גם הם

תקועים, בגלל שלא מגיעה אליהם חומר גלם שמקורו בחקלאות, שבו

עוסקים הערבים. וזאת, בנוסף לאותם ענפים, שבתעשייה שלהם. חלק

מהעובדים הם מהשטחים, זה בעיקר מפעלי טכסטיל, וגם קצת מפעלי

מזון, שכאשר הפועלים שבאים מהשטחים אינם עובדים, בחלקו זה פוגע

ביצוא. זאת אומרת, עד עכשיו דיברתי על השוק המקומי, אך לגבי

המפעלים האלה שאינם יכולים להפעיל את עצמם ויש להם הזמנות, זה

בגלל נושא הערבים מהשטחים.

ביום ראשון, בישיבת הממשלה, העלה שר התעשייה והמסחר בפני שר

הביטחון את הבקשה לשחרר את העובדים מהשטחים, אבל שוב, פה זה

בעיה של ביטחון. למיטב ידיעתי, היתה אתמול ישיבה של ועדת הכספים

של הכנסת, בשעה 15.30, עם מתאם הפעולות בשטחים, כדי לראות מה

ניתן לעשות בנושא שיחרור העובדים. אבל אין ספק, כל זמן שהמצב

הזה קיים, תהיה האטה בפעילות התעשייתית, אם באופן ישיר, כפי

שאמרתי, וזה כלל מפעלים ליצוא, ואם באופן עקיף, על ידי זה

שסקטורים אחרים במשק מושבתים, והתעשייה אינה יכולה לפעול.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
היצוא נפגע?

צ. קורן; היצוא, לפי הערכתינו, בעיקרון,

כמעט ולא נפגע. ביום - יומיים

הראשונים היתה בעיה. מהמידע שקיבלנו, רוב רובם הצליחו להתגבר על

הקשיים. נ וצרו שתי בעיות שגם הן נפתרו, אי היום ומחר ייפתרו,

שזה בעית סיכוני הסחר, ובעית יבוא חומרי הגלם בנושא האשראי.

החברות הבינלאומיות הזרות, שהיו נוהגות לתת אשראי ליבואן

הישראלי של חומרי הגלם, הפסיקו לתת לו אשראי, ואז ממילא נוצרה

בעיה. חברות לביטוח סיכוני סחר חוץ של המדינות הזרות, המקבילות

לחברה לביטוח סיכוני סחר חוץ שלנו, שהן נותנות ליצואנים שלהם

ביטוח סיכונים, הפסיקו לתת ביטוחים, אבל זה היה נכון עד אתמול,

ועכשיו זה נפתר.



אבל יש בעיה רצינית של אשראי. אנחנו נתנו אישור לחברה לפיתוח

סיכוני סחר חוץ, וזה צריך להיות מופעל מהיום, שהחברה לביטוח

סיכוני סחר חוץ שלנו, תיתן ביטוח ליבוא חומר גלם ליצואנים,

שבמקום שעד עכשיו קיבלו אשראי מהיצרנים, יקבלו אשראי מהבנקים

הישראלים והחברה תיתן את הביטוח. בכך פתרנו את בעית יבוא חומרי

הגלם ליצוא.

היתה בעיה נוספת של קניינים, שלא היו מוכנים לקנות תוצרת

ישראלית, ולשלם עבורה, מה שנקרא, "פרפורנס", מהחברה לביטוח

סיכוני סחר חוץ, ביקשנו גם כן להפעיל תכנית מיוחדת שצריכה לקבל

את אישור ועדת הכספים של הכנסת, לעמידה בלוח הזמנים של יצואנים.

אני מקווה שמחר זה יגיע לוועדת הכספים של הכנסת, והתכנית הזאת

תאושר. כך שמבחינת היצוא, הייתי אומר שאת הסיכונים שהמדינות

הזרות, או החברות הזרות הטילו עלינו, הצלחנו לפתור באמצעות

החברה הישראלית. בוודאי זה גורם פה ושם קשיים, אבל ניתן לומר

שמבחינה זאת, היצוא, וגם יבוא חומרי הגלם שלו, וגם יצוא המוצר

הסופי, ונושא האשראים, יבוא בהחלט על מקומו בשלום.

יש בעיה אדירה של הבנקים הזרים והמובילים היפנים, שהפסיקו להכיר

במדינת ישראל. בנק ישראל עשה איזושהי פעולה, וגם חלק מהבנקים

האירופאים והאמריקאים, לא יאומן, הפסיקו לתת אשראים לבנקים

הישראלים, זה טופל בלבל הגבוה ביותר, למיטב ידיעתי, פרט ליפן,

ששם עדיין אינני יודע מה המצב. גם עם אירופה וגם עם ארה"ב העסק

נפתר. זאת אומרת, או שהם השתכנעו, או בגלל שיש פאטריוט, או

בלחצם של הגורמים שהפעלנו, הן באמצעות משרד החוץ והן באמצעות

הנספחים. היום לא נראית בעיה רצינית בנושא הבנקים הזרים,

והתעשייה יכולה להמשיך ולתפקד כרגיל.

כפי שאני רואה היום, הבעיה של התעשייה המקומית היא בעיה שנוגעת

לא לתעשייה בלבד, אלא לכל השרשרת שדווקא מתחילה מהמוכר הקטן,

ומהקימעונאי. הקימעונאי, הסיטונאי ובסופו של דבר התעשייה

המקומית. כל השרשרת הזאת נעצרה בשוק המקומי. לא הסתובבתי בתל

אביב, אבל אומרים לי שבתל אביב בשעה ארבע-חמש כבר אין קונים,

וגם בשעות היום אין קניות, ואין גם מצב-רוח לקניות, והפגיעה

הראשונה היא קודם כל במצרכים ברי-קיימא. על המזון אינני מדבר,

כי שם התעשייה לדעתי, אפילו חוגגת. תעשיית מוצרים ברי-קיימא היא

הראשונה שסובלת, לאף אחד אין ראש היום לקנות רהיטים מקררים,

ושאר דברים כאלו. זה משליך מייד על היבואנים ועל הסיטונאים,

שכמובן נשארו תקועים עם המלאי, ואחרון בשרשרת ז ו התעשייה, ולכן

הדגשתי שהבעיה של התעשייה מתחילה בעצם מההתחלה, ולכן לא היה

ניראה לנו שיש מקום לפתור את בעית התעשייה בלבד, כי צריכים

לפתור את כל השרשרת.

זה מתחיל מנושא החזרת הצ'קים, שזה נושא רגיש. למרות שדיברנו עם

בנק ישראל לנסות לפתור את הבעיה, זו בעיה רגישה, איפה אתה מפסיק

עם החזרת הצ'קים, כי זה מתחיל מהקונה שהציקים שלו חוזרים, דרך

הקימעונאי וכו '.



אבל הבעיה שנראת לנו כחשובה ביותר, זה מתוך הנחה שהמצב הזה

יימשך זמנית. אם המצב הזה יימשך חצי שנה, אז הפיתרונות שאנחנו

מציעים אינם הפיתרונות שיפתרו, כי המפעלים יפשטו את הרגל,

יתחילו עם פיטורי עובדים. ושוב אני אומר, זה איננו מתחיל

מהתעשייה, כי התעשייה זה הטוף. יתחילו עם פיטורי העובדים,

המוכרים והטיטונאים, כי הם לא יוכלו לשלם משכורות, הבעיה היא

שהיום ההוצאות קבועות ואין הכנטות. אי לכך, פנינו למשרד האוצר
בשלוש דרישות
הדרישה הראשונה, לאפשר לכל המי גזרים דחיית תשלומים לרשויות

הממשלה ולרשויות המוניציפליות, זה אומר: מיקדמות מט הכנטה, מט

קניה, מע"מ, וזה אומר אפילו תשלומי ארנונות, זה בעצם דחיית

תשלומים, מעין הלוואה שהממשלה נותנת לכל החייבים שלה, לתקופה

מטוי ימת כפי שיוחלט.

התביעה השניה היא לדרוש מהבנקים לדחות את מועדי פירעון

ההלוואות, שוב פעם, כדי שלא יהפכו להיות מחזירי ציקים וכוי. כל

מי שצריך לשלם את הקרן והריבית בתקופה הזאת, יש לדחות לו את

התשלום. זו הלוואה נוטפת, או אשראי אם תרצו, של הבנקים למערכת.

והדרישה השלישית, הקמת קרן משותפת לממשלה ולבנקים, ביחט של אחד

לאחד, דהיינו 50 אחוז ערבות ממשלתית או ערבות מדינה, כי המדינה

איננה צריכה לגייט את הכסף, מטפיק שהיא תערוב ב-50 אחוז והבנקים

גם הם ישתתפו, על מנת לממן את ההון החוזר של המערכת, וההון

החוזר יכול להתבטא אצל התעשייה בהמשכת יצור למלאי; אצל

הקימעונאים והסיטונאים אפילו ביצירת מכירה באשראים. או שלא

במזומנים. אנחנו דיברנו על מתן הלוואה לתקופה בטדר גודל של שנה,

אפילו חצי שנה, כדי לתת אורך נשימה.

לכן הדגשתי, שאם המצב יהיה זמני, אז אין טפק שתהיה אפשרות החזר

של אותן ההלוואות, כי לא מדובר על מענקים. אם המצב יימשך, הרי

הכסף יאכל ולא תהיה הכנטה, ואת התוצאות שיהיו מי ישורנו. אבל

אלה הדרישות שהגשנו לאוצר אתמול, לאחר ישיבה משותפת שהיתה למשרד

יחד עם הגופים הכלכליים, עם התאחדות התעשיינים, עם התעשייה

הקיבוצית ועם איגוד לשכות המטחר. אלה התוצאות שהיו נראות

הישימות ביותר, והפיתרונות הזולים ביותר, כי לא מדובר על הוצאת

כספים ממש כמענקים, אלא כאשראים, לתקופת החירום. ההחלטה טרם

נתקבלה, זה נמצא כרגע בהתגבשות. כמובן שהפרטנר העיקרי לכך הוא

משרד האוצר, שצריך לתת את הטכמתו לכל הדברים האלו, כי אם נדבר

על דחיית תשלומים לממשלה עצמה, אז לאדון גביש יש ודאי בעיה

בהכנסות, הוא יצטרך לתת על זה את הדעת, ואנחנו ערים לזה. אבל

לדעתי, היום, בשעת חירום כזאת, איננו רואים דרך אחרת, זאת הדרך

שנראית לנו הטבירה ביותר, הזולה בי ותר והאפקטיבית בי ותר כדי

להתחיל את המהלך.

אלה בעצם עיקרי הדברים. אני חושב שתמונת המצב פחות או יותר

ברורה. אני מוכן לענות על שאלות.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי תגיד לנו גם במה מלים על

הפקעת המחירים, שאיתה אתם

נכנסתם מהר מאוד לפעולה בעניין זה.

צ. קורן; הפקעת המחירים התחילה בעיקר,

בנושא של סרטי האיטום, כי היה

מחסור. יש בארץ יצרן מקומי אחד, קיבוץ שדה בוקר, שמייד כשרק

גילינו אפשרות של מחסור, דרשנו ממנו להפעיל את זה במלוא הקיטור.

הוא עובד בשלוש משמרות, אי אפשר לדרוש יותר. לאחר שהיה ניראה

שגם שם יש בעיוונ, צלצלנו לכל היבואנים וביקשנו מהם לייבא,

והורדנו את כל מיגבלות היבוא בנושא הסינון ובנושא התקן, אמרנו

להם שיביאו ככל יכולתכם. איתרנו מספר מקומות שניו3ן לייבא מהם

דרך האוויר, ואז היינו צריכים לטפל בנושא נפח ההובלה, היות וגם

היתה פנייה מיוחדת ל"אל-על", שתאפשר יבוא אווירי. ואכן לדעתי,

לקראת סוף השבוע הזה, השוק יהיה "אובר קאפסיטי", כי הגיעו כבר

חלק גדול מן האווירונים, וחלק יגיע לקראת יום שישי.

כך שלהערכתינו, אם לא תהיה איזשהי קטסטרופה, נושא סרטי איטום

ייפתר. אנחנו לפחות הגענו למסקנה, שיכול להיות שאת סרטי האיטום

יצטרכו לקחת כמוצר חיוני ולשמור אותו במלאים. אף פעם לא חשבו על

זה. בזמנו, היתה פניה לצבא שיחזיק את זה כמלאי חירום, והצבא

סירב. טוב, אלה דברים שלומדים לאחר מעשה.

במחירי סרטי האיטום היתה השתוללות, אם אפשר לכנות את זה. בנושא

סרטי איטום, דבר ראשון, כדי לשבור את נושא ההפקעה, ביקשנו

מרשתות השיווק - ובעצם הן היו המשווקות העיקריות של סרטי האיטום

- מתוך הנחה, ואני מניח שההנחה היא נכונה, שרשתות השיווק לא

יפקיעו מחירים. ההפקעות היו כמובן בדרג הקימעונאי של ההתחלה,

כשכול אחד גבה סכום כפי רצונו. לא היתה בעיה בדרג של היצרן.

בזמנו היו תלונות על הפקעת מחירים לניילונים, נגד שני מפעלים

שהם מפעלים קיבוציים, והתלונות היו נגד המפעלים היצרניים עצמם.

כמובן התקשרנו מייד לתעשייה הקיבוצית, הם די רגישים לנושא, והם

חזרו אלינו ואמרו שזה לא נכון, ההפקעה היא איננה דרכם. למרות

שבכל זאת, הם היו רגילים לתת אשראים ואת ההנחות האלה הם ביטלו,

אבל לזה קשה לקרוא הפקעה, זה אולי קצת ניצול של מצוקה. עיקר

ההפקעות היו דרך הקימעונאים. נפתחו בסך הכל כ-1,200 תיקי

תלונות, חלקם ילך לתביעות משפטיות. ביקשנו מהיועץ המשפטי לגרום

לכך שיהיה טיפול מזורז.

עצם העובדה שנשלחו פקחים והיתה מודעות ופירסמנר בעיתונות מה

המחיר המומלץ, הוריד מיידית את נושא ההפקעה, למרות שכפי שאתם

יודעים, פקחים יש מעט, לכן עודדנו את הציבור, בצורה יותר

פאסיבית, להגיש לנו תלונות, ואז נשלח את הפקוחים, כי בסופו של

דבר אין מספיק אנשים וכוח אדם.

אין זה מספיק להגיש תלונה, כי אחרי שקיבלנו את התלונה שהמוכר
מכר לך בהפקעה, אז צריכים
ללכת לשם ולהגדיר בדיוק על איזה סרט



הוא מדבר, מה אורך הגליל ומה האיכות. אבל אנחנו בפירוש עודדנו

את האזרחים להתקשר אלינו. בנושא האיטום, התברר לנו שהיתה ירידה.

פשוט אינני יכול לומר מהו הלקח, אני חושב שהיתה פעולה טובה

ומוצלחת, והעובדה שהודענו ליצרן המקומי, שהוא צריך לשווק דרך

רשתות השיווק, במקום דרך הסוכנים שלו, זה בהחלט גרם לכך שלפחות

ידענו, שלמרות שהיה מחסור, המחירים ברשתות השיווק יישמרו, ושם

לא תהיה הפקעה. זה נטל את הכוח לפחות מהמוכרים הקטנים להעלות את

המחירים. זה פחות או יותר.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. מר בליזובסקי.
י. בליזובסקי
לא אחזור על דברים שנאמרו,אתן

רק כמה זוויות נוספות.

קודם כל, אני רוצה לומר דבר שלא תמיד אני יכול לומר אותו, ואני

גם אומר את זה בשמחה רבה, שהמערכות השונות שלנו בממשלה, שלעתים

מתחרות אחת בשניה ולעתים מתווכחות אחת עם השניה, שיתפו פעולה

יוצא באופן מן הכלל; ומשרד התעשייה שהוביל את העניין ופתר

מיידית בעיות בשטח, ומשרד האוצר, שהלך לקראתנו בתחומים

מסויימים. הוזכר כאן קודם נושא הביטוח, שכאן היה שיתוף פעולה עם

ההסתדרות, ואפילו עם לשכת המסחר, שבימים כאלה מצאנו נושאים

משותפים. הבעיה היום היא שיש כמעט שיתוק מוחלט בשיווק, תופעה

שיוצרת לחץ גדול על התעשייה, בשיווק עצמו, במיסחר, ויש לתת

פיתרון לכול המערכת ולא רק לחלק קטן ממנה.

אני רק מצטער, ואני אומר את זה במאמר מוסגר, שצבי הזכיר כאן שתי

תכניות שהן הי ו תכניות שצריכות לתת פיתרון, האחת זה הביטוח "אל-

סי" והשניה היא ה"פרופורמנס בומבס", שהן תכניות מגירה ששוכבות

כאן בחברה שלוש שנים, ושהאוצר התנגד עד היום להוציא אותן. אם

התוכניות האלה כבר היו פועלות, היינ ו חוסכים הרבה כאב ראש. זוהי

נקודה אחת שרציתי להעלות, עם כול ההערכה לשותפים בעניין.

נקודה שניה זה הניסיון שלנו, שהתחיל מייד בהתחלה והוא נמשך עד

היום, ליצור אווירה של "עסקים כרגיל", הן בתחום המקומי, אבל

יותר מכך, לגבי כול נושא היצוא. הנזק שיכול להיגרם למדינת

ישראל, על ידי אי עמידה בהזמנות ואי אספקת סחורה שהובטחה, יכול

לתת לקונים הפוטנציאלי ים הרגשה שיש כאן מלחמה, ושלא עובדים ולא

מייצרים, הוא נ זק לא מי ידי, אלא נזק שיש לו השלכה ארוכת טווח.

ולכן היה חשוב כול הזמן, להחזיר את המשק במהירות המירבית

לפעילות, תוך כדי כך, שזה ייראה גם כלפי חוץ.

ואם היו בעיות, וצבי הזכיר כל מיני בעיות כמו תחבורה ימית, אלה

הן בעיות שקיימות עדיין. אבל כולנו עושים מאמץ לתת פיתרונות

כאלה, שבסופו של דבר הלקוח יקבל את הסחורה במועד, באיכות ובמחיר

שהתחייבנו עליו. מגיעים המון מכתבי השתתפות ודאגה לתעשייה

הישראלית מצד קונים פוטנציאליים, אבל מחר, אם התעשייה לא תעמוד

בהתחייביות שלה, אז הסימפטיה הזאת תיעלם.



לכן, עמדנו על כך והובלנו את המהלך של ביטול מצב החירום ואת

החזרה לעבודה, לכן אנחנו חושבים שיש למצוא דרך להחזיר חלק

מהפועלים הערביים למערכות שמשתקות מיגזרים שונים, כי יש לזה

השלכה גם על הייצוא.

שאלת בצדק, חברת הכנסת שושנה ארבלי. אתמול ביקרתי בשני מפעלים

בירושלים, האחד, מפעל מזון, והשני מפעל טכסטיל, שניהם יצואנים.

למפעל הטכסטיל חסרים 80 נשים, בכוונה אינני נוקב בשמו, בקווי

היצור, והוא יצואן מאה אחוז. הוא אומר: כבר אינני עומד בהבטחות

במשלוחים. 80 העובדות הן מתוך 350, אבל כלן עובדות יצור. במפעל

המזון חסרים 30 מתוך 100, כמעט אותה הפרופורציה, וגם הוא איננו

עומד באספקה.

א. פורז; מערכת הביטחון איננה מוכנה

שנניח למפעל כזה לשלוח

אוטובוס ולאסוף את הפועלים.

י. בליזובסקי; ההצעה שלנו היתה שמפעלי התעשייה

יהיו אחראים להובלה הלוך וחזור,

ובדרך כלל יש גם ריכוזיות, למשל, במפעל הטקסטיל שציינתי אותו

עובדים תושבי שני כפרים, שזה שני אוטובוסים, או שני מיניבוסים

שפותרים את הבעיה. אז היה ימים שהיה עוצר, ולכן הפועלים לא

הגיעו. הבעיה בנושא הזה היא שלמרות שמתוך סך הכול של 310 אלף

עובדים בתעשייה, יש בסך הכל 11 אלף מיש"ע, שזה אחוז מאוד קטן,

זה מתרכז בכמה מפעלים. בשני מפעלי טכסטיל במרכז הארץ יש חמישה

מאיסטרים שמחזיקים את כול קו היצור מטול-כרם. הוא אומר שאם

איננו מקבל את חמשת המאיסטרים, כל המפעל איננו עובד. במפעל אחר

יש 30 עובדים, שמחזיקים בשלוש משמרות את קווי היצור. כלומר, יש

היום עדיין מפעלים, שתהליכי הייצור בהם תלויים בפועלים האלה.

מבחינת ההתארגנות, אז זה פחות או יותר מסתדר. ביומיים - שלושה

הראשונים, עבדו בעיקר אותם 500 מפעלים שהוגדרו כמפעלים חיוניים

הן לשוק המקומי והן למערכת הביטחון. כרגע, הייתי אומר שהתעשייה

ברובה עובדת, למעט אותם מגזרים שיש בהם בעיה של נשים עובדות,

שכמו שהיו"ר ציינה, עדיין אין פיתרון מלא לאימהות עובדות, ואותם

מפעלים שיש בהם קצת בעיה עם עובדים מיש"ע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה עם ערבים ישראלים?
י. בליזובסקי
הם עובדים מאה אחוז. בכול

המפעלים בצפון, אין שום דבר,

להיפך, והראיה לכך זה דב לאוטמן עצמו, שמעסיק כ-1,500 ערבים,

נדמה לי, מתוך כ-3,000 עובדים. הוא אומר שאין בעיה בכלל, יש מאה

אחוז הזדהות, ועובדים מאה אחוז בסדר.

רציתי לציין בהמשך לדבריו של צבי שאמר בצדק, שמל"ח מזון עבד

בצורה יפה מאוד. נכון שהתעשיית המזון הישראלית נהנית מהמצב, כי



היא הגדילה את מכירותיה בשיעורים הרבה מעבר לממוצע הרגיל, אבל

היא גם הוכיחה את עצמה, ואם היו ימים שבסופרמרקטים המחסנים היו

ריקים, עכשיו כל המחסנים כבר מלאים, כלומר, כבר מילאו מלאים שהם

מלאים אופרטיביים, שגם כן נצרכו על ידי ההיסטריה הזאת של

הציבור, כך שהתעשייה הזאת שעברה לשתיים-שלוש משמרות, נתנה את

התשובה ונתנה את התחושה שאין מחסור. אני חושב שזאת תעשייה

שהוכיחה את עצמה.

תעשיית הפלסטיקה, על-פי כול הנקודות שציינו כאן, גם היא עברה

לעבוד בשלוש משמרות ונתנה תשובה מלאה לביקוש.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה עם תעשיית העץ?

י. בליזובסקי; תעשיית העץ על הקרשים. היום יש

שתי קטגוריות בתעשייה שהן
במצוקה
אחת, כפי שצבי אמר, תעשיות שמייצרות מוצרי צריכה לשוק

המקומי, ובהיעדר קניות, יש לה בעיה. והתעשייה השניה היא תעשיות

תשומות הבנייה, כיוון שענף הבנייה משותק לגמרי, היא עדיין עובדת

למלאי. אם נהיה חכמים, ואני אומר שמבחינה ממלכתית, נהיה כאן

חכמים, נאפשר לה להמשיך לעבוד למלאי, עד לרגע שבו יתחילו לבנות

בקצב, לכן צריכים לעזור לה קצת באי זה מימון ביניים. זו איננה

תעשייה נחשלת, זו תעשייה שהיא טובה, בריאה, ורווחית, פשוט יש

קושי זמני. למעט זה, אני חושב שפחות או יותר, בתעשיות אין בעיה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יצחק זמיר, ממפעלי פלדה.
י. זמיר
קודם כל אנ י מצטרף כאן לשבחים

שנאמרו, בנושא שלב פתיחת

המלחמה. להערכתי, מוקדם מידי לסכם, כי באיזשהו מקום, האופוריה

תמיד מתחילה למעלה, אבל תמיד אחרי זה הכיוון הוא כלפי מטה. ואני

רוצה בכמה מילים להסביר מה קורה במפעלים שמייצרים לבנייה, שמה

שמאפיין אותם זה שחומרי הגלם שלהם מיובאים, ושכרגע המשק שלהם

מושבת.

לכן, ברשותך גבירתי, אתן סקירה על המפעלים בחמש נקודות, שאותם

אני מבקש לחדד, בנושא תעריפי הביטוח וההובלות. מאחר וכ-50 אחוז

מערך המוצר שלנו הוא יבוא, מדובר כאן על חומרי גלם, בעיות

המימון והביטחונות, נושא ענף הבנייה ו נ ושא העבודה, עלות העבודה

וההפרעות בעבודה.

אבל אני ארחיב עוד ואגיד בפתיחת דבריי, שלפני חודשיים בלבד,

ישבנו כאן, ודיברנו על חשיפה ליבוא, ופתיחת המשק ליבוא, ולחשיפה

של ברזל וכול הדברים האלה, ותיראו איפה אנחנו נמצאים היום,

העניין הזה בכלל לא רלוונטי. היום אנחנו נדרשים לעבוד ולעשות.
אז מספר מילים
קודם כל, בתחום תעריפי ביטוח והובלות, בערב

המלחמה היה תעריף הביטוח לחומרי גלם רבע פרומיל, וב-18 לינואר



תעריף הביטוח היה 2.5 אחוז, כלומר, הביטוח עלה פי 20. אם אני

אדבר מבחינתנו, כ"כור תעשיות", אנחנו מדברים על מערכת שמיבאת

חומרי גלם, וצריכה ליצא בטוף ב-850 מיליון דולר. התוספת הזאת

עלתה לנו, בשקלים 110 מיליון ש"ח, שהמשמעות היא, תוספת בעלויות

של 10 מיליון ש"ח לחודש. אני מדבר על ההובלה על הביטוחים של

חומר שבא לארץ ויוצא ממנה, ועל ההובלה והביטוחים של חומר שבא

לארץ בלבד. וכאן לנושא של התעריפים וכל התרחישים למיניהם, יש

אספקט אחר לגמרי ממה שבנינו בתכניות ההבראה ובתכניות התעשיות.

אני אפרט לגבי הביטוח: לאור המצב, ממשלת ישראל ומשרד המסחר

והתעשייה פעלו נכון ועזרו בביטוח. אבל בביטוח נקבע שאנחנו נשלם

במס רכוש, 0,375 אחוז, ואז נקבל ביטוח לגבי הסחורה בלבד. אבל

הסחורה איננה מספיקה לנו, כי לבטח פלדה, לבטח ברזל,

י. בליזובסקי; תן לי לתקן אותך, נקבע הסדר

עכשיו. לאחר הדרישה שלנו,

הורידו את זה ל-0.01 אחוז, מאחר וההנחה שהיא 0.375, היתה לחודש.

צ. קורן; היא טובה לבסיס של שבוע, לשבוע

אחד 0,01,זה שינוי חשוב מאוד.

י. זמיר; הבעיה שלנו איננה ערך הסחורה

אלא ביטוח הסחורה, ביטוח

האוניה, ואלה הן התשובות, והתשובות הן נכונות לאתמול, כי הכנתי

עשיתי לי שיעורי בית לפני שהגעתי לכאן, והרמתי טלפון לחברות

ההובלה שאני עובד איתן.

כל חברות ההובלה הזרות דורשות 20 אחוז תוספת ביטוח, מעל מה
שנותנת הממשלה. הן אומרות
כל הכבוד, למה שאתם עושים עם הממשלה

שלכם, איננו מכירים בה. אנחנ ו נמצאים בסכנה של פגיעות מחמת

הלוחמה בכלי השייט, ואנו מסתכנים בהתעכבות בפריקה בנמל, עקב מצב

המלחמה, באזעקות, בגיוס מילואים, ובכול מיני סיפורי זוועה. לכן

איננו נכנסים לנמל חיפה. ויש לנו בעיה של סיכון צוות-ים.

האוניות בים התיכון אינן פוקדות את ישראל עכשיו, ציינו את זה

כבר בהתחלה, כאשר תמורת הכניסה לישראל, בהסכמה לכניסה, הם גובים

תוספת שהיא בין 20 ל-22 אחוז, לפי איך שהאוניה מסתובבת, אם אתה

ממלא את האוניה, אם ההגעה היא ליום אחד, או פחות, וכו'. אתם

מכירים את זה בדיוק כמוני.

לדוגמא, יבוא של טונה פלדה לארץ עלה עד היום 30 דולר. אתמול

אחרי הצהרים זה כבר 36 דולר. כלומר, מבחינת עלויות המוצר, אנחנו

עכשיו צריכים להעלות אותו ב-2.5 אחוז, נכון להיום, ואינני יודע

מתי הוא יימכר. תיכף אגע גם בזה.

נקודה נוספת בתחום הביטוח, לפני שאני עובר לבעיות נוספות, זה

הגישה לביטוח מפעלים. אחד המפעלים שלי נפגע, פגע בו טיל והוא



הושבת. היום, כשמתחשבנים עם אנשי מס רכוש, מחילים את ערך המימוש

ואת ערך השיקום וכל הדברים האלה. במקרים כאלה, צריך לנהוג עם

התעשייה כמו שנוהגים עם אזרחים רגילים, קודם כל תעזרו לנו

להחזיר את המפעל הזה לקווי הייצור, אחרי זה נתחשבן עם הביטוח.

כרגע יש לי 60 איש שאני משלם להם שכר יומי, כי אין לי לב לפטר

אנשים בימים כאלה. מצד שני, הם לא ייצרו לי אפילו רשת פלדה אחת.
י. בליזובסקי
המפעל השכן שלו, "אופיס טכסטיל"

ביום חמישי שעבר,
י. זמיר
אנחנו משפרים את זה ממש ב-10

אצבעות, כי מדבור במכונות של

פלדה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה מפעלים נפגעו?
י. בליזובסקי
נפגעו שני המפעלים האלה, במפעל

"עמק" ברמת-גן נפגעה הקומה

השניה, קומת המשרדים, חלונות ודלתות עפו, אבל קווי יצור לא

נפגעו.

י. זמיר; אבל אצלנו נפגעו רק קווי

הייצור, כי המבנה הוא של בעל

הבית ממילא.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ובינתיים אתם משלמים שכר עבודה.

י. זמיר; בוודאי,ל- 60 איש, מתוכם 40

עולים, כי את הערבים שעבדו שם

כל השנים, פיטרנו לפני שלושה שבועות. זה דבר נורא. המפעל הזה

אינו מייצר ואינו מוכר, וכאן צריכים לשנות את הסדרי החוק בקשר

לביטוח בזמן מלחמה, כאשר חברת הביטוח טוענת: זה לא זמן מלחמה.

ולכן צריכים להתייחס לתעשייה, בדיוק כמו לכול אזרח אחר שנפגע.

- י. בליזובסקי! חוק מס רכוש מכיר בנזק עקיף רק

בישובי עימות.

י י זמיר; בתחום חומרי הגלם, מאחר ואני

מדבר על פלח שוק שבנוי על

חומרי גלם מיובאים, שהמרכיב הזה בו, כפי שציינתי בהתחלה, הוא

בין 50 ל-60 אחוז מערך המוצר, יש לנו מספר בעיות. אני מייצג פה

את כור ומפעלי הפלדה שלה, אבל עיקר הפגיעה היתה במפעלים

שמייבאים חומר גלם ועובדים לשוק המקומי, כי שילמנו את ההובלה

ואיננו מצליחים למכור את זה וזה אחד מלקחי המלחמה.

כמה מילים על תחום חומרי הגלם, שמאפיין גם את כל התעשייה. קודם

כול אומר שיש לנו אוזן קשבת, במחלקת המתכת אצלכם, אינני יכול



לבוא בטענות, להיפך, כל יום מקבלים טלפונים 24 שעות ביממה, וגם
לבתים, אבל צריכים לוודא כלקח מלחמה מספר פעולות
1 - המשך פעילות רצוף של הנמלים, המכס וחברות השילוח, כל אלה לא

פעלו במלואם בארבעה הימים הראשונים של המלחמה.
צ. קורן
אגב הלקחים, למרבה הפלא, למרות

שאחד לא חשב על זה, הם הוכרזו

כמפעלים חיוניים.

י. זמיר; המכס לא פעל במלואו. בשלושת

הימים הראשונים, כול היבוא שאכן

הגיע לארץ, נעצר בנמל, והנמל היה פקוק במשך היומיים הראשונים,

אבל אחרי זה, זה נפתח. צריכים לחשוב על זה.

מבחינת יבוא חומרי הגלם, ציינתי קודם את בעית הזמינות של חברות

התובלה. חלק מהעלאות המחיר זה תירוץ שלא להכנס לארץ, פשוט, אם

אני אגיד לו בסדר, עוד 22 אחוז, אז העליתי ל-27. זאת אומרת,

חיפו על נושא האוניה מארגנטינה, זה בערך אותו הדבר בכול השלבים.

בנושא היבוא האווירי היתה יד מכוונת, אבל פתאום המשקל של זה,

הסדר ה"פריירוטיס", שונה לחלוטין. היתה בעיה אדירה להידחק עם

זה, לתור, כי ברגע שמדינה מותנית ביבוא אווירי, והמטוסים מלאים

במילא, לא היו בעיות, אבל נדמה לי שאין כאן שום רזרבה, לנפח

נוסף, אם אתה רוצה להוסיף סחורה או לא.

תחום המימון וקווי האשראי, זאת הבעיה העיקרית. עקב המלחמה, קווי

האשראי בחו"ל למימון חומרי גלם לישראל אינם זמינים יותר, פשוט

לא נותנים לנו. מדובר כאן על יפן, ולגביי, ואני מדבר בעיקר על

אירופה ועל ארה"ב, ומייד עכשיו, אני משלם על חומרי הגלם 2.5-2

אחוז יותר ממה שתכננתי לשלם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אבל המנכ"ל אמר שיסדירו.

י. זמיר; המנכ"ל אמר את זה היום, אבל יקח

עוד שבוע עד שזה יירד למטה.
א. פורז
ממה באו 2.5 האחוזים הנוספים

האלה שאתה משלם?

י. זמיר; מזה שהם מסרבים לבטוח בישראל,

והם רוצים הכול בערבות בנקאית.

א. פורז; אתה מדבר על העלות של הערבויות

שלך. אני מבין. הספק הזר אינני

רוצה לתת לך, אלא בערבויות מוגדלות, ו-2.5 אחוז זה הערבות

המוגדלת. ומי נותן לך את הערבות המוגדלת?



י. זמיר; היום אני צריך להשיג את זה

בבנקים ישראליים, ואינני מקבל.
א. פורז
והם מוכנים, הבנקים הישראליים?
י. זמיר
חלק מהבנקים כן, אם אני משיג

ערבות של בנק אירופאי נוסף,

אני משיג לחלק מהמקומות. בחלק מהמקומות, אני מאמין שהפעולה

שנעשתה על ידי משרדי המסחר והאוצר, הולכת להיפתר.
י. בליזובסקי
ח"כ פורז, היו מקרים שספקים לא

היו מוכנים לקבל ערבות של בנק

ישראלי, ולא של בנק ישראלי בחו"ל, שזאת חברה זרה ולא חברה

ישראלית, והם דרשו "קש ביפור דליוורי", שהקניין בארץ ישלם

במזומן, לפני שהוא בכלל מעמיס. זה דבר שאיננו קיים בסחר

הבינלאומי, בייחוד שלא מדובר בלקוחות קבועים ושיש רצף ספק ביפן,

לא אנקוב בשמות המפעלים, שמספק כל שנה 15 מיליון דולר בחברה

ישראלית לאורך שנים, חדל.

י. זמיר; לגבי יפן, יש לי דוגמא מאתמול,

אני צריך לקבל שתי מכונות, יש

לי הזמנת יצוא עבורם והם אמרו: הכסף נמצא אצלנו, תקבל בניפרד
תאריך אספקה. בקיצור, המסר היה
תבטל לנו את ההזמנה. וזה יפן,

ומדובר בקו שעובר אצלם. בארה"ב קיימת אותה בעיה בדיוק: הם רוצים

ערבויות.

אם עד היום, לפחות חצי מהעסקאות שלנו נעשו על בסיס קווי אשראי,

ומדובר בחברות מכובדות וחברות ותיקות, היום זה לא עובד בשטח.

לכן, אני חושב שאתם צריכים למצוא דרך, שהמדינה, בזמן החירום

הזה, תוכל לתת לנו איזשהי ערבות - מדינה בנושא רכישת חומרי גלם.

אפשר להבטיח את זה.
א. פורז
אתה אומר שערבות - המדינה, לא

מספיק שהיא תינתן, אבל לא רק

באמצעות בנקים ישראלים.
י. זמיר
לא אמרתי את זה. אני מאמין

שערבות מדינה, באמצעות בנקים

ישראלים.
א. פורז
יפן לא.
י. זמיר
בסדר, עם יפן מסתדרים, אבל

באירופה כן, ועיקר, חומרי הגלם

שלי אינם מגיעים מיפן, הם מגיעים מאירופה ארה"ב ודרום אמריקה.

לכן הכמות שדרשנו מהמערכת הבנקאית היא כפולה ומשולשת, כי מרוב



עסקאות הרי לא היינו צריכים אותם. עכשיו המערכת הבנקאית נכנסה

לנוקשות, וצריך שמשרד האוצר יפעיל אותם.

יש כאן בעיה נוספת של תנאי תשלום לספקים. יש התדרדרות נוראית

בתשלומים, אנחנו יודעים למה. יש שדרים להתמוטטויות של חברות,

ומצד שני, איננו עומדים בזה. 20 אחוז מהצ'קים בתחום הבנייה

חוזרים, כ-23-22 אחוז פועלים בתחום המסחר וחומרי בנייה, פשוט לא

עובדים.

אני רוצה לחזור על עוד נקודה בתחום הביטוח. אחרי שמשרד המסחר

והתעשייה לחץ, הם שינו שם עכשיו. אומרים שהמפעל בארץ ישלם את

היטל המלחמה, כפי שקבע, ביום עגינת האוניה בארץ. זאת אומרת,

כשאתה קונה, אינך יודע כלל כמה זה יעלה לך. זה אחרי הפריקה, וזה

כול התרגיל. ואז, כשאני קונה חומר גלם ואני משקיע, אינני יודע

איך אנ י מפעיל את זה.

מצד שני, יש לנו בעיה אדירה בתעשייה, שאיננו רוצים לפטר ואיננו

יכולים לפטר, ואני ממשיך לעבוד בשלוש משמרות ביום, על פי החוק,

אבל אין שום חוק שמחייב מישהו לקנות את הסחורה הזאת. אני הולך

ונסתם בחומרי גלם, אני מממן את כול ההון. בגלל הזרימה של חומרי

הגלם פנימה ובגלל העבודה הקבועה, אני מוצא את עצמי בחצר מתמלא

בחומר. אני מדבר כאן על צינורות, על פלדה ועל מתכת. אנחנו

נעצרים ולא מסוגלים לממן את זה. היקף המכירות של השבועיים

האחרונים היה 42 אחוז או 40 אחוז מהיקף המכירות הרגיל של המפעל,

ואינני יכול להוריד משמרות. אינני יכול לשלוח את האנשים הביתה.

לכן צריכים איזשהו סיוע של מדינת ישראל, כדי לממן לנו את הסטוק

הזה של התוצרת למשך הזמן הזה, עד שיפתח מחדש משק הבנייה. איננו

יכולים לשאת את זה עלינו, כי אם זה משק חופשי עד הסוף, אז היינו
אומרים לאנשים
לכו הביתה. כבר שילמתי עבור חומרי הגלם ואת

ההתייקרות הזאת אני סופג. אבל באיזשהו מקום, מישהו צריך לעזור

לי לממן את המלאי הזה, והמלאי הזה לא ייפתח מייד, זה יקח עוד

שבועיים - שלושה. בהערכת המצב שלנו אנחנו צריכים לדבר עד סוף

מרץ, כי גם כשזה יתחיל, זה לא יתחיל מייד, לא יקנו מייד את כול

הברזל ואת כול הצינורות. אז אני מייצר עכשיו ב"פול" תפוקה, גם

בגלל שקניתי את חומרי הגלם, וגם בגלל שאני משלם עבור העבודה.

כמה מילים בנושא ענף הבנייה. ציינתי שיש ירידה של 60-50 אחוז

בהיקף הבניות, באתרי הבנייה, לא עובדים, וצפויה התמוטטות של

חברות קבלניות וחברות של ספקים לחומרי בנייה, כשאנחנו מחזיקים

את המלחמה הזאת על גבינו. את החומרים אנחנו הזמנו מראש, ולגבי

העבודה עשינו ,הסכמי עבודה עם העובדים והכול תקוע אצלנו. איך

ניתן לסייע? אני אגיע לזה בסוף.

לגבי עלות העבודה, יש עזיבה של זרים ובהרבה שטחים; יש לנו בעיה

של ירידה ביעילות ובפריון עקב העדרויות, אזעקות. אנשים אינם

מתפקדים כמו קודם, הם לחוצים, מה עוד שבמפעלי התעשייה הכבדה,



איכן שומע סירנות, לכן כל פיפס הכי קטן משפיע. מורגשת נפילה

אדירה בתפוקה, למרות שהאנרגיה שלי היא אותו דבר', וחומרי הגלם הם

אותו דבר. האנשים לחוצים. אנשי משמרות הלילה שאני משלם להם אינם

מופיעים בכלל. לגבי נשים, יש בעיה, אני משלם להן, אבל יש כאן

בעיה עם הילדים בהתייצבות לעבודה, מישהו צריך לממן את הדברים

האלה. אני זקוק בעבודה המעשית ל-4,500 איש, אבל אני מדבר על משק

שנפגע, שמונה ב"כור" 12-11 אלף איש, שכולו סובל מהדברים האלה.

יש לי בעיה של הפעלת המפעל במשמרות, עקב חששם של העובדים לעבוד

במשמרת שניה ושלישית. אני ממליץ לנצל את הזמן הזה ולהכנס לקורסי

הסבה, ולתת איזשהם הטבות לחיילים שיבואו לענף הבנייה. זה הזמן

המתאים למשוך אותם, כי הערבים ממילא בחוץ, וזה לא יגרור שום

מלחמות. עכשיו זה הזמן להוציא את עובדי השטחים מן העבודה, הם

בבית. אם אנחנו מגיעים למצב שפותחים עכשיו קורסים ועושים את

העניין אטרקטיבי, היהודים ימצאו את עצמם בפנים, כי הם יבואו.

עוד שתי מילים על יצוא, לפני שאני עובר להמלצות ולבקשות. קודם

כל, לכול דבר יש צד חיובי. כל מי שקשור איתנו בהסכמי אספקה

ושאנחנו מיצרים לו, העביר שדר, שאת ההזמנות המוכנות של מרץ ושל

מאי, ישלח בכל מחיר ושאנחנו נתחשבן אחר כך. אני מביא כדוגמא

מפעל שנמצא בפאתי חיפה, שהיה צריך חלקים. ההוראה שלו היתה שאת

החלק המוכן לארוז ולשלוח. אך זה לא טוב, כי הוא לא הביא הזמנות

אחר כך, משום החשש, בגלל המצב המיוחד שלנו. אבל זה יוצר לנו

עלות אדירה ומשלוחים אדירים, אי-אפשר לשלוח דרך הים. ב- אני

שולח דרך האוויר, שזה עולה פי שלוש, משלוחים קטנים יותר,

ומבחינה כלכלית אני מפסיד על זה. יש כול מיני הוצאות מיוחדות

אחרות, כי אנחנו משתדלים בכל מחיר, שלא לפגוע בלקוחות שבחו''ל.

אני חוזר לעניין, ומה הן ההמלצות שאני ממליץ, כי כפי שציינתי

בהתחלה, מוקדם מידי לשבת על זרי הדפנה.

קודם כל אני מבקש למען התעשייה בכלל, איזשהו סיוע במימון מלאי

תוצרת גמורה. כי כול ההון החוזר שלי הולך. לממן את העבודה ואת .

המלאים האלה. או שיקנו את זה, ואנחנו נמצא את הדרך עם האוצר,

אבל אי אפשר בלי זה, כי מהר מאוד אני צריך להגיע למצב שאני צריך

לשלוח את העובדים שלי הביתה, בימי חירום. שלא יהיה כסף, אני

מחזיק את הסחורה שם.

ב - פיצוי למפעלים בגין הוצאות על הובלה ופיתוח. ציין כאן מנכ"ל

משרד המסחר והתעשייה, שהוא פותר את בעית ביטוח הסיכונים לגבי

יצוא. אני חושב שצריך להיות ביטוח סיכונים גם לגבי יבוא. היבוא

משמש את השוק המקומי. אותו הסדר ביטוח צריך להיות גם עבורנו,

ומשום מה מתעלמים מזה, מדברים על היצוא. לכן אני מבקש, שכאן

חייבים לתת דגש על זה.

במשך החודשיים האלה יש לתת ערבויות - מדינה לפתיחת "אלסי", זה

מקובל במלחמה, הביטחון נשמר וזה קיים. לפתוח ולמצוא דרכים



אטרקטיביות למשוך יהודים לענף הבנייה ולפתוח אותו, כולל לפתוח

את זה לערבים, להתחיל לבנות.

צריכים לחפש פיתרון לפצות אותנו עבור משטר הג"א, בגלל העדרויות

של אנשים. יש היום גיוס של כ-16 אחוז מהעובדים להג"א.

אם נעמוד בתנאים האלה של סיוע מימון מלאי, פיצוי המפעלים בגין

היבוא, ערבויות - מדינה, ופתיחת ענף הבנייה, נוכל לעבור את הגל

הזה, נוכל לעבור את הסופה הזאת, בהנחה שהיא נמשכת עד מרץ.

האלטרנטיבה כרגע מבחינתי, ואני מסתכל על זה מלמטה כלפי מעלה,

היא שהמצב הוא בכי רע, כי אני תקוע לגמרי עם התזרים שלי, בגלל

הדברים האלה. תודה רבה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; רצית לשאול אותך, במגעים האלה

שהתנהלו בין התעשייה, הממשלה,

ההסתדרות והתאחדות התעשיינים, כפי שהדברים הללו עולים פה, אני

מתארת לעצמי שאתם הצגתם גם את הדברים האלה, כמו שתעשיינים אחרים

הציגו את הדברים האלה. אז נשאלת השאלה, האם דנים בהצעות הללו?

שמענו מהמנכ"ל דברים.

י. זמיר; הכל בטיפול, וזה נכון. אני רוצה

לגבש פיתרון. אני צריך לשלם

משכורות ב-9 בחודש. הבעיה מספר 1 שלי זה הבעיות של הנהלה, זה לא

בעיות של עובדים ויחסי עבודה, ופה רק הממשלה יכולה לעזור לי.

אינני יכול לגייס ערבות - מדינה, אינני יכול ללכת לבנקים, אינני

יכול לממן את המלאים, ואינני יכול לפטר. זה האור האדום, לדעתי

המצב הוא קריטי, לכן, מוקדם מידי לשבת על זה, צריכים להתחיל

לעבוד עכשיו, כי זה נוח מאוד שמדובר על מבצע של שבוע, 10 ימים,

אך זה עלול להימשך שלושה חודשים.
ש. אברמוביץ
ישבנו ביחד עם משרד התעשייה,

ומה שמנכ"ל משרד התעשייה ציין

כתכנית בשלושה שלבים, זוהי הצעה שגובשה ביחד עם משרד התעשייה,

אבל חייבים באישורו של משרד האוצר לזה, על דחיית תשלומי מס,

דחיית תשלומי כספים לבנקים, ונושא קרן התרבות.

אני רוצה להעיר עוד כמה דברים לגבי הדברים שמנכ"ל משרד התעשייה

ציין אותם בסוף דבריו.

היו"ר ש. ארבלי"אלמוזלינו; אבל הם מוסכמים.

ש. אברמוביץ; הם מוסכמים בינתיים על דעת משרד

התעשייה, הם עדיין אינם מוסכמים

על דעת משרד האוצר. למעשה, עד שלא יממשו אותם, שלושת הדברים

האלו אי נם מוסכמים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה דברים אינם מסוכמים?
ש. אברמוביץ
דחיית תשלומי המס, כול תשלומי

המס למערכת המדינה ולרשויות

המקומיות. נושא הקמתה של קרן שתמומן ב- 50 אחוז על ידי ערבות -

מדינה וב-50 אחוז מהמקורות הבנקאיים. הוא דיבר על הלוואה של עד

שנה, וניתן אפילו לסדר שזאת תהיה הלוואה לפרק זמן קצר יותר,

והנושא שהבנקים למעשה, לא יממשו את החובות של הלקוחות שלהם. מי

שצריך עכשיו להחזיר הלוואות וריבית, שפשוט ידחו את זה לפרק זמן-

אפשר בשלב ראשון לדחות את זה לפרק זמן של חודש ימים, ולראות איך

העניינים יסתדרו.

זה עדיין איננו מוסדר, כי זו למעשה הצעה שגובשה אתמול בבוקר.

האוצר יודע עליה, והוא עדיין לא נתן את הסכמתו, וכמו שאני מבין

את הענינים, להערכתי, האוצר בשלב זה, עדיין מערים קשיים, ואינני

בטוח אם האוצר ילך על ההצעה הזאת.

לגבי מספרים, אני חייב לציין שאנחנו עושים כל יום סקר טלפוני

בין מפעלים, ועכשיו אנחנו עושים את זה בצורה יותר ממוסדת

ורצינית. יש סקטורים, כמובן שלא כול הסקטורים, שהשיתוק שם הוא

בין 90 אחוז ל-100 אחוז, זאת אומרת שהיקף המכירות שלהם שהוא או

אפס, או שהוא 10 אחוז ממה שהם היו רגילים במצב נורמלי של חודש

ינואר. אנחנר מנטרלים את ההשפעות העונתיות.
אי פורז
איזה סקטור למשל?
ש. אברמוביץ
ביגוד, הנעלה, סקטור הרהיטים,

כל מוצרי העץ למיניהם, אפילו

מפעלים שמייצרים בנושאי הדטרגנטיים או דברים שהם אינם נייר

טואלט או אבקות כביסה, כל השאר מושבת, למשל בנושא הקוסמטיקה

ותשומות הבנייה. אנשים אינם קונים, בפירוש לא, זה עניין

פסיכולוגי פשוט. עכשיו זה איננו על סדר היום שלהם, זה לא בראש

מע י י נ י הם.

הבעיה היא שהפיתרון שחייב להנתן, יהיה חייב להנתן למעשה תוך

ימים, כי אנחנו מדברים על תקופה של שבועיים של שיתוק, ועסקים,

ואני מדבר עכשיו על עסקים שהם בריאים, ריווחיים ויציבים, יכולים

לעמוד בזה. בסדר, זה ענין של הערכה, אבל ניתן לעמוד בזה,

יי זמיר; חודש עמדתי, בסדר, זה אחריי,

אבל מימון של המלאים.
א. פורז
אבל יש הבדל בינך, שלך יש מפעל

עם מכונות ועם עובדים שאתה חייב
לשלם להם. אחת משתיים
או שאתה משלם בלי לעבוד, ואז אתה סתם

שורף את הכסף, או שאתה מייצר למלאי. ההבדל בינך לבין חנות

רהיטים למשל הוא שנגיד שהחודש הזה היא לא מכרה, ועכשיו, כל אלה



שביתם חרב עליהם יבואו בהמוניהם וירכשו את הרהיטים, כשהמצב

יירגע, כשיהיה להם איפה לשים את הרהיטים. בעיקרון, נגרם פה נזק

בלתי צפוי בענף הריהוט, השחתת רהיטים וחפצי בית בהיקף שלהיפך,

יגרום ל"פרוספריטי".
מ. גולדמן
אני מודיע לך שברמת גן היו כאלה

שנשארו, כדאי שתבדוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ח"כ פורז, אתה רוצה להגיד משהו?
א. פורז
אני חושב קודם כול שחובה להחזיר

את המשק לתיפקוד מלא באופן

מיידי, עם כול החשש של הטילים והמתקפות הכימיות וכל הדברים

האלה. היו כבר עמים שעבדו במלחמה, בתנאים הרבה יותר קשים

מאיתנו, כשהיו הפצצות אוויריות של מטוסי האוייב, למשל בריטניה

בזמן מלחמת העולים השניה, שזאת דוגמא בולטת, ולמרות זאת לא

הפסיקו את היצור.

יש בתוך כול המערכת הזאת, לדעתי, שלושה מוקדים של בעיה. הבעיה

הראשונה שלדעתי איננה ניתנת לפיתרון, היא בעיתם של הילדים

הקטנים והחרדות של האימהות, שמה שלא נעשה, יהיה מאוד קשה לפתור

את זה, אלא אם כן המלחמה תיגמר. אני אינני רואה אם עובדת, שיש

לה ילדים קטנים, שתשאיר אותם באיזשהו מקום ממוגן ומאורגן, זה

קשה מאוד לפיתרון.

לעומת זאת, לגבי עבודת תושבי השטחים, אני חושב שאין שום סיבה

שלא ליצור, לפחות בשלב הראשון, אם עדיין יש חשש ביטחוני, מערכת

הסעה מאורגנת של המפעלים, ולאפשר להם לקחת את העובדים ולהחזיר

אותם. פעולה כזאת היא גם חסרת כל סיכון ביטחוני, זאת אומרת,

אינני רואה שאחד מפועלי השטחים שיגיע למפעל, שברגע שהוא יגיע

לחולון, הוא יקח סכין וירוץ לחפש מישהו לדקור אותו בצעקות: אללה

אכבאר.

מצד שני, יכול להיות שגם אם יהיה אחד כזה, בשביל זה לא משתקים

מדינה שלמה, זאת אומרת, בשביל זה אין מפסיקים פעילות של מדינה

שלמה ולא תעשייה של מדינה שלמה. לגבי אמצעי הביטחון האחרים

בשטחים שנועדו כדי שלא יהיו שם מהומות והתפרעויות, אני מבין את

הצורך הזה. אני יודע שכבר הצבא תיגבר את עמדותיו, וחלק זה עניין

הפגנתי.

אבל לגבי המיגזר התעשייתי וגם לגבי ענף הבניין, אני חושב שצריך

לאפשר להם לבצע הסעות מאורגנות של עובדים, גם לאתרי הבנייה, וגם

לאתרי התעשייה, וזה כדי לא לפגוע בתעשייה ובבניין. בסופו של

דבר, עם כול הבעיתיות שבזה, הבעיה הביטחונית הפנימית איננה

מאוד-מאוד משמעותית.



לגבי העניין שהיום חברות צריכות לייצר למלאים, אני חושב שיש פה

מקום לטעות ממשלתית, כי אחרת, כשאנחנו נצא מהמצב הזה, פתאום

יווצר מחסור, ופתאום ירצו לחדש את העבודה בענף הבנייה, ואז

יחסרו להם כל מיני אלמנטים, ויהיו עיכובים וחבל. אז אם פה יש

בעיה של מימוני ביניים לגורמים רציניים, שברור שאלו לא חאפרים,

לא כאלה שרוצים לעשות רווחים קלים ולא להחזיר, אני בהחלט בעד

התערבות של המדינה בעניין הזה.

לגבי מצב הרוח הלאומי, וזה שלא קונים בחנויות, זו תופעה אנושית

ונפשית מובנת, ולא נורא אם בסך הכול של ענף המסחר, החנויות

ימכרו פחות בחודש אחד, כי הם יפוצו ממילא אחר כן. על פני שנה זה

יתאזן.

מ. גולדמן; מאיפה אתה לוקח את זה שהם

יפוצו?

א. פורז; אדם שהכנסתו האישית לא נפגעת,

מוציא בדרך כלל למזון,
מ. גולדמן
לא, אבל הוא הוציא עכשיו על

גבינות צהובות, והוציא פחות על

טכסטיל, אני אומר לך, קח את עצמך ואותי, קח כול אחד שיושב פה,

סל המזון שילש את עצמו.

א. פורז8 אז אני אגיד לך, יש פה גם טעות

אופטית. יש אגירה.
י. בליזובסקי
ח"כ פורז, אנחנו בדקנו את זה,

קנו מוצרים שאורך החיים שלהם

קטן. נכון שקנו גם קונסרבים ודברים כאלה שאתה יכול להגיד שזה

יתפרס לאורך השנה, נגיד, מוצרי צריכה. שיעור קניית מוצרים בעלי

אורך חיים נמוך וקצר הוא מעל ומעבר.
א. פורז
יכול להיות שאנשים, מתוך

היסטריה, קנו 20 ק"ג עגבניות

וזרקו 10, כי זה נרקב בבית, או מצרכי מזון שאינם שימורים

ונרקבו, אינני יודע מה נרקב בדיוק. לדעתי, רוב הדברים מחזיקים

זמן כלשהו במקרר. אבל נניח לשיטתכם, שחלק מהאנשים באמת נשחק,

סך הכל, לא בדקתי בתוך סל של משפחה מהו מרכיב המזון, אבל גם אם

מרכיב המזון עלה בתקופה הזאת בערכים מוחלטים שלא לאגירה, אפשר

ב-10 אחוז יותר, זה לא אומר שהמשפחה הזאת לא תקנה בעתיד בגדים

ומוצרים אחרים. אינני חושב שזה הולך כמו תותחים מול חמאה, אינני

חושב שזה עובד בצורה כזאת, זה בסך הכל האטה רגעית, והיא תבוא

לדעתי, על פיתרונה.

לסיכום, הדברים שאנחנו, בתור גורם ציבורי, צריכים לעשות הם: א-

להתערב אצל מערכת הביטחון שתאפשר את הסעת העובדים, זה דבר אחד.



ולהתערב ולומר את דעתנו שאנחנו בעד העזרה למפעלים שייצרו בשלב

זה למלאי, כדי לא להביא להשבתה, ובכלל, לקרוא לחידושה של

הפעילות במשק, כמו קטיף פרחים בבקעת הירדן. אני הייתי בעד זה

שיילכו בערב לקנות בתל אביב, אני בעד זה שתהיה איזה חנות שתהיה

פתוחה בערב אם מישהו מוכן למכור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, ח"כ מיכה ג ולדמן.

מ. גולדמן; אני רוצה להתייחס לאותן הנקודות

שבהן למעשה המשק התמודד, ובעיקר

אלה שמהוות את השלד האמיתי של הגורם התעשייתי והכלכלי של ישראל,

וזה בעיקר התעשייה. כשאני אומר תעשייה, אני מתכוון לתעשייה על

כל רוחבה, שזה כולל גם את התיירות וגם החקלאות, משום שלכול

המשק הכלכלי, והיום אנחנו מתייחסים לנושא בעיקר מההיבט

התעשייתי, יש בעיה כפי שאת קראת לה, הבעיה הגדולה של תוצרת

הארץ. אני חושב שיש פה שלוש נקודות שלהן אנחנו צריכים לתת

ביטוי, והוועדה הזאת צריכה לעשות את הכול בשבילן.

1 - הבטחת הפיצוי לגורמי המשק השונים, שכתוצאה מהמצב שנוצר,

עולה להם היום יותר מאשר עלה להם אתמול, ויש פה הוצאות, ואינני

רוצה להככס לפירוט. הכוונה לביטוחים, התשלום המזומן עבור חומר

גלם ומלאים שמצטברים במחסנים ובמפעלים עצמם. שלושת הדברים האלה

מחייבים תשובה ממשלתית, או במושג שלנו, מעורבות ממשלתית, ובלי

מעורבות ממשלתית בקטע הזה, למעשה, חלק מהתעשייה לא תהיה מסוגלת

לעמוד ללא פיתרונות שיחייבו גם פגיעה בבשר החי, שיתבטא בצימצום

עובדים, פתרון שאליו אף אחד אינו רוצה להגיע. בישיבות שלנו

בוועדה ניסינו לתת פיתרונות לעולים ולזוגות הצעירים, או

לצעירים, למצוא פיתרונות למקומות עבודה נוספים.

לגבי ההסעות לא גורם צבאי, צריך לפצות את המפעלים, שכתוצאה

מסגירת השטחים הפועלים הערבים אינם באים לעבודה, אפשר לארגן זאת

בשעות מוקדמות יותר, וי.ציאה מאוחרת יותר, ונסיעה מאורגנת, וזה

גם יבטיח בדיקה ביטחונית טובה יותר. צריכים להיערך, זה יכול

להיות מחר ומחרתיים, זה יהיה יום, יומיים, שלושה, וזה יכול

לחזור. יש כבר איזורים שאני יודע שיש בהם לחץ גדול, ואני מעריך

שמתאם פעולות הממשלה בשטחים והממשל, ישחררו יום יום פועלים

מהשטחים, וכדאי להתייחס לנושא הזה, וכבר להערך אליו.

דבר נוסף, עכשיו זאת ההזדמנות להחדיר לתעשיות לשם חיזוקן,

בשיתוף עם שירות התעסוקה ועם משרד העבודה, השתלמויות לעובדים

והסבות מקצועיות, זה הזמן הטוב ביותר. לכך אני רוצה להדגיש

ולומר, שכשמדברים על האוכלוסיה הערבית, גם בקליטת עולים וגם

בקליטת צעירים, בשבילי לפטר פועל ערבי מנצרת, או מאום אל פאחם,

זה כמו לפטר יהודי מנצרת עילית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו מדברים על ישראלים.
מ. גולדמן
ולכן אני רוצה שנתייחס לכולם

כאחד, בשבילנו כל ישראלי הוא

בעדיפות, על חשבון האחרים, ולכן זאת ההזדמנות להתייחס לנושאים

האלה.

לגבי הבעיה הגדולה, הנושא הזה של מלאים, שגם לגביו אני רוצה

לחזק את מה שאמר יורם. צריך לפצל את התעשיות, חטיבות המזון

השונות. חטיבות המזון ברובן, פרחו בימים האלה. אני ביקרתי

ב"תנובה" תל-יוסף בשבוע שעבר, את כול הגבינות הצהובות שבמשך חצי

שנה לא הצליחו למכור במבצעים שעשו, הצליחו למכור עכשיו, להיפך,

שם עובדים. קרה פנציר למפעל החלב העמיד ברמת הגולן, שבגלל תקלה

טכנית המפעל לא עבד, והמפעל ברחובות עבד שלוש משמרות, מה שלא

היה במשך כול השנה.

לגבי המזון, היתה פריחה. נכון שבחלק מתעשיות המזון, העקומה תרד

כתוצאה מזה שחוזרים לשיגרה, אבל רוב הרכישות שהיו, ישפיעו.

לאזרח הממוצע בישראל, אין כסף פנוי לדברים אחרים. ברגע שהוציא

/אותו על מזון ועל היערכות לשעת חירום, לא נשאר לו כסף פנוי

לחליפה נוספת או לביגוד נוסף. לצערינו גם החורף לא היה חורף,

לכן המלאי בטקסטיל הוא הרבה יותר גדול, וכול מכירות סוף העונה

נתקעות במהדורה נוספת. לכן אני אומר תצטרכו לתת לה תשובות לבעיה

הזאת. זה משבר שהוא משבר כפול בחלק מהמפעלים.

היתה פריחה למשל בענף הבנייה, בעקבות הבנייה המאסיבית לעולים,

לכן לכול תעשיות הלוואי שאיציק דיבר עליהן היתה פריחה. אבל ברגע

שהמשק וכול אתרי הבנייה עובדים בקצב של 40 אחוז, וראינו את זה

השבוע בסיור של ועדת הכלכלה, אז זה מייד משפיע על צבירת המלאים.

את זה אני מאמין שנשחרר, אבל זקוקים גם לעזור בזמן קצר ככול

האפשר בצבירת המלאים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. אתה רוצה לדבר עוד?
מ. צור
עוד הערה אחת לגבי ענף הבנייה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ביום שני יש לנו דיון על משק

הבנייה, וגם על עסקים קטנים.

ובהזדמנות הזאת נזמין את המתאם, בכדי לשמוע ממנו כי את ההצעה

הזאת הבאנו עוד לפני כן.

ג. בן-ישראל; אני מבקש לומר רק הערה קצרה.

בתהליך החזרת העובדים לעבודה,

אני חושב שההסתדרות מילאה תפקיד ממלכתי ממדרגה ראשונה. כאשר

גורמים ממלכתיים מאוד התלבטו ומאוד היססו, ההסתדרות לקחה סיכון,

ואנחנו, בשיתוף עם לשכת התיאום, דחפנו את הנושא הזה של

הנורמליזציה של המשק, ועשינו פה עבודה, לדעתי, מאוד חשובה.

אנחנו היינו גורם שדחף לכיוון הזה של נורמליזציה, ובכלל התגלה

שיתוף בלתי רגיל בנושאים האלה, חבל רק שהאוצר עדיין איננו שותף

באותה מידה למאמץ הלאומי הכולל.



בעוד שמשרד המסחר והתעשייה וגורמים אחרים מנסים ויש שיתוף

והבנה, יש עדיין עם האוצר בעיה. אינני יודע איך מתמודדים עם

הבעיה הזאת, שגם האוצר יהיה משולב בכל מאמץ החירום הזה, כי הוא

מהווה מפתח בעניין. נאלצנו לשבת יחד עם התעשיינים ולהקים פורום

משותף, מפני שהאוצר לא היה מוכן ליזום את זה. פנינו לממשלה,

ואני מקווה אולי שעכשיו, בעקבות הפעולה שהתחלנו שוב עם

התעשיינים, אולי שר האוצר סוף-סוף ייכנס גם הוא לתמונה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה. את החלק הזה אני רוצה

לסכם בכמה מילים. קודם כול,

שמענו בסיפוק את הדברים שנמסרו על ידי מנכ"ל משרד התעשייה

והמסחר, אותם הדברים שכבר באו על תיקונם. אותן בעיות שהתעוררו,

חלק מהן בא על פיתרונו, וחלק עדיין לא.

אין לי ספק שהתשובה הראשונה שצריכה להיות היא שהממשלה צריכה

לעשות את הכול. לא רק הממשלה אלא כול הגורמים צריכים לעשות את

הכל, בכדי להחזיר את המשק לפעילות מלאה ולשיגרה, ולא להמשיך

במצב כפי שהיה בימים הראשונים, כאשר נתנו הוראות והנחיות: תשבו

בבית.

הדבר השני, אין לי ספק שבעקבות המצב הקיים היום, נגרמו נזקים

לתעשייה, לא לכולה, אבל לאותם הענפים אשר אין היום בהם צריכה

מוגברת, כמו תעשית הבניין, תעשית העץ ודברים נוספים אחרים, אשר

היום אינם בסדר העדיפות של הציבור לרכישה. הם נפגעו, וחלק מהם

עובד למלאי, והמלאי הזה, כפי ששמענו דורש מימון. אם מחזיקים

מלאי גדול על אותו ההון שיש לו, אז כל ההון יהיה מונח במלאי,

וזה דבר שאיננו מאפשר המשך פעילות סדירה ומקובלת. זה גם מביא

לייקור המוצרים. שמענו את זה מיצחק, והוא איננו יודע עד עכשיו

באיזה מחיר הוא יצטרך למכור את המלאים שיהיו לו, ואז שוב יגידו,

תוצרת הארץ יקרה, וצריך לייבוא מחו"ל. אנחנו הרי מכירים את

הפיזמון הזה. ישכחו שכתוצאה מכול המצב הזה שאנחנו עוברים, או

שעובר על התעשייה, ההוצאות יהיו גדולות, וכתוצאה מכך יצטרכו

להעלות גם את המחיר.

אבל אני חושבת שלא צריך להטיל את זה גם על המחיר של המוצרים

הללו, אלא הממשלה חייבת להיענות לאותן הבעיות ולאותן הקריאות

הנשמעות מהתעשיינים, בכדי לאפשר להם לתפקד ולנהל את המפעלים

בתקופה הזאת כראות עיניהם, עם כל הבעיות שמתעוררות.

אני רוצה להזכיר דברים שנאמרו כאן, שאנחנו בהחלט תומכים בגישה

הזאת שלפיה הממשלה צריכה לעשות את הכול בעניין הזה, ושתוקם קרן

משותפת לממשלה ולבנקים שתאפשר מימון ביניים לתעשייה אשר נקלעה

לקשיים, ושהבנקים ידחו תשלום חובות; שכול התשלומים, תשלומי

המסים למדינה ולרשויות המקומיות, יידחו. ושלאוצר חייבת להיות

אוזן קשבת לדברים הללו.



א. פורז; מאין תשלם הרשות המקומית

משכורות לעובדים אם לא ישלמו

לה ארנונה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לכן אני אומרת, שהממשלה צריכה

לדאוג לכך, שמפעל תעשייתי

שנפגע, משלם שכר לעובדים,
א. פורז
לכן הוא צריך לקבל מימון

ביניים, ויש לאפשר לו לשלם את

המיסים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
וזאת גם הדרישה של משרד התעשייה

והמסחר, לדחות את תשלום המיסים

לחודש ימים, זאת איננה קטסטרופה, לא צריכים לנצל את העניין הזה.

למדתי ביום שני דבר אחד שמשליך על הנושא שאנחנו דנו בו, על

הספנות הישראלית. למרות שאנחנו נמצאים הרבה במצבי חירום ובמצבי

מלחמה, צריכים לדעת להעריך גם את ההובלה הישראלית והאוניות

הישראליות, את צי הסוחר הישראלי. ולא להסתמך כול הזמן על כך

שהחברות הזרות, הן יותר זולות. אנחנו רואים באיזה קשיים נתקלים,

כי האוניות הללו אינן רוצות להגיע אם לא תשלם להם, 22 אחוז יותר

מהמחיר שהיה מקובל עד עכשיו, ובנוסף לזה הביטוח.

י. בליזובסקי; בנושא ההגברה את יכולה להגיד את
אותו הדבר על "אל-על"
אם "אל-

על" היתה היום בבעלות זרה, גם היא לא היתה עובדת, כמו כול

החברות הזרות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לכן, מדינת ישראל חייבת לקחת את

כל הדברים הללו בחשבון ולתת

תשובה על כך, הן לגבי הספנות שלה והן לגבי המוצרים האחרים שלה,

שזה הוא המצב, שכשהיא נקלעת לקשיים, לא באים לעזרתה.

לא דיברתי עכשיו על ההפרטה, עשיתי את ההשוואה בין האוניות

הישראליות לבין האוניות הזרות, זהו. זה צריך ללמד לקח את מדינת

ישראל בהתייחסה לענפים המשקיים הללו, שהיא צריכה לסייע בידם

ולעזור להם שהם אכן ימשיכו להתקיים, כי הם משרתים את המדינה גם

בימי מלחמה וגם בימי חירום, ולא רק בימי שלום. אפשר לחשוב

שכיאלו מדינת ישראל יושבת לה לבטח, וכל השנים שרר שלום, ויש לה

כבר הסכמים עם כל מדינות ערב מסביב, והיא איננה צריכה לדאוג

לשעת מלחמה ולימי חירום. מה לעשות, צריך לקחת את כול הדברים

הללו בחשבון.

ביום שני נזמין אנשים בקשר לנושא כוח האדם. שמענו דווקא בנושא

הבנייה בצפון, שקצת זז ומתקדם שם, כי אלף עובדים התייצבו

לעבודה. השבוע, ביום ראשון, היינו באיזור חיפה וראינו שיש מחסור



בפועלי בניין. בעניין ההכשרה מקצועית כבר דיברנו על זה, והתחילו

בזה, אבל העובדים לא כל כך נוהרים לשם, על אף העובדה שהממשלה

היום מוכנה להשתתף ב-500 שקל, נוסף לתעריף הקיים בבנייה, בכדי

ליצור תמריצים אצל יהודים, עולים חדשים וחיילים משוחררים, כדי

שיילכו להכשרה המקצועית וייכנסו לענף הבנייה. החברות הקבלניות

לוחצות על יבוא פועלים זרים, ואנחנו מתנגדים לכך ואיננו מוכנים

לתמוך בתביעה הזאת, אבל יש בעיות מסביב לזה שנדון בהן ביום שני

הבא.

אני מעמידה נקודה בנושא הזה, ואני רוצה שאנחנו נעבור,
א. פורז
לא, כבר 11.00, המליאה מתחילה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא אזמין אותם פעם נוספת בעניין

זה, נשמע מהם את ההערות שלהם.

א. פורז; אבל יש מליאה, לא צריך, אנחנו

יכולים בלעדיהם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; עוד 10 דקות, רבע שעה. לא אזמין

אותם פעם נוספת.

א. פורז! אז לא נסכם, רק נלמד את ההערות

שלהם. אני למשל מתנגד למכסות

ביבוא מתחרה, יש מאבק ביבוא מתחרה. אבל לא צריך אותם, כי כבר

שמענו את כולם, זה רק אנחנו בינינו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלנו
לא, אנחנו צריכים בכל זאת, לאחר

מה שכתבנו, לשמוע את ההערות

שלהם.
א. פורז
אז בסדר, אני מציע שהם יקראו את

זה.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
לקיים עוד ישיבה, שבה לא יהיו

חברי כנסת ולא ישתתפו.

א. פורז; אבל יש מליאה, אני רוצה לשבת

במליאה ורוצה לשמוע, ככה

נוהגים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה לכם.

הישיבה הסתיימה בשעה 15;11

קוד המקור של הנתונים