ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/12/1990

הכשרה מקצועית לעובדים בענף הבנייה - הצעתם לסדר היום של החכ"ים חיים קופמן ורפי אדרי

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 205

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום די, ט' בטבת תשנ"א, 26.12.90 בשעה 9:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

א. פורז

ח. ק ופמן

ר. אדרי
מוזמנים
י. מילגרום, אגף התקציבים באוצר, משרד האוצר

נ. קריסטל, אחראי להכשרת פנים-מפעלית, משרד העבודה

והרווחה

א. צרפתי, סגן מנהל אגף גמלאות מחליפות שכר, ביטוח

לאומי

ד. מנע, מנכייל שרות התעסוקה

ב. שוורץ, מנהל מחלקת שרותי תעסוקה

ע. בן יעקב, מנהל המחלקה להכשרה ותעסוקה, ועד

הפועל של ההסתדרות

ש. דהן, מזכיר ארצי לפעולי הבנין בהסתדרות הכללית

ע. ברעם, מנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים

י. גורן, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח הבניה בישראל,

התאחדות הקבלנים והבונים
מזכירת הוועדה
ל. וורון
נרשם ע"י
חברת פרוטוקול הקלטות בע"מ

סדר היום

הכשרה מקצועית לעובדים בענף הבנייה - הצעתם לסדר היום של

הכח"ים חיים קופמן ורפי אדרי
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.
הנושא שעומד על סדר יומנו
הכשרה מקצועית לעובדים בענף הבנייה - הצעתם לסדר היום של החכ"ים

חיים קופמן ורפי אדרי.

אני רוצה להתחיל קודם כל באורחים שלנו, ואני מקדמת אתכם בברכה.

חגית חובב נמצאת בדרך לכאן; אני מצטערת שמנכ"ל משרד הבינוי

והשיכון אושפז, הוא היה צריך להיות נוכח כאן בישיבה. נמצאים
איתנו
מר ירמי מילגרום, אגף התקציבים באוצר; מר נחום קריסטל,

אחראי להכשרת פנים-מפעלית, משרד העבודה והרווחה; מר אבי צרפתי,

סגן - מנהל אגף גימלאות מחליפות שכר בביטוח הלאומי; עו"ד דוד

מנע, מנכ"ל שירות התעסוקה; מר עזרא בן-יעקב, מנהל המחלקה להכשרה

ותעסוקה בוועד הפועל של ההסתדרות; מר שלמה דהן, מזכיר ארצי

לפועלי הבניין בהסתדרות הכללית; מר עמוס ברעם, מנכ"ל התאחדות

הקבלנים והבונים; מר יהודה גורן, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח

הבנייה בישראל בהתאחדות הקבלנים והבונים; מר בני שוורץ, מנהל

מחלקת שירותי התעסוקה.

חייכ חיים קופמן וח"כ רפי אדרי העלו ב-14 בנובמבר את נושא הדיור

להשכרה וההכשרה המקצועית לעובדים בענף הבניה. זה הובא כנושא

אחד, אבל למעשה הנושא הזה, מכיל שני נושאים: האחד, הכשרה

מקצועית בענף הבניין, והשני, בקשר לדירות להשכרה. מצאתי לנכון

לפצל את הנושא לשני נושאים, שעל כל אחד מהם נקיים דיון נפרד

ומיוחד עם האנשים הנוגעים בדבר. העדפנו לטפל היום בנושא הראשון,

ההכשרה המקצועית בענף הבנייה. ולשבוע הבא, הקצינו את יום רביעי

לדיון בנושא הדיור להשכרה. אנחנו מזמינים גם את מר פוגל, שעמד

בראש הוועדה אשר עסקה בנושא הזה של דיור להשכרה. כך נמצאה את

הדיון בשני הסעיפים ובשני הנושאים שהקיפה הצעתכם לסדר היום.

אני רוצה לבקש משני החברים, שכל אחד מהם יציג בקיצור נמרץ את

ההצעה, בנושא ההכשרה המקצועית, ומה הבעיות העומדות על הפרק, כדי

שנוכל אח"כ לעבור לדיון. נלך לפי סדר המגישים, בבקשה ח"כ

קופמן.

ח. קופמן; אחת הטענות המרכזיות בנושא
הסבת עובדים, היא
החסר שיהיה

לנו בעקבות העובדה שערבים מיהודה והשומרון לא יוכלו לקחת חלק

בכח העבודה, בגלל הנסיבות הפוליטיות הקיימות, וגם משום חשש של

הקבלנים שמסרבים להעסיקם. הנושא ברור וידוע, ולא כדאי לפרט

אותו. נשאלת השאלה, מאין יבוא כח האדם לבנייה. ישנם שני סוגי
בנייה
הבנייה הקונבנציונאלית הרגילה הרווחת עד היום, שנמשכת 14

חודש במקרה הטוב, וישנה הבנייה המהירה של מגורונים וכל מה שקשור

בזה. הכנות של תשתיות גדולות בקנה מידה גדול, הפעם.
הנקודה היא כזאת
קודם כל, יש מאגר גדול של כח האדם של צעירים

יוצאי-צה"ל. מי שעבד בציוד מכאני כבד, יכול בוודאי להפעיל

דחפורים ובולדוזרים, וכל מה שקשור בנושא הזה, ויש גם יוצאי

קיבוצים, שגדלו על הנושא הזה. זאת אומרת, יש כאן רק עניין של

עידוד הנושא, בעוד שההכשרה המקצועית כאן וההסבה יהיו מהירים



מאוד. כנ"ל גם לגבי הציוד כמו מנופים למשל, שנזקקים להם

בבנייה רחבת היקף, והם יכולים להפעיל אותם.

ישנם גם העולים שבאו מבריה"מ. - אמנם לא לרובם, אבל לחלק ניכר

מהם יש הכשרה טכנית. אנחנו יודעים שיש הבדל גדול אם יש לך סופר

או מורה למוסיקה שאתה רוצה לעשות לו הסבה לבנייה, זה קשה. בעוד

מי שהיה הנדסאי בכל מיני תחומים, ושם התעשיות אינן מהמתוחכמות

בעולם, לא יהיה קשה כל כך לעשות לו הסבה לענף הזה.
והשאלה הנשאלת
מדוע זה הולך בקושי כה רב? זאת היא ההתרשמות

שלי. לדעתי, זה נובע משתי סיבות: האחת כמובן היא התמורה. אבל לא

לפחות מזה היא התדמית. התדמית של עובד בניין בישראל היא

מהנמוכות ביותר, פשוט לא נעים להיות עובד בניין. סיפר לי אחד

מגדולי הקבלנים היום בארץ, שבחופש הגדול הוא שלח את בנו לעבוד

בבתים שהוא בונה, ואשתו כעסה עליו: אתה יודע שהחברים של בנך

יורדים עליו בגלל שהוא עובד כפועל בניין? הוא ענה: אבל אני
הייתי פועל בניין. והיא אמרה
אבל הם יורדים עליו בצורה בלתי

רגילה, מה אתה עושה? איזה בושות!

לכן נושא התדמית, לפי דעתי, איננו פחות חשוב. נושא התדמית

מעניין. עכשיו, אתה רואה המון סטודנטים שנוסעים על אופנועים

ומחלקים דואר. פעם זה היה בושה וחרפה, היום זה הפך להיות "אין",

כולם עם הטלפון, ועם הווקי-טוקי האלה. מלצרות לדוגמא היא עוד

תופעה כזאת. יש בעיה של שינוי תדמית. אולי כדאי גם לדבר על

השליחות הלאומית, או אולי צריך להקרין סרטונים בטלביזיה, אינני

יכול כרגע לשלוף מהמותן איך צריכים לעשות את זאת, אבל אני מאמין

שאפשר לחבב את הענף על יותר אנשים, כי בסה"כ יש אבטלה בהרבה

איזורים, ואפשר יהיה גם להעביר אנשים ממקום למקום.

אבל שוב פעם אני חוזר ואומר: זאת התמורה, אבל כניראה לא רק

התמורה, אלא גם התדמית, וכמובן המקצועיות. צריכים ללמד את

המקצועות שטובים להיום. פעם היה לוקח שנה עד שהיו מרכיבים חלון,

היום זה עם אלומיניום וזה הולך במהירות עצומה, ומביאים את זה

כבר מוכן לבניין. השאלה היא, למה בדיוק קוראים פועל בניין, לזה

שעובד במפעל ומכין את מסגרות האלומיניום, או לזה שמביא אותן

ומצמיד אותן לבני ין?

אני פשוט קורא להתייחסות לנושא הזה. צריך לשבת עם כל הגורמים,

כי מצד אחד יש הגורם שנקרא כח האדם, שהוא איננו מהגבוהים ביותר,

ומצד שני ישנה עבודה. וצריכים לחבר את שתי הפונקציות האלה ביחד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. ח"כ רפי אדרי.
ר. אדרי
גבירתי היו"ר, בהנחה שיבואו

בין 350 ל-400 אלף עולים בשנה

הבאה, אנחנו נידרש להתחלות בנייה בסדר גודל שבין 90 ל-100 אלף

יחידות דיור, וכ-20 אלף יחידות דיור לצרכים רגילים, הכוונה

לזוגות צעירים. נישאים בדרך כלל מידי שנה בשנה, בין 22 ל-23 אלף

זוגות, לכן בסה"כ נצטרך לכ-110 עד 120 אלף יחידות דיור.



הענף היום איננו ערוך לכן ואיננו מסוגל לכך, ונדמה לי שגם

הרשויות השונות שיש להן קשר לענף הבנייה, עדיין אינן מוצאות את

הדרך אין להוציא מהכח לפועל אפילו מחצית מהצרכים הצפויים ב-90

וב-91.

להערכתי, אם יהיו התחלות בנייה של כ-110 אלף יחידות דיור, הענף

יידרש לתוספת כח אדם, שיצטרכו לבנות בין 50 ל-60 אלף יחידות,

בהנחה שתהיה התייעלות של 10 עד 15 אחוז, ולהערכתי, אפשר לייעל

את הענף הזה.

ואולי מספר נתונים על מה שהיה ב-67, לפני מלחמת ששת הימים: מספר

היהודים המועסקים בענף היה 86 אחוז. ב-73 ירד מספר היהודים ל-60

אחוז. והיום, מספר היהודים מגיע ל--32-33 אחוז מסך כל המועסקים

בענף הבנייה. כיום מועסקים 122-123 אלף עובדים בענף הבנייה, על

כל מקצועותיו. ב-73-72, הועסקו 120 אלף עובדים, אותם 120 אלף

עובדים ב-72, בנו 8,600,000 מ"ר. באותה תקופה היו התחלות בנייה

של 66 אלף יחידות דיור. עם מוסדות ציבור, 8,600,000 מ"ר. בסוף

89 היו 117 אלף עובדים בענף הבנייה שבנו בסה"כ 3,900,030 מ"ר.

כמעט אותו מספר עובדים בנה פחות מחצי ממה שבנו ב-72. זה דבר

מדהים, ואין זה עולה על הדעת שבמדינת ישראל, אחרי 17 שנה, ירדנו

בתפוקה בענף הבנייה ל-48,9 אחוז, כלומר כ-50 אחוז בקירוב.

וניראה לי שאנחנו איננו נותנים את הדעת לנתון החשוב הזה, וכיצד

זה קרה.
ההסבר הוא פשוט
יש הרבה מועסקים מהשטחים שהרמה המקצועית שלהם

ירודה ביותר, ואין להם כל הכשרה מקצועית. היהודים שעסקו בעבר

בענף היו פועלים טובים, ואם יש טענות שאנחנו איננו עובדים,

הנתונים מצביעים שיהודים אכן עבדו, וגם הערבים הישראלים עבדו,

והייצור היה גבוה מאוד.

מה שקרה ב-20 השנים האחרונות, ממלחמת ששת הימים או מ-73 והלאה

הוא, שהמחירים עלו בין 20 ל-25 אחוז, כתוצאה מהתפוקה הנמוכה

בענף הבנייה. אנחנו מצאנו לנכון להכשיר עולים חדשים, צעירים

וחיילים משוחררים, לענף שלמעשה היום הוא מהמתקדמים בעולם. הוא

מתועש, הוא מודולארי והוא טרומי. חלק גדול מהאלמנטים מיוצרים

כבר בשיטות-תיעוש מודרניות, ואין זה סביר שלאחר כל ההתקדמות

בתחום זה בעולם, אנחנו עדיין מפגרים ועובדים בשיטות המקובלות

לפני 30-20 שנה, ואף מפגרים כפי שהנתונים הצביעו, בכל מה שקשור

בתפוקה שלנו.

כשהגעתי לארץ כעולה חדש כנער, ב-57-56, אני זוכר שלקחו אלפים

רבים של אנשים להכשרה מקצועית. לקחו את העולים החדשים לאתרי

הבנייה יומים-שלושה לאחר שהגיעו, להכשיר אותם לעבודה בברזלנות,

בטפסנות, בריצוף, בטיוח, ובעבודה על מנופים, וזה היה הבסיס שנתן

לנו את הייצור הגדול לבנייה בשנות השישים והשבעים של כמיליון

יחידות דיור, במשך כ-16-15 שנה.

אינני משתוקק לחזור לאותה תקופה. אנחנו מתקרבים ל-1991, ומדינת

ישראל יכולה גם לארגן את הדברים בצורה שונה. אני בטוח שהעוסקים

במלאכה יודעים זאת ומנסים לעשות את זה, אבל הכל מתחיל מלמעלה.



משרד הבינוי איננו רואה בעדיפות ראשונה את נושא הבינוי והשיכון

וההכשרה המקצועית, אלא מחפש אחר הדרכים הקלות לייבוא קרוואנים,
ועכשיו השלאגר החדש
ייבוא מגורונים, ייבוא 33 אלף מגורונים. אם

נטול את כל ייהבנו על הייבוא של קרוואנים ומגורונים ועל ייבוא

קבלנים מחו"ל, זה יסיט את הדגש מהעיקר שהוא: ארגוני מחדש של

ענף הבנייה, וכינונם של שיטות תיעוש מודרניות. אינני מדבר על

תיעוש במפעלים. לא ייתכן שבמדינת ישראל בבנייה הציבורית יצטרכו

ל-25-24 חודש כדי לבנות יחידת דיור, זה לא יתכן. מקובל בעולם

לבנות ב- 8 חודשים, 9 חודשים, מקסימום ב- 10 חודשים. ואני אומר

שיש גם קבלנים בארץ שעשו את זאת, אמנם אין הרבה, אבל יש כאלה

שבנו במשך 10 חודשים, כולל פיתוח, דשא, פרחים ועצים.

אני זוכר אפילו שקיבלנו מענקים ממשרד הבינוי והשיכון על שבנינו

שכונות. בנינו ב-18 חודש, זה היה ב-81, ב-83, ב-84.

ייבוא קבלנים מחו"ל לא יביא את הישועה המיוחלת לענף הבנייה,

וניסיון יש כבר לענף הזה. משרד הבינוי והשיכון הביא את החברה

המהוללת, חברת "סיקו" ב-82-83, ואמרו שתוך 8 חודשים ייבנו

שכונה לציון של 1,500 יחידות דיור בראשון לציון. למעשה דיברו

בהתחלה על 10 אלפים יחידות, אבל אמרו שייבנו כ-1,500 יחידות תוך

9-8 חודשים. חברת "סיקו" אחר כך לא סיימה במשך 3 שנים, ובסוף

בנו 380 יחידות דיור בלבד. לאחר 3 שנים נדרשו קבלנים ישראלים

להשלים את אותם 380 יחידות דיור. ומי שיחקור או יבדוק כמה עלתה

למדינת ישראל בנייתם של 380 יחידות במקום 10 אלפים יחידות דיור,

יגיע למסקנה שכל הנושא של ייבוא קבלנים היה מחדל.

גם היום, הדרך הקלה היא לייבא קרוואנים ו-33 אלף מגורונים.

שלשום הגישו תקציב נוסף של 561 מיליון שקל. אני אמרתי שזה יעלה

מיליארד וארבע מאוד מיליון שקל. כמו הסיפור לפני 5-4 חודשים

שהקרוואנים יעלו רק 45 אלף שקל, כולל פיתוח, וסליחה שאני חוזר

על טענתי, אבל אמרתי באותו היום: זה יעלה 70 אלף שקל, בעוד שהם

אמרו שהעלות היא רק 40-45 ש"ח. שלשום ביקשו תוספת לתקציב

לקרוואנים, כיוון שזה יעלה 70 אלף שקל ליחידה, כולל תשתית. אם

נתייעל, אם נארגן את ההכשרה המקצועית, אם נתעש את ענף הבנייה,

ואם נארגן אותו, נוכל לבנות היום דירה של 65-70 מ"ר ללא קרקע,

אלא מתועשת באתר, ב-85 אלף שקל.

אם נעשה את המתחייב, אם המדינה תאמר היום: אנחנו הולכים לתת

הכשרה מקצועית ולייעל את הענף, איך אפשר להגיע לכך. זה לא יהיה

קשה במידה מסויימת זה כבר נעשה. הבנתי שיש כאלף איש שעוסקים

בהכשרה מקצועית. אפשר לארגן הכשרה מקצועית ל-25-20 אלף איש,

ול-50 אלף איש, וה-50 אלף איש האלה יכולים לבנות את התוספת של

80 ו-90 אלף יחידות דיור שהמדינה צריכה, וכך גם הם יתרמו

להורדת מחירי הבנייה. אחרת, אנחנו צפויים תוך חצי השנה הקרובה,

כאשר יעלו מחירי חומרי הגלם, הברזל והמלט והבלוקים, להתמעטות

הפועלים המקצועיים, והקבלנים יתחילו לחטוף פועלים אחד מהשני,

וייתחרו מי ישלם יותר, ומי יבוא אליהם יותר. כך תרד איכות

הבנייה, וכתוצאה מזה, אני צופה שהמחירי הבנייה יעלו בכ-20 אחוז

בחצי השנה הקרובה. מצד אחד אנחנו מורידים את מחירי הקרקע, צריך

לבדוק את כל הנושא של מחירי הקרקע, ורצוי שהנושא הזה יעלה גם

על סדר היום. אומרים לנו שזה יירד, ואילו במשך שנה, 13 חודש,



המחירים עלו בין 70 ל-120 אחוז. בקרית נורדאו, בנתניה, מחירי

הקרקע עלו ב-120 אחוז. לפני 13 חודש, יחידת דיור עלתה כ- 7,000-

- 8,000 - 10,000 דולר, ואילו היום זה 18 - 20 אלף דולר. שם

המחירים לא ירדו, ורוב הקרקע היא קרקע ממשלתית, כך שלמעשה,

הספקולנט הגדול ביותר זאת המדינה. אז המחירים לא יעלו? העולים

לא יוכלו לרכוש דירות, ונצטרך בסופו של דבר, כאשר המדינה תיצרך

לשלם לאותו קבלן, או לאותה חברה ציבורית, או לאותו יזם עבור

הקרקע, עבור הבנייה, עבור תוספת רווחים, לתת את זה, בסופו של

דבר, לעולה, ללא כסף.

לכן הצעתי היא, שכדי לחסון במטבע זר וייבוא של פועלים זרים

וחברות זרות, יש לארגן קורסים בהכשרה מקצועית ל-20-25 אלף איש,

ותוך 4-3 חודשים אפשר יהיה לארגן את זאת. זה יספק תעסוקה גם

לעולים, זה יעלה את איכות הבנייה, ותהיה לכך השפעה בהמשך תקופה

מסויימת, תוך 7, 8, 10 חודשים על מחירי הבנייה. כתוצאה

מזירוז התהליך של ההקמה וקיצור התקופה, אני חושב שכולם ייצאו

נשכרים, אם נעשה את המתחייב.
ח. קופמן
אני חושב שיש לנו כלי אדיר, וזאת

הטלביזיה. באמצעות הטלביזיה אפשר

להחדיר מודעות מסויימת. לדוגמא, בטלביזיה הערבית, תענוג לראות

את הצעגת נושא החקלאות. כל דבר חדשני בחקלאות הישראלית, אני

רואה בטלביזיה הערבית. אני חושב שאם באחד הערוצים היו מקדישים

זמן שידור לנושא ענף הבנייה, מקצועות הבנייה, וחומרי הבנייה,

זה היה, אגב מוסיף ידע לכל האוכלוסיה, כיוון שכל אחד גר בבית.

ו-ב: זה ייקרב את האנשים לכל הנושא הזה ולענף הזה, כי הרי השלב

הראשון הוא השלב הנפשי, לעבור לענף חדש. בצורה כזאת אפשר לקרב

את האנשים לנושא ואפשר לנצל את הנושא הזה דווקא בתקופה כל כך

פרובלמטית.
היוייר ש. ארבלי-אלמוזלינ ו
תודה רבה. נאמר לנו שהיתה ועדה

בנושא הזה, ומי שעסק בהכשרה

המקצועית היה מנכ"ל המשרד שלכם. אני מתארת לעצמי שהחומר מצוי

בידייך, ואת יכולה להגיד לנו מה נעשה בתחום הזה. חגית.

ח. חובב; המשרד שלנו לא עסק בכך. נכון

שהיתה ועדה בשיתופו של מר דהן

שנוכח כאן, מי שאח'יכ מבחינה מקצועית ניהל את הוועדה היה משרד

העבודה, באמצעות שירות התעסוקה. ניסינו בזמנו לעשות פרוייקט עם

הביטוח הלאומי שלא עלה יפה. כיום, משרד השיכון רואה את עצמו

יותר כמסייע לשירות התעסוקה ולאגף להכשרה מקצועית, בתחום קידום

אגף הבנייה. כיום, התקציב שלנו משמש בעיקר כתמריצים לתלמידים

שלומדים בתחום. לצערי, מתן התמריצים לתלמידים התחיל רק השבוע.

נמשכים לתכנית יותר תלמידים מהמצופה. התמריצים ניתנים לפי שני

קריטריונים לתלמידים שמתגוררים במרחק שמצריך לנסוע למקום

הלימודים. התמריצים מאוד קטנים, ועומדים על הסכומים שבין 300 ל-

1,500 שקל, וניתנים למקצועות הבנייה כיום, באמצעות מלט"ב. בבית

ספר בחולון, ובתחנה המרכזית יתחילו גם כן לחלק תמריצים עכשיו.

זוהי בהחלט כמות מצומצמת שאיננה עונה על הצרכים הגדולים שציינתם



כאן.

כרגע, בשנת התקציב הנוכחית, הוקצב לנושא הזה בלבד, הוקצב סכום

של 140 אלף שקל כתמריצים, ובשנה הבאה כניראה התקציב יגדל. זה

סכום שאיננו עונה על הצרכים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מר מנע.

ד. מנע; גבירתי היו"ר, חברי הכנסת, אני

רוצה לבטא במספר מילים את

דעתינו על נושא ענף הבניין וההכשרה המקצועית, ועל כל מה שנאמר

פה.

ראשית, הנתונים שציין פה ח"כ אדרי, הם נתונים שמדברים בעד עצמם

והם כולם נכונים.

בדבריי, אני פונה גם אליכם, חבריי, מהתאחדות הקבלנים. ב-67,

כשקלטנו אלפי עובדים מיש"ע ובשנות ה-50, כשקלטנו אלפי עולים

חדשים, למעשה שיטות הבנייה היום, הן עדיין כמו שיטות הבנייה

שהיו נהוגות בשנות ה-50. אותם בלוקים וכדומה. לא היתה שם הכשרה

מקצועית, ולא הוקצו שם כספים לתקציבים להכשרה מקצועית לסוגיה.

תוך כדי עבודה, אנשים הוכשרו והפכו לבעלי מקצוע. אלפי עובדים

הצטרפו ואלפים נוספים המשיכו להצטרף, ולא היתה הכשרה מאסיבית

כמו זאת שנידרשת היום.

ח. קאופמן; יש לי הערה. עד 48, העם הזה

עסק בבנייה עבור הצבא הבריטי

במז"הת. היו הרבה קבלנים וקבלני משנה בכל השטחים, שפיתחו לפחות

את התשתית.

ד. מנע; חגית חובב דיברה על 140 אלף

שקל, ופה דיברו על 1,500 ש"ח.

רבותי, אנחנו צריכים להסתכל על הדברים בסדר גודל של עשרות

אלפים. מידי לילה מגיעים עולים חדשים, יש לנו 110 אלף דורשי

עבודה בחודש. וחייבים להפנות אנשים לבניין. אנשים יצטרכו לפנות

לענף הבנייה.

מה האבסורד? האבסורד הוא שיש לנו 110 אלף דורשי עבודה בחודש

האחרון, ועולים חדשים שמגיעים מידי לילה, ולבסוף נצטרך להביא

פורטוגזים לבנות את הארץ, זה מה שיקרה. יש לנו כבר בקשות לאישור

הבאתם של מאות עובדים זרים לעבוד בבניין, ואני מתנגד לעובדים

זרים, אני חושב שצריכים לעשות את כל המאמץ לגייס עובדים

ישראלים.

לפי הנתונים שסיפק מרכז הקבלנים, עלות ההכשרה לכל עובד היא

כעשרת אלפים שקל. מעל מאה מיליון שקל לעשרת אלפים עובדים, אלה

הנתונים שנימסרו לי אתמול, פחות או יותר. כלומר, המדינה תצטרד

להשקיע עשרת אלפים ש"ח כהשתתפות בהכשרה של עובד, פלוס-מינוס.
ע. ברעם
לא. עולה עשרת אלפים שקל. לא

ביקשנו מהמדינה את עשרת אלפים



השקלים.
ד. מנע
עולה עשרת אלפים שקל להכשיר עובד

אחד. יצטרכו במשך שנתיים 50 אלף

פועלי בניין. וכיוון שעולה עשרת אלפים שקל להכשיר עובד אחד,

תיראו כמה כסף נצטרך, מי ייתן את התקציבים האלה?

ד. אדרי! לא צריך להכשיר את כולם. לדעתי,

מספיק 20 אלף פועלים, לשנתיים 25

אלף.
ד. מנע
אני אומר: רבותי, אל תחכו להקמתם

של בתי ספר. יש בתי ספר בתחנה

המרכזית, יש בתי ספר בחולון. לדעתי, כל אתר בנייה צריך להיות

בית ספר. שיעשו אולפן לעובדי בנייה, שיכניסו עובדים ישר לבניין,

את העולים מבריה"מ נפנה ישר לבניין, ושיהיו אולפנים תוך כדי

עבודה. שיעבדו על פיגומים מארבע עד שבע באולפן, או יום שלם,

ושיילמדו עברית תוך כדי עבודה. למה אנחנו צריכים להיות נעולים

על אולפנים בבוקר? שיהיו אולפנים תוך כדי עבודה. עשו את זה

בפולגת ועכשיו זה די מצליח.

באשר לשימוש בטלביזיה, לפני כמה שנים היה מחסור גדול של עובדים

בענף הדפוס, עברו לכל מיני שיטות והיו צריכים עובדים חדשים. עשו

תשדירי שירות בטלביזיה, והופיעה בהם עופרה חזה. אלפי עובדים

הצטרפו לענף הדפוס, כי עשו שינוי תדמית לענף הדפוס, כי ענף

הדפוס עבר למיכשור מתקדם והפך ליותר נקי. גם היום, ענף הבנייה

נמצא בתקופה של שינוי. הצעתי תשדירי שירות בטלביזיה, לשינוי

תדמיתו של ענף הבניין. כדי שהישראלים יבואו לעסוק בבניין, כדי

שלא יחזרו הדוגמאות שנתת בנושא הזה. הצעתי שמרכז הקבלנים יעשה

תשדירי שירות, כמו שאז, בזמנו, ענף הדפוס עשה תשדירי שירות.

ולסיום, אנחנו צריכים לחפש את התמריצים הרכים, לא התמריצים

הקשים, כלומר, לא רק לשלם כסף. אלא ללכת לקראת העובדים בדברים

אחרים. כמו נסיעות, ולנסות להוזיל את העבודה, לאו דווקא בכסף

מזומן שייקבל העובד במפעל, אלא למשל ששעת הנסיעה תיחשב לו כשעת

עבודה. רק הדברים האלה, בסופו של דבר, יכולים לעזור. ואנחנו

מיישמים את זה בפועל בשטח.

ואני רואה את זה בירידי התעסוקה שאנחנו מארגנים. קיימנו השבוע

שלושה ירידי תעסוקה. הדוכנים של הקבלנים היו העמוסים ביותר. מה

זה אומר? זה אומר שיש נכונות ללכת לעבוד בבניין, גם מצד ישראלים

ותיקים וגם מצד עולים חדשים. לכן אנחנו צריכים לפתוח להם את

הפתח. ורבותי, מצדינו, כל אתר בניין, כל קבלן שבונה בניין, הוא

מפעל להכשרה מקצועית תוך כדי עבודה. בתי ספר הם דבר טוב, אבל

כמה יכולים להכיל בתי ספר? 100, 200, 300, אלף מתלמדים?

מדברים פה על הצורך בעשרת אלפים עובדים.

לכן הצעתי, והדבר הזה קיים כבר באתרי בנייה, שכל אתר בנייה יכול

להיות מתקן להכשרה. יש להתחיל להכשיר את העובדים תוך כדי עבודה

וכולל גם את תלמידי האולפנים. מייד כשהעולה מגיע, הוא יילך

לעבוד בבניין. זה העתיד, אין לנו ברירה. הוא הדין גם לגבי



חיילים משוחררים. אנחנו פותחים עוד מעט במוסף ב"מחנה" כל מיני

פירסומים צבאיים, שחיילים יהיו משוחררים לשנה של התנדבות, וילכו

אז לעבוד בבניין. ללכת לעבוד בארה"ב בשטיפת מכוניות או בדברים

מהסוג הזה, זה יותר מכובדטוב? שכל אחד ייתן שנה ויעבוד בבניין,

וגם ירוויחו כסף. והם יכולים להרוויח טוב מאוד 1,600 - 1,700

שקל לחודש. זו היא שעת חירום תעסוקתית, כפי שאני מגדיר את זה

ואנשים יצטרכו ללכת לעבוד בבניין, כי למרות האבסורד הזה, נצטרך

עוד להביא עובדי בניין זרים. לכן צריך לפתוח את הפתח. תודה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה. לפני שנעבור להצגת

השאלות, אני רוצה לומר כי

התשובה שלך, דוד מנע, היא בגדר זריקת הכדור והאחריות על מישהו

אחר. שירות התעסוקה איננו יכול להתנער מכל אחריות בנושא הזה, של

הפניית העובדים לקורסים לבניין וליצירת המודעות וכוי. זה א'-בי

של שירות התעסוקה, וזו חובתו. אבל אני מציעה שכדי שתהיה לנו

תמונה קצת יותר שלמה, נשמע קודם כל, את התאחדות הקבלנים, אח"כ

נשמע את ההסתדרות ונאתר איפה ממוקמות הבעיות וכיצד להתמודד

איתן. בבקשה מר ברעם.
ע. ברעם
כבוד היו"ר, חברי הכנסת ועמיתיי.

יש לי בשורות. התמונה איננה צבועה

בצבעים קודרים כל-כך. אמנם יש כבר איזשהם ניצנים, ויש תחילת

דרך, אבל בהחלט מול הבעיה ומול היקפה, אין עדיין תשובה כוללת.

מספר דברים על הנתונים שהושמעו פה. נמצאים כרגע התחלות בנייה.

למרות, לא בגלל, שלא היו תנאים וכוי, הקבלנות הישראלית כן הרימה

את הכפפה, ויש השנה 45 אלף התחלות בנייה, ובמיגזר הפרטי כ-30-28

אלף, גדלנו מ-20 ל-30 אלף, פלוס 18 האלף של המיגזר הציבורי. עד

מרץ כמובן יהפכו ה-20 אלף ל-45 אלף. זה אני אומר בהקשר לכח

האדם. במיגזר הפרטי כ--30-29 אלף, והציבורי, 20-18 אלף התחלות

בנייה שנעשו על ידי משרד השיכון, שאנחנו קוראים לו המיגזר

הציבורי, מתון הפרוגרמה, וה-3,000,
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלנינו
זה מה שנקרא הבנייה התקציבית?
ע. ברעם
לא, לא התקציבית, הפרוגרמה הכל

יחד, בערך 45 אלף התחלות

בנייה.
ר. אדרי
במספרים שנקבת בבנייה של משרד

הבינוי והשיכון זה עד סוף החודש

הזה, או עד סוף מרץ?
ע. ברעם
עד סוף חודש זה. עד סוף מרץ

יהיו למשרד השיכון כניראה 40

אלף התחלות בנייה. השר אומר 45, אני אומר 40.

בקשר לכח האדם, אותם 110 אלף העובדים שבשנה שעברה בנו 20 אלף

יחידות, בונים הרגע 40 אלף. ז"א, היתה פה אבטלה סמויה בהיקף

אדיר, ולא חוסר יעילות.



בהחלט כבר קלטנו השנה או בחצי שנה האחרונה, לפחות כ-1,500-2,000

עובדים, דרך משרדי התעסוקה. ברגע זה, 1,500 אנשים נמצאים בהכשרה

מקצועית. אז יש ניצנים.

בנושא ההכשרה המקצועית. רבותי, אנחנו צפויים לשתי בעיות מרגע

שנתחיל לעבוד, ואני רואה את תחילת העבודה במטה, בסביבות חודש

אפריל, כלומר, משרד השיכון ייצא עכשיו עם המכרזים, ומאות קבלנים

צופים ועומדים בפתחים.

צריך לעזור למשרדי הממשלה בכח אדם, על מנת שיוכלו לנהל את
הפרוייקטים. אתן לכם דוגמא
לא ייתכן שמשרד השיכון יוכל להגיע

ל-700-800 קבלנים, אל אותו קבלן שרוצה לבנות 100 יחידות. אותה

גב' צימרמן, שטיפלה ב-3,000 התחלות בנייה, עם כל הכבוד לה, כיצד

היא תוכל לטפל ב-70 אלף התחלתות בנייה? חוכמה להביא קבלנים של

עשרת אלפים? אפשר ביומיים לגמור את העניין. אם אנחנו רוצים

שהקבלנים הישראלים יבנו, משרדי הממשלה חייבים להתארגן בצורה

נכונה.

לצערי, ואני לא אומר את זה על מנת להעביר ביקורת, ניפגשתי מספר

פעמים עם מנכי'ל משרד השיכון, ואמרתי לו: בוא נתחיל לטפל בכח

האדם, בתשומות. אנחנו נעמוד מייד בפני שתי בעיות. הוא היה אומר

לי: עמוס, כמה שעות אני יכול? ותיראו היכן הוא נמצא. הרי אדם

אחד איננו יכול להרים לבדו את העניין, רבותי, צריך לעזור להם.

אנחנו שוקדים על העניין הזה כבר שמונה חודשים, עם תוכניות, וכבר

יש תכניות שנכנסו לשלב הביצוע. אנחנו עושים את זה עם משרד

העבודה ועם משרד התעסוקה. והקליינטים העיקריים זה ההסתדרות,

שמשתתפים איתנו, עם ההתאחדות. כיוון שראינו שמשרדי הממשלה לא

יוכלו להרים את זה לבדם, הקמנו צוות מיוחד, עמותה עם מנכ"ל,

שעוסקת בנושא ההכשרה. נ ושא ההכשרה מבוסס על הדרכה, שזה מלט"ב,

שהוא נותן את התוכניות. הוא זה שהקים את בית הספר המרכזי, ואת

בתי-ספר שדה, כשכל הנושא מבוסס על הכשרה פנים - מפעלית, קרי:

אתר הבנייה הוא בית הספר, וכאשר לפני זה ניתנת הכשרה קצרה.

היכן הבעיה? הבעיה היא שבית הספר יתחיל לפעול רק כשיתחילו

לבנות. וכשיתחילו לבנות צריך פועלים. כשיתחילו לבנות יצטרכו בבת

אחת עשרת אלפים פועלים. והקבלנים ואנחנו אנשי התאחדות הקבלנים

לא ביקשנו אף פועל זר, כמדיניות ברורה, עד הרגע הזה, כי אנחנו

רואים את הנושא בראיה לאומית. לא יתכן 300 אלף מקומות עבודה,

כשאנחנו יכולים להשיג בין 60 ל-70. אני אסביר את ה-70 אלף,

מיידית 20 אלף, עוד שנה עוד 20 אלף, זה 40 אלף, 50, פלוס

עובדים מהשטחים. אינני נכנס לפוליטיקה, אבל לא תמיד עובד

מהשטחים יוכל להגיע לעבודה, ולא נוכל להחזיק אותו, ולכן אני

חושב שנצטרך 70 אלף עובדים, בפרק זמן של שנתיים. אבל לפחות 50

אלף נטו.

הבעיה היא, איך אנחנו היום פועלים נגד שעון החול? להכשיר עד

חודש מרץ-אפריל כמה אלפים של עובדים, שנוכל מייד להביאם לאתרי

הבנייה כדי שיתחילו לבנות. 50 אלף מקומות עבודה, רבותי, זה

היום אוצר בפני עצמו, הנה הפתרון מה נעשה עם העולים. התעשיינים
אומרים
תנו לנו לקלוט 100 אלף עובדים, אבל על כל עובד, ההשקעה



היא 50 אלף דולר. ואנחנו אומרים: יש לנו 50 אלף מקומות עבודה,

בואו נעשה את זה.

היכן הבעיה? איך מביאים את העולים? אנחנו רואים שתי קבוצות של

אוכלוסיה. משוחררי הצבא ועולים חדשים. הצבא נותן לנו חלק

מחייליו, שלושה חודשים לפני השיחרור, עוד בהיותם במדים, כאלה

שיתאימו לענף הבנייה. ועם זה אנחנו מתחילים תוך חודש ימים,

הנגלה הראשונה היא של 500.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איך ההיענות?
ע. ברעם
אנחנו מתחילים בכנסים, תהיה

היענות אם יקבלו את הנתונים

שעבדנו עליהם עם כל הגורמים, כולל האוצר ומשרד העבודה.

הקבוצה השניה אלה הם העולים. כאן מוכרחים לנקוט בשיטת "המקל

והגזר". אם לא יהיו מספר אילוצים שידחפו את העובד לענף, כשיאמרו

לו: אדוני, אתה חייב ללכת כי אין ברירה לפחות בהתחלה, הם לא

יבינו. במקביל, אנחנו צריכים להעמיד בפניהם גם מספר תמריצים.

התמריץ הבסיסי הוא שכר. ואנחנו אמרנו: אנחנו נותנים 1,600 שקל

נטו בזמן ההכשרה. זה מה שייקבל העולה, זה מה שייקבל החייל.

בסכום הזה הורדת המס היא קטנה.

דבר נוסף זה נושא התדמית. ענף הבנייה עובר עכשיו תהליך של

מודרניזציה, היום כבר כולם מדברים על תיעוש כמעט מוחלט, למעט

קירות חיצוניים שאותם בונים מבלוקים, אבל אפילו בנוגע לקירות

החיצוניים מדברים כבר על קירות מתועשים, על מחיצות גבס, ועל

מחיצות אלומיניום. אתמול הגענו לוועדת הכספים עם קבלן שעומד

היום לבנות 20 קומות עם קונסטרוקציית ברזל, ללא אף בלוק, מסביב

הסגירה היא על ידי קירות מתועשים, קירות רובינשטיין וכוי.
אנחנו אומרים לפועל
בוא תצטרף אלינו, אתה מצטרף לענף שעומד

להפוך לענף טכנולוגי. אבל יותר מזה, אינך הולך לשאוב מים, אתה

תקבל הכשרה מקצועית, ואם אתה קצת מוכשר, תיהפך בזמן קצר לקבלן

משנה, אנחנו מכשירים אותם בקבוצות עבודה. אין היום פועל שעובד

לבד. קבלן היום עובד עם קבוצת טייחים, עם קבוצת רצפים, עם קבוצת

טפסנים ועם קבוצת ברזלנים.

כלומר, אם באת מרוסיה ואתה טכנאי, בוא תלמד את העבודה, ותוך

שנה, תהיה קבלן משנה קטן. אתה כבר לא פועל שמרים בלוקים, גם

שיטת הפרמיה שלך היא לפי תפוקה, אין פה שכר, כשגמרת ללמוד, אתה

עובר לתפוקה, ולכן המשכורת שלך כבר לא תהיה 1,600 ש"ח, אלא אתה

יכול להגיע גם תוך שנה ל-3,000 שקל וכוי.

אבל, כל זה לא יהיה מספיק, אם לא תשנו בחוק את נושא דמי האבטלה.

להערכתינו, דמי האבטלה הם איזשהו מעצור בכל היציאה לעבודה. כי
האדם עושה חשבון
מה אני צריך 1,600 ש"ח, אם אני מקבל 800-900

ש"ח מבלי לעבוד.

ז"א, כשאנחנו אומרים פה, שהמדינה בתקופה הזאת כבר במילא צריכה



לתת 800 שקל, כדמי האבטלה, אם אותו אדם נכנס להכשרה, הרי במקום

לתת לו דמי אבטלה, בואו נוסיף לו עוד 700 ש"ח וניתן לו את

התמריץ הזה כתמריץ להשתלבותו בענף הבניין.

נושא נוסף שאני חושש מאוד שהוא עלול לשבש, את כל התכנית הזאת,

זה נושא העובדים הזרים, דרך קבלנים זרים. שלשום הופיעה ידיעה
בעיתון
מוקם מחנה באיזור באר שבע עם בתי קולנוע ומסעדות ל-

1,500-2,00 פועלים זרים שחברה זרה מביאה. אינני יודע אם זה

נכון. מישהו מביא חברה זרה, אנחנו הקבלנים בהחלט מקריבים. מצד

אחד, אנחנו רוצים לקבל את הבונוס ולבנות לא ב-18 חודש, אלא ב-7

חודשים, כי יש בזה בונוס. אבל על מנת לבנות ב-7 חודשים אני צריך

פועלים מקצועיים ומיומנים.

מצד שני, לא, אני לא רק שאין לי פועלים, אלא אני עוד צריך

להכשיר אותם. ואני עוד משלם מכיסי, ותיכף אגע בענין הזה. מצד

שלישי, החברה הצרפתית, או החברה היוגוסלבית, או האמריקאית, ועוד

חברות מכל העולם רוצות לבוא לעבוד כאן, כי עד כה אינני רואה את

הקבלנות הישראלית שהתנדבה לזה, או לפי מה שאני קורא, תביא את

הקבלנים שלה. היתרון שלה הוא כפול: גם יתרון מקצועי וגם יתרון

כלכלי. ועומדים אצלי בפתח מאות אנשים שכל יום מתנדבים להביא לי

אלפים, תוך חודש ימים אני יכול להביא עשרת אלפים עובדים

מקצועיים בלי בעיה. אבל אנחנו אומרים: לא.

בנושא הקבלנות הזרה, אינני רואה קבלן זר שיבוא ויגיד: רגע

אחד, כשאני בא אני אספק לאנשים הכשרה מקצועית. הוא הרי לא צריך

להכנס להכשרה המקצועית. יתנו לו להביא סט שלם: ציוד, פועלים,

והוא גם איננו משלם מיקדמות. אתמול הם רצו מאיתנו 36 אחוז,

כפליים מיקדמות, בסוף זה ירד. אני שמח שוועדת הכספים הבינה זאת.

זה לא יעמוד במבחן. ואז יש כל התכנית שאנחנו בונים על 50 אלף.

מדוע צריך בכל אופן להביא קבלנים? נושא הזמן הוא הנושא המעיק

ביותר, 100 אלף, 200 אלף עולים כבר הגיעו, ויש חוסר של 80 אלף

יחידות. צריך לבנות מהר, ולבנות מהר עומד בסתירה עם הכשרה.

ולכן אני אומר שצריך להאיט קצת את הקצב, יש נושא המהירות לא

יהיה הבעיה המרכזית. אנחנו אגב הצענו לפני מספר חודשים, ואני

מקווה שמשרד השיכון יבין את זה: שיתנו לנו לפתור את הבעיה

הזמנית של שיכון העולים. למה אני מתכוון? ראינו את אתה הבנייה.

כל עולה קודם כל, צריך לדעת היכן הוא הולך לגור, והיכן תהיה

דירתו. ואותו עולה שבא לגבעת האירוסים בנתניה והחליט: אני רוצה

בנתניה, הוא יגיע לשם. ילדיו יילכו לגן, האשה תלך לאולפן, והוא

יילך לעבוד בבניין. ליד האתרים האלה צריך להקים פארקים זמניים

ביותר של קרוואנים או של אוהלים, ולא יצטרכו להשקיע שם בתשתית

של מיליונים, כי בחולות ההם יש שיכבת חמרה. אני עושה את זה

בעלות מינימאלית, עם קו חשמל, קו ביוב ושני טלפונים ציבוריים,

והעולה ישמח לגור שם שנה וחצי באוהל. אני גרתי 31 שנה באוהל.

כאיש צבא, גרתי באוהל עם החיילים שלי. היום כולם גרים בקרוואנים

עם חימום, שניים בחדר. לדעתי הקרוואנים האלה אינם נחוצים

וחיוניים, אפשר לחזור ולהשתמש באוהלים טובים עם דובון, לי לא

היה דובון אז. לא נורא שחייל צעיר כמו הבן שלי, יוכל לגור גם

באוהל ולא בקרוואן.



ולכן, אנחנו מדגישים את נושא הזמן, כולם רצים מהר-מהר. צרין

להאיט קצת את הקצב. אז נבנה 100 אלף יחידות לשנה. אבל אם יגידו

שמוכרחים למהר ולכן צריך להביא חברות זרות עם כל הפועלים שלהם

וכוי, נשבור את כל התכנית של ה- 60 אלף. תהיה להם אמנם דירה,

אבל לא תהיה להם תעסוקה, וזה יהיה הסוף.

אני רוצה לסיים ולתאר את תכנית ההכשרה. תכנית ההכשרה עם משרד

העבודה, ובעצם עם סיווגים. בתי הספר כרגע כבר מכשירים אנשים,

כמה שנוכל לדחוף עד תחילת הבנייה לאתרי הבנייה, נדחוף לבתי

הספר, ואני מקווה שנגיע ל-4,000-3,000 אנשים עד מרץ, כשתתחיל

הבנייה.

מה שלא פתור, זה הצד הכספי. אנחנו דיברנו על 1,600 ש"ח, ורצינו

השתתפות של הממשלה ב-800 ש"ח מול 800 ש"ח פלוס התוספות שאנחנו

הקבלנים נותנים. סוכם שהממשלה משתתפת ב- 500 ש"ח, אבל אין מדובר

פה רק ב-500. הכוונה שלנו היא שיהיו עוד אמצעים. אנחנו הקמנו

קרן שאנחנו מתכוונים לכלול בה גם את קבוצות העבודה האלה, לתת

להן איזשהן הלוואות עומדות עבור רכישת ציוד, כלומר, קבוצת אנשים

שימנו 6-5 איש יוכלו לקנות איזשהו מערבל קטן, או איזשהו טנדר

להסעה. כלומר, לתת להם איזשהם בונוסים של הלוואות. אפילו חשבנו

על ניקוד בבנייה. התכנית ברורה. העניין הזה איננו סגור כי 500

ש"ח אינם נותנים תשובה. אנחנו ראינו פה תכנית, ואנחנו מוכיחים

שהעלות היא עשרת אלפים שקל. איננו רוצים את ה-5,000 דולר

מהממשלה, אלא נטילת חלק, הממשלה חייבת להשתתף בהכשרה של עשרת

האלפים.

א. פורז! יש לי רק שאלה אחת, תסכימו

להוריד את התמריץ מ-15,000

דולר ל-14,000 דולר עבור דירה, מה-1,000 דולר האלה שמיועדים

להכשרה? הלא למה מיועדת ההכשרה? כדי לבנות יותר מהר. אז כל כך

פשוט לקחת 1,000 דולר מפה, להעביר אותו לפה, ובצורה כזאת לפתור

את זה.

ע. ברעם; אני אומר שכבר איבדתי חלק

מהתמריץ, כשיושבים, אני גומר

איתך פה שמה-5,000 אני נותן 2,000, נותן 3,000, כלומר, מה-5,000

שעולה ההכשרה אני נותן 2,000 דולר. כרגע אינני נכנס לחשבונאות.

וכמובן אנחנו רוצים לסכם. אנחנו נצא בתשדירי תדמית, בעוד תקופה

של חודש ימים, ואת זה עמיתיי דהן וגורן כבר יסבירו, כי אנחנו

עובדים על זה במשותף עם משרד העבודה ועם משרד התעסוקה. בתשדירי
התדמית נסביר
הצטרף לענף הבניין, כי: 1- כדאי, אתה מקבל שכר

של 1,600 ש"ח, ותקבל הלוואה עומדת של כך וכך שקלים. כשזה ייסגר,

נצא מייד לשטח. אני מאמין שאפשר להביא לענף אלפי-אלפי עובדים,

עם הדברים האלה. אנחנו כבר רצים קדימה. תודה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה לך. דברים שופכים אור

על הנושא הזה של ההכשרה

המקצועית ואיך ניתן לקדם ולהזיז את העניינים. מר גורן, אתה

רוצה להשלים.
י. גורן
אני רוצה לחדד כמה דברים.

אנחנו מדברים בפרוגרמה של

משרד השיכון לשנת 91-90, שזה כולל 9 חודשים של שנת 91. מדברים

על 100 אלף יחידות דיור, שזה 7 מיליון מ"ר. אני רוצה שנדע על מה

אנחנו מדברים. בתחשיבים שלנו שמבוססים על מחקרי הטכניון ועל

עובדות בשטח, צריכים 3 ימי עבודה למ"ר. ז"א, אנחנו צריכים 21

מיליון ימי עבודה ל-9 חודשים. אני לוקח דירה ממוצעת של 70 מ"ר,

וכשאני מדבר על 100 אלף יחידות דיור, זה 7 מיליון מ"ר. אין מה

לעשות בעניין הזה. אני בטוח שאנחנו נצטרך יותר כח אדם.

אמר כאן ח"כ אדרי, שיש לנו 110 אלף פועלים. זה כולל תעשיות

לוואי. אני רוצה להגדיר דברים ברורים. ופועלים באתר יש לנו כ-65

אלף, שמתוכם 20 אלף ישראלים,

ר. אדרי; יש 125 בכל ענף הבנייה, באתרי

הבנייה יש כ-75, היום יש 85

אלף, ולדעתי זה יעלה ל-130-140.

י. גורן; צריך לעלות. להיפך, אני רוצה

לחדד את העניין. לגופו של

עניין, מה שאני רוצה לחדד זה הנושא שזה מעל 50 אלף נראה שנזדקק

ל- 50 אלף בהערכה, ומבלי לפגוע בערביי השטחים, אני חושב שהבעיה

שם היא לא רק פוליטית, זה גם העניין שהם אינם באים לעבודה. אין

לי פה את הנתונים המדוייקים כמה ימי עבודה הפסדנו במשך כל

האינתיפאדה, אבל הפסדנו מאות אלפי ימי עבודה כיוון שהם אינם

באים לעבודה.

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה אחת, וזה נושא שינוי התדמית. הוקמה

קרן מתוך, מאמץ גדול מצידו של שלמה דהן, שעוסק בנושא הזה כבר

שנה וחצי ומתקיף ומפציץ במכתבים גורמים שונים, ויש קרן משותפת,

ביוזמת ההסתדרות ויונה מרדכי מהתאחדות הקבלנים, ומטרותיה הן;

עידודו של ענף הבנייה ושינוי תדמית, וזה מחייב הרבה תקציבים

וקידום טכנולוגיה של הענף. פיתוח הטכנולוגיה של הענף היא מטרה

נוספת של הקרן הזאת שתעשה

ולכן אני חושב שזאת תשובה לשאלות שהועלו כאן על התפתחות בעניין.

נכון שאנחנו עדיין עובדים כל כך. צריך לזכור רק שירידת התפוקה

בשנים האחרונות נובעת גם כן מאותה הסיבה שהפועלים אינם מופיעים

לעבודה בגלל האינתיפאדה לא באים, ובגלל עוד כל מיני סיבות כאלה.

למשל, כיוון שהפועלים התבגרו ולא נכנס כוח צעיר, חדש, ישראלי,

לענף הבניין, אין מה לעשות, אנשים התבגרו.

הבעיה הקריטית שתהיה לנו, ולפי דעתי, איש פה לא העלה את הנושא

הזה, היא, שייחסרו לנו מנהלי עבודה. נתגבר על בעיית הפועלים, אך

מנהלי עבודה לא יהיה לנו. יש לנו מחקר מהטכניון משנת 88, שאמר

עוד לפני בוא גלי העלייה האחרונים, שבשנות ה-90 ייחסרו 500

מנהלי עבודה. זה היה עוד לפני הבום הגדול של העלייה. אם ניקח את

הבום הגדול של העלייה, אני מעריך שייחסרו 1,500 או יותר מנהלי

עבודה.

ישנה תכנית יחד עם הסוכנות, שאולי כבר נוכל להכשיר ברוסיה את



המהנדסים כמנהלי עבודה, לעשות להם הסבה מקצועית. אבל צר לי

לומר, עם כל הבירוקרטיה הזאת בכל המשרדים, כולם עם רצון טוב,

אבל הבעיה היא שלא מצליחים לאחד אותם.

את הנקודה אחרונה אני מבקש להפנות ליו"ר. אנחנו שומעים שמשרד
השיכון אומר
יש לנו מה שאנחנו נותנים. אני חייב לומר את זה

שמשרד העבודה נושא בעול על כל שלוחותיו: גם ביטוח לאומי, גם

שירות התעסוקה. אבל כל אחד זה גורם בפני עצמו. וכל אחד כבודו

במקומו מונח.

חייבת לקום רשות אחת, כספית, שתאחד את כולם בעניין הזה. אין זה

עולה על הדעת שאני צריך לפנות פעם למשרד השיכון, ופעם ללשכת

התעסוקה לנסיעה, ופעם למשרד לקליטה ולעלייה לחונכות של העולה

החדש. רכזו את כל הכספים האלה לקרן אחת, תטילו על גורם אחד, וזה

לא עניינינו על מי, שיהיה הכתובת היחידה וירכז בידיו את כל

הכספים, והחניך יתקבל על ידי רשות אחת. גם במשרד הקליטה יש

איזשהי קרן. גם בביטוח לאומי, יש קרן של 2,500 לחיילים

משוחררים, אגב אנחנו תובעים להחיל אותה גם לגבי עולים חדשים, זה

ייסייע לנו מאוד-מאוד. אלה דבריי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. שלמה דהן.
ע. ברעם
נקודה אחת שהיא חשובה מאוד:

אין ספק שבתפר אנחנו לא יוצאים

בכותרות, אבל אם התכנית הזאת תפעל, יש בינינו הסכמה, שאנחנו

נצטרך להביא כמה מאות עובדים זרים ברמת מומחים, כמנהלי עבודה,

אני מקווה שלא. אבל אם זה יעצור את התהליך, נצטרך בהחלט לבקש את

זה. אנחנו בשלב זה איננו מבקשים. אנחנו ממתינים לראות מה יקרה.
ש. דהן
אני מסכים עם דברי קודמיי, עד

לעמוס. אני מאוד מעריך את הלהט

שלו, אבל אני מאוד-מאוד מזהיר את עצמנו שלא ניתפס לאיזשהי

אווירה. לדברי עמוס, הכל יהיה בסדר, והכל בסדר. כלומר, הוא רוצה

שיהיה בסדר, והוא אומר שהוא עושה את הכל כדי להכניס את העסק

למהלכים מהירים וגבוהים. אבל מי שהקשיב לדבריו, עשוי להתרשם

שיהיה בסדר, הכל יהיה בסדר, ושיהיו 50 אלף ו-40 אלף.

אני מלווה את הנושא, וחגית יודעת את זה, 3 שנים לפחות, עם השר

הקודם ועם המנכייל הקודם, וגם כאן, בוועדות הכנסת, ולצערי הרב,

הייתי אומר שלא התקדמנו,גם במינימום שהיה צריך להתקדם בנושא

הזה. אם יש לנו היום להכשרה מקצועית בקושי רב 1,500, זוהי תעודת

עניות לכל העוסקים במלאכה.

מדוע אני אומר את זה? מכיוון שכבר התחילו דיבורים על יבוא

פועלים מחו"ל. ואני הזהרתי לא אחת, גם פה וגם במשרד הבינוי

והשיכון, וחגית יודעת על קיומו של מכתב מלפני 3 שנים לשר הקודם.
ישבתי עם עמוס אונגר ואמרתי
יחסרו מנהלי עבודה, יחסרו בעלי

מקצוע. תרצו להביא פועלים זרים. וכאילו שדבר זה איננו נוגע

לממשלה. אני אומר את זה במלוא האחריות. ואני חושש שנושא הבנייה

עלול להיכשל כתוצאה מהמחדל הזה של אי הכנתו של הענף וההתמודדות

בו.
נשאלת השאלה
מה צריך לעשות ומה יש לעשות? קודם כל, אסור לדבר

על נושא ייבוא העובדים הזרים, ואני שמח שלפחות ידידנו מנכ"ל

שירות התעסוקה, דוד מנע מתנגד לזה, ואני חושב שגם משרד העבודה

נגד זה, כי לא יעלה על הדעת במצב של חוסר התעסוקה המשווע במדינה

הזאת, לייבא עובדים זרים. הענף היחיד שהוא בעל יכולת קליטה

גבוהה זה ענף הבנייה על כל מקצועות הלוואי שלו. ואם בנושא זה

תהיה החלטה נחרצת, שלא לייבא עובדים. אני מאמין שענף הבנייה,

בין אם יפעלו בו בתי ספר שדה או בין אם לא יפעלו בו בתי ספר

שדה, יתמודד עם הבעיה, כמובן יחד עם הממשלה ותקציביה. כי לא

תהיה ברירה לאף קבלן אלא להעסיק את העובדים, והוא יקיים את

ההכשרה המקצועית בתוך אתר הבנייה, כמו שהיה בשנות ה-50 וה-

60, ואפשר לעשות זאת.

יש שתי בעיות, שמר גורן הזכיר: הנושא של מנהלי העבודה, ובעיה

חמורה שאינני לא יודע איך להתמודד איתה, היא בעיית ההדרכה. אם

מדברים על 25 אלף מתלמדים, כאשר בכל קבוצה, מקסימום 12 עד 15

מתלמדים, נצטרך אלפי מדריכים. מנין יבואו המדריכים? הרי

פוטנציאל המדריכים זה אותו מנהל עבודה או בעל מקצוע ראשי שהקבלן

לא יתן אותו להכשרה מקצועית, כי הוא זקוק לו למילוי העבודה.

עשינו נסיון בעניין הזה, ויידעתי גם את עמוס וגם את גורן. שלחנו

שאלונים לגימלאים. שלשום ישבתי עם גימלאים בבית רמז, הצגתי

בפניהם את הבעיה, ושצריך גם לתת לה תשובה. הם טוענים שאם הם

יתחילו להדריך, קודם כל הם לא יוכלו להדריך יום שלם, כי הם אינם

מסוגלים לכך, ובצדק. הם מוכנים רק חצי יום. אפשר, אפשר שניים

בשתי משמרות. יש להם בעיה נוספת, בעיה של הכנסה, עניין של מס

הכנסה, וכן הלאה. בינתיים עוד לא קיבלנו בחזרה את השאלונים,

הרושם הוא שיש מידה מסויימת של נכונות.
מכאן אני בא ואומר
רבותי, הדברים אינם סגורים. ולא יצאנו

בתשדירי שירות בגלל העובדה שאנחנו לא ידענו איזה מסר להעביר.

ואני מקווה שאחרי שיהיה לנו ההסכם עם הקבלנים ועם הממשלה, אפשר

יהיה אולי לצאת באיזשהם מסרים ברורים. ואם נצא במסרים ברורים,

אני מאמין שיהיו רבים מאוד מקרב העולים החדשים וגם מקרב החיילים

המשוחררים בתנאים שנקבעו, 1,600 לחודש.

כדי להיערך נכון לקראת הבעיה, אני מציע לך גבירתי היו"ר, לבחון

באורח ענייני את ההצעה לרכז את נושא ההכשרה המקצועית לגבי ענף

הבנייה מבחינת הממשלה אצל גורם אחד. אנחנו ממליצים על שירות

התעסוקה, כי הם מתמודדים נכון עם הבעיה. מבלי להשמיץ אף אחד

אחר. הם נותנים לנו בעניין זה עזרה, ומתי שאנחנו רוצים אנחנו

נפגשים, ויש ערוץ תקשורת פתוח ועזרה ממשית. היינו בנתניה ביריד

התעסוקה, ומקיימים עוד ירידים במקומות אחרים, גם בטבריה היה

אתמול יריד.

אני רק מבקש שבנושא העמותה שעלה על סדר היום, לא תהיה אי הבנה.

העמותה שהקימונו לא באה במקום תקציב הממשלה להכשרה המקצועית. זה

אינני תפקידה של העמותה. העמותה באה לעודד ולהוסיף מעבר למה

שמוקצה וצריך להיות,



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי עומד בראשה?

ש. דהן; בראש העמותה עומד יונה מרדכי.

אבל היא משותפת למרכז הקבלנים

ולנו. העמותה הזאת באה לתת דברים שהממשלה לא היתה מוכנה לתת

אותם בשעתו כמו תמריצים והלוואות עומדות וכן הלאה. אנחנו נשתדל

באמצעים האלה לעודד קבוצות עבודה, חיילים משוחררים, עולים חדשים

וכן הלאה.

נושא אחרון, ובזה אני מסיים הוא, שאלת המענק לחיילים משוחררים

אשר בוטל לאחרונה. אני חושב שאנחנו חייבים בעניין הזה, לתבוע את

חידושו. הואיל ואנחנו רואים בחיילים המשוחררים את ההנהגה

המקצועית של ענף הבנייה בעתיד, הנושא הזה חייב לחזור לענף

הבנייה, לתקופת ההכשרה המקצועית, עד שנקים קאדר של אנשים אשר

יהיו מסוגלים מחר להיות מנהלי עבודה ולהיות ראשי קבוצות, וכן

הלאה. חייבים למשוך את אותה אוכלוסיה של חיילים משוחררים, שהם

פחות נוטים לנושא ענף הבנייה, ויותר מפונקים מהעולים החדשים.

אבל הם חייבים להיות חלק ממערכת ההכשרה המקצועית, כי בהם אנחנו

תולים את התקוה להנהגה המקצועית. תודה רבה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. עזרא.

ע. בן-יעקב; גבירתי היו"ר, חברי הכנסת

הנכבדים. אני חושב שאנחנו

צריכים להלקות את עצמנו על המחדל הכללי שלא נעשה מה שצריך היה

להיעשות לעשות עד היום הזה. ואני מאשים בזה, כיוון שאין לי

כתובת אחרת מאשר את הממשלה הזאת אשר ראתה את הנולד. יכול להיות

שיש שיקולים פוליטיים שהביאו את הדברים האלה, אבל מה לעשות, אלה

הם החיים שלנו.

אני אומר את הדברים מתוך נסיון מהשטח. האשימו את היהודים שכך

שאינם רוצים לעבוד בבנייה. שקר וכזב. לפני שנה ערכתי רשימה של

300 בחורים צעירים בוגרי צבא, בוגרי תיכון, שהיו מוכנים לעבוד

בבניין. עד היום הזה, ניסינו פה ושם להכניס אותם לעבודה, אך

אותם אנשים לא הלכו לעבוד בבניין, לא בגלל שלא רצו, אלא בגלל

שהתנאים לא היו בשלים. הקבלנים לא רצו ולא היתה הרבה עבודה

בבניין. דיברו ודיברו, ועד הרגע הזה, השיטה הקיימת גמרה את כל

הקבלנים הרציניים. יש היום עבודה בבניין בקבלנות משנה, ובקבלנות

המשנה אין לך מישהו שאתה יכול לבוא אליו ולדבר איתו. גם מרכז

הקבלנים איננו שולט על הקבלנים שלו. ואינך יודע אל מי לפנות

בקבלנות המשנה. כשאתה מדבר אל קבלן משנה הוא אומר: מה אתה

רוצה ממני? אני יכול לעבוד רק בקבלנות משנה, יש לי ערבי מפה

וערבי משם, ואני לוקח אותו, גם כסף שחור מעורב בזה, והוא איננו

רוצה להתעסק איתך. הוא מסתדר, וזה כל העניין.

לשמחתי, יש היום איזשהי תזוזה, ובגלל מה שאמרת, יש תמריץ, וחלק

מהקבלנים רצים לקבלו. לא רוצה את 500 ש"ח, הוא כבר משלם את ה-

2,000, יש מקומות כאלה.



ע. ברעם; אתה מעוות את התמונה. אנחנו

מתחילים ללכת קדימה. אם אתה

רוצה ללכת אחורה ולהכניס פה מומנטים פוליטיים, אל תעשה את זה

איתי, אנחנו לא נעבוד, וגמרנו את העניין. מה אתה נכנס עם

פוליטיקה? הקבלנים אינם רוצים כסף שחור, זה לא מעניין אותי

בכלל.

ע. בן-יעקב; אבל זאת המציאות. יש מציאות

מסויימת, ואנחנו נתקלים בה,

ואם אנחנו רוצים מחר ללכת הלאה, אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו
נמצאים. השאלות
להביא את הערבים מהשטחים, לא לתת עבודה לערבים

מהשטחים, להגביל אותם, לא להגביל אותם, כן כסף שחור או לא כסף

שחור, אלה הם הדברים שמחר תשים בשטח ואנחנו וחברי הכנסת צריכים

לדעת מה שמתרחש בשטח. שאני אומר אותם הדברים הם אינם תמיד כך,

וזה איננו צריך להיות תמיד כך, ואינני אומר שכולם כאלה.

עובדה שהיום חלק מהקבלנים רוצה לבוא ולקחת עובדים. יש לשמחתי,

יהודים שרוצים לעבוד בבניין, בתנאי שאתה נותן להם את הדברים כפי

שהם. אנחנו מתרוצצים ממשרד למשרד, יד ימין איננה יודעת מה שעושה

יד שמאל, ואתה אינך יכול לסגור עניין. יש לך לפעמים קבלן, מצד

שני יש לך עובד, רוצים לקשור את שניהם ביחד, ולוקח הרבה זמן עד

שאתה קושר את הדברים. פה משרד העבודה לא אישר, ופה ועדה איננה

יושבת, והדברים צריכים לזוז. וצריך שיהיה מישהו יבוא ויעשה את

זה.

ישנו מקום אחד, ולפי דברי מר ברעם, מלט"ב, פאר היצירה של כל

הגורמים, אבל הוא אחד, והוא בחולון, והוא יכול לקבל רק 300

תלמידים בסהייכ, בשלושה-ארבעה חודשים. אם מחר תביא לו אלף

תלמידים, הרי שסתמת אותו, בעוד שאנחנו מדברים על מסות של

תלמידים, כלומר, אנחנו צריכים גם להכין את הדברים האלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה זמן ההכשרה שנותנים להם?

ע. בן-יעקב; ארבעה חודשים, חמישה חודשים,

שישה חודשים, תלוי במקצוע.

כלומר, יש לנו מצד אחד מקום אחד. לפני שנה ישבנו ודיברנו, ולא

יצא מזה שום דבר, אנחנו חוזרים לאותו מקום.

משרד העבודה צריך לדעת שלא רק מפעלי תעשייה זה טוב. זה יכול

לפתור את הבעיה, אבל זה מותנה בקבלן שישנו, שמוכן לקבל את

הסובסידיה וכל מה שקשור עם זה. משרד העבודה, כמו שהוא עושה

הכשרה מקצועית לנגרים, והכשרה מקצועית למסגרים, יכול להתקין כמה

מרכזי הכשרה מקצועית לבינוי. גם על זה צריך לחשוב.

צריך להגביל את העובדים הזרים שבאים לעבוד כאן.עובדים זרים זה

קל ואפשר להביא, ולכן האנשים אינם מוכנים להתמודד עם הבעיה,

ולכן הם לא רוצים לקבל את האנשים בחזרה.

צריך לפשט את ההליכים, ואם אפשר, לקיים את כל מה שדיברו כאן

החברים. מדברים על תוספת כזאת או תוספת אחרת. צריך פשוט שיהיה



מרכז אחד, גורם אחד, ולעשות את העבודה. אנחנו כהסתדרות מתנדבים

ומשתפים פעולה עם כל גורם שיכול לסייע, כי אנחנו רואים את זה

כמשימה לאומית. הוועדה המרכזת מתכנסת, לא פעם אחת, עם כל הרשת

שלנו, מזכירי מועצות פועלים, ותמיד ישנם דיונים, ישנם מפגשים

בערבים, ואנחנו רוצים לעזור כדי לקלוט את החברים בעבודה. אנחנו

רוצים לתת את כל הסיוע, לתת את כל אשר בידינו, בתנאי שגם כל

הגורמים יהיו אף הם משולבים יחד, כל סיוע שנוכל להושיט, ניתן

אותו.

יש גם בעיה נוספת שצריכים לחשוב עלייה, עניין מענקי האבטלה.

אינני חושב שביטולם יפתור בעיה. הוא פותר רק חלק ממנה בלבד. יש

לאפשר גמישות במענק אבטלה לאותם אנשים שהולכים לקורסים האלה,

ולתת להם את האפשרות לפשט את התהליכים. אנחנו בעד זה. יש לנו

גם הצעות בעניין הזה. ואני חושב שאנחנו נוכל לפגוש את כל

הגורמים ביחד. תודה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. ירמי.
י. מילגרום
יש פה כמה נקודות שאני רוצה

להתייחס אליהן.דבר ראשון,

אנחנו שמענו מהקבלנים על פניה להגדיל את הסכום שמשולם בתכנית

הזאת, שסוכמה בין הקבלנים למשרד העבודה והרווחה, בדבר 500 שקל

לחודש להכשרה מקצועית.

לדעתי, לא רצוי לשנות את התכנית, וזה לא בגלל שאפשר להכנס

לפרטים, ואולי למצוא שאיזשהו סכום צריך להיות קצת שונה. אבל

אנחנו בתור הממשלה, צריכים להעמיד בפני הקבלנים תנאי ודאות

מסויימים. הם צריכים לדעת בדיוק באיזה תנאים הם עובדים.

אם הממשלה, או הכנסת, תשנה חדשות לבקרים את אותם תנאים שמוצעים

לקבלנים, לדוגמא, הרי התכנית הזאת רק סוכמה בקיץ, כל חודשיים-

שלושה תציע תמריץ גבוה יותר, הרי הקבלן יגיד: למה לי לקלוט

עכשיו עובדים, אני אחכה עוד חודשיים, ואז אקבל תמריץ יותר

גדול.

ז"א, אנחנו צריכים לקבוע פעם אחת, נאמר, 500 שקל בחודש, ובזה

נגמור את העניין. אי אפשר לשנות כל שני וחמישי את התמריץ. זאת

נקודה ראשונה.

נקודה שניה, יש כאן טענה שעלות ההכשרה היא עשרת אלפים שקל

לעובד. דיברו פה על מרכז מלט"ב בחולון. המרכז הזה מכשיר בעלות

שהיא בין 3,000 ל-4,000 שקל לעובד. מדוע אומרים עשרת אלפים שקל?

ז"א, למה שאני אכשיר אצל הקבלן בעשרת אלפים שקל, אם יש מכשיר

קיים, שמכשיר ב-3,000 ו-4,000 שקל? כך שהסכום הזה שננקב פה של

עשרת אלפים איננו ניראה לי רציני. עלות ההכשרה בסך עשרת אלפים

שקל נראית לי לא מחושבת נכון.

הדבר השלישי, הבקשה הזאת להגדלת התמריץ לקבלנים, היא למעשה או

הגדלת ההטבות או הגמשתם, ודברים אחרים שהושקעו פה, והיא למעשה

הכנסת סיבסוד מאוד עמוק להעסקת עובדים חדשים בענף הבניין.



ח"כ אדרי העלה פה את הטענה שאנחנו תמיד שואלים; אין זה שמשנת-

67, כמות העובדים בענף הבניין נשאר אותו דבר, בעוד שבונים כל
הזמן פחות ופחות? התשובה היא
בגלל שהעבודה זולה, וכשהעבודה

זולה, אתה הולך על עבודה ומשקיע פחות הון. ז"א, אתה עושה איזשהי

הסבה, וזה נובע מהעבודה הזולה.

אם היום, כשאתה רוצה דווקא לגרום לקבלנים להשקיע בהון ופחות

בעבודה, ושילכו לכיוון של שיטות מתועשות, אתה בא אל קבלן ואומר

לו: אני מסבסד לך את העבודה, אני נותן לך את זה בזול, נותן לך

תמריצים, הגמשות וכוי, אז מה יקרה? הוא יגיד: כדאי לי להמשיך

בשיטות הישנות כי מרכיב העבודה הוא זול. לכן הממשלה צריכה לשדר
ההיפך
העבודה היום איננה זולה, מה שכדאי לעשות זה להשקיע בהון,

לבנות בשיטות מתועשות ומהירות.

על הנושא הרביעי שאני רוצה להתייחס אליו, כבר דיברו פה: צריך

לרכז את כל הכספים ואת כל הטיפול בהכשרה המקצועית בגורם אחד,

ואני מסכים לכך. יש כיום גורם, זה לא בדיוק גורם, ועדה בין -

משרדית להכשרה פנים - מפעלית, שיושבת במשרד העבודה והרווחה, ויש

בה נציגים של משרד העבודה והרווחה, שירות התעסוקה, ביטוח לאומי,

משרד האוצר ומשרד התעשיה והמסחר. וכל הגורמים האלה יושבים ביחד

ומתאמים את הנושא של ההכשרה הפנים - מפעלית, כולל את הנושא הזה

של ענף הבניין.

אם יש צורך להוסיף גורם או אין צורך להוסיף גורם, אפשר לדון

בזה, אבל לדעתי המסגרת כבר קיימת, כבר נוצר תיאום, וכל הגורמים

שם משמיעים את דעתם בנושא הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בבקשה, מר קריסטל.

נ. קריסטל; אני רוצה להציג מה קיים בשטח.

הוועדה הזאת שירמי ידידי הציג,

פועלת מזה 10 שנים. אני מרכז את ההוועדה ואני ממונה על ההכשרה

הפנים - מפעלית באגף להכשרה.

אבל ב-85, עפ"י ועדת מנכ"לים לנושא האבטלה, היא קיבלה ייתר

משנה-תוקף, ותוקף סמכותה, ונאמר שהיא תטפל גם במפעלים השרויים

בקשיים, וגם בכל הקשור בהכשרה במפעלים, הן באיזורי פיתוח,

ולאחרונה הרחבנו את הנושא גם למפעלים שלא באיזורי פיתוח, אלא

במוקדי אבטלה. יוצא מן הכלל הוא ענף הבניין שקיבל עדיפות מירבית
ובו אמרנו
נכיר בכל הארץ כאיזור פיתוח, וניתן את המקסימום.

דהיינו, השתתפות של 500 שקל לעובד למשך שלושה חודשים לענפי

הבניין הקונבנציונאלי. תשלום אחיד שהאוצר אישר אותו לצורך זה עם

המנכ"ל שלנו, דהיינו 500 שקל בכל אתר ואתר שקיים.

מאחר וראינו לנגד עינינו את הכשרתם המקצועית של פועלי הבניין,

הוספנו תמריץ כפול לכל קבלן שיביא את העובד שלו לרמה של בחינות

סיווג ממשלתיות בשיתוף עם האיגוד המקצועי, והאמינו לי, נושא

הבניין אינו רווי ידע תיאורטי רב, ויודעים את זה כאן חבריי.

כמעט כל אדם שנכנס לנושא יכול להגיע לרמת סיווג מקצועי ולהיות

עובד מקצועי עם תעודה ממשלתית.



דהיינו, מה שקיים כיום זה 1,500 פלוס 1,500, וזה כבר 3,000,

הוספנו את הנושא הקריטי של ההדרכה, שהזכיר פה ידידי שלמה דהן,
ואמרנו כך
מאחר ומנהל העבודה משקיע זמן בהדרכה, נשתתף בשכרו

ונממן שכר של מנהל עבודה דרגה גי עם 20 שנות ותק, שזה יוצא היום

2,040 ש"ח, עבור כל 12 עובדים. אם יכשיר 6 עובדים, יקבל מחצית

מזה, אבל זה המקסימום. כל קבלן יודע שיש נוסף על הכל גם השתתפות

בנושא של ההדרכה בשטח. זה שכר העבודה של מנהל עבודה, לפי דירוג

ההסתדרות והדירוג של איגוד הקבלנים.

היום פיצלנו את הוועדה המרכזית שעלייה דיברתי בתחילת דבריי, לכל

מחוזות הארץ. הן פועלות פעם בשבוע. וכדי לאמת את הדברים: יש לי

פה פרוטוקול מלפני שבוע, שאני יכול להראותו, 150 איש הצטרפו רק

לפני מספר ימים. הפרוצדורה היום מאוד פשוטה. כל ממונה מחוזי

אצלנו הוסמך לרכז ועדה בין - משרדית במחוז, ששותפים לה בראש

ובראשונה שירות התעסוקה שמביא נתונים מהשטח. אולי יש בשירות

התעסוקה עובדים מיומנים, מפוטרים ולא צריך חדשים, אינני יודע.

ביקשנו גם ממשרד השיכון להצטרף, ואני מקווה שכהבעסק יתחיל,

נקבל גם נציגים של משרד השיכון.

נושא נוסף שהממשלה נותנת עליו את הדעת וחושבת על זה, וקורס אחד

בעניין זה כבר עשינו, אבל אפשר לעשות אותו במתכונת אחרת, הוא

בעצם, הבעיה החברתית של הצטרפות לענף הבניין, והעמדנו לרשות

הפרוייקט הזה חונכים. דהיינו, שהחונך הוא מנהל עבודה שקיבל

הכשרה מיוחדת איך ללמד. הוא יודע את המקצוע, אבל לא תמיד הוא

יודע להתייחס לעולה החדש, או לעובד החדש, ברוח הנכונה של

ההתייחסות. קודם כל, אישית כאדם, חברתית ומקצועית, שלושתם יחד.

אם הוא רק ישלח אותו מייד בשעה הראשונה: לך תסחוב לי דליים,

העובד החדש נשבר ועוזב. האלמנט הזה נלקח בחשבון. ולכל קבלן -

ועשה את זה גם בן-יקר בבאר שבע - עשינו קורס חינם אין כסף בתנאי

בית מלון. ואני מכריז פה שיש לנו תקציב בלתי מוגבל לנושא

החונכות, כמה שירצו, רק שייבואו. ברגע שאתה מארגן לי 12 אנשים

שמדריכים בשטח, אני עושה להם קורס חונכות של 4 ימים, שבו

המדריכים לומדים טכניקות הדרכה. וזה גם מיועד לפועלים מיומנים.

מה שדובר עם ההסתדרות זה מתכונת אחרת שבה אמרנו: ניקח פנסיונרים

ונשאיר אותם כחונכים, ככוח עזר. זה אורך חודש ימים, וזה סיפור

יותר יקר, יותר ארוך. אני מדבר על משהו קומפקטי ובסיסי, לתת לו

את המינימום.

והנושא האחרון שרציתי להציע, ואני מניח שעוד נדבר על זה,זה

שהמלט"ב יכול להכשיר עם קיבולת של 300 מקומות. אבל אם נהפוך את

המלט"ב להכשרת פועלי בניין מיומנים להפוך למרכז להכשרת מנהלי

עבודה, ונתרכז בתקופה הקריטית רק בהכשרתם של מנהלי עבודה, אולי

נפתור חלק מבעיית צוואר הבקבוק. לפי דעתי אין טעם לקחת עובד

בניין שיכול ללמוד את המקצוע "און דה ג'וב" וללמד אותו תקופה

ארוכה במלט"ב, זה גם יקר, והוא לומד את אותו דבר. אבל אם יש לנו

בעיית צוואר בקבוק, בואו נעשה מאמץ להשקיע גם בנושא של מנהלי

עבודה במלט"ב, שיתרכז בתחום הזה.

הוסמכתי לומר פה ולהצהיר, שאם נירצה לעשות מתקנים דוגמאת מלט"ב

בכרמיאל ובכל מיני מקומות אחרים, לא תהיה בעיה בהכשרה המקצועית.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! מר צרפתי, אתה רוצה לומר משהו

בעניין זה? אני רוצה להציג

כאן שאלה לביטוח הלאומי, ואולי תצטרכו לבדוק אותה, בנוגע לאותם

הפנסיונרים. זה חשוב מאוד, זאת היתה הצעה שרשומה אצלי, ואני

שמחה שכבר נעשתה. יש פה מקורות שיכולים להביא ברכה גדולה מאוד,

כי הידע שצברו והנסיון שיש להם הוא רב, וכוחם עוד במותנם. הם

עוד לא עברו את גיל ה-70, ויכול להיות שאפילו לא הגיעו עד ל-65.

יש כאלה שפרשו פרישה מוקדמת, כי פיטרו אותם אז, כשלא היתה עבודה

בענף. וזה לא היה בשנים הרחוקות כל כן, אלא לפני שנים לא רבות.

העסקתם תיצור בעיה בשני מישורים. המישור האחד, קיצבת הזיקנה שהם

מקבלים, במידה שהם משתכרים באותו הגובה של קיצבת הזיקנה, הם

יפסידו את קיצבת הזיקנה. ואז מה הועילו חכמים? אנחנו לא הרווחנו

בזה שום דבר, כי למה הוא יילך לעבוד, ואז העבודה שלו כביכול היא

לחינם, כי מצד אחד יורידו לו את קיצבת הזיקנה, ומצד שני יתנו לו

את חצי יום העבודה, וזה יוצא אותו הדבר. זאת אומרת, הוא הולך

לעבוד כאילו לחינם.

נשאלת השאלה, האם יכולה להיות הוראת שעה, כמו שעשו לגבי שכר

הדירה, ששיחררו אותו ממס הכנסה, לגבי הקבוצה הזאת של האנשים,

כדי שהדבר הזה לא יפגע בזכאות שלהם לקבל את קיצבת הזיקנה, כי

זאת תקופה קריטית. יש כאן דרישה לייבא מנהלי עבודה, כי חסרים

1,500 מנהלי עבודה, והם זקוקים להם עכשיו, כי הבנייה מתחילה

להכנס להילוך גבוה ולקצב מהיר יותר, ותוך כמה חודשים רוצים

לגמור בניין. לכן, עד שיחכו, שיהיו להם מנהלי עבודה שיכשירו

פועלים, הזמן חולף. אז אם יש אנשים שהיו מנהלי עבודה, או שהם

כשירים להיות מנהלי עבודה, ואפשר לגייס אותם למשימה הזאת, והם

מביעים נכונות לעבוד רק חצי יום, בשתי משמרות אפשר בהחלט להשיג

את המשימה הזאת. בזה חייבים לעשות הוראת שעה, אשר לא תפגע

בקיצבת הזיקנה שלהם, ולא יטילו עלייהם מס הכנסה מבחינה זאת, כפי

ששיחררו את משכירי הדירות ממס ההכנסה, עד לתיקרה של 2,600 שקל.

לכן אני מבקשת גם מאיש האוצר, ירמי, שההצעה הזאת צריכה להיבדק

מהר מאוד, כי אם תינתן תשובה חיובית בדבר הוראת השעה, אפשר יהיה

להעביר הצעת חוק, להוראת שעה, אפשר יהיה להעביר אותה מהר מאוד

כמו שהעבירו את עניין שכר הדירה, ואנחנו כולנו תמכנו בעניין

הזה, בכדי לאפשר היצע גדול יותר של דירות. כך צריך לאפשר גם

לקבוצה זאת, כדי שהיא תוכל להתגייס, ולגייס את עצמה למשימה

הזאת, ולא לעכב את כל אותם התהליכים שדיבר עלייהם מר ברעם

מהתאחדות הקבלנים. אני מאוד מבקשת.
חי קופמן
יש לי רק שאלה אחת, אני ראיתי

גם באנגליה וגם ביפן, עבודה

בלילה שמתבצעת בתאורת לילה. מה קורה בנושא הזה?

ע. בן-יעקב; בקשר לזה בנתיבות, הקבלנים שיש

להם עכשיו עבודה, ויש הרבה

עבודה, עובדים במשמרת לילה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מר שוורץ. ואחר כך אני רוצה

לסכם.

ב. שוורץ; אנחנו כשירות התעסוקה, מעורבים

כבר זמן די ארוך בנושא, בכל

ההשתלשלות שלו, בכל התכניות שהיו לקראתו, ובעצם אם אנחנו

מצביעים היום על מעל ל-1,000, 1,400, 1,500, חניכים במסגרת

הזאת, הדבר נובע לא במעט מהעובדה שרק לאחרונה היו לנו אתרי

הכשרה של העובדים האלה. כלומר, אי אפשר היה לגייס את העובדים כל

עוד לא היו לנו אתרים, או יותר נכון, קבלנים שהיו מוכנים לקלוט,

כי העסק בעצם עמד ב"סטנד ביי", במצב המתנה לראות מה יהיו

התוצאות.

אני חושב שאפשר לומר שרוב האנשים האלה נכנסו למעגל העבודה דווקא

בשבועות האחרונות, וחלק מהם דרך ירידי עבודה ולא דרך ירידים.

א. פורז; הם מספקים את כל הדרישה?

ב. שוורץ; כרגע כן.

א. פורז; אם יש היום קבלן שפונה לשירות

התעסוקה לקבל עובדים בענף

הבנייה, ואתם אומרים; אין לי.

ב. שוורץ; בוודאי, השאלה היא מה. אנחנו

מדברים פה על הכשרת עובדים. יש

לנו בעלי מקצוע. הזכיר פה המנכ"ל שלי בפתח הדיון,שבאחרונה, בכמה

ירידים שנעשו בשבועיים האחרונים, הנכונות מצד העובדים להיקלט

בענף היתה גדולה יותר ממה שהיו מוכנים לקלוט אותם. זאת היתה

הנקודה הראשונה. ואני חושב שהיום, מותר לי להגיד שההתרשמות

הכללית היא שבתנאים המתאימים, יש היום אפשרות לגייס עובדים

במספרים גדולים מאוד, לא בעלי מקצוע, אלא כאלה שיש להכשיר אותם,

חייבים להכניס את האנשים האלה תוך זמן קצר, ללמוד את המקצוע,

ועם תכנית מתאימה אפשר תוך מספר שבועות להביא את העובד לרמה

מסויימת, ולהכשירו תוך כדי עבודה בתהליך מאוחר יותר.

אנחנו כשירות התעסוקה, שמנו דגש מיוחד על ענף הבניין. לנו יש

מחלקות מיוחדות באיזורים שמיועדים אך ורק לנושא הזה של טיפול

בענף הבניין, כגיוס עובדים, קשר עם מעסיקים ומציאת דרכים על מנת

לתאם. יתר על כן, בימי שישי כשמשרדי הממשלה סגורים על פי החלטת

המנכ"ל ומינהלת השירות בהסדר כולל עם העובדים, אנחנו פותחים אז

את לשכות התעסוקה, במטרה לטפל בדורשי העבודה ובכל הנושא הזה של

ענף הבניין והדרישה לכח האדם.

יתר על כן, עשינו הרבה מאמצים קודם כל לגייס את כח האדם הישראלי

הקיים. הרי היו לנו מובטלים שלא היו בעלי מקצוע מוגדרים, אבל

עסקו בענף הבניין בשנים האחרונות, וניפלטו בשנתיים-שלוש שקדמו

גייסנו על ידי עידוד ולא על ידי קורסים, כי האנשים האלה ידעו את
המקצוע. עודדנו גם בעזרת ההסעות
היו מספר לא מבוטל של מעסיקים

שקיבלו באמצעותינו השתתפות של 50 אחוז מעלות ההסעה של העובדים

ממקומות מרוחקים יותר, אם מאיזור השומרון-חדרה ואיזור תל אביב,



והיו מוכנים אפילו ללכת צפונה יותר, לאיזור רמת הגולן, נצרת,

להסיע את העובדים למרכז הארץ, ולהשתתף בעלות ההסעה של העובדים

האלה. ואכן, נקלטו מספר לא מבוטל של עובדים, בגל הראשון.

כלומר, גם כאן זה הולך לקראת מיצוי, ולכן אח"כ מדברים על

ההכשרה. תודה רבה.
נ. קריסטל
האם החברים כולם מודעים לעובדה

שעולה חדש, מאחר ואין לו

זכויות בביטוח הלאומי, מקבל 444 ש"ח לחודש אם הוא יחיד, ומזה

הוא צריך להתקיים וללמוד? ולכן, כשפתחנו את נושא הבניין לקליטת

עולים חדשים, באו אלי למלט"ב לפחות 6 עולים כאלה שאמרו: אם אני

נכנס לשם, אתה רוצה שבחודש הראשון אקבל את זכויותיי מהביטוח

הלאומי, אבל אינני זכאי להן, ולכן אני מסרב, כי אינני יכול

להתקיים מ-444 שקל. זאת בעיה. אזרח רגיל או כל אדם רגיל שמגיע

למסגרת של הכשרה רגילה של קורס מקבל מענק.
ע. בן-יעקב
כשמובטל שזכאי לדמי אבטלה נשלח

לחודש ימים לקורס זה מוכר לו

לצורך זה כאילו היה מובטל. יש טופס שאנחנו קוראים לו טופס 217,

והוא מקבל את דמי האבטלה שמגיעים לו, על אף שהוא לומד בקורס.

לגבי העולים החדשים, מאחר ואינם זכאים לדמי אבטלה, הם אינם

זכאים לקבל את התשלום הזה, וזאת הנקודה שהעלה אותה מר קריסטל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל מה שאני יודעת מחוק ביטוח

האבטלה הוא שהעולה החדש בשנה

הראשונה, מבוטח כאילו שילמו עבורו דמי ביטוח אבטלה.
ע. בן-יעקב
אדם שגמר את זכאותו למענק

האבטלה שלו והוא נכנס לקורס,

איננו מקבל. אז יש לנו בעיה של החודש הזה. ודווקא שהוא כבר גמר,

ואין לו כסף, הוא איננו רוצה ללכת לאבטחת הכנסה, אז הוא הולך

לבניין. הוא מתחיל את הקורס בחודש הזה, ואין משכורת, והוא איננו

מקבל כלום, זאת בעיה לא פתורה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, מר ברעם, בקיצור.
ע. ברעם
ביקשתי להעיר מספר דברים,

על מנת לסבך אתכם עוד יותר,

למשרד הקליטה יש הקצבה במקרה של עולה שנמצא באולפן, במידה והוא

יוצא לעבוד, יש לו שם הקצבה לחודשיים שלושה של עבודה, שזה איננו

קשור לביטוח הלאומי, כלומר, יש לו אפשרות לצאת לעבוד ונותנים

לעובד את הקיצבה שלו דרך המעביד. ולכן עמיתיי ביקשו: בואו

תחליטו, ופה אני בא לאיש האוצר שאומר: החלטנו שהקבלנים יידעו.

הקבלנים גם בזה מבולבלים עד הסוף., גבירתי, סיכמו כבר 500 שקל,

שלא על דעתינו, ביקשנו 800, ואם אנחנו כמענק לעובד, המעביד,

קרי: הקבלן, צריך להוסיף את ה-1,100 שקל, אם אנחנו מגיעים לזה

פלוס התוספות הסוציאליות, זה יוצא 1,300 שקל לפועל שאיננו פועל,

ואני מכשיר אותו. אנחנו מקבלים את ה-500 שקל, מסתבר שה-500

שקל זה לא 500 שקל גבירתי, זה כולל מע"מ, על העניין הזה, מכיוון



שזה מוטל על המעסיק, אני צריך לשלם גם מס, זה 350 נטו.

רבותי, עד מתי? לכן ישבנו, סיכמנו, ופיתאום הכניסו את זה. אפשר
לבוא ולהגיד
לא, לזה התכוונו מלכתחילה. הייתי השבוע במשרד
העבודה ואמרתי
האם לזה התכוונו? ולכן אמרנו: תהפכו את 500 שקל

האלה ל-500 נטו, וכיוון שקשה לי להיפגש עם האוצר, אז אני אומר

לאוצר שאם לא נקבל 500 שקל נטו, יש פה בעיה. ואז הקבלן, שהרי

הקבלן איננו פיקוד שלי כי אינני יכול לתת לו פקודות, יחפש את

הדרך איך לא להעסיק את האיש הזה, עוד מישהו מהשטחים, ואינני

רוצה להכנס לזה. אז מה יהיה? אותו אחד שרציתי בשבילו 500 שקל

ולא נתנו לי, יתנו לו 800 דמי אבטלה, והוא יישב בבית.

אני גם לא מבין את הגישה הזאת של האוצר ששמעתי עליה פה,

שהקבלנים ישקיעו את הונם בציוד ולא יצטרכו פועלים. כי זה יחסוך

להם פועלים. הקבלן יודע לעשות את החישוב. אם הוא יצטרך לשלם

1,200 פלוס 300, אז במקום לעשות זאת, הוא יביא מנוף ואז עשרת

האנשים שהיו צריכים לעבוד יישבו בבית, ואתה תיתן לו דמי אבטלה.

אנחנו עומדים כרגע בפני אבטלה של 300-400 אלף איש, צריכים לראות

את העניין הזה, קצת מסבסדים, על מנת שנקלוט את ה-50.

עוד נתון לא נכון. מלט"ב עולה לנו 3,000 שקל פלוס דמי אבטלה לכל

חניך. אני דורש את אותו הדבר כולל שכר. מלט"ב יכול להכשיר אגב,

רק 200 איש, ואנחנו מדברים על 50 אלף איש.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
ח"כ פורז, בבקשה.
א. פורז
אני חושב שהבעיות של ענף

הבנייה נובעות מכך שהענף הזה

עבר תנודות, והעובדים הקבועים נפלטו ממנו. כל פעם שהיתה תקופת

שפל, והיה ביקוש נמוך מאוד לעובדים, העובדים הוותיקים נפלטו,

ומי שנפלט לא רצה לחזור, כי אמר: אינני מוכן עוד פעם לעבוד בדבר

כזה. בסה"כ, העבודה בבנייה היא עבודה יותר טובה, יותר נוחה

ויותר סימפטית מעבודה בתעשייה. היא נעשית באוויר הפתוח. אני

עצמי בניתי בית, אז ראיתי את זה.

לגבי תקופה ארוכה מאוד של שנים צופים תעסוקת יתר בענף ואפילו

עודף במשאבים, ולכן אני מאוד-מאוד אופטימי לגבי הענף הזה. אני

חושב שבסופו של דבר, יימצאו גם עובדים יהודיים בהיקף גדול מאוד

שיהיו מוכנים להכנס לזה, לרבות העולים החדשים, משום שבסופו של

דבר, כשיש מסה כזאת של עלייה, ויש כח אדם מובטל, אנשים ישמחו

לקבל עבודה גם בבניין. זה נכון שהענף צריך להיערך על מנת להכשיר

את האנשים האלה, כדי שלא יצטרכו ללמוד את העבודה בדרך

הפרימיטיבית והפשוטה, כלומר, להתחיל לסחוב דליים, ולראות

בינתיים איך עושים טפסנות, אלא לעשות הסבה מקצועית סדירה

ולהכשיר את האנשים. זהו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. עכשיו אני רוצה לסכם

את הדיון של היום, כי הדיון די

חשוב. כן?
י. גורן
לגבי הנקודה של 2,500 ש"ח,

המענק שניתן לחיילים המשוחררים,

שניתן גם לעולים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, מר צרפתי.
א. צרפתי
לגבי המענק לחיילים משוחררים

שהופנו לעבודה מתאימה, התקנה

הזו על פי עמדת האוצר לא הוארכה, ועד 31 באוגוסט, לגבי מי שנשלח

לעבודה המצב לא השתנה, לכן אינני יודע מדוע אומרים את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו יודעים את זה. קודם

כל אני רוצה להודות לשני החברים

שהעלו את הנושא הזה.

אני רוצה לומר שלדעתי, ענף הבנייה עבר משברים, לא רק משבר אחד,

וכל פעם שהיה משבר, קודם כל פוטרו אותם העובדים המנוסים,

הוותיקים, המקצועיים, ואחר כך, כשרצו להקים את הענף הזה מחדש,

היו קשיים ובעיות.

המשבר הקשה שהיה לו היה בתקופת המיתון של שנת 1966, זה היה

המשבר הקשה ביותר שעבר הענף הזה. והוא גרם ליציאתם של כמעט

מרבית היהודים שעבדו בענף. זה היה ענף שברובו ככולו היו יהודים

שעבדו בו, וכפי שאמר לנו כאן ח"כ רפי אדרי, אותם הנתונים, אותה

העבודה שנעשתה אז היתה בתפוקה של פי שניים, עם מספר פחות של

עובדים.

והענף הזה, במקום שיתחיל להתאושש עם היקף הבנייה הגדול של 56

אלף ו-60 אלף יחידות דיור שניבנו בשנות ה-70 הראשונות, הלך

בדרך הקלה ביותר, בדרך שתשיג לו עבודה זולה, על ידי העסקת

פועלים מהשטחים. אחרי שנת 67, הוא לא התאמץ להפוך את הענף הזה

לענף טכנולוגי ממדרגה ראשונה, שיכול תוך 8 עד 9 חודשים, 10

חודשים, לגמור בניית יחידת דיור. ועל כך יש להצטער.

במשך השנתיים האלה שאני בכל אופן יושבת פה בוועדת הכלכלה, אנחנו

דיברנו על זה הרבה עם הקבלנים, אבל הם נשארו בשלהם. היה להם

כדאי יותר להעסיק עבודה זולה, מאשר להתאמץ להשקיע בענף להשגת

שינויים טכנולוגיים.

גם לגבי התיעוש, כבר דיברנו רבות. עוד לפני שנה קיימנו הרבה
דיונים על הנושא הזה ואמרנו
בואו תעברו לבנייה מתועשת. זה היה

עוד בתקופתו של דוד לוי שהיה שר השיכון. אבל הדברים האלה לא

נלקחו בחשבון. למה? כי לא היתה תקופה של בנייה, הסתפקו ב-22 אלף

יחידות דיור שבנו כל שנה באותה המתכונת, וככה המשיכו.

אילו הלכו בדרך האחרת, מחיר הדירות היה זול יותר, וגם להם היה

קל יותר, ואפשר היה למשוך כוח עבודה יהודי וטוב, גם לענף הזה.



אבל לצערי הרב, אנחנו עומדים לפני מצב שאיננו יכול להמשך בצורה

כזאת וענף הבנייה, אם ימשך להשאר כך, איננו יכול להתמודד עם כל

הבעיה שעכשיו עומדת בפנינו, והוא התנופה והיקף הבנייה הגדול

שצריך לעשותו, ומהר ככל האפשר.

אני רוצה להוסיף גם על הנושא של הכשרת עובדים. דיברנו על כך כאן

סביב השולחן הזה מספר פעמים, ויעיד על כך ידידי שלמה דהן, כאשר

השתתף בישיבות הקודמות הללו. אבל תמיד, גם ההכנות להתחלות

הבנייה לעולים החדשים והמשאים והמתנים שהתנהלו עם הקבלנים, ארכו

הרבה מאוד זמן והיתה סחבת גדולה, ועד עכשיו איננני יודעת אם כבר

זה נגמר עם הקבלנים, או עוד עדיין לא נגמר. אבל הקבלנים, מתוך

האחריות שרובצת עליהם החליטו בכל זאת להתחיל בהתחלות הבנייה,

ולא לחכות עד שהעניין יהיה סדור ב- 100 אחוז.

משרד השיכון לצערי הלב, פיגר הרבה מאוד בתחום הזה. לכן אנחנו גם

נמצאים בפיגור גדול עכשיו, זה מחדל רציני.
א. פורז
אין כסף. זה מתחיל ונגמר בזה.

היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; אין כסף, אבל רוצים עכשיו

ללכת ולמצוא פיתרון של יבוא?

התרענו נגד יבוא לפני הרבה מאוד חודשים מסביב לשולחן הזה. חשבו

לייבא זו הדרך הקלה. אנחנו הולכים לתת תעסוקה לפועלים ממדינות

אחרות, ואצלנו, אזרחי ישראל ימשיכו להיות מובטלים, ומספרם יילך

וייגדל, ולא רק הוותיקים, אלא גם העולים החדשים, החיילים

המשוחררים, ואם לא נעשה דבר, מספרם יגיע גם ל-250 אלף בשנה

הבאה.

יושבים כאן מנכ"ל שירות התעסוקה, ואנשי שירות התעסוקה, והם

יכולים לספר על המאמצים שהם עושים בכדי להתמודד עם בעיית

האבטלה. אבל אם לא יווצרו מקומות עבודה חדשים ונוספים, בעיית

האבטלה תלך ותחמיר ותחריף. והענף החשוב ביותר עכשיו שיכול לקלוט

אלפי עובדים, זהו ענף הבנייה.

קודם כל אני מברכת על התופעה, ורשמתי לי, ששמחתי לשמוע שמתחילים

לטפל בנושא הזה של משלוח החיילים, עוד לפני שהם משתחררים, לעבוד

בבנייה, והתקופה של אותם שלושת החודשים האחרונים לפני שיחרורם

תיחשב אולי תקופת ההכשרה עבורם, בכדי שזה לא יהיה אחר כך על

חשבונם, ואחרי השיחרור, והם יתחילו למעשה ללמוד בקורסים,

וכשישתחררו כבר יהיו מוכנים, ויוכלו להתחיל לעבוד. זה דבר חשוב,

אני מברכת עליו, וצריך באמת להרחיב את הפעולה הזאת. אני בטוחה

שתהיה אוזן קשבת גם בקרב החיילים שלנו לנושא הזה.

הדבר הנוסף הוא שאני מתנגדת בכל התוקף - אני בטוחה שחברי הכנסת

איתי יחד בנושא הזה - לייבוא פועלים זרים מחו"ל לעבודה לענף

הבנייה. אם נייבא, זה ירפה את ידיהם של כולם, כי לא יעשו כלום.

ואסור שהדבר הזה יקרה. אוכלוסיית מדינת ישראל תמיד יודעת, שהיא

נמצאת בלחץ, והיא פעולת. יכולים לעשות משמרת אחת, שתי משמרות,

שלוש משמרות, כדי שיעשו וייבנו ויכשירו עובדים.



אבל תוציאו לכם מהראש את עניין יבוא הפועלים הזרים לענף הבנייה.

נמצא את הכל בתוכינו אנו. כאן, בתוך מדינת ישראל. והדבר הזה

אפשרי ואת הדבר הזה ניתן לעשותו אבל כמובן, צריך את שיתופם של

כל הכוחות. כל המשרדים צריכים לעבוד ביחד, ולרכז את כל הנושא

הזה של ההכשרה המקצועית ביד אחת, ואני הייתי מציעה שמשרד

העבודה, כי שירות התעסוקה זה היינו כך, ולמשרד העבודה שעוסק

בהכשרה במשך כל השנים, יש את אחד האגפים הטובים, ושהוא יירכז

בידיו את הנושא הזה, יחד עם שירות התעסוקה כמובן. וכך לא

תהיינה הרבה מאוד זרועות שעוסקות בנושא. זה מתרפה, זה לא מאפשר

פעילות מהירה יותר, זה בירוקרטיה נוספת, וזה לא יכול להיות.

ואותה הוועדה, הבין-משרדית שקיימת חייבת להיות פעילה, והיא

חייבת לפעול בתיאום עם כל הגורמים, ולא לגרום לשום סחבת. היא

צריכה לגמור את הטיפול בנושא הכספי, עם הקבלנים, ולסכם את

התנאים שעל פיהם ההכשרה הזאת ניתנת. ואם סיכמתם על 500 שקל

נוספים, ופועל בנין יקבל 1,600 שקל, אז זה צריך להיות המוטו אשר

יוביל אתכם. אני מקבלת את זה שלא כל יום צריך להתחיל לקבוע

תנאים חדשים, כי זה יבלבל. גם הקבלנים יאמרו: אם יש סיכויים

שאקבל יותר, למה אני צריך להתחיל עכשיו? למה אני צריך עכשיו

לקבל פועלים? אני אחכה. כמו מה שקרה בזמן שהקרקע עוד לא היתה

מוזלת. אחר כך הוזילו את הקרקע ובאו רק קבלנים שכבר התחילו
בעבודה, ואמרו
מה איתנו, אנחנו שהתחלנו לבנות קודם לכן? ואז

באה ההצעה של הרטרואקטיביות, לפצות גם את אותם הקבלנים שהתחילו,

עוד לפני שהיו ההחלטות על הוזלת מחיר הקרקע.

צריך להתנגד ליבוא, אין לייבא לא מנהלי עבודה, ולא פועלים זרים

מקצועיים, בשום אופן לא! הם נמצאים בתוכנו, וחייבים בהחלט

לקרוא אותם לדגל, וחייבים גם להכשיר במהירות האפשרית את אותם

העובדים.

בקשר לנושא הזה של הפנסיונרים, של אלה שפרשו מהענף. אמרתי את

ההצעה שלי, ואני מבקשת שהיא תיבדק ותינתן לנו תשובה בנושא זה,

ואני מקווה שתהיה היענות חיובית של הממשלה בנושא הזה. כפי

שנהגנו עם לשכר הדירה ושיחררו אותו ממס הכנסה, כך צריך לפעול

לגבי אלה שפרשו מהענף ורוצים להחזירם אליו.

ומילה אחרונה, בענין המענק של החיילים המשוחררים. אגב, עומדת

כאן על שולחן הוועדה, הצעת חוק של ח"כ גדליה גל, בקשר לעידוד

המיגזר היצרני. אנחנו התחלנו בזה, והיא עברה את הקריאה הראשונה,

ואתמול היה דיון בנושא הזה, ובשבוע הבא אנחנו נמשיך, ונקווה

שהצעת החוק הזאת אשר בה יינתן תמריץ למעסיק תיגמר, ובמונח

"במגזר היצרני" אנחנו כוללים את ענף הבניין, את החקלאות,

התיירות והתעשייה. זאת אומרת, לגבי ארבעת הענפים הללו, יינתן

תמריץ למעסיק שיקלוט עובדים נוספים מעל לאלה שנמצאים אצלו,

לתקופה של שישה חודשים, והוא יקבל סכום צ. על הסכום עדיין היה

ויכוח כאן בוועדה, והיו הצעות אם להצמיד את זה לשכר של האיש, או

לתת סכום "פיקס" לכולם, בכל הדרגות ובכל המשכורות, אם הוא בעל

מקצוע והוא מקבל יותר, או שהוא מקבל שכר מינימום. על זה אנחנו

עדיין לא סיכמנו.



אבל אם החוק הזה יתקבל, תוקפו יהיה יותר מאשר ההסכמים אשר

נעשים למעשה, והוא יבוא במקום אותם ההסכמים שנעשים. אני משתדלת

לגמור את זה בשבוע הבא, בכדי שאנחנו נוכל לדעת שקידמנו איזשהו

נושא. נקווה שתמיכתו של האוצר בנושא הזה תינתן.

בקשר למענק של החיילים המשוחררים, אני חושבת שהאוצר עשה משגה

חמור מאין כמוהו, כאשר הוא ביטל את התקנה הזאת. זהו מישגה חמור,

כי על ידי זה נפלטו אנשים שכבר נקלטו לעבודה בחקלאות, ובמיוחד

במושבים. וידידי דוד מנע יודע את כל הפרשה הזאת. המושבניקים

נשארו מסכנים, כי אין להם עובדים, ואין להם פועלים, ושירות

התעסוקה איננו יכול לספק להם, והם הלכו. אני בהחלט קוראת

לממשלה ולמשרד האוצר להחזיר את המענק הזה לקדמותו, ולאפשר לאותם

החיילים המשוחררים, להכנס לעבודה, ובלבד שיתחילו להתרגל לעבודה,

ולא יתרגלו לבטלה. הם יתרגלו לעבודה על ידי התמריץ הזה שיינתן.

אנחנו היום נעמיד נקודה, ואני רוצה לקוות שכל הגורמים אשר

עוסקים בנושא הזה ימשיכו ביתר שאת לקדם את התהליך הזה של ההכשרה

המקצועית, להרחיבה עד כמה שאפשר, וגם משרד העבודרו והרווחה, שאל

יחכה עד שייבואו אליו בדרישה להקים עוד מרכז הכשרה. אני זוכרת

בשנות ה-50 וה-60 את מרכזי ההכשרה שהקים משרד העבודה והרווחה,

הייתי אז עובדת שירות התעסוקה. הם הקימו מרכזים בהרבה מאוד

מקומות ובהרבה מאוד אי זורים, בכדי להכשיר עובדים לא רק לבניין,

אלא גם לענפים אחרים, וגם כדי לאפשר הסבה לאותו המקצוע.

ולכן, בואו ותבדקו את השטח תוך שבוע ימים, ותוכלו להגיע למסקנה

היכן להקים מרכזים נוספים להכשרה מקצועית. אל תחכו. דברים כאלה

אסור לנו לעכב. ואני רוצה להודות לכם על ההשתתפות, ובמיוחד

לחברי הכנסת. תודה לכולם.

הישיבה הסתיימה בשעה 11:15

קוד המקור של הנתונים