ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/11/1990

הצעת חוק פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה) (תיקון - בירה דלת אלכוהול), התש"ן-1990הצעתו של ח"כ אברהם פורז; תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 192

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב' ט' בכסלו התשנ"א, 26.11.1990, בשעה 11:10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

צי. ביטון

ע. זיסמן

א. פורז

י. צידון

מוזמנים; ע. שרגאי, מנחל חטיבת חצרכנות וממונח על הגנת הצרכן,

משרד חתעשיח והמסחר

ח. מרגליות, עו"ד, יועצת משפטית, משרד התעשיה והמסחר

מ. קוק, עו"ד, יועצת משפטית, משרד הכלכלה והתכנון

ר. קרינגל, מנהלת מחלקת התקינה ואיכות המוצר, הרשות

להגנת הצרכן ונציגת המועצה לצרכנות

א. זיסבלט, עוי'ד, ממונה על החקיקה, משרד המשפטים

ש. אנגלרד, עוי'ד, פרקליטות המדינה

ר. גל, מנהלת פניות הציבור, המועצה הלאומית לשלום הילד

א. קנולר, מרכז הילד והמשפט

ס. נהיר, עו"ד, יועצת משפטית, משרד התעשיה והמסחר

ק. טיליס, חטיבת המזון, משרד התעשיה והמסחר

ש. ברקן, סגן מנהל המכס

מ. בורנשטיין, ראש מועצת המנהלים ''טמפו"

מ. ברלינר, טכנולוג מזון, "טמפו"

א. גרינמן, עו"ד, יועץ משפטי, חברת "אגם"

א. קפלן, עו"ד, יועץ משפטי, חברת "אגם"

מזכירת הוועדה; ל. ורון

יוע\ משפטי; צ. ענבר

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

(1) תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים). התש"ן-1990

(2) הצעת חוק פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה) (תיקון - בירה דלת

כוהל). התש"ו -1990 - הצעתו של ח"כ אברהם פורז



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

(1) תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים). התש"ן-1990

בישיבה הקודמת סיימנו את הדיון בסעיף 3 על

כל סעיפיו הקטנים, מסעיף (1) עד סעיף (7). ביקשנו שיכינו לנו נוסח חדש,

בעקבות התיקונים שהתקבלו כאן בוועדה, ואכן נוסח כזה הוכן לנו ויובא

בהמשך לידיעת הוועדה.

ע. שרגאי; בהגדרות הוספנו "מוסד חינוך", כי לאחר מכן

הוספנו סעיף לגבי הנושא הזה בתאום עם משרד
החינוך. בהגדרות יתווסף
"מוסד חינוד - כהגדרתו בחוק לימוד חובה

תש"ט-1949", דבר שלא הופיע בפנינו בישיבה הקודמת.

4. פרסומת אסורה מחמת פגיעה גופנית.

לא יעשה אדם פרסומת שיש בה כדי לעודד או לכווו ילדים (ילדים זה עד

גיל 12).

(1) לשחק בכביש. או לחצות כביש שלא במעבר חציה או לחצותו במעבר חציה

באופו בלתי זהיר.

כאן היתה לנו הערה ניסוחית. חשבנו במקום לכתוב "באופן בלתי

זהיר", לכתוב "בחוסר זהירות". עלולה להיות בטלביזיה פרסומת,

שמראה ילדים משחקים בכביש, ואין כוונה כמובן למי שמראה את

הילדים רצים בכביש, אבל בעקיפין זה מעודד ילדים. אם מראים

בתכנית של ילדים דברים כאלה, נראה שזה מקובל, כי ילד מתרשם מעבר

למה שמבוגר מתרשם.

(2) להתנהג ביו כנוסע. ביו כהולד רגל וביו כרוכב אופניים. באופו

בלתי זהיר ובאופו שאינו תואם את חוקי התנועה.

(3) לנהוג בטרקטור או במכונה חקלאית.

(4) להתכופף מבעד לחלון או מעבר למעקה. או לטפס ללא השגחה או ללא

אמצעי בטיחות מתאימים.

(5) לנסות להגיע למדפים גבוהים או להגיע למצרכים המונחים במקומות

גבוהים מהם.

(6) ליטול בעצמו תרופות. חמרי ניקוי או חומרים כימיים אחרים.

(7) להשתמש בגפרורים. גז. דלק או מכשירים מיכניים או חשמליים

העלולים לגרום לכויות. התחשמלות או פציעה.

(8) לעשות דיאטה או לצרוך מזון מסויים במטרה לשנות משקל הגוף.



צ'. ביטון; לגבי פיסקה (3), לאו דווקא מכונה חקלאית.

ע. שרגאי; אני מסכים. כל רכב מוטורי אחר.

א. פורז; האם מותר לעודד קטינים לבצע עבירות? יש

פירסומת שמראה ביצוע עבירה. לפני זמן מה

נתקלתי בתשדיר של "עלית", שילדים בלילה פורצים וגונבים מסטיק או

שוקולד. באופן כללי, האם אנחנו לא צריכים לומר שאין לעודד ביצוע עבירה

כלשהיל

ע. שרגאי; זה ישנו בסוף.

א. פורז; אם כך, מדוע צריך את הסעיפים האלה? מדובר

בחקיקה.

ע. שרגאי; אלו תקנות. בסופו של דבר אנחנו כאן נותנים

כיוונים ואמות מידה גם למפרסמים, כדי להסביר

להם במה אסור להם לגעת.

א. פורז; זה אתה יכול אחר כך בדף פנימי שלך להסביר.

בתקנות אני הייתי עושה דבר גורף.

ע. שרגאי; בחוק הגנת הצרכן נאמר, שהשר רשאי לקבוע

בתקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת

עקרונות, כללים ותנאים לפרסומת המכוונת לקטינים. בדברים הללו אני חוזר

למעשה על מה שאמרתי כבר בישיבה הקודמת. הבעיה שלנו מתחלקת לשניים, כי

בעקרונות יופיע בתיק פלילי בבית-המשפט על עבירה על עקרון אם זה דבר יפה

או אסור, אם מותר לשקר או אסור לשקר. הרי ברור שאסור לשקר

א. פורז; זו לא עבירה פלילית, מותר לשקר.

ע. שרגאי; אני לא יודע, אני חושב שאסור. אנחנו רוצים

לומר כאן, שחוץ מהעקרונות שפרטנו בהתחלה

וחוץ מהפרסומת שאנחנו מדברים עליה באופן כללי, שהיא אסורה בגלל גיל או

חוסר הבנה או תמימות או חוסר נסיון שישנו אצל ילדים או קטינים, מה שאין

אצל מבוגרים. מבוגר כבר יודע שאסור להכניס את האצבע לשקע של החשמל, ילד

עוד צריך להתנסות בזה, לבדוק אם אכן מה שאומרים לו זה נכון. אם רואים

בטלביזיה דברים כאלה, זה עלול להשפיע עליו לרעה. את התקנות שאנחנו

מציעים כאן בפני הוועדה חילקנו לפרסומת, שכפי שאמרתי היא אסורה,

לעקרונות ולכללים; וגם לפרסומת שאסורה מחמת פגיעה גופנית.

א. פורז; יש לי הערה עקרונית שהייתי רוצה לקבל תשובה

עליה, לא ממר שרגאי אלא מאחד המשפטנים. לגבי

דברים שהם לא עבירות, צריך לפרט; אבל כשאנחנו מדברים על דברים שהם

עבירה פלילית, למה אני צריך פירוט, ולא מספיק לי סעיף 1 האומר, שלא

תעשה פרסומת לקטינים - ולדעתי גם למבוגרים - שבה יש עידוד לעבירה

פלילית? עבירה פלילית זה גם לחצות ברמזור אדום, וגם לזרוק נייר ברחוב,



וגם לחכות בעלי חיים, וכל מיני דברים נוספים. פרסומת לא לבצע עבירה

פלילית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; האם אתם לא יכולים להסתפק במשהו כללי? דברים

שהם ממילא פליליים ואסורים, למה אתם צריכים

כאן להגיד אותם! אם לא, האם אכן הקפתם את כל הדברים שלמעשה הם אסורים?

למה דווקא בחרתם בדברים האלה? האם אין דברים נוספים?

א. זיסבלט; בחוק הגנת הצרכן אצלנו, כמו ברוב המודלים

הטיפוסיים בעולם, הפרוט בא כדי לתת ביטוי

לכך שמדובר על חומר מיוחד, על צרכנות. אנחנו מדברים על צרכנים, על

פרסומאים, על אנשים שהם לא משפטנים, והם לא פועלים בייעוץ מתמיד של

עורך-דין או משפטן.

גם בסעיף הראשי של חוק הגנת הצרכן כתוב שאסור לך לעשות הטעיה. מבלי

לגרוע מכלליות האמור, יראו עניינים אלו כהטעיות. כאן אנחנו צריכים לפרט

את המצבים הטיפוסיים של העבירה. ישנה הטעיה לגבי המקור, לגבי השמות,

הכינוי המסחרי, מקום הייצור וכוי, ופה יש הטעיה לגבי דברים המכוונים

לילדים, הדברים הטיפוסיים שאנחנו רואים אותם כבעייתיים. מפרטים דברים

שבוודאי במידה מסויימת הם גם אסורים לפי חוק התעבורה. יכול להיות שהם

לא אסורים, אבל אנחנו לא רוצים להתווכח בכל פעם עם הפרסומאי, אם הדבר

הזה אכן עבירה לפי החוק או לא עבירה לפי החוק. אנחנו לא רוצים שהצרכן

יצטרך להתמודד עם הבעיה הזאת. אם אנחנו רואים עידוד של התערבות לא

זהירה לגבי ילדים, אנחנו רואים את זה כבר כעבירה לפי התקנות האלה.

אני מסכים אתך, שבמידה מסויימת ניתן לכלול את זה בהגדרה יותר כללית או

בהתייחסות יותר כללית, אבל בתחום הזה, אנחנו לא הראשונים שבוחרים בכלי

הזה.

צי. ביטון; האם הילדים יבואו במגע עם התקנות האלה?
א. זיסבלט
ההורים שלהם.

צי. ביטוו; אם זה למבוגרים, יש לך ענין להכניס תקנה

גורפת.
א. זיסבלט
בסעיף 4(2) כתוב "באופן שאינו תואם את חוקי

התנועה ובלתי זהיר". זאת אומרת, שאפשר

להוסיף איזו התייחסות כללית לכללי התעבורה או לחוקיה. אבל לא הייתי

רוצה להוציא מהעבירות הספציפיות האלה את התיאור, את הפרוט של המקרה

המסויים הטיפוסי שהוא הגורם לבעיות.
י. צידוו
נדמה לי ששני הצדדים צודקים. נדמה לי שהיתה

צריכה להופיע כאן תקנה גורפת.
ח. מרגליות
סעיף 7 בכללי הוא סעיף גורף.
א. פורז
לפי הנוסח של סעיף 7 הסיפור של "עלית" הוא

בסדר, כי גניבה זה דבר שלא חל על קטינים אלא

רק על מבוגרים.

ע. שרגאי; אני רוצה להפנות תשומת לב הוועדה, שקיבלנו

את ההערות של הגב' מיה קוק. ובסעיף 4 הכללי,

במקום "ילדים", היא שואלת האם צריך להיות מכוון גם לנערים.

מ. קוק; ההערה שלי היתה, שבאמת אני חושבת שלא צריך

להגביל את הסעיף שנוגע לבטיחות רק לילדים,

במיוחד אם נראה את סעיף 8, סעיף הדיאטה. אנחנו מכירים מקרים של

אנורקסיה דווקא בגיל הנוער.
הערות טכניות ניסוחיות
(1) אפשר לעשות קשר בין סעיף 7, הסעיף הגורף, עם התיקונים שח"כ פורז

הציע, לבין סעיף 4, והכותרת תהיה סעיף 7. נכתוב: "מבלי לפגוע

בכלליות האמור", ונפרט. אם אתם מוצאים לנכון, אפשר לקשור בין שני

הסעיפים.

(2) בסעיף קטן 1, למה זה חל רק על משחק בכביש או חציית כביש שלא במעבר

חציה? אם יש התנהגות אחרת בכביש, שהיא בלתי זהירה, גם היא צריכה

להיכלל. מה ההבדל בין סעיף 1 ל-2ל אם אנחנו אומרים "להתנהג בין

כנוסע, בין כהולך רגל ובין כרוכב אופניים באופן בלתי זהיר ובאופן

שלא תואם את חוקי התנועה", בעצם אין הבדל בין 1 ל-2, ולא צריך

לייחד למעבר החציה סעיף ספציפי, אלא להסתפק בסעיף 2.

(3) סעיף 4 יותר מפורט, "להתכופף מבעד לחלון, לעלות על כיסא". צריך

אולי לכתוב "דבר המעודד וכו' קטינים לסכן את בטיחותם". פשוט לסכן

את הבטיחות של עצמם, ולדוגמא אפשר לכתוב; "לרבות להתכופף מבעד

החלון". אבל צריך שיהיה משהו יותר כולל, כי הרי אם אנחנו רוצים

להגן על הילדים, אנחנו צריכים להגן עליהם בצורה גורפת.

(4) בסעיף 6, להוריד את המלה "לגשת".

ר. קרינגל; באופן כללי, אני רוצה להגן על הניסוח הזה של

ההצעה של התקנות, משום שאנחנו אלה שמתמודדים

בפועל עם הבעיות האלה, ואנחנו רואים שחוסר פרוט גורם אחר כך לויכוחים.

רצוי לפרט כמו שזה מופיע פה, ואולי יותר. ובאמת, אולי כפי שהציעה מיה

קוק, שיהיה כתוב באופן כללי, ולתת את המקרים המובאים כאן בכל סעיף רק

כדוגמא, או לרבות. וזאת כדי שלא יהיה מצב, שבו יהיה משהו שהוא דומה לזה

והוא לא יכלל בתוך הסעיף. נשתמש בזה רק כדוגמא.

מובן, שיש לצרף את שני הסעיפים 1 ו-2 כסעיף אחד, בגלל האופי של הנושא.

היום אנחנו מתמודדים עם בעיה שמפרסמים אומרים שהמוצר בריא. נתקלתי בזה

דווקא בעתון ילדים. על מוצר שמכיל כל מיני רכיבים שהם לא בריאים, אומר



המפרסם שהוא בריא. זאת אומרת, שגם בסעיף הזה צריך לכלול באופן כללי

דברים שלא יזיקו מבחינה של תזונה או דיאטה, ולתת רק את הענין של הדיאטה

או עניו של בריאות כדוגמא או לרבות בתוך הסעיף הזה.

ר. גל; אני מסכימה לדברים שנאמרו.
ח. מרגליות
אם נכלול את סעיף 7 בתוך סעיף 4, שאלה אם לא

נגרע משאר הכללים. סעיף 7 הוא גורף לכל

התקנות, לכל מה שאמרתי בתקנות. אם אצמיד אותו רק כחלק ראשון מסעיף 4,

בעצם גרעתי, ולא הוספתי. נניח שנצמיד את סעיף 7 לסעיף 4, ונגיד מבלי

לגרוע ממה שנאמר ב-7, ואלה הם הדברים שאסורים. על-ידי כך אני גורעת

משאר התקנות, משום שכך סעיף 7 משמש לי לכל אחד, לכללים. אם אני אצמיד

אותו רק לסעיף 4, יצא שכרי בהפסדי. הפסדתי, משום שאני רוצה גם סעיף

כללי וגם פרוט, ואי-אפשר להצמיד אותם. כמובן, המנסח במשרד המשפטים יכול

אולי ללטש זאת, אבל בעצם אני אחמיץ את המטרה.

א. פורז; לי יש בעיה עם סעיף 8, בעיה רצינית מאוד.

אני חושב שאין פסול בעידוד קטינים לבצע

דיאטה. אם ילד שמן, ומישהו נניח מציע לו שוקולד בסוכרזית כדי שהוא לא

יעלה במשקל, או מציע לו איזה יוגורט דל שומן, לפי הסעיף הזה אסור לעשות

זאת. אסור להגיד על יוגורט שהוא דל שומן, ושהילד לא ישמין ממנו. אני

חושב שאין פסול לומר לילדים שיאכלו שוקולד בלי סוכר, או כל מיני דברים

כאלה. מצד שני, אני גם לא רואה פסול בהשמנה. אם נניח מישהו מעודד לאכול

שוקולדים ודברים כאלה, אוטומטית זה משנה את משקל הגוף. איך נוכיח במטרה

שהוא רצה שנשנה את משקל הגוף? האם נתקלנו בפרסומת שאמרה לילד שיאכל

הרבה שוקולד כדי שהוא ישמין? לא נתקלתי בבעיה כזאת.

לכן לדעתי צריך פה לקשור את זה למשהו עם רפואה, שלא תיעשה פרסומת שיש

בה כדי להזיק לבריאותו או לגופו של הקטין, ולא להיכנס בכלל לענין של

השמנה או הורדת משקל. לפעמים אלה דברים חיוביים, להוריד או להוסיף

במשקל.
י. צידון
לי חסר כאן סעיף אחד, ואני באמת לא יודע איך

לשים אותו. אני נתקל בפרסומת שהיא תוקפנית,

לדעתי בלתי חינוכית, ויוצרת את המוצר של מה שאנחנו מכנים המוצר הישראלי
המצוי, ואתן דוגמא או שתיים
המשפט שאומר שצריך לדעת לדרוש, הקטצ'ופ

הזה שעומד על הראש. לדעתי זה ביטוי גרוע, בלתי חינוכי. לדעתי זה דבר רע

מאוד, שאת תוצאותיו אנחנו רואים ברחוב, כשהוא דורש אחר כך את המקום שלו

בנהיגה, ובכל תופעה אחרת בחיים; או הביטוי האחר של "מגיע לך", אני כבר

לא זוכר מה מגיע, אבל זה הרגיז אותי.
ח. מרגליות
אני מפנה את תשומת לבך לסעיף 2(2); "הפרסומת

תהיה תואמת ערכים חברתיים המקובלים

כחיוביים. כגוו; אחווה. יושר. צדק. סובלנות, שיוויוו. אי-אלימות.

ותימנע מתיאור מצבים העלולים לסתור ערכים כאלה".

י. צידוו; ראיתי זאת, אבל אם אנחנו מדברים על ההצעה של

ח"כ פורז לומר משהו גורף, לאחר מכן בכל-זאת



אנחנו נכנסים לפרטים, משום שאותו פרסומאי בכלל לא יודע שכללי התנהגות

שביו אדם לחברו לא אומרים שצריך לדעת לדרוש או מגיע לך. יש ודאי עוד

ביטויים כאלה, ואני מתקומם כשאני שומע את זה.

ח. מרגליות; עבירות מוסריות הרבה יותר קל לנו לפרט כאן

מאשר העבירות שפוגעות בבריאות או בבטיחות של

האדם.

י. צידון; זה אפילו לא מוסרי, זה הרבה יותר עדין. יחד

עם זאת, יש לי רושם, כשאני נתקל בפרסומת

שמזלי הרע גורם לכך שאראה אותה בכל מיני טלביזיות בכל מיני מקומות, אף

פעם לא ראיתי את האגרסיביות הזאת של "מגיע לך" ו"צריך לדעת לדרוש".

מ. קוק; אולי סעיף 3(5) יעזור לך: "משום עידוד

קטינים לשכנע או להפציר בהוריהם או בכל אדם

אחר לרכוש עבורם את המצרד או השירות".

י. צידוו; זה כמו בסעיף 2. הכל נאמר, אבל לא נאמר די,

ובאיזה שהוא מקום זה חסר לי.
א. זיסבלט
צודק ח"כ צידון. אלו לא עבירות, אלה דברים

כלליים שלא מתכוונים למלא אותם, אבל יכול

להיות שבאמת שבסעיף 3 שהוא הסעיף הראשי המתאים, אפשר להתייחס ולהגביל

את ההתנהגות שאתה מתאר, שזה באמת יהיה דבר אסור לפי התקנות.

י. צידוו; החברה הישראלית מצטיינת באגרסיביות יתר, וזה

מתבטא בכל דבר. הייתי רוצה באיזה שהוא מקום

להכניס לעסק הזה איזה שהוא מומנט חינוכי, כדי למתן את האגרסיביות הזאת.

בכל מקום אני נתקל בזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מציעה להוסיף את הצעתך לסעיף 2.
י. צידוו
האגרסיביות הזאת אינה אלימה, התוצאה שלה

אלימה.

צ. ענבר; סעיף 2(3) אומר: "כל מידע בפרסומת יבוא

בלשון המובנת לקהל היעד שלה". עכשיו צריך

להמשיך את זה.

א. פורז; הייתי מציע להוסיף בסעיף 2 את המלה

"אדיבות"; "פרסומת תהיה תואמת ערכים חברתיים

המקובלים כחיוביים כגון; אחווה, יושר, צדק, סובלנות, שיוויון,

אי-אלימות" - ונוסיף גם אדיבות.

ע. זיסמו; אני מציע גם להוסיף אי-גזענות, כי זה לא

נכלל בשום קטיגוריה, וזה דבר רגיש מאוד

עכשיו בחיים הישראליים.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כללנו שיוויון ואחוה. הלכנו על דרך החיוב

יותר מאשר על דרך השלילה.

א. פורז! אפשר להוסיף את המלים: אי-אפליה.
צי. ביטוו
למה אתה מפחד מהמלה גזענות?

א. פורז; אני נגד גזענות, אבל זה לא טוב, יש חוק כללי

שאוסר גזענות. אתה רוצה שיהיה תשדיר פרסומת

שיגיד לא למכור לערבים? זה מכוון לקטינים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כשאנחנו אומרים שיוויון, הכוונה לאי-אפליה.

אני לא צריכה ללכת בדרך השלילית. נוסיף את

המלה אדיבות.

בסעיף 4 יאמר: "לא ייעשה אדם פרסומת שיש בה כדי לעודד או לכוון קטינים"

(במקום ילדים).

היתה הצעה שנשלב סעיף (1) וסעיף (2) יחד. מקובל שנוסיף את ענין חציית

הכביש וכו' לסעיף 2, וננסח אותו בהתאם.

סעיף (3):"לנהוג ללא רשיון - (בגיל 17 כבר מקבלים רשיון נהיגה) - ברכב

מנועי לרבות טרקטור או מכונה חקלאית".

סעיף (4): "לסכן את בטיחותם או בריאותם לרבות וכו'".

סעיף (6) :"ליטול חומרים מסוכנים. לרבות חומרי ניקוי או חומרים כימיים

אחרים".

לגבי סעיף (7) יש לי בעיה, כי הקטינים לצערי הרב מתחילים לעשן, ולצערי

משתמשים בגפרור או משתמשים במצית או בחומר דליק.

מ. קוק! אבל לא נעודד אותם לזה. נכתוב! "להשתמש

בחפצים מסוכנים או באביזרים מסוכנים לרבות

חשמל. גפרורים וכו"'.

צי. ביטוו! החוק לא אוסר על קטינים לעשות שימוש בזה,

החוק אוסר על פרסומאים.

א. פורז! בסעיף (8) צריך לכתוב שאסור לעשות משהו

שיכול להזיק לבריאות.

צ. ענבר! "עלולה להזיק לבריאותו. לרבות".

ח. מרגליות! אם זו דיאטה רגילה היא לא מזיקה לבריאות,

הוא מועילה לבריאות.



א. פורז; אם זה לא מזיק, אפשר להתייחס. מותר לעשות

פרסומת למוצר דל-שומן או דל-סוכר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני חוזרת על התיקונים
במקום ילדים, נכתוב קטינים.

(1) סעיפים (1) ו-(2) יאוחדו.

(2) בסעיף (3) לנהוג ללא רשיון ברכב מנועי, לרבות בטרקטור או מכונה

חקלאית.

(3) סעיף (4): לסכן את בטיחותם, לרבות להתכופף מבעד חלון או מעבר למעקה

וכוי.

(4 )בסעיף (5) לא הוספנו דבר.

(5) בסעיף (6): ליטול תרופות או חומרים מסוכנים לרבות חומרי ניקוי או

חומרים כימיים אחרים.

(6) סעיף (7): להשתמש באביזרים מסוכנים לרבות גפרורים, גז וכוי.

(7) סעיף (8): שעלולה להזיק לבריאות, לרבות דיאטה.

איו התנגדות לסעיף 4 על כל תיקוניו והוא מאושר.

לסעיף 2(2) בתקנות: "הפרסומת תהיה תואמת ערכים חברתיים המקובלים

כחיוביים. כגוו! אחווה. יושר. צדק. סובלנות. אדיבות. שוויוו.

אי-אלימות. ותימנע מתיאור מצבים העלולים לסתור ערכים כאלה".

יש הצעה של ח"כ ביטון וזיסמן להוסיף "גזענות". אני לא בעד הוספת המלה,

אני חושבת שהוספנו פה די מלים. אם אנחנו מכניסים את המלה "שיוויון", זה

כבר עונה על הכל.

צ. ענבר; שיוויון בא למנוע גזענות.

ע. זיסמו; אתה הוצאת את כהנא מהכנסת בגלל אי-שיוויון

או בגלל גזענות? הוצאת אותו בגלל גזענות ולא

בגלל אי-שיוויון.

צ. ענבר; זה מרחיב הרבה יותר מזה, שיוויון זה יותר

רחב.
צ'. ביטון
זה נכון, אבל זו בדרך כלל מלה כללית.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; שיוויון זה ערך, ואנחנו מדברים על ערכים.

השיוויון בא למנוע אפליה מטעמי דת או מטעמי

מיו או גזע, מכל הטעמים האלה.

צי. ביטון; אם פרסומאי מסיבה כלשהי עושה תעמולה שילד

שחור הוא בזוי ועלוב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי תומך בהצעה להוסיף את המלה "גזענות"?

שניים. מי נגד! 3. לא התקבל.

ע. שרגאי;

5. פרסומת אסורה אחרת.

לא יעשה אדם פרסומת המכוונת לקטינים בכל אחד מאלה;

(1) צריכת משקאות אלכהוליים לרבות בירה.

(2) עישוו סיגריות או שימוש במוצרי טבק אחרים.

(3) השתתפות בהגרלות. במשחקי מזל או בהימורים. למעט בהגרלות מסחריות

שקיבלו היתר על-פי דיו.

ע. זיסמו; למה להדגיש דווקא בירה! יש בירה שחורה.

ח. מרגליות; בהתאם לתקן הרשמי, מה שלא כולל אלכהול אינו

בירה.

א. פורז; אני מציע שייכתב; "צריכת משקאות משכרים",

במקום "צריכת משקאות אלכהוליים". יש פקודה

שנקראת פקודת המשקאות המשכרים, וזה לא רק לגבי אלכהול. יש עוד כמה

דברים שיכולים להביא אותך להיות מסטול.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מקובל.

צי. ביטוו; בענין של השתתפות בהגרלות יש לי הסתייגות.

יש ילדים, שכאשר מגיעים החגים משתתפים

בהגרלות במועדוני ילדים, בבתי-ספר.

ח. מרגליות; יש התייחסות בהמשך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה קורה לגבי שימוש בסמים!

א. פורז; הפרסומת האסורה יכולה להיות פרסומת רק לדבר

שהוא מותר, אבל הפרסום אסור. דבר אשר

לכשעצמו אסור, אסור מראש לפרסמו.



ר. גל; בנוסח הקודם חיה יותר פרוט לגבי המשקאות

האלכהוליים, ואני לא יודעת למה בנוסח הנוכחי

זה קצר יותר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נכתוב- "לעודד קטינים לכל אחד מאלה".

א. קנולר; לגבי הגרלות והימורים, שלא יהיה עידוד

לילדים לקנות לוטו או טוטו או פיס.

א. פורז; לדעתי צריך להיות כתוב; לא יעשה אדם פרסומת

המכוונת לקטינים להימורים ומשחקי מזל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסעיף (3) צריך להוריד את המלה "למעט".

י. צידוו; גם אני בדעה זו.

מ. קוק; מה יהיה על התשדירים של הפיס?

א. פורז; אם הם מכוונים למבוגרים וקטינים, אין בעיה,

יגידו שאסור תשדיר שמכוון רק לקטינים כדי

לעודד אותם לקנות פיס.

מ. קוק; אם תסתכל ברישא, תראה שזה לא מכוון רק

לקטינים. האם תשדירי השרות של הפיס, כמו שהם

היום, פסולים או לאל

א. פורז; לדעתי הם מעודדים מבוגרים. זה לא מכוון רק

לקטינים.

ע. שרגאי; אני חושב שכל הגרלה פסולה, ואי-אפשר לומר

שהגרלה מקדשת אמצעים. אבל היות שעל-פי החוק

בישראל יש הגרלות וזה מותר, אני לא יכול להתנגד להגרלות.

א. פורז; אדם רוצה לערוך הגרלה מיוחדת עבור הנוער,

שזה יימכר בבית-הספר, והפרס יהיה אופניים.

א. קנולר; זה תלוי בשעת שידור הפרסומת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה לגבי ההגרלה של מגן דוד אדום ?

מ. קוק; היא מסוג ההגרלות שמקבלות היתר על-פי החוק.

אם היא מכוונת לילדים, היא תהיה אסורה.

א. פורז; ילד יכול לצפות גם בפרסומת שמכוונת

למבוגרים, בלי שעושים במיוחד בשבילו תשדיר

שבא לנצל את החולשה השכלית היחסית שלו בשל גילו הרך.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסעיף 5 ייכתב: "לא יעשה אדם פרסומת המכוונת

לעודד קטינים לכל אחד מאלה".

בסעיף (1) אנחנו מוחקים "אלכהוליים לרבות בירה", ובמקום זה יבוא:

"משקאות משכרים".
צ'. ביטוי
יוצא כרוז המפרסם, שבמועדון השכונתי תיערך

הגרלה בפורים. גם זה אסור, זו פרסומת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מדובר על פרסומת מסחרית.
ח. מרגליות
אולי נקרא את סעיף 6.
צי. ביטון
סעיף 6 מחמיר עוד יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
6. פרסומת אסורה במוסד חינוד.

לא יעשה אדם פרסומת במוסד חינוד. לרבות משלוח מתנות לקטינים. לא

יערוד הגרלות. ולא יכצל עזרי לימוד לצורך קידום מכירת מצרד או

שירות. אלא אם כו קיבל היתר לכד מהמנכ"ל של משרד החינוד והתרבות או

ממי שהוסמד על ידו לכך".
צי. ביטוו
האם המנכ"ל יסמיך כל מנהל בית-ספר לעשות

פרסומת כזאת?
ר. קריגל
כאן מדברים על מצרך או שרות. לכל אורך הדרך

לא מדברים על הגרלה בבית-הספר כאשר מתקיימת

חגיגה, אלא במקרה שרוצים לקדם מכירת השירות או המצרך.
צי. ביטוו
לגבי קידום אני מסכים. מה יקרה במקרים שיהיה

ארוע כזה או אחר בבית-ספר, יקום הורה אחד -

ויש כאלה לא חסרים - יקרא את הדבר הזה, ויגיד שלפי הסעיף הזה אסור היה

לבית-הספר לקיים הגרלה. אני מציע למחוק את המלה "השתתפות בהגרלות".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא. אתן לך דוגמא: יצרן מסויים מעוניין

להפיץ סחורה שלו, מוצרים מסויימים שימצאו חן

בעיני התלמידים וכו'. הוא בא להנהלת בית-הספר, ואומר שהוא מוכן לתרום

3-4 מוצרים כאלה, ושבית-הספר יקיים עליהם הגרלה.
צי. ביטוו
סעיף 6 אוסר זאת. אני עוד מדבר על סעיף

5(3).
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה אומר שבמוסד חינוכי יקיימו הגרלה. אבל

מועדון גם הוא מוסד חינוכי.



צ'. ביטון; לא. קודם כל כאן את אוסרת על אדם לעשות

פרסומת במוסד חינוכי למוצר כזה או מוצר אחר.

פה את בכלל אוסרת על ילד להשתתף בהגרלות.
צ. ענבר
אוסרים לעודד פרסומת לקטינים.

צי. ביטוו; על הבסיס הזה יבוא הורה, ויתבע את מנהל

בית-הספר על כך שהוא מעודד את הילדים להשתתף

בהגרלות, במשחקי מזל.

א. פורז; נכתוב; למעט שלא נעשות למטרות מסחריות. מה

שלא מסחרי, לא נכלל באיסור על ההגרלה. מה

שאסור זאת הגרלה מסחרית, שמפרסם אדם בעל מוטיבציה עסקית, ומבצע הגרלה,

זה אסור. הגרלה שהיא לא על-בסיס מסחרי, מותר. האיסור הוא על השתתפות

בהגרלות המבוססת על בסיס מסחרי.

ח. מרגליות; השתתפות בהימורים, במשחקי מזל, או בהגרלות,

למעט הגרלות שאינן למטרה מסחרית.

א. זיסבלט; כל החוק מתייחס לפעילות של מישהו שעושה זאת

במהלך העסקים שלו. עוסק, שהוא בדרך כלל

האישיות המרכזית פה, הוא מי שמוכר נכס או נותן שרות דרך עיסוק, כולל

יצרן. הכוונה של החוק הזה היא באמת לא לטפל בדברים פרטיים, מדובר על

גופים. אחת מהאפשרויות היא פשוט להתייחס לעוסק. לא יעשה עוסק וכו',

שיהיה ברור שאנחנו תמיד מדברים על מישהו שעושה זאת במהלך העסקים שלו,

לא על אדם פרטי.

א. פורז; אדם פרטי ממילא לא עושה פרסומת.

צ'. ביטון; אדם מקיים ארוע בפורים, ויוגרלו פרסים, וזה

לילדים. מה תעשה אתו?

ח. מרגליות; אתה מצמצם את ההגדרה. אדם שמפרסם סתם דברים,

אינו עוסק.

א. זיסבלט; כשננסח את הנוסח הסופי יחד עם היועץ המשפטי,

ניתן את הדעת על כל השאלה של העוסק.

ח. מרגליות; יש הגדרה בחוק של עוסק, כמי שנותן שרות או

מוכר נכס. זה יותר מצומצם. אדם זה אדם, וזה

כל אחד. השאלה היא אם רוצים לצמצם את זה רק לעוסק.

א. פורז; גוף שפועל שלא למטרות רווח, לכאורה פטור

מהעול של התקנות, כי הוא פועל שלא למטרות

רווח. לא יתכן שגוף כזה יעשה פרסומת שנראית כתועבה.



צ. ענבר; אני מציע את הנוסח: "השתתפות בהימורים,

במשחקי מזל או בהגרלות למעט הגרלות שאינן

למטרה מסחרית".

א. פורז; הייתי מוסיף גס "חד-פעמיות". משהו שהוא

חד-פעמי. משהו שהוא לא דרך קבע. אחרת מפעל

הפיס יכנס פנימה. הוא יגיד שהוא לא עוסק למטרת רווחים, הוא לא מחלק את

הרווחים בין בעלי מניות, הוא בונה גני-ילדים, וכך גם מגן דוד אדום או

טוטו, הוא מקדם את הספורט בישראל.

ע. שרגאי; אני בעקרון בעד השארת הסעיף כמו שאמרנו
בהתחלה
השתתפות בהימורים, במשחקי מזל או

בהגרלות. כאן העלה ח"כ צ'רלי ביטון את השאלה, ואני חושב שיש בה פנים

לכאן ולכאן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למעט הגרלות שאינן למטרות מסחריות.
צי. ביטוו
פיס או טוטו לא יקח ילדים להשתתף בפועל

בהגרלה, שהיא למעט הגרלות מסחריות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא יכול לקחת את הילד, לצלם אותו כאשר ביד

שלו ישנו כרטיס ההגרלה וכוי. זו פרסומת.

צ'. ביטון; אני אומר למחוק את המלה "השתתפות בהגרלות".

הוא צריך לעשות כאילו זו הגרלה בפועל, ואז

הילד משתתף באותה הגרלה.

י. צידוו; מפעל הפיס אינו יותר מוסרי מהגרלה פרטית

כלשהי. יש התחשבות מסויימת בחוש אי-המוסריות

של הציבור, ולכן יש הגרלות כאלה, אבל אני לא רוצה לחנך את הילד שיהיה

אוהד מפעל הפיס.
צ. ענבר
הגרלות חד-פעמיות, ושאינן למטרה מסחרית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
סעיף 5 אושר.

ע. שרגאי;

6. פרסומת אסורה במוסד חינוד - (כאשר בתחילת התקנות הוספנו הגדרה למוסד

חינוך; כהגדרתו בחוק לימוד חובה תש"ט-1949, וזה על דעת משרד

החינוך).

לא יעשה אדם פרסומת במוסד חינוד. לרבות משלוח מתנות לקטינים. לא

יערוד הגרלות. ולא ינצל עזרי לימוד לצורד קידום מכירת מצרד או

שירות. אלא אם כן קיבל היתר לכד מהמנהל הכללי של משרד החינוך

והתרבות או ממי שהוסמד על-ידו לכד.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; סעיף 6 אושר.

ע. שרגאי;

7. פרסומת אסורה על-פי דין.

מבלי לגרוע מהאמור בתקנות אלה. לא יעשה אדם פרסומת שיש בה כדי לעודד

קטין לעשות פעילות שעל-פי דיו אסורה על קטינים.

א. פורז! הייתי מוריד את המלה "על קטינים". למשל,

גניבה אסורה לא רק על קטינים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
התקנות מכוונות לקטינים.

א. פורז! לעשות מעשה אסור על-פי דין.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! מקובל. סעיף 7 אושר.

ע. שרגאי!

8. תחילה.

תחילתו של תקנות אלה ששה חודשים מיום פרסומו ברשומות.
א. פורז
למה דרוש זמן רב כל כך? האם 60 יום אינם

מספיקים להערך לזה?

ע. שרגאי! מצדי זה היה צריך להיות לפני שנה, אבל אני

רוצה להסביר. יש עתונות, יש פרסומאים, הרי

אנחנו חיים בתוך מסגרת. אנשים משקיעים בעבודה פרסומית חודשים רבים

מראש. אנחנו הצענו 6 חודשים, כדי לסגור כל אפשרות של טיעון שכאן נגרם

למישהו נזק משום שלא ידע, וכדי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אני מציעה שלושה חודשים.

ע. שרגאי! אמרתי, מבחינתי זה היה יכול להיות לפני שנה,

אבל זה היה השיקול ל-6 חודשים.

א. פורז! גם אני מציע שלושה חודשים.

י. צידוו! 6 חודשים זה זמן מוגזם.

א. זיסבלט! מדובר פה בהשקעה. הפרסומאי יכול להכין משהו

שלא היה בדיוק בלתי מוסרי.

א. פורז! 95 אחוזים מהפרסומת עונה על הקריטריונים

האלה, ומדובר רק במקרים חריגים. אני לא יודע

למה התעוררתם. ודאי היו כמה דברים שעורת מישהו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם יתקבל חוק התועבה, מתי הוא יכנס לתוקף?

צ. ענבר; כעבור שנה. שנה זה המינימום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! התחולה 4 חודשים מיום הפרסום ברשומות.

אושר.
א. קנולר
יש לנו שתי הערות כלליות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; סיימנו את החוק. אילו הייתם מעירים את

ההערות שלכם קודם לכן, אולי היינו מכניסים

פה ושם שינויים, אבל אחרי שהתקנות אושרו זה לא יכול להיות. אתה מופיע

אולי בפעם ראשונה בוועדת הכנסת ולא בקיא בהליכי חקיקה, אבל זה הנוהל.

א. קנולר; אני חושב שהערה אחת הועלתה בזמנה, והיתה

התנגדות של משרד הכלכלה מפני שהם טענו שיש

הגבלה כלפי חוק הערוץ השני. כל הענין הוא ענין של הגבלת הזמן. כמה זמן

יכול להיות פרסום המיועד לקטינים. בזמנו נאמר, שבחוק הערוץ השני זה

מופיע, אבל אפילו חוק הערוץ השני חל על כל הדברים, על סרטי וידאו הוא

לא חל. בענין של סרטי וידאו שנלקחים בספריה, זמן רב ניתך לפרסומת.

א. פורז; זה לא עניינו של הציבור להתערב. תאסור בכלל

להפיץ סרטי וידאו. מילא לגבי טלביזיה

ציבורית, זאת אני מבין, אבל לא לגבי סרטי וידאו פרטיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בנושא הזה דנו כאשר הנציגות שלכם היתה נוכחת

כאן, והם העירו את הערותיהם. לא קיבלנו את

העמדה של משרד הכלכלה והתכנון בקשר לערוץ השני, והחלטנו מה שהחלטנו לפי

הבנתה של הוועדה. אני לא אפתח את הדיון עכשיו על וידאו כזה או אחר, זה

לא מעניינן של התקנות האלה, לא נלך לפקח על המופץ בסרטי וידאו.

א. קנולר; אני מדבר על משך הזמן שניתן לפרסומת.

א. פורז; לסרטי הווידאו שאתה לוקח בספריה, לפעמים

מצמידים להם פרסומת.

צ. ענבר; כל מה שמנעת כאן יכנס דרך הפרסומת בסרטי

הווידאו לילדים.

א. פורז; הפרסומת הזו אסורה מבחינת התכנים בכל מקרה.

פרסומת אסורה לקטינים גם בווידאו. מדובר על

הכמות. זאת אומרת, שאנחנו נתערב עכשיו, שעל כל 50 דקות סרט וידאו לא

יעלה זמן הפרסומת על כך וכך זמן. גם בעתון עושים שטיפת מוח. האם נגביל

את מספר המודעות בעתון?
צ. ענבר
אני מדבר על טיב הטענה. הטענה המועלית היא,

שבאמצעות וידאו יכולים לעשות ממש שטיפת מוח

לילדים. תשקלו אם זה מצדיק או לא מצדיק התערבות.

י. צידוו! זה נכון, אבל התקנות האלה קיימות בתכנים.

אתה יכול להוציא תקנות נפרדות על משך הזמן

שמותר לפרסם מוצר מסויים.

א. פורז! בחוק הערוץ השני נקבע מקסימום מסיבות אחרות

לגמרי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יכולתם לנסח את ההצעות שלכם לגבי הסעיפים,

ולהעבירם אלינו. אנחנו סיימנו את התקנות. מה

שאנחנו אוסרים כאן לא יפרסמו גם בסרטי הווידאו.

א. פורז! בחוק הערוץ השני אסור שהממוצע יעלה על 6

דקות. אבל שם זו טלביזיה באישור ציבורי,

והמטרה היא שלא לשגע את הצופים. כשאתה לוקח בספריה פרטית, האם נשלח

שוטרים שיקחו את הקלטות ויבדקו אותן?

ח. מרגליות! אמרנו, שכאשר יותקנו כללים לפי חוק הערוץ

השני, אנחנו מוכנים לטפל בזה.

א. פורז! יש כללים מאוד מדוייקים, מה מותר ומה אסור.

בחוק העיקרי זה כתוב.

ר. קרינגל! לדעתי החוק הזה הוא חוק לנושא של פרסומת

לקטינים, בלי שום קשר לערוץ שני. הערוץ השני

מסתמך על זה, אבל זה לא מסתמך על הערוץ השני. זה כולל כל פרסומת

לקטינים, ברדיו, בעתון, בכל מקום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אם קבענו כאן כללים לגבי הפרסומת לילדים, הם

חלים גם על סרטי הווידאו. אם אסור להם בכלל

לתת, אני לא יכולה להגביל אותם בזמן. הרי אסור להם לתת בכלל פרסומת

מהסוג הזה.

א. זיסבלט! ההבחנה היא, שגם הפרסומת המותרת, אם היא

שליש מהסרט, זה כבר לא טוב. כלומר, יש

להגביל את הזמן של הפרסומת המותרת לפי החוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה כבר לא שייך לתקנות האלה.

א. פורז! עוד מעט יהיו טלביזיות בכבלים בכל בית, תוכל

לקבל 20 ערוצים מכל העולם, את כל התחנות

האמריקאיות שמוצפות בפרסומת. תוכל לראות פרסומת ללא הגבלה. אחר כך תגיע

לערוץ הווידאו המקומי, ושם זה יהיה מוגבל. אין בזה הגיון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
חייתם כאן שלוש ישיבות, ומר קדמן בעצמו היה

כאן כאחת הישיבות. יכולתם ללמוד היטב את

התקנות הללו ומה שהן לא מכסות, והייתם צריכים להציע לנו לדיון. עכשיו,

אחרי שסיימנו את כל הדיון, אני לא מוכנה לחזור שוב לנושא הזה. לגבי

הערוץ השני אמרנו, שכאשר הם יתקינו את התקנות שלהם, את התקנות החדשות,

אנחנו נעדכן לאחר מכן, אם יהיה צורך, את התקנות הללו.

אני מבקשת שהניסוח הסופי יתואם עם היועץ המשפטי של הוועדה.

(2) הצעת חוק פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה) (תיקון - בירה דלת

נוהל). התש"ן-1990

הצעתו של ח"כ אברהם פורז

א. פורז; יש פקודה מתקופת המנדט, ושמה "פקודת המשקאות

המשכרים". אמנם יצא לה נוסח חדש, אבל זו

פקודה מנדטורית. בפקודת המשקאות המשכרים נאמר, שניתן להגדיר במלה

"בירה" כל משקה מותסס מדגן ומשעורים או מחומר עמילני או סוכרי אחר,

והמכיל בבדיקת דוגמא ממנו יותר מ-2 אחוזים כוהל. לשון אחר, כל משקה

שאין בו לפחות שני אחוזי כוהל, אסור לכנות אותו לפי הפקודה הזאת בשם

בירה.

בעולם התפתחו לאחרונה תחליפים לבירה בת-אלכהול, דהיינו בירה דלת אלכהול

או נטולת אלכהול. אני מחזיק פה פתקיות של כל מיני יצרנים בעולם, שיש

להם בירה ללא אלכהול. הם כתובים גם באנגלית, גם בגרמנית וגם בשפות

אחרות.

בעצם אפשר היה לייבא לארץ בירה דלת אלכהול, אבל בישראל אסור לכנות אותה

בשם זה. אם למשל אנחנו רוצים לייבא או לייצר בארץ בירה כזאת, לא נוכל

לכנות אותה בשם "בירה", אלא נצטרך לכנות אותה בשם אחר, ובין היתר

השתמשו בשם "לתת". לתת זה שם מאוד יפה, וגם מאוד מדוייק, אבל אני לא

רואה מישהו הולך ואומר שיתנו לו פחית לתת. זה מיד ייתפס כמו משקה קל,

לא כמו בירה. השם מרתיע. בשם יש אלמנט הרתעה.

ולכן מטרת ההצעה היא לאפשר לשווק בירה דלת אלכהול, ולכנות אותה בשם

בירה דלת אלכהול. המטרה פשוטה. המטרה היא לאפשר לכל מיני בחורים צעירים

וגם לאחרים, לאלה שרוצים לשתות בירה ואוהבים לשתות בירה, שישתו כאוות

נפשם, וכדי למנוע מהם מלהשתכר. משום שכאשר שותים בירה דלת אלכהול, לא

משתכרים. לפחות הכמות שצריך לצרוך כדי להשתכר היא בלתי אפשרית, וזה

מוסיף כמובן גם לבטיחות בנהיגה.

הסבו את תשומת לבי לענין, היה דיון ארוך עם אנשי מכון התקנים. במכון

אמרו שרצוי לתת את האפשרות להשתמש בבירה, אבל פקודת המשקאות המשכרים

מונעת זאת ממנו.

אני רוצה להסב את תשומת הלב, כדי שלא תהיינה בעיות, כי למשל בסעיף 38

המתוקן לפקודת המשקאות המשכרים משתמשים שם במלים כמו ג'ינג'ר בירה,

ג'ינג'ר אל. זאת אומרת, אפשר לכנות דבר שהוא דל אלכהול בשם ג'ינג'ר



בירה, ולא בשם בירה דלת אלכהול. אבל זה סיפור אחר, זה מוצר אחר. לכן

מטרת ההצעה הזאת היא לאפשר את השימוש בשם "בירה דלת אלכהול".

הצעתי נתמכת על-ידי הממשלה בקריאה מוקדמת. נציג הממשלה הודיע שהממשלה

תומכת בהצעת החוק.

ס. נהיר; לנו בעצם אין התנגדות לתיקון, אבל נראה לנו

שיש מקום לעשות את התיקון בהתאם לאמנת

בריסל. אחוז האלכהול שיכול להיות לפי סעיף 2 הוא רק חצי אחוז, כי אמנת

בריסל מגדירה משקה אלכהולי כמשקה שיש בו לפחות 0,5 אחוז כוהל. בהגדרה

בסעיף 2 נאמר "כל משקה מותסס מדגן או משיעורים או מחומר עמילני או

סוכרי אחר, המיוצר או הנמכר כבירה, כתחליף לבירה והמכיל בבדיקה יותר

מ-2 אחוז כוהל". לדעתי, ברגע שמתקנים את ההגדרה, סעיף 38 מיותר

לחלוטין, אין צורך בו. שכן, סעיף 39 אומר, שמי שמייצר משקאות בניגוד

למה שנאמר בהגדרות, הוא עובר עבירות. לכן אני מציעה שהתיקון יהיה

בהגדרה, ולא בסעיף 38, שזה מיותר לחלוטין.
ר. קרינגל
גם אנחנו טענו בכיוון הזה. ישבתי בוועדת

התקינה, ולא יכולתי להבין איך זה יכול

להיות, שכאן לא נוכל למכור בירה ללא אלכהול, כשאנחנו נלחמים בתאונות

דרכים. דרך אגב, שם הבירה הזאת בארצות אחרות הוא "בירה לנהגים". על אחת

כמה וכמה כאשר אצלנו בארץ ישנה בעיה של נוער שהולך לבלות בפאבים שלא

על-מנת לשתות דווקא כוהל, אלא על-מנת לשתות את הבירה, שהיא חלק

מהאווירה של הפאב. לא איכפת לו לשתות בירה ללא אלכהול.

הבירה הזאת היא בירה שהרכבה הוא בדיוק כמו בירה רגילה, אלא שהוציאו

ממנה את האלכהול. אני גם בדעה שלא להגיע ל-0.5 אלא שתהיה בכלל ללא

אלכהול. אלכהול הוא דבר מזיק לכל דבר, וזה צורך השעה לטפל בענין הזה.

אני חושבת שגם אם מישהו נתקל בזה, משום שהוא ניסה לייבא ולא הצליח

לייבא, אנחנו חייבים לדאוג לכך שהוא ייצרו בארץ, או שייבאו בירה כזאת.

זו תהיה בין היתר אחת הדרכים למלחמה בתאונות הדרכים.

מ. בורנשטייו; אנחנו מייצרים בירה, ואנחנו מייצרים מה

שהקהל רוצה. אנחנו מעוניינים לייצר כל בירה

שרוצים. אין לנו שום קושי לייצר בירה ללא אלכהול או עם אלכהול. לא

מייצרים בירה ללא אלכהול, כי אין שתיינים שרוצים לשתות את זה. אצלנו

שתייני בירה מהווים את האחוז הנמוך בעולם. אצלנו שותים 17 ליטר

לגולגלת, כאשר באמריקה שותים 120 ליטר ו-130 ליטר, באירופה שותים מ-180

עד 220 ליטר לגולגלת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זו התחלה. פעם לא שתו בכלל.
מ. בורנשטיין
אנחנו מייצרים בירה בארץ החל משנת 1952. אז

הצריכה היתה כמו היום, 15 עד 17 ליטר

לגולגולת. אחרת לא היה כדאי להקים מפעל לבירה.



בארץ יש תוספת אוכלוסיה, הבירח לפעמים לא מדביקה את תוספת האוכלוסיה.

לכן אני חושב שזה מיותר. אנחנו לא מייצרים בירה, אנחנו מייצרים בירה של

5.4 אחוזי אלכהול.

הטילו על בירה 40 אחוזים מס. אני מתפלא שעל יינות, ששותים יותר מ-17

ליטר לגולגולת, לא עשו כל מס. בכל דבר שמדברים, מתנפלים רק על בירה.

בגרמניה יש אוניברסיטה, שם יועצים לחברות הבירה הגדולות ביותר בעולם.

בירה ללא אלכהול לא תימכר, חבל לייצר אותה. באמריקה מייצרים "לייט

ביר", זה מכיל בערך 3 אחוזים אלכהול. אם נייצר את זה יום אחד, הכמות

תספיק לנו לשנתיים, כי זה לא ילך. אנחנו מייצרים בירה כמעט ללא אלכהול,

מקסימום אחוז אחד אלכהול, וזו לא בירה, זה לתת. אנחנו מייצרים בארץ

משקה שנקרא "מאלט" (בירה שחורה), ומייצאים את המשקה לכל העולם. אני

חייב לעשות כל משקה שהקהל קונה, ואני ידוע בכך. אני מייצר בירה שיש בה

פחות מאחוז אלכהול, זו לא בירה, זה "מאלט", וזה מיוצא לכל העולם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם היא תהיה באותו צבע של הבירה, זה ילך.
מ. בורנשטיין
אנחנו מקבלים יעוץ מכל העולם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יכול להיות שהטעם של האזרח הישראלי שונה

מאשר זה של האזרח הגרמני.

מ. בורנשטייו; אני אשמע בעצתך, ויכול להיות שנעשה זאת.

"מאלט" נמכר טוב מאוד, ולא נקרא בירה.

כאמור, אני מוכן לייצר כל מה שנמכר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תנו לזה צבע חדש, וזה יהיה להיט בציבור.

יתחילו להשתמש בזה, ויראו שלא משתכרים מזה,

ואז בהחלט הנוער שלנו ישתה זאת.
מ. בורנשטייו
לכאן באתי, כדי לשמוע עצה טובה. אני מקבל את

העצה.

א. קפלו; אני מייצג את חברת "אגם", שהיא חברה

ישראלית, היא הנציגה בארץ של חברה יצרנית של

בירה ששמה "הנינגר". הבאתי לכם דוגמא אחת של הפחית שלה. הגענו למצב

שהבאנו לארץ את הבירה הזאת. היא נרכשה על-ידי השק"ם. במחנות צה"ל אסור

לשווק בירה לחיילים, ובאישור של המטכ"ל משווקים כרגע בירה ללא אלכהול

במחנות השק"ם. הפחית שהובאה לארץ מאוד דומה לזאת, רק שהיא כתובה

בעברית. בגלל המיגבלות של החוק כתוב עליה; משקה לתת תסוס. לא כתוב עליה

"בירה".

המטען הראשון הגיע לפני כחודש, כ-100 אלף פחיות, והן חולקו למחנות

הצבא. כרגע יש הזמנה נוספת של מטענים, שיחולקו כולם רק למחנות הצבא, כי

זה השוק שכרגע מקבל זאת.

לדעתנו המשקה הזה - וזה נבדק על-ידי כמה אנשים עצמאיים - דומה מאוד

לבירה. אנשים שאינם מומחים לענין לא יגלו את ההבדל. אחוז האלכהול הוא



קצת למטה מ-0.5 אחוז, ולגבי אמנת בריסל 0.5 אחוז זה המינימום שצריך

להכניס, כדי לתת למשקה את הטעם הדומה לבירה. ברגע שיורדים מתחת ל-0.3

או 0.4 אחוז, זה מגיע למצב שלמשקה יש כבר טעם אחר. עשו בדיקות מאוד

יסודיות בענין.

הבאנו לכאן דוגמא קטנה שהכנו עבור חברי הוועדה. אם תטעמו את המשקה -

שצריך להיות קר - תראו שהוא מאוד דומה לבירה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הריח הוא ריח של בירה. גם הצבע הוא צבע של

בירה.

מ. בורנשטיין; כאמור, אנחנו לא מתנגדים לחוק הזה. אם מדובר

בבירה שהציבור יקנה, אנחנו נייצר אותה.

א. קפלו; בפחיות שאנחנו הבאנו כתוב מה אחוז האלכהול,

זה כתוב גם בתוויות.

רציתי להוסיף לאינפורמציה של הוועדה 2-3 דברים חשובים:

(1) פנינו לחברת "טמפו", אך לא קיבלנו תשובה. החברה הגרמנית היתה

מעוניינת ומוכנה לתת ל"טמפו" סיוע לייצר בארץ את הבירה הספציפית

הזאת, כמובן באיזה שהוא הסכם של שיתוף מסחרי. יתכן שמר בורנשטיין

צודק כשהוא אומר שהוא יכול בכוחות עצמו לייצר את זה בארץ, לנו אין

לכך התנגדות. להיפך, אנחנו חושבים שככל שיהיו יותר יצרנים ויותר

יבואנים, זה יכנס יותר לתודעת הציבור. אנחנו לא מחפשים לא קרטל ולא

מונופול.

(2) אם היה לוועדה פנאי, יש לי פה סרט וידאו שהבאתי מגרמניה, ושמציג את

הנושא תוך הבאת מספרים וסטטיסטיקה. בחו"ל, למשל באוטוסטרדות

בגרמניה, במסעדות של האוטוסטרדות, אסור להגיש בירה רגילה, אלא רק

בירה ללא אלכהול. אם היינו גם בארץ מנהיגים כמה כללים כאלה, למשל

במסעדות שבתחנות הדלק ובפאבים בתוך העיר או לנוער, למשל. בני הנוער

יכולים להרשות לעצמם לשתות את זה, וכך גם בעל המקום וגם בני הנוער

לא יעברו על החוק.

גם באירופה המשטרה והצבא משווקים את זה לקנטינות שלהם, כפי שכרגע

השק"ם יזם את הפעולה הזאת.

(3) אם מר בורנשטיין טוען שאין שוק, אנחנו נביא זאת; אם יש שוק - שייצר

את זה. יהיה גם "מכבי" - ללא אלכהול וגם בירות אחרות ללא אלכהול.

מ. בורנשטייו; אנחנו מקבלים ידע מכל מקום בעולם. היכן שרק

נותנים - אנחנו לוקחים. אנחנו חברים

באוניברסיטת מינכן, שם ניתן ידע למפעלים הגדולים ביותר לבירה. לפני

חודשיים היתה תערוכה של בירה באנגליה, נערכה שם תחרות בין 93 בתי-חרושת

באירופה. אנחנו קיבלנו מקום שני, וזכינו במדליית זהב. כך שאנחנו לא

צריכים ללמוד מאחרים, כי מציון תצא תורה. אנחנו יודעים. יש רק דבר אחד,



והוא - אנחנו לא יודעים לשתות בירה. אצלנו שותים 17 ליטר לגולגלת, בשעה

שבגרמניה שותים 180 ליטר לגולגלת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה דווקא בסדר. אנחנו לא צריכים לעודד שתיית

אלכהול.

מ. בורנשטיין; את צודקת, אבל יש פה דבר והיפוכו. ביין יש

15 אחוזים אלכהול. לפני חודש הטילו על בירה

40 אחוזים מס, כאשר יש רק 4 אחוזים אלכהול, ויין חופשי ממס. מה שעו"ד

קפלו רוצה הוא, שאם יקראו לזה בירה, יהיה על זה מס של 40 אחוזים.

א. קפלו; לגבי נושא המיסוי, פה אני רוצה לציין שאין

לי בכלל מחלוקת עם מר בורנשטיין. גם אני

מאמין שבירה "מכבי" היא בירה מצויינת, ונברך על כך אם נייצר אותה ללא

אלכהול.

לגבי נושא המיסוי, צודק מר בורנשטיין, אם כי הנקודה קצת אחרת. ברגע

שישונה הכינוי בחוק לבירה, תהיה לנו, למי שמייבא את הבירה ללא אלכהול,

בעיה עם אנשי המכס. לפי דעתנו בירה שנושאת אלכהול של לא יותר מחצי

אחוז, צריכה להיכלל בגדר משקה קל, ולא לשאת את המיסוי של בירה כבדה

רגילה. יחד עם זאת, אני חושב שמר בורנשטיין צודק, שאם יש ביין בין 11

עד 15 אחוזים אלכהול, אין שום הגיון לעשות אפליה, ולהטיל מס כל כך כבד

על בירה לעומת המס שקיים על היין. אבל זה כבר מישור אחר של דיון. אם

אנחנו מתמקדים בנושא של בירה ללא אלכהול, הייתי מבקש שיהיה תאום באיזה

שהיא צורה, כי הדבר הזה יעודד אמנם את הבירה ללא אלכהול שתימכר בארץ,

ואני חושב שבסה"כ זה לטובת הציבור.
ש. ברקו
אתייחס להלק הפורמלי ולשאלות שהועלו כאן

מבלי להתייחס לנושא שיעורי המס, וקביעתו

מאוחר יותר על-פי מה שייובא.

מדינת ישראל חתמה על אמנה, שחברות בה 106 מדינות, והיא עוסקת בכללים

שקבעו כיצד מוגדרים טובין שמיובאים לכל אחת מן המדינות שהן חברות באותה

אמנה. אותה אמנה קובעת, שכאשר מדובר בהגדרה של מהו כמשקה אלכהולי, ישנה

הגדרה שאומרת ברישא של אותו פרק מקצועי, ואני קורא מתוך פרק 22, שנושא

את הכותרת "משקאות - כללים לשתיה וחומץ", שם סעיף 3 אומר: "למטרות פרט

22, המונח משקאות לא כוהליים, משמעו משקאות שהחוזק הכוהלי שלהם לפי נפח

אינו עולה על 0.5. משקאות כלליים מסווגים ופרטים אלה ואלה ואלה" וכמובן

שזה כולל אותו סעיף שהגדרנו 22.03, בירה. מכאן שכל משקה המופק מלתת

למשל, שיש בו יותר מחצי אחוז או מחצי אחוז ומעלה כוהל, הוא בירה לכל

דבר.

העולם הגדול אימץ את הדברים האלה, והראיה שגם מהתוויות שנמצאות כאן,

עולה אחת מן השתיים; אם מוגדר מפורשות האחוז, הוא מכנה זאת בירה. אם

הוא משתמש במונח - וההגדרה היא שלי - מתחמק, הוא אומר ששיעור האלכהול

נמוך, יתכן שיש פה איזה שהוא ניצול לרעה. אני נזהר מאוד לא לומר דברים

שלא נעשים. בכל-זאת הדברים עונים על הקריטריונים לענין בירה, אם יש



יותר מחצי אחוז. בפחות מזה לא ניתן להשתמש במדינת ישראל בהגדרה "בירה",

ומכאן זה יכול לעבור למשקה קל, שנכון לרגע זה אין לגביו מסים במערכת.

מכאן שהבעיה הראשונית היא לענין הגדרה בלבד. כל דבר שמיובא למדינת

ישראל ועשוי מלתת, ויש בו חצי אחוז לפחות כוהל, ייקרא לכל דבר בירה,

וישלם על-פי אותה הגדרה את המסים החלים באותו יום.

אם רוצים לייבא דבר שתכולת הכוהל שבו נמוכה מחצי אחוז, ועשויה מלתת,

אי אפשר להשתמש לגביו במונח בירה, והוא ייקרא אחרת לצורך הענין. יש

איזו סתירה, לפחות נכון לרגע זה, בדברים. לכן אמר עוה"ד שמייצג את

החברה שמייבאת את המשקאות, שמתעוררת כבר היום בעיה בעצם הגדרת המוצר,

כאשר מה שמיובא כולל פחות מחצי אחוז. נכון לרגע זה, על-פי החוקים

הקיימים, על-פי האמנות, לא ניתן לכנות אותו מוצר במערכת בירה.

אם תשימו לב, יש פה שתי הגדרות. יש הגדרה אחת שמדברת על אחוז אחד, באחת

התוויות, ואז בהחלט זו בירה לכל דבר על-פי אותה הגדרה. כתוב "שיעור

אלכהול נמוך", או לחלוטין ללא אלכהול, לא כתובה ההגדרה באחוזים. צריך

לזכור, שבסגנון השתיה ובאחוזי האלכהול בעולם הגדול יש שוני מהותי

בתפיסה, גם בהגדרת הכמות. האקלים בהחלט גם הוא קובע.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם ח"כ פורז מוכן לקבל את ההגדרה, על-פי

האמנה שאנחנו חתומים עליה, והמדברת על 0.5

אחוז, הוא לא יכול לקבל את המונח "בירה", וצריך למצוא שם אחר. אם הוא

משתמש ב-0.5 אחוז ומעלה, לפחות 2 אחוזים, זו כבר לא בירה דלת-אלכהול.

המשקה הזה ייכלל במשקאות הקלים ולא יחולו עליו אותם הכללים של המכס או

של המסים אשר חלים היום על הבירה שמכילה מעל 0.5 אחוז אלכהול.
ש. ברקן
אני לא יודע מי הגופים שרוצים לעשות אחת מן
השתיים
לייצר ו/או לייבא. אני בהחלט ממליץ,

לא כרגע, לשבת יחד אתם, ולראות אם ניתן למצוא הגדרה שתספק את כולנו, או

שלא יהיה מנוס מלהישאר צמודים לספר הכתוב, ולא לשנות כלום, ומכאן 0.5

אחוז ומעלה היא בירה לכל דבר, כולל המסים החלים,- ולפחות מזה - תהיה

ההגדרה אשר תהיה, המוצר לא ייקרא בירה. אני ממליץ לא לקבוע זאת כרגע.

יש ראשי התעשיה והמסחר, אנחנו קיימים, ישנם היבואנים או היצרנים, ונוכל

לשבת יחד ולדון בשאלה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ל-0.5 אחוז אי-אפשר להשתמש בשם בירה

דלת-אלכהול. אנחנו רוצים להשיג את

האפקטיביות מהשינוי הזה, אנחנו רוצים שבני הנוער שלנו והצעירים שלנו

ישתו אכן בירה דלת אלכהול, כדי למנוע את השיכרות, כדי למנוע כל מיני

תופעות, כדי שאחר כך לא יתרגלו לאלכהול ויעלו באחוזים לאט לאט. האם השם

"בירה דלת-אלכהול" הוא שם של בירה?
ש. ברקו
לא הרחבתי ודיברתי על כל הקריטריונים

המחייבים והמתירים בנושא של אותה אמנה. אותו

סעיף 22.03 מועתק ותורגם מאותה שפה שעליה חתמו בצרפתית ואנגלית. זה

תירגום מילולי. נרצה להוסיף פרט שאנחנו מכנים אותו אצלנו בבית פרט

ישראלי, את ההגדרה הנוספת, שתבוא ותאמר שמעבר לעובדה שיש היום הגדרה



מוסכמת על כל העולם מהי בירה, הרי לשם ההגדרה הנוספת לצרכי מסים, אם הם

זהים - אין בעיה. אם הם אינם זהים - צריך לשבת יחד. לכן הצעתי, שנשב

כדי לראות אם יש מוצא או אין מוצא, וכיצד פותרים את השאלה.

צ. ענבר; מה שמציע ח"כ פורז אינו תיקון הגדרה של

בירה. את ח"כ פורז לא מעניינת בכלל שאלת

המכס, הוא בכלל לא מתייחס לזה. מה שנוגע לו זה רק סעיף 38 לפקודת

המשקאות המשכרים. הוא מבקש רק דבר אחד, שבסעיף 38 נאמר כך: "קנס על

שימוש מטעה בשם בירה. חומר שיש בו 2 אחוז כוהל או פחות מזה, לא יכנהו

אדם לצרכי מכירת החומר בהודעה, בתווית או בכל צורת פרסום אחרת בשם או

במלים שיש בהם כדי לרמז כי החומר הוא בירה או תחליף של בירה או משהו

בדומה לבירה או לאחד ממיניה". אלא מה, מרשים את השם ג'ינג'ר ביר, והוא

אומר שנרשה גם את השם בירה דלת-אלכהול. מי שיתן למיץ לימון את השם

"בירה של לימון", זו לא תהיה עבירה. זה לא שייך לשאלה של מכס. אני לא

רואה שום צורך לתקן את ההגדרה של בירה, כי ההגדרה לא שייכת לאופרה

הזאת, האופרה הזאת מדברת רק על קנס. השאלה היא, האם קיימת אמנה

בינלאומית שבה נאמר שהמדינות החתומות על האמנה הזאת מתחייבות לא לקרוא

בשם בירה משקה שיש בו פחות מחצי אחוז אלכהול. זאת השאלה. את המלים האלה

לא ראיתי.

ש. ברקו; סעיף 22.03 לפי אותה אמנה הוא המקום היחיד

שבו מופיע המונח "בירה" בכל אותו פרק שעוסק

במשקאות קלים. אין בשום מקום אחר. זהו תרגום מילולי מאותה אמנה.

צ. ענבר; אני רוצה לראות את כל האמנה. אני לא יודע אם

זה בהקשר לענייני מכס או בהקשר אחר, כמו

שאותה אמנה קובעת, שאת השם קוניאק מותר לתת רק למוצר זה וזה. אני רוצה

לדעת מה טיב האמנה הזאת.

ש. ברקו; טובין מיובאים לכל אחת מהמדינות החברות

באותה אמנה יוגדרו על-פי ספר התארים שלנו,

שהוא זהה בכל העולם. השוני היחידי בו הוא שיעורי המסים. בכל מקום

בעולם, כאשר שולחת החברה המיוצגת כאן מוצר בירה לחו"ל לאותה מדינה שהיא

חברה באמנה, אותה בירה שתגיע - תוצהר בפני שלטונות המכס לפי סעיף

22.03. שום דבר אחר היא לא רשאית להצהיר על זה. מדוע? כי היא עשויה

מלתת, ואחוז הכוהל שבה עולה על חצי אחוז. כך יהיה בכל העולם. אתה מחזיר

עמוד מתוך 1,680 עמודים, ואתה מחזיק דף מתוך שני כרכים של כמה מאות

אלפי עמודים, בכל כרך עוסקים בפירושים לכל אחד מהדברים האלה. הבאתי

אותו קטע קטן רלוונטי לצורך הענין הזה.

י. צידוו; זה באמת מופיע בשפה האיטלקית כמשקה

לא-אלכהולי. לא כתוב "בירה".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ח"כ פורז מדבר על 2 אחוזים לפחות, זאת אומרת

שגם 2 אחוזים ומעלה. בתיקון של סעיף 38 הוא

לא כותב שום דבר על דלת-אלכהול. מה זה נקרא דל-אלכהול? מה אחוז האלכהול

שנמצא בבירה, ושהופך אותה להיות דלת אלכהול? פה חסרים עוד סעיפים.



צ. ענבר; כאשר נדע את כל המטריה, אפשר כמובן לדייק

יותר.
ס. נהיר
בעצם היו צריכים לתקו את הפקודה, מה שלא

עשו. היו צריכים לתקן את הגדרת סעיף 2,

ולכתוב 0.5 במקום 2 אחוזים. להערכתי סעיף 38 מיותר לחלוטין, לא היו

צריכים להשאיר את הסעיף הזה. לכן אמרתי בהתחלה, שלדעתי לא צריך לתקן את

סעיף 38, צריך לתקן את ההגדרה בהתאם לאמנת בריסל.

א. פורז; אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל שתהיה גם

בירה, אולי פחות מ-0.5 אחוז. אני מסכים

שחומר כזה אסור שיטעה. מישהו יחשוב שהוא שותה דבר כזה, והוא מקבל בירה

שבה יש הרבה אלכהול. למשל בשם ג'ינג'ר ביר אין לך מינימום. אני לא יודע

מה אומרת אמנת בריסל על ג'ינג'ר ביר או על ג'ינג'ר אל.

ש. ברקו; היא לא אומרת דבר.

א. פורז; הלכתי בשיטה של פקודת המשקאות. פקודת

המשקאות אומרת, שאם אתה משתמש בשם ג'ינג'ר

ביר או ג'ינג'ר אל, אתה לא מפר את הפקודה. אני משאיר את ההגדרה של בירה

כמו שהיא. אתם רוצים לתקן אותה באופן כללי, שגם בירה רגילה תוכל להיות

חצי אחוז, בסדר. אבל אני רוצה שאדם שנותן לבירה שלו את השם בירה

דלת-אלכהול, דינו כמי שנותן לה את השם ג'ינג'ר ביר או ג'ינגיר אל,

דהיינו אין לו מינימום של אלכהול. למה אנחנו צריכים לחייב חצי אחוז?

ס. נהיר; לדעתי אתה לא יכול לתקן את ההגדרה.

צ. ענבר! זה לא שייך בכלל, זה אשר הסברתי קודם. בירה

היא בירה, ובהגדרה קובעים מה היא בירה. סעיף

38 אומר למה מותר לתת את השם בירה. סעיף 38 אומר, שאם תקראי למיץ לימון

בירה, זו עבירה. ח"כ פורז אומר שלא איכפת לו שזה לא בירה, הוא רוצה לתת

לבירה הזאת את השם בירה, שסעיף 38 לא יטיל קנס על מי שמוכר מים רגילים

תחת השם להם בירה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה זה דלת אלכהול?

א. פורז; שיש בה פחות מ-2 אחוזים אלכהול.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איפה זה כתוב?

צ. ענבר; על זה נצטרך כמובן להשיב.

א. פורז; הבירה חייבת להכיל אלכהול מ-0, מותר יהיה

לתת את השם בירה דלת-אלכהול לכל בירה

שהאלכהול בה הוא מ-0 ועד 2 אחוזים. מעל 2 אחוזים אין בעיה, מותר זו

בירה ממילא. אם יש בה אפס או עד 2, זו בירה דלת-אלכהול.
י.צידון
אני מצטרף לבקשה לכנות את הבירה דלת

האלכהול, בירה. בירה דלת-אלכהול. הסיבה לכך

היא שנתקלתי בנושא הזה אצל לא מעטים. השם לתת או מאלט וכוי, באיזה שהוא

מקום בכל הלחצים החברתיים פסול. אני זוכר מה היה כאשר למאלט נתנו את

השם בירה מאלט. שונו את זה אחרת מכפי ששותים את זה עכשיו, כאשר זה מאלט

בלבד. זה אותו משקה. אני אכן רוצה להשיג את המטרות שהציג לעצמו הי'כ

פורז. צריך לראות איך הדבר מתיישב עם התקנות, צריך לראות איך הדבר

מתיישב עם המיסוי, כי אני לא מעוניין להטיל על זה מס שיוציא את זה

מהסקאלה מבחינת המחיר. עם תיקון זה או אחר, אני בדעה שאפשר לקבל 2

אחוזים, משום שזה באמת מכסה את הספקטרום כולו. לא יכולים לעשות בירה

דלה מאוד. אתה יכול לעשות בירה נטולת אלכהול, בירה דלת-אלכהול, בירה.

אני לא רואה בזה שום פגם, ולדעתי אפשר להתאים את כל הניירת ואת כל

המיסוי ושאר הדברים להגדרה הזאת, על-מנת לשרת את האינטרס הציבורי, שהוא

שתיית בירה דלת-אלכהול.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מציעה שלקראת הישיבה הבאה ישבו כל

הגורמים אותם ציין מר ברקן. אני מציעה לגבי

הצעת החוק של פורז, אם אנחנו מדברים על בירה דלת-אלכהול, שנהיה אכן

צמודים לאמנה הבינלאומית שמדברת על בירה דלת-אלכהול, וזה אומר 0.5

אחוזים.

אני מציעה שהשם בירה כן יישאר, כי אנחנו בכל-זאת מעוניינים, שאלה

שאנחנו לא רוצים שישתו את הבירה בעלת האחוז הגבוה של האלכהול, יעברו

לשתות את הבירה דלת-האלכהול. לכן חשוב שישאר השם. יתנו לזה את השם בירה

דלת-אלכהול.

אני מציעה שזה יכלל מבחינת המיסוי במסגרת משקאות קלים, ולא יחולו על זה

40 אחוזים מסים. כך היא תהיה זולה יותר מהבירה שאתם מוכרים, וזה יהווה

תמריץ נוסף להוות תחליף לבירה בעלת האחוזים הגבוהים של אלכוהול.

לדעתי, אלה שלושת האלמנטים שצריכים להיות כלולים בהצעת החוק, אם תתגבש.

אני בהחלט מקבלת את הצעתו של מר ברקן, שישבו כל הגורמים יחד, עם היועץ

המשפטי שלנו, עם ח"כ פורז, וינסו להגיע להצעה שתהיה מקובלת. כך נוכל

להשיג גם את המטרה אשר ח"כ פורז מגיש את הצעת החוק הזאת לשמה. הכוונה

היא גם לייצור בארץ, ולא רק ליבוא. אנחנו רוצים לעודד את הייצור בארץ,

כדי שתהיה תעסוקה לאזרחי מדינת ישראל ולא תעסוקה למדינה אחרת בעולם.

תגבשו הצעה שתענה על השאלות האלה, ותביאו אותה אלינו.

ק. טיליס; יש אמנת ליסבון, שמדינת ישראל חתומה עליה,

שלא נשתמש בשמות גיאוגרפיים. מה שאנחנו

דיברנו פה זה על. אמנת בריסל, ובאותה ישיבה נבהיר לנוכחים במה זה

מתבטא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; היועץ המשפטי שלנו יזמין אתכם לכאן, כדי

לדון בנושא.



מ. בורנשטיין; בתור יצרני בירה, אני כבר מסכים לקבל את

הצעת יו"ר הוועדה. אם זה ילך, אנחנו נייצר

את זה. עד עכשיו לא יכולנו לעשות זאת, היות שאסור לנו לתת לזה את השם

בירה,

אנחנו מסתכלים על הנעשה בעולם הגדול. בעולם הגדול מייצרים לייט ביר,

שכוללת בערך 3 אחוזים אלכהול, ועושים בירה במלוא אלכהול. בירה עד חצי

אחוז אלכהול לא הולך.
צ. ענבר
אתה דיברת מ-0.0, כלומר, גם פחות מחצי אחוז.

אם אתה מדבר רק מחצי אחוז ועד 2 אחוזים,

באמת הפתרון הוא קל ופשוט, והוא - להוריד באמת בהגדרה, ובמקום 2 אחוזים

יהיה חצי אחוז, ואז כולם שמחים ואנחנו לא מסתבכים.
א. פורז
אבל יש לי פה 0.4 אחוז. עד 2 אחוזים, זו

בירה דלת-אלכהול; מעל 2 אחוזים, זאת בירה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש אמנה בינלאומית, ואתה לא יכול לחרוג

ממנה.
א. פורז
הגרמנים חתומים על האמנה, ותראו איזה שם הם

נותנים לזה. זה מכיל 0.4 אחוז.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה חצי אחוז.

ישבו הגורמים, ואני מבקשת שתכינו מה אצל

הגרמנים נקרא בירה דלת-אלכהול, ולגבי מדינות אחרות שמייצרות את הבירה

נטולת האלכהול בכלל.

הישיבה ננעלה בשעה 30;13

קוד המקור של הנתונים