ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/11/1990

המשבר בתיירות; סעיף תקנות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 185

של ישיבת ועדת הכלכה

שהתקיימה ביום די, יט' בחשון תשנייא, 7.11.90 בשעה 9:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזילינו

מ, גולדמן

א. פורז

י. צידון

מוזמנ ים; ג. פת, שר התיירות

מ. פדרמן, נשיא התאחדות בתי המלון

י. הקש, יו"ר התאחדות בתי מלון

מ. עמיר, מנכ"ל התאחדות בתי מלון

ש. בראל, יו"ר אגוד מורי הדרך

פ. עמרני, מזכיר ארצי של אגוד מורי הדרך

ד. כרוסט, מסכ"ל הסתדרות סוכני הנסיעות

ק. קרני, יו"ר הסתדרות סוכני הנסיעות

כ. זריאן, אגף תקציבים, משרד האוצר

מ. אטיאס, אגף תקציבים, משרד האוצר

ג. בן ישראל, יו"ר לשכת הקשר

ע. מיכאלי, סמנכ"ל לשווק, משרד התיירות

א. יושע, סמנכ"ל בכיר לשווק, משרד התיירות

ע. קדמי, יועץ משפטי

מ. חושן, סגן יועץ המשפטי, משרד התיירות

מ. שושני, עוזר בכיר ליועץ המשפטי, משרד התיירות

צ. לירן, ממונה על הכשרת כח אדם, משרד התיירות

ע. אדגר, מנכ"ל לשכת מארגני תיירות

ס. שרץ, חבר הנהלת לשכת מארגני תיירות

ג. סנור, סמנכ"ל לכלכלה, משרד התיירות

מזכירת הוועדה; ל. וורון

נרשם ע"י; פרוטוקול הקלטות בע"מ

סדר היום

(א) המשבר בתיירות

(ב) סעיף תקנות



היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את

הישיבה. עומדים על סדר היום שני

נושאים שאחד מהם הוא קטן מאוד: תקנות לשירותי תיירות למורי דרך.

נעשה את זה עם תום הישיבה, נשמע אם יש הערות, ובסופו של דבר נאשר

גם את התקנות היום.

אבל, נושא הדיון העיקרי יהיה המשבר בתיירות, לאור מה שמתרחש.

אנחנו נמצאים במלון "רמדה" בירושלים, והמלון ריק. ואני מתארת

לעצמי שגם ביתר בתי המלון אין תיירות, אין גם כמעט תיירות פנים,

ואם יש היום תפוסה של 10 אחוז או של 15-20 אחוז, זה נחשב טוב.

נקבל קודם כל, תמונה ברורה בנושא הזה. אנחנו יודעים מהם הגורמים

שהביאו למצב שנקלענו אליו, ונקווה שזה גל שיחלוף, ושנוכל לחזור

למצב שבו התיירות התחילה לשגשג והגבירה את מספרה ושנעה הרבה בתחום

הזה לקידומו ולשיווקו של נושא התיירות לארץ. לשם כך הזמנו את שר

התיירות, ואני מודה לו על היענותו לבוא. השאלה היא, מהן הדרכים

ומה אנחנו עושים כדי לשמור על התשתית שלא תתפורר ושלא תתפרק, מאחר

שזאת תקופה חולפת ומקווים שהמצב לא ימש תמיד בצורה כזאת, ואנחנו

רוצים שהענף הזה ישמור על אותם הדברים החיוניים מבחינת תשתית כח-

האדם, שזה העיקר למעשה, בכדי שיוכל להתאושש מהר מאוד, מיד כאשר

תתחיל התיירות להתחדש.

אני מתארת לעצמי שיש הצעות רבות, וגם דרכי פתרון, ואנחנו נשמע

היום, ואת זאת נשמע גם מיכם. הזמנו את כל גורמי התיירות. ברשותך,

אדוני השר, אקרא את רשימת המוזמנים שלנו. אני מקדמת את כולם

בברכה.
נמצאים איתנו
מיכאל פדרמן, נשיא התאחדות בתי המלון; משה עמיר,

מנכ"ל התאחדות בתי המלון; כרמלה זריאן, רפרנטית לתיירות באגף

התקציבים באוצר; שמואל בראל, יו"ר אגודת מורי הדרך; פנחס עמרני,

המזכיר הארצי של איגוד מורי הדרך; דני כרוסט, מזכ"ל התאחדות

סוכני הנסיעות; עוזי מיכאלי, סמנכ"ל לשיווק תיירות; אורי יושע,

סמנכ"ל בכיר לשיווק תיירות; עובדיה קדמי, היועץ המשפטי; שי

שפרק, עוזר השר; יוסי שובל, דובר המשרד וראש אגף ההסברה; מירי

חושן, סגנית היועץ המשפטי לתיירות. משה שושני, עוזר בכיר ליועץ

המשפטי; צבי לירן, ממונה על הכשרת כח אדם בתיירות; גדעון סניר,

סמנכ"ל לכלכלה בתיירות; אלין זיסבלט, משרד המשפטים. ומשה אטיאס,

אגף התקציבים.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור, לאחר דברי ההקדמה הקצרים שלי, לכבוד

שר התיירות. בבקשה.

שר התיירות - ג. פת גבירתי יושבת הראש, חברי הוועדה,

אורחי הוועדה, ידידים יקרים.

ראשית, אני רוצה רק לפתוח בדברי ולומר אותם בחדר זה, משום שהחדר

הזה היה לעזר רב לענף התיירות. לפני שנה וחצי, כשהופענו כאן בפני

הוועדה, היה זה ענף שבור ומפולג בתוקף הנסיבות. המערכת המלונאית

שהיא המערכת המובילה, הובילה את הענף בדרך לא דרך, ואני שמח לציין

שמאז קיבל על עצמו מר פדרמן את נשיאות התאחדות בתי המלון חלו

שינויים מפליגים לטובה. עכשיו הענף מאוד מאוחד ופועל בשיתוף פעולה



ומובל נכון, וכמובן שהדבר מביא עימו שיתוף פעולה מאוד-מאוד הדוק

בין גורמי הענף והמשרד, והעבודה כמובן, יוצאת נשכרת.

יושב פה יו"ר ארגון מורי הדרך, וכמובן נציגים מהתאחדות בתי המלון,

ועל כך אני רוצה לברך אותם ולהודות לוועדה על מאמציה ועל העזרה

המצויינת שקיבלנו.

הח"כ אורה נמיר הגישה הצעה דחופה לסדר היום, ואני הסברתי לה

שאנחנו מופיעים כאן בוועדה, וכדאי לה לדחות את הדבר. ולהגיש הצעה

רגילה לסדר היום, שהרי אין מדובר פה בדבר שנתגלה פתאום ופתאום

תימצא לו תרופה. היא כמובן קיבלה את זה, ושמחה מאוד לשמוע שאנחנו

מקיימים כאן דיון בענין. ברשותך, שושנה.

איני מתכוון להסתיר, כי אין מה להסתיר, ואי-אפשר להסתיר, כמובן,

את הנזק שנגרם לענף התיירות בישראל, כתוצאה מההתפתחויות הבלתי

צפויות במפרץ הפרסי. אנחנו איננו המדינה היחידה הסובלת. מכך כל

מדינות המזרח התיכון, וכמובן גם מדינות המפרץ הפרסי סובלות,

ואפילו יותר מאיתנו. נפגשתי באקראי עם שר התיירות התורכי, ששם ממש

התרחשה מפולת, מכיוון שהתחילה שם, מייד בהתחלה, בריחה גדולה של

תיירים, וכמובן לא הגיעו תיירים נוספים. אני חושב שתורכיה צריכה

להעלב מאוד מכיוון שהם הגיעו למצב כזה שאפילו הישראלים אינם

מגיעים לשם. הם איבדו, לפי הערכותיו, כ-90 אחוז מהתיירות, וזאת

ללא שום סיבה מוצדקת אלא פשוט משום הסיבה, שכאשר מסתכלים על המפה,

רואים שיש גבול משותף בין תורכיה לעירק, והדבר גרם לכך שבתורכיה

יש נפילה גדולה מאוד. נפילה טוטאלית של 100 אחוזים בירדן; נפילה

גדולה מאוד בקפריסין; נפילה גדולה מאוד במצרים; ואפילו נפילה

ביוון, משום המצאותם של הבסיסים האמריקאיים שם.

בנוסף לזה, איננו צריכים לשכוח שאווירת מלחמה הזאת היכתה את ענף

התיירות העולמי. בנוסף למכה הזאת, גורם הדולר הנמוך מצד התיירות

האמריקאים לאירופה. אם האמריקאי היה צריך לפני 8-9 חודשים לשלם

1.40 דולר או 1.50 דולר עבור לירה סטרלינג, הרי שעכשיו הוא צריך

לשלם 2 דולר עבור לירה סטרנילג. וכך זה גם לגבי הפרנק הצרפתי

והפרנק השוויצרי והגילדן ההולנדי. והמצב הוא שיש מה שקרוי מיתון,

אם לא משבר, אבל יש מיתון קשה בארה"ב.

אבל התוצאה היא גם אחרת מבחינת ההתפתחויות במפרץ הפרסי, רבות הן

המדינות והממשלות, שמשרדי החוץ שלהם ייעצו לתושביהן שלא לנסוע

לאירופה ולמזרח הקרוב, והדבר כמובן, מפריע מאוד. לא שההחלטות או

העצות האלה מבוססות על משהו קונקרטי, אבל, יש בכך אלמנט כלכלי,

מכיוון שבמקרה שאנשים, נרשמו למשל לתוכניות נסיעה ושילמו מפרעה,

הרי שאם המדינה מזהירה, יש להם הזכות לקבל את המפרעה בחזרה. אם

הממשלה אינה מזהירה, אין להם זכות לקבל את המפרעה בחזרה.

ארה"ב מעוצבנת תמדי מאז קרה המקרה של מטוס "פאן אמריקן", והיא

הראשונה שיוצרת את האווירה הזאת, במה שקרוי: "טראוול אדווייזרי",

שבד"כ נשלח לסוכני הנסיעות. ביום שישי לפני שבועיים, קרה דבר מאוד

נדיר. בשעה שמונה בערב, הופסקו כל מהדורות החדשות בארה"ב, והיתה

הודעה של הסטיידיפארטמנט, שיש להם הוכחות ברורות ומידע מבוסס לכך

שינסו לפגוע במטוסים אזרחי ים ובספינות, ולכן הם מייעצים לקהל



האמריקאי להיות זהיר מאוד-מאוד בנסיעותיו לאירופה ולמזה"ת. כתוצאה

מכך נפלו האמריקאים למין לחצים רגשיים, וזה כמובן מקלקל מאוד-

מאוד.

אתן לכם דוגמא מאוד מגוחכת. בלשכה שלנו בשוויצריה, עובדת במשך

שנים רבות גברת ילידת שוויצריה. בנוכחותי, היא מטלפת למשרד החוץ
בברן, ושואלת
מה המצב? והם משיבים לה כך: בישראל מסוכן. בתורכיה

מאוד מסוכן. בירדן מאוד מסוכן. במצרים מסוכן ובקפריסין מסוכן. היא
שואלת אותם
מדוע זה מסוכן? ועונים לה: משום שאם תקרה איזושהי

מלחמה באיזור, ישנה אפשרות שאתם תהפכו להיות בני ערובה. אחרי שהיא

מקבלת את האינפורמציה היא שואלת מה עם עירק? אז לרגע אחד משתרר

שקט בצד השני, וכעבור כמה שניות חוזר הטלפון ואומר: עירק אינה

ברשימה שלנו. זה שוויצריה, אז תארו לכם מה במדינות אחרות.

אני רואה את המצב כמין מכת טבע, אבל מכת טבע שטובה יותר ממכות טבע

אחרות, ואני רוצה להסביר את עצמי. לפני 4 שנים היתה סופת הוריקן

קשה מאוד בג'מייקה, והרסה שני שליש מבתי המלון, ועד היום הם עדיין

לא שיקמו את שני השליש האלה. הם אמנם שיקמו חלק, אבל לא את הכל.

מה זה מכת טבע? מכת טבע זה שריפה, זה מים, או אש. פה, אין המשכיות

למכת הטבע, כשהבעיה תסתיים במפרץ הפרסי.

מה היתה המדיניות שלי? יצאתי מייד לראות את סוכני הנסיעות,

ובחודשיים האחרונים פגשתי קרוב ל-3,000 סוכני נסיעות, חלק גדול

מהם במפגשים גדולים, אבל חלק גדול אחר בשיחות בארבע עיניים, וזה

כולל את כל המובילים וכדו'. אמרתי להם: הדבר ייגמר בחודש נובמבר.

כך קיוויתי. אולי עכשיו זה באמת ייגמר בחודש נובמבר. אמרתי להם:

ברגע שאותו נבל במפרץ יחוסל והפרשה תחוסל, אזי באופן טבעי, אולי

יהיו לנו עיות פוליטיות במדינת ישראל, אבל באופן טבעי המזה"ת

ייראה כמקום טוב יותר ובטוח יותר לתיירות, מכיוון שיגידו: הדבר

הזה כבר איננו. ועכשיו הרי אסד כבר לא נחשב לאוייב העולם, ופהד

בוודאי שלא, והוסיין גם כן לא, וגם מובראכ לא. אז זה יכול לשפר אח

המצב. מה שעודד אותי זה השיחות האישיות עם סוכני הנסיעות, כמובן

סוכני הנסיעות הגדולים, ואני מדבר על לפחות בין 100-150 סוכנים

כאלה שראיתי באופן אישי.

ראשית כל, הם העריכו מאוד את העובדים שבאו אליהם לשיחות. אחד
מהגדולים ביותר אמר לי
גם בשבדיה וגם בגרמניה, התורכים עוד לא

הגיעו אלינו, שלחו לנו את מנהל הלשכה. עצם זה שאמרתם לנו שתעמדו

לצידינו, וברגע שהמצב ישתפר והבעיה תגיעה לפיתרונה, אנחנו נצא

במשותף, למה שקראתי "בליץ" של פרסומת, ואתם הודעתם לנו שאת

המיגבלות שהיו לכם מקודם תגמישו קצת, נתן לנו הרגשה טובה. וכך

אמרו כולם, ויש עדות לכך ממיקי, שנוסע הרבה בעולם ועומד איתם בקשר
הדוק, שכולם קיבלו את הסיסמה
תדחו, אל תבטלו. אפילו לגבי טיסות

השכר, תדחו ואל תבטלו. טיסות השכר השנה היו צריכים להתחיל ב-16

באוקטובר. ציפינו בקירוב ל-170-150 נחיתות של טיסות שכר באילת

בלבד. בשנה שעברה היה הממוצע 147 נחיתות בחודש. אבל שם ראינו

מפולת מוחלטת בטיסות השכר, כולם דחו. דחו ל-22 בנובמבר, עכשיו דחו

כבר ל-20 בינואר, אבל לא ביטלו. ובנובמבר אנחנו רואים שיהיו 54

טיסות, במקום 150 טיסות מתוכננות. גם באוקטובר היו טיסות, אבק

בהיקף של בערך כשליש ממה שציפינו.



אני אומר כשהמצב הזה ישתפר, כשהמצב במפרץ הפרסי ייפתר, ואז יהיה

מזה"ת טוב יותר, ואנחנו צריכים לנצל אותו. המכה הרבה יותר כואבת,

אם אנחנו משווים אותה עם שמונת החודשים הראשונים בשנה, שהיו שמונת

החודשים הטובים ביותר שהיתה למדינת ישראל אי-פעם, והיא גם כואבת

מאוד על רקע מה שהיה צפוי, ההזמנות שהיו ומה שידענו שהיתבצע. אני

מעריך שלולא המצב במפרץ הפרסי, אנחנו היינו מטפסים אל עבר שני

מיליון תיירים, עם משהו שבין 1,700,000 ל-1,800,00, שזה גידול

עצום לעומת מה שהיה לנו.

אבל, אם נסתכל על הנתונים שהיו בעשרת החודשים האחרונים. אז למרות

הנפילה של ספטמבר ואוקטובר, בעשרת החודשים הראשונים של השנה ישנה

עליה של ארבעה אחוזים יותר מאשר בשנה שעברה, שנת 1989 שלא היתה

שנה רעה. 1,228,000 או 1,230,000, לעומת 1,100,000, 1,180,000

תי ירים.

אבל צריך גם להבין שידידיי וחבריי מורי הדרך אינם מקבלים מזה שום

תמורה משום שבחודשיים האחרונים יש תיירים שבאים בעצמם ולא במסגרת

קבוצתית, על המסגרת הקבוצתית אדבר בניפרד.

אני מניח שנגמור את השנה הנוכחית במספרי 1989. אבל, זה לא טוב. אם

המצב במפרץ יסתיים, אולי תתחיל שוב בקריסמס תנועה של תיירות.

אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד לכך. אתמול התחלנו לאתר שוב

ולעודד את מקהלות חג המולד, שניראה לנו שאינן מתכוונות לבוא אך

בכל זאת אנחנו מחפשים כמה מקהלות שתבאנה.

מה הבעיה שעומדת בפנינו, כיום, מה עלינו לעשות ומה אנחנו עושים?

ראשית כל, צריך לשמור על הענף שלא יתמוטט. ושנית, צריך להכין את

כל המערכת לטיפול הנחוץ, רבע שעה לאחר תום המלחמה. אתחיל מן הקל

אל הכבד, כי זה הנושא של ההכנסות בחוץ לארץ. נפגשתי עם כל חברות

הפירסום שעובדות עבורנו בכל מדינה ומדינה, והוריתי להם להנמיך את

הטון. אין טעם להוציא עכשיו כסף לפירסום. היו לנו למשל הרבה

תוכניות ב .C.N.N-אבל מה הטעם לתת ב-17.30 בערב חומר כלשהו על

ישראל שעולה לנו עשרות אלפי דולרים, וכעבור רבע שעה מתחיל בc.N.N-

לספר כמה רע בישראל ולהביא את כל התמונות האיומות שהיא כבר נתנה

לפני שנה, אבל היא מראה אותם שוב ושוב. אז הורדנו מאוד את רמת

הפרסומת שלנו, והכנו את הכל לשעה שש לאחר המלחמה. וגם הבטחנו

תוספת משאבים לכך, בשיתוף עם הענף.

ואני רוצה בהזדמנות זאת לציין את שיתוף הפעולה המעולה שיש לנו עם

אל-על, דבר שלא היה נהוג במשרד. אל-על הפשילה שרוולים ועושה

פעולות מצויינות ובשיתוף פעולה איתנו, וכשהמצב הנוכחי במפרץ הפרסי

יגיע לסיומו, נהיה מוכנים, ונתחיל שוב בתנופה.

עצם העובדה שאין אף סוכן נסיעות אחד בעולם שהוציא אותנו מחוברות

הפירסום שלו, ועצם העובדה שחברות השכר לא ביטלו טוטאלית את

הטובות, אלא תמיד רק דוחות. עוזר לנו מאוד-מאוד. בהקשר לעניין הזה

של ההכנות שתועשנה לאחר ההסדרים שיהיו במפרץ הפרסי, אנחנו מקווים

שהן תהיינה בדרך אחת ולא בדרך אחרת, אבל על זה לא צריך להרחיב את

הדיבור. היתה גם הבנה, שיתוף פעולה וידיעת המטריה, מצב פקידי משרד

האוצר, ולכן הגענו גם לסיכומים שבהתאם להם אנחנו פועלים. אינני



יודע אם זה לא ייעצר בדרג הגבוה, אבל בינתיים, בדרג המקצועי, ישנם

גם הבנה וגם שיתוף פעולה.

איך שומרים על הענף שלא יתמוטט? ראשית כל, יש עכשיו גל של

פיטורים; נשיא התאחדות המלונות אמר שאחרי ספטמבר בד"כ יש פיטורים

של חלק מן העובדים בבתי המלון, לאחר שעוברים את הקיץ ועוברים את

החגים. אבל, הפעם כמובן זה במימדים גדולים מאוד. וזו הזדמנות עבור

הענף להתפטר מחלק מהעובדים שטוב יהיה להתפטר ממנו, ודי לחכימא

ברמיזא. אבל לגבי העובדים המיומנים, העובדים הטובים, שהענף יהיה

זקוק להם במועד מאוחר יותר, כאן נוצרת בעיה. אם היום בתי המלון

וסוכני הנסיעות מפטרים עובדים, או סוכני הנסיעות ומארגני התיירות

מפטרים מורי דרך שכירים, הם נוהגים כפי שנוהג כל אדם ופונים ללשכת

העבודה ומקבלים את דמי האבטלה שלהם. אבל לא נשארת שום זיקה בין

המפוטר לבין החברה שבה הוא עבד, או במלון שבו הוא עבד.

לכך, באתי בהצעה למשרד העבודה, שנקיים קורסים והשתלמויות לעובדי

הענף, ולמעשה, העובדים הללו ייצאו לתוכנית חל"ת - חופשה ללא

תשלום. סיכמתי גם עם דוד מנע וגם עם ד"ר יעקב הכט, ממשרד העבודה,

שהם מקבלים ביטוח האבטלה בסך 70 אחוז מהשכר. וכדי לשמור על הזיקה,

נקיים מערכת של קורסים ושל השתלמויות. מדובר בסדר גודל של כ-3,000

מבתי המלון, 1,000 סוכני נסיעות ומארגני תיירות וכ-1,200 למורי

הדרך, שהם אלה נמצאים במצב הקשה ביותר, כי גם אם יש עוד תיירות,

ותיירות פנים, היא אינה יכולה לפרנס אותם. אם אין קבוצות הם אינם

מתפרנסים. זה אלמנט אחד. אלמנט שמירת הזיקה. ונמסר לי שהדיונים

במשרד העבודה מתקדמים מאוד ומשרד האוצר מטפל בתקציב לזה, כי פה

מדובר על סכום כסף גדול, בעיקר סכום הכסף שיעמוד לרשות ההכשרה

המקצועית. ואנחנו מרוצים מכך מאוד שננצל את התקופה הזאת לשיפור

רמת העובד בענף התיירות.

צעד שני שעשינו הוא שנכנסנו למשא ומתן, ואנחנו הולכים לאפשר לבתי

המלון - למרות שזאת אינה תרומה גדולה, אבל זו בכל זאת תרומה -

שחייבים כספים לחברה לפיתוח מפעלי תיירות, לדחות את החזרי החובות

שלהם לתקופה של שישה חודשים.

היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; בכמה זה נאמד, בערך?

שר התיירות - ג. פת.' זה לא כל כך משמעותי, כי ישנם בתי

מלון שכבר שילמו. אבל לגבי בית

המלון שצריך לשלם 200 אלף שקל לחודש, או 100 אלף שקל לחודש, כשאין

לו הכנסות, זה משמעותי. מה שמאוד משמעותי הוא שפתחנו במשא ומתן עם

העיריות כדי לגרום לכך שבחודשים הקרובים לא יידרשו בתי מלון לשלם

ארנונה. ברצוני להסביר לחברי הוועדה שפה הגענו מצב אבסורדי ממדרגה
ראשונה
העיריות הפכו את בתי המלון לפרה החולבת העיקרית. בשנה

רגילה, בבתי המלון פועלים והתפוסה היא בין 65 ל-75 אחוזים, עלות

הארנונה היא 5-6 אחוז מהמחזור. כדי שתבינו את המשמעות אומר לכם

שבניו-יורק זה 0.7 אחוז, ואילו אצלנו זה 5-6 אחוז מהמחזור.

כשיש מפולת כמו שיש לנו היום, יש מפולת מבחינת ההכנסה, ואז הופכת

הארנונה לבין 15 עד-20 אחוז מכלל ההכנסות של המלון. איך יכול מלון

שאין לו הכנסה לשלם סכומים אגדתיים שכאלו? לא מדובר על עשרות אלפי



שקלים, ברוב המקרים מדובר במאות אלפים ובמליונים של שקלים. אבל

ראשי הערים הבינו את זאת וגם שר הפנים עזר בענין הזה.

טדי קולק, למשל, פתר את הבעיה בצורה יפה מאוד. מה הוא אמר? ראשית

כל, הוא הוריד את הארנונה ב-50 אחוז, זמנית, אח"כ כשירחיב, נדבר.

וכיוון שהוא מוריד את זה זמנית ב-50 אחוז, וכיוון שבחצי השנה

שחלפה כבר שילמו, אז עכשיו לא צריך לשלם במשך חצי שנה, ואנחנו

מעתיקים את המודל של טדי קולק בכל העיריות.

מדובר פה על חבילה. מהי החבילה? אני הולך מהקל אל הכבד. החבילה

היא שראשית כל אין חובות, הם נדחים. והנושא השני, זה ענין

הארנונה, וזה חשוב מאוד-מאוד לבתי המלון. והחלק השלישי של אותה

חבילה, זה נושא שכר העבודה. למעשה, אנחנו משחררים את הענף היום

מתשלום שכר עבודה, בהיקף גדול, והוא יכול להרשות לעצמו לעשות את

זה משום שהזיקה נשמרת, וכשירחיב, וכשיחזרו העניינים לקדמותם, הוא

יקבל את העובדים בחזרה.

אני ביררתי אם ישנה אפשרות שהביטוח הלאומי ישלם לבעלי המלונות 70

אחוז על מנת שלא יפטרו. אבל כיוון שזה בלתי אפשרי מבחינת החוק,

הולכים פה לחל"ת, חופשה ללא תשלום. התשלום משתלם לעובד והעובד

שומר על הזיקה. הצעתי לענף לעשות דבר בלתי חוקי, בטוף הדרך, ולומר

לעובדים, או לרמוז לה, שחלק מה-30 האחוז הנותרים, שהם בד"כ התנאים

הסוציאליים, יחזיר הענף לעובד כשהוא יתקבל לעבודה בחזרה. מבחינה

חוקית, אני, כשר בממשלה, אינני צריך להציע את זה, אבל זה ישמור

טוב יותר על הזיקה. אדם שעוזב היום את מלון ייקינג-די ו ויד" או מלון

יירמדה", או סוכנות נסיעות מסויימת הולך לקורס, וזה כבר מהווה

תמריץ לשמור על זיקה למקום עבודתו. תמריץ נוסף הוא שאם הוא נשאר,

הוא זוכה בתנאים הסוציאליים.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
חלק מהתשלומים לא ניתן לדחות,

תשלום לקופת חולים, מס מקביל, את

אלה לא ניתן לדחות.

שר התיירות - ג. פת; זה לא חל על המעביד, ברגע שהביטוח

הלאומי משלם את שכר העובדים.

אמרתי קודם לכן, שיש לנו בעיה מיוחדת בקשר למורי הדרך. בארץ יש

הרבה מורי דרך, בערך כ- 4,000 מורי דרך. עיכבתי מאוד את התוספת של

מורי הדרך בכל מיני דרכים שהיו מתואמות עם ארגון מורי הדרך. יש

בערך 4,000 מורי דרך, ומתוכם פעילים בערך 1,700. הבעיה היא שלגבי

ההסדר הזה שעליו דיברתי בהקשר לתוכניות השתלמות וכד', התוכניות

הללו יכולות לחול רק על מורי דרך שכירים. מתוך ה-1,500-1,600 מורי

הדרך שיש לנו, שהם פעילים, בערך כ- 1,200-1,250 הם שכירים, ואיתם

יש לנו הסדר. אנחנו צריכים לחפש דרך לגבי מורי הדרך העצמאיים, רכב

אשכול, וכד', איך למצוא גם להם פיתרון. אם יש להם רכב אשכול והם

חייבים כספים, נוכל לוותר, אבל זה רק פתרון חלקי מאוד, כי עם זה

אי-אפשר ללכת למכולת ולקנות לחם ומרגרינה.

המשיכו בשיגרה שלפיה היו הרבה קורסים, כך שכל שנה נתווספו מורי

דרך, ואני חושב שזה בלתי הוגן, כי יצרנו מצב שהתחרות בענף לא היתה

הוגנת, ומורה הדרך הוותיק איבד את הסיכוי למקור פרנסה. ואז איך



עשינו את זה? לא ע"י פעולות דרסטיות, אלא מתוך שיתוף וחשיבה

פוריה. הארכנו קורסים, צימצמנו קורסים והוספנו שפות נוספות. למשל,

התברר כי יש בעיה עם פינית, אז אמרנו: לא נעשה קורסים למורי דרך

בפינית, אלא ניקח אנשים מהמאגר של מורי הדרך ונלמד אותם פינית, או

קורייאנית למשל, כי התחילו להגיע לארץ תייריים מקוריאה יותר מאשר

תייריים מיפן, והיינו זקוקים למורי דרך בשפתם. כך שפעלנו תמיד

באמצעות הארגון. חברי הארגון, ויושב-ראש הארגון שיושבים פה יסבירו

את המצב.

עכשיו אני רוצה לומר דבר כללי יותר, אינני מעוניין שזה ייצא

החוצה, כי זה דבר שגורם להרבה עוגמת נפש. בחודש אוקטובר, שהיה

חודש רע מאוד, היתה ירידה בתיירות של 34 אחוז. אמנם בהשוואה

למדינות אחרות זה טוב, אבל מה זה משנה לי? תבדקו ותראו מי הם אותם

34 האחוז. בכלל, היום אנחנו נמצאים במצב שהתיירות לישראל מתחלקת

בערך ל-35 אחוז של יהודים ו-35 אחוז של לא יהודים, והמכה היא ב-35

אחוז של היהודים. הגויים למשל באים במספרים פחותים, אבל לא ביטלו

קבוצות. עכשיו, כמעט כל ערב אני מופיע בפני 2-3 קבוצות ומקבל אותם

בחיבוקים ובמחמאות כי אני מעריך מאוד את זה שהם באים. הערב אני

מופיע בפני קבוצה של 232 איש מאינדיאנה, שהובאו ע"י כומר שכבר

הביא 32 קבוצות לישראל. באשר לקבוצות הלא יהודיות, במקום 350 באו

רק 250, ואילו הקבוצות היהודיות בוטלו, כולן בוטלו. הם מחפשים

מקומות בטוחים כמו הפיליפינים או נפאל, ששם יש ביטחון. בשיקאגו

למשל היתה קבוצה שהיתה צריכה להגיע. בהתחלה נרשמו 370 איש, זה ירד

וירד, עד שבסוף נשארו 18, והם כמובן ביטלו את כל הקבוצה. באותו

היום שהם ביטלו, פורסם בעיתונות של שיקאגו שבמהלך 24 השעות

האחרונות נרצחו 8 אנשים ברחובות וושינגטון, לא שיקאגו, וושינגטון,

והיהודים אינם באים.

היום אני מופיע בארוחת צהרים בפני משלחת של 15 מנהיגי הפדרציה.

אינני כל כך מאושר מזה שיבואו, מכיוון שזה כבר מוציא את כל הרוח

מהמפרשים. באו רק 15 וגמרו את תפקידם. המטרה היא שכאשר יחזרו

לארצם הם יעודדו את האחרים לבוא.

השבוע היתה צריכה להתקיים פה ועידה של י'אורט", בדיוק הייתי בניו

יורק ודיברתי עם גבי פלדמן. תיכננתי להפגש אתה ולדבר אתה בתקיפות,

ולבסוף מצאתי את עצמי מנחם אבלים. היא ישבה ובכתה ואמרה לי: רציתי

כל הזמן שתבואנה נשים רבות. מ-478 נשים ירדנו ל-300, ול-250,

ולבסוף נשארתי עם 38 נשים, איך אני יכולה לקיים ועידה עם 38 נשים

כשזה היה מתוכנן ל-1,200? אמרתי לה: גבי פלדמן, תדחי את הועידה

אך אל תבטלי. היא השיבה לי שמבחינת התקנון שלהם, הם חייבים לקיים

ועידה מדי שנה בשנה, כך שהם יקיימו ועידה חלקית, דווקא בניו יורק,

ויתכננו את הוועידה הבאה, אך הם לא יקיימו וועידה של 38 נשים.

כבר 14 שנה אני מכהן כשר בממשלות ישראל, אך מעולם לא נסעתי להופיע

במגבית היהודית המאוחדת בארה"ב. אני מסרב להופיע מכמה טעמים:

ראשית מכיוון שאני חושב שמגיעה לנו עמלה גדולה יותר משליש. כיוון

שאוספים כסף בגלל השם המסחרי שלנו, מגיעה לנו עמלה גבוהה יותר.

ואם הם אספו בשנה שעברה 781 מיליון דולר, ואנחנו קיבלנו מזה 255
מיליון, אז אני אומר
לי מגיע יותר משליש.



שנית, אינני מוכן להציג את ישראל כמדינה עלובה ומסכנה. עלי להופיע

ביום שבת בלילה בארוחת ערב עם הרבה מאוד יהלומים ושמלות יפות,

ולספר כמה רע בישראל, בשביל לסחוט עוד 5,000 דולר מאיזה גברת,

למרות שאני מעריך מאוד את מה שהם נותנים; וביום ראשון, להופיע

לפני אותו קהל, עם אותם יהלומים ואותן שמלות, ולספר להם כמה טוב

בישראל, בכדי שישקיעו בבונדס.

קרה פה מקרה חמור מאוד, מכיוון שמשרד המגבית בירושלים קיבל הנחייה

אני חייב לציין לכל זכות את נפתלי לביא, שמאוד לחם נגד זה, והסביר

להם את הסכנה שיש בכך, ושלא ישנו את באי המגבית במלון "האייט",

משום שהוא נמצא במזרח ירושלים, ימנעו מהקבוצות ללכת לכותל,

ושיוציאו את הכותל מרשימת הביקורים, אבל בהתנפלות הם אומרים: כך

רוצים האנשים, מה שהרגיז אותי באופן מיוחד זה שאדם שאינני מכירו

בשם רוטשטיין, שהוא סגן הנשיא של המגבית, נשאל על כך ע"י
עיתונאים, והשיב
הממשלה שלנו נתנה לנו הנחיה לא להיות בירושלים

המזרחית. אנחנו ממשלה עויינת, אבל הממשלה שלו.

אבל אני רוצה לספר לכם שהדבר גרם גם לתופעה מעניינת: יש הרבה

משפחות שבאות לישראל בניפרד, לאות סולידריות. אלה משפחות שגם
אומרות
אנחנו לא ניתן יותר למגבית.

אבל רבותי, אנחנו, החדר הזה, הבית הזה, והממשלות שלנו אשמים!

אנחנו לימדנו אותם שלא צריכה להיות אחריות, ולא צריך להיות שיתוף

פעולה, ולא צריך להיות שום דבר. אנחנו משרתים אותם בנאמנות, וכשהם

באים לכאן, אנחנו נותנים להם את מגש הכסף ואת השטיח האדום.

לדוגמא, כשמנהיגות המגבית היתה צריכה להגיע לכאן נרשמו 67 איש, אך

הגיעו 39. אבל מענין שבבונדס נרשמו 47 אנשים והגיעו 65, הסיבה לכך

היא שבבונדס יש הרגשה של שותפות, ואילו במגבית אין הרגשה של

שותפות, ישראל בשבילם זה רק כאב ראש. אלא שאפשר לנצל את כאב ראש

הזה בשביל להרוויח ממנו כסף ולאסוף באמצעותו כסף, אז הוא טוב.

יש עוד תופעה מעניינת שאת הקרדיט עליה, אני חייב לתת למיקי פדרמן.

באמצע החודש הזה מתכנס מה שקרוי ה ,G.A-זה המפגש של הפדרציות

היהודיות בארה"ב. הם ימנו בערך בין 3,500 ל-4,000 איש, 80 אחוז

מהם הם פקידים של הפדרציות, ובערך 20 אחוז מהם אלה המנהיגים, אבל

מנהיגים בולטים, אנשים חשובים. ואנחנו כמו, תסלחו לי, טיפשים,

תמיד נוסעים לשם, כדי להופיע ולדבר בפניהם ואני אינני נוסע לשם.
אף אחד אינו מבקש מהם
תקיימו פה פגישה, הרי יש לכם קשר עם ישראל.

אבל לא, חס וחלילה, בישראל לא. הוא סיפר לי שכבר הכין הכל עד

2008. אני אדבר איתו על 2009.

הפעם, נשיא המדינה מגיע לשם כדי להופיע בפניהם וגם משה נסים

יופיע. אבל, כיוון שהבינו עכשיו עד כמה היהודים פה אינם בסדר

בנושא התיירותי כתוצאה מיוזמתו של מיקי, הם החליטו לקיים ארוחת

בוקר בנושא התיירות וכיצד יוכלו הפדרציות לעודד תיירות לישראל.

זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שלהם שהם נוהגים כך, כי הם מעוניינים

לדבר על דברים חשובים כמו היחסים שבין הכושים והפורטוריקנים, ולא

הכושים והיהודים, אלא הכושים והפורטוריקנים. והוא מוסיף: איננו

דנים רק בעניינים של הישראלים. איננו יכולים להביא את ה-A.G



לישראל, כי יש לכו פרופסורים שבאים להרצות, ויש לכו בעיות

סוציאליות.

הוצאנו מהם לפחות הבטחה שייקיימו כאן, כנס מנהיגים, והם יקיימו

אותו השנה בפעם הראשונה. הדבר מכביד על חלק מהחברים, כי אני יוצא

לביקור רשמי בפריז מיום שני עד יום שישי, שמיקי והמנכ"ל מצטרפים

אלי למשלחת. אבל מיקי והמנכ"ל יוצאים מפריז לסאן פרנסיסקו ליום

אחד, לאותה ארוחת בוקר שיישב ראש בה מאקס פישר, וזה מוסיף כמובן

יוקרה. שם יידברו בפעם הראשונה כיצד הפדרציות יכולות לשתף פעולה,

כדי לעודד את בואם של תיירים יהודים לישראל.

ברצוני לציין נקודת אור חשובה מאוד. הגענו להשקעות בענף בסדר גודל

שמתחלק לשניים כמובן, כבין 800 ל-900 מיליון דולר. זה אולי הענף

היחידי שיש בו השקעות מאסיביות, וביניהן: 5,200 חדרים באילת, ו-

3,200 חדרים בים המלח. אני חייב לומר שממזמן כבר עברנו את התקציב

שאושר לנו לצרכים האלה. אבל אני בטוח שמדינת ישראל לא תעכב את

ההשקעות, כיוון שכשמדברים על 3,200 חדרים בים המלח, מדברים על

תעסוקת קבע לכ- 5,000 איש בנגב. נצטרך לחכות הרבה שנים עד שהתעשיה

תספק 5,000 מקומות עבודה בנגב, בעוד שבים המלח, ייפתרו חלק מבעיות

ערד ודימונה, וחלק מבעיות באר-שבע, ברגע שיתחילו בהקמתם של

המלונות האלה. מדובר כמובן בהקמתם של בתי מלון ע"י החברות הגדולות

ביותר בעולם, כמו הילטון אינטרנשיונאל, שלה אנחנו כבר רגילים, אבל

תהיינה גם חברות נוספות כמו שאמברוק למשל, שזה חברתו של וולט

דיסני, וקונרד הילטון, שזאת רשת ההילטון האמריקאי. חששתי שמא

תהיינה כמה בעיות. נכון שנשאלתי שאלות, הופעתי בפני משקיעים. אבל

אני שמח לדווח שלא היה מקרה אחד, שביטלו או שדחו השקעה, ואפילו

בחדר אמבטיה אחד. כולם עושים את החשבון, שהרי במילא המלון שאנחנו

נבנה, לא יהיה מוכן בעוד שנה או בעוד שנתיים, אלא מדובר על עוד

שלוש, ארבע שנים, ותנופת הבניה ותנופת ההשקעות נמשכת.

עכשיו אנחנו צריכים כמובן, להמשיך בתנופת הפיתוח התיירותי בתשתית.

אני שמח על שיתוף הפעולה שיש לי עם פקידי משרד האוצר. אנחנו

מתכננים לפיתוח עכו, בשיטה שאני אוהב אותה, ושאת מכירה אותה. על

פי השיטה שבה השתמשנו בבית שאן, שיטה של ללכת ולעשות תוכנית על

שיטת בית-שאן. אתם זוכרים שהיו בעיות עם בית-שאן כל שלושה חודשים.

כבר שנתיים שאין בעיות עם בית-שאן, והעבודה שם מתפתחת בצורה יוצאת

מגדר הרגיל. אנו רוצים ללכת באותה שיטה בעכו. עסקנו בפעולות

התשתית הנחוצות, בניצול מכת הטבע של ירידת מיפלס הכינרת, בסובב

הכינרת ובבניית המיפרצים, בכדי שהקיבוצים לא יעמדו בפני שוקת

שבורה, כי אף אחד לא יבוא אליהם אם צריך ללכת 400 מטר כדי להגיע

למים, ואין לך גם דרך ללכת למים. פיתחנו והרחבנו מאוד את ירדנית,

זהו מקום של הטבילה. ואנחנו ממשיכים בכל פעולות התשתית, כדי

שהמוצר התיירותי יהיה מוצר טוב. כדי שאחרי שמשבר המפרץ הפרסי

ייגמר נוכל להיות מוכנים לתנופה שתיווצר עם הגעתם של למעלה משני

מיליון תיירים בשנה.

לפני כשנה וחצי, התחלתי לדבר על נושא "הצימרים". בתי המלון לא

אהבו את זה, לא כל כך אהבו את זה בגליל. אבל, הם הבינו שהדבר לא

מזיק להם, ההיפך, זה מביא יותר תיירים, זה מביא יותר חיים. היום

יש לנו 900 חדרים כאלה בגליל בלבד. תענוג להכנס למקום, אתה בא



לשדה אליעזר, ולכמעט כל בית שני הוסיפו 4-5 חדרים. הוא נמצא במרחק

של 50-60 מטר מהחצבני. באות לשם משפחות ישראליות, וכן משלמות

ללילה 100-110 שקל עבור זוג הורים ושני ילדים. הם אוכלים שם ארוחת

בוקר, ויש להם מקרר ומיקרו-גל. זה התפתח יפה מאוד, וכך גם במטולה.

זה דבר שמאפשר את פיתוחה של תיירות פנים זולה, אבל גם זה מכניס

חיים לאיזור. אני אישית הסתובבתי בגליל במשך יומיים, היה תענוג

לראות איך עם ישראל חוגג. כיוון שקיימות האפשרויות האלה, והדבר

מתפתח, הייתי רוצה שזה יגיע ל-2,500 חדר, לא בבת-אחת. נתתי הנחיה
לאנשים שלנו
אל תתערבו, אל תדחפו את האף ואל תפקחו. צריך פיקוח

מאוד-מאוד עדין. מתברר שהתחרות היא הפיקוח הטוב ביותר. אחד בונה

בית מעץ, השני בונה בית מפורמייקה. השלישי בונה שתי מיטות,

והרביעי בונה שתי מיטות וכורסה. וככה יש דבר יפה ומסודר.

הדבר היחידי שעשינו כאן הוא שבמסגרת ההכשרה שלנו, הכנו קורסים

להכשרה. הקורס הראשון מונה 42 איש שמתחילים עכשיו הכשרה, כי צריך

להכשירם איך לטפל בתיירים. בכל בית כזה יש 3, 4, או 5 חדרים, ויש

מקרים של 6 חדרים, לא יותר. אם למושבניק אין יוזמה, אז זה רק מיטה

וארוחת בוקר, והוא מקבל את ה-120 - 110 שקל עבור חדר ללילה.

חשבתי שזה יהיה 120 לילות בשנה, אך מתברר שזה מתקרב ל-200 לילות
בשנה. עשינו חשבון
עבור 5 חדרים מקבלים כל לילה 500 שקל, תכפילו

את זה ב-200 לינות, ותבינו במה מדובר. יש לו מספיק כסף להחזיר את

החוב. אם יש לו יותר יוזמה הוא עושה גם ברביקיו בערב, ומכין

ארוחות ערב ב-15 שקל לארוחה. יש יותר יוזמה, יש כאלה שאינם

מעוניינים להשכיר חדרים, אבל מכינים מלפפונים חמוצים או לבנה,

ובמקום שני כובשים זיתים. יש אשליה שזה זול וזה עמיד, אז קונים.

לא חשוב שאתה קונה את אותה צינצנת בסופרמרקט ב-50 אחוז פחות, אבל

אתה קונה שם. מוכרים שם גם ביצים וגם עגבניות.

את זה עשינו לא רק מטעמים תיירותיים, אלא יותר עשיתי את זה כדי

לעזור למושבים. כי אנשים שם פשוט הגיעו כמעט לפת לחם, ותמיד היו

תלויים במטעי הגוייאבות, והאבוקדו. היום האבוקדו הוא חשוב, אבל לא

יותר חשוב מה"צימרים". ואנחנו הולכים לפתח את זה, ויש מערכת טובה

מאוד.

אני רוצה לומר שבגליל במיוחד, העמותות פועלות יפה מאוד גם בכל

הארץ הן פועלות יפה מאוד. יצאנו עם חומר הסברתי טוב מאוד. שמחתי

אתמול לשמוע, שהפלאקטים שלנו קיבלו את הפרס הראשון ברומא. אתמול

קיבלנו ממוטה קטיני הודעה, שגם הסרט שלנו זכה להכרה מיוחדת בתחרות

הבינלאומית. אבל מה שחשוב זה שכל הפעולות האלה גורמות לשיפור

המוצר התיירותי. הענף פועל טוב, פועל בשיתוף פעולה ועוזר האחד

לשני. אני שמח שאני בא לכאן ויכול לספר את זה לוועדה, כי הוועדה

שמעה דברים הפוכים, לפני שנה וחצי, אם אתם זוכרים, כשהיו לנו הרבה

בעיות. תודה רבה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה לך על הסקירה המעניינת

והמאלפת וגם על מתן ההרגשה

האופטימית שבה סיימת את. דבריך. הייתי מבקשת ממך שתיגע בעוד נקודה:

כיצד ניתן לעודד תיירות פנים, בכל אופן, עכשיו בתקופה הזאת, כשבתי

המלון הם ריקים. האם אי-אפשר לעשות את זה ע"י פעולה כלשהי? הרי

פעם ההסתדרות נאבקה ולחמה על מתן פטור של דמי ההבראה ממס הכנסה.



אולי הדבר הזה יוכל היה לעזור היום, ולעודד את תיירות הפנים,

ולהפוך אותה לגדולה יותר ממה שהיתה לפני שנה או שנתיים.
שר התיירות - ג. פת
לגבי הנקודה הראשונה שהעלית, אתמול

למשל, ביקשתי את מ"מ המנכ"ל, עוזי

מיכאלי, שהוא גם ראש אגף העידוד שלנו, וסמנכ"ל בכיר במשרד, ואנחנו

העברנו מכל מיני תקציבים 150 אלף שקל לנושא אילת, ויושע טיפל בזה

והכין את אנשי אילת לכל העניין הזה. אנחנו שמים היום דגש על עידוד

תיירות הפנ ים.

הרעיון הזה של פטור, הייתי מאוד בעדו במשך כל השנים. ואני בעדו גם

עכשיו, אבל זה לא יפתור לנו את הבעיה של מחר. כי החופשות הן בד"כ

בתקופת הקיץ. אנחנו צריכים לדאוג לכך כבר בימים האלה, בחודשיים

הקרובים, כי גם אם המצב במפרץ הפרסי יגיע לסיומו, אין פרוש הדבר

שהכל מייד אוטומטית יפרח, אלא זה יהיה בהדרגה, ואנחנו צריכים

בחודשים הראשונים לעודד את זה מאוד.

אני רוצה לומר משהו לבתי המלון: בתי המלון, אם אתם זוכרים, ישבנו

פה ודיברנו על בתי המלון. היה ויכוח אם צריך תיירות יקרה או פחות

יקרה. אבל מה שלא עשה השכל, עושה הזמן. בתי המלון הורידו מחירים

בצורה דראסטית, ויש להם לכן תיירות פנים. אילת מלאה היום בתיירות

פנים. הם הורידו מחירים. אפילו רשת מלונות דן, עשתה מבצעים. תקחו

אפילו את "האייט". אם האייט נותן היום חדר ב- 85 דולר ללילה לזוג,

ב"האלף בורד", זה מחיר זול מאוד-מאוד. גם "רמדה" נותן, ולרום

נותן, וקינ ג-די י וויד נותן, ודן תייא נותן, והילטון נותן. התכוונו

להביא לכם מודעה שפורסמה אתמול ב"מהניו-יורק פוסט", על מלון

מאריוט, שראינו אותו אתמול בעיתונות, שמבקש 36 דולר ללילה, כולל

ארוחת בוקר, זה היה עד עכשיו ב"וויק אנד". הוולדורף מפרסם שהמחיר

הוא מיום חמישי בלילה עד יום שני בבוקר. הם שינו, כי בהתחלה זה

היה עד יום ראשון בלילה, וכעת זה עד יום שני בבוקר, 90 דולר

ללילה. הילטון - 65 דולר ללילה, הילטון וושינגטון - 70 דולר

ללילה. זה קרה בשבועות האחרונים אבל, אירופה לא השתנה, אירופה

יקרה בצורה אי ומה.

אני רוצה לציין את התאחדות בתי המלון, ואת בתי המלון שהורידו

מחירים בצורה מאוד-מאוד דראסטית, והם מפנים את עצמם היום לתיירות

הפנים, ותיירות הפנים נערכת לזה. אנחנו נצא עכשיו עם כל מיני

הודעות על העניין הזה, אם כי כבר ראיתם הודעות. ראיתם עמוד שלם של

ישרוטל, מה עושים באילת, ואיזה מחירים יש. לפעמים המחירים

מצחיקים. ראיתי היום מודעה ב"מחנה"; 209 שקלים ל-3 לילות, כולל

נסיעה באוטובוס, עם לינה וארוחת בוקר במלון המרינה קלאב, שזה מול

שלמה המלך. מזה ממש חינם. אז אני מציין את זה גם כן לשבח.
א. פורז
בהמשך לדבריה של יושבת-הראש, אני

רוצה לומר שח"כ אלי דיין ואני

הנחנו אתמול על שולחן הכנסת הצעה שלפיה בתקופת ביניים ניתן יהיה

להשתלם בקרן השתלמות להבראה בישראל. ממילא מקבל העובד את הכסף

לבסוף אחרי 6 שנים, או בשביל נסיעה לחוץ לארץ לאחר 3 שנים, כך

שאפשר יהיה למשוך את הכסף, כי בסופו של דבר, אם לאדם יש קרן
השתלמות, הוא עושה חשבון
אוקיי, אני אוציא חלק. נקווה שתתמוך



בזה, ואז אולי זוז יעבור.
מ. פדרמן
השר נגע ברוב הפקודות. עם חלקם אני

כמובן מסכים, ועל היתר הייתי רוצה

להוסיף קצת. אני מתלבט איך להציג את זה, מפני שקשה ברבע שעה להביא

בפניכם את כל מורכבות הבעיה.

ראשית, המשבר, כפי שהוצג על ידי השר, הוא חמור יותר במידה

מסויימת, מכפי שהשתמע מדבריו ומדברינו. אני רוצה להסביר את

הפרובלמטיקה שבדבר וכל מי שעסק בניהול עסקים יוכל להבין.

כשבאוגוסט-ספטמבר התבררה לנו משמעות המשבר, עדיין היינו במצב

שתיירות ספטמבר ואוקטובר, בחלקה, לא היתה אבודה, וחלק מהאנשים

שהתלבטו אם לבוא או לא, היו במצב כזה שאילו הם היו יודעים את אחוז

הביטולים האחרים, זה היה מגביר עוד יותר את אחוז הביטולים, לגבי

המתלבטים. ולכן, גם המשרד וגם אנחנו, בעצם ללא שתאמנו ממש, אבל עם

צורת חשיבה של סוחרים, הצגנו באופן טבעי את הבעיה באופן פחות חריף

ופחות חמור ממה שהיא היתה, ובעצם אנחנו עדיין ממשיכים באותו קו

ובאותו "שוונג". אנחנו עדיין בתת ההכרה מקטינים מחומרת הבעיה. אני

מודה בזה למשך תקופה מסויימת. אני גם מאמין שנצא מזה. אבל כרגע

הבעיה יותר חריפה ממה שהשר הציג פה, בחדר הסגור הזה, והוא אינו

עושה את זה מתוך כוונה להטעות. אני חושב שאנחנו באותו "טראנס".

הבעיה כרגע מאוד-מאוד חריפה. ופה ושם השר נגע בזה, אבל בסה"כ הוא

לא נתן את המשמעות הכוללת. יש בתי מלון שלא מסוגלים החודש לשלם

ארנונה, מס הכנסה, שכר וכדומה. זאת עובדה אמיתית, ללא כחל ושרק.

וזה כשמדובר בסטטיסטיקה ובממוצעים, כולנו יודעים שאפשר לטבוע בנחל

שהעומק הממוצע שלו הוא 60 ס"מ.

כשאנחנו מדברים על ירידה ממוצעת של התיירות בספטמבר בשיעור של 35

אחוז, יש אפילו מקומות שהירידה בהם היתה בשיעור של 70-80 אחוז,

ואם באותו איזור שהירידה היתה 70-80 אחוז, המלון הספציפי הזה,

מסיבות אובייקטיביות, בנוי בעיקר על תיירות פנים. המלונות היותר

יקרים, הנמצאים באיזורים מסויימים כמו בירושלים למעיל, שם הירידה

בתפוסה היתה 50 ו-60 אחוז, אינם יכולים לפצות את עצמם ע"י הגדלת

תפוסת הישראלים. ולכן, יש בתי מלון שבהם אנחנו רואים החל

מספטמבר, ירידות תפוסה של 30, 40, 50, 60 ועד-70 אחוז. כמובן

שאותם בתי מלון אינם מסוגלים לעמוד במשימות שמוטלות עליהן ובמעמסה

האלה.

מאותה סיבה שהסברתי קודם, עד היום לא יצאנו מזה, ואנחנו מכלכלים

את צעדינו בזהירות רבה, כי אנחנו איננו רוצים שתרזיה פגיעה באותם

ה-20 או 30 אחוז הנותרים מהתיירות, כי אם יוודע שכבר 70 אחוז

ביטלו, אולי גם יתר 30 האחוז יגידו: אם 70 אחוז החליטו לא לבוא,

אולי באמת מסוכן. כולנו נזהרים מאוד בנקיטת המספרים האמיתיים. אבל

המספרים הם מפחידים.

באוגוסט, בספטמבר ובאוקטובר, הצלחנו כענף לפצות את עצמינו במידה

רבה, והודות לישראלים. אוגוסט היה חודש יוצא מן הכלל מבחינת

תיירות הפנים, והיא פיצתה על כל הירידה. כבר באוגוסט היתה ירידה

משמעותית במספר התיירים הנכנסים, כי גם פה צריך מאוד-מאוד להיזהר



מהסטטיסטיקה הכוללת של מעברי הגבול. לא כל אדם שחוצה את הגבול הוא

תייר במובן הקלאסי של המילה.

אינני מזלזל בו, כי הוא משאיר פה בממוצע כ-1,000, או 1,500 דולר,

אבל לצורך הסטטיסטיקה של מלונות התיירות, צריך לטפל בהם קצת אחרת.

כפי שאמרתי, כבר באוגוסט ראינו ירידה חריפה, אבל היא פוצתה ברובה,

ואולי במלונות מסויימים, היה אפילו גידול מעבר לרגיל, ע"י תיירות

פנים ישראלית. אוגוסט היה חודש יוצא מן הכלל לתיירות הפנים. גם

בספטמבר ובאוקטובר שהיו בחלקם חודשי חגים, עם ראש השנה שחל

בספטמבר, וסוכות שחל באוקטובר, המלונות פיצו את עצמם ע"י תיירות

הפנים. לכן גם ההצגה הזאת שהמצב הוא פחות חמור מכפי שהוא באמת,

התקבלה בהסכמה ע"י הציבור, כי ראו במלונות שיש אור וראו שיש

תנועה, לא טרחו לשאול כל אחד אם הוא ישראלי או זר. וכך התקבל

הרושם שזה לא כל כך נורא, ואנחנו המשכנו בהצגה הזאת.

האמת היא שעכשיו, כשמספרי נובמבר התבהרו, ובנובמבר אין עוד חגים,

ועונת החופש במובן הקלאסי של המילה נגמרה, יהיה לנו מצב הרבה יותר

חמור ממה שכרגע אנחנו נותנים לעצמנו דין וחשבון עליו. בדיוק על

זה, על מה שהשר קרא "השש אחרי המלחמה", קבענו לעצמנו קו, שאני

מקווה שנתחיל לעבוד עליו כבר ב"שש אחר המלחמה". אותו מצב שאנחנו

חיים בו היום, למרות שגם פה, אפשר לבנות סצנריו שזה לא יקח הרבה

זמן, וגם אליו צריך להתכונן, כי יתכן שהמצב הזה יימשך לאורך זמן,

וכמו שלמדנו לחיות עם האינתיפאדה, נצטרך ללמוד גם לחיות עם המצב

הזה במפרץ. זה לא יהיה כמו בתקופת שלום, אבל גם עם זה צריך ללמוד

לחיות. אבל אינני רוצה להכנס לפרטים האלה.

נחזור לרגע למצב הכלכלי של המלונות. אני צופה שפחות בחודשים

נובמבר, דצמבר וינואר, ואולי גם בפברואר, המצב במלונות יהיה קשה

מאוד. למרות כל הצעדים שננקטו שהשר מנה, ואני מוכן לחזור עליהם:

הקפאת תשלומי ארנונה ודחיית תשלומים לחפ"ק ואולי גם לבנקים, גם אם

נפנה אליהם ביחד, לגבי המלונות שיש להם החזרי חובות גדולים

והדרכה, זה לא יספיק. נצטרך כנראה במשותף לפנות לאוצר. קודם דובר

על מכת טבע, וזו באמת מכת טבע, כי כמו שהשר אמר, היא אינה קבועה.

אמנם לא נהרסו בתי המלון, וזה יתרון אדיר, אבל כרגע זאת מכת טבע,

זה כמו שבעונה אחת הכותנה נשרפה או הוצפה, או לא היתה כותנה, או

האבוקדו נפגע. העץ קיים, ושנה אחרי זה הוא יניב פרי נהדר, למרות

שבאותה שנה זו היתה קטסטרופה. צריך להתיחס לתקופת ספטמבר-מרץ כאל

6 חדשים של בצורת נוראית, למזלינו העץ או המלון לא נפגע.

יצטרכו כניראה לבקש, גם אם אינני עושה את זה היום, כי אני פשוט

מנצל את העובדה שאני מופיע בפני חברי ועדת הכלכלה של הכנסת, שהם

חלק מהממסד הכלכלי של מדינת ישראל, כדי שיבינו שלא תהיה לנו

ברירה. עוד לא יצאנו עם זה החוצה כיוון שאינני רוצה שזה ידלוף

לעיתונות. אבל כניראה שלא תהיה לנו ברירה, אלא לפנות ולבקש עזרה

מיוחדת. לדאבוני, זה המצב.
היו"ר - ש, ארבלי-אלמוזלינו
אתם דורשים מהאוצר פיצויים?
שר התיירות - ג. פת
אנחנו נבקש מהאוצר איזושהי עזרה.

אינני יודע אם תהייה זאת הלוואה



בתנאים משופרים, או מענק כלשהו שניתן לתעשיה בעבר, אינני יודע

עדיין. אבל נצטרך לבוא ולבקש עזרה. - כי חלק מהמלונות, אלה שמצבם

טוב לא יבקשו, אבל המלונות שמצבם רע, ושאין להם ממה לשלם יבקשו.

מלון "רמדה" שסובל מ-10 אחוז תפוסה אינו יכול לשלם את המשכורת גם

ל-50 אחוז מהעובדים שהיו לו עד לפני חודשיים. זה בלתי אפשרי, לכן

זה צריך לבוא מאיזשהו מקום. או שהבעלים יזרימו כסף במידה שלהם.

אבל אם אין להם, ויש גם בעלים שאין להם, יצטרכו לעזור להם, אחרת

המלון הזה פשוט יפשוט את הרגל, או ייסגר. אין יש מאין, עם תפוסה

של 10 אחוזים, אי אפשר לשלם ל-50 אחוז מהעובדים. במקצוע שלנו, 50

אחוז מההוצאות שלנו משולמות לכח האדם, וגם אם הקטנו את זה ב-50

אחוז, זה עדיין 25 אחוז מהמחזור, ואם ירדנו לתפוסה של 10 אחוז,

חסרים 15 אחוזים. על כל דולר שמתקבל במחזור, צריך להוסיף עוד דולר

וחצי לתשלום לעובדים. זה בלתי אפשרי, זה א'-ב'. כרגע עוד לא הגענו

למספרים. עכשיו אנחנו מתחילים לעכל אותם ולהבין את משמעותם. וכפי

שהסברתי, לא תהיה ברירה, ולמרות שאינני אוהב לבקש, ואינני אוהב

להתחנן, ואינני אוהב לדרוש, לא תהיה ברירה, אלא לבקש הבנה ממישהו.

אחרת, המלונות שנפגעו באופן הכי חזק, ומצבם הפיננסי הכי חלש, פשוט

ייסגרו מהר מאוד. לא יהיה ממה לשלם. אין יש מאין. זאת עובדה

מצערת, וצר לי על כך, אבל אין ברירה. זה צריך להיות ברור לכולם.

נצטרך להציג את זה, לא רציתי להתחיל עם זה, לפני שזה באמת היה כך,

למרות שראיתי את הנולד. יתברר לכל מי שיבדוק את המאזנים במלון,

שהמחזור הוא 100 אלף והמשכורות הן 200 אלף. אבל נשאיר את זה. פשוט

ניצלתי את העובדה שאני פה, בכדי לספר לכם על המצב כדי שלא תופתעו
כשתתיתקלו בזה ותגידו
עוד פעם המלונאים הבכייניים האלה.

נחזור לנושא ההדרכה. בהתחלה, כשהשר דיבר על הרעיון הזה אמרנו שיש

בענף המלונאות כבין 16 ל-20 אלף איש. כרגע ירדנו נניח ל-15-16 אלף

איש. דיברנו על מתן הדרכה ל- 3,000 איש בערך, שזה בסדר גודל של

כ-20 אחוז מהענף, ואמרנו שאולי גם נלך ל-20 או 30 או 40 אחוז

ממורי הדרך ומסוכני הנסיעות. דיברנו על קהל - מטרה של 5,000 איש.

אני ראיתי בזה עזרה ממשית, כי ל-20 אחוז מהעובדים, נכסה בשיטה

הזאת 70-100 אחוז מהשכר. זוהי בכל זאת עזרה משמעותית ל-20 אחוז מן

העובדים שמעתי שמשרד העבודה, שאימץ את הרעיון הזה, בא לאגף

התקציבים, ואישרו לו בשלב זה ל- 500 איש בענף המלונאות. אינני

רוצה לזלזל ב-500 איש, אבל 500 איש מתוך 16 אלף או 15 אלף עובדים,

זה מספר קטן מאוד, רק 3 אחוזים, וזה כמובן אינו מספיק. אינני יודע

אם 500 האיש זה באמת רק "פאיילט", כדי שמייד אחר כך יוכלו להגדיל,

אבל ברור לי שגם עמדת משרד האוצר בענין הזה, פוגעת לדאבוני, בעזרה

הספציפית הזאת. אם ועדת הכלכלה או חברי ועדת הכלכלה בוועדת הכספים

יוכלו לעזור לנו, בצורה זו או אחרת, נעריך את זה מאוד ונודה לכם.

אני שותף לדעת השר, שאנחנו עוברים משבר חריף, אבל זמני. אינני

יודע אם הוא יימשך 4 חודשים או 6 חודשים, חודשיים או 8 חודשים,

אבל, אני שותף להרגשה שאנחנו נצא מהמשבר, ואנחנו צריכים לכלכל את

צעדינו בתבונה רבה, כדי שהיציאה מהמשבר תהיה המהירה ביותר. ופה

אנחנו נמצאים פעם נוספת בדילמה, שהיא דילמה תקציבית. מצד אחד, כל

דולר שאנחנו מוציאים היום, שלא יהיה לנו אותו לקראת היציאה

מהמשבר, יתרום כניראה יותר ביציאה מהמשבר מאשר היום. אבל מצד שני,

אם לא נפרסם היום גם זאת תהייה טעות, כי זה יחריף את הבעיה, בנוסף

לכל הבעיות הקיימות והמצב האובייקטיבי שמקשה עלינו, הרי שאם פתאום



לא נופיע יותר כפי שהיינו, ולא נפגין נוכחות, זה עלול לחזק את אלה

שמתלבטים, שהם עצמם כבר אינם מאמינים במוצר התיירות שלנו.

אנחנו צריכים לכלכל את צעדינו בתבונה, כמובן שאם בתחום הזה היתה

לנו יותר הבנה מצד האוצר, והיו מגדילים לענף את התקציבים, היינו

יכולים לעשות את זה בצורה נבונה יותר, דהיינו, לשמור על אש בגודל

סביר את המודעות למוצר התיירותי של ישראל, ובכל זאת, צריכים

לחשוב ברקע כל הזמן תנועה תיירותית כלשהי שתהיה בחורף הזה. אבל

בעיקר, בשביל להשאיר את זה באופן פעיל בתודעת הלקוחות והמפעילים

הפוטנצי יאלי ים.

ומצד שני, צריך לא לפגוע במבצע האדיר שנצטרך לעשות, מייד עם גמר

המשבר. ופה אנחנו בדילמה. אני מקווה מאוד שהאוצר יגלה תבונה

וראייה לטווח קצת יותר ארוך, כי אין ספק שיציאה יותר מהירה

מהמשבר, שווה 200-300 מיליון דולר הכנסה בשנה שתהיה לאחר המשבר.

יציאה רעה תכניס לנו 200 עד 300 מיליון דולר פחות מאשר יציאה

מהירה. ופה לדעתי אפשר על ידי 2-3 מיליון דולר, באמצעות פירסום

נבון וחכם, להגדיל משמעותית את הסיכויים לצאת מהר מהמשבר

התיירותי, ירוויח ומשק המדינה שלאחר היציאה מהמשבר כ-200-300

מילי ו ן דולר בקלות.

בשלב זה אסתפק בדברים האלה. אני רוצה לסיים ולומר שאנחנו בענף

המלונאות מעריכים מאוד את אווירת שיתוף הפעולה שקיימת היום בכל

הענף, החל מהמשרד, דרך כל השותפים שלנו, סוכני הנסיעות, מורי

הדרך, וכלה בחברות התעופה שאינן נמצאות פה. אנחנו מקיימים מפגשים

קבועים על מנת לתאם עמדות. אני מוכרח לומר, ואביא מייד דוגמא

קיצונית לכך, שכל הענף מתגייס הפעם כגוף אחד לטובת העניין, ומתעלה

מעל אינטרסים כלכליים מוצדקים. ואתן לכם דוגמא: זה שאל-על אינה

אוהבת את הצ'ארטרים, זה טבעי. אל-על היתה מעדיפה כמו כל גוף, אם

היה רק יכול, לעשות מאקסימאליזאציה של רווחים, דהיינו, לא לראות

את הצ'ארטרים. כשהתברר שחלק גדול מהציארטרים נדחים, אל-על יצאה עם

הכרזה שהיא פורסת רשת ביטחון מתחת לכל תנועת הצ'ארטרים במדינת
ישראל, ע"י זה שהיא אמרה
שכל מי שקנה, או ירצה לקנות נסיעת

צ'ארטרים לישראל, אבל טיסת הציארטר מאותו איזור, למשל מסקנדינביה,

אנגליה, או מגרמניה לא תתקיים, אנחנו, חברת אל-על מתחייבים לקבל

את אותו נוסע מסוכנות הנסיעות, באותו מחיר שהצ'ארטר היה מביא

אותו. היתה יכולה גם להיות גישה שונה שתנצל את המצב כדי לפגוע
בצ'ארטרים. היו יכולים לומר
ניתן להם לשבור את הראש, מי שקנה

יבוא אליהם בטענות, וכך הם יפסידו כסף, ואולי חלק מהם יצאו

מהביזנס לאחר 3-4 שנים. אני בכל זאת רוצה לראות גם הצד "היפה" של

אל-על בעניין הזה, שהיא רואה את האינטרס המיידי שלה, שהוא: למלא

את תפוסת המטוסים שלה, אבל היא גם רואה את טובת הענף. למרות

שבטווח הבינוני זה ההיפך היה אולי לה יותר כוח ההיפך. אני לא רוצה

לזלזל בגישה הזאת. וזאת דוגמא אחת מיני רבות.

היום, המספרים שהשר נקב בהם לגבי מחירי בתי המלון בירושלים, כבר

אינם נכונים לדאבוני. ב"הייאט" ירדו כבר מ-80 דולר ל-60 דולר.

אפרופו הסולידריות של היהדות האמריקאית שאינני רוצה לתקוף אותה

יותר מידי, עכשיו מתחילה סולדריות, אבל סולידריות של דווקא, של

נגד. חלק מהיהדות זו היהדות היפה, אבל חלק אחר היא גם יהדות



אינטרסנטית מאוד, אתם ולא תאמינו איזה צורה קנטרנטית ומסחרית

לובשת הסולידריות הזאת, הם לוחצים את בתי המלון להוריד מחירים,

ובכך הם נוהגים בסולדריות, אבל הם לוחצים להגיע למחירים זולים

באופן קיצוני, לנו אין ברירה, אנחנו עושים את זה, ועדיין עדיף

סולידריות במחירים מוזלים, מאשר שלא תהייה בכלל סולידריות. אבל

המחירים האלה, לדאבוני נמוכים מאוד, "הייאט" כבר מוכר לינה ב-60

דולר, "קינג דייוויד" מוכר ב-90 דולר, זה לשני אנשים בחדר כפול,

שזה 45 דולר לאדם אחד, ו"הייאט" מוכר לינה ב-30 דולר לאדם בחדר

כפול. זהו המצב.

אני מאמין שנצא מהמשבר הזה. אנחנו נזדקק להרבה הבנה, רצון טוב

ותמיכה בתקופת המשבר. אני מרגיש שבכנסת זה קיים, ושיש רצון טוב.

דוגמא אחת היא הצעת החוק של ח"כ פורז. שמעתי הצעות אחרות, כמו:

לשחרר ישראלים חוזרים, באופן חד-פעמי מהנושא הזה של מס הנסיעות.

אינני רוצה להגיד כאן אם הרעיונות הללו נראים לי או לא. אני מרגיש

שקיים בבית הזה רצון לעזור, ואני מודה עליו מראש. אני אומר

שלדאבוני, נזדקק לו מאוד בחודשים הקרובים.
ע. אדגר
אני רוצה להביע הערכה למשרד

התיירות ולשר התיירות, ואני יודע

שזה נכון כשהוא אמר שראה 3,000 סוכני נסיעות, שזה הרבה מאוד,

ושהוא מרגיש את הענף כפי שהוא באמת היום, וכפי שזה משתקף אצל

סיטונאי התיירות בחו"ל. אני רוצה גם להגיד שאני שותף לדעתו של

מיקי פדרמן, שהמצב לצערי, הוא בהחלט הרבה יותר שחור. לטווח יותר

רחוק. אם להשתמש בהלוואת מצב התיירות למצבם של מטעי האבוקדו אם

נשתמש בדברים שנאמרו קודם על ידי הדוברים הקודמים, הרי שכאשר יש

קרה לא רק היבול של אותה שנה בלבד נפגע, אלא יכול גם לקרות מצב

שהניצנים של השנה הבאה ייפגעו גם כן, ולא יתנו את אותה רמת פרי.

אנחנו היום מזהים בעיות, שבשנת 1991 יהיה במצב של קיפאון בהזמנות.

יכול להיות שכולן תצאנה לפועל בחו"ל, אבל לא כל תנועת התיירות

מגיעה דרך הפירסומים האלה. יש מסה גדולה מאוד של קונגרסים ושל

קבוצות שאנחנו מארגני התיירות היום, איננו רואים את ההזמנות שלהם.

אנחנו נמצאים במצב של הזמנות קדימה בשיעור של 10 עד 20 אחוז בלבד,

ולא יותר. אנחנו עומדים היום על קונגרסים שייתקיימו בשנת 1992 ו-

1993, ועלולות להתקבל היום החלטות שלא לקיים את הקונגרסים האלה

במדינת ישראל.

אני רואה את המצב הזה כבעייתי הרבה יותר ממה שאנחנו מכירים משנים

קודמות, כיוון שעכשיו יש לנו תשתית תיירותית הרבה יותר גדולה

שהלכה והתפתחה במרוצת השנים האחרונות. אנחנו מדברים היום על יותר

חדרים בבתי מלון, על יותר מכוניות של אשכול, על יותר אוטובוסים,

ועל הרבה יותר אנשים שמתפרנסים מענף התיירות. על פי התרומה של

התיירות הנכנסת בשנת 1989, אנחנו מעריכים את סה"כ מספר המתפרנסים

מענף התיירות בערך כ-80 אלף מועסקים בסה"כ, ומדובר על כאלה

שמועסקים באופן ישיר ועל מועסקים באופן בלתי ישיר.

היום הענף הזה נמצא בתהליך של קליטת עובדים. לענף הזה יש פוטנציאל

אדיר להעסקת עובדים עם הפנים קדימה, משום שכל התשתית הזאת מסוגלת



לקלוט הרבה יותר תיירים והרבה יותר מועסקים. אם הזכירו פה את

מספרם של האנשים שמתפרנסים מבתי המלון ומהתיירות הנכנסת, זה בסדר

גודל של 12-13 אלף עובדים. אבל הענף כולו מעסיק היום 80 אלף

מתפרנסים, ואם נסתכל על 12 החודשים הבאים, איננו רואים כיצד תהיה

עבודה לאנשים הללו.

אני רוצה לדבר במספרים על יהדות וסולידריות וכל הדברים האלה. צריך

לזכור דבר אחד, שב-5 השנים האחרונות מספר התיירים לא גדל. יש

"טריידוש" מכל מיני גופים שמביאים תיירים לעומת גופים אחרים. בעבר

ניהלתי את התיירות הנכנסת בחברת "היסתור" ואני יודע שאחד

מה"אקאונס" הגדולים שהיו לתנועת התיירות במדינת ישראל זה היה

הקונגרס האמריקאי היהודי, שזה אינו סולידריות אלא פשוט יהודים

שבאו לישראל. כשהיתה המערכת הזאת בשיאה, היא הביאה 18 אלף תיירים

לשנה למדינת ישראל. בשנים האחרונות לפני שהיו משברים, היו עדיין

כ-7,000 תיירים שהגיעו דרך המערכת הזאת. היום מגיעים דרך המערכת

הזאת שהיא מערכת של חברת נסיעות לכל דבר, כ-1,000 איש בלבד, כי כל

האחרים עוברים דרך אותם יימישנס" כאלה או אחרים שמגיעים. המספרים

הם בסה"כ סטאטיים, והם שנשארו סטאטיים במשך כל השנים האחרונות,

כשבכל שנה ושנה אנחנו משקיעים יותר ויותר בתיירות, כדי שנוכל

להעסיק יותר ויותר עובדים.

אני רוצה להוסיף עוד דבר בהקשר הזה. אני אתמול הייתי ביום עיון של

אגף התקציבים, וכולם הסכימו שם בדבר אחד שכאשר מדברים על נושא

העלייה, יש בעיה של מקורות תעסוקה וענף התיירות הוא ענף שיכול

לקלוט הרבה מאוד אנשים. ואני אומר את כל הדברים האלה כדי להגיע
לשורה התחתונה
התיירות נמצאת בסדר עדיפות נמוך של המערכת שנותנת

בהבאת תיירים רבים יותא, ובסיוע לעשייתם של הדברים האלה.

לשר התיירות ולמשרד התיירות, אין מספיק משאבים כפי שהדבר היה צריך

להיות, כדי להגדיל את מספר התיירים המגיעים למדינת ישראל. זה נכון

גם לגבי הסקטור העיסקי כולו, כי הסקטור הזה הוא לא נמצא בבעיות רק

מהיום, אלא כבר ב-1986 היתה לו בעיה קשה מאוד, והמערכת הזאת באופן

מיצטבר, משאירה אותו בשנים האחרונות, עם הצבר עיסקי של מקורות

פנימיים שלו במידה קטנה יותר.

ש. בראל; אני רוצה בהזדמנות זאת להודות גם

לכל משתתפי הישיבה הזאת, על שניתנת

האפשרות כאן לגורמי התיירות, להביא לפה את מה שכואב לכולנו.

בעייתם של מורי הדרך היא שאין להם בעצם תמיכה נוספת. התמיכה

היחידה לאלה שפועלים בשטח היא העבודה עצמה. והתרומה שלהם היא

התרומה גדולה ביותר שאפשר להגיד, בשיבחה מפני שתייר בא אמנם כדי

לנוח בבתי מלון נוחים וטובים, אבל בתי מלון כאלה נמצאים בכל

העולם, והוא בא בעיקר הודות לתכונות המיוחדות של מדינת ישראל, של

ארץ התנ"ך, של האתרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים, ובדברים אלה

יכול מורה הדרך להאיר דרכם את ליבם, בכך שהם מביאים אותם למקומות

בארץ.

אני חושב שכיוון שעכשיו מורי הדרך נמצאים כיום בשפל כלכלי, מבחינת

ההכנסה שלהם, יש לתת להם את מלוא התמיכה, על מנת שאותו גורם

תיירותי ממדרגה ראשונה ישאר בתוך הענף, ולא ייאלץ כתוצאה מייאוש



מקורות הכנסה אחרים, או פרנסה אחרת, או אפילו לעזוב את הארץ.

אני מודה לשר התיירות שהציע את ההצעות האלה. הייתי רק מוסיף שמורי

הדרך אינם אוהבים בד"כ לקבל נדבות, ובודאי שלא מהממשלה. לכן, אני

מציע שבנוסף לקורסים ולהשתלמויות יוכלו שמוי הדרך יוכלו לצאת

לחו"ל על אותו הבסיס הכספי שיקבלו מהביטוח לאומי כדמי אבטלה, כדי

לנסות לעשות "פרומוושן" לתיירות בישראל, ע"י הקשרים האישיים שהם

יצרו במשך השנים עם המכרים שלהם ולשכנע אותם לבוא לישראל דווקא

בימים הקשים האלה.

דבר שני, הייתי מציע לעשות את הכל כדי שהתקנות לגבי תיירות פנים

ייושמו עכשיו בשטח, על מנת לחייב את כל מארגני תיירות פנים

ומפעלים למיניהם להעסיק מורי דרך, בכל קבוצה ישראלית שיוצאת לטיול

בארץ. הישראלים אינם מכירים את הארץ. הם מכירים את בתי המלון ואת

הבילויים בערב, אבל את המקומות היפים הם אינם יודעים מכירים. לכל

אבן יש המון סיפורים והמדריך יכול להסביר לך אותם. לצערי הדברים

האלה לא נעשים היום.

אני מבקש מאוד שניקח את זה לתשומת ליבנו, וניתן את מלוא הגיבוי

לציבור של מורי הדרך. תודה רבה.

ע. אדגר; אני מבקש, אם אפשר, שכאשר אנחנו

מדברים על נושא התיירות, נתייחס גם

לנושא המע"מ על התיירות. זה נושא שאנחנו סמנו א מתייחסים אליו

כאן, ובוודאי זה אחד האבסורדים הגדולים ביותר בסיפור הזה, להביא

את האישור על הטלת מע"מ על תיירות נכנסת.
ג. בן-ישראל
המשבר החמור בענף ובמיוחד נושא

התעסוקה מדאיגים מאוד את

ההסתדרות, כיוון שמצד אחד, מספר המפעלים הולך ופוחת עכשיו, ומצד

שני, גם מתוך תחושת אחריות לחשיבות ושל הענף. אנחנו חושבים שזה

הזמן לממש את ההסכם שחתם עליו שר האוצר, מ"מ ראש הממשלה, עם מזכ"ל

ההסתדרות, שבו יש מסמך של התחייבות לשחרור דמי ההבראה ממס. זה

מסמך שנחתם עם הממשלה, ולא איזשהו ענין של הצעות גרידא.

אנחנו חושבים שאם היום ימומש ההסכם, אפשר יהיה בשיתוף עם

ההסתדרות, ובמשא ומתן עם ארגוני המעסיקים, לעשות סידורים מיוחדים

ליציאה לחופשות עכשיו. אפשר גם להעלות את הנושא הלאומי ואת

חשיבותו של הענין. צריך לעשות תעמולה בקנה מידה גדול ולהראות

שנוכח הדברים שמתרחשים כך דוגמא לתיירות היהודית בעולם: הנה אנחנו

יוצאים עכשיו לנופש ולא דווקא בקיץ. אפשר לעורר תנועה גדולה שתפעל

בעניין זה. אנחנו מוכנים לפעול עם מועת הפועלים, עם הוועדים, ועם

הכל, וההסתדרות מוכנה להתגייס למערכה גדולה בנושא הזה עם כל

ארגוני המעסיקים. אני מבין שהבעייה המיידית היא: מה יקרה בשלושת

או ארבעת החודשים הקרובים, שהם קריטיים לענף, בתקווה שאח"כ אולי

ישתפר המצב. השאלה היא איך למנוע את אותו מצב שתיאר מר פדרמן,

שהנה פתאום, בתקופת הביניים, יקרסו מלונות, כי הם לא יוכלו להחזיק

מעמד.

מה שאני מבקש מהוועדה היא שהוועדה תכלול תביעה למימוש הסדר, ואז



להקים מייד איזשהו מטה חירום משותף, עם המלונות, עם המעסיקים ועם

כל הגורמים בענף, ולהתחיל במערכה ציבורית גדולה, כדי להביא לכך

שיותר ישראלים ייצאו מייד לחופשות, על מנת שיעזרו הן בהצלת

התעסוקה, והן בעזרה להצלת את הענף.

מ. אטיאט; בשבוע שעבר נפגשנו עם מנכ"ל משרד

התיירות, ודנו גם בנושא הבעיות

השוטפות וגם בנושא תקציב שנת 1991, כי אנחנו מכינים אותו כבר

עכשיו. לגבי תקציב שנת 1991, למרות האילוצים התקציביים הקשים שיש

לנו כיום בנושא של משרד התיירות, ההמלצה שלנו היתה לקבל תוספת של

תקציב. כאשר אנחנו שמים דגש על שני נושאים: נושא ראשון זה נושא

התשתית, והשר הזכיר פה את הנושא של עכו, ועוד נושאים נוספים.

בנושא של עכו, אנחנו חושבים שצריך לבנות תוכנית רב - שנתית,

להוסיף לזה כספים ולרכז את כל הגורמים השונים ביחד. היום מטפלים

בזה הרבה מאוד גורמים, זה אינו מרוכז. לדעתינו, משרד התיירות צריך

לרכז את הנושא הזה. ישנם נושאים נוספים של תשתית שנהיה מוכנים

להוסיף להם כסף. נושא נוסף שאני מקווה שבשנה הבאה נוכל להוסיף לו

כסף זה נושא השקעות בשיווק תיירות לארץ.

לגבי הבעיות הנוכחיות שקיימות כיום, אנחנו המלצנו למנכ"ל המשרד,

והוא קיבל את המלצתנו, שנשב ביחד כצוות משותף, נרכז את כל הבעיות

ביחד, ניראה על מה מדובר, ובאיזו מידה אנחנו יכולים לסייע.

במסגרת הדיון שדיברנו עליו, הועלו בין הייתר כל מיני רעיונות.

רעיון אחד הוא לנסות לנצל את התקציב הקיים בצורה קצת שונה, ופה

אנחנו מוכנים להיות גמישים. השר הזכיר קודם, שכרגע לא כדאי לבצע

פעולות פירסום מסויימות. יכול להיות שניתן לעשות הסטה לפירסומים

של סוכנים, או להביא סוכנים לארץ, דברים מהסוג הזה.

הדבר האחרון שרציתי להגיד הוא בנושא העיסקאות בענף, שהשר הזכיר,

מקודם ונשמעה טענה שנגמר התקציב להשקעות בבתי מלון וכוי. העלינו

גם כן את הנושא הזה בפני המנכ"ל. קיימת איזשהי בעיה שצריך לשים
עליה דגש
בתי מלון באים לקבל אישור, ובמשך תקופה ארוכה מאוד הם

אינם מבצעים את האישור שהם קיבלו. כלומר, יכול להיות שבית מלון

קיבל עוד לפני 6 שנים אישור, והוא נמצא בתוך החבילה של האישורים

שהתקבלה, ובמקרה כזה הוא תופס נפח של תקציב, שניתן היה לתת אותו

למישהו אחר שהיה יכול להכנס ולבצע את ההשקעה בעצמו. הצענו, ומנכ"ל

המשרד קיבל את ההצעה הזאת, שנבדוק את כל הפרוייקטים שבצנרת. אני

חושב שזה תמריץ של הממשלה, זאת מדיניות שהממשלה צריכה להיות,

לתמרץ את בתי המלון שמקבלים אישור שייצאו לשטח וייבצעו אותו, ולא

יתעכבו דברים. במידה שפרוייקטים מתעכבים במשך תקופה ארוכה, הם גם

תופסים נפח של תקציב קיים, וגם אנחנו לא משרתים בכך את המטרה

שרצינו להשיג.
שר התיירות - ג. פת
אני רוצה לספר לוועדה דבר מעניין.

בעשרת החודשים הראשונים של השנה,

אנחנו הבאנו ונעזרנו בענף ב- 709 עיתונאים. זה עלה לנו בערך 700

אלף שקל, כלומר, בערך 350 אלף דולר. עכשיו לקחנו את כל המאמרים

וריכזנו אותם, וכך עשינו גם לכל החוברות ולכתבות הטלביזיה, לכל

החומר שקיבלנו כתוצאה מהביקור. הגענו להערכה ששווי הפרסומת בחו"ל



שקיבלנו כתוצאה מהסיקור העיתונאי הזה הוא 42 מיליון דולר. כשיוצא

עיתונאי מרוצה מהארץ הוא כותב 3-4 מאמרים שמשבחים את מה שראה

ושמע. השבוע אנחנו מקיימים מפגש עם עתונאים ומראים להם את כל

התוכניות הטלוויזיונית שהוקרנו ב-בי.בי.סי, ב-אנ.בי.סי. וב-

זה.דה.אף. אילו היינו מבקשים לעשות תוכנית של 15 דקות ב-זה.דה.אף,

זה היה עולה חצי מיליון דולר, ואנחנו מקבלים את זה חינם. היתה

תוכנית נהדרת של "טראוול'י ב-בי.בי.סי של 14 דקות, על הגליל, זה

דבר יוצא מן הכלל, שאנחנו לעולם לא היינו מצליחים להגיע לזה. תראו

איזה ערך יש לדבר כזה כשאתה מביא עיתונאים, ומטפל בהם נכון. לצערי

הרב, בעניינים האחרים, אין טיפול נכון בעיתונאים. הרבה עיתונאים

מסתובבים פה בארץ. בנושא שלנו אנחנו עושים כל מה שניתן לעשות בכדי

שהעיתונאי ייצא מרוצה. בחלק השני, כיסוי באירועים השוטפים, לצערי

הרב, באים עיתונאים, ואם הם לא מקבלים מכות, אז הם מאושרים,

וחוזרים הביתה וכותבים מאמרים נגד מדינת ישראל. אצלנו התוצאה היא

יוצאת מן הכלל מבחינה זאת.
מ. גולדמן
שמענו את סקירתם של שר התיירות ושל

נשיא התאחדות בתי המלון. לא שמעתי

את ההתייחסות לגבי בתי המלון שיש להם 3 כוכבים, ששם המשבר הוא

הרבה יותר קשה. משום שאני רואה את טבריה, למשל. אני רואה מה קורה

בקרית-שמואל, אז אני רוצה שבתי המלון של קרית-שמואל הפסיקו למעשה

להיות בתי מלון, ואפשר לראות תופעה דומה בישובים לא מעטים. אני

חושב שחשובה ההתייחסות לאותן נקודות שאתה התייחסת אליהן, ושמחתי

לשמוע, מצד שר התיירות איך המושבניקים הופכים להיות אנשי תיירות,

ואיד אנשי התיירות מתמצאים בחקלאות, וזה נכון, ופה תקבלו גם גיבוי

של הצד החקלאי.

אני חושב שנכון אמר מר פדרמן שצריך להתייחס לענף התיירות בשנה כמו

השנה הזאת כאל אסון טבע. חברי הכנסת יכולים להפוך לשתדלנים שלכם,

בנוסף למה שאמרתם כאן וגם זה חשוב. אני חושב שהאוצר צריך להתייחס

לשנה כזאת, ולעונת התיירות הגרועה באותו יחס, לצערי הרב. וצריך

לעשות את כל המאמץ שענף התיירות יישמר, אם אנחנו רוצים להבטיח

שהוא יהיה אחד הענפים שעליו תתבסס הכלכלה בישראל.

אני רוצה להתייחס פה לעוד כמה דברים שבהם אני מאמין ואני רואה בהם

חשיבות. אני זוכר את מאבקו של שר התיירות בהמחירים בבתי המלון,

ובעיקר במחירי השתיה קלה, והיחס לאורחים. ואני יודע מהביקורים שלי

בארה"ב שאחד הדברים שאני שומע לגביהם טענות רבות מאוד זה בעיקר

ארוחות הבוקר. כשאתה מזמין אורח נוסף לארוחת הבוקר, וזה אינו כלול

במחיר החדר, יהיה מחירה של ארוחת הבוקר בישראל כפול מארוחת בוקר

באירופה, למרות המחירים היקרים של אירופה של היום. ואם אנחנו

רוצים להבטיח ביקורים נוספים, כדאי לבדוק את העיניין הזה.

דבר נוסף שצריך לבודקו, ולמען יישומו אני פועל ונלחם בתוקף תפקידי

הכפול הן כחי'כ והן כראש רשות, זה נושא הנקיון הסביבתי. למרות

המשבר שעובר על ענף התיירות, אחד הדברים שחשובים לכל אורח בין אם

זה אורח ישראלי, בוודאי על אחת כמה וכמה לתייר שמגיע מחו"ל, זה

להקפיד יותר על הנושא שקשור לצד האסטטי, גם מבפנים וגם מבחוץ.

בכפרים הערביים, אתה יכול לראות את ביתו של האפנדי שבנוי משיש,

אבל כשאתה יוצא מפתח הבית, עקרת הבית זורקת לשם זבל, ואין שום קשר



בין מה שקורה בתוך הבית ל-10 מטר ממנו. ואם אנחנו רוצים להרחיב,

אני בעד זה שנהיה גם אופטימיים.

אני חושב שצריך להרחיב את הפריסה ואת הגיוון של התיירות בישראל,

מעבר לבתי המלון של 5, 4 ו-3 כוכבים. ושמחתי שהשר נותן היום

עדיפות, גם לנושא הצימרים. ואני חושב שצריך לחזק גם את נושא

המוטלים. ואני שייך לאלה שמאמינים, שכל תייר שיגיע לישראל, אפילו

אם הוא רוצה להשתכן בצימר, או במוטל, יגרור אחריו תיירים שיגיעו

לבתי המלון של 4 ו-5 כוכבים. משום שכל מי שחוזר מביקור בישראל

ומתרשם ממנה, הופך למעשה להיות לאיש הפירסום הטוב ביותר למדינת

ישראל, בתנאי שהוא חזר מישראל עם התרשמות חיובית כזאת שתבטיח גם

המשכיות של ביקורים.

אינני רוצה להרחיב כאן בדברים. חבל שאנחנו נפגשים בתקופה קשה לענף

התיירות. אבל אני חושב שהמאמץ הגדול של התיירות צריך להיות עצמו

בעזרת ועדת הכלכלה, ואני בטוח שהשר יעמוד בזה. מדובר כאן כיצד

לרכז את המאמץ מול האוצר לגבי דחיית תשלומים, לגבי הלוואות שקיבלו

בתי המלון, וגם לגבי ההלוואות שחייבים לרשויות. אני יודע שזה אינו

מאבק קל, משום שראשי הרשויות יבואו ויגידו: מצד אחד אינכם משלמים,

ולכן, שהאוצר יחזיר לנו את החסר ובצדק, משום שגם הרשות משתדלת

להיות גוף שעובד במשק סגור, והמאבק פה הוא מאבק משותף. אבל אינני

נמצא כאן על תקן של ראש רשות, אני יושב כאן כחבר ועדת הכלכלה. אני

אומר שהנושא הזה של הארנונות ודחיית תשלומי חוב החברה הממשלתית

לתיירות, זה הדבר הכואב ביותר, ואני כאדם שנמצא במלון "הייאט"

יודע באיזה מצב קשה נמצא המלון הזה, כמו שכל בתי המלון האחרים

בירושלים שרויים במצב קשה מאוד. המבצעים שנעשים תורמים באמת

לתיירות הפנים, הם עוזרים מעט. אני חושב שההסתדרות יחד עם ועדי

העובדים יכולים לעשות פה מספר פעולות כמו להוציא יותר אנשים לנופש

לסופי שבוע ולאמצע השבוע, ואלה יוכלו לתת עזרה לענף.

א. פורז; יש סכנה גדולה, אדוני השר, לענף

התיירות, משום שבתקופה הקרובה יש

שני אינטרסים לאומיים - כלכליים שהולכים ומצטלבים. מצד אחד בתי

מלון עומדים ריקים, ומצד שני יש עליה הגדולה ויש בעיה של חוסר

במקומות דיור. והסכנה הגדולה תהיה, שחלק גדול מבעלי בתי המלון,

לאחר שהגיעו לכלל יאוש, יהיו מוכנים להשכיר את בתי המלון האלה

למרכזי קליטה, וכשיבואו התיירים, כבר לא יהיה לך איפה לאכסן אותם.

כי בית מלון, כי עד שבית מלון שהופך למרכז קליטה יחזור להיות בית

מלון, זה יהיה בגילגול הבא שלי ושלך. בית מלון בת"א, שהושכר לכוח

הרב-לאומי, מלון שרתון הישן, נהרס לפני זמן- מה. פשוט הרסו את

הבנין, עד כדי הידרדר מצבו. לדעתי, רוב בתי המלון, פרט לכאלה

שאולי הגיע זמנם לרדת ממפת התיירות אינם צריכים להיהפך למרכז

קליט. אני מבין את המשקיעים שיגידו; במקום לחכות עם מלון ריק ועם

עובדים שצריך לשלם להם משכורת, בואו נלך לסוכנות ונעשה איתם

עיסקה. הפיתוי יהיה גדול מאוד. אני רואה את שני הצדדיה. המשקיעים

שהשקיעו בבית המלון ורואים את המבנה ריק, וגם כשהוא ריק זה עולה

להם כסף, ומצד שני, אלה שעוסקים בקליטה מהווים פיתוי, כיוון שהם

מחפשים קורת גג לאנשים.ואז בעלי המלון עלולים לעשות איזה עיסקה

כזאת, שתהפוך אותו למרכז קליטה. זה אומנם יהיה זמני, אך תיירות לא

תהיה שם יותר. אני אומר שצריך למנוע את זה, כי אני מעריך שהמשבר



במפרץ ייגמר, ובעוד חצי שנה יצטרכו את בתי המלון האלה לתעשיית

ייצוא, שהיא תעשיית התיירות. אתה צריך להיות זה שנלחם ושמעתי אותן

נלחם נגד המגמה הזאת, ופה יש אינטרסים כלכליים של שני גורמים

שהולכים ומשתלבים.

הפיתרון היחיד לדעתי שאפשר לנקוט בו בתקופה הקרובה זה עידוד

מאסיבי של תיירות הפנים. יש שכבות נרחבות מאוד בישראל, שמימיהם לא

היו בבית מלון, אולי היו פעם באיזה בית הבראה, אולי ועד העובדים

אירגן משהו, אך לא היו בית מלון. יש בעיה למשל, של משפחות עם

ילדים שרוצות לצאת לנופש בתקופה שבתי הספר פעילים אך הלא יוצאת

בגלל שהילדים נמצאים בבית הספר. ופה אני גם מציע לך אדוני השר,

שתיצור קשר עם משרד החינוך והתרבות, על מנת שלילדים שרוצים להיעדר

יומיים-שלושה מהלימודים אותרו להם והם יוכלי להפסיד יומיים

לימודים. יש הוראה בבתי הספר היום, שללכת עם ההורים לנופש, לצאת

לחופשה באמצע שנת הלימודים, זה חטא בל יכופר, בעיקרון זה דבר

נכון, אבל כשאתה צריך לשקול את זה מול זה, אני חושב שצריך שתיצור

קשר עם משרד החינוך והתרבות כדי שיתנו הוראה להתייחס אל העניין

הזה כאל העדרות מוצדקת.

הנושא השני הוא שיש רבים מאוד בארץ שיש להם כספים בקרנות השתלמות.

אם הכסף משתחרר בעוד שנתיים ושלוש, אפשר יהיה לשחרר את הכסף

למטרות של נופש קצר של מספר ימים בישראל, וזה יכול לתת תנופה

לתיירות. לכן אני אומר שמה שחיוני כרגע זה לעשות כל מאמץ כדי

לעודד את התיירות המקומית, ושהיא תמלא את החלל הזה, עד אשר ירווח.

י. צידון 1 אני מבקש לברך על גישתו של שר

התיירות וגישתו של מר מיקי פדרמן.

בזמן כזה, אם צריך משהו, זה אופטימיות ומנהיגות, ואני שמח שזה

קיים. הפוטנציאל הוא עצום. אני מאחל לכבוד שר התיירות, שחדרי

מלונות ים המלח יתחרו בתעסוקה ובתעשיה שתקום במקום, וניראה מי

יהיה הראשון, וכולנו נשמח על כך.

אין ספק שהתיירות נפגעה פגיעה חמורה מאוד. אין ספק שאפשר להשוות

את זה למכת טבע, ואין ספק שהדבר הזה דורש איזשהי תמיכה. אני מציע

שהממשלה תקיים דיון בנושא ושהדיון ושהדיון הזה יהיה דיסקרטי, כדי

לא לפגוע במוניטין ובשארית הרצון הטוב. חייבים, במקרה זה, לדון

בדבר בלי עיתונות ובלי הפגנות, יש לנהוג בבגרות שלמה מצד כל

הצדדים, אם זה בעלי בתי המלון, אם זה ההסתדרות ואם זה הממשלה.

כולם צריכים לעסוק בעניין הזה בדיסקרטיות, והסיוע צריך להתבסס,

לדעתי, על כמה עקרונות.

קודם כל, התחליף לדמי האבטחה. התחליף להשתתפות הממשלה בשיקומה או

בהקמתה מחדש של התשתית הזאת, אם היא תלך לאיבוד, כמו למשל מלון

"דיפלומט", שכבר ראיתי שנכנסים אליו בלילה ויוצאים ממנו בלילה,

מנו, ואוי ואבוי לעיניין הזה. יש אם כן לקחת את זאת בחשבון אבל

אני סבור גם שהמערכת המלונאות שלנו צריכה להתרגל למה שקורה

לגיאמייקה, לאבוקדו, או איך שאתם רוצים, כלומר: לנזקי טבע שקשורים

במשברים פוליטיות במזה"ת. ז"א, צריך להקים איזשהי קרן לנזקי טבע

בשנים השמנות, לעבור את השנים הרזות. לדעתי, הדבר הזה הוא הכרחי,

אמנם עוד חזון למועד, כי השנים השמנות עוד לא הגיעו, אבל צריך



לקחת זאת בחשבון, בסיוע שיינתן. ז"א באיזשהי צורה שהמסייע יקבל

קומפנסציה לכשירחב. הבעיה היא התקופה הקרובה. אני הייתי מהמר על

תקופה שתימשך לא יותר מאשר אחרי קריסמס, וזה מבחינת המכה האקוטית,

בעוד שאני מסכים איתך שתוצאות הלוואי תימשכנה לטווח יותר רחוק.

אבל לדעתי, לא תהיה לו ברירה, לכאן או לכאן, מעבר לתקופה שאחרי

הקריסמס, זאת הערכה שאני קיבלתי אותה גם בארה"ב וגם במגעים

השוטפים שקיימתי. זה חמור למדי.

לדעתי, בנושא הארנונה, ואני מתנצל בפני ידידי שהוא גם ראש מועצה

מקומית. אנחנו מוכרחים לגשת לחקיקה בנושאים האלה, בעניני ארנונה.

אני נוכח גם בענייני ארנונה במפעלי מים, בענייני ארנונה במפעלי

תעשיה וגם בענייני ארנונה במפעלי תיירות, שכולם מפעלים יצרניים,

אני נוכח לראות שיש הגזמה בלתי רגילה. את מקורות ההכנסה של

המועצות המקומיות צריכים להפנות למקום אחר, לדעתי, לתושבים עצמם.

לא יעזור. זה הרבה יותר פופוליסטי לבוא ולהגיד למנהל בית חרושת או
מפעל תיירות
אתה תשתלם את זה. לדעתי, צריך לתלות תקוות, ולראות

מה אפשר לעשות בענין תנועת הדווקא. האתגר לנוער, אתגר לחוש

הסולידריות היהודית וכוי, על בסיס של יחידים וכוי. יש לי רושם

מהנסיעות שלי.

נקודה אחרונה, רבותי, היא לא לרדת ברמת השירות. אני מתאכסן במלון,

ואני גם מארח שם אנשים אחרים וכוי, ואני נוכח שישנה ירידה ברמת

השירות, לא מחליפים את הסבון, או איזו שקית חסרה, או ארוחת בוקר

מוגשת במבחר יותר קטן. אני מרגיש את זה, אבל אינני מגיש על כך

תלונה. אני אומר את זה כהתרעה, אין לרדת ברמת השירות היום, כי זה

יפגע בך מחר. כל מה שנשאר לי זה לאחל לעצמנו לעבור את הסערה

בשלום.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לסכם את הדיון שלנו בכמה

משפטים. קודם כל, אני חושבת שאני

יכולה לבטא את דיעותיהם של כל חברי הוועדה אם אומר, שאנחנו

מברכים על שיתוף הפעולה שאנחנו שמענו עליו ושבוא בא לביטוי,

בדבריהם של שר התיירות, אנשי התאחדות בתי המלון והגורמים האחרים

אשר עוסקים בתיירות במשך כל ימות השנה, ושל אנשי האוצר, אשר מגלים

הבנה למשבר הזה שנקלעה אליו התיירות שלא באשמתה. וזה מה שאני רוצה
להדגיש
המשבר הזה שפוקד את ענף התיירות, איננו באשמתם של בעלי

בתי המלון או גורמים אחרים. אלא, זו מכה שהונחתה עלינו בגלל

ההתרחשויות במז"הת, בגלל מה שהתרחש במפרץ, ונקוה שהמשבר הזה שפוקד

אותנו, יחלוף במהרה, והתיירות תוכל להתאושש מחדש, ולחזור להיות

ענף כלכלי מכניס ממדרגה ראשונה, כפי שזה היה עד עתה, וכפי שהוא

צריך להיות. המטבע הזר שנהנתה ממנו מדינת ישראל, כתוצאה מענף

הכלכלי הזה, הוא די נכבד. אני חושבת שזה הענף הכלכלי השני אחרי

התעשיה, שמכניס מטבע זר למדינת ישראל, ועליו צריך לשמור, ואסור

לנו לתת לענף הזה לקרוס. גם בתקופת המשבר הזאת, חייבים לנקוט

בצעדים האלה, בכדי שיוכל הענף להתאושש מהר כאשר המשבר הזה יחלוף,

ושלא יחלוף זמן ארוך עד שענף התיירות יתחיל לקלוט תיירים חדשים.



אנחנו בהחלט תומכים באותם הצעדים שמנה שר התיירות. ואני רוצה

להדגיש, שקודם כל, למשך תקופת המשבר הזאת, חייבים לעודד את תיירות

הפנים, וחייבים לנקוט מספר צעדים שיאפשרו אותה. קודם כל, הורדת

המחירים בחבילות התיירות שמכינים, יכולה לסייע במידה מסויימת. אבל

אנחנו ממליצים מאוד שצריך לקיים את אותו ההסכם שנחתם עם משרד

האוצר ועם ההסתדרות. ויכול להיות שזה יתן גם עידוד מסויים לאותם

העובדים לצאת לחופשה בחורף, דבר שנוהגים לעשותו תמיד רק בקיץ, ואז

מציפים את בתי המלון ומקומות אחרים, בעוד שבחורף אפשר גם לאזן את

הדבר הזה, ולתת גם פיתרונות לבתי המלון. אני מברכת על הצעתו של מר

גדעון בן-ישראל, על כך שההסתדרות מוכנה לסייע שיוקם מטה משותף,

בכדי לעודד פועלים ועובדים לצאת לחופשות בתקופת החורף ובתקופה

הזאת של המשבר.

אני מחייבת את הענין הזה של השתתפות בדמי האבטלה, בתקופה של

ההכשרה המקצועית, או ימי העיון, או הקורסים, או ההשתלמות הזאת,

כפי שאתם קוראים לה, לתקופה של 6 חודשים בשלב זה, וניראה כיצד

העניינים יתפתחו, יצטרכו לטפל בצורה יעילה בתקופת ההכשרה הזאת או

בן תקופת ההשתלמות, ואם אפשר גם להקיף מספר יותר גדול של אנשים,

בכדי שאלה שמתכוונים להשאירם לאחר תום המשבר ישארו במקום העבודה.

ההשתלמות הזאת חשובה מאוד-מאוד לחיזוקו של הענף וליידע שמתווסף

לו. ההשקעה הזאת מחזירה את עצמה תוך כדי העבודה, כי העובדים יהיו

יותר מנוסים ויותר מיומנים.

אני חושבת שלא כל העובדים שעבדו בענף יחזרו לעבודה, כיוון שיצטרכו

עובדים נוספים לאלה שהם עובדים קבועים, יש מקום להתחיל לעשות

הכשרה מקצועית לעולים חדשים, בכדי שיוכלו לתפוס את מקומם בעבודה

בבתי המלון. התרענו כל הזמן על כך שבתי המלון מעסיקים עובדים

מהשטחים, בשיעורים די גדולים, כי זה היה למורת רוחינו. אבל כל
הזמן אמרו
יהודים אינם רוצים לעבוד בבתי מלון. חייבים ליצור

אווירה קצת אחרת בעבודה בבתי המלון, ואני בטוחה שע"י ההכשרה

המקצועית שתינתן - והעליה החדשה הזאת איננה כל כך בררנית כפי שבכל

זאת מתארים אותה - יילכו הרבה מהם להכשיר את עצמם למקצועות השונים

בעבודה בבתי המלון, וזה דבר חשוב מאוד.

אנחנו תומכים בתביעה הזאת, ואני מקווה שהאוצר, התאחדות בתי המלון,

גורמים אחרים והעיריות, אכן ייענו לתביעה זאת שאנחנו תומכים בה

מאוד, לדחות את התשלומים, הן של הארנונות, והן של סכומים שחייבים

בתי המלון לאוצר או להתאחדות בתי המלון או לגורמים אחרים, לתקופה

נוספת, בכדי לא להכביד עליהם ולא להביא לסגירת בית מלון זה או

אחר, כיוון שאיננו יכול לעמוד בתשלומים.

אני מתנגדת להצעה שהציע ח"כ פורז, ששר התיירות יפנה למשרד החינוך

לשחרר תלמידים מלומדים. אסור לנו לעשות דבר כזה בשום פנים ואופן,

לשחרר תלמידים שייצאו לחופשות. היו להם מספיק חופשות במשך הקיץ,

בחנוכה יש חופשה, בסוכות יש שבוע חופשה, שלושה שבועות בפסח,

פורים, יש מספיק חגים לעם ישראל.

הצעה נוספת שאותה הציע נציג מורי הדרך, ואני מבקשת מכבוד השר לקחת

אותה ברצינות ולהתייחס אליה, היא שאותם המטיילים הישראלים, תיירות

הפנים, בשעה שיעשו טיולים ליומיים או משהו כזה, שיקחו גם מורה



דרך. עפ"י רוב, כשנוסעים באוטובוס במשך שעתיים או שלוש שעות אין

מי שיסביר מהם המקומות, אלא נוסעים ורק מסתכלים על הנוף היפה. אבל

כאן, תוך כדי הנסיעה, אפשר ללמוד הרבה מאוד דברים, במידה שיש מורה

דרך שיסביר. ואפשר לנצל את התקופה הזאת להעסקת מורי הדרך, בכדי

שלא יהיו מובטלים ולא יהיו מחוסרי עבודה.

אני בטוחה שהדרך שהלכת בה יחד עם התאחדות בתי המלון, יחד עם כל

הגורמים ויחד עם ההסתדרות היא חיובית מאוד. צריך להמשיך בה בשיתוף

פעולה הדוק עם האוצר שמגלה הבנה ואוזן קשבת לשמור על התשתית

ולשמור על הקיים. ונקווה שנצא למרחב, ותמשיך לתת את אותה התנופה

שנתת בשנה האחרונה לענף התיירות שזה ענף חשוב וכולנו מצווים לשמור

עליו.

(ב) סעיף תקנות

תקנות שירותי תיירות, מורי דרך, תיקון מס' 2, התשנ"א-1990.

ע. קדמי; אנחנו הבאנו לפני הוועדה את תקנות

שירותי התיירות, מורי דרך, תיקון

מסי 2, תשנ"א-1990, לאישורה של ועדת הכלכלה.
עיקרי התקנות המוצעות הם שניים
עיקרון אחד, שתיקבע בתקנות הוראה

אחת, המחייבת סוכנויות להעסיק מורי דרך בעלי רשיון בלבד. והעיקרון

השני הוא, שרשיון מורי הדרך שהיום תוקפו הוא לשנה אחת, יהיה

לשנתיים.

המטרה של התקנות האלה היא כפולה. לגבי העיקר הראשון, כיום מי

שמארגן סיורים, חובה עליו לקחת מורה דרך שילווה את הסיור, הדבר

מעוגן ברשיון הסוכנות, דהיינו, חובה עליו עפ"י רשיון הסוכנות,

הדבר איננו מעוגן בתקנות. אנחנו חושבים שיש מן הצורך לעגן את זה

כחובה בתקנות, ולאו דווקא בהוראות שברשיון, שמי שאינו מקיים אותן

מפר את התקנות.

ולענין השני, רשיון מורי הדרך היום הוא בתוקף לשנה אחת, אנחנו

חושבים שאם הוא יהיה לשנתיים, השינוי הזה יביא לחסכון מינהלי,

לייעול בעבודתה של הרשות המוסמכת במשרד התיירות ויקטין את הטירדה

למורי הדרך, הכרוכה בחידוש הרשיון אחת לשנה. מן הראוי להזכיר רק

שמורה הדרך מחוייב אחת לשנה לעשות השתלמות, ולעתים יש להם בעיה עם

העניין הזה. אם נחייב אותו בשתי השתלמויות בשנתיים, זה יקל עליו

ויקל על כל המערכת.

במסגרת זאת, קיבלנו את התגובות מהגורמים המתאימים והנוגעים בדבר.

הממונה על חקיקת המשנה במשרד המשפטים אישרה את נוסח התיקון המוצע,

וכמתחייב אנחנו קיבלנו את אישור ועדת האגרות הבינמשרדית, אשר

אישרה את השינוי ואת סכום האגרה החדש. צירפנו את אישורה של הוועדה

הבינמשרדית לכך, ונציג ארגון מורי הדרך הנמצא כאן איתנו, תומך

והמליץ בעצמו על השינוי המוצע, ולכן אנחנו פונים לוועדה בבקשה

לאשר את התקנות, ועם אישור התקנות יחתום שר התיירות על התקנות,

והן תיכנסנה לתוקף ב-1 בינואר 1991.
פ. עמרני
יש לי הערה. הוא אומר שהתקנות

יחייבו מדריכים עד סוף ניו-יורק.

לי יש בעיה שאני נתקל בה יום-יום, והיא, מארגני הטיולים הפרטיים,

לאו דווקא בתי ספר, אלא מארגני טיולים פרטיים, אשר סוחטים כספים

מהציבור בשכונות, ועוברים מבית-לבית, אין לכם שום התחייבות כלפי

הלקוחות, או להסיע אותם, כמו שאת אומרת, מראההם מראים את הכבישים

ובזה זה נגמר.

היו"ר - ש. ארבלי אלמוזלינו? מורי דרך שהם בלתי מוסמכים?

פ. עמרני; לא בכלל, הם אינם לוקחים מורי

דרך, הם אינם סוכניות מוסמכות. אני

יכול היום לשכור אוטובוס, לארגן קבוצת מטיילים ולצאת אותם.
ע. קדמי
מי שמארגן סיור, ואין לו רשיון של

סוכנות, דהיינו סוכנות לנסיעות או

משרד לתיור, או סוכנות נופש ותיירות פנים, הוא עובר על החוק. לא

בחקיקה הזאת, בחקיקה אחרת, בצו אחר, בצו נפרד, ומטופל באופן נפרד.

התיקון הזה בא להחיל חובה על מי שיש לו רשיון לקחת מורה דרך

מוסמך. כך שזה בעצם פן אחר של הבעיה, שהוא מטופל באופן ניפרד.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש עוד הערות? מר זיסבלט, יש לך

הערות מטעם משרד המשפטים?

מר זיסבלט; לא. כפי שנאמר, הענין נבדק ע"י

המשרד.

היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה לשאול בעניין האגרה. למה

מיועדת האגרה הזאת? לכיסוי הרצאות?

למה?

ע. קדמי; האגרה הזאת נקבעה, למעשה ע"י ועדת

האגרות הבינמשרדית, כאשר הדרישה של

ועדת האגרות הבינמשרדית, בזמנו היתה לשלם עבורה פי 3 מאשר האגרה

הזאת, ואנחנו ביקשנו להפחית אותה ולהוריד אותה, ובסופו של דבר

הורדנו אותה עד לסכום של 80 שקלים לשנתיים. או 40 שקל לשנה אחת.

האגרות של מורי הדרך הן מן הנמוכות ביותר בענף התיירות, כאשר

סוכני הנסיעות,
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, אני לא מתנגדת שתהיה אגרה, אבל

למה מיועדות ההכנסות האלה? הן

הולכות לאוצר?

ע. קדמי; הן הולכות לאוצר. אנחנו ביקשנו

שדווקא הן תיכנסנה ותהיינה

מיועדות, אבל האוצר מתנגד לכך. אבל האגרות האלו אמורות לכסות את

המנגנון הפועל כיום ברישוי של מורי הדרך, ואנחנו מדברים על 4,000

מורי דרך, ארגון ההשתלמויות שלהם, חידוש הרשיון, וזה כולל כבר את

הרשיון עצמו, המונפק למורה הדרך, והוא איננו צריך לשלם בשבילו

בניפרד. למרות שגם לי יש עלות, המשרד משלם את זה מתקציבו, הם רק



שולחים לנו את התמונה, ואנחנו מממנים את זה ושולחים לו את זה

הביתה והוא מקבלו מאיתנו בדואר שוטף.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
ז"א ההכנסה הולכת לאוצר, וההוצאה

היא של משרד התיירות.

ע. קדמי; ההוצאה היא של משרד התיירות. אם

היתה האגרה מיועדת למשרד התיירות,

יכול להיות שהיינו בונים את זה אחרת.

ש. בראל; אני חושב שבענין הזה נעשה לנו

עוול. כאגודת מורי דרך היינו

צריכים לקבל מקודם מוצע על הכוונה להעלות את האגרה ל-80 שקל, לא

נאמר לנו בשום מקום שהדבר הזה עומד להשתנות. אני חושב שלאור המצב

הקשה ששמענו עליו היום, היתה צריכה לבוא בדיוק פעולה הפוכה, היו
צריכים להגיד
א - אנחנו חוסכים כיום בהוצאות, משום שהופכים את

תוקף הרשיון לשנתיים, וזאת היתה המטרה. שנית, לאור המצב הקשה

בתיירות, אנחנו מורידים את האגרה מה-24 שקל שעומדת היום ל-10 או

12 שקל בשנה. ובנוסף אנחנו משלמים כ-26 שקל עבור כל יום השתלמות,

אם יש יומיים משלמים יותר כמובן, והדברים האלה, כמובן כל ההוצאות

של ההשתלמות הן בדרך כלל,
היו"ר " ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי מכסה?
ש. בראל
מכסים ממה שמשלמים מורי הדרך

שחייבים לבוא להשתלמות הזאת, זה לא

ענין של רצון טוב. מורי הדרך משלמים. הדבר הזה נוגד כל הגיון. אני

משתומם מאוד שהדבר הזה הובא בצורה כזאת.
צ. לירן
קודם כל אני רוצה להזכיר לשמואל

בראל, שהחקיקה לא נעשתה לימים

טרופים אלה, אלא החקיקה היא כללית, והאגרה ששולמה לשנה, פשוט

הוכפלה לשנתיים, והכפל נעשה בצורה פשוטה מאוד, ולא אמרנו שבעוד

שנה נחשוב על הגדלת האגרה, אלא פשוט במקום 40, 80 שקלים.

לגבי הנושא של ההשתלמויות והתשלום עבורן: התשלום שנקבע בסופו של

דבר הוא תשלום מינימלי, 26 שקלים ליום השתלמות, כולל אוטובוס,

כולל כל הסיור כולו, כולל מדריך שהוא פרופסור באחת האוניברסיטאות

ומומחה לאותו נושא, וכיו"ב. אני חושב שתשלום עבור יום שלם שעומד

על 26 שקלים הוא בהחלט סכום שלא רק מתקבל על הדעת, אלא מעבר

למתקבל על הדעת.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לשאול, האם מורה דרך חייב

כל שנה לחדש את הרשיון שלו, עפ"י

ההצעה שלכם. למה הוא צריך לחדש?
ע. קדמי
הוא חייב לחדש את זה עפ"י החוק,

וחייב גם בהשתלמות אחת לשנה, ואם

לא ישתלם, ואם לא ייחדש את הרשיון, למעשה הוא עובד ללא רשיון.

לכן אנחנו היום רוצים להקל על מורי הדרך, כדי שלא יצטרכו לבוא כל

שנה לחדש את הרשיון, או לפנות אלינו שנפנה אליו, אלא שיעשה את זה



אחת לשנתיים, ובמקום השתלמות אחת כל שנה יעשה שתי השתלמויות

בשנתיים. וכך הוא יכול לפרוס את זה למשך שנתיים.
ש. בראל
80 שקלים במצב של היום, זה הרבה

מאוד למורה הדרך, שצריך לשלם את

האגרה.
ע. קדמי
גבירתי היו"ר, האגרה בשטחים למורי

הדרך, עומדת על 360 שקל לשנה.

האגרה של מומחה לנסיעות בין אם הוא עובד ובין אם איננו עובד, כדי

לחדש את רשיונו, עומדת היום על למעלה מ-180 שקלים לשנה. ואנחנו

מדברים כאן בעצם על האגרה הנמוכה ביותר. ועדת האגרות הממשלתית, לא

תאשר לנו, אם התקנות האלה לא תאושרנה כפי שהן, לא יהיה לנו אישור

כלל, זה אומר שאנחנו חוזרים למצב הקודם של 40 שקל לשנה, במקום 34

שקלים היום, בשנה הבאה החל מה-1 בינואר.
מ. חושן
הנוסח המשפטי הוא שזה עד ל-31

לדצמבר של השנה שבאה אחריו, הכוונה

היא לשנתיים. ז"א, אם הם מקבלים בינואר, פברואר, מרץ וכוי, הרשיון

הוא עד סוף דצמבר של השנה שלאחריו. זאת ההגדרה המשפטית. זה מוכתב

ע"י משרד המשפטים. ההסבר הפשוט לניסוח הזה נובע מכך שאי אפשר

לומר שנתיים, או 24 חודש, זה לכל היותר 24 חודש. אנחנו מוציאים

רשיון פעם בשנה בדצמבר או בינואר, יש מישהו שמתחיל את הפעילות

שלו,

היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; מיום הוצאת הרשיון.
מ. חושן
לא, אי אפשר, גבירתי, זה חד פעמי.

אי אפשר שהמשרד יתאים את עצמו אל

כל מורה דרך שפתאום גומר קורס בפברואר או במרץ או באפריל או במאי,

ויתחיל אז להנפיק לו רשיון, משום שזה נעשה עם המחשב, בצורה

מרוכזת.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינר
לא חשוב מתי הם קיבלו את הרשיון

במשך השנה, כי תוקף כולם יהיה

בדצמבר לשנה, אמנם לא כולם יהיו לשנתיים, חלק יכול להיות בתוקף

לשנה וחצי, וחלק יכול להיות לשנה ושלושה חודשים, אפילו שנה. למה

צריך לעשות את זה? למה זה צריך להיות ככה?
ע. קדמי
הקורסים שמתבצעים, מתבצעים בסמוך

לחודשי מתן הרשיון. אבל גם אם קורה

ומישהו צריך לחדש את רשיונו בנובמבר או באוקטובר, אנחנו לא נחייב

אותו על שנתיים וחצי, או תקופה כפולה, אלא הוא מקבל רשיון זמני עד

ינואר, וב-1 בינואר, הוא מקבל את הרשיון התקני. כך שהוא למעשה

נהנה במשך תקופה של מספר חודשים, מבלי לשלם אגרה. כך שאנחנו

מפעילים את שיקול הדעת בענין הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ויהיו כאלה שיגמרו בנובמבר או

בדצמבר, והם כבר בדצמבר שנה הבאה

יצטרכו לחדש בעצמם את הרשיון, לפי הניסוח הזה.
ע. קדמי
לא גבירתי, אם הוא יחדש את זה

בנובמבר או בדצמבר, הוא לא משלם

אגרה עבור החודשיים האלה, הוא מקבל רשיון זמני, וב-1 בינואר הוא

מקבל את הרשיון הקבוע, ושם הוא משלם את האגרה שלו.
י. צידון
בעידן המחשב שיקול הדעת היה אומר

שזה יהיה כמו לטייס מסחרי. טייס

מסחרי חייב לעבור את המבחנים שלו מידי שנה, והרשיון שלו מתחיל

כשהוא מתחיל, ונגמר כשהוא נגמר.
ע. קדמי
הרשיונות של התיירות כולם בנויים

עפ"י אותה מתכונת, הם מתחדשים ב-1

בינואר לכלל בעלי הרשיונות, שזה סוכני הנסיעות, המומחים לנסיעות,

הפקידים המורשים, מורי הדרך והאחרים. כולם מתחדשים ב-1 בינואר.

זה המבנה, וזה טוב מאוד, משום שזה נותן לנו את האפשרות לבדוק את

זה בקלות רבה יותר, ואנחנו, כמו שאמרנו, מפעילים את שיקול הדעת

ללא חיים קלים, כי אחרת,

י. צידון; אני מבקש להעיר הערה אחת לאנשי

הממשלה. הייתי לפני כמה ימים

במרכז ההשקעות. התקשר אדם שמעונין להשקיע. אומרת הפקידה: מר זה

וזה איננו, הוא יבוא כך וכך, ואז נקבע לך מועד כשהוא יוכל
להתפנות. אמרתי לפקידה
את טועה. את רצה אחריו. אז נתאם זמן

לנוחיותך. תחשבו על זה פעם אחת, מוכרחים לשנות את הנוהג הזה

מהבירוקרטיה שלנו.
ע. קדמי
הרשיונות הקרובים אמורים להתחדש

ב-ג בינואר. אם התקנות האלה

תאושרנה כפי שהן, הרשיונות הקרובים שיינתנו ב-1 לינואר, יהיו

לשנתיים. אם התקנות לא תאושרנה, הרשיונות שיינתנו ב-1 לינואר יהיו

בתוקף לשנה אחת, ואז בשנה הבאה, אלוהים גדול, נראה איך נפתור את

הבעיה וכן הלאה.

לכן אני מציע לקבל את התקנות כפי שהן, לאשר אותן. אם יש הצעה אחרת

לארגון מורי הדרך, שיבואו בפנינו ואנחנו נדון בזה במהלך השנתיים.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, אני מציעה. זה איננו מוצדק כל

שנה, ומורה הדרך צריך לחדש רשיון.

פעם בשנתיים בבקשה. אבל זה לא יוצא פעם בשנתיים לכולם. יוצא גם

שנה וחודש.
מ. חושן
99.9 אחוז ממורי הדרך מקבלים לשנה

נוסח, כי אם היו אומרים שנתיים, זה

לא מדוייק, לכן חייבים לנסח את זה בצורה זאת של עד 31 בדצמבר.

בפועל, מאז ומתמיד מורי הדרך קיבלו ב-1 לינואר, למשל. כך שאנחנו

פשוט מנפיקים להם רשיון, במקום לשנה - לשנתיים. כל מורי הדרך

מקבלים רשיון לשנתיים. רק נתתי דוגמא שיכול להיות איזה מורה דרך

חדש שפתאום יקבל במרץ, וזה בטל בשישים, כל מורי הדרך מקבלים ב-1

לינואר. ועכשיו, ב-31 בדצמבר, אם לא ננפיק להם, אין להם רשיון.

אנחנו הולכים להנפיק עכשיו במקום לשנה, לשנתיים, לכל ציבור מורי



הדרך. המקרים הבודדים שהבאתי לדוגמא, הם כדי להסביר, שזו הסיבה

לנוסח החוק.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה שזה יבוא לידי ביטוי.

מ. חושן; זה בא לידי ביטוי, המשפטנים של

משרד המשפטים ניסחו את זה לשנתיים,

לא אנחנו המצאנו אותו. החקיקה צריכה להיות מאושרת.

ע. קדמי; כך הנוסח הזה מופיע כחוט השני בכל

חקיקת התיירות, וגם בחקיקה אחרת.

רק להזכירכם שבחקיקה שלאחרונה אושרה ע"י ועדת הכלכלה של הכנסת,

דהיינו תקנות מלווי הקבוצות לחו"ל, זה בדיוק היה הנוסח, הנוסח הוא

זהה לנוסח הזה, ואין לנו שום בעיה שם, למרות העובדה ששם קיבלו את

הרשיונות רק לאחרונה, ואלה הרשיונות הזמניים. ברגע שכולם נכנסים

לתוך המסלול, מחדשים לכולם את הרשיונות לשנתיים ואין לנו עם זה

שום בעיה. כאן יעידו חברי הארגון, האם היתה למישהו איזושהי בעיה

שהוא קיבל רשיון ל-11 חודש, והוא נאלץ לשלם לשנתיים? לא, לא היה

דבר כזה. גם אם לרשיונו היה תוקף ל-13 חודש, הוא שילם לשנה אחת.

גם אם זה ל-14 חודש, הוא שילם לשנה אחת. כך שאין כאן בעיה של

האגרה ואין בעיה של התקופה. הוא דווקא יוצא נשכר מהעניין, כי אחרת

הוא היה צריך לשלם פעמיים.
צ. לירן
הבקשה היא לשנתיים. הוא יקבל את זה

בינואר 1991 עד ה-31 בדצמבר 1992.

זה קל גם לנו, מבחינת הדרישה שמורי הדרך צריכים להיות מורי דרך

מוסמכים, ולפקח בשטח שיהיו מורי דרך בעלי רישיון תקף שעליו
מצויינות השנים שאומרות
92-91, ושזה לא יהיה כמו אצל הטייסים

מאוגוסט עד אוגוסט, שאז צריכים לברר האם הרשיון של הנבדק תקף

בספטמבר, או איננו תקף בספטמבר וכוי.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
באותו היום מחדשים לכולם? לכל

מורי הדרך, באותו היום?

צ. לירן; כן. אבל זה טוב לביקורת בשטח.

המבקר בא ורואה אם הרשיון של מורה

הדרך תקף ל-92-91, עכשיו הוא בתוקף לשנת 90, נאמר לשנה אחת, ומייד
אפשר לראות
אם זה מורה דרך מוסמך עם רשיון בר תוקף.

היו"ר " ש. ארבלי-אלמוזלינו; ועל הרשיון הזמני לא משלמים?

צ. לירן; לא.

היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש כאן הצעה ליועץ המשפטי שלנו.

מר ענבר, בבקשה, בוא תציע לנו את

ההצעה.

צ. ענבר; ענין החידוש במועד אחיד, ניראה לי

בהחלט כדבר חשוב, נוח ומועיל. אלא

מה, יש גם הצדקה לזה, שמי שמחדשים לו רק לשנה וחודש, לא ישלם את



אותם 80 שקל. אז אני הייתי מציע, להוסיף פה בתקנה 12 לתקנות
העיקריות עוד תקנת משנה, ולהגיד
בעד מתן רשיון או חידושו לתקופה

שהיא פחותה משנתיים, תשולם אגרה בשיעור יחסי.
ע. קדמי
אני לא חושב שזה כדאי למורי הדרך,

אבל מבחינתנו זה מקובל. כפי

שאמרתי, ממורה דרך האמור לקבל רשיון ל-4 חודשים או 3 חודשים, אין

גובים אגרה כלל, אלא הוא מקבל רשיון זמני. כשמגיע מועד הרשיון

בינואר, הוא משלם אגרה לשנתיים. אם נקבל את הצעתך, הוא יצטרך לשלם

את האגרה ל-4 חודשים, ואז הוא יצטרך גם ללכת לבנק הדואר ולחזור

אליהם וללכת. אין לנו מקרים כאלה של שנה וחודש, שנה וחודשיים, כי

כל 4,000 מורי הדרך שישנם, מתחדשים רשיונותיהם ב-1 בינואר. מורי

הדרך המצטרפים מסיימים קורס אחד בלבד של בית ספר לתיירות, וגם הם

מצטרפים במועד אחד, שגם הוא חל ב-1 בינואר. כך שאין לנו בעיה

מבחינה זאת. זה לא כמו רשיון נהיגה, שכל אחד הולך בזמנו החופשי,

עובר טסט ומקבל את הרשיון, האחד ב-1 בינואר, האחד ב-1 לאפריל,

והאחד ביוני.

צ. ענבר! אבל, אם הם מקבלים ב-1 בינואר, אז

הם ישר מקבלים לשנתיים. ואז חלה

עליהם האגרה של 80 שקלים. מתי מקבלים רשיון לתקופה קצרה יותר?

ע. קדמי; אלה מקרים בודדים שבבודדים, אם הם

סיימו קורס, לדוגמא באוקטובר. הם

מקבלים רשיון זמני ל-3 חודשים עד ינואר, ללא תשלום.

צ. ענבר; בסדר. אבל לפי דבריך, לגבי תוקפו

של רשיון, ההצעה שלי אינה מונעת את

זה שתנפיקו ל-3 חודשים. הרי פה אתה אומר ישר שנה ושלושה חודשים,

ואתה אומר לפי זה, שזה לשנתיים.

ע. קדמי! לא. מינואר עד ל-31 בדצמבר בשנה

שלאחריה.

צ. ענבר; לא. אינך אומר זאת, אתה אומר: עד

ה- 31 בדצמבר של השנה שלאחר שנת

נתינתו. אם הוא קיבל באוקטובר 90, אז הוא מקבל רשיון עד 31

בדצמבר 91 לפי זה.

ע. קדמי; לא. יש לנו סעיף ניפרד בתקנות

שאומר שניתן לתת רשיון זמני. אז

הוא מקבל רשיון זמני באוקטובר עד לינואר, שעבורו הוא לא משלם,

ובינואר הוא מקבל רשיון קבוע לשנתיים, כשהוא משלם עבורו.

היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו; תכתוב רשיון קבוע, ועד למתן רשיון

קבוע זה 80 שקלים. ז"א, הרשיון

הזמני משוחרר.
ע.קדמי
אין לי בעיה, אני מוכן לתאם עם

היועץ המשפטי של הוועדה את התיקון

הזה, הנוסף.
י. צידון
אני מתנגד באופן עקרוני לעניין הזה

של רגימנטציה. אם באמת רובם ככולם

גומרים את ההשתלמות בדצמבר והרשיון הוא מינואר, בסדר, זה מקובל

עלי. אינני רוצה לתלות את זה בכלל ולהתנות את זה. אם אני נותן

למישהו רשיון זמני של ל- 6 חודשים, נמצאת המדינה מקופחת, כי הוא

לא שילם בעד זה, מתוך הנחה שתשלום האגרה סביר והכרחי וכוי, כי

אחרת לא היה צריך לגבות אגרה. אני רוצה שהעסק הזה בעידן המחשב,

יסודר כך שאדם שגומר קורס מקבל רשיון ומשלם אגרה לשנתיים, בלי שום

עניינים של רשיון מינואר, וכך הלאה. זאת פשוט מיגבלה, זה אילוץ

ביורוקראטי, שאינני מוצא שיש לו צידוק בעידן המחשב. אדם גומר

קורס, משלם את האגרה לשנתיים, ומקבל לשנתיים את הרשיון, והמחשב

יעורר את תשומת הלב ויחדשו. אינני רואה שום סיבה לכך, כי הממשלה

יוצאת מפסידה מזה, ואינני רואה מדוע אני צריך להצמיד את הרשיון

החל מה-1 בינואר דווקא.
ע. קדמי
מה מפריע לך אם הוא ישלם רק אגרה

יחסית?
י. צידון
אני אגיד לך מה מפריע לי. מפריעה

לי המחשבה שאם אדם גומר באוקטובר

או באוגוסט, הוא מקבל רשיון זמני, וכתוב שזה רשיון זמני. ובינתיים

הממשלה מפסידה מזה שוב, מתוך הנחה שיש צידוק באגרה, הממשלה

מפסידה את דמי האגרה הזאת לחצי שנה, לשלושה חודשים, לשבעה חודשים

וכוי. לאחר מכן, יש תאריך נוסף להוצאת אגרה, גם זה עולה כסף

למדינה.

צ. ענבר; בסדר. אני בעד רשיון אחד. אם מורה

הדרך גמר את ההשתלמות באוקטובר,

הוא יקבל רשיון אחד לשנה ושלושה חודשים, עד ה-31 בדצמבר של השנה

הבאה, וישלם אגרה, במקום 80 שקלים, הוא ישלם רק 50 או 60 שקלים על

רשיון לשנה ורבע. ההצעה שלי אינה מקפחת אותו מבחינה כספית. וגם

אינה מקפחת את המדינה מבחינת דמי האגרה, ומספקת להם את הנוחיות של

חידוש בבת אחת. אני חושב שזה פותר את כל הבעיות האלה.
ש. בראל
אני מבקש להצטרף להצעתו של ח"כ

צידון. אני חושב שיש הגיון רב במה

שאמר כרגע, והדבר הזה נועד דווקא להקל על מהלך הפעולות של משרד

התיירות, הרעיון צריך להיות פשוט. ברור שאם אתה כותב שם ברשיון,

שתוקפו הוא מה-1 בפברואר 1990 ועד 1 בפברואר 1992. מספיק שאתה
כותב שם
בתוקף עד תאריך 1 בפברואר 1992. ובאותו הרגע שחבר צריך

לחדש את הרשיון, הוא שולח את הרשיון לחידוש, כמו שנעשה עם רשיונות

הנהיגה, ומחדשים לו את הרשיון, ואז אין כל לחץ על משרד התיירות,

שבבת אחת צריך לחדש 4,000 רשיונות. זה הדבר הראשון. הדבר השני, אף

הוא פותר את בעית התשלום. מורה הדרך משלם לשנתיים. לגבי התשלום

עצמו, דעתי היא שהתשלום הזה צריך להיות מקוזז, ואפילו אם זה מגיע

לפי החישובים ההגיוניים, עם התוספת ועם הכל, ל-80 שקל לשנתיים,



לאור המצב הנוכחי חייבים לקצצו לחצי, ולהגיע מקסימום ל-40 שקל.
צ. לירך
אני רוצה לומר בקצרה: א - מדובר

כאן על אותם 4,500 מורי דרך

שקיימים בצנרת כרגע, ומדובר על חידוש קבוע של הרשיון מ-1 בינואר

עד 31 בדצמבר של השנה שלאוחר מכן, לשנתיים. על מה בעצם מדובר?

מדובר על כ- 120-100 בוגרים של קורסים, שיגמרו לדוגמא באוקטובר

91, ואיתם יש לנו בעיה. אני, לפחות חושב, שהצעתו של היועץ המשפטי

בהחלט טובה, שכדאי אולי לחשוב על סכום יחסי שאותו ניגבה, בכדי

שהמדינה לא תצא ניזוקה ממנו. ואולי סעיף נוסף, אני רוצה גם להזכיר

לכולם למה נועדו הרשיונות, ועל זה התריע החבר שמואל בראל, והדבר
הוזכר בסקירתו של השר
הרשיונות נועדו למנוע העסקתם של מורי דרך,

או של אנשים, שאינם מוסמכים. אם יש לנו יחידות ביקורת, שהן במילא

מצומצמות ויש להן הרבה דברים לעשות. ואם נתחיל לבדוק בציציות

ולחפש מפברואר 90 עד פברואר 92, לא נסגור עניין. בקיצור, אני מציע

להשאיר את הדברים לשנתיים, ולהקל על אותם בוגרי קורסים שצריכים

רשיונות לתקופה קצרה יחסית, ומאוחר יותר ייכנסו למעגל הרגיל.
צ. ענבר
רציתי רק לדעת, כיוון שבתקנות לא

מצאתי שום התייחסות לרשיון ארעי,

מצאתי רק התייחסות לרשיון ארצי, מחוזי, מקומי. בתקנות יש רשיון

ארעי?
ע. קדמי
לא. אבל את הצעתו של היועץ המשפטי

אני מוכן לקבל.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
זו הצעה אחת. אני מציעה שתבחנו גם

את ההצעה השניה, ומר ענבר יתרגם מה
שאתם אומרים. אתם אומרים
ברשיון הזמני הוא לא משלם כלום, עד שהוא

מקבל את רשיון הקבע שלו. כשאתם נותנים לו רשיון קבע, הוא משלם,

ואז זה בתוקף לשנתיים מינואר ונכנס לרוטינה של פעם בשנתיים. פשוט

מאוד.
ע. קדמי
אנחנו עושים סערה בכוס מים, ואני

גם אסביר מדוע. הקורסים של בית

הספר לתיירות מסתיימים רובם ככולם בסוף השנה, כך שגם אם הקורס שלו

מסתיים באוקטובר, עד אשר מנפיקים למורה הדרך את הרשיון לוקח זמן,

ומגיעים לינואר, ולא יקרה מצב כזה.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
הצדק צריך להיראות גם לגבי אדם.
ע. קדמי
אם דובר פה על חיסכון, אני יכול

לומר שאין כאן חיסכון למדינה, אלא זה יוסיף בירוקרטיה וזה יוסיף

הוצאות. אבל אני מוכן לשבת עם היועץ המשפטי, ולנסח את התיקון של

תקנה 12 המוצעת, נוסיף סעיף משנה 3, שיפתור את הבעיה.
היו"ר - ש. ארבלי-אלמוזלינו
בבקשה, תדונו בשתי ההצעות ואנחנו

נקבל את ההמלצה שתגיעו אליה בשאלה

הזאת, והעיקר שבפיתרון שיתקבל הצדק גם ייעשה. אם העיקרון שעמדנו

עליו מקובל, נקבל בהחלט את נוסח ההצעות שתידחנה.



לכן אני מעמידה להצבעה לאישור את התקנות. תחילתן תהיה ב-1 בינואר

1991, ואת תוקפן לא כותבים.

מי בעד אישור התקנות? מי נגד? אין מתנגדים. התקנות אושרו. ואנחנו

מבקשים שתשבו עכשיו במקביל עם היועץ המשפטי של משרד המשפטים, ועם

היועץ המשפטי של משרד התיירות, ותנטחו לנו את ההצעה שאנחנו

עקרונית כבר קיבלנו אותה למעשה. תודה רבה לכם.

הישיבה הטתיימה בשעה 12:30

קוד המקור של הנתונים