ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 24/10/1990

תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 179

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', ה' בחשון התשנ''א, 24.10.1990, בשעה 9:05
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

י. צידון
מוזמנים
ע. שרגאי, ממונה על הצרכנות, משרד התעשיה והמסחר

ח. מרגליות, עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התעשיה והמסחר

ע. לבנון, מנכ"ל המועצה לצרכנות

י. קדמן, דייר, המועצת הלאומית לשלום הילד

ת. מורג, עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום

הילד

י. פלדמן, סמנכ"ל איגרד המפרסמים

א. כהן, חבר הנהלת איגוד המפרסמים

ב. מילר, עו"ד, היועצת המשפטית, הרשות להגנת הצרכן

א. טוקטלי, מנהל ערוץ 2

א. לנגרמן, האומבודסמן לילדים

מ. קוק, עו"ד, היועצת המשפטית, משרד הכלכלה והתכנון

א. בריק, עו"ד, היועץ המשפטי, משרד החינוך והתרבות

א. זיסבלט, עו"ד, משרד המשפטים
יועץ משפטי
צ. ענבר
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים). התש"ן - 1990



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על

סדר יומנו היום המשך הדיון בתקנות הגנת

הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים), התש"ן-1990. בזמן הפגרה קיימנו דיון

אחד בנושא הזה, כי ראיתי בו נושא חשוב ודחוף, ולא רציתי להתמהמה

בדיונים. עסקנו גם באישור התקנות שהוגשו לנו על-ידי משרד התעשיה

והמסחר, שהשקיע עבודה רבה בענין זה. אני מציינת בהערכה את עבודתו של מר

שרגאי ואת גישתו החמה והחיובית לנושא.

שמענו בישיבה הקודמת גורמים שונים, והיום נשלים את שמיעת הגורמים.

בעיקר נשמע נציגים של שני משרדים שלא הופיעו, והם משרד החינוך ומשרד

העבודה והרווחה, וכן את נציגי הערוץ השני. אני מציעה שנפתח בשמיעת דברי

נציג משרד החינוך, שיעיר את הערותיו בקשר לתקנות.

א. בריק; דברי יהיו מאוד קצרים, מפני שהמשרד שלנו היה

שותף להכנה של התקנות האלה במסגרת צוות שעסק

בתקנות וניסח אותן. היו דיונים די ארוכים בהשתתפות מומחים. מהמשרד שלנו

הופיעו באותן הישיבות ,נציגי המזכירות הפדגוגית של המשרד, נציגי השרות

הפסיכולוגי של המשרד, ואנחנו בדעה שהתקנות האלה מאוד דרושות. ואנחנו

מקווים שהן אכן יותקנו בהקדם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אין לכם הערות להוסיף או לגרוע.

א. בריק; כרגע אין לנו הערות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתם תומכים בכל מה שהוגש.

א. בריק; כן.

א. לנגרמו; אני יכול לדבר מנקודת הראות של פניות שבאות

אלינו, שהן אמנם בדרך כלל פניות של גופים

זרים, ולא תלונות של ילדים. קביעת התקנות נראית לנו מאוד חיונית, כי

אין לי בעצם היום תשובה לפונים אלי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה הן הפניות אליך?

א. לנגרמו; למשל, אם התפרסמה תמונה כזאת וכזאת במסגרת

של פרסומת, והיא עלולה כפרסומת אלימה וכד'.

אני לא זוכר בעל-פה את הדוגמאות. אני זוכר שפנו אלינו בקשר לדוגמא של

שני הילדים הקטנים בעלי הישבנים החשופים, והיה שם משהו בנוסח של "צבוט

אותי", או משהו מהסוג הזה. היו עוד תמונות מן הסוג הזה.

אני מאוד אשמח אם תהיינה תקנות, כי אז נוכל להגיש תלונות ולעשות את מה

שצריך לעשות.

ע. לבנון; כפי שאמר נציג משרד החינוך, מר עובדיה

שרגאי, בהכנתו את החומר, פנה לארגוני

הצרכנים, וקיבל את ההערות. ישבנו על החומר, ועד כמה שהיו לנו הערות,



העברנו אותן, וחלקן אכן נלקחו בחשבון. מה שנותר לנו הוא בהחלט לצפות

להוצאת התקנות האלה בהקדם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בישיבה הקודמת היתה הערה בקשר לגיל, הערה של

עו"ד בתיה מילר. אני מבקש אותה לחזור עליה.

ב. מילר; עיקר הטיעון שלי בישיבה הקודמת, וזה גם בא

לידי ביטוי בהכתבויות שהיו לנו פעם עם משרד

המסחר והתעשיה לגבי ניסוח התקנות האלה, הוא לגבי פרסומת לילדים עד גיל

7. לדעתנו היה מאוד חשוב לעשות הבחנה נוספת של הגילאים. בגיל הרך הזה,

הילד לא יכול בכלל להבחין בין מידע לבין פרסומת, הוא נתון מאוד לדברים

רגשיים. הכוונה במיוחד לפירסומת בטלביזיה. אני לא מדברת על עתונות, כי

אנחנו מניחים שבגיל הזה הם לא יודעים לקרוא, וגם אין כל כך הרבה פרסומת

בעתונים לגיל זה. הסכנה היא כמובן בפרסומת בטלביזיה וברדיו, שמיועדת

להיכנס, ולמעשה כבר אושרה בחוק על תשדירי פרסומת מסחרית בערוץ השני.

אני מניחה שזה גם יהיה בערוץ הראשון. אם יהיה שלב שאפשר עוד למנוע את

הדבר הזה, זה השלב הזה, הבעיה היא תמיד, שאם משהו כבר נכנס, מאוד קשה

להוציא אותו. ארה'יב, שממנה אנחנו לומדים את כל הדברים הטובים, אפשר

אולי ללמוד ממנה גם את הדברים שהנסיון בהם לא כל כך מוצלח. שם הדבר

השתרש כבר במשך עשרות שנים. זו תעשיית ענק. הדבר ידוע, ואני שלחתי קצת

חומר בכתובים להסביר זאת. ידוע שקיימות השפעות שליליות, למשל בכל מה

שקשור להרגלי תזונה לקויים. ברור ששם כל צד מסחרי מפרסם את הממתק שלו,

את הדבר שהוא מעוניין בהפצתו. וילד שרואה זאת, ברור שהוא חושב שזה מה

שצריך וזה מה שטוב. מה עוד, שלפעמים מפרסם את המוצר שחקן קולנוע או

איזה ספורטאי שנערץ עליו. זה גיל מאוד פגיע.

אני חושבת שאין מישהו שיכול לבוא ולהגיד, שיש משהו טוב בפרסומת לילד

הרך. כאן פונים אל הילד במקום לפנות אל ההורה. לילד ודאי שאין שום

שיקול דעת להבחין בין מה שטוב למה שלא טוב, ליתרונות ולחסרונות וכוי.

באחת הטיוטות הקודמות אכן היתה הבחנה כזאת, היה סעיף שבו נאמר במפורש,

שעד גיל 7 תאסר פרסומת לחלוטין, וזה מה שביקשנו.

אינני רואה קושי רב ליישם את זה הלכה למעשה, כי פה אולי מישהו יכול

לשאול איך אבחין. כפי שישנן תוכניות לילדים, שמיועדות לגיל מסויים, כך

גם זה יכול להיות. זה לא דבר ממש גבולי, אבל ידוע שיש תוכנית שמיועדת

לילדים עד גיל 3-4, או עד גיל 5-6. הפרסומות ודאי יהיו מלוות בתוכניות

האלה, בהתחלה או בסוף. בתכניות האלה רצוי שלא תשודר הפרסומת. אם ילד

צופה בפרסומת בשעה המאוחרת, שהיא פרסומת למבוגרים, על זה אין שליטה.

אבל צורת האיסור לא נראית לנו מסובכת, כאשר הכוונה היא ממש לאסור באותה

תוכנית ספציפית את הפרסומת בכלל. אין שום ספק שגם אם נטיל אלף ואחת

מיגבלות, אין כמו איסור מוחלט, וגם על זה כבר יש מסקנות. איזו פירסומת

לא מנצלת את התמימות של הילד? איזו פרסומת לא תגיד לילד שיבקש מההורים

לקנות כך וכך? זאת העמדה שלנו. לדעתנו זה הדבר החשוב ביותר בכל התקנות

הללו. אם הפירסומת באמת תיאסר, אני חושבת שעשינו משהו.

י. צידוו; קחי את הפרסומת "אמא, אני רוצה דני". בעיניך

זו פרסומת מסוכנת, או שזו פרסומת שיכולה

לעבור? כי בסיסית המזון הזה הוא מזון סביר. איזה קריטריונים יש לך!



ב. מילר; כל דבר זח גם ענין של מידה. אני מניחה

שלאכול דני אחרי חאוכל זח בסדר, אבל לאכול

את זח בבוקר, בצחרים ובערב במקום דברים אחרים, יכול לחיות שיש פח משחו

שחוא לא בסדר. אני חושבת שבנושא מזון חחורח צריך לחחליט מח טוב לילד.

י. צידוו; זאת אומרת, שאת חיית אוסרת את זח.

ב. מילר! אני חייתי אוסרת.

י. צידון; גם פרסומת שנשמעת בטון של ילדים מגיל 7.

ב. מילר; אם חיא מכוונת לילדים חאלח, בוודאי חיא לא

צריכח לחיות כלל. אני חושבת שלא צריך לפנות

לילד כאל צרכן. יש לו חורח אחראי עליו. חאם תלך לסופר, תרצח תקנח את

חדני, לא תרצח לא תקנח. אבל לא שחילד יבוא ויושפע ממח שנאמר.

ע. לבנון; אנחנו מדברים על פרסום, וכולנו חושבים באותו

רגע על אותח פרסומת בעתונות, וברדיו

ובטלביזיח. ישנח פרסומת שבכלל קשח לחגיע אליח, למשל פרסומות שבקלטות של

סרטים לילדים. בחצגות ימי חולדת, בחצגות בבתי-חספר, אנחנו צופים

בפרסומת שמגיעח ישירות לילדים.

א. בריק; אינני יודע עד כמח חתקנות חאלח צריכות

לכסות. אינני יודע אם אפשר לכסות את חדברים

עד חסוף. אני מבין שחתקנות חאלח חן חמקסימום שאפשר חיח לחגיע אליו

מבחינת חאפשרויות שתקנות יכולות לאסור. תמיד אני אומר, שיש גם דברים

שחחורים וחמורים צריכים לעשות. מאידך, יש עכשיו דיונים בינינו לבין

משרד חתעשיח וחמסחר לגבי פרסומות במוסדות חינוך, ואנחנו עוד לא ערוכים

לחלוטין בנושא חזח. זח נושא שעלח רק לאחרונח. אם חנושא חזח יחיח בשל,

ייתכן שחוא יובא על-ידי משרד חתעשיח וחמסחר לוועדח. אני מדבר כרגע על

פרסומות במוסדות חינוך.

י. צידון; אני מסכים שחיום חווידאו חוא מוסד חינוכי,

אם תרצח או לא תרצח.

א. כחו; בארח"ב חיתח חברת מחשבים שבאח למוסדות

חינוך, ואמרח לחם שמאחר שאין לחם תקציבים,

אין לחם כסף, חיא תמחשב לחם את כל חכיתות על חשבונח. חם לא רוצים שום

דבר, רק שיתנו לחם במסגרת תוכנית חלימוד שלחם, שבתחילת חסרט יחיו כמח

מילים על חחברח.

מח תעשח אתח כאשר לנגד עינינו עומד חחינוך של חילדים שלנו, וכאן יש

חברח שאומרת שחיא מוכנח לממן דבר שלכל חדעות חוא חיוביו

י. צידוו; לדעתי זח לגיטימי. אני אומר זאת, מכיוון

שבמקרח עסקתי בחינוך במחשבים. לחזיק זח לא

יכול. יכול לחיות שחילד בסופו של דבר ירצח אפל יותר מ-אי.בי.אמ. אני

מסכים אתך שיש בעיח בפרסומת. ישנם דברים שאני אישית לא רואח אותם



כמזיקים, ישנם דברים שאני מצטרף לרואים אותם כמזיקים. בכלל, אני רואת

את הלחצים שמחייבים אותי להביא מארה''ב מזוודה של נינג'ה לנכדים שלי,

וקשה להתנגד. הילד בן ה-5, שטפו לו את המוח עם הנינג'ה בווידאו ובכל

מיני דברים, ולא יעזור שום דבר - לא אופניים, ולא ציוד מחנאות, ולא שום

דבר אחר. אני לא איש חינוך, אינני יודע עד כמה זה מזיק או לא מזיק, אבל

אפריורי, אותי זה מרגיז. בנושא מחשבים, כשאתה עושה עבודה קונסטרוקטיבית

עם חברת אי.בי.אם. או אפל או עם מישהו אחר, אם הוא יקים מערכת חינוך

במחשבים - דבר שתורם לחינוך - והוא ירצה קצת להתפאר בנושא הזה - לא

איכפת לי.

א. כהו; עתונות, טלביזיה, אין להם תקומה ללא

פרסומת.

צ. ענבר; בהמשך לדברי ח"כ צידון. התקנות בהן עוסקת

הוועדה עתה, אלה לא תקנות שבאות לאסור תחרות

לא הוגנת בין מפרסמים, אלה תקנות שיש להן מטרה מכוונת, לגבי פרסומת שיש

בה להטעות קטין, לנצל ,את גילו, תמימותו וכוי. לכן אנחנו לא עוסקים בכל

מיני טריקים. אנחנו עוסקים בקטין, ולא בתחרות הבלתי הוגנת שיכולה

להיות.
א. כהו
אני טוען, שאם נניח נאסור על פרסום לקבוצת

גילאי 7, כל צינורות הפרסום, המדיה, שיש להם

מטרות מעבר לפרסום, לא תהיה להם תקומה ללא הפרסום שיממן אותם.

צ. ענבר; אנחנו לא יכולים לאסור פרסום עד גיל 7.

בתקנות אין סמכות לאסור פרסום.

ב. מילר; אני מבינה שכאן הטענה היא, שבעצם הפרסום

גורם לתוכניות ברמה יותר גבוהה. תקציב רשות

השידור לא ניזון רק מהדברים האלה, וזה אולי בניגוד למדינות אחרות. שם

כל המימון הוא מהפרסומת המסחרית, ואז באמת יכולה להישמע הטענה, שלולא

הפרסומת אי-אפשר לתת את התוכניות ברמה גבוהה. פה יש לנו מקורות

אחרים, יש לנו אגרות. עובדה היא שגם היום תוכניות הטלביזיה נחשבות

לבעלות רמה גבוהה ביותר.

א. כהו; ומי מממן אותן? תשדירי השרות.
א. טוקטלי
לנו נודע על התקנות האלה רק לפני 36 שעות,

ואני שמח שלפחות ניתנה לנו איזו שהיא

הזדמנות קצרה לפני כן להכיר את הנושא. מעבר לענין הפרוצדורלי, שלא הוא

המרכזי, אני חושב שיש פה בעיה בתפיסה של מי שטיפל בנושא הזה, ואני מבין

שהנושא הזה כבר מטופל במשך מספר שנים.

לפי דעתי יש טעות בכך, שלא ניתנה תשומת הלב להבחנה בין סוגי פרסומת

שונים. צריך להבחין בין פרסומות בקלטות וידאו, לבין פרסומת ברדיו

ופרסומות בעתונות הכתובה, לבין פרסומת בטלביזיה. הפרסומת בטלביזיה היא

נושא מורכב ומסובך בפני עצמו, מאוד מסובך. הוזכרה כאן ארה"ב, אבל היא

דווקא לא הדוגמא הטוגה בהקשר הזה ללמוד ממנה, במקרה הזה דווקא התפתחה



מסורת של טיפול מאוד רציני ואחראי מן ההיבטים הציבוריים, תוך התייהטות

רצינית להיבטים המטחריים הכלכליים. באנגליה יש רשות ציבורית, שממלאת

תפקידים ציבוריים תוך מימון פרטי מסחרי מלא. שם יש מערכת שלמה של כללים

והוראות, איך להתייחס לנושא של פרסומת בטלביזיה. אנחנו מתכוונים ללכת

בדיוק בדרך הזאת.

בחוק שלנו, שנכנס לתוקף בינואר השנה, יש פרק שלם שעוסק בפרסומת, ויש בו

סעיפים רבים. אחד הסעיפים המרכזיים שבו, סעיף 88 לחוק שלנו, מדבר על

כללים שצריך לקבוע בנושא של תשדירי פרסומת, ואני אתן כאן דוגמא למספר

הוראות שצריך לקחת בחשבון כאשר מדברים על פרסומת בטלביזיה:

(1) מתכונת של תשדירי פרסומת ודרך הצגתם.

(2) נושאי פרסום אסורים לשידור במסגרת פרסומת דרך כלל בנסיבות

מסויימות, או בשל היותם פוגעים בטעם הטוב או ברגשות הציבור.

(3) עיתויים של תשדירי הפרסומת במסגרת השידורים.

(4) משך הזמן המירבי לכל תשדיר כאמור.

(5) מרווח הזמן בין תשדירי פרסומת שונים תוך מגמה לשדר.

יש פה שורה ארוכה של הוראות. אקרא את שתי ההוראות הרלוונטיות לעניננו:

(1) הוראה מספר 8 אומרת: "סייגים בדבר פרסומת המכוונת לילדים, לרבות

דרך הצגתה ושעות שידורה.

(2) הוראה מספר 9 אומרת: סייגים בדבר השתתפות ילדים בתשדירי פרסומת".

מאחורי הסעיפים האלה יש קובץ גדול מאוד של הוראות, שמתייחס לכל פרטי

הניואנסים, מתוך נסיון לגלות אחריות מירבית לענין הציבורי, תוך מתן

תשובות מתקבלות על הדעת מההיבט המסחרי והכלכלי, כי הרי זהו מקור המימון

היחיד של הערוץ השני לעתיד לבוא.

לכן אני חושב, שהנסיון שנעשה כאן לכלול כאן איזו שהיא שורה ארוכה של

תקנות, שצריכות לחול באופן כללי על כולם. גם מבחינה משפטית לפי דעתי יש

כאן איזו שהיא בעיה קשה. יש הוראה אחרת בחוק, שקובעת מסגרת להוראות

ספציפיות לפרסומת בטלביזיה. אבל גם מבחינה מהותית אני אולי אבקש כאן

מחברתי, עו"ד קוק, שתיתן כמה דוגמאות עד כמה התקנות שהוצעו כאן אינן

מתאימות למדיה של טלביזיה.

לכן אני מציע להוציא מכלל התקנות האלה את נושא הטלביזיה, שמוסדר כבר

בחוק היום, ולסמוך על חוק הרשות השניה עם המועצה שתקום, עם הכללים

שייקבעו, כאשר זו הוראה מחייבת. זאת איננה איזו אלטרנטיבה, שמישהו יכול

להפעיל אותה או יכול שלא. שם ייעשה טיפול מקצועי ספציפי לאותו ענין,

ואז צריך להתייחס לחלק מהרעיונות שהועלו כאן, אבל גם לתקן חלק

מהרעיונות שהוצעו כאן בצורה לא נכונה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
השאלה היא, אם ניתן לעשות דין אחר לטלביזיה

ולעתונות, ולמפרסמים אחרים דין אחר.

צ. ענבר-. אני מרחיב את השאלה. הכוונה היא, שייאמר

בתקנות, שתקנות אלה לא יחולו על פרסומת

בטלביזיה. אז יהיה ברור לכל אחד, שבטלביזיה כן מותרים תיאורי אלימות.

מ. קוק; אפשר למצוא פתרון אחר, לא חייבים להגיד זאת.

אפשר למצוא פתרון שמשיק בין השניים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הפרסומת בטלביזיה, כוחה רב יותר מאשר כל דבר

אחר. לכן ההגבלות צריכות להיות חמורות

יותר.

מ. קוק; נכון, זה בדיוק הכיוון. קודם כל צריך לראות

את הרקע המשפטי. יש פה כנראה איזה ליקוי

בחקיקה. בתשמ"ח חוקק התיקון, סעיף 7(א) לחוק הגנת הצרכן, שמדבר על

פרסומת ולא מגדיר מהי פרסומת. חוק מאוחר יותר, חוק הרשות השניה, מתייחס

לפרסומת בטלביזיה תמורת תשלום. זאת אומרת, שיש לנו גם חוק ספציפי וגם

חוק מאוחר. אין ספק שהוא גובר. מבחינה משפטית קודם כל הבסיס הוא

שהמועצה, מועצת הרשות, היא המוסמכת לקבוע את הכללים לגבי פרסומת

בטלביזיה.

יכול מאוד להיות, שצריך יהיה לשקול תיקון בחוק הגנת הצרכן, כי יש פה

בעיה של סתירה בין שני החוקים.

לגופו של ענין, קודם כל סיכמתי עם גב' מרגליות, שנגיש את ההערות שלנו

בכתב. אבל אני רוצה לתת מספר דוגמאות למה באמת בטלביזיה צריכים להחמיר

יותר. למשל, כתוב פה; "הפרסומת תהיה מותאמת לרמת הידע, ההבנה והבגרות

של קהל יעד שלה". כשמדובר בעתון, יש לנו פחות בעיה, זה מוגדר. ילד

שקורא "צ'ופר" לא עובר מיד, שעה או חצי שעה אחרי כן, לקרוא את "הארץ".

לעומת זאת, ילד שצופה בתוכניות טלביזיה ב-5, צופה גם בתוכניות טלביזיה

ב-8. זאת אומרת, שקהל היעד הוא לאו דווקא תוכניות הילדים, אלה גם

תוכניות אלף, או תוכניות אחרות שמסתכלים בהן הורים וילדים. פה אין לזה

פתרון.

בכללים של ה-אי.בי.א. מוגדר מהו קהל יעד פחות או יותר. הכללים פותחים

במבוא, ומדברים על הצורך בהגנת כל הצרכנים מפני הפרסומת. יש להם פרק

מסויים לגבי ילדים. הם מגדירים למשל תוכניות המיועדות למספר גדול של

ילדים, או שמספר גדול של ילדים עשוי לצפות בהן. אי-אפשר להגדיר זאת

באותן תקנות שמדברות למשל על עתונים ועל קלטות וידאו, ועל תוכניות

טלביזיה. אי-אפשר לקבוע אותו הסדר לגבי כולם.

דוגמא נוספת. אחד העקרונות החשובים שכתובים ב-אי.בי.א., ולדעתי צריכים

לאמץ זאת, הוא שצריכים לקבוע עקרון שהפרסומת לא תגרום נזק נפשי, גופני

או מוסרי לילדים. העקרון הזה לא נמצא פה. צריך להוסיף אותו, או להוסיף

אותו לכללים האחרים.



אתן לכם דוגמא, שהביאה היועצת המשפטית של הרשות לגבי המאכלים. זה דבר

שצריך להוסיף, והוא מאוד רלוונטי לגבי טלביזיה. הוא לא כל כך רלוונטי

לגבי עתונות. צריך למצוא לו את ההדגשה הברורה יותר.

צריך להבחין בין ילדים בגילאים שונים. ההגדרה של קטין, גיל 18, היא

הגדרה לא כל כך רלוונטית. אם לוקחים למשל ניצול לרעה של דמיונם של

קטינים או יכולתם להתרשם, האם אפשר להגיד שילד בן 10 מתרשם כמו ילד בן

18 אצלנו במדינת ישראל! הרי זה יום ולילה. מסתכלים בדברים שונים,

והטיפול בפרסומת לגביהם צריכה להיות שונה, במיוחד בטלביזיה.

דוגמא נוספת שלא נכנסה כאן. מה עם הדמויות שמדברות אל הילדים, ולא

מדברות למשל אל בני נוער? למשל הדמויות של הקומיקס. שוב, זה נושא שהוא

אופייני לטלביזיה, ולא לרדיו, ולא לפרסומת בעתונים או בווידאו. אם אתם

שמים לב, ההערות שלנו הן לא לקולא, הן לחומרא. יש להתאים את המדיה

לפרסומת.

בסעיף 4 כתוב: "עידוד קטינים לרכוש מצרך אלא אם כן המצרך הוא מסוג

שסביר שקטינים ירכשו אותו והוא עשוי במאמץ סביר להיות בהישג ידם".

ילדים בני 17 וחצי כבר יכולים לרכוש מכונית. זה לא דומה, זה גורף

מדי.

דוגמא נוספת לנושא של נוער. איפה הענין של נהיגה זהירה? אין כאן. יש

כאן נהיגה בטרקטור או במכונה חקלאית. אגב, לא כתוב כאן "ללא רשיון",

וצריך להוסיף זאת.

האיסור להתכופף מבעד לחלון או למעקה, דברים אלה נמצאים בכללים של

ה-אי.בי.א., אבל הם מתייחסים להשתתפות ילדים בתשדירי פרסומת, ולא לזה

שילדים יראו את תשדירי הפרסומת. קשה להניח שיהיו שידורי פרסומת

בטלביזיה, שמעודדים ילדים להתתכופף מבעד למעקה בטיחותי. זה לא כל כך

הגיוני. יותר הגיוני להגן על הילדים שמשתתפים בתשדירי פרסומת, וככה

באמת הם עושים זאת.

סעיף 5(3), "פרסומת אסורה. השתתפות בהגרלות, במשחקי מזל, בהימורים,

למעט בהגרלות מסחריות שקיבלו היתר על-פי דין". אני לא בטוחה שזה כל כך

נכון. אני לא יודעת אם לא צריכים אפילו להרחיב. האם אנחנו כל כך רוצים,

שהילדים בני ה-17 ירוצו ללוטו ולטוטו? גם זה לא. ואילו דברים שאסורים

על-פי דין, כתובים בסעיף 6, לא צריך אותם.

בהערות שלנו אני רוצה להוכיח, שהנושא של פרסומת בערוץ השני, שהוא בעצם

הרלוונטי, צריך לבוא לידי ביטוי, צריך להקדיש לו עוד חשיבה. אין ספק

שצריך לקבוע גם לינקג' בין שני הכללים האלה, שאולי התקנות יהיו בתוקף

כל עוד לא יהיו כללי המועצה. כשיהיו כללי המועצה, עליהם להיות הרבה

יותר נרחבים. אין ספק, שכללי המועצה יכסו את נושא הפרסומת בצורה הרבה

יותר נרחבת. אולי צריך לקבוע בהוראות, שכאשר הכללים של המועצה יהיו

בתוקף, יחולו כללי המועצה. צריך להבין, שהגופים המפקחים יימצאו במלחמה

קשה בפיקוח על הפרסומת. אני מציעה שיהיה פה הסדר, שבשעה שכללי המועצה

יהיו בתוקף, הם לא יעמדו בסתירה לתקנות. צריך לקבוע את זה בהוראה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מ. קוק;

דווקא הגורמים האינטרטנט
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
את מוצ"ש, ואני רואה שכ

הנשפך.

מ. קוק;
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
א. טוקטלי;

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו-.

מ. קוק;

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

שאנחנו נרחיב אותן. עור

טובת הילד, נפשו של

מרעילים את נפשם של

ניקח דוגמא מארצות אר

של תאילנד או הפיליפיניכ

ולא כל הדברים הצעקני

להסתכל ולראות. הם עוש

תענוג לראות תוכניות י

הביטוי, חופש היצירה וחו

בחברה הישראלית ובקרב

באלכהול? מתחילים בבירה,

י. צידון;

קטסטרופלי. נראית ממש י

את זה בחלקו לנושא הזו

אהוזים. אצל הכושים והר

צריכה לשמש לנו דוגמא, לא



חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בהחלט. צריך לקחת את חטוב, לא מוכרחים לקחת

את חכל. צריך ללמוד דברים חיוביים גם

ממדינות אחרות, כמו מדינות אירופה. שם יותר סולידיים, יותר צנועים.
י. קדמו
חייתי רוצה תחילה להעיר הערה, שאולי לא אני

הייתי צריך להעיר אותה, כי ודאי שלעינינו

לפחות עומדת במקום הראשון טובת הילד ושלומו. יחד עם זאת, הייתי מציע

שלא נלד בגישה של תפסת מרובה, דווקא מפני שאני חושש לשלום הילד. מפני

שתפסת מרובה, לא תפסת. לא הייתי רוצה שתצא מפה איזו שהיא הרגשה,

שפרסומת היא אוייב העם, ושכל פרסומת היא דבר נורא ואיום, וצריך מחר

לתלות את כל הפרסומאים. אני חושב שלא זו המגמה שצריכה להיות.

אנחנו צריכים להיות נגד פרסומת רעה, נגד פרסום לרעה של כלי חזק מאוד,

כמו פרסומת שהיעד שלה הוא ילדים. אם לא נעשה את ההבחנה הזאת, ונאסור כל

פרסומת לילדים עד גיל 7, אני חושב שאנחנו שופכים את התינוק עם המים

המלוכלכים. נגיע למצב כזה, שאי-אפשר יהיה בכלל ליישם ולפקח, ואז גם

לגבי פרסומת רעה, שאנחנו מעוניינים שלא תהיה קיימת, תהיה איזו הרגשה

שזה חוק לתפארת המליצה, ושלא צריך לקיים אותו.

לכן אני חושב, שההתמקדות שלנו צריכה להיות בדברים הבולטים ביותר לרעה,

בלי שאנחנו הופכים את כל הפרסומת לאיזה דבר נורא ואיום. לכן אני רוצה

להתייחס גם להערות ששמענו פה.

יש פה ענין נוסף שהתקנות לא מתייחסות אליו, וזה השימוש בילדים בפרסומת.

זה לא קיים, וצריך לתת על זה את הדעת. כל מה שיש פה, זה פרסומת המיועדת

לילדים. יש הרבה מאוד שימוש בילדים לפרסומת, כולל שימוש בילדים לפרסומת

למבוגרים בכלל, אפילו לא למוצרי ילדים, ולזה צריך לתת את הדעת.

בדברי אני מתייחס גם לדברים של אנשי הערוץ השני. אם הערוץ השני רוצה

להחמיר, אני לא רואה שום סיבה שמישהו ימנע זאת מהם. אני רק מציע,

שניזהר מפני איזו שהיא גישה שאומרת, שזה אולי לא די טוב, לכן נחכה עד

לימות המשיח, כאשר יהיה לנו משהו מושלם. אני מציע שלא לחכות. כשהערוץ

השני יגיע לניסוח כללים, והוא ירצה להיות יותר קפדן, תבוא עליו ברכה.

אני לא הייתי מחכה בגלל זה, ומשאיר את השטח שדיברתם עליו בישיבה הקודמת

פרוץ כפי שהוא היום, כאשר מפרסמים תיק לילד בבית-ספר, בתמונה של ילדה

ערומה שלובשת את התיק. האם אנחנו נחכה עד שבערוץ השני יקבעו כללים כדי

לעצור את ההפקרות הזאתו

הזכירו פה את ארה"ב. אני רוצה לומר לכם, שבארה"ב יש גם דברים טובים,

והמצב לא לגמרי פרוץ שם. יש פה חוברת עם כללים שהוציאו האמריקאים. זה

אמנם לא חוק, הלואי ופה היו מפרסמים ופרסומאים שבעצמם מוציאים חוברת

כזאת, ואז אולי לא היינו מגיעים לדיון הזה. הם הוציאו כללים מאוד

נוקשים של פרסומת לילדים, וזה תוצרת ארה"ב. מי שרוצה, יכול לקבל עותק

של זה. יש פה דברים הרבה יותר חמורים מהחוק שלנו. מקפידים או לא

מקפידים, זה כבר ענין אחר, אבל אני רוצה לומר שארה"ב עוד יותר מתקדמת

מאתנו במובן מסויים בהגנה על ילדים. אצלנו אין שום כללים בנושא הזה.



חייתי מציע שאנחנו לא נשאף לשלמות, ובזח ניצור מצב שבו נקיים דיונים

אין סופיים בענין חזח, עד שנגיע לשלמות. חתקנות חאלח אינן שלמות, ויכול

לחיות שיש צורך לתקן אותן ולחתאים אותן למציאות שמשתנח בעולם חפרסום כל

חזמן. אנחנו חרבח יותר מפגרים בתקנות מאשר חדמיון של פרסומאים, שעד

שאנחנו חושבים על כלי אחד, חם כבר חושבים על כלי שני. אני מציע שאף שזה

לא מושלם, נשאף לקבל זאת, ולפחות נשים סייגים לדברים הקשים ביותר

שקורים, ושאני יודע שגם הפרסומאים עצמם, לפחות חחגונים שבהם, דעתם אינה

נוחה מחענין.

לא הייתי מציע שנצא פה בהכרזות, שפרסומת היא דבר איום ונורא, ושצריך

לבער אותו מעל פני האדמה. אני מציע שהדגש יהיה, שפרסומת רעה או ניצול

לרעה של ילדים בפרסומת, זה הדבר שנגדו אנחנו צריכים לצאת.

מ. קוק; לגופו של ענין, אני מעלה בפני עו"ד צבי ענבר

בעיה משפטית. אם רוצים לפרסם תקנות ולא יקרה

כלום, בסדר, אין בעיה. אבל יש בעיה משפטית, שברגע שיהיו כללי המועצה,

הסנקציות לגבי הפרת כללי המועצה נמצאים בידי הרשות השניה. התקנות

תהיינה בתוקף. יהיו כללים למועצה אי, והתקנות תחיינה בי. יהיה סט של

תקנות. אני חושבת שמשפטית זה לא נכון שיהיו סנקציות על כללים מסוג א'

ולא יחיה כלום לגבי תקנות. לכן אני מייעצת מבחינה משפטית לעשות לינקג'

משפטי בין שני הדברים, ולומר שלא תהיה סתירה ביניהם, או שהתקנות

הנוגעות לפרסומת תמורת תשלום בערוץ השני - כי אם יהיה פעם ברשות

השידור, אין בעיה - כאשר יכנסו כללי המועצה לתוקף, יחולו על-פי כללי

המועצה.

צ. ענבר; אנחנו מכירים נושאים רבים שמוסדרים על-ידי

כמה חוקים, ומהווים עבירה על חוקים שונים,

ובחלקם יכולים לחוות עבירה משמעתית וגם עבירה פלילית. והרשות המופקדת

על כך, כאשר היא מביאה אדם על עבירה משמעתית לדין משמעתי, לא יכול ההוא

לטעון שיש חוק שזוחי עבירה פלילית. יש לנו כל מיני חוקים שמסדירים,

ואני חושב שקיומן של תקנות כאלה אינו יכול לפגוע כהוא זה באכיפת

כללים.

ח. מרגליות; סיכמנו עם עוה''ד קוק שתעביר לנו את ההערות,

כמו שסיכמנו גם עם עו"ד בריק. אנחנו מוכנים

להוסיף כל דבר שישפר את התקנות. בלי לחיות גורף, אנחנו מוכנים להעזר

בנסיון שלהם ובכללי אי.בי.א.

לעצם חבעיה המשפטית. ראשית, חוק הגנת הצרכן הוא חוק פלילי, ומדובר

במפורש בסעיף עונשין, על מי שעובר על החוק, על פרק זח מהחוק או על

התקנות שהותקנו לפיהן. כך שגם בתקנות האלה יש סנקציות, ואפשר להטיל

אותן ברגע שהותקנו.

לגבי הסתירה בין שני החוקים! ראשית, לא חייבת לחיות סתירה, משום שאנחנו

מוכנים לשתף פעולה, כשם שאנחנו מוכנים עכשיו שהם, כאשר יתקינו את

חכללים, יקחו את התקנות האלה כבסיס וישפרו אותן. שנית, הסתירה של

החוקים עצמם. אולי חוק הערוץ השני הוא חוק כללי, המיוחד לטלביזיה בכלל,

אבל זה חוק מכוון לפרסומת לקטינים, זה חוק ספציפי, שמדבר במפורש לא על



כולם אלא על פרסומת הניתנת לקטינים. אין כל סתירה, ולא צריך להעזר

בסתירות, אלא פשוט אפשר לשתף פעולה, ולהבר בין שני החוקים כמו שאמר

עו''ד ענבר, ואנחנו מוכנים שיעבירו לנו את ההערות.

לגבי הערת גב' מילר. שקלנו את זה. חשבנו, כמו שאמר מר קדמן, שלקבוע גיל

7 זה יותר מדי גורף, משום שיש גם דברים כמו "תאכלו קלמנטינות", או

דברים כאלה. כשהיתקנו את זה, היתה הפרסומת על פרי הדר בטלביזיה, וראינו

שזה יכול להיות גם לילדים בגיל 4 ו-3. פרסומת אינה דבר רע. לא כל

פרסומת היא רעה. לגבי פרסומת מגיל 7, חשבנו שזה יותר מדי גורף.

אם המציאות תחייב אותנו לאסור את זה, או אם התקנות לא יועילו, נהיה

מיכנים לתקן ולשפר את זה תמיד.

לא כדאי לחכות, כי לא יודעים מתי תהיה פרסומת בערוך השני, ומתי יהיו

הכלים של הפרסומת. ברגע שזה מוכן, וכל הגורמים ששיתפנו מסכימים לכך,

כדאי להריץ זאת, כדי שיהיה לנו משהו להעזר בו. אחר כך אנחנו מוכנים

לבנות עליו, ולשפר אותו.

א. זיסבלט; אני כמובן מסכים עם צבי ענבר, שמדובר על מצב

די טיפוסי בחוקים שלנו. זאת אומרת, שאותו

מעשה, שהוא אולי עבירה לפי חוק הגנת הצרכן, יכול להיות גם מעשה של

נזיקין, גם הפרה של חוק החוזים וכוי. זה דבר טיפוסי, וכמובן אנחנו לא

כננסים להגביל את הסנקציות של מעשה מסויים דווקא לחוק אחד. יכול מאוד

להיות, שבשלב מסויים, כשהכללים של הרשות השניה יצאו, יכול מאוד להיות

שיהיה כדאי להבהיר שזה לא גורע מהאחריות של המפרסמים לפי התקנות האלה.

יפול מאוד להיות שגם כדאי באין ברירה אולי לשקול יותר להחמיר כבר בשלב

זר!.

מ. קוק; לא להחמיר, אלא להתאים.

א. זיסבלט; האמת היא, שאף שאני מבין את העובדה שהפרסומת

בטלביזיה והפרסומת המכוונת לילדים בטלביזיה

וו בעיה מיוחדת, אני מניח שיש בעיות דומות למשל בקולנוע. אם ילדים

הולכים לקולנוע, ורואים משהו שהוא מכוון אך ורק לילדים, אני חושב שאותם

מקריטריונים או אותן הבעיות קיימים גם שם.

אני לא רוצה לדחות את הדיון בתקנות האלה, אני בהחלט מסכים שאנחנו

צריכים להכניס את הדברים האלה לשיגרה הישראלית, אבל יכול מאוד להיות

שכדאי שחברי הוועדה וכל הגורמים הנוספים כאן יקבלו את הכללים האלה,

ואולי נשקול לקראת ישיבה די קרובה את האפשרות להוסיף, ולהתאים

ולהחמיר.

מעבר לזה, לא הייתי רוצה לדחות את זה יותר מדי, אבל קשה לי כמובן לומר

שהנסיון האנגלי בתחום רגיש כל כך אינו רלוונטי לנו. אני חושב שהוא

בהחלט רלוונטי לנו, ואני הייתי מוכן לאפשר בדיקה של הכללים האלה, גם

לגבי התקנות. אני מציע שנבקש לקבל את הכללים האלה, ושנשקול תוספת

לישיבה הבאה. לא נוכל להרשות לעצמנו לדחות את אישור התקנות יותר מדי,



אבל נשקול את האפשרות שיש בכל-זאת כללים ותפיסות מתאימות גם לתקנות

כלליות בענין פרסומת המכוונת לילדים.

ע. שרגאי; אני רוצה להודות על כל ההערות ששמענו. ואני

מפנה את אנשי הערוץ השני לישיבות שהיו עוד

עם השר רובינשטיין בתל-אביב, ושדובר בהן בנושא הזה, דובר שאנהנו נטפל

בו בקשר לתקנות, ואמרו שאהד לא, שייך לשני. הפרסומת בערוץ השני, והכללים

שיהיו שם, יתייחסו בפרוש לערוץ השני. אנחנו עוסקים לא רק בפרסומת

בטלביזיה, אנחנו עוסקים בכללים המתייחסים לילדים שהם פרסומת, שהם

תחרויות, שהם הגרלות, שהם נזק גופני, והם נזק נפשי, והם יכולים להופיע

בעתון, במודעה, בצילום, בפרסומת באמצעות בתי-ספר ובכל מיני דרכים, ואין

התייחסות דווקא לערוץ השני.

אני לא בא להתקיף כאן אף אחד, באתי להעמיד דברים על דיוקם, כי אמרתם

שלא ידעתם.

א. טוקטלי; אולי היתה פעם איזו פגישה עם השר

רובינשטיין, אבל במשך 5 השנים וחצי האחרונות

לא היה שום קשר אתנו.
ע. שרגאי
חלק גדול מהסיבות שאנחנו לא הגענו עם התקנות

הללו לכאן קודם היה, כי אנחנו ניסינו באמת

למצוא את השביל הנכון, שבו אנחנו נגיע לאיזו שהיא אפשרות, שגם הפרסומת

תמשיך להתקיים במדינת ישראל וגם התקנות הכלליות הללו, שנותנות כיוונים

תהיינה. מי שרוצה להגביל את עצמו יותר או להחמיר עם עצמו, תבוא עליו

ברכה, הרי אין בזה שום איסור. יש תקנות של העתונים, שהם מה שנקרא אמנה

בין העתונאים, בין הפרסומאים, והרבה מאוד דברים כתובים שם, אבל הם לא

קויימו. האמנות האלה היו יפות. אילו האמנות האלה היו מקויימות, הרי לא

היינו מגיעים אל התקנות. התקנות נובעות מכך שאותן אמנות, שאין לי שום

הערות אליהן, לא מקויימות. אין לי שום דבר נגד ישיבה עם כל מי שרוצה.

ישבתי עם הרבה מאוד גורמים, וזה גם פורסם בעתונות. אלו לא היו רק

ישיבות פנימיות סודיות. גם הדיונים של אותן ועדות התפרסמו בעתונים,

ואין לי שום התנגדות לשבת ולנסות לתאם. אני הושב שהיום זה לא הזמן

לעצור. אני חושב שיש מקום לאשר את התקנות, הן מתבססות על חוק, החוק

מחייב אותנו להוציא את התקנות, והתקנות קיימות. הן אינן פוגעות.

כאן אני רוצה לומר, ושמענו גם את אנשי הפרסום בפעם הקודמת, שכל הגבלה

שהיא בפרסום עלולה להפחית בצד החומרי, בצד הכספי של המפרסם. זה מגביל

אותו. אין בזה שום ספק. לכן כל כך חששנו, והגענו לא אל הצד המחמיר

ביותר. היו לנו גם אותן תקנות, אותן טיוטות שדיברו על ילדים עד גיל 7.

היו לנו עוד הרבה מאוד דברים, ששקלנו ושקלנו, ולבסוף אמרנו שאנחנו

צריכים לתת לאנשים לחיות. אבל יש דברים שאותם אסור לנו לאפשר לעבור.

יכול להיות שיהיו דברים נוספים, יכול להיות שנשנה, אבל בשלב זה לדעתי

הוועדה צריכה להמשיך ולדון בתקנות שהגשנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
התקנות האלה לא הוכנו בחופזה, השקיעו בהן

עבודה מרובה ויסודית. כל פעם שהתעניינתי

במשך השנתיים שאני בכנסת בהקשר להערות של מר קדמן, שתמיד התעניין



בתקנות חללו, חייתי מתעניינת במשרד חמסחר וחתעשיח. אנחנו דנים עם

גורמים אלח ועם גורמים אחרים, אנחנו שוקדים על חמלאכח וכו' וכוי. אם

גורם זח או גורם אחר לא חיח מודע לעניין, אני לא יודעת אם זו אשמתו של

משרד המסחר וחתעשיח.

אני לא מוכנח לעכב את חתקנות, אני לא מוכנח לעכב את תחליך חחקיקח.

נתחיל לקרוא את חסעיפים של חתקנות. תמיד ניתן לחוסיף עליחן או לגרוע

מחן, ניתן תמיד לתקן. חשר תמיד יכול לבוא לוועדח עם חצעות של שינויים

בתקנות. חוא יכול לבוא אל חוועדח, חוועדח תקיים דיון, תשמע את כל

חגורמים, את דעותיחם וחשגותיחם, ובסופו של דבר תחליט אם לקבל את

חחחלטות. לכן אני לא רואח שום חצדקח לעכב עכשיו תקנות.

אני גם לא רואח חצדקח שאנחנו עכשיו נקבע לגבי חכללים שיחיו בערוץ חשני.

אני לא יודעת מח חם, אני לא יודעת איך יחיו. כאשר ייקבעו חכללים, אני

בטוחח שיחיח שיתוף עם משרד חתעשיח וחמסחר בכל חקשור לניסוח של חתקנות

חאלח, ואם יגיעו למסקנח שחתקנות או חוראות-חנחיות שקובעים ככללים של

חערוץ חשני טובים יותר, - יכול לחיות שחם יבואו בחצעח לשנות ולחתאים.

חאם עכשיו נבוא לחתחייב? בשום פנים ואופן לא. כל עוד אין שום דבר אחר,

חתקנות חללו פועלות. אם יבוא משחו אחר, תמיד חדלת פתוחח גם לשינויים,

גם לדיונים.

אני לא יודעת אם תיווצרנח סתירות. אתם יכולים לחחמיר בתקנות שלכם יותר,

זח לא בא בסתירח לתקנות חללו. אם חתקנות שלכם לא באות לחחמיר אלא לחקל,

זח לא טוב.

אני לא יודעת מח אומר חיועץ חמשפטי שלנו, בקשר לחערתו חאחרונח של עו"ד

זיסבלט. אני מניחח שלמדו מח קורח בארצות אחרות, לפני שגיבשו את חתקנות

חללו. אף פעם לא פועלים בחלל ריק. לומדים מח שיש בארצות אחרות, ומגישים

חצעות בענין זח. אני לא יודעת מח נמצא בחומר שמסרת לנו, אני לא יודעת

מח חחתייחסות, ולכן אני לא יכולח לחוות דעח בקשר לכל חנושא חזח. אני רק

רואח את ראשי חפרקים. אני לא מציעח שנתעכב משום שצריך עכשיו ללמוד את

חחומר חזח.

א. כחו! זו אמנח, אלו לא תקנות.

א. טוקטלי; לא, זח לא נכון. אלח כללים על-פי חוק חרשות

חעצמאית לטלביזיח ורדיו באנגליח, וחם

מחייבים את כל בעלי חזכיונות, את כל חברות חטלביזיח חגדולות, שאנחנו

מכירים ונחנים מחשידורים שלחן בארץ.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; חאם שם יש כללים שונים לפרסום בעתונות?

א. טוקטלי! חרשות חזו עוסקת בטלביזיח ורדיו, ויש לח

כללים. זח כמו שבישראל חרשות שלנו חיא

חיחידח שמותר לח לפרסם. אם אנחנו רואים חיום ברשות חשידור תופעות שלא

מניחות את דעתנו, צריך לדעת שחתקנות חאלח לא יפתרו את חבעיח. רשות

חשידור מנועח על-פי חוק מלשדר פרסומת, ומח שיש שם זו פרסומת סמויח, אלח

כל מיני דברים מחסוג חזח.



צ. ענבר; התקנות האלה יחולו גם על אותה פרסומת סמויה

של הערוץ הראשון. כל דבר שעל פניו יהיה בו

משום פרסומת, כמו אם תהיה מודעה, ששידור זה ממומן על-ידי חברה זאת

וזאת, המשווקת זה וזה.

א. טוקטלי! אני לא בטוח שמשפטית זה חל.

אני רוצה להציע הצעה מעשית. במפורש לא באנו

לעכב ולא באנו לפגוע במהלך הזה, שבעיקרו אנחנו לא מתנגדים לו. רק חשבנו

שצריך להתאים את הכלים הספציפיים. נתפסתי פה למלה "להחמיר". אני אומר

שזאת לא החמרה, אלא זו התאמה. במקביל לעבודת הוועדה שתתחיל לדון

בסעיפים ולקרוא סעיף סעיף, אני מציע שישאר צוות המשפטנים של משרד המסחר

והתעשיה, וכן גורמים האחרים הנוגעים לענין יחד אתנו, ונעשה את העבודה

במקביל לעבודת הוועדה, כדי ליצור את ההתאמות ולראות איפה יש בעיות

ואיפה אין בעיות. בסה"כ בחלק גדול מהסעיפים אין בעיות, ובחלק יש צורך

לעשות איזה שהן התאמות.

למשל, בין העקרונות והכללים לפרסומת, יש הוראה האומרת: פרסומת, יובא

מחיר כולל. לא בהכרח לפרסומת יש מחיר.

א. כהו! אלה הסעיפים עליהם דובר, והם נרשמו. זו הערה

שהועלתה, והם קיבלו אותה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נתחיל לקרוא את הסעיפים. לפי הדיון שהתקיים

כבר בשתי הישיבות ומשמיעת הגורמים, אני לא

רואה שיש הרבה הערות פרט לאלה של אנשל הערוץ השני, ולכן לא צריך ישיבות

רבות כדי שנוכל לסיים את התקנות. למעשה תמכו בתקנות הללו כל הנוגעים

בדבר. אני לא מתנגדת לכך, שישבו אחר כך היועצים המשפטיים עם היועץ

המשפטי שלנו - ואני מציעה שגם מיה תשתתף - ויגבשו איזו הצעה שיכולה

להראות גם לוועדה, כדי שנוכל להוסיף אותה לתקנות האלה.

צ. ענבר; באמנה הזאת יש לנו נספח, שבסה"כ הוא בן 2

וחצי עמודים. הוא כולל עקרונות. שאני כבר

רואה על פני הדברים שבחלקם יש דברים זהים. מה שיש צורך להשלים, ניקח

ונוכל בהחלט לעשות במסגרת הדיון כאן.

ח. מרגליות; אני מציעה שאנשי הערוץ השני יכינו לקראת

הישיבה הבאה את הערותיהם לתקנות שצריך לשלב

בהן את הדברים האמורים באמנה הזאת.

ע. שרגאי; תקנות הגנת הצרכו (פרסומת המכוונת לקטינים).

התש"נא-1990.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 7א. לחוק הגנת חצרכן התשמ"א-1981. ובאישור ועדת

הכלכלה של הכנסת. אני מתקין תקנות אלה;

הגדרות בתקנות אלה;

(1) "ילד" - מי שטרם מלאו לו 12 שנים.



- 16 -

"קטין" - מי שטרם מלאו לו 18 שנים.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אין הערות. הסעיף התקבל.

ע. שרגאי;

עקרונות וכללים לפרסומת המכוונת לקטינים!

(2) אלה העקרונות והכללים שיהוו קווים מנחים לפרסומת המכוונת לקטינים;

(1) הפרסומת תהיה מותאמת לרמת הידע. ההבנה והבגרות של קהל היעד

שלה.

(2) הפרסומת תהיה תואמת ערכים הברתיים המקובלים כחיוביים כמו;

ידידות. יושר. צדק וסובלנות. ותימנע מתיאור מצבים העלולים

לסתור ערכים אלה.

כאן אני רוצה לומר, שנקטנו את הכיוון החיובי, ולא אמרנו מה לא

לעשות אלא מה כן לעשות. לחיוב ולא לשלילה.

(3) כל מידע בפרסומת יובא בלשוו המובנת לקהל היעד שלה.

(4) המידע בפרסומת יימסר באופו מדוייק ואמיתי ומתוד הכרה שקטיו

עלול כתוצאה מהפרסומת לעשות מעשים העלולים להשפיע על בריאותו

ושלומו.

(5) הפרסומת תקל על הקטינים להעריד את גודלו האמיתי של המוצר

(על-ידי השוואתו למצרד מקובל) ולמנוע בלבול ביו המאפיינים של

מצרכים אמיתיים וחיקויי צעצוע שלהם.

זה בעיקר בנושא הגרלות, מחירים ודברים דומים. כשאומרים שילד

מקבל אופניים במתנה, אם הוא קונה במבה, שיהיה ברור לילד

שהאופניים מפלסטיק הם בגודל מסויים, ולא אופניים במתנה. אנחנו

כאן מדברים עדיין לא על האסור והמותר, אלא על עקרונות וכללים.

הכוונה היא להנחות את המפרסמים שלא להטעות, שיקחו על עצמם את

העקרונות הללו, אם כתוצאה מהפרסומים, או מהמודעות, או מכל דרך

אחרת יוטעו קטינים, הרי הכוונה היא שזה לא ייעשה. לכן אנחנו

אומרים, שהפרסומת תקל על הקטינים להעריך נכונה. אלה עקרונות.

הכוונה שלנו היא לא מראש לעשות ככה שהפרסומת לא תקל עליהם, אלא

תשכנע אותם. הם יחשבו שבאמת הם יקבלו אופניים, כאשר בסה"כ הם

יקבלו מוצר פלסטי שאין לו עם אופניים שום קשר, אלא פרס ליום

הולדת או משהו מעין זה.

א. כהו; אני מבין את הדאגה שלך, אבל אני מציע לשים

את זה בסעיף של ההגרלות והמבצעים. שכן, בכל

העולם נהוג, שעל-מנת להבליט את הפרסום במוצר, בדרך כלל עושים הטעיה

מקובלת. אם יש שילוט חוצות, אדם לא יכול לראות שילוט חוצות בגודל הטבעי

שלו, כשהוא נוסע במכונית. אם אני אשים את צלו של ילד ואת המוצר בגודל

הפרופורציונאלי שלו, לעולם אי-אפשר להבחין מה המוצר שאני מפרסם.

לכן, אם הדאגה היא באמת במבצעים שמבטיחים לילד - בהונאה או שלא, זה לא

משנה - אופניים כאלה, והם מפלסטיק, אני מקבל זאת, ואני דואג לילדים



בדיוק כמו שדואג מר שרגאי. לגבי הניסוח של גודלו האמיתי של מוצר, הייתי

מציע לשים אותו במקום אחר, אלא אם כן תכתוב פה מה גודלו האמיתי של הפרס

שמובטח בגין המוצר.

צ. ענבר.' אני רוצה שנחזור על הסעיף עצמו. הסעיף הוא

עקונות וכללים. זה סעיף מנחה. סעיף 5 אומר,

שהפרסומת תקל על הקטינים להעריך את גודלו האמיתי של המוצר, נדלג על

הסוגריים, ולמנוע בלבול בין המאפיינים של מצרכים אמיתיים וחיקויי צעצוע

שלהם.

י. צידון; תיקח את שקית הבמבה ותשים אותה גדול בצורה

מוגדלת, וליד זה מספר ילדים מוקטנים. מבחינת

פרסומת אני לא מוצא שזה מזיק. אני לא מניח שהילד יוטעה, ויחשוב שבשקל

אחד הוא קונה ענק כזה מלא במבה. באיזה שהוא מקום באמת צריך להתאים את

הניסוח למציאות של מה אנחנו רוצים להשיג. לגבי הענין הזה, שהוא יקבל

אופניים, צריך לכתוב שהוא יקבל אופני צעצוע.

יש מקרים בהם אתה רואה פרסומת למכונית, וליד זה מטוס ג'מבו שהוא יותר

קטן מהמכונית.

ע. שרגאי; אין מדובר כאן רק בהגרלות ובפרסים. מדובר גם

בדברים אחרים, כמו כל מיני כלי עבודה של

ילדים, או צעצועים בתוך קרטונים סגורים, שהילד או אפילו האם אינם

יודעים מהם, כי לא פותחים את זה כי הם אטומים וסגורים. מה לעשות כדי

לדעת את גודל הצעצוע - וזה לאו דווקא חייב להיות בהגרלה או בפרסום, זה

יכול להיות גם בדרך אחרת של שיווק - אני מוכן לשמוע כל דרך אחרת, אני

רק מציין שוב, שכרגע אני מדבר על עקרונות וכללים, ושואל אם העקרונות

והכללים הללו מקובלים כדי למנוע בלבול, והם יעבדו בעקרונות.

י. צידוו; אתה צודק, אבל גם מר כהן צודק. אם כן,

הניסוח אינו די מדוייק.

א. כהן; צריך למצוא פתרון יותר טוב לענין הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסעיף (5) אין התייחסות ספציפית. כאן מדובר

על הנחיה לפרסומאי. הפרסומת שהוא צריך

לעשות, צריכה לאפשר לילד הערכה אמיתית של המוצר. לא מדברים על משהו

ספציפי.

א. זיסבלט; מאוד חשובה הנקודה ששמענו מפי מר שרגאי.

הסעיף הזה, כללי, ולא מדובר בו על איסורים.

אף אחד לא יעמוד לדין בגלל איזו שהיא בעיה כזאת. זה חלק חינוכי.

בכל-זאת אנחנו מנסים להסדיר תחום שעד עכשיו היה די פרוץ. יכול מאוד

להיות, שהסעיף הזה בעייתי משום שהוא כאילו מבקש באופן פוזיטיבי להקל על

הילד. יכול להיות שזה קצת באמת מוגזם. אני מקווה שמר שרגאי יסכים לשנות

את זה לכך, שלא יקשה על הילד להעריך נכונה את הגודל. אני מבין שזה ענין

של משפטנים, אולי זה לא כל כך משכנע, אבל יכול להיות שלא כדאי שזה



יתפרש כאילו הפרסומאי חייב להדריך באופן פוזיטיבי את יחס הגודל האמיתי

של המצרך.

י. קדמו; בדיוק בכיוון הזה רציתי להציע, מפני שאני

מבין את השאיפה של מר שרגאי לנסח את הדברים

בצורה הפוזיטיבית. אני חושב שזה באמת מוגזם, שהפרסומאי, מעבר לאיסורים

שאנחנו מטילים עליו, עוד יצטרך ללמד את הילד באותה הזדמנות מידות

ומשקלות.

אני חושב שצריך כאן לנקוט דווקא את הצורה השלילית, ואלך צעד אחד קדימה

ואומר, שאנחנו צריכים ללכת לאיזה ניסוח שיאמר שהפרסומת לא תטעה את הילד

בהתאם לגודלו או משקלו של המצרך. אם נסתפק בזה שלא יהיו הטעיות, אני

חושב שבזה אנחנו פותרים את חענין. ואין לבקש מהפרסומאים - ולפעמים זה

בלתי אפשרי - ללמד את הילד מה המידה האמיתית. אנחנו הרי רוצים שלא יטעו

את הילד, ולא שימדדו לו במדוייק.

מ. קוק; הכנסת הסעיף איננה קו מנחה. זה איסור. לכן

אולי צריך להכניס את הסעיף לאיסורים, ולנסח

את זה; לא יפורסם מוצר אלא על-פי גודלו האמיתי.

ע. שרגאי; באחת הטיוטות הכנסנו את זה לאיסור. חשבנו

שאנחנו מרחיקים לכת, כי הפרסומאים לא יוכלו

לעמוד בזה, אם מדובר על מסטיק או על דבר אחר. הגענו למסקנה שנכניס את

זה לעקרונות.

בזמננו ניסחנו את זה, שלקטינים יושם דגש מיוחד, כדי שלא להטעות קטין

לגבי מידותיו וגודלו האמיתי של המוצר. הפרסומת תאפשר לקטין לשפוט את

גודלו האמיתי של המוצר על-ידי הדגמה וכו' וכוי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זאת אומרת, שניסיתם ניסוחים שונים.

ע. שרגאי; ניסינו עשרות ניסוחים, והם ישנם כאן. אני לא

מתנגד לדברי אלן זיסבלט.

ח. מרגליות; אולי תגיד שהפרסומת תאפשר לקטינים להעריך את

גודלו של המוצר.

ע. שרגאי; אין לי התנגדות להגיד: לא תקשה. בתחילת דברי

אמרתי, שפנינו אל הפוזיטיב ולא אל הנגטיב.

(6) בפרסומת בה מובא המחיר (זה היה תיקון של הישיבה הקודמת) יצוייו

המחיר הכולל באופן ברור ומדוייק. למחיר לא תיווסף הערכה ממעטת

כגוו "בלבד" או "רק" אלא אם כן מדובר בנחה משמעותית. בפרסומת

יצוייו במפורש אם לשימוש במוצר דרושים פריטים נוספים אשר אינם

כלולים במחיר (כגוו סוללות).

א. כהן; היה כאן מישהו שהעיר לגבי הסעיפים המשלימים.

אתה באמת דיברת על סוללות. אם מדובר על



צעצוע שצריך להפעיל בעזרת סוללות, שיחיה ברור שהמחיר של הסוללות לא

נכלל. שאל כאן מישהו, מה יקרה לאדם שמפרסם מהשב, יזה לא כולל לא את

המדפסת ולא את הצג. צריך לעשות כאן הבהנה גם במוצרים המשלימים.

ע. שרגאי; אמרנו "כגון''. יש אפשרות למחוק את ה-"כגון",

או להוסיף דוגמאות. אינני יודע מה עדיף.

א. כהי; הייתי מוסיף כאן תוכנה של מחשב. רואים שזה

כבר משהו שהוא יותר ממחיר של בטריות. תוכנה

לפעמים יכולה לעלות בכסף רב, והיא חלק מהמחשב. כאשר מפרסמים מחשבים,

מפרסמים היום הרבה לקהל היעד שאנחנו מדברים עליו, והוא יכול לחשוב

שהמחשב כולל גם תוכנה, שעולה לפעמים אפילו כפליים מהמחשב.

ח. מרגליות; צריך להוריד את ה-''כגון''.

י. קדמו! יש לי הערה על סעיף קטן (2), ועל סעיף קטן

(4)

אני חושב שצריך לתקן בסעיף קטן (4); עלול כתוצאה מהפרסומת לעשות מעשים

העלולים להשפיע על סיכון בריאותו ושלומו. אחרת אנחנו מונעים כל דבר אשר

יטפח את בריאות השן, או כל דבר אחר, וזו לא היתה הכוונה. צריך שיהיה

ברור שפה אנחנו רוצים שלא יהיה משהו שיזיק לבריאותו.

ע. שרגאי; להשפיע לרעה.

י. קדמן; לגבי סעיף קטו (2). אני ער לזה, שבערכים

החברתיים המקובלים הוזכרו פה רק דוגמאות.

בוודאי אי-אפשר לעשות כאן רשימה מכילה של ערכים חברתיים. אבל אם

הדוגמאות האלה נשארות, ושוב, בהתייחס למציאות שאנחנו רואים אותה כל

הזמן, אני מציע להוסיף דבר אחד מאוד חשוב, וזה שיוויון בין המינים.

אנחנו רואים הרבה מאוד שחינוך לסקסיזם מתחיל בגילאים מאוד צעירים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מסכימה. יש להוסיף את זה.

ע. שרגאי; ידידות, יושר, צדק, סובלנות ושיוויון.

י. קדמו; אלימות מופיעה אחר כך.

מ. קוק; אצל ילדים האלמנט של האלימות מאוד בולט.

הרבה יותר מאשר יושר, צדק וסובלנות. שנית,

לא מנסחים "כמו", אלא מנסחים "לרבות".

צ. ענבר; ה-"לרבות" בא למקרה שאחר כך מישהו יבוא

ויגיד שזה לא תופס את זה. אבל פה אנחנו

מדברים בלשון בני אדם, פה זה עקרונות.

א. זיסבלט; עד כמה שאני זוכר, משתמשים ב"לרבות" ולא

ב"כגון". אני מציע שבשלבי הסיום נבדוק זאת.



חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מוסיפים בערכים.- שיוויון, אי-אלימות.

א. טוקטלי! מה הכוונה ל"תימנע מתיאור מצבים העלולים

לסתור ערכים אלה"? למשל, לגבי הטלביזיה, הרי

מרבים בתיאורי מצבים שונים. יכול להיות, שבמהלך פרסומת כלשהי יש תאור

מצב שלילי, כאשר בסופו של דבר המסר הוא חיובי.

צ. ענבר; ברגע שאתה מתאר שמישהו היכה את השני, והוא

בא על עונשו, זה בסדר. אם אתה תתאר מישהו

שהיכה את השני, וקיבל על זה פרס, זה באמת סותר.

א. טוקטלי; אתה כמשפטן אומר לי, שזה מה שכתוב כאן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני הייתי מוסיפה שלום ואהווה, אפילו במקום

ידידות.

צ. ענבר; בההלט אפשר שלום ואהווה במקום ידידות.

א. כהו; אולי לכבוד נציגת אגודת צער בעלי היים, שלא

הגיעה לכאן, הרי אנהנו מפרסמים גם בעלי

חיים, חתולים וחיות כאלה, אפשר להכניס כאן גם את זה.
צ. ענבר
ערכי הגנת הטבע.

ע. שרגאי; תרשו לי להקריא מהדש את הסעיף;

(2} הפרסומת תהיה תואמת את הערכים החברתיים
המקובלים כחיוביים. כמו
אחווה. יושר. צדק. סובלנות. שיוויוו.

אי-אלימות. ותימנע מתיאור מצבים העלולים לסתור ערכים אלה.

צ. ענבר; בפיסקה (5) מפריע לי משהו מבחינה תחבירית:

"פרסומת לא תקשה על קטינים"

ח. מרגליות; צריך להיות "על קטין".

צ. ענבר; "להעריך את גודלו האמיתי של מוצר ולמנוע".

ע. שרגאי; ותימנע.

ע. לבנון; לסעיף (6); "המחיר הכולל באופן ברור

ומדוייק". הייתי מציעה לכתוב "המחיר

הסופי".

צ. ענבר; "כולל", פירושו הסופי.

מ. קוק; לגבי סעיף (4). אני חושבת שצריך להפריד אותו

לשני סעיפים. אין בהכרה קשר בין מידע מדוייק

לבין זה שהקטין עלול לעשות מעשים שעלולים להשפיע על בריאותו. מידע



מדוייק הוא כלל מאוד חשוב. אתם לא צריכים לחבר זאת לאותו סעיף. זח בעצם

חכלל.

צ. ענבר; אפשר בהחלט להפריד.

מ. קוק; אני חושבת שבסעיף (6) צריך להגיד; בפרסומת

יובא המחיר הכולל של המוצר המפורסם. מחיר

כולל של מה?

ע. שרגאי; מחיר כולל של המוצר, או של השרות.

מ. קוק; צריך להגיד זאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסדר.

מ. קוק; לאנשי התמ"ס. האם יש לכם בפסיקה של בית-משפט

או משהו כללי פרשנות מה זה "הנחה משמעותית"?

יכולים להיות כאן סיפורים, שזו כן הנחה משמעותית, וזו לא הנחה

משמעותית.

א. כהו; בישיבה הקודמת אמרנו, שהמלים "בלבד" ו"רק"

הן מלים מקובלות בכל העולם - 99 - Only והן

לא באות לציין שהמוצר הזה זול, כי תמיד יש מוצרים יותר זולים ממוצרים

אחרים. אני חושב שזה פשוט ענין של שפה פרסומית.

א. טוקטלי; לדעתי זה גם יכול לשרת את הצרכן, כשהוא יודע

שהמחיר הוא רק 99 וזהו, זה המחיר הסופי.

ע. שרגאי; אני רוצה להתנגד להערות הללו לגבי סעיף (6)

על "בלבד" או "רק".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו לא משנים.

ע. שרגאי; את סעיף (4) חילקנו לשניים, ואני רוצה

להקריא אותו;

המידע בפרסומת יימסר באופו מדוייק ואמיתי.

הפרסומת תיעשה מתוד הכרה שקטיו עלול כתוצאה ממנה לעשות מעשים העלולים

להשפיע לרעה על בריאותו ושלומו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו מחליטים שאנחנו מפרידים בין שני

הסעיפים. את הניסוח תנסחו אחר כך.

סעיף (2) אושר עם ההערות שהתקבלו.
ת. מורג
יש לי הערה שאני לא בטוחה אם מקומה הוא

בסעיף (2), אף שהיא הערה כללית. משהו חסר

והוא מקובל דווקא בכל הכללים שראינו בעולם, אני מתכוונת למיגבלת הזמן

המיועד ברדיו ובטלביזיה לפרסומות שמיועדות לקטינים.

הכוונה היא לקבוע כלל, שפרסומת לקטינים לא תעלה על כך וכך משך של זמן.

זה דבר שצריך לקבוע. חוק הרשות השניה לא חל על כל השידורים, הוא חל על

שידורים שעליהם חל חוק הרשות השניה.

א. בריק; יש חוזה, ויש פסק-דין של בית-המשפט העליון,

שמאחר שיש חוזה הוא נמשך. עוד מעט הוא נגמר,

ואינני יודע מה יהיה הלאה.

ת. מורג; זה דבר שהייתי רוצה שנבדוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש ידיעה ב"ידיעות אחרונות" מאתמול, ובה
כתוב
"הפרסומת לתוכניות טלביזיה לילדים

יוגבלו ל-10 וחצי דקות מכל שעת שידור. כך נקבע בחוק חדש שהעביר הקונגרס

בשבוע שעבר, בנסיון להקטין את הנזק הנגרם לילד אמריקאי כתוצאה מהדרדרות

רמתה של הטלבזייה האמריקאית ובמתקפת הפרסומת חסרת התקדים".

א. טוקטלי; החוק שלנו הרבה יותר מתקדם, ויש הוראות

נוספות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הנשיא בוש שוכנע. בהתחלה הוא חשב שזאת פגיעה

בחופש הביטוי, שוכנע לבסוף בנחיצותו, ונתן

לחוק את תמיכתו.

צ. ענבר; אני חושב שאין מקום שניכנס לנושא הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כרגע אין הסכמה להגבלה. כשיהיה הערוץ השני

ותהיה פרסומת, אז נראה. סעיף (2) אושר על

התיקונים שבו; סעיף (4) יופרד לשני סעיפים.

ע. שרגאי; בסעיף (4) ייאמר; המידע בפרסומת יימסר באופו

מדוייק ואמיתי.

סעיף (5) החדש יהיה; הפרסומת תעשה מתוד הכרה שקטיו עלול כתוצאה ממנה

לעשות מעשה שיש בו כדי להשפיע לרעה על בריאותו או על שלומו.

סעיף (5) יהפך לסעיף (6), סעיף (6) יהפך לסעיף (7).

צ. ענבר; הערה לפרטיכל. צריך שיהיה ברור, שכל מה

שמדובר פה על סעיפים, הכוונה היא לפיסקאות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! סעיף (2) אושר על כל התיקונים.



ע. שרגאי;

פרסומת אסורה מחמת הטעיה, גיל, תמימות וחוסר נסיוו.

(3) לא יעשה אדם פרסומת המכוונת לקטינים שיש בה;

(1) ניצול לרעה של דמיונם של קטינים ושל נוחותם להתרשם. ושל אמונם.

תמימותם או חוסר נסיונם.

(2) תאורי אלימות או הצגת דברים באופו העלול להפחיד או ליצור מתחים

אצל קטינים.

(3) שימוש בעירום או ברמזים מיניים.

(4 ) משום עידוד קטינים לרכוש מצרך אלא אם כו המצרך הוא מסוג שסביר

שקטינים ירכשו אותו. והוא עשוי במאמץ סביר להיות בהישג ידם.

(5) משום עידוד קטינים לשכנע או להפציר בהוריהם או בכל אדם אחר

לרכוש עבורם את המצרך או השירות.

(6) כדי לגרום לכד שקטינים ירגישו מקופחים. נחותים או בלתי מקובלים

לעומת קטינים אחרים. אם אינם רוכשים את המוצר או גורמים

לרכישתו עבורם.

(7) נקיבה בתוצאות האפשריות של שימוש במצרד שהוא מעבר ליכולת ההשגה

של ילד רגיל. או רמיזה כי המוצר יעניק לקטיו תכונות או יתרונות

אשר אינם קשורים למוצר.

מ. קוק; לגבי סעיף (1), מה זה "אמונם"? גם מבחינה

מעשית אני מביאה לתשומת לב המומחים, האם

נוחות להתרשם של ילד בן 3 דומה לנוחות להתרשם של ילד בן 17 וחציל אל

לנו לשכוח, שכל המסגרת של התקנות האלה מדברת על פרסומת המכוונת לקהל

היעד של קטינים. נשאלת השאלה, האם לא צריך לפתור את הבעיה.

ח. מרגליות; סעיף (1) מדבר רק על ילדים.

מ. קוק; אני יודעת, אבל סעיף (4) מדבר על פרסומת

אסורה מחמת פגיעה גופנית. פה מדובר על פגיעה

יותר נפשית. אני חושבת שצריך לקחת זאת לתשומת לב, ולעשות איזו הבחנה

בין הילדים, וגם לנסח מה זה "אמון", מה זו "תמימות", מה זה חוסר נסיון

של הילדים בכל מגזרי הגיל האלה.

כך גם לגבי סעיף (2). מה שמפחיד ילד בן שנתיים וחצי, נראה לי שלא מפחיד

ילד בן 17 וחצי, שמתאמן לקראת שירות בסיירת.

בסעיף (7), הערת נוסח. את המלה "נקיבה" כמובן צריך לשנות. "נקיבה

בתוצאות האפשריות של שימוש במצרך שהוא מעבר ליכולת ההשגה של קטין

רגיל". אם אתם משתמשים לאורך כל התקנות במונח "קטין", אי-אפשר להשתמש

פה במונח "ילד", כי אז יפרשו את זה כאילו מדובר על ילד עד גיל 12.



ח. מרגליות; זו הכוונה.

מ. קולו; תסתכלי על הרישא של סעיף (3).

ח. מרגליות; קטין כולל גם ילד.

מ. קוק; יש לעשות הבחנת.
ע. שרגאי
לגבי המלה הראשונה בסעיף (7), הניסוה היה

פעם; היא לא תנקוב בתוצאות האפשריות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה עדיף.

ע. שרגאי; תמימות של ילד ואמון של ילד, אלה מושגים

שאני מניח שאם יגיעו לבית-המשפט, בית-המשפט

יצטרך להחליט.

א. טוקטלי; תמימות של קטין. כאן צריך להבחין בין

הדברים. יש פה הבחנה, הסעיף הזה לא מבחין

בין שני המושגים האלה.

י. פלדמו; אם מוצר מזון מתאים לילדים מגיל 4 עד גיל

17, וכולם אוהבים אותו באותה מידה, מהו קהל

היעד?

ע. שרגאי; נדמה לי שהשואלים כאן דילגו על שתי המלים
הראשונות
"לא יעשה אדם פרסומת המכוונת

לקטינים שיש בה; ניצול לרעה". הרי לא מדובר על אמון, שבית-המשפט יחליט

מה זה אמון, או מה זו תמימות, או מה זה חוסר נסיון, אלא ניצול לרעה של

חוסר נסיון, ניצול לרעה של תמימות. ברגע שמדובר על ניצול לרעה, גם

האמון וגם התמימות ניתנים הרבה יותר להבהרה מאשר כשאנחנו אומרים מה זה

אמון או מה זו תמימות. ניצול לרעה של תמימות, זה עניין ברור. אם יתברר

שמישהו נוצל לרעה כתוצאה מזה, נדע אם זה היה מתוך תמימות, חוסר נסיון,

או אמון, או דברים אחרים. צריך לקרוא את כל הסעיף.

מ. קוק; אני חושבת שמשרד התעשיה והמסחר צריך להשתדל

לנסח את הסעיף הזה ככל האפשר יותר ברור, אם

הם אומרים שהסנקציה היא פלילית.

אם אתם מסכימים, אם זה נראה למועצה, אולי כדאי שהסעיף הזה באמת יכוון

רק לילדים.

ע. לבנוו; לא.

מ. קוק; אני חושבת שהאינטרס צריך להיות לאפשר

לבית-המשפט לפרש את זה יותר בקלות, ולא יותר

בקושי. יקשה על בית-המשפט ועל התביעה להרים נטל הוכחה. בכל מקרה זה

יהיה קשה, וזה יקשה עוד יותר על התביעה. אני לא יכולה להציע לך ניסוח,



אני צריכה לחשוב על זה. ראיתי את זה אתמול בערב, והעליתי את הבעיות.

אני מוכנה לנסות להביא לישיבה הבאה ניסוח בתאום עם תמ"ס ועם ענבר.

א. בריק; המלים "ניצול לרעה", כפי שהוסבר כאן, צריכות

להראות על איזה רצון לעשות דבר שהוא רע. אלה
שתי מלים מאוד שליליות
ניצול ורעה. כלומר, אם מחברים את זה למלים

האלה, החשש הוא הרבה פחות. יהיה קשה מאוד למצוא הגדרות מדוייקות מה זו

תמימות. לכן אין לנו ברירה, אלא אם כן את המלים ניצול לרעה קצת נחמיר,

ונעשה את זה קצת יותר שלילי. אחרת לא נגיע להגדרות אפשריות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מפרסמים איזה מוצר מסויים, לי יש אמון, אבל

אחר כך אני יוצאת מרומה. אני מאמינה למה

שהם אומרים ולמה שמתארים את המוצר, שהוא כליל השלמות וכוי, אבל בסופו

של דבר אני מתפתה וקונה אותו, ומוצאת ששיקרו לי.

מ. קוק; דווקא משום שאת מכוונת את זה רק לגיל 17 את

מקשה, את לא מקלה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה להגן.

מ. קוק; את מקשה עליהם להוכיח את זה. אולי נכתוב

ניצול לרעה של קטינים, במקום של דמיונם,

אמונם וכוי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רואה לפעמים פרסומת בעתון של איזה שהוא

מוצר, שהופכים אותו לכליל השלמות. עובדים

עלינו, כי בסופו של דבר רואים שזה לא כלום.

צ. ענבר; ההוראות באות בכל-זאת במיוחד כדי להגן על

קטינים. אם רוצים להגן על קטינים, צריך

שבית-המשפט יראה לנגד עיניו קטין. במציאות של ימינו אפשר לראות בבן 17

וחצי קטין? בית-המשפט יתן לזה כבר קריטריון של מבוגר. לכן נראה לי,

שדווקא הורדת הגיל של קטין, היא זו שתיתן הגנה יותר טובה לקטין ממש.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא פעם אני רואה בנות בנות 16-17 הולכות

לבדן לקנות לעצמן, ואיך מסדרים אותן. הן

משלמות הרבה מאוד כסף, ובאות עם איזה סמרטוטים. אני חושבת שזה לא צריך

להיות כך. אם יש לי אפשרות להגן עליהם לפחות עד לגיל 18, מדוע שלא

לעשות זאתי

צ. ענבר; זה נכון, מפני שהמוכרת שיכנעה אותה. אבל

התקנות האלה לא תיתנה הגנה במקרה כזה.

פרסומת שמשכנעת ילדה ששמלה מסויימת מתאימה לה, לא במקרה זה תינתן

ההגנה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הפרסומת לא צריכה לעשות ניצול לרעה.



צ. ענבר; שיכנוע של ילדח חוא כמו שיכניע של מבוגרת.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה ערעור האמון. היא מאמינה למה שמוכרים לה

בעקבות הפרסומת.

ח. מרגליות! זה גס ענין של מדיניות של תביעה. אנהנו נגיש

תביעות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא מציעה להוריד את הגיל. נשאיר את זה

לגבי הקטינים.

א. זיסבלט! אין לשכוח, שבהוק הראשי להגנת הצרכן ישנו

סעיף (3), שנקרא ניצול מצוקת הצרכן, והוא

כולל למשל ניצול של הוסר נסיונו. פה הכוונה היא להרחיב את האיסור לגבי

גילים בעייתיים במיוחד, דהיינו ילדים וקטינים. בכל-זאת צריך שזה יהיה-

לנגד עינינו, כאשר אנחנו בודקים את הסעיפים והתקנות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אני לא רוצה לשנות את הגיל.

אנחנו מעמידים היום נקודה. אני מבקשת, שאם

יש לכם הצעות נוספות, תגישו אותן, כדי שתוכלו לברר אותן עם משרד המסחר

והתעשיה ועם היועץ המשפטי שלנו, כדי שלא נצטרך לפתוח דיון מחודש.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים