ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 25/07/1990

קונצרן "כור" הצעה לסה"י של ח"כ יעקב שמאי

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 167

של ישיבת ועדת הבלכלה

שהתקיימה ביום ד', ג' באב התש"ן, 25.7.1990, בשעה 9:05
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ע. זיסמן

א. פורז

ע. פרץ

י. שמאי

מוזמנים; ב. גאון, מנכ"ל "כור"

י. מילוא, סמנכ"ל כספים ובקרה, "כור"

ס. אביבי, מנהל ארגון ומינהל, "כור"

י. חזיזה, מנהל "כור" צפון

א. שפירא, סגן יו"ר החטיבה העיסקית, בנק לאומי לישראל

י. דאובר, משנה למנכ"ל, בנק הפועלים

א. הלפרין, ד"ר, מנכ"ל איגוד הבנקים

ש. אורן, סגן החשב הכללי, משרד האוצר

ג. ליידנר, משנה לחשב הכללי, משרד האוצר

י. אריאב, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

קונצרן "כור"

הצעה לסה"י של ח"כ יעקב שמאי



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר יומנו

הצעה לסה"י של ח''כ יעקב שמאי בנושא קונצרן

"כור" אשר הועלתה בתאריך 27 ביוני בכנסת, והוחלט להעביר אותה לוועדת

הכלכלה.

י. שמאי; הגשתי הצעה לסדר בנושא מאזן "כור" שהוצג

לשנת 1989, ובו גילינו 595 מיליון שקל הפסד.

המאזן הזה הוא חלק משרשרת של מאזני הפסד. ההפסד ניפץ את כל האשליות של

כל מי שדיבר על הבראה, של כל מי שדיבר על עתיד ורוד יותר, של כל מי

שדיבר שב"כור" אפשר להתייעל, ותגיע בעצם למאזן רווחי כבר בשנת 1989.

אני חייב להזכיר שרק לפני שנתיים הציג המנכ"ל בני גאון תחזיות

אופטימיות, אבל במקום שההפסד ילך ויקטן, או שנתחיל לראות רווח כמו שהוא

הציג אותו, אנחנו רואים שההפסדים הולכים וגדלים, הולכים ותופחים. אנחנו

חושבים שקורה משהו ב"כור", משהו שגם הכנסת חייבת לטפל בו, מכיוון

ש"כור" אינו גוף בפני עצמו. "כור" הוא יחידה משקית, קונצרן ענק, קונצרן

הסתדרותי. נשאלת השאלה, למה הכנסת צריכה לטפל גם בקונצרן הסתדרותי.

התשובה לכך היא פשוטה. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, האוצר של ממשלת ישראל

סייע, מסייע וכנראה שגם ימשיך לסייע למערכות ההסתדרותיות השונות, ולכן

מטבע הדברים אנחנו בכנסת צריכים לדון בדברים הללו.

מה עוד שב"כור" ראינו לאחרונה גל אדיר של פיטורי עובדים. הגל הזה הלך

וגבר מיום ליום. אלפי ראשי משפחות שמצאו את פרנסתם ב"כור" נזרקו

לרחובות כמעט בחוסר כל. כאשר רואים את הדברים הללו, אנחנו צריכים לשאול

את עצמנו את השאלות מה ואיך זה קרה, ומדוע הגיעו למצב זה.

אני שומע מפעם לפעם את מנכ'יל "כור" שאומר, שבעצם הממשלה לא סייעה

והממשלה לא מסייעת. אני חייב להפריך את הטענה הזאת. כאשר אתה מדבר על

חוב כבד של "כור" לבנקים, וכאשר אתה מדבר על הצורך במחיקת חובות של

הבנקים הישראלים, אתה צריך לדעת - ואני מניח שאתה יודע - שהבנקים,

כאשר הם מוחקים את החוק, הרווח שלהם קטן. כאשר הרווח קטן, ההכנסה של

מדינת ישראל קטנה. כאשר ההכנסה של מדינת ישראל קטנה כתוצאה ממחיקת

החוב, צריך להבין שזו הזרמה ישירה של כספי מדינה, של משלם המסים

הישראלי, ישר לתוך אותם כיסים של "כור", שבאמצעות הכסף הזה הם ממשיכים

לפטר אלפי עובדים, במקום לעצור את הגל של הפיטורים האדיר הזה, את הסחף

הזה.

יושב מולי חזיזה, ואני חייב לזכור ולהזכיר, שכאשר נתקלנו במשבר

ב"סולתם", זה היה נדמה לי עוד לפני הכניסה של בני גאון לתפקיד.

ב"סולתם" דיברו על יציאה לחופשה של עובדים. באישור ועדת העבודה של

הכנסת מצאנו אז פתרון לעובדים, שיצאו לחופשה ל-6 חודשים כדי שלא ייזרקו

וייפלטו, וישארו חסרי פת לחם. אבל כאשר אתה נכנסת ל"כור", אני זוכר את

הדברים שלך גם בשיחה פרטית, וגם כאשר הצגת את הדברים בישיבת ועד הפועל,

וגם כאשר מעת לעת אני שומע אותך, אתה דיברת על תחזית מאוד אופטימית

ל"סולתם". אם נדבר היום על "סולתם", נראה שבעצם זה איזה שהוא הר אחד

גדול שטעון כולו נשק, ומי יודע מה יקרה אם שם ידליקו איזה גפרור.



כאשר אני מדבר על המחיקה של החובות, ברור שאנחנו מדברים על סיוע ישיר

של מדינת ישראל, סיוע של בין 400-500 מיליון שקל בנושא הזה, בצורה

ישירה, וזאת על-ידי המחיקה. המחיקה צריכה להיות בסדר גודל אדיר, לא של

מאות מיליוני שקלים, אלא של מיליארד שקל ומעלה. ולכן, אם הבנק ימחק

מיליארד מיליון שקל, זה אומר שהמדינה תפסיד 500 מיליון שקל. אף שהכתובת

היתה רשומה על הקיר, לא היה מי שיקרא אותה, ועוד מעת לעת פורסמו תחזיות

ורודות. ובכל מאזן שהתפרסם לאחר התחזיות הוורודות התברר, שהמאזן קשה

יותר וכואב יותר. נשאלת השאלה, ממה זה נובע. זה נובע מנורמות ניהול

מעוותות. כשאני אומר נורמות ניהול מעוותות צריך לקחת בחשבון, שכאשר

נמשך הבזבוז ונמשכת החזקה של מנגנון מיותר, גם בארץ וגם בחו"ל, צריך

להבין שזה חלק מחוסר האיכפתיות, חלק מהראש הקטן, חלק מהמצב הזה, שכאשר

מדברים על ייעול, מוצאים את פתרון הייעול על-ידי פיטורים ישירים של

עובדים.

דיברתי על מאזן 89, אבל צריך להזכיר גם את מאזן 88. במאזן 88 ההפסד של

"כור" היה 449 מיליון שקל. אם מדברים על ההפסד הישיר הזה, זה אומר

שהבנקים אז צריכים היו לוותר על 205 מיליון שקל, אם הם עוד לא ויתרו.

ב-87 ההפסד היה 547 מיליון שקל, ואנחנו רואים שהדברים בעצם לא רק שלא

מסתדרים, אלא להיפך. לפני כחצי שנה נדמה לי שבני גאון פירסם מאזן

רווחי, ואילו אנחנו ראינו, שכאשר התפרסם המאזן של 89, אולי זה היה בגלל

הבחירות להסתדרות, התנפצו כל האשליות לרסיסים. הוכח מעל לכל ספק שכל

הדיווחים הם לא דיווחי אמת. הגישו מאזן לא מבוקר על-ידי רואה חשבון,

פירסמו את זה בתקשורת ובעתונות הישראלית, והמאזן הזה אכן התפרסם כמאזן

חלקי. הוכח שהמאזן הזה התנפץ לרסיסים, וכאשר הוא מתנפץ לרסיסים הוא

לוקח אתו גם את העובדים לכל הכיוונים.

אנחנו מדברים בגורל אנשים, ואני אתן דוגמא. אי-אפשר להתעלם מ"תדיראן"

כאשר מדברים על "כור". הגשתי הצעה לסדר בנושא "תדיראן" שבוע לפני

שהגשתי את ההצעה לסדר בענין "כור", כי זה היה לפני שהתפרסם המאזן, ולא

ידעתי שיהיה מאזן אימה כזה. דחינו את הישיבות, מכיוון שמנכ"ל "כור" היה

בחו"ל. אני מבין שהוא יותר בחו"ל מאשר בארץ. אמרתי שיש לך יותר שעות

טיסה מאשר שעות ישראל.

במקרה עקבנו, רצינו להשיג אותך כדי שתוכל להגיע לוועדה, ואף שדחינו את

הישיבה, לא הצלחנו. ביקש להיפגש אתי המנכ"ל החדש של "תדיראן". בין יתר

הדברים שהוא סיפר לי, הוא אמר לי שהוא אדם מצליחן, וככזה הוא עומד לפתח

את "תדיראן" ועומד להעמיד את "תדיראן", שהיא חלק מתוך המערכת של "כור",

ולכן הוא חושב שצריך למצוא פתרונות. שאלתי אותו שאלות קשות, אם הוא

מדבר על מפעל הקשר ב"תדיראן", שם צריך לפטר עובדים. אבל מתברר

שב"תדיראן" קשר מעסיקים עובדים בשעות נוספות. "תדיראן" עצמה - אני לא

יודע, חזיזה, אם אתה יודע זאת, אתה היית מזכיר מועצת הפועלים, לכן יותר

קל לי לדבר אתך - מעסיקה עובדים בחוזים אישיים, בתנאי עבדים, וזאת

ההסתדרות הכללית עושה, לא עושה את זה מישהו אחר. וזה לא אחד ושניים,

אלא זה מאות. נשאלת השאלה, האם באמת יש הפסד. אם יש הפסד, מדוע מבקשים

לייצר; אם מבקשים לייצר, מדוע מעסיקים את העובדים בשעות נוספות, כי אז

זה אומר שיש הזמנה; ואם יש הזמנה, האם יש רווח או הפסדי אנחנו כבר לא

יודעים איך להתנהג עם הדברים הללו.



דיבר אתי המנכ"ל החדש. הוא היה אז בתפקידו פחות מחודש ימים, ולכן אמרתי

גם ליו"ר ועדת העבודה של הכנסת, הגב' אורה נמיר, לא להזמין את המנכ"ל

החדש של "תדיראן", מכיוון שהוא לא יודע מה נעשה, הוא חדש לגמרי. אבל

הוא ישב אתי לפני כן, ובין יתר הדברים אמר לי שיש להם בעיות במפעל

הקשר, יש בעיות בסוללות ויש בעיות במעגלים מודפסים. הוא לא הזכיר אפילו

במלה אחת את מה שעומד להתחולל שבועיים לאחר מכן במפעל המתכת של

"תדיראן". 213 עובדים נזרקו-נפלטו לרחוב.

אני רוצה לומר לך, גבירתי היו"ר, שעקבתי אחריך עוד בטרם היותי חבר

כנסת, ואת שימשת שנים רבות כיו"ר ועדת העבודה והרווחה. אני זוכר את

הדברים ששמעתי מידידי חברי דוד לוי עליך, ואני מכיר את הרגישות שלך, כי

אני שומע אותך גם מעל בימת הכנסת. לסגור מפעל של המתכת, כאשר את

המכתבים מוציאים ביום שבת, והמנכ"ל הוא אדם דתי? הוא דתי, וביום שבת

מוציאים מכתב לפטר 213 עובדים, כאשר קודם לכן לא דיבר אתי, ולא הזכיר

זאת בוועדת העבודה? את יכולה לבדוק את הפרוטוקול של ועדת העבודה של

הכנסת, ותראי שאפילו מלה אחת לא הוזכרה. האם זה לא מראה על הבלבול ועל

אי-הסדר ועל ערפול החושים שקיים ב"כור"?

אבל זה עוד לא הכל, ואני חייב לצטט כאן כמעט מלה במלה מהדברים שהוא אמר
לי. הוא אמר לי
אני פנסיונר והשכר שלי הוא שכר נמוך - ואני מאמין לו,

הוא יהודי דתי והוא לא ישקר, גם יש לי עדים לזה - ושאלתי אותו אם הוא

חושב שהשכר שלו, אף שהוא מקבל אותו כשכר נמוך, הוא יותר נמוך משל חבר

כנסת. הוא שאל אותי כמה אני מרוויח, אמרתי לו 6,000 שקל ברוטו ואני

חושב שלא טעיתי. הוא אמר לי שהוא מקבל יותר. הוא אמר לי עוד יותר מזה,

הוא אמר לי שישנם בין 70 ל-80 מנהלים ב"תדיראן" שמקבלים שכר גבוה

מהמנכ"ל. האם זה לא עיוות של מערכת מינהלית?

ע. פרץ; מבחינת הבדיקה של 80 המשכורות האלה, שאתה

מדבר עליהן, אפילו אם מנכ"ל מקבל 100 שקל

לחודש, והאחרים מקבלים הרבה, אנחנו צריכים להיאבק נגד הענין הזה. אם הם

מקבלים מעט, זה צריך להיות יחסית למקצוע שלהם בעולם. אם מחר יכנס לכנסת

חבר כנסת פנסיונר, והוא יהיה יו"ר הכנסת, ויקבל פחות מאתנו. האם אז

כולנו נרד במשכורת?

י. שמאי; תרשה לי לחזור על משפט שאמרתי, ואני מניח

שאתה היית עסוק ברישום דברים, ולכן לא

הקשבת. אמרתי שהוא שאל אותי מה המשכורת שלי. אמרתי לו שהמשכורת שלי

כחבר כנסת היא כמו שלו, 6,000 שקל. הוא אמר לי שהמשכורת שלו גבוהה

יותר. ואז הוא אמר לי, שישנם בין 70 ל-80 בעלי שכר גבוה משלו. אני מבין

שאתה חוזר עכשיו לדבריך שהמשכורת גבוהה מאוד, ועל זה אנחנו צריכים

להיאבק.

אני חושב שמתפקידנו אנו להתמודד. אדוני המנכ"ל, מכיוון שאתה מנכ"ל

"כור", אתה גם יו"ר מועצת המנהלים של "תדיראן". ובמסגרת "תדיראן" אנחנו

יודעים שקיבלו את מכתבי הפיטורים. כפי שהזכרתי, הם נשלחו ביום שבת. זאת

למדתי מהכרות, אחרי שכל חברי הכנסת כבר היו שם, כולל חברי עמיר פרץ.

אני הגעתי, שאלתי אותם כמה שאלות, כי רציתי לדעת מה קורה. הם הסבירו לי

שבעצם יש הזמנה גדולה, ויש שינוי בהזמנה. הם מייצרים כעת דבר לפי



הדרישה של הצרפתים, שלשם הם משווקים 80 אחוזים של הצריכה. יש להם הזמנה

חדשה, וזה נכנס למעגל, והם מוכנים להיכנס לפעולה.

האם מישהו שאל אותם, אם הם רוצים באמת להתייעל נוסף להתייעלות שכבר

התייעלו? האם מישהו שאל אותם אם הם מוכנים לצאת לתנאי פרישה בכלל? האם

מישהו ניסה לדבר אתם על תנאי פרישה, כאשר אנחנו מדברים על מיליארד

ו-600 מיליון דולר הפסדי "כור"? מה הסה"כ שצריך בשביל 200 העובדים

האלה, כשאף אחד לא שאל אותם אם אפשר להתייעל ולהוציא אותם בתנאי פרישה

מיוחדים? אולי בגלל ההסתדרות, אולי משום שזה ציבורי, אולי משום

שפירסמנו יותר מדי דברים, אולי משום שהמדינה כל כך הרבה עוזרת ומסייעת?

בכוונה לא הזכרתי את 50 מיליון הדולר לסיוע שהמדינה תיתן. גם אם היא לא

נתנה, היא לא גבתה מס הכנסה ועוד דברים אחרים. כל הדברים האלה נאמרו,

וכאילו האנשים הם איזה שהם קרשים, בובות שמישהו משחק אתן כמו מריונטות,

ומושך בחוטים. האם אנחנו בכנסת יכולים לעבור על כך לסדר היום? אני

מאמין שלא.

מנכ"ל "כור" בני גאון צוטט ב"מעריב" מה-21 ביוני, ששנת 89 תהיה שנת

מפנה. שנת מפנה משנה שהסתיימה ב-595 מיליון שקל הפסד. גם אם תנסה

להסביר לנו את זה בכל מיני צורות, זה דבר שהתפרסם על-ידי רואה החשבון.

איך אפשר יהיה להצדיק את זה מול מה שאתה מפרסם בעתון בדבריך אתה? אתה

מצוטט שם.

אני חושב שיש לפסול את ההפקרות שמתנהלת ב"כור". אנחנו צריכים לבדוק

בצורה יסודית מה קורה במערכת. גם נסתמך על הדברים, ואני מניח שהם רק

דברים חלקיים ובקטע מסויים, כפי שאמר לי אותם לפחות המנכ"ל החדש של

"תדיראן", שיש שם כנראה 80 בעלי משכורות מנהלים, שאף אחד לא יודע מה

גובה המשכורת שלהם.

המנכ"ל הקודם של "תדיראן", יגאל נאמן, יצא עם מיליון דולר. העליתי את

הנושא הזה בוועד הפועל של ההסתדרות, ואמר לי מזכיר ההסתדרות שיקחו את

הכסף בחזרה. אמר לי מבקר ההסתדרות שימצאו את הפתרונות להחזיר את הכסף.

העליתי את הנושא הזה לפני כ-3 חודשים בוועד הפועל של ההסתדרות, אף אחד

לא הודיע שהוא החזיר אפילו שקל ממיליון הדולר שלו. ועל מי אנחנו

מדברים? על עובדים אומללים, שמקבלים ב"תדיראן" שכר שהוא קרוב לשכר

המינימום.

ולכן, מאחר אנחנו חייבים למנוע את ההפקרות הזאת, המאמץ של כולנו חייב

להיות מופנה לשמירת מקור הפרנסה של העובדים.
ב. גאוו
אני חייב לומר, שצריך הרבה מאוד תעצומות נפש

לשמור על קור רוח בשעה ששומעים מה ששמעתי.

ואני אשתדל לעשות כן.
י. שמאי
היו"ר חששה שאני אגרור את הישיבה לפיצוץ.

היא תעיד עלי, שאני שמרתי על קור רוח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ננהל את הדברים באווירה טובה.
ב. גאון
הוא דיבר על הפקרות, על. שחיתות, על מנכ"ל

בחו"ל.

אני אתייחס ל"כור". אני נושא באחריות של מנכ"ל "כור" שנתיים וחודשיים.

נכנסתי ל"כור" במאי 1987. במאי 1988 הצגתי את המאזן של "כור" והוא היה

באמת מאזן אימה, שחשף את כל המערכת החיצונית והפנימית לנתונים, נתוני

"כור", נתוני האמת של "כור". אני יכול להעיד, כי מאז מעולם לא ניתנה

על-ידי או על-ידי הכפופים לי איזה שהם נתונים שהם לא נתוני אמת. ולכן

אני מוחה באופן חריף מאוד על ההערה שכאן נאמרה, שנמסרו לא נתוני אמת.

אני חושב שדבר כזה לא אחראי לומר.

נתוני אמת של מערכת מסוג כזה, מסוג "כור" הם נתונים שנערכים על-ידי

רואה חשבון. הם נמצאים במערכת של מעקב מתמיד של ועדת היגוי בנקאית

שבודקת אותם לתוכם, לתוך כל נבכיהם. מהזמן שבו הייתה הצגת מאזן האימה

של 1988, שהיה 250 מיליון דולר הפסד ושהתייחס ל-1987, ו"כור" הייתה

חשופה אז לחוב חיצוני של מיליארד ו-200 מיליון דולר, לא זרמה פרוטה,

אגורה או שקל חדש ל"כור" מעבר למיגבלות האלה. נטלנו על עצמנו מערכת

שהפסידה, והמשיכה להפסיד. הרי אי-אפשר לקחת מערכת שקורסת, ולהגיד שרק

כפועל יוצא של רצון טוב היא תחלץ. היא חייבת מיליארד ו-200 מיליון דולר

לבעלי חוב, היא מפסידה כמעט בכל מפעליה, וגם חלק ניכר מההפסדים האלה

הוא פועל יוצא של החלטות נהדרות של הוועד הפועל, להחזיק את יוקנעם

ולייצר 100 מיליון דולר למלאי שהחליד במשך השנתיים-שלוש.

אני לא מדבר על ממשלת ישראל, אני מדבר על "כור". נשאלתי על "כור", ואני

אענה על "כור". ממשלת ישראל שילמה לאחזקת בית-שמש למעלה מ-125 מיליון

דולר מזומן במפעל שמחזיק 300 איש. ממשלת ישראל, עם כל הערכתי, אמרה

שתסייע, ואמרת שהיא סייעה, מסייעת ותסייע. אני באמת מקווה שהיא תסייע,

מפני שעד לרגע זה, לא זרם שקל אחד.

במקביל נאלצנו לקחת מפעל מפעל, ולפחות מהנסיון האישי שלי, לקחת היום

עשרות מפעלים, לפטר עובדים ולמכור נכסים - אלה לא דברים שנעשים מתוך

איזו שהיא התלהבות הרסנית, אלא חוסר ברירה. אין לי ספק שמערכת קריסה

שאין לה פתרון, היא תלך ותהיה הרבה יותר חמורה. היום גם המפעלים הטובים

של "כור" נמצאים בחוסר יכולת התמודדות חיצונית לפתיחת אשראי, לקידום

יצוא ופקדונות חיצוניים, והמערכת קורסת אט אט. וכולם, כל מי שחבר להסדר

הפיננסי, עד לרגע זה לא הוציאו אותו אל הפועל.

להזכיר לנוכחים כאן ולחברי הנכבד שמאי, הסיוע הראשון הובטח על-ידי משה

נסים, נמשך על-ידי סיוע מבטיח ומגבה של שמעון פרס, ששלח אותנו למשימה

מסויימת, ואמר שנחזור ונסכם. כשחזרנו הוא כבר לא היה, וחיכינו עוד 3

חודשים עד לכניסתו של שר האוצר החדש. כרגע אנחנו נמצאים במערכת שממתינה

להחלטה ברורה של האוצר, מה יהיה דינה של המערכת הפיננסית ה"כורית".

לא היה מפעל אחד ב"כור" שנסגר, אם היה לו סיכוי כלכלי לחיות. אי-אפשר

לקחת את המטבע הזה בשני צדדיו, ולומר שאנחנו לא נפטר ממפעלים וניקח על

עצמנו משימות לאומיות, אם הלאום לצורך זה לא אומר שהוא מוכן לפרוע את

הציק. מעמידים כאן מערכת בפני נושיה, ואומרים לה תתמודדי, לכי בכוחך



זה. היא ממשאביה היא, ממכירה של נכסיה, מסיוע עצמי של עובדיה צריכה

לעשות זאת.

לא היה מקרה כזה בשום מקום, לא במנועי בית-שמש ולא בתעשיה האווירית

שקיבלה 350 אחוזים פיצויים. סידור כזה גם אני יודע לעשות. במנועי

בית-שמש גם אני יודע לפטר ב-350 אחוזים, ואז אף אחד לא מדבר, כי לא נוח

לאותו שר שיפגינו מול הבית שלו. כך גומרים את העסק במנועי בית-שמש. אבל

במערכת הזאת אנחנו היינו חייבים להתמודד אל מול מצב שבעלי מניותינו -

ואתה בתוכם - למעשה באו ואמרו שלהם אין מה לתת לנו יותר. הם יכולים לתת

לנו עידוד מורלי, כסף אין להם, ושנתמודד עם העסק איך שאנחנו יודעים.

תמכרו, תנטשו, תעשו מה שצריך, תסתדרו. אין. ברגע שאתה חשוף מול האין,

אפשר באמת לתת הצהרות נורא יפות מאוד לנורמות וכד', לנורמות ניהול.

אני לא יודע יש מערכת כל-שהיא במדינת ישראל שעברה שינוי בתרבות ניהול

כפי שעברה "כור". אני לא יודע אם היה מקום אחר שהיתה בו דוגמא אישית של

מנהלים, כפי שנעשה הדבר ב"כור". אינני יודע גם מה מחזיק נבחרת מנהלים

שקיימת היום בתוך מערכת, שזה בוודאי לא טובה כספית להישאר בה, וקל מאוד

לנטוש אותה. אם אתה נוטש אותה, היא תקרוס כולה היום. הדבר היחידי שמאחד

אותה זה העובדה שנכנסנו לתוך הליך כזה, ואנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים

לנטוש מתוך אחריות לאותם עובדים שלקחו אתנו חלק, וויתרו על שכרם. אין

עובד במדינת ישראל ש-3 שנים ויתר על הגדלת שכרו כמו אלה שב"כור". הם

היחידים במשק, ואף אחד מהם לא מצפצף. יש הקפאה מוחלטת, גם בדרגות, גם

ב-5 פלוס 6, בכל דבר.

הגענו לשלב שבו כל מפעלי "כור" - למעט 4 מפעלים היום שהם "סולתם",

"תדיראן", מפלם-כרמיאל ונעמן - כולם עברו לרווח תפעולי. כשהגדרתי - ולא

לפני הוצאת המאזן, אלא לאחר הוצאת המאזן - ש-1989 היא שנת המפנה, זה

אמר שזו תהיה שנת מפנה שבה "כור" לבקשת נושיה, לבקשת ממשלת ישראל הגישה

תוכנית בנובמבר 88, הגדירה את כל הפערים שקיימים בתוך "כור", ואת הצורך

גם לנפות גיבנות עבר. אם ניקח את מאזן 89 שפורסם, מתוכו 300 מיליון שקל

זה רק לגבי "תדיראן", ועוד 100 מיליון שקל הם הפחתת אותו מלאי בעיקרו

של "סולתם". אלה 400מיליון שקל, והיתר, עוד 120-130, הם בגין סגירת

"יובל גד", וסגירת "רוטופלס", וסגירת "שימת", וסגירת מפעלים אחרים שאתה

-לא יכול לסגור את החוב מבלי למחוק אותו. אבל עובדה היא שבבת-אחת מפעלים

פרחו: "מכתשים" פרחה, "צינורות" פרחה, "טלרד" פרחה, "שמן" פרחה ו"עץ

הזית" פרחה. כולם פרחו פתאום. "שימת" הפסידה על כל דולר מכירה, 1.20

דולר. סגרנו. כל עובד שיצא מ"כור" יצא עם רמת הפיצויים האופטימלית

שיכולנו לתת, של 150 אחוזים.

אנחנו יותר ויותר מתקרבים לרמה הנוכחית, שלפועלים הבאים אין אפילו רמת

הפיצויים הזאת בגלל אי-ההסדר הפיננסי. כל המערכת הזאת, שהיא מערכת של

הבראה כלכלית, היתה חייבת להיות מלווה בהבראה פיננסית. וההבראה

הפיננסית, על דעת כל הנוגעים בדבר, היתה, ש"כור" צריכה להשיל מעליה 400

מיליון דולר חוב, וזה המנדט שקיבלנו מהבנקים ומהאוצר, ואנחנו נפעל ברוח

הזאת.

אחרי שנתיים אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים, ואין לי לזה שם אחר. זו

התעללות מוחלטת במערכת. היא חוזרת ועולה, חוזרת ועולה, ולא נגמרת. ומה



אתה יכול לעשות? אתה יכול לפנות למיל יש לך מערכת נהדרת של בעלי מניות,

אתה בא אל בעלי המניות שלך, ואומרים לך שאין להם, ותעשה מה שאתה מבין.

אל מי תפנה? אתה פונה אל המערכת הלאומית, שאומרת שעדיין יש לך 10

אחוזים מהכוח התעשייתי של מדינת ישראל, ועדיין אתה מדבר על 20 וכמה אלף

עובדים, 20 וכמה אלף משפחות, ויש סיכוי למערכת הזאת לצאת מבלי לעטוף

אותה בכל מיני מחלצות, יש מפעלים שיכולים לעבוד ולצמוח. אתה מדבר על

משימות לאומיות, על עליה, ואיפה הם יעבדו. יש לך פה תשתית שיכולה

להתפתח.

א. פורז; מה החשיבות של "כור" כקונצרן? למה אי-אפשר

לפרק את זה למפעלים מפעלים?
ב. גאון
המערכת ה"כורית" מסרה למשרד האוצר לבקשתו

ניתוח מלא, שאומר כיצד אתה מפרק את החוב על

פני התאגידים השונים, תוך אפשרות שלתאגידים האלה תהיה אחריות. אתה יכול

לקחת היום ולהעמיס 250 מיליון דולר חוב על מכתשים, אבל היא לא תהיה

קיימת מחר, אף שהיא בריאה. כל הסטרוקטורה שהאוצר ביקש מאתנו והגשנו לו

תוכנית מלאה - ותשאל אחר כך את האוצר - היתה כיצד מחולק החוב הזה על

פני התאגידים, כדי שלא תהיה תלות הדדית בין תאגידים. לצורך זה אתה יכול

לעשות כל מה שאתה רוצה עם מפעל זה ועם מפעל אחר כבעל מניות.

היום הדבר שמחזיק את החוב זה אותה מסלקה שהסתלקה ממזומניה. החוב הזה

קיים, אתה לא יכול להגיד שהוא איננו, הוא לא נמחק. הוא לא נמחק ולו

בשקל על-ידי הבנקים. הוא לא נמחק ולו בשקל על-ידי מחזיקי אגרות החוב,

הוא לא נמחק ולו בשקל על-ידי הבנקים הזרים, הוא עדיין לא נכנס לאותו

סיוע ממשלתי שהיה צריך להיכנס.
א. פורז
האם ההלוואות ניתנו ל"כור" כ"כור", או לכל

אחד מהתאגידים בנפרד?
ב. גאון
במערכת ה"כורית" היתה מבוכה בנושא החוב,

מכיוון שליצור היום ולמצוא את האזימוט מדוע

חייבת היתה רוטופלסט, שהערבה לה תהיה ספן, ומדוע לקרית הפלדה ערבה

שימת. זו היתה מערכת של אי-אפשרות זיהוי בכלל. "כור-תעשיות" לקחת, היא

לקחה ממי שנתן לה. מישהו הילווה לה מיליארד ו-200 מיליון דולר. נתנו

לה, מכיוון שהיא היתה אבן היסוד של מדינת ישראל.

פה אני רוצה לגעת בארבע הנקודות המרכזיות. בתחום התפעולי היינו חייבים

למחוק את יתרת "סולתם", ואני אומר את זה בכל האחריות. לגבי "סולתם"

היתה החלטה, ולא משנה כרגע מה היה האידיאולוגיה שלה. אתה אומר שיש לך

מלאי שאתה חייב למחוק את כולו, ומחקנו את כולו, את רובו.

א. פורז; מה זה המלאי? מרגמות?

ב. גאוו! פגזים. יש לך פגזים. הפגזים החלידו. על כל

סיר של "סולתם", אני יכול לתת לך בונוס פגז.

"סולתם" השקיעה הון עתק גם בייצור התותח הטוב שבעולם. צה"ל עזר לה והיא

פיתחה. עומדת היום יחידה או קבוצה, אני לא יודע אם זה מחלקה או גדוד של



תותחים ב"סולתם", ואין מי שיקנה אותם. צה"ל לא רוצה אותם בגלל מיגבלות

תקציב, ואין מי שיקנה אותם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה עובדים מועסקים שם?

ב. גאוו; נשארו שם 530 עובדים, ויפוטרו מחרתיים עוד

150 איש.

י. שמאי; היה צריך להזמין לכאן את קיסר. שומעים הצהרה

כזאת בוועדת הכלכלה של הכנסת, מאיימים עלינו

שמחר יפוטרו עוד עובדים.

ב. גאוו; אני לא מאיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוא לא מאיים, הוא אומר לך את הדברים

הלא-נעימים.
ב. גאוו
התוכנית שהוגשה בזמנה על המערכת הכוללת,

שהיא תוכנית של מפנה, כוללת פיטורים של 150

איש נוספים ב"סולתם" שיבוצעו בשבוע הבא, ובזה "כור" גמרה את נושא

הפיטורים. אני אומר "כור", ולצורך זה אני מבודד את "תדיראן".

י. שמאי; אני לא מבין למה המנכ"ל נמצא בלחץ. חשבתי

ש"תדיראן" שייך ל"כור".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא לא בלחץ, הוא יגיע גם ל"תדיראן", אבל

הוא קובע את הסדר שלו.
ב. גאוו
אני מבודד לצורך זה את נושא "תדיראן", בעיקר

בגין עובדה אחת, ש"תדיראן" נפרדת מהמערכת

הפיננסית ה"כורית" ולהסדר הפיננסי ה"כורי" אין נגיעה בהסדר הפיננסי של

"תדיראן", שעומד מול קונסורציום משל עצמו. אני אגע גם בנושא הזה.

אם לסכם את השורה האחרונה של "כור", "כור" סיימה פחות טוב, יותר טוב,

אבל בהרבה מאמצים והרבה קשיים, את מה שאנחנו קוראים המפנה התפעולי. כל

תאגידיה היום - למעט אלה שציינתי - נמצאים ברווח תפעולי. יש לה עוד

מספר בעיות שלא ניתנות לפיתרון בתוך חודש או חודשיים, אבל את מסת

הפיטורים היא גמרה. אם אני מבודד את "כור" מ"תדיראן", "כור" של היום

היא "כור" של כ-10,000 איש, של כ-30 וכמה תאגידים, של היקף פעילות של

1,3 מיליארד דולר. יש לה בעיה קריטית של ההסדר הפיננסי, מכיוון שכל

אותם הסדרים והסכמות שבעל-פה עם המערכת הבנקאית החיצונית, עם מחזיקי

איגרות החוב החיצוניים, עם הבנקים הישראלים, הולכת וקורסת מול עינינו,

בגלל אי-סגירה של הענין.

אנשים התעייפו מהמערכת. הם עדיין מאמינים ששר האוצר הקודם הבטיח ומישהו

יקיים. הם עדיין מאמינים שההסדר הזה יותר טוב בשבילם מאשר פירוקה של

"כור", הם עדיין מאמינים בנתונים - לא כמו שמאי - שהמערכת פונה

לכיוון של רווח תפעולי.



אם המערכת אכן גומרת את ההסדר הפיננסי, "כור" יכולה לצאת לדרך. אם לא

יהיה הסדר פיננסי, נהיה עדים בחודשים הקרובים לקריסה של מפעל אחרי

מפעל, כולל הטובים שבהם. אם ימונה כונס נכסים, והיה לנו ויכוח על הנושא

הזה, אם אתה לא מנתק את נושא החוב, אתה לא תוכל היום למנוע את קריסתם

של המפעלים על זה, בהרצאה נפרדת, אתן לך 3 חוות דעת משפטיות.
א. פורז
בהנחה שמתמנה כונס נכסים לכל הקונצרן, לכל

המפעלים, והוא נניח מחליט למכור את "כור"

כעסק חי למישהו. נניח שהוא ימצא את הפתרון המשפטי.

ב. גאוו; לכל חברה יהיה כונס נכסים.
א. פורז
אבל בית-המשפט יכול למנות כונס אחד לכל

החברה.
ב. גאוו
זה הקטע של "כור". בקטע הזה אני מאמין

שנעשתה עבודה גדולה. אני מאמין שנעשתה עבודה

לאלה שנשארים, ולאלה שממשיכים.

בקטע הזה, במה שקשור להנהלתה של "כור", "כור" עברה להיות חברת החזקות,

היא בנתה מבנה כזה. לגבי הרגישות למשכורת, שהיא כל כך נוראה - ואני

מבודד לצורך זה כרגע את "תדיראן" - אין אף מנהל בכיר ב"כור", כולל

העומד בפניך, שמרוויח יותר מ-10,000 שקל לחודש.
י. שמאי
אני אעמיד אותך במבחן, ואני אראה לך איך אני

בודק את זה.
ב. גאוו
אמרתי למעט "תדיראן".

אני מגיע ל"תדיאן". ראשית, לתקן איזו שהיא

אינפורמציה, שקראתי בפרוטוקול של מליאת הכנסת, לפני שזה הובא כאן

לדיון. שם נאמר ש"תדיראן" היתה בבעלות פרטית, וההסתדרות קנתה את זה,

וכד'. אני רוצה לתקן עובדה. "תדיראן" היתה 50 אחוזים בבעלות אמריקאית

50-rאחוזים של ההסתדרות עד לפני 5-6 שנים, ואני מדבר על חמש השנים

האחרונות.

עם יציאתה של החברה האמריקאית מ"תדיראן" - ג'נרל טלפון - היתנה משרד

האוצר את יציאתה של החברה האמריקאית בזה ש"כור" תביא חברה אמריקאית

אחרת. זו היתה ההתניה. ההתניה הזו לא מומשה, ואז "כור" נשארה עם הבעלות

המלאה על "תדיראן". אני רואה את אחת התקלות, ואם אני רוצה להשתמש במלה

העדינה ביותר, הרי ההחלטות השגויות ביותר שהיו במערכת זה היה לתת

לאמריקאים לצאת מ"תדיראן" בזמנם. מה שארע הוא, ש"תדיראן" נשארה בתוך

המערכת ה"כורית" באינוויירמנט אמריקאי, שהוא בבעלות מלאה של "כור" בדרך

ההתנהגות שלה. בכל התעשיות האלקטרוניות, הבטחוניות וכולל הממשלתיות,

ולצורך זה גם רפא"ל, תע"ש והתעשיה האווירית, היתה אצלן מגלומניה של

פיתוח תעשיה של מערכות בטחוניות, שהיא גדולה על מדינת ישראל. מישהו אחר

יכול לשלם את זה בתעשיה האווירית או ברפא"ל או במנועי בית-שמש.

ב"תדיראן" בעלי המניות היו צריכים לשלם את זה.



במאי 1988 נכנסתי לתפקידי כמנכ"ל "כור". ידעתי ש"תדיראן" מהווה 40

אחוזים מהיקפה של "כור", וראיתי שפה יש בעיה קשה מאוד, ומערכת השליטה

ה"כורית" על "תדיראו" היתה קרובה לאפס. ביקשתי חוות דעת של חברה

אמריקאית, שמסרה לנו אותה בנובמבר 1988. בו אמרה החברה האמריקאית:

"תדיראן" גדולה על מדינת ישראל, הניהול של "תדיראו" כשל, המערכת בפנים

מסוכנת, "תדיראן" חייבת בשותף אמריקאי מיידית, והחלף את המנכ"ל מיד.

בינואר 1989 עשינו את זה. ב"תדיראן" היתה קיימת, עם כניסתי, מערכת שלמה

של תיגמול מנהלים, שהיא מעבר ומעל לכל פרופורציה מקובלת במשק

ההסתדרותי. היא די מקובלת במשק האלקטרוני האחר במדינת ישראל. ואז גם

תגמולם של מנהלים בתנאי הפרישה שלהם עוגן על-ידי הדירקטוריון

ה"תדיראני" דאז, האמריקאי וה"כורי", וההחלטות בגין ביטוח המנהלים

למנהלים נעשו כדת וכדין לפי החלטות הדירקטוריון ברמות האלה. אין פלא

שהסכומים הם גבוהים, כיוון שאם מנכ"ל "תדיראן" דאז, יגאל נאמן, קיבל

משכורת של 27 אלף ש"ח לחודש, ומנכ"ל "תדיראן" הנוכחי מקבל פחות מחצי

ממנו, אין ספק שנורמות כאלה ומשכורות כאלה היו משכורות חריגות במערכת

הזאת.

ע. זיסמו; והוא היה בעל המשכורת הגבוהה ביותר

ב"תדיראן"?
ב. גאוו
כן.
ע. זיסמן
ומנכ"ל "תדיראן" הנוכחי?
ב. גאוו
לא. בתוך "תדיראן" קיים צוות ניהולי,

והמערכת או הדירקטוריון החדש של "תדיראן"

שנדרש לענין קבע רמות שכר, שרמת השכר הזו שאמרתי היא רמת השכר הגבוהה.
ע. פרץ
מה היא המשכורת הגבוהה ביותר ב"תדיאן"?
ב. גאוו
היום היא 22 אלף שקל.
ע. פרץ
כמה כאלה יש?80?
ב. גאוו
,לא. יש פחות מ-20. בפני דירקטוריון "תדיראן"

היתה אפשרות להוריד את השכר של 20 או 23

האיש האלה לרמה שאמרתי ולהישאר בלי "תדיראן". שכן אנחנו מדברים על כל

הרובד הזה, רובד שהוא הראש והשכל של "תדיראן". אנחנו לא מדברים על

מנהלי כוח אדם או מנהלי תפעול.
י. שמאי
על יגאל נאמן אמרו אותו הדבר.
ב. גאוו
אמרתי, לא מנהלי כוח אדם. אמרתי, אנשים שהם

שיכלה של "תדיראן".
י. שמאי
בוא תגדיר, מנהלים או מקצוענים בתחום

האלקטרוניקה.



ב. גאון; אלה מנהלים מקצוענים בתחום האלקטרוני. אני

רוצה לומר במאמר מאוד מאוד מחייב, שאני

מאמין היום, שאיש בעל רמה גבוהה מאוד בתחום האלקטרוניקה הצבאית או

הלוחמה האלקטרונית, שמקבל 22 אלף ש'יח לחודש במדינת ישראל, זה לא דבר

צורם היום במדינת ישראל. זה צורם על רקע ההפסדים. אלמלא היו ההפסדים,

אף אחד לא היה נדרש לזה. אבל עובדה שההפסדים האלה היו פועל יוצא של

הרבה חדלון.

א. פורז; אני מקווה שהוא לא של אלה שאתה נותן להם 22

אלף ש"ח היום.

ב. גאוו; לא, מאלה אין אף אחד כמעט היום. מכל הנהלת

"תדיראן", כולה, זו שהיתה ב-1989, אין אף

איש אחד נוסף ממנה היום ב''תדיראן", כולם בחוץ.

על הרקע הזה נדרשנו לקחת ועדת מומחים, ולראות איפה טמונה הבעיה. ועדת

המומחים הגישה לדירקטוריון "תדיראן" במחצית 1989 מסמך. ועדת המומחים

כללה שלושה פרופסורים ואנשי מקצוע. היא ליוותה את מבדקיה על-ידי בדיקה

במערכת הבטחון וגורמים אחרים, והיא הודיעה שכל ההחלטות העסקיות של

"תדיראן" לגבי תחום ציוד הקשר הצבאי היו שגויות. "תדיראן" נדרשה למחוק

כ-80 מיליון דולר. הדבר הזה היה העוקץ שערער את כל תוכנית המפנה של

"כור", אבל אנחנו מצויים בסיטואציה שאנחנו לא יכולים להגיד שיש פה

ג'ירפה והיא איננה. היא ישנה, ואין מה לעשות.

ברגע שנחשפו נתוני "תדיראן", נדרשה הנהלת "תדיראן" החדשה בראשותו של

יוסקה מעיין להגיש תוכנית מיידית, כיצד לצאת מהמצור שהיא מצויה בו,

לדירקטוריון הי'תדיראני" ולקונסורציום הבנקאי. עם הגשת הנתונים האלה הוא

מינה מטעמו גם כן מישהו שיבדוק את הנתונים אם תוכם כברם.

אז נדרשה "תדיראן" לעשות מספר פעילויות כואבות וקשות. זה היה הזמן

שעובדי "תדיראן" גילו את ההסתדרות ואת שמאי, והתחילו הפעולות הקשות.

לעובדי "תדיראן" היו טענות מול מנכ"ל "תדיראן", שמקבל משכורת כזאת. אבל

כל העובדים קיבלו משכורות טובות, לא היו פיטורים ב"תדיראן", היה שקט

שם, ודיברו על המעצמה האלקטרונית שאין חזק ממנה. גולת הכותרת של התעשיה

הישראלית. כל שר וכל חבר כנסת שבא לשם - נזל לו ריר מהנאה. אבל פתאום

אתה מגלה שיש לך 150 מיליון דולר הפסד, ואיפה שהוא המלך עירום. צריך

לעשות פעולות קשות, ואני מצטער שיוסקה מעיין, ניתן לו מנדט מלא לעשות

את מה שהוא צריך, ולא יכול לעשות זאת. הוא לא יכול לעמוד בפני אלימות

שלא היתה כדוגמתא בשום מסגרת אחרת במשק הישראלי, אלימות פיזית של

עובדים. מנהלים - גם הם בשר ודם, וכשמתחילים במכות הם מפחדים. אם אתה

לא זוכר, את לשכתו של מעיין הרסו לגמרי, ופחדו להתלונן על המכות מכיוון

שפחדו שהמכים יגמרו חשבון אחר כך. אם אתה לא יודע, אני אספר לך.

על הרקע הזה ביקשתי ממנכ"ל "תדיראן" לשחרר אותי מנוכחותו, כיוון שהוא

לא יכל לבצע את הדבר. אז הותנו על-ידי הבנקים הישראלים שתי התניות. אם

"תדיראן" רוצה להמשיך לחיות, עליה להתחייב לשני דברים- ראשית, לבצע

תוכנית מפנה קשיחה בדוגמא של "כור", בהתניות ברורות על-ידי הבנקים.

אחרת היא נדונה לכליה, מכיוון שפה אתה לא מדבר אל מפעל שעומד מול רעפים



או חסיני אש. אתה מדבר אל מערכת מימסדית, שממשלת ונצואלה לא רוצה לעשות

עסק עם מפעל שיש לו סיכון. שם זו ממשלה.

נתקבלה הרולטה לבצע מספר דברים לא פופולריים ב"תדיראן", שהם סגירת מוקדי

הפסד, פיטורי עובדים, ובוודאי באינווויימנט שלא היה רגיל לדברים כאלה,

הקונפליקט בהכרח חזר.

כיוון שזו היתה התניית הבנקים, הם צרפו לה התנייה נוספת, לפני שהם

מיחזרו את החוב ה"תדיראני" שאיפשר את חיותה של "תדיראן": דירקטוריון

"תדיראן" יתחייב למכור כל נכס מלמטה, כדי לשפר את מערכת הנזילות שלו.

ואם הוא לא ימכור, יש מנדט מלא לבנקים למכור זאת במקומו. הבנקים ביקשו

דבר נוסף, שדירקטוריון "כור" יתחייב למכור את "תדיראן" כולה, את כל

אחזקותיה של "כור" ב"תדיראן" למי שהבנקים יאמרו לו ואם הוא לא יעשה את

זה, הבנקים יעשו את זה מטעמם. המכתבים האלה נחתמו, ואיפשרו את המיחזור.

התחילו לנהל משא ומתן על מכירתה של "תדיראן", מכיוון שהיום "תדיראן"

היא אבו ריחיים על צווארה של "כור". התחילו לנהל משא ומתן, וקראתם

בעתון, שהבעיה היא לא שמישהו לא רוצה למכור, אלא שאין אף אחד שרוצה

לקנות. וכשיש מערכת אלימה כזאת, אף אחד לא רוצה להתעסק עם החבריה

האלה.
י. שמאי
לא יכול להיות שמנכ"ל "כור" ידבר ככה בזמן

שלא נמצא כאן נציג העובדים, ואנחנו עוברים

על זה לסדר היום. אני מבקש את היו"ר לעצור אותו בדבריו אלה. את שומעת

את ההאשמות שלוי דברים נוראים הוא אומר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו בראשית הדיון. אם יהיה צורך להזמין את

מזכ"ל ההסתדרות ונציג העובדים, נזמין אותם.

י. שמאי; איפה שמעת על מכותל אני רוצה לומר לך שראיתי

מאבקים של עובדים, מאבקים קשים של עובדים,

אבל אף פעם עובד לא היכה מנהל. גם כאשר כלאו את מנכ"ל "כור" הקודם,

דאגו לתת לו אוכל ושתיה, דאגו לו לנוחיות, דאגו לו לכל. הוא מאשים את
העובדים ב
כד שמכים מנהלים, ואין כאן עובד שיכול לענות כן או לא.

ב. גאוו; אני רוצה לחזור ולהגיד במלוא האחריות שמנכ"ל

"תדיראן", גורי מלצר, הוכה על-ידי עובדי

המפעל המכני.

ע. זיסמו; האם הוגשה תביעה פלילית?
ב. גאון
הוגשה. אני אומר את זה באחריות מלאה. זה

לגבי הנושא של ההאשמות, ואני לא רוצה להיכנס

כאן היום ולהגיד אם אני אויימתי או לא, ואני לא מתרשם מצעקות. אני רוצה

לחזור על שני דברים. התבקשתי לבוא לכאן לדבר על "כור", ובתוך העסק הזה

העלו את נושא "תדיראן", ואני עונה עליו, כיוון שהתבקשתי לענות. אני

חושב שבכל מקרה שצריך להיות דיון ב"תדיראן", ישנו מנכ"ל ל"תדיראן", יש

לו אחריות, הוא יבוא בכל מסגרת שצריך.



עכשיו אני רוצה להתמקד ב"תדיראן" במקום שבו נמצאות הבעיות ששמעתי

עליהן. ישנו נושא רגיש מאוד, שהוא מפעל הסוללות. במסגרת התוכנית

שהוגשה, מפעל הסוללות יועד לסגירה, ללא כל קשר עם הבעיות הרפואיות

שהתעוררו שם, אלא על בסיס כלכלי. הוא מפסיד. על העסק הזה התקבלה החלטה

של דירקטוריון "תדיראן" לסגור את המפעל במאי 1990. יש בעיה רגישה מאוד,

והיא הבעיה הרפואית. לצורך זה אנחנו - דירקטוריון "תדיראן" - בודקים את

הענין. הוגשו כל התלונות למסגרות מבקר המדינה, אבל אני לא רוצה להיכנס

לזה, מכיוון שזה לא תחום הדיון היום כאן.

הנושא השני הוא מפעל ציוד הקשר הצבאי. התוכנית קבעה שהמפעל הזה צריך

לרדת לרמה של 1,200 איש במקום 1,350. מתוך ה-1,350 האלה כבר יצאו מתוך

המערכת על-ידי פרישה מרצון כ-70 או 80. לגבי ה-70 הנוספים נתבעה

"תדיראן" על-ידי עובדיה ומועצת פועלי חולון לבית-הדין לעבודה בנושא זה,

והנושא הזה טרם קיבל את הכרעת בית-הדין לעבודה. ולמרות כל מה שיאמר,

ואני אמרתי את זה גם לח"כ נמיר, כשהזמינו לכאן את העובדים בנושא הזה,

שלהערכתי הוא סוב-יודיצה, הוא נמצא במערכת של התדיינות עם בית-הדין

לעבודה, אני חושב שהוא לא צריך להיות פתוח לדיונים.

הנושא השלישי הוא מפעל המעגלים המודפסים בקרית-מלאכי. זה מפעל שעל כל

דולר מכירה הפסיד 1,70 דולר במשך 4 שנות קיומו. עד היום הוא הפסיד כמעט

23 מיליון דולר. המפעל הזה הוחלט על סגירתו ופרוקו.

א. פורז; מה תעשו עם המעגלים המודפסים? תרכשו בחו"ל?

ב. גאוו; יש עוד שני מפעלים בארץ.

המפעל הרביעי הוא המפעל המכני. אני לא רוצה

לענות או להגיב על כל מה שכאן נאמר, אני רוצה להגיב רק על דבר אחד. אני

מציע לכל חברי ועדת הכלכלה לקרוא את פסק-הדין של בית-הדין לעבודה שהוצא

אתמול על-ידי שופטת.
א. פורז
תוכל להעביר את זה לוועדהל

ב. גאון; אין בעיה.

השופטת בפסק-דינה קבעה שלושה דברים; ראשית,

הפיטורים נעשו כחוק; שנית, פעם ראשונה העובדים כרתו את הענף שעליו הם

יושבים, מתחו את החבל, מועצת הפועלים לא לקחה ברצינות את הזהרות

ההנהלה, את הבהרות ההנהלה, ולמעשה הביאה לסגירת המפעל.

לאורך 4 חודשים נוהל משא ומתן עם העובדים במסגרת בתי-דין לפני הסגירה.

במשך אותם ארבעת החודשים היה פסק-דין של בית-הדין לעבודה שמונע את

העובדים לעשות עיצומים. העובדים ביזו את בית-הדין, המשיכו בעיצומים

והורידו את זה ל-30 אחוזים תפוקה. ועל כל אלה הם באו ודרשו, לאחר הפסד

של 11 מיליון דולר ב-3 שנים או ב-4 שנים, תוספת פלטפורמטית לשכר של 5

מיליוני דולר.



זה נעשה בגיבוי מועצת הפועלים. אני אגיד יותר מזה, זה התהיל בלי מועצת

הפועלים, ומועצת הפועלים תפסה טרמפ אחרי זה, כדי לא להיות מובלת אלא

כדי להיות מובילה.

ע. זיסמו; אבל מועצת הפועלים פעלה באישור המוסדות של

ההסתדרות?

ב. גאוו; על זה תשאל אותו, אני לא מייצג אותם.

י. שמאי; בכל המערכת של משק העובדים הייב העובד לקבל

את מרות האגף לאיגוד מקצועי. בני גאון רצה

לשנות את זה, ואמר שיהיה נציג של ההנהלה גם כן. קיסר והברפלד הסכימו

לקבל שיש נדמה לי שלושה. לגבי שניים זה בטוח. את זה אתה קבעת.
ב. גאוו
"תדיראן", נכון לרגע זה, נמצאת בעוד 4 בעיות
כלכליות קשות
הנושא של המיחזור הפיננסי,

שהוא פרובלמטי, והמכירה או אי-מכירה למטה וכד' יוצרת אי-יציבות בכל

"תדיראן", וכן אצל לקוחותיה. יש לה בעיה בארבעת המפעלים האלה; אין לה

בעיה במפעלים האחרים, אין בעיה במפעל התקשורת האזרחי, אין בעיה

באלישרא, אין בעיה במפעל הכבלים, אין בעיה במפעל מוצרי הצריכה, אין

בעיה בתקן. יש בעיה בארבעת המפעלים האלה שהגדרתי. לבטח הנושא הזה הוא

חדשותי, כיוון שגם מערכת התקשורת מוזנת כל הזמן בנושאים האלה, ולבטח

ישנו הענין שזה מעורר.

אני מניח, שאם אנחנו פותרים את ארבעת הדברים האלה ב"תדיראן", גם ייקבע

קו מדיניות ברור של המערכת הבנקאית, מתי "תדיראן" תימכר, איך היא

תימכר, למי היא תימכר. דבר אחד ברור, ששאיפתה של "כור" ורצונה של "כור"

הוא לנתק את התלות שלה עם "תדיראן" בכל דרך שרק אפשר. אבל אתה לא יכול

לקחת ולנתק את זה, אם אין מי שיקח ממך את זה.

אני רוצה לסיים בנושא פרישתו של יגאל נאמן שהועלה כאן, וכל הזמן הוא

עולה. אני רוצה להקדים דבר אחד.- במסגרת ביטוח המנהלים ה"תדיראנית" -

ואני עומד היטב היטב על כל מלה שאני אומר - הפוליסה של ביטוח המנהלים

היא הדבר היחידי שאותו מנהל מקבל עם צאתו-פרישתו-פיטוריו. אין פיצויי

פיטורים, אין דברים כאלה. זה הכל.

ב"תדיראן", על בסיס החלטת דירקטוריון שהיתה לגבי צוות בכיר, מנהל שמגיע

לגיל 60 חייב לפרוש. המגמה היתה להשאיר את החברה צעירה מבחינת ניהולה.

מנכ"ל "תדיראן" היה צריך לפרוש בגיל 55. לכן אלקנה כספי פרש בגיל 55.

יגאל נאמן פרש בגיל A7הוא לא פרש. אבל במתכונת הזאת יש לו ביטוח

מנהלים כשעומדת לזכותו והופרשה כדת וכדין הפרמיה לזכותו לאורך שנות

עבודתו, משך של 20 וכמה שנים. ואם תכפיל במשכורת של 27 אלף שקל במכפלה

של שנים כאלה, אין ספק שאם תכמת את תנאי הפרישה שלו, הם גבוהים. אבל הם

לא מגיעים לסכום שכאן הועלה.

הדירקטוריון של "תדיראן", בגין הסכומים וכד', נדרש לנושא של יגאל נאמן

עם פרישתו, וביקש חוות דעת משפטית מלאה שנמסרה על-ידי חיים צדוק שבדק

את הכל, ובגינה הוא הרע את תנאי פרישתו של יגאל נאמן. הוא עשה זאת בגין



קרן הפרישה המוקדמת, דבר שעוד היה ביכולתו לעשות. הוא קבע את ביטולה של

קרן הפרישה המוקדמת לעתיד. יגאל נאמן פרש בתנאים שאומרים, שבהגיעו לגיל

55 - היום הוא בן 47 - הוא יהיה זכאי לפנסיה שלמה בגין כל התנאים,

הכוללת את הפיצויים ואת ההפרשות שגס הוא הפריש וזה יהיה 13 אלף שקל

לחודש. זה יהיה בגיל 55. אם ניקח את זה ונכמת עובד מדינה או קצין צה"ל,

ותעשה את ההיוון, תגיע פחות או יותר למשהו דומה. אבל להגיד שהוא קיבל

מיליון! הוא לא קיבל, אלא הוא יקבל בהגיעו לגיל 55 פנסיה חודשית של 13

אלף שקל. זה הנתון של יגאל נאמן.

יתר על כן, עובדי "תדיראן", שניים מהם, התאגדו לבית-המשפט, וביקשו,

בהיותם בעלי מניות בי'תדיראן", לבוא ולתבוע את הכסף הזה של יגאל נאמן

חזרה. זה הובא לבית-המשפט, והשופט ביקש אינפורמציה מלאה של כל התנאים,

כולל חוות הדעת המשפטיות, כולל החלטות הדירקטוריון. ב-31 ביולי - בעוד

4-5 ימים - זה יימסר לבית-המשפט על-ידי "תדיראן" באופן מלא.

א. פורז! הם יפסידו במשפט.

ב. גאוו; אני לא רוצה להיכנס לזה. זה פסק-הדין של

בית-הדין לעבודה. אני רוצה להקריא שני
דברים. בפסק-הדין נאמר
"מהחומר שצרפה המשיבה, בשל משבר אי-האמון שקיים

בין הנהלת החטיבה לוועד העובדים, העובדים לא הקשיבו לקריאות ההנהלה

ובעיצומים שנקטו תוך התעלמות מוחלטת מהתרעות הנהלת החטיבה על המצב

האמיתי, כי המפעל צובר הפסדים יום-יומיים, כרתו את הענף שעליו הם ישבו.

כאשר העובדים הרגישו שעברו את הגבול, הם קראו להנהלה לבחון מחדש את

תוכנית ההבראה שהם הגישו למפעל, אלא שהעובדים אחרו את המועד. הנהלת

החטיבה לא היתה מסוגלת לקבל את הצעות העובדים, והחליטה שאין מנוס אלא

לסגור את המפעל. מהחומר שבפנינו עולה, כי גם מועצת הפועלים לא התייחסה

ברצינות למכתבי הנהלת החטיבה, שקראה להם להפעיל את מרותם ולשכנע את

העובדים לעבוד במלוא התפוקה, משום שהמפעל לא יוכל להתקיים כאשר העובדים

ממשיכים לקיים עיצומים, אך ללא הועיל".

"החלטתנו כי סגירת המפעל היתה מסיבות כלכליות מעוגנת בתוך התחום הזה

שבפנינו, לכן אין בסיס לטענת המבקשים כי סגירת המפעל מהווה השבתת מגן.

על כן אנחנו דוחים את הבקשה על שתי עתירותיה".

זה לגבי המפעל המכני. גורי מלצר, מנכ"ל "תדיראן" הוא לא פנסיונר, הוא

עובד בכיר של "כור", וחס ושלום, אני לא בא להטיל דופי במה שאתה אומר,

אבל קשה לי להאמין שגורי אמר לך שהוא פנסיונר.

י. שמאי; האם הוא היה פעם בבנק המזרחי?
ב. גאוו
לא. הוא דירקטור בדירקטוריון של בנק המזרחי.

גם אני הייתי פעם דירקטור בבנק הפועלים.

בעיצומו של תהליך שהיה לבקשה של ההסתדרות לשבת עם ועד עובדי המפעל

המכני, ישב גורי מלצר עם ראש הוועד המכני ועם הוועד. בעיצומו של הדיון

הזה החלה אלימות, באלימות הזו קיבל גורי מכות, מולט מהמקום, ועד הבוקר

לא נקטנו צעדים של פניה למשטרה לפנות אותם. אתמול בלילה הם התפנו

מרצון, והחל תהליך הפיטורים.



זה לגבי "תדיראן". אני שלם בדבר אחד, אני שלם עם כך שהנהלת "כור"

הנוכחית והנהלת "תדיראן" הנוכחית עושות כל מה שרק אפשר כדי להציל את

הקיים.
י. שמאי
אתה חושב שלא טעית בשום דבר?
ב. גאוו
לא. אולי טעיתי כמה פעמים כשחשבתי שאתה חושב

אחרת, אבל מעבר לזה אני חושב שלא טעיתי. כמה

פעמים כשישבתי אתך חשבתי אנחנו מדברים רציו, אבל אני מבין שפוליטיקה,

יש לה מסלולים משלה. כל אדם טועה, ואני לא רוצה להעיד על עצמי שלא

טעיתי. אבל אני חושב שאנחנו נמצאים במערכת לחצים נוראה. אני חושב שבין

הקומפלימנטים שקיבלתי מח"כ שמאי בוועדת הכספים כשהצגתי את התוכנית לבין

מה שעכשיו ביצענו לא חל שינוי במערכת ההתייחסויות שלנו. אגב, אני מאוד

מודה לך על זה, ובזה אני חושב שלא טעית. אני חושב שהדברים נעשו בדרך

הקשיחה ביותר, אני חושב שאין לנו כל קורת רוח מהמצב שאנחנו מצויים בו.

אם אני יכול להשתמש בבמה הזאת, אני חושב שבאותה מידת להט שמגינים על

העובדים, ובצדק, באותה מידה מדינת ישראל צריכה לראות היום את ההסדר

הכספי של "כור" כמצב של להיות או לחדול. ככל שיומלץ שייגמר, יש סיכוי

שהמערכת הזאת תחלץ; ככל שהוא יושהה, המערכת הזאת עלולה לקרוס טוטלית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה. אני רוצה לשמוע את אנשי האוצר,

שיתייחסו לדברי בני גאון. כבר שלושה שרים

התחלפו, והנושא של "כור" עדיין לא בא על פתרונו. תגידו לנו איפה עומדים

הדברים האלה.
י. אריאב
אנחנו נדבר על מה שקורה בדרג המקצועי.

נמצאים פה גם אנשי החשב הכללי וגם אנשי אגף

התקציבים, שאני מייצג אותם פה, ומטפלים בנושא הזה. מה שאנחנו נגיד זה

כמובן על דעת הדרג המקצועי בכלל.

סה"כ אנחנו מלווים את הנושא של משבר "כור" כבר די הרבה זמן. נכון

לעכשיו, האוצר לא מעכב סיוע פיננסי ל"כור". בסה"כ הדברים גובשו, כולל

מערכת של התניות מאוד ברורה בנושא של שינוי המבנה הארגוני ב"כור",

פירוק הקונצרן למפעלים בודדים, והטלת חוב הקונצרן על אותם מפעלים. אכן

קיבלנו עבודה שמהווה נדבך ראשון בפיזור החוב. אפשר להגיד שהעבודה הזאת

היא עבודה רצינית. העבודה, הזו עדיין צריכה לעבור את אישור המערכת

הבנקאית, שכמובן צריכה לאשר את זה ואת התפיסה עצמה.

מה שגובש באוצר זה בפזה הראשונה, מתן שטר הון של 50 מיליון דולר. זה

אושר כבר בוועדת הכספים בהתניית מסויימות. כאשר התברר שהתוצאות של

"כור" שונות ממה שצפו בתחילה, היה צורך בהסדר פיננסי מחודש נוסף, ופה

נקבעה איזו שהיא פורמולה, שתיתן ל"כור" אפשרות לקבל צרכי מזומנים. כדי

שההסדר הפיננסי יגיע לידי מימוש, חלק גדול מהחוב אמור להיפרע במזומן

לכל מיני נושים, ולצורך זה צריך להבטיח איזו שהיא הבטחת מזומנים.

הממשלה פה נדרשה לסייע, והנושא הזה בצורה כללית גובש וסוכם על-דעת שר

האוצר הקודם. אבל אני חוזר ואומר, שזה בא עם מערכת של התניות במישור

הארגוני והתפעולי ש"כור" אמורה לעמוד בה.



ההתניות בעיקרן הן פיזור החוב והפסקת התלות הדדית שיש בין המפעלים

השונים. הנושא הזה נמצא בתהליך עבודה מואצת ב"כור". ברגע זה לא האוצר

הוא זה שמעכב את ההסדר הפיננסי. כל העסק הזה צריך לבוא לידי גמר בהסכמה

של המערכת הבנקאית, כל הנושים צריכים להסכים. יש כאן מספר נושים, יש

הבנקים הישראלים, יש בנקים זרים, יש מחזיקי איגרות חוב בחו"ל, יש

מחזיקי איגרות חוב בארץ. כל הקומפלקס הזה הוא קומפלקס גדול ומורכב,

ומערכת ההתניות שאנחנו הצבנו היא מערכת שצריכה להתקבל על דעת כולם, כדי

שכאשר היא תתקבל, אפשר יהיה להגיע להסדר הפיננסי הכולל, ובעצם ליישם

אותו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אי אפשר להושיב את כל הגורמים ביחד, ולהגיע

לסיכום, ולסיים את כל הפרשה העגומה הזאת,

שנמשכת כבר שנה שלמה? כבר יותר משנה שאנחנו עוסקים בנושא הזה.
י. אריאב
משרד האוצר, ממשלת ישראל, צריך להבין שהם

אמרו שהם באים כאשר הנושא הזה סגור, ומתוך

ידיעה שזה בעצם הצעד האחרון. כלומר, שלא יבואו אחר כך לאור נסיון העבר

- ואני רוצה להדגיש את זה - שלא תהיה תחנה נוספת, או שלא יהיה מקצה

שיפורים נוסף. שלא יקרה שניתן הסיוע, שהוא רק פרק נוסף למערכת הסיוע.
לכן צריך לזכור
התפקיד פה הוא שהממשלה מסתכלת על הנושא זה באמת מתוך

רצון לשמר את כושר הייצור התעשייתי, ואת מקסימום התעסוקה שאפשר לקבל

מהקונצרן הזה. הנושא עוד לא הגיע לידי גמר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כבר שנתיים הנושא הזה נמשך.

י. אריאב; את מפנה את האצבע לכתובת הלא-נכונה.

י. מילואי. אני מטפל בנושא ההסדר הפיננסי. למעשה כפי

שהסביר ירון מאגף התקציבים, יש פה גורמים

שונים שלא על כולם יש לנו שליטה מלאה. כשאנחנו מדברים על מערכת הבנקים

הזרים, מדברים פה על מערכת של 20 עד 30 בנקים זרים שנתנו הלוואות

ל-"כור-תעשיות" או לחברות בנות של "כור-תעשיות". והיום, אחרי משא ומתן

אתם, בהתערבות הממשלה, משא ומתן אתם במשותף עם הבנקים הישראלים, הגענו

אתם בחודש ינואר או בפברואר שנה זו להסכמה עקרונית, שהם יוותרו על חלק

מחובם. חלק מחובם יומר לבעלות על "כור", חלק מחובם הם יקבלו במזומן,

וחלק מחובם אנחנו נישאר חייבים להם.

היינו חייבים לבנקים הזרים 205 מיליון דולר. על המערכת הזו אנחנו לא

שולטים, היא יכולה להתפורר בכל רגע. היא פעלה באמצעות ועדת היגוי,

שהיום מעמדה מוטל בספק על-ידי הבנקים הזרים לכשעצמם. הם היו כאן, לאור

קריאתו של שר האוצר הקודם. הם באו לכאן מתוך כך ששר האוצר הקודם הודיע

להם, שממשלת ישראל רואה את "כור" כחיה וקיימת, ומבקשת מהם כניסה למשא

ומתן מחודש לפתרון הבעיה, אחרי שהסדר קודם אתם נראה כהסדר לא מתאים.

באותה ישיבה הוא הודיע, שהממשלה תהיה מוכנה להעמיד לענין זה ערבות

מדינה של 100 מיליון דולר.
י. אריאב
הוא דיבר באמת יותר במובן הכללי שציינת

קודם. בישיבה הוא לא ציין סכום.



י. מילוא; היקף החוב שיש לנו לאותם בנקים זרים הוא 205

מיליון דולר, שעד הרגע הזה הס מחייבים אותנו

בריביות, הם דורשים מאתנו פרעון תשלומים, כל החוב הזה עומד לפרעון בכל

רגע. בכל רגע יכולים לגשת לבית-משפט, ולתבוע את פרוקה של "כור".

נקודה שניה, איגרות חוב זרות. יש בעלי איגרות חוב בארה"ב, היקף החוב

אליהם הוא 105 מיליון דולר. חלק מבעלי איגרות החוב הם מוסדות, וחלק הם

אנשים פרטיים. אנחנו הצענו הצעות מהצעות שונות, כיצד לטפל בענין הזה.

וכאשר ח"כ שמאי אומר כאן, שבתרגיל נכון אפשר היה לפתור את הבעיה, גם את

התרגיל הנכון הצענו במקומות שהיינו צריכים להציע. לא יכולנו לבצע אותו

בגלל העדר כספים. על בסיס ההסדר עם הבנקים הזרים יש היום הסכמה עקרונית

עם ועדת היגוי של בעלי איגרות החוב, שהם מוותרים על חלק מחובם ומקבלים

מזומן חלק אחר, בערך אותם 40 מיליון דולר שמדבר עליהם ח"כ שמאי. אולי

קצת יותר, אני לא רוצה להיות מדוייק בענין הזה. זה עד 50 מיליון דולר.

זו אלטרנטיבה אחת, או שתהיה אלטרנטיבה שניה, איזה שהוא פתרון אחר.
י. שמאי
החשש לכינוס.
י. מילוא
אם היה נעשה בזמנו, אני לא יודע. יש טכניקות

שהיה אפשר לעשות את זה.

הדבר הזה היום נמצא בהסכמה, זה לא דבר שנמצא במחלוקת. הוא נמצא בהסכמה

כבר 3-4 חודשים עם ועדת היגוי של בעלי איגרות החוב, ואי-אפשר לבצע

אותו. שני הדברים האלה עליהם דיברתי עכשיו, המבחן שלהם הוא בביצוע.

יכולים מעבר למה שהגענו אתם להסכמה, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר

אחר. הדבר הבא צריך להיות, שאנחנו מציעים להם את הכסף על-מנת שיצאו

החוצה.

נקודה שלישית היא המערכת הבנקאית הישראלית, וגם פה צריכים להגיע להסכמה

סופית, מה האופן שבו המערכת הבנקאית הישראלית מתנהגת כלפי ההסדר. יש

בנושא הזה חילוקי דעות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה חייבים לה?
י. מילוא
אנחנו חייבים למערכת הזאת - אם אנחנו מדברים

,על המערכת ה"כורית" - 600 מיליון דולר. יושב

כאן יו"ר ועדת ההיגוי של הבנקים, והוא ודאי יתקן לי אם אני לא מצטט

נכון. ועדת ההיגוי של הבנקים הישראלים קיבלה החלטה ברוב - לא קיבלה

החלטה פה אחד - שהיא מקבלת את ההסדר עם הבנקים הזרים. היא נכנסת

לתוכנית הפיננסית הזאת עם המרה של 200 מיליון דולר, והיא מקבלת על עצמה

לפתור את בעיית איגרות החוב הישראליות. שגם פה צריך מזומנים, כדי לטפל

בחוב של 145 מיליון דולר שבידי בעלי איגרות החוב הישראליות.

היום יש חילוקי דעות בין הבנקים הגדולים, בין בנק לאומי לבנק הפועלים,

לגבי מהות ההסדר הזה. אמרתי שנתקבלה החלטה ברוב, זה היה רוב ללא בנק

לאומי.



היו הסכמות עם משרד האוצר. נציג החשב הכללי יושב כאן, גם מי שכתב את

הפרוטוקול של החשב הכללי שמביע את ההסכמה יושב כאן. היו הסכמות של משרד

האוצר לתת או להמליץ בפני ועדת הכספים של הכנסת, אחרי אישור השר ולא

לפני אישור השר, להמליץ על מתן ערבות מדינה, שתאפשר גיוס הכספים

הנדרשים על-ידי המערכת הבנקאית הישראלית, על-מנת לשלם אותה לכל בעלי

החוב. המערכת המקצועית במשרד האוצר בעקרון הסכימה לדברים האלה, והמליצה

בפני השר. השרים התחלפו, ובתהליך הזה שהשרים התחלפו, והיה פער זמן של 3

חודשים, המערכת מתפוררת. היא מתפוררת בחו"ל אצל בעלי איגרות החוב, היא

מתפוררת בחו"ל אצל הבנקים הזרים, עדיין לא הגענו לסוף ענין והנושא נמצא

היום על שולחנו של שר האוצר החדש. הוא דורש, אם אני מבין נכון,

שיתקיימו כל התנאים שמערכת משרד האוצר הציגה בפנינו, על-מנת שאפשר יהיה

לבצע את הסיוע.

אני מקווה שבזמן הקרוב ביותר, לאור העובדה של חיוניות הענין כלפי מפעלי

השיקום, כלפי "כור" עצמה, שהמערכות כולן יתמזגו, יתאחדו, על-מנת להביא

בפני הממשלה את הסכמתן המלאה להתניות של משרד האוצר, כדי שאפשר יהיה

להתחיל בתהליך של הביצוע. לא יהיה מנוס, יהיו חייבים להתחיל בתהליך

הביצוע על-מנת שאפשר יהיה לעמוד בהתניות. אי-אפשר יהיה לעמוד בהתניות

לפני שמתחילים בתהליך הביצוע. בחלקם כן, בחלקם לא.

י. דאובר; בניגוד למה שאמר דובר האוצר, אני חושב

שאנחנו נמצאים במעגל קסמים או של הביצה

והתרנגולת. וכדי להזיז את הדבר הזה האוצר חייב לקבל החלטה עקרונית. אין

צורך בביצוע של ההחלטות, אלא יש צורך בביצוע סימולטני של כולן יחד. אבל

בלי שתהיה החלטה של האוצר, שהוא יתמוך בהסדר במה שהוא מתבקש לתמוך,

וכתוצאה מכך יתחיל המעגל לעבוד, לא נוכל להגיע למשהו.

היום אנחנו בעצם מחכים להחלטת האוצר, כדי שאפשר יהיה לגמור עם הבנקים

הזרים, עם איגרות החוב. וכל ההתניות של האוצר תלויות בזה שנקבל אור

ירוק, שהם מוכנים ללכת להסדר. ברגע שהם יהיו מוכנים להסדר, כל הדברים

יכנסו לתוך הפזות.

י. שמאי; צריך לבטל את הסכנה של כינוס הנכסים.
ג. ליידנר
כפי שאמר המשנה לחשב הכללי, וכפי שאמר קודם

,אריאב, כל מה שאני אומר פה הוא עמדת הדרג

המקצועי במשרד.
ע. פרץ
למה אתם כל הזמן מדגישים את הדרג המקצועי?

אני לא צריך שיעור בכלכלה. אני רוצה לדעת אם

הממשלה החליטה. אני לא צריך לשמוע את העמדה הכלכלית שלו, אני רוצה

לשמוע אם השר שלו קיבל אותה.

ע. זיסמו; להיפך, יש לשבח אותם שהם מתבטאים כך.

ע. פרץ; כל הציבור חושב ש"כור" קיבל מאות מיליונים,

מגדפים אותנו בכל פינה, ואנחנו מקוללים



ומגודפים, בעוד שלא מקבלים אגורה. אתה מחזיק את הרזבל בכל הקצוות. זאת

הטעיה, ואתה לא מבין איזו משמעות יש לזה בציבור.

י. שמאי; הדרג המקצועי הוא מקצועי. פוליטיקאי בא

ופוליטיקאי הולך. הדרג המקצועי נשאר, ולכן

ח"כ עמיר עשה טעות, ואת צריכה לבקש ממנו שיתנצל בפני הדרג המקצועי. זה

תפקידך.

ע. פרץ; אני מעריך ומוקיר את הדרג המקצועי, אבל זאת

לא חכמה לבוא עם עצה מקצועית טובה, כאשר השר

לא רוצה אותה.

ג. ליידנר; שלא תהיה אי-הבנה מהפתיח שלי, אין פה מצב

שהדרג המקצועי הגיש עמדה לדרג הפוליטי, קרי,

לשר האוצר, והשר דחה אותה.

לגבי מה שנאמר כאן קודם. משרד האוצר לא מעכב שום דבר שנתיים. בכל הנושא

הזה היו שני סבבים. היה הטבב הראשון, שבו התבקשנו לתת סיוע, ומשרד

האוצר הסכים לתת 50 מיליון דולר בצורת שטר הון. מתן שטר ההון הותנה

על-ידי ועדת הכספים של הכנסת בקיום מספר אבני דרך. הסיבה שהכסף לא ניתן

עד היום היא כי אבני הדרך האלה לא התקיימו. העיקרית שביניהן היתה ההסדר

בין הבנקים הישראלים לבנקים הזרים, הייתי קורא לזה במודל הראשון.

בחודש דצמבר 89 פנתה "כור" למשרד האוצר בבקשה לסיוע נוסף. מהר מאוד

הודיע משרד האוצר ל"כור" שהוא מוכן לדון בנושא סיוע בדרך של ערבות

מדינה, כפי ש"כור" ביקשה. אז זה היה סכום יותר קטן ממה שהיא מבקשת

היום, אבל משרד האוצר היתנה את זה בקיום שינוי מבני מאוד משמעותי בכל

צורת התפקוד של "כור", וזה בא לענות לח"כ פורז לגבי הנושא של פרוק.

הגענו למסקנה שלא ניתן מבחינה משפטית לפרק את קונצרן "כור", מבלי לפגוע

במערכת, אף שאולי זאת היתה הנטיה הראשונית שלנו לעשות. השינוי המבני

שאותו אנחנו מציעים לעשות, מטרתו היא אחת, וזה מבחינה אופרטיבית בפועל

להגיע כמעט לאותו דבר. דהיינו, לנתק את קשר הטבור הגורם לכך שמפעל רע

סוחב אחריו מפעל טוב, ולא להיפך, בדרך כלל.

הגשנו את הדרישות שלנו ל"כור" כבר לפני די הרבה חודשים, דרישות שאני

מוכרח להודות שדורשות הרבה' מאוד התארגנות מצד "כור", וויתורים לא קלים

מצד הבנקים. אני לא מדבר כרגע על מחיקות, אלא אני מדבר על נושא בטחונות

לגבי השאר, לגבי הפרדת האובליגו בין החברות השונות וכוי.

לפני כ-10 ימים קיבלנו מסמך ראשוני מ"כור", שמצייר סקיצה די מפורטת של

האופן שבו הם רואים את המהלך הזה. זו פעם ראשונה שאנחנו הגענו לידי

תחושה, שאכן "כור" באמת מקבלת ומאמינה בצורך בשינוי המבני הזה, לא רק

כדרישה אוצרית, אלא באמת כצורך לעשות זאת.

מה שצריך לעשות הוא, שארבעת הצדדים - "כור", חברת העובדים, הבנקים

ומשרד האוצר - יסכמו ביניהם לגבי עקרונות השינויים במבנה, לגבי עקרונות

התוכנית הפיננסית. אני מוכרח להודות, שבמידה מסויימת אנחנו מוטרדים



מתוצאות שנת 89. אני חושב שזה כשלעצמו לא יהווה סיבה לסגת אחורה מכל

התובנית. אנחנו מוטרדים מכך, שקצב הביצוע של תוכנית החומש יותר איטי

ממה שהיינו רוצים.

י. שמאי; האם זה שונה ממה שתיכננו ב-88ל

ג. ליידנר! לא הייתי אומר שזה שונה במגמה, אבל זה יותר

איטי.

ע. פרץ; שונה בקצב. לא הצליחו לפטר את כל העובדים

במשך חצי שנה.

י. שמאי; לפי דברי אגף הכספים, אם התוכנית היתה

מתבצעת במהירות, בזמן ונכון, והם היו מגישים

זאת לאוצר, הם היו מקבלים את הכסף, היו מקבלים את המחיקה.

ע. זיסמן; את זה הוא לא אמר.

ג. ליידנר; אין ספק שהדרך לקדם את הנושא הזה היא

באמצעות קידום העקרונות והמשאבים הכספיים

בין כל ארבעת הגורמים האלה. נקבעה ישיבה למחר.

א. פורז; לגבי המשבר ב"כור", לי ברור לגמרי מדוע הוא

קרה. אני רוצה לומר שאני מלא הערכה לבני

גאון ולאנשי "כור", שהם עומדים בנטל הכבד הזה, ובעצם הם מפרקים בפועל

באווירה מאוד מאוד לא סימפטית ואני חושב שהם עושים עבודה יפה, ואין לי

כל טענות אליהם. הם קיבלו ירושה כזאת, שקשה מאוד להתמודד אתה.

המשבר ב"כור" נוגע להשקפת העולם של היו"ר. העובדים ב"כור" וההסתדרות

האמינו בלי שום קשר לתוצאות העסקיות שיהיה בסדר, שמישהו בסוף יציל את

"כור", שהמדינה תיתן כסף, שהעם היהודי יתן כסף. יהיה נס, יגלו נפט,

משהו יעזור. הרי היה ברור לגמרי שהברפלד נותן הוראה להעלות שכר של

עובדים, ו"כור" מבצעת זאת, בזמן שמבחינה עסקית אי-אפשר לשלם. לאט לאט

מנסרים את הענף שעליו יושבים.

י. שמאי; מתי זה קרה שהוא נתן הוראה?

א. פורז; הרבה פעמים.

י. שמאי; מתי זה קרה בפעם האחרונה?

א. פורז; מה שקרה בחולון זו דוגמא קלסית. מועצת

הפועלים בעיני זה אורגן של ההסתדרות, של

האיגוד המקצועי. זה לא איזה ועד מיליטנטי של כמה חברי ועד חמומי מוח

שהשתלטו. ההסתדרות בכבודה ובעצמה נותנת גיבוי, ומביאה את זה

להתמוטטות.



זה קורה, כי מאמינים שבסוף הציבור יושיע. אם זה היה בעל מניות פרטי,

הוא היה אומר לעובדים שידעו להם, שאם המפעל הזה לא ירויח, הוא יסגור

אותו, והיו מאמינים לו. ולכן מפעלים שבבעלות פרטית משגשגים, ומפעלים

בבעלות ציבורית - זה מה שקורה להם. אני מניח שדירקטוריון של גוף פרטי

לא היה מאשר ביטוח מנהלים עם זכות פרישה בגיל 55, עם כל הכבוד

ל"תדיראן" או כל גוף אחר, זה איננו צה"ל. זה לא מדע כזה, שבגיל 55 צריך

לפרוש. איו שום סיבה לתת זכויות פנסיה לאנשים שיפרשו בגיל 55.

ע. פרץ; אני אודה לך אם תעביר את רשימת המפעלים

המשגשגים.
א. פורז
זה נובע מהעובדה הזאת של "סמוך", בסוף יהיה

בסדר, והתוצאה העסקית לא מעניינת.

אני חושב שסה"כ הפתרון שמנסים למצוא פה הוא פתרון של פרוק בתנאי

דה-לוקס, כשבעצם קורה מה שקורה בתנאים של פרוק. והבנקים, עם כל הכבוד

להם, צריכים להפסיד חלק גדול מהעסק הזה. בנק זה מוסד שנותן הלוואות,

ולוקח ריבית ככל שאפשר יותר גבוהה כשהוא יכול, ואם הוא לא דואג לעצמו -

יש גם לו חובות אבודים.

מה שקצת כואב לי הלב זה מעורבות הכסף הציבורי של מדינת ישראל, ושהוא

צריך להיכנס. כי הכסף הציבורי הוא שלי ושלך ושל כל אחד אחר. אני רוצה

שהבנקים יפסידו, אני רוצה שבעלי החסכון יפסידו, אני רוצה שכל אחד

יפסיד, אבל לא הציבור. אבל כנראה גם מהדבר הזה אין מנוס.

ח"כ שמאי, תפארתך לא תהיה על-ידי חיפוש אשמים בדרג המקצועי. עם קיסר יש

לך ויכוח, ואני חושב ששם אתה צודק. אני חושב שהחטא הגדול והקדמון הוא

החטא של הנהלת חברת העובדים וההסתדרות כולה בטיפול בפרשה הזאת. בשום

פנים אני לא חושב שנכון להטיל את זה על הנהלת "כור", ודאי לא על הדרג

הנוכחי, שמנסה מתוך השרפה הגדולה הזאת לחלץ משהו, ולהציל מקום עבודה של

כמה עשרות אלפים עובדים. אני חושב שבתקופה כזאת הם זכאים לברכה

מבחינתנו.
י. שמאי
זה איבוד של למלעלה מ-13 אלף עובדים. אתה

צריך לדעת מה שאתה אומר. כדי לשמוע על

10,000 מקומות עבודה, פוטרו למעלה מ-13 אלף עובדים.
א. פורז
כנראה אותם 10,000 עובדים מייצרים תפוקה

יותר מאשר 23 אלף. יש מפעלים שפיטרו,

והנותרים מייצרים יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה להציע הצעה לסיכום, האומרת:

"הוועדה מביעה מורת רוח מהסחבת שננקטה עד כה

כדי להביא את נושא "כור" לסיום. הוועדה דורשת משר האוצר לזמן מיד את כל

הגורמים - בנקים, "כור", חברת העובדים - כדי לשמוע הסכמה מכל הגורמים

לגבי התוכניות, וכדי לאפשר להגיע לסיכום ולסיום הפרשה".



ע. זיסמן; אני מסכים לזה, בתנאי שתוסיפי את ההסתדרות.

לקיסר יש זמן לנהל משא ומתן בכל מיני

נושאים, ואני לא מוכן לפטור את קיסר. אני עומד על כך שתוסיפי את

ההסתדרות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; חברת העובדים זו ההסתדרות.

ע. זיסמו! אני רוצה את ההסתדרות הכללית, ולא את חברת

העובדים.
היו"ר ש. ארבלי"אלמוזלינו
אני רוצה ששר האוצר יזמן מיד את הגורמים -

בנקים, "כור", חברת העובדים.
ע. זיסמו
אני רוצה שתהיה גם ההסתדרות. להסתדרות יש 26

בענייו אחוזים.

א. פורז; אולי כדאי לומר, שאנחנו קוראים לכל הצדדים

לזרז את זה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; שר האוצר צריך לזמן את כולם. אני אומרת

שהוועדה מביעה מורת רוח מהסחבת הזאת, וצריך

להביא את הנושא לידי סיום.
ע. פרא
אני מצטרף לדבריו של ח"כ פורז על כך שאחת

המערכות הכלכליות הגדולות ביותר במדינת

ישראל פועלת בתנאים בלתי סבירים, פועלת כשמסביבה, מכל הכיוונים, יש

מגמות שלפעמים הן לא לגופו של ענין.

הייתי פונה בבקשה למנכ"ל "כור" להוריד את כל הנימה בכל מה שקשור

להתרחשות החריגה שהיתה ב"תדיראן", בכל מה שקשור לאלימות שהיתה שם.

אנחנו בוודאי מתנגדים לאלימות בכל מאבק. אבל העובדים מגיעים למצב של

חוסר שליטה, וגם אתה מעמיד את זה בצורה כזאת, שאם לא היתה אלימות, מצבו

הכלכלי של אותו מפעל היה משתנה. לא. הנימה לפעמים משדרת לא טוב, ואני

רוצה לתקן. אני לא מוכן שח"כ שמאי יהפוך במקומי לזה שפתאום נושא את נס

העובדים.

י. שמאי; אם אני לא טועה, קיסר לא יתמודד בפעם הבאה,

כי הוא דיבר על שתי קדנציות. יש לך סיכויים

בפעם הבאה לקחת את ההסתדרות.

ע. פרא; אני רוצה לומר לך גבירתי היו"ר, שלא במקרה

היתה ההתפרצות שלי לגבי ההפרדה שבין הדרג

המקצועי לדרג הפוליטי. אנחנו אנשים פוליטים, ובסופו של דבר כשח"כ שמאי

מתייצב בפני הציבור במדינת ישראל, הוא מתייצב כמישהו שמחוץ למערכת.

תרצי או לא תרצי, כשאת ואני מתייצבים בפני הציבור הישראלי, יראו אותך

כאחראית, כחלק מההתרחשויות. הוא דואג ליצור את הקשר הפוליטי בין המערכת

הכלכלית לאנשים הפוליטיים שקיימים כאן, ולכן אני מפריד. לא יכול להיות



שהדרג המקצועי יציג לנו תוכנית, שהיא תוכנית מקצועית טובה, שכל הצדדים

רוצים בה; והדרג פוליטי לא מצליח להביא אותה לידי יישום.

אני מבין, שאם יש תוכנית מקצועית טובה, שר האוצר צריך להגיד ל"כור"

שתוך שבועיים עליהם לסיים את התנאים שהציגו. ואם לא, הוא לא שותף יותר.

הרי הוא עצמו אומר שהשנה נוצרו תנאים חדשים, שמשנים את אופי התוכנית.

אי-אפשר לשחרר את הדרג הפוליטי מהאחריות לסיכוי של תוכנית מקצועית. מי

שיכול להכתיב לוח זמנים זה רק הדרג הפוליטי. אני אומר לך שאני בעצמי

כבר התבלבלתי. כאשר קיסר בא לפני שבוע לוועדת העבודה והרווחה, ואמר

ש"כור" עוד לא קיבלה את 50 מיליון הדולר, אני נדהמתי. חשבתי שמדברים על

50 מיליון הדולר של התוכנית השניה של "כור". לא חשבתי שהם עוד לא קיבלו

את 50 המיליון הראשונים.

בכל בוקר שומעים האשמות נגד הנהלת "כור", נגד כל מי שמייצג אותה, ואני

בעצמי לא תופס כבר בדיוק מה קורה.' לקום כל בוקר ולשמוע עם פתיחתה של

מהדורת החדשות ב-7 שהבנק האמריקאי עומד להגיש הצעת פרוק. שאלנו מה הדבר

הזה, ואז אמר האוצר שלא יכול להיות שכל הבנקים הישראלים לא יקחו חלק

במחיקת חובות, בהשתתפות בנטל, ואיזה בנק אמריקאי שהיה שותף לכל מה

שמתרחש ב"כור", וכשהוא ידע ליהנות מהרווחים, לא ישתתף. אנחנו הסכמנו

לזה, אמרנו שזו תביעה צודקת לתבוע מבנק שהוא גורם כלכלי את מה שאתה

תובע מגורמים כלכליים ישראליים. אבל אחרי שמסבירים את כל הענין הזה,

ואחרי שהאימה הזאת של הבנק האמריקאי כבר הוסרה מעלינו מזה כמה חודשים

טובים, אני לא מבין איך משרד האוצר יכול לעמוד, ואני לא משחרר פה

מאחריות שום שר, ולהתעלל בחברה כל כך גדולה ולא לסיים את הענין, או

לומר שהחברה הזאת לא ראויה שאני אנהל את המשא ומתן.

תגידו ל"כור" שהוא גוף לא רציני, נתנו להם תנאים, הם אמרו שהם מוכנים

לעמוד בהם. אם לא עמדו בהם, לא נהיה מוכנים יותר להתחייב לתוכניות

משותפות.

אם אתם חושבים שכפי שהציג מנכ"ל "כור" רוב מפעליה הם מפעלים שהגיעו

לרווח תפעולי, ואלה מפעלים שמבחינה כלכלית כדאי לקיים אותם, מדינת

ישראל זקוקה להם, בבקשה, תכתיבו לוח זמנים כזה שגומר את ההסכם, או

שמפרק את ההסכם. אי-אפשר להשאיר את זה תלוי בצורה כזאת.

לכן אני אומר, שההודעה שלנו כלפי כל הגורמים, צריכה בראש ובראשונה

להיות חריפה כלפי משרד האוצר וממשלת ישראל, והענין הזה שאנחנו מוחים זה

פשוט לתת להם להמשיך לעשות מה שהם רוצים. אני מאוד מכבד את הדרג

המקצועי, אני חוזר על זה מאה פעמים. אבל דרג מקצועי שמגיע לכאן, יודע

מראש שהסיכוי לממש את תכניותיו יהיה רק אם הדרג הפוליטי יכנס בולדוזר.

הדרג מקצועי עדיין לא הביא את הסכמתו ואת אישורו של שר האוצר. זה לא

אומר שהוא קיבל התנגדות, אבל בלי הסכמה אנחנו פשוט דורכים במקום.

לכן אני מבקש, גבירתי, תחריפי את הקריאה שלך לשר האוצר, אל תתני להם

להתחמק.

י. שמאי! אני רוצה שיהיה ברור, יש המשך לישיבה הזאת,

ואני מקווה שזה יהיה בהקדם.



לגבי ההצעה שלך, ואת כיו"ר אמנם צריכה לקבל את ההסכמה, אני רוצה שח"כ

עמיר ישמע אותי. אנחנו עושים כאן טעות בפניה לשר האוצר, ואני אסביר

מדוע. שמענו את נציגי האוצר, את נציג אגף הכספים וגם את נציג החשב. יש

לי נטיה להבין, אני לא רוצה לומר להאמין, שאכן "כור" לא באה בידיים

נקיות לענין הזה של ההסדר עם האוצר.

לכן אני מבקש שבמסגרת ההודעה שאנחנו מודיעים, ובפניה לשר האוצר, אנחנו

נאמר: תובעים מהנהלת "כור" להמציא את כל ההתחייבויות אשר התחייבו לאוצר

עוד בטרם ועדת הכספים אישרה את 50 מיליון הדולר. במקרה כזה אני מאמין

שלא יצטרכו לדון.

מאחר שאנחנו מקיימים את הישיבה הזו בנושא הפסדי "כור" ולא האוצר,

ומהסיכום הזה אפשר יהיה להבין שבעצם האוצר אשם בכל מה שקרה - וזו טעות,

כי האוצר צריך לסייע - אני מבקש במקרה הזה לקבל את הצירוף של הדרישה

הזו, כי אחרת חבל על הודעה כזו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; גיל, אתם קיבלתם מ"כור" כל מה שביקשתם?

ג. ליידנר; השאלה היא לא אם קיבלנו מ"כור" כל מה

שביקשנו או לא. אגב, התשובה היא לא, לא

מספיק. אבל הבעיה היא לא רק לקבל מ"כור", יש גם שאלה של חברת העובדים,

יש גם שאלה של הבנקים הישראלים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה עוד דרשתם מ"כור" ולא קיבלתם?
ג. ליידנר
השאלה היא לא רק מה דרשנו לקבל מבחינת

חומר.

י. שמאי; אם "כור" המציאה הכל, אין בעיה. אני אומר

בתנאי ש"כור" תמציא את כל המסמכים שהיא

התחייבה להמציא שנוסיף שזה לפני האישור בוועדת הכספים כלפי האוצר. זה

כל מה שאני מבקש.
ג. ליידנר
אתה מדבר על לפני 50 המיליון. אין לנו בעיה

עם 50 המיליון. 50 המיליון הותנו בחתימת

הסכם בין הבנקים הישראלים לבנקים הזרים.

י. שמאי; אני לא רוצה שאובן, כאשר אמרתי ש"כור" לא

באה בידיים נקיות, כאילו יש כאן ענין אישי.

התכוונתי לענין ההתחייבויות שהתבקשה להגיש. בפרוש לענין של ההתחייבויות

כלפי האוצר, לא שום דבר אישי חלילה.

אני מבקש את האלמנט של "כור", ש"כור" תמציא את כל המסמכים הנדרשים גם

כן לאותה ישיבה. זה כל מה שאני רוצה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נציג האוצר אומר שאין כאלה.
ג. ליידנר
לגבי 50 המיליון, כל מה שרצינו, קיבלנו.

חסרה נקודה אחת מרכזית מאוד, וזה ההסכם בין

הבנקים הישראלים לבנקים הזרים, הסכם שלא נחתם, והיום הוא לא ישים יותר,

כי כל ההסדר החדש שונה לחלוטין.
י. שמאי
האם "כור" מבקשת סיוע נוסף, מחוץ ל-50?

ג. ליידנר! מעבר ל-50 בשטר הון, ישנה הבקשה של "כור"

לערבות מדינה.
י. שמאי
ירון אמר, ששר האוצר דיבר על 100 מיליון

דולר, והוא חזר בו מהסכום. זאת אומרת ש"כור"

מבקשת סיוע נוסף מהאוצר.
י. מילוא
"כור" פנתה וביקשה סיוע בערבות מדינה של 150

מיליון דולר ממשרד האוצר. 50 מיליון הדולר,

אינם ערבות מדינה, זו השקעה של המדינה במזומן בהון של "כור". נוסף לכך

ביקשה "כור" סיוע מהממשלה, ממשרד האוצר, בסכום של 150 מיליון דולר

בערבות מדינה, על-מנת לאפשר את הוצאת הבנקים הזרים ובעלי איגרות החוב

הזרות מהמערכת על-ידי קנייתם. בין היתר דיבר על זה גם שמאי.

החלטת הביניים שנתקבלה היתה - צאו לדרך, אנחנו מבטיחים לכם ערבות מדינה

של עד 100 מיליון דולר; אם לא תצליחו לסיים את הענין עם 100 מיליון

הדולר, תחזרו אלינו. חזרנו אליהם כי 100 מיליון דולר לא הספיקו כדי

לבצע את הענין. הבנקים הזרים, על-מנת להוציא אותם, וההחלטה נתקבלה

במשרד האוצר, ולא על-ידי "כור", כדי להוציא את הבנקים הזרים נדרשה

ערבות מדינה של 85-86 מיליון דולר; כדי להוציא את איגרות החוב היה צריך

יותר. פנינו לאוצר פעם נוספת, ואמרנו שנצטרך כנראה עד 35 מיליון דולר

נוספים. אנחנו מבקשים מהאוצר 25 מיליון דולר נוספים. חברת העובדים

הציעה למשרד האוצר להעמיד לרשות הענין הזה את האחזקות שלה בחברות

ממשלתיות, שמשרד האוצר ביקש ממנה.

נתקבלה הסכמה עקרונית בדרג, כפי שכרגע הוגדר, הדרג המקצועי של משרד

האוצר, שיגדילו את ערבות המדינה כנגד אותן אחזקות של חברת העובדים

בחברות ממשלתיות. יגדילו את ערבות המדינה ב-12 מיליון וחצי דולר,

והממשלה תשלם עבור האחזקות האלה שיעברו לרשותה 12 מיליון וחצי דולר

לחברת העובדים, ולא ל"כור". 'חברת העובדים התחייבה את הכסף הזה להשקיע

ב"כור". זה אומר, שאנחנו מדברים כרגע על סכומים שהוגדרו וסוכמו בדרג

המקצועי בחדרו של מנכ"ל משרד האוצר. כך זה עומד כרגע מבחינה עובדתית.

יש חילוקי דעות גם בתוך משרד האוצר, אם היה צריך להתחייב על זה, אם היה

צריך לסכם על זה ככה. היו על זה חילוקי דעות, אבל היו גם הסכמות. היום

הנושא הזה נמצא בדיון ובברור אצל שר האוצר.
י. שמאי
אני חושב שאנחנו עושים טעות, כי אנחנו

מתחילים בדיון, ובעצם הדיון העיקרי עוד לא

התחיל. היתה רק פתיחה. אני מציע שבמסגרת הקריאה לשר האוצר לזמן את
הגופים יש להוסיף
"כמו-כן קוראת הוועדה - וזה באמת פותר את כל הבעיות



- להנהלת "כור" להמציא את כל המסמכים שיידרשו על-ידי האוצר". אני לא

מבין את יו"ר הוועדה, מדוע היא לא רוצה להוסיף את זה. יש דבר שאני לא

מבין.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מציעה שייאמר: "הוועדה שמעה מהנהלת

"כור'/ שכל המסמכים שנדרשו על-ידי האוצר

להגיש הוגשו, ונמצאים בידי האוצר. הוועדה דורשת מהנהלת "כור" להגיש

מסמכים נוספים אם היא תידרש".

זו החלטת הביניים, ואני רוצה לקוות שהזימון יהיה באמת מיידי, ותגיעו

להסכמה. צריך לסיים את הפרשה הזאת.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20

ו

קוד המקור של הנתונים