ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/06/1990

חוק מכר דירות (תיקון מספר 3), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 154

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ גי בתמוז התש"ן, 26.6.1990, בשעה 11:10
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אמוזלינו

א. בורג

מ. גולדמן

י. עזרן

א. פורז
מוזמנים
א. ספיר, סגן נשיא התאחדות הקבלנים

א. דויטש, עו"ד, הרשות להגנת הצרכן

רות שטיין, מהנדסת, התאחדות הקבלנים

ט. שפניץ, עו"ד, משרד המשפטים

רפי שטיין, עו"ד, יועץ משפטי, התאחדות הקבלנים

א. זיסבלט, עו"ד, משרד המשפטים

פ. מנקר, עו"ד, יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

י. קורץ, חברת יוזמה, התאחדות הקבלנים

מ. אגמון, עו"ד, משרד המשפטים

ר. ארבל, משנה למנכ"ל התאחדות הקבלנים

נ. חי-ציון, סמנכ"ל התאחדות הקבלנים

נ. קלאו-לוין, עו"ד, התאחדות הקבלנים

נ. פלקוביץ, עו"ד, היועץ המשפטי, משרד השיכון והבינוי
יועץ משפטי
צ. ענבר
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הצעת הוק מכר דירות (תיקון מספר 3). התש"ן-1990
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה

ומקדמת את כולכם בברכה. על סדר יומנו חוק

מכר דירות (תיקון מספר 3), התש"ן-1990, אשר חזר לוועדה לאחר הקריאה

הראשונה. אני רוצה לקדם בברכה את הרב עזרן המצטרף כחבר לוועדת הכלכלה

במקומו של ח"כ יאיר לוי. אני רוצה לקוות שתרומתך תהיה ניכרת לוועדה, כי

אני יודעת את כישוריך, את היכולת שלך, והתרומה בוודאי תהיה ניכרת.

נקווה שתיתן לוועדת הכלכלה עדיפות על עיסוקים אחרים. יהיה לנו סגן שר

אוצר בוועדת הכלכלה.

התקיים דיון במליאת הכנסת, היו הערות של חברי הכנסת, ואני מניחה שהיועץ

המשפטי של הוועדה ריכז את ההערות הללו. ניקח אותן בחשבון. הדוברים,

כולם כאחד, חייבו את הצעת החוק הזאת ובירכו עליה, אמרו שהיא חיונית,

והיא חשובה, והיא צריכה להגיע לגמר שלב החקיקה.

היתה לי פגישה עם אנשי התאחדות הקבלנים, על-פי בקשתם. נפגשתי עם מר

יונה, ושמעתי בקשב רב את הערותיהם. ישבתי גם עם יוסי ארבל, המשנה

למנכ"ל התאחדות הקבלנים, ושמעתי את הצעותיו. כל ההערות האלה יילקחו

בחשבון בבואנו לדון. אנחנו לא אנטי-קבלנים, אבל אנחנו רוצים בסה"כ גם

להגן על רוכש הדירה, על הצרכן עצמו שלא ייפגע, שלא ירומה, שתהיה לו

כתובת אליה יוכל לפנות ברגע שהדברים אינם בסדר. במקביל אני חושבת שטוב

גם לקבלנים שיהיו ערים לטיב הבניה שנעשית על-ידי אחרים. הם משלמים

עבורה כסף טוב לקבלני המשנה, וקבלני המשנה לוקחים עוד קבלני משנה,

ומעסיקים פועלים כאלה ואחרים. אולי לאותו הקבלן אין זמן לקחת מישהו

שיפקח לו על טיב הבניה, שתהיה בסדר, על-פי כל התקנים והכללים, שהוא

למעשה קבע אותם. בסופו של דבר יכול להיות שגם אותו מרמים, אבל זה לא

פותר אותו מהאחריות כלפי רוכש הדירה.

ההצעה עברה קריאה ראשונה, ונצטרך להתייחס היום לנוסח כדי להכין את הצעת

החוק לקריאה שניה ושלישית.

אני רוצה לציין בהערכה את העבודה שנעשתה לקראת הקריאה הראשונה, אחרי

שהתקיים כאן הדיון. אני מודה לכל אלה שישבו, התאמצו והכינו את הצעת

החוק, כך שיכולנו להביא אותה לפני יציאת הכנסת לפגרה.

א. ספיר; אני לא חולק על כל מלה שגברתי אמרה, ואני

רוצה לציין חד-משמעית שאנחנו בעד החוק הזה.

אני מכבד את הסיכומים, ואני רואה שהם מכובדים מכל הצדדים. קיבלנו את

הזמן שלנו לעשות בדיקה יסודית בכל המישורים האפשריים, הן במישור הטכני

והן במישור המשפטי, והייתי אומר אפילו במישור הפסיכולוגי, עד כמה שזה

יישמע מצחיק. כמובן, במישור הכלכלי. הגענו באמת לכמה מימצאים שמחייבים

שיקול נוסף בניסוח הסופי של החוק. אדגים זאת בכמה דוגמאות מוחשיות כאשר

הדוברים אחרי אולי יכנסו לפרטים, הן מהצד המשפטי והן מהצד

הטכני-כלכלי.

הדוגמא הראשונה היא איטום גג. אומרים שבדק פלוס אחריות זה לתקופה

מסויימת. יש לנו מימצאים של בדיקות של הטכניון, שהקיים - וכשאני אומר

קיים, זה - Total lostזה דבר שאי אפשר לסתור אותו. יש כאן סקר שהוציא

הטכניון, תוצאות של מחקר. הוא אומר שזה יכול לחיות 5 שנים, אם זה



בתנאים של תחזוקה נכונה, כי איטום גג ובידוד גג, אלה דברים שדורשים ממש

טיפול מדי שנה. ואם עושים את זה נכון, זה יכול להחזיק מעמד באותה תקופה

שהם קבעו. לא הגיוני להכניס תקופה שלא תואמת את המימצא הזה. זאת אחת

הדוגמאות, אבל יש עוד דוגמאות כאלה לגבי נושאים אחרים, ואני לא רוצה

להרחיב בענין הזה.

הדבר השני שאני רוצה לשים עליו דגש זה הנושא של תחזוקה בכלל. הדברים

האלה יכולים ללכת ביחד אך ורק כאשר מבטיחים תחזוקה נכונה. בארצות אחרות

קיימים חוקים בנושא של תחזוקה, שמחייבים את הדיירים. אפשר לדבר על

טכניקה של דייר בשיתוף עם קבלן, אבל החוק בהחלט צריך להסדיר את הנושא

של תחזוקה, על-מנת שכתוצאה מתחזוקה לא נכונה לא נימצא במצב שנוצרו

פגמים, כי לא נעשה כל הדרוש בענין הזה.

הנקודה השלישית שאני רוצה לגעת בה היא האבחנה בין רמת בניה לבין איכות

בניה. אין לנו שום ויכוח לגבי איכות בניה. איכות בניה מוגדרת במדינת

ישראל בתקנים, בתקנות, בחוק התכנון והבניה ובכל מה שרק רוצים. יש גם

בקרה טובה ומוסדרת בענין הזה, כולל בדיקות של מכון התקנים, האחריות של

המהנדס והמתכנן, הכל מוסדר, והבנין בעצם נבנה תחת בקרה.

שאלה אחרת היא הנושא של רמה, וכאן נכנס הגורם הפסיכולוגי. כאשר בא קבלן

ואומר שהוא אחראי הן כבדק והן כתקופת אחריות 12 שנה, הוא יכול להכניס

מוצר שמבחינת התקן - ואני חוזר לדוגמא של איטום - מבחינת התקן הוא עומד

בתקן. הוא יכול לתת מוצר שעומד בתקן, כמו למשל מריחת אספלט לפי כל מה

שכתוב בתקן הישראלי ובמפרטים. אבל הקיים של הדבר הזה הוא 4 שנים, והוא

בסדר, כאשר הוא בתחזוקה מתאימה. היות שהוא יודע שיש לו חוק כזה, הוא

אוטומטית אומר שהוא מעלה את הרמה של הבניה, את הסטנדרט של הבניה, והוא

נותן לדוגמא שתי שכבות של יריעות, מה שעולה לו כפול. אין ספק שהדברים

הפסיכולוגיים האלה בעצמם מקפיצים את המחיר, ולאו דווקא לפי מחיר שנעשה

בעפרון ונייר, אלא גם לפעמים לפי אינטואיציה, וזה מאוד מסוכן.

מעבר לענין הזה יש הבדיקה עצמה שנעשתה. הגענו למימצאים שהחוק הזה עלול

לייקר את הבניה ב-8 אחוזים, ועל הדבר הזה ירחיבו החוקרים את הדיבור.

א. בורג! אחרי ששמענו את דברי ההקדמה, ואני מצטער שלא

קיבלו את הצעתי לסגור את הישיבה מיד לאחר

דברי ההקדמה, הבנתי שאתה באופן עקרוני בעד ההצעה. לו אני או ח"כ פורז

או ח"כ עזרן היינו מניחים על השולחן הצעת חוק כזאת, ואני מניח שאתם בעד

הצעת החוק, הייתם יוזמים מיוזמתכם הצעה. כי הרי המציאות היא מציאות לא

טובה, ואתם רוצים לתקן אותה. אני מדבר לפי ההגיון שלכם. יש הצעת חוק,

אתם למעשה אומרים שאתם בעדה, אבל בהנמקות שלכם אתם באופן מוחלט נגדה.

אם אומר לך שיש רק שם של חוק, ואין שום דבר אחר. מהי ההצעה שלך לתיקון

הקיים? מה אתה מציע?

א. ספיר! אתה מוכן לדון מחדש במה שאני מציע?

א. בורג! אל תשאל אותי שאלות. שאלתי אותך, ואני מבקש

תשובה על שאלתי.



א. ספיר! התשובה חיובית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא מקובל עלי. יש לנו הצעת חוק שעברה

קריאה ראשונה, אנחנו רוצים היום התייחסות

לסעיפים של הצעת החוק. מה אתם מציעים במקום סעיף זה שאינו מקובל עליכם?

מה אתם מציעים במקומו? נתייחס בהתאם להערות שלכם. את הפילוסופיה שמענו

בקריאה המוקדמת, עכשיו אנחנו רוצים התייחסות עניינית לסעיפי הצעת החוק.

מה אתם רוצים להוסיף עליה, מה אתם רוצים לגרוע ממנה. תנו לנו ניסוחים

משפטיים בקשר להצעה.

א. ספיר; גבירתי, יש לנו הצעות קונקרטיות לגבי

תיקונים, אבל היות שהיינו די בלחץ זמן,

קיבלנו פסק זמן בין הישיבה הקודמת לבין היום, ולא עבר זמן רב. אם יקח

עוד חודש יקרה לזה משהו?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, אני רוצה לגמור את הצעת החוק לפני צאת

הכנסת לפגרה בסוף יולי. אני מציעה שנעבור

לדיון הענייני. היה לכם זמן יותר מאשר צריך אפילו, היו לכם חודשים.

א. קורץ; אנחנו הצוות שעשה את התחשיב הכלכלי, ורותי

שטיין, שעשתה את עבודת השדה תסביר בצורה

תמציתית. אנחנו חברה שעוסקת ביעוץ כלכלי בענף הבנין למרכז הקבלנים,

למשרד השיכון ולקבלנים. העבודה נעשתה בלחץ זמן, בשבועיים. המשימה שלנו

הוגדרה בצורה הבאת; להעריך את ההשלכות הכלכליות של התיקון לחוק המכר גם

במיקרו וגם במקרו. לצורך בדיקת המיקרו לקחנו מודל של דירה טיפוסית,

השתמשנו במודל של הטכניון, מודל שנקרא מודל עקומת מחזור חיים של מבנים

לפי מרכיבים. הוא מדבר על מחזור חיים של כל מרכיב, וקושר את אחוז

התיקונים בעלות כל מרכיב בבניית הדירה. הגענו לתחשיב מסויים בהשלכות

מקרו, על רקע מה שכולם יודעים שצפוי בענף בשנים הקרובות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה הסבר משפטי על כל סעיף וסעיף.

בסעיפים הכלכליים אינני מוכנה לשמוע יותר.

א. פורז; לדעתי אתם צריכים לקחת אייטם אייטם. למשל

בצנרת אתם יכולים להגיד שאתם רוצים 10 שנים.

אם קבלן שם צינורות בתת-תקן והם מתפוצצים אחרי שנה וחצי, ואתם יודעים

שבכל החוזים עד היום זה היה שנה, אנחנו רוצים שזה יהיה 3 או 4 שנים.

אני לצדכם באופן עקרוני, אבל לא יכול להיות מצב שבאמת עם תום כל תקופת

האחריות כל הצנרת בבית מתפוצצת, ויש נזילות, וצריך להרים בלטות. זח

יכול לקרות אחרי 5 שנים, אולי גם זה לא בסדר, אבל תנו תקופה לגבי כל

נושא.

רות שטייו; לצורך החישוב הכלכלי שאנחנו ערכנו, יצאנו

מתוך הנחה ראשונית שבונים על פי התקן. זאת

אומרת, 8 האחוזים כתוספת לעלות מתייחסת להנחה שקבלנים בונים נכון.

הבנין שלנו, הדוגמא הטיפוסית של הטכניון, היא דוגמא שכבר לוקחת בחשבון

ציפוי שיש, ועל הגג את היריעות הטובות ביותר שישנן. זה סטנדרט יותר

גבוה, ומניח שאנחנו מבצעים את זה באופן הטוב ביותר כפי שנדרש, ולא



שבעוד שנה וחצי יש נזילה, אלא לפי אורך החיים - בעוד 5 שנים, או בעוד 8

שנים. אבל יש מספר סוגי חומרים שאפשר להשתמש בהם. לא חייבים לבחור

דווקא את ציפוי העץ היקר ביותר, יש ציפוי קצת יותר זול, ולציפוי הזה יש

אורך חיים. אפשר לבחור את ציפוי העץ בעל אורך החיים הארוך ביותר, אבל

באותה מידה לא חייבים את זה של 30 שנה, אפשר גם 15 שנה ואפשר גם 3

שנים.

מודל הטכניון מניח שצריך טיפול לאורך התקופה של החיים, בהנחה שהכל

בסדר, והטיפול הזה עולה כסף. אתן לכם דוגמא מהחיים שלי. העירו אותי ב-7

בבוקר לבוא ולראות תפר בבנין, כי הדייר לא מבין בין תפר לבין סדק.

בשבילו קו בקיר יכול להיות סדק. העירו אותי, הריצו אותי, והכל כדי

להרגיע אותו ולהגיד שצריך לעשות תפרים בבנין. זאת דוגמא מוחשית לדברים

שאפשריים בבניה.

בדקנו וראינו שעדיין כל התיקון הזה עולה 8 אחוזים, והוא כולל כמה דברים

נוספים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מוכרחה להפסיק אותך, אני לא אמשיך בקו

הזה היום. אני מצטערת מאוד. יש לכם

עורכי-דין שיתייחסו לסעיפים, ואס יש צורך לגבי אותו סעיף לתת דוגמא זו

או דוגמא אחרת להסבר, בבקשה. אבל אני לא מוכנה לפתוח שוב דיון כלכלי.

את זה שמענו בישיבה הקודמת, ואני לא מוכנה להיכנס לשיטה כזו של דיון.

אני רוצה שהיועץ המשפטי שלכם יתייחס לסעיפים. בכל סעיף יסביר מה ההצעה

שלכם, למה אתם מתנגדים.

א. ספיר; אני הייתי נוכח בישיבה הראשונה כאן, ואז

היתה התמקחות בנושא של 5 שנים עד אין סוף.

התחילו להתמקח כאן על דבר שלא היה מבוסס. אני חושב שמישהו צריך לבדוק

את ההצעות מבחינה טכנית. יש לנו הערות ספציפיות טכניות שלא מתקבלות על

הדעת, דברים שלא מתקבלים על הדעת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה לדעת לאיזה סעיף אתם מתייחסים.

א. ספיר; אני נותן דוגמא של קילוף חיפויים, שמדבר על

3 שנים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש לך יועץ משפטי, תן לו להסביר מבחינה

משפטית.

א. ספיר; אבל היועץ המשפטי, עם כל הכבוד, לא מבין

בטיח. הוא מבין במשפטים, בניסוחים. אם הוא

מבין בטיח, זה בסדר, אין בעיה. אני מבין בטיח, סעיף 6(4) בתוספת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה מתייחס לסעיף 6?

א. ספיר; כן. סעיף 6(4), קילוף חיפויים בחדרי מדרגות,

זה יוצא לתקופת בדק פלוס תקופת אחריות של 8

שנים, לעומת המחקר שנעשה שלטיח מותר בין 4 ל-6 שנים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה שנים אתם מציעים? כאן כתוב 3.

א. ספיר; אם אני אגיד 4 זח יתקבל? לא.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תגיד לי מה אתה מציע, ותסביר לי למה אתה

מציע 4.
א. ספיר
הסברתי מדוע. הקלף של טיח הוא 4. נתתי את

הדבר הזה כדוגמא, מכיוון שחשבתי לעניות דעתי

שהויכוח אם קיים של טיח הוא 4, וכל האסמכתאות המוכיחות אם זה 4 או 6

אינן נושא לשולחן הזה. אני מציע להקים ועדה מהירה, להקציב לה זמן כפי

שגברתי תחשוב שזה נכון, יהיו בה שניים מוועדת המומחים של הטכניון שהם

אנשי אקדמיה ושניים מתוכנו, שהם אנשי מעשה ואנשי הנדסה, ויגיעו לסיכום

של התקופות האלה, כך שהן תהיינה הגיוניות וחופפות את המימצאים שכבר

קיימים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא עומדת להקים ? ועדת מומחים. בוועדת

הכלכלה אין לנו מומחים לבניה. יש לנו חברי

כנסת שיש להם מושג גם בדברים האלה. לא מומחיות גדולה, אבל שמענו את

המומחים, ואנחנו סומכים על שיקול הדעת שלהם. לא רק של חברי הוועדה, אלא

גם של אלה שהתבטאו במליאה. זו דרך החקיקה. בהסבר שלכם תשכנעו את חברי

הכנסת שהתקופה שנקבעה ארוכה מדי, ואתם חושבים שצריכה להיקבע תקופה קצרה

יותר. תסבירו למה, כי טיב הטיח הוא כזה, כי החומרים שמשתמשים בהם אורך

החיים שלהם הוא כזה וכזה. תסבירו, וחברי הכנסת פתוחים לכל דבר ולכל

שיכנוע. תלכו בדרך הזאת. אני לא רוצה הרצאות, מהרצאות לא יצא שום דבר.
א. ספיר
גבירתי רוצה היום לרדת לכל סעיף וסעיף בענין

הזהל

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כן, אנחנו מתייחסים לסעיפים.

א. ספיר; אם גבירתי חושבת שהוועדה יכולה להחליט עכשיו

על קיים וטיח, אני מוכן לדבר על זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה ההערות שלכם, למה אתם מתנגדים בהצעה

הזאת, תנו לנו הצעה שלכם והסבר.

א. ספיר; האם לענין הזה אנחנו יכולים לקבל אורכה של

שבוע ימים?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא נותנת אורכה. באתם לכאן היום, והייתם

חייבים להיות מוכנים להצעות נגדיות.

א. ספיר; היינו בטוחים שגבירתי תקבל את ההצעה לשמוע

את המומחים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, ואמרתי לכם גם בפגישה.



א. ספיר; ליועץ המשפטי יש הערות לסעיף סעיף. אמרתי

מראש שיש לנו הנושא הכלכלי, וגבירתי אמרה

שהיא לא רוצה לשמוע. זכותה של גבירתי, אבל יש לנו גם יועץ משפטי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כיו'יר הוועדה אני צריכה לנווט את הדיון

בצורה נכונה על-פי ההליכים.

א. ספיר; לא גמרנו להשמיע את הטענות שלגו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי אתה לא מבין איך מתקיים סדר דיון

בוועדה. יש הצעת חוק שעברה את הקריאה

הראשונה, יש לה 6 סעיפים. יש לכם הערה לסעיף 3, תעירו. תסבירו מדוע אתם

מציעים אחרת מאשר הצעת החוק.

א. ספיר; בסדר, אני מבקש לעשות זאת על-ידי עו"ד

שטיין, ואחר כך לחזור ולהמשיך סעיף סעיף.
א. דויטש
אני מסכימה עם גבירתי היו"ר. בישיבה הקודמת

דובר על הזמנים. אנשי הטכניון יצאו מנקודת

הנחה שצריך לתת אחריות לאורך שנים רבות יותר, אבל על-מנת שזה יתקבל

בסדרי עדיפויות ובשיקולים הכלכליים, הם לקחו את הנמוך ביותר האפשרי. כך

שלבוא היום ולטעון שזה לא נכון, ויש לך מומחים אחרים שטוענים את זה, אז

זה לא נטען, ולא היה ויכוח על הענין הזה. אני זוכרת שגם הקבלנים

הסכימו, וכולם היו באותה דעה, שאנשי הטכניון בחרו את הנמוך ביותר

מבחינת אחריות. כולם הסכימו לזה מבחינה מקצועית, ולא מבחינה אחרת. זה

לעניין הוויכוח לגבי השנתיים או שלוש השנים תוספת. לכך לדעתי היום אי

אפשר בכלל לפתוח את הדיון, כי היתה הסכמה רחבה על זה, ואני זוכרת זאת

בצורה מדוייקת.

לגבי ענין התחזוקה. לנו יש נסיון רע מאוד כאשר באים וטוענים שיש צורך

לתת תחזוקה למשהו, וזה עלה בענין המעליות. נתנו את עניו האחריות למעלית

שנה, וטענו שצריך שרות שאנחנו ניתן אותו, כי אחרת אנחנו לא נותנים

אחריות. חברות המעליות קיבלו באמת בחוק את האפשרות לתת את התחזוקה

שלהן, והן קושרות את הבניינים 5 שנים בחוזים, שהיום אנחנו נלחמים עליהם

בבית-הדין. את זה אני מבקשת שיקהו בחשבון. אסור שהצרכן ירויה בידיים של

הקבלן לאחר מכן בגלל טענות תחזוקה לענין אחריות. זה לא מתקבל על הדעת.

צריך לבנות דירה ולבנות את הדברים ככה שהם יהיו בסדר, ושלא יטענו שאני

גם צריכה לתחזק את הגג, כמו שהיום עושים קבלנים לגבי גגות. צריך לחתום

אתם על חוזה ל-5 שנים אחר כך לסיוד הגג, כדי שיתן לך אחריות לחצי שנה

או שנה. זה לא הגיוני ואסור לקשור את זה. לכן אנחנו מתנגדים לזה בכל

תוקף.

א. ספיר; את טוענת שגג יכול לעמוד 5 שנים ללא

תחזוקה!

א. דויטש; מדובר פה על חדירת רטיבות בגג. איש הטכניון

טען ש-3 שנים זה צריך להחזיק מעמד, אין בכך

ספק, ואחרי כן יש התקופה הנוספת שצריך לתת עליה אחריות; אחרת. בישיבה אז



לא טענתם שזח לא נכון והם הסכימו עם כל מומחי הטכניון. אמרו שזח צריך

להחזיק יותר שנים, אני עונח עכשיו לטענה המדברת על חומרים יותר טובים.

הם הלכו על המכנה המשותף הנמוך ביותר של בניה, ועל זה הוסכם. לא היה על

זה שום דיון.
א. ספיר
עובדתית את טועה. בהחלט טענו שיש לנו הערות

לגבי הפרטים, בפירוש אמרנו שנעיר אותן אחרי

הקריאה הראשונה.
א. דויטש
לגבי המחיר. הטענה הייתה שהמחיר עולה כיוון

שטיב הבניה והאחריות עולים. אנחנו יודעים

מתוך נסיון, שהמחיר של הדירה עולה כשיש ביקוש רב והיצע נמוך. זה מה

שקורה בשוק. לכן הטענה שצריכים לעשות בניה טובה, ולכן צריכים להעלות את

המחיר - אינה מתקבלת על הדעת. אנחנו מניחים שגם היום בונים נהדר, וכל

מה שלא בונים טוב, אלה מקרים חריגים. לכן אנחנו רוצים להכניס אותם

לחוק. לטעון שהיום צריך להעלות את מחיר הדירה, זו בהחלט טענה שלא

מתקבלת על הדעת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת אומרת, שאת מתנגדת להצעות בנושא התחזוקה

בחוק.

י. עזרן; אני מבין טוב מאוד מה שאומרת הגברת. יש פה

שאלה פשוטה. בדירה יש מפרט טכני, עליו

חותמים. זה תלוי מה מבקשים. יוצאים מתוך הנחה שהטכניון לקח איזה מדגם

סטנדרטי. בעקרון אני חושב, שבכל-זאת אנשי התאוריה כדאי שיתייעצו עם

אנשי מקצוע הפעילים בשטח, כדי לאזן את כל המערכת הזאת. אני העליתי שאלה

אינפורמטיבית, אני לא מחווה דעה. יש פה שאלה של מפרט טכני. אין ספק

שככל שהוא יותר יקר הוא יחזיק יותר.

הנושא הזה של התחזוקה, האופן שהוא מסביר את זה שהוא רוצה שזה יהיה, לא

מקובל עלי. כאשר הקבלן אומר שכדי שהגג יחזיק מעמד איך שהחוק מציע, כך

וכך שנים, זה אכן יכול להיות, אבל בתנאי שיש מינימום תחזוקה. ואני

אומר, שהמינימום הזה לא יהיה על הרוכש, אלא יהיה על הקבלן. יש לפעמים

תיקון קטן ביותר ותחזוקה מאוד קטנה, ואפשר גם לעגן את זה בחוק, ויש

לפעמים בלאי כזה, שהוא באמת לא באשמת הקבלן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מבקשת מגב' שפניץ ממשרד המשפטים שתגיד

לנו דברים בקשר להרכב הוועדה של הטכניון,

ואיך היא הגיעה למסקנות האלה.

ט. שפניץ; חברי הוועדה היו דייר בקר ממכון הבניה של

הטכניון; ד"ר זלינגר שהופיע פה, והוא כבר

בעצם לא איש תיאוריה ; ד"ר קפלן, מהנדסת ממשרד הבטחון, היא אחראית על

הבניה של משרד הבטחון הרבה מאוד שנים; ומר עבודי ממכון התקנים; וכן

נציגות ממשרד המשפטים, מה שפחות מעניין בקטע הזה.

נוסף לזה שמעו את נציגות הקבלנים לפחות פעם אחת, ויכלו לשמוע כמה שחשבו

שנדרש. מבחינה זאת, העובדות היו בפני הוועדה. מכיוון שעברה תקופה



מסויימת מאז נכתב הדו"ח, כינסנו שוב את חברי הוועדה, והם באו ברצון,

ושאלנו אותם האם השתנו דברים. הם עמדו אחרי ההמלצות האלה.

לגבי מה שגב' דויטש הסבירה, בעצם אפשר היה לבדוק לפי שני קריטריונים:

כמה זמן - בלשון מקצועית, כמה "קיים" - חומר מסויים יכול להתקיים; או

לפי התקופה שבה אנחנו סבורים שהפגם יתקיים, שהוא כמובן התקופה היותר

קצרה. לא נאמר שגג צריך להתקיים עשרות שנים, אלא אמרנו שאם גג 3 שנים

מתפקד כמו שצריך, חזקה שהפגם לא היה בבניה. חזקה שאם בתוך התקופות האלה

הפגם לא מתגלה, הרי הקבלן בנה כמו שצריך, והוא לא צריך לשאת בנטל.

אני רוצה להעיר שגם אנחנו היינו ערים לזה, שגגות וחלקים אחרים של הבנין

כן צריכים תחזוקה, ובאמת נתנו לכם את האפשרות להתארגן בתוך התקופות

האלה, הן לא אבסולוטיות. אמרנו בסעיף 4(א)(2) שכל זה נכון, זולת אם

הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה. זאת אומרת,

שאם הקונה באמת מתרשל ושם טלויזיות על הגג, ועושה נזקים, ואחר כך הגג

דולף, שהקבלן יראה שכך לא מפעילים טלויזיה על הגג.

א. ספיר; איך אני יכול להוכיח מחדל של תחזוקה?
ט. שפניץ
אני סומכת על גב' שטיין, שאנשים יבואו ויראו

כמה זמן לא סידרו את הגג הזה.

א. ספיר; איך אפשר לדעת כל כמה זמן כן צריך?

ט. שפניץ; תוציאו הנחיות, תנו נתונים.

א. ספיר; נעשה את זה בחוק.
היו''ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
האם אנחנו נקבע לו כל כמה זמן הוא יסייד את

הדירה?

א. ספיר; כן.

א. בורג; תביא לי הצעת חוק כזאת, אני מוכן לטפל בה

ולהניח אותה על השולחן.

ט. שפניץ; זה לא אמור לגבי כל חלק בדירה. משרד השיכון

עשה בזמנו איזה שהוא נסיון, ואמר שאם אתם

חושבים שיש משהו הגיוני שיכול להיות תקנות שלכם, שזה יעמוד במבחן

הסבירות. אי אפשר לקבוע הכל בחוק, וגם לא בתקנות. לפעמים אם אפשר

להוכיח דברים זה תלוי גם בקבלנים. זה לא טוב שאנחנו גם ערים לזה

שהקונים לא תמיד טלית שכולה תכלת. אילו הקבלן יכול להוכיח דברים, ויש

לנו מבחני סבירות שקבעתם לעצמכם, אני מניחה שבבית-המשפט זו תהיה הגנה

טובה, ותוכלו לעמוד בה. אם לא היתה מצדכם רשלנות, ואתה יוצא מתוך הנחה

שבאמת בונים כמו שצריך, לא צריכה להיות פה בעיה.
א. ספיר
לא כתוב שהוא צריך לסייד את הגג כל שנה או

כל שנתיים. אילו היה כתוב שהוא צריך לסייד



את הגג כל שנתיים, ואני הוכחתי שהוא לא עשה את זה, הוכחתי רשלנות. אבל

אם לא כתוב, הוא יגיד שסביר כל שנתיים, סביר כל שלוש שנים. בתקופת בדק

אין לו בעיה של הוכחה.

רפי שטייו! אפשר לגשת לתכל'ס?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת רציתי מהתחלה, אבל מר ספיר רוצה ללכת

סחור סחור.

א. ספיר; גבירתי, אל תאשימי אותי, אני רוצה לפי

השקפתי את טובת הענין.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! כולנו רוצים בכך.

רפי שטייו! אני מבקש להתייחס לסעיפי החוק ולהעיר את

הערותינו. באופן עקרוני אני בהחלט שבע רצון

מהטיפול בחוק, אני מדבר על המבנה. לגבי התוכן, ההערות שלי הן אלה:

לסעיף 4(א)(3) שדן בתקופת האחריות לאחר תקופת הבדק שמדובר עליה בתוספת.

אנחנו מדברים על התקופה של 5 השנים שלאחר התקופה של הבדק. השכל הישר

אומר, שאם נתגלתה אי-התאמה, צריך הקונה להוכיח שהיה ליקוי בגלל אשמתו

של המוכר, לא ליקוי סתם אלא באשמתו של המוכר.

אי לזאת אנחנו מציעים שבסעיף הזה המשפט האחרון יהיה: "והקונה הוכיח

שמקורה בתכנון לקוי, בעבודה לקויה או בחומרים לקויים". אני מזכיר לכם,

אנחנו מדברים על 5 השנים השניות. אין ספק שכולם מתכוונים לזה, ולכן

אנחנו גם מציעים שיכתבו את זה במפורש. במקום: "הקונה הוכיח שמקורה
בתכנון העבודה ובחומרים", יהיה כתוב
"והקונה הוכיח שמקורה בתכנון

לקוי, בעבודה לקויה או בחומרים לקויים". אם הקונה הוכיח שאחד משלושת

הדברים האלה לקויים, גם בתקופת האחריות שהיא אחרי תקופת הבדק, המוכר

יהיה אחראי. בסעיף קטן (2) לא נדרש מהקונה להוכיח את הדברים האלה. שם

די שהוא מוכיח אי-התאמה, וכבר בשל אי-ההתאמה עצמה המוכר אחראי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! את חובת ההוכחה אתה מעביר אל הקונה.
רפי שטייו
אחרי 3 השנים ואחרי השנתיים ואחרי הכל. ניקח

לדוגמא את הקילופים בחיפויים חיצוניים,

שהאחריות לגביהם היא 7 שנים. זה כלול בסעיף קטן (2), שאז המוכר אחראי,

בין שהוא התרשל ובין שהוא לא התרשל. זה ברור. אבל ב-5 השנים שאחרי ה-7

שנים, אחראי המוכר. הוא עשה עבודה רעה, או השתמש בחומרים רעים או שתכנן

רע. אחרת אין טעם לסעיף (3). סעיף (3) הוצע, מכיוון שהתכוונו שבאותה

תקופה צריך הקונה להוכיח שהמוכר באמת עשה עבודה לקויה, ואני חושב שזו

היתה הכוונה.
צ. ענבר
סליחה על הערה מאוד טכנית. אני מבין

שההתייחסות כאן היא להתייחסות לא של החוק

המתקן אלא של החוק המתוקן, ואז הכוונה היא לסעיף 4 בחוק המתוקן. מה

שבסוגריים באותיות זה סעיף קטן, ומה שאחרי כן בא בספרות זו פיסקה.



כלומר, אתה מתכוון לסעיף 4, סעיף קטן א, פיסקה 3. כל זה אני אומר כדי

שאפשר יהיה אחר כך לעקוב אחר הדברים בפרוטוקול.

רפי שטייו; בעקבות הישיבה הזאת אני מתחייב להגיש זאת

בדף מודפס, ואז זה יהיה לנגד העיניים. זו

הבקשה הראשונה לתיקון.

הערה שניה מתייחסת לסעיף 4(א)(4). כאן אנחנו מדברים על אי-התאמה

יסודית, ואי-התאמה יסודית מוגדרת בעיקרו של דבר כאי-התאמה בקונסטרוקציה

של הבנין. יוצא, לפי הסעיף הזה כפי שהוא היום, שהאחריות היא לעולם ועד.

אמנם כמעט כולנו כאן לא מהנדסים, חוץ משניים שאני יודע שהם מהנדסים.

אין בנמצא חומר שהוא לא מתכלה לעולם. כללי הפיזיקה אומרים את זה. גם

לגבי קונסטרוקציה של בנין, תלוי באיזה בנין מדובר. האם מדובר בבניה

קלה! אנחנו מדברים היום על תקופה חדשה, זמנית אמנם, שאם העליה תגבר כפי

שאנחנו מצפים, ב-10 השנים הקרובות בוודאי יהיו כמה סוגים של בניה בארץ.

אם רוצים, לפי הצהרת האנשים העוסקים בכך, להיות במצב שאפשר למכור

לעולים חדשים דירות בסכום של 50 אלף דולר לדירה, ואלה סכומים שהמשק לא

ידע אותם אף פעם, מובן שהבניה הזאת תהיה שונה מהבניה הקונבנציונאלית

הרגילה. זאת תהיה בניה קלה, או בניה שהיא שונה באופן מהותי מהבניה

הקיימת היום. זה בוודאי ישפיע על אורך החיים של החומרים שמוכנסים לבניה

הזאת. לגבי זה תהיה לי הצעה בסוף ההסברים שלי, להתיר לשר השיכון או עוד

למישהו שיעסוק בחוק הזה, להוציא תקנות מיוחדות לתקופת ביניים. את זה

אני מביא כדוגמא להראות שאין חומר בלתי מתכלה, ולכן גם בסעיף שאני מדבר

עליו, פיסקה 4, חייבים לקבוע גבול של זמן גם לאי-ההתאמה של הדברים

האלה.

א. פורז! ומה הגבול שאתם מציעים?
רפי שטייו
אנחנו מציעים גבול של 10 עד 15 שנים, אלא אם

אפשר באמת להראות שהדברים הגיעו עד אבסורד

והיתה רשלנות, למשל שהכניסו פחות מדי ברזל לתוך הבנין. זה כמובן דבר

שאין לו כמעט שיעור. אם הבנין יפול משום שבעמוד היו צריכים להכניס ברזל

איקס והכניסו חצי איקס, פה הגבלת הזמן כמובן לא תתפוס. אבל אם הדבר הזה

נעשה כהילכתו, בהתאם לתוכנית ובהתאם למפרט, כפי שח"כ עזרן דיבר עליו,

אני חושב שחייבים להגביל את זה בזמן של 15 שנים מקבלת טופס 4, שזה

האישור של הרשות המקומית לאכלס את הבנין, כאשר הבנין - נגמר בניינו.

סעיף קטן (4) הוא ללא ספק סעיף שמעורר בעיה אם לא תהיה התייחסות לאיזה

שהוא פרק זמן, אפילו בסעיף אחד יש התייחסות למפרט ולתקן הרשמי

ולתוכניות הבניה. וזאת מפני שלא במפרט, ולא בתקן הראשון ולא בתוכניות

הבניה - אין הגדרה של זמן. יש שם רק הגדרה של איכויות.

א. פורז; בנין שנבנה לפי כל התקנים, לאיזה זמן השלד

צריך לעמודו

רפי שטייו; אפילו לדעת ועדת המומחים, שקודם כבוד היו"ר

דיברה עליה, באותה חוות דעת דובר על אורך



חיים לבניו של 30 שנה, 30 עד 50 שנח. זאת אומרת, היתה הגבלה של זמן.

אני מציע 15 שנים, בלי צורך להוכיח איזו שהיא רשלנות.
א. פורז
בכל מקרה, לפני שלא מוכיחים שזה שונה במפרט,

עוד לא מתחיל שום דבר.

א. ספיר; בתקופת הבדק לא צריך להוכיח. הוא מציע תקופת

בדק ארוכה.

רפי שטיין; בפיסקה (2) מדובר על אי-התאמה שאינה קשורה

כלל וכלל לענין של רשלנות. זו כמעט חובה

אבסולוטית לפי ההצעה. סעיף (1) מתחיל'. "עבירה על כל דבר שבה שונים מן

האמור במפרט". מי צריך להוכיח את זה? אני מסכים שבפיסקה (4) אנחנו נטיל

את חובת ההוכחה על המוכר, זה לא איכפת לי, ובלבד שתיפתח הדלת לאפשר

לראות מה קרה. שזאת לא תהיה סתם איזו חובה שאי-אפשר לעמוד בה. אני

מסכים שבפיסקה (4) תהיה חובת הוכחה על המוכר. הוא יצטרך להוכיח שהוא

היה בסדר, ושזה נגרם שלא באשמתו. אני חושב שגם מבחינה מוסרית כלפי רוכש

הדירה אנחנו בסדר, כי אפשר לברר את הענין עד תומו.

י. עזרן; אני מבין מה המשמעות. למשל אם מדובר שהאדמה

לא היתה בסדר, חילחלו מים, יש דברים שהם נזק

בלתי צפוי. כוח עליון, וקרו מקרים. אני יודע זאת מנסיוני בראשון-לציון.

העמידו עמוד בטון בצורה לא נכונה במקום. אני מקבל את החלוקה וההבחנה

בין המבנים שמוצעים לנו בבניינים ארעיים, שאורך החיים שלהם זה 15-20

שנה. אבל בבנין בעל קונסטרוקציה אין שום סיבה שלא יחזיק 20-30 שנה, אם

אין בו שום פגם. אבל לפעמים יש פגמים חמורים.

א. ספיר; מה לעשות בבנין, שהקיים המוצהר הוא 15 שנה?

הוא בנוי גם עם קונסטרוקציה.

א. בורג; האם יש איזה שהוא מקום בחוק או בתהליך הבניה

שאומר, שהבנין הזה מוקם עם צפי ל-25 שנה או

מוקם עם צפי ל-50 שנה? האם יש באיזה שהוא מקום בחוק הגדרה כמה זמן

הבנין צריך להתקיים? קראתי למשל בעתון, שעומדים להקים שכונה שיפרקו

אותה בתום גל העליה. אני שואל האם מגדירים באיזה שהוא שלב בתהליך את

משך הצפי של הבנין. אם יש תהליך כזה באחת מן ההגדרות, זה יהיה משך הזמן

שאני אכניס אותו להגדרות.

רפי שטייו; אתה צודק בשאלה, והתשובה היא בסעיף קטן (א)

פיסקה (1). במפרט אני בטוח במאה אחוזים,

שבבניה המיוחדת, הזולה במיוחד, שיבנו ב-10 השנים הבאות בחלק מהבניה,

בוודאי במפרט תהיה חובה על המוכר לכתוב את הדברים האלה. אנחנו הרי

מדברים היום על חוק שמתייחס לכל סוגי הבניה, ולא לסוג אחד של בניה.

אנחנו מדברים על בניה רגילה, וגם על בניה מיוחדת. אמרתי לכבוד היו"ר,

שבסוף אני אציע הצעה לגבי הבניה המיוחדת שיבנו ב-10 השנים הבאות. אבל

לגבי הבניה בכללותה, במפרט יהיה כתוב שהצפי הוא שהבנין יעמוד כך או כך

שנים, ולכן אנחנו צריכים לראות את הפתרון לגבי פיסקה (4), שלגבי



קונסטרוקציה כל עוד לא קרה משהו מיוחד, יש גבול של זמן. ועדת המומחים

דיברה על 30 שנה.
א. דויטש
בנקודה הזו אני רוצה לציין, שלמעשה ההגבלה

פה לא נכונה, משום שבסופו של דבר יש הגבלה.

ההגבלה קיימת בסעיף, היא מדברת על אי-התאמה. ברגע שאתה קובע אי-התאמה,

הרי אתה בודק את נסיבות הענין. עד היום לא נבנה בית ל-15 שנה, שמחירו

50 אלף דולר. זה הרבה כסף בעיני. אבל בלי קשר אני רוצה לציין שהנושא של

אי-התאמה, ברגע שיש פה ההגדרה הזאת אי-התאמה, נותנת את האפשרות

לבית-המשפט שיבוא בפניו הדיון הזה, ולהיכנס לשאלה האם במקרה הזה יש

אי-התאמה או אין. ניקח את המקרה האחד של בית רגיל, ואז יבואו ויגידו 30

שנה עברו, בנית בית שעלה 300 אלף דולר והיום הוא קיים כבר 30 שנה.

א. פורז; ערך המגרש תמיד נשאר. האם בעוד 30 שנה תהיה

עוד החברה הבונה?

א. דויטש; התקופה שבתוך החוק הזה היא לא נכונה, משום

שזה לא נותן לבית-המשפט את האפשרות להיכנס

בכל ענין לגופו של אותו בנין עליו מדברים. זה חייב להיות פתוח. אם יהיה

מדובר בבית שמלכתחילה הוא בית ארעי בצורה שעכשיו רוצים לבנות, בוודאי

בית-המשפט בנסיבות יבדוק מה ההתאמה. לכן המלה "אי-התאמה" - יש בה

הגבלה. לא באו ואמרו באופן כללי שיש תקופת אחריות, נקודה. זה דבר מאוד

כבד להוכיח.

א. זיסבלט; אני רוצה להצביע על נקודה בענין

הקונסטרוקציה. אנחנו פה לא מדברים על בלאי.

אנחנו מדברים על אי-התאמה. אם יש איזה שהוא מבנה שאי אפשר לצפות ממנו

ליותר מ-10 או 15 שנים של חיים, בזה מיצינו. אבל אנחנו מדברים על

אי-התאמה. הבנין נופל, חלק מהבנין נופל, יש איזו בעיה של הקונסטרוקציה.

דיברנו על כך שיש לקוות שהוא יעמוד 100 שנה. בנין רגיל, בנין לדיירים

בירושלים, יש לקוות שיעמוד לפחות 50 שנה. ברגע שיש איזו שהיא בעיה,

הבנין נופל. פה אומרים שאם יש אי-התאמה, זאת אומרת, שגם הקונסטרוקציה,

גם הבסיס לא טוב, לא צריכה להיות הגבלה של זמן, גם אם זה קורה אחרי 20

שנה וגם אחרי 30 שנה. אתה צודק, בוודאי יהיו בעיות וקשיים למצוא את

הקבלן. אבל אם מדובר על כך שהבנין נופל גם אחרי 30 שנה, יש נושא של

אי-התאמה. אנחנו לא צריכים להגדיר את זה, משום שזה מאוד תלוי בנסיבות

הענין. מדברים על אי-התאמה, על איזה שהוא פגם יסודי בקונסטרוקציה, ולא

על תקופת הקיום הסביר, שהוא הבלאי של אותו הבנין.

א. פורז; היה פסק-הדין המפורסם של הבנין ביד אליהו,

שבנה שיכון עובדים, וששקע. פסק-הדין חייב

לשלם, בלי החוק שלנו. למה אנחנו צריכים בכלל להתערב בחקיקה, אם הענין

הזה מוסדר משפטית נכון?

י. עזרן; העלו כאן דוגמאות של מצבים קוטביים. יש מצב

שהבנין נופל, ואין מה לדבר שאם הבנין

מתמוטט, ברור כשלג שכאן טעו ביסוד, בתשתית. אבל לגבי הקונסטרוקציה, זה

לא רק שזה נופל או שזה קיים. יש לפעמים מצב, שבעקבותיו נגרמים סדקים



וליקויים חמורים, אם יש ליקוי בקונסטרוקציה ויש לכך השלכות על תיקונים

חשובים מאוד. על זה אנחנו מדברים. אס יש מצב שכל העסק מתמוטט, ברור

שאיו הגבלה של זמן, ובית-המשפט גם יוכיח שכאן היתה אי-התאמה, לא היו

חומרים מספיקים, ולא חיה הברזל שהיה צריך להיות, ולא היתה הכמות של

בטון שהיתה צריכה להיות. אבל אם יש ליקוי בקונסטרוקציה סטנדרטית

שמחזיקה 30 שנה, ופתאום אחרי 35 שנים יש איזה דבר שנפער בקיר, ברור

שכאן יצטרכו להוכיח שבאמת בגלל הקונסטרוקציה הלקויה הדבר הזה נגרם. אני

חושב שההבחנה הזאת היא נכונה, אלה דברים שמשלימים זה את זה. יש ליקויים

שהם אופייניים מאוד, למשל התקרה לגמרי לא במפלס בגלל הקונסטרוקציה שזזה

או שקעה. אומרים במקרה כזה שיש ליקויים אופייניים מאוד שקשורים עם

קונסטרוקציה לא נכונה. על דברים כגון אלה אנחנו מדברים.
א. פורז
למה להגביל בזמן?

י. עזרן; לכל דבר יש החיים שלו.

א. דויטש! אני אומרת שהנושא של זמן סביר קיים במשפט.

בית-משפט בודק כל נושא לגופו. אם אתה מגביל,

אתה סוגר את הדלת בפני האפשרות שאחרי 51 שנה יקרה משהו.

א. פורז; אם יש מפרטים מחייבים, והמפרטים יימצאו בתיק

הבניה אחרי 100 שנה, היורשים יבואו ויגידו

שהיום אנחנו בשנת 2100, אבל בשנת 1990 מסתבר ששמו ששמו ברזל 8 במקום

ברזל 10, והיתה גם קצת רעידת אדמה, 1 או 2 בסולם ריכטר, וזה כן היה

צריך להחזיק מעמד, והנה נהיה איזה חור. את מעלה על דעתך שבעוד 100 שנה

יהיה את מי לתבוע? לדעתי גם אין את מי לתבוע, כי אגב, החוק הזה, אם הוא

יהיה דרקוני מדי, קבלנים יעשו חברה לכל בנין, ויפרקו אותה עם תום

הבניה.

ט. שפניץ; לענין ההפרות, איך לעקוף את החוק, אני חושבת

שהקבלנים לא צריכים שנסדר להם את

הקונסטרוקציה או שלא נסדר לחם את הקונסטרוקציה. מי שחושב שזאת הדרך,

יעשה גם דברים יותר פשוטים.

א. פורז; אם נעשה חוק דרקוני מדי, יעשו את זה.

ט. שפניץ; יש הדרכים לעקוף. אם רוצים לקיים את החוק

כפי שהוא, אפשר לעשות את זה. אני לא מתיימרת

בכלל להיכנס לצד המקצועי. אני רק יכולה לומר - וגם קראתי עכשיו עוד פעם

בדו"ח - שבענין הקונסטרוקציה הוועדה היתה חד-משמעית גם מבחינה התרעתית.

גם משום שהפגם כל כך חמור, וגם משום שנטל ההוכחה הוא על התובע, לא ראו

את הסיכון של הזמן הבלתי מוגבל.

אני לא יודעת אם כל כך נהיר לך, שאם אתה בונה בנין ל-20 שנה, והכוונה

היתה לבנות ל-20 שנת, ואתה מראה שכל החומרים וכל מה שהקונה ביקש אתה

נתת, וכל זה מראה שזה בנין שיכול לעמוד רק 20 שנה. אתה לא היית רשלן

ואין אי-התאמה, הכל מתאים בדיוק לדרישות שלי, שאני צריכה בנין ל-20 שנה

בלבד. לא התרשלת, אין פה שום בעיה. לקטע שאחרי תקופת הבדק, התובע,



הקונה, הוא צריך להרים את הנטל, לא אתה. לכן אני קצת מתפלאת, אס ההצעה

היא להגדיל את מיכסות הבדק מעל ומעבר ל-30 שנה לגבי קונסטרוקציה,

בבקשה, אבל זה לא יכול לבוא במקום תקופת האחריות. מה שלנו הסבירו שלא

מתקבל על הדעת הוא, שבנייני קונסטרוקציה - אתה אומר שלא תמיד הבנין

צריך ליפול, נכון. ואם הנזק לא גדול, גם התיקון לא כל כך גדול. אם

הבנין מתחיל לזוז ולנסוע, אם הנזק הוא גדול, מי צריך לשאת בו? מי שאפשר

להוכיח לגביו שהיה רשלן בזה שהוא הכניס קצת פחות מדי חומרים, וחסך

במקום שהוא לא היה צריך לחסוך. השאלה היא האם עליו צריך להיות הנטל, או

מי שבשום אופן בכלל לא יכול היה לבדוק את זה, קנה את הבנין, ולא חשב

שהבנין יתחיל לנסוע כעבור 10 שנים או 15 שנה או 20 שנה. למה שהוא ישא

בזה?

א. פורז; לפי חוק ההתיישנות, אם לא יכולת לגלות את

העילה, העילה עומדת ביום שגילית אותה. אולי

לא צריך בכלל את הסעיף הזה?

ט. שפניץ! כאן מדברים על אחריות.

א. פורז; על אחריות חוזית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ברור שיש שתי עמדות, ונצטרך להחליט על אחת

מהן.

א. ספיר; אחזור לנושא של התחזוקה. בהחלט יתכן מצב,

שהכל נעשה לפי התקן והתקנים והתקנות

והתוכניות וכל מה שרק רוצים. אבל קורה שבנין שעומד על שפת הים, חדרה

רטיבות דרך הבטון ופגעה בברזל. לכן בא הענין של קיים של בנין. בתים

ברחוב הירקון לאט לאט נהרסים, ולבסוף בא בולדוזר ומוריד אותם. אין אף

מוצר בעולם שזה שמייצר אותם לוקח על עצמו אחריות לכל החיים. המשמעות של

הדבר הזה הוא אחריות לכל החיים. גם מבחינה פסיכולוגית זה לא טוב.

פ. מנקר; רציתי להעיר לדבריו של ח"כ פורז שהעלה נקודה

אחת מאוד חשובה ומדאיגה. הוא אמר שיכולים

להיות קבלנים כאלה או חברות קבלניות כאלה שיבנו בנין אחד או כמה

בניינים, ועל-מנת להשתחרר מאותה אחריות, יפרקו את החברה או יסבו את

עסקיהם לעניינים אחרים לגמרי. כל הכוונה של החוק הזה היא להבטיח אחריות

ממילא. אם ניקח את תקופת הבדק הארוכה ביותר ונוסיף לה את האחריות

שמדובר כאן - מדובר כאן לפחות ב-9 שנים וב-12 שנה - הרי המצב הוא באמת

מסוכן. זה בדיוק הרעיון שהיה מונח ביסודו של הצורך לחייב קבלנים לתת

ערבות בנקאית, מתוך הידיעה של התופעה שהקבלנים מתמוטטים, גם אם הם לא

מתכוונים להתמוטט. הצורך לפתור את הבעיה הזאת מוצא את פתרונו למשל

בצורה של ביטוח החיים. אם נוסיף להצעת החוק הוראה נוספת, שתחייב את כל

הקבלנים לבטח את עצמם בביטוח אחריות. ואם אותו קבלן יתמוטט - בין אם

במתכוון ובין אם לאו, או אותה חברה התפרקה - עדיין לאותו צרכן שקנה 3

שנים קודם לכן דירה, יחיה ממי לבוא ולתבוע את ניזקו במקרה כזה.

א. ספיר; ומי ישלם את הפרמיה?



פ. מנקר; זה בדיוק הענין.

א. ספיר; האם זוג צעיר יכנס לדירה וישלם את הפרמיה?

פ. מנקר; העלות של אותו ביטוח החיים שאני מדברת עליו,

קודם כל זה ודאי אינו עומד בשום פרופורציה

לטענה, שבניה יותר טובה תייקר את הבנין ב-8 אחוזים לצרכן. אם הקבלנים

עכשיו לאור החוק הזה יתחילו לבנות בניינים יותר טובים, מן הראוי שהם

יספגו את הענין, משום שהם היו צריכים לבנות בניינים טובים גם קודם.

א. ספיר; אני מצטער, יש כאן חוסר הבנה.

פ. מנקר; לפני שהגעתי לכאן והצעתי את ההצעה הזאת.

דיברתי עם כמה אנשי ביטוח על-מנת לברר כמה

יכול לעלות כזה דבר. ולו לפחות הביטוח של מקסימום תקופת האחריות לענין

של אי-התאמה יסודית. הסבירו,. לי שמדובר במשהו בין חצי אחוז לאחוז אחד

מעלות הדירה, והמדובר הוא בתקופה של מקסימום 12 שנים. עוד הסבירו לי

אנשי הביטוח, שכיוון שיש לקוות שהבניה תהיה טובה, והמקרים יהיו פחות

ופחות בכמותם, התוצאה תהיה שממילא הביטוח יהיה יותר נמוך.

א. ספיר; לנו יש נתונים לגמרי אחרים על עלות ביטוח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני חושבת שליבנו את הנקודה הזאת.
א. דויטש
אנחנו חוזרים על הנושא הזה, שהוא לא ענין של

אי-התאמה, אלא שיהיה כתוב "לקוי". מדובר על

פיסקה (3) סעיף (א). התיקון, אם יהיה כתוב כאן "לקוי", יחייב אותך אחרת

מההוכחה שנדרשת על אי-התאמה. "אי-התאמה" זה לא אומר שזה "לקוי". זה

יכול להיות מאוד בסדר, רק לא מתאים למה שמכרו לי. זה כמו שאני קונה

שולחן שחור ומקבלת שולחן לבן. השולחן הלבן הוא מאה אחוז בסדר, אבל לא

אותו קניתי. כשמכניסים פה את המלה "לקוי", יבוא הקבלן ויטען שזה לא

לקוי, שזה בסדר גמור. אני לא רוצה שזה יהיה תלוי בשאלה אם זה לקוי או

לא לקוי, אני רוצה שזה יהיה תלוי כמו שזה כתוב בענין, אם זה מתאים למה

שמכרו לי או לא מתאים למה שמכרו לי. לכן זה לא ענין סמנטי ולא ענין

שולי, זה ענין מאוד מהותי.

א. קורץ; התחשיב של 8 אחוזים לא מניח שהיום בונים לא

טוב, ואם יבנו טוב, זה יעלה עוד 8 אחוזים.

זו טעות. התחשיב מניח דבר פשוט מאוד; בדירה שבונים בצורה מושלמת פחות

או יותר, דירה ברמה גבוהה, תהיה תוספת עלות, ואני אגיד את זה בצורה

קצרה על-פי 3-4 דברים: מקדם בטחון יותר גבוה בחומרים; תוספת גדולה

לתכנון, פיקוח, יעוץ משפטי, ניהול. פה מדובר בקשר עם צרכנים ועם מערכת

הבניה במשך תקופה של 5-6-7-8 שנים. גם אם אנשי הטכניון היו עוקבים אחרי

התחשיב הזה הם היו מגיעים לאותה מסקנה, שהחוק ייקר גם בהוצאות הישירות

של הדירה הזאת ב-7-8-9 ועד 10 אחוזים.

במצב של גאות אין לי ספק מי ישלם את המחיר הזה. הוא יוטל על הצרכנים.

בתקופה שבה משרד השיכון עושה מאמצים על-אנושיים לעמוד במשימה של בניית



דירות לעולים וזוגות צעירים במחיר סביר, אני חושב שצריך לפחות להביא את

זה בחשבון.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שמענו את הנימוק הזה, ואנחנו מודעים לו. אני

אומרת זאת לא כדי לקנטר את הקבלנים, אני לא

משלה את עצמי לרגע שקבלן שהולך לעשות לעצמו ביטוח אחריות, הוא יעשה את

זה מהכיס שלו. ודאי שלא. הוא יגלגל את זה על מחיר הדירה. האם אנחנו לא

יודעים את זה? יודעים, אלה הן העובדות. גם בתעשיה, כאשר מייקרים חומרי

גלם ואמצעי ייצור וצריך למכור את המוצר, האם היא לא תגלגל את כל

העלויות האלה על הצרכן? הצרכן תמיד הוא הקורבן, הוא משלם הכל.

בשני הסעיפים הקטנים (3) ו-(4) שמענו הצעות והתייחסנו. אני חושבת

שקיימנו דיון רחב מאוד, וגם הטענות של הקבלנים נשמעו אני חושבת בצורה

יסודית ומקיפה ביותר. נעבור לטענות הבאות.

א. ספיר; בסוף סעיף קטן (א), אחרי (5), אני מבקש

להוסיף פיסקה שבדירות שלא נמסרו לידי הקונה

סמוך למועד גמר הבניה, כל המועדים יתחילו החל מגמר הבניה. כי יכול

להיות מצב, שקונה יקבל דירה 5 שנים אחרי גמר הבניה ומניין הימים לא

יתחיל אחרי שהוא קונה את הדירה, אלא אחרי שגמרו לבנות את הבנין. דירה

ישנה מוכרים בדרך כלל יותר בזול מאשר דירה חדשה. והרי אנחנו אומרים

שלכל חומר בעולם יש אורך חיים, ולא חשוב מהו אורך החיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כי אז תמכור את הדירה יותר בזול.

א. ספיר; אכן מוכרים יותר בזול. אם לכל חומר בעולם יש

אורך חיים, אי אפשר להאריך את החיים של

החומר באופן יחסי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אחרי 5 שנים מייפים את הדירה, ומוכרים

אותה.

א. פורז; אדם יודע שהוא קונה דירה בת 5 שנים.

י. עזרו; יש כאן בלאי טבעי, קורוזיה. בנין שנמצא על

שפת ימה של בת-ים, שם יש לחות איומה וכל

התריסים חלודים אחרי 3 שנים, זה אני מבין. אבל כאן מדובר בבנין שאתה לא

משתמש בו, יש צנרת, יש שירותים.

א. פורז; צנרת מהלידה.

י. עזרו; לא מהלידה.
א. פורז
מחלידה, אם כי לא כמו שמשתמשים. טיח מקבל

קרינה של שמש 5 שנים. האם הוא נופל או לאל

י. עזרן; יש דברים שלגביהם הזמן עושה את שלו, ויש

דברים שהזמן לא עושה את שלו. אבל אי אפשר



לבוא להגיד 5 שנים ישבה הדירה, והוא נכנס ומקבל אפס שנים אחריות. זה לא

מקובל עלי.

נ. ל1לאו; אתה מדבר על מצב שבאמת גמרת את כל הבניה,

נכנסו כל הדיירים, נשארה דירה אחת ריקה,

ואותה צריך למכור אחרי 5 שנים. אבל אולי יש מקרה, שהקבלן גמר את הצנרת,

אבל לא גמר את הטיח, וכך עמד הבנין 5 שנים?

רפי שטייו; טופס 4 הוא האישור של הרשות המקומית שנסתיים

בניינו של הבנין הזה. זה המועד האמיתי

והנכון ממנו צריכה להתחיל האחריות. לא לפני כן, אבל גם לא אחרי כן.

הרשות המקומית לא מאפשרת לחבר את הבנין למערכת ביוב, טלפון, מים וחשמל

בלי טופס 4. המבחן הזה הוא מבחן אובייקטיבי, נכון וגם צודק.

צ. ענבר; המקום שאתם מציעים את זה, ונניח שמקבלים את

זה, יהיה בסוף סעיף קטן (א). אתם מדברים:

"יתחיל מניין המועדים". בסעיף קטן (א) אני לא רואה שום מועדים. מה

שמדבר על מועדים זה למשל, יש שם דבר שנקרא תקופת בדק, תקופה הקבועה

בתוספת שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה. אני מבין שכאן אתם רוצים

להכניס את התיקון.
רפי שטיין
כן, אתה צודק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לי לא איכפת המיקום, אני לא קובעת את מיקום

הסעיף, אלא ההתייחסות מבחינה עניינית, מה

שאמר כאן כבוד רב עזרן. אני חושבת שמי שקונה את הדירה לא צריך להגיד לו

שתקופת האחריות על אותו החלק לא יחול. זה לא מתקבל על דעתי. 5 שנים

חלפו. מה נשאר לו, עוד שנתיים אחריותז איזו אחריות יש לקבלן על הדירה

שהוא קונה?

א. פורז; הוא קונה דירה משומשת, הוא קונה אותה במחיר

זול יותר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; היא לא משומשת. היא חדשה, היא תימכר במחיר

של היום. אתה יודע כמה דירות כאלה יימכרו

היום, כאשר ההיצע הוא גדול? אני זוכרת את התקופה שההיצע היה, אבל ביקוש

לא היה.
א. פורז
נניח שהיתה הדירה מושכרת. יש חברות שבשלב

ראשון משכירות דירות, ובתום תקופת השכירות,

משאלות של מיסוד - היה פעם חוק שעודד את זה - מוציאים דירה למכירה.

אחרי 10 שנים חברה מוציאה דירה שנבנתה 10 שנים קודם לכן. הכל מתחיל

מהתחלה? גם תקופת הבדק והאחריות?
א. בורג
יש מבחן מאוד פשוט. המבחן הוא מה מקבל

הקונה. אם הקונה מקבל דירה חדשה מבחינת

התשלום, מבחינת התנאים, על הדירה החדשה יחולו כל החוקים של דירה חדשה,

אם אומרים לו שהוא בא לקנות דירה בת 5 שנים, לכן הורידו לו 20 אחוזים.



א. פורז! אני מודיע לך שהיא בת 5, ולא רוצה להוריד לך

אגורה.

א. פורז; במקרה כזה אתה מוכר לו אותה כדירה חדשה, ואז

יהולו עליה ההוראות.

א. דויטש; במקרה הזה, זה חשוב מה שנותנים פה.

א. פורז! את נכנסת לחקיקה בתחום החוזים. את נותנת

אחריות מעבר למוסכם על הצדדים, את נותנת

סטטוטורית עיסקה בין אנשים, והשאלה היא אם את יכולה להגיד לחברה קבלנית

שרוצה למכור דירה, דירה שלא השתמשו בה אבל ישנה, שנבנתה 5 שנים קודם

לכן, להטיל עליה נורמות סטטוטוריות כאילו היא הושלמה היום. דבר כזה לא

יכול להיות. הצנרת וכל דבר אחר מתחיל לסבול מבלאי החל מהיום שזה נבנה,

איו מה לעשות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מסכן אותו אדם שיקנה את הדירה הזאת, וכעבור

שנתיים יתחיל לטפל בצנרת, כי אין מישהו

שאחראי על כך, ויטפל בגג כי אין מי שאחראי על כך. מה מכרו לו?

א. פורז! הוא יקבל הגנה, אבל אלה שקנו 5 שנים לפניו

לא יקבלו.
א. דוישט
אלה שקנו בזמן, הקבלן תיקן להם.

רפי שטייו! לסעיף הזה יש לי עוד הערה אחת. המדינה

מעודדת מכירת דירות לקונה, שאינו קונה אותן

סמוך לגמר בנייתן. קיים חוק שמעודד בניה להשכרה בארץ, והמדינה אוסרת על

מכירת הדירות האלה טרם מלאו 10 שנים, מיום השכרתן. הרי לא יעלה על הדעת

שהמדינה תעודד בניית בניינים להשכרה, תאמר שאסור למכור את הדירות האלה

לפני שעברו 10 שנים ואדם שיקנה דירה אחרי 10 שנים, האחריות תחול על

מוכר הדירה כאילו הדירה הזאת חדשה. הרי לא יעלה על הדעת הדבר הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם בדירה הזאת עוד לא גרו אנשים, והדירה

עדיין חדשה, ואתה עומד למכור אותה?

רפי שטייו! האם המבחן יהיה אם גרו או לא גרו?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, בוודאי.

רפי שטיין; בבקשה, אני מסכים, אבל זה לא כתוב.

אני עובר לסעיף 4(ב).
רות שטיין
בהגדרה ההנדסית, גמר בניה, יש איזו שהיא

בדיקה, שהנקודה המרכזית היא שאדם יכול

להיכנס שלושה חודשים אחרי שניתנה תעודת הגמר, ויש מי שייכנס כעבר 7

חודשים נוספים, כי הוא לא סיים את החשבון עם הקבלן. אולי לפעמים זה יקח



שנה. שנה אחת מתחילת תקופת הבדק היא משמעותית. אנחנו מחייבים את

הקבלנים בעוד שנה אחת מעבר לקיים האמיתי של החומרים.

א. זיסבלט; אנחנו לא מדברים על בלאי, אנחנו מדברים על

תקופה די מוגדרת.

רות שטייו; הקיים של הבניה הוא 3 שנים שוועדת מומחים של

הטכניון נתנה לכם, מתחילה מהרגע שהכניסו את

הצינור בתוך הבנין, ולא מרגע המסירה. זאת הפיסיקה. מעבר לזה, צריך

לקבוע מועד הגיוני, והמועד ההגיוני הוא גמר הבניה, קבלת טופס 4.

רפי שטיין; סעיף 4(ב) קובע שכל הדברים המפורטים בסעיף

קטן (א) ייחשבו כאי-התאמה. אני מבקש להוסיף

פה, בסוף (ב) את המשפט הבא: "למעט כתוצאה מכוח עליון, פגעי טבע ונסיבות

שהמוכר לא יכול היה לצפותן". שלושת המבחנים האלה הם מבחנים

אובייקטיביים, לא סובייקטיביים. זאת אומרת, שעול ההוכחה הוא על המוכר

ולא על הקונה. אם המוכר לא ירים את עול ההוכחה, ממילא התוספת הזאת לא

גורעת שום זכות מהקונה. אבל אם המוכר יוכיח שזה לא באשמתו, כמובן אנחנו

יצרנו איזון נכון בין הזכויות והחובות של שני הצדדים, והמטרה של החוק

היא ליצור איזון נכון ומתאים. כמו שאמרח כבוד היו"ר קודם שהקונה צריך

לקבל תמורה לכספו, אבל הקבלן צריך לתת את מה שהוא קיבל עבורו את הכסף.

מובן שהוא לא יכול לשלוט לא על כוח עליון ולא על פגעי טבע שלא היו

חזויים מראש.

א. פורז; אם תהיה רעידת אדמה בשנה הראשונה והבנין

יפול, ולא כתבת את הסעיף הזה, לכאורה הוא

חייב.

א. ספיר; לבנין מותר ליפול אם הוא תוכנן לפי תקן

רעידות אדמה, כי תקן רעידות אדמה לוקח גם כן

משהו אופטימלי. אם היתה רעידת אדמה בסולם ריכטר יותר גבוהה, מותר לו

ליפול לפי התקן.

רפי שטיין; היות שבסעיף 4(א) יש במשך תקופה מסויימת

אחריות מוחלטת שלא קשורה בכלל למה שעושה

אותו המוכר, לכן אנחנו צריכים לפטור אותו מאחריות במקרים של כוח עליון

או מפגעי טבע, שלא יכול היה לצפותם מראש.

ט. שפניץ; היתה התאמה, הקבלן היה נפלא, הכל התאים

בדיוק.

א. ספיר; בתקופת הבדק זה לא חשוב אם אני רשלן או לא

רשלן, וזה לא חשוב אם אני אחראי או לא

אחראי, כל זה בתקופת הבדק.

רפי שטייו; אני מפנה את תשומת לב חברי הוועדה שבסעיף

4(ב)(2) אין תגדרה של אי-התאמה. מה שכתוב

כאן זה עצם העובדה שהיתה אי-התאמה, ואין שום מקום שבו כתוב מה זה



"אי-התאמה". המקום היחידי שמבחינה משפטית לנו כמשפטנים ברור מה זה

אי-התאמה, זה בסעיף קטן (1), כי שם מדובר אם זה לא מתאים למפרט, לתקן

או לתקנות הבניה. אבל כבר אחר כך, סעיף קטן (ב) אומר, שכל מה שמפורט

ב-(א) זה אי-התאמה. זאת אומרת, שגם מה שכתוב ב-(2) זה אי-התאמה, וב-(2)

לא כתוב מה זה אי-התאמה. אמרו שזה לא בסדר. לכן יש הפרדה בין כמה סוגים

של אי-התאמה, ואני מבקש שבחוק הזה, בגלל העובדה שיש הפרדה בין סוגים

שונים של אי-התאמה, תהיה גם הפרדה לפי האחריות על-פי התוצאות ועל-פי

הגורמים לתוצאות. לכן גם ביקשתי קודם להבהיר בצורה ברורה, שיש דברים

שהקבלן אחראי להם כאשר יש אי-התאמה במובן של סעיף (2) ו-(3) רק אם הוא

היה רשלן, אם הוא היה לא בסדר, וזה הרבה מעבר למה שכתוב ב-(1). ב-(1)

מדובר על חלק מאי-ההתאמות, אבל ב-(2) את מדברת על אי-התאמה באופן כללי.

אני הייתי מוותר על שלושת רבעי מהדברים שאמרתי עד כה, אילו היה כתוב

בסעיף 4(א) שאי-התאמה זה מה שכתוב בסעיף (ב) פיסקה (1). זה היה פותר לי

את כל הבעיות. זאת אומרת, שאם הבניה נעשתה לא לפי המפרט או לא לפי התקן

או לא לפי תקנות בניה, רק זה מהווה אי-התאמה. אני לא נלחם נגד זה, אני

אומר שזה היה פותר לי את הבעיות. אבל כיוון שהרחיבו את אי-ההתאמה

לדברים בלתי מוגדרים מראש, אם אנחנו קוראים את סעיף (3) או (2), אנחנו

מדברים על אי-התאמה שהיא לא מוגדרת מראש בכלל. סתם כתוב "אי-התאמה".

בית-המשפט יצטרך לתת תוכן למלים האלה, כי החוק לא נתן תוכן למלים האלה.

בפירוש בחוק הזה, לפי התיקון הנוכחי שלו, בחוק המכר שהיה מנוסח קודם,

היה ברור מה זה אי-התאמה, ומלאכתו של בית-המשפט היתה קלה. הוא היה צריך

לבדוק אם זה לא לפי מפרט, לא לפי תקן ולא לפי תוכניות בניה. היום, לפי

החוק הזה, בית-המשפט יגיע למסקנה, שהמחוקק בדמותה של טניה הרחיב את

הנושא של אי-ההתאמה, אבל מכיוון שהוא לא הגדיר אותה, בית-המשפט יצטרך

לתת תוכן לדברים האלה, והתוכן יינתן ממקרה למקרה, ותהיה פסיקה במשך

השנים למה התכוונו במושג "אי-התאמה" בחוק.

לכן אני חוזר לסעיף (ב) ואני אומר שאני מסכים להרחבה של המונח אי-התאמה

מעבר למה שכתוב ב-(1), אבל שאי-התאמה לא תכלול דברים שאין לי שליטה

עליהם, כמו כוח עליון ודברים בלתי צפויים מראש. אני מבקש קצת איזון. לא

איזון מוחלט, אבל טיפת איזון.

א. פורז; אני חושב שאתה לא צודק מבחינה משפטית, אבל

אני לא רוצה להתווכח אתך. אין להעלות על

הדעת שמישהו יפרש כאילו עליך האחריות המוחלטת. הרי באיזה שהוא מקום

באי-התאמה אין אחריות מוחלטת. מדובר אם עשית דבר לא טוב, התרשלת. אם

היתה רעידת אדמה 10 בסולם ריכטר ואני לא יודע לכמה מתוכננים הבניינים

בארץ, זאת החובה.

ט. שפניץ; אני חושבת שמבחינה משפטית אנחנו מאוזנים

אתך. גם לפי חוק מכר הדירות הקודם, חוק המכר

הכללי, לא הוציא שום חוק שהיה קיים בנוסף. לכן בחוק המכר הכללי, שגם

אנחנו מפנים אליו בחוק הזה, בסעיף קטן (ב) נאמר מהי אי-התאמה. אי-התאמה

היא שזה שונה מהמוסכם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהי ההגדרה של "אי-התאמה" בחוק המכר?
א. בורג; אני אקריא לך
"אם היתח חדירת שונה מן האמור

במפרט או בתקנות הבניה".

ט. שפניץ; מה שאתה הקראת זה חוק המכר דירות, ושם באמת

יש תוספת של שלושת האלמנטים האלה, משום

שבאופן טבעי היו אולי איזה שהן ספיקות. בהוק המכר הכללי, לאו דווקא
שקשור לדירות, יש אי-התאמה ואומר
"המוכר לא קיים את חיוביו", ויש

רשימה שלימה של דברים-, או נכס שאינו מתאים מבחינת ערך למה שהוסכם בין

הצדדים. זאת אומרת, שיש הסכמה בין הצדדים פלוס ההוראות החוקיות. זה

העולם הגדול שבו אנחנו חיים, וזה העולם שבו אנחנו ממשיכים לחיות.

עול ההוכחה הוא בדיוק כמו שאתה רצית. בתקופת הבדק עול ההוכחה הוא על

הקבלן, אלא אם הקבלן יכול בכל-זאת להרים את הנטל שמוטל עליו. בתקופה

השניה, שזו תקופת האחריות, אנחנו גם יודעים שכבר עבר יחסית הרבה זמן,

והלקוחות גם משתמשים לרעה, ולכן אנחנו אומרים שהקונה יוכיח. ואם הוא

יצליח להוכיח - טוב. מה שאנחנו לא עושים, זה שאנחנו לא חוסמים אותו.

נותנים לו תקופה של מה שנראה באופן כללי סביר. לכן אני לא רואה את

השינויים הגדולים.

אתה מדבר על רעידות אדמה. אם היתה התאמה, אתה לא היית רשלן, ואי-אפשר

לתבוע אותך, ושום דבר לא קרה, כי עמדת בתקן לפי כל הריכטרים שהיית

צריך. אם לא עמדת, זה לא כל כך משנה אם זה נפל בגלל רעידת האדמה או

מסיבה אחרת. אם באמת זה סיכוי אמיתי לפי סעיף 18 לחוק התרופות, הרי

שאתה כמו כל אדם. לכן אני חושבת שכל התקנים האלה שנכניס רק ישבשו את

התמונה הגדולה, ולא יתרמו כלום. אני חושבת שבעצם משפטית המצב הוא כמו

שח"כ פורז סבור, וכמו שאני חושבת, וכמו שאתה בעצם מתכוון.

רפי שטייו; ההערה הבאה שלי מתייחסת לסעיף 4(א) רבתי

בתחתית העמוד. יש בו שתי פיסקאות, (1) ו-(2)

ואנחנו מבקשים להוסיף פיסקה (3). זה נמצא בעמוד 206 של הצעת החוק, וזו
לשונה
"כל ההודעות יינתנו על-ידי הקונה למוכר בכתב מיד לכשנתגלתה

אי-התאמה תוך תקופת הבדק או תוך תקופת האחריות לפי הענין".

אנחנו ערים לזה, שבדרך כלל כאשר מתגלה איזה נזק, ככל שמתקנים אותו מהר

יותר, התיקון גם יעיל יותר, וגם זול יותר, וגם טוב יותר לשני הצדדים.

לכן צריכה להיות הנחיה בחוק, שמיד כאשר מתגלה הנזק באופן סביר, כל אחד

לפי הנזקים והתקופות, בדק ואחריות, צריך להודיע עליהם. כדי שלא יהיה

ויכוח אם הוא כן הודיע או לא הודיע, אם המוכר ידע או שהמוכר לא ידע,

אנחנו מבקשים אמצעי הכי פשוט, שהוא בנמצא, וזה הודעה בכתב ובסמוך

לגילוי אי-ההתאמה הזאת. זה ימנע ויכוחים והרבה טענות לגבי ההודעה ולגבי

עצם מועד ההודעה.
ט. שפניץ
אם כל הדרישה היא כזאת, זה בסדר. אבל מיד?

אקח דוגמא ממקום אחר, כי הוא פחות רגיש, וזה

מענייני הבנקאות שכולם יותר חיים אותו. הענין של האצלת דרישת הכתב על

הלקוח, זו דרישה שהיא לרועץ בצורה בלתי רגילה. משום שהבנקאים מבקשים כל

הזמן הודעות בכתב, ואנחנו נותנים להם את הדוגמא שהלקוח נכנס למנהל



הסניף ומבקש ממנו להאריך את תקופת ההלוואה, ומנהל הסניף אומר שבסדר.

הלקוח הולך הביתה, ואנחנו לא רואים בדיוק את הלקוח שאומר למנהל הסניף

שעכשיו יתן לו את זה בכתב. אותו דבר חל לגבי הקבלנים. אנחנו אומרים

שהקבלן הוא עסק, הוא איש מסודר. אם הוא רוצה להתגונן, הוא יגיד ללקוח

שדברים כאלה הוא מקבל רק בכתב. שהקונה יבוא, יחתום על טופס, ואז הוא

יראה שבמהלך הדברים הרגיל הוא נוהג לקבל הודעות כאלה רק בכתב. ואם אין

לו בכתב, כנראה הלקוח לא הודיע. אני ערה לזה שהלקוחות יכולים לבוא עם

סיפורים שלימים. אבל לא מתקבל על הדעת - במיוחד כשאנחנו יודעים מי הם

קוני הדירות. אלה לא אנשים מתוחכמים. הם לא יודעים את החוק. באופן טבעי

ובמהלך הדברים אנשים מטלפנים כדי להודיע.

התשובה של חוזים אחידים באמת נועדה למקרים האלה, וזו תולדה של הפעילות

שלנו במשך שנים בחוזים אחידים. רוב הקבלנים קיבלו פחות או יותר את מה

שכתוב פה במשך השנים שהיינו אתם בדיונים על חוזים אחידים, לפחות

בתקופות הבדק. לכן באה הפעילות שלנו, ואם-זה- מעניין אותך, אנחנו יכולים

להעביר לך חוברת ולהראות לך מה עושים לגבי כל החוזים האלה, שבאמת אנשים

חותמים, והנכון הוא שכך צריך לחתום.

לכן הודעות בכתב עלינו לא מקובלות. קל מאוד להגיד "לא מסרת לנו בכתב".

והקבלנים עצמם, גם הם לא תמיד כל כך מסודרים, והם כן מוצאים מסמך או לא

מוצאים אותו, ומדרך הטבע, אם אתה בא ומודיע שאצלך היה פיצוץ, אני עוד

לא רואה שהקבלן יבוא ויתחיל למלא טפסים.
רפי שטיין
ההודעה בכתב היא לטובת הקונה לא פחות מאשר

לטובת המוכר. אם הקונה בא למשרדו של המוכר,

נותן לו מכתב ומקבל חותמת על ההעתק של המכתב, הקונה יצא ידי חובתו. זה

גם שומר על סדר מסויים.

א. פורז; איש לא מונע מהקונה לשלוח מכתב, אין איסור.

אבל באותם מקרים שיש דרישת כתב באופן

סטטוטורי כמו בסעיף 8 לחוק המקרקעין, זה באמת רק בעסקאות של רכישת

דירה. עיסקאות רגילות בתחום החוזים נעשות גם בעל-פה. אם יש חובה

להודיע, והקונה ייכשל בהוכחת ההודעה, לא יאמינו לו. אבל לעשות את דרישת

הכתב סטטוטורי, זה מוגזם, אפילו למי שחושב שכדאי שזה יהיה בכתב.
רפי שטיין
התיקון הבא שאנחנו מבקשים הוא להוסיף אחרי

סעיף 4(ב) רבתי, את סעיף 4(ג) רבתי. לגבי

4(ב) רבתי יש לי עוד הערה. שם כתוב שהתגלתה אי-התאמה הניתנת לתיקון

וכו' וכוי. אנחנו מבקשים להוסיף אחרי המלה "אי-התאמה" את המלה: "או

אי-התאמה יסודית". יש הרבה פעמים שגם אי-התאמה יסודית מחייבת תיקון,

ולכן לפי לשון הסעיף כפי שהוא היום, זכות התיקון של המוכר לא חלה על

אי-התאמה יסודית, וזה לא צודק, כי זה לא כתוב פה. אני חושב שזה נעשה

בשגגה.

א. דויטש; זה בדיוק הענין. אי-התאמה יסודית, לא רוצים

שהוא יתקן. ההבדל הוא בין אי-התאמה שאפשר

לתקן, שזאת אי-התאמה, ויש אי-התאמה יסודית, שהיא קובעת שבסיס הבנין לא

בסדר. יבוא הקבלן ויגיד שהוא רוצה לתקן את זה. אם מכרת לו בית ששווה



150 אלף דולר, ומסתבר שזו גרוטאה ששווי! 20 אלף דולר, אתה לא יכול לתקן

לו את זה. לתקן אי-התאמה יסודית זה זול יותר מאשר לפצות על הנזק.

א. פורז; אי-התאמה יסודית זה חלקי הבניה

בקונסטרוקציה. נניח שמחר מסתבר שיש משהו לא

טוב בקונסטרוקציה. יש הרחבה בכמה מהעמודיס התומכים. מעבים את אחד

העמודים, ואפשר לתקן את הבנין. האם לא נאפשר לקבלן, לשיטתך לעבות את

העמוד? האס אנחנו תובעים החזרת כל הכסף לדיירים, כדי שיקנו דירות במקום

אחר? יש אי-התאמה יסודית שכנראה לא ניתנת לתיקון.
א. דויטש; בהמשך כתוב
"הנוגעת להבטחת יציבותו

ולבטיחותו של הבנין".

א. פורז; לשיטתך, עיבוי עמוד אסור יהיה?

א. דויטש; אם מדובר במצב שאחרי התיקון הזה פירושו של

דבר שזה קשור ליציבותו ובטיחותו של הבנין,

לפי מה שאני מבינה אם אפשר לתקן משהו בצורה שמביאה את הדברים לידי כך

שאין פגם בבנין, אין אי-התאמה יסודית, זו אי-התאמה רגילה. אי-התאמה

יסודית זו אי-התאמה שלא יכולה להיות מתוקנת. כלומר, הבנין לא יהיה יציב

ולא בטיחותי.
א. ספיר
את אומרת את זה בתור מהנדסת או בתור

משפטנית? לוקחים בניינים, תומכים בניינים

ועושים עבודות שמביאים את הבנין למצב תקין. מה הבעיה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מותר לה להביע את דעתה. כאן כתובה ההגדרה של

אי-התאמה יסודית; "אי-התאמה בחלקי הבנין

הנושאים ומעבירים עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין הנוגעת לאבטחת

יציבותו ולבטיחותו". זו אי-התאמה יסודית.
רפי שטיין
אני אקח את הדוגמא שח"כ פורז דיבר עליה.

נניח שבנין עומד על 30 עמודים, ועמוד אחד

התברר שמשהו לא בסדר בו. אין ספק שהעמוד הזה, אם הוא לא בסדר, הוא כלול

ב"אי-התאמה יסודית", מפני שזה חלק שמעביר עומסים של הבנין. זה ההגדרה

ההנדסית. אם מתברר שהעמוד הזה לא בסדר, ועל-ידי חיזוקו בדרך פשוטה,

זולה ויעילה אפשר לתקן את המעוות, חייבים להגיד לקבלן לתקן את זה, ולא

להגיד לו לא לתקן, אלא תן כסף. זה לא מוסרי לתת לאדם זכות לדרוש כסף,

ולא לתת אפשרות לתקן. הבעיה שהתיקון לפעמים הוא תיקון פשוט, אבל הוא

כלול במונח "אי-התאמה יסודית". צריך לאפשר לתקן את זה.

צ. ענבר; הואיל ומדובר פה בסעיף 4(ב) רבתי, על

"הניתנת לתיקון", אם מדובר באמת באי-התאמה

שהיא משאירה עדיין את הבנין די רעוע, הרי שאז זה לא ניתן לתיקון. אם זה

ניתן לתיקון כמו בדוגמא שהובאה, נראה לי שאפשר להוסיף את המלים "או

אי-התאמה יסודית".



יכול להיות שמתקנים, ואז יבוא המומחה מהטכניון ויאמר שכל חלקי הבנין

נושאים ומעבירים את העומסים בדיוק כמו שצריך, והוא יציב ובטוח. באותו

רגע, אין כבר אי-התאמה יסודית. כלומר, קודם היתה אי-התאמה יסודית, הוא

אומר שהוא יכול לתקן, ותיקן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה בא לסייג את אי-ההתאמה היסודית?

צ. ענבר; לא, אני מוסיף את אי-ההתאמה היסודית. אני לא

מסייג אותה. ברגע שחדלה להיות אי-התאמה, היא

כבר לא מעניינת אותי. אני לא צריך להגן על הקונה, אין כבר אי-התאמה,

הכל בסדר.

א. בורג! אם לקחת כד לפרחים ושברת אותו, והדבקת את כל

החלקים, זה מחזיק מים, אבל זה כבר לא אותו

כד. אלה בעצם חילוקי הדעות שניצבים בפני הוועדה.

אני רוצה להציע הצעה שיכול להיות שתפתור את הבעיה של סעיף 4. אם אנחנו

מניחים שאי-התאמה יסודית היא סוג כזה של שיברון כד, שאי-אפשר לתקן

אותו. נציע בסעיף ההגדרה של אי-התאמה יסודית, אי-התאמה בחלקי הבנין

הנושאים ומעבירים וכו' וכוי, שאינה ניתנת לתיקון. כך אני אדע

שאי-ההתאמה היסודית איננה ניתנת לתיקון, אבל אי-התאמה רגילה כן ניתנת

לתיקון, וכל הסעיפים יסתדרו.

אני מפחד מערפיליות ההגדרות בין אי-התאמה יסודית לאי-התאמה רגילה, אם

כבר מכניסים להגדרה את יכולת התיקון.

ט. שפניץ; הייתי מציעה לשנות את ההגדרה. יצא שכל פעם

שהבנין יתמוטט, עדיין אתה צריך להוכיח שזה

לא היה ניתן לתיקון. לכן עדיף כאן לא לגעת.

להגדרה הזו הגענו יחד עם המהנדס מרחב ממשרד השיכון, ואני הייתי מציעה

להתייעץ אתו, משום שהוא באמת העלה את כל החלק הקונסטרוקטיבי הזה.

עקרונית הסעיף הזה נותן את הזכות לקבלן לנסות לתקן, מתוך הנחה שגם

הלקוחות לא צריכים מיד לקפוץ לבקש כספים. בכל-זאת אני מבינה את ההצעה,

אבל הייתי מבקשת לבדוק אותה מקצועית עם המהנדס של משרד השיכון.

א. דויטש; אם אנחנו לוקחים בנין ומבצעים בו כל הזמן

תיקונים, אני חושבת שנגיע למצב שאין דבר שאי

אפשר לתקן. העמודים של הבנין לא בסדר, כבר גרים שם אנשים ומתחילים לתקן

ולתקן. על זה האנשים צריכים לקבל פיצוי, יורד ערך הדירה שלהם.

א. פורז; האם לא לתקן, ולתת לבנין ליהרס, העיקר שהוא

יקבל את הכסף?

א. דויטש; לא. זו חובתך לתקן, אבל ערך הדירה יורד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מקבלת את הצעתה של טניה להתייעץ.
רפי שטיין
אחרי 4(ב) רבתי אני מבקש להוסיף 4(ג) רבתי,
סעיף שאומר
"הקונה יעשה שימוש סביר בדירה

ובמבנה בה נמצאת הדירה וידאג לתחזוקתם התקינה והנכונה". זה מתקשר לכמה

וכמה נושאים. זה מתקשר לחובה החלקית הקיימת, שכל תובע חייב לעשות את כל

מה שהוא צריך כדי להקטין את הנזק, ויכול למנוע הרבה חילוקי דעות אם

הסעיף הזה ימולא כהילכתו. אם תהיה תחזוקה נכונה, ואם התחזוקה הזאת תהיה

בזמן הנכון, יכול להיות שלא ייגרם הנזק. זה גם מתקשר עם סעיף שקיים

בהצעת החוק שלא ביקשנו לשנותו, והוא סעיף 4, סעיף קטן (א) פיסקה (5),

שבו נאמר שעל המוכר לתת לקונה הוראות מיוחדות והבהרות מיוחדות כיצד

לטפל ברכיבים מסויימים של הבנין. אבל ההמשך הטבעי של המשפט הוא מה שאני

אמרתי לכם עכשיו, שצריך לתת הנחיה בחוק - אני לא מדבר על הנחיה מפורטת,

אבל הנחיה כללית - של תחזוקה נכונה של הבנין, וזה דבר שבכל ארץ מתוקנת

קיים.

לגבי נוסח החוק יש לי עוד הערה אחת, וזה לתיקון של סעיף (5)(11)(ב),

סעיף התחולה. כאן כתוב שהתיקון הזה לא יחול על דירה בבנין שבנייתה טרם

הסתיימה או חוזה המכר לגביה עדיין לפני פירסומו. אבל יש עוד שני סוגים

של דירות שצריך לא להחיל עליהם את החוק, והם דירה שהוחל בבניינה לפני

הפירסום, או שניתן היתר לבניינה לפני הפירסום. מן המפורסמות הוא,

שהיתרים יכולים להתייחס לתוכניות הבניה. יכול להיות מצב שחל שינוי

בתוכניות הבניה, וכדי להיות מרושת על הדבר הנכון חייבים להוסיף את שתי

ההסתייגויות האלה, שהחוק לא יחול גם על דירות שהוחל בבנייתן לפני

פירסום החוק ועל דירות שניתן היתר לפנייתן לפני פירסום החוק. כי ההיתר

כולל בחובו אלמנטים של תקנת בניה, ולפעמים גם תקן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הממשלה או משרד השיכון נתנו היתר לקבלנים

לבנות 45 אלף יחידות דיור.

א. ספיר; זה עוד לא היתר. זה לא רשיון בניה, אלו

קרקעות לא זמינות.
א. פורז
כל בנין צריך לעמוד בכל הדברים שנאמרים פה

ממילא.
א. ספיר
אי-התאמה לתקן אתה לא יכול לעשות על תקן שלא

קיים. תקן משתנה, חוק התכנון והבניה משתנה.

רפי שטיין; הערה אחרונה מתייחסת למה שאמרתי בפתח דברי,

והוא שלאור ההתפתחויות בזמן האחרון בוודאי

תהיינה דירות שונות מהדירות הרגילות, ולכן אני מציע להכניס פה עוד

סעיף, שמאפשר לשר השיכון והבינוי, או אולי לשר הבינוי והשיכון ולעוד שר

- יש חוקים שיש בהם יותר משר אחד - להתקין תקנות שבהן ייקבע, שהוראות

החוק הזה או מקצתן לא יחולו על סוג מסויים של דירות. למשל, כמו שאמרתי,

על דירות בבניה קלה, שמטבען נועדו לחיות זמן קצר.

א. פורז; על מבנים, לא על דירות.
רפי שטיין
על מבנים או על דירות.

סמכות שניה היא לקצר את תקופות הבדק

והאחריות לגבי אותן הדירות. לפעמים השר יגיד שהחוק כן יחול, אבל משום

שאלו דירות מסוג כזה, הוא מקצר את התקופות.

דבר שלישי, לקבוע שסטנדרטים של בניית דירות שמקובלים היום לפי תקן

רשמי, הרי התקנים הרשמיים נעשים בכוח חוק התקן, גם כן לא יחולו על אותו

סוג של דירות. לדעתי הדבר הזה יפתור הרבה מאוד בעיות שעלולות להתעורר

בשנים הקרובות. כדי שהחוק הזה באמת יופעל כמו שציינתי לגבי הדירות

הלא-קונבנציונאליות, אני מבקש להוסיף את הסעיף הזה.

א. בורג! אני מסכים שאנחנו צריכים לתת את הדעת לגבי

יוצאי הדופן שעתידים להיבנות כאן, אך דומני

שההצעות כאן קצת יותר מדי מרחיקות לכת. כחבר ועדת ביקורת המדינה אני כל

פעם נדהם מחדש לראות את הגמישות שנהגו בה שרי השיכון הקודמים בכל מה

שנוגע להיתרים ולהרשאות, ביהוד למקורבים פוליטיים. אני כבר רואה קבלנים

שבאים לכבוד השר ונותנים לו הצעה שהוא לא יכול לסרב לח, כמובן בתנאי

שזה לא יהיה עבירה על חוק מימון מפלגות, והוא נותן להם להיכנס לפרוייקט

המיוחד הזה, וכך עשית את החוק פלסתר. צריך למצוא את ההגדרה המדוייקת

והמצומצמת ביותר לגבי הבניה לעליה, ולתת אותה אולי כהוראת שעה ולא יותר

מזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם נקבל את ההצעה הראשונה, שזה לא יחול על

סוג מסויים של מבנים, זה יהיה באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת.

א. בורג; לא תמיד זו ועדת הכלכלה של הכנסת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! לא חשוב מי, אבל המחוקק. אם הוועדה תחליט

לקבל, זה יהיה באישור ועדת הכלכלה.

א. דויטש! אני חייבת להזכיר את מה שאמרו כאן בישיבה

הקודמת. התקופות פה הן התקופות הקצרות ביותר

הסבירות, שפגם, אם יש בבניה שנובע מרשלנות, אכן יתגלה. אני חושבת

שהעולים החדשים לא צריכים לגור בבתים שהם פחות מהסף. זה יפתח פתח. מה

שקורה כאן בחוק הוא שאין הגדרה לאי-התאמה. יבואו ויאמרו, שבמקרה הזה

אין בעיה של אי-התאמה, כי יש התאמה מלאה. הענין הזה פטור בדרך הפרשנים

שיכניסו לענין של אי-התאמה. זה יהיה לתת גושפנקא חוקית לבניה שמיועדת

רובה לעולים. לכן אני מבקשת שזה לא יכנס בצורה כזאת.

ט. שפניץ! החוק חל רק על בניית הדירות החדשות.

א. פורז! אם מישהו מייבא דירה טרומית ומביא אותה, למה

זה לא חל עליו?

ט. שפניץ; הוא צריך לבנות.



א. בורג! אני גר 10 שנים בבית טרומי, חייתי צריך

עבורו אישור בניה.

ט. שפניץ! אני חושבת שאם אנחנו רוצים לקצר את התקופות

האלה, את זה צריך לעשות המחוקק בכל ההליכים,

ולא עם כל הכבוד לשר זה או אחר, שאחרי שעושים חקיקה ויש נורמות, פתאום

יש לנו אוכלוטיה של זוגות צעירים או של עולים, שלגביהם מה תהיה התוצאה?

שהם יצטרכו לשאת בהוצאות בתקופה יותר מוקדמת. אני חושבת שזה לא נושא

לשר זה או אחר, אלא זה צריך לבוא בהליכי חקיקה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם יהיה צורך, תביאו הצעת חוק לחקיקה ראשית,

של הוראת שעה, יביאו את - זה לכנטת ונדון

ונתייחט אליה כפי שצריך. אבל עכשיו להכניט פה בתיקון טעיף כזה, אני

חושבת שאנחנו לא עושים דבר מחוכם.

א. פורז! תיטיב המדינה לעשות, אם במקום לבנות בניית

קבע חפוזה וגרועה היא תעשה בניה ארעית,

אפילו קרוואנים, מבנים זמניים, שיפורקן בבוא העת, והם יהיו בכיה לשעה.

ולא לחזור על המשגים של בניה גרועה שהיא לדורות, והיא כבר עכשיו כל כך

גרועה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! לגבי כל הנושא של בניה כזו ואחרת, אנחנו

מזמינים את שר הבינוי והשיכון, ואתו נקיים

את הדיון. הנושאים האלה עומדים על טדר יומנו, ואנחנו לא יורדים מהם.

אני מציעה להשאיר זאת לממשלה.

אדוני היועץ המשפטי של התאחדות הקבלנים, אם שר הבינוי והשיכון ירצה

לחרוג ולבנות בניה מטוג אחר לגמרי, כפי שחלק אמרו שהכוונה היא ל-7-8

שנים, כאורך האחריות של הדירות האלה, זה יהיה דבר שונה. אז יצטרכו

להביא הצעת חוק אחרת לגמרי, ויקבעו הנחיות והוראות אחרות לגמרי מאשר

כתוב כאן בחוק. אנחנו עוד לא יודעים איזה טוג בניה הם עומדים להביא, מה

הם רוצים לבנות, עוד לא. שמענו שום. דבר. תוכנית כזאת הממשלה עוד לא

הביאה, אנחנו לא יודעים מה היא.

א. טפיר! אמרו לנו שיותר מ-3,000 יחידות כאלה כבר

בדרך.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לפני שבועיים קיימנו דיון כאן, וממשרד המטחר

והתעשיה אמרו שאין להם עדיין שום רשיון

ליבוא כזה של בתים. אף אחד עוד לא נתן. משרד הבינוי והשיכון אמר שהם

עוד לא החליטו איזה טוגי דירות לייבא, ומה לא לייבא.

אם ייעשה דבר כזה, יצטרכו להביא הצעת חוק להוראת שעה. יש תקנות לשעת

הרום. כל זה צריך לבוא לכנטת, והכנטת צריכה לדון בענין הזה, אחר כך זה

יבוא אל הוועדה ואנחנו נתייחט בהתאם. אבל להכניט עכשיו בחקיקה הזאת

דברים שהם לא רלוונטיים לנושא הזה, אני לא מציעה לעשות זאת. שם תהיה

חקיקה נפרדת, והיא תתייחט לנושא הזה.



ט. שפניץ; בתקנות שעת חרום שיהיו, בוודאי צריך להיכנס

גם חוק המכר הקיים. יש לכם בעיה עם זה, ולא

רק עם התוספות.

א. ספיר; אני חושב שהיועץ המשפטי העלה את זה מהבחינה

הציבורית, שלא תראו את זה כאינטרסנטים, אלא

תשקלו את זה מהבחינה הציבורית. זו בכלל לא בעיה שלנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו לא מבחינים בין בניה לעולים לבין בניה

לזוגות צעירים. הדרישה שלנו היא לשיוויון,

והגיע הזמן לעשות שיוויון, ושלא יפקירו את הזוגות הצעירים. צריך לבנות

להם בניה מתקבלת על הדעת וברמה נאותה.

אני חושבת שהתייחסנו לשלוש ההערות האחרונות שלך. היועץ המשפטי שלנו

ירכז את כל ההערות הללו לקראת הישיבה הבאה, ואני מציעה שהמהנדס מרחב

ממשרד הבינוי והשיכון יופיע בישיבה הבאה. אז יהיו כאן רק חברי הוועדה,

כי אתכם שמענו. אני רוצה להודות לכם, במיוחד ליועץ המשפטי. עשית מלאכה

נאמנה, טובה, הצגה מצויינת של הדברים, ולזה התכוונתי מהתחלה שכך ייעשה.

נקווה שאנחנו בחלק מההערות נתחשב, יש חלק שלא נוכל לקבל, אבל חזקה על

חברי הכנסת ששיקול הדעת שלהם הוא לא לטובת צד זה בלבד או לטובת צד אחר

בלבד, אלא לשמור על דברים מאוזנים. להגן על הצרכן, ולא לעשוק את

הקבלנים.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40

קוד המקור של הנתונים