ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 04/06/1990

מחירי העגבניות לתעשייה - ההסכם בין המגדלים למפעלים - המשך דיון

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 145

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב' י"א בסיון התש"ן, 4.6.1990, בשעה 11:00



נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

מ. גולדמן

ג. גל

פ. גרופר

יאיר לוי

א. פורז

מוזמנים; ד. הראל, סמנכ"ל ייצור, משרד החקלאות

י. פאר, מועצה אזורית גליל תחתון, רכז ועד פעולה צפון

ע. צור, מנכ"ל המועצה למוצרי פרי הדר

י. לוי, מנהל חטיבת המזון, משרד המסחר והתעשיה

א. בן-דוד, מנהל המחלקה לירקות לתעשיה, מועצת הירקות

ב. טרבלסי, כלכלן, המרכז החקלאי

א, שורצשטיין, משרד האוצר

י י. שטרסברג, מזכיר ארגון מגדלי הירקות

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מחירי העגבניות לתעשיה - ההסכם בין המגדלים למפעלים - המשך דיון
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

על-פי בקשתו של ח"כ גדליה קיימנו דיון

ראשוני ב-14 במאי בנושא הזה, והעלינו באותה ישיבה גם הצעות. לצורך

בדיקת ההצעות של החקלאים ביקשנו לקבל נתונים, ואני מודה על הנתונים

שאתם תציגו לנו היום.

בישיבה הקודמת העלינו שתי הצעות.- האחת, הצעה של ח"כ גדליה, שבאה בכדי

למנוע סחבת בדיון ולהגיע להבנה, בכל-זאת הרי תמשיכו לעבוד ביחד, אלה

יגדלו ואלה יעבדו את הפרי. ח"כ גדליה הציע, שההפרש של 6 הדולרים שיש

ביו המחיר של השנה שעברה, שהיה 74 דולר, לבין 68 דולר שהתעשיה מוכנה
לתת, יתחלק בין שלושת הגורמים
האוצר 2 דולרים, החקלאים 2 דולרים,

התעשיינים 2 דולרים. איש האוצר, דוד ברוך, שהיה כאן, אמר, שהם יבדקו את

ההצעה הזאת.

באותה הישיבה הצענו הצעה חלופית. אם הדבר לא יתקבל, ביקשנו שהאוצר

יסכים להצעה השניה, והיא בוררות. משמעות הבוררות - ובשיחה עם מר צור

הסברתי לו מה היתה כוונת הוועדה ולא כפי שמר צור הסביר לי טלפונית -

אינה שהכל פתוח, וכאילו 68 הדולרים לא קיימים. הוויכוח הוא על 6

הדולרים הנוספים, האם לתת 6 דולרים, לתת פחות, או לא לתת בכלל. על זה

אמרנו שתהיה בוררות. מר צור אמר שהם מסכימים לבוררות, אבל הכל פתוח,

ויכול להיות שהבורר יפסוק פחות מ-68 דולר. לא זאת היתה כוונתה של ועדת

הכלכלה, אלא הכוונה היתה בוררות על 6 הדולרים.

מר צור ביקש להביא את ההצעה הזאת בפני המועצה, ואני מניחה שהדבר הזה

נעשה. מר צור מייצג היום גם את התעשיינים.

העונה כבר החלה, והנושא אינו יכול להיסחב הרבה מאוד זמן. נשמח לקבל

בשורה טובה היום מהחקלאים, נשמח אם הגעתם להבנה ביניכם, כי אז נוכל

לרשום זאת לפנינו ולברך אתכם. הנושא באמת חייב להסתיים, ולא במקרה

הקדשתי לו היום ישיבה מיוחדת, אף שיש לנ"ו נושאים בוערים אחרים. אני לא

חקלאית, אבל יש לי יחס מיוחד לחקלאים,- ואמרתי שהנושא הזה קודם לכל דבר

אחר, כי החקלאים אינם יכולים לספוג מכות נוסף לכל מה שעובר עליהם. הם

צריכים להתקיים בכבוד מעמלם שהשקיעו בו כל כך הרבה, והם חיו על-פי

התקווה שיקבלו לפחות את המחיר של השנה שעברה.
ג. גל
אני מציע שנחדש את הדיון על תנאי. בחלק

הראשון ננסה לבדוק האם בכל אופן אפשר לחזור

להצעה המקורית, שכל אחד יספוג 2 דולרים, אף על פי שהאוצר הודיע שהוא

מתנגד ל-2 דולרים. אני משוכנע שאם התעשיה תסכים לתת את 2 הדולרים האלה,

יהיה בידינו לשכנע את האוצר שיתן גם הוא. אפילו התעשיינים היו מתנים את

זה, והיו אומרים שהם מוכנים לתת 2 דולר בתנאי שהאוצר.

אני מעלה זאת, כי אני משוכנע שגם לתעשיינים יש ענין שהחקלאים ירוויחו

מהגידול, ויש פה הזדמנות לקבל סיוע מגורם נוסף, במקרה הזה האוצר, ולשפר

את הרווחיות באיזה שהוא מבצע משותף.



רק אם יתברר אחרי שיחה שהדבר הזה לא בא בחשבון, נעבור לדון בנושא השני,

שהוא - כיצד אפשר לקיים בוררות, או מה הבסיס לבוררות, כדי שאפשר יהיה

אתו להמשיך הלאה.

לכן אני מציע לא לדון בבת אחת בשני הדברים, אלא לנסות לבדוק אם אנחנו

יכולים לחלק 2-2-2. אם לא - נעבור לאפשרות השניה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מציעה שהיום נשמע גם על ההשלכות לגבי

השנה הבאה, מה יעשו החקלאים.
פ. גרופר
לדעתי- התעשיה לא נוהגת בסדר, ואני לא רוצה

לומר מלים. יותר קשות. לא יתכן שחודשים על

גבי חודשים לפני העונה הם לא רצו להתקשר, והיום מחזיקים את החקלאים

בצורה לא הוגנת בצוואר. החקלאים האלה היום שפוטים, העגבניות בשדה כבר

עם פרי. בשנה הקודמת, כאשר היה חסר פרי, הייתם צריכים לראות איך

התעשיינים רצו. הם באו עם הצעות להוביל בלי כסף, ועוד כל מיני דברים,

ובלבד שהחקלאי יחתום אתם.

לדעתי הענין לא מתוכנן בסדר. על משרד החקלאות או מועצת ייצור הירקות

לבוא עכשיו, בעוד חודשיים, לשבת עם התעשיה ולדון. אם לא, צריך לתכנן

ולעשות חצי, ולהכתיב להם תנאים. 6 דולרים על טונה, זה אולי הרווח

השולי. נכון שהכתובת בשנה הבאה היא משרד החקלאות. אבל גם היום - כפי

שאמר ח"כ גדליה - הם צריכים לתת את התשובה, אם מוכנים לשיטת 2-2-2 או

לבורר, אבל שיראו מרצונם גם איזו גישה אנושית. בכל המקומות אף פעם

חקלאי לא עשה חשבון לתעשיה כמה היא הרוויחה, ואם היא הרוויחה הרבה הוא

לא ביקש ממנה חלק. שיראו לי איזו שהיא תעשיה שהתחלקה ברווח עם מי שמספק

לה את חומר הגלם. על זה צריך היום להחליט.
ע. צור
אני שמח שניתן לי להסביר את העובדות. אני

רוצה לפתוח בסיום. במשך אתמול אחה"צ והלילה,

יונתן - מזכיר ארגון מגדלי הירקות - ואנכי ניסינו להגיע לאיזה שהוא

הסדר, ורק לאחר זמן רב יכולנו להגיד שאנחנו באים היום לכאן ולהגיד

שהענין סגור. סיכמנו על 68 דולר וקיצור תקופת האשראי לשבוע פלוס 55

ימים. קיצור תקופת האשראי - יש בה דולר וחצי, או משהו כזה. מאתמול בערב

הסכמנו לקצר את התקופה מ-15 יום פלוס 60, שזה 75, לשבוע פלוס 55 ימים.

בתוך זה מונח לפחות דולר-דולר וחצי, ואנחנו רואים בזה סיכום.

אם תהיה תוספת בדרום, נשאיר את זה לעוד כמה ימים. הדרום שילם תמיד

יותר, כדי להביא מגדלים לדרום. נכנס איזור גדול וחשוב בנגב המערבי

שיתחיל לגדל עגבניות במים מליחים, שם מגדלים עגבניות לתעשיה עם בריקס

גבוה, במים המליחים העגבניות הן מהטובות שבארץ לתעשיה. בכל האזור הזה

של נחל עוז, אלומים, אור הנר, ניר עם, מגדלים היום עגבניות לתעשיה, לכן

הדרום שילם יותר כדי להביא אותם לגידול. שם משלמים יותר גם מעוד

סיבות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מאין המים המליחים?



ע. צורי. אלה מים שלא היה להם קודם שימוש לחקלאות,

פרט לכותכה. אחרי שהכותנה ירדה, הם היו ללא

שימוש. כמו כן בדרום, כדי להביא את המתיישבים בחבל יתיר לגדל עגבניות,

אף שהם נמצאים במרחק רב מאוד, מרחק העולה על 150 קילומטר מהמפעלים.

ברור שהדרום מוכר את המוצרים שלו באותם המחירים שמוכרים יתר המגדלים,

והדבר הולך ומכביד. אני מציע שנשאיר את זה, ואני מקווה שהיום-מחר גם

נושא זה ייפתר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא הבנתי מהו השיפור בהצעה שהגעתם אליה

כמוסכמת.
ע. צור
קיצור תקופת האשראי לשבוע, פלוס 55 יום.
פ. גרופר
מה נשאר המחיר הבסיסי?
ע. צור
68. זה 18 יום אשראי.

פ. גרופר; אין כאן טיכום. אתם לא נותנים דבר.

ע. צור! לגבי העובדות שנשמעה בהם טרוניה נגד התעשיה.

אני רוצה לתקן את דברי ח"כ גרופר בכמה
עובדות
בחודש ינואר הוציאו המפעלים בכתובים את המחיר שבו התעשיה

מזמינה אותם לגדל או לא לגדל עגבניות. זה היה בתחילת ינואר, המחיר היה

68 דולר בתנאי האשראי כפי שהיו. מאוחר יותר היו אין-טפור פגישות, לא

פחות מ-8-10 פגישות, בכולן התעשיה חזרה ואמרה שהיא יכולה לשלם 68 דולר

בתנאי אשראי. מישהו אחר יגדל. זה לגבי העובדות וההיטטוריה של ההתנהגות

או אי-התנהגות שנשמעה בטרוניה, ואני חושב שהיא לא מוצדקת. מעולם לא

גמרנו על מחירים לפני ינואר-פברואר.
פ. גרופר
זה היה התכטיט במשך כל השנים, להחזיק אותם

בצוואר.
א. בו-דוד
בעונת 89 הענין נטגר בנובמבר 88. המגדלים לא

גידלו את העגבניות כך טתם, הם גידלו אותן

לפי זכרון דברים בעל-פה, שהמחיר יהיה זה שייטגר במשא ומתן.
ע. צור
אני רוצה לומר כמה מלים על העונה. אני חושב

שמחפשים את הדולרים לא במקום שהם הלכו

לאיבוד. אני חושב שהפתרון נמצא בכלל במקום אחר, ואני אגיע אליו אם יתנו

לי כמה דקות, ואוכל לתת את כל התמונה.

אני מעריך שהשנה יהיו כ-250 אלף טון. בכל העונות שעברו שוק העגבניות

בעולם היה על הגבול של הכדאיות, ולתעשיה היה כדאי לעבד את העגבניות ולו

רק כדי להעטיק את המפעל שממילא קיים, ולהחזיק את ההוצאות הכלליות. השנה

הקודמת, שנת 89, היתה שנה יוצאת דופן, כי היא באה אחרי מחטור עולמי בכל

הארצות המגדלות כתוצאה משרב, מנזקי חום שהיו גם בארץ. ידענו כבר

בנובמבר-דצמבר מה כיוון השוק, והוטפנו כמות ניכרת של דולרים למחיר, כדי



להגיע למקסימום יכולת. המחיר ששילמנו היה 73.5, ובדרום עוד 2 דולרים.

שילמנו זאת כדי לקבל כמות גדולה של עגבניות, כי היה ברור שהמחיר יעלה.

עשינו עוד דבר שפה נבלעו בין הדיבורים: הוספנו למגדל את כל מחיר

ההובלה, שעד אז היה מוטל על המגדל. לפי הניירות שהוגשו אלינו אז על-ידי

ארגון מגדלי הירקות, מחיר ההובלה למגדל בממוצע היה 7 דולרים. אמרנו ש-7

הדולרים האלה עוברים אלינו. כלומר, מעבר למחיר שהתעשיה שילמה עד 89,

נוספו הוצאות ההובלה שהן 7 דולרים בממוצע, שנספגו על-ידי התעשיה. סכום

זה בעבר שולם על-ידי המגדל. השתנתה השיטה, ובמקום מחיר בשער המפעל - זה

הפך להיות בשער השדה. בשנה. שעברה היה כדאי לשלם. החל משנה שעברה, אם

מודדים את המחיר של רכז עגבניות - שהוא הסמן הימני לכל מחירי יתר

המוצרים - מחיר רכז עגבניות היה בממוצע 45 סנט לפאונד, לעומת 28-30-31

סנט לפאונד שהיה בשנים קודמות.

אם יש לכם זמן לעיין במספרים, תראו מה קורה בשנה הזאת בתיק שהגשתי לכם:

כל העולם חושב שטוב, וכל העולם מגדל כמויות הרבה יותר גדולות מבשנה

שעברה. המפתח הוא לא מה מגדלות הארצות באזור שלנו, אלא מה מגדלים

בארה"ב. ארה"ב הגדילה את הגידולים שלה מ-9 מיליון טון אמריקאי ל-11

מיליון טון שנזרעו השנה. בארה"ב נזרעו השנה 10,8 מיליון טון אמריקאים,

שזה 10 אחוזים פחות כדי לקבל טונות רגילות.
פ. גרופר
זו התוכנית לפי הזריעה, אבל זה לא אומר שזה

יהיה היבול. זו הערכה.
ע. צור
איני יודע. גם אצלנו יכול להיות חמסין או

משהו אחר.

העולם מצפה - ויש בפניכם בתיק מספרים מכנס שהתקיים לפני שבועיים של כל

הארצות המייצרות מוצרי עגבניות. באזור אירופה-הים התיכון. שם כולם

חוששים מהמחירים שיהיו בשנה הבאה, והחשש מוליד את ההדרדרות במחירים.

הרי כל אחד רוצה להיות חכם, וכל אחד מוריד כדי למכור קודם. המחיר ירד

כבר היום מ-45 סנט לפאונד, שזו רמת המחיר שהיתה לפני שנה. היום מוכרים

ב-37 סנט לפאונד, והעונה עוד לא התחילה. כשהעונה מתחילה, בדרך כלל

המחירים יורדים. העונה מתחילה בשיווק מלא - לא רק שלנו, גם של האחרים -

בסוף יולי, ואז צופים לירידה של 33 סנט לפאונד. זה הרקע לפתיחת העונה,

והרקע הזה אינו חדש, הוא ידוע לנו מדצמבר. מינואר בוודאי ידוע לנו הרקע

הזה.

זה נותן את תמונת המחיר. ירידה מ-45 סנט ל-37 סנט היום, כאשר עוד לא

התחילה העונה, והירידה תהיה ודאי ל-35, 34, ואולי 33. לזה יכול להגיע

מחיר המוצר כאשר הוא ישווק, כאשר ברור שבארה"ב לא רק שהמחיר יורד, אלא

שהיצוא שלנו - שהיום חציו לארה"ב - לא יוכל לצאת, כי ארה"ב תהיה מסופקת

באופן מלא.

על הרקע הזה נוספו עוד מגדלים, כנראה הגידול לא קשה מדי. נוספה

דרום-אמריקה שהופכת לגורם גדול ומוביל בעגבניות. בארצות הקרובות לארה"ב

מגדלים היום מעל מיליון וחצי טון בפיקוח ובהנהלה של מומחים אמריקאיים,

כך שהשוק הזה עומד להיות שוק לא שמח בשנה הקרובה.



מה קורה אצלנו על רקע האמור לעיל? אני מאמין שהמחיר שאנהנו משלמים יביא

לשינוי בענף. בענף של היום אין אחידות. מושב ברמת צירים שמגדל 1,200

דונם, או כפר מסריק שמגדל 1,000 דונם, ו-20 דונם שמגדל חבר מושב בגליל

התחתון, לא חד הם. כל התחשיבים וכל הלחצים שפה שמענו בנויים על המגדל

בהיקף מצומצם. הממוצע מושפע מהמגדלים האלה. אתם צריכים להבין והם

צריכים להביך, ואני אמרתי את זה עם כל כאב הלב, ואני אומר את זה בכל

כנס מגדלים, 5 שנים לפחות: התעשיה לא תוכל לשאת בעגלה שלה את הנחשלים

מאחור. מי שלא מגיע ל-8 טון לדונם לפחות, לא יכול להשתתף במשחק הזה. מי

שמגיע ל-8 טון לדונם יכול להשתתף במשחק הזה. מי שעובד על 6 טון לדונם,

ויש כאלה, אין להם מה לחפש במשחק.

ג. גל; יש מיכסותו

ע. צור; אין מיכטות, הכל חופשי. לא איכפת לי שמושב

בגליל התחתון יגדל עגבניות ב-15 לדונם, אבל

אל ילין. הוא צריך להבין שהתשלומים שהתעשיה תשלם לא מכוונים אליו. מי

יכול להיות במשחק הזה? כפר מטריק, וזו רק דוגמא, והוא לא היחידי. כך גם

יגור ועוד 20 אחרים, אלה שמגדלים 8 ו-9 ו-10, ויש גם 11 טון לדונם

ואפילו 12 טון לדונם. אבל נאמר שעד 10 טון לדונם יש לא מעטים, ויש להם

מקום.

על הרקע הזה לא נמטר כאן נתון בישיבה הקודמת, כך הבנתי מהדיון, וכדאי

שתדעו אותו. המחיר למגדל זה המחיר הבסיטי. זה נכון. התעשיה לא משלמת 68

דולר, שלא יהיה לאף אחד טעות. לפי התחשיבים של אנשי המועצה לירקות

שאטפו את כל התקבולים למגדלים וחילקו בכל הטונות, התשלום בשנה שעברה

למגדל היה כמעט 81 דולר. המגדל מקבל עוד בין 5 ל-7 דולרים לטון שהמפעל

משלם עבור תכולת הבריקט שישנה בתוך העגבניות שהוא מביא למפעל.

אם אנחנו משלמים 68 דולר מחיר בטיטי, בפועל המפעל משלם מעל 68 הדולרים

האלה עוד 5-6 דולרים לכל טון, ואם זרז כמו שנה שעברה, זה יהיה 7. כלומר,

המגדלים בממוצע יקבלו 68 וניקח עוד 6, יהיו 74 דולר לטון. זה התשלום

שהמגדל יקבל לחשבון שלו מהמפעל. יש מגדלים שיקבלו לא עוד 6-7, אלא עוד

10 ו-12, וגם עוד 20. יש גם כאלה. כל המגדלים יקבלו בממוצע עוד 6-7

דולרים, יש מגדלים שיקבלו הרבה למעלה מזה, יש מגדלים בודדים שיקבלו

הרבה למטת מזה.

אנחנו מבקשים מכל המגדלים, שאלה שלא משיגים את רמת היבול של 8 טון,

ואלה שלא מגיעים לרמת הבריקט שעבורה יש תשלום נוטף, שלא יגדלו, כי

אנחנו לא נישא אותם על גבנו. זה לא ניתן.

אנחנו נמצאים בעולם שבו בשוק המשותף המפעל משלם למגדל 45 דולר, והמגדל

מקבל עוד 40 דולר מקרנות השוק המשותף. אנחנו מתחרים באיטליה שמגדלת 3.5

מיליון טון עגבניות, או ביוון שמגדלת מיליון וחצי או משהו כזה, אנחנו

מתחרים בפורטוגל או בטפרד, בתעשיות שמשלמות 45 דולר לטון. אני לא צריך

להגיד לכם משהו על שכר העבודה שלהם. אנחנו מתחרים במפעלים שמשלמים עבור

חומר הגלם שלהם 45 דולר לטון, כאשר לפני שנה שילמנו 80,6 דולר לטון.



א. בו-דוד; כאן אתה לוקח את הבסיס, וכאן אתה לוקח את

המחיר הממוצע. תשווה דברים שווים.

ע. צור; אני משווה דברים שוולם. בכל ארצות השוק

המשותף אין קבלת פרי לפי בריקס. הייתי

בפגישה אתם לפני שבועיים והם ביקשו לדעת ולהבין, ביקשו מאתנו חומר, כדי

ללמוד איך אנחנו משלמים לפי בריקס ומה הבריקס שווה. אין חישוב לפי

בריקס לא בפורטוגל ולא בספרד.

אנחנו עומדים מול תורכיה שהפכה במשך 5 שנים לגורם דומיננטי בכל האזור

הזה, היא מגדלת מיליון וחצי טון. אני לא צריך להגיד לכם מה שכר העבודה

בתורכיה כאשר משלמים בתורכיה למגדלים 0-454 דולר לטון. שם אין

סובסידיה, שם זה מחיר סופי.

אנחנו עומדים מול ארה"ב בבעיה שהם משלמים בערך כמונו על מחיר חומר גלם,

אבל בארהי'ב יש מכס מגן של 14 אחוזים. פה אני רוצה לבקש מיו"ר ועדת
הכלכלה
יש מקום שבו צריך לחפש לא דולר ולא שניים, שם מונחים הרבה

דולרים, אבל לא נעשה בהם דבר. הבעיה שלנו היא לא להוציא מהתעשיה ולחלוב

ממה שיש לה או אין לה עוד דולר או שניים, ומהאוצר עוד דולר או שניים.

הבעיה שלנו היא בהיבט רחב של הנושא, שלצערי אנחנו לא מתקדמים בו. יש

לנו הסכם סחר חופשי עם ארה"ב. ההסכם הזה קובע, שבסוף שנת 95 או בתחילת

95 מבוטלים המכסים שיש לנו בארה"ב. בארה''ב יש מכס על מוצרי עגבניות בסך

של 14 אחוזים. אנחנו מחכים ל-95. אבל בהסכם עם ארה"ב יש עוד סעיף,

שאותו עדיין אף אחד לא מימש, ובו מונחים הרבה מאוד דולרים. כתוב בהסכם

שהצדדים יכולים להתחיל בדיונים מ-92, להתחיל להוריד את המכס, להתחיל

עכשיו בדיונים ולהוריד את המכס מ-92 בהדרגה עד 95. כלומר, לא צריך

לחכות ליום האחרון להורדת המכסים. כל הדיונים האלה בכל הדרגים שנעשו -

ועד כמה שאני יודע לא נעשו לא בדרג של שרים ולא בדרג גבוה אחר, אלא

בדרגים של משרד החקלאות, משרד התעשיה - לא העלו דבר. המצב הוא כרגע,

שאף שיש סיכוי אפשרי לפי ההסכם להורדת מכסים מ-92, אנחנו לא עומדים

בפני הורדת מכסים ב-92, ולמעשה פה טמון המפתח. אם היו מורידים את המכס

היום בארה"ב, 14 אחוזים מכס זה תוספת למגדל של עוד 10 דולר לטון, בלי

טובות מאף אחד. 14 אחוזים למגדל. לפני שאנחנו הולכים לסחוט פה דולר ושם

דולר, פה זה מונח בהיקף גדול.

ג. גל; לאן אנחנו מייצאים?
ע. צור
אנחנו מייצאים כמחצית לארה"ב, וכמחצית

לאירופה. באירופה, לא רק שהאירופאים

מסובסדים על-ידי השוק שלהם במחצית עלות חומר הגלם, אלא שעלינו מוטל

באירופה מכס של 18 אחוזים. אנחנו משלמים באירופה 18 אחוזים, וזה ישאר

לנצח, אין דיונים על זה, זה לא בשום הסכם, כי כאשר נכנסנו לשוק המשותף

צילמו מצב קיים לפני 20 שנה. אז לא היו עדיין בשוק העגבניות אלא רק

בשוק ההדרים, ולכן הדרים באמת עוד מעט יהיו אפס, הם כמעט אפס כבר.

באירופה אנחנו משלמים 18 אחוזים, בארה"ב 14 אחוזים. מול שני הדברים

האלה אנחנו לא נתמודד.



נפלה על התעשיה גזרה רק אתמול. "אוסם" ו"ויטה" הס היו קונים בדרך כלל

כל שנה חומר גלם- לעשיית קצ'ופים ומוצרים מהסוג הזה. מעתה יותר להם

להביא מוצרים סופיים, ולכן הם מבטלים את הקניה. שואלים אותי המפעלים אם

אפשר להודיע למגדלים שמקטינים את הזמנת חומר הגלם. זו שאלה כמובן

רטורית, הרי העגבניות זרועות. יכול מאוד להיות שבעוד חודש-חודש וחצי,

כאשר צריכים לספק את הכמויות ל"ויטה" ו"אוסם", ושאותן תיכננו, הם לא

יקחו את הכמויות. הם יכולים להביא אותן מתורכיה, שם זה בזול, וכדאי

להביא משם. הם יביאו ודאי מתורכיה או ממקום אהר, והתעשיה שתיכננה כמה

למכור לארהי'ב, כמה לצרפת וכמה לשוק המקומי - המפעלים ישארו עם חומר

הגלם שהם הזמינו, כאשר בשוק המקומי יאכלו מוצרי קצ'ופ או מוצרים אחרים

שמייצרים בתורכיה בשכר עבודה של 100 דולר לחודש, וזה יהיה החשבון.

מ. גולדמו! אנחנו מקיימים כבר דיון שלישי בנושא הזה.

אני יכול לספר לך על שיחה שהיתה בין מנכ"ל

"אוסם" לבין השר מודעי בתל-אביב. השר מודעי אמר, שאחד הדברים הראשונים

שהוא יעשה זה לאפשר לתעשיה כדוגמת "אוסם" או "ויטה" להביא תשומות כפי

שהם רוצים, הוא לא יגביל אותם. אמרתי לו שאנחנו צפויים למחרת להפגנות

גדולות. הוא אמר שהוא לא מפחד מאף אחד, לא איכפת לו, ושהחקלאות תגיע

למצב האמיתי שלה. הוא אמר שאין לו בעיה להגיע לחקלאות אמיתית, ומי שלא

מסוגל לגדל עגבניות או כותנה - שלא יגדל. זאת התשובה של השר המיועד

לאוצר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כאן יש הבנה בינו לבין שר התעשיה והמסחר, גם

הוא בעד יבוא חופשי בלי שום הגבלות.
מ. גולדמן
לחקלאות יש אסון טבע, עכשיו יהיה לה אסון

מודעי.

אני חושב שהבעיה שלנו היא לא ההתמודדות מול התעשיה, התעשיה יכולה

להתמודד עם הבעיות שלה, והחקלאים יפתרו את הבעיות שלהם. הבעיה היא איך

אנחנו משווים את ההתמודדות של החקלאי הישראלי מול החקלאי שנמצא בשוק

האירופי המשותף או החקלאי בארה"ב.

הבעיה שלנו היא האוצר. אם האוצר לא יחזיר את הסובסידיה לחקלאי - אם זה

בעגבניה או בכל מוצר אחר שאנחנו מדברים עליו - למעשה לחקלאי לא נשאר מה

לגדל. אם היום תבוא לחקלאי בגליל התחתון ותגיד לו שלא יגדל עגבניות, מה

הוא כן יגדל? צריך לתת תשובה לאלף משפחות חקלאיות בגליל התחתון, לתת

תשובה לאלפי משפחות חקלאיות באזורים אחרים, שאין להן אלטרנטיבות. אם

אנחנו מדברים על הגליל העליון שם יש להם בעיה עם הפטימים ועם הביצים,

אלה לא נותן להם תשובה אחרת. אני יכול להצביע על כל אזור, וכל אחד עם

הגידול הספציפי שלו. היום כמעט שאין אזורים ששם יכולים לגדל משהו שאפשר

לבוא ולהגיד שמזה אפשר להוציא את פרנסת המינימום, וכבר דיברנו על זה

בדיוני הוועדה. היום חקלאי חי ב-40 אחוזים מינוס שכר המינימום במשק,

וגם לזה הוא לא מגיע היום. הבעיה אינה איך לבוא לישיבות של ועדת הכלכלה

כאשר התעשיינים יסבירו שהם צריכים להתמודד עם תעשיה באירופה או בארה"ב,

שם הם קונים את חומר הגלם יותר זול ב-20 דולר. הבעיה היא איך לתת תשובה

מחר בבוקר לחקלאי שזרע את העגבניות כבר לפני חודשיים, ומה מציעים לו

לעונה הבאה בגידול אחר.



התשובות ששמענו בישיבות הקודמות הן שכאילו בתקציב האוצר בקטע החקלאי יש

500 לסיבסוד, למים וכל מה שקשור בעניו, ומיליארד וחצי כשמורידים את

ההסדר. למעשה צריך לראות מה קרה בחקלאות ב-20 השנה האחרונות. אם נראה

כמה הממשלה סיבסדה לפני 20 שנה, כמה היא סיבסדה לפני 10 שנים וכמה היא

מסבסדת היום, רואים שמגיעים לכך שברוב הגידולים ירדנו לאפס, ונשאר נדמה

לי עוד מעט בחלב ובביצים, 8 אחוזים או 4 אחוזים. לחלב נותנים היום 4

אחוזים. השאלה שלנו מופנית לאוצר, מה התשובה שניתו מחר בבוקר לחקלאי.

הוא קם בבוקר, מה הוא הולך לעשות. לזה לא נותנים תשובה. הוא קם בבוקר,

מקסימום הוא יכול לטייל לו קצת בשדה. השאלה היא מה אנחנו אומרים לעשרות

אלפי החקלאים בארץ, ראשי משפחות, לגבי מה שהממשלה מתכוונת לעשות. האם

יגידו שיפסיקו לסבסד, יפסיקו לגדל, שיתנו תוכנית מה מתכוונים לעשות

במשך 5 שנים, זו תשובה חליפית לחקלאים? זאת השאלה המרכזית. אנחנו

יכולים לצאת מכאן בהחלטות, אבל התשובה היא מה נותנים במקום הכסף

שהחקלאי יקבל אותו פחות על אותן עגבניות. אנחנו צריכים לדעת שלא כל

החקלאים מסוגלים להגיע ל-10 או 12 טון, ולא תמיד זה משום שאין לו ידיים

טובות. לפעמים יש גם בעיה של קרקע, כמות המשאבים, כמות המים שהוא מסוגל

לתת. יש לזה סיבות רבות.

לכן אני אומר, הבעיה האמיתית היום זו האוצר. התשובה זה האוצר. האוצר

יכול להגיד שהוא שם קו על כל נושא הסיבסוד, אבל אי אפשר לעשות את זה

באופן דרסטי. צריכים להחליט מה נותנים לאותו חקלאי אם רוצים לעשות לו

הסבה, מה יעשה במשך 5 השנים הבאות. האם משלמים לו משכורת, דמי אבטלה,

ישלמו לו תוכנית עתידית? צריך לחשוב ולתת תשובות מסודרות. בנושא הזה

האוצר לא עשה דבר. הוא מעמיד את הענין, בבוקר אחד הוא אומר תקומו ואין

לכם ממה לחיות.
י. שטרסברג
אני חושב שצריך לקצר בדיון על מה שקרה השנה

כי זה כבר גמור.

נקלענו למצב כאשר ההסכם שאנחנו מגיעים אליו הוא לגבינו הסכם דרקוני. יש

מגדלים שממש יגיעו להפסד בגידול השנה, ויש כאלה שיגלגלו את מה שהם

השקיעו, וזה מה שהם יקבלו בחזרה. יגלגלו את הכסף. מעטים יצאו עם משהו.

זה מה שאנחנו צופים היום.

עבורנו ינואר זה סוף העונה. החקלאי מקבל את ההחלטות שלו במזרח התיכון

מאז אברהם אבינו בתשרי, וזה חל בדרך כלל בספטמבר. אז הוא מקבל את

ההחלטות שלו, אז הוא מייעד את הקרקעות, אז הוא עושה את התוכנית, וכל

השנה למעשה מתנהלת לפי ההחלטות שהוא קיבל בספטמבר. גם המושבניק וגם

הקיבוצניק, זו התקופה שהם מקבלים בה את ההחלטות.

אני רוצה להתעכב על כמה דברים. לגבי הגידול בנגב, אני רוצה להביא כמה

עובדות יפות. עד לפני 3 או 4 שנים לא העזו להשקות עגבניה במים מלוחים.

לפני 4 שנים נעשה הנסיון הראשון. השנה יש להערכתי 35 אלף טון מגודלים

במים מליחים. אלה מים שאין להם שום תכלית אחרת למעט כותנה. מנסים את זה

על כל הגידולים. אם נתבסס בגידול הזה, בעתיד נוכל להגיע לעגבניית יצוא,

לעגבניית מאכל, לא עגבניה לתעשיה בטיב כזה, שתוכל להתחרות במחירים, אבל

צריך להתחיל ממקום כל שהוא. אי אפשר פתאום להתחיל היום לגדל את

העגבניות הטובות שבעולם. זהו תהליך. אם לפני 4 שנים היו 40 דונם בסה"כ



של גידול במים מליחים שלא הוציאו שם יותר מ-5 טון, היום מגיעים ל-8-8

וחצי-9 טון במים מליחים. זה הישג אני חושב ברמה בינלאומית, אלה מים

שאיו להם שום ניצול. מדובר בטיב מעולה.

לעניו הבריקס. התעשיה והחקלאות ביחד הו שברים, וצריך למצוא מכנה משותף

לכל דבר, גם כאשר משווים את התשלום. החקלאי יודע ויכול לנתח את

העגבניה, ולהגיע לא ל-8-9 טוו אלא ל-15 טון, אם הבריקס לא מענייו אותו.

אם תנתח את העגבניה, יצאו מים. זה לא סתם שהתעשיה משלמת בעד הבריקס,

המחיר נקבע לפי מוצר אחד. למעשה כולם מדברים כאו על מוצר אחד, הבסיסי,

על הרכז. הבריקס הוא כלל המוצקים שיש, והוא למעשה מהווה כמה אתה יכול

להפיק רכז מטונה עגבניות. זה לא סתם שמוכנים לשלם עבור כל דרגת בריקס.

אומרת התעשיה כאשר נוח לה, שלא מענייו אותה הבריקס, יש לה מוצרים שבכלל

הבריקס לא מענייו בהם. אבל היא לא אומרת שהמחירים הם אחרים לגמרי,

התחשיב הוא אחר לגמרי. כל מה שאנחנו רואים זה לפי המוצרים הבסיסיים

ביותר. למוצרים היפים, למוצרים הטובים, המוצרים המתוחכמים גם המחיר

אחר.

אם במקום אחד משלמים 40-50 דולר, במקום אחד משלמים 70-80 דולר, כל מספר

שתגידו, איך זה איו לה 80 דולר? אני בטוח שאנחנו לא היעילים ביותר

בתעשייה, אבל יכול להיות שבכל-זאת המוצר שלנו הוא טוב, אחרת מי יוכל

להתחרות במחירים האלה? בכל-זאת יש נישה שמתאימה למוצרים שלנו. אלה

מוצרים בעלי איכות מסויימת, ואני נותו את הכבוד המגיע לתעשיה, אבל גם

לחקלאי שמוציא את העגבניה המתאימה, היפה והטובה, כי בעגבניה יש עוד

הרבה אלמנטים שכאו לא מופיעים. צבע, למשל. אפשר למכור רמאות אחת גדולה,

כמו קליפה שמקלפים אותה, ומקבלים צבע צהוב. החקלאי שלנו מנסה להגיע

למוצר ללא חרקים, ללא חומרי הדברה אסורים, לעמוד בכל התנאים, ליצור

מוצר טוב שאפשר יהיה להתחרות בו, ולאו דווקא המוצר הנחות שלצורך העניו

נקרא לו רקב.

המגדל זרע השנה לפי זכרוו דברים, דבר שלא יעלה על הדעת. בזכרוו הדברים

כתוב שהתנאים הם בערך כמו של שנה שעברה, ובמקום שמופיע המחיר, יש קו

ריק. כתוב "מחיר", אחרי כן מופיע בסוגריים, זה כל זכרונות הדברים שאני

ראיתי. לא 68 ולא מספר אחר, המחיר כפי שייקבע על-ידי ארגוו מגדלי

הירקות, מועצת הירקות והמפעלים. זה למעשה המחיר שהיום עומד. אם לא

היינו מגיעים מחר או אתמול לסיכום סופי, למעשה להערכתי יכול היה לבוא

מגדל ולהגיד שהוא רוצה את המחיר של שנה שעברה, זה המחיר הידוע עד היום,

איו הסכמים אחרים, או שבית-המשפט יקבע מה המחיר, כי זו עמודה ריקה. אבל

אנחנו הגענו להסכם. חבל שהגענו רק בלילה לאיזה שהוא הסכם, שמיד לאחר

הישיבה יכולנו להגיע אליו. גם הנושא הזה של הדרום אינו מעוגו. הוא לא

צמח סתם. עד עכשיו הפסידו על הפרש של 3 דולרים, זה חסך באמת הוצאות

הובלה. יש מפעלים בדרום. הייצור בדרום היה חלש מאוד, וזה היה על-מנת

לעודד את הייצור בדרום שהוא בעייתי, במחירים האלטרנטיביים של המים, ורק

כך אפשר היה איכשהו להסדיר. זה לא סתם שבדרום העלו את המחיר. עכשיו

לפחות החלטנו לצמצם את ההפרש לדולר אחד, שיהיה 69 במקום 68. לצערי גם

כאו עדייו לא נגמרו הדברים.

אנחנו עומדים היום בנקודה קשה, ואני חושב שגם מבחינת התעשיה, למי שלא

יודע, בשנים שנקבע מחיר נמוך מדי, לא היתה די תוצרת, הכדאיות של



המפעלים עלתה והתחילה תחרות פרועה בין המפעלים. מי שלא ראה תחרות בין

המפעלים, לא ראה -תחרות. היא לא לטובת המגדלים, כי זה גורם להם לעשות

חוזה עם אחד ולמכור לשני, ועוד כל מיני טריקים, כי כאן היו הצעות

מפתות. מה אנחנו בסה"כ מבקשים? הבקשה היא ל-500 אלף דולר, זה הכל, וכל

זה כדי להציל ענף שכבר קיבלתם עליו אינפורמציה. צריך להחליט מהר ולחסוך

הרבה כטף, כי אחרת יהיו תשלומים למובטלים, יהיה צריך לפתור בעיות של

מפוטרים ממפעל שהתפרק. בהולנד, השנה קפץ לשמים מחיר תפוחי-אדמה, ושני

מפעלים לתפוחי-אדמה נסגרו. אבל שם יש יותר אלטרנטיבות. כאן, מחר אתה

סוגר מפעל בחצור. לאן יסעו האנשים? אתה לא תוציא רק 500 אלף, אלא

מיליון דולר.

אנחנו מבקשים 500 אלף דולר על-מנת לייצב ענף, לנסות להשאיר אותו ברמה

הזאת. אנחנו נראה את התמונה לשנה הבאה, וזו לא בעיה של מחיר המים. כאן

כולם קופצים על ענין המים, אבל אני רוצה לציין שאנחנו היום עובדים עם

מים מליחים, ובכותנה אנחנו עובדים עם מים שפירים.

בשנה הבאה לפי רמת המחירים של היום, ואני מכיר את החקלאים, זה ירד

לפחות ב-30 אחוזים, תרד רמת הייצור. דיברו כאן על המגדל הקטן. עמיחי

אמר שהוא לא יגדל. מה זה לא יגדלל זה שיש לו 20 דונם, זה לא שהוא פחות

יעיל. הוא חייב להגיע לרמת הכנסה מסויימת מ-20 דונם שיש לו. זה אמצעי

הייצור שעומד לרשותו.
ע. צור
פתחו את השוק אתמול ליבוא מוצרי עגבניות.

"אוסם" ו"ויטה" שהם קונים גדולים בשוק

המקומי מהמפעלים, הודיעו שיש חומר יותר זול בתורכיה. המפעלים היום

עומדים עם הזמנות שהזמינו מהחקלאים עגבניות ושלא יהיה בהן שימוש. לפי

מה שאני יודע לאתמול, זה אושר.
פ. גרופר
כואב לי הלב כשאני שומע את הדברים שיונתן

אומר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא תהיה חקלאות.
פ. גרופר
חוץ מזה שלא תהיה חקלאות, מדובר בדיני

נפשות. מה יעשו האנשים האלה? יקבלו דמי

אבטלה? יש עכשיו מושבי דקורה, 5 מושבים בבית-שאן, קשי-יום, שבמשך כל

השנים לא נתנו להם די מיכסות, יש להם רק עגבניות ואולי גם בצל. כל

משפחה שם עם 8-9-10 נפשות. כל שנה הם באים ובוכים, הם הורגים, אומרים

שלא יקהו להם, כן יקהו להם, הם באים ובוכים ואז פחות או יותר מסתדרים.

השנה הם חרגו. ביום חמישי חזרתי הביתה, ויושבים אצלי אנשים בחצר בבכי.

נכון שלפי ההסדרים לא מגיע להם, כי הם חרגו. מדובר היה על 1,200 דונם,

שזה 10,000 טון, זה 8 טון לדונם כפול 70 דולר אם יסבסדו, לפי חשבוני

מדובר בקרוב למיליון דולר. את זה רוצים לזרוק לאשפה. אפשר לקחת את זה

לתעשיה. תבינו, הכל הולך הפוך, ולא איכפת לאף אחד. הכנסת הזו היא

אנטי-חקלאות.
י. שטרסברג
לפני 3 שנים כינסנו ועדה שנקראת ועדה לייעוץ

על-יד מועצת הירקות, שמשותפת לתעשיה,



וניסינו לשחזר אותה עכשיו. מיוצגים בה גם התעשיינים וגם החקלאים. נכנסו

שני נציגי התעשיה, ביניהם דנציגר, ובפתיחת הישיבה הראו לשמחה עופר

אטיקט של גיובג' רומני או בולגרי. הוא אומר שבמחיר שזה נמכר בארץ עם

הקופסא, עם הכל - אפילו אם הוא יקבל חינם את הירקות, הוא לא יכול לעשות

את זה.
א. פורז
זה מחיר של כוח עבודה זול.
י. שטרסברג
אנחנו צריכים כבר היום לא להרפות ולדון על

הנושא, ולראות אלך עושים את זה שהתעשיה

הקשורה לחקלאות לא תיפול. מדובר בתעשיית התירס, בתעשיית העגבניות

ומוצרי פרי הדר. הדברים משולבים, ורק על-ידי .זה שבמשך כל השנה הם יוכלו

לייצר, זה יוזיל גם את העלויות. כאן צריכים לשבת ולראות איך פותרים את

העניינים האלה. אם נחכה למשבר בשנה הבאה, לא יהיה עבור מי לפתור אותו.

ג. גל! אולי נפנה לשר נסים ונבקש ממנו דיון דחוף

בנושא.
ד. הראל
אני מוכרחה להגיד שכאשר אני שומעת את דבריו

של ח"כ פורז, אני די נדהמת.
י. פאר
סליחה, ח"כ פורז, אתה לא ישבת כאן בדיון על

חוק הביצים, כאשר אנחנו איימנו שלא נספק

ביצים לפסח, אתה לא ראית פשוט את ההתייחסות לחקלאי. מה שאתה זרקת כאשר

ישבת במקום החבר פייסי כאן, שאז לא יהיו חקלאים, אני מייצג את אותם

חקלאים שלא יהיו.
פ. גרופר
הם עושים אותנו מקבצי נדבות במדינת ישראל.

כשיישבו אותנו ליד הגבול, הם היו נחמדים,

היום הגבול התרחק.
ד. הראל
עובדה היא שבמדינות המפותחות ביותר יש

מדיניות הגנה על החקלאים. אנחנו קוראים על

סיבסוד של 50 דולר לטון עגבניות בספרד, אנחנו קוראים על מכס של 18

אחוזים באירופה, על מכס של 14 אחוזים בארח"ב, אנחנו יודעים על מיכסות

יבוא גם לארה"ב וגם לאירופה. אני באמת חושבת שאנחנו פשוט נוקטים כלפי

החקלאות גישה שאין לה אח ורע בעולם המערבי המפותח. ולכן אני לא מקבלת

את הענין הזה, כי אין אלטרנטיבה לחקלאים האלה, הם לא יתפרנסו שם

מעריכת-דין.

צריך לחשוב שבעצם חבל שהענף הזה ילך לאיבוד, משום שהענף בסה"כ כדאי.

הבעיות שהוא נתקל בהן היום לא נובעות רק מהגדלת ההיצע של הרבה ארצות.

שכחנו לציין היום את נושא הקפאת שער החליפין מול המדד. מאז יולי 85 שער

החליפין עלה ב-33 אחוזים, מדד התשומות מן חצומח עלה ב-112 אחוזים. איך

אתה יכול לדרוש גם מהתעשיה וגם מהחקלאות להתמודד במספרים כאלהי אתה לא

יכול לבוא ולהגיד שהם לא יעילים. זו פשוט מדיניות כלכלית מסויימת שגרמה

לכך, וחצי מהייצור הזה הולך לארה"ב. אני לא יודעת אם מחירי מוצרי



העגבניות באירופה לא נמכרים בדולרים, ולאו דווקא בשערי מטבעות שהם קצת

עלו בשנים האחרונות.- איך אפשר לבוא בטענות לגבי הענין הזה?

אם אני משווה את הענף הזה לכותנה. אני אומרת שדווקא בתקופה של קיצוץ

במים צריכים לשמור על הענפים האלה, כי הערך הכולל שלהם לדונם הוא הרבה

יותר גבוה מאשר בכותנה. פשוט עשיתי חשבון. אם לקחתי 40 אלף דונם,

הכפלתי ב-420 קוב, הגעתי ל-17 מיליון קוב, מה-17 מיליון קוב בשנה שעברה

היה יצוא של 65 מיליון דולר. אם תתרגם את זה לכותנה, בסה"כ יש לך יצוא

כולל, ערך הגרעינים שזה תחליף יבוא, 13 מיליון דולר. כך שעדיף לי לשמור

על הענף הזה מאשר על ענף הכותנה.

לכן אני אומרת, מדובר פה בסה"כ על 4 דולרים לטונה, ובהחלט זה יתן איתות

לחקלאים לגדל גם בשנה הבאה. השנה הם הרי לא יכולים להפוך את השטחים, הם

ישארו ב-68 דולר. אבל אם תיתן להם את ה-72 - שזה בסה"כ לפי החשבון של

המרכז החקלאי ושל הרשות לתכנון, זה הוצאות משתנות פלוט הוצאות שוטפות

על רשת השקייה, דבר שגם בהטדר הכותנה אמרנו שלא נשלם, אם אתה נותן להם

את זה, אתה בטה"כ צריך לתת תמיכה של 4 דולרים. אנחנו מדברים על מיליון

דולר, זה הכל.

לכן אני אומרת שבגלל הענין הזה כן כדאי, ואנחנו צריכים לתבוע מהאוצר את

התמיכה הזאת.

א. פורז-. זאת הנקודה?
ד. הראל
בהחלט. דרך אגב, התחשיב המלא הוא 80 דולר.

אני מדברת על 72 דולר.

ג. גל; אני יודע שלמשרד החקלאות לפני חצי שנה היתה

שורה של תביעות לטיוע לענפים ב-26 מיליון

שקל, עד כמה שאני זוכר.

ד. הראל; היתה איזו שהיא ועדה לגידולי שדה, והיו

חילוקי דיעות פנימיים בוועדה. אני אגיד לך

ישירות מה היתה הבעיה. זו היתה ועדה שהמליצה על הסדר לגבי הכותנה. הם

אמרו שאת הירקות לתעשיה יוציאו מההטדר, כי זה ישפיע על המשא ומתן בין

המפעלים לבין החקלאים. הרי אם ידעו שיש טיבטוד, מראש המפעלים יגידו שהם

לא רוצים לשלם. אישית התנגדתי לדעה הזאת, כי אמרתי שאפשר לעשות מעקב

אחרי מה שקורה בעולם, אפשר לבדוק את כושר תשלום המפעלים, וחבל שהענפים

האלה לא יהיו בהטדר. למה דווקא לתת לכותנה ולא לתת לענפים האלה? בעיקר

היום, לאור המצוקה במים, לדעתי לענפים האלה תהיה עדיפות. יש לך גם את

המפעלים עם כל התשתית שצריך לנצל אותה בקיץ וכל כוח האדם שמטתובב שם,

פשוט חבל.

א. פורז; למשרד החקלאות אין שום תקציב וטובטידיות

לדברים כאלה?

ד. הראל; נתנו לנו 20 וכמה מיליון שקל, יכול להיות

שחלק מהכטפים האלה בכלל לא ינוצל. אפשר היה



להגיע להסדר עם האוצר, שמהסכום תזה ניתן. אני לא יודעת, יושב כאן נציג

האוצר. בינתיים מכל הקרנות האלה שהוקצבו, אני עוד לא רואה את הסכומים

שינוצלו. יש קרן להודים שאני לא יודעת אם תנוצל, יש קרן הכותנה שיכול

להיות שלא תנוצל, היא תנוצל אולי בגלל הפיכת השטחים. י

פ. גרופר! לידיעתך, מחר מעלים ב-5 אחוזים את מחיר המים

בכל הארץ. הפסיקו את המשא ומתן. מקצצים ב-5

אחוזים בצווי חירום עד סוף השנה.

ד. הראל; מצד שני, אם כל הקרנות האלה תנוצלנה כי צריך

- לנצל אותן, אני לא רוצה שיהיה לי גרעון אחר

כך בקרנות האחרות. לי יש תחושה שהקרנות האלה לא תנוצלנה, ואז אפשר. אבל

לא הייתי רוצה כבר עכשיו להתחייב, היות שיכול להיות שאצטרך את הכסף

לענפים אחרים, ואני לא רוצה שזה יהיה על החשבון.

לכן אני טוענת שמיליון הדולרים האלה זה משהו שולי שבשולי. בפרט כשאנחנו

חושבים על כל המחיר שבעצם הענפים האלה שילמו בגלל מדיניות כלכלית שאני

לא מקבלת אותה.

לגבי העתיד, אני חושבת שצריך באמת לקבוע את הנושא של בורר וקביעת המחיר

לפני עונת השתילה ורכישת השתילים. בהחלט, כפי שאמרתי, יש להסתכל בצורה

אוהדת לגבי האנשים האלה.

לגבי היבוא. אני לא הייתי אומרת שצריך לחסום את היבוא כליל, כי בסה"כ

יש פה מוצרים מוגמרים שמאוד יקרים בהשוואה למה שקורה בעולם. תמיד

נדהמתי לראות מהו מחיר הקצ'ופ, ואני לא יודעת אם זה נובע ממחיר

העגבניות כחומר גלם. אבל גם את פתיחת היבוא צריך לעשות מאוד בזהירות,

ולראות באמת מה שיעור המכס ועל מה מדובר. בהחלט יש ללכת לחשיפה,

ולחשיפה מאוד הדרגתית ומאוד מבוקרת, אני לא בעד חסימה טוטאלית, אני

חושבת שזה לא בריא, כי גם המפעלים עצמם מתנהגים באורח מסויים כשהם

יודעים שאין להם מתחרה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה אומר נציג האוצר אחרי דברי נציגת

החקלאות, שמדובר בסה"כ במיליון דולר.

א. שורצשטיין; רק בעניין העגבניות לתעשיה. דליה כרגע אמרה

בעצם את נקודת האיזון מבחינתם. בפירסומים

שלהם אני קורא - וזה גם לפי דברי אנשי התעשיה - 72 דולר זה המחיר

שהחקלאים בעצם מקבלים.

י. שטרסברג; הבריקס הולך עם היבול. אתה לא יכול לקבל 8

וחצי טון ביבול של 5.2.

א. שורצשטייו; מה היה היבול בשנה שעברה ו
י. שטרסברג
היבול בשנה שעברה היה 8 טון.



א. שורצשטיין; מה היה הממוצע בשנה שעברה?

י. שטרסברג; 5.2.
א. שורצשטייו
זה לא 7 דולרים, זה 5 דולרים. אתה מכסה את

ההוצאות השוטפות לבטח, פלוס חלק מהקבועות.

המצב הזה הוא מצב יחסית טוב להרבה אנשים אחרים. אם אני אשים על השולחן

בקשות הסיוע לענפים אחרים, ועשיתי פה רשימה חלקית-מיידית, בקשות של

עגבניות למאכל, ענבים, ענבי יין, ענבי מאכל, בצל, כותנה, תפוחי-אדמה,

חלק מהם במצב הרבה יותר גרוע, עד שלא מכסים גם את הוצאות הייצור שלהם.

השורה התחתונה היא; שהעגבניות לתעשיה נמצאות כרגע במצב כזה, שהן לא

זקוקות לתמיכה מיידית של האוצר. החזר הוצאות שוטפות פלוס החזר חלק

מהקבועות, זה לא מצב גרוע ביחס להרבה דברים אחרים. מדובר על מצב שנתי

חד-פעמי, כאשר בשנים הבאות צפוי להיות מצב יותר טוב, ולכן אנחנו לא

רואים מקום לתמיכה של האוצר בקטע הזה.

ב. טרבלסי; עשיתי ממוצע של 3 שנים, כמה התעשיה שילמה

יותר מעבר לבריקס, והנחתי מה שיהיה בשנה

הבאה, כי אי אפשר להגיד שגם בשנה הבאה הוא יהיה 5.2 כמו שהיה השנה.

הממוצע של 3 שנים הוא 5, והמחיר שהתעשיה צריכה לשלם לפי הדרגות זה ב-4

דולרים יותר. היבול הממוצע הוא 8 טון, בבריקס של 5 הוא יבול של 8 טון.

התחשיב שאנחנו הגשנו לדליה היה 8 וחצי בבריקס, וממוצע של 4,8. אי אפשר

גם לקבל יבול של 9 טון וגם בריקס גבוה. ברמה של 8 טון הבריקס הוא 5,

ולא 5,2.

לפי התחשיב שהכנתי פה, המחיר הנדרש לכיסוי ההוצאות המשתנות בלבד הוא

76. התעשיה היתה אמורה לשלם 68 בשנה הזאת, פלוס 4 דולרים אומדן בגלל

הבריקס, סה"כ זה 72. וכך המספר 76, מה שהתחשיב מראה לטונה, לכיסוי

הוצאות משתנות פחות 72, אלה 4 הדולרים החסרים. זה לא כולל את ההוצאות

הקבועות.

י. פאר; מדברים על מספרים של 68 דולר, על 72 דולר.

אנחנו שכחנו שמישהו עומד מאחורי המספרים

האלה. ב-68 דולר שמציעים לנו כמה תעשיינים, אנחנו שוכחים שאנחנו מביאים

את החקלאי למצב שהוא יקבל פחות מהחקלאי ברומניה או בתורכיה שחי מ-100

דולר.

ע. צור; חלק מהם, לא כולם.
י. פאר
האמן לי שהחקלאים במושבים, המגדלים 20 דונם

ו-60 דונם הם ברמת יעילות הרבה יותר גבוהה

מאחרים, כי אין להם ברירה. עברתי עכשיו ליד דברת, וראיתי את העגבניות

של דברת. אם חקלאי פרטי היה מגיע למצב כמו שנראות העגבניות של דברת,

הוא היה פשוט מרסס. אנחנו שוכחים שהתשומות התייקרו בדולרים ב-16 אחוזים

לעומת המחירים של שנה שעברה. ועדיין החקלאי, ממשיכים לדפוק לו על

הראש.



אני בא היום לאחר לילה של סיורים עם חקלאים. אני בא מהגליל התחתון.

חקלאים גמרו את העבודה, ואכן אצלנו כשמדובר על חקלאי שעובד מצאת החמה

עד צאת הנשמה, זו לא פרזה, זו אמת לאמיתה. הלכנו לעשות סיורים כדי

לשמור על האדמה שלנו, לשמור על הגידולים. לח"כ הנכבד, אברהם פורז, אתה

לא יוצא לסיורים בלילה לשמור על הבית שלך. אני בגליל התחתון יוצא לשמור

על החיטה שלי. אתה שומע בחדשות ששרפו 60 דונם, וה-60 דונם זה החיטה

שנשרפה, אבל לחקלאי זה עמל של שנה שלמה.

א. פורז; הוא מקבל פיצוי.

י. פאר; הוא מקבל קדחת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה לא יודע כמה זמן עובר עד שהוא מקבל.

י. פאר; לפעמים אני יושב כאן ואני שואל האם אני חי

בישראל אחרת ואתה חי בישראל אחרת. אני מודיע

לד שגם בישיבה שעברה וגם בישיבה הנוכחית נראה שאנחנו באים מיישני

ישראל". אני בא מישראל השורשית, זו שנלחמת עם כל חקלאי שימשיך לעבד את

השדה, כי התשובה לאי-עיבוד שדה של חקלאי פירושה שחקלאי מכפר קנא או

מטורען - ואלה הכפרים שאתם שומעים עליהם עכשיו בחדשות - הם יעבדו את

השדות האלה. בארץ ישראל בסגירה לפני חצי שנה הזעקנו את התקשורת. חקלאי

מכר אדמה, ואנחנו הלכנו וניסינו לגייס, לקיים איזו שהיא קרן שתרכוש את

האדמה. כמה עמל אנחנו משקיעים לשבת שם, לא כדי להפיק ממנה תועלת, אלא

לשבת קודם כל. כפר חיטים, זה הישוב שלי, הישוב הראשון שהוקם בארץ-ישראל

כמושב שיתופי בחומה ומגדל, ושמר שם על אדמות, שמר שתהיה התיישבות, יצר

את הגבולות של מדינת ישראל כחלק מהחקלאות בישראל, והוא נאלץ לקחת שותף

ערבי. למה! בגלל ההתייחסות הצינית שלך ושל כמוך, בגלל ההתייחסות הצינית

שלכם לחקלאות.

אני שולח את הילדים שלי לבית-הספר, ואני לא יודע אם הם יגיעו בשלום, אם

לא יזרקו עליהם בקבוק תבערה. אתה יושב כאן ומדבר בציניות על דבר שכואב

לי. אם אני אקום ואסגור את הגליל, ושכמוני יעזבו את הרמה ושכמותי יעזבו

את ישובי דקורה ויגיעו לתל-אביב לחיות בשקט ובשלווה באפקה, זו נקודת

הזכות שבה אני רוצה לדרוש מהאוצר ומהתעשיה שישלמו לי את המחיר הזה. זה

שאני יושב שם, ואני כאן מביא את דבריהם של 20 אלף דונם של עגבניות

במקרה דנן, במקומות אחרים הבאתי דברים אחרים. ביבניאל, בגלל הרס

החקלאות בארץ ישראל, בגלל הרס גידול הירקות, היום לא מגדלים שם ירקות,

מנסים לגדל בורקס. אתה תעבור בעמק הירדן ותראה אדמה חומה או במקרה היום

אתה תראה שלטים. אתה תעבור ברמת הגולן ותראה שטחים שלא קיבלו מים השנה

ולא עיבדו אותם. אתה תלך לגליל העליון. אני במקצועי גם מורה דרך,

הסתובבתי השבת בגליל העליון, וחשכו עיני, אתה תראה את האבוקדו שהוא

תפארת היצירה הישראלית, נעקר. הפרדסים שלנו נעקרים. למה? ואני לא מדבר

כאן על רווח והפסד, אני מדבר על הציניות - ותסלח לי, זו ציניות בוטה,

לשבת כאן ולזרוק את זה. כי אלמלא אנחנו יושבים שם, אתה לא היית מסוגל

היום - ואני אמרתי את זה בפגישה הקודמת - לשבת וללגלג עלינו. נכון,

אנחנו אידיאליסטים, אנחנו משוגעים לענין.



א. פורז! אני מוחה על זה שאתה אומר שאני מלגלג עליכם,

זה לא נכון.

י. פאר; זו התחושה שאני קיבלתי.

א. פורז; אני חולק על מה שאתם אומרים.
י. פאר
בעיני, מאז שהייתי ילד, הבית הזה סימל את

אחדות ישראל. לפחות כשאני דיברתי עם המזכירה

של שושנה ודיברתי עם הגב' שושנה ארבלי, אמרתי לה שאני לא יודע אם זה

המקום להביא את הנושא שלנו, של החקלאים, אתי האמת הכואבת, את המצוקות

שלנו. אני אמרתי שהבית הזה מסמל בעיני וסימל בעיני מאז שהייתי ילד את

אחדות ישראל, אני מצטער להגיד לך שהיום אני לא מרגיש כך,, ואני ישראלי

שגדל בארץ, תרם חלק מהרגל שלו לצבא ולמדינה הזאת, תרמתי הרבה למדינה,

אני מחנך דורות, חינכתי דורות, ואני לא מרגיש שייך למקום הזה ואני לא

מרגיש שייך לתל-אביב הזה.

פ. גרופר; וזה גם לא משפיע, מה שאתה אומר, על אף אחד.

י. פאר; אני מודיע לך שכמוני עוד הרבה מרגישים. אני

לפחות נאחז עדיין באדמה בשיני. הרבה כמוני

כבר לא נאחזים, הם גרים בתל-אביב. לך תראה כמה נחלות ריקות יש

במושבים.

פ. גרופר; 50 אחוזים מהחקלאים תראה באיזור השפלה.

י. פאר; לפני כחצי שנה הגשתי דו"ח ובו כמה ישובים

בגליל התחתון מתפרנסים מהמשק בלבד. במועצה

איזורית גליל תחתון, כולל יבניאל, מתפרנסים מהמשק בלבד 35 אחוזים. זה

אומר דרשני במדינת ישראל, שטבעה את המושג של קיידמה ותיחכום בחקלאות. זה

אומר לך משהו? אתה מסוגל להמחיש לך מה זה רק 35 אחוזים מתפרנסים מהמשקל

אני מדבר לגבי גליל תחתון והתמונה, האמן לי, לא שונה בכל הארץ. אתה

מסוגל להבין את זה? לא. למה? כי אתה לא שמרת אתמול בלילה. לו היית יוצא

לשמור על האדמה, לא היית מזדעזע כל פעם שאתה שומע שמצאו בטורען פצצות

תבערה או זרקו בגולני שבו אני עובר יום יום וילדי עוברים וכל החקלאים

שלנו יום יום עוברים, אז לא היית יושב שאנן. אתה תראה את כל החבריה

האלה שלא איכפת להם בכלל מהחקלאים.

וכאן האוצר יסלח לי. אתה מדבר אתי על לקבל את מה שהשקעתי באדמה, איפה

אני יכול לחיות? אני כחקלאי יכול לחיות. אני מדבר על משכורת של 4,000

שקל לחודש? אני מדבר על 1,000 שקל לחודש? אני מדבר על 20 דונם במקרה

הגרוע או 60 דונם במקרה הטוב שיש חקלאי, ושישאירו לו 10 דולר לדונם,

כאשר בנובמבר הוא כבר הכניס את החומר לאדמה. על זה אני מדבר. אני רוצה

להתעשר? אתה אומר לי שהמצב של המגדלים לא גרוע לעומת ענפים אחרים. מה

הקריטריון שלך לגרוע ולטוב? זה שאנחנו לא יכולים לקבל ציוד? כולם

התלבשו על החקלאים בעקבות המשבר בחקלאות, אבל היום אם אני אהיה שכיר

שלא עובד, אני אקבל קיצבת אבטלה, כאשר חקלאי לא מקבל קיצבת אבטלה. תראה





לי חקלאי שמשתכר 20 אלף שקל בשנה מהאדמה שיש לו, מאמצעי הייצור שהמדינה

נתנה לו לשמור עליהם. השנה בכותנה המהירים ירדו, האנשים הפסיקו לעשות

כותנה, ודליה צודקת. התרומה של העגבניות הרבה יותר גבוהה מאשר זו של

הכותנה. היום החליטו לקצץ 5 אהוזים במים, ויש 20 אלף דונם בגליל. ברגע

שיקצצו לכם אחוז אחד ממי השתיה בעיר אתם תרגישו את זה. לנו כבר קיצצו

17 אחוזים ועוד 5 אחוזים, שזה 32 אחוזים. אין לנו מים לתת לעגבניות

אחרי ה-5 אחוזים האלה. כך נגיע ל-8 טון! לא נגיע ל-8 טון, נגיע ל-6

וחצי-7 טוו עם בריקט גבוה, אבל זה לא יפצה הבריקס הגבוה. על זה אני

מדבר. אתה אומר לי שהמצב שלנו יותר טוב מאשר של אחרים?

היום הדבר היחידי שכדאי לעשות במדינת ישראל זה ללכת ולשחק בבורטה או

בבנקים, ולצערי הרב יותר ויותר אנשים עוזבים את החקלאות והולכים

למטחר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה על הדברים שיצאו מהלב ונכנטו ללב

של חברי הכנטת. תדע לך, שיש גם חברי ועדת

כלכלה שמזדהים במאה אחוזים עם כל הדברים שאמרת, והם הרוב. לחלק יש

אידיאולוגיה מטויימת שאנחנו חולקים עליה. אנחנו מכבדים את דעתו של ח"כ

פורז, אבל זה לא אומר שכל חברי הוועדה - אלה שמשתתפים פה ואלה שאינם -

הם באותה הדעה שלו. יש דיעות שונות. תראה, ח"כ גרופר, גם במפלגה הקטנה

שלו יש ויכוח ויש חילוקי דעות, והלוואי שרבים כמוהו יביעו את הדעות

האלה שהוא מביע. הדברים שאמר יצחק הם דברי אלהים חיים, הם צריכים ליפול

על אוזניים קשובות לא רק של חברי הכנטת, אלא קודם. כל על אוזני האוצר

והממשלה. שהם יחושו את הדברים בבואם לקבוע מדיניות כלפי כל נושא ונושא,

במיוחד כלפי החקלאים. אם הם לא יחליטו את הדברים ולא יקבעו מדיניות

ויחשבו שהם יכולים לקבוע מדיניות כמו בכל מדינה אחרת בעולם, מבלי לקחת

בחשבון את הבעיות המיוחדות של מדינת ישראל, את המקום שבו החקלאי יושב,

באיזה תנאים הוא מגדל ובאיזה תנאים הוא חי. שם לא זורקים עליהם בקבוקי

תבערה, ושם לא זורקים עליהם אבנים, הם יכולים לצאת להם לשדה כאשר הראש

שלהם נתון. אך ורק לעבודה. ואתם לא לוקחים את הדברים האלה בחשבון.

אני חולקת גם על מדיניות היבוא החופשי שיציפו בו את הארץ עכשיו. לא רק

במוצרי תעשיה מיובאים אלא גם במוצרי חקלאות. אני לא יודעת אם המדיניות

הזאת טובה למדינת ישראל. חשיפה ישנה, היא נעשית, היא צריכה להיעשות

מאוד מאוד באופן הדרגתי, כדי לא להרוט את הקיים, כי לא בונים דברים

חדשים במקומו. הורטים חקלאות, אבל מה במקומה? לאן מפנים את החקלאים

שחדלים להיות חקלאים! ממה הם יתפרנטו! הם יתווטפו ל-100 אלף דורשי

העבודה! חלק מ-100 אלף דורשי העבודה מקבל דמי אבטלה, 60-70 אלף מקבלים

דמי אבטלה אבל החקלאים האלה לא כלולים בתוכם, הם היום מתפרנטים מעמל

כפיהם ואין מי שידאג להם.

לכן אני באה לציין, שלדעתי החקלאים שלנו מקופחים לעומת חקלאים במדינות

אחרות, הם לא עובדים בתנאים שווים.

יאיר לוי; יש על זה נתונים!

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ודאי. השוק האירופי המשותף מטבטד את החקלאי

באיטליה. אנחנו פה מדברים על טה"כ מיליון



דולר שהאוצר צריך לתת למגדלים לעגבניות בהקשר להורדת המחיר. משווים

אותנו תמיד לכל - המדינות. הלוואי שיכולנו להיות כמו כולם. החקלאות

בשבילנו היא לא רק חקלאות שממנה מתפרנסים, החקלאות היא גם ערך שאנשים

שומרים על הקרקע של המדינה. הקרקע הזאת לאט לאט נשמטת מתחת לרגליים,

והחקלאים מביאים ערבים להיות שותפים אתם או מוכרים אדמות לערבים. את כל

זה אתם חייבים לקחת בחשבון. אם הוא לא יכול להתקיים בכבוד מעבודתו, לשם

מה הוא יגדל? ראיתי בטלוויזיה הרומנית אותו החקלאי, איזה עלוב הוא. האם

אנחנו רוצים שהחקלאים שלנו יהיו עלובים כאלה? גם כשהיה לנו תכנון מצב

החקלאות לא היה כמו ברומניה. גם כשהיה תכנון ידעו איך לשמור על החקלאות

ואיך לבצע.

ע. צור; י אם נבטל את התכנון,, נראה יותר גרוע מאשר

ברומניה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני נדהמת לשמוע דווקא היום על כך שנתנו

אישור ל"אוטם" ול"ויטה" ליבוא קצ'ופ. אני

מביעה מורת רוח מהעובדה הזו, כי היבוא הזה בהחלט בא לפגוע באותה חקלאות

שנמצאת במשבר עמוק וקשה. אנחנו נפנה לשר התעשיה והמסחר לבדוק את אמיתות

הדברים. אם כן הדבר, נדרוש ממנו לפעול מחדש ולבדוק אם צריך לתת אישור

ליבוא.

ג. גל; אני מציע שנבקש ממנו לבוא, ועד אז שיעכב את

האישור, אם אכן ניתן אישור כזה.

יאיר לוי; בינתיים יקפיא את כל הנושא. גברתי רוצה

להצביע על הנושא הזה?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני חושבת שזה מקובל.

א. פורז; לא עלי. אני קודם רוצה לשמוע, אחר כך אני

אחליט. אף אחד לא יודע את הנתונים, נציג

משרד האוצר לא יודע את הפרטים המדוייקים, שמענו איזו שמועה כללית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לגבי קביעת המחיר. קודם כל, אני מודאגת מאוד

ממה ששמענו, שהייצור יקטן ב-40 אחוזים בשנה

הבאה. אני חושבת שלא צריך לקבל את זה כעובדה מוגמרת. אני מציעה שישבו

לדון בכל הרצינות כל הגורמים הנוגעים בדבר לגבי השנה הבאה. המחיר

והתנאים צריכים להיקבע עוד לפני הזריעה ולפני השתילה, כדי שהחקלאי ידע

איפה מקומו, אם כן יעבד או לא יעבד; ואם כן, כמה דונם יעבד וכמה לא

יעבד. אבל להשאיר את המצב חודשים לאחר מכן, ולהעמיד אותם בפני עובדה

שזהו המחיר? זה בלתי אפשרי. את הלקח של השנה הזאת צריך ללמוד, כל

הדברים האלה צריכים להיקבע בעוד מועד.

באשר לשנה הזאת. אני לא כל כך מאושרת מהסיכום בין ארגון מגדלי הירקות

לבין המועצה. הפיצוי למעשה הוא שום דבר. יחד עם זאת, אנחנו דורשים

מהאוצר לראות את המספרים לעומת הארצות שנתמכות על-ידי הקרן של השוק

האירופי; אתם רוצים שהחקלאי שלנו יתחרה, כאשר יש סיבסוד במימדים די

משמעותיים? ופה עוד משלמים את המכס בשוק האירופי 18 אחוזים, ו-14



אחוזים בארה"ב. חייבים לקחת את הדברים חללו בחשבון. לגבי העונה הזאת

אנחנו מציעים שהאוצר ישלים אותם 4 דולרים החסרים. אתה קיבלת את הנתונים

של המרכז החקלאי ולא היה לך שום ויכוח אתו בנושא הנתונים.
א. שורצשטייו
יש ויכוח.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסה"כ מדובר במיליון דולר. אם האוצר לא יקצה

את זה, אני מציעה שבעקבות העברה מסעיף

מסויים בתקציב משרד החקלאות יהיה מיליון הדולר הזה. יושב פה נציג משרד

האוצר, יושבת נציגת משרד החקלאות. צריך למצוא את מיליון הדולר ולהחזיר

אותו לחקלאים, או שתיתנו את זה כסובסידיה. אם אתם לא תסכימו לתת את זה

כסובסידיה, בבקשה, קחו את זה מאחד הסעיפים של משרד החקלאות. כמובן,

כשיש העברה מסעיף לסעיף, צריך להביא את זה בפני ועדת הכספים.

יאיר לוי; אני לא הייתי ממליץ שניקח את זה ממשרד

החקלאות. גם ככה הדברים שלו היו מאוד

מבולבלים, שמשרד האוצר יקצה את המקור.
א. פורז
על-ידי קיצוץ בתקציב מהייחודיים.

יאיר לוי; למה לא לקחת מילדי השמנתי

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני משאירה גם את האפשרות השניה. מיליון

הדולר חייב לחזור לחקלאים, והאוצר ימצא את

הדרך. זה צודק, זה זועק לשמים, במיוחד כאשר מדובר על חלק שלא מגיע ל-8

טון לדונם, יש כאלה שמגיעים ל-5, והסיבות הן בגלל קיצוץ במים וכל מיני

דברים נוספים אחרים, שלא בידיו של החקלאי. הוא צריך להגדיל את היבול

שלו, אלא גזרות שנגזרים עליו על-ידי גורמים אחרים. גם את זה צריך לקחת

בחשבון, זה לא בגלל עצלנות.

אנחנו עכשיו מדברים על העגבניות, אבל צצים גם ענפים נוספים, ונשאלת

השאלה מה עתידה של החקלאות במדינת ישראל. קראתי בעתון ושמעתי שאנחנו

הולכים לקראת יבוא חופשי, לקראת חשיפה וכו' וכו' ולא איכפת לנו איך,

החקלאות תצטרך לעמוד במימדים שלה. זאת אומרת, שיהיו הרבה חקלאים

שיעזבו. נשאלת השאלה במה הם יעסקו. גם זה צריך להדאיג את האוצר במידה

מסוייימת.

תוך שבוע ימים נבקש לקבל דיווח מהאוצר על ההצעות שלנו בקשר לתקצוב של

מיליון הדולרים. אנחנו מאוד מבקשים שתהיה היענות, הסכומים אינם גדולים,

אבל לגבי כל חקלאי זה משמעותי. לגבי השנה הבאה, צריך להתדיין ולקבוע את

התנאים בטרם יתחיל לזרוע ולשתול. חקלאי שיסכים בתנאים אלה, יתנו לו. אם

הוא יסכים, הוא לוקח את הריזיקה על עצמו. אבל השנה צריך לגמור את הענין

הזה ולהחזיר לחקלאים את מה שמגיע להם.
א. שורצשטייו
הדברים של מר פאר, אין ספק שהם באו מהלב. יש

פה ענין של חקלאות ויש פה ענין של התיישבות,

ויש כאן ענין של מדיניות. אם הממשלה מקציבה את הכספים למושב, והחליטה

שהתושבים ישארו שם, מבחינה כלכלית - נעשה מה שנעשה, נגדיל את הסובסידיה



החקלאי לא יכול להתפרנס שם. המדיניות שנקבעת על-ידי הממשלה היא -

שנותנים עזרה כזו -או אחרת בצורה אחרת, לא דרך החקלאות, כי זו דרך לא

נכונה לסבסד אותו באמצעות העגבניות. היא צריכה להחליט שנותנים סכום כזה

וכזה, או בכל צורה אחרת שתיקבע לאנשים האלה שיושבים שם, כדי שהם יוכלו

לשבת שם בכבוד ולהתפרנס. אסור לעשות את זה דרך העגבניות לתעשיה או דרך

עגבניות מאכל או דרך הביצים, כי בצורה כזאת מבחינה כלכלית כל המערכת

מתעוותת. אנחנו לא נוכל לעמוד בתחרות ביצוא, וגם בשוק המקומי יש בעיה

עם יצוא מוצרים אחרים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איך נתחרה במדינות שמסבסדות את החקלאים,

כאשר אנחנו לא מסבסדים אותם? אתה לא מתחרה

בתנאים שווים.

א. שורצשטייו; אני מחזיק לפני את הנתונים של המרכז החקלאי.

לפי הנתונים האלה החקלאי מחזיר לעצמו תשלום

לעבודה עצמית, לא לתביעות ולרווח אלא רק לעבודה עצמית, 68.5 דולר ב-8

טון לדונם. הוא מחזיר לעצמו את השותפות פלוס.
ד. הראל
זה היה במונחים של ספסמבר 89.

א. שורצשטייו! אלה מונחים דולריים, וזה לא השתנה בהרבה.
י. פאר
אתה יודע מה זה 23 אגורות לחקלאי בשיבר

בשטח, כי הוא משלם פחת וצנרת וכל הדברים

האלה.

א. שורצשטייו! המחיר הזה כולל גם תמורה לעבודה עצמית, שלפי

התחשיבים האלה הוא בסביבות 20 אחוזים מסך

ההוצאות השוטפות. עבודה עצמית, זה בעצם אומר המשכורת של החקלאי.

המשכורת של החקלאי נכנסת בתחשיב ההוצאות השוטפות שהחקלאי מקבל את

התמורה שלו בתשלום הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תבדקו אחר כך את כל הנתונים.

א. שורצשטייו! זאת אומרת שהחקלאי מחזיר לעצמו גם את העבודה

העצמית, וכך הוא מקבל למעשה את השכר. מה

שהוא לא מחזיר לעצמו בקטע הזה, זה רק את ההוצאות הקבועות ואת החזר

ההון.

ד. הראל; זה לא נכון, אתה לא עושה נכון את החשבון.

א. שורצשטיין! הנושא הזה עלה על שולחן הוועדה. יש עוד הרבה

נושאים, כפי שאמרתי קודם, ובמשך השנה עולים

עוד הרבה מאוד נושאים שנופלים בין שני המשרדים לתמיכה כזו או אחרת. לא

יתכן שרק משום שהנושא הזה הועלה על שולחן הוועדה, במקום 10 נושאים

אחרים שהיו יכולים לעלות באותה צורה, כך הדבר ייקבע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נושאים שמסתדרים לא צריכים לבוא אל שולחן

הוועדה. מה שלא מסתדר, מועלה כאן.
א. שורצשטייו
יש מיגבלת תקציב, יש משא ומתן בין המשרדים,

יש הסכמים.

עמדת משרד האוצר היא שהוא מתנגד למתן סובסידיה נוספת. אם תהיה פניה של

משרד החקלאות להוריד מהכותנה לטובת הנושא הזה - נדון בה.
ד. הראל
למה דווקא משרד החקלאות? יש מקורות אחרים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תבדקו במקורות אחרים, אולי יש סעיף אחר.

א. שורצשטיין; ההצעה. בדבר 6 דולרים, כאשר מדובר על 2

דולרים לכל צד. עכשיו פתאום זה קפץ ל-4 דולר

על חשבון האוצר. העמדה של האוצר היא שלילית, אנחנו מתנגדים למתן

הפיצוי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא יודעת מה אתם מחייבים, הכל אצלכם

שלילי. בוועדה הזאת עוד לא שמענו במשך כל

השנה דבר חיובי אחד, הכל שלילי, ולכן ככה נראית מדינת ישראל. היא

מדרדרת, כי שום דבר חיובי אחר אתם לא מציעים.
א. פורז
אני רוצה לומר שאני לא רואה את עצמי כאוייב

החקלאות ולא כאוייב החקלאים, ואל תקבלו את

זה בצורה כזאת. גם למי שגר בעיר יש תרומה לכלכלת ישראל, גם התעשיה

חשובה. כבודכם במקומכם מונח, אתם לא צריכים לפגוע במי שגר בעיר.

יש תופעה עולמית, שככל שמדינה יותר מפותחת, אחוז העוסקים בה בחקלאות

יותר נמוך. מדוע? משום שיש מיכון, יש כל מיני אמצעים טכנולוגיים

ויש גם מדינות שמייבאות מוצרים חקלאיים ומייצאות מוצרי תעשיה. ככל

שמדינה יותר מפגרת, יש בה אחוז חקלאים יותר גדול.

אני לא נכנס כרגע לשאלה הזאת, שהיא חשובה בפני עצמה, של התיישבות מול

חקלאות. באופן עקרוני הכפר הישראלי - קיבוץ או מושב - צריך לעבור

תהליכים של פרידה מהחקלאות. זאת אומרת, שרק חלק קטן יכול להתפרנס

מחקלאות, והרוב צריכים לעבור לענפים אחרים. צריכה להיות מדיניות.

הקיבוצים הבינו את זה יותר מוקדם מאחרים ועברו לתיעוש, אצל מושבים זה

פחות, הרבה פחות וזה באמת חבל. לדעתי מושבים צריכים להתארגן. אני לא

אכנס לזה עכשיו בשניות שנותרו, ולומר מה שצריך לעשות. אבל אין ספק

שהכפר הישראלי צריך לעבור מהפיכה ואין ספק שגם יכול להיות שהתוצאה תהיה

שחלק מהשדות יהיו חומים ולא מושקים ובאותו זמן מי שגר בכפר הישראלי

יעסוק באיזו תעשיה מתוחכמת, ויגדלו אולי פירות וירקות, ואולי רכז ואולי

כל מיני דברים כאלה. אבל זה לעתיד הרחוק.

בעתיד הנראה לעין אני יכול לומר דבר אחד, והוא שהתעשיה הישראלית שמתחרה

בשוק של יצוא חייבת לקבל את חומר הגלם פחות או יותר באותו מחיר שמקבל

המתחרה, אחרת היא לא תוכל לעמוד בתחרות. מצד אחד שכר עבודה יותר נמוך



בתעשיה הישראלית, מצד שני המרחק, מכסי מגן וכל מיני דברים כאלה, הם אשר

מקלקלים את הענין,-

לדעתי משרד החקלאות צריך להיות משרד שמתוקצב בתחילת כל שנה עם איזה

סכום שהוא יצטרך להחליט איפה תוא פותר לעצמו את הבעיה, באיזה מיגזרים

הוא תומך. זה לא ענין של האוצר בכלל. האוצר, ברגע שהוא נותן לאיזה משרד

את התקציב, הוא צריך לצאת מהסיפור. אני די מתנגד לגישה של האוצר

שאומרת, שגם בתוך תקציבים של משרדים הם מתערבים, עושים קשיים מתוך מגמה

ליצור עודף ולהחזיר. אני מתנגד לזה, אני חושב שברגע שהם נתנו תקציב

למשרד מסויים, באופן כללי הם צריכים לצאת כמעט מהתמונה, למעט במקרים

חריגים. אני יודע. שהעברה מסעיף לסעיף בתקציב של אותו משרד טעונה

אישורים שונים. צריך להניח זאת על שולחן. ועדת הכספים, אפשר להגיש

ערעור, הכל אני יודע. אני אומר רק שהגישה של הרפרנטים באוצר היא לא

נכונה. הגישה שלהם אומרת שהם מנהלים את המשרד יותר טוב מהשר האחראי,

מהרפרנט. אני לא בא בטענות על הקטע של התקציב במשרד. בקטע הזה הם

צריכים להילחם את המלחמה שלהם עד הסוף. ברגע שמשרד קיבל תקציב מסויים,

המשרד צריך לעבוד בתוך התקציב תזה. בבעיה הזאת אני באמת לא יכול להיכנס

פה לפרובלמטיקה. אני חושב שמצד אחד לא הייתי רוצה ממנו את מיליון

הדולרים, כי אני חושב שהוא לא יכול לפרוץ את מסגרת התקציב. עוד מיליון

דולר לעגבניות, זה אומר שיש עוד ענפים במצב דומה, ואז הוא צריך סכומים

שאין לו. ואני כבר אומר, שאני נגד מסים. מצד שני, משרד החקלאות אולי

צופה שבענפים מסויימים הוא לא יצטרך לתת את התמיכה, ופה מגיעה התמיכה.

אני משאיר את זה לשיקול דעת ראשי משרד החקלאות, אני סומך עליהם, שהם

יחליטו על מיליון דולר, ושיגידו. כאן הוא צריך להיות ליברל. אנשי משרד

החקלאות צריכים לדעת, שאם אחר כך יהיה להם משבר בביצים הם לא יוכלו

לבוא אליו ולהגיד שעכשיו הם בבעיה עם הביצים. הם צריכים לעשות עכשיו

הערכת מצב, איפה הבעיה הכואבת ולזרוק את התרופה במקום הכואב. זה תפקידו

של משרד ממשלתי.

לכן אני מציע שמצד אחד לא נבוא אליו בדרישות, ומצד שני שהמשרד יעבוד,

ושהם לא יערימו קשיים על משרד החקלאות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם הוא רוצה תחרות, התחרות צריכה בכל-זאת

להיות על בסיס שווה ובתנאים שווים. אי אפשר

להטיל גזירות שהחקלאים לא יכולים לעמוד בהן, חייבים ללכת לקראתם ולמצוא

את הדרך.

בכל אופן, אביגדור, אנחנו רוצים שתבדקו את הדברים עם משרד החקלאות,

ונרצה לקבל תשובה תוך שבוע ימים.

הישיבה ננעלה בשעה 00 ;13

קוד המקור של הנתונים