ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/05/1990

מחירי העגבניות לתעשייה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 138

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב', ט"ו באייר התש"ן, 14.5.1990, בשעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

מ. גולדמן

ג. גל

י. עזרן

א. פורז

י. צידון
מוזמנים
א. שלום, מנכ"ל מועצת הירקות

ד. הראל, סמנכ"ל ייצור, משרד החקלאות

י. גולדין, יו"ר מועצת הירקות

י. שרוני, שדה אילן

י. שטרסברג, מזכיר ארגון מגדלי הירקות

י. פאר, מסד

ד. ברוך, משרד האוצר

ע. גלזר, גבעת עוז

ח. מולכו, המרכז החקלאי

ב. טרבורסי, המרכז החקלאי

י. צ'סקלה, חבר מועצה למוצרי פרי, מפעל פרי ניר והדס

י. גבירצמן, מנכ"ל פרי טעים

ע. אוליאל, תנועת המושבים

י. לוי, מנהל חטיבת המזון, משרד המסחר והתעשיה

מ. גורליק, רמת מגשימים
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מחירי העגבניות לתעשיה
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

הנושא העומד על סדר יומנו הוא מחירי

העגבניות לתעשיה, ההסכם בין המגדלים לבין המפעלים. קיבלתי כמה פניות

אס.או.אס. בנושא הזה, ביניהן גם של ראש המועצה האיזורית הגליל התחתון.

הוא פנה לכמה חברי כנסת, וכאשר פנה אלי והסביר לי מה הנושא, החלטתי

לקיים את הדיון. לאחר מכן היתה גם פנייתו של ח"כ גדליה גל, של ח"כ מיכה

גולדמן, וראיתי שהנושא דחוף, ואכן חייבים לדון בו.

נמצאים אתנו המגדלים, נמצא נציג משרד החקלאות, נציג המרכז החקלאי,

נציגי המפעלים ואנחנו נשמע מה הן הבעיות.

א. שלום; ענף העגבניות לתעשיה מוסדר זה שנים רבות בין

המגדלים לבין התעשיינים, קרי, באמצעות

המועצה למוצרים לבין המועצה לייצור ושיווק ירקות. עד לפני שנתיים היו

לענף עליות וירידות חדות, לא היתה יציבות. לפני שנה תנאי הסחר השתנו,

המפעלים היו מעוניינים דווקא בהרחבת הענף, ואנחנו כמועצה נתנו עידוד

לחקלאים, דאגנו לנושא החוזים, להסדר תשלומים, לקבלת האשראי מבנק ישראל

ולמימון מלא לכל הנושא הזה של העגבניות. הלכנו להסכם משותף, משולש.

בשנת 1988 הייצור הסתכם ב-130 אלף טון. לפני שנה ייצרנו 320 אלף טון,

שזה אומר גידול של כ-140 אחוזים.

ההסכם נחתם בשנה שעברה על בסיס המחירים, על בסיס תשומות הייצור. בדרום

שילמו 76 דולר, בצפון שילמו 73 דולר. המחיר המשוקלל הגיע ל-74.4 דולר.

גם השנה התחלנו בהסדרים באותו סדר. החקלאים על בסיס התקשרות מראש עם

המפעלים - לא חוזים, אלא כל חקלאי מתקשר עם מפעל, ומסכם מי מתקשר עם

מי, הלכו לשתילה. בדרך כלל את השתילים שותלים בין פברואר לאפריל. ההסכם

תמיד נחתם לפני כן. השנה התחלנו בהסכם, והמשא ומתן להסכם נמשך ונמשך עד

עצם היום הזה. היו ימים והיו תקופות שהגענו ממש לסיכום, אבל התעשיינים

חזרו בהם.

ג. גל; על איזה אשראי מדובר?

א. שלום; אנחנו מקבלים אשראי ייצור ליצוא מבנק ישראל,

פנקסי מימון. המועצה מקבלת, מבצעת, נותנת

למגדלים את האשראי.

ג. גל; זה בדולרים?
א. שלום
בדולרים. גם המחיר הוא בדולרים. האשראי הוא

בתנאי יצוא שבנק ישראל קובע.

תנאי האשראי היו כאלה, שנוסף למחיר המפעלים שילמו שבוע שוטף פלוס 40

יום, כאשר נוסף לזה יש אחוזי רבית, אם משק מגיע לאחוזי ברית גבוהים

יותר, הוא מקבל תמריץ. ההובלה היתה על חשבון המפעל. השנה הם התחילו

בהצעה, שישלמו במקום 74 משוקלל, רק 68 דולר. כלומר, בערך בין 8-9

אחוזים פחות ממחיר השנה שעברה. הטיעון שלהם היה, שבארה"ב יהיו השנה



כמויות גדולות יותר, המחירים ירדו, והם לא רוצים לקחת על עצמם סיכון

גדול. אנחנו לא הסכמנו לירידה החדה הזו.

יחד עם הירידה של 6 דולר וחצי, אנחנו יודעים שגם דולר קפוא ומחירי

תשומות שעולות, שקלי ביחס לדולר, והפער מסתכם ב-23 שקל. וכך יש פער של

11 וחצי דולר בין מחיר הפרי של השנה שעברה לבין המחיר של היום. יש לי

חומר שאמסור לכם אותו.

זה מעבר לרווחיות של הענף בכלל. אם המגדל ימכור בתנאים האלה, הוא יצטרך

להוסיף מכיסו, והוא לא יוכל לספוג את כל הדבר הזה.

המדובר בענף יצוא טהור. 300 אלף טון אלה או 320 אלף טון, הם בערך חומר

גולמי של כ-26 מיליון דולר. החומר המוגמר מסתכם בכ-80 מיליון דולר, בין

70 ל-80 מיליון דולר. זה לא רק רכז, יש גם מוצרים אחרים בעלי ערך גבוה

יותר מאשר הרכז.

המפעלים מקבלים את כל ההטבות ואת כל התמריצים, בעוד שהמגדלים אינם

מקבלים את התמריצים. אם אנחנו מסכמים מחיר לדולר, מחיר הדולר הוא לפי

השער היציג ביום התשלום. אנחנו לא מקבלים את ביטוח השער, את תמריצי

הייצוא, ולא כל הטבה אחרת. בעבר, לפני מספר שנים, כאשר ראו את הענף

כענף יצוא טהור גרידא, גם כדי לעודד אותו האוצר נתן תמריץ תמיכה של 11

דולר לטונה. לאחר כמה שנים, כשהענף פחות או יותר התייצב, יש התקדמות גם

במחקר וגם ביבולים, הורידו את ה-11 ל-7. עד לפני כ-3-4 שנים היה 3

דולר, ובשנים האחרונות הפסיקו לתת כל תמיכה. כלומר, אין תמיכה של האוצר

בגין השלמה למחיר, ואין בו תמיכה גם כענף יצוא. כל יצואן יכול לקבל

תמריץ, ואילו המגדל של העגבניה הזאת, שהוא מייצר אותה עבור התעשיה,

והיא מייצאת את המוצר המוגמר, הוא איננו מקבל.

אני חושב שהפער בין המגדלים לבין התעשיינים הוא לא גדול. אנחנו מדברים

על 6-7 דולר לטונה. יש ענף שהוא במשבר השנה, לפי דברי התעשיינים. אני

לא רוצה להיכנס - לוויכוח עם התעשיינים, יכול להיות שצודקים. ויכול להיות

שלא צודקים. היו משברים בעבר בענפים רבים. אני יודע שענף הכותנה שנים

רבות לא קיבל תמיכה, אבל היו שנתיים שהענף נכנס למשבר ואוצר המדינה תמך

.בו כדי לצאת מהמשבר. ענף ההודים היה במשבר, נתנו לו תמיכה. יכול להיות

שמדובר במשבר זמני. אם יימשך, יצטרכו להתאים את הגידול בהתאם ליכולת

המפעלים לייצר, יצטרכו להקטין, לא יתכן אחרת.

לגבי השנה, השתילים כבר נשתלו והעונה בפתח, בעוד שבועיים צריכים להתחיל

לקטוף, אני לא בא להטיל את זה על המפעלים אם הם לא מסוגלים לשלם, אבל

מישהו צריך לבדוק את זה. לדעתי צריך שאוצר המדינה יתן תמיכה בין 6 ל-7

דולר, כדי להעמיד את זה על מחיר של השנה שעברה. אנחנו כחקלאים נספוג את

כל העלויות השקליות בתשומות שמגיעות לסכומים די גבוהים. אני חושב שב-2

מיליוני דולר ניתן לתמוך בענף כדי שנגיע למחיר דולרי של השנה שעברה,

והחקלאים יספגו את הפרש המחיר בתשומות, שממילא יש שחיקה בין דולר השנה

שעברה לבין הדולר של השנה, נוסף להתייקרות התשומות.

התביעה שלנו היא תמיכה ב-2 מיליון דולר, כ-7 דולר לטון, כאשר נוסף לזה

אנחנו נספוג חלק לא מבוטל.



י. שתני; אני רוצה להתייחס לנושא של התעשיה. לדעתי יש

חוסר ראיה נכונה בהיקף ממלכתי בכל ההתייחסות

לחקלאות ולחקלאים. במשך השנים הצטברו ידע ונסיון אצל מספר לא מבוטל של

מגדלים. הבעיה היא שלא תמיד זה הולך יחד עם רווחיות. ראינו בענפי יצוא,

שלא מעט מגדלים ותיקים ומנוסים פרשו מן הענף, משום שלא היו מסוגלים

לקיים משפחות. אני חושש שהדבר הזה יקרה בענף העגבניות לתעשיה, היות

שלחקלאים נגמר האוויר. נוספה השנה בעיית המים והעלות של מחיר המים,

וההקצאה שנשארה לנו במסגרת המים. אם ענף העגבניות לתעשיה היה ענף

שפר-קוב מים נתן איזו שהיא תמורה סבירה לחקלאי, השנה אם גם זה לא יהיה,

אני חושב שנעמוד בפני פשיטת רגל מוחלטת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה מים דרושים לטון?

י. שרוני; תלוי בעונת הייצור. לכן היה גם איזה שהוא

יחס פרוגרסיבי בין הצפון לדרום, כאשר הדרום

קיבל באופן יחסי מחירים מעט יותר גבוהים. אבל בממוצע דרושים בין 350 עד

750 קוב לדונם. לא לחינם הכותנה נפלה, כי גם היא היתה צרכנית מים

בתקופה המקבילה. יש לי נסיון גם בתקופות שמדינת ישראל ייצאה 50 אלף טון

בצל, אני לא יודע היכן זה עומד היום. הרווחיות ירדה, והמגדלים ירדו

בזה. אין לי ספק שמדינה מסויימת ממלאת באירופה היום את המדף, אבל זאת

לא ישראל.

יש קוצר רואי בכך שלא תומכים בענף תקופה מוגדרת כדי להשאיר אותו במצב

כלכלי, כך שמגדל יהיה לו די אוויר לנשימה לעבור עונה קשה. אנחנו נאבד

את המדף הזה. אני בטוח שישנן מדינות אחרות שמחכות לנו. אני מניח

שהתעשיינים במידה מסויימת במצוקה, אבל הפתרון לא יכול לבוא על גב

החקלאי. כלומר, לא אנחנו הכתובת לפתור את הבעיה שיש נפילה של מחירי

הרכז בעולם. חקלאי שלא מסוגל לחדש ציוד כבר כמה שנים יעמוד בעוד כמה

שנים בפני שוקת שבורה. אנחנו לא מוכרים כיצואנים, אנחנו לא מקבלים את

מענקי היצוא שלדעתי מגיעים לנו בדין ובצדק. המפעל לא מסוגל להיות יצואן

בלעדי, ואני לא מסוגל להיות בלעדיו. ולמה הוא יקבל את כל 100 האחוזים?

אם אנחנו לא רוצים לראות עוד ענף קורס, שמפרנס היום אלפי משפחות, חייבת

להיות פה מערכת גומלין שהיא לפחות זהה, ולא בעדיפות של זה לעומת זה.

י. שטרסברג; אנחנו יודעים שעד לפני 4 שנים היו כ-650 אלף

דונם כותנה. בעקבות משברים שונים אני מעריך

שיש היום כ-300 אלף דונם. זאת אומרת שבכל איזורי הארץ יש שטחים נרחבים

שאינם מכוסים. ענפי התעשיה, הירקות לתעשיה, בין אם זה עגבניות ובין אם

זה תירס, הם ענפים שלמעשה יכולים להיכנס בחלל הזה ולהרחיב אותו. אמנם

לא לגמרי, אבל במשהו לתרום לכיסוי השטחים האלה ולעיבודם. אנחנו יודעים

שעד לפני 3 שנים בסה"כ היו 130 אלף טון, בשנה שעברה הגענו לשיא שזמן רב

לא היינו בו, 310 אלף טון; ועכשיו אני מעריך שהשנה המספרים ינועו בין

250 ל-290 אלף טון.

אם לא נעמוד בזה, נרד שוב למקום שזה היה קודם. איך הצלחנו לפרוץ את

המערך הזהו זה לא סתם שיום אחד הם צמחו. אנחנו מנצלים לעגבניות, מזה 3

שנים, מים שוליים, בין אם זה מים מליחים בנגב או מי ירדן בשפכים, מים

שכמעט לא נוצלו קודם לכן. זאת אומרת, על-ידי הענף הזה והרחבתו אפשר



לנצל גם מים שאין להם הרבה אפשרויות אחרות לניצול. שני הגידולים האלה

מתבססים או מקיימים סביבם, חוץ מחקלאים, גם כאלה שמתפרנסים מהחקלאות,

אלה שעובדים בתעשיית המזון. מדובר בכ-5,000 פועלים שכולם לא מתל-אביב

ולא מסביבות תל-אביב, אלא דווקא מאיזורים אחרים, בצפון - בחצור או

טבריה, ובישובים שונים כמו נתיבות בדרום, ואשדוד. כל המפעלים האלה

סמוכים לעיירות פיתוח. אם הענפים האלה - ואני מדבר על שני ענפים -

יישברו, תתווסף לא רק הבעיה של החקלאים, החקלאים כבר מתרגלים להיות

מוכים. הם מוכים, ויימצא מי שיתפוס את החלל הזה, החלל הזה לא ישאר ריק.

אני לא רוצה להיכנס לנימות יותר פוליטיות, אבל החלל הזה לא ישאר ריק,

יהיה מי שיתפוס את המקום הזה. על כתפי הממשלה, הוועדה שלכם, ועדת

הרווחה ויכול להיות ועדת הכספים, יתווספו עוד כ-5,000 בתי אב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
העובדים האלה הם שכירים?
י. שטרסברג
שכירים, פרט לחקלאים עצמם. אני מדבר על

התעשיה, על עיבוד תוצרת חקלאית. את שני

הדברים האלה צריך לקחת בחשבון. אני כבר לא זוכר מאבק ארוך כזה, שאי

אפשר להגיע בו לסיכום, כי כנראה הזעקה משותפת, גם של התעשיה. אני אבקש

אחר כך מבועז לתת לנו אי-אילו נתונים מה מקובל באירופה, עם מי התעשיה

שלנו צריכה להתחרות. היא מתחרה באירופה, ואני מדבר על המיגזר החקלאי.

ממה הוא נהנה שם? עלינו לדעת איפה אנחנו עומדים עם המחירים שלנו, כאשר

אפרים הזכיר את המחיר אותו מקבל המגדל.

י. גולדיו! הייתי רוצה להאיר עוד פן של הנושא הזה, נוסף

על הדברים שנאמרו כאן. התארכות המשא ומתן

ואי-הוודאות הביאו למצב שהחקלאי כבר זורע ושותל ועומד בפני קטיף, והוא

עדיין לא יודע את המחיר, ולא יכול לקבל את המחיר שלמעשה הוא צפה שיקבל

אותו, ושעל סמך זה הוא זרע.

בקליפורניה - שזו מדינה שמגדלת הרבה עגבניות לתעשיה - מקובל שאם

הגורמים לא מצליחים, להגיע למחיר מוסכם - קרי, התעשיה והחקלאים - מתמנה

בורר שצריך להוציא את פסיקתו עד לתאריך מסויים, ואז כל הגורמים יודעים

וחייבים לקבל את אותה פסיקה של הבורר, אלא אם הם לא מעוניינים, ולא

מגדלים. אבל הם יודעים מה יהיה המחיר בזמן שהם עומדים לזרוע. אני מציע

שגם אנחנו נאמץ לעצמנו את הקטע הזה של הענין, מבלי להוריד כרגע כהוא זה

מחומרת הדברים שנאמרו פה. זה עוד איזה שהוא פן שצריך להכניס את הענין

לתלם מסודר מבחינה זו.

א. שלום; העגבניות האלה מיוצרות ברובן הגדול באיזורים

רגישים שאין להם אלטרנטיבה. 3.000 דונם

בבקעת הירדן וכמה אלפי דונמים בגליל התחתון, שם אין שום אפשרות

לגידולים אחרים, ובבקעת שאן, גם שם אין אלטרנטיבה לייצור, לא למטעים

ולא לדברים אחרים. חלק מהקיבוצים, האלטרנטיבה שיש להם, זה אך ורק

כותנה, ושוב, הכותנה במשבר. לו היו מגדלים, המדינה היתה צריכה לממן את

זה על-פי הסכם על מחיר מינימום או תמיכה, כפי שנתנו' בשנה שעברה.

י. צידוו; הכותנה במשבר בגלל מים או בגלל דברים

אחרים י



א. שלום! בגלל נפילת מחירי הכותנה. שנתיים קיבלו

תמיכה אך ורק בגלל הבעיה של המחיר בחוי'ל.
י. ציסקלה
אני מנכ"ל של פרי ניר בצפון, והדס בדרום.

אלה שני מפעלים פרטיים.

אני רוצה להסביר לציבור הרחב, ולחקלאים במיוחד. כדאי שהנוכחים כאן ידעו

שיש למדינת ישראל בעיה כללית, וזה לא עגבניות. היות שהמפעל שלי מעבד

סוגים שונים של ירקות וחי מירקות, ובתקופה האחרונה גם קנינו את מפעל

הזיתים, זיתי הגליל, אני רוצה להגיד שענף העגבניות אינו הדבר החמור

ביותר, יש ענפים במצבים הרבה יותר חמורים, אבל הם פחות צועקים, כנראה

הלובי שלהם חלש יותר. אם ניקח לדוגמא את ענף הזיתים, שם אי אפשר שנה

לזרוע ושנה לא לזרוע. העצים שתולים כבר, וצ'יץ מעיריית תל-אביב נהפך

ליצרן הגדול של זיתים בשנתיים האחרונות. פשוט מעבירים את העצים מגליל

תחתון לשדרות בתל-אביב, ותוך שנה-שנתיים הוא יהפוך לספק הזיתים הגדול

ביותר, וזו המגמה, ואף אחד לא צועק ולא מקים קול צעקה. בכל-זאת זיתים

בגליל זה סמל של מדינת ישראל וכוי וכוי. אי אפשר לשנות את זה.

קיימת בעיה קשה מאוד של התעשייה החקלאית. מדינת ישראל צורכת מהייצור

התעשייתי אחוז קטן מאוד בכל ענף, וכדי לשמור על הייצור התעשייתי אנחנו

חייבים לייצא את מירב התוצרת בכל הענפים. זה תירס, זה עגבניות, זה

זיתים, זה דברים רבים אחרים, ופרי הדר כמובן. יש לנו בעיה. לייצא, לא

מסתכלים אם אנחנו מהגליל התחתון או מארץ הקודש, אלא קונים את תוצרתנו
בגלל שתי סיבות
איכות ומחיר. באיכות אנחנו משתווים, ובכמה דברים אפילו

עולים על כמה מדינות; במחיר יש לנו בעיה קשה.

כמו כל תעשיה חקלאית אחרת יש עליות ומורדות לאורך שנים, ולא רק בשנתיים

האחרונות. אני מדבר על נסיון של 15-16 שנים. מדובר בגלים של עליות

וירידות באספקה החקלאית בעולם. אם 3 שנים היה חוסר כתוצאה מאקלים גרוע

בארה"ב שהיא היצרנית הגדולה ביותר של עגבניות, מדינות אחרות קפצו על

הטרמפ הזה, וזה היה טרמפ של 3 שנים-. חקלאים מנוסים ידעו שזה טרמפ, חשבו

שבשנה שעברה יגמר הטרמפ הזה, והמחיר ירד. כאן מישהו הציג את זה,

שהחקלאים זרעו ושתלו וציפו למחיר אחר. לפני שהם שתלו ולפני שהם זרעו הם

ידעו שעשוי להיות משבר. הם זרעו על אחריותם ועל חשבונם בצורה שהם חשבו

שהם קבלו מחיר של שנה שעברה, כך שלא יבואו בטענות לאף תעשיין ולאף

תעשיה. הם עשו את זה על אחריותם הבלעדית, וכנראה בשנה שעברה גם היתה

תרומה בזה. נוסף לזה אין להם אלטרנטיבה אחרת. תברר ותראה שהעגבניות הן

האלטרנטיבה החקלאית הטובה ביותר, אחרת הם לא היו עושים את זה. אנחנו

יושבים בוועדת כלכלה. החוק הראשון בכלכלה זה ביקוש והיצע, ונגד ביקוש

והיצע אף אחד לא יכול להילחם. היה ביקוש, הגדילו את ההיצע. אף אחד לא

משכיל לדעת, אין יד מכוונת, אלה כוחות השוק, שאחרי 3 שנים של ביקוש

יכול להיות שפל. ראשי מגדלי העגבניות והתירס וכו' בהחלט היו מודעים

לזה.

אני רוצה להגיד יותר מזה. זו התחלה של שנה גרועה, והשנה הבאה תהיה הרבה

הרבה יותר גרועה וזאת בגלל עודף יצור. אם בארה"ב גידלו לפני שנתיים 6

וחצי מיליון טון, הם מתכננים להגיע היום ל-10 מיליון טון. מדינת ישראל

היא פסיק קטן בעגבניות, היא אפילו לא חצי אחוז מכלל גידול העגבניות

בעולם, אין לה שום השפעה. אם היא תגדל 300 או 200 אלף טון, אין לזה שום



השפעה. ארה"ב מגדילה את היבולים שלה מיידית תוך שנה ב-35 אחוזים, שזה

בערך הייצור של מדינת ישראל במשך 12 שנה. על-ידי קצת תיחכום ועל-ידי

קצת נסיון אנחנו מגיעים מדי פעם לנישות, ואז הביקוש עולה. הביקוש עולה,

והחקלאים מגדילים את הכמויות בלי כל פרופורציה. לא צריך במדינת ישראל

320 אלף טון עגבניות, אלא אם כך הם יהיו במחירים עולמיים. לדוגמא,

בתורכיה משלמים 45 דולר לטונה עגבניות, בארה"ב מקבלים 55 דולר לטונה או

60 דולר.
י. פורז
מי משלם?

י. צ'סקלה; המפעל.

אני רוצה לתת רקע כללי גם לחקלאים כדי

שיבינו איפה הם עומדים. אני תומך בכך שממשלת ישראל תיתן לענף הזה

ותטבסד אותו.

יש נקודה נוטפת. צועקים שלא מקבלים הפרשי שער, ביטוח שער וכו' וכוי.

ביטוח השער בשנה האחרונה ירד ב-35 אחוזים, המגמה היא לצמצם אותו לאפט

בעקבות השוק האירופי המשותף, בעקבות הסכם הטחר החופשי בין מדינת ישראל

לביו ארה"ב. ביטוח השער יורד ויורד, כאשר רק בשנה וחצי האחרונות הוא

ירד ב-35 אחוזים.
ח. מולכו
הם מקבלים 7 אחוזים וחצי.
י. צ'סקלה
6 אחוזים, ואני אחראי למה שאני אומר. לפני

הפיחות, כביכול הפיחות, קיבלנו 7 אחוזים

וחצי. עשו כביכול פיחות, והורידו לנו ל-6 אחוזים.

י. צידוו; מה הערך המוסף?

י. צ'סקלה; תלוי לאיזה מוצר. זה יכול להיות ערך מוטף

גבוה מאוד, עד 80 אחוזים. כל מוצר חקלאי,

הערך המוטף שלו גבוה מאוד. אין טפק שהערך המוטף של החקלאות הרבה יותר

גבוה מאשר זה של התעשיה.

זה לא כל כך פשוט. אם יושבים בצורה רצינית, זה לא פתרון של מיליון דולר

לכאן או מיליון דולר לשם. זו בעיה כללית שצריך לתת עליה את הדעת, אחרת

בשנה הבאה ישבו פה אותם האנשים ויבקשו 6 מיליוני דולרים, ויגדלו אותן

הכמויות. הבעיה הרבה יותר כבדה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה מפעלים קיימים?

י. צ'סקלה; כ-10 מפעלים. אין פה ענין של תעשיה וחקלאים.

המדובר בגוף אחד, שאם הוא לא יפעל יחד, זה

לא יעבוד. צריך לשבת ולתת את הדעת איך מתגברים על שנתיים-שלוש שתהיינה

קשות. אני חושב שזו הנקודה העיקרית. את המשא ומתן התחלנו עוד בחורף.

ג. גל; נכון להיום, מה המחיר?
י. צ'סקלה
מדובר על 68 דולר, לאחר מאמצים ניכרים

שעשינו כדי להגיע למצב הזה. אנחנו בכלל

הצענו להצמיד את מחיר העגבניות, חומר הגלם, למחיר חומר הגלם בעולם, כמו

שנעשה בפרי הדר. לא מקבלים את זה, אומרים שעכשיו מאוחר מדי.
מ. גולדמו
בתנאי אחד, שגם האוצר שמסבסד את החקלאי

בארה"ב או באירופה, יתייחס במדינת ישראל

במקביל.
י. גבירצמו
אולי כדאי שתשמעו כמה מסבסדים באירופה, ונגד

מי אנחנו עומדים. עובדה, מה קורה למפעלי

תעשיהל כמה מפעלי תעשיה נסגרו בשנה האחרונה ומה קורה לחקלאים? אלו

עובדות, לא צריך כל נתונים.

ב. טרבלסי; אני אתן לכם מספר נתונים לגבי כמה ארצות.

בחו"ל המחירים נקבעים לפי מוצרים, לא כמו

כאן שזה מעורב. לגבי איטליה, בשנת 88-89, מחיר מינימום למגדל היה 104

דולר. איטליה זו היצואנית הגדולה ביותר בגוש האירופי. מזה שילמה התעשיה

43 דולר, כאשר היתרה שולמה על-ידי סובסידיה של השוק האירופי בסך 61

דולר. כלומר, הסובסידיה היתה 61 דולר בשנת 88-89 לגבי איטליה. החקלאי

קיבל 104 דולר לטונה, היה זה מחיר מינימום. התעשיה שילמה 43 דולר,

ההפרש בא מהסובסידיה של השוק המשותף, שם קיים ארגון של כל המגדלים

האירופאים, יש שם מיכסות, כאשר לגבי איטליה שילמו 61.

ביוון המחיר למגדל היה 87 דולר, התעשיה שילמה 36 דולר, הסובסידיה היתה

51 דולר לטונה, חומר גלם.

בספרד בשנה הקודמת קיבלו 79- דולר. בשנת 89-90 הם קיבלו 94 דולר, כאשר

התעשיה שילמה 50 דולר והסובסידיה היתה 44 דולר.

י. צידון; כל זה מהקרנות של השוק המשותף?
ב. טרבלסי
כן.

י. צידון; אפשר יהיה לקבל את הטבלא הזוז
ב. טרבלסי
כן.
י. צידון
את התיק קיבלתי דקה לפני הדיון. היה רצוי

שתעבירו את התיק שבועיים לפני הדיון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הפניה היתה בשבוע שעבר.

י. צידוו; אני מבקש לקבל את החומר הזה הוא חשוב גם

לדיונים עם השוק.

ח. מולכו; כפי ששמעתם ישנם השנה 40 אלף דונם של

עגבניות לתעשיה. לא ביקשנו בשנה שעברה ולא



ביקשנו לפני שנתיים ולא לפני שלוש שנים כל עזרה, היות שהמחיר שהתקבל

על-ידי התעשיה היה מחיר שסיפק אותנו.

היום אנחנו באים לבקש עזרה. מפני שאם מחיר העגבניות בשנה שעברה היה

בממוצע 74, מה שמציעים לנו השנה הוא 68. 68 זה לא 68 לעומת שנה שעברה.

כי אם אנחנו ניקח עוד את הרעת תנאי האשראי כפי שהם מציעים, זה כמעט עוד

דולר אחד. כך שלמעשה אנחנו מקבלים היום, בהשוואה לשנה שעברה, 67 דולר

ולא 68 דולר.

אני מתפלא על אנשי התעשיה. אני מאוד מופתע מהדברים ששמעתי מצ'סקלה.

צריך לקחת בחשבון, אילו היו לנו המספרים והיו בודקים, מה הן ההוצאות

הקבועות לגבי התעשיה. זה מכשיר. בשנה שעברה הם עיבדו 320 אלף טון, שנה

לפני כן עיבדו 130 אלף טון. אתם מתארים לכם מה קורה לתעשיה כשהיא עובדת

במלוא הקפסטי שלהי הרי כל ההוצאות הקבועות מתחלקות לא ל-130 אלף טון

אלא מתחלקות ל-320 אלף טון. אין לי שום ספק שזה נתן אפשרות לתעשיה

להרוויח הרבה יותר ממה שהיא הרוויחה קודם או לא הרוויחה קודם. אני לא

רוצה לעשות את החשבון שלהם ואני גם לא רוצה לקחת מהנתח שלהם.

אני רק יכול להגיד לאנשי התעשיה דבר אחד: החקלאים יצביעו ברגליים. בשנה

הבאה אף אחד לא רץ לשתול עגבניות ב-50 דולר לטונה, ואתם תשארו עם

המכונות. הדבר הזה היה, והמפעלים עבדו פחות מ-25-30 אחוזים מיכולת

הייצור שלהם. נדמה לי שהם השנה מנסים לנצל את המצב לא בצורה הוגנת.

המשא ומתן הזה נסחב עד היום, אחרי שכבר שתלו את העגבניות. צ'סקלה יכול

להגיד כל מה שהוא רוצה, כי החקלאים ידעו. לפני פסח סוכם בין אפרים

שלום, המועצה לירקות לבין התעשיה על מחיר 69 דולר. פתאום הם באו ואמרו
שלא משחקים. אני אספר לכם קוריוז אחר
אחד מהמפעלים חתם עם מגדלים בעמק

הירדן על אלף דונם ב-75 דולר ל-3 שנים, כי רצו להבטיח לעצמם שיהיו להם
עגבניות. היום מה עושה התעשיה הזאת? היא אומרת
אמנם חתמנו, אבל אנחנו

לא יכולים, לא משחקים, לא מכבדים את החוזה.

אני לא אומר שהמצב שלהם שפיר, אני גם לא טוען שאין ירידה. זאת עובדה

שיש ירידה גם במחיר של הרכז בחו"ל, ועל זה אין ויכוח. מה שאנחנו בסה"כ

מבקשים היום, שעל אותם ה-300 אלף טון שיהיו לנו, אנחנו מבקשים עזרה

מהאוצר ב-6 דולר לטונה, כדי לעבור את השנה. אם בשנה הבאה יהיה המצב

טוב, בלי כל ספק לא נבקש דבר. אפשר לעשות יחד עם האוצר גם קרן משותפת,

שאם נניח בשנה שעברה המחיר היה 74, יכולנו להוריד דולר אחד או שני דולר

לקרן יחד עם האוצר, כדי שנוכל לווסת את המחיר. הייתי בא ואומר שלא צריך

להוציא מזה גם את אנשי התעשיה. הם יכולים לתרום גם כן איזה שהוא חלק

להקמת אותה הקרן, וכך כשיהיו מחירים ירודים בשוק הבינלאומי, נוכל

להבטיח את המחיר.

אנחנו מנסים לקלוט עליה ומחפשים מקומות פרנסה, מחפשים מקומות עבודה.

הייתי אומר שגם המגדלים וגם אלה שעובדים בתעשיה, כולם נמצאים באיזורים

שהם לא איזורים עשירים, אלה איזורים מוכי אבטלה.
י. צידוו
מלב אל לב, כמה תאילנדים וכמה חבריה מיש"ע

יש גם בחקלאות וגם בתעשיה הזאת?



ח. מולכו; בענף הזח אתה טועה, טועה טעות גדולה.

י. צידון; אני לא טועה, אני שואל.

ח. מולכו; ההקלאים השקיעו הרבה מאמץ בפיתוח הענף הזה,

הן מבחינת הזנים כדי להגיע ליבולים גבוהים,

הן מבחינת המיכון. אתה היית צודק אם היו קוטפים את העגבניות האלה

בידיים.

י. צידוו; אני לא צודק ולא טועה, אני שואל. אני רוצה

תשובה.
ח. מולכו
אני עונה. פיתחו קומביינים. התקציב של

הקומביינים הוא לא בתאילנדים אלא

בקומביינים. לכן אין תאילנדים בזה. אני לא יכול להגיד לך מה האחוז,

בטוח שאין תאילנדים בתעשיה. אולי יש ערבים מהשטחים, אני לא יודע ולא

יכול להגיד לך כמה, את זה אנשי התעשיה ודאי יוכלו להגיד לך. אני יכול

להגיד לך שלגבי הסקטור החקלאי יש ענפים שכן יש. למשל בקטיף עגבניות

בחממות, שם יש תאילנדים. בענף הזה אין.

הבקשה שלנו היא בקשה לעזרה. בקשת העזרה השנה היא מהאוצר, ויחד עם זאת

להקים קרן משותפת לשנה הבאה, שתהיה לחקלאים, לתעשיה וגם לאוצר. הקרן

הזו תשמש לשנים שהמחיר יורד. הדבר הזה קיים בענפים אחרים כמו בפרי הדר

או בכל מיני ענפים אחרים. אפשר להקים קרן כזו גם לענף הזה שהתפתח והגיע

למימדים כאלה, מ-130 אלף טון ל-320 אלף טון.
ד. ברוך
כולם אומרים לי שבשוק האירופי המשותף יש

תמיכות יוצאות דופן, ושאנחנו צריכים להגיע

ליעד של התמיכה שניתנת בשוק האירופי המשותף. אני מסתכל על זה קצת

אחרת.

ערך התפוקה החקלאית במדינת ישראל נאמד סביב 5 מיליארדי שקלים. שתי

חוברות התקציב שאני אחראי עליהן, בלי מים, המספר מסתכם בכמעט 2 מיליארד

שקל. זאת אומרת, שממשלת ישראל נותנת תקציב לסקטור החקלאי - ולא חשוב אם

היא נותנת את זה בצורה נאותה או לא נאותה, אם זה ניתן בזמן או רק אחרי

שהמשברים קרו, אבל הוא מגיע לקרוב ל-2 מיליארד שקל על תפוקה של 5

מיליארד.

אין לי ספק שהיום החקלאות נמצאת בבעיה קשה מאוד ואפילו מתמשכת. אבל

במסגרת זאת חייבים לעשות איזה שהוא דירוג ואיזה שהן סדרי עדיפויות. את

הסקטור הזה למדתי בצורה יותר מפורטת לפני שנתיים, אבל לא ליוויתי אותו

בשנה האחרונה. אבל המעט שאני מכיר, ומהנתונים שקראתי שפורסמו על-ידי

המרכז החקלאי, אני חושב שיש הרבה מאוד ענפים המחוייבים בטיפול

והתייחסות עוד לפני הענף הזה. עם כל המצב הלא נעים שהתעורר עכשיו, אין

ספק יש ירידת מחיר, ו-6 דולר לטון לעומת מה שקיבלו בשנה שעברה עם כל

עליית התשומות זה בהחלט פגיעה ברווחיות. עדיין הגידול הזה נמצא במצב

שבו לא דרושה מעורבות בקריטריונים שלנו. לצערי יש הרבה מאוד גידולים

לפני כן שאנחנו גם מטפלים בהם וגם נצטרך לטפל בהם במהלך השנה הזאת.



נכון שמדובר פה על סכומים קטנים ואפשר להגיע להסדרים סביב מיליון דולר,

אבל עדייו מיליון דולר זה הרבה מאוד כסף שיכול לשמש להצלה אמיתית של

ענפים אחרים.

זה עדיין לא שולחן לתת עליו תשובה סופית, אבל במבט ראשון אני חושב

שיכולים להגיע להסדר בין הענף לבין התעשיינים. אין לי שום ספק

שהרווחיות של שני הצדדים תיפגע, אבל הרווחיות הזו מול הרווחיות בענפים

אחרים עדיין קרובה לרווחיות סבירה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ממה יתקיימו המגדלים שחיים על הענף?

ד. ברוד; אני מתחיל מהשורה התחתונה. אין לי שום ספק

שכל יצרן חקלאי היום, למעט איזה אי ירוק של

מספר ענפים, כולם מצויים במצוקה. הפירסום של המרכז החקלאי לגבי החזר

ההון ולגבי השכר שמקבל חקלאי לעומת שכר ממוצע במשק - כל זה מצביע על

מצב בעייתי של הסקטור. על זה אין לי תשובה, לכן יש הסדרי התיישבות ויש

תקציב ויש רפורמות למיניהן שנעשות בחלק מהענפים.

ג. גל; אני רוצה לפתוח בשתי הערות, אחת לאוצר ואחת

לחברי החקלאים. אני חושב שחרף כל מה שקרה יש

לנו במדינת ישראל חקלאות יוצאת מן הכלל, ולא צריך להציג אותה חס וחלילה

כחקלאות מסכנה ואומללה.

לידידי מהאוצר אני רוצה לומר, שלא צריך גם להגזים בהצגת התמיכות. אתם

כל הזמן זורקים את זה לציבור, 2 מיליארד שקל של תמיכות בתקציב. גם אתה

יודע מה שאני יודע, שחלק מזה זה הוא פרישת חובות. זה לקחת חובות נשך של

חקלאים ולהעביר אותם לחובות בריבית, שאולי גם היום הן גבוהות. למה לבוא

ולומר שתומכים בחקלאות ב-2 מיליארד שקלי

ד. ברוך; זה עדיין כסף שיוצא מהתקציב.

ג. גל; זה לא יוצא מהתקציב. לא יוצאים 2 מיליארד

שקל ואתה יודע שלא יוצא זאת. זה נרשם

בתקציב, אבל מה שיוצא ככסף, זה ודאי 300 או 350 מיליון או 400 מיליון

ש"ח בשנה בלבד. מדוע אנחנו צריכים לתת תמונה שהיא מספיק עגומה?

רק על-פי החומר המונח כאן יכולתי לשאת נאום ארוך. אני רואה מהו האשראי

שניתן. האשראי להון חוזר ניתן בריבית של 12 אחוזים דולרי. זו ריבית

גבוהה. יכולתי ודאי לשאת נאום ארוך על שמחיר בדולרים והתשומות בשקלים,

ואין 74 דולר של שנה שעברה דומים לשנה הזו, אבל אני רוצה לקצר כי חבל

להוסיף מלים מיותרות.

בדרך כלל משא ומתן כזה, במועד הזה כבר היה נגמר. בעוד כמה ימים החקלאים

מתחילים לקטוף, וצריך למצוא דרך לגמור את המשא ומתן הזה. לכן אני מסתכן

- בתקווה שהחבורה היושבת ממול לא תזרוק עלי אבנים - ואומר שאנחנו ניזום

בהסכמה כללית שתהיה קרן, עוד השנה ולא בשנה הבאה, של 6 דולר לטונה שזה

הפער בין ה-68 ל-74. החקלאים יתנו 2 דולר, התעשיה תיתן 2 דולר והאוצר

יתן 2 דולר. כך החקלאים יקבלו 72 דולר לטונה, ולאוצר זה יעלה 600 או



650 אלף דולר. אני מסכים שזח כסף רב, אבל זה לא עד כדי כך הרבה שאי

אפשר לגמור את הוויכוח הזה ולצאת לדרך.

מ. גולדמו; אני רוצה בעיקר לדבר אל נציג האוצר, משום

שהבעיה היא לא החקלאים ולא התעשיינים. אמר

נכון דוד, שמשבוע לשבוע אנחנו נדון כאן מענף לענף. הבעיה האמיתית היא

שאחת ולתמיד צריך להחליט החלטה אמיצה, אם יש מקום לחקלאות במדינת ישראל

או לא.

אנחנו הופכים את ועדת הכלכלה לוועדה שצריכה להתמודד בכל פעם כשתדלנית

כלפי האוצר. לפי נתונים שנמסרו לנו כאן, גם על-ידי המרכז החקלאי וגם

על-ידי הגופים האחרים, אנחנו רואים שקיימת כאן בעיה אמיתית. הבעיה היא

קודם כל איך אנחנו נותנים תשובות לחקלאים על הגידולים השונים, כאשר

היום אנחנו דנים בנושא העגבניות. הגיע הזמן שפעם אחת ולתמיד נצא עם כל

הסיפור הזה של הנסיון של האוצר ליצור אווירה כאילו החקלאים זו הבעיה של

מדינת ישראל. התשובה של דוד היא תשובה אמיתית. הוא בא ומצטט את ספר

התקציב, שם מופיע 2 מיליארד שקל בקטע הזה, אבל זה לא 2 מיליארד שקל.

ח. מולכו; עם העידכונים זה בסה"כ 400 מיליון.

מ. גולדמו; זה מגיע היום לכחצי מיליון. דוד יודע את מה

שאני עומד לומר עכשיו. אתת תשלם לא את ה-600

אלף שקל שגדליה גל מציע, אתה כאוצר תשלם 6 מיליון שקל על ההצעה של

גדליה גל ואני אסביר למה. על-פי ההצעה שמונחת כאן במחיר שהתעשיינים

מציעים, יקרה שהחקלאים לא יסדירו את ההסדר שהם חתמו עליו. לפחות נגיד

את הדברים בצורה האמיתית. יושבים כאן חברי ועדת הכלכלה חברי הכנסת, שהם

לא מעורבים בצורה צמודה למה שקורה בחקלאות. גם אלה שחתמו על ההסדרים,

היום לא משלמים את ההסדרים. הפתרון הזול הוא הפתרון היקר. כמו שנאמר

על-ידי מולכו, החקלאים השקיעו בציוד בשנים האחרונות, והבנקים דורשים את

הכסף עליו חתמו. חקלאי שקנה קומביין צריך לשלם את הכסף שחתם על השטרות.

ממה הוא ישלם? הוא לא ישלם, והבנקים יתבעו אותו. מי ישלם? החקלאי ישלם

את זהי הלא כבר אין את מה לעקל, זה כבר לא טרקטורים מהשנתון האחרון,

אלה טרקטורים מלפני 7 ו-8 שנים. כמעט אין מה לעקל לחקלאים, ובסופו של

דבר יבואו וימצאו מה שנקרא ישובים ריקים.

אני מציע ליו"ר הוועדה, נכון שאנחנו היום צריכים להתמקד ולדון בנושא של

התעשיה ולתת תשובה מיידית על הקטע הזה. ישנה ההצעה של משפט שלמה שמציע

גדליה גל. הלא בסופו של דבר הבעיה שלנו כרגע היא לא אם זה יהיה 70 דולר

לחקלאים או 72 דולר לחקלאים. השאלה היא איזה ענפים אפשר להציע לחקלאים.

חלק גדול ממה שקרה ולמה עוברים לעגבניות לתעשיה, כבר הסבירו חברי קודם.

יש חלק שירדו מכותנה, יש חלק שאין לאיזורים הצעות מה לגדל. רק לפני כמה

חודשים אישרנו חוק שהוא נגדנו, חוק הגליל לביצים. למה אישרנו את החוק

הזה? לא משום שחשבנו שהחוק זה התשובה האמיתית, אלא דאגנו להראות כמה

הממשלה היא ממשלה, ש-40 שנה לא נותנת תשובות לחקלאים שאין להם ענפים

חליפיים.



אתה מושיב חקלאים, קבעת שבאיזור מסויים צריכים לשבת חקלאים ולחיות

מחקלאות. אם אתה לא תציע לו אלטרנטיבה, זה אומר שמי שצריך לכסות את

מקור ההכנסה של אותו תושב היא המדינה.

החקלאים לא זכאים לדמי אבטלה. שיעבירו חוק, והאוצר ישלם את זה. הלא איך

שאתה לא תשים, בסופו של דבר זה יפול על קופת המדינה. לפחות בואו נעודד

אנשים לעבודה, ושיקבלו תמורה תמורת העבודה. אנחנו למעשה הולכים ועושים

את מה שלא רצינו לעשות. נכון שהיתה פעם מדיניות לתת לאנשים מקום עבודה,

ולא משנה מה היצוא נותן ומה התפוקה. זה היה גם בתעשיות בשנות ה-50. אבל

היום אין כמעט. ענף חקלאי שיוכל להתקיים אם לא יהיה לו גיבוי של מדינת

ישראל, משום שאלה 'כללי המשחק של החקלאות בעולם. זה גם בארצות המערב כמו

ארה"ב, גם באירופה וגם ביפאן. ראיתי נייר של המרכז החקלאי לפני מספר

חודשים, לפיו בשוק האירופי המשותף - ויתקן לי מולכו או בועז - החקלאות

מסובסדת ב-78 אחוזים, בארה"ב היא מסובסדת ב-104 אחוזים, ביפאן נדמה לי

ב-125 אחוזים, ובישראל אפס אחוז.

ח. מולכו; 7-8 אחוזים.

מ. גולדמו; בשיקלול אתה צודק, אבל ישנם ענפים שירדו

לאפס, ורק עד לפני מספר שנים הם היו 30 ו-40

אחוזים. לאוצר יש היום תיעוש. מצד אחד הוא רוכב עלינו במחיר המים ואומר

שאם נעלה את מחיר המים, אז יגדילו את הסיבסוד, ואחרי כן הוא בא ומוכר

לנו סיפור חדש. הוא לוקח את הכספים של ההסדר, ואומר שזה חלק מההשתתפות.

הנתונים של דוד כפקיד נאמן הם נכונים, הבעיה היא לא דוד כדוד, אלא

הבעיה היא שלנו, שאנחנו כוועדה חייבים אחת ולתמיד לקיים דיון מעמיק

לגבי השאלה, החקלאות לאן. היום אין ענף שהחקלאי יכול להרוויח מהעבודה,

אלא הוא חי על נסים, אם יש איזו מכת קרה בספרד או בארה"ב, ואז יש לנו

עליה וירידה. זה קורה וזה קרה.

לגופו של ענין לגבי הדיון של היום. בסופו של דבר בלי הבנה ובלי הסכמה

אי אפשר יהיה לגמור את הענין. אני מקבל את ההצעה של גדליה. היא הצעה

הגיונית במצב הקיים, אבל אסור להפוך את החקלאים עכשיו לבני הערובה של

התעשיינים, ואני גם לא רוצה להוציא את השם הרע לתעשיינים. המציאות

שנוצרה היא, שתוך שבוע ימים מתחילים את הקטיף, וזה הופך את החקלאים

כבני ערובה לתעשיינים. אסור לעשות זאת. אני לא רוצה להגיע למצב

שהתעשיינים באיזורים השונים, כולל מהאיזור שאני מגיע ממנו, יהפכו להיות

אוייב החקלאים, משום שזה הפירוש למה שקורה בימים האחרונים, ואסור שזה

יגיע לזה.

לכן אנחנו צריכים לצאת בהצעת סיכום שתומכת במחיר שישפר את מצבם. כמו

שבקליפורניה יש בורר, צריך לקבוע שיהיה גם על דעת שני הגופים בורר. אני

בטוח שאפרים שלום מקובל גם על התעשיינים וגם על החקלאים, הוא מקובל על

שני הצדדים. אני מציע שאפרים שלום יהיה הבורר שיחליט על הענין הזה,

והוא יקבע את המחיר תוך 48 שעות. אני מציע לא למשוך את זה יותר, כי אני

לא רוצה להגיע למצבים שבהם אי אפשר יהיה להתמודד עם הענין. זה יצור

אווירה איומה, ואני מכיר את המאבק של התעשייה עם ריצת המחירים, משום

שישנם חקלאים שהשקל חשוב להם. יקרה מה שקרה עם הביצים, כאשר היתה תחרות

בשטח והתחילו לשחק על הגב של החקלאים במחירים. אסור שזה יקרה בתעשיה,



משוס שזה פתח לענפים נוספים. יש להחליט שתוך 48 שעות פסק הבוררות של

אפרים שלום, הוא יהיה המחיר הסופי.
י. צידון
אינני נוטה לקבל את מספרי האוצר, ואינני בא

בביקורת על האוצר עצמו, אלא על מדיניות

הממשלה. לא האוצר קבע את המדיניות, אלא הוא פועל על-פי מדיניות שנקבעה

לו, ולכן אין לי ביקורת עליו.

אנחנו דרשנו במשא ומתן להקמת הקואליציה את הקפאת מימצאי ועדת רביד.

הסיבה לכך היא, שככל שאני יושב בוועדה הזאת, ואני אינני חקלאי, היא

שהאוצר בא ואומר שהוא נותן 2 מיליארד, 40 אחוזים תמיכה.

טענתי בפני התק''ם במגעי אתם, שפשעו בכך שלא העמידו לעמוד הקלון את

האנשים האשמים, ולכן נראה כאילו כולם אשמים. אבל בסה"כ אנשי הקיבוצים

והמושבים סובלים יותר ממני מכל העסק הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בבנקים הצלחתם.
י. צידוו
כן. אני מקווה שלפחות את האווירה זה ישנה,

שהדגים השמנים לא יהיו תמיד אלה שיוצאים

חלק, ושהקטנים ייענשו. אבל נעזוב כרגע את הענין הזה.

אני חושב שכל הנושא של ועדת רביד צריך לעלות לדיון מחדש, זה פשוט בלתי

אפשרי. את ואני היינו יחד בגילגל. אם משפחה בגילגל משלמת 2,500 שקל

לחודש, מי יבוא לקיבוץ?
מ. גולדמו
לא שהיא משלמת, אלא מטילים עליה לשלם.
י. צידוו
בגילגל הם גם משלמים. מי יוכל לשלם את זה

לאורך זמן? מי יבוא לקיבוץ כדי לשלם את זה

חוץ מהבן שלי, ומי יצטרף לקיבוצים? איך בכלל הענף הזה ישאר חי?

לדעתי אנחנו לא יכולים לדבר על 2 המיליארדים הללו, אלא על ועדת רביד,

ולהפריד בין השניים.

אני טוען שאנחנו חייבים להגיע, וזאת שוב טענתנו מאז שאני בכנסת, לכלים

שלובים עם כלכלת המערב. לפני שאני יותר טוב מדנמרק או מהולנד, אני קודם

כל רוצה להגיע לדרגה שלהם. לכן כל כך התלהבתי מהצילום של הדבר הזה. לא

יתכן שחקלאי ספרדי יקבל 101 דולר לטונה, וחקלאי יהודי יעמוד על

הבירכיים בעד 70 דולר לטונה. לעומת זאת גם לא יתכן שהתעשיה תקבל את

העגבניה שלה ב-70 פלוס דולר לטונה, והתעשיה האיטלקית תקבל את זה ב-51.

לדעתי, אם אנחנו רוצים להגיע לכלים שלובים, כל מדיניות הסיבסוד החקלאי

צריכה לעמוד על בסיס של כלים שלובים, כי הרי יש הבדל בין מדינה למדינה

ואי אפשר לקחת את זה באופן כללי. אבל אנחנו צריכים למצוא שיטה שבה

הסיבסודים האלה ניתנים, ולא כרקורד היסטורי של ועדת הכלכלה.



אני רואה את הבסיס למשא ומתן לא כבסיס למשא ומתן בין ענפים ממלכתיים

שצריכים לקיים מדינה. תן לי ואתן לך, תסחט אותי ואסחט אותך וכוי. אי

לכך נושא של קרן האיזון הרב-שנתי נראה כרעיון שצריך לעשות אותו.

מסקנה ראשונה שלדעתי אנחנו חייבים לדון, אינני יודע אם כחוק או תקנה,

הוא נושא ההסכמים ובוררות החובה, לא רק בענף הזה אלא בכל ענף, שלא

יאפשר לאחד הצדדים על-ידי גרירת הסכם לאלץ את הצד השני להיכנע לו. לאור

הנתונים, גם של החקלאים וגם של התעשיה, אינני מאשים אף אחד מהצדדים.

אני מצטרף לדעת עמיתי גולדמן וגדליה, שמוכרחים למצוא איזה שהוא מודוס

אופרנדי לשנה הזאת, אבל בתנאי שאותה הפרשה - אם זה על-פי בוררות או אם

זה על-פי הצעתו של גדליה גל - תילקח בחשבון לגבי השנים השמנות שתבאנה.

אני רוצה להתחיל את החשבון עכשיו. אם נאמר לי שבשנה שעברה על התמורה

שקיבלו למעשה היה עודף של איקס דולרים לטונה, היה רווח יותר טוב של

איקס דולרים לטונה, ואני רוצה שהדבר הזה יופרש.

אני מבקש:

(א) תקנה או חוק שתאלץ להבא הסכם בזמן ריאלי, ולא - בוררות חובה בזמן

ריאלי.

(ב) אני ממליץ שבאיזו שהיא צורה תימצא אפשרות לקרן השוואה, ולא על-ידי

הלוואות עם ריבית, אלא קרן השוואה ממש.

נג) אני מבקש להעלות לדיון את כל נושא ועדת רביד, ולהפריד פעם אחת

ולתמיד את הוצאות ועדת רביד מההוצאות השוטפות של המשק החקלאי

והמדיניות של המשק החקלאי שצריך לחיות. אני אומר את זה, משום שאני

בודק כרגע נושא של אולי אפשרות יצוא חקלאי גדול מחוץ לעונה, ואני

רואה שבעצם יש קיבולת, אבל שני הדברים. האלה מפריעים זה לזה לחיות.

אין שום סיבה לקבור את החקלאות בפשעים של אנשים שנעשו בעבר, צריך

לתלות את הפושעים אבל לא את החקלאים.
י. עזרו
גבירתי היו"ר, רבותי. אני סבור שהנושא של

הדיון בענף החקלאות בכללותו טעון כמובן זמן

ובירור רחב כאשר מדובר למשל בענף העגבניות, אנחנו יודעים שלפחות בין 80

עד 90 אחוזים - ויתקנו לי אם אני טועה - הולכים מלכתחילה לענף

התעשייתי. בדרך כלל אלה אותם מגדלים. לכן צריכים לראות אותם כספקי חומר

גלם, ובמקום לפצל את האינטרסים בין התעשיינים למגדלים, לאלו שלפחות

מספקים את חומר הגלם הזה לתעשיינים, חייבים למצוא שילוב אינטרסים, כדי

שלא יעמדו אלה מול אלה. כי בסה"כ התלות היא הרבה יותר גדולה. בדרך כלל

הענין של קרנות זה לא דבר שהוא מייעל את הנושא הכלכלי. כל קרן יכולה

לכסות חלק, ותמיד יהיו ויכוחים איך היא תכסה. לכן אני לא רואה כל טעם,

בפרט שלא מדובר כאן על סכומים כל כך גדולים. אולי הם חשובים מאוד

למגדלים, אבל בסה"כ ההפרש הוא לא גדול. אין שום סיבה שהענף החקלאי,

שהוא למעשה הספק העיקרי של חומר הגלם לתעשיה, יפגר ברווחים וברווחיות

התעשיינים, או להיפך - שזה יהיה רק על חשבונם של התעשיינים. כמו שנאמר
בלשון התלמודית
קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד. זה ריבית, וזה דבר שהוא

אסור. כדי שהדבר יהיה מאוזן, הוא חייב להיות קרוב לשכר ולהפסד באותה



מידה. אני לא יודע איך עוד למצוא את נוסחת הפלא, אבל התעשיינים חייבים

לראות את האינטרסים של המגדלים, כשם שהמגדלים צריכים לראות את

האינטרסים של התעשיינים, והיו דברים מעולם. אני הסתובבתי קצת בעולם

ואני מכיר. יש ארצות, במיוחד בצרפת, בתחום של החלב, יש שילוב מוחלט עם

תעשיית הגבינות, וכידוע צרפת היא אחת המדינות המתקדמות ביותר בתעשיית

הגבינות, בכמות ובהיקף. הם מצאן שילוב של יצור חומר גלם ותעשיה. החלב

הוא כמעט מוצר חקלאי, והוא שייך למשרד החקלאות, אבל לא רואים את זה

כמוצר לוואי של חקלאות, אלא כמוצר תעשייתי ממדרגה ראשונה, כיסוד של

חומר גלם. כך צריך להיות. אולי צריכים להסתכל בהסתכלות כזו, לא שטחית,

לא רדודה, גם על ענף ההדרים, אם הרוב הולך לתעשיה. כמו שיכולים להפיק

נפט מהאדמה כך מפיקים עגבניה, וזה לא אומר שזה מוצר חקלאי.

עם כל החסרונות והמעלות שיש לדבר, צריכים לראות את זה כאספקת חומר גלם.

ולכן צריך שאם התעשיה מרוויחה, חייבים החקלאים להרוויח אתה; אם התעשיה

מפסיד, צריך גם כן למצוא איזו דרך שהחקלאים יספגו.

עניו הקמת הקרן לא יפתור את הבעיות מסיבות רבות שאין כאן מקום להיכנס

לפרטים שלהן. אני סבור שניתן למצוא דרך לשלב את הרווחיות של שני

הכיוונים. כאשר יראו שני הצדדים שהדברים מאוד מאוזנים, אין לי שום ספק

שלא יראו בזה ניגוד אינטרסים אלא להיפך, התייעלות שתביא ברכה לכל

הצדדים.

א. פורז; בישיבות של ועדת הכלכלה יש לנו בעצם מצעד

נפגעים ואומללים, סקטורים שקורסים והם לא

רווחיים, סקטורים במשבר. אני לא זוכר מתי לאחרונה היה לנו כאן מישהו

שאמרו שהוא משגשג. מבחינה זאת הסיפור של היום לא שונה מהסיפורים שאנחנו

שומעים פה כל הזמן.

אני חסיד גדול של מעורבות מינימלית של הממשלה. אני יודע שפה מדברים רק

על מיליון ושם על 5 מיליון, אבל מאין יבוא הכסף הזה, אף אחד לא יודע.

פה באים רק אלה שרוצים לקחת. אני עוד לא שמעתי פה שמישהו בא ואמר שהוא

רוצה לתת, שיש לו איזה אוצר קטן שרוצה לתת אותו.

אני חושב שהחקלאות בישראל היא ענף גדול מדי על המדינה הזאת. יש לנו

עודף חקלאים לעומת גודל המדינה. הדברים שאמרו פה, שהחקלאי מחפש

גידולים, זה דבר אבסורדי; החקלאי לא מחפש גידולים, החקלאי מחפש אם יש

לו למי למכור את זה. הרי זה לא ענין שיש איקס חקלאים וכל חקלאי צריך

איקס הכנסה. האם אני אתן לכל אחד מהם לגדל כדי מחייתו? ומה עם העודף?

על זה שהוא ישבור את הראש. אנחנו אפילו עושים את הדבר האבסורדי הזה,

שאנחנו אולי פוגעים פגיעה קשה מאוד במשק המים שלנו, עד כדי סיכונו, כי

אנחנו רוצים לתת לחקלאים להשתמש במים לגדל גידול שבסוף אף אחד לא צריך

אותו. יש ענפים, אני לא רוצה להיכנס לזה, שבהם אנחנו בעצם יצואני מים,

כמו ענף הכותנה. מה שאנחנו עושים בעצם הוא שלוקחים דבר שהוא במחסור

למדינה ומייצאים אותו.

התהליך הזה של צימצום החקלאות הוא תהליך העובר על כל המדינות המתקדמות.

ככל שהמדינה יותר מפגרת, יש יותר חקלאים ביחס לאוכלוסיה. ככל שהמדינה

יותר מפגרת, אחוז קטן של האוכלוסיה - בגלל תיחכום, בגלל טכנולוגיה -



מצליח לייצא. אם לא נצליח לסגל את הכפר של ישראל, והכפר זה המושבים,

הקיבוצים, ואת הענף הזה לא נצליח להעביר לתיעוש, סופו של דבר שאנחנו

שוברים את הראש. ישראל היא לא מדינה שיכולה להתחרות ביצוא של ירקות

לתקופות ארוכות, אלא אם כן מדובר בדברים שיש לנו בהם יתרון יחסי, דברים

שאנחנו יכולים לייצא כששם חורף.

לכן בענין המשבר הזה, אני חושב שבסופו של דבר ועדת הכנסת לא צריכה

להתערב. מצד אחד יש כאן איזה קניין אחד גדול שקונה מכולם, ומוכר אחד

גדול שמוכר, ואני בכלל לא בטוח שזה בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. אני

חושב שבעקרון היה צריך להיות מצב שמתחרים במחיר, וכל אחד מוכר למישהו

אחר, ואין פה מחיר אחיד. למה צריך להיות מחיר אחיד לעגבניה לתעשיה?

אולי יש עגבניות לתעשיה יותר משובחות ופחות משובחות?

בעיני, כמאמין גדול בכלכלת שוק, אני רואה מצד אחד אנשים שמייצרים

עגבניות לתעשיה, מצד שני אני רואה מפעלים, ואני יודע שיש יותר ממפעל

אחד שקונה עגבניות. תן לעסק הזה ללכת. הרי התעשיה הישראלית לא תייבא

עגבניות כדי להפוך אותן לשימורים, ובסופו של דבר היא תיקנה אותן כאן.

אם אתה תוכיח לי שבאיטליה מחיר העגבניה הוא במחיר היצף כתוצאה מתמיכה

ממשלתית, זה סיפור אחר, ואז צריך לאסור את היבוא הזה. מחיר היצף צריך

לאסור באמצעים אדמניסטרטיביים. ככל הידוע לי התל''ג לנפש באיטליה גבוה

יותר מאשר בישראל, אם כי יכולים להיות חריגים. אם החקלאי האיטלקי בלי

מחיר היצף מצליח לייצר את העגבניה יותר זול מאשר אצלנו, הרי שמשהו פגום

אצלנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא מקבל סיבסוד מהשוק המשותף.

א. פורז; מי שמקבל סיבסוד, אסור לאפשר לו את היבוא כי

זה היצף. סיבסוד זה היצף, וזה אותו דבר.

י. צידוו; חשבת פעם על ההגיון בסיבסוד השוק המשותף את

החקלאים שלו?
א. פורז
השוק המשותף מסבסד את החקלאים בדיוק מאותה

סיבה שאנחנו מסבסדים אותם.
י. צידון
והיא?
א. פורז
בגלל עודף כושר ייצור, ובגלל ענפים שאם לא

יסבסדו אותם הם יפלו.

פעם טענו, ואולי הטענה היא נכונה, שהחקלאי שמגדל עגבניות בעמק בית שאן,

זה לא משנה אם הוא מגדל עגבניות, מבחינת המדינה, ובעיקר בגלל בטחון הוא

חייב להיות שם, כי הוא חלק מחומת המגן. אם זה שיקול, בוא ניקח את גידול

העגבניות, ונראה מתקציב הבטחון איך אנחנו פותרים את הבעיה. אבל אם זו

לא בעיה בטחונית, זו בעיה כלכלית. אם חושבים שצריכים להיות שם אנשים

שמגדלים עגבניות כדי למנוע חדירת מחבלים, צריך לסבסד אותם מתקציב

הבטחון, כי זה לא שייך לעגבניות, הם מצידי יכולים גם לגדל עפרונות אם

זה תורם לבטחון. אבל במצב הכללי הזה צריך להיות איזה שהוא משחק שוק בין



מוכר לקונה, ובמקום שזה יפול, זה יפול. מי שיותר חזק, יותר חזק. הרי

התעשיינים צריכים את העגבניות, והחקלאים צריכים למכור אותן. אני מאמין

בכלכלת שוק. בסופו של דבר, כאשר נכנסים גורמים שמכוונים, הם גורמים רק

לעיוות.

ע. גלזר; אני מרכז הגידולים של עמק יזרעאל, כ-250 אלף

דונם. אני רוצה להעיר לח"כ פורז. אתה כנראה

לא יודע באיזה מים משקים כותנה, כי אחרת לא היית מעלה את נושא המים

בכותנה. כותנה משקים במי קולחין, מים שאם לא תיקח אותם הכותנה, שופכים

אותם לים או היו מאלצים מישהו לקחת אותם. בענין הזה אתם לא כל כך

מעודכנים.

א. פורז; שמעתי שאפשר לעשות בהם טיהור נוסף ולהשתמש

בהם.

י. צידוו; רק אחרי טיהור שלישוני.

ע. גלזר; בעמק יזרעאל משקים 23 מיליון קוב מים מי

קולחין. אם לא, המים היו מציפים את העמק,

ומשהו היה צריך לעשות אתם. חבל שהציבור בתל-אביב או במקומות אחרים פשוט

לא יודע במה מדובר. הוא שומע מים, ובעיניו מים זה מי שתיה. המים האלה

אינם מי שתיה. אם לא היינו משתמשים בהם, היתה בעיה למדינת ישראל מה

לעשות במים האלה. 85-90 אחוזים מהכותנה מושקית במים האלה.

אני רוצה לומר לנציגי התעשיה. אתם בחודש ספטמבר-אוקטובר רצתם אחרי

המגדלים וביקשתם שיחתמו. הדברים שנאמרו כאן, שכאילו אנחנו, המגדלים,

דחפנו והגדלנו שטחים בלי לדעת על מה אנחנו מדברים, זה לא מדוייק.

י. צידוו; . מסתבר שח"כ פורז צודק. כפי שאני קורא כאן,

מגידול הכותנה בארץ, מים שפירים - מי שתיה -

154 מיליון קוב, מי קולחין - 84 מיליון קוב; מים שוליים - 65 מיליון

קוב. מתוך 303 מיליון קוב, מעל החצי אלה מים שפירים שעוברים לגידול

הכותנה.

ע. גלזר; זה מ-600 אלף דונם, ולא ה-300 הקיימים.

אני רוצה להגיע לנקודה עליה רציתי לדבר.

כולם דיברו לפני והם צודקים. אבל אני מוכן להזמין את כל חברי ועדת

הכלכלה לעמק, ולהראות להם באיזור ישובי תענך כ-9 מושבים שהם פשוט

נוטשים את השדות. השדות האלה מלאים קוצים, או מעובדים על-ידי ידיים

אחרות. אני לא חושב שזאת הכוונה של מדינת ישראל, שהחקלאים פשוט ינטשו

את השדות ואחרים יבואו ויגדלו בהם.

א. פורז; מי זה אחרים?

ע. גלזר; אני לא אכנס לזה, אתה' הבנת בעצמך.

א. פורז; ומה הם עושים עם העגבניות?



ע. גלזר; הם לא מגדלים עגבניות, הם מגדלים משהו אחר

וזה לא משנה. אדמה ששמרו עליה בדם, בעבור

חופן דולרים החקלאי נותן אותה למישהו אחר, שהאבא שלו התמודד נגדו לשמור

על האדמה, נותן לו לגדל. אני מוכן שתבואו ותראו את השדות בעמק יזרעאל

נטושים עם קוצים. אף שאני מקיבוץ, אני מטפל גם במשק המושבי. המקומות

פשוט נטושים. הבחור עובד בעפולה או במגדל העמק או בנצרת, או לא עובד,

ובמשק שלו מישהו אחר מגדל זעתר או לא יודע מה, ומכניס את זה בדלת

האחורית למדינת ישראל.

י. פאר; אני רוצה להוסיף עוד נקודה שלא הוארה כאן.

אני מייצג כאן את הגליל התתתון, הכולל את כל

חקלאי הגליל התחתון, ונוסף לזה עוד 17 אלף דונם של עגבניות של שאר

האיזורים. אנחנו מדברים על רווח נאות וקיום לחקלאי, אנחנו מדברים

במחירים של 68 דולר לטון שהתעשיה הציעה. על-מנת להגיע לנקודת איזון

אנחנו צריכים לייצר 8.9 טון לדונם, והממוצע הארצי במדינת ישראל עומד

סביב 8 וחצי לדונם. זאת אומרת שאנחנו מדברים על השאלה אם נקבל עוד 2

דולרים או 3 דולרים לדונם, וזה רווח של 15-16 דולר לדונם לחקלאי. מי

היום במדינת ישראל משתכר כך במשך 4 חודשים? אם חקלאי במקרה הטוב עושה

100 דונם על 4 חודשים, זה 1,600 דולר רווח לפני מסים. מי משתכר כך

במדינת ישראל? על זה אנחנו מדברים.
א. פורז
אם הוא ישלם לך יותר, הוא יוכל למכור את

הסחורה שלו?

י. פארי. אותי כרגע זה לא מעניין. התעשיין אינו

בר-פלוגתא שלי, אני בסימביוזה אתו, הצרות

שלי והצרות שלו משותפות. הוא זקוק לי ואני זקוק לו, אני לא בוויכוח

אתו. אתה ניסית להוביל לדיון אקדימי, בזכות החבריה האלה, בזכותי אנחנו

יושבים כאן לאחר 40 שנה ומקיימים את הדיון הזה. אלמלא היינו שם ברמת

הגולן ובעמק יזרעאל, ובכל מקום, לא היינו יושבים בירושלים. רק בזכותנו

אתם יושבים כאן, בזכות החקלאים. הגב' דליה הראל היתה לפני 3 חודשים

בגליל התחתון, ושמעה מצוקה אמיתית של חקלאי הגליל התחתון, שמעה מצוקה

של תפארת המושבים בגליל התחתון, שלא מסוגלים היום לעמוד בהחזר לבנקים

על הסדר שהם חתמו אתם. על זה אנחנו מדברים. על הקיום שלנו היום-יומי.

לא רוצים להיות מיליונרים ולא רוצים להיות מתעשרים. אנחנו רוצים

להתקיים בכבוד מהאדמה. אני כשכיר יכול ללכת לביטוח לאומי ולקבל קיצבת

אבטלה. ידידי החבר שרוני לא יכול ללכת לביטוח לאומי, כי הוא ביטוח

לאומי עצמאי, והוא משתכר פחות ממני כעובד ציבור. על זה אנחנו מדברים.

ביקשנו מהגב' ארבלי לזמן אותנו לדיון בוועדת הכלכלה, כי המצוקה היא

מצוקה אמיתית, והמצוקה שלנו היא אותה מצוקה של התעשיינים. נכון, אנחנו

יכולים לחלוק בדברים אחרים, יכולים להתווכח על דברים אחרים, אבל צריך

לדעת שבגליל לפני 10 שנים המצב היה של 42 אחוזים ערבים, 58 אחוזים

יהודים, והיום המצב הוא 51-49 אחוזים. זה לא בגלל העליה בגידול הערבים,

הגידול בילודה, אלא זה בגלל ההגירה השלילית מהגליל. אני מתיישב בגליל,

אני חי שם, החבר כאן היה מנהל חבל הצפון בסוכנות, והוא יכול לספר לכם

על ההגירה השלילית הקיימת בגליל. על זה אנחנו מדברים, ולא על הסכום של

2 דולרים.
א. פורז
מה המצב בתחום הדיור?

י. פאר; כמו שזה נעשה בתחום התשתית. נסעתי מתל-אביב

לירושלים במשך 50 דקות, ועל אותו מרחק נסעתי

בכביש אחר במשך שעה וחצי, ונתקעתי מאחורי 7 משאיות. כשאנחנו מדברים על

הגליל אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בפלנטה אחרת. אנחנו מחזיקים שם מעמד

בשיניים, משכנעים את החקלאים להישאר, מנסים למצוא את כל הפתרונות

האלטרנטיביים, אם זה תעשיה, אם זה תיירות, אם זה כל דבר אחר.

א. פורז; יש עודף כושר ייצור חקלאי.

י. פאר; זה לא מצב של היצע וביקוש, מפני שאלמלא היו

שולחים אותנו לשבת שם ולגדלשם כי המדינה

ראתה חשיבות בישיבה שלנו שם, לא היה המצב הזה, ולא היית מציע כאן היצע

וביקוש. לך קל להגיד את זה.

א. פורז; לי אין ויכוח אתך.

ע. אוליאל; אני רוצה להעיר נקודה אחת נוספת, ונקודה אחת

להתייחס לדברי ח"כ פורז.

מה תורמים החקלאים. בואו נבדוק מה עשינו בענף הזה בשנים האחרונות.

בתחילת שנות ה-80 היתה לממשלה מדיניות לפתח את הענף הזה. היא נתנה 11

דולר לטון תמיכה ממשלתית על-מנת שהענף הזה יתפתח, ואולי דווקא מהראיה

שיש עודף ייצור חקלאי. אם יש עודף ייצור חקלאי, בואו ננצל אותו,

בואו ניקח אותו ונגדיל את היצוא שלנו, נגדיל את יכולת גיוס מטבע החוץ

שלנו באמצעות עודף הייצור החקלאי.

במשך 3 שנים ניתנה תמיכה, הענף גדל, התרחב, החקלאים השקיעו בציוד,

פיתחו זנים, ייעלו את הענף. בשלב מסויים הממשלה הפסיקה לתמוך, המשכנו

לייצר, התחרינו בשוק האירופי והאמריקאי, ירדנו בהיקף הייצור כתוצאה

מהסיבסוד העמוק של המדינות המתחרות שלנו, ולמעשה הענף ירד. שוב עלו

המחירים בשוק העולמי, התרחבנו שוב בלי תמיכה ממשלתית במשך מספר שנים,

כאשר בשנים האלה הוקדש רוב המחקר למיכון כדי להפחית את כוח העבודה

הידני בענף. השקענו גם בזנים, גם מבחינת איכות וגם מבחינת יבול.

אם אנחנו מסתכלים על כל מה שהשקענו כחקלאים, אנחנו כחקלאים לא מרוויחים

כלום. כל הייעול שהתייעלנו בענף הזה למעשה הולך להפחתת מחיר חומר הגלם.

זה מה שאנחנו עושים, ואנחנו ממשיכים להתחרות מול השוק האירופי

והאמריקאי.

מה אנחנו מבקשים כאן כרגע? ביקשנו איזו שהיא תמיכה קבועה, או שאנחנו

באים ואומרים שיש כרגע מצב נתון בענף. השקענו בשנים האחרונות, אנחנו

מבקשים לשמור על זה. נעבור את השנים הקשות ביחד ונשמור על מה שהשקענו.

אמר ח"כ פורז שאל השולחן מגיעים רק סקטורים במצוקה שמבקשים לקחת ולא

לתת. אני אומר בפירוש, שהסקטור החקלאי נותן כל הזמן. ידידנו דוד מהאוצר

וכל אחד אחר יכול לבדוק מה נתן הסקטור החקלאי בחודשים האחרונים בהורדת

מדד המחירים לצרכן, בהורדת עלויות הייצור, בהורדת מחירי המזון. יבדוק



כמה תרמנו, וכמה אפשר היה להעלות לסקטורים אחרים את המחירים על חשבון

הירידה בסקטור החקלאי. אם מדברים על קרטלים או לא קרטלים, ביצוא אנחנו

מתחרים. אנחנו לא אומרים שנסבסד שוק מקומי וניצור קרטל. אם מישהו הזכיר

כאן את הזיתים, אנחנו לא ביקשנו שום דבר, מתחרים בשוק המקומי. אבל לגבי

ענף שברובו או כולו מיועד ליצוא, אנחנו חייבים להתחרות מול שווקים

אחרים, מול מדינות אחרות, ואנחנו מבקשים את הסיוע של המדינה לעזור לנו

להתחרות, ולא להשאיר אותנו לבדנו.

ד. הראל; יש לי סנטימנט מיוחד לענף הזה, כי כאשר

עבדתי במשרד המסחר והתעשיה עשיתי בדיקה

ראשונה של כדאיות גידול עגבניות לתעשיה. המלצנו על הענף הזה כתחליף

מסויים לכותנה, היות שראינו בו ערך מוסף גבוה לדונם. אם אני מתרגמת את

ערך היצוא לדונמים, למעשה אנחנו מדברים על למעלה מ-1,600 דולר לדונם

לעומת 350 דולר לדונם כותנה.

נוסף לכך דיברנו על מיומנות מקצועית, גם של המגדלים, וניצול תקופת

השוליים של מפעלי פרי הדר, שעד אז עבדו רק מחצית השנה. לכן תמכנו

בענף.

אנחנו חושבים שיש מקום לתמוך בענף שיש לו כדאיות כלכלית סבירה. כלומר,

אנחנו לא מדברים על תמיכה מתמדת של 50 דולר לטונה עגבניות כמו שזה קיים

בספרד, אני לא הייתי רוצה שנטפח ענף שצריך כל שנה לתת לו 50 דולר לטונה

סובסידיה. אבל אנחנו מדברים על משהו שבשוליים. אם מדברים על ערך יצוא

של 65 מיליון דולר, ואנחנו זקוקים בסה"כ ל-2 מיליון דולר, באמת שאנחנו

מדברים על קטנות. מה זאת הקטנוניות הזאת? מדברים על מקומות תעסוקה

לתעשיה, על שטחי גידול לחקלאים, על שימוש במים מליחים. אני פשוט לא

מבינה את הענין הזה.

יש נושא של תנודות מסויימות בייצור העולמי, זה קורה, ולכן הצענו לכל

גידולי השדה קרן יצוא. הצלחנו בכותנה להשיג את הסכמת האוצר, ויש לנו

קרן כזו. אין שום מניעה שהקרן הזו לא תהיה נחלתם של גידולים כמו תירס

לתעשיה, עגבניות לתעשיה, וגידולי שדה אחרים. אני חושבת שב-10 מיליון

דולר לשנה, שאני בטוחה שאפילו לא ננצל אותם, נוכל לתמוך במערכת יצוא של

כ-200 מיליון דולר לשנה. מדובר באמת במשהו שולי שבשולי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי שותף בקרן הזול

ד. הראל; הממשלה, המגדלים והתעשיה. אבל אני חושבת

שבשנה הבאה 600 אלף דולר מצד האוצר זה מעט

מדי. לדעתי הוא צריך לתמוך ביותר. זו דעתי, אף שגדליה היה פה נדיב, אני

טוענת שצריך לתמוך יותר.

לגבי הנושא של התחשבנות בין מגדלים לתעשיה, אני חושבת שמן הדין היה

שהתעשיה תיתן יותר חיזוקים על כושר התשלום שלה. כל הזמן עושים למגדלים

תחשיבים מאוד מדוקדקים, ואנחנו לא יודעים מה קורה בתעשיה היום. יש לנו

איזה תחשיב מיושן משנת 87. ידוע לנו שהתעשיה עברה למוצרים יותר

מתוחכמים, היא לא בדיוק עושה רכז. אני יודעת למשל שערך הרכז עלה מ-28

סנט לפאונט ל-40 סנט לפאונט, החקלאי קיבל תוספת של 7 אחוזים ואם נחשב



את הוצאות ההובלה, הוא קיבל תוספת של 16 אחוזים. ב-88 הוא קיבל 75

דולר. אם סופרים את ההובלה, זה 87. 87 על 75 זה תוספת של 16 אחוזים,

כשהמחירים שלכם עלו ב-40 וכמה אחוזים. צריך לבדוק את הענין.

איו ספק שזה ענף בהחלט יעיל. יש פת עבודה של המרכז החקלאי, שמראה איך

מתחילת שנות ה-80 למעשה המחיר במונחים ריאליים של ספטמבר 89 ירד מ-113

דולר ל-80 דולר ב-89. אם ניקח את המחיר של היום ונהוון אותו אחורנית

לספטמבר 89, את המחיר של 74 דולר, אנחנו מדברים על מחיר של פחות מ-70

דולר. אני חושבת שחבל שנפסיד את הענף הזה וזה ראייה קיצרת טווח.
י. לוי
אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזו לא רק בנושא

העגבניות. אמרו שיש בעצם תלות הדדית בין

התעשיה לבין החקלאות, ואי אפשר לברוח מן המציאות במוצרים של יצוא ולא

של שוק מקומי, כי בשוק מקומי הבעיה נפתרת. הצרכן משלם יותר, האינדקס

עולה ובא שלום על ישראל. במוצרים שבהם גם התעשיה איננה שולטת על

התמורות, היא לא יכולה לשלם גם אם הנושא הזה איננו רווחי.

בזמנו - זה לא הוגו כלפי דוד - כמשרד הצענו הצעה דומה להצעה של דליה,

שדיברה באמת ברוח הזאת של הקצבת סכום מסויים לטוו מתוך ראייה כוללת של

הנושא, והיינו מחדשים את ההצעה הזאת. ההצעה הועלתה לפני כשנה, זה היה

לפני הבום הגדול. אני חוזר על ההצעה שלנו, ומצטרף להצעת משרד החקלאות,

שהיה טוב אם אפשר היה למצוא סיבסוד לפחות לשנה זאת.

א. פורז! תקרא לזה תמיכת מעבר.

י. לוי; תוך כדי זה שיש לשבת באופו יסודי ולראות לאו

מועדות פני הענף. אני חושב שגם התעשיה מצדה

עושה את המקסימום, כי היא מבינה את הענייו.

י. שטרסברג; ביצוא החקלאי האוצר משתתף ב-10 סנט לדולר

במחיר המובטח. לא מובו לי למה לשני מוצרים

שרובם הולכים ליצוא אי אפשר להשתמש באותו מנגנוו. זאת אומרת, על כל

דולר להוסיף 10 סנט של האוצר, ואם ישנם רק 80 אחוזים ליצוא, שיהיה 8

סנט. זה יכול לפתור את ההתלבטויות, ויש לזה הצדקה. לא משנה אם עגבניות

חממה הולכות ליצוא או עגבניה לתעשיה. היא הרי הולכת ליצוא ב-80 אחוזים.

במקום לעבור אריזה בארגז זה עובר קווץ' ונכנס לקופסה.

לח"כ פורז. כבר נאמר שבכל מקום הסייר מגלה את האוייב. כאו תפקידו לגלות

את המולדת. החקלאות, יכול להיות שבכל מקום היא רק לחם. כאו היא גם הרבה

יותר ממולדת. 40 שנה זה לא דור אפילו. אמנם במצב הזה קשה לדבר ציונות,

אבל זו הציונות, החקלאות היא חלק מושרש מהציונות, ובשביל ציונות צריך

לשלם קצת. אנחנו לא באים לכאו כמסכנים, אנחנו באים כאו בראש גאה,

ואומרים שמגיע לנו, ושואלים איך נוכל לעבור את התקופה. בסה"כ בחקלאות

הקמנו דבר יפה. לצערי שני דברים שאנחנו מצטיינים בהם, הם בטחוו

וחקלאות. הלוואי שהיינו מצטיינים יותר באלקטרוניקה ובדברים כאלה, יכול

להיות שזה יהיה בשלב הבא. האלקטרוניקה לא תיתן לנו את ההשתרשות, רק

החקלאות.



י. גבירצמו! הנוכחים כאן אולי לא מכירים את תנאי המכירה

של התעשיה. כאשר אנחנו חותמים חוזה עם

החקלאים על מחיר מסויים, אנחנו משלמים בתנאים כאלה או בתנאים אחרים,

ושילמנו את הכספים. כאשר אנחנו מקבלים חוזים מחו"ל, אנחנו מקבלים חוזים

לאורך שנה שלימה, שאם השוק יורד, החוזה הוא לא חוזה, ואין לנו עם מי

לדבר.

ח. מולכו; יש לכם מימון משלוחים.
י. גבירצמו
מה זה מימון משלוחים? זה עולה כסף. אני מקבל

את זה חינם?

ח. מולכו; וכסף שאני מקבל מיבוא, לא עולה?
י. גבירצמו
יש תנאים מסויימים בשוק העולמי. אם שנה אחת

היתה שנה טובה, אתה לוקח את זה כדגם. אני 33

שנה בענף הזה. אני זוכר שבסה"כ השנה היחידה שהיתה שנה טובה, זו היתה

השנה האחרונה. לקראת השנה הזאת אנחנו חוזרים לשנת 80, ואני רוצה שזה

יהיה ברור לכולם. לקראת השנה הבאה אני חושב שאנחנו יורדים לחצי הכמות

שיש השנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לנסות לסכם, ואתחיל בדבריו של

יונתן. אני רוצה להגיד לח"כ פורז בכל

הידידות. הוועדה הזאת קודם כל היא הכתובת, כל הנושא של חקלאות שייך לה.

אתה חושב שהם יבואו כשאין בעיות? באים כאשר מתעוררות בעיות. אנחנו

הכתובת, ואנחנו חייבים להטות אוזן קשבת, לדון בבעיות ולעשות כמיטב

יכולתנו כדי לסייע בפתרון הבעיות.

החקלאים לא באים אלינו כמסכנים, בהחלט לא. אנחנו גאים בהם ובעבודה שהם

עושים, ובשליחות הציונית-לאומית שהם ממלאים. עוד לא הגענו למצב שמדינת

ישראל כבר לא צריכה את החקלאות, וכי החקלאות היא יותר מדי עבור מדינת

ישראל. מספר המועסקים בשנים האחרונות בחקלאות קטן בהרבה מאוד, זאת

בעקבות המיכון, בעקבות ההתייעלות. היד עוד נטויה, והחקלאים ממשיכים

לעסוק בנושא הזה. אבל מכאן לבוא ולהגיד שאנחנו לא צריכים כל כך את

החקלאות? כואב לי הלב שהולכים לקחת עכשיו 90 אלף דונם אדמה חקלאית

והופכים אותה לקרקע שמיועדת לבניה. לאט לאט יצטמצמו גם העתודות שישנן

בקרקע חקלאית.

החקלאות חיונית למדינת ישראל, היא בהחלט קבעה את גבולות מדינת ישראל,

היא גאלה אדמות של מדינת ישראל.

החקלאות שלנו לא דורשת משהו יוצא דופן, מה שמדינות אחרות מבוססות ביותר

ועשירות ביותר בעולם לא נותנות. ארה"ב מסבסדת את החקלאות. נשיא ארה"ב

היום ואחרים מאושרים, כי היבול שלהם השנה מבורך, כי היו להם הרבה

גשמים. מה לעשות כשאצלנו לא תמיד יורדים די גשמים? מתעוררת בעיית המים,

מחיר המים עולה וזה מכביד על החקלאים ועל האחרים. אבל החקלאות שלנו, גם

אותה צריכים לסבסד, כמו שמסבסדים את החקלאות במדינות אחרות בעולם.



הופתעתי לשמוע את הסיבסוד שניתן בארצות השוק המשותף לגבי העגבניות. לא

יכולתי להאמין לדבר כזה. מחיר כזה מקבל החקלאי באיטליה וביוון? מה קורה

לנו? למה אנחנו תמיד צריכים להלקות את אותם האנשים היוצרים, אלה

שעובדים, בעלי הידיים והזיעה, שבזיעת אפם אוכלים לחם? וזאת במקום לתת

להם את העידוד, ולהיות גאים בהם.
א. פורז
הם רוצים כסף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה זה "רוצים"? הם יושבים בבית ורוצים? דע

לד שהחקלאים האלה לא מקבלים דמי אבטלה, וזאת

היא אפליה גדולה מאוד. למה הם לא מקבלים דמי אבטלה כמו כל אחד אחר במשך

6 חודשים? זה לא באשמת החקלאי שהוא הפך למובטל. במצב הזה הם צריכים

ללכת ולקבל הבטחת הכנסה? אני לא יודעת אם החוק חל עליהם.

ח. מולכו; הם לא מקבלים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אזרחים ממדרגה שניה. הם גאים, הם מתקיימים

ממה שהם יוצרים, וידם איננה מושטת לביטוח

הלאומי, לא לדמי ביטוח אבטלה ולא להבטחת הכנסה, על אף העובדה שלא פעם

זח מגיע להם, כי לא באשמתם אין להם ההכנסה אשר צריכה להיות להם, אלא

בגלל גורמים שונים.

לכן הם בהחלט זכאים וראויים לכך שהמדינה, הממשלה תסבסד גם את החקלאות

כאשר יש צורך. אנחנו ערים לכך שהסובסידיה הלכה והצטמצמה גם לחקלאות,

וצדקו חברי הכנסת. אי אפשר לבוא היום ולהגיד, שהחזר החובות משנים עברו,

שזה לא באשמתם אלא בגלל מצב כלכלי שהיה נתון, אז ובגלל מדיניות שהיתה

נהוגה אז, ולהעניש אותם ולהגיד שהנה, מסבסדים אותם. תפרידו את כל אותן

פרשיות העבר מהיום, ואל תכללו את זה במסגרת של סיבסוד.

היו שנים רבות שהעגבניה לא סובסדה. השנה היא שנה מיוחדת, יש שנה

מיוחדת, ואני בהחלט אומרת שיש כלים משולבים. אם לא תהיה חקלאות ולא

יגדלו את העגבניה לתעשיה, גם לא תהיה תעשיה אשר תייצר ותייצא את

העגבניות האלה, אם זה הרסק או עגבניות בקופסא ומה שהמדינות עם טעם

התושבים שלהן מזמינות. לא יגדלו עגבניות, לא תהיה תעשיה, ונפגע בתעסוקה

של הרבה מאוד אנשים. צריך לחשוב גם על החלק השני שמתפרנס מהחקלאות, לא

רק המגדל, אלא גם זה שעובד בעבודה שכירה.

נניח שבתוך ה-5,000 האלה יש 500-600 עובדים שהם אולי לא ישראלים. אבל

לזכותם של המגדלים יש לומר, שהם השקיעו במיכון, והיום הקטיף לא מתבצע

בידיים אלא באמצעות מכונות, קומביינים. זה ייעל והוזיל הרבה מאוד את

הוצאות הייצור. אני מניחה שימשיכו לייעל עד כמה שאפשר כדי להימנע

מעבודת ידיים, כי לא תמיד עבודת הידיים מצויה. זה מאלץ אותם להעסיק

אנשים שהם לא מתוך המושב, לא מתוך הקיבוץ אלא עבודה זרה. ישנו העקרון

שהיה בקיבוץ שלא פעם נפרץ ועכשיו רוצים לחזור על זה. עכשיו מגיעה

העליה, ואנחנו חייבים לדאוג לתעסוקה גם לאותה האוכלוסיה.

יש בעיה לטווח הקצר, לעכשיו, לעונה הזאת. אחר כך יש בעיה לטווח הארוך,

לשנה הבאה, מה עושים וכיצד עושים.



אני לא יכולה להבין איך נסחב המשא ומתן, ועד היום לא נחתם הסכם, לגבי

המחיר ולגבי התנאים. המגדל צריך לדעת באיזה מחיר הוא עומד למכור אחר כך

את הטונה עגבניה לתעשיה. יכול להיות שיגדל כמות קטנה יותר. הוא חשב

שהוא יקבל את המחיר שקיבל בשנה שעברה. ניקח בחשבון את האינפלציה שהיתה

במשך השנה. היה צריך להוסיף אותה על המחיר, כי המחיר של העגבניה בשוק

היום איננו מה שהיה בשנה שעברה. יש הבדל בין המחיר לעגבניה שמגדלים

בחממה, שם זה מגיע ל-4 שקלים, 4 וחצי שקלים לצרכן, לבין המחיר של

העגבניה שמגדלים לתעשיה. אני אומרת שבהחלט צריך להיות כלל, וכאן משרד

החקלאות צריך לעגן את זה בתקנה או בחקיקה. הסכם לגבי המחיר בין המגדלים

לבין התעשיה חייב להחתם לפני שמתחילים לשתול. הוא צריך לדעת מה הוא

יקבל עבור העבודה אותה הוא עומד להשקיע. האם הוא יגדל את העגבניה,

ולבסוף ימכור אותה בהפסד גדול? אם לא מגיעים להסכמה, צריך שיהיה בורר

מוסכם, שהפסיקה שלו מחייבת אותם. לדעתי חיוני מאוד לעגן את הדבר הזה

בתקנה, אני שומעת שזה נהוג בארה"ב ובמדינות אחרות. אי אפשר להשאיר את

הענין ככה. בעוד שבועיים מתחילים את הקטיף ועדיין לא יודעים מה המחיר

שהם יקבלו, כי אין הסכם, וזה נשאר לטוב לבם של התעשיינים. אי אפשר

להשאיר את הכל לרגע האחרון מבחינת השוק העולמי, פעם אתם תצאו אולי לא

כל כך בהסכם, פעם הם יצאו לא כל כך בהסכם, אבל הסכם חייב להחתם ואז אין

טענות לאף צד.

נקודה נוספת שאני רוצה לחזק. חייבת לקום קרן כפי שכאן החברים הציעו, זה

הוצע על-ידי ח"כ גדליה גל וגם על ידו משרד החקלאות. חייבת לקום קרן

משותפת, אוצר - מגדלים-תעשיינים, למצבים מהסוג הזה. אם אפילו אחרי

שנחתם ההסכם אתם מגיעים למצב כזה וכזה, חייב להימצא ההסדר שיהיה פיצוי

מהקרן תוקם. אולי צריך להקים קרן שתבטח, ולא תאלץ אותם לעמוד במצב שלא

יהיה מי שיפצה, ושנצטרך לקיים דיונים כדי למצוא את הדרכים.

הצעתו של ח"כ גדליה גל היתה באמת יותר מדי נדיבה לגבי האוצר. אפילו אם

מדובר ב-6 דולרים לטונה, מדובר בסה"כ על 2 מיליונים. אני לא יודעת מה

יש לגבי ענפים אחרים, איזה ענפים עומדים בתור.

א. פורז; איזה עולים עומדים בתור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה זה שייך לעולים?

א. פורז-. זה אותו כסף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה זה שייך לעולים? לעולים יש תקציב, הממשלה

כבר אישרה 4 מיליארדים. יש כאלה שלא רוצים

עולים, לא רוצים חקלאות, די להם גן העדן בו הם חיים. ברוך השם מדינת

ישראל מתפתחת, גדלה, מתבססת, מתעצמת, והכל בגרעונות, הכל באין כסף. אני

לא זוכרת, למרות כל כך הרבה שנים שאני בכנסת, שנה או איזו דרישה שאמרו

שאין כסף, אבל הדברים נעשים.

מאחר שחברי כנסת אחרים תמכו בהצעה שהוצעה על-ידי ח"כ גדליה, אני לא

אבוא להציע הצעה אחרת.



ג. גל: לא כבסיס למשא ומתן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בוודאי לא. אני מציעה שהגורמים ישבו במשא

ומתן. אס מקובל עליכם שאפרים יהיה הבורר,

אני מכירה אותו, אין לי שום ספק בכך שהוא יגלה אובייקטיביות, והוא רואה

את התמונה משולבת ומאוזנת.

א. פורז; לאוצר אין סמכות להסכים לבוררות, אלא בהחלטת

ממשלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא יודע מה הסמכות שלו. אלה ההמלצות שלנו.

אנחנו מציעים שהצדדים יכנסו מיד למשא ומתן.

אנחנו מציעים שיהיה בורר, ואז תבדקו את ההצעה שהוצעה כאן על-ידי חברי

הכנסת שאפרים שלום יהיה הבורר. אם לא, תציעו אישיות אחרת אשר תהיה

מקובלת על המגדלים ועל התעשיינים. אנחנו רוצים שתוך 4-5 ימים הענין הזה

יסתיים.

אם אתם מגיעים להבנה, מה טוב, תסתדרו ביניכם. אם לא, ההצעה של גדליה -

אולי תיקחו אותה כבסיס.
א. שלום
לפני שנתיים התעוררה בעיה כזאת, ומינו בורר

ממשרד החקלאות. אני חושב שאפשר יהיה ללכת

לבוררות של פקיד מדינה, גם האוצר צריך לתת את הסכמתו לכך. אם משרד

החקלאות יראה שצריך להוסיף דולר, שניים או ארבע, זה יחייב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כשקובעים בורר מוסכם, מקבלים את פסק הבוררות

שלו. זו לא בוררות חובה.
י. גבירצמן
כאשר אני עושה תחשיב על כמות שאני עומד

לחתום עליה, אני גם מביא בחשבון מראש את

המחיר. אחרת לא הייתי מתחייב על כמות כזאת.
א. שלום
גם כשמגדל חותם חוזה, הוא רוצה לדעת כמה

דונם הוא יעשה ובאיזה מחיר.
י. גבירצמו
אתה לא קבעת לו מחיר. במקרה הטוב כתבת שסוכם

במועצת הירקות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מקובל על המגדלים, על המועצה, על התעשיינים

ועל האוצר שיהיה בורר מוסכם. הבוררות היא

ביניהם. אם הבורר יקבע סכומים, לא 68 אלא יותר, וזה יהיה על דעת

התעשיינים, אין בעיה. אם זה לא יסתדר, בסופו של דבר יצטרכו לחזור להצעה

של גדליה, שחלק מזה האוצר צריך לקחת על עצמו.
ח. מולכו
פה יש שתי שאלות. שאלה אחת אומרת מה יהיה

המחיר לתעשיה השנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו מדברים רק על השנה.

ח. מולכו; אבל אנחנו אמרנו שאולי אפשר לפתור את הבעיה

כפי שהציע גדליה, שתהיה קרן משולשת שהיא חלק

מהמגדלים, חלק מהאוצר וחלק מהתעשיה, ואז נגיע. 68 זה פחות מ-74, מה

שהיה בשנה שעברה. הרי כל הבקשה פה היתה להקים קרן של תמיכה של 6 דולרים

לטונה. הבוררות במקרה הטוב תחליט 68-69, אבל לי היא לא פתרה את הבעיה.

מכל המשחק הזה אנחנו מוציאים את האוצר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם כך, אין צורך בבורר. ישנה הצעתו של ח"כ

גדליה.

ג. גל; הצעתי את ההצעה שלי. אני מציע שהתעשיינים

ילכו עם זה, דוד ילך עם זה, ואנחנו נזמן

אותם בעוד יומיים שוב כדי לסכם, או שהם יתנו לנו תשובה, בתקווה שהתשובה

תהיה חיובית. אם התשובה לא תהיה חיובית, נלך לצעד הבא.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אז נלך לבורר.

ג. גל: כן. אני מציע שנזמין אותם ליום רביעי. רק את

הנציגים, לא צריך את כל הפורום הגדול, ונשב

עד שיצא עשן לבן.
י. גבירצמן
לפי האופן שאני רואה את הדברים, אני מציע

בורר. זה יהיה יותר טוב מבחינת הנתונים

הכלכליים, ואז אולי הנוכחים ישתכנעו שאין סיפורים בשטח.
י. צ'סקלה
אני רוצה להסביר דבר אחד לסיכום. חקלאי, מחר

הוא יגדל עגבניות, כותנה או אבטיחים. תעשיה

לא יכולה לעשות משהו אחר אלא רק עגבניות, המכונות שלה יודעות לעשות רק

עגבניות. ענף העגבניות חשוב לתעשיה לפחות כמו החקלאים, אם לא הרבה

יותר. היות שזה מאוד חשוב לנו, והצדק צריך גם להראות ולא רק להיעשות,

אני מציע שחבל על ה-48 שעות האלה, חבל על הזמן. מתחילים לקטוף בבקעה

מחר בבוקר ולא בעוד שבוע. הם לא יודעים מחירים, וזה דבר שלא היה בעבר.

אני מציע למנות בורר מקצועי כמו זה שעשה את זה לפני שנתיים. הוא איש

מקצועי, הוא מבין, הוא יקבע מה צריך להיות מחיר העגבניות לפי מה שקורה

בעולם. הוא יפסוק שלושה דברים-. כמה התעשיה יכולה לשלם, כמה החקלאי חייב

לקבל. אם יהיה פער, נפנה לאוצר בצורה הרבה יותר מאוזנת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; דוד, אתה היית מוכן לקבל את ההצעה של ח"כ

גדליה גלל קודם כל יבואו אתכם בדברים, ואתם

תשבו ותדונו וכוי, ואם לא תגיעו להבנה, אז נלך לבוררות?
ד. ברוד
ההמלצה שלי תהיה שלא להתערב, אבל אני לא

יכול לתת כרגע תשובה סופית של האוצר.

התערבות במצב שבו התמורה שהתעשיה נותנת מכסה את ההוצאות המשתנות

ומשאירה עוד איזה שהיא יתרה, התערבות בקטע כזה תגרור מיד תקדים לעוד

הרבה מאוד ענפים, שאפילו את המשתנות הם לא מחזירים.



י. פאר; כמו שאני אמרתי, בממוצע הארצי, במחירים של

89 שאנחנו נייצר למה שהתעשיה מציעה, פירושה

הוספת 1.32 דולר לטון מכיסו של החקלאי. אין פה איזון בכלל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אס כך, נלך קודם כל להצעת ח"כ גדליה גל

שהאוצר ישקול, בעיקר האוצר, כי התעשיינים לא

הביעו התנגדות. הס יקבלו את ההצעה שלך. ההצעה של ח"כ גל היתה, ש-6
דולריס צריך לחלק בין שלושת הגורמיס
האוצר 2, אתס 2 ו-2 דולריס צריך

להטיל על המגדליס. דוד אומר שהוא מוכרח להתייעץ, גם אתם אומרים שאתם

רוצים להתייעץ. בבקשה, אנחנו רוצים לבקש מכם תשובה עד יום רביעי. אם

הסכמתם, הבעיה באה על פתרונה. אם לא תהיה הסכמה, נחזור לנושא של בורר.
לבורר צריך לאפשר שלושה דברים
יקבע מה המחיר שהמגדל אכן צריך לקבל; מה

המחיר שהתעשיה צריכה לתת; מה הסיבסוד שצריך לתת האוצר. זאת לאחר שיבדוק

את כל הנתוניס, נתונים בינלאומיים וכל מה שמתרחש בתחום הזה בשטח השיווק

של מדינות אחרות.

עלי מקובל כבורר כל אחד שיציעו אותו הצדדיס.

ח. מולכו; היות שבניהו בבית, אני מציע שדליה הראל תקבל

על עצמה את הנושא הזה. ביומיים האלה היא

תחליט על הדבר הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
דליה תברר עם בניהו, ותלכו אליו הביתה. עד

יום רביעי אנחנו רוצים לקבל תשובה להצעת ח"כ

גדליה, גם מהאוצר וגם מהתעשיינים. אם ביום רביעי לא תהיה הסכמה, נחזור

לנושא הבורר, אבל אז נבקש שגם מלאכת הבוררות תסתכם עד יום שלישי בשבוע

הבא, ונרצה לקבל את התשובה הסופית בקשר לנושא הזה.

אני חושבת שמשרד החקלאות יחד עס המגדליס צריך לשבת ולקבוע לגבי הענף את

התוכניות לשניס הבאות. יש להסיק את המסקנות מכך. השנה היא כזו, יכול

להיות שבשנה הבאה יהיה יותר גרוע, אף אחד לא יכול לדעת. בשנת 92,

באיחוד אירופה, אולי יהיה יותר קשה. כל זה בהחלט מחייב תכנון יסודי

מאוד של הענף עם התנאים, עס כל הסיכוס שאמרנו כאן.

הישיבה ננעלה בשעה 15;13

קוד המקור של הנתונים