ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 02/05/1990

חוק אזורי ייצור ליצוא חופשיים. התשמ"ט-1939(הצעת חוק של חבר-הכנסת ע. פרץ)

פרוטוקול

 
מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 134

מישיבת ועדת הכלכלה

.יום רביעי, ז' באייר התש"ו. 2.5.90 שעה 10.00
נכחו
חברי הוועדה: ש. ארבלי - אלמוזלינו - היו"ר

ע. פרץ
מוזמנים
ד. צבן - משרד האוצר

ש. ברקן - סגן מנהל המכס

ג. כהן - כלכלנית ראשית בסחר חוץ,

משרד התעשיה והמסחר

מ. קוק - יועצת משפטית במשרד הכלכלה והתכנון

ע. פרי - היועץ המשפטי של משרד התעשיה והמסחר

מ. אלדר- יועף כלכלי לאזורי סחר חופשי

מ. שמיר- התאחדות התעשיינים, יו"ר ארגון

משקיעי חוץ, נשיא מפעל וישי-ישראל

ת. ישראל- - התאחדות התעשיינים

מ. פפיש - חברת העובדים

היועץ המשפטי

לוועדה; צ. ענבר
מזכירת הוועדה
ל. ורון

רשמה: מ. כהן
סדר-היום
הצעת חוק אזורי ייצור ליצוא חופשיים, התשמ"ט-1989

(הצעת חוק של חבר-הכנסת ע. פרץ).



חוק אזורי ייצור ליצוא חופשיים. התשמ"ט-1939

(הצעת חוק של חבר-הכנסת ע. פרץ)
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה ומקדמת את כל הנוכחים בברכה על

סדר יומנו הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת עמיר פרץ, חוק אזורי ייצור ליצוא

חופשיים, התשמ"ט-1989 . כמקובל אצלנו, חבר-הכנסת פרץ יציג את הצעתו ויאמר

לנו מה המטרות והיעדים שלה.
ע. פרץ
אני מודה ליושבת-ראש הוועדה על שמצאה לנכון לכנס את הוועדה בפגרה

לדיון בנושא זה. אני מקווה שכמו שיושבת-ראש הוועדה מתייחסת לנושא ברצינות,

כך נתייחס אליו כולנו ותהליך הדיון יהיה מואץ, ונגיע לסיום החקיקה שאולי

תביא בשורה חדשה.

בסיס הצעת החוק נובע מהעובדה שהרבה מאד שנים ממשלות בישראל ומערכות

כלכליות בישראל מנסות להתמודד עם יצירת תהליך צמיחה שיביא לשינוי גם

בגישתם של יזמים ותעשיינים לקביעת מיקום ההשקעות ולתאוצה בהיקף ההשקעות.

אני מקווה שאנחנו נצליח להתמודד גם עם הגישה הכללית של המדינה מול פרט.

הצעת החוק יוצאת מהנחה שאחת הבעיות-המרכזיות הקיימות ביצירת תהליכי השקעה

במדינת ישראל היא קודם כל מערכת היחסים הקיימת בין מדינה לאזרח כפרט, וביו

מדינה למשקיעים כגורמים חשובים במשק. לצערי הרב קיימת במדינה אווירה שרוב

היזמים בוחנים את ההחלטה לגבי ההשקעה שלהם על פי הסיכוי להישען על מקורות

תקציביים של המדינה ועל פי הסיכוי שההשקעה שלהם תמשיך להיות תלויה במקורות

שהמדינה תעמיד לאורך זמן. הדבר בא לידי ביטוי בצורה חריפה מאד בעיקר

באזורי פיתוח. לכן כשהצעת החוק שלנו מדבר על האזורים שאליהם היא מכוונת,

אנחנו מדברים בעיקר על הנגב והגליל, ובנוסף לכך אנחנו מכניסים את ירושלים

כאזור מיוחד, גם בשל העובדה שבירושלים מתרחשים תהליכים של סטגנציה בכל מה

שקשור להשקעות ופיתוח, וגם בשל העובדה שיש אותה מידה של הסכמה לאומית להבי

הצורך להשקיע בה לא פחות מאשר ההסכמה הלאומית שקיימת סביב הנקב והגליל.

יש תחושה שבעצם מדינת ישראל הגיעה למצב שיש בה מערכת יחסים בלתי

תקינה, כמעט של שוטרים וגנבים, בין הממשל לבין האזרח כפרט והמשקיע בכלל.

התחושה היא שכאשר מדינת ישראל קובעת חוק או מקבלת החלטה על עידוד או כול

מתן עדיפות מסויימת, הגורמים שצריכים לבדוק אם לתת את אותה עדיפות בודקים

את הדבר בזהירות המלווה בחשדנות רבה. אף אחד אינו בטוח שכשמדינת ישראל

מציעה ונותנת עדיפות לעיירות פיתוח, לנגב, לגליל, לירושלים, אכן אפשר לגשת

לאותם אזורים, להשקיע בהם, ולהיות בטוחים שמדינת ישראל תעמוד

בהתחייבויותיה או לפחות באותה הצהרת כוונות שמושמעת במשך כל שנות קיומה של

המדינה.

לצערנו הרב כל התהליכים הכלכליים המבוצעים על-ידי הגורמים במשק לא

הצליחו להביא לידי פריצה משמעותית אמיתית, ומבחינתי הביטוי להצלחת תכנית

כלכלית כלשהי הוא קודם כל בהצלחה להורדת רמת האבטלה באזורים מסויימים. אבל

הנתון החשוב ביותר שחסר לנו הוא זרימת אוכלוסיה נוספת, בדרך של החלטה

אישית של כל אדם ואדם. כלומר מבחינתינו, כל עוד האוכלוסיה בנגב ובגליל

הולכת ופוחתת, הרי כל מי שיבוא ויציג תכנית כלכלית כזאת או אחרת שהצליחה -

היא אינה עומדת במבחן ברמה שאותי מעסיקה מאד. לכן כשמדינת ישראל מדבר על

קליטת עליה ועל פיזור אוכלוסיה, הגורם המרכזי שיכול ליצור דינמיקה טבעית

בתהליכים כאלה תלוי בראש ובראשונה במידת ההשקעות ובהיקף היוזמות שיהיו

באותם אזורים.



המטרה של הצעת החוק שלנו לנסות להתמודד בדרך שונה עם בעיות

הביורוקרטיה במדינת ישראל, ולתת תחושה למשקיע שמרגע שהוא החליט להשקיע

באזור מסויים, רוב הסיכויים שההשקעה שלו תצליח בשלב שאחרי ההחלטה תלויים

בעיקר בו, ואין הרבה גורמים נוספים שבתהליך עצמו ישמשו גורם מכשיל או גורם

שישנה את עמדתו.

ההשקעות במדינת ישראל מלוות בתהליך ארוך מאד, המשקיעים צריכים לעבור

מערכת שלמה של מספר משרדים. והם לאחר שהם מתחילים את השלב של התחלת

ההשקעה, הם יכולים למצוא את עצמם מופתעים מכך שנתונים מסויימים במשק

השתנו, או שהתרגום של ההטבות שהובטחו להם יהיה שינה כאשר הם יבואו לממש את

ההשקעה.

אני רוצה לספר לכם על משקיע פילנטרופ מארצות-הברית, שבתקופת כהונתי

כראש מועצה היה בא אחת לשנה כדי להשקיט את מצפונו ולהרגיש טוב במערכת

הקשרים שלו עם מדינת ישראל, היה תורם באופן קבוע סכום של מליון דולר,

ובכל שנה היה שואל אותי מה אני רוצה להקים הפעם, פעם אחת אמרתי לו: יש לי

מספיק בנינים, תשקיע את מיליון הדולר במפעל תעשייתי שיספק מקומות תעסוקה
לאנשים. הוא אמר לי
כדי שיהיו לי מספיק תפוחים לחלק. אני כנראה חייב

להמשיך לגדל את העץ במקום אחר. אם תביא אותי לכך שאני אגדל את העץ כאן,

אני חושש מאד שאשאר בלי עץ ובלי תפוחים. זו בערך התחושה שהוא שידר, ואני

מניח שהרבה מאד יזמים, בעיקר כאלה שמגיעים מחווץ-לארץ, משדרים אותה למדינת

ישראל.

איננו מביאים בהצעה זו דבר שהוא נושא חדש בעולם. הנושא של אזורים

המנותקים מהמערכת הכללית במדינה מסויימת, ושהכללים הכלכליים חלים עליהם

בלבד באזור שבו הם נמצאים, הוא נושא שמתקיים ומצליח בהרבה מאד מדינות

בעולם. זה לא נושא חדש שמדינת ישראל עוסקת בו ויוצרת איזה דגם חדש שלא

קיים במקומות אחרים. בסופו של דבר הענין נראה מאד פשוט. הענין הוא לקחת

אזורים ולהכריז עליהם כעל אזורים מנותקים מכל הביורוקרטיה הישראלית,

מנותקים מכל מערכת המיסוי הישראלית, וחלים עליהם כללים של מפעל שמתקיים

ופועל באזור שכאילו נמצא בחוץ-לארץ, כלומר מפעל כזה שיחליט בסופו של דבר

לשווק את תוצרתו לתוך מדינת ישראל יהיה בחזקת מפעל שמי שיקנה ממנו יהיה

יבואן מאותו מפעל.

אנחנו עברנו מספר תהליכים. המחשבה על הקמת אזורי סחר חופשי התחילה

עוד בתקופתו של שר האוצר משה בסים. אני מוכרח לציין שגם השר נסים וקם שרי

האוצר שבאו אחריו לא דחו את הרעיון ולא ראו בו דבר שאינו ראוי לבדיקה.

להיפך. נערכו בדיקות רציניות, וקיבלנו מספר הסתייגויות מהאוצר לגבי קביעת

העמדה שלהם כמי שמתנגדים להצעת החוק. רוב ההתנגדות מתבססת על הנחה שאם

יוקם אזור שיש לו עדיפות, ואם זה גם יצליח, זה יכול לסחוף להקמת אזורים

נוספים כאלה. זה נאמר במפורש במכתבו של שר האוצר לשעבר משה נסים. הוא קובע

זאת כאחת ההנחות המרכזיות שעליה הוא מבסס את התנגדותו.

אני חושב שטיעון כזה עלול להשאיר מערכות שלמות בקפאון מוחלט. כי כל

נושא חדש עלול להביא ללחץ מצד אזורים נוספים או מערכות כלכליות אחרות

שיתבעו לעצמם זכויות דומות. אבל אין שום סיכוי להתחיל בתהליך שאין בו

יצירת מספר מודלים, או מודלים מבחינת קביעת המספר המוגבל לשנים מסויימות,

או מודלים מבחינת קביעת שיטת העבודה, ורק אחר כך לבדוק האם ניתן להקים את

זה גם באזורים נוספים.

אני בכלל חושב שאם יהיה מבנה כלכלי כלשהו שמצליח ויוצר תהליך חדש של

זרימת יזמים למדינת ישראל, לא צריך לחשוש מזה. להיפך. אם באמת יהיה מצב

שבנגב, בגליל ובירושלים הפארקים האלה יהיו כל כך מוצלחים ומספר היזמים

יהיה כה גדול עד כדי כך שתהיה דרישה לעשות זאת הם באזורים יותר קרובים

למרכז הארץ, אינני רואה שום פסול בכך ואינני חושב שמישהו צריך להיבהל מזה,



הטיעונים הנוספים של האוצר היו בעיקר מצד רשויות המכס. אני רוצה

לציין שאנחנו ניסינו לתאם עמדות עם המכס. אנשי המכס היו בהחלט פתוחים

לנסות לגבש עמדות משותפות. המכס אף הציע שיתקיים יום עיון משותף עם כל

הגורמים שקשורים לנושא הזה, כדי לנסות ולהגיע להסכם כלשהו. אבל יש איזה

טיעון שחוזר על עצמו , ובמכתבו של שר האוצר הוא נאמר במפורש, שחוששים

שאזורים כאלה ינוצלו לצורך הברחות ולצורך עבירות על החוק בנושאי מס. אני

דוחה את הטיעון הזה על הסף. כי אם אתה מסתכל על כל היזמים כעל אנשים

שמטרתם להקים תעשיה שתשמש להם פתח לעקוף את החוקים ולהגדיל את רווחיהם,.

זאת גישה שאינה יכולה להתקבל על הדעת. אם יש מי שעובר על החוק, צריך למצוא

דרכים לטפל בענין .

אם מדברים על בדיקות של המכס, בהצעת החוק שלנו אנחנו תובעים שכל יזם

שמקים מפעל באזור כזה, הסחורות שלו, כשהן מגיעות למדינת ישראל, לא יוכלו

להיבדק ולא יוכלו לעבור בדיקה לצורך מיסוי. המיסוי בא לידי ביטוי רק

בשיווק המוצר המוגמר ולא בתהליך עצמו. ואם מישהו יאמר לי שמפעל למוצרי

אלקטרוניקה, בין המוצרים שהוא צריך לייבא הוא ישים גם כמה טלוויזיות

ומכשירי וידיאו, זה לא מתקבל על הדעת ולא נראה סביר. לא סביר בעיני שמפעל

תעשייתי רציני, שרוצה לייצר ולהתפתח, יתחיל לעסוק בתחומים כאלה.

נושא נוסף שעלה על-ידי מערכת הבטחון הוא שאלת ההגנה מפני האפשרות של

פעילות הברחות בנושאים בטחוניים. גם היום המכס וגורמים אחרים אינם בודקים

כל מכולה וכל מטען שמגיעים למדינת ישראל, אלא יש בדיקות מדגמיות, לפי אופי

החברה, לפי רמת היחסים אתה, לפי אמינותה. עם זאת, מערכת הבטחון או המשטרה

רשאיות בכל עת לפתוח כל מכולה ולבדוק אותה.

אמנם הצעת החוק נראית מסובכת מאד, אבל לפי דעתי היא פשוטה מאד. היא

קובעת שעברת את אותה הדר או את אותו פס שמסמן את הכניסה לאזור ייצור ליצוא

חופשי, מאותו רגע חלים עליך חוקים שחלים על מי שמייצר באזור שאינו נמצא

בשטח מדינת ישראל. כל הפעילות צריכה להיעשות במטבע חוץ, פרט לשכרם של

העובדים, שמרגע שהוא יוצא מאותו אזור ומועבר לבנקים חלים עליו אותם חוקים

שחלים על כל מטבע חוץ שעובר דרך בנק ישראל. לכן אין שום בעיה בנושא של

פעילות במטבע חוץ בתוך אותו אזור.

אני רוצה לציין ששקלנו האם להיענות לתביעת התעשיינים להכניס להצעת

החוק הם מערכת שלמה של פטורים ממס. חשבנו שאם נעשה את זה בחבילה אחת אנחנו

עלולים ליצור חזית רחבה יותר של התנגדות, לכן אמרנו שחוקי המס שחלים על

תושבים באותו אזור שבו מוקם הפארק יחולו על כל מי שנכנס לתוך אותו פארק.

מדינת ישראל נמצאת במאבק קשה מאד באבטלה; היא נמצאת בתקופה של עליה

גדולה מאד. נכון שהדבר לא בא לידי ביטוי, מפני שרוב העולים עדיין נמצאים

בטיפול של השנה הראשונה, הם נמצאים במרכזי קליטה או בטיפול כזה או אחר.

אבל אין שום ספק שתוך כמה חודשים מדינת ישראל תתחיל להרגיש באופן משמעותיתי

ביותר את הלחץ של העולים בכל מה שקשור למחסור במקומות עבודה והצטרפותם

למעגל המובטלים. אנחנו חושבים שכאשר מדינה מנסה במשך הרבה מאד שנים הרבה

שיטות ודרכים, ובכל זאת מוצאת את עצמה בכל פעם מחדש בפני שוקת שבודה,

צריכה לנסות דרכים חדשות. למעשה היום מפעל שהגיע לאזור פיתוח היא מפעל

שהמדינה ליוותה אותו ועשתה מאמצים שונים כדי לשכנע אותו להאמין שוב בנגב

ובגליל. ובהרבה מקרים, לאחר תום חמש השנים שלגביהן יש התחייבויות וההסכמים

בינם לבין המדינה, אנחנו מוצאים שחלק גדול מהתעשיינים קמים ועוזבים, לכן

הסיכוי שיזמים יגיעו לאזורי פיתוח טמון בכך שהם ידעו שיש להם סיכוי

להרוויח. אני בעד זה שמדינת ישראל תיצור את כל התנאים האפשריים כדי שיזמים

ותעשיינים ירגישו שהם יוצרים ומרוויחים. ואין שום סיבה שמישהו יתנצל על בנך

שהמטרה המרכזית של משקיעים היא להישאר לאחר מכן עם רווחים מספיק גדולים

בהשוואה עם אזורי השקעה אחרים בעולם.



לא אכנס לפרטי החוק. מה שחשוב בדיון הראשון הזה הוא רוח החוק. הנסיון

של מדינות אחרות שהיו בהן חוקים כאלה הוא מדהים. יש אזורים שבטווח של עשר

שנים הצליחו להביא ליצירת 150-100 אלף מקומות תעסוקה, עם השקעות בהיקפים

גדולים מאד מצד יזמים שהגיעו מחוץ לאותן מדינות. לכן, עם כל החשש ממה

שקשור במיסוי, עם כל החשש מטפילים שינצלו את החוק לצרכנים שהחוק לא התכוין

אליהם, אין לנו ברירה, ואנחנו חייבים באומץ לעשות את הנסיון הזה, מתוך

אמונה שהוא יצליח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. אני רוצה לומר שהצעת החוק הועלתה במליאת הכנסת על-ידי חבר

הכנסת עמיר פרץ ב-21.3.90. שר התעשיה והמסחר שהיה אמור להשיב לו עליה לא

היה בכנסת ולא היה מי שישיב. למרות זאת הכנסת החליטה להעביר את הצעת החוק

לוועדת הכלכלה. לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. אולי היום נוכל לשמוע את

העמדה של משרד התעשיה והמסחר בקשר לכל הסוגיה הזאת. אני מציעה שנשמע תחילה

את הגב' גבריאלה ףכהן , כלכלנית ראשית ביחידה לסחר חוץ במשרד התעשיה

והמסחר.
ג. כהן
קודם כל אני רוצה לומר שמשרד התעשיה והמסחר מייחס חשיבות רבה להקמת

פארקים תעשייתיים, בהצעת התקציב הצענו להקים שני פארקים תעשייתיים בצפון

ושנים בדרום הארץ, בנגב, כאשר הכוונה כאן הרבה יותר רחבה.
מ. שמיר
איפה בנגב?
ג. כהן
שאלת המיקום היא מאד מרכזית וחשובה, הוקמה ועדת מומחים שתיקח בחשבון

את כל האלמנטים. כי ברור שאם מקימים פארק תעשייתי במקום מסויים, אבל אין

משם תחבורה ואין גישה לנמלי יצוא, אין התשתית הסביבתית המתאימה - אז כאילו

לא הקמנו דבר. לא מספיק להחליט. צריך לאתר את המקום המתאים ביותר מכל מיני

בחינות.
מ. שמיר
האם הוועדה הזאת כבר התחילה לעבוד?
ג. כהן
עד כמה שאני יודעת הוועדה הזאת קיימה ישיבה אחת בלבד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי הם חברי הוועדה?
ג. כהן
יש בה מומחה, איש בנק ישראל לשעבר, אינני זוכרת את שמו כרגע, ופרופ'

סופר מאוניברסיטת חיפה. ויש ועדת היגוי בראשות של משרד התעשיה והמסחר ואגף

התקציבים.



האם יש תעשיין בוועדה, או שזה לא חשוב?
ג. כהן
זאת ועדת מומחים שצריכה להביא את המלצותיה . מבחינת סחר חוץ אינני

מתמצאת בפרטי פרטים. אני מודה שחסרים לי כמה פרטים. אפשר לברר את הנושא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

למה לא נתנו לך את כל הפרטים? את יודעת שאנחנו בדרך כלל רוצים פרטים,

איננו מסתפקים בדברים כלליים.
ג. כהן
מבחינת התקציב - המשרד ביקש תקציב, הנושא אינו מתוקצב, יש תקציב שוטף

של 29 מיליון שקלים לנושאים של אזורי פיתוח. אין ספק שכאן יש צורך בתקציב

מיוחד לתכנון ולנושאים אחרים ולהקמת הפארקים. בינתיים אין תקציב. אני

יודעת שהיו מחשבות על מכירת חברות, ובתמורה שתתקבל אפשר היה לממן. אבל פה

צריך תמיד לדעת מראש מה מקורות המימון .
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם מחליטים על הקמת פארקים, שנים בגליל ושנים בנגב, האם זה רק בדי

לצאת ידי חובה? אם מחליטים על דבר כזה, צריך לשריין לו גם את האמצעים

הדרושים.
ג. כהן
אמרתי שהיו מחשבות לממן את זה ממכירות של חברות ממשלתיות. ולגבי מה

שיהיה שם, הכוונה היא להקים משהו שלא יהיה כפוף לרשות מקומית מסויימת, אלא

זה יהיה משותף לכמה רשויות.
מ. שמיר
זאת אומרת שכל מה שכבר קם, צריך למחוק אותו?
ג. כהן
אני מדברת על דברים חדשים. לא מדובר על כך שצריך למחוק את מה שכבר

קם. אבל למשל אחת הבעית שמעיקות מאד על התעשיה היא הארנונות הגבוהות.

הארנונה היא תשלום מאד מכביד. כאן זה צריך להיות מחוץ לתחום. אין ספק שזה

לא צריך להכביד. אני יודעת שיש בעיות מאד מעיקות על התעשיה מבחינת המיסוי,

וענין הארנונה לא צריך להכביד.

כשאנחנו מדברים על פארקים תעשייתיים, נושא השיב ומרכזי הוא קודם כל

התשתית התחבורתית, הקשר עם הנמלים. דבר נוקף הוא כל תשתית השירותים

שמסביב, אחרת שום דבר לא יכול להתקיים. אנחנו יודעים שכשמקימים תעשיה

במקום מסויים באזור פיתוח, הרבה פעמים יש קושי רב בהשגת השירותים

הבסיסיים. בלעדי השירותים האלה אי אפשר לפתח תעשיה.

דובר כאן על הצלחות גדולות של אזורי סחר חופשיים בעולם. יש בידי דו "ח

של הבנק העולמי. אצטט מתוכו רק כמה משפטים. (מצטטת באנגלית). בסך הכל



החשיבות שלהם היתר. בתעסוקה של- עובדים בלתי מקצועיים או מקצועיים

בוודאי לא גרמה, של עובדים שיש בארץ שלהם אנחנו צריכים לינת תעסוקה.
ההצלחות הגדולות
היו באותם אזורים חופשיים שנמצאים במרכזים מבחינת תחבורה

וקשר עם מדינות אחרות, נמלים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
באיזה מדינות יש דגם כזה?
ג. כהן
אפשר לקחת את הונג קונג וסינגפור, זו דוגמה של מדינה שהיא כולה אזור

סחר חופשי.בפיליפינים נעשה נסיון באזור פיתוח, והוא נכשל.
נ. פרץ
גם בארצות-הברית נעשו נסיונות כאלה.
ג. כהן
כן. בגבול ארצות-הברית עם מכסיקו, למשל, בגלל הסחר האינטנסיבי שיש עם

ארצות-הברית, זה הצליח. אבל שוב, זה מפני שזה כאילו מקום נמל.

לנו יש הדוגמה של אילת,
נ.פרץ
זה משהו- אחר. אני רוצה להגיד לך דבר אחד. בשיחות שלנו עם משרדי

הממשלה, לפחות העמדה של משרד התעשיה והמסחר, באישורו של שר התעשיה והמסחר

אריאל שרון ובאישורו של מנכ"ל המשרד, היתה חד-משמעית בעד ההצעה. הם תמכו

בזה באופן מוחלט. גם ועדת השרים לחקיקה שהעבירה את הנושא לוועדת השרים

לכלכלה.גם משרד הכלכלה והתכנון תמך בזה. האוצר הוא המשרד היחיד שהביע

הסתייגויות, לא התנגדות מוחלטת, ןהפיר את רוב התנגדויותיו בחודש האחרון

לאור הכוונה להקים פארק דומה בנגב. אמרו אז: אולי נבדוק מעין שילוב,, לקחת

את אותו פארק ולנקות לעשית זאת כל בסיס הצעת החוק הזאת. אבל פרט למשרד

-?אוצר - משרד הכלכלה והתכנון ומשרד התעשיה והמסחר תמכו בהצעת החוק באופן

מוחלט, בלי שום הסתייגויות.
ג.כהן
לא אמרתי שאני מתנגדת. אמרתי שיש הרבה תנאים מוקדמים חשובים מאד,

שההצעה כשלעצמה אינה פותרת אותם. מדובר בהצעת החוק על הקמת מועצה, היא

צריכה לפתור את הבעיה של הביורוקרטיה. מבחינת המכס, הוא יצטרך להקים

מנגנונים כדי למנוע הברחות. הוא חייב לעשות זאת, כפי שנעשה הם במדינות

אחרות. מבחינת המבנה, מבחינת הצעת החוק - הם שם יש מבנה ביורוקרטי של

איש ורים.

מעבר לכל זה יש לנו בעיה חמורה שנצטרך להתמודד אתה" על פי ההסכמים עם

ארצות-הברית אנחנו התחייבנו שלא נתנה שום הטבות בביצוע יצוא. אי אפשר

להתנות הטבות, עידוד השקעות, בצורה כלשהי, בביצוע יצוא. זה בתוב בהסכם

שלנו עם ארצות-הברית. זה כבר גורם לבעיה חמורה. בהסכם סחר חופשי שלנו עם

ארצות-הברית יש איסור התניה לתת הטבות או עידוד כלשהו בביצוע יצוא. כלומר
אפשר לתת
מענקים או פטור ממסים על פי- בחינה כלכלית אובייקטיבית, אבל אי
אפשר לומר
אנחנו ניתן לך את העידוד, נאשר לך פטור ממסים, בתנאי שיהיה

יצוא, ואם אינך מייצא - אתה לא זכאי להטבות אלה.



כאשר את שולחת מפעל ,לדימונה ומתנה. ש-.35% מהייצור שלו יהיה ליצוא כדי

שיקבל את המענק של מפעל מאושר, זו בדיוק אותה רמת התניה. אין שום הבדל.
ג. כהן
היום באופן רשמי אין התניה כזאת. בחוק עידוד השקפות הון אין התניה

כזאת. הפטור ממסים אינו מותנה.
היו"ר ש. ארבלי -אלמוזלינו
כלומר ההטבות והפטור שניתנים על פי החוק לעידוד השקעות הון אינם

מותנים בשאלה אם הייצור הוא ליצוא או לא.
ג. כהן
נכון. בבחינה הכלכלית של הנושא, לוקחים בחשבון את לבנין היצוא. כי

אנחנו יודעים שבמדינת ישראל השוק הוא קטן., ולבי קביר להניח שאין הצדקה אי

אין כדאיות כלכלית בהקמת מפעל שאיננו מייצא.
ע.פרץ
אינני מבין זאת. רק לפני- שנה הוקמה ועדה מיוחדת במשרד התעשיה והמסחר,
שמטרתה היתה אחת בלבד
לצורך טיפול במוקדי אבטלה מסויימים, לתת אישור

להקמת מפעלים גם למי שאינו עומד בתנאי של ,35% ליצוא. זו היתה ועדה מיוחדת

שהוקמה כדי לתת טיפול פרטני לתקופה מסויימת מאד, בשום פנים ואופן זה לא

ביטל את התנאי של היקף היצוא לגבי מפעל מאושר. 35% מהייצור צריכים להיות

ליצוא כדי לקבל מעמד של מפעל מאושר, אלא אם המקום הוכרז כמוקד אבטלה וקיבל

תנאים מסויימים אחרים, לתקופת זמן מסויימת מאד.

ג. כהו ;

הוועדה קבעה לעצמה קריטריונים כדי להבטיח שההשקעה היא כלכלית. יש

קושי בבחינת השקעות מראש, למרות כל הבדיקות שעושה הבנק לפיתוח התעשיה, אם

בסופו של דבר יש סיכויים שהנושא יהיה כלכלי וכדאי. לכן נקבעו קריטריונים.

ביטול הטבות אם המפעל אינו עומד בתנאים, מבחינת החוק איננו אפשרי. הם לא

מבטלים היום פטור ממסים. באפריל 1985בוטלה ההתניה הזאת לצורך קבלת העדפת

מס למפעל מאושר, וזה בהתאם להסכם.

אני רוצה לומר במאמר מוסמר שיכול להיות שחרגנו במלל הקשיים. כשאנחנו

מחלקים כסף, בכל זאת רוצים לתת למה שתורם יותר מבחינת כלכלת ישראל. אבל אי

אפשר לבסס חוק על התניה בביצוע יצוא. יש כאן קושי. אנחנו יכולים להיתבע על

הפרת הסכמים, אם זה יהיה כתוב בצורה כזאת בחוק, בחוק לעידוד השקעות הין לא

כונוב היום דבר כזה. לא קיימת על פי חוק התניה בביצולנ יצוא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

את החוק לעידוד השקעות הון אפשר לתקן.
ג. כהן
אי אפשר. כי אם נתקן את הוזוק, ניכנס לסכסוך עם ארצות-הברית, כי זאת

הפרת הסכם. אנחנו התחייבנו למשהו בהסכמים.



יש לנו היום בעיות במשיכת השקעות, בראש ובראשונה בעיות של אי-ודאות

בקשר לרווחיות ההשקעה בעתיד. זו בעיה מאד בסיסית ומרכזית, כי כשמדובר

בתקופה של הקפאת שער, כאשר יש אינפלציה, יש שחיקה ברווחיות: של המפעלים,אז
ברור שזה גורם לאי-ודאות מבחינת
המשקיעים.

יש בעיות הרבה יותר חמורות, קשה מאד היום להתמודד עם המשיכה של

אירופה מבחינת ההשקעות.עם החרם המערבי ,ידוע שקשה מאד למשוך השקעות מחברות

אירופאיות, וקשה גם לשתף פעולה עם חברות אירופיות. מבחינה פוליטית הם תמיד

טוענים שישראל אינה מושכת. ובכן םבחינת ישראל יש עכשיו תקופה קשה,

המשרד שלנו תמיד תמך בהפחתת המס על חברות. בלי קשר אם הן מוקמות

בפארקים תעשייתיים או לא. באופן כללי, אם אנחנו יורדים לפירוט המיסוי על

חומרי גלם, על תשומות לייצור וכו'.המשרד שלנו תומך בהורדת המס על חומרי

גלם ועל תשומות לייצור. יש עוד- כמה מסים שאנחנו חושבים שחייבים להוריד

אותם. ואין ספק שהביורוקרטיה של תשלום והחזר, של הישבון , צריכים להקטין

אותה במידת האפשר, כאשר מדובר בתשומות לייצור שאינן מיוצרות בארץ. ויש

דוגמאות של מוצרים שחלים עליה מכס או מס קניה, למרות שאינם מיוצרים בארץ

או שמבחינת היצרן המקומי אין התנגדות להוריד את המס. מדובר במס קניה שחל

גם על היצרן המקומי. אין ספק שזה נושא שצריכים לקדם אותו, אבל לא רק

במסגרת הפארקים. צריך לקדם אותו באופן כללי.

אל נחשוב שאם מקימים אזור ייצור ליצוא חופשי באזור פיתוח,שמיד יבואו

השקעות. בעיית הגישה לנמלי היצוא ובעיית התשתית הן הרבה יותר חשובות לפני

שאנחנו מדברים על כל ההטבות והפטורים ממס. החשש הגדול הוא שההטבות האלה

יגרמו בסופו של דבר להקמת ביורוקרטיה מסביב, שהיא הרבה יותר גדולה מההטבה

תודה רבה .אני מציעה שנשמע עכשיו את נציג האוצר ,מר דרור צבן,
ד. צבו
אני חושב שעמדת משרד האוצר באה לביטוי כמעט מלא במכתבו של שר האוצר

מר פרס אל מזכיר הממשלה.מ-24.1.89 בו הוא כותב שהוא מתנגד להצעת החוק

הזאת.
ע. זיסמן
מאז הוא שינה את דעתו.

ד. צבו .י

הוא מגיע. במכתבו ארבע הסתייגויות. הנושא עלה גם בעקבות הצעה להקים הן

תעשייתי בנגב, ספציפי, במקום מסויים. זה עלה לדיון גם בוועדת שרים לנגד,

ושם הוחלט גבל הקמת צוות בין-משרדי לבדיקת הנושא,
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אותו שר אוצר היה גם י ו שב-ראש ועדוי השרים לעניני הנגב. שם הוא היה

בעד ופה הוא נגד?
ד. צ.בן
לא, אבל שם הועלה נושא ספציפי שלי פארק מסוים הוגשה אז הצעה שלמה על

כל מיני הטבות שיינתנו ספציפיות לאותו הן לא בדרך של חקיקה, אלא באמצעות

החלטה של הממשלה.

מ.קוק.

שעתידה היתה לקבל ביטוי של חקיקה.
ד. צבן
אינני יודע.
ע.. פרץ
אחרת א' אפשר לתת הטבות.
ד. צבן
בבל אופן, עקב התנגדות שהיתה במשרד האוצר בדרג המקצועי, שר האוצר

והוועדה החליטו גבל הקמת צוות שיבחן את מכלול הבעיות ומכלול ההצעות שעלו

שם. הצוות הזה הוקם, הרכבו נקבע בישיבה של אותה ויידה, אבל עד היום הצוות

הדר, עדיין לא התכנס.
מ. שמיר
האם יש תעשיין בוועדה הזאת?
ד. צבו
לא, אין תעשיין.זה צוות בין-משרדי של הממשלה. יש רשימה של נציגי

המשרדים, ונאמר שלצוות יצורפו אנשי מקצוע שאינם נציגי הממשלה ושייקבעו על-

ידי יושב-ראש ועדת השרים לעני ני פיתוח הנגב והחליל.

מ.קוקו

ובפירוש היתה מגמה להוסיף תעשיינים.
ע. זיסמן
לא רק תעשיינים.
ד. צבו
אני רוצה להזכיר שיש היום מערכת מאד מסיבית של עידוד השקעות במדינת

ישראל. במהותו חוק עידוד השקעות הון בתעשיה דיבר במפורש על עידוד השקעות

ליצוא. אם זה באזור פיתוח א', זה ,38% מענק השקעה, מס מופחת לשבע שנים;

וכמובן שאם מדובר על תעשיה שמייצאת, היא זכאית להישבון על כל המסים

העקיפים.
מ. שמירו
זה לא בדיוק כך.
ג. כהן
היצוא לשוק המשותף על פי ההסכם איינו זכאי להישבון מכס,הוא זכאי

להישבון מס קניה. ולא משנה אם זה יצוא מפארק תעשיה שהוא באזור סחר חופשי

שהוא פטור ממס או לא. בכל מקרה צריך לשלם מכס על התשומות כפי שמשלם הייצור

המקומי .

אותו דבר באזור סחר חופשי.
ג.כהן
כן,כמובן, הפטור הזה אינו יכול לחול באזור סחר תופש
ד. צבן
בעצם עיקר הצעת החוק, אם הבנתי אותה נכון, הוא בהקלת התהליכים

הביורוקרטיים שעובר אותו משקיע.
ש.שמיר
לא רק זה. גם זה.
ד. צבו
לדעתי זה העיקר בהצעה החוק, אלא אם כי יש משהו נוסף שאמור להינתן

למשקיע, ושאינו כתוב בהצעת החוק ההצעה שיש פה לפתרון ולהליך הביורוקרטי

המסורבל היא להקים מגגנון ביורוקרטי חליפי. מדובר על הקמת מועצה וועדות

לאישור תכניות ולמתן זכיונות ואישורים.

על איזה מנגנון מדובר? המועצה נותנת זכיונות,זה הכל.זו מועצה של

אנשי ציבור. אין שם פקידים בכלל.
מ. שמיר
מה יעשה מרכז ההשקעות?
ע.פרץ
עצם ההחלטה של יזם לבוא לפארק תעשייתי כזה, לאזור כזה של- ייצור ליצוא

חופשי, מספיקה לדעתי כדי שיקבל את האישור- אם כדאי לו- הוא יבוא.
ד. צבן
עצם רצונו שלי היזם לבוא לאזור של ייצור ליצוא חופשי, לפי דעתי עדיין

איננו הקריטריון שעל פיו מרכז ההשקעות יוכל או לא יוכל לתת לו את מענקי

ההשקעה. כי מרכז ההשקעות תייב במערכת של בדיקות לפני מתן המענק. כך שלפחות

בקטעים מסויימים לא תהיה פה הקלה של התהליך הביורוקרטי" נוסף לכך. מוקם

כאן עוד מגננון ביורוקרטי כזה או אחר.
מ. אלדר
אם מפעל רק מייצא, מה יש כאן לבדוק?
ד. צבו
הדו"ח של הבנק לפיתוח התעשיה שמוגש למרכז ההשקעות אינו מסתכם רק בזה

ששואלים את היצרן אם הוא מייצא, ואם התשובה חיובית אומרים לו שהיא יקבל את

המענק של 38% .אלא יש איזו מערכת שבודקת את זה, כי הדברים נבדקים מבחינת

הכדאיות למשק. מדובר על אזור הוא מנוטרל מכל מנגנון אחר, ועולות פה שאלות

בנושא של רשויות התכנון, בנושא של מינהל מקרקעי ישראל, בנושא הקרקע המשרד

לאיכות הסביבה, תקנים בקשר וכו'. אינני רואה בהצעת החוק התייחסות לכך,

אני עובר למכתב של מר פרק בענין זה, במכתבו מ-24.1.89 ואמר :"אני

מתנגד להצעת החוק שבנדון, בין היתתר מן הטעמים דלקמן 1.יצירת אזורים

חריגים בעלי חוקי מיסוי משלהם ונהלים משלהם יוצרת עיוותים כלכליים בהקצאת

המקורות ופועלת כנגד המגמה הכללית של האחרת המערכת הכלכלית ומערכת המיסוי.

2. עיקר קסמה הלכאורי של ההצעה בהסרת מכשולים ביורוקרטיים. אולם

למעשה מוצע כאן מנגנון ביורוקרטי חילופי על-ידי הקמת מועצה לאזורי ייצור

ליצוא חופשיים ומנגנונים לאישור תכניות ולמתן זכיונות ואישורים אחרים,

ולפיקוח עליהם. לכיום מטופל הנושא על-ידי מרכז ההשקעות, רשות חדשה

תגרום לכפילות ולסירבול מה הם שאין כל לברובה שהמנגנון החדש יהיה יעיל

יותר מזה הקיים.

3,על נל פי המוצע הפארקים התעשייתיים יהיו פטורים ממסים עקיפים, כולל

מכם. ננובדה זו תחייב היערכות מיוחדת ומשאבים רבים למניעת הברחות מאותם

פארקים לכל המדינה ולמניעת "נזילות" של סחורות מיובאות (פטורות ממכס)

בדרכן מהנמלים אל הפארקים.

4. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי הכוונה הינה לסייע לאזורי פיתוח

בנהב, בירושלים ובגליל ולעודד פיזור אוכלוסיה. מכאן שבמשך הזמן יוחל ההסדר

האמור על רוב אזורי הפיתוח ואולי אף על כולם דבר שיגרום ודאי לכפילות

נוספת ולמתן הטבות נוספות לאזורי פיתות שלא במסגרת הנאותה".

עד באן מכתבו של שר האוצר לשעבר מר פרס-

לגבי החשש מפני סחף - אני חושב שבשנה האחרונה השש הזה בא לידי ביטוי

לא כאיזה דבר ערטילאי אלא כדבר מאד יום-יומי. ההגדרה של עידוד השקעות הון

על פי אזורי פיתוח באה לפצות יכל הנחיתות הכלכלית שקיימת באזורי פיתוח

המרוחקים ממרכז הארץ, הן בנושא של כוח אדם והן בנושא של נגישות לנמלים

וכוי. מה שקרה בשנה האחרונה מראה שברגע שההגבולות של אזור הפיתות נחתמו ,

איך שהוא הסחף הזה נעצר. ואז הגענו למצב ששר האוצר עמד בפני לחצים לאשר

מעמד של אזור פיתוח למפעלים שנמצאים במרחק של חצי שלבת או עשרים דקות. נסיעה

מנמל אשדוד, או למפעלים במפרץ חיפה שאינם סובלים מנחיתות כלכלית. יתרה

מזאת, אם יעודד אותם, זה יהיה על חשבוי עיירות פיתוח אחרות בגליל. לכן

החשש הזה מסחף הוא חשש מציאותי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

תודה. מיה קוק, בבקשה.
מ.קוק
ב-5.2.90 התקבלה החלטה בוועדת השרים לעיניני כלכלה. פונה צוות של אנשי

מקצוע בחלק מהדיונים השתתפו נציגים של משרד האוצר בראשותו של יאנוש בן

גל. הצוות הגיש לשר האוצר תיק עם המלצות כששר האוצר רצה להביא את זה

לוועדת השרים לנגב, במשרד האוצר היתה התנוידות של הדרגים המקצועיים.היתה

גם התנגדות מסויימת של משרד התעשיה והמסחר להצעה בפי שהוגשה פל~ידי העוות

לכן הובאה לוועדת השרים לנגב החלטה עקרונית לאשר הקמת גן תעשייתי ליצוא.

להקים את הצוות הבין-משרדי שיכלול לא רק נציגים של משרדי ממשלה. לצערנו

התהליך נפסק. עד היום מונו בסך הכל ארבעה נציגים של משרדי הממשלה.
מ. שמיר
האם יש שם תעשיין?
מ.קוק
לא. התהליך של הקמת הצוות נפסק, והצוות לא הוקם.

זה במישור העקרוני.

אני רוצה לומר ינוד שהיה דיון בוועדת השרים לחקיקה, והיא החליטה

להעביר את זה לוועדת שרים לעני ני כלכלה. בוועדת השרים לעניני כלכלה לא היה

דיון. כלומר אין עמדה מוגמרת של הממשלה. יש עמדה של של שרים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו אנחנו יודעים שאין עמדה ברורה של הממשלה בכלל בנושא הזה.

מ. קוק;

לא כעמדת ממשלה. ועדת השרים לעניני כלכלה לא דנה בזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
על שולחנה של ועדת השרים לעניני כלכלה נערמו הרבה מאד נושאים שלא

הגיעו לדיון ולא גובשה לגביהם עמדה.

נשמע עכשיו את נציג התעשיינים, מר משה שמיר, בבקשה.

מ. שמיר;

ברשות היושבת-ראש, אני רוצה לדבר גם כתעשיין והם כיושב-ראש ארגון

משקיעי החוץ.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל אינך מייצג כאן את התאחדות התעשיינים?
מ שמיר
לא. אינני עומד לדבר בשם התאחדות התעשיינים, למרות שאני חבר הנשיאות

של ההתאחדות. אני ריצה לדבר כתעשיין, אחד הבודדים שמקים עכשיו ומשקיע

עכשיו בנגב במפעל עתיר טכנולוגיה, שכולו מיועד ליצוא, המפעל הוא בדימונה.

וכבר היום עובדים במפעל כ-250 עובדים. יכולתי להעסיק היום הם 500 עובדים,.



אילמלא המיגבלות הקיימות בכמה תחומים. אציין אותן. החוק המוצע יכול לתרום
תרומה חשובה לפתרון הרבה בעיות
אף חוק אינו יכול לפתור את כל הבעיות.

אני רוצה לומר לכל מי שחושש, מטעם הממשלה, שיהיה סחף ויעמוד תור ארוך

של משקיעים - אני מייחל ליום הזה. לא ברור לי ממה הפחד, אלא אם חושבים

שהעשור האבוד של סטגנציה מוחלטת בפיתוח בלבלי יימשך והציונות תיכשל בקליטת

העליה הזאת, שהיא אירוע היסטורי. אני חושש, אני אומר זאת כאזרח, שבעוד

שלושה-ארבעה חודשים, כשהם יצאו מהאולפנים, הם ילכו להפונות ויסעו לארצות

הברית. זה יהיה כשלון של הציונות. ושום דבר לא נעשה, אלא רק פוחדים.

פוחדים שמא היצוא יקבל העדפה בניגוד לחוק האמריקני, וזה למרות שממשלת

ארצות הברית מעדיפה את היצוא שלה בצורה חד-משמעית, בחוק, לא בהסתר, חוק

הדיסק, שנותן פטור של 50% מהמס על רווחי יצוא. ואנחנו כל הזמן פוחדים,

ומרוב פחד מוסיפים עוד ועוד אמצעי התגוננות.

אני מעריך מאד את הממשלה, אבל אני מתרעם כשהממשלה חושבת שהיא יודעת

הבל. לכן בכל פעם שדיברו כאן על איזו וינדה שהוקמה או מוקמת, בצורה

פרובוקטיבית שאלתי אם יושב בה תעשיין שעוסק בנושאים האלה יום יום.

לגופה של הצעת החוק - קודם כל, אני בלבד החוק, אין בו שום סתירה לחוק

לעידוד השקעות הון. אני מסכים עם נציג האוצר שהילל את החוק לעידוד השקעות

הון. אבל למה מדי פעם יש הודעות בעתונות שהממשלה עומדת לבטל אותו? כמשקיע

קורא את זה, איזו סיבה יש לו לבוא לבאן? האם הוא חסר-דעה או עובר-בטל? הרי

תוסר הוודאות הוא האויב הגדול ביותר להשקעה. אז בא ישראל והאוצר מפרסמים

מדי יום שחוק עידוד השקעות הון הוא מיותר, לא טוב, לא השיג את היעדים שלו,

ומספיק שתהיה מדינה בין הדרה לחדרה. שלא תהיה שום אשליה: אף אחד לא ריר

הולך לנגב ולגליל בלי החוק הזה.

לכן, מה הפחד? אדרבה. הייתי רוצה ליצור מצב שבולם ירוצו לשם, ואז
הממשלה או הכנסת יכולות לומר
מאחר שהיעד כבר הושה, עכשיו נחמיר. אבל קידם

בל צריר ליצור את התנופה. החוק הזה יבול ליצור תנופה, ואני בעדו. אבל אין

בו די, בכמה נושאים.

נושא המיסוי חייב להיות בחוק, הכנסת צריבה לחוקק אותו ולא להשאיר את

זר, בידי שום פקיד, יהיה חשוב ככל שיהיה. בהצעה זו מדובר על מע"מ. מע"מ זה

לא העיקר. לדעתי, בכמה התניות, החוק הזה צריך באזורים האלה לפטור לחלוטין

מכל מס, את החברה, על בעלי המניות שלה, ואת העובדים. ולמה אני אומר גם את

העובדים? אני יבול להגיד על הנגב, אני מניח שבגליל זה דומה, המגבלה היחידה

שלי להכפיל את המפעל עכשיו היא תוסר בעלי מקצוע. ואנחנו רוצים שבעלי מקצוע

יזרמו לשם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש עכשיו עולים חדשים.
מ. שמיר
אני רוצה לומר, וחשוב שהוועדה תדע זאת, שכאשר ביקשתי לקבל רשימות של

עולים לפי מקצועותיהם, אמרו לי שאין, היום יש קליטה ישירה ואין שום מושג
על המקצועות שלהם. עברו לקיצוניות
השניה. כשאני רוצה לדעת על בעלי מקצוע,

אין רישום. אני מדבר על עבעלי מקצועות טכניים. אין רישום של בעלי המקצוע.
ע. זיסמן
האם פנית לשירות התעסוקה?
מ. שמיר
בוודאי.
ע. זיסמן
מר שמיר אומר שאיני יכול להכפיל את מספר העובדים במפעל מפני שחסרים

בעלי מקצוע. הוא לא רוצה דווקא עולים חדשים. האם באזור הנגב אין בעלי

מקצועות טכניים?
מ. שמיר
בעלי מקצועות טכניים ברמה גבוהה אין. אני לוקח בחורים יוצאי צבא

וכדומה ושולח אותם לחוץ-לארץ לכמה חודשים, אין ברירה. זה לוקח זמן.

אני רוצה להביא את הדוגמה של יפן. כשיפן רצתה לעשות מהפכה תעשייתית,

חוקק חוק בדבר סדרי עדיפויות לאומיות, ונקבע שמי שכובד בעדיפות לאומית

שנמצאת ברשימה שבחוק, יש לו מס מוקטן. מנהל חשבונות בבנק ביפן משלם הרבה

יותר מסים מאשר מנהל חשבונות במפעל לאופטקה, למשל.

לכן אני אומר שבאזורים האלה - ועוד אינני מתייחס לכך איפה צריכים

להיות אזורים אלה, עוד אדבר על כך - באזורים אלה צריך לפטור מכל מס את

החברה, את בעלי המניות שלה ואת עובדיה. אם עובד עובד במשרה מלאה במפעל,

הוא צריך להיות פטור ממס. ואז אני מקווה שיהיה עידוד לאנשים לעבור ממרכז

הארץ לשם.

בהצעת החוק מדובר על מפעל יצרני. אני חושב שצריך להוסיף גם מרכזי סחר

בינלאומיים. מדובר לא על שיווק לתוך ישראל, אלא על מרכזי סחר בינלאומיים.

אני רוצה לומר שעכשיו עמדה לפני בעיה והייתי צריך לקבל החלטה. לנו יש מפעל

גם בסינגפור. עמדה לפני בעייה אם להעביר אותו לדימונה או לא. כשבדקתי את

התנאים אמרתי שזה לא בא בחשבון. זה לא יהיה רווחי פה, בתנאים הקיימים.

אינני יודע מדוע חוששים מעיוותים. המלה עיוותים יוצרת אצל כולם פחד

גזול. בל כלכלה מכוונת היא עיוות במובן מסויים, ובלבד שהעיוות יהיה לצרכי

המדינה ואזרחיה, אחרת זה ג'ונגל.

לגבי הביורוקרטיה - הביורוקרטיה היא בעיה קשה מאד, ואם החוק הזה יכול

להקל בנושא זה, זה חשוב מאד.
ע. זיסמן
האם לפי דעתך זה יקל?
מ. שמיר
אם נעשה את זה נכון , זה יקל.
ע. זיסמן
רוב הדברים שדיברו: עליהם לא כלולים בהצעת החוק. הצעת החוק מדברת על

שינוי מנגנון.
מ. שמיר
חוץ מהמסים לעובדים, הכל כלול. במפעל שאני מדבר עליו, למשל, אין מכס

ואין שום בעיה מסוג זה. אני מדבר על שחרור כולל ממסים, כולל מס שלטים, כמו

באירלנד. הרווחת דולר - הוא שלך, ובלבד שתתרום למאזן התשלומים של המדינה,

תתן תעסוקה, תפתח את הנגב. אני מקווה שהמפעל שהתחלנו בו בנגב יביא למהפכה,

וצריך לעזור לזה, לא במובן של עזרה סוציאלית. אז אני מקווה שבמקום מתפרות

יהיה בנגב עמק הסיליקון. אנחנו הראשונים שם. אחרינו קם גם המפעל של

מוטורולה בערד.

לגבי השאלה איזה אזורים - עלול היה להשתמע מדבריהם של כמה דוברי

ממשלה שיש או היו כוונות לקחת משבצת במדבר ולהגיד שזה האזור. אם זאת

הכוונה, זה לא יתבצע. במקום זה אני מציע לקחת מקומות שכבר יש בהם תשתית

מסויימת. אני הבאתי לדוגמה אזור תעשיה כמו דימונה.
מ. קוק
בשלב ראשון היתה כוונה ללכת לרוחם, בקמ"ג.
מ. שמיר
אבל אין שם תעשיה. יש שם רק קמ"ג, אין תעשיה.
מ. קוק
יש שם תשתית, יש מבנים.
מ. שמיר
יכול להיות שאינסטנציה אחרת צריבה לקבוע איפה. אבל אני מדבר עכשיו על

העקרון . אין דבר יותר פשוט מלקחת דבר שכבר קיים, לתחום אותו ולהרחיב אותו

כדי שיבואו עוד. במקום זה הולכים להתחיל הכל מהתחלה. חבל על ההשקעות

הגדולות שצריכות להיות בתשתית. חבל לבזבז אותן. צריך להתחיל במה שיש כבר.

דיברו פה על יזמים. אני רוצה לומר קודם כל שאין יזמות. שנית, כאשר יש

- צריך לדעת לאן לכוון אותה.
ע. זיסמן
יש יזמות, אם כי מעט. אי אפשר לההיד שאין יזמות.
מ. שמיר
מספר העובדים בתעשיה ירד בשלוש השנים האחרונות ב-30 אלף, וכמעט כולם

נקלטו במגזר הציבורי.
ע. זיסמן
בירושלים, בתקופת השיא, 16% מכוח העבודה בעיר היו עובדי תעשיה.

עכשיו יש פחות מ-9%. נכון שבירושלים נסתרו מפעלים. אבל אי אפשר לההיד

באופן מוחלט שאין יזמים. היו כמה יזמים. לפני שבע-שמונה שנים "אינטל" לא

היה בירושלים. עכשיו יש. ומר שמיר בעצמו בנה מפעל בדימונר. זו יזמות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל לעומת זאת נסגון מפעלים אחרים בדימונה, חבר-הכנסת זיסמן, יש

יזמות, אבל ללא שום פרופורציה לצרכים,
מ. שמיר
לגבי המפעל שאתה מדבר עליו בירושלים, אני יושב-ראש מועצת המנהלים של

"טבע". וכש"אינטל" עבר לירושלים זה היה אחרי התייעצות אתי. אני מדבר על

חצי הכוס הריקה, לא על חצי הכוס המלאה. אני מבקש להבין אותי נכון. דיברתי

על דברים שלטעמי הפיתוח הכלכלי והצמיחה הכלכלית היו צריכים להיות פי כמה

וכמה יותר גדולים.

אני תושב שההצעה הזאת, עם ההרחבה שאני מציע, יכילה לתת דחיפה נוספת.

אין פתרון קסם לכל הבעיות. יצריך להביא בחשבון שבקרב המשקיעים יש משבר

אמינות מוחלט כלפי הממשלה. אמינות בונים במשך שנים; אבל אפשר להרוס אותה

ביום אחד.

לדעתי החוק המוצע צריך להיות מנוסח בכל האפשר עם פחות סמכות לפקידים,

ופקידים זה גם שרים, אני מדבר על הרשות המבצעת. הרשות המבצעת יצרה כל כך

הרבה חוסר אמינות, שצריך להתחיל יותר ויותר להגן על זה בחוק. אילו אפשר

היה לקבוע בחוק שעשר שנים לא ישנו אותו, זה יהיה טוב. לא ייתכן לשנות

חוקים בכל כמה חודשים. זה יכול בהחלט לתרום לאקלים חדש למשיכת משקיעים.

אני מדבר מנסיון, אני מכיר את המשקיעים. כיושב-ראש ארגון המשקיעים אני

רוצה לומר שיצירת אקלים היא חשובה מאד, עוד לפני שמדברים לול תנאים,

חבר-הכנסת פרץ דיבר על התורם שאמר איפה הוא יגדל את העץ. אנחנו עושים

הכל בדי שהעץ הזה יצמח פה. יש איזו אווירה מוזרה, אמר לי משקיע: אם הייתי

תורם בכל שנה 500 אלף דולר למגבית, היו מקבלים אותי בלוד עם פרחים וכדומה.

אבל כשאני משקיע. בארץ הרבה יותר, אני עומד מול קירות אטומים. יש פה עם שלא

"מפרגן". הסמן הימני הוא הנוכל, ולפי זה מתיישרים, אני ותיק כאן, ואני

זוכר שבכל פעם יש איזה נוכל תורן. ויש אווירה של חוסר אמון. אחת ולתמיד

צריך ליצור אווירה של אמון, ולא להתיישר לפי מעשיהם של הנוכלים. חלק הדיל

מהביורוקרטיה נובע הם כן מחוקר האמון. בארצות-הברית, הדבר הגרוע ביותר

שיכול לקרות לאזרח זה לתת הצהרה כוזבת. על זה הוא נכנס לבית-סוהר, תפתרו

גם את זה. זה יכניס רוח חדשה. כשמדברים על ביורוקרטיה, מתכוונים לחלק

המיותר. כי חלק ממנה הוא חיוני, הוא נחוץ. את החלק המיותר צריך לבטל. וזה

יכול לתרום לענין.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. מר חזי גוטמן מהתאחדות התעשיינים, בבקשה.
ח. גוטמן
התאחדות התעשיינים בסך הבל תומכת ברעיון שעומד מאחורי הצעת החוק

הזאת. עם זאת נדמה לי שאין בה פתרון של בעיית ההשקעות. החוק לא תופס את

השור בקרניו. לדעתי הצעת החוק הזאת תתרום בשוליים לפתרון בעיית ההשקעות.

בעצם, כנד כמה שאני מבין, כל הענין של אזורי סחר חופשיים עומד על

התשתית של חוק עידוד השקעות הון או הטבת אחרות שיש לתעשיה. אם תמשוך היום

את החוק לעידוד השקעות הון, ואז כל מה שכתוב כאן לדעתי לי? שווה כלום, אין

לך שום בסיס ושום תשתית לעודד משקיעים. אם אתה מבטל היום את המענק של 38%

באזור א', או את המסלול החלופי של פטור ממסים למשך עשר שנים, ונותן רק את

זה, שזה איזה שהוא מעקף של הביורוקרטיה - ואינוי יודע באיזו מידה זה יבטל



את הביורוקרטיה, אבל הבה ניתן קרדיט להצעת החוק שיש כאן שיפור, בקטע של

החיכוך בין המשקיע לבין הפקידות יכול להיות שיהיה שיפור - - -
מ. שמיר
מי מבטל את החוק לעידוד השקעות הון?
ח. גוטמן
אני רק אומר שלא תפסו את השור בקרניו, ואינני רואה שתהיה תזוזה

משמעותית בנושא ההשקעות כתוצאה מהחוק הזה. ובהחלט מדברים על ביטול החוק

לעידוד השקעות הון או על שינויים מפליגים בו. רק בשבוע שעבר מנכ"ל האוצר

מינה צוות פנימי במשרד האוצר לבחון את כל האפשרויות. אנחנו יודעים מה היה

לפני מספר חודשים, שהתגלגלו רעיונות מאד קונקרטיים. רק אתמול בנק ישראל

יצא עם תכנית, עשה מסיבת עתונאים, הגיש מסמך לממשלה, שם בפירוש מדובר על

ביטול חוק עידוד השקעות הון. יש שם שני רעיונות חלופיים שכתוב שם שהם

צריכים עוד להיבחן בצורה מאד מדוקדקת. מדברים שם משהו על ערבות, שהממשלה

תמכור בפרמיה ערבות מדינה למשקיעים, ואולי גם על איזה זיכוי מס. ובכן

בהחלט מדברים על שינויים מפליגים בחוק עד כדי ביטולו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שינויים לטובה או לרעה?
ח. גוטמן
מבחינתי מאד לרעה. אט הולכים לבטל את המענקים או את הפטורים ממס, אלה

שינויים מאד לרננה. אם זה יתבצע, ונניח שהצעת החוק הזאת תעבור, לדעתי היא

חסרת כל משמעות.
ע. פרץ
אתה צודק.
ח. גוטמן
לכן הנושא שמטפלים בו כאן הוא נושא שולי. אפשר לחשוב שהנה עובר בכנסת

חוק שמעודד השקעות, שהממשלה והכנסת עושות משהו לטובת משקיעים,. ואולי זה

אפילו יתן לגיטימציה לבטל את החוק לעידוד השקעות הון או להכניס בו

שינויים מפליגים. אבל בסך הכל הטיפול כאן הוא שולי ביותר.

ננד כמה שאני מבין את הצעת החיק, ואולי לא הבנתי עד הסוף, אבל זה לא

בדיוק במו שחבר-הכנסת פרץ הציג את הרעיון בדברי הפתיחה שלו, שאת זה אני

מאד מקבל, אבל נדמה לי שזה לא מה שכתוב בהצעת החוק. חבר-הכנסת פרץ דיבר

על כך שבעצם זה יהיה מפעל שהוא מחוץ לישראל, שהוא כאילו נמצא בחוץ-לארץ.
ע. פרץ
כן , נכון .
ח. גוטמן
זה לא כך. קח את ענין התשלום לעובדים. מה שמענין את העובדים שם זה

כמה שקלים הם מקבלים, לא כמה דולרים, כי הם חיים בארץ. אז אותו מפעל חי

בבעיה שהתעשיה חיה אתה בארבע-חמש השנים האחרונות, בעיית שער החליפין,

האינפלציה ושער החליפין. אז שוב, הרווחיות של המפעל הזה תישחק.



בהצעת החוק הזאת לא ניסיתי להתעודד עם החוק לעידוד השקעות הון, עם

בעיות מיסוי של עובדים ועם יצירת טבלה של פטורים לעובדים לפי המיקום של

המגורים וסוג העבודה וסוג הענף, אתה לא יכול ליצור מדינה חדשה, התחנה

המרזית של תעשיינים ויזמים היא שהם נשברים בדרך, שמיום שהם מתחילים עד

ליום שהם ממשיכים את ההשקעה שלהם, הפסידו קרוב ל-10%-15% מההטבות שהמדינה

הצהירה עליהן, אותם 38% שמברים עליהם, נשחקים לגמרי בסוף בתהליך,

ובכן לא חשבתי שאני יכול להתמודד עם החוק לעידוד השקעות הון ולשרותו
לגמרי. אמרנו
ניקח את הבסיס הקיים במדינת ישראל וננסה לעשות מיצוי

מקסימלי של ההטבות בתיך אזור מסויים, זה יתן תחושה של אמון מחודש בין

התעשינים לבין המדינה ויצור אווירה חדשה.
ח. גוטמן
אני לא שולל את זה. אבל בהצעת החוק הזאת עני לא מטפל בעיקר. כיום יש

בעיות הרבה יותר דחופות בתחום ההשקעות.
ע. פרץ
תדיראן טוענת שהיא מפסידה כמה מאות אלפי שקלים בחודש בחישבון. כל

מיני מפעלים טוענים טענות דומות.
מ. שמיר
מר גוטמן צטדק, אבל זו מלחמה אחרת בכלל,
ע. פרץ
אתה צודק, אבל אתה רוצה להילחם בכל החזיתות בבת אחת. זה לא יכול

להיות. מראש זה כשלון.

אני רוצה להילחם בחזית ששם הסכנה הגדולה ביותר. ולא להסיט את המאבק

לחזית שגם אם אני מפסיד בה כמעט לא הפסדתי כלומר לעומת זאת אם לא אטפל

בחזיתות אחרות - שם תהיהי המפולת. גם מבחינת העיתוי. לבוא היום עם ההצעה

הזאת, כאשר במקומות אחרים ישבות ועדות ומכינות לנו בל מיני דברים שמהם

תבוא המפולת - יש בזה איזו הסטה, מבחינה זו אינני מבין בידיוק מה ההתנגדות

של האוצר להצעה הזאת. בסך הכל. עדכמה, שאני מבין, ההצעה הזאת לא תעלה שום

דבר לתקציב המדינה. מבחינת הניתוח אני רואה זה כמו שדרור צבן הציג את

זה, אבל המסקנה שלי היא הפוכה, מה איכפת לך אם יהיה חוק כזה? מה זה משנה?

דרור צבן הסתמך על חוק עידוד השקעות הון, שאנשי אותו משרד רוצים

לבטל.
ה . גוטמן
הזכרתי את החוק לעידוד השקעות הון. יש כאן עוד כמה דברים שהם קריטיים

לתעשייה, למשל, ארנונות. מה יקרה בענין זה? האם המפעל יהיה בתחום של רשות

מקומית או לא בתחום של רשות מקומית האם תהיה ארנונה או לא? היום זה דבר



בהצעת החוק הזאת לא ניסיתי להתמודד עם החוק לעידוד השקפות הון, עם

בעיות מיסוי של עובדים ועם יצירה טבלה של פטורים לעובדים לפי מיקום של

המגורים וסוג העבודה וסוג הענף . אתה לא יכול ליצור מדינה חדשה . הטחנה

המרכזית של תעשיינים ויזמים היא שהם נשברים בדרך, שמיום שהם מתחילים עד

ליום שהם מממשים את ההשקעה שלהם, הפסידו קרוב ל -10%-15% מההטבות שהמדינה

הצהירה עליהן , אותם 38% שמדברים עליהם, נשחקים לגמרי בסוף התהליך,

ובכן לא חשבתי שאני יכול להתמודד עם החוק לעידוד השקעות הון לפנותו

לגמרי. אמרנו ניקח את הבסיס הקיים במדינת ישראל וננסה לעשות מיצוי

מכסימלי של ההטבות בתוך איזור מסויים. זה יתן תחושה של אמון מחודש בין

התעשיינים לבין המדינה וייצור אווירה חדשה.
ח. גוטמן
אני לא שולל את זה, אבל בהצעת החוק הזאת אתה לא מטפל בעיקר, היום יש

בעיות הרבה יותר דחופות בתחום ההשקעות.
ע.פרץ
תדיראן טוענת שהיא מפסידה כמה מאות אלפי שקלים בחודש בחישבון.

מיני מפעלים טוענים טענות דומות.
מ. שמיר
מר גוטמן צודק, אבל זו מלחמה אחרת בכלל.
ע.פרץ
אתה צודק, אבל אתה רוצה להילחם בכל החזיתות בבת אחת. זה לא יכול

להיות. מראש זה כשלון .
ח. גוטמן
אני רוצה להילחם בחזית ששם הסכנה הגדולה ביותר, ולא תסיט את המאבק

לחזית שגם אם אני אפסיד בה, כמעט לא הפסדתם כלום: לעומת זאת אם לא אטפל

בחזיתות אחרות - שם תהיה המפולת , גם מבחינה העיתוי , לבוא היום עם ההצעה

הזאת, כאשר במקומות אחרים יושבות ועדות ומכינות לנו כל מיני דברים שמהם

ונבוא המפולת - יש בזה איזו הסטה, מבחינה זו אינני מבין בדיוק מה ההתנגדות

של האוצר להצעה הזאת. בסך הכל.עד כמה שאני מבין ,ההצעה הזאת לא תעלה שום

דבר לתקציב המדינה. מבחינת הניתוח אני רואה את זה כמו שדרור צבן הציע את

זה, אבל המסקנה שלי היא הפוכה, מה איכפת לך אם יהיה חוק כזה? מה זה משנה?
מ. שמיר
דרור צבן הסתמך על חוק עידוד השקעות הון, שאנשי אותו משרד רוצים

לבטל.
ח . גוטמן
הזכרת את החוק לעידוד השקעות הון . יש כאן עוד כמה דברים שהם קריטיים

לתעשיה. למשל, ארנונות. מה יקרה בענין זה? האם המפעל יהיה בתחום של רשות

מקומית או לא בתחום של רשות המקומית? האם תהיה ארנונה או לא? היום זה דבר



מאד משמעותי. נדמה לי שהיום, לפי החוק, אפשר להקים רשות מקומיות תעשייתית.

השאלה אם זה יהיה כך או לא. אינני יודע, זה לא כתוב בחוק.�

אני חוזר לנקודה שזה לא כמו שצואר בהתחלה על - ידי חבר-הכנסת פרץ, שזה

מפעל שהוא כאילו מחוץ לישראל - למשל, האם המפעל הזה יקבל ביטוח שער. בהנחה

שביטוח שער יהיה קיים עוד כמה שנים . האם כיצואן הוא יקבל ביטוח שער או לא?

אם הוא עובד רק במטבע חוץ, ואם העובדים יקבלו שכר במטבע חוץ, ושער חליפין

יתנהג כמו שבנק ישראל קובע, המפעל הזה יתמוטט תוך זמן קצר. �



איך ייקבע שכר עובדים? הרי מדובר פה על ערך מוסף בלבד. שכר העובדים

יהיה דרך בנק ישראל , הוא יעביר לו את השכר לפי מה שיש במשק.�



אלה פרטים שצריך לדון עליהם ולעבד אותם.�
ח. גוטמן


קח למשל מפעל כמו " אינטל " . שם השכר הוא בדולרים. במטבע חוץ. אבל זה

לא בדיוק רק מטבע חוץ. זה לא כך כאילו העובד נמצא בארצות-הברית ומקבל

דולרים , כי העובד חי כאן בארץ ומוציא בשקלים. ואם יש כל זמן תיסוף של

השקל, התחזקות של השקל מול הדולר, השכר שלו יישחק עשרות אחוזים תוך�



זאת בעיה, אבל זה לא שייך לחוק,�
ח. גוטמן


זה שייך מאד. המפעל חי בתנאים של ישראל, הוא לא יוצא מחוץ לישראל.�
ע. פרץ


זאת בעיה שצריך להתמודד אתה.�
ח. גוטמן


מה למשל אפשרויות המימון של המפעל? הוא עומד במסגרת המדיניות

המוניטרית, במסגרת הפיקוח ליל הבנקים, הרן? לא יוצא מחוץ למסגרות האלה. הוא

לא יוכל ללוות באופן חופשי בחוץ - לארץ.�
מ.אלדר


למה לא?�
ת . גוטמן


בהחלט למה לא. אבל הצעת החוק הזאת לא מבטיחה את הדבר הזה, הוא ימשיך

לקבל את האשראי המוכוון מבנק ישראל. עם כל המגבלות שיש על כל יצואן אחר

שנמצא בתל - אביב ובפתח-תקוה. אינני רואה איזו הטבה תהיה לו למשל בתחום הזה.

או ביטוח לאומי. האם המפעל הזה ימשיך לשלם ביטוח לאומי? האם העובדים ישלמו�





ב.מאחר שהאזור , הפארק התעשייתי, מתוכנן מראש מבחינת הקצאת קרקע,

ותכנון עיר ,תכנית מיתאר, תשתית ובינוי שטחי תעשיה, הרי בכניסתו של היזם

לאזור וקנייתו או שכירתו של השטח למפעל- פעילותו הכלכלית והיצרנית היא

מידית. כך מתבטל מהלך בירוקרטי של הקצאת קרקע, היתרי בניה, שעשויים

להימשך בין 500 ל-1,000 יום, גם זה בדוק.

ג. מאחר שהאיזור סגור ומיועד לפעילות יצרנית ליצוא, הרי העיסקאות

הכספיות נובעות מזרימת סחורות להשקעה, יבוא ויצוא, ולכן לא יכולות להיווצר

פעולות הוניות שעשויות להשפיע על המערכת המוניטרית של המשק, כלומר על

האינפלציה. לכן מתבטל הצורך בפיקוח כל מט"ח . ובזה אין חידוש , כי ביטול

הפיקוח על מט"ח קיים כבר בחוק אזור נמל חופשי ) .

ג. מאחר שלא יידרשו רשיונות ומכסים על היבוא של חומרי גלם ויצוא של

סחורות, הרי מתבטל הצורך בעריכת החשבון . מעבר להקלת

המנגנון את הפיקוח על הסחר על הסחר הבינלאומי של החברות.
היו"ר ש. ארבלי -אלמוזלינו
מי היה שר האוצר אז?
מ. אלדר
משה נסים.
ד. צבן
קראת פה סעיף שלם שאין בו תשובה לשאלה בדבר ביטול המנגנון

הביורוקרטי.
מ. אלדר
בהמשך נאמר: המנגנון שיידרש לשמירה ולפיקוח על האזור ימומן על-ידי

המשתמשים באיזור ולכן לא יגרום גידול בתקציב המדינה,

הטיעון השני היה שלתהליך כמו זה יש אופי של סחף שיגרום לאזורים

נוספים. אחד הדוברים העלה, כאן את החשש הזה, למה שלא יהיו אזורים נוספים

חבר-הכנסת פרץ הציע עשרה אזורים, לפי ההצעות שלנו אנחנו יכולים להקים היום

במשק הישראלי עשרה אזורים כאלה, וזה יגרום למהפכה שלמה בכל הנושא של משיכת

משקיעים וכו' .

אני רוצה להתייחס עכשיו לנושא המרבזי. נמצא פה מר שמיר יהוא יודע

טוב מאד שיש אזורים ששכר העבודה בהם יותר הברה מאשר כאן, שאין בהם אף

הטבה, שבהם השטח עולה פי כמה מאשר בישראל, ובכל זאת המשקיעים הגדולים באים

לשם. אותו אדם שנותן פה תרומה של 250 אלף דולר, משקיע הרבה מיליוני

דולרים באותם אזורים איך זה יכול להיות? אינני אומר שהטבות ותמריצים איים

עוזרים, ובכל זאת יש דברים אחרים שקובעים, המשקיע מקבל באזור כזה שלושה
דברים שמשקיע צריך
א. חופש פעולה כלכלי המיר; ב, כוח אדם מיומן אני רוצה

להתייחס בקצרה לנושא של כוח אדם.

מר שמיר אמר קודם שבארץ אין בעלי מקצוע מומחים. היום התפרסם בעתון

גלובס" מאמר בנושא של בריחת מוחית, בכל מפעל בל1מק הסיליקון יש קבוצה של ישראלים

אני עצמי ראיתי לפני חמש-עשרה שנים באיזה מקום בג'מאיקה קבוצה של ישראלים

צעירים. ניגשתי לדבר אתם, הם פיתחו את כל הנושא הגרעיני בקנדה. ולמה זה?

מפני שכאן אין כר נרחב לפעילות כלכלית, לגבי כוח אדם מיומן , בישראל יש לנו

יתרון יחסי עצום בענין זה, אבל אנחנו לא מנצלים אותו, ולכן הצעירים



בורחים. אגב, גם העליה שתבוא מרוסיה לפי דעתי לפי תוכל לקזז את בריחת

המוחות הישראליים, למרות שגם הם מהנדסים וכו'.

ה י ו " ר ש. ארבלי -אלמ ו ז ל י נ י ;

אפשר להחזיר ישראלים.

מה עושה חברת מוטורולה, למשל? הם מקימים פה רק את החלק של המחקר

ופיתוח. יש עוד חברה שמקימה פה רק את המנגנון של מחקר ופיקוח. את הייצור

עצמו עושים במקום אחר. כי אצלנו יש יתרון יחסי, והוא לא מנוצל.

דבר נוסף הוא שהפארק התעשייתי יוצר מתוך עצמו יעילות עצומה. המפעלים

מרוכזים במקום, הוצאות הפיתוח יורדות, המכס יכול יטפל בהרבה מפעלים בבת

אחת. כלומר הגודל מקנה יתרון.

מלות המפתח בכל הנושא הזה הן כישר ונהרות בשוק הבינלאומי. ברגע שלא

יהיה כושר תחרות בשוק הבינלאומי, לא יבוא לכאן אף משקיע. הפארק התעשייתי

הזה הוא בעצם גן-עדן למשקיעים. אנחנו רוצים לעשות כל מה שאפשר כדי ליצור

מצב שהמשקיע שבא לכאן יוכל להתחרות בשוק הבינלאומי. מר שמיר לא אמר כמה

זמן עבר עד שהקים את המפעל בדימונה. ומאז שהמפעל נפתח עברו עוד כמה שנים,

ועדיין יש קשיים, יש ביוקרטיה.

ובכן- אלה הגורמים, מעבר להטבות שניתנות, אשר יביאו למשיכת משקיעים

למדינת ישראל. הגורמים האלה הם כוח אדם מיומן. הסרה גמורה של

הביורוקרטיה, כלומר שאדם יבוא לפארק ומיד יתחיל לעבוד. הנהלת הפארק תעזור

לו אם יהיו לו בעיות משרדיות וכו'.

אנחנו איננו רוצים שהממשלה תקים את הפארק הזה. המועצה שתמונה, שתהיה

מורכבת. מאנשי ציבור מתחומים שונים, תעסוק בזה. הממשלה בכלל לא תהיה

בתמונה. תהיה מועצה של אנשי ציבור, תעשיינים, אנשי סחר חופשי, אנשי עסקים,

והיא תטפל בנושא. אגב, בהונג קונג זה לוקח ששה ימים, תוך ששה ימים מחליטים

אם מקבלים את המשקיע או לא. זה כתוב בתקנות, ואם זה לא נגמר תוך ששה ימים,

שולחים לו מכתב התנצלות על כך שזה לוקח עוד כמה ימים לבדוק את הענין .

המועצה הזאת נותנת זכיון למשקיע, למשקיע ישראלי או למשקיע מבחוץ. היא
אומרת לו
יש לנו פה במיכרז עשרה פארקים אפשריים במדינת ישראל; תבחר לך

איזה פארק שאתה רוצה; אתה צריך לבצע את הכל לפי החוק, אנחנו מפקחים עליך

שאתר. מבצע הכל לפי החוק. אגב, אנחנו מציעים שהחוק לא יהיה בין שתי רשויות

מקומיות, כי אז לא ידעו למי הוא שייך. הוא שייך לרשות: מקומית. בשדרות,.

למשל, יש 800 דונם פארק תעשייתי, זה פארק בקנה מידה בינלאומי. למה צריך

ללכת לחפש מקומות אתרים? זה כבר פארק עם תשתית, תהיה הכרזה על הפארק הזה,

בעל הזכיון יקבל אותו, יפתח אותו, ישווק אותו, אותו דבר בדימונה. למה צריך

לעבת לרמת בקע? או למה צריך ללכת לקמ"ג? הקמ"ג, הקים פארק שמראש נידון

לכשלון . אני ביקרתי שם, ביקשו ממני ייעוץ. למה צריך להקים פארק תעשייתי

נפרד בקמ"ג ולא בדימונה? כל פארק תעשייתי חייב להיות באזור עם מכסימום

תשתית, ולכן לא צריך לתת למקומות מרוחקים.

אני רוצה לומר מה המצב בארצות אחרות בנושא הזה. הבנק העולמי השקיע

מיליונים באישור תכניות של אזורים כאלה. אני יכול להוכיח זאת במסמכים. אתן

רק כמה דוגמאות קטנות. ניקח מדינה כמו מאוריציוס. לא היה שם שום דבר.

בשנת 1970 התחילו שם בנושא הזה עם 600 עובדים. היום הגיעו ל-95 אלף

עובדים. מ-1975 עד 1985 היה שם גידול של 420%. במכסיקו יש פארקים

תעשייתיים כאלה. הם עלו שם מ-20 אלף עובדים בשנת; 1970 ל-258 אלף ב-1986
ר. צבן
איך זה השפיע על הכלכלה של מכסיקו ועל חובות החוץ שלה?
מ. אלדר
מכסיקו נכנסה למצב של כשלון כלכלי עצום. האזור שאנחנו מדברים עליו

הוא בצפון מכסיקו, במקום הנידח ביותר במכסיקו המקום היחיד שבו מכסיקו

ניצלה מהכשלון הכלכלי הוא באזורים האלה בצפון, הם יצרו 300 אלף מקומות

עבודה בכ-1,000 מפעלים, הממשלה מודה בזה והיום מרחיבים את זה לכל מכסיקו
ד. צבן
משכר כוח האדם האדם המיומן מכל מכסיקו והעבירו אותו לאזור הזה.
מ. אלדר
לא. יש על זה הרבה מאמרים והרבה הסברים.
ברפובליקה הדומיניקנית
הקימו ארבעה אזורים כאלה. בשנת 1975 התחילו עם

11 אלף עובדים; בשנת 1987 הם הגיעו ל-70 אלף עובדים.

לגבי טייוואן, אנחנו יודעים שפעם היא קיבלה תמיכה של 1.5 מיליארד

דולר מארצות-הברית היום העודף הכספי שלה הוא 75 מיליארד דולר, והם לא

צריכים כסף מארצות-הברית.

לגבי קוריאה -שם היה גידול של התעשיה של 50% לשנה. היצוא גדל ב-25%

לשנה. אינני מדבר על ההכנסה לנפש. פעם ההכנסה לנפש היתה בערך רבע מאשר

בישראל . היום הם עולים על ישראל בהכנסה לנפש. גם שכר העבודה יותר גבוה,
ג. כהן
אבל ב"אקספורט פוססינג זונס" בקוריאה הגידול היה קטן מאד.
מ. אלדר
נכון . אסביר את זה. בשנות הששים קוריאה היתה מדינה חקלאית נחשלת. הם

התחילו אז עם תעשיה של תחליפי יבוא ונכשלו כשלון חרוץ. לאחר מכן הם הקימו

תשעה אזורים כאלה. זה הצליח. עכשיו הם כבר לא צריכים את האזורים האלה,

אני- רוצה לתת כמה נתונים. בתחום התעסוקה ב"אקספורט פוססינג דונס",

מ-1975- עד 1986 גדל מספר העובדים בכל ה"אקספורט פוססינג זונס" בארצות

מתפתחות מ-548 לאלף ל-1.3 מיליון. בכל העולם יש כ-176 אזורים כאלה. בתכנון

נמצאים 86 אזורים. במרוקו יש בתכנון 33 אזורים כאלה,. ובתוניס - 25 בתכנון.

גם בברצלונה יש פארק תעשייתי, הוא גדל ל-40 אלף עובדים. לקראת 1992 הם

רוצים לפתח את השיטה הזאת.

אגב לגבי מכסים ובנושא של הישבון , שמעתי שאי אפשר יהיה להשתמש

בהישבון לגבי ארצות ולקבל את תוצרת הארץ. מבחינה טכנית, אפשר לרשום על

הפארק הזה שתוצרת היא תוצרת הארץ, ויחד עם זה אין בעיות של כל החישבונים

האלה. הבעיה היא של המדינה המקבלת. למשל, היא שואלת האם יש פה 35% ערך

מוסף או אין 35% ערך מוסף. אבל אתה יבול לכתוב על הפארק תוצרת הארץ.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ש. ברקו: הקשבתי קשב רב לדברים שנאמרו פה, חלקם חזרו על עצמם בפורומים שונים

שלקחתי חלק בהם. להבדיל מכל הדוגמאות שניתנו כאן לנושא של פארקים בעולם

הגדול, צריך לזכור שמדינת ישראל הקדימה את כל העולם בכך שהיא מצאה, בדרכים

של חוקים, של פטור ממס עקיף ומס ישיר, לסיים ליצואנים ותעשיינים למדינת

ישראל שפיקר פיטוקם יצוא. היא מצאה דרכים לפני הרבה מאד שנים לפטור אותם

באמצעות חוקים שונים. חלקם אולי אבד עליהם הכלח וצריכים לבחון אותם מחדש,

חלקם בהחלט יישומיים במערכת. לכן כשמביאים דוגמאות של פארקים בעולם הגדול

ורוצים לעשות השוואות, אין דמיון, לדעתי המדינה הקדימה את כולם, אולי בדרך

קצת יותר ביורוקרטית, אולי יותר פרימיטיבית, עם שיעורי מס כאלה גבוהים,

אבל בהחלט נעשו דברים במשק בתחומים האלה.

לפי דעתי לא בכדי שרי האוצר מן הקצוות השונים התנגדו לנושא. אני

אתיחס למי שמילא את תפקיד שר האוצר בדצמבר 1986, משק וסיס

של נימוקים מדוע הוא מתנגד לרעיון הזה. מאוחר יותר התנגדו לזה גם אחרים.

האחרון שבהם היה שר האוצר שמעון פרס שגם כן מתנגד לזה.

אני רוצה לומר שיש פניות נוספות, של גורמים נוספים, פרטיים, במערכת

ובמשק, שניסו להציע עוד פארקים דומים או מקבילים ומשהועלה הנושא נחלק הכרעה באוצר שאכן תוקם ועדה מקצועית שתשתף את כל הגורמים מר שמיר, אינני מעלה על דעתי שהיא לא תשתף בזה את כל אנשי המ קצוע, לא רק את הפקידים .

הייתי מבקש לדחות כמובן כל הכרעה בנושא הזה, כד שיתקיימו הדיונים

המקצועיים האלה. חבר- הכנסת עמיר פרץ הזכיר את הדיונים שהיו בינינו. עדיין

לא נפלה הכרעה ולא קיימנו את מה שהתחייבו ביחד לעשות. כפי שאמרתי ההצעה

עלתה ב-1986, והיא עדיין לא קיבלה את המימוש במערכת. לכן אני בהחלט חושב

שייטב לכולנו אם נקיים את כל הדיונים הנדרשים גם בפורומים אחרים.
ע. פרץ
אני רוצה לומר שבשנת 1936 לא הייתי חבר הכנסת. פניתי אז ביוזמתי

הפרטית לשר האוצר ודיברתי אתו על כך. הצעת החוק עלתה ב-1989. לבקשת האוצר

הסכמתי להמתין. זה לא כלכך שהנושא עומד על סדר היום שלוש שנים. ולא צריך

להשתמש בטיעון הזה נגדי.
ש. ברקו
חלילה. אני רק ריצה להזכיר שמי שהגיש את ההצעה לשר הכלכלה והתכנון

באותו מועד היה ממר מאיר אלדר.

מאז קרו כמה דברים. קראתי את הצפתת החוק של חבר-הכנסת פרץ, קראתי גם

חומר מקצועי רב. אני רוצה להפנות את תשומת הלב של החברים לתוך אזור הנמל

חופשי שחוקק לפני הרבה מאד שנים. יש כמעט הקבלה מוחלטת בסעיפים המתייחסים

לנושא. אבל הנמלים קודרים, ריקים, שטחים שהוכרזו ככאלה שיכולים לירנות

מאותן השובתת במס לא זכו לשום מפעל שקם. בזמנו קם בחיפה מפעל לשטיחים

שנקרא "המרבז'", והוא לא הצליח.



יותר מזה. באה המינה והחליטה שהיא רוצה להציע דבר שיכול לסייע במה

שנקרא הגירה שלילית לנקודה הדרומית ביותר במדינת ישראל. לאילת. כשהוכרז

על חוק אזור סחר חופשי אילת. הוסיפו את סעיף 13 בחוק שבו הוא שואל את

המקורות או את האסמכתאות מחוק אזור נמל חופשי, ומקנה לאילת לא רק את

ההטבות של אזור סחר חופשי אלא גם את ההטבות של נמל חופשי, זה אושר על ידי

הכנסת כבר לפני למעלה משלוש שניפ וחצי, התשתית קיימת ולפני שלושה או

ארבעה חודשים תוקם המפעל הראשון, מפעל חוטי הנגב, שורה של הטבות שנמתאות

שם אינן נופלות לעניות דעתי מהדברים שקיימים במערכת שההצעה שלפנינו וכאן

אני בהחלט מסכים עם נציג התעשיינים.

אבל אתה לא מטפל בנושא הביורוקרטיה..
ש. ברקן
-אגיע לזה. אני רק רוצה להציג את ההטבות שניתנו כבר היום באילת על

פי החקיקה, ולא ראיתי שהתעשיה באילת פורחת בדרך שרצו לעשות זאת באמצעות

החקיקה הזאת.

אני רוצה להתייחס לנושא הביורוקרטור. אם מדינת ישראל מחפשת את מעמדה

בגעולם הגדול, באשה הנושא של 1992 .הוא בהחלט יעד, אם אנחנו מחפשים לעצמנו

שם מקום טוב, הרי ככל שנוסיף חקיקות מהסוג של פטורים מיוחדים לאזורים כאלה

ואחרים, נצא נפסדים ולא נשכרים,יותר מזה: מי שרוצה להיות בעולם הגדול, יש

אמנות שהמדינה חתמה עליהן, כגון אמנה שמדברת על פישוט הליכי מכס כדון

החברות שלנו ב-סי. סי.סי. כגון, החברות שלנו, שלא מן המנין, בשוק האירופי

המשותף -לא יכול להיות שלא תהיה מערכת דוקומנטרית שתלווה טובין שנכנסים

למדינת ישראל עד שיצאו בחזרה . ומה שמוצג כאן במערכת לעניות דעתי ייצור מצב

כזה שאולי מישהו ייהנה מפטור או מהוזלה מסויימת ישירה לכאורה במערכת, אבל

הוא יצא נפסד לאורך כל החזית מבחינת תקציב המדינה

סחורה שנכנסת למדינת ישראל על פי חוק חייבת להשתחרר ממסמך מסויים. גם

אם היעד איננו מדינת ישראל. אני לוקח את מדינת ישראל כמדינה שמשמשת לעתחם

כמדינת מעבר, בין אם לצפון, למדינות אויב, בין אם לדרום דרך נמל אילת.

ובכל זאת, כל יבוא כזה שהוא במעבר דרך מדינת ישראל. על פי אמנות שהמדינה

חתומה עליהן, נעשה על דרך דוקומנטרית. אנחנו משתדלים להבטיח שסחורה כזאת

לא תיפול בדרך ולא תגיע לאן שהיא לא צריכה להגיע. הדברים האלה לא יכולים

שלא לקרות כשרוצים להכריז על פארק כזו או אתו, שניתן היום במקביל או באזור

נמל חופשי או באזור סחר חופשי באילת. יותר מזה אינני מעלה על דעתי שיש

איזה תעשיין במדינת ישראל שלא ידאג לניהול ספרים נולם ולמלאי הולם במערכת.

אחד הבסיסים לנושא הזה הוא תחילתו של אותו מסמך שנבנה בחוץ- לארץ והיה

מתלווה לדברים האלה.

לגבי הכניסה או ההכנסה של אותם טובין לאזור כזה-אחת משתים: אם הוא

פטור לחלוטין מהמסים העקיפים הקיימים, אז מה רוצים מאתנו, הוא בלאו הכי

פטור, אז אני לא רוצה בכלל להיות במערכת בענין הזה. או שהוא חייב במס.

וכשאני מדבר על מסים עקיפים אני מדבר לפחות על שלושה מסים, אני מדבר על

מכס, מס קניה ומס ערך מוסף, ויש גם הנושא של תשלומי חובה, ועוד לא נגעתי

בכל הנושא של חוקיות היבוא במה שקשור במערכת, רשיון יבוא לצורך הענין

התעשיה הישראלית דורשת ממשרד התעשיה ומסחר, גם מאתנו, להבטיח שטובין

שמיוצרים בישראל וזקוקים להגנה לא יגיעו לישראל לצריכה שוטפת במערכת זו

דרישה של התעשיינים.



לא מדובר על ייצור לצריכה שוטפת מדובר על ייצור ליצוא.
היו"ר שץ ארבלי -אלמוזלינו
אנחנו נמשיך את הדיון בישיבה אחרת. ואז חברים אחרים יוכלו לקבל את

רשות הדיבור. אני רוצה לומר כמה מלים לסיכום הדיון ה\ה אני חושבת שכולנו

מודאגים מכך שכבר שנים קבות אין צמיחה במשק ואין השקעות. אין הששקעות במידה

הדרושה למדינה. ומספר המפעלים שנסגרו עולה פי כמה על המפעלים החדשים שקמו

וזה למעה מה שבעוכרי המשק הישראלי. יש דיבורים רבים על צמיחה, אבל עדיין

אין צמיחה . מפעלים שנסגרים מפטרים את עובדיהם ומספר המובטלים הולך יגדל

זה יהיה אסון לאומי אם המשק לא יתחיל לצמוח, אם לא תהיינה השקעות ולא

יקומו מפעלים חדשים . וצריך לקלוט גם את מחוסרי העבודה שכבר ישנם, את

החיילים המשוחררים ואת העולים החדשים שזורמים היום לארץ בהמוניהם והם עוד

יבואו לארץ בהמוניהם, כי אנחנו קוראים ושומעים כל מה שעלול להתרחש בארצות

תמוה מאוד בעיני שמ-1986 מדברים על הצעות מהסוג הזה וטרם נקבעה עמדה

יסודית , מפורטת, מעמיקה ומנומקת בקשר לכל הנושא הזה, דובר על הקמת הצוותים

הם לא הוקמו. לא הושקעה בזה מחשבה, לא היה דיון מקצועי, לא שותפו כל

הגורמים שצריכים להיות שותפים בדיונים בנושאים האלה ולהביע את דעתם. יש

להצטער על כך. לא פעם הועמדנו במצב כזה בדיונים על נושאים כלכליים שונים.

כאשר למשרדים כמעט לא היתה עמדהה ברורה לגביהם משום שלא השקיעו בזה מחשבה,

כך גם לגבי הנושא הזה. הנושא עלה בתקופתו של שר האוצר משה נסים, הוא עלה

בתקופתו של שר האוצר שמעון פרס, ועד היום אין עמדה ברורה של הממשלה, לא

יודעים מה לעשות.

אני מתקוממת כולי נגד ההצעות המושמעות על ביטול החוק לעידוד השקעות

הון , אם מצד האוצר ואם מצד נגיד בנק ישראל, זה גורם רק נזקים. אין בזה שום

תועלת. הם לא אומרים מה יהיה במקום זה, האם יפעלו כדי להיטיב, לשפר, לעודד

יותר, לתת הקלות יותר גדולות כדי למשוך משקיעים, או האם יביאו להחמיר אם

התנאים. ובכן חוץ מדיבורים על ביטול לא שומעים בשורות אחרית.

אינני יודעת איך בכל זאת מתכוונים למשוך משקיעים לכאן ולעודד השקעות

במדינת ישראל שכל כך משוועת להשקעות. ואין לי שום ספק שצריך להשקיע בשלושה
אזורים
בירושלים, בגליל ובנגב. ובצדק התנגדנו בשטחו למתן הקלות של 10%

במרכז הארץ. אם אנחנו רוצים לפתח את המקומות האלה, ליצור בהם תעסוקה,

להפריח אותם ולמשוך אליהם ותיקים ועולים חדשים, חייבים לתת להם עדיפות,

ואחת ההצעות של חבר-הכנסת עמיר פרץ היא לתת עדיפות לאזורים האלה. הוא בא

להוסיף על מה שקיים, לא לגרוע. כל הנושא של מסים והנושא של מתן מעמד של

אזור סחר חופשי וכו', באים להוסיף על הדברים שקיימים היום ולא לגרוע מהם.

אנחנו יוצאים היום מהישיבה הזאת כאשר אין עדיין עמדה ברורה של

הממשלה, וזו, חמור מאד. אנחנו נמצאים בתקופה של ממשלת מעבר, ולצערי הרב אין

שר אוצר, ראש הממשלה ממונה על כמה משרדים. אז בוודאי שבתקופה כזאת קשה

לפעול ולשנות דברים. איננו יודעים איזו ממשלה תקום ומי יהיה שר האוצר, משק

המדינה נמצא היום במצב אומלל, אין מי שמנהל אותו. יכול להיות שיש למשק

תשתית איתנה וחזקה ולכן הוא איננו מתמוטט, אבל אין יד מכוונת ,אין יד

מטפלת.

אני מבקשת גם ממשרד האוצר, גם ממשרד התעשייה והמסחר, גם ממשרד הכלכלה

והתכנון, לקבוע את עמדתם בקשר לנושא הזה. גם התאחדות התעשיינים צריכה

לעשות זאת. תציעו הצעות מה לדעתכם יש להוסיף לחוק, אם הוא לא מספיק. אותו

דבר לגבי המכס. אנחנו רוצים לשמוע מדוע יש התנגדות להצעת החוק הזאת.



אני מצטערת שלא הספקנו היום לשמוע את כל הנוכחים. אבל אנחנו רוצים

לשמוע דברים ברורים ועמדה מסוכמת של הממשלה. אם מקימים צוות, אנחנו רוצים

לדעת מהו הצוות הזה. ממי הוא מורכב, מה מטילים עליו, איזה משימות, האם

צריך להגביל אותו בזמן, וכו', אנחנו רוצים לדעת את הדברים בצורה הברורה

ביותר. לישיבה הבאה נזמין גם את נגיד בנק ישראל. כי אם גם להם יש הצעות

מהסוג הזה, בוודאי חשוב שגם הם יתרמו את תרומתם. הכוונה של חבר-הכנסת פרץ

היא לחזק את המגמה של עידוד השקעות ומשקיעים, לעודד רקמת מפעלים נוספים

ועל-ידי כן ליצור מקומות תעסוקה. אז פארקים זה דבר חשוב, יש לנו אזור אחד

בגליל, תפן, והוא הוכיח את עצמו.
ש. ברקן
הוא לא נהנה משום פטור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
נכון. זה חבל, כי היו תכניות להקים בגליל עוד כמה איזורי תעשיה כאלה,

הכוונה שלנו היא חיובית, בכיוון של עידוד משקיעים ומשיכתם. צריך לתת להם

תנאים כאלה שיהיה כדאי להם להשקיע. ובאמת כדאי וצריך לפתח אזורי ארץ שעד

עכשיו היו בהחלט שוממים.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה נסתיימה בשעה 12.25).

קוד המקור של הנתונים