ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 05/03/1990

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, נהג צעיר. התש"ן-1990הצעתו של ח"כ חנן פורת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה. התש"ן-1990 - הצעת ח"כ יצחק לוי

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 199

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום בי, חי באדר תש"ן, 5.3.1990, בשעה 11:00



נכחו;

חכרי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ע זיסמן

א. פורז

י. צידון

יצחק לוי - משקיף

ח. פורת - משקיף

מוזמנים; ע. שנלר, ראש המינהל לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה

ק. גבריאל, המינהל לבטיחות בדרכים, אחראי על המחקר

ש. בוגלר, מזכיר המועצה הלאומית למניעת תאונות בדרכים

י. ריבלין, טנ"צ, מחלקת התנועה, משטרת ישראל

ב. רוביו, עו"ד, משרד המשפטים

ד. מוקבט, ד"ר, הטכניון
יועץ משפטי
צ. ענבר

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בעי'מ

סדר היום

1) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, התש"ן-1990, הצעת ח"כ יצחק לוי

2) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, נהג צעיר, התש"ן-1990, הצעתו של ח"כ

חנן פורת
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על
סדר יומנו שתי הצעות חוק
האחת, של ח"כ יצחק

לוי, חוק לתיקון פקודת התעבורה, התש"ן-1989 ,וההצעה השניה, של ח"כ חנן

פורת, חוק לתיקון פקודת התעבורה, נהג צעיר, התש"ן-1990.

נתחיל בהצעתו של ח"כ יצחק לוי שיציג לנו את ההצעה, ולאחר מכן נשמע את

הצעתו של ח"כ חנן פורת.

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה. התש"ן-1990 - הצעת ח"כ יצחק לוי

יצחק לוי! לפני שאציג את הצעת החוק אני רוצה להקדים

שתי הערות. מאז שהצעת החוק הוגשה בקריאה

טרומית והתקבלה, אני מוצף במכתבים מצעירים. ממש לא יאומן כמה צעירים יש

בארץ וכמה הם כותבים, וזה דבר יוצא מהכלל כשלעצמו. יש תרעומת גדולה על

הצעת החוק, ואני חושב שזה טוב שיש ויכוח ציבורי עליה. מתוך זה גם

הדברים יתבררו. יכול להיות שעצם הענין מוסיף למודעותם של הצעירים לגבי

הנהיגה, ובעיקר נהיגה בלילה.

אני מראש מקבל את הערותיו של שר התחבורה לגבי הצעת החוק כפי שאני אציג

אותה עכשיו.

בהצעת החוק שהתקבלה במליאה בקריאה טרומית הצעתי שעל נהג צעיר שלא מלאו

לו 20 שנה תהיה הגבלה בין השעות חצות ל-6 בבוקר. הגעתי למסקנה הזאת

מתוך נתונים, שתאונות הדרכים בגילים האלה הן הרבה מעבר לאחוז הנהגים

שיש, הרבה מעבר לאותן קבוצות גיל של נהגים שיש במדינה. הנתונים פרושים

בפנינו. אחוז תאונות הדרכים שמעורבים בהן גילאי 17-18 מגיע ל-45

אחוזים, בעוד שהם מהווים רק 18 אחוזים ממצבת הנהגים. כלומר, זה יותר

מאשר פי שניים ממצבת הנהגים. התאונות הקטלניות שהם מעורבים בהן הם 30

אחוזים לגילאי 17-18, ו-20 אחוזים לגיל 19-24, כאשר אחר כך האחוז יורד.

כלומר, יש לנו בעיה עם אוכלוסיית נהגים שהיא אוכלוסיית נהגים קטנה

יחסית, אבל היא גורמת לתאונות רבות, ולתאונות קטלניות רבות. יש צורך

להשתמש בכל אמצעי כדי למעט את התאונות, וכאשר רואים שיש קבוצה כל כך

בולטת בגרימת התאונות, יש ודאי לתת את הדעת על כך.

לכן הצעתי שההגבלה תהיה עד גיל 20, על אף שאני יודע שמגיל 18 נותנים

לבחורים האלה נשק, טנקים, מכוניות ומטוסים. הם בצבא והם אחראים על

בטחוננו, אבל הדברים אינם דומים. שם הם במסגרת מאוד אחראית עם מפקדים,

עם פקודות ועם משימות מאוד אחראיות. כאן מדובר באווירה של עייפות, של

קצת שתיה לפעמים, התהוללות קצת בעיקר בשעות האלה, ולכן המצב שונה

לגמרי. טייס יכול לטוס אלף קילומטר לשעה במטוס, והוא עושה את זה מתוך

אחריות רבה. אבל כשהוא חוזר אחרי בילוי ואחרי שהוא שתה קצת, הנהיגה שלו

ב-120 קילומטר לשעה מאוד מסוכנת.

אני מקבל את הערתו של השר קצב. השר קצב העיר שתי הערות שאני חושב שהן

נכונות, ולכן אני מוכן לתקן את הצעת החוק שלי לפי הערותיו. קודם כל,

הדבר צריך לעבור תקופת נסיון מסויימת, ולכן אני מציע שהצעת החוק תהיה



הוראת שעה ונבחן אותה לתקופה מסוימת. נראה האם אכן האמצעי הזה של הגבלת

שעות הנהיגה בלילה אכן מביא לירידה. אולי, לפי טענות של אחרים, הבחורים

יחזרו מבילוי מאוחר עוד יותר ויהיו עייפים עוד יותר, ויכול להיות שיקרה

הפוך. על כל פנים, זה דבר שצריך לנסות, ואני מקבל שזו תהיה הוראת מעבר

או הוראת שעה, ולא הוראה קבועה בחוק.

שר התחבורה הציע לנסות קודם כל את גילאי 17-18, ולא להחיל את הוראת

השעה עד גיל 20. לאמור, מכיוון שבכל אופן בתוך הקבוצה של גיל 17 עד 20,

הקבוצה הקריטית יותר מבחינת אחוז התאונות היא הקבוצה של גילאי 17-18,

אני מקבל את גישת שר התחבורה שנעשה את הנסיון הזה לתקופה מסויימת לגבי

אותם נהגים שהם בגיל 17-18. נניח עכשיו לנהגים שבגיל 18-20, לא נדבר

עליהם, ונבחן על-פי החוק הזה את התנהגות קבוצת הגיל 17-18, והאם באמת

יש ירידה משמעותית בתאונות הדרכים. זה גם יפתור לנו את בעיית הטענה של

הגיוס לצבא, שהבחורים מתגייסים בגיל 18, ואז מצד אחד נותנים להם אחריות

כה כבדה ומצד שני מגבילים אותם. יש מדינות רבות בהן קיימות הגבלות

לגבי נהגים עד גיל 18. יש מדינות בהן קיימת ההגבלה שנהג מבוגר ישב

לידם, ואז אולי ניתן רשיון בגיל צעיר יותר, אפילו גיל 16 או 15. אבל עד

גיל 18 ההגבלה היא שתמיד אדם מבוגר ישב ליד הנהג הצעיר. אני מדבר על

גילאי 17 עד 18. יש מדינות רבות בעולם שהרשיון ניתן רק בגיל 18.

יש כאן פריבילגיה מסויימת. אותה מדינה שהיא מוכת תאונות דרכים ומוכת

חללים בתאונות דרכים במספרים מדהימים, יכלה לבוא ולנקוט צעד הרבה יותר

דרסטי, ולהעלות את גיל הוצאת הרשיון לגיל 18. זה היה מתקבל בה בהבנה,

אבל המדינה אומרת שהיא רוצה לאפשר לגילאי 17 עד 18 לנהוג, אבל מבקשים

שהדבר הזה יוגבל לאותן שעות קריטיות שאז יש עייפות ויש גורמים אחרים,

שעל-פי הסטטיסטיקה גורמים לתאונות דרכים.

לסיכום. אני מקבל את הערות שר התחבורה לגבי הצעת החוק, המציע לעשות זאת

בצורת הוראת שעה, ולהוריד את הגיל הנבחן מגיל 17 עד גיל 18. יכול להיות

שנגיע למסקנה שהצעת החוק טובה, ואולי צריך להרחיב אותה. אולי להיפך,

אולי תקופה מסויימת תרסן את הנהגים, ואפשר יהיה לבטל אותה. נבחן אותה

לשנה, לשנתיים ולאחר מכן נראה. לדעתי התשובה הציבורית שלנו לאותם

צעירים היא, שהרי יכולנו להעלות את גיל מתן רשיון הנהיגה. זה היה דבר

לגיטימי, זה היה מתקבל בהבנה. זה שבאים ואומרים שנותנים להם לנהוג, אבל

בשעות מסויימות שיש קושי בנהיגה, באותן שעות מגבילים אותם, זה לא בא

לגרוע, אלא בא לאפשר להם לנהוג ביום. כך צריך להציג את הדברים, ואני

חושב שהדברים יכולים להתקבל מבחינה ציבורית.

ע. זיסמו; בישובים שאתה מכיר שומרים צעירים בגיל הזה

עם נשק, בין השעה 12 ל-6?

יצחק לוי; בישוב בו אני גר כולנו שומרים, אצלנו לא

שומרים צעירים בגילים 17-18 בשעות האלה.

ע. זיסמו; ואתה יודע על מקומות אחרים במדינת ישראל?

יצחק לוי-. אני לא יודע.



ע. זיסמן; בירושלים שומרים.

ע. שנלר; גבירתי היו"ר, חברי הכנסת של הוועדה, אני

רוצה לומר לכם בשני משפטים את הכל. יש לנו

תפקיד מאוד לא פופולרי. אנחנו נמצאים במצב של קטסטרופה, ולא יעזרו

טיעונים שמצבנו הולך ונעשה טוב, גם אם סטטיסטית יש בזה מן האמת.

אנחנו נמצאים במצב שהולך ונעשה רע בנושא של אוכלוסיית היעד שנקראת

צעירים, ועל אף ההשתפרות בהרבה מרכיבים, בנושא הצעירים אנחנו מתדרדרים

לתהום. ניסינו לתהות על הדברים, מדוע ולמה, והקמנו בחודש מאי שנה שעברה

- קרי, לפני קרוב לשנה - צוות מומחים שכלל את פרופ' תבורי, ראש המחלקה

לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' ינון מהמחלקה לסוציולוגיה

בבאוניברסיטת בר-אילן; פרופ' נחמיה פרידלנדר מאוניברסיטת תל-אביב; דייר

מוקבס מהטכניון; דייר מונטג מהמכון לרפואה התחבורתית, ועוד רבים רבים

אחרים, שרובם הם אנשי מדעי החברה. שאלנו שאלה אחת: מיהו הנהג הצעיר, מה

האיפיונים שלו. קיבלנו נתונים, קיבלנו נתונים מדעיים. בחרנו הפעם לא

להביא אתנו את האנשים, אבל בוועדת המשנה העידו בשתי ישיבות מומחים -

ד"ר מונטג וד"ר מוקבס - ולא סברנו שד"ר מונטג ואחרים צריכים להופיע

היום.

מצאנו אפיונים מאוד עמוקים. למשל, ישנם גורמי אישיות המכבידים מאוד על

יכולת קבלת ההחלטות בגיל הזה, על צורת קבלת ההחלטות ועל מה שקורה

בקבוצה בזמן הנהיגה ככלי המשפיע בקבלת ההחלטות. אין זה אומר שיש להטיל

דופי בגיל הזה, כמו לומר שצריך להכיר במיגבלות של הגיל הזה. איננו

יכולים להתעלם מהמיגבלות בגלל סיבות ציבוריות או פופוליסטיות. המיגבלות

הן פיזיולוגיות-פסיכולוגיות קיימות. אפשר לשאול אם הן צריכות להשפיע על

ההחלטות שלנו, אבל הן מיגבלות שכל בר-סמכא מקבל אותן ככתבן וכלשונן, כי

זו תוצאה של מחקר גדול.

מצאנו עוד שנוהל הנהיגה או נורמת הנהיגה לגילאים האלה מאופיינת בכמה
דברים מכבידים למדי, למשל
מה הבעיה האמיתית של נהג צעיר. בעיקרה היא

איננה המיומנות הטכנית, ואני מכריז על זה בכל פורום ופורום. הידע

הטכני, המוטורי של הנהג הצעיר הישראלי הוא מצויין, אין לו בעיות

מוטוריות. הנה, עובדה, הוא מצליח להשתלב בחברה מודרנית, אבל אין לו

נסיון לעשות שימוש מוסכם ביכולת המוטורית הזאת. ללא נסיון בנהיגה המצב

הולך ומחמיר מבחינת היכולת שלו להתמודד במצבים קשים. אתם יודעים מתי

נוהגים הצעירים האלה? הם נוהגים בתנאים הקשים ביותר בעולם. הם נוהגים

בחשיכה - והרי כל אחד מאתנו הנוהג יודע שנהיגת הלילה קשה יותר מנהיגת

יום. הם נוהגים בעייפות, כי הם גמרו את יום הלימודים, התכוננו לבחינה,

או בסופי שבוע הלכו לבלות בתנאים מאוד קשים של עייפות. גם השעות שבהן

מדובר אלה שעות, שגם אם ישנת אחה"צ אתה מתחיל להתעייף אחרי חצות, מדובר

גם אחרי שתיה כזו או אחרת. העדתי בוועדת המשנה לפני שבועיים-שלושה.

בתל-אביב כמה נערים שיכורים בגיל הזה נלקחו הביתה מהמכונית. זו תופעה

שהולכת וחודרת אלינו, כמו לחברה הצרפתית, שם כ-40 אחוזים מהתאונות

הקטלניות יש להם קשר כלשהו לאלכוהול, לפי עדויות ראשי המינהל לבטיחות

הצרפתי, שקלוד ואנוכי ביקרנו שם לא מכבר. שם הענישה בגיל זה היא לא

לקחת הביתה, כמו היד הרכה שלנו, אלא שם זה שלילת רשיון לתמיד, עם קנס

של 30 אלף פרנק צרפתי, שהם 10,000 שקל. צריך לציין את העובדה, שכאשר



נוסעים בתוך הרכב עם החברה והחבר'ה מאחור, גם אלה תנאי חברה שמובילים

לכך.

כל אלה גרמו למצב שרמת הסיכון של נהג צעיר בגיל הזה היא פי 4 ויותר

מרמת סיכון של נהג שנה מאוחר יותר, ואבהיר מדוע יש פער כזה גדול.

הנתונים שח"כ יצחק לוי מסר קודם הם נתונים נכונים. על כל 1,000 נהגים,

30 נערים עד גיל 18 מעורבים בתאונת דרכים שיש בה נפגעים קשה או באופן

קטלני. ניקח בחשבון שמספר הקילומטרים של הנסיעה שלהם קטן לאין שיעור,

משום שאין להם מכונית צמודה, ולכן המעורבות שלהם גדולה הרבה הרבה מעל

ומעבר.

כל אלה גם יחד הובילו אותנו לחפש מה עושים עם הנערים והנערות האלה.

כשאמא שולחת את הילד שלה לנסיעה כזאת, היא יודעת שרמת הסיכון שלו הרבה

יותר גבוהה מאשר בצבא. סטטיסטית, לאין שיעור במאות אחוזים יותר מהיחידה

הקרבית ביותר בצבא.
א. פורז
לך יש הנתונים של הנפגעים בצבא?

ע. שנלר; כן. ביום חמישי שחלף העדתי כ-3 שעות בפני

ועדה שעומד בראשותה אלוף לפידות, ושעוסקת

בכל מקרי המוות בצבא שאינם בפעילות קרבית. היא קשורה בהתאבדויות,

בתאונות דרכים, תאונות אימונים וכיו"ב, ושם נמסרו לנו נתונים רבים.

רמת הסיכון כל כך גבוהה, עד שאמרנו שזו מטרת נקודה, זו לא מטרת שטח, זו

לא גזירה סתם, וחיפשנו מה האלטרנטיבות. הרי כל החיים הם תמיד שאלה של

אלטרנטיבות. אני אומר לכם בכנות, שעמדו בפנינו כמה וכמה אלטרנטיבות.

האחת - להיות כמו כל הגויים. הרי זה דבר כל-כך פופולרי להיות כמו

אמריקה, כמו יפאן, כמו סקנדינביה, כמו אירופה. ובכן, כשלקחנו את דרך

הפעולה האפשרית הזאת, ראינו שרשיון הנהיגה צריך להינתן מגיל 18, משום

שלמשל בכל ארצות מערב אירופה רשיון הנהיגה הוא מגיל 18. כך בסקנדינביה,

בניו-זילנד, באוסטרליה, ביפאן. למה המדינה שלנו, שכל נפש אצלנו בעלת

ערך סגולי אדיר, תנהג כבית הלל המקילים? באתי לשר התחבורה ואמרתי לו

זאת. אני הוצאתי רשיון נהיגה בגיל 18, ולא קרה לי שום דבר.

שאלתי את נציגי הצבא איך הם יגיבו, כאשר כולם יכנסו לצבא חסרי

רשיונות.

אלטרנטיבה שניה שעלתה בדיונים, כולל כאן בוועדת המשנה, היא זו שהעלה

כמדומני ד"ר בקר. הוא אמר שבתקופה הראשונה יסע אדם מבוגר ליד הנהג

הצעיר בשעות החשיכה. עשינו דבר מאוד פשוט. שאלנו את בני הנוער, הם הרי

נשוא הענין. רק אמש היית בגימנסיה הרצליה, ולפני ימים אחדים הייתי

במקיף באשדוד, כדי לדעת מה באמת בני הנוער חושבים. כשאני מתחיל את

הפגישה כולם לגמרי נגדי, כי לא יודעים מה החוק. הם שומעים נתונים, שעד

גיל 20 לא יוכלו לנהוג בכלל, ורוצים לרדת עליהם. אתמול אמרתי לבני

נוער, שמחר אני אמור להיות בוועדת הכלכלה, ושאלתי מי נותן לי את הגב

ללכת ולהגיד שכך צריך לעשות. נדמה לי שכמעט כל האולם היה מאה אחוז.

משום שכאשר מבהירים את הדבר באופן אמיתי עם האלטרנטיבות, מבינים את

הענין גם ברמה הציבורית, וזו שאלה ציבורית. זו כבר לא שאלה מדעית. היא



שאלה פופוליסטית, אבל לי חשוב, כי אני רוצה שתהיה לזה הבנה. אני לא

רוצה ללכת נגד. גס ככה יש לנו צרה, כי אנהנו עוסקים בדבר רע. פתאום אתה

מוצא את עצמך, שהם מבינים שבערב שבת לקחת את סבתא לדיסקוטק כמלווה

מבוגרת זה לא עובד. הם לא רוצים, ואני מבין אותם. האלטרנטיבה היא

להעמיד בפניהם את הדברים האמיתיים. אתמול אמרו לי בבית-הספר שאלך

לכיוון זה, שזה בדיוק הפתרון, שזה הרע במיעוטו.

מדובר על דבר מאוד פשוט. בשנה הראשונה לא לתת את הנהיגה בשעות הקשות

ביותר, אלא לתת להם הופש שינהגו, שייהנו ויצברו נסיון. סטטיסטית מדובר

בעצם לא על שנה, אלא על חצי שנה. כי אם אפשר להוציא את רשיון הנהיגה

בגיל 17, הרי ממילא לא מגיל 17 ויום אחד הם אוחזי רשיון נהיגה.

סטטיסטית הם בגיל 17 והצי מקבלים את רשיון הנהיגה. זאת אומרת, שמדובר

על 3 חודשים ראשונים. מדובר בעצם על 6 חודשים שבו אומרים לנערים לנהוג,

לצבור נסיון, אבל שבשעות המאוד קשות, מחצות הלילה עד 5 בבוקר לא ינהגו.

האלטרנטיבה היא, שהחבר בן ה-19 הוא זה שינהג, או כמו שלא נהגו לפני גיל

18 ויום אחד כי לא היה להם רשיון נהיגה, כך גם לא ינהגו בשעות האלה,

ולא יצא מזה שום רע.

א. פורז! אתם מדברים גם על הרכב הדו-גלגלי?
ע. שנלר
אנחנו מדברים על הכל, ואני מיד אבהיר את

נושא הרכב הדו-גלגלי.
קבענו שני דברים משלימים
(1) משטרת ישראל בשלב זה מסכימה אתנו, אם כי אני חייב לומר שספ"כ, סגל

הפיקוד הבכיר, של המשטרה שישב השבוע, קבע ועדת משנה לגבש דרכי

התייחסות פורמלית של המשטרה לסוגיה הזאת, ואת דרך האכיפה שלה.

שוחחתי על כך עם המפכ"ל המיועד, שוחחתי על כך עם שר המשטרה לפני

שבוע ימים, ואין לי ספק שהמשטרה מסכימה אתנו לחלוטין בסופו של

תהליך, על אף עבודת המטה שהם עושים. הם מסכימים אתנו לגבי תפיסת

העולם, כולל ההגבלה הזאת, על אף שהשבוע הם החליטו לעשות איזו עבודת

מטה ולגבש באופן פורמלי את דעתם. אני לא מוסמך למסור, כי הם עדיין

לא גמרו את עבודת המטה שלהם. ניצב-משנה אריה עמית מרכז את

תת-הוועדה שעוסקת עבור הספ"כ בגיבוש הדבר.

(2) קבענו שזה יהיה נסיון. יכול להיות שהמצב שישתרר לא יעזור. אם זה לא

יעזור, ואם תהיה לי הזכות להמשיך בתפקידי, אמליץ בעוד שנה לשר

התחבורה לאפשר מתן רשיון מגיל 18. גם הצבא מסכים אתי. אתמול ביקר

אצלי ראש אכ"א והתייעצתי אתו בענין הזה. הוא אמר לי שזו בעיה, ואם

יש צורך י הצבא יכשיר את כל הנהגים, העיקר שלא נוותר. ערכתי ביקור

בפיקוד צפון, ושאלתי את האלוף יוסי פלד איך זה ישפיע על הצבא. הוא

אמר שיהיה רשיון מגיל 18, אם זה הפתרון. במלים אחרות, כל מי ששאלנו

עד היום ברמה המקצועית, ברמה האמיתית של הענין - ותרשו לי, לא

בהכרח ברמה הציבורית, כי בוודאי לכל גזירה יש משמעות ציבורית -

כולם חד וחלק אמרו שזה הרע במיעוטו. חלק אמרו אפילו יותר חריף,

אמרו שזה מאוחר מדי, מעט מדי, פחדני מדי.



א. פורז; מטריד אותי דבר אחד. האם יש סטטיסטיקות

בעולם, המראות על רמת הסיכון שבין 17-18,

18-19, 19-20? לי בתר, שכל הקבוצה הזאת, עד גיל 23 אפילו, היא קבוצת

סיכון גבוה.

ע. שנלר! יש. גם בארץ יש. מגיל 19 עד גיל 24 המעורבות

קטנה יחסית, היא כ-22-22 וחצי נהגים על כל

1,000, ולא 30 פלוס.
א. פורז
יכול להיות שיש להם יותר נסיון בנהיגה? אולי

הם נהגים יותר טובים?

ע. שנלר! אין ספק. גם בגלל נסיון, גם בגלל הגיל.

הניתוח הפסיכולוגי אמר דבר מאוד מעניין. הוא

אמר שהנפש המתבגרת בסופו של דבר עוברת כל הזמן תהליכים של התקדמות

גילאית כזו או אחרת. הקפיצות הן קפיצות דרך, ולא סתם נקבע שגיל 18 זה

איזה מין גיל שבו מפסיק הצעיר להיות נער והופך להיות עצמאי. זו פונקציה

של הרבה מחשבה והרבה ידע אמיתי במימדי אנוש.

נושא הצבא שעלה קודם מאוד חשוב. אילו המערכת האזרחית היתה בנויה מבחינת

אכיפה ודאית כמו הצבא וענישה חמורה ומיידית כמו בצבא, ומסגרת קשיחה .כמו

הצבא, יתכן שלא היינו צריכים את זה. אבל לנפש נערית מתבגרת לתת תפקיד

של אדם מבוגר ברמת סיכון כל כך גבוהה, ללא החישוקים שיש בצבא זה מסוכן.

מוכרחים לשים את הגדר, ולכן עשינו הפרדה, עד גיל 18. ומגיל 18 הוא מטיס

מטוס, הוא נוסע בטנק, אנחנו כבר לא מתעסקים אתו מרגע זה.
ק. גבריאל
אחד הדברים הקשים בהתמודדות בתאונות דרכים

היא שפועלים חוקי פיזיקה. ישנם חוקים בענין

הזה, אנחנו מוצאים אותם בכל חברה אנושית ממונעת ולכן המטלה היא קשה.

אנחנו נלחמים בדברים כבדים, וישנם דברים שמאחרים להגיע אלינו, כמו

השיכרות. הלוואי שנעמוד בזמן ובפרץ בעזרת המשטרה ומשרד המשפטים, ושלא

נגיע לחוק הפיזיקלי שעובד היום באירופה ובארה"ב.

לגבי הנהג הצעיר אנחנו, כמו כולם, נמצאים באותה בעיה. כאן יש לנו כל

הנהגים - גם ברכב פרטי, גם אופנועים וכד'. כפי שאמר עתניאל, עד גיל 18

יש בין 30 ל-1,000 נהגים מעורבים בתאונות, וזה כמובן ממוצע. בגילים

19-24 הממוצע יורד ל-22 ל-1,000. לגבי מבוגרים, 25-35, כבר יורד ל-17

ל-1,000, וכן הלאה. הממוצע הארצי של החברה שלנו בישראל הוא 16

ל-1,000.

י. צידוו; איך זה משתווה לארצות אחרות? יש לכם אותן

הסטטיסטיקות?

ק. גבריאל; יש לנו גרפים בענין הזה. העקומה יורדת, אם

כי בקונפיגורציות שונות, מאיזה גיל מתחילים

לנהוג, מה מידת האכיפה, מה מידת השיפור. זהו מדד ברוטו.



ע. זיסמן; הממוצע אינו רציני. אנחנו מדברים על גיל

מסוייס, אין כאן ממוצע.

ק. גבריאל; זה יורד מגובה של כ-54 לשנה ה-17. הנתונים

קיימים על-פי כל שנתון. זה עדיין לא הכל,

מפני שברור שבתחום הזה נוהגים פחות מאשר בתחום של המבוגרים, פחות

פעילות משקית, פעילות בצבא, מנוטרלים מנהיגה. נכון שנוהגים יותר

בחשיכה, אבל בסה"כ על-פי הנתונים שיש לנו מסקר הרגלי נסיעה שנעשה באמצע

שנות ה-80, בתחום הגילאים של 17, 18, 19, 20 - נוהגים 45 אחוזים בלבד

ממה שעושה מבוגר. כמובן אין נסיעות לעבודה, אין הנסיעות המשפחתיות

וכוי.

אם ניקח את הנתונים האלה ונכפול אותם באיזה שהוא מקדם שהוא הממוצע של

נסיעות באוכלוסיה, נמצא שה-30 האלה בעצם עולה ל-60, שה-22 עולה ל-40,

וזה המדד היותר נקי והמחריף את הבעיה.

כאן יש לנו שוב ההתפלגות בקבוצות גיל לגבי מעורבות בתאונות, וגם לגבי

חומרתן. אם נסתכל פה, הגרף נוחת במהירות, וזו הנקודה החשובה. בגילים עד

19 קיימת בעיה, שזה גיל ההתבגרות, חוסר הנסיון, הנסיעה בחשיכה, תנאים

מגבילים וכוי. כל אלה גורמים להם להיות מאוד מאוד נפרדים מקבוצות

האוכלוסיה האחרות. כאשר אנחנו רואים את הנושא של התאונות הקטלניות,

רואים שישנה התגברות בעקום עם צבירת הקילומטרג' ואחר כך הנסיון עושה

את שלו. הוא מרחיק קצת.

אמרנו שהבעיה הולכת ומחמירה. ב-1980-1982 נעשתה בדיקה בטכניון, וכל

העולם כבר עסק בתוכניות ובחקיקות כלפי הנהג הצעיר. זה תמיד עד לגיל 18,

לא עולים מעבר לגיל 19 או 20. אנחנו היינו בעמדת המתנה, משום שהנתונים

אז היו מועטים ביותר לגבי רמת המינוע של הצעירים והיקף הנסיעות שלהם,

עד שהמחקר של הטכניון הראה שלא קיימת בעיה, היא לא כל כך בולטת, היא לא

מובהקת, וכל מיני נתונים . סטטיסטיים כאלה.- היו בעיות יותר קשות כמו

מהירות בכבישים, הנהיגה בחשיכה אצל המבוגרים וכוי. מה שקרה בשנים

האחרונות החריף, והוא ממשיך ומחריף. הצעירים קונים כלי רכב, משתמשים

הרבה יותר ברכב של ההורים. הירידה הריאלית במחיר הדלק בשנים האלה עד

כדי 50 אחוזים - משמע, על כל 2 שקל ששילמנו ב-85, ב-89 משלמים רק שקל

אחד תמורת הבנזין - גם זה משפיע על מתן המפתח.
י. צידוו
מספר כלי הרכב גדל, ואתו מספר התאונות

אבסולוטית, וגם צפיפות רכב.

ד. מוקבס; זה לא נכון. ב-1975-76 היו 700 הרוגים בשנה

בארץ, והיום יש פי שניים יותר כלי רכב ופי

שניים פחות הרוגים. אין קואורלציה ברורה בין מספר ההרוגים למספר כלי

הרכב. מה שקרה הוא, שקבוצת הגיל הצעירה בשנות ה-80 נכנסת במסה לתהליך

התחבורה, מה שלא היה קיים קודם.

ק. גבריאל; בתחום השנים האלה אתם רואים כאן את המספרים.

600 אצל גילאים עד גיל 18, וזה רק לגבי רכב



פרטי ומסחרי. על ח-600 האלה יש עוד 600 אופנועים וקטנועים, וזה מימד לא

קטן. הגידול בתוך השנים האלה היה תוספת של 55 אחוזים. המגמה הזו נמשכת.

ב-89 היה גידול של קרוב ל-20 אחוזים. הבוקר דיברתי עם ניצב-משנה עמית.

לנו היה נתון מסויים, למשטרה יש נתון אחר, הנושא נמצא בתאוצה. ושוב, זה

פיזיקה. יש לדבר אנרציה, הוא אינו יורד מעצמו משום שמדברים בנושא.

חייבים לנקוט פעולות לא שיגרתיות כדי להמעיט בתאונות.

בשאר הקבוצות הגידול היה נחות יותר, גם זה נתון כמובן לא טוב שצריכים

לערער עליו. אבל אצל הקבוצה המבוגרת זה נתון נורמטיבי, זה פחות או יותר

היה היקף הגידול בכלי הרכב והקילומטרג'. פחות או יותר זה מתאים. משמע,

אצל הקבוצות האלה היתה הגדלה של פי 2 או פי 1 וחצי מאשר הממוצע של

המבוגרים.

מסרתי לחברי הכנסת תיק שבו הרבה נתונים, כולל גם נתונים מחו"ל.

צ. ענבר; ברור לי שעד גיל 18 זה תמיד יהיה שנת נהיגה

ראשונה. אחרי כן באה פה קבוצה גדולה, עד גיל

24. אולי הבעיה היא לא גיל 17-18, אלא שנת נהיגה ראשונה. אין לי כאן

נתונים להתמודד עם השאלה הזאת.

ע. שנלר; למעלה מ-93 אחוזים ממוציאי רשיון נהיגה הם

עד גיל 18.
ק. גבריאל
אותה קבוצה של נהגים - לא לפי הנהגים, אלא

לפי הוותק בנהיגה - עד שנה יש לנו סדר גודל

של 18 ל-1,000; בין השנה הראשונה לשניה לקבלת הרשיון, ישנה קפיצה

גדולה.
א. פורז
הם משתחררים מהצבא ונוסעים יותר.

ח. פורת! זו בדיוק התשובה לשאלה הזאת, הפחד מפני

השלילה.

ע. שנלר! בשנה ראשונה הרשיון הוא על תנאי. אמרנו

שנעשה את הרשיון על תנאי לא עד גיל 21, אלא

לשנתיים, על-מנת להוריד את הרובריקה ההיא לפחות לרמה אחרת.

א. פורז; חלק מקבלים רשיון תוך כדי שירותם בצבא, ואין

להם הרבה אפשרויות לנהוג.

ק. גבריאל; יש יסוד למה שאמר ח"כ פורז, שבתחום של שנה

עד שנתיים נוהגים יותר, רוכשים יותר בטחון

בנסיעה, וגם ההורים חוששים פחות.
צ. ענבר
מכאן יוצא, שאם היה נתון נפרד לגבי 18-19,

19-20, בהחלט יכול להיות שהשיעורים היו יותר

גבוהים מאשר 17-18.



ק. גבריאל; זה מורכב משני כוחות. אם רכשת נסיין לא טוב

בשנה הראשונה, אתה תמשיך להיות נהג לא טוב

בהמשך, מפני שכל מיני חיזוקים שליליים שהשתרשו משפיעים גם בהמשך.

הנקודה השניה היא - וזה הסוציולוגים והפסיכולוגים אמרו לנו בדיון -

שאין מה לעשות. גיל 17-18 הוא גיל קריטי בחיים. אין חזרה על גיל 17-18

כזה, אותה התבגרות פתאומית מהירה, קבלת האחריות, תפעולים כלפי החברה,

כלפי המבוגרים, כלפי ההורים, כניסה לצבא בתנאים של מדינת ישראל. זה

הכוח השני שמשפיע. משמע, זה כן חשוב לענין של פעולה בזמן האמיתי, ולא

רק כלפי כל אלה בשנה ראשונה לקבלת רשיון. נניח שאדם בגיל 35 מקבל רשיון

לראשונה. הוא כבר הרבה יותר מבוגר, הוא אחראי, יש לו משפחה, יש לו מקום

עבודה.

ח. פורת; מבחינה סטטיסטית, כמה מבין מקבלי רשיונות

הנהיגה בשנה הראשונה הם בגילאים 18-20? מה

אחוז מקבלי הרשיונות בגילאי 18-20, מה האחוז מגילאים יותר מבוגרים?

ק. גבריאל; בגילאים 17-18 קרוב ל-50 אחוז מקבלי רשיון.

זה מקבל תאוצה. מרבית מקבלי הרשיון החדשים

הם הצעירים.

י. צידון; אם כך, זה מספר באמת את הסיפור המעניין.

בגילאי 17-18 יש 30, וכאן כשאתה מוסיף או

מדלל עם מקבלי רשיון בגיל מאוחר יותר, זה יורד ל-17,8 אחוזים. זאת

אומרת, שלמקבלי הרשיון בגיל מאוחר יותר יש הרבה פחות תאונות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני נענית לבקשתו של ח"כ פורת שצריך לחזור

לוועדת חוץ ובטחון, לתת לו להציג את ההצעה

שלו ואנחנו נדון בשתי ההצעות יחד, כי אחת משלימה את השניה.

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, נהג צעיר. התש"ן-1990

הצעתו של ח"כ חנן פורת

ח. פורת; ההצעה פשוטה בתכלית. כידוע הרשיון בשנת

הנהיגה הראשונה הוא רשיון על תנאי. אם האדם

עובר עבירת תנועה שמחייבת את שלילת הרשיון מבעל הרשיון, הרשיון נלקח

ממנו, והוא צריך לעבור בחינות חוזרות. לפי מיטב ידיעתי - ואני משוחח על

כך גם עם ילדי - אני יודע שהדבר הזה מהווה איום אמיתי וממשי על

הנוהגים. הצורך לעבור מחדש את כל התהליך - לא רק שלילה זמנית - באמת

מכביד.

כיוון שנוכחנו לדעת פה על בסיס הנתונים הללו, שיש ריבוי תאונות בגילאים

18-20, ואז נגרמות התאונות הקטלניות מבחינת האחוזים הגבוהים ביותר, אני

מציע שבגילאים האלה, דהיינו בגיל 18-20, ישאר הרשיון כרשיון זמני על

תנאי כמו בשנה הראשונה לגבי כל נהג חדש. היום זה שנה לגבי כל נהג. ואני

אומר, שלגבי קבוצת הגילים שבין 18 ל-20 יהיה הכלל הזה תקף לא לשנה, אלא

לכל פרק הזמן הזה. הווה אומר, שגם אם עשה אדם - כפי שראינו כאן



בסטטיסטיקה שדווקא בשנה השניה, בגיל 19, יש אולי ריבוי תאונות עוד גדול

יותר - אם הוא עושה עבירה שמחייבת שלילת רשיון, נלקח ממנו רשיונו, והוא

יצטרך לעבור את כל התהליך מחדש.

אני לא בא לשלול את ההצעה של הרב יצחק לוי, אני תומך גם בה. אבל בהצעה

הזאת יש דבר הרבה יותר פשוט. אני לא מגביל היום את הנוהג. ינהג בכל שעה

שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. אבל אני אומר לו, שעליו לדעת שאם הוא יעבור

עבירה שמחייבת שלילת רשיון, פירושו של דבר שהוכחת בכך שאינך ראוי עדיין

לנהיגה, ותצטרך לעבור את כל התהליך מחדש.

אינני יודע אם זה הדבר היחיד שגורם לריבוי התאונות בשנה השניה, כאן

נאמרו סיבות נוספות. אבל לפי הערכתי, אחרי שנה יש איזה שהוא שחרור

מסויים מהלחץ או מהחשש לאבד את רשיון הנהיגה, ואז הדברים נעשים ביתר

קלות. המחוייבות הזו לעבור את הרשיון מחדש עם כל המשתמע מכך - וזה דבר

לא פשוט ולא קל לכל מי שנתנסה בזה, בפרט אם הוא כבר איבד את רשיון

הנהיגה - זה עשוי להיות גורם מרתיע, והוא גם כן וישר. מפני שבאמת מי

שגרם לתאונה שמחייבת שלילת רשיון, הוכיח בכך שעדיין איננו ראוי ואיננו

כשר לנהיגה.

ע. שנלר; בהמשך למה שאמרתי קודם, להשלים במשפט או

שניים. היתרון הגדול הוא - כאשר קראנו את

הצעת החוק ועבדנו במקביל - שהחוק הזה באמת מיועד לעבריינים. כאן היתה

לנו בעיה אחרת, שהיא חברתית, ציבורית, מוסרית, ערכית. אם אנחנו לא

העלינו את רמת ההגבלות מעבר לגיל 18 בגלל סיבות חברתיות ציבוריות - צבא

וכיוי'ב - אז דין אחד בעצם לכולם מבחינת הגיל. עד גיל 18 אתה יכול לומר

שלגיל יש תפקיד, כי הוא עדיין לא אזרח בפני עצמו. מגיל 18 כולנו שווים

בפני החוק, ואנחנו גם רוצים ליצור תחושה שלא רוצים להכביד.

בניתוח מדעי של הדברים מצאנו שאחד המרכיבים - וצדק ח"כ פורת ' זה

התניית הרשיון, שהיא משפיעה. אמרנו שלכאורה כל אדם - ולא משנה מה גילו

- ידע, שבשנתיים הראשונות הוא נהג על תנאי, אבל לא על תנאי בגלל

הענישה, אלא בגלל הצורך להגיע לתהליך חינוכי שאנחנו מנסים להגיע אליו.

המטרה היא לשפר את מיומנות הנהג הצעיר ולהפחית המעורבות על-ידי הרבה

יותר נסיון. זאת אומרת, לתת לו לנהוג בלי חשש תוך הרבה יותר נסיון. אם

תרצו, נהפוך את המצב שקיים היום, שהיום יש רשיון ואחר כך לקבל את

הנסיון, ניצור תהליך בקו הפוך, כמו שקיים בחלק מארצות העולם. קודם כל

ניצור נסיון, ולאט לאט נקבל את הרשיון.

כאן אני מביע את דעתו של שר התחבורה, שביקש ממני לומר את הדברים בצורה

הזאת: לקבל בעקרון את הצעת החוק של ח"כ פורת, אבל לא להתייחס לגילאים

כגילאים. אלא אם היום סעיף 12(א) לפקודת התעבורה נותן את הרשיון לשנה

כהגבלה, להרחיב את זה לשנתיים. והיה אם זה ממלא את תפקידו, בהנחה שזה

אחד המרכיבים הדומיננטיים בהקשר הזה, הרי העמודה מספר 2 ממילא תרד. אם

היא ירדה, השגנו את מטרתנו במידה ניכרת. ולכן מבחינת הנתונים שיש

בידינו וכוונת המשרד, יש לקבל את הההצעה הזאת, ולשנות אותה כך שבמקום

לדבר על גילאים מסויימים, להגביל לשנתיים ראשונות לנהיגה בכל גיל.



ח. פורת; בעקרון אינני שולל את הטיעון שמסתמן כאן.

אני גם חושב שאפשר להעמיס אותו על הצעת החוק

הזאת. השאלה בהקשר הזה, ואני חושב שהיא מחייבת בחינה סטטיסטית קצת יותר

מדוייקת, היא השאלה שנשאלה כאן קודם: האם באמת יש פער משמעותי מאוד בין

הגילאים הצעירים לבין הגילאים היותר מבוגרים, מקבלי הרשיון החדש. אני

לא יודע אם זה מוצדק להציע את הצעת החוק הזאת שתקיף את כלל הגילאים, אם

באמת הפער אינו כל כך גדול, הפער אינו משמעותי.

ע. שנלר; עד לגיל 18 כ-50 ומשהו אחוזים מוציאים את

רשיון הנהיגה. מגיל 18 עד גיל 19, כשמצרפים

את שניהם, מגיל 17 עד גיל 19, מגיעים כמעט ל-90 אחוזים. זאת אומרת

שהפער מאוד שולי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; במקום שנגיש שתי הצעות נפרדות, אפשר לאחדן

ואתם שניכם תהיו חתומים על החוק?

ח. פורת; אני לא הייתי מציע לאחד.

ע. שנלר; אם הוועדה תקבל את הצעת החוק של הרב יצחק

לוי, יש צורך להכניס את הדבר הזה להצעת

תחיקה אחת של הצעה משותפת גם עם השר.

יצחק לוי; מבחינה פרוצדורלית זה קצת אחרת. מובן שאפשר

לעשות דיון משותף במליאה. אבל אם השר רוצה

להגיש הצעת חוק, אני חושב שגם אז יכול להיות דיון משולב, גם עם הצעת

השר כהצעה משלימה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש יוזמה של שני חברי כנסת, אני לא מציעה

שתהיה יוזמה נוטפת של הממשלה בענין זה.

תכבדו את חברי הכנסת, ונברך אותם על הצעות החוק שהם הגישו. אתם רוצים

להוסיף עליהן עוד סעיף כזה או אחר? נוסיף, אם זה ייראה לנו. אני לא

הייתי מציעה שנשאיר את הצעות החוק האלה, נחכה עד ששר התחבורה יביא הצעת

חוק ורק אז נעשה את הדיון המשולב. הקדימו אתכם, לכן תנו שנשלים את

היוזמה הזאת. אם אתם רוצים להוסיף על הצעות החוק, כדי שתהיינה יותר

משמעותיות ותקפנה אולי עוד משהו שהם לא לקחו בחשבון, נשמח מאוד

להוסיף.
ע. זיסמן
את צודקת, אבל יחד עם זה, אין מקום לשתי

הצעות.
ע. שנלר
אם ההצעה הזו מסוגלת להגיע לסיום במהירות

רבה יותר, השר יתמוך בהצעות האלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ודאי שכאן זה יותר מהר. יודעים את הפרוצדורה

של הממשלה. תנו לנו את ההצעה שלכם, נוסיף

אותה לכאן, נסיים את הדיון ונביא לקריאה ראשונה.



צ. ענבר; אני לא יודע אס אפשר, כי פה מדובר על הוראת

שעה.

יצחק לוי; לגבי הצעתי, אני מציע שתהיה הוראת שעה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מאחר שישנה ההצעה המשלימה, לא צריכים הוראת

שעה.

ע. שנלר; היועץ המשפטי שלנו ניסח את הצעתנו כך;

"תחילתו של חוק זה ביום פירסומו ותוקפו שנה

אחת מיום הפירסום. שר התחבורה רשאי באישור ועדת הכלכלה של הכנסת להאריך

תוקפו של חוק זה או הוראות מהוראותיו לתקופה נוספת שתיקבע".

זאת אומרת, שבשנה הבאה, אם יעלו יפה שני הדברים גם יחד, נבוא אל הוועדה

והיא תאשר. אם אתם תגיעו היום למסקנה כוועדת שזה מקובל, וינסחו את זה,

והעסק יכנס לתאוצה מהירה, השר יתמוך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש לך נוסח? תן לנו אותו.

ח. פורת; אני מבין שמה שאתה הצעת לגבי ההצעה שלי הוא,

שזה יחול לגבי נהג צעיר. אתה מציע שזה יהיה

מצויין בהתייחסות לגיל.

ע. זיסמן; אלה שני סעיפים שומם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אלה שני סעיפים שונים, אבל זה אותו החוק

העיקרי לתיקון פקודת התעבורה. זה יהיה מגוחך

אם נביא שתי הצעות חוק נפרדות.

ע. שנלר; "בפקודת התעבורה יתוקן סעיף 12(א) לפקודה

וייקבע בו כי התקופה בה ייחשב מי שקיבל

רשיון נהיגה כנוהג חדש תהיה שנתיים במקום שנה אחת. יוסף סעיף 12(ג)

לפקודה, ובו ייקבע איסור על נהג שטרם מלאו לו 18 שנה לנהוג בדרכים בין

השעות 00;12 לבין השעה 05:00". אחר כך באים דברי הסבר.

שינוי סעיף 12(א) מרחיב משנה לשנתיים לדידו של ח"כ פורת. הוספת סעיף

12(ג) היא בעצם הצעתו של ח"כ לוי.

צ. ענבר; לגבי 12(א} אני מניח, שהכוונה היא לא הרחבה

משנה לשנתיים, אלא שנה פלוס שנה, ויש הבדל

גדול.

ע. שנלר; תיקון סעיף 12(א) אומר כך; "בסעיף 12(א)

לפקודת התעבורה (להלן - הפקודה}, במקום
המלים
מוגבל לשנה אחת, יבוא; מוגבל לשנתיים".

צ. ענבר; עד עכשיו נתתם לו רשיון רק לשנה, ואמרתם לו;

עברת עבירה במשך השנה, אתה צריך לעבור שוב



את תהליך קבלת הרשיון. עכשיו אומרים לו שהוא נוהג שנה, ומחכים עד סוף

שנתיים, ורק בסוף שנתיים אם עבר עבירה אחת כך יקרה.

ע. שנלר! זה בדיוק העניו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוא רוצה שהנהג יהיה זהיר, ותוך שנתיים לא

יגרום תאונה.

צ. ענבר! אתה מרע בזה את המצב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ח"כ פורת, אתה מסכים לאיחוד ההצעה?

ח. פורת; אני מסכים לאיחוד.

ע. שנלר; ישנן מספר עבירות חמורות יותר שהוגדרו ככאלה

שהן עבירות חמורות יותר, ובגינן ישנה סנקציה

חמורה יותר. אין בתוספת הזו התייחסות לעבירת חניה כדי להתנות רשיון

לשנתיים. המדובר רק באותן עבירות שהוגדרו בגלל חומרתן. אם בתקופת

השנתיים המוצעות עברת אחת מהעבירות האלה, או אז הסנקציה תהיה חמורה,

קרי, התניית הרשיון. אם עברת עבירה קלה, לא יחול על הדבר הזה. אם לא

עברת בשנתיים, לא קרה שום דבר. אתה מקבל רשיון קבוע כמוני וכמוך להיום.

עבריינים מועדים לעבירות חמורות ידעו, שצפויה להם סנקציה קצת יותר

חמורה.

ע. זיסמו! ח"כ לוי מציע זאת לנסיון. איך נבטיח זאת?

ע. שנלר; אנחנו עושים כמה וכמה דברים. רק בשבוע שעבר

קלוד ואנוכי אישרנו מחקר. הנתון יהיה

מחקרי-סטסיסטי. לפני ימים אחדים אישרנו מחקר בהיקף של 150 אלף שקלים

לנושא הזה, כדי לקבל נתוני אמת. מעבר לזה אנחנו עוסקים עם המשטרה

בהגדרת הצפיה ואכיפה. אלה שני הדברים שעושים בהקשרים האלה. אם נראה

כעבור שנה שישנה השפעה חיובית, או אז אנחנו בדרך הנכונה.

יצחק לוי; השאלה היא איך אתה מעגן את זה בחוק.

ע. שנלר! החוק בסעיף 12(ג) אומר, שהתוקף הוא לשנה

אחת, וועדת הכלכלה של הכנסת צריכה לאשר

הארכתו. ועדת הכלכלה תשאל אותנו, כמו ששאלה על חגורות הבטיחות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי

להאריך. כשנבוא לדון אם להאריך או לא

להאריך, אז נשמע את כל הנתונים.

צ. ענבר; אני מצטער, אני עוד לא מרגיש שהבנתי את

התשובה. אני תולה את זה בקוצר הבנתי, אבל

אני מבקש להבין יותר טוב. היום אדם מקבל רשיון, אחרי חצי שנה עבר עבירה

חמורה, גמר את שנת הרשיון ואומרים לו שעליו לעמוד בבחינות כאלה וכאלה

לפני שמחדשים לו רשיון. זה המצב היום לפי החוק. לא שוללים את רשיונו,



לא זה מה שכתוב בחוק. כתוב שאם הוא הורשע בארות העבירות, תתנה רשות

הרישוי את חידוש רשיונו בבחינות המתאימות שתקבע.

לפי ההצעה המוגשת, כפי שהבנתי אותה, אומרים לו שאם הוא עבר עבירה, לפי

החוק היום אחרי שנה הוא צריך בחינות נוספות. עכשיו עוזבים אותו, לא

בתום השנה, הוא ימשיך לנהוג שנה וחצי, ורק אחרי שנתיים יעבור בחינות

מחדש. נניח שהוא בחודש הראשון נהג, ועבר עבירה. לא לוקחים ממנו את

הרשיון אחרי חודש, לא אומרים לו לעמוד בבחינות אחרי חודש, לא אומרים לו

לחדש אחרי חודש. רק אחרי שנה אומרים לו, שבשנת הנסיון הוא נכשל. ועכשיו

אומרים לו, שאחרי שנתיים יעשו את הבחינה. אני שואל, האם יש טעם במקום

רשיון לשנה, לתת לו כעת מייד רשיון לשנתיים? ורק אחרי שנתיים זוכרים לו

את מה שהוא עשה לפני שנה וחצי.

ש. בוגלר; לגבי השאלה הזאת, למיטב ידיעתי, נדמה לי

שקיים סעיף 52 ו-53 בפקודת התעבורה, שמאפשר

למנהל אגף הרישוי או לממונה על הרישוי להזמין אותו למבחנים. כך שגם

בתקופה הזאת עליה אדוני אומר שעבר עבירה אחת בלבד, הממונה על הרישוי

יכול להזמין אותו לבחינה.

צ. ענבר; אבל אתה יודע היטב שלפי סעיף 52 אתה לא יכול

לעשות לנהג חדש מה שאתה לא עושה לנהג רגיל.

יש לך הוראת חוק מיוחדת המדברת על נהג חדש, וכל מה ששייך להפקעת רשיון

מטעמי בטיחות לפי סעיף 52, 52 בעינו עומד, וינהגו או לא ינהגו לפי סעיף

52. אנחנו מדברים על-פי סעיף 12(א).

י. ריבליו; נדמה לי שתקנה 179 מדברת על תוקף רשיון

נהיגה, ואלה שני תחומים שונים. אתה מערבב

בין התחום המהותי של רשיון על תנאי, לבין התחום הפרוצדורלי של סמכות

רשות הרישוי להעניק רשיון נהיגה לנהג. בתקנות שמדברות על הענקת רשיון

נהיגה, אתה יכול במפורש לקבוע שרשיון נהיגה יהיה זמני לשנה או זמני

לשנתיים, לכמה זמן שהם נותנים אותו. בפקודה זה החלק המהותי שקובע מה זה

רשיון על תנאי.

צ. ענבר; פקודה זה החלק שקובע היום, שרשיון נהיגה

שניתן למי שלא היה בידו רשיון הנהיגה, יהיה

מוגבל לשנה אחת. פירושו של דבר הוא, שאני מקבל היום רשיון נהיגה

שמחדשים לי לשנתיים. אבל אם אני נהג חדש, לא מעניין אותי מה שכתוב

בתקנות, אלא יש לי הוראה של הפקודה לי 12(א), שאפשר לתת רשיון רק לשנה

אחת, אך ורק לשנה אחת. אני אומר שבמקרה הזה מקלים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא מבינה מדוע מקלים. תוך השנה ישנה

הגבלה, אפילו נגמרה השנה והוא לא עשה כלום,

יש לו עוד שנה שהוא צריך להיות בהמתנה לרשיון קבע. הוא רוכש עוד נסיון,

עוד בטחון. הוא לא עשה בכלל שום תאונות.

צ. ענבר; אבל אם הוא עשה תאונה, הוא ממשיך. זה מת

שכתוב בחוק.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אס הוא עשה תאונה, איך הוא יכול להמשיך?
צ. ענבר
מפני שכאן כתוב, שרק בתום השנה יחליטו אס

לחדש את רשיונו או לא.
י. ריבליו
זה ענין פרוצדורלי. הוא יכול לתת רשיון לנהג

רק לשנה, ולכתוב לו את מועד פקיעת רשיון

הנהיגה בתוס שנה, והוא יכול לכתוב לו לשנתייס.

צ. ענבר! אבל עכשיו אתה אומר, שתוקפו יהיה מוגבל

לשנתיים. כך כתוב בחוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תציע הצעה, ונראה איך אתה מתרגם את ההצעה

שלך.
צ. ענבר
ההצעה שלי היא שנה פלוס שנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם הוא לא עשה כלום, יאריכו לעוד שנה?
י. צידוו
במקוס שנתיים נסיון יהיה שנה נסיון ועוד שנה

נסיון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם הוא לא עשה שום דבר במשך שנה, יהיה זה

אבסורד לבוא ולהאריך לו עוד לשנה.

צ. ענבר; ההבדל הוא לא סמנטי. ההבדל הוא בכך שהיום אם

אתה במהלך השנה לא מציית פעם אחת לרמזור -

זו עבירה.
י. ריבלין
תסתכל בסעיף 15. למשרד הרישוי יש סמכות

להטיל היטלים והגבלות וכל מיני דברים על

רשיון נהיגה. הוא יכול להוציא את רשיון הנהיגה, ולכתוב עליו שהוא מוגבל

לשנה או מוגבל לשנתיים, ואין בכלל בעיה. אני מבין את מה שאתה אומר, אבל

אני לא רואה את הבעיה שאתה מעלה.

הבעיה קיימת לגבי מה שהיה לנו עם הנסיון הלא טוב לשנה. כלומר, בן-אדם

נתפס בתוך השנה הראשונה, עד שהוא מורשע עוברת השנה ואז הוא מקבל רשיון

חדש הביתה, לך תרדוף אחריו. לא מחפשים אותו על העבירה שהוא ביצע לאחר

תום השנה. עכשיו יבוא קטין או מישהו מתחת לגיל 18 או נהג חדש, ידחה את

המשפט לשנתייס מאוחר יותר, יקבל את הרשיון לשנתייס. את העבירה הוא עבר

לפני כן, המשפט יהיה אחרי כן, ואז יתחילו לרדוף אחריו.

ע. זיסמו; מה אתה פותר בזה?
א. פורז
אדס קיבל רשיון בנתונים הנוכחים ועבר עבירת

תמרור, לא ציית לרמזור אדום, וזה קרה בחודש

השלישי. לא ממתינים עד לסוף השנה כדי לא לחדש לו, נכון?
ע. שנלר
לכאורה היה מקום לא לעשות תחיקה ראשית בזה

בכלל. אפשר היה להרחיב את תקנות התעבורה של

סעיף 12 לשנתיים. גדיוק על הנקודה הזאת עו"ד גבי נוי, היועץ המשפטי

שלנו, אמר, שאם המחוקק קבע בתחיקה ראשית הגבלה לשנה, לא יהיה ענייני

ולא ציבורי לבוא ולהרחיב את זה. המחוקק כבר התייחס לזה ברמת תחיקה

ראשית.

אם המחוקק יחליט להרחיב את 12(א) לתקופה של שנתיים, או אז משרד

התחבורה, רשות הרישוי, תתרגם את הצד הפרוצדורלי. זה אומר שבאופן טכני

יחליטו להאריך לשנה ולעוד שנה, או שיחליטו לחודש ולעוד 23 חודשים, זו

כבר פונקציה פרוצדורלית. אנחנו לא יכולים להתחיל אתה, אם אנחנו מקבלים

את ההנחה המשפטית שהמחוקק כבר קבע את 12(א), והוא ירחיבו ברמה של תחיקה

ראשית. לכן השאלה שלך היא פרוצדורלית.

ע. זיסמו; כל הגורמים הרי הגיעו להסכמה מלאה. עכשיו

הצעד הבא הוא שנצטרך לנסח את זה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כאן הוא מצטט סעיף אחר.

צ. ענבר; אני דך רק בסעיף 12, את הסעיף שרוצים לתקן.

כל התשובות שנותנים לי, נותנים לי תשובות

מתקנות התעבורה או מסעיפים אחרים. אבל ישנו סעיף אחד ויחיד שדן ברשיון

נהיגה לנוהג חדש, והוא סעיף 12(א), ואני חוזר וקורא לכם את הסעיף, ואתם

עונים לי בדברים שלא שייכים לסעיף. בסעיף היום כתוב, שרשיון נהיגה למי

שלא היה בידו, יהיה מוגבל לשנה אחת, ואי אפשר לקבוע בתקנות הגבלה

לשנתיים. הוא מוגבל לשנה אחת, נקודה. עכשיו אתם באים ומשנים את החוק,

ואתם אומרים שיהיה מוגבל לשנתיים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו מאריכים לשנתיים. אם בשנה הראשונה הוא

גרם לתאונה, על התאונה הזאת מוגשת נגדו

תביעה משפטית. המשפט הזה לא נערך מיד, הוא נערך כעבור כמה חודשים.

בינתיים מאריכים לו את הרשיון אחרי שנה, כי עדיין הוא לא נשפט, לא קבעו

שהוא אשם, ולא קבעו שהוא עבר עבירה. אם יאריכו לו לשנתיים, יש סבירות

שהמשפט יתקיים לפני תום השנתיים יותר מאשר שהמשפט יתקיים לפני תום

השנה.

צ. ענבר; ומה קרה אם הוא הורשע לפני תום השנה?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ממילא יקחו לו את הרשיון. הוא יקבל את העונש

שהוטל עליו במשפט.
צ. ענבר
ניקח מישהו שעבר רמזור באור אדום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הם אמרו שעבירות קלות לא נלקחות בחשבון.

ע. זיסמו; מדובר רק בעבירות שישללו לו את הרשיון כמו

רמזור, אי מתן זכות קדימה, מהירות. את כל

הדברים האלה היית צריך לברר במסגרת הניסוח של הצעת החוק של שני חברי

הכנסת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה לא משתכנע וזח חשוב לנו שאתה תשתכנע כדי

שתוכל לנסח לנו אחר כך את הסעיפלם.

צ. ענבר; אס הוא הורשע בתקופה של השנה, אפשר אחרי שנה

לא לחדש לו את הרשיון, ולהגיד לו לעמוד קודם

בבחינות. אתם אומרים, שאם הוא הורשע אחרי חצי שנה, צריכים עדיין לחכות

שנתיים עד שייבחן שוב.
י. צידוו
אתה יכול להכניס זאת לתקנות.

צ. ענבר; זה מה שאני רוצה.
א. פורז
נהג חדש שיש לו רשיון שנה, נתפס באור אדום

ברמזור. שום דבר לא קורה. אין שלילת ביניים

מינהלית?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש.

א. פורז; לוקחים לו את הרשיון בכל מקרה.

י. ריבליו; יש עבירות שמותר לנו לקחת רשיון נהיגה מנהג

ל-30 יום.

א. פורז; אם אתה תופס אותי באור אדום?
י. ריבליו
אני יכול לקחת לך את הרשיון ל-30 יום.

א. פורז; מה ההבדל ביני לבין נהג חדש?
י. ריבליו
לנהג חדש יש עבירות נוספות על אור אדום ועוד

3 עבירות שאפשר לקחת לו את הרשיון.
א. פורז
איזה עבירות יש לו? מה מצבו יותר רע

לעומתי?

י. ריבליו; כל מעורבות שלו בתאונת דרכים.

א. פורז; נניח שהוא עצר ברמזור, ומישהו נכנס בו

מאחור הוא מעורב.

י. ריבליו; על נהג צעיר יש 4 עבירות, וישנן עבירות

נוספות שכוללות תאונת דרכים.

י. צידוו; מכוח מה העבירות הנוספות?

י. ריבליו; מכוח קביעת ועדת הכלכלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
30 יום זה לגבי הנהגים הוותיקים. ולחדש,

אחרי 30 יום אתה מחזיר לו?

י. ריבליו; כן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ואז אתה מחכה עד למשפטו

י. ריבליו; בדרך כלל משתדלים להביא אותו תוך כדי תקופת

הפסילה. נפסל, מקבל זימון למועד קרוב, ואז

תוך כדי תקופת הפסילה מובא לדין, והשופט מחליט אם לתת לו פסילה, אם

להתחשב בפסילה וכוי. זו בערך הפרוצדורה הרשמית.

נהג חדש, דינו מבחינת פסילה מינהלתית כמו נהג ותיק. אנחנו לא מחמירים

אתו, אנחנו נוקטים נגדו אותם צעדים, וההבדל ביניהם הוא שלנהג חדש יש

הליך מינהלי נוסף לפסק-הדין, האומר שיקהו לו את הרשיון משום שהוא עבר

את העבירה.

צ. ענבר; יקחו לו את הרשיון, או שלא יחדשו לול

י. ריבליו; שלא יחדשו לו.

צ. ענבר; מתי לא יחדשו לוי

י. ריבלין; אם הוא עבר את העבירות שבתוספת השלישית.

צ. ענבר; מתי לא יחדשו לו, באיזה מועד?

י. ריבליו; לפי המצב היום - אחרי שנה. יוחמר מצבו, משום

שטווח הזמן יהיה לשנתיים.

צ. ענבר; היום אחרי שנה אתה לא מחדש לו, כאשר לפי

ההצעה החדשה אתה לא מחדש לו אחרי שנתיים.

ע. שנלר; יצאתי לדבר בטלפון עם היועץ המשפטי כדי

לשאול אותו איך אנחנו רואים את הדברים.

ובכן, הדברים פשוטים מאוד. זה בדיוק כמו מאסר על תנאי לשנה או לשנתיים.

כל מאסר על תנאי לתקופה יותר ארוכה, יש בו משום החמרה ולא משום הקלה.

כאן התהליך הוא פשוט. עברת עבירה יומיים אחרי הוצאת רשיון הנהיגה,

העמידו אותך למשפט, יצאת חייב במשפט, מיד אתה מוזמן לבדיקות, ודינך

כנהג חדש לכל דבר מהתחלה.

א. פורז; איפה זה נאמר?

צ. ענבר; זה לא נאמר בחוק.

ע. שנלר; דינו כנהג חדש. משום שגבי נאור, היועץ

המשפטי שלנו, לא מבין אפילו מה מקור הספק



שאתת מעלה. הוא הציע, שאס הדברים לא מובנים לך בנושא המשפטי, שהוועדה

תקבל את ההחלטה כפי שבהצעת החוק, ואחר כך אתה וגבי תגמרו את הניסוה.
י. צידון
לאט לאט השתכנעתי מדבריו של צבי. מכל מקום,

אני בהחלט בדעה שאפשר למצוא את הפיסקה,

מכיוון שכולנו רוצים אותו דבר. רציתי לומר לח"כ לוי, שגם אני מקבל

מכתבים. הוא אמר שהוא מתפלא כמה בני נוער יש, וכמה הם יודעים לכתוב.

אני קיבלתי מכתבים, ואני מתפלא כמה בני נוער יש, וכמה הם לא יודעים

לכתוב.

יש לי בעיה עם האכיפה של החוק הזה. אני מנטה לצייר לעצמי איך מאתרים

דבר כזה והגעתי למסקנה שאני רוצה לשים אותה על השולחן כדי שהמומחים

יוכלו להתייחס אליה. יתכן שאצטרך לעשות משהו דומה למה שהאנגלים עושים,

או מה שהצרפתים עושים כשהם מגבילים ל-90 קילומטר לשעה. משהו שתהיה

אינדיקציה על המכונית שהנוהג הוא נהג חדש. זו תהיה עבירה, כמובן, אם

הוא לא תולה את השלט הזה.

יש לי רושם שקיימת כאן הסכמה די כללית, אני גם שמח שהורידו את ההגבלה

עד גיל 18, משום שישנה באמת ההתנגשות שאתה מצד אחד נותן לו נשק וטנק,

ומהצד השני אתה לא נותן לו לנהוג בלילה.

לדעתי הכרחי שיהיה איזה שהוא טימן שהנוהג הוא נהג חדש. והיה אם מישהו

נתפס על אי-תליית השלט, השלילה צריכה לבוא אוטומטית, כי ברור שהוא לא

עבר עבירה אלא גם רימה.

לגבי כל נהג חדש יהיה זירוז שפיטה. זאת אומרת, החוק קבע שהוא נכנט

לראש התור בשפיטה.

ע. שנלר; לא נוכל לעמוד בזה.

י. צידוו.' אני מציע הצעה שנראית לי הגיונית, אתה תסביר

אחר כך למה היא לא הגיונית, ואצטרך להיכנע.

אם לא בראש התור, שיהיה השני בתור. מכל מקום, שהאימפקט של השפיטה על

העבירה, לפחות בתחילת הקריירה שלו יהיה מיידי, כך הוא יהיה גם יותר

חינוכי. אינני מתמצא במחקרים הפסיכולוגיים-פיזיולוגיים וכו' וכו', אבל

אני לא מקבל את התיזה הזאת שזה פסיכולוגי. לדעתי זה פטיכו-סוציולוגי,

ואת זה צריך לקצץ, ולקראת זה צריך להוסיף על החוק צד שני שהוא חינוכי.

זאת אומרת, לפרסם בכל העתונות את מה שראינו כאן. שיהיה ברור. יחד עם

פרטום החוק יבוא כל ההסבר החינוכי עם העקומות שראינו כאן, עם ניתוח

העקומות הללו. אז לא רק שיבינו את החוק ולא יתקוממו נגדו, אלא זה יהיה

מומנט מחנך.

א. פורז; אני חושב שהפתרון צריך להיות משהו באמצע,

בין ההצעות השונות שהציעו. קודם כל, צריך

להיות ברור, שאנחנו עושים עוול גדול מאוד לציבור גדול מאוד של נהגים

צעירים זהירים, שלא מעורבים בתאונות. באיזה שהוא מקום אנחנו צריכים

להבין, שבגלל מיעוט של כאלה שעושים תאונות, מענישים את הרוב. אם אתה

מטיל איטור נסיעה בין חצות לבוקר - ואנחנו יודעים שכאן זאת מדינה



שהצעירים יוצאים בליל שבת לבילוי - אתה מאוד מכביד על העסק, בהתחשב בכך

שאיו תחבורה ציבורית. אתה מכביד בגלל אחוז קטן המעורב בתאונות.
י. צידון
לכן אני רוצה את הפירסום עם ההסבר.

א. פורז; אני חשבתי על פתרון שהולך בכיוון יותר

הרתעתי מאשר פגיעה קולקטיבית. מקובלת עלי

הצעתו של ח"כ צידון, שכל נהג צעיר - לא איכפת לי שיהיה סימון של נהג

חדש ולנהג חדש מתחת לגיל 18, שיהיה לו סימון נוסף על הרכב - והוא ידע

שכולם מביטים בו, רואים אותו ועוקבים אחריו.

אם הוא מעורב בעבירות של התוספת, קצין משטרה יוכל לפסול את רשיונו ללא

הגבלת זמן, זולת אם בית-המשפט ציווה להחזיר לו את הרשיון. אם הוא טוען

שהוא חף מפשע, הוא רוצה לזרז את המשפט, רוצה להגיש בקשה על החזרה, יגיש

בקשה לבית-המשפט, כדי שיחזירו לו את הרשיון.

י. צידוו; אתה נותן יותר מדי שררה.

א. פורז; אני לא רוצה שיקרה מצב, שעקב העומס

בבתי-המשפט, אחרי 30 יום הרשיון יחזור. אני

רוצה שזה יהיה הרתעתי. כך משיגים מטרה שבה עבר הנהג עבירה של התוספת,

לקח לו קצין המשטרה את הרשיון, הנהג יוכל לפנות לבית-המשפט ובית-המשפט

יצווה להחזיר לו את הרשיון עד להגשת כתב האישום.

י. צידוו; ואם בית-המשפט מצא אותך זכאי?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
פה אתה מעביר את חובת ההוכחה על הנהג.

א. פורז; בכל מקרה קצין משטרה יכול לקחת היום רשיון

נהיגה ל-30 יום. אם הנהג רוצה, הוא יכול

לפנות לבית-המשפט בבקשה להחזירו. אני מציע כאן, כדי להרתיע את הצעירים,

לבוא ולומר שכאן המצב יותר קשה לגביהם. הרשיון לא חוזר אוטומטית אחרי

30 יום, אלא אחרי תקופה יותר ארוכה. אין אנשים שנעצרים ומוכנסים לבית

העצורים ובסופו של דבר הם יוצאים זכאים?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ואם המשפט יתקיים לאחר שנתיים?

א. פורז; כאשר שללו את הרשיון בדרך מינהלית, אתה מבקש

להחזיר את הרשיון. בדרך כלל תוך כמה ימים

נקבע דיון בפני השופט, וחלק גדול מבקשים באותה הזדמנות להביא את כתב

האישום, לצרף את זה ולגמור עם הענין. בתי-המשפט, כשמדובר בדבר כזה,

והאיש אומר שהוא חף מפשע, לדעתי כאן אנחנו משיגים את הערך ההרתעתי יותר

טוב מאשר איסור הנסיעה מחצות עד 6. אני מסכים שאי-הנסיעה בין חצות ל-6

בבוקר מצמצם את מספר התאונות, אבל מצד שני אנחנו נותנים עונש כבד מאוד.

חשבתי שאולי כדאי פחות להעניש קולקטיבית.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה מציע שלנהג חדש בגיל 17-18, שנוהג משעה

12 עד 6 בבוקר, יוכל קצין המשטרה או שוטר

לקחת ממנו את הרשיון, אם הוא עבר עבירה?

א. פורז; לאו דווקא בין השעות האלה. אני אומר שתמיד.

הוא נתפס ב-10 בבוקר כשלא עצר בתמרור עצור,

אפשר לקחת לו את הרשיון, אלא אם כן בית-המשפט מצווה להחזיר אותו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו י. זה יותר מדי דרקוני.

צ. ענבר; שאלה שנובעת מההצעה. היום די שהוא עובר פעם

אחת את העבירות החמורות לענין החידוש. פעם

אחת נטע במהירות מופרזת, פעם אחת בשנה אחת. השאלה האם בשנתיים אנחנו גם

כן אומרים פעם אחת בשנתיים או פעמיים בשנתיים?

ע. שנלר; אם זה על תנאי, זה פעם אחת.

ש. בוגלר; לפני שבאתי לכאן התייעצתי עם השופט דב לוין

המעורה בענין הזה. הוא לא ידע שההצעה תהיה

להגביל עד גיל 18, כי אני קראתי לו את ההצעה שיגבילו עד גיל 20. עד גיל

20, הדיעה שרווחת אצלנו היא, שזוהי גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה,

לכן הורדנו אותה. זה ירד עכשיו לגיל 18. ואם מר עתניאל שנלר אומר

שהמדובר בסה"כ בחצי שנה, אולי הגזירה לא כל כך חמורה. אם כי כפי שנשמעה

כאן הדיעה, האכיפה תהיה מאוד קשה. גם היום מטפר השוטרים איננו רב. אמנם

עושים בלילות שבת מבצעים, אבל לדעתי האכיפה תיתקל בקשיים. מהבחינה הזאת

הייתי מבקש לחשוב אם להוטיף חוק שישאר רק בגדר של חוק, בלי אפשרות

לאכוף את זה בצורה טובה. האם כדאי ליצור חוק שאי אפשר יהיה לאכוף

אותו?

יצחק לוי; לא מזמן שמעתי בכלי התקשורת, שהמשטרה אומרת

שהיא מוכנה להרתם לאכיפת החוק.

ש. בוגלר; היום בודקים שיכרות, נעשות פעולות בלילות

שבת בענין הזה. דעתי האישית היא, שאם זה ירד

לגיל 18, אני אומר שזו גזירה שאפשר לעמוד בה. כאשר בהחלט אנחנו תומכים

בהצעה של ח'יכ פורז לגבי הרחבת ההגבלה על-ידי מציאת הפתרונות הטכניים

לשנתיים.

ד. מוקבס; לדעתי הנקודה החשובה באכיפת החוק אינה כל כך

הפעילות המשטרתית, אלא הפעילות של ההורים.

להורים תהיה היום אפשרות מעשית לטרב לתת לבן שלהם את מפתחות הרכב

לנטיעת לילה, דבר שלא קיים עד כה. לדעתי הם יהיו יותר חזקים מאשר

פעילות משטרתית, שכמובן טוב שתהיה. אבל לפחות תהיה להם הלגיטימציה לטרב

לתת את המפתח.

אני חושב שצריך לקחת את הרעיון הזה של הגבלת הנהיגה בלילה לא כענישה,

אלא כשלב הגיוני של כל תהליך למידה. כולנו מקבלים כמובן מאליו שאדם



שרוצח לנהוג משאית של 40 טון, יתחיל קודם כל במכונית, אחר כך משאית קלח

וכך חלאח. חעקרון שלמידח נעשית בשלבים מקובל בכל תחומי חלמידח, ובמיוחד

בתחום חלמידח של הפעלת כלים כבדים ומסוכנים. קיימת בעיה של נחיגח

בלילח. יודעים שנהיגה בלילה - ולא רק לגבי צעירים - הרבח יותר מסוכנת

מאשר הנהיגה ביום. החומרח היא כמעט פי שניים יותר גבוחה בלילה מאשר

ביום, וזה לגבי כלל הציבור. מכאן הגיוני להגיד לאדם שרק מקבל את

הרשיון, שבשלבים הראשונים, 6-2 חודשים, בשנה הראשונה, הוא יעבור את

השלבים הקלים יותר. הוא יבצע תהליך למידה, ואת החלק הקשה, שהוא נהיגת

הלילה, הוא מתבקש לבצע קצת יותר מאוחר, אחרי שהוא יאגור כמה אלפי

קילומטרים בנהיגת יום או בנהיגה פחות מסוכנת. לדעתי הפתרון יותר

פדגוגי, מאשר תהליך של ענישה, אפילו אם כמובן זה לא נוח לחלק

מחאוכלוסיה, כך צריך להסביר את הדבר.

ע. שנלר; המהות של התנאי היא לשנתיים. זו לא סנקציה

לכלי עזר. אנחנו מדברים על הצד הערכי. זה לא

קבוצת מיעוט לעומת קבוצת שוליים. נתוני 88 הראו -24 הרוגים עד גיל 18,

שכוללים נהגים ונוסעי הרכב באותו רכב. אלה לא רק הנהגים, אלא גם אלה

שהיו בתוך הרכב, וזו לא תופעה שולית; ו-103 פצועים קשה ברמה של נכות

לכל החיים. לכן זו לא קבוצת שוליים קטנה.
א. פורז
ואם הנהג הצעיר ינהג עם תווית וכולם יסתכלו

עליו?

ע. שנלר; אין ספק שזה מוסיף.

לגבי פירסום החוק והסברה, נקודה עליה דיבר

ח"כ צידון. כשהחוק יתקבל, לקראת תהליך התחיקה, ברגע שנדע שפועלים

בוודאות לענין הזה, יש הסכמה וצריך לנסח את החוק, נצא בהסכמה נרחבת

שאצלנו נקראת "הנהג הצעיר", זה כלול בתוכנית העבודה שלנו השנה.

לגבי שיפוט מהיר, זו סוגיה מאוד מסובכת. אחת מהתשובות היא אימוץ דו"ח

השופט לוין, להפוך חלק ניכר מעבירות לעבירות מינהליות, ועל-ידי זה

להוריד את הלחץ מבתי-המשפט. על-ידי זה יהיה גם זירוז הליכים. בסה"כ

אנחנו בבעיה קשה עם הנושא של שיפוט עבירות התנועה. יושבת עכשיו ועדת

מנכ"לים שעוסקת בדיוק בענין הזה.

י. צידון; כשאתה שופט נהג בין 55, 75 וכוי, אתה שופט

מישהו שהצפי שלך לתקן אותו זה לתקופה

מסויימת. כשאתה שופט אחד שהוא בתחילת הקריירה שלו, אתה גם מחנך אותו

וגם מכניס אותו לפס לתקופה הרבה יותר ארוכה. נדמה לי שזה מצדיק הקדמת

התור ויהי מה.

ע. שנלר; אני אומר זאת לחיזוק, כי הרעיון לא עלה

בוועדת המנכ"לים, ואני אשמח להעלות אותו.

אני חושב שהוא רעיון טוב ביסודו. אני לא יודע כמה הוא פרקטי, אבל

מבחינתנו חוא יעלה שם.



שלושה דברים ביקשנו לעשות, שניים באו לידי ביטוי בהצעות החוק הפרטיות.

השלישי הוא אותו תג המזהה נהג חדש, אלא שהוא לא צריך חוק, הוא תקנת

תעבורה. תקנת התעבורה כבר נוסחה, עדיין לא פורסמה, כי אנחנו רוצים

לפעול בכיוון ההסברה. ח"כ צידון אמר לעשות הכל כמכלול אחד, ולכן אנחנו

קצת מתעכבים עם השלט הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; עקרונית אנחנו מקבלים את הצעתו של ח"כ יצחק

לוי עם התיקונים שבה. קבוצת הגיל תהיה רק עד

גיל 18 ,לא כולל 18. הם לא יהיו רשאים לנהוג בין השעות 24:00 ל-5:00

בבוקר.

הצעתו של ח"כ חנן פורת באה להציע, שבמקום שנה על תנאי לגבי נהג חדש, זה

יהיה לשנתיים. כדי ליישר את ההידורים מבחינת הניסוח המשפטי, שיענה על

מה שבאמת מתכוונים ורוצים, יוסבר שזה למעשה יותר הרתעה מאשר לבוא

ולהקל. אין הכוונה להקל, אלא להכביד. במקום שיהיה לו רשיון על תנאי

לשנה, יהיה לו לשנתיים.

צ. ענבר; יותר חמור מזח. אם היו נותנים שנתיים לנהג

חדש, זה לא היה נורא. אבל כאן אתם אומרים

לו, שדי אם פעם אחת במשך השנתיים הוא יסע בכביש תל-אביב-ירושלים

במהירות של 100 קילומטר לשעה, כדי להענישו. אתם מחמירים אתו, מכפילים

לו את העבירות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מר ענבר, תשב עם היועץ המשפטי של משרד

התחבורה בנושא הזה ותנסחו לנו את הסעיף.
צ. ענבר
זה לא שייך לניסוח, זה שייך למהות.
ע. שנלר
המהות היא משפטית או בטיחותית?
צ. ענבר
עד היום היה התנאי לשנה, וזה בסדר. היום אתם

אומרים לשנתיים, וגם זה בסדר.

ע. שנלר! האם המהות של ההסתייגות שלך היא משפטית או

בטיחותית? אם היא משפטית, אני שותק; אם היא

בטיחותית - יש לי מה להגיד.

צ. ענבר! יכול להיות שזה יביא לידי כך, שמספר הנהגים

החדשים שיצטרכו לעבור את כל המסלול של 12(א)

יהיה הרבה יותר גדול, כי עד עכשיו אם הוא היה עובר עבירה פעם בשנה,

ניחא; אבל עכשיו אתם מושכים את התקופה על פניי שנתיים.

ע. שנלר; ההסתייגות שלך, אם כך, היא בטיחותית, לא

משפטית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כוונת מציעי החוק - ואנחנו תומכים במגמה

הזאת - היא להכביד. במקום להגביל שנה אחת,



אומרים שצריך שנתיים שהנהג לא עובר על עבירות או על עבירה חמורה

במיוחד.

תחולת הצעת החוק תהיה לשנה, והשר יהיה רשאי להאריכו באישור ועדת

הכלכלה.

ח"כ פורז, בקריאה ראשונה אין הסתייגויות.

א. פורז; אני מציע הצעה אלטרנטיבית עכשיו. הצעתי היא,

שכל נהג חדש במשך השנה הראשונה ישא לוחית

המעידה על כך שהוא נהג חדש. לגבי נהג הדש שגילו עד גיל 20, יוכל קצין

המשטרה לפסול את רשיונו בגין עבירות לפי התוספת השלישית ללא הגבלת זמן,

עד לסיום ההליך המשפטי, זולת אם הורה בית-המשפט להחזיר את הרשיון.

קצין המשטרה פוסל, אחר כך הוא מגיש כתב אישום. אס לא הוגש כתב אישום

לבית-המשפט תוך 45 יום מיום הפסילה, הפסילה מתבטלת. קצין המשטרה פוסל,

באותו יום הנהג הפסיק לנהוג. במקביל הם צריכים להגיש כתב אישום

לבית-המשפט. זה תמיד ככה. אם פוסלים מישהו מינמלית, במקביל בא כתב

אישום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם 3 שנים לא יתקיים המשפט, הנהג יהיה 3

שנים בפסילת רשיון?

א. פורז; אם לא הוגש כתב אישום תוך 45 יום, רשיונו

יוחזר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני אצביע על ההצעה שלך, אני מתנגדת להצעה

הזאת.

א. פורז; בשלב זה אני מציע לא להגביל את הנהיגה

בלילה.
י. צידון
אני תומך בדעה האומרת שזה אמצעי חינוכי

ולרכישת נסיון, ולא לענישה. כך צריך גם

להציג זאת בחוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי תומך בהצעת ח"כ פורז? מי נגד? אין

תומכים. ההצעה לא נתקבלה.

אני מציעה שנבקש את היועץ המשפטי שלנו, מר ענבר, שישב עם היועץ המשפטי

של משרד התחבורה ונציג משרד המשפטים על הנושא הזה, וינסחו לנו את הצעת

החוק בהתאם להחלטות שלנו.

החלטנו שמאחדים את שתי ההצעות להצעה אחת, יהיו חתומים עליה שני

המציעים, ח"כ יצחק לוי וח"כ חנן פורת.

אני מעמידה שאלה נוספת, ונראה אם היועץ המשפטי יסכים. אני מציעה שלא

נחזור לוועדה, כי זה הולך לקריאה ראשונה ואחר כך חוזר אלינו, אלא



שהכיסוח הסופי שהמשפסנים יכינו יובא לעיוננו, ואז נעביר זאת אל. הכנסת

לקריאה ראשונה. אחרי הקריאה הראשונה נשמע את חוות הדעת של חברי הכנסת

שייאמרו בדיונים, ואם יהיה צורך נתקן תיקונים כאלה ואחרים.
ע. שנלר
גבירתי היו"ר, אני לא בקיא בנוהלים, אבל אני

יודע שיש משמעות גדולה מאוד לתזמונים. האם

יש גם הערכת זמן איך התהליך יהיה מבחינת הזמן, מתי יגישו לקריאה

ראשונה! השאלה היא, האם אפשר להספיק זאת לפני הפגרה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה תלוי ביועץ המשפטי שלכם, מתי הוא ישב עם

היועץ המשפטי שלנו. אם הוא ישב אתו היום או

מחר, זה יוגש לקריאה ראשונה בכנסת. אני מניחה שזה יהיה בשבוע הבא על

שולחן הכנסת, ואפשר לבקש שזה יובא בשבוע הבא לדיון בקריאה ראשונה. אם

לא, זה יהיה שבוע לאחר מכן. ברגע שזה עבר קריאה ראשונה וחוזר לכאן,

ניתן לו את העדיפות, כי אני רוצה לגמור אותו לפני הפגרה. מצדנו לא יהיה

כל עיכוב.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים