ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 28/02/1990

פער מחירים בשיווק ירקות ופירות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 118

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', ג' באדר תש"ן, 28.2.1990, בשעה 9:00



נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גל

ע. זיסמן

יאיר לוי

י. צידון

א. רובינשטיין

מוזמנים; י. זכאי, מנכ"ל משרד החקלאות

מ. גלעד, סמנכ"ל משרד החקלאות

ח. מולכו, חמרכז החקלאי

ש. אסף, המרכז החקלאי

א. שפירא, חמרכז החקלאי

מ. דלג'ו, מזכ"ל איחוד חקלאי

י. מוסקוביץ, מזכיר ארגון מגדלי ירקות

י. גולדין, מנהל אגף לתכנון מפורט, הרשות לתכנון, משרד

החקלאות

א. שלום, מנכ"ל מועצת הירקות

י. פורר, סמנכ"ל התאחדות האיכרים

א. הראובני, התאחדות האיכרים

. ע. איסרוב, כלכלן, הרשות להגנת הצרכן

ע. מאיר, מנכ"ל מועצת הפרות

מזכירת הוועדה; ל. ותן
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

פער מחירים בשיווק ירקות ופירות
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני פותחת את ישיבת ועדת הכלכלה, אני מקדמת

בברכה את כל האורחים, ובמיוחד את ידידנו

מנכ"ל משרד החקלאות. מצאתי לנכון להעלות את הנושא בעקבות כמה דברים.

ראשית, בחודשים האחרונים היו אלי פניות מגורמים שונים, היו שאילתות

בכנסת, וגם הוגש דו"ח של ועדה בראשותו של יעקב גדיש, מי שהיה ממונה על

אגף התקציבים, שמונתה בינואר 1989 על-ידי שר החקלאות הנוכחי. היא

נתבקשה להגיש לה את המסקנות שלה במאי, ואכן זאת היא עשתה. הדו"ח מכיל

הצעות, המלצות וכוי.

גם בתשובה לשאילתא שנתן שר החקלאות בכנסת הוא התחייב, שאכן ניישם את

המסקנות של הדו"ח. לא היזמנתי את גדיש לישיבה הזאת. אם יהיה צורך לאחר

מכן, נזמין אותו. אנחנו רוצים לדעת גם ממשרד החקלאות וגם מהגורמים

האחרים על פער התיווך הקיים כיום. לא היתה קדנציה של כנסת אשר הנושא

הזה לא עלה בה. עוד בתקופה ששחל היה חבר כנסת וכשהוא עלה ולחם עם אוזן

על פער התיווך. אחר כך אצל השר נחמקין, ועכשיו אצל השר כץ-עוז. בזמנו

גם אצל גבתי. גם חיים גבתי ב-66 מינה ועדה בראשותו של חזני, ועדת חזני.

גם לפני 66 היתה ועדה, ב-61, היו סיכומים והיו המלצות, ונשאלת השאלה,

אם היו מיישמים את ההמלצות של כל הוועדות הללו, האם לא היינו פותרים את

הבעיה של פער התיווך. אבל אולי מכיוון שלא מיישמים המלצות, והסיכומים

של ועדות מונחים במגירות, התופעה הזו כל הזמן חוזרת על עצמה. אנחנו

עדים למצב שגם החקלאי איננו מקבל את מה שמגיע לו על פרי עמלו, על

עבודתו, וגם הצרכן בסופו של דבר לא נהנה ממחיר זול שיכול להיות. מהיצרן

ועד הצרכן ישנו התיווך, ואני מעוניינת שנשמע היום כמה תחנות זה עובר

ולמה ההוצאות על התיווך כל כך גבוהות. זה מייקר את התוצרת, יש הכבדה על

האזרח, זה משפיע על המדד. עלות תוצרת חקלאית משפיעה על המדד, ואנחנו

היינו עדים שמחיר העגבניה, כאשר הגיע ל-7 שקלים בשעתו, רצו אז לעקר את

העגבניה מהמדד, השפיע הרבה מאוד על עליית המדד ועל האינפלציה.

כל הדברים הללו ביחד חשובים, חיוניים, ובסופו של דבר הם גם לטובת המגדל

וגם לטובת הצרכן. נשאלת האלה איך אתם, כל הגורמים הנכבדים שעוסקים

בזה במשך שנים, לא התגברתם על הקטנת פער התיווך והורדתו למינימום

ההכרחי.

אני רוצה להסתפק בדברי הפתיחה שלי. אם יהיה צורך, נזמין אחר כך את

הוועדה שעבדה על הדו"ח שהוגש במאי 89, דו"ח ועדת גדיש. הדו"ח מקיף הרבה

מאוד דברים, ויש התחייבות של שר החקלאות ליישם אותו.

בכתב המינוי של אותה הוועדה הגדיר שר החקלאות את מטרת הבדיקה של
הוועדה
"להשיג את רווחתו של היצרן החקלאי מחד, להוזיל את התוצרת לצרכן

מאידך, וכך לתרום את חלקה של החקלאות לשמירת יציבות המחירים". פה יש

לנו שלושה תפקידים- טובת החקלאי, טובת הצרכן, ובסופו של דבר גם יציבות

המחירים, שהיא לטובת כולם.
י. זכאי
נושא פער התיווך, כפי שאמרה היו"ר, נבדק

על-ידי כל השרים. הוקמו ועדות שעסקו בזה.

אינני יודע מה היו תוצאות הבדיקות דאז, ולכן אינני יכול להשוות עם

הדברים שאומר עכשיו. מסקנות ועדת גדיש נדונו במשרד החקלאות בצורה מאוד

עמוקה ובמשך זמן רב עם גורמים רבים. בתוך הדו"ח ישנם סעיפים אשר שר



החקלאות קיבל בהמלצות גדיש והפכו להחלטה ליישום. מונה במשרד איש מיוחד

על-מנת ליישם אותם חלקים ומסקנות של דו"ח גדיש שנתקבלו. לא כל המסקנות

נתקבלו על-ידי השר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה קיבלתם ומה לאי

י. זכאי; ממונה על זה מר ירחמיאל גולדין והוא ימסור

את הדו"ח הזה.

הנתונים שפורסמו על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מדד המחירים לצרכן

ומדד המחירים הסיטונאי והקמעונאי מראים, שבתיווך הסיטונאי יש איזו שהיא

תזוזה. בפער הסיטונאי, בעליית המדד השנתי שפורסמה לעליית מדד ירקות

ופירות, ובבדיקה שנעשתה על-ידי מועצות הייצור, או מה שאנחנו בדקנו, יש

תזוזה של ירידת פער התיווך הסיטונאי.

עשינו דבר נוסף, שעוד לא נכנס בצורה מסיבית, זו רק תחילת העבודה.

במסגרת דו"ח גדיש היתה המלצה אותה אימצנו, והיא לאפשר יותר חופש תנועה

בהובלת תוצרת חקלאית על-ידי החקלאים עצמם, אבל בצורה מסודרת. ניתנו

אפשרויות להקים מרכזי איסוף תוצרת חקלאית, להם אנחנו קוראים מאט"חים.

כל ועדה חקלאית איזורית או כל איזור שיוכל להקים מרכז כזה לאיסוף

תוצרת, יקבל רשיון, יקבל תעודות. הוא יוכל לספק תעודות לחקלאים שיוכלו

להוביל תוצרת לשווקים, או לאן אשר יחפצו. פירסמנו שאנחנו מוכנים להוסיף

על 270 הסיטונאים שישנם בארץ - ושחלקם בעצם לא פעילים ' על-מנת שתהיה

תחרות יותר גדולה ויותר חופשית. אני מקווה שהחקלאים ינצלו את האפשרות

וההזדמנות הזו שניתנה להם, ויוכלו להתארגן כארגונים איזוריים. אני חייב

לציין שבקביעה הזו של שר החקלאות על מתן רשיונות למאט"חים ולסיטונאים

לא תמיד המערכת הפנימית של משרד החקלאות מסכימה, היא חושבת שזה לא

נכון. אבל זוהי החלטה, והיא נמצאת בשלבי ביצוע. בסוגריים אני רוצה

לומר, שבשנת 89 מחירי פירות וירקות, לא רק שלא גרמו לעליית המדד, אלא

הם איזנו אותו, ובמקרים מסויימים גם הורידו את המדד. אבל זו פרשה אחרת,

זה לא בגלל הפער בתיווך.

יש סימנים ראשונים של הקטנת הפער הסיטונאי, כאשר כל אותם החלקים

במסקנות גדיש שאומצו על-ידי שר החקלאות והם בתהליכי יישום, והם ייושמו,

מאוד מסייעים לפתרון פער התיווך הסיטונאי.

אני חושב שהצעקה בארץ על פער התיווך קמה משום שהציבור לא מבדיל בין

תיווך קמעונאי לתיווך סיטונאי. עקרת בית באה לשוק וקונה מוצר ב-4-5

שקלים לקילו. החקלאי קיבל עבור זה 40 אגודות, חצי שקל או שקל, ובאותו

יום המחיר בשוק הסיטונאי היה 1.20 שקל. שיהיה ברור לאלה שלא עוסקים

בנושא הזה, שקמעונאות חשובה מאוד למערכת הייצור. זה לא אוייב העם. זו

מערכת אשר ביחד עם היצרן צריכה לעשות את העבודה. היות שראינו שזה יקר,

הגדלנו את המערכת כדי שתהיה תחרות יותר גדולה, וגם כדי לאפשר לחקלאים

להוביל תוצרת. היום בעצם כל מושב, כל קיבוץ, כל איזור שרוצה להיות

סיטונאי, שרוצה להוביל תוצרת חקלאית, יפנה ויקבל רשיון. הטענה שלא

נותנים להם נמצאת עכשיו בתהליך של שינוי. בענין הזה יש לנו קצת בעיות

וצרות מבפנים, אבל אנחנו מקווים שנתגבר עליהן. אם לא נתגבר, יכול לחיות

שתחיה חקיקה וחחוק ישנה את המצב.



י. גולדיו; אני אוסיף על דברי המנכ"ל, לגבי יישום דו"ח

גדיש. בדו"ח שני חלקים. חלק מהם ישירים

לפעילות על הנושא הזה של פער התיווך, והחלקים האחרים הם חלקים טכניים.

כלומר, איך תפעלנה מועצות הייצור, בצורה כזו או בצורה אחרת, ויש חלקים

כפי שאמרתי שמתייחסים לפער התיווך עצמו, למערכת השיווק. בחלק הזה של

מועצות הייצור וכד' נעשה צמצום בתקציבים וחסכון.

אני אעבור לנושא פעילות השיווק. כבר אמר המנכ"ל, שבפעילות של הקמעונאים

אנחנו לא עוסקים. הנושא הזה פתוח, זה "שוק חופשי". יכולים להיכנס ולצאת

ממנו קמעונאים כאוות לבם. אם הקמעונאי מרוויח הרבה, יכולים להיכנס עוד

קמעונאים ולהתחרות. השוק פתוח לכל תחרות. לגבי הסיטונאים אנחנו יותר

עוסקים בדרך של מתן רשיונות כאלה ואחרים. פתחנו אפשרות של כניסת גורמים

נוספים לנושא הזה של השיווק, בין אם אלה גורמים סיטונאים במרכזי השיווק

בערים, ובין אם אלו התארגנויות של חקלאים, שיוכלו להקים מרכזי איסוף

תוצרת באיזורים שלהם, לקבל רשיון של משווק מורשה, ולשווק באופן ישיר את

התוצרת לצרכנים, לערים וכד'. עד היום הוגשו 67 בקשות לרשיונות חדשים

לשיווק סיטונאי, והן בתהליך בדיקה ואישור, כאשר עד לאמצע פברואר אושרו

כה 12 מבקשים. אני מוכרח לציין שהוצאנו גם קריטריונים, לפיהם יאושרו

המבקשים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהם הקריטריונים לאישורי
י. גולדין
יש פה סידרה שלימה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תגיד כמה מהם.
י. גולדיו
המבקש צריך להיות עוסק מורשה ולנהל את ספריו

כחוק. הוא צריך להמציא רשיון עסק מרשות

מוניציפאלית, אם זה סיטונאי ברשות מוניציפאלית. הוא צריך לשלם אגרת

רישוי של סיטונאי. צריך לעמוד לרשותו מחסן לשיווק פירות וירקות בהיקף

של 120 מטר ומחסנים לצינון בטמפרטורות של 7 עד 12 מעלות, מפני שזה מה

שנדרש על-ידי הירקות והפירות. מחסן שיצויין במאזניים וכוי. כל מיני

דברים טכניים. נוסף לכך הוא צריך להפקיד ערבות בנקאית של 75 אלף שקל,

מחושב לפי היקף שיווק של 750 טון כפול ערך מינימלי פלוס מקדם ביטחון.

לא תהיה מיגבלה גיאוגרפית במתן רשיון שיווק סיטונאי, היינו, אפשר לקבל

בכל מקום, ואפילו - בניגוד לעבר - ללא התניה על מרחק מסויים בין

סיטונאי לסיטונאי. היום הורדנו את המיגבלה הזאת. בערים זה יהיה מוגבל

בכל-זאת - לכל 10,000 נפש.

לגבי מאת"חים - מרכזי איסוף תוצרת חקלאית - של החקלאים. כל הדרישות

לגבי מתן רשיון עסק והוכחת ניהול ספרים וגודל ותקינות מחסנים, לא

קיימות לגביהם, מפני שהם לא בערים, ולכן הם לא צריכים רשיון

מוניציפאלי. הם לא חייבים לעמוד בקריטריונים האלה.
י. זכאי
לפני ששר החקלאות החליט לפתוח את זה, היו

1,000 בקשות. ברגע שפתחו - אין קליינטים. לא



באים אנשים, לא מושבים, לא קיבוצים, לא איזורים. כשהיה אסור - כולם

רצו.

י. גולדין; אני חושב שעכשיו, ממש בימים אלה, התחילה

זרימה מוגברת של הבקשות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי היו 67 האלה שפנו?

י. גולדיו; אלה היו סיטונאים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הם חקלאים?
י. גולדין
לא. הם סיטונאים בלבד. אזרחים שפנו ורצו

לקבל רשיון סיטונאי בערים.

לגבי מאת''חים, כפי שאמרתי, עד עכשיו היו מעטים, אבל ממש בימים אלה,

לאחר שהם התארגנו, התחילה זרימה של בקשות. מאת"ה כזה צריך להוכיח שיש

מאחוריו אספקה של 1,000 טוו תוצרת חקלאית, כדי שלא לכל 10 טוו יתחיל

להיות משווק אחר. הוא צריך להוכיח שיש מאחוריו 1,000 טוו במשק שיתופי,

או אם זה מישהו אחר, שמשווק מחקלאים או 50 מגדלים שצריכים להיות קשורים

אתו, ובהיקף תוצרת של 1,000 טון. כל המאת"חים באיזורים הפריפריאליים

פטורים מערבות בנקאית. בשלב ראשוו הנהלת המשרד החליטה מיידית להנפיק 25

רשיונות סיטונאים ולמאת"חים. כרגע עוסקים בדברים האלה, ואני מקווה שזה

אכו יבוא לידי ביטוי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כאשר יינתן להם הרשיון, הם יוכלו להתחיל

לפעול?

י. גולדיו; לא מתחילים לפעול מהיום למחר. חלק מהם

התחילו לפעול, אבל לא כולם. נדמה לי שמאת"ה

בדרום התחיל לפעול, אחדים התחילו לפעול. אלה הם הדברים העיקריים באשר

לשיווק הישיר. אני אצרף אחר כך את הקריטריונים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה עוד יש במסקנות שאתם לקחתם על עצמכם

ליישם, ועדיין לא התחלתם ביישום!

א. שלום; רציתי להוסיף כמה נקודות. כפי שאמר מנכ''ל

משרד החקלאות, הנושא של הפער מחולק לשניים;

החלק הסיטונאי והחלק הקמעונאי. בחלק הסיטונאי יש שני אלמנטים המוטלים

על החקלאים; האחד הוא ההיטל של המועצה, ואני מדבר על מועצת הירקות. אלה

3 אחוזים ממחיר המכירה של החקלאי, ואני אפרט למה משמשים 3 האחוזים.

במסקנות ועדת גדיש נאמר, שחלק מהמטלות האלה שחקלאים יקחו על עצמם, כדי

להקטין את ההיטל. קיימנו כינוסים ודיונים, לצערי החקלאים לא כל כך

מאורגנים, ולא רצו לפעול בעצמם כדי לבצע חלק מהמטלות. מאידך, לשמחתי,

אמרו שאולי אנחנו עושים גם עבודה טובה, ונשאיר את המצב הקיים. אחוז

וחצי, 50 אחוזים מתוך 3 האחוזים, מיועד לקרן קליטת עודפי התוצרת.

בתחילת השנה אנחנו קובעים איזה שהוא מחיר לתוצרת. אם היא לא נמכרת,

אוספים אותה מהשוק הסיטונאי. אם התוצרת לא מגיעה - ומשתדלים שהיא לא



תגיע - לשוק הסיטונאי, משמידים אותה בשטח. במקרה כזה משלמים לחקלאי את

התמורח המינימלית לה הוא זכאי בהתאם לקריטריונים והמדדים שנקבעו. 50

אחוזים מ-3 האחוזים חוזרת לאותו חקלאי. עוד חצי אחוז מתוך 3 האחוזים

הוא בטוח לחקלאי עקב אסון הטבע שהיה בשנה שעברה ובעקבותיו נפגעו חקלאים

רבים. המדינה היתה צריכה לתקצב תקציב מיוחד, וזה לא נעשה בקלות. היו

דיונים וויכוחים לאין ספור עד שקיבלו את הכסף. היתה החלטה של הנהלת

משרד החקלאות - של השר והמנכ"ל - שנעשה ביטוח כולל על-ידי המועצה, אף

שאנחנו על-פי החוק לא מצווים לעשות את הביטוח. זה ביטוח יותר וולנטרי.

ראינו שהחקלאים רצו לחסוך ולא לשלם, ולכן 90 אחוזים מהם לא מבוטחים.

ביטחנו ביטוח כולל, כדי שאם חלילה יקרה איזה שהוא אסון, כדוגמת פגעי

הטבע, החקלאים מבוטחים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הביטוח הוא נגד פגעי טבע?

א. שלום; נגד פגעי הטבע. אנחנו משלמים את מלוא

הביטוח. מתוך האחוז הנותר מ-3 האחוזים

מממנים את כל המחקר והפיתוח וחלק מההדרכה והנסיונות. אם היו מורידים מן

המועצה את כל המטלות האלה, היא היתה יכולה להסתפק בחצי אחוז ולתפקד עם

זה בלי כסף נוסף. הנושא הובא לדיונים, החקלאים עצמם החליטו להמשיך לשלם

את 3 האחוזים ולקבל את הביטוח, ולהבטיח את עצמם בתקופה עד לקבלת כספי

התוצרת בעת עודפים והשלמת מחירי המינימום, וכן להמשיך ולעשות את המחקר

והפיתוח וההדרכה על-חשבון ההיטל, ולא לגבות אגרת ביקורי מדריכים

החקלאים רצו לקבל במסגרת ההיטל הזה את כל השירות, הן של מחקר ופיתוח,

הן של הנסיונות, הן של הנסיונות בשדה וגם תוספת של הבטחה.

חצי אחוז נשאר למועצה לשם פעילותה, ואני יכול להגיד שהשנה הורדנו 20

אחוזים מכוח האדם הקבוע, הורדנו 2 מיליון וחצי שקל בהוצאות התפעוליות.

עשינו עבודה גדולה, ולפי דעתי זה נותן גם את תוצאותיו. היום צימצמנו עד

למינימום את ההוצאות בתוך המועצה, ולכן חצי אחוז זה סכום לא גדול,

כששני אחוז וחצי חוזרים אל החקלאי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כמה מועסקים במועצה?

א. שלום; מספר המועסקים, כולל אנשי השדה, פיתוח וכוי,

היו 92 עובדים ב-89, פלוס 4 בחוזים אישיים,

שזה ביחד 96. היום מועסקים 78 עובדים. הורדנו 16 עובדים ממצבת כוח האדם

במשך שנה. גם כשיוצאים לפנסיה אנחנו לא מקבלים עובדים במקום אלה

שיצאו.
י. צידוו
זה כולל מפקחים?

א. שלום; כולל מפקחי המועצה, שבודקים את ביצוע

המדיניות. הורדנו למעלה מ-20 אחוזים בכוח

האדם במשך שנה אחת. אלה לא עובדים של רשות הפיקוח. עד כמה שידוע לי

ברשות הפיקוח מועסקים כ-90 איש, כולל אנשי המנגנון ואנשי השדה. המנגנון

הוא מצומצם. זה לא שייך רק לירקות, חם מטפלים בכל מועצות הייצור.

בינואר 89 התחילה רשות הפיקוח, כאשר כל המועצות החזיקו 120 איש. התקבלה

החלטה להוריד 25 אחוזים ולהעמיד את זה על 90 עובדים לגבי כל המועצות



ביחד. רשות הפיקוח עובדת בתקציב של 90 עובדים. קרי, גם היא צומצמה ב-25

אחוזים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למי היא כפופה?
א. שלום
היא כפופה למשרד החקלאות. שר החקלאות ממנה

את היו"ר שלה.

בחלק הסיטונאי הפערים נעים בין 10 ל-15 אחוזים, כאשר הסיטונאי נותן את

השירות למגדלים, והוא גובה היטל בין 10 ל-15 אחוזים, תמורת כל השירות

שלו. קרי, המכירה, הגבייה של הכסף או סיכון של הכסף, סבלות וכו'. כפי

שאמר יחזקאל זכאי לגבי מאת"חים - ובמועצת הירקות התחלנו ליישם את

הרשיונות האלה - המשרד נותן ואנחנו מנפיקים להם תעודות הובלה שיוכלו

לנוע, ואז למעשה יש היום היענות של הסיטונאים להקטנת הפער. אני יודע

שהם לא כל כך שמחים מהמהלך הזה, אבל כתוצאה מגידול של מספר סיטונאים

והמאת"חים באיזורים, שעכשיו מנפיקים להם תעודות משלוח, יש התעניינות,

והסיטונאים מגלים יחס אחר וגם רוצים להוזיל את התוצרת. הטענה שלהם היא,

שככל שנרבה - יכול להיות שנזיק, ואם יהיה נתח קטן יותר לכל סיטונאי, זה

יגדיל את הוצאותיהם, ובסופו של דבר חלק יפלו. אני לא יודע אם זה נכון,

אין לנו עדיין נסיון, וזה מוקדם לנבא. צריך לחכות שנה-שנתיים ולראות

איך זה מתפתח. אני מאמין שעם העברה למאת"חים ומתן אפשרות לחקלאים עצמם

שיוכלו למכור את תוצרתם בחלק מהמקומות שהם יבחרו, אפשר יהיה בהחלט

להוזיל את התוצרת. יש גם סכנה שהם יתחרו ביניהם ואנחנו עדים לכך שבכמה

מקומות מגיעה יותר מדי סחורה למקום אחד, והם מתחרים זה בזה. במקרה כזה,

לא רק שהוא עלול לחסוך 10 אחוזים פערי תיווך, אלא הוא עלול להשיג למעלה

מ-20 אחוזים במחיר של התוצרת, ולזה אני לא יכול לתת תשובה. לפני שבוע

באשדוד שני חקלאים באו לסיטונאי, אחד רצה למכור 100 תיבות כרובית,

הסיטונאי רצה לשלם לו 8, החקלאי ביקש 10, הסיטונאי לא קנה והחקלאי הלך

למקום אחר. כעבור כחצי שעה הגיע חקלאי אחר ומכר לו ב-7. כלומר, במקום

אחד תוך חצי שעה בין שני חקלאים היתה ירידה של 15 אחוזים. לכן זה יכול

להיות שיתבטא בפער הסיטונאי. מאידך זה יכול להתבטא בנטו גם כלפי החקלאי

שעלול להפסיד.
א. רובינשטיין
גם היום זה כך.
א. שלום
היום זה לא קורה.
א. רובינשטיין
בשוליים זה קורה.
א. שלום
בשוליים, כשיש עודפים. בדרך כלל זה לא קורה.

כשבאים לסיטונאי ושמים את הסחורה, הסיטונאי

קובע את המחיר והוא מוכר, ואז החקלאי לא רץ עם הטנדר מחנות לחנות

ומוריד מחירים. סכנה כזו קיימת. אני לא יודע מה יהיה גודלה. אנחנו

מציעים לחלק גדול מהחקלאים לקחת, חלקם עדיין מהססים לעשות זאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
התשלום לחקלאי הוא במזומן?
א. שלום
העיסקה נסגרת בינו לבין סיטונאי. יש

סיטונאים שמשלמים מראש, יש סיטונאים שמשלמים



כעבור שבוע, יש סיטונאים משלמים כעבור שבועיים. גם הסיטונאי נותן

אשראי. בדרך כלל זה נע בין שבוע לשבועיים, לא יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ואין בעיותי

א. שלום; אין בעיות. יש כאלה שפושטים רגל, והחקלאי

נשאר אז ללא כל תמורה. לכן עלה הרעיון של

מתן רשיונות חדשים, כדי להבטיח מינימום של 75 אלף ערבות בנקאית, שזה

מחושב על 750 טון ל-10 ימי השיווק. כך הם יוכלו להבטיח את עצמם אם יקרה

מצב כזה.
ח. מולכו
אני רוצה להוסיף מספר נתונים. בפער התיווך
יש שלושה סוגים
(א) פער תיווך מוסדי, שזה מועצות הייצור, ארגונים מקצועיים וכוי. בסהי'כ

הוא מחווה כ-3 אחוזים מהמחיר, וזאת לפי בדיקת הוועדה שאני הייתי

חבר בה. במועצות הייצור אני כולל גם את ההיטלים לקליטת עודפים וכל

מה שקשור בנושא הזה. עזרא מאיר מתקומם, והוא רוצה להגיד שזה עוד

פחות, אבל לפי הנתונים שקיבלנו בוועדה, זה מסתכם ב-3 אחוזים

מהמחיר.

(ב) הפער הסיטונאי, שהוא בין 7 ל-15 אחוזים. זו אחת המסקנות שנתקבלה

בכל שלוש הוועדות שפעלו, ולי היה הכבוד להיות חבר בשתיים מן

הוועדות. בין 7 ל-15 אחוזים, זה כל הפער הסיטונאי.

(ג) הפער הקמעונאי, שמתחיל מ-80 אחוזים ועד 200 אחוזים, ויותר. צריך

לקחת בחשבון, שבפער הקמעונאי לא מעט גם החקלאים אשמים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! מה לגבי הרשתות הגדולות, הסופרמרקט,

השופרסל?
ח. מולכו
אני מדבר על איכות ומיון, ואחר כך אגיע

לנושא הזה.

החקלאים לא פחות אשמים בפער התיווך. מפני שאתה לוקח תיבה של עגבניות,

והתיבה הזאת מלמעלה ממויינת יוצא מן הכלל. וכאשר אתה בא לקמעונאי הוא

הופך את הארגז הזה, ואומר שיש לו 20 אחוזים א/ 50 אחוזים בי, ועוד 30

אחוזים ג'. וזה נכון. הוא לא יכול למכור את הכל במחיר הגבוה. אמנם אתה

משלם 4 שקל לקילו עגבניות או תפוח-עץ, אבל צריך לקחת בחשבון שחלק

מהסחורה הוא צריך למכור במחירים הרבה יותר זולים או אפילו לזרוק חלק

ממנה. זאת נקודה נקודה חשובה שצריך לקחת ברושבון.

א. רובינשטייו; זה לא פער תיווך, זה מחיר ריאלי.

ח. מולכו; הוועדה התייחסה גם לנושא הזה ואמרה, שצריך

גם בו לקבוע סטנדרטים ומיון. אם הקמעונאי

רוצה לקנות תפוחים של ברעם, הוא יודע שהוא לוקח את התפוחים האלה, והוא

מוכן לשלם יותר, כי הוא יודע שכל מה שיש בתיבה הזאת מלמעלה ועד למטה,

זה אותו דבר, זה אותו התפוח, אותו המיון, אותו הגודל, אותו הטיב, ולא



מכניסים למטה תפוחים רקובים או כל מיני דברים אחרים. זה לא מעט משפיע

על הגדלת פער התיווך הקמעונאי. הסיטונאי אינו בודק מה יש בפנים. הוא

מוכר את זה, ולכן פער התיווך שם הוא לא כל כך גדול. את הדברים האלה

צריך לקחת בחשבון.

רשתות השיווק שכאילו קונות ישירות מו החקלאים, ממיינות במחסנים שלהן את

הסחורה, ופער התיווך שלהם הוא 50 עד 60 אחוזים. כאן פוסחים על פער

התיווך הסיטונאי ומגיעים ישירות לרשת, אבל בכל-זאת פער התיווך הוא 50

אחוזים. הם יכולים בקושי להתחרות עם השווקים הפתוחים.

המדד הכללי עלה השנה ב-20,7 אחוזים, לעומת זאת מדד הפירות לעומת שנה

שעברה עלה בסה"כ ב-4,7 אחוזים. צריך לראות איזו תרומה היתה לפירות

והירקות על המדד, ואלה מספרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כל התוצרת

החקלאית שהיתה קשורה באיזו שהיא צורה לתקציבים וסובסידיות על-ידי

הממשלה, כל התוצרת החקלאית הזאת עלתה כמעט ב-27 אחוזים. זאת אומרת,

שהממשלה היתה הגורם שהעלה את המחיר על-ידי זה שהורידה את הסובסידיות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למה הממשלה היתה הגורם להתייקרות?

ח. מולכו; היא צימצמה את הסובסידיות. אם לפני שנה

הגיעה הסובסידיה למוצרי חלב עד 32 אחוזים,

בשנת 1989 הסתכמה הסובסידיה בפחות מ-4 אחוזים. במוצרי חלב היתה עליה

גדולה מאוד, ב-50 וכמה אחוזים.

היו"ר שאלה מה הם הדברים שלא יושמו. אחד הדברים שלא יושמו היה שיווק

ההדרים. היתה הצעה של הוועדה, אני הסתייגתי מאותה הצעה, לפתוח את שיווק

ההדרים לשוק החופשי, ללא שום פיקוח. לעומת זאת, על-ידי צעדים

אדמניסטרטיביים, בהתערבות ישירה של שר החקלאות במועצה, הורד התיווך של

החברה המשותפת, תנובה ושאר הסיטונאים, מתוך 14 אחוזים שהם גבו בנושא

הזה ל-7 אחוזים, וזה השפיע בצורה רצינית מאוד.
ע. מאיר
צריך להגדיר מהו פער התיווך, כי זה סוג

הנושאים שכולם אוהבים לעסוק בו, והוא באמת

נושא שמעסיק אותנו - הן כחקלאים והן כצרכנים. אבל פער התיווך זו הפעולה

שנעשית בין העברת הפרי מ-2 אחוזים של היצרנים. את כל הפעולה הזאת צריך

מישהו בדרך לעשות, את כל הפיזור, את כל החלוקה. היא צריכה להיעשות,

והיא נעשית על-ידי מערכת של סיטונאות וקמעונאות. זה לא מקרה שזה קיים,

וזה קיים בכל מדינה מערבית ומזרחית בעולם. זו לא המצאה שלנו, וזאת לא

צרה שהבאנו על המגדלים שלנו או על הקונים שלנו.

צריך להבין עוד משמעות. בכל חנות בכל בוקר ישנם 40 מיני פירות וירקות

טריים, שקטפו אותם אתמול, או שהוצאו אתמול ממקרר טוב. חלק מההתקדמות זה

הבאת המוצר במצב טוב ללקוח. זאת מערכת שלא עושה שום דבר לשם שמים, היא

עולה כסף. לצערי, את המערכת הזו החליטה ועדת גדיש לא לבדוק, והיא לא

בדקה אותה. בשתי המערכות, הקמעונאית והסיטונאית, לא עסקה ועדת גדיש.

היא עסקה במבנה המועצות, בעלות המועצות, במה עולה בתוך מערכת ההוצאות

של החקלאים ובמועצות הייצור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בפער התיווך היא לא עסקה? בשוק הקמעונאי?

ע. מאיר! מי שיקרא את הדו"ח, יסתבר לו שהיא לא עסקה

בפער הזה. היא לא עסקה בו מהטעם שקשה לטפל

בנושא מהסוג הזה. בתחום הקמעונאי בכלל אין מה לעשות, בתחום הסיטונאי

מסתבר שהאחוזים הם בין 6 ל-15 אחוזים. כשהפרי יקר, אתה יכול לעבוד

באחוזים נמוכים. כשהפרי זול, אתה עובד באחוזים גבוהים, ואחוזים זה מסוג

הדברים שהסוחרים שעוסקים בפירות והירקות לא יודעים מה זה אחוזים, הם

יודעים כמה הם צריכים שישאר להם בסוף היום. זה שקל לקילו, אם הוא עושה

אלף קילו, או זה חצי שקל אם הוא עושה אלפיים קילו. שם איך אחוזים.

אנחנו מתרגמים את זה לאחוזים, מה קורה בין עקרת הבית לבין מה שמקבל

החקלאי.

תחום מועצות הייצור. צריך להבין גם את זה, ואולי לקיים ויכוח, ופעם אחת

לשים דברים על השולחן. את מועצות הייצור הקימו החקלאים והממשלה לאור

משבר חמור בחקלאות בסוף שנות ה-50. אי אפשר היה להתגבר על המשבר הזה

בטרם הוקם גוף אחד שבו יהיו מחוברים כל גורמי העשייה בתחום הזה:

החקלאים, המשווקים, הצרכנים, הממשלה על שלושת משרדיה. אי אפשר היה

להגיע לסדר בענין. לאורך הדרך, ממשלת ישראל במצוקותיה הכספיות הטילה על

הגופים האלה דברים שבמקור אינם שייכים אליה בכלל. כשהקימו את הגוף הזה

ממשלת ישראל שמה כנדוניה שקל מול שקל, אז זה היה לירה מול לירה. היום

יש לירה מול אפס. בדו"ח של גדיש שאומץ על-ידי שר החקלאות כתוב: השתתפות

נאותה של הממשלה בפעולות ויסות השוק, והדברים האחרים שעשו מועצות

הייצור. שם אין פעילות, שם לא מיישמים, שם אין כסף. ואז מטילים על

החקלאים חלק מההדרכה, חלק מהמחקר, ביטוח נזקי טבע, טיפול בייצוא, הרעת

תנאי הייצוא, דברים שלמים שממשלת ישראל החליטה - לדעתי לא באחריות -

להוריד מעצמה, כשהיא חשבה שיש יעדים אחרים, והכל הוטל על מועצות

הייצור.

אם זה נקרא פער התיווך, הרי שהוא בשמים. אני טוען שאת פער התיווך

תורמות למעשה המועצות. הן מנסות ליצור מצב שבו לחקלאי יגיע יותר כסף,

והמחיר של התוצרת לעקרות הבית יהיה סביר. בקטע הזה שר החקלאות תובע

אותנו, המועצות, לסדר, על כך שבשנה שעברה המדד עלה ב-20,7, ואנחנו

הצלחנו לעשות 7,-4. יש לנו בעיה אמיתית. אנחנו במצוקה אמיתית של חוסר

מיליון וחצי קונים. הישוב הערבי מהשטחים קנה מאתנו בין 20 ל-30 אחוזים

מהתפוחים, הבננות, האגסים והאפרסמון, עכשיו הוא לא קונה, הוא החליט

שהוא לא קונה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הם מגדלים את זה בעצמם?
מ. עזרא
הם לא מגדלים. מעט מאוד בננות. הם אוכלים את

הפירות שיש להם. תפוזים בחורף, גידולי

מיקשה, שזיפים וענבים בקיץ. הם מבריחים קצת במכוניות, אבל זה לא

משמעותי לגבינו.

המטלות האלה הוטלו על מועצות הייצור, שהן למעשה עושות הכל כדי לשרת את

המגדלים. נכון שישנם זמנים לא טובים, החקלאות בעידן קשה, ובעידן קשה

מדרך הטבע יורים לכל הכיוונים. אחד הכיוונים הן מועצות הייצור. אני



לפחות מצפה מחברים שעוסקים בעניו ברצינות ובכוונות של הייצור הזה שנקרא

מועצות הייצור, שיבינו שהוא כורח בל יגונה. אין מקום בעולם שבו חקלאי

מוכר את תוצרתו ללא תיווך של סיטונאי וקמעונאי. אין דבר כזה בעולם.

הרעיון שבו כל חקלאי יהיה משווק וכל הארץ תהיה שוק נוגד את מה שכתוב

בתוך דוי'ח גדיש ואת מה שאימץ השר. במסקנות השר כתוב שיש להקים שוק

מרכזי במרכז הארץ. מה זה שוק, אם לא יבואו אנשים לשוקי כל סככה תהיה

משווק מורשה. לא יכולים להגיד דבר והיפוכו. אם כל סככה במדינה תהיה

סיטונאי מורשה, לשם מה להקים שוק חדש? לא יתכן ניהול שיווק של תוצרת

חקלאית בלי שוק, בלי מפגש מהסוג הזה. זה פער תיווך, וזה עולה כסף. כשם

שדלק עולה כסף וארגז עולה כסף ומים עולים כסף, גם להביא תוצאת משני

אחוזי מגדלים ל-100 אחוזים צרכנים עולה כסף. צריכים לעשות את הכל כדי

שזה יהיה יותר זול, יותר יעיל, פחות פזרני, יותר ממוקד. צריך עזרה

אמיתית של הממשלה בראייה הזו, כי לדעתי הנושא הזה צריך לעניין אותה.

כשאני אומר ממשלה, אני מתכוון למשרד החקלאות, למשרד הכלכלה, ולא למשרד

האוצר. באוצר יש ענין להוריד את המדד, לאוצר יש עניו שהפירות והירקות

יהיו ככל הניתו זולים.

הראייה הזו, עם הכיוון שאותם ענפי שוק מקומי עושים גם את הייצוא, ואסור

שנתעלם מהקטע הזה. אותם ענפי ירקות ופירות הם המנוף לייצוא. השוק

המקומי של ענבים ושל מנגו ושל רימונים ושל אפרסמון עושה את היכולת

לייצא את המינים האלה, ואת זה אסור לשכוח. מגדלי הענבים החליטו בוועדת

הענבים של מועצת הפירות שהם תורמים 15 דולר לכל טונה מהתמורה שלהם, כדי

לייצא 6-6 וחצי אלף טון ענבים לחו"ל. זה חלק ממערכת משולבת של שוק

מקומי ויצוא. בזה אנחנו רואים דרך. המערכת הזו פועלת בתוך מועצת

הפירות, וכשאתה מחבר את הגבייה של מועצת הפירות באחוזים, אתה מזהה מצב

שמועצת הפירות גובה כסף כדי לתמוך בייצוא ענבים.

י. מוסקוביץ; מה שהיה טוב לפני 50 שנה, אינו בהכרח טוב גם

היום. אני חושב שהוועדה לקחה זאת בחשבוו.

נפגשתי כמה פעמים עם חברי הוועדה, ואני חושב שלפחות לגבי ענף הירקות

הוצעה הצעה פנטסטית. גם יחזקאל וגם אפרים התייחסו להצעה הזאת, ואני אתן

מספר דוגמאות.

מועצת הירקות. 3 אחוזים שגובה מועצת הירקות עם תיקרה של 60 ש"ח לטון,

כ-70 אחוזים חוזר בחזרה לחקלאי.
י. זכאי
84 אחוזים.
י. מוסקוביץ
אם זה ביטוח, אם זה הדרכה, אם זה קרן

המינימום של העודפים, הכל בא מאותו כסף

שגובים מהחקלאי. הסיטונאי לוקח כ-15 אחוזים, ומזה לא חוזר כלום לחקלאי.

הכל פונה לגרעין של 250 סיטונאים, וזה מגיע רק לכיס אחד: או לכיס ימין

או לכיס שמאל, ולא חוזר בכלל אל החקלאי. אם אנחנו מייצרים לשוק המקומי

בלבד כ-800 אלף טון, תעשו חשבון כמה כסף זה. זה הון רב. על הסכום האדיר

הזה הסיטונאים רוצים לשמור, הם מתעקשים לשמור.
ח. מולכו
יש להם הוצאות. האנשים שעובדים, עובדים

חינם?
י. מוסקוביץ
אני מוכן לקחת אותך למחסן בשוק הסיטונאי,

סיטונאי שאני עובד אתו, ותראה מה ההוצאות

שלו. הוא מרוויח כסף רב. לכן הסיטונאים בלחץ, והם מפעילים לחץ גדול על

מועצת הירקות שלא לתת תעודות משלוח לאלה שמקבלים מאתי'חים.

יש החלטה לגבי מאת"חים, נתנו כבר מספר אישורים למאת"חים. היתה המלצה

לתת מאת"חים לאיזורים שהתארגנו, יאספו את התוצרת מהמגדלים, יהיה להם

רשיון סיטונאי, יוכלו למכור את התוצרת של החקלאי. יהיה קשר עם

הקמעונאי. לא יהיו 250 סיטונאים, אלא יהיו 700 סיטונאים, 1,000

סיטונאים, ותהיה יותר ליברליות בענין הזה. אז יהיה מתח בין הסיטונאים

גם על ה-15 אחוזים. ועובדה, היום יש סיטונאים שב-7 אחוזים רווח מוכנים

לסכם אתי. זה הקטין את הקטע הזה, וזו עובדה קיימת. עצם האיום הוריד 7

אחוזים. החקלאות נמצאת במצב קשה מאוד, והאקט הזה של משרד החקלאות שרק

דיבר, רק נתן את הרשיון, נתן לנו כסף. זה הכניס לנו כסף, וזו עובדה

שאני מוכן להוכיח אותה. עוד לא נתנו תעודה - וכבר זה הכניס לנו כסף,

ויש מתח נורא אצל הסיטונאים עצמם בעניין הפיזור.

אני מבקש ממשרד החקלאות שהתהליך הזה יהיה יותר מהיר, מאחר שעד היום גם

לא התקבלה תעודה. אני מבקש שהעסק הזה ירוץ יותר מהר, לדעתי זה איטי מדי

וצריכים להאיץ את המהלך הזה, שגם הוועדה המליצה עליו, והשר אימץ את

המסקנה.
א. הראובני
ועדת גדיש, עם כל הכבוד לה, בעצם טיפלה

במערכת החקלאית. את שורש הבעיה היא לא

חיפשה, כאשר שורש הבעיה אינו אצל המגדל ועד לשוק הסיטונאי. זו נקודה

שהפכה למחול שדים לא רק בענין של פער התיווך, אלא בכלל לאיזה שהוא מחול

שדים, נטפלים למועצות בכל דבר שלא יהיה.

לגבי 4,7 האחוזים פלוס - ואני מדבר על הפירות והירקות - קחו בחשבון

שחלק גדול לא היה בפלוס, חלק גדול עוד היה במינוס. חלק לא קטן נמצא

במינוס, וזה ממוצע. אני רוצה שיובן, שגם לחקלאים יש בעיה לא קטנה. בשתי

המועצות לא הועלו היטלים. אם תקחו בחשבון שבחלק גדול לא הועלו ההיטלים

ותקחו את המדד שעלה, תראו איפה עמדנו.

לגבי המאת"חים, אני פחות מתלהב ממוסקוביץ. אין לנו שום התנגדות שחקלאי

יקבל יותר עבור התוצרת שלו. מדברים פה על דבר שאף אחד לא יודע במדוייק

למה הוא יוביל אותנו. אם תתחיל התרוצצות לחנויות - ואפרים העלה את זה -

זה יכול להביא את החקלאים גם לחורבן, ושלא תהיה פה אי-הבנה. זה נכון

שיקבלו רשיונות ויתחילו לרוץ עם זה, אבל אנחנו לא יודעים אם ישיגו

בסופו של דבר את המחיר. אולי הם יחסכו את 10 האחוזים של העמלה. לנו

נראה שאסור לרוץ עם עשרות מאת"חים שמבקשים עליהם היום רשיונות. אנחנו

לא נגד העקרון הזה והבסיס הזה. אנחנו אומרים שצריך לנסות בשנה הראשונה

ב-2-3, ב-4-5, אבל לא להפוך את זה למסה. תזכרו דבר אחד: כשאתם נותנים

רשיון שיווק למאת"ח, לעולם לא תיקחו אותו חזרה יותר. אם הנסיון הזה לא

יצליח, אי אפשר יהיה יותר להחזיר את הגלגל אחורנית. לכן עדיף לעשות את

הענין הזה בזהירות, כשאין לנו התנגדות לעקרון, אבל יש לנו התנגדות

לעשרות האלה שיקבלו מחר את הרשיון.
י. זכאי
יש אלף מושבים וקיבוצים, כל מושב. כל קיבוץ

יכול לקבל מאה"ח, וזה לגמרי בסדר, וזה טוב

מאוד. במסגרת הזו יש כל כך הרבה דואגים לחקלאים. בואו נוריד קצת את

הדאגה שלנו לחקלאים האלה, ושידאגו קצת לעצמם. נוציא אותם מצמר-הגפן הזה

שכולנו עוטפים אותם באהבה גדולה. תן להם שיתעסקו עם זה.

א. הראובני; החקלאים רואים את הפינה הקטנה שלהם, ולא

רואים את המכלול. הבעיה הגדולה היא כשאתה בא

לראות את המכלול. כשאתה מדבר עם חקלאים גדולים שיש להם היקפים גדולים,

הם לא מהמתלהבים הגדולים של המאת"חים. אין לי טענה, גם אני חושב

שצריכים להיות מאת"חים, רק שלא כמו בסדר של יחזקאל, שכל מושב וקיבוץ

יהיה מאת"ח. מה תעשה בשנה הבאה? יהיה לו רשיון שיווק. האם אתה תיקח

ממנו אותוי לא תיקח לו אותו לעולם, ופה תהיה מפולת. צריך לנסות על 3,

על 10, על 5. ואם זה טוב, תן לכולם. אם זה רע, נחשוב מה עושים. לא צריך

לבוא היום ולפרוץ את כל המסגרת.

היתה לי שיחה עם הפיקוח. רבותי, רשיונות שיווק, כמה שאתם נותנים יותר -

ואני בעד רשיונות - זה הרבה יותר הברחות, הרבה יותר מתוחכמות, לפיקוח

הרבה יותר קשה להשתלט על המשווקים האלה. אלה לא משווקים שיושבים בשוק

הסיטונאי ושיש פיקוח עליהם. אלה משווקים שיושבים בכל מיני כפרים. היום

זה המצב בחלק לא קטן בכפרים ערביים, והפיקוח לא כל כך משתלט עליהם.

הגרוע מכל, חלק גדול מהרשיונות שניתנו למיגזר הערבי היום הם פתח להברחה

מהגדה לישראל. זה פתח ברור לגמרי. אם תרצו, תזמינו את נציגי הפיקוח, הם

יסבירו טוב ממני.

נקודה אחרונה שלא קשורה בחקלאות. אני הייתי צריך לקנות איזה שהוא מוצר

פלסטי. הלכתי לקנות את המוצר בחנות. היתה לי איזו שהיא בעיה. זה עלה

בחנות 18 שקל וחצי. באתי למפעל, ואמרתי שאני לא יכול לקנות בחנות, תנו

לי את זה. הם חשבו שאני סיטונאי, ושילמתי עבור זה 6 שקלים.
מ. דלג'ו
אם זה כל כך טוב, אני לא מבין למה לחקלאים

כל כך רע. קצת מספרים. נכון הוא, שכאשר

אומרים 3 אחוזים מועצה, זה באמת לא אחוז גבוה מאוד, זה אולי החלק

היחידי שאפשר לתת לו הסבר, אבל צריך להבין שהמחיר שנשאר למגדל אינו 3

אחוזים, אלא 4 וחצי אחוזים.

כאשר מדברים על האחוזים שגובה הסיטונאי, אף אחד לא מתייחס לאותם אנשי

קש. בשוק הסיטונאי יש אנשי קש. מגיעה תוצרת לשוק, וקונה אותה אדם שאינו

קמעונאי, אלא מי שעכשיו מתחיל למכור. זה השלב שהמגדל לא יודע ממנו. יש

אנשי קש, אני ראיתי זאת במו עיני. בא אדם וקונה חצי משאית, מדווחים

למגדל שנמכר במחיר הזה. זה בדרך כלל גם אדם שהוא חבר טוב של הסיטונאי.

מי שחושב שהפער בשוק הסיטונאי הוא בין 7 ל-15 אחוזים, יש לו טעות

גדולה. להערכתי זה לא פחות מ-30 אחוזים. אני לא רוצה לזרוק מספרים

מהמותן, אף על פי שיש לי נתונים מלפני כמה שנים. יש לך מקרים שזה גם

100 אחוזים. אני יודע שלמגדל דווח על שקל, ומכרו את זה גם בשני שקלים.

אני לא מדבר על רמאות, אני מדבר על דברים שרשומים על גבי ניירת.



יש עוד שלב שגם עליו לא מדברים, זה אותו שלב של אלה שקונים מהסיטונאים,

והם לא הקמעונאים, הם מוכרים לקמעונאים. אלה בדרך כלל עשרות ומאות של

טנדרים, שקונים את התוצרת בשוק הסיטונאי. זרז עוד שלב. אס נעשה את

החשבון של כל האחוזים האלה, נגיע לממוצע של כ-100 אחוזים. זה נתון שאני

מכיר אותו מלפני 4-5 שנים וכנראה לא חל בו שינוי. מהמחיר למגדל עד

למחיר אליך כקונה, זה עולה ב-100 אחוזים.

ציינו כאן את הענין שמדד המחירים השנה השפיע לטובה לגבי המדד הכללי.

אני לא רוצה להיכנס ולהכניס את הוועדה לבדיקה ולאופן שהלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה מחשבת את המדד. בענין של ירקות ופירות יש בעיה מקצועית,

שישבו עליה הפרופסורים ולא הצליחו לפתור אותה. ברגע שאתה קובע משקל

קבוע, והמחיר עולה פי 2 ו-3, המדד לוקח בחשבון כאילו אתה כצרכן קנית את

כל הכמות שמופיעה כמשקל של אותו מוצר, וזה משפיע. זה קיים רק בירקות

ופירות, משום שאלה מוצרים שיש בהם גם ירידת מחירים, כאשר בשאר המוצרים

כמעט שלא תמצא ירידת מחירים.

מבחינת ההיצע שלו הוא שונה. את המוצרים האחרים אתה יכול לשמור ולהציג

אותם מחר ומחרתיים. בירקות ופירות זה כמעט שלא ניתן; ואם זה ניתן - זה

ניתן באפסנה גבוהה מאוד.

ע. איסרוב; אני רוצה להתייחס לדבר אחד. היו"ר אמרה

שבעצם מטרת הוועדה היתה להיטיב עם החקלאים

ועם הציבור, אבל בינתיים שומעים כאן - ומתחיל בזה מנכ"ל משרד החקלאות -

שאומר שלא היתה בכלל התייחסות בוועדה לפער התיווך הקמעונאי. מר מאיר

אומר יותר, שגם לפער הסיטונאי לא היתה התייחסות רצינית, אלא הייתה רק

התייחסות אל המועצות. אני מכבד את הדברים של מולכו, מדברים כאן על 3

אחוזים בפער התיווך, שזה על מועצות הייצור, פער התיווך המוסדי, ועוד

קצת על הסיטונאי. כשהתייחסו לפער התיווך הסיטונאי דובר על בין 3 אחוזים

- שזה פער התיווך המוסדי - עד ל-15 אחוזים של התיווך הסיטונאי. אנחנו

מדברים על ההטבה ל-100 אחוזים של הציבור, כלומר מדובר פה על 2 אחוזים

של החקלאים מול 100 אחוזים של ציבור שקונה את התוצרת, לפי זה בעצם

דיברנו בעיקר על פער התיווך שמפריע או שגורם צרות ל-2 אחוזים של

החקלאים, והציבור נותר קצת בצד. אם מדברים פה על 200 אחוזים ואף אחד לא

התייחס לזה, מה הואילו חכמים בתקנתם? השאלה היא אם לא היה מן הראוי

לחשוב גם איך לפתור את הבעיות של פער התיווך הקמעונאי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך עושים זאת?

י. זכאי; רק בדרך של מתן אפשרות לחקלאים להגיע

לרשתות. שיבואו לשווקים פתוחים, שיוכלו

בעצמם להביא את התוצרת שלהם ולמכור אותה. רק בדרך הזו אתה יכול להוריד

מהפער.
ע. איסרוב
זו השאלה, האם אין אפשרות שהחקלאים עצמם

ימכרו, במקום שהמאת"ח ימכור לקמעונאים.

י. זכאי; חוץ מאשר שלוש הערים הגדולות, אין לך עיר

או עיירה במדינה הזאת שאין בה יום של שוק.
ע. איסרוב
קח את האנשים שהולכים מדלת לדלת, כל

המבריחים או העוקפים למיניהם, בסופו של דבר

מסתבר שבגלל כל המהלך הזה, המחיר שלהם הוא די גבוה.
י. צידון
אין עשן בלי אש. אם במשך כל השנים הללו

התקוממו חקלאים כנגד המערכת, נראה שצדק מר

מוסקוביץ, שמה שהיה טוב בשנות ה-50, יתכן שהוא כבר לא טוב כיום.

אני לא רוצה להתייחס לאחוזים ולפער, אינני מבין בזה, אני לא מתיימר

להבין בזה. אני מבין שיש בלאי, ראיתי בכל מיני מקומות כל מיני בעיות.

אבל אני רוצה להתייחס לבעיה כפי שאני רואה אותה, והיא לא של מועצות

הייצור, אלא של ארגון, של בעלות ושליטה עליהן.

במועצות הייצור יש כפי שאני רואה שלוש פונקציות עיקריות:

(א) תכנון הייצור,

(ב) בקרת הדקורה, או פער תיווך,

(ג) שיווק מאורגן או לא מאורגן בארץ ובחו"ל.

החוק כיום מתייחס לחקלאי כאל ילד מפגר הזקוק לגננת. הגננת הוא שר

החקלאות, שתחתיו נוצרה ביורוקרטיה שהיא גוף חי בעל אינטרסים משלו. שוב,

אינני בא לומר שהביורוקרטיה הזו רעה או טובה. הבעיה היא הכפיה

הפטרנליסטית הזאת, הפיאודלית. לדעתי, הפתרון הוא להחזיר את האחריות

מהגננת שהפכה בינתיים למכשפה, לפחות בעיני החקלאים, לילד שגדל בינתיים.

התכנון, בקרת הדקורה, השיווק המאורגן, חייבים להשתייך לגוף יציג של

החקלאים. ניקח דוגמא כמו אגרסקו. שם זה 50 אחוזים ממשלה, 25 אחוזים

הסתדרות ו-25 אחוזים תנובה, ולא החקלאים עצמם.

אני רוצה להביא כמה דוגמאות קטנות שיציינו. מגדלי פרי ההדר קיבלו השנה

40 דולר לטונה יותר מעמיתיהם שמכרו השנה דרך המועצה, וזאת בזכות כל

מיני בג"צים שנתנו להם אישור למכור ישירות לתעשיה.

אגרסקו לוקחת 5 אחוזים עמלה, אבל קיימת שרירות של אגרסקו בקביעת

מוביליות, זאת אומרת הוצאות תובלה, הוצאות שיווק, עמלות בחו"ל, קביעות

שנעשות על-חשבון החקלאי, מבלי שהחקלאי יכול להתייחס ישירות לנושא. אם

זה נכון, אם זה נעשה טוב או לא, הרגשת החקלאי היא שלא שואלים אותו,

ומעמיסים עלויות על גבו. טענתי היא, שיתכן שהעלויות הן בסדר גמור, אבל

אילו רק שאלו אותו, אילו זה היה שייך לו, אם מועצת המנהלים של אגרסקו

לא היתה ממשלה ותנובה וכו' וכו', אלא איזה שהוא גוף יציג של המגדלים

עצמם מלמטה למעלה, בלי כל הדקורה הזאת של הארגונים למיניהם והממשלה

לסוגיה, תחושתו הייתה שונה.

אני הלכתי ליסוד המעלה וראיתי תפוחים, גולדן דלישס. אמרו לי שמכרו

לתנובה את התפוחים האלה בחצי שקל לקילו. בצהלה ראיתי את התפוחים האלה

ב-3 וחצי קילו באותו זמן. בקניון ברמת-גן זה עלה מעל 3 שקל לקילו. זאת

אומרת שבאיזה שהוא מקום, מבחינת החקלאי, היה איזה שהוא פער של 600



אחוזים. המגדל מכר בחצי שקל, אני קניתי ב-3 וחצי שקל. נכון שיש בתי

קרור, יכול להיות שהוא מכר בשעת שפל, אינני יודע. אבל הרגשתי היא, שאם

כל המערכת הזאת היתה שייכת לחקלאי, כל הענין היה נראה אחרת. הרגשתי היא

שאם היינו יוצרים תחרות רבה יותר - וזה יכול להיות על-ידי שוק, זה יכול

להיות על-ידי ריבוי סיטונאים, זה יכול להיות על-ידי אמצעים שניתן לשלוט

בהם ברגע שאתה מתחיל את הארגון מלמטה. כל זמן שהארגונים הם כל כך

גדולים וכל כך אינטרסנטיים וכל כך שולטים, וכל כך קובעים את אורח החיים

שלך, אתה לא תשבור אותם ולא תתייחס אליהם. אני לא מתפלא שיש התנגדות

לכל שינוי. עצם ההתנגדות לכל שינוי מעידה עד כמה שהאינטרסים הם חזקים

בנושא הזה.

א. רובינשטיין; אף שאני תומך גדול בכלכלה חופשית, אין לי כל

ספק שבנושא של שיווק תוצרת חקלאית חייב

להיות אלמנט גדול מאוד של תכנון ושל פיקוח. לדעתי זה מקובל על כולנו.

השאלה היא כמובן מידת האינטנסיביות וההסדרים שנקבעו, כדי לתת לחקלאים

מה שיותר, וגם לצרכן מה שיותר. ליצור את הפשרה הזאת. אצלנו חקלאות אינה

רק ענין כלכלי, אלא ענין בעל משמעות חברתית ולאומית.

אני רוצה להעיר כמה הערות לגבי מה שנאמר, וגם להציע איזו הצעה. העובדה

שיש גניבות, יש טרמפיסטים, אנשי קש, מבחינה כלכלית היא רלוונטית, בדיוק

כמו הפער הרשמי. לא משנה במונחים ריאליים מה ההפרש. זה לא משנה אם חלק

מזה נעשה בצורה בלתי חוקית.

אני חושב שצריך לעסוק בפער הקמעונאי, משום שלעקרת הבית זה בעצם מה

שמשנה.

אני רוצה לומר למנכ"ל משרד החקלאות: זה שיש ימי שוק באשדוד ובמקומות

אחרים זה דבר חשוב מאוד, אבל בעצם הכל נקבע מבחינת הממוצעים הסטטיסטיים

של המדד ושל ההכנסות במונחים הריאליים בשווקים הגדולים, ברשתות השיווק

הגדולות בערות הגדולות. ולכן העובדה שהוא מציג שיש ימי שוק ושיש פיזור

של שיווק בפריפריה, אינה עונה על הבעיה המרכזית.

אני מתרשם תמיד - ועל זה לא קיבלתי תשובה - שתוצרת חקלאית ישראלית

בחו"ל, באירופה, מוטסת לשם בהוצאות אדירות, עולה לצרכן פחות או יותר

כמו בישראל, לעתים קרובות אפילו יותר זולה. זאת עובדה מרכזית שאי אפשר

להתעלם ממנה, צריך לתת עליה הסבר וצריך לדעת למה זה קורה. אני מוכן

שוועדת הכלכלה תבקש ממישהו מוסמך שיעשה סקר שווקים, שהמועצה תעשה סקר

שווקים בלונדון, פאריס, מינכן, רומא וכו', בכל מקום, ותבדוק את זה.
ח. מולכו
זה נכון. כשהתוצרת פה במחיר יותר גבוה, לא

מייצאים אותה.

א. רובינשטיין; אני מדבר על אותו זמן, על אותו יום, על אותה

תוצרת, ולא בעונות שונות. זאת עובדה שלא

יכול להיות עליה חולק. גבירתי היו"ר. בקיץ זה שכרתי מכונית ועברתי את

צרפת והתחלתי לראות. אגב, זה לא רק לגבי תוצרת חקלאית. כל דבר בצרפת

העשירה הזאת, בה המשכורות הן פי שניים מאשר בישראל, כל דבר על המדף היה

יותר זול מאשר בישראל. ואז התחלתי לרשום, וגם אשתי רשמה, ועשתה



השוואות. מים מינרליים היו יותר זולים, כל דבר היה יותר זול, אף שאין

היום סיבסוד בצרפת. זה מוכיח אי-יעילות גדולה מאוד של המשק הישראלי.

נדהמתי לראות שתוצרת חקלאית המיוצרת בצרפת ומה שמיובאת בישראל עם

התוויות הישראלית עולה או אותו מחיר כמו בישראל, או יותר זול מאשר

בישראל. על זה אני דורש הסבר.

התעניינתי בנושא הזה בצרפת. זו היא מדינה מאוד מאוד יקרה, מאוד מאוד

עשירה, עם רמת הכנסה יותר מאשר פי שניים מאשר בישראל. איך הם מצליחים

לשמור על כך שהכל באמת במחירים סבירים מאוד, ותוצרת חקלאית ממש סבירה?

נפגשתי עם איש שלטון, והוא אמר לי שאחד הדברים שהם דואגים לכך הוא,

שבערים הגדולות יהיו המחירים נמוכים. זה משפיע מיד על כל המערכת

הצרפתית. אם בפאריס זול, אז צרפת זולה. אחד הדברים המרכזיים הוא ימי

שוק איזוריים בתוך פאריס. אבל כדי לשמור על כך שבכל-זאת לא תיהרס

המערכת השיווקית הרגילה, ימי השוק האלה הם רק פעם אחת בשבוע. לקחו אותי

והראו לי איך זה קורה. החקלאים באים ללב פאריס עם התוצרת שלהם, יש להם

מכוניות מיוחדות, הם פותחים את החלונות וזה הופך דוכן למכירה. דיברתי

עם אשה שבאה מהרפת של עצמה, היא באה ממרחק של 250 קילומטר לפאריס.

בצרפת זה פועל בצורה כזאת שהחקלאים או הסוחרים - בדרך כלל זה באמת

מעורב - מגיעים לכל רובע בכל עיר בחלק מימי השבוע. משום שזה רק יום אחד

בשבוע זה לא הורס את מערכת השיווק הרגילה, מכיוון שאדם שרוצה לקנות

במחיר יותר זול מרכז את קניותיו ליום אחד.

אני שואל את עצמי למה לא לנסות את זה בקנה מידה קטן ומפוקח בישראל.

החקלאי יוכל לבוא למקום, אפילו שזה יהיה מחוץ לעיר, ושאדם יצטרך לעשות

מאמץ מסויים.
י. צידוו
לכן אני מתייחס לארגון של הבקרה החקלאית

עצמה.
א. רובינשטיין
אני תומך במגוון של רשיונות השיווק

הסיטונאי. אני חושב, לאור מה שקראנו ושמענו,

שההמלצות האלה הן חיוניות. אבל אני רוצה ללכת מעבר לזה. במקומות שבהם

נקבע בעצם האינדכס ונקבעת רמת החיים, למה לא לנסות את זהז יש יום שוק

באשדוד, שיהיו שני ימי שוק כאלה בתל-אביב, אחד בדרום תל-אביב והשני

בצפון תל-אביב. דיברתי עם ראש העיר תל-אביב. יש מגרשים ריקים, והעיריה

מוכנה לתת את זה מחר.
י. זכאי
אם ראש העיר יקציב מגרש, אני מוכן לתת

תעודות, ושיבואו חקלאים באותו יום. עד היום

הזה לא קיבלתי תשובה.
א. רובינשטייו
ראש העיר תל-אביב מוכן לזה מחר, אבל אתה

מוכרח לתת לו את האפשרות החוקית לעשות את

זה, אחרת החקלאי שיביא את התוצרת עובר על החוק.

רציתי, לא בישיבה הזאת, שיתנו לנו הסבר מדוע בשווקי אירופה, מחיר תוצרת

חקלאית הוא כמו המחיר בתל-אביב או פחות מזה. אמרו לי שיש קרן השוואה.



קרן השוואת ענבים זה כלום, זה 15 דולר לטונה. לדעתי זה מוכיח שמשהו

במערכת השיווק שלנו באופן יסודי פגוע, פגום. אין לזה הסבר אחר.

ג. גל; אי אפשר להשתחרר מההרגשה שהדיון על פער

התיווך נעשה בתקופה שיש נכונות ורצון לשבור

את כל הכלים, וזה בא לידי ביטוי בדברים שאמר ח"כ צידון. אלא שלמדנו

ששבירת כל הכלים עוד לא נותנת תשובה טובה יותר מהשאלה, האם ניתן לעשות

שינויים שהזמן מחייב, מבלי לשבור את הכלים.

אני רוצה לומר לידידי יואש, שאין מושג של בעלות בנציגות חקלאים. ביום

ששי לפני שבוע הזמנתי את מנכ"ל אגרסקו ואנשי גוש קטיף לשיחה, ובאיזה

שהוא שלב אמרתי להם, שמנכ"ל אגרסקו לפני 3 חודשים ו-20 יום היה מרכז

משק חמדיה. הוא היה חקלאי ויצרן לכל דבר. לא חלפו חודשיים, התנועה

הקיבוצית שלחה אותו להיות מנכ"ל אגרסקו והוא נעשה כבר מימסד, והוא כבר

לוקח.
יאיר לוי
אותו מנכ"ל שנמצא בתפקידו חודשיים, אתה רוצה

שהוא יהפוך את כל הביורוקרטיה שהיתה?
ג. גל
אם מנכ"ל לא יעשה בחצי השנה הראשונה את כל

המהפיכות, הוא בכלל לא יעשה אותן.

השאלה כאן נכנסת יחד עם נושא התכנון, ותכנון לפי מיטב הבנתי נותן תשובה
לשתי שאלות
גם לפער התיווך וגם לשאלה השניה, שהיא לא פחות חשובה, מי

ייצר בארץ הזאת את התוצרת החקלאית. זה פועל יוצא של תכנון, כן או לא.

לפני כמה חודשים נתבקשתי להנחות סימפוזיון על שיווק, ולקחתי דף נייר
ורשמתי את השמות הבאים
חלב, בשר בקר, פטמים, ירקות ופירות. שאלתי את

ויינשל שישב לשמאלי, מנהל שופרסל, שיגיד לי איפה בענפים האלה פער

התיווך גדול יותר, ושיתן לזה דירוג. הוא אמר שבפירות ובירקות הפער הוא

הגבוה ביותר. בבשר בקר הוא הגבוה ביותר; בחלב ובפטימים, הנמוך היותר.

יוצא שהדברים שהוא כתב מראים, שהיכן שיש תכנון וככל שהוא חזק יותר, פער

התיווך קטן יותר היכן שהשוק הוא שוק חופשי - פער התיווך גבוה יותר.

אני לא יודע אם המערכת שולטת על היצרן ביסוד המעלה, הוא לא מוגבל לשלוח

את הפרי שלו למי שהוא רוצה. אם יש ענף פתוח וחופשי וליברלי ויש בו חופש

מוחלט, נדמה לי שזה ענף הפירות. העובדות מוכיחות ההיפך. העובדות

מוכיחות, שככל שהענף ממוסד יותר - פער התיווך בו נמוך יותר. ככל שהוא

פתוח יותר וחופשי יותר - פער התיווך גבוה יותר.

השאלה היא מהו תכנון. תכנון זאת שליטה על כמויות שמייצרים, וכדי לשלוט

על כמויות שמייצרים צריך שני מכשירים: מכשיר אחד שהוא פיקוח, ומכשיר

אחד שהוא סובסידיה. אם יהיה רק מכשיר אחד לשני המכשירים האלה, המערכת

לא תעבוד. נדמה לי שהכנסנו את כל נושא התוצרת החקלאית היום למצב שזה לא

זה ולא זה, כולל ענף החלב שהולך גם כן בדרך כל הענפים האחרים, אלא שזה

יקח לו יותר זמן.

נדמה לי שאחת התשובות לפער התיווך זו גם היכולת האפקטיבית לתכנן את

הענפים, לשלוט בכמויות ולשלוט במחירים.



יחד עם זאת, אני שותף לכל אלה שחושבים וממליצים שניאבק בפער התיווך,

ונעשה אותו קטן ככל האפשר. אל נשלה את עצמנו. זו מלחמה שלעולם לא

תיגמר.

י. מוסקוביץ; מלה אחת בקשר לשווקים הפתוחים. לפני כ-3

שנים המגדלים עשו מחקר בנושא הזה. לקחנו אדם

שעשה את העבודה, והיתה המלצה ברורה. את ההמלצה העברנו גם לוועדת הכלכלה

עוד לפני שנתיים, וגם ועדת גדיש קיבלה כנייר את ההמלצות שלנו. היא לא

קיבלה את ההמלצה לגבי השווקים הפתוחים. הצענו במפורש בסופי שבוע לקיים

שווקים פתוחים בכל האיזורים. המושבים או הקיבוצים סביב באר-שבע יכולים

ביום חמישי או ביום ששי לקיים שווקים פתוחים. ישובים שנמצאים בפריפריות

יכולים לקיים שווקים פתוחים, הם יכולים להביא את התוצרת שלהם בסוף

השבוע.

לדעתי המועצות צריכות להרים את הכפפה הזאת, כי אפשר לעשות זאת באופן

מסודר. אם נכין תוכנית מסודרת איך לעשות את זה, גם יהיה פיקוח על זה,

ויהיה רישום על הדברים האלה. אם זה לא יהיה, זה יבוא בדלת האחורית בכל

מיני סידורים, וימצאו דרכים אחרות. לכן צריך לעשות זאת באופן מסודר.

לתכנן את זה וכן ללכת בכיוון הזה. לחשוב צעד אחד קדימה.
מ. גלעד
ח"כ גדליה גל התייחס לבעלות על נציגות

החקלאים, ואני לא תאה שיש בעלות כזאת. אני

חייב לומר ש-70 אחוזים מהנציבות במליאות מועצות הייצור הם של החקלאים,

והם קובעים. זאת עובדה. באותה מידה שהבוחרים בישראל בוחרים את חברי

הכנסת, כך בוחרים את הנציגים למועצות הייצור, באותה השיטה. על מועצות

הייצור לנו יש שליטה, קרי, למשרד החקלאות, ועיקר הפעילות של הצמצומים

במשך השנה האחרונה נעשה בהחלטה עם מועצות הייצור. אם מישהו חושב

שבמערכת התעשייתית או במערכות מקבילות אין פערי תיווך, אני מוכן להוכיח

שקיים פער תיווך מן הרגע שמפעל יוצא משטח תעשייתי בשקל, והוא מגיע

לצרכן כ-4 שקלים. יוצא מהארץ במחיר של 10 דולר, ומגיע לצרכן בארה'יב

ב-50 דולר. לא בגלל זה אני בא לומר שצריך להקטין את פער התיווך.

אני ספקני לגבי היכולת שלנו לשלוט על המערכת הסיטונאית ועל המערכת

הקמעונאית. השאלה שהוצגה כאן לגבי המחירים ההשוואתיים, לזה אני רוצה

להתייחס. יש כאן בעיה של תרבות השיווק ושל תנאי סחר.

כשאנחנו משווקים לאירופה, משווקים לשוק נתון שקבע את תנאי המשחק,

ואנחנו לא יכולים לשלוח לאירופה קרטון עם אבוקדו כשבתוך הקרטון הזה

יהיו 5 אבוקדו רקובים. אנחנו יודעים מה יוצא מהארץ. השליטה היא מרכזית,

היא טוטאלית. גם מי שקולט שם יודע בדיוק מה שהוא קונה. קמעונאי בארץ,

כשהוא קונה ארגז, והוא קונה אותו ב-10 שקל, אינו יודע מה יש בפנים. הוא

יודע מה הוא זורק. גם זה חלק מפער התיווך. כלומר, התרבות השיווקית בארץ

שונה לחלוטין. כאן יש תרבות אחרת, וזה נותן את הביטוי בהפרשים. אתה

משווק לאירופה במחיר נתון, אתה יודע את השוליים. ההוצאות של הקמעונאים

באירופה, לגבי היבוא הן הרבה יותר נמוכות מאלה שלוקחים כאן בארץ. זאת

חייבים לקחת בחשבון כמקדם.



הרעיון שלך הוא בהחלט נכון. זאת אומרת, יש צורך שחקלאים יגיעו עם

התוצרת שלהם ישירות לשווקים פתוחים. זה יגרום למצב, בו החקלאי יצטרך

לעמוד ישירות מול הצרכן. לפי הערכתי זה ימשוך מחירים כלפי מטה.
א. רובינשטייו
השאלה היא כמה ישאר לו.

מ. גלעד; אני יוצא מתוך הנחה, שברגע שהוא ימכור

ישירות, ישאר אצלו יותר.
מ. עזרא
במועצות הייצור 36 חברים במליאת מועצת

הירקות והפירות, 30 נציגי חקלאים האיזוריים.

בהחלט לגיטימי ואובייקטיבי שיש חברים בשוליים. השאלה מכאן ועד לפירוק

המערכות היא השאלה המרכזית. בעמותות החדשות שקמות היום, כמו זו ליצוא

אלטרנטיבי, לפחות לענף הפירות היה יצוא אלטרנטיבי 25 שנה, זה היה

בית-ספר של 25 שנה, החליטו המגדלים בהרבה מיליוני דולרים לקנות אותו,

כדי לגמור עם היצוא האלטרנטיבי. וראה זה פלא, בתוך העמותות אין חברים

מהסקטור של ההתיישבות הפרטית של המרכז החקלאי, קרי, התאחדות האיכרים,

יסוד המעלה, שם אין חברים בעמותות האלה מהמיגזר הזה. ישנם אותם החברים

מהמשק המושבי.

יש בעיה. לא טוב לחקלאות, כשחלק מהמצב הלא טוב הוא באשמת הממשלה, ואני

חושב שזה צריך להרשם ולהיאמר, ולא לתת לשכוח את זה. באחד הסעיפים כתוב

שתפקיד המועצות ומשרד החקלאות לדאוג להשתתפות נאותה של הממשלה במה

ששייך לתפעול ולכלים שיש למועצות לעבוד לטובת החקלאות.

ח. מולכו; ח"כ צידון אמר, שמי שמשווק לתעשיה ישירות

ולא באמצעות המועצה, מקבל יותר. זה נכון. גם

דברי אותו פרדסן שהצהיר מראש, מתחילת השנה, שיעביר את כל הפרי שלו

לתעשיה, גם זה נכון. אבל כל אותם הפרדסנים שצריכים להעביר לתעשיה את

הבררה, ושצריך להעביר אותה דרך מכון המיון, מורידים להם את מה שזה

עולה. כל פרדסן שרצה להעביר לתעשיה קיבל יותר כסף, אם הוא הודיע על כך

מראש. אני יכול להגיד עוד יותר: הוא גם תלש את הפרי, הוא לא היה צריך

לקטוף אותו, ויכול היה להוביל אותו מייד בצורה כזאת. אבל אם היית צריך

להעביר את הפרי, ורצית ש-50 אחוזים מהפרי שלך יקבל תמורה יותר גבוהה

על-ידי זה שמייצאים אותו, ואת 50 האחוז הנותרים העברת דרך בית האריזה -

זה עלה. באותה עלות חייבו אותו.

לגבי תפוחים מיסוד המעלה. ראשית, שם אין מעורבות של תנובה. שנית, קנו

את התפוחים לא ממויינים, גם ג' ו-ב' ו-ד' ומה שצריך לזרוק. תנובה גובה

10 אחוזים עמלה עבור התפוחים, בכל המקומות. אם יעלה מחיר התפוחים והוא

יהיה גבוה, מורידים, ויש תקרה שאתה לא יכול לשלם את ה-10 אחוזים מעבר

לכך וכך.
י. צידון
ממתי זה ה-10 אחוזים?
ח. מולכו
מזה מספר שנים.

לגבי השיווק באירופה. מה שח"כ רובינשטיין

אולי יכול היה לראות זה אך ורק לגבי ענבים, וזה רק באנגליה ולא בצרפת;



ואבוקדו בחורף. ענבים ודאי שלא קנית יותר בזול, אין שום ספק, מפני שלא

היינו מצליחים לייצא ענבים לאירופה אילו לא היינו מוכרים באותם

השבועיים בהם מחיר הענבים גבוה בחו"ל. ובשום אופן לא היית יכול לקנות.

אבוקדו, אני אומר במלוא האחריות שלא היית יכול באגורה אחת פחות לקנות

באירופה מאשר בארץ, מפני שבשוק המקומי אבוקדו מוכרים רק מה שפסול

ליצוא. אין אבוקדו שאינו פסול ליצוא, וזה נמכר על-ידי המועצה, והמחיר

הוא לאין ערוך יותר זול ממה שמשווקים בחו"ל.

גם לגבי שאה הירקות, המחיר באירופה הוא הגבוה ביותר, ולאין ערוך יותר

גבוה מאשר בשוק המקומי. המחירים בארץ בהחלט סבירים, ולא יותר יקרים

מאשר באירופה.

לגבי השיווק הקמעונאי. כל אחד יכול להיות משווק קמעונאי, אין כל הגבלה.

יכולה להיות תחרות בין משווק למשווק, אין מה לעשות בזה. אתה רוצה מחר

להיות קמעונאי של ירקות ופירות, אתה יכול. אתה לא צריך אישור, לא צריך

שום דבר. גם המגדל יכול. מבחינה זאת, כוועדה, לא ראינו צורך לנסות לטפל

במשהו. אין הגבלות. אמרנו שצריך לקבוע את הנושא של הסטנדרטים של

האיכות, לזה יש חשיבות גדולה מאוד.

ג. גל; מה פער התיווך באירופה?
ח. מולכו
פער התיווך באירופה יותר גבוה מאשר בארץ.
א. רובינשטיין
בשום פנים ואופן לא יכול להיות. אם זה

נכון, המשק שלנו לחלוטין לא יעיל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אי אפשר לומר שמיצינו את הכל בדיון שקיימנו

היום. יש עוד כמה נקודות שצריך ללבן. אנחנו

מבקשים לקבל ממשרד החקלאות אותו חלק של מסקנות ששר החקלאות אימץ מדו"ח

גדיש, ומה כעשה כדי ליישם אותו החלק. על דבר אחד שמענו היום, על הקמת

המרכזים. אני מבקשת לקבל זאת בהקדם האפשרי, כדי שנוכל לזמן ישיבה

נוספת. אזמין אליה גם את יעקב גדיש שעמד בראש הוועדה הזאת, כדי שיסביר

לנו את הדברים אשר השר לא קיבל. שיסבירו לנו מדוע הוא לא קיבל את

המסקנות, האם יש קשיים בדרכי הביצוע, או שבכלל ההמלצות לא נראות

בעיניו.

בדיון שקיימנו היום אני יכולה לומר, שאנחנו רואים בחיוב אותו הצעד עליו

החליט שר החקלאות, כאשר לצורך זה מונה אדם מיוחד לעמוד בראש הביצוע,

וזה הקמת מרכזים איזוריים. יכולים החקלאים לשווק שם באופן ישיר את

התוצרת שלהם לאותם הסיטונאים. שמענו ש-12 כבר קיבלו את הרשיון, יש 67

בקשות, ויכרל להיות שעוד היד נטויה. זה בהחלט בכיוון הנכון.

אני בדעה שצריך לבדוק את הצעת ח"כ רובינשטיין לקיום שווקים של יום אחד

בשבוע גם בערים. המועצה לירקות ומועצת הפירות מוכנות שהדבר הזה ייעשה,

ולכן צריך לברר עם ראשי הערים אם הם מוכנים להקצות את המקום לעריכת

השווקים. אפשר לבוא בדברים עם ראש עיריית תל-אביב. אם ח"כ רובינשטיין

אומר שהוא שמע ממנו שגישתו היא חיובית, אפשר להתחיל בתל-אביב, ואפשר



לנסות אחר-כך בחיפה ובירושלים ובמקומות אחרים. אנחנו מדברים על שוק

אליו יבואו החקלאים עם התוצרת הטריה שלהם, ויום אחד בשבוע יהיה שוק

פתוח.

נושא פער התיווך לא ירד מסדר היום שלנו כבר שנים. מ-61 היו ועדות

והמלצות, וגם לפני 61. הנושא עדיין מעסיק גם חברי כנסת, גם את הציבור

הרחב, ונשאלת השאלה מה פשר הפער הקיים בין המחיר שהחקלאי מוכר את

התוצרת שלו, לבין זה שהצרכן קונה את התוצרת. שמענו שיש 4 תחנות בדרך,

אבל יכול להיות שיש יותר מ-4. אין ספק שככל שיש גורם נוסף שנכנס

בתיווך, המחיר יותר גבוה. אולי צריך לשקול מה ניתן לעשות כדי שפחות

יתערבו בדרך מהחקלאי לצרכן. על-ידי זה אנחנו גם נותנים תמורה נאותה

יותר לחקלאי, וגם הצרכן יהנה. כי כל מה ששמענו היום לא נוגע לצרכן

ולמחיר שבו הוא קונה. הוא ימשיך לקנות באותו המחיר היקר, במחיר שהוא

קונה היום ובמחיר שקנה בעבר. אפילו מבקרת המדינה מצביעה על הענין הזה,

שמה שמקבל החקלאי הוא כ-44 אחוזים, ואילו הצרכן משלם מחיר גבוה פי 2.2

ו-3 מהמחיר שקיבל החקלאי.

אני שותפה לאותה הערכה שאומרת שהממשלה אשמה לא במעט בהתייקרות התוצרת

החקלאית ומעלה את מחיר התוצרת החקלאית. קודם כל, על-ידי אמצעי ייצור

שהיא מחליטה להעלות מחיר זה או מחיר אחר, וזה בהחלט משפיע גם על

הגידולים החקלאיים; וכן ענין הסובסידיות. ביטול הסובסידיה השפיע את

השפעתו, השפיע גם הצמצום באותם מוצרים שנשארו, שהם מעטים מאוד.

לאחר שנקבל את החומר ממשרד החקלאות נקיים דיון נוסף, ונזמין את מר

גדיש, ואולי גם את יתר חברי הוועדה.
י. צידון
נקודה אחת שרציתי להוסיף לנקודות שלך. הייתי

מציע שהוועדה תיונן את הדעת על נושא תרבות

השיווק כפי שהוזכר על-ידי סגן מנכ"ל משרד החקלאות, משום שיש לי רושם

ששם טמון הרבה מאוד רווח של הסיטונאים, ולא של החקלאים. לדעתי חייבים

לתת את הדעת על חינוך לתרבות שיווק נכונה, שבסופו של דבר תביא לחקלאי

יותר רווח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מקובל עלי. לזה התכוונתי, אם כי לא נתתי לזה

את ההגדרה של תרבות השיווק.
א. רובינשטייו
באירופה, בגלל הסטנדרטיזציה הזאת, גם החקלאי

יכול להרוויח יותר, וגם הצרכן משלם פחות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 15;11

קוד המקור של הנתונים