ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 26/02/1990

חוק רשות הדואר

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 116

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום בי, אי באדר תש"ן, 26.2.1990, בשעה 11:10
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

י. צידון

מוזמנים; י. אלישיב, יו"ר רשות הדואר

י. קאול, מנכ"ל רשות הדואר

ח. קידר, יועץ משפטי, חברת "בזק"

פ. שר, עו"ד, המחלקה המשפטית, רשות הדואר

א. שטרנבך, עו"ד היועצת המשפטית, רשות הדואר

י. שופמן, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח בישראל

ש. גוברמן, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים

מ. אהלי, היועץ המשפטי, משרד התקשורת

ג. שפט, היועץ המשפטי, משרד הפנים

יועץ משפטי; צ. ענבר

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוק רשות הדואר (תיקון מסי 2) -התש"ן-1990

המשך דיון



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של

הכנסת. נמשיך היום את הדיון בחוק רשות

הדואר. בשבוע האחרון שמענו באמצעי התקשורת על הוויכוח שבין האוצר לבין

רשות הדואר בקשר לקביעת סמכויות נוספות לבנק הדואר, כדי שהוא יוכל

להנפיק אגרות וכו' וכוי. הייתי מבקשת שנשמע דיווח קצר על הנושא הזה,

והיכן עומדים הדברים.

י. אלישיב; לגמרי במקרה, במסיבת עתונאים שהיתה על

התקציב, הזכיר המנכ"ל גם את תוכנית החסכון

ואת מעלותיה הרבות. התוכנית קיימת בבנק הדואר משנת 84, ובמשך כל הזמן

היא פשוט לא פורסמה על-ידינו. לאחר שהמנכ"ל השמיע, באו רבים לראות את

התוכנית ונרשמו אליה. קם קיצפו של אלי יונס ממשרד האוצר, שמשום מה ראה

בענין הזה איזו שהיא תחרות בלתי הוגנת, והשתמש בכל מיני סופרלטיבים

שהוא נתן לעצמו. החלטנו להענות לבקשתו, אף שמבחינה חוקית הכל בסדר. אבל

מכיוון שאיננו רוצים לגרום לסערות מיותרות במערכת. ואף שיש לנו ההמלצה

של עו"ד אהלי, היועץ המשפטי של המשרד, שהכל בסדר, החלטנו להענות לבקשתו

של שר התקשורת שביקש לעכב את הענין עד שהוא יסכם אותו עם שר האוצר. פה

היתה גישה יותר חברית מאשר חוקית. אף שאני בשירות מילואים, ביקשתי

מהמנכ"ל שבשלב זה נשעה את התוכנית וביקשנו סליחה מכל אלפי הנרשמים שבאו

להרשם, כי אנחנו באמת לא רוצים לגרום לסערות מיותרות במערכת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוסכם על הגבלת זמן?

י. אלישיב; לא. השר ביקש מאתנו שבוע-שבועיים ואנחנו

הודענו שמבחינתנו זה בסדר.

י. קאול; ראשית, על-פי החוק אנחנו מצווים לעודד את

החסכון בבנק הדואר. שנית, בתקנות מאושרות

על-ידי האוצר, על-ידי ועדת הכספים ועל-ידי משרד התקשורת, תוכנית החסכון

שפירסמנו היא בתוקף מאז 84. אי אפשר היה לבקש, לבקשת האוצר, שלא נפעל

על-פי התקנות האלה, כי הן בתוקף. אם אזרח היה נכנס לסניף ומגיש בגי'ץ,

הוא היה זוכה בו, ובצדק. ולכן אמרנו שכל זמן שהתקנות בתוקף, נפעל על-פי

התקנות, וכך עשינו עד יום ראשון בצהרים. אז - כפי שאמר היו"ר - היתה

שיחה בין השרים, ובתאום אתנו באמת הקפאנו את התוכנית, מתוך כוונה שישנו

את התקנות, והתקנות החדשות אכן פורסמו. נתנו גיבוי לכל החוסכים שלנו,

כל אלה שחסכו וכל אלה שענו במכתב לתוכנית החסכון ייהנו מתוכנית שהיא

אטרקטיבית יותר.

מדוע יצא הקצף. במשך כל השנים לכל הבנקים היו תוכניות יותר אטרקטיביות,

ולא היה מקום לעודד את התוכנית שלנו. בפלח מסויים של הזמן, התוכנית

שלנו הפכה ליותר אטרקטיבית, ואז פירסמנו אותה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה אומרת התוכנית שלכם?
י. קאול
זו תוכנית חסכון של 8 שנים, במשך זמן זה

אנחנו יכולים לתת ריבית של 5 אחוזים,

כשמהאוצר אנחנו מקבלים 6 אחוזים. רשות הדואר החליטה לצמצם את המירווח

שלה, ובכל-זאת לתת את התוכנית הזאת שנותנת 5 אחוזים, ולהסתפק במירווח



של אחוז אחד. הבנקים רוצים לעצמם מירווח של 2 אחוזים, ונותנים לחוסכים

4 אחוזים. זה לא נכון שאנחנו מקיימים את זה בתחרות לא שווה. כי בעוד

שהבנקים קל להם מאוד להתאים את עצמם לתוכניות מתואמות ביניהם לבין בנק

ישראל, אנהנו יכולים לפעול רק על-פי תוכניות חסכון המאושרות בתקנות לפי

כל הכללים והפרוצדורה שאנחנו צריכים לעבור. זאת אומרת, שאנחנו הרבה

יותר מסורבלים, והם הרבה יותר גמישים, במשך שנים ארוכות היתה תוכנית

חסכון ולא יכולנו לנצל אותה. במשך 6 שנים בסה"כ היו 300 חוסכים. ביום

אחד שפירסמנו את התוכנית ביום ראשון, הצטרפו אלינו 1,200 חוסכים, וזה

בלי הפניות שהגיעו בדואר. אם הן יוחתמו על יום של אתמול, הן תהיינה

בתוקף.

הסיכום אומר ששני המשרדים צריכים להכין תוכניות אלטרנטיביות, ואנחנו

בהחלט חושבים שזה חיוני, כי אנחנו רואים את העסק שלנו בביצוע שירותי

חסכון עממיים לקהל הרחב לטווח ארוך. לעודד את החסכון בעם הפשוט, לא

בעסקים. אנחנו מגיעים לכל מקום במדינה, הצלחנו לרכוש את האמון של

הציבור ורק ההצטרפות הזאת - למרות הודעות האוצר - מראות עד כמה הציבור

סומך עלינו והלך אלינו. בהזדמנות הזו, אני מנצל גם את הבמה הזאת, כדי

להודות לכל מאות החוסכים האלה, שלמרות הודעות האוצר באו אלינו.

התפקיד שלנו לעשות את הכל כדי שתוכניות החסכון האלה ימשיכו להתבצע בבנק

הדואר, כפי שהן ממשיכות גם בבנקי דואר בעולם. בכל העולם המערבי המודרני

הבנקים האלה מפעילים תוכניות כאלה, והם פועלים לטובת הציבור הרחב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בנק הדואר על סניפיו ערוכים לכך?
י. קאול
הסתבר שהם מאוד ערוכים. ערכנו פעולת הדרכה

מקפת לאנשים, האנשים קיבלו את זה עם

מוטיבציה עצומה. הם רואים את עצמם כבעלי יכולת, וצריך לפקח על היכולת

הזאת. מה שנדמה היה שעובדי דואר ופקידיו לא מסוגלים לעשות, מסתבר שהם

מסוגלים לעשות יוצא מן הכלל אם מאמנים אותם כהלכה, אם מדריכים אותם

ומקנים להם את הכלים המתאימים כדי לבצע את העבודה. בגין התוכנית לא

הוספנו עובדים, אלא סגל קיים מטפל בזה, וזה במסגרת התייעלותה של

הרשות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה בעד האינפורמציה. אנחנו בהחלט תומכים

במגמה הזאת שתוכניות חסכון תתבצענה גם

באמצעות סניפי בנק הדואר. אני חושבת שהאמון שזוכה לו רשות הדואר, שיפור

השירותים שחלו במשך הזמן מאז הקמתה, מעידים כאלף עדים על האמון שיש

לציבור ברשות הזאת, ומכאן גם ההיענות של הציבור לבוא ולהפקיד בתוכניות

חסכון גם בבנק הדואר.

אני רוצה לקוות שהענין הזה לא ייסחב. אני מעריכה את היענות רשות הדואר

אשר הקפיאה בשלב זה לתקופה קצרה מאוד את ביצוע התוכנית. צריכה להתגבש

תוכנית משותפת בין שני השרים, אבל ללא כל סחבת וללא כל שלילת זכויות

המוקנות לרשות הדואר לבצע תוכנית כזאת.



אני רוצה לקוות שהתוכנית הזאת תגובש בזמן הקצר ביותר, תוך

שבוע-שבועיים, כדי שרשות הדואר תוכל לצאת עם התוכנית ולבצעה כהלכה,

ולשרת את ציבור הלקוחות שלה על הצד הטוב ביותר.

נעבור לחוק. הגענו לסעיף 3, כאשר על סעיף 8 דנו וקבענו עמדה בנושא,

בהסכמתו של היועץ המשפטי. בישיבה הקודמת הוהלט שאת הסעיף נאשר. היה

ויכוח אם להלק אותו לשניים, ואמרנו שאהר כך זה ייבדק על-ידי המנסחים

מבחינה משפטית. אמרנו שאנחנו מאשרים את הסעיף, ובמיוחד כאשר ההסכמה הזו

קיימת מאז הקמתה של הרשות, ואת החוק היה צריך להביא אז. אבל מאחר ש-3

שנים המעמד הזה בינתיים איננו קיים לרשות, וזו גם היתה ההסכמה של היועץ

המשפטי, אכן יש מקום לקבל את החוק הזה ואת הסעיף הזה.
צ. ענבר
אמת. כשדיברנו על החוק הנמצא בוועדת

ההסדרים, היות שהוא אותו חלק של חוק

ההסדרים, חוק ההסדרים לאחרונה פוצל לשניים בגלל הדיון הממושך שצריך

להתקיים בו, כאשר את ענין הארנונות עושים תחילה, ולאחר מכן את יתר חלקי

החוק. בחוק ההסדרים הסעיפים המבטלים את הפטור, הם חלקים. אם הוועדה

תקבל את החוק הזה, עדיין הם יוכלו לתקן שם כדי להתאים את זה להסדר

הכללי. אין לזה קשר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אין לזה קשר. אם הם רוצים להוסיף את רשות

הדואר לרשימה של הרשויות האחרות, זו זכותם.

אנחנו את שלנו כאן עושים כדי להקנות את המעמד הזה לרשות מיום הקמתה,

ואם זה נותן לה את השנה הזאת עד שהעניינים יתבהרו, העמדה היתה ברורה

בהחלט, ואנחנו מאשרים את הסעיף הזה - סעיף 8 - כולו.

צ. ענבר; באשר לסעיף 37 שכלול בסעיף 2, גם את פיסקה 3

סיימנו, דנים עכשיו בפיסקה 4 של סעיף 37.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
פיסקה (4). "התקנות לפי סעיף 37 וההצעה בדבר

שינוי התוספת לחוק יובאו לידי ועדת הכספים

של הכנסת, במקום ועדת הכלכלה של הכנסת". לזה התנגדנו. אומרים: יובא

לידיעת ועדת הכלכלה של הכנסת".
צ. ענבר
פיסקה (4) ס"ק (ד). אומר-. "השר, באישור שר

האוצר רשאי להתקין תקנות בדבר הצמדת תשלום

על-פי סעיף זה למדד המחירים לצרכן לגבי תשלום בעד שירותים בחו"ל, לשער

היציג של מטבע חוץ שייקבע בתקנות. התקנות יובאו לידיעת הוועדה". הרעיון

בפיסקה (4) הוא שהסיפא הזאת שאומרת שהתקנות יובאו לידיעת הוועדה -

תימחק. "בידיעת הוועדה", הכוונה לידיעת ועדת הכלכלה.
א. שטרנבד
אני רוצה להבהיר, שלפי הכתוב בפיסקה (7)

מתכוונים להביא את זה לידיעת ועדת הכספים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, אנחנו מתנגדים לזה. לא רוצים לערבב שתי

ועדות בסעיפי החוק. האם ועדת הכלכלה לא

יכולה, לא מוסמכת, לא בקיאה? אני חושבת שרצוי שזה יובא לידיעתה של

הוועדה.



צ. ענבר; פה מדובר אך ורק על הוראות הצמדה, שזה ענין

טכני שנעשה בין השר לבין שר האוצר. הצמדת

תשלומים למדד או לשער יציג של מטבע, כשמדובר על שירותים בחו"ל. זה

בהחלט ענין טכני, משהו בעל אופי מקצועי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו י. אם זה ענין טכני-מקצועי, אין צורך להביא

לידיעת הוועדה; אם זה ענין שהוא ציבורי - זה

שונה.

צ. ענבר; כאן מדובר בשיעורי הצמדות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מקובל עלי. סעיף (4) אושר.

מ. אהלי; סעיף (5) ,פיסקה (ה) מתייחסת בדבר הסמכות

לשר להתקין תקנות. "השר, באישור שר האוצר,

רשאי להתקין תקנות בדבר חובת תשלום ריבית פיגורים, הפרשי הצמדה או

הפרשי הצמדה עם ריבית על תשלומים המגיעים לרשות בשל שירותים שהיא נותנת

ואשר לא שולמו במועד שנקבע לכך". מה שאנחנו רוצים להוסיף קיים גם בחברת

הבזק לגבי הוצאות גבייה, כי ו7וצאות גבייה לפעמים גבוהות מכל דבר אחר.

הרעיון הוא שזה יהיה בתקנות, שיביאו את זה לידי ביטוי מפורש.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא רק את הריבית והפיגורים, אלא גם את

הוצאות גבייה. אושר.

מ. אהלי; סעיף (6). תוספת שבאה בעקבות סעיף (3).

בסייפא של (3) אמרנו, שהוא רשאי להתיר לרשות

לגבות תשלום סביר, וכדי למנוע שהרשות תסבסד במשהו, השר, מבקש שהוא ידע

על כל התשלומים האלה, כדי לבדוק אותם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בהחלט, יש צורך לדווח לשר. אושר.

מ. אהלי; סעיף (17.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לסעיף הזה התנגדנו, והוא יימחק.

י. קאול; רשות הדואר באה במקום המדינה בכל הנושא

שקשור להפעלת שירותי הדואר במדינת ישראל,

בדיוק כמו שהבזק בזמנו בא במקום משרד התקשורת להפעלת שירותי הטלפון

במדינה. בקטע הזה של חברת הבזק רצינו לוודא, לברר, לחדד, ושייאמר שכל

מה שנוגע להעברת טלפונים - שהיא מהמדינה לרשות הדואר - יש לראות את

רשות הדואר, שבאה במקום המדינה, ושממילא ברור שהטלפונים האלה שייכים



לרשות הדואר, ושאין צורך לבצע עוד איזה שהוא תשלום, כאילו הטלפון הזה

עבר משם אהד לשם השגי. פשוט, רשות הדואר באה במקום המדינה.

כדי לחדד את זה, ושזה יהיה בסדר מבחינת כל הצדדים, יכול להיות שצריך

להוסיף תיקון קטן בחוק, ולומר את זה במפורש, כדי שלא יהיו חלוקי דיעות

בנושא הזה.

ח. סידר! כפי שידוע גובים עבור השירותים שלנו תעריפים

כקבוע בחוק, ולא כפי שנקבע בשוק. יש לנו

תעריף מיוחד עבור העברת זכויות בטלפון משם לשם, כלומר ממנוי אחד למנוי

שני, העברה זו טעונה אגרה שקבועה בתקנות. היינו מוכנים להעביר את

הטלפונים מרשות המדינה לרשות הדואר, אבל לשם כך אנחנו חייבים לכלול

בתקנות או בחוק רשות הדואר סעיף פטור מיוחד, כי אי אפשר לתת פטור

מאגרה, אם אין הוראה מיוחדת לצורך זה. עקרונית מסכימים לבקשה של רשות

הדואר לפטור, ואני מציע לעשות זאת בדרך קצרה יותר מאשר ידידי קאול

הציע. לדעתי הקביעה שדין הרשות כדין המדינה היא קביעה מרחיקת לכת לצורך

זה, ויש ויכוחים רבים על זה. צריך לכלול בחוק רשות הדואר, בהזדמנות זו

שמתקנים את החוק, פטור מאגרת העברת טלפון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הנוסח שהוצע הוא" "העברת זכויות לפי ההסכם

להעברת נכסים או רישומם על שמה, פטורים

. מתשלום החל לפי כל דין או הסכם על העברה או רישום כאמור. שר האוצר רשאי

בצו לפטור את הרשות וכו"'.

ח. קידר; מקובל עלי, אף שזה הרבה יותר רחב מאשר רק

טלפונים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה סעיף 112.

ש. גוברמו; אם הדבר טוב בעיני היו"ר, אני אחווה את דעתי

בצורה יותר שקולה לנושא הזה, ועד תום הישיבה

אני אוכל להעיר את הערותי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; רשמנו את הודעת חברת הבזק, ובסוף הישיבה

נשמע ממר גוברמן אם תהיינה לו הערות או

השגות, ואז נוכל לקבל החלטה בנדון.

אני רוצה שנשמע את נציגי האגודה לזכויות האזרח. קיבלתי מהם פניה שיש

להם הערות בקשר לסודיות.

י. שופמו; ביקשנו להופיע בקשר לסעיף ל-(7) להצעה, הצעה

לתיקון סעיף 90 לחוק. סעיף 90 לחוק למעשה

הוא סעיף עבירה הקובע שפקיד דואר אסור לו, ללא סמכות כדין, לפתוח, לעכב

או להשהות דברי דואר, כשיש שלושה חריגים. החריגים הם חריגים טכניים; אם

הנמען איננו נכון, אם הנמען נפטר, אם הנמען סירב לקבל את דבר הדואר.

עכשיו מבקשים להוסיף שני חריגים נוספים, חריגים מהותיים. הסעיפים
אומרים
"(א) "פקיד דואר שללא סמכות כדין פתח, עיכב או הישהה דבר דואר, או

עשה לגביו מעשה אחר שאינו רשאי לעשות בתוקף תפקידו, או שביודעין

התיר לאחר לעשות מעשה כאמור, דינו מאסר 3 שנים".

"(ב) אין באמור בס"ק (א) כדי לאסור את פתיחתו, עיכובו או השהייתו של
דבר דואר מחמת אחד מאלה
(1) העדר מען נכון.

(2) הנמען נפטר או אי-אפשר למצאו.

(3) הנמען סירב לקבלו או סירב לשלם או לא שילם את דמי הדואר

בעדו".
מוצע עכשיו להוסיף שני חריגים נוספים
"(4) דבר הדואר מכיל פריטים שהעברתם בדואר אסורה לפי האמנה

וההסכמים של איגוד הדואר העולמי או לפי הכללים.

(5) קיים חשד סביר כי נעברה עבירה לגבי דבר הדואר או באמצעותו

לפי חוק זה או לפי דין אחר."

למעשה שני החריגים המוצעים הם הרחבה גדולה מאוד מעבר לקיים. מה שמפריע

לנו במיוחד זו לא סמכות העיכוב, אלא סמכות הפתיחה. החריגים הם מעבר

לעניינים הטכניים של העברת הדואר, אלא דברים מהותיים הקשורים למהות דבר

הדואר, לתוכן דבר הדואר.

אני חושב שאין צורך להדגיש בפני הוועדה את חשיבות נושא סודיות דברי

הדואר. כידוע, לפני יותר מאלף שנה, קבע רבנו גרשום מאור הגולה את החרם,

שאסור לאדם לפתוח דבר דואר שאיננו ממוען אליו. לפי מה שהצלחתי ללמוד

הבנתי, וכותב על כך הפרופ' רקובר - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה -

שהאיסור הזה נבע מהעובדה שדברי דואר מאדם לחברו עוברים הרבה ידיים

נוספות, ולכן היה צורך לקבוע תקנה מיוחדת, חרם מיוחד,, לאסור באיסור

חמור על פתיחת דברי דואר של הזולת, כולל על-ידי האנשים שמעבירים את

דברי הדואר.

אין צורך לומר שאין לנו התנגדות לכך שצריך לטפל במעטפות נפץ ובסמים

וכדי, אבל כדי להשיג את הדבר הזה שלעניות דעתי יש סמכות כבר היום, אבל

נניח שיש מקרים שאין סמכות מספקת היום - אז צריך לכתוב חוק ספציפי

מוגבל לאותם מקרים דחופים כמו למשל מעטפות נפץ. כל דרך החקיקה נראית
לנו לא נכונה, שכן כתוב
פקיד דואר שללא סמכות כדין פתח או עיכב. אם

רוצים לקבוע שיש למישהו סמכות כדין, צריך לקבוע את זה בצורה פוזיטיבית

ולא על דרך ההגנה, כי למעשה הפועל היוצא הוא, שעל-ידי קביעת הגנה למעשה

הפלילי, למעשה מסמיכים את פקידי הדואר לפתוח ולעכב.

שני החריגים רחבים בהרבה מהדרוש. ושוב, אני רוצה להדגיש שעיקר

ההסתייגות שלנו היא בעיקר מענין פתיחת דברי הדואר. ניסיתי לבדוק בזמן

המועט שהיה לי מה קורה במקומות אחרים. בארה"ב יש איסורים די רחבים על

העברת כל מיני דברים בדואר, אבל ניסיתי לבדוק מה עושים עם דבר דואר

אסור. עד לפני 1960 היה סעיף שאיפשר גם פתיחת דברי דואר, סעיף זה בוטל



בשנת 60. היום למעשה יש אפשרות במקרים מסויימים לעכב, יש אפשרות לפנות

לבית-משפט, יש אפשרות להחזיר לשולח, אבל אין אפשרות לפתוח דברי דואר גם

אם מעבירים דברים אסורים כמו פורנוגרפיה, הסתה וכדו'.

אני רוצה להתייחס לשני החריגים בנפרד. החריג הראשון הוא: "דבר הדואר

מכיל פריטים שהעברתם בדואר אסורה לפי האמנה וההסכמים של איגוד הדואר

העולמי או לפי הכללים".

(א) "דבר דואר מכיל פרטים", איך יודעים שהוא מכיל פרטים? האם זה רק

משום שניכר על גבי המעטפה או על גבי הגלויה, או שמא החשד שזה מכיל

פרטים מאשר לפתוח דבר דואר? זה איננו ברור.

(ב) מה הם הפרטים שהעברתם אסורה לפי האמנה וההסכמים או לפי הכללים?

קודם כל, נדמה לי שאזרחי המדינה זכאים לדעת בפירסום, בחקיקה - בין

בחקיקה ראשית או חקיקת מישנה - מה אסור להעביר בדואר. במכתב

ביקשתי ממנכ"ל רשות הדואר להשכיל אותנו מה אסור להעביר בדואר,

ועדיין לא קיבלתי תשובה. יכול להיות שבמהלך הישיבה יתייחסו לזה.

אני כמשפטן אינני יודע, אני מניח שלאזרח לא ידוע בדיוק. בארה"ב יש

חקיקה ראשית פדרלית מה מותר ומה אסור להעביר בדואר.

(ג) "דבר דואר נטול פרטים שהעברתם אסורה לפי הכללים." כשבדקתי בסעיפים

הנוגעים בסמכות להתקין כללים, לא מצאתי סמכות מפורשת לקבוע כללים

לאיסור העברת דברי דואר. לא מצאתי כללים, לפחות לא אלה שפורסמו

ברשומות, אם יש, לגבי איסור העברת דברי דואר. נדמה לי שהנושא חשוב

עד כדי לקבוע בצורה מפורשת מי מוסמך לאסור העברת פריטים מסויימים

בדואר, איך מפרסמים את האיסור הזה, ועל-פי אילו אמות מידה. אי אפשר

להעניק סמכות כללית למועצה לאסור העברת דברי דואר. שוב, המודל

האמריקאי הוא חקיקה ראשית, שדברים מסויימים אסור להעבירם בדואר.

זה לגבי החריג הראשון, שנראה לנו רחב מדי.
החריג השני
"קיים חשד סביר כי נעברה עבירה לגבי דבר הדואר או באמצעות

זו, לפי חוק זה ולפי דין אחר".

(א) מה זה "קיים חשד סביר"? למי קיים חשד סביר? בחוקים אחרים בדרך כלל

כתוב אם לשוטר יש חשד סביר. כאן לא ברור למי צריך להיות החשד

הסביר.

(ב) לפי הדין הכללי, מי רשאי לערוך חיפוש? לפעמים שוטר רשאי לערוך

חיפוש ללא צו, וזה רק במקרים די חמורים, שמתבצע עכשיו פשע או אדם

זועק לעזרה, או דברים מהסוג הזה. זה קיים בחוק סדר הדין הפלילי. יש

מקרים, המקרה הרגיל, שהשוטר חייב לפנות לבית-משפט כדי לקבל צו

חיפוש. והנה, לכאורה, אולי לא זו היתה הכוונה, אבל כך יוצא מהניסוח

הרחב, כל פקיד דואר רשאי - אם יש לו חשד סביר כי נעברה עבירה -

לפתוח דבר דואר, דהיינו לערוך חיפוש. למה לתת לפקיד דואר סמכות

שאפילו לשוטר אין? לדעתנו אסור להעניק לפקיד הדואר סמכויות של

שוטר. אין זה תפקידו של פקיד דואר לפתוח ולעשות חיפושים בדברי

דואר.



לכל היותר ניתן להבין הצעה שתגיד, שכאשר יש למאן דהוא - וצריך להגדיר

מי זה - חשד שנעברה עבירה לגבי דבר דואר או באמצעות דבר הדואר, יש לו

אפשרות לעכב לתקופה מוגבלת מאוד את העברת דבר הדואר, ולקרוא לשלטונות

אכיפת החוק - בדרך כלל המשטרה - או שהשוטר יבצע חיפוש לפי סמכותו, או

שהוא יפנה לבית-המשפט ויבקש צו חיפוש. אבל לתת סמכויות רחבות כאלו

לפקיד דוארז זה נראה לנו הרבה יותר מהדרוש. הם חושבים על מקרים

מסויימים, על צרכים מסויימים, בעיקר על הצורך בעיכוב - אם יש סמים

בחבילה, לא להעביר את החבילה לתעודתה, אם כי לפעמים ודאי ירצו להעביר

את חסמים לתעודתם, כדי לתפוס את המקבלים. כדי למצוא פתרון למקרים

המוגבלים האלה, הספציפיים האלו, ניסחו סעיף רחב מדי וגורף מדי.

אני רוצה להזכיר שבנושא דומה, נושא האזנות סתר, יש חוק מיוחד ומפורט עם

הגנות, ועל זה קיימים דיונים ומחקרים, ומחקר השוואתי, והכנסת קיבלה חוק

שיש בו איזון בין הזכות לפרטיות לבין צרכי גילוי פשעים ופגיעה בבטחון

המדינה.

נדמה לי שהתיקון הקטן הזה איננו הסדר ראוי ומוגבל דיו לנושא החשוב של

חסיון דברי דואר.

להשלמת התמונה אני רוצה לציין, שלגבי בטחון המדינה יש צנזורה על דואר.

הנושא הזה לא צריך להתעורר דרך החוק הזה. בעוד שלפי חוק האזנות סתר

צריך צו של בית-משפט מחוזי כדי לאפשר פגיעה בפרטיות של שיחות

אלקטרוניות - כאן מספיק חשד של פקיד דואר, כדי לפגוע בסודיות הדואר.

לכן אנחנו מתנגדים לשני הסעיפים כפי שהם כתובים, וסבורים שצריכים לקבוע

לאו דווקא בסעיף הזה, אלא בסעיף המסמיך את פקידי הדואר, סמכויות מאוד

מאוד מוגבלות, בעיקר לעכב דברי דואר עד שמי שמוסמך לכך על-פי דין רשאי

לפעול לגביו לפי החוק.

י. קאול; אני רוצה להזכיר לכולנו שבמקרים יחסית

פשוטים מותר בדואר לפתוח מכתבים. העדר מען

נכון למשל; הנמען סירב לקבל את דבר הדואר או סירב לשלם. כאן אנחנו

רואים לפתוח מכתבים. מכאן ברור שהדואר לא מתכוון לחפש לו כאן איזה שהן

עצמאויות של הפקידים לפתוח ולהסתכל במכתבים. רק הנסיון של השבועות

האחרונים הראה לנו עד כמה החוק לא מכסה את כל הדברים שהם בחיינו. לגבי

מעטפות הנפץ שאתה היזכרת, לפי תפיסתנו העניין לא מכוסה כאן בחוק,

ואנחנו פועלים כמובן בניגוד לחוק. אתה שואל איך אנחנו מאתרים? מאתרים

באמצעים אלקטרוניים, מאתרים על-ידי כתמים חשודים, אנחנו מודיעים את זה

לציבור. יש כתם חשוד על המעטפה, צריך אולי לפתוח; סימני שמן על המעטפה;

חומר קישח בתוך המעטפה; אולי יש בזה נשק; אולי יש בזה חומר נפץ; אולי

יש בזה חומר תבערה. הפירוש הזה של מה שאנחנו. באים כאן לעשות הוא בהחלט

לא לתת איזה שהוא גיבוי או לחפות על נסיונות לפגוע באזרחים תמימים

על-ידי עובדי הדואר, אלא להיפך, לתת כיסוי לעובד הדואר התמים שעושה את

עבודתו אמונה, לאותם מקרים בסיסיים שאנחנו איננו יודעים בדיוק במה

אנחנו נתקלים. לתת לו כיסוי לאותם מקרים שאנחנו מבצעים בהרבה מאוד

אמצעים, כפי שאמרתי קודם, ואינני בטוח שהדמיון יכול להעלות על הדעת

איזת עוד דברים מתכננים לנו כאן במדינה, לא בארץ ולא מחו"ל.



שאלה זאת התעוררה באופן מאוד רציני בוועדת השרים לענייני חקיקה. ישבו

שם משפטנים, ישבו שם שרים ונתנו את הדעת לענין הזה. הם שמעו על התופעות

שבהן אנחנו עומדים בעבודת היום יום, ולצערי, אנחנו לא חסומים לחלוטין.

יכול בהחלט לדלוף דרכנו חומר, בהחלט יכול להגיע לידי האזרחים חומר כזה.

אני אומר זאת בכל הזדמנות, אף שהיתה לנו הצלחה בלתי רגילה בפעם

האחרונה. אבל אי אפשר לדעת מתי ניכשל בנושא הזה.

ולכן, הכללים האלה באו לתת כיסוי והגנה לעובד התמים, לעובד שעושה את

עבודתו בתום לב ורוצה סה"כ לסייע ולהגן על חיי האזרחים ולאפשר לנו

לחיות במדינה מתוקנת. הוא לא בא להיות צנזורה, והוא לא בא לעשות דברים

שאנחנו לא מתכוונים שהוא יעשה. אגב, אנחנו מקיימים עם מערכת הבטחון

שלנו מעקב על פעולות לא תקינות של עובדים כאלה, כי אכן יכול להיות דבר

כזה. הסעיפים שכבר ישנם מאפשרים יותר אפשרויות ביצוע של פעולות כאלה

מאשר הסעיפים הנוספים שאנחנו דורשים להכניסם פנימה.

אני חושב שהפירוש הרחב הזה דרוש לעבודה היום-יומית. יכול להיות שאפשר

להוסיף באיזה שהוא מקום שהכוונה שהפקיד עושה זאת בתום לב, וברור

שהכוונה היא שהוא עושה זאת בתום לב. אם זה יפתור את הענין, אפשר להוסיף

זאת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי תמנה כמה פריטים שהעברתם בדואר אסורה

לפי האמנה הבינלאומית.

א. שטרנבד; אני יכולה למנות. ראשית אני רוצה להגיד כי

לא מתכוונים להתערב בדבר התוכן הכתוב של דבר

הדואר, ולכן כתוב "פריטים" ולא "תוכן דבר הדואר". אגב, זה שינוי ממה

שהיה בפקודת הדואר שאיפשרה להתערב בדברי הסתה, או אם דבר דואר מכיל

גידופים. את זה לא רצינו, כי לא היינו מעוניינים שהפקידים יצטרכו

להחליט מתי מדובר בדבר הסתה ומתי לא. לכן כתבנו את המלה "פריטים".

בסעף אחר בחוק מוטלת עלינו החובה לקיים את החובות שמוטלות על מדינת

ישראל מכוח האמנה העולמית. אם אני לא מכניסה סעיף שמאפשר לי לא להעביר

דברי דואר שהאמנה אוסרת להעביר אותם, זאת אומרת שאני מפירה בעצם את

החובה שמוטלת עלי על-פי האמנה.

אני אתן מספר דוגמאות. לפי האמנה אסור למשל להעביר חומרים מתלקחים. אם

יש חשד שיש בחבילה חומר מתלקח, חייבים לעכב את דבר הדואר, אין אפשרות

להמשיך ולהעביר אותו. פתיחה בדרך זו נועדה למצוא זכר לאפשרות להעביר

דבר דואר חזרה לשולח. זוהי כל מטרת הפתיחה. אם מדובר בחשד לחומר נפץ או

לסמים, הפתיחה או העיכוב נועדו לאפשר את התערבות המשטרה, אבל לא יותר

מזה. בחוק לא יכולים לקבוע את כל המקרים שיכולים לצוץ, ובאמת החיים הם

הרבה יותר חזקים מכל דמיון. לא מזמן היתה לנו בעיה עם בולי מדינת

יהודה, היה משלוח של מעטפות רבות עם בולים, בולים שאנשי מדינת יהודה

החליטו להדפיס. יש עבירה בחוק העונשין שקובעת שאסור לאדם להנפיק בול.

כאן היה קיים חשד לביצוע עבירה, אבל לא היתה לי סמכות לעכב את דברי

הדואר. היינו חייבים לפנות לבית-המשפט, ובינתיים עיכבנו את דברי הדואר

בלי סמכות. אני רוצה את הסמכות לעכב עד שיתברר אם יש כאן עבירה או אין

כאן עבירה. למשל, פריטים שבשל אריזתם עלולים להעמיד בסכנה עובדי דואר.



יש דבר דואר ארוז בצורה כזאת, שמשהו חד בולט ממנו, והוא פוצע את עובד

הדואר תוך כדי עבודתו, או שהוא מזיק לדבר דואר אחר.

רשימת הפריטים היא ארוכה. למשל, אסור להעביר מטבעות בדואר לא רשום. אם

אתה רואה דואר רגיל ויש בפנים מטבעות, אין להעביר את דבר הדואר הזה.

אתה צריך להחזיר את זה לשולח. בחוק אני לא יכולה להיכנס לכל הפרטים,

ולכן הכללים הם בסה"כ כללים של מועצת רשות הדואר, בה יושבים 6 נציגים

מטעם המדינה ו-5 נציגי ציבור, והם קובעים את הכללים האלה. הכללים האלה

צריכים לעבור את אישור שר התקשורת, כך שיש עיניים המפקחות על הכללים

האלה, וזה לא שמישהו קובע אותם בחדרי חדרים. אני חושבת שחייבים להשאיר

את זה לעבודה אינטנסיבית שהחיים מכתיבים לנו. מדי פעם עולה דבר שמחייב

אותנו לתקן את הכללים.

לא כל דברי הדואר הם דברי דואר סגורים, יש דברי דואר שאינם עטופים.

מברק זה דבר דואר שאדם מכתיב לפקיד הדואר את תוכנו, ולא אחת קורה שפקיד

דואר מקבל הודעה להעביר מברק, שבעצם יש בו חשד לאיום ברצח. לכאורה

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אלא להעביר את המברק אף שיש שם איום

לפגיעה בגופו של אדם.

זאת המטרה של הסעיפים האלה. חוק רשות הדואר עצמו בפרק אחד אחריו, קובע

רשימת דברים שאסור לשלוח בדואר, כמו חומר נפץ, חומר מסוכן, יצור חי,

סמים מסוכנים, חומר מזיק. מצד אחד אסרו לשלוח את זה, ומצד שני לא נתנו

לי סמכות לעכב, אם אכן מישהו שלח. זאת אומרת, שאני חייבת לקבל את

הסמכות הזו.

אנחנו הצענו משהו שנשמט מהצעת החוק, ש"דבר דואר שנפתח או עוכב, ינהג בו

פקיד הדואר בהתאם למה שקבעה המועצה בכללים". זה נשמט, ואני רוצה להוסיף

את זה. זה היה לפני ועדת שרים לענייני חקיקה, כדי שהמועצה תחליט מה

עושה פקיד הדואר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איפה את רוצה להוסיף את זה! .

א. שטרנבד; אחרי סעיף 90(ב) יבוא סעיף (ג): "דבר דואר

שנפתח, עוכב והושהה, ינהג בו פקיד הדואר

בהתאם לאמור לכללים", והמועצה תקבע בכללים בדיוק מה על פקיד הדואר

לעשות בכל מקרה. אם זה חומר נפץ, מה הוא צריך לעשות, ואם זה סמים

מסוכנים מה הוא צריך לעשות. כי הרי הוא לא יכול לדעת מה עליו לעשות.

אני חושבת שצריך להשאיר את זה לשיקול דעתה של המועצה.

י. צידוו; יש לי שאלה פרוצדורלית, מבלי להתייחס לצד

המוסרי. נאמר שפקיד דואר פותח חבילה בתוקף

סמכותו. הוא חשב שיש שם חומר נפץ, והוא מגלה שיש שם תקליטים מוברחים או

משהו שאסור להעבירו. האם חובתו לפנות לשלטונות, או שצינעת הפרט קובעת!

במלים אחרות, קיבל אדם חבילה מחו"ל, הפקיד חשד שיש שם חומר נפץ, נשק,

הוא פותח ומסתבר שיש הברחה.
א. שטרנבד
היה מקרה שמישהו שלח שעון והיה תקתוק מתוך

החבילה. היה חשד שיש שם פצצה.
י. צידוו
הפקיד פונה לשלטונות?

א. שטרנבד; תלוי בעבירה.

י. צידון; תלוי בעבירה, החוק אומר שכן.

א. שטרנבד; אם החשד הוא לביצוע עבירה שהמשטרה צריכה

להיות מעורבת, קוראים למשטרה. אם זה חשד

להברחת נכס, פונים לרשויות המכס. פונים לרשות המוסמכת.

י. קאול; המכס מבקש מאתנו שנבדוק חלק מהחומר, ונראה

אם אין שם חומר מוברח.

ש. גוברמו; אני רוצת להוסיף לדברים של חברתי. בהצעת חוק

יסוד זכויות היסוד של האדם שהכין משרד

המשפטים כללנו במפורש הגנה על הסוד של המכתבים של אדם, שזה חלק מצינעת

הפרט אשר רצינו להגן בחוק היסוד. אני מקווה שבבוא העת גם ההגנה הזאת

תינתן במפורש.

לעצם הענין, הרי שהניסוח שמוצע כאן, בעיקר בפריט 5, מדובר בקיים חשד

סביר. חברי שופמן העלה את השאלה מי הוא שצריך לחשוד, ומהו שיקול הדעת.

אני חושב שהניסוח הזה הוא זהיר מאוד, משום שהוא דורש קנה מידה

אובייקטיבי. דהיינו, לא די שלפקיד דואר יש חושים מאוד מפותחים ואצלו

החשד מתעורר בקלות יתירה, אלא שכאן החוק קובע אמת מידה אובייקטיבית של

האדם הסביר, דהיינו שרק בהימצא התנאים הללו, היסודות שכל אדם סביר היה

אומר שפה יש חשד סביר, רק אז ניתנת הסמכות.

לענין הסמכות, אבקש להסב את תשומת הלב שמדובר כאן לא במתן היתר לפתיחה

של דבר דואר, אלא כטענת הגנה. האיסור קיים בסעיף 90, והאיסור הוא הכלל.

בא היוצא מן הכלל, בס"ק (ב), ואומר שהאיסור הזה לא יחול. זאת אומרת, זה

לא בדיוק היתר, אלא הוא אומר שכאשר קיים חשד סביר, למעשה מה שכל אדם

הגיוני ואדם סביר אומר, שהוא לא יכול לעבור עליו לסדר היום. לא יעלה על

הדעת שרשות הדואר תשמש מכשיר בידי עבריינים, וידיה תהיינה כבולות רק

משום שיש הכלל הגדול של צינעת הפרט וצינעת המכתבים. החברה הישראלית

חייבת להתגונן, היא לא יכולה להיות הפקר. החרות, לא יתכן שהיא תנוצל

על-ידי גורמים אנטי-סוציאליים כדי לעשות שימוש ברשות הדואר לשם העברת

דברים שהם בניגוד לחוק. אם למשל יש מעטפה רגילה ופשוטה, שאינה צריכה

לעורר שום חשד, ויפתחו את המעטפה הזאת - הרי באמת זו תהיה עבירה, לזה

אין היתר. כאן מדובר בקיום של חשד סביר, דהיינו המבחן הוא מבחן

אובייקטיבי, ואני חושב שזה המינימום שחייבים לצייד את רשות הדואר כדי

להתגונן בפשיעה.

צ. ענבר; מר שופמן העלה כאן כמה סוגיות שלא על כולן -

לפחות אני לא הרגשתי - שקיבלנו תשובה מספקת.

שאלה ראשונה, הוא אומר, המקום. על זה ניסה כעת לומר מר גוברמן, שהמקום

הוא המקום הראוי. מהו המקום? המקום הוא עבירות בשירות הדואר. בכל-זאת,

ממבט ראשון, הנימוק שהעלה עו"ד שופמן, שהמקום הוא בעצם הקניית סמכויות.

בסעיף הזה ניתנות סמכויות, סמכויות שהדואר ללא ספק צריך אותן. לעשות את



זה בדרך הזאת, ולהגיד שאם עושים דבר הזה וכזה, זו לא עבירה, ועל-ידי כך

להעניק סמכות - אני לא בטוח שזו הדרך החקיקתית הנכונה. בענין הזה

הנימוקים לא שיכנעו אותי.

שאלה שניה, "דבר הדואר מכיל פריטים שהעברתם בדואר אסורה לפי האמנה

וההסכמים של איגוד הדואר העולמי". למעשה כאן לוקחים ומאמצים את האמנה

ואת ההסכמים של איגוד הדואר העולמי, בלי שהציבור יודע אותם. לרשות

מקנים כאן סמכות.

מתוך הדברים ששמעתי, ראיתי שחלק מהאיסורים כלולים כבר בסימן (ב)

בעבירות כלפי הדואר. כלומר, אסור לשלוח חומר נפץ, אסור לשלוח חומר

מסוכן, אסור לשלוח יצור חי מסוכן, אסור לשלוח מכשיר חד שאינו מוגן

כיאות וכו' וכו', סמים מסוכנים. נדמה לי שהדברים שהעברתם אסורה כבר

מנויים, אבל אם לא, אולי כדאי באמת לכלול אותם דברים בצורה מפורשת,

ולומר מה הם הדברים שאסור להעביר. נדמה לי שחסר בפיסקה 4, "דבר דואר

שהעברתו אסורה לפי האמנה וההסכמים, לפי חוק זה". דווקא את הדברים של

"לפי חוק זה" אולי אפשר להוסיף.
א. שטרנבך
זה במסגרת סעיף (5). "לפי חוק זה נעברה

עבירה".

צ. ענבר; אבל כאן מדובר שההעברה אסורה.

א. שטרנבך! כל הדברים שמשלוחם אסור לפי הפרק שקראת, זו

עבירה. זה פרק שקובע עבירות. אסור להעביר

סמים מסוכנים, זה קובע עבירה. זה נכנס בסעיף (5).

צ. ענבר; יש באמנה דברים נוספים, שעוד לא ידועים?
א. שטרנבד
חומרים מתלקחים, חומרים שעלולים לסכן את

עובד הדואר. הרשימה ארוכה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אי אפשר לכתוב כאן את כל הרשימה.

י. אלישיב; ואם מחר ישב איגוד הדואר העולמי, ויחוקק עוד

תוספות לאמנה? האם נרוץ חזרה לכאן כדי לעמוד

שוב בפני הוועדה?

צ. ענבר; ולגבי המיקום?

א. שטרנבך! מר גוברמן הסביר.
צ. ענבר
על נושא חסינות למשל.

א. שטרנבך; אני חושבת שלא רצינו להתחיל להקנות בחוק

סמכות לעכב באופן מודע, אלא רצינו למנוע מצב

שפקיד דואר יואשם בעבירה, אם הוא פתח בגלל סיבה טובה. ולכן המיקום הוא

שם. לא רצינו לתת היתר לפקיד הדואר לפתוח, אלא אמרנו לו שאם הוא יפתח



משוס שהיתה לו סיבה טובה, הוא לא יעבור עבירה. אי אפשר להעמיד את כל

פקידי הדואר בפני חשש לעבירה.

י. צידוו; אני הייתי מתעלס קצת מההגדרות הטכניות,

ומנסה לקבוע משהו כללי בנושא הזה. לפני כשנה

כתב סולזניצין מאמר מלא ביקורת על היכרותו עס המערב, בעיקר בארה"ב. הוא

כתב שכל כך עסוקיס בטובת הפרט, עד ששכהו את טובת הכלל. הייתי מוסיף על

זה, שבעצס טובת הכלל אמורה להיטיב עס הפרט, ולשס כך היא קיימת. אילו

הייתי במשטר דיקטטורי, הדבר הזה היה מעסיק אותי מאוד, כי הגדרת טובת

הכלל במשטר דיקטטורי היא דבר אהר. אבל אז גס לא היו שואליס אותי אס

לפתוח או לא לפתוח את החבילות. מאחר שאנחנו חייס במשטר דמוקרטי, נדמה

לי שטובת הכלל, ביחיד בתנאיס של ישראל. מעטפות נפץ אפשר לשלוח גס

לארה''ב, אבל השאלה היא מה ההסתברות שתישלחנה לשס מעטפות כאלה. נדמה לי

שצריך קודס כל להחליט מבחינה עקרונית, שאני מאמין לרשות הדואר שאין לו

אינטרס לקפח אותי, לקפח את טובת הפרט, וטובת הכלל - טובתי שלי בתוך

טובת הכלל - דורשת מידה מסויימת של דריכה על היבלות של הפרט, כמו

שמכריחיס אותי לנסוע בצד ימין או לעצור באור אדוס.

י. שופמן; ממה ששמעתי השתכנעתי בדבר שהייתי בטוח בו

עוד לפני כן. משרד התקשורת ורשות הדואר

הביאו הצעה בתוס לב, כדי שהס יוכלו לעשות דבריס שאין ספק שהס צריכיס

לעשות, ואין שוס דוגמא שהס הביאו ושאני חולק עליה, אין אף דוגמא של

מקרה שהס רוציס לעכב שאני חושב שלא צריך לעכב. מה שהס עשו, זה כדי

לפתור את הצורך האמיתי. הס קבעו כלל שהוא מקיף גס את המקריס שהס רוציס

לתפוס, וגס עשרות ומאות ואלפי מקריס אחריס שהס לא רוציס, והס באמת לא

רוציס. אבל כשמחוקקיס חוק שפוגע בפרטיות או עשוי לפגוע בפרטיות, חייביס

להגדיר באילו מקריס זה מוצדק, ולגבי מקריס אלה - ולנסח את זה בצורה

מוגבלת כדי שלגבי מקריס אלה - יש סמכות בדין ולגבי מקריס אחריס לא. אס

הס מוצאיס שיש חומר אסור, הברחה או משהו כזה, הס רוציס להחזיר לשולח,

או לעכב עד שתגיע המשטרה, ולא רוציס לפתוח. הס לא רוציס לפתוח, כדי שהס

לא יטלו את הרשות לפתוח, מפני שזו בדיוק הסכנה. לא מעניקיס לרשות סמכות

גורפת כדי שהיא תשתמש בזה למקריס ספציפייס לגיטימייס. לא נותניס לכל

פקיד דואר סמכות שהיא יותר רחבה מהסמכות של כל שוטר. עושיס זאת משוס

שהס לא רוציס לעשות את התפקיד הזה, ואני מאמין להס שהס לא רוציס, אבל

הס מדי פעס צריכיס לעשות את זה בגלל מעטפות נפץ. אס יש יסוד להניח

שבתוך המעטפה יש לשון הרע, הס לא רוציס להתערב בזה, אבל החוק הזה מסמיך

אותס להתערב.

ברשות הוועדה, לאור מה ששמעתי, אני מוכן לנסות להציע נוסח חילופי שיענה

על כל הדרישות שלהס, בלי לפגוע יתר על המידה בפרטיות.

א. שטרנבך! לגבי ההשוואה לשוטר. אני חושבת שאין מקוס

להשוואה. שוטר רשאי לחפש על גופו של אדס

ובביתו או במקוס עיסקו. זאת אומרת, הוא נכנס לחצריו של אדס ברשותו

הפרטית. כשאתה שולח דבר דואר, זה נמצא ברשות הציבור, אני צריכה להיות

הצינור שמעביר את זה, כך שאני צריכה למנוע פגיעה בי, בעובדיס אחריס,

באנשיס שנמצאיס בסביבתי ולמי שזה עלול להגיע אליו. זה בכלל לא מקוס

להשוואה.



אני חושבת שלכתוב בלשון החוק נוסח מצמצם, יחייב אותנו בכל פעם לתקן את

החוק. הנוסח צריך להיות רחב, כדי שלמועצה תהיה אפשרות מדי פעם לתקן את

הכללים לפי מה שהמציאות תכתיב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם יש לך נוסח שאתה רוצה להציע אותו, בבקשה,

אבל אני גומרת היום את הדיון. אני לא מוכנה

לעכב את הצעת החוק בישיבה נוספת. יכולת לבוא עם הצעה מנוסחת שלך.

י. שופמן; לא ידעתי מה הצרכים, כי בדברי ההסבר הם לא

מסבירים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה יכול לשבת בחוץ ולנסח לנו הצעה.

אנחנו חוזרים לסעיף 3.
מ. אהלי
סעיף 4-5 לחוק אומר: מהי החזקה לגבי מסירה.

זאת אומרת, מתי רואים דבר דואר כנמסר.
בפיסקה ג אומרים
"לענין חוק זה יראו מסירת דבר דואר לאדם המורשה לקבל

אותו דואר של הרשות כמסירה לבית הדואר". בפיסקה 3 אומרים- "יראו כמסירת

דבר דואר לנמען". מהי החזקה? אפשרות אחת זו "הכנסה של דבר דואר לתיבת

המכתבים שלו וכן מסירה לידיו, או לידי אדם הנחזה כרשאי לקבלו עבור

הנמען כמקובל במסירת דברי הדואר הממוענים אליו וכו'".

כאן אנחנו רוצים להוסיף, כשאנחנו אומרים "בתיבת המכתבים שלו", שגם

כמסירה בתיבת מכתבים במרכז לחלוקת דברי דואר, דינו כמו תיבת המכתבים

בבית. זה דבר שמאוד נפוץ היום, רשות הדואר עושה את זה רבות. נדמה לי

שיש כ-300 או 400 מרכזי חלוקה היום, והתעוררה שאלה האם יש בזה משום

מסירה כדין על-פי סעיף 4-5. זה בא למנוע ספיקות ולהוסיף גם את האפשרות

הזאת.
י. צידוו
. דואר אקספרס ודואר רשום. הסעיף הזה מובן

מאליו, במקרה בשכונה שלי זה קיים, זה עובד

טוב. לעומת זאת, לגבי דואר אקספרס ודואר רשום, מתי נמסר דואר אקספרס?

לא פעם אני מקבל דואר אקספרס, ואני מוצא לתומי שהוא נזרק לתיבת הדואר

עם הדואר הרגיל. מאחר שאני הולך לאסוף בנקודת האיסוף, לעתים רחוקות אני

מסתכל בכלל בתיבת הדואר שלי. מתי נמסר דואר אקספרס, מתי נמסר דואר

רשום? מעבר לזה, אני מסכים לסעיף.
י. קאול
דואר מהיר אקספרס צריך להעביר אליך הבייתה

ולא לתא. דואר רשום צריך להחתים אותך על כך

שקיבלת אותו, ואי אפשר לשים לך את זה בתא. צריכים לתת לך את זה בסניף,

ואתה צריך לחתום שקיבלת.
י. צידוו
דואר אקספרס שמביאים הביתה, אדם איננו, מתי

זה נמסר לו?



י. קאול; משאירים לו פתק. אם זה אקספרס רשום - יש כל

מיני אקספרסים - מזמינים אותך, ולא משאירים

את זיז. אבל אם זה אקספרס רגיל, צריך להשאיר לד בתיבה בבית, ולהשאיר לך

פתק שיש לך מכתב אקספרס.

י. צידון! כדאי אולי לתת הוראות בענין הזה, כי זה קרה

לי עשרות פעמים.
צ. ענבר
ענין תיבת המכתבים מוסדר בחקיקה, בכללים?

מ. אהלי; בכללים, ודאי. שם יש יתר פירוט בנושא הזה.

י. צידון; אין צורך לפרט שדואר אקספרט כך ודואר רשום

כך?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא כאן.

י. צידוו! לי אין התנגדות לסעיף הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; סעיף (3) התקבל. סעיף (4).

מ. אהלי! סעיף (4) מתייחס לסעיף 50(א) לחוק. בסעיף 50

לחוק הכותרת תהיה; "היתרים לשירותים שלא

בידי הרשות". במלים אחרות, זה מה שגורם לפתיחה בתחרות. בסעיף 50(א)

נאמר: "השר רשאי לאחר התייעצות במועצה, להעניק היתר להעברתם, חלוקתם או

מסירתם של מכתבים. יכול שיהיה מוגבל בסוגי השירותים, מועדי נתינתם,

מקומות נתינתם, ויכול שיהיה כללי או לאדם פלוני".

בס"ק (א) לא נאמר שהשר רשאי להתנות באותו ההיתר תנאים. מבקשים להוסיף

את המלה בסי'ק (א) שאומר: "שיכול להתנות תנאים בהיתר". דבר זה אולי מובן

מאליו, אבל הושמט בזמן ניסוח החוק המקורי.

באותו סעיף 50 נאמר בס"ק (ד); "השר רשאי לחייב את בעל ההיתר לשלם תשלום

בעדו. אישורי התשלום ותנאיו ייקבעו בתקנות. התשלום לפי ס"ק (ד) ישולם

למדינה, אלא אם כן הורה השר שישולם לרשות". השאלה היתה היכן יורה השר,

האם צריך את זה בתקנות, או בכל דרך אחרת. יש דרכים אפשריות שונות.

אנחנו מציעים שזה ייאמר באותו היתר שניתן לאדם, ייאמר באופן ספציפי למי

הוא משלם, האם הוא משלם לרשות או האם הוא משלם את זה למדינה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מקובל. סעיף (4) התקבל. סעיף (5.)

מ. אהלי; סעיף 56 לחוק אומר בסעיף (א); "דבר דואר

שנשלח בניגוד לכללים, רשאי המנהל לעשות בו



כפי שימצא לנכון, לרבות השמדתו, הכל בהתאם לכללים". בסעיף (א) היה יזסר

מה קורה עם דבר דואר שאיננו ניתן למסירה. במלים אחרות, הנמען איננו

ידוע, כתובת השולח איננה ידועה, נניח אפילו שבדקו את המכתב וניסו לאתר

את שם השולח ואין דרך למצוא אותו. מה ייעשה בזה. הסמכות של המנהל לעשות

בו כפי שימצא לנכון תחול גם על דבר דואר שלא ניתן למסירה. יש חבילות

כאלה, יש חבילות לעשרות אם לא למאות. בכללים הנוהג הוא שמוכרים אותם

במכירה פומבית. עלתה השאלה, האם יש סמכות בכלל למכור את זה, ולא היתה

תשובה ממשית. כאן הרעיון הוא להקנות סמכות בכללים לאפשר לעשות בזה כפי

שיהיה צורך.

צ. ענבר; האם ברור שהמלים "אינו ניתן למסירה" כוללות

גם את המלים "ושאינו ניתן להחזרה לשולח"?

מ. אחלי; מסירה זה או מסירה לנמען או החזרה לשולח. זו

המסירה. בכללים נאמר שדבר דואר שלא ניתן

למסור לנמען מחזירים לשולח. המסירה הופכת להיות בכיוון ההפוך.

י. צידון; יש לי מחשבה קצת לא נעימה בקשר למכירה

פומבית. אני הייתי רוצה השמדה, ולא מכירה

פומבית.

מ. אהלי; יש חפצים בעלי ערך.

י. צידון; אני אסביר את עצמי. נכון שלדואר יש הוצאות

בגין המשלוח או אי-המסירה, האיחסון וכוי. לא

נראה לי הענין הזה של מכירה פומבית. אולי כן מסירה למטרות צדקה, או

משהו דומה. אתה יכול לעשות מכירה פומבית למטרות צדקה, אבל לא למטרות

הרשות.

מ. אהלי ; כאן אני מרשה לעצמי לחרוג קצת. אני עובד

במשרד הזה כבר שנים רבות, .הייתי יו"ר אותה

ועדה שטיפלה במכירות. אני יכול להעיד שעבודות ההכנה למכירות עולות כל

כך הרבה, עד שההכנסות בכלל לא מכסות את עבודות ההכנה. פותחים לך חבילות

מלאות עכברים, אוכל רקוב או כל דבר אחר, כך שההכנות לא מכסות אפס קצהו

של ההוצאות שמוטלות על הרשות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
סעיף (5) התקבל. סעיף (6).

מ. אהלי; סעיף 56; "החליט המנהל למסור דבר דואר כאמור

לנמען". במקום "כאמור" יבוא; "למסור דבר

דואר בהתאם לכללים לנמען". יש דברים שאי-אפשר למסור לנמען.
א. שטרנבך
התיקון לס"ק (ב) הכרחי בגלל התיקון לס"ק

(א). ס"ק (ב) דיבר קודם על החליט המנהל

למסור.



צ. ענבר! אס הוא לא ניתן למסירה, אי אפשר למסור

אותו.

א. שטרנבך; לכן הוספנו אחרי "למסור דבר דואר", או

"שנשלח בניגוד לכללים".

מ. אחלי; "החליט המנהל למסור כבר דואר כאמור".

נעבור לסעיף 86 המדבר על הגנות לעובדי דואר.
הכותרת של הסעיף אומרת
"פטור מאחריות על פגיעת פרטיות במברק". בסעיף

נאמר: "לא ישא פקיד דואר באחריות פלילית או אזרחית על שבתוקף תפקידו

שידר או העביר במברק דבר שהוא לשון הרע או פגיעה בפרטיות או נטל חלק

בכך". הדבר מובן מאליו, כי הרי נאמר שם למשל, לגבי מקרה שמישהו שולח

איזו קללה כלשהי, או כל דבר אחר.

הבעיה היתה שיש עבירות אחרות. כאן למעשה ניתן פטור רק על שתי עבירות

מבחינה אזרחית או פלילית לגבי לשון הרע או פגיעה בפרטיות. למעשה מתברר

שיש עבירות אחרות שיכולות להיות.
צ. ענבר
לסעיף הזה היתה הערה של ח"כ דוד ליבאי. הוא

אומר: "מה שלכאורה חסר לי כאן, תוספת היסוד

של "בתום לב". אי אפשר לתת לפקיד שחרור מלא מאחריות אזרחית ופלילית אם

העביר דברים בזדון. אני למד גזירה שווה משוטר המבצע מעצר. אנחנו נותנים

לו פטור מאחריות פלילית או אזרחית אם מילא את תפקידו בתום לב. הייתי

סבור שמן הראוי להכניס אלמנט זה גם לכאן".
א. שטרנבך
אפשר להוסיף "בתוקף תפקידו".
מ. אהלי
הסעיף ייקרא כך: "לא ישא פקיד דואר באחריות

פלילית או אזרחית על שבתוקף תפקידו שידר או

העביר במברק בתום לב דבר שהוא עבירה או עוולה לפי כל דין, או נטל חלק

בכך".
ש. גוברמו
"במסגרת תפקידו" כבר כולל את התום לב.
צ. ענבר
בכל-זאת, זה מראה על הכיוון הכללי שהמחוקק

רוצה שכך יהיה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
סעיף (6) אושר. סעיף (7).
מ. אהלי
על סעיף (7) דיברנו קודם, ומר שופמן אמור

להציע לוועדה איזו הצעה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
את סעיף (8) אישרנו בישיבה הקודמת, נשאר

להחליט אם לפצל או לא לפצל. סעיף (9).



מ. אהלי; סעיף 126 לחוק העיקרי. הסעיף מעניק סמכות

לשר התקשורת להתקין תקנות לפי חוק זה. בסעיף

126(א) נאמר: "שר התקשורת אחראי לביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות

לביצועו". הבקשה כאן היא, שבסוף הסעיף יבוא: "לרבות תקנות בדבר פיקוח

על פעולותיה של הרשות והבאים מטעמה". זה היה חסר. לאחר פירסומה של הצעת

החוק, הגענו לידי מסקנה שחסר לנו עוד פרט אחד קטן במסגרת התיקון הזה.

הזכרנו קודם במסגרת סעיף 50 שנאשר תחרות עם בעלי היתרים, אבל חסר לנו,

שאם נניח באה מערכת גדולה ואנחנו צריכים את סמכות השר לפקח על אותו בעל

היתר, "על אף ההיתר". אנחנו רוצים להוסיף כאן: "לרבות תקנות בדבר פיקוח

על פעולותיה של הרשות והבאים מטעמה, וכן פיקוח על בעל ההיתר". זה היה

חסר, העירו לנו על כך לאחר פירסום התקנות. למעשה דבר דומה קיים בחוק

הבזק. שם סמכות שר התקשורת לפיקוח היא גם על כל בעלי הרשיונות, לא רק

על חברת בזק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אושר.
צ. ענבר
אני מניח שבסעיף (2} הושמטה שורת, הוא צריך
להתחיל
"במקום ס"ק (ב) יבוא".
מ. אהלי
הוא בא להחליף את הרישא של (ב).
א. שטרנבד
זה במקום ס"ק (ב).
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה כתוב בס"ק (ב}?
מ. אהלי
"תקנות שיתקין השר לפי חוק זה למעט תקנות

לפי סעיפים 37(ג) ו-(ד) בצווים לפי סעיפים

113 ו-115 טעונות אישור הוועדה, אולם קביעת תשלום לפי סעיף 37(א) בעד

שירות לחו"ל המנוי בתוספת, אינה טעונה אישור כאמור אם היא נעשתה בהתאם

לשינוי שחל באותו חלק מהתשלום המשתלם למוביל, למינהל הדואר או למפעיל

בחו"ל".
א. שטרנבד
את הסייפא ביקש משרד האוצר להוריד ולהכניס

כאן. לגבי הריישא, לדעתי, לאור החלטות

הוועדה על סעיף 37, אין מקום לשנות את ס"ק (ב).
צ. ענבר
אתם רוצים למחוק את הסיפא של ס"ק (ב)ל
א. שטרנבד
כן.
צ. ענבר
זאת אומרת, השינוי יהיה מהקטע: "אולם קביעת

תשלום".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוצאנו את "סמכויות האוצר".



מ. אהלי; הם רצו את זה במסגרת אישור התעריפים של משרד

האוצר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; וזה נשאר?
א. שטרנבך
למעשה זה יכול להישאר היום.

י. קאול; נדמה לי שגם הם אמרו שזה יכול להישאר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; את סמכות האוצר הוצאנו, כך שאין טעם למחוק

את הסייפא כאן.

מ. אהלי; הרעיון היה, שכל התעריפים ייכנסו למסגרת

סמכות שר האוצר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא הסכמנו לזה. סעיף (ב) נשאר כמות שהוא.

השאלה אם 113 ו-115 כלול בניסוח.

צ. ענבר; ח"כ דוד ליבאי העיר לסעיף (ב) המוצע; "נראה

לי שראוי היה שהתקנות יבואו כולן לאישור

הוועדה". סעיף (ג) ו-(ד) יבואו לידיעה.

א. שטרנבד; היום הוחלט להוריד את הידיעה לגבי סעיף

37(ד), לכן צריך להשאיר את זה כאן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נכון. צריך להשאיר את זה. אם כן, לסיכום,

סעיף 126(ב) נשאר כלשונו.

צ. ענבר; זאת אומרת, שפיסקה (2} איננה מאושרת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מוחקים אותה. סעיף (10).

מ. אהלי; תיקון עקיף לחוק התכנון והבניה. באותו סעיף

69 לחוק התכנון והבכיה - וחברי, גבי שפט

נמצא כאן לצורך זה - שם נאמר באילו מקרים יש צורך מראש להקצות קרקעות

לצרכי ציבור. יש שם אוסף של מטרות. המטרה האהרונה שבאה לידי ביטוי שם,

היא מרכזת טלפונים. הבקשה היא שגם מיתקן לחלוקת דברי דואר יבוא לידי

ביטוי בהקצאת קרקעות, כי לא אחת ברשות הדואר - ומר קאול יכול להעיד על

הבעיות שיש לו - צריך שיקצו מראש קרקע לצורך זה.

ג. שפט; לנו זה לא מפריע, זה אולי אפילו יועיל.

צ. ענבר; לענין הזה אומר ח"כ עזרן; "אינני יודע אם

חיוניותו של מתקן לחלוקת דברי דואר, ככל

שהוא חשוב, זהה לחיוניותו של מוסד חינוכי או של כביש וכד' שנמצאים



בעדיפות ראשונה בהפקעות לצרכי ציבור. למוסד חינוכי או לכביש אין תחליף,

וכשבונים שכונה חייבים להקצות קרקעות לצרכי הציבור החיוניים ביותר.

מתקו חלוקת דואר, אפשר לחלק את הדואר באופנים שונים, ואם כן, מהי

ההצדקה להפקעה כזאת?"

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זו לא הפקעה.
צ. ענבר
אני מצטט דברים. "אני מניח שאין בדעת הממשלה

להפקיע, ואם כן - למה לכלול את המתקנים

לחלוקת הדואר בהפקעות לצרכי ציבור".

מ. אהלי! אין מדובר כאן בהפקעה, אלא רק בהקצאה לצרכי

ציבור.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; סעיף (10) אושר. סעיף (11).

מ. אהלי! סעיף 11 (א) בא להחיל את הנושא הזה של

המיסים. פטור ממיסים, תחולה, עוד ביום הקמת

הרשות. סעיף 11(ב) בא לומר שלארנונות יהיה תוקף רק עד ל-31 במרץ 91.

א. שטרנבך; לדעתי יש כאן צורך בעוד תיקון. מאחר שנתקבל

התיקון לגבי הטלפונים, גם חייב החוק מיום

הקמת הרשות, כי הרי על זה מדובר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נכון.

ש. גוברמו; יש לי הערה, ויסלחו לי חברי, כי הניסוח

שהוצע הוא מאוד מאוד רחב, כאשר אני מבין שכל

מה שרוצים לומר הוא, שזו התייחסות אך ורק לענין בזק., אינני יודע מדוע

לא לקרוא לילד בשמו, ולהתייחס אך ורק לענין של בזק. הניסוח כפי שהוא

מוצע הוא כוללני. אם הדבר נעשה על-ידי שר האוצר, זה מקובל עלי.

מ. אהלי! זה לא אפיסקוס. הקטע הזה מדבר על גופים

שאינם אפיסקוס. הסייפא מדברת על שר האוצר

שזה אפיסקוס, והוא נתן את הצו באותו זמן. הריישא, כפי שאנחנו מבקשים

להוסיף אותה, מדברת על גופים שאינם כפופים לשר האוצר, לדוגמא בזק.
ש. גוברמן
אנחנו נמצאים כבר 3 שנים לאחר המעשה, 3 שנים

לאחר שהנכסים היו אמורים להיות מועברים.
מ. אהלי
רובם הועברו.
ש. גוברמו
לבוא היום ולכתוב בחוק פטור מחובת תשלום

על-פי הסכמים, אני חושב שזה דבר שהוא לא

רגיל, ובוודאי אם המדובר בתחולה למפרע מ-1987, הרי שהדבר הזה צריך

להאמר בצורה חד-משמעית למה מתכוונים.



מ. אחלי; אני מרשה לעצמי לתקן את דבריך. זה לא פטור

על העברות על-פי הסכמים. אנחנו מייחסים את

זה להסכם להעברת נכסים, נכסים שהועברו על-פי ההסכם להעברת נכסים.

בעקבות אותו הסכם יש העברות של נושאים מסויימים - לדוגמא טלפונים,

ואולי מים או חשמל - הרי שזה יהיה פטור מדמי העברה.
א. שטרנבך
עמדת משרד המשפטים היתה, שלפי סעיף 113

הקביעה שהרשות באה במקום המדינה אינה מחייבת

אותה בתשלום נוסף על ההעברה הזאת. אבל עובדה שהיום התעוררה מחלוקת. כדי

למנוע בעיה כזאת בעתיד, אנחנו רוצים שזה ייאמר במפורש.
ש. גוברמו
אם הדבר סוכם, אני לא אביע שום התנגדות.

מ. אהלי; כשחברת בזק נתקלה בבעיות מסוג זה, ובחוק

הבזק יש ניסוח דומה, על-פי אותו ניסוח היא

פטרה את עצמה מתשלומים שונים בכל מיני רשויות. זה לא הועיל לרשות הדואר

כלפי חברת בזק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תקרא לנו את הסעיף כמו שהוא. במקום סעיף

112(ג) לחוק העיקרי, יבוא.-

א. שטרנבד; "העברת זכויות לרשות לפי ההסכם להעברת נכסים

או רישומם על שמה, פטורים מתשלום החל לפי כל

דין או הסכם על העברה או רישום כאמור; שר האוצר רשאי בצו לפטור את

הרשות גם מתשלום אגרות, בולים, מיסים וכל תשלומי חובה אחרים הכרוכים

בביצוע הסכם להעברת נכסים, כולם או מקצתם". הסייפא למעשה קיימת בחוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מאשרים את התוספת הזאת שעליה יש הסכמה

כללית.

היה עוד סעיף שאישרנו, סעיף 24 לחוק רשות הדואר התשמ"ו-1986 (להלן -
החוק העיקרי) ואמרנו ששם ייכתב
"המועצה באישור השר רשאית לקבוע כי

הרשות תיתן שירותים נוספים על שירותי הדואר, ובלבד שאלה יינתנו אגב

מילוי תפקידיה הרגילים של הרשות". זה במקום הממשלה. קודם כל הממשלה

היתה צריכה לאשר. גם התיקון הזה יתווסף להצעות שנביא לקריאה שניה

ושלישית.

ש. גוברמן; רק כדי להגן על האינטרסים של חברי ממשרד

האוצר, אני מבקש ששר האוצר יהיה רשאי לרשום

הסתייגות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! הם היו כאן בישיבה הקודמת, והיועץ המשפטי של

הוועדה הזכיר להם את הזכות הזאת העומדת

לרשותם. ירצו, ישתמשו בה; לא ירצו, לא ישתמשו.



אנחנו חוזרים לסעיף (7). יש לך נוסח?

י. שופמו; כן. אני הפרדתי למעשה בין המקרים שאפשר

לפונוח לבין המקרים שאפשר לעכב או להשהות.

ההצעה שלי היא להוסיף בס"ק (ב) פיסקה (4): "לפקיד הדואר יסוד סביר

להניח כי דבר הדואר מכיל פריטים שהעברתם בדואר אסורה לפי כל דין ואשר

עשויים לסכן את שלום הציבור" - זה בא כדי לתת מענק למקרים של חומרים

מסוכנים, מעטפות נפץ וכד'. ולהוסיף ס"ק (ג) האומר: "אין האמור בס"ק (א)

כדי לאסור עיכובו או השהייתו של דבר דואר לתקופה שלא תעלה על 48 שעות,

יש לפקיד הדואר יסוד סביר להניח כי דבר הדואר מכיל פריטים שהעברתם

בדואר אסורה לפי כל דין, או כי נעברה לגבי דבר הדואר או באמצעותו עבירה

לפי חוק זה ולפי דין אחר". דהיינו, סמכות הפתיחה תהיה במקרים של סכנה

לשלום הציבור, מעטפות נפץ, חומר מתלקח, בעל חיים מסוכן וכוי; ולגבי

מקרים אחרים שבהם נעברה עבירה שאיננה מסכנת את שלום הציבור - הסתה,

גזענות, לשון הרע, קשר, כל דבר אחר - יש סמכות השהייה או עיכוב כדי

שאפשר ללכת לרשויות אכיפת החוק.

א. שטרנבך בכל הכבוד, אני מבינה שמר שופמן מייצג כאן

את האגודה לזכויות האזרח. אני חושבת שלגבי

עיכוב או השהייה אין האגודה לזכויות האזרח אמורה להגן פה במשהו על

הפרטיות. הבעיה היתה לגבי הפתיחה, ולכן על הנושא של פתיחת דבר הדואר

צריך היה איכשהו מבחינתו להגן. אני מציעה שבחוק לא נמנה את הסיבות, שוב

מן הטעם שזה יכול לגרום לבעיה בשטח, שפתיחת דברי הדואר תיעשה גם היא

בהתאם לכללים שהמועצה קבעה. היא תקבע איך פותחים דבר דואר, אם צריך

להיות נוכח מישהו כזה או אחר מטעם הרשות, ושזה לא ייעשה רק על. סמך

שיקול דעת של פקיד הדואר.

צ. ענבר; סעיף 90(ב) מאפשר פתיחה, עיכוב או השהייה.

פתיחה מתאימה להעדר מען נכון, רוצים לראות

שבתוך המכתב ימצאו את המען; הנמען נפטר או אי-אפשר למצאו י כנ"ל. אבל

אם הנמען סירב לקבלו, או סירב לשלם, מותר לעכב. עד שאתה- לא משלם אתה

לא מקבל. אבל לשם מה לפתוחי כלומר, הענין של פתיחה הוא רחב מדי במקרה

שהנמען סירב לקבל. יש מכתב לפלוני והוא סירב לקבל, מותר לך לעכב אותו,

אבל אל תפתח אותו.

מ. אהלי; ומה אני אעשה אתו ? אחזיק אותו לעולם ועד?

צ. ענבר; במה הפתיחה תורמת לך? לצורך מה?

מ. אהלי! נחזיר אותו לנמען.

צ. ענבר! לצורך זה יש לך פיסקה (1) ו-(2), אנחנו

מדברים על פיסקה (3). הנמען סירב לקבלו,

מותר לך לא לתת לו.

מ. אהלי! ומה אני אעשה עם זה! אין מי שיקבל אותו

חזרה.



צ. ענבר; האם פתיחה עוזרת לך?

מ. אחלי; ודאי. הפתיחה היא לצרכים אחרים. לדוגמא, אם

יש שם משהו בעל ערך, אני רוצה למכור אותו

במכירה פומבית; או משהו שעלול להתקלקל, ואני צריך לזרוק אותו. או שקה

לדוגמא דבר אחר. יש חבילה שכל כולה רטובה משמן. מה עלי לעשות? ואלה

אותם מקרים שאנחנו רוצים להוסיף היום, מקרים שעלולים להזיק לדברי דואר

אחרים. הדרך הנוחה ביותר היא לפתוח את זה, לסגור את זה מחדש בצורה

מסודרת, כדי למנוע נזק, ואז למסור את זה. עד שתחזיר לשולח, אתה תזיק

לדברי דואר אחרים. זה הרי נמצא באמצע הדרך, מגלים את זה אי-שם. ברגע

שמוצאים את זה, צריך לעשות פעולה כלשהי למנוע נזק מדברי דואר אחרים.

כיצד תעשה את זה?

צ. ענבר; זה כלול בדברים אחרים.

מ. אהלי; עד שהוא לא משלם, הוא לא מקבל. הצענו שיהיה

ס"ק (ג), שיהיו כללים. הכללים יכנסו לפרטי

פרטים מה ייעשה במקרה זה ומה ייעשה במקרה אחר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נאמר בסעיף (ג); "דבר דואר שנפתח, עוכב או

הושהה, ינהג כדבר דואר על-פי הכללים שקבעה

המועצה".

א. שטרנבך; בעקבות ההערה של מר שופמן הצעתי, שפתיחת

דברי הדואר תיעשה גם היא בהתאם לכללים.

י. שופמו; הכללים האלה מתפרסמים ברשומות?
א. שטרנבך
לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו'; הם לא יכולים להתפרסם ברשומות.

א. שטרנבד; לפי הוראות החוק הדברים האלה מתפרסמים

במדריך הדואר הנמצא בכל סניף דואר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מקבלים את התוספת שהציעה אסתר.

אני חושבת שסיימנו את כל הסעיפים, ואני רוצה

לבקש מהיועץ המשפטי שלנו, מהיועץ המשפטי של משרד התקשורת יחד עם היועץ

המשפטי של רשות הדואר, שתשבו ותכינו לנו את הנוסח הסופי על-פי ההחלטות

שקיבלנו, כדי שנוכל להביא את ההצעה לקריאה שניה ושלישית בכנסת אולי עוד

השבוע. אני מודה לכם.

שי לחג לעובדים

מצאתי לנכון להביא לידיעת הוועדה, אולי גם לצאת עם איזו קריאה בנושא

הזה. ישנו מכתב שנשלח על-ידי ראש מינהל לתפקידים מיוחדים בתעשיה

האווירית למר יהושע נהרי, יו"ר התאחדות הסוחרים הכללית, ובו נאמר;
"הנדון
שי בחג לעובדים,

בתשובה למכתבך למר א. קפלן, המשנה למנהל הכללי לכוח אדם ומינהל, הריני

להסביר ולהבהיר עמדתנו לבחירת שי פסח לעובדי התעשיה האווירית.

(א) אחת לשנה, לקראת חג הפסח, מעניקים ארגון העובדים בשיתוף עם הנהלת

החברה שי לציבור העובדים.

(ב) אנו מאוד מעוניינים כי השי המוענק לעובדים יהיה בשימושם תקופה

ממושכת ויהיה בעל ערך למזכרת. אין ולא היתה כל כוונה כי העובדים

יראו בשי תוספת כספית ויקבלו תלושי כסף בהם ישתמשו לקניית מוצרי

מכולת, שימוש בקונדיטוריות, בתי-קפה, רכישת דגים, ירקות וכדי, כפי

שהנך מציע במכתבך.

(ג) יחד עם זאת, איפשרנו השנה, על-פי בקשת העובדים, לבחור גם ברשת

שיווק ארצית אחת בנוסף ל-6 מוצרי השי ולאחר בחינת מספר הצעות

החליטה הוועדה המופקדת על נושא השי לבחור השנה ברשת השק"ם שהינה,

כידוע לך, חברה ציבורית שסניפיה פרוסים על פני כל הארץ ונאפשר

לעובדינו המעוניינים לרכוש מוצריהם, ככל שיחפצו בקלות ובנוחיות

המירביים.

(ד) אציין גם כי מתוך דאגה לתעשיה הישראלית הונחתה הוועדה לבחור במוצרי

כחול-לבן בלבד, ואכן גם נהגה בבחירת השי.

(ה) לאור האמור לעיל יובן כי הכפייה כביכול על העובדים לרכוש מוצרים

מסויימים בלבד אינה נכונה במקרה של התעשיה האווירית, וכי המיגוון

הינו רחב ועונה לדרישות ארגון העובדים, הגוף המייצג את כלל עובדינו

ויודע את רחשי לבם ומשאלותיהם".

המכתב של נהרי איננו בידי, אני רק מסתמכת על מכתב מהתעשיה האווירית,

וכאן למעשה שמים דגש על הנושא של כחול-לבן.

השנה הקניות או הרכישות של ועדי העובדים כשי לפסח ילכו ויסתכמו אולי

בלמעלה מ-100 מיליון. אנחנו יודעים מה זה מוצרים בסכום של 100 מיליון,

איזה היקף של תעסוקה יכולים לתת בתקופה כזאת של חוסר עבודה. אנחנו לא

מעוניינים שוועדי העובדים ייבאו תוצרת מחו"ל כדי לחלק שי לפסח.

כתבתי מכתב לתעשיה האווירית בשמי, ואני מברכת אותם ואת ועד העובדים על

ההחלטה שלהם על כך שהשנה הם הולכים לאפשר שי במוצרי כחול-לבן, במיוחד

על שנתנו גם אפשרות לבחור בשק"ם, על שלקחו את השק"ם כחברה ציבורית

ונתנו אפשרות לבחור כמה מוצרים. אבל הדגש הוא על כחול-לבן.

אני חושבת שאנחנו צריכים לחזק את ידה של התעשיה האוירית, והלוואי

שבעקבותיה ילכו כל מקומות העבודה וכל ועדי העובדים בארץ השנה,

ושהרכישות תהיינה כחול-לבן. אנחנו רוצים לעודד את התעשיה שלנו, במיוחד

בתקופה של חוסר עבודה ושל עליה גדולה שזורמת לארץ.



י. צידון; אני מצטרף לדבריך. הייתי מוסיף פיסקה אחת:

רשמנו לפנינו ששי לפסח איננו תוספת תשלום

בלבד. אני מצטרף לכל הברכות שלך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בהחלט זו איננה תוספת תשלום.

בעניו המים המינרליים. לאחר הבדיקות שהיו

נתגלה מה שנתגלה, מסתבר שמזנון הכנסת משתמש במים מינרליים שהם יבוא

מחו"ל. כותב זלמן שובל ואומר, שבכל-זאת בכנסת ישראל עדיף להגיש תוצרת

ישראל. נחזק גם את הגישה הזאת.

י. צידון; בהחלט.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו .. הוא הביא את הדוגמא הזאת של המים מינרליים

מצרפת.

י. צידון; ללא ספק צריך לקנות תוצרת ישראל. ובמזנון

הכנסת זה חשוב פי כמה וכמה. אגב, בענין הזה

של המים המינרליים, שיהיה ברור שזו תקלה זמנית, מקומית, לגבי מקור

אחד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה להודיע שהנושא של ענף הפרדסנות

נמצא כסעיף לסדר היום של הוועדה, ואני מקווה

שתוך שבועיים-שלושה נדון בנושא. השבוע העמדנו את הנושא של פער התיווך

במוצרי פירות וירקות, והנושא הבא יהיה ענף הפרדסנות.

הישיבה ננעלה בשעה 50;12

קוד המקור של הנתונים