ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 13/02/1990

תקנות התעבורה, תיקון 1990, הנפקת רישיונות לבעלי מוניות ואגרת רישיון לשנת 1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 112

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג', י"ח בשבט תש"ן, 13.2.1990, בשעה 11:05



נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גדות

א. פורז

י. צידון

מוזמנים; י. אבן, מנכ"ל משרד התחבורה

מ. הירש, מפקח על התעבורה, משרד התחבורה

ע. וויס, יועצת משפטית, משרד היועץ המשפטי לממשלה

א. רונד, מנהל אגף תכנון וכלכלה, משרד התחבורה

א. פריד, יו"ר ארגון בעלי המוניות, חיפה והצפון

י. נעימי, יו"ר ארגון בעלי המוניות, ירושלים

ל. זנדברג, יוי'ר ארגון בעלי המוניות, איזור הדרום

מ. בן-יהודה, יו"ר ארגון בעלי המוניות, תל-אביב

י. לביא, יועץ בכיר למנכ"ל משרד התחבורה

א. סלומון, טגן דובר משרד התחבורה

א. אייגט, אגף התקציבים, משרד האוצר

א. לנגר, ממונה על שירותי הטעה, משרד התחבורה

ד. גמליאל, ועד השכירים, נהגי המוניות

י. אריאל, ועד השכירים, נהגי המוניות

ה. נעים, ועד השכירים, נהגי המוניות
מזכירת הוועדה
ל. ורון

היועץ המשפטי; צ. ענבר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

תקנות התעבורה, התש"ן-1990

הנפקת רשיונות לבעלי מוניות ואגרת רשיון - 1989
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר יומנו:

תקנות התעבורה, תיקון 1990, הנפקת רשיונות

לבעלי מוניות ואגרת רשיון לשנת 1989. אני מקדמת בברכה את המוזמנים.
קיבלתי מכתב משר התחבורה, האומר
"הנדון: מיכסת רשיונות להפעלת מוניות ואגרת רשיון לשנת 1989.

אבקשך להעמיד על סדר יומה של ועדת הכלכלה של הכנסת ואישורה בישיבתה

הקרובה מיכסה של 350 רשיונות להפעלת מונית ואגרת רשיון בסכום של 40 אלף

ש"ח לשנת 1989.

רצ"ב דברי הסבר, ההודעה לפי תקנות התעבורה בדבר המיכסה הנ"ל והתקנות

בענין האגרות".

קיבלנו גם את תקנות התעבורה בצרוף דברי הסבר. דברי ההסבר מתייחסים רק

למיכסה. לגבי התקנות לא קיבלנו דברי הסבר, ואנחנו מבקשים ממשרד התחבורה

להסביר לנו במה שונות התקנות הללו מהתקנות הקודמות, אלו תקנות

המתייחסות לפרק השביעי והפרק השמיני, תקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן

- התקנות העיקריות). ישבתי עם היועץ המשפטי, רציתי ממנו חוות דעת,

רציתי ללמוד ולהכין שיעורי בית להיום, אבל לא היה לי עם מה להשוות. אין

לנו דברי הסבר, ולכן לא יכולנו לעמוד יותר מקרוב על השינויים. לכן אני

מבקשת מכם לעשות זאת.

תסבירו לנו את החלוקה הקודמת שהיתה, מספר הרשיונות שחילקתם אז, ואם

אפשר לדעת מי הם הזוכים, התפלגות הזוכים, אם אפשר לדעת עליהם קצת יותר

פרטים. תסבירו מדוע נקבע המספר 350, מדוע לא פחות ומדוע לא יותר.
א. פורז
אני רוצה לשאול למה בכלל צריך להסדיר את

הענין של מוניות ברשיונות, למה שלא כל מי

שרוצה יקבל רשיון, ישלם אגרה, יפעיל מונית? תחרות חופשית. מה פתאום

שיהיו מיכסות?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
קודם כל יש חוק, החוק הזה התקבל בכנסת

הקודמת בוועדת הכלכלה. התייחסנו לחלק

מהפרטים שבו ולסעיפים בדיונים הקודמים, והובטח לנו במשרד התחבורה שהם

מכינים תיקון לחוק. אנחנו רוצים לדעת אם אכן מכינים תיקונים בחוק או

לא. אם לא, אנחנו נתחיל לעשות את זה. אני בהחלט רוצה ליזום תיקון בחוק.

בישיבה שהתקיימה ב-14 ביולי 89 אמרתי שאנחנו מבקשים ממשרד התחבורה הצעת

מיכסה של מוניות לחלוקה.
א. פורז
אולי אם יהיו הרבה מוניות, תהיה תחרות?

האזרח יהנה מזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש ויכוח על החוק הקיים. אתה אומר שצריך

לפתוח את הענף באופן חופשי. כל הבא, ברוך

הבא. אל תשכח שצריך גם להבטיח פרנסה לאנשים. זו גישה אחת. יש גישה

שאומרת שהקריטריונים שנקבעו לגבי מי שצריך לקבל רשיון הם אבסורד מעין

כמוהו. כי אילולא תיקונים שאנחנו הכנסנו בפעם שעברה, תינוק בין יומו



יכול היה להירשם. מכניסים 15 אלף שקל, והוא יכול להשתתף בהגרלה. משפחה

יכלה כולה להשתתף בהגרלה. התיקון הזה לא הוזכר, אבל הוא עוד קיים.

הפונקציה שהוא צריך להיות נהג לא קיימת בכלל. נהפוך את המספר הזה

לעסק.

י. צידוו; הוא באמת לא צריך להיות נהג, זה באמת עסק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם כך, תגישו תיקון לחוק. שני חברי הכנסת

המכובדים והנכבדים, תגישו תיקון לחוק. אני

אגיש תיקון אחר לחוק, יש לנו גישות שונות. לא התחלנו את הדיון, ואנחנו

כבר מתחילים בוויכוח.
י. אבו
הבעיה מתחילה בנושא החוק. החוק הזה יש בו

אילוצים, כי מצד אחד הוא מנסה לפתח את

התחבורה הציבורית דרך המוניות, כדי שהמוניות תזרומנה ולא תעצרנה, ולכן

יש בחוק חובה להנפיק את הרשיונות. לגבי התחבורה הציבורית, לנו אין

ויכוח, שהיעד המרכזי שלנו בשנת העבודה הזאת ובשנים הבאות הוא לעודד את

התחבורה הציבורית, שענף המוניות הוא חלק נכבד ממנה. מבחינת מדיניות אין

לנו בעיה עם החוק. יש לנו בעיה עם החוק מהבחינה החברתית שלו, ומהבחינה

הכלכלית שלו. מהבחינה הכלכלית שלו, אנחנו כמשרד תחבורה מנסים כל הזמן

למצוא את גורם האיזון שישפיע נכון הן על הצד הכלכלי והן על הצד החברתי.

כתוצאה מזה אנחנו מקיימים דיון עם נציגי ענף המוניות, לומדים כל הזמן

איך להתמודד עם המכניזם הזה, כאשר אנחנו מכירים בצד הכלכלי כגורם

מקצועי. כמשרד התחבורה, הגורם הכלכלי יתן את התמורה שלו רק אם גורם

מקצועי יפעיל אותו. נהגים שהולכים לעבוד במקצוע הזה, ולא ספקולנטים,

ותסלחו לי על הביטוי. ולכן הנקודה הזאת אינה פשוטה. אנחנו עוקבים אחרי

הנעשה בשטח, אנחנו יודעים לדוגמא שהשטח הזה פועל בתדירות עליה של כ-4

אחוזים בשנה, מול מערכת שהיום עובדת על בסיס של כ-8,000 כלי רכב כאלה.

לצערנו הם לא מאוגדים ולא מאורגנים כראוי, אבל בפועל הם נמצאים. יש לזה

ביקוש, ולכן מול הביקוש הזה אנחנו מקיימים את החוק לפי בסיס הנתונים.

לא לפי בסיס התפיסה החברתית בדיוק, ולא לפי בסיס התפיסה הכלכלית בדיוק,

כי אין לנו עדיין הכלים להתמודד עם זה.

לכן, היות שאנחנו לא מרוצים ממצב החוק כפי שהוא קיים, ביקשנו להקים

ועדה ציבורית, ועדת רייכמן, שהיא כרגע יושבת על המדוכה. היא חייבת לבוא

אלינו עם הנתונים כפי שהיא למדה אותם, עם ההמלצות, עם המסקנות, ואנחנו

כמובן נתייחס אליה.

היות שאנחנו איננו נמצאים בתוקף חוק כרגע, ואין לנו עדיין התוצאות של

ועדת רייכמן, אנחנו פועלים לפי נתוני השטח שבהם נבחנו איגוד המוניות,

והנתונים המספריים, והגענו למסקנה שב-89 נכנסנו עם כ-850 כלי רכב,

נתונים שמצדיקים את הפעילות בתחבורה הציבורית הזאת. 500 רשיונות כבר

הונפקו, ואנחנו כעת מתכוונים להוציא עוד 350, מהם 50 לנכי צה"ל, כדי

לעמוד בנתונים כפי שאנחנו קוראים אותם בעבודת מטה מול השטח.

יחד עם זאת, ההחלטות הסופיות לגיבוש המדיניות תהיינה רק אחרי שנשמע את

מסקנות ועדת רייכמן.



עיוות אחד שמצאנו כבר, בהנפקה של 500 הרשיונות הראשונים, זה המחיר שהוא

שלא תואם את ההגנה על אלה שזה מקצועם. לדוגמא, אם קבעו שזה 30 אלף ש"ח

עבור אותו מספר ירוק, ובחוץ הוא נסחר ב-80 אלף ש"ח, יצרנו איזו שהיא

מערכת. כיום מתפרנסים מזה כ-8,000 אנשים, יש כאן משהו שזה מוציא משיווי

משקל ויוצר אנדרלמוסיה. לכן אנחנו מבקשים עכשיו להעלות את זה לאיזה

שהוא מחיר יותר סביר, כדי שיצור יציבות ואיזון במערכת. אנחנו עומדים על

כך שזה יהיה 40 אלף ש"ח, ואז נראה מי מתמודד עם זה בצורה יותר רצינית.

אלה הנימוקים העיקריים והשיקולים העיקריים למספרים של משרד התחבורה

לשנת העבודה 89, תחילת 90 - אבל מבחינתנו זאת שנת העבודה 89 - ואנחנו

נצעד לשלב הבא אחרי שנשמע את ועדת רייכמן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי זאת ועדת רייכמן? מתי היא מונתה?
י. אבן
ועדת רייכמן מונתה לפני למעלה מ-4 חודשים.

זו ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' רייכמן.

במתכוון שר התחבורה רצה ללא שום שיקולים זרים בוועדה שתדון ותבחן. יש

לו צוות שעובד אתו, כדי לבחון את המימד החברתי ואת המימד הכלכלי. כי

איך שאנחנו לא נסתובב עם החוק, או שמצד אחד תעודד ספקולציה, או שתמנע

את מה שצריך לטובת הענף הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי חברי הוועדה הזאת?

י. אבן; פרופ' ברונו מהפקולטה לכלכלה, הגב' עדה

לבנון ושני אנשי משרד התחבורה.

א. פורז; לא שמעתי מהמנכ"ל אם הוא מוכן להעלות את

מספר הרשיונות בארץ. אתה פוחד שהתחרות תהרוס

אותם?

י. אבן; במציאות של מדינת ישראל אתה צריך להגן על

ציבור מקצועי, ולא לשלוף את פרנסתו מתחת

רגליו, ולכן אתה עובד לפי נתונים. כשאתה מקבל מגורמי השטוח נתונים על

8,000 כלי רכב שנוסעים, שלא מצליחים לממש את הביצוע בשטח עבור הציבור

הישראלי, שהוא הצרכן, והם עובדים על בסיס שיש בו מבחינתם, לפי טענתם,

אפילו הפסדים - אתה צריך לקחת גורם כזה בחשבון.

א. פורז; אם כך, איך משלמים 80 אלף שקל עבור מספר

ירוק?

י. אבו; כאן בא הקונפליקט.

א. פורז; עובדים עליך בעיניים.

י. אבן; לא, אף אחד לא עובד עלי בעיניים.

א. פורז; למה משלמים 80 אלף שקל?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אי אפשר לשאול בלי סוף. אני מבקשת ממך, ח"כ

פורז, תחדל מהנוהג הזה. יושבים אחרים בשקט.
א. פורז
אני יכול לשבת בשקט ולא להבין כלום, אבל אני

רוצח להבין.

י. אבו! ניסיתי להסביר את השיקולים העיקריים למצב

הנוכחי. הסברתי שהשיקולים האלה נמצאים כרגע

בפני ועדה ציבורית, וכאשר אנחנו נשמע את הוועדה ונראה מהן מסקנותיה

והמלצותיה, נדע להתמודד עם הקונפליקט הזה, שהוא בהחלט קונפליקט שהחוק

יצר אותו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצת שתסבירו לנו בקשר לתקנות.

ע. וויס; ההבדל בין התקנות הקודמות לתקנות הקיימות

הוא שבעקרון אין הבדל. בתקנות הקיימות צריכה

להיות הוראה מפורשת, מי שהוא בן פחות מ-18 שנה אינו יכול להגיש בקשה;

כל מבקש יכול להגיש רק בקשה אחת בלבד, ולא יותר; בתקנות הקודמות היתה

הצמדה לגבי התשלום. מבקש ששילם את האגרה ובקשתו נדחתה, בתקנות הקודמות

הוא קיבל ריבית והצמדה, ואילו עכשיו קבענו שהוא יקבל רק ריבית פסקלית.

לפי הבדיקה שלנו, זו היתה עיסקה טובת מאוד, כנראה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש כאלה שקיבלו את 15 האלף רק אחרי 9

חודשים.

ע. וויס; הרוב קיבלו את הכסף לפני כן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בלי ריבית ובלי שום דבר, כאשר אנחנו פה

החלטנו שאת 15 האלף יקבלו ריאלית.

ע. וויס; כל המבקשים קיבלו את הכספים שלהם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא כולם. אני נוסעת במוניות, ואני שומעת מה

שמדברים. לא כולם קיבלו את ההחזר ריאלית.

ע. וויס; מי שלא קיבל, כנראה היתה לו בעיה עם הבנק.

מ. הירש; סליחה, מי שקיבל את כספו חזרה לאחר תקופה

שעלתה על 6 חודשים, קיבל ריבית והצמדה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ותוך 6 חודשים?

מ. הירש; לא קיבל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למה? הרי דיברנו על מי שלא עלה בהגרלה

והכניס את הכסף.
מ. הירש
בעסק הזח לא היה לנו שיקול דעת. דובר לגבי

אותם אנשים שהוועדה קבעה אז, בני פחות

מ-18.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו אמרנו שעם ההודעה שתישלחו לאלה שלא

יכללו בהגרלה תודיעו על קבלת הכסף בחזרה

ביחד עם ריבית.
מ. הירש
בעקבות הדיון בוועדת הכלכלה, בני פחות מ-18

או אלה שהגישו מספר בקשות - אלה קיבלו את

הריבית וההצמדה, זה בוצע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שמעתם את ההצעות. מה הדעות שאתם רוצים

להביעו
א. רונד
אם אפשר להוסיף נתון אחד, לפני שידברו נציגי

ארגוני המוניות. במשרד התחבורה התקיימו

דיונים רבים, גם בשיתוף עם ארגוני בעלי המוניות והנהגים השכירים. גודל

המיכסה שאליה הגענו הוא גודל שמתואם עם ארגון בעלי המוניות.
א. פריד
גבירתי היו"ר, בעקבות הערות של ח"כ פורז,

אני רוצה במלה אחת או שתיים להתייחס. אם

אדוני אמר מה שאמר בכנות, סימן שהוא לא מכיר את המצב, לא מכיר את הענף,

והוא מתעלם מאלפי משפחות. אני לא מהסס להגיד שאותו 8,500 מוניות -

מפרנסות 24 אלף משפחות. גם הם אזרחי מדינת ישראל, וגם להם יש הזכות

לחיות ולהתפרנס בכבוד, ולא שיקום מישהו באיזה מקום ויגיד תכניסו אותם

למערבולת של תחרות, ולא איכפת לנו מה ומי. את ההערה הזאת אני הייתי

חייב להעיר. גם אנחנו אזרחי מדינת ישראל. ואם הממשלה, ואם המדינה, ואם

שר האוצר מצאו לנכון להעלות מחיר על אוטובוס, ולפתור בעיות של מפעל שבו

100 איש או מפעל אחר, או אותם מושבים שבהם מאות אנשים - ואני מברך אותם

על כך - אי אפשר לבוא ולהתעלם מ-24 אלף או 20 אלף משפחות שמתפרנסות

מזה. זה עתידן, הן השקיעו בזה את כספם, ולא כולם קיבלו הגרלות. לא כולם

קיבלו מתנות. אנשים מכרו בתים והשקיעו כסף.

מנכ"ל משרד התחבורה ביטא נאמנה - אחרי הזמן הקצר שהוא יושב בתפקידו -

את הלוך הרוח שיש כאן. זה מה שאנחנו חושבים. אני הייתי מאוד שמח לא

להופיע כאן ושלא יחלקו בכלל מספרים. יחד עם זאת, נכנענו למצב מסויים,

כי יש חוק, יש סדר, ואתם צריכים לבוא לקראתנו. אנחנו מודעים לזה שגם

נעשה איזה עוול מסויים לאותם שכירים שבמערכות אחרות כן קיבלו, מגיע לא

מגיע, אבל אי אפשר להתעלם מכל הדברים האלה.

אני לא רוצה לגזול מהתוכנית שהכנו כאן למעשה כתשובות, אבל כאן הייתי

חייב להעיר את ההערה הזאת, ולא לשכוח עוד דבר נוסף: יש מיתון במדינה

הזאת, והמיתון הזה שייך גם לנו. אני אבקש מיואב, יו"ר ארגון בעלי

המוניות ירושלים, להעלות את כל הדברים שהכנו.
י. נעימי
לפי דעתנו, אדוני הח"כ, אין בכלל צורך
במוניות נוספות, ואני אתן כמה סיבות
(א) לא מזמן משרד התחבורה הנפיק לשוק החופשי כ-500 רשיונות חדשים;

(ב) לא נערך סקר יסודי ומעמיק, ובוודאי טרם נודעה השפעה של הרשיונות

החדשים שהונפקו, כאמור, על המצב בענף;

(ג) כל הכלכלה במשק במשבר ובכי רע, וענף המוניות אינו יוצא דופן, ואולי

גרוע יותר. גרוע גם ענף התיירות ממנו מתפרנסים בעלי המוניות, וגם

בגלל ההתקוממות בשטחים;

(ד) השר עצמו כותב בדברי ההסבר, כי המיכסה שנקבעה אינה מעבר לממוצע

השנתי בכלל.

אם הוועדה הנכבדה הזו תחליט למרות הכל לאמץ את המלצת השר, הרי שלדעתנו

יש להקצות את 50 המספרים לנכי צה"ל, והיתרה - אף על פי שאנחנו טוענים

שאין בה צורך - אנחנו מוכנים שיתנו אותם לנהגים שעובדים בענף, כי בעבר

הרחוק הם נפגעו מאותו חוק ששונה. זה הוכח גם בהגרלות הקודמות. אותם

ספקולנטים זכו, אותם עורכי-דין, אותם קבלנים - שיסלחו לי כולם - הם

זכו. אני יושב גם בוועדת המוניות, ויש בידי נתונים. אותם ספקולנטים

מכרו כבר למעלה מ-30 מספרים. המציאו במדינת ישראל עוד הגרלת פיס. לקנות

ב-30 אלף, למכור ב-80 אלף. עדיין איני יודע אם יש בידי מישהו חוזה

שנמכר אכן ב-40 אלף שקל, ויכול להיות שזה נכון. אבל להרוויח 50 אלף שקל

בחודשיים? חבל שלא היו לי כמה אלפים. גם אני הייתי שם כמה מספרים

והייתי מרוויח כמה אלפים טובים.

לדעתנו ניתן להעמיד את הנהגים השכירים בהסתמך על האמור בסעיף 14(ד),

לפקודות או על-ידי שינוי החוק, והכנסת יכולה לעשות זאת. אומרים שבמדינת

ישראל צריך חוק לעבור 3 שנים, לשמחתנו חוק הביצים עבר ב-3 ימים.

השר בוועדת הכלכלה טען לא פעם כי יש לשנות את החוק. וגבירתי, פה בחדר

הזה את אמרת שגם שר התחבורה אמר לך שאכן החוק לא לרוחו. האמת, אני אעז

להגיד, שאת הסתכלת פה על השכירים וכמעט בכית עבורם, כולל חברי הכנסת,

כולל את, וכולל אותנו. פרט לאותה ועדת רייכמן, שעדיין אין ממנה בכלל

נתונים, האם מישהו נקף אצבע לשינוי החוקי מה נעשה מחר-מחרתיים? נוציא

את ה-350 האלה, שוב באותה מתכונת, שוב ילכו לאותם ספקולנטים - שאין לי

צרות עין בהם - אבל אני רוצה לשמור על הנהגים השכירים שעובדים אתנו כבר

8 שנים ו-12 שנה ו-13 שנה.

אני מציע, גבירתי, ואמרתי את זה קודם, שהשר יהיה משוחרר מכל מיני

לחצים. שיתן לנכי צה"ל את 50 הרשיונות, ואפשר לבקש מפרופ' רייכמן לזרז

קצת את המסקנות שלו ולהביא את זה לכנסת, כדי ליישב את הקו הזה בכלל, כי

החוק בעקרון הוא לא טוב. השר אמר לא פעם כי לדעתו יש לשנות את החוק,

והראיה היא שהשר מינה את ועדת רייכמן כדי שתבדוק את הענין ותגיש את

המלצותיה.



ספקולנטים רבים זכו ברשיונות למוניות, ומכרו את הרשיונות. לא יתכן כי

כל שנה השר יקבע מיכסח. גבירתי, אם המחוקק חשב לתת לשר התחבורה 500,
היה כותב בחוק
כל שנה תוציא 500, ואם יהיה צורך תן מעבר ל-500. אבל

המחוקק גם נתן שהות לשר כדי לבדוק, שאם יש צורך - יוסיף, אם אין צורך -

לא יוסיף. לא הגבילו אותו. לא יתכן שבכל שנה השר יקבע מיכסה, וועדת

הכלכלה של הכנסת תאשר אותה. המחוקק לא התכוון שהשר יקבע כל שנה מיכסה

ויתמוטט ענף שלם. לדעתי יש 8,000 בעלי מוניות, ישנם עוד 8,000 נהגים

שכירים. אני מרשה לעצמי להגיד שישנם עוד כמה שעובדים אצלנו להשלמת

הכנסה, יש שוטרים, יש מלצרים, יש אנשים שעובדים במסגריה, ובשבת הם

עובדים אצלנו כהשלמת הכנסה. במקום לביטוח לאומי הם באים אלינו. יש 30

אלף בתי אב שמתפרנסים מהדבר הזה. מפעל אחד, אדוני, שנסגר, כל המדינה

קמה וצועקת. זה לא מפעלו אתה יודע כמה מפעלים זה אדוניל אתה יודע כמה

מוסכים אנחנו מפרנסים, כמה יבואני רכב אנחנו מפרנסים? כמה חברות

ביטוח?
א. פורז
אתה חושב שאני התכוונתי להפסיק את פעולת

המוניות בישראל?
י. נעימי
לא. אני אגיע גם לנקודה הזאת. 30 אלף משפחות

זה לא מפעל? זה מפעל עצום.
א. פורז
אני לא מתווכח אתך בכלל.
י. נעימי
ביטוח, אתה משלם לרכב הפרטי שלך ביטוח חובה

בסך 500 שקל, אני משלם 4,000 שקל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא בעד מתן מספר מונית לכל מי שרוצה. באופן

חופשי.
י. נעימי
תהיה לכם הזכות לקחת את המספר בחזרה אם לא

תהיה עבודה ופרנסה?
א. פורז
מי שלא תהיה לו עבודה, יעמיד את המונית וילך

לעבוד במשהו אחר.
י. נעימי
גבירתי, המחוקק התכוון לאשר לשר לבסס את

הענף, ואם ימצא כי אין צורך במוניות נוספות,

הוא רשאי גם לקבוע מיכסה אפס. תודה רבה.
מ. בו-יהודה
אני לא אחזור כמובן על דברי חברי, אבל פה

ושם תהיה חפיפה קלה. בתור נכה צה"ל אני

מוכרח להגיד כמה מלים בנושא הזה. אנחנו רואים הקצאה של 50 רשיונות לנכי

צה"ל. לא יעלה על הדעת שמצד אחד המדינה חושבת לשקם נכי צה"ל, ומהצד

השני לתת להם כלי ביד, ושלא יהיה שווה שום דבר. מאות ואלפים של נכים -

ולאו דווקא נכי צה"ל, אנשים מוגבלים בכל מיני תחומים - מוצאים את

עיסוקם במסגרת העבודה במוניות. כך שלעשות מזה דבר פתוח, שכל אחד יכול

לעשות כל דבר, זה לא יעלה על הדעת. זאת תהיה פגיעה באנשים שהם כבר

פגועים בעצמם גם מבחינה פיזית ממשית, ואני לא צריך להגיד מה זה אומר



לגבי נכה צה"ל ונכים אחרים. גם אנחנו מכירים את הנושא של משפחות

שכולות, והיום אני מטפל בבעיות שיש להם. אף שמנסים לשקם אותם, אלה

אנשים שעבדו במקומות מסודרים, ואינם מסוגלים לחזור למקום העבודה.

בעבודה הזאת שהיא חופשית, הוא יכול למצוא לו את זמנו, הוא יכול למצוא

את מקומו.

נשאלה פה שאלה, אם כך, למה אנשים משלמים סכום כל-כך גבוה בשביל הזכות

הזאת. קודם כל, זה מקום עבודה. כל אחד שרוצה להתפרנס היום ממשהו חייב

להשקיע, אם הוא רוצה להיות עצמאי. פה הוא יודע דבר אחד: אני קונה זכות

מאיזו אלמנה שבעלה עבד עשרות שנים כנהג, אני קונה את הזכות הזו, ולמחרת

אני יכול להביא פרנסה למשפחתי. לנו יש הכלל, ואני מדבר לגבי הזכות
הציבורית
כשהמצב במשק גרוע - המצב בענף המוניות כביכול גואה, כביכול.

למה? אדם שעבד בתעשיה האווירית ויש צמצומים, הוא מקבל אצלנו את הבוכטה.

ההתייחסות שלו היא אחרת, הוא אומר: אחרי שהוא עבד 20 שכה פיטרו אותו,

הוא יותר לא יעבוד בשום מקום אחר, הוא רוצה להיות עצמאי. ואז הוא פונה

לדבר שלא דורש הכשרה מי יודע מה. דרושים לו תעודת יושר, מיומנות בנהיגה

וכך הלאה. והוא מוצא את פרנסתו. לכן, היום, כשאנחנו במצב של חיסול כל

מיני מקומות, צמצומים במנגנון הממשלתי, בחברות ממשלתיות, טבעי הדבר

שאנשים מגיעים אלינו. ברור שבשוק יש עליות וירידות, המספר עולה קצת,

המספר יורד.

אם הח"כ הנכבד חושב שצריך לפתוח את זה, יכול להיות. אבל זה צריך להיות

תהליך של 20 שנה, בהדרגה, שיורידו כל פעם 5 אחוזים מהמחיר, ובעוד 20

שנה אנשים ידעו שהמספר שלהם לא שווה כלום. הרי לא יעלה על הדעת שאדם

שאתמול שילם סכום מסויים, מחר יגלה שזה לא שווה גרוש.
א. פורז
נכון, בזה אתה צודק.
מ. בן-יהודה
יכול להיות שיבואו חכמים כלכליים ויגידו,

שבמשך 20 שנה - תורידו 5 אחוזים כל שנה

מהמחיר, בבקשה, אבל לא מהיום למחר.
א. פורז
בזה אתה צודק. זה ברור, שאם מישהו קנה ב-80

אלף שקל, אתה לא יכול לעשות לו את זה. זה

ברור, זו פגיעה בנכס.
מ. בן-יהודה
עוד דבר, ואני רוצה להזכיר גם קצת היסטוריה

לשם ההבנה. כשקמה מדינת ישראל, לא היה

נסיון. אני לא רוצה להשמיץ אף אחד, אבל בתחילה חילקו מספרים למקורבים

ועל-ידי פתקים. נהג של שר שגמר עבודה, קיבל, ואני מדבר על עובדות;

מישהו שחשב שצריך לעזור למישהו, קיבל. הדברים האלה התחילו לקרום עור
וגידים. אמרו
בואו נחלק לפי ותק בנהיגה, נעשה איזה קריטריון. הנה,

אנשים עובדים במונית, בואו נקבע - ואם אני לא הכי מדייק בנקודה - בואו

נראה, מי ש-8 שנים נהג מונית, שיגיש בקשה. מצד אחד עוד לא היו ברורים

צרכי המשק, מצד שני מצאו את השיטה הזאת. התחילו לחלק, ואז אמרו: רגע

אחד, למה שניתן להם מתנות? סה"כ נהג עבד 8 שנים. האם מי שעובד 8 שנים

במאפיה מקבל מאפיה? לכן אמרו, שצריך לתת איזה מחיר, וכך הגיעו פחות או

יותר לענין הזה. בשיטה הזו, זו שיטת האמבה, בכל שנה אם יבואו עוד פעם



עם 8 וכל שנה מוסיפים עוד מספרים, נגיע בסוף שלכל אחד במדינת ישראל

יהיה מספר. זאת אומרת, שכביכול יגיע לו. ואז משרד התחבורה חיפש את

הדרכים למצוא את זה. ברוך השם, ואני אומר היום ברוך השם, שהגענו לסיכום

עם משרד התחבורה שלהבא, לאחר ההקצאה הזאת - שתאושר אני מקווה, בצורה זו

או אחרת על-ידי ועדת הכלכלה - אנחנו נגיע לשיטה שתהיה מתואמת על-ידי

המפקח על התעבורה וארגוני המוניות, שהשיטה לא תהיה שיטת השליפה. הלא על

מה אנחנו חצי שנה מתדיינים עם משרד התחבורה? עינינו לא צרה, תמיד טענו

שצריך להגיע לדברים האלה על-ידי שיטה מדעית, על ידי סקר כלכלי, להגיע

לשיטה של החלוקה. עם משרד התחבורה הגענו לתיאום, שלהבא אנחנו נעשה את

זה בשיטה מתואמת. ישבו כלכלנים, אם משני הצדדים או מצד אחד, אבל שנגיע

לשיטה, ועל זה אנחנו נעבוד לקראת ההקצאה הבאה.

מה קורה עם ההקצאה. ישנו ציבור - אני פה יכול לתת לחברי הכנסת הנכבדים

התכתבות בענין הזה - שהוא מקופח. מצד אחד הוא עובד בענף הזה, ומצד שני

הוא צריך להתמודד ולהגיע למספר הזה, ואין לו 15 האלף שנקבעו בתקנות,

שצריך להפקיד. חייבים למצוא דרכים כדי שנהגי המוניות השכירים יוכלו

להיכנס. אם לא תהיה לנו ברירה ויצטרכו ללכת על ההגרלה הזו, להיכנס בדמי

רישום יותר קטנים. זה חברתי, זה סוציאלי וזה גם צודק. הם יצטרכו

להתחייב לא למכור את המספר הזה. לא יעלה על הדעת שאם הוא יקבל את

הרשיון, בעוד כמה חודשים הוא ימכור אותו. אבל מצד שני, יש לתת לו את

האפשרות היותר קלה להשתתף.

אני מנצל את הבמה הזו, היות שיושבים כאן גורמים בכירים של משרד

התחבורה. לדעתנו נעשה לנו עוול בזה שלא כללו נציג שלנו בוועדת רייכמן.

החוק דורש מהשר להתייעץ עם ארגוני המוניות ועם איגוד הצרכנים. אנחנו

יודעים שגב' עדה לבנון, שהיא אישיות ציבורית, אבל היא בוועדה - מושכת

לכיוון אחד. ואילו אנחנו שמייצגים את ציבור העובדים, שיש לנו הנסיון

והידע מה יש בענף הזה - אנחנו נהיה אחד בתוכם - לא מיוצגים בוועדת

רייכמן. הופענו בפני ועדת רייכמן בסה"כ חצי שעה או שלושת רבעי שעה. זה

כל מה שהיה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא זימנו אתכם אל הוועדה?
מ. בן-יהודה
זימנו, אבל זה כל מה שתרמנו. חצי שעה. גם אם

תהיה הצבעה, אנחנו רק אחד, ואנחנו חייבים

להיות מיוצגים בוועדה הזאת, להנחות אותם, ללמד אותם, לתת להם

היסטוריה.

אני מקווה שהאנשים פה גם יודעים שהמחירים שלנו נמצאים תחת פיקוח,

והפיקוח הוא עם זכוכית מגדלת. ציבור הנוסעים לא נפגע פה, יש לנו

ויכוחים בענין הזה עם שר התחבורה. אני מקווה שהוועדה קיבלה פה

אינפורמציה, גם ממני וגם מאחרים, ויהיה לה קל להחליט, כאשר אנחנו בדעה

שצריך לחפש את הדרך לעזור לשכירים.
א. פריד
עלול להיווצר הרושם, שדברי חברי לא הובנו

כראוי בקשר למחיר הזכות הציבורית. אנחנו

כולנו מסכימים כאן, שהזכות הציבורית היא מעל 40 אלף דולר, ובעבר הרחוק



זה היה 50 ו-60 אלף דולר. זה היה למי שלא יודע, גם ערך מניה ב"אגד",

כמעט אותו דבר. כך זה היה בעבר הרחוק. אבל מאז ירדנו מנכסינו.

א. פורז; כאשר ב"אגד" המניה משקפת רכוש.
א. פריד
אבל ב"אגד" וגם במוניות אנשים מכרו בתים

וקנו מניה, וקנו זכות ציבורית. אני מציין

זאת כעובדה. יחד עם זאת, כאשר נקבע הסכום על-ידי השר קצב ל-40 אלף

הפעם, בלענו זאת בעצב רב, כדי שלא יהיה הפער הגדול בין 30 אלף שקל לבין

המחיר בשוק.

ידידי בן-יהודה התכוון, שכארגון אנחנו לא נתנגד אם יימצא איזה שהוא

סעיף כזה ואחר, ושתינתן העדפה לנהגים השכירים שמשתתפים בתוך אותה

הגרלה, גם אם המחיר הוא הפקדה, זה לא ייחשב להם בהרשמה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לשמוע עכשיו את נציגי הנהגים

השכירים.

ה. נעים; אני רוצה לענות למר משה בן-יהודה לגבי 50

הרשיונות, שהוא אומר שיתנו לנכים, ולהקפיא

את הכל. אני טוען שלא לתת בכלל. צריך לעשות שינוי חוק, ולתת לשכירים.

כי אני הולך ושוכר מהנכה ב-500 או 400 או 600 דולר. זו הבעיה שלי.

להשקיע בהגרלה לא היה לי, לא היו לי 15 אלף שקל. בעלי המוניות או הנכים

שלא עובדים בכלל ומשכירים לי, מבקשים ממני שנה מראש וחצי שנה מראש דמי

שכירות, ואני לא יכול לעמוד בזה. אני מוכן לפעול יחד אתם לשינוי חוק,

כדי שיתנו לשכירים. מוכנים לחכות כמה זמן שצפוי להם, שנה, חצי שנה, אבל

שישנו את החוק בלי להוסיף את 350 הרשיונות האלה. לא יתכן שקבלן ישכיר

לי את המספר שלו. מתקשר אלי קבלן ואומר לי-. שמעתי שאתה נהג מונית, אני

רוצה להשכיר לך את המספר שלי. הוא זכה עכשיו.

אני מבקש לשנות את החוק, כמו שהיה בעבר, בכסף, לא חינם כמו שהיה, בסכום

שיקבעו, באיזה סכום שיקבעו, רק שיתנו לי עדיפות, שאני יודע שמחר אני

נשאר עם זה. היום אני ערום. אחרי 10 שנים, חסרה לי שנה להגרלה לפני כן.

חיכיתי, יכולתי לקנות. משפחתי רצתה להשקיע במספר, אמרתי; למה? אני מקבל

כמו כולם. נשארתי ערום מכל הכיוונים. עכשיו הוא יתן לנכים 50 מספרים,

הנכים לא עובדים, אלא ישכירו לי מחר בבוקר. שילכו לקראתנו, ואנחנו נלך

לקראת כולם והכל יהיה בסדר, אבל לא לתת לספקולנטים. פעם זה היה עם

רשיון, רק למי שעובד. היום בחורה מתקשרת, היא זכתה במספר. היא לא יודעת

איך משכירים, היא לא יודעת לאן ניגשים. יש בזה הגינותו

ד. גמליאל; היום משלמים בין 500 ל-600 דולר עבור שכירות

מספר לחודש. ברוב המקרים מבקשים גם שנה

מראש, עם הנחה מסויימת. זה ענין של שוק. זה ענין של היצע וביקוש.

ה. נעים; אני משלם 450, יש לי חבר שמשלם 400, תלוי

במי נתקלים.
ד. גמליאל
אנחנו עשינו אסיפה ונבחרנו כנציגי ציבור

העובדים ששוכרים את המספרים. תמיד היינו

בפיקוח קבוע של משרד התחבורה. כלומר, עבדנו בשטח, עבדנו עם ציבור

צרכנים, היינו בפיקוח צמוד של משרד התחבורה. והיה, אם התנהגנו טוב, ורק

אם התנהגנו טוב, קיבלנו לאחר 8 שנים את הזכות הציבורית כמעט חינם. כך

היה הנוהל. כל אחד עד היום תמיד קיווה לראות את האור בקצה המינהרה.

הוחלט להפסיק עם זה. אני לא רוצה להתווכח, וכמובן לא זכותי לומר

לממשלה, למדינה מה לעשות במספרים האלה, זו זכותם. החליטו שרוצים לשלם -

בבקשה.

מה אנחנו היום מבקשים? אנחנו לא מבקשים שום מתנה, אנחנו עובדים בשטח.

לדוגמא, חברה ממשלתית שמנפיקה מניות ממשלתיות, לעובדים ישנה זכות

קדימה?

א. פורז; במחיר מלא, כן.
ד. גמליאל
לא במחיר מלא, אדוני, יש גם עדיפות. אני

מבקש במחיר מלא לתת לנהגים השכירים. אני לא

מבקש הנחה. אתם תקבעו את המחיר. כל מה שאני מבקש הוא קצת צדק סוציאלי.

לא לחשוב רק על כסף, על כוח. לא האיש בעל המאה הוא בעל הדעה. אנחנו

חיים במדינה חברתית, לפחות מנסים לחיות במדינה חברתית. אני אמנם רק נהג

מונית, ואני לא בא ללמד פה אף אחד איך להתנהג כלפי החברה בכלל, קטונתי

מזה. אבל אני רוצה צדק חברתי מינימלי לבקש, לא מתנה. תמורת סכום מלא

תנו לנו זכות קדימה. מה המדינה תפסיד מזה? אנחנו בפיקוח משרד התחבורה.

אם אני לא מתנהג טוב כלפי נוסעים, או חלילה יש לי תאונות דרכים ואני

נהג מסוכן, הם לא מאפשרים לי, וזח כבר פלוס. אתם לעומת זה אומרים לתת

לכל דיכפין. אולי תהפוך את זה ל"לוטו טקסי"? למה רק לוטו טוטו? שיהיה

עוד אחד.
א. פורז
אתה רוצה לקבל מתנה.
ד. גמליאל
לא, אני הדגשתי בכוונה תחילה, לא מתנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אותה בחורה שאין לה שום קשר עם מוניות, עם

נהיגה - היא זוכה בהגרלה.
ד. גמליאל
אני רוצה לבקש מחברי הכנסת הנכבדים ליזום

שינוי. ישבנו ביוני שנה שעברה, מאז ועד היום

שום דבר לא זז. אז הכל היה ברור, ודשנו באותם דברים שאנחנו דשים היום.

אין לי שום דבר נגד ארגון בעלי המוניות, אני מוקיר ומעריך את העזרה

ההדדית שהם מגישים לנו, ואני חושב שהם צודקים בהחלט שאין אפשרות סתם

ככה להציף את השוק. אבל זה כבר נעשה. אתם חיים במגדלי שן, ואתם פשוט לא

מודעים למה שקורה בשטח.
א. פורז
אתה צודק, אני לצידך, אבל השיטה היא עקומה.



ד. גמליאל! בבקשה, תיזום שינוי. הענין הועבר לוועדה

ציבורית ונוהג קבוע הוא מזמן לזמן, שכל דבר

שרוצים לגלגל מתחת לשטיח - זורקים לוועדה ציבורית. אפילו אני יודע את

זה, כנהג מונית. אנחנו משלמים שכירות, וקשה לי. אני מפרנס משפחה, אני

רוצה להתפרנס בכבוד. כל מה שאני מבקש הוא להתפרנס בכבוד, לעבוד עם חיוך

על השפתיים, ולא להיות כל הזמן מדוכא. כל הזמן קיוויתי שגם אני אקבל

פעם. בבקשה מכם, חברי כנסת נכבדים, ליזום הצעה, ולא לחכות למשרד

התחבורה הנכבד - כי כל שני וחמישי מתחלף מנכ"ל, ועד שהוא לומד את

הבעיות, הן כבר מתיישנות. זו עובדה אדוני, אני מאחל לך שתמשיך, ולא

יחליפו כל שני וחמישי מנכ"ל.

בבקשה, גבירתי, תיזמי בעצמך, קחי את העניינים בידיים, ואנא, תיזמי

שינוי בחוק לטובת הנהגים השכירים. אני חושב שזה יהיה הצדק החברתי.

ואני חוזר ואומר, אנחנו מוכנים לשלם את המחיר המלא, רק עם עדיפות

ראשונית, בלי שום מתנה. תודה.
י. אריאל
הבנתי שבסה"כ גם שר התחבורה, גם מנכ"ל משרד

התחבורה, כל משרד התחבורה, יו"ר הוועדה

וחברי הכנסת כולם מעוניינים למעשה להגיע ליעד אחד, שזה עזרה לנהגים

השכירים, והשאלה היא רק איך. כולם רוצים לעזור, אבל כולם טוענים שישנה

בעיה משפטית והחוק לא בסדר, וצריכים לשנות את החוק וכוי וכוי, ויש

ועדות, רק לא מגיעים אל היעד. גם מנכי'ל משרד התחבורה אמר ברורות, שמי

שפה נהנה זה ספקולנטים למיניהם, ומשרד התחבורה מעוניין למעשה להגן על

הסקטור של נהגי המוניות ובעלי המוניות. נראה לי שכדי להגיע לכך ישנה
דרך אחת
אם שר התחבורה מעוניין לחכות לוועדת רייכמן, ורק לאחר קבלת

חוות דעת והמלצות ועדת רייכמן הוא יפעל לשינוי החוק, אני לא רואה שום

בעיה מדוע הוועדה הנכבדה הזו לא תמליץ בפני ועדת רייכמן לזרז את

ההליכים אצלה. אני מבין שהם כבר שמעו את כל הצדדים, נשאר להם רק לכתוב

ולהעביר את הסיכום לשר. אפשר לעשות את זה בשבוע-שבועיים עד חודש.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו מארחים בישיבה שלנו שוטרים ממג"ב.

אנחנו דנים בתקנות התעבורה בחלוקת מיכסות

לרשיונות להפעלת מוניות ואגרת רשיון, לשנת 1989. שר התחבורה מציע לחלק

השנה 350 רשיונות נוספים. זה מה שנקרא מספר ירוק. פעם היתה שיטה,

שהמספרים הללו חולקו על-פי קריטריונים שקבע שר התחבורה, וביניהם למשל

מי שהיה לו ותק של 8 שנים כנהג שכיר. השיטה הזאת השתנתה, נקבע חוק

בכנסת הקודמת, ולפיו כל אחד יכול להרשם בשביל לקבל מספר. הוא צריך גם

להפקיד 15 אלף שקל עם ההרשמה, ואם הוא זכה, הוא ישלים אותם עד ל-30 אלף

כדי לקבל את המספר. קודם נתנו את זה חינם, עכשיו משלמים. ערכו הגרלה

בין כל אלה שנרשמו, כדי לקבוע מי הם הזכאים. ההגרלה הזאת יוצרת עיוותים

רבים מאוד, כל אחד יכול להרשם, כל מי שיש לו 15 אלף שקל יכול להפקיד

ולהשתתף בהגרלה. בתקנות הקודמות היה מקרה שאפילו תינוק בן יומו יכול

היה שירשמו אותו, ויפקידו על שמו 15 אלף שקל, ויכול היה לזכות. אפילו

משפחה שלמה יכלה לעשות זאת. 2-3 אנשים מאותה המשפחה יכלו לזכות במספר.

עכשיו מביאים תיקונים כדי לשפר את המצב שהיה בשנה שעברה, ולמנוע חלק

מהעיוותים שהיו. אבל נושא ההגרלה נשאר עדיין בעינו. בשנה שעברה נרשמו



5,500 אנשים על חלוקת 500 מספרים בלבד. אני לא יודעת כמה השנה יירשמו

על החלוקה של 350, כאשר 50 מהם יוקצו לחלוקה בין נכי צה"ל. השאלה היא

אס שיטת ההגרלה תופעל גס לגבי נכי צה"ל.
י. אבו
לא, לגבי נכי צהי'ל, זה על-פי החוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לגבי יתר ה-300 תהיה הרשמה, ובין כל אלה

שנרשמים תהיה הגרלה. וכל הזוכה, הוא מאושר.

הפעם יפקידו 20 אלף שקל עם ההרשמה, ואחרי שתהיה הגרלה, ואם הוא זכה,

הוא מקבל את הרשיון, ויצטרך להוסיף עוד 20 אלף. זאת אומרת, היום זה 40

אלף שהמדינה מקבלת עבור הזכות שהיא נותנת במספר הירוק.

שמענו את נציגי משרד התחבורה. נמצא אתנו מנכ"ל משרד התחבורה, וכן אנשים

ממשרד התחבורה העוסקים בנושא הזה, כלכלנים, היועץ המשפטי. נמצאים

נציגים מארגון המוניות מארבע הערים הגדולות, ונמצאים גם נציגי הנהגים

השכירים. אנחנו שומעים את הדיעות שלהם ואת ההשגות שלהם. אני רוצה

שהנהגים השכירים יגמרו את הצגת הטענות שלהם.
י. אריאל
מאחר שכל הנוגעים בדבר מעוניינים לעזור

לשכירים, יש לי הרגשה שניתן לעזור להם,

והשאלה היא איך. החוק עצמו, בסעיף 14(ד)(ז) שבו קבע מפורשות. הסעיף הזה

כבר התגלגל וניסה כל אחד לתת לו פירושים מפירושים שונים, ובסופו של דבר

אף אחד לא מגיע למסקנה הסופית, מה תפקידו של הסעיף הזה ולמה הוא נמצא

שם. יש להניח שהכנסת שחוקקה את החוק לא התכוונה שהוא יהיה ריק. זה הגיע

עד שאפילו היועץ המשפטי לממשלה נתן הוות דעת בכל הנושא הזה. נראה לי

שלפי אותו סעיף, שר התחבורה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי למצוא

דרכים אחרות כיצד לחלק את הרשיונות למוניות. אין ספק, לדעתי, שאחת

הדרכים היא לסווג ולייעד את הרשיונות האלה לשכירים. למה אני אומר שזה

ניתן? משרד התחבורה, בהתאם להמלצת היועץ המשפטי לממשלה הגביל קטינים

מלקבל רשיונות להפעלת מונית. דהיינו, קבע, שמגיל 18 ומעלה, ובצדק. אבל

עשה זאת בתמיכה של כל הנוגעים בדבר, אף שהנקודה הזו לא הופיעה אז

בתקנות ולא הופיעה בחוק. היום שר התחבורה מכניס את זה בתקנות וקובע

שקטין לא יוכל להשתתף. אם שר התחבורה יכול להכניס בתקנות עכשיו קביעה

מהותית, שקטין לא יכול להשתתף - ואני לא רוצה להיכנס כרגע לבעיות

משפטיות, אולי זה בכלל נוגד את הפקודה עצמה - אבל אם הוא יכול לעשות את

זה, ודאי וודאי שהוא יכול לפעול כנדרש. זה לא מופיע בסעיף 14(ד)(ז),

ששם אפשר להגביל את זה לא לקטינים. אבל הוא קבע. יכול להיות שהוא לקח

את זה לפי סעיף 71 לפקודה, שם ניתנות לשר אפשרויות נרחבות. השר גם

הגביל שלא יגישו יותר מבקשה אחת. כלומר, קיבלו את העמדה שלשר, באישור

ועדת הכלכלה של הכנסת, יש סמכויות. מדוע שלא יגבילו ויכתבו שהשר בתקנות

יתקן את זה, ויכתוב שמי שיקבל את הרשיונות האלה שיוקצו, יהיו שכירים

בלבד? אני חושב שאם תהיה תמיכה - ויש תמיכה רחבה גם מארגון בעלי

המוניות - אולי אפשר להפנות את השאלה הזו ליועץ המשפטי לממשלה, שהוא

יחווה את דעתו לשאלה הספציפית, ולא באופן כללי מה לא. היועץ המשפטי

לממשלה נתן חוות דעת נרחבת עם כל מיני שאלות ששאלו אותו על ההגרלה, על

סוג ההגרלה ואיך יהיה סדר ההגרלה. לכן כדאי שישאלו אותו, אם שר התחבורה

יכניס תקנה מיוחדת לזה, אכן ניתן לעשות את זה.



לסיום, גם אם לא ניתן לסדר את כל זה, אני אומר שאנחנו בנהגים שכירים

מוכנים להמתין חודש, חודשיים, שלושה עד שוועדת רייכמן תגמור את העבודה

שלה. יש המלצות של הוועדה, ועדת הכלכלה של הכנסת תבדוק את ההמלצות של

רייכמן. אין פה אסון, לא חייבים למהר ולהוציא את זה. מה קרה? אפשר

לחכות עוד חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה חודשים, ואז אם ועדת הכלכלה

תמצא לנכון, והשר ימצא לנכון לשנות את החוק - וכולנו פה שומעים שאומרים

שהחוק אכן מעוות - חוק מעוות ניתן לתיקון, זה לא בידי שמים, זה בידי

אדם. נמתין מעט ואז נקבל החלטה צודקת, הגונה ונכונה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ב-14 ביוני בשנה שעברה, כשדנו על הנושא, לא

קיבלנו את ההצעה של משרד התחבורה בנקל.

קבלנו על זה שגם תינוק בן יומו יכול להרשם ולזכות במספר, והיו עוד כמה

הצעות מהסוג הזה. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה במכתב והעליתי בפניו

את הסוגיות האלה, וגם את האמור בסעיף 14(ד)(ז). היזמנתי את היועץ

המשפטי לכאן, לוועדה. חלק מאותן הערות שלנו הוא קיבל, והיום משרד

התחבורה פעל על-פיהן, והם מציעים את התיקון למעשה בתקנות שמביאים

בפנינו בהתאם. גם אז אני לא שוכנעתי לגבי הפרשנות שניתנה לסעיף

14(ה)(ז), וגם היום שאלתי את מנכ"ל משרד התחבורה ואת היועצת המשפטית של

המשרד לגבי הסעיף הזה. היא נתנה לי אותה פרשנות שנאמרה לנו לפני שנה,

אבל היא לא משכנעת. אם מישהו מכם היה הולך לבג"ץ, אפשר היה לתת פרשנות

למעשה לענין הזה. יכול להיות שכך היה צריך לנהוג. אם היועץ המשפטי

לממשלה - ואנחנו סומכים על חוות דעתו, ואנחנו מקבלים אותה - אמר שלא

ניתן על-פי סעיף 14(ד)(ז) לעשות מה שאנחנו חושבים, את השיטה אחרת ולא

הגרלה, כי זה נוגד וסותר סעיפים אחרים בחוק הזה שהתקבל וכו' וכו', לכן

כולנו הגענו למסקנה שצריך לתקן את החוק. בחרו בוועדה ציבורית, ואומרים

שבעוד חודשיים היא צריכה לסיים את תפקידה. נשאלת השאלה, אם אנחנו

יכולים להסכים לחלוקה הזו של 89. 89 כבר נגמרה, אנחנו עכשיו ב-1990.

אנחנו נבקש שוועדת רייכמן תסיים את עבודתה, ואפשר להביא תיקונים לחוק

בהתאם. הם יבואו אל הוועדה, ואנחנו נזרז את הדיון בהצעת החוק כדי לעשות

את החוק הזה לישים, ושלא ייעשה עוול משווע לציבור השכירים שעובדים כבר

שנים על גבי שנים במקצוע הזה, ורוצים גם הם לזכות שיהיה להם מספר

משלהם, ושלא יצטרכו בכל חודש לשלם עבור המספר הזה 400-500 דולר.

ד. גמליאל; אני רציתי לציין, שמבין 500 הנהגים השכירים

שניגשו להגרלה זכו בסה"כ 5 נהגים שכירים.

חשוב להגביל את הוועדה הזו בזמן מסויים, כי זה לא יתכן שימשכו את זה

שנה ועוד שנה ועוד שנה.

א. אייגס; אני חייב להגיד קודם כל שמאוד מטריד וגם

מאכזב אותי שהדיון פה כל הזמן מסתובב סביב

נהגי מוניות ולא סביב ציבור המשתמשים. הייתי מצפה בדיון כזה לראות הרבה

יותר גם את היחס בין ציבור המשתמשים לנהגי המוניות.

א. פורז; אנחנו, חברי הכנסת, מייצגים את המשתמשים.
א. אייגס
עד עכשיו שמענו בעיקר את נהגי המוניות.
ג. גדות
מה הסתירה בין השניים?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ההערה שאתה פתחת בה מחייבת אותך להשיב, מה

זה הגנה על ציבור הנוסעים?

א. אייגס! אני משיב. עד עכשיו דיברו רק על הפגיעה שיש

בציבור נהגי המוניות, ולא דיברו עד עכשיו על

אותו רווח שיקבל ציבור המשתמשים מהתוספת של מוניות.
ג. גדות
תסביר לי למה יש סתירה בין העמדה שהם מציגים

כאן לבין מה שאתה אומר?
א. אייגס
ברשותך. אסביר את זה בהמשך, תוך כדי דברי.

אני לא אתעלם מהנקודה הזאת. הדבר השני,

מדברים על כך שהיה איזה שהוא עיוות, ושהכניס אותנו למצב שהוא לא נוח,

וכל שינוי בחוק ודאי יפגע במישהו. אני חושב שזו לא סיבה להתעלם

מהעיוותים האלה, ואנחנו צריכים לתקן זאת. פעם אחת לעשות את התיקון, כדי

שהעיוות לא יהיה יותר.

הדבר הבא שאני רוצה להתייחס אליו הוא נכי צה"ל. חס וחלילה, אני לא רוצה

לפגוע לא בנכי צה"ל ולא באף אחד אחר, אבל אני לא בטוח שפתרונות לבעיות

של נכי צה"ל ושל משפחות שכולות צריך לבוא בכל מיני נקודות שהן לא בהכרח

הפתרון לבעיות האלה. הבעיות האלה צריכות להיפתר אולי בנפרד.
א. פורז
אתה מתכוון שצה'יל יתן 80 אלף שקל לנכה, והוא

יקנה מספר ירוק בשוק. לא צריכים לתת לו את

זה ב-40 אלף.
א. אייגס
יכול להיות. אני לא אמרתי שזה הפתרון, אבל

יכול להיות. אני רק לא בטוח שזה הפתרון

הנכון.

הנושא הבא הוא הנושא של הרשיונות. העובדה שרשיונות למוניות היום,

הרשיון הירוק, המספר הירוק, נסחרים היום בסביבות ה-80 אלף שקל.
א. פורז
איך אתה יודע?
א. אייגס
זה עלה פה כמה פעמים. הטענה שלי היא, שאם

מצב בעלי המוניות לא היה כל כך טוב, הם היו

מוכרים אותם באותם 80 אלף שקל. זה פשוט דינמיקה של שוק, וכנראה יותר

כדאי היום להיות בעל מונית.

אני מאוד שמח שיש הקצאה של מספרים ירוקים עכשיו. אני מצטער שזה רק 350,

ואני הייתי בטוח שהמספר הזה יהיה הרבה יותר גבוה, ושהוא יעמוד על

סביבות ה-500. אני חייב להגיך, וכאן אני נכנס לבעיה של ציבור המשתמשים,

שמהמעט שאני משתמש במוניות, אני יודע שאני מחכה בשעת שפל - אני לא מדבר

על. שעות שיא - לפעמים אני מחכה רבע שעה. זו התשובה שאני מקבל: לא תהיה

מונית במשרד האוצר לפני עוד רבע שעה, ואני מקבל את התשובה מכמה תחנות



מוניות. זה מראה שיש בעיה. שירות מוניות צריך להיות שירות מהיר.

אוטובוס בא בתדירות יותר גבוהה מרבע שעה. זה הצד של ציבור המשתמשים.

מוניות צריכות לתת את השירות מהר יותר מאוטובוס, ולהשלים אותם קווים

שבהם האוטובוס לא נוסע.

הנושא הבא הוא קביעת המחיר. לא פתחו את השוק הזה, לא נתנו רשיונות לכל

מי שרוצה, צריך לקבוע את המחיר בצורה שתשקף את השווי של רשיון המונית.

איך עושים את זה? זה לא שהיה 30 אלף והיום 40 אלף, אלא 40 אלף זה מחיר

המינימום, ומי שרוצה, שיגיש. זה מיכרז; מי שרוצה, שישלם כמה ששווה לו

הרשיון. אנחנו נמנע את השתתפותם של ילדים בני 14. הם לא יגישו, כי לא

יהיה כדאי להם לקנות את המחיר בשווי הריאלי שלו, כי הם לא יוכלו לנהוג

על אותה מונית.
ג. גדות
גבירתי היו"ר, אנחנו עוסקים כאן בבעיה מאוד

סבוכה לטעמי, שעוסקת במספר חוליים שהם

החוליים היותר נסיוניים של המדינה הזאת מקדמת דנא ועד היום, ואיש לא

היה לו האומץ להתמודד אתם בצורה מסודרת, עקבית ויושר ציבורי אמיתי.

אסביר אחד לאחד בקצרה במה דברים אמורים.

לכאורה יש כאן מספר גורמים, שכל אחד מהם שואף לקבל ככל שיותר ובתנאי

שזה יינתן רק לו. אם תשאלי היום את נציגי בעלי המוניות, הם יגידו לך

שהם מעוניינים להקפיא את הענין עד תום, לא רק למשך השנה הזאת, אלא

מהיום ועד עולם. אם תשאלי את נהגי המוניות השכירים, הם יאמרו לך שהם

מעוניינים להקפיא את זה החל מאותו רגע שמספר 500 יקבל את המנוי, את

הזכיון. כלומר, הם רוצים לקבל 500 זכיונות, ומרגע שהם יקבלו 500
זכיונות, הם יאמרו לך
עכשיו אנחנו כבר בקטיגוריה שלהם, אנחנו כבר

מצביעים בארגון המוניות תל-אביב, ירושלים, חיפה וכדי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מ-8,000 שכירים, רק 500 מאורגנים.
ג. גדות
סליחה על הביטוי, לא 500 אלא 8,000. ואז

יכנסו אולי לאיגוד המקצועי הגדול ביותר

במדינת ישראל, ובזה יבואו שלווה ופתרון, וכולם יהיו מאושרים.

ההיבט המוסרי, ומכאן אקפוץ לפתרון, הוא בלי כל ספק ההיבט של המשפחות

השכולות ופצועי צה'יל. עם כל הכבוד, טוב שהוועדה הזאת תהיה אמיצה דיה
כדי לומר את המשפט הבא
צריך לסייע למשפחות השכולות, צריך לסייע לפצועי

צה"ל, אין הסיוע צריך לבוא בצורה של זכיון שיתן הטבה או הרמת רמת החיים

של אותן משפחות. המשפט השני צריך להיות: הזכיון צריך להיות לאלה שעושים

את לחמם מאותו זכיון. לבודד את שני הדברים גם יחד. מצד אחד, אך ורק

לאלה שמתפרנסים מן הענין; מצד שני, אם רוצים לעזור למשפחות האלה, העזרה

צריכה להיעשות בכלים הפורמליסטיים המאוד טבעיים. כי הרי מה קורה? יש

משפחות שכולות ומשפחות של פצועי צה"ל שכן נהנות, ויש כאלה שאינן נהנות.

מי יודע ומי לא יודע, מי משתתף ומי לא משתתף, מי ביקש ומי לא ביקש? יש

כאן למעשה איפה ואיפה בתוך אוכלוסיה חלשה ממילא, ושצריך לדאוג לה. ולכן

זה מעשה שלא ייעשה גם לגבי אותה אוכלוסיה. שלא לדבר על כך שפה אני מאגד

את כל נהגי המוניות גם יחד - גם בעלי המוניות, וגם אלה שרוצים להיות

שכירים - שגם לגביהם יש כאן מעשה שלא ייעשה. אני משוכנע שיש הרבה מאוד



בעלי מוניות שמחזיקים ברשיון ואינם נוהגים יותר. אני משוכנע שנציגי

בעלי המוניות שיושבים אתנו כאן היום לא באו להגן עליהם, הם באו להגן על

מי שעובד, לא על מי שלא עובד. עם היד על הלב, אם רוצים לעשות צדק, צריך

לומר: מי שלא עובד כך וכך שנים במקצוע בפועל, מאבד ממילא את הזכיון. לא

עולה על הדעת שהזכיון הוא פעולה חד-סטרית. אם זה זכיון שניתן על-ידי

המדינה, הכיוון צריך להיות דו-סטרי, גם פנימה וגם החוצה. זה מעשה של

צדק, כך צריך לטפל בעניינים. קרי, מי שרוצה זכיון במדינה כדי להוציא את

לחמו מתוך הזכיון, הייב גם לעבוד בו, ליטול את פרנסתו מתוך הענין; מי

שהפסיק לעבוד בזה, מאבד ממילא את זכותו להשתמש בזה כמנוף, שלא שילם

עליו דבר, אלא זכה בו בדרך של הגרלה.

לקראת סיום אני אומר. פגשתי משפטן מאוד בכיר במדינה, אני לא אנקוב בשמו

וגם לא בתפקידו, אבל הוא מאוד מאוד מאוד בכיר. הוא סיפר לי, אני לא

יודע אם דובר כאן על כך או לא, שמישהו, משפחתו זכתה אם אני לא טועה או

ב-2 או ב-3 זכיונות באותו מקרה, כשאחד הזכיונות נפל בגורלו של ילד

בעריסתו, ילד בן 3. עם כל הכבוד, יש גבול.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא יכול להיות, היועץ המשפטי לממשלה.
ג. גדות
את מי גבירתי הזכירה? אני חוזר על הסיפור
שסיפרתי, והוא
רק אתמול עמדתי במסדרון של

משרדו של מישהו בכיר מאוד במדינה ופגשתיו, והוא סיפר לי סיפור. לו

ידעתי שהיום זה הנושא, הייתי זוכר את הסיפור שלו טוב יותר. אני לא זוכר

בדיוק את הפרטים, אבל זה קרוב מאוד לאמת, אני חושב שאני לא טועה לא

במספר בני המשפחה וגם לא בגילו של אחד מבני המשפחה שזכה בענין. מכל

מקום, הוא רחוק מאוד מלהיות בן 18 ורחוק מלהיות בעל רשות להחזיק רשיון

נהיגה, שלא לדבר על רשיון נהיגה במוניות.
הפתרון. יש לנו שתי בעיות
בעיה אחת היא בעיה אקוטית, מה עושים מהיום

להיום; הבעיה השניה, מה עושים לגבי העתיד. צודק איתי אייגס לגבי טובת

המשתמשים. כלומר, צריכות להיות יותר מוניות בשטח, ואין הדבר הזה פוגע

במאום גם בעניינם של בעלי המוניות. לא זה מה שמטריד אותם. כי אם באמת

מחכים יותר זמן, כאיש שמבין טיפ-טיפה בשיווק, הייתי אומר שיש מקום

להגדיל את צי המוניות, וזה לא יפגע בבעלי המוניות, ולא לזה הם מכוונים

את עניינם פה, בעלי המוניות. הם מכוונים את עניינם פה לענין הזכיונות,

או לענין שוויים של הזכיונות. שהרי ממילא הדברים האלה מקבלים ערך כלכלי

משלהם, ואף אחד לא רוצה לאבד את הערך הכלכלי של אותה מניה ציבורית - זה

הרי כמו מניה ב"אגד", אלא שבמקום ששם מקבלים את זה מהקואופרטיב, כאן

מקבלים את זה מן המדינה.

לכן, שומה על משרד התחבורה לבצע דברים אמיתיים ביושר לב. אני מציע

להקפיא את הענין, כדי שלא תיווצר שגיאה על שגיאה, שאחרת, לשם מה באים

לוועדה הזאת? אם מגיעים לוועדה, עם כל הכבוד, מגיעים בסופו של דבר לבית

המחוקקים, לריבון, לא רק כדי לדווח, אלא כדי לקבל את אישורו או לפחות

את חוות דעתו. אם באישורים עסקינן, אני מציע שנשתמש בכוח שניתן לנו,

ואם בחוות דעתנו - מוטב למשרד שכפוף לוועדה הזאת, שהוא יתחשב בחוות

הדעת, שהרי אחרת הוא בא ויוצא גם בעניינים אחרים. לא עולה על הדעת

שתתקיים פה מערכת של התחשבנויות זו או אחרת עם המשרד.



על כן אני מציע שבשלב הנוכחי נקפיא את חענין ולא הוסיפו חטא על פשע, כי

הרי גס השכירים לא הגיעו על פתרונם. גפ מהם שמעתי את הקריאה הזאת. הם

כל כך פגועים, שגם הם היו מוכנים לעכב את הענין. לכן, לאחר שכולם

מוכנים לעכב את הענין, הייתי אומר לך: נעזור למשרד להשתכנע שגם לו מוטב

לעכב את הענין, ולדאוג לכך שהוועדה תגמור את עניינה מהר ככל שניתן. זה

בענין האקטואלי.

לגבי העתיד לבוא לא הייתי עוסק בהקפאות. כאן חייתי עוסק בקריטריונים.

אני לא מתמודד עם זה, אבל למשל הייתי אומר: נעזוב את המשפחות השכולות,

עם המשפחות השכולות יש בעיה, משום שכאן אין לך מפרנס במשפחה. יכול מאוד

להיות שהדבר הזה הוא באמת בעייתי והוא חריג בנושא. לגבי נכי צה"ל, יש

מספיק נכי צה"ל שמחפשים פרנסה, וזו הפרנסה שלהם. לכן, כל מי שמתכוון

לעבוד והוא נכה צה"ל, יקבל באופן אוטומטי. אבל רק מי שמתכוון לעבוד,

ולא מי שמתכוון לעשות את זה כעיסקה. ואז, מעבר לאותם נכי צה"ל, או

כוחות הבטחון - מאחר שאנשי משמר הגבול יושבים כאן - מעבר לכוחות

הבטחון, שיקבלו כולם באופן אוטומטי, ובתנאי שהם באמת עובדים בענין.

לגבי כל היתר צריך ליצור חלוקה מתקבלת על הדעת באחוזים, אחד של אלה

שכבר עובדים בתחום, ולצורך זה אני רואה למשל את בניהם של בעלי המוניות

באותה רמה כמו שכירים של בעלי המוניות. ושוב - בניהם של בעלי המוניות

שרוצים להיכנס ולעבוד. בסופו של דבר סביר להניח שהבנים נכנסים לעבוד על

המוניות של ההורים; או שכיריהם - שיקבלו באחוז גבוה מאוד. ומצד שני

שומרים 20-25 אחוזים לחדשים שנכנסים מבחוץ. זאת אומרת, לא לסגור את זה,

לאפשר אפשרות שמערכת נוספת תיכנס גם מעבר להם ומעבר לכם. חדשים שיכנסו

פנימה יצרו את התשובה לעוד מוניות שישיבו לאיתי אייגס על בקשתו

הלגיטימית, יאפשרו לכם להיכנס פנימה, יאפשרו לכם להכניס את בניכם, וכך

ניצור מערכת הרבה יותר צודקת, הרבה יותר יעילה, כשהכותרת למעלה צריכה
להיות
זכיון למי שעובד במקצוע.

א. פורז! הפגם הבסיסי בכל המערכת הזאת הוא, שכאשר

מתחילים לשלם עבור קונסציה, סימן שיש עיוות

כלכלי. היום על זכיון לחלוקת חלב משלמים כטף, על זכיון לחלוקת גז

משלמים כסף, וכך על זכיון למונית, ואני לא יודע. ודאי יש עוד כמה

מקומות. מי שמשלם את המחיר זה הציבור. באיזה שהוא מקום הזכיון הופך

לנכס כלכלי, והציבור משלם את המחיר. אם מישהו מוכן לשלם 80 אלף שקל כדי

לקבל מספר ירוק, זאת אומרת שהמספר הירוק שווה 80 אלף שקל. מי שקיבל

אותו מהמדינה חינם, בעצם המדינה נתנה לו 80 אלף שקל מתנה על חשבון

הציבור.

לטווח ארוך צריך לבטל את כל שיטת המספרים הירוקים, זה צריך להיות דבר

פתוח. כל אדם שווה לקריטריונים, יכול לקנות לעצמו מונית, לשלם אגרה

ולהתחיל לנסוע. אם יש פרוספריטי בענף - יכנסו עוד אנשים. אין פרוספריטי

- לא יכנסו. אנחנו לא מווסתים את מספר חנויות המכולת, לא מווסתים את

מספר חנויות הבגדים, ולא מווסתים שום דבר. מצד שני, אי אפשר לשלול את

הזכות הזאת בן לילה. אתה לא יכול לבוא אל מישהו שקנה לפני כמה חודשים

זכיון כזה ב-70-80 אלף שקל, או אפילו ב-40 אלן שקל, ולהגיד לו שממחר

בבוקר הפסדת את הכסף. זה לא צודק. ולכן צריך לעשות תקופה שבה אנחנו

מבטלים את זה. מודיעים למשל, ולדעתי בחוק, שבעוד 10 שנים זה יתבטל.

המחיר לדעתי ילך ויפחת כל שנה, עד שניישר את הקו.



לתקופת הביניים אני מציע שהמשרד יחצה את המספרים האלה במחיר שקרוב מאוד

לעלות שמשלמים בשוק, ויתן עדיפות למי שיש לו רשיון למונית. אפשר לברר

כמה משלמים עבור מספר ירוק, נניח 80 אלף שקל, המשרד יוציא את זה ב-65

אלף שקל. אם זה שווה לך, אתה תיקח הלוואה. אם זה לא שווה לך, לא תיקח,

ותמשיך במצב הנוכחי. אף אחד לא מכריח אותך. אני מתנגד בכל תוקף שמשרד

התחבורה יתן 40 אלף שקל מתנה ל-350 איש חדשים שהולכים עכשיו כל אחד מהם

לקבל 40 אלף שקל מתנה על חשבון הציבור. מדוע? מה ההגיון של זה? את

המספרים החדשים חייבים להוציא, כי זה למען הציבור, אחרת באמת ימתין

הלקוח לא רבע שעה למונית אלא 20 דקות, ובעוד שנה הוא ימתין 25 דקות.

אני לא מאמין בכל הוועדות האלה, הציבור שלח אותנו כדי שאנחנו נחשוב,

הוא לא זקוק לוועדות.

אדם קשיש שקנה בשעתו בסכום מסויים מספר ירוק, והיום אינו יכול לעבוד,

נותן את זה למישהו אחר. יש לו זכות קניינית. צודק גדעון גדות בדבר אחד

והוא, שבעקרון רשיון למונית צריך להיות למי שנוהג במונית, ולא צריכה

להיות ספקולציה. אבל אם יש אפשרות להוראת מעבר, אני בעד הוראת מעבר.

אני לא בעד זה שמישהו קשיש, שיש לו רשיון למונית, יפסיד את השקעתו,

שיקחו ממנו את הרשיון. אבל דבר אחד בכל מקרה ברור לי, הרשיונות החדשים

צריכים להינתן במחיר האמיתי שלהם, והם צריכים להינתן בעדיפות ראשונה,

לפי העיקרון שכל הקודם זוכה, לבעל רשיון למונית. אם אלה לא התייצבו,

ונניח יהיו רק 200 שיקנו, כי לך לא כדאי, את האחרים יציעו למי שרוצה.

בטווח הארוך, אני מצפה למדיניות שיורדת מהמספר הירוק כקונצסיה וכזכות

שמוכרים.

ה. נעים! אני אומר שזה יחזיר אותנו למצב הקודם. לפני

כמה שנים, נכה שלא יכול היה לנהוג בעצמו

סימנו אותו בפס אדום-לבן, שפירושו - שהוא רשאי להשכיר את זה למישהו

שיכול לנהוג בשבילו ולפרנס אותו בזכות הזאת. זה היה חוקי. 10 שנים הוא

לא יכול היה למכור את זה. הוא היה צריך לעבוד אך ורק בעבודה הזאת. אני

היום מוכן לקנות מספר, להוכיח שאני עובד בעוד 15 שנה קדימה. שימכרו לי,

למה שימכרו לאדם שלא עובד בכלל? צריך להחזיר את זה. פעם זה היה מסומן,

כמו מספר שכירות, כמו השכרת רכב זה היה מסומן, נכה צה"ל או כל אחד,

רשאי למכור, או לא רשאי. היו בודקים אותו. אם פתאום קיבל התקף לב -

נתנו לו אישור שהוא יכול למכור, להעביר את זה לבן, להעביר את זה

למישהו. שיחזירו את המצב הזה.

י. אבו! פתחתי ואמרתי את מה שאמרתי היום ואני חייב

להדגיש כמה דברים. אנחנו עוסקים בראש

ובראשונה בשירות הציבור, בנושא שהוא מורכב ומסובך מאין כמוהו, שקוראים

לו התחבורה הציבורית.

התחבורה הציבורית בתפיסתה, בראייה הכוללת שלה, היא מסובסדת. היא נוצרה

כתוצאה מאילוצים שונים, בתפיסות מתפיסות שונות. מה שהיה נכון בעבר, לא

בטוח שהוא נכון בהווה, ובוודאי שאני לא בטוח שהוא נכון לגבי העתיד. דבר

אחד ברור, מבחינת העתיד, התחבורה הציבורית - בגלל הגורם הכלכלי שישפיע

על מימד הזמן ובשירותו לציבור - נצטרך שתשפיע על גורם הבטיחות מבחינת

המאבק שלנו בתאונות הדרכים. התאונה הציבורית היא לא רק של "אגד" ו'ידן",

אלא היא גם של המוניות, והמוניות באיגודים השונים.



לא יכול להיות שבכל נושא התחבורה הציבורית שמשרתת את הציבור יהיו גופים

שמצד אחד נהנים בקטעים מסויימים, שמגינים עליהם כל הזמן, ויהיו גופים

ארורים שהם בלתי מוגנים. לצערנו ענף המוניות, שלא השכיל במשך כל השנים

להתארגן כפי שצריך, והוא ענף שעוסק בציבור רהב מאוד, לא התארגן עד היום

הזה להגן על מעמדו, על זכויותיו, לייעל את עצמו ולשרת גם את הציבור כפי

שצריך. ואנחנו, כמשרד התחבורה, מחובתנו בתפיסה הכוללת של התחבורה

הציבורית לראות אותו על כל נדבכיו.

ולכן, בשני הפרמטרים המרכזיים - אחד, שירות הציבור - אנחנו רואים את

הצורך בהזרמת מוניות לשטח על בסיס גידול שבנתונים אנחנו ראינו אותו,

בסביבות 4 אחוזים בשנה. כך הגענו למספרים האלה. המספרים האלה לא מצוצים

מהאצבע. הם היו 500 בסיבוב הראשון ו-350 בסיבוב השני, והם מספרים

שנוגעים לטובת הציבור. מה שהיה בפרמטר השני, לא היה לטובת הסקציה

המקצועית הזאת שבה פגענו בזה שיצאנו בהנפקה של 30 אלף ש"ח עבור אותו

רשיון. התברר לנו שצריכים לעשות כאן איזה שהוא תיקון עיוות. ולכן

הגדלנו אותו ל-40 אלף ש"ח. אני חוזר על דברים שאמרתי עבור ח"כ גדות,

היות שלא היית בסיבוב הראשון, כשדיברתי על הנושא. את זה עשינו על בסיס

בדיקת נתונים בשטח עם ארגוני המוניות, עם נתונים כפי שאנחנו קיבלנו

אותם, ולא הימתנו לשום ועדות ציבוריות. הוועדה הציבורית שקבענו אותה,

ששר התחבורה החליט עליה, היא למען מטרה אחת -עקרונית. הוועדה היא לא

ועדה רב-שנתית, היא בסה"כ ועדת כמה חודשים. היא מתמודדת עם כל הנתונים

האלה, היא תצטרך לסיים את תפקידה תוך החודשיים הקרובים ולהתמודד עם

החוק, שהוא הבסיס לכל הפרובלמטיקה הזאת.
א. פורז
ואז תבואו אל הוועדה עם החוק.

י. אבו! נכון. ולכן אני ממליץ לא להקפיא את הפרמטר

שצריך להזרים את המוניות לשטח, ושהגענו אליו

על בסיס נתונים. אלה הנתונים שעל בסיסם קיבלנו החלטות. אנחנו לא מקבלים

החלטות על בסיס זה שמישהו אומר לנו, עם כל הכבוד, שהוא המתין רבע שעה

למונית, ושיש לו זכות להיות כאן בוועדת הכנסת. אנחנו מקבלים נתונים

מהשטח, והגענו אל הנתונים האלה. הנתונים יסוכמו, תזרים המוניות מבחינת

התפיסה הכוללת של תחבורה ציבורית, נגיע למספרים המתאימים שלהם, ניתן את

ההגנה על הציבור המקצועי הזה, שהוא חלק מהעוסקים בתחבורה הציבורית. כפי

שאנחנו מגינים על האחרים, נגן עליהם, ואנחנו נכנסים למצבים מאוזנים.

הוועדה הזאת תתרום לנו בשינוי החוק.
מ. הירש
אני מתרשם שיש בין חברי הוועדה שאמורים לאשר

את הצעת שר התחבורה שתי מגמות: האחת, לנסות

ולהקפיא את הצעת החוק עד לכאורה לשינוי חקיקה אחרת-, מגמה שניה, לפעול

ברוח החוק כפי שהצענו.

באנו היום לדיון מאוד פרקטי במסגרת החוק הקיים. הצטרכו כ-6 או 7 שנים

לשנות את החוק הישן. החוק הישן היה חוק מעוות גם הוא, חוק שהביך את

הנהגים האחרים ויצר הרבה מאוד בעיות, למשל, לא ידענו מי הוא שכיר. ישנם

הרבה מאוד עיוותים בדבר הזה. כאשר אדם בא ומצהיר שהוא נהג שכיר, צריך

לבדוק אותו. מאחר שכפי שח"כ פורז מציין, השכירים קיבלו לא ב-40 אלף

שקל, אלא במחירים ריאליים של היום, בערך 5,000 שקל מתנה ששווה 80 אלף



שקל, היה שווה מאוד לעשות כמה תרמיות קטנות, כדי להוכיח שהוא שכיר. זה

מצב מעוות מאוד במדינה שהיא מדינת חוק וסדר. הוחלט לשנות את החוק, כדי

לפתוח את השוק למצב שבו לא נזדקק לקריטריונים אישיים.
ג. גדות
אומר המנכ"ל, שבעוד חודשיים גומרת הוועדה את

עבודתה, והוועדה בראשותה של הגב'

ארבלי-אלמוזלינו מציעה לך שלא יותר מחודש יעברו עד שהיא תגמור את

הענין. אי אפשר להמתין עם העסק 3 חודשים, ולעשות את הצדק?
מ. הירש
אתייחס לזה, אם זה 3 חודשים או 3 שנים.

תיקון החוק ממתכונתו הקודמת למתכונתו

הנוכחית, ארך כ-5-6 שנים. מציעים כאן חברי כנסת להמתין עד שתסיים ועדת

רייכמן את דיוניה. ראשית, אני יודע על הלוך הרוחות בוועדת רייכמן.

הנטיות לא תהיינה כאלה, שיכול להיות שאנחנו נוכל להביא אותן מחר, להניח

אותן על השולחן ולאמץ אותן. תאר לך שיש הלוך רוח כזה בכיוון של ח"כ

פורז, כלומר, לפתוח לחלוטין את השוק. ההמלצות האלה טעונות עדיין דיון

וליבון בתוך משרד התחבורה, עם ארגוני המוניות, עם ארגוני הצרכנים, עם

ציבור נהגים נוספים. ההמתנה תהיה 3 חודשים, הדיון יהיה 3 חודשים, הליכי

החקיקה יהיו של עוד שנה וחצי-שנתיים לפי נסיוננו.
י. אבן
סליחה, זו לא המתנה. הפרמטרים המשפיעים על

השטח עובדים, ולכן משרד התחבורה נגד עצירת

התהליך. צריכים עוד מוניות וצריכים להגן על המחיר הזה, זה הכל.
מ. הירש
מדוע אנחנו חושבים שצריכים עוד מוניות? יש

נתוני ביקוש שערכנו משנות ה-70. יש לנו

נתונים סטטיסטיים אודות ביקוש סה"כ נסיעות, ביקוש סה"כ נסיעות במוניות,

סה"כ ההיצע הקיים במערכת. יש לנו סקר צרכנים שערכנו, ושמלמד באופן

אובייקטיבי על הצורך המיידי בהשלמת הפער. המספר של 350 שמהווה כ-4

אחוזים לא מהווה נזק כלשהו לענף, ועובדה שגם ארגוני המוניות הסכימו

אתנו שמספר כזה לא יגרום להם שום נזק. כל הדיון פה היום נסב סביב הצעות

לשינוי עתידי של החוק. אנחנו רוצים לפעול במסגרת החוק הקיים, ולהקצות

את המיכסה.
ג. גדות
הוא לא גורם נזק. הווה אומר, שהוא גם לא

משפיע על מה שאתם קובעים.
מ. הירש
הוא כן משפיע.
ג. גדות
אם הוא לא גורם נזק, זו אותה מישוואה

בכלכלה.
מ. הירש
לא. כיצד אנחנו נבוא בהצעה שלנו ונסייע

בכיוון שאתה רצית לפעול? ההקצאה הקודמת היא

של 500.
ג. גדות
למי שעובד במקצוע, רק אם הוא בעל מונית או

שכיר.



מ. הירש; אני כבר עונה לך כיצד. בהקצאה הקודמת, כאשר

שיחררנו 500 רשיונות נוספים במחיר של 30 אלף

שקל, הנהגים השכירים היו הראשונים להרגיש בהקלה. מחיר השכירות באותו

מספר ירוק ירד מ-800 דולר ל-350 דולר ול-400 דולר. אני נוסע במוניות

יום יום פעמיים ביום. המחיר היום התייצב סביב ה-400 דולר. המחיר ירד

מ-800 דולר ל-400 דולר. מי שמרגיש בזה זה אותו נהג שכיר, שקל לו היום

לממן את הפעילות שלו. מי שמרגיש זה הוא הנוסע, שאותו נהג שכיר, ארגון

הנהגים השכירים אמר שכאשר מחירי השירות הס גבוהים, מי ששילם את זה בעצם

הנוסעים. לכן הנוסעים והשכירים מרגישים בהקצאה נוספת. ברגע שהכנסת

תצהיר שהיא מקפיאה - וכולם יודעים שלהקפאה כזו דרוש זמן - מחיר השכירות

ומחיר המספר הירוק ירקיעו שחקים מחדש. מי שישלם על כך יהיו הנהגים

השכירים, ולכן הנהגים השכירים באו לוועדה כאן.

ג. גדות! אני לא מבין את הקטע. זו אותה מישוואה. אם

זה נכון כאן, זה נכון שם.
מ. הירש
הנהגים השכירים באו אל הוועדה הזאת וביקשו

הקצאה של 2,000 או 3,000 רשיונות בהקצאה

הנוכחית.

ג. גדות! לפי דרכו של ח"כ פורז, אם מבסלים את המחיר -

הוא רוצה בסופו של דבר לבטל את המספר הירוק,

לבטל את המחיר - מה קורה? הם יכפו עלינו את המחיר או שיגידו! רגע, אולי

זה יתבטל לגמרי, ולא צריך לרוץ ולקנות את זה היום?

מ. הירש; אני מציע לא לנסות לפתור את כל הבעיות

העתידיות של הענף. היסדרנו אותו במשך שנים

בחקיקה מסודרת, כשגורמים אינטרסנטיים כאלה ואחרים תרמו לגיבוש החוק כפי

שהוא נראה כיום. זה לא החוק שמשרד התחבורה הגיש. הצהרה שתבוא היום

מחברי הכנסת שאנחנו מקפיאים כי אנחנו מודים שיש בעיות ואנחנו רוצים

להסדיר את זה, תגרום דבר ראשון שמחיר השכירות יעלה, שמחיר המספר הירוק

יעלה, ומספר המוניות בשוק שצריך לתת אותו לפי כל סקרי הביקוש, לפי כל

סקרי הצרכנים שערכנו - לא יינתן. ציבור הצרכנים ירגיש בזה. מצד שני, יש

הצהרה ששר התחבורה, שקל, ויודעים פה כל היושבים כמה שעות הקדיש השר כדי

לשקול אותם הגורמים שאתם שוקלים. ההצעה הזאת אינה חפוזה, היא מביאה

בחשבון את כל האלמנטים, את כל הגורמים, את הביקוש של הצרכנים.

אני מציע לא לנסות ולפתור. את שינויי החוק אנחנו נעשה במסגרת ועדת

רייכמן. לכן למעשה עומדים כאן שני נושאים לדיון; גודל המיכסה ושיעור

האגרה. באשר לגודל המיכסה, הגודל שאנחנו מציעים, 350, מהווה איזון. אשר
לגודל האגרה, ישנן שתי אפשרויות
אפס או 80 אלף או 40 אלף מאתנו. ללכת

לאפס לא ניתן, כי זו באמת מתנה גדולה. ללכת ל-80 אלף שקל - זה יותר

מדי.

א. פורז; למה לא 60 אלף?

י. אבו! אני אענה לך על זה. זה עומד בדיוק בקונפליקט

של הצורך הציבורי למשתמשים מול ההגנה על



בעלי המקצוע. אתה לא יכול לראות בראייה הכוללת של התחבורה הציבורית

הזרמת מוניות במספרים גדולים, לקבוע מחיר גבוה היום, מפני שזה כביכול

מייצב איזה שהוא דבר. ירצה - יקנה-, לא רוצה, לא יקנה. אתה יודע כבר

היום שהמחיר הזה חייב לרדת, כי מספר המוניות בעתיד יהיה בהתאם לגידול,

רק אם ניקח את הגידול היחסי של 4 אחוזים, הם יגדלו במספרים האלה שאנחנו

מדברים עליהם. אני לא מחכה לוועדת רייכמן בשביל זה, את זה אני כבר.

יודע. ולכן אני חייב להגן על הציבור המקצועי הזה, ולתת לו איזה שהוא

נתון בסיסי מתקבל על הדעת, ולא נתון ספקולטיבי. ולכן הגענו למספר הזה

של 40.
צ. ענבר
אני מעלה פה כמה שאלות, מפני שפעם ראשונה

שיש לי בכלל מגע עם הנושא הזה. וחלק מהשאלות

אינן שאלות כלכליות או הבעת דעה, אלא כדי להבין את הנושא.

עד כמה שאני מבין, הוועדה הזאת צריכה לאשר בעקרון שני דברים, ואולי

שלושה דברים. הדבר הראשון שהיא צריכה לאשר הוא המיכסה, כאשר יש מיכסה

רגילה, מיכסה לנכים ומיכסה לבני משפחות; הדבר השני שהוועדה צריכה לאשר

הוא האגרות. בענין של האגרות נדמה לי שאי אפשר לעשות הבחנה בין אגרות -

כמה שישלם מי שהיה שכיר, או כמה שישלם מי שהיה תינוק. אגרה זה אגרה.

לגבי תשלום האגרה הבנתי שקיימים שני סוגי אגרות: אגרה בעד מתן רשיון

הפעלה, שהיא כלולה בפניה; ואגרה בעד מתן היתר להעברת רשיון הפעלה,

שנדמה לי שאיננה כלולה. זאת אומרת, שהמחיר שנקבע נשאר צמוד. אדם קיבל

רשיון הפעלה והוא רוצה להעביר כעת את רשיונו, הוא צריך להגיש בקשה,

וכדי להעביר למישהו אחר, הוא צריך לשלם אגרה.
ג. גדות
זה המסחרה. יש עוגן בחוק המאפשר את המסחרה

הזאת.
צ. ענבר
והנקודה השלישית שבקשר אליה שר התחבורה לא

פנה, אבל היא עלתה וקיימת בסמכות משותפת

בתקנות של השר ובאישור הוועדה הזאת, לגבי מה שקורה כשיש יותר מבקשים

מהמספרים לחלוקה. אומרים שיש הגרלה.

השר והוועדה קבעו מיכסה. כעת הגישו נניח על 350 רשיונות - 1,000 בקשות.

יושבת ועדת המוניות, לוועדת המוניות הזאת יש תפקיד מצומצם למדי. היא

צריכה לבדוק אם הוא תושב ישראל, אם אין לו רישום פלילי, אם הוא לא פוגע

בבטחון המדינה. היא אינה צריכה לבדוק אם הוא יודע לקרוא מפה נאמר, לא

צריכה לבדוק אם הוא יודע בכלל לנהוג, לא צריכה לבדוק אם הוא ילד. אלה

הדברים שהיא קבעה, ומתוך האלף שהגישו - 700 עברו את הסינון שלה. בין

ה-700 האלה אני מבין שעורכים הגרלה.

על-פי החוק, על-פי אותו ס"ק (ז) שהזכירו ב-14(ד), קיימת אפשרות לשר

התחבורה יחד עם הוועדה לבוא ולומר, שכל אימת שיש לנו מספר בקשות שעולה

על המיכסה השנתית, לא תהיה הגרלה, אלא תיקבע דרך אחרת לקביעת הזכאים.

כלומר, השר עם הוועדה יכולים לקבוע, שאם הוגשו 350 בקשות - כולם מקבלים

בלי יוצא מהכלל; אם יש 40, תיקבע בתקנות זכות עדיפות א' לאלה, בי לאלה,

ג' לאלה. זה דבר שאין צורך בשבילו לחכות לשינוי החוק, זה דבר שנתון

עכשיו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל הם אומרים שזה בלתי אפשרי.
צ. ענבר! בחוק כתוב
"על אף האמור בסעיפים קטנים (ה)

ו-(ו) - זאת אומרת, ענין ההגרלה, רשאי שר

התחבורה לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת דרכים אחרות לקביעת

הזכאים לרשיוו". מה זה "אחרות"? לא הגרלה זה "אחרות". שר התחבורה יביא

לוועדה גם תקנות לאישור, תוך הסתמכות על הסעיפים 14(ג), 14(ו) ו-71.

לגבי ענין התקנות, נדמה לי שאין צורך באישור הוועדה, ולכן הייתי מציע

שהוועדה לא תיכנס לענין התקנות, את התקנות יתקין השר, וזה לא ענין של

הוועדה. נשאר רק ענין האגרה, כי אחרת נצטרך לעבור באמת כל תקנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו נעבור, עשינו את זה.
צ. ענבר
אפשר. אבל אז נעבור באמת דבר דבר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כתוב "באישור".
צ. ענבר
אבל הוא לא צריך אישור. זכותה של הוועדה

וזכות השר לבקש שהוועדה תעבור, ואז בהחלט

יהיה מקום לבוא ולראות לגבי כל נושא ונושא, למה דברים מסויימים שכן היו

בתקנות, לא הוסבר לנו שהם לא כלולים בכל'זאת בתקנות, ויש דברים כאלה.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להתייחס אליה הוא ענין 1989. הפקודה אומרת

ששר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה, יקבע לגבי כל שנה את מיכסת הרשיונות

להפעלת מוניות אשר יוקצו באותה שנה. כלומר, שיוקצו. אם אנחנו עכשיו

בשנת 1990, אנחנו יכולים להקצות את זה רק בשנת 1990. אני לא רואה איך

אפשר להקצות בשנת 1990 רשיונות שהוקצו לשנה קודמת. אני לא רואה איך

אפשר להקצות ל-1989. יוקצו באותה שנה, ולפי חוק הפרשנות, שנה זו שנה

קלנדרית, לא שנת כספים ולא שנה תקציבית. אם אתם רוצים, תקצו לשנת 90

מנה כפולה, אינני יודע, אבל לדעתי החוק אינו מאפשר לקבוע עכשיו מיכסה

לגבי שנה קודמת. כמובן, אני לא נכנס בשום דבר לגופו של ענין.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה להודיע, מה שכתוב בפקודה על החלוקה

ב-1989, אני רודפת אחרי משרד התחבורה כבר

כמה חודשים, ואני אומרת להם שהשנה עומדת להסתיים. אני הייתי מודעת

לסעיף הזה בפקודה. הפניתי תמיד את תשומת לבם, ששנת 89 הולכת ומתסיימת

ושהם עוד לא הביאו לנו את המיכסה לחלוקה לשנה הזאת. אני לא זכיתי לכך

עד לשבוע שעבר, שאז הביאו לנו את החומר, ומיד העמדתי אותו ללא שום

דיחוי לשבוע הזה לדיון.

את הסעיף הזה אנחנו נצטרך לברר, אם מותר לנו לאשר או לא. מה שהיה בשנה

שעברה, אני לא יודעת אם זה צריך לשמש לנו כמורה דרך וכתקדים. יכול

להיות שלא היינו מודעים. הייתי עוד חדשה בוועדה, לא היינו מודעים לסעיף

הזה שישנו בפקודה.

אי אפשר למדוד את כל היום של נסיעה. גם לא בתחבורה הציבורית לא מודדים

את זה כך וגם לא במוניות. קורה בבוקר כשאתה מחכה רבע שעה. תסתכל מה

קורה במשך היום בשעות המתות. התור משתרך והמוניות ממתינות בתחנות, וכל

אחד מחכה לתורו עד שתהיה לו קריאה. גם את זה צריך לקחת בחשבון. אני



למשל משתמשת הרבה במוניות, גם בתחבורה ציבורית, אבל גם במוניות. כשאני

צריכה מונית, אני לא מחכה אפילו 2-3 דקות. מצלצלת לתחנת מוניות, ומיד

המונית מגיעה.

ג. גדות! אלה שמגיעים הם בעלי המוניות או השכירים?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גם אלה וגם אלה. אני מעריכה ומכבדת את בעלי

המוניות שהם נוהגים בעצמם כבר הרבה שנים.

אני לא מקבלת את התפיסה של ח"כ פורז, שצריך לפתוח את זה לכל דיכפין,

ושזה ביזנס. בחורה שאין לה שום ענין, רוצה לחסוך כסף, רוצה להשקיע,

הולכת, משלמת את ה-20 אלף, היא תרשם והיא יכולה לזכות, ובהגרלה זכו

הרבה כאלה. אין לזה שום קשר עם פרנסה ועם עבודה, ואני לא מקבלת את זה.

בענף הזה צריכים לעבוד ולהתפרנס.

א. פורז; אני אומר שצריך לתת רשיון בלי כסף. כל אחד

שרוצה, יוכל לשלם 50 שקל ולקבל רשיון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בלי מיגבלה של מספר המוניות? אני לא יודעת

איזו פרנסה אתה מבטיח לאנשים שילכו להשקיע

כסף ולא תהיה להם אחר כך עבודה. זה ענין של תפיסת עולם. אתה רוצה שכל

המדינה תתנהל כך, הכל באופן חופשי, הכל פרוץ. זו השקפת העולם שלך, אבל

אין לך תומכים רבים להשקפת העולם שלך.

טוב שהמדיניות היא לווסת. גם להתחשב בצרכים ובמשתמשים, לתת להם שירות

טוב על-ידי המוניות, ובאותו זמן גם להבטיח את הפרנסה והקיום לאלה שבאמת

קיבלו את זה לצורך הפרנסה והקיום שלהם. את שאמר ח"כ גדות על התינוק,

אמרתי בישיבות הקודמות. רצינו למנוע את זה, ואם זה קרה גם הפעם,

בחלוקה שעשיתם אותה, על אף ההנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, זה חמור.

לפני ההתערבות שלנו זה היה בדיוק כך. משפחה כולה יכלה להרשם, אפילו

תינוק בן יומו.

ה. נעים! כחבר ועדת המוניות, אני רוצה להגיד לח"כ

גדות, שלא היה דבר כזה. צריך לבוא עם תעודת

זהות.

ג. גדות! אני שמעתי את זה אתמול.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה שכן, היו זוגות ששני בני הזוג קיבלו, בעל

ואשה, שניהם זכו. זה לא בסדר, זה יוצר

עיוותים.

לגבי האגרה של 40 אלף שקל, אני לא באה לערער על זה, אני לא באה לחלוק.

להעלות את זה מ-30 אלף בשנה שעברה ל-40 אלף עכשיו, מה זה מעניין אותי

איך מוכרים בשוק החופשי?

א. פורז! זו מתנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזו מתנה? הוא משלם 40 אלף שקל. אתה רוצה

לתת לו את זה ב-50 אלף שקלל אתה רוצה לחלק

באופן הופשי.

א. פורז; למה שנהג מונית יקבל על חשבון הציבור 40 אלף

שקל מתנהל

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוא יוצר לו מקום עבודה וחוסך למדינת ישראל.

על מה אתה מדבר? אני אף פעם לא אשכנע אותך

ואתה לא תשכנע אותי. אנחנו נישאר חלוקים, כי יש לנו השקפות עולם

מנוגדות תכלית הניגוד. אני בהחלט מכבדת את הדעות שלך, אבל אינני מסכימה

אתן.

בשנה שעברה היה כאן שר התחבורה, וגם הוא הודיע שהחוק לא מקובל עליו.

בחוק יש עיוותים והוא מסכים בהחלט שצריך להכניס בו תיקונים. זה שלקח

הרבה מאוד זמן עד שהוא מינה את ועדת רייכמן כדי שתבדוק, תמליץ, תציע

וכו' וכו', זה עניין אחר. מה שעבר, עבר. אז אמרנו, שאם משרד התחבורה לא

יתקן את זה - אנחנו ניזום תיקונים.

מה שאמר ח"כ גדות, הוא הנכון. הוועדה פה סוברנית להחליט, היא יכולה

להחליט איזה חוק יכול להיות קביל כאן, חוק שלא יעשה עיוותים אלא צדק עם

המשתמשים ועם הכל, ולשמור גם על הענף הזה, לא למוטט אותו.

מה שאמור בסעיף 14(ד)(ז) נתן לי בשנה שעברה את הנימוקים ששיטת ההגרלה

פסולה, על אף הכתוב בחוק, ואפשר להגיע לשיטה אחרת. כתוב בחוק שעל אף

האמור בסעיף זה וזה וזה, רשאי שר התחבורה לקבוע בתקנות, באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת, דרכים אחרות לקביעת הזכאים לרשיון, כאשר מספר הבקשות

שאושרו עולה על המיכסה השנתית. אילו היה זה מיותר, לא היו כותבים את

זה. כתבו את זה, זאת אומרת שניתן לקבוע שיטה אחרת, ולאו דווקא ההגרלה.

אבל אתם לא רוצים לקחת על עצמכם את הדבר הזה, אתם עושים לכם חיים

קלים.

השאלה אם אנחנו בשלושת הדברים האלה צריכים להכריע כרגע. ההערה הראשונה

של היועץ המשפטי שאמר אותה, שהחלוקה היא ל-1989, לאותה השנה. אני נאחזת

בנקודה המשפטית הזאת, ואני מציעה שהדבר הזה יתברר. האם אנחנו יכולים

לאשר עכשיו בשנת 90 מה שהיה ב-89, או שאנחנו צריכים להיות צמודים למה

שכתוב בחוק. גם אתם תבררו את הדבר מבחינה משפטית, וגם היועץ המשפטי

שלנו יברר זאת מבחינה משפטית. משום כך אנחנו לא נעמיד את זה להצבעה

היום. לגבי האגרה, זה כפוף לשאלה אם אנחנו נאשר את המיכסה או לא נאשר.

אם אנחנו לא נאשר היום את המיכסה של 89, גם לגבי אגרה אתם תבואו לגבי

90, ותביאו הצעה אחרת לגבי האגרה. לגבי האוצר - כל המרבה הרי זה משובח,

יכול להיכנס עוד קצת כסף לקופת המדינה.

לכן אני לא מעמידה את הנושא להצבעה היום, ואני מבקשת שהנושא יבדק

מבחינה משפטית. אם תהיה סמכות לוועדה לאשר לשנת 89, אנחנו נעשה זאת..

אנחנו שמענו אתכם, ואנחנו לא נצטרך להטריח אתכם לכאן שנית.

הישיבה בנעלה בשעה 13:15

קוד המקור של הנתונים