ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 24/01/1990

הצעה לסה"י של ח"כ תאופיק טובי: ייעור שטחי מרעה על-יד כפר עראבה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 410

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', כ"ז בטבת תש"ץ,24.1.1990 בשעה 9:10
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ע. זיסמן מ. מיעארי

ת. טובי א. פורז

יאיר לוי י. צידון
מוזמנים
א. רובינשטיין, מנהל מחוז הצפון, מינהל מקרקעי ישראל

ע. הרפז, מנהל חבל הצפון, קרן קיימת לישראל

א. צאלח נאסר, ראש המועצה, כפר עראבה

ע. חוטבה, חבר המועצה, כפר עראבה

ח. עסלה, חבר המועצה, כפר עראבה

א. יוטוף כנעני, חבר המועצה, עראבה
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע''י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

ייעור שטחי מרעה ע"י הכפר עראבה

הצעה לסה''י של ח"כ ת. טובי



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על
סדר יומנו הצעה לסה"י של ח"כ תופיק טובי
ייעור שטחי מרעה על-יד כפר עראבה. את ההצעה הוא העלה ב-6 בדצמבר 89.

על-פי הנוהג הקיים, אני רוצה לבקש מח"כ תופיק טובי בקיצור להעלות לנו

את ההצעה שלו ולהציג בפנינו את הבעיות, כדי שנוכל לשמוע הסברים ולקיים

דיון.

ת. טובי; גבירתי, יו"ר הוועדה, אני אגיד בקיצור את

עיקרי הדברים, אני מבקש שלנציגי המועצה תהיה

אפרות להרחיב ולהציג את הנושא.

עראבה, כמו יתר הכפרים הערבים, סבלה מהפקעות של אדמות פרטיות ומאדמות

הכפר הכלליות. הנושא הבוער עכשיו הוא השטח המצומצם שנעשה יותר ויותר

קטן, של שטח המרעה שמותר לתושבי עראבה. היו להם כ-8,000 דונם למרעה

העדרים שלהם, כאשר חלקים גדולים של תושבי הכפר מתקיימים על עדרי הצאן

ועל המרעה הטבעי . היו ברשות הכפר קרוב ל-8,000 דונם מרעה טבעי,

ובצורות שונות, ייעור או הוצאת השטח מרשות הכפר, זה נהפך כיום ללא יותר

מאשר 3,000 דונם. גם השטח הזה למעשה נסגר בפניהם, ונשאר שטח קטן מאוד.

לאחרונה הם משתמשים באיזו חלקה, קרוב ל-300 דונם, וגם את זו מינהל

מקרקעי ישראל עומד לייער, ולהפוך אותה לאדמה בלתי ניתנת לשימוש כמרעה.

זו לא בעיה חדשה. דיברו גם בעבר, והיו מגעים עוד עם שר החקלאות, אריה

נחמקין, שהבטיח שיתחשב בדרישות התושבים. גם שר החקלאות תחדש ביקר במקום

והועלו בפניו תביעות, ואף על פי כן, המאמצים לייער את השטח ולבטל אותו

כשטח מרעה, המאמצים האלה עוד נמשכים. זה כמובן יפגע מאוד באותן משפחות

המתקיימות על עדרי הצאן. כיום החקלאים עוברים תקופה קשה גם מבחינת

צימצום השטח ההקלאי, שמשתמשים בו, וגם בכלל מבחינת המצב הקשה. רוב

המפרנסים של הכפר מובטלים, הם פועלים שסובלים מהאבטלה. ולכן הפגיעה הזו

בעדרי הצאן תפגע יותר בכפר.

זה הנושא שהעליתי עם הפניה והבקשה והתביעה ממינהל מקרקעי ישראל, שיתחשב

בתביעות התושבים ויאפשר להם את השימוש בשטח המרעה הטבעי, שהיה להם

מדורי דורות. זה שטח מצומצם מאוד עכשיו, אבל במה שנשאר, שיוכלו להתקיים

ולעבוד בכבוד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה. אני אבקש את ראש המועצה להשלים.

א. נאסר; אני באמת מרדה לכם על ההזמנה להעלות את

הבעיה שלנו, של כפר עראבה. הכפר שלנו נוסד

לפני הרבה שנים, יש לו 8,000 דונם שטחי מרעה, כאשר לפני מאות בשנים

החקלאים שלנו השתמשו בהם. לפני שנתיים קרן קיימת עלתה על השטח, והתחילה

לייער, למרות ההתנגדות של התושבים. הכפר שלנו מונה 000,14 תושבים, חלק

גדול מהם חי מהחקלאות, ולמרות המצב שהולך ומידרדר בענף זה, הם ממשיכים

לחיות ולהתקיים.

בקשר לבעיה המונחת בפני הוועדה. לאחר הייעור שעשתה הקרן הקיימת נשארו

לנו '4 שטחי מרעה מצומצמים, שלא יכולים לספק שטחי מרעה לכולם. בשטח מרעה

מספר 1 ,שהשטח שלו 700 דונם, רועים 6 עדרים: 655 עזים, 355 כבשים, 75

ראשי בקר; שטח מרעה מספר 2, השטה שלו הוא 2,300 דונם, שם רועים 4
עדרים
660 עזים, 130 כבשים, 10 ראשי בקר; שטח מרעה מספר 3, השטח שלו

הוא 645 דונם.- 355 עזים, 100 כבשים; שטח מרעה מספר 4, שחעדרים שלנו

והרועים לא מספיקים להגיע אליו, ולא משתמשים בו, היות שהוא רחוק מאוד

מהדיר, לפעמים מגיע לשם עדר אחד בלבד.

אני רוצה להפנות תשומת לב הוועדה, שהנטיעה בשטחי המרעה שלנו מזיקה מאוד

לשטחי המרעה. העצים שנוטעת הקרן הקיימת ביער לאחר כמה שנים גוזרים

פסק-דיו מוות על הרבה צמחים והרבה עצי בר שנותנים יופי, ותורמים לנוף

ועושים את הכל. אני מוכן להציג בפניכם את הפרחים האלה, שלא ימשיכו

לצמוח בתוך היער, לאחר שהקרן הקיימת תיטע עצים. פרחי הבר האלה, אני

הבאתי אותם, אלה לא קוצים, אלה שיחים. זה שיח, שדרך אגב מוריד את לחץ

הדם, למי שיש לו לחץ דם גבוה.

מ. מיעארי; זה לא זעתר רגיל, זה זעתר פרסי.

א. נאסר; נטיעת עצים היא גזר דין מוות לצמחים האלה.

אני הייתי אצל מנהל חבל הצפון של הקרן

הקיימת במספר ישיבות ולא הגענו להסכם. לפני שנה, בנוכחותי ובנוכחות ראש

המועצה היוצא, הוא הבטיח שלא לייער אף שטח צפונית מהכביש. לצערי הוא לא

קיים את הבטחתו. בישיבה האחרונה אמרתי לו, שהוא כבר ייער 4,000 דונם,

ונשארו לנו 3,000 ו-1,000 בתוך השטח. ביקשתי ממנו להשאיר לנו את 3,000

הדונם לחקלאים שלנו. הוא לא הסכים, והוא הבטיח להמשיך ולייער גם בעוד

שני מקומות, בהר אחים וממש ליד הבתים שלנו. המצב הזה הוא לא נסבל.

אנחנו בכפר עראבה אנשים שהולכים לשלום ובדרך טובה, צר לי להגיד זאת,

הקרן הקיימת חותרת למשהו אחר. החלק שמונה 3,000 דונם שנשאר לנו לא

יספיק לעדרים שלנו. פנינו לשר החקלאות והיזמנו אותו לבקר בכפר, והוא

אכן ביקר. העלינו בפניו את הבעיה, והוא הבטיח לפתור אותה. סוכם ביני

לביו אדון הרפז בישיבה האחרונה, שעוזר השר, עמוס ינאי, יכנס לבעיה

על-מנת לפתור אותה.

אנחנו נמצאים במצב קריטי, יש לנו 750 בעלי משפחה מובטלים, מצב החקלאים

הולך ומידרדר, העדרים שנשארו מפרנסים משפחות ברוכות ילדים, ואני מבקש

מהוועדה, מחברי הכנסת, לכל המעוניין בדבר, שיבוא לעזרתנו וישים קץ

לעבודות הייעור בשטחי המרעה של כפר עראבה. במקום שמייערים לא יוצא

כלום.

כשהיתה השריפה בכרמל, העתונים כתבו שהיה אסון למדינת ישראל. העצים

שנוטעים, אין להם התנגדות לאש. יש עצים שיש להם התנגדות, שהם מתחדשים

לאחר השריפה. המדובר בעצי זית, חרוב, כל אלה מתחדשים לאחר השריפה, אם

חס וחלילה תהיה כזאת. אנחנו שם יותר מ-600 שנים, אבות אבותינו השתמשו

בשטח הזה ורעו את העדרים שלהם שם. כאשר הקימו את המוביל הארצי לקחו

1,500 דונם של כפר עראבה, ועד היום לא פיצו את החקלאים, לא נתנו להם

שום דבר, ועוד עולים עכשיו על המרעה שלנו. השטח שאדון הרפז אמר לי שהוא

עומד לייער אותו, הוא ממש בתחום השיפוט של המועצה המקומית עראבה. האם

דבר כזה מתקבל על הדעת!

יאיר לוי; עראבה זו מועצה מקומית?



א. נאסר; כן, זו מועצה מקומית, 14 אלף תושבים. הוא

עצמו הבטיח שיפסיק את הייעור, והוא לא מקיים

את ההבטחה שלו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נשמע את נציג הקרן הקיימת ואת נציג מינהל

מקרקעי ישראל, ונראה למה אתם לא עומדים

בהבטחות ובסיכום שהיה עם ראש המועצה, הבטחות של שר החקלאות.
ע. הרפז
קודם כל, אני מבקש לקבוע בצורה חד-משמעית,

שראש המועצה ואני נפגשנו לא פעם אחת וגם

ניפגש ודאי עוד הרבה פעמים. לא היתה הבטחה אחת שלא עמדתי בה. זה לוקח

לי הרבה זמן עד שאני מבטיח. אבל אם אני מבטיח, אני עומד בכל ההבטחות.

אני מבין שלא זה נושא הדיון, אבל הייתי מוכרח להגיד את זה.

עוד הערה מקדימה. בקרן הקיימת עובדים פועלים מעראבה ומובטלים מעראבה,

בין השאר הם גם נוטעים. אתה יודע שאני לוחץ על לשכת התעסוקה שיביאו אלי

יותר מובטלים.

לגופו של ענין. אני נמצא כאן כנציג של פקיד היערות, על-פי פקודת היערות

שתחילתה בתקופת המנדט, בשנות ה-20, והמשכה במדינת ישראל. אגף הייעור

למעשה הוא המשך של אגף הייעור המנדטורי, ומתוקף החוק אנחנו פועלים

בשמו. פקודת היערות, אני מבקש רק לקרוא איזה קטע אחד או שניים, זאת

פקודה שבאה להגן על היערות, "ליצור ולנהל מקומות מיוחדים ליערות. הקמת

יער פירושה כל אדמה הנטועה אילנות: אחד, הגדלים בדרך הטבע; ואחד,

הנטועים בידי האדם. פקח- היערות הוא כל פקיד שמתמנה מזמן לזמן מטעם שר

החקלאות". בתור כזה אני מופיע כאן. ועוד משפט: "לא יעשה אדם בעצמו ולא

יגרום לאחר שיעשה, ולא ירשה ביודעין לכל אדם לעשות את אחד המעשים

דלקמן, בכל אזור השמור ליער, אלא בהתאם לתנאי רשיון". ופה מונים כל

מיני סעיפים, שאסור ליטול תוצרת יער ואסור לעקור, ואסור לשרוף, וכיו"ב,

ובין השאר לרעות בקר או לתת להם להיכנס לגבול האזור השמור ליער. יש אחר

כך עוד סעיפי משנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בקר, כולל גם צאן?
ע. הרפז
גם צאן. יש אחר כך גם סעיפי משנה, וזה כולל

עזים, כבשים, וכל בעלי חיים.

האזור שבו אנחנו עוסקים נמצא במפה הזאת. אנחנו יכולים לראות כאן את

הכפר עראבה, אנחנו יכולים לראות כאן את הכביש שמוביל לישובים, אנחנו

יכולים לראות בצפון את הכביש שמוביל לעראבה, תל-חנה וסחנין מהצד הזה,

זאת השלוחה של הר אחים שעליה דיבר מר נאסר, וכאן למטה ישנו עמק

בית-נטופה, עם תעלת המוביל הארצי. מכאן, ברשותכם, אני רוצה לעבור למפה

הזאת, ולהתרכז בעיקר בכפר ובכביש שמוביל לישובים, כפי שציינתי קודם. כל

השטחים שניטעו במקום הזה, כולם בתחום שמורות היער, ואני לא מדבר רק על

שטחים שניטעו בשנתיים האחרונות, ושעל כך התעורר הוויכוח. אני מבקש

לציין ולחזור ולציין, שכל השטחים שניטעו החל משנות ה-60 וה-70, וכלה

בשנים האחרונות, כולם נמצאים בתחום שמורות יער. אף על פי כן אנחנו לא

יכולים לעשות דין לעצמנו, אנחנו לא יכולים לטעת בתוך שמורת יער כפי

שמתחשק לנו, אלא אנחנו כפופים למה שקרוי ועדת מרעה ויער, שהיא מונתה



על-ידי שר החקלאות, וזה כבר מזה עשרות שנים. הוועדה הזאת למעשה קובעת

את היחסים בין שטח שהוא יער, לבין שטח שהוא מרעה. מתוך השטחים הללו של

שמורות יער, שעל-פי דין, כאגף יעור, אנחנו יכולים לעשות שם את כל מה

שכתוב בחוק, מתוך השטחים האלה שגודלם כ-8,000 דונם, אנחנו נטענו את מה

שוועדת מרעה ויער אישרה לנו במשך השנים. מה שהיא אישרה לנו במשך השנים,

זה קרוב ל-3,000 דונם, ומה נטענו עד היום זה כ-2,760, אם אני זוכר את

המספרים. כפי שאני אמרתי למר נאסר, לראש המועצה, הכוונה שלנו היא גם

להמשיך ולטעת. באזור סחנין התחילו ב-58, ב-60, ב-66, ההכרזה האחרונה

היא מ-1970. כך שבוודאי אם למישהו היתה טענה בענין - ואני אז לא עסקתי

בייעור - ודאי שהיה יכול לטעון. אבל אני לא עוסק בזה, אני עוסק

בייעור.

מתוך ה-8,000 דונם, שמורות יער, הוועדה אישרה לנו רק 3,000.

א. נאסר; ואתה לקחת 4,000 דונם?

ע. הרפז! מר נאסר, היות שאת הנתונים שאתה הקראת, אתה

קיבלת ממני, תחליט, או שאתה משתמש בנתונים

שלי או לא. ישנו פה נציג של מינהל מקרקעי ישראל, הכל מדוד, ואת המודד

אתה מכיר מצויין.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה נטעתם כבר מתוך ה-3,000?

ע. הרפז; כ-2,700. קרוב ל-2,800. אם תשימו לב, אנחנו

נטענו ונוטעים רק על גב ההר, רק באזור הזה.

אלה הקווים האלה, אלה הנטיעות, וכאן במפה הזאת, זה הירוק. רק על גב

ההר. אנחנו לא נוטעים במדרון של ההר לכיוון עמק בית-נטופה, ואנחנו לא

נוטעים במדרון של ההר, לכיוון עראבה, ולכיוון יתר הישובים. ואני רוצה

להסביר למה אנחנו לא נוטעים. הגעתי להסכם עם ראשי המועצה של עראבה,

ואני בכוונה אומר ראשי המועצה, כי זה לא רק עם הנוכחי, אלא גם עם

קודמיו. ישבתי אתם והסתובבנו בשטח וגם עם בעלי העדרים ועם ראש המועצה,

ובררנו מה הצורך של העדרים בשטחי מרעה. התבררו לנו העובדות כדלקמן:

בדרך כלל, בתקופת החורף, האביב, העדרים רועים על ההר; בקיץ, כל האדמות

האלה שהן בצהוב כאן, ושזה שטחי עמק בית-נטופה, משמשות למרעה קייצים,

מרעה שלפים. אחרי שקוצרים את התבואה, העדרים רועים בשטח הזה. ישבנו עם

אנשי העדרים ובדקנו מה הדרישה לראש, ראש עז או כבשה או בקר, ואני

מתייחס רק לעזים וכבשים. אנחנו הגענו למפתח של בערך 2 דונם לראש. אני

יודע שעל זה יש ויכוח, אבל זה המפתח אליו הגענו. דרך אגב, זה המפתח

שמשמש את כל הישובים בגליל, לא רק את עראבה, אלא כל ישוב, בין אם הוא

יהודי או ערבי, או דרוזי, או צ'רקסי, או מי שלא יהיה. זה המפתח שבו,

לפחות כשביקשנו מאנשי המקצוע, מאנשי משרד החקלאות, להעריך כמה צריך לכל

ראש, זה המפתח שבו אנחנו משתמשים.

בידינו נתונים של השרות הוטרינרי, וגם כאן אני רוצה להסביר שיש הבדל

בין המספרים. אצלנו, מבחינת השרות הווטרינרי, יש קרוב ל-900 ראש.

המספרים שבידי ראש המועצה הם בערך פי שניים. כלומר, מדובר במקנה שאינו

רשום בלשכה הווטרינרית, וכל אחד שהוא בעל עדר, טעמו ונימוקו עמו למה לא



לרשום את זה בלשכח הווטרינרית. אנחנו לא יכולים להתייחס אלא ללשכה

הווטרינרית.

אני רוצה להסביר למה אנחנו נוטעים רק למעלה. אנחנו עושים זאת כי הגענו

להסכם, כי מה שהעדרים צריכים זה המדרון ואת השלפים של עמק בית-נטופה.
מ. מיעארי
המספר הזה של ראשי הצאן הוא קפוא? אי אפשר

להוסיף עליו?

ע. הרפז; הוא רק יכול לרדת. לפי התהליך הטבעי בכל

הכפרים, בלי שום קשר לכלכלה, המספר יורד, כי

אין מי שירעה, ואולי זה גם לא כל כך כלכלי. זו תופעה שהיא אופיינית לכל

הישובים בצפון.

אנחנו אמרנו שאנחנו משאירים את כל המדרונות, ואנחנו נוטעים רק עד לקו

גבול של בערך חצי גובה המדרון. כל היתר נשאר שמורת יער, ואנחנו נותנים

רשיונות תמורת אגרה כדת וכדין, שאת הכסף שלה אנחנו מעבירים על-פי חוק

לאוצר, וכל השטח הזה נשאר למרעה.

איפה התעוררה כל הבעיה? כל הבעיה התעוררה פה, במקום מסויים, שאם אני

אעבור כעת למפה הזאת, אני מדבר על המקום הזה. מה שפה קרה הוא, שזאת

חלקה שכפי שאתם רואים בירוק, אישרו לנו את כל זה לטעת, ונטענו את

מרביתה. בחלקה הזאת יש גם שטחים פרטיים, שבמשך השנים, ולפי הערכתי,

ואולי אנשי הכפר יתקנו לי, שטחי המרעה שלהם בעבר היו יותר מ-8,000

דונם, יותר מה-8,000 דונם של שמורת היער. אלא שבמשך השנים אנשים,

משיקול שלהם, חקלאים, הלכו והפכו את אדמות המרעה לאדמות זיתים, תאנים,

שקדים, ואדמות לגידול חקלאי. ואני כחקלאי, אני חי בראש-פינה, אני יודע

שיותר כדאי לגדל זתים מאשר לרעות מרעה.

מ. מיעארי; אולי משום שאין לו כבר עדר, ויש לו אדמה.

ע. הרפז; יכול להיות. למעשה מה שקרה בחלקה הזאת, שהיא

כולה מפוצלת לחלקה, בקושי רועים בה, והיא גם

מיועדת למטרות, חוץ מאשר יער, לחווה של טורבינות רוח, ועוד לכל מיני

דברים שיוצאים מזה.
י. צידוו
אחת כבר נמצאת שם.

ע. הרפז; כן. אני רוצה להעיר הערה או שתיים לגבי

החלקות, שהן שמורת יער והן למרעה. יש פה

בעיה שגם עם המספרים של ראש המועצה, אתם יכולים מיד לראות אותה. יש

מקום אחד של 700 דונם - לפי המספרים של השרות הווטרינרי 350 ראש, לפי

המספרים של ראש המועצה המדובר הוא על פי שניים. השטח הוא צפוף, והעומס

של העדר על השטח הוא גבוה. מצד שני, יש כאן שטח של 2,300 דונם, שלפי

המספרים של הלשכה הווטרינרית יש עליו 370 ראש, ולפי המספרים של ראש

המועצה יש כפול מזה, יש או 370 או 700 או 800 ראש. יש אפילו שטחים, כמו

כאן למשל, שהם ריקים, ובכלל אף אחד לא רועה שם. ואני רוצה פה לספר; עם

ראש המועצה הנוכחי והקודם ישבנו על הבעיה הזו. ישנה בעיה כמו אצלי



במושבה, בראש-פינה, איך מחלקים בצורה צודקת את שטחי המרעה בתוך הכפר.

זה אמנם לא שייך לייעור, אבל אני יודע שישנה בעיה פנימית בתוך הכפר.

איך לסדר כך, שממקום צפוף, יעברו למקום דליל, וההיפך.
א. מיעארי
למה זה ריק שם? למה לא משתמשים במקום? הם

מחליטים להשתמש או לא?

ע. הרפז; במקום הזה, זה משיקול של ראש הכפר.

א. נאסר; זה בגלל משרד החקלאות.

ע. הרפז; עכשיו אני רוצה להגיע לחלק האחרון, שהוא

בעיני הקובע ביותר, כי זה לא- רק לגבי עראבה,

אלא גם לגבי כפרים אחרים. אנחנו נוטעים אורנים כדי שיצמחו מהר, ויגנו

על האלון, שזה החורש הסיבי. אני מסכים בהחלט עם ראש הכפר, שזה העץ

שצריך להיות, והוא צריך לשלוט. אנחנו מעוניינים שאחרי מספר שנים, כשהעץ

גדל, אחרי 5-6 שנים, העדרים של הכפר יכנסו, כי זה טוב לעצים. זה מגן

מפני שריפות, וזה טוב לעדרים. העובדה היא שהכפר משתמש ביער נטוע משנות

ה-70, בכל האיזור הזה שאתם רואים כאן, וגם ביער הנטוע מצפון לכביש,

ואנשי הכפר והרועים, באחת הפגישות, ביקשו שנסדר דרך שמחברת מהחלקה

שמדרום לכביש, אל החלקה שמצפון לכביש. אנחנו פרצנו דרך כדי שלעדר יהיה

נוח לעבור מחלקה אחת לשניה. זה לטובת העדר, וזה לטובת היער. אנחנו

מעוניינים שאחרי שהעצים גדלים מספר שנים, שהעדרים יכנסו לשם, ואת זה

אנחנו עשינו עם כל אחד מהכפרים, עם כל אחד מהישובים בגליל.

אני רוצה לסיים בדברים של ח"כ טובי. יש לי פה רשימה של 5-6 כפרים

שמבקשים מאתנו לייער ליד הכפר. סחנין ביקשו וייערנו, תמרה ביקשו

וייערנו, עם מגידל כרום אנחנו לא יכולים לייער בגלל בעיות של פריצת

דרך. בשייח' דאון אותו הדבר, וכן הלאה. אני מצפה בכליון עיניים שהכפר
עראבה יבוא ויגיד
אדרבה, תייערו פה ליד הכפר, כדי שיהיה פארק וחורשה

לצעירים שלנו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה אמרת שזה שני דונם לראש, 900 על-פי

הלשכה הווטרינרית. יש 1,800 דונם למרעה.

ע. הרפז; יש 5,000 דונם. מתוך 8,000 שמורות יער,

נשארו 5,000, וזה מספיק גם ל-900 וגם

ל-1,900. אפילו אם לא נתייחס רק לנתוני הלשכה הווטרינרית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איך הם מחולקים עכשיו לפי השטחים האלה שאתה

הראית לנו?

ע. הרפז; כפי שראש המועצה אמר. 700 דונם, 355 ראש?
2,377 דונם, 370 ראש; 345 דונם, 150 ראש
אלה ריקים, ואולי שכחתי אחד, ועל כך אני מתנצל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
השטחים האלה שאתה אומר, מיוערים או לא

מיוערים?



ע. הרפז; המיוערים הם רק אלה שגב ההר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, הדונמים האלה שעכשיו אמרת לנו.

ע. הרפז; הם לא מיוערים.

י. צידון; זה מה שמיועד לייעור?

ע. הרפז; מה שעוד מיועד לייעור, סליחה, אולי את זה

שכחתי. יש פה נקודה קטנח, ליד אבטליון,

שאנחנו מבקשים לייער, ועליה אין ויכוח. אם יש ויכוח, זה חדש בשבילי.

כאן הכתם שאנחנו רוצים לייער, ועליו הוויכוח הגדול. יש כאן עוד השלמת

ייעור, על החלקות' האלה. לא ידענו שנגיע לכאן. לפני שבועיים בערך ישבנו

ביחד, ואמרנו שאנחנו נלך לעוזר השר, אל עמוס ינאי, שהוא בעל נטיון רב,

ואנחנו נתייעץ אתו. אולי אנחנו יכולים פה להגיע לאיזה שהוא הטדר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אז לפי הטיכום של דבריך שטח מרעה ישי

ע. הרפז; כן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הוא לא חטר. אין בטיט לטיעונים האלה אם כך.

ע. הרפז; כך אני חושב. לא חושב, אומר.

א. נאטר; לפי דעתך מטפיקים 2 דונם לראש?

ע. הרפז; כן.

א. מיעארי; זו הבעיה שאנחנו תמיד נתקלים בה. אס זה כל

כך טוב, כפי שטיפר לנו מר הרפז, אז למה המצב

כל כך רע, ולמה האנשים צועקים? אני לא רוצה לחזור על התיאור. עראבה זה

כפר באמת של חקלאים, ואני לא מקבל את הטענה שכאילו בייעור רוצים לפתור

כביכול את בעיית האבטלה. שמעתי שבכל הפרוייקט הייעורי הגדול הזה, יש 5

פועלים מעראבה.

ע. הרפז; טליחה, זה 5 מובטלים. נוטף לזה אנחנו

מעטיקים 15 או משחו כזה.

ע. מיעארי; בכל אופן, לא פותרים בעיה זמנית של אבטלה,

על חשבון דבר קבוע ששימש בעבר ויכול לשמש

הלאה. אם רוצים לפתור בעיה, מוטיפים משהו חדש, ולא על חשבון הקיים או

לא על חשבון העתיד..

אני רוצה לשאול את מר הרפז. יש לנו החוק שלפיו נותנים רשיון לגידול

עזים. אדוני יודע כמה החוק דורש לכל ראש, כדי לקבל רשיון! אולי אדוני

יגיד לנו? לפי דעתי הם דורשים 40 דונם מרעה. זו הבעיה, ואנחנו נתקלים

בה כשאנחנו מטפלים בנגב. הבעיה בנגב היא הפוכה.



היו"ר ש. ארגלי-אלמוזלינו; 40 דונם לראש?

א. מיעארי; כן, זה לפי הווק, לפי התקנות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איפה, בנגב?

ע. מיעארי; בכל מקום, לפי החוק, אם אתה הולך ומבקש לקבל
רשיון לגידול עדרים, אומרים לך
תביא לנו

אישור שיש לך מרעה לעדר שלך, ולכל ראש צריך שיהיה לך בחכירה או בהסכמה

40 דונם לראש. זה לגבי החדש. אם אני טועה, אני מוכן להביא את החוק, כי

בזמננו טיפלנו בענין, למה לא נותנים רשיונות לגידול בנגב, ואמרו שהם

צריכים לפעול לפי החוק, לפי התקנות.

אם רוצים לתת רשיון כדי שאנשים יתפרנסו, אומרים להם שיביאו אישור איפה

הם רועים, איפה השטח, ולפי 40 דונם לראש. למה שקיים נותנים שני דונם.

אני חושב שלפחות לבעיה הזו צריכים למצוא פתרון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש אולי הבדל בין הגליל לבין הנגב?

א. מיעארי; לא, כבוד היו"ר. התקנות לא מבדילות בין הנגב

לבין הגליל.

י. צידון; 40 דונם לראש?

א. מיעארי; 40 דונם לראש, על-מנת לקבל רשיון. מדובר

בעזים ובכבשים. אני אספק לך את החוק הזה.

ע. הרפז; המספרים שמרחפים בחלל, אבל זה לא בגליל, זה

30 דונם לבקר, אבל לא לעז, לא לצאן.

א. מיעארי; 30 דונם לבקר?

ע. הרפז; השאלה גם איזה על איזה מרעה אתה מדבר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בנגב זה דבר אחר. איפה יש מרעה טבעי שם?

א. מיעארי; בכל אופן, אני חושב - גם אני חקלאי ויודע -

ששני דונם לראש אינם מספיקים. תצטרכו

להתווכח עם ראש המועצה, עם התושבים, עם הרועים, כדי להבטיח להם שהעדר

לא רק יעשה טיול ויחזור. העדר צריך לאכול, צריך לתת חלב, צריך קצת

להשמין, וזה לא רק שיש לו מקום מחיה לנשום. לנשום זה לא מספיק. צריך

לקבוע מיכסה שתהיה מוסכמת על-ידי מומחים. אני יודע שבקרן הקיימת, אנשים

שעוסקים בייעור, רוצים לצמצם את הדבר. קובעים על הנייר כמה שזה אפשר,

ולנו, שלא מתמצאים ולא נמצאים בשטח, יעשו לנו את החשבון.

מביאים לנו את הנתונים שנמצאים ברשות הווטרינרית. ראש המועצה נתן לנו

את הרשימה של האנשים, ושל מספר העדרים.



עניו של ייעור בסופו של דבר - ואני מסכים, השטח רשום בטאבו, בחסדר

קרקעות על-שם מדינת ישראל, וישנה ההכרזה כפי ששמענו היום, ששטחים

מסויימים יישמרו כשמורת יער, וזה נעשה. זה לא בטבע, אלא זה על-ידי

פקידים במשרד החקלאות, במינהל מקרקעי ישראל.

י. צידון; זה לא כיום, זה היה מזמן.

א. מיעארי; המזמן הוא בשנת 60, בשנת 65 כפי ששמענו,

ובשנת 70. והיום באים ושואלים למה לא

התנגדו. אני רוצה רק להזכיר, שבשנות ה-60 אני לא יודע אם היתה מועצה

מקומית בעראבה, או שהיא היתה מודעת בכלל לעסק הזה, או אם מישהו היה

יכול באמת ללכת ולטפל בנושא. כשהכריזו אף אחד לא ידע, כי הם רעו בשטח

פתוח, ולא ידעו שהגורל שלהם יהיה צמצום. מתי צצה הבעיה? צצה הבעיה

כשהיה הייעור, והעדרים נמצאים. הבעיה נוצרה, ולכן רצו כל הרשויות.

מבחינה הגיונית לא יכולים לשאול למה לא התנגדו. קודם כל, לא היתה

מועצה, והבעיה בשטח לא היתה קיימת. עכשיו, קיימת הבעיה. אני יודע שהפה

שאסר, הוא הפה שהתיר, זו לא תורה מסיני. אם באמת אמרנו שזה ככה, וזה

צריך להיות, אני חושב שבסופו של דבר אם האדמות הן אדמות המדינה, תושבי

עראבה קודם כל הם אזרחי המדינה, והם לא מבקשים טובה מאף אחד. כאילו חם

רוצים להשתמש באדמה שהיא כיום רשומה כאדמת מדינה. לא לשכוח רק דבר אחד,

השטח הזה היה בחזקתם, בשימושם, הם מכירים את השטח, הם יכולים לעבור ליד

כל עץ, ליד כל סלע, ליד כל אבן, והם חלק מהענין הזה, אבותיהם עוד רעו

שם.

אני רוצה להגיד שוב, לאור האבטלה והמצב הכלכלי, החקלאים חוזרים באמת

לעבד את האדמה, לגדל עדרים, כי אין להם כל מקור פרנסה. לא יהיה חכם

לבוא היום, ובשטח שקיים להתחיל להצר את הצעדים יותר ויותר, וליצור בעיה

שלא יהיה לה פתרון. אבטלה מצד אחד, הצרת צעדים מצד שני, אין חקלאות,

אין מרעה. 14 אלן תושבים יושבים בכפר הזה.

אני רוצה להגיד מלה אחרונה בענין. בסופו של דבר בכפרים הערביים רגישים

לכל התקדמות בענין אדמות, שימוש והגבלות. יש למשל היום עוד מכה שעומדת

לנחות על הכפר עראבה, שצריכים לצרף בלוקים, גושים שלמים, או גוש אחד,

לאזור המועצה המקומית משגב או לישובים שהוקמו מסביב לעראבה, לחגורה של

ישובים. אני שומע מראש המועצה שאת הגוש הזה שהוא בתחום השיפוט של הכפר

עראבה עצמו מתכוונים לייער. אם זה באמת נכון, צריכים לבדוק את זה זה

דבר איום ונורא. שטח שיפוט זה מיועד לפיתוח, מיועד להרחיב את תוכנית

המיתאר לבניה כדי לפתור בעיות, מיועד לכל מיני פרוייקטים. אם הכריזו על

זה, אני חושב שצריך לבטל את ההכרזה: אם לא הכריזו, והיום באים לתפוס את

השטח הזה, זה כבר בלתי נסבל, ומכאן באה צעקתם של התושבים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; על השאלה הזו באמת לא חשבת. האם השטח הזה

הוא בתחום שיפוט של המועצה המקומית?

ע. הרפז; לא השטח הזה. יש נקודת שטח.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא הכל, ה-200 או ה-300, משהו כזה.



ע. הרפז; אם תסתכלו על המפה של המינהל, הצהוב זה

אדמות פרטיות, והירוק זה השטח שעליו אנחנו

מדברים. שטח השיפוט של עראבה הוא פה באדום, אתם רואים שיש מרחק בינו

לביו השטחים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה לא לתוך שטח השיפוט?

ע. הרפז; ודאי שלא. אבל אני לא רואה שום פסול מדוע

טחנין כן יכולה לבקש.

א. מיעארי; לכל כפר יש השיקולים שלו. שם אתם מקיימים את

רצון התושבים, בואו תקיימו את רצון התושבים

כאן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו רצינו לדעת אם זה בתוך שטח השיפוט של

המועצה.

ע הרפז! התשובה היא שזה לא בתוך שטח השיפוט.

א. רובינשטייו; אין לי מה להוטיף לדברי עמוט. באמת אנחנו

רואים שכל השטחים הצהובים הם בבעלות פרטית,

והחקלאים של עראבה מממשים את זכותם. השטחים המיוערים הם שטחים שאכן

נמצאים בתוך שמורת היער, ואלה שטחים שבבעלות המדינה, לא בבעלות המינהל.

ההחלטות לגבי הייעור נופלות במסגרת ועדת מרעה ויער, ואני חושב שעמוס

צייו את כל הפרטים, ואיו מה להוטיף.
א. מיעארי
אני חושב שיש אי-הבנה או טעות. אני אמרתי

שבתחום השיפוט, לא בתחום תוכנית המיתאר.

מדברים על גוש 19347, שהוא מיועד לייעור. בואו נדע קודם כל את העובדה

הזאת. בידי יש צו ובו מפורט מה הם הגושים שנמצאים בשטח השיפוט של כפר

עראבה, ושבתוך הדבר הזה קיים גוש 19347. זה רק עניו של עובדות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מדובר על המובלעת הזאת, שבתוך הירוק ישנו

הצהובז

ע. הרפז! על החתיכה הזאת, כאו.

א. מיעארי! זה גוש שלם. זה ה-47. וזה גוש הסדר קרקעות.

כאו 19347, שהוא בתחום השיפוט של המועצה

המקומית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה מה שאמרתי, זה בתוך הצהוב הזה.

א. מיעארי! הם אומרים שזה נמצא בתחום השיפוט של המועצה,

המועצה מתנגדת.

ע. הרפז! לפי הערכתי, אלה דונמים בודדים.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה דונם זה כאן?

ע. הרפז! עוד לא נתתי דונם אחד בלי שלפני שאני נותן,

אני בא אל ראש הכפר, ולא רק אל ראש הכפר

וראש המועצה, אלא אל בעלי העדרים. אני חי בגליל ואני יודע מה זה. אין

"לא יודע", לפחות בתחום האחריות שלנו. וסליחה על ההתפרצות שלי.

י. צידוו; זו מפה של 1:10,000, בואו ניקח סרגל ונראה

בצורה גסה כמה דונם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בכמה דונם מדובר?

י. צידוו; אם תמדוד את זה על המפה, יש לזה תוקף אחר.

א. נאסר; זה גוש שלם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אבל כמה דונם זה? מה זה גוש שלם? אס זה בשטח

השיפוט של הכפר, והמועצה לא רוצה ששם יהיה

ייעור, אני מציעה שאתם תיענו לבקשה הזאת של המועצה, שהשטח הזה הוא

בתחום השיפוט שלה, והיא רוצה לייעד אותו למרעה, שישאר למרעה הטבעי.

א. מיעארי; המועצה מתנגדת לעוד חלקים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; שהם בשטח השיפוט? אנחנו מדברים עכשיו על מה

שבשטח השיפוט של המועצה.

א. מיעארי; אנחנו היפרדנו את זה מהבעיה הכללית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן, אנחנו היפרדנו, ואני מבקשת שהשטח הזה

ייבדק, ויראו כמה דונם הוא כולל. אנחנו

מדברים על העקרון. אני דווקא מציינת בהערכה, אדוני ראש המועצה, את

שיתוף הפעולה, וההבנה, ושאתם פועלים על-פי החוק ועל-פי הכללים שמחייבים

אתכם. אף אחד לא בא אליכם בנושא הזה בטענות. אבל הטענה הצודקת, והיא

צודקת בהחלט, שמה שנמצא בשטח השיפוט של עראבה, אנחנו מאוד מבקשים שהשטח

הזה ישאר לרשות המועצה. אם היא רוצה בשלב זה לייעד אותו למרעה הטבעי,

היא מייעדת אותו למרעה הטבעי. יכול להיות שבמשך הזמן היא תייעד אותו

למשהו אחר, באישור, על-פי חוק התכנון והבניה, ותהפוך את הייעוד שלו

למשהו אחר, זאת היא הזכות של המועצה. אבל אנחנו מאוד מבקשים להיענות

לבקשה הזאת, שהיא צודקת בהחלט, שאת השטח הזה לא לייער. כמה דונם זה,

אנחנו לא יכולים לדעת, אתם תבדקו ותראו.

הוויכוח שהתעורר בקשר ל-40 דונם לראש, האם יש לכם איזו אסמכתא בענין

הזה? האם המיכסות האלה שונות בהתאם לאיזורים השונים של הארץ? האם זה

בנגב, האם זה בגליל? בוודאי שזה שונה. ההגיון כך אומר.

ת. טובי; איך הגעתם למיכסה הזאת?



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי קובע את זה למעשה?

ע. הרפז; יש מומחים של משרד החקלאות. במקרה הזה משרד

החקלאות הוא גם משרדי החקלאות בנצרת, גם

בעכו, וגם בקרית-שמונה. אלה שלושה משרדים שמתעסקים בזה.

א. נאסר; פניתי למשרד החקלאות בנצרת, ואמר לי שמדובר

על 10 דונם.

א. מיערי; בשטח שהוא מדבר עליו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בגליל 10 דונם? השטח של הגליל הוא בדרך כלל,

כולו כמעט מרעה טבעי. אתה לא תראה שם שטחים

שהם לא ירוקים, שטחים שהם אדמה צחיחה, אין דבר כזה בגליל.

א. מיעארי; כבוד היו'יר, אני אמרתי בנגב 40, ראש המועצה

אומר במשרד החקלאות בנצרת אומרים 10 דונם,

באמת צריך, שנדע מהו המספר המחייב. מי קובע את זה, אם זה מיושם בחוק,

מילא. אם זה בענין של הערכה ומומחים והסכם - זה משהו אחר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני הרי מבררת את הסוגיה הזו. אם משרד

החקלאות קובע, אנחנו רוצים לבקש שתמציאו

לנו, אתם תבקשו זאת מנציג משרד החקלאות. אנחנו הזמנו את נציג משרד

החקלאות, ואמרו שאתם מייצגים את משרד החקלאות.

י. צידון; הערכה לשטח הספציפי הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כן. כמה דונם נותנים לראש באותם האזורים

שהשטחים משמשים למרעה טבעי, בגליל ובנגב.

אנחנו רוצים לדעת את ההבדלים שישנם. אם אנחנו נדע את הקביעה המוסמכת

על-ידי הגורם המוסמך של משרד החקלאות, אנחנו מבקשים לנהוג לגבי עראבה

בהתאם. דהיינו, גם לגבי מספר ראשי הבקר, העזים, הצאן, על-פי הלשכה

הווטרינרית. לגבי ראשים שאינם רשומים ואינם מוכרים על-ידי הלשכה

הווטרינרית, אי אפשר לתת להם, ולהתחייב לתת להם מקום מרעה.

י. צידוו; החוק דורש רישום, נכון?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בוודאי.

א. רובינשטייו; גם צריך שיהיו שטחי מרעה, מעבר לזה שזה יהיה

מוכר על-ידי הלשכה הווטרינרית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אבל על-פי מה שאתם אמרתם לנו, יש להם.

ע. הרפז; יש כ-5,000 דונם.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; קודם כל, אנחנו מכירים במספר על-פי הלשכה

הווטרינרית, אנחנו לא מכירים מספרים נוספים



אחרים. כבר דיברו לפני יומיים על הלול, על השוק השחור ועל הביצים

השחורות וכוי וכוי. יכול להיות שיש אנשים שמגדלים עדרים, יש להם אישור

על 500, ובמציאות יש להם 700. לא יכולה להיות אהריות לספק להם שטחי

מרעה בהתאם.
ת. טובי
השאלה היא אם במצב הנוכחי המספר של העדרים

מוקפא ואי אפשר, מתוך המצוקה שחיים בה כיום,

להגדיל את זה. יש מצוקה, יש בעיה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בכל אופן, הם לא הכתובת להגדלה. להגדלה יש

כתובת, ויש דרך מקובלת. אני חושבת שהם אינם

הולכים היום להגדיל את העדרים שלהם. העדר גדל מעצמו.
ת. טובי
הוא אומר שאי אפשר להגדיל כי יש שטח קבוע

למרעה, ואז זה קובע גם את גודל העדר. העדר

גדל, אם נותנים לו שטח.

ע. הרפז; אולי אני יכול להעיר איזו הערה שיכולה

לעזור. אחת הסיבות שמר נאסר ואנכי ביקשנו

ללכת ולהתייעץ עם עוזר השר קשורה לנקודה הזאת. כדי שאפשר יהיה להסתדר

עם עדר מבחינה כלכלית, צריך כל מיני אמצעי עזר, כמו מיכלאות, מים

ודברים כאלה. יש בעיה מאין לממן את זה. ראש המועצה הסביר יותר מפעם אחת

בפגישות שהיו, שהוא פנה וביקש לא פעם שיעזרו לו כמו שעוזרים לכל חקלאי.

זאת אחת הנקודות שאנחנו רוצים לברר אצל עוזר השר, אצל עמוס ינאי. בתור

דוגמא, הכתם הירוק שם בצפון, שם אין אף ראש. שאלתי למה אין שם אף אחד,

והוא אמר לי, ובצדק, מה אנשים ילכו לשם? הם צריכים להקים מיכלאה,

צריכים להעביר קו מים, לגדל וכיוי'ב.

אני לא רוצה לייעץ עצות בשטחי מרעה, אבל נדמה לי שזאת בהחלט יכולה

להיות דרך לפתרון. זאת אומרת, חוץ מהצד הפורמלי כמה ראשים וכוי, צריך

אמצעי עזר, מעבר לקביעות שעוזרות לבעל עדר לקיים אותו.

א. מיעארי; וזה יאפשר שימוש בקטע הזה שאינו בשימוש

עכשיו. אולי ניתן להם לברר את הענין עם משרד

החקלאות, ועוד שבוע-שבועיים נזמין אותם שוב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש עוד שאלות שרוצים לבררו

א. מיעארי; אני רוצה להעיר הערה לחברים כאן, כדי לשים

את הכל על השולחן. לחשו לי, ואני נמנעתי

כמובן לקשור. בקירבת מקום שם, ישנו קיבוץ יודפת, שיש להם עדרים, ויש

להם שטח מרעה. האם יכולים לקחת את המיכסה של שטח ודונם וראשי עדרים של

כפר עראבה ולהשוות את הענין הזה במיכסה שניתנת לקיבוץ, שהם שכנים,

באותו איזור ובאותו מקום?

ע. הרפז; דווקא ביחסים די טובים.
א. מיעארי
וביחסים טובים. ההערה הזו, כדי באמת שאם פעם

יהיה משהו, שאני כבר אצביע עליו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מציעה שאנחנו לא נתחיל להסתבך, כמו עם

חוק הגליל, כמו עם חוק הביצים. אמרו שצריך

לתת להם, אבל מאין לקחת לא העזו לקבוע.
א. מיעארי
אבל אנחנו מדברים על שטח קיים, לא לצמצם

אותו, זה כל מה שאנחנו דורשים. אנחנו לא

דורשים יותר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו רוצים לפתור בעיות, ולא לסבך דברים.
א. מיעארי
רק הערתי. הרי שלחנו אותם, ביקשנו מהם להביא

לנו את המיכסה. צריך לקחת בחשבון, שבקירבת

מקום קיים מצב דומה. צריך לקחת גם אותו בחשבון, זה כל מה שאני אומר.
ת. טובי
לא מדובר על לקיחה ממישהו, אלא לתת אפשרויות

שוות. זו הדרישה. אני שואל בקשר לחלקה

הקונקרטית שיש מחלוקת עליה, החלקה שעל גב ההר. האם אי אפשר להגיע לאיזה

שהוא הסכם!
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
החלקה שלא בשימוש?
ת. טובי
מדובר בחלקה בת 700 דונם.
ע. הרפז
זאת שלא בשימוש, היא בת 923 דונם.
ת. טובי
זה בכיוון אחר. זה לא על הר אחים.
ע. הרפז
זה לא על גב ההר, בהחלט לא.
ת. טובי
אבל יש אצלם התנגדות לאיזה שטח מסויים על גב

ההר.
ע. הרפז
נכון, הם מבקשים שפה לא נמשיך הלאה.
ת. טובי
יש איזה 250-300 דונם.
ע. הרפז
יש בערך עוד 150 דונם.
ת. טובי
האם אי אפשר להגיע לאיזה שהוא שיוויון בענין

זה? לאיזו שהיא הסכמה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא בשטח השיפוט.



ת. טובי; לא.

ע. הרפז; אני הייתי מעדיף לענות אחרי שאנחנו נלך

לעוזר השר.

א. נאסר; אני ראש מועצה, עבדתי 30 שנה בחקלאות, עד 5

חודשים לפני שנבחרתי לראש מועצה. הבעיה מאוד

כואבת לי. אני אב למשפחה של 17 נפשות, וכל החקלאיס שיש להם עדרים,

כמוני, יש להם משפחות מרובות ילדים. אני מבקש את חברי הכנסת לטפל בענין

ולבוא לעזרתנו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה קודם כל להודיע לך שיש לנו נושאים

רבים שעומדים על סדר היום בוועדה ושצריך

לדון בהם. בהתחשב בח"כ תופיק טובי שהעלה את הנושא הזה, וגם בנושא עצמו,

נתנו לו עדיפות, ולכן אנחנו עכשיו מקיימים את הדיון. כך שאתה רואה

שאנחנו עושים את זה ברוח טובה. אנחנו רוצים לעזור, לברר מה האפשרויות

הקיימות. הכל מתוך אותם הנימוקים שאתה אמרת אותם, שאנשים צריכים

להתפרנס מהעדרים הללו שזה מקור הפרנסה שלהם ויש להם משפחות מרובות

ילדים.

אני רוצה לסכם את הדיון שלנו היום, ולציין כמה נקודות:

(1} לגבי הקרן הקיימת והמינהל, המינהל פחות מעורב, מדובר בנושא הזה של

הוועדה לייעור, המחלקה לייעור. היא פועלת גם בתוקף הסמכויות של

תקופת המנדט, מ-1920, פקודת היערות. היא פועלת גם על-פי אותם

השטחים שהוקצו לה כדת וכדין, שאושרו לה לייעור.

(2) אני רוצה לציין דווקא את שיתוף הפעולה וההבנה שישנם בין אנשי הקרן

הקיימת לבין המועצה, שוררת שם אווירה טובה ורוח טובה, גם אם ישנן

אי-הבנות, ועל אף חילוקי הדעות הקיימים לפעמים. יש הבנה ויש שיתוף

פעולה. אנחנו גם נשים בפנינו מה שאמר גם מר הרפז, שבדרך כלל כאשר

באים לייער שטח, באים בדברים גם עם ראש הכפר, עם ראש המועצה, וגם

עם אלה שיש להם עדרים.

(3) התברר לנו תוך כדי השיחה שקיימנו היום, תוך כדי הדיון. אנחנו רוצים

לקבוע שאותו השטח שנמצא בתחום שיפוט המועצה המקומית עראבה יעמוד

לרשותה ולא ייוער, אלא אם היא תבקש. כל עוד היא מתנגדת, אנחנו

מבקשים שהדבר הזה לא ייעשה. כפי שאנחנו הבנו מהמועצה, השטח הזה

יעמוד לרשות שטח מרעה טבעי, אלא אם היא רוצה במשך הזמן לייעד אותו

למשהו אחר.

(4) אנחנו מבקשים לברר ולהביא לידיעתנו כמה דונם דרוש לראש, אם זה עזים

ואם זה כבשים ואם זה בקר - בגליל, באותם המקומות שיש צורך במרעה:

ובנגב, אף שהנגב הוא לא מעניננו היום. אבל מאחר שחבר הכנסת מיעארי

זרק את המספר של 40 דונם לראש, וזאת לצורך ידיעה כללית ולהשוואה

בין השטחים השונים, שטחים שהם צחיחים והם מדבר, לבין שטחים שהם

ירוקים.



(5) דבר נוסף שאנחנו רוצים לברר אותו הוא לגבי חלקה 4, עלית אמר לנו גם

ראש המועצה, שהשטח שלה, כפי שאתה אמרת לנו, מר הרפז, הוא 923

דונם, ושהיא לא בשימוש. זה שטח שלא מיועד לייעור, הוא שטח מרעה,

אבל לא משתמשים בו, כי צריך להכין אותו. צריך להביא לשם מים, צריך

שם כל מיני סידורים אחרים אשר יאפשרו שימוש בשטח הזה כמרעה טבעי.

אנחנו מבקשים מכם לברר במשרד החקלאות מה ניתן לעשות כדי לאפשר את

השימוש בשטה הזה כשטח מרעה, ומה ההוצאה הדרושה לצורך כך. אנחנו

מחייבים הפיכת השטח הזה לשטח מרעה טבעי פעיל, את ה-923 דונם הללו,

ואנחנו מבקשים מכם להגיע להסדר עם משרד החקלאות, עם המועצה

המקומית, על נקיטת האמצעים אשר יאפשרו הפיכת השטח הזה לשימוש

למרעה טבעי.

(6) נקודה נוספת בקשר לאותם 150 דונם בערך שיש עליהם ויכוח. הוא אמר

150, אני לא יודעת אם זה 200, אם זה 300, אני לא יודעת בדיוק. אותו

השטח שעליו חילוקי דעות, ושהוא בגב ההר נדמה לי. זה סמוך לכפר, זה

לא בתחום שטח השיפוט, והמועצה מבקשת להשאיר אותו כשטח מרעה ולא

לנטוע שם יער. אנחנו מבקשים שתשבו ותבררו ביניכם, ולמה שתגיעו

להבנה והסכמה בינכם - תבורכו. אנחנו לא רוצים לקבוע בענין הזה איך

זה יתבצע, אני בטוחה שאתם תוך כדי הבנה תוכלו להגיע להסדר ביניכם

בנושא הזה.

אני חושבת שאנחנו לא צריכים לזמן ישיבה נוספת לאחר הסיכום הזה. אנחנו

נקבל מכם את הסיכום, כדי שנוכל להכניס את הסיכום למסקנות שלנו.

זה הסיכום. אני רוצה להודות לכם, ואני רוצה שההבנה תמשיך לשרור,

ותמשיכו לעבוד בשיתוף פעולה, גם לטובת הכפר ותושבי הכפר.

הישיבה ננעלה בשעת 25;10

קוד המקור של הנתונים