ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 15/01/1990

ריבוי תאונות הדרכים בקרב צעירים; תשדירי שרות בנושא בטיחות בדרכים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 99

של ישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום בי, י"ח בטבת תש"ן, 15.1.1990, בשעה 9:00
נכחו
חברי הוועדה: חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

י. ביבי ע. זיסמן

א. דיין יאיר לוי

א. ורדיגר י. צידון
מוזמנים
א. עמית, נצ"מ, ראש מחלקת התנועה, משטרת ישראל

גי. אבן, מנכ"ל משרד חתחבורח

א. נדב, מנהל הרדיו

א. הראל, יו"ר רשות השידור

ד. לוין, שופט, יו"ר המועצה לבטיחות בדרכים

מ. בקר, דייר, הטכניון

ע. שנלר, ראש המינהל לבטיחות בדרכים

א. טולדו, המינהל לבטיחות בדרכים

ש. בוגלר, מזכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות

ק. גבריאל, המינהל לבטיחות בדרכים

ש. גדיש, ממונה על הבטיחות בדרכים, משרד החינוך

נ. עידו, המינהל לבטיחות בדרכים

א. אבנר, יועץ למנכי'ל רשות השידור

ד. לינק, דייר, מינהל הבטיחות בדרכים
מזכירת הוועדה
ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

(1) ריבוי תאונות הדרכים בקרב צעירים

(2) תשדירי שרות בנושא בטיחות בדרכים

הצעות לסה"י של ח"כ א. דיין וח"כ א. ורדיגר
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

נמצא אתנו בפעם הראשונה מנכ"ל משרד התחבורה,

ואני רוצה לברך אותך על היכנסך לתפקידך ולאחל לך הצלחה רבה בתפקידך.

התפקיד לא קל, ונקווה שנזכה לשיתוף פעולה בינך לבין הוועדה, כפי שזה

מחייב, כדי לקדם את הנושאים אשר עומדים על הפרק. גם את מר אמנון נדב

מנהל הרדיו אני מברכת בהזדמנות הזאת, ומאחלת לך הצלחה. אנחנו נהנים

מהשירותים של הרדיו, ונקווה שתמשיך לנהל אותו ביד רמה.

ובכן, הנושא של תאונות דרכים לא יורד מסדר יומנו, יש לנו גם ועדת משנה

בראשותו של ח"כ עמנואל זיסמן, היא מקיימת דיונים באותם הנושאים שהוועדה

הסמיכה אותה לדון בהם. גם היום, עם תום הדיון בשתי ההצעות לסדר היום,

אנחנו נעביר את המשך הדיונים לוועדת המשנה. היא תמשיך בדיונים, ואחר כך

תחזור אלינו עם הצעות וסיכומים בנושאים הללו.

אני רוצה קודם כל לתת לחברי הכנסת להציג את הנושא, אבל בקיצור נמרץ, כי

אנחנו מעוניינים לשמוע את הגורמים הנוגעים בדבר, מה הם עשו, מה עושים.

במיוחד את רשות השידור אנחנו רוצים לשמוע היום, אנחנו רוצים לשמוע גם

את משרד התחבורה, את כבוד השופט דב לוין, ואת המשטרה שחייבת להגיש לנו

את ההצעה שלה לפי הסיכום שהיה בישיבה הקודמת. אם לא משטרת תנועה,

אמרנו, שיהיה מינהל. והובטח לנו על-ידי ניצב גבי עמיר שאכן תוגש הצעה

כזאת. אני מקווה שהמשטרה הפעילה אותה, ואם לא, זה יהיה חמור מאוד.

א. דיין! גבירתי היו"ר, מורי ורבותי. ההצעה לסדר שלי,

ושל חברי ח"כ ורדיגר התייחסה לריבוי תאונות

דרכים בקרב צעירים, דבר שאנחנו עדים לו בשנים האחרונות. זו הזדמנות

לומר שגם תאונות בכלל תופעה נפוצה מאוד במדינה. זו איננה גזירה מהשמיים

אלא מעשה ידי אדם. אני חש שמתייחסים לזה כמו אל גזירה. היינו עדים

לאחרונה לריבוי של תאונות בקרב צעירים. בבדיקה שערכתי באמת מסתבר

שלאחרונה יש ריבוי גדול בתאונות דרכים, בהם מעורבים צעירים מגיל 17 עד

21. התחלתי לשאול את עצמי האם אין כאן סיבות מיוחדות שמן הראוי ללמוד

אותן, לבדוק אותן ולהגיב עליהן ולהציע דרכים ואמצעים כדי לצמצם את הנגע

הזה, שכנראה הוא רק בקרב צעירים.

ואכן מצאתי שאנחנו בשנים האחרונות עברנו לנהיגה בגיל 17, דבר שלא היה

בשנים עברו. קודם זה היה מגיל 18. בתקופתי בכל אופן, כצעיר. משום מה

אנחנו עברנו לגיל 17, ואני שואל את עצמי האם לא מן הראוי לשקול לחזור

לגיל 18. יאמרו שיש טיעונים לכאן ולכאן, אבל אני מצאתי שבכלל נושא

הנהיגה בשנה הראשונה זהו נושא מסוכן מאוד. לדעתי הלימוד של הנהיגה אינו

עונה על הצרכים. אין כמעט לימודי נהיגת לילה לקראת קבלת הרשיון. ישנן

ארצות בהן מקובל שבשנה הראשונה חייב להיות ליווי של בוגר, ואילו אנחנו

עדים לכך שצעיר בגיל 17 לוקח רכב של הוריו, בסוף השבוע בעיקר,

בששי-שבת, יוצא לבילוי עם חבריו הצעירים, חוזר בשעה מאוחרת, כשהוא כבר

שתוי קמעא, אם לא למעלה מכך, ועם כל הלחץ החברתי. תתארו לעצמכם את

התמונה בתוך הרכב, שהחבריה אומרים לו ללחוץ גז, או בדיחות, או התפרקות

זו או אחרת, ואז אנחנו עדים לתאונה טראגית שתוצאותיה חמורות ביותר. כך

קרה במספר תאונות בחודשים האחרונים.



אני חושב שמן הראוי לשקול ראשית, מה קורה בזמן לימוד הנהיגה. האס לא

צריכות להיות מספר שעות נהיגה בלילה? האם לא צריך להיות בגיל 17 ליווי?

האם לא צריך לאסור נהיגה על צעירים בגיל 17 עד 21 בשעות מסויימות

בלילה, למשל מ-12 עד 5 בבוקר? אנחנו עכשיו בוועדת החוקה אישרנו חקיקה

בענין משקאות אלכהוליים, אסרנו מכירת משקאות אלכהוליים והחמרנו בחוק

מיוחד בענין הזה, בגיל 18. שאלו שם אם לא כדאי לאסור עד גיל 21, כפי

שמקובל בארה"ב ובעוד כמה מדינות. ולכן נראה לי שמשרד התחבורה חייב

לעבור את השלב הזה של הבדיקות ולימוד הענין, ולעבור לאמצעים מעשיים

לגבי הגילים האלה. צריך לעבור לתקנות מיוחדות או לשינויים ורפורמה

בנושאים האלה. אני יוצא בסופי השבוע לראות מה קורה בשטח, אם זה בעיר

שלי, מי נוסע בכלי הרכב, - ואני רואה שהתופעה הזו הולכת ומתפשטת

בהיקפים אדירים, ההורים לא עומדים בלחץ, הם ממש דואגים בליל שבת

ומוצאי-שבת ולא יודעים אם הילדים יגיעו או לא יגיעו. אגב, כשאני הצעתי

את ההצעה להעלות מגיל 17 ל-18, הבן שלי, שמתקרב ל-16 וחצי, אמר לי

שבגללי לא יהיה לו בכלל חברים. תארו לעצמכם איזה לחץ זה. ממש מחכים

לגיל ה-17 כדי לתפוס את הרכב ולהשתמש בו כפי שמשתמשים בו, ולא יעזור

כלום. לכן לדעתי אנחנו מחוייבים לנקיטת אמצעים מיידיים.

אמרתי מעל בימת הכנסת, שבנושא תאונות הדרכים לדעתי צריך לחשוב גם על

רפורמה בפקודת התעבורה. רפורמה בענישה ורפורמה כללית בפקודת התעבורה.

זוהי פקודה מנדטורית מיושנת, שאינה עונה על הצרכים של היום. בארצות

רבות עברו לענישה חינוכית, צימצמו את כל העבירות הטכניות, הפכו אותן

לקנס, ממילא אף אחד לא יודע אותן, אף אחד לא קורא את כל התקנות האלה,

את תקנות המישנה והסעיפים, אפילו המשפטנים לא מתמצאים בזה. הפכו את כל

העבירות הטכניות האלה, צימצמו אותם לקנסות, והעבירות החמורות - עליהן

יש ענישה משמעותית וענישה חינוכית, כגון עבודה בחדרי מיון בבתי-חולים,

לראות תוצאות של תאונות דרכים; או לעשות איזה מעשה חינוכי לנהיגה

נכונה, או התנדבות או דברים מסוג זה. לדעתי חייבים לחשוב גם על הרפורמה

בענין הזה.

תמיד אני אומר שהדבר החשוב ביותר הוא החינוך, והאדם הוא הגורם העיקרי.

אבל לדעתי גם בתשתית אנחנו מפגרים הרבה לאחרונה. קיימים כבישים, כבישי

דמים, שכל הזמן אני שומע מהאוצר שאין בעיה תקציבית לתשתית, כי תשתית

מחזירה את עצמה, כי תשתית זוהי השקעה, ותשתית הופכת את החיים לטובים

יותר, והופכת לכדאיות כלכלית, ומעודדת השקעות, ומקרבת את הערים הרחוקות

למרכז הארץ וכוי, אבל כשאני מביא לו כבישים שכבר מע"ץ תיכנן אותם וגמר

אותם, ומוכנים למיכרז, משום מה הם לא מתוקצבים. שיחליטו, האם אין

מיגבלה תקציבית לתשתית? יש כבישי דמים גם בצפון וגם בדרום, מן הראוי

לסלול אותם ולהפוך אותם לכבישים. לדעתי באותם מקומות שניבנו תשתיות

טובות, באזור שאני מכיר, צומצמו תאונות הדרכים למינימום. משפיעים

רמזורים, משפיעים כבישים טובים. זה לדעתי גורם שאין לזלזל בו, וצריך גם

לעשות משהו באותם כבישים אדומים בצפון ובדרום.

לדעתי הממשלה אינה מודעת לכל התוצאות החמורות של תאונות הדרכים היתה

החלטה שבכל יום ראשון תקבל הממשלה דיווח, ונדמה לי שגם את זה הפסיקו.

ההחלטה היתה שכל יום ראשון תקבל הממשלה דיווח מה היה מספר התאונות.

היתה ועדה פרלמנטרית והיה מאבק גדול מי יעמוד בראש הוועדה הזו, מאבק

פרלמנטרי, מלחמת גוש בגוש, והוחלט בסוף, עקב חשיבות הנושא, שיעמדו שני



יושבי-ראש, אחד מהליכוד ואחד מהמערך, ח"כ מיכה חריש וח"כ אוריאל לין,

שני אנשים שבאמת מודעים לנושא הזה ופועלים למענו. היה דיון בתחילת

המושב הזה של הכנסת עם נאומים חוצבי להבות, עם הבטחות של שרים

והתחייבויות, אבל תאמינו לי, אני הלכתי לקרוא את הנאומים האלה ואת

ההמלצות - ולא בוצע מאומה מכולן. וזה כבר ועדת חקירה פרלמנטרית. רוב

ההמלצות שהומלצו שם על-ידי מומחים לא בוצעו. אמרו לי אוריאל לין וחריש,

בשיחה שהיתה לי אתם, שהם מאוד מאוכזבים מהתוצאות, וגם המומחים שליוו את

הוועדה מאוד מאוכזבים מאי-יישום ההמלצות, שבאמת היו המלצות חשובות,

ושיכלו הרבה לצמצם את התאונות האלה. שזה לא רק ענין של דמים, אלא גורם

לנו לנזקים עשרת מונים במאות מיליונים שקלים, אם לא יותר מכך.

א. ורדיגר! יש השפעה של סמים ושיכרות על תאונות הדרכים.

יש כאן חברים שיושבים בוועדה למלחמה בסמים.

אין ספק שיש השפעה של הסמים, וגם השיכרות מאוד פופולרית בתקופה

האחרונה. לאחרונה היו מקרים שבמעברי חציה נהרגו אנשים, וזה כבר לא

בכבישים עלובים, אלא במקומות מסודרים. ודאי שהענישה אינה מספקת, אבל

אני הייתי באמת רוצה לדעת, ואני בדקתי את זה במשרד הרישוי: יש אלפים

אשר השתחררו מצה"ל מסיבות נפשיות, והם מקבלים רשיונות נהיגה. אינני

יודע, הם עוברים את הבחינות. איך זה יתכן שהשתחררו מצה"ל מסיבות נפשיות

ומקבלים רשיון נהיגה? את הדבר הזה ניתן לבדוק, זה ענין אדמניסטרטיבי.

לצערי הרב אנחנו מדברים על תשתית, וכפי שאמר ידידי ח"כ דיין, יש כסף,

וזאת לא הבעיה. מי שנמצא בכבישים, ולצערי הרב אני נמצא בכבישים, אני לא

רואה את השיפורים והשיפוצים באותן נקודות התורפה, באותם המקומות בדרום

או בגליל, בכבישים מסוכנים ביותר. אני לא רואה שום תזוזה.

הוזכר כאן הנושא הזה של הוועדה הפרלמנטרית והמאבק אשר היה סביב הוועדה,

ההכרזות והסיסמאות היפות שהיו, הדיווחים. כאשר הגשנו את ההצעה לסדר,

משום מה נשיאות הכנסת לא אישרה אותה. אני העליתי את הנושא הזה בוועדת

הכנסת ודרשתי בתוקף, לא מפני שאני חושב שהיא באמת תביא את התועלת

הישירה הזאת או בדיון הזה, אלא משום שאנחנו מוכרחים לעורר את הציבור.

כאן אני פונה באמת לקול ישראל ורשות השידור. אני חושב שרשות השידור

צריכה להכין תוכניות קשות - ואני מדבר קשות, מכיוון שהיו גם תוכניות

קשות, אבל זה לא כמו שקורה בחו"ל. צריכים להראות לציבור כולו את

הטרגדיה הגדולה, פשוט מאוד לראות את ההרוגים ואת הפצועים ואת הצלת

האנשים, שכל עם ישראל יראה מה שקורה. אולי זה קצת יעורר ויזעזע את

כולם.

בכל אופן, אני מאוד מכבד ומברך את המועצה בראשותו של כבוד השופט דב

לוין, אני חושב שהם עושים עבודה גדולה מאוד, אבל אפשר גם להרבות, אפשר

גם לחזק את העבודה הזאת. מצד אחד, צריכים להעמיק את תודעתי הציבור; מצד

שני, מבחינה אדמניסטרטיבית - מר שנלר, הלא עכשיו העניינים האלה בידיך -

תבדוק בבקשה את הנושא של חולי נפש, שהם אלפים, זאת האינדיקציה הטובה

ביותר. ותבדוק גם את השפעת הסמים והשפעת השיכרות על הנהג, ואיך אנחנו

יכולים להתגבר על הבעיה הזאת.



ד. לוין! אני שמח להזדמנות שניתנה לי להופיע בפני

הוועדה הנכבדה הזו ובפורום רחב זה שבו אני

רואה את רוב הגורמים שיכולים וחייבים להיות מעורבים במלחמה בתאונות

הדרכים, ויכולים לתרום את תרומתם.

שני הנושאים שעל סדר היום בדיון פה, הם חשובים עד מאוד ושלובים זה בזה,

ולפיכך הרשו לי להתייחס לשני הנושאים.

אמר ח"כ אלי דיין ידידי, שהנה היתה ועדה פרלמנטרית וייחסו לה חשיבות

רבה מאוד, ומסקנותיה לא יושמו. אני הופעתי בפני הוועדה הפרלמנטרית,

ואמרו לי שהיתה לי הזכות להופיע בפני הוועדה בהרכב גדול, הרכב של 3

חברים. אחרים אומרים שהופיעו בפני שני יושבי-הראש בלבד, כשאני הופעתי

היה אדם נוסף, וחבל. היה מאבק גדול מאוד מי יהיה בוועדה הזאת. אבל

אמרתי להם, שהמבחן לא יהיה בהמלצות, המבחן יהיה ביכולת ליישם את

ההמלצות, או לגרום לכך שההמלצות תיושמנה. לא היה לי ספק שההמלצות

תהיינה טובות, כי הבעיה היא כל כך ברורה. הנתונים העובדתיים, המחקרים,

כולם מובילים לכיוון אחד, שיש להיאבק לשינוי דפוסי ההתנהגות של הנהג.

צריך להיאבק להחזרת הערכים של קדושת חיי האדם, ושל כיבוד זכויות הזולת,

ושל ציות לחוק, לתודעת הציבור כולו, הצעירים והאחרים. אבל שום דבר לא

יצלח אם נושא המלחמה בתאונות הדרכים לא ייקבע כנושא לאומי ממדרגה

ראשונה, אשר מכתיב גם את ההתייחסות של הממשלה לענין וגם את המשאבים

שהמדינה תהיה מוכנה להעמיד לצורך המלחמה הזאת, והפעלה נכונה, והתארגנות

נכונה של הגורמים השונים.

ואולי מתוך סאדיזם מסויים, פניתי גם אל ח"כ חריש, וגם אל ח"כ אוריאל

לין, הזכרתי להם את דברי, ושאלתי איפה היישום, איפה המעשה שאתם כחברי

כנסת עושים לענין הזה. קיבלתי תשובות, אבל נדמה לי שהמעורבות של חברי

הכנסת חייבת להיות הרבה יותר גדולה, והיא יכולה להיות, ותרומתם יכולה

להיות מעבר למה שחברי הכנסת עצמם חושבים. יש האומרים שחברי הכנסת

אומרים מה שאומרים, אבל הממשלה עושה מה שהיא רוצה. אני חושב שזה לא

בדיוק כך. לכן באתי ברעיון, בהצעה - גם על-דעתו של המינהל לבטיחות -

ליו"ר הכנסת, ליוי'ר הנכבדה ולח"כ זיסמן, להביא למעורבות רבה יותר של

חברי הכנסת בנושא הזה. ואכן, מתגבשת תוכנית פעולה בענין הזה, ויום

דיונים מיוחד בתחום הזה. אבל מעבר לכך, אני הצעתי שבכל ועדה מוועדות

הכנסת, יהיו אנשים שהענין הזה קרוב ללבם במיוחד, ושהם רואים את עצמם

כשליחים של הציבור במלחמה בהדברת הנגע הזה, אם בוועדת הכספים, אם

בוועדת חוקה חוק ומשפט, אם בוועדת החינוך והתרבות, ועל אחת כמה וכמה

בוועדה הזו, כשהוועדה הזו היא המרכזת את כל פעולת חברי הכנסת בתחום

הזה, ובכל ועדה ובכל נושא, בכל ענין, הדחיפה תבוא מכאן. ומעבר לכך

הצעתי, שיהיו חברי כנסת שיראו את עצמם רפרנטים לאיזור מסויים של הארץ.

הרשיתי לעצמי, אלי דיין, להציע אותך כרפרנט לאשדוד-אשקלון, לאיזור ההוא

שיש בו בעיות. יש בעיות מקומיות, אם זה בתחום התשתית כפי שאתה אומר,

ואם זה בתחום האכיפה ואם זה בתחומים אחרים. המעורבות האישית, הענין,

הגשת שאילתות, הגשת הצעות לסדר היום - אני לא אומר הגשת אי-אמון, בזה

כבר ישנה הצפה, זה כבר לא פופולרי - אבל בתחומים האחרים שהם הכלים

האמיתיים של חברי הכנסת, אלה הכלים של הפיקוח על-הרשות-המבצעת,

ותפקידכם לפקה על הרשות המבצעת. אתם יכולים גם להציע הצעת חוקים. נדמה



לי שמעורבות כזו תתרום תרומה רבה מאוד, ואני שמח שגס העליתם נושאים

חשובים מאוד לסדר היום, מה שפותח פתח לדיון פה, ופתח לדיון במליאה.

אלה דברי פתיחה להערתו של ח"כ דיין, והייתי רוצה לומר משהו שגם יבהיר

את הדברים בהמשך לדבריו של ח"כ ורדיגר. יש בעיית סמים בארץ בקרב

הנהגים, יש בעיית שיכרות בארץ בקרב הנהגים, וחייבים לדעת שהמציאות הזו

קיימת, וצריכים לא לחכות לרגע או לשעה שבה אנחנו נמצא במצב אומלל כמו

במדינות סקנדינביה וארה"ב. עכשיו הזמן להיאבק בכך, כל עוד זה באיבו,

וצריכים לחשוב איך.

כאפיזודה אני רוצה להביא בפניך ח"כ ורדיגר, מופיע בפנינו בבית-המשפט

העליון בערעור נאשם שמבקש שיקלו בדינו, ועל מה הוא הורשע? על עבירות

סמים. ומהי הסיבה שצריך להקל בדינו? כי צריך לחוס עליו ועל בני ביתו,

שהרי הוא בסה"כ נהג אוטובוס ומטה לחמו נשבר. הדבר הזה הדהים אותי, ואז

בדחותנו את הערעור, כתבתי על הנושא הזה והעברתי למשרד התחבורה ושאלתי:

הכיצד אדם כזה מחזיק ברשיון נהיגה ברכב ציבורי? וזה לא מקרה אחד ויחיד,

ואני לא רוצה להלאות אתכם בדוגמאות, הן רבות לאין ספור. לכן צריך

להיאבק בתופעה הזו. הייתי יו''ר ועדה ציבורית שמונתה על-ידי שר התחבורה

ושר המשפטים ושמטרתה להמליץ המלצות בקשר להליכים בבתי-המשפט לתעבורה

ובקשר לאמצעי ענישה, ובין היתר העלינו בהמלצות הללו את נושא הנהיגה תחת

השפעת סמים ואלכהול. הצענו פסילה של אנשים כאלה מלהחזיק ברשיון נהיגה,

והצענו גם לפעמים להחרים את הרכב במקרים כאלה. המלצות הוועדה שעמדתי

בראשה נמצאות במקום מכובד ביחד עם המלצות של ועדות אחרות, באיזו מגירה.

פה ושם מפעם לפעם ממנים ועדות מישנה לוועדה שלנו, כדי שתצענה הצעות.

לצערי הרב, רוב ההמלצות המהותיות לא זכו לאוזן קשבת, או בכל אופן

ליישום.

לכן אני חושב שאפילו בנושא כזה, חשובה התארגנות של חברי הכנסת, העלאת

הנושא לדיון, העלאת הצעות חוק בענין הזה, העברת הצעות חוק. אני לא

מאמין שהצעת חוק שאיננה תקציבית דווקא, אבל שהיא עניינית, שתועלה

על-ידי חברי כנסת, לא תעבור בסופו של דבר בקריאה שניה ושלישית. היא

תעבור, אבל צריכה לבוא היוזמה לכך.

שני נושאים שהייתי רוצה להתעכב עליהם, ולא בהרחבת יתר, כי הזמן לא עומד

לרשותי. בנוגע לנהג הצעיר, אנחנו חייבים לצאת מתוך עובדה שהיא מוכחת

בארץ, היא מוכחת בעולם, שהנהגים הצעירים מעורבים בתאונות קטלניות עם

נפגעים פי 2 או 3 מהממוצע. באופנועים אפילו יותר. הדבר מלמד שיש משהו

באישיותו של האדם הצעיר שמביא לידי כך. אני מבין שהדבר הזה נחקר על-ידי

משרד התתחבורה, ואנשי משרד התחבורה ידברו על כך, אני רק אביא איך

מתייחסים לענין הזה גם במדינות אחרות. בבלגיה למשל, כאשר מדברים מדוע

המעורבות של צעירים היא כל כך גדולה בהשוואה לאחרים, אומרים שזה ברור,

כי ישנה התלהבות של הצעיר, ישנו האלכהול שהוא מכור לו, הרצון להשוויץ

בפני ידידים שהוא משחק תפקיד חשוב, ישנו מספר האנשים שהוא מסיע- ברכב,

שהוא מעבר למה שמותר לו או מה שמותר לו בשלב כל כך מוקדם, וחוסר

המיומנות של הצעיר בנהיגה. אותו הדבר, אם אנחנו רואים איך מתייחסים

בגרמניה לתופעה הזאת. אומרים שהסיבות מיוחסות לחוסר המיומנות והנסיון

של הנהג הצעיר, במיוחד אין הם ערניים למצבי סיכון, אין הנהג החדש מסוגל

להבחין בסימנים המעידים על התהוות סכנה שתהיה בעוד שניה ממשית ומסוכנת,



הוא גם לא מודע לסיכון בביצוע תמרונים לא מתאימים, חם עוד לא שולטים די

ברכבם. נוסף על כך יצויין, כי דפוסי ההתנהגות של הצעירים הם מסוכנים

לכשעצמם, הם רוצים להיות ספורטיביים, הם רוצים ליהנות מהנהיגה, הסגנון

שלהם הוא אגרסיבי, הם עדיין לא די יציבים מבחינה סוציאלית

ואמוציונאלית. כך ההתנהגות שלהם מאופיינת בחוסר איזון, אין להם האיזון

המספיק, אלא להיפך.

עד כמה שאני יודע, גם בארץ, במחקרים שנעשו ונעשים על-ידי משרד התחבורה,

מגיעים לאותן המסקנות. אם אלה הן המסקנות, אם אלה נתוני היסוד שצריכים

להיאבק בהם, אני אומר שאפשר להיאבק בדברים הללו, אפשר לשנות את דפוסי

ההתנהגות, ובכמה וכמה דרכים.

אשר לנהג הצעיר, הצעותי שלי הן אלה- בראש ובראשונה - ושוב, אני אראה

אולי כמטיף בשער או אולי כאחד שעדיין לוקה בציונות יתר - אני עדיין

מאמין בחינוך. אני עדיין מאמין בחינוך לערכים, אני עדיין מאמין

שבמוסדות החינוך, אם תיעשה פעולה מתמדת, נמרצת, צריך להקנות לצעירים

מגיל צעיר דפוסי התנהגות, והחברה כולה תצא נשכרת, ולא רק בנושא תעבורה.

ועמדתי על הערכים הללו של קדושת חיי האדם, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

אם הערך הזה יהיה חלק מאופיו של האדם הצעיר, לא יהיו משחקי רולטות

בכבישים, לא יהיו משחקי רולטה בצבא, כי קדושת חיי האדם חשובה. כיבוד

זכויות הזולת, "ואהבת לרעך כמוך", "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אלה

הרי דברים שהתחנכנו עליהם כל כך הרבה דורות. אני חושב שאת הנושא הזה

צריך להעביר במוסדות החינוך.

אני דיברתי אתמול עם שי, דיברתי פעמים רבות עם שר החינוך, אני סבור

הייתי ואני סובר גם עכשיו שכשם שאנחנו קבענו שנת חינוך כנושא מרכזי את

הדמוקרטיה, וכשם שאנחנו קבענו חוק ומשפט, וכשם שאנחנו קבענו השנה את

השפה העברית, צריכים לקבוע בשנה מסויימת את נושא הבטיחות בדרכים כנושא

חינוכי מרכזי. יש לזה חשיבות. ראשית, כל ההכנה לקראת זאת, חינוך

המחנכים, מעורבות ההורים, ההסברה שתלווה את הענין הזה באמצעי התקשורת -

עוד נדבר עליהם. כל הנושא הזה יביא לתנופה רבה. גם שנת הדמוקרטיה

החדירה הרבה יותר הבנה בקרב הציבור מהי דמוקרטיה. אני מאמין ששנת השפה

העברית תחדיר בקרב הציבור קצת הבנה רבה יותר, מהי השפה שלנו. אבל שנה

של פעילות נמרצת נותנת את אותותיה במומנטום שמתמשך לאחר מכן, ויש

גורמים שיכולים לשמור על המומנטום הזה: המינהל לבטיחות, המועצה

הלאומית, הציבור הרחב, ההורים שיבינו תוך כדי כך שזה עניינם, שזה ענין

ילדיהם. לכן זה התחום המרכזי, לטווח ארוך.

אבל לטווח מיידי, יש לעשות את הפעולות הבאות: ראשית, אני מסכים עם אלי

דיין שרמת הדרכת הנהיגה היא ירודה, וחייבים לשנות אותה. הדרכת הנהיגה
היא שילוב של שניים
ההדרכה העיונית וההדרכה המעשית. הדרכה עיונית אין,

לא מלמדים ואין חובה ללמד את הנושא העיוני, והנושא העיוני איננו רק

הכרת התמרורים וכמה מחוקי התעבורה. הנושא העיוני הוא להבין קודם כל מה.

זה רכב, מהי העוצמה הטמונה ברכב, מה הסיכונים שברכב, ההתמצאות בדרך,

ההבנה למצבים או מילכודים שיכולים להיווצר בתנאי דרך שונים. את כל זה

לא מלמדים, ועל זה לא נבחנים, ואלה הם הגורמים המרכזיים לתאונות בסופו

של דבר. אי-שמירת מרחק. קודם כל שיבין מדוע אי-שמירת מרחק היא אסון;

שנית, שיבין איך הוא יכול להינצל או לשמור על מרחק. לא מלמדים את הדבר



הזח. את הדברים הללו צריך ללמד, וצריך ללמד לעבור קורסים עם בחינות

רציניות בתחום הזה.

שנית, ההדרכה המעשית. ההדרכה המעשית היא מאוד שיגרתית. התלמיד יודע את

המסלול, מלמדים אותו במסלול. יצא לי לגור בתל-אביב באזור שמשמש .

לבחינות, ליד משרד הרישוי בצפון תל-אביב. כל התירגולים נעשים בכביש

שלי, נסיעה לאחור וכוי, כי הם יעברו שם במסלול, ואם לא ברחוב שלי ברחוב

הסמוך. אני לא יודע שמלמדים נהיגה בלילה, אני לא יודע שמלמדים נהיגה

מחוץ לעיר או בדרכים מפותלות או בעליה בהרים. לא מלמדים. יכול אדם לקבל

רשיון נהיגה, ויכנס לרכב ולא ידע איפה האורות, כי אף פעם לא יצא לו

להדליק אורות תוך כדי לימוד הנהיגה.

הדבר הזה מחייב שינוי, והיו ועדות שהחליטו שצריך לשנות. אני חושב שאחד

האמצעים הטובים מאוד להחדרת לימוד טוב יותר, זה לשלב את הלימוד של

החינוך התעבורתי גם כהולכי רגל וגם כנהגים בבתי-הטפר, עם ציון בתעודה,

ושיהיה מעקב על הלימודים הללו לכל משך שנות הלימודים, כל אחד לפי רמתו.

כשמדובר בגילאים הגבוהים יותר, 16-17, שם יהיה לימוד עיוני של נהיגה

ולימוד מעשי של נהיגה. אני יודע שהנסיונות שנעשו עד עכשיו, ביוזמת משרד

החינוך ומשרד התחבורה, זכות ראשונים יש אפילו למועצה בענין הזה, הניבו

פירות טובים, הוכיחו שזוהי דרך נכונה, ויש לשלב את הנושא הזה בכל

בתי-הספר, בכל הארץ, כדבר שבחובה. אני יודע משיחותי עם שי, שהדבר הזה

צבר תאוצה ויש יסוד לתקווה שבעתיד הלא רחוק אנחנו נראה את זה בכל

בתי-הספר, והתוצאות תהיינה טובות.

אני בדעה שנהג צעיר שקיבל את רשיון הנהיגה, בשנה הראשונה, הרשיון שלו

הוא מותנה, ואם הוא עובר עבירות תעבורתיות מסויימות, עבירות בטיחותיות

מסויימות - רשיונו נשלל. מקובל בעולם, ואני מציע זאת גם בארץ, שהרשיון

יהיה מותנה בשנתיים הראשונות, יש גורסים אפילו 3 שנים ראשונות, אבל

לפחות שנתיים ראשונות, שבהן צובר הנהג נסיון, ולאחר השנתיים הללו, לפני

שהוא מקבל רשיון רגיל, לא מותנה, הוא צריך לעבור קורס לנהיגה מיומנת

במכון להכשרת נהגים, לעמוד בבחינות ולהוכיח את כישוריו.

רעיון שלישי שאני רוצה להציע על רגל אחת. אני מאמין, כפי שמקובל בארצות

מסויימות, שלנהג בשנה הראשונה, ולא תהיה זאת בושה, אם תהיה תווית על

הרכב שהוא נהג של שנה ראשונה. זה ירסן אותו, זה אולי יביא להתחשבות של

אחרים בו, זה יכול למנוע תאונות.

כל הדברים שאמרתי הם לא דברים שאני אומר משום שאני יצרתי אותם, אלה

דברים שמקובלים בעולם, אלה דברים שהוכיחו את עצמם בעולם. רשיון מותנה

בגרמניה בשנתיים האחרונות הביא לירידה במספר הנפגעים בקרב הצעירים ב-6

אחוזים ויותר, והנטיה גוברת בתחום הזה.

אני יודע, ואני אפילו עד לכך, שבסופי שבו

בתל-אביב ישנם אנשים שאומרים שהם ביום ששי לא נוסעים. אם הוא מוזמן,'

הוא מסרב. שמעתי על התופעה הזו בחיפה, שמעתי על התופעה הזו בפתח-תקוה,

שמעתי שהתופעה הזו קיימת עכשיו בתלפיות בירושלים. היא קיימת, ולפיכך

לדעתי יש להגביר מאוד את האכיפה בסופי שבוע ובלילה, כי רוב התאונות הן

בלילה. אני דיברתי עם אריה עמית, והוא אמר לי שהמשטרה אכן מודעת לכך



והיא תעשה לאכיפה מאסיבית, אכיפה שמלווה גס בהסברה, בדיסקוטקים,

בפאבים, בבארים, להעביר הסברה. הרציתי אתמול על הנושא הזה בפני ציבור

גדול בתל-אביב, וקראתי לציבור להתנדב לעשייה בתחום הזה, כמשקיפי תנועה,

שיהיו מוכנים גם בלילות שבת לצאת לשטח ולרתום את עצמם למאבק הזה, כי זה

בחיינו, אלה ילדינו.

בנושא הזה משתלבת רשות השידור, כי אם יש כלי בעל עוצמה אדירה בהחדרת

מודעות לתודעתו של הציבור, הרי זו רשות השידור. עתונים יכתבו כמה

שיכתבו, והם יכתבו רק כשיש איזה אסון נורא; דיבור והרצאה בבית-ספר או

בפני חוג של אנשים, זה דיבור לציבור של כמה עשרות או לכמה מאות אנשים

הטלוויזיה והרדיו חודרים למיליוני בני אדם, לתודעתם, ואפשר לעשות וצריך

לעשות, ואני מבין שרשות השידור רוצה לעשות. היה לי מפגש לפני תקופה די

ארוכה, ביוזמתו של אהרן הראל, יחד עם אורי פורת שהיה אז, יחד עם חיים

יבין שהיה אז. אמנון נדב הוא גם היום, ואני שמח על כך, ואני מאחל לו

אריכות ימים בתפקיד הזה, אלא אם כן הוא ירצה משהו יותר טוב. סיכמנו

דברים ואני אומר מה שסיכמנו, לגבי הטלוויזיה. אחד הדברים המעצבנים את

האזרח הישראלי, זה שתי הדקות לפני מבט, כשהמחוג מסתובב. לפעמים הוא

מסתובב דקה, לפעמים שתי דקות. ואמרתי, ריבונו של עולם, הרי אלה דקות

נהדרות, אפשר לעשות בהן שימוש אדיר, ומילאנו. נתקבלה החלטה שהטלוויזיה

תעמיד את הדקה או שתי הדקות ללא תשלום למסרים בטיחותיים, לסרטים עם מסר

בטיחותי. אני יצאתי משם שמח וטוב לב, הנה יש החלטה מאוד חיובית. מאז

אני היטלטלתי בין עתניאל שנלר ידידי הטוב, ובין חיים יבין שהייתי אתו
ביחסים טובים. זה אומר לי
אני מעמיד את הזמן, אבל אתם לא נותנים
סרטים; זה אומר
אני נותן סרטים, אבל הם לא רוצים להקרין. אני מבין

שכבר ישנה התקרבות וישנה פריצת דרך.

נדמה לי שבתחום זה רשות השידור יכולה לעשות המון, אבל יש עוד רגעים או

דקות מסויימות בטלוויזיה שהן מאוד חשובות לנו בענין הזה. למשל, אם יש

פסק זמן במשחק כדורסל. בארה"ב נותנים כל מיני פירסומות. בפסק הזמן הזה

תכניסו מסר בטיחותי, זה מאוד חשוב. כולנו עוקבים בחרדה אחר המשחק וזה

נכנס, זה נקלט. נוסף לכך, ישנה התוכנית "על גלגלים", היא תוכנית שאני

מברך עליה, היא תוכנית שברגע מסויים הפחידו אותי, ואמרו לי שיש איזה

איום על התוכנית הזו, אבל אחר כך הרגיעו אותי ואמרו שאין איום. בכל

אופן, התוכנית הזו לדעתי - היא אחת לשבועיים, עד כמה שאני מבין - לא

היה מזיק אם היתה יותר מאחת לשבועיים. אבל יש לי טענה לגבי התוכנית

הזו. יש בה הרבה דברים, והרבה דברים מעניינים, והיא צריכה להיות

מגוונת, אבל יש בה פחות מדי מסרים בטיחותיים. יש להקדיש שם קצת יותר גם

לבטיחות, גם למסרים.

אני הייתי מציע לרשות השידור, יש לנו תוכנית מצויינת שמעלה נושאים

מהמדרגה הראשונה ומביאים אותם לתודעת הציבור, "מבט שני". אני הייתי

חושב שיש מקום לתוכנית "מבט שני" בנושא הבטיחות בדרכים, ויש לכם אנשים -

ברוכי כשרון שיביאו בפני הציבור תוכנית מרתקת. הם עשו זאת בענייני

סמים, הם יכולים לעשות זאת בענייני בטיחות בדרכים. ועם כל החשיבות שאני

מייחס למלחמה בסמים, במרוצת שנה מאבדים את חייהם בגלל סמים כמה עשרות

בני אדם, בתאונות דרכים מאבדים את חייהם 500 בני אדם בממוצע, וזה מלמד

על הפרופורציות. גם "מבט שני" ראוי לו שיקדיש לנושא הזה.



קיבלתי מכתב חיובי ממקל. ערכנו במסגרת תוכנית הנוער משפט מודרך, והוא

זכה להצלחה, ומר מקל אמר שחם מוכנים שנביא רעיונות, ואנחנו מביאים

בפניו רעיונות שונים בקשר לתוכניות הנוער, בקשר לתוכניות לבוגרים. אני

אביא את הדברים חללו, ואני מקווה שחם יתקבלו בהבנה, בברכה וביישום.

לגבי הרדיו, אמנון נדב חציע באותה פגישה ואמר: אני מאוד מחשיב את

חנושא, אנחנו לא בעד רשת מיוחדי?, כפי שהציע גדעון לב-ארי, אלא אנחנו

נעביר מסרים בטיחותיים, תוכניות בנושא הזה בכל חרשתות. חיתה אפילו

מחשבח שרשת ג' תשדר כל חלילה - וחיא הרשת של הצעירים - עם מסרים

בטיחותיים, כשהיא משולבת במוזיקח ובבידור, וזה טוב מאוד. לאחר מכן גם

ברשתות האחרות. לצערי הרב, תוכניות שחיו בשעתן, כמו "סעו לשלום", פעם

שעה, פעם שעתיים, ירדו מעל חפרק כמעט לחלוטין; ומסרים, עד כמה שאני

מבין, לא מועברים בכל הרשתות. אמנון נדב אפילו הציע דבר קיבלתי אותו

בהבנה רבה מאוד. הוא הציע שתהיה ועדה שתלווה את השידורים ותראה מה טוב,

מה לא טוב, מה צריך להוסיף, מה צריך לשנות. העליתי רעיונות בקשר לחברי

הוועדה, המינחל לבטיחות היה צריך לטפל בענין הזה, הוועדה עוד לא קיימת.

אני משוכנע שרשות השידור מאוד רוצה לקדם את הנושא, אני משוכנע שהיא

מאוד מודעת לענין, אני חשתי שאמנון נדב רוצה לעשות הרבה בתחום הזה. גם

הדרכת הנהגים בבוקר, לא רק בתל-אביב - אינני יודע בדיוק איך זה עומד.

אני קורא לרשות השידור להרתם ביתר שאת לנושא הזה ולהקדיש ולהתנדב לענין

הזח, לא רק כנגד תשלום, אלא גם מיוזמתה. ישנם סרטים שאפשר לייבא מחו"ל,

ושיש בחם מסרים בטיחותיים, שיש בהם הדרכה. אני רק שואל שאלה אחת

ויחידח, ובזה אני מסיים. אינני יודע מהי מערכת היחסים שבין רשות השידור

והערוץ השני והטלוויזיה החינוכית. אני יכול להעביר סרטים עם מסר

בטיחותי בטלוויזיח חחינוכית, אני יכול להעביר בערוץ 2, אני לא רוצה

לאבד את רשות השידור, את הרשת המרכזית. אם יגידו לי: אם אתה נותן לערוץ

2, אתה לא תקבל פה - אני מעדיף את חרשת המרכזית. אם בנושא חזה אין לכם

התנגדות, אני אציע שאנחנו בכל חרשתות - גם ברשות השידור, וגם בערוץ 2,

וגם בטלוויזיה החינוכית - אנחנו נלך עם הענין הזה, כי זה בחיינו.

עד כאן, ואני מודח לכם על תשומת חלב.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודח רבה לכבוד השופט. אני רוצה לבקש ממנכ"ל

משרד התחבורה.
גי. אבן
בהמשך לדברי ח"כ ורדיגר, ח"כ דיין והשופט

לוין, רציתי רק לומר כמה מילות רקע. אנחנו

עוסקים באוכלוסיית נהגים של מיליון ו-650, כשרשומים מיליון ו-750.

אנחנו עוסקים במיליון כלי רכב על הכביש; אנחנו עוסקים מדי שנה בשנח

בתוספת של בין 80 ל-90 אלף - ובשנה האחרונה 94,520 - נחגים חדשים.

במלים אחרות, אנחנו עוסקים בנושא שחוא, הייתי מגדיר אותו, המלחמה

בתאונות דרכים שהיא מלחמח טוטאלית לאומית של כל עם ישראל, כאשר משרד

חתחבורח הוא כלי, כלי חשוב מאוד, במלחמה ובמאבק הזה.

משרד התחבורה, בראשות שר התחבורח, מקיימים דיונים אינטנסיביים שוטפים

על בסיס חערכות מצב ותגובות בשטח, אפשר לומר מדי שבוע בשבוע; כאשר

תחיה הזדמנות לראש מינחל הבטיחות, מר עתניאל שנלר, להציג חלק מהערכת

המצב הזו בפניכם. אנחנו עוסקים בסוגיית הנהגים הצעירים, וקל לבוא ולומר



שהחבר'ה בני ה-18, תראה מה קורה אתם, לקבל איזו החלטה חד-משמעית ולמנוע

מחם שבגיל 17 מותר לתת רשיון נהיגה לרכב נוסעים פרטי, ולומר שזה לא

יהיה בגיל 17. או שבגיל 16 מותר לתת רשיון נהיגה על אופניים בעלי מנוע

עזר, מוגבל ל-50 קמ"ש, ושזה יהיה בגיל אחר. יחד עם זאת, צריך גם לזכור

שמדברים כאן על אנשים שבגיל 18 הם חיילי צבא הגנה לישראל, הם נושאים

בנטל בטחוני מהקשים ביותר שהיום קיים בעולם, ואת זה אטור לשכוח. כך שלא

צריכים לראות את זה בראייה המצומצמת הזו בלבד.

הערה לגבי מתן רשיונות נהיגה. לא כל כך מהר מקבלים רשיונות נהיגה

במדינת ישראל. אני רק רוצה לומר שבין 220 ל-240 אלף נבחנים מקבלים

בסה"כ, 94,520 רשיונות נהיגה. וזה מתוך כ-240 או 220 אלף - אני לא זוכר

את המטפר המדוייק - שניגשו לבחינות, כך שלא כל כך מהר מקבלים את

הרשיונות.

אנחנו בהחלט עוסקים בחינוך, בהסברה ובהדרכה, באכיפה ובהצעה לחקיקה.

בדיונים שהתקיימו עם שר התחבורה הגענו בימים האחרונים לגיבוש מספר

רעיונות, והרעיונות הם בתחומים הבאים. בתחום החינוכי, אנחנו בהחלט

חושבים שהחינוך התעבורתי הוא חינוך בעל משמעות חשובה ביותר, ולכן צריך

להכשיר את הנהגים על בסיס מה שנקרא השכלה וחינוך תעבורתי, דרך בתי-הספר

התיכוניים. זאת נקודת מוצא שצריכה, מה שנקרא, להוביל אותנו לעידן או

לדור הנהגים החדשים של מדינת ישראל. אנחנו בהחלט גיבשנו מבחני נהיגה

עיוניים ומעשיים חדשים המתאימים לעידן החדש, בהם ישנה נהיגה בתנאים

מיוחדים, נהיגת לילה, נהיגה בין-עירונית, נהיגה בשטח הררי. כל הדברים

שנאמרו כאן מגובשים והם כבר קיימים בביצוע בשטח.

אנחנו בהחלט חושבים שהמימד העיוני בהכשרה בחינוך חשוב ביותר, ולכן

המכון הארצי להכשרת נהגים בהחלט הולך להיות בעל חשיבות מרכזית בתחום

הזה. אנחנו חושבים שצריכים להביא גם רעיונות חדשים לביצוע במסגרת

הלימוד והחינוך, כאשר אחד האמצעים המתודיים אלה מגרשים סגורים ללימוד

נהיגה ברכב רגיל וברכב דו-גלגלי. אנחנו עומדים לקיים בדיקה מדעית,

כתוצאה מהנתונים המשתנים, על האפשרות כיצד להשפיע על האדם הצעיר

בנהיגה. אני כבר רוצה לומר, שהאדם הצעיר בנהיגה, מבחינת מיומנות, הוא

יותר טוב מהאדם המבוגר, הוא נוהג יותר טוב. הבעיה שלו היא לא הנהיגה,

הבעיה שלו היא האחריות, והבעיה איך משפיעים עליו בכלל. אין לעשות אותו

פתאום חסר מיומנות, הוא פשוט יותר טוב מהמבוגרים, נהג צעיר נוהג יותר

טוב ממני, עם כל הנסיון שיש לי בנהיגה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל בחוסר זהירות.

ג' אבן; בחוסר זהירות, וזה נושא חינוכי. יש לנו היום

תוכנית הכשרה עיונית ומעשית שאושרה כבר

על-יד רשות הרישוי, כפי שציינתי, על הנהיגה בתנאים המיוחדים. הוכנו.

חוברות הדרכה, ואנחנו בהחלט מקיימים את כל ההשתלמויות האלה, נאנחנו

מרחיבים אותן.

לגבי מה שנקרא הנהג החדש, היות שהוא חדש, אנחנו מתכוונים להצמיד לו

סימן זיהוי לרכב, כדי שהוא יהיה גורם בולט בשטח, גם לגביו הוא עצמו,

שיזכור את זה, וגם לגבי האחרים. אנחנו בהחלט חושבים שצריך בנושא



הזהירות או נושא האחריות להפעיל מסע הסברתי רציני ואינטליגנטי מאוד, עם

כל מיני גורמים מקצועיים, דרך אמצעי התקשורת. זה אחד האמצעים החשובים

ביותר שאנחנו צריכים לעשות, וזה בתחום מה שנקרא, החינוך, ההסברה

וההדרכה.

י. ביבי! לימוד נהיגה בבית-הספר יהיה מסורבל וקשה,

למה שמבחני התאוריה לא יהיו בבתי-הספר?

ג'. אבן; יהיו. הנושא העיוני יהיה הרבה יותר מקצועי.

את הנושא העיוני אנחנו עומדים להרחיב, וכבר

הרחבנו אותו, ובתחום הזה הוא חלק החינוך שלנו. הנושא העיוני עומד לתפוס

מימד חשוב ביותר, לא פחות מהמבחן המעשי, אולי יותר ממנו אפילו.

י. ביבי; הוא צובר 20 נקודות בכיתה ט', 30 נקודות הוא

צובר בכיתה י', וב-י"א הוא עובר תאוריה בלי

כסף. זה נותן לו מוטיבציה ללמוד באמת את הנושא של הנהיגה.

גי. אבן; לגבי בתי-הספר יש לנו רעיונות, ואנחנו

עובדים על זה. עד כאן דנתי בנושא החינוך,

ההסברה וההדרכה, ועכשיו ישנו נושא שקשור לאכיפה. תקנה 213 לחוק התעבורה

קובעת, שאדם שמלאו 3 שנים מיום שקיבל רשיון נהיגה חייב לעבור השתלמות

נהיגה. אנחנו ממליצים שזה יהיה עד 10 שנים. זאת אומרת, כל הגילאים,

מ-18 עד 28, שאלה הגילאים הקריטיים, יצטרכו להתמודד עם אותו מכון ארצי,

עם אותו לימוד עיוני, עם אותו ריענון, כדי לחדד את זכרונם ואת

אחריותם.

אנחנו מתכוונים להתנות את רשיון הנהיגה בהתנייה לא של שנה אלא של

שנתיים. אנחנו מתכוונים וחושבים על הגבלת נוסעים בידי נהג חדש, ואנחנו

בהחלט נפעיל את כל המכשירים המתאימים לבדיקת אלכהול או כל הקשור בכך.

בתחום החקיקה, בסעיף 12(א) לפקודת התעבורה, חקיקה ראשית. כפי שציינתי,

אנחנו רוצים להגיע לחקיקה של נהיגה מותנית או רשיון מותנה לשנתיים ולא

לשנה אחת. אנחנו מדברים על הגבלה לנהיגת לילה, ואנחנו חושבים שהפתרון

בטווח הארוך הוא בהכשרת דור חדש של נהגים, שיהיה מבוסס בעיקרו על חינוך

של דרך ארץ, על נימוסים, על אדיבות, ואשר יובילו -לנהיגה מסוג. אחר.

שאדיבות, סבלנות וסובלנות יהיו על הכביש, ולא פראות ואגרסיביות כפי

שאנחנו מכירים אותה היום. ומובן שעבריינים - כמו שיש בכל דור ודור -

יהיו צריכים להיות מטופלים בכל חומרת הדין, כמו שמטפלים בעבריינים.

סה"כ זאת דרך ארוכה, זה מאבק יום-יומי שצריך להיות מבוסס על תוכניות

ארוכות טווח וקיצרות טווח, ובזה אנחנו עוסקים יום יום. ואני כעת מבקש

להעביר, ברשותך, את רשות הדיבור למינהל לבטיחות בדרכים

ע. שנלר; גבירתי היו"ר, ראשית, עליו להעמיד דברים על

דיוקם. במצב של השנה שחלפה, יש 4 אחוזים

וחצי יותר תאונות. זה רע 4.4 אחוזים יותר נפגעים, זה רע: מאידך גיסא,

ישנה ירידה של למעלה מ-7 אחוזים בפצועים קשה, וקרוב ל-8 אחוזים ירידה

בהרוגים, וזה הישג חסר תקדים, ומותר לומר את זה גם בפורום המכובד חזה.



מותר לומר את הדבר חזה, כי המטרה שלנו היא למנוע נפגעים ושכול, ובהחלט

יכולים להתברך בדברים האלה.

לאותם נושאים שעלו, רק להשלים מספר נקודות. העלה ח"כ אלי דיין את נושא

מתן הרשיון בגיל 18. המשמעות היא שצבא הגנה לישראל יצטרך להכשיר את רוב

לוחמיו, כי היום הצבא כולו נוסע. ולכאורה אין שום בעיה, לכאורה, אם

נשכיל להכשיר אותו נכון וטוב, להכין אותו לקראת הצבא, אין שום בעיה

שהוא לא יוכשר בגיל 17. הרעיונות שהעלו חברי הכנסת הנכבדים, וח"כ דיין

והרב ורדיגר, והשופט דב לוין, והמנכ"ל העלו וסיכמו מספר נקודות. אלו

נקודות שצריכות לתת תשובה להכשרה בטרם גיל 18, בלי להוריד באיכות. אני

קצת התפלאתי לשמוע מכבוד השופט, לפני ימים אחדים קיבלנו יישר כוח גדול

על איזו חוברת שהעברנו, שהשופט ראה שהמשרד נערך להעביר טסטים בשיטה

חדשה לגמרי ביום ובלילה, לימוד הנהיגה ביום ובלילה, מבחנים תיאורטיים

מלאים, לא על הדלפק.

ד. לוין; שלא אובן שלא כהלכה, אני לא מתחתי ביקורת

שלא עושים לענין. אדרבא, אני אמרתי שגם

בבתי-הספר ישנה התקדמות רבה, גם אצלכם. אלא אמרתי, שזה אחד הדברים

שצריך לעשות אותם.

ע. שנלר; אני אומר את זה, משום שהדברים האלה מתקדמים

תודה לאל, וראוי לציין את הדברים לצד העשייה

העתידית, גם את עשיית העבר.

אני רוצה להתייחס לנהגים הצעירים כאל נושא המרכזי. אני רוצה להראות 2-3

שקפים כדי להביא את הנתונים, שידעו על מה מדובר. המטרה שלנו היא לתת

יותר מיומנות לפני שהוא מקבל רשיון נהיגה. ישנם כמה משתנים ונקודות

תורפה בנושא הנהג הצעיר. יש לנו צוות פסיכולוגי שאנחנו עובדים אתו -

ובכללם פרופ' יינון, פרופ' תבורי, פרופ' פרידלנדר, ד"ר מונטג, ומוקבס,

וגב' עמית ואחרים. קבוצת פסיכולוגים, ראשי חוגים לפסיכולוגיה

וסוציולוגיה של מיגוון אוניברסיטאות וגופים אקדמאיים, שהם הוועדה

המייעצת שלנו בנושא מדעי ההתנהגות, והם עושים מחקר ומעקב על נושא הנהג

הצעיר. אלה לא נושאי שליפה, אלה נושאים מאוד מקצועיים, וכל ניתוח מצב

שם מתבסס בעיקר על אנשי מדע ומחקר בנושא החברתי: אפיונים של תקופת

הגיל, אם זה בתקופת גיל ההתבגרות והמעבר, הייתי אומר תפקידי אדם מבוגר

בפרופיל אישיותי של צעיר, והדינאמיקה השלילית בקבוצה, שהדוברים הקודמים

הזכירו אותה, אווירה קבוצתית הדוחפת אותו לדפוסי התנהגות, שלא רוצים

לראות ליד ההגה את ההתנהגות הזאת. יש גם העובדה הטכנית, שיש להם נסיון

מועט וקטוע בנהיגה, הם גם נוהגים בתנאים מאוד קשים. מתי נוהגים

הצעירים? הזכיר השופט דב לוין, הם נוהגים בסוף שבוע. חייל שבא מחופשה

עייף מאוד או סתם בחור צעיר שעבד כל השבוע, ותנאי הדרך מכבידים

לכשעצמם, השעה מאוחרת, עם קצת שתייה, וכמובן הצד הסביבתי שמשפיע במידה

רבה.

אני רוצה להראות כאן גרף שאני חושב שחשוב שהוועדה תראה, לגבי מעורבות

נהגים בתאונות ומפגעים לפי הגיל. ובכן, ברשותכם, קבוצתהגיל הראשונה,

עד גיל 20 - תסתכלו כמה הם מעל לממוצע. זה הממוצע. ובכן, עד גלל 24

תראו מה קורא כאן, עד גמר הצבא, העליה הגדולה הזאת. לכל 1,000 נהגים,



30 נהגים מעורבים בתאונות לשנת. אבל ישנה קואורלציה מסויימת בין הנהגים

החדשים, משום שנהגים חדשים, בשנה הראשונה גם כן קצת מעל הממוצע, אבל

מגיל 18 ואילך חודרת מעורבות גדולה יותר בשנה השניה והשלישית. בלי

להיכנס לדיוקים מספריים, על אף שהכל יוצג, אין ספק שהנחות היסוד של

חברי הכנסת המציעים, ושהעלו לדיון את הנושא היום, אין ספק שהנחות היסוד

הן נכונות לחלוטין מבחינת הסטטיסטיקה והמגמות.

ולכן, אם הוועדה המכובדת הזאת תביע דעתה בדבר תווית הזיהוי לנהג החדש,

כפי שאמר מנכ"ל משרד התחבורה הדברים נראים בהחלט, בדבר רשיון על תנאי

לתקופה יותר ארוכה; הגבלת נהיגה בשעות לילה מסויימות; בדבר הגבלת מספר

נוסעים או העמקת החינוך התעבורתי או החמרה בדין, כל אותם נושאים הם

נושאים שאנחנו בהחלט נשמח לקבל לגביהם גם את הגיבוי ואת הסיוע של

הוועדה החשובה הזאת,

הייתי רוצה להעיר עוד שתי הערות שעלו. ח"כ דיין דיבר במשפט על התשתית.

אני רוצה לבקש מוועדת הכלכלה- תקציב המדינה נסגר, הפרוייקטים נקבעו,

נקבעות בימים אלה תוכניות העבודה. אני חייב לציין, שמשרד התחבורה העמיד

בסדרי עדיפויות קודם כל את נושא הבטיחות בדרכים. קרי, שר התחבורה

ומנכ"ל משרד התחבורה הורו למשל למפקח על התעבורה לקבוע את תוכניות

העבודה שלו על בסיס קריטריון של בטיחות בדרכים, ולא על קריטריונים

אחרים. הוא הדין לגבי פנייתנו ועבודתנו עם מע"ץ. אלא מה, כשהתכוון ח"כ

אלי דיין - ואולי לא הזכיר את השם המפורש, כביש מספר 3, כפר ורבורג-כפר

סילבר - ואנחנו מבינים, כי זה קטע אדום, אני יכול לבשר שאם ועדת הכספים

בדיוניה, באישור התקציב, תאשר עוד 4 מיליון שקל בלבד - יש התחייבות של

מע"ץ לגמור את שני הגשרים הבעייתיים בכביש מספר 3, בקטע הזה, ובשנה

הבאה הכביש הזה ייגמר. אם אפשר לבקש סיוע של ועדת הכלכלה בהקשר הזה, או

מחברי הכנסת שהם גם חברי ועדת הכספים, 4 מיליון תוספת למע"ץ לכביש מספר

3, לגשרי כפר ורבורג-כפר סילבר, יוכלו לתת תנופה גדולה מאוד לבקשתו,

למה שרמז ח"כ אלי דיין.

לגבי ההערה של ח"כ ורדיגר, אלכהול וסמים. בפקודת התעבורה ישנה הגדרה

מהו אלכהול ומיהו האיש השתוי. למשטרה יש היום מכשירים שאינם קבילים

בבית-המשפט, רק בדיקת דם הופכת את זה לקביל בבית-המשפט. ישנו ניסוי

משותף שאנחנו עושים עם משטרת ישראל בימים האלה, על מכשיר חדש, אנגלי.

ברגע שתוכח יעילותו ואמינותו, אנחנו נרכוש עבור משטרת ישראל מכשירים

כאלה לכל תחנה. יווצר מצב שיהיה אפשר לאכוף את חוק השיכרות בכביש עצמו.

קרי, יראו אינדיקציה במכשיר שהוא איננו קביל, ואז בתחנה הקרובה - לא

בבית חולים, לא בבדיקות דם - ניתן להרשיע אותו על-ידי פלט מחשב, וזה

יהיה קביל בבית-המשפט.

לגבי סמים, הגדרת מסומם, היא בעיה, כי לוקח אופטלגין הוא מסומם, מבחינת

הגדרה מדעית. אבל לא לזה הרב ורדיגר התכוון, ודאי שלא. לכן ההגדרה היא

מסובכת. שר התחבורה מינה ועדת מומחים בראשות ד"ר תירוש, שב-21-בחודש

הזה אמורה לסכם את דיוניה. הם יסכמו מהי הגדרת האיש המסומם, או איש

הסמים. אנחנו מנסים ליצור בתהליך תחיקתי כזה או אחר פסילה אפריורי.

מלכתחילה כל מי שעונה על הדבר הזה, אדם בא ומצהיר שהוא מסומם, שהוא לא

יכול לתפקד, והוא רוצה מביטוח לאומי כסף, האם אפשר באותו רגע לשלול

ממנו מינהלית - אלה שאלות מסובכות משפטיות, אני לא מומחה לזה.



אני רוצח לומר הערה אחת לגבי מימוש מסקנות הוועדה הפרלמנטרית. מינהל

הבטיחות, שר התחבורה, קיבלו בברכה את מסקנות הוועדה הפרלמנטרית. אני

יכול לומר שחברי ועמיתי כאן עזרו בניסוח החלטות הוועדה הפרלמנטרית.

הכנסת קיבלה החלטות בישיבתה הראשונה בקדנציה הנוכחית. אבל אנחנו לא

עושי דבריה של הכנסת, אלא הכנסת המליצה לממשלת ישראל. ממשלת ישראל ב-7

במאי, בהחלטה 444 קיבלה שורת החלטות. אנחנו אמונים לממש החלטות ממשלה.

אשר על כן, התפקיד שלנו לבחון האם אנחנו מצליחים לממש החלטות ממשלה, או

אנחנו לא מצליחים לממש החלטות ממשלה. משום שקודם העלה את זה ח"כ אלי

דיין, שלא מממשים. אני כפקיד ממשלה חייב להתבטא בזהירות רבה, ולומר שכל

מה שקשור לדברים שלא היו עליהם חילוקי דעות בנושא התקציבי, מומשו בחלקם

הלא מבוטל. הכפלת תקציב התשתית נעשה בשנה האחרונה, ובתקציב המיועד לשנה

הבאה, וייאמר לזכות משרד האוצר - אני חייב לומר ששר התחבורה ויתר

ויתורים גדולים מאוד, על-מנת להעמיד את נושא הבטיחות בראש סדר

העדיפויות, ובשל כך הוא מקבל תוספת תקציב בנושא התשתית הבטיחותית.

אבל, למשל, העלה השופט דב לוין את נושא הדרישה משר החינוך להפוך את

הנושא לנושא לימודי חובה. ובכן, אם באותו רגע ששר החינוך לא יתנגד, זה

ייעשה. אבל זה איננו תלוי לצערי הרב בתחום שלנו. אנחנו עומדים לממן

יותר את משרד החינוך, אם הפרטנריות תעבוד יפה, על-מנת שהחינוך התעבורתי

יוכפל ויושלש, משום שזה נתון קצת בידינו. אנחנו יכולים לעשות גם בסיוע

למשטרה, אנחנו לא יכולים להקים את משטרת התנועה במקום המשטרה, כי זה

תפקיד המשטרה והמשטרה חייבת להקים, גם יו"ר הוועדה העירה בדברי המבוא

לישיבה שאנחנו עדיין מחכים להחלטת הממשלה להקים משטרת תנועה ארצית, זו

החלטת ממשלה, החלטת מליאת כנסת, בקונצנזוס מקיר אל קיר, נושא תמוה

לכשעצמו.
ע. זיסמן
המשטרה מתנגדת, שר המשטרה מתנגד.

ע. שנלר! אני רוצה לבשר לחברי הוועדה, בקצת גאווה,

שהיתה לי הזכות בשנה האחרונה בקצב של השר

קצב, לנסות ולקדם את ההמלצות או את החלטות הממשלה, בקצב ראוי לשמו,

וחלקן הגדול הגיעו כבר לכלל יישום.

אבל אחת ההמלצות שלא הגיעה - קשורה לרשות השידור, ואני קורא לרשות

השידור להרחבת שעות השידור ברדיו ובטלוויזיה וכן הרחבתם בטלוויזיה

הלימודית. השאלה היא לא כמה נשלם. אנחנו שילמנו השנה לרשות השידור מעל

ומעבר לתקציבי, כמעט הייתי אומר, פיתוח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לתשדירי שרות?

ע. שנלר; בכל מיני. לתשדיר שרות של דקה, דורשים 11

אלף שקל. אבל בסדר, נגזר עלינו, אנחנו

מקבלים תקציב, ורשות השידור נדמה לי מחזירה תקציבים לקופת המדינה. אבל -

לא זו הבעיה. הבעיה היא זמן שידור. ואני יודע שיו"ר הנהלת רשות השידור.

רוצה בענין הזה, אני יודע שנעשים מאמצים. אבל אני רוצה לבקש, משום שאני

משתתף זו הפעם ה-20 אולי בוועדת הכלכלה, בכנסת הקודמת ובכנסת הזו,

בוועדת מישנה או בוועדה עצמה. הנושא הזה לא יתקדם אם לא תהיה קביעה,

אולי בהצעת חוק פרטית, אולי בהצעה אחרת. אני רוצה לבקש שני דברים, אולי



זה יעזור לכולם, גם לרשות השידור זה יעזור. ישנן ארצות בהן קבעו זמן

שידור בנושא שהוא אפידמיה או בנושא לאומי. זאת האפידמיה, זה גידול

חללים מדי שנה. 5 דקות בחוק, לפני מבט. אחרת זה שתדלנות, ושתדלנות לא

עובדת. אני מנסה להיות נחמד, כי אני הרי תלוי ברשות השידור, לכן אני

צריך לחייך לכולם, אבל לא יוצא לי מזה זמן שידור, רק הרבה כסף יוצא.

לחייב בחוק, 5 דקות לפני מבט, לנושא בטיחות בדרכים. אנחנו ניקח על

עצמנו את הפקת כל התוכניות, שזה עלות של מאות ואולי מיליוני שקלים.

ניקח את זה על עצמנו, מהגורן או מן היקב.

הוא הדין לגבי הטלוויזיה הלימודית שקשורה למשרד החינוך, שהיא חלק ממשרד

החינוך, זה חלק ממשרדי הממשלה, זו אפילו לא רשות עצמאית. לפני ערב חדש,

3 דקות, ושוב - אנחנו נפיק את הכל. אנחנו מתחננים לדבר אחד: תנו לנו

זמן שידור. אני רוצה לקבוע בצער רב, גבירתי היו"ר, תיקצבנו השנה סכום

נכבד להקים רדיו לנהגים, בגלל בעיות פרוצדורליות של מי יפגוש את מי,

כבר שנה הכסף מונח, ואפשר להפעיל תחנת רדיו מיוחדת. זו לא שאלה של כסף,

זה לא חוסר בכוחות מקצועיים, זה רק רצון טוב של המנהלים הגדולים.

לכן אני מבקש, ברשותך, שתהיה הצעה - לטעמי, הצעת חוק - שתחייב 5 דקות

לפני מבט, שתחייב חצי שעה שבועית - קרי, "על גלגלים" לא פעם בשבועיים,

אלא פעם בשבוע, להסתפק בטלוויזיה הכללית בזה, מעבר לתשדירים שזה הרבה

כסף. בטלוויזיה החינוכית - 5 דקות לפני או אחרי ערב חדש. ברדיו - להקים

אותו רדיו לנהגים, נתקצב את הדברים, רק תנו לנו לעבוד. אין לנו ברירה,

אנחנו רוצים להעניק, רק תנו. הציבור מחכה, ואת הציבור לא מעניין לא

השליטות, לא אנשים ולא אף גורם מישני שמשפיע על העבודה שלנו.

ד. לויו! יש תוכניות נוער, ובתוכניות הנוער אפשר

להכניס הרבה מסרים;
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו אני רוצה לבקש את יו"ר רשות השידור

להתייחס גם לדברים שהוא שמע, וגם להביא לנו

הצעות לתוכניות שלכם, איך אתם חושבים להגביר בשידורים את המודעות בקרב

הציבור בנושא של תאונות דרכים.
א. הראל
גבירתי היו"ר, חברי כנסת, אדוני השופט. אני

רוצה לומר משפט אחד מקדים להצעה שאני אגיש,

ולומר שהבעיה של כולנו היא שאנחנו מתייחסים לנושא הזה בדרך

קונבנציונאלית. עלינו ליצור איזה שהוא מהפך קיצוני, בידיעה שפה אנחנו

נמצאים במצב של אסון לאומי. אני רואה את זה כאסון לאומי, ולאסון לאומי

מתגייסת כל המערכת ונותנת את כל העדיפויות. הממשלה לא מתייחסת לזה. אני

רוצה להגיש לוועד המנהל של רשות השידור תוכנית לא-קונבנציונאלית, ושהיא

לא תהיה מבוססת על חוק. אסור לשדר ברשות השידור באמצעות חוק, כי באותו

רגע היפסדת גם את המטרה שאתה רוצה להשיג. אין כאן שאלה של הפרופורציה,

שוחחנו לא פעם עם השופט לוין מהי הפרופורציה, כמה --אתה-צריך-לעשות. זו

לא בעיה בכל מבט לחדשות להראות את התאונות ואת העוצמה- שלהן אבל מהו

הגבול שבו אתה הופך מדבר מזהיר, לדבר שתהפוך את הציבור לאדיש? יש איזה

גבול, שצריך להחליט לא לעברו ולא סתם לשדר. יש למצוא מערכת של חשיבה

הגיונית ואמיתית, איך להשיג את הדברים האלה.



אני מציע, לכן, את חדברים הבאים, ואת הדברים הבאים, אם הוועדה תאמץ,

אני אביא בשבוע הבא לוועד המנהל, אזמין את כבוד השופט שיהיה נוכח בענין

הזה, להיאבק על הדברים האלה, אם אני אדע שזוהי המערכת. ואני אומר

במפורש, אלה הן הצעותי.

אתהיל מענין הרדיו. ברדיו, עם כל הרצון, יש לנו יותר זמן שידור, זה

יותר פשוט, אבל מוכרהים רשת שמשדרת 24 שעות. אני הצעתי שתהיה רשת של

שירים עבריים, כדי להשיג את ההאזנה המקסימלית. בכל דבר שיש לך האזנה

קבועה, אתה יכול להשתמש בדרך זו או אוזרת. יש כל מיני רעיונות, אבל גם

רשת מיוחדת, שבה נוכל במשך כל הזמן להזהיר, ולהתריע, ולחפש, ולחנך,

ולעשות את כל מה שאנחנו צריכים בענין הזה. אנחנו נביא את זה להכרעה

לפני הצבעה על תקציב רשות השידור. אני החלטתי שאת כל הנושאים שמשנים

דברים מסויימים ברשות השידור, להביא להכרעה לפני ההצבעה על התקציב,

היות שאני יודע שבאמצעות התקציב אני כופה על המערכת, שיש בה כל מיני

בעיות, וזה לא הזמן להיכנס אליהן. לכפות על המערכת את הביצוע, כדי

שהבטחות שניתנות לכל מיני גורמים גם ימומשו. אני יודע את ההבטחות, הן

לא מומשו. זה לגבי הרדיו, וכמה שיצטרכו עוד, תוכנית כזו או אחרת ברדיו,

אין בעיה.

אבל בטלוויזיה, אני רוצה להציע 5 דברים, וזה מלבד תשדירי שרות, כי אלה

דברים מקובלים. אני חושב שהבעיה היא לחפש לא רק דרך תשדירי שירות, אלא

מערכת הרבה יותר מורכבת ומשיגה. ראשית, רק עכשיו באתי הנה משיחה עם שר

המשטרה. אנחנו נחדש את התוכנית ב"שידור חוקר'/ ואני חושב שגם ב"שידור

חוקר", צריך לחקור את הענין הזה של תאונות דרכים. יש לתוכנית הזו צפיה

גדולה מאוד. כמו שחושבים שפשע זה לגנוב ולרצוח, יראו שזה גם לרצוח

באמצעות תאונות דרכים. נצטרך למצוא את הדרך איך אנחנו גם בתוכנית הזו

נכניס את המרכיב הזה.
ד. לויו
צריך למצוא עבריין של תאונות פגע וברח שלא

נתפס. אז אפשר להכניס את זה.

א. הראל; דבר שני. אנחנו נתחיל בזמן הקרוב ביותר, אני

מקווה שזה יהיה תוך חודש ימים, ואם לא -

חודשיים, בתוכנית חדשה שנקראת "בוקר טוב ישראל". היא תשודר מ-6:30

בבוקר עד 8:30 בבוקר בטלוויזיה, ותכלול מהדורת חדשות ותכלול מגזינים.

אני מראש אומר, שאני מוכן שבמסגרת זו תהיה לנו פינה קבועה. זה זמן טוב,

זה זמן יעיל. היות שעכשיו אנחנו בונים את המודל, היום אפשר לבנות את זה

בצורה כזו שנוכל להכניס שם.

י. צידון; רוב הנהגים דווקא בתקופה הזו נמצאים בכיוון

לעבודה.

א. הראל; אנחנו רוצים שהמגזין הזה ישודר גם ברדיו.

כלומר, זה יהיה "בוקר טוב בחדשורנ", וזה יהיה

גם ברדיו. אנחנו מחפשים דרך, ובהחלט אנחנו מוכנים ללכת על כך שבתוכנית

של "בוקר טוב ישראל", אנחנו נשים באחת העדיפויות הראשונות את המאבק

בתאונות בדרכים. היות שזה גם דבר חדש הצפיה תהיה גדולה, זה יכול להשיג

יותר מאשר כל תוכנית אחרת. במסגרת משא ומתן שאנחנו מנהלים עכשיו, אם



נשיג זמן שלדור בערוץ שני - ויש לזה סיכוי טוב - לא תחיה התנגדות לעשות

"על גלגלים" פעם בשבוע כאן, ופעם בשבוע כאן, וגם זה יביא להרחבה של

התוכנית. אנחנו מוכנים לעשות "מבט שני" בענין הזה, ואנחנו נגביר את

הענין בתוכניות ילדים. זה מאוד קשה ומאוד מסובך, איך אתה מקנה את זה

לילדים, אבל דווקא הזהירות של הילדים בכבישים חשובה ביותר. מספר

הנפגעים הגדול של ילדים מחייב אותנו לעשות משהו בענין זה גם בתוכניות

שלנו, ואנחנו נעשה גם את הדבר הזה.

אני מוכן תוך 3 חודשים לדווח לוועדה מה מכל הדברים האלו שאמרתי נעשה

ובוצע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה, ובאמת כל הכבוד.

ע. שנלר; זה פשוט מרנין, אבל יש לי שאלה קטנה. זמן

הצפיה האפקטיבי ביותר לפי כל הסקרים הוא

דווקא אחה"צ והערב, מ-8:00 ועד 10:30-11:00. כל ההצעות - שעל כולן

אנחנו רוצים לברך, בשמחה רבה - באופן מסודר בעצם לא יתנו מענה על זמן

הצפיה החזק יותר. שאלתי ובקשתי, האם ישנה אפשרות לבחון פעם-פעמיים

בשבוע את ה-5 דקות האלה.
א. הראל
אנחנו מסובכים. אני לא רוצה כאן להסביר מה

הבעיה של לוח משדרים שאתה בונה אותו לפי

איזה טבלאות של 5 דקות. 5 דקות זה מסובך. לגבי תשדירי שירות של חצי

דקה, אנחנו נחדש את ההוראה בענין התשדירים שלכם בשעות האלה. אני רוצה
להביא לכם רק דוגמא אחת
בוועד המנהל במליאת רשות השידור החליטו לשדר

חדשות באנגלית. יש כל כך הרבה תיירים בארץ, ואנחנו ראינו שבשעה 10 יש

מעבר של רבים לירדן לצפות בחדשות באנגלית. החלטנו שאנחנו נעשה זאת

מולם. אנחנו לא יכולים למצוא משבצת של 5 דקות בשביל לשדר את זה. זה

מסובך. טלוויזיה זה דבר מסובך, זה לא שאתה מכניס 5 דקות והכל נדחה ב-5

דקות. לכן, במקום 5 דקות, אני הבאתי תוכניות נוספות. אני מוכן שנמשיך

את השיחה בינינו ונחפש דרך איך להגביר את זה, אבל בדרך מתוחכמת, בשכל,

ולא לדחוף דברים, כשאנחנו יכולים להפסיד במקום להרוויח. אני מקווה

שאצלנו תהיה כל אותה נכונות שאני הבעתי כאן, ולכן אני לקחתי על עצמי את

ההתחייבות לדווח לוועדה תוך 3 חודשים מה עשינו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תפסת מרובה לא תפסת. שיעשו קודם כל את

הדברים שמר הראל דיבר עליהם ואח"כ נראה

הלאה.
א.נדב
לגבי תפקידו של הרדיו במלחמה בתאונות דרכים,

ובהמשך לדברים שאמר כבוד השופט לוין: בעצם

הוא מנסה להתמודד בדרך של שעות שידור לאורך כל שעות היום, משולב בבעיות

המקומיות. בעצם זו רשת ארצית, שמספקת לכל שעות היום את הדברים, כדי

שהשידור יהיה מעניין. כדי שהדבר הזה יצא אל הפועל זה .שזה יהיה '-שידור

מעניין, כי אפשר לשדר את הכל. אבל אם אף אחד לא מקשיב, זו ברכה לבטלה.

הדבר השני, שיהיה יעיל. לענין המעניין, אנחנו רוצים להפעיל רשת רדיו

שתשדר דברים בכל הארץ, אם זה בידור, ואם זה שירים עבריים וכיו"ב,

כשמפעם לפעם יש כניסות בנושא של תאונות דרכים, הודעות משטרה, הודעות.



אפילו בנושאי בטיחות. זו רשת שכל כולה תחיה מיועדת לדבר חזה, אבל היא

תוכל לעסוק גם באזור חיפח והצפון, בבעיות של התשתית והבעיות של התחבורה

באותו מקום, וכך על פני כל הארץ. זה נושא שכבר שנה שלמה אנחנו רצים

סביבו סחור סחור. היו"ר לקח את זה לאחרונה לטיפולו, ואני מקווה, שעם

הנחישות בנושא הזה, סוף סוף זה יצא אל הפועל. אין פה בעיות של תקציב,

כמו שישנה בעיה של ההצלחה להוציא את זה לפועל.

לגבי היעילות, כאן אנחנו בקשרים עם המינהל לבטיחות בדרכים, ונקבעו ימי

עיון שבהם המומחים בנושאים האלה, יחד עם האנשים המתאימים לזה, הרפרנטים

ברדיו, ישבו יחד ויעבדו הצעות מעשיות. כי אנשי הרדיו יודעים איך לעשות

את השידור מעניין, והמומחים מתמצאים בפסיכולוגיה, בהנדסה וכיו"ב. המפגש

בין שני אלה יתן אולי את התוצאות המקוות.

ד. לויו; אני מבקש שבמפגשים הללו יאפשרו גם למועצה

הלאומית להשתתף.

א. נדב; בשמחה רבה. אם לסכם את הנקודה הזאת, כפי

שאמר השופט לוין, הרדיו הוא בבחינת עגל

שרוצה לינוק, אני לא בטוח אם לא יותר מאשר הפרה שרוצה להיניק בענין

הזה, אין פה שום בעיה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! תודה רבה. לנושא של המשטרה אנחנו נקדיש

ישיבה מיוחדת. לא ניקח את זה עכשיו כדבר

נוסף, אבל אנחנו רוצים לקבל לפני הישיבה את ההצעה שלכם לתוכנית

שהתגבשה, וזה על-פי החלטת הממשלה, רבותי. אם אתם לא רוצים לקיים החלטת

ממשלה, תבואו לממשלה ותגידו לה.
א. עמית
ראשית, רצוי מאוד שתדעו, שבנושא צעירים

המשטרה מטפלת בצורה מאוד יסודית. אני יכול

להתחייב על החודשיים האחרונים. בלילות שבת אנחנו מבצעים מבצעים קבועים,

כמעט בכל המקומות שבהם יש ריכוז צעירים, כשהמובילה היא תל-אביב, וזה

עובד בצורה מאוד רצינית. המימצאים שלנו הם יותר ממדהימים, לגבי אנשים

שלא מסתובבים בלילות בעיר. בדרך הרצליה למשל, בליל שבת לפני 3 שבועות,

תפסנו צעירים נוסעים במהירות של 160 קמ"ש, שזה מראה שהתופעה קיימת.

אנחנו לא יורדים מזה, זה יהפוך אצלנו לסדר עבודה קבוע. זה יהיה בכל ליל

שבת בכל מקומות הריכוז בכל הארץ, כשהפיקוח הוא פיקוח אישי שלי, וזה

עובד יפה.

לגבי משטרת תנועה ארצית. ראשית, את ההצעה המחודשת, אני כראש מחלקה

הגשתי לפני הרבה מאוד זמן, ככל שאני יודע זה מצוי בלשכתו של שר המשטרה,

וזה יגיע אליכם. אני מציע שלא נתעסק בזה בשלב הזה. מפכ"ל המשטרה מתחלף

ב-1 באפריל, אני מעריך שדברים ישתנו, וראוי לחכות בסבלנות עד שהמפכ"ל

החדש יוכל להצהיר על כוונותיו בצורה גלויה ומסודרת, ואנחנו נוכל לבוא

ולהציג לכם את הכיוונים החדשים או הכיוונים המקצועיים בנושא ,התנועה.

אני יכול רק לחדש, בבקשי שזה לא יצא מהחדר, שרק הבוקר ישבתי עם המפכ"ל

המיועד בדיוק בנושאים הספציפיים האלה, ודי לחכימא.
היו"ר ארבלי-אלמוזלינו
נקוות שתמפכ"ל חחדש לא ילך בעקבות שני

המפכ"לים הקודמים, אלא שתהיה לו גישה קצת

יותר חדשנית, יהיה יותר פתוח.

ד. לויו; יש לי תחושה כזו. אני שוחחתי עם המפכ"ל החדש

ואנחנו קבענו פגישה בענין הזה, לאחר שהוא

ישב באמת עם אריה עמית וילמד את הנושא. תחושתי שיש פה פתיחות רבה ומקום

לשינוי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצה בכל-זאת לתת הזדמנות לחברי הכנסת

להגיד משחו. אנחנו כל תזמן שמענו וצריך לתת

לחברי הכנסת אפשרויות גם להשמיע הערות או שאלות.

י. צידון! קודם כל, 4 חמישיות ממה שרציתי לומר נאמר,

בעיקר על-ידי המנכ"ל, ותודה על כך. אני לא

מנוסה בנושא, אני גם נהג ותיק וגם צעיר ותיק, אבל 3 הערות. קודם כל,

נדמה לי שהבעיה מתחילה בלימודי אזרחות. נדמה לי שבלימודי אזרחות לומדים

יותר מדי את נושא הפילוסופיה של המהפיכה הצרפתית, ופחות מדי אתיקה

ונימוסים. יש לי רושם שהנושא של אתיקה ונימוסים חסר, וזה עוד ירושת

העבר, כשעוד היתה בושה להגיד תודה רבה, ומובן שהנוער הולך בעקבות

התנהגות המבוגרים וכך זה נראה. הייתי מבקש לשאול אם הדבר הזה ניתן

להיעשות.

אני עומד לומר דבר שאולי אינו פופולרי. מעניין לחקור את הקואורלציה של

תאונות במספר מדינות בארה"ב. שם רשיון הנהיגה ניתן בגיל 16. לי יש רושם

- ושוב, המימצא הסטטיסטי שלי הוא מאוד לא אמין - שרמת התוקפנות עולה

מגיל 16 ל-17, ובין 17 ל-19-20 היא מתיישרת. יש לי רושם שאם אנחנו

נייצר נהגים דווקא לפני גיל 17 - וזה מעניין תירו לחקור במדינות כמו

קליפורניה או ניו-יורק ובעוד מקומות - ולראות מה קורה מבחינת תאונות

הדרכים בין אלה שקיבלו רשיון בגיל 16. איגני לודע את התשובה.

אינטואיטיבית נראה לי שנהג שהתחיל לנהוג בגיל 16 יהפוך לנהג יותר טוב,

וכשהאגרסיביות שלו תגדל - הוא כבר מנוסה יותר, ואולי הוא כבר למד קצת

לקח, ואולי הוא יהיה יותר מתון. זאת אומרת, אני מציע ההיפך בענין הזה.

אני רוצה להציע בדיקה, ואם בדיקה זו נעשתה - אני מבקש כל תוצאות שהן.

עונשים. לדעתי, צעירים שהם עדיין בתקופת המבחן מבחינת הרשיון, כי

ייתפסו בנושא סמים ואלכהול, צריכים לשלול להם את הרשיון לתקופה ממושכת

מאוד, בצורה מרתיעה, כבדה הרבה יותר מאשר למבוגרים. שנית, להכריח אותם

לרצות עונשים של עבודה בבתי-חולים, במחלקות כירורגיות או אורתופדיות,

כדי שיראו את התוצאות של מעשיהם.
ע. זיסמן
לפי דעתי הדיון היסודי חייב להיות בוועדת

המישנה. מי שהקשיב ורשם את הנקודות של אלי

דיין ושל ורדיגר, יש דברים שהם קבעו מתוך חוסר ידיעה מצד שני ישנו

הדחף של ח"כ לומר דברים. יש גם דחף שהכרתי בשנה האחרונה, ולכן אני חושב

שחשובה התגובה שלך, וגם התגובה של עתניאל שנלר, שבאמת מקיים קשר הדוק,

סדיר ושוטף עם הוועדה ועם ועדת המישנה. צריך להבחין בין אותם הדברים



ששייכים למשרד התחבורה, לבין אותם הדברים שמשרד התחבורה יכול להיות

גורם לוחץ ומדרבן יחד אתנו ויחד עם גורמים אחרים.

יש התקדמות משמעותית בלתי רגילה ברשות השידור, כי אחרת היום היינו

מותחים עליהם ביקורת קשה. רק לפני שבועות ספורים היה פה דיון, וההרגשה

היתה מאוד לא נוחה. היא היתה בוועדת המישנה. אבל היום באו ידידי אהרן

הראל, ונדב, והם הביאו תוכנית חדשה שנובעת גם מכל מיני דברים שמתרחשים.

בחברה הישראלית יש שינויים ותחרות שהולכת וגוברת. אני לא רוצה להיכנס

למניעים שהביאו אותם לכאן, אני מניח שזה רק מתוך כוונות טובות. אבל

עובדה היא שהגענו למה שהגענו, וצריך עכשיו ליישם את זה.

מהם הדברים שעומדים על הפרק? אני לא השתכנעתי מעתניאל לגבי העניין

שצה"ל צריך להכשיר נהגים. אני רוצה לבדוק, האם אנחנו צריכים לתת רשיון

גיל 17 או בגיל 18. משרתים בצה"ל במשך 3 שנים, ויש לצה"ל אפשרות במשך 3

שנים להכשיר נהגים. הנהגים לא צריכים להיות מוכשרים לפני הצבא כדי שהם

יהיו נהגים כשהם נכנסים לצבא, גם אם יקרה מה שאנחנו חושבים שיקרה,

ושיהיה קיצור של השרות הצבאי לשנתיים וחצי. כבר יש קיצור, אבל עדיין

אין החלטה של הממשלה. אני מקווה שעם העליה הגדולה, והמחזורים הגדולים,

והקטנת סכנת המלחמה וכו' וכו', יקצרו את השרות הצבאי. גם שנתיים וחצי

זאת עדיין תקופה. לכן בנושא הזה אני לא משוכנע, וזה הנימוק היחידי שאתה

הבאת.

הדבר השני, לא שמעתי תשובה ברורה, ושמעתי את המנכ"ל. אני מברך אותו על

כניסתו לתפקיד. דבריו היו קצרים, אבל מאוד ברורים ובהירים. לא שמעתי

לגבי נהיגת לילה. אני רשמתי את הדברים שלך, ולכן אמרתי את הדברים, לא

סתם כדי לתת לך מחמאה. הענין של נהיגת לילה זה נושא שלפי דעתי מחייב,

מעבר למה שאתה אומר. יש בעיה עם נהיגת לילה, והיא לא רק אצל הצעירים,

היא גם אצל המבוגרים, אצל כולם, וזו בעיה מאוד קשה. ישנם אנשים שאני

מכיר אותם, אנשים חשובים בהייררכיה, ושאני מתפלא עליהם. אני גמרתי

אתמול ישיבה ב-12 בלילה, והתפלאתי שאיש מסויים לקח אותי טרמפ, הוא

בקושי רואה, והוא איש מאוד חשוב בעיר הזאת, והרמז ברור. יש בעיה עם

הענין הזה. צריך להיות מבחן ראייה לנהיגה בלילה.

מה שאלי דיין אמר, לגבי רפורמה בפקודת התעבורה, כולל העונשים, זה לא

יכול להיות למקוטעין. אני לא בא אליך בטענות, וגם לא אל השר קצב, שהוא

שר חדש בתפקיד הזה. זה מחייב בדיקה, לא צריך להביא את זה בשיעורים. לפי

דעתי יש מקום לבדיקה של פקודת התעבורה, ולהביא משהו עוד בכנסת הזאת.

אני לא יודע מי עוסק בזה אצלכם, אבל לא ננהל ויכוחים. גם בתהום העונשים

אותו דבר.

אני חושב שהתוכנית שהביא כבוד השופט לוין, הוא פרס אותה גם באיזו פגישה

שהיתה אצל יו"ר הוועדה, היא תוכנית שגם אנחנו דורשים. היתה איזו הפסקה,

אבל אנחנו חייבים להגשים אותה בשיתוף פעולה מלא. שוב,יש כמה דברים

שצריך ללבן גם בוועדת המישנה, ולהעביר אותם לכאן, ואנחנו נעשה את זה.

מ. בקר; את הידע שהצטבר בנושא הזה, אני אשמח להביא

בפני ועדת המישנה, או אם הדיון יתקיים -



במליאת ועדת חכלכלח. אני רוצח להפנות את תשומת לבכם ל-2-3 נתונים

בנקודה הזאת.

בתחשיב של מעורבות בתאונות של נהגים שנמצאים בנסיון עד שנת נהיגה, לפי

קבוצות הגיל, דובר בנהגים שזה עתה קיבלו את הרשיון, ויש להם יום אחד

אחרי הרשיון או כמעט שנה של רשיון, דהיינו עד שנה אחת. אכן בולטת רמת

המעורבות בתאונות בקרב הצעירים, כאשר מבני בעלי רשיון הנהיגה יש אחוז

וחצי שמעורבים בתאונות, עד גיל 18. עד גיל 18 אחוז וחצי מעורבים

בתאונות. בגילאים 19 עד 24 מעורבים בתאונות 1,2 אחוז. כלומר, זה יורד

מאחוז וחצי ל-1,2 אחוז. בגילאים 25 עד 34 האחוז הוא 0.8 אחוז מעורבות

בתאונות. בגילאים 35 עד 44 זה יורד ל-0.4 אחוז מעורבות בתאונות. אני

מדבר רק לגבי נהגים שיש להם רשיון עד שנה אחת בלבד, הכל נהגים טריים.

כשאני עולה לקבוצת הגיל 45-54, נמצא את הערך הנמוך ביותר, 0.4 אחוז,

שגדל ל-0.7 אחוז, וזה מתקשר לדברים שאמר המנכ"ל. בגילאים 55-65, זה

עולה לאחוז אחד.

צריך להביא בחשבון שבמקביל לגורם האנושי, הן לגבי ההתנהגות שלו והשפעות

פסיכולוגיות, ונטיון בחיים, ולמידת האחריות וכך הלאה, יש פה אלמנט שאין

לנו עליו נתונים, והוא רמת החשיפה. כלומר, כמות הנטיעות של כל קבוצת

גיל כזאת, כשיש לה בפעם הראשונה רשיון הנהיגה. לדעתי גורם החשיפה הוא

חלק מטויים מהגידול של קבוצת הצעירים המעורבים בתאונות עד גיל .18, ויש

גידול, זה דבר מפורש. לפני 10 שנים היו מעורבים 5 אחוזים מכלל הנהגים

הצעירים עד גיל 18, והיום מעורבים 7,5 אחוזים. כלומר, כ-50 אחוז יותר

יחטית, כאשר המרכיב של הצעירים באוכלוטיה הכוללת של הנהגים הלך ופחת,

כי במשך 10 שנים הרבה מאוד נהגים התבגרו, ותוספות הגיל הן יותר לצד של

המבוגרים. הנקודה היא שהגידול הזה שישנו, בין היתר מתקשר לתופעה של

זמינות הרכב. היום במדינת ישראל למשפחות יש רכבלא תמיד הרכב השני -

לפעמים גם השלישי - מדווח כרכב המשפחה, מפני שזה רכב שרשום על שם החברה

או העטק. וכאשר יש שני כלי רכב במשפחה, והבחור הצעיר מגיע, בין שיש לו

רשיון נהיגה של 18, ובין שהוא חייל בצבא בגיל 18-19, יש עוד כלי רכב

ואפשר לתת לו את הרכב. מכאן גם שהזמינות של אותו רכב הביאה לגידול

מעורבות של הצעירים. אני אומר שגם הענין של החשיפה הוא מרכיב שישפיע

בשנים הבאות.
ד. לינק
מאחר שהוזכר פה נושא של אלכהול וטמים. קיימת

פקודה בפקודת התעבורה, המחייבת את הרופאים

שיש להם ידע לגבי מי שמשתמש בטמים או מי שמשתמש באלכהול, לדווח עליו.

נדמה לי שהטעיף הזה בפקודת התעבורה לא מיושם, ואין דיווח. מכאן. נהגים

שמשתמשים בטמים ואלכהוליטטים. רק כאשר הנהג נשפט, וידוע שהוא נשפט

באשמת טמים או שהוא נהג בהיותו תחת השפעת אלכהול, רק אז זה מתברר. אבל

הרופאים אינם מדווחים. אני זוכר את הדיון, כשעוד הייתי ראש מחלקת

התנועה של המשטרה, והיתה התנגדות מצד הרופאים, מצד משרד הבריאות, בגלל

טודיות מקצועית, לדווח על הענין הזה. התגברנו על הנושא הזה, חוק ישנו

אבל הוא איננו מיושם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי הממונה על החוק?
ד. לינק
שר הבריאות. אני מציע שהוועדה הנכבדה שנותנת

את דעתה על הנושא הזה תדאג שהרשות תוכל לקבל

מהרופאים מידע על הנהגים האלה, כדי שהרשות, משרד התחבורה, יוכלו לנקוט

צעדים אדמניסטרטיביים לפהות.
י. ביבי
אני רוצה לחזק את הדבר הזה במשפט אהד ולומר

שאני זוכר דוגמה באופן אישי. הייתי ראש עיר,

כשבאו אלי כמה מסוממים וטענו שאין להם מה לאכול. שאלתי אחד מהם איך הוא

מחזיק את תרכב, שימכור את הרכב. והוא אומר: הרכב זה העיניים שלי, זה

החיים שלי. הוא מסומם, אתה רואה אותו רועד. אם ישנם 300 אלף מעשני

סמים, אין לי ספק שחלק גדול מהם נהגים, ומשרד הבריאות הרי נותן להם את

הכדורים, נותן להם את העדולן, והוא יודע שהוא בא עם הרכב לקחת את

הדברים האלה. איך אדם כזה יכול לנהוג?

אני רוצה להעלות עוד נקודה שצריך לבדוק אותה. אני לפעמים נוהג, אני

הייתי פעם מורה לחינוך גופני ואני קצת מתמצא בקואורדינציה. אני רואה

אדם נוהג, אתה רואה שהוא פוחד להזיז שמאלה, פוחד להזיז ימינה, ונוסע.

תאמינו לי שאלה יותר מסוכנים מהנהגים המהירים. אדם כזה, אני בטוח שאחרי

20 טסטים אולי הוא עבר את הבהינה, ומישהו כבר היה רחמן וריחם עליו. יש

אנשים שלא יכולים לנהוג. כמו שיואש בטח יודע שיש אנשים שלא מסוגלים

להיות טייסים, וצה"ל עושה בחינות אם אדם בכלל הוא כשיר להיות טייס.

לדעתי, כשאדם לא עובר 3-4 טסטים, צריכים ליצור מבחן. יכול להיות שלאדם

הזה אסור להיות על הכביש, שאין לו קואורדינציה וכוי. היום זה כלי

משחית. וישנם אנשים, ויסלחו לי, כמו שלא כל אחד יכול להיות שחקו בליגה

לאומית, ולא יעזור לו שום דבר, לא כל אחד יכול להיות טייס, וכך לא כל

אחד יכול להיות נהג. לדעתי צריך לבדוק, לשבת עם מומחים, ליצור נושא

שאנשים שהיו מעורבים בתאונות פעם ופעמיים - יש אנשים שלחברות הביטוח

כבר נמאס מהם, כל הזמן תאונות, כל הזמן מכות. זה יימשך עד שיהרגו

מישהו? לכן, אני אומר, עבור אנשים מועדים חייבים ליצור מבחן מסויים.

יכול להיות שהאדם הזה לא יכול להיות נהג, לכן אסור שיהיה נהג, וצריך

לפסול אותו. אני לא מבין למה לא עושים את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לנסות לסכם את הדיון של היום.

כפי שהודעתי, אנחנו נמשיך בכך בוועדת

המישנה. היום התייחסנו ל-2-3 נושאים.

הנושא השלישי שאני רוצה להתחיל בו הוא הקמת משטרת התנועה.

לפני מונחות החלטות של ממשלת ישראל מה-9 במאי 1989, וזה על סמך הדיון

שהיה במסקנות של ועדת החקירה הפרלמנטרית, שהוגשו לממשלה. התקיים על כך

דיון והיא קיבלה החלטות. למעשה היא יישמה את המסקנות, לא התייחסה רק

באופן כללי, אלא גם פירטה את הדברים, מה צריך לעשו-ת; בין ההחלטות-

שקיבלה הממשלה בסעיף (ד), "הצעה להקמת משטרת תנועה ארצית, תידון בין

שרי המשטרה והתחבורה". עוד מעט עברה שנה שלמה מאז שהתקבלו ההחלטות

הללו, ועדיין אין הצעה, פרט לזה שהיו מגעים והיו שיחות בין שר התחבורה



לשר המשטרה. לעת עתה היתה התנגדות להקמת משטרת תנועה, ואנחנו קיימנו

דיון מפורט בנושא הזה, אפילו ביקשנו שיביאו לנו הצעה לדבר חליפי. הנושא

כרוך בתקנים, כי ההצעה של ועדת החקירה הפרלמנטרית היתה להקים משטרת

תנועה, כמו שיש משמר הגבול. הדברים האלה מחייבים תוספת תקציב ותקנים,

איו לי שום ספק בכך, כי למשטרה אין מאין לקחת את הדברים האלה. מה גם,

שהיא משתמשת בכוח האדם שישנו היום לתנועה לצורך מבצעים אחרים כאשר היא

צריכה. הכוח הזה איננו מוקדש אך ורק למשטרת התנועה. התוצאה כאן היא
אחרת לגמרי
הקמת משטרת תנועה לכל דבר, שתפקידה יהיה אך ורק לתנועה.

אנחנו שמענו שעומד להיכנס מפכ"ל חדש ויכול להיות שתהיה לו אוריינטציה

חדשה, תהיה לו פתיחות, תהיה לו גם גישה אחרת לנושא הזה. יתכן שהוא

יתייחס לזה בחיוב, וההצעה היא שאנחנו נמתין עם ההצעה הזו עד שהוא יכנס

לתפקיד. אני רוצה לשאול, האם ניתן להזמין את ניצב טרנר לפני שהוא יהיה

מפכ"ל, כדי להתייחס לנושא הזה או לאו?

א. עמית; אני מאוד ממליץ לא לעשות זאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בכדי לא לפגוע במפכ'יל הנוכחי?

א. עמית! בוודאי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם כך, אין לנו ברירה, אלא באמת להמתין. אני

בכל אופן מציעה שבינתיים נעסוק בהצעה

החליפית.

א. עמית; אין הצעה חליפית. הצעה חליפית תהיה בגדר

אנדרוגינוס.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה אומר שהגשת לשר המשטרה?

א. עמית; לא הצעה חליפית. משטרת תנועה ארצית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי תוכל להעביר אלינו את ההצעה.

א. עמית! אליכם ישירות אסור לי להעביר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תבקש רשות משר המשטרה, אם תוכל להעביר לנו

את ההצעה הזאת בטרם משרד המשטרה גיבש את

העמדה שלו בקשר להצעה הזאת.

א. עמית; מעבר להצעה המתומצתת מאוד שהכנתי עבורכם,

הכנתי הצעה מאוד מעניינת ומאוד יסודית,

מלווה בשקפים כמו שצריך, על הענין. תמתינו בכל-זאת בסבלנות -חודש וחצי,

ואז אני אוכל להביא את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתה מעורר את הסקרנות שלנו. רק שלא תהיה לנו

אכזבה אחרי ההמתנה.
י. צידון
אני בהחלט מציע לקבל את הצעתו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בסדר. אם אלה האפשרויות הקיימות, נמתין

בסבלנות. נקיים דיון במליאת הוועדה בקשר

לנושא של משטרת התנועה, עם כניסתו של המפכ"ל ההדש.

הנושא השני, הנושא של תשתית. אנחנו קיימנו דיון מיוחד עם מע"ץ על נושא

של התוכניות שלהם בקשר לרשת הכבישים, ושמענו ממשרד התחבורה על הרשת

העירונית, מה התמיכה שניתנת לעיריות וכו' וכו', בכדי להגביר ולפתח את

הנושא הזה. נוסף לכך שמענו משר האוצר, שהוא אמר לשר הבינוי והשיכון: יש

לך תקציב לנושא של רשת הכבישים, תתחיל לעשות. הדברים האלה שנאמרו

על-ידי שר האוצר הם חשובים מאוד כאשר שר האוצר אומר אותם, כאשר הוא

אומר לו שכסף יש, תתחיל לבצע. אם כן בבקשה, תתחילו לבנות.

ע. שנלר; ואם ועדת הכספים תקצה 4 מיליון שקל לגשרים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עזוב את ה-4 מיליון, תיקח אותם משם.

א. דייו! אני ביקשתי את זה במיוחד משר האוצר, רק

אמרתי לו שזה לא יהיה כמו שאתה אומר,

ושהקבלנים יתחילו לבנות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אם יש כסף ותקציב לרשת הכבישים והגדלה

והרחבה בשנת התקציב הבאה, הנושא של 4 מיליון

של הכביש הזה, של גשרי כפר ורבורג עם כפר סילבר, צריך למצוא את התקציב

שלהם שם, ושלא תבואו עוד פעם וח"כ יתחיל להתחנן בוועדת הכספים שיאשרו

פה, יאשרו שם. זה לא מכובד לפעול בצורה כזאת. תדרשו שמע"ץ תכלול את זה,

ששר השיכון יכלול את זה במסגרת התקציב הנוסף שהוא יקבל לרשת הכבישים.

אני שמעתי שכ-200 מיליון יעמדו לרשותם. בשבוע האחרון אני שמעתי זאת משר

האוצר, אחרי הפגישה שהיתה בין שר האוצר לשר הבינוי והשיכון, על הנושא

הזה של רשת הכבישים. הוא רוצה את זה לא רק מתוך האספקט של תאונות

דרכים, אלא כדי לקרב את אזורי הארץ השונים, ואם שולחים עולים להתיישב

במקום שהוא מרוחק, ושם אין מקורות תעסוקה, הם יכולים ביתר קלות ומהירות

לנסוע למקום עבודה באזור אחר. זה גם כלכלי, אבל זה גם מסייע לנו למשימה

של המלחמה בתאונות הדרכים.

אתה עברת על כמה סעיפים של ועדת החקירה הפרלמנטרית שיישמתם. תעלה על

הנייר את כל אותם הסעיפים אשר כבר יישמתם אותם, כל משרדי הממשלה. אני

חושבת שהחלטת הממשלה כוללת את הנושאים העיקריים של ועדת החקירה

הפרלמנטרית. אם יש סעיפים נוספים שלא נמצאים כאן, ואתם ביצעתם אותם,

אנא תוסיף אותם. את החלטת הממשלה, מסקנות הוועדה הפרלמנטרית.

נושא החינוך. דיברנו בנושא זה גם בישיבה הקודמת. מאחר שכבוד השופט העלה

את הנושא הזה, אנחנו מאוד מחייבים את הנושא הזה של שנת חינוך תעבורתי.

יש לזה חשיבות בכך שאפשר להחדיר לתודעה, לא רק של התלמידים אלא של

האוכלוסיה הרחבה, את הנושא הזה של תאונות דרכים. אני מציעה למשרד

החינוך, לקראת שנת התקציב הבאה - וכאן אתם תקבלו מהמינהל לבטיחות



בדרכים גם סיוע תקציבי בנושא חזה - תעבדו את התוכנית לקראת השנה הבאה,

ותכריזו על השנה הבאה, שתהיה באמת שנת חינוך תעבורתי. במיוחד כאשר יהיה

לכס יום חינוך ארוך, והאפשרות הזו תעמוד לרשותכם. כמו שאנחנו ביקשנו גם

לגבי הכללת הנושא הזה כנושא במערכת החינוך, כלימוד חובה. אנחנו

ממליצים, תשתדלו ותבררו את הדבר הזה.

אני רוצה לברך את יו"ר רשות השידור על ההצעות שהביא לנו היום. מר הראל

הביא לנו הצעה חדשה של רשות השידור, מה היא הולכת לתת, מה התוכניות,

והוא רוצה להביא אותן לוועד המנהל. אנחנו מאוד מקווים שזה יתבצע,

במיוחד משום שזה בסיועו של השופט לוין, שישתתף באותה הישיבה, ותביאו גם

את המלצות ועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו נכתוב מכתב שאנחנו מאוד ממליצים

בפני הוועד המנהל לקבל את ההצעות שהובאו לוועדת הכלכלה על-ידי יו"ר

רשות השידור, כדי להרחיב, ליצור אפשרויות חדשות, והכל כדי לשרת את

המטרה שיהיו פחות תאונות, פחות הרוגים, פחות פצועים. כפי שהגדיר את זה

מר הראל, זה אסון לאומי. אנחנו רוצים להתמודד עם האסון הלאומי הזה

ולהקטין את מימדיו עד כמה שאפשר, והתרומה של רשות השידור, הן בטלוויזיה

והן ברדיו, היא תרומה חשובה עד למאוד. עתון קוראים, אבל כאן רואים וכאן

שומעים, והדברים האלה הם חשובים. גם נהג, כאשר הוא נוסע, הוא שומע את

הרדיו לאורך כל הנסיעה, וחשוב שאומרים לו את הדברים האלה גם בשעת

הנסיעה שלו.

בקשר לדברים ששמענו ממנכ"ל משרד התחבורה. אנחנו רוצים לצאת בקריאה לשר

התחבורה שלא נמתין יותר. אנחנו אומרים אותם הדברים שנאמרו היום על-ידי

מנכ"ל משרד התחבורה, על-ידי ראש מינהל הבטיחות בדרכים, על-ידי השופט

לוין שהביא לנו ממדינות אחרות בעולם וכוי. אנחנו רוצים לקרוא לשר

התחבורה - אם זה בדרך של חקיקה, ואם זה לא בדרך של חקיקה, אלא דרך
הוראה או הנחיה - שצריך כבר ליישם את הדברים הבאים
(א) תווית לנהג חדש, הצמדת תווית לנהג חדש על הרכב, בכדי שידעו שזה נהג

חדש, וכשרואים נהג חדש, בכל-זאת מתחשבים, גם הנהגים הוותיקים ואם

הם נמצאים אחריו, הם נוהגים בזהירות.

(ב) אנחנו מאוד מחיייבים את הרשיון על תנאי לתקופת הנהיגה לשנתיים,

וכעבור שנתיים הוא יכול לקבל את הרשיון הקבוע שלו, אם במשך התקופה

הזאת הוא עמד בכל אותם המבחנים והקריטריונים אשר נקבעו.

(ג) דובר על שעות הלילה, ח"כ זיסמן דיבר על הענין הזה, גם אתם היזכרתם,

הגבלת הנהיגה בשעות הלילה. כל זה צריך להיקבע בתקנות, כהוראות

אדמניסטרטיביות או בצורה של חקיקה.

(ד) נכון יהיה כאשר נהג חדש נוסע, שלא יסיע הרבה מאוד אנשים ברכב שלו.

אם חס וחלילה קורית לו תאונה, שלא יהיו עוד הרוגים, שלא יהיו עוד

פצועים. צריך להגביל את מספר הנוסעים ברכב של נהג חדש.

(ה) החמרה בעונשים או החמרה בדין לגבי עבריינים שהם נהגים צעירים

בהחלט צריך להחמיר בעונשים שלהם. פה, אני לא יודעת אם זה צריך

תיקון בחקיקה, אבל במסגרת החקיקה הקיימת, פה השופטים רחמנים בני

רחמנים. כשקורות תאונות דרכים קטלניות, ובאים לשפוט את הנהג



העבריין שגרם לתאונה והוא נושא באחריות, יש לו שלילת רשיון של 3

חודשים, ויש לו אולי מאסר של 6 חודשים או מאסר על תנאי, וכך הענין

עובר. כשראיתי את מוסף המוספים ביום ששי, כשראיינו את שתי האמהות,

אני אומרת לכם, נקרע לי הלב. שני ילדים במחי יד הלכו, והחקירה של

המשטרה נמשכת עד היום. היא גם סיפרה איך התייחסו אליה במשטרה, ואיך

מתייחסים, כאל עוד תיק נוסף, כך היא התבטאה. והאשה המבוגרת עם הבת,

באמת, ממש הלב נקרע. נהגים כאלה, תאונות קטלניות בצורה חסרת

אחריות, חייבים להעניש אותם בכל חומרת הדין. הענישה צריכה להיות גם

גורם מרתיע. הענישה לא כל כך מרתיעה, גם כאשר משפטו של אותו אדם

צריך לבוא אולי כעבור זמן ממושך, ואז האפקט איננו אותו האפקט,

ועברו כבר כל כך הרבה שנים וחודשים עד שהוא בא על עונשו.

האפקטיביות עוברת, וגם מבחינת חומרת העונש זה פחות, כי מתחשבים בו,

במשפחתו, בילדיו וכו' וכו'. במילא, אלה כבר קיפחו את חייהם, אז

צריך לרחם על הנהג. וכך גם הנושא הזה של החמרה בעונשים, יכול להיות

שגם פה צריכים חקיקה. צריכים לתקן דברים קיימים בנושא.

ד. לוין; אני מוכן להציע לך בתחום הזה, הרי זה תחום

שנוגע לי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני אשמח מאוד.

ד. לוין! אני הגשתי המלצות של ועדה ציבורית שעוסקת

בנושא הענישה, ועוסקת בנושא בתי-המשפט

לתעבורה. לצערי הרב זה לא מומש וזה רחוק מלהיות ממומש.

ע. שנלר! סליחה, אדוני השופט, לפני ימים אחדים שר

התחבורה קיבל את מסקנות ועדות המישנה וחתם.

ד. לוין; בסדר, אבל מסקנות ועדת המישנה, לא מיישמות

את מסקנות הוועדה שלנו, אלא אפס קצהו. לא

דנים בענין הענישה בכלל. אני מציע לגבירתי לשקול ישיבה משותפת של ועדת

הכלכלה עם ועדת חוקה חוק ומשפט, ואני מוכן להופיע ולפרט בפניה את

ההמלצות שלנו בענין הענישה. אני יכול להביא בפניכם את המסקנות, אני

יכול להסביר את המדיניות בענין הענישה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אולי אנחנו ניזום דיון לחקיקה הקיימת.

ד. לויו! אני אוכל להביא את המלצות הוועדה, הכל ישנו

בהמלצות, אראה לכם גם מה יושם מכל הענין

הזה, ואז אתם תראו את ההבדל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כפי שאמרתי, אנחנו מוכנים ליזום חקיקה פרטית

של חברי כנסת.

אני רוצה להודיע לכולם, לוועדת הכלכלה, לוועדת המישנה שלה במיוחד,

שאנחנו לא נרד מהנושא הזה. אצלנו הוא בסדר עדיפות עליון. אנחנו נמשיך

לעקוב ולדון אחר המסקנות עד שנגיע לביצוען המלא. אנחנו גם נתרום את

תרומתנו, ואני מברכת את כל אלה שעושים, במיוחד את אנשי המועצה הלאומית



למניעת תאונות בפעולתם להחדיר את תמודעות בקרב הציבור הרחב. התרומה

הצנועה שאנחנו ניתן היא בשיתוף פעולה הדוק עם השופט ועם המועצה הלאומית

למניעת תאונות. אנחנו כבר קבענו עם יו"ר הכנסת את ה-20 במרץ, שזה יהיה

יום של מודעות למניעת תאונות דרכים. יהיה יום בכנסת, יהיה גם דיון

במליאה, אבל גם נקיים יום עיון. אנחנו עובדים על הנושא הזה, את מי

להזמין, ומה יהיה סדר היום של אותו יום עיון. לאחר מכן אנחנו נסיים

בדיון בכנסת, ונקווה שאותו היום אכן יתרום את תרומתו להגברת המודעות

בקרב הציבור הרחב.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים, ובמיוחד לך אדוני השופט, שהיקדשת לנו

מזמנך. נקווה שכל מה שסיכמנו כאן אכן יצא אל הפועל. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20

קוד המקור של הנתונים