ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 28/11/1989

תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים) בהשתתפות תלמידים מפרויקט מנהיגות צעירה. במסגרת יום זכויות הילד בכנסת

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 79

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ ל' בחשון תש"ן, 28.11.1989, בשעה 11:40

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

י. ביבי

ג. גדות

ע. זיסמן

יאיר לוי

ע. לנדאו

א. פורז

? י. צידון

ז. שובל
מוזמנים
ע. שרגאי, משרד התעשיה והמסחר

ע. פרי, יועץ משפטי, משרד התעשיח והמסחר

מ. הורוויץ, ד"ר, המועצה הירושלמית לילדים ונוער

ד. טמיר, האיגוד הישראלי לפירסום

א. כהן, איגוד המפרסמים

ק. כהן, מכון זיו

י. בלוך, כתה י"א, בי"ס תיכון מקיף, יהוד
מזכירת הוועדה
ל. ורון

רשם: חבר המתרגמים

סדר היום

תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים) בהשתתפות תלמידים

מפרוייקט מנהיגות צעירה. במסגרת יום זכויות הילד בכנסת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלח

ומקדמת בברכת את כל האורחים שלנו. אנחנו

מקדמים בברכה את כל בני הנוער אשר נוכחים אתנו כאן בישיבה על תקנות

הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים).

ביום זכויות הילד בכנסת, שבו אנו מארחים בוועדה בני נוער, נקדיש את

הדיון לסקירה על תקנות הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים). זאת כדי

לקדם את הטיפול בנושא מדאיג זה של שימוש בילדים כקהל יעד פירסומי ללא

מיגבלות.

למרות חשיבות הפירסומת למוצרים, יש לוודא ולעשות הכל שהפירסומת תהיה

הוגנת, ושלא תנצל את תמימותם וחוסר נסיונם של ילדים ובני נוער. כך

למשל חשוב לדאוג, שבפרסומת לא תהיה אלימות, ושלא תעודד התנהגות

אלימה, שלא תעודד צריכת סיגריות, משקאות אלכהוליים, סמים, ושלא תגרום

לעבירות על החוק. כאשר דנים בילדים ובני נוער, חשוב לצאת בקריאה לכל

מי שעוסק בפירסומת, שישלב בה, ביחד עם הדחיפה למוצר המסחרי, גם ערכים

של סובלנות וסבלנות, וכן כבוד הדדי, חברות טובה והתחשבות בזולת.

נשמע היום מנציגי משרד המסחר והתעשיה על מגמת החקיקה ותאור הצעת

תקנות הגנת הצרכן (פירסומת המכוונת לקטינים) שיועברו לאישור הוועדה.

היזמנו גם נציגות של מכון זיו, כדי לשמוע על מחקר שהם ערכו לגבי

השפעת הילד על דפוסי הצריכה של המשפחה, על המקום שתופס הילד בקניות

שמבצעת המשפחה; וכן את נציגי איגוד המפרסמים והאיגוד הישראלי

לפירסום, שיתארו לוועדה את הטכניקות שאותן נוקטים משרדי פירסום כדי

לחשוף את הילדים לרכישות רבות, ואת השימוש שעושים בילדים כדי להעלות

את מקדם המכירות שלהם.

אני מסתפקת בדברי הפתיחה האלה. אני רוצה להציג את חברי הכנסת שנמצאים

כאן אתנו, ואני באמת מודה להם. הם עזבו את ישיבות הוועדות האחרות

ובאו לכאן כדי להשתתף בישיבה הזאת. אני מבקשת את מר שרגאי ממשרד

התעשיה והמסחר להציג את הנושא והעקרונות שלו, את נושא תקנות הצרכן

(פירסומת המכוונת לקטינים).

ע. שרגאי; כבוד היו"ר, חברי כנסת, נוער ואורחים

נכבדים. בסוף שנת 88 חוקקה הכנסת תיקון

ראשון לחוק הגנת הצרכן. התיקון הזה הסמיך את השר לקבוע תקנות בכל

הקשור לפירסומת לקטינים, במגמה ברורה- לאסור פירסומת העלולה להטעות

קטין או לנצל את גילו, תמימותו, חוסר נסיונו, או מעודדת פעילות שיש

בה כדי לפגוע בגופו, בבריאותו הגופנית-הנפשית, וכל אותן התקנות שהשר

מוסמך לחוקק או להתקין חייבות לבוא אל ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבל את

אישורה, ולאחר מכן יכנסו לתוקפן.

אני רוצה להקדים ולומר, שחוק הגנת הצרכן בעיקרו בא למנוע הטעייה.

יכולה להיות התקנת תקנות, שאומרות מה יש לעשות כדי למנוע אותה,

ויכולות להיות גם תקנות שאומרות מה אסור לעשות כדי למנוע הטעייה.



בנושא הטעייה או בנושא פירסומת כולנו יודעים שיש השפעות שונות על

גילים שונים, וההשפעות השונות מתייחסות לכל תחומי החיים. עובדה

שאנחנו מדברים על אדם, על בריה, אנחנו נותנים לו שמות שונים. הוא

מתחיל בעובר, עובר לתינוק, מגיע לילד, מגיע לנוער, מגיע לבוגר,

למבוגר, לקשיש. השימוש בשמות השונים מכתיב התנהגויות שונות בתחום

הפיזי, בתחום ההבנתי, בתחום שיכול להשפיע וגם כמובן לקבל השפעה,

לקלוט ולהעביר את תקליטה הלאה.

החוק שלנו, או התקנות שאנחנו עומדים להציע, מתייחסות לקטין, כאשר

קטין מוגדר גם תוא בגילים שונים כלפי התנהגויות שונות. לדוגמא, אם

אנחנו מדברים בכלל על פירסומת, ואנחנו אומרים שפירסומת לקטין או לילד

שלא מלאו לו 7 שנים, היינו שהוא גמר גן או רק מתחיל כתה אי, בכלל

תהיה אסורה בכלי התקשורת. מותר לפרסם בגד לילד, שהוא תינוק, אבל אסור

לכוון את הפירסומת אל ילד קטין. והכוונה היום י עיקר הידע שלנו בנושא

היום - מתייחס למעשה גם לטלוויזיה ולרדיו, כאשר הקליטה של התמונה

הוויזואלית הרבה יותר מהירה ומשפעיה מאשר קליטה באמצעות כתב - אם

בכלל ילד יודע לקרוא - או באמצעות הרצאה.

אצלנו בגיל 18 הולכים לצבא, והילד הוא כבר בוגר. הוא כבר לא בוגר,

הוא כבר חייל. בחו"ל גיל 21 הוא גיל שבו ילד עומד ברשות עצמו. זאת

אומרת, שגם למבנה הגילים, וגם לגילים עצמם, יש השלכות לגבי מה שמותר

ומה שאסור.

ציבור הילדים כרגיל פגיע הרבה יותר מאשר ציבור המבוגרים. אני אומר

שזה כרגיל, וזה לא מפני שאני החלטתי כך. נעשו סקרים, יש בדיקות,.

ומצאו שילדים פגיעים יותר, רגישים יותר, והרגלים שמקנים בגיל ילדות

נשארים להם בגיל מבוגר. היינו, אם אנחנו רוצים למנוע פגיעה ברגשות או

למנוע פגיעה בילד על-ידי פירסומת שעלולה להזיק לו, אנחנו צריכים

להטיל מגבלות על פרסומות לבני הגיל הצעיר, כאשר הילד נתון להשפעות

הרבה יותר חזקות. הרגשות שלו הרבה יותר חדים, כל דבר קטן מיד הוא

קולט, לכל דבר הוא מגיב, אם כי לא תמיד החוצה; אדם מבוגר יכול לשלוט

על עצמו, ילד מיד מביע את רצונו.

באחד מהכתובים הקדמונים שלנו נאמר, 7 גנבים הם. הראשון שבכולם גונב

דעת הבריות. יש הרבה סוגי גניבה. יש גונב חפץ; אדם שגונב ממעבידו

זמן, זאת אומרה, שהוא לא עובד כשהוא צריך לעבוד, יש אדם שמשתמש

בטלפון ללא רשוונ, זו גניבת שרות, לא חפץ; יש אדם שלוקח כסף יקר, זאת

אומרת, שעבור מצרך הוא גובה מחיר מופקע, גם זו גניבה שאינה ברשות; יש

אדם שבמידה או משקל משנה, והוא מוכר במקום קילוגרם רק 900 גרם. גם זו

גניבה, כי בסופו של דבר האיש משלם יותר כסף עבור פחות משקל. יש סוגי

גניבות שונים, אבל הראשון שבהם, מתוך כל סוגי הגנבים, זה לגנוב דעת.

בפירסומת היום פונים אל התת-מודע. פעם קראו לזה לגנוב דעת, היום

אומרים שפונים אל התת-מודע. אם משפיעים כשפונים אל התת-מודע לאנשים

מבוגרים, ויתכן שאפילו לגביהם חוק הגנת הצרכן אוסר להטעות, הרי שלגבי

ילדים על אחת ככלה וכמה.



מה חם העקרונות הכלליים שלגביהם אנחנו עומדים להתקין את התקנות

ושאמורות להסדיר את נושא פירסומת המכוונת לקטינים. אתחיל בעקרונות

הכלליים. זה חוזר פחות או יותר על דברי החוק, שאסור לנצל את האמון,

או את התמימות, או את חוסר הנסיון של קטין. אסור לפנות ישירות אל

קטין להאיץ בו לרכוש מצרך או שרות. אנחנו יודעים שהיום בבתי-ספר ישנם

כל מיני פמפלטים, כל מיני מודעות, כל מיני חוברות, חומר הסברתי, חומר

פירסומי, שיצא ספר לילדים, יצא עתון לילדים, וכדאי לך. אינני אומר אם

זה אכן כדאי או לא. עד כמה שאני יודע, שאם משרד החינוך מאשר,

ובית-הספר מפיץ את זה, זה בסדר. אבל לא הכל משרד החינוך מאשר, והפניה

לילד ישירות היא אסורה. אסור לומר לילד, לדוגמא, תשכנע את ההורים

שיקנו לך. הדבר כמובן גורם לאי-שיוויון, לאי-צדק, לסכסוכים בתוך

המשפחה. הדבר מביא למתחים מיותרים, כאשר ידוע שבכל ילד קיימת הקנאה

או הרצון להידמות למישהו אחר. וכאשר אומרים לו שהדימוי של מי שהולך

בנעלי ריבוק הוא הטוב ביותר גם הוא ירצה. אותה פירסומת על נעלי

התעמלות אינה פסולה, היא חיובית והיא טובה. אבל אסור שהפירסומת תאמר

לילד או תפנה אל הילד, ותאמר לו שכל ילד טוב, או אם ילד רוצה להגיע

להישגים בריצה, שיגיד להורים שלו שיקנו לו את זה. זה כמובן ניצול

תמימותו, ניצול אי-ידיעתו ונסיונו. אסור שקטין בפירסומת ירגיש מקופח,

שייאמר שרק הטובים הולכים בסוודר משובץ. ואם אין לו סוודר משובץ?

הדברים הללו עלולים לפגוע בו ריגשית.

יאיר לוי; ואם יגידו לו שהסוודר המשובץ גורם לו

להופעה נאה יותר?

ע. שרגאי; אני עוד לא יכול לומר. לכן הקדמתי ואמרתי,

שבדברים הללו יש עקרונות כלליים, אחר כך

יש האסור והמותר. יש פירסומת שבאה בכיוון חיובי, ויש פירסומת שבאה

בכיוון שלילי. אני כרגע מציג דוגמאות כאלה ואחרות.

כמובן, יש דברים נוספים. אסור לגבי מוצר לתת לילד ציפיות על מוצר

שהוא יוכל להשתמש בו, ואחר כך מתברר שהמוצר אמנם בא הביתה, למשל איזה

רכבת חשמלית, אבל הילד לא יודע איך לגשת לענין. או שאומרים לו לקנות

מהשב אישי, והיום כבר לומדים את זה בכתות נמוכות. הפניה היא אל הילד,

והילד רוצה, כי זה היום In היום זה מקובל בין כולם, אבל כשקונים לו

מוגברר שאינו יודע איך לגשת, איך להתחיל. ושוב, זה תלוי בגיל.

יש גם תמונות ויזואליות שיכולות לפגוע נפשית בילד, תמונות ערום; יש

תמונות שיכולות לפגוע בו פיזית. אם לדוגמא, הוא יראה ילד מעשן, והוא

יקח דוגמא ממנו, הרי זה גם עלול לפגוע פיזית ולא רק נפשית.

יאיר לוי; אתה מתייחס לגבי פירסום. האם הדברים שאתה

אומר נוגעים גם לתמונה שהיום ראינו באחד

העתונים, שילד או ילדה בגילאים שאתה מדבר עליהם, אני כבר לא זוכר,

צולמו בנושא של עוני? האם זה מתייחס גם לידיעה, או רק לפירסומת?

ע. שרגאי; אני הקדמתי ואמרתי, שהחוק הסמיך את השר

להוציא תקנות לגבי פירסומת המכוונת



לקטינים. הוא לא הסמיך את השר לתמונות אחרות. יש חבדל בין פירסומת

לפירסום.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זח פירסום מח שאתח אומר, זאת לא פירסומת.

ע. שרגאי; אני מדבר על פרסומת חמכוונת לקטינים,

לדוגמא פירסומת שמפרסמים בעתון ילדים או

בעתון נוער. אם יש פירסומת בעתון "מעריב" שחוא לכלל הציבור, וגם נוער

קורא אותו, על זח לא מדובר. פירסומת מכוונת לקטינים זח שעות חשידור

בטלוויזיח שילדים צופים בחן על-פי רוב. יש שעות מסויימות שיש פירסומת

כשיש תוכניות לילדים, באותן תוכניות.

יאיר לוי; אתח דיברת על טראומח שיש לילד.

ע. שרגאי; אני לא דיברתי על טראומח.

יאיר לוי; משקע, קרא לזח איך שתקרא לזח.

ע. שרגאי; עלול לפגוע בו גם נפשית.

יאיר לוי; תקרא לזח משקע. חאם חמשקע לא קיים לגבי

תמונח שחיא לא בפירסום או בפירסומת אלא

בידיעח?

ע. שרגאי; אני חוזר על מח שאמרתי. החוק חסמיך אותנו

לטפל לגבי פירסומת מסחרית, חמכוונת

לקטינים. יש חרבח מאוד דברים שעלולים לפגוע בקטין, אבל לא בתחום

סמכותנו לטפל בזח. אלח עקרונות כלליים, וחייתי רוצה לעבור לעקרונות

יותר ספציפיים שאנחנו נעסוק בחם, וזח ענין חבטיחות, ואתן מספר

דוגמאות.

תמונות חמראות אדם מבוגר תולח כביסח, כולנו ראינו את זח פעם בכלבוטק,

ומתכופף מעבר לחלון, הרי זח פירסומת מזיקה או תמונת מזיקח, שעלולה

לפגוע בבטיחות. ילד מחקח, עושח דברים שחוא ראח אצל השני, וברגע

שרואים מישחו שמטח את גופו חחוצח מחלון, פיזית זח מסוכן. חוא עלול

ליפול. ילד שרואח את זח בתמונח, בטלוויזיח, בכל מקום אחר, כמובן חוא

מחקח דברים, וזח עלול לפגוע בו-, אסור להראות תמונות חמראות ילדים

רצים שלא במעברי חציח, או משחקים ברחוב ולא במגרשים, כי כל חדברים

חללו עובדים על חילד בתת-חמודע שלו, שחנח כולם מראים את זח, כך זח

נעשה, זו חנורמח ואסור לסטות ממנח. כמובן, הדברים חעוסקים באיסור

ובמותר אינם רק בצד חחינוכי, אלא חם גם בצד חפרקטי. כי אם מראים ילד

שנוחג טרקטור, ואחריו נגררת עגלח ועשרות ילדים יושבים עליח, חרי ידוע

שלילד אסור עדיין לנחוג בטרקטור, אסור לילדים לנסוע על עגלח בלי מעקה

מאחור. אבל ראינו תמונות כאלח. חדברים חללו אסורים כי בסופו של דבר,

באיזח שחוא מקום, חיצר של חחיקוי וחיצר של חרצון לחידמות לאותו ילד

שעשח דברים כאלח בעוכרי הילד, ועלול לחביא לסיכונים.



א. פורז! לפי הדבר הזה, כל סרטי ההרפתקאות למיניהם

אסורים. חסמבה, למשל.
ע. זיסמן
זו לא המצאה שלו, חרא מבסא דברים שאחרים

הסכימו עליהם.

ע. שרגאי; להראות תמוגה שאדם נוהג ללא חגורת בטיהות

היום, תהיה אסורה, וזה כמובן גם כלפי

מבוגר, אבל כלפי קטין, כלפי ילד, כלפי נוער, הדבר הרבה יותר משפיע,

והרבה יותר חשוב. להראות תרופות הנמצאות בהישג יד של ילד בבית או בכל

מיני מקומות יהיה אסור, צריכים תרופות שיהיו בתמונות כלפי מעלה. ישנם

דברים שהם אי-בי גם בחינוך, ולא הקפידו עליהם עד היום. תכוונה היא

בסופו של דבר להגיע להקפדת יתר בנושא של בטיחות. דוגמא נוספת, ענין

של משחק באש, גפרורים בהישג יד וכד'.

אלה דברים בטיחותיים, וכאן נאמר כבר, שזאת לא המצאה שלי. גל הדברים

הללו כבר נוסו והובאו ונדונו בפורומים בינלאומיים שעוסקים בנושא

צרכנות, ובנושא פירסומת, ובנושא הוגנות, ומישהו אמר, שמכאן ולהבא לא

ניתן יהיה לפרסם. אני רק רוצה לצטט את כללי האתיקה של האיגוד הישראלי
לפירסום, האחראי על הפירסומים. הוא אומר
"אין לנסח פירסום ממנו עולה

כוונה להוליך שולל, לנצל מצוקה, תמימות, חוסר ידיעה, של אלון שאליהם

מופנה הפירסום. לא יפורסם דבר הפוגע בעקרונות המוסר וההגינות, בהתחשב

בציבור אליו מיועד הפירסום". גם המפרסמים עצמם אומרים שאלה כללי

האתיקה שלהם, וחלק מהארגונים הבינלאומיים אימצו אותם, חלקם דנו, חלקם

הגיעו להבנות בנושא. אנחנו לא מבקשים לאסור את הפירסום או את

הפירסומת. נדמה לי, שגם כשחוק הגנת הצרכן יצא ודובר על חטעייה או

אי-הטעייה, חששו שמה מכאן ולהבא לא יהיו מודעות ולא תהיח פירסומת,

ואץ הדבר כך.

נושא נוסף שאני רוצה להביא לידיעתכם, קשור לבריאות. בהולנד יש חוק

שאוסר פירסומת של מוצרי אלכהול, וכמובן אוסר גם פירסומת לגבי עישון

בתנאים מסויימים. אנחנו מציעים כאן שלא תיעשה פירסומת העלולה להשפיע

על קטינים לצרוך משקאות אלכהוליים. פירוש הדבר פירסום אלכהול או מוצר

אלכהולי בעתוני ילדים, בשעות שידור לילדים או בעתוני נוער וכדי. שלא

יראו ילד שותה משקאות אלכהוליים, כמובן; שלא יציגו אנשים או ילדים,

ושיחשבו הילדים שהם התחילו לשתות מגיל צעיר. יש השפעה על האגו, על

הגאווה של הילד, שהוא קטן מכדי לעשן, או מכדי לשתות משקה אלכהולי.

פירסומת כזו היא כמובן פגיעה בילד, ואנחנו נציע לאסור אותה.

אני לא רוצה לחזור על אותו חוק שקיים, ושמדבר על פירסומת למוצרי טבק

לעישון, שמכוון לקטינים, והוא קיים כבר היום בחקיקה של הכנסת.

אנחנו נציע גם סעיף שיאסור בכלל פירסומת לילדים עד גיל 6 או 7,

הקביעה עוד לא סופית. אנחנו חושבים שפירסומת לילדים טרם כניסתם

לבית-הספר מזיקה, ומבחינת הכוונת הפירסומת לילד כזה כמובן נציע את

היישום.



כאן מדובר גם על עקרונות, וגם על כללים, וגם על דברים מפורטים, מח

מותר מח אסור. יתכן שבעקרונות ובכללים יש דרך, כיוון, מטרה שאומרת מח

חחוק מתכוון כשחוא אומר שאסור. שגם חמחוקק בחיות חעקרונות וחכללים

חללו לפניו, ידע בפירוש למח חיתח חכוונח. חכוונח חיא לחגן על חילד,

לחגן על תמימותו, לחגן על פגיעח בנפשו.

אני מקווח שהתיקון חזח או חתקנות חללו שנובעות מחוק חגנת חצרכן ימנעו

גס את מח שאנחנו קוראים "לחץ חברתי". חלחץ חחברתי חזח בסופו של דבר

משפיע, וכוונתנו חיא למנוע את ההשפעות חרעות בגיל שעדיין לא תמיד קל

לחחליט בין חשפעח טובח לבין חשפעח מזיקח. תודח רבח.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודח רבח לך. אנחנו נשמע את חגב' קטלין

כחן ממכון זיו, אשר תספר לנו על השפעת

חילד על דפוסי חצריכח של חמשפחח.
ק. כהן
חמחקר שלנו נערך באביב שנח שעברח, ואני

חושבת שיש בו חרבח חומר שעשוי לעניין את

הוועדח חנכבדה. חמחקר עסק במידת חשפעת חילד על דפוסי חצריכח של

חמשפחח בישראל. לצורך חמחקר אספנו מידע גם ממקורות של ספרות מקצועית,

ספרות מתחום חפסיכולוגיה, מתחום חשיווק; אחר כך ערכנו קבוצת דיון של

ילדים בני 8 עד 13 בליווי אחד חחורים שלחם; ואחר כך יצאנו למחקר מקיף

של 1,106 איש, שכלל למעשח 553 זוגות של ילד בגיל הזה, פלוס חורח.

בדרך כלל זאת חיתה חאם, שנטתח לחתראיין לאחר חילד.

אני מוכרחח כאן לציין חסתייגות אחת: חמחקר חזח אינו מידגם מייצג

לחלוטין של חאוכלוסיח בישראל, לא ירדנו לראיין בשכבות חמצוקח. זאת

אומרת, שזח מאפיין אך ורק משיכבח סוציו-אקונומית בינונית-נמוכח

ומעלח.

חחלטנו לראיין גם את חילד וגם את חהורה, כדי לקבל תמונח אמיתית ככל

חאפשר. לו חיינו מראיינים רק את חילד, חיח חשש שתחיינח חטעיות. יש

ילדים שמעדיפים לומר שחהורים מאוד נשמעים לו כדי לעשות רושם חיובי

יותר על חמראיין; מצד שני, יש ילדים שדווקא נוטים לשחק את חתפקיד של

חמסכן במשפחח, והיח חשש שחם יטו את חחשפעות שלחם בתשובות שלחם. לכן

חחלטנו לראיין בנפרד את חילד או את חילדח ובנפרד את חחורח, כדי שלא

תחיינח חשוואות ביניחם לגבי חתשובות חניתנות.

למחקר שלנו חיו כמח מטרות, מעבר לבדיקת חמטרח בתחומי חמימצא חשונים.

בדקנו רשימח של 26 מוצרים, רצינו גם לבדוק את מידת חקליטח של מסרים

פירסומיים על-ידי ילדים בגילאי 8 עד 13, לבחון את מידת חעצמאות של

חילדים בקניית מוצרים כבר בגילאים האלה, לבחון את חחשערה שילדים

מתקשים לדחות סיפוקים, שחם נוטים לממש במהירות יחסית את החלטות חקניה

שלהם. כלומר, מתרגע שחם מקבלים כסף, חם לא מחכים חרבח, חולכים

וקונים.



כפי שהזכרתי בתחילה, אספנו מידע ממקורות משניים של ספרות פסיכולוגית

ומאמרים בעתונות הישראלית, ואחר כך הלכנו למידגם של צרכנים פלוס

קבוצת דיון.

מהספר של ניהול השיווק בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, ציטטה קצרה מאוד:

"מעטות הן התרבויות בעולם שבהן מטפחים את הילד כמו בתרבות הישראלית.

חשיבות הילד מתבטאת בחלוקת המשאבים הלאומיים ומשאבי המשפחה. מסורת

האם היהודיה נמשכת ומקבלת מימד נוסף באשר הנוער הוא עתיד המדינה,

לעתים נוצר הרושם שכל הפעילות המשפחתית והחברתית מרוכזת סביב הילדים.

מוצרים לילדים, כמו ספרים וצעצועים, נמצאים בראש סולם העדיפויות של

המשפחה הממוצעת בישראל, ערך זה בא לידי ביטוי בשימוש הרב בילדים גם

לפירסום מוצרים שאינם מיועדים בהכרח לילדים".

מימצא נוסף ממחקר שערכנו עוד קודם לכן, מחקר סגנון חיים בישראל, העלה

שיש שני טיפוסים ישראליים מובהקים, ושני הטיפוסים האלה שאופיינו

על-ידי תחומים שונים שמגדירים סגנון חיים, מגיעים יחד לכשליש

מהאוכלוסיה. הטיפוס הראשון הוא הטיפוס המשפחתי; והטיפוס השני הוא

הטיפוס שוחר המעמד. אצל שניהם אין כמעט דבר שמגביל את הצריכה,

ובמיוחד צריכה שמתייחסת לתחום צריכתו של הילד.

הטיפוס המשפחתי הוא האדם שמייחס חשיבות רבה מאוד לאושרם של בני

המשפחה שלו. הוא מאופיין על-ידי הסכמה רבה עם היגדים, כמו-. ילדי הם

הדבר החשוב ביותר בחיים; אני מתחשב במידה רבה בהעדפות הילדים כשאני
עורך קניות
בהחלטות משפחתיות חשובות - טובת הילדים בראש סולם

העדיפויות, וכך הלאה. זה מה שנקרא "טיפוס האידישע מאמא", אבל זה קיים

גם אצל הגבר הישראלי. הם נוטים לקנות לילד שלהם כל מה שלא היה להם

בילדותם, וכל מה שהילד רק מצפה מהם.

הטיפוס השני, שוחר המעמד, ממניעים שונים לחלוטין קונה עבור הילד כל

מה שרק נחשב ל-In לאופנתי. המניע הוא כמובן רצון להרשים את הסביבה

החברתית. ואלה אנשים שמעורבים בקהילה, הם דואגים לאמץ בקלות אופנות

חדשות, והם קונים לילד כל מה שיתרום להערכתם ולהערכת ילדיהם לתדמית

האופנתית של הילד. כאמור, שני הטיפוסים האלה מגיעים לכשליש.

גם אצל טיפוסים אחרים בחברה הישראלית מצאנו פתיחות גבוהה מאוד למלא

את צרכי הילד, אם כי בצורה פחותה במקצת.

אני עוברת למחקר שנערך באביב שעבר, התחשבות ההורים בהעדפות הילד

בקניית מוצרים. ביקשנו בנפרד מכל הורה ומכל ילד לדרג את מידת התחשבות

ההורים והעדפות הילד בקניית מוצרים בסולם שכלל 4 דרגות, מהתחשבות רבה

מאוד של ההורים, דרך התחשבות די רבה, התחשבות די מעטה, וחוסר התחשבות

או התחשבות מעטה בלבד. לכל מרואיין הוסבר, שהכוונה שלנו היא לא לכמות

המוצרים שההורים קונים לו, אלא לבחירת הפריט המסויים, מה שנקרא מוטב,

או ברנד בשפה המקצועית שלנו, שהילד רוצה. לדוגמא, ברנד, אם הילד רוצה

חטיף, עד כמה הוא רשאי לבחור בתוך קטיגוריית המוצר את הפריט שהוא

מעוניין בו ביותר.



אני כאן אקריא רשימח של המוצרים, ואקריא את המימצאיס המאוד מייצגים,

שהם חלק מהם. לא אקריא את כל הטבלא כי זה קצת מייגע, אבל בין
המוצרים
הטיפים, קורנפלקס, שוקולדה וממתקים, גלידות ושלגונים, מעדני

חלב, עוגיות, וופלים, המבורגר, נקניקיות, פיצות ובורקס, משקאות קלים,

קצ'ופ, ריבות ומימרחים, פירות וירקות, משחת שיניים לילד, נעלי ספורט

או נעליים לילד, בגדים לילד, משחקים וצעצועים, מוצרי ספורט, ילקוט

לבית-הספר, מכשירי כתיבה, כלי נגינה, סרטים והצגות, ספרים לילד, שעון

יד, מחשב ביתי, קלטות וסרטי ודיאו, וריהוט לילדים. זאת הרשימה

המלאה.

י. צידון; אני לא רואה את ההבדל בין הילדים לבין

ההורים.

ק. כהן; זה נכון שהילדים הם השתקפות של ההורים

במידה רבה מאוד, לזה אני מסכימה.

אני אתן כאן מימצאים שמאוד ממחישים את התופעה של השפעת הילד החזקה.

במוצר כמו פירות וירקות - 63 אחוז מהילדים ו-68 אחוז מההורים ציינו

התחשבות רבה מאוד בהעדפות הילד; לגבי נעלי ספורט או נעליים לילד -66

אחוז מהילדים ואחוז זהה של ההורים ציינו התחשבות רבה מאוד; בגדים

לילד - 60 אחוז ציינו שניהם;

יאיר לוי; איפה יש פער?

ק. כהן; בריהוט לילדים, אחוז הילדים שציינו

התחשבות רבה מאוד מגיע ל-44 אחוז, ואחוז

ההורים שציינו התחשבות רבה מאוד מגיע ל-39 אחוז.

א. פורז; אני רוצה לשאול אותך משהו, אולי זה רק מן

השפה אל החוץ. איך את בודקת את זה אם זה

נכון? את שואלת את ההורה אם הוא מתחשב בילד, הוא יגיד כן. השאלה היא

איך זה נמדד באמת.

ק. כהן; אנחנו הסברנו למה הכוונה. כשהדגמתי שהילד

רוצה, או שהם מהליטים לקנות סוג מוצר

מסויים, עד כמה אתה מתחשב בבחירת הפריט המסויים ברצונות הילד או

בהעדפות שלו.

א. פורז; לפעמים ההורה חושב שהוא מתחשב, אבל בעצם

הוא כופה את דעתו, הוא משכנע בסוף את

הילד. הדברים האלה נראים לי מאוד קשים למדידה.

ק. כהן; אם אתה אומר שרק ההורים סבורים שהם

מתחשבים, ניחא. אבל שאלנו גם את הילדים

באופן נפרד לגמרי, כשההורה לא היה נוכח. ואני שוב מדגישה, ראיינו כל

אחד בנפרד, מתוך חשש שנוכחות ההורה תהווה לחץ פסיכולוגי על הילד.

הראיון נעשה לחלוטין בנפרד.



ע. לנדאו; 44 אחוזים של החורים אמרו שחם מתחשבים

ברצונות חילד.

ק. כחו! במידח רבח, לא שמתחשבים. יש גם במידח די

רבח. זח לא כללתי כאן כרגע.
ע. לנדאו
השאלה אם גם חילדים שלחם חם 44 אחוז.

ק. כחן! ראיינו בכל מקרח זוג, חורח וילד, מאותת

חמשפחח. לא ילדים אלח וחורים אחרים.

ע. לנדאו; חאם בתוך ה-44 אחוזים מן חילדים שאמרו

שחחורים מתחשבים במה שחם מבקשים, יש

הורים, שכשחם נשאלו חם אמרו שחם לא מתחשבים?

ק. כחו; קיימים פערים מסויימים. יש מוצרים שבחם

חחורח נוטח לומר שחוא חמחליט, ויש אחוז

נמוך יותר שטוענים שחחתחשבות בילד חיא רבח, וחילדים טוענים שחחתחשבות

בחם יותר רבח. יש מקרים שלחיפך. גם זח קיים. אגב, מחשב אישי זוחי

תופעח. חחורים חרבח פעמים מרגישים את עצמם כפחות מסוגלים לחחליט, כי

הם פחות מכירים, והם סומכים על חילדים שלחם. חם כבר סומכים שילד בן

12 מביו במחשבים יותר מחם, ולכן חם נותנים לו השפעח דומיננטית.

יאיר לוי; חהשפעח היא אולי מהשכנים, מהחברים, לפי מה

שהם קנו.

ק. כהן; גם זח קיים. אבל הילד מביא חביתח את

חעובדח שמחשב איקס יותר טוב, כי חוא כבר

שוכנע אם זח מחחברים או מפירסומת, וחוא משפיע על חחורים.

אני רוצח לציין מתוך כל חמימצאים את חדברים חאופייניים ביותר. אחוז

ההתחשבות חגבוח ביותר קיים במוצרים זולים יחסית שנצרכים יום יום, או

כאלח שנצרכים רק על-ידי חילד במשפחח, או במוצרים שנצרכים בנסיבות

חברתיות על-ידי חילד. כלומר, במקרים כאלה, גם כשהמוצר הוא יקר, חשוב

להורה שחילד שלו יצרוך את חמוצר שנחשב לאופנתי או ל-In ברוב

האוכלוסיח. לגבי המוצרים חאלה שציינתי, שחם נראים בנסיבות חברתיות או

בחיי יום-יומיים, אחוז הילדים וחחורים שציינו חתחשבות רבח פלוס

התחשבות די רבח, חוא למעלח מ-80 אחוזים ברוב חמוצרים חללו. במוצרים

שלא נצרכים בנסיבות חברתיות, רוב חמוצרים מגיעים לסביבות של 70 אחוז,

כשאנחנו מצרפים את התשובות של "התחשבות רבח" פלוס "די רבח".

ראוי עוד לציין, שלגבי חלק מהמוצרים באמת חהורים ציינו חתחשבות רבח

יותר ברצונות חילד, מכפי שחילדים עצמם ציינו. כלומר, חילדים לא תמיד

מודעים עד כמה הורים באמת מתחשבים, או שיש פח חבדל בתפיסות לגבי מידת

חהתחשבות.



אני עוברת לנושא תשני שבדקנו, לקליטת מסרים פירסומיים על-ידי ילדים.

ביקשנו מכל ילד לפרט עד 5 פירסומות שחוא זוכר, כשהבקשה היא לפרט את

מירב האלמנטים. מהו המוצר המתפרסם, מה הם זוכרים, איזה מילים, איזו

מנגינה, איזו תמונה, איפה הפירסומת הזו הופיעה, אם זה בעתון, ברדיו

וכך הלאה. אלה היו ילדים בגילאים 8 עד 13. ממהקר פסיכולוגי בארה"ב

מצאו, שלמידה אקראית ולא מכוונת גדלה במידה מתונה עד גיל 11, ואהר כך

פוחתת בקלילות. המימצא הזה מוליך למסקנח שילדים אכן שמים לב

לפירסומות במידה רבה יותר ממבוגרים, גם למסרים פירסומיים, גם כשאלה

אינם רלוונטיים לתחום ההתעניינות המיידי של הילד, וכאן הדגש. כלומר,

הם לא מסוגלים עדיין להיות די בררניים, להיות די "אינטליגנטים" לברור

לעצמם רק פירסומות או מסרים שרלוונטים לתחום המושגים שלהם ולעולם

שלהם. לכן לפעמים אנחנו שומעים ילדים בגן ילדים שמפזמים ג'ינגלים של

בנקים לדוגמא, ואני פה מעידה על ילדי שלי. לפעמים אפילו משבשים, כי

הם עוד לא קולטים, ובוודאי בגיל 4 הילד עוד לא יודע בדיוק מה זה בנק,

אבל מזמר כי זה נקלט. זה רק מאמת את המימצאים של המחקר.
יאיר לוי
יאמר לזכותם של המפרסמים, שהג'ינגלים של

הבנקים קליטים ביותר.
ק. כהן
נכון, אבל אנחנו היינו מעדיפים שהילד כן

יהיה מודע למה שהוא קולט, ולא יקלוט כל

דבר.

במחקר שנערך באביב שעבר נתבקשו לציין את מירב האלמנטים, כולל תוכן

וכל השאר. 89 אחוז מהילדים היו מסוגלים לזכור פירסומות, אחת או יותר,

במידה זו או אחרת. אנחנו סבורים שהנתון הזה עדיין מוטה כלפי מטה

דווקא, מפני שידוע לנו שכושר ביטוי מילולי אצל ילדים בגילאי 8-9 אינו

די מפותח. לא תמיד הם מסוגלים באותו רגע שאנחנו באים לראיין אותו -

גם בגלל מבוכה - לזכור ולהעלות בזכרון את כל מה שבאמת יושב לו

בזכרון, ולבטא את זה באופן מילולי. לכן ה-89 אחוז האלה עדיין מוטים

כלפי מטה, על-פי הערכתנו. 31 אחוז מתוך ה-89 אחוז שזכרו פירסומות,

זכרו היטב. כלומר, לפחות חלק מהפירסומות הם היו מסוגלים לתאר באופן

מפורט, בשלמות, באמת כפי שזה הופיע בתשדיר או בעתון, וכך הלאה.

גילאי ה-11 עד 13 בקבוצה, כמובן היטיבו לזכור, זכרו יותר, והיו

מסוגלים לתאר באופן מדוייק מספר פירסומות גדול מאשר הקטנים, כנראה

בגלל הבדלים ביכולת הביטוי המילולית, ולא בגלל העובדה שהם זוכרים

יותר.

הנושא הבא שבדקנו, וכאן זה מתקשר בעקיפין גם לפירסום, הוא דמי הכיס

הניתנים לילדים, ואחר כך איך נוהגים להוציא את הכסף. היו לנו כאן 3

שאלות, אחת התייחסה לנסיבות ולעיתוי שהילד נוהג לקבל דמי כיס: הדבר

השני, שאלנו את הילד כמה הוא נוהג להוציא בשבוע על-פי רצונו באופן

עצמאי לחלוטין, ללא מעורבות של הורה; והשאלה השלישית הופנתה להורה,

עד כמה הוא יודע שהילד שלו נוהג להוציא כספים באופן עצמאי, כמה מותר

לילד להוציא באופן עצמאי. מהתשובות עולה כי כ-90 אחוז מהילדים נוהגים

לקבל דמי כיס. 25 אחוז מהילדים נוהגים לקבל כסף מדי שבוע-שבועיים, 35



אחוז נוהגים לקבל דמי כיס בכל פעם שחם מבקשים. גם מתוך ה-10 אחוז

שציינו שחם לא מקבלים דמי כיס, מרביתם אמרו שחם אמנם לא מקבלים דמי

כיס, אבל ההורה קונח לחם, כשחם פונים אליו, את מח שחם רוצים או את מח

שחם צריכים. שאלנו על גובח חסכום שחם נוחגים לקבל בממוצע בשבוע. מובן

שחמספר שאני אגיד כאן חוא ממוצע של כל חתשובות שניתנו. לפי תשובת

חילדים חם מקבלים 5,4 שקלים לשבוע, לחוציא באופן עצמאי לחלוטין, וחם
נוחגים לחוציא סכום כזה
על-פי עדות חחורים חסכום חזח קצת קטן יותר,

מגיע ל-5.2 שקלים. פער של 20 אגורות, זח באמת לא חבדל משמעותי.

יאיר לוי; באיזח חתך אוכלוסייתי עשיתם את חמחקר!

ק. כחו; אמרתי. יש לי כאן גם פרוט מלא של חישובים,

אמרתי בחתחלח שלא עשינו בשכבות מצוקח.

ע. זיסמו; בדקתם באוכלוסיח חרדית למשלו
ק. כהו
לא.

ע. זיסמו! יש אוכלוסיח חרדית אמידח. אתם לא בדקתם לא

באוכלוסיח ערבית ולא בחרדית.

ס. כהו; בדקנו באוכלוסיח עירונית יחודית. היו גם

משפחות דתיות, אבל זח חיח באקראי. אם אתה

שואל אותי אם בדקנו במיוחד באוכלוסיח חרדית, חתשובח חיא שלא במיוחד.
ע. זיסמו
אני מכיר בתי-ספר בירושלים, שחם בתוך ח-10

שחם לא מקבלים דמי חכיס, ואלח מאות ואלפי

ילדים.
יאיר לוי
חשאלח אם חמחקר חזח חוא אכן מחקר מייצג

ואפשר לחתבסס עליו. אני רוצח לומר בעדינות

שלא כל כך נשמע לי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
חיא אמרה שחוא לא מייצג את כלל

חאוכלוסיח, אלא חלק ממנח.
ז. שובל
חוא מייצג את חרוב חמכריע של חאוכלוסיח

חעירונית.
ק. כהו
חוא מייצג את חאוכלוסיח חעירונית חיחודית.

יש לי רשימת ערים מחיפח בצפון ועד אשדוד,

אשקלון בדרום.
יאיר לוי
אני חושב שמח שאמרת אינו מייצג את דרום

תל-אביב. אם כך, זח לא רוב. זח חתך

מסויים, אבל לא רוב.
ק. כהן
החתך משיכבה סוציו-אקונומית בינונית

נמוכה.

ז. שובל; זח רוב. איכותית זוז לא אומר שום דבר;

כמותית, סטטיסטית היא צודקת, זח רוב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אס זח 50 אחוז או אם זח 60 אחוז או אם זח

80 אחוז.

ק. כהן; 90 אחוז מחאוכלוסיה חיחודית חעירונית

יושבים בערים ו-10 אחוז בחתיישבות חעובדת,

שאותח לא דגמנו, ולא דגמנו בעיר את שכבות חמצוקח. אני חוזרת שוב על

מח שסייגתי בחתחלה. משפחות דתיות כן נכללו, לא חלכנו במיוחד לעשות

דגימח במיגזר חרדי באופן ספציפי עם משקל זח או אחר. בתוך חמידגם

שבחרנו אקראית חיו גם משפחות דתיות.

גם אם אנחנו לוקחים ממוצע שבועי של 5 שקלים בלבד, שזח נמוך יותר

מחסכום שיצא לנו כממוצע, עדיין חמימצא חוא, שבחודש ילדים בגילאים

חאלח מוציאים כ-8 מיליון שקל, ומנקודת ראות שיווקית - לא חצד שאתם

כרגע דנים בו - יש לזח משמעות. לחרבח חברות יש ענין לפרסם ישירות

לילדים בגילאים חאלה.

הנושא חבא עסק בהרגלי חחוצאח של חילדים. מתוך חנתונים עולח, שלמעלח

ממחצית חילדים, 55 אחוז, נוטים לחוציא את חכסף שקיבלו כדמי כיס תוך

פחות משבועיים, וכרבע מכלל חילדים נוטים לחוציא את חכסף חזח תוך יום

או יומיים מרגע קבלת חכסף. כלומר, אין לחם, לרובם, מערכי קניח

מתוכננים כפי שיש למבוגר, אלא חם נוטים במהירות רבח יחסית לספק את

חצרכים ואת חסיפוקים שחם רוצים לחשיג באמצעות חכסף חזח.

יאיר לוי; בדקתם את חסכומים?

ק. כחן; 30 אחוז מחילדים אמרו, שכאשר חם מקבלים

סכום שחוא מעל ל-10 שקל, אז דווקא חם

נוטים יותר לחסוך אותו, לא לבזבז אותו, ולצרף אותו לחסכון שבו חם

רוצים לקנות משחו גדול. זח יכול לחיות דברים שונים לחלוטין, אצל אחד

זח נעלי ספורט ב-130 שקל או 200 שקל, שאמא לא רוצח לקנות? ואצל אחר

זח סידרת ספרים, אבל זאת כבר נקראת קניח מאוד גדולח מבחינת חילד.

אסף כחו; (ילד). כשיש שטר של סכום כסף גדול ביד,

פוחדים לפרוט את זח.
אלעד שר
(ילד). לילד אולי ישנם חצרכים האישיים

שלו.
ק. כהן
אנחנו באמת מניחים שחוא לא זקוק לחוציא את

חכסף על אוכל, אבל בכל-זאת רוב הילדים



נוטים לרוץ ולקנות בזח פרסים קטנים, ממתקים או ללכת לסרט. כשהכסף

קטן, מוציאים אותו מאוד מחר.

חמימצא שחפתלע אותנו חוא שלא מצאנו קשר סטטיסטי בין חעיסוק של חחורים

לבין חסכום שהילד רשאי להוציא בעצמו, וגם לא מצאנו קשר בין רמת החיים

של חמשפחה לבין חסכום שהילד רשאי לחוציא בעצמו בשכבות שדגמנו. ציפינו

למצוא, שאצל השכבות בעלות רמת חיים גבוהה יותר נקבל סכום חוצאה גבוה

יותר, ולא קיבלנו את זח. הקשר היחיד שנמצא עם משתנה הרקע, זה היה עם

משתנה הגיל. ככל שחילד גדול יותר, בוגר יותר, יש לו דרישות להוציא

בעצמוסכום גדול יותר.

בדקנו גס את השתתפות הילדים בקניה עם ההורים, מפני שהילד, על-פי מחקר

אמריקאי, משפיע מאוד בנקודת המכירח. אפילו ילדים בגיל 4 כבר משפיעים

על חאם בחגות עצמה. מסתבר ש-36 אחוז מההורים בארץ נוהגים לקחת את

הילד לקניות פעם עד פעמיים בשבוע, קרוב למחצית חהורים, כ-45 אחוז,

לוקחים את הילד לפחות פעם בשבועיים אתם לקניות, וזה כמובן נוסף

לקניות העצמיות של חילד מגיל 10 ומעלה, כשילדים נוהגים לערוך קניות

באופן עצמאי.

חקטע האחרון שלנו עסק בבדיקת עתוני ילדים, מה אחוז קריאת עתוני

חילדים, ועד כמה המדיה הזאת, הערוץ התקשורתי הזה יעיל, מבחינתו של

המפרסם. 74 אחוז מהילדים בארץ קוראים עתוני ילדים, בשכבות שמתחת

לבינונית מבחינה כלכלית-חברתית. האחוז הזה, רזרבה יותר נמוך, מגיע רק

ל-57 אחוז בשכבות מבוססות, וזה מגיע ל-80 אחוז מנקודת ראות המשווקים.

כמובן, השכבות המבוססות הן עיקר השוק, ולכן עתון ילדים הינו ערוץ

תקשורתי טוב לפנות לילדים בגילאים האלה. בדקנו עד כמה עתון הילדים

חוא מדיה טובה מבחינת הילד, והגענו למימצא שזה ערוץ תקשורתי שמשפיע

חזק. יש לו גם חשיפה רחבח. הילד לא מדפדף ולא מדלג על שום עמוד

בעתון, לכן הוא נחשף לכל המסרים והפירסומים המופיעים בו. הילד מעיין

בעתון מספר רב של פעמים, והילד גם מייחס אמינות רבה מאוד לכל מה

שמופיע בעתון שהוא קורא. בגלל כל הסיבות חאלח זה כלי תקשורתי טוב.

אחר כך חוא מלווה את העתון לחברו, בסוף זה מגיע למרפאה, ושם עוד מאות

ילדים רואים אותו, וגם ההורח לפעמים מעיין.

ע. זיסמן; בדקתם גם מדורי ילדים בעתונים?

ק. כהי; לא, לא בדקנו.
ע. זיסמן
לעתונים יש מדורים לילדים וזאת ביותר

ויותר עתונים.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה לך. נודה לך אם נוכל לקבל את

המחקר הזה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור

לאורחים שלנו, לילדים, לנוער.



אסף כחן! כתת טי, חטיבת חבלניים, נווח-יעקב.

לדעתי, הילד, כשהוא מקבל את שטר חכסף, ואם

זח סכום גדול, חוא לא נוטח לחוציא אותו מחר. חוא רואח שטר גדול ביד

שלו וחוא מחזיק אותו, חוא ישמור עליו, ורק במקרח ממש מטויים חוא

יוציא אותו בבת-אחת, כשחוא רוצח לקנות משחו מאוד גדול, לדוגמא

נעליים. אני, לדוגמא, כשאני רוצח ללכת לקנות עתון, אני קונח עתון

נוער וגם עתון למבוגרים, וכשאני מקבל כסף קטן אני חולך לקנות איזח

ממתק או משחו כדי שיחיח לי טעים באותו חרגע, שיחיח לי נעים.

יש עוד כמח דברים ששמתי לב. כל דבר שיש בטלוויזיח, בשעות חשידור של

ילדים קטנים, או לא שעות שידור של ילדים קטנים, ילדים קטנים שמים לזח

לב. לדוגמא, גיינגלים, כמו שאמרת של חבחירות. אני שמעתי חרבח ילדים

קטנים שרים את זח באמצע חרחוב. סתם ככח, חולכים ומפזמים, כי זח חדבר

חראשון שעולח לחם לראש. חם שמעו את זח אתמול בלילח בשעח שחם רצו

לראות איזח סרט יחד עם חגדולים, ולמחרת חם מזמזמים. חם לא יודעים את

חמשמעות של זח, אבל חם מזמזמים. או כשיש כל מיני פירסומות אחרות,

לדוגמא, יש עכשיו פירסומת חדשח על תפוח, ילדים חולכים סתם ככח, רצים

וצועקים זח זמן תפוח תפוח, תפוח תפוח. או כל מיני דברים אחרים כמו

חדוגמא חזאת.

אלעד שר; חטיבת ביניים, נוח-יעקב.

נאמר כאן קודם שחילד נוטח לחוציא את חכסף

מחר כי חוא ילד. אני חושב שחוא נוטח לחוציא את חכסף מחר לא משום שחוא

ילד, אלא משום שחוא לא חושב על חעתיד ואין לו צרכים מסויימים שחוא

צריך לדאוג למישחו אחר. חוא דואג רק לעצמו.

אילנית .י באר-שבע.

אמרתם שאתם לא רוצים שיופעל לחץ על

חחורים, אבל אני חושבת שכל פירסומת שחילד שומע מפעילח לחץ. גם אם זח

"דני" זח מפעיל לחץ. הילד שומע את זח, ורוצח לקנות את זח ולאכול את

זח כמו כל אחד אחר. ולפעמים חחורים לא יכולים לקנות את זח, חרי יש כל

מיני שכבות. זח קורח בכל פירסומת, ואיזו חגבלח יש בפירסומת חזאת?

למשל על חעתון "חופשי חופשי", לא חיתח חגבלח עד שחאנשים בשוק חגיבו
על כך, אבל לפני כן לא היתה חגבלח. כאילו אמרו לחם
אם לא תיקנו את

זח, חכו, תראו מח נעשח לכם. זח חשפיע על חילד, חוא רצח לקנות את זח,

ובסוף חוא מגלח שזח עתון שבקושי שווח את מח שחוא עולח. איפח פח

ההגבלה?

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זח תלוי, זח לדעתך.

אילנית; זאת עובדח, זו חטעייח. רק אחרי שחפירסומת

חזאת יצאח לאור, חגיבו כל מיני אנשים, גם

ילדים חגיבו, אבל אחרי שביקשו אותם לחגיב. זח חשפיע עליחם, חם קנו את

חעתון. חם קנו את חעתון וגילו שחוא לא שווח.



אילו: חטיבת חבלניים. נוח-יעקב.

לדעתי צריך למנוע פירסומת לילדים, חיות

שהילדים מושפעים מהפירסומות האלה, ואחר כך הולכים להורים ומבקשים

שיקנו להם את זה. לדעתי גיל 7 זה לא הגבול, צריך להעלות את הגיל עד

גיל 9.

א. פורז; גם מבוגרים מושפעים מהפירסומות, זאת

הנקודה.

אילנית; אבל הם מושפעים פהות, בגיל שלנו עוד

מבינים פחות.

זיו גרטינגר; באר-שבע.

רציתי להעיר שני דברים. הראשון, לגבי דמי

כיס. אני חושב שילדים מתנהגים בצורה זהה למבוגרים אם היו מקבלים

אספקת כסף סדירה. אני חושב שגם מבוגרים שיודעים שכל שבוע יש להם הכסף

שמתקבל בצורה קבועה, גם הם היו בזבזנים יותר. דבר שני, אני רוצה

להוסיף, שהילד מתנהג כתוצאה מהחינוך שהוא מקבל בבית. אני חושב

שהחינוך שהוא מקבל בבית משפיע יותר ואמור להשפיע יותר מאשר הפירסומת

עצמה. אם ההורים שלו מייחסים חשיבות לפירסומת, גם הם יתייחסו אליה.

מיכל דרשי; פתח-תקוה.

יש לי שאלה כללית. ערכו לנו יום הכנה ליום

הזה, ואמרו שבוועדת הכלכלה ידונו על הנושא של שיתוף ילדים בפירסומות.

ואני חושב שזה דבר יותר חשוב, ואולי כדאי לעבור לנושא הזה. יש ילדים

שכופים עליהם להשתתף בפירסומות. צריך לדעת מה הגבול, באיזה פירטומות

מותר לשתף ילדים, באיזה נושאים, באיזה תחום.

תלה; שפרעם.

מישהו אמר פה שאסור להשתמש בילדים

לפירסומת, כי נוצרים אצל הילד קיפוה ושנאה, וזה לפעמים מצב שלילי.

לפעמים יש מצב חיובי, כאשר הילד רוצה כסף וההורים לא יכולים לתת לו,

והם צריכים במקרה הזה להשתתף בפירסומת או לעשות מה שהם רוצים כדי

שיהיה להם כסף ויוכלו לקנות מה שהם רוצים.

תמיר ברק; נהריה.

יש לי שאלה למר שרגאי. האם לא תפקיד

ההורים לשלוט ביצרים של הילדים שלהם, ובכוח! ההורים צריכים לשלוט

בילדים ולחנך אותם. אין בחוק הזה משהו שפוגע בחופש העתונות?
ע. שרגאי
ראשית, ההורים צריכים לכוון ולחנך את

הילדים ולא לשלוט בהם, זו דעתי. שנית, יש

אימרה שאומרת, שגדול כוח הנדנוד מכוח השיכנוע. הילד מנדנד להורה,

ואפילו אם הוא לא משכנע, אחרי זמן מסויים, ההורה לא עומד באותו דבר

שנקרא נידנוד ונכנע או מתקפל, ואומר בבקשה. הלק מהדברים הללו הם כדי

לא להביא את הילד לנדנד על דברים, שמראש אומרים לו לנדנד להורה כדי
שהוא יקנה לך. אומרים לו
תשפיע על ההורה שלך, כי אז אתה תהיה הטוב



ביותר. הילד קולט את החלק של אותו נידנוד, ואותה חשפעח ואותו לחץ על

החורים, כאשר לא לכל ההורים יש כסף לממן את כל מה שמופיע בפירסומת.

אני לא מדבר על המסטיק או על חסוכריה או על הפרסים, שיש הורים שגם

לזה איו לחם. הפירסומות מתייחסות לדברים הרבה יותר גדולים, והרי הדבר

יכול להביא למתחים שאינם רצויים בכל משפחת.

תמיר ברק; מה דעתך על מבצעים עבור ילדים? פעם היה

חבורת הזבל, כל הדברים המכוונים לילדים?

ע. שרגאי; אני יכול להביע דעה אישית. כל איסוף,

איסוף של ספר, או איסוף של פקקים, או

איסוף של בולים, בכל איסוף יש חיוב, כי בסופו של דבר ניתן ללמוד

ממנו. השאלה רק מה אוספים. יש אומרים שאסור לאסוף כלי נשק, מי שאוסף

כלי נשק - ואני מדבר על מבוגרים - צריך רשיון מהמשטרה שיהיו אצלו כלי

נשק, הוא אספן. גם באיסוף יש דברים שחיובי לאסוף אותם, ויש דברים

שמסוכנים לאסוף אותם. לא אגיד שלילי, אבל מסוכן לאסוף אותם, והמסוכן

יכול להיות פיזי, תרבותי, חשיבתי, חינוכי. כל אדם באופן טבעי אוסף

דברים, רוכש דברים, קונה דברים, מרגיש שייכות אליהם, הם מרגישים

שייכות אליו, אבל יחד עם זה יש דברים שאוספים אותם, וחם שליליים או

מסוכנים, ויש דברים חיוביים. ולגבי חבורת הזבל אני לא רוצה להביע כאן

דעה.

אמיר לוקר; באר-שבע.

הייתי רוצה להפנות את השאלה לאדון שדיבר.

הוא דיבר על כל מיני תקנות שמגבילות את הפירסום. הוא לא אמר לנו איך

צריכה בסופו של דבר להראות פירסומת. כי פירסומת צריכה להיות

אטרקטיבית, צריכה לתפוס את האדם אליו היא פונה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה ניתן אחר כך לאיגוד הפירסומאים לענות

לנו.

מזל: נהריה.

אנחנו כאן מדברים לא רק על פירסומת. אם

המחוקק יחוקק חוק איסור פירסום עד גיל 7, לא יפגעו בזכויות הפירסום?

מזו; עתלית.

יש שהפירסומת מאפשרת למבוגרים לניצול

הקטין כדי להביא רווח למדינה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; השאלה מובנת, היא גם נשאלה על-ידי עוד

מישהו, איך מנצלים את הילד להפיק רווחים

כתוצאה מהפירסומת שלו.

אלעד שר; יש פירסומות בטלוויזיה, שם מופיעים ילדים

קטנים, אבל בעצם הילדים האלה לא מודעים

שהם מופיעים בפירסומת. הם לא יודעים מה הם עושים שם. ההורים שלהם

שמים אותם שם, ולמפרסמים פשוט לא איכפת, ומראים את הפירסומת.
יובל בלוך
יחוד.

אני רוצה קודם כל לסכם פחות או יותר את מה

שנאמר פח על-ידי הנוער וגם את חדעח שלי. אני חושב שאנחנו התכנסנו

לפתור בעיח שקשורח בפירסום, וכדי לדעת אולי איך לפתור את הבעיה, יותר

כדאי שנבין למה היא קיימת. נאמר פה קודם שהילדים מבזבזים את דמי הכיס

שלהם, בסכום כולל של 8 מיליון שקל. אני לא חושב שאם יוגבל הפירסום או

ישונה, יבוזבז פחות כסף. אני חושב שהכסף יבוזבז בצורה קצת שונה וקצת

אולי פחות מידע על המוצרים. אני חושב שפירסום זה לא דבר רע כשלעצמו,

כשחוא עומד בגבולות מסויימים. מצד אחד שלא יגיעו לרמה של שטיפת מוח,

ומצד שני שאותו פירסום לא יוכל להגיע לרמה של אובייקטיביות מושלמת.

כלומר, כל פעם שמפרסמים מוצר מסויים, אי אפשר להגיד שהמוצר הזה שווה

באיכותו למוצרים אחרים, כי אז הפירסום יאבד את מטרתו. לפי מה שנאמר

פה על-ידי כמה ילדים, אני חושב שלנוער מגיע ויש לו הזכות לקבל את

המידע הזה. אבל התפקיד שלנו הוא להפוך את המידע למידע הוגן, למידע

שלא ינצל את הנוער, ושיעזור לו במידה מסויימת.

פירסום שמעורבים בו ילדים, אפשר לחלק לשני חלקים. יש פירסום על-ידי

ילדים, תמונות של ילדים שיותר מדברות אל המבוגרים, אני חושב שתפנוקים

התינוק לא הולך לקנות בעצמו או שולח את ההורים. ויש הפירסום שאני

רוצה יותר לדבר עליו, והוא הפירסום אל הילדים, זה הפירסום של הדברים

היותר קטנים, שהילדים קונים בדמי הכיס, שלהם. הפירסום הזה בדרך כלל

מופיע בעתוני נוער או בשעות צפיה נוחות לנוער. מהסטטיסטיקה, אם הבנתי

אותה נכון, 90 אחוז מהילדים מקבלים דמי כיס ורובם מוציאים אותם מהר

מאוד. כשילדים הולכים לקנות מוצר מסויים, כמובן, אחד הדברים שמשפיע

עליהם ביותר הוא הפירסום, והמטרה שלנו פה היא לברר בעזרת אנשי מקצוע

בין השאר איך אפשר להפוך את הפירסום מדבר מפריע קצת, לדבר יותר

מועיל. לי אישית אין תשובה מדוייקת לכך, אבל אני מקווה שנצליח להגיע

לגבולות מסויימים שבהם יותר הפירסום.
ז. שובל
שאלה שנוגעת בעקיפין לנושא של היום, אבל

נוגעת גם לענין אחר, ואני שואל את

התלמידים הצעירים. פירסומת לסיגריות, באיזו מידה משפיעה עליכם לרצות

לעשן בעתיד, אולי בהווהז יש לזה השפעה או אין לזה השפעה?

יעל שר! חיפה.

אני חושבת שיש שני דברים. ראשית, אם מראים

אשה מחזיקה סיגריה. ילדה תראה את זה ותגיד שהיא נראית עם זה מאוד

יפה, למה שגם אני לא אקח? דבר אחד הוא הדימוי, אנחנו הזכרנו את זה

קודם. ועוד דבר, ככל שמראים יותר פירסומות של סיגריות, אנשים חושבים

שזה הרבה יותר פופולרי, ואז גם אני כבר אקח. זה מאוד משפיע.
אילנית
אני לא חושבת כמוך. אני רואה אשה יפה

שמחזיקה סיגריה וזה מאוד יפה, אבל

בטלוויזיה שלנו בישראל מראים את הסיכונים, וכשאני רואה את הסיכון,

אני לא רוצה להראות ככה כשאני אגדל. אני רואה את הסיכונים, ואני לא

רוצה לעשן. אני יכולה להגיד לכם שזח מאוד משפיע עלי, אני לא רוצה

לעשן.



קרן; חיפה.

אני חושבת שיש השפעה גם בכיוון ההפוך וגם

לכיוון השלילה. כמו שיעל אומרת, זה מאוד משפיע כן לעשן, ויש לי על כך

עדויות בגיל שלי, כשאני מכירה אנשים שמעשנים. אני באה מבית שבו לא

מעשנים, ואני נגד. ברגע שאני רואה את הפירסומת לסיגריות, פשוט זה

מגעיל אותי, כמו שבפירסומת, ואני מתייחסת לזה כפירסומת שלילית. אני

חושבת שזה בעיקר בגלל החינוך מהבית, היות שהורי לא מעשנים, וגם בגלל

הטלוויזיה. אבל יש כאלה שהפירסומת לגביהם מאוד חיובית, והיא מאוד

משפיעה עליהם. מאוד חשוב להם לקבל את הדימוי המוצג פירסומת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי תתייחסו גם לגבי אלכהול.

אסף; יש אצלי בשיכבה ילדים - אני לא יודע כמה -

שמעשנים. לדעתי, סיגריה זה לא בריא וזה

דבר מגעיל. יש אצלי ילד בשיכבה, בגיל 14-15 שמעשן, כל פעם שאני רואה

אותו, אני מעיר לו. לדעתי הפירסומות בטלוויזיה נגד עישון יותר

משפיעות מאשר הפירטומות החיוביות, כי הרבה פירסומות חיוביות אין.

יאיר לוי; בטלוויזיה אין, אבל תפתח את העתונות.

אסף; אני יודע, אני פותח עתונות, אבל בטלוויזיה

יש יותר פירסומת נגד העישון. עלי בכל אופן

זה יותר משפיע.

תלה; ב-50 אחוז יש השפעה של הפירסומת על הילד

וה-50 אחוז האחרים לחינוך בבית. אם אני

רואה את ההורים מעשנים, אני מושפעת מהם ועושה כמו שהם עושים. אם אני

רואה ילד בגיל שלי שהוא מעשן, אני קצת מושפעת ממנו.

---: הפירסומת היא גורם מסייע, אבל בעצם מה

שקובע הוא הסביבה של הילד. אם הוא נמצא

בסביבה מעשנת, זה רק ידחוף אותו לעשן; או אם יש לחץ חברתי. אם החבריה

מעשנים, הוא ירצה גם לעשן, וזה באמת מה שקובע, ולא הפירסומת.

הפירסומת זה רק לדחוף אותו, זה יראה לו, יפתח בפניו את עולם

הסיגריות.

זה גם מה שהוא לומד בבית. אם ההורים

מעשנים, הוא יכול לחשוב שאם עד עכשיו לא

קרה להם כלום, גם לו לא יקרה שום דבר; ואם הם מעשנים, סימן שהם נהנים

מזה, וגם אני יכול לעשן. גם כשהוא מסתכל בטלוויזיה ורואה את הפירסומת

הוא חושב שזה מקרים פרטיים, ולו זה לא יקרה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה אתם אומרים על הפירסום שבטלוויזיה

שהעישון מזיק וכו'? מה ההשפעה שלכם על

ההורים ועל הסביבה שלא לעשן? איך אתם מתרגמים את זה, איך אתם עושים

את זה!
אלעד שר
יש לך הכרח מעשית שאמא משתעלת כל הזמן,

ושאתה לא יכול לרוץ עם אבא כי הריאות שלו

חרוסות.

י. ביבי; אנחנו נמצאים בתקופה של ביטול צנזורות, של

אווירה של חוק זכויות האזרח, של כל

הנושאים האלה, וכאן התרשמתם כאילו מקבלים חוק חדש, חוק הצנזורה של

הפירסומת. מי שמעיין בעקרונות הכלליים של החוק המוצע כאן בפנינו,

יסיק שאתה לא יכול לפרסם. אם ניקח סעיף כזה! "פירסומת לא תעודד

קטינים לשכנע או להפציר בהוריהם או בכל אדם אחר לרכוש". הלא עיקר

הפירסומת היא שהילד ישכנע את ההורים. חלק גדול מהפירסום נועד להביא

את ההורים דרך הילדים. אם אתה כותב סעיף, שפירסומת לא תעודד קטינים

לשכנע או להפציר בהוריהם לרכוש מצרך עבורם, בשביל מה הפירסומת? איזה

פירסומת תוכל להפיץ בכלל? במקום כל הסעיפים שאתה כותב, כתוב משפט

אחד: "אסור לפרסם פירסומת שמשפיעה על ילדים".

אין לי ספק שצריך להגביל בתחומים מסויימים. ההגדרות שנמצאות כאן

סותרות את הרוח שנוטה לבטל את הצנזורה.

ד. טמיר! כאיש מקצוע אני רוצה לומר שאני יוצא דווקא

מחוזק מפה, מהבחינה האבסורדית, שאני לא

ידעתי שפירסום כל כך משפיע, ואני לא אומר את זה בענווה יתרה. אני

אסביר לכם גם למה אני חושב שהתדמית של הפירסום כמניע משפיע כנראה

מעבר למה שקורה בפועל.

על הפירסום במדינת ישראל בשנה הזאת הוצא סכום - כולל כמובן פירסום

לילדים, ישיר או עקיף - של 600 מיליון דולר. זה מהווה 1.3 אחוז

מהתל"ג. זה כל הזמן בעליה. בעליה מאוד איטית, עשירית אחוז כל שנה.

האמת שהשנה הוא אפילו נעצר, הוא 1.3 אחוז. הכיוון הכלכלי של מדינת

ישראל בשנים הקרובות הוא לכיוון מערב, ואם אנחנו מסתכלים על כלכלות

מודרניות, כדוגמת ארה"ב ומערב אירופה, באנגליה, גרמניה וצרפת, זה בין

1.8 אחוז ל-2 אחוזים. בארה"ב הוצא בשנה החולפת לפירסום, כולל ילדים,

110 מיליארד דולר, שזה 2 אחוזים מהתל"ג בארה"ב. זה רק כדי לתת מימדים

ופרופורציות כיצד אנחנו עומדים בכלל מול חברות מתוקנות תעשייתיות.

ואם המלה קפיטליזם היא לא מילת גנאי, הרי שאני שם גם אותה בפנים.

בסה"כ מטרת הפירסום ליידע, ולא רק לגרום לדברים שליליים. גם פירסום

לחגור חגורת בטיחות לילדים הוא פירסום חיובי, כמו לעבור במעבר חציה

שהוא פירסום לילדים והוא פירסום חיובי. פירסום חייב להיות, כי בחברה

המודרנית אין דרך לוזגיע ל-4 מיליון איש, אלא באמצעי התקשורת. וכמו

שהעם יודע בכל בוקר מה קרה אתמול בכנסת, בגבול ובנמל חיפה מידיעה

שהיתה בעתון, כך הוא גם שומע על מוצר חדש, או על אופציה חדשה מעל דפי

העתון.

אני רק רוצה לתמוך בדעה, שהלוואי שפירסום היה חזק כמו שאתם חושבים.

אבל אולי אתם לא יודעים, שבעולם ובישראל, בעשור האחרון, שני שלישים

מכל המוצרים החדשים שמוחדרים לשוק נכשלים מדי שנה. הם לא רואים את



השנה שלאחר מכן, למרות פירסומי עתק שמושקעים מאחוריהם. זאת אומרת,

שהפירסום משמש ככלי אינפורמטיבי, אבל האזרח לא מטומטם. נהפוך הוא,

הוא מאוד פיקח, ואנחנו אומרים במקצוע, שאתה יכול להביא את הסוס למים,

אתה לא יכול להכריח אותו לשתות. עבדכם הנאמן עשה פירסום לעוגת עלית.

היה פירסום יוצא מהכלל, והעם החליט לא עוגת עלית. מדוע? כי העם חשב

שהעוגה לא מספיק טובה לטעמו. זאת אומרת, שאנשים לא מטומטמים, ואני

מביא בכוונה דוגמא של דבר עתיר פירסום, עם משאבים אדירים שעמדו

מאחורי, ולמרות זאת זה לא הלך. הפירסום - כבודו במקומו מונח, אבל

בואו לא נגזים בכוחו.

אנחנו פונים לילדים, כמו שלבעלי עסקים אנחנו פונים, כדי לרכוש טלפון

או פקסימיליה, או שלאנשי גיל הזהב מודיעים שיש היום גם אפשרויות

לקבוצת הגיל הזה. אין יותר לפנות לכל המסות, יש פניות לפי תחומים

מסויימים.

אני רוצה לומר דבר אחד, וטוב שהנערים יושבים כאן, ואני אומר את זח

כהערכה לנערים. אני חושב שהילדים של שנות ה-90 הם כל כך מתוחכמים,

מעבר למה שאנחנו רוצים להודות בכך. אני בן 45, ורואה את הבן שלי,

היום הוא בן 19 בצבא. וכשהוא היה בן 9 והוא הפעיל מחשב, אני הסתכלתי,

ואני לא הבנתי בכלל מאין זה מתחיל והיכן זה נגמר. אני יודע על ילדים

שהולכים לשעורי מחשב בגיל 7. תיכף תראו שאני מאוד מחמיר בתקנון העצמי

שלנו, אבל אני אומר שנשמור על פרופורציות. אמר נכון יובל מיהוד, ואמר

נכון ח"כ ביבי. יש פה באמת ענין של חופש מידע. אבל מה שאנחנו בהחלט

אומרים, שכל הקוד שנוסד על-ידי האיגוד הישראלי לפירסום לפני שנה,
נועד לתת דבר אחד מרכזי
לחייב את חברי האיגוד, שהם כך רואים

ומקדשים. כמו שיש איגוד רואי חשבון, לשכת עורכי-דין ואיגוד רופאים,

שיהיו משרדי פירסום, שהם באמת היום כבר המובילים במשק. עצם הדבר הזה

מחייב, ובכל פעם שיש איזה שהוא ספק, זכותו של האזרח או הגוף לפנות

לאיגוד הזה. יהיה בירור, והיו כבר פניות, והיו בירורים, וכל חבר

שיתברר שהוא פעל שלא כשורה, יינקטו כלפיו כל האמצעים. מדוע? משום

שאנהנו רואים בזה כלי.

אני רוצה לומר דבר אחד חשוב לעניין מתן קרדיט מיותר לצריכה, ואני אתן

דוגמא. אנחנו פירסומאים של "גלי", יצרן ישראלי. ליעלי" יש תקציב

פירסום ענק. אנחנו לא הצלחנו להתמודד לא בנייק, לא מול אדידס, ולא

מול ריבוק, שאין להם שום תקציב פירסום בכלל, ולא יעזור שום דבר. אני

לא מזלזל בפירסום, אבל ההשפעה של החבריה בבית-הספר זה על זה, מי הוא

Inומי הוא ,Outבגלל מה שהם יודעים, היא לא רק בגלל הפירסום. שלוש

החברות המובילות במדינת ישראל היום, בכלל אין להן פירסום. זה עובר

מפה לפה, וזה הפירסום האפקטיבי ביותר שאתה רוצה בעצם להגיע אליו.

הסכמתי דווקא עם דברים רבים שאמר מר שרגאי, ואני רוצה לומר שאנחנו

בהחלט בעד מימוש ויישום כל אותם דברים, ורוב הדברים שמצויינים שם אכן

ממומשים.

ברשותכם, אני ראיתי טעם לפגם, ומאוד צרם לי, כשאמרו שאנחנו גונבים את

דעת הבריות. אני חושב שזו העברת מידע בצורה אסטטית ומעניינת. לדוגמא,'



כל הילדים, וחלק גדול מהמבוגרים חולכים לקולנוע. ואם עושים סרטים

לפרסומת, לפחות חם מחווים בידור, זח נחמד ומעבירים בצורח מעניינת את

אותו חומר. אני חושב שזאת תוספת. במאמר מוסגר, אפילו אם אנחנו נסגור

את חפירסום בקולנוע ובכל חעתונים בארץ, חרי אף אחד לא יוכל לסגור את

כלי התקשורת, את העתונים, את השבועונים, את הרדיו, את הטלוויזיה,

שהחופש שורר שם חיום, ושחדברים מוקרנים ונאמרים שם חם מעל ומעבר. יש

יותר אלימות בתוכנית "בלוז לכחולי חמדים" אחת, מאשר בשנה פירסום

במדינת ישראל. וחרצון לחיות דומח לשוטרים האלה בניו-יורק,

הסופר-סטארים, שנוסעים כמו מטורפים על שני גלגלים בלי חגורות - ואם

אתם ראיתם, אתם יודעים למח אני מתכוון - זח יותר גרוע מאשר 100

מיליון דולר פירסום, מבחינת חחשפעה. ההזדהות להיות כמו כוכב קולנוע

שמעשן בסרט שאנחנו לא יכולים לחשפיע עליו, חיא יותר חמורה מ-10

מודעות שנעשה נגד עישון.

אני מסתכל על הפירסום כגורם אינפורמטיבי, ולא רק כמשפיע לקנות מוצר

חדש כזה או אחר. לדוגמא, פירסום אומר לנו שסופרמרקט, מערכת רשת

סופרמרקטים איקס מציעה קפח עלית חיום בחנחה של 15 אחוז. זה מידע חשוב

לצרכן. זאת אומרת, יש פח חרבה מימדים שבלעדם לא נוכל. כנ"ל ציוד

לילדים. פירסמנו עבור משרד התחבורח למניעת תאונות בדרכים, עשינו מבצע

לכסאות בטיחות. בעקבות המבצע - זה היה בטלוויזיה, אני לא יודע אם אתם

זוכרים את הקמפיין הזה - נרכשו באותו חודש 4,000 כסאות בטיחות

לילדים. יכול להיות שעצם חעובדח חזאת מילד אחד נחסכה פגיעה רצינית

מכל הסיפור הזה, והרי כל המציל נפש אחת כאילו מקיים עולם מלא.

אסף; בקשר לנעליים, וחפירסום שהילדים מעבירים.

לדעתי מי שאומר שהוא ,inרק הוא החליט

שהוא .Inזה לאו דווקא שאם אני נועל היום נעלי ריבוק, ואני החלטתי

שזה Inלנעול היום נעלי ריבוק, זה גם עובר הלאה. אני הוא זה שמחליט

אם זח בעצם Inאו לא .Inלאו דווקא אם יש לי חשפעח. אני לדוגמא לא

מושפע מאחרים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לסכם את הישיבה, כי חברי חכנסת

עסוקים במקומות אחרים, ויש גם פאנל שצריך

לחיפגש עם הנערים לאחר מכן. אני רוצח לומר שחיח לנו נעים מאוד לארח

אתכם, ועוד יותר לשמוע אתכם. אני חושבת שמחדיון שאתם פיתחתם כאן, חן

לגבי חשאלות שהצגתם והן לגבי התשובות אשר נתתם לנו, תהיה לנו הרבה

מאוד עזרה כאשר אנחנו נבוא לדון באופן היסודי והמקיף על אותן התקנות

של פירסומת המכוונת לקטינים, וכל אותם הדברים שהציג מר שרגאי. אנחנו

נצטרך לדון בחם בזמן הקרוב כדי להחליט ולהכריע, כדי שהתקנות האלה

תהיינה בתוקף, והם יבואו להטיל מיגבלות על כל הפירסומאים. כשיוציאו

פירסומת אשר מכוונת לקטינים, חם יצטרכו להיזהר, וחייבים יהיו לשמור

על כל אותן ההוראות והכללים הללו.

אני לא רוצה להתווכח עכשיו עם ח"כ ביבי, את חוויכוח נעשה אצלנו כאן

בפנים, אבל בהחלט ניקח בחשבון את חהערות שהשמעתם, והן תסייענה בידינו

הרבה מאוד כדי לקבל את ההחלטות הללו.



אנל רוצה לקוות שהתקנות שנתקין יהיה בהן קודם כל לספק את המידע הדרוש

לילדים בכל הגילאים, ושלילדים תהיה התבונה לבהור ולבחון, להבהין, בין

עיקר לבין תפל, ותהיה להם גם זכות הכרעה בבהירת אותם המוצרים ובבהירת

אותם הדברים שהם יכולים להיות נתונים להשפעה מהפירסומת המכוונת

אליהם. כמובן, אנהנו רוצים לקוות שתעלמנה אותן התופעות השליליות

שהפירסומת צריכה להימנע מהן. שמחתי לשמוע את התגובה לפירסומת על

העישון והסיגריות, וכנ'יל על דברים אחרים, ולמדתי מכם כאן עד כמה

הפירסומת בכל-זאת משפיעה, ומשפיעה הזק. אמנם לילדים שלנו ולנוער יש

הבחנה והם יודעים להבהין, כי הם ילדים הכמים ויש להם השיפוט שלהם,

אבל יש גם השפעה ודהף, כתוצאה מהפירסומת אשר בההלט עובדת עליהם.

אני מודה לכם ומאחלת לכם יום פורה ונעים כאן בכנסת.

הישיבה ננעלה בשעה 10;13

קוד המקור של הנתונים