ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 21/11/1989

צו פיקוח על מצרכים ושירותים הצגת מחיר של סוגי מצרכים מסוימים, התש"ן-1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 77

מישיבת ועדת הגלגלת

שהתקיימת ביום ג' כ"ג בחשון תש"ן, 21.11.1989, בשעת 11:15
נגחו
חברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

א. בן-מנחם

א. דייו

ע. זיסמן

יאיר לוי

א. לנדאו

ע. עלי

א. פורז
מוזמנים
ע. שרגאי, משרד המסחר והתעשיה

ע. פרי, משרד המסחר והתעשיה

ח. מרגלית, משרד המסחר והתעשיה

א. זיסבלט, משרד המשפטים

ד. צבן, אגף התקציבים, משרד האוצר
מזגירת תוועדת
ל. ורון
יועץ משפסי
צ. ענבר
נרשם ע"
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

צו פיקוח על מצרכים ושרותים הצגת מחיר של סוגי מצרכים מסויימים,

התש"ן-1989,
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו נמשיך את הדיון שלנו בצו הפיקוח על

מצרכים ושרותים, הצגת מחיר של סוגי מצרכים

מסויימים, התש"ו-1989. התחלנו את הדיון בנוסח החדש בישיבה הקודמת.

היתה בקשה להזמין את המשטרה בקשר לביטול סעיף 6, העוסק בפרוות. בשבוע

שעבר היח כאן ניצב כספי בקשר לדיון מסויים. רציתי לדעת מה דעתו, ואם

יש מקום שאנחנו נזמין את המשטרה כדי שהיא תביע את דעתה. בשיחתנו הוא

אמר את הדברים הבאיס, ואני רשמתי אותם הדברים.- הוא לא רואה שום קשר

בין הגברת הפשיעה לבין הצבת מחירים בחלון ראווה. בקשר לתכשיטים הוא

אמר, שבחנות תכשיטים הבעיה שונה מבחנויות אחרות מבחינת אמצעי הבטחון.

לפני שסוגרים את החנות מרוקנים את חלון הראווה ומכניסים את התכשיטים

לכספת, ואז אין תכשיטים בחלון הראווה. באשר לפרוות, הוא אומר שקודם

כל זה מצרך שאינו נמכר כל כך בקלות, אין כל כך הרבה קונים, שהפורץ

יכול לגנוב את הפרווה ולמכור אותה מיד למישהו אחר. אין חשיבות לנושא

הזה, ואין שום קשר בין הצבת המחיר לבין הפשיעה. להיפך, המשטרה

מעוניינת שתהיה לנו צרכנות מסודרת, והם נותנים את ידם לכך.

א. פורז; זו הצהרה שכל אחד יכול להסכים אתה, שתהיה

צרכנות מסודרת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לאחר הנימוקים שהוא נתן, הוא אמר שגם הם

בעד צרכנות מסודרת.

לאחר הדברים האלה, אני הושבת שההסבר הזה בהחלט מניח את הדעת, ויש לנו

תמיכת המשטרה להצעת משרד המסחר והתעשיה.
א. פורז
היתה סיבה שהם קיבלו בשעתם פטור?

ע. פרי; נדמה לי שזה מהנימוקים אותם אנחנו אמרנו

כאן, אבל התשובה האמיתית היא שאינני

יודע.

א. פורז; אולי בכל-זאת כדאי מבחינת ההגינות שבענין,

לברר בהתאחדות הסוחרים אם יש איזו סקציית

סוחרי פרוות, אולי יש משהו שאנחנו לא יודעים. מדינת ישראל היא לא

המדינה שמוכרים בה הרבה פרוות, פה לא קר כל כך, אבל אולי הם יכולים

להגיד משהו.

היו"ר ש. ארבלי"אלמוזלינו .י אני מוכנה לברר, אבל תאמין לי, אין שום

קשר בין הדברים האלה של הצבת מחיר לבין

הנימוקים שאנחנו מעלים כאן. צריך להחיל את החוק על כולם.

א. פורז; אני הייתי מאשר את החוק, אבל במקביל מטיל

על מזכירת הוועדה או על מישהו אחר לברר

אתם ולהביא בפנינו אולי איזה נימוק שלא חשבנו עליו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בסדר, בינתיים אנחנו מאשרים ואנחנו נברר

עם סוחרי הפרוות את הנימוקים שלהם.



אנחנו עוברים לסעיף 6, לתוספת. ענין סעיף 4, תוצרת חלב ניגרת הנמצאת

בקרור.

ע. פרי; בעקרון לא חשבנו שיש מקום לשנות את הסעיף.

חשבנו שאולי יש מקום להבהיר, למנוע

ספיקות, לכתוב תוצרת חלב ניגרת למעט גבינות, ואחר כך להוסיף גם

דוגמאות, כגון חלב בשקיות, לבן, אשל, מעדני חלב, יוגורט וכיו"ב.

כלומר, תוצרת חלב ניגרת תהיה מוסברת במספר דוגמאות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בהחלט רצוי שהדברים יהיו יותר ברורים.

א. פורז; אתם מסכימים שכל הדברים האלה, שהם נוטים

לגבינות לבנות, כמו קוטג', כל הדברים האלה

יהיו פטורים. קוטג' למשל, פטור או לא פטור!

ע. פרי; לא פטור, זה לא ניגר. ניגר זה אפילו גילי

שהוא מוצק. אבל כשהוא לא בקרור הוא הופך

לנוזל.

א. פורז; יוגורט, ניגר?

ע. פרי; כן.

א. פורז; אבל יוגורט בא בהרבה מקרים באותה אריזה

כמו קוטג'. אותי מדאיגה לא התכולה

הפנימית, אלא האריזה החיצונית. מה קורה בתוך הקופסא, בכלל לא מעניין

אותנו. מעניין אותנו מה שקורה מבחוץ. השיקול הוא שאם זה במקום לח,

בקרור רטוב, המדבקה תיפול. זה השיקול המכריע.

ע. פרי; אפשר היה לעשות איזה קריטריון אחר, אני רק

לא יודע בדיוק איך עושים זאת. אפשר לעשות

קריטריון מבחין בין הסבב של המוצרים. לחלב, אורך חיי המדף שלו הוא

קצר מאוד, הסבב הוא גדול. חלב שנכנס בבוקר, יכול להיות שהוא כבר נמכר

עד הערב, לכל היותר למחרת. כשזאת תוצרת חלב ניגרת, אנחנו יודעים

שבאמת הסבב שם הוא גדול. בגבינות, מתחיל סיפור חדש. שם הסבב קיים על

המדף תקופה יותר ארוכה. עוד פעם אין לנו קו ברור. אני לא רואה

קריטריונים לזה.

א. פורז; אי אפשר להבדיל בין גבינות לבנות

לצהובות?

ע. פרי; אי אפשר. יש היום גבינות לבנות באריזות

קשיחות של פלסטיק, כל הגבינות 3 אחוז, 5

אחוז, חצי אחוז, זה כבר פלסטיק מוקשה. בדרך כלל זה לא מונח במקרר

למטה, זה כבר מונח על המדף יותר גבוה, ואורך חיי המדף שלו הוא כמעט

חודש וחצי.
א. פורז
אתם בעצם יכולים ללכת ולפרסם את חדברים

האלה ברשימה, כמו מחיר מקסימלי שקובעים.

אני חושב שזח לא סביר לגבי קוטג' או גבינח 9 אחוז. קודם כל, המחיר

בכלל קבוע, אלה מוצרים בפיקוח, חם מוצרים שבמקרר, ולא סביר לחדביק

תוויות על כל אחד.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; חבעיח היא רק של חקוטג'?

א. פורז; לדעתי בכלל כל מח שנמצא במקרר לא צריך

לחיות מסומן, פרט לגלידות.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא חושבת שחסימון מפריע למשחו. הקרור

יבש, ומח שנמצא בפנים איננו רטוב. אני

ראיתי מחירים על חמוצרים חאלח, ואני לא מבינח מדוע אנחנו צריכים

לחתנגד לזח שיחיו מחירים.

א. פורז; אני אומר את דעתי. חרי פח אנחנו מדברים על

מסח אדירח. זח לא פרט אחד. יחסית לכל מח

שמוכרים, קוטג' 9 אחוז וכל חלבן וחאשל, זאת כמות אדירח, זח אחד

הפריטים חחשובים בסופרמרקט, זח לא דבר נדיר. אם זח חיח דבר נדיר, לא

חמחיר חוא אחיד, אין בכלל תחרות, וללכת ולחייב אותם לחדביק על כל

קופסת קוטג' מחיר, זח נראח לי לא סביר. אני מוכן ללכת על כך שאתם

מציעים את חכל, אבל לחסמיך אתכם לגבי מוצרים מיוחדים כאלח, שחמחיר

חוא בכלל לא בתחרות.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש קוטג' 5 אחוז, יש קוטג' 9 אחוז, יש

קוטג' חצי אחוז, יש מכל חסוגים. אני מציעח

שנסיים את חוויכוח.

א. פורז; אני אומר את דעתי. אני חושב שאת חמוצרים

חאלח צריך לפטור מחובת חצגת חמחיר. אם

דעתי לא מתקבלת, לא מתקבלת, מח לעשות, זאת לא פעם ראשונח שחיא לא

מתקבלת.

ע. פרי; על דברי חלב אין בכלל מחיר.
א. פורז
לפי חמצב חמשפטי חחדש חייבת לחיות תווית

על חמדף או על חמקרר, שם יחיח כתוב חמחיר.

אין יותר בלי מחיר. חאם לגבי קוטג' 9 אחוז, די לי בשלט למעלח שיחיח

כתוב קוטג' 9 אחוז עולח כך וכך!

ע. פרי; יש קוטג' 9 אחוז תנובח, יש קוטג' 9 אחוז

אחר.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אלח דברים שלא צריך לחיות חמחיר על

חמוצר.



א. פורז; אולי יש פה אי-חבנח.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כל הוויכוח חית מיותר.

א. פורז; לא חית מיותר. פח מדברים על ניגרת, ואילו

אני מדבר על 9 אחוז, שחיא לא ניגרת

לכאורח, ועל חקוטג' שחוא לכאורח לא ניגר. אני מציע, שלגבי חגבינות

חסטנדרטיות משרד חתעשיח וחמסחר יפרסם רשימח, תחיה לו סמכות לאשר

רשימח למוצרי חלב.

ע. פרי; זח אי אפשר. זח בא לוועדח כדי שלא יוכל

משרד חתעשיח וחמסחר לקבוע בעצמו.

א. פורז; אני מציע שלישיבח הבאח הם יבואו עם רשימה

שמית של מוצרים.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא רוצח ישיבח חבאח. לעסנו את הצו חזה

חרבח מאוד זמן. אנחנו שמענו אותך, אבל

חרוב חוא בדעח אחרת. אנחנו מאשרים את מח שכאן, אבל אתם צריכים לתת

פרוט יתר, כפי שאתח קראת אותו. תקריא לנו פעם נוספת ונשמע איך יחיה

סעיף 4.

ע. פרי; "תוצרת חלב ניגרת, למעט גבינות, חנמצאת

בקרור, כגון; חלב בשקיות, לבן, אשל, מעדני

חלב, יוגורט וכיו"ב". אשל זח אמנם שם של מוצר, אבל זח קיבל מובן יותר

רחב.

א. בן-מנחם; יש לפעמים תופעח שאנשים לוקחים גבינות, הם

מגיעים לקופה ופתאום מסתבר לחם שזח יקר

מאוד. זח מצב לא בריא. חוא לא מבין את חקוד, חוא לא ראח את חקוד. זח

עניו של חינוך.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
רבותי, אנחנו אישרנו את סעיף 4 עם

חתיקונים, את סעיף 5 אישרנו בישיבח

חקודמת, ואנחנו עוברים עכשיו לסעיף 6.

ע. פרי; סעיף 6. "מצרכים הנמכרים מתוך חאריזח

חמקורית המכילה מספר יחידות זהות של אותו

מצרן, ובלבד שחאריזח מוצבת על ריצפת חעסק, על משטח או שטח איכסון

חמתאים לאריזות גדולות, כגון משקאות קלים, חלב עמיד, סוכר, קמח. דרך

חצגת חמחיר; חצבת שלט סמוך ככל שניתן לאריזח חמקורית או תלייתו מעל

חאריזח חמקורית. חמחיר שיצויין יחיה מחיר יחידח אחת של אותו מצרך".

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה זח נקרא סמוך?



ע. פרי; אני חייתי מגדיר סמוך ככזח שאדם יכול

לשייך את השלט למוצר. אס חוא עומד במרחק

של 2 מטר ואי אפשר לשייך אותו למוצר, חוא לא סמוך.

צ. ענבר; הערות ההסתדרות; פותח פתח לאי הצגת מחיר

על כל מוצר, על-פי שיקול דעתו של בעל

החנות. שהרי כל המוצרים מגיעים באריזה המקורית של היצרן. במקום

להוציא את המוצרים מהארגז ולהדביק עליהם תווית מחיר, הסעיף יאפשר

לבעל תחנות לפתוח את הארגז ולהניח אותו על הריצפה או על המדף, ובכך

לעקוף את חובת הצגת המחיר. דורשים לבטל את סעיף 6 כולו.

ע. שרגאי; על המדף לא, כי זה לא רשום כאן.

ע. פרי; אנחנו צימצמנו את הסעיף.

צ. ענבר; כן, הוא התייחס לנוסח הראשון.

ע. פרי; אנחנו צימצמנו, וזה מתוך הביקורים ברשתות

ואפילו בחנויות מכולת. מקבלים קופסת

קרטונים של 6 בקבוקי טמפו או משקאות קלים, הם לא פותחים את האריזות

ומוציאים. יש מקומות שמוציאים את הבקבוקים, יש מקומות שמשאירים את

זה באריזה. גם סוכר, מגיעים 10 קילו בתוך אריזת הנייר, האנשים באים,

פותחים את אריזת הנייר ומוציאים חבילה של קילו. לחייב את החנות לפתוח

את האריזות, לשים מחיר על כל אריזח של קילו ולהחזיר אותה למקום, זה

קשה.

א. דיין; הגיוני שישים רק על האריזה הגדולה.

ע. פרי; כן, זה מה שקבענו.

ע. שרגאי; פה זה לא רק על האריזה עצמה, אלא גם

בסמוך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני חושבת שזה בסדר. סעיף 6 מאושר.

ע. פרי; סעיף 7 : "מצרכים שאינם ארוזים, המוצגים

למכירה בתפזורת בתוך מיכל ומחירם אחיד,

ומתייחס ליחידה בודדת, כגון עטים, עפרונות, מחקים, מוצרי סדקית, אך

למעט מוצרי טקסטיל והנהלה. דרך הצגת המחיר; תווית או שלט הצמודים

למיכל בו הם מונחים, או בסמוך אליו".

צ. ענבר; גם כאן יש לרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

הערה. "הסעיף הזה הינו כללי ומאפשר

לחנויות להניח כל מוצר שהוא בסל ולא לסמן את מחירו כנדרש. הצעתנו היא

לסייג את הסעיף ולהוסיף עליו כך, שיהא; מצרכים שאינם ארוזים המוצגים

למכירה בתפזורת, מחירם האחיד מתייחס ליחידה בודדת בגודל שאינו מאפשר
הדבקת תווית מחיר (כגון
עטים, עפרונות, מחקים, מוצרי סדקית, אך למעט

מוצרי מזון, טקסטיל וחנעלת) על-ידי תווית או שלט הצמודים למיכל בו הם

מונחים למכירה או בסמוך למיכל ככל שניתן".
איגוד לשכות המסחר בישראל מציע
"מוצרים המוצגים למכירה בתפזורת שיש

להם מחיר אחד ומחירם מתייחס ליחידה בודדת" ואת הסיפא, קשה לדעת אם הם

מתייחסים גם לנוסח חזה, "על-ידי תווית או שלט הצמודים למיכל או למשטח

בו הם מונחים למכירח או בסמוך להם ככל שניתן". דברי ההסבר הם: ישנם

גם מצרכים ארוזים המוצגים למכירה בתפזורת, כגון קופסאות רסק עגבניות,

מלפפונים חמוצים וכדי, והם מוצגים לא רק במיכלים אלא גם בפירמידות על

משטחים. התיקון המוצע נועד לענות על מצבים אלה.

הסופרסל גם הוא אומר, להוסיף את המלים: על משטח, או אמצעי תצוגה אחר

על ריצפת העסק.
ע. פרי
רסק עגבניות הוא בפירוש מוצג ארוז.

עפרונות, עטים, מחקים, זו אולי הדוגמא

הטובה ביותר, כשבאמת יש חבילה.
א. בן-מנחם
יש בעיה עם המבצעים להוזלה. אני חושב

שעברנו את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה שמוצג כאן לדעתי עונה. אנחנו מעלים וגם

לא גורעים. אנחנו לא מקבלים את ההערות של

הרשות להגנת הצרכן, אנחנו מאשרים את סעיף 7.
ע. פרי
סעיף 8. "מצרכים ארוזים הנמכרים בתוך

מיכלים גדולים, ובלבד שמיכל מכיל מצרך

מסוג אחד בלבד, כגון חטיפים, על-ידי הצגת שלט הצמוד למיכל או מוצב

מעליו".
צ. ענבר
השופרסל מציע להוסיף את המלים: "או

המוצגים על פני משטחים או אמצעים אחרים על

ריצפת העסק, ובלבד שמיכל או משטח או אמצעי אחר מכיל מצרך במחיר

אחד".
ע. פרי
הם מתכוונים כאן לסעיף 6.
צ. ענבר
לא, במפורש לסעיף 8.
ע. פרי
הם מתכוונים למקרה שהם בונים מגדל בבל של

קופסאות שימורים, פירמידות, והם מתכוונים

שהקופסאות לא צריכות להיות מסומנות. אנחנו בסעיף הזה לא התכוונו לזה.

פה התכוונו, שאם הם שופכים לתוך מיכל גדול את הבמבות ואת החטיפים

השונים, לא יצטרכו על כל שקית להדביק את המחיר, אלא יהיה מחיר

אחד.
הדבקת תווית מחיר (כגון
עטים, עפרונות, מחקים, מוצרי סדקית, אך למעט

מוצרי מזון, טקסטיל וחנעלח) על-ידי תווית או שלט הצמודים למיכל בו הם

מונחים למכירה או בסמוך למיכל ככל שניתן".
איגוד לשכות המסחר בישראל מציע
"מוצרים המוצגים למכירה בתפזורת שיש

להם מחיר אחד ומחירם מתייחס ליחידה בודדת" ואת הסיפא, קשה לדעת אם הם

מתייחסים גם לנוסח הזה, "על-ידי תווית או שלט הצמודים למיכל או למשטח

בו הם מונחים למכירה או בסמוך להם ככל שניתן". דברי ההסבר הם: ישנם

גם מצרכים ארוזים המוצגים למכירה בתפזורת, כגון קופסאות רסק עגבניות,

מלפפונים חמוצים וכדי, והם מוצגים לא רק במיכלים אלא גם בפירמידות על

משטחים. התיקון המוצע נועד לענות על מצבים אלה.

הסופרסל גם הוא אומר, להוסיף את המלים: על משטח, או אמצעי תצוגה אחר

על ריצפת העסק.
ע. פרי
רסק עגבניות הוא בפירוש מוצג ארוז.

עפרונות, עטים, מחקים, זו אולי הדוגמא

הטובה ביותר, כשבאמת יש חבילה.
א. בן-מנחם
יש בעיה עם המבצעים להוזלה. אני חושב

שעברנו את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה שמוצג כאן לדעתי עונה. אנחנו מעלים וגם

לא גורעים. אנחנו לא מקבלים את ההערות של

הרשות להגנת הצרכן, אנחנו מאשרים את סעיף 7.
ע. פרי
סעיף 8. "מצרכים ארוזים הנמכרים בתוך

מיכלים גדולים, ובלבד שמיכל מכיל מצרך

מסוג אחד בלבד, כגון חטיפים, על-ידי הצגת שלט הצמוד למיכל או מוצב

מעליו".
צ. ענבר
השופרסל מציע להוסיף את חמלים: "או

המוצגים על פני משטחים או אמצעים אחרים על

ריצפת העסק, ובלבד שמיכל או משטח או אמצעי אחר מכיל מצרך במחיר

אחד".
ע. פרי
הם מתכוונים כאן לסעיף 6.
צ. ענבר
לא, במפורש לסעיף 8.
ע. פרי
הם מתכוונים למקרה שהם בונים מגדל בבל של

קופסאות שימורים, פירמידות, ותם מתכוונים

שהקופסאות לא צריכות להיות מסומנות. אנחנו בסעיף הזה לא התכוונו לזה.

פה התכוונו, שאם הם שופכים לתוך מיכל גדול את הבמבות ואת החטיפים

השונים, לא יצטרכו על כל שקית להדביק את המחיר, אלא יהיה מחיר

אחד.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מציעה לאשר את הסעיף כפי שמוצע.

ע. לנדאו; מה הסיבה שלא להוסיף את התוספת שהס

מציעים? יש כמה נושאים שדרך הצגתם ברורה.

כשאנחנו דיברנו קודם על שטח הריצפה של העסק או על משטח, נתנו את זה

בסעיף 6, וזה סגר את הנושא. הנושא כאן מתייחס בכלל למוצרים מסוג אחר.

לדוגמא נתנו את החטיפים, את הבמבה, את הצ'יפס, שהם באריזות, והם מסוג

אחד. לשים אותם על מדפים זה פרובלמטי מבחינת בעל העסק, ועל פי רוב

נוטים לשים אותם בתוך סלסלה. זה ניתן כאן בסעיף 8, שהוא שונה מסעיף

6, כי סעיף 6 נתן את האופציה לגבי משטחים ועל ריצפת העסק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בדרך כלל שמים את הכל בתוך סל גדול ושמים

שלט באמצע. סעיף 8 התקבל.

ע. פרי; סעיף 9. "מצרכים הנמכרים מאחורי הדלפק

מתוך המלאי שלצרכן אין גישה אליהם, כגון

חלקי חילוף. העמדה על הדלפק של קטלוג מחירים לעיון הצרכן".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת אומרת, זה יהיה בקטלוג מחירים.

ע. פרי; כן. לגבי פריטים שלצרכן אין גישה למצרך

עצמו.

צ. ענבר; לשכות המסחר מבקשות להוסיף "גם דברי מאפה

הנמכרים מאחורי דלפק". במקרה זה ברור

שקטלוג מחירים אינו ישים, ומוצע שהמחיר יוצג לצרכנים על שלט או תווית

לפי הענין.

א. פרי; לזה יש פתרון בסעיף 2, מצרכים הנמכרים לפי

משקל.

צ. ענבר; השופרסל, אם תסתכלו במכתב שלהם, בתחתית

העמוד, רוצים להוסיף; "מצרכים הנמכרים

לצריכה בתוך החנות, מצרכים הנמכרים והמסופקים במשלוח לבית הלקוח,

ולהוסיף כ-(ב), יבוא המצרכים בחשבון המפרט בין השאר שם המוצר ומחירו

ליחידה אחת או ליחידת משקל של המצרך".

ע. פרי; מצרכים שנמכרים בבית הלקוח לא נכנסים

למסגרת החוק.

צ. ענבר; את זה הם רוצים להוסיף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה שייך כאן "לבית הלקוח"?

צ. ענבר; אם אדם קונה, ומבקש לשלוח לבית הלקוח,

האדם קנה, ומה שחל עליו חל עליו. אדם

שנכנס לחנות, קונה ומבקש משלוח בית, החשבון ניתן לו בקופה. אם



בטלפון, בעל העסק יכול לקחת מתוך המחסן, אין לו שום סיבת לקחת

מהדלפקים.
ע. פרי
אדם המציע, המציג או המוכר במהלך עסק. יש

פה הצעה, גם אם הוא לא מציג אותו , יש לו

הצעה. ברגע שהוא מוציא את זה למכירה, על המצרך צריך להיות מחיר.

אבל אני חושב שכשאדם מזמין דרך הטלפון, חשוב מאוד שהוא ידע מה

המחיר.
ע. לנדאו
אני הבנתי מהתוספת של הסופרסל, שחם לא

חולקים על מה שכתוב כאן. הם רק רוצים

להוסיף תוספת לגבי משלוח לבית הלקוח. אם אתה שולח את זה לבית הלקוח,

חרי הלקוח לא רואה בבית בהכרח את המחיר שהיה על המוצר על המדף. צריך

שיהיה מנגנון, שיוכל לעקוב אחרי מה שהוא קיבל. לכן הם מציעים פה,

שהמצרכים יובאו בחשבון שמפרט בין השאר. אם החוק לא מכסה את המקרים

האלה, צריך לראות איפה כן מכסים אותו. אם החוק מכסה, נשמע מה התגובה

שלכם לגבי ההצעה שלהם.

ע. פרי; לא נראה לי שצריך להיות כאן שוני מקנייה

בחנות. לדעתי לא צריך לקבל את ההצעה.

ע. לנדאו! מדוע? אתה אומר שזה כלול במקום כלשהו?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כן, ודאי.

ע. לנדאו; שיגיד לי איפה זה כלול, אני לא מומחה.

נניח שאני מזמין דרך הטלפון, ואני מקבל את

המצרכים. פה הם גם אומרים איזה חשבון צריך ללוות את המוצרים, כדי

שאני אדע כמה שילמתי לכל פריט. אם אתה אומר שלא צריך להוסיף את זה,

כי זה נמצא כבר היכן שהוא, בוא תראה לי איפה זה נמצא. אם אתה אומר

שעקרונית לא צריך שאדם ידע מה הוא שילם, תסביר לי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא בכל החנויות יש להם הקופה שכותבת את כל

הפרטים האלה, והם עושים את זה ידני. הם

כותבים את זה ביד ושולחים את זה הביתה עם המשלוח. באמת בחנויות

הגדולות יש קופה רושמת, אבל החוק הזה חל גם על הקטנות, שאין להן

עדיין הקופות הרושמות הללו.

ע. פרי; אתם מוכנים שלא יהיה מחיר למוצר, וכל מה

שיהיה זה קטלוג?

ע. שרגאי; אני אתן דוגמא של בית מרקחת. שם המוצר

נמכר מאחורי הדלפק, כי אסור מבחינת החוק

לצרכן להגיע לתרופות, אבל יש גם דברי קוסמטיקה שהוא רואה. לגבי מה

שהוא רואה והוא יכול לקחת בעצמו, ברור שצריך להיות עליו מחיר. מה

שצרכן רואה, שאינו נמכר מאחורי הדלפק - על זה צריך לפי החוק להיות

מחיר. מה שמעבר לזה, ונמצא בפנים, במלאי, הצרכן אינו רואה את זה.



הכוונה שלנו היתה לדוגמא חלקי חילוף לרכב, או לדוגמא ברגים, מסמרים

וכל מיני דברים כאלה, שיש בהם קטלוגים עם עשרות אלפי פריטים, שגם

טכנית מבחינת המכירה ומבחינת הקניה זה לא נעשה בצורה של שרות עצמי או

של מכולת או דברים כאלה. טכנית זה גם לא ניתן.

ע. לנדאו; כשאתה שם קטלוג כזה, ספר עבה כזה על

הדלפק, אני יודע שיש הרבה אנשים מוכשרים.

אני למשל לא אהיה תמיד מסוגל לזהות את המוצר שלי, ולדעת בדיוק מה

מחירו.

ע. שרגאי; כצרכן, גם לאחר מעשה, לאחר שאומר לו בעל

העסק שזה המחיר, הוא יכול לבדוק את זה, כי

יש לו כבר מספר הקטלוג, יש לו כל הפרטים.

ע. לנדאו; אולי יש דרך אחרת להצבת מחיר, פשוטה

יותר?

ע. עלי; בקבלה הוא חייב לרשום מספר קטלוגו

ע. שרגאי; הוא לא חייב.

ע. עלי; איד הוא ידע?

ע. פרי; אין לנו אלטרנטיבה אחרת.

ע. עלי; הוא צריך לרשום את סוג המצרך. למה לא יהיה

מספר קטלוגי בקבלה?

ע. שרגאי; אני לא עונה, אבל נדמה לי שלפי חוק פיקוח

ההוראות של משרד התחבורה לגבי מכירת חלקי

חילוף כן חייבים, גם בתיקונים לציין מספר קטלוג. ואכן יש למשרד

התחבורה אנשים שבוחנים את המחירים, זאת למיטב ידיעתי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי תכתבו, תוך ציון מספר הקטלוג

בחשבון?

ע. לנדאו; ואיך תעשה זאת בבית מרקחת?

ע. פרי; בבית מרקחת יש בעיה, יצטרכו לעשות

פרינט-אאוט.

ע. לנדאו; צריך להיות תאור המוצר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בבית מרקחת צריך להיות רשום המחיר על כל

תרופה.
ע. לנדאו
על-פי חחוק, יש צו מיוחד של משרד הבריאות,

שמחייב. מאחר שיש מחיר מקסימום בתרופות או

מחיר מינימום, שאסור לרדת מתחת למחיר, נדמח לי שיש צו של משרד

הבריאות המחייב הטבעה של המחיר על גבי האריזה. אינני יודע איך אוכפים

את החוק, משרד הבריאות אחראי לזה, כי זה צו שלא נופל כאן בחוק שלנו.

ע. פרי; זה צו ספציפי.

א. זיסבלט; בחלק גדול מאוד מהתרופות אין בכלל מחיר על

המוצר.
ע. זיסמן
פה אנחנו מדברים על תחום בעייתי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
חברי הכנסת בעד לסמן מחיר בצורה שתראה. אם

זה קטלוג, צריך אסמכתא מסויימת. אנחנו

עקרונית מאשרים את הסעיף, אבל תחשבו אם אפשר להוסיף עוד משתו שיכול

לסייע ללקוח לדעת את המחיר.

ע. שרגאי; אנחנו לא יכולים לדעת את נוהל תמכירות

בכל מקום.

ע. פרי; סעיף 10. "תכשיטים, למעט מוצרי זהב

המנויים בפיסקה 11. הצגת המחיר על תווית

המוצמדת לכל יחידה. ליחידות המוצגות בחלון הראווה, שמחירן עולה על

1,000 ש"ח, ניתן להצמיד את התווית מתחת לתכשיט, או להניחה במהופך".

ע. שרגאי; זה כתוב בחוק, בחוק עצמו כתוב בצורת גלויה

וברורה לעין, הניתנת לקריאה.

ע. פרי; הרבה פעמים אתה רואה בחלון את המחיר, ויש

תווית, או שזה כתוב על המוצר. והרבה פעמים

אתה לא רואת, כי זה כתוב מאחור, או שהתווית או הפוכה.

ע. שרגאי; סעיף אי לתקנות אומר; "ובלבד שהצגה המחיר

באופן כאמור נראית לעין, ברורה וקריאה

בדרך המאפשרת לכל אדם לדעת את מחיר המצרך". אם כל אדם לא יכול לדעת,

סימן שזה לא מופנה אליו.

א. דיין; הרבה פעמים זה כתוב מתחת לתכשיט ואתה צריך

להיכנס פנימה כדי לדעת מה המחיר. בחו"ל,

אפילו אם המחיר הוא 10,000 דולר, זה כתוב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בישיבה הקודמת היתה הצעה לשאול את המשטרה

אם להציב את המחיר על תכשיטים ופרוות. אני

דיברתי עם ניצב כספי, והוא דחה את הכל. הוא אמר שאין שום קשר בין

המחיר לפריצה. את התכשיטים האלה אוספים בלילה, שמים בכספת, והם לא



מונחים בחלון חראווח. אני מציעח להסיר את חחגבלח הזאת, וננחג

בתכשיטים כמו בכל מוצר אחר. צריך לכתוב עליו את חמחיר.

ע. פרי; למחוק את סעיף 10?
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כן.

ע. פרי; סעיף 11. "שרשראות זהב ומוצרי זהב אחרים

שמחירם לצרכן נקבע לפי משקל הזהב ובהתאם

לסוג הקרט וסוג העבודה, עבודת יד או מכונה, הצבת שלט במקום בולט לעין

בחלון הראווה ובבית העסק שעליו יצויין המחיר בשקלים חדשים לגרם אחד

של זהב, לכל סוג קרט ולכל סוג עבודה".

ע. שרגאי.' יש כאן דוגמא איך זה מוצג היום בהרבה

מאוד מקומות. זה כשמוכרים שרשרות או

תכשיטים לפי משקל. זה כולל כנראה גם עבודה. ההצעה לא מהיום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; סעיף 11 התקבל.

ע. פרי; סעיף 12. "מצרכים הנמכרים מתוך מכונות

אוטומטיות. הצגת מחיר על כל מצרך על חזית

המכונה".

ע. זיסמן; כאן, בפתק שנתת לנו עכשיו, כתוב אנגלית.
ע. שרגאי
זח צריך להיות בעברית.

ע. עלי! כשהמדובר בזהב, כתוב בדולרים.

א. בן-מנחם! יש לי הערה. כל שבוע אני מגיע לסופרמרקט

ביד-אליהו. בכניסה הם מפרסמים מחירים

במבצע, לדוגמא שמן תירס 30 אחוז הנחה. אני רואה שמן תירס, מרוצה,

קונה. אני מגיע לקופה ומסתבר שהם לא התכוונו לסוג הזה, הם התכוונו

לסוג אחר. באותיות קטנות הם כותבים את הסוג אליו הם מתכוונים, כאשר

שמן תירס והשמן האחר נמצאים במקום אחד, והקליינט לא מבין. כנ"ל

בסרדינים, או בכל מיני מוצרים בקופסאות. כתוב באותיות קטנות שם החברה

מתוך כלל החברות המספקות וכשהקליינט מגיע לשלם, הוא כבר לוקח את זה

במחירים האחרים. כלומר, צריך למצוא דרך, שליד המוצר יהיה רשום סוג

המוצר, איזה בית-חרושת, ואנשים ידעו, ויקנו רק את זה אם הם רוצים

הנחה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כתוב כאן שמחירם בתקופה האמורה נמוך

מהמחיר המוצע לגבי המצרך. ניתן להציג את

המחיר הנמוך על שלט או תווית מדף, שיהיו סמוך למצרכים, ושעליהם

יפורטו הן המחיר הנמוך והן המחיר הרגיל.



א. בן-מנחם; מה שחם עושים, זח לא בסמוך.

צ. ענבר; אולי כדאי לחוסיף פח: מחירים כאמור לא

יוצבו ליד מצרכים אחרים באופן שמאפשר

חטעיית חצרכן. או משחו כזח.

א. בן-מנחם; צריך למצוא את חדרך כדי שלא יחיו טעויות.

ע. פרי; חנושא של חטעייח לא נדון על-פי חוק

חפיקוח, אלא על-פי חוק חגנת חצרכן, ואלח

שני חוקים אחרים.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בינתיים תנסח לנו משחו. בסעיף אנחנו עוד

חייבים לחצביע בקשר לתוספת. "קיימת אי

חתאמח בין חמחיר חמוצג על תווית שלט או על גבי חמצרך ובין חמחיר

בקופת חעסק, ישלם חצרכן את חמחיר חנמוך מביניחם, ובלבד שחצרכן קנח את

חמצרך בכמויות סבירות לצורך שימוש עצמי". אני חצעתי למחוק את "בתנאי

שחוא קנח את חמצרך בכמויות סבירות לצורך שימוש עצמי".

א. בן-מנחם; מח זח "סבירות"?

ע. לנדאו; אני מניח שקרח שלגבי איזח מוצר יקר טעו

בעסק, ושמו מחיר נמוך מאוד. בא חצרכן

ובמכח אחד מרוקן לחם את כל חמדפים.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתח כך לא מגיע לקופה, חקופח יודעת.

א. בו-מנחם; בעבר, כשכל שבועיים חמחיר חיח משתנח, חיתח

מדבקח על מדבקח על מדבקח. אני אישית

נתקלתי במקרח, שלדוגמא קילו סוכר עולח שקל. ואתח מגיע לקופח, ומסתבר

שזח עולח 1.10 שקל. צריך לחבין גם את בעל חבית. אסור שיחיח מצב

שקורית תקלח. צריך ללכת לפי חרוב. אם יש 10 כוסות במחיר אי ועל חכוס

ח-11 מחיר יותר נמוך, צריך ללכת לפי חרוב. פח לפעמים יש תקלות, ואני

חושב שלא תמיד בעל-חבית צריך לשלם את חמחיר. חחוק יכול לחביא למצב

שבעל חבית לא יכול לעשות שום דבר, וצריך למצוא כאן איזו שחיא דרך

לחגן גם על חצד חשני.

צ. ענבר; זח בא לידי ביטוי בניסוח "בכמויות סבירות

לשימוש עצמי".

א. בן-מנחם; מח זח "סביר"?
צ. ענבר
אני חתייחסתי לזח בישיבח חקודמת. אמרתי

שחחוק שלנו כיום משתמש פעמים רבות

בביטויים שבתי-חמשפט צריכים לתת לו פירוש. למשל, יש. מושג שנקרא "תום

לב", כשאתח חותם חוזח, אתח צריך לעשות את זח בתום לב. חחוק לא קובע

מח זח תום לב, אבל מתפתחת פרקטיקח. חעקרון חוא חחשוב. אם יש לנו



העקרון שזח צריך לחיות סביר, יכול לחיות שבדברי ביניים יחיח ויכוח,

אבל במקרים ברורים לא יחיח ויכוח.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בסדר. אנחנו מאשרים את סעיף 4.

צ. ענבר; לגבי 2. בסייפא נאמר, על-ידי שלט או תווית

מדף שיחיו בסמוך וכו' וכוי, וחתוספת שאני
מציע חיא
"שלט או תווית מדף כאמור לא יוצגו בסמוך למצרכים אחרים

באופן שיש בו כדי לחטעות".

ע. לנדאו; זח יתן אפשרות פירוש רחבח מדי לפקח שבא

למקום חזח. אני לא רוצח שחפקח ירד לחיי

בעל חעסק. חוא יכול לחגיד לו שחוא לא חניח את זח כמו שחיח צריך

לחניח. אתח צריך לראות גם את חצד חשני.

ע. פרי; אנחנו מדברים כאן גם על חנויות קטנות, ולא

רק על רשתות גדולות. בחנויות חאלח פיזית

לא תמיד ניתן לעשות זאת, כי אין די מקום. יש לו שלט אחד, ושם כתוב

חכל.

א. בן-מנחם; כשחם מודיעים על חנחח, שחשלט יחיח גדול.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זח נוגע לחוק אחר. אני מציעח שנשאיר את

חנוסח כמו שחוא.

אנחנו גמרנו את חצו חזח, ואנחנו עוברים לצו חבא; צו חפיקוח על מצרכים

ושרותים, דרכים חלופיות לחצגת מחירו של מצרך מזון.
ע. פרי
ברשותך, אני אקריא את חחוק; "שר רשאי בצו,

באישור ועדת חכלכלח של חכנסת, לקבוע לכלל

חמצרכים או לסוגיחם, חכל כפי שייקבע בצו, דרכים חלופיות לחצבת מחיר

על גבי חמצרך, בתנאי שיתקיימו גם שניים אלח;

(א) לכל אותו סוג של מצרך ייקבע שלט מכירח מוגדר ותחום וחצגת חמחיר

תחיח בתוך תחום שטח חמכירח של אותו מצרך.

(ב) חקונח יקבל בזמן חתשלום בקופת חעסק חשבון חמפרט בין חשאר את שם

חמצרך וחמחיר ליחידח אחת של אותו מצרך".

על בסיס חוראת חחוק חזח חיתקנו את חצו.

סעיף 1, "חגדרות. בצו זח תווית - פתק בגודל שלא יקטן מ-70 מ"מ אורך

ו-30 מ"מ רוחב, שעליו מודפסים חמחיר ופרטים אחרים לגבי מצרכי מזון

כאמור בצו זח".

לקחנו איזו שחיא מידח שחיא חמינימלית, ושאנחנו חושבים שניתן לקחת

אותח.
ד. צבן
ברשותך, אני חייתי מעוניין להתייחס באופן

קצת כללי לכל חחלק חזה, לפני שאנחנו

נכנסים לדיון עצמו. החסתכלות שלנו, מעבר להסתכלות של הגנה ושמירה על

זכויות הצרכנים עת ביצוע הקניח, היא גם הסתכלות קצת יותר בתחום

חמקרו-כלכלי, בתחום של ריסון המחירים. אנחנו לא רואים מקום לפטור

חנויות שמצויידות בציוד מיכון מהצגת מחירים על גבי מוצרים, מעבר

למוצרים שדובר עליהם בתוספת, שכרגע סיימנו לדון בה. מה שמוצע פה, זאת

הצעה חלופית להצגת מחיר בחנויות נוסח ההיפרכל והקואופ, שיש להם ציוד

מיכון, שניתן להציג תווית קוד, ואותו קוד מתוקתק במחשב של הקופה. זאת

ההצעה המוצעת כאן.
ע. שרגאי
והקופה פולטת חשבון.

ד. צבן; חשבון שמופיע בו שם הפריט והמחיר. הטענה

שלנו היא, שההצגה הזאת היום בפועל מתבצעת

ברשתות. לצרכנים יש בעיה מאוד משמעותית לעקוב אחר המחירים, ולדעתנו

זה לא מאפשר לצרכן לברור באמת את מה שהוא קונה, לא בתוך החנות ולא

בין החנויות, על-מנת להביא לזה שהמחירים באמת יהיו מחירים, שתהיה בהם

תחרות על הצרכן. רק הצגה של המחיר על הפריט היא הצגה שתיתן לצרכן את

האפשרות לבדוק לפני שהוא קונה, מכיוון שכמו שפה נאמר גם על-ידי מספר

חברי כנסת, ברגע שהצרכן כבר מגיע לקופה, אחרי שהוא נואש מלהתאים את

תווית הקוד למוצר - שזה דבר שכל מי שעושה קניות יודע את הבעייתיות

שבזה - הוא כבר לא ילך ויחזיר את המוצר. זה נותן בידי הקמעונאים

למעשה את האפשרות לתמרן, ולא להתחרות על הצרכן במחירים.

ההצעה שלנו היא לא לפטור, אנחנו מתנגדים בכלל לצו הזה.

ע. לנדאו; כלומר, אתם מתנגדים לכל הצו?

ד. צבן; נכון. לחלק השני. הוצגו בפני הוועדה שני

תיקונים. יש צו הפיקוח על מצרכים ושרותים,

הצגת מחיר של סוגי מצרכים מסויימים, צו שכרגע הוועדה סיימה לדון בו.

וכאן יש צו הפיקוח על המצרכים ושרותים, דרכים חלופיות להצגת מחירו של

מצרך מזון. מכיוון שלפי החוק השר רשאי, ולא חייב ההצעה שלנו היא שלא

תיקבע דרך חלופית, מכיוון שהדרך החלופית הזאת, לדעתנו, היום, בפועל

לא מוכיחה את עצמה.

ע. לנדאו; על איזה דרך חלופית אתה מדבר?

ד. צבן; דרך חלופית של הצגה על-ידי תווית וקוד.

הדרך החלופית מציעה, שיהיה על המוצר קוד

ותהיה תווית, כשהקשר הוא שבקופה מתקתקים את הקוד, ואז נרשם המחיר.

ע. לנדאו; נוסף לקוד שבתווית שעל המוצר, יש גם

מחיר?



ד. צבן; לא. חהצעח חיא שיחיה רק קוד.

ע. לנדאו; סמוך למדף עצמו, ישנו גם תמחיר.
ד. צבן
חבעיח חיא שח"סמוך" חזח יכול לחתבטא

בפערים של בין מטר ל-10 מטר, ולפעמים בכלל

לא.
ע. לנדאו
אתח רוצח למצוא איזח איזון מוסרי. יש

טכנולוגיות מסויימות, אתח רוצח שחצרכן

יראח מח חמחיר. אם אתח קובע כאן שגם דרכים חלופיות מאפשרות לצרכן

לראות באופן סביר מח חמחיר, מח איכפת לך שבעל חעסק ינחל את חעסק כמו

שצריך, ועוד יתן לצרכן עם חקוד על חקבלח גם את חפרוט של חמצרכים!

ד. צבן! אני חושב שגם בדיונים חמוקדמים ישב פח

נציג של ארגון חגנת חצרכן, ואפילו חנציגים

של ארגון חסוחרים. בפירוש חועלתח חנקודח. גם בסיורים שוועדת חכלכלח

ערכח ברשתות חועלתח חבעיח של חתאמח בין חקוד לבין חמחיר. בחרבח מקרים

מזיזים את חמצרך ממקום למקום, תוויות של קוד מודבקות זו על זו,

ולצרכן אין אפשרות לדעת. ברגע שאין מחיר, חצרכן עומד מבולבל, חוא לא

יכול לחשוות בין גבינח אחת לגבינח שניח, וחוא יקח בסופו של דבר

גבינח. מראים לו שני סוגים, וחוא יקח 50 אחוז מזאת ו-50 אחוז מזאת,

ואז אין שום תמריץ ליצרן ולבעל חחנות לחוזיל מחירים.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני חבינותי שצריכח לחיות דרך חלופית לגבי

חצגת חמחירים של חמוצרים חאלח, אלח חם

חדברים שאנחנו אישרנו אותם בצו חפיקוח על מצרכים ושרותים, חצגת מחיר

של סוגי מצרכים מסויימים. לגביחם חצו חשני בא לחסדיר את חענין של

חצבת חמחיר.

ע. פרי; חצו חשני מוסיף על חצו חראשון.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מח חוא מוסיף?

ע. פרי! חוא קובע שבאותם חמקרים

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו י. איזח מקרים? מח זח מצרכי מזון? לכל מצרכי

חמזון אתח תקבע דרך חליפית? על מח אנחנו

חתווכחנו כל חזמן? אנחנו רוצים שחמחיר יחיח על חמוצר. חקודים לא

יכולים לפתור בכלל את חבעיח.

צ. ענבר! תיקון מס' 16 לחוק חפיקוח על מצרכים

ושרותים בא לקבוע את חעקרון של חצגת מחיר.

אם אתם חושבים שחתיקון חזח וחעקרון חזח חם חיום חוק במדינת ישראל,

אינכם אלא טועים. חחוק חזח לא נכנס לתוקף, חוא לא תקף. מתי חחוק חזח

יכנס לתוקף? כאשר יצאו חצווים. איזח צווים? צווים משני סוגים. צווים



מסוג אחד אינם מספיקים על-מנת שהחוק יכנס לתוקף. יש צורך בשני צווים,

שני סוגי צווים.

סוג אחד אשר מתייחס לכולם, כקטן, כגדול. לחנות המכולת הפשוטח

ולסופרמרקט. מיז שלא יחיה, הוא מתייחס למצרכים מעצם טבעם. חוא בא

ואומר בין חיתר, באותו צו שאושר זח עתח בוועדח, ששקיות של חלב, חיכן

שלא תחיינה, בין אם תהיינה בסופרמרקט ובין אם תהיינה בחנות מכולת,

פטורות מהדבקת תווית על שקית החלב, אלא תהיה דרך הצגה חלופית, כפי

שנקבע באותו צו בטור ב'. זה סיפור אחד שעומד בפני עצמו.

יש לנו מצרכי מזון אחרים, שהצו הראשון אינו חל עליהם. כלומר, בעיקרו

של דבר היה צריך להיות מחיר על כל אחד. בא המחוקק, ואמר שהחוק הזה לא

יכנס לתוקף עד שאתם - השר והוועדה ביחד - לא תאפשרו לבעלי עסקים

מסויימים הצעה חלופית. הקריטריונים נקבעו בחוק, ומה הם הקריטריונים
שנקבעו בחוק
אם באותו סוג של מצרך נקבע שטח מכירה מוגדר ותחום,

והצגת המחיר היא בתוך תחום שטח המכירה של אותו מוצר, בתוך התחום של

אותו מצרך, ואם הקונה - תנאי מצטבר - מקבל בזמן התשלום בקופת העסק

חשבון שמפרט גם את שם המצרך, גם את המחיר ליחידה אחת של אותו מצרך,

כלומר לא רק מחיר כולל. אומרים לו במפורש שכל בקבוק ובקבוק מחירו כך

וכך, כל קופסא וקופסא מחירה כך וכך. אם יתקיימו שני התנאים האלה, אין

חובח שיהיה מחיר על גבי המצרך עצמו.

לכן, אם הוועדה מעוניינת שבכלל ההוראות של החוק בקשר להצגת מחיר

תיכנסנה לתוקפן, אין לה אלא לאשר את הצו. העקרון כבר נקבע על-ידי

המחוקק הראשי, על-ידי הכנסת, ולא על-ידי הוועדה. אלא יכולה הוועדה

בהזדמנות הזאת לבוא, ובאמת להציב בתקנות, ולוודא, שהתנאים יהיו כל כך

מדוייקים, עד שבאמת לא יאפשרו בילבול והטעייה. למשל אם מדובר שלכל

מצרך מזון מאותו סוג נקבע שטח מחיה מוגדר ותחום, על-ידי מחיצות

המפרידות בינו לבין המצרכים האחרים. כיום אחת הטענות שכולם טוענים

היא, שהמצרכים מתערבבים. בא מתקין התקנות ואומר: גמרנו, מעכשיו צריך

שתהיה מחיצה מפרידה. לא יכולים להיות שני מצרכים ביחד, מחיצה מפרידה

ובתחום המכירה של אותו מצרך יהיה המחיר.

א. פורז; אתה אומר שהמחיצה היא בחוק הראשי.
צ. ענבר
לא.
א. פורז
קרא את הסעיף הראשי.
צ. ענבר
בחוק הראשי נאמר "בתוך תחום שטח המכירה של

אותו מצרך". באות התקנות ואומרות, שלא די

שזה יהיה בתוך תחום שטח המכירה, כי יכולים לשים לך מצרך ליד מצרך,

וישימו בתוך התחום. לא, אתה צריך גם מחיצה, הפרדה פיזית בין מצרך

למצרך. תקנה 2(1) "על-ידי מחיצות המפרידות בינו לבין מצרכים אחרים".

כלומר, העקרון שנקבע בחוק היה עקרון של תחום שטח המכירה. בא הצו

ומפרט, ואומר שלא די בשטח המכירה, יש צורך במחיצה פיזית.



אם רוצים באמת להגיע לכך שחחוק יחייב הצגת מחיר, אין מנוס, וחכנסת

קיבלה את העקרון שיכולה להיות מכירה בקודים בתנאים המפורטים, דהיינו

ההפרדה הברורה והחשבון המפורט והמדוייק.

א. דיין; והמחיר לא יהיה?

צ. ענבר; כן, בוודאי.

א. דיין; נוסף למחיצה, וזאס יהיה מחיר?

צ. ענבר; כן, בתוך תחום המכירה של אותו מצרך. זה

כתוב פה; "פתק בגודל שלא יקטן מ-70 מ"מ".

א. בן-מנחם; זה הגודל של התווית. אני חושב שזה קטן

מאוד.

צ. ענבר; בגלל זה הצו בא אליך, ואתה תוכל לקבוע אם

אתה רוצה חצי מטר על מטר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בחוק עצמו כתוב; "לקבוע את כלל המצרכים או

לסוגיהם". כל מצרכי המזון צריכים לבוא?

אני יכולה לקחת סוג מסויים. אני רוצה לקבוע סוג אחד, ואני אגיד מהו

הסוג. אנחנו משחררים מהחובה להציב את המחיר על המוצר, לכן בואו ונקבע

סוג מסויים של מצרכים, ולא כל המזון. כי מזון מקיף את הכל.

ע. פרי; כשהגשנו את הצעת החוק לכנסת, ההוראות האלה

לא היו כלולות בהצעת החוק של המשרד.

מבחינתנו אנחנו רצינו חיוב של הצגה על כל מצרך, למעט מה שקבענו

בתקנות בצו הראשון. הכנסת הוסיפה את הסעיף, מבחינתנו כמובן זה מחייב.

כשאנחנו הצענו את התקנות, אנחנו לא רצינו להציע תקנות כאלה, שיטענו

כלפינו שאנחנו עושים פלסתר מכוונת המחוקק. ניסינו להציע תקנות, שמצד

אחד לא מרחיבות את הפטור, אבל מצד שני גם לא מצמצמות אותו עד כדי

אבסורד. אם מציגים דרך חלופית, חשבנו שאם רשתות - ופה מדובר באמת רק

על רשתות - יעמדו בתנאים של המחיצות והפתקים כראוי, ניתן לעשות את זה

לגבי כלל מוצרי המזון שמונחים על מדפים. יש פה עוד מיגבלה אחת, של

מדפים. זה היה הרציונאל שלנו בהציענו את ההצעה.

צ. ענבר; וכמובן יש כבר צמצום אחד, שזה חל רק על

מצרכי מזון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה זה מזון? אני לא מקבלת את זה, אני

מצטערת מאוד, אפילו אם החוק לא יכנס

לתוקף. כל המלחמה שלנו היא על כך שצריך להדביק את המחיר כדי שיהיה על

המוצר, וכדי שהלקוח ידע מה מחיר המוצר שהוא קונה. האם אנחנו נבוא

ונשחרר מהצבת מחיר? אני ביקשתי שאנחנו נסייג את זה לדבר מינימלי

ביותר.



ע. פרי; אנחנו פתוחים להצעות.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אותת רשימח שאנחנו אישרנו.
צ. ענבר
הרשימה תופסת לגבי חכל. כאן צריך לקבוע

הוראות מיוחדות לגבי מי שעונה על התנאים

שנקבעו בחוק.

א. דיין; יש פה בעיה. בחקיקה הראשית, שהם התנגדו

לה, קבעו סעיף. אולי אנהנו נתקן את החקיקה

הראשית, אי אפשר לרוקן אותה מתוכנה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בחקיקה הראשית כתוב, "לקבוע לכלל המצרכים

או לסוגיהם". אני מציעה סוג אחד. ניקח סוג

אחד, ולא את כל המזון.

ד. צבן; אני אומנם לא משפטן, אבל אני רוצה להפנות

את תשומת לבו של היועץ המשפטי לניסוח כאן.
כאן נאמר
"השר רשאי בצו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת". זאת אומרת,

שהוא רשאי לעשות את זה, אבל הוא לא חייב.

צ. ענבר; נכון, אבל תסתכל בסעיף 3(א) לחוק. "תחילתו

של חוק זה ביום שוועדת הכלכלה של הכנסת

תאשר צווים שיציע שר. התעשיה והמסחר לפי סעיף 1, דהיינו הצו שאושר,

ולפי סעיף 2".
ד. צבו
יש כאן סתירה, משום החוק מחייב אותו לעשות

משהו, שלפני כן הוא הירשה לו לעשות.

א. זיסבלט; היועץ המשפטי צודק. בעצם הוא יכול באמת

להציע צווים כמה שהוא רוצה, אבל בלי צו

אחד לפחות לפי שני הסעיפים, החוק לא יכנס לתוקפו. לפחות צו אחד כלשהו

חייב להיות.
צ. ענבר
לפי פיסקה 2, החוק לא נכנס לתוקף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
דעת החברים בוועדה היא, שאנחנו רוצים

סימון המחיר על המוצרים, למעט סוגים

מסויימים שאותם צריך לקבוע כדי לענות על החוק.

א. פורז; אם יש מדף ומדף זה מתוחם, אתה יכול לשים

בלי מחיר, אלא רק מחיר למעלה. זה מספיק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בביקורים שלנו ראינו איפה התווים נמצאים.
ע. לנדאו
כשאתה מסתכל על המדף, אתה רואה את המחיר

בולט? או כשאתה מסתכל על המוצר?
ע. פרי
אנחנו פתוחים להצעות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אותה רשימה שאנחנו אישרנו.

צ. ענבר; הרשימה תופסת לגבי הכל. כאן צריך לקבוע

הוראות מיוחדות לגבי מי שעונה על התנאים

שנקבעו בחוק.

א. דיין; יש פה בעיה. בחקיקה הראשית, שהם התנגדו

לה, קבעו סעיף. אולי אנחנו נתקן את החקיקה

הראשית, אי אפשר לרוקו אותה מתוכנה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בחקיקה הראשית כתוב, "לקבוע לכלל המצרכים

או לסוגיהם". אני מציעה סוג אחד. ניקח סוג

אחד, ולא את כל המזון.

ד. צבן; אני אומנם לא משפטן, אבל אני רוצה להפנות

את תשומת לבו של היועץ המשפטי לניסוח כאן.
כאן נאמר
"השר רשאי בצו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת". זאת אומרת,

שהוא רשאי לעשות את זה, אבל הוא לא חייב.
צ. ענבר
נכון, אבל תסתכל בסעיף 3(א) לחוק. "תחילתו

של חוק זה ביום שוועדת הכלכלה של הכנסת

תאשר צווים שיציע שר התעשיה והמסחר לפי סעיף 1, דהיינו הצו שאושר,

ולפי סעיף 2".
ד. צבן
יש כאן סתירה, משום החוק מחייב אותו לעשות

משהו, שלפני כן הוא הירשה לו לעשות.
א. זיסבלט
היועץ המשפטי צודק. בעצם הוא יכול באמת

להציע צווים כמה שהוא רוצה, אבל בלי צו

אחד לפחות לפי שני הסעיפים, החוק לא יכנס לתוקפו. לפחות צו אחד כלשהו

חייב להיות.
צ. ענבר
לפי פיסקה 2, החוק לא נכנס לתוקף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
דעת החברים בוועדה היא, שאנחנו רוצים

סימון המחיר על המוצרים, למעט סוגים

מסויימים שאותם צריך לקבוע כדי לענות על החוק.
א. פורז
אם יש מדף ומדף זה מתוחם, אתה יכול לשים

בלי מחיר, אלא רק מחיר למעלה. זה מספיק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בביקורים שלנו ראינו איפה התווים נמצאים.
ע. לנדאו
כשאתה מסתכל על המדף, אתה רואה את המחיר

בולט? או כשאתה מסתכל על המוצר?



א. בן-מנחם; אני מסתכל על חמדף, כשאני רואה שהמחיר

בולט.

ע. פרי; כל שינוי שעושים בגודל התוויות יחייב

שינוי ברישום.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הופיעו לשכות המסחר, והתנגדו לכל אפליה

שתהיה בינם לבין רשתות השיווק.
א. פורז
אף אחד לא מונע מהם לקנות קופות כאלה.

א. בן-מנחם; אבל בד בבד גם לשים איזה שהוא מחירון

בגודל כזה שאנשים יוכלו לראות. מה שמפריע

לי פה במיוחד הוא האנשים המבוגרים, שכמעט נדבקים למדף כדי לראות את

המחיר.
א. פורז
אם על המדף יש פרוט והמדף מתוחם, אני לא

רואה פסול בזה.

ד. צבן! היום לצרכן יש בעיה רצינית לשייך את המוצר

לתווית שלו.
א. פורז
אין לו בעיה כשיש רק מחיר אחד. יש לו בעיה

כשיש על המדף 5 סוגים ו-5 תוויות, ואני

נגד 5 סוגים ו-5 תוויות. אבל אם יש מדף שלם, כולו אוגדנים, ויש שם

שלט אוגדנים, 2 שקלים ליחידה, למה צריך להדביק על כל אחד מהם, אם זה

מתוחם וסגור? אני אתנגד ל-3-4 מוצרים על אותו מדף לא מתוחם. לאחד אני

מסכים.
ד. צבן
בפועל על אותו מדף יהיו לא 10 אלא 20

מוצרים.
א. פורז
ברגע שיש יותר מאהד, הוא חייב לסמן. הוא

פטור מסימון רק אם זה מוצר אחד בלבד על

מדף מתוחם. למטה מתוחם, למעלה מתוחם, בצדדים מתוחם.
א. דיין
למה בארה"ב רושמים על כל מוצר?
ע. לנדאו
זה לא נכון. לא רשום על כל מוצר.
צ. ענבר
ח"כ דיין, יכול להיות שאתה צודק במאה

אחוז, זה לא צריך להיותן ויכול להיות

שהנכון הוא באמת שעל כל מוצר ומוצר יהיה המחיר. אני מסכים אתך

לחלוטין, אבל שהחוק הזה יכנס איכשהו לתוקף, גם בצורתו המצומצמת אתה

רוצה או לא רוצה?



א. דיין; אני רוצח.

צ. ענבר; אם אתת רוצח שהחוק יכנס לתוקף, אין מנוס

אלא מלחוציא צו שקובע מח שקבע חמחוקק.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תקבע להם שיטה חליפית.
ע. פרי
פה מדובר רק על מדפים.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא רוצה. אני רוצח שמה שנמצא על המדף,

יהיה לו מחיר.

א. דיין; כשאתח תקבע את חחליפין, חם ישתמשו רק

בחליפין.

א. פורז; אבל אם המדף מתוחם, מח זח מפריע לך?

א. דיין; לא יחיו מחירים, ואתח רוקנת בעצם את מטרת

חחוק.

א. פורז; לא רוקנת אותח, משום שקבעת דרך חליפית.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמיזלינו
אני רוצח לקבוע דרך חליפית לסוגים.

צ. ענבר; חהצעח חיא, שיקבעו למצרכי מזון בלבד כעת.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
"לכלל חמצרכים או לסוגיהם". אני רוצח לקחת

סוג אחד, מצרכים בתפזורת.

צ. ענבר; כמחוקק מישנח, גם חשר וגם חוועדח חייבים

לפעול באופן סביר. חכנסת יכולח לחוקק חוק

ככל שהיא תרצח, אבל חוועדה כפופה לענין הסבירות. יש דיון כעת בוועדה,

יחיה בג"צ, גם הפרוטוקול יבוא, ואם יתברר באמת שכוונת הוועדה באשרה

את חצו חיתח לטרפד את מה שנקבע בעצם בחוק, ולא לדון בתום לב בהצעה

עצמה, הצו ייפסל. אפשר להתווכח אם זח צריך לחיות 70 מ"מ או 150 מ"מ,

ואפשר לחתווכח על דברים שבתוך חצו. אבל בעקרון, כותבים בסופרסל

ובלשכות חמסחר, למח דווקא לגבי מצרכי מזון? למח לא לכל חמצרכים? מדוע

לא גם לגבי חומרי ניקוי? אני לפחות חייתי רואח את זח בתחום חסבירות,

כאשר חשר וחוועדה מצטמצמים למצרכי מזון בלבד. אבל צימצום אחר, שחוא

יחיח על פניו מלאכותי, לא חייתי מציע לעשות זאת.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; גם אני צמודח למח שכתוב בחוק. כתוב "לכלל

המוצרים או לסוגיהם", ואנחנו באים לקבוע

סוג אחד של מוצרים, שלא צריך לכתוב את חמחיר על המצרך, אלא שנחפש לנו

דרך אחרת, חלופית. כל מוצרי חמזון, זח כל מח שיש בחנות, פרט לחומרי

ניקוי.



צ. ענבר; התוספת היא אותם מצרכי מזון, שבהם גם לבעל

חנות המכולת הקטן, שאינו כותב קבלה

מפורטת, גם לו מותר. לכל אחד מותר להחזיק שקיות הלב בלי תווית מהיר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לכן אני הייתי מעמידה לדיון קודם את הצו

הזה. השבתי, שאותם המוצרים שאנהנו מאשרים

בצו הזה - כך אתם אמרתם לי - לגביהם למעשה תהיה דרך חליפית בהצבת

המחיר, לכלל עם ישראל. זאת הדרך החליפית, כי ההוק קבע שצריך לשים את

המחיר. הדרך ההליפית היא לגבי הסוג הזה של המוצרים. אני מוכנה שנכתוב

את המוצרים האלה כאן, ולגביהם אנחנו נקבע את הדרך החליפית. מוצרי

מזון הם למעלה מ-80 אחוז מהמוצרים שישנם בסופרמרקט.

א. דיין; אם אנהנו נאשר את התקנה הזאת, המשמעות היא

שלא ישימו את המהיר על כל מוצר. בלבד

שיהיו המחיצות.

ע. לנדאו; אנחנו צריכים שלא יהיה ספק.

א. פורז; בכל הנות יש מהיר אחר, כי יש תחרות. אני

חושב שטוב שיש אוגדנים, יש שלט שאומר

וופלים עלית, למשל, ובמדף הזה יש רק וופלים עלית, ולא שום דבר אהר.

כתוב על המדף, והם מתוחמים מכל הצדדים, ואי אפשר לטעות. אני לא רואה

במקרה כזה למה אני צריך מחיר על כל אחד. ברגע שיש יותר מאחד על המדף,

צריך לסמן כל אחד.

א. דיין; לא יוכלו לעמוד בזה, לא יעשו זאת. בכל מדף

יצטרכו לעשות ריבוע.

א. פורז; איפה שלא יוכלו לעשות ריבוע, ישימו את

המחיר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; החוק הרי אומר שצריך שהמחיר יהיה על המוצר

באופן גלוי וברור לעין. אלא שההוק קובע

בסעיף הזה לקבוע לכלל המצרכים או לסוגיהם שיטה אחרת של הצבת מחירים.

לא על המוצר, אלא שיטה אחרת. אני הולכת לפי מה שהמחוקק קבע. חלילה לי

לבוא ולהפר את מה שכתוב כאן, כי זה לא יעמוד בפני ביקורת. אני רוצה

לגבי הסוגים לצמצם עד כמה שאפשר. בואו נקבע סוגים של מצרכי מזון

בתפזורת, שהם לא ארוזים. נקבע דרך הליפית להצבת המהירים. למה אני

צריכה את כל מצרכי המזון? אני לא חייבת בכך, וגם החוק לא מחייב אותי.

אני צריכה סוגים מסויימים. לכן - "מצרכי מזון שלא ארוזים, או

בתפזורת". זה לא מונע ממני לגבי סוגי המזון לכלול חלק ממה שאנחנו

כללנו שם. זה סוג של מזון.

ע. לנדאו; אנהנו כרגע רוצים לאכוף על בעל החנות לשים

על כל מצרך את המחיר ממש.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, החוק קובע את זח. הוא בא לחוציא מהכלל

ולאפשר לו שיטח חליפית של חצבת מחיר.

א. דיין; בזמן חגשת חחוק לחצו בעלי חרשתות. חם אמרו

שחם לא יוכלו לסמן על חכל, כי זח מתחלף.

חם אמרו שיחיח חקוד ויחיח חשלט, נגביל בריבועים, כדי שלא יצטרך לשים

על כל מוצר.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא רוצח שתחיח אפליח בין רשת גדולח

לביו חנות קטנח.

א. דיין; בחנות קטנח חוא חייב לשים על כל אחד.

צ. ענבר; בלי שתחיח חבחנח בין רשת גדולח שנותנת

חשבון מפורט לבין אחרים. חחוק חזח לא יכנס

לתוקף. קביעח כזו לגבי מצרכים בתפזורת בלבד, אינח עונח. מצרכים

בתפזורת כלולים כבר בצו חראשון. אתם חייבים ללכת בדרך פחות או יותר

בכיוון שמציע שר חתעשיח וחמסחר.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא, אני לא רוצח לכל מצרכי חמזון.

צ. ענבר; אז תקבעי איזח, אבל לא כאלח שכלולים בצו

חראשון.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני רוצח סוגים מחם.
א. זיסבלט
אני חייב לתמוך בדברי חיועץ חמשפטי.
א. פורז
אפשר לתקן את חחוק.

א. זיטבלט; מעבר למח שכלול חיום בצו חראשון אפשר

כמובן לבוא ולחגיד שאני לא רוצח את כל

דברי חמזון. אני רוצח לחגדיר את זח באיזח שחוא אופן בתחום שלא כלול

חיום בצו חראשון, אבל זח צריך לחיות סביר, כפי שחציע חיועץ חמשפטי.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; בטדר, נוסיף את מח שקבענו בצו חחוא, עוד

מוצרי מזון שנקבע לחם שיטח חליפית.

א. פורז; אבל אז זח יחיח שרירותי ולא סביר, אם נעשח

חבחנח שרירותית. אנחנו צריכים שזח יעמוד

במבחן חגיון ענייני, למח חחבחנח.

א. דייו; מבחינח משפטית, אין לנו ברירח.

א. בן-מנחם; אם אפשר לחגיע למצב שיחיח מחיר, לא לפי

חגודל שחם קבעו, אלא זח יחיח אזור מתוחם

עם שלט גדול וחכל יחיח ברור, אין לנו בכלל בעיח. זח גם מקל עליחם וגם



מקל על הקליינט. אס היה אפשר להגיע למינימום של תיחום. יש מוצרים

דומים, ואז אדם נכנס ויודע שכל המוצרים במחיר זח וזח. זח מקל עליחם,

זח מקל על חאיש, אבל שזח יחיח מתוחם.

א. דיין; מבחינה משפטית, אין לנו ברירח. חם חשיגו

את ההישג חזח בחקיקח.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, אני אצמצם את סוגי חמוצרים. אני למודת

נסיון. אם אני לא מסתדרת, גם אחרים לא

מסתדרים.
א. פורז
אני אומר משחו בניגוד למח שאמרתי קודם, כי

אני רוצח לחיות חגון. חחשיבות של חדבקת

חמחיר על חקופסא חיא לא בגלל קונים שיודעים את חמחיר. חיא חשובח כי

כשאתח לוקח קופסא נס קפח, ואתח כל יום מחזיק את חקופסא, ושם קפית

קפח, ורואח שוב ושוב 5.20 שקלים, אתה מתחיל לזכור את חמחיר. כשאתח

חולד פעם נוספת לסופרמרקט, ואתה רואה שזח עלח בשקל, זח מדליק אצלך

אור אדום. אותו דבר לגבי שימורים, או דברים כאלח. זח חיתרון חגדול של

סימון חמחיר. לגבי חענין, לא לטעות בזמן חקניה, כשיש לך מדף מתוחם

מכל חצדדים, שלט בגודל שבן-מנחם יקבע את אותיות קידוש חלבנח, אותיות

ענק, אתה לא יכול לטעות. אם חם לא מעורבבים כמח ביחד, אתח לא יכול

לטעות. אתח לא צריך דווקא לקחת ביד ולחסתכל ולראות את חמחיר שכתוב

באותיות קטנטנות. לדעתי מח שהציע חמחוקק, מח שחציע המשרד, יחיח

קביל.

א. דיין! לדעתי, אם כבר עושים, צריך לעשות גם לגבי

כלי ניקיון.

א. פורז; לגבי כלי ניקיון אתח יכול לחגיד שאורך

חתקופח על חמדף חיא ארוכח. אתח רואח את

חמחיר.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אולי נציע שחסייגים יחיו לגבי מוצרי מזון

קפואים.

צ. ענבר! מטרת חמחוקק חיתח למנוע חטרדח מיותרת של

חרשתות חגדולות

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! עושים טובח ללקוח.

א. בן-מנחם! חבעיח חיא שחם חשיגו את זח בחקיקח ראשית.

צ. ענבר! מטרת חמחוקק בסעיף חזח חיתח לאפשר לרשתות

חגדולות לחשתמש בשיטת הקודים, בגלל

חיתרונות חכרוכים בח לגבי עידכון מחירים, חזמנות מלאי וכיו"ב.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אז יכלו להגיד לכלל המצרכים.

צ. ענבר; חהבחנח למשל שנעשתה בין מצרכי מזון לבין

מצרכים אחרים הייתה, משום שחיי המדף שלהם

אולי ארוכים יותר, ושאפשר באמת לתבוע ולומר שהטירחה הקשורה בסימון.

לכן הצו שהוצע על-ידי שר התעשיה והמסחר הוא צו שנראה סביר על פניו,

ושבא לפעול בהתאם למטרת המחוקק, בשעה שהצטמצמות לסוגי מוצרים כגון

מוצרים קפואים, המשמעות שלה היא בסדר. נעשה צו כדי לענות על הסעיף

הזה, שצריך צו, אבל בעצם אנחנו לא נותנים לרשתות הגדולות את אותו

פתרון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איפה כתוב כאן "רשתות גדולות?" למה אני

צריכה רק לגבי הרשתות הגדולות?

צ. ענבר; זאת הפרשנות. אם אני הייתי יושב בבית

המשפט העליון והיה בא צו כזה, הייתי אומר

שהוא פסול.
א. בן-מנחם
אני הייתי מציע להתרכז בהגבלות, שיהיה רק

מחיר אחד שיהיה כזה.

א. פורז; זה ללא ספק.

א. בן-מנחם; אפילו אם יהיו מצרכים שונים, שיהיה אותו

מחיר.

א. פורז; ואם זה אותו מחיר למשל במרגרינה וחלב?

א. בן-מנחם; יהיו שני מדפים.

א. פורז; אם יש לו קורנפלקס אחד עם סוכר והשני בלי

סוכר, וזה אותו מחיר, אתה יכול לשים אותם.

לדעתי מספיק אם יש אותו מחיר.

ע. פרי; זה צריך להיות מפורט לכל סוג של מצרך,

אחרת זה לא עובד.

ע. שרגאי; לכאורה יש כאן הטעיה. יש סבון במשקל של

100 גרם, 90 גרם, 80 גרם, ויהיה הכל בשקל,

כאשר האריזה לא מאפשרת לצרכן לראות על פניו, אלא אם הוא שוקל או אם

הוא מחטט, ורואה את המשקל שרשום ברור או לא ברור. זה חייב להיות.

א. בן-מנחם; אני הייתי מציע דווקא להיות גמיש בענין

הזה, מכיוון שזה אותו מחיר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; למשל שוקולד. אתה יודע כמה סוגי שוקולדים

יש?



ע. שרגאי! אם המשקל זחה, אם המחיר זהה, אפילו אם

האריזה זחה. יש בעיות באריזה.

צ. ענבר; כדאי אולי להגדיר את המלה "סוג", ולבוא

ולומר שייסוג", הכוונה היא למצרך שהוא בעל

אותו משקל, בעל אותה אריזה, בעל אותו מחיר.
א. בן-מנחם
אנחנו באים פה לפשט את המערכת, ונראה לי

שאנחנו מסתבכים. אני אמרתי לכם, יש סבון

שעולה שקל, אחד יכול משקלו להיות קילו ואחד גרם, מחירו שקל. מה זה

מעניין אותי מה משקלו? המחיר קובע.

א. פורז! נוסף למחיר הוא נותן לך את המשקל, וזה

חשוב שתדע אותו. אתה מוכרח לדעת אותו.

א. בו-מנחם! בואו נפריד לסוגים, כמו שאמר פורז. כל סוג

בנפרד. אם זה סוכר, אני לא צריך על כל

חבילה. אנחנו צריכים להקל. אני אישית מבזבז הרבה זמן כשאני עובר על

מוצר מוצר ובודק את המחיר. אני בא לאזור מסויים, ואני רואה כתוב

גדול, כמו שאני סימנתי. לא בגודל שהם רוצים, אלא גודל שגם אדם בן 80

יוכל לראות את זה מיד. ואם יהיה כתוב מחיר שזה המחיר של המוצר הזה,

אני עושה חשבון, ואם כדאי לי אני לוקח. אנחנו צריכים להקל. חשבת על

כך שלפעמים את מבזבזת שעה רק על בדיקת המחירים? תחשבי על זה, את

בודקת ובודקת, וזה לוקח לך הרבה מאוד זמן.

צ. ענבר! אבל שים לב למה שצריך להיות כתוב בתווית.

צריך להיות כתוב שם המצרך, משקל, נפח,

מחיר.

א. בו-מנחם; דבר אחד חסר בתווית, והוא מספר קטלוגי.

הרי על כל מוצר יש מספר קטלוגי, זה

ממוחשב, לכן שיהיה מספר קטלוגי על זה.

צ. ענבר! זה צריך להיות על התווית.

א. בו-מנחם! צריך להיות מספר קטלוגי, אם יש למוצר

מספר. בדרך כלל לכל המוצרים יש מספר.
ע. פרי
יש פה דוגמא לארבעה מרקים, אותו גודל של

אריזה, אותו מחיר, כולם 2.66 שקל.

כשמסתכלים, קשה פה לראות אבל יש המשקל, והם שונים זה מזה.

המשקל שונה, אבל המחיר זהה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
במקום מצרכי מזון, ניקח חומרי ניקוי.



ע. פרי; בשלב הבא של החקיקח, אנחנו מתכוונים להציע

תקנות שיסדירו גס את הנושא חזה של

יוניק-פרייס.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מאחר שמצרכי המזון מהווים כמעט 80 אחוזים,

בואו ניקח לגבי סוגים של המוצרים, את

חומרי הניקוי, ולגביהם נקבע שיטת חליפית. לגבי היתר, יהיה המחיר

המוצע.

א. פורז; זה בדיוק הפוך להגיון. ההגיון אומר, שעל

מוצרי הניקוי נשים פתקים, כי הם עומדים

יחסית זמן רב על המדף. אנחנו הרי רוצים להוריד את הנטל מבעלי

הסופרמרקטים. אנחנו לא מעוניינים שיבואו עוד איזה 30-40 אלף פועלי

שטחים שידביקו כל היום מחירים. אין טעם בזה.

השאלה היא פשוטה, אם זה מתוחם כמו שאר האוגדנים וכתוב שם בגדול. מי

יכול לקרוא? אי אפשר לקרוא.

א. בן-מנחם; אני הצעתי גודל כזה שיהיה קריא.

צ. ענבר! יש פה בעיה, אתה צריך עוד פרטים.
א. בן-מנחם
אני מכיר, אף אחד לא מחייב אותי לשים את

זה בדיוק בגודל של המדפים. אתה יכול

לעשות משהו יותר גדול מפלסטיק, ואת זה לא בעיה לשנות.

ע. פרי; אנחנו ראינו דוגמא כזאת, יש שטחים גדולים,

הם לא הצליחו לשים את המצרכים.
א. פורז
אם הוא יכול לתחם, הוא פטור מהצגת המחיר.

אם הוא לא יכול, שיסמן אותם אחד אחד.

א. בן-מנחם; אם זה מפריע להנחת המוצרים, הוא יוכל

במקום אחד לשים חבילה אחת פחות. אי אפשר

להשיג את כל הכיוונים. אנשים צריכים לקרוא את זה.

ע. פרי; אנחנו הלכנו לפי הקיים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לבעל עסק קטן, אין כמויות כל כך גדולות.

הסוגיה נשארת פתוחה, ועדיין לא גיבשנו את

העמדה הסופית. צו אחד אנחנו גמרנו. אנחנו נחשוב על קבוצה מסויימת של

מוצרי מזון, ולא על כל מוצרי המזון.

א. פורז; אבל הבחנה חייבת להיות, כדי שתעמוד

לביקורת שיפוטית. אם נעשה הבחנה מלאכותית

יגישו בג"צ נגדנו. ההבחנה צריכה להיות לענין.



א. בן-מנחם! מוצר שמחירו מעל 3 שקלים לדוגמא, שהמחיר

יחיה על המדף, משהו שנמצא איזה שהוא פתרון

בנושא הזה. מפני שיש מוצרים שעולים 12-14 שקל, ויש מוצרים שהם

סטנדרטיים, והמחירים קבועים.

ע. פרי; סוגי מצרכים שמחירם מעל 100 שקל.

צ. ענבר; המצרכים משתנים, העקרון עומד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני הייתי מעבירה לכאן את המצרכים שאינם

ארוזים, ושהם מוצגים בתפזורת.

צ. ענבר; לא תוכלי בחנות מכולת לשים מוצרים כאלה,

אלא אם כן הוא יקנה לעצמו מחשב של 1,500

דולר. מפני שאם זה חל על כולם, זה חל גם על בעל המכולת הקטן.

ע. שרגאי; זה הקטצ' של החוק.

א. פורז; החוק הזה יוכיח את עצמו. אפשר לתקן את

החוק הראשי ביוזמת ועדת הכלכלה, אחרי כמה

חודשים של נסיון; ואם ניכשל, נתקן את החוק שוב. אני אהיה הראשון

שמוכן לחתום על הצו אם ניכשל בו. ניתן לזה נסיון של כמה חודשים.

ע. לנדאו; מה שאתה אומר הוא נכון, אבל לפני הנסיון

ננסה להוציא אותו לשטח בצורה המוצלחת

ביותר. יש לי שאלה אחת לגבי המחיצות המפרידות. הכוונה היא ממש מחיצות

פיזיות, שאתה מכניס קרטון פנימה?

א. פורז; קרטון, מחיצה.

ע. פרי; אני מניח שהם יעשו מחיצות פלסטיות.
צ. ענבר
הייתי מציע לקבל כעת החלטה עקרונית, שאין

מנוס מלדון בצו לפרטיו ולהקדיש לו ישיבה.

יש הערות לגופים השונים גם לגבי הצו הזה, ועלינו לעבור פרט פרט

ולראות מה עושים.

ע. לנדאו; מה שאתה מציע באמת ילך במהירות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו נעמיד נקודה להיום. נחשוב אולי על

מצרכי מזון מסויימים, ונראה. אנחנו נעמוד

על-פי מה שקבע המחוקק, אבל נקבע סוגי מצרכים.

א. בן-מנחם; לגבי גודל התווית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אולי אנחנו נקבע בתוספת על איזה מוצרים זה

יחול. זה יעמוד במבחן?



צ. ענבר; אם תחיה חצעח מוגמרת, אני אוכל לחוות

דעה.

א. בן-מנחם; מה בקשר לתווית?

צ. ענבר; זוז כלול בפרטים שיופיעו בתווית, שזח מופיע

בסעיף 5 . אי אפשר לגמור בסעיף 1 את גודל

חתווית, לפני שיודעים מח רוצים שיהיה כתוב בתווית. צריך ללכת בענין

חזה בצורה מסודרת. הקיקה, זה דבר שצריך לעשות אותו לאט.
ע. לנדאו
אני לא הייתי בחלק הראשון של הדיון, אבל

בטווח שנפתח חסיפור, שמדובר על ירקות

ופירות שנשקלו מראש, הוסיפו לזה בסוף גם פירות יבשים בתפזורת?

ע. פרי! זה בסעיף 2.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו מעמידים עכשיו נקודה, נצטרך עוד

לחשוב על הנושא הזה.

הישיבה ננעלת בשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים