ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/11/1989

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים; תיקון טעות בחוק ה"בזק" (תיקון מס' 6), התשמ"ט-1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 72

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביו© ג/ טי השון תש"ץ, 7.11.1989 בשעה 11:11
נכחו
הברי הוועדה: היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גדות

ע. זיסמן

א. ליו

א. פורז

י. צידון

מוזמנים; מ. אוהלי, יועץ משפטי, משרד התקשורת

ע. שרגאי, משרד המסחר והתעשיה

ע. פרי, יועץ משפטי, משרד חמסחר וחתעשיה

ד. צבן, אגף חתקציבים, משרד חאוצר

ח. מרגליות, משרד חמסחר וחתעשיה

א. זיסבלט, משרד המשפטים

היועץ המשפטי; צ. ענבר

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

(1) חוק ה"בזק" (תקון מס' 6) התשמ"ט-1989, תיקון טעות.

(2) צו פיקוח על מצרכים ושרותים (תיקון מס' 16).
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה של ועדת

הכלכלה של הכנסת. על סדר היום שני
סעיפים. הסעיף הראשון שעל סדר היום הוא
תיקון טעות בחוק ה"בזק". תיקון מס' 6. התשמ"ט-1989.

שר המשפטים פנה אלי והוא "מבקש להביא בפני ועדת הכלכלה של הכנסת

תיקון טעות בחוק ה"בזק", תיקון מס' 6, התשמ"ט-1989 כמפורט בנספח

למכתבי זה, כדי שהכנסת תוכל להחליט על התיקון". התיקון הוא שבחוק

"הבזק", תיקון מס' 6 שפורסם בספר החוקים 1,285 התשמ"ט, עמוד 104

בסעיף 2(5), במקום ב', ג' ו-ד', יבוא ב' עד ו'. במקום ה', ו', ו-ז',

יבוא ה' עד ט'.

בדברי ההסבר הוא כותב ש"חוק ה"בזק", תיקון מס' 6, התשמ"ט-1989 מתקן

את סעיף 6(כ"ג} לחוק הבזק התשמ"ט-1982 באופן המוסיף לו שלושה סעיפי

מישנה. בסעיף כ"ג הקיים שמנה ערב פירסום החוק 6 סעיפי מישנה השתבש

סדר האותיות, ומוצע לתקנם".

אני מציעה לאשר את התיקון.

א. פורז; אני רוצה לשאול את היועץ המשפטי, האם

בעקבות ההחלטה שלנו זה חוזר אל מליאת

הכנסת לאישור?

צ. ענבר; כן.
א. פורז
כמו קריאה שניה ושלישית, פעם נוספת.

היתה לי התכתבות עם היו"ר בענין הזה.

כפי שזכור לחברי הוועדה, הגשתי בשעתי הסתייגות מאחד הסעיפים, וביקשתי

להוסיף פיסקה שאומרת, שהסמכות שיש לשר התקשורת כלפי בעל רישיון,

דהיינו כלפי חברת ה"בזק", תהיה גם כלפי בעל זיכיון. זה הוסף בתור

הסתייגות שלי. אני התכוונתי שזה יהיה לאחד הסעיפים, ואחר כך גברתי

היו"ר החליטה לא להביא את הסעיף, וכתוצאה מזה לא הסעיף עלה ולא

ההסתייגות עלתה לדיון. לא הייתי בארץ באותה תקופה כשזה עלה. זה היה

בזמן הפגרה, והייתי במשלחת הכנסת שנסעה לכנס האיגוד הבין-פרלמנטרי.

האמת היא, שההערה שלי לא התייחסה דווקא לסעיף זה או אחר, כי הסמכות

שאני ביקשתי להעניק לשר התקשורת התייחסה בעצם למכלול התיקון הזה. אני

הצעתי להוסיף סמכות לשר.

לכן מה שאני מציע היום הוא, שאם אנחנו כבר מתקנים, שהענין הזה יעלה.

אני מבקש במסגרת התיקון לתקן גם את הדבר הזה. דהיינו, לשר התקשורת

תהיה סמכות בעלי כלפי זכיון, כפי שיש לו כלפי בעלי רישיון, זאת אומרת

כלפי חברת "בזק".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; הסיכום באותה הישיבה - אנחנו בדקנו את

הפרוטוקול - היה, שאם סעיף 6 ו-8 יכללו

בהצעת החוק, יש מקום להסתייגות. אם אנחנו מחליטים שאנחנו מוחקים את

שני הסעיפים האלה, והם לא יהיו כלולים, אין גם מקום להסתייגות. כך גם



נהגנו. הסעיפים האלה לא נכללו, ולכן גס ההסתייגות לא נרשמה. אחרת, עם

כל הכבוד לחבר כנסת, הוא מציע הצעה, והיא היתה צריכה להיות כלולה,

אפילו אם אתה לא היית בארץ. אבל מאחר שזה היה הסיכום בישיבה, שגם אתה

השתתפת בה, אני נהגתי בהתאם, ולא חרגתי כתוא זה מהסיכום שהיה.
א. פורז
כנראה נוצרה פה אי-הבנה. אני לא הבנתי

שהסעיפים לא עולים. אני לא רוצה פה

חלילה לבוא ולומר דבר כלשהו, זולת מה שאני אומר באופן מפורש. כוונתי

היתה, וגם אם הדבר לא בא לידי ביטוי במדוייק בפרוטוקול, שההסתייגות

הזאת היא בלתי תלויה בסעיף זה או אחר. יכולתי להצמיד אותה לכל סעיף

וסעיף, כי היא לא באה על סעיף זה או אחר. היא הוספה מתוך מטרה להוסיף

דיסציפלינה בלתי נפרדת לסעיפים. מאחר שהיתה אי-הבנה, אני מציע שנתקן

אותה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו בפרוטוקולים לא קוראים כוונות,

אנחנו קוראים דברים שנאמרו ודברים

שסוכמו באותה הישיבה. בהתאם למה שנאמר או למה שסוכם, כך אנחנו נהגנו.

כאשר מביאים תיקון, לא מקובל לבוא ולחזור להצעת החוק ולהעלות הצעות,

להעלות הסתייגויות ולהעלות סעיפים. הדבר הזה לא מקובל, לא נהוג, לא

עשינו את זה בעבר ולא נעשה זאת עכשיו.

א. פורז; השאלה אם לא עשינו, זו שאלה אחת, לי אין

נסיון, אני חדש פה, אבל השאלה היא האם

מבחינת סדרי הכנסת זה תקין או לא.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא.

א. פורז; אני לא יודע, אולי יגיד היועץ המשפטי אם

אפשר או אי-אפשר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא נתקלתי בתופעה כזאת, וגם לא עשיתי

דבר כזה. פה מדובר על תיקון טעות בסה"כ,

על שינוי של הסעיפים, ולא מדובר על תוכן. אילו היו באים עם תוכן של

סעיף מסויים, אני יכולה לפתוח את כל הדיון מחדש; אבל פה מדובר על

תיקוני טעות וכל ועדות הכנסת ככה נוהגות. אף פעם לא פתחו דיון על

סעיף זה או אחר והגישו הסתייגות לסעיף זה וסעיף אחר.

א. פורז; אבל זה לא מקרה רגיל שבו לא הוגשה

הסתייגות, ואני מנסה להגיש אותה היום,

כאילו תפסתי טרמפ על התיקון. אני אומר שמלכתחילה זו היתה הכוונה,

והכוונה הזאת, גם אם היא לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול - ואני קראתי

את הפרוטוקול, זה לא חד וחלק - אני אומר שאני רוצה היום להעלות את

זה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא יכולה לפתוח דיון על החוק. זה לא

עומד על סדר היום.



א. פורז; אם כך, שזה יובא כהסתייגות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה שעומד היום הוא תיקון טעות, ובתיקון

טעות אין מקום להסתייגות. אתה תציע

במקום שימוש א', בי ו-ג', שיהיה ז' ו-ח'. זאת יכולה להיות ההסתייגות

שלך.

א. פורז; אני מבקש לרשום את ההסתייגות שנשמטה

בשעתה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני מצטערת מאוד, את זה אני לא יכולה

לעשות, אני לא יכולה לתקן.

צ. ענבר; אי אפשר להביא כעת דבר שהוא בעצם קריאה

שניה ושלישית. קריאה שניה, קריאה שלישית

כבר היתה, הבאת הסתייגות - בין שהושמטה, בין אם לא - היא הליך של

הקריאה השניה.

א. פורז; זו תוספת. זה כמו תיקון טעות של שר

המשפטים. אני לא מבקש תיקון טעות, אבל

אגי אומר ליו"ר הוועדה, שהפרוטוקול לא כל כך ברור. כוונתי היתה

מוצהרת, ואני מבקש לקבל זאת עכשיו.
צ .ענבר
כששר המשפטים אומר שבמקום ס"ק ג' ו-ד'

צריך לבוא ס"ק ו', אני מסתמך על סעיף

בפקודת סדרי המשפט. אי אפשר להביא הסתייגות. זה לא ניתן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא מקובל. אני לא יכולה לקבל את

הבקשה הזאת. פעם אחרת תהיה יותר ער

לדברים שנאמרים בוועדה. כולנו למדנו מהשגיאות, עכשיו רכשנו נסיון.

אני מאוד מצטערת על אי-ההבנה, אני נהגתי בהתאם לפרוטוקול, ואתה לא

היית. אני מכבדת מה שחבר כנסת אומר לי, ואני תמיד לוקחת בחשבון מה

היה אם הייתי אני במקומו.

א. פורז; אני מבין שהיתה אי-הבנה, חשבתי שאפשר

לתקן אותה. אם אי אפשר זה לא נורא אני

יכול להיות גם בלי התיקון הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא היתה לי שום כוונה אחרת, חס וחלילה.

ובכן, אנחנו מאשרים את התיקון ואני

מבקשת להביא אותו לכנסת לאישורה.

אנחנו עוברים לדיון בסעיף השני; חוק הפיקוח על מצרכים ושרותים. יש

לנו שני צווים, התחלנו לדון באחד מהם. אני מציעה שנתחיל בצו העיקרי,

שבא לקבוע את המוצרים שצריך לקבוע להם שיטה אחרת.



אנחנו נתחיל בצו מספר 1, "הצגת מחיר של סוגי מצרכים מסויימים", ואחר

כך נקבע את הדברים האחרים שהם יותר טכניים.

ע. פרי; סעיף 1, הצגת מחיר של סוגי מצרכים

מסויימים".

(א) "סוגי המצרכים שבתוספת, יכול שמחירם יוצג באופן המצויין בטור בי

ולא על גבי המצרך עצמו או על אריזתו, ובלבד שהצגת מהחיר באופן

כאמור נראית לעין, ברורה וקריאה, בדרך המאפשרת לכל אדם לדעת את

מחיר המצרך".

(ב) "הוראות ס"ק (א) לא יחולו על מצרכים המוצגים בחלון ראווה, למעט

על תכשיטים". יש הוראה ספציפית בהמשך ולכן המדובר הוא על

תכשיטים.

א. פורז; אני הייתי אפילו עוד מחמיר את זה. אני

לא יודע בדיוק מה זה "נראית לעין ברורה

וקריאה". לדעתי אחת הבעיות היא שיש הרבה מוצרים באותו מדף, ולכן

הייתי גם מוסיף איזו מלה של תיחום. אם במדף אחד יש 10 תוויות ו-10

מוצרים, זה לא טוב. זה תמיד ברור וקריא, אבל הקואורלציה היא.

פרובלמטית.
ע. פרי
אנחנו לא מדברים רק על סופרמרקטים. יש

חנויות קטנות, שפיזית הם לא יכולים

לעשות את התיחום הזה כמו שהרשתות הגדולות עושות.
י. צידון
אלה שני נושאים שונים.

א. פורז; איך תעמיד מישהו לדין על זה שהוא יקח

50 מוצרים במדף אחד עם 50 פתקים?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לגבי המוצרים שעל המדפים, יש לסמן עליהם

את המחיר על המוצר. זו המגמה. אבל אנחנו

באים להוציא מהכלל הזה כמה מוצרים שאי אפשר, שהם אינם על המדף, ושאי

אפשר להדביק עליהם את תו המחיר. המחיר צריך להיות מוצג לא על גבי

המצרך עצמו או על אריזתו, כי זה בלתי אפשרי, לכן הצגת המחיר תהיה

באופן כזה, שהיא תראה לעין, ברורה וקריאה, בדרך המתאפשרת לכל אדם

לדעת את מחיר המצרך. "הדרך המתאפשרת" - אנחנו נראה אותה בהמשך.

י. צידון; אני רוצה להבין כהלכה. עברתי ברפרוף על

טור אי בהמשך. ומה שאני הבנתי - ואני

מבקש שתתקנו לי אם זה לא נכון - אני הבנתי שאנחנו מדברים על שני סוגי

חנויות. על סוג אחד שאיננו ממוכן, איננו ממוחשב בשלמותו לכל אורך

הקו, שבו אנחנו רוצים שיודבק תו מחיר על כל חפץ שרק ניתן להדביק עליו

תו מחירן ומדברים על מרכולים או חנויות ממוחשבות, שבהם ניתן להדביק

קוד, להציג את המחיר בצורה ברורה לגמרי בצד החפץ הזה, ומשם ואילך



הדבר עובר למעשה בלי מגע יד אדם, כשחקוד כבר ניתן, והאדם מקבל דיווח

על החפץ ומת מחירו. האם אני צודק או לאן

ע. פרי; למעשה דיברנו על דרך חלופית להצגת

מחירים בכל החנויות, ללא קשר אם זה

מרכול או חנות. לגבי חנויות המצויידות בציוד כאמור לחוק - יש קבלה עם

פרוט וכל הדברים האלה. יש להן אפשרות להציג, וזה מופיע בצד השני שבו

התחלנו לדון כרגע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו עומדים להכין צו שווה לכולם, בלי

שום אפליה ובלי שום הבחנה. מי שרוצה

לשכלל את השיטה שלו, לעשות מיכון כזה או אחר, יעשה, וזאת בכדי להקל

על עצמו בדברים אחרים, ולהקל גם על הלקוח, לתת לו חשבון עם פרוט כזה

או אחר. אבל אנחנו לא יכולים להוציא צו מיוחד לחנות כזאת וצו אחר

לחנויות אחרות. בואו נלך בדרך ששווה לכולם.

י. צידון; אני לא מדבר על גודל החנות, אלא על

הציוד שבחנות, ציוד החשבון שבחנות.

מבחינת הצרכן, מה הציוד שלה; ומה העלות כדי שהצרכן יבוא על סיפוקו.

את אומרת שזה הצו השני. בסדר.

צ. ענבר; לגבי סעיף 1, לאיגוד לשכות המסחר בישראל

יש שתי הערות. על סעיף 1(ב), הם רוצים

להוסיף גם סעיף של הגדרות, ולכלול בהגדרה של תווית, בדומה להגדרה בצו

המקביל, שבו יש הגדרה של תווית. והרי לגבי תווית יש לנו התייחסות גם
בצו הזה. בצו המקביל נאמר
"תווית, פתק בגודל שלא יקטן מ-70 מ"מ אורך

ו-70 מ"מ רוחב, שעליו מודפסים המחיר וצרכים אחרים לגבי מצרכים כאמור

בצו זה". הם מציעים שזה יהיה גם בצו הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא יכול להיות.

צ. ענבר; אני רוצה להביא את הערות הגורמים על-מנת

שתינתן להם התשובה גם כשהם לא צודקים.

כדי שהם ידעו שהיתה התייחסות. לכן אני מבקש למסור את התשובה שלנו

לטענה.

ע. פרי! הצו הכללי החליט להגביל או ליצור הגבלות

על גודל התווית, זה לא יוסיף. כי מה

שטוב למכולת קטנה, לא דומה לסופרמרקט גדול. נכון שאנחנו רוצים

קונסנציה שרשתות השיווק יוכלו לסמן על גבי פתק על המדף, שם אנחנו

רוצים שהמחיר ייראה לעין, ובאמת נחייב אותם שהפיתקה תהיה גדולה. אבל

כאן אנחנו מדברים על מוצרים לגבי כל החנויות, ולאו דווקא לגבי הרשתות

הגדולות. מכולות קטנות, אם הם יצטרכו לשים פיתקאות בגדלים כאלה, הם

לא יכולים לעמוד בכך.
צ. ענבר
הם לא אמורים להציג את ההגדרה, הם

אומרים שכמו שבדרכים חלופיות נתת הגדרה

לתווית, הרי גם כאן.

ע. שרגאי; אם אנחנו מדברים גם על מכנסיים, חנויות

למימכר בגדים, וגם על חנויות למימכר

ירקות וגם על חנויות למימכר תכשיטים, וגם על מקומות שבהם מוכרים מוצר

באמצעות מכונות אוטומטיות, הדברים הללו לא רלוונטיים.

י. צידון; בעמוד 2 של התקנות בהם אנחנו דנים, כתוב

למעלה בטור ב'; "הצגת שלט על מפרק או

מעליו או הצמדת תווית למדף שמתחת למפרק וכו' וכו'". אינני יודע מה

כוונת המבקשים, ולמה הם ביקשו את זה. אבל אני סבור שיש בזה הגיון,

שזה לא יהיה קטן מגודל מסויים. אם אני בא מהמקום שלי, אני רואה שם

תוויות יותר גדולות, וזה לטובת הצרכן.

ע. שרגאי; זה לא נכון לגבי טבעת זהב, וזה לא יציג

לכל מיני מוצרים אחרים, וזה צו כללי.

אנחנו עדיין לא נכנסנו לצו השני. אני חושב שטכנית, ברגע שאנחנו

מדברים על דרך חלופית, הדרך החלופית הזאת צריכה בסופו של דבר לענות

על שני דברים; שיהיה נראה לעין, ברור וקריא, וכל אדם יוכל לדעת מה

המחיר. ולכן זה תלוי וקשור בגודל החנות.

ג. גדות; כמי שנכנס באיחור לישיבה, ומאחר שאתם

בתחילת הקריאה, מה שקורה היום הוא דבר

כזה; מטביעים על כל מצרך ומצרך את המחיר, האם אנחנו עוסקים רק

בסופרמרקט?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, עוסקים בכל.
ג. גדות
זאת אומרת שזה אמור להיות גם לגבי

תכשיטים וגם לגבי הכל.

ע. שרגאי; החוק אומר שעל כל מצרך צריך להציג מחיר

על גבי המצרך. אבל החוק מוסיף שאתה רשאי

לפטור מצרכים מהצגת מחיר על גבי המצרך, ולתת דרך חליפית. כאן אנחנו

מדברים על דרך חליפית, לדוגמא עגבניות, ירקות, פירות. לא מדובר על

הצגת המחיר על כל מצרך, אלא נותנים כאן בתוספת את הדרך החליפית איך

להציג. לגבי להם שאינו ארוז או לגבי ביצים או לגבי דברים אחרים,

אנחנו כאן נותנים דרך חלופית.
י. צידון
הצעה לסדר. אני מציע שנניח רגע לנייר

הראשון, נעבור קודם על הנייר השני,

ונראה אם הדברים מתיישבים ביחד, אחר כך נצביע על הראשון והשני. זאת

אומרת, במקום לעבור על הראשון ולהצביע עליו, נעבור קודם על השני. אני



רוצה לראות שהחפיפה היא נכונה, ולא שהצבעתי וגמרתי את סעיף אחד, ואחר

כך אני רואה שזה לא מושלם.

ע. פרי; הצו הראשון יחול על הכל, הצו השני יחול

רק על דברים ספציפיים.

י. צידוו! את זה הבנתי, אבל אני מציע מבחינה טכנית

לעבור עכשיו על הצו השני, כדי שאני אראה

שיש קואורלציה בין השניים, ואחר כך נצביע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל צריך לדעת קודם מה יש בצו הזה, כדי

לעבור לצו השני.

י. צידוו; אני כבר קראתי את זה, אני מתנצל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הדברים צריכים להיות בפרוטוקול. יבואו

מחר חברי כנסת שלא היו בישיבה תזאת, ולא

ידעו מה היה כאן.

י. צידוו; אני מתנצל. אני קצת הקדמתי.

ע. פרי; סעיף 2; "מכירה במבצע הוזלה".

"מצרכים המוצעים למכירה במבצע הוזלה או

במכירה מרוכזת לתקופה שאינה עולה על 30 ימים, ושמחירם בתקופה האמורה

נמוך מהמחיר המוצג לגבי המצרך, ניתן להציג את המחיר הנמוך על-ידי שלט

או תווית מדף, שיהיו סמוך למצרכים, ושעליהם יפורטו הן המחיר הנמוך

והן המחיר הרגיל".

ג. גדות; זה כולל גם מבצעי סוף העונה?
ע. פרי
כן.

ג. גדות; האם לפי הנסיון שלכם, מכירת סוף העונה

לא מתקיימת מעבר ל-30 יום?

צ. ענבר; על הענין הזה בדיוק אני רוצה להביא את

ההערות של לשכות המסחר והשופרסל. הם

מציעים שבמקום 30 יום, יהיה 45 ימים. "נכון שברוב המקרים המכירות

המיוחדות נערכות לתקופה של חודש ימים, ואולם ישנם לעתים מקרים בהם

היצרן או המשווק מבקש להאריך את תקופת המכירה המיוחדת לתקופה קצרה

נוספת. כדי למנוע עבירה, מוצע להאריך את התקופה הנקובה".

יש כאן הערות אהרות ואני כבר משלים. הנוסח החדש מקצץ בהערות של

הגופים, הוא מביא בחשבון כבר כמה הערות.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אפשר לתאריך עוד בשבועיים. מר שרגאי,

למת קבעתם 30 יום, ולמה לא ניתן להאריך

עוד לשבועיים!

ע. שרגאי; האמת היא שניתן להאריך ללא סוף, אם אכן

המבצע הוא מבצע. אבל הכוונה שלנו היתה

שגם הצרכן ידע, שבאמת זה מבצע, וזה לא שלט שאין מאחוריו שום דבר.

לפעמים מה שקורה הוא, שיש שלט, ומחיר המבצע נמשך מינואר שנה זו עד

ינואר שנה הבאה. ואז המחירים שעל הפריט עצמו - אין להם שום קשר עם

המבצע, כי המחיר הוא מחיר גבוה, שניתן מראש כגבוה והמחיר של המבצע

הוא שלט. אנחנו אומרים שהמחיר שמוצג על המדף הוא מצרך נקוב להיום,

וחיה אם בא האיש, או בא בעל העסק, ורוצה להוזיל כמבצע, לא סוף העונה

אלא כמבצע, וזמבצע הזה הוא לתקופה מסויימת.

אם אנחנו נאריך את כל הדברים הללו, האפקט של המבצע לא יהיה מבצע, אלא

חופך למכירה רגילה, ובאיזה שהוא מקום אנחנו היינו חייבים לתחום. יש

מבצעים ל-60 יום ול-90 יום, זאת אומרת שבאיזה שהוא מקום צריך לתחום

כלפי הצרכן, שידע שאכן זה מבצע וזה לא שלט, כי המחיר יגיד לו.

ג. גדות! זה יאלץ אותם לפחות להיות הרבה יותר

יעילים ואגרסיביים במציאת המוצרים,

בראיית דברים נוספים. זה טוב לציבור שכל חודש הם צריכים לעשות משהו

אחר. טובת הציבור מחייבת, מפני שהם יחשבו איך להוריד מחירים גם

במוצרים אחרים. אני חושב ש-30 יום מספיקים.

ע. פרי; השאלה מהי התקופה שלאחריה אם החנות רוצה

להמשיך, שהיא תמשיך, אבל את המחיר על

גבי המצרך היא צריכה לשנות. את המחיר הנמוך צריך לכתוב על גבי

המצרך.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אם נותנים לו 30 יום, איפה הוא כותב? או

בשלט או על תווית מדף.

ע. שרגאי; ואנחנו לא מחייבים על כל פריט ופריט

שהוא ישנה את המחיר. אבל אם זה מעבר

ל-30 יום, שיטריח עצמו ויוריד את המחיר.

ע. פרי; במבצע אמיתי המחיר בסוף המבצע חוזר

לחיות המחיר הרגיל, שמופיע על גבי

המצרך. אם ממשיכים את המבצע הזה לעולם ועד, סימן שהמחיר האמיתי באמת

ירד. 45 יום הם הרבה יותר ממחזור קניות של קונה. זאת אומרת שנכנסים

לאיזו שהיא תקופה.
י. צידון
אני לא יודע בקשר ל-45 יום, אבל קח למשל

את המבצעים של מכוניות עם דגם משנה

מוקדמת.



א. פורז; אני חושב שצריך להסכים על 45 יום. אנחנו

לא מצדיקים את המטריח כדי לסתור את מה

שהם מבקשים, לכן אני נותן קרדיט לאנשים שמבקשים עוד 15 יום. שנית,

אני רוצה לעודד אותם למבצעים. אם אנחנו נתחום אותם ל-30 יום, יכול

להיות שזה באמת מבצע שרצו לעשות אותו ארוך יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם יעשו הוזלה נוספת, בבקשה, שימשיכו את

המבצע עוד בשבועיים.
י. צידון
למה להתנגד? אם הם רוצים את זה, נראה

שיש להם טעמים מסחריים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הטעמים המסחריים הם שהלקוחות יכנסו

לחנות.
ג. גדות
מה שאני מציע הוא כן לקבל 30 יום. סביר

להניח שרשתות השיווק הגדולות בעיקר, או

כל סוחר, מעוניין לקבל את התקופה הגדולה ביותר כדי לספק. 30 יום זה

לא זמן קצר, זה זמן ארוך מאוד. לדעתי מבצע אמיתי יכול להיעשות בפחות

זמן. בארה"ב למשל אתה לוקח שבוע. יש לפעמים מבצעים של דקה. אתה נכנס

לקנות משהו וברמקולים מודיעים שעכשיו למשך 4 דקות בלבד מוצר מסויים

למטה בקומה ראשונה, יכולים לקבל ב-50 אחוז מהמחיר, ומי שבחנות ומי

שמסוגל לרוץ, רץ. 30 יום לכל דעה זה זמן למכביר. לדעתי גם ב-30 יום,

אם אתה לא מכרת את התוצרת, כבר לא תמכור אותה. זאת אומרת, אתה תקוע

או עם סחורה לא טובה או עם מחיר שהוא הרבה מעבר לסביר.

אני חושב שאנחנו כוועדת הכלכלה צריכים כמה שיותר לדרבן את הגופים

האלה, כדי שהם יבצעו מבצעים כאלה בכמה שיותר מוצרים. לפעמים זה לא כל

כך כדאי להם, כי לפעמים הם הולכים על מוצר מסויים שכדאי להם, והם

מושכים את זה 45 יום. אני מעוניין שילכו במבצעים גם בדברים שלא כל כך

כדאי להם ללכת, ובתנאי שהם כתחרות לרשתות אחרות או חנויות אחרות או

כל מישהו אחר, ידעו כל פעם לחדש ולהיטיב עם הציבור בהנחות נוספות. 30

יום זה זמן למכביר.

י. צידוו! זה אולי מוזר, אבל זה שיכנע אותי לטובת

45 יום. לי נראה שיש כאן אינטרס משותף,

גם של הצרכן וגם של המוכר. המוכר רוצה למכור, והצרכן רוצה לקנות

בזול. אני גם יוצא מהנחה שהן פקידי ממשלה והן אנחנו פחות מומחים

לעניו הזה של מכירות וכו' וכו'. אני מעולם לא התעסקתי בענף הזה. לשכת

המסחר עוסקת בזה, זה חייה, והם המומחים.

אחרי ששמעתי את הטיעונים למען ה-30 יום, לא השתכנעתי שהטיעונים האלה

רציניים עד כדי לא להעתר לבקשה של בעל המקצוע, שהוא יודע איפה הוא

יכול למכור יותר זול. אני לא רואה את הפגיעה באינטרס של הצרכן, שעליו

אני צריך להגן, על-ידי זה שאני מאריך את זה ל-45 יום באותם התנאים

שזה מסומן וכו' וכו'. לא נראה שאני רואה את הפגיעה. לכן נראה לי שאם



הם מבקשים את זה, ואם יש להם נסיון חיים, הם עולים עלי ועל משרד

המסחר והתעשיה ועל מישהו אחר בידע שלהם, אז למה לא לאשר להם!

א. פורז! ח"כ גדות צודק לגבי מכירות סוף העונה

ודברים כאלה. אבל אם למשל אצלנו חברת

"אוסם" מחליטה לצאת עם איזה איטריות מסוג חדש, והמחיר הוא מחיר גבוה

יחסית. היא רוצה לעשות קמפיין, ולהוריד אותו, ולשכנע את האנשים

להתרגל לצרוך אותו, כדי שאחר כך יקנו אותו במחיר יותר גבוה, והקמפיין

הזה ימשך לא רק 30 יום אלא 45 יום, אני לא רואה בזה שום פסול.
ע. פרי
אני רואה פה אפשרות של הטעיית הצרכן.

ברגע שהצרכן רואה שיש מבצע, הוא יוצא

מתוך הנחה שהוא קונה משהו שהוא באמת יותר זול ממחיר המוצר הרגיל. הוא

לא עושה השוואת מחירים, והוא לא הולך לבדוק בחנויות אחרות. יכול

להיות שאותו מחיר שנמכר כמבצע למשך תקופה של 45 יום או חודשיים, הוא

בעצם המחיר הרגיל שהוא יכול למצוא אותו בכל חנות אחרת, ולאו דווקא

כמבצע.

ע. שרגאי! הרי אף אחד כאן לא מציע שלא יאריכו. מה

שאנחנו מדברים הוא על הצגת מחיר על אותם

פריטים שנמצאים בערימה או על המדף במחיר הנמוך אחרי 30 יום. אין לנו

התנגדות שהמבצע יתקיים 120 יום, אבל אז הוא צריך לסמן, כי אז זה כבר

לא מבצע.

י. צידון! הוא רוצה מבחינה מסחרית להציג את זה

כמבצע.

ע. שרגאי! יש הבדל אם זו מכירת סוף העונה, או

הוזלה שהיא הוזלה חד-פעמית לתקופה מאוד

מאוד מסויימת. וכשאנחנו מדברים היום בפרקטיקה, אין לי ספק שהרשתות

יודעות יותר טוב ממני, אבל נדמה לי שגם אני מכיר את הנושא.

ג. גדות! מותר לשאול אותך שאלהו מה קורה אם חודש

ימים הוא עושה, ואחרי שבועיים הוא חוזר

ומתחיל עוד פעם?

ע. שרגאי! השאלה אם הוא מסמן את המוצר. אנחנו

התחלנו לדבר על עצם המבצעים במקום לדבר

על הסימון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אף אחד לא שולל ממנו לעשות את המבצע.

אבל הוא צריך לציין את המחיר על אותו

המוצר שהוא עושה את המבצע לגביו, וזה לא כל כך ברור.

א. זיסבלט! זיו לא מדע, וזה לא דבר שאפשר באמת לקבוע

ש-45 יום זה באמת לא מבצע ו-30 יום זה

מבצע. השאלה היא אם באמת זח מבצע, או שזח נסיון להטעות את הציבור.



אנחנו היינו מוכנים לסמוך על המומחיות של משרד המסחר והתעשיה, אבל

אני חייב להודות שאני חושב שלא יהיה אסון אם אנחנו נלך לקראת התקופה

היותר ארוכה קצת. אין לנו עמדה ברורה בענין הזה, על-אף שאנחנו במהלך

הדיונים השתכנענו על-ידי מר שרגאי, ש-30 יום זו באמת תקופה קצת

שרירותית. אבל זו תקופה שמייצגת את הרעיון שזה מבצע לתקופה קצרה, ולא

סתם נסיון להטעות את הציבור.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתם פה הצעתם 30 יום לגבי מבצע הוזלה או

מכירה של מצרך או מוצר מסויים. הוא יכול

לעשות מבצע על מוצר אחר, תמיד יהיו אצלו מבצעים על מוצרים שונים, וכל

אחד מהם לתקופה של 30 יום. אפשר לבוא ולהגיד: ניתן להאריך את תקופת

המבצע לשבועיים נוספים, בתנאי שיוצג המחיר על גבי המוצר.

ע. פרי; לזה הוא לא צריך אותנו, את זה הוא יכול

לעשות בכל מקרה.

י. צידון; הוא יכול לשים שלט; המחיר עד ליום שלישי

שעבר היה כזה וכזה, ומעתה הורדתי את

המחיר במבצע ללא הגבלת זמן למחיר זה וזה.
א. פורז
אחרי 30 יום אנחנו מכריחים אותו להדביק

על כל מוצר את המחיר הנמוך, ולדעתי זה

יגרום לו מוטיבציה להפסיק את המבצע, ואני לא מעוניין שהוא יפסיק, אלא

שימשיך אתו עוד שבועיים.

ג. גדות; פח אנחנו מדברים גם על שירותים?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; לא, בינתיים רק על מוצרים. אני רוצה

לומר לך, שאותי סידרו לא פעם במבצעי

הוזלות. אם היתה להם כוונה כל כך אמיתית להורדת מחירים ולמכור יותר

בזול, אבל לא תמיד זאת היא הכוונה. לא פעם על אותו המוצר היה כתוב

מבצע הוזלה, וכשאתה באת אמרו שזה כבר נגמר, והמחיר הוא לא זה, הוא

אחר וכו' וכו', כאשר אני לא יודעת מה היה המחיר האחרון.

י. צידון; ברור שלפי התקנה הזאת הוא חייב לסמן,

השאלה לכמה זמן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
ניתן להם 35 יום.
ע. שרגאי
"מצרכים המוצעים למכירה במבצע הוזלה

במכירה מיוחדת לתקופה שאינה עולה על 35

יום".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; צריך שיהיה כתוב מה היה המחיר של אותו

המוצר ומה המחיר עכשיו אחרי ההוזלה.
ע. פרי
נוסף לזה, לפעמים על הפיתקה אתה רואה

מחיר אחר ולמטה כתוב לן פחות, ואתה צריד

להיות מספיק חכם ולדאוג שבקופה ידפיסו לך את המחיר הנמוך ולא את

המחיר הגבוה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עוד לא החלטנו מה יהיה לגבי אותם מוצרים

שהם לא על המדף.

ע. פרי; סעיף 3 :"תווית מדף תחתון". "תווית

המוצמדת למדף התחתון שעליו מונחים

מצרכים תהיה מוטית כלפי מעלה".

סעיף 4 :"עדיפות המחיר הנמוך". "קיימת אי-התאמה בין המחיר המוצג

בתווית, שלט או על גבי המצרך או בין המחיר בקופת העסק, ישלם הצרכן את

המחיר הנמוך מביניהם, ובלבד שהצרכן קנה את המצרך בכמויות סבירות

לצורך מימוש עצמי".

י. צידון; מה עם המלה, לא צריך משהו לפני זה כמו

"אם קיימת אי התאמה", כאשר קיימת.

ע. פרי! נכון, אתה צודק. בנוסח הקודם היה כתוב

"אם קיימת אי-התאמה".

ג. גדות; מה המשמעות של זה?

ע. פרי; המשמעות היא, שאם יש הבדל בין המחירים,

משלמים את המחיר הנמוך.

ג. גדות; לא לזה אני מתכוון. למה אתם נכנסים

לענין הכמות שהוא קנה?

ע. פרי; כי חוששים בעלי החנויות שאם תהיה טעות

בקופה, ינצלו את הטעות הזאת, ירוצו

ויקחו את המלאי. אדם יכול לקנות את כל המלאי של הסוכר בשופרסל ובמקרה

הם טעו, היה פער של 20 אגורות בקילו בין המחיר המוצג לבין המחיר

בקופה. וירא כי טוב, הוא רץ חזרה, לוקח עוד.

ג. גדות; לדעתי יש פה בעיה של חקיקה. זו חקיקה לא

נאותה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לחדד את מה שאומר ח"כ גדות.

כאשר הצרכן קונה מצרכים, הוא רואה את

המחיר והוא קונה. הוא בא לקופה ושם הדפיסו לו מחיר יותר גבוה. הוא בא

הביתה ורואה שיש הבדל בין המחיר שהיה לבין מה שהקופה רשמה. הוא בא

לדרוש את ההפרש, ואנחנו כותבים שמגיע לו לשלם על-פי המחיר הנמוך. זאת

אומרת שצריך להחזיר לו את ההפרש. זאת אומרת, הוא לא בא לקנות עכשיו



כמויות נוספות, הוא קנה מה שהוא צריך על פי אווגו המחיר שהיה והוא ראה

אותו. מה זאת אומרת אם הוא קנה כמויות סבירות?

י. צידוו; הדבר הזה הוא סביר בהחלט. קיימת אפשרות,

שיקח את מלאי השמן או את מלאי הסוכר או,

כל מלאי אחר שישנו, מדביק התוויות עשה טעות, ובמקום 1.80 שקל הוא

הדפיס שקל אחד הוא הדפיס בטעות על כל המלאי. יש להניח שכשמגיע

הבקבוק הראשון לקופה והוא עובר את הביקורת, הקופה רושמת על הקוד הזה

1.80 שקל, ופת כתוב שקל. ולכן לפי התקנה הזאת מגיע לצרכן הזה שקנ האת

בקבוק השמן לשלם רק את השקל, כי כך זה כתוב. מה שהמשפט הזה בא למנוע,

זה שהצרכן לא יכנס חזרה ויגיד, שמאחר שיש טעות גדולה, הוא קונה ארבעה

ארגזים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שוב הוא יקנה?

י. צידון; כן. זה מה שהמשפט הזה אומר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; ואז יאסרו עליו לקנות?

י. צידוו; לא, לא יאסרו עליו לקנות. בין הדבר הזה

לדבר הזה יש פרק זמן שבו החנות יכולה

לתקן את הטעות.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני לא מקבלת את זה.
י. צידון
אני חושב שהמשפט הוא סביר.

א. פורז; הסעיף הזה בעקרון לא יכול לפגוע

בעקרונות בסיסיים של דיני חוזים. ברגע

שהסופרמרקט לא מוכר בכלל, הסחורה אינה יותר למכירה. הצרכן לא יכול

לחייב את הסופרמרקט למכור לו, לא במחיר גבוה ולא במחיר נמוך. הסעיף

הזה צריך לרדת, לא מהטעם שהוא יקנה ארגזים. ברגע שהסופרמרקט מגלה את

הטעות הוא אומר שהמוצר הזה לא למכירה יותר, לא מוכר אותו לא במחיר

גבוה ולא במחיר נמוך.

א. זיסבלט; במידה רבה אני מסכים עם ח"כ פורז.

ביקשנו להעיר למשרד המסחר והתעשיה, כי

לדעתי יש שתי בעיות יסודיות בסעיף הזה. התווית הזאת היא בעצם גילוי

נאות ואי-ההטעיה במצרכים ובסימנים, נסיון לסמן את המחיר האמיתי.

אנחנו צריכים לדאוג לכך שבאמת אין הטעיה, ולמצוא טכניקה לכך. אבל

להעניש את המוכר בזה, ולהגיד שלגבי מצרך בר-ערך גבוה ממשי, שבטעות

הוא סימן במקום אלף שקל, הוא סימן מאה שקל ולכן ייענש? כתוצאה מהסעיף

הזה האם מתקיימת זכותו של הצרכן, שבעצם יודע שיש פה איזו שהיא טעות,

הוא הרי צריך לדעת, האם זכותו לקבל את הדבר הזה? ראשית, האם אנחנו

עניינית רוצים לקבוע זאת כנסיון להגביר את הגילוי הנאות? ושנית, האם

בעצם הסעיף הזה נוגע לגילוי נאות של המחירים של המצרכים והשרותים?



אני חושב שזה מרחיק לכת, ואני שואל את עצמי אם זה נוגע באמת למטרה של

התקנות האלה.

אני חייב לומר, שבוודאי יהיו מקרים שזכותו של הצרכן להגיד שבאמת

כתבו 1.2 שקל במקום 1.30, זכותי לבוא ולקבל זאת במחיר הנמוך, כי אתם

בילבלתם אותי. אבל כשמדובר על דבר בתום לב, אני לא יודע אם יש מקום.

בוודאי לא בתקנות כאלה, להעניש את המוכר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה זה כמות סבירה?
א. זיסבלט
גם אני לא יודע.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אדם קנה בחנות למכשירי חשמל טלביזיה,

והסתבר כך או אחרת, והוא חזר לקנות

טלביזיה נוספת. יגיד לו בעל החנות שהוא מצטער מאוד, היתה טעות במחיר,

עכשיו המחיר הוא כזה, והענין נגמר.

אני מציעה שאנחנו נמחוק את הסייפא.

צ. ענבר; גם לי נראה שהטייפא של סעיף 4 באה להביא

לידי ביטוי עקרון משפטי, שמוכר לא רק

בדיני החוזים אלא גם בדין הפלילי, ושעל פיו אטור לנצל לרעה טעות של

הזולת. במקרה זה מדובר על מקרה של טעות הזולת. טעה, ובמקום מחיר

פלוני סימן מחיר אלמוני, מה גם שמדובר על מחירים בכמה מקומות, מחירים

בצד אחד ברשימת קודים, מחיר אחד של זה שמטביע, ואז יכולה להיות טעות.

פה קובעים את העקרון. נכון שמימושו של העקרון יכול לעתים ליצור בעיה.

הוא לא יצור בעיה במקרה הרגיל שבו אדם בא עם 2-3 מצרכים שמדובר בהם,

זה יכול ליצור בעיה במקרים הגבוליים, בין שזו כמות טבירה או לא כמות

סבירה. אבל בעקרון אני חושב שהטייפא הזאת, מביאה לידי ביטוי עקרונות

משפטיים, ומן הראוי להשאיר אותה. אחרת הוא יכול לנצל לרעה, הניצול

לרעה הוא, שברגע שהוא ראה שהמחיר זול בצורה משמעותית מתון טעות הוא

הולד וקונה לו בכמויות בלתי טבירות. יכול לבוא בעל חנות אחת ששמע, רץ

מהר ולקח בשביל המסחר שלו. פה מדובר על כמויות טבירות לצורך שימוש

עצמי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו לא מדברים על קופסת סרדינים.

צ. ענבר; יכול להיות שיש לו חנות, והוא קונה 500

יחידות לחנות שלו.

י. צידון; אני חושב שהסעיף הזה לא פוגע בטעם הטוב,

הוא מגן על הטועה במקרה שטעה ואיננו

פוגע בצרכן. למה לא להשאיר אותו? נדמה לי שהוא נכתב בהגיון, והוא

נכתב בסדר, ואנחנו כבר דנו בכך.



א. פורז; אני מציע, שבמקום להגיד שהצרכן קנה
כמויות סבירות, לכתוב
"ובלבד שהצרכן

טעה בתום לב".
ג. גדות
לדעתי הענין הוא כן בקופסת הסרדינים,

ולא בטלביזיה. סביר מאוד להניח שמישהו

טעה, החליף טלביזיה ושינה את המחיר, או שהעובד לקח פתק אחד והלביש את

זה על הפתק השני, וזה יכול לקרות בכל חנות טלביזיות. ברור לכולם

שהדבר הזה יתגלה מיד, והאיש עצמו שיגיד אם הוא קונה או לא קונה,

ולאור המחיר החדש לא יגיע לקופה.

הבעיה היא לא בחנות הקטנה, או בחנות למוצרי חשמל, או בבוטיק לטקסטיל.

הבעיה היא בהיפרמרקט, בסופרמרקט. אותה צרכנית קונה קופסת סרדינים,

והיא יודעת שמחיר קופסת הסרדינים בהיפרמרקט זול ב-5 אגורות ואז היא

אומרת לעצמה, שהיא תלך ותקנה עוד 20 קופסאות, והיא קנתה עוד 20

קופסאות. יקרה דבר מאוד פשוט, במקרה שהקופה הרושמת מגלה שאצלה זה

מופיע בצורה אחת, ועל הקופסא זה מופיע בצורה אחרת, המוכרת תגיד

מצטערת, הקונה תגיד מצטערת, ולכל היותר היא תגיד: סליחה, זה המחיר

והיא חייבת למכור. ואז היא תרוץ מהר למנהל החנות, ותאמר לו שיש כנראה

טעות. ירוץ מנהל החנות, הרי בשביל זה הוא קיים, ויתקן את הענין.

בסופו של דבר זה שרות לציבור, זה עסק חי, ולדעתי צריך להוריד את

הענין הזה לא מטעמים משפטיים. אני אומר לך שבחיים היום-יומיים ההיפך,

זו פשוט פגיעה בציבור. לדעתי, על-אף שזה מבחינה משפטית נראה בדיוק

ההיפך. לכן אני מציע שנלך לפי הקו הישר, וניתן למשפטנים והשופטים, אם

זה יגיע לכך, בגלל 5 אגורות, שהם יתמודדו עם הענין ולא אנחנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי בעד למחוק את הסייפא? מי נגד? 2 נגד

2.
ע. פרי
סעיף 5: "שלטי התווית המשמשים להצגת

מחיר יהיו במידות כאלה, שהדפסת הפרטים

עליהם תהיה באותיות ברורות לעין, ובגודל שיאפשר קריאתם וזיהויים ללא

מאמץ".
צ. ענבר
כאן ישנה הערה. במקום "ללא מאמץ", הם

רוצים "באופן סביר".
א. פורז
המלים "ללא מאמץ" ריקות מתוכן. מה זה

ללא מאמץ? בלי זכוכית מגדלת?
ע. פרי
שלא צריך להתקרב ולקרוא.
י. צידון
אני לא מבין לא את זה ולא את הדרישה

הקודמת שלהם. הדרישה הקודמת שלהם, לתת

לזה מידות, היא יותר סבירה. כאן "ללא מאמץ", לא ברור מאמץ של מי. של

עיוור, או של רואה מרחוק או רואה מקרוב? לדעתי לתת לזה מידות היה

הרבה יותר חכם.



א. פורז.' צריכים לתת לנו גודל מינימלי.
י. צידון
זה מה שהם ביקשו.
א. פורז
בחקיקה ברורה. המלים "ללא מאמץ" ריקות

מתוכן. זה לא דבר אובייקטיבי. אצל אחד

זה גורם למאמץ, אצל השני לא. אולסי פרי, שני מטר גובה, בלי מאמץ הוא

קורא. אדם בגובה של מטר וחצי, אצלו זה מאמץ, הוא צריך להתכופף על

הברכיים. לדעתי צריכים להביא לנו הצעה מוחלטת עם מידות, משהו חד

משמעי, חקיקה חד-משמעית, כדי שאפשר יהיה להעמיד לדין ולהרשיע מי

שעובר עבירה.
צ. ענבך
החקיקה אינה חד-משמעית. בחקיקה היום,

בית המשפט אומר שאתה צריך לתת עקרונות

כלליים. דווקא בתקנות מהסוג הזה יש פרטים שהם קטנים מאוד. ומכאן שיש

ללכת ולקבוע. שוב, הדוגמא של הטבעת שתמיד יכולה להיות סבירה, גם

כשהיא לתמיד קטנה. אם אתה תשים את התווית הזאת על הטלביזיה, תראה כמה

שהיא קטנה. אתה לא יכול לשים תווית גדולה על טבעת גדולה.

א. פורז; הרי מדובר כאן על חקיקה פלילית ואתה

רוצה להעמיד לדין אנשים. האם תוכל

להעמיד מישהו לדין לפי סעיף כזה? לעולם לא.

צ. ענבר; אתה תוכל לבוא אחר כך ולהגיד שכאן צריך

מאמץ לקרוא את זה, תחליף את זה.

א. פורז; זה כל כך לא בתר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
על מה את מדקדקים כל כך? אנחנו הרי

רוצים להקל על הלקוח. אני רוצה שהלקוח

לא יצטרך להתאמץ הרבה כדי לדעת את המחיר, זה מה שאני רוצה.

א. פורז; אני מציע שהם יגידו גודל מינימלי.

ע. פרי; אנחנו עוסקים כאן במוצרים מכל הסוגים.

סעיף 6 :"ביטול, בטלים". "צו הפיקוח על

מצרכים ושרותים,. חובת הצגת מחירים התשמ"ח- 1984". בזמנו החוק קבע

שהיתה חובה על קמעונאים להציג מחירים, ונתן סמכות לשר לקבוע חובת

הצגת מחירים, כאשר היצרן, או הסיטונאי, מוכר מצרכים לצרכן. הצו הזה

הסדיר את הצגת המחירים כאשר מדובר בסיטונאי המוכר ליבואן. היום אין

צורך בזה, כי החוק החדש לא מתייחס לקימעונאי, אלא לכל מי שמוכר

מצרכים. דהיינו, גם אם סיטונאי מוכר לצרכן, הוא חייב להציג את

המחירים בהתאם להוראות החוק, ולכן את הצו הזה ניתן לבטל.

"צו הפיקוח למוצרים ושרותים, הצגת מחירים של מוצרי עור, פרווה". שם

נאמר שלגבי פרוות, שכרגיל הן יותר יקרות מאשר מוצרים אחרים, לא

חייבים להציג מחיר בחלון הראווה. השאלה היא אם להציג או לא, כאשר



אנחנו מדברים על מחירים שלא מעל אלף או אלפיים שקל. או 3,000 שקל,

אנחנו אומרים להציג. כאשר אנחנו דיברנו קודם על תכשיטים, כוונתנו

היתה, שבאמת הבעיה היא, שאיסוף התכשיטים הוא לא פרובלמטי כלפי הפורץ

או הגנב. בעוד שאיסוף מכשירי וידאו הוא הרבה יותר פרובלמטי מבחינת

חטוף וברח. כך הסבירו לנו בזמנן גם חברות הביטוח, כאשר הן באו ודיברו

על הצגת תכשיטים מעל סכום מסויים בחלונות ראווה. אבל נושא מוצרי

הפרווה, אני חושב שהוא כבר לא רלוונטי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כשדיברנו על תכשיטים, לא דיברנו על

המחיר.

ע. פרי; זה מופיע בתוספת, ועוד נגיע לזה. אני רק

מסביר למה אנחנו באנו ואמרנו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בחברות הביטוח בחו"ל לא מתנגדים שיכתבו

, את המחיר ליד מעיל הפרווה.

ג. גדות; מטעמים לגמרי מסחריים - לא שאני מוכר

פרווה ולא שיש לי פרווה, ואני חייב

להודות שגם לרעייתי אין פרווה - אני רוצה לומר שאני לא מתלהב מפירסום

מחירים בחלונות ראווה. יש חנויות אקסקלוסיביות, גם בארה"ב וגם בארץ,

שבסופו של דבר דווקא הגימיק של המכירה הוא כזה, שאם הוא יתן לך את

המחיר בחלון, הוא לא יראה בחיים שלו אדם שיכנס אליו לחנות. מדובר פה

באנשים שהולכים לקנות בסופו של דבר מותרות. זה לא מסוג הדברים שעליהם

צריך את הגנת הציבור. יש דברים שבהם צריך את הגנת הקימעונאי, או את

הגנת הסיטונאי, את הגנת המוכר. אין לו שום סיכוי בעולם למכור 50 אחוז

ממה שהוא התכוון למכור, אם הוא ישים את השלטים האלה בחוץ. הוא צריך

לקרוא להם, הוא צריך להזמין אותם פנימה, וברגע שהם בחנות - יש לו כבר

התהלה של תהליך מכירה. ולכן, הרי לנגד עיניכם לא רק טובת הציבור, שזה

הדבר החשוב ביותר. וטובת הציבור זה גם הסוחרים עצמם, שמוכרים דברי

מותרות. בעניין הזה אני לא בעד לחייב אותם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא בדעה זאת. יש לנו תיירים,

והתיירים רגילים שבארצות שלהם יש מחירים

על פרוות.

ג. גדות; לא בכולן. על הזולות נותנות מחירים, על

סחורה טובה את לא רואה מהיר בחלון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני לא יודעת אם אנחנו צריכים להתחמק

מזה שהמחיר יהיה כתוב על המעיל.
ג. גדות
מבחינה חברתית המחשבה היתה, שמישהו באמת

יראה שמעיל- פרווה עולה 10,000 דולר. מה

זה נותן? זה גם גורם תיסכול לאלה שלא נכנסים. מה זה נותן? ממילא הוא

לא הולך לקנות מעיל פרווה, אבל הוא רואה את המחיר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גם בארץ יש אנשים שנכנסים לחנויות האלה

וקונים, וזה לא מבריח אותם. הם יודעים

שמחיר מעיל פרווה הוא גבוה מאוד. למה שלא יהיה המחיר? אני לא רואה

הבדל בין זה לבין דברים אחרים. יש גם רהיטים שהם יקרים. האם נשחרר

אותם, כי יגידו שבמדינת ישראל יש רהיטים כל כך יקרים? על כל אותם

הדברים שהם יקרים לא נשים מחירים? נתעלם מהתופעה הזאת! זה חלק מהחיים

שלנו, ואי אפשר לברוח מזה. להסתיר מעיני הציבור שיש מעילים במחיר

כזה? שידעו שיש בארץ שכבות שקונות מעיל ב-10,000 דולר או ב-20,000

דולר, אני לא יודעת כמה עולה מעיל פרווה. החברה הישראלית יכולה לראות

שיש אנשים במדינת ישראל שקונים בסכומים כאלה. את זה לא נסתיר מעיני

הציבור. כשתהיה פירסומת בטלביזיה, לא יתנו פרוות ומחירי פרוות! יתנו,

כדי למשוך קונים. אני מתנגדת שאנחנו נבטל את הצו הזה, שלא ניתן פטור

מלכתוב את המחיר.

ע. פרי; אנחנו מבטלים את הפטור הזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני בעד ביטול הפטור. מי בעד קבלת הצו

מספר 2ן מי בעד ביטול הפטור! מי נגד!

איו הכרעה.

ג. גדות; מבחינה תקנונית יש הכרעה בזה הרגע, אבל

אני הולך אתך.

צ. ענבר; במקרה הזה, להבדיל ממקרים אחרים שבהם

תיקו פירושו שאין הכרעה, כאן גירסה אחת

חייבת תמיד להתקבל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הכרעה צריכה להתקבל.

ג. גדות; אנחנו עוברים סעיף סעיף, אדם יכול לבקש

הסתייגות לגבי אותו סעיף. ברגע שיש ענין

של תקנות, הדין מבחינת הדיון הוא שאנהנו דנים בענין. ברגע שאין הכרעה

הוא נשאר כפי, שזה ועוברים הלאה.

צ. ענבר; זה לא נשאר, אין עוד גירסה. אין הצעה של

הצו שאתה צריך לאשר אותה. אתה צריך לאשר

איזה שהוא נוסח, הצו לא עושה שום דבר שלא אושר על-ידי הוועדה. יש

למחוק את זה או להשאיר את זה.
ג. גדות
אבל החלטנו לפני רגע שמשאירים את זה.

צ. ענבר; לא, היו 2 נגד 2, לא היתה שום החלטה.

זה לא דבר קיים שאתה יכול לבטל אותו. זה

עדיין לא קיים. אתה צריך להחליט האם לקיים את זה או לא לקיים את זה.

לא ניתנה הכרעה.



א. לין! אני מתנצל על זה שנכנסתי לדיון בשלב

הזה. אני זוכר שבוועדת החוקה, כשאנחנו

סיימנו את החוק הראשי, קבענו שהחוק נכנס לתוקפו רק כאשר יובאו צווים

להפעלתו שיאושרו על-ידי ועדת הכלכלה. זאת אומרת, שהרווק ריק מכל תוכן.

אישור הצווים מהווה תנאי לכניסתו של החוק.

אני מביו שאם מביאים לשר צו והוועדה לא אישרה אותו, כלום לא קרה.

פירוש הדבר שהחוק לא נכנס לתוקפו, וגם הצו לא אושר. יכול להיות מצב

שהוועדה תגיד שהצו הזה הוא טוב, אבל אנחנו רוצים לשנות בו סעיף

מסויים. זה לא נותן תוקף משום ששינוי הסעיף מותנה בהסכמתו של תשר.

זאת אומרת, שאם השר מוכן לשנות את אופן הצו על-פי החלטת רוב חברי

הוועדה, הוא אומר שכן, ואז הוועדה תאשר את הצו המתוקן, ואז יש בפנינו

צו. אני מבין, שהיום בעצם נתבקשנו לאשר את הצווים כמו שהם, ואין על

כך אישור ועדה.

צ. ענבר; עוד לא אישרנו את הצווים. הצגת מחיר של

סוגי מצרכים אחרים, סעיף 6(2).
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
היום הצו פותר את החנווני או את המוכר

מלהציג מחיר על מעיל פרווה וכו' בחלון

ראווה. הם מציעים לבטל זאת. אנחנו קיימנו הצבעה, ואז שניים תמכו

ושניים התנגדו. אני תומכת בצו שמוצע על-ידי משרד המסחר והתעשיה, משום

שאין שום סיבה למת לא להציג בחלון הראווה ליד המעיל את המחיר.
י. צידון
לגבי תכשיטים ודברים יקרים אחרים הטענה

של המבטחים היתה שזה יפתה פריצות.

תכשיטים אפשר לקחת בקלות. פרווה זה בכל-זאת דבר יותר גדול, ולכן נראה

למשרד המסחר והתעשיה שמבחינה זאת זה לא נורא. השאלה היתה כאן חברתית.

לדעתי אין שום סיבה חברתית לא להציג מחיר.

א. ליו; אם יש לנו שיקול לגבי תכשיטים שלא לשים

את המחירים בטענה של חשש פריצה, למה

שאנחנו נחשוף את בעלי חנויות הפרווה לפריצה?

י. צידוו; פרווה יותר קשה לקחת. אתה לא יכול לשבור

את הזכוכית, לאסוף מה שניתן וללכת.

א. לין; לא זה מה שימנע מהפורץ לפרוץ. אם יהיו

באמת מחירים גבוהים, יהיה שווה לו לגנוב

את הפרוות, והוא יגנוב אותן כמו את התכשיטים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; עוד לא הגענו לתכשיטים. אבל אם בחו"ל

מציגים מחיר, אני לא רואה שום סיבה

שמדינת ישראל לא תראה שמוכרים בה גם דברים יקרים. למה אנחנו בורחים

מזה! חברת הביטוח לא תרצה לבטח? תבטח במחיר יותר יקר. אותי לא

מעניינת חברת הביטוח, אותי מעניין שאזרחי מדינת ישראל ותיירים, כאשר



רוצים להיכנס, ידעו קודם כל לפי חלון הראווה מהו המחיר, ואם כדאי להם

בכלל להיכנס. לכן אני בהחלט בעד הביטול.

א. לין; הבעיה היא לא רק בעיה של חברות הביטוח.

חברות הביטוח תבטחנה בפרמיות גבוהות

יותר, וזו לא השאלה. הבעיה היא אם אכן יש בזה חשש לפריצה, ואני לא

בטוח שהחשש נותן ביטוי. אבל אם הנימוק הוא חשש של פריצה והוא יפה

לגבי תכשיטים, הוא יפה גם לגבי פרוות. אני לא חשבתי על זה אף פעם,

אני פעם ראשונה שומע את זה. אבל השאלה היא לא לגבי ביטוח. השאלה היא,

אם החשש הזה יסודו בטענה נכונה או לא, ואני חושב שעל כך היה כדאי

לקבל קצת יותר אימפוט. פגשתי את ראש החקירות של אגף המשטרה, אני בא

עכשיו מוועדת החוקה, ואני אומר לכם את האמת, השאלה היא שאלה נכבדה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
למה בחנויות בחו"ל המחירים יכולים להיות

ולא בישראל?

ג. גדות; בחנויות מאוד יוקרתיות המחירים אינם

רשומים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא, אני ראיתי גם בחנויות יוקרתיות, ויש

מחירים.
ג. גדות
לא בחנויות מאוד יוקרתיות.
ע. פרי
אנחנו נבדוק את הנושא, אם קיימת הבעיה,

ואנחנו נחזור אל הוועדה.

א. לין! מאחר שאני מעריך יותר את נסיוני

בעניינים פליליים, אני רוצה לבקש בנושא

הזה שאנחנו נזמין את ראש אגף החקירות של המשטרה, ונשמע ממנו חוות

דעת. יש לי יותר נסיון בענייני פלילים, אני עוסק בזה כל הזמן, ולמה

לא לקבל מכלי ראשון הערכה? אני רוצה לקבל הערכה, אס יש פה איזו שהיא

בעיה של עידוד פריצה. לא הביטוח חשוב לי כרגע. אבל אם זה מעודד

פריצות, אני לא רוצה לעשות דבר כזה, משום שיש פה שיקול מאוד רציני.

בגלל זה אני מבקש שאנחנו לא נקבל החלטה היום, ונזמין את ראש אגף

החקירות, ונשמע את ההסברים על הדברים האלה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מניחה שכאשר הם הביאו את ההצעה לבטל

את הפטור הזה, הם לקחו את הדברים האלה

בחשבון.

א. לין! לא בהכרח. אם אני אומר שהם הביאו

בחשבון, בשביל מה אני בכלל יושב ודן?

אני אקבל את כל מה שהם הביאו בחשבון, ואני אאשר את זה. בשביל מה

אנחנו מקדישים זמן ומנתחים את הדברים? מסתבר שכל נושא שנדון בוועדת

הכנסת, בדרך כלל יוצא טוב יותר, כי יש בו היבטים נוספים.



ע. פרי; השיקול שלנו להביא את ביטול הצו וזית,

שהיות שאנחנו עוסקים בצו כזה, שמקיים את

הפטורים מחובת ההצגה הרגילה על גבי המצרך, אנחנו רוצים שכל הפטורים

יופיעו בנימוקם, אם יש צווים שהם כרגע בנפרד, נעשה את הדברים. זה היה

השיקול. מה שהיינו צריכים לעשות היינו צריכים להוסיף את זח לתוספת.

לא הוספנו את הפריט הזה לתוספת. אתם יכולים להציע לנו את התוספת, או

שתשאירו אותה כפי שהיא. אנחנו בהחלט מוכנים לשמוע את עמדת הוועדה,

לשקול, ולהגיד אם אנחנו רוצים לשנות או לא.

א. לין; תשמעו גם את עמדת המשטרה. זה דבר מאוד

רציני. אני רוצה לומר לך, שהתפרצויות

לבתי עסק יש לנו בערך 10,000 בשנה. התפרצויות לדירות מגורים יש כ-60

אלף. זה חלק מאוד מאוד רציני מכל הענין.

צ. ענבר; המשטרה לא תגיד לך, שאם כתוב המחיר זה

עושה יותר חשק לבן אדם לפרוץ או לא.
א. ליו
למה לא? אין לה נסיון?

צ. ענבר; אבל זה לא עניין של המשטרה.

א. לין; היא חוקרת אנשים, היא יודעת מה הביא

אותם להתפרץ לתוך בית עסק, איך הם

פועלים, מה שיטות עבודתם. למה לבטל את נסיון המשטרה? אני אומר שצריך

לשאול את דעתה על כל הבעיה. אני לא מדבר רק על הפרוות, אני מדבר על

הכל. אנחנו מביעים כאן דעה מנומקת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גם אני נותנת דעה מנומקת.

א. לין; אבל את מתפלאת, וזה לא מעודד את החברים

להביע את דעתם. אולי אני אומר דברים

מוזרים, מתפלאים מדברי כל הזמן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה בהתחלה אמרת למה צריך לאשר את ההצעה

או לא לאשר.

א. ליו; לא הצעתי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו אתה אומר שהוועדה צריכה להזמין

אנשים. אני לא אלך עכשיו להזמין את

המשטרה, שהיא תגיד לי אם מבחינה פסיכולוגית זה יכול להשפיע על פורצים

או לא.

א. לין; אני חושב שהנושא מאוד כבד משקל ואני

מציע לא לזלזל בו. בעיית הפשיעה בישראל

היא בעיה רצינית, וחייב להיות חומר שיבוא בפני הוועדה בטרם מקבלים



החלטה. אני רוצה להודות לח"כ צידון שהוא הביא את הנושא הזה לתשומת

לבי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
צידון דווקא בעד ביטול הפטור.

א. ליו; השיקול שהוא מביא הוא שיקול.
י. צידוו
אני הצבעתי אתן, אבל יש פה שאלה פשוטה.

יש אספקט אחר לגמרי, שהוא לא לטובת

הצרכן ולא לטובת המוכר, אלא אספקט שמדובר כאן בטובת הציבור. אם

על-ידי זה שאני מתקן תקנה ואני מצביע על תקנה מסויימת, ועל-ידי זה

אני מעודד פשיעה, מוטב שלא לעשות את זה. אפילו אם אני מקפח את הצרכן

שבא לקנות פרווה ב-80 אלף דולר או ב-100 אלף דולר. אינני יודע מה

תגיד המשטרה, אבל כדאי לתת את הדעת על זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני עוברת על הסעיף הזה, אנחנו נשאיר

אותו פתוח ונעבור לנושאים אחרים. אחר כך

נחזור אליו. נביא את המשטרה, נביא פסיכולוגים שירצו בפנינו מה ההשפעה

שיש להצבת המחירים על הקונים וכל הדברים הללו.

א. לין; יש שני חברי ועדה שמבקשים לעשות זאת.
היו"ר ש. ארבלי"אלמוזלינו
אני אשקול אם אני אזמין את המשטרה לענין

הזה או לא.
א. ליי
אני מאוד מסתייג מהאמירות שיו"ר הוועדה

החליטה, כאילו שדעות החברים לא

רציניות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה יכול להסתייג, תן לי לנהל את

הישיבה.

א. ליו; אני מסתייג מתוכן הדברים. אם את לא

תיתני לי לדבר, אז אני אדבר, משום

שהנימוס יישמר בוועדה גם אם את יושבת הראש.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אל תצעק.

א. ליו; אני מוכן עד לנקודה מסויימת לקבל הערות

שטותיות, לא מעבר לזה. משום שכל ההערות

השטותיות האלה - כן מוצא חן, לא מוצא חן מה שחברים אומרים, זה לא

מקובל עלי. יו"ר ועדה צריך לדעת לתת סייג לדבריו, מה זה כל ההערות

האלהי
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כך מדברים עליך בוועדה?



א. לין; מח זח כל ההערות האלה, כאילו שפה חברים

מדברים שטויות.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מי אמר את זח?
א. ליו
אני מביע כאן דעה רצינית, ואני רוצה

שיקבלו אותה ברצינות. תקראי את

הפרוטוקול ותראי. מה כל ההערות האלה? אי אפשר להביע דעה?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; קודם כל, אל תצעק עלי.

א. לין; אם את תפסיקי אותי באמצע דברי ותצעקי

עלי, תקבלי אותו יחס. הרמת את הקול לא

הלך כאן. חברי ועדה מביעים דעה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך, קבלי את

דעתם ברצינות הראוייה, ולכל הערות הזילזול האלה אין מקום. את לא

שומעת מה שאת אומרת כל הזמן. כל הזמן הערות בנוסח שנזמיו את המטה

הכללי, פסיכולוגים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתה שומע מה שאתה אומר?

א. ליו; בהחלט אני שומע, משום שהתאפקתי עד

לנקודה מסויימת, ואינני מוכן מעבר לזה

להתאפק. דעות יישמעו כאן, והנסיון הזה ליצור טרור בהשמעת דעות לא

ילך, לא בוועדה ולא בשום מקום אהר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גמרת?

א. לין; בינתיים. אני חוזר על בקשתי להזמין את

ראש אגף החקירות לדיון בשאלה הזו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני אמרתי שאני אשקול, ואני פה לא אתן

תשובה עכשיו אם אני כן מזמינה או לא

מזמינה. אני אשקול את ההצעה שהועלתה כאן, ואני אחליט אם. להזמין או לא

להזמין. זאת זכותו של היו"ר.

א. לין.' לא. אם חבר מבקש להזמין והחברים רוצים

להזמין, מזמינים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו עוברים לסעיף הבא.

ע. פרי; טור א'. "סימון המצרכים". "ירקות ופירות
טריים שלא נשקלו מראש. דרך הצגת המחיר
הצבת שלט על המצרך ומעליו או הצמדת תווית למדף שמתחת למצרך שאליו היא

מתייחסת, שעליהם מצויין המחיר לקילוגרם אחד או ליחידה אחת של

המצרך".
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש הערות לסעיף חזה?
ד. צבו
חוועדח לא דנת בסעיף 7 בעמוד הראשון.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני יודעת, אנחנו השארנו אותו פתוח. אם

איו הערות, אנחנו נעבור הלאה, לסעיף 2.
צ. ענבר
לגבי סעיף 1, השופרסל מציע להחיל על

ירקות ופירות טריים ללא הבחנה בין

שקולים ובלתי שקולים. וגם לשכות המסחר מציעות למחוק את המלים "שאינם

שקולים", ולהוסיף אחרי "ירקות ופירות טריים", גם "פירות יבשים,

קטניות וביצים".

א. זיסבלט; הפירות היבשים נכללים בסעיף ;2ולגבי

הירקות וחפירות השקולים, אנחנו חושבים

שלא צריכים לפטור מהצגת מחירים. אם יש מגשים עטופים בצלופן ובתוכם יש

6 תפוחים, ניתן להציג מחיר על גבי האריזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש להם עוד הערות לגבי הסעיף הזח?

צ. ענבר; לא.

א. לין; מה לגבי ביצים?

צ. ענבר; יש פיסקה נפרדת.

א. לין; אם ביצים הם לא במגשים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נגיע לסעיף 5.

ע. פרי; זה נקרא מגש, לא ארוז. מגש זה לא ארוז.

צ. ענבר; השאלה אם יש לך איזו קונסטלציה אחרת.

ע. פרי; מוכרים את הביצים בתריסרים בתוך אריזה.

זה לא מגשים, זה תבניות.

צ. ענבר; נכון שבשפת העם משתמשים במלה תבניות,

אבל למעשה זה מגשים. תבנית מיועדת

ליציקת משהו, כשאתה יוצר; ואילו כאן, זה מגש.

א. ליו; הפטורים האלה זה מיוחד רק לחלק מהמסחר?

ע. פרי; לא, לא, לכלל ישראל. זה הצו הכללי

שאנחנו מדברים עליו כעת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם אין הערות, אנחנו עוברים לסעיף 2.

א. פרי! לדעתי צריך למחוק את המלים: "על גבי

המצרך עצמו".

סעיף 2. "מצרכים שניתן לגביהם שרות של חיתוך או פריסח, או הנמכרים

לפי יחידות מידה, כגון גבינות, חמוצים, נקניק, פיצוחים, חלבה,

עוגיות, בגדים, חבלים, מסמרים, כבלים, חוטי חשמל. דרך הצגת המחיר:

הצבת שלט הצמוד למצרך עצמו או הצמדת תווית למדף שמתחת למצרך, שעליו

יוצג המחיר. המחיר יהיה לקילוגרם אחד, לליטר אחד, למטר אחד או למטר

רבוע, או ל-1 חלקי 10 של אותה יחידת מידה, הכל לפי הענין".

צ. ענבר! זה 1 חלקי 10, הערכה של קילו. בזה תרד

בעצם ההערה של השופרסל שביקשו מחיר למאה

גרם. ההצעה היתה "או ליחידה אחרת כמקובל לגבי אותו מצרך". אני חושב

שהסייפא, ברגע שעשו עשירית, עונה גם על הבקשה הזאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש הערות נוספות? אין. אנחנו עוברים

לסעיף 3.

ע. פרי! סעיף 3. "לחם שאינו ארוז לסוגיו, לרבות

לחמניות, פיתות, חלות וכיו"ב. דרך הצגת
המחיר
הצמדת תווית לחזית המדף שעליו מונח הלחם, מתחת לסוג הלחם אליו

מתייחס המחיר, ובלבד שלכל סוג של לחם ייקבע שטח מכירה מוגדר ותחום".

י. צידון! כאן היתה לי הערה אחת. שוב, אינני

מתמצא די הצורך בחומר, אבל היה לי רושם,

מתוך כך שראיתי שגברת לוקחת לחם מערימה אחת, לא רוצה אותו, ושמה אותו

בערימה שניה וכו'. היה נראה לי שבדברים כאלה צריכה להיות לא רק

ההגדרה "לחם שיפון" או לחם כזה או לחם אחר, אלא בשביל הדיוטות כמוני,

שיהיה שם צילום של כיכר הלחם הזאת. יש לך הפרש - ואני מדבר כרגע

כהדיוט - אני הולך לקנות ואני לוקח מערימה, לא שזה כל כך איכפת לי

באופן אישי מה המחיר של הדבר הזה, אני מוצא שיש הבדלים של 1 ל-2 או 1

ל-3 במחירים. באה גברת, לוקחת מהערימה הזאת, היא לא רוצה, שמה את זה

בערימה השניה ואני במקרה לוקח מהערימה השניה. האם יש אפשרות כזאת,

האם זה שפוי מה שאני שואל, לשים צילום של הדבר הזה?
ע. פרי
לצרכן שקונה כל שבוע בחנות, נראה לי שזה

מיותר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו! אם אתה רואה את הלחם בעצמך, התמונה לא

תיתן לך כל כך הרבה. אני מניחה שלאט לאט

הענין הזה נפתר משום שיותר ויותר לחמים באים באריזות.
י. צידון
אם אתם חושבים שזה מוגזם, נעזוב את זה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כאן מדובר שצריך להיות תחום ברור בין

סוג לחם אחד לשני, שלא יאפשר באמת לערבב

לחם מסוגים שונים.

ע. פרי; סעיף 4. "תוצרת חלב ניגרת חנמצאת

בקרור". זה חלב, אשל, לבן, חלב בקרור או

בפלסטיק וגם בקרטון, אבל לא חלב עמיד שלא נמצא בקרור.
א. פורז
לפי הענין הזה, קוטג' הוא לא ניגר.

ע. פרי! נכון. הכוונה היא רק לאותם דברים שיש

בהם הסכנה שהם יישפכו.
א. פורז
מת ההבדל בין אשל לבין קוטג'? האריזה

סוגרת את זה ממילא.

ע. פרי; מבחינת הסיכוי שזה יישפך.

א. לין; על הקרטונים של החלב לא מדביקים היום

את המחיר?

ע. פרי! לא. אנחנו כאן הלכנו באמת על דרך

הצימצום. הגישה של הרשתות לפחות היתה

להרחיב את אי-חצגת המחיר על גבי המוצר לגבי כל המצרכים הנמצאים

בקרור, בלי שום הבדל. אנחנו צימצמנו רק לאותו מוצר שבאמת יש סיכוי

יותר גדול שהוא יהיה רטוב. יכול לתיות כמובן ויכוח.

א. פורז! ונשאיר את המלה "מוצרי חלב", אבל תוריד

את המלה "ניגרת".

ע. פרי; מוצרי חלב, זה גם גבינה צהובה.

א. פורז; תענין של ניגר או לא ניגר לא ברור. אם

בתוך הקופסה יש דבר שהוא מוצק או נוזל,

זה לא מעניין אותי. לדעתי כל מוצרי החלב שהם בקרור צריכים להיות

מסומנים.

ע. פרי; הקרור היום בדרך כלל הוא קרור יבש.

וכשאתה לוקח את המוצר ליד הוא איננו

רטוב, ואתה לא צריך לנגב אחר כך את היד. אנחנו ראינו שגם ברשתות יש

מוצרים שנמצאים בקרור וקיים עליחם מחיר. הם מחזיקים את תווית הקוד על

המוצרים האלה.

א. לין; על קרטון אתה לא יכול. מי קובע את

המחיר? היצרן או החנות?
ע. פרי
אנחנו מונעים תחרות.
א. פורז-. לדעתי אחת משתיים
או שכל מוז שבקרור

חייבים לסמן, או שכל מה שבקרור לא

חייבים לסמן.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
באותו המקרר יש לך גבינה צהובה, יש לך

גבינה קשה לבנת ארוזה. למה על הדברים

האלה לא צריך להיות מחיר?

א. פורז; אבל אני מדבר על משהו אחר. אני אומר שאם

יש בעיה טכנולוגית, שבגלל רטיבות לא

רוצים לסמן, היא משותפת לכולם, כי כולם עשויים חומר פלסטי בחוץ בתוך

קרור. לכן אם יש בעיה טכנולוגית, האמור על הגבינה הצהובה אמור גם

לגבי הקוטג' ועל החלב. אבל אם אין בעיה טכנולוגית, אפשר לסמן.

ע. פרי; נרשם פה גם "גלידות וכל המוצרים

שבקרור". אנחנו מוכנים לקבל את הטענה

לגבי מוצרים ניגרים שעלול להיות לגביהם קושי, כי לפעמים הם ניגרים.

א. פורז; תסביר לי מה ההבדל בין פלסטיק שבתוכו יש

קוטג' לבין פלסטיק שבתוכו יש משהו אחר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זה פלסטיק, זה קרטון.

א. פורז; לא קרטון. קופסא באריזת פלסטיק. זה לא

קרטון, זה פלסטיק.

ע. פרי; זה פלסטיק.

א. פורז; רק חלב עמיד וגלידות נמצאים בקרטון. ואם

יש בעיה טכנולוגית, היא משותפת לכולם,

ואין מה לדון בזה.

ע. פרי; החלב במקרר נמצא בשקיות, ושקיות יכולות

להישפך.

א. פורז; אני אומר לכם את דעתי. דעתי היא שכל

מוצרי החלב הם מוצרים שהם כמעט לא

בתחרות בכלל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אבל יש הרבה מוצרי חלב, ואתה לא יכול

לפטור את כולם מלשים את המחיר. כל מוצרי

החלב נמצאים בקרור.

א. פורז; או כולם או אף אחד, ההבחנה הזאת נראית

לי לא סבירה.



צ. ענבר; חשופרסל באמת מציע שנכתוב "תוצרת חלב

ניגרת, מוצרי חלב, גלידות ומוצרים אחרים

המוצגים בקרור או בחקפאח". כנ"ל לשכות חמסחר. חם אומרים שבמקום חנוסח
חנוכחי יבוא
"מוצרים בקרור ובחקפאח (בשר, דגים, מכולת, חלב)".
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם כך, על כל חתוצרת לא ישימו מחיר. זח

למעשה בניגוד למה שהמחוקק קבע. רוח החוק

היא אחרת לגמרי.
א. פורז
למרות מה שאומרים לנו, אני חושב שיש

בעיה טכנולוגית לשים מחירים על מוצרים

שנמצאים בקרור. אם אין בעיה טכנולוגית תחייבו להדביק על הכל.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
כוונת שני חברי הכנסת שהציעו את החוק

הייתה, שיושמו מחירים על כל מצרך.

א. לין; לא, זה לא החוק שלהם בכלל. החוק הוא של

הממשלה. הצעת החוק הפרטית שלהם היתה רק

לצרכי פירסום. הצעת החוק שעברה כאן בוועדה זו הצעת החוק של הממשלה.

הצעת החוק שלהם לא הועברה כאן בכלל. מוז שהועבר כאן זה הצעת החוק של

משרד המסחר והתעשיה. אני מתפלא שגברתי היו"ר לא יודעת את העובדה

הזאת. הצעת החוק הפרטית היתה לצרכי פירסום, כיוון שכל שבועיים יכתבו

עליהם בעתון "הארץ" שהם לוחמים למען הענין הזה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אבל של גולדברג היה ביחד.

א. לין; לא, אנחנו לא הצבענו. זו הצעת חוק

ממשלתית. להם היה רק סעיף אחד.

א. פורז; בניגוד לעמדתי הקודמת לגבי כל השימורים

וכל הדברים שעומדים על המדפים, אני בעד

סימון, כדי למצוא איזה שהוא איזון בכל העסק הזה. מאחר שאי אפשר ליצור

הבחנה, השאלה היא איך הספירה של המוצר בתוך האריזה, שזה קריטריון לא

טוב. אני מציע שבמקרים שיש בעיות, כמו לגבי מוצרי חלב ומוצרים

שבהקפאה, לפטור אותם.

א. לין; בסה"כ הנימוק שעומד לגבי תוצרת חלב

ניגרת, עומד גם לגבי גלידות. מדוע אתם

לא רוצים שיהיה סימון של כל התוצרת הניגרת, כמו למשל חלב בקרטונים?

ע. פרי; אנחנו חשבנו שזה המינימום שניתן להציע

לאור ההערות שנשמעו.

א. לין; למה שלא יסמנו תוצרת חלב ניגרת!

ע. פרי; מהסיבה של הסיכוי שזה יישפך, ויהיה

רטוב.



א. לין; גם גלידה יכולה להיות רטובה.
ע. פרי
לא, הגלידה שונה. אני נתקלתי בשקיות

חלב נוזלות, אני נתקלתי במיכלי אשל ולבן

שנסדקים ונוזלים, אני לא נתקלתי בגלידה שעומדת במקרר ומתקלקלת.

א. פורז; וודאי שקורה. לפעמים הגלידה יוצאת

מהמפעל, היא לא נמצאת בקרור מספיק טוב,

והיא מגיעה לסופרמרקט במצב חצי נוזלי, ומתוך האריזה נשפכת הגלידה. זה

כמובן קופא מחדש אחר כך, אבל הגלידה נשפכת.

ע. פרי; משרד המסחר והתעשיה הציע שתהיה הצגת

מחירים על גבי כל מוצר ומוצר, ככה

שמבחינתנו אנחנו לא יכולים להתנגד אם הדעה תהיה שצריך להציג על גבי

כל מצרך. אנחנו הצענו כללים שנראו לנו כמאזנים בין הדרישות לבין

ההערות שנשמעו.
א. לין
אני בדעה שצריך לסמן גם בדברים הדומים

לגלידות. אותם דברים שמונחים וחם נמסים.

בשר למשל לא נמס, אבל גלידה נמסה זאת אומרת, שהיא נמצאת במקרר משום

שהיא נמסה. חברי המלומד מצא חלב שנשפך, אני מצאתי גם גלידות שנשפכות.

כך שצריך ללכת פה באיזו שהיא תפיסה שתהיה הגיונית ושלמה. כל דבר שהוא

נמס, כל מוצר שהוא נמס ואתה שם אותו בקרור, לפטור מסימון. נוסף לחלב

ניגר, גם כל דבר שהוא נמס. לא שמת אותו בקרור, תצרף אותו. אין לשכוח

שלכל דבר גם יש הצמדת תווית למדף וכו'. זאת אומרת שזה לא שלילה

מוחלטת.

ע. פרי; זה מה שרציתי להגיד. בנוסח הקודם, סעיף

4 באמת נאמר: "תוצרת חלב שמגיעה ונמצאת

בקרור וגלידה". אנחנו הורדנו את הגלידה, משום שיש הבדל בדרך האחסנה

וההצגה למכירה של גלידה לעומת מוצרי חלב אחרים. הגלידה בדרך כלל

נמצאת במקרר עמוק, כאשר ההצגה היא על שפת המקרר או על איזה שהוא שלט

גדול. היות שיש כל כך הרבה סוגי גלידה, קשה מאוד להתמצא במחירים של

הגלידה, וראינו את זת בסיורים שהיו במכולות. יש שם בעית באמת גדולה,

כי החנות מחזיקה מכל סוג 2-3 חבילות.

א. פורז; אז אולי תכתוב "מוצרי חלב למעט גלידה".

א. לין; הוא צודק.

א. פורז; ולא "ניגר" או לא. מה שמטריד אותי הוא

שיש לך אשל למשל. זה ניגר או לא ניגר?
א. לין
ניגר.
א. פורז
אני לא יודע אם הוא ניגר. יש אשל שהוא

כבר חצי מוצק.
ע. שרגאי
אני רוצח לחעיר משחו. אנחנו רוצים גם

שאת חצווים חאלח נוכל לממש, וגם חמוכרים

יוכלו לממש. תוצרת חלב ניגרת על-פי רוב, ב-90 אחוז מחמקרים, מגיעח

בבוקר ונעלמת עד חבוקר שלמחרת. מוצרים שאינם ניגרים, חוץ מכל

חנימוקים שחועלו קודם, חם מוצרים שנמצאים מעבר ליום אחד. יש כאן בעיח

טכנית של כל אותם סוחרים שיצטרכו לסמן את חמחיר על דברים, שעוד לפני

שחם מגיעים - חם כבר נעלמים. אני חושב שזה שונח מגלידח, וזח שונח

מגבינח שנשארת על חמדף יותר מאשר יום.
א. לין
מצרכים שניתן לגביחם שרות של חיתוך או

פריסח.
ע. שרגאי
לא, קוטג', למשל. קוטג' עומד על חמדף

מעבר ליום. חוא עומד על חמדף שבוע ימים

עם תאריך מראש של 10 ימים. באמת חבעיח חפרקטית חיא, שאף אחד לא חולק

על כך שעל כל דבר צריך לחיות מחיר מודבק.

א. ליו; למשל על גלידות. יש ריבוי של סוגים

וריבוי של מחירים, וזח חשוב מאוד שחקונח

יוכל לדעת לבחור. חחוק חזח גם נועד לעודד צרכנות. מח שנוגע לקוטג',

חבעיח חזו לא קיימת, כי זח מוצר אחיד, וחמחירים חם אחידים. במח שנוגע

לחלב גם כן חבעיח חזו לא קיימת. יכול לחיות שאפשר לקבל באופן חלקי את

תפיסתו של מר פורז, במח שנוגע לגבינות, למוצרי חלב סטנדרטיים, ולא

לכלול את חדבר חזח, לפטור גם מוצרי חלב סטנדרטיים. אבל לא לפטור

גלידות. נתת את חדוגמא של קוטג'. צריך לשים את חמחיר על חמדף, וזח

מספיק. לא צריך על כל קופסא וקופסא של קוטג' לשים את חמחיר.

א. פורז; "מוצרי חלב, למעט גלידות".
ע. שרגאי
יש מוצרי חלב כמו גבינת נפוליאון, וחיא

נמצאת חרבח זמן, חיא לא מסובסדת.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לגבי מוצרי חחלב. יש חרבח מאוד מוצרי

חלב. גבינח צחובח זח מוצר של חלב, ויש

חמון סוגי גבינות צחובות. ח"כ פורז חתכוון לזח.

א. פורז; אני חתכוונתי לקוטג' 9 אחוז, יוגורט, כל

אלח.
א. ליו
חכוונח חיא לא לגבי מוצרים שיש ריבוי

מחירים ומחירים שונים. לא למשל גבינות

צחובות או גבינות צאן או דברים כאלח, שיש מחירים שונים וחשוב שיחיח

חמחיר על כל דבר ודבר. אם מדובר במצרך כמו אשל, קוטג', חלב, אלח

מצרכים מאוד מאוד סטנדרטיים. אתח רוצח ללכת בדרך של חמעטח.
א. פורז
כן. גלידות וגבינות קשות.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מח עם גבינות לבגות חקשותו תראח כמת

סוגי גבינות קשות יש.

א. פורז; אין טעם לחכביד עליהם. יש תחרות בגיל?

זח מחיר אחיד. יש תחרות באשל, בקוטג'?

א. לין; זח מוצר ניגר.

א. פורז; לדעתי קוטג' אינו גבינח ניגרת. אני מוכן

שתראו לי איך קוטג' נוזל.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתח רצית לגבי חקוטג' לא לשים את

חמחיר.

א. פורז! נכון, לכן חחגדרח "ניגרת" לא עוזרת לי

לגבי קוטג', כי קוטג' לא ניגר.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
חוא לא קשח.

א. פורז; אבל חוא גם לא ניגר.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו נגמור את סעיף 5 ונעמיד נקודח.

א. לין; אני רק רוצח לעורר פח נקודח שתחשבו עליח

לקראת חדיון חבא, ס"ק 6. עד כמח שאני

מבין, צריך למחוק אותו. אני לא מבין את חחגיון שבו. את סעיף 7 אני

מבין, אבל אני לא מבין את סעיף 6, ואולי אתם מוכנים לחגיד לי, מדוע

אנחנו נותנים פח פטור ממצרכים באריזח. למח שלא יחיח מחיר על כל

אריזחי איפח חקושי כאן?

א. פורז; בארגז קוקח-קולח, חמחיר רשום על חארגז,

וזאת חכוונח.
ע. פרי
כאשר לא מפרקים בחנויות את חאריזות, אלא

משאירים באריזח כפי שחיא, ואתח מוציא

מתוך חאריזח יחידח אחת.
א. לין
אם יש לדוגמא קרטונים של אבקת כביסח,

וחם עומדים נניח 5, 6, 7, 8, לא לזח

מתכוונים. חבנתי, בסדר.

ע. פרי; אנחנו גם אומרים "כגון משקאות קלים".

"ביצים במגשים. חצבת שלט שעליו יצויין

חמחיר לביצח אחת לפי גודל חביצח מעל חמגשים או לידם, חצמדת תווית

למדף, מתחת למגשים אליחם מתייחס חמחיר".
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו נסיים עכשיו את חישיבח.

הישיבה ננעלת בשעה 13:15

קוד המקור של הנתונים