ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/11/1989

גרעון במאזן המסחרי והיקף היצוא - הצעה לסדר היום שלחברת-הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתיקו



פרוטוקול מס' 71

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני. ח' בחשון התש"ן (6 בנובמבר 1989). שעה 00;11

נכחו; חברי הכנסת;

ש' ארבלי-אלמוזלינו - יו"ר

ע' זיסמן

יאיר לוי

י' צידון

אי פורז

מוזמנים;

י' ארטשטיין - ס' מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל

ג' כהן - כלכלנית ראשית של משרד התעשיה והמסחר

ד' פיורקו - רשות לתכנון כלכלי/משרד הכלכלה והתכנון

ר' הרמן - משרד האוצר

א' איתן - משרד האוצר

צ' פלדה - התאחדות התעשיינים

ד' סינגרמן - התאחדות התעשיינים
מזכירת הוועדה
לי גרון
רשמה
טי קוטלר
סדר היום
גרעון במאזן המסחרי והיקף היצוא - הצעה לסדר היום של

חברת-הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו.



היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

אני פותחת את הישיבה.

קיימנו שתי ישיבות בנושא שעל סדר היום. בישיבות הקודמות ביקשנו לדעת מה

התכניות ומה ההצעות לשפר אתה מצב בתחום הזה. אמנם, לפי הנתונים שיש בידינו לגבי

חודש ספטמבר 1989. הגרעון המסחרי הסתכם ב-1.8 מיליארד דולר, לעומת 2.1 מיליארד

בתקופה המקבילה אשתקד, כלומר, ירידה ב- 19% זו תופעה חיובית שיש לברך עליה. אנחנו

רוצים לראות אם המגמה הזו נמשכת.

באשר ליבוא, היבוא מסתכם ב-9.3 מיליארד דולר מראשית השנה ויהיה גבוה 3%

בקירוב לעומת אווזה תקופה אשתקד. מה הסיבות לגידול ביבוא?

ביצוא נטו שהסתכם בינואר-ספטמבר השנה ב-7.5 מיליארד דולר, נרשמה עליה של 8.5%

בהשוואה לאותם חודשים אשתקד, מגמה שיש לברך עליה.

בארבעת החודשים האחרונים נרשמה יציבות בגרעון המסחרי, אחרי שחלה וירידה,

ב-%38 לעומת ארבעת החודשים הקודמים. יציבות זו נתקבלה בעקבות היציבות בסך היבוא

ועליה של 16%.

בשתי הישיבות שהיו הרחבנו קצת את הדיבור גם בנושא עידוד השקעות, נושא ביצוע

פרוייקטים שיגבירו את הפעילות במשק. דיברנו על נושא התעשיה, על הגדלת התפוקה

והפריון. ביקשנו מכם לדעת מהם היעדים לטווח הארוך במדיניות המקרו-כלכלית לגבי

תכניות והשקעות במשק אשר יש בהן כדי לעודד את היצוא, להקטין את היבוא ולהביא

לצימצום הגרעון במאזן המסחרי. על כך אנחנו רוצים לשמוע היום, שתשכילו אותנו לגבי

התכניות שיש באמתחתו של האוצר, של בנק ישראל, של תעשיה ומסחר בכיוון המגמות הללו.

י' ארטשטיין;

נתבקשתי על ידי וזממו נים עלי לתת לכם סקירה על מצב מאזן התשלומים כפי שהוא

נראה היום. אחלק לכם שני לוחות ודיאגרמה. הלוח הראשון מציג נתונים רבע שנתיים של

חשבון הסחורות. אפשר להסתכל על רזרבות במטבע חוץ, הגרעון המסחרי, יבוא ויצוא

והרכיבים שלהם. בלוח הזה הבאתי נתונים שבהם רציתי להראות את המגמות של ההתפתחות,

ולכן החסרתי מהיבוא ומהיצוא גורמים שהם גורמים מיוחדים. החסרתי את יבוא ויצוא

היהלומים שיש להם תכונות התנהגות מיוחדות, והחסרתי את יבוא הדלק שהוא החלטה

ממשלתית לייבא כמה ומתי. על ידי כך נוכל לראות את המגמות מרביע לרביע. הנתונים

החודשיים פחות מעניינים, כי בהם יש תנודתיות מקרית.

בפאנל העליון של הלוח הבאתי שני מדדים לגבי רווחיות בסחר החוץ. בדף השני יש

פרספקטיבה קצת יותר ארוכה מאז שנת הייצוב, שנת 1985 כולה, כולל מחצית ראשונה של

שנת 1989 .אלה נתונים של מאזן התשלומים כולו. החשבון המסחרי הוא רק יצוא ויבוא

הסחורות ונוסף לזה יש גם יבוא ויצוא גדול של שירותים, יש יבוא בטחוני גדול שבמבט

כולל צריך לקחת גם אותו בחשבון, ויש לנו גם העבות חד-צדדיות, מענקים שאנחנו

מקבלים מבלי שיש תנועה של סחורות תמורתם.

הדף האחרון נותן התרשמות בדיאגרמה גם על יבוא ויצוא וגם על המחירים היחסיים.

אני חוזרת ללוח הראשון. רזרבות מטבע חוץ מוצגות לשלוש שנים, והן נעות על רמה שבין

4 ל-5 מיליארד דולר. זה עולה בכל חודש אוקטובר, כאשר אנחנו מקבלים את המענק בסכום

של 1.2 מיליארד שקל מארצות-הברית, ובמהלך השנה לאהר מכן נעשה שימוש ביתרות האלה.

התפיסה היא שרמת יתרות של 5-4 מיליארדי דולר אלה הם הצרכים של המשק הישראלי ברמה

קבועה.

בולט מספר אחד נמוך ברביע האחרון של שנת 1988. זה קרה כאשר התעוררו ציפיות

חזקות לפיחות והיתה רכישה של מטבע חוץ. הסקטור הפרטי רכש מהיתרות ורואים ירידה

ביתרות. ברביע הראשון של 1989 היתרות עולות שוב לאחר שבוצע הפיחות והיתה הזרה

גדולה של מטבע חוץ למערכת.



י' צידון;

בקשר לרביע הרביעי של 1988 - כשאת אומרת "הסקטור הפרטי", את כוללת בזה את

הבנקים? האם יש לכם וחלוקה של הרכישות, מ' רכש כמה?

י' ארטשטיין;

לא. אני כוללת בזה את כל מה שהוא לא רכישות ישירות של הממשלה.

י' צידון;

האם אפשר יהיה לקבל ברייק דאון על הדבר הזה?

י' צידון;

מאד אודה לך. מענין מי רכש את המטבעות וכמה. אם אפשר, גם בין הבנקים. במלים

פשוטות, אני רוצה לדעת מי היה הספקולנט. מבחינה ציבורית רצוי לדעת זאת.

י' ארטשטיין;

אני לא חושבת שאפשר לקבל זאת בין הבנקים. אני אבדוק זאת.

יאיר לוי;

ביקשנו בוועדת הכספים רשימות שמיות של אנשים שרכשו מעל סכום מסו י ים. הבל

שאיננו מקבלים זאת מהאוצר, כדי לראות מי הם הספקולנטים האמיתיים בנושא.
י' ארטשטיין
אני עוברת לשורה השניה, לגרעון המסחרי. הנתונים כאן הם לפני קבלת המענק

האמריקני. המענק הגיע באוקטובר ואז תהיה עליה. עד דצמבר יכול להיות שבהלק ייעשה

שימוש. בדרך כלל, אחרי קבלת המענק, הממשלה מעדיפה לפרוע חובות שבאים לפרעון, כי

אז רמת היתרות מאד גבוהה. בשורה ובשלישית אנחנו רואים את היבוא, ובשורה לפני

האחרונה את סך יצוא הסחורות.

כדי לראות את המגמות ניכינו מהגרעון, מהיבוא והיצוא, את הרכיבים של יבוא הדלק

ואת הרכיבים של סיור היהלומים, שהם מושפעים מגורמים מיוחדים לענף היהלומים ויותר

נוח לראות את המגמה בהנתונים שמנוכים הגורמים האלה.

הגרעון המסחרי, מתחילת השנה, במגמת ירידה. גם היבוא במגמה רצופה של ירידה

מסוף. השנה הקודמת. נכסי התצרוכת שברבע הראשון היו 105 מיליון, ברבע השני 106

מיליון וברבע השלישי 110, במידה משמעותית נמוכים מכפי שהיו לאורך כל שנת 1988. זה

נובע גם מהמיתון ואולי גם מתיקון שער החליפין בראשית השנה. רכב כלול בנכסי

הצריכה. התשומות לייצור הם חומרי גלם. גם שם רואים ירידה. נכסי השקעה כוללים גם

מרכיב של רכב אבל גם מכונות וציוד וגם הוא ירד, השקעות ירדו.
י' צידון
מדוע לא מפרידים את השניים? זה כמעט נוגד אחד לשני.

י' ארטשטיין;

גם הרכב חלקו הושקעה. לא כל הרכב שנרכש נרכש למטרות של צריכה פרטית. הלשכה

המרכזית לסטטיסטיקה נוהגת לזקוף שליש מהרכב הפרטי כהשקעה ושני שלישים כצריכה

פרטית.



י' צידון;

אני התייחסתי לדבר אחר. ציוד תעשייתי הוא בדרך כלל ציוד יצור. רכב, גם בתעשיה

הוא שירותים. תמונה של כמות המחרטות וכו' מצביעה הרבה יותר על נטיות מאשר אם אני

מצרף אליה את הרכב.
י' ארטשטיין
נכון, למטרה שאתה אומר אפשר להפריד. גם התמונה של ציוד בלבד מראה על מגמה של

ירידה בשנה האחרונה .

ג' כהן ;

ב-9 חודשים ב-1989 היתה %38, במחירים שוטפים, של ציוד של 9% בשניהם ירידה.

י' ארטשטיין;

התפיסה שמוצגת רואה גם בחלק מהרכב הפרטי אמצעי יצור. אבל אפשר לקבל גם מה

שאתה אומר. אנחנו רואים ירידה רצופה ב-1989 גם בנושא הצריכה וגם ההשקעה. גם

בהשקעה יש אלמנט של כלי רכב. אם מנכים את זה ונשארים רק עם המכונות והציוד, גם שם

אנחנו רואים ירידה בשנת 1989 זה רע.

לגבי יצוא הסחורות, בשנת 1988 היצוא היה נמוך יחסים, בסוף יושנה היתה ירידה

נוספת. מתחילת 1989 אנחנו רואים גידול רצוף. הגידול הזה עלה במידה משמעותית בסוף

התקופה שיש לנו עליה נתונים, ברביע השלישי של 1989 .בשורה האחרונה רואים את היצוא

התעשייתי. יש עליה ניכרת רצופה החל מהרביע הראשון של 1989 וברביע השלישי עליה

נוספת.
יאיר לוי
באיזה תחומים בעיקר הגידול ביצוא?

י' צידון;

איך מופיעים פה תיקוני אינפלציה?
י ' ארטשטיין
אין תיקונים. הכל בדולרים. העליה היא גם במונחים כמותיים. כשאנהונו לוקחים

בחשבון אינפלציה עולמית ומנכים אותה, עדיין אנחנו רואים גידול כמותי גם ברביע

הראשון של שנת 1989 וגם ברביע השני. לגבי הרביע השלישי עדיין אין לנו נתונים של

מחירי יצוא כדי לנכות את זה, אבל האומדנים אומרים שיש עליה גדולה גם ברביע

השלישי, במונחי כמות. כאן הכל מופיע במונחי דולרים, גם היבוא וגם היצוא. מדובר

בדולרים שוטפים שנכנסים לקופה. גם בדולר יש אינפלציה, וכיוון שזה נמדד בדולרים

והיצוא שלנו הוא לא רק לארצות-הברית אלא גם לארצות אירופה, תנודות בשערי המטבעות

ישפיעו על מחירים וצריך היה לנכות אותן. השנה הזו יש התחזקות של הדולר, בשנה

שעברה היתה היחלשות.
י' צידון
איך אפשר להגיע למכנה משותף, לסל מטבעות?

י ' ארטשטיין;

אנחנו יכולים לבנות מדד שלוקח בחשבון את האינפלציה בארצות-הברית, את

האינפלציה במדינות אירופה ואת יחסי המטבעות ביניהן, כדי לקבל מדד מחירים שבו נוכל

לנכות את הדברים האלה. הלשכה לסטטיסטיקה למעשה עושה זאת ואלה הנתונים שציטטתי



לפני רגע, שאנחנו רואים גידול כמותי גם ברביע הראשון וגם ברביע השני, ואם אנחנו

ממשיכים את הנתונים של הלשכה לרביע השלישי, אנחנו רואים גידול ניכר גם ברביע

והשלישי.

י' צידון;

הם משקפים גידול כמותי, פחות יפה ממה שזה נראה.

י ' ארטשטיין;

נכון. אבל בהחלט גידול כמותי. אנחנו מעריכים שבשנת 1989 היצוא יגדל כמותית

בסדר גודל של 8%-7%לעומת ירידה שלמעל 2% בשנה שעברה.

י' לוי;

הנתונים האלה מוסכמים על כולם?
י' אטרשטיין
אלה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

י' לוי;

אני לא מערער, אבל זו לא פרה קדושה. רציתי לדעת אם פולם מסכימים לנתונים.

צ' פלדה;

לאורך זמן הנתונים האלה קיימים. בנקודות זמן יש ויכוח.

י' ארטשטיין;

אלה נתונים יחידים, והם נחשבים לאמינים.
ג' כהן
מדובר על הערכות לגבי כל שנת 1989 .בגלל השינויים שישנם, השאלה אם כל הגידול

שהיה בתקופה האחרונה יימשך כך בעוד שלושה חודשים. לעתים ראינו ששם יש תנודות. מכל

מקום, לא יכול להיות הבדל כל כך משמעותי.

בנושא המחירים, אין לנו עדיין נתונים. כאן אפשר לצאת מנקודת מוצא של מחירים

כפי שהם בשווקי חוץ, אז מקבלים וזמינה מסויימת, או מחיריםש היצוא הישראלי השיג.

לפעמים יכול להיות הבדל. הדבר המשמעותי, לדוגמא, טכסטיל. טכסטיל הלבשה הוא ענף

שהיה בעייתי במיוחד. ראינו שבשנת 1988 היתה עליית מחירים עצומה במונחים

דולריים ביצוא והיא לא נבעה דווקא מפיחות מטבעות אירופיים. כנראה שהיצוא הישראלי

לא יכול היה להיות רווחי והיו חייבים ונאלצו בגלל עליות המחירים בארץ להעלות

מחירים. מחירי יצוא בדולרים גדלו. תמונה הפוכה אנחנו רואים ב-1989

א' פורז;

זאת אומרת שהמחירים התייקרו בגלל שמכרו פחות?

ג' כהן;

אם אנחנו בודקים את העלאת המחירים בחוץ-לארץ בענף הטכסטיל, זה היה בסביבות



צ' פלדה;

המחצית השניה של 1988 הצטיינה בעליה דרסטית של מחירי חמרי הגלמה בסיסיים. זה

היה כלל-עולמי ולא רק בטכסטיל. לכן מחירי המכירה הושפעו ברבע הראשון וברבע השני

של שנת 1989 מאותה העלאת מחירים של הקומודיטיס.

י' ארטשטיין;

אני מבקשת לעבור ללוה השני ונקבל תמונה יותר רחבה על מאזן התשלומים הכולל.

בשורה הראשונה ישנו חשבון הסחורות, בתוספת היהלומים ויבוא הדלק. כאן כלול הכל.

בשנת 1987 הגענו לשיא במאזן המסחרי הכולל, בשנת 1988 היה מיתון והיתה עליה קטנה

יחסית של היצוא ואנחנו קצת יורדים בחשבון הסחורות, במחצית הראשונה של שנת 1989 יש

ירידה ניכרת. קחו בחשבון שהנתונים האלה הם בסדר גודל של חצי כי מדובר על חצי שנה,

אם זה יילך באותו קצב. אנחנו כבר יודעים חלק מהנתונים למחצית השניה, ויש ירידה

נוספת בחשבון הסחורות.

אני עוברת לשורה 4, חשבון סחורות ושירותים, אזרחי - עדיין בלי היבוא הבטחוני

- וכאן יש סכום של שלושה סעיפים, חשבון הסחורות, שירותים למעט הון ושטחים -

לישראל יש חשבון סחר עם השטחים המוהזקים. כל הנתונים שדיברנו עליהם קודם הם

למעט הסחר בשטחים. מורידים את הסחר עם השטחים משום שאין גבולות ברורים והנתונים

הרבה פחות ברורים.

י' לוי;

איד עושים את ההפרדה בכל-זאת?

י ' ארטשטיין;

אלה נתונים הרבה פחות טובים. יש סקרים שבהם בודקים מעבר של סחורות. אחת

הסיבות המרכזיות להפרדה היא איכות הנתונים. על יצוא ויבוא של סחורות יש בדיקה

בנמלי היציאה והכניסה של המוצרים. היבוא נמדד ברגע שעובר במכס והיצוא נמדד ברגע

שהיצואן מגיש רשימות יצוא. החשבון עם השטחים דומה יותר לסחר פנים במדינות גדולות.

י' לוי;

הכל עובר דרך המכס.
י' ארטשטיין
מושגית היינו רוצים לראות זאת כיצוא בשלב זה, אבל טכנית זה מאד קשה. לכן

אנחנו מודדים את הסחר עם חוץ לארץ לחוד, וללשכה לסטטיסטיקה יש אמצעים להעריך את

הסחר בין ישראל לבין השטחים בנפרד.
י' לוי
אולי פעם נייחד דיון בנושא זה? הדברים נראים לי מאד מאד דקיקים ומעורפלים.

י' ארטשטיין;

השורה הרביעית היא עודף היבוא האזרחי,חשבון הסחורות והשירותים. השורה הזו

כולה בעודף. אנחנו בעודף בחשבון השירותים ובגרעון קבוע בחשבון הסחורות, וזה בגלל

תיירות וכן שירותים אחרים, שירותי ספנות, ביטוח וכוי.

הסעיף הבא הוא שירותי הון, וזה כלל בעיקר את תשלומי הריבית של מדינת ישראל על

החוב החיצוני שלה, מינוס תקבולי הריבית שאנחנו מקבלים.



י' לוי;

מה גובה הריבית?
י' ארטשטיין
יש הרבה מאד הלוואות. אין לזה תשובה אחת.

א' איתו;

מה שהחזרנו לארצות -הברית לפני שנה היה בריבית של 9.5%.
י' ארטשטיין
אבל יש לנו הלוואות גם ב-12% ו-13% ריבית מ-1981 וכו. זו איות הסיבות שמיחזרנו

את ההוב.

א' איתן;

הבונדס מקבל 5%-4% ריבית.

צ' פלדה

זה רק ריבית. כשאתה מצרף לבונדס את כלל ההוצאות, אתה מגיע ל-12%-13%.

י' לוי;

ההערכה היא שהריבית מגיעה ל-10% בערך?

י' ארטשטיין;

זה מאד משתנה ברגע שאתה פורע את ההלוואות היקרות ולוקח בריבית השוק העולמי,

זה פהות.

י' לוי;

יש מגמה כזאת? יש נכונות להחזיר את ההלוואות היקרות?

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

היתה ידיעה שישראל רוצה להחזיר את ההלוואות היקרות על ידי לקיחת הלוואות

בריבית נמוכה.

י' ארטשטיין;

ישראל עשתה זאת. ישראל מיחזרה3.5 מיליארד דולר והחזירה לארצות-הברית הלוואות

יקרות של 13%-12% שנלקחו בשנת 1982-1981, ואז זה היה שיעורה ריבית. במקומן לוינו

בריבית יותר נמוכה וזה נתן רווח של מעל מיליון דולר לכל שנה.

י' לוי;

מי עוסק במלאכה הזאת? אני שומע פה דבר מדהים, חסכון של חצי מיליארד דולר על

פני שנים.



י' ארטשטיין;

במיחזור עצמו עסק משרד האוצר.

אני חוזרת לעודף היבוא. יש כאן עליה עד שנת 1987 שהיתה שנה של גידול רב

בביקוש המקומי, יציבות בשנת 1988 - תזכרו שאלה דולרים נומינליים - וירידה הדה

בחצי הראשון של 1989.

י' צידון;

מבחינת השורה הזאת התמונה יותר אופטימית מאשר אם היינו מייקרים את המטבע.

י' ארטשטיין;

אני מציעה שנסתכל על מגמות. לגבי חשבון הסחורות יש לנו נתונים חודשיים של

הלשכה לסטטיסטיקה. לגבי חשבון השירותים, המדידה יותר קשה. הלשכה לסטטיסטיקה

מפרסמת נתונים אהת לרבע שנה. לא כדאי להכנס אפילו לעידו נים כמותיים אלא לראות את

המגמות בגדול. המגמה כלכך הזקים, שלא חשוב איזה מהירים תשים לה, עדיין תראה

שיפור ניכר.

שורה מספר 5. אנחנו מוסיפים לה גם את היבוא הבטהוני, אבל מולו יש לנו כידוע

העברות הד-צדדיות שאנהנו מקבלים וגם העברות הד-צדדיות נוספות וזה המענק האזרהי

בסך 1.2 מיליארד.

א' פורז;

הוץ מהסיוע של ארצות-הברית והפיצויים מגרמניה, יש לנו העברות הד-צדדיות

נוספות?

י' ארטשטיין;

אלה הדברים העיקריים. יש העברות של עולים שבאים עם כספים, יש מתנות. אבל שני

הדברים הגדולים הם הסיוע האמריקני והפיצויים מגרמניה.

י' צידון;

כל ההעברות החד-צדדיות שאינן סיוע אמריקני היה פחות מ-2%.

י' ארטשטיין;

הפרופורציה של המענקים האמריקנים גדלה בשנה האחרונה. בעבר היינו מקבלים את

הסיוע חציו בהלוואה וחציו במענק ומאז 1984 אנחנו מקבלים הכל במענק.

א' פורז;

מה סדר הגודל של הפיצויים מגרמניה?
י' ארטשטיין
500-400 מיליון דולר.

שורה 7 חשובה מאד, החשבון השוטף. זה עודף היבוא פחות העברות חד-צדדיות. אותו

דולק בעודף היבוא שאנחנו נאלצים לממן מדי שנה. זה גם אותו חלק שמצטרף לחוב הלאומי

שלנו, אותו חלק מעודף היבוא שאיננו מצליחים לממן על ידי מענקים אלא צריכים לממן

אותו על ידי הלוואות. החשבון השוטף נמצא בעודף בשנת 1985. אחרי שהיה בגרעון כל

השנים לפני כן, בעשור שלפני כן. ב-1981- 1984היה לנו גרעון של 1.6 מיליארד, שנתי



ממוצע בחשבון השוטף. כלומר, בכל שנה גידול של עוד 1.6 מיליארד לחוב החיצוני שלנו.

משנת 1985 היינו בעודף.

א' פורז;

מה החוב החיצוני היום?

י ' ארטשטיין;

אם מחסירים את היתרות שלנו, החוב עומד על כ-17 מיליארד. ברוטו 24 מיליארד.

פר-קפיטה הוא גדול. כדאי לזכור שבשנים שבהן קיבלנו את הסיוע לא במענק אלא

בהלוואות, צברנו את רוב החוב הזה במקביל לצריכה הבטחונית שלנו, שהוא הרבה-הרבה

יותר גדולה מאשר בברזיל, ארגנטינה וכו'. עיקרו של החוב הוא תוצאה של הצרכים

הבטחוניים ההרבה יותר גדולים של המשק הישראלי ולעובדה שעד שנת 1984 הוא קיבל את

זה במידה גדולה בהלוואות ולא במענק. כך צברנו את הבאלק הגדול של החוב החיצוני.

י ' צידון;

העברות חד-צדדיות ב-1988 - 4.5 מיליארד. זאת אומרת שאתה נמצא בסדר גודל של

14%-12% מהתל"ג? במלים פשוטות, עם "קוועץ"' אתה יכול להגיע לעצמאות כלכלית.
צ' פלדה
הגדלת התפוקה ב-10% במשך שלוש שנים, מביאה אותנו לעצמאות כלכלית.

י' ארטשטיין;

יש יותר מדרך אחת לעשות את זה. מספיק שהחוב לא יגדל יחסית לתוצר, ועל פני זמן

החלק שלו בתוצר יילך ויירד.

בחשבון השוטף ב-1987 ו-1988 היה לנו גרעון קטן ובמחצית הראשונה של 1989 המצב

מאוזן. צריך לראות את זה בפרספקטיבה יותר ארוכה של גרעון מאד גדול בכל השנים

שקדמו ל-1985?

אני חוזרת לתחילת הלוח הראשון, מדדים יחסיים בסחר החוץ. במדדים האלה, ה-100

שלהם הוא הרבע האחרון של שנת 1986. בשורה הראשונה של מדדיים יחסיים בסחר החוץ

מסתכלים על שני גדלים, בין מחירי התפוקה התעשייתית בחוץ-לארץ שמתורגמת בשער

החליפין,לבין מחירי התפוקה התעשייתית בארץ. זאת אומרת, המדד הזה עולה או כאשר

מבוצע פיחות, אז את מחירי חוץ לארץ אנחנו מתרגמים בשער חליפין יותר גבוה ויש עליה

במדד הזה, כאשר לא מתבצע פיחות אבל עולים המחירים המקומיים של התפוקה התעשייתית,

נראה ירידה של המדד הזה. לכן, במשטר שער חליפין שבו יש פיהותים מדי פעם ולאחר מכן

באה תקופה שבה אין פיחות, בדרך כלל המגמה שאנחנו מצפים לראות במדד כזה היא עליה

אחרי פיחות ואיזושהי ירידה אחר- כך כשאין פיחות נוסף אבל המחירים המקומיים ממשיכים

לעלות, בין היתר כתוצאה מהפיחות ואולי גם גורמים אחרים שמייחדים את המשק הישראלי

כרגע. זו המגמה, ואכן, יש כאן 100 ברבע האחרון של 1986, איורי הפיחות של ינואר

1987 רואים עליה ל-106 ואחר כך ירידה רצופה במדד זה עד סוף שנת 1988, שם בוצע

פיחות ואנחנו רואים שבראשית 1989 יש שוב עליה במדד. ברביע השני יש ירידה קטנה,

ביוני בוצע פיחות נוסף ועכשיו רואים איזושהי עליה במדד. התנודות כבר קטנות יותר,

ולאורך כל שנת 1989 המדד הוא 93 בערך.

האינדיקטור השני למחירים יחסיים הוא בעצם אי נדיקטור לרווחיות של היצוא

התעשייתי. פה מסתכלים רק על היצוא התעשייתי ועל השכר שמשלמת התעשיה, מוזרגמים הכל

למונחים דולריים ומחלקים את התפוקה התעשייתית. ואז אנחנו מקבלים את שכר ליחידת

תפוקה.



זה מדד שלוקח בחשבון גם את התנהגות השכר בתעשיה, גם את מחירי היצור וגם עליית

פריון. אנחנו מחלקים בתפוקה התעשייתית כך, שאם אותו שכר מייצר יותר יחידות תפוקה,

שזו המשמעות של עליה בפריון, נקבל ירידה במדד הזה.

אנחנו רואים פה את התוואי שראינו במדד הקודם, שאחרי פיחות יש ירידה במדד,

השכר בדרך כלל יורד חזק בתקופה שמיד לאחר פיחות. כאשר מתרחקים מהפיחות, אם השכר

ממשיך לעלות, נראה עליה במדד הזה.

י ' צידון;

ובסך הכל אנחנו רואים נטיה מאד לא טובה, כשאנחנו נמצאים כעת על ממוצע של 106

לשנה זו לעומת 100 ב-1986. פירוש הדבר שהיעול לעומת השכר הוא אפס.

י' ארטשטיין;

יש פה עליית שכר מעבר לגידול בתפוקה. זו השורה התחתונה של כל הדברים. אבל יש

פה גם התפתחות לאורך זמן. אחרי הפיחות ב-1988, הגענו בשכר ליחידת תפוקה לרמה יותר

גבוהה, %10 מעבר למה שהיה בסוף 1986. מאז אנחנו רואים ירידה הדרגתית ורצופה שהיא

תוצאה של כמה גורמים, מצד אחד הפיחותים שהיו, מצד שני עליות השכר אז היו הרבה

יותר מתונות מאשר בשנים קודמות. יש תעשיות שהתפוקה עלתה. יש תעשיות שלא.

י י צידון;

אילו הייתי התאחדות התעשיינים, על שתי השורות האלה הייתי מקים צעקה גדולה.

א' פורז;

הנתונים האלה במונחים אבסולוטיים? יש ניטרול של אינפלציה של מט"ח?

י' ארטשטיין;

כן.

א' פורז;

זאת אומרת שה-95 של הרבעון הראשון של 1987 הוא אותו דבר מול 108 של 1989 תוך

ניטרול האינפלציה החיצונית.
י' ארטשטיין
כן. אנחנו מסתכלים על שכר לשכיר ומנכים את זה בעליית מחירי היצוא דווקא, כי

אנחנו מעוניינים לבדוק שכר ליחידת תפוקה ביצוא ואחר כך אנחנו מנכים גם כאן.

צ ' פלדה;

יש לך גם את האינדכס של השכר בסקטור הציבורי בהשוואה?
עי ז יסמן
עלה עוד יותר.

י' ארטשטיין;

אני מציעה שעל השכר בסקטור הציבורי נסתכל לא לעומת המדד הזה אלא לעומת השכר

בסקטור העסקי, כדי לקבל השוואה בין דברים דומים. אפשר להסתכל על תוואי של שכר

ראלי בסקטור הפרטי לעומת שכר ראלי של הסקטור הציבורי.



אני עוברת לגורמים. הגורמים לשיפור שחל השנה הם פחות או יותר היפוך הגורמים

שגרמו להרעה בשנה קודמת, כשיש עוד כמה גורמים מיוחדים, כמו האינתיפאדה, שלא קשורים

לענין ואמנה גם אותם.

אני רוצה למנות את הצעדים שננקטו בשנת 1989 שהיו: שינוי בשער החליפין, אחרי

שחיקה גדולה במהלך שנת 1988, היתה ירידה גדולה בשיעורי הריבית לסוגיה השונים, היה

קיצוץ בסובסידיות, היה הסדר חדש של תוספת יוקר שהשפיע גם העל התפתחות השכר בתקופה

זו ונעשו כמה צעדים לרפורמה בשוק ההון ובשוקי המט"ח. הצעדים האלה היו מתוך כוונה

להביא לשיפור של הרווחיות בסקטור העסקי, רווחיות שנפגע בשלוש השנים שלפני כן.

לגבי 1988, המשק נכנס לשפל עוד בסוף שנת 1987, שפל שמבטא קשיים של הסקטור

העסקי בתחומים רבים. בשנת 1988 היתה ירידה ביצוא הכולל, ירידה של קרוב ל-3%. ירידה

ביצוא זו תופעה מאד יוצאת דופן במשק הישראלי שבכל השנים היצוא בו גדל, לפעמים

בהיקף מהיר יותר ולפעמים בהיקף איטי יותר, אבל ירידה של ממש ביצוא היא תופעה שהרבה

מאד שנים לא ראינו אותה.

ההתפתחות הזו נבעה גם מגורמים חיצוניים שאין למשק הישראלי שליטה עליהם, כמו

האינתיפאדה שפגעה גם במכירות לשטחים וגם בתיירות; היו פגעי טבע שפגעו בשנה שעברה

ביצוא החקלאי; היו בעיות מיוחדות בענף היהלומים, שבגללם העודף ביצוא היהלומים

שבדרך כלל גדול היה קטן באותה שנה. הגורם המרכזי להתפתחות היצוא היה ירידת

הרווחיות, שהיתה לא רק ביצוא אלא בכל הסקטור השכיר, הסקטור שמייצר יציא ותחליפי

יבוא. כל הסקטור שמייצר אותם מוצרים שהמשק הישראלי או סוחר בהם או לפחות

פוטנציאלית יכול לסחור בהם אם המחירים והתנאים האחרים יצדיקו את זה. הפגיעה שהיתה

בשנת 1988 היתה פגיעה בכל הסקטור השביר.

האינדיקטורים לרווחיות מושפעים לא רק שכר ושער חליפין אלא גם מגורמים

נופסים, כמו מסים, שערי ריבית ודברים אחרים. הירידה הזו ברווחיות, שרשיה נעצים עוד

בתכני הייצוב של יולי 1985. בעקבותיה האינפלציה ירדה בצורה דרסטית, הקניות של

הממשלה מסקטורים רחבים הצטמצמו מאד במסגרת המדיניות לצימצום הגרעון, והצורך של

עסיקם להסתגל לסביבה כלכלית שונה, כמובן שלא יכול לעבור בלי חיכוך, ומסתבר שהחיכוך

היה גדול מאד. ההסתגלות של המערכת העסקית לסביבה כלכלית מאד שונה אחרי תכנית

הייצוב, היתה הסתגלות איטית, שמטבע הדברים נעשות בה שגיאות בהתחלה כאשר קשה לקרוא

את התמונה החדשה וקשה לדעת עד כמה הממשלה תתמיד במדיניות שלה, וראינו התמוטטויות

גדולות של עסקים.

אי פורז;

היו שערי ריבית כאילו האינפלציה עדיין דוהרת, לא היתה התאמה.

י' ארטשטיין;

נכון. לא היתה התאמה של שער חליפין, שיש לה יתרונות מצד ייצוב האינפלציה ויש

לה חסרונות מצד הרווחיות של היצוא. היה צימצום גדול מאד של רכישות הממשלה ומערכת

הבטחון. היו בעיות בסקטור החקלאי, בעיות שחלקן בעצם עוד ירושה מהעבר, אבל בתקופת

האינפלציה המהירה לא קל היה לעמוד על כל הבעיות האלה.

אי פורז;

יחסית יצאנו בזול מהאינפלציה לעומת מדינות אחרות.

י' ארטשטיין;

לא בכל התחומים יצאנו. גם אני חושבת שהמחיר יחסית להישג היה כדאי, אבל כדאי

לזכור שאת המחיר שילמנו בהתהלה. היתה תקופה שנשלם מחיר נמוך. בשנת 1988 ובתחילת

1989, מתברר לנו שהמחיר בכל זאת הרבה יותר גדול מכפי שהערכנו לפני שנה וחצי.



בתחילת 1989 השתנתה המדיניות. מדובר במיכלול שלם של צעדי מדיניות, לא צעד

בודד של שינוי שער חליפין. כתוצאה מכך אנחנו רואים גם את השיפור במדדים של

הרווחיות וגם את השיפור בטווח שהמדדים האלה אמורים להשפיע עליו, וזה הגידול ביצוא

והצמצום בכל האינדיקטורים של המאזן המסחרי, עודף היבוא, החשבון השוטף. את זה רואים

גם בכמויות.

בסוף הרביע השלישי של 1989 אנחנו עומדים עם שיפור ניכר לעומת המקום שבו

עמדנו בסוף השנה הקודמת. התחושה הכללית היא שהשיפור הזה יימשך, שהגידול ביצוא

יימשך עד סוף השנה. השורה התחתונה היא של שיפור ניכר במצב מאזן התשלומים בשנה

הנוכחית.

גי כהו;

דובר על גידול או ירידה ביצוא. ב-1988 היתה יותר יציבות ואי-גידול ועליה

איטית בשנת 1989. האיפיונים, האם מדובר במצב גרוע או האם העליה שאנחנו רואים

ב-1989 שתגיע ל-7% היא טובה או לא טובה - הכל יחסי. אנחנו צריכים לראות במיוחד מה

קורה בשווקים ומה ההתפתחויות בעולם. ב-1975 היתה שנה יחידה שבה היצוא התעשייתי

ירד, שנה שבה הרווחיות של היצוא עלתה, ובכל זאת היצוא ירד, וזאת משום שהיתה תקופת

שפל ומיתון בעולם. בתקופה של שפל קשה מאד להתחרות והקטנים נפגעים יותר מאשר

הגדולים שיכולים עוד לספוג. בתקופות של התפתחות בסחר העולמי, ידענו תמיד לנצל את

זה הרבה יותר טוב, והיצוא שלנו גדל הרבה מעבר לשיעורי גידל בסחר העולמי.

מה שחמור בתקופה של 1988 וגם 1989 הוא, שהיצוא שלנו כלל לא ניצל את

ההתפתחויות האלה בסחר העולמי. הגידול בסחר העולמי במוצרי תעשיה ב-1988 היה ב-10%

לערך. אצלנו לא חל גידול ביצוא. בימים טובים, עם 10% גידול בסחר העולמי יכולנו

להגיע בקלות לגידול של 20%-18% יכולנו להכפיל את זה.

גם השנה נראה שהמגמה הזו נמשכת, יתכן מאד שבקצב יותר איטי. אפשר לראות

שיעורי גידול של מדינות שונות בעולם שהיו הרבה יותר גבוהים. אפילו בארצות-הברית

ב-1988, הגידול ביבוא ה7 במונחים ראליים, ואנחנו לא ניצלנו זאת ב-1988. ברור

שחיצוא מנסה להתאים את המחירים עד כמה שהוא יכול ולעשות מכסימיליזציה של הרווח.אם

הוא יכול לשמור על מחירים קצת יותר נמוכים ולהגדיל את הכמויות, הואודאי יעשה זאת.

אבל קרה ההיפך. הענף הבולט היה ענף הטכסטיל. במחירי הטכסטיל, מחירי היצוא גדלו

בשנת 1988 ב-20% כמותית, היצוא ירד. הבעיה היא שבגידול כזה של מחירים, הענף לא

יכול היה להתחרות בשווקי חוץ, ואז הוא הגדיל את המחירים כי לא היתה לו ברירה. לכן

היצוא הצטמצם דווקא בגלל עליית המחירים. זה לא שיפור תנאי הסחר. השנה אנחנו רואים

ירידה במחירים באותו ענף. הירידה הזאת נראית לנו היום בהיבט חיובי, אבל עדיין יש

בעיות לענף, אבל כנראה שהתנאים מאפשרים לו להוריד במקצת את המחירים.
הי ו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
התייעלות?

ג' כהן;

חלק בגלל התייעלות. אין ספק שיש התייעלות בכל ענפי התעשיה. ההתיעלות שנדרשה

מהתעשייה היתה התייעלות מואצת מאד. זה מה שגרם למשברים.
י' ארטשטיין
התפוקה לא ירדה למרות שאלפים רבים של עובדים פוטרו מכור, למשל. מה שאומר

שבמצב הקודם היתה אבטלה סמויה.



א' פורז;

בתחום הטכסטיל נוצרו שני קטבים, בין תעשיות שהולכת על אופנת עילית - הגרמנים

הם יצרן אדיר של טכסטיל - לבין המזרח הרחוק שעם זה אי-אפשר להתחרות. התעשיה שלנו

היתה יותר תחרותית למזרח הרחוק. מי שהלך לכיוון ההוא באמת משגשג עד היום.

גי כהן;

יש בעיות גם למי שהלך בכיוון ההוא ענף זה נפגע במיוחד גם בגלל האינתיפאדה.

אי פורז;

כשמתחרים עם האירופאים השכר הרבה יותר גבוה.

ג' כהן;

אני מדברת על השינויים שחלו באותה תקופה. אבל קצב השינוי שנדרש היה מהיר

במקצת במיוחד בתנאים של הקפאת שער החליפין בשנת 1988. היום אין ספק שאנהנו רואים

שיפור גם בתהום הטכסטיל וההלבשה למרות שאנחנו לא צופים שיהיה גידול ביצוא בענף

הזה.

אין ספק שב-1989 יש שיפור בכל הענפים. יש ענפים שגדלים ביצוא ויש עדיין

ענפים שבחם גידול ביצוא לא התבטא עדיין בשנת 1989, למרות שאנחנו רואים שיפור במשך

השנה. האם הגידול הזה משביע רצון, האם אנחנו יכולים להיות מרוצים מזה? בסך הכל

אי-אפשר היה לצפות שינוי מהיר לעומת 1988. בהשוואה להתפתחויות בעולם אנחנו צריכים

לשאוף להרבה יותר. במיוחד כאשר אנחנו רואים היום מגמה להתייעלות מהירה מאד,

במיוחד באירופה עם כל התהליך של 1992.

אם המגמה הזארת לא תתבטא גם בישראל, ובמיוחד ביצוא, בעצם יגדל הפער ויהיה

לנו קשה יותר בשנים הבאות. לכן, כאן דרוש מאמץ. קודם כל אנחנו צריכים להבטיח

איזושהי ודאות. מה שהשפיע מאד לרעה על היצוא ב-1988 היה הודאות שהמצב יכול להיות

רק גרוע יותר, וזה הוכיח את עצמו. ברגע שהיצואן יכול לסמוך ולדעת שאת המחיר שהוא

קובע הוא יקבל, הוא לא צריך לעשות תמחיר עם מרווחי בטחון של עשרות אחוזים, אז ברור

שהיצוא יוכל להתפתח הרבה יותר טוב.

יש צורך בהשקעה במאמץ שיווקי הרבה יותר גדול מאשר בעבר. אני לא רוצה להכנס

כעת לתחום ההמלצות ולשינויים שהלו במשרד שלנו.

צי פלדה;

אני רוצה לגעת בפגיעה במעמדנו בכלל הסהר העולמי. שנות 1989 ו-1988 הצטיינו

בגידול הסחר העולמי. מדינת ישראל לא ניצלה עובדה זו. להיפך. הסחר שלה נסוג נסיגה

חמורה ביותר. ולא גזירה היא. אנחנו במו ידינו גרמנו לכך שמעמדנו בסחר העולמי

ייפגע וכל הדברים שנאמרו פה נכונים.

לא סוד הוא שבנק ישראל והתעשיה בכלל ותעשיית היצוא בפרט לא רואים עין בעין

מה שקורה. מדברים היום על גידול של 8% ביצוא התעשייתי בתשעה חודשים של השנה. בקושי

חזרנו ל-1986. ואם נסתכל איפה היה הגידול, נראה את חומרת המצב. למעשה הגידול היה

בשלושה ענפים והתרכז בעיקרו בענף אחד. הגידול בתעשיה הבטחונית היה ללא שום

פרופורציה לעומת התעשיות האחרות. זה גידול שלא כל כך תלוי בתנאי שוק אלא

בקוניוקטורה כזו או אחרת והוא גם נועד לאזורים מסויימים.

גידול בכלי תובלה, בעיקרו היה בתעשיה האוירית. היום יכולה להיות עיסקה,

ובשנה הבאה היא איננה. כימיה, זו היתה קוני וקטורה של השוק העולמי. היתה עליה

במחירים. אם אנחנו מסתכלים על כלל היצוא והתעשיה האזרחית, השאלה מה קרה שם. ושם,

התמונה שונה. הייתי מסתפק בסטגנציה, אבל יש שם ירידה, וירידה משמעותית, בעיקר

לאירופה.



היה גידול של היצוא של התעשיה הישראלית שהתבטא במקצת ביצוא לארצות-הברית,

ויותר מזה לדרום-מזרח אסיה, אבל היצוא לאירופה נפגע קשות. זה נבע קודם כל מחוסר

הרווחיות. היה לנו כלי, אפשר לומר אם הוא טוב או לא טוב, אבל היה כלי למדידת

רווחיות היצוא. היתה ועדה משותפת לתעשיה, בנק ישראל והאוצר. בנקודה מסויימת, גדי

לא לראות את גודל הגזירות וגודל הירידה ברווחיות, שברו את הכלי הזה. אם אין מדחום,

לא יודעים על המחלה. נכון שבתוך הנתונים של בנק ישראל, הוא מציג ירידה דרסטית

ברווחיות היצוא. נכון, היה שיפור בנקודת זמן מסויימת, כאשר היתה התאמת שער

חלקית, אבל זה לא הספיק.

אם מסתכלים היום על רווחיות היצוא, ובעיקר , ופה הסכנה ואולי הבושה - ככל

שהערך המוסף גבוה יותר, ככל שאנחנו יכולים לנצל את המשאבים של המדינה, שיעור

הרווחיות נפגע הרבה יותר, ולא מגורמי חוץ, אלא רק מגורמי פנים. שיעור הארנונה

שהעיריות גובות עלה ב- 300% במשך שנתיים. ההוצאה לארנונה בעלות היצור במפעלים שונים

מגיעה עד 2% מעלות המוצר. זה דבר שלא נשמע. אם ניקח בחשבון את מחירי המים, החשמל,

התחבורה - כל אלה דברים שנשלטים על ידי המימסד - מחירים אלה עלו ללא כל פרופורציה.
ע' זיסמן
לא בכל חלקי הארץ היה גידול של %300, רק בתל-אביב. בירושלים היא לא גדלה כך.
י' ארטשטיין
דווקא בערי פיתוח זה עלה יותר מכל מקום אחר.

צי פלדה;

העיריות התחכמו ושינו את האזורים ואת המקדמים. הפגיעה ברווחיות היצוא נבעה

מגורמים פנימיים ולא חיצוניים. זה הביא את התעשיה לחוסר השקעות. אין לנו בטחון

שהיה לנו בעבר, בעיקר לתעשיית היצוא, שאנחנו יכולים לתכנן יצוא לטווח ארוך. יצוא

לטווח ארוך הוא לשנה-שנתיים מכסימום. כאשר הולכים לפתח שוק או מיגזר שוקי בשטח

היצוא, תקופת ההבשלה היא שנה. עסקות שמתחילות היום יתנו פרי בעוד כשנה.

גם בנק ישראל מודה בירידה בהשקעות. הירידה הזו תיתן את אותותיה בעתיד.

תקופת ההבשלה של השקעות בארץ נעה בין שנתיים לחמש שנים. לא חידשנו ציוד, כי לא היו

מקורות כספיים. אם אין רווחיות, אין מה לחדש.

נאמר שיש גידול בסחר בתעשיה. בנק ישראל לא פעם מכה או מלקה או מנסה לומר

לתעשה שהירידה ברווחיות היצוא נובעת מהעלאת התעשיה את שכר העבודה. רבותי, לא היתה

שום העלאה חריגה מעבר להעלאה הכללית במשק. התעשיה איננה יכולה לחיות בדד. היא

מושפעת מכלל המשק חתעשיה לא יכולה לעמוד בתוספת שכר של 6%-5% כאשר כלל המשק

הציבורי מעלה ב-20%-15%.

הריבית - ציינו ירידה בעלויות הריבית. זה טיוח המצב. תעשיית היצוא משלמת

היום בממוצע כ-11% דולרי. תראו לנו עוד תצעשית יצוא בעולם שמשלמת 11% ריבית. אני

לא מדבר על היצואן האיטלקי שבקושי משלם 5%-4.5%, ואיש לא יודע מה עלות הריבית של

התעשיין הצרפתי. ככל שאתה מפעל קטן יותר, אתה משלם ריבית גבוהה יותר. למה? בנק

ישראל קבע שיש מרווח שבו הבנקים המסחריים יכולים לקחת, וזה יורו +2.

הריבית הראלית ליצוא לא רק שלא הוזלה אלא יוקרה. לא סוד הוא שחלק מתימרוץ

היצוא היה דרך הריבית הזולה שקיבל, יחסית לתנאי הארץ. היום בשוק העולמי ניתן לקבל

ריבית מסחרית של 8.5%-9%. אנחנו משלמים פרמיה גבוהה ביותר.

כשאנחנו אומרים שצריך להתאים את שער החליפין, התשובה: אתם רוצים יציבות, אתם

רוצים מלחמה באינפלציה, או התאמת שער החליפין? שיעור הפיחות היה יחסית קטן, אם כן,

ממה נבעה האינפלציה? ב-1989 אנחנו עם פיחות של 3% ראלית והאינפלציה בשיעור של

18%-20%.



בשנים 1984-1976 היה גידול משמעותי ביצוא. אפשר לומר שנתנו לנו כאילו קוסט

פלוס. לא כך הדבר. נקבעה מדיניות לא כתובה שהאוצר יתחייב בפני התעשייה שתישמר רמת

רווחיות מסויימת. ידענו שבטווח מסויים, דרך משחק של ביטוח השער ניתן להבטיח את

רווחיות היצוא, כשהיא לא תלויה ביצואן עצמו. אני מסכים, חייבים להתייעל, חייבים

לחפש את השווקים הטובים ביותר, לייצר בצורה היעילה ביותר ולייצא בצורה היעילה

ביותר, אבל בדברים שהם לא שליטתו של היצואן אין לנו מה לעשות. לצערנו הרב,

כמחצית עלויות היצור בארץ אינן תלויות במפעל הבודד, אלא קשורות במערכת גורמים

פנים-ארציים, אבל ליצואן אין שליטה עליהם.

מדובר בהתערבות. רבותי, אם יש עליה ורוצים לקלוט עליה, לא נאמר לציבור

החדש: לכו התפרנסו זה מזה. אם רוצים מקומות עבודה נוספים, האפשרות היחידה היא

יצוא חצוא אפשר לעשות רק אם יהיו רווחים.

כל 50 אלף דולר יצור, יוצרים מקום עבודה. ניתן בההלט להגדיל את היצוא

במיליארד דולר. עשו חשבון כמה מקומות עבודה זה יוצר מיד, ובעלות פחותה אולי בחצי

מדמי חאבטלה שאנחנו משלמים היום. כיום האבוטלה עולה 700 שקל בחודש. במונחים שנתיים

מובטל עולה 8.5-8 אלף שקל. אם נאמר ליצואן שעל היצוא השולי נגדיל לו רק ב-5%, על

ידי כך שיגדיל את היצוא ב-50 אלף דולר, נקבל 1250 דולר, שהם 2500 דולר והמדינה

חסכה כ-6 אלפיםש קל כי התעשיה קלטה מובטל והגדילה את היצוא ב-50 אלף דולר. הדברים

כל כך פשוטים שאינני מבין מדוע לא עושים זאת.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
זו פעולה חשבונאית בכלל?

צי פלדה;

לא. זו התארגנות כוללת, כאשר התעשיה צריכה לדעת לאן היא הולכת.

אי פורז;

זו הנחה פשטנית מאד. מצד אחד יש מובטלים, מצד שני בענף הבנין צריך לייבא

פועלים מפולניה.
צ' פלדה
יש תעשיות שמשוועות לידים עובדות כי אף אחד לא מוכן לעבוד בהן. היצוא

הישראלי והתעשיה הישראלית עומדים בפני מפנה שהוא לא פחות חשוב מהמפנה של שנות ה-70

כאשר השוק המשותף הפך להיות גורם קובעה בכלכלה העולמית וברגע האחרון אנחנו עלינו

על העגלה הזאת נרצה או לא נרצה, במוקדם או במאוחר תהיה אירופה מאוחדת. איריפה לא

עושה את זה בשביל אף אחד אחר, היא עושה את זה בשביל עצמה. הם לא עושים את זה מפני

שהם אוהבים, אלא כדי ליעל את עצמם, כדי לאפשר להם עלות יצור יותר זולה והגברת כושר

התחרות.

השאלה היא אם אנחנו כישראל נצליח להכנס לנישה הזאת. אם נדע לנצל את

ההתארגנות הזאת בשבילנו, אנחנו מסוגלים לבצע קפצת דרך ביצוא שתהיה יותר גדולה מאשר

היתה בשנות ה-70 כאשר ניצלנו את הסכמי הסחר עם אירופה. אבל יש גם סכנות חמורות. אל

נשכח ש-110% מכלל הגרעון המסחרי הוא עם אירופה. עם ארצות הברית ויפאן יש עודף.

במידה שכושר התחרות באירופה יגדל, כושר התחרות של התעשיין הישראלי יפחת, ואז אנחנו

צפויים לגידול משמעותי בגרעון המסחרי עם אירופה. אינני יודע בעוד כמה זמן

ארצות-הברית תגיד; אני נותנת לכם כסף, ואתם מוציאים אותו באירופה. שמעתי אותו

אתמול ממושל מרילנד שאמר; עשו אתנו עסקים. אנחנו נותנים לכם כסף, אמר, לפחות

תוציאו אותו אצלנו. ושמעתי את הנימוק הזה לא רק ממנו.



אי פורז;

אין לנו שליטה על מערכות פרטיות. אולי אנחנו יכולים לעשות משהו בסקטור

הציבורי. מה אתה מצפה מהסקטור הציבורי כדי שאתה תעשה מה שאתה רוצה לעשות?
צ' פלדה
אני לא מצפה שיעשו בשבילי כתעשיין. אני מצפה שלא יפריעו לי לעבוד ויתנו לי

פלטפורמה שהיא פחות או יותר דוצה למתחרה שלי. אירופה מתאחדת ומתאגדת ומנסה להיות

חזקה יותר מבחינה יצורית. אני רוצה אותי דבר, שיאפשרו לתעשיה לבצע מיזוגים שיגבירו

את כוחה בלי כל הפריצדורות היום. היום יש ועדת מיזוגים, מס הכנסה שואל מה פתאום

מתמזגים, שמא רוצים לנצל הפסד שיש למישהו.

י י צידון;

לא מתחת למחזור משותף של 20 מיליון שקל.
צ' פלדה
זה עוד לא עובד.חוק המיזוגים חייב להיות פשוט ולא צריך להיות נתון לשיקול

דעת כזה או אחר של פקיד טווב או פחות טוב. הנושא של פחת מואץ - היום התעשיה, מחוסר

רווחיות, הגיעה לקצה יכולת של השקעה עצמית. זו דחיית מס. תאפשרו לנו, לגבי רווחים

שנשארים בתוךה מפעל שלא נמשכים על ידי בעלי המניות, חייבים להיות לתקופת זמן

מסויימת פטורים מכל מס, כדי שאפשר יהיה להגדיל את מאגר ההון העצמי ולבצע את

ההשקעות הדרושות מידית.

י י צידון;

גם גורם אי-הודאות מפריע. כשהקמתי מפעל, מה שנמשך רק שנה, בין האישור לבין

התקופה שהתחלנו ליצור, חוקי ההשקעות השתנו שלוש פעמים.
צ' פלדה
אי-אפשר לבצע תעשיה בארץ שמבוססת או רק על שוק מקומי או רק על יצוא. חייב

להיות איזון בין השוק המקומי לבין היצוא. אנחנו חייבים לדאוג, במסגרת ההסכמים -

ויש לנו הסכמים שחייבים לכבד אותם -אנחנו חייבים לדאוג כדי שלא ניהפך לפח האשפה

ועודפי יצור של אירופה או של ארצות-הברית. חייבים לעשות זאת בצורה חכמה והוגנת.

לא יתכן סחר חד-צדדי . לא נצליח לפרוץ לאירופה כפי שהיינו רוצים, או לארצות-הברית

או למזרח הרחוק, כי המיגבלה שיש היום למשק הישראלי זו המיגבלה השיווקית.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
עכשיו נפתח לנו אשנב של מזרח אירופה אולי.

אי פורז;

אין להם כסף.
צ' פלדה
הם מציעים לנו קניית מוצרים שעבורם הם לא יכולים לקבל מטבע קשה. כמה עפרונות

וסירים צריכה מדינת ישראל. הם לא יציעו לנו חמרי גלם.
י' צידון
אם אנחנו רוצים להבריא, זה אירופה וארצות הברית. כל היתר גם כן. אבל זה לא

העיקר.

צ' פלדה;

אנחנו חייבים לאפשר היום התארגנות לשיווק ענפי או שיווק משותף למפעלים. כל

מפעל בודד לא ירים את הדבר. יש להקים קרן ולאפשר לנו לבצע פעולות תשתית שיווקיות

בכל העולם.

י' צידון;

אני הייתי מבקש מכם רצפט כתוב על פני שלושה-ארבעה עמודים, מה הפעולות

הממשלתיות התחיקתיות והתקנותיות שהתאחדות התעשיינים היתה רוצה, על פי ענפים,

כללית. נוסף לכך, מה הם האמצעים האחרים מבחינת תמיכה שיווקית. מה אתם רוצים? אל

תגיד שאתה רוצה סיוע שיווקי, אלא שאתה רוצה לעשות זאת כך וכך. מה אתה רוצה בדיוק,

לא כללית.

צ' פלדה;

אנחנו לא מבקשים מתנות או תמריצים, אלא אפשרות, עד תקופת המעבר. הקרן

השיווקית שבנק ישראל הבטיח שתעמוד על 200 מיליון דולר ולא קמה. היום מדברים על קרן

שיווק שבקושי מסתכמת ב-20 מיליון דולר. מדברים על ריבית ראלית לשווק שעולה לנו

7%-8%. זו הקרן הזולה ביותר. אם אני מנכה ממנה את שיעור המענק, זו הלוואה יחסית

זולה.

י' צידון;

אני מציע שתדרשו אי-שינוי בתחיקה או בתקנות מרגע שמפעל קם לתקופה איקס,

תקופת הפחת בדרך כלל. תוך כמה זמן תוכל להמציא לנו את הנייר הזה?

צ' פלדה;

אני חושב שתוך שבועיים נוכל להגיש תכנית מפורטת. אני רוצה לומר כמה דברים

למיגזר הממשלתי. קודם כל, בענין התחיקה. המדינה חייבת להגיע להסכם עם אירופה שבו

מכון התקנים הישראל יקבל מעמד של מכון תקנים מוכר. אם נצטרך להמשיך ולעבור את

הלבירינט של התחיקה האירופאית - - -

א' פורז;

אין לכך סיכוי. בגלל מה שאנחנו עושים לאירופאים, מזל שהם עוד מתייחסים אלינו

כך. אנחנו עושים תקנים מטורפים לגבי מוצרי יבוא ולא אוכפים אותם על המוצר המקומי,

וזה בא במקום חומות מכס.

צ' פלדה;

יש גם הפוך, שאתה מכריח את היצרן הישראלי לעמוד בתקן הישראלי, ופותח את

היבוא לכל תקן.

י' ארטשטיין;

אנחנו בכיוון זה. יש כמה תקנים ישראלים שחלים על יבוא. כמה מהם הפכו כבר

לתקן רשמי ומחייב את היצור המקומי והיבוא גם יחד.
צ' פלדה
הסקטור הציבורי והממשלתי בארץ הוא רוכש גדול מאד. איננו מנצלים כהוא זה את

הפוטנציאל שנמצא בדבר הזה. אם זו חברת החשמל, אם זו רשות הנמלים, מפעלי ים המלך.

יודעים איך להתחמק ואפילו לא מנסים לעמוד. למשל, גדול היבואנים של המכוניות הוא

סובארו. יצאה למשך חודש הוראה של החשב הכללי שבמידה ופוג'י הבי אינדסטרי לא יבצעו

רכש גומלין בארץ, המדינה לפחות לעצמה תימנע או תגביל את רכישת הסובארו. ברגע שזה

נודע ליפאנים, הגיעו הנה ונתנו לנו ריפוי בעיסוק. אם הם מסוגלים לקנות כפפות

עבודה במקום אחר, הם יכולים לקנות גם אצלנו. אם הם יכולים לבצע הדפסה של הוראות

שימוש, הם יכולים לבצע זאת גם פה. הצמיגים ברובם מפורטוגל. איננו מנצלים את הדברים

האלה אנחנו חייבים לסגור הרמטית את הרשות לקניות הגומלין.
ג' כהן
הרשות פועלת הכי אפקטיבית שאפשר. לחצנו על היפאנים כמה שניתן היה ללחוץ.

עלידי אי-הורדת מכס המכוניות היפאניות נעשו הרבה יותר יקרות. בחשבון הכולל לא

הצלחנו להכריע אותם.
צ' פלדה
לא יעזור שום דבר"התעשיה הישראלית תצטרך לעבור שינוי מהותי וביתר מהירות.

מפעלים יצטרכו להסגר. יצטרכו לשנות קווי יצור ולהתאים אותם. הבעיה היא מה שיעור

העזרה לטווח קצר שיועמד על ידי הממשלה. ברור לי שיש לנו בעיה של מי גבלה תקציבית.

יש כסף שלקחו ברובו מהתעשיה. יש קרן של 400 מיליון דולר ברשות הנמלים. זה כסף

שהתעשיה שילמה. היבואן מביא זאת כחמרי גלם לתעשיה. הדלק הוא לא משלם, הגרעינים לא

משלמים. אנחנו ממליצים שהדבר הזה יועמד לרשות התעשיה.

ר' חרמן;

מנין אתה לוקח את העובדה הזו שהגרעינים לא משלמים?
צ' פלדה
ההצבר של הקרן הזאת בא מעודף שניגבה מהיטל דמי רציף. סוף סוף באו לקראת

התעשיה ולתעשית היצוא הורד המס מ-2% ל-0.2%. הקרן הזו נוסדה כקרן פיתוח נמלים.

בעשור הקרוב אינני רואה שהמדינה תזדקק לנמל נוסף ואנחנו ממליצים להעמיד זאת כקרן

להתחדשות התעשיה הישראלית. זה לא יפגע בתקציב הכולל. לא מדבור על מענקים אלא על

התארגנות.
י' ארטשטיין
אתה מדבר על הלוואה?
צ' פלדה
אני מדבר על הלוואה בתנאים נוחים ולא בתנאים של 12%-13%.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
בנקים מחפשים לווים ומוכנים לתת הלוואות בריבית כל כך נמוכה, בתנאי שיהיו

בטחונות. מה אתם צריכים את זה פה? הבנקים יתנו לכם גם ב-3%.
ר' הרמן
הוא דיבר על צמוד דולר והיושבת ראש מדברת עכשיו על צמוד מדד. בסופו של

דברים המספרים שמר פלדה נתן הם המספרים הנכונים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני מדברת על העקרון. אותה הלוואה באותן תנאים אפשר להשיג היום בבנק.
צ' פלדה
יש כאלה שצריכים את הבנק ואין להס את הבטחונות להעמיד לרשות הבנק. לא תהיה

ברירה אלא להקים קרן סיכון לתעשיה למתן הבטחונות. היום יש קרן מסויימת, החברה

לסיכוני סחר חוץ מעניקה את הבטחונות האלה, אכל בעלות נוראה עד כדי 4%. המפעלים

שנזקקים לזה הם אלה שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם את ההלוואה. הבעיה היא הבאלק

של המפעלים הבינוניים והקטנים שאינם מתוחכמים ואיננו מסוגלים לבצע את הדברים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני לא מציעה שנתחיל עכשיו בדיון. לא שמענו את נציג האוצר. בעוד שבועיים

נקיים המשך הדיון. אני מבקשת שתבואו עם הצעות. גם מבנק ישראל וגם מהאוצר אנחנו

מבקשים הצעות מעשיות, כיצד ומה צריך לעשות בכל התחומים, אם בנושא של חקיקה ואם

בסחר דו-צדדי ושיווק טוב יותר וכן הלאה. מה עושים כדי להביא להגברת היצוא, להקטנת

היבוא ולהקטנה משמעותית יותר בגרעון במאזן המסחרי. בנפשנו הדבר.

אנחנו עומדים לקיים דיון על הערכות ישראל והשתלבותה ב-1992. הודענו על כך

למשרדים. מהאוצר צריך לבוא סגן שר האוצר.

אני מברכת על המגמה ועל השינויים שאנחנו עדים להם ושהומחשו במספרים, מגמת

התייצבות, לא הייתי אומרת האינפלציה כי אנחנו רוצים שהיא תרד לסיפרה אחת, והייתי

מבקשת שתאמרו לנו מה הסיכויים ומה התחזית בענין הבאת האינפלציה לסיפרה אלחת. האם

יש בכל המאמצים האלה כדי להגדיל את היצוא ולהקטין את הגרעון במאזן המסחרי ולהביא

להורדת האינפלציה לסיפרה אחת.

- הישיבה ננעלה בשעח 13.00 -

קוד המקור של הנתונים