ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 31/10/1989

עידוד פיתוחם של עסקים קטנים. הצעה לסדר היום של חה"כ אריאל ויינשטיין

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ב' בחשון התש"ן (31 באוקטובר 1989). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה;

ש' ארבלי-אלמוזלינו

א' פורז

י' צידון

מוזמנים;

ד"ר א' הלפרין - מנכ"ל איגוד הבנקים

א' אבנד - משנה למנכ"ל בנק הפועלים

י' קובו - כלכלן בכיר בנק דיסקונט

ע' אקסלרוד - סמנכ"ל בנק לאומי

ש' רוטמן - סמנכ"ל בכיר הבנק הבין-לאומי

י' מאירי - יו"ר המרכז הארצי של בעלי מלאכה ותעשיה

א' לנדאו - יו"ר מחוז חיפה של בלעי מלאכה ותעשיה

מ' קלוגמן - יו"ר מכחוז ירושלים של בלעי מלאכה ותעשיה

צ' איצקוביץ - סמנכ"ל ארצי של בעלי מלאכה ותעשיה

א' בוקשפן - נשיא לשכת ארגוני העצמאיים

ג' קרמר - איש הקשר לכנסת מטעם לשכת ארגוני העצמאיים

ד' פיורקו - מנכל מחלקת ענפי המשק, משרד הכלכלה

ל' מרידור - סגנית מנהל מחלקת המחקר, בנק ישראל

ע' שרגאי - משרד התעשיה והמסחר

ת' בן-יוסף - סמנכ"ל תכנון וכלכלה, משרד התעשיה והמסחר

ד' קרן - יו"ר ארגון העצמאיים בקרית גת

א' אביטל - ארגון העצמאיים בקרית גת
מזכירת הוועדה
ל' ורון

רשמה: ש' צהר
סדר היום
עידוד פיתוחם של עסקים קטנים - הצעה לסדר היום של חה"כ א' ויינשטיין.



עידוד פיתוחם של עסקים קטנים. הצעה לסדר היום של חה"כ אריאל ויינשטיין
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח אח הישיבה, ומקדמת בברכה את כל הנוכחים. על

סדר היום שלנו הצעתו לסדר היום של חבר הכנסת אריאל ויינשטיין בנושא: עידוד

פיתוחם של עסקים קטנים, שמליאת הכנסת העבירה אל הוועדה הזאת. בהתאם לנוהג יציג

בענינו חבר הכנסת ויינשטיין את הנושא.
א' ויינשטיין
שמחתי שהנושא הזה הועבר לוועדת הכלכלה דווקה, משום שאני זוכר את חברת

הכנסת שושנה ארבלי אלמוזלינו כאשר היתה יושבת ראש ועדת הפנים של הכנסת, שגם

אני הייתי חבר בה, והיא ממש עקרה הרים, והנושא שלפנינו מחייב אף הוא עקירת

הרים. אני מקווה על כן שלדיון כאן יהיו תוצאות מעשיות.

המדובר הוא אכן בעידוד פיתוח של עסקים קטנים. אנו שרויים בתקופה של אבטלה,

אבל נראה לי שהצעתי יפה גם לימים רגילים. תמיד שאלתי את עצמי איך זה שבעולם

המערבי רבים הצעירים שסיימו לימודיהם וכן חיילים משוחררים המבקשים לפתח עסקים

קטנים משלהם. אינם חושבים כל כך על חיפוש מקום עבודה אצל אחרים, אלא בודקים מה

העסק שהיה מתאים להם ושכדאי להם לפתח. אצלנו שונה המצב. הצעירים אצלנו

מעדיפים לעבוד אצל אחרים, והשאלה השגורה בפיהם היא! האם יש לך מקום עבודה

מתאים בשבילי. הצעיר עצמו שואל את שאלה הזאת, וכן גם אביו המבקש לעזור לו

להשיג מקום עבודה.

אני חושב שההימנעות מהליכה לעסקים אינה נובעת רק מתור פחד מפני כניסה

לעולם העסקים במשק שיש בו מסים גבוהים, ביורוקרטיה וכו', אלא נובעת גם בשל

מנטליות מסויימת והינור. כולנו הורגלגו לראות את השכירים כמעין אוונגרד, בעוד

שעצמאים, יזמים ובעלי מלאכה נראים בעינינו כ"שאר ירקות". בעולם הרחב נוהג

הצעיר לחשוב ולתכנן פתיחת עסק משלו על מנת לקדמו, בעוד שהלך הדעות של הצעיר

אצלנו והמנטליות של כל המערכת פועלים בכיוון שונה לגמרי.

גם המשק הממלכתי שלנו ערוך לקלוט עובדים במסגרת מועסקים על ידי אחרים. יש

לנו שירות תעסוקה שמשמש מעין מתווך בין שכירים בכוח לבין נותני עבודה בכוח.

הוא לא מתווך בין העיר שזקוקה לסוכנות ביטוח או למספרה, לבין מובטלים שיכולים

לספק את השירותים האלה לתושבי אותה עיר. כל המערכת הממלכתית בנויה על סידור

אנשים במקומות עבודה אצל אחרים. אגב, רצוי היה להזמין לישיבה הזאת גם נציג של

שירות התעסוקה.

אם אינני טועה היה פעם נסיון להקים בסוכנות היהודית מחלקה לעידוד עסקים

קטנים, בראשותו של מר דולצ'ין, שתפקידה היה לדאוג לסידור מקומות עבודה בשביל

עולים חדשים, וזה פעל יפה, ואכן סודרו להם מקומות תעסוקה ביזמים. חבל שזה לא

קיים יותר היום.

אני חושב שכאשר מדברים על צמיחה במשק צריר לדאוג, בין השאר, גם לעידוד

היוזמה והיצירה העצמית, לעידוד הקמתן ופיתוחן של שותפויות קטנות, של חברות

קטנות, של מפעלי מלאכה קטנים, לעידוד בעלי מקצועות חופשיים לעבוד באופן עצמאי

וכו'. הדבר לא כרוך תמיד במאמץ גדול. לפעמים יש צורר בייעוץ, בהלוואה לא

גדולה, במתן ערבות.

בערים, בעיירות ובשכונות השונות יש מקום למפעלים קטנים, לעסקים קטנים

שמאד חסרים בהם, אלא שאיש לא יכול להצביע על המחסור בהם כדי לעודד את האנשים

המתאימים להקים אותם במקומות המתאימים. אין גם מחקרים שיבדקו את הנושא הזה

ויצביעו על המקומות בהם חסרים עסקים מסוג זה או אחר. אין מי שבכלל מטפל בזה.



בעשור האחרון ניתן בארצות הברית עידוד עצום לפיתוחם של עסקים עצמאיים

קטנים. והנושא הזה מפותח גם בבריטניה ובארצות מערביות נוספות. זה התחיל

בקונות ה-80, כאשר ארצות הברית גבר מאבקם של לקוחות קטנים בבנקים, משום שהבנקים

פסקו במעט להלוות להם כספים או שהריבית היתה גבוהה מדי. הם חשו שהם מקופחים

לעומת הפירמות והסקטורים הגדולים.

מאבקיהם הגיעו לבתי המשפט, והם נשאו פרי. ובשנת 1981 החלו לעורר את

הפיתוח של הטקטורים העצמאיים הקטנים, ראשית על ידי הורדת הריבית בשוק ההלוואות

הפרטי. 50% מהיקף ההלוואת המסחריות ניתנו מאז לבעלי עסקים קטנים בשיעורי ריבית

מועדפים. העידוד ניתן לא רק על ידי הקמת רשות מיוחדת בארצות הברית, אלא גם על

ידי הפצת חוברות הדרכה לבעלי עסקתים עתידיים וכו' ובו'.

עידוד העסקים האלה תרם להעסקת מובטלים, להעסקת יותר נשים עובדות, ולהעסקת

צעירים. בשלב מסויים גם הבניקם הגיעו למסקנה, ואני הייתי מציע לנציגי הבנקים

הנכבדים שנמצאים כאן להטיל על הכלכלנים שלכם לבדוק מה קרה בתחום הזה בארצות

הברית, כי שם קרו דברים מפתיעים.

משנת 1981 ועד לשנת 1987 נוצרו בארצות הברית 14.5 מיליון משרות, במעט

כולן בדרך של הקמת מפעלים קטנים. עסקים קטנים העסיקו אנשים, שהיו קודם כל

מובטלים, ב-35% יותר מאשר עסקים גדולים. כלומר, העסקים הקטנים קלטו מובטלים,

וסיפקו שני שליש מכל המשרות החדשות.

בשנת 1982 הגיע שיעור המועסקים העצמאים ל-32% מכלל המועסקים, לעומת %26

בשנת 1975.

רווחיותם של הבנקים מהלוואות לעסקים קטנים עלתה, משום שבפקדונות נזילים

היו להם יותר פקדונות של עסקים קטנים מאשר על עסקים גדולים.

יש חומר מחקר על הנושא הזה מלוא החופן, וכדאיי להעזר בו. כל הנתונים

שמסרתי כאן מופיעים שחור-על-גבי-לבן במחקרים של מוסדות רציניים.

אני מציע לכם לשקול הקמת מחלקה מיוחדת במסגרת אחד המשרדים הממשלתיים, זה

יכול להיות משרד האוצר, משרד התעשיה והמסחר, או שירות התעסוקה או כל משרד אחר

שייראה מתאים לכך, אף כי לי נראה ששירות התעסוקה הוא המתאים ביותר. וכשם

ששירות התעסוקה מטפל בתעסוקה של שכירים, כך תהיה מערכת מיוחדת שתטפל בתיווך

בין הפוטנציאל הקיים בשוק, ברשויות המקומיות ובמקומות אחרים בארץ, לבין מבקשי

העבוה מקרב חיילים מממשוחררים ודורשי עבודה אחרים; יתווך בין הצרכים השונים

במקומות הישוב, בין האנשי שמסוגלים ורוצים לספק את הצרכים האלה.

יש לאתר את הצרכים ברשויות המקומיות, כדי שתושבי אותו ישוב לא יזדקקו

יותר לנסוע לעיר הגדולה כדי להשיג בה את השירותים, אפילו הקטנים, להם הם

נזקקים, אלא יוכלו לקבל אותם בישוב שלהם. כל עיירת פיתוח צריכה את סוכנות

הביטוח שלה, ואת השירות המינימלי לכלי רכב, ואינני מדבר על מוסכים גדולים

במיוחד. כל עיירה צריכה את בעלי המלאכה השונים, והבעיה היא בכך שלא יודעים איך

לקשר בין הדברים.

יש מקום להכשרה מקצועית של אותם יזמים. והכשרה מקצועית איננה צריכה

להצטמצם בלימוד המקצוע בלבד, אלא צריכה ללמד גם איך מנהלים עסק. בוועדת הפנים

היינו שותפים להקמת הרשות לשיקום האסיר, להבדיל, באשר אמרנו שהרשות תאתר את

האסירים בבתי הסוהר ותכין אותם לקראת חייהם מחוצה לכותלי בית הסוהר, אחרי שהם

ישתחררו. מדוע אי אפשר להבין את החיילים עוד בהיותם בצבא, לפני שהם מתשחררים

ויוצאים לטיול בחו"ל, כדי שהמתאימים לעסק עצמאי ישמעו גם איך ניתן להגיע לזה.

הצעיר המשתחרר היום מהצבא רואה שאין עבודה, שיש אבטלה, והוא לא יודע מה הוא

יעשה. תן לו את התקווה להיות עצמאי, ושיש לו סיכוי להיות מליונר בעתיד.



לפני שהצעירים שלנו משתחררים מהצבא ומתכננים טיולים במזרח הרחוק או

במקומם יפים אחרים, טוב שיידעו מה הם יכולים לעשות במסגרת העיסוק שלהם בחיים

האזרחיים, ומה האפשרויות והעזרה העומדים לרשותם.

לבנק ישראל יש להגיד כי צריך למצוא מקורות מאוחדים למימון הלוואות לפתיחת

עסקים קטנים. נכון שיש שינוי גדול בתחום הזה לעומת המצב שהיה לפני שנה וחצי,

כאשר לא יכולת לקבל בבנק הלוואה בגובה של 50 אלף שקל, ואילו היום אתה יכול

לקבל. כדאי שהבנקים יפתחו שיטה של מתן הלוואות המבוססת על הפוטנציאל של המבקש,

ויתכן שיש גם מקום לערבות מסויימת. המדינה נותנת היום ערבויות במיליוני שקלים

ואף במאות מליוני שקלים למפעלים שכשלו, למפעלים גדולים. הבה ניתן ערבויות

בסכומים הרבה יותר קטנים גם ליזמים קטנים. מורת כל שקל הלוואה שנותנים הבנקים

תהיה להם ערבות של 10 או של 30 אגורות על היוזמה של האדם ועל הבטחון בו

ובהצלחתו, אחרי שבודקים את הרקורד שלו, כפי שזה נעשה בארצות הברית, למשל.

בעידן המחשבים ניתן גם לסתום מקורות לאדם שאיכזב ולא עמד בהתחייבויותיו. מי

שהבנק נתן בו בטחון והאמין ביכולתו ונתן לו הלוואה של 20 אלף שקל, אבל הוא לא

החזיר את החוב, יסתמו לו את האשראי בעתיד.

צריך לפתח את הנושא הזה גם במסגרת הבנקים, וצריך לתת ערבויות להלוואות

קטנות, וחלק מהן צריך להיות ממלכתי. חשוב מאד שתהיינה חוברות הדרכה בנושא הזה.

את הפעולות יש לעשות גם במפעלים שנקלעו ונקלעים לקשיים.

הרזרוואר של העליה שלנו איננו בארצות המצוקה דווקא, אלא בארצות כמו

ארגנטינה, ברית המועצות, ואני מקווה שגם ארצות הברית. למותר לציין איזו חשיבות

יש להביא בפניהם את דבר המערכת הזאת באמצעות מערכת השליחים של הסוכנות. יש

כיום חשיבות רבה בהקמת קרן מיוחדת לעידוד העסקים הקטנים. כולנו מעוניינם לסייע

בהחייאת הכלכלה, אבל משרד העבודה והרווחה יהיה מעוניין להקטין בדרך זו את ממדי

האבטלה; המוסד לביטוח לאומי יחיה מעוניין בהקטנת ממדי האבטלה; משרד הבטחון

יהיה מעוניין לעזור לחיילים משוחררים; משרד העליה יהיה מעוניין לעזור לעולים

החדשים, וכו' וכו'. אין לך כמעט משרד ממשלתי אחד, המופקד על ביצוע, שלא יראה

תועלת גדולה בפיתוחם של עסקים כאלה מקרן כזאת, ממערכת כזאת. כי אם העסיקם האלה

יתפתחו, יתשחררו כספים בתקציב של המשרדים השונים, אפילו מדובר בסכומים קטנים,

לדברים שציינתי.

לכן אני מציע ומבקש שכולנו, בשיתוף כל הגורמים הנמצאים כאן וגם אלה

שאינם, נגבש ונעלה הצעה מעשית ונלחץ על עצמנו ועל כל הגורמים המתאימים כדי

שנוכל לתרום בכיוון הזה.
א' בוקשפן
ועדה נכבדה, נציגים נכבדים, אתחיל באומרי שאנחנו מברכים על כך שהנושא הזה

עולה על סדר יומה של הכנסת. בנושא העסקים הקטנים אנחנו מפגרים במספר שנים,

אבל מוטב לעשות משהו בפיגור, משלא לעשות דבר.

הנושא של שינוי גישה לעסקים קטנים בעולם המערבי, וכיום אנחנו יודעים על

שינויים בתחום הזה גם במזרח אירופה כמו הונגריה, זכה לתהודה רבה, ואכן יש היום

שינויים משמעותיים בתחום הזה.

אני חושב שבמדינת ישראל העסקים הקטנים דוכאו במשך שנים רבות. אני מבקש

להסתמך על דברים שאמר איש משרד האוצר, הממונה על הכנסות המדינה, מר גבאי,

בהרצאתו בפני הוועידה של לשכת ארגוני העצמאיים. הוא אמר כי ישראל צריכה לעבור

שינוי ערכים די גדול, ושהשינוי יתרחש כאשר האם היהודיה לא תלחץ על בנה להיות

רופא, עורך דין או במקרה הגרוע - הממונה על הכנסות המדינה, ותסכים שהוא יהיה

גם יזם קטן ועצמאי בכל תחום שהוא, בין שזו תעשיה, טכנולוגיה, חנות או גרג',

ובלבד שיפעל וישתכר וירוויח ויתפתח ויגדל.



שינוי פסיכולוגי בתחום הזה הוא קריטי ממש, והוא צריך ויתרחש עם הקטנת

האפליה לשו לרעה בתחום עידוד השקעות הון ובתחום המיסוי. רק אז יהיה המשק הזה

בעל סיכויים להצלחה. משק שימשיך להיות מופלה לרעה בצורה חריפה לא יוכל להערכתי

לצמוח ולגדול.

למעשה נאמר לנו כאן במשפטים חוזרים שהעסיקם הקטנים לא קיבלו במשק כל

השנים את העידוד המתאים מהממשלה, אלא קיבל את ההיפך מזה לכל אורך הדרך. לפי

דעת הממונה,לדעת כולנו ובהתאם למה שחושבים בארצות הברית ובמקומות מתקדמים

אחרים, התנאי העיקרי לצמיחה זו התשובה לשאלה אחת ויחידה: האם אתה ריווחי, או

שמא אתה מפסיד. גשהרי אין ספק בכך שאם הספר, למשל, מרוויח הרי הוא תורם

לצמיחה, בדיוק כמו שעושה זאת מפעל גדול. לעתים המצב אפילו הפוך כאשר

מפעלים גודלים לא יכולים לפעמים להיות רווחיים בגלל העומס הביורוקרטי הגדול.

אתן לכם דוגמה מהריבית. יש ריבית ממוצעת במשק, ומישהו משלם את הכסף הזה.

העסק הקטן הוא המשלם את זה בסופו של דבר, כי העסק הקטן מגיע אל הבנק כאיש פרטי

ומשלם את אשר הוא נדרש לשלם, וכל זה בזמן שבאמצעות חוקים מפלה המדינה את

העסקים הגדולים לטובה, ופירוש הדבר שהעסק הקטן הופלה לרעה. משום כך נמצאו

העצמאים ובעלי העסקטים הקטנים במשך שנים היחידים במדינה ששילמו ריבית מלאה.

איש לא החזיר את החובות שלנו. העסק הקטן היה צריך להתנהל בצורה ריווחית. לא

התנהל בצורה ריווחי, הוא מת. והרי ברור שרק עסק ריווחי יגרום לצמיחה

בנושא העסקים הקטנים נעשו הרבה מאד מחקרים. גם האוניברסיטה התחילה

במחקר, שאנחנו תומחים בו, וגם אנחנו עושים מחקר קטן בנושא. עובדה היא כי מספר

העצמאים בארץ הולך וקטן. יש נטיה של עצמאים רבים להכנס למסגרות היותר גדולות

ופתוחות, שבהן אתה חי כמו בחממה.

איך אפשר לעודד מפעלים קטנים? בקוריאה, למשל, יש חוק הקובע כי 30% או 35%

מנפח האשראי של המדינה חייב להיות מופנה לעסקים קטנים. הדבר נקבע בחוק.

יש לתת לעצמאי הקטן את ההתחלה, את התנופה הראשונית. כל מי שמגלה רצון

ומאמין שהוא מסוגל להיות עצמאי, צריך לעודד אותו לעשות זאת. בכנס שהזכרתי הופע

גם שר האוצר והוא אמר, שכל מי שיורם גבאי אמר שם מקובל גם עליו, ויורם גבאי

גילה תמיכה נלהבת במפעלים קטנים. ועוד אמר השר כי הוא מתנגד לחוק העסקים

הקטנים שקיים באמריקה, ושהוצע בישראל, כי הוא מאמין שצריך ליצור תנאים

מתאימים לעסקים קטנים, שצריך ליצור אסטרטגיה שתאפשר למפעלים קטנים להתקיים.

והוא אמר עוד משפט-, גם לגבי מה שנקרא עסקים קטנים אנחנו (לכומר, הממשלה)

החלטנו לסייע בידי עסקים קטנים, והממשלה השתתפה בחלק. והבנקים אמורים היו

להשתתף בחלק, מסתבר שהבנקים לא רצו לעשות את זה. אלה דברי שר האוצר.
ד"ר א' הלפרין
מה פירוש להשתתף בחלק?

במתן ערבויות, אולי גם לתרום כסף. הדבר העיקרי הוא הצורך ביצירת אווירה

אחרת שמתאימה לפיתוח עסקים קטנים. אני מצטט מדברים שנאמרו בכנס שלנו שהתקיים

ב-14 בספטמבר השנה.
מערכת העשראי
השקעות הון ליזמים קטנים עם החלטה על נפח האשראי: ביטול

הביורוקרטיה ולא רק ל-100 הפרוייקטים הגדולים. מדברים על 100 פרוייקטים גדולים

כאשר מצויים 100 בריבוע פרויקטים קטנים שלא יכולים לזוז ממש ונעצרים בעיריות,

ברשויות ובמשרדי הממשלה. אני מדבר בעסקים קטנים שיביאו בסופו של דבר את העסקים

הגדולים.



נושא נוסף שאני מדבר עליו כבר הרבה שנים, זו הצורך בשוויון זכויות. אי

אפשר לבוא אל בעל העסק הקטן ולהגיד לו שהוא מופלה לרעה בנושאים של ביטוח

לאומי, קרן ההשתלמות, הפנסיה, הפיצויים, התגמולים, הוצאות הרכב שלו. ואת השיא

אנחנו רואים במס המעסיקים. אנחנו טוענים שאם כל אחד מ- 20 אלף בעלי העסקים

הקטנים בישראל יזדקקו לעובד נוסף אחד בלבד, הרי פירוש הדבר כי 20 אלף מובטלים

יכנסו למעגל העבודה, ובעל העסק הקטן יידרש לשלם מס מעסיקים על שהוא מעסיק

עובד. ואמר מר יורם גבאי, שבנושא הזה אין הבדל אם אני מהנדס, ספר, או מפעל
שמייצא, השאלה הרלבנטית היחידה היא
האם אני ריווחי.

יש להביא את הנושא הזה למודעות הציבור, וצריך לקבל החלטות טובות! האט

להקים גוף ממשלתי, או אולי לא? כי לפעמים אנחנו הולכים לאיבוד בגלל ריבוי

מנגנונים, בידי האוצר ובידי משרדי ממשלה אחרים יש מספיק כלים כדי לעודד את

העסקים הקטנים, אם רק יחליטו לעשות כאן.
מ' יוסף
אני שמח שהנושא הזה הועלה סוף סוף בכנסת. אזכיר רק שלפני זמן לא רב העלה

השר גד יעקבי בכנסת את נושא הרשות למינהל עסקים קטנים, רוגמת הרשות בארצות

הברית שם היא מהווה גורם מעודד ומסייע, שנם קובע את המדיניות הפוליטית בארצות

הברית. שם זה מהווה כוח חזק ובעל יכולת גדולה. אנחנו צריכים לאמץ את הדרד הזאת

שהיא טובה ויכולה להבלא לנו תועלת. אם עשתה זאת בארצות הברית, בוודאי תביא

תועלת במדינה קטנה כמו שלנו.

יש לנו דוגמה של בעלי המלאכה. בעלי המלאכה מעדיפים היום לבטל תכניות

הסבון של ילדיהם ולוותר על הרווח שהן נושאות, כדי להחזיר בכסף הזה את החוב

שלהם לבנקים. ואת זאת הם אכן עושים. זה נובע מכמה דברים יסודיים. יתכן מאד

שההתמודדות שלנו עם השוק האירופי המשותף אולי לא מוצלחת ולא טובה. צריכים אנשי

מקצוע לשבת ולדון בבעיה הזאת ולהציע את הפתרון לה. אני יודע שקשה מאד לבלום את

היבוא מארצות השוק האירופי המשותף, אבל אולי אפשר בכל זתא ליצור מגבלות שונות

ליבוא הזה למשך שנה אחת לפחות, להכריז על מצב חירום כלכלי למשך שנה ולסגור

לגמרי את היבוא למשך אותה שנה, כדי לאפשר למשק שלנו להתאושש.

במצבנו הנוכחי קשה להתמודד עם היבוא, כי עלות ההוצאות על המוצר המוגמר

היא גבוהה מאר. יתכן והיא גבוההמזו שבארצות השוק האירופי המשותף, ארצות הברית

וארצות אחרות. המיסים השוגים מכבידים אף הם על עלות המוצר המוגמר שלגו, ולכן

הוא יקר וקשה לו להתחרות עם השוק האירופי המשותף. הנושא הזה חייב לעבור טיפול

יסודי ושורשי שאולי יבריא את המשק כולו.

אני לא עוסקת בנושא הזה באופן אופרטיבי, אבל הייתי רוצה להגיד במה דברים

באופן כללי. אי אפשר שלא להסכים לרוב הדברים שנאמרו כאן, שיש צורד לתת תמיכה

ועידוד לעסקים קטנים. ויש בממשלה פונקציות לצורך זה. ישנו המכון לפריון

העבודה שאמור לתת הדרכה לארגון המפעל, ישגו המכון ליצוא שאמור לתת תא ההדרכה

למטרות יצוא. במשרד שלנו ישנה חטיבה מת"ם שעומדת מול המפעלים הקטנים.

הפתרון איננו בהקמת פונקציה חדשה, אלא בחיזוק אותם גופים קיימים שפעלו

בעבר והפועלים במשך כל השנים. ברגע שהנושא הזה יעלה יותר למודעות צריך יהיה

לתת לגופים האלה את החיזוק הדרוש. הם פעילים כל הזמן ומעלים כל הזמן רעיונות

לחיזוק. המכון לפריון עבודה, למשל, מעלה כל הזמן רעיונות להרחבת הפעילות שלו

בצורה איזורית וכו'. הענין הוא בחיזוק הגופים האלה כדי שיוכלו למלא את התפקיד

שלהם.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
גברת בן-יוסף, היינו רוצים לשמוע מה אתם עושים בתחום המלאכה, התעשייה

הזעירה והמסחר שהוזכרו באן. מה הרעיונות וההצעות שלכם לחיזוק הסקטורים האלה?

איננו יכולים להסתפק ברברים שאמרת על הנופים הקיימים אצלכם. אנחנו מבקשים

לשמוע מת עושה המשרד בתחום הזה שעליו הוא מופקד, בהקשר לרברים ששמענו כאן.

אי ויינשטיין;

לא מוצע כאן להקים נוף עם עור פקידים. אין כוונה להקים מוסר שינוע בין

הגורמים שמנתה כאן הגברת בן-יוסף. הכוונה היא להטיל על גורם מסויים כמה דברים

שחסרים היום. כי לא למכון לפריון העבודה ואף לא לגורם קיים אחר יש היום מידע

על בעלי מלאכה או פונקציות אחרות החסרים במקומות ישוב אלה ואחרים. התיווך הזה

חסר לנו, וכן נם מי שייעץ לבעל מלאכה חדש מה עליו לעשות ומה הוא חייב לדעת

לפני שהוא פותח עסק עצמאי קטן שלו. הוא לא יודע מה זה ערך מוסף, הוא פוחד מפני

הדברים הלא ידועים לי והקשורים בפתיחת עסק, ולכן הוא מעדיף לעבוד אצל מישהו

אחר. וזה חבל מאד, כי במקום ישוב מסויים דרוש רווקה כעל מלאכה כמותו, והוא היה

מתאים לעבודה הזאת שם, אלא שחסר מי שיתווד בין השניים וחסר מי שיעזור לו ביעוץ

ובהכוונה.

הפונקציה של ההדרכה היא של המכון לפריון עבורה, והוא אכן מקיים קורסים

בנושא זה. צריך אולי לחזק את הגופים הקיימים, שאלה התפקידים שלהם.
ש/ ארבלי-אלמוזלינו
מת בכל זאת אתם עושים בתחומים האלה? המשרד שלכם הוא משרד התעשיה והמסחר.
ת' בן-יוסף
המשרד מופקד על כל התחומים הנוגעים לתעשיה, ויש בו חטיבה של מלאכה

ותעשיה זעירה. כפי שכבר ציינתי, אני לא קרובה לתחום מבחינה אופרטיבית. ואנילא

מכירה את כל התפקוד בתחום הזה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אז למה לא בא מי שמכיר את הנושא?
ת' בן-יוסף
באתי כי הוזמנתי, כפי שאני תמיד מוזמנת לשם הצגת התמונה היותר כוללת. מר

שרגאי עוסק במסחר, ואולי הוא יוכל לפרט יותר.
ע' שרגאי
אני מניח שבטעות לא הוזמן לכאן האיש המטפל בנושא הזה, וכי בטעות הוזמנתי

אני לישיבה הזאת.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו!

לא אנחנו קבענו את מי ישלח המשרד לישיבה הזאת. לשכת השר קובעת מי בא לכל

דיון המתקיים כוועדה.
חי בן-יוסף
יש במשרד חטיבה קול תעשיה זעירה ומלאכה. אינני יודעת מדוע לא הוזמן מנהל

החטיבה לישיבה הזאת של הוועדה.
א' ויינשטיין
אם המכון לפריון ענודה אמון על התחום הזה, אולי כדאי להזמין אוחו ולשמוע

מה הוא עשה בתחום הזה,
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
זה לא עניינו של המכון לפריון העבודה, ואף לא של שירות התעסוקה, המטפל

באוכלוסיה מסויימת של שכירים. אנחנו מדבריט היום על אנשים הרוצךים לפתוח עסק.

צריו לעודד אנשיט ללכת לעסיקם קטנים. איו עושיט את זה, כיצד אפשר לעודד את

היזמים האלה, ומה התנאיט שצריך לתת להט על מנת שהמנמה הזאת תתפתה. תמוה בעיני

שמרד המטהר והתשייה מפנה אותנו למכון לפריון העבודה.
י' צידון
ברגעים האחרונים קיבלנו תמונה על המצב שאליו התכוון חבר הכנסת ויינשטיין.

המדינה איננה בנויה כלל לנושא של תעשיה זעירה ומלאכה או פעילות עצפאית כלשהי.

אני זוכר שכהיותי צעיר הסבירו לי שזה בכלל עסק נלותי,ר וכי אנחנו צריכים לבנות

בארץ דבריט אחרים מאוהר יותר, כשאני בעצמי הייתי יזט והלכתי להקיט במקרה תעשיה

קצת יותר גדולה, התהלתי להתפעל מבעל קיוסק, שבסביבת מקוט מגורי היה שייך

לפרופסור מגרמניה שעלה בשנת 1933 ופתח אותו. תהיתי איך הוא בטוח שמהר יהיו לו

די שותים כדי פרנסתו.

הענין הזה שאדם מסכן את כספו ואת כל מה שיש לו בכדי ליצור לעצמו מקוט

עבודה, זה דבר שניטל מאתנו. החברה הישראלית היא בעלת מוט מבחינה זו. אינני בא

לבקר דבריט אחרים שנעשו, שהיו גדולים והכרחיים והשובים ויתכן והקדימה שלהם

היתה במקומה בזמנו. אבל המציאות השתנתה, וחייב להיות נם שינוי פסיכולוגי. והוא

צריו לבוא הן בצורת חקיקה, הן בצורת פרסום והן במתן עדיפויות של הכנסת, של

הממשלה ושל כל אותם המסודות הרבים, שעליהם ניתן להגיד שמרוב עצים אין יער, ולא

שאין רואים אותו.

הייתי נגד חוק 100 הפרוייקטים, ומתוך אותה סיבה גם כתבתי ב"הארץ" שאיגני

רוצה שיבנו גשר זהב ל-100 איש וישאירו את כל היתר בתוך הביצה. אני חושב שמוסר

במו ,small business administataionאו משהו דומה, בלי תקציבים ובלי פקידים,

ביוזמה של יזמים יהיה אפקטיבי בנדון.

לדתעי יש להבדיל בין שני משרדים, האחד הוא משרד התעשיה ומסחר שיש לו

מערכת, והשני הוא משרד הכלכלה שאין לו מערכת. לדתעי צריך לקום נוף אד-הוק

משותף למשרד התעשיה והמסחר, ארגון בלעי מלאכה ותעשיה זעירה, לשכת העצמאים,

שירות התעסוקה, אכ"א בצבא. ואולי עוד גוף שאינני זוכר שמו כרגע, כדי לתת תשובה

לנושא הזה. זה צריך להיות גוף המתכנס ומוצא פתרונות לבעיות המתעורורת. כי אם

היוזמה לא תבוא מהעצמאים ומבעלי המלאכה והתעשיה הזעירה. היא לא תבוא בכלל.

הגופים הממשלתיים צריכים לעזור ליזמים האלה להתגבר על הסבך הביורוקרטי הקיים.

היוזמה צריכה לבוא מכם, ואני מסכים לדעת חבר הכנסת ויינשטיין, שצריך להתחיל

בזה בצבא.

הגוף הזה צריך לחקור ברשויות המקומיות, במועצות ובעיריית כדי לגלות מה

הסר בכל ישוב וישוב. כמו למשל מחסור בגרג' למכוניות סיטרואן, מספרה, משרד-

ביטוח וכוי. צריך לתחקר את כל הישובים ממתולה ועד אילת, ולתחקר גם את הצעירים



עוד בהיותם בצבא כדי לגלות מה היו רוצים להיות ולעשות בחייהם האזרחיים, שהרי

רובם לומדים מקצוע בצבא, וגם היכן היו רוצים להיות. הגוף הזה צריך לכנס את כל

הפרטים האלה, ולהוציא פרסומים חינוכיים כדי להחזיר ליהודי את הגאווה במלאכה

ובתעשייה הזעירה וכו' ואת הכבוד המקצועי.

אנחנו צריכים להיזהר ממספר תופעות. אחת התופעות הרעות החולות בארץ, גם

בתעשיה הגדולה, זה FINANCINO UNDER, כאשר מתחילים עסק עם השקעה נמוכה בצורה

איומה מההשקעה הדרושה, ואחר כך לא מבינים איך מסתבכים בהלוואות עם ריבית גבוהה

וכו'.

אין ספק שהמערכת הממשלתית צריכה להכנס כאן לתמונה. המוסד של ה-NRRCHANT

BANKER והמוסד של ה- investment bankerלא כל כך קיימים ופועלים בארץ. חברת

השקעות או גוף אחר צריך שיכנס כשותף תמורת ה- ,seed moneyסףכ ההתנעה, ויתן

את הערבויות הדרושות, כי לחייל המשתחרר אין את כל זה. זה מתיישב עם חוק שרצינו

להציע. ושנדחה בזמנו, הנותן לחייל משתחרר שנת קיום, שנת לימוד ושנת דיור על כל

שנת שירות.

את פנייתי הבאה הייתי מפנה אל האוצר, וחבל שנציגו לא הגיע לישיבה הזאת.

רצוי לעודד את היזמים האלה על ידי שחרורים ממס. ראשית, אפשרויות של מחיקה

מהירה; שנית, לתת פרס למצליח. אם מישהו מחזיר את ההלוואה שקיבל מהבנק תוך שנה

אחת, במקום שנתיים, הוא יקבל כפרס פטור ממס לעוד שנה כדי שיוכל להתקדם

ולהתפתח. כדי שירוץ קדימה.

יש ענין של מעמד של מפעל מאושר. לפי דעתי כל החוקים הנוגעים למפעל מאושר

צריכים לחול אוטומטית על תעשיה זעירה ומלאכה בכל מקום בו היא נמצאת. חבל

שהתעשיה הזעירה והמלאכה בארץ מדוכאים, כי בסך הכל מדובר במעסיק ענק וצריך

לךהתייחס אליו כאל כזה. בארצות הברית ובאירופה עלות מקום עבודה בתעשיה זעירה

ומלאכה הוא בערך חצי מעלות מקום עבודה בתעשייה, ואנחנו מדבירם על מקום עבודה

ועל רווח. כך שגם בתחום הזה יש יתרון לתעשיה זעירה ולמלאכה.

אם הצעתי להקים את ה- ADNINISTRATION BUSINBSS SNALL הזה, הרי זה כדי
לנסות לזווג את השניים
את היזמים, את אנשי העסקים, עם אלה שמתמצאים בתוך סבך

המערכת הממשלתית. אני בעד פירוק הסבך הזה, אבל אני בטוח שיעברו שנים עד שנצליח

לעשות זאת. היזם יתן את הרעיון, יגלה את היוזמה ויבוא עם הכוח הדוחף וכו',

אבל צריך להיות מי שינווט אותו, כי אדם בודד אינו יכול לעמוד בפני המערכת

המסובכת. בשעתו הקמתי מפעל של מיליונים רבים של דולרים והייתי חייב "לקנות"

"מאכערים" שתמורת תשלום הלכו במקומי לכל המשרדים הנוגעים בדבר. כאשר שר האוצר

דיברבמסיבה לציון 70 שנה לקיום לשכת המסחר ואמר שמפעל בנגב צריך היה לעבור

55 אינסטנציות כדי לקבל את האישורים הדרושים לו, הבינותי כמה מאושר הייתי

לפני 20 כאשר אז היו רק 39 אינסטנציות כאלה.

אדם בודד לא מסוגל לעבור את דרך-היסורים הזאת ולהישרד. את הדבר הזה אני

מציע לפתור בצורה שדוגמתה ראיתי בחוק ההשקעות הנורבגי. בנורבגיה ראיתי שישנו

פקיד אחד שממונה לפתור את כל הבעיות של המשקיע באשר הוא, החל מהרשות המקומית

ועד לחברת החשמל, דרך כל משרדי הממשלה. פירוש הדבר שיזם קטן, שאותו חייל

משתחרר. אם היא רב סרן, סגן אלוף או סמל או טוראי, או צעיר שסיים לימודיו

ורוצה להקים לעצמו בית מלאכה כלשהו, והוא עומד בפני המבצר הביורוקרטי הישראלי

העצום יידע שישנו רפרנט אחר של הביורוקרטיה הישראלית שינווט במקומו את ההליכים

הדרושים. לדעתי זו הינה הדרך היחידה להצלת האזרח הקטן הבוחר ללכת בדרך היוזמה

הפרטית. כל זמן שהדבר הזה לא ייעשה, אני מרשה להטיל ספק בקיומה של יוזמה פרטית

בממדים רציניים. אין פלא שאנשים עוזבים את היוזמה הפרטית ומעדיפים להיות

שכירים.



התעשיה הזעירה והמלאכה הינם מחסן פוטנציאל התעסוקה הריווחי הגודל ביותר

שיש לנו כרגע בארץ, בעולם העובר יותר ויותר לשירותים, בעולם שיש בו מכונית על

ארבעה אנשים והמוסכים עושים לך טובה כשהם עוביים בשבילו, וזה אמור גם לגבי

הספרים, הנגרים ובעלי מלאכה אחרים.

אני חושב שאנחנו צריכים להבדיל בין שתי בעיות. הראשונה היא מה אנחנו

עושים כדי להקל על המנזר העסקי היצרני ועל בעלי מקצועות חופשיים ועל כל

העצמאיים למיניהם, כדי שיוכלו להתגבר על מערכת הביורוקרטיה. והבעיה הנוספת,

שהיא לא פחות רצינית, והיא שאלתו לש מי שאינו חושב כלל בכיוון של עבודה

כעצמאי. הצעיר משתחרר מהצבא. אם יש לו מקוע אקדמי או אחר הוא מחפש לעצמו עבודה

כשכיר במקצועו. אם אינו מוצא, הוא נרשם בלשכת התעסוקה או יותר מהארץ כו'.

אנחנו צריכים ליצור מצב בו יותר ויותר אנשים יחשבו בכיוון הזה וירצו

לפתוח עסק משלהם. יש שהרצון להיות עצמאי חרות בנפשם והם יעשו זאת עם ובלי

עידוד. אבל יש שהיו רוצים להיות עצמאיים אבל אינם יודעים איו לעושת זאת. להם

צריו לעזור. ואותם צריו לכוון לפתיחת עסק עצמאי כזה. קודם כל צריו ליצור מערכת

הסברה לכיוון הזה.

אני לא רואה פסול בכך שהמכון לפריון עבודה או אפילו לשכת העצמאיים, או כל

גורם אחר, יקיימו קורס בשביל מי שרוצה להיות עצמאי כדי שיידע מה הוא צריך

בשביל להצליח בזה. יבוא בערב וישמע איפה מקבלים הלוואה, ומה צריך לעשות. לא

היתי רוצה שאת הדבר הזה יעשו פקידים של משרד ממשלתי. כי אדם שהוא בעצמו הינו

עובד ממשלתי מטבע המנטליות שלו שיהיה לו קשה מאד להסביר לאדם אחר מה הוא צריך

לעשות כדי להיות עצמאי. הייתי מעדיף שאת הקורסים האלה יארגנו וינהלו גורמים

שיותר קרובים או חברים בארגונים של העצמאיים. יבוא בעל מוסו ויסביר למעוניינים

איו פותחים מוסך, מה הן התחנות שצריך לעבור בדרו לפתיחת מוסך וכו' וכו', וכך

יעשה בעל מלאכה אחר לגבי תחום עבודתו הוא.

אחד הדברים הבסיסיים בנושא הזה הוא הכסף. רבים מאלה שהיו רוצים לפתוח עסק

עצמאי משלהם עלולים להיכלע לצרה צרורה. אם בנקים יתנו לו הלוואות תמורת

ערבויות אישיות שלו של קרוביו, ואחר כו יסתבר שהעסק חולו רע, ואז מתחילים לקחת

את דירתו וףפונים לקרובים שלו, ואז הוא יטען כלפי אלה שניסו לעורר אותו להיות

עצמאי, שהרי עכשיו הוא הפסיד את המעט שהיה לו, וגם הסתבך עם קרוביו וידידיו

שנתנו לו ערבויות וכו'.

אדם שרוצה לפתוח לעצמו מספרה בארצות הברית, מוצא שהמערכת שם בנויה כדי

לעזור לו לעהשיג זאת.
א' פורז
אדם רוצה לקבל הלוואה בסכום של 20 אלף דולר, דורשים ממנו ערבות אישית

ועוד 5 ערנים טובים שמוודאים שכל אחד מהם משתכר לא פחות מסכום מסויים. לעומת

זאת, אם מדובר בנורם כמו "כור", קיבוצים או עיריות, הם יכולים למשוו כספים,

ואחר כך מתברר שזה חוב אבוד.

לפנינו מערמכת שלעתים מקשיחה מאד את עמדתה כשמדובר באיש הקטן המבקש

הלוואה. ואפילו מדובר בהלוואה של 50 אלף דולר בלבד, שבשביל עסק זה לא סכום

גדול, האם לכל אחד יש קרובים שיהיו מוכנים לתת לו ערבות על סכום כזה? בוודאי



שלא. לכן אני אומר שהמערכת צריכה להיות בנויה כך שהיא תהיה מוכנה לקחת על עצמה

סיכון במקרים שייראו לה, גם אם יקרה פה ושם שהחוב יכנס תחת סעיף של חובות

אבודים.

אני תומך בהצעה להקים רשות מיוחדת, קטנה יחסית ועם תקציב קטן יחסית, ללא

מנגנון מנופח וביורוקרטיה, שתהיה משותפת למשרדים הנוגעים בדבר, שבשלב ראשון

תעסוק בהדרכה ובהסברה. די לי שבשלב ראשון תקיים קורס שיסביר במספר ערבים מה

פירושו של ניהול עסק עצמאי, מה הן בעיות המיסוי של עסק עצמאי קטן כזה ומה

הבעיות האחרות שלו, ובשלב שני יערוך מחקר שיקבע כמה סנדלרים חסרים במשק,

והיכן; כמה ספרים חסרים וכמה בעלי מוסכים. ואז יפנו אל הצעיר שעבד עד עתה בתור

מסגר מבני במפעל תעשייתי שנסגר ויגידו לו שבמקום ללכת ללשכת התעסוקה כדי לחפש

עבודה חדשה בתור מסנר, מוטב יחשוב על פתיחת מוסר משלו, או שיעסוק בתיקון

צמיגים או בייצור של חלק מסויים של מכונה, או בכל דבר אחר המתאים לו והנראה

לו.

חשוב שמשהו אופרטיבי ייצא מההצעה לסדר היום של חבר-הכנסת ויינשטיין,

ואני מאמין שיש להתחיל בצעדים קטנים, כדי שאפשר יהיה להמשיך אחר כר בצעדים

נוספים.
דייר אי הלפרין
במערכת הבנקאית אנחנו מעריכים, מייחסים חשיבות ונותנים יחס רציני למפעל

הקטן. הוכחה לכר אפשר לראות בעובדה שלישיבה הזאת באה משלחת של חמישה נציגי

בנקים, נציגות גדולה מכל נציגות של גוף אחר הקשור בנושא. אנחנו לקחנו את הענין

ברצינות. למעשה מנעתי הופעתם של בנקאים נוספים כאן היום, כי לא רציתי שתהיה זו

פגישה של בנקאים בעיקר.

רגשית, נפשית, כלכלית ואפילו עסקית אני בהחלט בעד המפעל הקטן. יום אחד

המפעל הקטן יהיה אולי מפעל בינוני, ואפילו אם ישאר קטן אין זה רע כלל וכלל.

אולי לא שמתם לב לבר שאחד הדברים שמאפיין את המהפך של המערכת הבנקאית בשנתיים-

שלוש האחרונות זה הרצון לפיזור הסיכון. בשתניים שלוש האחרונות הבנקים לא

מעוניים לתת את כל ההלוואה למפעל אחד. במקום לתת 50 מיליון שקל למפעל אחד,

מעדיפים הבנקים לתת הלוואות בגובה של 100 אלף שקל ל-500 מפעלים.

צריך את המפעל הגדול, כי יש לו תרומת גדולה למשק, אבל צריך גם את המפעל

הקטן. והאמת היא שהבנקים רצים היום אחרי לווים. מובן שהם רוצים לווים שיחזירו

את הקרן וישלמו ריבית.

הבנק איננו אותו קפיטליסט עם הסיגר בפה. הבנק הוא למעשה המפקיד הקטן,

האיש הקטן. וכשאתה נותן הכל ללווה, אתה פוגע באיש הקטן. אם אתה מוריד את

הריבית של הלווה, אתה פוגע למעשה באיש הקטן. אתה עוזר ללווה, שהוא בדרר כלל

האיש הגדול, על חשבון המפקיד שהוא האיש הקטן.90% מסכומי ההלוואה היום הן

הלוואות גדולות. והבנקים מעוניינים היום מאד בפיזור ההלוואות, מאינטרס

אגואיסטי שלהם הם רוצים לפזר את חסיכון עד כמה שאפשר.

נושא ההלוואות אינו מהווה היום גורם המונע פתיחת עסקים חדשים או פיתוחם.

המהפך בבנקאות הוא בזה שבמקום לרוץ אחרי מפקידים, הבנקים רצים יותר אחרי

לווים. מובן שהמדובר בלווים שהבנקים מקווים שיוכלו להחזיר את ההלוואה.

הבאתי עמי הודעה לעתונות, שמצביעה על כף שבנק אחד רושם 10 ארגונים

שמייצגים אנשים קטנים שלהם הוא מציע הלוואות לשנה ב-2,25% צמוד, והלוואות לא

צמודות ב-% 6 מעל לפריים, בריבית של % 26 לא צמוד, שהיא ריבית ריאלית שלילית.

זאת ריבית מהנמוכות כיום בתבל, אם לא הנמוכה בארצות המפותחות.



חלק מהבנקים מדריך את המפעל הקטן איך לבקש הלוואה, כי לעתים הדבר הזה

חשוב.לא כל הבנקים עושים זאת, אבל יש שעושים זאת. אדם פתח עסק או קנה דירה

והביא ערבות של הגיס. ראינו לא אחת שהדבר הזה גורם למתחים משפחתיים קשים

ביותר.

כאשר להלוואה עצמה, אני חוזר ומרגיש שהבנקים אינם עושים בעיות בענין זה.

נכון שלא כל חברי הארגונים יודעים מה צריך להביא לבנק כדי לקבל הלווה. צריך

להסביר להם מה הם הבטחונות המתאימים שהם צריכים להביא כדי שהבנק ירוץ אחריו

ויבקש לתת לו הלוואה.
אי ויינשטיין
האם הבטחונות הנדרשים בארץ דומים לאלו הנדרשים במערכת הבנקאות במדינות

אחרות?
ד"ר א' הלפרין
נכון שאופי והיקף הבטחונות הנדרשים בארץ אינם דומים לאופי והיקף הבטחונות

בארצות הברית, למשל, שאגב די דומים לאלו הנהוגים באנגליה ובמספר ארצות

אחרות, כי יש שוני במהות הבנקאית. אנב, בנק בארצות הברית נותן הלוואות רק

ללקוחות שנותנים לו מאזן וכו'. מי שנותן הלוואות לסוג זה של אנשים איננו בדרך

כלל בנק מסחרי אלא מערכת של מוסדות מימון, גופים נותני מימון מסוגים שונים

שאינם קיים בארץ, ושאולי יש מקום להקים אותם.

הבא נתרום משהו מעשי לנושא. הבנק צריך כמובן לדאוג לכך שהלוואה הניתנת

על-ידו תוחזר אליו. אבל כאשר מדובר בחייל המתשחרר מהצבא, אפילו יש לו ידיים של

זהב, חבנק לא תמיד בטוח שיוכל להחזיר לו הלוואה שיקבל. ואם הבנק לא יקבל בחזרה

את ההלוואה, הוא לא יוכל לעמוד בזה ואף אחר הרי לא רוצה שהבנק לא יחזיר

למפקידים את הפקדונות שלהם.

ערבות מינהלית שלנו זה דבר בלתי אפשרי במספר רב של מקרים. אבל יתכן מאד

שצריכה באמת להיות קרן של האוצר בסכום מוגבל, קטן יחסית, של 10 מיליון שקלים,

והקרן הזאת תיתן ערבויות לאיש הקטן שאינו יכול הלביא ערבויות. צריך כמובן

לדאוג לכך שהאיש הקטן לא ינצל לרעה את הקרן הזאת, וצריך להיות זהירים מאד

בענין זה. אבל חשוב שקרן כזאת תהיה והיא תיתן ערבויות להלוואות שיקבל האיש

הקטן על מנת שיוכל להיקם לעצמו עסק, למקרה שלא יוכל לעמוד בהחזר.

אם אמנם תהיה קרן כזאת אתם תראו שתוך זמן קצר יתחרו ביניהם הבנקים על

השנת הלווה הזה, עוד יותר מהתחרות הקיימת ביניהם היום. אבל הוא צריך להביא

בטחונות.

מספר הערות לדברים שנאמרו כאן. ראשית, לא ברור לי מה היא בדיוק קרן

הערבות שעליה דיבר מר בוקשפן. נראה לי ששר האוצר לא הובן כהלכה. שנית,

לשירות התעסוקה אין מה לעשות בנושא זה. שלישית, מישהו הציע לסגור את היבוא.

אני מתנגד לזה כלכלית לאל קשר לעמדת עמיתי הבנקיאם.
אי אבנר
בשנתיים האחרונות קרו בבנק הפועלים מספר דברים בנושא הזה. אנחנו עברנו

בענין זה מהפכה מחשבתית. בעבר היתה מחשבה שככל שהמפעל גדול יותר הוא גם בטוח

יותר, והנה התברר שבחלק מהמקרים לא היה זה כך. בשנתיים שלוש האחרונות השתדלנו

לחפש את אוכלוסיית המטרה שעליה אנחנו מדברים כאן היום, והקמנו מרכז לעסקים

קטנים ולעצמיים, שפועל וקיים, ויצרנו קשר והסכמים עם 25 ארגונים של עצמאיים,



של בעלי מקצועות חופשיים, והענקנו הלוואות של כמה עשרות שקלים לכמה

אלפי אנשים שנזקקו להלוואות. ההסכמים האלה היו בתנאים מועדפים קצת יותר טובים

מאלו הקיימים בשוק. לא עשינו זאת מאלטרואיזם, אלא מפני שחשבנו שזה דבר שטוב.

כדאי וראוי לעשותו.

אני רוצה לציין שהנסיון הקצר שצברנו בנושא הזה מראה שישנם פיגורים בתשלום

ההלוואות כ- 7,5% מהמקרים. ואף כי אינני אומר שכל המקרים הם בבחינת חוב אבוד,

הרי זה בכל זאת מדאיג. נכון שזה בא על רקע של מיתון וקשיים ותקופה לא נוחה
י' צידון
מה אחוז הפיגורים במשק הגדול?

אינני יודע את האחוז המדוייק, אבל בסך הכל זה פחות, ואינני מדבר על כור

ועל הקיבוצים. אני מודה שהאחוז הזה מאד הפתיע אותנו, אבל יחד עם זאת לא הרתיע

אותנו. אנחנו לא גרמנו באופן סיטוני לפשיטות רגל לאנשים האלה, מתוך צדקנות אלא

עשינו זאת מטעמי כדאיות. לא חשבנו שתהיה זו דרך נכונה וטובה להשיג את המטרה

שהיא קבלת ההלוואה בחזרה.

כפי שאנחנו נוהגים עם מפעלים גדולים, כך אנחנו נוהגים גם עם מפעלים קטגים.

אם יש סיכוי שהיזם הזה ייצא מן הבוץ, אנחנו אתו. אבל המספר בו נקבתי הפתיע

אותנו מאד, אלא שכאמור הוא לא הרתיע אותנו. אם תקחו את אותם 7,5% ותוסיפו את

זה לעלות המקורות, פלוס רווח, אפילו צנוע ביותר, יכול להיות שהריבית תהיה

אדירה.

מחר אחר הצהרים אנחנו פותחים בקורס לניהול עסק עצמאי. המרצים אינם אנשי

בנק בעיקר, פרט למרצים על החלק הפיננסי, והקורס הזה מיועד לנשים, בשיתוף עם

נעמת, וההרשמה לקורס היא די גדולה. אני בטוח שהנשים תצלחנה. עשינו זאת ואנחנו

רוצים להמשיך בכיוון הזה במלוא הקיטור.

יי צידון;

אני חושב שזו התנייה מצויינת: תקבל אצלי הלוואה אם תעבור אצלי קורס.

אינני רוצה לפרט את כל אשר אנחנו עושים בענין זה. אני רוצה רק להדגיש

שנושא הכסף איננו הנושא היחידי והבלעדי. ישנה בעיה של הדרכה. אנחנו לא

מתיימרים לדעת את כל הדבירם. לכן אנחנו מוכנים לשכור לנושא זה מומחים. אני

מבקש לחזור ולציין שאיננו עושים בענין זה טובה לאף אחד, אלא לעצמנו. כי אם זה

יצליח, אנחנו נצליח יחד עם זה.

הנסיון מראה שלתת במתנה את הכל למי שאין לו דבר זה מעשה מסוכן מאד, לא

חינוכי ולא בריא. צריו מאד להשתדל שמי שנכנס לעסק חדש יקח סיכון גם על עצמו,

ולא רק הסיכון שבעצם הסכמתו להיות עצמאי ולא שכיר, אלא מעבר לזה, כמובן הכל

במסגרת היכולת שלו.

אשר להקמת ארגון או גוף מיוחד לצורך הענין הזה, אני די נרתע מהקמת עוד

גוף ממשלתי. אנחנו מאד כעד גוף וולונטרי שייעזר במידת מה בממשלה. הממשלה לא

צריכה לתת פה כסף גדול. פה לא מדובר בכספים גדולים, אלא בקטנים, כולל החזקתו

האדמיניסטרטיבית של הגוף הוולונטרי הזה, כולל תמיכה במערך ההדרכה. אגב, הנשים

שנרשמו לקורס שהזכרתי הסכימו ברצון לשלם 350 שקל דמי השתתפות בקורס. אנחנו

נותנים את המרצים שלנו ואת המקום, והן מכסות את היתר, ועושות זאת ברצון.



צריך להיזהר ממתן מתנות כי זוז גם לא כל כך חינוכי וגם לא מראה על כוונה

רצנית. אם מישהו רוצה ברצינות במשהו, מוטב שישים גם הוא משהו משלו להשגת אותה

מטרה.

הכסף הדרוש למטרה זו הוא, כאמור, כסף קטן. אלה נם לא במיוהד הלוואות

ממשלתיות. הזמנים האלה עברו, כי היום יש לבנקים מספיק כסף למתן הלוואות,

והריבית נמצאת כל המזן בתהליו של ירירה. הבעיה היא באמת בעיה של בטחונות

מספיקים.

אינני חושב שלבנקים יש בכלל רשות לתת sbbd moneyמפני שהמובור בכספי

מפקידים. אגב, כשאנו מרברים על seed moneyאינני חושב שאנחנו מדברים בכסף

נדול. ענין הבטחונות היה ונשאר ואני חושש שימשיך להיות ענין די קריטי. נכון

שהמנטליות של הבנקים בארץ, הנובעת אולי מסוג בנקאות אירופאית, שונה מהגישה

האמריקאית. אף כי לא חזון הכל באמריקה. ל- small business dministration

בארצות-הברית יש מערכת ביורוקרטית כבדה וקשה, והרבה יזמים מוותרים על התענוג.
י' צידון
מבחינת מימון מצאתי את אננליה נוחה ביותר.
א' אבנר
אינני מכיר אח המצב באננליה. אלא את זה שבארצות הברית. בארצות הברית אם

מישהו נותן כבטחון את הדירה שלו, למשל,מעיפים אותו מהדירה ללא בעיה כשאינו

עומד בתשלומים. ואילו בארץ יש "גזלנים יהודים". את מי זרקו מהדירה בנלל שפינר

בתשלומים או לא שילם משכנתא?

ענין הבטחונות הוא די קריטי. בשנים האחרונות אנחנו משתדלים באופן הדרגתי

להסתכל יותר על מאזנים מאשר על בטחונות. נכון שלוקחים בטחונות, אבל כולם

יודעים ומבינים שבאשר באים לממש את הבטחונוח אז למרות מה שכתוב שזה שווה אין

מוציאים את מחצית הסכום, ולעתים אפילו לא שליש. אבל אנחנו בהחלט משתנים בתחום

הזח.

אי פורז;

לא צריו בלקש ערבויות של כל בני המשפחה, אחרי שיוכיחו שהם משתכרים סכום

העולה על מינימום מסויים.
א' אבנר
לממשלה יבולה להיות תרומת בענין הבטחונות, אבל לא ב-100%. כי אם תיתן

ליזם בטחונות ב-100% והוא לא יקח על עצמו שום סיכון, בהתאם לזה ייראה גם

העסק שלו בסופו של דבר.

אני מבקש שנזכור את אותם יזמים בעלי מלאכה עצמאיים שכבר קיימים ופועלים.

אל לנו לשכוח אותם. בדרך להנדלת אוכלוסיית העצמאיים אנחנו עלולים לאבד את

העצמאים הקיימים שמתנדנדים מפני שמבנח ההון שלהם היה רעוע, או מפני שעברו

תקופות קשות, ואולי צריך ללכת נם לקראתם על ידי בטחונות וכוי.

זה לא הדבר שיוציא אותנו מחר בבוקר מהמיתון. אבל אם אנחנו מאמינים -

ואנחנו מאמינים - שאנחנו נמצאים החוצה מהמיתון בשנה הבאה, הרי זה רקע מאד נוח

לטפל בבעיה שעליה אנחנו מדברים.



נכון שענין הכתובת האחת חשוב. וצריך להתייחס לענין כמו אל מפעל ינוקא

שצריך לקבל בהתחלה את העידודים הראויים נם בתחום האדמיניסטרטיבי, אבל יחד עט

זאת תהיה זו שגיאה אם לא ניתן לו בכלל להתמודד.

אלה הדברים כפי שאנחנו רואים אותם. אנחנו ממשיכים במלוא המרץ במה שהתחלנו

לפני שנתיים, ואם נצטרף להצטרף לדבר חדש יפה וטוב. נשמח לעשות נם זאת.

י י קובו!

אינני יכול להוסיף הרבה לדברים שאמר כאן מר אבנד. כנציג של בנק דיסקונט

אני יכול להניד שאנחנו לא היינו צריכים אולי לעבור את המהפך שאותו עבר בנק

הפועלים, כי תמיד ראינו עצמנו כבנק הבנוי על האדם הקטן, יהיה זה בעל העסק

הקטן, היזם הקטן או בעל המלאכה הקטן.

נדמה לי שהיום נוצרו תנאים די טובים כדי לעזור ליזמים הקטנים, ולא חשוב

אם זה בתחום המלאכה, המטהר או המקצועות החופשיים. נוצרו תנאים טובים לעודד

אותם, פרט לנקודה הכאובה ביותר אותה הזכיר קודמי. נם אצלנו יש פיגור של 7% עד

% 7,5 בהחזר חובות של עטקים קטנים, וזה אחוז נבוה. אם יימצא מכשיר שבאמצעותו

יוכלו הבנקים להקטין את הטיכון שלהם, זה היה בהחלט מעודד אותם.

ההצעה שהעלה כאן חבר הכנסת ולינשטיין, לערב איזה שהוא נוף ממשלתי בנושא

הזה, זו הצעה שנראית לנו. זה היה בוודאי מעודד כל מנהל סניף אצלנו, וכל מערכת

הההלטות אצלנו היתה אז יותר ליברלית בנושא, והיתה מעודדת יותר עסקים קטנים

קיימים וחדשים.

אי אמיר;

אנחנו מרבים לדבר על עידוד פתיחת עסקים חדשים, ורק קיצור התייחסו נם

לעסק'ים קיימים. לדתעי חשוב להקים ועדה שתעזור בעיקר לעסקים הקיימים. כי ברגע

שהעסקים הקיימים יוכלו להתמודד עם הבעיות הרבות ומצבם של 45 אלף החברים שלנו

היה משתפר במקצת, וכל אחד היה מביא את בנו לעבוד צאלו, כי אז 45 אלף איש היו

מוצאים מקום עבודה. אלא שאני לא מעודד את בני לעבוד ףאצלי. יש לי שני בנים

שהשתחררו מהצבא, ואני יכול הלניד לכם שאין להם מה לחפש אצלי, והם מחפשים

עבודה. אני כלל לא מעוניין להכניס אותם לעסק כמו העסק שלי.

אני רוצהה להביא בפניכם דונמה מהעסק שלי, כי הוא מאפיין הרבה עסקים. יש לי

מפעלון המעסיק 20 עובדים והמייצר יצוא בטחוני. העסק שלי קיים כבר 29 שנה,

ומייצר עבור מערכת הבטחון. בשנת 1967 קיבלנו תנופה גדולה, ורדפו אחרינו,

ואנחנו השקענו בעסקים. אלא שבשלוש השנים האחרונות יש בעיה עם היצור הבטחוני,

ולא קם שום נוף שיעזור לנו לעבור ליצור אחר, ובכוחות אדירים אנחנו עושים

מאמצים להכנס לענף אחר, כמו ענף הרכב, לעשות יצוא.

אני עובד 29 שנים עם אותו בנק. מעולם לא חזר שיק שלי, מעולם לא פיגרתי

בתשלומים. ולמרות זאת, כשאני נמצא היום בקשיים הבנק משקשק. אם כמשך 29 שנים

הייתי בסדר, והיום אני נתון קצת בקשיים, אף אחד מהבנק לא בא לראות מה קורה

אצלי. מנהל הסניף, עם כל הכבוד, דואנ קודם כל לעורו, והוא מצלצל לביתך בשעה 7

בבוקר בשל כל 10,000 שקל שאתה בחובה, וכשאתה מגיע באותו בוקר למקום העבודה אתה

מתקשה לנהל את העסק שלך.

אנחנו לא מבקשים נדבות, ואף פעם לא בקשנו שימחקו לנו חובות. אנחנו מבקשים

שיאפשרו לנו להתמודד במדינה המשוגעת הזאת עם העליות והירידות שבה. כשם שהחזקנו

מעמד כמשך 30 שנה, נמשיך להחזיק מעמד עוד 30 שנח, אבל תנו לנו קצת יד. באשר

המיתון נדול צריכים הממשלה והבנקים לתת לנו יד כדי שנוכל לעבור את התקופה הקשה

הזאת, ואז יוכלו נם עסקים חדשים להצטרף למענל העצמאיים הקטנים.



מי ששומע היום על מצבם של העסקים הקטנים, אפילו רצה מאד לפתוח עסק עצמאי

קטן, הוא חושש לעשות זאת. הדרכה אמנם חשובה. אבל זה איננו העיקר. אנשים שפוטרו

מהתעשייה האווירית קיבלו פיצויים. אבל מאחר ולא היתה יד מכוונת ולא היתה הדרכה

הם גמרו את הפיצויים שלהם. ולא עשו ואינם עושים דבר.

אין ספק שחייבת לקלט ועדה כזו, אבל לא מסוג הוועדות המחפשות עבודה בשביל

חברי הכנסת. זו צריכה להיות ועדה שתטפל בנושא הזה במלוא הרצינות.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אין המדובר בוועדה של חברי כנסת, ואף אחד גם לא הציע זאת.

אי אמיר;

אני מבין שזה צריך יהיה להיות נוף משותף לכמה גורמים. אבל חשוב ביותר

להציל קודם לכל אח הקיים, ואז יהיו גם חדשים,

די קרן!

אני שמח שבסוף כל הדברים, הנכונים ברובם, ששמענו כאן הבוקר הוזכרה הבעיה

העיקרית, לדעתי, הבעיה של העסקים הקיימים. נאמר כאן שיש בריחה מעסקים עצמאיים,

וזה נכון. יש בריחה מפני שרואים את היחס אותו מקבל היום העצמאי הקטן, שאינו

יכול להתמודד מול המערכת. היחס אל העצמאי הקטן הוא יחס מחפיר ומזלזל. למעשה

אין מתייחסים אליו בכלל. אין שום פתיחות לשמוע את הבעיות שלו. יש מין

אנדרוגינוס שנקרא הצמדה, ריבית על הצמדה, הצמדה על ריבית, קנס על הצמדה, הצמדה

על קנס וכו', ואין אוזן קשבת לשמוע את הבעיות שלו. הדברים מצטברים ואנשים פשוט

פוחדים ללכת היום לענין הזה. אם לא נרפא את המצב הקיים, כיצד נגייס או נעודד

כניסה של חדשים לעסקים עצמאיים?

שמעתם את מר אמיר שאמר כי איננו רוצה שבניו יצטרפו לעסק שלו, וקרוב

לוודאי שנם לא רוצים לעש1ת זאת. נם לי יש בעיה כזאת. יש לי בן שפשוט עזב את

הארץ בגלל זה. בני השני אומר: עדיף לי תיק במשטרה, מאשר תיק במס הכנסה. הוא לא

רוצה להיות עצמאי. הוא רוצה להיות שכיר,

אני מבקש סליחה על הדברים הבוטים שאני אומר, אבל אם תקדישו לזה מחשבה

עמוקה תבינו שאלה הדברים שהאיש הקטן חושב עליהם. אין לצעיר שום חשק להכנס

לבעיות שיש לאבא שלו, או לדוד שלו או לחבר שלו, אחרי שהוא רואה כיצד הם

מתמודדים עם הבעיות שלהם, או יותר נכון להגיד כיצד אינם מצליחים להתמודד אתן.

הבנק צריך לגלות יותר מעורבות אישית. בארצות אחרות הבנק חוקר אותך ושואל

אותו מה אתה מתבונן לעשווו בכסף שאתה מבקש מהבנק כהלוואה, ואחרי שישמע את דברי

ההסבר של המבקש הבנק יחליט אם לעסק הזה יש סיכוי להתקיים. ובהתאם לזה יחליט אם

להלוות לו את הכסף. בקשה של הבנקים לקבל ערבויות טובות איננה כוחה, כי אנחנו

יודעים מה קורה לעתים קנו נותני הערבויות. יש לבדוק כל מי שרוצה ללכת לעצמאות

עסקית קטנה, או יותר גדולה. הבה נעזור לו להתחיל, ואחר כך גם לגדול.
עי אקסלרוד
יודעים, ויכולים להעיד על כו החברים המייצנים כאן את הארנונים הכלכליים,

שהתחרות בין הבנקים על העמדת אשראי לרשות חברי הארנון היא נדולה, ולעתים מגיעה

אף למצב אבסורדי. נציני הארגונים והפעילים בה יודעים זאת היטב. הם יודעים

שהשיטה הנקוטה על ידם, ומבחינתם בצדק, לעבור אחת לשבוע או לשבועיים מבנק לבנק

ולנסות לשפר בדרך של תחרות את סכומי האשראי, את סוני האשראי, את המחירים ואת

הבטחונות כדי שיתאימו לתנאים שלהם, אכן פועלת. ואני מוכרח להודות שהם עושים

זאת בצורה מאד יסודית וטובה.



הרקע לכך שבחינת הבנקאות הוא שזה לא רק לטובת חברי הארגונים, אלא גם

לטובת הבנקים משיקולים שלהם, שאיני רוצה לחזור עליהם.

כמי שעבר 6 שנים בבנקאות בארצות הברית אני מציע שלא ניצמד למה שנעשה שם

בצורה ארוכה כזאת, כי כשטח זח לא נעשח בדיוק כפי שזח נתפס כישראל. אכל נכון

הדבר שכאשר לקוח כא אל בנקאי בארצות הברית הוא מציג בפניו את בל הנתונים

הפיננסיים שלו בצורה מסודרת, מדוייקת ועדכנית. ואלו בארץ ענין קבלת נתונים

פיננסיים מלקוח הוא בפיגור בלתי סביר.

בבדי לאכוף על החברות הציבוריות מנסה הבורסה להציג נתונים על בסיס חצי

שנתי, ומן הראוי שחלק מן הנוכחים שהדבר רלבנטי לגביהם יביאו זאת לידיעת החברים

שלהם. אנחנו מנסים במלוא הכוח ללחוץ בענין הזה.

אני רוצה להציע שתי הצעות ספציפיות,כשהאמת מאמצת שיטה אמריקאית שחייבים

לאמץ אותה גם כארץ, והיא זולה. ואני רוצה לחזור לרגע לנושא קרן הערבויות באיזה

שהוא איתור מסויים. אין המדובר בקרן ערבויות מהסוג שבו כל מפעל ומפעל יקבל

ערבות ספציפית בשיעור של % 10, 20% או 90% מגובה ההלוואה, וזה צריך להיבדק

על ידי 8 כלכלנים ו-9 מחווי-דעה, ואז כבר לא יהיה מפעל ולא יהיה למי לערוב.

מדובר בהקמת קרן גלובלית, קרן ערבויות של מיטריה, שתנוהל על ידי נציג האוצר,

אם זוז הגוף שהוא אחראי לנושא הערבויות, בשיתוף עם נציגי כל הארגונים, מתוך

ידיעה ברורה שהקרן הזאת איננה מכסה את כל החובות של כל החייכים, אלא אחוז

מסויים כמקרים מסויימים, ולא יותר מכך. וגוף וולונטרי ציכורי ינהל את זה בצורה

מהירה, קלה וללא ביורוקרטיה.

דובר כאן על כ- 7.5% של חובות שטרם הוחזרו. בבנק הלאומי זה הרבה פחות,

לפי הערכתנו. אלב יכול להיות שמבחן הזמן אינו מספיק וצריו לחכות עוד קצת. אבל

אם מדובר בערבויות של 10 מיליון שקל, כששיעור החששות של חכנקים הוא % 10, פירוש

הדבר שמדובר ב-100 מיליון שקל, 150 מיליון או 120 מיליון שקל אשראי שאפשר

להעמיד לרשות החברים הפעילים הקיימים והחדשים שיבואו.

ועכשיו אני רוצה לעבור לנושא שני, שהוא יותר גולמי, שהיה באותה הצעה

שנפסלה לצערי על-ידי נציגי מס הבנסה והאוצר. שתעשיין בודד, מעסיק בודד או סוחר

בודד, במסגרת החסון הפנסיוני שלו אישית יפריש סכום נוסף מוגדר לצרכי מס הכנסה,

שינוהל על ידי המערכת הפינססית בבנקאות ויעמוד לרשותו בעת הצורך על בסיס הסכם

שייווצר. הקרן הזו תשמש בטחון למקרה שחס וחלילה יווצר מצב של קושי רציני, כאשר

לא תהיה ברירה וצריך יהיה להשתמש בה.

כאשר ההצעה הזו התגבשה היתה נכונות שגם הבנקים ייטיבו עם הריבית..
א' ויינשטיין
האם היתה זו הצעה בכתב?
ע' אקסלרוד
לא.
יי צידון
היה כדאי למסור לנו את זה ככתב.

הקרן הזאת היא גם לטובת המפקיד, כי זה כסף שעומד לרשותו, וביום סגריר

ישמש את הבנק לבטוחה נוספת, ובעצם לא בא על חשבון אף אחד, אלא על חשבון ההפקדה

שהוא מבצע לצרכי חסכון.



ל' מרידור;

נאמר כאן על ידי מר בוקשפן שמפעלים קטננים מופלים לרעה במצב המשק בישראל.

צריו לזכור שחלק גדול מזה נובע ממדיניות שמעודדת יצוא בישראל. ואיני רוצה

להכנס עכשיו לשאלה אם הדביר נכון, או לא נכון. בנק ישראל אומר בדרך כלל את

דעתו בענין. אבל אם אנחנו מקבלים את המצב הנוכחי שבו מעודדים יצוא, ומטבע

הדברים חלק גדול מהמפעלים הקטנים הם מפעלים לשירותים מקומיים ומופנים רק לשוק

המקומי, יוצא שהם מופלים לרעה. זה מצב נתון, ואין מה לעשות לנביו אלא אם כן

משנים את המדיניות הכוללת של היצוא מהמדינה.

אני רוצה לציין רק כי % 50 מהיצור הישראלי חייב במס עסקים. ו-50% לא.

היצוא נעשה בדרך כלל על ידי מפעלים גדולים, בעוד שאחוז גדול מהיצור

המיוער לשוק המקומי נעשה על ידי מפעלים קטנים. זה כולל כמובן אשראי מכוון

שניתן על ידי בנק ישראל, וזה כולל עידוד השקעות הון שניתן על ידי משרד המסחר

והתשיה במיוחד להשקעות שנעשות לצורך יצוא, זה כולל פטור ממס מעסיקים, פטור ממס

ערך מוסף וכו'. זה המצב הקיים.

אבל יהיה זה נכון לומרד שהמפעלים הקטנים מופלים לרעה גם בנוסף לדברים

שהוזכרו. מס מעסיקים זה באמת דבר שעדיף שלא יהיה משיהיה. נדמה לי שגם נציג מס

ההכנסה אמר זה, ואני מקווה שבקרוב זה אכן יהיה כך.

הבעיה העיקרית של מפעלים קטנים היא שקשה להט לגייס ערבויות, ולכן קשה להם

להשיג כספים דרך הבנקים, ובוודאי לא דרך הבורסה. או לחילופין הסיכון שלהם

יותר גבוה, והריבית שהם יצטרכו לשלם היא יותר גבוהה. נשאלת השאלה אם הממשלה

צריכה להתערב בזה ולפתור תא הבעיה. לפני שאנחנו מחליטים שכדאי שהממשלה תכנס

ותפתור את הבעיה, צריך לזכור שיש דכרים נוספים שצריך לקחת אותם בחשבון.

מאחר ונציג האוצר איננו כאן, ברשות הי ושרת ראש אנסה לייצג אותו לרגע.

צריו לזכור שיש בעיה תקציבית. נאמר כאן שלא מדובר בהרבה כסף, מדובר רק כ-% 7,5

מהיקף ההלוואות, ולכן זה כסף קטן. אבל צריך לזכור גם שאם כסף קטן זה יינתן כל

שנה, ו-7,5% לא יוחזרו, אז כעבור 15 שנה כל הכסף הזה ייעלם.

ואם להתייחס לדברי חבר הכנסת צידון, שמפה תבוא הצמיחה הגדולה, אז ברור

שבאיזה שהוא שלב זה צריך יהיה להיות כסף גדול. אולי היום זה קטן, אבל אם זה

יצמח זה יהיה כסף גדול. אז אי אפשר להתעלם מהבעיה התקציבית של מדינת ישראל.

מנסים להתמודד עם זה, אבל עדיין לא הצליחו.

ואם מדברים הצעה שתובא לכנסת, צריך להיות ברור שצריך יהיה לקחת בחשבון גם

את האלמנט התקציבי שגלום בה.

איך ניתנת הערבות הממשלתית? כבר נאמר שזה לא טוב לתת ערבות מלאה, כי זה

מקטין את התמריץ של היצרן שלא להפסיד, בעוד שאנחנו רוצים שליצרן יהיה תמריץ

להרוויח הרבה. צריך לכן למצוא את האיזון העדין לסכום ההלוואה שנותנים.

בבנק ישראל יש היום צוות עבודה העובד על גיבוש או רענון חוק עידוד

השקעות הון הקיים, ומנסה לתת תשובה לשאלה כמה ערבות ממשלתית צריך לתת. נכון

הדבר שצריך לפתור תא הבעיה הזאת במפעים הקטנים. העבדוה טרם סוכמה, ואינני

יכולה למסור את המסקנות, אבל אני מקווה שבקרוב העבודה תסתיים ומסקנותיה

יימסרו.



חשוב לזכור שיש בעיות שצריך לפתוח אותן, אולי באצעות חקיקה, אבל לא צריך

לבלבל ביניהן לבין בעיות שוטטות שנוצרו בנלל המיתון במשק. שמטבע הדברים יוצר

יותר בעיות מאלו שנוצרות במהלך רגיל של העניינים. אני מקווה שהמיתון יסתיים

בקרוב, כפי שגם אתם חושבים, ואז צריך יהיה להבחין בין סוגי הבעיות.
א' ויינשטיין
מדוע אין מקימים בארץ מוסדות מימון מהסוג שהזכירו חבר הכנסת צידון

ואחרים, שכל כךחסרים בארץ?
לי מרירור
אנחנו מעריכים שזה נמצא בתהליך של כניסה לענין. שמעתם שבנק הפועלים למשל

נכנס לענין הזה בשנתיים האחרונות. אני מאמינה שלפי קצב ההתפתחות שלהם הם יילכו

לזה בצורה מקיפה יותר, ויקימו צוותים שיבדקו ברצינות גדולה יותר את המפעלים

הקטנים המבקשים הלוואות. זה תהליך שלוקח זמן. אני מאמינה גם שהשוק בעצמו יעשה

חלק מהדברים.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
בארצות הברית לא הבנקים הם הנותנים את ההלוואות האלה, אלא יש שם מוסדות

מממנים. מדוע אי אפשר להקים בישראל מוסדות מהסוג הזה?

יי צידון .י

זה ענין של הבנקאות הפרטית
א' פורז
אם יימצא מישהו שירצה להקים בארץ מוסד כזה, האם יקבל רשיון לעשות זאת?
ל' מרידור
הבנקים בישראל עוסקים במגוון של פעילויות שבמדינות כמו אנגליה וארצות-

הברית הן מחולקות בין סוגים שונים של מוסדות פיננסיים. אתם מכירים את ההמלצות

של בנק ישראל במסגרת הרפורמה בשוק ההון, לפצל את הפונקציות של הבנקים. איני

רוצה להכנס עכשיו לסוגיה הזאת, אבל יכול להיות שהפתרון הוא באמת בפיצול, ויכול

להיות שהפתרון הוא בזה שהבנקים יכנסו לזה. אין ספק שזה דבר שצריך להתייחס אליו

במלוא הרצינות.

הבנק הבינלאומי לא היה צריך להקים לפני שנתיים מרכז לעסקים קטנים, אולי

משום שמזה שנים הוא מצוי מסורתית הזק מאד בעסקי מלאכה ותעשיה זעירה. העובדה

שבשנת 1978 התמזג לתוכו בנק למלאכה יצרה מנוף נוסף של קשר עם לקוחות בתחום

התעשיה הזעירה והמלאכה.

עלו כאן כמה התייחסויות שלחלקן הגדול אני מסכים. צדק מר בוקשפן כאשר אמר

שצריך ליצור שוויון והזדמנויות יותר גדולות לתעשיה הזעירה ולמלאכה. אין הולקים

על זה.

יחד עם זאת צריך לשאול מדוע הבנקים מנסים לנקוט בגישה לכאורה קשה מדי.

נראה לי שמילת המפתח היא כושר-החזר. והבעיה שהיתה קיימת אצל אנשי עסקים קטנים,

בעלי מלאכה וכו' היא בכך שלעתים הם נטלו על עצמם מחוייבויות והתחייבויות הרבה

מעל ומעבר לכושר ההחזר שלהם.



אינני אומר שלא צריך לסייע ולמצוא פתרון, בין באמצעות הדדית או בגל

צורה אחרת, אלב צריך לנסות להבחין ולראות מה הוא כושר ההחזר האמיתי של הלווה,

ומה הדבר שצריך להעשות על ידי העצמאים בעצמם כיי ליצור מכניזם שיסייע לבעל

המלאכה לקבוע עד כמה הוא מסוגל להכנס לנושא מסויים, ובאלו ממדים, האם מוצדק

להשקיע 100 אלף דולר נוספים לרכישת ציוד הדש ומיכון, או לא, ועוד שאלות מהסוג

הזה.

הברינו התייחסו ל-7.5% פיגור בההזר'ההלוואות. 7,5% זה הרבה הרבה מאד. כל

המירווח שקיים היום, אחרי שהריבית ירדה, איננו עולה על 7.5% בין עלות המקורות

למחיר האשראי. כל הורות עלול ללכת. 7,5% פיגורים, שעלולים להפוך הבו אבוד,

משמעותו מספר אחוזים טובים על התשואה על ההון, ואינני נכנס כרגע לפרובלמטיקה

של בעלות על בנקים וכו'.

אי אפשר להניח הנחה פסימית כל כך שגל פיגור יהפוך לחוב אבוד.

אכן, לא כל פיגור הופך להיות חוב אבוד, אבל הנסיון מלמד כי בהרבה מאד

מקרים פינור בבנק אהד, כשלאותו לוקח יש חשבון ביותר מבנק אחד והגות ליותר מבנק

אחד, הלקוח עלול למצוא את עצמו הרבה יותר מסובך, עד כדי כך שהסבירות להפיכתו

של הפיגור לחוב אבוד היא הרבה יותר גדולה, כמעוט בלתי נמנעת, כתוצאה ממספר

מאורעות שקורים במקביל, כמו חבות ליותר מבנק אחד, חבות לספקים, חבות לאחרים,

שסך הכל שלו הוא הרבה יותר משמעותי מהחבות שלו למקום אחד.

למדנו על לקוחות פרטיים שיש להם פיגור בבנק אחד, אבל הם מוצאים עצמם

בבעיה גדולה ביותר כתוצאה מהאשראי הצרכני הניתן על ידי רשתות שיווק, מקדמות

שהם לוקחים מהמעסיק וכוי, ואז הם מתקשים עוד יותר בהחזרת החובות.

המעורבות של בנקים ב-SEED MONEYדרך אחרת היא מעורבות המוגבלת הי

על ידי מערכת החקיקה התובעת הפרדת עסקים מן הבנקאות. כלומר, בנק מסחרי כבנק

מסחרי מנוע מלהכנס במישרין כשותף לעסקים כנגד השקעת יסוד. הבעיה היא שגם

בארצות הברית וגם במדינות אחרות ה- kbrchant bankוה- investment ban אינם

בנויים לעסקים של 50 אלף ו-100 אלף דולר. הם בנויים לעסקים של מאות אלפי

דולרים או של מליוני דולרים, כי הטעון בעסקים קטנים הוא: הבה ניתן לאדם להוכיח

את עצמו.
א' לנדאו
הייתי רוצה להפנות תשומת לב החברים היושבים סביב שולחן זה לכך שהמפעל

הקטן תורם לתל"ג בישראל כ-% 30. אני חושב שזה מספר מכובד מאד, וצריך להתייחס

אל המפעל הקטן בהתאם. הנתון הזה לקוח מהמספרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

כשאני מדבר על מפעלים קטנים אני מכוון גם למי שמוכר עתונים ברחוב, לכל

העצמאים הקטנים. מכל מקום ברור שהתרומה היא תרומה ביותר, ואחנו צריכים לדאוג

לכך שאותם 30ש5 יישמרו ויגילו. כושר ההישרדות של המפעל הקטן או של היזם הקטן

הוא גדול ביותר.

התרשמתי תחילה שנציגי הבנקים דיברו על אובדן של 7.5% מהחובות של המפעלים

הקטנים, אבל אני מבין שמדובר רק בפיגור. מה אחוז הפיגורים של מפעלים גדולים?
היו"ר שי ארבלי אלמוזלינו
נאמר לנו שאחוז הפיגור שלהם יותר קטן.



בהפסדים זח יותר, וזו נם הסיבה לכך והבנקים רצו לפזר תא הסיכ ו, ולכן הם

רצים בשנתיים-שלוש האחרונות אהרי לקוחות,

אי לניאו!

חללו גדול מהמפעלים הקטנים של תעשיה זעירה מייצאים בעקיפין, ולכן צריך

להורדי מהם את מס המעסיקים, כי זה גורם שפשוט מדכא את המפעל הקטן ולא נותן לו

להתפתח. אילו היינו יכולים להוריד את 4% האלה ולצמצם בהוצאות נוספות, כי אז

היינו יכולים להגדיל את כושר היצור שלנו על ידי השקעות נוספות, ועל ידי זה

ליצור גם מקומות עבודה נוספים.

יש הצעת חוק בענין זה. אלא שהאוצר אומר שאין לו היום מקור הכנסה

אלטרנטיבי לאובדן ההכנסה הזאת.
א' לנדאו
על ידי זה הוא גורם להאטת הצמיחה של המפעלים האלה, ובתנאים האלה אין

המפעלים יכולים ליצור מקומות עבודה נוספים.
ד"ר א' הלפרין
נציב מס ההבנסה אמר במפורש כי הוא נגד המס הזה. כי הוא לא צודק ולא הוגן,

אבל הוסיף ואמר כי הסרים לו 400 מיליון שקל.

אי לנדאו!

אני מבקש מנציגי הבנקים המכובדים להיות קצת יותר גמישים בנושא של בטחונות

על הלוואות. מובן לכולנו שבנק הוא עסק מסחרי שחייב לדאוג לכספו ולא לתת את

כספו חינם, מה גם שהוא עובד עם כספי לקוחות, ואני מסכים שאין לתת מתנות

ליזמים, אבל יש להבטיח ליזמים שתמשורת של שקל שהם משקיעים מכספם, כשהם לוקחים

סיכון עצמי גדול על עצמם, הם יקלבו הלוואה באותו סדר גודל מהבנק תמורת בטחונות

יותר גמישים. צריך לבקש מהיזם שישקיע מכספו הוא בעסק שלו, בין ההדש ובין העסק

הקיים שאותו הוא רוצה לפתח, ובהתאם לזה יקבל הלוואה תמורת בטחונות יותר

גמישים. הדבר הזה יתן אפשרות צמיחה ואפשרות נשימה יותר ארוכה ליזמים ולבעלי

המלאכה והתעשיה הזעירה.

ביקרתי באנגליה שסבלה מאבטלה גדולה, ולמדתי שהם הורידו את האבטלה אצלם

באחוזים משמעותיים ביותר על ידי פתיחת בתי ספר להדרכת אנשים להקמת ופתיחת

עסקים קטנים. אני מברך על הדרו שבה הולך בנק הפועלים בפתיחת בתי ספר ללימוד

הדרן הנכונה לפתיחת עסקים קטנים וניהולם. כך נהגה אנגליה, והיא פתרה הרבה מאד

מבעיות התעסוקה שלה, כאשר מפעלים גדולים הקציבו כספים להקמת בתי ספר כאלה.

הכסח הזה משוחרר גם ממס, בדרד זו הם פתרו בעיות חמורות ביותר של אבטלה. אני

חושב שיש לאמץ את הדרך הזו.

אנחנו עדים ליוזמה של גורמי התעשיה הזעירה, המלאכה ולשכת העצמאיים,

והראיה שכולנו יושבים סביב השולחן הזה. אני סבור שאתם בעיקר חייבים לשאת בנטל

הזה, כי המערכת הממשלתית איננה בגויה לשאת בו, מה גם שהנטל הזה איננו בא מתוף

אלטרואיזם וכו', אלא שעל ידי חיזוקכם כסקטור אתם יוצרים מהפן במעמד החברתי



והפוליטי, שלכם, שאותו חיפשתם. זה יבוא לידי ביטוי לאחר מכן בהנחות מימון,

ביטוח, מיסוי וכו'. יאן ספק שיהיה בזה גם פרס. אם תיזמו הגדלת מספר היזמים

יבוא בעקבות זה גם הפרס. אני מציע לכם להתייחס כך אל הענין הה, כי אני לא

מאמין שהמערכת הממשלתית בנויה ליצור יזמים.

הייתי שבע רצון אם בהמשך הידון הה יבוא חבר הכנסת ויינשטיין או יבוא

דיווח לוועדת הכלכלה על הקמתה של נציגות גג או נציגות מאוחדת שלכם, פלוס נציגי

משרד התעשיה והמסחר ונציגי הבנקים, ופתחה באיזו שהיא פעילות ממשית, הן בלימוד

הנושא והן בהדרכה ובישומו של הנושא הזא. הייתי לשמוח מכם בעוד חודש או חודשיים

מה אכן נעשה בנדון.

הערה המתייחסת להלוואות מהבנקים. יש חברים שחייבים לסגור מחצית מהכסף

בבנק. יוצא הבנק נשכר, והאיש שקיבל את ההלוואה יוצא נפסד, כי את מחצית הכסף

הוא חייב לסגור, והריבית שהוא מקבל על ההשקעה הזו היא אפסית בהשוואה לריבית

שהוא צריך לשלם על ההלוואה שקיבל. גם בזה אפשר לראות עד כמה מקופח המפעל הקטן.
ד"ר א' הלפרין
לפי החוק אסור להתנות שירות בשירות. אם הדבר אמנם נעשה, אני מציע לך

לתבוע לדין את מי שעשה זאת. תפנה אל המפקח על הבנקים או לאיגוד הבנקים.
אי ויינשטיין
אסור בפירוש להתנות מתן הלוואה בקניית מניות בנקאיות.
י' מאיר
חבר הכנסת צידון הציע להחיל את חוק המפעלים המאושרים על מפעלים קטנים בכל

הארץ. הדבר הזה יכול להביא ברכה לכל המשק ויתרום לצמיחתו.

לכל הנמצאים כאן יש בעיות וטענות על הפליה, על מס מעסיקים שטרם בוטל

וכו'. הדברים האלה מטופלים בצורה זו אחרת בחדרים אחרים בבניין, במידה כזו או

אחרת של הצלחה, או חוסר הצלחה.

מתוך הקשר שלי לנושא הזה והטיפול בו הגעתי למסקנה, שבתחום הזה י שחור.

לרוב המגזרים יש אבא ציבורי. הנה רק לפני מספר ימים אישרנו בוועדת הכספים 150

מיליון שקל ערבות ממשלתית למושבים, מעבר להסדר המושבים, כדי שיוכלו לקבל כספים

לפיתוחם. אבל למערכת שבה אנחנו דנים כאן היום לא זו בלבד שאין אבא, אלא שישנם

בה חורים שאינם מטופלים כלל.

מבחינה לאומית אנחנו צריכים לעודד פתיחת עסקים חדשים, ויש גם בעיה עם

העסקים הקיימים. נכון שהדחיפה צריכה לבוא מלמטה, אבל אנחנו מכירים את הארגונים

ויודעים שהם לא בנויים ללכת לנושא הזה. אנחנו צריכים לכן לפתח מכאן את המערכת

הזאת, ולסייע לה.

אני חושב שצריך להקים משהו שקשור בבנקים, שקשור במערכת של ערבות ממשלתית

קטנה, שקשור בתיווך ולאו דווקה של שירות התעסוקה. זו צריכה להיות מערכת שתתווך

בין הביקוש להיצע.



באופן קונקרטי, מי לרעתך צריו לרכז את זוז, ומה בדיוק צריך לעשותתת?
א' ויינשטיין
יש מערכת כזאת בארצות הברית. צריך לבחון ולבדוק אותה. אני מציע להמשיך את

הדיון בנושא, כאשר המטרה היא להקימ נוף מרכזי לעידוד עסקים קטנים קיימים

וחדשים.

אי פורז;

טוב שיתקיימו דיונים נוספים בנושא. אולי מישהו מבין הנוכחים כאן מוכן

לקהת על עצמו את ריכוז הנושא? חשוב שיהיה מי שיטול זאת על עצמו, לבל יפול

הנושא יבן הכטאות. ובעוד כחודשיים ניפנש שוב בענין זה. אולי מר בוקשפן יהיה

מוכן לרכז את הנושא?
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני מקווה שנציגי משרד המסחר והתעשיה הנוכחים כאן

צערי על כל שנציגי המשרד באו לישיבה הזאת כשהם בלתי מוכנים לנושא הנדון בה,

המשרד לא שלח לישיבה הזאת את האנשים המתאימים מבין עובדיו, ולכן נם לא שמענו

דבר מהמשרד, והרי הוא המשרד הקשור ישירות בנושא הזה. כאמור, אני מאד מצטערת על

בך.

אני מצטערת 1ם על שמשרד האוצר לא שלח אלינו היום נציג שלו, כי גם למשרד

האוצר יש מה לומר בנושא הזה. מרבים לדבר על יצירת מקומות תעסוקה לקליטות

עולים חדשים, מגייסים כספים לקליטת מאה אלף עולים, מדברים על פרוייקטים חדשים.

ולא אהת אני מופתעת על שלנציני משרדי ממשלה כלכליים הבאים לישיבות הוועדה אין

שום הצעה מקורית ומנובשת כיצד להניע את נלנלי הכלכלה. בהצעה שלפנינו יש בכל

זאת כדי להניע קצת את נלנלי המשק.

התייבשו המעיינות של החשיבה, על ההצעות. עוד לא היה כדבר הזה, ומה שהיה

כאן היום איננו המקרה היחידי. אני עדה לתופעה דומה בהרבה מאד נושיאם. פשוט

נכנסים לשיגרה, כאילו שמה שהיה טוב לפני 10 ו020 שנה הייב להיות טוב ומתאים נם

כיום. יש מין קפאון גם במחשבה. והדבר מפליא אותי, כי בכל משרדי הממשלה יש אנשי

מקצוע טובים ומעולים. איפה המחשבה הפוריה שלהם. וזה מדאיג מאד. השאננות הזאת

מדאיגה.

המיתון במשק חייב היה לעורר את מיורדי הממשלה השונים להעלות מחשבות חדשות

ולבוא עם הצעות חדשים. אבל איננו רואים דבר בנדון. הכל כמו שהיה, ואפילו לא

כמו שהיה אל נמצא אפילו בנסיגה.

אינני רוצה לשחרר את משרד המסחר והתעשיה ממחשבה ומדאגה לסקטורים האלה

הנמצאים בטיפולם. חשוב גם לעודד כניסה של אנשים חדשים לענפים האלה, כפי שמציע

חבר הכנסת ויינשטיין. זה יקל גם על מציאת תעסוקה לאנשים גובפים, וגם יפחית את

מספר המובטלים. זה יציב אתגרים חדשים בפני צעירים המשתחררים מהצבא ורוצים אולי

להפנות את כישוריהם ואת ידיעותיהם לאפיקים מהסוג הזה. צריך להיות מי שיכוון

אותם וידריר אותם וייעץ להם. אלא שאין כיום כתובת שאליה יוכלו לפנות בענין זה,

צריך לטפל גם בעסקים הקטנים הקיימים, כי הם מתמודדים עם בעיות קשות ביותר

מזה שנים רבות, ואסור לתת להם ליפול. צריו לסייע בידיהם ולאפשר להם להמשיו

ולהתקיים וגם להתפתח ולגדול כדי שיוכלו לקלוט אנשים נוספים ולהקל על ידי זה על

בעיית האבטלה, ואף לעזור בקליטת העליה.



משרד המסחר והתעשייה מלווה את הסקטור הזה. לפני מספר חודשים קיימנו כאן

דיון מהסוג הזה, וחשבנו שיבואו אלינו עם הצעות ורעיונות, אבל זה לא קרה. אני

מבינה את חברי הכנסת הטוענים שלא צריו להקים נוף נוסף הלקו, על בל הברון בה.

אבל אני יודעת שאם לא תהיה במשרדי הממשלה כתובת ברורה שתטפל בסקטור הזה,

שתעורר את העטקים הקיימים ותעזור להם להתפתח ולניול ותעזור בפיתוח עסקים

חדשים. כל העוטקים במלאכה לא יוכלו להתמורר עם הבעיות העומרות בפניהם, ובוודאי

קולא יוכלו להתקדם. להתפתח ולנדול, ואנשים חדשים לא ירצו הלכנט לענף הזה.
ת' בן-יוסף
אדאנ לבך שלישיבה הבאה של הוועדה בנדון יבוא האדם המתאים שידווח על הנעשה

בתחום הזה.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
תסלחי לי על ההערה האישית שאני מפנה אליך. באשר אמרו לו במשרד שעליו

להשתתף בישיבת ועדת הכלכלה הדנה בנושא הזה, איו זה שלא התכוננת ולא באת מוכנה

לנושא?
ת' בן-יוסף
רק הבוקר הודיעו לי על הישיבה הזאת.
היוייר שי ארבלי-אלמזולינו
אני מכירה אותו בבחורה רצינית עם ידע רב. איו את מטכימה לבוא לישיבה של

ועדת הכלכלה של הכנטת כשאינו יכולה להתכונן לקראתה?
ת' בן-יוסף
בשעה 9:30 הבוקר הודיעו לשנינו על קיום הישיבה של היום, כו שלא היה זמן

לברר מי בדיוק צריו ללכת. אדאנ לכו שבישיבה הבאה לש הוועדה יהיה נוכח כאן מי

שמכיר את הנושא ויכול לדווח על מה שנעשה בתחום הזה. נעשתה שגיאה שתתוקן בישיבה

הבאה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
זה רק מראה לנו כיצד מתפקדת לשכת השר. צריו להודיע לאנשי המשרד בעוד מועד

על השתתפותנו בישיבות ועדה מוועדות הכנטת כדי שיוכלו להתכונן לישיבה וכדי

שיוכלו להיות מצויידים בידע ובחומר המתאימים.

אני רוצה לציין לטובה את הופעתם של נציני הבנקים שבאו בהרכב מלא, ואני

מודה להם גם על הדברים ששמענו מהם. אני למדתי רבות מדבריהם. אני לא ידעתי למשל

שהבנקים הקימו מרכזים לעידוד הטקטור הזה, ושהם מוכנים להלוות לבעלי העטקים

הקטנים כספים כדי לעזור להם לנדול ולהתפתח, ומוכנים נם לסייע להם בתחומים

נוטפים כדי שיוכלו לנקוט ביוזמה ולהתפתח.

היוזמה של בנק הפועלים, ואני מניחה שגם של בנקים אחרים, בארגון קורטים

להכשרת אנשים לנהל עטק עצמאי וזיא יוזמה מבורכת וחשובה מאד. כי חשוב להדריך

ולייעץ ולכוון את האנשים.

חבר הכנטת ויינשטיין, הנושא הזה אינו שייו לשירות התעטוקה. שירות התעסוקה

משתלט בקושי, אם בכלל, על ישום אנשים במקומות עבודה ועל ריכוז מקומות עבורה

פנויים. הוא לא מגיע אל כולם. הוא לא יכול לכן לשמש כתובת לנושא שבו אנחנו

דנים.



אני בעד הקמת גוף מתאם. גוף שיהיה לו מעמד מסויים בתוך משרד ממשלתי, ולא

נוף חדש. זה יכול להיות גוף במשרד המסחר והתעשיה, או במשרד האוצר, או בכל משרד

כלכלי אחר, וכלבי שישמש כתובת שתטפל בנושאים האלה בצורה היעילה והטובה ביותר.

אני מוכנה להעביר עותק של הפרוטוקול הזה למשרד התעשיה והמסחר ולמשרד

האוצר ולדרוש מהם לבוא לישיבת הוועדה עם הצעות ותכניות שיבהירו ביצד ניתן

לדעתם לעודד כניסת אנשים חדשים לסקטור הזה, בכדי לפתור על ידי זה הלק מבעיות

האבטלה הקשות שיש לנו בארץ. שיסבירו לנו כיצר ניתן לדעתם לעודד את העסקים

הקיימים הנמצאים במצוקה, כדי שיוכלו לבסס את העסקים שלהם ולפתחם, לבל יניעו

למצב של סנירה. כמו כן איך ניתן לפתח עסקים קטנים לקליטת העליה החדשה המניעה

אלינו. אני זוכרת שבזמן של נלי עליה יצרו קרנות מיוחדות כדי לאפשר לעולים

לפתוח לעצמם עסקים קטנים, במיוחד בערי הפיתוח, רבר שגם קשר אותם אל המקום.

אין ספק שהבעיה קשה, ולבן, בנוסף לצורך בהדרכה, במתן הכשרה מקצועית

והכוונה, אני מציעה שתאמצו את הצעתו של חבר-הכנסת צידון, ותקימו ביניהם נוף

תאם שיגבש הצעה באשר לדברים שצריך לעשות כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, ותמציאו

לנו אוחה.
א' פורז
מר בוקשפן הביע נכונות לרכז אא הענין.
א' בוקשפז
אנחנו לקחנו זאת על עצמנו.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אנחנו לא מציעים מי ירכז את הענין, ובלבד שיהיה מי שיעשה זאת. אני מבקשת

שלישיבה הבאה של הוועדה בנדון תבואו עם הצעה מגובשת, תגידו לנו מי בנוף שלכם,

ומה ההצעות שהוא גיבש בעקבות הדיון שהיה כאן, וכיצד ניתן לעודד את הקיים

ולפתחו, וכן לעודר אנשים נוספים וחדשים להכנס לענף הזה.

נושא הבטחונות והערבויות אף הוא נושא קשה הדורש פתרון. אני מציעה לכן

שאנשי הבנקים ואנשי האוצר יביאו בפנינו הצעה לפיה ניתן יהיה להתנבר על הבעיה

הזאת. האם אפשר לדעתכם להקים קרן שתיתן ערבויות ובטחונות לבנקים ותיקח על עצמה

סיכון מסויים, כמובן שלא במאה אחוז כדי שגם היזם המבקש הלוואה יקח על עצמו

אחריות וסיכון.

אני מודה לכולכם, ומקווה לקבל מכם הצעות מגובשות שיוכלו להאיר את הדרך

לחיזוק הסקטור שעליו אנחנו מדברים היום, כי אנחנו רואים בזה דבר בדרנת חשיבות

נבוהה מאד.

שוב אני מודה לכולכם, ונועלת בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:30)

קוד המקור של הנתונים