ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 25/10/1989

מכירת קרקעות במושבות - הצעה לסדר היום של חה"כ מיכה גולדמן

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 67

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי. כ"ו בתשרי, התש"ן, 25 באוקטובר. 1989 בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה;

ש' ארבלי-אלמוזלינו - היו"ר

ג' גל

יאיר לוי

עי לנראל

אי פורז
מוזמנים
חה"כ מי גולדמן

קוי רייזמן - מנכ"ל התאחדות האיכרים

שי גוטליב - מנהל המחלקה למושכים, המרכז החקלאי

א- אור - מנכ"ל הקרן הקיימת לישראל

שי אריאב - סנן יו"ר הקרן הקיימת לישראל, יו"ר הימנותא

אי ספרן - סנן הממונה על התקציבים, משיד האוצר

י' מזרחי - יו"ר המועצה יסוד המעלה

מזכירת הוועדה! לי ורון

רשמה: שי צהר
סדר היום
מכירת קרקעות במושבות - הצעה לסדר היום של הה"כ מיכה נולדמן.



מכירת קרקעות במושבות - הצעה לסדר היום של חה"כ מיכה גולדמן
היו"ר ארבלי-אלמוזלינו
בקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר-יומנו הצעה לסדר היום של
חבר-הכנסת מיכה גולדמן בנושא
מכירת קרקעות במושבות, והוא יציג בפנינו את

הנושא, לפי הנוהג המקובל.
א' אור
אני מבקש רק לציין שנתבקשתי והסכמתי לייצנ כאן היום גם את מינהל מקרקעי

ישראל וגם את משרד החקלאות.

מי נולרמן!

בקר טוב גברתי יושבת-ראש הוועדה, הברי-כנסת ואורהים, כאשר העליתי בכנסת

את הנושא הנדון לא היתה זו הפעם הראשונה שהנושא הזה הועלה בה. הוא הועלה בכנסת

בשנים קודמות על ידי אנשי ציבור וראשי רשויות.

לפני למעלה מ-10 שנים החלה במושבות תופעה של מכירת אדמות לאנשים זרים,

כמו ערבים, כמו גברת ברגר בזכרון יעקב וגורמים אחרים שאינם עוקים בחקלאות. חלק

מהאדמות נקנו בתקווה כי בעתיד ייהפכו להיות מתאימות לבנייה.

את הצעתי לסדד היום העליתי בעקבות התחדשות מכירת הקרקעות בחלק מהמושבות

מסיבות שונות מאלו שהיו בעבר. אם בעבר נמכרה אדמה בשל קלות דעת של אגשים

שחיפשו פתרונות קלים להשגת כסף, הרי עכשיו בא הדבר בעקבות משבר רציני בחקלאות.

חקלאים שנתונים במצוקה כספית קשה נילו שאין מי שיתן תשובה לבעייתם ואין

לחם במי להעזר; לא במשרד ההקלאות, ובוודאי שלא באוצר או בגורם אחר, ובעיקר

גילו שלא יוכלו להעזר עוד במערכת הבנקים שבה נעזרו לאורך שנים ולא יצאו

מופסדים. לאורך השנים שרתו הבנקים את החקלאים בצורה מצויינת, והחקלאים מצדם

שרתו את הבנקים. אם הבנקים הראו מאזנים חיוביים וטובים, הרי זה לא מעט בזכות

החקלאות בישראל, בגלל ריבית הנשך ובגלל חעמולת הגבוהות.

בשנים האחרונות. ובמיוחד בשנה האחרונה, חניעו החקלאים למצב בו אינם

יכולים לעמוד עוד מול הבנקים ואף לא מול חערבים. אני מכיר חקלאים שמוכנים לבוא

להסדר עם הבנק, והבנק דורש מהם ערבויות ותנאים כאלח ואחרים, והריבית ממשיכה

בינתיים לרוץ, והחקלאי מוצא עצמו פתאום במצב שאין מי שיעזור לו. כשהוא פונה

למשרד החקלאות הוא מקבל שם תשובה שחוזרת על עצמה: המינהלת, המינהלת. ואנחנו

יודעים שהמינהלת פועלת מזה שנתיים, אלא שתשובות מעשיות אין לה עדיין.

כשמדובר בחקלאים פרטיים הבעיה עם הבנקים חריפה עוד יותר, משום שבמקרים

רבים חותם החקלאי על ערבות אישית שלו בשעה שהוא מקבל הלוואה, ומחתים עליה

כערבים גם 5 חברים אישיים שלו. וכך קורה שחבריו שחתמו על ההלוואה שלו כערבים

מקבלים מהבנק הודעה שהם עלולים לעמוד למשפט או צפויים לעיקול בשל אותח חתימה

על ערבות, והחקלאי נמצא במצוקה נוראה, שחרי הוא נפגש עם חבריו אלה בקר-בקר

וערב ערב, וגם בערבי ששי הוא נפגש אתם במסגרת חברתית, וחם כמובן מצביעים בפניו

על המצב הקשה שאליו נקלעו מפני שחתמו כערבים על הלוואה שהוא קיבל. החותמים

אינם תמיד חקלאים רווקה, אלא חברים או בני משפחה של חחקלאי שלווח את הכסף, וזח

מעמיד אותו במצב שקשה לתארו.

בשעתו העליתי הצעה בענין זה, ואני רוצה לחזור עליה כאן בקצרה.יש חקלאים

פרטיים שבדכל המצוקה הכלכלית שאליה נקלעו הם מבקשים למכור את אדמתם, או חלק

ממנה, לערבים או לאחרים. אני מציע שיציעו את האדמה למינהל מקרקעי ישראל או



לחברת המינותא או לקרן הקיימת לישראל, לפי הסיכום שאליו תגיע המערכת בשיתוף

פעולה עם האוצר. רכישת האדמות האלה מההקלאים תהא על פי הערכת שמאי. אני מציע

שה חקלאי יקבל בין 60% ל-75% מהערכת השמאי, ואותה אדמה תועמד לרשותו כנהלה

חקלאית כפי שזה נהוג במושב בחכירה ל-49 שנה. סידור כזה יבטיה למעשה שני דברים.

מצר אחד החקלאי ימכיך לעבד את אדמתו, מצד שני אנחנו חוסמים מעבר האדמות האלה

לידיים אחרות, בין ערבים ובין אנשים אחרים. ואינני רוצה לחזור על הדברים

שעליהם דיברתי בהרחבה כאשר העליתי את הצעתי זו מעל במת הכנסת.

משר החקלאות קבלתי תשובה סתמית, הוא אמר שהכל טוב ויפה וזה אכן יכול

להפוך להיות שיטה, אלא שאנחנו איננו ערוכים מבחינה תקציבית לקנות מאות או אלפי

דונמים אלה, מה נם שחתופעה הזו עלולה להתפשט במושבות.

אני טעון שלא מדובר כאן באלפי דונמים, אלא במאות דונמים בלבד שיירכשו

במשך שנח, ולא תוף חודש או חודשיים בלבד. במושבות הגליל יש קרוב ל-94 אלף

דונם, ומר רייזמן יוכל למסור לנו כמה דונם קרקע יש במושבות ביהודה ושומרון

בתוך הקו הירוק. מכל מקום אני מדבר כרנע על מנות דונמים, ולא על אלפים. אם

נסתכל על שלוש השנים האחרונות כי אז נראה שהיו חקלאים שניסו למכור אדמות

לערבים, אבל חברת המינותא התערבה בדבר ואף רכשה הלק מהאדמות האלה, ודרך המינהל

העמידה אותן לחכירה לחקלאים אחרים.

בהתמודדות עם נסיון הרכישה של אדמות על ידי אמה ברגר המינותה עצרה את

מכירת האדמות בבני ימינה ובפרדס חנה. בזכרון היא לא הצליחה. ברוב המקרים היתה

המעורבות של המינותה חיובית. לכן חשובה כל בך נוכחותו של מר אור כאן נם כנציג

הקרן הקיימת ונצינ מינהל מקרקעי ישראל, וחשובה נוכחותו של נצינ אנף התקצףיבים,

כי לנושא הזה יש חשיבות ציונית.

את הדברים הבאים אני אומר מבלי כוונה לפנוע חלילה באיש. יש לנו היום בין

300,000 ל-400,000 דונם אדמה של התנועה המושבית, וחלק מזה של התנועה הקיבוצית,

שאינם מעובדים על ידי בעליהם. ואני רוצה להוסיף שנקבתי במספרים האלה בלשון

המעטה. אבל אני מוכן לחתום על זה שיש 400,00 - 300,000 דונם שאינם מעובדים

על ידי בעליהם. פירוש הדבר שאת האדמות האלה מעבדים ראיסים בני עזה, או ערבים

מהגדה, או ערבים שבאים מתוד השטח הירוק ויש להם כסף מזומן בו הם קונים את

היבולים, דבר שהופר פלסתר את חוק החלות החקלאיות. אני מכיר גם חקלאים יהודים

החוכרים אדמה של קיבוץ גניגר או של קיבוץ בית אלפא או קיבוצים אחרים ומעבדים

אותה מאחר והקיבוצים נמצאים אף הם במצוקה כלכלית, כמו המושב וכמו החקלאי

הבודד.

במדינת ישראל מצויים היום בין 300,000 ל-440,000 דונם אדמה חקלאית שאינם

מעובדים על ידי חקלאים, אלא שהחקלאים מקבלים סכום כסף מסויים מאלה שמעבדים

אותה בפועל, ואנחנו יודעים שהאחרונים פוגעים באדמה מפני שאינם נותנים לה את

הטיפול הנכון שעולה כסף. אם ניקח לדונמה מטעים, הרי אינם מרססים את המטעים

בזמן ובמידה הנכונה, ועל ידי זה נם נורמים נזק לחקלאים היהודים השכנים שכן

ממשיכים בעיבוד אדמתם. לחוכרים יש ענין אחד בלבד-. לחכור את האדמה לאותה שנה,

לקטוף את הפרי, ולא איכפת להם מה קורה למטע.

התופעה הזאת היא תוצאה של המשבר הפוקד בשנים האחרונות את החקלאות ואי-

טיפול נכון בבעיה. חשוב לזכור שהבעיה אינה מצטמצמת אצל החקלאי הפרטי או אצל

החקלאי בעל האדמה הפרטית, אלא שזו בעיה אמיתית ורחבה כתוצאה מהמשבר בחקלאות.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
חכר הכנסת נודלמן הציג את הבעיה בכל חריפותה, ותולה את הגורם לכך אך ורק

במשבר בחקלאות. האם הצעתך מתכוונת לכך שאת הכסף שיקבל החקלאי בתמורה למכירה של

הלק מאדמתו הוא יחזיר לבנקים לכיסוי החוב שלו?
מי גולדמן
אכן כך יעשו.

אני מבקש להוסיף עוד כמה משפטים כדי שלא יווצר הרושם כאילו הבעיה נובעת

רק מהמשכר בחקלאות. למעשה הבעיה הרהבה יותר קשורה בהינוך. אנחנו עדים לתופעה

רחבה יותר שמוצאת אח ביטויה במכירת דירות בנהריה ובנצרת עלית על ידי יהודים

לעריבם. וכך עלול לקרות גם בחקלאות, כאשר מדובר בחקלאי שעלה על אדמתו לפני

שמונים או מאה שנה, אלא שבניו ובנותיו לא המשיכו בעיבוד האדמדות האלה,

והנכדים אינם חקלאים אלא חיים בניו-יורק, ופתאום שמאו שעבור דונם אחד מאדמות

הסבאר שלהם אפשר לקבל היום איקס דולרים, והם מוברים את האדמה שירשו. ברור שיש

מקרים כאלה, אבל אני מתייחס בנעיקר לתופעה האמיתית שאנחנו עדים לה בשנתיים

האחרונות.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אני מבינה שבמסגרת דיון בהצעה לסדר היום של חה"כ גודלמן לא נוכל לדון

בבעיה של אותם 300,000 עד 400,000 הדונמים שהזכיר כאן, אח שזו בעיה חמורה לא י

פחות מנושא הדיון כאן.
ג' גל
מה בדיוק אתה מציע, חבר הכנסת נולדמן?

אני מציע שהמינהל ירכוש את האדמה מהחקלאי, ישלם לו תמורתה כפי שציינתי,

כדי שהחקלאי יובל להחזיר את חובו לבנק, ויעמיד אותה לרשות ההקלאי ל-49 שנה,

כמו במושב. .
ג' גל
לחקלאי יש 100 דונם אדמה, והנחלה באותו איזור כפי שהמינהל חילק היא 40

דונם, האם יחזירו לו רק 40 דונם?

מי נולדמן!

לא, יחזירו לו כנחלה את כל הדונמים שהוא מכר. העיקרון הוא שהחקלאי יקבל

כנחלה את אותם הדונמים שהוא מוכר.
ש' רייזמן
אני חייב לומר שחבר הכנסת גולדמן הציג את הענין יפה, וזו טענה שאנחנו

טוענים כבר שנים. צריך לצאת מתוך ההנחה שחקלאי מטבעו איננו מוכר קרקע, ואני

לפחות מדבר על חקלאים בסקטור שלי בזכרון, ראש פינה, כפר תבור, מטולה ורחובות,

שהם דור רביעי ואף חמישי. חקלאי איננו מוכר את אדמתו. האדמה היא ירושת אבות,

והיא בעצמותיהם ובדמם. בחדר שלי יש שתי כתבות. האחת אומרת: אם חקלאות כאן,

מולדת כאן. את זה טבע לפני הרבה שנים הנשיא הראשון שלנו, משה סמילנסקי. הכתבה

השניה מעל לתמונתו של הרצל אומרת: ביום בו יאחז האיכר היהודי במחרשה יבוא

הפתרון לבעיית היהודים.

החקלאי אינו מוכר את אדמתו, בוודאי לא מרצון. אבל נבון נם שהמצוקה

בחקלאות הביאה את החקלאים למצב קשה. מדובר בחקלאי שהוא בן 50 או בן 60, ושעל

פי ההסדר צריך להבנס לחוב למשר 20 שנה. חלק מהחקלאים יניע למועד הזה, חלק

כמוכן לא יגיע, וכל אהד חושש שמא ישאיר לבניו ירושה של חוכות.



בסקטור שלנו ישנה לכן נטיה למכור רכוש, ורכוש פירושו אדמות חקלאיות כי

אין לחט חנויות, אלא האדמות חחקלאיות ועליחן הבית הלא משופץ שבו נר החקלאי.

חלק מאתנו עדיין נר בבתים שבנו אבותינו. הבנים עוברים לנור בבית ההורים, אחרי

פטירתם, או בבית סמוך להם בהיותם עור בחיים. בירך בלל נר הדור הממשיך בביתם

הישן של ההורים. הדרך היהירה להמנע מליפול למלתעות המערכת הבנקאית היא למכור

חלק מהרכוש, מ- 120 או 130 הרונם. קרי: האדמה.

אני רוצח לומר לחבר הכנסת נרליה נל, שלמרות שהוא בן המושבה מנריאל הוא

חיב המנטליות של המושב. העובדה שנתנו בעבר 35 דונם אדמה למשפחה היא היום לרועץ

במושבים, כי היום אי אפשר להיות מ-35 דונם אדמה. כשחקלאים יחזיקו 100 דונם

אדמה, כתוצאה מהמהפכה בחקלאות, הם יוכלו אולי לחיות מזה, אףשנם מ-100 דונם

אדמה חקלאית לא תמיד אפשר לחיות.

האמת היא שהמצוקה בחקלאות היא אכן גדולה ביותר. יש מקומות בהם הגיעו

ההקלאים לפת לחם ממש, ולבי נחמץ בקרבי באומרי זאת. חקלאי מרחובות בשם יהודה

רום, שהתיר לי לנקוב בקומו, שהוא דור שלישי ויש לו 120 דונם פרדס וכרם, הניע עד

לפת לחם ממש, ויש לו חוב של 260,000 עד 280,000 שקל. אנחנו מנסים להסדיר עבורו

משחו כדי שיוכל להמשיך להתקיים.

בחיפוש אחר דרך לצאת מהענין הזה מבלי להזדקק שוב למערכת הבנקאית, או

לפחות רק חלקית, העלינו הצעה כפני חברת הימנותא, שעשתה עבורה טובה במקרים

מסויימים עד כה, שהיא, או המינהל, או הקרן הקיימת לישראל, אף כי עדיף לעשות

זאת באמצעות הברת הבת שלה, יעשו את אשר עשו בעבר-. לרכוש מהחקלאי 20 או 30

דונם במחיר שמאי.

אני רוצה שתדעו שכאשר הימנותא הציעה מחיר של 1200 דולר עבור דונם אדמה,

הציע ערבי מכפר קארה 5000 דולר עכור הדונם. עדיין יש בושה מפני מכירת הקרקע

לו, אבל הבושה הזאת עלולה להעלם יום אחד בעיקר כאשר מדובר בחקלאי שחייב לראונ

לפת לחם לילדיו.

אני חוזר להצעתנו להימנותא לרכוש את הקרקע של החקלאי, ולהחזיר אותו לרשות

החקלאי לתקופה של 49 שנים עם אופציה לרכוש את הקרקע בחזרה אם וכאשר יוכל,

בהנחה שמצב החקלאות יוטב. ההצעה נראתה לנו סבירה ונכונה. הטענות שטוענים נם

אנשי המינהל וגם אנשי מינהל ההקלאות כאילו ההנחיה למינעל לרכוש קרקע בררך זו

תעלה את מחיר הקרקעות נבלמת בכך שאנחנו מראש מסכימים להערכת שמאי. אנחנו לא

נטען כלפי המינהל שהנה הערבי מכפר קארה מציע 5000 דולר הדונם, ולכן אנחנו

דורשים מהמינהל 4200 דולר תמורת הדונם. אנחנו מסכימים מראש להערכת שמאי ממשלתי

או כל שמאי שייבחר, או שני שמאים שייבחרו. זה הרעיון המרכזי, בהנחה שזה ייעשה

בהנינות וביושר. האדמה הזאת תועמד לרשות החקלאי כאמצעי יצור שלו, כי על זה

פרנסתו. חקלאי בן 50 או בן 60 לא יילך בגיל זה להחליף את המקצוע שלו.

לא מדובר בתופעה המקיפה אלפי דונמים או מאות אלפי דונמים. התופעה הזאת

יכולה להקיף 5000 או 6000 דונם לכל היותר בכל חלקי הארץ. כי מדוכר בצורך למכור

חלקות בנות 20 או 30 דונם כדי לסנור את הפער שיש בין חובו למערכת הבנקאית ובין

כושר ההחזר שלו. לכן יש בהחלט מקום להסרר כזה.

הקרן הקיימת השיבה לנו בשם הימנותא, כי אין לה המשאבים הכספיים הדרושים

למטרה זו. לכן אני פונה אל האוצר. אנחנו סבורים שהאוצר צריך להעמיד לרשות הקרן

הקיימת או מינהל המקרקעין סכום כסף, שאנחנו מעריכים אותו ב-10 מליון דולר,

למטרה זו בלבד.

אני רוצה לחזור ולומר שחקלאים אינם ששים למכור קרקע, כי קרקע שנמכרת אינה

חוזרת בדרך כלל לבעליה, וחחקלאים מודעים לזה, ולכן הם יבחרו בדרך של מכירת חלק

מהקדקע שלהם רק כשלא תהיה להם ברירה, רק כאשר ירנישו בחרב המונחת על צווארם.



ההסדר חזה יציל את הקרקע ממכירתה לזרים. וכדאי שתדעו שבענין זזה יש תעלומה

נדולה. מצבו קול החקלאי הערבי דומה למצבו של חחקלאי חיהודי, אף כי מצבו קצת

יותר טוב בגלל חעבודה הזולה יותר אצלם ורמת החיים שלחם וחיא י ולזר נמוכח, ולכן

יש לחם קצת יותר כסף משיש לחקלאי היהודי, ולבן כאשר ערבי בא עם מזוודה עם כסף

מזומן כדי לרכוש קרקע מיהודי לא ברור לנו מקורו של הכסף חזח. אני לא מאמין שזה

בסף שחוא חצליח לחסוו מעמלו. אבל אינני יבול לבוא ולקבוע בבטחון שזח כסף

אש"פי.

האם היו מכירות של קרקעות לערבים?
ש' רייזמן
כן, חיו מכירות באלה. בראש פינה נמברה קרקע לערבים. בכפר תבור נמכרח אדמה

לערבים, נם ברחובות וגם בפרדס חנח נמברה אדמה לערבים. נכון אמנם שלעת עתח אין

המדובר בממדים נדולים, אבל חמנמח חזו בבל זאת מסתמנת, ואנחנו מתריעים עליה

בתחילתח כשזח עדיין בקטן.

אנחנו חושבים שאם ועדת חכלכלה תמליץ בפני הכנסת או בפני הקרן חקיימת

ומשרד חחקלאות ומשרד האוצר להעמיד לרשות מינהל המקרקעין או חקרן חקיימת לישראל

אח סכום חכסף המתאים לענין זח אני מבטיח לבם שלא תחיה מנמח של חחקלאים למכור

קרקע, לא תהיה מנמה לספקולציות, החקלאים לא ימכרו בחזדמנות חגיגית זו את

הקרקעות שלחם ויקנו תמורת חכסף משחו אחר, כי חקלאי חוא חקלאי האוהב את עבודת

האדמה והוא צריך לעבוד בה נם בחיותו בן 60, ואף בהיותו בן 80 חוא רוצח לעבוד

בשדה. לכן אני מברר על חהצעח לסדר חיום שחעלח חבר הכנסת מיכח נולדמן, ואני

מבקש מוועדת חכלכלה לראות את חבעיה כפי שהיא, ולהבחין שלא מדובר בממדים

מדאיגים ומפחידים, אבל בשלב חקריטי חזה של חחקלאות זה יכול לאפשר לחקלאים

לפתור את בעיית החובות שלחם ולהמשיך לייצר בלי שיצטרכו לחעביר את הקרקעות שלחם

לאחרים.

שי גוטליב!

איננו חושבים שצריך יחיה בסידור שיצריך רבישח של אלפי דונם אדמח. חתופעח

הזאת קיימת ברוב המושבות ואפילו בערים שיש בהן חקלאות משמעותית. אצל בעלי

הקרקע קיים מחסום בפני מסירת חקרקע למישהו אחר, בפרט כאשר מדובר בזרים. אבל אם

המחסום חזח יישבר והבושה מפני חמעשה הזה תיעלם, והלחץ חחברתי סביב הנושא לא

יהיה חזק כפי שחוא חיום, אנחנו עלולים לחיות עדים לפתיחת איזח שחוא סכר, ואז

לא יהיו יותר מעצורים ללא יחיו גבולות.

המחשבח חיא, שאם יימצא נוף כל שחוא, הימנותא או אחר, שיקבל על עצמו לבלום

את הסחף הצפוי הזח, כל חתופעח תיבלם. שהרי ברור כי בעוד חצי שנח או קצת יותר

יוכרע נורלח של חחקלאות. או שחיא לא תתקיים יותר, או שחיא תחיח רווחית יותר.

ברגע שהחקלאי יוכל להרוויח את לחמו מהאדמה שעליה חוא יושב, הנטיח שלו למכור

אותה או חלק ממנה לא תהיה קיימת כלל. וגם לדור חחמשך תחיח יותר מוטיבציח

להמשיך בדעבודח הזאת.

אני רוצח לחוסיף עוד, כי עלינו לדעת שכאשר מוכרים קרקע במושבות מוכרים נם

את זכויות חמים על חקרקע, וזח לא פחות חמור ממכירת הקרקע.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו!

האם מותר למכור זכויות מים?
ש' רייזמן
זכויות המים עוברות עם הקרקע, וכן נס המכסות. ערבי קנה 23 דונם אדמה

בזכרון, ואגודת המים במקום סרבה לתת לו מים. הוא פנה לבית-המשפט, זכה במשפט

וקיבל את המים.

ש' גוטליב;

באמור, גם בעיית המים היא בעיה המורה מאר. מכסת המים לא בדיוק צמודה

לקרקע, והדבר הזה הייב להיפסק. אם לא יעזרו לנו עכשיו לעצור את הסחף חזה,

עלולים לאחר את המועד.

בעיית החובות זה סיפור נפרד, אבל השוב לדעת שבגלל הבעייה ברווחיות של

החקלאות נוצרות שותפויות שונות,תחילה זמניות אבל במשך הזמן הופכות לנצחיות.

תחילה זו שותפות מוגבלת כאשר בעל הקרקע אינו מבצע את העבודה ממש, אלא מחפש

לעצמו פרנסות אחרות ומישהו אחר מעבד את הקרקע שלו, ובסופו של דבר זה רק סבעי

באשר לאט לאט מי שיושב ומעבד את הקרקע במשך שנתיים או שלוש הופך לבעלים שלה

תמורת תשלום כזה או אחר, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם בעלי קרקע חדשים לא

רק במושבות אלא גם בערים גדולות יותר במו כפר סבא, רעננה ורחובות, והענין הזה

חייב להעצר. אני חושב שצריך לראות בנושא הזה משימה לאומית.

לא צריו להתייחס אל הענין הזה כאל סיוע כלכלי בלבד, אף שגם סיוע כלכלי

דרוש למי שנמצא במצוקה, אלא שצריך לראות את זה בראייה כוללת וכמשימה לאומית.
יי מזרחי
לא הייתי אומר שקיימת תופעה רחבה של מכירת קרקעות. אני חושב שעקרונית אין

חקלאי המושבות מעונינים למכור את הקרקע שלהם לערבים או למישהו אחר, אלא

מעדיפים לעבד בעצמם את אדמותיהם. אלא שהמצוקה הנוכהית בחקלאות גורמת לכך שיש

סבנה שאכן יהיו מקרים של מכירת קרקעות.

מנסיוני ביסוד המעלה אני יכול לספר לכם שנתקלתי במקרה אהד כזה, כאשר

המקור לרצון למכור את הקרקע לא נבע מהמצוקה הכלכלית של החקלאים, אלא היה תוצאה

של תהליך רגיל שאנחנו עדים לו במושבות, כאשר לא כל הקרקע היא בבעלותם של

חקלאים המעבדים אותה. חלק מהקרקע במושבות נמצא בבעלות פרטית של יורשים שעזבו

את המושבה ועברו לגור במקום אחר, והקשר שלהם אל הקרקע ואל עיבודה איננו הזק

כל כך.

כאשר רמת ההכנסה מהחקלאות פוחתת, או כשאין יותר הכנסה מהחקלאות, מחפשים

בעלי הקרקע דרכים קלות יותר להכנסה, ומבקשים למכור אותה למי שיציע את המחיר

הגבוה. כאשר נתקלתי במקרה כזה הצלחתי למנוע את ביצוע הדבר, אבל התהליך היה קשה

ביותר בגלל הליבי הבירוקרטיה המסובכים במינהל מקרקעי ישראל, הליכים שגוזלים

בל כך הרבה זמן וער שהכל מסתיים קורה לעתים שכבר אין קרקע.

בזמנו היתה להימנותא קרן מסויימת שפעלה במקרים כאלה. להערכתי חשוב לחדש

את הקרן הזאת שאפשר יהיה להפעילה במקרים המתאימים. מאחר והתהליך במינהל הוא

מסורבל וגוזל זמן רב, ולעתים מאחר את המועד, חשוב שבקרן יימצא כסף זמין אותו

אפשר יהיה להפעיל בשעת הצורך. בשל הנוהלים הקיימים במינהל קשה לו להתמודד עם

הבעיה הזאת, ויש למצוא את הדרך הקלה והמהירה ביותר לביצוע הרכישה.

מאחר ובשנתיים-שלוש האחרונות מצבה של החקלאות קשה ביותר, יש חשש שמקרים

כאלה אכן יקרו, ולצערי הרב במספר מושבות נמכרה קרקעת ועברה לידיים לא יהודיות.

לנו שהיינו ראשוני גואלי הקרקע בארץ ישראל כואב לראות את הסכנה המרחפת על חלק

מהקרקעות במושבות השונות. אני מציע לראות את הבעיה הזאת בפרופורציה הנכונה.



אני חושב שהתופעה הזאת מתמקדת בתהום הצר של בעלי קרקעות שאינם גרים יותר

במושבות, ושהקרקעות שלהט מעובדות על ידי גורמים אחרים. ואף שמדובר באחוז קטן

יחסית מכלל הקרקע במושבות, קיימת טכנה רצינית שקרקעות יעברו לידיט זרות, לעתיט

נט מבלי שהיורשיט יודעים כלל אל מי עוברת הקרקע שלהט.

שי רייזמן;

הערבים אינם טפשיט. הט רוכשיט את האדמות באמצעות מתווך יהודי. בראש פינה,

למשל, נמכרה אדמה של משפחת אשתו של מנחט אבירט, שהיא דור שלישי או רביעי שט,

מבלי שהוא ידע שהוא מוכר אותה לערבי. המתווך היה יהודי והוא עשה תרגיל בענין

זה, ופתאוט מצא עצמו בעל הקרקע חותט על ניירות אצל עורך-דין מבלי שהבחין שמכר

את האדמה לערבי מנצרת.

יי מזרחי!

ביסוד המעלה היה מקרה דומה. היורש היה אלוף בצה"ל שבוודאי לא רצה למכור

את הקרקע שלו לערבי, ומשיחותי עט אביו למדתי שהוא לא רצה למכור את הקרקע. אבל

באמצעות מתווך נמכרה הקרקע לערבי, ובמאמציט כביריט הצלחתי באמצעות עיסקת

חליפין להחזיר את הקרקע למינהל מקרקעי ישראל, אבל לא לפני שעברתי שבעה מדוריט

של יסוריט עד שהצלחתי לשכנע את המינהל לבצע את הדבר הזה, והצלחתי למנוע את

העברת הבעלות, אחרי שנקטתי לא בדיוק בדרכיט הכי נכונות, כאשר השתמשתי בזכותי

בראש המועצה ולא חתמתי על מטמך ההעברה, למרות הלחציט שהופעלו עלי. במשך הזמן

הצלחתי לשכנע את המינהל ונם את מי שרכש את הקרקע לשגת מהקנייה אחרי שטענתי

שהקרקע מיועדת להרהבה לבניט במושבה, ושבני המושבה מועדפיט על פני אחריט.

אמרתי כי אין לי התנגדות להעברת הבעלות, אבל מאהר וישנט בני מושבה המעוניינים

בקרקע, והט בעדיפות ראשונה, איני יכול לחתום על מטמך ההעברה, כאמור.

ישנט מתווכיט שלא תמיד פועליט בדיוק לפי רצון הבעליט, אבל מאחר והכליט

אינט יושביט על הקרקע ואינם מעבדים אותה הט לא תמיד יודעים לאן הדברים

מובילים. מי שנמצא בשטח ומכיר את הדבריט ורואה שמכירה כזאת עלולה להתבצע צריך

לפנות מיד אל הכתובת המתאימה כדי למנוע את הדבר, וכשאני מדבר על כתובת אני

מכתוון גט לקרן הימנותא. אט תהיה כתובת כזו שאליה יוכלו לפנות אפשר יהיה למנוע

העברת קרקע לבעלות לא יהודית.

שי אריאב!

צריך לראות את הבעיה בפרופורציות הנכונות. לא מדובר כאן באלפי דונמיט.

רוב האנשיט המציעיט את קרקעותיהט למכירה אינט רוצים להמשיך לשבת על אדמתט. פרט

למקרה או שנייט, חט רוציט למכור את אדמתט כדי שיהיה להט כסף.
שי רייזמן
אינני מקבל את הטעון הזה.
שי אריאב
אני מוטר כאן עובדות בלבד. האט מר קנטור רוצה להמשיך לעבד את אדמתו?

הייתי יכול לנקוב בשמות נוספים, אבל לא בזה הענין.

חברת הימנותא כתבה לא אחת אל גופים שונים, כולל שר האוצר, והודענו לכולם

על רצוננו והסכמתנו להיות אחד הגופים שיטפל בנושא הזה. איננו יכולים להיות מי

שפותר את כל בעיות החקלאות בישראל. כתבנו זאת להתאחדות האיכרים ולגורמים

נוספים, ובקשנו שיימצא פתרון לבעיה, וטוב עשה חבר הכנסת גולדמן שהעלה את

הנושא.



אני רוצה להסביר מה עושה חברת הימנותא. קנינו קרקעות ביסוד המעלה

מיהודים, ומסרנו אותן לבניט של המושבה להרחבה. קנינו קרקעות בראש פינה. ומסרנו

אותן להתיישבות של הבנים של ראש פינה.

היום יק לנו בעיה רצינית מאד. אנשים שמציעים לנו לקנות את אדמתיהם, אילו

חיו מדברים על שמאות יבול לחיות שחיינו נכנסים לוויכוח. אבל חם אינם מדברים על

שמאות, אלא על מחירים גבוהים גבוהים.

קי נולדמן!

השניים שאני מכיר יסתמכו בהחלט על הערכת שמאים.

אני מטפל בזה כמעט מדי יום ואני מכיר היטב את הנושא. אנשים מבקשים מחירי

אונס עבור הקרקע שלהם, וכאשר אנחנו משוכנעים שמקרים חריגים עלולים להתרחש

אנחנו מסכימים לשלם מחירי אונס ובלבד שהקרקע לא תיפול בירי נורמים אחרים.
ג' גל
האם קניתם אדמות בשנים האחרונות?

שי אריאב;

כן, בוודאי. אני עצמי הנני איש בנימינה. גנו אלי בענין זה אנשים

מבנימינה שהם חקלאים, ואני הצעתי להם למכור את המכנסיים, ובלבד שלא ימכרו את

האדמה שלהם. והיו הרבה מקרים שאנשים אכן מצאו פתרון אחר ולא מכרו את האדמות

שלהם.

הכוונה שלנו היא להשאיר את הקרקע בידי האנשים המעבדים אותה. נכון אבל

שגם כאשר הארמה נמצאת בידי האיכר לא תמיד הוא מעבד אותה.

אי אור;

שאלה לאומית היא מי יושב על הקרקע: יהודים, או ערבים. לדעתי כדאי לדון

בכל בעיה בנפרד. סביב השולחן יושבים אנשי התישבות, וכולנו יודעים מה זו אדמה,

וכולנו מכירים את הקשר אל האדמה. אבל אנחנו גם מודעים לעובדה שיש אנשים שמכרו

את האדמה שלהם עוד לפני המשבר בחקלאות, ועשו זאת רק מתוך חמדנות. אין ספק

שהנושא כאוב מאד. נכון שיש משבר בחקלאות, אבל נכון גם שיש אנשים שרוצים

להרוויח כסף, כר היה תמיד וכך יהיה כנראה גם בעתיד, וצריך להפריד בין הדברים.

הלק מהדוגמאות של מכירת קרקעות שהועלו כאן אינם קשורים כלל במשבר

בחקלאות. אני מבין שאתם רוצים שלחקלאים יהיה כסף כדי שיוכלו לעבוד. כי חקלאי

שאין לו כסף ויש לו חובות יהיה מוכן לעשות אתי עיסקה: הוא ימכור לי את האדמה

שלו, והוא ימשיך לשבת ולעבד אותה, וכך קורה שאני נותן לו למעשה מענק. הוא

ימשיך לשבת ולעבד את אדמתו, ואני רוצה שיעשה זאת, ואני נתתי לו למעשה מענק. אז

אם לתת לו מענק, למה באמצעות טרנסאקציה?

צריך למנות מישהו שיבדוק איך אפשר לעזור למושבים, כמו שעוזרים לקיבוצים

ואיך עוזרים למושבים. הבה נמצא דרך לעזור לאיכרי המושבות במצב הכלכלי הקשה שבו

הם נתונים. מדוע יש בכלל צורך בטרנסאקציה כלכלית כזאת?



טר יוסי מזרחי הגדיר את המצב בצורה לומר מדוייקת. הוא אומר שהבעיה קשה

במיוחד עמ אנשים שלא יושבים כלל על אדמתם ולא מעבדים אותה. אתם קשה לבוא לידי

הסדר, כי כל שהם רוצים זה כסף. וזה לא קשור כלל במשבר בחקלאות.

את המשבר בחקלאות צריך לפתור בצורה ממלכתית, כמו שנגשים לפתרון בעיית

הקיבוצים והמושבים. הרבה יותר קשה להתמודד עם הבעיה של החמדנות, ומר אריאב

הביא מספר דוגמאות מכאיבות, וגם למר רייזמן ידועים מקרים כואבים דומים.

אם אמנם זה יהיה הפתרון למשבר בחקלאות במושבות, אני חושש שזה כן ייהפר

לתופעה רבתי. אם לאיכר מכפר תבור עם בעיות כלכליות קשות יוצע פתרון על ידי

משרד האוצר, כפי שהוצע כאן, אין ספק שהוא ירצה לקבל סכום כסף עכור אדמתו

ולהמשיך לשבת עליה ולעבר אותה. ואני חושש מאד שהסדר כזה יתבקש לא על ידי

בודדים בלבד.

אני רוצה להתייחס עור לאדמות מוזנחות, לא פרטיות. המינהל ער לנושא הזה

והקים גוף שמטפל בקרקעות מוזנחות שהן בבעלות המדינה, אם זה מושבים, אם אלה

קרקעות צבוריות באי זורים מסויימים וכו', ומתחילים לדאוג לכך שהקרקע לא תמשיר

להיות מוזנחות ושלא תעבור לאחרים. זו בעיה קשה ומסובכת, שאינה נוגעת לענין

הנדון כאן היום.

לקרן הקיימת, באמצעות תגרת הימנותא, יש ועדה שדנה ברכישות חריגות. כאשר

ביסוד המעלה צריף היה לעשות הרחבה לבנים, הדבר נעשה. בראש פינה היתה בעיה

דומה, ואף היא טופלה. וכך היה גם גיוקנעט. כאשר היינו צרכים לקנות אדמה

מיהודים כדי לסדר את המשבצות וכוי, עשינו זאת וללא סיבוכים. יש איפוא ועדה

לחריגים והיא ממשיכה בעבודתה.

אנשי התאחדות האיכרים ואנשי המושבים מעלים כאן את המשבר בחקלאות, ואני

טוען שבבעיה הזאת צריך לטפל באמצעות הכלים הממלכתיים. אני מבקש לשפל בבעיה של

החמדנות של אנשים שאינם מעבדים את הקרקע שלהם והם רוצים רק כסף. ואני יכול

לספר לכם על מכתבים המגיעים אלינו בענין זה. במכתבים הם כותבים, כי גורם כזה

וכזה הציע להם סכום כסף איקס עבור הקרקע, ואם אנחנו לא נשלם להם את הסכום הזה

הם ימכרו את האדמה שלחם לאחרים. בבעיה הזאת צריך לטפל.

אי ספרן-.

הבעיה שהועלתה כאן אינה כלכלית. אילו היתה זו בעיה כלכלית, אז ההצעה

שהועלתה כאן אינה פותרת אותה. אם יבוא ערבי או מישהו אחר ויציע סכום של 5,000

דולר לדונם אדמה, והקרן הקיימת תציע רק 1,000 דולר תמורת הדונם, בעל הקרקע

ימכור אותה למל שמציע לו 5,000 דולר הדונם. כר שאלן זו בעלה כלכלית.

כנציג המדינה אני לא יבול להביע פה עמדה, כי יש פה היבטים ברורים שצריך

לפתור אותם בדרכים אחרות, ולא בדרך המוצעת פה. אני לא לכול להציע אלך אפשר

לגרום לכך שערבי לא יוכל לקנות קרקע.

התופעות שהוזכרו כאן היו קיימות גם לפני שנתיים, וקיימות גם היום. אמרתל

כי נוסף לבצע כסף וכוי, קרה דבר נוסף. אורי אור אמר שזה צריך להכנס למסגרת

ההסדר, וזה נכנס, אלא שיש פה בעיה שונה.

יש חקלאים בודדים שאין להם כוונה לעשות מזה כסף, אלא שכל יום שעובר עליהם

מעיק ומכביד עליהם. ועד שהם יגיעו למימוש ההסדר, שיקה לפחות חצי שנה, הם כבר

לא יזד" ו לו. זה יהיה מאוחר מרי בשבילם.



אני לא מציע שהמדינה תיתן לחקלאים האלה מענק כפי שכינה זאת אורי אור,

אלא תיתן לחם כסף תמורת נכס.
א' ספרן
הניסוח של אורי אור נכון יותר, כי זח אכן מענק עבור נכס שנשאר בבעלותו של

אותו וחקלאי שמכר אותו.
מ' גולדמן
הנכס יהיה בבעלות המדינה, והחקלאי רק יעבר תא האדמה.

לחקלאי לא משנה כלל אם זה רשום על שמו, או לא, כי הוא ימשיך לעבד אותו

ובניו אחריו ימשיכו לעבד את האדמה הזאת.
מי גולדמן
אבל ההסדר הזה ימנע כניסת ערבים לחלקה הזאת.
א' ספרן
אני לא יכול להתבטא כאן בנושא רכישת קרקעות על ידי אזרח מדינת ישראל כזה

או אחר, כי אני לא מדבר כאן באופן אישי, אלא מייצג כאן את האוצר.
מ' גולדמן
הוא חיה רוצה להגיד שניתן לערבים לקנות קרקעות מיהודים ונרשום את זה על

שם הקרן הקיימת או הסוכנות היהודית. לו אסור להניד זאת, אבל לי מותר.

לא יהיה נכון לומר שמוכרים קרקעות רק בגלל המשבר הכלכלי, כמו שלא יהיה זה

נכון לומר שלמשבר הכלכלי אין כל השפעה על מכירת הקרקעות.
שי נוטליב
אם לא היה משבר כלכלי השכנים היו רוכשים את האדמה, ולא אנשים מבחוץ.
ג' גל
אשר לרכישת משקים וקרקעות הן במושבות והן במושבים, כאשר יש סכנה שגם

הקיבוצים עומדים בשער, אני חושב שכאשר אנשים יחשבו שעל-ידי מכירת הנכס הם

יוכלו למצות את הציפיות שלהם, אז המחסומים שהיו קיימים בעבר ייעשו נמוכים יותר

היום. כך אני רואה את הדברים.

הפוטנציאל הראשון למכירה הוא מי שיש לו קרקע במובה והוא נר בעיר. שני

המשקים בבנימינה, שנמכרו לאמה ברנר, נמכרו על ידי אדם שנר באוסטרליה, רחוק

מבנימינה ושאין חשש שיפגש מדי בוקר בתושבי המקום שיסתכלו בעיניו וישאלו מדוע

עשה זאת. נתן לו הערבי מחיר כפול, אז בעל הקרקע היושב באוסטרליה מכר לו אותם,

ולא עזרו הבקשות והתחנונים של תושבי בנימינה.



מי שפסק ליחות חקלאי ובר בעיר לא מתקשה למכור את אדמותיו לכל המרכה

במחיר. ומי שטרם מכר את אדמותיו לא מכר אותן מפני שהוא מצליח לכך שהאדמה תהיה

פעם ארמה המיוערת לבנייה ומחירה אז יהיה גבוה בהרבה.

יש פוטנציאל למכירת משקים לערבים גם במשוב וגם במושבה, ולרעתי יהיה באיזה

שהוא שלב נם בקיבוצים. ומרוע לערבים? משום שהערבי שלא יכול לקנות קרקע מוכן

לשלם הרבה יותר בסף.

האם הקיבוצים יוכלו למכור? הם לא יוכלו למכור.

הם יעבירו את הזכות להחזיק בארמה.

למיטב הכרתי באיזה שהוא שלב בעתיד מדינת ישראל לא תוכל להסביר לאיזה שהוא

בייקר או לשר חוץ צרפתי מדוע אזרח ישראלי שנולד בפרדיס אינו יכול לקנות קרקע

בצרופה, כאשר אזרח ישראלי בן זכרון כן יכול לקנות.

היום היום משפט ברמת צבי.

אני לא מודאג מהמשפט ברמת צבי. היה משפט נם בבית ינאי. אבל אני חושב

שבאיזה שהוא שלב בעתיד אי-אפשר יהיה להסביר את הדבר הזה. שר החוץ הצרפתי אינו

יכול פתאום לישון בלילות מפני שאנשי עזה לא יכולים לייצא בעצמם את התוצרת

החקלאית שלהם. כאשר דבר הופר להיות נושא פוליטי מתחילים לשאול אותנו שאלות.

אילו היתה בנימינה אגודה שיתופית להצורך זה, כפי שהיא היום אגודה שיתופית

לצורר כלכלי בלבד, אז אמה ברגר לא היתה יכולה לקנות שם קרקע. כאשר אלקלעי

מחדרה קנה לפני 10 או 12 שנה משק בחדרה ללא אישור האגודה, ועבר לגור במשק,

השופט הוציא אותו משם. כי תפקירה של אגודה שיתופית הוא לקכוע מי יקנה משק

בתחומה ומי יחיה חבר בה, וזה דבר שיובן בכל מקום בעולם ו יתקבל על דעת כולם.

אנשי רמת צבי יכולים למכור למי שהם רוצים, ולא למכור למי שאינם רוצים, ואף אהד

לא צריו להסביר זאת, בי הדבר חזה בהחלט מקובל על חבל.

אמרתי את הדברים האלה משום שהנושא של פירוק אגודות שיתופיות הפר להיות

היום דבר שבאופנה. מקובל עלי פירוק אגודות שיתופיות בחלק הכלכלי שלהן, אבל מי

שמציע לפרק את האגודות השיתופיות באותו חלק שיש לו את המנדט לקבוע מי יהיה חבר

באגודה ומי לא, כדאי שיחשוב על זה שנית כי זה עלול להיות דבר נורא.

אני מדבר בלהט על הנושא הזה, כי אמר לי אתמול השר שחל שוועדת שרים דנה

בהצעה לאפשר לכל אחד למכור את משקו למי שהוא רוצה. אני טוען שזה טרוף הדעת

ממש. גם רשם האגודות וגם המפרק של שדה-משה הבינו שצריך לפרק את שדה-משה בחלק

הכלכלי, ולא לפרק עד הסוף. כי אם יפרקו את האגודח עד הסוף ויזמינו את החברים

להרשם לאגודה שתקבע מי יהיה חבר ומי לא, אז ממילא חלק מהחברים לא יכנס ואז

יהיה חופשי למכור את אדמתו למי שהוא רוצה.



העליתי את הנקודה הזאת מפני שאני מאד מוטרד. כי לדעתי אין להסתפק בזה

שאיזה שהוא גורם יקנח מתקציב המדינה משק במושבה, ושלא יימצאו הכלים שיבטיחו כי

באיזה שהוא שלב מאוחר יותר מי שמכר את אדמתו למינהל ויקבלו בחזרה לא יוכל

למכור אותו למי שהוא רוצה. וכך הוא יוכל לעשות אם לא תהיה אגודה שיתופית

שתצטרך לאשר זאת באסיפה הכללית שלה.

נניח שגוף זה או אחר, מבין אלה שהוזכרו כאן, יקנה קרקעות מחקלאים

בבנימינה כדי להקל על מצוקתם הכלכלית. הדבר הזה לא מונע מהחקלאי למכור אהר כן

את כל נחלתו לערבי, ואז צריו יהיה לנהל אתו משפט אם הוא יכול או לא יכול למכור

את החלק שהמינהל החזיר לו בחכיר ה, ואז תצטרך להסביר מדוע לערבי מפרדיס יש

פחות זכויות משיש למישהו אחר. בהצעה שהועלתה כאן לא מצאתי תשובה לבעיה הזאת,

ואני חושב שצריך למצוא לה תשובה מניחה את הדעת.

יתכן מאד שלצורך זה צריך לחייב את הקהילה, שבה נעשית מבירת הקרקע, לבצע

את הדבר באמצעות אגודה שיתופית שתענה על הבעיה הזאת.

אני מאמין שכאשר תושב אחד בקהילה המונה 10 או 12 משפחות ירצה למכור את

אדמתו לערבי, שאר החושבים לא יאשרו את המכירה הזאת באסיפה הכללית שלהם, אבל

אינני יודע מה יהיה בעוד 30 או 40 שנה. אני חושב שחייבים לסתום כל פתח קיים

למכירת קרקע, ולא חשוב אם הסיבה למכירה היא חמדנות או כל סיבה אחרת. וצריך

להבין שבאיזה שהוא שלב אי אפשר יהיה להשען על זה שיש חוק במינהל האומר שאין

מוכרים קרקע לערבי.

שי אריאב;

רוב האדמות שנמכרו בשנים האחרונות נמכרו בסתר, ללא כל פנייה לגוף ציוני

או יהודי. הם נמכרו בסתר וללא ידיעתנו. אנחנו למדנו על המכירה לאהר מעשה.

רציתי להביא בפניכם גם נקודת אור שמסתמנת, וכבר ראינו את הסנונית הראשונה

שלה. פנתה אלינו קהילה נוצרית והציעה לנו לרכוש ממנה את הקרקעות שהיא קנתה

בזמנו מיהודים. פנייה דומה הגיעה אלינו מדבוריה, מערבי שקנה בעבר קרקעות

מיהודים, והוא מציע לנו לעשות חילופי קרקע.
ש' רייזמן
נראה לי שלא הייתי די ברור ובהיר בהצגת דברי, ואני מצטער על כך. אשתדל

להבהיר את עצמי ייתר. אין ספק שישנה גם חמדנות במכירת הקרקעות, אבל לא הייתי

רוצה שיווצר הרושם באילו ברוב המקרים נובע הדבר מחמדנות ומבצע כסף, כי לא כך

המצב. ברוב המקרים נובע הרצון למכור קרקע ממצוקה כלכלית קשה של ההקלאים. רוב

המקרים האלה שעברו דרך בהתאחדות האיברים הם מקרים קלסיים של חקליאם שמבקשים

למכור 20 או 30 דונם מתוך 100 או 120 הדונמים שברשותם. כזה הוא המקרה עם

ניידרמן, עם שכטר ופרלמן ובן עזר בכפר תבור. הם מוכרים חלק קטן מהקרקע שלהם

וממשיכים להיות חקלאים. הקרקע מעובדת גם אחרי שנמכרה.

הימנותא קנתה בזברון מספר חלקות, ובל האנשים שמכרו את החלקות האלה נשארו

בחקלאות. הם מכרו רק חלק קטן מאדמותיהם והשתמשו בכסף הזה כדי לצאת מהמצוקה

הכלכלית שאליה נקלעו.

התאחדות האיכרים לא תיתן יד למכירת קרקע מתוך חמדנות או בצע כסף. בל

מכירת קרקע תבוצע באמצעות שמאי ממשלתי, והתאחדות האיכרים תיתן יד ותעזור רק

למי שממשיך לעסוק ונשאר בחקלאות. אנחנו חיים בתוך עמנו ואנחנו מכירים כל מקרה

ומקרה ויודעים מה הבעיה, למעט מקרים בודדים ביותר פה ושם. רוב המקרים עוברים

דרכנו. אנחנו פונים להימנותא וזוכים לשיתוף פעולה יפה מצדה, והימנותא רכשה

קרקעות בזכון.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אתמול דנו בהסדר המושבים. שמענו שבמסגרת ההסדר חזה נכללה נם ההקלאות

הפרטית, ושאין מפלים אותה לרעה בכל הנוגע לתנאים שנותנים לחקלאות המשפחתית. מר

רייזמן אמר לנו כאן שיש המוכרים חלק מאדמתם בנלל המצוקה הכספית שלהם ורצונם

להחזיר את חובם או לפחות חלק ממנו, וחהסדר הזה חל על כולם. חלק מהחקלאים ייהנה

מהחסדר הזח; הוא ימכור את הקרקע תמורת כסף ואחר כך יקבל את אותה חקרקע בחכירח

וימשיך לעבד אותה. האם אתח מאמין שהמקרים האלה אכן ישארו בודדים? אני חושבת

שלא. אני משוכנעת שחקלאים נוספים יעדיפו למכור חלק מהאדמה שלהם, לקבל תמורתה

סכום כסף, ואחר כך לקבל אותה בחזרה בחכירה ולהמשיך לעבד אותה. למה לא? כלל לא

יפריע לו אם האדמה תימסר לו בלחכירה ל-49 שנים, ואחר כך יאריכו את תקופת

החכירה והוא ימשיך לעבד את האדמה ולהנות מפירותיה. מדוע לא ידרוש לעצמו את

ההסדר שנעשה עם שכנו? אני חוששת לכן שהתופעה הזאת תלך ותתפשט ותתרחב. חאם

חשבתם על אפשרות כזאת?

מה עם אנשים שחדלו להיות חקלאים ואינם חיים יותר במושבים ויש להם שם

אדמות והם רוצים למכור את אדמותיהם ולקבל תמורת זה כסף? זו לדעתי אחת הבעיות

הקשות שאתה צריך להתמודד. בעל הקרקע אינו מעונין במכירת הקרקע ובחכירתה מחדש

כדי להמשיך לעבד אותה, כי הוא איננו מעבד אותה כבר עכשיו. הוא רוצה למכור את

הקרקע שלו כי הוא רוצה כסף. איך מתמודדים עם התופעה הזאת?

אתייחס תחילה לשאלה הראשונה של יושבת ראש הוועדה, ואביא דונמאות ממשיות.

ראובן אור מבנימינה הינו חקלאי בן 65, שני בניו במשק. אחד מהם יצא עכשיו

לעבודת חוץ כדי להביא הכנסה נוספת. יש לו כ-300 אלף שקל חוב. יש לו כ-260

דונם אדמה. הוא רוצה למכור 40 דונם, כי בהיותו כיום בן 65 אין הוא מוכן לקחת

על עצמו חוב ל-20 שנה. כשחקלאי בן 32 לוקח על עצמו חוב ל-20 שנה, ניחא. אבל

חקלאי בן 65 לא מוכן ולא יכול לעשות זאת.

החקלאי הנדון רוצה במקום זאת למכור חלק מאדמתו כדי להחזיר את החוב שלו,

או לפחות חלק ניכר ממנו. אני חושב שהאוצר היה צריך לקדם בברכה מכירה כזאת של

הלק מהקרקע. החקלאי הזה פתח את תכניות החסכון שהיו לו וחיסל את ביטוח החיים

שלו ונשאר היום בלא שום תכנית פנסיה, ובכדי שלא לקחת על עצמו חוב של 200 אלף

שקל לתקופה של 20 שנה הוא רוצה למכור חלק מאדמתו תמורת 100 אלף שקל, והוא

ימשיך לעבד את אדמתו וימשיך להיות חקלאי, כי בהיותו בן 65 איננו יכול ואיננו

מתכונן להחליף את מקצועו.

במקום שיצטרך למכור חלק מאדמתו למישהו זר, האם לא עדיף שהמדינה תרכוש את

זה ממנו ותעמיד את השטח הזה לרשותו בתנאי חכירה כדי שיוכל להמשיך לעבד את

האדמה? אין בזה שום רע. להיפך. אני חשוב שהאוצר הי צריך לקדם בברכה סידור

כזה.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו!

השאלה היא מדוע יועדף האיש הזה על פני שכניו? הוא ייהנה למעשה פעמיים:

פעם אחת במסנרת ההסדר הכולל, ופעם שניה כשיקבל את המענק הזה. הרי ברור שנם

שכניו ירצו להנות מאותו הסדר, ומדוע באמת לא?
שי רייזמן
אני לא הולך לבדוק מה מצבו של השכן. יש אנשים בחבל תענך שרכשו לעצמם חנות

בעפולה, והחנות רשומה על שם בן דוד שגר בנתניה; ויש שרכשו דירה בנתניה והיא

רשומה על שם הבת. יש בוודאי מקריבו כאלה, אבל אנחנו לא נכנסים לזה כי איננו

יכולים לבדוק את זה.



אני מדבר על מה שקורה אצלנו. אני מדבר על חקלאי שהוא בן 65 שיש לו 260

דונם אדמה, ויש לו חוב של 300 אלף שקל, והוא רוצה למכור 40 דונם כדי להקטין את

חובו ב-100 אלף שקל, ויתחייב רק על 200 אלף שקל ל-20 שנה. למה לא לקבל את זה?

זה הלק מההסדר, ובל הכסף שיקבלתמורת הקרקע שמכר יילך לכיסוי החוב או חלק ממנו.

בהסדר כתוב שאם פתח את תכניות החסכון שלו ומכר חלק מהקרקע, הוא לא ישלם מס שבח

אם כל הכסף שקיבל יילך לכיסוי חחוב או חלק ממנו, ונציבות מס ההכנסה מסכימה

לקזז במקרה כזה את מס השבה. זה בפירוש חלק מההסדר שלו.

אשר לבעלי קרקע שלא גרים במושב אלא בעיר, ראשית אין רבים כאלה. אם מדבירם

על דור שלישי, רביעי וחמישי בזכרון יעקב, נכון שכאשר יש בנות קונים להן דירה

ועוזרים להם בצורה כזו או אחרת, אבל את הקרקע נותנים לבנים. אבל יש כמובן

מקרים, אמנם מעטים, כאשר הבת היא בעלת האדמה בזכרון והיא בעצמה נרה בעיר.

במקרה כזה צריך לדעתי להיות אינטרס עליון לרכוש את הקרקע מהיורשת ולהחכיר אותה

לבן ממשיך בזכרון או בכל מושבה אחרת, ולא צריך לראות כאילו עושים טובה לאלה

שבעיר. היא לא זקוקה לטובות שלנו, כי היא יכולה למכור את האדמה בקלות לערבי

מ3רדיס ואף לקבל ממנו סכום נכוה יותר, ואז תוך 10 או 15 שנה 30% מאדמות

זכרון יהיו שייכים לערבים מפרדיס. והרי איננו רוצים בזאת.

נכון שיש אנשים שהיגרו לאוסטרליה בשנות ה-30 וה-40, ונכדיהם יושבים או לא

יושבים בארץ. גם מהם חשוב לרכוש את האדמה ולהחכיר אותה לבני הדור הממשיך באותה

מושבה, ואינני רואה בזה שום עוול. אני מעדיף שאנחנו נרכוש את אדמתו של מי

שיושב באוסטרליה, ולא נאפשר לו למכור אותה למי שעורך-דינו יציע לו כקונה, וזה

יכול להיות כל אחד, כולל ספקולנטים בתל אביב.
יאיר לוי
מה יקרה אם ידרשו את אותו ההסדר גם לגבי מפעלים ודבירם אחרים?
שי רייזמן
החקלאות היא בעלת ערך לאומי, מעבר לפרנסה. זה אינו מפעל ואף לא חנות

שהיום פותחים ומחר סוגרים ומעבירים מיד ליד. לחקלאות ערך לאומי מיוחד במינו.

מעבר לזה שהיא באה להוות פרנסה היא משמשת נם גורם חשוב לקליטת אוכלוסיה ומהווה

מכשיר כלכלי ליצור מזוו לאוכלוסיה בארץ שנתונה במצור, ותהיה נתונה במצור עוד

הרבה שנים, לבל נצטרך לייבא מזון מחוK. חקלאות חשובה גם לפיזור האוכלוסיה

בארץ. כיום הפכה החקלאות להיות סרח עודף בעיני ריבם, ועוד נצטער על כך ברבות

הימים.
יאיר לוי
לדעתי הממשלה לא העמידה את החקלאות בסדר העדיפוית הראוי. צריך להציע לשר

החקלאות, שהוא בעצמו חקלאי, ולתבוע ממנו את עלבונה של החקלאות. החקלאות כיום

היא כמו כל ביזנס אחר. אין סבסוד נורמלי לחקלאות וכוי, אבל לא צריך להפוך את

הענין הזה לייהרג ובל יעבור. ישנם כיום אנשים בחבלי ארץ שונים, שחלק מהם,

אפילו חלק קטן, אינו יודע כלל מח זו חקלאות. בשנות ה-50 הביאו אותם לאותו מקום

הושיבו אותם על אדמה ואמרו להם להיות חקלאים. היום יש מקום לומר להם שהם כבר

לא חקלאים, ומספר ישובים באלה צריכים להיות עכשיו ישובים מעורבים, לא חקלאיים

בלבד.
ג' גל
אני רוצה להפנות תשומת לב הימנותא לענין שלא הוזכר כאן, ושכדאי שתקדישו

לו מחשבה. חלק מהקרקעות של החקלאים משועבר לבנקים, ואני חושש מאותו בוקר בו



יפורסם בעתון מכרז מטעם הבנק הלאומי שיפרסם מבירת קרקע בבנימינה בשל חוב של

בעליה. ואז בל מי שיציע מהיר יותר גבוה יובל לקנות אותה. אסור על בן להניע

למצב קול מבירת קרקע בזו במברז. צריך לבוא בדברים עם הבנקים לפני שזה מוגיע

בעתון.

זה מסוכן, בי זה יעודד את הבנקים להתהיל לעקות את זה.

אפשר וצריו לדבר עם הבנקים בעניו זה.

מר רייזמז אומר לנו לקנות קרקעות של החקלאות במצוקה, וגם לקנות את

הקרקעות קול בעליהן הנמצאים באוסטרליה. מקובל עלי. למעשה הייתי רוצה שהקרקע

בולה תהיה שייכת לי, אבל מי יממן כל זאת?

אין ספק שהועלו באן בעיות כבדות משקל מבהינות רבות, אבל לקרן הקיימת יש

משימות רבות נוספות שעולות אף הן בסף רב. אני אישית אינני ננד קניית קרקעות,

אבל אם מדברים על היקף המבצע הזה בדאי למנות ועדה מצומצמת שתשב ותדון איך

עושים זאת.
ש' גוטליב
אני הושב שאנחנו יכולים לההטיא את המטרה אם נדבר על 500,000 - 400,000

דונם, אם לא נבלום את הבעיה בהתהוותה כשהיא עדיין בקטן, ובמקום זה נתחיל לדבר

על מה שיקרה אם בל הקלאי המושבות ירצו למכור את האדמות שלהם. אם אמנם כך יהיה

בי אז שום דבר לא יעזור.

אנהנו חושבים שלמעשה מדובר בתופעות שוליות שהן תוצאה של המבנה שלנו,

בשלאנודה בבנימינה או בכפר סבא יש אולי שליטה על אמצעי יציר, על מכסות, אילי

גם אשראי מכוון משותף ומכירה במשותף, אבל הקרקע שם היתה תמיד קרקע פרטית

שעברה בירושה והיתה שייכת לבעליה. אין נם שוויון בנודל השטהים; יש הלקות

גדולות, ויש הלקות קטנות, אף כי יש שוויון באנודה.

חבר הכנסת נל אמר שאילו ניתן היה לדאוג לכך שלאנודה תהיה מלכתהילה שליטה

על הענין הזה, זה היה יכול לפתור את כל הבעיה. אם דלמועצה המקומית בבפר תבור

היתה איזו שהיא שליטה על מכירת הקרקעות קום, כי אז אף לא דינם אהד היה נמכר למי

שלא רוצים.

פורמלית יש לי שליטה בענין, אבל היא לא תעמוד בפני בנ"צ.
שי גוטליב
אני מציע שנהזור לשאלה שהיעלתה באן. יש היום תהילתה של תופעה מאד חמורה,

שאנהנו הרדים מאד לאן היא יכילה להיביל איתני. הבה ננסה לעציר איתה באמצעים

אותם הציע חבר הבנסת גילדמן. אם יש למישהי הצעה טיבה יותר, אדרבה. ובלבד שנמנע

את התפעית השליליות.

אני רוצה להוסיף רק, שאם אנחנו נפחיד את עצמנו ונחשוב מהיבן ניקח כסף

לקניית חצי מליון דונם, נגיע למסקנה שאין פתרון לבעיה הזאת, והתופעה הזאת

תימשך.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
מהיכן בכל זאת לבוא הכסף הדרוש?

אני חושב שכמה מליוני שקלים יספיקו היום. אם נשקיע לעצירת התופעה הזאת

היא תיעצר. אם מצבה של החקלאות ישתפר ותגיל הכדאיות לעבד אדמה באדץ, התופעה

הזאת תיפסק מעצמה. איננו צופיםשמצבה של החקלאות ימשיך להיות כפי שהוא היום,

כי אם מצבה לא ישתפר תהיה זו בעיה קול כל המושבים ושל כל עם ישראל.

י י מזרווי!

מיקדתי את הבעיה סביב מכירת קרקע של חקלאים לערבים. אבל יחד עם זאת צריו

לדעת ©אכן קיימת מצוקה בחקלאות. ביסוד המעלה היה מקרה של מכירת קרקע לערבים,

הגם שלא על ידי החקלאי.

אני מכיר לפחות חקלאי אחד שאני יודע שלעולם לא ימכור את הקרקע שלו לערבים

גם אם יהיה רעב ללחם וגם!אם ישלמו לו מחיר גבוה ככל שיהיה. אבל אני יודע שהוא

נמצא במצוקה כלכלית קשה, ואני יודע שהוא הציע למינהל לרכוש את הקרקע שלו. מי

שמכיר את אופיים של החקלאים בוודאי לא יצביע על זה כעל תופעה כללית.

אני עסקתי בהרחבה חקלאית ביסוד המעלה, ואני מכיר את מצב הדברים שם. יש

שם 30 בנים שיושבים על קרקע של הלאום, ו-20 בנים שיש להם קרקע פרטית שירשו

מהוריהם. בשלב מסויים הצעתי להורים להציע למינהל מקרקעי ישראל לרכוש את אותם

30 דונם שההורים מעבירים לבניהם תמורת סכום שהמינהל העריר כשווי הקרקע. אף אחד

מ-30 החקלאים שהעבירו את הקרקע לבניהם לא הסכים להעביר את הקרקע שלו למינהל,

אפילו לא תמורת 45 אלף דולר. זה מתאים מאד לאופיים של בעלי הקרקעות. הם לא

רוצים להעביר את הבעלות על הקרקע שלהם למינהל מקרקעי ישראל תמורת כל מחיחר

שהוא. אני מספר לכם זאת כדי להסביר כי טועה מי שחושב שחקלאים רבים ירוצו אחר

הסדר כזה ויסכימו להעביר את הקרקע שלהם למינהל תמורת כסף.

יש בכל זאת מספר מצומצם של חקלאים שנקלעי למצוקה, ובמקרה שלהט אינני רואה

עוול בהליכה לקראת הסדר כזה. זה יגדיל את כמות הקרקע שנמצאת בידי בבעלות מינהל

מקרקעי ישראל, ולתת לחקלאים במצוקה את האפשרות למכור חלק מהקרקע שלהם ולהמשיך

לעבד אותה. שהרי מדובר רק בחקלאים שמעבדים את הקרקע בפועל. זה בוודאי עדיף על

מכירת הקרקע לגורם שאינו חקלאי. כי רק גורם שאינו חקלאי יכול בשלב הבא להעביר

את הקרקע לערבים. גורם שהוא חקלאי וחי על הקרקע לא יעביר אותה לערבי. לא יימצא

אף חקלאי שחי במושבה שימכור את הקרקע שלו לערבי. הוא לא יוכל להסתכל בעיניהם

של שכניו. דבר כזה לא יכול לקרות.

לעומת זאת ייתכן בהחלט שמי שאינו יושב על הקרקע ואינו מעבד אותה ימכור

אותה גם לערבי.

אינני רואה עוול בהסדר שהוצע כאן, וצריך לראות את הדברים בפרופורציה

הנכונה. ביסוד המעלה יש 7000 דונם קרקע פרטית, והיה רק מקרה אחד של נסיון

למכור 25 דונם, ואחרי מאמצים רבים הצלחתי למנוע את המכירה הזאת. בעלי קרקע

אהרים שאינם חקלאים והם בעלים של 240 דונם שחשבו ללכת בכיוון הזה של מכירה,

חזרו בהם מפני שראו שיש מלחמה על הנושא הזה והבינו שלא בקלות יצליחו למכור אח

אדמתם. וכך נוצר למעשה לחץ חברתי גם על אנשים שנמצאים בחוץ, ואז הם מכרו את

א1מתם להימנותא להרחבה חקלאית. לפני כ-5 שנים הזהיר אותי שלמה רייזמן שהנה

אנשים אלה מתכוננים למכור את אדמתם, אבל אחרי שראו מה קרה עם אותם 25 דונם

שעמדו להימכר הם למדו שכדאי להם למכור את הקרקעות שלהם להימנותא.



יש ליאת לכו שלא יהיה תקדים למכירת קרקעות, ושיהיה ידוע לכל שלמינהל יש

אפשרות לפתור את הבעיה הזאת. ולנציג האוצר אני רוצה להגיד שאל לא להיבהל, ני

מדובר בסדר גורל אפטי ממש בכל המושבים. ואם למינהל יהיה הכסף הדרוש החקלאים

יציעו לו את הקרקעות שלהם במחיר שמאות, ואפילו פהות בוזה. החקלאי יסכים להעביר

את הקרקע קולו למינהל במהיר נמוך ממחיר השמאות, ובלבר שיוכל להמשיך לעבר אותה.

לבן לא צריך להיבהל, בי זו איגגה תופעה נפוצה, ולא מרובר בסכומים גדולים.

הסרר כלכלי שנעשה אם ארם או נוף ושלפיו המרינה קונה ממנו את הנכס ומחזירה

לו אותו לצרכים כלכליים נראים משונים בעיני, בעיקר מפני שאני חושש שאת אותו

ההסרר ידרשו גם גורמים אהרים שעושים אתם הסררים.

הקיבוצים נדרשים למכור נכס חינוכי שלהם, כמו סמינר הקיבוצים. מרוע לא

ידרשו סידור רומה גם לעצמם? מרוע לא יקבלו אותו בחזרה בתנאי חכירה, אחרי

שהמדינה תקנה אותו מחט, כרי שיוכלו להמשיך לעסוק בו בענייני חינוך?

נראה לי שאם נעשית מכירה, המכירה צריכה להיות לגבי כל גורם שהוא, ולא

למרינה. ואם המרינה קונה ממנו נכס, מרוע תחזיר רווקה לו את הנכס שקנתה ממנו?

היא יכולה למסור אותו לכל מי שתמצא לנכון. אני לא מבין איך רוצים לקשור את

נושא ההסרר עם מצב בו המרינה נותנת מענק לבעל קרקע פרטי, ומאפשרת לו להמשיך

להשתמש בכנט בנכס הכלכלי שמכר לה על מנת ליצור הכנסות לעצמו. למה להעדיף אותו?

המרינה מעמירה בהסדרים הקיימים מענקים למחיקת חובות להרבה מאר חקלאים,

מושבים וקיבוצים. וגם הם יררשו שישאירו בתפעולם את הנכס הכלכלי. הם לא ירצו

בבעלות, אלא שיאפשור להם לתפעל את זה על מנת לעשות רווחים,
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אתה מסתכל על זה רק מנקורת ראות כלכלית, ואילו אנחנו מרברים גם על הבעיה

הלאומיתתת.
א' ספרן
הבעיה הלאומית זה כבר ענין אחר, וצריך להציע פתרון שעומר במסגרת החוק,

פתרון שאפשר להתמורר אתו, ולא כמו שחבר הכנסת גולרמן חושש מפני הפעלת אמצעי

שלא יעמור בפני בג"צ. לרעתי זה ענין של חקיקה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
איזו חקיקה, האם חקיקה האומרת שאסור למכור קרקע לאמה ברגר או לערבי

מסעודיה?

מי גולרמו;

עוברה היא שלא הצלחנו להתמורר עם בעיית הדירות בנצרת עלית ובנהריה.

יש לי ביקורת רבה מאר על התיפקור של מינהל מקרקעי ישראל במגזרים רבים.

הוא אינו מתערב ברברים בהם צריך היה להתערב, ולעומת זאת הוא מתערב ברברים שבהם

לא צהריך היה להתערב, אביא בפניכם רוגמה להמחשת הרבר. מינהל מקרקעי ישראל אינו

מאפשר ער היום היוון רמי חכירה על מה שנקרא בנייה צמורת קרקע. אם ארם בונה

וילה או אפילו שתי יהירות ריור על קרקע הוא לא יכול להוון את רמי החכירה. אלא

הוא צריך לשלם במשך שנים רמי חכירה ורמי הסכמה.



אם המינהל היה אומר לכל אותם עשרות אלפים שבנו ובונים את הבית שלהם שהוא

מוכן לדווח את דמי החכירה במחיר סביר, היו מתחילים לזרום סכומים רציניים מאד

לקופת המינהל.

זאת ועוד. למינהל יש זכות לעשות הערכה מחודשת אחת לשבע שנים. ישנם אנשים

שנעשתה להם הערכת קרקע לפני 30 קונה, והם משלמים אחוזים מועטים על נכסים השווים

סכומים גדולים, כל המינהל לא משתמש בזכותו לעשות הערכה מחודשת. הכטפים האלה

שהיו נכנסים למינהל היו צריכים לשמש, בין היתר, לרכישת קרקעות. הכסף שיתקבל

מהדברים שציינתי צריך בהחלט להיות מיועד לפתרון בעיות כמו גם רכישת קרקע.

למינהל אין היום כסף. אגב, הוא הפך למכשיר ולצינור מיסוי.מינהל מקרקעי

ישראל לא שומר לעצמו עתודות, ולא באשמתו, כי הוא מעביר את הכסף לאוצר.

גברתי היושבת ראש, אני מציע שהוועדה תקיים במועד מתאים דיון מקיף על

המדיניות של מינהל מקרקעל ישראל. בשעתו ישבה ועדת גולדנברג המפורסמת, שמונתה

על ידי הממשלה, והיא המליצה המלצות שונות, ובין היתר המליצה גם הצעות המונעות

העברת קרקע לגורמים בלתי רצויים, כל תמיד היה מי שהעלה את הטענה שאילי הנפט

מכווית ישתלטו על קרקעות המדינה. וועדת גולדנברג פתרה את הבעיה הזאת.

מ' נולדמן;

לפי עניות דעתי היא לא נתנה פתרון לבעיה.
אי פורז
אני מציעה שנזמין לישיבת הוועדה את דייר גולדנברג ונשמע ממנו מה הן

ההמלצות, ונבדוק אם פתרו את הבעיה או לא. אם לא פתרו, נשכ אתו ונהשוב איך

פותרים את הבעיה. צריך לקיים דיון משמעותי במדיניות מינהל מקרקעי ישראל. ואם

מה שאני מציע אכן יתקיים, אז אזרחים יהודים רבים ישתחררו מכל מיני צרות,

מבלבול מוה ומביורוקרטיה, ומצד שני המערכת תקבל הרבה כטף שבו תוכל להשתמש גם

לדברים נוספים שבהם צריך המינהל לעסוק, כמו הכנת תכניות מיתאר, פיתוח איזורים

נוטפים והצעת קרקעות למכירה וכוי, דברים שהמינהל אינו עושה כיום.

הגשתי הצעה לסדר היום בנושא זה, ובעקבות הדין ובמליאה זה יועבר קרוב

לוודאי לוועדת הכלכלה, ואז נוכל לדון כזה בהרחבה.

אי פורז!

ועדת הכלכלה רשאית לקיים דיון בכל נושא שבו בוהרים חבריה, נם מבלי

שהמליאה מפנה אותו אליה. אני מציע לקיים כאן דיון רציני בהמלצות ועדת גולדנברג

ובמדיניות של מינהל מקרקעי ישראל.

דיון על מדיניות מינהל מקרקעי שירלא נמצא בין הנושאים של שיידונו בוועדה

ביוזמתה היא. אם המליאה תעביר אלינו הצעה בנדון, מה טוב.

היום אנחנו מתמקדים בהצעה לסדר היום של חבר הכנסת מיכה גולדמן ולראות מה

ניתן לעשות כדי למנוע את התופעה השלישית שהועלתה כאן, שהיא עדיין מצומצמת

ונמצאת בשלב הראשוני שלה, אבל יש חשש שמא תתרחב באם לא יעצרו אותה. השאלה היא

איך מונעים מכירת קרקע לגורמים זרים, גורמים לא רצויים, ולהשאיר את הקרקע

כקרקע של הלאום.



מאחר ואיננו יכולים לחוקק חוק גזעני, אז הורו היחידה לפתרון הבעיה היא

ברכישת הקרקע על ידי גורמים ממלכתים. אלא שהגורמים הממלכתיים זקוקים לכסף

בשביל זה, וכיוון שאני נגר הדפסת כסף הצעתי אח אשר הצעחי ברי שלמינהל מהקרקעי

יהיה הבטח הדרוש למיטרה זו.
היו"ר ש' ארנלי-אלמוזלינו
מניר הבטחון שאחרי שמינהל מקרקעי ישראל ישחרר את הארמה לדיירים, הדיירים

אל ימכרו אח הכיח שלהם למי שהמינהל לא היה מעוניין שירכשו אוחו?
אי פורז
בהמלצות וערח נולרנברג יש חשוכה לכעיה הזאח.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו.

אני מרשה לעצמי לפקפק כזה. הכעיוח כמדינח שיראל הן כל כך מורכבוח

ומסורכוח, ואין פחרונוח קלים למצכים מסוככים כאלה,
אי פורז
לא טענו שאין צורן כהסכמה להעכרה, כי יש צורך בהסכמה להעברה, אבל מי

שהיוון אח רמי ההכירה פטור מדמל היחר, פטור מרמי הסכמה ופטור מדמי וזכירה

שנתיים ומכאב ראש. לעצם ההעברה כן צריך הסכמה. אם הוא רוצה למכור אח ביחו

לשייר מכוויח, הדבר לא יחאפשר לו. ואם הקונה הוא ערכי אזרח חיפה יש לנו כעיה

אמיחיח.
מי גולרמן
זו אכן הכעיה המטרירה אותנו. אינני חושש כל כך מהשייך מכוויח, אלא מערבי

שכא מחיפה או מעכו ורוצה לקנוח דירה בנצרת עליח או כנהריה.

מי שרוצה למכור אח המנרש שיש לו מפני שהוא נמצא כמצוקה לא ימכור אוחו

לערכי מפני שהוא רוצה למכור אותו רווקה לערכי, אלא מפני שלא מצא קונה יהירי.
מי נ ולרמז
לא. הוא מוכר לערבי מפני שהערבי היה מוכן לשלם לו סכום הנרול פי שניים או

שלושה ממהיר הנכס.
אי פורז
אני טוען שאפשר למצוא לזה פתרון.

ע' לנדאו!

איזה פחרון? ועדת החוקה חוק ומשפט, שאתה הבר בה, מטפלת עכשיו בחקיקת חוק

שימנע העברת כספים למטורח לאומניות, כמו אש"ף וכוי. ואתה בוודאי מודע לבעיות

ולקשיים. איר אתה מוצא את הפשרה המתאימה כאשר מצד אהד אתה רוצה לאפשר לאזרחי

המרינה לקנות ולמכור ללא כעיה, לכל ירנישו עצמם מקופחים, ומצר שני אתה רוצה

וחייב להבטיח שהגורמים הלאומניים לא ישתמשו בזה לרעה.



פתרונות של מאה אחוז אין לי. מדובר בזה שאין קונה יהודי לקרקע הקלאית

במושבה. החקלאות במצוקה ואין קונים יהודים לקרקע חקלאית. אז לדעתי המדינה

צריכה להכנס ולקנות את הקרקע במחיר סביר על פי הערבת שמאי. אלא שהמדינה אומרת

שאין לה את הכסף הדרוש בשביל זה, ולכן אני מציע דדן שלפיה יהיה למדינה כסף כדי

לקנות את הקרקעות האלה.
מ' גולדמן
למעשה לא מדובר במספרים גדולים, אלא במספרים קטנים.
ע' לנדאו
חבר הכנסת פורז, אתה מדבר על מדיניות של היוון דמי חכירה וגם על מכירת

קרקעות על ידי המינהל כדי שיהיה כסף בקופה שלה. האם עשית חשבון ואתה יודע מה

תהיה ההכנסה הכספית במקרה זה? אם אתה מדבר על כמות סבירה שיכולה לפתור את

בעיית הרכישה, יש על מה לדבר.
אי פורז
רבים מידידי, ואני ביניהם, משלמים למינהל עבור חבית שלנו דמי חכירה די

נבוהים הנעים בסביבות 1000 דולר לשנה. וכאשר אני רוצה תוספת בנייה, קטנה ככל

שתחיה, אני חייב לרוץ אליהם, להביש תכניות ולקבל חתימה ואני צריך לשלם דמי

היתר ודמי הסכמה וכוי. אני בהחלט מוכן לשלם סכום די גבוה יחסית כדי להשתחרר

מכל זה. אבל עד היום לא איפשרו לי לעשות זאת.

אם אמנם נכון הדבר שלאחרונה אתם מאפשרים זאת לנבי בנייה צמודת קרקע, אני

יכול להעיד שהציבור אינו יודע זאת.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
עלינו להצטמצם בנושא שעומד לפנינו. אין ולא יכולות להיות לנו דרבים

חוקיות למניעת מכירת הקרקע לנורמים שאיננו מעוניינים שירכשו אותה. בכל זאת

צריו למצוא דרכים מתאימות לבלימת התופעה הזאת, כאשר מדובר באנשים בודדים שבכדי

להקל על המצוקה הכלכלית שלהם הם רוצים למכור הלק מאדמותיהם במחיר שהעריך

השמאי. הבעיה היא בכך שלחברת הבת של הקרן הקיימת לישראל אין כיום כסף כדי

לקנות את האדמות האלה, והשאלה היא איר ניתן ליצור את הקרן הדרושה לבלימת

התופעה הזאת.

אני מציעה שוועדת משנה תטפל בנושא חזה, ואני מציעה שבוועדת המשנה יהיו

חברי הכנסת מיכה נולדמן, נדליה גל ועוזי לנדאו. מדובר כמובן בוועדת אד-הוק.
?י לנדאו
אני מתנצל על שבנלל עומס עבודה לא אוכל לקחת על עצמי את האחריות להיות

חבר בוועדת משנה זו ולעשות בה עבודה רצינית.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני בכל זאת מציעה לחבר הכנסת לנדאו להיות חבר בוועדת המשנה. תנסה, ואם

לא תוכל לעמוד בעומס העבודה נחליף אותך בחבר ועדה אחר.
עי לנדאו
אני מוכן לנסות, אבל אני מציע שיושבת ראש הוועדה תהיה יושבת ראש ועדת

המשנה הזאת.
היו"ר שי ארנלי-אלמוזלינו
אני מובנה להיות הבלה בוועדת המשנה. אני מקווה שתוך שבועיים או שלושה

תביא ועדת המשנה בפני מליאת הוועדה את סיכום מסקנותיה בנדון.

אני מדוה לכל הנוכחים, ונועלת בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)

קוד המקור של הנתונים