ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/10/1989

הפיקוח על המצרכים והשירותים - המשך הדיון; צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מצרכי מזון - דרך חליפית להצגת מחיר על גבי המצרך), התשמ"ט-1989

פרוטוקול

 
. הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' -65

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב', 23 אוקטובר, 1989, כ"ה בתשרי התש"ן, שעה 11:00

נכחו; חברי הוועדה;

ש. ארבלי-אלמוזלינו - היו "ר

י. ביבי

ג. גל

י. לוי
מוזמנים
ג. קומרן, ע. לבנון - המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד ק. גיבור, א. נדל, ע. ברגר, א. בן-משה -

נ. ניסני - התאחדות התעשיינים

ד. צבן - משרד האוצר

י. שוסטק - לשכת המסחר

ע. שרגאי, ע. פרי, ח. מרגליות - משרד התעשיה והמסחר

י. נהרי, א. בירנבוים, נ. טוביה, י. אשבל - התאחדות

הסוחרים

א. דויטש, ע. איסרוב, ה. מיינר - הרשות להגנת הצרכן

ח. צבן, י. גלבר -ה"קואופ"

ד. אלפנדרי - "שופרסל"

ד, בראל - "השקם"

א, זיסבלט - משרד המשפטים

מזכיר הוועדה;

ל. ורון

יועץ משפטי;

צ. ענבר
הקצרנית
ש, לחוביצקי

סדר יום;

א. הפיקוח על המצרכים והשירותים - המשך הדיון.

ב. צו



א. הפיקוח על המצרכים והשירותים - המשך הדיון
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוה את הישיבה. נמצאת כאן נציגות של הרבה גורמים. אני מקדמת את

כולם בברכה ואני מקווה שהדיון יהיה אכן יעיל.

אני רוצה לאחל לוועדה ולכנסת מושב פורה ויעיל ואני מקווה שוועדת הכלכלה

תצליח בתקופת כנס החורף והקייץ של הכנסת לעשות עבודה טובה ויעילה. אני רוצה לאחל

שתהיה לנו שנה של יצירה וייצור, רווחה, ושנה של שלום ובטחון.

הנושא שעומד על סדר היום הוא צו סימון המחירים שהוגש על-ידי משרד התעשיה

והמסחר. קיימנו ישיבה אחת בנושא הזה וערכנו סיור בתקופת הפגרה כדי לראות את הדברים

מקרוב. זהו הסיור השני שוועדה זו עורכת. הפעם ערכנו את הסיור ביותר ממקום אחד,

היינו גם במקומות הקטנים וזאת כדי לעמוד מקרוב על הבעיות הקיימות. יפתח את הדיון

מר גד קומרן, יו"ר המועצה הישראלית לצרכנות. בבקשה.
ג. קומרן
את עמדת המועצה הבאנו בפני הוועדה כבר בישיבה הקודמת. לדעתנו, מוטב שכל

המוצרים יהיו מסומנים ותהיה עליהם הטבעת מחיר כדי להקל על הצרכן לכלכל את מעשיו

בתבונה. השיטות שמוצעות על-ידי רשתות השיווק, שיש בחלקן איזושהי תועלת נוספת, לא

פותרות את הבעיה של הצגת המחיר על גבי המוצר עצמו, לדעתנו. לכן נשארנו בדעתנו.

לאחר בדיקה ספציפית שערכנו יום קודם לסיור שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת ערכה המועצה

הישראלית לצרכנות סיור בעצמו. ניסינו לתאם את הסיור יהד אתכם, אבל משיקולים שלך,

גברתי, היושבת-ראש, החלטתם לערוך את הסיור שלכם בנפרד.

במהלך הסיור שאנחנו ערכנו ניסינו לתעד את הבעיה כפי שהיא נראית לנו, בעיה

שיוצרת בלבול אצל הצרכן ובלבול בהצגת הנתונים או המחירים על המדף ועל המוצר את

עצמו. עמדנו על חוסר העקביות שבשיטות השונות. כל גורם פועל בצורה אחרת. להפתעתנו

נוכחנו שדווקא בחנויות של השירות העצמי, שאינן מנויות על הרשתות הגדולות, שם אין

בעיה. שם כל המוצרים מסומנים. אנחנו גם כן הרחבנו את הסיור שלנו ולא הלכנו רק

לרשתות שמתעסקות עם מוצרי מזון, מכיוון שהחוק הזה מתייחס גם לשאר המוצרים. החוק

הזה הוא חוק כללי והוא לא מתייחס אך ורק לנושא המזון.

את המימצאים שלנו תוכל הוועדה לראות בסרטון הקצר שהכנו. אני מתנצל על איכות

הסרטון, הוא נערך בצורה לא כל-כך מקצועית, אבל אני הושב שיש בו כדי להסביר את

הבעייתות שבענין והוא מוביל למסקנה שיש לתמוך בעמדה שלנו שכל המוצרים צריכים להיות

מסומנים.

אני יכול להוסיף רק דבר אחד שבלט בצורה מאד חריפה בסיור שערכנו וגם בסיור

שאתם ערכתם. כל המוצרים שאינם מוצרי מזון מסומנים גם ברשתות השיווק; מוטבע עליהם

מחיר והצרכן יכול לבוא, למשוך את המוצר מהמדף, מהמתלה או מאיזושהי צורת הצגת

מוצרים שקיימת באותה הנות ובאותה רשת ועל המוצר מוטבע המהיר. לא כך הדבר ברשתות -

ואני מבין שכך הדבר כמעט בכל הרשתות, למעט אחת בה לא היינו - כשמדובר במוצרי מזון,

כשלגביהם אין בחלק גדול של הרשתות סימון נאות וזה הדבר שיוצר את הבעיה.

ברגע שתראו את הסרט תבחינו בדברים באופן ברור.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

זאת אומרת אתם דבקים בעמדה שעל כל מוצר צריך לסמן את המחיר.



ג. קומרן;

נכון. פרט למוצרים שמצויים בתוספת, המוצרים הניגרים והמוצרים המצויים

בתפזורת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רוצה לומר לכם שבעקבות הביקור שהיה, מה שאני יכולתי לראות ומה שגם חברי

ועדה שהיו אתנו ראו, הוא זה: אם המחיר איננו מסומן על המוצר יש בעיה ללקוח. ראשית,

הקוד לא פותר את הבעיה, כי הלקוח צריך לחפש את השם שעל המוצר הזה ואת מספר הקוד על

הרשימה. הרשימה הזאת מצוייה או למטה או למעלה, מצד זה או מצד אחר. האמינו לי שאני

בעצמי לא יכולה להתמצא בכל הרשימות האלה של הקודים. אם אני לא רואה את המחיר על

המוצר - קשה לי להתמצא ברשימות ולדעת המחיר.

מדובר בבזבוז זמן של הלקוח והוא איננו יכול להחליט במקום אם לקנות את המוצר,

אם לאו, כי הוא לא יודע את המחיר.

אני הייתי עדה גם לאחר הסיור שהיה לי שכשאני הולכת לערוך קניות בסופר או

בקואופ, המצויים לידי בגבעתיים, אני רואה לא פעם איך הלקוחות מחפשות את הקודים כדי

להגיע למחיר וקשה להן לאתר את מחיר המוצר. לפעמים המוצרים מתערבבים ואפילו אם יש

לך מוצר אחד ליד השני והמהיר מצוי על המדף - מוצר מצד אחד מתערבב עם מוצר מצד שני.

כך נוצר בלגן שלם. אני כבר לא מדברת על מצב בו יש הרבה קונים באותו קואופ ושופרסל,

כשאז הבלגן הוא יותר גדול. אנשים ממהרים והם צריכים לחפש.

יש בעיה עם מספר מוצרים, כמו גלידות וכו'. מסרו לנו שקשה להדביק את המחיר על

מוצרים כאלה. אני רוצה לומר לכם שעמדתי ליד הפריז'ידר הגדול וראיתי שם את המוצרים

של הגלידה. יש סוגים שונים של גלידות. ראינו שתי רשימות שתלו אותן על הפריז'ידר

למטה, האחת מצד זה והשניה מצד זה. באה לקוחה אחת ולקחה חבילת גלידה. היא הסתכלה

וראתה שאין מחיר על הגלידה. היא הסתכלה על הרשימות למטה, ואני באתי כביכול לעזור
לה, אמרתי לה
אולי תסתכלי על המספר - הוא רשום למטה. אבל המספר לא היה רשום באותה

רשימה, הוא היה רשום בצד השני. מי יעלה על דעתו שהוא צריך להסתכל בצד השני?

לכן אם אנחנו רוצים להקל על הלקוח - והרי רוצים שהוא יקנה את המוצרים - צריך

לדאוג להופעת המחיר. מי שמייצר את הגלידה רוצה שהמוצר שלו יימכר. אותה לקוחה,

שסיפרתי עליה, לא מצאה את המחיר, הניחה חזרה את חבילת הגלידה ולא קנתה אותה. ללכת

לקרוא תמיד למי שעובד במקום שיעזור - זה בלתי-אפשרי.

לדבר הזה צריך למצוא את הפתרון. אם לא ניתן להדביק את המחיר על המוצרים האלה

שהם רטובים - צריך למצוא את הפתרון שיקל על הלקוח למצוא את המחיר.

באשר ליתר הדברים - המסקנה שלי היא, אלא אם אשתכנע אחרת מהדיון שיתקיים היום

פעם נוספת - המחירים צריכים להיית מוטבעים על המוצר. זאת מלבד אותם מוצרים שמצויים

בתפזורת. במקרה הזה אני לא באה לומר שעל כל יחידה צריך להטביע את המחיר. זה לא.

אבל אותם המוצרים המצויים על המדפים צריכים להיות מסומנים. ראינו כמה בעיות היו

כשלקחנו מוצר אחד והמחיר היה למטה והוא לא היה כלול באותה חבילה של מוצרים. אני

מגיעה, אם כן למסקנה שעל המוצר צריך להדביק את המחיר. אין לנו ברירה אחרת.

באותו סיור הסתובבנו לאחר מכן גם בחנויות קטנות וראינו שמאחורי המוצר מצוי

המחיר. יש מקומות שעדיין אולי לא יודעים על קיומו של חוק המחייב הטבעת המחיר. אולי

במכולות לא תמיד המחירים כתובים. אבל החוק הזה והצו הזה הוא צו לכולם, גם לקטנים

וגם לגדולים.

הקוד איננו עוזר ללקוח. הקוד עוזר אולי לקופאית שיודעת על-פי הקוד מהו המחיר

שהיא צריכה לרשום, אבל לא ללקוח. כפי שמדביקים את הקוד אפשר להדביק את המחיר. אם

זה יעלה לכם עוד - יעלה. זו המסקנה שלי.



א. פורז;

זה יעלה עוד לציבור. מישהו הרי יצטרך לשלם עבור זה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אינני יועת. מי שמסתובב בחוץ לארץ יודע שעל כל מוצר מוטבע מחיר ואתה יודע

כמה הוא עולה.

זו הדעה שלי, זו ההתרשמות שלי וזו המסקנה שאני מגיעה אליה, אלא אם אשתכנע

שייעשו סידורים אחרים שיבטיחו שאכן הלקוח ברגע שהוא לוקח את המוצר הוא יודע את

מחירו, ולא רשימות שמצויות למטה או למעלה ואני אפילו לא יכולה לקרוא אותם, אפילו

לא בעזרת משקפיים שארכיב. זה לא ניתן ולא בא בחשבון וכל הכבוד לרשתות הגדולות

שביקרנו אצלן. אכן התרשמנו מאד מהסדר, מן היופי שישנו ומהשירות. במקומות מסויימים

אף התרשמנו מהמחירים הזולים.

הדברים האלה חייבים ללמד אותנו ולהדריך אותנו כאשר נדון בצו.

ביקרנו בקואופ, בהיפרכל ובהיפרשוק. אם יש לנציגי רשתות אלה דברים נוספים

להעיר - בבקשה. אבל קודם כל נשמע את נציג התאחדות הסוחרים, מר אברהם בירנבוים.
א. בירנבוים
אני יושב-ראש התאחדות הסוחרים בירושלים.

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת. הצווים האלה לא באו אלא כדי למנוע מהצרכן את

האפשרות להשוות מחירים. מי שרוצה שהצרכן לא יוכל להשוות מחירים בעת קניה - יתמוך

בצווים האלה.

מתי מתבצעת הקניה? - ברגע שהצרכן מוריד את המוצר מהמדף או מסתכל עליו כשהוא

על המדף. כאשר הוא מגיע כבר לקופה, עומד בתור והקופאית מדפיסה את קוד המוצר בקופה,

הוא משלם ורק לאחר מכן הקופאית תולשת את התלוש ונותנת לו - הוא כבר ביצע את הקניה.

גם אם הוא יסתכל על התלוש ויראה שהמחיר גבוה יותר מהמחיר בחנות פרטית בה הוא היה

קודם לכן - הוא כבר לא יוכל לחזור לקופאית, כיוון שיש עוד אנשים שעומדים בתור והם

לוחצים עליו 'אתה סיימת, תן לנו להגיע אל הקופה'.

בכלל הצו הזה הוא צו מפלה מאין כמוהו. מדוע? - כיוון שהוא חל אך ורק על מי

שיש לו מחשב, כלומר שהקונה יקבל בזמן התשלום בקופת העסק חשבון המפרט את הקניה. זה

כתוב בסעיף 21 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, עליו מתבסס הצו. אני מקריא את
הסעיף
"הקונה יקבל בזמן התשלום בקופת העסק חשבון המפרט בין השאר את שם המצרך

והמחיר ליחידה אחת של אותו מצרך". למי יש מחשב שיכול לתת את הדבר הזה? - אך ורק

לרשתות השיווק ואולי לעוד איזה אחוז אחד מכלל 60 אלף הסוהרים הפרטיים.

פירוש הדבר שההקלות שרוצים כביכול גם לתת על תוצרת חלב וכו' - כל זה לא יחול

על השווקים הפתוחים. בשוק פתוח צריך המוכר להציג את המחיר על כל מוצר ומוצר מכיוון

שאין לו מחשב שיכול להוציא חשבונית לאחר הקנייה, ומה זה שווה לאהר הקנייה? מדוע

רוצות רשתות השיווק תוויות? - כדי שלא יהיו מחירים על המוצר. רשתות השיווק יודעות

שהמחירים אצלן גבוהים בדרך כלל באחוזים ניכרים מאשר אצל הסוחרים הפרטיים. לכן כדי

למנוע את השוואת המחירים - שזה התנאי לכל צרכנות נבונה - רוצים להוציא להם את הצו

הזה.

חברי הכנסת, מה מציעות הרשתות? איזה פתרון הן מציעות? - תוויות. על-פי החוק

שהיה נוהג כל השנים אפשר היה להציג מחיר בתווית כאשר שמים את התווית מתחת למוצר.

ערכתי עשרות סיורים בסופרסולים למיניהם,ויודע מר שרגאי כמה סניפים יש לרשת

שופרסל. בסיורי אלה תמיד ראיתי עשרות רבות של מוצרים שאין עליהם כלל תוויות

ואי-אפשר למצוא להם תוויות. ומה אומרים לכם עכשיו? - יהיו עוד פעם תוויות, אבל



בתוויות יהיה פירוט קצת יותר גדול. אילו אני הייתי שומע ממר שרגאי כמה אלפי תביעות

משפטיות על אי-הצגת מחירים כחוק - החוק שקיים עד היום - הגיש משרד התעשיה והמסחר

במש השנים האחרונות כנגד סניפי השופרסל המפרים את החוק, הייתי אומר שהם יקפידו

שתהיינה שם תוויות כאלה. אבל הם אינם מקפידים כשהתווית צריכה לכלול רק את המחיר

והם לא יקפידו כשהיא תצטרך לכלול עוד איזה שהם פריטים.

התוצאה היא ששוב הציבור יקנה מרשתות השיווק באשראי ארוך, שדרך אגב איננו

מוסיף לו הרבה, לא יוכל להשוות את המחירים ולא יוכל לקנות איפה שבאמת יותר זול.

לכן אנחנו חייבים להודיע לוועדה הנכבדה שכאילו והוציאו צו מיוחד לאלה שיש

להם מחשבים. הדבר דומה לכך שהיו מוציאים הוק מיוחד שהוא טוב רק לבעלי עיניים

כחולות. לציבור הסוחרים הפרטיים אין מחשבים. הם לא יכולים לתת בזמן התשלום דרך

קופת העסק חשבון שמפרט בין השאר את שם המצרך ואת המחיר ליחידה של אותו מצרך. אנחנו

רואים בזה אפלייה חמורה מצד מחוקק המשנה כלפי 60 אלף סוחרים בישראל.
י. ביבי
אגב, כמה עולה מחשב כזה? יש לך קופה רושמת היום.

א. בירנבוים;

לא, אדוני, בקופה הרושמת יש 5-4 תאי זכרון. אתה יודע פריטים יש בחנות מכולת?

- אלפים.

לא תהיה לנו ברירה, אנחנו רואים בזה אפליה ובמסגרת המאבק המקצועי שלנו נאלץ

להמליץ בפני חברינו שלא להציג מחירים כלל.

א. פורז;

האם אתה מאיים שתפרו החוק? איזה סגנון דיבור הוא זה?

א. בירנבוים;

כאשר יהיה חוק שיחייב רק חברי כנסת לחבוש טרבוש אדום - גם הם יפרו את החוק.

א. פורז;

אני לא מבין. אתה מאיים עלינו?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מר בירנבוים, המשפט האחרון שלך פוגע בכל טיעוניך. מה זאת אומרת תפר חוק? אתה

נמצא פה בפני המחוקק ואתה מצהיר הצהרות?

א. בירנבוים;

הרי החוק מראשיתו היה מפלה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מה שתחליט ועדת הכלכלה ומה שתחליט הכנסת חייב כל אזרח למלא. דבר לא יעזור.

א. בירנבוים;

ברגע שהכנסת החליטה שאפשר להוציא צווים רק לאלה שמוציאים אישורים ממחשב - -
היו"ר א. ארבלי-אלמוזלינו
תילחם בדרכים מקובלות נגד אבל אל תאיים שלא תקיימו את החוק.

א. בירנבוים;

המחוקק הפלה אותנו בצורה המורה לרעה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

תודה רבה. אני מבקשת מהדוברים הבאים לקצר כיוון שאנחנו מכירים את הדברים.

ג. קומרן;

נקרין עתה בפני הוועדה סרטון שהכינה המועצה הישראלית לצרכנות. אנחנו מצטערים

על איכות הסרט, אך זה מה שהצלחנו לעשות.

(בפני הוועדה מוקרן סרטון קצר שהוכנן על-ידי המועצה הישראלית לצרכנות}

י. נהרי;

אנחנו מייצגים 06 אלף בעלי עסקים קטנים. גברתי היושבת-ראש, אנחנו רוצים

להודות לך על העבודה היפה שעשית. אנחנו משתדלים זה 40-30 שנה לעשות את המלאכה הזאת

ולהוכיח שבחנויות הקטנות כדאי לקנות, רצוי לקנות והן לא יותר יקרות מאשר כל

הרשתות. אבל לא הצלחנו. את, גברתי היושבת-ראש, עשית עבודה מצויינת ואנחנו מודים לך

על זה.

אני סבור שאלה שהתאספו פה יש להם מטרה אחת: לשמור על הצרכן. אנחנו צריכים

לעשות זאת יום יום, לתת לצרכן מוצר טוב, מהיר סביר, שירות טוב ובזה אנחנו שותפים

גם לתעשיינים. השאלה היא איך עושים את זה. אנחנו מבקשים דבר אחד: דין אחד לכולם.

יש נו גם בעיות עם החוק, כי לפעמים יש מוצרים שמאד קשה להדביק על כל מוצר מחיר.

לדוגמא, תכשיטים וכוי. אבל אנחנו עושים זאת. הקוד מטעה את הלקוח.

אנחנו בעד תחרות חפשית. אנחנו רוצים שהלקוח יבדוק את המחיר, את המוצר ויבחר

היכן הוא רוצה לקנות, איפה שיותר זול ואיפה שיותר טוב. לא הוכח שהרשתות הן יותר

זולות, כולל השק"ם.

אנחנו רוצים להטביע את המחיר על המוצר ללא קוד. יש בעיות לגבי מוצרים

מסויימים עם הטבעת המחיר והוועדה או היושבת-ראש ימצאו פתרון לכך. אבל אנחנו

מציעים להציג ללקוה מחיר בצורה פשוטה. לא רק הפרופסורים קונים. כל הציבור קונה.

אני רוצה שכשהציבור נכנס לחנות של רשת הוא יבדוק את המחיר.

יש לנו בעיה אחרת שאין יציבות במחירים, ואולי גם נגיע לזה. אני רוצה שהלקוח

יבדוק ויידע איפה יותר זול ויותר טוב לקנות. אנחנו צריכים לשרת את הציבור, גם את

אלה שבאים מחוץ-לארץ, התיירים. אנחנו משתדלים לעשות הכל. אנחנו גם משרתים את

התיירות ואנחנו משתדלים לשמור על מחירים. אנחנו עושים זאת גם בתהום התכשיטים. היתה

ועדה מיוחדת שדנה בנושא. כשתייר בא ועורך קניות עליו לדעת את המחיר של המוצר שהוא

רוצה לקנות.

אני מציע דבר אחד - שיהיה דין אחד לכולם ושהלקוח יבדוק את המחירים. אנחנו

יכולים להתהרות עם הרשתות אף-על-פי שהן טוענות שהן יותר זולות. הבאתי סקר שערכה

הטלוויזיה שאומר שסל הקניות בחנויות הקטנות - ולא אנחנו עשינו את הסקר הזה - הוא

הרבה יותר זול מאשר ברשתות. אנחנו גם כן מוכנים להתחרות. תודה.
ע. איסרוב
אני מייצג את הרשות להגנה על הצרכן. קודם כל, לגבי הצו הראשון בענין הדרך

החליפית שפוטרת את רשתות השיווק הגדולות מהצגת המחיר - אנחנו תומכים בעמדה שהוצגה

על-ידי יושבת-ראש הוועדה והמועצה לצרכנות. כמובן שאנחנו מתנגדים לכל מצב בו הלקוח

יצטרך להתחיל לקרוא רשימות של קודים כדי לדעת את מחיר המוצר אותו הוא רוצה לקנות.
ג. גל
איפה זה מופיע? באיזה צו?

ע. איסרוב;

הצו למצרכי מזון - דרך חליפית, הקובע שמי שיש לו מחשב - -

ג. גל;

החוק קובע.

קריאה;

החוק מפנה לצווים.
ע. איסרוב
ביקשתי ממזכירת הוועדה להעביר לכם חומר לגבי הצו השני, הצו הקובע את המצרכים

עליהם לא חלה חובת הצגת המחיר.

בישיבה הקודמת של הוועדה היתה אי-בהירות בין נציגי משרד המסחר והתעשיה לבין

נציגי השופרסל - באמצעות מר אלפנדרי - לגבי שני סעיפים. אנחנו נתבקשנו להציע את

הצעתנו לגבי השינוי של הסעיפים.

ראשית, לגבי סעיף 5 בתוספת, המדבר על "מצרכים הנמכרים בתוך אריזה מקורית...

של אותו מצרך". במצב כזה בעצם כל מוצר שמגיע באריזה המקורית - והרי רשתות השיווק

וכל החנויות מקבלות את המוצרים באריזה המקורית של היצרן - מספיק יהיה אם בעל החנות

או איש המכירות יפתח את הארגז, ישים אותו על הרצפה, על המדף או על כל מקום שהוא

ובזה הוא פתר את הבעיה של הצגת מחיר והוא לא צריך להציג מחיר. ובכן הסעיף הזה,

סעיף 5, הוא סעיף מאד כללי ולדעתנו הוא מיותר. אנחנו מבקשים לוותר על סעיף זה

בכלל. כל המוצרים האחרים שיש בהם בעייתיות נכללים בשאר הסעיפים בתוספת והסעיף הזוז

הוא מי ותר.

הסעיף השני - סעיף 6. מר אלפנדי אמר דעתו בנושא זה. הסעיף אומר;

"מצרכים שאינם ארוזים ומוצגים למכירה בתפזורת ומחירם אחיד". כלומר אפשר יהיה לשים

סל, לשים בתוכו קופסאות שימורים וכל דבר שהוא ובכך תיפתר הבעיה. אז שוב נגיע לבעיה

שכמעט כל מוצר יוכל להיכלל בסעיף הזה. אנחנו מציעים - וההצעה באה בעקבות דבריו של

נציג משרד המסחר והתעשיה, מר פרי, שבעצם לא לזה התכוון המחוקק - הצעה. עקב כך

הוספנו סייג לסעיף 6 האומר: "מצרכים שאינם ארוזים המוצגים למכירה בתפזורת ומחירם

אחיד ומתייחס ליחידה בודדת בגודל שאינו מאפשר הדבקת תווית מחיר". כלומר יש פה

התייחסות לבעיה של הגודל, כפי שהתכוון לו נציג משרד המסחר והתעשייה. הכוונה היא

לעטים, עפרונות, מחקים וכן הלאה, כפי שכתוב בתוספת. אנחנו הוספנו "למעט מוצרי

מזון וכו'". משום שהבעיה היא במוצרי מזון.

דבר נוסף נוגע למה שיושבת-ראש הוועדה דיברה עליו קודם וזהו הנושא של

המקררים. בזמנו אמרו נציגי רשתות השיווק שבמקרר אין שום אפשרות להדביק תווים על כל

המוצרים. בבדיקה שערכנו ראינו שמדביקים תוויות של קודים. יש מוצרים רבים כמו

הנקניקיות, הנקניקים וכן הלאה שמדביקים עליהם תווית, אבל תווית של קוד. אם תווית

הקוד מחזיקה מעמד על המוצר - אני בטוח שגם התווית של המחיר שעשויה מאותו חומר



תחזיק מעמד על המוצר אף היא. נכון שמוצרי הגלידה רטובים וגורמים לבעיות, אבל גם

המוצרים שבמקררים כמו העוף וחלקי העוף, שנמצאים בצלחות למינהן, מוטבע עליהם הקוד.

ניתן אם כן להדביק את קוד המהיר.
א. פורז
אני מבין שאתה הלק מגורם הסתדרותי. האם תנובה והקואופ - שהם גורמים של

ההסתדרות - פניתם וביקשתם לעשות באופן וולונטרי את מה שאתה מציע לנו?
ע. איסרוב
הקואופ הכריז כבר שהוא מציג את המחירים על המוצרים והוא עושה זאת.

א. פורז;

מה עם "תנובה"?

ע . איסרוב;

לגבי "תנובה" אין לי אינפורמציה.

א. פורז;

אם זה כל-כך טוב, אתם בבית שלכם פנימה יכולים לעשות זאת.

ע. איסרוב;

מדברים פה על חוק כללי לא על רשת ספציפית. החוק הזה יכלול את כולם.

ח. צבו;

זה כל-כך טוב שאנחנו בכל זאת מציעים לעבור לשיטה המוצעת. אני מדבר בשם

הקואופ.
א. בירנבוים
אני רק לא מבין מה ההבדל בין המקרר של המכולת לבין המקרר של השופרסל.
ד. בראל
אני נציג השק"ם. קודם כל, אני מצהיר שכמובן שכל חוק שיתקבל אנחנו נמלא אחר

הוראותיו, כשם שמילאנו ואנחנו ממלאים עד היום אחר הוראות החוק הקיימות.

רשת שק"ם היא אמנם הרשת היחידה, אם מותר לי לומר, שמאחדת בתוכה גם סחורות

של מה שקרוי בתי כלבו וגם סחורות של סופרמרקטים. כלומר זהו צירוף גם של רשתות כמו

המשביר לצרכן וגם רשתות כמו שופרסל וקואופ. הרשת שלנו כוללת חנויות מחנויות קטנות

שהן דוגמת חנויות שיוצגו על-ידי התאחדות הסוחרים כאן ועד לחנויות ענק. כשאני

אומר חנויות קטנות כוונתי לחנויות שכוללות זבן אחד, איש מכירה אחד. בחנויות הענק

יש 200 עובדים וגם יותר מ-200 עובדים.

לבוא ולומר שאנחנו צריכים לאמץ שיטה אחת ודין אחד לכל סוגי החנויות ולכל

סוגי הסחורות - ודאי ורק טבעי הוא שמה שיקרה הוא שאנחנו נקבל את השיטה הכי פחות

יעילה שיכולה להיות. כל שיטה, ולאו דווקא השיטה שמדובר עליה כאן, צריכה להתאים את

עצמה תמיד לאותו הנושא שבו היא עוסקת, אם זה חנות קטנה במקרה שלנו ואם זה סוג

סחורה אחר, ואתן דוגמאות ממה שעשינו, כשכל מה שעשינו זה עם הפנים לצרכן. מי שאומר

שאנחנו, כל רשתות השיווק, לא רוצים שהצרכן יוכל לדעת מחיר או להשוות מחיר - אינו

יודע פשוט על מה הוא סח. אנחנו בעד תחרות חפשית, אנחנו בעד זה שהצרכן יקנה במקום



שהוא מרגיש שטוב לו ביותר לקנות. אם הצרכן חושב שטוב לו לקנות בחנויות אחרות -

שיקנה שם.

לגבי הרשת שלנו - אמנם בחנויות הקטנות שלנו אנחנו מסמנים את המחיר על כל

פריט ופריט, כי הבעייתיות של חנות כזאת היא שונה מהבעייתיות שלה החנויות הגדולות.

במוצרים שהם מוצרים שקראתי להם מוצרי כלבו, רשתות כלבו, קרי: ביגוד, טכסטיל, מוצרי

אקטרוניקה, הנעלה, צעצועים וכו', שם אמנם אנחנו מסמנים את המחיר על כל פריט ופריט.

הסיבה לכך היא שבאותם מקומות אין כמעט אפשרות אחרת להציג את המחיר בצורה ברורה

ללקוח בדרך כלל. אבל במוצרי הסופרמרקט - ובזה אני כולל את מוצרי המזון, מוצרי

הסידקית וחמרי הניקוי - על גבי המדף ניתנת בהחלט האפשרות להציג מחירים בצורה

ברורה ובאופן שהלקוח יוכל לדעת בדיוק מה המחיר של אותו פריט שהוא רוצה בו.

גם הסרטים שראינו וגם הדוברים ששמענו מה שהם עשו כדי להציג עמדה הוא זה: הם

לקחו יוצאים מן הכלל והם מציגים אותם ככלל. אנחנו לא בעד להפעיל את הנושא של סימון

על המדף בכוח, אלא באותם המקומות - ואנחנו טוענים זאת במפורש וגם נוקטים בדרך הזאת

- שאנחנו נוכחים לדעת שאין אפשרות לסמן בצורה ברורה את המחיר עבור הצרכן, אנחנו

פשוט מסמנים אותו על גבי הפריט עצמו. אם הגענו למסקנה, לדוגמא, שבנקניקים קשה לסמן-

את המחיר באיזשהו שילוט - אנחנו שמים מחיר על גב כל פריט ופריט. אם הגענו למסקנה

שבמוצרים מסויימים - לדוגמא מוצרי קוסמטיקה - קשה לעשות זאת, אנחנו שמים שם את

המהירים על כל פריט ופריט. אבל במרבית המוצרים, מוצרי המזון והסידקית, כשהם מוצגים

יפה על מדף ומסודרים ניתן בהחלט לסמן את המחיר על גבי שילוט יפה וברור ללקוח, כך

שהוא לא צריך אפילו להרים את הפריט מהמדף והוא רואה את המחיר.

יש לקחת בחשבון שכמובן שכל זמן שהחוק הזה מתנדנד - לכאן או לכאן - ולא

התקבלה הצעת חוק סופית, את כל הפיתוח שאנחנו עושים בנושא הזה אנחנו עושים

בשלב כלשהו של נסיונות. משום כך ניתן למצוא חנויות בהן הצגת המחיר היא יותר יפה

ויותר ברורה, שם הכנסנו ציוד יקר שמיועד אך ורק לזאת, זה איננו הציוד שהוזכר פה

מקודם. לא נכון מה שנאמר כאן שאותם המחשבים עולים אלפי דולרים. ניתן היום לרכוש

קופה רושמת בסך של 2,000 דולר והיא תענה על צרכיה של כל חנות מכולת כזאת עליה

מדובר. אני רוכש קופות כאלה עבור חנויות שלנו ואם מישהו רוצה את הכתובת - אני מוכן

לתת לו אותה. לכן זה פשוט לא נכון מה שנאמר בהקשר הזה.

הציוד שאני מדבר עליו לסימון תוויות מחירים הוא באמת ציוד שונה. הוא ציוד

יקר. הוא ציוד שאנחנו מכניסים אותו לנסיון. כאשר יתקבל החוק עם הצווים, כפי שאנחנו

רשתות השיווק מציעים, אנחנו נשכלל כמובן את השיטה, נכניס ציוד חדיש יותר שיכול לתת

את השירות לצרכן לקבל את מה שהוא צריך. באותם מקומות בהם הדבר לא יהיה ניתן - נסמן

את המחירים. תודה רבה.
א. בן-משה
כבוד היושבת-ראש, בעקרון אנחנו כמובן כתעשיינים מעוני ינים שהצרכן יקבל את

מכסימום האינפורמציה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
"כרמל מזרחי" דווקא מסמן את המחירים.
א. בן-משה
מה זאת אומרת? הסימון נעשה ברשתות. אנחנו מוציאים מהמפעל את המוצרים ללא

רישום מחיר.

אנחנו כמובן בעד זה שהצרכן יקבל את מכסימום האינפורמציה. אנחנו מעוניינים

שחמוצר יבוא לצרכן ולכן ברור לנו שהצרכן צריך לקבל מכסימום אינפורמציה, אפשרות

להשוות מחירים וכל מה שקשור בזה.



אנחנו לא בעד זה שאנחנו חייבים להיכנס - ואני חושב שגם החוק והכנסת לא

צריכים לעשות זאת - לשאלה איפה הצרכן יקנה. כל הנימוקים ששמעתי עד עכשיו בעצם היו

נימוקים איפה הצרכן יבחר לקנות. לנו כתעשיינים אין עמדה בנושא הזה כי אנהנו בעד

הגברת התחרות, גם במסגרת השיווק, ולא רק תחרות בין היצרנים.

לגבי ענין הבלבול - מפתיעה אותי ההתייחסות של מועצת הצרכנות. יש פה גישה

שהייתי אומר שהיא פטריארכלית, שהצרכן טיפש, לא יודע לבחור ופה 'אנהנו כמה אנשים

יושבים ויודעים את הכלי. רבותי, אנחנו דנים בדברים טכניים. כל העולם המערבי ללא

יוצא מהכלל נוהג בדרך אחת. יש חוק בשוק המשותף. אנחנו רוצים להצטרף לשוק המשותף

ואנחנו פועלים בדיוק ההיפך, נגד הקידום הטכנולוגי, נגד האפשרות של התקדמות

טכנולוגית.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

האם אין הצגת מחירים בעולם המערבי?

א. בן-משה;

לא, בהחלט לא. העברנו חומר. המקום היחידי בו יש הצגת מחירים הוא הגוש

המזרחי. גם בגוש המזרחי יש סנוניות שבורחות מזה, כמו הונגריה, לדוגמא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

בלונדון אין הצגת מחירים?

קריאה;

אין חוק שמחייב הצגת מחירים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל הם מרצונם הטוב עושים זאת. בארצות הברית מציגים מחירים.

קריאה;

אולי על בגדים יש הצגת מחירים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בכל זאת נזדמנתי הרבה פעמים לחנויות גדולות בחוץ לארץ וכשלקחתי מוצר ביד היה

עליו מחיר.

קריאה;

350 חנויות זה מספיק? - אתן לך רשימה.

א. בן-משה;

הרי זה בדיוק הנושא שאני מעלה אותו. אני מדבר על קיום חוק שגורס שבדרך אחת

ויחידה יסומנו המחירים. על זה אני מדבר. כל משווק מעוניין למכור את המוצר. הוא הרי

לא מעוניין שהמוצר יישאר על המדף. אם את אומרת שהצרכן לא יודע להבחין - זה סימן

שהוא לא יקנה את המוצר הזה. אקח את עצמי כדוגמא, כיצרן. זה שיש 23 יקבים במדינה

הזאת - אולי, לפי גרסתך, זה מבלבל את הצרכן, ואולי היה יותר טוב אם היה מפעל אחד

והצרכן היה יודע מה הוא קונה. האם זה מה שרצוי? האם זה הכיוון הרצוי?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
דווקא בגלל שיש 23 יקבים הצרכן צריך לדעת את המחירים של כל המוצרים השונים.

א. בן-משה;

אבל לצרכן, מבחינת הידיעה, היה הרבה יותר נוח אם היה רק בקבוק אחד של כרמל

מזרחי. אז הדברים היו לגמרי לא מבולבלים. האם אז היה יותר טוב? לא היה יותר טוב.

אני חושב שאנחנו נכנסים לשאלה שהיא מיותרת. אני מצטער להגיד אבל אנחנו מתעסקים

בנושא הזה הרבה זמן ואני חושב שזה מיותר ולא יתרום לא להגברת התחרות ולא לשום דבר.

אני כנציג התאחדות התעשיינים לא רוצה להיכנס לשאלה איזו שיטה להנהיג ולהבחין בין

סוגי החנויות. אני לא יודע אם השוק יותר טוב. אני מניח שהשוק הוא טוב מאד. אני

מניה להתאחדות הסוחרים יש זכות קיום והם צריכים להתקיים. אנחנו בעד זה שהם

יתקיימו.

אם הרשתות חושבות שהדרך הנכונה יותר להציג את הדברים היא כפי שהם עושים -

צריך לאפשר זאת. הרי הצרכן יבחר את המקום לקנות בו. מי שהולך לשוק - יקנה בשוק,

מכיוון שיש לו את האינפורמציה או ההנחה שהוא יותר זול. אם צרכן אחר ירצה להיכנס

לרשת שיווק - הוא ייכנס לרשת שיווק כי יותר נוח לו, כי יש מיזוג אוויר וכיוצא בזה.

אנחנו לא נכנסים לשאלה הזאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
גם אנחנו לא נכנסים לשאלה הזאת.
א. בן-משה
מה שהכנסת עושה בזה הוא שהיא מתערבת בצורת התחרות בין הגורמים השונים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תסלח לי, אנחנו לא מתערבים בשאלה איפה הצרכן יילך לקנות, אם בחנות קטנה, אם

במכולת או אם ברשת הגדולה. אותנו לא מעניין איפה הצרכן יקנה. אותי מעניין מה קורה

כשאני נכנסת לחנות, אם היא גדולה וקטנה. אני רוצה לדעת מה אני קונה ובכמה אני

קונה. זכותי לדעת בכמה אני קונה.
א. בן-משה
אם את לא מרוצה מחנות שאת נכנסת אליה - אני מניח שאת יכולה לקנות בחנות

אחרת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אלך לחנות רחוקה יותר כשיש לי חנות ליד הבית ואני רוצה שהיא תהיה בסדר? אני

רוצה שיהיה לי קל יותר לקנות.
א. בן-משה
האם תפקידה של הכנסת להגיד לצרכן 'אל תלך לשוק אלא תלך למקום אחרי? האם

תפקידה של מועצת הצרכנות להגיד לצרכן ללכת לחנות קטנה או גדולה?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
דבר ראשון אני מבקשת ממך לא להרים קולך. אנחנו כולנו רוצים להגיע לשיטה

שתשרת את הצרכן על הצד הטוב ביותר ותאפשר כמה שיותר מכירה. אנחנו דואגים לשני

הכיוונים. זהו אינטרס של שני הצדדים, גם שהסחורה של היצרן תימכר וגם שנקל על הקונה

בבחירת המוצרים בהתאם ליכולתו הכספית. יש 23 מוצרים של יינות. הצרכן צריך לדעת את



המחירים. אני רוצה לדעת אם אני קונה "פנטזיה" או כרמל מזרחי או ירדן. אני צריכה

לדעת את המחירים. לפי היכולת שלי אקנה.

א. בו-משה;

בהחלט.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אם כך, למה אתם מתרעמים על כך שישימו מחיר? מה זה שייך לתחרות? מה זה שייך

לשאלה איפה קונה הצרכן?

א. בן-משה;

אנחנו בפירוש רוצים שתדעי ותדעי את מכסימום האינפורמציה. אני טוען דבר אחד:

שהדבר פוגם בחלק מהיתרונות שיש לצרכן בשיטות של תחרות חפשית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה. רשות הדיבור לגב' חנה מיינר, יושבת-ראש איגוד הצרכנים.

ח. מיינר;

אני רוצה להוסיף ולחזק את הדברים שנאמרו פה בעד החוק של הצגת מחירים. אני

זוכר שלפני כ-20 שנה ויותר, כשהחוק היה קיים, הלכנו לבדוק בחנויות אם יש הצגת

מחירים. בפעם הראשונה כשלא מצאנו הצגת מחירים נתנו התראה ובפעם השניה הם קיבלו

קנסות, והיתה הצגת מחירים עד עכשיו. עכשיו, לפי השיטה הזאת אנחנו חוזרים אחורנית

30 שנה.

יש לנו תלונות ממבוגרים שמתלוננים שהם לא רואים את הקוד, הם לא רואים את

המחירים, הם לא יודעים מה הם קונים ולא פעם הם צריכים לחפש את המחיר למעלה, או

למטה, כשהם לא יכולים להתכופף.

יש גם תלונות מצד תיירים. יש הרבה תלונות על כך שהם משלמים הרבה יותר ממה

שמגיע וממה שצריך לשלם.

אנחנו כמובן בעד החוק הזה. בכך אין ספק.

ד. אלפנדרי;

אני מייצג את השופרסל.

אני פשוט מנסה להחזיר את כולנו לחשוב מה ההבדל בין הדיון הקודם או הדיונים

הקודמים לבין הדיון היום. חוץ מזה שלמדנו להכיר אנשים שלא הכרנו קודם - הנקודות

העיקריות שהשתנו בין הדיונים הקודמים לדיון היום הן שהפעם יושבת-ראש הוועדה,

בלוויית חברי כנסת מהוועדה, ירדו וראו את המצב בשטח והוצג כאן גם סרט שצולם יום

אחד לפני הסיור, דבר שמבלבל בעריכה, כאילו שהדבר נעשה הכל ביום אחד וכדאי לתקן את

הרושם הזה. הסרט אף הוא הוצג פה כדי להראות מה באמת המצב בשטח. זה בהחלט רלוונטי

ואני מסכים עם כל מה שהסרט מראה, כי הסרט מראה את מה שהיה ביום שהוא צולם.

אני מסכים עם הסרט משום שמה שמראים בו ישנו והיה גם למחרת. מה שאני לא מסכים

זה עם העריכה הסלקטיבית של מה שלא מראים בסרט. מי שמסתכל על הסרט הזה יכול להניח

שכל הקמעונאים - מכולות, סדקית וכולם - מסמנים מחירים על כל מוצר ואילו בכל הרשתות

הכל בלבול. אם מישהו חושב שאת זה אפשר להראות בסרט - אזי הוא עשה מעשה של שמיניות

באוויר, בלשון הצברים. זה פשוט לא נכון.



אני מציע שנציג הקואופ יאמר אחרי את דברו.כיש לו לקחים ברורים שהשיטה

המעורבת היא לרעת הצרכן - אז הוא לא מופיע. ישנה איזו טענה ערטילאית כזאת שבקואופ

יש משחו אחר. ביקרנו בשופרסל יחד עם היושבת-ראש והוועדה. אני גם מודה ליושבת-ראש

שקבעה, ובצדק, שהסיור חייב להיות בהפתעה, זאת אומרת ש'יפלו' על איזושהי חנות ולא

על החנות שהולכים לבקר בה, כאילו יש איזו חנות מונומנטלית שבה הכל בסדר ואילו בכל

היתר לא חשוב מה קורה. ב"רב-מכר" צילמו ב'רב-מכר" ולמהרת באו ל"רב-מכר" כי היו

מרוצים ממה שמצאו. בשופרסל צילמו בבן-יהודה אבל לבקר הלכו לסניף אחר. למה? - כי לא

מצאו כלום. מה מראים בשופרסל? - כלום. המעט שניתן היה לראות זה בקבוקים על המדף או

מוצרים בקירור שעליהם יש תווית ומוצר, תווית ומוצר.

אני מכבד את הגברת שהכרתי היום ואני רוצה לומר לה שבין אם אלה אנשים מאנגליה

ובין אם אלה אנשים מתורכיה, ואם מספר המשקפיים שלהם הוא כמו שלי, הרבה יותר קל

לזהות את המחירים בגודל הזה של המהיר (מציג בפני הוועדה תווית עם מחיר) מאשר כל

מחיר קטן שמופיע על המוצר. בשופרסל, בחנות בה הייתם ובחרתם אותה בהפתעה, מצאתם

חנות שהמחירים מוצגים בה כמו שאנחנו אומרים.

מה אמרו חברי מהרשתות האחרות? - השק"ם אמר: מה אני הולך לעשות כאן עבודה

שלמה כדי לעמוד בכל הדרישות וזאת כדי שבסוף מישהו יוציא צו או חוק ויגיד 'זה לא

חשוב, תעשה אחרת'? - לכן אני מחכה על הגדר. ה"קואופ" אמר: אני הלכתי בדרך אחרת

ופשוט ראיתי שהיא לא טובה, ואני מחכה שיחליטו. ה"רב מכר" אמר: גם אני אותו דבר,

הלכתי באיזושהי דרך. כולנו חושבים שהדרך הזאת טובה. אני רוצח להגיד לך שהתיירים

מוצאים בתווית הזאת (מראה תווית) שני דברים שבחלקם אין להם אותם גם בחוץ לארץ: אחד

- זה המחיר למאה גרם; שניים - זה המחיר באנגלית. המחיר כתוב בצורה ששום תווית לא

נותנת את המספרים האלה. זו דוגמא שקיימת בכל חנות שופרסל והיא עונה על הדרישות של

החוק.

כאן אני חוזר לידידי, מר בירנבוים, שכמעט הסית את המדינה למרד כנגד חוקים.

אני חוזר על מה שאמר ידידי מהשק"ם ואני יכול לומר זאת בשם,כל אחת מהרשתות. אנחנו

אף פעם לא נסית למרד וכל מה שייקבע - בין אם יהיה נעים לנו או לא - יבוצע כלשונו

וכרוחו, אין כאן הסתות למרד.

אני גם חושב ששמים בפי חוק של הכנסת דבר שלא היה ולא נברא. בסך הכל מה שהחוק

קבע הוא שהוא הכיר בשתי טכניקות של הצגת מחירים והסכים לראות אותן כטכניקות

חלופיות. יש שתי אלטרנטיבות. גם בשופרסל וגם בקואופ - כשלקואופ יש כ-120 סניפים

ולנו כ-60 סניפים - מתוך 180 סניפים שלהם עדיין ביותר מ-90 מסמנים את המחיר על כל

מוצר, כמו שהיה צריך להיות בחנויות של אדון בירנבוים. אבל אדון בירנבוים סומך על

דבר אחד. זה כמו הסיפור של האדם שאבדה לו מטבע בחשכה והוא הלך ליד הפנס והתחיל
לחפש. שואלים אותו
למה אתה מחפש פה? והוא משיב: פה יש אור. כלומר אדון בירנבוים

סומך על זה שלא חשוב מה שיקרה - מי יחפש את ה-3,000 או את ה-30,000 המכולות

הקטנות? הכי קל זה להיכנס ל-120 סופרמרקטים ולחפש שם אם הכל בסדר. אבל שם הכל

בסדר, מפני ששם חושבים שזח הערך העיקרי להראות ללקוח מהו המחיר.

אנחנו בסך הכל קיבלנו על עצמנו לנסות להציג בפני הוועדה הזאת בפעם חמי

יודע, בפני הכנסת הזאת, בפני חברי כנסת קודמים -
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בפני זו הפעם השניה.
ד.אלפנדרי
אני אומר בסך הכל. אנחנו רצינו להציג שיטה אובייקטיבית חילופית שאומרת
ללקוח
תשמע, אם שופרסל, קואופ - הוא חנות קטנה שאין בה מערכת שיכולה לתת מהיר

אמין ומדוייק, היא תהיה בדיוק כמו כל חנות של אדון בירנבוים. וזה עובד כך היום. כל

חנות שאיננה עונה על הדרישות של החוק, כפי שהוא הוגדר, מסמנת את המחיר על כל מוצר,

באופן מלא ובלי שום סיפורים.



כל מה שקיבלה הכנסת בעקרון - ואני מבין שזהו נושא הדיון של הוועדה - הוא

שיש אפשרות לקבוע במסגרת השיטה החילופית שההוק קבע והסמכות היא של משרד המסהר

והתעשיה. גם משרד המסחר והתעשיה הבין את זה. הוא שם את הדברים על השולחן ואמר: אני

מציע שהשיטה ההלופית תעבוד לגבי מוצרים שנמצאים במדפים ויש מוצרים לגביהם אני מציע

שלא השיטה ההילופית תעבוד לגביהם. אנהנו גם כן אמרנו את אותו הדבר. אף אחד לא צריך

להתפלא כשהוא מסתכל בסרט על הנקניקיות ואומר שזה לא בסדר שאין מחיר -
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זה לא היה בסדר כשהיינו בשופרסל.
ד. אפלנדרי
בשופרסל זה היה בסדר. בשופרסל על הנקניקיות שבתליה יש מחיר על כל פריט.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בתליה זה דבר אחר. אני מדברת על הנקניקיות שהיו בקירור.
ד. אלפנדרי
יש מחיר על כל פריט, כמו שיש מחיר על כל פריט כשמדובר בסכיני גילוח. יש

אמצעי תצוגה. בסך הכל עשו כאן עוול לכנסת. הכריחו את הכנסת להתעסק בנושא הזה.

מדבריו של מר בן-משה אני לוקח את הענין שטענו אותו מלכתחילה: אל תיכנסו לתחרות

הזאת. אנחנו עשינו חרבה דברים. יש אצלנו מאפיות, מעדניות, מיזוג אוויר, דיילות

ודברים אחרים. לשם מה כל זה? - רק בשביל להביא את הלקוח. אותו דבר אנחנו עושים

לגבי מחירים.

כשעמדתי עם היושבת-ראש בקו הקופות של הסניף בו ביקרנו - שהוא אחד מכל

הסניפים שעונים על אותה דרישה - מה ניסיתי להסביר? מה שקרה הוא שהמחשב המרכזי מפיק

את התווית מאותו קובץ שנותן את ההוראות לקופה וזה ההישג. ההישג הוא שהלקוח מקבל

מחיר אחד. זהו ההישג.

אני מסכים אתך, מר בירנבוים, שהמקום בו האנשים צריכים להחליט או נוהגים

להחליט מה הם קונים זה כשהם ליד המדף. המדף הזה (מציג את התווית שהובאה כדוגמא)

הוא פי אלף יותר טוב מהמוצרים שמסומנים כל אחד לחוד. למה? הייתי עם הגברת ועם

הוועדה וביקרנו באותו סניף של הקואופ,ואני מקווה שלא רואים זאת כאיזושהי השמצה,

וראינו את קופסאות המיונז. היו על המדף כ-60-50 קופסאות מיונז והיו עליהן שני

מחירים. למה? כי על המדף מישהו טעה, או התעייף,או התעצל וחלק מהמחירים היה 4.10

שקלים וחלק 4.6שקלים ואם המטבעה שלו הי טועה בעוד מספר הסכום היה יכל להיות

5.60. מה קורה אז? - מה שקורה בחנויות קטנות שאין בהן מחשב, כלומר המחיר שעל קופסת

המיונז הוא המחיר שהצרכן משלם. זה שלקח קופסה שהמחיר עליה היה ב-40 אגורות פחות

חזר שבע רצון. אבל גם הוא לא שבע רצון כי הוא ודאי אומר לעצמו: אם פעם המחיר פחות

- מה אני יודע מתי זה היה יותר? מאידך, זה ששילם יותר הוא בטח לא מרוצה.
באות הרשתות ואומרות
יש מודרניזציה בעולם, אני מקווה שהגב' ארבלי לא תמיד

הולכת לעמוד בתור לקבל כסף בבנק, אלא היא גם הולכת לכספומט, מכניסה את הכרטיס

ומקבלת כסף. אולי נבטל את זה? למה? הרי זה היתרון של הטכנולוגיה. הטכנולוגיה

מעמידה לרשותנו שיטה שבמדף נותנת מחיר בצורה הכי ברורה שרק אפשר, שנותנת ללקוח את

ההסבר גם על המחיר ל-100 גרם, שנותנת לו אפשרות להשוות את השוקולד הזה עם השוקולד

הזה, ובמקומות שהמדף לא יכול לענות על הבעיה - יהיה בהחלט סימון מחיר על כל פריט.

זוהי השיטה.

כל מה שאני מנסה לעשות כדי לא להלאות את האנשים הוא להגיד: רבותי, הסרט לא

חידש לי כלום, חוץ מזה שהוא לא הראה את הדברים שהם בסדר הוא הראה את הדברים שהם לא

בסדר, ועל זה כבר הצהירו חברי מהרשתות שכשתחליטו מה אתם רוצים - נעשה. רק שופרסל

'מטומבלים' כאלה שהם הולכים, משקיעים, עושים שיטה ואומרים 'נראה מה יהיה', כי לא



עשינו זאת בשביל הכנסת, עשינו זאת בשביל הלקוחות שלנו. לנו חשוב שללקוחות תהיה

תווית ברורה, עם דברים שלא כתובים ביד, שמודפסים במדפסת לייזר, הם מדוייקים בין

המהשב המרכזי לקופה של הסניף והם נותנים שירות ללקוח.

אוסיף עוד דבר אחד. הוועדה גם ניסתה לדבר ודיברה עם לקוחות בסניף. באותו

סניף תגור שלנו דיברו עם לקוחה. אני כבר הרגשתי לא נוה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

הם פחדו לדבר.

ד. אלפנדרי;

אני הרגשתי לא נוח מפני שהלקוחה כבר הרגישה שרוצים בכוח להוציא ממנה את

המשפט 'אני רוצה סימון מחירים'. כששאלו אותה 'איך את יודעת את המחירים בסניף
הזה?', היא אמרה
פשוט, מהתוויות שעל המדף. פשוט לגמרי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

מר אלפנדרי, זה לא היה כך.

ד. אלפנדרי;

כל אהד עם האמת שלו. אני עם האמת שלי מוכן ללכת לבית הכנסת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הם פחדו לדבר.
ד. אלפנדרי
ואני לא קליינט קבוע שם.

אני רוצה לסכם את התמונה. כל מטרתי היא להבהיר דבר אחד. עבר כאן בכנסת חוק

שקבע שיש שתי שיטות אלטרנטיביות. יש שיטה של מחיר על המוצר ויש שיטה חילופית.

בשיטה החילופית נקבעו תנאים, כולל קופות שנותנות פירוט. מר בירנבוים שמע את

המחירים בענין ההשקעה ה 'נוראית' הזאת. בסופו של דבר מה שיקרה לצרכן הוא שבחנות הכי

קטנה תהיה קופה שתיתן את כל הפירוט וייצאו ממנה עם המחיר גם שם הפריט. אפשר לעשות

זאת בהשקעה של 2,000 דולר, מר בירנבוים. אם זה יהיה - אני חושב שנגיע לימים טובים,

כי גם החנויות הקטנות תיתנה ללקוח שלהן את המחיר המדוייק. ושם יש סכנה, כי שם בעל

העסק הוא גם המגיש, גם קובע המחיר, גם המחייך, גם מי שמשנה את המחיר, וגם נותן

האשראי, מה שנקרא לרשום, ולפעמים טועה ומשאיר את התאריך.

דבר אחרון - אנחנו היינו יחד אתך במרכזון של רמת אביב. את שאלת את בעל החנות
ואשתו
על זה אין מחיר, על זה אין מחיר וכו'. הוא ענה תשובה מתוחכמת לגבי המוצרים

שלא היה עליהם מחיר. הוא אמר: יש לי מחירון. אמרת לו: אולי תגיד לי איפה המחירון

שהלקוח יכול להשתמש בו? מה הוא עשה? הוא הלך למגרה של השולחן, הוציא את המחברת

(ואני לא יודע אם זו המחברת של מס הכנסה או לא של מס הכנסה), לקח את המחברת והראה
לך אותה. ואת אמרת לו
אתה רוצה שכל לקוח יילך אליך למגרה ויקח את המחברת הזאת?
והוא אמר לך
תראי, כך אני קונה מהספקים.

רבותי, אף אחד לא ישכנע אותי בכנות שכל הקמעונאים הקטנים כל מה שהם עושים

יומם ולילה זה למצוא את הדרך הכי טובה להצגת המחיר ללקוח. אם זה הנסיון שלכם - אזי

אני כנראה לא עובד בענף.



כל מה שאנחנו מנסים לומר הוא זה: רבותי, יש לכם רשתות, אנשים באים אליהן

מרצון בגלל שהן נותנות מערכת שלמה. המערכת השלמה היא לא שמישהו כן נותן מחיר

והרשתות לא נותנות מהירים. הרשתות נותנות מחירים בשתי שיטות: בסניף שאין בו מערכת

משוכללת - המחיר מוטבע על כל מוצר, ובסניף שיש בו מערכת משוכללת - המחיר מופיע,

כשזה ניתן, על תווית מדף נהדרת, וכשזה לא ניתן המחיר מופיע על כל מוצר.

כמו שאמרו חברי מהרשתות ברגע שזה יהיה הכלל על-פי התקנות כולם יבצעו אותו

דבר והצרכן יימצא נשכר. תודה רבה.
ח. צבן
אני בא משטח החקלאות וכידוע ההקלאות בישראל היא מהמתקדמות בעולם, כשהיא

מחפשת כל דרך לעשות את הדברים יותר יעילים ויותר- זולים. המרצה שלנו בפקולטה

לחקלאות אמר שיש לו חלום שיום אחד יהיה קומביין לגפן שמצד אחד יסעו בכרם, מצד אחד

ייכנסו ענבים ומהצד השני יפלו גויים שיכורים. זוהי התדמית שלו לחקלאות. היום כבר

יש קומביין לגפן ובוצרים כבר. כל התהליכים נעשים בצורה הטכנולוגית הכי מתקדמת.

הענבים עוברים מהקומביין ליקב, שם מכינים את היין ועושים את הדברים בצורה מתוקנת

ומודרנית. אחר-כך רוצים לבוא לסופרמרקט ולהדביק מחירון על כל אחד ואחד מהבקבוקים

באנטי-טכנולוגיה הכי שישנה,

מה שאנחנו מבקשים שתהיינה שתי האפשרויות. אני בא מרשת שעושה את הדברים.

אנחנו שמים את המחיר בכל מקום.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך אתם מדביקים את הקוד? הרי על כל מצרך יש קוד.
קריאה
הוא לא מדבר עכשיו על מוצר מסויים. הוא מדבר על כל השיטה.
קריאה
גברתי, הקוד הוא על האריזה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
השק"ם יכול להגיד ליצרן את המחיר שהוא מוכר בו את המוצר והוא ידביק את

המחיר.
קריאה
היצרן לא יודע באיזה מחיר כל רשת מוכרת את הבקבוק.
ח. צבו
איך אפשר לדעת בכל נקודת זמן מהו המחיר הרשמי? מאידך, במחשב יודעים בכל

נקודת זמן מהו המחיר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אתם לא מדביקים על כל תפוח אדמה את המחיר.
ח. צבן
מחירן של קופסאות תירס משתנה כל שבוע. לכן האם אפשר להזמין מחיר מראש אצל

היצרן? ישנו הקוד, המחיר מתעדכן במחשב, הדברים מסודרים, יש קרני לייזר ואפשר

לפעול בשתי השיטות.

הרשת שלנו עושה את הדברים כפי שרוצים שיהיה פה - היינו סימון מחיר על כל

קופסה וקופסה. לנו יש 120 סניפים ש-35 מהם ממוחשבים. הם יעבדו בשיטה הזאת והאחרים

בשיטה האחרת. לא כדאי ללכת אחורנית.

ח. מיינר;

גם בקוד יש טעויות. קרה לי שבמקום הספרה 9 הודפסה הספרה 0, ויצא ששילמתי 10

שקלים יותר.

מר גיבור;

זה בלתי-אפשרי. יש ספרת ביקורת.

ח.מיינר;

דבר נוסף - יש בעיה עם המלאי. ברגע שמעלים מחירים אזי את המלאי צריכים למכור

במחיר הישן. עם הקודים - הם תיכף משנים את המחיר ואנחנו משנים את ההפרש מיד במקום.

ד. אלפנדרי;

אני מבקש לתקן תיקון טכני.

יו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

התפרצותך, מר גיבור, לא היתה במקום. יכול להיות שתקרה טעות. האם הגב' מיינר

משקרת? הקופאית אולי הדפיסה מספר לא נכון.

ד. אלפנדרי;

כמו שבתעודת זהות אי-אפשר לטעות, כי היא מורכבת מכל המספר פלוס ספרת ביקורת

- 0,9 1, - הקודים היום הם עם מספר ביקורת ואי-אפשר לטעות. את זה אפשר לבדוק. אולי

הטעות היתה אהרת, אבל זה לא יכול לקרות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני מודה לכל האורחים. נשארים עמנו נציגי משרד המסחר והתעשיה לדיון בצו.

רבותי, שמענו את הדברים. יש שתי גישות שונות, פשוטו כמשמעו. גישה אחת אומרת

שצריך לסמן את המחירים על כל מוצר. הגישה השניה אומרת שיש להנהיג שיטה נוספת בנוסף

לשיטה הקיימת. השיטה הנוספת אומרת שבאותם מקומות שיש מיחשוב וקופה רושמת -

א. פורז;

השיטה הנוספת היא כאלטרנטיבה. היא מאפשרת את הסימון לגבי מוצרים מסוי ימים,

לא על הכל. מדובר במזון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמזולינו;

ראינו דברים גם לא במזון. יש סבונים וכוי, ואם יתלו לך את הרשימה שם למעלה -

לך תדע. אתה ראית את הדברים.
אנחנו עוברים לדיון בנושא הבא
ב. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מצרכי מזון - דרך חליפית להצגת מחיר

על גבי המצרך). התשמ"ט-1989

נראה מה הציע משרד המסחר והתעשייה ועל מה הגורמים האחרים התווכחו.

הסעיף הראשון - הגדרות. אני קוראת "1. בצו זה - "תווית - תווית, בגודל שלא

יקטן מ-70 מ"מ אורך ו-30 מ"מ רוחב, עליה מודפסים מחיר ופרטים אחרים לגבי מצרכי

מזון כאמור בצו זה".

"מדף" - לוח בארון, בכוננית או בקיר".

א. פורז;

אני מציע שנדבר קודם על העקרון ואחר-כך ניכנס לפרטים. אם השיטה החילופית לא

מתקבלת אין טעם בוויכוח.

צ. ענבר;

זה מילכוד. עד שלא יהיו צווים החוק לא נכנס לתוקף והחוק הקודם נשאר בתקפו.

ג. גל;

אבל השאלה היא באמת עקרונית. אם אני מבין נכון, מה שהתהלת לקרוא עכשיו,

גברתי, זה נותן ביטוי, אם אפשר לומר כך, מה שראינו בקניון וברמת-גן. אם אנחנו לא

מקבלים את השיטה הזאת - אין מה לדון בצו הזה. לכן השאלה היא עקרונית; האם רק סימון

המצרכים או שכאלטרנטיבה אנחנו מקבלים את השיטה הזאת.

ע, פרי;

אמרתי כבר בישיבה הקודמת שאנחנו הצענו בזמנו הצעת חוק שאמורה היתה לחייב

הצגתמחיר על גבי כל מוצר ומוצר, עם אפשרות ליוצאים מהכלל, כמו אותם מוצרים של

ירקות ופירות בהם זה לא אפשרי. המחוקק בסופו של דבר שינה את ההצעה הבסיסית שהממשלה

הגישה והוסיף את האפשרות בדרך האלטרנטיבית וקבע בחוק שהשר רשאי לקבוע בצו לכלל

המוצרים או לסוגיהם, הכל כפי שייקבע בצו, דרכים חילופיות להצגת מחיר על גבי המצרך

ובלבד שיתקיימו בו שני דברים; "א) לכל אותו סוג של מצרך ייקבע שטח מכירה מוגדר

ותחום והצגת המחיר תהיה בתוך תחום שטח המכירה של אותו מצרך; ב) הקונה יקבל בזמן

התשלום מקופת העסק חשבון המפרט את שם המצרך והמחיר ליחידה אחת.

א. פורז;

איזה סעיף אתה קורא?

ע. פרי;

סעיף קטן הי של סעיף 21 להוק. הוסיף המחוקק וקבע בסעיף 3(א} לתיקון; "תחילתו

של חוק זה ביום שוועדת הכלכלה של הכנסת תאשר צווים שיציע שר התעשיה והמסחר לפי

סעיף 21 (ח)(1) ו(2)". כלומר אנחנו היינו מחוייבים להציע דרך הצגה חילופית, שאם לא

כן כל התיקון לא היה נכנס לתוקף.

אנהנו היינו מחוייבים, לפי דעתי, גם להציג איזשהו דבר מוזר, ואני חושב שקרה

פה דבר מוזר כי כעסו עלינו משני הצדדים. קבענו את הדרך החילופית רק לגבי מצרכי

מזון, כפי שהחוק מאפשר.
ג. גל
הייתם שמחים לו זה לא היה?

ע. פרי

היינו שמחים אם הצגת המחיר היתה על גבי כל מצרך ומצרך. הראיה היא שעל אותו

מצרך במקום שאין את המחשוב המחיר מופיע. זאת אומרת אין בעיה טכנית לשים את המחיר

על גבי המצרך עצמו. הם טוענים בשם הקדמה שלא צריך לשים את המחיר על גבי המצרך כי

הצגת התווית יעילה וטובה יותר. לדעתי, אין קשר בין הדברים. יכולה להיות ההצגה על

המדף וזה לא סותר את העובדה שיהיה מחיר גם על המוצר עצמו. יש גם רשת אחת שבה גם

ההדבקה של המחיר על גבי המצרך היא ממוחשבת.

א. פורז;

מר ענבר, הבעיה היא משפטית. עד כמה שאני מבין - ולא הייתי שותף קודם לחקיקה

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

גם אנחנו לא היינו שותפים לה.
א. פורז
עד כמה שאני מבין החקיקה הראשית לא מהייבת.
צ. ענבר
האם אתם רוצים להשאיר את החוק הקודם בתוקף?
א. פורז
לא. אמנם כתוב שהשר רשאי, אבל על-פי הפרשנות הוא חייב.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הוא לא חייב.
צ. ענבר
הכל תלוי בהקשר.
א. פורז
האם אני טועה בזה שאני חושב שהמחוקק הראשי בסעיפים קטנים אי ובי רצה שתהיה

שיטה אלטרנטיבית, אבל הוא השאיר בידי השר לקבוע מה בדיוק ואיך?
צ. ענבר
אתה לא טועה. זה נכון.
א. פורז
כלומר אנחנו חייבים מכוח הוראת דין להסכים לשיטה אלטרנטיבית אלא לקבוע את

גבולותיה. כלומר אנחנו לא יכולים להגיד את מה שפה חלק ניסו לומר לנו שהשיטה

האלטרנטיבית פסולה כולה מא-ת ואין אלטרנטיבה. פירוש הדבר שאנחנו חייבים במצוות

המחוקק הראשי להיכנס לפירוט. אם כך, השאלה העקרונית של זניחת הענין האלטרנטיבי הזה



נופלת ולא נשאר לנו אלא להיכנס עכשיו לניסוחים. זאת אומרת התיזה שניסו להציג לנו

פה גופים רבים, שלפיה אין אלטרנטיבה, היא פשוט בלתי-אפשרית מכוח חובת החוק.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אגיד לך מהי האלטרנטיבה שלי אם אני רוצה לענות גם על החוק: להדביק גם את

המחיר על המוצר וגם להשתמש בקוד.

א. פורז;

אפשר להגיד שהאלטרנטיבה מותרת רק לירקות טריים ומוצרים בודדים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

נכון, אז בוא נגביל את זה.
א. פורז
אם כך, בעצם אנחנו הולכים ועושים 'טריק'.
צ. ענבר
לא עושים 'טריק'. גם המכסימליסטים ביותר שאומרים שיש לסמן את המחירים מוכנים

להסכים שכשמדובר בגרעיני המניות בתפזורת לא יהיה על כל גרעין וגרעין המחיר. לזה

תתייחס. על כל סוכריה וסוכריה לא יהיה מחיר. לזה ונתייחס. אלה דברים שדכולי עלמא

אי-אפשר לסמן עליהם מחיר. אפשר לצמצם. לכן - צמצם זאת בדרך שאותה הוועדה רואה כדרך

שהיא, נאמר, כפי שהיושבת-ראש אומרת, לשמור על הצרכן עד כמה שאפשר. לכן אפשר

להצטמצם למוצרים מהסוג הזה.
א. פורז
אם זה המצב המשפטי - אני מציע באמת שנדון בעקרון מה אנחנו מוכנים לפטור

מהטבעת מחיר. הרי ברור לגמרי, אפילו לשיטתם, שעל תחתונים או על מסרקים או אפילו

סבונים הם מוכנים לשים סימון. הוויכוח הוא בעיקר על מוצרי מזון. בואו נדבר על

השאלה העקרונית איך אנחנו רואים את הענין הזה ואחרי שנכריע על העקרון יהיה קל יותר

להכין את הניסוח.
ע. פרי
יש שלוש רמות בהצגת המחיר. הרמה הגבוהה ביותר של ההצגה היא על גבי המוצר,

הרמה השניה היא הצו של הצגת המחיר על סוגי מצרכים מסויימים, שכלפי כולי עלמא,

נכללים בחצגת המחיר. הירקות, הפירות ודברים אחרים הם היוצאים מן הכלל של הצגת

המחיר על כל מוצר. הרמה השלישית, הספציפית, היא הדרך החליפית. כלומר יש באמת

מוצרים שגם כלפי הרשתות וגם כלפי החנויות - תהיה הקלה מבחינת דרך הצגת המחיר ואלה

הם אותם מוצרים שמופיעים בתוספת של הצו הזה. נשאר באמת אחר כך היוצא מן הכלל שהוא

יוצא מהיוצא מן הכלל וזו ההצעה של הדרך החליפית. אנחנו הצענו שזה יהיה על מצרכי

מזון שמסודרים על מדפים במיוחד. נדמה לי שכאנחנו צריכים לתקן כאן את סעיף 3 ולקבוע

במפורש שחייב להיות תיחום פיזי בין מוצר למוצר. זה מה שהצענו.
י. לוי
מה זה תיחום פיזי? אותו קרטון שמונחים בו הוופלים הוא יהיה המחיצה או

שצריכים להציב מחיצה גדולה?



ע. פרי;

צריכה להיות מחיצה גדולה. הקרטון של הוופל עצמו איננו מחיצה.
ג. גל
למה, לפי דעתכם, רשתות השיווק כל-כך נאבקות על כך שתהיה השיטה של הסטיקרים.

ע. פרי;

בגלל עלות, כסף.

צ. ענבר;

שיטת עידכון ומחירים היא יותר קלה להם. הם משנים את המחיר במחשב ותו לא.

ג. גל;

אם כך, זה יעלה הרבה כסף שבסופו של דבר יתגלגל למהירו של המוצר.

צ. ענבר;

גם זה נכון.

י. לוי;

האם מישהו בדק את העלות?

מר שרגאי;

בישיבה הקודמת הם דיברו על עלות של חצי אחוז. אם מדובר לא על כלל המוצרים

אלא רק על מוצרי מזון - כשבכלל המוצרים הם גם היום מסמנים כל פריט ופריט - אז נדמה

לי שמדובר בעלות של פחות מאשר הצי אהוז.

י. ביבי;

ביקרתי ב"היפר" פעמים רבות וכל פעם חשבתי לעצמי מה הייתי רוצה. במדפים לא

עוזר לי השלט הזה. השלט הזה מבלבל. לפעמים יש כמה מוצרים מכמה סוגים. מה אני כן

מציע? - אני מציע שבכל מדף כזה יהיה פריט לדוגמא. נניה בקבוק אקונומיקה, והם יעצבו

זאת בצורה נכונה, כשיהיה המוצר לדוגמא ועל הבקבוק יהיה מחיר. החוק אומר שחייבים

לסמן את המחיר על כל בקבוק. אפשר לקבע את הבקבוק, או לעשות מסגרת, או להניח אותו

באיזושהי פינה. ישנה עוד אפשרות. אין מוצר שאין עליו תווית. על עיצוב המחירון

שייקבע אפשר להדביק את התווית. כך כשאדם רואה את הבקבוק הזה עם התווית והוא יודע

את המחיר. לא כולם תמיד יודעים לקרוא, כשבא מבחוץ תייר שאינו יודע עברית והוא רואה

את הבקבוק עם המחיר זח יעזור לו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

המספרים הם בלועזית.

י. ביבי;

אבל "אקונומיקה" כתוב בעברית. את הבקבוק התייר מכיר, את החומר הוא מכיר. אם

הוא רואה דוגמא עם מחיר, כשאת המחיר הוא יודע לקרוא, הוא יודע במה מדובר. אחרת, או

שיחייבו לשים את המחיר על כל מוצר ומוצר, או לחילופין אם לא רוצים לשים את המחיר

על כל מוצר ומוצר חייבת להיות תווית ברורה על השלט או על הדוגמא.



ח. מרגליות;

השאלה כמה זה יעלה.

י. ביבי ;

מדובר על מסגרת קבועה שעליה יהיה זה לא צריך לעלות הרבה.
הערה אחרונה
כשמדובר בפריטים בודדים חייב להיות עליהם המחיר. יש פריטים שלא

שמים הרבה על המדף. נניח עד 10 מוצרים - או כפי שייקבע בתקנות - של פריטים בודדים

יהיו חייבים להיות מסומנים במחיר.

כל ההצעה שלי עם הדוגמא מבוססת על מדפים שיש בהם הרבה מצרכים. במקרה כזה

חייבת להיות או פתקית ברורה עם המחירון או פריט לדוגמא שהוא קבוע ועומד ואי-אפשר

לקחת אותו.

ג. גל;

אני מקבל את ההנחה שאם יש קבוצת מוצרים, הם מתוחמים ויש מתחתם מקום בולט בו

יש אפשרות לשים את המחיר בצורה בולטת - זה מקובל על דעתי, מול ההתנייה שיהיה מחיר

על כל מוצר ומוצר כזה. אני מקבל את הרעיון הזה ובתנאי שאותה קבוצת מוצרים מתוחמת.

בצורה ברורה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל זה לגבי סוג מסויים של מוצרים, מוצרי מזון, ואולי לא כל מוצרי המזון.

י. ביבי;

מה עם נייר טואלט? מה עם מטפחות?

א. פורז;

אנחנו חיים והולכים לקראת עידן של שימוש יותר ויותר בטכנולוגיה . אתן לכם

דוגמא. במקרה חזרתי עכשיו מאירופה. נתקלתי שם בחניון שפועל ללא אף אדם. אתה נכנס

לשער, לוהץ על כפתור ויוצא לך כרטיס חניה. אתה נכנס פנימה, חונה, לפני הכניסה

לחניון אתה מכניס שוב את הכרטיס, מופיע לך על צג אלקטרוני המחיר שאתה צריך לשלם

בשביל החניה, אתה משלשל את הכסף פנימה ואם אין לך מטבעות אתה מקבל גם עודף, אתה

נכנס פנימה ליד המחסום, מכניס את הכרטיס, מחתים אותו ויוצא החוצה. בחניון הזה לא

היה אף עובד אחד. תמיד אפשר לומר שתייר יכול להסתבך בלחיצת כפתור ובכרטיס. נכון,

יש צורך ביתר מיומנות. זה יותר מסובך מאשר מצב בו עובד אומר לך בחניון אתה תיכנס

ימינה ותן 2 שקל. אבל מה זה חסך? - זה חסך משרה של אדם או שניים, שכנראה באירופה

היא מאד מאד יקרה.

כשהיינו בסיור שאלתי אותם שאלה והאמת היא שמאחורי כל הדבר הזה מסתתר כסף. הם

יכולים לא להכניס מיחשוב, להשתמש במיחשוב רק לצרכים פנימיים שלהם ולהמשיך ולהדביק

תוויות. ב"רב מכר" אמר לי מנהל החנות שהוא צריך 10 עובדים נוספים אם יחייבו אותו

להטביע את המחיר על כל מוצר ומוצר. בחנות ברמת אביב אמרו לי שיש צורך ב-6-5 עובדים

לצורך הזה. אם זה יבוצע בכל הארץ הרי רואים פה כמה אלפי משרות שהן באיזשהו מקום

מיותרות. כלומר אנשים אלה במקום לעסוק בדבר יצרני כלשהו הם יעסקו בסימון מחירים.

אפשר להגיד שנלחמים באבטלה על-ידי העסקת העובדים האלה, ושזוהי איזו עבודת דחק, אבל

הבעיה שנשארת בסוף היא שהעלות של הנושא הזה מתגלגלת לעבר הצרכן. הרי ברגע שהעלויות

של החנות האלה עולות, כושר התחרות שלהן הוא פחות או יותר זהה, הן קונות את המוצרים

פחות או יותר באותו מחיר והעלות הזאת תתגלגל לעבר הצרכן.
י. ביבי
זה יוסיף פרומיל.

א. פורז;

זה לא פרומיל. אני לא מאמין בזה.
מר שרגאי
בישיבות הקודמות נציגי הרשתות נשאלו על העלות והם ענו: כחצי אחוז.
א. פורז
הם אמרו חצי אחוז וחצי אחוז במונחים של מוצרי מכולת של מדינה זה סכומי עתק.

גם גברתי היושבת-ראש וגם אני שייכים לדור שלא ידע מהו מחשב. בני לא. אנחנו צריכים

להתרגל לזה. אתה צריך להתרגל להשוות את הקוד עם המחיר, ויש איזה מאמץ בדבר הזה.

אני מסכים שהכי פשוט מבחינת הצרכן הוא המצב שהמחיר מודבק על כל פריט. אבל יש מחיר

לזה והמחיר הוא מחיר כלכלי של חצי אחוז לכלל המערכת וזהו מחיר שנראה לי מחיר מאד

גבוה, בעיקר בהתחשב בכך שאפשר לחנך את הציבור להתארגן לשיטת וזקני יה הזאת. מה

שבו ודאות אסור לעשות הוא שאסור ליצור מצב - וזה צריך להופיע בתקנות - שלא תהיה

הפרדה מוחלטת בין סוגי המוצרים. לא ייתכן שישימו על אותו מדף סוגי פריטים שונים

בלי מחיצות, כך שהצרכן יצטרך כל פעם לחפש. צריכה להיות הפרדה מויולטת. כשיש הפרדה

מוחלטת עם קוד וכו' - זה עונה לדעתי על הדרישות. יש לזה עוד יתרון אחד לפחות ברור

והוא שאין טעות במחיר. לפעמים קורה שבשלב הטבעת המחיר מישהו יכול לטעות. את קריאת

המחיר עושים בקופה בכל זאת מהקוד.
ח. מרגליות
הם מורידים מחירים אבל את הקוד לא מתקנים בהתאם. מודיעים שמורידים מחיר, אבל

לא מתקנים את הקוד והצרכן משלם את המחיר הגבוה.
א. פורז
ואז הצרכן הוא ממש מרומה.
מר שגאי
בכיוון השני הוספנו כאן סעיף המדבר על עדיפות המחיר הנמוך.
א.פורז
כן, אבל רוב האנשים לא בודקים את המחיר של כל מוצר כשהם באים הביתה. אני

מודה שאני לא עושה זאת ואני חושב שמעטים עושים זאת. אבל בשלב תזה שטועים במחיר

בתווית ואתה שואל מה קרה, אומרים לך: סליחה, יש לנו פועל מעזה והוא הדפיס מחיר

יותר נמוך באקדח. מה תעשה לו?

לכן אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לקראת הענין הזה.אבל בדבר אחד צריך להקפיד

והוא שתהיה הפרדה מוחלטת ושהסימון יהיה ברור, זאת אומרת שלא יהיו 5 מוצרים עם 5

תויות שונות על המדף באופן שהצרכן צריך לעשות מחקר מעמיק ולדעת כמה עולה כל מוצר.

אבל לפסול את השיטה כולה וללכת ולהדביק מחיר על כל הקונסרבים למיניהם - זה לא

מתקבל על הדעת.



י. ביבי ;

מה דעתך על הטבעת המחיר על הפריט לדוגמא?
א. פורז
אני בעד זה, אבל נדמה לי שיש קושי טכנולוגי. אילו כל היצרנים היו מייצרים את

המוצר בגודל אחד והגודל האחיד הזה היה מסתדר עם המקום שיש על המדף - זה אפשרי. אבל

לגבי התירס התווית היא בגודל כזה, במוצר אחר התווית היא בגודל אחר וזח לא אפשרי.

יכול להיות שבעתיד יהיה מקום אולי לחייב את חיצרנים לעשות תוויות בגודל אחיד. זו

אולי מחשבה לעתיד.

י. ביבי;

אם יש לו פתרון טכני, מה איכפת לך שזה יבוצע?

א. פורז;

קופסה של זיתים אחת היא בגודל Xוקופסה שניה בגודל .Yהמדפים הם באותו גודל.
י. ביבי
בכל מדף ישנו המקום למחיר. אפשר לקבע קופסה אחת עם המחיר.
מר שרגאי
עלות המחיר על המדף היא הרבה יותר גבוהה מאשר עלות המחיר בסימון.
י. לוי
המדף תופש מקום. המדף זה כסף, הרבה כסף.
צ. ענבר
בחנות יש הרבה פריטים. אם יש 5,000 פריטים לכל אחד מהם תהיה דוגמא?
א. פורז
יש מקומות שלאנשים באמת יש חנות אחת ליד הבית והם יילכו עוד קילומטר לחנות

אחרת גם אם זו שליד ביתם היא לא בסדר. אבל במקרים רבים מאד יש מספר אלטרנטיבות

במיוחד ברשתות הגדולות, עם כלי הרכב. באיזור רמת אביב יש 6-5 אלטרנטיבות. אותה

חנות של תסמן מחירים באופן בולט - לא יילכו אליה. סימון המחיר והיחס ההוגן הם חלק

מהתחרות בין החנויות.

לכן אני בעד הליכה לדבר הזה ולהבטיח באמת שהתיחום בין המוצרים יהיה ברור

ושלא יהיה בליל של מוצרים עם 10 תוויות כשצריך לחפש את המחיר.
י. לוי
ראשית, אני רואה את הנושא בצורה שונה לגמרי מחברי. הסופרמרקט, ההיפר-שוק

ויתר הרשתות לא מפחידות אותי. אותי מפחידה יותר המכולת. הציבור שקונה במכולות הוא

ציבור הרבה יותר מסכן מהציבור שבא לרשתות. המכולות חוגגות ואני אומר זאת באחריות

כי אני גר בשכונה שמוקפת במכולות. אספר לכם סיפור קצר. בחול המועד הלכתי עם אשתי

לקניות בקואופ ברמת-גן. כשאשתי קיבלה את החשבון היא אמרה לי: זה מדהים, בחשבון היה

מוטבע שם המוצר ומחירו. במכולות זה לא קיים. לקונים במכולות אין גם בקרה על

המחירים לאחר מכן. יתירה מכך גם אין הטבעת מחיר במכולות. בסופרמרקטים יש מחירים על



המוצר או על התווית. במכולות אין. השאלה היא איך אנחנו מצליחים להתגבר על הבעיה

הזאת מכולות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל החוק היום מחייב אותם בהטבעת המחיר.

י. לוי;

אבל זה לא כך בשטח. בבקשה, נעביר את הכפפה למשרד המסחר והתעשיה, שיבואו

ויעשו ביקורות פתע. בואו נצא אנחנו למכולות ונעשה בדיקה. אין שם הטבעת מחיר. אם

כן, לציבור בעיירות הפיתוח והשכונות אין את הפריבילגיה הזאת, כי הסופרמרקטים בעיקר

מצויים במקומות הגדולים.

צ. ענבר;

אבל החוק לא חל על זה. החוק חל רק על מקומות שיש בהם מכשירים שנותנים את

הפירוט. להיפך, כרגע החוק שמחייב הצגת מחירים לא נכנס לתוקף עד שלא תתקין את

הצווים האלה לגבי אלה שיש להם מחשבים.

י. לוי;

בסדר, טוב שאמרת זאת. זה דבר אחד. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים

לציבור הזה.

ישנו נושא שלא חושבים עליו מספיק. כמו שיש הקפאת מחירים על המוצר, יש הרבה

מוצרים שנמכרים היום ואין עליהם חותמת כשרות. אם יש מוצרים עם חותמת כשרות - חיא

כתובה בלועזית ומי שלא קורא לועזית לא יודע על כך. זה לא נושא ששייך לנושא הנדון

אבל צריך לתת עליו את הדעת.

א. פורז;

היצרנים צריכים להיות מעוניינים שאות הכשרות יהיה ברור. ענין הכשרות ממילא

עלה להם י ותר.

י. לוי;

כמו שאנחנו רוצים שהמחיר יוטבע, כך צריך להיות לגבי חותמת הכשרות.

קריאה;

ישנו חוק הונאה בכשרות.

י. לוי;

אני מבקש לתת את הדעת לנושא הזח, אולי לא במקרה הזה ולא בקונסטלציה הזאת אבל

מוכרחים לראות איך אנחנו גורמים לכך שחאדם יקרא בעברית את חותמת הכשרות, ולא

בצרפתית, אנגלית או ערבית. היום יש מוצרים שיש עליהם תעודת כשרות בערבות. בגדה

מייצרים מוצרים כאלה עם הכשר של הבד"ץ. הכל כתוב בערבית ואם לא היתה חותמת של

הבד"ץ לא הייתי יודע שהמוצר כשר. ראיתי זאת במו עיני ונדהמתי.

בנושא של העקרון - אני בקונפליקט והקונפליקט שלי הוא לגבי התמחיר. אם זה

יעלה פרוטה אחת נוספת לצרכן - לא אתן יד לזה. הצרכן שלנו משלם ומשלם וכל דבר נופל

עליו. אסור שהדבר הזה ייפול עליו. הצרכן צריך להיות יותר עירני ומתוחכם.
היו"יר ש. ארבלי אלמוזלינו
אתה מציע שהוא יילך לשאול כמה עולה כל מוצר ומוצר?

י. לוי;

לא אמרתי שלא יוצגו מחירים. השאלה היא איפה מציגים אותם על המוצר או על

המדף. זה ההבדל הגדול. הענין של החצי אחוז פה נופל. הרי הצגת המחיר חייבת להיות

וחייבת להיות הצגת מחיר לא בצורה מתוחכמת, לא בצורה של קודים. הקודים לא עובדים

היום. ההצעה של חבר-הכנסת ביבי נראית לי מאד, אבל אני מקבל את ההערה שהדוגמא תופסת

מקום על המדף וזה קשה.

י. ביבי;

לא הבנתם אותי. אני לא אומרת שהצגת דוגמא תהיה חובה. אבל צריך לאפשר זאת. אם

יש, למשל, 100 קופסאות של נס קפה - צריך לתת לבעל החנות אפשרות להציג דוגמא עם

המחיר. יכול להיות שיש מוצרים שנמכרים בכמויות גדולות וצריך לאפשר לבעל החנות לא

להטביע את המחיר על כל 200 הקופסאות אלא על דוגמא אחת. אם ירצה להשתמש באפשרות

הזאת - מה טוב, אם לא -לא. אם יש פריט קבוע כזה - צריך לאפשר זאת. בהיפר בו יש 5

אלפים מוצרים יש 20-10 מוצרים שנמכרים בכמויות גדולות. לגבי מוצרים אלה צריך לתת

את האפשרות להציב דוגמא. זו כוונתי. הם רוצים ומעוניינים בכך. אם אומרים שחייבים

לסמן את המחיר על כל מוצר - אתם לא נותנים להם את האפשרות הזאת. תאמרו שהם חייבים

לסמן על כל דבר, אבל אם עשה כך וכך, כפי שהצעתי, הוא לא צריך לסמן.

י. לוי;

האם אתם מתכוונים לגרום לכך שכל מכונה תוציא את המלל של המוצר? האם היום

החוק לא מחייב זאת? אני מדבר על החשבונית שמוציאה הקופה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אין חיוב לגבי רישום המוצר של הקופה. אנחנו לא מדברים על חשבון הקופח.

מר שרגאי;

החוק אומר שניתן לעשות אלטרנטיבה בשני תנאים: א) שיש הפרדה; ב) שהקופה נותנת

כולל תמליל. אחרת אי-אפשר להציג באלטרנטיבה של קוד או של כל דרך אחרת שהשר יקבע.

כך אומר החוק.
א. פורז
רק כשהקופה נותנת לך פירוט אתה יכול לסמן את המחיר על המדף. אם אין פירוט

בקופה - יש חובה לסמן את המחיר על כל מוצר לחוד.
י. לוי
אם כך, שוב חוזרים לשאלה אם יש סימון על כל מוצר לחוד על מי יפיל פער

המחירים?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אבל היום החוק קיים. היום חובה לסמן את המחיר על כל מוצר.



י. לוי;

אם כך, אני מחזק את בקשתי שנצא למכולות לסיור.
צ. ענבר
במכולת החובה קיימת היום והיא תמשיך להיות קיימת אחרי הצו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אתה יכול להגיד לאותו בעל מכולת שיש חובה בחוק לסמן את המחירים, מדוע הוא לא

מסמנם?
א. זיסבלט
אני איש משרד המשפטים ואני עובד בתחום הזה של הצרכנות כבר די הרבה שנים, גם

בחו"ל וגם בארץ. בשלב מסויים הייתי די בעד גישה לחייב מחיר על כל פריט. אני חושב

שהטענה של אנשי הרשתות, לפחות הסופרמרקטים, שמדובר פה בדבר שהוא חלק ממגמה

בינלאומית ברורה שאנחנו לא נוכל באמת להתמודד אתה. ואני חושב שהם צודקים. עכשיו

חזרתי מביקור בצפון אמריקה, כולל בארצות-הברית שהיא המקור לגילוי הנאות והמכסימלי.

ברוב החנויות והסופרמרקטים ישנה השיטה של המחיר על המדף, אבל זאת בנוסף לתיחום מאד

ברור ומסודר. זאת אומרת שכנראה היום מקובל כדי להשיג את היעילות הזאת ואת המחיר

המינימלי לצרכן - אפשר לעשות זאת אבל בתנאים כפי שפחות או יותר אנחנו רואים אותם

בצו. לדעתי, אנחנו חייבים להדגיש את התיחום הפיזי הברור בין המוצרים. בזה נשיג את

מה שהחוק מחייב מבחינת הכוונה ובזה נצטרף למגמה הברורה הבינלאומית הקיימת שבוודאי

תגיע אלינו גם אם בשלב זה ננסה לדחותה.
ד. צבן
הועלתה פה הנקודה של העלות ועל מי היא תגולגל. לנושא של העלות יש צד שני וזה

הצד של מידת התחרותיות בין המוצרים. דווקא ברשתות השיווק הגדולות שבהן מוצבות

דוגמאות מכמה חברות, אני חושב שהרבה פעמים הצרכן נתקל במצב בו המוצר נמצא בקצה אחד

של השורה, הועבר כמה וכמה פעמים ממקום למקום ואז בכלל התווית היא במקום אחר. אז

באמת השאלה פה היא לא רק האם יש תיחום, אלא האם ישנה אכיפה שיוצרת הרתעה ורתיעה

אצל מנהלי הרשתות על-מנת שהדברים ייעשו באמת כפי שצריך.

כיצד הענין הזה מתקשר לעלות? - במידה והתחרותיות יוצרת מחוייבות על-פי החוק

שבאמת יוצגו המחירים, לדעתי הצרכן ייצא נשכר מהכיוון שהמחירים יהיו כלפי מטה

ואנחנו במשרד האוצר רואים חשיבות גדולה בנושא הזה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

מפרסמת כל חודש את עליית המחירים ולאט לאט בלי שמרגישים המחירים רצים ורצים קדימה.

אנחנו מאמינים שבמידה והצרכן ישפוט את קניותיו על פי המחירים ויהיה שוט כנגד מנהלי

הרשתות או כנגד החנוונים הקטנים - הם יהיו חייבים להחזיק את המחירים בצורה סבירה.

אנחנו בעד ההצעה שתהיה הטבעה על כל מוצר, למעט המוצרים שהופיעו בחלקם

בתוספת. ברור שלא על כל עגבניה יוטבע המחיר.
א. פורז
אותך לא מדאיגה העובדה שהעלות של הטבעת המחיר על כל מוצר תגולגל על הצרכן?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

הם לא יגלגלו.



א. פורז;

יגלגלו. ברגע שהגזירה הזאת תחול על כולם - יגלגלו את המחיר. נניח שמחר תוטל

תוספת של 2% במע"מ. הם יספגו זאת?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

זה דבר ארור. את המע"מ צריך לגבות ולהעביר לשלטונות מע"מ.

מר שרגאי;

במע"מ החוק מורה להם לגלגל.

א. פורז;

הכלל הוא כלל כלכלי פשוט. אם אתה מטיל גזרה אוניברסלית, לא פרטנית, כולם

עולים אתה למעלה.

ד. צבן;

לא בהכרח.

א. פורז;

אתה מסכים אתי שכל חנות מורידה את המחיר -

צ. ענבר;

לא, נותנים אשראי. חנויות לא מורידות מחירים,

א. פורז;

אשראי זה כסף.

מר שרגאי;

אשראי אתה משלם עבורו והוא לא נראה כמו המחיר שיורד. וזה ההבדל.

א. פורז;

אם מטילים גזרה כזאת שמחייבת אותם בעלות של עוד חצי אחוז בגין תשומות כוח

אד© - היא מתגלגלת לצרכן.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

בקניון ברמת-גן מסמנים מחירים והם ערים לתחרות הקיימת. כשמישהו מוריד מחיר -

כולם מיד מורידים את המחיר. כך חיה בירקות. איזה הפסד יש פה?

א. פורז;

אני לא מדבר במיקרו אלא במקרו. אם במיקרו מורידים פה מחיר - גם שם מורידים.

ברגע שמערכת השופרסלים במדינה תצטרך להעסיק עוד כמה אלפי עובדים - המחיר יעלה.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל היום הם חייבים להטביע את המחיר. האם פירוש הדבר שמחר יפטרו עובדים? אם

עוברים לשיטה אחרת יצטרכו לפטר עובדים? זה לא מקובל עלי.
א. פורז
;

במקומות בהם עובדים היום לפי השיטה הישנה - אם נמשיך לחייבם בשיטה הזאת זה

לא ימנע מהם את הרצון להכניס מיחשוב כדי לחסוך בכוח אדם?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

לא, לא ימנע.
ד. צבן
בעל מכולת שזה מקצועו 40-30 שנה, הוא יכניס היום מחשב וילמד את כל שיטת

הקידוד?
א. פורז
בחנות מכולת אין צורך בכל בגלל ניהול מלאי קטן.

מר שרגאי;

המחשב לא רק נותן קוד. חמחשב עושה מכלול דברים. הוא עוסק ברישום מלאי, הוא

עוסק בספירת מלאי, הוא מוציא הזמנה אוטומטית ברגע שהמלאי מגיע לקו אדום, הוא מוציא

את הכתובת של הספק, מזמין ועורך ביקורת כל יום על היתרה ובאיזה מחיר נמכר כל מוצר.

המחשב יכול לתת למוכר מידע כזה שיכול לכוון אותו מה להזמין, איזה מוצר להוריד

מהמדף וכדומה. המחשב לא פועל רק לענין הזה. לכן זה לא יביא אותם להסתלק מנושא

המחשב ומהקודים, כי זה הבסיס שלהם.

ע. פרי;

יש היום אפסקט אחר. חרשתות מחייבות את היצרנים להניח את המוצרים שלהם על

המדפים. חרשתות היום הפסיקו להעסיק עובדים שלהם בהנחת המוצרים על המדף. אומרים

ליצרן, לדוגמא לאוסם, יש לך מדף מכאן ועד כאן, אתה אחראי לסדר את המוצרים על המדף,

אתה אחראי לזה שהמדפים יהיו מלאים במוצרים שלך, אתה שם את התוויות וכוי. עכשיו,

כשנחייב להטביע מחירים, זה יחייב את חסופרסל לחזור אחור ולהתחיל להעסיק עובדים

מחדש כאשר בעצם הוא הצליח להיפטר מחלק מהעובדים וגלגל את העלות על היצרן. עכשיו

תהיה לו עלות שהוא לא יוכל לגלגל על היצרן.
א. פורז
בסוף הכלכלה הלאומית משלמת על כך.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אם ניתן להם אפשרות לשיטה חליפית - הם יוזילו מחירים? למה אתה לא שואל את

השאלה מהכיוון ההפוך? הם לא יוזילו מחירים.
א. פורז
יוזילו.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני מודיעה לך שהם לא יוזילו. היום, כשהם עובדים בשיטה החלופית הם הוזילו?

לא.
א. פורז
פעם היה חייב הקופאי לקהת את הקופסה ליד, לקרוא את המהיר ולהדפיס את הסכום.

היום יש קריאה אוטומטית של התו. זה מוריד את מספר הקופאים, לדוגמא. צריך פהות

נקודות קופה. קופאי שעובד בשיטת הקריאה האוטומטית מעביר פי שניים מוצרים מאשר אחד

שצריך להדפיס כל מהיר. זה פחות כוח אדם בקופות.

לא ראיתי שתנובה וקואופ כל-כך משגשגים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

באותם מקומות בהם הנהיגו שיטה זאת הוזילו מחירים?
א. פורז
כן. למשל, הרב מכר הם יותר זולים מחנויות אחרות.
מר שרגאי
ברב מכר ההוזלה נובעת לאו דווקא מזה. הקרקע מחוץ לעיר זולה יותר, הגישה של

הקניות הגדולות ברכב מביאה מחזור יותר גדול, ישנה אפשרות להעסיק קופות רושמות

בלילה וכו'. לכן אי-אפשר להגיד שזו הנקודה שבגללה יתייקר הפריט או יוזל. יש מכלול

של סיבות והשלכות. עובדה שלא יכולים להקים רב-מכר בדיזנגוף, כי המחיר יהיה כזה שלא

יקנו.

א. פורז;

בכלכלה הלאומית של ישראל אנחנו צריכים לעבור לטכנולוגיות מתקדמות, לחסוך כוח

אדם בעבודות פשוטות, לחסוך בעבודה בדברים פרימטיביים. אני לא רוצה שעכשיו יהיו

בישראל עוד 1,500 משרות למדביקי תוויות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

בשעתו אמרו שהלב בקופסאות ייקר ויעלה את המחיר. ולא קרה כך.

מר שרגאי;

אמרו שסימון התאריך על החלב לא ניתן ודבר שאני אמרו שזה יעלה את המחירים.

היום זה הולך יחד עם השרוול של הפוליאטילן.

א. פורז;

תסכים אתי בדבר אחד - שתהיה דרושה תוספת של כוח אדם.

ד. צבו;

השאלה אם יש לדבר הזה תועלות ואנחנו מניחים שיש בדבר הזה תועלת. יצירת החובה

להציג מחיר תיצור בהכרח שוט איום בפני העלאה והפקעה של מחירים.
צ. ענבר
עובדת היא שבמדינה לא קיימת בכלל תודעה של מחירים. אני בא כעת לאחר 5 שבועות

טיול בארצות-הברית וקנדה. אשתי ביקשה שאלך אתה לקניות בכל אותן רשתות גדולות ויפות

שנראות כמוזיאונים. נדהמתי, שם היחס לכסף חשוב ביותר. כשאתה צריך לשלם 4 דולר וסנט

אתד - לא יוותרו לך על הסנט הנוסף. תיתן 5 דולר ויתנו לך 99 סנט עודף. בחנות אחת

ראיתי 100 או 150 סוגי לחם והצרכן עובר ורואה את המחירים. שם יש על כל כיכר לחם

מחיר. האם אצלנו מסתכלים במחירים? - לא. בין היתר לא מסתכלים בגלל שלהתחיל לחפש

מלמעלה למטה - אתה מביא לידי כך שלצרכן לא איכפת מהמחיר. למה רשתות השיווק הולכות

על אשראי? - בגלל שהן לא יכולות להגיד 'אצלי יותר זול' כי אף אחד לא יכול לבדוק מה

יותר זול. הן אומרות 'אני נותנת אשראי של חודש, חודשיים' ועם זה הן יכולות לצאת

לציבור אבל לא עם האמירה שאצלן זה יותר זול.

כשאתה בא הביתה עם הקופסאות ורוצה אחרי יום לראות מה המחיר של קופסת תירס

מסוג אחד ביחד לשניה שהיתה פחות טובה ואתה לא יודע מה היה יותר זול ומה היה יותר

יקר. מדובר בידיעת המחיר לא רק ביום הרכישה אלא גם לאחר מכן. כשמדובר על מצרכים

כמו ירקות ועוגות - אי-אפשר לשים מחיר על כל יחידה כזאת. את החוק, את מסגרתו ותכנו

אתה יכול למלא באמת בדברים שמבחינת ההגיון שבהם אתה יכול לומר שפח ושם המחיר לא

יכול להיות על כל יחידה ויחידה. לגבי קופסאות שימורים נאמר בהצעה שאם הם יהיו בתוך

מיכל אחד שיהיה עליו המחיר - זה מספיק.

א. פורז;

ומה דעתך על כך?

צ. ענבר;

אחר-כך כשאבוא הביתה לא אדע את המחיר.

א. פורז;

בחשבון המחיר כתוב.

צ. ענבר;

אבל אתה זורק את החשבון. אם אתה רוצה לדעת את המחיר למחרת - אינך יכול. פעם

הייתי יודע איזו קופסה יותר טריה ואיזו פחות לפי חמחיר שהיה עליהן. זאת מפני

שהמחירים היו רצים כך שידעתי את המחיר.

א. פורז;

זה נכון לתקופת אינפלציה. אגב, זה מקשה על מבצעי הוזלה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

לאחר כל הוויכוח והדיון הזה דעתי היא שאילו היה ניתן להשאיר את השיטה הקיימת

- הייתי משאירה אותה, הייתי משאירה את החובה לסמן את המחיר על כל מוצר.

ע. פרי;

השיטה הקיימת מדברת על סימון בצורה נאותה וברורה. החוק שייכנס לתוקף הוא זה

שיחייב חטבעת המחיר על כל מוצר, למעט מה שיהיה בתוספת. החוק הישן לא מחייב סימון

על כל מוצר.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני מציעה להוציא מהכלל הזה של סימון המחיר על כל מוצר פריטים מסויימים

שבאמת לא ניתן לסמן אותם במחיר. חייתי מצטמצמת לאותם מוצרים שבאמת חדבר לא ניתן

לעשייה בהם.

צ. ענבר;

יש תוספת. נעבור על התוספת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;
נעבור על התוספת. הסעיף הראשון
"ירקות ופירות טריים שאינם שקולים", עליו

מצויין המחיר לק"ג או ליחידה, בראש חערמה או מעליה או על ידי הצמדת שלט או תוית

למד מתחת למצרך אליו מתייחס המחיר".
מר שרגאי
לפי החלטת הוועדה כבר בישיבה קודמת אמרנו שנכניס לסעיף זה גם את הביצים. יש

לנו ניסוח המדבר על אריזות סגורות, גודל הביצה, גודל היחידה וכו'. הניסוח ישנו.

זה יופיע כסעיף נפרד אחרי הירקות וחפירות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

הסעיף הבא; "מצרכים להם ניתן שירות של היתוך או פריסה, או הנמכרים לפי משקל

בשקילה בעסק (כגון; גבינות, חמוצים, פיצוחים, חלבה, נקניק, עוגיות, בדים, חבלים,

מסמרים, כבלים, חוטי חשמל); על-ידי הצבת שלט על המצרך עצמו, עליו מצויין...". צריך

להיות מחיר לגבי 100 גרם.

ע. פרי;

הם מעדיפים ציון של 100 גרם. הם מעוניינים שיחידת המידה תהיה קטנה יותר.

לדעתנו עדיף ציון של קילוגרם כדי שהצרכן יידע מה הוא קונה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל גבינות לא קונים בקילו גרם אלא במאה גרם.

א. פורז;

צריך לומר קילוגרם או 100 גרם - הכל לפי הענין. גבינות, נקניק ודג מלוח לא

קונים בקילוגרם.

מר שרגאי;

תרגום המחיר של 100 גרם מקילו גרם הוא קל מאד.

א. פורז;

לא הייתי מונע מהם את אפשרות הציון של מחיר ל-100 גרם.

מר שרגאי;

יש לי פניות מהרשתות בהן הם מנמקים מדוע הם רוצים מחיר ל-100 גרם. מחיר

לקילוגרם מרתיע את הצרכנים. אביא את הדוגמא של התחנה המרכזית בתל-אביב.



היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

גם סלטים נמכרים לפי 100 גרם, 200 גרם.

א. פורז;

לא קונים גבינה בקילוגרם. צריך לסמן כל מוצר כפי שנוהג לקנות אותו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

נכתוב מחיר לקילוגרם ו-100 גרם.

הסעיף השלישי דן ב"לחמים לסוגיהם" (קוראת הגדרה).

א. פורז;

על כל לחם לא ארוז צריך לציין מחיר?

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

פה מדובר על לחמים שאינם ארוזים והמחיר יהיה על שלט או על המדף. לחם ארוז

חייבים לסמן.

א. פורז;

אני לא מסכים שעל מדף אחד יהיו 6 סוגי לחם, על כל מדף יהיו 6 תוויות וכל פעם

הקונה יצטרך לחשוב איזו תווית מתייחסת ללחם כזה או אחר. במקרה כזה אני מסכים שצריך

לסמן כל לחם לחוד. אבל יש מחיצה מופרדת שבה יש רק לחם קימל, או רק לחמנות קטנות -

יהיה מחיר. ברגע שמערבבים - צריך לסמן כל מוצר ומוצר. ברגע שיש תיחום די בהצבת

המחיר על המדף.

ע. פרי;

התיחום הוא בצו השני. פה מדובר על פטור מסימון שניתן למוצרים מסויימים.

א. פורז;

בסדר, לחם לא ארוז.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

הסעיף הבא - תוצרת חלב ניגרת הנמצאת בקירור וגלידה (קוראת הסעיף}.

בתוך המקרר יש ערבוביה גדולה של מוצרים.

א. פורז;

במקום המלים "בסמוך למקרר" אני מציע לו "בצמוד למקרר". בסמוך זה יכול להיות

גם במרחק של 2 מטר מהמקום. לגבי המקרר יש בעיה טכנולוגית, אם הוא קטן ויש בו 30

סוגי גלידות זה קשה.

ע. פרי;

היום המקררים מופעלים בקירור יבש. בעקרון כשאתה מוציא חבילת גלידה מהמקרר

היא לא רטובה ואפשר להדפיק עליה מחיר. יש הרבה חנויות בהן על הלבן מודבקות תויות

של קודים.
א. פורז
יכול להיות שיש תוויות מסוג כזה שיחזיקו מעמד. אבל אלה תוויות איכותיות.

עכשיו זה ייקר עוד יותר את המוצר.

ע. פרי;

זה אותן תויות. זה לא ייקר.

א. פורז;

על סנפרוסט קפוא אפשר להדפיק תווית? אולי תווית איכותית יותר, לא הרגילה.

מר שרגאי;

אנחנו הרי רוצים להיות פרקטיים. לכן ישנה ההצעה פה. גם אנחנו התלבטנו לגבי

גלידות.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

המוצרים של סנפרוסט מונחים על מדפים בתוך ארון סגור. שם על המדף הם שמים את

המחירים. אבל כשמדובר במקרר פתוח בו יש גלידות, עוגות קפואות וכו' - שם אין מדף

לשים עליו את המחירים. מה עושים? יש שלט למעלה וצריך לחפש בו את המחיר.

ע. פרי;

האלטרנטיבה היא הצגת המחיר על גבי המוצר עצמו. צריך לתחום בין המוצרים.

תכתבו פה שמדובר במקרר פתוח.

ע. פרי;

פה דיברנו רק על תוצרת חלב ניגרת וגלידה. גלידה תמיד מונחת במקררים עמוקים.

האלטרנטיבה פה היא להציג את המחיר על הגלידה עצמה. כשמכניסים את החבילה מטביעים את

המחיר.

א. פורז;

אי-אפשר הגלידה מגיעה קרה ורטובה. אני מציע שהמחיר יהיה בצמוד למקרר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

שם אין אפשרות לשים מחיצות.

א. פורז;

אני מציע שבמקרה זה המחיר יהיה בצמוד למקרר. לגבי סעיף 5 אין מנוס אלא הנוסח

שהצעתם ולומר "בצמוד למקרר".

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אני מציעה שנעמיד נקודה. הגענו לסעיף 4. יש לנו עוד 9 סעיפים. אני מציעה

לכם לעבור על הטקסט עצמו, עם ההערות שהושמעו. אני מציעה שתצטמצמו לאותם דברים

שבאמת לא ניתן בשום פנים ואופן להדביק עליהם את המחיר. אחר-כך נתייחס לגודל המקום

וכי.



א. פורז;

אני מוכרח להגיד שאני חולק על הגישה חזאת. אני בעד ליברליזציה, ללכת לקראתם

אני חושב שהמבחן צריך להיות לא הדבקה אלא אם הם יכולים לעשות תיחום ברור. אם אפשר

לעשות תיחום ברור - אני מיכן לתת להם את האלטרנטיבה. אם לא - לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

בגלידה אין תיחום ברור. מה תעשה?

א. פורז;

הגלידה זה משהו אחר. אפשר להגיד גלידה זו עולה כך וכו'.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

אבל השלט למעלה. כותבים לך את הקוד.

ע. פרי;

נגיש לישיבה הבאה נוסח יותר מגוהץ.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

תתעניינו מה קורה בחוץ לארץ.

ע. פרי;

יש שיטות שונות. חלק מהשיטות יותר מקלות, חלק לא.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

אנחנו רוצים לדעת מה קורה בארצות ארצות בנושא זה לגבי אותם מוצרים.

ע. פרי;

אני מוכרח לומר שלפחות בארצות המערביות שאנחנו רוצים להשתוות אליהן, התודעה

הצרכנית שם היא גבוהה מאד. יכול להיות שבארצות-הברית אין חובה מכוח הדין להציב את

המחירים, אבל שם יש מודעות גבוהה. אני עוד לא נכנסתי שם לסופרמרקט ולא היה מחיר על

המצרך עצמו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו;

נעמיד נקודה. תודה רבה. הישיבת נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 55;13.

קוד המקור של הנתונים