ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 17/07/1989

תקנות בדבר הסדר לשיווק והובלה של פירות, כללי מועצת הפירות (ייצור ושיווק), התשמ"ט 1989; תקנות רשות שדות התעופה, אגרות במסופי מעבר יבשתיים, תיקון מס' 3, התשמ"ט-1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסה בלתי מתוקן



פרוטוקול מס' 47

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום ב', י"ד בתמוז התשמ"ט, 17.7.1989 בשעה 13:10

נכחו;

הברי הוועדה; היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גל

א. רובינשטיין

ע. זיסמן

יאיר לוי

מוזמנים; א. מאור, מרכז פעולות המועצות לייצור ושיווק חקלאות

ל. וולמן, סגן מנהל חטיבת המזון, משרד המסחר והתעשיה

ע. מאיר, מנכ"ל מועצת הפירות

א. אנטוניר, רשות שדות התעופה

א. כרמל, רשות שדות התעופה

א. אורן, רשות שדות התעופה

ר. בלינקוב, אגף התקציבים, משרד האוצר

א. רונד, מנהל אגף תכנון וכלכלה, משרד התחבורה

א. ירושלמי, ס/מנהל אגף תכנון וכלכלה, משרד התחבורה

נ. פריטל, מנהל מח' תעופה, משי התחבורה

מזכירת הוועדה; ל. ורון
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום; תקנות רשות שדות התעופה (תקון מסי 3) התשמ"ט-1989

(אגרות במסופי המעבר היבשתיים).

כללי מועצת הפירות (ייצור ושיווק) התשמ"ט-1989.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה ומקדמת

בברכה את המוזמנים. על סדר יומנו עומד

הסעיף-. תקנות רשות שדות התעופה, אגרות במסופי מעבר יבשתיים, תיקון

מסי 3, התשמ"ט-1989. הארכנו את התקנות לגבי סאבה, המעבר לחודש ימים,

ואני מבינה שעכשיו אתם מביאים לנו את התקנות הסופיות.
נ. פריטל
למעשה היו שתי הארכות. הארכה אחת היתה

ל-3 חודשים והארכה אחת לחודש ימים.

ההארכה המבוקשת היא ל-6 חודשים. למעשה אנחנו מבקשים שני דברים!

להאריך את הפטור ב-6 חודשים ולקבוע העלאה באגרות מסופי המעבר

היבשתיים בשעור של 30 אחוזים. הפרוט הכלכלי יינתן על-ידי אנשי

הכלכלה, אולם אומר רק בקיצור, שהאגרות האלה לא עודכנו מאז שנת 85

ושנוצרה למעשה שחיקה של 46 אחוז.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; 30 האחוזים הם לעדכון
נ. פריטל; כן. נקרא לזה העלאה ריאלית. האגרות

מתעדכנות דומני בצמוד לדולר ובגלל עליית

המדד, שהשיג את עליית הדולר, יש צורך להעלות העלאה חד פעמית של 30

אחוזים.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; למה לא עידכנתם מ-85? אולי הכלכלנים

יגידו.

א. רונד; היה צמוד לשער הדולר ומשנת 85 עד היום

היתה שחיקה בשער הדולר. מאחר שההוצאות,

העלויות של מסופי המעבר הן לא דולריות, אלא שקליות - אנחנו עידכנו

עכשיו על-מנת לבטל חלק מהשהיקה שנעשתה כאן.

א. ירושלמי; נוספו הוצאות בטאבה, שכנגדן אין לנו

הכנסות. בגלל המעבר החופשי יש מעבר גדול

מאד וההוצאות עלו במיליון והצי שקל לשנה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; איזה מסופי מעבר יבשתיים יש חוץ

ממצרים?

א. כרמלי; יש שלושה; רפיח, ניצנה וטאבה.

א. אנטוניר; רשות שדות התעופה מפעילה את שלושת מסופי

המעבר למצרים בשביל הממשלה, כקבלן משנה.

זאת אומרת, זה לא תפקיד שמופיע בחוק רשות שדות התעופה, אבל בגלל

שהרשות התנסתה כבר בהעברת נוסעים בינלאומיים, הטילה הממשלה לעליה את

התפקיד הזה, לכן המשק הזה הוא משק סגור, הוא צריך לכסות את עצמו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש לכם נתונים כמה עברו דרך רפיח, כמה

עברו דרך ניצנה?



א. אנטוניר; כן. מיד יימסרו כל הנתונים בצורה

מפורטת. בגלל הדברים שנאמרו פה קודם

על-ידי קודמי, נוצר פער בין ההכנסות וההוצאות. עפ"י האומדן לשנת

89-90 ההוצאות יהיו כ-7 מיליון ו-800 אלף, כאשר הכנסות קטנות יותר

ב2- מיליון ו-900 אלף, זאת אומרת שיש גרעון של 2 מיליון ו-900. לאחר

שתבוצע ההעלאה שדובר עליה, זה יביא לכיסוי של רק מחצית הגרעון. הסיבה

היא לא שלא רוצים שכל הגרעון יכוסה, אלא פשוט חשבנו שאי אפשר לדרוש

יותר, יש גם דברים סבירים לגבי אדם העובר את הגבול ולא ניתן לדרוש

סכומים הרבה יותר גדולים וזה מה שהוחלט.

כל הגרעון לא בא מהרשות, היות והיא מפעילה את המסופים עבור הממשלה.

אם יש גרעון יותר גדול, זה פשוט לא סביר לסבסד דבר כזה כמו מעבר

למצרים. מי שעובר שם, צריך לשלם. אם אי אפשר לכסות את כל ההוצאות,

לפחות נשיג חלק.

א. כרמל! בשנת 1988/89 עברו במסוף רפיח 254,150

נוסעים, נכנסים ויוצאים. ישראלים - 37

אחוז; תושבי יהודה שומרון ועזה - 27 אחוז; תיירים - 32 אחוז, מצרים,

בעלי אזרחות מצרית - 2 אחוז; מבקרים מארצות ערב - 2 אחוז וזה נושא

שירד דרסטית בשנה האחרונה, בגלל האינתיפאדה. בשנים קודמות מרכיב זה

של אוכלוסיה שעבר במסוף היה גבוה יותר, מבקרים מארצות ערב שבאים לבקר

את קרוביהם בחודשי הקיץ היו באים לישראל וחוזרים אחר כך חזרה למצרים

או ארצות ערב האחרות.

מסוף טאבה - סה"כ נוסעים באותה שנה היה 128,858, כאשר מתוסכם 20 אחוז

ישראלים ו-80 אחוז תיירים. רוב התיירות שנמצאת שם, זו תיירות שבאה

בחודשי החורף בטיסות השכר לאילת ובמשך השהייה שלהם באילת, יורדים

לדרום סינילצלילה וכן הלאה. בטאבה אין כניסה ויציאה למצרים או ממצרים

לישראל, כמעט ואין, למעט תרמילאים, לא כניסה ויציאה מסודרת. המסוף

הזה בעיקר משמש לרום סינילתיירים שבאים לאילת. אני לא יודע אם למצרים

יש טיסות בהיקף כה שכדאי להם לבוא לאילת.

מבחינת ההכנסות וההוצאות - אני מדבר עכשיו על השנה הנוכחית 1989,

שתסתיים ב-31 במרץ 1990 במחירים שוטפים. ההוצאות מוערבות על-ידינו

ב7- מיליון ו-800 אלף שקל שמתוכם יש, כפי שאמר מר ירושלמי קודם,

מיליון וחצי שקל תוספת הוצאות בטאבה כתוצאה מההסדרים בענין ההסכם עם

מצרים בנושא טאבה. מאחר והגבול נפתח שם לתנועה 24 שעות בשלב זה -

המוני אנשים עוברים, היינו צריכים להגביר את מספר אנשי הבטחון

הבודקים בכניסות לארץ, שעות הפעלת המסוף גדלו וכן ישנן השקעות

שנאלצנו לעשות במסוף כדי לענות על צרכי התנועה הגדולה הזאת כמו

מבנים, מכשירים לשיקוף נוסעים וכיו"ב.

ההוצאות החד-פעמיות מוערכות בערך בחצי מיליון שקל ועוד מיליון וחצי

כאמור, לפעילות שוטפת. כל אלה לא היו מתוכננים מראש בתקציב כי התקציב

נבנה בטרם ההסכם עם מצרים ולא מצא את ביטויו בתקציב. סה"כ תקציב טאבה

הוא 3 מיליון ו-300 אלף, התוספת היא מיליון וחצי.



ניצנה הוא מסוף שאינו פעיל בכלל לתנועת נוסעים, מאחר והמצרים לא

מוכנים להעביר נוסעים בכביש המרכזי בסיני. הוא פעיל אך ורק למעבר

מטענים, יצוא ויבוא של מטענים, ישנן שם משאיות שפורקות גב לגב -

חלוקי נחל ותשמישי קדושה, ביצים לרביה. המטענים הם דו-סטריים, גם

מישראל למצרים - למשל, חומרי השקייה.

א. רובינשטיין; בשביל זה צריך להחזיק מסוף?

א. כרמל; זה ענין פוליטי. הסכמי התחבורה שניבאו

להסכם השלום וישראל עמדה על כך שהמסוף

ייפתח בניצנה, לנו היה אינטרס.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איך זה מתחלק לגבי המפעלים? ממצרים

אלינו, מאלינו למצרים.

א. כרמל; דומה מבחינת ערך הסחורות. אנחנו מייצאים

בעיקר ביצי רביה, אביזרי השקייה; והם

מייצאים אלינו תשמישי קדושה למוסלמים, גרעיני אבטיח וחלוקי נחל.

ע. זיסמו; איזה הכנסה תקבל כתוצאה מהעדכון?

א. כרמל; מיליון ו-350 אלף.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה היקף היבוא ממצרים?

א. כרמל; אין לי כאן נתון על ההיקף הכספי, אבל

אפשר למסור את זה לוועדה. ההוצאות, אם

כך, מוערכות בסה"כ ב-7,8 מיליון שקל; ההכנסות הן 4,9 מיליון שקל, כך

שהגרעון הוא 2,9 מיליון וכמעט כולו, או ברובו, נובע מהחלטות שנתקבלו

לגבי טאבה. אם נקבל תוספת הכנסות של 30 אחוז כמבוקש, זו תהיה תוספת

הכנסה של מיליון ו-350 אלף שקל לשנה מלאה, יקטין את הגרעון במחצית,

לכמיליון וחצי שקל.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; זאת אומרת ההעלאה ב-30 אחוז תתן לכם

תוספת מיליון ו-350 אלף.

א. כרמל; לשנה מלאה, מאפריל עד מרץ. בנתונים שלי

לגבי שנה הבאה הנחתי 10 אחוז גידול

בתנועה, זאת אומרת שכשאנימדבר על הכנסות, אלה הכנסות הנובעות מהתנועה

של 88/89 פלוס 10 אחוז.

א. רובינשטיין; הבאתם בחשבון את הפיחותים האחרונים שזה

פער 154 ל-74? אז מה באמת רוצים

מהיצואנים הישראליים? אני חושב שיזה הפרש של 25 אחוז היום. אני מציע

להיענות כדי לכסות להם חלק מהגרעון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; כמה תהיה תוספת האגרה למעשה? 3 שקלים?



א. אנטוניר; על 8 דולר, 30 אחוז, זה 2.7. זה שקל

לדולר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהי האגרה למעשה? במקום 15 אלף שקל יבוא

15.6 שקלים חדשים, מה זה?
נ. פריטל
אלה האגרות החדשות. אנחנו מתקנים את

התקנות הישנות, זה במונחים היסטוריים.

האגרה תעלה 15 דולר ברפיח, אקוויוולנטי ל-15.6 דולר. כל שקל שווה

דולר.

א. כרמל; האגרה נקובה בשקלים, אבל בתקנות

המקוריות ישנה נוסחת ההצמדה לדולר

והנוסחה קובעת שהשקלים מתורגמים לשער דולר. אנחנו מעדכנים את זה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תסבירו לנו מה האגרה שאתם רוצים שאנו

נאשר.

א. רובינשטיין; אם זה 15 דולר, לא נאשר.

א. כרמל; היום ברפיח האגרה היא 12 דולר.

בן-גוריון גם כן 12 דולר, אבל בשדה

התעופה יש לנו אגרות אחרות שמכסות את העלויות האחרות. שם זו האגרה

היחידה, אין אחרת זולתה.

א. רובינשטיין; כלומר, אתם דורשים שזה יעלה יותר מאשר

בלוד. יש דבר דומה לזה בעולם? אגרה זו

של מעבר יבשתי!
יצחק לוי
במעברים היבשתיים עוברים פחות אנשים,

צריך להחזיק את המקום. זה מחיר השלום,

אנחנו צריכים להחזיק את המקום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתם רוצים ברפיח להעלות את האגרה מ-12

דולר ל-15 דולר.

א. כרמל; 15,6 דולר.

יאיר לוי; איפה משלמים את זה?

א. כרמל; לגבי המסופים יש לנו שני הסדרים. ברפיח

משלמים את זה בכל סניפי בנק הפועלים בכל

רחבי המדינה.

יאיר לוי; למה בנק הפועלים ולא כל בנק אחר?

א. כרמל; כי בזמנו בנק הפועלים נתן את התנאים הכי

טובים.



יאיר לוי; אפשר להעלות את זה למיכרז עוד פעם אחרי

כל כך הרבה שנים?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
רבותי, מה שכתוב כאן - ואני לוקחת את

התקנות - בפיסקה 1, במקום 12 אלף שקלים,

יבוא 15,6 שקלים חדשים ואתה מדבר על 15 דולר. אז למה כתוב שקלים?

א. כרמל; שער התקנה כאן הוא דולר אחד לשקל, בעוד

שהיום בפועל שער הדולר נניח הוא שניים,

זאת אומרת הוא כפול. אני אסביר אולי איך אנחנו עושים את התרגום.

א. רובינשטייו; זה ברור, אבל מטעה את הקורא.
נ. פריטל
מכיוון שהאגרות האלה מתעדכנות מדי חודש,

בכל חודש מוסיפים את הפרשי השער.
יצחק לוי
אני רוצה להבין מה עשיתם עד עכשיו, זה

עוד לא ברור לי. אתמול יצא יהודי

למצרים, כמה הוא משלם?

א. כרמל; אם יצא דרך רפיח, שילם 12 דולר בשקלים.

הגבייה היא בשקלים.

יצחק לוי; איך אתם מצדיקים את ה-3 דולר הנוספים?

א. כרמל; בזה שיש לנו גרעון של 2,9 מיליון על

הכנסות.

א. אנטוניר; בהסכם עם טאבה, והוסבר פה לפני שאדוני

נכנס, ההסכם בהפעלה של 24 שעות בטאבה

לאור ההסכם האחרון, זה בדיוק הסכום שחסר.

א. כרמל; זה לא סוגר את כל הפער אלא רק חציו.

הממשלה משלמת את הפער.

יאיר לוי; אני מקבל את הצעתו של ח"כ עמנואל זיסמן,

שהאגרה תעמוד על 15 דולר ולא יותר.

א. אנטוניר; בתיקון הבא שיהיה בעוד איקס זמן, נביא

שינוי של הבסיס. נתאים את הבסיס ליום,

מזמן לזמן צריך לעשות בסיס חדש לתקופה

מסויימת, אבל מפעם לפעם צריך לעדכן.

א. רובינשטיין! אבל למה תעריפים שונים? יש לנו 3 מסופים

ובכל אחד הוא תעריף שונה.

א. כרמל! הממשלה החליטה בזמנו לעודד את ניצנה

ולכן האגרה מאד נמוכה שם וזה לא עוזר



לנו, זה חיה אינטרס של מדינת ישראל. האגרה בניצנה היום היא 3 דולר,

אבל אף אחד לא עובר שם. גם בטאבה הממשלה רצתה לעודד את התיירות

שמגיעה לאילת, חאטרקציח של התיירים שבאים לאילת היא בין השאר גם

לעשות את הצלילות לאורך החוף, לנטוע לנואיבה וכן הלאה. זה אינטרט

תיירותי של מדינת ישראל לא להכביד בטאבה יותר מדי.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו .. אני מציעה שאנחנו נאשר את התקנות מתוך

הנחה שאתם באמת תביאו תיקון של הבטיט.
א. אנטוניר
אנחנו מתייבים שבתיקון הבא אנחנו נביא

בטיט חדש, שינוי בבטיט.

א. רובינשטיין; אני רוצה להעיר לרשות שדות התעופה, כאשר

חברי הוועדה היו באילת, ראש העיר היפנה

את תשומת ליבנו איך נראה המטוף בצד המצרי ואיך נראה המטוף בצד

הישראלי. לדעתי המטוף בצד הישראלי נראה עלוב מאד, עם כל הבעיות

הכטפיות שיש - אפשר היה לעשות מטוף יותר נאה, מכובד למדינת ישראל, זה

שער כניטה למדינה והוא צריך להראות טוב יותר. האווירה הכללית היא של

עזובה. זה לא מכבד את מדינת ישראל בעירק כשמשווים את זה לצד המצרי -

אני מעביר כאן את דעתי האישית את דעתו של ראש עירית אילת.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אני בהחלט מצדיקה את הטענות של חי'כ

רובינשטיין ויש הרבה מקום לשיפורים

בעניין זה. הרשות צריכה לקחת את זה לתשומת ליבה. למרות שהיא רק

המפעיל, המטוף לא שייך לה.
א. כרמל
בתקציב הזה שאושר יש לנו כטף לתכנון

מטוף חדש. השטח שם מצומצם ומאד קשה -

מצד אחד יש לך את המצוף ומצד שני יש לך את הים, כן שאלה בעיות טכניות

שיצטרכו לפתור אותן. אני מניח שבשנה הבאה, בהצעת התקציב, אחרי

שהתכנון יהיה גמור, נבקש מטוף חדש. אני לא קושר את זה עם ההעלאה אלא

עם התקציב החדש.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אנחנו יכולים לראות בזה כהודעה של

התקצבי של השנה הבאה?

א. כרמל; זה מותנה, האוצר חייב לאשר את זה.

ר. בלינקוב; אני לא מאשר דבר שאני לא יודע מה הוא.

המטוף בנוי בכוונה בצורה זמנית וחבל שזה

לא נאמר פה, היות ולא היה ברור מה מעמדה של טאבה. ברור שיצטרכו

להתייחט לענין. אני לא יודע מה רשות שדות התעופה מתכננת, כך שאני לא

יכול לתת אישור מראש על דבר שאני לא יודע מהו.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה שאמר רם זה דבר חשוב. קודם כל חשבו

שזה דבר זמני, לאחר שכבר יש את ההטכם של

טאבה - ואני מקווה שזה הטכם של קבע - צריך לעשות משהו קבוע ולא ארעי.

זה חלון הראווה של מדינת ישראל וזה מחייב שינוי, כי לא יכול להיות



שאצלם ייראה יפה ואצלנו יהיה עלוב. מהטעמים האלה, אני מקווה שהאוצר

יברר את התכניות.

אם כך, אנחנו מאשרים את התקנות, עם אותה הודעה שיובא תיקון הבסיס.

ההודעה השניה היא שתהיה נכונות להענות באמת לבקשתה של הוועדה שבתקציב

הרשות בשנה הבאה יכלל תקציב מיוחד למבנה הולם למסוף קבוע אשר ישרת את

הנוסעים הנכנסים ויוצאים דרך טאבה למצרים.

הפסקה
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הסעיף שעומד על סדר היום הוא תקנות בדבר

הסדר לשיווק והובלה של פירות, כללי

מועצת הפירות (ייצור ושיווק), התשמ"ט 1989. הדברים הללו הם לא לאישור

ועדת הכלכלה אלא שצריך להביא את זה לידיעתה. אני רוצה לשמוע מכם קודם

כל על מועצת הפירות והירקות ולאחר מכן נראה מה אתם מביאי לנו מבחינת

התקנות.

א. מאור; אציג את הנושא עצמו ומר עזרא מאיר,

מנכ"ל המועצה, יציג ויענה על שאלות. כדי

שהמועצה תוכל לפקח על התחום שהחוק העניק לה, בין היתר היא תיקנה

תקנות וכללים, זאת באישור שני השרים. בין היתר היא תיקנה תקנה שאין

להוביל כל פרי בכבישי הארץ בלי תעודת משלוח. זאת, כאמור, כדי לפקח על

סטנדרטים של חפירות, על שיווק מאורגן וגם לתפוס עבריינים בקשר

לתעודות משלוח.

לאחרונה התרבו המקרים שאנשים, חקלאים או משווקים או מובילים, לא

מחזירים תעודות משלוח ומשתמשים לרעה בכל מיני דרכים, אך ורק על-מנת

להשתמט מהיטלים של המועצה. את תעודת המשלוח צריכים להחזיר למשווקים,

מהם קיבלו אותה, והמשווקים מחזירים למועצה, שם יש ביקורת. לפני

כשנה-שנה וחצי עבור כל תעודה שלא הוחזרה היו משלמים ערובה, זאת

אומרת, היתה ערובה של 150 שקל, ואנחנו מבקשים שיגדילו זאת ל-200

שקלים. למעשה זה מרתיע אך ורק במעט, אבל זה המצב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מי שמחזיר את התועדה מקבל את הכסף

חזרה?

ע. מאיר! כשהוא מקבל את התעודה, הוא חותם. הוא לא

מביא כסף אלא הוא חותם שהוא אחראי על

כך. במסגרת החשבון הרב-שנתי, גם של ההיטלים, במידה ובסוף השנה במאזן

חסרות לו תעודות - הוא משלם אותן עם הערכים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת אומרת, מי שלא חסרה לו תעודה, הוא

לא משלם.

ע. מאיר; אין לו שום בעיה, הוא לא משלם. אנחנו

בפועל לא גובים כסף.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
50 השקלים האלה יהוו באמת גורם מרתיע?

ע. מאיר; ביקשנו צמוד למדד, דבר שלא רצו. אני

חושב ש-200 זה מעט היום. דיברנו על כך

במליאה, ש-200 זה מעט.

א. מאור; במשרד החקלאות לא חושבים שהיום צריכים

לרוץ לפני העגלה.

ג. גל; זה קנס?



ע. מאיר-. זה מין קנס כזה. על תעודה שלא מחזירים,

תעודה שעשו בה שימוש לרעה, קרעו אותה

והשמידו אותה. בסה"כ אצל חקלאי מסודר ומשווק מסודר, אין בעיה מהסוג

הזה.
ג. גל
זה לא עידכון, זה נסיון להחמיר יותר.
א. מאור
לא, זה עידכון.
ע. מאיר
בשנה שעברה ביקשנו מדדים, שאלנו בשביל

מה לבוא כל פעם.
ג. גל
היה כאן דיון שהם לא לקחו בו חלק וזה כל

נושא התכנון. אנחנו קוראים על כך

שלחקלאים לא כדאי לקטוף את הפרי ולא כדאי לשווק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני רואה שיש להם אחוז אחד עודפים

מהיבולים.
ע. מאיר
כן, יש אנשים שאצלם זה 100 אחוזים ויש

אנשים שאצלם זה אחוז אחד. למעשה התקנה

לידיעת הוועדה ולא לאישור הוועדה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לא חשוב, אמרתי שבהזדמנות זאת אני רוצה

שאנחנו נשמע. נכון שלפי בקשתי מסרתם לנו

סקירה בכתב, אבל תגידו לנו לפרוטוקול חלק מהדברים כדי שגם נשמע אותם

באזנינו.
ע. מאיר
למעשה מטע היום משתרע על קרוב למעלה

מ-400 אלף דונם, אנחנו מחלקים אותו

לגידולי יצוא וגידולים של שוק מקומי. גידולי היצוא, המאפיין העיקרי

שלהם: אבוקדו, מנגו, אפרסמון, ענבים, תמרים ועוד כמה מינים קטנים

בגידול - רימונים, פפיה, ליצ'י, קרמבולה, אנונה - דברים שהם עוד

קטנים. מצד שני, ענפים של שוק מקומי, שהגדולים ביניהם התפוחים

והבננות ואחרי כן אגסים, שזיפים, אפרסקים וישנם מינים שחלקם יצוא

וחלקם שוק מקומי ובראשם ענבים, אפרסמון.

בשנים האחרונות לפחות כל מין התרכז באזור ההמתאים לו ביותר. אם אחרי

קום המדינה כולם נטעו הכל בכל המקומות בארץ, הרי הברירה הטבעית הביאה

כל מין לאזור המתאים לו ואנחנו מוצאים היום אזורים שמחולקים בלי הרבה

כוחות מנווטים מלמעלה. המציאות הכתיבה שכל התפוחים והאגסים, או רובם,

מרוכזים בראש-פינה וצפונה; התמרים בדרך הטבע באזורים החמים, מדרום

הגולן ועד אילות, לכל אורך השקע; חענבים ב-6 אזורים מרכזיים: הבקעה,

מבחינת סדר ההבשלה, עבור את בקעת כינרות, שומרון, גזר, לכיש ופיתחת

שלום - כאשר גם פה מתחיל קרב על האיכויות.

אזור מאד מסורתי, ותיק, מתגאה בענביו, לצערי יורד מהמפה וזה השומרון,

הוא בתהליך של ירידה בגלל תכונות האזור, המיקרו-אקלים המיוחד לאזור -



אין מה לעשות. אלת מושבות רחובות ומושבות השרון, אותו כושר מקצועי,

אותה יכולת, הם לא יכולים להתמודד בתנאי אקלים מסוג זה והם ישארו עם

מערכת ענבי יין, מענבי מאכל הם יצאו. לצערי פיתהת שלום, אותה

התיישבות שכולנו השבנו, שהענבים אחד מהמרכיבים שלה, מתוך ארבעת

הענפים שנתנו להם, את הענבים הם מזניהים כנראה וישאת עם פרהים,

ירקות, קצת מנגדו (שקצת נשרף השנה), אבל הענבים זה ענף ממש קשה.

ישנן הבננות שמרוכזות בעיקר בעמק הירדן, בחוף הכרמל, הגליל המערבי,

ואפרסקים ושזיפים שמפוזרים בכל הארץ מאזור ראש פינה ומטולה ועד אזור

לכיש ובאר-טוביה. יש זן אחד או שניים, שהמייחד אותם זה אזורי ההר

והוא צריך מנות קור, לכן הוא מרוכז בירושלים, גולן, הגליל המסורתי -

אזור סביבות צפת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בגולן באמת יש ענבים מיוחדים.

ע. מאיר; הם מגדלים ענבים מיוחדים רק ליין. ענבי

מאכל לא בדיקו נכנסו לתחום שלהם. אנחנו

מועצת הפירות, לא הירקות, וגם לא ענבי יין, יש עוד מועצה ליין שמטפלת

במיוחד בענבי היין.

לצערי התאכזרו לענבי היצוא גם השמים וגם האנשים. השמים בשרב שהביא

לנו ב-87 וב-88 והקרה שהיתה בינואר השנה, ענבי יצוא הם גידולים

סוב-טרופיים ולכן הם רגישים מאד למזג האוויר שלא מתנהג כמו שהיינו

רוצים. לגבי אבוקדו, אנחנו נתונים על גבול האזור המתאים. יותר צפונה

מאתנו כבר לא יכולים לגדל בגלל הקור. כך שמזג האוויר התאכזר לגידולי

היצוא ב-3 שנים האחרונות והאנשים התאכזרו במדיניות הקפאת הדולר

והעובדה שאנחנו 3 שנים שולחים פרי לאירופה - זה היה נכון עד ינואר

השנה - ומקבלים עבור דולר שקל וחצי או 1.60 שקל. נושא של התאמת המטבע

בהחלט תוקן לשביעות רצוננו במה ששייך ליצוא. בנושא השמים, אנחנו

מקווים ש-7 השנים הרעות עברו.

גידולי היצוא באווירה לא טובה. התחיל תהליך של עקירות מוצדקות

באבוקדו, בעיקר בגלל העובדה שהם נטועים באזורים לא מתאימים. בזמנו

חשבנו שגם באזור לא מתאים, אם נקבל 700-800 דונם, מזה נוכל להתקיים.

מסתבר שהמחירים באירופה שהגיעו לרמות שמביאות לארץ 1,200-1,300 דולר,

זה לא מספיק להחזיק דונם. היה תהליך של עקירות באבוקדו ומצד שני היה

תהליך נטיעות של מנגו והיום מתחיל עידן היצוא-, באפרסמון ישנה התפתחות

ולשמחתנו כבר שנה שניה ביצוא ענבים יש תוצאות חיוביות, תהליך של שנים

רבות של לימוד ושמירת וטיפוח סטנדרט וזן חדש שהיום הופיע - קוראים לו

סופירייר - זן שבזמנו הבחורים גנבו בקליפורניה, זן שהוא פטנט שקראו

לו ג(1) - מהמילה גניבה מספר 1.

כשרצינו לייצא, הבאנו לכאן את האמריקאים, חתמנו אתם חוזה, משלמים להם

תמלוגים יפים מאד, בין 3 ל-7 אחוזים, השנה נייצא מהזן הזה 500-600

טון וזה מהזנים כנראה שיביאו את הבסיס. בשנה שעברה ייצאנו 2,700 טון

ענבים והשנה אנחנו כבר מעבר ל-3,000 ואנחנו עוד במחצית הדרך.

אנחנו מקווים שהשנה נעבור 5,000 טון, בהחלט שנה יותר שמחה בנושא

היצוא, מביאה משב רוח רענן יותר.



הבעיה האמיתית שלנו מתמקדת כרגע בשוק המקומי. היו לנו מ-84 שנים

טובות בשוק המקומי, ועל בסיס זה גם היתה רווחה כלכלית, אנשים קנו,

מסרו פרי יותר מקצועי, אכיל יפה. למדו שיש למעשה כמויות גדולות,

התחרות היא על האיכות והצרכן כבר מחליט מה הוא קונה, אז היצרן מתאים

את עצמו. אבל מ-1969-70 כל המשק מתוכנן על עוד מיליון וחצי אוכלים,

הערבים היו קונים ברמה של בין 10 ל-30 אחוז בכל מיני הפירות שאין

להם. מה שיש להם זה שזיפים חודשיים בעונה, ביוני-יולי; ויש להם ענבים

מאוגוסט וצפונה. כל היתר קנו אצלנו. קצת בננות יש להם, בבקעת הירדן

והיו להם הרבה תמרים ועכשיו מעט - קצת בעזה. בשנה הראשונה של

האינתיפאדה לא הרגשנו כלום, הם המשיכו לקנות ובחורף הזח הם עוד קנו -

גם תפוחים וגם בננות - התחלנו להרגיש באפרסמון ובאגסים.

למעשה מהאביב הזה, אפריל-מאי, הערבים הפסיקו לקנות וכשאתה שואל את

הסוחרים הערבים למה הם לא קונים - למשל, שאלתי סוחר מעזה למה הוא לא

קונה תמרים והוא קניין אדיר של תמרים - הוא אומר שזה לא ברשימה. יש

רשימה של הוועדות המקומיות מה מותר לקנות והעובדה היא שהם לא קונים.

זה מוריד את רמת המחירים בצורה משמעותית - תפוחי ענה היו קונים בין

20 ל-30 אחוז; אגסים היו קונים בכמות גדולה; אפרסקים לבנים - הם לא

קונים.

אומרים לי מגדלי האבטיחים שאותו סיפור קורה גם אצלם. בבשר אני זוכר

את זה מלפני שנתיים, זה היה ענין של כסף. הסוחרים טוענים שלא רק שיש

רשימה, אלא גם מביאים דוגמא של מי שעבר על החוק והביא אגסים, שרפו

אותו, באזור ג'נין. אנחנו במצוקה אמיתית משום שכל התנהגות השוק היא

כזו שהערבים היו קולטים, הם היו חלק ממבנה השוק, הם היו באים לשוק

באמצע השבוע ועד יום ששי ניקו את השוק.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
חלק הם היו גם מעבירים לעבר הירדן.

ע. מאיר; מינים שהם גידלו הם יכלו להעביר - קצת

שזיפים, קצת בננות. לא את הכל. אומרים

שחוסני אוכל כל יום אבוקדו, אבל הכל מוברח מלמטה. הסיטואציה פה היא

גרועה ביותר ואנחנו בבעיה אמיתית, בעיה אמיתית של התאמות של התנהגות

של שוק, עובדה שלמסחר אין בלמים, אין לו מווסתים, אין לו הליגה

שהערבים היו מהווים אותה וליגת מועצת הפירות זו ליגה מאד נמוכה.

אנחנו בעידן שבו ממשלת ישראל משתתפת בתקציב הקרנות - מתוקצב השנה

בספר התקציב שעברתם עליו, אולי ראיתם אותו - 850 אלף שקלים לכל ענפי

הפירות. אם בשנה היו 360 אלף טון פירות, אתם יודעים כבר מה זה 800

אלף שקל, זה שני שקלים לטון טיפול בפרי, כאילו לא נותנים בכלל כסף

ואז המגדלים בעצמם צריכים להרים את כל המנופים של ויסות השוק. ויסות

השוק מתחיל למעשה מעזרה ביצוא שהממשלה נותנת שם רק חלקים שווים מול

המגדל, (אם היא נותנת) זה בעיקר ענבים, מנגו, אפרסמון, רימון, לא

באבוקדו - והוצאה לתעשיה; ואם אין ברירה, להשמדה.

היכולת של המגדלים לגייס כסף נובעת מחוק מועצת הפירות שבו ישנם חובת

השימוש בתעודות משלוח, חובת התשלום על כל טונה פרי, סכום שוועדת

המגדלים במועצת הפירות באישור המליאה והשרים, שני שרים - האוצר

והחקלאות - מחליטה, ומכאן גם המעקב ואי-ההרפייה מהנושא של תעודות



המשלוח כי אלה המנופים שבידי המגדלים. צריך לזכור שמנופים אלה עושים

גם חלק מהדברים שבזמנו הממשלה עשתה. בזמנו במחקר טיפלה הממשלה,

בכולו, בהדרכה טיפלה הממשלה בכולו; היום הממשלה ממשיכה במה ששיך לשכר

של העובדים וגם כן כבר לא לכל התקנים, במחקר ובהדרכה, והמגדלים לאור

הצרכים שמתגלים בכל מיני ענפים מקצים כספים גם למטרה הזאת. זה מטיל

נטל כבד מאד על המגדלים. אתמול ישבנו בישיבת קרן פיתוח, אישרו שם

גבייה של 120 שקלים לטונה בשביל לעשות סדר בענף שהמחיר שלו הוא שקל

בערך.

לתוך הסוגיה הזאת נכנסת השאלה המתבקשת מה עם היקף המטע, למה המטע לא

מותאם בהיקף שלו לביקושי השוק ומדוע צריך לטפל בכלל בעודפים. האופי

של הענף הוא שהתכנון בו הוא לא תעשייתי, אתה לא יכול כמן בתעשיה

להזמין סיגריות, מסמרים או תחבושות במספר מסויים והוא גם לא ירקות

שאתה יכול להחליט שאתה זורע-שותל טיפה פחות. אתה נוטע ומתחיל לקטוף

רק בשנה רביעית או חמישית, במנגו שמינית ואתה לא יודע בדיוק את

ההתאמה. תמיד אמרנו, שבשביל שמור על רצף אספקה, בשביל לשמור על

איזונים ולחצים של מגדלים מול הביקושים החסרים או העודפים, צריך

ליצור את המערכת שנותנת איזונים וליצור מצב שבו בשנות חוסר - שיהיה

חוסר לא רציני מדי ואז אתה מוצא מצד שני גם שנים של עודף שהוא לפעמים

רציני מדי. חלק מהעבודה שלנו זה ליצור מצב שבו אנחנו מטפלים בעיקר

בעודפים שנוצרים ולשמחתי בשנים האחרונות הגענו לכמויות הקטנות שאנחנו

מסמנים אותן.

ישנה סוגיה מאד קשה והיא, שבחוק מועצת הפירות כתוב שהמועצה צריכה

לפקח ולתכנן את הנטיעות. לצערי, מאז קום המועצה בשנת 62 וחוק המועצה

ב-73, לא הצליחה מועצת הפירות באמצעות חוקי המדינה, שופטי המדינה,

היועצים המשפטיים של המדינה, ליצור מערכת מרתיעה נגד נטיעות לא

חוקיות. אנחנו מוצאים עשרות אלפי נטיעות ללא תכנון, ללא רשיון ובלי

עונש שירתיע מישהו.

זה הביא אותנו להצעה שאומרת, שצריך להתחיל לעסוק במשהן שאתה עוסק בו

וכאילו השיירה עוברת, הכלבים ממשיכים לנבוח וכלום לא קורה. הצענו לשר

החדש, למנכ"ל החדש של משרד החקלאות לבטל את התכנון בענף הפירות,

להפסיק לעשות תכנון, מהטעם שלפחות ב-10 השנים האחרונות אנחנו רואים

שנוטעים חופשי. במקביל להצעה לבטל את התכנון - יש לה הרבה עזרים

והרבה מוצרי לוואי - שאחד מהם אומר, שלגידולי יצוא, היכן שיבוא

התכנון של משרד החקלאות, מועצת הפירות, גופי התיישבות, והגוף המייצא

ויאמרו שיש אפשרות לייצא, אפשר לטעת מין מסויים.

כאן הממשלה תיכנס למוערבות על-ידי העובדה שתקצה כספים לאזורים

ולגידולים שהיא תראה בהם חשיבות והיום מדובר על 7 גידולים: אבוקדו,

מנגדו, ענבים, אפרסמון, קרמבולה, פפיה וליצ'י. אני מדבר על השקעות,

רובן ברמה של 40 אחוז, למעט אפרסמון שהוא 20 אחוז. שיהיה מידע מדוייק

לכל חקלאי ישראל מה המצב בשוק, מה המצאי החקלאי, תחזית היבולים,

תחזית היצוא, מה יכנס לפוריות כל שנה ואתה תשב עם הנייר הזה ותחליט

מה אתה נותן ומה אתה לא נותן.



אמרנו לאנשי משרד החקלאות שליד חהצעח חזאת - שהיא מפשטת, עושה אותנו

קצת יותר מדינה מערבית - צריך היה להכין כלים אחרים לימי סגריר. סה"כ

במצב הנתון, אני לפחות לא חושש. להיפך, אני מאמין שדבר הוא בחלוקה,

בהקצאה, ברישוי, אותו באים לבקש. מאמינים שאם יש דבר מסוג זה, סימן

שמישהו למעלה דואג שיהיה מובטח, יהיה מווסת, יהיה מאורגן ומסודר. אני

מאמין שישקלו, הנוטעים של היום עברו כמה גלים של כשלונות ואי-הצלחות,

ישקלו את כל הדבר לגופו. מצד שני, במידה ויהיו איזה שהם דברים לא

סבירים או לא תקינים, צריד שיהיה מנוף להגן עליהם.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה שמיועד ליצוא זה 7 המינים והוא יקבל

תמיכה, פיתוח והשקעות.

ע. מאיר! כן אלא אם הממשלה תרצה להמשיך, לדוגמא -

והיום ישנו דבר שנקרא קו העימות, 10 ק"מ

מקו לבנון מקבל היום את מענק הנטיעה גם על מינים שהם לא יצוא. ישנה

השקעה באזור הערבה, הבקעה, פיתחת שלום - אלה יעדים התיישבותיים

שהממשלה בוודאי לא תתנער מהם ואני מאמין שתמשיך בהם. כאן ימצאו את

הדרך לא לעשות דברים מנוגדים לנושא הראיה הכוללת של היקף המטע,

היכולת להתפרנס מהמטע והנושא של יצוא שאני לפחות מאמין שצריך להגדיל

אותו ואפשר להגדיל אותו.

אנחנו הצענו ואני חשוב שהנהלת המשרד אימצה, שלשוק המקומי לא יהיה

תכנון של נטיעות, תהיה יותר איזו הכוונה שכל שנה תתפרסם על-ידי

המועצה ומשרד החקלאות. אנחנו מאמינים שהנוסעים של היום הם נוטעים

בוגרים. יש בעיה של השקעה במטע היום, להביא דונם ענבים ליבול, זה

2,500 דולר עד שאתה רואה 6את הפרי ולא אצל כל אחד מצוי הכסף. הנוטעים

נוהגים יותר אחריות, הם לא נוהגים בחוסר אחריות שנהגו בשנות החגיגה

הגדולה, סוף שנות ה-70, ראשית שנות ה-80.

ג. גל! אם יש תכנון, אדמינסטרציה ואין פיקוח,

זה יותר גרוע. כאשר העלו את נושא

השזיפים למשל, שמעתי את שר החקלאות משיב לאותו חקלאיף הבעיה היא

שהחקלאים לא מתארגנים, לו היו מתארגנים בשיווק מצבם היה יותר טוב.

אין אפשרות לאלפי חקלאים להתארגן אם אין גורם ציבורי שמארגן אותם.

אני מדבר על חשוק המקומי ולא על היצוא, הוא עצוב כשלעצמו, בתחום של

האבוקדו לפחות. בסה"כ זה לא טוב ואנחנו הרי כולנו מכירים ויודעים

שכשלא טוב אז מדשנים פחות, משקים פחות. יש דינמיקה של טוב ויש

דינמיקה של לא טוב. איך בכל-אופן מבטיחים? אין לי השגות על ביטול

התכנון, אבל איך מגינים בכל-אופן שלחקלאי ישאר משהו?
היו"ר ש. ארבליט-אלמוזלינו
מה פער התיווך אצלכם.

ג.גל! מה שהמערכת מבטיחה שהעמל לא יהיה לשוא.

ע. מאיר! בוא נצא מתוך הנחה שאנחנו צריכים להימנע

מיצירת כלים שבהם יש מקום למי שלא

מקצוען, למי שלא עושה את הדברים האלה להתקיים. אני לא חושב שאנחנו

צריכים ליצור מצב שהיינו בו קודם. אנחנו מוצאים את עצמנו היום במצב



זה. זה אותו חקלאי שלמעשה לא דילל את הסנטה-רוזה, נשאר עם פרי מאד

קטן, היום בשוק אף אחד לא רוצה פרי קטן.

תמיד צעקו עלי למה אני לא שומר על הסטנדרט ואני הייתי אומר שכשיש

חוסר אי אפשר לשמור על סטנדרט; כשיש שפע, הקונים עושים את הסטנדרט.

אתם לא מוצאים היום בשווקים ובחנויות פרי קטן ופרי ירוד, אלא אם

עקרות הבית הורסות אותו. גם לגבי המושבניק הבודד, המשק המשפחתי

הבודד, אנחנו שנים מציעים להם להתארגן, איש בודד שבא לשוק הולך

לאיבוד.

ההצעות של יוסי רוזן נחמדות, אבל בכמות זעירה וקטנטנה והיא טובה אולי

למי שגר ליד רחובות וליד נתניה. החקלאים הגדולים הרחוקים, עבורם זה

לא בר-ביצוע. למשל בניר-בנים, באביגדור, בוורבורג, באר-טוביח, בלכיש,

שם יש למעשה 60 או 70 יחידות משק שהן מארגנות את עצמן ואנחנו היום

רואים את הדוגמאות האלה, המעולות, במשק המשפחתי.

ג. גל; אתה מציע להתבסס על הקרנות להוצאת

עודפים?

ע. מאיר; אני הצעתי את ההצעה לפני 10-12 שנה,

באתי לראש המועצה האזורית של הגליל

העליון ואמרתי לו שאנחנו מדבירים אצלו את זבוב הים התיכון, יחד עם

יורם רטלר עוסקים בהדברת הזבוב כמזיק של הפירות שעושה שמות ואם אתה

מטפל בעצמך, אתה לא עשית הרבה כי הזבובים עפים מאחד לשני ודווקא בענף

החדרים. אמרתי לו שאנחנו עובדים בכל הארץ. ענף ההדרים לא תמך בזה.

בענף ההדרים, כל הפרי עובר דרך בתי האריזה, דרך מערכת יצור וארגון

מסודרת ויש איך לגבות את הכסף. בענף הפירות זה לא היה. נושא הבקרה

עשתה מועצת הפירות; את הנושא של הטיסה והחומר אמרנו שנגבה באמצעות

המועצות האזוריות. באנו למועצה האזורית גליל עליון והוא אומר לנו

שהוא לא מצליח לגבות ארנונה, לא מצליח לגבות חינוך, לא מצליח לגבות

בריאות, לא מצליח לגבות כלום, אז הוא יגבה לפער תיווך?

פער תיווך זה מסוג הדברים שאוהבים לעסוק בו, נהנים לעסוק בו ואי אפשר

בלי זה. יצרני פירות בארץ הם אחוז אחד מהאוכלוסיה והם צריכים להביא

את הפרי שלהם לאותם 100 אחוז של הקונים האוכלים. ישנן מערכות שעושות

את זה ומערכות אלה הן אחידות לכל העולם. בכל העולם ישנת אותה מערכת

שנקראת שוק סיטונאי, לשם מביאים החקלאים את התוצרת, משם הולך לחנויות

או למרכזי קניה אחרים. מועצות הייצור ראו ברשתות השיווק חלק מקטע של

כלי בו אפשר לדלג על התיווך, להקטין אותו וליצור מצב של פער התיווך.

רשתות השיווק, מועצות הייצור, נטלו תעודות משלוח ולמעשה חפער

הסיטונאי מבחינת מועצות הייצור לא צריך להיות קיים לגבי רשתות

השיווק. בתוך הרשת עצמה ישנו נושא הטיפול, פחת מיסים עירוניים, מיזוג

האוויר, עגלות וכל מה ששייך למערכת הזאת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אז לכמה אתם מגיעים בפער התיווך?

ע. מאיר! בפרי יקר, פער התיווך הוא נמוך,

15-20-30 אחוז; בפרי זול פער התיווך



מגיע לפעמים ל-100 ו-150 אחוז. הצורך של מי שמטפל בפרי לעסוק ביחידת

ארגז או ביחידת משקל, הוא אותו צורך בפרי יקר ופרי זול. לסחוב ארגז

עגבניות שעולה 20 אגורות, עולה כמו לסחוב ארגז תפוחים שעולה שני

שקלים. המקום שלו בחנות אותו מקום, העובד אותו עובד, העגלה אותה

עגלה, המדף אותו מדף. מכאן שלפרי זול בדרך כלל באחוזים פער התיווך

יותר גבוה.

בפירות, כשאני משווה את פער התיווך, אני מחלק אותו לכמה קטעים. ישנו

הקטע הסיטונאי שהוא נע במגזר התנובתי בין 5 אחוז לפרי לתעשיה ובין 6

אחוז לפרי יקר, ואז זה 10 אחוז לפרי זול בתנובה; במגזר הפרטי עובדים

על קומיסיון הנע בין 8 ל-15 אחוז בפירות. זה הטווח הסיטונאי. הטווח

הקמעונאי זה ג'ונגל אחד גדול, כל אחד כאוות נפשו.

אם אני לוקח את ההיפרים של תנובה, הקמעונאי שלהם הוא ברמת ה-30 עד 40

אחוז, זה פער בהחלט סביר. אני רוצה שתדע, ההיפרים קונים את הפרי

יקר, כך שלרמת המגדל הפער של המתווכים הוא בין 30 ל-50 אחוז. שם נכנס

גם הסיטונאי וגם הקמעונאי. בפרי זול זה יותר גרוע, אין מה לעשות.

הסיטונאי בתנובה הוא בין 5 ל-10 אחוזים, תלוי ביעדים, תלוי ברמת הפרי

כי בתנובה הקומיסיון הולך עד גג מסויים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
קראתי שתנובה עומדת לבטל את השיווק של

ירקות.

ע. מאיר; תנובה סגרה את אגף הירקות מהטעם

שהירקנים הפסיקו להביא תוצרת לתנובה

והמעט שממשיכים להביא העבירו לטיפולו של אגף הפירות. הביאו עוד רכז

ועוד מנהל לנושא ירקות ומנסים לצמצם, להתאים את עצמם למציאות.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
היקף היצוא שלכם, אם כך, הוא 30

מיליון?

ע. מאיר; יותר. השנה הזו היתה שנה קשה בגלל מזג

האוויר שפגע באבוקדו. להערכתי השנה יהיו

לנו 12 אלף טון מינים אחרים וזה יהיה 5 ענבים ועוד 35 אבוקדו. אנחנו

נהיה באזור 60, אם המטבעות יהיו טובים ובינתיים זה נשמר.

ג. גל; אני מציע לאשר את בקשתם. הצרה היא שאם

את לוקחת את 5 החודשים הראשונים של

השנה, או אפילו כל החורף של השנה לעומת שנה שעברה, בדולרים יש לנו

פחות 25 אחוז. הפירות והירקות בשוק תרמו להורדה לאינדקס ואז הציבור

זה צריך לחיות מהדברים האלה, יש לו בעיה ממדרגה ראשונה, כבר לא בעיית

חובות העבר, יש בעיה של היום-יום.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; אתם חושבים שאין יותר מדי חקלאים

שמגדלים פירות?

ע. מאיר; לא, בהחלט לא. אני חושב שאנחנו צריכים

לראות יותר עזרה ביצוא ואז מהר נעשה



הסבה, זו לא בעיה. בתקופת רבינוביץ-ספיר נשאו על כפיים כל מי שהביא

דולר והיום זה לא כך.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעת 15:15

קוד המקור של הנתונים