ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/06/1989

דרכי הקצאת רישיונות למוניות

פרוטוקול

 
t

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי. י"א בסיוון התשמ"ט - 14 בלוני. 1989. בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: ש' ארבלי-אלמוזלינו - היו"ר

ג' גולן

יאיר לוי

עי לנדאו

יי צידון

א' רובינשטיין
מוזמנים
י' הריש - היועץ המשפטי לממשלה

ב' לוי - מנכ"ל משרד התחבורה

פ' בן-שאול - המפקח על התעבורה, משרד התחבורה

ר' פינטו - חשב משרד התחבורה

א' לנגר - משרד התחבורה

א' ברזילי - מזכיר ויועץ משפטי של הוועדה להקצאת רשיונות למוניות

ע' וייס - לשכה משפטית משרד התחבורה

ב' קמר - אגף התקציבים משרד האוצר
יועץ כלכלי לוועדה
ד' לב
מזכיר הוועדה
אי שטיינר

רשמה: ש- צהר
סדר היום
דרכי הקצאת רשיונות למוניות.
דרכי הקצאת רשיונות למוניות
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו: בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה, ומקדמת ברכה את היועץ

המשפטי לממשלה ואת כל המוזמנים.

בשעתו קיימנו דיון בנושא חלוקת הרשיונות למוניות, אותן 500 מוניות שעליהן

הלוליטה הוועדה. היו שערערו על אופן ההרשמה והחלוקה של המוניות, והתעורר ויכוח

לגבי סעיפי החוק השונים שמא יש בהם סתירה. החלטנו באותה ישיבה לפנות אל היועץ

המפשטי לממשלה ולבקש ממנו חוות דעת והנחייה באשר לדרך הנכונה בה יש לפעול

בנושא הזה. ביקשנו לשמוע מהיועץ המשפטי אם יש ממש בהשגות שהועלו כאן, האם הוא

סבור שחלוקת המוניות צריכה להעשות על פי מה שנקבע, איך לדעתו מחלקים אותן 500

מוניות, איך עורכים את ההגרלה בין המבקשים הרבים.

העברנו ליועץ המשפטי את הפרוטוקול של ישיבת הוועדה בה הועלו שאלות שונות

ורבות בנדון. התבר כי יש אנשים שמילאו 30 בקשות לרכישת מוניות, ויש שמילאו אף

יותר בקשות, כאשר בקשה אחת הוגשה אפילו בשמו של ילד בן יומו, שלא להזכיר את

הבקשה שהוגשה בשם החמות, האב, האם וכו' וכוי, והיו גם תאגידים שמילאו בקשות

בשם חבריהן.

השאלה היא איך עושים את החלוקה הזאת בדרך הצודקת ביותר. החשש שלי הוא

מפני האפשרות שבמספר הירוק יזכו דווקה אנשים שהגישו בקשות רבות, כי אז לפי

חוקי ההסתברות יש להם סיכוי לזכות לפחות במונית אחת אם לא ביותר. ואילו האחרים

שעל המונית פרנסתם והם יושבים ליד הגה המונית זה שנים, ולא תמיד מונית השייכת

להם, לא יזכו במונית הנכספת.

הקריטריונים שהיו נהוגים בעבר הינחו פחות או יותר את הדרך בה יחולקו

המספרים-הירוקים, והיתה בהם מידה של צדק. התיקון שהוכנס ושהתקבל בזמנו החטיא

לדעתי את המטרה. זו בוודאי לא היתה הכוונה של משרד התחבורה, והמשרד גם טען

שהתיקון שתקבל לא היה על דעת המשרד, אבל עובדה היא שהכנסת אישרה את התיקון

שיצור מצב מעוות לחלוטין.

אנחנו מבקשים שהיועץ המשפטי ינחה אותנו לדרך פעולה שתבטיח את מקסימום

הצדק, לבל ייגרם עוול לאנשים ושלא יהיה עיוות הזועק לשמים. כי אדם שהיה לו כסף

יבול היה להפקיד אפילו 50 בקשות, ומי שלא היה לו כסף לא יכול היה אפילו להרשם.

יי צידוו!

אני מבקש להעיר הערה שאני יודע שאיננה פופולרית. אנחנו נמצאים כרגע

בתהליר של מעבר משיטה כלכלית מסויימת לשיטה כלכלית שניה, והמעבר כרוך בכאביט.

אם היה פעם הגיון, ואני לא יודע בדיוק מה הוא, לבקרה ולפיקוח וסגירה בנושא

המוניות, אינני מבין מרוע כיום אנחנו צריכים בכלל לבקר ולפקח על מספר המוניות

בשוק.

התופעה של רישום בקשה על שם תינוקות ועל שם קרובי משפחה, כאשר המבקש הוא

למעשה אחד, רק מצביעה על כך שההשקעה במונית היא השקעה טובה. אם זו אכן השקעה

טובה, תינתנה מוניות לכל דורש עד ששהשקעה תפסיק ליהות טובה ומצב המוניות בשוק

יתאזן. אין ספק שיהיו אנשים שיפסידו כתוצאה מכך כסף, בדיוק כמו שמי שפותה

קיוסק יכול להצליח, ויכול גם שלא להצליח.

מידת ההצלחה או הכשלון אינה תלויה כלל בכשירויות של האיש כנהג. מי שמשקיע

כסף בענף הזה זה דבר אחד, ומי שהוא נהג מונית חייב לעמוד בתקנים שהחוק קבע

לנהג מונית, והוא צריך ליהות נהג מונית טוב. אלה שני דברים שונים.



אילו היינו מפסיקים לבקר ולפקח כל כן הרבה ופשוט פותחים את השוק, כי אז

לא היתה פה בעיה של צדק. כל מי שמבקש יקבל מספר ירוק, ובזה גמרנו את התפקיד.

בסידור בזח אני רואה את הפתרון הצודק והמעשי ביותר, אף כי אני מודע לעוברה -

שהדבר הזה עלול לפגוע במספר אנשים אשר ער כה, על פי השיטה הקורמת, השקיעו בזה

הרבה כסף. הבל שייפגעו, אבל כבה זה.
ג' גל
נדמה לי שהיועץ המשפטי לממשלה לא צריך לתת תשובה לדברים שאמר כאן הבר

הכנסת צידון, כי זו כבר שאלה של מדיניות. הייתי מציע שלפנידשננבש את דעתנו

נשמע גם את אנשי משרד התחבורה וגורמים נוספים, כי אולי יש שיקולים נוספים

שנסתרים מעינינו.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
בכנסת הקודמת התקבל חוק שעל פיו פועלים בינתיים. אם יש צורך לשנותו מפני

הוא יצר תמונה מעוותת, שיטה לא טובה ולא צודקת, כי אז צריך המחוקק לתת דעתו על

כך, וליזום תיקון לחוק, או שמשרד התחבורה יהיה זה שיזום את התיקון. אנחנו לא

יכולים לדבר עכשיו על התיקון. אנחנו נדבר עכשיו על החוק הקיים, איך מבצעים

אותו ואיך מקיימים אותו.

החוק קבע שכל מי שרוצה יכול להרשם לקבלת רשיון להפעלת מונית, ובלבד שעמד
בשלושה הקריטריונים הבאים
1. הינו תושב הארץ. 2. אין לו הרשעות פליליות. 3.

לא פגע בבטחון המדינה. לא קבעו שהוא חייב להיות בעל רשיון נהגות, אף לא שהוא

צריר את המונית לצורכי פרנסתו, אף לא חייבו אותו להיות בעל ותק במקצוע ועוד

דברים אחרים. כל הקריטריונים שנקבעו בעבר אינם קיימים יותר היום.

זו הפעם הראשונה מאז נעשה התיקון בחוק שעומדים לחלק רשיונות להפעלת

מוניות. על 500 רשיונות הוגשו 5,400 בקשות. איך מחלקים בצורה צודקת 500

רשיונות בין 5,400 מבקשים? אחד הסעיפים קבע: והיה ונרשמו יותר מהמכסה שנקבעה

על ידי ועדת הכלכלה, רשאי שר התחבורה לקבוע בתקנות שיטה אחרת לחלוקתן.

האם יש לשר התחבורה הסמכות להציע שיטה שונה מזו של הגרלה, והאם הוא יכול

להציע קריטריונים שינחו את ההגרלה? לפנינו שני סעיפים שלדעתי סותרים האחד את

השני, ולכן חשובה לנו חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בנדון. אנו מבקשים

לשמוע איך לדעת היועץ המשפטי צריך לחלק את 500 הרשיונות בין 5,400 המבקשים.

חשוב לנו שהצדק ייעשה וגם ייראה שנעשה.
יי חריש
אף שהשאלה שלשמה הוזמנתי היא מטבע משרתי שאלה משפטית, אי אפשר לנתק שאלות

שבמשפט מן השאלות שבעובדה מן המסכת שברקע. ידועה האמרה באנגלית give me the

. FACTS AND I'LL GIVE YOU THE LAV

תנאי מוקדם לכך שניתן חוות דעת הוא שקודם נברר, נבסס ונייסד את העובדות

כשאלה יישבו על מכונן ואנחנו נדע איפה אנחנו עומדים, אז נתחיל לשאול מה הוא

המצג המשפטי. לכן, ברשותכם, אתרחב קצת מעבר לשאלות המשפטיות. על השאלות

המשפטיות אני יכול להשיב מניה וביה תשובה קצרה אחת: הרעיון של ריבוי בקשות,

דהיינו פיסות נייר שרצוף אליהן שיק כסך 15 אלף שקל, הוא רעיון עקום שאינו

מתיישב כל עיקר עם החוק. החוק נועד לספק עבודה וקיום ומקור פרנסה למבקשים. לא

לבקשותיהם, אלא למבקשים.

מי שהרה את הרעיון של קיום בקשות נוספות לנבי מיכסה מסויימת, שמתחבטים

כיצד לחלקה ביושר ובצדק כלכלי וחברתי, מי שהרה את הרעיון שכל אדם זכאי להגיש

יותר מבקשה אחת, הרה - אם ייסלח לי - רעיון גרוע, שאסור לתת לו קיום והגשמה,

ולעניות דעתי אי אפשר לתת לו קיום והגשמה על פי החוק.
שאלה שנייה שעולה היא
האם רשאי שר התחבורה לקבוע ורו אחרת לחלוקת

הרשיונות מכוח סעיף 14 ר' (ז). מקובל בחיי המשפט שבאשר צריך לפרש מסמך שחסרח

בו הוראה שהיתה מתבקשת בשעת הניסוח אילו עמד מאחורי המנסחים אותו ידיר קרוב

שטבעו להתערב בעסקיהם של אחרים והיהא מעורר שאלות ומעלה אפשרויות שונות,
המחוקק היה משיב
לא חשבתי על זח.

אם מישהו היה משמיע לחבר הכנסת שפייזר, שהעלה את הסייג הזח, שרשאי שר

התחבורה להתקין דרכים אחרות, והיה מבקש ממנו דבר פשוט וקטן ואומר לו: "למשל",

תל לנו משל לדרכים אחרות, היה הסעיף הזה נמחק מניה וביה, ולא היה בא זכרו בספר

החוקים. מה זה דרכים אחרות? אילו דרכים יש זולת הגרלה, כאשר שום שיקולים לא

צריכים עוד לבוא בחשבון. האיש הוכיח את כשירותו, וממילא נעשה גם זכאי.

שימו לב שסעיפים החוק אומרים שמצד אחד אדם צריך להיות כשיר לקבלת רשיון.

לא זכאי, אלא כשיר. משנעשה אדם כשיר חוא זכאי מניה וביה לרשיון. תם ונשלם.

ואילו לא היו המנבלות שבמכסה היה זה ענין שבחובה, המוטלת על המפקח על התעבורה,

לתת בידו רשיון להפעלת מונית.

דא עקא שאין די מספר ת כדי לספק צרכי כל המבקשים שהוכיחו את כשירותם, ואז

צריו לחלק את ביושר ובצדק, ודרך הגורל היא משחר הימים הדרך המובהקת לתת לאדם

את שהוא זכאי לו. אז למה לנו להתחבט לע דרכים אחרות? נניח שתצא התשובה לשר

התחבורה שהוא רשאי, כפי שכתוב,ך להציע דרכים אחרות. איזה דרכים הוא יציע שיעלו

בקנה אחד עם כוונת המחוקק? בוודאי שאפשר לומר: פלוני ראובן בן שלמה, אתה בקשת

רשיון למונית, אך זה השתחררת מהצבא ואתה בן 21, וכל החיים לפניך, ואילו פלוני

ראובן בן יעקב הוא נהג מזה עשרות בשנים, עובד אצל אריס שהוא בעל המונית הישן

בביתו בלילות ושולח אחרים לעבוד בשבילו, מתי יזכה הוא למונית משלו כשהוא כבר

בן 60, ומדוע יקדם לו צעיר בן 21? אפשר לטעון כך. יש בזה נם הגיון וצדק.

הקשיש קודם לצעיר, מפני שאם אנחנו עוסקים בגורלות, שזה גם ענין של מזל, אז

לצעיר שחייו לפניו, אם יתמזל מזלו הוא יגיע למה שהוא רוצה להגיע-, ואילו

סיכוייו של הנהג בן ה-60 להשיג את מבוקשו קלושים ביותר, והוא כבר לא יכול

לצפות לעלילות גדולות, אז מדוע לא להקדים אותו? זה רעיון, אבל הוא אינו עולה

בקנה אחד עם החוק.

החוק אומר שכל מי שכשיר גם זכאי, בלי שום שיקולים נוטפים, ללא הפעלת

שיקול דעת נוסף של אף אחד.

זו התשובה המתבקשת כמעט בדיבור אחד לגבי השאלות הנוקבות. יש בחוק סתירות,

בזה אין ספק, אבל אנחנו אשמים בדרך החקיקה שלנו. כי אנחנו רגילים לעשות דברים

לחצאין, לשיעורין, במקוטע ובחוסר עקביות.

כאשר הביאו את החוק הזה לכנסת כתבו בדברי ההסבר שלו, שזה מיועד לעשות את

ענף המוניות ענף חופשי, ללא שום הגבלה. ואז אמרו: רגע אחד, מסתובבים בשוק חרבה

אנשים ששילמו בשביל המספר הירוק כך וכך אלפי שקלים בשוק החופשי, בשוק השחור

בעצם, אז אם אנחנו נעשה את זה חופשי הרשיון שלו לא יהיה שווה מעכשיו דבר. אז

מה הוא אסף לעצמו במשך כל שנות עבודתו? נראה לנגד עינינו את בעל המונית חעומד

בעשור הששי לחייו, ולא דאג להכין לעצמו פנסיה מתאימה ואין לו רכוש. קח ממנו נם

את שווי המספר הירוק שלו, ואתה משאיר אותו ערום ועריה.

כיוון שכך, אמרו, אמנם השוק חופשי, אבל מוטב נעשה משהו נוסף כרי שיישמר

לו ערך המונית. אם אמנם כך, הרי זה כבר לא חופשי, אלא יש מכסה. איך מתיישב

רעיון המכסה עם החופש? פירושו של החופש בנדון הוא שהשוק לפניך, והכוחות

הכלכליים המנחים בו הם היצע וביקוש, צא והאבק. אתזז רוצה 15 מוניות, צא וקנה לך

15 מוניות. לאחר כמה חודשים תמצא שאתה צריך למכור 12 או 13 מתוך 15 המוניות

שקנית, אתה רשאי לעשות זאת. רעיון המכסה אינו מתיישב עם שוק חופשי.



הגיעו לרעיון של מכסה, לו תהא מכסה, אבל נקפיד עליה. אלא שגם שם

מוכרחים לעשות איזה סיבוב עם האגודל: מכסה, אבל לא בדיוק מנסה.

אילו היו די רשיונות להפעלת מוניות כרי לתת בידי כל מבקש רשיון כזה, לא

היו קובעים מכסה לעולם. המכסה קיימת רק כדי להקדים ולהעריך את הקוק, לבל יכנס

אדם להרפתקאה של קניית מונית כאשר לימים ימצא שהשוק אינו זקוק לכל כך הרבה

מוניות, שהשוק רווי ושהוא לא יוכל להוציא פרנסה מהמונית שלו. כאשר אנחנו

אומרים מראש שהשוק מסוגל לקלוט בשנה זו 500 מוניות בלבד, למה צריך לאפשר לאדם

אחד להגיש 10 בקשות או יותר, כאשר מספר המבקשים לרכוש מונית הוא כל כך גדול,

ומספר המוניות העומדות לרשות המבקשים הוא רק 500? איו הרי ספק שסיכוייו של מי

שהגיש בקשה אחת בלבד קטנים מסיכוייו של מי שהגיש 10 בקשות תחת שמות שונים.

בהחלט יתכן שיעלה מזלו של אדם אהד להגריל שתי מוניות, בעוד שאחר לא יגריל אף

לא אחת. על ידי מתן רשות להגיש יותר מבקשה אחת אנחנו מסכלים את החוק.
אי רובינשטיין
עלתה כאן שאלה ספציפית שלגביה ביקשנו לשמוע את הוות דעתן, אדוני היועץ
המשפטי לממשלה
האם עכשיו, לאחר שפורסם שאפשר להגיש בקשות, אנחנו יכולים

לשנות רטרואקטיבית את התנאלם ולקיים את ההגרלה בתנאי המגביל שהזכרת. היועץ

המפשטי הביע דעתו שאין צידוק לאדם להגיש יותר מבקשה אהת.

השאלה שאנהנו ביקשנו לשאות היא האם מבחינה משפטיתל, כיוון שהענין דוחק

והאנשים הפקידו כסף שנמצא ביד האוצר, ומאהר שנכתב במכתב שהופנה שמותר להגיש

יותר מבקשהש אחת, האם משרד התחבורה לפי ההמלצה שלנו ישנה רטרואקטיבית, האם זה

יעמוד בבג"ץ.

כירון שהענין דוחק והאנשים בבר הפקידו כסף, שנמצא בירי האוצר, ומאחר

שנכתב במכתב שמותר לאדם להגיש יותר מבקשה אחת, אנחנו שואלים: אם משרד התחבורה

ישנה זאת רטרואקטיבית, על פי המלצה של הווערה, האם זה יעמוד כבג"צ?
יי הריש
לי נדמה שזה יעמוד בבג"צ, ואסביר גם מדוע אני חושב כך. הבה נתאר לעצמנו
בג"צ הפוך בא אדם וטוען
זה עשרות בשנים אני עובר כשכיר לילה אצל בעל מונית,

הוא נותן לי לחם צר ומים לחץ, אין לי פרנסה ואין לי היי משפחה כי אני צריך

לעבוד מדי לילה, ואני תליתי תקוות באפשרות להשיג סוף סוף מונית משלי. אמרתי

לעצמי שאם יש לי מזל, אני אזכה בהגרלה. והנה בא אדם שיש לו תרבה מזומנים תחת

ידו, והוא הכפיל פי 10 את סיכוייו לזכות בהגרלה. אם זה מתיישב עם החוק, או לא?

אני כמעט בטוח שאם יוגש בג"צ כזה בית המשפט העליון יפסול את הרעיון של דיון

על פי בקשות, ולא על פי מבקשים.

אבל צפוי הבג"צ שחבר הכנסת רובינשטיין חושש מפניו. יכול מישהו לטעון שהוא

הפקיד כסף רב.
יאיר לוי
הבג"צ שעליו דיבר חבר הכנסת רובינשטיין יהיה חזק מאד, כי האיש יטען שהוא

שאל אח הרשות המוסמכת אם מותר לו להגיש יותר מבקשה אחת, ונאמר לו שבן.
י' הריס
אילו ישבתי בביתהמשפט בזמן הבג"צ הייתי שואל אותו שאלה אחת. אם נותנים

על פי מספר הבקשות, ולא על פי מספר מבקשים, הרי נותנים לפלוני להגיש בקשות

בשם חסבתה שלו, בשם החותנת שלו וגם בשם ילדו שעדיין בעריסה.



פ' בן-שאול;

מה ההבדל?
יי חריש
אתה צריך לקפל כמבקשים שהוכיחו את כשירותם להחזיק בהגה וכו' הרוצים

לעבור. אתה לא מטפל בתינוק בעריסה ואף לא בסבתה שתנהג מונית,
פ' בן-שאול
לא מרובר כרשיון לנהוג מונית, אלא בבעלות ורשיון להפעיל מונית.
בי לוי
כמו שיש אנשים שיש להם בתים או דירות והם משכירים אותן, כך גם מי שיש לו

כסף יקנה מונית או מוניות וישכיר אותן. הרשות צריכה לתת רשיונות כאלה כצורה

חופשית, כפי שציין חבר הכנסת צידון. זה היה הרעיון המרכזי במשרד התחבורה, אבל

עד שזה עבר את כל הליכי החוק קיבלנו לצערי תוצר שונה מזה שרצינו.
יי חריש
למה קבלתם את זה? אתם המכוונים את הדבר. ראשית לכל אתם צריכים לקבוע מה

אתם רוצים להשיג בענף המוניות. כשיהיו לכם תשוכות ברורות תוכלו להתחיל ליזום

חוק ולהתחבט בשאלות המשפטיות הקשורות בו. אלא שעשיתם זאת, כפי שדברים ריכם
נעשים אצלנו
דבר והיפוכו, וגם את ההפוך עשיתם לשיעורים ופתוח סוגריים וסגור

סוגריים.
בי לוי
אנחנו עשינו בדיוק את הדבר עליו דיבר חבר הכנסת צידון. רצינו בכמות

חופשית של מוניות במחיר כלכלי ויציב.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינול
ציתם דבר אחד, והתקבל דבר אחר. עכשיו אנחנו עומדים בפני מצב מסויים ואנו

צריכים לראות מה ניתן לעשות במצב הזה.
יי חריש
דיבתרי על שתי חלופות של בג"צ. חלופה אחת, שאדם יגיד שההודעה של המשרד

מאפשרת לכל אדם להגיש יותר מבקשה אחת איננה עומדת במבחן ההוק ככתבו וכרוחו.

ואני אוכיח לכם, שזה לא עומד כחוק ככתבו, ובוודאי שלא כרוחו. מתוך הכתוב אוכיח

שזה גם לא עומד בחוק ככתבו.
אי ברזילי
אם נלך על פי הפירוש שלך, אדוני היועץ המפשטי, מה תגיד על תאגיד כמו

הברח מוניות "אביב" שהגיש 10 בקשות, ואלה אנשים שבמקצוע?
יי חריש
עוד אתייחס בהמשך דברי לתאגיד. לא אני צריך להגיד זאת, אלא משרד התחכורה.

אין בחוק שום הסדר לגבי תאגידים. תאגיד זה פרק לעצמו. אינו דומה מי שרוצה

לקנות מונית ולעבוד כה כעצמו, ככל שהוא יכול, למי שמבקש לרכוש לעצמו נמה וכמה

מוניות. -



יכול אדם פרטי לקרוא לעצמו מטעמי מיסוי חברת מוניות בע"מ, אם יאשרו לו אח

השם של החברה. כלומר, הוא רשאי לאגד את עצמו כחברה פרטית, כחברת יחיד, וגם זה

תאגיר. אבל אני מדבר על תאגיד של מוניות כמו חברת נשר, כמו מוניות הכרמל,

אביב, עתיד ובו'. אני לא רואה בחוק שום הסדר לגביהם. לגביהם צריך הסדר מיוחד,ך

ויש גם מבחנים מיוחדים. הוא מקבל על עצמו אחריות כלפי ציבור יותר רחב,

כשאתה מקבל רישון למונית ויוצא לשוק המגע שלך הוא עם איקס אזרחים שנקלעו

לדרכך. אבל כשאתה מקים תאגיד אז ציבור הרבה יותר רחב נעשה קליינט שלך, ואתה

צריך לקבוע מבחנים יותר גדולים, אולי גם כלכליים.
אי ברזילי
ענין התאגיד מופיע בסעיף 14 בי. את ההסדרים קובע מחוקק המשנה, לא המחוקק

הראשי. אם נלך לפי הפירוש שלך, אדוני היועץ המשפטי, שאין לקבל שתי בקשות דל

אדם אחד, הסיבה לכך לדעתך היא שהמחוקק שאת המוניות יקבלו רק נהגי מוניות

העוסקים בזה.

יי חריש!

המחוקק רצה גם בקבוצות שמתאגדות.

אי ברזילי;

חברת אביב, למשל, הגישה 17 בקשות, וכל חברי התאגיד הזה הם נהגי מוניות.

אז לפי דבריך צריך לתת לתאגיד כזה רק רשיון אחד להפעלת מונית.
יי חריש
אני לא מתייחס לבקשותיהם של תאגידים. אני מביא בחשבון בקשותיהם של

יחידים. שעה שאין בנמצא מכסח מספקת לכל מי שכבר כשיר וממילא זכאי, ואי אפשר

לתת לו, בא אדם ועל ידי חגשת בקשות נוספות כופל, משלש ומחמש את סיכוייו לקבל

מונית ואולי אף יותר מאחת. הדבר הזה הוא עקום, ואין לו דבר עם תאגידים.

החלופה השניה היא שיוגש בג"צ על ידי אדם שהגיש בקשות. הוא יכול לסמוך על

מצג שלטוני. כלומר, היתה הודעה של הרשות המוסמכת, אני שהנני נהג סמכתי על

הדועה הזאת, גייסתי 15 אלף שקל, ועכשיו אומרים לי שאני זכאי רק למונית אחת.

אם האדם הזה שינה את מצבו לרעה בהשוואה לזה שהיה קודם לכן, הוא רשאי לתבוע

עמידה בהתחייבות השלטונית. והכלל הגדול הוא שחייבים לעמוד בהתחייבות שלטונית.

השאלה חיא איפח הוא שינה את מצבו לרעה.
בי לוי
הוא מכר את ביתו ב-150 אלף שקל, נרשם והפקיד עבור 10 מוניות.
יי חריש
לא, לא אדוני. בענין הכסף ידונו כלכלנים, וגם משפטנים. אבל לענין

המונית הוא לא שינה את מצבו לרעה. מקריאת כל סעיפי החוק ברור שאין מספיק כדי

לתת לכל דורש את מבוקשו, ולכן הולכים להגרלה או קובעים דרך חלוקח אחרת כדי לתת

ליחיד את מבוקשו. אתה חשבת להכנס 10 פעמים להגרלה, אנחנו אומרים לך עכשיו שאתה

נכנס פעם אחת. פעם אחת שמורה לך, כך שלא שינית את מצבך לרעה בענין המונית. אתה

ניסית לשנות באופן מלאכותי את מצבך שלא בדין, שלא בצדק ושלא בשכל. ניסית לשנות

את מצבך לטובה ואנחנו מחזירים אותך למקום שעמדת בו, ואתה נכנס להגרלה אבל פעם

אחת.



מובן שהוא יטען אז שמי יורע מה היה יכול לעשות באותם 15 אלף שקל, מה גם

שבדי להשיג את הסכום הזה הוא שילם ריבית. לבן אני אומר שאתם צריבים להחזיר

לאיש 15 אלף שקל טבין ותקילין שיהיו שווים את הסבום שהיה היום בידו אילו השקיע

את הסבום הזה בצורה בלבלית אחרת. הוא צריך ללא ספק לקבל היום שווה ערך הסכום

ההוא. ברור שלא יובל לטעון שב-15 אלף שקל אלה יכול היה לקגות דולרים או זהב

ואולי אפילו סמים.

אגי רוצה להגיד לבם כי אני מעדיף לעמוד בבג"צ' כזה מאשר להתמודד בבג"צ של

מישהו שיטען שהרעיון כולו הוא עקום והוטא לערכים הראשוניים המונחים ביסודו של

החוק הזה.

עכשיו אני חוזר לשאלה היסודית. הנושא צריך שידוד מערכות מלכתחילה כפי

שהתכוונו לעשות ערב בישולו של החוק הזה. יש לשוב לרעיונות של שוק חופשי. ולמה

שוק חופשי? בגלל הברירה האפשרית. האם כיום, באין הוראה לשוק חופשי, השוק באמת
מוגבל? תשובתי פשוטה
לא ולא. כאשר פלוני רוצה למכור את המספר הירוק שלו בשוק

השחור אין הוא מנסה לבדוק אם הקונה עומד באותם קריטריונים שהוזכרו כאן. כל מה

שהוא מבקש מהקונה זה שימציא לו את סכום הכסף שעליו הסכימו. נמצא שאתה גם מחטיא

את התנאים היסודיים שבחוק ואת שאר התבליות, ובבל זאת המוכר מעביר את מספרו ואת

רשיונו למישהו אחר.

גם לזה אני מסכים, אבל שזה ייעשה בדרן הישר, ולא מתחת לשולחן ולא תוך

המריית הוראות החוק, באשר נשמרים המבהנים הראשונים לגבי מי שכשיר לקבל רשיון

להפעלת מונית. הבלל צריך להיות שבל הכשיר להפעלת מונית זבאי להפעלת מונית.

מעבר לזה אינכם צריכים להתחייב לגביו. אינבם חייבים להבטיח לו שימצא מקום

הנייח, או שימצא פרנסתו על המונית, או שיובל להתמודד בתחרות עם חבריו.

יש אנשים המשקיעים כסף בדמי מפתח עבור דירה או בית עסק. למה התפתח הרעיון

של דמי מפתח למגורים? מפני שבתקופת המלחמה העולמית השנייה הבנייה שבתה, ואמרו:

הבה ננצל את בעלי הבית, עשקו אותם ועושקים אותם עד היום. את בעלי הבתים עושקים

גם היום, ואלה אנשים טובים שעלו בעליות הראשונות ולא קיבלו את בל שמקבלים

העולים בימינו, ובאפם חרשו את האדמה ובנו להם בית כדי להוציא ממנו הכנסה של 5%

לשנה למחייתם. יש דיירים המחזיקים בדירות בנות 4 חדרים ולא משלמים עבורן מדי

חודש אפילו כדי מחירה של מנת פיתה עם פלאפל, ולבעלי הבית, על פי רוב אלמנות,

אין שום הבנסה מהנבס שקיוו יאפשר להן להתקיים לעת זקנה. גם בענין הדירות יכול
היום מישהו לטעון
אם בונים היום כדי לספק מגורים לכל דורש, מה יהיה עם אלו

שהשקיעו בדמי מפתח? אז האמנם יש מי שמצפה שנשמור על המצב העקום . כדי

לשמור על ערך רמי המפתח של אלה ששילמו אותו?

בך גם בענין המוניות. יהיה שוק חופשי של מוניות, ומי ששילם עבור מונית

מבלי שפנה לרשות, אינו מקפיד על התנאים האמורים בחוק, אלא קונה ממישהו שלא

בדין...
אי ברזילי
זה לא בדיוק כך. בזמן העברת בעלות דורשים מהמקבל גם הצגת כשירות. כשבעל

מונית רוצה להעביר את המונית שלו למישהו אחר, המקבל את הבעלות חייב להיות כשיר

לפי סעיף 14 די. זה מופיע בחוק.

היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו?

הוא איננו מעביר בעלות, אלא גובה 600 או 700 דולר לחודש ממי שמפעיל את

המונית שלו.
י' חריש
יש מצב אחד כאשר המספר שלך והמונית קילו, אלא שאין מעבירים אותה במשרד

הרישוי. יש מצב שני כאשר עושים אצל עורך דין מסמכים שונים, כמו מתן יפוי כוח

בלתי חוזר, או מסמך דומה כדי לשמור על הבעלות, אינני מתורגל למצוא רעיונות

בכיוון הזה, אבל אני יודע שאפשר לעשות זאת.

לסיכום הייתי אומר שעבשיו משהענין הועלה על ידי הוועדה, אל תורידו אותו

עד שלא יימצא לו פתרון כלכלי חברתי צודק ונכון, ובלי סייג. אם תחליטו שדרך

מסויימת היא הדרך הנאותה, אל יבוא מישהו ויגיד שרשאים להתקין דרך אחרת כאשר

במחשבתו לא עלתה אפילו ראשית רעיון על דרך אחרת כלשהי. עשו בדיוק את מה שאתם

חושבים לטוב וישר.
לפי המצב כהווייתו התשובה פשוטה
להגרלה נכנס מבקש יחיד שהוא עצמו כשיר.

אם הכניס אדם יותר מבקשה אחת, הבקשות האלו לא תעננה. תהיה כמובן בעיה אזרחית

עם 15 אלף השקלים שהפקיד, נתמודד אתה. אני כמעט משוכנע שבג"צ לא ייאלץ אותנו

לעשות דבר כה בלתי צודק כמו לתת לאדם אחד אפשרות לקבל 2 או 3 מוניות, לפי

מזלו, כאשר המכסה הקיימת אינה מאפשרת לתת מונית אחת לכל מבקש.

אני מסכם שוב-. א. אין יותר מבקשה אחת לאדם. ב. אין דרכים אחרות אלא אם חן

מתיישבות עם רעיון שוויון ההזדמנות לכל כשיר להפעלת מונית להעשות גם זכאי

לקבלת רשיון. כל דרך אחרת שתכניס שיקול כל שהוא, פסולה.
י' צידון
נדמה לי שהבעיה יותר קטנה מכפי שהיא נראית. המחוקק ביטל מסים על רכישת

מוניות כדי ליצור מצב שבו הציבור משלם מחירים סבירים עבור נסיעה מכונית.

המחוקק שרצה להגן על בעלי הזכיונות הקודמים הטיל מחיר הדומה לזה של המסים כדי

להחזיר את המצב לקדמותו. זה נראה לי קצת מוזר.

מצד אחד רוכש המונית לא משלם מסים המוטלים על כל רוכש מכונית. מצד שני

הוא צריך לשלם למדינה סכום מסויים על מנת להגן על הזכויות של הקודמים. זה נראה

לי עיוות.

באשר התחילו הדיונים בחוק זה בכנסת ה-12 הצענו לעשות מעין קו יורד, כאילו

פחח של אותה ההשקעה במשך השנים, ומכאן באה הצעת הפשרה הזו על 30 אלף שקל וכוי.

אנחנו מדברים על 500 רשיונות. אלה רשיונות שהוקצו לשנת 1988, ואנחנו

מדברים על פיגור של 500 רשיונות משנת 1988. לדעתי יש לנו עכשיו הזדמנות פז

לגמור אחת ולתמיד את כל העיוות הזה של הורדת מסים, מצד אחד, והעלאת תשלומים

מהצד השני, כשבמסגרת החוק והתקנות ידרוש משרד התחבורה 4,900 רשיונות לשנת

1989, ובזה נענה לכל הבקשות.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מונית לכל אחד ממגישי הבקשות? זה לא נראה לי. כל מי שנרשם ל-10מוניות

יקבל 10מוניות?
יי צידון
למה לא? כל אחד יקבל כמה שהוא רוצה. אפילו ירצה 50 מוניות, יקבל אותן.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
ומה יעשה אתן?
י' צידון
זה ענילנו. יעשה בהן מה שהוא רוצה.
טי ארבלי-אלמוזלינו
הוא יעשה בהן מסחר, והוא ירוויח.

יי צירו;

מה יקרה? יהיה מספר בלתי מוגבל של מוניות, כמו שיש מספר בלתי מוגבל של

חנויות נעליים וכוי, ובזה גמרנו את כל העיוותים. בשביל מה הפיקוח הזה? הענין

הוא ביצירת מצב של איזון בשוק. אנשים יפסיקו לדרוש מפני שיהיה מספיק היצע.

צריך להביא את הענף למצב של היצע וביקוש. אני מציע למנהל משרר התחבורה לבקש

אישור, אם הוא אמנם צריך לבקש אישור כזה, ל-4,500 בקשות לשנת 1989, ואין בכך

שום אסון. לא צריך על ירי יצירת מהסור מלאכותי להטיל על הציבור תשלוט מחיר

מוגזם עבור נסיעה במונית, וכאשר אתה רוצה לנסוע בתל אביב במונית אומר לך הנהג

שהוא לא רוצה להסיע אותך למקום פלוני, כי הנסיעה הזאת לא נוחה לו אם מפני שהיא

קצרה מרי או בשל כל סיבה אחרת.

לרעתי צריך להוציא עכשיו את כל הרשיונות האלה, ובשנים הבאות להוריר גם את

30 אלף השקלים האלה לאפס. ירכוש לו מונית כל מי שרוצה בזאת, וינהג במונית מי

שכשיר לנהוג בה. לא צריך בעל המונית לנהוג בה בעצמו, כמו שלא צריך בעל חנות

הנעלים להיות מוכר הנעלים בחנות שלו.
אי רובינשטיין
הייתי חבר וערת השרים שניסחה את החוק הזה, ומשום כך אני רוצה להגיד מה

היו הכוונות ומה קיבלה הכנסת. אם רוצים לשנות את החוק אז לא בווערה, אלא צריך

ליזום את השינוי בחוק.

משרד התחבורה אמר שהמשטר הקיים לגבי רישוי מוניות איננו סביר. הוא רצה

במשטר חדש. היו שלוש אלטרנטיבות. האחת, לקבוע זכאות לפי מבחנים סוציאליים
חברתיים ואיטיים
עולה חדש, מי ששרת בצה"ל, מי שהיה חבר מחתרת, מי שיש לו

משפחה גדולה וכו'. הרעיון הזה נפסל על הסף על ירי כולם. נכון שמשרד הבטחון

הציע הצעה בנדון, ומשרד העלייה דרש להעדיף עולים חדשים וכוי, אבל הרעיון נפסל

נדמה לי על ידי כל ועדת השרים, אולי למעט אחד.

כוונת המחוקק היתח שלא לתת עדיפויות אישיות על פי מבחנים, פרט למבחני

הכשירות. ועדת השרים גם צמצמה את מבחני הכשירות בהשוואה לטיוטה המקורית. בך

שגם לא כל מי שהורשע בעבירה פלילית לא יוכל להיות בעל רשיון.

החלופה השניה היתה מסחר חופשי. במסחר החופשי היו שתי חלופות. האחת - לתת
לכולם בלי כסף
השניה - לעשות מכרז, וכל המרבה במחיר יקבל רשיון. גם חלופה זו

נפסלה בשל הרבה נימוקים. אחד הנימוקיט הוא שלמספר המוניות ברחובות יש השלכות

גם על סדרי התנועה ועל יכולת המוניות לתפקד, על היכולת לפקח עליהן, ועל עניין

האיזורים. משרד התחבורה הביא כראייה את העוברה שבשום מדינה בעולם, אפילו

מדינות עם המשטר החופשי הגדול ביותר, אין חלוקה בלתי מוגבלת של רשיונות להפעלת

מוניות.

שיטת המכרז נפסלה אף היא, ואיני רוצה להכנס עכשיו לכל הנימוקים. ואז באה

הצעת הפשרה הזאת, שאיננה שוק חופשי, אלא שיש מכסה וגם תשלום למדינה, כרי

שהמדינה תצא מרוויחה מהדבר הזה. אני מציין שהיתה בהחלט כוונה להגן גם על רכושם

של אלפי בעלי מוניות, וזה צודק. אי אפשר להגיד לבעל מונית שהשקיע את כל

חסכונותיו ברכישתה, כי ממחר זה יהיה שווה אפס.



הדבר הובא בפני הכנסת והתקבל. את הסעיף שהוסיפו בוועדה הוסיפו ללא מחשבה

מספקת, כי זה פשוט לא מתיישב עם הרעיון הבסיסי. אם רוצים לשנות את החוק, צריך

ליזום זאת בדרך המקובלת. אבל לפי החוק הקיים אין מנוס אלא לקבל את המלצת היועץ
המשפטי. לשון החוק אומרת
תושב ישראל רשאי להגיש למפקח על התעבורה בקשה לקבלת

רשיון להפעלת מונית. לא כתוב "בקשות", אלא "בקשה" בלשון יחיר, ונכון שיכולות

להיות בקשות פיקטיביות.

פה אין לנו אפשרות בחירה בין המצב הטוב ביותר למצב הרע. אלא יש לנו

אפשרות לבחור בין שני מצבינו קשים. קודם כל אנחנו צריכים לקבל את רעתו של היועץ

המשפטי לממשלה. משרד התחבורה צריך כעת להוריע שעל פי חוות רעתו של היועץ

המשפטי לממשלח אי אפשר להגיש יותר מבקשה אחת לקבלת רשיון להפעלת מונית. צריך

להחזיר את הכסף פלוס ריבית והצמרה כמקובל ובהתאם לחישובים שךל החשב הכללי, וכל

הבקשות האחרות, כולל הבקשות הפיקטיביות על שם הסבתה והתינוק ישארו. פשוט אין

מנוס מזה. כל רבר אחר פירושו בג"צים וסחבת, ולא נוכל לצאת מהענין הזה.
יאיר לוי
אני רוצה להצטרף לחלק מהדברים שאמר כאן חבר הכנסת רובינשטיין. עקרונית,

ובלית ברירה, גם אני תומך בדבריו של היועץ המשפטי לממשלה, כי זו הנוסחה היהירה

שיכולה להציל את המצב הקיים.

בהזדמנות זו אינני רוצה לחסוך בדברי ביקורת על משרד התחבורה. מה הואילו

בנושא הזה? האם חשבו שהם יאגרו כסף בקופה שלהם וישלו את הציבור? אני מכיר

אנשים שמכרו רכוש כדי לאסוף מזומנים ולהרשם לקבלת רשיון להפעלת מונית. אני

מכיר אנשים שמכרו מכוניות, מכרו רהיטים, מכרו תכשיטים של נשותיהם כרי להכנס

לספקולציה הזאת, מפני שזה נראה להם כמשהו גרנדיוזי, שהנה מקבלים מספר ירוק

במחיר של 30 אלף שקל. היו אנשים שחשבו כי לא יהיו רי אנשים שיוכלו להשקיע

סכום בזה, ולכן כדאי להם לעשות מאמץ וללכת על זה, וכך הגישו בקשה בצירוף

ההפקדה על שם הסבתה, החמות ועל שם התינוק, בתקווה שיזכו לקבל מספר ירוק או

שניים. מה בעצם חשב משרד התחבורה שהוא עושה? לדעתי צריך להשמיע ביקורת חמורה

ביותר כלפי משרד תהחבורה. המשרד לא יכול להתנער ולבקש פתרונות מאתנו ומהיועץ

המשפטי לממשלה.
שי ארבלי אלמוזלינו
המשרד לא ביקש מאתנו פתרונות. אנחנו בקשנו חוות רעתו של היועץ המשפטי.

יאיר לוי;

המשרד חיה חייב לקבוע קריטריונים לפני שהוציא את המכרז הזה. אם ראה שיש

בעיה, היה צריך לבוא ולהתריע על כך, לשאול ולהתעניין. אינני מבין איך יכול

היה להוציא החוצה גולם כזה. המשרד אמנם איננו מחוקק, אבל הוא יכול ליזום תיקון

חוק. הוא יכול לבקש שינויים ותיקונים בחוק. פח נוצר מצש שלמשרד התחבורה יש

היום מאגר של כסף, ואינני יודע מה עשו אתו.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
הכסף הזה נמצא באוצר, ולא בלדי משרד התחבורה.
יאיר לוי
לפי איזה חישוב מחזיר האוצר את הכסף הזה?
אי רובינשטיין
בענין זח יש כללים.
יאיר לוי
מבלי שבדקתי את הכללים, לרעתל הם מצחיקים.

צריו גם לרעת מה אנחנו עושים בנושא הזה בעתיד. וכאן אני רוצה להצטרף

לדבריו של הבר הכנסת צידון. אני בעד שוק חופשי, ללא הנבלות. מדוע זה צריך

להפריע למישהו אם יסתובבו בשוק עוד 2000 מוניות?

היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו;

חבר הכנסת צידון הציע שיתנו רשיונות לבל 4,500 הנרשמים, נם באשר דובר

במבסה של sooמוניות בלבד, ומי שנרשם 30 פעם, יקבל 30 רשיונות להפעלת מוניות.
יי הריש
זה לא יעמוד בבנ"צ. יש מכסה, ויש חוק מפורש בענין זה.
יאיר לוי
בענין המכסה צריך להיות יותר גמישים. אינני צרכן של מוניות, אבל אני שומע

שקשה מאד להשיג מונית בתוך העיר.
אי דובינשטייז
היה קשה. היום כבר לא.
ב' קמר
אני רוצה לשאול את היועץ המשפטי במה הוא רואה אח ההבדל בין הרישום על שם

הסבתה והתינוק, ובין רישום שמי. כאשר אדם מגיש 5 בבקשות על שמו, זה לא בסדר.

אם יגיש בקשה אחת על שמו, שניה על שם הסבתה, שלישית על שם התינוק וכך הלאה, עד

5 בקשות בסך הכל, זה כן בסדר.
יי חריש
לא אמרתי זאת, חלופה אחת גרועה מחברתה. יש לי פתרון. הפתרון שלי הוא

לדבוק בחוק ובהוראותיו. ענין אחד הוא לרצות לשנות את החוק, וענין אחר הוא

לפעול על פי החוק. לכן הצעתו של הבר הכנסת צידון, עם כל הכבוד, איננה יכולה

להתגשם, מפני שיגישו בג"צ. ויצדק מגיש הבג"צ ש כאשר יטען נגד שר התחבורה ויגיד

שהחוק אמר שתהיה מבסה, ומכסה דינה להיקבע לפי היכולת הכלכלית של השוק לספוג

מספר גדול יותר של מוניות. אז איך זה, יטען המבקש כלפי שר התחבורה, פתחת פתאום

את כל הברזים? הרי בזה הרסת לי את בל השוק ואת הסיכויים שלל למצוא נוסעים

בהיות השוק מלא המון מוניות.

לכן אני חוזר ואומר שקודם לבל יש לדבוק בחוק ובהוראותיו. אני רוצה להראות

לכם שריבוי הבקשות איננו מתיישב בלל עם כל סעיפי החוק. סעיף 14 בי אומר: מי

שנתקיימו בו כל אלה כשיר לקבל רשיון. ובסעיף (3) נאמר: לדעת ועדת המוניות הן

בהפעלת מונית על ידו. נמצא שהמבקש צריך להיות מי שיפעיל מונית על ידו.

יבוא מישהו ויגיד שאני יכול לשבח בבית ואני מפעיל מונית. ואני אומר

שאין זה כך, כי הכוונה היא להפעלת מונית על ידו. מה יואיל לך אם מי שנתמלאו בו

התנאים של הבטחון ובו-, ימצא איזה פוחח מן הרחוב המחזיק ברשיון לנהוג מונית

ויתן לו לנהוג במונית שלול, ואז יוצא שבמפעיל אין שוב כל אותם קריטריונים

שאנחנו רוצךים לראות בו, במו היותו בסדר מבחינה בטחונית ומבחינת שלום הציבור.

אני אומר שיש לנהוג לפי רוח החוק, לא לפי מילות החוק. מי שנדבק במילות החוק

ושוכח את רוח החוק מחטיא את המטרה וחוטא לדיני הפרשנות. הדין הפרשני העליון

הוא שהמלים צריבות להתיישב עם המכלול.



אני חוזר ומזכיר את הכתוב בסעיף (3) ? לדעת ועדת המוניות הן בהפעלת מונית
על ידו. אדור כך אומרים
תושב ישראל רשאי להגיש למפקח על התעבורה בקשה. בסעיף

14 ר' (ב) כחוב: ועדת המוניות תבדוק את הבקשות ותחליט לגבי כשירותם של

המבקשים. נמצא איפוא שכל מי שמבקש, ולא חשוב מי הגיש את הבקשה, צריך לעמוד

במבחנים דלעיל. לא הסבתה ולא החמות ואף לא התינוק מפעילים את המונית בידם. על

ידם זה בידם. זה הפירוש שלי.

אחר כך נאמר-. אושרו בקשות במספר העולה על המכסה השנתית יערוך יושב ראש

ועדת המוניות הגרלה..לא בין הבקשות, אלא בין המבקשים שאושרו. חוזרים שוב אל

המבקשים. והמבקש שאושר הוא המבקש שבו עצמו צריכים להתקיים התנאים האמורים שם.

כלומר, אין לנו ענין של הגרלה בין בקשות, אלא הגרלה בין המבקשים. והחוק מדבר

על מבקשים שנמצאו כשירים ושאין עבורם מכסה מספקת.

מר ברוך לוי שאל אותי בפתק: מה בדבר פקודת הפרשנות שלשון יחיד הוא גם

לשון דבים. למה אתה מתכוון?

ב- לוי;

אם המחוקק לא הורה במפורש, מפרשים שלשון יחיד הוא גם לשון רבים.

י י חריש;

בהמשך אותו סעיף נאמר-. והוא בתנאי שהדבר מתייש אם החוק כולול. האם

מתיישב פה שבקשה זה בקשות?
אי רובינשטיין
לפי סעיף 14 ד (א) ו-(ב) כן.
יי חריש
אבל לא עם המכלול.
בי לוי
במשרד התחבורה יש שני סוגי רשיונות. יש רישון מפעיל, שהקבלה זה המספר

הירוק. ויש רשיון נהיגה, שהוא בשביל נהיגה. לכן כאשר אומרים רשיון מפעיל

הכוונה היא למפעיל את הרכב, למפעיל את המספר הירוק. יש שני סוגי רשיונות.

באחד כתוב "רשיון הפעלה", ובשני כתוב "שיון נהיגה". המחוקק עשה הפרדה ביניהם

מאז ומתמיד.
י' חריש
אם כך הדבר שוב החטאתם את התכלית העיקרית של וויסות שוק נוהגי המוניות.

מהמפעיל שיכול לשבת בבית אתה דורש שיהיה בסדר מבחינה בטחונית וכוי, ומי שלמעשה

נוהג במונית לא צריך להוכיח זאת, אלא די שיחזיק ברשיון לנהיגת מונית. בטסט

שעושים לנהג מונית במשרד הרישוי אין דורשים ממנו את אשר דורשים ממפעיל המונית.
בי לוי
דורשים את אותו הדבר, ואף יותר מזה. יש תנאים נוספים הרבה יותר חמורים.
יי הריש
בודקים גם אם הוא עומד בנאי בטחון ותנאים הקשורים בשלום הציבור?



בי קמר!

אני מבקש לדעת, אדוני היועץ המשפטי, אם אתה מתכוון לכך שמשרד התחבורה

יעבור על הרשימה וימצא את כל הסבתות והתינוקות שכביכול הגישו בקשה, ולא יכלול

אותם בין המשתתפים בהגרלה של הרשיונות.
יי חריש
הייתי אומר שכן, משום שהחוק רוצה שהרשיון יוחזק בידי מי שמפעיל את המונית

ממש. הפעלת מונית על ידו. הרי זו פיקציה שסבתא מפעילה את המונית.
אי רובינשטיין
גם תאניד יבול ליהות בעל מונית.
יי חריש
תאגיד זה פרק נפרד. תאגיד דורש הסדרים מיוחדים. דיברתי על תאגיד. אין לי

שום דבר שנגד תאגידים. לוואי וירבו ויקבלו רשיונות, זה רק מקל על הנהגים, גם

על נהגים בודדים ממנים סדרן שישליט ביניהם סדר.
אי רובינשטיין
כשמדברים על רשיון להפעלת מונית החוק אינו צופה שבעל הרשיון ינהג ברכב.

כלל וכלל לא.
י' חריש
הייתי אומר שצריך שהחוק יצפה לכך.
אי רובינשטיין
זה שינוי בחרק. זה לא המצב למעשה.
יאיר לוי
במציאות הרבה נהגי מוניות אינם הבעלים של המוניות.
פ' בן-שאול
במציאות ישנה התייחסות שונה והפרדה בין בעל מונית ובין הנוהג במונית. בעל

המונית, שבלשון החוק נקרא מפעיל המונית, הוא בעצם בעלים של אמצעי יצור, ותו

לא. ואם מדברים על איסור, הרי לא היתה בעבר ואין גם היום שום מניעה ממפעיל

מונית לחיות בעלים של הרבה מונית, ויש כאלה. לא היה ואין גם ביום בחוק כל

איסור על כך. בתיקון של החוק לא היתה שום כוונה לשנות את הקטע הזה במצב הקיים.

בהיות המונית אמצעי יצור כמו כל אמצעי יצור אחר יש להתייחס אליה בהתאם.

מותר לאיש אחד להיות הבעלים של מספר משאיות, למשל, והוא מקבל ממשרד את אותו

הרישיון שמקבל בעל המונית. לאדם שהוא בעלים של אוטובוס, מותר לקנות עוד 5

אוטובוסים אם הוא רוצה בכך, והוא יקבל עבורם רשיונות מתאימים. אין שום מניעה

חוקית ואין שום סיבה למנוע את אותו הדבר גם מבעל מונית.
יי חריש
זה הפתרון שאנחנו חותרים אליו גם כאן, אבל לא כאשר יש מכסה.
פי בן-שאול
אז למה לפסול אדם שביקש לקבל מספר מוניות?
י' חריש
אתן לך תשונה הברורה, ושוב על פי הוראות החוק. אנחנו דנים ומתחבטים בבעיה

שקיימת רק משום שבמכסה אין די כדי לספק רצונו של כל יחיד ויחיד הרוצה להפעיל

מונית. האם זה מתיישב עם מצב בו יבוא אהר, שכבר יש לו רשיון להפעיל מוניח,

ויבקש רשיון נוסף על שם בנו התינוק או על שם הסבתא?
פ' בן-שאול
לפי החוק מותר לתינוק בעריסה להיות מפעיל מונית.
יי חריש
לא. מפני שהחוק קובע תנאיט, ואין לנסות להתחכם על המלים. כתוב שהוא צריך

להיות תושב ישראל, ואין לגביו רישום במרשם הפלילי. האם זה נאמר לגבי תינוק?

ברור שלא, שהרי על תינוק לא יכול להיות רישום במרשם הפלילי.
פי בן-שאול
הוא בהחלט עומד בתנאים האלה.

י' חרישף

זה לא כך, כי החוק לא התכוון אליו כלל וכלל.
פי בן-שאול
יכולים למנות לתינוק אפוטרופוס שיפעל בשמו כמפעיל מונית.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מדוע אתה צריך לחלק מוניות לתינוקות, והרי יש רבים שרוצים להתפרנס מעבודה

על מונית שלהם.
פי בן-שאול
העלתי את האפשרות הזאת רק משום שאני לא מאמין שמישהו רשם את התינוק שלו

וכוי, כי לא היה שום צורך לרשום תינוק או סבתא כדי לקבל רשיון מפעיל, כיוון

שכל אדם רשאי להיות בעלים של מספר מוניות. למה צריך בכלל להתחכם? ההתחכמות

הזאת היא התחכמות המחזירה אותנו לעבר.
יי הריש
תהיתי ביני לבין עצמי איך נשתבש ונסתאב התחום הזה כפי שהסתאב. ובכן,

מחשבה כמו זו שהעלית כאן עכשיו, המנסה "להתחכם" על המלים שבחוק, היא זו

שהביאה להסתאבות המצב, צר לי לומר. אתה טוען שלתינוק אין הרשעות קודמות,

כמובן, כך שהוא עומד גם בתנאי הזה. אחד השיקולים הבאים הוא אם מבחינה תהבורתית

אן לגבי המפעיל הרשעות או רישומים המעידים על כך שהוא מסכן את שלום הציבור.

איר יכולים להיות רישומים באלה על תינוק השוכב בעריסה? מכאן שהוא עומד גם

בתנאי הזה.
פי בן-שאול
אנחנו מדברים על דבר תאורתי. אני לא מאמין שיש אפילו תינוק אחד שהגיש

בקשה.



הנקודה היחידה שאני מבקש להעלות לאור חוות רעתו קול היועץ המשפטי היא

שהיום אין שום איסור, וגם בעבר לא היה איסור, על בעל מונית להיות בעלים של

יותר ממונית אחת, כמו שאין איסור על בעל פיצריה להיות בעלים של 10 פיצריות או

בל מספר אחר של פיצריות, וכמו שאן על בעל אוטובוס איסור להיות הבעלים של מספר

אוטובוסים. מרוע יגבילו רווקה מונית אחת בלבר לבעליה? יש רווקה יתרון תחבורתי

בהיות איש מקצועי אחר מפעיל מספר מוניות.

י י הריש;

אז תהיו עקביים ותבטלו את המכסה.

פי בן-שאול;

זו אכן ההצעה שאנהנו הצענו. וערת השרים הטילה עלינו את ענין המכסה.

בי לוי!

אני מרגיש צורך להבהיר שתי נקורות. יש כאן התנגשות בין שתי קונספציות,

ואני חושב שמקורה בטעות. ישנה קונספציה הסבורה שרשיון הוא כלי אותו נותנים למי

שעובר עליו כרי שינהג. ואילו הקונספציה המקורית שלנו היתה שהרשיון הוא נכס, כל

אהר יכול לרכוש אותו תמורת סכום כלכלי כפי שיאושר על ירי וערת הכלכלה של

הכנסת. ענין המכסה הופל עלינו על-ירי וערת השרים, שאנהנו מרכינים ראש בפני

ההלטותיה. הענין הזה הגיעה לווערה, המחוקק אמר את רברו והוסיף עור כהנה וכהנה

תיקונים. כך הגענו למוצר גמור שאיננו לטעמנו. זאת לא הקונספציה שלנו.

הקונספציה שהתמסרה במשרר התהבורה עור בשנת 1982/3 היתה, שיש להוציא את

הענף הזה מעברות להרות. אנהנו היינו מעוניינים שלא יהיה קשר בין הנהג לבין
התשלום שהוא גובה
שהתשלום שהוא גובה לא יהיה קשור ישירות לכיסו. ואז הוא גם

לא ירמה. מרי יום מגיעות אלפי תלונות של תיירים על נהגי מוניות המפקיעים

מהירים. הם מוציאים טבלת מהירים, מראים אותה לתייר ומצביעים על הספרה 1 כאילו

זה רולר אחר, בעור שלמעשה זה שקל אהר. זאת כמובן הפקעת מחיר בגובה של 100%.

אנחנו ערים ל"תרגילים" רבים מהסוג הזה, מפני שיש זיקה ישירה בין הנוהג ובין

גובה ההכנסה שלו. אבל כאשר האיש יהיה חבר בקואופרטיב, או בתאגיר, או יהיה נהג

אצל מי שמחזיק בהרבה מוניות, לתפיסתנו הרמה תעלה ולא יהיו כל כך הרבה רמאויות.

זו הקונספציה שלנו, אם איננה נכונה, תנו לנו לפעול ולגמור את החלוקה הזו

של 500 המוניות, ומיר בסיבוב הבא נשמח לשמוע את ההערות המשפטי שינחה אותנו איר

לפעול בעתיר.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינול
אחרי ההערות של היועץ המשפטי אתם חוזרים לדרך ההגרלה של 500 המוניות בין

כל אלה שנרשמו.
בי לוי
למעשה ההליכים של בית המחוקקים נגמרו. גם ההליכים לש משרר התחבורה נגמרו.

כל מי שיש לו היום סמכות לפעול זו וערת המוניות שבראשה עומר שופט מחוזי.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
גם השופט מתלבט אין לעשות את ההגרלה.
ב' לוי
אנחנו לא קובעים היום דבר. אנחנו כלי עבודה של השופט והוועדה שלו. משרד

התחבורה איננו בתמונה. לכן, אם יש צורך לתקן דבר מה בחוק או בתקנות, זה צריך

להעשות אחרי ההקצאה.
יאיר לוי
אני חושב שאם 500 הרשיונות יחולקו לפי המתכונת הזאת תהיה שערוריה רבתי.

בי לוי;

לוועדת הכלכלה של הכנסת, שאני רוהש לה כבוד רב, אין היום תפקיד בענין

הזה. אנחנו הבאנו את החוק, וועדת הכלכלה קבעה מה שקבעה. ואולי כדאי להזכיר

שהסעיף שאותו ביקר היועץ המשפטי לממשלה בצורה קשה כל כך, ובצדק, זו תוצאה של

המלה האחרונה של הוועדה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינול
משרד המפשטים לא היה צריך לאפשר הכנסת סעיף כזה. הוא היה צריך למנוע זאת.
אי רובינשטיין
משרד המשפטים יכול להתערב בשיקולי הוועדה?
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
בהחלט, הוא היה יכול להסביר שיש סתירה בין הסעיפים.

אי רובינשטיין-.

אני רוצה להציע למשרד התחבורה הצעה אופרטיבית. אדוני היועץ המשפטי, אני

לא חושב שמשרד התחבורה יכול לבדוק קרבת משפחה בין המבקשים. אין בחוק שום רמז

לדבר כזה. אני מציע להסתפק בהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה ואם יהיו מבקשים

שהנישו מספר בקשות, ויוגש בנ"צ אז היועץ המשפטי יגן עליכם. במקרה ההפוך, הוא

לא יגן עליכם. אין לכם ברירה אלא לעשות כך. אם יוגש בג"צ ויזכה בו מבקש שהגיש

מספר בקשות, אז הבעיה נפתרה. אנחנו יודעים שבטפסים אין שום דבר האוסר הגשת

מספר בקשות. לכן צריך יהיה לשלוח מכתב ולספר בו את האמת, ולומר שלפי הנחיות

היועץ המשפטי לממשלה עלינו לבטל בקשות כפולות, ואנהנו מצטערים על מה שזה גרם

לכם, ונחזיר לכם את הכסף לפי הוראות האוצר והנחיותיו.
בי לוי
אני עושה עוול לאנשים אם אני מתמהמה בהחזרת הכסף להם. בחוק כתוב שעד

שלושה חודשים זה ללא ריבית והצמדה, ואני רואה בזה מעשה עוול כלפי האנשים.
אי רובינשטיין
אני מציע לך, מר לוי, שאתה אישית תלך אל שר האוצר ותדרוש כי במקרה הזה

תהיה ריבית חשב שונה. ששר האוצר בעצמו יתן לחשב הכללי הוראה לתת לאנשים האלה

ריבית חשב.
יו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
בהתחלה עשיתי הפרדה בין מה שאנחנו רוצים שיהיה, ובין מה שמשיר התחבורה

רוצה שיהיה בעתיד ובין המצב שאליו נקלענו. העליתי את הנושא מחדש בוועדה בגלל

פניות קסות אלי בדבר עיוותים ועוולות שעומדים לקרות עם חלוקת 500 המוניות.

קיימנו דיון בנדון והתווכחנו. משרד התחבורה אמר גם הוא את מה שהיה לו

להגיד, וגם השופט אשר כהן מתלבט איך לחלק את 500 המוניות, והאט לערוך את

ההגרלה בין כל אלה שנרשמו, או שצריך לעשות זאת בדרך של מיון. הוא יש עם אנשי

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לבדוק על פי תורת ההסתברות בכמה מוניות יכול

לזכות מי שהכניס 30 בקשות. האם בדרך זו אפשר יהיה לעשות צדק? האמנם זו חלוקה

חופשית וצודקת? בדרך זו אתם מאפשרים לקבוצת אנשים לקבל מספר מוניות, בעוד

שאנשים אחרים שנרשמו למונית אחת לא יקבלו אפילו מונית אחת.
יאיר ללי
זו חברה חופשית.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני קובעת שהשאלון שחובר חובר ללא ידיעה משפטית של הנושא והוא גם לא תואם

את החוק, לא כלשונו ולא כרוחו. ועל כך אתם צריכים להכות על חטא.
אי ברזילי
לפני שהוצאנו את השאלון הזה פנו אנשים אל משרד התחבורה ושאלו: אני יכול

לההגיש בקשה אחת, או יותר? בהתחלה אמרו לו שהוא יכול להגיש בקשה אהה. על כך

הגיב באמרו שהוא יגיש בקשה אחת בשמו, בקשה אחת בשם אשתו, בקשה נוספת בסם הסבתה

וכך הלאה. היו כאלה שלא סמכו על דברי ההסבר והגישו 10 בקשות משפחתיות. היו

כאלה שסמכו על דברי ההסבר והגישו 10 בקשות על שמם בלבד. אז למה ייגרע חלקם של

אלה שהגישו מספר בקשות על שמם בלבד? על זה לא ניתנה תשובה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מי שחיבר את השאלון ואת דברי ההסבר היה צריך ללמוד תחילה היטב אח החוק על

כל סעיפיו וההשלכות השונות שלו. משרד התחבורה נתן הנחיות והסברים שלא לפי רוח

החוק ולא לפי לשון החוק. בחרתם לתת הסברים משלכם, וחיברתם שאלונים שלא בהתאם

לחוק ולכן יש תסבוכת. משום כך החליטה ועדת הכלכלה בישיבה הקודמת שלה לפנות

בענין זה אל היועץ המשפטי לממשלה. ראינו שהמצב מסובך, והיינו זקוקים להנחיות

של היועץ המפשטי לממשלה שיוכל להגן על המשרד במקרה של פנייה לבג"צ.

באשר לעתיד, החוק לא יבול להשאר כמו שהוא. שמעתי משר התחבורה שגם דעתו

אינה נוחה מהחוק כפי שהוא, בשל הסתירות שיש בו ובשל העיוותים שהוא יוצר בין

אנשים ובין האיזורים השונים בארץ. מדוע צריך לתת את כל הרשיונות רק לאיזור גוש

דן, תל אביב או ירושלים?

אי רובינשטיין;

מפני שאי אפשר לפקח על כל האיזורים.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אם משרד התחבורה רוצה לעשות את זה חופשי, תחזרו להצעה המקורית שלכם,

ותתקנו את החוק בהתאם לדעתכם. תביאו את זה בפני ועדת הכלכלה, וחברי הוועדה

יוכלו להביע דעתם כיצד יש להסדיר את ענף המוניות. אני, למשל, רוצה שהמונית

תביא פרנסה למי שיושב ליד ההגה שלה.



אתם רוצים שיהיו לאדם אחד 30 מוניות והוא יהיה בעל הבית, יעסיק פועליפ

וינצל אותם. אם אתם רוצים שזה יהיה חופשי, אז תחלקו לכולם על פי דין ועל פי

קריטריונים. שיהיו לפחות קריטריונים שינהו אתכם בחלוקת המוניות.

לפני ששמענו את חווח רעתו של היועץ המשפטי, אמרנו כי מי שהגיש 30 בקשות

אינו יכול לקבל אלא רשיון אחר, ולא 5 רשיונות ובווראי לא 30 רשיונות. אני שמחה

שחוות דעתו של היועץ המשפטי תואמת את כוונתנו. אני שמחה שכיוונו לדעת גדולים.

משרד התחבורה חייב לפעול בהתאם לחוות הדעת של היועץ המשפטי. אינכם יכולים

לנהוג אחרת. אם תנהנו אחרת הוא לא יגן עליכם בבית המשפט, כי הוא לא יגן על דבר

שעשיתם בניגוד לעצתו.

אני לא מבינה מההאקשנות שלכם, אתם שגיתם בהסבר שנתתם, שגיתם בשאלון

שחיברתם. תודו בשגיאה שעשיתם. עכשיו צריך לדעת איך לצאת מהמצב.

החלוקה בה מדובר היא לשנת 1988. אנחנו מציעים כבר עכשיו שתצאו מיד עם

הצעת מכסה לשנת 1989. אולי זה גם ירגיע קצת את הרוחות. כדאי אולי שתצאו עם

מכסה של 1000 מוניות, וכל אחד יוכל להגיש בקשה אחת בלבד.
בי לוי
כבר התחלנו בהליכים של הקצאה שניה, ובגלל החשש שלנו שהחוק לא יספיק להיות

מתוקן עוד בהקצאה הזאת, עלה בדעתנו להקצות הפעם מספר גדול של מוניות. איני

יכול לדבר על זה עכשיו, משום שהחוק מחייב את השר להתיעץ תחילה עם הארגון ועם

הצרכנים. אחר כר נגבש את המספר המדוייק. מכל מקום הקונספציה הכללית היא

שאנחנו נציע מספר גדול, וגם את הסכום נעדכן, כדי שלמעשה נוכל לקבל את התוצאה

באילו החוק כבר תוקן.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני חושבת שאלף מוניות נוספות יענו על הצרכים, אבל לפי הכלל שכל אהד ימלא

רק בקשה אחת, ולא יותר. זה צריך להיות צמוד לחוק כלשונו וכרוחו.
יי חריש
והמבקש עצמו צריך לעמוד בכשירויות. אם מחמת גילו או מחמת היותו פסול דין

וכו' אינו יכול לעמוד בתנאים שקבע החוק, הוא אינו בשיר להיות גם בעל בקשה.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
מרוע לא ייקבע שחייב המבקש להיות בן 18 ומעלה? למה לאפשר למי שמתחת לגיל

18 להיות בעל מונית? מדוע לא קבעתם שרק תושב ישראל מעל לגיל 18 יוכל להיות

בעל מונית, ואז זה מתיישב עם ההערה של היועץ המשפטי לסעיף 14 בי (3) האומר:

לדתע ועדת המוניות אין בהפעלת מונית על ידו כדי לפגוע בבטחון המדינה.
יי חריש
אפילו אם הוא מעסיק נהג הוא צריך להיות מסוגל להפעיל מונית.
אי רובינשטיין
ברור שזה בגיר, ברור שזה בעל כשירויות בשביל לשאת בחובות משפטיות.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינול
אז צריו לכתוב את זה, כדי שיהיה ברור.



ראיתי עוד דבר תמוה. בסעיף 14 (ב) נאמר: חייל, נכים או בני משפחה שי

חייל שנספה. זאת אומרת שכדי שתהיה למישהו זכות כבן משפחה להכנס כבעל זכות, רי

גם בזכות חלקית. אם הזכות היא ודאית, הוא רק מגיש בקשה ומקבל מפני שהוא בן של

הייל שנפל, זה ענין אחד. אבל אם הוא מגיש בקשה ומתמודד עם 200 או 1000

עדיין בדל של זכות יש לו. כדי להעשות בעל זכות על פי החוק אתה צריך להיות בן

משפחה של חייל שנטפה במערכה. ופה יצרו מצכ שכל הרוצה בא ומונה את כל בני

משפחתו.
אי רובינשטיין
זה הוכנס ברגע האחרון על פי דרישת משרד הבטחון. גם זה היה טלאי על גבי

טלאי.
יי חריש
אולי לא משרד התחבורה הוא הנושא בכל האחריות. הוא בא עם הקונספציה שלו,

ובאו אחרים עם הקונספציות שלהם, והרכיבו את האחת על גב השניה, ואחר כך הוסיפו

טלאים על מה שכבר היה בגדר טלאי.
אי רובינשטיין
על אף כל הטלאים והליקויים ההסדר החדש בכל זאת טוב מההסדר שקדם לו. בהסדר

הקודם קנו הרוב את המונית בשוק השחור ובמחירים מופקעים. בשיטה הקודמת עשו

פיקציות. לקחו אדם שהיה כביכול כשיר, מימנו אותו, והמדינה לא הרווויחה מזה

דבר.
היו"ר ש' ארבלי-אלמוזלינו
אני מציעה שגם על פי השיטה החדשה תמיינו את הבקשות, ובין היתר יש להבטיח

שהמדובר באנשים שמעל לגיל 18.
אי רובינשטיין
זה ברור. זו גם כוונת המחוקק.
י' חריש
מצד שני כוונת המחוקק היא שכאשר אין מכסה מספקת כדי לתת רשיון הפעלה לכל

יחיד שהוכיח את כשירותו, מכל הבחינות, לנהוג, לא יעלה על הדעת שיתנו ליחיד

לכפול את זכויותיו. אם אין מכסה מספקת לתת לכל יחיד, לא יתנו ליחיד בעל מזל

מספר מוניות שאחרים יעבדו עליהן, והם יראו ועיניהם כלות. זה לא יעלה על הדעת.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני מבקשת מהיועץ המשפטי לממשלה שיוציא הנחיות בכתב למשרד התחבורה, שעל

פיהן תפעל ועדת המוניות בכל הקשור לחלוקת המכסה.

אנו מבקשים ממשרד התחבורה להכין הצעת מכסה של מוניות לחלוקה בשנת 1989.

אני מציעה 1000 מוניות נוספות לשנת 1989. אני מציעה גם שמשרד התחבורה יתחיל

לעבוד על תיקון החוק.
פ' בן שאול
שר התחבורה מינה בימים אלה ועד ציבורי לבדיקת החוק הזה.



הנושא הזה אינו קופא על שמריו. מדי שנה עולה רעיון חדש, ובדרך כלל הוא

נפסל.
בי לוי
חלק מהעיוותים נובע בגלל המיסוי הגבוה, באשר לאנשים בדאי לקנות את הרשיון

ולקבל פטור מהמכס. מחיר הרשיון נמוך לעתים מהמכס על רכב, בעיקר על רכב יקר.
היו"ר שי ארבלי-אלמוזלינו
אני מציעה שיחד עם ההודעה שתשלחו לאלה שלא יכללו בהגרלה, תודיעו להם שהם

יקבלו אה הכסף בחזרה ביחד עם ריבית שתיקבע על ידי חשב האוצר.
י' חורש
כדאי לכם אולי לשקול הכנסת כל שמות המבקשים למחשב, והוא ישיב לכם בעניו

הגיל של המשבקש והיותו ראוי לנהיגה. המחשב שבמרשם התושבים יתן לכם את התשובה

הדרושה לכם, ואז תגלו את כל הסבתות, הנבדים וכו'.
בי לוי
כל הבקשות הוכנסו למחשב. בעל הבית בענין זה הוא השופט, והכל פועלים על פי

ההנחיות שלו.

נשלח לשופט העתק הפרוטוקול של הישיבה הזאת.

נמסר לי כי הריבית של החשב היא ריבית נמוכה מאד. אבל הוועדה אינה קובעת

את גובה הריבית שיש לשלם.
יי חריש
מכיוון שנעשה כאן עוול ההנחיה שלי היא שצריך לצאת מהגדר כדי לתקן את

הדברים ולקבוע ריבית ריאלית.
היו"ר שי ארבלי אלמוזלינו
ביוון שכן, הוועדה ממליצה שהריבית שתשולם עם החזרת הכסף למפקידים תהא

ריבית ריאלית.

אני מודה ליועץ המשפטי לממשלה ולבל המוזמנים. ישיבה זו נעולה.

והישיבה ננעלה בשעה 10:45)

קוד המקור של הנתונים