ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/06/1989

המשבר בענף בחקלאות. מצב המושבים בגליל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 30

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום ג' סיון תשמ"ט, 6.6.1989, בשעה 13:15
נכחו
חברי הועדה: יו"ר, ש. ארבלי-אלמוזלינו

ג. גל

ע. זיסמן

י. לוי

מוזמנים; מ. דרובלס - יו"ר המחלקת להתיישבות, הסוכנות היהודית

נ. זווילי - יו"ר המחלקה להתיישבות, הסוכנות היהודית

י. זכאי - מנכ"ל משרד החקלאות

י. בן דוד - עוזר כלכלי למנכ"ל משרד ההקלאות

ב. ריקרדו - מנהל המינהל לשלסון מקומי, משרד הפנים

א. שני - נציג משרד התמ"ס

ד. יוחנן - נציג תנועת המושבים

א. מעתוק - נציג המועצה האזורית מרום הגליל

ד. סיידא - נציג המועצה האזורית מרום הגליל

י. איבגי - נציג המועצה האזורית מרום הגליל

א. ממן - נציג המועצה האזורית מרום הגליל

י. יעקב - ראש המועצה האזורית מעלה יוסף

י. אליהו - המועצה האזורית מעלה יוסף

ב. אפרים - המועצה האזורית מעלה יוסף

מזכיר תועדה; א. שטיינר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
המשבר בענף בחקלאות. מצב המושבים בגליל
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מקדמת בברכה את חאורחים. חנושא

שעומד על סדר יומנו תיא הצעתו של ח"כ

גדליה גל בהקשר למשבר בענף החקלאות. לאחר התייעצויות עם מנכ"ל משרד

החקלאות ועם ח"כ גדליה גל, אנחנו ממקדים את הדיון בשלושה נושאים.

הנושא הראשון שבו נתחיל הוא מצב הישובים בגליל; הנושא השני הוא

התכנון החקלאי; והנושא השלישי הוא ההסדר לגבי המושבים. היום אנחנו

מתמקדים בנושא מצב הישובים בגליל ולצורך זה היזמנו את האדונים

הנכבדים.
ג. גל
אני הייתי מציע לחברי מהגליל שנפסיק

לדבר על בעיית הגליל, ונדבר על בעיות

בגליל, כי ברגע שאנחנו מציגים את הבעיה כגדולה מכפי שהיא, אז אנשים
אומרים
אם מילא הבעיה כל כך גדולה, אז אנחנו לא נטפל בזה ואני יוצא

מההנחה שיש וחייבים לעשות הרבה בגליל.

כדי לחיות במושבי הגליל יש הכרח לשלב במרבית המושבים עבודה במשק עם

עבודה נוספת שתהיה בתעשיה, בתיירות או בשרותים. לצערנו הרב אין לכל

המתיישבים עבודה במשק בעבודת חוץ, וודאי וודאי שאין מספיק עבודת חוץ

לבנים נוספים, והרי המטרה שלנו בגליל היא לא רק לשמר את הקיים אלא

להוסיף ולפתח.

אם במרבית אזורי הארץ, אדם יכול להיות מובטל או להיות מובטל חלקית

ולהישאר בביתו, הרי באזור כמו הגליל אי אפשר להישאר מובטל וגם להישאר

בבית, משום שאדם לא יכול להישאר מובטל לאורך זמן ואז הוא מחפש מקום

עבודה ואם הוא מוצא מקום עבודה רחוק, אז במילא הוא נאלץ לקחת עמו גם

את משפחתו ולעקור ממקום מגוריו. במלים אחרות, ניידות תעסוקתית בגליל

מחייבת גם ניידות של מגורים וזה ההיפך הגמור ממה שאנחנו היינו רוצים.

ביקשתי מחבל הגליל לערוך סקר ולברר לכמה משפחות יש פרנסה ולכמה אין.

התמונה היא, שכאשר נמצאים ליד נהריה, יש יותר עבודה נוספת למשפחות

וככל שמתקרבים למרכז הגליל, מספר האנשים שיש להם עבודה נוספת הולך

וקטן. גם בגליל התמונה לא זהה וגם בכל מושב ומושב התמונה שונה.

על-פי הבנתי יש הכרח לתת לאוכלוסיה הקיימת כ-700 מקומות עבודה וכמובן

שחשוב מאד להוסיף עוד כמה מאות מקומות עבודה כדי שיהיה לבנים אפשרות

להיקלט. כפי שאני מכיר את המערכות הפועלות בישראל, אם לא יימצא צוות

משימה של שלושה גורמים - חקלאות, משרד מסחר והתעשיה והמחלקה

להתיישבות - שיקח על עצמו ליצור בגליל את המקומות הנוספים האלה

ולהוסיף כל מה שאפשר בכל תחום, אז אנחנו נמשיך לדבר על בעיות בגליל

עוד הרבה שנים.

אני מאד הייתי ממליץ שאחת המסקנות שלנו תהיה לאלץ את הממשלה להחליט

שלא כל משרד יפעל בגליל בנפרד, אלא לצורך יצירת מקורות התעסוקה האלה

יוקם צוות משימה ובראשו משוגע לדבר, שיצור את מקורות התעסוקה האלה

ואז הישובים יתחזקו והבנים יצטרפו, והיהודים יוכלו לחיות כפי שמגיע

להם וראוי להם בגליל, שעל-פי כל סדר עדיפות של כל איש בישראל, הגליל

והמקום שבו החברים האלה יושבים, הוא ללא ספק בסדר קדימות עליון.



י. יעקב .י מח שאמר גדליה, זו בעצם הבעיה. אני יכול

לציין שמשרד המסחר והתעשיה באמת עשת

רבות, יחד עם המחלקה להתיישבות. לדוגמא, באזור תפן הקימו יזמים

מהישובים קרוב ל-10 מפעלים. להקים מפעל זה לא אומר שזה כבר מפעל

מתקדם ועומד, צריך להמשיך לעזור להם כדי שהם יחיו וכדי שאחרים יוכלו

גם לעבוד. חלק מהמפעלים במצב כספי קשה - למה, אני לא יודע כי אנחנו

לא מטפלים בזה - הם התחילו לעבוד, לקחו פועלים מהסביבה, זה נתן מקום

עבודה להרבה פועלים, מהמושבים עובדים שם קרוב ל-150 פועלים. ביוזמה

הזאת צריך להמשיך. האמור הוא גם לגבי אזור גורן.

אני יכול להגיד שמאז נפילת ארגוני הקניות, שני גורמים לא פעלו כהלכה

בשטח או שלא היה להם כסף: המחלקה להתיישבות - זה לא סוד, גם זוילי

יודע וגם מתי - לא פועלים כפי שהיו פועלים עד לפני 3 שנים כי ראשית,

כל התקציבים שהיו הוזרמו לארגוני קניות והמתיישבים היו צריכים רק

לחתום כדי לכסות את הריבית שלארגון יהיה טוב, ברגע שהארגון נפל

המחלקה להתיישבות לא המשיכה לפעול, אולי מחוסר תקציב. רק אתמול ישבנו

וזווילי ציין ואמר שב-91' מתחילים להזרים כספים.

הגורם השני הוא משרד החקלאות שבמשך 3 השנים שעברו בכלל לא פעל אצלנו,

חוץ מדיבורים. הייתי יכול להביא פרוטוקולים; שישבנו וכתבנו מה לעשות

ואיך לעשות, אבל מזה לא יצא שום דבר. נשארנו עם אותן הבעיות שהיו

לנו.

הבעיות הן, למשל! מיכסת לול, 320 אלף ביצים, לגבי ההלוואה לתוספת 320

אלף ביצים שהיינו מקבלים, מתברר ש-3 שנים לפני כן, כשהיו משלמים את

הסובסידיה לתושבים בישוב - היו עושים את זה -היום מחייבים אותנו

כשבכלל לא היה לזה כיסוי, זה רק היה דיבורים. אז נשארנו עם אותן 320

אלף ביצים. במטעים אנחנו במלחמה קשה מאד עם משרד החקלאות, שאם תושבים

נטעו מטעים, את ההיתר לא נתנו להם ועוד תבעו אותם, עד שיחזקאל בא

למשרד החקלאות והבטיח להוריד את הגזירה הזאת בלי משפט, לתת להם היתר

ולהכיר בהם. לפני שנתיים התקבלה החלטה לתת בגליל 40 אחוז כיסוי

מנטיעה כזאת וזה עוד לא הגיע אלינו.

המצב היום בחקלאות - באדמות שיש לנו, אגסים, יש לנו קצת מטעים - זה

בודאי כמו שגדליה אומר, זה לא נותן תעסוקה למתיישב ולא נותן פרנסה

וצריכים לחפש פרנסה אחרת. איזה פרנסה? אמרו תעשיה. משרד התעשיה באמת

פעל ותוך שנתיים-שלוש הקימו 16 מפעלים. צריכים להמשיך ולעשות. מי

שיכול לעבוד בתעשיה, יעבוד; מי שלא יכול לעבוד בתעשיה, יוכל לעבוד

בדברים אחרים. אבל עדיין לא בא איזה גורם שיגיד מכל הלב מה הפתרון של

ישובי הגליל. יש רבים שלא יכולים לעבוד בתעשיה, הרי הדור שבשנות ה-50

היה בן 30 הגיע כבר לגיל 65-70, אז לא כל אחד יכול לעבוד בתעשיה. עם

הפנסיה הוא לא יכול להתקיים - הוא משלם מינימום לביטוח לאומי ואז הוא

מקבל פחות מ-400 שקל. היום משפחה מעדות המזרח עם פחות מאלפיים שקל

בחודש לא יכולה להתקיים ומי שאומר שהוא מתקיים, או שהוא גונב או מרמה

או נשאר בחובות.

מנכ"ל משרד החקלאות יכול להגיד שהמטע והלול שיש למתיישבים - אם הם

מגיעים ל-1,000 שקל נטו, ל-1.200 שקל נטו זה טוב - זאת אומרת שחסר כל



חודש 800 שקל. פעם אגרנו חובות לארגון תקניות, חיום כבר גם בבנקים כל

חישובים משותקים.

חאגודות שחוקמו וחישובים שחיו לתפארת, כולם חולכיס ומתמוטטים, אנשים

מוכרים את חרכוש שיש לחם כדי לכסות חובות של ועד תמושב. על זח דיברנו

בחדר חזח חרבח פעמים וכל חוועדות טיפלו בענין חחקלאות, אבל לצערי שום

ישועח עוד לא חגיעח.

את מבקשת ממני לחציע חצעות. חאמת חיא שאין לי חצעח ברגע זח. אולי

אפשר לחקים ועדח של 3 אנשים, שיבואו למשך חודש אחד לגליל ויביאו חצעח

לועדח חזאת - זח חיח מבורך. אבל אם מישחו יבוא ויציע עכשיו מיד, אני

לא חושב שאפשר. אני מציע שיחיח צוות שיבוא אל חשטח ויבדוק, 3 אנשים

ולא יותר. לדעתי צריכים לחיות בועדח נציגים מחמחלקח לחתיישבות, תנועת

חמושבים, משרד חמסחר וחתעשיח, יבואו לשטח, נשב, נראח, נדון יחד עם

ראשי מועצות אחרות שלא חגיעו לכאן ונציע פתרונות ואז, בעוד חודש,

נבוא שוב לכאן ונביא את חחצעח.

א. מעתוק! אני חולק על חדברים שיאמר ח"כ גדליח גל.

קיימת בעיח חמורח מאד בגליל וחבעיח חיא

קיומית, לא רק למתיישבים בגליל אלא בכלל, לגליל כולו. אם חושבים שככל

שנציג את חבעיות בצורח קשח יותר ולא יפתרו אותם, אז באמת יש בעיח

למדינח ולא לתושבי חגליל. חבעיח בגליל חיא חקונצנזוס על חגליל, שכולם

מסכימים שחגליל חוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. אם לא חיח קונצנזוס

וחיו חילוקי דעות בין מגזר כזח או אחר, אולי חיח פתרון טוב יותר

לגליל, אבל חיום כולם מסכימים שצריך לחזק את תגליל וסימפטיח קיבלנו

בכל מקום - אבל לא באנו חנח לקבל סימפטיח אלא באנו לקבל סיוע

ופתרון.

במועצח חאזורית מרום חגליל יש כ-10,500 עד 11,000 תושבים, מתוכם

מטופלים על ידי מחלקת חרווחח 1,150 תיקים. אני מקווח שזח אומר משחו

פח לחברי חועדח. זח לא 10 אחוז מחתושבים, כי ישנם כמעט 300 ראשי

משפחות שמטופלים על ידי מחלקת חרווחח וזח אומר דרשני. על פניו רואים

שחמדובר ב-25-30 אחוז מתושבי מרום חגליל, שמטופלים על ידי מחלקת

חרווחח. יש כאלח שחגאווח שלחם עדיין לא מאפשרת לחם לרדת לבקשת סעד או

רחמים ממחלקת חרווחח במועצח וחם במצב חגרוע ביותר. יש אצלנו במושבים,

כ-17 מושבים חמפורטים בחוברת שחגשנו, שחחוב חכולל שלחם חוא כ-100

מיליון שקל, זח בערך אלף משפחות, וחיום אפשר להגיד שבערך 30 אחוז

מחמושבים אינם מופעלים, לא בגלל שאין מיכסות יצור או יכולת פיזית

לייצר, אלא פשוט אין לחם יכולת כספית לממן את אותן תשומות של חמטעים

או את אותן רכישות של פרגיות למטרת חביצים. נוצרת תופעח מאד מוזרח

ולא בריאח למערכת, שחאנשים חחזקים בישובים חולשים על חכמות חגדולח

ביותר של אמצעי חיצור וחמטעים, ואותם חאנשים תחלשים פשוט נתונים

לדיכוי נוראי. אנחנו יודעים שבחקלאות כמעט ולא יוויח ניתן לשנות שום

דבר; רק אם תצאו בחחלטח בומבסטית על איזח שחוא שינוי בסדרי עדיפויות

במדינח חזאת, וארגון-מחדש של חלוקת חמיכסות, שתחולקנח מיכסות בחתאם,

שאותו ישוב חסמוך לעיר תל-אביב או לעיר ירושלים ומוכר ביצי משק טריים

ועוקף את חמיכסח חמותרת ומייצר גם את חמיכסח למועצת חלול י אם חיו

עושים בזח רפורמח, בצורח מסודרת, ומעבירים חלק נכבד מחמיכסות לישובי



העימות וחהר בגליל,אולי אפשר היה באמת לפתור את בהגדלת

המיכסה, אבל בתנאי שכמובן יהיה גם תקציב הון הוזר או אשראי מסודר,

שיקל על התושב עצמו לרכוש את אותן תשומות כדי להמשיך את הלול

או את המטעים שלו. תקציב ההר בשנתיים האחרונות לא קיים, זה היה

באהריות משרד ההקלאות. משיקולים שלהם, כנראה שיקול תקציבי, הם החליטו

שאין תקציב להר. וזה אחד הדברים שלגביהם אנחנו מבקשים הצעות לפתרון.

במרום הגליל, כפי שהסביר גדליה - וכאן אני מסכים אתו - ככל שנכנסים

למרכז הרי הגליל, למרום הגליל, בעיית התעסוקה הולכת ומחריפה. אין לנו

אזור תעשיה בישובי מרום הגליל ובעית האבטלה היא בעיה חמורה מאד. בנים

שחוזרים מהצבא, אין להם מה לעשות בבית. דיברנו עם משרד המסחר והתעשיה

והסוכנות היהודית על הקמת כפר תעשיות בדלתון וכבר 3 שנים מדברים על

זוז, החומר מוכן מבחינת השטח, כל הועדות הסכימו להקצות את השטח

הוכן למיכרז והיתה התחייבות של הסוכנות היהודית ל-50 אחוז מהתשתיות

ו-50 אחוז ממשרד המסחר והתעשיה. הסוכנות היהודית, בשל קיצוצים

בתקציבה, החליטה שזה לא בסדר עדיפויות שלה, אז היא לא מבצעת אותו-,

משרד המסחר והתעשיה, ב-50 אחוז שלו, שהוא עד היום אומר שהם קיימים

מבחינתו לביצוע, פשוט לא יכול להשלים את הפרוייקט. אני מאמין שאילו

היה. ניתן לבצע את הפרוייקט הזה והיו יכולים להביא מספר מפעלים

רציניים לאזור, היינו יכולים לפתור את בעיית התעסוקה ולתת פתרון גם

לאותו חבר מושב שחי היום מ-5 דונם מטעים ומאותם 320 אלף ביצים ושיש

לו 4 או 5 שעות פנאי, גם הוא יוכל להשתלב במערכת התעשיה באזור

ולהרגיש כאזרח מכובד ולא אזרח סוג ב' ו-גי.

בסוכנות היהודית אמרו שיוציאו בנים ממרום הגליל להכשרה מקצועית

שילמדו - הנדסאים, טכנאים, מהנדסים וכיו"ב - כדי שברגע שיקום אזור

התעשיה, לאותם הבנים יהיה איפה לעבוד. אותם הבנים שגמרו את ההכשרה

המקצועית שלהם באים עם הדיפלומה, מחכים חצי שנה-שנה ורואים שאין להם

תעסוקה, פשוט אורזים את המטלטלים שלהם עם המשפחה ויורדים לאזור

תל-אביב, ירושלים או היפה. כך שאנחנו מפסידים פעמיים! מפסידים תושבים

בתוך הגליל עצמו ומפסידים את אותם בעלי מקצוע שבמידה והיינו מקימים

את אזור התעשיה יכלו לתת פתרון מקצועי.

רבים מהבנים רוצים להישאר בישובים ועדיין קיימת הבעיה של התעסוקה

והפרנסה. צפת, לדאבוננו, הולכת ודועכת וכל שנה בקצב מהיר יותר ואנחנו

נשארים שם כבנים ללא אב.

עוד נושא שהועדה צריכה לתת עליו את הדעת, ובודאי משרד החקלאות

והסוכנות היהודית, וזה פיתוח מקורות מים. היום ישנם מטעים באזור

הגליל, ואת מקורות המים הגדולים ביותר מהגליל מניידים לאזור מרכז

הארץ מהכנרת, אבל לדאבוננו אין מים בגליל, יש לנו בעיית מים קשה מאד.

בודאי מנכ"ל משרד החקלאות, שהיה מנכ"ל מקורות, מכיר את זה היטב,

ואנחנו פשוט מבקשים גם פיתוח מקורות מים כדי לאפשר לאותם מטעים

ולאותם שטחים שניתן לטעת בהם, במסגרת המיכסות המאושרות כמובן, שיהיו

מים בצורה מסודרת. הבנים שבהרחבות היום, שקיבלו משק חקלאי לפני 10

שנים, עדיין חיים על מיכסות המים של המתיישבים הותיקים, של ההורים

שלהם וזה גורם לבעיות חקלאיות קשות מאד בתוך הישוב.



אזור הגליל חוא אחד האזורים היפים ביותר בארץ, אם לא האזור היפה

ביותר, ואפשר להשוב על נושא התיירות. גם פה צריך לשנס מתניים באיזו

שהיא ועדה מסודרת של כל המשרדים הנוגעים בדבר ולתת לזה היום עדיפות,

כי תיירות פנים וחוץ מגיעה לשם בהיקף נרחב, פשוט עדיין אין מקומות

מסודרים כך שתיירים ישאירו את הכסף בגליל. מי שמגיע לגליל, ואני אתן

דוגמא אחת, מי שגיע לקבר הרשבי'א עם סיור, נכנס ומתפלל ויורד לכינרת

ואת הכסף משאיר בכינרת ובטבריה. אילו יכולנו ליצור מרכז תיירותי

באזור מרום, שהכסף שמביא אותו התייר מחו"ל או מהארץ ישאר שם - זה

יכול לתת בהחלט פתרון תעסוקתי ויותר פיתוח לאזור.

אצלנו במועצה, קיימת בעיה בנושא קיצוץ המישרות. החליטו בממשלה

שבישובי העימות, במועצות הגובלות בתחום הלבנון אין קיצוצים. בשאר

הרשויות בארץ קיצצו ב-3 אחוז וכשאני קיבלתי את התקן של המועצה, ראיתי

רואה שלא קיצצו ב-3 אחוז, אלא אצלי קיצצו ב-60 מישרות, שזה קרוב ל-30

אחוז. לי אין ברירה אלא לפטר את אותם 60 עובדים, כי משרד הפנים לא

יתקצב אותי עבור אותן מישרות. זה אומר עוד 60 משפחות במעגל האבטלה.

השנה, לפני שבועיים קיבלתי את ההודעה. היה לי בתקן כח האדם 245 איש

והשאירו לי כ-180. אני חושב שבחוברת שהגשנו מתואר איך נראה משק ומה

ההכנסות של משק ממוצע בגליל; זה מהווה איזו אינדיקציה לחברים פה

מועדת הכספים וגם חברי המשרדים האחרים והסוכנות היהודית ותוכלו

להתרשם מחומרת הבעיה בישובי מרום הגליל לפחות.

ד. יוחנן; אני הייתי שותף לדיון הקודם שהתקיים על

בעיית החקלאות. אני מציע לועדת הכלכלה

להפריד בין הדיון הכללי על מצב הכלכלי לבין בעיות הגליל, כי נכון שיש

נגיעה באותו קטע של בעיית החקלאות בגליל עם משבר החקלאות הכולל, אבל

אולי ההגדרה של גדליה היתה נכונה. יש שתי אפשרויות: לדבר על בעיית

הגליל בכללותו או לדבר על בעיות קטנות.

אני יוצא מנקודת הנחה שצריך לקיים כאן בירור לגבי ההתיישבות בגליל
בשני מישורים
יש למושבים בגליל בעיות קיומיות של חיי יום יום. אי

אפשר לדחות את הבעיות ולהגיד שנקים ועדה ונטפל ונדון, כי עד שיגמרו

לדון בבעיות הגדולות, להערכתי חלק גדול מההתיישבות בגליל תיגמר.

ב-1969, ממשלת ישראל הקימה ועדת מנכ"לים לפתרון בעיית ההתיישבות

בישובי ההר והגישה המלצות. חלק מההמלצות יושמו, אבל את החלק האחר לא

יישמו. גדל בגליל דור חדש, האוכלוסיה המושבית, עם כל המיגבלות, גדלה,

אבל הבעיות הלכו וגדלו כי לא נתנו פתרונות לפרנסה, פתרונות לקליטת

אוכלוסיה נוספת, התשתיות לא הוכנו - לא תעשיה, לא תיירות וגם לא

חקלאות - והיום באמת יש משבר כולל: ההתיישבות במשבר, החקלאות במשבר,

אני כבר לא רוצה לציין מי לא במשבר.

לכן אני מציע לועדה שתי הצעות: להקים ועדה ממלכתית שתעסוק בבעיית

ההתיישבות בגליל ואני כרגע מדבר רק על החלק המושבי. יש למעלה מארבעים

מושבים. נכון שיש ועדות, אבל אלה ועדות גדולות מדי והן עוסקות בבעיות

לאומיות כאלה או אחרות, והתשובות שההתיישבות צריכה לקבל יבואו מאוחר

מדי. אני מציע להקים ועדה שתורכב מנציגי משרד החקלאות, האוצר, המחלקה

להתיישבות, משרד המסחר והתעשיה והפנים, מוכרחים להקים ועדה שתעסוק

בבעיית הגליל מנקודת ראות כוללת. לא הייתי מציע ועדת שרים, כי



להערכתי, עד שהשרים מתכנסים לברורים ולתשובות זה לוקח יותר מדי זמן.

זו צריכה להיות ועדח משרדית בדרג נמוך, של אנשים שיתפנו לענין הזה.

אולי גם נגדיר לועדת את תקופת הזמן שבסופה היא צריכה להגיש את

ההמלצות שלה. אני חושב שלועדה יש שלוש בעיות מיידיות: בעיית החובות

של המושבים, בעיית אמצעי ייצור, יש בעיית החקלאות הכללית. הגליל מאז

ומתמיד קיבל תשובות ספציפיות. לדוגמא, בעיית יצור הביצים ותשלום

הביצים - כל יצרני הביצים בארץ בצרה, לא כולם מקבלים את המחירים וזה

לא חדש, זה קורה כל הזמן בעשור האחרון, אבל ממשלת ישראל קיבלה החלטה

חריגה ואמרה, שמתייחסים לכל אזורי הארץ האחרים בצורה מסוימת ולגליל

יש התייחסות ספציפית. לא סתם אני מזכיר את זה. בלי התייחסות כזאת,

איו תשובה לבעיית הגליל. אז אם מישהו יגיד שאפשר לפתור את הבעיה

במסגרת הענף או במסגרת החקלאות, אז אין תשובה לגליל כי אנחנו מכירים

את התשובות. לכן אני חושב שאוצר המדינה צריך להיות מוכן לתת תשובה

ספציפית לבעיית אמצעי היצור הקיימים בגליל ולתת להם לפחות את התמורה

המלאה למה שהם מייצרים, הם לא מקבלים היום את התמורה המלאה. היום

הרבה מאד מהיצור החקלאי בגליל, המעט שיש להם, מייצרים את זה מכה

האנרציה, אני לא חושב שמתפרנסים מזה והממשלה צריכה להיות מוכנה לתת

לזה תשובה. אם היא לא רוצה לתת תשובה, חבל על כל האנרגיה שמשקיעים;

אבל אם היא כן מוכנה לתת תשובה, אני מציע לועדה - ויושב כאן מנכ"ל

משרד החקלאות, יושבים אנשי המחלקה להתיישבות - לתת החלטה חריגה,

ספציפית.

קיימת גם בעיית אוכלוסיית הגליל. במושבי הגליל יש בעיה של הבנים,

בקושי יש אמצעי יצור ואמצעי קיום למשפחות הקיימות, אבל נדמה לי שיש

קונצנזוס שהגליל הוא חלק ממדינת ישראל. אני טוען להיפך - יש החלטות

מרחיקות לכת והצהרות בומבסטיות של הממשלה, שרוצים את יהוד הגליל,

רוצים את איכלוס הגליל וכולנו רוצים, אבל עבור הבנים בגליל - לפחות

בחלק המושבי - אין תכנית קליטה מסודרת. מצד אחד, האוכלוסיה הבוגרת

מזקינה, עובד במקומות אחרים, שמגיע לגיל 65, יש לו פנסיה, למושבניק

אין פנסיה. האוכלוסיה הזאת גם לא צברה כסף ותגמולים, היא חיה מהיד

לפה, חסכונות אין לה ואני לא יודע באמת איך הם חיים. נכון שאנחנו

נוהגים להגיד שחיים מהחובות, אנשים צוברים חובות ומתפרנסים מזה וכל

זמן שלא תובעים את החזר החובות, אז אפשר להסתדר; אבל אם יתבעו החזר

החובות, גם מקור ההכנסה הזה לא יהיה. אם לא יקלטו את הבנים,

האוכלוסיה הבוגרת תזקין, הבנים יעזבו את הגליל. אני שומע כל הזמן

מהבנים שהם רוצים להתיישב בגליל אבל הם שואלים את השאלות בקשר

למגורים, תשתית, אמצעי קיום, אפילו החינוך בגליל - אני מרשה לעצמי

להגיד, בלי לפגוע באף אחד - הרמה מאד ירודה מסיבות שונות ורבות. סה"כ

המצב חמור מאד.

לכן אני חושב, שמעבר להקמת הועדה, צריך להתייחס ספציפית לשלוש הבעיות

- אמצעי היצור הקיימים שצריך לתת להם תשובות, קליטת הבנים ובעיית

החובות. יחזקאל ואני היינו בסיור עם שר האוצר לפני חודשיים במעלה

יוסף בגליל ושר האוצר אמר שהוא חושב על פתרון בעיות החובות שלהם והוא

מוכן ללכת על נוסחה חריגה. אי אפשר לעשות הכללות ולתת לגליל תשובות

כמו שנותנים לכל יתר אזורי הארץ. חייבות להיות תשובות סציפיות, אחרת

אין פתרון. אם מישהו רוצה לצאת ידי חובה ע"י דיונים, ואני יודע

שמתקיימים אין סוף דיונים, אני מניח שהחברים קצת עייפים מהענין. הם



באמת מכתתים רגליהם, באים לגליל מתל-אביב, באים לירושלים לדיונים אין

ספור ואנחנו יכולים לחזור כבר על הנאומים, לא צריך להמשיך לנאום,

אפשר לקחת את מה שאמרו לפני 4-5 שנים ולהשמיע עכשיו כי זה אותו דבר,

שום דבר לא השתנה. אני חושב שהדיון פה מאד חשוב ואני מציע ליו"ר

הועדה ולנציגי המוסדות הממשלתיים-הממלכתיים הנוכחים לראות את הדיון

הזה כדבר חיוני ולנסות ליצור את המנוף ולנסות ברצינות לפתור את בעיית

הגליל ולא רק לצאת ידי חובה.

י. איבגי; זה אחד מכמה מפגשים שהתקיימו כאן בכנסת.

אני חושב שאחת הבעיות העיקריות זה

מיכסות היצור. מיכסת יצור לחקלאי במרום הגליל זה 320 אלף ביצים, מתוך

זה מורידים מראש 6 אחוז לשנה במועצת הלול. בין 10 ל-12 דונם מטע

שמתוך זה יש כבר אישור עקרוני ל-50 אחוז מהמטעים האלה.

אני חושב שכל כלכלן גדול יכול לשבת ולחשב שוב ושוב ולהיווכח שמימצאים

כאלה לא יכולים לתת פרנסה ל-8-10 משפחות בתוך ישוב. אנחנו בזמנו

ביקשנו, בועדה אחרת אצל ראש הממשלה, וביקשנו את נושא הגדלת המיכסות

האלה כי משהו אחר - גידולי קיץ, חממות - אצלנו בגליל זה לא הולך, זה

לא יכול ללכת, זה כסף שיורד לטמיון - ולכן ביקשנו לחזק את שני הענפים

האלה, ברגע שיתחזקו שני הענפים האלה ויהיה מחיר סובסידיה מלאה, כמו

שקיבלו לפני כמה שנים, יהיה מחיר מלא לאותה ביצה ולא פעם חצי אגורה

סובסידיה או אגורה סובסידיה וכל פעם זה משתנה לפי כמויות הביצים.

אנחנו מייצרים את ה-320 אלף וגם סובלים מכך שיש עוד איזה 100 מיליון

עודפים. זה חלק מהפגיעה. בלי מחיר מטרה, גם בנושא המטעים - מטעים זה

שוק פרוע, יודעים שהחקלאי במצב קשה, הפרי על העצים, אז באים אותם

סוחרים, חצי שקל לקילו, 40 אגורות לקילו, אתה רוצה - בבקשה, אתה לא

רוצה - להתראות, שלום. אז אותו חקלאי מסכן נתקע עם אותה סחורה, או

שהוא עושה חישוב שזה ילך לאיבוד או שהוא ישמיד את זה, השמדה זה 30

וכמה אגורות. אז מעמידים אותנו במצבים כאלה, שגם אותה תוצרת שאני

עבדתי עליה שנה שלמה, ריססתי אותה, זיבלתי אותה, עבדתי בה, השקעתי בה

את כל השנה וברגע האחרון בא לך סוחר כזה ופשוט הוא מעמיד אותך בפני
עובדה
או זה, או תתאבד, תישאר עם זה על העצים.

אני, כתושב בישוב הכי צפוני במרום הגליל, סבלתי מניתוק מים במקורות

עקב חוב. שלושה חודשים ניתקו לי. גם לבתים. נתנו לי הקצבה של שעתיים

ביום - שעה בבקר, שעה בצהרים. עד שהמים היו מגיעים לבית האחרון, כבר

היו מפסיקים את האספקה. זה חוב שנבע גם מתקופת מימי הגליל, שחלק

מהאנשים שילמו את הכסף הזה, שאותו העבירו למושבים ושהמושבים שילמו

מחיר כפול כתוצאה מהריבית הרצחנית שהיתה בשנים 83', 84', 85'. הישוב

שלי חייב כ-4 מיליון ו-200 אלף שקל, אני יכול להעיד פה ויכול להוציא

את כל הכרטיסים של המושב, כל החוב הזה זה ריבית, אני יכול להוכיח את

זה. היתה תקופה בשנת 83'-84' שאנחנו עבדנו בחינם, עבדנו לא בשביל

להתפרנס, אלא רק לכסות את הריבית. כתוצאה מכך, מתיישבים, משפחות,

נפלו והיום הם לא מסוגלים גם את ה-320 לייצר, כי היום, כדי לקבל ארכה

צריך לשים מזומנים, בלי מזומנים לא מדברים. היה פעם הון חוזר, ההון

החוזר היה נותן נשימה לאותו מתיישב ל-6-7 חודשים, בינתיים הלהקה

מתחילה להיכנס להטלה ואז הוא מתחיל לחיות. היום כבר אין את הדברים

האלה. פעם נתנו הון חוזר גם למטעים וגם למטילות והיום זה לא קיים.



אני רוצח להתייחס לועדת רביד. חיום רוצים לעשות חסדר חוב למושבים.

קודם כל תנו ממח לחיות. תעשו חשבון א',ב',ג' נשאר - תיקחו, אבל אל

תבוא לעשות חסדר חובות על חמושבים כל עוד חמצב כזח, שבבית אין מח

לאכול וכבר רוצים חסדר חובות וזח חובות שאפשר לחוכיח שזח רק ריבית,זח

ריבית של ממשלת ישראל, חבנקים חרוויחו את כל חכספים חאלח ולא חחקלאי.

ישנו חיום מקרח חריג בתוך חישוב, שמשפחח לא שילמח לקופת חולים ויש

לחם ילדח שיש לח דלקת באוזניים, אותח ילדח מסכנח סובלת כי לא יכולים

לקבל אותח לטיפול רפואי בגלל שחחורים לא שילמו לקופת חולים.

מח יש לחציע לדור חחמשך? גם קירות אני לא יכול לחציע לו. אז אני לא

מדבר על תעסוקח. דיברו פח על תעסוקח, שעומדים לחקים בדלתון אזור

תעשיח, לא רק דיבורים, זח כבר נמשך שנים ותכל'ס אין. מדיבורים לא

יוצא שום דבר. אני חושב שצריך לעבור לתכל'ס, לחתחיל לעבוד בשטח.
נ. זווילי
אין לי מח לחוסיף על חניתוח של חחברים.

אני חושב שחניתוח מדוייק, אני חושב

שאיתור חבעיות חוא גם מדוייק מאד. אנחנו נימצאים בגליל במצב מאד

משונח. אף מתיישב ואף בן או בת של מתיישב לא עזבו ולא יעזבו את חגליל

בגלל בעיות חבטחון של חאזור. את יכולח לעבור מישוב לישוב ולשוחח עם

חאנשים ותרגישי שם בטוחח יותר מאשר בתל-אביב עם כל חצרות שישנן לאורך

חגבולות חאלח. חמגוחך במצב חוא שאנשים עוזבים בגלל חוסר תעסוקח וחוסר

יכולת לחתפרנס.

חמצב חזח נוצר מסיבח אחת בסיסית. זח לא ויכוח פוליטי בכלל, זח ויכוח

מרכזי, שבעצם, במדינת ישראל חיום, אין אפשרות או אין רצון לקבוע סדרי

עדיפויות, כי כולם צודקים, על חגליל יש קונצנזוס לאומי רחב, אבל זאת

לא בעיח של קונצנזוס לאומי. יש בעיח, שמדינח, כשחיא מגיעה למסקנח

שאזור מסויים זקוק לפיתוח מואץ כדי לשמור על חמתיישבים שלו או על

חאזרחים שלו וכדי לחזק את חאוכלוסיח, זאת מדיניות. מעבר להצהרות, גם

לממשלה ולצערי כרגע גם לסוכנות - לא בגלל מדיניות, אלא בגלל בעיח

כספית - אין עדיפות אמיתית לגליל.

אני רוצח לעבור מכאן לתעסוקה משום שזח מוקד חבעיה. אנחנו קיבלנו דו"ח

משלושת חמועצות חאזוריות על מצב האבטלה של חבר'ה צעירים מגיל אחרי

צבא עד גיל 35. שיעור האבטלה בגילאי 22-35, כפול מזה שבמרכז הארץ.

כשאנחנו מדברים על פרוייקטים - ואני לא רוצה להיכנס כרגע לדיון על

אמצעי היצור החקלאיים - אמצעי חיצור החקלאיים שישנם לא מסוגלים לתת

לא פרנסח ולא תעסוקח למשפחח.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
וחם לא זכאים לדמי אבטלה

נ. זווילי; חלק מחם כן, אבל זאת לא הבעיה, בדמי

אבטלה אי אפשר להחזיק מדינה וגם לא

חבר'ח צעירים בגליל. חלק מחבנים יכולים לקבל, אבל אני לא רוצה להיכנס

לזה, דמי אבטלה זח נושא שצריך לחתמודד אתו במישור אחר. אני רוצה לדבר

כרגע על התעסוקה ועל הפרנסה.



המבנה החקלאי שישנו היוס בגליל - 320 אלף ביצים ו'10 דונם מטע - זח

לא נותן 300 ימי עבודה בשנה וזח נותן 50 אחוז מחחכנסח שצריכח משפחח

כדי לחתפרנס. אם תחיח מדיניות חקלאית שתשקף את מח שחחברים מבקשים -

לחכפיל את מיכסות חיצור בלול בגליל ולחביא לכך שמטעים מיוחדים לאזור

חזח יחיו רק בידיחם - זח יכול לחכפיל את חחכנסח ולחכפיל את חעבודח.

זאת חיא מדיניות שאני רואח כרחוקח מחישג יד מיידי. לדעתי חפתרון

חיחידי חוא תעוש של חאזור חזח ופיתוח מקורות תעסוקח אלטרנטיביים:

תיירות, תעשיח, ומקורות אחרים.

אני נפגשתי עם עשרות יזמים. חיוזמות שיעקב דיבר עליחן בגוש תפן חן

יוזמות של מתיישבים במימון משותף חממשלח שנתנח מענק, פלוס תקציב

מתיישב של חמחלקח לחתיישבות ועוד חלוואות פיתוח. חעלות של יצירת מקום

תעסוקח אחד בתעשיח בגליל, חיא בין 120 ל-150 אלף דולר. חיוזמות חאלח

חן יוזמות שחביאו 16 מפעלים, שחביאו תעסוקח ל-120 בנים. חמגמה צריכח

לחיות פי 5 כי יש לנו צורך ב-800 עד 1,000 מקומות עבודח עכשיו, כדי

לחדביק את חפיגור, פלוס 200-250 מקומות חדשים כל שנח כדי רק לקלוט את

חבנים שחוזרים מחצבא. זח אומר, אם אתם מסוגלים לחכפיל 1,000 מקומות

תעסוקח מיידיים בעלות של 150 אלף דולר, זח חשקעח של 150 מיליון דולר,

זאת חיא חשקעח מיידית אם יש לנו כבר את חיזמים ואחר כך צריך לשמור על

חשקעח של 20-30 מיליון דולר בשנח כדי ליצור מקורות תעסוקח. חמערכת

חחתיישבותית חקיימת לא מסוגלת לחתמודד עם זח, שלא תחיינח אשליות. אם

לא תבוא חחלטח ממשלתית, שחם נותנים כל עדיפות על מנת שיזמים יעברו

ממרכז חארץ לגליל וכדי שאדם שילך לעבוד יגיע חביתח עם ח-1,200 או

1,300 או 1,400 שקל - אם זאת לא תחיח חמדיניות, אני לא רוצח שחחברים

ילכו מכאן בתחושח של אשליות אחרות. זחו חפתרון. זאת אומרת, שלא צריך

ועדח כדי לחגיע לפתרון חנכון, צריך איזו שחיא חחלטח פוליטית, קרי:

לגליל, בגלל חתנאים חמסויימים, יש עדיפות עליונח על כל אזורי חארץ

חאחרים בנושא חתעוש, כי אין פתרונות אחרים. אנחנו חלכנו לכמח

פרוייקטים - לא בגליל חעליון, אנחנו חלכנו מסביב לכינרת עם 3

פרוייקטים תיירותיים ויצרנו 00י מקומות תעסוקח משני צידי חקו חירוק -

חיום, בגליל, נושא חתיירות מתחייב; חלק בגליל חמערבי ואחר כך תיירות

ביתית שאפשר לפתח בחלק מחמושבים, אבל אלח פרוייקטים שמשרדי ממשלח לא

מרימים אותם. כשיש מדיניות ברורח, זח ניתן.

אני רוצח לחגיע לענין חמחלקח לחתיישבות וחסוכנות חיחודית. חסוכנות

חיחודית קיבלח חחלטח מחייבת, שכל חתקציבים שלח בעתיד יוקצו רק לנגב

ולגליל, חכל, בכל מישורי חחיים. חבעיח חיא שחמדיניות חזאת תבוצע חלכח

למעשח רק מ-1991 משום שמ-1988 עד 1991 כל חתקציב שחיח מתוקצב במחלקח

לחתיישבות - לא כולו, 60 אחוז ממנו - מיועד לכיסוי חובות חעבר. אנחנו

כבר חשקענו בחסדר חובות חמושבים בערכים של חיום 100 מיליון ש"ח וזח

מתקציבים שחיו מיועדים לפיתוח, לקחנו את חכסף חזח כדי לחתמודד עם

בעיית חחובות. במקום תקציב פיתוח שחיינו צריכים לחקצות רק לגליל,

שחיח צריך לחיות בסך 8 מיליון דולר, חיום עומד על 4.5-5 מיליון דולר.

זאת אומרת שח-3 מיליון דולר חאלח שחיו יכולים ליצור עוד 30-40

מקומות תעסוקח - זח רק חחלק שלנו ואני לא מדבר על חחלק של משרד חמסחר

וחתעשיח - זח חיח יוצר איזו שחיא תאוצח. ואני אמרתי את זח אתמול

ליו"ר חחנחלח, חבל שחגזבר לא כאן כי אם חוא חיח כאן חוא חיח אומר לכם

משחו יותר גרוע, חוא חיח אומר לכם שחוא חושב שחמחלקח לחתיישבות



בסוכנות צריכה להיסגר. אם הוא היה אומר לכם מה שהוא אמר לי, או אם

הוא לא היה מתבייש מהמתיישבים, הוא היה אומר. הוא בדעה שהמהלקה

להתיישבות בסוכנות היהודית צריכה להיסגר והוא מטיף לזה ומשכנע חלק

מהאמריקאים ללכת בכיוון הזה ולהעביר את הכספים ליעדים אחרים.

מ. דרובלס.' אולי הוא צודק. אם הסוכנות לא עושה

מה שחיא צריכה לעשות, אז אולי הוא צודק.

אני לא מסכים אתו במקרה זה, אבל יתכן. מה שעושים צריך לעשות טוב, אם

לא עושים טוב אז מישהו אחר צריך לעשות את זה. אנחנו היום לא עונים על

זה.
נ. זווילי
אני חושב שאם צריך להקים צוותי עבודה,

זה לא על מנת לקבוע תכניות וזה לא כדי

לקבוע מדיניות, כי לדעתי, מה צריך לעשות ידוע וזה מקובל גם על

המתיישבים וגם על המערכות הממלכתיות. הבעיה היא, האם מישהו יכול

לשכנע את הדרג הפוליטי לתת עדיפות לאזור הזה עם המשמעות הכספית

הכרוכה בכך. המחלקה להתיישבותו של הסוכנות היהודית תשמח להשתלב בלל

פרוייקט, כשאני אומר מראש שהמיגבלה שלנו היא שתחילת ההשקעות המסיביות

או היותר מסיביות - אם לא תקרה מהפיכה נוספת בסוכנות היהודית -

תוכלנה להתחיל רק ב-1991 ואז נוכל לחזור לתקציב פיתוח שבונה על

משימות שאנחנו חושבים אותן כמוגדרות.

בשנה הזאת אנחנו משקיעים בגליל כ-13 מיליון דולר, רק המחלקה

להתיישבות, בלי להתייחס לנושא של כיסוי חובות או הסדרי חובות. המחלקה

לשיקום שכונות, שמתרכזת בעיקר בעיירות פיתוח, משקיעה סכום של בין 5

ל-6 מיליון דולר בעיקר בעיירות פיתוח וישנם פרוייקטים שאנחנו מנסים

להביא לאימוץ, של ישובי קו העימות, על ידי קהילות. זה יכול להיות

מיועד בעיקר לפרוייקטים חברתיים וקהילתיים שגם הם - ממה ששמעתי מיעקב

ומאהרן - עוד נתקלים בקשיים, אבל אני מקווה שזה יעלה על דרך חמלך וזה

פרוייקט של עוד 2 מיליון דולר בערך. זה מה שמשקיעה הסוכנות היהודית

בשנה הקרובה בגליל. אני רוצה לציין רק שזה בערך פי 3 ממה שמשקיעה

הממשלה.

אני חושב שבמשרד המסחר והתעשיה מסכימים אתי. אם התנאים שמוצעים,

לאיזורים המצויים במרחק של 30 ק"מ מתל-אביב יהיו זהים לאלה שמוצעים

בקו העימות, יזמים לא יבואו לקו העימות ולגליל, וזה אני אומר לכם

אחרי שיחות בדוקות. חייבים ליצור תנאים שונים לחלוטין, אפילו לפרק

זמן של 5 שנים כדי שאנשים יסעו 250 ק"מ ממרכז הארץ וילכו להשקיע

בתעשיות. זה ברור לנו לחלוטין, זה ידוע למשרד המסחר והתעשיה ואני

חושב שיש נושאים שבהם צריך להתעלות מעל הנימוקים הפוליטיים ומעל

לחילוקי הדעות המפלגתיים. פיתוח הגליל היום הוא בנפשנו; כל ילד שעוזב

את הגליל זה פשע לאומי כי עולה לנו פי 5 אחר כך להביא מישהו חדש לשם

והחבר'ה הצעירים האלה רוצים להישאר והמתיישבים רוצים להישאר ומה

שמוטל עלינו זה ליצור את התנאים בהם הם יוכלו להישאר.

מ. דרובלס; אני רוצה לברך את חבר הכנסת גל שהעלה את

הנושא וכן את יושבת הראש. חשוב שנושא

המתיישבים יהיה בידי יושבת ראש נמרצת ובודאי, אם זה תלוי בועדה,



יוסקו המסקנות. אני בטוח ומשוכנע שהמסמך שיונח על שולחן הכנסת, יהיה

מסמך נכון והנושא ימוצה באופן מלא ומקיף.

אני מסכים ברוב הדברים עם חברי ועמיתי, רק לסייפא שלו אני חושב

שאנחנו לא צריכים לערב חילוקי דעות פוליטיים. אין ולא צריכה להיות

תחרות בין מתיישב למתיישב ובין אזור ואזור ובין גוף לגוף, לכל אחד

מגיע את שלו - מי שמגיע לו, צריך לקבל, ומי שלא מגיע לו, לא צריך

לקבל.

בגליל יש לנו כ-50 מושבים חקלאיים. בדרך כלל אנחנו נותנים אמצעי יצור

לכ-60 משפחות בכל ישוב. יש עוד כ-50 ישובים שהם לא חקלאיים, שהם

מיצפים וישובים קהילתיים, אבל אנחנו כרגע מתייחסים לאותם המושבים

החקלאיים ועם ישראל קיבל על עצמו אז, לפי התכנון, של-60 משפחות יהיו

אמצעי יצור חקלאיים עבור מת שהמתיישב כביכול כדי להתקיים - היום זה

לא מספיק - אותן ה-300 אלף ביצים וכ-10 דונם מטע. אלה שני ענפים

שהמתיישב צריך להוציא מהם את פרנסתו. מדובר על משפחות ברוכות ילדים-,

בממוצע למשפחה יש בין 4 ל-5 ילדים כן ירבו, ומיותר להוסיף שעם אמצעי

יצור כאלה, גם אם הם טובים, קשה קצת בימים אלו למשפחה להוציא את

פרנסתה בכבוד ולפרנס את ילדיה. מה עוד שחלק גדול מהמתיישבים הם

מתיישבים שיושבים בממוצע על הקרקע כ-35 שנה, הם עלו בתחילת שנות

ה-50',כשהם באו לשם הם היו בממוצע בני 30 והיום הם כבר נימצאים בגיל

כזה שיתקשו לקבל עבודה בתעשיה בגלל הגיל וגם בשל מצב הבריאות, שאינו

כפי שהיה קודם.

יושב כאן נציג משרד החקלאות והוא התנדב להעביר את החלטת הממשלה

לסוכנות היהודית, הלוואי והייתי יכול לקבל זאת...
י. זכאי
איזה החלטת ממשלהז אין החלטה כזו של

הממשלה.
מ. דרובלס
כבוד המנכ"ל, אני לא חתמתי על מכתב

כזה. בסה"כ, המנכ"ל שלנו חתם וביצע,

העביר החלטה על ישובים שגמרו אצלנו את התקנים. בזמנו התקן שקבעה

המחלקה להתיישבות למתיישב הספיק לכ-65 אחוז לקיום ואת 35 האחוזים

הנותרים היה המתיישב צריך למצוא ממקורות אחרים. התקן במשך הזמן נשחק

והיום, מה שנותנת המחלקה להתיישבות, עוד לפני מה שאמרו החברים בקשר

לכיסוי החובות, בקושי מספיק לכ-33 אחוז. שני שליש צריך המתיישב למצוא

ממקורות עצמאיים, מהלוואות ודברים אחרים הוא לא יכול להתקיים. השליש

שאני נותן לו כביכול, אמצעי יצור קונסטרוטיביים, במקרים מסויימים חצי

מזה הולך לכיסוי חובות בגין רביד וארגוני הקניות ונשאר לו חצי. לא

צריך להיות גאון גדול כדי לבוא ולהגיד שאותם הכספים שנשארים של

הסוכנות היהודית שהם בקושי מגיעים ל-20 אחוז, שהם לא יספיקו לפרנס

משפחה בכבוד. משפחה כזו אין לה מנין לקחת הון עצמי כדי לפתח את אמצעי

היצור. אז כאן ישנה בעיה רצינית מאד, אבל איך אנחנו פותרים את

הבעיה?

בנקודה זו אני חולק על אלה שחושבים שהמחלקה להתיישבות צריכה לסיים את

תפקידה; לפי דעתי, אם המחלקה להתיישבות לא היתה קיימת, היה צריך



להקים אותה. ולמח? המחלקח להתיישבות התמהתה בהקמת ישובים, לא רק

בחקלאות אלא מ-א' עד ת', והתיישבות זה לא רק הקלאות וזה לא רק תעשיה

וזה לא רק הגג, זה התפקוד בכלל, ויש לה מנגנון וצוות מצויין לכך. אבל

אם התקציב של המחלקה להתיישבות בשנה שעברה היה 75 מיליון דולר והוא

לא הספיק ואנחנו חיינו בצמצום רב והיו לנו הרבה בעיות ולא ענינו על

צרכים לבעיות בגליל ולא נתנו מספיק, ואם התקציב של השנה הזו הוא 55

מיליון דולר וירד בשיעור של 18 מיליון דולר - כי בסופו של דבר היה

73.5 ואנחנו ירדנו ל-55 - רבותי, זה צמצום רציני ביותר ומתוך אותם 55

מיליון הדולרים בשנה, מכרנו חלקים נכבדים מאד מהתקציב לכיסוי חובות

וזה לא קונסטרוקטיבי. לא יעזור לנו אם נגיד שצריך להגדיל את התקציב;

חבר הנאמנים טוען שהוא אינו מסוגל ואיננו יכול לעשות יותר. אז יתכן

שהסוכנות היהודית צריכה לשקול אם היא מחזיקה את ההתיישבות - ועם

ישראל קיבל על עצמו להפריח את השממה ולהעלות יהודים - אז הם צריכים

לגייס את המשאבים הדרושים בכדי לתת. לא יתכן שמישהו יחזיק את הנכס

הזה, יתפאר בו, זה שלו והוא לא יתן את המינימום הדרוש. אבל אנחנו

נתחשבן ומתחשבנים בחבר הנאמנים וגם בעוד שבועיים יהיה כנס גדול

ואנחנו נעלה את הבעיה שם, אנחנו מקווים שאולי נימצא אוזן קשבת למרות

שהסיכוי קלוש, אבל כמובן שאנחנו נעלה את הדברים האלה במלוא חומרתם

ואולי נקבל משהו.

כפי שאמר ניסים, היום, במחלקה להתיישבות, הגליל הוא בעדיפות הראשונה,

לפני הנגב, אבל העדיפות הראשונה לא עוזרת כי אנחנו לא מסוגלים לתת את

המינימום הדרוש.

פרדוכס נוסף! באותם ה-50 מושבים חקלאיים, אני מונה באופן כולל

כ-3,000 משפחות, כפול 6 נפשות למשפחה בממוצע, זה כ-18-20 נפש, עם

הבנים שהולכים ומתבגרים. הבעיה היא שאנחנו יודעים לעשות את הדברים

הגדולים ביותר בעולם, אנחנו יודעים לבנות מטוס מודרני ועוד דברים,

אבל אנחנו לא יודעים לטפל בדברים הפשוטים ביותר. אותם הבנים מתבגרים

וחוזרים מהצבא ובאים הביתה וברגע שאין להם תעסוקה, הם עוזבים את

מושביהם, לא בגלל שרע להם, והם יורדים לשפלה. אחר כך מדינת ישראל

תצטרך להשקיע פי 5 מאמצים כדי להחזיר אוכלוסיה לאזור זה, שהוא אזור

חיוני ביותר למדינת ישראל כשהוא מאוכלס. למה לא לנסות למצוא ולתת את

המינימום לאותם הבנים לפני שהם בכלל עוזבים את הגלילז ואני חושב

שהדברים עדיין לא הגיעו לידי הגירה, ועוד אפשר לנסות לעצור את זה.

אנחנו עושים את כל האפשר.

המחלקה להתיישבות התחילה עם חינוך טכנולוגי, לאחר שהחקלאות נגמרה.
בחקלאות אנחנו צריכים שני דברים
קרקע ומים. המיכסות - אני לא רוצה

להיכנס פה לבעיה - חולקו והמצב של משרד החקלאות אינו נוח, אין עוד

ביצים אלא במידה ותהיה רפורמה. אנחנו יכולים לתרום מעט מאד לטובת

האוכלוסיה הצעירה במישור אמצעי היצור החקלאיים; במקרה הטוב אפשר לבסס

קצת יותר את אותן המשפחות שיהיה להם קיום בכבוד. הבעיה בעתיד הגליל

היא תעשיה ותיירות. משרד המסחר והתעשיה עשה בשנים האחרונות, לא

מספיק, כי יש עוד הרבה מה לעשות, אבל נעשה. גוש תפן שהפך לפארק

תעשייתי, יש שם מפעלים, פותח ונעשה-, גורן, אנחנו מנסים לקדם אותו,

למשל, הקמנו אתר תיירותי באחד מפנינות הארץ - תמנון. גם שם האוכלוסיה

של הגליל צריכה להשתלב.



בסופו של דבר, במקום לדברים קונסטרוקטיביים, אנחנו נותנים את חכסף

לדברים אחרים לא חיינו צריכים לתת עכשיו למינחלת חחסדר את אותם

הכספים חאלח, יתכן ואותם החברים שיושבים עכשיו פח לא חיו יושבים פח.

אם חיינו מסוגלים לחשקיע את חכספים חאלח בפיתוח תעשיח ובפיתוח אמצעי

ייצור, זח חיח טוב.

על חחובות חמתיישבים אחראיים, חם חתמו על בטחונות. נכון שאנחנו

משלמים את חחובות בארגוני חקניות, אבל מי זח ארגון חקניות? ארגון

חקניות זח אותו חשותף, אותן חאגודות. גם כאלח שלא חייבים חתמו ואם לא

יחיח חסדר, אז יבואו אותם חאנשים חאלח ויעשו לחם את חחיים בלתי

אפשריים; לא רק שלא תחיח למתיישב פרנסח, לא רק שחוא יצטרך לעבוד קשח

- אלא שגם חמעקלים יעשו את שלחם.

חמחלקח לחתיישבות משתדלת ועושח כל שביכולתח. חיות וחחקלאות נגמרח

אנחנו נכנסנו, למשל, לחינוך טכנולוגי ואנחנו מסייעים בלימודים בכל

חדרכים חאפשריות וחנח אנחנו כבר שומעים שישנם אנשים שסיימו ואין לחם

תעסוקח. צריך לחכשיר דור לתעשיח ולתיירות ואנחנו מנסים לחכשיר אותו.

אנחנו נמשיך באותן חחתחשבנויות שישנן -ואני מסכים עם יחזקאל שזח לא

מספיק לחיות מבוסס לפי חתקן שקבענו, מכיוון שלחתקיים חוא צריך 100

אחוז ולא 30 אחוז ומאיפח יבוא חיתר - על כך צריך לחתחשבן בין חממשלח

ובין חסוכנות, צריך לחגיע לאיזו מסקנח? יתכן מאד שמסקנות ועדת חכלכלח

צריכות לחיות כאלח, שחדבר צריך לחיות ברור כי למתיישב לא איכפת מאיפח

חוא מקבל, מבחינת חמתיישב ממשלח וסוכנות חם אחד. שיחליטו חממשלח

וחסוכנות מי צריך לתת לאותו חאזרח שעולח לאזור חיוני לחתיישב לפי

חחלטות חממשלח. תגיע חממשלח לחסדר עם חסוכנות שחסוכנות נותנת את חכל?

חסוכנות תיתן. זח יחיח לחיפך? שחממשלח תיתן. חויכוח יכול לחיות

בינינו אבל חמתיישב צריך לקבל את שלו.

וחיח וחמצב יחיח סטטי בעוד שנתיים, מצבנו יחיח קצת יותר טוב כי אנחנו

נשחרר חלק גדול שאנחנו מעבירים לחובות ונוכל לחעביר אותו יותר

למושבים, אבל במשך חשנתיים חאלח אני לא חייתי אומר שאפשר לחמתין

מכיוון שאותם חבנים לא ימתינו ובצדק ומי שמתקשר חיום למקום אחר, מחר

יחיח קשח לחחזיר אותו לסביבח חטבעית שלו, שם נולד ושם חוא רוצח לגור.

אנחנו, מצידנו, כמובן נמשיך לעשות את חאפשרי.

י. איבגי; בקשר לתכניות לדור חחמשך, אני יודע

שאדמח, חדרושח כדי לבנות בית זח דבר

שאפשרי לעשותו. לא צריך ישיבת ממשלח בשביל זח.
מ. דרובלס
אנחנו חודענו על חגדלת בתי אב, בכל

חמושבים. אנחנו עיבדנו תכניות שלפיחן

במקום שיש 60 משפחות, אפשר יחיח לחכפיל ולחגיע ל-120 וזח בנוסף לבן

ממשיך. כל משפחח רשאית לבנות עבור בן ממשיך אחד. בנוסף לבן חממשיך,

מתוכננת חכפלת בתי חאב כך שבישוב, במקום 60 יחידות מתוכננות יחיו 180

- אחד בן ממשיך, עוד 60, ועוד חכפלת בתי חאב ולישובים יחיח יותר קל

לתפקד כי חחוצאות חכלליות על 60 משפחות ועל 180 משפחות, זח כמעט אותן

חחוצאות.
א. שני
אני חושב שיש ייחודיות לגליל ואני חושב

שיש קונצנזוס שלגליל - ופעם וזית לאזור

ההר בירושלים - יש אופי מסויים, קשת לתת לחם מיכסות יצור חקלאיות כמו

בנגב ובמקומות אחרים בשפלה. אנחנו, במשרד חתעשיח וחמסחר, רוצים ללמוד

את חבעיות ולתת לחם יותר ולא כפתרון כולל לכל חנושא. למדנו מספר
דברים
ללא שיתוף פעולח עם חסוכנות קשה יחיח לתת פתרונות, גם בגליל,

לנושא חתעוש של חחקלאים במושבים ואני אתן מספר דוגמאות ואסביר למח.

נושא התשתית; הם באו לפה בקשר לנושא התעשיה וביקשו תשובה בענין רמת

דלתון. בזמנו, כשהנושא נולד, לפני מספר שנים, הסוכנות דחפה אותו

ומשרדנו התנגד - אני אמנם הייתי אז בעד ואני היום בעד, אבל הייתי

בתפקיד אחר - וטען ש-5 דקות משם יש בצפת אזור תעשייה ומשרד המסחר

וחתעשיה לא ישקיע כסף באזור תעשיה נוסף כי זה בזבוז כסף. מרמת השר

ומטה חושבים שיש חשיבות לאזור דלתון, שהוא ירכז את כל התעשייה

המושבית, אבל לפני מספר שנים באה הסוכנות ואמרה-. אנחנו דוחפים את

העסק, בואו תשתתפו אתנו. היום, כפי ששמעתי פה, זה נושא שירצו שאנחנו

נרים לבדנו, כאשר עמדתנו היתה שלילית. היום עמדתנו היא שיחד עם

הסוכנות, מבחינת התשתית, יש לקדם את הפרוייקט, למרות שלצפת יש בעיות

חמורות היום, ממש בעיות קשות בתחום התעשיה, ותפקידנו לסייע שם בנושא

הזה. למרות זאת נלך לדלתון ואני רוצה שיובן פה דבר נוסף: מה שלא

ייעשה היום בתשתית, אם היום-מחר נגמור את התשתית, המדובר פה בעוד

שנתיים-שלוש, זה לא יהיה מחר בבקר שיקומו שם מפעלים, זה יקה זמן.

אבל אם לא נעשה את זה מחר בבקר, זה לא ייעשה ומי יודע מה ייעשה אחר

כך.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מה ההוצאה על פיתוח תשתית?
א. שני
כל הוצאה שלא תהיה, 50 אחוז מההוצאה

אנחנו מכסים.

נ. זווילי; מדובר ברבע מיייון דולר בערך.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זאת לא משימה שאי אפשר לעמוד בה.
נ. זווילי
אנחנו בהחלט מוכנים.
א. שני
נושא התשתית זו בעיה שעלתה, אני התרגלתי

לבעיות שיש לנו היכולת לפתור, בעיות

ברמה הכללית - יושבים פה אנשים שזרז תפקידם. בנושא התעוש, אנחנו

יכולים מחר בבקר לחיכנס לנושא התשתית, אנחנו לא יכולים לקחת עלינו את

חחלק של חסוכנות; אנו יכולים ללכת יד ביד אתם. מה שאנחנו מדברים, זה

לא פיתוח כל האזור, אלא לקחת דבר ראשוני ובחתאם לקצב שבו הם יביאו

יזמים, אנחנו נתקדם. אני יכול להציע רק שהסוכנות תיקח או אנחנו יחד

אתם ניקח 50 אחוז בנושא התשתית, המינימום שבמינימום, האזור הקטן

ביותר שניתן. אם לא נעשה את זה, הם עומדים בפני שוקת שבורה. כולנו

מכירים את הנושא, גם הסוכנות וגם אנחנו, ודלתון פשוט יתן עוד אזור

תעשיה ייחודי שבו חייבים לפתח תשתית. פיתוח התשתית יאפשר להתחיל

,להביא יזמים. גם לנו וגם לסוכנות יש אפשרות להמליץ ליזמים להגיע לשם,



להקים שלוחות ולעשות דברים. אם לא נתחיל בתשתית, אי אפשר יחיח לעשות

כלום.
מ. דרובלס
צודק משרד המסחר והתעשיהן אם לא מקימים

תשתית - שום דבר לא נוכל לעשות. אם

נתחיל השנה עם התשתית, בעוד שנתיים וחצי-3 שנים נוכל להכניס לשם

מפעלים וזה הרבה מאד זמן. אומר משרד המסחר והתעשיה שהוא רוצה שותף

ב-50 אחוז של התשתית, אבל אני מציע, בתיווכה של היו"ר, אם אפשר,

להגיע להסדר מעשי. השנה חילקנו את התקציב שלנו, ו-250 אלף, נכון שזה

לא הרבה כסף, אבל זה פתרון ל-10 משפחות ואני לא יכול להגיד ל-10

משפחות שאני לא אתן לכל אחת את ה-25. אנחנו חשבנו לתת אחרי שנתיים,

כשנגמור את ההלוואות של המינהלת, אבל נהיה מוכנים - אם עמיתי יסכים -

לכלול את זה בתקציב ובינתיים שהם יממנו את זה ושיתחילו כבר בעבודה.

אם משרד המסחר והתעשיה יוכל להתחיל, המחלקה להתיישבות תחזיר את ה-50

אחוז של התשתית מתקציב השנה הבאה.
א. שני
משרד התעשיה והמסחר מופקד על פיתוח

תשתיות באזורי תעשיה. מבחינתנו, התנגדנו

לאזור דלתון בזמנו, אבל לא יתכן שאם אנחנו מסכימים עכשיו, אז אנחנו

נפתח את אזור דלתון. עמדתנו בכלל - ואני בא מועדה אחרת - היא לפתח

אזור תעשיה מרכזי בכל הארץ וזה לא יהיה במגדל העמק או בעפולה או

נהריה ויוקנעם, אלא אזור תעשיה אזורי, שיסעו לשם חצי שעה מכל מקום,

כולל המושבים וכולל הערים. באזור התעשיה הזה נוכל לרכז מאמץ עם

הסוכנות ובלי הסוכנות ואני מקווה שעם הסוכנות. כל משרדי הממשלה, כל

אחד עם הבעיות שלו, מתקשים היום בתקציבים כמו הסוכנות. אנחנו למדנו

מתפן שלא מספיק לפתח את התשתית.

לאחר שפיתחנו את התשתית, מגיעים חקלאיים פרטיים. (הרי כל היוזמה היא

בפתרון לחקלאים בודדים או יזמים או מאותו מושב או ממושבים מסויימים

או ממיצפים ומושבים). כאשר הם באים אלינו, ממשרד התעשיה והמסחר, הם

מקבלים במקרה הטוב 38 אחוזי מענק, עם זה לבד הם לא מקימים את המפעל

ואז הם באים לסוכנות. אולי בשלב ראשון הם לא מגיעים לסוכנות, אנחנו

יודעים שהם יבואו אלינו אחרי שנה לקרן סיוע וכשהם באים לקרן סיוע

אנחנו נותנים להם את הסיוע והסוכנות נותנת להם ערבות, כי בלי ערבות

הם לא יוכלו להרים גם את זה. זאת אומרת, שחייבים פה את שיתוף הפעולה

שלנו ושל הסוכנות בטיפול במתיישבים בטיפוח התעשיה. בתפן כבר היום זה

מגיע ל-250 עובדים מתוך המושבים ולדעתי זה יגדל. זה מחייב טיפול של

גן ילדים. זאת אומרת, לא במושג השלילי. צריך ללוות את זה אישית ואם

פתאום אחד השותפים יוצא, צריך מיד לטפל ולהביא מישהו אחר. לכן אני

אומר, פה בלי שותפות של הסוכנות יקשה עלינו לטפל בצורה רצינית ואת

תפן רק לקחנו בתור מודל, נצטרך לעשות את זה גם בנגב וגם בעוד מקומות

וראינו שהטיפול הוא טיפול נקודתי בכל מפעל ומפעל. באזור תפן יש

מפעלים שונים בתחומי האלקטרוניקה, הטקסטיל וכוי. אנחנו רואים שבאים

יזמים, אם התשתית טובה - תפן זו דוגמא טובה - ויש ראשי מועצות שהם

רציניים ודוחפים והם יודעים שהסוכנות תעזור להם ואנחנו נעזור, היזמים

לא חוששים להגיע. אם זה מקום שכוח אל שיש בו יותר בעיות מפתרונות, אז

יזם לא רוצה להסתבך.



אני רוצח להתקדם ולהסביר מה קורה עם תעוש לחקלאים. צריך להיזהר

מלחשוב שתעוש המושבים זה פתרון למושבים, בשום פנים ואופן לא. זה

במקרה חטוב יתן פתרון תעסוקתי וגם ל-10-15 אחוז מכלל חבעיה, כאשר

כרגע, הפתרון הוא לא להנצחת החקלאות. לנושא של התעוש באים החקלאים או

בני החקלאים שמצבם איתן ולא מגיעים חקלאים שנימצאים במצוקה כלכלית

ואני חושב שצריכים להיות מודעים לנושא הזה. זה נותן פתרון תעסוקתי

לאנשים שנימצאים במצוקה. כיום, בתחום הטקסטיל, למשל, יש דרישה גבוהה

מאד לעבודה ולכח אדם מיומן, בעיקר זח מתאים לגליל, לנשים צעירות

מסויימות.

למרות שהמינהל לפי שעה קיבל החלטה שהוא יאפשר שינוי יעוד בתוך

המושבים לתעשיה, לנו יש נסיון רע עם זה. אנחנו ממליצים לחקים תעשיות

רק בריכוזים של אזורי תעשיה; בתוך הישובים יש המון בעיות, כשבאזור

תעשיה, הבעיות האלה מתגמדות. אם חקלאי עשה נסיון באזור תעשיה והוא

רוצה לרדת מהדבר הזה, פשוט המבנה מושכר, הוא לא משקיע במבנה. בתוך

המושב הוא חייב לבנות מבנה - ניקח לדוגמא את החממות ואת בתי האריזה

המשפחתיים כאשר חקלאי ירד מחממה ונשאר לו בית אריזה ללא שימוש. באזור

התעשיה הוא; שוכר מבנה, אם הוא הצליח ניתן להשכיר לו מבנים נוספים, אם

הוא חס וחלילה נכשל הוא יכול להפסיק את השכירות שלו במבנה; ניתן לשתף

! פעולה עם הסוכנות ביתר קלות באזור תעשיה; בתוך הישוב אנחנו מתקשים

לתת סיוע וחשוב שנדע את הנקודה הזאת.

א. ממו; זה מחזק את הטענה של הפארק בדלתון.

א. שני! אנחנו בעד הפארק בדלתון, אבל אנחנו בשום

פנים ואופן לא מעוניינים להרים אותו

לבדנו, זה נוגד את ההחלטות הקודמות שלנו. התשתית זה השלב הראשוני

ונכון שאנחנו, משרד חתעשיה והמסחר, מחוייב בזה. בגליל אפשר לתת פתרון

לבעיה בסדר גודל של 10-20 אחוז ואני מדבר על תעוש, אבל משרד המסחר

והתעשיה לא ילך לפתח את התשתית לבדו, גם לא לקדם את פיתוח התשתית,

אלא הוא ילך יד ביד עם הסוכנות. אני לא יכול לדבר בשם הסוכנות, אבל

זו לא השקעה גדולה בפיתוח התשתית; ההשקעה מינימלית וברגע שיהיה יזם

רציני שם, הוא לא יחכה לנו. אחרי שיהיה פיתוח תשתית ראשוני, יבוא

יזם, אנחנו נתקדם.

מ. דרובלס .י אם בא יזם לאזור התעשיה בגליל או בכל

מקום אחר, משרד המסחר והתעשיה נותן לו

את התשתית, למשל, בצפת. אני לא יודע למה פה המתיישבים שהם אזרחים

בדיוק כמו כל אחד אחר משרד המסחר והתעשיה צריך גם לתת לחם. באח

הסוכנות, שאין לה כסף, ורוצה לקדם את הפרוייקט ואומרת שבמקרה מיוחד

זה של התשתית, תשתתף ב-50 אחוז. לא יחיח כל כך הגון מצד משרד המסחר
והתעשיה לבוא ולהגיד
יש לנו הסכם של 50 - 50. לא, זה דבר שלפי חוק

מגיע להם כמו לכל אזרח אחר. אנחנו השנה לא נוכל, גם במידה ונרצה, אין

לנו תקציב, וחבל להפסיד את השנה הזו של התשתית. אם נפסיד את השנה הזו

לא נוכל להשיב את הגלגל לאחור. אם אנחנו באים ומתחייבים עכשיו - וכבר

אני עובר את י העבירה הראשונה מבחינת חבר הנאמנים כי אסור לנו להתחייב

- אבל אם משרד המסחר והתעשיה יוכל להרים את זה ואם נוכל לנצל את השנה



הזאת, אנחנו נקיים את ח-50 אחוז וניתן בשנה הבאה. אנחנו באמת לא

צריכים להתחייב, אבל פרז זח מקרח מיוחד ויוצא דופן.

א. שני; חיום חתכנסח ועדת שרים למכירת חברות של

משרד חתעשיח וחמסחר וחוחלט למכור 3

חברות שלו, מחגדולות ביותר שיש לו, כאשר אנחנו מתנים שחכסף יועבר

לפיתוח תשתיות לתעשיח, כאשר יש לנו חסכמח עם חאוצר שחפיתוח חולך

לאזורי תעשיח מרכזיים; אנחנו לא חולכים לאזורי תעשיח קטנים.

נ. זווילי; זאת לא חעמדח שלכם. דלתון ממוקם באזור

תעשיח אזורי לצפת ולישובים. חוא מיועד
לצפת ולישובים
בצפת כבר אין שטח לתעשיח ולכן חוצאנו אותו בחטכמת ראש

העיר ומשרד חפנים.

א. שני; אני מכיר את חנושא של דלתון כמעט 4

שנים. אני חייתי זה שדחף יחד אתכם או

אתם ואנחנו עזרנו. מי שחיה מופקד על חנושא של פיתוח התעשיח מבחינתנו,

התנגד אז מהסיבות שאני מונה כרגע. היום, אם הסוכנות לא יכולה להרים

במקום הזה 250 אלף דולר, אנחנו, משרד התעשיה והמסחר, בתקציב המועט

שיש לנו לפיתוח תשתיות, לא נלך להרים את פיתוח חתשתיות לבד.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מצד אחד, לגבי צפת, אתה אומר נכון, משרד

חתעשיח והמסחר הולך לפיתוח תשתית

תעשייתית בכל מקום בארץ. אני לא יכולח לחבין מבחינח עקרונית מדוע

צריכה להיות האבחנח והאפליה הזאת לגבי הפרוייקט הזה של דלתון, שהוא

לא רחוק מצפת. אז יש גם נקודות בגליל שצריכח להיות לגביהן אפליה -

העקרון הוא שמשרד התעשיה והמסחר מפתח תשתית.

א. שני; אני אחדד את הבעיה. משרד המסחר וחתעשיח

מוכן לפתח תשתית בכל נקודה ונקודה ברחבי

ארץ ישראל לפי כל התפיסות. כל נקודה, אין בעיה. יש בעיה אחת לא

נעימה, לא סימפטית, שאין לנו כסף. כמו שביהודה ושומרון היתה השקפה

פוליטית או עניינית, שבכל נקודה יקימו תשתית ויקימו מפעל, אנחנו כיום

- לא רוצה להגיד מתנגדים, כי זה לא נכון - מנסים לרכז את התקציב

באזורים מסויימים שעד חצי שעח נסיעח מהם יבואו היזמים, יקבלו שם את

השרות הטוב ביותר. אנחנו באים מועדת הכספים והיא עומדת להמליץ לאוצר

ולתעשיה או לממשלה, (אני לא יודע מה תהיה ההחלטח שם), בנושא של מעמד

אזור פיתוח א' ופיתוח כזה ואחר. פה פשוט יש בעיה עניינית, שהיא ניתנת

לפתרון כרגע. אנו, משרד התעשיה והמסחר, יכולים להיכנס לתכנון. אם

נפתח את דלתון, צריך לפתח גם דברים נוספים, אז לא נוכל לעשות אפליה.

אז יש לנו דלתון ויש לנו עוד מקומות. יש גם עזתה. אני נוסע מפח

לאופקים, יש כנס של ראשי מועצות, גם שם צריך לפתח.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הסוכנות הודיעה שהיא רצתה ללכת אתכם

ולהרים את הפרוייקט הזה. מצבה הכספי הוא

כזה, שהשנה אין מה לדבר. זווילי דיבר על 91'. אם אפשר - ואני חושבת

שזאת חובת משרד חמסחר וחתעשיח ללכת עכשיו לדבר חזה - להתחיל בהכנת

התשתית ובשנת 90/ הסוכנות תחזיר לכם את חחלק שלח בהשקעה. יתנו לכם



מכתב התחייבות על שנת התשלום ויחזירו לכם את הכסף הזה. אני רוצה משהו

ממשי, מטרת הדיון שלנו היא לקדם את הדברים אם אפשר. יש דבר ממשי

ושמעתי את זה מאורי ומחברינו מהסוכנות שהביעו נכונות לתת לך התחייבות

שבשנת 90' יחזירו לכם את ההשקעה בתשתית. יש רציפות של התחייבויות וגם

אם לא תהיה בתפקיד מישהו אחר יהיה. ובלבד שנוכל להתחיל מיד בתכנון

הפרוייקט הזה ובהקמת התשתית. אני רוצה שעם זה אנחנו נצא היום מהישיבה

הזו, עם משהו ממשי. שמעתי מהשר שרון בישיבות ממשלה הרבה פעמים שהגליל

יקר לו לא פחות מאשר מקום אחר. רבותי, אנחנו בגליל הולכים ומתמעטים,

יש הגירה שלילית וחלק ממנה זה בני המושבים וחבל. עוד לפני הרבה שנים

שמעתי מבני המושבים שהם לא רוצים לעזוב את הגליל, הם רוצים להתיישב

ולהשתקע שם, אז בואו נעזור להם ואם יש אפשרות כזאת ויש מצב מסויים -

צריך להתגבר עליו. אתם מתעשים את הארץ הזאת, אז פה אתה לא יכול

להתגבר על הבעיהז אתה תמשיך והם ימשיכו ומה שהם מתחייבים יהיה גם

לאחר מכן. אז אנחנו גמרנו בענין זה.

י. יעקב; באזור גורן יש לנו שלושה מפעלים. אחד

מהם היה של הסוכנות, מכרו אותו ליזם

לפני כמה חודשים ושם מועסקים 65 עובדים מהמושבים. בגלל מיליון שקל

אשראי מכוון, כדי שהוא יוכל לחיות, שלא נותנים לו, הוא רוצה לסגור את

המפעל וללכת למרכז הארץ, לירושלים. הוא לוקח את המכונות והענין

נגמר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני אתן לך עצה בענין הזה. יש אותה קרן

שהוחלט על הקמתה, אם זה 200 מיליון או

פחות, בראשה עומד יורם בליזובסקי, מנכ"ל מסחר ותעשיה. אני שמעתי ששר

האוצר דווקא נתן הנחיה להתמיד בקריטריונים כדי שאפשר יהיה כבר להתחיל

לחלק כסף. 113 מפעלים פנו. תבדוק אם המפעל הזה פנה לקרן הזאת או לא.

אם לא פנה, שיפנה ליורם בליזובסקי, לאותה ועדה, שיבואו לבדוק אותו,

אם הוא עונה על הקריטריונים. כל מפעל שניתן להבריא אותו והוא ממשיך

להעסיק, יסייעו בידו.

א. שני; בנושא של מפעלים, גב' ארבלי-אלמוזלינו

הציגה את הדברים כהווייתם. באשר לסך של

36 מיליון, לדעתי, בסופו של דבר, הקריטריונים שם יהיו הרבה יותר

גמישים, הרי ועדת מנכ"לים ישבה וישבה ועוד לא הגיע הכסף למפעל אחד.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; נכון, דובר על הגמשה.
א. שני
צריך לפנות ישירות ליורם בליזובסקי, הוא

יו"ר הקרן. הוא יפנה, יקבל את הפתרון.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תשלח לי העתק מהפניה ואני אדבר עם יורם

בליזובסקי.

א. שני; לסיכום נושא דלתון. ההתחייבות פה היא של

מחלקת ההתיישבות של הסוכנות?
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
זח נרשם בפרוטוקול, אנחנו שמענו את

חחודעח של מר דרובלס על חחתחייבות של

מחלקת חחתיישבות, שאם משרד חמסחר וחתעשית יתחיל חשנה לפתח תשתית,

מחלקת חחתיישבות תחזיר בשנח הבאח 50 אחוז מחחשקעח בתשתית.

א. שני; אנחנו נקדם את נושא דלתון. חשוב שתדעו

שזח יתן פתרון ל-10-15 אחוז מחבעיח.
נ. זווילי
חבעיח חיא לא 15 אחוז, זח יפתור בעיח של

חברי מושבים, שמפעלים גדולים יתנו

תעסוקח

א. שני; אנחנו לא מכניסים בתפן אף יזם אם חוא לא

שותף עם בני מושבים. בנושא הזח של תעוש,

אמרתי, אנחנו שיתפנו פעולח עם חסוכנות למרות שכל אחד למד לחוד, יש

מסקנות גם של חמשרד וגם של חסוכנות בתחום חזה של תעוש לחקלאים.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
הייתי רוצח לקבל את חמסקנות חאלח.
נ. זווילי
רק שיחיח ברור, אנחנו מתנגדים לתעשיח

אגודתית.

א. שני; אם ניתן לתת פתרון של תעסוקח תעשייתית

ויזמות תעשייתית למושבים, זח אך- ורק

במישור של יזמות אישית עם אחריות אישית, כאשר חגוף שמאחד יכול לחיות

מועצח אזורית, שחיא אחראית גם על אזור חתעשיח, או לפעמים איזו חברח

כלכלית לפיתוח שיושבת שם ואז למעשח אנחנו, חמשרד, עם הסוכנות או בלי

חסוכנות, נותנים את פיתוח התשתית ואחר כך זה פועל על-פי חוק. בשנים

חראשונות נצטרך ללוות את הנושא הזה עד שהוא יצא לדרך, כאשר למדנו

שבכל מועצח אזורית יהיה - אני לא יודע איך לקרוא לזה, קצין תעשיה או

יועץ לתעשיה - איש מטעם המועצה שמלווה את נושא התעשיה; אם יש חברה

לפיתוח, אין צורך, אם אין חברה לפיתוח, קיים צורך כזה. אלה פחות או

יותר המסקנות, גם של הסוכנות וגם שלנו. הלקח שלמדנו חוא, שרק במקומות

שבהם חברו יחד יזמים מחוץ למושבים עם בני המושבים או המבוגרים, שם זה
הצליח. דבר נוסף שחשוב לדעת
אנחנו מאמינים בשלוחות של מפעלים,- פחות

במפעלים אדירים וגדולים יותר במפעלים קטנים ומצומצמים, כאשר קטע

מהמוצר בא לידי ביטוי - לדוגמא, יש מפעל מסויים שמייצר שקיות, הידית

לשקית באחריות מישחו אחר. בזה אנחנו מאמינים, מכיוון שהבעיה הכללית

בארץ בתעשיה בגדול היא ניהול ושיווק - אם אנחנו מורידים מאותם חקלאים

את נושא השיווק וגם בניהול אנחנו מצמצמים רק לרמת המוצר, יש סיכוי

להצליח. בנוסף לזה, הלימוד הטכנולוגי - אנשים כמו סטף ורטהיימר

שעושים חממות ללימוד, נדמח לי שגם הסוכנות נכנסה לחלק מזה ויש לזה

סיכוי לעזור בעתיד. אני מוכן להעביר לך חומר שלנו. גורם נוסף שלמדנו

עליו זה רמת המידע. היום, לחקלאים וגם לתעשיינים קטנים אין את המידע

ברמה הדרושה. הם יכולים לקבל גם ממשרדנו וגם מהסוכנות ואנחנו ניתן

פתרון גם לבעיה הזאת. החקלאים היום, כשבאים אליהם, הם מצפים שהסוכנות

תתן להם את הכסף, שמישהו יקים להם, כאשר הם צריכים להתמודד עם בעיה



קשח חס לא חולבים לנושא חזח. חנושא של תעוש לחקלאים יקח זמן. בנושאים

של תעוש ותיירות ניתן לתת פתרון חלקי לבעיח.

י. יחזקאל; לצערי חרב, לא איש בשורח אני חיום. אני

רוצח לעמוד במסגרת תפקידי כמנכ"ל משרד

חחקלאות רק על חתחומים אשר משרד חחקלאות אמון עליחם ולא מעבר לזח.

בבסיס ישנו חמשבר חכספי, חמשבר חכלכלי על חמושבים, מח שנקרא תכנית

רביד - חמחלקח לחתיישבות, חלק מחכסף שעיבדח בנושא חזח - ובמשרד חאוצר

חלק, חלק של חבנקים, ואנחנו, במשרד חחקלאות, בנושא זח בטיפול מינחלי

ארגוני. אם חנושא חזח לא יתקדם, אי אפשר לחתקדם אפילו צעד אחד קדימח

בתחום חחקלאות. ואי אפשר ליצור אשראי בחקלאות בלי בנקאות. בישובי קו

עימות ניתן איזח אשראי לחון חוזר, אבל זח בתנאי שזח רק ישוב אשר עבר

את מינחלת חחסדר וברגע שישוב לא עבר את מינחלת חחסדר - חבנקים אפילו

לא מוכנים לבצע את חאשראי אשר מוסדר בחלקו מטעם חמדינח.

בגליל אנחנו מתמודדים עם חחלק חשוטף, שמכון חתערובת לא יסגר ושחבנקים

לא יעשו משפטים ושלא יחיו כונסי נכסים. צריך לחחזיק את חעסק חזח שלא

יתמוטט כי כל חמערכת שם חתמוטטח - איגוד חקניות לא קיים וחלק

מחמפעלים לא קיימים ובחלק מחמושבים אין ועדים. גם חיעדר חמערכות

חארגוניות חאזוריות במקום, מקשח על חתפקוד, כי במקומם לא קם משחו

אחר.. אז ענפי חחקלאות חקלאסיים בגליל זח לול ומטע, וכמובן שיש יוזמות

אישיות - קצת כבשים, עזים, צמחי תבלין, בקר למרעח - זח יוזמות של

בודדים, אבל חעיקר זח מטע ולול.

בשלוחת חביצים נקבע שחמיכסח חיא 320 אלף ביצים ליחידח ויש בגליל 320

אלף ביצים ליחידת חמשפחח מחמשפחות חקיימות. לבנים אין וגם לא יחיח.

ממיליארד וחצי ביצים, 500 מיליון ביצים נימצאים בגליל, כ-350 נימצאים

באזור ירושלים וזח בערך קרוב ל-60 אחוז מענף חביצים בשני חאזורים

חאלח; חתמודדות עם חשלוחח חזאת קשח מאד, יש עודף של 200 מיליון

ביצים, קונים אותם, מכניסים אותם לבתי קרור, בסוף חשנח סוגרים אותם,

מוכרים אותם בחינם וכתוצאח מזח אי אפשר לשלם לחם סובסידיח גם על

חמיכסח חמתוכננת של 320 אלף ביצים.

בענף חפטמים קבעו 32 אלף טון למשפחח, פח חמיכסח לא חושלמח, צריך

לחשלים את תקן חפטמים בגליל - 3,000 טון לפטמים - ואנחנו מנסים

לחתמודד עם זח ומנסים בשנתיים-שלוש לחשלים את מיכסת חפטמים. במיכסת

ביצים, אם לא חיח אזור גליל וירושלים, חיינו מקטינים את חענף.

חאפשרות חיחידח בחקלאות חיום חיא לומר שזח חיצור ליצוא, וחמדובר

בפרחים, ירקות ומטעים ליצוא ופרי חדר. זח לא מתאים לאזור שלחם. ל-50

או 40 וכמח ישובים בגליל יש 3,000 משפחות חמיייסדות. אני על חבנים

בחקלאות עוד לא מדבר. במאמר מוסגר, לגבי בניית בתים לבנים, שעד חיום

חיתח מיגבלח של מינחל מקרקעי ישראל - זח נגמר. מצד משרד חחקלאות ומצד

מינחל מקרקעי ישראל, תיבנו לא מ-60 ל-120 אלא מ-60 ל-200, כמח שרק

אתם רוצים. באזור חגליל תקימו בבקשח חברח לתשתית, תיכנסו לתכנון,

תיכנסו לתשתית, תקצו לכל בן או בת במושב דונם אחד אדמח, שילכו למשרד

חשיכון ויקבלו חלוואח ויעשו בנח ביתך. אם אתם לא מסוגלים לעשות את

זח, מי מסוגל לעשות? אני, פקיד במשרד חחקלאות? פקיד של חסוכנותז
נ. זווילי
חקמת תשתית זח 30 אלף שקל ליחידת באזור

חחוא, בלי חבית.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
משרד חשיכון יכול לעזור.
י. זכאי
משרד חשיכון, במסגרת חחלוואח, צריך לתת

את חתשתית. איך עושים תשתית בירושלים?

משלמים בעד זח. חחלק של משרד חחקלאות חיח מיגבלת מינחל מקרקעי ישראל,

זח גגמר, מזח אנחנו ירדנו.

לגבי מטעים. אנחנו חנחינו את מינחל חתכנון לחקלאים שיבדוק את חמערכת

חקרקעית של כל מושבי חגליל. אני לא משלם מס שפתיים, אני אומר את

דעתי, את חאמת כולח, וכשמחר תבוא אלי למשרד חחקלאות, לא תגיד לי שאני

אמרתי את זח. בביצים, לא יכולים לתת לכם אף ביצח אחת יותר, כל מי

שיתן לכם מיכסת ביצים - עושח שקר בנפשו. לגבי חמטעים, קרוב ל-100-150

משפחות נתבעו לדין בשל נטיעת מטעים בלי רשיון כביכול, אני חושב שחיתח

טעות בחחלטח חזאת וביטלנו את חמשפטים חאלח. אנחנו עכשיו עורכים סקר

על מנת לברר מחי כמות חקרקעות שמתאימות למטעים - אם זח גידולי יצוא

ואם זח מטעים אחרים. בנושא זח חיפשרנו במידת יכולתנו באזור חגליל

בלבד, אזור יחידי במדינת ישראל שיוכלו לנטוע מטעים, גם סוגים לשוק

חמקומי ולא רק ליצוא. זח קבענו וחודענו.

בנושא חמים, יש מצוקח בקטע אחד בגליל, חיו כל מיני חצעות של חגדלת

חמאגר, קידוח, אני לא יודע איפח חענין חזח עומד וצריך לבחון את חענין

חזח מחדש. חיתח תוכנית מוכנח, אני לא יודע אם חיא בביצוע או לא.

א. ממו; אתח מוכן לקחת על עצמך קיום פגישח אתך

ועם נציב חמים כדי לקדם את זחז
י. זכאי
למיטב חבנתי, אתם לא צריכים אותי בשביל

נציב חמים, אבל אני מוכן. בנושא חמים

חיות וחסר רקע בגליל, אז אין צורך בחרבח מים, פרט לקטע חזח שיש מצוקת

מים ויש תכניות ואני מוכן לקבל על עצמי לזמן פגישח עם נציב חמים

ולנסות לקדם את חענין חזח.
חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
בכמח מדובר בנוגע לתוספת שמיועדת ליצוא?

כמח דונמים?
י. זכאי
נראח מח יחיח חביקוש. בענין חמטעים לפי

דעתי אנחנו נסתדר, לא תחיח בעיח.

חיו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו י. אז תוספת מיכסות תחיח וחיא תחיח מיועדת

רק ליצוא.
י. זכאי
בנושא מיכסות חביצים וחפטמים

לגליל. יש רק דרך אחת.- אפשר לקנות

בשפלח מיכסות יצור ולחעביר אותן לגליל. כל מי שחושב שיש איזח משרד

ממשלתי - שר חאוצר או שר חחקלאות - יכול לבוא ולקחת את חמיכסות



שאנשים מחזיקים ולהעביר אותן אליכם; לפי דעתי אי אפשר לעשות את זח.

אפשר לקנות מיכסות. מעתוק חיח אצל ראש חממשלח, יעקב חיח אצל שר

חאוצר, אנחנו חצענו את זח, כרעיון. יש בשפלח חרבח חקלאיים שיש לחם

מיכסח קטנח, אנחנו לא יכולים לתת לחם תוספת מיכסח ואנחנו מציעים לחם

לרדת מזח. בשפלח יותר קל למצוא מקורות פרנסח, אפשר לעבור לגידולים

אחרים. זח לא חקלאים שיש לחם מיכסות גדולות, מחם אי אפשר לחוציא, אבל

יש חרבח חקלאים שיש לחם 100 אלף ביצים, 120 אלף ביצים, 12 אלף טון

פטמים, 15 אלף טון פטמים וחמבנים שלו ישנים, חוא לא יכול לחדש את

חמבנים, לא יכול לחכניס טכנולוגיח, תוספת מיכסות יצור אנחנו לא

יכולים לתת לו, גם לא מבטיחים - גם אם יחיח לנו - לתת, כי אם יחיח

לנו, יש לנו עדיפויות אחרות, למשל לגליל, לחם אנחנו מציעים לקנות מחם

את אמצעי חיצור.

חינוך טכנולוגי - חתעשיח, מפעלים, תשתיות - כל חדברים חאלח חשובים,

אבל באופן מיידי, חדבר חחשוב ביותר חוא איך לסייע בידי 3,000 חמשפחות

המייסדים. אם חם יתקיימו, חבסיס חזח של חבן ושל חבן שחולך לצבא,

שחוזר מצבא, שמתחתן, חולך ויושב בשכירות באיזח מקום, אם את חבסיס חזח

של משפחת חחורים נחזיק כבסיס, אז יחיח זמן לתעשיח ולתשתיות

ולטכנולוגיח וכל חדברים.

לתעשיח את חחורים לא תיקח, חם לא מתאימים לזח, חם לא חוכשרו לזח, חם

לא חיו את זח, חם מותאמים לעסוק בגידול ביצים, בפטמים, בעזים,

בכבשים, בבקר ובמטעים ואיפח שמתאים, צמחי תבלין וחממות. בזח חם

טובים, חם מצויינים. בנושא של מטעים, חדרים, צמחי ונבלין, חממות,

ירקות, נושא של מים - נסייע אמנם בצמצום, אבל בזח נסייע, ופיתחנו כבר

מסלול בפני חמושבים וחמתיישבים עם אזורי משרד חחקלאות חאזוריים.

בנושא של בעלי חיים, שזח לול, אין אפשרות, אין בזח צורך, אפשר רק

לחעביר מיכסות יצור מאזור אחד לאזור חשני. אם חיו מעמידים לרשותנו

בנושא חזח תקציב מיוחד, גם מחתקציב חשוטף של משרד חחקלאות ומחתקציב

השוטף של חמחלקח לחתיישבות עם כל מח שאין, עם איזו שחיא תוספת בטיפול

של ראש חממשלח ושל שר האוצר שחייבים לתת לחם תשובח - זו חתשובח שאני

מציע.

אני מבקש אתכם ואת עצמנו, בתעשיח אתח יכול לקבוע אזור א', אזור בי,

אזור ג' אזור די ואז, באזור אחד, אתח תתן 30 אחוז, באזור השני תתן

60 אחוז. בחקלאות חדבר לא ניתן, אני לא יכול לבוא ולומר לאיש בשפלה

שיקח את חקרקע וחמים והחממות וחפרות שלו וילך לגליל. חדבר השני, לתת

סובסידיח דיפרנציאלית, מבחינת חחוק אנחנו חיום לא יכולים, אלא אם

חכנסת תחוקק חוק ותבוא ותאמר שלאזור חשפלח יחיה קוב מים ככה, אצלכם

ככה ועבור ביצה ככח וכוי, אז זו שאלח של חוק. אם אפשר יחיח לחוקק חוק

כזח, אני מעלח את זח בפני חברי חכנסת מחחתיישבות, אם הם חושבים

שחקיקח כזאת אפשרית, שיביאו את זח ליוזמת חוק. אני חושב שחדבר היחידי

חאפשרי חיום - ואני אומר לכם, גם ניפגש בעוד שנח - הוא לקנות מיכסות

יצור, כמו שקונים מפעלים מהשפלה ומעבירים לאזורים אחרים בארץ, לקנות

אמצעי יצור במח שאתם רגילים ומתאים לכם. זו חדרך היחידח וחיום הדבר

חזה אפשרי. למה מיכסות יצור? מכון תערובת אתח לא צריך, לולים יש לך,

מכון מיון ביצים יש לך, את כל חתשתית יש לך, את חמשפחות יש לך. מי

שיכול לעבוד על מיכסח של 320 אלף ביצים, יכול לעבוד גם על מיכסח של



400 אלף ביצים. כל שנח ושנתיים-שלוש השנים חבאות, יכולות להוסיף

70-80 אלף ביצים למשפחה. אם תוכל להוסיף 150 אלף ביצים, עשינו הכל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לקנות מיכסות יצור, מי צריך לטפל בענין?

זה משרד החקלאות. אז למישהו יש התנגדות

לעניו שיקנו מיכסות יצור ויעבירו להם? מי מתנגד?
י. זכאי
ההתנגדות היא כסף. למשרד החקלאות אין

בכלל תקציב. משרד החקלאות הוא המשרד

היחיד שאיו לו תקציב, התקציב שלו הוא סובסידיות, התקציב שלו הוא

הסכמי יצור, השקעות מינהלת השקעות. למשרד החקלאות איו תקציב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מהי העלות הכרוכה בקניית מיכסות יצור?
י. זכאי
כל שנה במשך 3 שנים יתנו לנו 5 מיליוו

שקל.
ג. גל
אני חוזר על מה שאמרתי, איו בעיה

בגליל ל-3,000 משפחות ואסור גם להציג את

זה כך. כשאומרים 3,000 זה 3,000. אני אומר שיש בעיה של 1,200. אז אני

גם לא אוהב דיפרנציאציות כי זה מקור לשחיתות וכוי, אבל יש הרבה מאד

משפחות בגליל, שעם הלול שיש להם היום ועבודת חוץ שיש להם - ואמר לי

זאת אפילו יעקב - הם חיים, מי שעובד. למה להציג את זה כאילו שבכל

מקום לא עובדים? בואו נצמצם את הבעיה והדברים האלה יבואו מצד שני, אז

אפשר יהיה לפתור את זה. אם כל דבר נהפוך לדבר שבשמים, לא יהיה פתרוו.

אני מודע למה שגיוני אמר וזה לא כל כך פשוט, אבל יש אפשרות ולא צריך

להתבייש לבוא ולומר שאם תהיה באיזה מקום תוספת ביצים - אומרים שאנחנו

הולכים עם זה לאזור של אביבים - וכשיהיה יותר ילכו לאזורים יותר

קרובים לערים; גם אם בתוך אותו מושב יתנו לכולם, אז אני יודע

שבאביבים אולי לא הייתי רוצה לתת לכולם, אבל אני מודע למה שקורה

בפנים.
י. איבגי
יש פער ביו אזור לאזור בגליל עצמו.

בגליל המערבי יש 350 אלף, במרום הגליל

320 אלף. שישוו אותנו בשלב זה לגליל המערבי.

י. זכאי; אף תוספת של ביצה אחת איו ולא תהיה.
ג. גל
אני מציע להקים צוות ביו-משרדי על בסיס

החלטה של השרים שיבדקו יצירת מקורות

תעסוקה.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
יש ועדת שרים לענייני התיישבות.

אני חושבת שהועדה מטפלת בפוליטיקה

גבוהה. היא לא יורדת לדברים הקטנים האלה. יש ועדת שרים לענייני קו

העימות ואני ראיתי איך התקיימו שם הדיונים, לא היו כמעט דיונים,

הזמינו את כל הגליל, את כל הנציבות, היתה טלביזיה, צלמים וכו' ואני

חשבתי שיתקיים דיוו רציני ושאנחנו נצא עם הצעות והחלטות וכוי וכוי,



שאנשים מחזיקים ולהעביר אותן אליכם; לפי דעתי אי אפשר לעשות את זח.

אפשר לקנות מיכסות. מעתוק חיח אצל ראש חממשלח, יעקב חיח אצל שר

חאוצר, אנחנו הצענו את זח, כרעיון. יש בשפלח חרבה חקלאיים שיש לחם

מיכסח קטנח, אנחנו לא יכולים לתת לחם תוספת מיכסח ואנחנו מציעים להם

לרדת מזה. בשפלח יותר קל למצוא מקורות פרנסה, אפשר לעבור לגידולים

אחרים. זח לא חקלאים שיש לחם מיכסות גדולות, מחם אי אפשר לחוציא, אבל

יש חרבח חקלאים שיש לחם 100 אלף ביצים, 120 אלף ביצים, 12 אלף טון

פטמים, 15 אלף טון פטמים והמבנים שלו ישנים, חוא לא יכול לחדש את

חמבנים, לא יכול לחכניס טכנולוגיח, תוספת מיכסות יצור אנחנו לא

יכולים לתת לו, גם לא מבטיחים - גם אם יחיח לנו - לתת, כי אם יהיה

לנו, יש לנו עדיפויות אחרות, למשל לגליל, לחם אנחנו מציעים לקנות מהם

את אמצעי היצור.

חינוך טכנולוגי - חתעשיח, מפעלים, תשתיות - כל חדברים חאלח חשובים,

אבל באופן מיידי, חדבר חחשוב ביותר חוא איך לסייע בידי 3,000 חמשפחות

המייסדים. אם חם יתקיימו, חבסיס חזח של חבן ושל חבן שחולן לצבא,

שחוזר מצבא, שמתחתן, חולך ויושב בשכירות באיזח מקום, אם את חבסיס חזח

של משפחת ההורים נחזיק כבסיס, אז יחיה זמן לתעשיח ולתשתיות

ולטכנולוגיח וכל חדברים.

לתעשיח את חהורים לא תיקח, הם לא מתאימים לזה, הם לא הוכשרו לזה, הם

לא חיו את זח, חם מותאמים לעסוק בגידול ביצים, בפטמים, בעזים,

בכבשים, בבקר ובמטעים ואיפה שמתאים, צמחי תבלין וחממות. בזח חם

טובים, חם מצויינים. בנושא של מטעים, חדרים, צמחי תבלין, חממות,

ירקות, נושא של מים - נסייע אמנם בצמצום, אבל בזה נסייע, ופיתחנו כבר

מסלול בפני המושבים והמתיישבים עם אזורי משרד חחקלאות חאזוריים.

בנושא של בעלי חיים, שזח לול, אין אפשרות, אין בזח צורך, אפשר רק

לחעביר מיכסות יצור מאזור אחד לאזור חשני. אם היו מעמידים לרשותנו

בנושא חזח תקציב מיוחד, גם מהתקציב השוטף של משרד חחקלאות ומהתקציב

השוטף של חמחלקח לחתיישבות עם כל מח שאין, עם איזו שחיא תוספת בטיפול

של ראש חממשלה ושל שר חאוצר שחייבים לתת לחם תשובח - זו חתשובה שאני

מציע.

אני מבקש אתכם ואת עצמנו, בתעשיח אתח יכול לקבוע אזור אי, אזור בי,

אזור ג', אזור די ואז, באזור אחד, אתח תתן 30 אחוז, באזור חשני תתן

60 אחוז. בחקלאות חדבר לא ניתן, אני לא יכול לבוא ולומר לאיש בשפלח

שיקח את הקרקע וחמים וחחממות וחפרות שלו וילך לגליל. חדבר השני, לתת

סובסידיח דיפרנציאלית, מבחינת חחוק אנחנו חיום לא יכולים, אלא אם

חכנסת תחוקק חוק ותבוא ותאמר שלאזור חשפלח יחיח קוב מים ככח, אצלכם

ככח ועבור ביצה ככה וכוי, אז זו שאלה של חוק. אם אפשר יחיח לחוקק חוק

כזח, אני מעלה את זה בפני חברי חכנסת מחחתיישבות, אם חם חושבים

שחקיקה כזאת אפשרית, שיביאו את זה ליוזמת חוק. אני חושב שחדבר חיחידי

חאפשרי חיום - ואני אומר לכם, גם ניפגש בעוד שנח - חוא לקנות מיכסות

יצור, כמו שקונים מפעלים מחשפלח ומעבירים לאזורים אחרים בארץ, לקנות

אמצעי יצור במח שאתם רגילים ומתאים לכם. זו חדרך חיחידה והיום הדבר

הזה אפשרי. למה מיכסות יצור? מכון תערובת אתה לא צריך, לולים יש לך,

מכון מיון ביצים יש לך, את כל התשתית יש לך, את חמשפחות יש לך. מי

שיכול לעבוד על מיכסה של 320 אלף ביצים, יכול לעבוד גם על מיכסה של



שום דבר לא חיה. אני לא תולה תקוות, לא באלה ולא באלח. אם אנחנו לא

נטפל בדברים הקטנים חאלח, אני חושבת שאנחנו נחטיא את חמטרח. לא נחזיר

את הנושא לועדת שרים לענייני התיישבות. אני תומכת בהצעה שתקום ועדה

בין-משרדית מהאנשים שמטפלים בדברים האלה ולא נלך לשרים; האנשים האלה

יבואו אחר כך לשרים, ויקבלו את הסמכות מהשר לדברים האלה. ההצעה שלי

היא שתקום ועדה בין משרדית בהרכב של אותם האנשים שמטפלים בסוגיות

הללו וצריך לקחונ מהמחלקה להתיישבות, מהמתיישבים, מתנועת המושבים

וממשרד המסחר וחתעשיה. תהיה ועדה, שמי שירכז אותה, יהיה איכפת לו

לדחוף את כל הנושא הזה. הועדה צריכה לעסוק ב-2-3 נקודות והיא צריכה

לעבד הצעה קונקרטית מעשית איך לפתור את בעית התעסוקה של בני המושבים.

לדעתי זה יהיה תפקידה ושלא תלך לעסוק בכל ההתיישבות בגליל. אם זה

מקובל, זה יכול לחיות הסיכום.
נ. זווילי
אני רוצה להציע איך לבצע את זה. אני

מציע שהיו"ר תפנה לכל המשרדים הנוגעים

בדבר ותבקש למנות את הנציגים שלהם ותקבע מי מהמשרד הוא המוביל ואנחנו

נשלח את הנציגים שלנו.

א. שני; אני מציע שזה יהיה לפחות ברמת מנכ"לים.

זה משרד הפנים, עבודה ורווחה, שיכון,

חקלאות ומסו'ית.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלני
הועדה תכלול את כל הדברים. אני אפנה

ליו"ר שלה, אני אכתוב לו מכתב שעל סמך

הדיון שהתקיים כאן, זו דעתה של הועדה וגם של כל אלה שהשתתפו בדיון

כאן, ואנחנו פוניס אליהם ומבקשים שתקום ועדה של מנכ"לים של המשרדים

האלה שהוזכרו אשר יטילו עליה לטפל בנושא של מציאת תעסוקה או יצירת

מקורות תעסוקה למושבים ולבני המושבים.
שעת נעילת הישיבה
15:35



שאנשים מחזיקים ולהעביר אותן אליכם; לפי דעתי אי אפשר לעשות את זח.

אפשר לקנות מיכסות. מעתוק חיה אצל ראש חממשלה, יעקב חיח אצל שר

האוצר, אנחנו הצענו את זה, כרעיון. יש בשפלה חרבה חקלאיים שיש להם

מיכסה קטנה, אנחנו לא יכולים לתת לחם תוספת מיכסח ואנחנו מציעים לחם

לרדת מזח. בשפלח יותר קל למצוא מקורות פרנסח, אפשר לעבור לגידולים

אחרים. זח לא חקלאים שיש לחם מיכסות גדולות, מחם אי אפשר לחוציא, אבל

יש הרבח חקלאים שיש להם 100 אלף ביצים, 120 אלף ביצים, 12 אלף טון

פטמים, 15 אלף טון פטמים והמבנים שלו ישנים, הוא לא יכול לחדש את

המבנים, לא יכול להכניס טכנולוגיח, תוספת מיכסות יצור אנחנו לא

יכולים לתת לו, גם לא מבטיחים - גם אם יחיח לנו - לתת, כי אם יחיח

לנו, יש לנו עדיפויות אחרות, למשל לגליל, לחם אנחנו מציעים לקנות מחם

את אמצעי חיצור.

חינוך טכנולוגי - חתעשיח, מפעלים, תשתיות - כל הדברים חאלח חשובים,

אבל באופן מיידי, חדבר החשוב ביותר חוא איך לסייע בידי 3,000 חמשפחות

המייסדים. אם הם יתקיימו, הבסיס הזה של הבן ושל חבן שחולך לצבא,

שחוזר מצבא, שמתחתן, חולך ויושב בשכירות באיזח מקום, אם את חבסיס חזח

של משפחת החורים נחזיק כבסיס, אז יחיח זמן לתעשיח ולתשתיות

ולטכנולוגיח וכל חדברים.

לתעשיח את חחורים לא תיקח, חם לא מתאימים לזח, הם לא חוכשרו לזח, חם

לא חיו את זח, חם מותאמים לעסוק בגידול ביצים, בפטמים, בעזים,

בכבשים, בבקר ובמטעים ואיפח שמתאים, צמחי תבלין וחממות. בזח חם

טובים, חם מצויינים. בנושא של מטעים, חדרים, צמחי תבלין, חממות,

ירקות, נושא של מים - נסייע אמנם בצמצום, אבל בזח נסייע, ופיתחנו כבר

מסלול בפני חמושבים וחמתיישבים עם אזורי משרד חחקלאות חאזוריים.

בנושא של בעלי חיים, שזח לול, אין אפשרות, אין בזח צורך, אפשר רק

לחעביר מיכסות יצור מאזור אחד לאזור חשני. אם חיו מעמידים לרשותנו

בנושא חזח תקציב מיוחד, גם מחתקציב חשוטף של משרד חחקלאות ומהתקציב

השוטף של המחלקה להתיישבות עם כל מה שאין, עם איזו שהיא תוספת בטיפול

של ראש הממשלה ושל שר האוצר שחייבים לתת להם תשובה - זו חתשובח שאני

מציע.

אני מבקש אתכם ואת עצמנו, בתעשיה אתה יכול לקבוע אזור א', אזור ב',

אזור גי, אזור ד' ואז, באזור אחד, אתה תתן 30 אחוז, באזור השני תתן

60 אחוז. בחקלאות הדבר לא ניתן, אני לא יכול לבוא ולומר לאיש בשפלה

שיקח את הקרקע והמים והחממות וחפרות שלו וילך לגליל. הדבר השני, לתת

סובסידיה דיפרנציאלית, מבחינת חחוק אנחנו חיום לא יכולים, אלא אם

הכנסת תחוקק חוק ותבוא ותאמר שלאזור חשפלח יחיה קוב מים ככה, אצלכם

ככה ועבור ביצה ככה וכוי, אז זו שאלה של חוק. אם אפשר יהיה לחוקק חוק

כזה, אני מעלה את זה בפני חברי הכנסת מההתיישבות, אם הם חושבים

שחקיקח כזאת אפשרית, שיביאו את זח ליוזמת חוק. אני חושב שחדבר חיחידי

חאפשרי היום - ואני אומר לכם, גם ניפגש בעוד שנה - הוא לקנות מיכסות

יצור, כמו שקונים מפעלים מהשפלה ומעבירים לאזורים אחרים בארץ, לקנות

אמצעי יצור במח שאתם רגילים ומתאים לכם. זו חדרן חיחידח וחיום חדבר

חזח אפשרי. למח מיכסות יצור? מכון תערובת אתח לא צריך, לולים יש לך,

מכון מיון ביצים יש לך, את כל חתשתית יש לך, את חמשפחות יש לך. מי

שיכול לעבוד על מיכסח של 320 אלף ביצים, יכול לעבוד גם על מיכסה של



400 אלף ביצים. כל שנח ושנתיים-שלוש השנים הבאות, יכולות להוסיף

70-80 אלף ביצים למשפחה. אם תוכל להוסיף 150 אלף ביצים, עשינו הכל.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
לקנות מיכסות יצור, מי צריך לטפל בענין?

זה משרד החקלאות. אז למישהו יש התנגדות

לענין שיקנו מיכסות יצור ויעבירו להם? מי מתנגד?

י. זכאי! ההתנגדות היא כסף. למשרד החקלאות אין

בכלל תקציב. משרד החקלאות הוא המשרד

היחיד שאין לו תקציב, התקציב שלו הוא סובסידיות, התקציב שלו הוא

הסכמי יצור, השקעות מינהלת השקעות. למשרד החקלאות אין תקציב.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מהי העלות הכרוכה בקניית מיכסות יצור?
י. זכאי
כל שנה במשך 3 שנים יתנו לנו 5 מיליון

שקל.
ג. גל
אני חוזר על מה שאמרתי, אין בעיה

בגליל ל-3,000 משפחות ואסור גם להציג את

זה כך. כשאומרים 3,000 זה 3,000. אני אומר שיש בעיה של 1,200. אז אני

גם לא אוהב דיפרנציאציות כי זה מקור לשחיתות וכוי, אבל יש הרבה מאד

משפחות בגליל, שעם הלול שיש להם היום ועבודת חוץ שיש להם - ואמר לי

זאת אפילו יעקב - הם חיים, מי שעובד. למה להציג את זה כאילו שבכל

מקום לא עובדים? בואו נצמצם את הבעיה והדברים האלה יבואו מצד שני, אז

אפשר יהיה לפתור את זה. אם כל דבר נהפוך לדבר שבשמים, לא יהיה פתרון.

אני מודע למה שגיוני אמר וזה לא כל כך פשוט, אבל יש אפשרות ולא צריך

להתבייש לבוא ולומר שאם תהיה באיזה מקום תוספת ביצים - אומרים שאנחנו

הולכים עם זה לאזור של אביבים - וכשיהיה יותר ילכו לאזורים יותר

קרובים לערים, גם אם בתוך אותו מושב יתנו לכולם, אז אני יודע

שבאביבים אולי לא הייתי רוצה לתת לכולם, אבל אני מודע למה שקורה

בפנים.

י. איבגי! יש פער בין אזור לאזור בגליל עצמו.

בגליל המערבי יש 350 אלף, במרום הגליל

320 אלף. שישוו אותנו בשלב זה לגליל המערבי.
י. זכאי
אף תוספת של ביצה אחת אין ולא תהיה.

ג. גל; אני מציע להקים צוות בין-משרדי על בסיס

החלטה של השרים שיבדקו יצירת מקורות

תעסוקה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; יש ועדת שרים לענייני התיישבות.

אני חושבת שהועדה מטפלת בפוליטיקה

גבוהה. היא לא יורדת לדברים הקטנים האלה. יש ועדת שרים לענייני קו

העימות ואני ראיתי איך התקיימו שם הדיונים, לא היו כמעט דיונים,

הזמינו את כל הגליל, את כל הנציבות, היתה טלביזיה, צלמים וכוי ואני

חשבתי שיתקיים דיון רציני ושאנחנו נצא עם הצעות והחלטות וכו' וכו',



שום דבר לא חיח. אני לא תולח תקוות, לא באלת ולא באלת. אם אנחנו לא

נטפל בדברים הקטנים חאלח, אני חושבת שאנחנו נחטיא את חמטרח. לא נחזיר

את הנושא לועדת שרים לענייני התיישבות. אני תומכת בהצעה שתקום ועדה

בין-משרדית מהאנשים שמטפלים בדברים האלה ולא נלך לשרים, האנשים האלה

יבואו אחר כך לשרים, ויקבלו את הסמכות מהשר לדברים האלה. ההצעה שלי

היא שתקום ועדה בין משרדית בהרכב של אותם האנשים שמטפלים בסוגיות

הללו וצריך לקחת מהמחלקה להתיישבות, מהמתיישבים, מתנועת המושבים

וממשרד המסחר והתעשיה. תהיה ועדה, שמי שירכז אותה, יהיה איכפת לו

לדחוף את כל הנושא הזה. הועדה צריכה לעסוק ב-2-3 נקודות והיא צריכה

לעבד הצעה קונקרטית מעשית איך לפתור את בעית התעסוקה של בני המושבים.

לדעתי זה יהיה תפקידה ושלא תלך לעסוק בכל ההתיישבות בגליל. אם זה

מקובל, זה יכול להיות הסיכום.
נ. זווילי
אני רוצה להציע איך לבצע את זה. אני

מציע שהיו"ר תפנה לכל המשרדים הנוגעים

בדבר ותבקש למנות את הנציגים שלהם ותקבע מי מהמשרד הוא המוביל ואנחנו

נשלח את הנציגים שלנו.
א. שני
אני מציע שזה יהיה לפחות ברמת מנכ"לים.

זה משרד הפנים, עבודה ורווחה, שיכון,

חקלאות ומסו"ת.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלני
הועדה תכלול את כל הדברים. אני אפנה

ליו"ר שלה, אני אכתוב לו מכתב שעל סמך

הדיון שהתקיים כאן, זו דעתה של הועדה וגם של כל אלה שהשתתפו בדיון

כאן, ואנחנו פונים אליהם ומבקשים שתקום ועדה של מנכ'ילים של המשרדים

האלה שהוזכרו אשר יטילו עליה לטפל בנושא של מציאת תעסוקה או יצירת

מקורות תעסוקה למושבים ולבני המושבים.
שעת נעילת הישיבה
15:35

קוד המקור של הנתונים