ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 11/04/1989

המשבר בחקלאות ובהתיישבות הצעה לסדר היום גדליה גל

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס. 16 מישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת

יום ג', וי בניסן, 11.4.89 בשעה 14:10

נכחו;

חברי הועדה; חיו"ר שושנה ארבלי-אלמוזלינו

ג. גל

פ. גרופר
מוזמנים
א. כץ-עוז - שר החקלאות

י. דניאל - מזכיר תנועת המושבים

מ. דלג'ו - מזכ"ל איחוד חקלאי

ק. פרר - התאחדות האכריס

ג. מיי - יועץ שר החקלאות

י. בית-הלחמי - משלד החקלאות

א. איזקסון - נשיא התאחדות האכרים

י. זכאי - מנכ"ל משרד החקלאות

מזכיר הועדה; א. שטיינר

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום; המשבר בחקלאות ובהתיישבות

הצעה לסדר היום גדליה גל
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

אני רוצה לקדם בברכה את שר החקלאות. אני

מצטערת שאני נאלצת לפתוח את הישיבה באיחור של 40 דקות וזאת מתוך

ציפיה ששר החקלאות צריך להגיע כל רגע. הנה הוא מגיע. קרתה תקלה, שר

החקלאות לא ידע על הישיבה. אנו מציעים לו לבדוק בלשכתו מדוע לא נמסרה

לו הודעה, כדי שיוכל להכין את עצמו לדיון שמתקיים, שהוא חשוב,

לדעתי.

אני רוצה לקוות שתקלה מסוג זה לא תתרחש שנית, כיוון שאני רוצה שנעבוד

בשיתוף פעולה ובכבוד הדדי שמשרד החקלאות יכבד את הוועדה כפי שהוועדה

תכבד את השר ומשרד החקלאות. יש בדעתנו לדון בנושאים במגמה לקדם

ולסייע ולהביא לפתרון בעיות.

על סדר יומנו הצעה לסדר היום של חבר הכנסת גדליהו גל בנושא המשבר

בחקלאות ובהתיישבות. נושא זה הוא העלה בכנסת ב-19 בדצמבר 88/ מליאת

הכנסת החליטה להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכלכלה.

לאחר החילופים שהיו כאן בוועדה, הנושא לא נידון ואני מצאתי כי מאחר

שמדובר בחקלאות ובהתיישבות, יש להעלות את הנושא כאחד הסעיפים

הראשונים. זוהי למעשה ישיבה שנייה שאני מקיימת כיו"ר ועדת הכלכלה,

ואני מבקשת מחבר הכנסת גדליהו להציג את הנושא, ולתת לנו כיוון לגבי

קיומו של הדיון היום ובעתיד.
ג. גדליהו
הדיון הינו בנושא שהועלה לפני כשלשה חדשים

על סדר היום במליאה. לפי דעתי יש

להתיישבות שלש מצוקות, שלכל אחת מהן משקל כבד. בעיה אחת ובה עוסקים

הרבה מאד זהו הסדר החובות, הבעיה השניה היא היכולת של משפחה להתפרנס,

ולדעתי חשיבותה עולה על הבעיה הראשונה של הסדר החובות, והבעיה

השלישית זהו הצורך לשנות מבנים, כלים והתארגנויות בכל הרמות.

אני רוצה להציע לוועדה שבמסגרת הדיון הזה, לא נעסוק בהסדר החובות.

א. משום שעוסקים בו בוועדת הכספים. ב. משום שאנו מצווים לזרוק אור

בנושא של הרווחיות, שלפי דעתי זהו תנאי לעתיד. פתרון חובות העבר לא

מבטיח את העתיד. את העתיד אפשר להבטיח אם למשפחה תהיה פרנסה מעבודתה

במשק.

בשנים האחרונות נשחקה הרווחיות בחלקאות והגיע מצב שבו מתפרנס עצמאי

בחקלאות מרוויח 83% מהשכר הממוצע במשק, וזאת לפני הריבית. אם מוסיפים

את הריבית, זה יורד כמעט עד לאפס. כדאי לדעת, שלפחות בעשר השנים

האחרונות במשק המשפחתי ולא רק המשפחתי בהתיישבות - סגרו את הפער בין

ההוצאות להכנסות על ידי הגדלת החוב, על ידי לקיחת הלוואות נוספות.

זאת בחלק מהמשקים, לא בכולם, כיוון שחלק הרוויח יפה. עם התמוטטות

ארגוני הקניות והמערכות הכספיות והארגוניות - המקור הזה לקיום נפסק,

ולא מעט משפחות נחשפות היום לחרפת רעב. תופעה יותר בולטת היא,

שבמקרים רבים מחפשים אנשים אלה את פרנסתם במקומות אחרים.

המצב הנוכחי ברווחיות המשק החקלאי יוביל לכך, שהמשפחה לא תהיה המרכיב

המרכזי בעבודה במשק, אלא אנחנו נמצא תהליך של ניקוז גדול של אמצעי



ייצור בידי בודדים, וזה ודאי יכול להיות חקלאים יהודים, או ערבים,

וזה ודאי גם להברות ועסקים וכל מיני גופים, שבמשך כל השנים רצו לקבל

נתהים מהחקלאות הישראלית, אבל במשך עשרות בשנים מנעו מהם להיות הגורם

שנכנס.

הערה נוספת שמתבקשת מכל הקורה סביבנו היא, שלפי דעתי ההישגים הנפלאים

של החקלאות הישראלית ממשיכים להיות הישגים נפלאים, ורבים מתקנאים בנו

בגלל הקואופרציה, ולא למרות הקואופרציה. יחד עם זאת, אין שום ספק

שהמערכת החקלאית במגזרים השונים מחייבת לעשות שינויי מבנה. שינויים

אלה צריכים להעשות ברמה המקומית, האזורית והארצית. אין אנו יכולים

להמשיך במערכות כפי שהיו עד עכשיו. ההתיישבות תשנה פניה. היא משנה

פניה כבר עכשיו באופן דרמטי, לצערי, תחת לחץ של המשבר הכספי, הכלכלי

והפיננסי.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
איזה שינוי אתה מציע. קח את המושבים

נניח.
ג. גדליהו
המושבים היו במשך שנים רבות במבנה

קואופרטיבי שתפס את כל שטחי החיים. לא

היתה הפרדה בין המערכת הצרכנית לבין המערכת היצרנית. היא כללה את כל

המושבניקים. מצב זה לא יכול להיות יותר, ובעיקר משום המעבר שלו ממשק

מעורב למשק מתמחה, למשק אחר ממה שהיה בעבר, והאינטרס המשותף בין

החברים הצטמצם. המושב הרבה יותר פתוח. המרחק לעיר התקצר,

הקומוניקציה, הקשר, הכל. אנחנו חיים בעולם אחר. המערכת הזו לפי דעתי

לא תהיה יותר. כתוצאה מכך גם המערכות האיזוריות של התשומות והשיווק -

כל המערכות משתנות ותשתנינה. כפי שאמרתי זה נעשה תחת לחץ ללא תכנון

מראש וייתכן מאוד שלא ניתן שדברים כל כך דרמטיים יכולים לקרות רק

כאשר יש לחץ.

ההתארגנות תהיה ברמה הכפרית, האיזורית והארצית. המשבר, לפי דעתי, החל

מהרמה הארצית דרך האיזורית, ואח"כ ירד לרמה הכפרית. השיקום

וההתארגנות מחדש חייבים להיות בסדר הפוך, קודם צריך למסד את

ההתארגנות החדשה ברמה הכפרית. על פי ההתמסדות הזו צריך לבנות את

המערכות האיזוריות והארציות.

היעדים לא השתנו. בידי ההלקאים יש מרבית קרקעות המדינה כפקדון.

השליחות הזו של שמירת קרקעות המדינה, ובעיקר היום כשאנו רואים את

התהליכים שעוברים אצל הפלסטינאים, זה מקבל משנה תוקף. המרכזי.

השליחות בשמירת קרקעות המדינה הוא בעיני היעד המרכזי. על פי תפיסתי,

קרקעות המדינה יהיו בידי אלה שיעבדו אותם.

הדבר השני הוא שיש במדינת ישראל למעלה מ-700 ישובים חקלאיים, עם

הקיבוצים והמושבות, להוציא ישובים קהילתיים. זוהי כמות אדירה.

במקומות הכי רגישים במדינת ישראל, גם אם הם בגליל התחתון וגם אם הם

ליד ג'וליה או טייבה במרכז מדינת ישראל. על כן היעד של ישובים חזקים,

בעלי ערך חברתי, לפי דעתי, לא הצטמצם בחשיבות שלו.



אנחנו נמצאים היום בסכנה שמקואופרציה טוטלית נגיע לקואופרצית אפס. זו

לדעתי, הסכנה הגדולה ביותר האורבת על פתחנו. וכמו בהרבה דברים אחרים

בחיים - גם כאן - האמת באמצען אין מקום לקואופרציה טוטלית ואין מקום

לקואופרציה אפס, ופני החקלאות בעוד עשר שנים יהיו תוצאה של ההחלטה,

מי יתן לחקלאים את האשראי, מי יעמיד לרשותם את התשומות ומי יתן להם

את ההון החוזר לשוטף ולהשקעות. מי שישלוט בשלושת הדברים האלה, יכתיב

כיצד תיראה ההתיישבות. אם השליטה בגורמים האלה תהיה במעורבותם של

החקלאים, המשק שבו המשפחה היהודית במרכז העשייה יימשך, אם גורמים

אלה יהיו בידי אפנדים בודדים או בידי בנקים או בידי פירמות - גם

החקלאות תהיה בסופו של תהליך בידי אותם גורמים.

בחזרה לפתיחה, בה אמרתי שאני רואה את תהליך השיקום מתחיל ברמה

הכפרית ועובר לרמה האיזורית והארצית. אם לא תהיה סינכרוניזציה

והתאמות בין שלשת הגורמים האלה - האשראי, השיווק והתשומות - הם לא

יהין בידי מערכות שהגורם הדומיננטי בהם הוא הגורם החקלאי. ואני מאוד

הייתי רוצה שהדיון יתמקד סביב שני הנושאים האלה. אחד, כיצד משרד

החקלאות נערך כך שבסופה של תוכנית, משפחה העובדת בחקלאות תוכל

להתפרנס בכבוד. זהו לדעתי תנאי לשיקום (ולא הסדר החובות). והדבר

השני, מה הן התוכניות של משרד החקלאות במערכת המקומית, האזורית

והארצית בנושא של התשומות, השיווק, ארגון התוצרת וכיוצא באלה.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; תודה רבה לך על הצגת הדברים. אני מבקשת

מיתר הגורמים לומר את אשר בפיהם, ואח"כ

נשמע את שר החקלאות, וכן נדבר איך אנחנו ממשיכים את הדיון בנושא זה.

י. דניאל; אני שמח שהוזמנו לדיון זה, אף על פי

שמתקיימים הרבה מאוד דיונים בוועדת הכספים

ובפורומים אחרים ובכולם מדברים על נושא אחד: בעיית ההסתבכות הכספית.

מרוב דאגה לצאת מההסתבכות הכספית אנו שוכחים, שעיקר ההתיישבות נשענה

לפרנסתה על החקלאות. קורה תהליך, במקביל להסתבכות הכספית, שהרווחיות

בחקלאות הולכת וקטנה. זהו תהליך שנמשך הרבה שנים, ובשל העדיפות

הניתנת לפתרון בעיית ההסתבכות הכספית - רואים את הקטנת הרווחיות

בחקלאות כדבר שולי. הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 88'

מראים שהעוסקים בחקלאות לפרנסתם, כמשקים עצמאיים, מושבים, קיבוצים,

מושבות - כבר הרוויחו בשנת 80 רק 80% מהשכר הממוצע. אך יש נתון הרבה

יותר חמור, וזאת בלי לקחת בחשבון את הוצאות הריבית שיש על הסקטור

החקלאי. אם לוקחים בחשבון את הריבית על הסקטור החקלאי, מתברר

שמרוויחים רק 35% מהשכר הממוצע. זה מביא את החקלאות המודרנית

הישראלית אל רמה של ארצות נחשלות. תמיד התגאינו בחקלאות המודרנית,

ואמרנו שמי שעוסק בחקלאות בארץ הוא לא רק עושה חקלאות מודרנית, אלא

גם מתפרנס בכבוד. אם זה רק 35% מהשכר הממוצע במשק - אנחנו מתקרבים

לארצות הנחשלות. אני חושב, מבחינה לאומית צריך להקריב מישהו. אני

יוצא מנקודת הנחה שלא כל כך מוטרדים מהענין הזה. עצם העובדה שלא

מדברים על כך ולא חושבים על פתרונות שיש לתת.

יש נתון שני, שהוא לא פחות חמור. אני מעריך שחקלאות בישראל זה לא רק

פרנסה. ראינו בזה התיישבות. הביאו יהודים לארץ הזאת ואמרו שאנחנו

כיהודים נעסוק גם בחקלאות. רק ב-88' יש הקטנה; רק 6% עוסקים בחקלאות.



אנשים נוטשים את משקיהם. 6% הקטנה ממה שהיה ב-87'. הפירוש המעשי הוא

ברור: מישהו אחר משתלט על הקרקע והמים. כי סך הכל נפח הייצור החקלאי

קטן, אבל הוא לא כל כך משמעותי. צריך לנסות לחשוב איך מתקנים את

הסיפור הזה. קחו בחשבון שיש לפחות בחלק המושבי 27,000 משפחות.

הסטטיסטיקה אומרת שהיום רק 40% עוסקים בחקלאות. היינו רגילים לכך שכל

מי שהיה מושבניק, ברמה זו או אחרת, עסק בחקלאות. בשל ההקטנה ברווחיות

וחוסר היכולת להתפרנס - אנשים בורחים מזה. ואמר גדליה, ואני חוזר על

כך, שיש אפנדים יהודים ולא יהודים שמשתלטים על החקלאות היהודית. אם

לא יהיה שינוי משמעותי אנחנו נהפוך בארץ הזאת לסוחרים, צורפים,

מתווכי כספים. בפרנסות המקובלות בארץ זה מכובד מאוד ולא רע.

זהו תהליך שנמשך הרבה שנים והוא הולך ומחריף. לדעתי, הממשלה צריכה

לקבל כמה החלטות מרחיקות לכת. אחד, נכון שמשרד החקלאות בשנה האחרונה

בא עם איזשהו מסר. אבל אני יוצא מנקודת הנחה שהמסר שלו מאוחר ובקנה

מידה קטן. המסר שלו ברור - הוא רוצה לתת יותר כספים לפיתוח חקלאות,

חקלאות לייצוא. אני מניח שמדינת ישראל לא תפסיד אם תתן תקציבי פיתוח

יותר גדולים. אפשר יהיה ליצור כאן לייצוא בכמויות הרבה יותר גדולות.

אך מה שמסכימים לתת כרגע זה כטיפה בים, ולהערכתי, מאוחר ומעט מדי.

דבר שני, המשק המשפחתי בגלל המשבר והתפרקות המסגרות שלו - לא יכול

לקבל אשראי. זה נכון שבמשק הישראלי לא חסר כסף. אבל לא אותה חבורה

שזקוקה לזה, בגלל חוסר ביטחונות, יכולה בכלל לקבל כסף כזה. כתוצאה

מכך אנשים בורחים מהחקלאות. אינם יכולים לגייס את ההון, לא להשקעות

ולא כהון חוזר והם עוזבים את החקלאות והולכים לעבוד כשכירים.

אני מעריך שאם מדינת ישראל לא תיצור את הביטחונות שכל חקלאי יוכל

להשיג, גם אם יהיה כסף, אותו סקטור שהיינו רוצים להפנות אליו, את

הכסף להערכתי לא יוכל לקבלו, והתשובה היא ברורה: צריך להקים קרן

לביטחונות. אני שומע שמשרד החקלאות עובד על זה. אינני בטוח שהמדינה,

ועדת הכספים שצריכה לתת את ההגנה והבנקים כל כך מסכימים ורוצים

לראות זאת בעדיפות ראשונה.

דבר שלישי, אינני בטוח שמשרד החקלאות מודע לזה, שיש היום תהליך

המוביל לביטול התכנון החקלאי בארץ. לא נאמר בפירוש שזה כך, אבל רוצים

ללכת לליברליזציה במספוא, מקטינים את הסובסידיה שהיא אחד מכלי התכנון

החקלאי. הסובסידיה אמנם ניתנה לצרכן, אבל מבחינת החקלאות והתכנון

החקלאי היא שימשה כאחד הכלים לוויסות התכנון החקלאי. אין היום חקלאות

חופשית בעולם. זו רק סיסמא. החקלאות האמריקאית מסובסדת, מתוכננת, עם

המגבלות שלה. החקלאות האירופאית מתוכננת, מסובסדת. אף אחד לא מבקש

שמדינת ישראל תתן סיבסוד לחקלאות כמו באמריקה או באירופה, אבל

בפרופורציות המתאימות לא יתכן שהעניין הזה ילך ויקטן כל הזמן.

דבר נוסף, זה באופנה היום לחשוף את החקלאות הישראלית ליבוא מתחרה.

החקלאות הישראלית לא תוכל להתקיים אם היא תהיה חשופה ליבוא מתחרה

בתוצרת חקלאית. מדינת ישראל צריכה לקבוע כללי משחק. אין אנו יכולים

להתחרות מצד אחד בהקטנת הצריכה באינתיפאדה ותוצר האינתיפדה ומצד שני

להתחרות גם עם חשיפה של כל התוצרת החלקאית ליבוא מתחרה. השוק

האירופאי מסבסד את החקלאות שלו כדי שהם יוכלו לייצא, ובוודאי אנחנו

יכולים לקנות מוצרים מוזלים מאוד עם הסובסידיה של השוק האירופאי.

אפשר להכניס למדינת ישראל כמעט את כל התוצרת החקלאית, והחקלאים שלנו



יפלו ולא נוכל לעמוד בזה אם תהיה חשיפה מוחלטת של יבוא תוצרת חקלאית.

אנחנו צריכים להבין שהחלקאות הישראלית וההתיישבות בארץ אינה על בסיס

כדאיות כלכלית, זהו גם צורך לאומי. אם מישהו רוצה לבטל את הצורך

הלאומי של ההתיישבות, אנחנו יכולים ליישב את כל אוכלוסיית הארץ בגוש

דן. איו בעיה כזאת היא לא קיימת וזה בוודאי יותר כלכלי. אבל אם רוצים

שמתיישבים ישבו ברמת הגולן, בבקעת הירדן, בערבה או בגליל, ההתיישבות

החקלאית הקואופרטיבית צריכה להיות מוגנת וצריך להגן עליה. זהו תפקידה

של המדינה, ולא תפקידנו. אם המדינה לא תראה את זה בעדיפות, נבוא

ונבכה שהפרדסנות מתמוטטת, הרפת מתמוטטת, מי שמייצר בשר, עגלים והודים

ומי שמייצר צאן - כל זה מתמוטט. אי אפשר להתחרות גם באינתיפאדה וגם

ביבוא מתחרה. ולכן אני חושב שוועדת הכלכלה של הכנסת צריכה לנסות

ולשים מחסום בפני התהליכים של ביטול התכנון החקלאי.
מ. דלגיו
אני רוצה להיות צמוד לבקשתו של גדליה, ולא

לדון בנושא חובות העבר. בעניין זה אני רק

רוצה לומר שחייבת להתקבל החלטה, שמאמצים את התוכנית המכונה "תכנית

זכאי" שהוגשה על ידי משרד החקלאות, כדי להפסיק את מערכת הציפיות של

החקלאים שתבוא תכנית טובה יותר.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
מהי תכנית זכאי?

מ. דלגיו; תכנית זכאי מקלה במספר גורמים בהשוואה

לתכנית רביד. היא מדברת על הגדלת סה"כ

המחיקות בכ-618 מיליון ש"ח היא נותנת את הנימוקים והם משכנעים

מאוד. א. היא מדברת על מתן 5% מהפדיון של החקלאי שיוקצה להשקעות

במשק. ב. הגדלת הסכום למחיה ולצריכה מ-1,500 ש"ח לחודש ל-2,000 ש"ח

לחודש. ג. ביטול המעמסה על החקלאים בגין המפעלים האיזוריים. זה בסך

הכל נותן כ-618 מיליון ש"ח. דבר שני באותו עניין, שתתקבל החלטה

האומרת שכל חקלאי או מושב הנכנס למסגרת ההסדרים - אם יהיו הקלות

בעתיד - הקלות אלה יחולו גם עליהם. זאת משום שיש חקלאים ומגדלים

שרוצים להכנס, אך אומרים שאולי כדאי להם לחכות. אולי מחר ההסדר יהיה

טוב יותר.

להערכתי, אם תתקבלנה שתי ההחלטות האלה, אנו נתרום רבות א. לכניסה

מהירה יותר של החקלאים להסדרים. ב. אם נעשה זאת זה יתן לנו מרווח טוב

יותר לפעול באותם הכיוונים שגדליה דיבר עליהם, היינו, מבנה המשק

המשפחתי ורווחיות המשק החקלאי.

לגבי מבנה המשק המשפחתי, משרד החקלאות דן בנושא, וזה בעיקר בתחום

תנועות משרד החקלאות. בנושא רווחיות המשק החקלאי, לדעתי, זהו

המקום לבקש מספר בקשות. אם נבדוק את הנתונים ב- 3-4 שנים האחרונות,

אם אני לוקח את שער הדולר ביולי 85 ובודק את שער הדולר היום - זה עלה

בכ-20%. מ-1.50 ל-1.80. בצד השני אני בודק את התשומות ל-3.5 שנים,

וזה למעלה מ-80% התייקרות של התשומות. איך אפשר לדרוש שחקלאי יתמודד

עם זה? שנית, אנו רגילים לדבר על שערי ריבית, ואנו מדברים על שערי

ריבית רצחניים של לפני 4 שנים. מבחינת החקלאי גם בשנתיים האחרונות

שערי הריבית הם שערי ריבית קשים. אם חקלאי צריך לשלם שער ריבית

ריאלית של 20% וזה במקרה הטוב, זה הרגיל - אי אפשר עם זה. אף ייצור



לא יכול לתת תשלום ריבית ריאלית של20% . אמנם בחודשים האחרונים חלה

איזו הקלה, אבל גם הקלה זו עדיין לא מספקת. לכן אני מציע, שבנושא

הייצור ייעשו מספר פעולות על ידי הממשלה, ואשר יבטיחו א. מחירים

לאותם הגידולים הנמצאים בפיקוח ובתכנון כך, שיתאפשר לחקלאי להתקיים.

ב. עידוד גידולים חדשים. זה חייב להיות מלווה בתיקצוב גדול יותר

לנושא המחקר החקלאי. לפי המידע שבידי כל התקציב של מינהל המחקר, ללא

תמיכת החקלאים - בקושי מספיק להחזיק את שכר העובדים. אז על מה רוצים

שיעשו מחקר? בנושא זה חייבת להיות מעורבות ממשלתית על ידי תיקצוב

מתאים. כשמדברים על מערכות של 7 מיליארד שקל סיוע כזה או אחר, אני

חושב שבנושא המחקר החקלאי מדברים בסדר גודל של 100 מיליון ואפילו על

פחות מכך.

ג. הקטנת העלויות לחקלאי. בעניין זה יש לפעול לגבי עלויות של תשומות.

ואני מצטט את שר החקלאות שאמר לנו, שיש תשומה שמיוצרת בארץ, דשנים,

שאנו מייצאים לחו"ל, החקלאי מקבל אותה זול יותר. מדוע שזה יהיה כך?

בעניין זה בהחלט יכולה להיות מעורבות ממשלתית. ד. אני מבקש שתהיה

מטריה ממשלתית קטנה, שתהיה ניידת, ובעיקר כדי לתת גיבוי להתיישבות

הצעירה וההתיישבות החדשה. כי עדיין שם אנו זקוקים גם משיקולים

מדיניים וביטחוניים לתת סיוע זה.

אנחנו רגילים לדבר כל העת על כך שמשבר זה הוא נורא, ושהוא גרם להרבה
נזקים
אני רוצה להעז ולומר, שהמשבר הזה הביא גם כמה דברים חיוביים;

בתחום האחריות האישית זה גרם לאחריות אישית אצל המגדלים.

ב. בהתיישבות החדשה אף הביא לעבודה עצמית יותר מבעבר. החקלאי

הבין שעליו לעבוד בעצמו. אין כסף לשלם לפועלים שחלקם גם נרשם רק על

גבי הנייר. ג. ישנה יציאה של חקלאים כושלים. זה תהליך מכאיב, אבל

זהו תהליך. ד. נכנסו לעידן המבנה פתוח של המשק המשפחתי אשר נותן

לגיטימציה לדון, עצמאות לישוב בקבלת החלטות. נגמרו האפוטרופסים שהיו

בעבר.

היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו; מה בעניין הערבות ההדדית?
מ. דלג'ן
כללתי עניין זה בכך שאמרתי שזה נותן מבנה

משק פתוח, ושהאפוטרופוס שעליהם נגמר. זח

נותן להם את האחריות להחליט בעצמם. אם רצונם בערבות הדדית - שיבושם

להם ואינני אומר זאת לשלילה. זה לגיטימי שאגודה תחליט שהיא רוצה

ערבות הדדית, אבל היא תחליט ולא אני אחליט בשבילה.

א. איזיקסון; ראשית רוצה לעבות את הדברים שאמר חבר

הכנסת גדליה, ואדבר לפי סדר הנושאים, כאשר

ברקע אני מבקש שוויון לכל הסקטורים. דבר שני, אנו יוצאים מתוך הנחה

שההסדר שהוא חיוני לרבים בכל מגזרי החקלאות, כולל חברים של התאחדות

האכרים, נעשה וייעשה בצורה שאפשר יהיה להתגבר על משבר העבר. אנו נדבר

כעת על העתיד מבלי לשכוח את העבר, מפני שאין עתיד ללא עבר, ולהיפך.

אנו חייבים לזכור את ההסדר הזה שאנו מקווים שהוא יתבצע בצורה הוגנת

מבחינת אי-מתן עדיפות לסקטור מסויים. הזכירו כאן תוכנית זו או אחרת,

מפעם לפעם מנסים למשוך לצד אחד, ובדרך זו לגלות חולשות של הצד השני,



ולא לתת לו טיפול. אני מקווה שהכל יהיה בסדר לגבי כולנו - כולל

החקלאות הפרטית.

השורה הראשונה היא אחת משורות המפתח: "מתן עדיפות למחקר ופיתוח".

אינני בקיא בעניין הסכום, אני מניח שבדקו אותו. ללא מחקר ופיתוח אין

עתיד לחקלאות בארץ ישראל, מפני שאז נמשיך לשווק את מה שאנו משווקים

עד כה בכמויות גדולות, והרוב המכריע של התוצרת שלנו איננו מושך קונים

כפי שהיה בעבר. היו לנו כמה שיחות עם השר בעניין זה, ואנו רואים

אותו עין בעין. אינני בטוח שהמחקר והפיתוח צריכים להתבצע בארץ ישראל.

בחלקו אולי, אבל לא כולו, וזאת מפני שהמחקר והפיתוח בארץ עד היום נתן

תוצאות מאכזבות. אך זהו עניין חיוני, כיוון שאם אנו מדברים על עתיד

החקלאות, אנו חייבים לדעת שאנו צריכים להופיע עם מוצרים חדשים

המתאימים לשוק בצורות שיווק מודרניות, צורות אריזה מודרניות והעתיד

תלוי מבחינה אגרו-טכנית במחקר ופיתוח.

אינני אומר שכל מה שאנו מייצרים עתה ייעלם, כיוון שלא ייעלם. אבל

צריך להרכיב ליד זה כמויות רציניות של מוצרים מושכים יותר.

חיזוק התכנון החקלאי זהו עניין שבשנים האחרונות לקינו בו. הוא לא

נעשה כראוי. אני חושב שצריך לחזור לשיטה מסויימת של תכנון, אשר תבטיח

את הרציונליזציה במשק החקלאי, כאשר נקודת המוצא שלי מבחינה מסחרית

היא שההתפתחות של החקלאות צריכה להיות כלפי היצוא. אנו עדיין לא

מיצינו את הפוטנציאל העצום שיש לנו בעניין זה. יש בעיות פורמליות לא

קלות במסגרת השוק המשותף. אלה הן בעיות פורמליות, שאם אנו נדע להטעין

את המוצרים הנכונים ובזמן הנכון - הקונים שלנו ידרשו מהשלטונות שלהם

להקל מהבחינה הפורמלית.

בעניין זה אני רוצה להזכיר נקודה חשובה. ביחסי הציבור, בתדמית של

החקלאות אנו נראים כאילו אנו פושטי יד הבאים לבקש כסף, כאשר החקלאות

בישראל היא פחות מסובסדת מהחקלאות בעולם המערבי. אלא ששם נותנים את

זה כדבר מובן מאליו. סובסידיות לחקלאות זהו חלק מהמדיניות הכוללת של

השוק המשותף. השוק המשותף למעשה קולט כשלשה רבעים מהיצוא החלקאי

שלנו, ואנו חשופים לתחרות לא הוגנת, משום שהם מסובסדים ואנו לא

מסובסדים. צריך להחליט בצורה ברורה, האם רוצים חקלאות בארץ ישראל או

לא. אי אפשר לומר שרוצים חקלאות בארץ ישראל ולהתנהג בניגוד לכך. זוהי

סתירה שלא נוכל לעמוד בה.

נקודה נוספת, עניין המדיניות המוניטרית. אני חבר הוועדה המייעצת של

בנק ישראל, ואני יכול להעיד על עצמי שאנו שם נלחמים בצורה המרוכזת

ביותר כנגד עמדת הבנקים והעמדה החלשה של בנק ישראל. לדעתי, בנק ישראל

היה יכול להשפיע יותר. עניין הריבית זוהי שערוריה שאין כדוגמתה.

הבנקים נתלו בזמנו באינפלציה, ואמרו שהם לא יכולים לתת כסף בריבית

שלילית אך כיום אין אפשרות להתקיים. זה עניין בסיסי יסודי.

נקודה חשובה אחרת, מדיניות מטבע החוץ של ממשלת ישראל לגבי היצוא

בכללו ולגבי היצוא החקלאי בפרט איננה מדיניות הגיונית. היצוא הישראלי

לא יכול להיות בר-קיימא כאשר השער קפוא. כאשר ההוצאות הן שקליות,

כפופות למדד, וההכנסות כפופות לשער קפוא, הרי ברור שיש פער שאי-אפשר

לעמוד בו. ואיך אפשר לדרוש מחקלאי שיגביר את תודעתו ליצוא כאשר



אומרים לו שיוציא כסף, הקשור למדד, ויקבל את הכסף לפי שערים קבועים.

זה אבסורד. אני חושב שיש המון היפוקריזם בעמדת הממשלה, הממסד, דעת

הקהל, העיתונות לגבי החקלאות, אומרים כולם שאנחנו אנשים יוצאים מן

הכלל טובים, ישרים, הגונים ואידיאליסטים אבל רוצים לעזור. זוהי

היפוקריטיות מפני שלא רוצים לעזור. יודעים לעזור כאשר רוצים.

ולעניין העמדת הון חוזר לחקלאים בצורה הגיונית ומסודרת. אם אין הון

חוזר וריבית הוגנת בסכומים סבירים, אין מה לעשות. לאחרונה הצענו

לשר, והוא קיבל את העיקרון כפוף לבדיקה של מומחים, להכפיל את

ההלוואות לעיבוד. בזמנו הממשלה נתנה הלוואות לעיבוד, והן היו מאוד

נוחות בריבית, כעת הן לא כל כך נוחות בריבית, אך בכל אופן, פחות

מהריבית הנהוגה בשוק. כמו כן היחס בין ההלוואה לעיבוד שמקבלים בזמנו

היה כ-50% מהתשומות, והיום זה בערך רבע מהתשומות. לכן אנו מבקשים

להכפיל על מנת שיהיה מה שהיה קודם. אנו נמצאים במצב של חורבן בכל

פינה שאנו נוגעים בחקלאות המסכנה הזאת, כולל עניין ההון החוזר,

ההלוואות בריבית הגיונית.

פריסת חובות, כבר ציינתי שזהו עניין של ההסדר. ללא הסדר אין עתיד

לכולנו, וזה כולל את החקלאים הפרטיים שיעברו את הקריטריונים שחלים על

אלה שזכאים לעזרה.

בעניין פער התיווך מתנהלת עתה ועדה אשר מונתה על ידי שר החקלאות.

ברור שדרוש כאן תיקון יסודי הקשור גם עם הנקודה הבאה של הקמת שוק

הסיטונאי החדש בתל אביב, שיכניס קצת אור ורוח פרצים למכלול המסחר

בשוק הישן.

לסיכום, מצב החקלאות היום הוא לא רק עניין של קטסטרופה, אלא יש כאן

גם הזנחה נוראה, גם של הבית הזה. מספר פעמים הופעתי בבית הזה והוטחו

כלפי שאלות שהראו לי בעליל שאנשים. לא מבינים על מה הם

מדברים, וחושבים שאנו רוצים להתעשר. איננו רוצים להתעשר. הדברים

שמדובר פה עליהם זה עניין של קיום ולא עושר. דבר שני, בעיה ערכית של

החקלאות על כל מגווניה. שלישית, העניינים הדחופים ביותר הם אלה

שהזכרתי, פתרונות שאפשר להגיע אליהם עם רצון טוב.
פ. גרופר
. אנחנו עובדים קשה, השבוע תרמנו רבות לגמור

את הבסיס של ההסדר של כל החקלאות של מדינת

ישראל כולה. זה ידוע, שכשעוסקים ב-10 מילארד שקל כדי להציל מישהו

מבית קברות - קשה לבוא לאוצר וקשה לבוא אל דעת הקהל של מדינת ישראל

ולומר להם תנו עוד. .

בעניין ההון החוזר. בשלב זה אני לא רואה הון חוזר, כיוון שתקציב משרד

החקלאות מקוצץ וחתוך. פעם עוד היו הלוואות שהיה בהם רווח. היום

בהלוואות האלה אין רווח. היום עולה למדינת ישראל 2.50/0 לגייס כסף. אז

מדוע בנק ישראל נותן לכם כסף ב-11%?
א. כץ-עוז
לא, זה פלוס אחד או פלוס אחד וחצי. זה

יורו.
פ. גרופר
אבל אם היו רוצים לעזור לחקלאות, צריך

היה לדאוג שיחיה סכום מסויים, שיאפשר מח
שחיה פעם בחקלאות
אשראי מרוכז. אין לנו חיום חון חוזר לאשראי מרוכז.

אז מח קורח? אחרי שיצילו כבר את חחקלאי, חוא צריך כסף בשביל לחניע את

חעסק שלו. אתמול ישבו אתנו הבנקים ושאלנו אותם את אותח שאלה על הסדר

הקיבוצים, והם אמרו שכסף זול אין להם. חם משתדלים לעזור לקיבוצים

בכסף זול. ולקיבוצים אין ברירח - רק דרך חבנקים. זאת אומרת שמחרווח

מראש חלק חוא צריך לחחזיר על חפרישח שלו. כל גידול חקלאי צריך כ-50%

הוצאות, ומהחצי שנשאר לו הוא צריך לחחזיר חובות, יצטרך מחיה, אז היכן

ההון חחוזר? ואז שוב ריבית. חרי לכל גידול חקלאי חוא צריך 6 חודשים

או 8 חודשים, תלוי בגידול, וחוא צריך לחניע אח חעסק. תחילה, נגיד בנק

ישראל לא תאמין, רק בישיבח חאחרונה הצלחתי לסחוט ממנו שהוא אמר שאם

לחקלאי אין הון חוזר שלו וחוא צריך לקחת מחבנקים, חוא בפשיטת רגל.

אמרתי לו, אז מה תקנו? הרי אנחנו אומרים את זח שנים שאנחנו לוקחים

מחבנקים וחם מקצצים לנו את חאצבעות. זו חבעית של חחקלאות של מדינת

ישראל. עכשיו בפרק עומד מאי. דיברתם על ההתייקויות. חאנרגיה התייקרה,

סולר התייקר..
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
עומדים להעלות את מחיר המים.
פ. גרופר
עד כמה שנוכל לא ניתן. עניין השוק

הסיטונאי, אני עסקתי בזה 3 שנים, והכל היה

גמור. בעזרת תנובה וכל הארגונים. ביקשנו להקים שוק גדול, מודרני

שלא נמכור אותו כמו את השוק הזה, ושם יהיו ביתנים גם לחקלאי שיזמין

מקום. אבל אין שום אפשרות. יש לנו ארגון גדול בשיווק, זח

תנובה, וחוא צריך לקבל את חאחוזים שלו. ויש לנו ארגונים אחרים ויש

לנו 80 או 100 סיטונאים פרטיים. אמנם חתפתח בזמן חאחרון דבר לא טוב,

אבל חוא חיח מוכרח לחתפתח. חיום מוכרים בצדדים, וזח לא אומר שאת

רואח אותם. את זח אי אפשר יחיח לעצור. אנשים שלא חיח לחם מח לאכול,

שהגיעו עד חסוף - מתפרצים לצדדים. וזח לא טוב כיוון שחם מסכנים. חם

מוכרים בזול. ואוי לכל חמכירות האלה, כיוון שחחקלאי חייב לחיפטר

מחסחורח חזו. זח לא דבר פשוט. יש בעיות. אני עדיין לא רואה את

החקלאות יוצאת מהבוץ. אני רואה יותר את החקלאות המווסתת יותר עם

אמצעי הייצור הטובים. עכשיו יפרשו חובוח, וחלק ימחקו, יחדקו

חגורה, אפשר יחיח לחתחיל, אבל חלילח עם אלה שאין לחם אמצעי ייצור

טובים. אז תחיח נשירח. מח עשו בקיבוצים? לידי יש שני קיבוצים

המנוחלים על ידי חחברח של חקיבוצים. תוך שנתיים שלוש - בית אורן -

שלא חיה לו מה לאכול, לכו ראו היום. מטע הבננות של בית אורן הפך

להיות חמטע חטוב ביותר באיזור. וזאת תוך שנתיים. ואני גאח ששם מנהל

את המטע בשכר בחור מעתלית. ניחול טוב. פשוט מאוד.

לסיום, אומר שאין לי טענות לאף אחד. איחלתי לשר החקלאות שלנו חרבה

הצלחה, אבל הוא קיבל ירושה נוראה. הוא מתמודד עם זה 24 שעות

ביממה.

אני רוצה רק לאחל הרבה הצלחח לוועדה הזו.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
שר החקלאות. אתה מציע שהיום תדבר?

א. כץ-עוז; אני מוכן בהחלט להציג חלק מהנושאים. אני

רוצה להביא לתשומת לבך שיו"ר הוועדה הקודם

חבר הכנסת שוחט, פנה אלי כדי שאני אביא בפני ועדת הכלכלה סקירה

בנושאים החקלאיים, ואני סברתי שהנושא של היום זה הקדמה של הנושא

ההוא, ולכן חשבתי שאני צריך בעלי מקצוע נוספים יחד אתי. כאן היתה

אי-בהירות בהעברת האינפורמציה. אני מציע לוועדת הכלכלה קודם כל,

לשמוע דיווח על המצב הקיים. בשלב שני אני מוכן להניח בפני ועדת

הכלכלה גם את תוכניות העבודה והמדיניות לגבי השנים הקרובות. מעבר לזה

אני אומר שיש נושאים שוועדת הכלכלה אחראית עליהם בתוקף סמכותיותיה

ותפקידה בכנסת, וישנס נושאים שחשוב שהיא תהיה מודעת להם בתוקף היותה

עוסקת בעניין, שכן בנושא חקלאות כמו בנושאים אחרים שהם נושאים עסקיים

בעיקרם, קיימת גם ועדת הכספים, שמטבע העניין הדברים מגיעים אליה הרבה
יותר מהר ומכל הכיוונים
ממליאת הכנסת, ממשרד האוצר ומהמערכת העיסקית

עצמה. אני ממליץ לעשות את ההבחנות הראויות לנושאים שיש צורך לתפעל.

ככלל, ברור לגמרי שוועדת הכלכלה היא הוועדה שעל פי סמכויותיה לפי

תקנון עבודת הכנסת צריכה לעסוק בנושאי המשק, ובכלל זה גם ענף

החקלאות.

דבר ראשון אומר שאני מודע לכך כמו כולנו שבתנועת התחיה הלאומית

שמשתמשים בה בכל מיני ביטויים, החקלאות וההתיישבות היו שני אלמנטים

מרכזיים, בתוכה וזכו ליוקרה רבה מאוד בתקופות ארוכות מאוד ועשו את

מלאכתם ככלים של העם חזה הרבה מאוד זמן. לא ברור לי לגמרי שהעם הזה

כפי שהוא רואה היום את החקלאות ואת ההתיישבות נותן להם את אותו ערך

כפי שנתן להם בעבר. זו הערכת מצב. צריך לעשות מעתה ואילך אבחנה בין

חקלאות להתיישבות. זה נכון לגבי הטיפול במערכות הכנסת וכן בטיפול

במערכות הכלכליות. אני חולק במידה לא קטנה על הדברים שנאמרו כאן על

ידי מזכיר תנועת המושבים באשר למצבה של כל החקלאות. העובדה שישנם

חובות מעיקים מאוד להתיישבות העובדת לסוגיה ולחלק מההתיישבות הפרטית,

. איננו אומר שהנטל הזה נגרם בגלל חקלאות בלבד. חלקאות זה חלק. ישובים

הסתבכו אמנם בגלל בעיות בחקלאות, אך לא רק בגלל בעיות בחקלאות. מדובר

על 1,000 ישובים כפריים במדינת ישראל. משרד החקלאות אמור לתת תשובה

לענף החקלאות. לא לסקטור החקלאי, כיוון שהסקטור החלקאי אינו מוגדר,

אבל לחקלאים כן. כאשר אנחנו יורדים מהרמה של כלל האוכלוסיה וההשוואות

למיניהן לרמה של החקלאים עצמם - על הוועדה לדעת שמתוך אוכלוסיה בתוך

המסגרת של אותם אלף ישובים של כ-180 אלף, לא יותר מאשר 250/0-300/0 הם

חקלאים. ורק חקלאים. כולל הקיבוצים.

ואני אסביר. ישנו מושב בגליל הנקרא מושב ספסופה. העלה את הנושא חבר

הכנסת חגי מרום, והוא טוען.- מה יהיה עם החקלאות בספסופה? שם יש X

משפחות. הסוכנות והעם היהודי הושיבו אותם בספסופה כדי לעשות את מה

שהעם הזה חשב שצריך לעשות. הוא לא סיפק להם ביסוס לחקלאות. אין היום

בידי המדינה לספק להם חקלאות. כשאתה אומר שבספסופה חיים היום 25

מבעלי המשקים המשפחתיים מחקלאות אתה בעצם אומר שה-75 האחרים, מצבם

הוא כמו זה של אנשי קרית שמונה או צפת. ואז השאלה היא, מדוע דווקא
משרד החקלאות צריך לתת
להם תשובה? מדוע לא משרד העבודה והרווחה או

משרד הפנים? זה קשור במידה מסויימת לנושאים המבניים. אחת הבעיות



הקשות הן ההגדרות הממלכתיות בנושא של החקלאים. מגדירים את החקלאים

כעצמאיים בחלק גדול מהמקרים. כעצמאיים חלק מהזכויות הניתנות לשכירים

הם אינם מקבלים. אך אותו מושבניק בספסופה, שלא עובד בחקלאות אלא עובד

עירית צפת בשמירה או בפקידות, הוא איננו מקבל את התשובה לו, כאדם.

אומרים לו אתה חקלאי. זאת אומרת קיימים כ-75% אנשים שהמדינה לא נותנת

להם תשובה בשל החלטותיה. ישנם אנשים שאין להם ביטוח אבטלה, או ביטוח

הכנסה והם אינם מקבלים הסבה בענייני תעסוקה. ועכשיו את כל הערימה

הזאת שמים על החלקאות, וזה לא מוצדק. ענף החלקאות לא יכול לתת את

התשובות. גם לא למושב אביבים.
ג. גדליה
באביבים יש בעיה רק לאותן משפחות שאין להן

עבודת חוץ.
א. כץ-עוז
אני יודע זאת, ומיד אעמוד על כך. אני מנסה

להסביר כאן עניין של ההבחנה שאני עושה בין

ההתיישבות לבין החקלאות, ואני מבקש לקחת בחשבון שכך נצטרך לעבוד.

אמנם כל הישובים בארץ הוקמו עם מכסת מים וקרקע, והכל בסדר. הנתון

הקלאסי שכולם יודעים לצטט אותו הוא מהמפקד החקלאי האחרון שהיה

ב-1981. הנתונים שהתפרסמו ב-1981 אומרים ש-25% מתוך 30,000 משפחות

במשק המשפחתי בישובים המשפחתיים קרי, 7,500, מייצרות 75% מהתוצר של

כלל ה-30,000, שמייצרים מכלל ה-% 100 של התוצר. מזה ההתפלגות כאן

ברורה. יש בזה הקצנה נוספת, 9% מתוך אותם 30,000 משפחות מייצרים 40%

מהתוצר. אנשים לא מבינים את זה, ואומרים מה זאת אומרת, מגזר חקלאי

גדול. אני רואה חשיבות עצומה להבטיח את המשך פרנסתם של אותם 4%

חקלאים במדינת ישראל. אני אומר את הדברים בקושי גדול מאוד מבחינה

ערכית, זה לא שאינני רוצה לדאוג לאלה שאינם חקלאים במושב אביבים.

לאלה שהם חקלאים שמתפרנסים מחקלאות או מתפרנסים חלקית מחקלאות,

המשרד הזה שאני אחראי לו היום, יתן תשובות. אך אני נזהר ומתריע, שלא

יחשבו שהמשרד יכול לתת תשובות לאלה שאינם חקלאים, אך מבקשים תשובות

ממשרד החקלאות.
ג. גדליה
אתה בעצם אומר שלמעשה 25%-20% מישוב חקלאי

מנצלים את האמצעים של ה-70%.
א. כץ-עוז
לא אמרתי זאת.
ג. גדליה
אני יכול לומר לך שבכפר בילו למשל, כולם

עובדים בחוץ. יש להם משק חלקי.
א. כץ-עוז
אבל מי נמצא על השולחן? כפר בילו מבקשת

סיוע. מוצדק או לא מוצדק, מוצדק לתושבים

כשהם כולם עובדי חוץ בכפר בילו לתבוע סיוע ממשרד החקלאות, בדיוק כמו

שמוצדק לתושבי שכונת מרמורק לתבוע, כיוון שהם כולם מתפרנסים מדבר

מוגדר אחר. השאלה היא למה צריכה המדיניות של המשרד לתת את התמיכה?

אצלך בכפר תבור ישנם אנשים שאינם עוסקים בחקלאות, אבל ישנם חקלאים,

להם אני צריך לדאוג. לאחרים אתה צריך לדאוג כראש מועצה ואחרים צריכים

לדאוג, אבל לא משרד החקלאות.
ג. גדליה
יש מקומות שהוגדרו כחקלאיים.
א. כץ-עוז
אני אמשיך ואומר, שאחת הבעיות הקשות היא

שהיה מודל התיישבות למדינת ישראל. מודל זה

אמר שהחלטות ממשלה והסוכנות היהודית יחד קובעות את מיקום הישובים

שיוקמו. רוב הישובים שהוקמו, הוקמו על בסיס תוכנית זו או אחרת,

וניתנו להם נכסי מדינה, קרקע ומים, בחלוקה זאת. היתה מחוייבות,

שהסוכנות היהודית והמחלקה להתיישבות תביא אותם לכדי מצב שהם יתבססו

על בסיס הקרקע והמים, הבית והנחלה שניתנו להם. המצב היום הוא, שחלק

גדול מן הישובים האלה אינם מבוססים, ובעצם המחלקה להתיישבות אומרת

איו לנו יותר כסף. בעצם העם היהודי, אם הסוכנות היהודית מבטאת את העם

היהודי בעניין זה, לא מילא את חובתו כלפי אותם אנשים שלקחם מהאוניה

או ארגן אותם מן העיר, והושיבם היכן שהושיבם, ונתן להם את מה שנתן,

בהגדרה מנוסחת בכתב, והבטיח להם תקציבי ביסוס. התוצאה היא שהוא לא

ביסס אותם.

את כל העומס הלאומי הזה אינני חושב שצריך להטיל על החקלאים הקיימים,

אשר להם צריך לדאוג להבטחת פנרסתם.

דבר שני שאני רוצה להבהיר, הוא עניין הריבית.. נכון שכולם מדברים על

הריבית, אבל אני רוצה שיהיה ברור שהעומס שנוצר בחקלאות נוצר מצד אחד

על ידי הריבית, במשקל גדול, ומצד שני על ידי יחסי המטבעות שקבעה

מדינת ישראל למערך היצוא של מדינת ישראל. אתן נתון אחד, שהוא נתון

מבהיל ואמיתי. ענף הפרדסנות בו היו 450 אלף דונם, ירד במשך 7 שנים

ל-350 אלף דונם. במשך 5 השנים האחרונות ורק כתוצאה משינוי שערי

המטבעות. הקשיבו היטב, רק משינוי שערי המטבעות. כשמודדים הכל - הכל

יציב. ההוצאות יציבות, ההכנסות יציבות, בדיוק באותם ערכים. נמנעה

ממנו ההכנסה לעומת מה שהיה יכול לקבל, של 326 מיליוני דולרים. במשך 5

השנים האחרונות, 326 בענף אחד.

מ. דלגיו; אתה מדבר על 1,000 דולר לדונם.

א. כץ-עוז; אני מדבר על ענף שב-5 השנים האלה הכניס

מיליארד ומאתיים מיליון דולר למדינה,

ובעצם בכסף זר הכניס את אותה כמות כפי שהיה בעבר. אבל החקלאי, בערכים

שקליים, קיבל כתוצאה משינויי שערי המטבעות של בנק ישראל, בתמיכת

מדיניות מתעתעת של המדינה, 326 מיליון דולר פחות. ואז יש כ-100

אלף דונם פחות הדרים היום. על התהליך השני יכול לספר לך מר איזקסון,

ואני צופה שאם לא תינתן תשובה לענף כמו ענף זה - הוא ימשיך להדרדר,

ואנשים יברחו ממנו, כיוון שהם לא מרוויחים כסף. השוני בענף הההדרים

הוא לא ריבית, הוא יחסי מטבעות, שלדאבון לב תהליך זה החל לפני 7

שנים, כאשר לפני 5 שנים היה שינוי מהותי ביחסי המטבעות בבנק ישראל.

האלמנט השלישי שהוא גורם בהחלט משפיע, הוא המבנה הקיים של החקלאות,

שאינו יכול לשרת חקלאות מודרנית של היום. הוא מבנה שהיה טוב לתקופה

של לפני 40 שנה. זה לא אומר שהוא לא היה טוב, או שהוא לא היה ערכי,

זה לא אומר שום דבר גרוע. זה רק אומר דבר אחד - הוא לא התאים את עצמו

בזמן.

אלה הם שלושת הנושאים.



א. איזקסוו; אתה מוכן לפרט את הנושא האחרון? למה אתה

מתכוון?

א. כץ-עוז; אני מתכוון לכלל המערכות החקלאיות. אני

מתכוון לזה שבמדינת ישראל, כאשר לפני כ-X

שנים הקימו מועצות ייצור. ההיגיון בצדם היה לבטל את ארגוני המגדלים.

בינתיים נשארו גם מועצות ייצור וגם ארגוני מגדלים. המערכות אינן

מותאמות והן לא התייעלו.

העניין העיקרי הוא, שאנחנו הולכים לשוק תחרותי. המדינה הזאת, לא

הולכת לתת הרבה כספים, ולא רק לחקלאות. אני מקווה שלחקלאות היא תתן,

אבל גם כאשר היא תתן צריך לזכור שעלינו לחזק את כושר התחרות שלה,

וזאת בעיקר עם המערכת האירופאית שבה קורים דברים. זה נושא של מחקר,

תשומות, מבנה וכוי. אני לא נכנס לפרטים אלא רק מציין תמרורים לדיון.

אני מוכן לנסח זאת בארבע קבוצות עניינים: ישנה בעיית החוב וההסתבכות

של מה שהיה בעבר ואיך יוצאים מזה היום. לידה קיימת השאלה, אם וכאשר

נצא מהחוב, איך ממשיכים לתפקד בנוהלים כספיים: קרנות לערבויות, הון

חוזר שוטף, שיטות כאלה ואחרות שכל אחד מהנושאים האלה דורשים דיון שלם

בוועדה. קבוצה שנייה של עניינים -רווחיותם של ענפי החקלאות פר סה. פר

חקלאות. זוהי קבוצה רצינית וגדולה מאוד. בשלושת החודשים האלה

ישבנו אני והמנכ"ל מר זכאי ועשינו חשבון בכמה נושאים אנחנו מטפלים

מול האוצר. לא יעלה על הדעת שמשרד ממשלתי בכלל מסוגל לעמוד בזה.

40-50 נושאים במשא ומתן, בוויכוח על גורלם של ענפים. קבוצה שלישית

נוגעת לכל הנושא של המבנים בחקלאות: מערכות היצוא, המערכות הממסדיות,

המערכות התנועתיות ושילובן במערכת החקלאית ועוד כיוצא באלה. הדבר

האחרון קשור לנושאים שהכנסת לא דנה בהם, וזה נושא מערכות האבטחה

והביטוח של המערכת החקלאית, כאשר ליד זה קיימת השאלה איך מדינת ישראל

מתארגנת לעתיד, לטפל בישובים שהוקמו כישובים חקלאיים.
היו"ר ש. ארבלי-אלמוזלינו
תודה רבה. אני רוצה לקדם בברכה את מנכ"ל

משרד החקלאות מר יחזקאל זכאי. אני מברכת

אותך בכניסתך לתפקיד ומקווה שיעלה בידך ביחד עם השר לחלץ את החלקאות

מהמשבר בו היא נתונה.

אני רוצה לומר שדווקא בתקופה הקצרה הזאת, אתם שניכם, גם השר וגם

המנכ"ל, דנתם עם האוצר בהרבה מאוד נושאים. אני ישבתי שנתיים בממשלה

ואינני זוכרת שאי פעם התקיים דיון ראוי לשמו בנושא של החקלאות. אני

רוצה לקוות שיעלה בידכם אכן לנווט את הנושא של ההתיישבות והחקלאות

ושל אלה העוסקים בחקלאות לאפיק הנכון, כדי שיהיה כדאי לעסוק

בחקלאות.

אני לא אחוס על זמן של ועדה לקיים דיונים אפילו באותן קבוצות נושאים

שאתה הגדרת. אני מוכנה שנשב יחד עם ח"כ גדליה לפרט גם בנושאים משניים

ולדון ולהקדיש את הזמן הדרוש, ובלבד שנגיע למצוי הנושא עד תום. כדי

שלא יהיו מסקנות רק על הנייר.

הנושא הוא רציני, חשוב ומחייב. צריך לחולל מפנה בנושא של החקלאות, הן

מבחינת התפיסה, הן מבחינת ההגדרה והן מבחינת המבנה.



כשאומרים אלף ישובים כפריים, רק 25%-20% עוסקים בחקלאות, ולא כל

הישוב למעשה עוסק בחקלאות, האם כל אותם אלף ישובים חקלאים עוסקים

בחקלאות גרידא או שיש להם עיסוקים אחרים ועיסוקם איננו בחקלאות? הם

גרים בישוב הנקרא ישוב חקלאי אך מתפרנסים מעבודה אחרת? נשאלת השאלה,

האם עם התפתחות החלקאות המודרנית המיכון והטכנולוגיה המפותחת

והמתפתחת, האם ההיקף הזה מצדיק אכן את העיסוק בחקלאות. אני רוצה לקבל

התייחסות ותשובה לשאלה זו. מספר העוסקים בחקלאות פחת כתוצאה מהמיכון

ומהטכנולוגיה שהכניסו לחקלאות, ונשאלת השאלה האם מספר משקי המשפחה

המתקיימים מחקלאות יכולים להמשיך ולהתקיים מהחקלאות בתנאים ובכלים

הקיימים. אולי צריך להתחיל לחשוב בכיוון של תיעוש הכפר החקלאי.

חקלאות בצד תעשיה, כמו שעשתה התנועה הקיבוצית.

אני מעלה נושא זה כיוון, שיש בכל זאת ישובים כמו ישובי הגליל, שקרקע

מספיקה לחקלאות אין להם, והם אינם יכולים להתפרנס רק מחקלאות. מושב

אביבים, ממה יכול להתפרנס? אמנם הוסיפו להם את משק החי, אבל מזה אינם

יכולים להתפרנס. מה יהיה גורלם? אלו שאלות שאנו חייבים להתייחס

אליהן, ולא כל יום יעלה נושא של ספסופה, אביבים, מרגליות ומושבים

אחרים שאנחנו מכירים אותם ואת כוח העמידה שלהם. ההתיישבות היא ערך

חשוב בהחלט, וכן החקלאות היא דבר ערכי עבור ארץ ישראל. נשאלת השאלה,

האם באמת לא הגיע הזמן לתת את ההגדרה הנכונה לחקלאות, לישוב חקלאי,

למבנה שלו, וכל זה מחייב מחשבה רצינית ודיונים רציניים, לאן פנינו

מועדות מבחינת ראיית החקלאות בשנות ה-2000.

אחד הנושאים שהעלינו היום הוא נושא מערכת היחסים עם השוק האירופי

ב-1992. האם ישראל מתכוננת לדבר הזה? היש תכנון, מחשבה?

נושא אחר הינו פער התיווך, שבו יהיה דיון נפרד. החקלאי עובד מבוקר עד

ערב ומוכר את תוצרתו בשקלים בודדים, כאשר הצרכן צריך לשלם שקלים רבים

עבור התוצרת. לאן הולך הכסף? אמנם בדרך הרבה מאוד משפחות מתפרנסות

מזה, אין לי ספק בכך, אך למה על גבו של החקלאי? וכמובן כל הנושא של

ההבדל בין התשומות לתמורות שהחקלאי מקבל, המדיניות המוניטרית, כל אלה

קובעים לגבי רווחיותו של הענף.

נצטרך להקדיש הרבה מאוד דיונים, מחשבה וזמן יחד עם אנשי המקצוע שלכם,

ואשמח מאוד לקבל מכם בכתב מי הם אנשי המקצוע שנצטרך להיעזר בהם

ולהזמינם כדי שנוכל לקיים דיון פורה, יעיל וממצה אשר ישרת את החקלאות

וההתיישבות.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45

קוד המקור של הנתונים