ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 01/03/1989

הקצאת רישיונות להפעלת מוניות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי. כ"ד אדר א' התשמ"ט - 1 במרס. 1989. בשעה 09.30
נכחו
חברי הוועדה: א' שוחט - היו"ר

י' צידון
מוזמנים
צי ברזק - התאחדות המוניות

א' מצאהם - התאחדות המוניות

לי זנדברנ - התאחדות המוניות

י' נעימי - התאחדות המוניות

פי בו שאול- משרד התחבורה

אי לנגר - משרד התחבורה

עי וייס - משרד התחבורה

בי רובין - משרד המפשטים
מזכיר הוועדה
א' שטיינר
ר ש מ ה
ש' צהר
סדר היום
הקצאת רשיונות להפעלת מוניות.



הקצאת רשיונות להפעלת מוניות
היו"ר א' שוחטU
בוקר טוב רבותי. אני פותח את הישיבה.

בעקבות הישיבה שקיימנו בנושא התקנות של הקצאת רשיונות להפעלת מוניות

ואחרי קבלת ההחלטה שלנו קיבלתי מארגוז המוניות מכתב פניה בו הם מבקשים לקיים

אתי שיחה בנדון, ולפני בשבועיים אכן קיימנו שיחה בזו בכנסת. בשיהה הובהר לי

שהתקיימו שיחות בינם לבין אנשי משרד התחבורה בדבר פרסום אפשרות לקבל רשיון

מונית בשיטה חדשה, אבל נציגי ארנון המוניות טענו שהדברים מאד לא מקובלים

עליהם. יתרה מזו, הם אמרו כי בשעתו הובטח להם על ידי אנשי משרד התחבורה שלפני

שהענין ייצא אל הפועל יתקיים סקר או בדיקה כלכלית של כל הנושא של ערך רשיון

המונית, ומה צריך לעשות וכו'. הם טענו שההבטחה כאילו הופרה במהלך הנשת הנושא

לאישור שלנו.

אני אוהב לשמוע את עמדת כל הצדדים הנוגעים בדבד לפני שאני יכול לקבוע

עמדה. חשבתי שטוב יהיה אם נקיים פגישה משותפת בענין, וזאת משלושה טעמים: הטעם

האחד הוא שבעוד חודש לא אהיה עוד יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, והבטחתי

לאנשי הארגון לקיים את הפגישה אתם כדי שנוכל לברר בה את הדברים. הטעם השני

הוא, שסוכם בפגישה הקודמת כי לקראת סוף חודש מרס ותחילת חודש אפריל אתם תבואו

אלינו עוד הפעם עם תכנית 1989 ועם הצעות לשיפורים בתחום המוניות. וישבתי שהשיחה

היום יכולה לשמש אבז במהלד של הגשת החומר על ידכם לקראת אותה פגישה. הטעם

השלישי נובע מהעובדה שיש שתי אינפורמציות קצת שונות, וחשבתי שטוב יהיה ללבן את

הדברים בישיבה משותפת בוועדה, אחרי שנשמע את עמדת הצדדים.

אמרתי לנציגי ארגון המוניות שהתקנה שתיקנו נמצאת כבר בשלב הפעלה ואי אפשר

לעצור אותה. אותם 500 רשיונות למוניות, שעליהן דיברנו, במחיר של 30 אלף שקל

הרשיון כפי שנקבע, שהוא פחות ב-10 אלח שקל מהסכום שאתם הבאתם, נמצאים כבר

בתהליר הפעלה. אבל אני בכל זאת רואה חשיבות רבה בקיום השיחה הזאת גם בגלל

העובדה ששקבענו שבעוד כחודש אתם צריכים לבוא עם תכנית נוספת לשנת 1989,

ורצוננו להיות מעודכנים יותר בתחום הזה ולקבל אינפורמציה מכל הצדדים.

הסברתי להם כם שאין חובה לקבל את הסכמתם בנושא הזה, אלא רק להתייעץ אתם

בלבד. אבל מובן שאם אפשר יהיה להגיע לדברים שיהיו מקובלים על כל הגורמים יש

להעדיף זאת.

אני חייב להגיד שבשיחה שמעתי הרבה טענות כלפי משרד התחבורה באשר

להתייחסותו לבעלי המוניות. אני מציע שנשמע תחילה את נציגי ארגון בעלי המוניות

שיציגו את עמדתם, ואחר כר יוכלו אנשי משרד התחבורה להתייחס אלה הדברים האלה.

מר מצא אברהם יהיה ראשון הדוברים.

בוקר טוב לכם. תודה שהזמנתם אותנו. אני רוצה להתחיל בהסברת המצב הקיים

ומבצ קורה אוזנו. כנציגי ארגון המוניות היינו שותפים, עד כמה שניתן לומר זאת,

לחוק תעבורה מספר 19 שאמור היה להסדיר את ענף המוניות כגורם כלכלי, וגם

למצוא פתרון לאלה העוסקים בו.

החוק בא למעשה לפתור כמה בעיות. אחת מהן היתה הבעיה איר לבצע את חלוקת

הזכויות הציבוריות האלה. במשר שנים השתנו מדי פעם התנאים והמצבים. אנחנו היינו

בעד זה שהזכות הציבורית תימכר לאותו נהג מונית שרוצה להכנס לענף. על מנת

להבטיח את אותם החברים שבמשר שנים רבות ראו את הזכות הציבורית כקרן פניסה של

עצמם. על פי החלטה של הוועדה, בהמלצת משרד התחבודה, אנחנו מוצאים עצמנו היום

במצב בו הפנסיה שלנו הפכה לאפס.



אם ניקח בחשבון שהשנה מדובר ב-500 מספרים שצריך לחלק, ונתבקשתם ואישרתם

שכל שנה תהיה הלוקה של 500 מספרים, אנחנו נמצא את עצמנו במצב בו הזכות

הציבורית אינה שווה אח אגורה, ואחרי 30 או 40 שנות עבודה אנחנו נהיה מנושלים

לחלוטין.

אני רוצה להתייחס לדברים שנשמעו בוועדה בישיבה שבה לא השתתפנו. נאמר לכם

באותה ישיבה כאילו יש הסכמה מלאה של ארגוני המוניות למדיניות משרד התחבורה,
היו"ר אי שוחט
מאיפה אתה יודע זאת?

אי מצא;

זה נאמר לנו, ונם ראינו זאת בכתובים. נאמר לנו שנציגי משרד התחבורה אמרו

לבם שארגוני המוניות הסכימו לדברים שהם מציעים. אני רוצה להשתמש במלים עדינות

ולומר לכם שזה לא נכון. לא נתנו את הסכמתנו לזה, ובוודאי לא בדוח הדברים

שנאמרו כאן.

יושבים באן היום נציגי משרד התחבורח, ואני רוצה להגיד לכם שישבנו פעמים

רבות עם שר התחבורה הקודם, מר חיים קורפו, בענין הזה. ואף שנכון שהחוק מדבר על

התייעצות אתנו, ולא יותר, ואינו מאפשר לנו לקבוע את הדברים, השר הבטיח חגיגית

בכנסים שקיים בכל הארץ, בחיפה, פעמיים בתל אביב ופעם בירושלים, כהשתתפות

כמחצית בעלי חזכויות הציבורית, לא תיקבע כל מדיניות שהיא עד שלא תיערד

בדיקה כלכלית של ענף המוניות על מנת לכדוק ולקבוע אם יש צורך בזכויות

ציבוריות, לקבוע את הכדאיות הכלכלית להכנס לענף המוניות. והוא נתן הבטחה

מפורשת שבין יתר הגורמים יילקה בחשבון גם הגורם שיכטיה את הפנסיה של נהגי

המוניות.

אסור לנו לשכוח שבענף המוניות מועסקים אלפי נכים ששוקמו על ידי המדינה.

וחובת המדינה וחובתו של משרד התחבורה להבטיח את קיומם של האנשים האלה, ולא

לנשל אותם. לא הייתי רוצה לצטט דברים ששמענו במסגרת הדיונים שניהלו, כאשר היי

אנשים שטענו מה בכלל איכפת לנו מאותם אנשים שזה שלושים שנה שאינם עובדים ליי

ההגה, מי צריך להבטיח את עתידם? את האנשים שאמרו את הדברים האלה הייתי רוצה

לשאול איר הם היו רוצים לצאת אחרי 30 שנות עבודה באיזה שהוא מקום בלי שהפנסיה

תהא מובטחת להם.

כנהגי מוניות הקדשנו את חיינו לעבודה. אתם חייבים להבטיח את עתידנו

בהיותנו נכי צה"ל. אבל לפי המדיניות שקבע משרד התחבורה, אם אמנם תתבצע, אנחנו

נמצא עצמנו מנושלים לחלוטין. היו אנשים שמכרו בית כדי לקנות בלכסף הזה זכות

ציבורית. ועם הזכות הציבורית הזה אינם יכולים לקנות היום אפילו שתי מדרגות

מאותו בית.

התעוררה בעיה רצינית. לענח המוניות, שאני קורא לו מעבר של תחנת רכבת,

נכנסו בשנים האחרונות הרבה מאד אנשים כתוצאה של מיתון במשק, פיטורי עובדים

מהרבה מאד מפעלים, באשר אנשים קיבלו הרבה מאד כסף פיצויים וחשבו שבענף המוניות

הם ימצאו את עתידם הכלכלי. המציאות כיום נתנה להם סתירה לחי חזקה, משום שהענף

מנצא היום במיתון כתוצאה מאי פעילות כלכלית במשק, מחוסר תיירות, מהאינתיפאדה

ומהמיניבוסים שהמשרד התחבורה אינו עושה דבר על מנת לעצור את התופעה השלילית

הזאת, שאדם קונה לעצמו מכונית פרטית ומסיע בה 11 איש תמורת תשלום. ביקשנו כל

הזמן שבכדי שנוכל להתמודד עם הבעיה הכלכלית יאשרו גם לנו הסעה של 10 או 11

איש, ואמרו לנו שהחוק אינו מאפשר זאת. אתמול ראיתי שבמערכת הבחירות הועסק

טנדר עם 11 מקומות. לו מותר-, לנהג מונית אסיר. זו אפליה בולטת, בוטה וחד-

משמעית נגדנו.



אני רוצה להסביר לחברי הוועדה וגם לנציגי משרד התחבורה הנמצאים פה איפה

אנחנו עומדים היום. נכון ששר התחבורה התייעץ אתנו, והוא פעל על פי החוק.

ובאותה לפני הבדיקה. ביקשנו שלפני שתהיה בדיקה כלכלית, כפי שהבטיח בכנסים של

בעלי המוניות, לא יוצא מספר אחד.

מר מצא, מה צריכה לקבוע הבדיקה הכלכלית?

הבדיקה הכלכלית צריכה להגיד כמה דברים, ובין היתר אם יש בכלל צורך

במוניות נוספות. אנו טענו וטוענים כל הזמן שההפקרות שקיימת בענף המוניות

נובעת מאי באיות כלכלית לנהנ המונית. בנלל זה הוא פועל בצורה פרטיזנית, מסרב

להסיע נוסעים וגובה מחיר מופקע. כל התופעה הזאת היא תוצאה של חוסר אפשרות

לגבות מחיר ריאלי עבור הסעה במונית. את כל הדברים האלה העלנו בכתובים וגם

אמרנו בעל-פה.

אנ י חוזר לאותה התייעצות שהיתה עם שר התחבורה מר קורפו. אמרנו לו בצורה

הברורה ביותר-. אדוני השר, אנחנו מבקשים שעד שלא תהיה בדיקה כלכלית לא תוציא אף

זכות ציבורית. תהיה בדיקה שתוכיח שיש צורך להוציא מספרים ירוקים, אנחנו לא

נתנגר לזה. והובטח לנו שאמנם כך יהיה.

רבותי הנכבדים, פעמיים התחיל משרד התחבורה בבדיקה הכלכלית הזאת. בדיקה

אחת היתה באמצעות המכון התחבורתי של גד בכרך, והבדיקה השניה היתה של הלשכה

המרכזית לסטטיסטיקה. אנחנו שיתפנו פעולה לאורך כל הרדך. בפעם הראשונה עם המכון

התחבורתי. כנציגי ארגון המוניות שיתפנו פעולה עם אנשי המקצוע. הבאנו אותם

לתחנות בתל אביב, הבאנו אותם לתחנות באשקלון, והיינו צריכים להמשיך להביא אותם

לכל הארץ. משום מה קיבלנו הודעה שלמשרד התחבורה אין תקציב של כ-50 אלף דולר,

הוא אינו יכול להמשיך בבדיקה, וכך נשארו הדברים. דרך אגב, הבדיקה הכלכלית

הזאת חייבה את משרד התחבורה על פי בג"צ שהגשנו. פנינו לבג"צ על מנת לקבל מחיר

ריאלי עבור נסיעה במונית. ואז הבג"צ החזיר אותנו למשרד התחבורה ולמשרד האוצר

ואמר שבשיתוף פעולה אתנו, ואחרי שתהיה בדיקה כלכלית, הבג"צ יקבע את עמדתו.

גם עם אנשי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נפגשנו בקשר לבדיקה שהם ערכו, אבל

אחר כך קבלנו טלפון שהבדיקה לא תימשך מפני שלמשרד התחבורה אין אפשרות כספית

להמשיך אותה. כנציני נהגי המוניות שיתפנו פעולה לאורך כל הדרך, הסברנו בצורה

חד משמעית איך אנחנו רוצים לראות את הענף ואיך אנחנו רוצים להבטיח את

האינטרסים שלנו. יתרה מזאת, בזמנו פנינו גם אל ועדת הכלכלה בראשותו של אליהו

שפייזר, גם אל משרד התחבורה וגם אל שר התחבורה ובקשנו שיכניסו אותנו לצו הרחבה

שמחייב את נהגי המוניות להיות יותר מאורגנים על מנת שתהיה לנו הסמכות לאכוף

עליהם את החוק. משרד התחבורה לא עשה דבר בנדון, וזה איפשר התפתחות מצב שלילי

בענף המוניות. אנחנו מודעים לזה ואנחנו מודים בזה. אבל אני מאשים בזה בריש

גלי את משרד התחבורה שלא פעל בנדון.

לאחרונה אנחנו מעלים את הבעיה שעבורנו היא קריטית אולי יותר מאשר חלוקת

המספרים, ואני מתכוון לטנדרים שלוקחים מאתנו כל חלקה טובה. לא נשאר לנו מה

לעשות. הטנדרים האלה נכנסו לכל המפעלים ולכל מקום בו הם יבולים להתחרות אתנו.

משרד התחבורה מבטיח שיתקין תקנה, אבל יש לו בעיה, ושבינתיים הם גומרים אותנו.

עד שתצא תקנה כזאת, במצב הנוכחי של הטנדים והמספרים הירוקים ענף המוניות

יחוסל.



ענף המוניות נמצא היום במשבר עמוק. המצב הכלכלי בארץ הוא גרוע. על לחם לא

יוותר האזרח, אבל הוא בהחלט יוותר על נסיעה במונית. בתי המלון ריקים, ואין

תיירות. אני מרבר כחל אביבי ואני יכול לומר לכם כי מי שיבוא לבתי המלון שעל

שפת הים בתל אביב, שמהם נלנלנו מאות ימי עבודה למוניות, יראה אותם היום ריקים.

המצב שם קטסטרופלי. אין מה לעשות. ישנה נם האינתיפאדה המשפיעה על כולם, ונם

עלינו כמובן. ונוסח על כל אלה ישנם הטנדרים הלוקחים כל חלקה טובה.

ב-1 בפברואר ההלטתם את אשר החלטתם גם בלי לשמוע אותנו. ואני אומר לכם כי

מה-1 בפברואר ועד היום השתנה המצב לרעה, ובוודאי שהשתנה לרעה מאש שיתפנו פעולה

עם משרד התחבורה על איזו שהיא מדיניות. לאור הדברים האלה אנחנו מבקשים מפורום

נכבד זה להקפיא את חלוקת המספרים שעליה מדברים. ואם לא להקפיא את החלוקה, אז

להוריד אותה למינימום האפשרי. גם בבג"צ שחייב את משרד התחבורה להוציא את

התקנות האלה אמר כבוד השופט בייסקי שמשרד התחבורה היה חייב להציע מדיניות אבל

המדיניות שלו היתה יכולה להיות גם הוצאה של אפס מספרים. הדבר הזה היה מתקבל

אצלו, ולא רק לבוא ולהגיד שיש צורך ב-500 מספרים. אם משרד התחבורה היה מציע

מדיניות של אפס מספרים, גם בזה היה כדי להוכיה שמשרד התחבורה פעל על פי החוק

ועמד בכל הקריטריונים.

אני מבין שבמשרד התחבורה לא כל כך אוהבים אותנו. הם רוצים להעניש אותנו

על מה שקרה בשנים האחרונות בענף המוניות. אני מבין את הלו הרוחות שם. זה הלך

רוחות מאד קשה שאיננו יודעים איר להתמודד אתו. אבל לא יתכן שכאשר קיימת בעיה

כזו יבואו להעניש ציבור של 8,000 בעלי מוניות, שחלקם הגדול נכי צה"ל, ולא

להבטיח את עתידם.

בהתייעצות עם שר התחבורה הצענו כי במידה ויש צורר להוציא זכויות

ציבוריות, מחיר הזכות הציבורית יהיה כמחיר אחת המניות של אחד הקואופרטיבים

לתחבורה הציבורית. פירוש הדבר שאם אני רוצה לפרוש היום מגיע לי לפרוש עם יכולת

כספית להתמודד מהר בחיים שלי.

אלה עיקרי הדברים. אחר כר נוכל להוסיף ולהשיב לשאלות.

אין דבר יותר קל להוכחה מאשר עובדות. הוויכוח שלנו עם משרד התחבורה היה

בבחינת ויכוח של הרשים. אנחנו אמרנו את שלנו, הם אמרו את שלהם, ולא היו עובדות

בשטח, כמו למשל בשאלה אם יש מחסור במוניות, או אין מחסור במוניות. אנחנו טענו

שאין מחסור במוניות, אלא שישנם נהגים שלא רוצים לנסוע, וברגע שיהיה כדאי להם

לנסוע לא יהיה מחסור במוניות. התברר שאחרי ההעלאה של 21% שקבלנו, וזה למעשה

חלק מההתייקרות המגיעה לנו, אכן אין בעיות. כל אחר יכול להשיג מונית מתי שהוא

רוצה ולאן שהוא רוצה. אין יותר בעיה של הפקעת מחיר או אי הפעלת מונה. כל

הרברים האלה נעלמו בבת אחת. ואני ריצה להוסיף שזה היה עוד לפני שהוציאו את

המספים. מה יהיה אחרי שיוציאו את המספרים?

אחרי הוצאת המספרים הירוקים אנחנו עלולים לעמוד בפני הרבה בעיות. בעבר

קיבלו את המספרים הירוקים רק נהגי מוניות שעבדו מספר שנים במקצוע, ולמעשה הם

רק שינו את הסטטוס שלהם כאשר מנהגי מוניות הפכו להיות לבעלי מוניות. היום

ייקלטו בענף אנשים חדשים שלא יודעים ולא מכירים את העבודה הזאת.

לנהגי מוניות יש עוד חסרון גדול. שכיר יודע מה משכורתו החודשית, סוחר

יודע שאם קנה דבר בשקל ומכר אותו בשקל ועשר אגורות, הרי הוא הרוויח עשר

אגורות, ואם מכר אותו ב-90 אגורות כי אז הפסיד עשר אגורות, וכך יידע בסוף היום

כמה הרוויח. לא בזה מצבו של נהג מונית. עד שהוא יודע כמה הוא הרוויה, אם בכלל

הרוויח, הוא עלול גם להגיע לאפס, ובינתיים הוא גורר את כל המקצוע.



הרבה אנשים קופצים היום על רכישת מונית, כי הם מאמינים שזו מציאה. זה עלה

50 אלף דולר, ואם היום זה עולה רק 30 אלף שקל, הרי זו מציאה שלא כדאי להחמיץ

אותה, והוא יקנה את זה לא מפני שהוא צריר את זה אלא מפני שזו מציאה. אחר כר

הוא בוודאי ירצה למכור את זה, וזה יהיה עסק מתגלגל ורחוק מאד מהמקצוע של מתן

שירות לציבור הרחב. כתוצאה מזה עלולה להיות אצלנו מפולת גדולה.

אני רוצה להתייחס עוד לעניו הטרנספורטרים. אני נמצא בצפון שם יש 1500

מוניות, מתוכן יש בין 300 ל-400 מוניות של 4 מקומות ישיבה, וכל היתר עם 7

מקומות ישיבה. מונית של 7 מקומות יש להוציא אחרי 10 שנים או שהיא עוברת

להתחרות אתנו בתנאים בלתי שווים, כי ההחזקה יותר זולה.

אנחנו חוששים שאנים בגליל ובכפרי המיעוטים יעברו בעצמם לטרנספורטים, ואז

הם ישחררו את המספרים הירוקים למקום בו אפשר להעביר אותם, קרי: העירה, ואז

ייווצר מצב כזה שאם בחיפה יש היום 500 או 600 מוניות הפועלות בנסיעות רגילות,

יתווספו אליהן עוד 200 או 300 מוניות, ואז כולנו נשאר ללא אפשרות קיום.

אני רוצה לקוות שהדבר שעליו אנחנו מתריעים היום לא יהיה מחר. זו בעיה

המקיפה הרבה אלפי משפחות שאינן מבוטחות בשום דבר. משרד התחבורה מוכר את

המספרים, אבל לא מתחייב לקנות אותם בחזרה. אם מחר יתברר שהמשרד טעה בהערכת

המספרים הירוקים שהיה צריך להוציא, והוציא יותר מדי מספרים, ברור שהוא יצר

חוסר עבודה בשטח.
היו"ר א' שוחט
שמענו שהמחיר של המספר הירוק היה בין 40 ל-50 אלף דולר. מה היה נובה דמי

השכירות של מונית כזו?
א' מצא
בין 500 ל-600 דולר לחודש בשנה האחרונה. לפני כן היתה תקופה בה דמי

השכירות היו 70 שקל בלבד. היתה גם תקופה בה מספרי המוניות היו מופקרים במשרד

הרישוי במשך שנה שלמה.

רמי השכיורת היו גם 770 דולר לחודש.
אי מצא
אני רוצח שתדעו שבמשרד הרישוי בחולון הופקדו 330 או 400 מספרים ירוקים

ללא יכולת להפעיל אותם וכמובך גם לא להשכיר אותם. זה פשוט לא השתלם, כי השוק

היה רווי.
היו"ר א' שוחט
אני מבקש לסכם את הנקודות שהעלתם. אמרתם שאתם מבקשים שתעשה בדיקה כלכלית

של מידת הנחיצות, אם בכלל, בהקצאת מוניות נוספות. אתם טוענים שהדבר הובטח לכם

בשעתו על ידי משרד התחבורה.

באשר להחלטה שלנו לאפשר הקצאה של 500 מוניות אני רוצה לתקן את הדברים

שנאמרו כאן. לא היתה החלטה ברבר הקצאת 500 מוניות מדי שנה. אלא סוכם שבענין זה

יהיה דיון נוסח עם המשרד. ההחלטה האופרטיבית היחידה היתה בדבר הקצאה עכשיווית

של 500 מספרים. אתם מבקשים שיקפיאו אר קצב הקצאה במידה וזי אפשר לבטל אותה.



אתם רוצים גם שתהיה מדיניות ברורה של המקורר בקשר למיניבוסים והטנררים

למיניהם. נשמע את נציגי המשרד בענין הזה.

אני אישית חושב שהרכוש שנמצא בידיכם, ולא חשוב אם התקבל בשעתו חינם

בתוצאה מהקצאות לנבים או ליוצאי צה"ל או לאנשים שעבדו עשרות שנים בענף, לא

צריך להלקח מכם ולהשאיר אתכם פתאום בלי כלום. זו הרגשתי. אם במשך שנים היה

לנכס הזה ערך כספי מסויים והוא היה שווה סכום כזה או אחר ואתם ראיתם בו איזה

שהוא בטחון לעתיד, אינני חושב שניתז לבטל זאת בהנף יד ולהגיד שזה לא שווה יותר

אף פרוטה.
פ' בן-שאול
אתחיל בשתי תגובות טרומיות לדברים שנשמעו, כאילו משרד התחבורה מחפש את

ענף המוניות, או מנסה כאילו להתנקם בבעלי המוניות, אינני יודע על מה. העובדות

המוכחות מצביעות בדיוק על ההיפך מזה. בשנים האחרונות משרד חתחבורה לא רק

שהלר לקראת ענף המוניות, אלא אף עשה מעל ומעבר למה שהיה חייב לעשות מבחינת

החלטות הממשלה או החלטות הכנסת. קחו למשל את התעריפים. במהלך השנים האחרונות

כמעט בכל העלאת תעריפים ניתז למוניות תעריף יותר גדול מזה שאעושר לשאר המשק,

ויותר ממה שאושר ליתר ענפי התחבורה. והיו מקבילות שתמיד הריצו את המוניות

קדימה. כך למשל בנושא התחבורה הציבורית שהיא מסובסד. כדי לרדת מהסיבסוד העלו

את תעריפים בהחרובה הציבורית, וזה הריץ קדימה גם את תעריף המוניות, כאשר משרד

התחבורה הלך בענין זה הרבה מעבר למתחייב.

שר התחבורה הקודם והמשרד כולו הלכו לקראת רוב הדרישות הספציפיות של בעלי

המוניות שבאו לשפר את מצב הענף. תוקנו הרבה תקנות ונעשו הרבה שנויים לקראת ענף

המוניות. ובנושא ההקצאה. הסכום והמספר שנקבעו היו בריצפה, לא בגג ולא באמצע.

כלומר, כאשר שר התחבורה קבע את קביעתו, בין דרישת בעלי המוניות להקצות נדמה לי

200 מספרים, לביו דרישת ארגוני הצרכים שדרשו 2000 מספרים ירוקים נופסים, כאשר

המספר 2000 קרוב יותר למציאות מאשר ה-200 כאשר בוחנים את הביקוש בשטה, לא

יכולים לבוא בטענה כלפי שר התחבורה, אף שבינתיים התחלף, אבל רוב הדיון הזה

התקיים עוד עם שר התחבורה קודם, ובוודאי לא כלפי משרד התחבורה.

אני לא יודע מאיפה באה הטענה המוזרה כאילו יש יחס עויין כלפי ענף

המוניות. ההיפר הוא הנכון, ואיני רואה שום סיבה לשנות את הגישה, כי זה ענף

חשוב במתן שירותים לציבור, וככזה אנחנו רואים אותו. ולא כיעד לרדיפה.

טענו כאן כאילו אמרנו בדיון הקודם בוועדה שארגוני המוניות הסכימו לקביעה

של שר התחבורה. אני לא זוכר אמירה כזאת. אני לא חושב שנדרשנו בכלל לנושא הזה.

אחד מחברי הוועדה שאל אם דיברתם עם ארגוני המוניות, ואמרתם שכן.
פ' בן-שאול
אמרנו שהיתה התייעצות אצל שר התחבורה.
היו"ר א' שוחט
ההרגשה היתה כאילו היתה הסכמה.
פ' בן-שאול
הסכמה לא היחה. הלחה התייעצות. בעלי המוניות העמידו את הדרישות שלהם. לא

היתה הסכמה, כמו שלא היתח הסכמה עם ארגוני הצרכנים.



אני רוצה להתייחס עכשיו לטענות הספציפיות, ענין ההבטחה לערור סקר בהקשר

לקביעת מספר המוניות. לא זכור לי כלל שאי פעם היתה הבטחה כלשהי של שר התחבורה.

או של מישהו במשרר התחבורה, לעשות סקר בעושר למספר המוניות שצריך להקצות. מה

שבז היה זו הבטחה לערור סקר לגבי עדכון סל התשומות בענף המוניות, וזה ובר שונה

לחלוטיז. הסקר הזה נסחב בבר מספר שנים בשל כל מיני סיבות. התבשרתי שיש סיכום

עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להכנס לסקר כזה, שיימשך חורשים רבים. אבל לסקר

הזה איז שום קשר לצורר ולביקוש במספרים.
היו"ר א' שוחט
האמנם בל בר מסובר לערור סקר כזה שזה צריר להימשר חודשים רבים?
א. לנגר
יש בעיח עם קילומטרז'. את כל ההוצאות בסל אפשר לחשב, למעט הקילומטרז'

החוזר. דהיינו, את מידת ניצול המונית. וזה יכול להשפיע מאד על התעריף, כמה היא

נוסעת ריקה וכמה היא נוסעת בתשלום.
פ' בן-שאול
בענין קביעת המבסה נעשתה בדיקה, ואולי לזה התייחסו אנשי הארגון. נעשתה

בדיקה כלכלית במשרד. הבדיקה הזו עמדה בפני שד התחבודה כאשר חוא החליט על המספר

הזה של 500. ואני חושב שתמצית הבדיקה צורפה לחומר שהונש לוועדה נכבדה זו.
היו"ר א' שוחט
לא. נדמה לי שמד ספרן דיבר עליה. אבל לא קבלנו חומר בעניז זה.
פ' בן שאול
נערכה איפוא בדיקה, אבל היתה זו בדיקה לצרכים פנימיים של המשרד כדי לאפשר

לשר לקבל החלטה בנדון. זה לא היה סקר, אלא בדיקה כלכלית. המספר שהוצע נגזר

מהבדיקה הזאת. אני חוזר ואומר שלא היתה שום הבטחה לסקר בלשהו במובנו זו,

והערוב בין שני הסקרים הוא לא לענין.

איש לא קבע שבל שנה תהיה הקצאה של 500 מוניות. כיום אנחנו עדיין בפיגור

גדול, ועדיין הביקוש לשירותי מוניות עולה על ההיצע. יש מספיק אינדיקטורים לדבר

הזה, ואנחנו נראה את תוצאות ההקצאה הזו. בהערכה ראשונית נראה שהביקוש עולה

הרבה על אותן 500 מוניות. ההקצאה לשנת 1989 תהיה להערכתי הרבה יותר גבוהה

מההקצאה לשנת 1988, כאשר השיטה עצמה אמורה לעבוד ליצירת האיזון. המכסה והאגרה

נקבעים מחדש בכל שנה, מקבלים את הפיד-בק של הביקוש בשטח, ועל ידי כר נוצר

האיזון.

נניח שמחיר המספר הירוק ישאר 30 אלף שקל, אז אם יוצאו לשוק אלף רשיונות

ולא יהיה להם ביקוש, הרי זה אומר שהענף הגיעה לרוויה ברמה הזאת. אם הביקוש

יעבור אותו, אנשים לא יהיו מוכנים לקוות זאת ב- 30 אלף שקל כדי שלמחרת היום

ימכרו את זה ב-20 אלח שקל. השיטה החדירה אמורה לעבוד בעצמה, לעומת השיטה הקודמת

שהיתה שיטה מינלהית. כשההקצאה היתה מינהלית גרידה, ולא היה לה שום קשר עם מה

שקורה בשטח. השיטה החדשה. שאנחנו מצויים בתהילת הפעלתה. אמורה לעבוד בעצמה

ליצירת האיזון לעומת הביקוש.

ועכשיו לנושא הפניונרי. הבעיה הזאת היא קשה. לגופו של עיין אנחנו לא

חושבים שצריר להיות קשר בין הבטחת זכיות פנסיוניות לבעלי מוניות או לנהגי

מוניות ובין האגרה שהממשלה גובה עגור רשיון כזה. כמו בכל ענה אחר, גם בענף

המוניות צריר העובד להבטיח לעצמו ביטוח פנסיוני כלשהו, ואינו יכול או צריר

לסמור על זה שבקונייקטורה מסויימת הוא קנה רשיון במחיר מסויים ומכר אותו במחיר



אחר. זהו נכסי לכל דבר, מהבחינה הזאת התפיסה של בעלי המוניות, כפי שהוצגה

כאן, עלולה לעתים לעבור לטובתם, אבל הם גם עלולים להתאבזב ממנה אם זה יעבור

בכיוון ההפוך.

בנושא הפנסיוני הזה כראי אולי לעשות הבחנה בין בעלי המוניות ובין נהגי

המוניות, בעבר היתה זהות כמעט מוחלטת בין בלעי מוניות ונהגי מוניות. מי שהיה

בעל מונית עבד עליה. בגלל העיוות שנוצר מהמחיר הספקולטיבי של ערר הרשיון,

הסכום שיכול בעל המונית להוציא היום מהרשיון הוא שווה ערר לגובה משכורת. אם

הוא רוצה להרוויח עור משכורת אז בנוסף להשכרת המונית לנהג אחר, גם הוא בעצמו

יושב כמה שעות על המונית ועובר עליה. אבל יכול בעל מונית להתפרנס מהמונית שלו

גם בלא שיעבור עליה כלל, ואפילו שלא לקנות את הרכב. הוא יכול להשכיר את הרשיון

שלו לנהג מונית והנהג הוא זה שעובר עליה ויש לו ציפיות לרכוש בעצמו את הרשיון

ברי שלא יהיה צרלר להיות "עבר" לבעל המונית ולשלם לו רמי שכירות חורשיים בגובה

של 400 רולר, 500 רולר ואפילו 700 רולר לחורש. היום זה עומר סביב הסכומים

האלה, כאשר הסבום הוא למעשה ספקולטיבי. לכן יש ניגור אינטרסים בולט בין בעלי

מוניות ובין נהגי מוניות, כאשר קבוצה אחת רוצה שהרשיונות שיוצאו על ירי הממשלה

יהיו רבים ככל האפשר ובמחיר שהוא בהישג ירה, לעומת בלעי המוניות הרוצים את

ההיפר. ברגע שהנהג זוכה להיות בעל מונית הוא עובר את הקו ורוצה במה שרוצים

היום בעלי המוניות. כר זה בכל ענף. מי שבחוץ רוצה להכנס ומי שבפנים רוצה להגן

על הזכויות שישנן בענף. זו תופעה טיפוסית הקיימת בכל הענפים.

כמה מלים בענין המיניבוסים והטרנספורטרים למיניהם. ישנו בארץ ענף הסעה

חשוב המקיף בין 5000 ל-10,000 בלי רכב. בהיקף כלי הרכב הוא זהה פחות או יותר

לענף המוניות, והוא מהווה חלק חשוב במשק ההסעה במרינה. הוא קיים ועובר כרין

וברשות. תחום הפעילות שלו קרוב לזה של המוניות. הוא לא משרת קווי נסיעה, אלא

מבצע נסיעות עבור חברות המזמינות אצלו הסעות קבועות.
היו"ר א' שוחט
מה מגביל ארם בהפעלת כלי הסעה כזה?
פ' בן-שאול
אין מניעה על בעל מונית לקנות 10 טרנספורטרים ולעבור אתם, אם הוא רוצה

להכנס לענף הזה. רווקה הטעונים של בעלי מהוניות מוכיחים את המחסור במוניות. אם

בשנים האחרונות חל גירול בענף הטרנספורטרים, שהוא ענף שכן לענף המוניות, וכמו

בכל עפנים שכנים ענף אחר נוגס בשני ויש תחרות בשוליים, הרי זה מוכיח שהיה

מחסור בהסעה מהסוג הזה.
היו"ר א' שוחט
מה ימנע ממני לקנות מהר שני מיניבוסים ולהתחיל לעבור אתם?
פ' בן-שאול
איו דבר שיימנע זאת ממר. השוק מווסת את עצמו. גם איז פיקוח על מחירים בענף

הזה, ואני חושב שזה חיובי, כי לא על כל רבר צריבה הממשלה לשים את היר ולפקח.

עצם העובדה שהענף הזה מתחרה ומתחיל לנגוס בעבורה של המוניות רק מצביעה על

המחסור במוניות, ולכו אנשים נזקקים לענף הקרוב ביותר לענף המוניות המבצע עבודה

רומה.



בכל זאת אנחנו מעריכים שצריר לעשות בקרה מסויימת על עבודת הענף הזה. ער

היום היה הענף הזה בלא פיקוח, והיום אנחנו רוצים להטיל עליו מידה מסויימת של

פיקוח. במו למשל החובה להתארגן בחברות. בתאגידים, כלומר, לא כל אחד יוכל לקנות

מיניבוס ולהתחיל לעבוד, אלא יורשה לעבוד רק מי שמאורנן בתאגיד, בחברה, ויהיו

דרישות מינימליות בהן צריו יהיה תאגיד כזה לעמוד.
י' צידון
מדוע זה נחוץ?
פ' בן-שאול
אחת הסיבות לצורר בפיקוח הם הענפים השכנים. יש שלושה ענפים שכנים לענף

המיניבוסים או הטרנספורטרים. 1. האוטובוסים בקווי השירות, הקואופרטיבים; 2.

אוטובוסים פרטיים שמבצעים הסעות פרטיות. כאשר יש צורר בהסעה של למעלה מ-10 איש

שוכרים שירותו של אוטובוס כזה. מספר האנשים המוסעים שונה, אבל אופי העבודה

זחה. 3. המוניות, המיועדות לקבוצות קטנות של נוסעים.
י' צידון
האם הדרישה להתאגד תורמת לטובת הציבור, ובמה?
פ' בן-שאול
מאחר ושלושה הענפים הקרובים הם בפיקוח ממשלתי חמחייב התאגדות. וישנה בקרה

על החברות האלה, מחייבת ההגינות הציבורית פיקוח ממשלתי מסויים גם על ענף

המיניבוסים והטרנספורטרים. או שצריד להסיר את הפיקוח על המוניות. על

האוטובוסים ועל קווי השירות, ואז כולם יהיו באותה רמת פיקוח ממשלתי. אבל יש

חוסר הגינות כאשר מפעילים איזה שהוא פיקוח על חלק של הענפים, אפילו זה פיקוח

קטן, ואין מפעלים אותו על חלק אחר של הענפים הדומים והוא יכול לפרוח ולהתפתח

ללא פיקוח. זה הנימוק המרכזי.

את התופעה של סירוב נהגי מוניות להסיע נוסעים אנחנו מתרגמים בצורה הפוכה.

העובדה שנהגי מוניות מסרבים להסיע נוסעים לא מצביעה על עודף במוניות ועל מחיר

גמור, אלא על מצב הפור. זה מראה על מחסור במוניות, על עודף ביקוש, ואז מחליט

הנהג מתי ולאן כדאי לו לנסוע ומתי ולאן לא כדאי לו לנסוע. אם הוא מחפש את

הפרנסה הוא יסע בל נסיעה. התופעה היא אותה, אבל הפרשנות שלנו הפוכה מזו ששמענו

כאן קודם לכן.

מוזר שמביאים את הבג"צ האחרון בנושא הקצאת המוניות, שהוגש בחודש אוקטובר

או נובמבר 1988, כדי לחזק את טענה בעלי המוניות. מי שקרא את הדברים קרא בו

בדיוק את ההפיך מזה. יש בו נזיפה לרשויות ולמשרד התחבורה על כר שעברו למעלה

משנתיים מאז חוקק החוק בכנסת ובתקופה הזאת לא בוצעה אף הקצאה. הבג"צ מזרז את

משרד התחבורה לבצע את ההקאה. יתרה מזו, הבג"צ הירשה לעותר לחזור ולפנות לבג"צ

באם משרד התחבורה לא יזדרז בביצוע ההקצאה.
היו"ר שוחט
בביקורי בארצות הברית ראיתי שאפשר להזמין שם רכב פרטי לשם הסעה. האם זה

קיים גם בארץ?
א' מצא
זה התחיל.



אסור לרכב פרטי בארץ להסיע נוסעים.
י' צידון
מדוע? האם מטעמי הגנה על המוניות?

הבעיה היא הרבה מעב רלתחום התחבורה. זה נושא יסודי של מבנה המשק.
י' צידון
אכן, ולכן צריך לשנות זאת.

רבותי הנכבדים. אם זה כל בר טוב. למה זה בכל זאת כל כר רע? אם הענף שלנו

כל כר טוב, כפי שמשרד התחבורה מציג אותו, אני לא יודע למה זה כל כר רע. עם כל

הענווה אני מרשה לי לקחת את עצמי כדוגמה. בשנת 1947, בזמז המנדט, קניתי זכות

ציבורית תמורת 1550 לא"י. די לראות מה זה היה שווה אז, ומה זה שווה היום. אני

בז 68 היום, ונכוו שאני מקבל 450 דולר לחודש. אבל מחד כבד לא אקבל את הסכום

הזה. דרר אגב, דאגתי לעצמי ויש לי גם תכנית עצמה. אכל ישנם אחרים שלא עשו זאת.

מה הטובה שעשה לי משרד התחבורה שהיא מעמיד את עצמו באור כל כך חיובי

מהבחינה שלנו? הוא הוריד את ערר המניה שלנו. בענף המוניות ישנם לפחות 25% שקנו

את הזכות הציבורית מכספם הם. ולא קיבלו אותה מהממשלה.

היום למדתי דבד נוסח. ידענו שישנם שני ענפים מגבילים לזה שלנו. והנה היום

למדתי שיש שלושה. פתאום צצו 10,000 מיניבוסים, ובשבילי זו הפתעה, שוק ממש. לא

פעם דיברנו עם משרד התחבורה ואמרו לנ במפורש שאסור להסיע נוסעים אם זה לא של

המפעל. אני למשל מייצג מקומות קטנים כמו רחובות וכפר סבא שבהם איז ולא היתה אף

פעם פרנסה למוניות, ורוב העבודות שם היו מבוססות על בתי ספר ומפעלים שונים.

זו היתה העבודה של המוניות שם.

לא פעם עוררנו את הבעייה של הטנדדים שראינו אותם מסעיים 20 ילדים, כשיש

להם 11 מקומות. אנחנו יודעים שאם מדובר בכלי רכב ששייך לבית החרושת מותר לו

להסיע את העובדים ואנחנו לא יכולים לעשות דבר, אבל אם מדובר ברכב ששייר למי

שלא יהיה, הרי אסור לו במפורש להוביל נוסעים. אין לו גם ביטוח מסוג ה יטוח

שמחייבים אותנו לעשות. הדברים האלה הם בשבילנו הפתעת הישיבה. מה גם שמדובר

בכמות ענקית של 10,000 מיניבוסים או טנדרים. אז בשביל מה אני בכלל צריר את

המונית?

מה זה ערך ספקולטיבי? האם לא מגיע לי, כמו לכל אזרח אחר, להתפרנס בארץ?

מה רע עשיתי? אני השקעתי את כספי בזכות ציבורית, שילמתי עבור זה בשעתו סכים

שהיה שווה לשתי מניות באגר, והיום זה שווה שליש מניה. ואם אני מוכר זאת אי.י

עוד משלם על זה רווח הון, אבל זה לא עניין לוועדה. אבל איפה הם הדברים הטובים

שאתם מדברים עליהם?
א' מצא
לאון זנדברג קנה את הזכות הציבורית שיש לו, אני נכה צה"ל משנת 1948,

שוקמתי על ידי המדינה. במקום הרגיל שלי נתנו לי את הזכות הציבורית הזאת. זו

הפנסיה שלי. יגידו לי אנשי משרד התחב רה מה שהם רוצים. אף אחד לא יקח זאת

ממני, אפילו נצטדך לעלות בשביל זה על בריקדות. אנחנו לא ניתן.



ישבנו כמה וכמה פעמים עם אנשי משרד התחבורה והענו בפניהם את הבעיה קול

הטרנספורטרים, ואמרו שיש צורר בתקנה מסויימת. אנשי משרד התחבורה מנסים להציג

תמונה כאילו הטנדרים שעוברים בשעות מסויימות עם מפעלים, אבל לא זה המצב. לפני

פחות מחורש הייתי בטברלה הצעירה, וראיתי שם טנדרים שלמעלה כתוב "נוסעים", ויש

להם כובע הדומה לזה שיש למוניות, ובחיר צעיר שאינני יורע מה נסיונו בנהיגה

רשאי להסיע 11 נוסעים. תמורת שקל וחצי היה מוכן להסיע בל אחר מטבריה הצעירה

לכל אחר מבתי המלוו. נאמר לנו שזו עבירה על החוק. אבל עכשיו אנחנו שומעים

מנגינה דורשה, שמותר להם.
היו"ר א' שוחט
אני הבינותי שלטרנספורטרים אסור לעשות שירות הסעה ולגבות תמורת זה כסח.
א' מצא
אבל בינתיים הם לא עשו דבר על מנת לשנות את המצב תזה.

אנחנו חוזרים לדברים שאמר המפקח מר פנחס בו שאול. אני רוצה להורות פה למר

בן שאול שדלתו תמיד פתוחה בפנינו. הוא קיבל אותנו ושמע אותנו, אבל זה היה דו-

שיח של חרשים. תמיר יצאנו ממנו עם הרגשה מצייינת. המלים היו תמיר יפות וטובות,

אבל במעשה היה אפס אחר גדול. הבג"צ הקודם קבע שכלכלנים שלנו צריכים לשבת עם

כלכלנים של משרד התחבורה כדי לקבוע ביחד את התעריף הכלכלי של המוניות. אנחנו

הצגנו את הבעיה המקצועית על ירי כלכלן שהיה מקובל נם על ידי משרד התחבורה.

הפער בינינו ובינם היה של % 65. עכשיו תוקן קצת המצב, אחרי שבמשר שנה ו-8

חודשים לא היתה העלאה בתעריפי המוניות. נבון שאין אצלנו עכשיו אינפלציה גדולה,

אבל מחיר המכוניות בכל זאת עלה במשר הזמו הזה, גם מחיר החלפים עלה, מחיר

הצמיגים אף הוא עלה. נכוו שמחיר הדלק לא עלה, ובמשך התקופה הזו שולמה במשק

תוספת של % 20 על שכר העבודה.

לפי התחשיבים של משרד התחבורה מרכיב שכר העבודה אצלנו הוא % 40 ער 45%.

כלומר. אם שולמה תוספת של 20% במשק, מגיעה לנו תוספת קול 10%. אבל גם את התופסת

הזו של 10% לא קיבלו במשר אותה שנח וחצי. אז איפה ההתייחסות החיובית כלפינו?

במלים הכל פנטסטי. השר קיבל אותנו, גם המפקד!, גם המנב"ל וגם עוזריו, וגם קפה

קיבלנו. היחס היה מאד לבבי. אבל כשמדברים על תכלית, היה זה שיח של חרשים.

באשר להקצאת המספרים, המדיניות החרשה של משרד התחבורה היא למכור לכל

דיכפיז זכות ציבורית. מי שאיו לו רשיון נהיגה במונית, ולא עמד באותם

קריטריונים שמשרר התחבורה מחייב אותנו לעמיר בהם. הוא לא השתתף בבית ספר

לנהיגה ציבורית מיוחדת, קורס שנמשד 3 חודשים, ללמוד עזרה ראשונה, להיות קצת

מכבה אש וכל הרברים הדרושים. הכת שלי, שהיא בת 15, יבולל; להניש למשרד התחבורה

בקשה לקבל מספר, וימכרו לה. למה שלא ימכרו לה?

איר אפשר לבוא ולומר שהענין הה הוא ספקולטיבי מטעמנו? אילו היה מחיר

הנסיעה במונית מחיר ריאלי, אל לא היה נוצר מצב בו הייה הנהג מסרב להסיע נוסע,

ולא חיו גם מקרים של הפקעת מחירים, וכל אותה תופעה שלילית שהתפתחה בענף

המוניות.

הצצעתנו בזמנו לשר התחבורה להקצות 200 מספרים היתה בעצם בקשה משותפת שלנו

ושל אנשי משרר התחבורה ובאה על מנת למצוא פתרון ל-200 נהגי מוניות שהיו בבג"צ

ושצריר היה להגיד למשרד התחבורה מה לעשות אתם. אמרנו שאם מריניות כזאת תקל על

שר התחבורה לפתור את הבעיה, אנחנו נהיה מוכנים להסכים, אפילו במחיר שהם יקבעו,

ואפילו במחיר הקורם של האגרה 8,000 שקל. לא התנגדנו לזה. מתור שראינו בזה חלק

מפתרון הבעיה של אותם 200 נהגי המוניות שנשארו תקועים כתוצאה מהגשת הבקשה, או

שלא היה להם הל.ריטרלון של נהיגה במשר 8 שנים שהיה נהוג בעבר. אבל בצורה חד

משמעית אמרנו שאין צורר להוציא מספרים, וררשנו שמחיר המסמר יהיה כמחיר המניה

באחד הקואופרטיבים לתחבורה ציבורית.



מנסים לומר לנו שהבריקה הכלכלית היתה על מנת לקבוע רל, את המחיר הכלכלי של

הנסיעה ללא הצורר לקבוע אם יש די מוניות, אבל זה לא כל נר מרוייק, למעשה האחר

קקוור בשני. וכר הבנו את הרברים ולזה גנז נתנו את הסכמתנו. והיום, אחרי 4 שנים,

אנחנו שומעים שפתאום ישנם האמצעים לעריכת הבדיקה הזאת, אח על פי שבג"צ חייב את

משרד התחבורה לבצע זאת לפני 4 שנים. לזה התייחסתי, ואני מתנצל על שבפורום הזה

אני צריר להתווכח קצת עם פנחס בן-שאול שהרי אנחנו ידירים טובים.

הוויכוח התעורר לא מפני שאי אפשר לברוק אותנו, כי אפשר לברוק אותנו

ואנחנו אף שיתפנו פעולה בענין זה. אבל התחילו בבדיקה על מנת לזרוק לנו חול

בעינים, הבריקה הופסקה מאיזו שהיא טיבה. ואחר כר התעוררה שוב, אבל התוצאה היא

אפס. עם כל הרצון הטוב שהיה למשרר התחבורה. יכול להיות שלמשרר יש אילוצים

שאנחנו לא מכירים ולא שמענו עליהם. אבל לא צריר לבוא אלינו נציני הציבור

ולהשמיע לפנינו את מה שאמר כאן אלכס לנגר על קילומטרז' וכו'.

אני חושב שהבריקה הראשונית של גר בכרן, שהיתה משותפת לארגוני המוניות

ולמשרר התחבורה. היתה צריכה לקבוע את הקריטריונים שעל פיהם אנחנו הולכים

לבריקת ענף המוניות. אבל הבריקה הזאת נפסקה. לא נקבעו קריטריונים על פיהם צריף

ללכת לזה, ולא מפני שאנחנו לא שיתפנו פעולה, אי אפשר להאשים אותנו בענין זה,

אלא את אנשי משרר התחבורה.

אנחנו מרנישים את הנקודה הזאת של מחיר הזכות הציבורית. אני חוזר וטוען

שהפיטורים הררקוניים וההמוניים ממפעלים וחברות בכל רחבי הארץ הכניסו לירי

אנשים רבים הרבה מאד כסף, והם היו מוכנים להשקיע חלק מהכסף הזה ברכישת זכות

ציבורית, וכר הגיעו רמי השכירות החורשיים ל-440 רולר, 500 רולר, 600 רולר,

ואני מוכן להסכים עם פנחס בו-שאול ולהניד שהגיעו אפילו ל-700 רולר. האנשים

המפוטרים קיבלו הרבה מאד כסוי. חלק ניכר מהכסף שקיבלו הכניסו לבנק להבטחת

עתידם, ובחלק מהכסף קנו זכות ציבורית ואמרו: אנחנו נעבור, אם יהיה טוב אז

בסדר, אם לא יהיה טוב אנחנו נמכור. אבל ברנע שהם מתחילים למכור ומשרר התחבורה

מתחיל למכור אז חנו גומרים גם אתנו: גומרים עם המספר שלי. עם המספר של לאון

זנרברג ועם המספר של אלפי חברים שקנו את המספר שלהם, כי לא כולם קיבלו את

המספר שלהם חינם.

אני זוכר שבזמנו הוצע לי מטעם המרינה לבחור בין מספר ירוק ובין חברות

באגר. שמעתי מאנשים שלהיות נהג מונית זה רבר פנטסטי, אז הערפתי לקבל מונית.

אני רוצה להעלות את בעיית הפנסיה. אם משרד התחבורה היה אומר שמהיום והלאה

כשהוא מתחיל למכור זכות ציבורית הוא רוצה להבטיח לקבוצת הוותיקים את

זכויותיהם. הייתי מבין זאת. אבל פה יש אלפי אנשים שמוגבלים מבחינת גילם, מצב

בריאותם וכוי, ואתם לוקחים מהם את הבטחון המעט שהיה להם בעתיר שלהם. אינכם

עושים הפרדה, ואינכם אומרים שבשנת 1989 תעשו הפררה, ושמצבו של מי שיש לו היום

זכות ציבורית שקיבל על פי זכויות או שקנה בכסף יהיה כר וכר, ושמהיום והלאה

תפעילו מדיניות חדשה שתתאים לשנות האלפיים. את זאת אינכם עושים, אלא אתם

מערבבים חתונה בחתונה, ולוקחים מאתנו כל מה שהיה לנו.

אי אפשר להגיד שאין כחף בשביל זה. בוודאי שיש כסף, וצריר להבטיח את עתירם

של האנשים האלה. אני מבקש להרגיש זאת. כרי שהרברלם יהיו ברורים.

על הטרנספורטרים כבר ריברנו. אבל יש נקודה נוספת שצריר להעלותה פה. יכיל

להיות שצריר לברר את משרד התחבורה שמנסה למצוא כל מיני פתרונות. אבל צרלר

להיות ברור שלנהגי המוניות צריר לתת את הבלי השווה מבחינת היכולת להתמודד

בתחרות שווה. אם יש לי מונית עם 7 מקומות שעולה היום 50 אלף רולר, אני לא יכיל

להתמורר עם בעל הטרנספורטר המקבל היתר להסיע 11 נוסעים מבלי שהוא חייב לעבור

תא אותה ההכנה שנהג מונית חייב לעבור. הרי ברור שאין אלה כלים שווים המאפשרים

התמורדות שווה בתחרות. אדרבה. תנו גם לנו את הכלים האלה. הדרישה הזאת שלנו

עומרת בפני משרר התחבורה הרבה מאד שנים, אבל ובשנים האחרונות שמענו ממשרר-
התחבורה פזמון חוזר
על פי תקנות בינלאומיות אנחנו לא יכולים לאשר לכם מעל 7

מקומות. איר זה שלטרנספורטים איו תקנות בינלאומית ואיו הגבלות. להם מותר. ולנו

לא. לכז אנחנו מרגישים כבנים חורגים. זו הרגשתנו, עם כל הכאב שיש בזה.

אנחנו מוזמנים לשיחה עם כבור השר ב-8 לחורש זה. חכינו חודשיים לפגישה

הזאת. כל הגופים האחרים, אגר, דן והאחרים התקבלו מהר מאר. ואנחנו הכינו. אז

לפני שבוע בערן עלו 20 איש שלנו למשרד התחבורה. חשבנו לערוך שם שביתת שבת, אבל

השר לא היה שם, ואז קבעו לנו תאריר פגישה עם השר. זה היה התהליך בו קיבלו

אותנו. אנחנו ניפגש עם השר ונשמיע לו את הרברים האלה.

אנחנו מבקשים מהווערה הנכברה הזאת ומאנשי משרד התחבורה שיעבירו את הבקשה

הזאת הזאת שלנו הלאה, שעד שלא תערך בדיקה כלכלית בדבר הנחיצות בהוצאת מספרים

ירוקים נוספים, ונקבל את התוצאות שלה. לא ייעשה שום צעד שהוא בענין זה. אני

שמח לשמוע בוועדה שלא התקבלה החלטה דרקונית על הוצאת 500 מספרים מדי קונה. אמנם

בין השורות של דברי המפקח על התעבורה אפשר היה להבין שהמספר יכול להיות יותר

גרול, וגם בענין זה אין רעתנו זהה. כי מה זה היום 30 אלף שקל בשביל הרבה מאר

אנשים שמוכנים להשקיע בענף הזה, ויהיה מה שיהיה. אם זה לא יילך, הם ימכרו זאת

ואפילו יפסידו על זה 10,000 שקל שום אסון לא קרה. אבל מה יהיה עם אותם אנשים

שהמספר הירוק זו העבודה שלהם. עצם קיומם. מה יהיה אתנו, עם 8,000 בעלי

המוניות, שמהן מתפרנסות 20 אלף משפחות?
י- צידון
הערה לסדר. כי הדברים ששמענו נוגעים ללב. במדינת ישראל היה קיים בעבר

משטר כלכלי מסויים, אשר יתכן מאד והוא היה הכרחי בתקופה בה קמה המדינה. המשטר

הזה בהכרח הולד ומתחלף, ולא מדובר כרגע בצבע פוליטי אלא במציאות מסויימת,

השינוי הזה הביא לזעזועים בכל המשק הישראלי, ולזעזועים לא קטנים, וקשה למדוד

עזועים של מי היו יותר גדולים; האם אלו של הקיבוצים, אלו של כור, של אלסינט,

של אבד או של אחרים. זאת אומרת שיש לצפות לכאב שילווה את המעבר ממשטר כלכלי

מסויים, הקשור בפיקוח והקשור במתן זכויות והערפות מסויימות על פי מפתת מסויים,

למצב כלכלי חרש שבו מנסים לפתוח את המשק לטובת הצרכן, כולל נהג המונית ונהג

אגד, כל אחד באספקט האחר. כדי לתת לו את הסיכוי שהמערכת הכלכלית החדשה האמורה

לקום צריכה לתת.

נכון שצריך לבדוק את הנושא על כל מקרה ומקרה. אינני מסכים לזה ש-8000

מקרים צודקים, או אפילו 80 אלף מקרים צודקים, יעצרו את התפתחותה הכלכלית של

המדינה, או יהוו מכשול להתפתחותה, כי אז כל אהד אחר יכול גם הוא לברא ולטעון

שהוא קנה לעצמו זכות, ושזו הפנסיה שלו וכו'.

אני רוצה לומר במלוא ההערכה לעבירה שנעשתה, שהמעבר ממצב כלכלי אי למערכת

כלכלית בי כרוך בכאבים, ואנחנו צריכים למצוא את השיטה שתקטין את הכאבים עד כמה

שאפשר, ושאי-הצדק האישי שייעשה לל,יבוץ מסויים יהיה קטן ביותר. אבל לא צריכה

להיות כאן אשליה. הכוונה היא לעבור למשק חופשי, ומשק חופשי זה משק שבו כל אחר

יכול לקנות, והשוק יקבע אם ההשקעה שלו היתה צודקת או לא.
י' נעימי
מר בן-שאול אמר שצריך לחלק 500 מספירם נוספים. מצד שני הוא אמר שצריך

'יראות את הבקוש שיהיה, כמה אנשים ירצו לקנות זאת, ואז י7;בעו מה יהיה אחר כך.

אני שואל: האם הם עשו סקר? בוודאי שלא. שיראו כמה אגשים פוטרו ממקומות עבירה

קיבלו פצויים, ואז יבינו שכאשר מחיר המספר הירוק הוא קטן כל כך-כך י בטח תהיה

דרישה גרולה למספרים ירוקים.



בקשר לטנדרים. כל הזמן עברו טנדרים, בירושלים היה כובשי, היה מהיר. אבל

המ לא יצאו לעבור בשירות בעיר. כאשר ישבנו פעם עם פנחס בז שאול ועם אלכס לנגר

אחר מהם אמר שיש פירצה בחולו. והם עוברים בשירות בעיר. אמרתי לחם שאני מוכן

לקחת את אנשי משרר התחבורה ולהראות להם שהם עובדים שירות בעיר. אראה להם

שהמוניות עומרות. והטנדרים עוברים בשירות.
א' לנגר
יש פה אי הבנה או התעלמות מהמטרה של החוק, ועל איזה רקע הוא נולד. הוא

נולד על רקע הקצאות אדמיניסטרטיביות שלא התחשבו במצב המשקי. עד עכשיו איפשרו

לכל נהג שצבר 8 שנות להגיד להגיש בקשה לקבלת מונית. זה יצר סדר חסר פניות

בחלוקת רשיונות לאנשים, אבל מעבר לזה שהיה חסר פניות לא התחשב במצב במשק. וכך

בשנת 1986 היה ענף המוניות בשפל, ומחיר המונית בשוק עמד אז על 8000 או 10,000

דולר. ונכוו שרשיונות של מוניות היו מופקרים במשרד הרישוי. רצנו עם החוק הזה

במהירות בשנת 1986 כדי להציל את ענף המוניות ממשבר נוסף, מהקצאה שלא מתחשבת

במצבו הכלכלי.

בא החוק הזה שכל כוונתו לווסת בין הביקוש וההיצע. אני לא מכיר שום סקר

או שיטה לפיהם אפשר לקבוע מראש בצורה מינהלית מה הם הצרכים המדוייקם של המשק

במוניות, מה יהיו ההיצעים ומה יהיו הביקושים בענף הזה. החוק הזה בא בעצם להגיד

שאם יהיה כדאי להשקיע באגרה זו כרי לתכנס לענף, אנשים. יעשו זאת. אם אנשים

יעריכו שיש ביקושים לשירות של מוניות. הם ישקיעו בענף הזה ויכנסו אליו והוא

יתפתח במקביל להתפתחות המשק. לא יהיו ביקושים, אנשים לא יילכו על זה. נראה לנו

שזאת הדרד הכי נכונה לעשיית הדברים, ואז גם תהיה התאמה בין מה שקורה במשק

ובין מספר המוניות.
היו"ר א' שוחט
איזה מגבלות יש על מי שמגיש בקשה?
א'. לנגר
לפי החוק החדש הוא צריך רק להובלה ישר אישי. בעבר זה היה על פי הוכחת ותק

בנהיגת מוניות.

דיברו כאן על הערד הפנסיוני של הרשיון. אני באמת לא יורע אם מגיעה פנסיה

למצא אברהם ששוקם על ירי מערכת הבטחון להיות נהג מונית, והוא קיבל את הרשיון

גיהמדינה. אבל גם אם יש ערד פנסיוני לרשיון, האגרה הממשלתית מעצם טיבה באותו

זמן שתוכנן החוק, כאשר המחיר בשוק היה גמור מאד, באה לשרת במידה רבה גם את

למטרה הזאת. כי אם המדינה תקבע אגרה -ה לא יהיה נתון למצב כזה או אחר במשק. כי

ם אם זה גבוה היום, הרי הדברים לכוללים להשתנות והמצב יכול להיות גם הפוך. זה

נותן ייתר יציבות מבחינת ערכו הפנסיוני, אם קיים כזה בכלל. מאשר המצב הנוכחי

נאשר המחיר היום הוא גבוה כתוצאה ממחסור במוניות. יש מחסור במוניות, המרינה

לא מקצה רשיונות נוספים, אז ברור שהמחיר רץ כלפי מעלה.

אנחנו גם סבורים שהשקעה במונית שפתוחה לציבור עשויה בהחלט להרים את רמת

דענף, בי זה יבול לגייס לענף כוח אדם שעד היום לא נבנס אליו, ויכול לגייס

נשקיעים שער כה לא התעניינו בענף הזה, כי זה היה סגור בפניהם. הרבר הזה יכול

בהחלט לתרום להרמת הרמה שאי אפשר להגיר שהיום היא גבוהת במיוחר. אם יש בעיות

זמוניות הרי זה סביב רמת השירות שהוא נותן.

אשר לטענות נגד הטרנספורטרים. אני רוצה שתדעו שמי שקיבל רשיוו מונית קיבל

נעצם זבות לקנות מכונית בלי מסים. בעיי המונית קונה את המונית שלו ללא מכס,

וככל שהמכונית שהוא קונה יקרה יותר ההטבה הזאת גדלה. לפי הישובים שלי ההטבה

וזאת שווה 20 אלף שקל מינימום באוטו זכי קטן ו- 100 אלף שקל במוניה יקרה מאד.



בהתחרות נגר הטרנספורטר, אוחו רכב שמשלם את כל המסים. יק) בהחלט יתרוז

לבעל המונית. ואם יש עדיין כלי רבב מסחריים שחודרים לחחום עבורתו של בעל

המונית, הסיבה לכר היא המחסור במוניות. מצר אחר. והשירות הנרוע מהצר השני.

אנחנו מעריכים שאם ענף המוניות יעבור ברמת שירותטזובה ולא יהיה מחסור במוניות

גם לא יהיה עירוב של תחומים בין שני העפנים האלה.

יש הברלים בהגררות של תקנות התעבורה שלפעמים נראות סימנטיות, אבל הן

עושות את כל ההברל. מונית רשאית לתבוע שכר מכל נוסע בנפרר, בעור שהרכבים

האחרים חייבים להעמיר את כל הרכב לרשותו של גורם אחר או נוסע אחר, ואינם

יכולים לנסוע לאורך הרחוב ולגבות תשלום מכל מי שעולה ונוסע ברכב, אף כי יש

כמובן בשולים מי שעובר על החול; בענין זה. אבל אינני מרבר על עבריינים. בסך הכל

זה עושה הברל גרול וההתעיינות הגרולה שיש היום במוניות מוכיחה שהעבודה במונית

בהחלט מכניסה.

אני רוצה להזכיר שיש עלינו מבול של לחצים גם מהצר השני, מצד הנהנים

השכירים שנאלצים לשלם היום 700 רולר לחורש עבור הזכיון להפעיל מונית. זאת

אומרת שישנם בעלי רשיונות רבים שלא עובדים על המונית, אלא משכירים אותה לאחר

במחיר מופקע, ואין לזה שום הצדקה.
י' צידון
זה החזר הון טוב מאר.
א' מצא
אני רוצה להציע לאלכס לנגר שיפקיר את הזכות הציבורית שלי ויתן לי כל חורש

700 רולר. אני אוציא לו חשבונית על פי החוק, ועשינו עסקה.
אי לנגר
זו כל המשכורת שלי, איר אני יכול לעשות זאת?
א' מצא
אתה מעוות את התמונה. כל הזמן עשית זאת, ונם פה אתה מעוות את התמונה.
א' לנגר
אולי. מדברים על 500 רשיונות באילו זו גזירה ררקונית שעלולה לגרום מי

יורע איזה נזק לענף המוניות. קונת 1987, לרוגמה, היתה שנה טובה מאר מבחינת

הספקולציה ברשיונות. והמחיר הגיע לערכו הנוכחי. באותה שנה הקצינו בפועל 500

רשיונות למוניות לפי השיטה הקורמת, וזה לא עשה רבר למחירי המוניות. הגישו את

הבקשות באפריל 1986. וזה בוצע בפועל בתקופה שהסתיימה לאחרונה. ב-1988 הקצנו 80

רשיונות, ובשנת 1987 הקצנו את המאסה הגרולה 500 רשיונוה.
א' מצא
אישרתם 850. למה לא להגיד את האמת?
אי לנגר
במהלר 1987 הקלנדרי הקצנו 500 רשיונות, וזה לא עשה שים רבר למערכת

. המחירים במוניות. זיה מהפר בביקושים. בין השאר אנחנו תולים את זה בהכפלת מחירי

הנסיעה בתחבורה הציבורית, וגם בגלל הצפיפות. אין ספק שהמונית משמשת מכשיר חשוב

בתחבורה הציבורית. אין ספק שעם גירול הצפיפות יעלה גם השימוש במונית, וצריר



לעורר את זזו. כר שאינני צופה שיקרה רבי דרסטי בתחום הזה. עם העלאת התעריפים,

ולאחרונה העלינו את התעריפים ב-21% בממוצע, אני חושב שבסך הכל יהיה טוב לעם

ישראל ויהיה טוב גם לענף המוניות ואפשר יהיה להתפרנס ממנו בכבור.
צ' ברזק
הכל היה טוב ויפה אילו משרד התחבורה היה אומר שהוא יחזיר את הכסח לאנשים

שקנו מספרים וראו אחר כר שהם טעו.
היו"ר א' שוחט
יש לי שלוש בקשות. לקראת הריון שלנו בטוח מרס או בתחילת אפריל אני מבקש

מכם, אנשי משרר התחבורה, שתטילו על הכלכלן שלכם לחשב מה היה המצב אילו פעלו על

פי שיטת המכרז, ולא מחיר קבוע, אם אפשר בכלל לחשוב על מכרז בענח הזה, כרי

שהשוק ישחק באופן חופשי. מה היה קורה אם במקום שתעשו הגרלה או תחלקו בררן

אחרת, תקבעו שהרשיונות יחולקו ביו המרבים במחיר, ובסר הכל 500 רשיונות.

אני יורע שבארצות הברית יש מחיר למונית, והוא רי גבוה.
א' לנגר
מפני שאינם מוציאים רשיונות בגלל לחצים סקטוריאליים מובזןקים והשפעות על

ראש העיר וכר'.
היו"ר, א' שוחט
אני מבקש שלקראת הישיבה הבאה שלנו בעור כחורש ארגון המוניות ימציא לנו

מסמר מסודר עם פירוט הרברים שאתם מבקשים.

אשר לבדיקה שעליה רובר כאן, אני מבין שאתם סבורים שהבריקה היא בלתי-אפשרית

מפני שזו פעילות כלכלית חופשית.
א' לנגר
האם אני יכול לרעת אם אתה תזדקק לשירות מונית בשבוע הבא או בחורש הבא,

ומה יהיו הרגלי הנסיעה שלר?
א' מצא
הם מדברים אתנו מזה 4 שנים על השיטה הזאת שהם רוצים להנהיג, ופתאום היום

היא לא ניתנת לבריקה? אני לא מבין את זה.
היו"ר א' שוחט
הארגון שלכם מקיף 8000 בעלי מיניות. יתן כל אחד מבעלי המוניות 20 שקל,

תערכו בכסח הזה בדיקה, ותבואו על הברכה.
א' מצא
הם לא יקבלו את הבדיקה שלנו.
הי"ו"ר א' שוחט
תביאו את זה לוועדה.



א' מצא;

כתבנו הרבה תזכירים לחברי הכנסת ולחברי וערת הכלכלה. מדובר בתזכירים

שנעשו על ידי בעלי מקצוע, ביניהם כלכלן בחסד עליון. אנחנו הגענו למסקנות, אבל

משרד התחבורה לא מקבל את זה. ףציינתי כבר כי בישיבה משותפת עם כלכלני המשרד

והכלכלן שלנו הם לא יכלו להגיע להסכם, אז ברור שעל כל מה שנגיד הם יגידו את

ההיפר. משרד התחבורה הוא שצריך להוביל את הבדיקה הזאת, אנחנו חייבים לשחף

פעולה ונעשה זאת, ואנחנו נקבל כל מסקנה שאליה יגיעו.
י' צידון
מחקר של אינטרסנט שונה כמובן ממחקר של גוף לא אינטרסנטי.
א' לנגר
מדבור בתעריפים. הסקר עוסק בתעריפים. אין אפשרות לגשת לדבר שאף אהד לא

יודע איר עושים אותו. אנחנו מאמינים שהשיטה שלנו באה לעודד את הנושא של תחרות

כלכלית, ולא הכתבה מלמעלה.
היו"ר א' שוחט
אני מבין שלפני שנתיים מהיר המספד הירוק היה 8000 דולר, והיום זה 50

אלף דולר. אז מי שקנה אז מספר ירוק הרוויח יפה מאד. ומי שקנה מספר ירוק בזמן

המנדט הפסיד.

אני מבין שככל שהצפיפות בערים הגודלות תלד ותגדל, ורמת החיים תעלה אף היא

יעלה השימוש במוניות.
א מצא
בבדיקה נוכיה אם במסגרת 8 שעות עבודה ליום. 6 ימים בשבוע, יוכל נהג

המונית שיקבל את הזכות הציבורית להוציא יום עבודה. איננו רוצים לדבר על 16

שעות עבודה ביום במשד כל ימות השבוע.
היו"ר א' שחל
אני מבקש מכם לשלוח את התזכיר שלכם. משרד התחבורה יבדוק את הרעיון של

מכרז, במקום הקצאה. בישיבה הקודמת סיכמנו שאתם באים אלינו בסוף חודש מרס או

בתחילת אפריל.

א לנגר-

בינתיים נראה כמה בקשות יוגשועבור 500 הרשיונות. זו תהיה אינדיקציה על מה

שקורה בענף הזה.
א' מצא
זו תהיה אינדיקציה מעוותת.
היו"ר אי שוחט
אנשים לא רוצים לזרוק סתם כד סכום של 30 אלף שקל.
י'. נעימי
תעלה את המחיר ל-50 אלף דולר. ואז נראה כמה אנשים יפנו.
א' מצא
אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים שעד שנסכם את כל מה שאתה מציע תבקש ממשרד

התהבורה לעלב את ההליך של הוצאת המספרים.
היו"ר א' שוחט
אני מנית שהדיון הבא יהיה בעוד חודש בערר. אנחנו לא יכולים לעצור החלטת

ועדה. נם אין ליי הסמכות לעשות זאת. אמרתי לכם זאת גם בפגישה בינינו. אתם טענתם

כאילו הוחלט על הוצאת 1000 רשיונות בשנה, ואני אמרתי לכם שלא הוחלט כדי אלא

דובר על מספרים וסוכם שזה יבוא אל הוועדה בתקופה יותר מאוחרת, ואתם תוזמנו

לאותה ישיבה. בפי שהבטחתי לכם.

אני מודה לכם, ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.10)

קוד המקור של הנתונים