ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/02/1989

המשבר בענף התיירות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 6 מישיבת ועדת הכלכלה

מיום ג', ט' אדי א', התשמ''ט - 14.2.89 בשעה 10:00

נכחו;

חברי הועדה;

היו"ר א. שוחט

י. לוי

צ. ביטון

ג. גל

ג. גדות

א. ליו

מוזמנים;

שר התיירות - ג. פת

ט. לייטרטדורף - עוזר בכיר לשר התיירות

ש. פופט - יועץ כלכלי, לשכת מארגני תיירות לישראל

מ. עמיר - התאחדות המלונות

א. פרידמן - יו"ר לשכת מארגני תיירות לישראל

מ. צוקרמן - מנכ"ל לשכת מארגני תיירות לישראל

א. רולמן - משרד התיירות

א. רוזנטל - משרד התיירות

ר. בארי - משרד התיירות

מזכיר הועדה; א. שטיינר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום; המשבר בענף התיירות.
היו"ר א. שוחט
אני פותח את הישיבה.

י. לוי; בנושא המלון בטאבה, הייתי מבקש שנדון בכן שאנחנו לא

נישא בשום הוצאות בהקשר זה.

היו"ר א. שוחט; נגיע גם לטאבה. נמצא פה שר התיירות ונציג של משרדו,

מנכ"ל התאחדות בתי המלון ואנשים נוספים. חיינו רוצים

בדיוני הועדה היום להתייחס אל מצב התיירות, אל מדיניות המשרד, אל

המדיניות להגדלת מספר התיירים הבאים לארץ, למדיניות ההשקעות והתשתייות

שהמשרד מתכנן. אני לקראת הישיבה עברתי על ספר התקציב שלכם וראיתי את

היקפו.

שר התיירות ג. פת; הזדעזעת?

היו"ר א. שוחט; הזדעזעתי. 30 מיליון שקל תקציב שוטף, ואם אינני טועה

- 8 מיליון פסיק משהו לתשתיות, ועד 21 מיליון

למענקים להקמת בתי מלון. כל אחד יודע שהתמורה והתפוקה של ענף התיירות היא

גבוהה מאד, למעלה ממילארד דולר, אם אינני טועה. קיבלנו את תחומר וראינו

את הירידה שחלה בתיירות הנכנסת; שיעור ירידה לגמרי לא קטן, ירידה של

כ-14% לעומת 78'. אני מניח שבשוליים זה בולט עוד יותר; אני מניח

שהאינתיפאדה התבטאה יותר לקראת סיומה של השנה.
שר התיירות ג. פת
שנת 1988 לא היתה שנה טובה, אבל גס לא שנה

קטאסטרופאלית. היו ציפיות גדולות מאד משנת 1988 משום

שזו שנת ה-40 למדינת ישראל, היתה סבירות גבוהה שמספר התיירים יגדל. מי

שנקלע למצב של לחץ שלא באשמתו זה בעיקר ענף המלונאות בישראל, שהכין את

עצמו לקליטת תיירים רבים מאד, שיפץ את בתי המלון, לקח הלואות, והתוצאות

לא היו כאלו שחייבו הגדלת בתי המלון ושיפוצם, הגדלת שטחי הציבור, מסעדות

וכדי.

אם אנחנו מסתכלים אחורה אנחנו באמת מגיעים לירידה במספר התיירים בשיעור

שנתי של 14% אבל זה טעות לראות את הדברים כך. אם זה היה 4%1 זה לא טוב,

אבל זה לא כל כך נורא. צריך לקחת בחשבון, שבחודשים הראשונים של השנה היה

גידול בתיירות, ומה שהפחיד אותי יותר מכל היו שלושת החודשים האחרונים של

השנה, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, שבהם חלה ירידה של כ-25% בהשוואה לאותם

חודשים בשנת 1987. נכון שאנחנו מדברים בהשוואה לשנה הטובה ביותר שהיתה

לתיירות מאז קום מדינת ישראל; בשנת 1987 הגיעו לישראל מיליון חמש מאות

ושמונה עשר אלף תיירים. אבל אנחנו חיים משנה לשנה, ואין טעם לראות את

המספרים במונחים של 82-3, אלא צריך לראות את זה במונחים של 87. לכן,

הדבר מחייב אותנו לפעולות מאומצות מאד. בינואר 88' עדיין לא ניכרה השפעת

האינתיפאדה. היו 88 אלף תיירים; זה היה חודש ינואר הטוב ביותר שהיה אי

פעם מבחינת התיירות. זה היה גידול של 14 אלף תיירים בהשוואה לינואר 1987,

כאשר 87' היתה שנת השיא. בשנת 1989, להפתעתי היו 78 אלף תיירים, הווה

אומר - עשרת אלפים תיירים פחות מ-88', שנת השיא, אבל חמשת אלפים יותר

מינואר 87'. אז יתכן שזן השפעה חד-פעמית, יכול להיות שמשהו קרה, אנחנו

נראה מה המצב בפברואר. יש אינדיקציות שהמצב קצת משתפר, אבל לא נדע לפני

סוף מרץ-אפריל, ולכן הדבר מחייב מאמצים הרבה יותר גדולים.



אין כל ספק שהאינתיפאדה גרמה נזק, מבחינה זו שיש חוסר של מאתיים אלף

תיירים לעומת 87'. אבל האינתיפאדה עצמה לא היתה הגורים המרכזי לירידה.

היא היתה גורם חשוב, אבל לא הגורם היחידי. למשל, כמו מדינות אמריקה

הלטינית, שם היו בעיות טרור ואי שקט בטחוני, באיקר בנושא הבטחון האישי,

היתה ירידה דראסטית ממיליון ורבע למאה אלף תיירים.

האינתיפאדה תרמה לירידה במספר התיירים, אבל לא במימדים המיוחסים לה. הבה

נזכור, שתייר שבא כשלא היתה אינתיפאדה, אף פעם לא הגיע לעזה, ואף פעם לא

הגיע לכל ישוב ביהודה ושומרון. לידיעתכם, הבעיה היחידה לגבי האינתיפאדה

מתרכזת בבית לחם ובירושלים, כי ביתר חלקי הארץ אין בעיה של אינתיפאדה.

כשאנחנו שואלים את התיירים שיוצאים מן הארץ אם הנושא הבטחוני היווה

לגביהם גורם טרם בואם, התשובה היא - כן. לאחר יציאתם מן הארץ - בכלל לא.

הם שואלים איפה הטרור, איפה המצב הרעוע של הבטחון האישי?

מתוך הנחה ששנת ה-40 למדינת ישראל תהיה שנה טובה מאד, היו לפחות מאמצים

בנושא של עידוד התיירות והפרסום. היה דיון ארוך מאד לגבי מי יעשה את

הפרסומת. שקלו לפרסם באמצעות חברה אחת, שתעשה את הפרסומת בכל העולם. אני

פוסל את זה לחלוטין. אחר כך ניהלו משא ומתן עם אותה חברה במשך חודשים

ארוכים והיא הכינה איזה שהיא תכנית לעבודה. ואחר כך הוחלט, בצדק, להפריד

את ארצות הברית מאירופה. טוענים שבאירופה, לכל מדינה יש מנטליות שונה,

שפה שונה. זה לא כל כך נכון לדעתי, ואני עומד לשנות את זה, כך שתהיה חברה

בפאריס, והיא תעשה את הפרסומת בסקנדינביה, באיטליה, באירלנד ובמקומות

כאלה. אנחנו צריכים לעשות מאמץ הרבה יותר גדול להביא גורמי תיירות

לישראל, לביקורים. מי שיכול בשובו הביתה לעודד את התיירות: סוכני תיירות,

עיתונאי תיירות, הרבה מאד מנהיגות מקומית, ואנחנו מתארגנים לקואת הדברים

הללו.

אני לא כל כך מודאג בנושא התקציבים. התקציב באמת מורכב משלושים וכמה

מיליוני שקלים תקציב שוטף, שלושים וכמה מיליוני שקלים תקציב פיתוח, ואני

נמצא במשא ומתן קבוע עם משרד האוצר. כשנעבד את התכניות, נוכל לקבל גם את

העזרה הנחוצה לכך.

יש כאן מצב אנומאלי. אנחנו מדברים על תיירות של מיליון וחצי תיירים, פחות

או יותר. הערך המוסף של ענף התיירות מוכר - כ-87%. מיליון תיירים מוציאים

בישראל מיליארד ושלוש מאות מיליון דולר בערך. אם הערך המוסף הוא 870/0, אזי

זו לתרומה למאזן התשלומים של מדינת ישראל ולמאזן המסחרי בסדר גודל של

יליארד ומאתיים מיליון. כשאנחנו יודעים שכל הפער בין עצמאות כלכלית לבין

אי-עצמאות כלכלית - זה 3.5 מיליארד דולר כל שנה. שניים וחצי מיליון

תיירים סוגרים לנו את הפער הזה. על דבר כזה אנחנו מוציאים בתקציב הרגיל

לצרכי פרסומת פחות מחמישה מיליון דולר. בפחות מחמישה מיליון דולר מובאים

לישראל כמיליון וחצי תיירים, וההכנסה מהם בערך שני מיליארד דולר. זה העסק

הכי טוב בעולם. להשקיע כל כך מעט ולקבל כל כך הרבה מבחינת המשק הלאומי.

נכון שמשרד האוצר הלך לקראת משרד התיירות ונתן עוד 2.7 מיליון דולר.

עכשיו הגשתי למשרד האוצר בקשה ל-7.5 מיליון דולר לפרסומת תדמיתית בלבד.

כי הבעיה שלנו היום זה לא אם המלונות יפרסמו או לא יפרסמו.

יש לנו ענף מלונאות טוב, שהתפתח מאד. יש לנו אנשים רציניים מאד בקרב

סוכני הנסיעות ומארגני התיירות. למרות המצב הקשה בשנת 89', יהיו לנו כאן



בארץ למעלה מ-70 קונגרסים. הודות לטדי קולק, הולך ומוקם פה מרכז קונגרסים

רציני מאד באיזור בניני האומה.. יש לנו בירושלים, בסביבות בניני האומה

קרוב לאלפיים חדרי מלון. יש חמישה בתי מלון- סונסטה, מגדלי כנסת, רמדה,

מלון רם ומלון הילטון. קרוב לאלפיים חדר ברדיוס של 700-500 מטר. אם יהיה

לנו מרכז קונגרסים רציני, אזי יהיה יותר קל להביא קונגרסים לישראל.

ירושלים, בכל אופן, מושכת תיירות. אגב, קונגרסים זה הגורם התיירותי הטוב

ביותר. חלק מהאנשים הבאים לקונגרסים לא משלמים עבור ההוצאות המיידיות

ולכן הם מוציאים הרבה יותר כסף מכיסם הם. כשמדברים על שבעים-שמונים

קונגרסים מדברים על 30-25 אלף נפש.
אבל היום יש בעיה
כבר לא עושים קונגרסים של 300 איש או של 400 איש, אלא

קונגרסים של 2000 איש ו-3000 איש, ומחפשים את האולמות המתאימים. את זה

אפשר לעשות בירושלים. האמת היא, שלמעט בניני האומה, יש לנו רק את מרכז

הקונגרסים בתל אביב, שיכול להכיל 1700-1800 איש, וזה עלוב מאד. לכן אני

מאד מעודד את הדבר הזה, כי ירושלים קיבלה את המכה הקשה ביותר בתיירות

השנה, והדבר מתבטא בבתי המלון. בבית המלון הייאט, למשל, התפוסה היא 350/0

בלבד. יתר בתי המלון, מצבם לא יותר טוב; גם אם התפוסה היא 55% זה עדיין

רע מאד.

אני אזדקק לעזרתכם, חברי הכנסת. אני חושב שמרכז קונגרסים צריך לקבל מעמד

של מפעל מאושר.
א. רובינשטיין
מי משקיע?
שר התיירות ג. פת
קרן ירושלים עם העיריה והסוכנות. זהו כסף ציבורי;

הממשלה לא משתתפת בכלל. אנחנו מדברים על פרויקט

שיעלה 46 מיליון דולר, אחרי שבוצעו כבר עבודות בהיקף של 16 מיליון דולר.
היור א. שוחט
מה זה 16 מיליון דולרו
שר התיירות ג. פת
שינו את עיצוב הפנים. עכשיו, אחת הבעיות הגדולות

שלנו זה לא בתי מלון; אני בכלל לא חסיד גדול של בניה

נוספת של בתי מלון, פרט לאילת ולים המלח. הבעיה שלנו אינה רק להביא

תיירים לישראל, אלא איך אתה גורם לכך שישראל תהיה מקום שמושך תיירות

חוזרת. כשיש לך מה לתת, כמו באילת, שם יש תיירות חוזרת. אנחנו מדינה

קטנה; אחרי שראית את רמת הגולן ואת הגדר הטובה ואת ירושלים והכותל המערבי

ובילית על כמה מחופי הארץ (שצריך לשפר אותם), והיית יומיים באילת, גמרת

לראות. בעוד שבמדינות אחרות, אנשים באים פעם אחרי פעם. את אילת פיתחנו

למקום נופש פאר-אקסלאנס, ולשם באים שוב ושוב. באילת, מלונאי אחד התלונן

על ירידה בתפוסה, מ-89% ל-85% - כדי לתת מושג על המצב שם. כלומר, הם היו

מרוצים, גם הסוכנים, וגם המלונאים.

אבל תזכרו שאילת איננה רק תשובה לתיירות נכנסת, היא גם תשובה לתיירות

פנים. הרבה מאד ישראלים נהנים באילת. אני מניח שמי שנוסע לאילת לחופשה,

לא נוסע לחוץ לארץ והתיירות באילת היא תיירות חוזרת. אילת היא מקום

מצוין, אבל צריך לרענן אותה. צריך לשקם את הגינון, להמשיך את הפיתוח

התשתיתי, תוספות של חדרי מלון, וגם כל מה שקשור לנושא התחזוקה. אי אפשר

להטיל על עיריה, שנותנת שירותים ברמת כוכב אחד או שניים (בכל העולם),

שתתן שירותים באיזור התיירות ברמה של ארבעה או חמישה כוכבים. ולכן,



בזמנו, טומי, אבי ואנוכי הקמנו את השותפות הזו עם העיריה ואנחנו נחזור

לזה, כדי שהריענון שיעשה באילת . ישאר לאורך זמן. באילת בונים עכשיו 660

חדר. זה מלון שבונה טסלר, יהודי מגרמניה. אבל מה שיותר חשוב, שזה מלון

שינוהל על ידי פנטה, שהיא חברה של לופטהנזה זה מלון 460 חדר, שנמצא על

הגבול הדרומי של מדינת ישראל, ליד הגבול של טאבה.

יש באילת בעיות תשתית. איך אתה מחבר מלון כזה לאיזור הביוב, שנמצא במרכז

אילת? אני לא הייתי רוצה שהדבר יתפרסם, אבל יש בעיה קשה מאד באילת. לפני

שמונה שנים פיתחנו את צינור המים מנהל פארן, וחשבנו שזה יספיק. היום יש

באילת 27 אלף תושבים וזו עיר גדלה והולכת, ויש שם בניה בסדר גודל של

כ-1200 יחידות. משרד השיכון בונה 1400 דירות, זה חוץ מ"בנה ביתך", חוץ

מקבלנים פרטיים.

ט. ליטסדורף; זה לפי התכנית של משרד השיכון.

שר התיירות ג. פת; לא. משרד השיכון לא נותן שום דבר.

היו"ר א. שוחט; הוא נותן תשתית.

שר התיירות ג. פת; באילת לא.

ט. ליטסדורף; מבנה תעשיה.

שר התיירות ג. פת; אבל הבונה משלם את דמי הפיתוח. יש תכניות של מר דוד

לואיס. הוא ניגש לבניה של מלון מפואר מאד על חוף

הים. הוא קנה מלון על חוף הים, כדי שיהיה לו מוצא בים, מה שהיה מלון

סאן-טרופה.

היו"ר א. שוחט; בעיתון נכתב שהוא מקפיא את זה.
שר התיירות ג. פת
הוא לא הקפיא. מועדון הים התיכון, מלון של 550 חדר,

יהיה מלון ברמה גבוהה מאד. ויש לו תכניות לעוד 800

חדר. יש מלון שעומד בשלב השלד כבר 9 שנים, שאנחנו מתכוונים למסור אותו

בימים הקרובים לכונס נכסים. פנינת אילת. וזה 220 חדר. היום התחילו לבנות

מלון עם 160 חדר, מלון שלום, שהוא חלק מהמרכז המסחרי של אילת, מול שדה

התעופה.

היו"ר א. שוחט; 2,900 החדרים, שכתוב שהם בבנין, זה ממש בבניה?

שר התיירות ג. פת; לא. בבניה ממש כרגע יש לך 660 חדר. בנוסף, עוד 550,

ואם לואיס ימשיך הלאה, יש לנו אפשרות של דן, שהביע

רצון לבנות את המלון שלו, אבל בסך הכל כעת נבנים 660 חדרים.

היו"ר א. שוחט; בסך הכל 660, עם כל מיני אישורים.

שר התיירות ג. פת; 660 אישורים שניתנו. 1200 זה כבר אישורים שניתנו.
י. לוי
יש צפי שהתיירות תמשיך ותגדל. האם התפוסה תהיה גבוהה

גם כאשר מספר החדרים יגדל?
שר התיירות ג. פת
צריך לראות את אילת בסדר גודל של 7500 חדרים. אנחנו

צריכים לפתור את בעית שדה התעופה. יש תכנית טובה מאד

להזזת שדה התעופה לתל ברונר.
צ. ביטון
כבר חמש שנים מדברים על זה.

שר התיירות ג. פת; המכרז עומד לצאת כבר בשבועות הקרובים. בינתיים אני

אצטרך לפתור את בעית הטרמינל בעובדה, כי הטרמינל

בעובדה כבר לא מספק את השירותים. מדובר ב-17 טיסות זרות בשבוע, ועל-אל

הודיעה שהיא מוסיפה 8 טיסות ישירות לאילת בשבוע.

אני מקווה, ואני אומר את זה בזהירות רבה מאד, שפעולות העידוד שלנו בחוץ

לארץ, באותם נושאים שסיפרתי לכם עליהם, יחזירו לנו בשנת 89' - אם לא

יחולו התפתחויות בלתי צפויות - את ה-200 אלף שהיו חסרים לנו מ-88',

ונתחיל אולי לטפס כלפי מעלה.

אני רוצה לומר כמה מילים בנושא מדיניות הפיתוח. אתם יודעים שהמדיניות שלי

אינה מדיניות של פיזור משאבים, אלא מדיניות של ריכוז מאמץ באתרים שאפשר

להביא אותם להמראה. באילת, למשל, השקענו מעט כסף וגרמנו לכך שאילת תהיה

מה שהיא היום. הושקעו בקושי מיליון שקל בכל הפיתוח של אילת.

היו"ר א. שוחט; מה זה במחירים נוכחיים?
שר התיירות ג. פת
לא במחירים של אז.

היו"ר א. שוחט; עם הלגונה והטיילת?

שר התיירות ג. פת; לא, הלגונה היתה לפני זה. כל הטיילת, כל העצים, כל

מה שאתה רואה באילת היום, התאורה והכל, עלה בסביבות

600 אלף דולר, 700 אלף דולר, ותראו כמה נכנס למדינה מאז במטבע זר.

המדיניות הזו תתחיל אצלי גם כן, ואני רוצה לומר לכם מה האתרים המיידיים.

יש לנו בעיה קשה מאד בים המלח. אילו היו היום בים המלח מאתיים חדרים בעין

בוקק, הייתי מציע לנוון את עין בוקק, לסגור את האתר. אבל פיתחו את עין

בוקק, פיתחו את זה על בריכה תעשייתית. הרצפה של הבריכה עולה מדי שנה

בכעשרים סנטימטרים. לזה צריך להוסיף כל שנה את השבעים, תשעים סנטימטרים

של מים, והדבר מסכן את כל איזור המלונות בשטפונות של מים מלוחים מאד,

שהורסים את הבסיס של כל מבנה שיעמוד בשטח. מה עוד, שבעוד חמש שנים מישהו

ישב במסעדה של מלון, ויראה קיר מגן של מלח. לכן זה הנושא הראשון שביקשתי

מטומי לבדוק.

א. לין; מי האחראי לביצוע הפרויקט הזה? למדינת ישראל אין

הרבה כסף, ואם היו החלטות כושלות, אם זה לא היה

בלתי נמנע, אז צריך להסיק מסקנות.



שר התיירות ג. פת; אין בעיה כנגד מי להוציא מסקנות. אני יכול לתת לך את

הכתובת. חלק מהם שוכבים פה בהר הרצל, חלק בקרית

שאול, חלק בחולון. איו נגד מי להוציא מסקנות. אתה מדבר על דבר שעסקו בו

לפני 35 שנה.

היום יש בעין בוקק 1500 חדרים. אז אי אפשר להתעלם מזה. הבקשה הראשונה שלי

היתה להכין את כל התכנית ולהביא את הים לעין בוקק. כלומר, ליצור לגונה של

ים בעין בוקק, והדבר יחייב לקחת חלק מהבריכה התעשייתית. לכן אני הולך

ברצינות על ים המלח. בפחות משלושת אלפים חדר, אין סיכוי לים המלח להתפתח.

צריך לבנות שם בניה קשיחה, את הסולאריום, צריך לתת בים המלח את הטיפול

הרפואי, כמו שנעשה בבאדן-באדן באירופה. אז יבואו הנה הרבה מאד תיירים,

ואלה הם תיירים חוזרים, כי התרופה היא לא חד-פעמית.

בנוסף לזה אני גם אקדיש את המשאבים לתכנון עתידי של נחל חבר, ותכנון

עתידי של קליה, שנמצאת במרחק כ-40 דקות נסיעה מירושלים. אלה שני מקומות

שיושבים על ים המלח ולא על הבריכה התעשייתי.

ים המלח חשוב מאד, וחשוב יותר בהקשר לפיתוח התיירות בנגב, כי מינהלת הנגב

בנויה על משולש של אשקלון, ים המלח ואילת, כשבאמצע כל הפיתוח של תיירות

מדברית במצפה רמון. לכן ים המלח יקבל את העדיפות הגבוהה ביותר.

נושא שני שיקבל עדיפות גבוהה הוא נושא טבריה, וצרכי תיירות הפנים סביב

הכינרת. זה לא אומר שאנחנו נתעלם לחלוטין מפרויקטים אחרים. למשל, סיום

החפירות באתר העתיקות ולצרף אליו פארק בבית שאן - זה מתפתח יפה מאד.

הכנתי תכנית ואני מגיש אותה לשר האוצר. על ידי קידום פרויקטים נוכל לפתור

בעיה של בין חמשת אלפים לשבעת אלפים מובטלים, שיקבלו עבודה.

א. לין-. כשאתה אומר מובטלים, אתה מתכוון לערבים ויהודים?
צ. ביטוו
הוא מפריד, הוא דיבר על ערבים מהשטחים.

א. לין; לא דיברתי על ערבים מהשטחים, דיברתי על ערבים מיהודה

ושומרון או ערבים מקומיים.

צ. ביטון! הוא דיבר על ערבים ישראלים.

שר התיירות ג. פת; כל פרויקט שייעשה, כל קבלן שיקבל עבודות, יחוייב

לקבל עובדים אך ורק מלשכת העבודה. מי שרשום בלשכת

העבודה, הוא שיעבוד.

י. לוי! מה לגבי בית שאן?
שר התיירות ג. פת
מדובר על על עתיקות. ליד העתיקות ייבנה פארק, כך

שאנשים יוכלו לבוא לא רק כדי לראות את העתיקות, ובין

העתיקות לבין הפארק ייבנה מוטל. יהיה שם מלון, אך לא ברמה של חמישה

כוכבים ולא של ארבעה כוכבים. כי מה שאנחנו מעוניינים זה לא שיעברו דרך

בית שארן, אלא שיתנו גם פרנסה לאנשי בית שאן, שישהו לילה או שני לילות

בבית שאן. ואולי גם משפחות ישראליות שתבאנה לתקופה יותר ממושכת.



המדיניות תהיה התרכזות במספר פרויקטים, ואני מקווה שאקבל את העזרה

הנחוצה, כך שנוכל לקדם פרויקטים בפיתוח, כשהמוקד הוא הנגב, ריענון אילת,

פיתוח תנופתי לים המלח, הפעילות שתיעשה בירושלים והפיכתה של ירושלים

למרכז קונגרסים אמיתי, עם כל הפעילות הנוספת המתחייבת מכך. כמו ככן,

טבריה סובב כנרת ופרוייקטים אחרים שיהיו בסיום, אבל בסדר עדיפות ולא

להתפזר עם מאה אלף שקל פה, ומאה אלף שקל שם.

בקשר לעדיפות שתינתן לפירסום ולעידוד תיירות. כולנו רוצים שיותר יהודים

יבואו לארץ. אם נעבוד קשה יבואו לארץ עוד 200 אלף יהודים בשנה. אם נעבוד

קשה, אפשר להגיע לעוד מיליון נוצרים. פשוט מאד: יש יותר נוצרים בעולם

מאשר יהודים. ולכן, ההתארגנות שלנו לגבי הצליינות תהיה מאד מאד מרוכזת.

ההחלטה הראשונה שקיבלתי היא להעביר לשכה שקודמי פתח בוושינגטון, ואני

חושב שהיא לא יעילה כל כך, ולהעביר אותה לדאלאס, לאיזור שקרוי "חגורת

התנ"ך". ללכת עם פרסומת מאד מרוכזת לאוכלוסיה הנוצרית, ולגייס ממנה מספר

גדול של תיירים. זה מחייב, כמובן, שיפוץ של אתרי תיירות שבהם יש לנוצרים

עניין מיוחד, ואני מקווה שגם נוכל לחזור למה שאני בזמנו התחלתי, אבל

היתה בו הפסקה ארוכה, של בניית בית מלון גדול על הגבעה של נצרת עילית,

ויש גורם ערבי שרוצה להתחיל אותו מחדש. פותח מלון גרנביץ' בנצרת, אבל אין

בנצרת מקום שיכול להיות מקור משיכה לכינוסים נוצריים וכל מה שקשור בזה.

א. רובינשטיין; יש מגדל העמק.
שר התיירות ג. פת
זה צרה צרורה המלון הזה במגדל העמק. אבל הוא כנראה

הופך למרכז קליטה אקסקלוסיבי כזה.

נושא נוסף שאנחנו מתחילים לבדוק, לאחר בדיקות עם הגורמים הבטחוניים, הוא

הנושא הקשור לעידוד תיירות מוסלמית. יש הרבה מאד תיירום מוסלמים שעוברים

ממדינה למדינה, ויש הרבה מוסלמים שאינם מתגוררים דווקא במדינות העימות

שלנו, ואנחנו מחפשים דרך להגיע גם אליהם, מתוך תקוה שנוכל לקבל נתח

מהתיירות הזו.
א. לין
אני רוצה לברך את שר התיירות החדש. אני חושב שזה היה

מינוי מוצלח מאין כמוהו. אני גם רוצה לברך את המנכ"ל

החדש, אברהם רוזנטל.

עכשיו למשבר בענף התיירות. מה הסיבות למשב, ואיך יוצאים ממנו? נושא נפרד

זה פיתוח ענף התיירות, וזה בלי קשר למשבר. אנחנו צריכים להשתחרר מהתפיסה

שהאינתיפאדה גרמה למשבר בענף התיירות ושענף התיירות יתנהל או יתפתח על פי

מצבה של האינתיפאדה. שר הבטחון לא יכול לומר לנו מתי היא תגמר, אז אנחנו

צריכים לבנות את הכלכלה כולל התיירות. אנחנו לא יכולים לשנות את מדינת

ישראל כולה, אז אנחנו חייבים להתמקד באותם מרכזים, באותם מוקדים, שהתייר

שבא לארץ נמצא איתם במגע, ואליהם הוא חשוף יותר מאשר לכל דבר אחר, וקודם

כל זה בתי המלון. לדעתי, רמת השירותים בבתי המלון ירדה מאד מאד. למשל,

מלון פלאזה שרתון עשה מהחניון שלו חניון בתשלום. 15 שקלים עבור חניה.

במלון הילטון, החדר אינו מחומם. אתה צריך לדרוש שיחממו לך את החדר.

הטלויזיה לא פועלת במלון הילטון ירושלים.

חלה הדרדרות אמיתית ברמת השירותים, והדרדרות הזאת דורשת תיקון מיידי.

הניהול בבתי המלון לא בנוי נכון. הם לא ערוכים למתן שירות; הם יכולים



לומר לך, יש לנו פחות תפוסה, אז קשה לנו, אבל זח לא יכול לחיות כך. חם

חייבים לחעמיד שירות ברמח מאד גבוחח כל חזמן.
לגבי חאינתיפאדח
בעיר וושינגטון חיים 700 אלף איש. מידי שנח נרצחים שם

300 נפש. בישראל חיים 4.5 מיליון איש ונרצחים רק 70 בשנח. מדוע אני מעלח

את זח? כי שם חושבים על ישראל במונחים של ארץ לא בטוחח, חושבים שארצות

חברית זו ארץ בטוחח. כשאתח מעלח לפני אנשים את חנתונים חפשוטים חאלח, חם

נדחמים. מסתבר שישראל, על אף חאינתיפאדח ועל אף חכל, חיא אחת חארצות

חבטוחות ביותר בעולם. בחשוואח לארצות חברית זו ארץ בטוחח מאין כמוה.

חבעיח חיא שאנחנו חנחנו לעולם לקבוע את חיחס כלפי חתיירות לישראל לפי

חאינתיפאדח. ויש לנושא חזח חשפעה אדירח.

חיו"ר א. שוחט! אני חושב שכמח ידיעות בחדשות פעם בשבוע מספיקות כדי

לגרום לכך שתייר יחסס מאד לבוא למדינת ישראל. אני לא

יודע באיזו מידח חאינתיפאדח תרמח לירידח, אבל אם חיתח ירידח של 14% וחיו

ציפיות לעליח של 10-150/0 בשנת ח-40 למדינת ישראל, אז חפער חוא 30%. אדם

צריך לקבל חחלטח לא קלח כשחוא רואח את אירועי חאינתיפאדח בחדשות

וחחתמודדות עם חפרסומת חנגדית חיא לא קלח. אבל אני מניח שאחרי שנח כזאת,

שאנחנו מופיעים כל כך חרבח על חמרקע בארצות חברית, חאדם לא מבדיל בין שכם

וחברון ותל אביב וחגליל. חוא רואח את ארץ ישראל ויש לו דימוי של ארץ עם

כל כך חרבח בעיות בטחוניות, שזח בודאי מרתיע אנשים.

אני רוצח לשאול שתי שאלות ספציפיות. לגבי מינחלת חנגב, איך חעסק חזח עובד

ומח חתכניות שלכם בענין? ולגבי חתקציב: אני מבין ששמונח מיליון מוקצים

לתשתיות. 21 מיליון כולל את חמענק לבתי חמלון או שזח לחשתתפויות של

גורמים אחרים בנושא חתיירות? אני חבנתי שזוז כולל את חמענק לבתי מלון.

שר חתיירות ג. פת; זח פרוייקטים.
היו"ר א. שוחט
אלח פרוייקטים?

שר חתיירות ג. פת; כן.

היו"ר א. שוחט; כולל חמענק לבתי מלון. ושאלח אחרונח; חיתה חחלטח

מסוימת, לפני כשנח, שבנגב, שעור חחשתתפות בתעשיח חיח

בסביבות 38% מענק במקום 28% באיזור אי. מח קרח עם חסיפור חזח ואיפח זח

עומד?

ט. לייטרסדורף! אני חושב שיש לנו נטיח ליפות את חמצב, וגם נזרקים

חרבח מספרים. אם ניקח שניים שלושח מספרים נבין את

עומק חמשבר. כי חעובדח שיש לנו ירידח של 150/0 במספר חתיירים חנכנסים אינח

מחותית. מח שמחותי זח חנפילח של 21% בתפוסח במלונות ע"י תיירים, וחמגמח

שחסתמנח לאחרונח, של ירידח ב-270/0.

בואו נתרגם לרגע את חאחוזים חאלח לכסף. ניקח לדוגמא את ירושלים. בירושלים

חיקף חמשבר חוא בסביבות 350 מיליון דולר. חמשכנו לבנות את בתי חמלון,

וחתיירות יורדת. זאת אומרת שחחפסד כפול. אני מסכים עם חדוברים חקודמים,

שחיח לנו קל לחיתפס לעניין חאינתיפאדח. לחערכתי, מח שקרח חוא, שבשנים



האחרונות פשוט הזנחנו את התשתית התיירותית בארץ, וגרמנו למצב שבו אנחנו

לא יכולים להתחרות. אקח לדוגמא את אחת מחברות הצ'ארטר השבדיות,

"הבינגרסוף". הם הביאו לאילת ששת-אלפים מבקרים בטיסות שכר, ב-82-1'. היום

הם מביאים שלושת-אלפים, והשנה הם פתחו את ברבדוס כיעד מתחרה, עם עשרת

אלפים תיירים במכה אחת. בעת, עם מה שקרה לדולר, ועם מה שקרה למחירי

התעופה, אילת כבר לא מסוגלת להתחרות כבעבר.

המצב בארץ היום דומה להערכתי למצב שהיה ב-82-1' באילת. מה היה המצב? אותם

הסוכנים אמרו, רבותי, המקום מוזנח, המקום לא מתחרה. אנחנו בשנה הבאה

חותכים ב-50%. ואז גדעון ביקש 60 ימי חסד, ו-700 אלף דולר. כמה אלפי

דקלים מסיני, בדקה האחרונה, לפני שהחזירו, והחול הלבן מעציון בדקה

האחרונה לפני שהחזירו. הקמת סיירת תיירות, שעלתה גרושים, פיתוח החופים,

והתחלנו להתחרות שוב. אבל מה נעשה בשנים האחרונות? כלום. התקציב לאילת

בשנה האחרונה היה 300 אלף ש"ח. אני נדהמתי מה אתה יכול לעשות עם 300 אלף

ש"ח בתשתיות.

כשמדברים אל האינתיפאדה, ומדובר על מה שקרה בירושלים בגלל הסגירה של

ירושלים המזרחית, זה ברור. אבל למה היתה נפילה של 16% בטיסות שכר לאילת?

מה לאינתיפאדה ולאילת? כלום. לכן אני חוזר לבסיס. הבסיס הוא שאנחנו

חייבים קודם ככל ליצור מערך תיירותי שיכול להתחרות. וכשאנחנו מסתכלים מצד

אחד על תקציבי פיתוח מוגבלים, מצד שני על הצרכים האמיתיים, אז אין לנו

ברירה אלא להעביר שני שליש מכל תקציבי הפיתוח פרט לנגב לאותם מוקדים.

מוקד מספר אחד ירושלים, שבן יש לנו מוקד מאסיבי שרמת התפוסה שלו רק 500/0.

כפי שאמרתי, זה בעיה בסדר גודל של 350 מיליון דולר. אם אתה מדבר על 8500

חדר ו-50% תפוסה, אז זה 350 מיליון דולר סטוק.

היו"ר א. שוחט; אבל מה הפירוש של המונח הכספי?

ט. לייטרסדורף! המונח הכספי הוא שכאילו בנית, או כאילו שיש לך

סטוק..

היו"ר א. שוחט; אמצעי יצור בלתי מנוצלים.

ט. לייטרסדורף; לדוגמה, בית חרושת שעלה לך 450 מיליון דולר ולא מיצר

כלום.

היו"ר א. שוחט; זה 4000 חדר כפול 80 אלף דולר? זה החשבון שאתה

עושה?

ט. לייטרסדורף; כן. זה לא חשבון מסובך כל כך.

שר התיירות ג. פת; הוא מייצר היום הרבה מסי ארנונה.

ט. לייטרסדורף; יש את הבעיה של ירושלים. ישנה הבעיה של ים המלח.

בים המלח הקליינטים מתים משיעמום כי האתר לא הגיע

לסף המראה, וזאת משום שמעבר ל-600 חדר, לא בונים שם כלום. כי כל מלונאי

שבא, ומחתימים אותו על אותו חוזה פיתוח, רואה שהוא מתחייב לקחת בחשבון

שיהיו לו שטפונות - אז הוא לא בא. לכן עדיפות מספר 1 זה לבנות את אותן



הלגונות, את אותם הסכרים, ולהפוך את זה לאטרקציה תיירותית עם כל האגמים

האלה. זה דורש תקציב גדול. אבל בלי התקציב הזה בים המלח יש שתי חלופות:

או הגבהת הקירות, ואז תסתכל מלובי לתוך קיר, או, אם יפסיקו את התהליך

התעשייתי, אתה תעמוד בפניהם. זה יהיה בלי טיפת מים בפנים.

בשנים הקודמות היתה מדיניות של פיזור אותם משאבים לפיתוח תשתית ותשתית

על-תיירית בכל הארץ. השנה ההמלצה היא לקחת שני שליש מכל התקציב ולהקדיש
אותם לחמשת המוקדים האלה
טבריה סובב כינרת, ים המלח, ירושלים, אילת,

ולנגב אני אתייחס בנפרד.

בימים האחרונים ישבה הנהלת החברה הממשלתית לתיירות, ובדקה - בהסתמך על

ריכוז המאמצים הזה - כמה כספים צריך. הם הגיעו ללא תקציבים מיוחדים,

כלומר, ללא הנושא של הלגונות בים המלח וכוי, ל-20 מיליון ש"ח. זאת לעומת

השמונה שהוקצבו.

הנושא השני מקביל, למרות שאני מדבר עליו בנפרד. זה נושא מינהלת הנגב.

מינהלת הנגב הוקמה על ידי רוב גופי הממשלה: האוצר, משרד התיירות, רשות

שמורות הטבע, גנים לאומיים, קרן ג'נסיס ואחרים. הרעיון הוא ללכד את כל

הכוחות לכוח משימה אחד שמכין תכנית אופרטיבית אחת לכל הנגב. בהתאם לשתי

החלטות ממשלה, אחת של יושב ראש הועדה לנושא הנגב שהוא כיום שר האוצר, ושר

התיירות, הוחלט להקציב 30 מיליון דולר במשך חמש שנים לנושא הזה. נתקבלו

עוד החלטות בנושא של מצפה רמון. המצב שבו מינהלת הנגב נמצאת כיום הוא,

שכלכלנים ומתכננים גמרו תכנית אופרטיבית לחומש הקרוב, ועל מנת לא להפסיד

זמן, עבדו במקביל לא רק על המקרו, אלא גם על המיקרו. הכנת תיקי משקיעים

לכל הנושאים ששייכים למצפה, והקמת המערך שם. כאשר חלק מהרעיווות שעומדים

להיות מיושמים שם בשביל לקחת את כל הסטוק של משרד הבינוי והשיכון של

הבתים הריקים שעומדים שם (וזה עשינו יחד עם מלונאים מומחים לנושא),

ולהפוך אותם לאמצעי אחסון, כאשר אנחנו נקבל את זה במחיר סמלי של שלושת

אלפים וחמש מאות ש"ח ליחידה. כלומר, תכנית שהיא במקרו ובמיקרו על כל

הנגב.

ב-20 לחודש המינהלת תציב בפני השר את המימצאים. מאיפה השגנו את הכספים

לתכנון, אני לא הייתי רוצה לדבר על זה כאן. אבל השאלה היא האם הכספים

הדרושים בהתאם לאותן החלטות ממשלה אכן יגיעו לנגב.
היו"ר א. שוחט
זה מופיע ספרי התקציב או לאל ההחלטה ישנה. אני שואל

אם בסדרי התקציב שהוגשו מופיע, וזה לא מופיע.
ט. לייטרסדורף
לכן אם אנחנו מסתכלים היום על סך כל התקציבים

הדרושים לעומת אותם שמונה מיליון, כאשר שני שליש

הולכים למוקדים הראשיים - דרושים 20 מיליון ש"ח ועוד שמונה מיליון ש"ח

לתקציבים מיוחדים, כולל נושא הבריכות בים המלח.

מינהלת תיירות הנגב, כנגזרת מאותן הבטחות שניתנו, זה 16.1 מיליון ש"ח. אם

המדינה עומדת להקציב שמונה מיליון ש"ח לכל נושא התשתית, אז לא צריכים

חברה ממשלתית לתיירות, לא צריכים את החברה לפיתוח חוף אילת, לא צריכים את

החברה לפיתוח עכו, ולא צריכים את החברה לפיתוח ים המלח. כל קבלן קטן יכול

להקים את הפרוייקט הזה. אם מתוך המיליארד שש מאות אלף אנחנו לא יכולים



להקציב את אותם ה-47 מיליון ש"ח שדרושים, אז שום שיווק, שום מערכת שיווק

ושום דיבורים על האינתיפאדה לא ישנו. פשוט, כי לא תהיה לנו תשתית

תיירותית מתחרה.

א. ליו! כשאתה אומר מערכת שיווק, היא לא חייבת להיות כולה

ממומנת ממקורות ממשלתיים?

ט. לייטרסדורף; השר פת הזכיר שהולכים לתגבר, ולרענן את מערכת השיווק

בארץ. מה זה עוזר אם אתה משווק, כשאתה בסך הכל לא

יכול להתחרות? קח את אילת. הוחלט לבטל את סיירת התיירות שהוקמה ב-82',

אין אף אחד שמנקה את החופים. עירית אילת אומרת - אני לא יכולה לתחזק את

זה. הואיל ואותה סיירת בוטלה, אין לך גם פיקוח על מחירים. ותדע לך, שאותו

שבדי, כשאתה לוקח ממנו שני דולר עבור פחית בירה, זה בשבילו קטסטרופה. אין

שום סיבה שאתה לא תמכור לו את זה בדולר. בנוסף, יש את הבעיה של רמת

השירות וכוי, ובסוף אתה לא מתחרה.

צ. ביטון; ובתי המלון לא מורידים מחירים.

שר התיירות ג. פת; אני לא רוצה להתערב להם במחירים. הבעיה היום היא,

של-85% מהקליינטורה שלהם בבתי המלון, הם נותנים

מחירים זולים מאד. טומי מדבר על האקסטרה, על הדברים הנוספים.

לגבי מצפה רמון כמוקד תיירות; מצפה רמון לבדו הוא לא מוקד תיירות. צריך

ליצור את האטרקציות סביבו. צריך שם כביש של 40 קילומטרים, ולאורך הכביש

הזה לתת את כל המערכת. צריך לגרום לכך ש-שש מאות אלף יהודים שיורדים

לאילת ברכב כל שנה יעצרו בנגב לשני לילות. אתם יודעים מה זה יעשה? 40

מפעלים שתביא היום למצפה רמון (וזה יקח 40 שנה), לא יתנו תעסוקה כמו

שלושים אלף לינות במצפה רמון במשך שנה.

א. לין! מדברים על ההשקעה בבורסה עצמה.

שר התיירות ג. פת; כן.

ט. לייטרסדורף; בנגב לבדו, אפשר ליצור ששת אלפים מקומות תעסוקה

ישירים. זה ששת אלפים בתי אב, רק במערכת התיירות.

אין שום מגזר היום במשק שיכול לתת לך את אותה התוצאה במהירות וביעילות

הזאת. לגבי ה-38% ששאלת. בזמנו, כשהיושב ראש פרס הבטיח מה שהבטיח, נאמר

ה-38% לא ילכו אוטומטית לכל פרוייקט ופרוייקט. כלומר, כשאנחנו התחלנו

לעשות את כל הפרוייקטים שמתכננים לבצע בנגב, ראינו שיש הרבה כפילויות.

ארבעה אגמים ושעשועי מים במרחק קילומטר וחצי אחד מהשני וכוי. נאמר לי

באוצר שהמינהלת תכין תכנית אופרטיבית לפיתוח, שהיא תצביע על אותם אתרים,

מוקדים ופרוייקטים, שלהם מגיע 380/0. בישיבות האחרונות שהיו לנו במינהלת עם

נציג האוצר, הוא אמר - תשמע, אנחנו צריכים לדעת בעצמנו, אנחנו- לא יודעים

מה הכוונות של השרים. ככן הולכים להזרים את הכספים שהובטחו, או לא הולכים

להזרים את הכספים? אנחנו, אחרי ארבעה חודשים, הכנו תכנית חומש אופרטיבית

פלוס תכניות כלכליות ליזמים לפיתוח פרוייקטים. עכשיו נראה, היינו

רציניים, נראה עד כמה הממשלה רצינית.



היום יש למעלה משש מאות אלף תיירים, לא רק יהודים, שנעים בין איזור המרכז

לאילת. הם נעים כיום בעיקר על כביש הערבה. הסיבה שהם נעים על כביש הערבה

הוא כי הקטע שבין מצפה לצומת, 40 קילומטר, הוא משובש. אבל כל האטרקציות

התיירותיות של מדינת ישראל נמצאות על הציר הזה.

א. רובינשטיין; הצבא משתמש בזה. הם חפרו אל כל האספלט שם.

ט. לייטרסדורף - בדיוק.

א. רובינשטיין; אז מה תעשו עם הכביש הזה אם הוא לשימוש הצבא?

שר התיירות ג. פת; אנחנו כבר במשא ומתן על הנושא של הכביש. אנחנו רוצים

לפתח אטרקציות תיירותיות לאוך הכביש, כדי שהתייר

יגיע למצפה רמון ויישן במצפה רמון.

ט. לייטרסדורף; כלכלנים בדקו את נושא המלון על ידי זה שאנחנו

משתמשים בחלק מהמלון במבנים של משרד השיכון שהוא

מעביר לנו. אתה יכול לעשות פרוייקטים שההכנסה שלהם היא 150/0, 170/0, אין שום

סיבה שלא.

היו"ר א. שוחט; זה שלושת אלפים שקל ליחידת דיור.

ט. לייטרסדורף; זה רק חלק קטן מהמערכת.
א. רובינשטיין
יש לי שאלה לגבי התיירות מהמזרח הרחוק בכלל ומיפן

בפרט. היה משא ומתן בטוקיו. זה עניין של פתיחת קו או

קו משנה של jalלישראל. האם יש התקדמות בעניין הזה?

דבר שני, תיירות אניות ומכוניות. זה דבר שהוזנח לחלוטין. מה סיבה לכך

שהענף הזה הוזנח לחלוטין? אנשים היום באירופה רגילים לנסוע במכונית, הם

כמעט לא יכולים להגיע ארצה בלי מכונית. לדעתי זה היה מעודד תיירות ארצה.

לגבי אילת - שתי שאלות. על ענין שדה התעופה אנחנו שומעים שש שנים.

אגב, כשהייתי בקהיר, ומתוך מה ששמעתי מהישראלים וגם ממראה עיניים, ראיתי

שחלק גדול מאד מהמהמרים בקאזינו בקהיר הם ישראלים. החלק השני זה סעודים.

אתה רואה תערובת של ישראלים וסעודים בהילטון, במרווה ובכל מקום. למצרים

באים מפני שזה זול וקרוב. אני רוצה לשאול האם יש למשרד עמדה בעניין פתיחת

קאזינו רק באילת.

אתם השקעתם כספים בטבריה. לדעתי התוצאה בטבריה היא עלובה מאד, בניגוד

לאילת. לדעתי טבריה זה אתר תיירות לא מנוצל, ולא רק שהוא לא מנוצל, אלא

התנאים הבסיסיים, כולל נקיון סביבתי, הם מתחת לכל ביקורת. אותו מאמץ גדול

שעשיתם באילת, שהצליח, אפשר לעשות בטבריה. באילת עשו דברים יוצאים מן

הכלל, אבל יש שם התחלה של הזנחה גדולה מאד.
א. פרידמו
אמנם, תשתית היא אחד התנאים לתיירות פורה במדינה,

אבל אנחנו נמצאים במשבר חמור מאד, שאני לא רואה איך

אנחנו יוצאים ממנו. בנוסף לאינתיפאדה, ישראל היא מדינה מאד יקרה לתייר,

בין המדינות היקרות בעולם. זה נובע מהרבה מאד סיבות. בשנים האחרונות



אנחנו עדים להתייקרויות רציניות מאד, למשל, דמי כניסה לאתרים במדינת
ישראל
הם היקרים ביותר בעולם והם התייקרו רק בשנה האחרונה בשיעור של

כמעט מאה אחוז - 970/0. דמי הכניסה לאתרים בישראל לפני ארבע, חמש שנים, היו

כ-14 דולר. היום, בשביל להכנס לאתרים, תייר צריך לשלם קרוב ל-40 דולר.

רשות שדות התעופה הטילה בחודשים האחרונים אגרות חדשות על כניסה של מונית

על מנת להביא את התייר - שלושה שקלים, ועל כל אוטובוס חמישה עשר שקל. אלה

דברים חדשים. דולר פה ודולר שם, ובסופו של דבר, כל דולר שמוסף פה נטו,

מעלה את המחיר לתייר בשיעור של כמעט 40%, בגלל הנושא של שיווק, סיטונאות,

קמעונאות, וכדומה. דבר נוסף, שהוא חלק גדול מהמשבר, זה בריחת סיטונאים

גדולים מחוץ לארץ. הסיבות לכך פשוטות: אחד - זה התשתית, שניים - זה

המחירים הגבוהים באילת, שלוש - זה האיומים שהם מקבלים מאשי'פ בחו"ל:

"נפוצץ לכם את המשרדים, את החנויות" ועושים את זה גם. אני חושב שבנוסף

להשקעה בתשתית, חייבים להשקיע בפרסום סכום רציני, משום שהתיירים שמגיעים

לכאן, לפני שהם מגיעים, הם מפחדים לקראת מה הם הולכים, וכשהם יוצאים מפה,

איו שום השוואה בין מה שחשבו לפני ואחרי שהם הגיעו לכאן. התיירים שואלים

אותנו - איפה הצבא ברחובות? הנושא של העידוד והפרסום בחו"ל חייב לקבל

תעוזה וצריך להעלותו בכמה דרגות בסדר העדיפויות.

שר התיירות ג. פת; אני לא מקבל את השיטה של חברת פרסום אחת לכל העולם.

עלה רעיון כזה במשרד לפני שנה והתוצאות לא היו

טובות, כי בכלל לא יצא מזה שום דבר. אני הולך, בעצה אחת עם מנהל אגף

העידוד, לעשות את מה שלמעשה הוא עשה כשהיה מנהל לשכת התיירות בלונדון.

באנגליה יש חברת פרסום אנגלית. בכל מדינה צריך את המפרסם הכי טוב גם אם

הוא הכי יקר. אנחנו עניים מכדי לקנות דברים זולים. עכשיו אני רוצה לומר

משהו על תיירות מיפן.

פתחו לשכה ביפן והיו תוצאות טובות. מה זאת אומרת טובותז מספרים קטנים

מאד, אבל היה גידול של 1000/0. מארבעת אלפים ל-8000. אבל אני רוצה לומר

לכם, בקוריאה יש 11 מיליון נוצרים. ביפן מיליון נוצרים. אין לנו מוקד

משיכה מיוחד לגבי התייר היפני. אילו היה לי אפשרות, הייתי מקים לשכה

בקוריאה. הקוריאנים רק עכשיו התחילו לנסוע לחוץ לארץ, היפנים כבר נוסעים

עשרות שנים.

עכשיו, יש לי בעיה של תחבורה. אין לנו נחיתות. אבל עשינו את הצעד

ההתחלתי. אני אבקש את רפי שידבר על זה וגם על הנושא אל תיירות אניות.
לגבי אילת
אילו נשאר משרד התיירות בידי ב-81', היום הבעיה היתה נפתרת.

מה הבעיה שמדאיגה אותי מאד? לא רק הבעיה של הזזת שדה התעופה, והפסקת המצב

הבלתי נסבל הזה, שהעיר מחולקת לשנים בגלל שדה התעופה, שאי אפשר לבנות

מלונות מעבר לחמש קומות בגלל שדה התעופה. הבעיה היא, שעין עברונה נמצאת

מול שדה התעופה הירדני. הירדנים חכמים, בנו מסלול אחד. אם הם יבנו עוד

מסלול, לא יהיה לי מסדרון אוירי יותר, ולא אוכל לבנות שם שדה תעופה,

והדבר בוער. העלות של שדה תעופה כזה, זה לא המסלול בלבד. היא בערך

בסביבות ה-25 מיליון דולר, כי שם צריכים לחפור בערך 5 מטר לעומק, להוציא

את כל האדמה, להכניס כורכר, כי זו אדמה מליחה, ובכל פעם שיש גשם, מתחיל

המלח להאכל ואז האדמה מתחילה לפעול. בזמנו טומי ואני לקחנו את מהנדס

עירית ירושלים אמנון ניב והכנו תכנית. צריך חפש יזם רציני שיקבל את

המאתיים שמונים דונם שלשדה התעופה, ועל זה אנחנו יוצאים עכשיו למכרז.

צריך להכניס לגונה לאורך המסלול הנוכחי, זה נותן לנו אפשרות לבניית ששה

בתי מלון נוספים לאורך הלגונה. להשאיר את היתרה לוילות ולכל מה שכרוך



בזח. אני נותן לזה עכשיו תשומת לב ודחיפה בכדי שנוכל לצאת למכרז. יבוא

יזם, ותהיה רק בעיה של מימון זמני. בכדי שהוא ישלם עבור הקרקע. יש לי הסכם

בכתב משנת 1980, שמינהל מקרקעי ישראל נותן לנו 90% מערך הקרקע. זאת

אומרת, לא לוקח שום דמי הסכמה לכל העניין הזה. הדבר הזה יכול לשנות את כל

המצב באילת.

אתם שואלים אותי מה דעתי על קאזינו. אני לא אוהב להלחם בתחנות רוח, אבל

לדעתי יש מקום לקאזינו במקומות כמו אילת, אפילו אם זה קאזינו כמו במצרים,

שפתוח לתיירים בלבד. גם ים המלח.
א. רובינשטיין
עדנאן חשוגי והחבריה שלו הולכים לפתוח קאזינו

בטאבה, והמדינה לא תקבל גרוש.
שר התיירות ג. פת
התיירים שבאים לים המלח, יושבים כל היום בסולאריום.

הם חייבים לשבת שם 28 יום, אין להם מה לעשות. קאזינו

יכול להיות פתרון מצוין ואטרקציה רצינית מאד. אני אומר לכם זה להלחם

בטחנות רוח, אבל אני אנסה.

ג. גדות; ועדת הכלכלה בהרכב הקודם שלה, עם יושב הראש אליהו

שפייזר, קידמה את העניין הזה עד כדי הנחת הצעה של

הועדה על שולחן הכנסת. אתה לא צריך לעמול קשה - אתה צריך פשוט קשרים

טובים, לבקש את מזכיר הועדה שיביא את החומר, לכנס פה ישיבה, להמשיך את

הענין ולהניח אותו על שולחן הכנסת.

שר התיירות ג. פת? אני אעשה את זה. עכשיו, לגבי טבריה, אמרתי ששני

האתרים המרכזיים, אחרי הנושא של ריענון אילת, זה ים

המלח וטבריה. מוכרחים בטבריה ללכת לפי הדוגמה של אילת, לגמור אחת ולתמיד

את עבודות התשתית ולתת לטבריה איזשהו מרחב המראה. אני לא טיפלתי בענין

הזה. פתאום מכריזים על כינרת כנמל. אמנם אמרתי בצחוק, אבל אני לא אתפלא

אם הם יבואו ויגידו שזה נמל שממנו האניות תעבורנה דרך הירדן ותרדנה לים

המלח.

לגבי אתרים, זימנתי אלי את אנשי שמורות הטבע ואמרתי להם, רבותי, זה לא

יתכן. אם אתם רוצים להעלות את המחירים בגלל האינפלציה, אני מוכן לתת לכם

אפילו עשרה אחוז נוספים, ובלבד שלא תשנו את המחיר מדי חודש בחודשו. אבל

כשאתם מעלים ב-38% וב-40%, זה לא מתקבל על הדעת. לפי בקשתי, משרד ראש

הממשלה הכין לי תכנית. מה הם טוענים? פחות מבקרים, צריך לקחת יותר כסף.

כי התקציב שלהם קשיח. במידה מסויימת הם צודקים. הם טוענים עכשיו, שאם הם

יקבלו את הדרישה שלי להעלות את המחירים רק בשעור האינפלציה פלוס עשרה

אחוז, יש להם חסר של 990 אלף שקל בתקציב. אני הולך עם זה לשר האוצר, כי

אני רוצה להסביר לשר האוצר שלא יתכן שגורם ממשלתי אחד יטיל קנס על

התיירים, כאשר ברוב המקרים, פרט אולי לרכבל, אלה מקומות שצריכים להיות

חינם. אני עומד להפגש עם שר העוצר גם על נושא מינהלת הנגב. שם יש

התחייבות של שר האוצר בהיקף של חמישה מיליון דולר.

דיברתי על ארצות הברית ועל עידוד תיירות. אני הייתי מבקש שמנהל אגף

העידוד יקבל רשות דיבור על החשיבה החדשה בנושא הזה, כי גם בארצות הברית

אני רוצה להתרכז בארבעה איזורי יעד. הוא מדבר על ניו-יורק וסביבתה, לוס



אנג'לס וסביבתה. דאלאס זה הנושא של החגורה הצליינית ואיזור מרכז שיקאגו.

ארצות הברית היא מדינה ענקית; .אנחנו לא יכולים עם המשאבים המעטים שיש

לנו, להתפשט על כל ארצות הברית וכנ"ל גם לגבי אירופה. אנחנו רוצים להתרכז

בצרפת, אנגליה, גרמניה וסקנדינביה. לא להזניח את שויצריה, איטליה

ונורבגיה, אבל להתרכז בארבעת המקומות האלה.
ר. בארי
אנחנו מדברים על מצב, שההכנסה מתיירות היא מיליארד

וחצי דולר, כאשר ברור שהשאלה היא גם מה עושים

הארגונים הפרטיים. אבל לפני שמוכרים את הגורם הפרט, את המלון, יש

מחוייבות של המדינה למכור את המדינה. זה מתעצם לאור הכיסוי השלילי שישראל

מקבלת בכל אמצעי התקשורת ולמעשה, אנחנו נאלצים להאבק מול אותו כיסוי

שלילי באמצעי התקשורת, שהוא לאו דווקא אינתיפאדה, במשך השנים. זה לא דבר

חדש.

לגבי התקציב עצמו, תקציב השיווק מתחלק אצלנו לתקציבי מינהלה ותקציבים

רגילים לפעולות רגילות, שזה כולל הרבה מאד עבודות רגליים, הרבה מאד

פעולות שמצטרפות למסכת, אבל זה פעולות חד-פעמיות ואיזוריות של סמינרים,

מפגשים, ירידים וכך הלאה. נוסף לזה, יש לנו תקציב לפרסומת תדמית ומכר,

כאשר מכר זה פרסומת בחו"ל, שכוללת גם את אלמנט המחיר וחבילות ספציפיות.

כל התקציב הזה לשנה הקרובה הוא פחות מארבעה מיליון דולר. זה לכל הדעות לא

מספיק.

י. לוי; כל התקציב שאתה מקבל הוא תקציב מדינה?

ר. בארי; המספרים שאני נוקב בהם הם מיליון דולר שהתאחדות

המלונות מחוייבת בהם כרגע.

י. לוי; באיזה פרופורציה הם נותנים את זהו למה לא תטיל על כל

תייר שמגיע סכום מסויים?

ר. בארי; אנחנו מדברים על פרסומת תדמית, כאשר הגורמים

המסחריים עושים פרסומת מכר. הם מוכרים את המוצר

שלהם. לפני שאתה מוכר את המוצר אתה צריך למכור את התדמית עצמה, את מדינת

ישראל כמקום. לפני שתמכור את מלון דן, עליך למכור את הרצון להגיע לתל

אביב ולישראל, וזה חסר היום.

לגבי ההתרכזות באיזורים, באירופה, הפוטנציאל לגידול המהיר הוא בתיירות

הנופש. כמובן שקיימת אילת, צריך להמשיך ולהשקיע, כי כל שנה, כשאנחנו

מתחילים, אנחנו לא מתחילים באותו מיליון מאתיים. אנחנו מתחילים מהתייר

הראשון, ואת זה לפעמים שוכחים. אנחנו צריכים למלא את אילת באותם שבעים-

שמונים אלף תיירים, שמגיעים בטיסות השכר הישירות. זה לא להוסיף על ה-70

אלף, אלא להתחיל מהתייר הראשון. נושא הנופש באיזור הים התיכון וסובב

כינרת מתפתח באירופה. פה יש פוטנציאל, כי התשתית האיכסונית הרבה יותר

גדולה וניתן לפתח אותה. כך שאנחנו מתכננים להתרכז באותן ארצות שהשר

הזכיר; גרמניה, שהיא המקור מספר אחד באירופה לתיירות.

ג. גדות; מה זה המקום הראשון כמקור?
ר. בארי
כמקור תנועה. בריטניה מקור תנועה מספר 2 באירופה,

כאשר הירידה בו נמוכה ביותר. צרפת, שיש בה קהילה יהודית רחבה ופוטנציאל

לנופש שעדיין לא מוצה. וסקנדינביה לתיירות החורף, בעיקר לאילת, אבל גם

לצפון הארץ. בארצות הברית הכוונה שלנו לכסות איזורים של ניו-יורק, לוס

אנג'לס, שיקאגו, חגורת התנ"ך - לתיירות צליינית, ואיזור אונטריו בקנדה,

במידה ויהיה לנו תקציב. כל זה כמובן מותנה בגודל התקציב שלנו. ברור שיש

אמצעי פרסום רבים. אין ספק שבפרסום ויזואלי אתה משיג את התוצאה הטובה

ביותר; יש לנו סקרים שהוכיחו את זה. אבל זה גם אמצעי הפרסום היקר ביותר.

קשה מאד לכסות פרסום בטלויזיה בתקציבים שיש לנו היום. המטרה שלנו היא

לנסות לחזור לטלויזיה בחלק מהאיזורים האלה. גם לכרזות חוצות יש השפעה

גדולה מאד, ומובן לתמוך בזה באמצעי התקשורת האחרים, רדיו ועיתונות.

לגבי תיירות מהמזרח הרחוק, לגבי ההסכם עם jal(קווי תעופה יפניים), אין

התקדמות בקשר לטיסה ישירה של jalלכאן. אבל יש הסכמים מסחריים של jalעם

אל-על וגם עם סוויסאייר ואייר-פראנס, על שילוב אירופה-ישראל. פה אנחנו

אולי יכולים לקטוף פירות יותר מאשר טיסה ישירה שתהיה בסימן שאלה, בעיקר

משום שרוב התיירים היפנים רוצים להגיע לאירופה. המוטיבציה שלהם לגבי

ישראל נמוכה יותר.

יש התקדמות גדולה מבחינת המודעות של ענף התיירות ביפן - גורמי התיירות

התיירות, הסיטונאים והסוכנים. אבל בשביל לחדור לשוק כמו יפן, אתה צריך

כמעט מיליון או שני מיליון דולר, על מנת ליצור מודעות צרכנית. אין לנו את

הסכומים האלה, אם אנחנו רוצים לקבל היום את התוצאה המיידית במדינות היעד

באירופה ובארצות הברית.

לגבי מעבורות, בשנת 1988 הגיעו כ-127 אלף תיירים באניות סיור, ואניות

מעבורת. יש כאן מצב מיוחד, שבו אנחנו לא תמיד קובעים את מספר התיירים

שנמצאים בה. הנפח נקבע על ידי האניות האלה, האם הן פועלות בים התיכון.

בשנה מסויימת, כמו בשנת 88' ו-89' כנראה שהן חלקן מועברות לעבודה

באיזורים אחרים, בגלל הצפי של בעלי האניות לגבי רמת התיירות הכללית

לאיזור.

יש לנו כרגע מו"מ גם באיטליה, שם יש מספר בעלים של חברות ספנות, בצרפת

ובבריטניה, לנסות לשכנע אותם להגביר את מספר העגינות בנמל חיפה ובאשדוד.

זה יהיה תלוי, כמובן, במספר האניות שיפעלו במשך הקיץ בים התיכון. לגבי

מעבורת ממש, יש לנו אניות מעבורת מיוון על בסיס דו-שבועי, ויש אניות

מעבורת מקפריסין. כמעט שילשנו את התיירות שלנו מאירלנד בים. זה טיסה

ישירה, שהתחילה מאירלנד לקפריסין, והאנשים, שהם נוצרים מאמינים, רצו

להגיע לישראל לפחות ליום או ליומיים, לקחו את ספינות המעבורת האלה

מקפריסין לחיפה, רק על מנת לראות את ארץ הקודש.

היו"ר א. שוחט; אני מקווה שנושא הנגב שהוזכר כאן ימצא באמת איזה

שהוא ביטוי תקציבי נאות, כי בסיכומו של דבר, זה

פוטנציאל אדיר, שלפי דעתי יש בו מה להשקיע. אולי אספיק עוד להציץ בענין

הקאזינו, אני לא מתחייב, יש לי עוד חמישה שבועות כאן אולי אפילו פחות.

אבל אני מבטיח למצוא את התיק ונראה לאיזה רמת דיון העסק הגיע.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00

קוד המקור של הנתונים