ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/12/1991

מצב היהודים המתנצרים (פלסמורה)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 188

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי ג' בטבת התשנ"ב 10בדצמבר 1991.בשעה 12:00
נכחו
חברי הוועדה: מי קליינר - היו"ר

ע י ברעם

ח' פורת

י י שפרינצלק
מוזמנים
מ' יקר - סמנכ"ל לעניני אפריקה ואסיה, שמרד החוץ

מנ' ציפורי - מנהל מחלקת אפריקה, משרד החוץ

ד' אפרתי - מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים ואיכות הסביבה

מ' גן - סמנכ"ל מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

א' אייזנמן - מנכ"ל הרבנות הראשית

עי ברגמן - הגיוינט

סי פולק - ארגון אמריקאי למעז יהודי אתיופיה

שי אקלה - נציג עולי אתיופיה

ו' סלומון - נציג עולי אתיופיה

יי עציון - פעיל למען עולי אתיופיה

י' הופמן - פעיל למען עולי אתיופיה

אי נגוסה - נציג עולי אתיופיה
מזכירת הוועדה
וי מאור
קצרנית
שי צהר
סדר_היום
מצב היהודים המתנצרים (פלסמורה).



מצב היהודים המתנצרים (פלסמורה)
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את ישיבת ועדת העליה והקליטה, ומקדם בברכה את כל הנוכחים.

מאז מבצע שלמה מתבצעת עליית יהודי אתיופיה בקצב איטי יותר, אבל היא נמשכת

כל הזמן ברוח הקערון שנקבע עוד לפני מבצע שלמה, שקודם לכל נעלה את היהודים

מאתיופיה, ואדור כד נדוו בנושא הפלסמורה. לפי הנתונים העכשוויים נראה כי

מותר לנו לקוות שעד אמצע השנה, ואולי עוד קודם לכן, יימצאו כל יהודי

אתיופיה בארץ.

אין זו הפעם הראשונה שאנחנו דנים בנושא הרגיש ביותר של הפלסמורה.

והבקשה לקיים היום את הישיבה בנושא הזה באה על סמר ידיעות שכאילו יש

פעולות בנוגע ל-3.000 בני הפלסמורה הנמצאים באזור אדיס, בניגוד לרושם

שהתקבל לאחר ועדת רובינשטיין.

כאשר אנחנו ביקרנו בינואר השנו? באדיס אבבה דובד על תכנית מסויימת

בקשר לבני הפלסמורה, והיו דעות חלוקות בקשר לישובם בצפון אתיופיה עד

שיועלו לישראל. גם אחרי עליית הממשלה החדשה באתיופיה נשאר הנושא הזה נושא

רגיש מאד, והמדיניות העקרונית שלא מגלה התלהבות לגבי האפשרות לראות את

העלייה שלהם כעליה יהודית, אלא יותר על בסיס הומניטרי של איחדו משפחות,

נשארה בעינה. כל זה מחייב דיון. ולכן הזמנו לישיבה הנוכחית את כל הגורמים

הקשורים בנושא.

נפתח בהצגת הנושא על ידי חבר הכנסת חנן פורת,
ח' פורת
אינני יואשר, אבל אני מתוסכל עד עומק נשמתי, מפני שאני מרגיש שלמרות

המאמצים והנסיונות שנעשו לגבי הפלסמורה, אנחנו דורכים במקום, ואולי אפילו

נסוגים באופן חריף. יש לי הרגשה שגם היהודים המכונים פלסמורה הנמצאים

באדיס אבבה ובמקומות נוספים בגונדר, וגם אנשי ביתא ישראל שנמצאים כאן,

ושפגשתי בכנס גדול והבטחתי להם דברים על סמר סיכומים שהיו בממשלה ובוועדת

רובינשטיין, נמצאים בתחושה קשה מאד של תסכול. הדבר הזה הביא גם להתאבדות

של אשה שכל הנסיונות להעלות ארצה את קרוביה המוגדרים פלסמורה לא נצליחו.

אינני יכול להסביר את הרגשת העוינות שאני מגלה בכל הנוגע להבאת בני

הפלסמורה ארצה, ומה הסיבה לעצירת התהליד בתחום הזה. אבל אני בהחלט חש בזה.

אנחנו דנו בסוגיה הזאת בישיבת הוועדה הזאת. לאחר שהיתה תמיכה של

הרבנות הראשית, ובעקבותיה תמיכה של גורמים נוספים, ישבה ועדת רובינשטיין

על המדוכה, והקווים המנחים שהיא קבעה היו: א. אנחנו צריכים לפעול למען

השבתם ליהדות והעלאתם ארצה של היהודים המכונים פלסמורה, שעל פי דברי

הוועדה רובם כנראה בקטיגוריה של יהודים כמו שאר ביתא ישראל, ומיעוטם היו

בתהליכים כאלה ואחרים של התנצרות;

ב. אנחנו צריכים לשלוח לאתיופיה משלחמת מיוחדת שתטפל בהחזרתם

ליהדות, איסוף מידע, נתונים בתיאום עם משרד החוץ וכוי. המשלחת הזאת צריכה

להיות קטנה בהיקפה והיא צריכה להמליץ על הדברים, ומי שיאושר על ידה כיהודי

יהיה רשאי לעלות ארצה כיהודי מכוח השבות. בקשות לאיחוד משפחות ממדרגה

ראשונה שהוגשו על ידי העולים מאתיופיה יטופלו בהמשך כדי שיוכלו להעלותם,

ויובאו לאיושר משרר הפנים כמקובל. לקבוצות החלוץ של המשלחת יינתן שיתוף

פעולה מלא מצד הגורמים הרשמיים, הסוכנות ומשרד החוץ.



אלה הן החלטות של ועדת רובינשטיין, שהמגמה שלהן ברורה לגמרי. ראש

הממשלה כתב מכתב ליושב ראש ועדת העליה והקליטה ולי, שבו אמר בי הוא מזדהה

עם ההחלטות של ועדת רובינשטיין, ומבקש שנעמוד בקשר עם כל הגורמים הנוגעים

בדבר כזי לזרז את הענין.

אני אישית סרקתי, בעזרת חברים, את כל הגורמים הנוגעים בדבר, החל

מהסוכנות. דרד פגישות במשרד החוץ, עד פגישות עם נציגי העדה. למדנו שבקרב

הממשלה החדשה באתיופיה יש מידה של הסתייגות ממעשה שעלול להראות כאילו

נעשית פעולה של השבת מתנצרים לחיק היהודות בקנה מידה גדול, ואח שלא פסלו

את הדבר. הם הסבירו שהדבר חייב להעשות בצורה שקטה וצנועה ושימת הדגש יותר

על בסלס של איחוד משפחות.

בשיחה שק'-ינ?תי עם שר החוץ העליתי הצעה שנותנת לכל העניז הזה פרופיל

נמוך. ההצעה אומרת כי קרובי המשפחות הנמצאים בארץ. ולרוב המכריע של

הפלסמורח יש קורבים בארץ, דבר המלמד שבאמת מדובר בבני עדה אחת, ולא בזרים,

להוציא אולי בודדים שהסתננו למערכת, ישלחו בקשות לאיחוד משפחות. כר

שלשלטונות אתיופיה יהיה קשה להשיב בסירוב לבקשה הומניטרית כזאת.

יחד עם זאת. כדי להבטיח שלא יעלו ארצה אנשים שלא חל עליהם חוק השבות,

או שיש בעיות וספקות לגבי יהדותם, תישלח לאתיופיה נציגות קטנה מאד, אולי

אפילו נציג אחד בלבד מטעם הרבנות שיהיה שם על תקן של עזור למשלחת

הישראלית, והוא יבדוק את הדברים כדי להבטיח שההסדר הזה לא יכלול אנשים

שאינם כלולים בקטגוריות שעליהם אנחנו מדברים.

אנשים מבני הפלסמורה שקיבלו מכתב הזמנה מקרובי משפחתם בארץ, וגם ניתן

לגביהם אישור של נציג הרבנות שיבדוק את מעמדם בתאי ופיה, יועלו לארץ. הם לא

יעברו באתיופיה את תהליך הגיור לחומרה, כדי לא ליצור שם את האווירה כאילו

מעבירים אנישם מנצרות ליהדות, אלא יבואו לארץ בתעודת עולה זמני, לפרק זמן

קצוב או אולי עם תעודת תייר, כאו כל צורה מתאימה אחרת, ומי שלפי ההנחיות

של הרבנות צריד לעבור תהליד של גיור לחומרה יעבור את התהליך הזה בתקופה

הזאת, לחאחר מכז יקבל מעמד של עולה על כל הכרוך בזה. מי שלא ירצה לעבור אז

את התהליך הה לא יהיה רשאי להמשיך לשהות בארץ.

כדי להבטיח שהתהליך הזה פועל כהלכה, הצעתי להתחיל בזה במספרים קטנים,

ואז האנשים האלה יידעו שיש להם אחריות גדולה. כי מי שלא יעבור פה את

התהליך יתכן ויעצור את בואם של אחרים אחריו. את ההצעה הזאת הבאנו בפני

אנשי משרד החוץ. אנשי הסוכנות, נציגי הגיוינט וגורמים נוספים, וביקשנו

להתחיל את התהליך הזה במספרים קטנים תחילה.

כל הזמן טענו בפנינו שכל עוד לא עלו כל המוגדרים בוודאות כיהודים,

אין לנקוט בכל פעולה לגבי הפלסמורה. אלא שלדבר הזה כמעט ואין סוף. ויש

היכולים לטעון שכדי להימנע מלטפל בפלסמורה אפשר תמיד להשאיר עוד כמה

יהודים אתיופים באתיופיה.. שהרי תמיד אפשר למצוא יהודים בודדים שנשארו שם.

אני רוצה להאמין שלא בהנחיה מכאן ואח לא מהנציגים הפורמליים של

הארגונים היהודיים, באדיס קיבלנו טלפונים רבים שאומרים

שמענו שמועה כאילו פקידלם שונים שם אומרים לפונים אליהם, שאין להם

שום סיכוי להגיע לישראל, ולכן מוטב להם לחזור למקומותיהם בגונדר, או

במקומות אחרים, ולהתיישב שם מחדש, כי על הסיפור שלהם נסתם הגולל. אני מאד

מקווה שהפקידים לא אומרים את הדברים האלה בעקבות הנחיות שקיבלו מאיזה שהוא

משרד או גוף ממשלתי בארץ. ואף לא מנציגים של ארגונים יהודיים אחרים.

נמצאים כאן אנשים שיכולים להעיד שגם הם קיבלו פניות טלפוניות בענין זה.



משמעות הדבר, שבניגוד לועדת רובינשטיין ובניגוד לכל הדברים שעליהם

סוכם, ישנה אצלם אווירה של יאוש. ואחת ההשלכות שלו אפשרות לראות במקרה

ההתאבדות האחרון של העולה מאתיופיה.

אני מבקש שנצא מכז עם מסקנות ברורות להתחיל סוף סוף בתהליך של השבתם

ארצה של אנשי הפלסמורה. בעיקר שחלק מהם חינם יהודים על פי כל קנה מידה

שהוא ושייכים לקטיגוריה של ביתא ישראל. ורק לא הופיעו ברישום שנעשה בשעתו.

אני מבקש שנגיע למסקנות לגבי השאלה הזתא, ושהענין יתחיל לזוז. אם לא נעשה

זאת לא נוכל לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. ועינינו לא ראו, באשר אנחנו

משאירים אותם לנפשם. התחלנו במצווה, אנחנו צריכים לגמור אותה.

שי אקלה;

מפריע לי מאד כאשר אומרים שקודם כל צריך להביא את היהודים. ואחר בו

את הפלסמורה. דיבור כזה יוצר את הרושם כאילו הפלסמורה זה שבט גוי שהתגייר.

או שזה שבט שרוצה להשתייך לעדה היהודית האתיופית. וזה הרי לא כך.

העובדה שעושים הבדל בין עליית כל היהודים לעליית היהודים מאתיופיה,

שהיא עלייה מיוחדת ביסודה. לפי דעתי זה מצייר תמונה מיוחדת. כאילו כל

הגורמים הנוגעים בדבר עושים חסד כשהם מטפלים בנושא הזה בצורה הומניטרית

וממלאים את החובה בהעלותם את היהודים מארצות אחרות.

לפי דעתי כל יהודי באשר הוא, ולא משנה מהיכן הוא. חייב לקבל את אותן

הזכויות ואת אותו היחס מצד הגורמים המטפלים בזה. לא מדברים בנוח חיצוני,

לא מדברים בקבוצת פליטים שצריך להציל ממוות. פה מדובר במשפחות שלנו. חלק

מהמשפחה נמצא בארץ, וחלק נשאר שם. ואנחנו מבקשים להתאחד עם חלקי המשפחה

שנשארו שם. אנחנו רוצים בסן הכל איחוד משפחות, הבחורה שהתאבדה חיכתה לבוא.

ההורים שלה מאז שנת 1984. היא קיוותה שבין הבאים בגל העליה הגדול האחרון

היא תזכה לראות גם את הוריה, אבל כיוון שהם לא באו והיא איבדה את התקווה

שיבואו היא עשתה את מה שעשתה. ואני חושש מאד שזו רק התחלה של מעשים כאלה.

ועדת רובינשטיין טיפלה בנושא הזה. הרבנות הראשית נתנה הסכמתה. ביהודי

יוצא אתיופיה חששתי מאד שהרשבנות הראשית תעשה בעיות בענין זה. אבל היא

נתנה את הסכמתה, וגם הממשלה כך. אז אני מבולבל לגמרי, ובכלל לא מבין מה

בעצם קורה. הממשלה אישרה. גורמים נוספים אישרו. הרבנות שקובעת בשאלה מי

הוא יהודי גם בו נתנה את האישור. אז מה בכל זאת מפריע באן? האם לפקיד

שנמצא בשטח יש סמכות יותר גדולה מזו שיש לממשלה ולגורמים האחרים המקבלים

החלטות בענין זה? אני פשוט לא מבין את זה.

צריך להבין שהנושא כואב מאד. נושא קשה מאד. ברגע שיגידו להם שם

שיחזרו למקום שממנו הם באו. הם לא יחזרו לגונדר. כי אם הם יחזרו השכנים

הנוצרים שלהם יראו אותם כבוגדים ויהרגו אותם. וכפי ששמענו חם אמרו שהם

מעדיפים למות בכבוד באדיס אבבה.

אנחנו מוכנים להמציא רשימה מדוייקת של המשפחות בארץ שרוצות להעלות את

בני משפחתם שנמצאים שם, אבל שיתחילו לפעול ולהעלות אותם ארצה לפני שיהיה

מאוחר מדי.
היו"ר מ' קליינר
המדיניות שנקבעה והאומרת שיש להעלות את היהודים תחילה ורק אחר כך את

הפלסמורהל זו איננה מדיניות שהציעה הממשלה, הסוכנות או הוועדה. אלאל

מדיניות שהציע מועצת הקייסים באדיס אבבה. אבל אנחנו מסתכלים כמובן קדימה,

אל העתיד.



ציפיתי לשמוע ממר התייחסות לפרסומים שהופיעו בעתון, כאשר דובר לא

ביהודים שהתנצרו ולא בפלסמורה. אלא באתיופים שנאלצו כביכול להיות יהודים

כדי שיתאפשר להם לצאת מאתיופיה. באשר אתיופיה מבחינה זו היא כמו רוסיה.

מאחד ואנחנו ארץ רווחה ואתיופיה היא ארץ מצוקה, אז זה רק טבעי שמישהו ירצה

לקחת טרמפ על העניו הזה כדי לצאת משם לישראל. משהו בדומה לחוק הנכד לסב

'חודי הפועל בברית המועצות.
שי אקלה
יש בוודאי גם מיקרים כאלה. אם הפקידים שיושיבם באדיס אבבה עושים בדיקה

מדוקדקת אני -א יודע איד מסתננים מקרים כאלה ומניעים כאשר, בעוד שהיהודים

הטהורים שיש להם קרובי משפחה בארץ עדייו סובלים באדיס. גם אני שואל את

השאלה הזאת.

אנחנו היינו שם תמימים מאד ולא הבנו כלום. קייס מנשה אמר שקודם

היהודים, ואחד כד הפלסמורה. כי הוא ראה את היהודים סולבים שם, והם היו

לידו. ולכן אמר שתחילה צריך להעלות אותם, ואת היתר צריד להעלות אחר כך,

בדרגה שניה. אבל אתם יודעים ש- 15 הקייסים שנמצאים בארץ חתמו על הרשימה

שהועברה לרבנות הראשית. ושם הסכימו להעלות את הפלסמורה, והוועדה ראתה את

החתימה ואת ההסכמה שלהם. אולי זה משחק של אותו פקיד שנמצא באדיס.
י' עציון
אני רוצה להביא דוגמה שתראח עד כמה המוות והחיים הם אכן ביד הלשון.

המינוח יוצר את הבעיה. לקחו כותרת "פלסמורה" או "מתנצרים" והכניסו תחתה את

כל היהודים שאינם רשומים בספרי הסוכנות. אבל רוב בני הפלסמורה הם יהודים,

כד שהדיבורים על כד שצריד להעלות תחילה את היהודים ואחר כד את הפלסמורה הם

עוול כלפי הפלסמורה.

היה מי שטיפח את השמועה שיש שם ציבור גודל של מתנצרים. והמלחמה הזו

מצד הסוכנות נמשכת עד לעתון "ידיעות אחרונות" מאתמול, שכביכול רובם

נוצרים. אם יש מקרה אחד כזה. שיראו לנו. אם יש כמה נוצרים שהסתננו אל בין

שורות היהודים, הרי זו בעיה של הפקידים עצמם.

נמצאת בידינו דשימה של כ-300 משפחות שערבמבצע שלמה קיבלו אישורים של

הקייסים בדבר יהדותם. הם עברו את הבדיקה הזאת מאחר ולא התקבלו על ידי

פקידי הסוכנות. ואז הם פנו אל הקייסים וביקשו מהם שיאשרו כי הם יהודים.

ואמנם הקייסים אישרו זאת. אבל פקידי הסוכנות באדיס סרבו להכיר באישורים

האלה, וכינו קייס אחד, שכבר איננו בחיים, בשם "קייס חומוס" מפני שהוא

מגייס שם בסיטונות. אבל האמת היא שהוא נתן אישורי יהדות למשפחות שהוא

מכיר. הוא לא נתן אישורי גיור, אלא אישורי יהדות למשפחות שהוא הכיר, כאשר

אישר שהוא מכיר איש זה כיהודי.

אני חייב לומר כאו מלים קשות, שלא יהיתי אומר אותן אלמלא התאבדה אותה

עולה מאתיופיה בעופרה. אחרי שהיא התאבדה אינני מוצא שמותר לנו לשחק

בנוסחאות כלליות. אם לנקוט לשון דיפלומטית.

יושבים כאן הנציגים של הגופים הרלבנטים, אבל הגוף שאמנם קובע את שאלת

החיים והמוות. והחורץ מי יעלה ומי לא, לא שלח לישיבה הזאת את הנציג

הרלבנטי. אני מתכוון כמובן לסוכנות היהודית. נמצא כאן מר גן, אבל הוא אינו

מטפל בנושא חזה, או שמלתו בענין זה אינה נשמעת. אני יכול להעיד שבאחת

הפגישות שקיימנו עם אורי גורדון הוא זימן לחדר את מר גן ואמר לו: לפחות

תרשום שמות הפונים לאיחוד משפחות, נסמן בכוכבית את מי שהוא פלסמורה. מר גן

אמר שזה כביכול סוב-יודיצה,כי זה היה במהלד הדיונים של ועדת רובינשטיין.



אבל מספר ימים לאחר מכן נפגשנו עם מיכה פלדמן. והוא אמר: אני לא רושם. אם

אורי גורדוז רוצה, שירשום. ובר נמצש המצב עד היום הזה. וכד קורה שכל מי

שמסרבים לרשום אותו בסוכנות, מקבל מהם את מספר הטלפון שלי, ואומרים לו:

תתקשר לשם. אולי לטפלו בכם. והרי זה פשוט לעג לרש, כי מה אני יכול לעשות

בשבילו פרט לרישום שמו? איזה טיפול אני יכול לתת לו? וכד נאגרים אצלי

רשימות של יהודים שהסוכנות מתנכרת להם ושולחת אותם אלינו. וכאמור, אני

יכול רק לרשום את שמותיהם, אבל אינני יכול לעשות למענם דבר.

אני בטוח שהאשה מאתיופיה שהתאבדה לאחרונה איננה הראשונה שעשתה זאת.

ולדאבוני אני בטוח שהיא לא תהיה האחרונה אם לא יהיה שינוי במדיניות הזאת.
אי נגוסה
מצב הפלסמורה באדיס קשה ביותר, הם סובלים שם קשות. או להם שום

מסגרת, ילדיהם אינם מבקרים בבתי ספר. אלא מסתובבים ברחובות ומבקשים נדבות,

ואני לא צריך לספר יותר. אין להם אפילו בית קברות שבו יקברו את המתים

שלהם. הג'וינט והסוכנות לא נותנים אישור לקבור את מתיהם בבית הקברות

היהודי, אחרי שהם מבקשים רשות לקבור את המתים שלהם שם. עד כדי כד מקשה

עליהם הסוכנות היהודית, ועושה להם קשיים גדולים.

המשפחות בארץ מחכות לבני משפחותיהם שנשארו שם עדיין, רוצות להתאחד

אתם, אבל עם הזמן מאבדים כל תקווהל. הדוגמה של אחותנו שהתאבדה ביום חמישי

האחרון מעידה על כד. היא השאירה 6 ילדים קטנים בלי סבא וסבתא או דודים

ודודות. כי הסבא והסבתא והדודים והדודות נמצאים עדיין באדיס אבבה וסובלים

שם קשות. ואני אומר שמי שלא איפשר לאבא שלה באדיס אבבה לעלות לארץ הוא

האחראי למוות שלה. וזה כמובן הפקיד של הסוכנות.

רבים נמצאים באותו מצב בו היתה אחותנו שהתאבדה. והם פונים אלינו יום

ולילה, מבקשים עזרה, אבל אני פוחד שהמצב הזה יימשד ואינני יודע איך אנחנו

נפתור את הבעיה. לבס של אנשי הסוכנות קשה כמו אבן. כמו לבו של פרעה. יש

להם מדיניות של סלקציה. הם ממשיכים במדיניות של אפליה. כן אני מרגיש, וגם

החברים שלי מרגישים כד. הסוכנות עושה אפליה בין אחים לאחים. שני אחים

נולדו לאותה אם ומאותה אב, והסוכנות מעלה ארצה אח אחד, ומשאירה שם את האח

השני, רק מפני שהוא לא מופיע ברשימה. שמו של האהד האחד נקלט ומופיע

ברשימה, והוא הועלה ארצה. השם של האח השני 7א נקלט, או שמישהו הלשין עליו

כאילו הוא התנצר. ואז שמו אינו מופיע ברשימה, ומשאירים אותו שם.

הסוכנות היא השלטון הטוטליטרי הקובע והמחליט לגבי יהודי אתיופיה,

והממשלה והכנסת לא בודקים בכלל מה נעשה שם על ידי הסוכנות. סליחה שאני

אומר את הדברים הבאים, אבל אין לי ברירה ואני חייב לומר אותם. אנשי

הסוכנות באתיופיה הם הרבנים הראשיים, הם השופטים, והם הקובעים והמחליקים

הכל לגבי יהודי אתיופיה. הן לגבי העליה שלהם והן לגבי הקליטה שלהם. מי

שידבר ויתלונן יביא לכד שהמשפחה שלא לא תועלה לארץ. כד זה קורה. ואנחנו

סובלים מזה מאד מאד. מדוע יש שוני במדיניות הסוכנות לגבי יהדות אתיופיה

מהמדיניות שיש לה לגבי יהודים במדינות אחרות. יש עליה מכל הארצות. מדוע

לא נוהגים עם יהודי אתיופיה לפי אותם העקרונות שבהם נוהגים לגבי יהודים

מארצות אחרות? גם אנחנו יהודים. מדוע מכבידים כל כר על יהודי אתיופיה

דווקה? האם בגלל זה שאנחנו שחורים? במדיניות של הסוכנות יש בהחלט אפליה

לרעה של יהודי אתיופיה, ואנחנו רואים את זה בגלוי. ואנחנו כמובן לא יכולים

לסבול את זה יותר.

סבלנו ושילמנו את המהיר. ואני פוחד מאד שאנחנו נמשיד לשלם את המחיר

גם בעתיד, כי לסוכנות לא איכפת מאתנו, ומדיניות הצמצמום לגבי היהודים

מאתיופיה תימשך. ועד מתי תימשך כך? אנחנו לא יכולים לשתוק על זה.



ההחלטה של הממשלה וההחלטה של הוועדה אינו מספיקות בשבילנו, כי זו

החלטה על גבי הנייר בלבד. הממשלה לכולה לתת לסוכנות הוראות לעשות איחוד

משפחות. אבל הסוכנות לא עושה את זה. גם הכנסת יבולה לקבל החלטות, היא גוף

נבחר. וגם אנחנו ציבור שבוחר את חברי הכנסת. אז אני לא מבין מדוע לא

מגיעים ליהודי אתיופיה אותל הזכויות שלהן זכאים כל היהודים האחרים. אנחנו

לא נהנים מהדמוקרטיה שבארץ. כי אנחנו נמצאים תחת שלטון מיוחד של הסוכנות

היהודית.
היו"ר מ' קליינר
אינני אומר שהביקורת שלד איננה לגיטינ/ית. ובחדר הזה נשמעים הרבה מאד

דברי ביקורת גם על הסוכנות וגם על הממשלה. אבל לא מקובל עלי שהסוכנות

נוקטת מדיניות של אפליה מהטעמים שהזכרת. היא עושה דברים מסיבות אחרות

ושונות. שיכול לחיות שהם צודקים בעשותם כר ויכול להיות שאינם צודקים. אבל

אפליה מטעמי צבע בוודאי שהסוכנות לא עושה. כולנו יודעים איזה מאמצים

עצומים עשתה הסוכנות בשביל לאפשר את מבצע שלמה, בשביל להביא לארץ את יהודי

אתיופיה. על כן אינני חושב שאפשר להאשים אותה במניעים שעליהם דיברת ורמזת.
ח' פור
אין אדם נתפס בשעת צערו. ואני יודע שאברהם נגוסה, ביחד אתי ובנפרד,

מתדוצץ בעניו הזה יום ולילה במשר חודשים רבים בין הגורמים השונים ושום דבר

לא יצא מזה. לא יצאה לשם משלחת, וכל ההצעות נדחו. ויש הרגשה שהנה עומדים

בפני קיר אטום, ומכאן הרגשת התסכול של אברהם.
ו ' סלומון
אני רוצח לחזור קצת לקורות את יהודי אתיופיה. בשנות ה-70 אסור היה

לנו לבוא לישראל אפילו כתיירים. בתחילת שנות ה-70 הגענו לפה בדרר-לא-דרר,

אחרי קשיים גדולים מאד. והרבנות אישרה לנו. ברגע שהעליה משם נפתחה אנשי

הסוכנות יצאו לאתיופיה ושכנעו את היהודים לעלות ארצה דרד סודן, והיהודים

עשו זאת. ובדרכם ארצה דרד סודן מתו מדי יום עשרות יהודים. 4,000 איש מתו

בדרר במשד שנים. לנשארים באתיופיה אמרו לא לעלות יותר דרר סודן, אלא ללכת

לאדיס אבבה. וכר התחילו להגיע לשם יום יום עוד ועוד יהודים, ולא חיה להם

איפה לגור, ויום יום התחילו למות גם שם זקנם וילדים וגם יותר צעירים, וגם

נקבעו שם תחת עצי אקליפטוס. וכל זה על פי מדיניות שבה אשמח הסוכנות.

הסוכנות עשתה 10 שנים פרוייקט להעלאת היהודים שנמצאים באדיס אבבה,

כולל מבצע משה. אנחנו הפגנו וצעקנו מול הכנסת ומול משרד ראש הממשלה,

וזעקנו ובכינו שיצילו את היהודים שנשארו באתיופיה, את אלה שהצטופפו באדיס

אבבה. ובעזרת חי נפתח מבצע משח. אתם ביקרתם באתיופיה, הייתם באדיס אבבה

וראיתם איר היהודים חיו שם, איזה חיים היו להם שם, וגם איפה הם נקברו.

אחרי זה שוב לא יצאו משם יהודים, ואנחנו שוב יצאנו כאן לרחובות,
למשרדי הממשלה. ושלב צעקנו ובכינו
אנא, הצילו אותנו. ואז בא מבצע שלמה,

ובעזרת ה' הצלנו 15 אלף איש, בני וקרובי משפחה שלנו.

אנשי הסוכנות לא זכרו את כולם, ובגלל זה מצויים כיום 5,000 איש באדיס

אבבה כשהם בסכנת מוות, ואני שומע שגם שם יש מקרים רבים של התאבדות. אבל

יכולה להיות גם דרך אחרת. אנחנו, אנשי ציבור בשטח, וגם נציבי ארגונים

שונים אחרים המתעניינים במצב של מי שנשאר שם, והרוצים למנוע מקרים של

התאבדות ומוות. מבקשים את עזרתכם. אנחנו ילדעים שמח שמתרחש בשטח זה בגלל

פקידים שקנו אותם בכסח. יכול לחיות שבחברה הישראלית מצבם יחיה גרלע מאד,

אבל אנחנו מבקשים להציל את כל אלה שנשארו באתיופיה, את אחינו ואת אחיותינו

שנשארו שם.



אני רוצה לספר לכם על סגן אלוף של ברק מהצבא שהלך לשם שהתחבא

בשגרירות באריס אבבה, ובסוף הוציאו את הבחור הזה, אבל הוא הצליח לברוח

לגונדר והתחבא שם. אחיו נמצא בארץ, וגם בני רודים שלו נמצאים בארץ, אבל

פקיר הסוכנות שם הוציא אותו וזרק אותו. האם זה הגיוני? למה עושה הסוכנות

את כל הדברים האלה? אתם צריכים לעקוב אחרי המעשים האלה של הסוכנות. מי

יעמוד בעתיד למשפט או לחקירח על אלפי אנשים שמתו בסודן ונשארו בתוך

החולות. ועל האלפים שנשארו באריס אבבה,

יש פה 40 אלף יהודי אתיופיה תמימים. אבל בעתיד נלמד ונבין יותר. הדור

הצעיר יגדל וילמד. האם יהיה חלק מהאוכלוסיה פה. והאם יהיה לו עתיד חברתי

וישראלי? אנחנו -צריכים לחשוב על האנשים שלנו, וגם אתם. ראשי העם, מחנכים

אותנו לחשוב ולהבין. אנחנו דואגים מאד כשאנחנו חושבים מה תהיה דמות החברה

הישראלית בעתיד. ומה המקום שלנו בתוך החברה הישראלית בעתיד.
היו'ר מ' קליינר
שמענו את הרבדים. חלקם קשים, ולקחנו אותם לתשומת לב. אני מבקש לשמוע

את התייחסותו של מר גז לדברים שנאמרו. אנחנו שומעים על רשימה של 12,000

איש שיבואו במסגרת איחוד המשפחות. ושמעתי גם שלפעולה הזאת עלולה להיות

תגובת שרשרת המדברת על 200 ואפילו על 300 אלף איש שירצו לבוא ארצה. בארץ

מצויים כיום 40 אלף יהורים מאתיופיה, כאשר 15 אלף מהם באו במבצע שלמה.

אני מבין שבטפסים שהם מילאו בסוכנות הם רשמו תא שמות קרוביהם שנשארו שם.

אפשר איפוא להגיע לרשימה מדוייקת של קרובים מררגה ראשונה שנותרו באתיופיה,

רשימה של אחים מאותו זוג הורים, הורים וילדים שנשארו שם, ואז נדע באיזה

מספר אנחנו מדברים. יש המצביעים על כר שאח יכול להביא אחריו עור אח וכו',

אבל הבה נתמקד בשלב הזה.

נ?' גל;

לא ידעתי שהסוכנות שולטת במדינת ישראל. כפי שזה בא לידי ביטוי בדברי

עולים מאתיופיה. נכוו- שאיו אדם נתפס בצערו ובכעסו אחרי טרגדיה שקרתה, אבל

יחד עם זה בכל זאת חשוב לראות את התמונה כפל שהיא.

הסוכנות היהודית אינה מנהלת כמובו את המדינה, והיא גם לא קובעת מי

יעלה ארצה. הסוכנות היהודית פועלת על פי חוק השבות וחוקי מדינת ישראל.

אני זוכר תקופות שבהו עיר לא היה תיקון לחוק השבות. ומח קרה כאשר בא זוג

כאשר אחר מבני הזוג לא חיה יהודי? היהודי עלה על פי חוק השבות, והלא

יהורי נכנס לארץ לפי חוק הכניסה. לא אמרנו לעולה היהודי שאין לו זכות

להביא עמו את בו-זוגו או את ילדיו.

בינתיים בא תיקון לחוק השבות והוסיף "בן משפחה". הסוכנות מטפלת בכל

מי שלפי הנחיות משרד הפנים זכאי לעליה, ואיני נכנס להלכות דתיות אם מי

שהתנצר נחשב כיהור' לפי דת ישראל, אם הוא זכאי או לא זכאי לזכויות של

יהורי בכל הנוגע לעליה וכוי. אבל ברור שהוא איננו קליינט של הסוכנות

היהורית.

ישנו אדם אחר במדינה. מיכאל פלדמן שמו, שמבחינה מסויימת הוא מגלם את

העם היהודי. יש המתייחסים אליו כאילו היה ממש קדוש, ויש המתייחסים אליו

בצורה הפוכה לגמרי. צריך להיות ברור שהוא ממלא אחר הוראות שהוא מקבל, והוא

עושה את עבורתו נאמנה ובלא לאות. ההתמסרות שלו לעבודה זוכה לציון מצויין.

כזה היה כאשר שירת בצבא. וכזה הוא גם בטיפול שלו בעולים מאתיופיה. ובמסגרת

עבודתו הוא מילא את חובתו גם כלפי קבוצת האנשים שאמרו לו עליה שהיא לא

זכאית לפי חוק השבות.



הייתי במשרד הפנים כדי לברר שם מקרה-ספק, וסיפר לי הפקיד שבכל מקרה

ספק שהוא אישר שאלו אוחו מי נתן לו סמכות לפרש פירוש כל כד מרחיב, כי הם

היו מפרשים זאת אחרת. מכאן שזה לא הכצעקתה.

אני רוצה לחזור ולהבהיר שלא פקיד של הסוכנות הוא המחליט על מדיניות

מדינת ישראל בענייני עליה, או בכל עניו אחר. פקיד הסוכנוח אינו עושה דברים

על דעת עצמו, אלא ממלא אהד הואראות שהוא מקבל, ובוודאי שאינו מחליט אד או

אחרת תמורת חשלום כסף. כאשר היה מבצע שלמה מיכאל פלדמן הקדים ונסע לשם

כדי להבטיח שהבל שם יהיה בסדד.

אני לא עושה פה חשבון אם הפלסמורה נחשבים למתנצרים או לא. סיפרו לי

שכאשר היה מבצע משה באו אל כולם ואמרו להם: בואו, עולים לשיראל. ואנשי

הפלסמורה ל-א באו לסודן כדי לעלות לישדאל.

י' הופף

אז איד זה שבארץ יש בכל זאת מבני הפלסמורה?
מ' גן
בי יש להם בן זוג יהודי. יש השואלים גם איד זה שבין העולים יש גם

גויים גמורים במספר כזה או אחר. את אותה השאלה שאלתי אני את מיכהפלדמן,

והוא הסביר לי את הדברים הבאים. אין להם תעודות לידה, והנה בא אליך אדם

שהוא יהודי שיש לו 5 ילדים, וקרה שבן אחד שלו נפטר ותחתיו הוא לוקה עמו

ילד אחר, שאולי איננו יהודי, ברור שאני לא יכול לעמוד על זה. ויש מקרים

אחרים דומים או שונים. בתוד עדה של 14 אלף איש יימצאו תמיד מספר אנשים

שעושים "מונקי-ביזנט"ף וכך זה לגבי מי שבאים מרוסיה, מי שבאים מארצות

הברית או מארץ אחרת, וכד גם לגבי מי שבאים מאתיופיה, כי גם זה ציבור של

בני אדם מכל הסוגים, לא יותר טובים ולא יוחד גרועים מכל ציבור אחר. ואני

רוצה כשיהיה ברור שהצבע לא שיחק כאן כל תפקיד, ולא שיחק תפקיד אף פעם

בעבר. לא זה מה שקובע בנושא של חוק השבות.

כאשר היה העניו של ועדת רובינשטיין, ואלה שהרבנות באריס אבבה אמרה

עליהם שהם יהודים, אז ברור שלגבי דידי הוא עולה, ולא מיכה פלדמן ולא פקיד

אחר שם החליטו בניגוד לדעתו של האיש מהרבנות שקבע זאת, כי גם אין להם

סמכות לקבוע בענין זה. אני מאד רוצה שהדברים האלה יהיו ברורים לכולם.

גם היום המדיניות היא כזאת. סיפדו לי שבעתון היה כתוב כי רבים מאלה

שנשארו באדיס אבבה אחרי מבצע שלמה אינם יודעים על זה. כאשר שאלתי איר זה

שלא ידעו, הסבירו לי שאלה חיילים שלא יכלו לבוא קודם לכן, או כאלה

שהתחתנו עם נשים לא יהודיות.
ח' פורת
לפני מבצע שלמה ידעו שם על כ-3000 פלסמורה, ויש בידינו רשימות

מפורטות של האנשים האלה על שמותיהם. מדובר בקבוצה מאד מוגדרת, אף שיכול

להיות שבודדים הסתננו לתוכה. אין ספק שזה לאין ערוד יותר ברור מבחינת

השמירה המסנרתית מאשר העלייה מברית המועצות, ואנחנו ב"ה פתוחים לענין הזה.
מ.;.. גן.
אתה מדבר על פלסמורה שאינם זכאים לעלייה לפי סעיף 4א.
חי פורת
לכן הרי סוכם שתצא לשם משלחת.



אנחנו יודעים שאחרי המבצע מרשים להם ולצאת משם טיפין טיפין. כל מי

שהוא יהודי גמור, או נשוי ליהודי, או בן של יהודי או נכד של יהודי, בתנאי

שלא התנצר וכו'. מעלים אותו ארצח לפי הכללים האלה, ועובדה היא שהם אכן

מגיעים ארצה.
היו"ר מ' קליינר
מר גן אומר שמי שזכאי לעלות על פי החוק, הסוכנות היהודית מעלה אותו.

וטוב לבהיר את הנקודה הזאת הבהר היטב. יש הטוענים שמרוטיה מעלים אנשים

שאינם יהודים גמורים. ושאין נוהגים כד לגבי האתיופים. ואח שאברהם נגוסה לא

אמר זאת במפורש, נדמה לי שלזה הוא רמז.
י ' עציון
בל מה ששמענו כאן ממר גן זה טיח. סליחה על ההגדרה. כי השאלה איננה מה

הוא חוק השבות. כאשר בא יהודי למיכה פלדמן ואומר לו-. אני יהודי, ומעולם לא
התנצרתי. אומר לו מיכה פלדמן
אני יודע טוב ממד. אתה נוצרי, ואתה לא צריו

לעלות לישראל. הפרשנות הזאת היא בוודאי של פקיד הסוכנות.
ד' אפרתי
חוק השבות קובע את הזכאויות. ובוודאי שבמדיניות של ביצוע לפי החוק

אין אפליה כלשהי. אנחנו בהחלט לא חושבים שבדרר הביצוע יש איזו שהיא מדניות

של אפליה.

כאשר הוגדר במפורש בתיקון של 1970 מי הוא יהודי לענין חוק השבות

והזכאות לעליה, סייגו מזה את מי שהמיר דתו. כשיש לנו מקרה ברור של בן לאם

יהודיה שהמיר דתו. חוק השבות לא חל עליו, וסוגר עליו מכל הזוויות כד שאין

לו אפשרות לבקש את האשרה המיוחדת להשתקע בישראל מכוח חוק השבות.
ח' פורת
אלא אם כן הוא מבקש לשוב לחיק חיחדות, ועושה את ההליכים הדרושים.

ד' אפרתי;

עם העלאת הנושא בפני הציבור ולדיון ממשלתי חיתה ועדת רובינשטיין

שקיבלה את אישור הממשלה, וטובם שייצאו

כאשר הנושא עלה בתודעת הציבור ונדון בממשלה, מונתה ועדת רובינשטיין

שקיבלה את אישור הממשלה, וסוכם על דעתה שצוות ממלכתי המורכב רובו מרבנים

ייצא לאתיופיה, ויראה את מי אפשר להשיב שם ליהדות, ומשהוא נוקט בעליך

המחזיר אותו להגדרה של יהודי הוא זכאי כמובן לעלות מכוחו הוא

למשרד הפנים, כמי שאחראי לפעילות החוקית שם, נאמר שהשלטונות שם לא

יאפשרו לצוות שלנו לבצע שם הליד כזה בגלוי. חמלצתי בפינ שר הפנים, שבנוסח

למומחים בנושא היהדות ולאנשי הסוכנות ואנשי משרד החוץ שהם בעלי הנסיון

בשטח, ייצא גם איש משרד הפנים שעם הנסיון המקצועי שלו ייקל על הביורוקרטיה

הכרוכה בטיפול שם.

טענו באן שהנה עלו גם נוצרים, ואיד זה קרה שהם עלו, ומה ייעשה אתם.

ובכן. מי שאפשר להוכיח שהשיג את האשרה ועלה במירמה, כמו למשל ילדים שסופחו



למשפחות יהודיות בדרך של מרמה, תמורת כסוי כנראה, ומקרים שונים אחרים,

ואזורי שניתנה לו זכות טעון וכו', אפשר לבטל את האשרה שלו ולהחזירו למקום

שממנו הוא בא.

מי שקיבל אשרת עולה מבלי שאנחנו יכולים לטעון שרימה, וקיבל אותה

בטעות, מפני שהרשימות לא היו מדוייקות, או שהסתנן בדרך כזו או אחרת, אז אף

על פי שאיננו יהודי אלא המיר דתו, לא נוכל לנקוט נגדו באמצעים, ואשרת

העולה שקיבל הינה בתוקף.

בדקנו מקרה אחד בדיקה משפטית, כאשר דובר בגרושה של יהודי שבאה מברית

המועצות ביחד עם בתו של היהודי. נקטנו בצעדים כדי לבטל את אשרת העולה שלה,

והענין הגיע לבג"ץ. הסבירו לנו אנשי הפרקליטות שאין לנו "קייס" מאחר

ואיננו יכולים לטעון שהיא העלימה מאתנו מידע או שמטרה לנו ידיעות כוזבות,

ואי נלד האשרה שלה בתוקף. אף שחוק השבות לא חל עליה.
היו"ר מ' קליינר
מה קורה עם ילדים של פלסמורה? נניח שהאב התנצר, או ההורים התנצרו, מה

עם הילדים שנולדו ספני שההורים התנצרו?
די אפרתי
ההוראה המשפטית אומרת כי מאחר וההורים הוציאו עצמם, סעיף 4א לא חלק

על צאצאיהם של מי שהמירו דתם.הסייג הוא המרת דת מרצון, ולא אנוסים

למיניהם. סעיף 4א מדבר על הבן של יהודי שלא המיר דתו מרצון.
י' עציון
כמעט ולא היה שם מקרה כזה.
היו"ר מ' קליינר
אני מבקש לשמוע מגברת פולק אם הגארגון האמריקאי למען יהודי אתיופיה

מקיים איזו שהיא פעילות בקרב השלטון האתיופי החדש, מאחר והוא מערים קשיים

על יציאת משלחת רבנים לשם, כי השלטון שם חושש שאחרי שנעלה את כל היהודים

משם אנחנו נוציא משם עוד אתיופים תחת השם של הפלסמורה.
ס' פולק
(תרגום חופשי מאנגלית)

הארגון האמריקאי למען יהודי אתיופיה אינו יכול לתרום לדיון הזה מאחר

ואין בלדו אינפורמציה חדשה בנדון, שאינה ידועה לכם עדיין. המדיניות שלנו

היא לעקוב אחרי פירושיה של ממשלת ישראל את חוק השבות. נציג שלנו ממשיכים

לשהות בתאיופיה, אבל אנחנו ממתינים להחלטה של ממשלת ישראל בכל הנוגע

לפלסמורה, ואנחנו מצדדים ביציאתה של משלחת ישראלית לשם.

עד עתה לא נתבקשנו לבוא בדברלם עם הממשלה החדשה באתיוטפיה. למעשה

נתבקשנו להשאיר זאת לישראל. אנחנו נמצאים זה 22 שנה באתיופיה, ויש לנו שם

הרבה קשרים טובים. אם אתם רוצים שנבדוק שם כמה דברים, נשמח כמובן לעושת

זאת.

הי"ר מי קליינר;

האם לש לכם אינפורמציה אודות הפלסמורה שבאדיס אבבה? האם אתם יודעים

על נסיונות מצד הסוכנות היהודית לשלוח אותם חזרה צפונה, או האם אתם או

מישהו אחר מנסה להחזיר אותם צפונה?



אני לודעת שאנחנו לא מנסים להחזיר אותם צפונה. אבל אני מניחה שמר

ברגמן יובל למסור לבם פרטים נופסים.
ע' ברגמן
לג'וינט אין סמכות ואין גם מעמד בנושא העליה לשיראל, ואנחנו גם לא

דנים בנושא הזה. הנושא הזה נמצא בידי ממשלת ישראל והסוכנות היהודית.

הג'וינט מטפל ביהרדים באדיס ובמי שאושד על ידי הסוכנות בזכאי לעלות,

כל זמן שהם נמצאים שם. הג'וינט דואג להם ולצרכיהם, כמו גם לקבוצה של אנשים

שנמצאים בטיפול של ארגון בשם NACOEG . הסיוע ניתן במספר תחומים. כמו: טיפול

רפואי, מזון, תעסוקה כדי שתהיה להם הכנסה כספית. סיוע בשכר הרירה וכוי.

אלה הדברים שבהם אנחנו מטפלים.

כל הארגונים של העם היהודי הפועלים באתיופיה החליטו להמשיך את טיפולם

ברמה שהזכרתי, עד שתתקבל החלטה של ממשלת ישראל לגבי גורלם של האנשים האלה

שם. אין לנו שום כוונה לשנות כהוא זה מרמת הטיפול והסיוע שאנחנו נותנים

היום לאנשים באדיס.

גם אנחנו שמענו שמועות שונות, לאנשים שנפגשו עם האנשים שלנו העלו אף

הם השערות שונות. אנחנו בדקנו את הדברים, שוחחתי בעניו זה עם אנשינו בניו

יורק ועם אנשינו באדיס אבבה. והסתבר שהאנשים שלנו לא דיברו. ומי שאמר את

הדברים האלה אמר אותם מבלי שהיתה לו הסמכות לומר אותם.

גם אני ביקרתי באדיס אבבה. ואמרו שאני אמרתי דברים שלא אמרתי. ישבתי

שעות רבות עם אנדי. שמייצג את ארגון BACOEG, וקיימנו הרבה מאד שיחות, ושם

לא שמעתי כלל את הדברים האלה. שמעתי אותם בשיחות טלפון מהארץ נם מעתונאים

וגם מיהודה עציון. כפי שאמרתי, באתיופיה עצמה לא שמעתי זאת, אבל זה לא

אומר שאין שם רוח בזאת.

בקרב העדה שם קיים חשש מסויים. אנחנו מדבדים בקבוצה גדולה של אנשים

שנמצאת שנה והצי מבלי שהתקבלה החלטה לגביה. מצב של ספק הוא בדרך כלל גרוע

ביותר, וכזה הוא מצבם. לכן חשוב גם לנו שיקבלו החלטה בנושא הזה. זה יהיה

טוב לכולם. אבל אנחנו לא יכולים להיות שותפים לקבלת ההחלטה, אלא לבקשה

שיקבלו החלטה בנדון מהר בכל האפשר כדי שנדע מה לעשות. כרגע אנחנו משיכים

בטיפול כפי שעשינו בעבר, ולא נפסיק אותו.

היו"ר מ' קליינר;

היתה התלבטות סביב הדיון הזה, בשל הנסיון מן העבר, כאשר דיונים סביב

הנושא הרגיש הזה התקיימו נם בישיבות סגורות. הישיבה הנוכחית מתקיימת בשל

פנייה של חבר הכנסת פורת לקיים אותה, ורצוננו לשמוע את נציגי הקהילה

התאיופית, ולכן זו ישיבה פתוחה.

אנחנו יודעים שיש היום יציאה של יחידים מאתיופיה, אמנם בממדים קטנים

אבל נמשכים. כותרת כמו זו שהופיע אתמול ב"ידיעות אחרונות" לגבי נושא רגיש

כל כר בוודאי שאינה מועילה ואינה מביאה עמה טוב, בי חאתיופים יטענו שהנה

גוזלים מהם חלק מהאוכלוסיח שלחם, מוציאים משם אנשים. זו אגב היתח גם חטענה

של מנגיסטו בשעתו, ואני מבין שהאדמיניסטרציה שם מורכבת למעשה מאותם אנשים.

והגישה שלהם גם היום היא שאין הם מוסרים את בני העדה האתיופית למדינות

אחרות.



אם עד חודש מאי הקרוב תהיה זרימה אופטימלית של יהודיים, ואם באמת

ממשלת אתיופיה היא ממשלה שבכל זאת צריו לטפל בה בזהירות רבה, לא הייתי

רוצה לתת היום פומבי לדברים שעלולים להזיק לעליה, ביחוד אחרי שבישיבה

האחרונה שמענו מאורי גורדוז על דברים בבדי משקל ובעלי משמעות דרמטית

שמתחוללים.

אמרתי את הדברים האלה מפני שרציתי שאנשי משרד החוץ שנמצאים באז יהיו

ערים להתלבטות שלנו ולבן לעובדה שאנחנו ערים לנושא.

מ'. יגר;

הדברים כל בד קשים. ומאחר ואינני איש בשורות אני מהסס לומר לכם מה

הם. אבל לפני שאתייחס לנושא עצמו אינני יכול לעבור בשתיקה ולא להתייחס

לדברים שנאמרו כאז על מיכה פלדמן ואחרים, אף שאינני מייצג את הסוכנות

היהודית. אני חושש שאם לא אגיב על הדברים שנאמרו אני ארגיש עצמי כמעט שותף

להם. ומדובר לא רק במיכה פלדמן. אלא גם באבי מזרחי ובשליחי סוכנות ריבם

אחרים.

ראיתי לא מעט שליחי סוכנות בארצות שונות בעולם, אבל צוות כמו זה

שפועל מזה שנים בקשר ליהודי אתיופיה קשה למצוא. אלה אנשים מטובי הנוער

שניתז בכלל למצוא. והם פועלים בסיכון אישי ובחירוף נפש ממש. בעמים אחרים

נותנים לאנשים כאלה מדליות ואותות הצטיינות בשל פעילותם. על מיכה פלדמז

היו מכריזים במקומות אחרים ובתנאים אחרים כעל גיבור לאומי. האיש הזה קשר

את חייו ביהודי אתיופיה. לא ניתז כלל להעלות על הדעת מבצע שלמה בלי מיכה

פלדמז ועוד כמה אנשים. לא מגיע לו שיטיחו בו, ובוודאי לא שלא בפניו, את

הדברים ששמענו כאז. אני על כל פנים לא רוצה להיות שותף לזה, אפילו לא

במשתמע.

הייתי חבר מטעם משרד החוץ בוועדת רובינשטייז, אני שותף מלא

להמלצותיה. אבל הקושי הוא בזה שאנחנו נוגעים בכל הגורמים מלבד במחותז

החשוב, שזו ממשלת אתיופיה, וזה לדאבוני התפקיד הלא נעים שלי כאשר אני צריו

לשתף אתכם במה שחושבת ממשלת אתיופיה על כל הענין הזה, שהרי זו הגיזרה

שעליה מוקד משרד החוץ. כי לנו איז שום עמדה ועניז בנושא העליה, ובוודאי לא

בנושא ההילכתי.

עוד לפני שיכולנו להטיל על שגרירנו שם להעביר לממשלת אתיופיה את

הבקשה להתיר ביקורה של משלחת שלנו שם, היא כבר ידעה על המלצות ועדת

רובינשטייז, כי אצלנו - בעוונותינו הרבים - הדברים מתפרסמים תחילה

בעתונים, והם נחלת כל מי שקורא בהם. ובתל אביב יש שגרירות אתיופית פעילה

מאד, והיא דואגת להעביר לאתיופיה עוד באותו יום כל דבר המתפרסם כאז

והקשור בה. אני מצפה לכד שהיום או מחר יגיע אלינו מברק של שגרירנו שם על

האפקט שהיתה לידיעה שהתפרסמה כאז אתמול,

בינתיים קיבלנו תגובות מארבעה צינורות שונים. אשר נעים, שגרירנו

הקודם באתיוטפיה; מר ציפורי, שהיה הממונה על השגרירות שם ביז שני

השגרירים; דיווח מהשגריר הנוכחי חיים דיבון, שגם הוא אחד האנשים הקשורים

בנושא הזה במשד שנה וחצי ויותר, ופרופסור ישראלי, הגי אריר, שהוא ידיד

אישי של הנשיא הנוכחי של אתיופיה עוד מימים קדומים. הוא היה שם והתקבל

לשיחה מאד ממושכת, ודיווח לנו על כד.

הבעיה עם הממשלה האתיופית היא בכד שהיא אינה מקבלת את ההגדרות שלנו

בקשר למי הוא יהודי, ומי איננו יהודי. אנחנו יכולים להתחבט ולהגיד כל מה

שאנחנו רוצים, ואנחנו גם עושים זאת. אלא שהם שם לא מקבלים את ההגדרות שלנו

לגבי המתנצרים. בשבילם הם אתיופים.



הנשיא הקודם של אתיופיה התבטא פעם ואמר שלמעשה כל אוכלוסיית אתיופיה

לכולה לבוא תחת ההגדרה שלנו של-מתנצרים. לפי הגדרה כזו או אחרת, ולכן אנחנו

עלולים לקחת את כל 40 מיליון תושבי אתיופיה. את אותו הדבר אומר גם הנשיא

הנוכחי סל אתיופיה.

ארבע פעמים קיבלנו אזהרות מפורשות שלא להעיז אפילו להעלות את הענין.

אבל הם בכס זאת מנסלם ללכת לקראתנו, כי הם קצת נרתעים מפני האפשרות

שיפעילו עללהם שוב לחצים. ואינם רוצים עוד הפעם בקמפניה ציבורית, שאגב לא

תעזור ולא עזרה גם בשעתו. הם טוענים היום שהמשטר הנוכחי החליט על פתיחת

שערים. ונ?ל שרוצה לצאת צריד לעמוד במשרד הפנים בתור ולהרשם שם להגירה לכל

ארץ שבה היא בוחר. ולא רק לישראל.

היום מוכז כל אדם באתיופיה להיות יהודי. או להיות פרובוסלבי או כל

דבר אחר שיאפשר לו לצאת משם. ידוע לכל שבגלל המצוקה הקשה באתיופיה כולם

רוצים לברוח משם. ואם יש אפשרות לברוח משם לישראל. יברחו לישראל. הם

אומרים לנו שאנחנו מעוניינים באיחוד מפשחות. שזה ענין הומניטרי, והם אינם

מתנגדים לזה.

מי שיש לו סיבה מוצדקת לצאת תחת הכותרת של איחוד משפחות יגש למשרד

הפנים ויירשם ליציאה, ייבחז וייבדק על ידי שלטונות משרד הפנים שם, ואם יש

לו דרישה מהארץ והמקרה שלו יוכח כמקרה אמיתי, הוא יוכל לצאת. אבל השלטונות

בכל זאת מסייגים גם את הענין הזה. הם לא ירשו עוד הפעם ליציאה המונית

להתבצע. העלבון הלאומי בתאיופיה בשל מבנה שלמה, ובשל מבצה משה לפני כן,

הוא קשה, והתגובות על כד היו אח הן קשות. שמענו ביטויים כמו criminal

ACT. בארץ היינו מלאי התפעלות ממבצע משה. ובצדק כך. וכל חיי אחיה גאה על

חלקי הצנוע במבצע הזה. אבל הם מתייחסים לזה אחרת. הם טוענים שבאנו ושרדנו

מהם עדה שלמה מתוך הפסיפס שנקרא העם האתיופי. וזה גם יכול לשמש דוגמה רעה
לאחרים. הם אומרים
באתם וחטפתם לנו עדה. יש לנו נוצרים. ויש לנו מוסלמים

ויש לנו בני עדות ועמים אחרים. ואתם באתם בכוחכם וניצלתם את חולשתנו

ולקחתם מאתנו עדה שלמה.

הפתרון כיום הוא של יציאה בטיפטוף, כפי שהם קוראים לזה, והם עומדים

בסיכום הזה. אבל הם מזהירים אותנו שאנחנו מסכנים את זה בגלל פרסומת

מיותרת. המאות האחדות שנשארו באדיס מימי מבצע שלמה כבר הגיעו ארצה. מאיזור

גונדר מגיעים העולים. והסוכנות מטפלת עכשיו בהבאת יהודי קוואר.

אני מבקש לקרוא באזניכם את המברק האחרון שהגיע מהשגריר קולנו מה-6
בדצמבר, האומר
מניח שקראתם את מברקו של מזרחי על תחילתו של התהליך המורכב

של הבאת יהודי קווארה לאריס. כל דיון פומבי בנושא המתנצרים, והכוונה

לדיון בוועדת העליה של הכנסת, עלול לסכן את כל המבצע. נדגיש שוב את רגישות

השלטונות לנושא, ואת רצונם בפרופיל נמוך.

בשיחה חזר סגן שר הפנים על ההבנות על פיהן הסכימו לטיפטוף בלבד, ולא

ליציאה המונית. הדברים נאמרו לאחר ששמע בהפתעה על ההכנות לקליטת מאות,

ואולי יותר, של יהודי קווארה במחנות שמקים עכשיו הג'וינט.

אין אזהרה יותר מפורשת. אנחנו פוגעים בדבר המינימלי שהם מרשים לנו

לעושת כשאיז כרגע סיכוי לכך שנצליח להשיג אצלם שינוי החלטה או לשינוי

בקצב. זה מתחיל לבוא יחד עם ידיעות חדשות המגיעות כל המזן על הידרדרות

המצב הפוליטי הפנימי. זאת אומרת שפחות ופחות אפשר היום לדבר אתם על הדברים

האלה.



הדברים שאני מוסר הם טרגיים, ואין חילוקי דעות על בך שאין שעם לשפוך

את המרירות על הכתובת הלא נכונה, ועל הכתובת הנכונה גם בז איז טעם לשפוך

אותה, כי זה לא ייקלט. הם לא פרטנרים לוועדת רובינשטיין ולא לדברים

האחרים. זו בעיה קשה מאד, ואינני יודע מה הפתרון. פתרון חלקי שאפשר

להפעילו זח לעבוד על העקרון של איחוד משפחות. אבל בגלל המרירות והצער

הטרגי שכולנו שותפים להם אין טעם להגיד דברים שלא יקדמו את הענין עצמו.
א' אייזנמן
רציתי לומר שני דבירם בלבד. עד כה הרבנות הראשית היתה שותפת מלאה

להבאת היהודים משם. לאורד כל התקופות. גם באשר עדיין לא היה ברור אם

המדינה רוצה להביא אותם, הרבנות הראשית דחפה להבאתם משם.

בנושא הפלסמורה היה דיון ענייני וסוער במועצת הרבנות הראשית, והוחלט

להקים ועדה ולשלוח לשם נציגים שיבדקו כל דבר לגופו. אם הוועדה היתה יוצאת

ובודקת את הנושא היה מתברר בכמה אנשים בעצם מדובר, כי עד עכשיו הדבר לא

ברור לאף אחד.

חידש לי באן חבר-הכנסת חנן פורת בשאמר שאת הגיור רוצים לעשות באן

בארץ, אולי מטעמים בטחוניים, או בגלל הרגישות של הנושא, בי שם אי אפשר

לעשות זאת. הרבנות הראשית עוד לא החליטה בענין זה. כאשר הדבר יובא בפניה

היא תחליט.

מובן שמשלחת מטעם הרבנות יכלה לצאת לשם כדי לבדוק את הנושא ולראות

היכן הוא עומד, ובענין זה היה כמובן שיתוף פעולה. אלא שבמידה ויש עיכוב

בענין הזה הרי הוא נובע מהצד השני, מצד ממשלת אתיופיה.
י' הופמן
אני מרגיש כבן העדה האתיופית. ולבן גם מרגיש במותה. חלק גדול

מהמשפחה של האשה שהתאבדה היה רשום ברשימות. אלא שמישהו החליט שהם התנצרו.

אחרי שהם היו באדיס. ואחרי שקיבלו במשרדי הסוכנות באר/ את האישורים

הדרושים, ובנוכחותי, מישהו החליט שם אחרת לגביהם. מי הוא האיש שיושב שם

ומחליט אחרת?
היו"ר מ' קליינר
היו לי ויכוחים עם מר פלדמן, ובבל זאת כאשר היה פה אחרי מבצע שלמה

הייתי ער למסירות שלו ושל מזרחי ושל חברים אחרים לנושא הזה. אני מניח

שאילו היתה לד הזדמנות לראות אותם בעבודה לא היית אומר את מה שאמרת. היות

והיינו שם וראינו את הדברים, קשה לי מאד להעלות על דעתי לייחס לאנשים האלה

זדון, טעויות -כן. מי נקי מטעויות. אבל זדון - בוודאי לא.

זה ענין של מדיניות שצריך להחליט עליה. ולגורמים שונים יש דאגות

בעניו זה ואחר, שהרי לא רק הסוכנות היהודית פועלת שם. מה גם שבולנו שותפים

לדאגות, לאפקט השרשרת האפשרי, וקביעת הגבול. זה נושא מורכב מאד, וכמו בבל

נושא מורבב יש גם לגבי הנושא הזה דעות לכאן ולבאן.

אני רוצה להזכיר שוב כי התלבטתי אם לקיים או לא לקיים את הישיבה

הזאת, ובסופו של דבר חשבתי שמבחינה ציבורית עדיף לקיימה מאשר לא לקיים

אותה. חששתי שאי קיומה יעורר רעש יותר גדול מאשר קיומה. אבל אני מבקש שבל

אחד מאתנו ישתדל לא להזיק לענין הפלשמורה ולא לענין היהודים האתיופים.
ח' פורת
אמרתי כבר שאין אדם נתפס בצערו, אבל המצב באמת חמור וקשה מאד, ואפשר

לומר שההרגשה היא שבשלב הזה אנחנו לא מחפשים באופן קונסטרוקטיבי את הדרך

להתמודד ;ים המציאות הזאת ולפתור את הדברים. כולם מסכימים שהמצב הזה לא

יכול להימשך לאורד זמן, כי הוא מהווה חבית של חומר נפץ.

נכון שהג'וינט אינם מופקדים על- העלאתם לארץ. אבל הם העמידו אותנו גם

על העובדה שהם לא יוכלו להתמיד לאורך ימים בהגשת טיפול הומניטרי בסיסי

ליהודים האומללים שנמצאים שם כשהם יודעים שאין להם בכלל תקווה. ברגע שהם

יודעים שהאנשים האלה מוגרירם כיהודים ומחכים לעליה. הרי זה מצד שונה. אבל

כשיש סימן שאלה לגבי עצם היותם יהודים. הרי זה טבעי שבאווירה של העדר

פתרון ומוצא תתפתחנה שמועות על כד שאין לחם סיכוי לעלות. וכמה זמן יוכל

הגיוינט להמשיד להשקיע כספים באנשים האלה כשאיננו בטוח שהוא מטפל ביהודים,

שהרי הגיוינט איננו מתנדב לטפל בכל האתיופים הרעבים ללחם. עניי עירך

קודמים. אבל אנחנו גם לא יודעים עדיין שאלה עניי עירנו.

המציאות שם היא מציאות לא נורמלית, וחייבים לעשות מאמצים כדי לפתור

אותה, לעתים יש הרגשה שאם לגבי יהודי אתיופיה אכז נעשה מאמץ גדול, הרי

לגבי אנשי הדת הפלסמורה שעל פי כל דעה יש ביניהם כאלה שהם יהודים לבל דבר

לפי הקטיגוריה של יהודי אתיופיה, וכר זה נאמר גם בהמלצות ועדת רובינשטיין,

לא נעשה כל מה שניתן היה לעשות.

מונח לפני סיכום פגישה עם דר' טקלו טשומה, שהוא הממונה על שגרירות

אתיופיה בישראל. הפגישה אתו מלמדת דבר מה, מפני שהיא נעשתה אתו אחרי שכבר

התוורע לרגישות של השלטון באתיופיה לנושא הזה. הוא נפגש עם נציגי עולים

וקרובי משפחות, והוא נשאל האם נכונים הדברים שפורסמו בתקשורת בדבר התנגדות

ממשלת אתיופיה לעליית הפלסמורה. הוא השיב: עמדת אתי ופיה העקרונית

ברורה; לכל האזרחים ניתן חופש מלא לצאת, ולא תיתכן הגבלה דווקדה לגבי ציבור

מסויים. הם יכולים לצאת כבולם על פי חוקי המדלנה. מה שפורסם איפוא איננו

על דעתנו ואינו על דעתי.

עם זאת. הפירסים הכוללני מזיק תמיד. והוא לא מבין מדוע בשבאות משפחות

מאתיופיה ומתאחדות. במסגרת איחור משפחות. חייב הדבר להיות מלווה בתקיעות

שופר. פירסום זה יגרום לכר שהכנסיה באתיופיה, במו גם מוסלמים, יתנגדו

לעבודה של גיור על אדמתם, ועקב כר תתנגד גם ממשלת אתיופיה, לעומת זאת, עם

ייעשו הדברים בשקט לא תתעוררנה בעיות כלשהן.

אני חושב שהדברים האלה משקפים במידה רבה תמונת מצב אמיתית. משמעות

הדבר שיש צורר להכניס תיקונים לא בהיבט העקרוני, אלא בקווי הפעולה שהוצעו

על ידי ועדת רובינשטיין, כדי להתאים את הדברים למצב הנוכחי, אם באמת

אנחנו רוצים לעשות מאמץ ולהעלותם ארצה.

המפתח. הוא במסגרת של איחור משפחות, וכבר ציין מר יגר שלממשלת אתיופיה

יהיה קשה מאד להתנגד לדבר הזה.

אני מציע שהסוכנות היהודית תטפל בפניוטת של משפחות אתיופיות לאיחוד

משפחות, כמו שעשינו זאת בשעתו לגבי יהודי ברית המועצות, לפי מיטב הכרתי,

לרוב הנמצאים באדיס יש בארץ קרובי משפחה בדרגה ראשונה או לכל היותר בדרגה

שניה.

אבל מאחר ובכל זאת יש בעיה עם כאלה שבכל זאת עברו הליכי התנצרות

וכוי, חשוב שבנציגות שלנו באתיופיה יהיה נציג של הרבנות הראשית, שייחשב שם

עוזר השגרירות. שיצטרר לבדוק את המבקשים לעלות על בסיס של איחוד משפחות,



ולהחתים אותם על נכונות לעביר את הליכי הגיור לחומרא, על פל הנחיות הרבנות

הראשית, עם צאתם מאתיופיה או עם בואם לארץ, כדי להבטיח שיהיה באמת מדובר

בכאלה משוכנים לעבור את ההליכים האלה, הם לא יקבלו מיד אשרת עולה, על כל

הקשור בזה. אלא אשרה זמנית. ורק אלה שיעברו את ההליכים על פי הנחיות שלה

רבנות הראשית יזכו לקבל אשרת עולה. הבה נתחיל את זה עם 50 איש, ונראה איך

זה יעבוד. וזה יתן תקווה לכולם.

אני מתקשה להאמין שהשלטונות האתיופים יוכלו להתנגד לזה. כי אז הגיור

לא ייעשה את אדמת אתיוטפיה, ובוודאי לא בקול תקיעת שופר. היציאה שלהם תהיה

על בסיס הומניטרי של איחוד משפחות. ונתחלל בזה בטיפטוף של טיפין טיפין.

כיוון שאני ער לכך שהדבר הזה מחייב שינויים בהמלצות ועדת

רובינשטיין. אף שהעיקרון נמצא בסעיף 8 בהחלטות הוועדה. אני מציע שנבקש

מוועדת רובינשטיין להתכנס פעם נוספת באופן חד פעמי רק לענין זה. צריכה

להיות פגישה חד פעמית של כל הגורמים המטפלים בענין כדי לתקן. ויכול להיות

שאפשר להעביר את התיקון באמצעות מסמד שיתבקשו להסכים לו. את הענין הטכני

בוודאי אפשר יהיה לפתור בדרד כזו או אחרת. הענין הוא בכך שאנחנו צריכים

לבקש שבהמלצות ועדת רובינשטיין יוכנסו התיקונים המתאימים על מנת להתאים את

הדבירם למצב החדש.

ברשותך, אדוני היושב ראש. אני רוצה לקרוא הצעת סיכום לישיבה הזאת של
הוועדה
ועדת העליה והקליטה שמעה על מצבם הכלכלי והנפשי הקשה של יהודי

אתיופיה המכונים פלסמורה. המבקשים לשוב ליהדות ולעלות לישראל, ועל תחושת

הכאב והתסכול של אנשי העדה האתיופית המנצאים בארץ, ובפרט בני משפחותיהם

המצפים בכליון עיניים לעלייתם לארץ.

מאידך ערה הוועדה לקשיים ביישום המלצות ועדת רובינשטיין ככתבם

וכלשונם בדבר יציאת משלחת מטעם ישראל לטיפול בהליכי גיור לחומרה, בשל

רגישותו של הממשל האתיופי לנושא.

לאור זאת ממליצה הוועדה לפתוח בהליך של בקשות עלייה על בסיס הומני

לאיחוד משפחות של קרובים, שיוגשו על ידי עולים מאתיופיה, כמצויין בסעיף 8

של המלצות ועדת רובינשטיין.

במקביל יאשרו נציגי ישראל באתיופיה את הבקשות הללו על סמך בדיקה על

פי הנחיית הרבנות. אשר תכלול גם את הבעת נכונותו של המועמד לעבור את הליכי

הגיור לחומרה עם צאתו מאתיופיה. אישור הכניסה לארץ יהיה לתקופה זמנית,

אשר במהלכה יעברו העולים את הליכי השיבה ליהדות, ורק לאחר מכן יזכו לאשרת

קבע על פי חוק השבות.

אני מציע שההמלצות האלה לא תפורסמנה, בשום פנים ואופן, אלא תועברנה

אל כל הגורמים הרלבנטית הנובעים בדבר, ואנחנו נעקוב אחרי יישומן.
היו"ר מ' קליינר
מר אפרתי, אם היתה מתקבלת הצעה ברוח ההצעות של חבשר הכנסת חנן פורת,

האם יש אפשרות טכנית לעקב מתן האזרחות לאדם עד אחרי גמר הליך גיורו?
ד' אפרתי
אפשר לתת לאדם מעמד של מבקר, שמוגבל בזמן, וגם הארכתו מוגבלת בחוק

ללא יותר משנתים. עם תום התקופה הזאת, והוא איננו אזרח המדינה, הוא חייב

לצאת מהמדינה. אבל הוא חייב לחיות אזרח של מדינה אחרת, כדי שתסכים לקבלו

בחזרה.



אם נסתכל מקרוב על העליה מברית המועצות נמצא כמובן שיש בה הורים

קשישים. באשר אחד ההורים אינו יהודי. או שיש קטינים מנישואין קודמים לאשה

שלא היתה יהודיה, או לבעל קומד שלא היה יהודי וכוי. במקרים של קטינים עד

גיל 18 ושל קשישים גלמודים שתלויים במשפחה שהיתה זכאית לעלות ואכן עלתה,

עשינו מחווה הומניטרי. ואיפשרנו להם להכנס לפי אשרה של תושבי קבע ללא

זכויות. הוא בא כדי לשבת בישראל עם משפחתו וממשיך להיות תלוי בה

ובהכנסותיה.
היו"ר מ' קליינר
אדם בן 60 שזכאי לעלות בתוקף היותו נכד ליהודי. והוא מבקש להביא את

ילדיו. מה מצבו?
ד' אפרתי
אם מדובר בקטין. הוא נהנה ממחווה הומניטרי, בפי שציינתי. האדם שהבאת

בדוגמה שלך מקבל זכויות של אדם בודד. הנפשות שעולות לפי חוק הכניסה אינן

נכלות בחוק השבות. ואינן נהנות מזכויות עולה.
ח' פורת
על פי ההלכה היהודית מי שעובר הליכים של שיבה ליהדות אינו יותר

נוצרי. אני מציע שנתחיל בעניו הזה בקנה מידה קטל כדי לבדוק איד זה פועל

בכלל. ועל מנת להבטיח שלא יהיו מקרים של רמאויות.
מ' יגר
רציתי לחדד כמה דברים שנוגעים למידע שמסרתי. בעקבות דברים שנאמרו

כאן. בענין איחוד משפחות, צריך להבין שגם מה בקיאים במצב החברתי, והם
אומרים
אצלכם יהיה המצב הבא. תבוא תחילה שכבה ראשונה של קרובים, מתנצרים

או לא מתנצרים. ואחרי שהם יגיעו לישראל הם מצדם יתחילו לבקש את בואם של

קרובי משפחח אחרים שלהם. וכך גל יגרור אחריו גל נוסף, ולדברים לא יהיה

סוף. באיזה שהוא שלב אתם צריכים להפסיק את הדבר הזה ולהגיד שגמרתם את ענין

איחוד "המשפחות. חשוב לכן לתת את הדעת גם על הנקודה הזאת.

הנציג האתיופי בארץ ציטט באזנינו את המדיניות של אתיופיה בנושא הה,

ואלה אותם הדברים שנאמרו לאנשינו שם. אגב. את דבריו ק5ל האיש הזה צריד לקבל

בזהירות. אף שבמקרה הזה הוא דייק. הוא פירסם כנר כמה פעמים מכתבים ב-

JERUSALEM P0ST וכינה את את עליית יהודי אתיופיה בשם THE CRIMINAL ACT.

ובחתימתו הדברים פורסמו כאן. כדי לא לסכן את העלייה משם משרד החוץ לא קרא

לו לשיחה. וגם לא גרשנו אותו מהארץ. כי בדרך כלל דיפלומט שכר נוהג מגרשים

אותו מן הארץ. זה חיה בימיו של מנגיסטו. היום הוא בעצמו נוהג בזהירות,

כדי שהממשל החדש לא יכניס אותו לבית סוהר. חשוב לכן להבין את המערכת

ולדעת עם מי מדברים ואיזה משקל יש לוזה לדבריו.

מה שלא יהיה הסידור לגבי איחוד משפחות, זה בכל זאת הפתרון היחידי

המתקבל על הדעת לנוכח הנסיבות. יש לי הרושם שלא כדאי שנשלה את עצמנו באשר

לקצב היציאה משם. הם דיברו במפורש על טיפטוף, ואנחנו יודעים מה זה טיפטוף.

בחודשים האחרונים חם מרשים יציאתם של 30 עד 60 איש מדי שבוע. מטוס אחד אחד

דרד רומא, לפעמים דרד אתונה. לא סביר לדעתי להניח שנצליח להגדיל היום

בצורה משמעותית את המספר הזה, וכדאי שנדע זאת. וכדי שלא תהיה טרגדיה כמו

זו שהיתה כאן, חשוב לקבוע בארץ עדיפויות הגיוניות. אין סיבה לטרגדיה כזאת

כאשר עולים על המקרים הנכונים. ודוחים או מונעים מקרי רמאות. והיו דברים

כאלה. ואנחנו יודעים זאת.



בימיו של מנגיסטו היתה לנו יכולת מדינית להעזר באמריקנים. זאת היתה

סלטואציה מיוחדת במינה, בי הם רצו לראות בהדחתו של מנגיסטו, והוא מצדו ידע

שזה הדבר היחיד שהוא עוד יכול להיתלות בו, וקיווה שאולי הודות לאמריקנים

והודות ליחס ההומניטרי שהוא מגלה כלפי היהודים הוא יצליח להשאר על כסאו.

המצב הזה לא קיים היום, ואל נשלה את עצמנו שהפגנה בארצות הברית תביא לנו

תועלת. אפשר תמיד לגייס כמה אלמנטים רעשניים בארצות הברית, שאף שהם עושים

זאת בהתנדבות ומתוך כוונה טובה. יש עדיין מקום לשקול אם הם גורמים לנו בזה

נזק או מביאים לנו תועלת, ולא ארחיב על זה את הדביור. אבל צריך להביא

בחשבון שקמפניה ציבורית תביא להן היום רק נזק, ולא כדאי לכן לחשוב על

דברים באלה.

אשר למשלחת. אני מאמין ששלטונות אתיופיה לא יתנו לה אשרה. אבק אם בכל

זאת יתנו לה אשרה, מתוך חוסר הבנה או ידיעה, אז ברגע שהמשלחת תתחיל לפעול

שם יעלו אותה שלטונית אתיופיה על מטוס וישלחו אותה משם. ואם יהססו לגרש

אותה משם, אז בוודאי יפריעו לה לעבוד שם, יקראו לשגריר שלנו ויגישו לו

מחאה, ויגלרו לו שהוא צריד להוציא אותם משם. אני לא מאמין שענין המשלחת

יעבוד שם. הם לא מוכנים כלל לשמוע על זה. שיגור אדם על דרכון דיפלומטי

לשגרירות שלנו שם, לא יעבוד לדעתי. כי ברגע שיתחיל לראיין אנשים ולדבר

אתם, חם יעמרו על עבודתו. כי אין סודות באתיופיה, והם ירצו לראותו עוזב את

המדינה. זה פתרון שלא יעבור שם.
חי פורת
כאשר יש בקשה לאיחוד משפחות. הרי זה טבעי ביותר שהאדם שלגביו הגיעה

בקשה מקרובו בארץ יעבור את השגרירות שלנו שם. זה לא צריר לעורר פליאה.
מ' יגר
אני מאד רוצה להבהיר לכם שהתחכמות מצדנו לא תעבוד שם, כי הם בקיאים

בענין, והם לא רוצים שייצאו משם אנשים.

אני רוצה להצטרף לבקשות ולתחנונים שבעתונות לא תתפרסם אף לא מלה אחת

על הדיון שהתקיים כאן היום, כי הקורבנות לפרסומים כאלה יהיו יהודי אתיופיה

שבכל זאת עולים עכשיו ארצה במספרים קטנים אמנם, אבל קבועים.
א' נגוסה
יש אנשים בסוכנות שנוסעים כל הזמן לאתיופיה ובודקים את העליה של

יהודי אתיופ.יה. אדם זה יכול להיות אחד מאנשי הסוכנות או אחד מאנשי משרד

החוץ. לכן אני לא חושב שזה יעורר התנגדות אצל ממשלת אתיופיה, שהרי היא לא

נתפלת לאלה שכבר יצאו לשם,

שאלתי הבאה מתייחסת לחוק השבות. מי שהמיר את דתו אין מאשרים לו להכנס

לארץ. אבל מה אם אדם לא המיר את דתו, ורק מישהו אמר עליו שהוא התנצר? מה

עושים עם אדם שהעלילו עליו שהוא התנצר, אבל באמת לא התנצר? ויש כאלה רבים.
היו"ר מ' קליינר
שמענו שרק אם המרת הדת נעשתה מרצון רואים אותו כמי שהמיר דתו. ואם זה

נעשה שלא מרצון, זה לא נחשב.
ו' סלומון
ממכתבים שמגיעים מאתיופיה ומדברי אנשים סבאו משם אפשר ללמוד

שבשגרירות שלנו שם יש אנשים נאמנים וטובים שמוכנים לעזור מבלי לפרסם את



עצמם. אבל כסוכנות יש גם כאלה שכל הזמן הולכים לאיזה שהוא גנרל ואומרים

לו: אנחנו רוצים להעלות לארץ כל מיני אתיופים. ומנדב אינפורמציה מיותרת.

זה אולי גורם לו פרסומת. אכל זה לא טוכ נשכיל הענין עצמו. אבל כאשר שהכל

נעשה בשקט ובהבנה. אני בטוח שהשלטונות באתיופיה לא יתנגדו.
היו"ר מ' קליינר
אין ספק שאם מחר מר אייזנמז ירצה להיות שליח הסוכנות או קונסול במשרד

החוץ. הוא יוכל לצאת לשם. אבל השאלה היא לא מי ייצא לשם, אלא מה הפונציקה

שהוא ימלא. ואמר מר יגר שברגע שהוא ימלא שם פונקציה של גיור או בדיקת

יהדות. זה יעורר שם רוגש.

אני כמעט ולא רואה כאז מחלוקת. כי מקובל שכרגע איננו יכולים להשפיע

על קצב היציאה משם. צריך להתפלל שבכל שבוע ייצאו משם 60 איש. ולא 30. אבל

גם בקצב האיטי הזה היהודים שבאדיס ואנשי קאוורה יגיעו אלינו בחודשים

הקרובים,

הבעיה היא בקביעת סדרי עדיפויות. עובדה היא שהציבור בישראל היה מוכן

ועדיין מוכרז להקריב קורבנות למעז הצלת יהודים, ואתם יודעים שליהודי

תאיופיה ניתנו תנאים שלא יוצאי ברית המועצות זכו להם וגם לא יוצאי צה"ל.

אבל ברגע שמבלבלים את הציבור, ואומרים לו שאנחנו מצילים נוצרים, הוא אומר

"לא", כי עניי עירד קודמים. לכז צריך להיות ברור שמדובר ביהודים. ושמדובר

בקרובים מדרגה ראשונה. ואז אפשר יהיה גם למצוא את הפתרונות המעשיים וגט את

הפתרונות ההלכתיים. ברור גם שצריך יהיה למצוא תשובה לענין השרשרת, כי זה

דבדר שמטריד כל ישראלי, ואני מביו שהוא מטריד גם את ממשלת אתיופיה. צריך

יהיה לקבוע גבולות הלכתיים וגם מעשיים לענין הזה של השרשרת.

כאשר מדובר במקרה חד וחלק של קרובים מדרגה ראשונה, ברור שצריך לעשות

הכל. כדי להעלותם ארצה. במידה ומדובר בקרובים נוצרים. בני דודים דרך האב

שהתחתו פעם שלישית, הרוב לא יהיה בעד הבאתם. צריך להבהיר איפה בדיוק עובר

הגבול. אני מבין שנעשתה מלאכה בענין זה. אבל יש לעשות גם משהו מבחינה

מעשית.

יתכז וכדאי לסוכנות למנות ועדה ציבורית לטפל בצד המעשי. כראי אולי

לקבל תחילה את רשימת האנשים שנמצאים שם ושקרוביהם בארץ מבקשים להעלותם,

יתכן אפילו שאפשר יהיה לפעול בעניו זה באמצעות חקיקה מיוחדת, שתבהיר כי

האנשים שברשימה הזאת רשאים לעלות, ויימצאו בארץ במשך הצי שנה. או כל תקופה

מתאימה אחרת, בתנאים של מעבר. עד שיושלם הליך חזרתם ליהדות, יתבז שזה יתן

פתרון לבעיה הזאת, כי הרי ברור לכולנו שיש אנשים שצריך הלביאם ארצה, וברור

גם שצריך לתחום את הבאים, ולתת תשובה לחששות משני הכיוונים.

איני יודע אם אפשר יהיה לכנס תא ועדת רובינשטיין לישיבה נוספת, אבל

בוודאי כדאי לבדוק את הדבר,
ח' פורת
אני בטוח שאם ראש הממשלה יפנה אליו בענין זה, הוא יכנס שוב את הוועדה

כדי להכניס בהמלחצותיה את השינויים המתחייבים,
היו"ר מ' קליינר
אנחנו לא נוציא הודעה לעתונות על הדיוז שהתקיים כאן היום, למרות שגם

זה מסוכן, כי אז העתונאים מתחילים לגלות ענין במה שנדון בישיבה, ואולי

נוציא הודעה מימית, ואז יש סיכוי שלא יפרסמו אותה. עוד נשקול זאת.



את מסקנותינו, ברוח ההמלצות שקרא כאן חבר הכנסת חנן פורת, נעביר

בכתב לראש הממשלה. ואת פרוטוקול הישיבה נעביר לאליקים רובינשטיין.
י' עציון
הייתי רוצה שיהיה ברור שאיש מאתנו, ובוודאי לא אני, אינו מערער על

זכויותיו העצומות של מיכה פלרמן בכל הנוגע ליהודי אתיופיה, ואני מצטרף

להצעה להעניק לו מדליה. אבל למדליה הזו יש שני צדדים; לזכותו - על כל
מה שכן נעשה
לחובתי - על כל מה שלא נעשה.
היו"ר מ' קליינר
אני מודה לכולכם. לשיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעילה בשעה 14:15)

קוד המקור של הנתונים