ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 02/12/1991

מינהל הסטודנטים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 185

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שני. כ"ה בכסלו התשנ"ב (2 בדצמבר 1991). שעה 00;12



נכחו;

חברי הוועדה; מ' קליינר

י' ביילין

ע' ברעם

מוזמנים; הרב א' לפידות - מנבל משרד העלייה והקליטה

ח' צמיר - משרד הקליטה, סמנכ"ל שירותי קליטה ומנהל

ומנהל מינהל הסטודנטים

מ' חסון - מינהל הסטודנטים, מנרזל המה' לתיקצוב,

תכנון ומעקב

א' קרן - מינהל הסטודנטים, מנהל המה' ללימודים

אקדמאים

מי וקרט - משרד האוצר

א' טנצר - משרד הכלכלה

א' פינס - הסוכנות היהודית, סמנכ"ל מחי העלייה

פרופ' אי פזי - המועצה להשכלה גבוהה, יו"ר ות"ת

ר' זילברברג - " " "

פרופ' ש' בר-לב - ועד ראשי המוסדות להשכלה גבוהה

פרופ' די עמיר - " " " " "

פרופ' ל' נגן - " " " " "

פרופ' י' ישורון - " " " " "

פרופ' ב' גייגר - " " " " "

פרופ' י י בירק - " " " " "

פרופ' אי ניר - טכניון, היפה

י י אנדרמן - " , "

י' פרנקל - הפורום הציוני

מזכיר/ת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; מ' טבעון

סדר-היום; מצב מי נהל הסטודנטים.
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את הישיבה שתוקדש היום לנושא מינהל הסטודנטים. אנהנו רואים בו את

אהד המכשירים היותר טובים לקליטה של פלה אוכלוסייה חשוב ביותר - אוכלוסיית

העולים הצעירים. אנהנו אמנם מתברכים בכל עולה, אבל ברור שצריך לעשות מאמץ לעודד

את הגורמים בברית המועצות שיכולים גם לתרום להברה הישראלית ולא רק לקבל ממנה,

מטרת הישיבה היא ללמוד מה קורה לפי בתקנות ההדשות, מה ההשלכות בשטה לגבי ההווה

ולגבי העתיד.

ניתן את רשות הדיבור למנכ"ל משרד הקליטה, ולבקש, אולי לטובת ההיסטוריה

והפרוטוקול, שחוץ מהבעייתיות, יאמר כמה מלים על המצב עד לשינויים האהרונים ומתי

היו השינויים.
אי לפידות
המינהל הוא גוף משותף לממשלה ולסוכנות היהודית. הוא פועל כך זה שנים. אני

לא מכיר את ההיסטוריה; זה קדם לי. הוא עובד על בסיס של תקציב משותף. קיבלנו

והכרנו את המינהל כפינת המד, פינה יפה מאוד במערכת הקליטה, שעשתה היל. במשך

השנים, בהתאם לנסיבות, ארצות המערב תפסו מקום נכבד יותר בתקופות שונות. עם

כניסת גל העלייה התהילו להפש איפה אפשר לחסוך, וכמובן הגיעו גם למינהל

הסטודנטים. קרו שני דברים. דבר ראשון, התקציב שהיה בשנה קודמת צולם לשנה החדשה

- של 1990 ל-1991; ועוד לא הגעתי ל-1992. זו היתה מכה למינהל, מפני שהתקציב הזה

התעלם מהגידול בהיקפי העלייה, ובתוכם בהיקפי הסטודנטים. הדבר השני שקרה - שיטת

הסיוע שונתה. הסטודנטים היו נעזרים לפני כן בשלושה תחומים: בשכר לימוד, במילגת

קיום ובסיוע בשכר דירה. כל זה צומצם.

הגזרה הזאת לא יצאה מהסוכנות היהודית, אלא הממשלה היא זו שלחצה על

שינויים, והסוכנות יישרה קו עם עמדת הממשלה. כך בעצם הוכה המינהל פעמיים - פעם

אחת בהיקף התקציבי הכולל, שמשפיע ומגביל את היכולת לקלוט סטודנטים בהתאם

לביקושים ולצרכים; פעם שנייה, בהיקף הסיוע - הוא קטן יותר ממה שהיה בעבר.

כשהגענו לשנת 1992, עשו צילום של צילום - צילמו את הצילום הקודם מבחינת

ההיקף התקציבי ומסלולי הסיוע. אנחנו נמצאים במצב שמספר הסטודנטים גדל, זה לא

סוד; וגם כמה השובה ההשכלה לעולי ברית המועצות היא כבר מן המפורסמות - והמינהל,

ידיו קשורות.

הסוכונות היהודית מנסה להטיל על תקציב המינהל שתי הוצאות כספיות שלא היו

בעבר בתקציב המינהל - 1. מעונות סטודנטים, זה התקציב הגדול; 2. אולפנים לצעירים

בקיבוצים, זה הסעיף הקטן יותר. שניהם יהד מסתכמים 3.8 מיליון דולר, אם אני לא

טועה. לדבר הזה אנחנו מתנגדים בכל פה, כי המשמעות היא הקטנה של תקציב המינהל -

זו מכה נוראה, זו אפשרות לסייע לאלפיים סטודנטים פהות.
אפשר לומר בקלות מהצד השני
מעונות סטודטים זה לא קשור לסטודנטים.

לסטודנטים. באולם הזה כבר התבטאתי כמה פעמים בנוכהות היושב ראש בנושאים שונים.

לא יזמנו אף פעם שינויים בשותפויות. נושא של קליטת העלייה קשור להרבה משרדים,

ובוודאי ובוודאי לממשלה ולסוכנות. לא אומר לכם שכל השותפויות בנויות על שיא

החכמה - זה קיים, כך זה נולד, כך זה התגלגל. עכשיו, במהלך קליטת גל העלייה

מברית המועצות, זה לא הזמן לעשות סדר מסוג זה ולשנות דברים. אלה רק מלהמות

יהודים, ומי שייפגע הוא הסטודנט, או העלייה בכלל.

הסוכנות היהודית תקצבה את הנושאים הללו מתקציבים אחרים במשך שנים, ואין

שום סיבה - בתוך גל העלייה, ובתוך גידול בהיקפי הסטודנטים, ובתוך המצב שתיארתי

כאן, שהמינהל פגוע - להוסיף פגיעה על פגיעה, ולהלביש על תקציב המינהל, שבלאו

הכי הוא לוקה בהסר ומתקשה להתמודד עם המשימות שלו, הוצאות נוספות שלא היו מעולם

חלק מתקציב המינהל בסדר גודל נוראי של 3.8 מיליון דולר. אנחנו מתנגדים לזה,

ומצפים שיהיו לנו שותפים להתנגדות הזאת, כדי שזה לא יקרה.
קיו"ר מ' קליינר
מר צמיר, בכמה סטודנטים מברית המועצות ואחרים מדובר, שלומדים במסגרת מינהל

הסטודנטים? ומה שיותר חשוב, אמר המנכ"ל: אם יטילו את חסכום הזה, נוריד אלפיים

סטודנטים. השאלה היא אם יש היום סטודנטים המתדפקים על הדלת ובגלל הקיצויים לא

נכנסו למסגרת של מינהל הסטודנטים?
הי צמיר
אני ארחיב טיפה את היריעה, אתן מספר נתונים מסכמים של שנת הלימודים תשנ"א,

אתן נתונים התחלתיים של תהילת שנת הלימודים תשנ"ב, פחות או יותר לפי חלוקות

שאני מניח שמעניינות את הקהל הזה - אלה חברים שלנו לעבודה יום יומית, ואני מודה

לכולם שטרחו והגיעו. לאחר מכן אציג בכותרות מה אני רואה היום כבעיות עיקריות,

כנושאים אמיתיים בעבודת המינהל; מה קורה לצעיר שבא ורוצה ללמוד - אם הוא מצליח

לממש את זה? ובעקיפין אגע גם בשאלה שלך.

סיימנו את תשנ"א עם כ-8,000 סטודנטים. מתוכם כ-64% היו מאירופה המזרחית.

במספרים מוהלטים זה 5,200. בתוך זה מברית המועצות - 4,912, כ-5,000; אמריקה

הלטינית - 1,145 סטודנטים, בתוכם המדינה הבולטת היא ארגנטינה - 707 סטודנטים;

אירופה המערבית - 844, בתוכם המדינה הבולטת צרפת - 480; אסיה ואפריקה - 423,
מתוכם שתי מדינות בולטות
אירן - 113, ואתיופיה - 178; ארצות הברית וקנדה -

354, מתוכם מארצות הברית - 302; ומאוקיאניה, המספרים די בשוליים.

אנחנו מרכזים עכשיו נתונים על תחילת תשנ"ב. אנחנו מדברים על כ-9,000

שחתחילו את תשנ"ב במועד סתיו 1991. אנחנו מצפים שלמספר חזה יתווספו בינואר 1992

ולקראת פברואר 1992, עוד כ-2,000. אז נטפל בכ-11,000 במדינת ישראל. אני רוצה

לציין שמיוצגים כאן רק המוסדות להשכלה גבוהה, תהת הכותרת "המועצה להשכלה

גבוהה", אבל זה רק קטע - אמנם קטע בולט - בתחום הטיפול שלנו. כשאני אומר

"סטודנט", הכוונה גם למוסדות אחרים שאינם קשורים למועצה להשכלה גבוהה, והם

מטפלים בבוגרי י"ב כיתות ומעלה לתארים כאלה ואחרים.

מתוך ה-9,000 שהתחילו את תשנ"ב 7,200 יוצאי ברית המועצות.
היו"ר מ' קליינר
כמה היו בתש"ן?
מ' חסון
4,300.
חי צמיר
עוד חתך שצריך לעניין את הפורום הזה להערכתי הוא ההתפלגות לפי מוסדות
לימוד
תעודות אקדמאיות - 74%; בתי ספר טכנולוגיים, קרי הנדסאים טכנאים -

כ-15%; מכללות לחינוך - 6.5%; בתי ספר לאמנות ולמוסיקה - 3%; בתי ספר למקצועות

פארה-רפואיים - כ-%1. ההתפלגות לפי דיסציפלינות לימודיות: מדעי הטבע, הנדסה,

טכנולוגיה - כ-%70; חברה ורוח - כ-20%; אמנות ומוסיקה - %3; הוראה - 6%; אחרים

- 1%. להערכתי אלה הנתונים הרלוונטיים לכל תהילת דיון בנושא של לימודי צעירים

במוסדות העל תיכוניים במדינת ישראל.
פרופ' די עמיר
מה אוכלוסיית המועמדים הפוטנציאליים?
ח' צמיר
בנינו איזשהו פרופיל של צעיר - ואני מדבר בעיקר על עולי ברית המועצות -

בגילאים מסוימים, עם השכלה מסוימת שהוא מביא איתו, ההערכה הראשונית דיברה על כך

שכ-7% מכלל העלייה יהיו מעוניינים ללמוד במוסדות העל תיכוניים. אני לא מדבר על

המוסדות להשכלה גבוהה, כי המספר פה נמוך יותר. לאחר זמן של תהייה וניסיון,

ולאחר שהתחלנו לקלוט את הכמויות, ירדנו בהערכה שלנו, ודיברנו על כ-5% שירצו

להמשיך ללמוד, מתוכם3% - %3.5 במוסדות להשכלה גבוהה. אם תעשו את החשבון תראו

שאנחנו לא עומדים בזה. זו בעיה ראשונה.

בעיה שנייה, שאולי קשה מאוד לכמת אותה, אבל לי היא ברורה מאליו, היא הדבר

הקשור לקונטקסט של צמצום העלייה מברית המועצות. מתוך קשר חי שיש לנו עם הקהילה

היהודית בברית המועצות ברור לנו מאליו - והיו חברי כנסת ששמעו את זה במו

אוזניהם - שאחת הסיבות הבולטות, לירידה ולצמצום במספר העולים מברית המועצות,

מלבד בעיית התעסוקה, שכולנו מדברים עליה, היא השמועות על הדברים שמר לפידות

התחיל לדבר עליהם.

באפריל 1991 צומצם סיוע מינהל הסטודנטים בצורה דרסטית מאוד, מממוצע של 3.5

שנות סיוע לשנתיים,- והוא צומצם גם בתחומי הסיוע.
ע' ברעם
גם לאלה שהיו בתוך התהליך?
חי צמיר
למזלנו נענינו פה, והצמצום רק לגבי חדשים, ולא לאוכלוסייה הוותיקה, שרצה

במסלול סיוע מסוים ואי אפשר היה פתאום לחתוך אותו.
אי לפידות
זה לא היה תופס משפטית.
חי צמיר
לגבי החדשים, כאלה שהתחילו ללמוד במסגרות המינהל לאחר אפריל 1991, וזה קהל

גדול מאוד - 1. צומצום הסיוע לשנתיים בלבד; 2. בוטלו "דמי קיום" לעולים מברית

המועצות, ובוטלה ההשתתפות בשכר דירה - ולא מדובר באלה שבדירות פרטיות, אלא מי

שגר במעונות בקמפוסים, או של הסוכנות היהודית, שהיינו משתתפים בסבסוד העלות. פה

חתכו באופן מוחלט - אלה שאמורים לקבל את ההשתתפות ממשרד השיכון, בהגדרה הם כמעט

לא מגיעים לזה, כי הם בני עולים. הסטודנט הרוסי בא עם משפחתו ואם הוא בן עולים

אין לא בכלל נגישות למסלול הסיוע של שכר הדירה.
היו"ר מ' קליינר
זה ברור לי. קיבלתי תלונות ממשפחה בדימונה, שלומדים בבאר שבע, וכיוון שהם

בדימונה, הם לא זכאים למעונות.
חי צמיר
הסיוע במשך השנתיים הוא אך ורק לשכר לימוד. לאדם הסיוע הישן היה

כ-7,500-7,000 לשנה; חיום שכר הלימוד הוא בסדרי גודל של 5,000. עלויות חודשיות

לאדם - מה שקראנו "דמי קיום", מזמן הפך להיות דמי כיס, אבל גם זה בוטל - 140

שקל לחודש. אבל אם עושים מכפלות שנתיות זח בכל זאת סכום משמעותי. וסדרי גודל של

100 שקל לחודש השתתפות בשכר הדירה במעונות הסטודנטים.
היו"ר מ' קליינר
הקיצוץ האפקטיבי מבחינתו של הסטודנט שלומד כרגע הוא שהוא לא מקבל את ה-250

שקלים מדי חודש.
פרופ' ד' עמיר
250 הוא קיבל לפני שנתיים או שלוש.
א' לפידות
ועכשיו זה לשנתיים בלבד.
חי צמיר
לחבורה פה, שמלווה את הסטודנטים זה בטח ברור. אנהנו לא מתיימרים להציג

גישה שתגיד שעל מדינת ישראל לשאת בכל הוצאות הלימוד ומה שכרוך בהן, שסטודנט

עולה. אנהנו בעד שסטודנטים יעבדו, ואנחנו מבינים את האילוצים התקציביים. יחד עם

זה נר לרגלנו הוא לשמור על האיזון העדין בין הדרישה שלנו שהוא יגייס אמצעים

משלו, קרי עבודה, כי אין לו אחרים, לבין זה שילמד. ואם לא נצליח לשמור על

האיזון העדין - ולא הצלחנו לשמור, ותכף תשמעו על ממדי נשירה - אז מה עשינו

בעצם? אני בא לטכניון, והדקן הקודם, פרופסור ניר, אומר לי: אתה פושע; וכשאני
שואל למה; הוא אומר לי
איך אתה רוצה מתלמיד מכינה בטכניון, שלומד 48 שעות

שבועיות גם יעבוד.

נוסף לגזרות הללו עומדת בשערי נו גזירה נוספת, שהיא אולי לא כל כך משמעותית

במספרים, אבל אני חושב שהיא משמעותית מאוד מבחינה ציבורית, והקשר שלנו עם

היהודים בעולם החופשי, והיא הגזירה של ביטול הסיוע ל-א1. במינהל זה בנפשנו.

הבדיקות הראשוניות שלנו לגבי נשירה, למשל במעברים ממכינה לשנה אי , מצביעות

על גידול מדאיג מאוד.
י י ביילין
כולם במכינה?
ח' צמיר
מתוך ה-9,000 יהיו כ-3,500-3,000 בסוגי מכינות שונים.

היו"ר מ' קליינר;

כל ה-2,000 שמצטרפים יילכו למכינות?
חי צמיר
לא. יש סטודנטים מן המניין. הם עומדים במבחני עברית, מה שהפקולטה דורשת,

ומתקבלים.

ממדי הנשירה במהלך הלימודים ובתום השנה הראשונה, בעיקר המכינה, מדאיגים.

דיברנו על סדרי גודל של נשירה עד %20, שהיא נשירה טבעית ודי דומה לנשירה בקרב

הסטודנטים הישראלים. מאינדיקציות ראשונות שיש לנו, ואנהנו בודקים אותן לעומק,

אנחנו כנראה כבר מגיעים לכ-ו35 של נשירה. מהבדיקות הראשונות עולה שהסיבה שנאמרת

בפה מלא - ומדובר באלה שכן התייצבו ללמוד, אני לא מדבר על אלה שלא התייצבו

ללמוד - זה במפורש אי יכולת כלכלית לעמוד במעמסה. תצרפו לזה את העובדה שהם הלק

ממשפחה שכמעט שלא יכולה להתקיים מסל הקליטה המפורסם, והם פשוט מתגייסים כעוד



"אמצעי ייצור", אבו מותר לקרוא להם בשם מקצועי כזה, במערכת ההכנסות המשפחתית. על

כך אני בא, מזהיר ותובע, ואני שמח שניתנה לי ההזדמנות לכך.

היו"ר מ' קליינר;

מה היתה הנשירה הנורמלית לפני שנתיים-שלוש?
הי צמיר
כ -20%.

היו"ר מי קליינר;

זאת אומרת שזה כמעט הוכפל.
הי צמיר
לדעתי זו מגמה שהולכת וגדלה.
פרופ' אי פזי
הנשירה היא בעיקר במכינות?
הי צמיר
במעברים.
היו"ר מ' קליינר
כפי שהבנו מהמנכ"ל, הוץ מהעניין של 3.8 מיליון דולר, שהם "משבר תוצרת

הסוכנות", שאופיר פינס ידבר עליו, כל הקיצוץ הראשוני היה יוזמה של האוצר. אולי

נשמע רקע, והתייהסות לדברים שנאמרו?
מ' וקרט
למעט דברי הפרשנות, שאליהם אני לא אתייחס, תיאור המצב הוא די מדויק. עבדנו

לפי ההלטת ממשלה שהקפיאה את תקציב מינהל הסטודנטים, והגבילה אותו לשכר לימוד

בלבד. היתה פה הערכה, ואני חושב שהיא די נכונה, שהסובסידיה לשכר דירה ודמי

הקיום הם לא בסכומים משמעותיים מאוד, ושכר הלימוד הוא קרש קפיצה מספיק טוב

לעולים, כדי להתמודד עם המערכת האקדמית.

מינהל הסטודנטים בהיקפי התקציב הנוכחיים - ואם אנחנו מתעלמים מה-3.5

מיליון דולר - אין לו בעיה להיענות לדרישה מצד הסטודנטים שפונים היום ובשנת

התקציב הבאה, וזה לפי הצעת התקציב שהגיש מינהל הסטודנטים.
חי צמיר
זה עיוות להציג את זה כך. מדיניות האוצר התגשמה, והתקציב הוגש לפי

התנאים.
היו"ר מי קליינר
מוטי וקרט, בדרך כלל כשאתה מקבל החלטה, אתה אומר: זו החלטה שיוכלו לחיות

איתה. אבל על ידי תקציב אתה קובע מדיניות. האם היה איזה יסוד אידיאולוגי, שצריך

פחות ללמוד? למה דווקא החליטו להוריד את התמיכה לסטודנט? הרי יש הוקי כלכלה, אם

תעלה את התמיכה, יותר אנשים ירצו ללמוד, אם תוריד אותה אפילו באחוז קטן, פחות



ירצו ללמוד. אז השאלה הראשונה היא: למה פגעו דווקא בעניין הזה? שאלה שנייה: מה

הצפי שלכם למה שיקרה אחרי שנתיים?
מ' וקרט
היתה לנו פה הערכה כפולה. קודם כל, לא רצינו ליצור מוטיבציית יתר בקרב

העולים לגשת למוסדות האקדמיים. אין סיבה שנדחף את האנשים למוסדות האקדמיים על

ידי סיוע יתר. אנשים רוצים ללמוד - שילמדו, ואנהנו ניתן להם סיוע ריאלי ומתאים

ליכולת שלהם להתמודד עם המערכת.

הבעיה שלנו היא לא רק הסיוע הישיר לסטודנטים, אלא גם הסיוע העקיף למוסדות

כדי להתמודד עם עשרות אלפים שהיו מזרימים להם במהלך המשך הסיוע בממדים

הקודמים.
היו"ר מי קליינר
זה ההיגיון של הקיצוץ. אני לא אומר שאני מקבל אותו. מה ההיגיון של

השנתיים?
מי וקרט
את הקריטריון ההותך הכינו במינהל הסטודנטים. הההלטה היתה להקפיא את התקציב

ולהפנות אותו לשכר לימוד. ההיתוך לכללי סיוע שיתאימו להיקפי התקציב היה עבודה

של מינהל הסטודנטים.

היו"ר מ' קליינר;

אני מבין שמבהינת התקציב של מדינת ישראל הההלטה של ההגבלה לשנתיים אין לה

שום השפעה על תקציב 1991 ותקציב 1992.
אי לפידות
אתה מהפש השיבה שלא קיימת ואידיאולוגיות שאינן. הבל על הטרהה שלך, אל

תהפש. לפני שנתיים ההליט האוצר לסגור את מינהל הסטודנטים - אין כסף. זו היתה

ההלטה שקדמה להצבעה. הלכנו להתהנן לפני שר האוצר, והוא נענה לתהנונים של שר
הקליטה ואמר
בסדר, מה שהיה שיהיה. עמדה השאלה בפני אנשי המקצוע איך משתמשים

בתקציב הזה. אפשר להשתמש בו לארבע שנות סיוע לפהות סטודנטים, ולשתי שנות סיוע

ליותר סטודנטים. זו כל התורה כולה.

קח בחשבון גם שהבינונו שיש מהויבות לסטודנט הוותיק, לא לגעת בו, והיועצים

המשפטיים עמדו מאחורינו. אז שוב, הלק מהתקציב ממשיך לשרת את האוכלוסייה הוותיקה

בהיקף הקודם - שלוש-ארבע שנות סיוע, תלוי במסלולים - וזה מה שנשאר.
היו"ר מי קליינר
ועד אפריל 1993?
הי צמיר
זו פצצת זמן.
היו"ר מי קליינר
נשמע את נציגי האוניברסיטאות.
פרופ' ד' עמיר
אתחיל במוטיבציה. ככל שניתן יותר מוטיבציה ללמוד ילמדו יותר, וככל שניתן

יותר מוטיבציה לעלות, יעלו יותר. בינתיים אנחנו עושים את המוטיבציה ההפוכה

והעלייה מצטמצמת ואלה שבאים לא הולכים ללמוד, כי הם לא מסוגלים לעמוד בתנאים.

גם אם מקבלים "סיוע ריאלי", זה לא ריאלי - האנשים האלה לא מסוגלים ללמוד. אנהנו

רואים את זה גם בתוצאות; גם לאלה שעוד לא באחוזי הנשירה יש קשיים אקדמיים מעל

ומעבר לכישורים. הדבר ידוע לנו, כי אנהנו רואים את אלה שהצליחו להגיע ללימודים

יותר גבוהים, ואנחנו רואים שהכשרונות אדירים. אנהנו רואים איך אנשים כאלה

מתקשים בלימודים, כשצריך להתמודד גם עם השפות, גם עם הנסיעה יום-יום

באוטובוסים, או הרבה פעמים הליכה ברגל, כדי לחסוך את הכסף, ולעבוד ועוד ללמוד

את כל הדברים האלה. זה פשוט קטסטורפה. זה מזכיר את הסיפור ה"אנטי-גויי", על

היהודי שהיה מסדר את האיכר. ההוא היה מביא לא שקים והוא אמר: על כל שק שאתה

מביא, אני אשים פה מטבע קטן - אגורה. אהר כך הוא מסובב את הראש בכוונה כדי

שהאיכר יהטוף את המטבעות, ועל ידי זה הוא הסך את האגורות. מדברים פה על תקציבים

קטנטנים, המדינה מתנהגת בצורה האידיוטית ביותר. בהתהלה מהלקים 14 מיליארד, ואהר

כך מיליארד אהד, ובסוף, כשמגיעים ל-50 מיליון, נגמר הכסף ואי אפשר לעשות כלום.

היום כל גורל העלייה תלוי בצעירים. יש עדויות מובהקות מהשטה שמוכנים לשלוה

צעירים לארץ לבד. אנחנו מעודדים עליית זקנים, לא עליית צעירים. הם מוכנים לשלוה

עליית נוער. המצב ברוסיה הוא כזה שיבואו צעירים, ואנהנו עושים הכל כדי שלא

יבואו. נושא הלימודים עומד אצלם בראש, אפילו לפני עבודה, והרבה לפני שיכון.

המדיניות הזאת היא האידיוטית ביותר שיכולה להיות.

לא הזכירו עוד דבר שעשה המינהל תוך כדי הקיצוץ הזה - הפסיקו לגמרי את

התמיכה בדוקטורנטים. זה הדבר הכי מפתיע. שם אתה מוצא את האנשים במצב הכי טוב,

והם נותנים תמורה די מיידית, ואת זה הפסיקו בכלל.
יי ביילין
זה היה תקציב נפרד?

פרופ' די עמיר;

הם פשוט החליטו שבמסגרת התנאים הם לא תומכים בדוקטורנטים. הדוקטורנטים היו

מקבלים 300 שקל לחודש, אז החיסכון יותר גדול. בתקציבים הקטנים מתהילה המלהמה,

כשדובר במיליארדים זה קיא היה.

אני הושב שהמצב יותר קטסטרופאלי ממה שנראה, כי אנחנו רואים את הסטודנטים

בעיטה. אני לא מדבר על הבעיות האישיות, אני מדבר על הבעיותה אקדמיות. הבעיות

האישיות קורעות לב. השינויים האלה באוניברסיטה שלי לבד, שלא יכולה לגייס כמעט

כלום - 3 מיליון שקל הפרש בין הסיוע הקודם לסיוע העכשווי, אם נחשב את מה שקרה

במעונות ובתמיכה, הכספים האלה אינם.

היו"ר מי קליינר;

מה פירוש?

פרופ' די עמיר;

שאלו אם האוניברסיטה יכולה לעשות משהו.

היו"ר מ' קליינר;

שהאוניברסיטה תיתן דמי קיום משלה?
פרופ' ד' עמיר
כן. אז אתה אוסף כמה מילגות מנדבות, שבאות בדרך כלל מתורמים שצריכים

להחזיק את האוניברסיטאות, שבנויות על זה שלפחות 20% מתקציבן ניתן על ידי

תרומות, אתה אוכל מהתקציב ההוא, ואתה מחלק למקרים שקורעים לך את הלב.

זו מדיניות טיפשית ביותר, גם של הסוכנות - אנחנו לא יכולים לדרוש

מהסוכנות, אבל גם בסוכנות טיפשי היה שהם נכנסו לפאניקה בגלל הממדים של עליית

דצמבר וגרעון של השנה הקודמת, כשהם חשבו שהם לא יוכלו לעמוד בהעברת העולים,

והחליטו שיותר טוב להעלות עולים במקום לקלוט.
היו"ר מ' קלינר
דצמבר 1990?
פרופ' ד' עמיר
לפני 1991 היתה פאניקה גמורה.
חי צמיר
השינויים נכנסו לפועל באפריל 1991. אבל הדיונים המוקדמים היו בערך בתאריך

שאתה דיברת עליו.
פרופ' ד' עמיר
אם יהיה פה טוב, האנשים יזחלו הנה. אם יביאו אותם הנה ויזרקו אותם לרחוב -

הם לא יבואו, אפילו תביא אותם חינם. אין בזה שום תועלת.
י י בירק
אני לא רוצה לחזור על מה שדן עמיר אמר, אני רק רוצה לחדד את הנקודה שזה לא

דיון על מינהל הסטודנטים, אלא על מה ישראל עושה עם העלייה, ואנחנו מחמיצים את

ההזדמנות הגדולה. זה נשמע ציונות. כולנו קוראים ועוברים את זה, אבל זה משהו

נוראי. הייתי בברית המועצות ביוני, העולים הפוטנציאליים היו מוכנים לעלות בתנאי

שהילדים שלהם יקבלו את ההשכלה הגבוהה. הם כבר מתייאשים מעתיד לעצמם, אבל זה היה

מאוד חשוב להם. מה שקורה עכשיו הוא בדיוק היפוך כל מה שאנחנו רוצים. העלייה

מצטמצמת, גיל העולים עולה, ונתברך בעוד יותר מקרים סוציאליים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות אל מנכ"ל המשרד בהקשר אהר לגמרי,

בנושא קליטת המדענים - הוועדה משותקת זה חודש ימים. יש כסף, איש לא דן בתיקים

בגלל חיכוכים פנימיים על שטח, על חדרים, ואני חושבת שזה חמור מאוד. היום זה

מדאיג אותנו לא פחות מאשר עניין הסטודנטים.
פרופ' די עמיר
זה מדאיג מאוד - יש אנשים שיש להם סידורי עבודה, באקדמיה וגם בתעשייה, וזה

לא זז.

א' פינס;

לפי הנתונים שאנחנו אוספים, כולל הנתונים של חודש נובמבר, יש קורלציה בין

הירידה במספרים ובין ירידה במספר הצעירים בתוך גל העלייה. בחודשי השיא דיברנו

בערך על 23% - 24% צעירים בגילאי 35-16; היום מדברים על 12% -13%. יש ירידה

משמעותית במספר הצעירים בתוך הגל, ולכן המסקנה היא - גם שלנו וגם של לשכת הקשר,

וגס מבדיקות שעשינו בברית המועצות - שיש היום צורך במבצעי עידוד עלייה בקרב דור



צעיר, הדור הזה והדור הצעיר ממנו. יש היום עדויות גם במיגהל הסטודנטים וגם

באולפנים לצעירים, לצעירים שמגיעים בגפם, ואומרים: ההורים שולחים אותנו לראות

מה המצב, לעשות הכנות לקליטה, ולראות אם מגיעים אחר כך ומתי .

אני חושב שמינהל הסטודנטים הוא מכשיר חשוב מאוד, מכשיר מרכזי לקליטת

צעירים במדינת ישראל. עם כל זה שהורדנו את הסיוע, הרי צריך לזכור שמשקיעים היום

במכשיר הזה כספים שלא השקיעו בו מעולם - היום משקיעים בו כ-40 מיליון דולר בשנה

ויותר. פורמלית 40 מיליון, ואני טוען שיותר. אנהנו גם עוסקים במספרי שיא של

סטודנטים שלא היו אף פעם.
אי לפידות
אפשר לקבל הבהרה מה זה 40 מיליון?

א' פינס;

20 מיליון מכל צד, כולל הקליטה האתיופית. אם מינהל הסטונטים לא רוצה לעסוק

בנושא הצעירים האתיופים, שיודיע. אני מהשב את הכל יהד. אף על פי שהפרוייקט של

הצעירים האתיופים הוא לא אוניברסיטאי.

הבעיה שלנו בשותפות הזאת לא מתחילה עם תהילת כהונתו של מר לפידות כמנכ"ל

משרד הקליטה, אבל היא הגיעה לההרפה בתקופה הזאת, רק משום סיבה אהת, שאנהנו

עוסקים היום בהיקפים אדירים, שמחייבים סדרי עדיפויות בסוכנות היהודית.

למי שאינו יודע, הסוכנות היהודית מתקשה היום קושי אמיתי ביכולת שלה לעמוד

בהתחייבויות הכוללנויות שלה. אני חושב שיושב ראש הוועדה והברי הכנסת מודעים

לכך, וגם אחרים. בסוכנות היהודית בהחלט עושים כל הזמן סדרי עדיפויות לפי

קריטריונים כאלה ואחרים, ואת זה עושה חבר הנאמנים של הסוכנות. להשקיע היום 20

מיליון דולר בשנה ויותר בנושא הסטונדטיאלי, זה לא דבר שהולך ובא בצורה קלה.

אנחנו מחויבים לשותפות, רק מסיבח אחת, כי אנחנו חושבים שהמכשיר הוא מכשיר

חיוני, ואנחנו חוששים מאוד שאם נצא מהשותפות הוא לא יתקיים, כי שמעתם מה היתה

עמדת האוצר רק לפני שנה. אני לא בטוח שאם הסוכנות היהודית תצא, יהיה מי שיביא

20 מיליון דולר ממקורות אחרים.

המעורבות הניהולית שלנו במינהל הסטודנטים, בקביעת המדיניות שלו, בצורת

העבודה שלו, שואפת לאפס. ויש לעניין גבולות. הנושא הועלה כמה פעמים בפורום

המנכ"לים של הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה ואין הסכמה לשנות את הססטוס-קוו.

נלקחים מושגים מעולמות אחרים, אבל זו העובדה. אנחנו במצב שבו אנחנו משלמים §50

לתקציב הקונוונציונלי של מינהל הסטודנטים, ומוסיפים לכך החזקת 5 מעונות

סטודנטים, ועוד מעט מעון שישי - דובר פה על מעונות האוניברסיטאות ומעונות

הסוכנות. לא על מעונות של משרד הקליטה. אשמח מאוד אם משרד הקליטה יתן לעניין

הזה 6-5 מעונות, לא יהיו לנו שום תביעות ושום בקשות. העניין הזה עולה כסף רב

וכולו מוטל עלינו. אנחנו דורשים להכניס את התקציב הזה לתוך תקציב מינהל

הסטודנטים ולהתחלק בו שווה בשווה. מדובר על קרוב ל-3 מיליון דולר למעונות

הסטודנטים. אולפני הקיבוץ שאנחנו מדברים עליהם הם אלה שמיועדים לסטודנטים בלבד.

הסכומים פה קטנים.

יש לנו מחלוקת לגבי ניהול המינהל. לצערנו, בכל התפקידים הבכירים במינהל

הסטודנטים לא מתאפשר לעובדי סוכנות אפילו להיות מועמדים לנהל מחלקות, יחידות

מחוזיות, ראש המינהל - שום תפקיד. לפעמים אנהנו סבורים שקורים מקרים יוצאי דופן

שבהם גם לסוכנות יש מועמדים ראויים פחות או יותר לכהן בתפקידים, אבל זה לא

מתאפשר. אני מבקש לא להוציא את העניין הזה מכלל פרופורציה, כי בסך הכל זה נושא

אחד מני רבים - - -



ח' צמיר;

הקהל פה יחשוב שאנחנו רבים לפחות שלוש פעמים ביום, וחבל שזה יהיה הרושם.

א' פינס;

לכן אני אומר מה שאני אומר. זה עניין משני. יחד עם זה, כשהסוכנות היהודית

משקיעה מהמשאבים המצומצמים שלה סכומים כאלה, יש דרישה חוזרת ונשנית למעורבות

ניהולית ואחריות אישית של אנשי הסוכנות היהודית בעניין הזה, ולצערנו בדיונים עם

משרד הקליטה, אנחנו לא מצליחים להגיע לזה.

לבסוף, אני יודע שהוועדה התייחסה בישיבותיה האחרונות לנושא מעמד א1.

ההשלכות של הקיצוץ מינואר 1992 על הנושא הסטודנטיאלי, בעיקר במערב, קשות ביותר.

מדובר בערך ב-1,500-1,000 צעירים בשנה. זו בעצם סתימת המסלול היחידי שנשאר

לקליטת עולים צעירים מהמערב, וצריך להביא את זה בחשבון.

היו"ר מ' קליינר;

אנחנו עוסקים כרגע בשלושה נושאים. הנושא הראשון הוא העקרוני, הגדול - עוד

לא קיבלתי הערכה כמה סטונטים לא לומדים היום בגלל הקיצוצים והשינויים.

חי צמיר!

להערכתנו לפחות 6,000-5,000 צעירים מתוך כלל העלייה לא התייצבו ללמוד.
היו"ר מי קליינר
זו השאלה הגדולה, אולי על זה נשמע מאנשי האוניברסיטאות, וגם עד כמה נפגעים

הלימודים, אם כי את הנתון המרכזי כבר קיבלנו ממך - 35% נושרים במעבר בין המכינה

ללימודים עצמם.

שאלה שנייה - היתה טענה לגבי ה-3.8 מיליון, והתייחסות של אופיר, שעליה

ירצו להשיב גם מנכ"ל משרד הקליטה וגם מר צמיר. היתה פה שאלה של פרופסור בירק

בנושא אחר, אבל המנכ"ל בוודאי יתייחס או יבדוק. והסוגיה האחרונה, היא הסוגיה של

א1, וניגע בה אם יהיה לנו זמן. אני מציע לא לערבב בין שלושת הנושאים.

בשלב זה אני מבקש מהאורחים שלנו עוד התייחסויות לשאלה הראשונה.
י י פרנקל
נאמר פה כל כך הרבה. אני יכולה להוסיף שאנחנו לא יודעים מה אחוז המשפחות

שדוחות עלייה בגלל שהילדים שלהן לא יוכלו ללמוד. הן דוחות את העלייה לעוד

שנתיים, שלוש שנים. מי יודע מה יקרה בברית המועצות באותו זמן, יכול להיות

שהעניינים יתייצבו, ואז פשוט איבדנו חלק ניכר מהיהדות.

לפני מספר ימים דנו פה בנושא סל הקליטה, והועלה רעיון של חוק סל קליטה.

אבל אולי כפתרון כדאי להכניס בהצעה סל קליטה מגיל 18 ומעלה, בלי קשר לכך שאותו

בן 18 או בן 20 בא עם אבא ואמא. הוא יהיה בעל זכויות מלאות בסל הקליטה, וכך

נפתור לפהות בעיה של דמי קיום והשתתפות בשכר דירה - כדאי לכלול את זה בחוק.
היו"ר מ' קליינר
לו הסוכנות - ואנחנו ערים למצוקה שלה - היתה מגיעה להסכם עם הממשלה, שהיא

יוצאת מסל הקליטה, אין ספק שהממשלה היתה מבטיחה בהזדמנות זו לקבל מהסוכנות מספר

התהייבויות לגבי תחומים שונים. ושני התחומים שחשבתי עליהם כהגיוניים במקרה כזה,

הם מינהל הסטודנטים ועליית הנוער. בפגישה עם ראשי הסוכנות, חברת-הכנסת ארד ואני

הבענו בפני ראשי הסוכנות משאלה לא לגעת בשני תחומים האלה, ולא משנה מה ההסברים,



אלא להיפך, לעזור להם. לכן די נדהמתי כששמעתי שיש איזה צעד שמתפרש במשרד הקליטה

כפגיעה של הסוכנות במינהל הסטודנטים.
פרופ' ב' גייגר
אני רוצה להתייחס לפלח העלייה שמגיע אלינו, למכון וייצמן, והוא בעיקר

דוקטורנטים ומסטרנטים. אין לנו תלמידים לתואר ראשון. הקבוצה שמגיעה אלינו מבין

העולים מהווה היום כ-30% מהפונים אלינו, מספרים גדולים. הלקם הלא מבוטל פונה-

עוד בברית המועצות. אלה שמקבלים תשובה שלילית או לא ודאית בהרבה מקרים מבטלים

או דוחים עלייה. היום, בגלל מגבלות תקציביות - ואנחנו לא מהנהנים הגדולים של

מינהל הסטודנטים, אם כי הסיוע היה השוב מאוד - אנהנו נמצאים במצב שהתהרות על

מקומות, גם לגבי סטודנטים שסיימו את הלימודים במוסדות בארץ, חריפה ביותר,

הסיכויים להיכנס קטנים יחסית, אין לנו אפשרות להתמודד עם המספר הגדול של העולים

שמגיעים אלינו. הגענו לקצה גבול הקיבולת שלנו, בלי תיקון דרסטי ביותר שיגדיל של

מספר מילגות קיום שמאפשרות לקלוט סטודנטים בצורה זו או אחרת

היו"ר מי קליינר;

אתה מדבר על ה-300 שקל?
פרופ' בי גייגר
מעבר לזה.
היו"ר מי קליינר
וזה תוקצב על ידי מינהל הסטודנטים?

פרופ' ב' גייגר;

חלק קטן תוקצב. מכון וייצמן, מתקציבו, מימן למעשה את כל השאר. היום הנפילה

של התמיכות שהתקבלו ממינהל הסטונדטים וממסגרות אחרות יוצרת עומס תקציבי קשה,

ובאיזשהו שלב אנחנו צריכים לעצור את הקליטה ולומר: אנהנו לא מסוגלים להתרחב

מעבר לגודל מסוים, כיוון שברור שהקליטה לא נעשית בהעדפה לעולים לעומת אלה

שסיימו בארץ או להיפך.
היו"ר מי קליינר
תן לי הערכה גסה של מספר אנשים שלפי קריטריונים אקדמאיים, בסטנדרטים של

לפני שנתיים-שלוש, היו פונים מקרב העולים ומתקבלים ללא ספק, ובגלל האילוצים

הכספיים הם לא מתקבלים, ובערך בכמה כסף מדובר.
פרופ' ב' גייגר
היום אנחנו דוחים לפחות 30% מהאנשים שהיינו מקבלים אותם לפני שנתיים או

שלוש שנים. מדובר על 30 עד 50 איש בשנה, מסטרנטים ודוקרטורנטים.
היו"ר מני קליינר
כמה היה עולה לעם ישראל בשנה האחרונה לקלוט את ה-50 האלה?
פרופ' בי גייגר
ההערכה שלי היא שלעם ישראל זה היה עולה בסביבות 1.5 מיליון דולר.



היו"ר מ' קליינר;

אתה מדבר על החלק של הממשלה?

פרופ' ב' גייגר;

אני מדבר על העלות של קליטת האנשים האלה, על כל הקומבינציות.

היו"ר מי קליינר;

ומתוך ה-1.5 מיליון, כמה זה היה עולה לתקציב המדינה?

פרופ' ב' גייגר;

קשה לעשות את החשבון במהירות, אני מניח שכהמישית מזה.
היו"ר מי קליינר
זאת אומרת, 20% מזה מתקציב המדינה.

פרופ' ב' גייגר;

זה צילום מצב שאני הושב שהוא ייחודי למכון וייצמן. זו אוכלוסייה מיוחדת

מאוד בתוך אוכלוסיית הסטודנטים.

היו"ר מ' קליינר;

זה יותר מהזווית של קליטה במדע.

פרופ' י' בירק;

רציתי להוסיף שזח נכון גם לגבי אוניברסיטת תל אביב והטכניון והאוניברסיטה

העברית. כי האנשים האלה כותבים מיד לארצות הברית. אלה מדוקטורנטים המעולים,

ואין בעיה להתקבל לדוקטורט בארצות הברית. כך שגם את זה צריך להביא בחשבון.
חיו"ר מי קליינר
זאת אומרת שחלק גדול מהאנשים האלה מצאו את דרכם לארצות הברית.

פרופ' בי גייגר;

יש לנו מעקב עם שמות של אנשים שפנו אלינו, לא התקבלו, ותוך שבועיים לא היו

כאן. חלקם גם לא הגיעו לכאן. זאת בריהת מוחות מפחידה. אני לא חושב שיש מעקב

מסודר בקנה מידה ארצי, אבל לפחות החתרשמות שלנו היא שהבעיה חריפח מאוד.
פרופ' אי ניר
הייתי צריך לחגיד שאני לא אחזור על מח שאמרו, אבל אני חושב שצריך לחזור על

זח כמה פעמים, לשמוע את זה מכל הכיוונים. אני מתרשם שמח שקורה כאן הוא שאין

מדיניות מכוונת, יש התאמה של כל הגומרים להכתבה של המסגרת הכספית. אני חושב

שבצורח כזאת אנחנו לא נגיע לתוצאות האופטימליות. איזשהו צוות צריך לשבת ולקבוע

מדיניות. אין ספק שאי אפשר לספק את רצון חחשכלה של כל העולים. גם אין שום ספק

שהמדינה לא צריכה לעשות את זה. אבל נשאלת השאלה אם המדינה בעצם מרוויחה מכך

שחלק ניכר מחאנשים האלה לא לומד. מה הם עושים במקום זה? יש להם איזושהי תעסוקה

מיוחדת במינה? הם יוצאים החוצה, והם יישבו על הברזלים
ח' צמיר
הם מקבלים את שכר הלימוד באמצעות דמי אבטלה.
פרופ' א' ניר
בדיוק. אז נשאלת השאלה איפה ההשקעה יותר זולה וגם יותר ברובה.

צריך מדיניות ותכנון, ואהרי זה לעבור לביצוע וללימוד הלקהים ולשיפור. אני

לא רוצה לפרט באן, בי די ברור לכולנו מה זו מדיניות. קודם כל צריך להחליט בכמה

סטודנטים רוצים לתמוך, כמה צריכה להיות התמיכה בסטודנט בדי שזה יהיה סביר

עבורם, איך מהלקים את התמיכה הזאת בין המוסדות השונים בהתאם לנטייה של העולים

ולעדיפות של המדינה, ואחרי זה לעבור למבניקה של העניינים האלה.

אני רוצה להעיר על כמה מהדברים שנשמעו כאן. גם את עליית הנוער רצו לסגור

לפני ארבע שנים, גם המדיניות הזאת נבעה מאילוצים כספיים. אילו היו עושים את זה,

היתה לנו היום קטסטרופה לא רק בעלייה הרוסית, אלא בעיקר באתיופית.

עולים מערביים אמנם נפגעים מכך, אבל ההכנסה שיש לנו מהעולים המערביים

שולית לעומת מה שיש לנו מהעולים מברית המועצות. איפה נמצאים היום מרבית

הסטודנטים העולים המערביים? בשאני הייתי סטודנט - סליחה, אני לא רוצה לפגוע פה

במישהו באופן אישי - משפחות היו שולחות את הבנים שלהן מדרום אפריקה, הם היו

משרתים בצה"ל, באים בעולים ולומדים, וחוזרים בחזרה הביתה. וכך קורה היום עם

מרבית העלייה המערבית. אנחנו צריבים לתמוך בגוף ההי שיתן לנו את הנשימה לאורך

ימים.
היו"ר מ' קליינר
זאת אומרת שמעמד א1 יפנה עוד קצת מקום לעולים מברית המועצות.
היו"ר מ' קליינר
לעניין הטכניון. אנחנו קולטים עולים בהיקף שאף מוסד אהר לא קולט, ואולי

בהיקף שכמה מהמוסדות האחרים קולטים יחד. בגלל הנטייה של עולים חדשים - הם

אוחבים מדע והם אוהבים טבנולוגיה, ואנחנו מלמדים לימודי הסמכה. סטודנט בטבניון,

למרבה הצער, לא מסוגל לפרנס את עצמו בתקופת לימודיו. אני לא מדבר על העולה

החדש, אני מדבר על חישראלי הוותיק. זה קצת לא מציאותי. אם קוצצים את התמיבות

שאנחנו נותנים לעולים החדשים זה ממש לא גורם להם נזק, בי הנזק נגרם להם

מלכתחילה, כשקבעו את גובה התמיבה. יש למוסדות להשבלה בעיה חריפח עם נושא הדיור

של העולים החדשים. יש פה הרבה אנשים שנופלים בין הכיסאות. אמרו שלא רוצים

להעלות מקרים אישיים בי זה בואב, אבל דוגמאות פשוטות - עולה הדש שלא בל בך

התמצא לקח דירה בעפולה, והוא לא זכאי כבר למעונות של המינהל, מפני שהוא נשוי.

הוא לומד בטבניון ועלות הנסיעות שלו היא 500 שקל בחודש. ואנחנו מדברים על

היכולת שלהם להתמודד עם זה. לכן מוכרחים להחליט כמה סטודנטים רוצים שילמדו, ומה

גובה התמיכה בהם. כדי שזה יהיה נכון, זה צריך להיות גם מציאותי.

אני רוצה להזהיר, בסופו של דבר המוסדות לא יתנו לסטודנטים האלה ליפול,

ויעשו את כל המאמצים לגייס גם תמיכות ממקומות אחרים. אבל בדיעבד זה יפגע בתמיכה

שאנחנו נותנים לסטודנטים הוותיקים בארץ. התמיכה הזאת מועטה מלכתחילה ונחוצה, כי

אחרת הם לא יכולים ללמוד. לא היינו נותנים להם את התמיכה הזאת אם היא לא היתה

נהוצה. ברגע שנתחיל לצמצם את התמיבה הזאת, ייווצר אנטגוניזם בין הקבוצות,

ייווצרו מתחים אחרים, שעדיין לא קיימים היום - שומעים עליהם, אבל הם יקרו הלבה

למעשה.
פרופ' א' פזי
אני רוצה להעיר נטה הערות, וגם לצנן קצת את האווירה. אכן יש בעיה, יחד עם

זה צריך לחשוב על כל מיני דברים. נדמה לי שאחת הבעיות הקשות היא העובדה של סיוע

לשנתיים בלבד, מפני שלזה יש השלבות על עצם העלייה. מי שיודע מראש שהוא ייתמך רק

שנתיים, ולא יודע אם יהיה לו ממה להיות, יבול להיות שיש לזה השלכות. זה אהד

הדברים הבעייתיים מבחינת העלייה בעתיד - העלייה היום של אנשים שעלולים אחר כך

לא להיות מסוגלים לעלות. אם קצב העלייה יישמר כמו עכשיו, אותו גל שבא יעבור,

ואנחנו נישאר במצב יציב של 120,000-100,000 עולים בשנה. והתקציב הנוכחי כנראה

יוכל להחזיק את מספר הסטודנטים ביניהם. מדובר על 2,500-2,000 סטודנטים לשנה.

אתה רוצה להחזיק אותם שלוש שנים, אז אתה צריך להחזיק במצב קבוע 7,500 סטודנטים.

אולי התקציב של עכשיו לא מספיק בדיוק וצריך להגדיל אותו במספר אחוזים, אבל היום

הם מחזיקים 8,000 סטודנטים, ואנחנו לא רחוקים.

לגבי ההשתתפות של האוניברסיטאות. ממכון וייצמן יש פה איזשהו ערבוב.

למוסדות להשכלה גבוהה, כולנו יודעים ששכר הלימוד שמשלם המינהל איננו מכסה את

העלות של הסטודנט, וצריך לכסות את העלות. ות"ת מכסה את גידולי הסטודנטים

באוניברסיטאות. האוניברסיטאות מקבלות את מלוא התמיכה, לכיוון הזה של הקליטה הן

לא צריכות להשקיע ממשאביהן.

יש בעיה, ואני רואה אותה בחומרה, שהואיל ומינהל הסטודנטים במצוקה, הוא
חוזר לאוניברסיטאות ואומר
תנו להם מילגות מחיה. יש לנו מכשירים לתת מילגות

מחיה, הלוואות ויוצא באלה, אבל לא הייתי רואה בשמחה שתקציבים שמיועדים לפיתוח

ההשכלה הגבוהה, לספריות לחדרים ועוד, ינתנו כמילגות מחיה. לא לכך הם נועדו.

תקציב ההשכלה הגבוהה הוא לא תקציב קליטה.

דבר אחרון הוא נקודה שצריך לחשוב עליה מבחינה סוציאלית באיזשהו מובן. כל

זמן שהיו מעט מאוד עולים, עולה היה מקבל את העלות שלו. ואני לא מדבר על דמי

המחיה. ברגע שהעולים הם במספרים גדולים מאוד, צריך לשאול איך רואה את זה

הסטודנט הישראלי, שגם הוא בא ממשפחה שחיה בתנאים סוציאליים לא כל כך טובים,

והוא לא מקבל את שכר הלימוד, הוא לא מקבל דמי מחיה וכן הלאה. האם מוצדק באמת

לממן לכל עולה חדש לימודים שלוש, ארבע, חמש שנים? כמה זמן הוא נחשב עולה חדש?

מתי אתה חושב שהוא נקלט? אני חושב שבהחלט צריך לתמוך, אבל הנקודה הזאת לא צריכה

להיעלם מעינינו.

העולים החדשים, הסטודנטים, רובם הגדול באים לפני שירות צבאי, אז בחופשות

הם לא משרתים במילואים, והיו יכולים לעבוד, אולי יותר מהסטודנט הישראלי.
חי צמיר
הם עושים את זה.
פרופ' א' פזי
אז זו נקודה כאילו לטובתם, אם כי כושר ההשתכרות שלהם יותר קטן. אבל יכול

להיות שאחרי שנתיים, שלוש שנים, בחופשה גדולה של שלושה חודשים הוא יוכל להשתכר.

ברור שאם הוא צריך לתמוך במשפחתו זו בעיה.

אי קרן;

בתום השנה הראשונה הסטודנט העולה כבר משרת בטירונות.



השאלה היא כמה. בכל זאת הסטודנטים הישראלים נקראים -למילואים יותר מהם.

הנקודה האחרונה חשובה. נניח שלולא העלייה היינו מרוצים פחות או יותר ממצב

הסטודנטים. יש לנו היום באוניברסיטאות 70,000 סטודנטים באוכלוסייה שמתקרבת ל-5

מיליון. נוספו 300,000 עולים. לפי המספרים האלה היו צריכים להיווסף 4,000

סטודנטים הדשים. אז נניח שבין עולי ברית המועצות אחוז ההשתתפות יותר גדול, אבל

ברור לגמרי שה-7% שדיבר עליהם הנן צמיר הם כל קבוצת הגיל. לא סביר שכל קבוצת

הגיל תלמד. אני לא בטוה שכולם עומדים בסטנדרטים של הסטודנט הישראלי. אין שום

סיבה לתת לסטודנט עולה שלא עומד בסטנדרטים של הישראלי העדפה על פני הישראלי;

אלא אם כן היינו כל כך מעוניינים בקליטה, והיינו משקיעים את ההשקעה הזאת.

הי צמיר;

7% זה מספר הברוטו של קבוצת הגיל, אבל ה-%5 הם לגבי כל המוסדות העל

תיכוניים, לאו דווקא שלכם.
פרופ' א' פזי
אפילו אם מדובר בכל המוסדות העל תיכוניים היום בארץ, רק 30% מהתלמידים

מסיימים בהינת בגרות, והם פוטנציאל ללימוד במוסדות על תיכוניים. אז פה נעריך

50%- 55%.

היו"ר מי קליינר;

לדעתך נקלט היום כל מי שצריך להיקלט?
פרופ' אי פזי
אני לא אומר שכולם, תמיד תמצא מקרים חריגים. אני חושב שיש בעיה שבגלל סכום

קטן מאוד של תוספת דמי המחיה האלה הורסים הרבה מאוד. מפני שברגע שאתה נותן לו

את שכר הלימוד, ונתת לו 5,000 ואתה לא נותן לו דמי מחיה, והוא עובד ולא מצליח

ללמוד, בזבזת הכל. אז התוספת השולית פה שווה מאוד. יחד עם זה יש להקפיד מאוד

בכניסה, שלא נקבל סטודנטים חריגים, שהם פחות מהסטנדרטים. במכינות, אגב, אין שום

בחינות כניסה
פרופ' די עמיר
לא כל המכינות.
פרופ' א' פזי
אבל בהרבה מכינות יכול להתקבל כל אחד. לגבי מינהל הסטודנטים אין

קריטריונים לכניסה. כל מי שרוצה להיכנס למכינה יכול להתקבל ולקבל את התמיכה. אם

יש מגבלה תקציבית, יכול להיות שיש מקום לבדוק קצת ולפחות את ה-20% התחתונים

להוציא.
היו"ר מי קליינר
גם ישראלי בעל תעודת בגרות יכול להיכנס למכינה?
פרופ' א' פזי
לא. הוא צריך תנאים סוציו-אקונומיים מיוחדים. הוא יכול להיכנס, אם הוא

ישלם.



היו"ר מ' קליינר;

ההנחה לגבי עולים היא שמבחינת מצבם הסוציו-אקונומי בולם באים בחוסר כל.

חי צמיר;

המכינה חיא בתוך תקופת הסיוע. זאת אחת המכשלות לעולים.
פרופ' ד' עמיר
לא נכון שהכיסוי של הות"ת מלא. אפילו בדבר כמו המכינה, התעריף לא מכסה את

ההתייקרויות.
פרופ' א' פזי
במכינה אנחנו לא מתעסקים.
פרופ' ד' עמיר
גם בגידול הסטודנטים הכיסוי לא מלא, בוודאי לא לעומת הצרכים.

ברור שלא היה רצוי שכל העלייה החדשה תלך לאוניברסיטאות, כמו שכל הישראלים

לא יכולים. אבל יש פה פיגור גדול של כל המדינה בנושא החינוך הגבוהה הלא

אוניברסיטאי, בייחוד המכללות. זה מפגר הרבה אחרי המצב הנחוץ. לגבי המצב הכלכלי,

צריך לזכור שהעולים צריכים ללמוד עברית ואנגלית במיוחד, והכרת ארץ ישראל. אלה

דברים שהישראלי לא צריך ללמוד, הוא קיבל את הכל הדברים האלה בתיכון. הם צריכים

השוואת רמה לנושאים בתיכון, אבל עיקר לימודיהם במכינה אלה דברים שחייבים לספק

אפילו אס הם לא הולכים לאוניברסיטה. האנשים האלה, כדי שיתפקדו היום בשוק

הישראלי, צריכים לדעת עברית ואנגלית והכרת המדינה. זה דבר חיוני לכולם. לא

מפסידים בזה. זה היה צריך להיות מחוץ לחינוך האוניברסיטאי - זו השכלה לבוגרי

תיכון ברוסיה שצריכים להשתלב במדינה.

במצב הכלכלי בכל זאת אין להשוות. ברגע שהסטודנטים הישראלים יאכלו אותו

הדבר, יסעו באוטובוסים או ילכו ברגל כדי לחסוך, כשהמצב הסוציאלי יתחיל להיות

דומה, אז אגיד שיש מקום לשיקול הזה. היום הפער כל כך גדול, שאין על מה לדבר.

הפער הוא גדול אפילו בהשוואה לתושבי עיירות הפיתוח.
פרופ' לי מגן
אני מצטרף למה שנאמר קודם. עשינו סקר קטן אצלנו, באוניברסיטת בן-גוריון,

בין הסטודנטים במכינות אצלנו. כ-75% מההורים, לפחות אהד מהם הוא אקדמאי. זה

אחוז מדהים. מכאן נובעת גם המוטיבציה שלהם ללמוד. ואם הם לא לומדים הם עוזבים,

ו ילמדו בכל מחיר.

המילגה בת השנתיים הרגה את המכינות. היו לנו כ-300 סטודנטים במכינות

בתשנ''א, השנה יש לנו בקושי 60. הסיבה פשוטה - יש להם תמיכה לשנתיים, אז הם

הולכים ישר לשנה ראשונה, לרוב ללא הכנה מספקת.
י י ביילין
הם מתקבלים?
פרופ' לי מגן
יש קריטריונים לקבלה. קודם היה להם יותר נוח לעבור את המכינה ולהיכנס.

עכשיו הם רצים קדימה. להערכתי הנשירה תהיה גדולה מאוד בגלל זה.



השנתיים הן קלנדריות, או שמי שרוצה יכול להשלים A.B בשנתיים?

ח' צמיר;

אנחנו פותחים מועדים שונים. אין בעיה.
י' ביילין
אז באופן תיאורטי אפשר לגמור בשנתיים.
חי צמיר
אם הוא עומד בזה, עם סל כזה של עברית ואנגלית.

י' אנדרמן;

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לאוכלוסייה שכן לומדת, והיא פוטנציאל לנשירה

בעתיד הקרוב מאוד, מסיבה ברורה מאוד - החלטות על צמצום היקפי הסיוע התקבלו לפני

שנה, אבל זה בא לידי ביטוי רק אחרי תהילת שנת הלימודים הזאת. האוכלוסייה הזאת

מתמודדת עם הקטנת דמי קיום או ביטולם להלוטין, ובתוך חודש-הודשיים אני מניחה

שהם יעמדו במצב שלא יהיה להם ממה להתקיים. אנחנו נמצאים במשק של אבטלה, וההנחה

שהם יכולים, גם אם יש להם זמן, למצוא עבודה ולעבוד במקביל ללימודים, לא יכולה

לבוא לידי ביטוי; ודאי לא באזור חיפה, שם נמצאים שני מוסדות להשכלה גבוהה. אני

מניחה שנצטרך להוסיף למספרים של הנשירה גם את הסטודנטים שלומדים כרגע. לפהות

אחוז מהם ינשור בסוף השנה הזאת, אם לא במהלך השנה.

אי לפידות;

כולנו בדעה אחת, שההשכלה הגבוהה במסגרות השונות, עם דגש לעלייה, היא ציפור

הנפש - אנהנו עם הספר, זה כוחנו וזח עתידנו. מכל תמונת המצב שתיארו כאן אנשי

השדה, שמענו דברים מדאיגים. אני סבור שאם העלייה קטנה, לצערנו - זו כבר הקטנה

בתוך הקטנה - זה מחייב את המשרדים בכל תחומי קליטת העילייה "לעשות חושבים".

בנושא שלנו זה מחייב בדק בית ובעקבותיו - מכוח הדברים שנאמרו ונשמעו, מכוח

הקטנת העלייה, מכוח כל הניתוח - פנייה מחודשת גם לאוצר, גם לסוכנות היהודית,

לבחון מחדש את כל המדיניות של הסיוע לסטודנטים עולים. לעניות דעתי, אי אפשר

לעבור לסדר היום.

אני רוצה להתווכח קצת עם אופיר פינס. לא התכוונתי להיכנס לעומק העניין,

אבל בדבריו הוא מכריח אותי לומר יותר ממה שאמרתי. לסוכנות היהודית יש מספר

ססמאות, ואין כסות לכל האמירות שלה. הססמאות פושטות צורה, לובשות צורה - חבר

הנאמנים, הפדרציות, מעורבות, הוקי המס האמריקאיים - כל פעם הם שולפים איזה שפן

אחר, ובמסווה הזה הם עושים את כל מה שהם רוצים. בסרט הזה כבר היינו, ואני אפילו

לא נבוך לספר את הסיפורים הללו.

בסוכנות היהודית יש כסף למה שהיא רוצה ואין כסף למה שהיא לא רוצה. תחת

המלים היפות של סדרי עדיפויות אפשר לעשות כל מה שרוצים. הם מוצאים לנכון ב''סדרי

העדיפויות" לצאת מנושאים קשים וכאובים שפעם הם היו מעורבים בהם - מהאוכלוסייה

ההלשה, מנושא הרווחה, שדיברנו עליו לפני כמה ימים, וקצת ממינהל הסטודנטים. הם

מוצאים להם כל מיני פרוייקטים שלדעתם הם אטרקטיביים יותר. קל מאוד לומר שזה

רצונם של התורמים. לדעתי אלה סתם דיבורים לא לעניין.

מעבר לזה, אפשר לראות את הנושא כעיקר ואת המסגרות בטפל, אפשר להפוך סדרי

בראשית. לי ברור, כמו לכל אהד אהר, ששינויים זה מלהמות יהודים, ובכל מלחמה יש

חללים. הגישה שלי היתה לא ליזום אף פעם - לא עם משרד החינוך, בנושאים השוטפים

של אולפנים וכדומה; לא עם הסוכנות היהודית - צעד של שינוי שיביא לחיכוכים



ומתחים ויפיל חללים. אני מעיד עלי, ויעידו עלי חברי במסגרות השונות - אף פעם לא

יזמתי שינוי - - -

א' פינס;

אתה מתגאה בזה.
א' לפידות
הסוכנות היהודית מקבלת תיאבון מדי פעם בפעם ומתחשק לה כל מיני דברים.

מינהל הסטודנטים הוא גוף שמתנהל הרבה שנים, יש לו דרכי המינהל שלו. לא שמענו

כאן השגות ענייניות לגבי התפקוד של המינהל, לא אם ראש המינהל טוב, בינוני או

רע. אני לא הבאתי אף אהד למשרד הקליטה ולא למינהל הסטודנטים. אז פתאום הם קיבלו

תיאבון שמתהשק להם שאנשים שלהם יהיו א, ב, ו-ג. אלה ניסיונות להבל בעבודת

המינהל, שאין להם שום מקום ושום אחיזה. אגב, סטטוס-קוו לא שמעת ממני מעולם - -

אי פינס;

אתה לא רוצה לעשות שום שינוי.
אי לפידות
איזה שינוי? אתה רוצה להגדיל את הסיוע? - אני בעד. אתה רוצה לדחוף איזה

פוליטרוק במינהל? - אני נגד פוליטרוקים במינהל. יש דרכים שבהן בוהרים אנשים

למינהל, לא אני המצאתי את דרכי הבחירה. יש ועדות מקצועיות. אם צריך להחליף ראש

מינהל, או שמתפנה מקום, יש דרך שלא אני קבעתי אותה, ולפיה ייבחר ראש מינהל,

לפיה נבחר הבוס שלך, מנכ"ל מחלקת העלייה, כשהוא היה ראש המינהל, לפי אותה

מתכונת. אז המתכונת היתה טובה. פתאום היא לא טובה. אז בוא לא נהפוך את זה לשאלה

אם אני גא או לא גא בשינויים. אני גא בכך שנמנעתי ככל יכולתי להתהכך חיכוכים

מיותרים, שהסטודנט יהיה בהם הקרבן. ואני לא גא בזה שהיום אתם רוצים לשנות

דברים. זה על חשבון קליטת העלייה ועל חשבון הסטודנטים.

אילו אמרת שמינהל הסטודנטים לא מתנהל נכון, ויש לך רעיונות - שים אותם על

השולחן. יש לך השגות על פונקציונרים במינהל שלא מתפקדים נכון, שים אותן על

השולחן ונבחן יחד את מי צריך להחליף. אבל סתם בגלל שמישהו בסוכנות היהודית קיבל

תיאבון להיות יותר מעורב תחת מסווה של פדרציות? לא יקום ולא יהיה. חבל שאתה

מעלה את הדברים המכוערים האלה ליד השולחן הזה.

אני סבור, שזו שגיאה המורה לשלוף מתקציב המינהל, שהוא בעייתי בלאו הכי,

קרוב ל-4 מיליון דולר. זה מעשה שלא ייעשה. אני מוכן להראות לסוכנות היהודית

איפה לקחת את הכסף הזה למעונות. אני מוכן להצביע לה על ה-4 מיליונים בכל מיני

"סדרי עדיפויות" מיותרים וכפילויות שהם קבעו לעצמם. זה דבר שלא ייעשה, ואני

מקווה שהם יחזרו בהם.

אני חוזר ואומר, בנושא המינהל צריך לפנות פנייה מחודשת לגורמים המממנים,

על "רקע כל מה ששמענו כאן, על רקע ההקטנה במספרי העולים והפוטנציאל הגדול שיש

בקרב העלייה הזאת בנושא הלימודים האקדמאי ים, כדי להעמיד משאבים גדולים יותר.

אני לא קובע עכשיו איך. אני מוכן לשמוע דעת מומחים, אם על מילגת קיום, אם על

שכר לימוד או שכר דירה. אני לא רוצה להיות המומחה - שוועדה מקצועית תקבע מה הם

הסעיפים החשובים ביותר שצריך לנתב אליהם את הכסף. אבל ברור שצריך להגדיל את

התקציב אם אנחנו חרדים לעתיד הקליטה, לעתיד העלייה, ולעתיד הסטודנטים שבקרב

העולים.
היו"ר מ' קליינר
הקונסנזוס גם בין המחריפים וגם בין המרגיעים, הוא מילגת הקיום. לא הבנתי

איך שכר הדירה ישתלב. בעיית הדוקטורנטים לא גדולה וקיימת בכל האוניברסיאות -

מדובר על כמה מאות אנשים. הנושא השלישי הוא משך הסיוע, ואני חושש שנהיה בבהינת

מי שאכל את הדגים וגם גורש מן העיר, מן הבחינה שהיום האפקט המרתיע של הקיצור

לשנתיים אפילו מונע עלייה, ומצד שני, כשנגיע לאפריל 1993, הלחצים יתגברו וזו

תהיה גזרה שאין הציבור עומד בה.

לפני שנשמע את ח' צמיר, אני מבין שאופיר פינס מבקש את זכות התגובה.
א' פינס
ראשית, אני רוצה למחות על סגנון דיבורו של מנכ"ל משרד הקליטה. שנית, אנחנו

תומכים באופן חד-משמעי בהגדלת הסיוע לפחות לשנה השלישית. שלישית, היום בשעה

שלוש מתקיימת אצלנו בסוכנות ישיבה על פתיחת שני מעונות סטודנטים נוספים. אני

מצטער שישיבות מהסוג הזה לא מתקיימות במשרד הקליטה.
חי צמיר
אני חושב שאת משפט המפתח אמרה פה פרופסור יהודית בירק בתחילת דבריה, והוא

שזו באמת לא בעיה של מינהל הסטודנטים. הסיפור הוא הצעירים היהודים בברית

המועצות, שחלקם כבר לא מגיע, ובעקבותיהם גם לא מגיעים ההורים שלהם. הסיפור

הנוסף הוא שאותם צעירים יהודים, שהתחילו את המסלול, לא מצליחים לסיים אותו, לפי

דברים שנאמרו כאן, ולא ברור לי לאן הם יגיעו.

המדינה הזאת צריכה להחליט לאילו קהלים היא הולכת. אם זו השאלה, ואם תינתן

הדעת על הכיוונים, לי ברור שההיגיון חייב לומר שזח קהל היעד העיקרי. הוא לא רק

דוקטורנטים, הוא גם דוקטורנטים. כל המאמץ צריך להתרכז לקראת כל זה. אני מעריך

שנרוויח את הדיון אם תהיה פנייה ציבורית אמיתית, גם של אנשי פוליטיקה וגם של

אנשי המוסדות, אל שר האוצר שתאמר: בואו נפתח את הדיון שנית, בלי להתחייב מראש

לאן אנחנו הולכים.
יי ביילין
לפי דעתי הסיפור מתחיל וכמעט נגמר ברגע שבו האוצר אומר: הסכום שהיה הוא

שיהיה; תעשו מה שאתם רוצים. כל השאר שולי - אם מצמצמים מספר שנים או מקטינים

מילגת קיום.

גם הוויכוח בין הסוכנות לבין משרד הקליטה לא מעניין אותי. אותי מעניין

שהאוכלוסייה הזאת, שהיא באמת הכי חשובה, תגיע ארצה ולא תידחה. אותי מעניין דבר

נוסף - הסיוע הזה כבר ניתן. אנחנו לא עומדים בראשית הדרך ואומרים: האם צריכים

לתת לסטודנטים עולים x או Y. יש דבר שכבר ניתן ופתאום אתה מפסיק אותו. כמו עם

סל הקליטה, וכמו עם משכנתא ודברים אחרים, הם משווים מה היה לפני שנה ומה יש

היום, ובתנאים שבהם אולי עדיין אין קטסטרופה בברית המועצות, הם אומרים: לא נלך

עכשיו; אולי בישראל יהיה מצב יותר טוב ויחזירו את מה שהיה. לכן אני לא יודע

באילו מלים להשתמש כדי לתאר את הקיצוץ הזה בנושא של מינהל הסטודנטים. ראינו

ברוסיה מה זה עושה להם, ואנחנו רואים את זח גם כאן - מה זה עושה למשפחות

שמגיעות עם רצון ללמוד ו נתקלות כאן בבעיות.

אילו הייתי חושב שפנייה אמיצה של כולנו, פנייה נרגשת, אל משרד האוצר

שיחזור בו היתה מזיזה לו משהו, הייתי מוכן לעמוד על כל תג. אבל אני לא מאמין

בזה לרגע אחד. אהרון לפידות, אני מקווה שגם אתה לא מאמין בזה.
אי לפידות
אני לא משוכנע.
ח' צמיר
תזכור איפה התחלנו, הרעיון המקורי היה לבטל את המינהל לחלוטין.
י' ביילין
אם זה יכול לעזור - בסדר.
א' לפידות
זה שווה את הניסיון.
י י ביילין
היינו בסרט חזה. אני מסכים לחזור על הניסיון ולקרוא קריאה נרגשת כדי

שיחזירו את חתנאים שחיו קודם, וגם זה לא גן עדן,

לפי דעתי, מעבר לזה אנחנו צריכים לקיים ישיבה של הוועדה עצמה ולדון בשורה

של נושאים - סל קליטה, מינהל סטודנטים, אולי גם נושא של משכנתאות - ולראות מה

אנחנו רואים כסדרי עדיפויות. קל מאוד להגיד: להחזיר סיוע, ויעמוד מוטי וקרט
ויגיד
מאיפה אני יכול לתת לכם, אין לי כלום. ואני מוכן לקצץ; להחליט על סדרי

עדיפויות שלנו, וללכת לשיטח חדשח של חקיקה. כי אם אנחנו פועלים בלי שיניים, בלי

חקיקה ובלי איום על תקציב
היו"ר מי קליינר
יגיד לד אופיר פינס לגבי חקיקה שאז תשכח מחחלק שלו.
י י ביילין
יש לי תשובה בשבילו. התשובה שלי תחיה חזרה לחלופות - ההסכם מ-1988, או

דברים דומים לזה, שאפשר יהיה לומר: אתה יוצא מסל קליטה - ואני "מת" שזה יקרה -

ואולי אתה יוצא גם מדברים אחרים, אז בוא נחליט יחד - כנסת, ממשלה לצורך העניין

הזה, וסוכנות למה תיכנסו. יש היום מספיק פרנסות בשביל הסוכנות, וזה לא צריך

לחיות בדיוק על קו התפר של חחקיקה.
חיו"ר מי קליינר
אתה מדבר על חקיקה ספציפית בנושא הזה. יש פה פרובלמטיקה. אנחנו מדברים על

שתי אוכלוסיות. אחת שחיא סוכנותית מובהקת בכל מקרה, אלה בעלי מעמד א1
יי ביילין
שנעלמת היום.
חיו"ר מי קליינר
בדיוק, שאולי נעלמת.

והשנייה היא האוכלוסייה שלנו כאן.
י י ביילין
אז לגבי האוכלוסייה שלנו כאן, לגבי סל קליטה אני שלם עם חקיקה, אני לא

יודע אם כאן צריך חקיקה. אני מציע שנשב, כי כל פעם עולח בעיח אחרת. נדמה לי

שאנחנו כבר די רואים את מרחב הבעיות, ונחליט על מה אנחנו חולכים בחקיקה. יכול



להיות שאם נלך ביחד על חקיקה של כמה דברים, נעמיד את הממשלה בפני עובדה מוגמרת,

ולא נהיה תלויים בחסדים שלה.

היו"ר מ' קליינר;

אדוני המנכ"ל, אם יש ברכה אחת בקיצוץ של סל הסטודנט, הוא חוזר לסיפור

הידוע של לוי אשכול. הוא אמר: היתרון בהכנסת עזים לחדר הוא בכך שאפשר להוציא

אותן. למה הכוונה? אילו היינו מצליחים להביא היום לשיפור - אפילו שיפור מסוים -

בתנאים לסטודנט, אין ספק שזה היה איתות לאותו מסר שאנחנו צריכים להעביר לברית

המועצות, אל הפוטנציאל שם. כי הכותרת לא תהיה "תוקן" אלא "הוטבו לסטודנטים -

הוגדלה התמיכה משנתיים לשלוש שנים; נוסף לכיסוי כל שכר הלימוד, מדינת ישראל

תיתן גם דמי קיום". אין לי ספק שהידיעה הזאת היתה מתגלגת, אם היינו דואגים לזה

כמו שצריך.

הדרכים שאנחנו צריכים לפעול בהן הן הקריאה. בפרלמנט אין מנוס מקריאות,

ונראה איך היא תיקלט. וחקיקה. ואני מציע שהפנייה תהיה לשר האוצר ואולי ליו"ר

הנהלת הסוכנות, כי שני הצדדים שותפים לדבר.
י' ביילין
גם קבינט הקליטה. שר הבינוי והשיכון.

היו"ר מי קליינר;

נשקול. אם הקבינט יגיד שהוא תומך, הוא יצטרף לקריאה הנרגשת.

צריך לבדוק לגבי מינהל הסטודנטים. זה מסוג הדברים שאולי אתה יכול לגנוב

בהסתייגות לחוק התקציב. אולי הסתייגות משותפת שלי ושל חבר-הכנסת יוסי ביילין.
י' ביילין
סיכמנו.
היו"ר מי קליינר
ויכול להיות שנלך להוק. אני בעד הליכה לזה בלי ועדה ועיכובים. אבל נשקול

את זה.

דבר אהרון, בעיקרון מקובלת עלי הגישה של הבר-הכנסת יוסי ביילין. באמת לשבת

מחדש, הממשלה והסוכנות ולהחליט מי לוקח מה.

בכל זאת הערה, לא כיושב ראש אלא כחבר. לגיטימי להגיד; אני רוצה מרכז מידע.

למה? ככה. כי אני רוצה להראות שאני עושה את זה יותר טוב ממשרד הקליטה, למרות

שיש בזה כפילות. אין ספק שהסוכנות בשנה האחרונה, מעבר לכל הדברים הלגיטימיים,

עשתה דברים בסדר גודל קצת יותר מדי גדול - אילו זה היה 3 או 4 מיליון, הייתי

אומר - אלה מהדברים הלגיטימיים שנעשים בכל מקום, לא רק בסוכנות. אבל אם זה בסדר

גודל של 20-19 מיליון, כפי שאני למד, ופה מדברים על 3 מיליון - אני אומר: רגע -

נניח שהיינו עושים כפילויות רק ב-16 מיליון ולא מתקנים את העיוות ההיסטורי של

המינהל. אבל זו היתה הערה כהבר. בזה אני חוזר להיות יושב ראש ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:55)

קוד המקור של הנתונים