ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 04/11/1991

דיווח של מר ד' הגואל, ראש מח' עליית הנוער בסוכנות היהודית על פעולות משרדו

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 178

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, כ"ז בחשוו התשנ"ב (4 בנובמבר 1991), שעה 12:30

נכחו;

חברי הוועדה; מי קליינר - היו"ר

י' ביילין

ע' ברעם

י' צור

ג' שפט

מוזמנים; די הגואל - ראש מהי עליית הנוער, הסוכנות היהודית

אי עמיר - מנכ"ל עליית הנוער

עי גרופר - מנהל אגף החינוך וההסברה, עה"נ

אי בלר - אגף התקציבים, משרד האוצר

בי דל - משנה למנכ"ל משרד החינוך והתרבות

אי מור - מנהלת מח' הרווחה, משרד הקליטה

י' פרנקל - רכז קליטה ארצית, הפורום הציוני

ר' אלעזר - ארגון גג של עולי אתיופיה

מזכירת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; עי הירשפלד

סדר-היום; דיווח של מר דוד הגואל, ראש מחי עליית הנוער

בסוכנות היהודית על פעולות המחלקה.



דיווח של מר ד'י הגואל, ראש מח' עליית הנוער בסוכנות היהודית

על פעולות משרדו

היו"ר מי קליינר;

אני פותח את הישיבה. נושא הדיון הוא פעולות מחי עליית-הנוער. בסיור של

הוועדה בברית-המועצות, ולא רק שם, התרשמנו שקיימת משאלה של הרבה מאד הורים לשגר

את ילדיהם לישראל. מישהו אפילו זרק מספר של פוטנציאל עד 10,000 ילדים שהיו

נשלחים ללא הוריהם ארצה לו היתה אפשרות להעמיד להם היצע מגוון של מוסדות חינוך

הולמים מכל הסוגים ומכל הזרמים.

ברור שנוכח העליה הגדולה יש לנו בכל זאת ענין לעודד עליות מסויימות, ויותר

ויותר מתגבשת ההכרה שצריך לעשות מאמץ לעודד דווקא עלייה של צעירים, מכל הארצות,

ויש לנו ענין להשקיע יותר בצעירים.

חברת-הכנסת נאוה ארד ואני נפגשנו עם ראשי הסוכנות הייה דיניץ וקפלן, ואמרנו

להם שצריך לחזק את עליית-הנוער. קיבלנו הבטחה שכך אמנם ייעשה, וודאי נשמע גם על

כך. האמת היא שכל הזמן יש שמועות שמקצצים בתקציבי עליית-הנוער. לדעתי,

עליית-הנוער ומינהל הסטודנטים הם שני נושאים שהיינו צריכים לעלות על בריקאדות

כדי שלא יקצצו בהם.

בשל החשיבות שאנחנו מייחסים לענין הזמנו את ראש מחי עליית-הנוער, דוד הגואל,

ואני מציע שהוא יתן לנו סקירה ראשונית הן על האפשרויות, הן על סוג האנשים שנמצאים

במסגרת עליית-הנוער, והן על הבעיות התקציביות. אחר-כך יהיו לנו גם שאלות.

בבקשה.

ד' הגואל;

אני מודה על ההזדמנות להעלות את הדברים הנוגעים לעליית-הנוער גם בפורום הנכבד

הזה. הנושא בעצם קשור יותר גם עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, שם אנחנו

מופיעים מדי פעם בהקשר לפעילויות שלנו, שהן בעיקרן פעילויות חינוכיות-קליטתיות של

נוער עולה, עם נוער מישראל.

בשנת 1984/85 היו בעליית הנוער 19,800 אי 19,600 חניכים. כזכור, באותה שנה

היה גם "מבצע משהיי והחילונו לקלוט את העולים מאתיופיה. מאותה שנה ועד "מבצע

שלמהיי במאי השנה היו עליות ומורדות בעליית-הנוער, בעיקר מורדות. זה התבטא בכך

שמ-1984 עד 1989 עליית-הנוער הצטמקה והלכה כל שנה ב-1,000 - 2,000 חניכים,

וב-1989 הגענו בסך-כל המסגרת לכ-14,000 חניכים, ולאחר-מכן, בשנת 1989 הגענו

ל-12,400 חניכים. ברור שהמספר הזה כלל בתוכו כבר חלק מהעליה ממזרח אירופה,

בעיקר יחידים, ואת העולים מ"מבצע משה" ואלה שבאו לאחריו. כך נוצר המצב שמספר

החניכים מישראל ירד והלך, ובהתאם עלה מספר החניכים העולים, בעיקר מאתיופיה, אבל

לא רק על-חשבון מספר החניכים מישראל, אלא מספר החניכים מישראל ירד מעל ומעבר

למספר הנקלט של חניכי אתיופיה.

ב-1987 היה מספר החניכים מישראל כ-14,785.מספר החניכים-עולים מאתיופיה היה

כ-2,400, רוסים ועולים מארצות שונות היו כ-700. בסך-הכל כ-18,000, וזה מספר

מעוגל.

בשנת 1988 ירד מספר הישראלים ל-12,500, מספר העולים מאתיופיה נשאר אותו דבר,

ומספר העולים מארצות אחרות נשאר כמעט אותו דבר.

שנה לאחר-מכן מספר הישראלים ירד ל-10,000, מספר העולים מאתיופיה גדל ב-200

ועלה ל-2,500, ומספר העולים האחרים, כולל מברית-המועצות נשאר אותו דבר, כ-700

ומשהו.



בשנת 1990 שוב ירד מספר החניכים הישראלים ל-8,800, מספר העולים מאתיופיה גדל

בכ-200, ומספר העולים מברית-המועצות וארצות אחרות שוב נשאר אותו דבר - כ-750.

והסך-הכל כ- 12,400.

נכון לשנת התקציב השוטפת, אבל שנת לימודים תשנ"א-תשנ"ב שהחלה בספטמבר, מספר

החניכים הישראלים ירד ל-7,500 .מספר העולים מאתיופיה, הודות ל"מבצע שלמה" גדל

ב-2,000 ומעלה, והגענו היום ל-5,200 עולים מאתיופיה, מספר העולים מברית-המועצות

הוא כ-1.450ומארצות אחרות עוד כ-520.

המספר נכון להיום עומד על 7,400 - 7,500 ישראלים ממשפחות מצוקה ונזקקים

לעלית-הנוער; 5,200 עולים מאתיופיה וכ-1,700 עולים מברית-המועצות ומארצות אחרות.

בשנה זו גדלנו מ-12.400 ל-14,000 ויותר חניכים. זאת תמונת מצב החניכים

והמאפיינים השונים של החניכים מן העליות השונות.

י י צור;

כיום אתם בתפוסה מלאה?

די הגואל;

מיד אומר מה זו תפוסה מלאה. אמרתי שב-1984/85 עמדנו על כ-19,600 חניכים.

כלומר, הקיבולת האפשרית של עליית-הנוער היא הרבה יותר גדולה.
י' ביילין
מאיזו בחינה, של מספר המטות?
די הגואל
זה מותנה בסך-כל מספר הפנימיות בארץ, ואנחנו הרי שותפים לא רק למוסדות בעלות

אלא למוסדות קיימים, אם זה שייך לאגף לחינוך התישבותי או להרבה מוסדות, ארגונים

של בעלויות שמחזיקים פנימיות, כמו "הדסה", נעמ"ת, ויצ"ו ועמותות אחרות שמחזיקות

כפרי נוער. אבל המהות היא המערכת הטיפולית-שיקומית-חינוכית שעליית-הנוער נותנת

לאותם חניכים במקומות שונים, ובעיקר אלה שנמצאים בפנימיות.

מספר החניכים הכולל בשנת הלימודים הנוכחית עומד על כ-14,200 - 14,300 חניכים.

אין לי ספק שהצרכים של האוכלוסיה הנזקקת לעליית-הנוער, מכל הסוגים, הם הרבה יותר

גדולים משאנחנו יכולים לתת היום. עובדה שמספר המשפחות הנזקקות בישראל ירד, נכון

להיום בלמעלה מ-50%, מ-17,000 לפחות מ-8,000.

אנהנו זקוקים לנוער מישראל לא פחות משהוא נזקק לנו, כי השילוב של העליה יהד

עם נוער ישראלי הוא חלק מתהליך הקליטה בעליית-הנוער. לכן אני מדגיש גם את הירידה

הקשה של מספר החניכים מישראל, כמו אי-היכולת להיענות באופן מלא לעליה

מברית-המועצות ומאתיופיה. היום אני יכול להגיד גם שאנחנו עונים כמעט ב-100%

לעליה מאתיופיה, אבל לא ב-100%, מזוויות שונות, אפילו לא במספר הנקלטים.

הכל נובע, כמובן, מהתקציב. התקציב הוא שמאפשר לנו להחזיק את המערכת של

עובדות/עובדים סוציאליים ואת המערכת של המחנכים-המטפלים למיניהם, ועובדים

פסיכו-סוציאלי ים למיניהם. אנחנו בעצם שותפים גם למערכת הפיקוח, ההכוונה וההדרכה

שנעשית בכפרים השונים, וזה, כמובן, כולו תקציבים.

עד השנה האחרונה התקציבים ירדו בצורה משמעותית גם בערכים הריאליים. אני חושב

שיצאנו מחבר הנאמנים האחרון שהתקיים בשבוע שעבר בסך-הכל במצב סביר, גם מבחינה

תקציבית למספר הנמצא אצלנו.



היו"ר מי קליינר;

מי הם 1.500 החניכים? אלה שהוריהם נמצאים בארץ, או יש גם חניכים שהוריהם לא

נמצאים בארץ?

די הגואל;

יש מכל הסוגים. רוב ההניכים הם ממשפהות חד-הוריות, משפהות שהסיכוי שלהן

להתאקלם בארץ יותר קשה, משפהות שההישגים החינוכיים של הילדים עצמם זקוקים לקצת

יותר תשומת-לב, ויש גם כאלה שנמצאים לבד בארץ.

היו"ר מי קליינר;

אבל יש לכם גם חניכים שהוריהם נמצאים בברית-המועצות והם שלהו את ילדיהם

להתהנך במוסדות של עליית-הנוער?

די הגואל;

אלה בודדים. לפני כהודשיים ביקרתי בברית-המועצות והאיזכור שלך לגבי חניכים

משם שצפויים להגיע לבדם לארץ בהחלט מוערך שם באלפים, בגילאים גם מעבר לגיל

עליית-הנוער, קרי - מי נהל הסטודנטים. לשנה הקרובה אני מעריך את מספרם במאות,

וזאת על בסיס ההערכה של עובדי הסוכנות היהודית במקומות שונים בברית-המועצות.

היו"ר מ' קליינר;

לכאלה יש עדיפות?
די הגואל
כן. העדיפות קיימת אבל התקציב לאוכלוסיה הזאת עוד לא קיים. אנחנו מצפים שהם

יגיעו.

היו"ר מי קליינר;

אני נמצא כעת במוסקבה עם בני בן ה-15 ואני רוצה שהוא יהיה במוסד כללי, לא של

חב"ד. מה עונים לי?

די הגואל;

נפגשתי גם עם אנשים כאלה שם. התשובה לכך היא פשוטה. ברגע שהילד הבודד הזה

מגיע לישראל הוא עובר דרך מהי העליה של הסוכנות היהודית. הוא בא עם פספורט של

ברית-המועצות, אבל לכל אדם כזה יש הזכות להגדיר שהוא גם עולה. כלומר, הוא יכול

להחזיק בשתי אזרחויות. ואז הוא צריך, דרך מח' העליה של הסוכנות היהודית ומשרד

הקליטה, לקבל מעמד של עולה בכוח, וברגע שמה' העליה ומשרד הקליטה מגדירים אותו

כעולה, הוא רכש בזה את הזכויות להיקלט בעליית-הנוער. עליית-הנוער פתוחה לו

וחובתנו לקלוט אותו כעולה בודד.

אנחנו ערוכים ויכולים לעשות את זה. אנחנו בוודאי נצטרך לבוא למערכת התקציבית

בסוכנות היהודית ולבקש עבור הענין חזה את התקציב הדרוש. אם יגיעו עולים בודדים,

ואני מצפה שיגיעו, לא תהיה בעייה, אנחנו נקלוט אותם ואת ההתחשבנות נעשה אחר-כך.

אם תהיה "הצפה", אז תהיה בעיית של כסף ונצטרך לבוא למערכת הכספים של הסוכנות

היהודית ולבקש את הכסף הדרוש עבור האוכלוסיה הזאת. זה לגבי העליה מברית-המועצות

והציפיות.

נכון להיום הקריטריונים לקליטת חניכים הם מחמירים מאד, גם בגלל בעיות התקציב,

כדי ליגת לנזקקים ביותר. בתוך הקריטריונים האלה נוצר מצב שבעצם העליה מאתיופיה יש



לה - גם בגלל אופי האוכלוסית, גם מפני שבשנים האחרונות האוכלוסיה הזאת כמעט ולא

למדה שם, והם זקוקים לתמריצים הרבה יותר חזקים כשהם מגיעים לארץ - לכן הם נמצאים

היום בעדיפות ראשונה. כך אנחנו גם עונים על הקריטריונים. אם אני אומר שיש לנו

קריטריונים והם טובים לכולם, גם אם הם טובים לכולם, האוכלוסיה הזאת נכנסת במסגרת

שהיא בעצם מקבלת את העדיפות הראשונה.

ע' ברעם;

האתיופים הולכים רק למוסדות דתיים?

ד' הגואל;

לא רק, אבל הרוב היום כן. אני אתיחס גם לזה, כי השאלה עלתה גם בוועדת

החינוך ובמשרד החינוך.

זאת האוכלוסיה הראשונה. האוכלוסיה הנוספת היא העולים מברית-המועצות, ששם

ההחמרה שלנו היא הרבה יותר חריפה. הם גם נזקקים פחות למערכת של עליית-הנוער ולכן

המספר, יחסית, נמוך. לטעמי הוא נמוך מאד.

לגבי האוכלוסיה מישראל, בשנים האחרונות יש ירידה חריפה, כפי שתיארתי אותה.

מ-17,000 - 18,000 בקושי ל-7,500 נכון להיום, ואמרתי שאנחנו זקוקים להם לא פחות

משהם זקוקים לנו. פה אנחנו בירידה קשה מאד שבהחלט צריך איך שהוא לשמור עליה או

לנסות אפילו להעלות את היקף האוכלוסיה הזאת, לכל הצרכים; גם מפני שיש נזקקים, גם

מפני שאנחנו זקוקים להם בשילוב החברתי שבין העולים לבין הישראלים. זו תמונת המצב

מבחינת הישראלים.

אני הערכתי, וגם אמרתי זאת בישיבת חבר הנאמנים, שהוא הגוף המחוקק של הסוכנות

היהודית, שעליית-הנוער זקוקה למסגרת גדולה יותר מזו של היום. 14,500 חניכים זה

מספר נמוך מאד ולפי הערכתי המספר צריך להיות בין 16,000 ל-18,000. יכולת הטיפול

שלנו צריכה להיות פחות או יותר במסגרת הזאת, כדי לענות קצת יותר טוב ובאופן מלא

ומוחלט לאוכלוסיה מאתיופיה, וכדי לענות לקצת יותר מאשר יש לנו היום לאוכלוסיה

מברית-המועצות, וכדי להגדיל במידה מסויימת את האוכלוסיה הישראלית. זאת הערכה

על-סמך השינויים בשטח של השנים האחרונות, והנזקקים לעליית-הנוער הן מבחינת העולים

והן מבחינת האוכלוסיה הישראלית.

בשנים האחרונות נערכנו לפי האוכלוסיות, כי מגיעים אלינו ילדים מגילאים שונים.

הגילאים של עליית-הנוער הם מ-12 ועד 18, עד גמר בית-הספר התיכון. אנחנו קולטים

היום ממבין העולים מאתיופיה את כל אלה, כולל גילאים 12 ומעלה, גם אלה שהגיעו במשך

השנים, שכולם נחשבים במעמד של עולים, גם אלה שהגיעו ב"מבצע משה" ולאחריו.

נשאלת שאלה אם צריך להמשיך להרושיב כעולים את כל אלה שהגיעו ב-1984/85 או

שאולי כדאי לעשות שיקולים אחרים, ואנחנו גם שוקלים שיקולים אחרים, בשלבי הקליטה

של האוכלוסיה הוותיקה יותר. אבל כולם בעצם במעמד של עולים. מברית-המועצות יש

לנו אוכלוסיה שהגיעה ממש בשנים האחרונות. מאחר שהם מגיעים בגילאים שונים, הקליטה

שלהם היא לזמן שונה. כי מי שנכנס בגיל 12, לכאורה נשאר בעליית-הנוער 6 שנים. מי

שנכנס בגיל יותר מבוגר נשאר בהתאם לגיל כניסתו עד גיל 18, 6 שנים או פחות.

תוכניות החינוך הן שונות ומורכבות מאד, כולל תוכניות לכל משך הזמן שתיארתי,

כולל תוכניות חדשות שיש לנו, שאחת מהן היא שנת הסתגלות. החניך נכנס, מנסים מאד

במשך השנה הזאת לתת לו את המקסימום ולהעביר אותו אחר-כך למערכת חינוך אחרת,

מקבילה או רגילה, לפי הישגיו של אותו חניך.

פרט לפנימיות, שזה איכלוס מלא, החניך מגיע אלינו ובעצם נמצא אצלנו 24 שעות

ביממה. הוא יוצא מפעם לפעם לחופשה לביתו, אבל הוא נמצא בעליית-הנוער. כולם בעצם

נמצאים בפנימיות, למעט בין 2,500 ל-3,000 חניכים שנמצאים בבית-ספר ליום לימודים

ארוך. יש לנו מרכזי נוער כאלה שחניכים מגיעים אליהם, או בכמה מקומות קהילתיים,



חניכים מגיעים ליום לימודים ארוך ובערב הם חוזרים לביתם. חניכים כאלה יש לנו גם

מתוך העולים מאתיופיה וגם מתוך אוכלוסיית העולים מברית--המועצות, וגם ישראלים.

יום לימודים ארוך הוא פתרון נוסף לאפשרות קליטתם, שיקומם, הדרכתם, של חלק מן

החניכים שלנו.

לגבי השותפויות אנחנו בעצם קשורים. יש לנו 4 מוסדות בעלות שלנו, שהן בעצם

מכינות של ילדים צעירים יותר, בני 12 עד 14, לקראת קליטתם בבית-ספר תיכון. יש

לנו יותר קשר בשותפויות עם מוסדות של האגף לחינוך התישבותי של משרד החינוך, של

מוסדות ששייכים לבעלויות כמו נעמ"ת, ויצ"ו וכן הלאה. הקשר שלנו אל המוסדות האלה

הוא קשר לא רק של חוזה להעברת התלמיד לחינוך באותו מקום, אלא גם כל מערכת הפיקוח,

השיקום, הטיפול הפסיכו-סוציאלי, ההדרכה, ההכוונה החינוכית - בכל התחומים האלה

אנחנו מעורבים לגבי האוכלוסיה שלנו. ויש לזה יו1רון. במקוה-ישראל, בעיינות או

בכל מקום אחר יש לנו אוכלוסיה שהיא לא בדיוק של עליית-הנוער. יש לנו גם חניכים

של אחרים, או חניכים אקסטרנים, שבאים ועוזבים במשך היום. האוכלוסיה שלנו טוב לה

להשתלב באוכלוסיה הרגילה, כי על-ידי כך השילוב החברתי מקבל ביטוי טוב יותר

במקומות כאלה.

אנחנו קשורים לכ-70 כפרים ומוסדות חינוכיים מהסוג של החינוך הפנימייתי. יש

לנו 16 מרכזי נוער שזה יום הינוך ארוך; יש לנו עוד כ-70 קיבוצים מכל התנועות, שיש

לנו בהם הברות נוער. השאיפה היא לעלות במספרים המוחלטים, אבל הצלחנו יושנה,

על-סמך נסיון של השנה שעברה, להגדיל באופן משמעותי ביותר את מספר העולים

מברית-המועצות שמגיעים לתנועה הקיבוצית. לפני כשנה עשי נו נסיון בבארי עם חברת

נוער, ובקיבוץ עין המפרץ עם חברת נוער מהונגריה, והשנה אנהנו קולטים קרוב ל-300

חניכים בתנועה הקיבוצית. זו עליה משמעותית מאד של מספר החניכים העולים בתנועה

הקיבוצית.

סך-כל מסגרת החניכים נשארה דומה לזו של השנה שעברה, אבל האפשרויות לעלות

קיימות. ישבתי אתמול עם חברים מהתנועה הקיבוצית כדי לחשוב כבר על תשנ"ג ועל

ההיקף של תשנ"ג. אני חושב שאפשר להגדיל את המספר גם של חברות הנוער בקיבוצים,

מתוך העליה, וגם לנסות להעלות את המספר מ-1,300 הניכים ל-1,500 אי לפחות 1,400

חניכים לשנת תשנ"ג. הדבר הזה נמצא בבדיקה של חברים מהתנועה הקיבוצית, שבודקים את

אפשרויות הקליטה בכל מקום ומקום גם מבחינת הגילאים וגם מבחינת מקום. יש פה רק

בעיה אמיתית, שהתנועה הקיבוצית "אכלה" מן האוכלוסיה הישראלית את האוכלוסיה

הישראלית שמבחינת הרמה נחשבת לגבוהה ביותר, וכשהיא נספגת כולה בתוך האוכלוסיה של

התנועה הקיבוצית היא חסרה במקומות ארורים. זו עובדה וצריך למצוא את הדרך הנכונה

שהאוכלוסיות תהיינה מעורבות, עד כמה שאפשר, גם מבחינת השילוב, גם מבחינה חינוכית

וגם מבחינת הרמה של תחילת הלימודים או אפילו המשך הלימודים.

נושא נוסף הוא התקציב.

י י צור;

כמה עולה החזקה של ילד בשנה?

ד' הגואל;

עלות הילדים היא שונה ממקום למקום, אבל הממוצע הוא קרוב ל-4,000 דולר לשנה

לילד, פרט ללימודים. את הלימודים מממן משרד החינוך והתרבות.

י' צור;

כמה עולה החזקת ילד בקיבוץ?



די הגואל;

אותו דבר. בשנה שעברה נאבקתי קשה להשוות את ענין התשלום לתנועה הקיבוצית כמו

לכפרי הנוער, מפני שהתרומה שנתרמת על-ידי התנועה הקיבוצית כמו על-ידי הכפרים היא

לפהות שווה, ולכו עמדנו על כך שהתעריף שניתן לילדים בקיבוצים יהיה דומה לכפרים,

וההל מספטמבר השנה הוא זהה למה שניתן בכפרי הנוער.

התקציב של יושנה שעברה עמד על 56.1 מיליון דולר, ל-9 חודשים, עוד לפני שקלטנו

את 2,000 ההניכים מעולי "מבצע שלמה". השנה התקציב יעמוד על 78 מיליון דולר, וזו

בההלט שמירה על הערכים לפחות של השנה שעברה.

היו"ר מי קליינר;

מר דל, מר הגואל מדבר על צמצום דראמטי משנה לשנה של מספר ההניכים הישראלים

במוסדות עליית-הנוער. מה הן ההשלכות? איך זה בא לידי ביטוי? האם לא קולטים

הדשים, או האם לוקהים ילדים, שנניח היו עד שנה מסויימת ומוציאים אותם? וכאשר

מוציאים אותם, לאן הם הולכים?

ד' הגואל;

הצמצום שלנו הוא קודם-כל בקליטה, והילדים שלא נקלטים במוסדות עליית-הנוער

נמצאים במערכת החינוך הרגילה. השאלה צריכה להישאל במערכת החינוך הרגילה, והיא

נשאלת.

אגב, אני רוצה לציין ששיתוף הפעולה עם עם האגף לחינוך התישבותי במשרד החינוך

הוא מעולה. מהבחינה הזאת הסיוע ההדדי קיים לכל אורך הדרך.

הילדים שלא נקלטים על-ידינו נשארים במערכת החינוך הרגילה. סבלם שם, כי הם לא

מקבלים את מה שהם צריכים לקבל כילדים.

היו"ר מי קליינר;

מר דל, האם אתה מסכים שהילדים לא מקבלים מה שהם צריכים לקבל?

ב' דל;

בהחלט. אנחנו בוכים יחד עם עליית-הנוער על הירידה הדראסטית שחלה מדי שנה

במספר מקומות הקליטה במוסדות הפנימייתיים. כלומר, מקומות הקליטה קיימים וניתן

לאכלס עוד אלפי תלמידים במוסדות הפנימייתיים. הבעיה היא שמחוסר תקציב של

עליית-הנוער המספר קטן והולך ואותם ילדים לא מקבלים במסגרת החינוכית בעיר את מה

שהם היו אמורים לקבל במוסדות.

י' צור;

כמה מקומות קליטה יש בכל הפנימיות בארץ, בתנאים סבירים? ללא ישיבות.

ד' הגואל;

כ-40,000, על-פי בדיקת משרד החינוך.

ב' דל;

בישיבות ה"שחורות" אין תלמידים של עליית-הנוער.



י י צור;

עד כמה הפנימיות מאוכלסות? איזה אחוז מהן מלא, או כמה מקומות פנויים יש?

כי צריך לראות הכל כמעהכת אחת.

ד' הגואל;

בעקרון אין כמעט מקומות פנויים. את הפנימיות מאכלסים עליית-הנוער והאגף.

לחינוך התישבותי. זה לא בדיוק אותו נוער, אבל כמעט אותו נוער.

היו"ר מ' קליינר;

עד לרגע זה חשבתי שיש 14,000 הניכים של עליית-הנוער, 40,000 פוטנציאל, ועכשיו

מסתבר לי ש-26,000 כן מאוכלסים, אולי מר עמיר ינסה להבהיר את התמונה. בבקשה.

אי עמיר;

הפוטנציאל הוא לפהות של 50,000 נערים ונערות במוסדות החינוך הפנימייתי,

שכוללים גם את המגזר החרדי. גורם נוסף שהוא בעל כוח עצום הוא משרד העבודה

והרווחה, שקולט נוער שונה מסוג הנוער של עליית-הנוער, אבל גס הנוער הזה נקלט

בפנימיות טיפוליות ברמות יותר נמוכות וגם בגילאים נמוכים מגיל 14.

י' צור;

הם כלולים בתוך ה-40,000?

אי עמיר;

כן. הם כלולים בתוך 40,000 החניכים שיש לנו היום.

היו"ר מ' קליינר;

40,000 זה פוטנציאל או ילדים שמתחנכים במוסדות?

אי עמיר;

הפוטנציאל של מערכת החינוך הפנימייתית הוא לפחות 50,000, כולל חרדים, לפי

ועדת לנגרמן שדיווחה על כך לפני שנתיים. אף לא אחד יודע להגיד לך בדיוק, אבל כמו

שמר הגואל אמר, כרגע מאוכלסים פחות או יותר 40,000. אין ללשכה המרכזית

לסטטיסטיקה או למשרד החינוך נתון בדוק וקבוע. אבל צריך לזכור ששלושת הגופים

הגדולים שעוסקים בקליטה הם משרד העבודה והרווחה, שהוא שותף גדול ומאד חשוב, והוא

מפנה חניכים לאן שהוא רוצה. 2. עליית-הנוער; 3 .אגודות קטנות יותר, כולל קצת

משרד החינוך והאגף לחינוך התישבותי שמעניקים מילגות לתלמידים. אנחנו מכסים את

העלות המלאה של התלמיד. האגף לחינוך התישבותי נותן מילגות.

היו"ר מ' קליינר;

על איזה ילדים מדובר כשמדברים על משרד העבודה והרווחה?

די הגואל;

מדובר בילדים שזקוקים לרווחה.



היו"ר מי קליינר;

אם אני משפחת מצוקה ויש לי ילד, מה ההבדל בקריטריונים אם אני הולך ישירות

לעליית-הנוער או דרך משרד העבודה והרווחה?

אי עמיר;

ילד שבא לעליית-הנוער הוא ילד נורמלי בעל פוטנציאל הינוכי נורמלי, שסובל

מבעיות סוציו-אקונומיות או מבעיות התנהגות בכתה, או לפעמים גם מפיגור לימודי בגלל

הבעיות המשפחתיות שיש לו. ילד שנקלט על-ידי משרד העבודה והרווחה הוא ילד שזקוק

לטיפול ממש ברמה שלו, מבהינת הפוטנציאל שיש לו, עומק המצוקה שלו הוא הרבה יותר

גדול ועמוק. עליית-הנוער כל הזמן עומדת על כך שמערכת חינוכית תעסוק בחינוך ילדים

בעלי פוטנציאל. חלק לא קטן ממה שאתם קוראים בעתון על מוסדות, על בעיות של טיפול,

וגם מוסדות שנסגרים, כולל המוסד שנסגר לא מזמן בחיפה, אלה מוסדות ששייכים למשרד

העבודה והרווחה. אנהנו, יהד עם משרד החינוך, מערכת שעוסקת בטיפול ובחינוך.

בוגרי נו מסיימים 12 שנות לימוד, ולפעמים גם עם תעודת בגרות.

י י צור;

הניכי משרד העבודה והרווחה נשארים שם עד גיל 18?

אי עמיר;

כן. הם גם מתחילים בגיל יותר נמוך.

היו"ר מ' קליינר;

איך מתחלקים 10,000 המקומות הפנויים? האם אלה מוסדות של החרדים? האם אלה

מוסדות של משרד העבודה והרווחה, או מדובר על 10,000 מקומות נורמליים של

עליית-הנוער?

אי עמיר;

עד לפני 5 שנים שלחנו ילדים ל-154 מוסדות חינוך. עשינו מהפכה וצמצמנו את הקו

לכ-70 מוסדות. יצאנו מהמגזר החרדי לחלוטין, בגלל בעיית האתיופים וגם בגלל בעיות

אחרות. המוסדות שאנחנו עובדים אתם יחד עם משרד החינוך כמעט מלאים, מכיוון שאחרת

הם לא היו יכולים להתקיים, וזה לב-לבו של החינוך הפנימייתי, שמתקיים על-ידי מה

שאנחנו ומשרד החינוך עושים, ועל-ידי חניכים אקסטרנים שבאים מהסביבה.

אני יודע שמצבם של המוסדות שאנהנו עובדים אתם הוא סביר בהחלט. למוסדות אחרים

יש בעיות אחרות.

היו"ר מי קלי י נר;

אבל אפשר עוד לקלוט.

אי עמיר;

אפשר בהחלט.

אני רוצה להתייחס לאוכלוסיה הרוסית שהזכרת ולהעיר שתי הערות. המספר שנזרק כאן

כאילו יש 10,000 בני נוער מברית-המועצות שמוכנים מחר לעלות הוא מספר ספקולטיבי.

שם מסיימים תיכון בגיל 16, וכדי לא לשרת בצבא הם מוכנים גם לברוה ולצאת. מספרים

קטנים מגיעים לתחנות המעבר שלנו בבוקרשט בהונגריה. הם רוצים לעלות לארץ במעמד של

עולים, ובמרבית המקרים אפילו הסטטוס היהודי שלהם לא ברור. כיוון שהוא בורח הוא

גם לא מצליח להביא אתו תעודה שהוא יהודי.



יש סיכום בהנהלת הסוכנות, על דעתנו, שעליית--הנוער תטפל בנערים מברית-המועצות

שלא השלימו תעודת בגרות, בין אם הוא ישהה אצלנו שנה או שנתיים, הוא יוכל לעשות את

הבגרות גם ברוסית, אם נשארה לו עוד שנה אחת.

קבוצה שניה משמעותית שכדאי שתדעו עליה אלה אורזם ילדים שסיימו בית-ספר תיכון

בגיל 16, יש להם שנתיים עד השירות הצבאי או אפשרות להצטרף לאוניברסיטה. אלה

עלולים ליפול בין הכסאות. הצעתי בהנהלת הסוכנות, בדיון שהיה בין מנכ"ל הסוכנות

ומנכ"ל מהי העליה, שמינהל הסטודנטים יוריד את גיל הקליטה ויתחיל לחלוט בני 16

ויתן להם שנת הסתגלות או שנתיים מכינה. את זה אפשר לעשות גם בכפרי עליית-הנוער,

שמישהו אחר מממן אותם, למשל מחי העליה, בשיתוף עם האוניברסיטאות, ובצורה כזאת

סללנו לו את הדרך או להמשיך באוניברסיטה, כשאנחנו ניתן לו את המכינה ואת שנת

ההסתגלות, או אם הוא רוצה להמשיך בצבא ואחר-כך באוניברסיטה, גם זה אפשרי. לדעתי,

הקבוצה הזאת תהיה קבוצה יותר גדולה מהקבוצה הראשונה והיא תהיה לה לפה.

י י צור;

ובעצם אין לה כתובת.

אי עמיר;
אתה אמרת שאין לה כתובת, ואני אמרתי
תהיו לה לפה. תפרש את זה כפי שאתה

מבין.

ד' הגואל;

הכתובת צריכה להיות ברורה. הענין הזה גם עלה בדיונים של הנהלת הסוכנות

היהודית, יחד עם מנכ"ל הסוכנות. אינני חושב שיש פה בעייה מי הכתובת.

י י צור;

הבעייה היא כסף.

די הגואל;

בדיוק כך.

אי עמיר;

חבר-הכנסת צור, אתה היית פעם שר הקליטה והיית שותף מרכזי במינהל הסטודנטים.

משרד הקליטה חייב להקציב משאבים מאד רציניים לקבוצה הזאת, כי זה הפוטנציאל הטוב

ביותר.

היו"ר מי קליינר;

אני רוצה להבין. זו קבוצה שכבר נמצאת בארץ או קבוצה שעל-ידי יצירת אופציה

תביא אותה מברית-המועצות?

אי עמיר;

אין ספק שאם נציע תוכניות כאלה לנוער הזה, הוא יבוא במהרה. מה שיש עד עכשיו

זה גרעין של 20 וכמה צעירים שמתארגן בריגה. גם הם לא יודעים שאין להם פתרון, אבל

אם אתה בא אחר-ב7 לברית-המועצות עם מניפת השליחים של הסוכנות היהודית ושל לשכת

הקשר וארנה אומר לפוטנציאל האדיר והנפלא הזה ערב גיוסו לצבא; בואו, יש לכם פתרון,

אין ספק שנקבל קבוצה טובה.



די הגואל;

ה"פרומושן" הזה קיים במידה רבה, כי לאחרונה היו הרבה מחנות קיץ ומתוך מהנות

הקיץ שנעשו על-ידי הסוכנות במספר מקומות בברית-המועצות - והזדמן לי לפגוש את

החניכים האלה לאחר מחנות הקיץ שלהם - הלק גדול משתוקק לעלות, מסיבות רבות. גם

מהבחינה של בריחה משירות צבאי, גם מהבחינה של להקדים את ההורים, ועוד. המספר

ירוסית הוא גדול. הבעייה כרגע היא אפשרות יציאתם של אלה, שזה לא יהיה בניגוד לחוק

המקומי. כי בוגר בית-ספר בברית-המועצות הוא בן 16 - 16.5 שסיים כתה י"א. יש

ויכוה פנימי מי ישלם בעד שנת ההסתגלות שלהם. זה עברית, זה ידיעת הארץ, ציונות,

מבנה חברתי וכל מה שקשור בהכשרה לקראת המשך הלימודים שלהם באוניברסיטה. זה הגיל

הטוב ביותר לשנת הסתגלות כזאת. גם אם הוא בוגר שם, או כמעט בוגר תיכון, שנת

ההסתגלות הזאת תתן לו את הבסיס הטוב ביותר להמשך לימודיו או המשך חייו בארץ בגיל

קצת יותר מבוגר. כלומר, מקומו של צעיר בין 16 ל-18, לפי הערכתי, הוא

בעליית-הנוער, כשהוא מקבל את שנת ההסתגלות, ולאחר-מכן בקשר ישיר עם מי נהל

הסטודנטים ועם המחלקות האחרות של הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה.

אי עמיר;

האוכלוסיה שנפלטה ממערכת החינוך הפנימייתי היא אוכלוסיה של ישראלים במצוקה,

דור שני או שלישי, 90% מהם יוצאי צפון אפריקה. עומק המצוקה שלהם הוא מחריד. זו

פצצת-זמן ודווקא אלה נזרקו החוצה ודווקא להם אין תשובות מתאימות מצד משרד החינוך.

אנחנו עוסקים בכך שנים. הם מגלגלים את הכדור אלינו, עליית-הנוער מצטמצמת ואנחנו

אומרים שחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית נוטה לסייע לעולים בעדיפות ראשונה

על-חשבון הישראלים. מר הגואל תיאר את התמונה, והיא חמורה ומזעזעת, של אוכלוסיה

שאין לה פה.

זה יכול לבוא גם על-חשבון העולים, מפני שהקבוצות המרירות האלה בהחלט ייצרו

תסיסה חריפה על-ידי זה שמעדיפים עולים על פניהם. אין לנו פתרון להם, אין להם פה,

אין "לובי" חברתי שיפעל למענם, אין מסגרות חינוך שעובדות בשבילם. כל תיק של נער

כזה שאתה שולף אלוה מזדעזע מעומק המצוקה שלו. חברי הוועדה צריכים להבחין בין

מצוקה זמנית חולפת לבין מצוקה עמוקה שאיננה חולפת אלא על-ידי התערבות הרבה יותר

מעמיקה ומאסיבית של כלים חינוכיים ושיקומיים. עד כמה שלמדנו, מצוקתם של העולים

מברית-המועצות היא זמנית, שנה או שנתיים, אבל זה נוער בעל פוטנציאל נורמלי, בעל

נתונים מצויינים, משפהות קטנות, כמעט מחציתם בעלי השכלה אקדמאית או סמי-אקדמאית.

האוכלוסיה הישראלית באה מתחתית בארות המצוקה הישראלית. כל אלה שבעיותיהם לא

נפתרו, גם ילדיהם נדונו לאותו גורל אם אנחנו לא נטפל בהם ואם המדינה לא תיחלץ

לעזרתם, וזה לא בשמים. מדובר על 5,000 - 10,000 נערים שזקוקים לטיפול כזה או

אחר.
די הגואל
זה לא בשמים מבחינת הביצע, אבל תקציבית זה לא קיים.

אי עמיר;

בסדר. זו בעייה כספית, אבל לא בעייה של מיליארדים.
היו"ר מי קליינר
אני חושב שהדברים חשובים ויש להם השלכה ישירה על העליה.
י' ביילין
בכיקור שלנו בברית-המועצות הופתעתי מהתופעה שנתקלנו בה, שמצד אחד אנשים בני

50-40 מהססים היום הרבה יותר מאשר בעבר לצאת, ומצד שני נכונות של אנשים מבוגרים

מאד לצאת ושל אנשים צעירים לצאת, או של אנשים בגיל הביניים לשלוח את ילדיהם ארצה.



ראינו מאפיינים שמתחילים להזכיר את הענין של עליה מארצות יותר מרווחות. המבנה של

פדרציות ושל אינטרסים מקומיים, והתערבות יהודית מול גישות ציוניות, וילדים
שמוכנים לצאת, אנשים מבוגרים שמהססים כי הם אומרים
פה בכל-זאת יש לנו עבודה ושם

יש אבטלה, ועד שירחיב, וכו'. חשנו שאילו היתה אפשרות להגיע לקבוצות רחבות יותר

של אנשים צעירים בגילאים הקריטיים של 14 - 18 או 16 - 18 ולהראות להם מה יכול

לחכות להם בארץ, אפשר היה קודם-כל להביא אותם ואולי בעקבותיהם גם את משפחותיהם.

מול זה עומד העניו של עליית-הנוער. עליית-הנוער כחלק מהסוכנות בשנים

האחרונות התחילה למלא פונקציות, כבר לא מעט שנים, שנבעו מכך שהעליה היתה מעטה.

כמו שהסוכנות עשתה בשיקום שכונות עליית-הנוער עשתה לגבי נוער ישראלי במצוקה.

די הגואל;

משנת 1972. אתה צודק.

י' ביילין;

זה דור שני ושלישי למצוקה והבעיות הן ללא סוף. אפשר להעסיק את הסוכנות

היהודית, ובעצם העסיקו אווזה בבעיות של החברה הישראלית כאשר לא היתה עליה

משמעותית.

היום קורה דבר הפוך. היום אנהנו מדברים במספרים שונים לחלוטין. 10,000

עולים בחודש נראה לנו מספר קטן, אבל זה מספר אדיר למה שכל אחד מאתנו היה מורגל

בו.

אתם אומרים שיש לכם בעיות תקציביות. אין ספק, אתם לא מדפיסים כסף. אני יודע

על התקציב של הסוכנות היהודית וגם על הצמצום בתרומות, על הקיצוץ האחרון ועל בעיית

המטען, סל הקליטה וכו'. הסוכנות נמצאת במצוקה גדולה.

אנחנו נמצאים כאן במסגרת של ועדת העליה והקליטה. ודאי שבוועדת החינוך
והתרבות, או בוועדת הכספים, או בוועדה אחרת נגיד
מה קורה עם הילדים האלה, עם

פנימיות וכוי. אבל זו מסגרת של ועדת העליה והקליטה, ובמסגרת זו הייתי אומר דבר

אחד: היום זה הזמן שבו הסוכנות צריכה לחזור למטרות הראשוניות שלה, הטבעיות שלה.
כמו שאני אומר
סוכנות יקרה, אם אין לך כסף לסל קליטה אל תתני הלוואות. תעסקי

בכרטיסים, תעסקי במטוסים, תעסקי במטען, תעסקי בעליית-הנוער. אני אומר גם לעליית

הנוער שאי-אפשר היום לומר שיש לנו כאן בעייה של נוער במצוקה, למרות שזו בעייה שאף

אחד לא יכול לברוח ממנה, אבל העדיפות הראשונה, ההסטורית והמוצדקת היא לעולים

חדשים. כיוון שהתקציב של הסוכנות היהודית הוא תקציב נתון, אי-אפשר להדפיס בו

כסף, הייתי אומר שהענין של עליית-הנוער היום צריך להיות אחד המאמצים העיקריים.

הוא חייב להיות על-חשבון כל דבר שאיננו עליה, עם כל הטראגדיה שבדבר הזה. ואילו

אפשר היה לצאת היום במסע פרסום של שכנוע אל אנשים צעירים להגיע ארצה, ואם המשפחות

שלהם יתנו להם דבר כזה, זה יכול היום ליגת את אותותיו ולעשות שינוי דמוגרפי באופי

העליה.

אנחנו חיים בדילמות כל הזמן. אדוני היושב-ראש, ייתכן שכדאי לעשות סיור

במוסדות של עליית-הנוער ולראות את הדילמות האלה בעיניים. כעקרון, נדמה לי

שבעקבות הביקור שלנו בברית-המועצות ועל רקע השאלה מה עושים עם הצעירים בני 17-16,

שזה שונה ממה שקורה אצלנו, אני גם לא יודע מה רמת הבגרות שלהם.
די הגואל
רמת הבגרות של הרוסים טובה מאד.



י' ביילין;

יכול להיות שהם צריכים לקבל בשנה הזאת השלמה בתנ"ך, בתלמוד, בהסטוריה ועברית

מוגברת. בכל אופו, הייתי אומר משאבים קטנים יותר, אבל ההפנייה חייבת להיות

לעליה, עם כל הקושי שבדבר.

עי גרופר;

רציתי להשלים בקשר לעניו המספרי של החינוך הפנימייתי בארץ בכללותו. הו1מונה

בגדול היא בערך של שני-שלישים חינוך דתי ושליש חינוך כללי. בגלל הריכוז הגדול,

במיוחד בחודשים האחרונים, של חניכים יוצאי אתיופיה שברובם הגדול, על-פי בחירתם

הולכים לחינוך הממלכתי-דתי, יש צפיפות הרבה יותר גדולה בכל המערכת שקשורה בחינוך

הממלכתי-דתי בעליית-הנוער, ומספר מקומות פנויים רב יותר באופו יחסי במגזר הכללי.

גם מבחינת החלוקה של העליה מברית-המועצות, מרבית העולים מברית-המועצות בוחרים

ללכת לחינוך הכללי, וחלקם הקטו לחינוך הממלכתי-דתי. זה איזו במקצת את התמונה, כי

עד לפני שנתיים החינוך הפנימייתי הלא-דתי היה במשבר מאד גדול, עם תפוסה יחסית

נמוכה יותר. דיברו אז על למעלה מ-2,000 מקומות פנויים רק באותם הכפרים שהייה עמיר

והגואל דיברו עליהם שקשורים במערכת של עליית-הנוער. השנה, עם כניסה קצת יותר

גדולה של עולים מברית-המועצות, התפוסה עלתה, אבל עדיין יש פה דיס-פרופורציה. אם

שאלתם איפה אותם המקומות הפנויים שעליהם מדובר, התשובה היא שהם יותר במגזר הכללי

מאשר במגזר הדתי.

חבר-הכנסת ברעם שאל בקשר לעולים אתיופים במקומות לא דתיים. בעבר היו חניכים

אתיופים רק בחינוך הממלכתי-דתי. השנה אימצנו מדיניות שבכל מקרה המשפחה קובעת.

י י צור;

יש חוק במדינה.

ע' גרופר;

החוק מיושם. על-כל-פנים, מרבית האתיופים בוחרים ללכת לחינוך הממלכתי-דתי.

יש לנו 3 קבוצות קטנות של יוצאי אתיופיה בהדסים, בכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי

ובכפר רזיאל, שבחרו ללכת לחינוך הכללי.

י י צור;

הכל באמת ענין של כסף, אבל אם הייתי עושה קצת סדר, אין ספק שעדיפות ראשונה

צריכה להינתו לילדים יוצאי אתיופיה. כי אני חושב שמעבר לכל מיני התלבטויות של

פסיכולוגים, התוצאה היא שזו תרומה אדירה ומוסדות נהדרים.

כולם מדברים על כסף, וכשמדברים על כסף לא צריך לעשות תוכניות גדולות. אבל אם

עושים תוכניות גדולות, לפעמים בא הכסף. אינני יודע בדיוק מה רוצים. ראשית,

המערכת צריכה להגיד מה היעד שלה. ילדי העולים מאתיופיה יהיו במוסדות, חוץ ממי

שאיננו רוצה בכך, אבל אנחנו יודעים ש-90% מהם במוסדות.

מהו בעצם היעד? היעד הוא להביא ילדים ללא הורים? לעזור לעולים שהגיעו לארץ?

מהו סדר העדיפות? יש פוטנציאל של גילאי 16, העם היהודי מחליט להתלבש עליהם? עד

שמחליטים מהו היעד עושים קצת פה קצת שם, עד שנגמר הכסף ואז רואים שאיו כסף, וזה

גם לא מביא כסף. מנסיוני למדתי שאם איו לך תוכנית איו לך גם כסף. אם יש לך

תוכנית גדולה ואתה מסוגל לשכנע שהיא דבר רציני, איך שהוא אתה מגלגל גם כסף.

אני חושב, למשל, שתוספת של 5,000 ילדים לא צריכה לעלות כהוצאה ממוצעת היום.

זו בכל אופו תוספת שולית. אם הולכים לתקופה קריטית, אז מורידים קצת את הנורמה.



חסרה לי היום תוכנית גדולה של עליית-הנוער. למשל, אם מחליטים שיש פוטנציאל

של 5,000. 10,000 בני-נוער בגיל 16 שסיימו בית-ספר תיכון בברית-המועצות ואפשר

להביא אותם תוך 3 שנים לארץ, אפשר לבנות לזה תוכנית. אפשר לעשות בקיבוצים

תוכנית. יש היום בקיבוצים עשרות מבנים ריקים של ילדים שעברו ללינה משפחתית, יש

בתי-ספר אזוריים, ועוד.

אפשר להגיד שהיעד שלנו הוא לעזור למשפחות במצוקה קשה שבאות לארץ. זו לא

תוכנית גדולה. כי אם יש פוטנציאל כזה של נוער שיכול גם לחמם את השלהבת בתוך

ברית-המועצות, יכול להיות שזה היעד החשוב ביותר. אני לא מרגיש את עצמי מוסמך

לקבוע בעניו זה.

בשונה מחבר-הכנסת ביילין אני מאד לא הייתי ממליץ לעליית-הנוער להוריד את מספר

הילדים הישראלים שהם קולטים. כל מה שהוא אמר זה נכוו, אבל יש לי תחושה קשה

שיעברו 10-5 שנים, העליה מברית-המועצות תקפוץ קדימה ומאחור יישארו אותם האנשים,

ואז ההישארות שלהם מאחור תהיה הרבה יותר בתחושת עלבון וקיפוח. כי עד עכשיו אמרו:

לעולים החדשים זה לוקח 3-2 דורות, אבל עכשיו התברר שזה יקח 10 שנים, ורוב

החבריה שנכנסו לגור בשכונה די בבאר-שבע, למשל, כבר לא יגורו שם, והם כבר לא יהיו

אוכלוסיית שכונה ד' בבאר-שבע וותיקי שכונה די יישארו בשכונה ד'.

אנחנו הולכים פה לסיר נפץ חברתי מאד קשה. לפחות שעליית-הנוער תגיד: אנחנו

קלטנו 2,000 ילדים, אנחנו נשארים בקליטת 2,000 ילדים, ושעם ישראל יעשה את החשבוו.

אנחנו לא רוצים להיות הארגוו היהודי שפגע באוכלוסיה, שכאשר לא היתה לו עבודה הוא

קלט אותם וכשיש לו פרנסה הוא שלה אותם החוצה. זה שיקול מאד מתוח בין דברים מאד

נכונים, אבל נדמה לי שהעני ו המרכזי הוא שעליית-הנוער היתה צריכה להילחם על תוכנית

גדולה של הבאת נוער לארץ, אם זה אפשרי.
היו"ר מ' קליינר
לפני העליה הגדולה חשבתי שצריך לבצע מהפך בתפקידי הסוכנות היהודית, בחשיבה

שלה, ואולי כדי שהיא תהיה רלבנטית היא צריכה לעסוק דווקא בנושאים אלה. כלומר,

באותם תפקידים שמדינת ישראל לא יכולה לקחת על עצמה. אבל זה באמת ברובד שהיום

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס לעסוק בו, כי באה עליה המונית, ולכו

אנהנו עוזבים את הרובד הזה, אותו רובד שבגינו חשבתי שנושא השבת הישראלים צריך כו

לעבור לסוכנות היהודית ולא להיות בידי הממשלה, מכל מיני סיבות. אבל כפי שאמרתי,

זה רובד אחר, ונעזוב אותו.

ברובד המעשי אני מסכים שצריך להגדיר מטרה. איו זאת אומרת שלא צריך לטפל

בילדי המצוקה. אני חושב שצריך לטפל בהם. השאלה היא מי יטפל בהם. תפקידה

ההסטורי של עליית-הנוער היה להעלות נוער ולכו היא נקראה כך. אבל במישור המעשי,

הפראקטי, לא היתה עליית נוער והיום יש לה הזדמנות לחזור ליעוד המקורי שיש בו

רושיבות עצומה, כי בתוך הים הגדול של יהודים בברית-המועצות, לפעמים מתוך כל מיני

מניעים שהם מאדישות עד כוונות טובות ומוסר, אנחנו מעודדים דווקא את אורנה עליה

שאנחנו לא כל-כך צריכים אותה. חבר-הכנסת בייליו השתתף אתי בלבטים כשהיינו

בברית-המועצות. אלה דברים שאפילו ברמז אי-אפשר להגיד אותם, ומצד שני כשאתה רואה
שם מי צובא על המשרדים של לשכת הקשר, אתה אומר
מה, אנחנו השתגענו? לפעמים אתה

חושב כמה מהילדים שלהם נסעו לאמריקה. במצב של לחץ כזה ובהעדר משאבים, לפעמים זה

הופך להיות ממש מטורף, עם כל ההצדקה האידיאולוגית שקיימת לקבל כל יהודי בצרה.

העליה מאתיופיה היא עליה אחרת ולכו אנחנו כל-כך שמחים שהילדים כו
בעליית-הנוער. אגב, מר הגואל, אמרת משהו סתום
אנחנו מקבלים 100%ולא מקבלים

100%. גם את זה נצטרך להבהיר במהלך הדברים.

אבל אני בהחלט מצטרף לקריאה של חברי-הכנסת צור וביילין, ושל כולנו, ויכול

להיות שהדבר שאתה אמרת בקשר לבני ה-16 הוא באמת הדרך הנכונה, בלי להיכנס כרגע

לפרטים, לצאת ב"מסע מכירות" להורים לשלוח את ילדיהם. אינני יודע מהו כרגע

הפוטנציאל, אם 5,000 אי 10,000 או 1,000, אבל יכול להיות שצריך לייצר את



הפוטנציאל הזה והסוכנות תיקח על עצמה ממש מסע מכירות. אני היום בעד החלטה של

מדיניות לא לעודד עליה בכללי, בהעדר מחשבה שבאה לידי ביטוי בתשדיר השירות שלכם
שאומר בסוף
תביא את סבא וסבתא. אס זה היה תלוי בי, את המשפט הזה הייתי מוחק.

לא שאני מתנגד להביא את סבא וסבתא, הם בלאו-הכי יבואו. הבעייה היא בדרך-כלל שרק

הסבא והסבתא באים. פה לפחות הנכדה הגיעה. אבל להיפך, הייתי אומר לסבתא להביא גם

את הנכדה, ולא להיפך.

אנהנו צריכים לעשות מדיניות מכוונת לעודד את הבאת הצעירים, לפני צבא או אחרי

צבא, לפני לימודים או אחרי לימודים, וכמובן שנתמקד איפה שיש הסיכוי הגדול ביותר

של הצלחה. אם ישאלו אותי אם להקים עוד כפר נוער או עוד בית אבות, ואני יודע שיש

צורך גם בבית אבות, אני אגיד שאם אין משאבים לכל, כפר נוסף של עליית-הנוער קודם

לבית אבות. זאת צריכה להיות המדיניות, ואני רוצה לבטא אותה באופן החיובי. לכן

אני בעד הצעת תוכניות ספציפיות להעלאת נוער מברית-המועצות, להציע לו מגוון רחב של

מוסדות, אולי חוברת הסברה. אני הייתי פונה לכל הורה בברית-המועצות מטעם
עליית-הנוער ואומר לו
אנחנו יודעים שקיבלת מכתב הזמנה מישראל. אם אתה חושב

לעלות לארץ בעוד כמה שנים, שלח את הילדים שלך לפניך ואנחנו ניתן לו כפר נוער עם

חינוך טוב, עם ערכים, עם בית חם ואוהב. אני בעד מסע הסברה אקטיבי בענין. זה

תפקידה של עליית-הנוער.

לגבי הילדים שיוצאים - ושאלתי אם לא לקלוט חדשים, או גם להוציא ילדים שהיו

במוסדות עליית-הנוער - זו טראגדיה נוראה שהחברה הישראלית צריכה לטפל בה, אבל אסור

לנו לבלבל בין הדברים.

רשות הדיבור לגבי פרנקל, רכזת קליטה ארצית בפורום הציוני. בבקשה.

י י פרנקל

אני מאד תומכת במבצעים להעלות בני-נוער כבודדים. אבל אני יודעת שלא כל

ההורים יהיו בטוחים לשלוח את ילדיהם לתמיד עם הסטטוס של העולה, כשהם עצמם לא

יודעים תוך כמה זמן הם יעלו ואם לילד בארץ יהיה טוב או רע.

השאלה שלי היא אם יש אפשרות להעלות אותם לשנת הסתגלות, אולי במסגרת

עליית-הנוער או מחי הנוער והחלוץ, להעלות אותם במעמד תיירים עם אופציה שהם

יישארו. אני בטוחה. שאם התוכנית ונתקבל, האופציה היה ש-80%-90% מהם יישארו.

דוגמא לכך הם ילדי צ'רנוביל, שמוסדות ממשלתיים סירבו אז לטפל בהם. זאת אומרת, לא

רק שחב"ד לקח את הי וזמרו, אלא מפני שלא היה גוף אחר שהיה מוכן לקבל אותם.
היו"ר מי קליינר
יש לי רק בעיה אחת עם זה. אם 90% מבני הנוער יישארו זה בסדר, אבל אם 10%

יעזבו, אז יש לי בעייה עם אלי עמיר. מכיוון שאז ייווצר מצב שאני לקחתי משאבים של

המדינה, מימנתי שהות שלהם בכפר נוער, שאז הוא יוגדר כפר נופש לילד שחזר

לברית-המועצות, ולא מחזירים לי את הכסף, ובאותו זמן תפסתי מקום של נער במצוקה.
י י פרנקל
זה בכל-זאת במסגרת של עידוד עליה.
היו"ר מי קליינר
זו הוצאה כבדה מדי. זה אפשרי רק למי שיהיה מוכן להחזיר את הכסף. לתת שנה

חינם לילד שיש גם סכנה שיילך למקום אחר, בתקווה שאולי הוא יישאר אתנו - אנחנו לא

יכולים להרשות את זה לעצמנו.



ואז המבצע יהיה בידיהם של אנשי חב"ד. עובדה ששם כמעט כולם נשארו.

היו"ר מי קליינר;

חב"ד זה עסק פרטי.

י' פרנקל;

הוא הפך להיות עסק פרטי, כי הממשלה לא נתנה יד לזה.

אי מור;

סליחה, חב"ד ממומן על-ידי משרדי הממשלה.

היו"ר מי קליינר;

לדעתי, הממשלה לא יכולה להרשות לעצמה לשלם עבור ילד שלא יהיה עולה. אין לזה

הצדקה מוסרית, אם לא יהיה מי שיהזיר לנו את הכסף הזה.

ר' אלעזר;

הענין של המוסדות הדתיים קצת מפריע לי, לא משום שאני נגד הדת, אבל העובדה

שילדי אתיופיה כבר מסומנים מראש שהם הולכים למוסדות דתיים בעצם מונעת מכמה צעירים

להשתלב במוסדות חינוך אהרים. לפני שבועיים, למשל, נסעתי לאילת, כי אמרו שיש שם

בעיה. אספתי שם את האנשים ושאלתי אותם מה הבעייה. בין שאר הבעיות שהם ציינו

הועלתה העובדה ש-37 ילדים בני 15 עד 18 יושבים כבר 5 הודשים ללא כל מסגרת

חינוכית. שאלתי למה? אמרו שאין באילת מספיק מוסדות חינוך דתיים, ועד שיימצא להם

מקום הם יושבים בטלים.

י' ביילין;

ההורים לא רוצים לשלוה את הילדים למוסדות חינוך דתיים?

ר' אלעזר;

זה מה שנאמר להם. הענין הוא שילד שאיננו הולך לבית-ספר דתי, ההורים מבינים

את זה כאילו - וכאן הייתי משתמש במונה שהשתמש בו הרב פרץ - הם הולכים לשמד.

כלומר, לימודים במוסד לא דתי פירושם שהוא הופך להיות גוי. יש חוסר הסברה להורים

וזאת התוצאה. על-כן הם לא ששים לשלוח את הילדים למוסד לא דתי.

היו"ר מ' קליינר;

ההורים רוצים שילדם ילמד מוסד דתי. זו אווזה בעייה שנתקלתי בה בקרית-גת.

ר' אלעזר;

לא. יש בעייה של הסברה מכוונת, שהילדים צריכים ללכת למוסדות דתיים.

היו"ר מי קלי י נר;

הסברה מכוונת על-ידי מי?



ר' אלעזר;

הם לא מבינים שהם צריכים לבחור בעצמם מה שטוב להם, אלא הם הולכים על-פי מה

שאומרים להם האנשים במרכז הקליטה, אלה שבאים למיין את הילדים לבתי-הספר.

הההלטה לשלוח את ילדי אתיופיה לבתי-ספר רק דתיים היא החלטה לא תקפה בעיני

היום. צריך לאפשר לעולים לשלוה את ילדיהם לאן שהם רוצים.

אי מור;

אם אינני טועה, באחד המפגשים עם מר גרופר היתה כוונה בעליית-הנוער, בגלל

שהיתה בעייה של מצוקת מקומות ורצון לקלוט יותר צעירים מברית-המועצות, היתה תוכנית

בעליית-הנוער לקלוט צעירים מהקהילה לפנימיות יום, כדי שהם כן יקבלו את כל ההשקעה

שעליית-הנוער יכולה להשקיע מעבר לחינוך הפורמלי, למסגרת שהות ארוכה יותר, עם מערך

החינוך הבלתי-פורמלי הנוסף לעליית-הנוער, אבל לא על-חשבון מטות בפנימיה. איפה

עומדת התוכנית הזאת, והאם זה לא עוד מסלול אפשרי לגבי אלה שמגיעים עם המשפחות?
היו"ר מ' קליינר
מר עמיר ולפניו גם מר הגואל העלו את הענין של ירידה במספר ילדים ממשפחות

מצוקה במוסדות עליית-הנוער, והמשנה למנכ"ל משרד החינוך אומר: נכון, אין לנו

מענה. זו המציאות. הם לא מטופלים, זו פצצת-זמן. אני חוזר לזה, כי בעצם נושא

שלא צריך להיות מטופל על-ידי ועדת העליה והקליטה אלא על-ידי ועדת החינוך והתרבות.

אבל היות ואתה כבר אתנו, אני רוצה לשאול אם התנגדתם, היתה לכם עמדה, או לא יכולתם

להתערב? פה נוצרה בעייה מסויימת שבסופו של דבר נובעת לא מפני שהם לא רוצים אלא

מפני שאין להם תקציב.
א' בלר
ברור שנוצרת פה בעייה לגבי אלה שכן מיועדים למוסדות פנימייתי ים ואין להם מקום

בעליית-הנוער. אין לי נתונים מספריים, אבל עד כבנה שאני זוכר, דווקא באגף לחינוך

התישבותי ובמסגרות של משרד העבודה והרווחה כן יש גידול במספר התלמידים שקולטים

בפנימיות.
אי עמיר
זו קבוצה אחרת.
א' בלר
אינני יודע אם הם קולטים בדיוק את אותו מספר תלמידים.
היו"ר מ' קלי י נר
אנחנו מבינים שחלק מהם נקלטים במסגרת פחות טובה. גם עם זה יש בעייה.
אי עמיר
נכון אמר חבר-הכנסת ביילין שבזמן האחרון עלה מספר הקשישים שבאים לארץ, וגם

עלה מספר המשפחות שיש להן מצוקות. מתחילים להגיע עולים מברית-המועצות האסיאתית

ובוודאי עם מספר ילדים יותר גדול, הרכב מקצועי שונה, והוא יהיה לנו בעייתי בשנים

הבאות.

אני מסכים אתך בהחלט שקבוצת היעד צריכה להיות הקבוצה שתיארת, ואני חושב

שמרבית האנשים בהנהלת הסוכנות היהודית חושבים אותו דבר. הבעייה היא רק שיטות

הקליטה, איפה אתה קולט אותם. ב-10 השנים האחרונות חל מהפך בחינוך הפנימייתי, וגם



בגישת הסוכנות את קליטת העליה. פעם כל עולה היה זכאי אוטומאטית להיקלט

בעליית-הנוער. בני דורי נקלטו בלי שמיינו אותנו לפי גודל המצוקה.

למעשה, עד לפני 5 שנים, כל עולה שבא למדינת ישראל, גם אם הוא בא עם הוריו,

אוטומאטית היה זכאי להתחנך בעליית-הנוער 3 עד 5 שנים ועשינו בשבילם הרבה מאד

תוכניות. היתה לנו בעייה גם עם בנו של מיליונר, אם הוא יהיה פטור משכר-לימוד,

והוא היה פטור משכר-לימוד.

המדיניות הזאת השתנתה ועליית-הנוער קולטת היום רק נוער במצוקה, כולל עולים

נזקקים בעלי מצוקות עמוקות ביותר. אחרת, והלוואי שזה היה כך, שהיום יכולנו לקלוט

50,000 ילדים ובני-נוער, לפי מספר העולים שמגיעים. זו בעייה אהת, שזאת היא קבוצת

היעד שאתה פולט.

יש דילמה שניה. מוסדות החינוך הפנימייתי קולטים היום נוער במצוקה. ארגה תעשה

עוול מהתחלה אם תקלוט כל נער רוסי שאיננו במצוקה לפי ההגדרות האלה, ובעל פוטנציאל

גבוה יותר.

שינוי המבנה כולו מחייב, בגלל המספרים העצומים של מספר העולים, גם היערכות

אחרת של משרד החינוך. אם נער בא היום ללא הוריו הוא זכאי להתקבל במוסד של

עליית-הנוער, והוא יתקבל, והקבוצה הזאת שדיברנו עליה היא תתקבל גם כן

בעליית-הנוער. לדעתי, הבעייה המרכזית היא כאשר הם יבואו עם המשפחות שלהם, ואז

אתה מוכרח לעשות להם תוכני ות ספציפיות עם המדינה, ולא לשלוח כל ילד אוטומאטית

לפנימיה.

לכו אנחנו יצאנו עם תוכניות חדשות של פנימיה פתוחה, שבערב הוא הולך לביתו. יש

גם בעיה של הניתוק מהמשפחה. בהרכב דמוגרפי של משפחה שיש לה ילד או שניים, איו

שום הצדקה בעולם להוציא ילד מהבית. אתה לפעמים דו לכלייה את האמא או את האבא, שהם

לבד, אם אתה לוקח מהם את הילד, שהוא האור היחיד שיש להם, והוא גם עוזר להם להיקלט

בחברה הישראלית. לכו הלכנו בכיוון של שנת הסתגלות אחת בלבד, בכיוון של מרכזי

נוער, שהוא לומד במשך שנה, תוך כדי השנה אהה יוצר קשר עם בית-הספר הרגיל במקום.

מגוריו ואר!רי שנה ארזה מעביר אותו לבית-ספר ארור.

חבר-הכנסת ביילין, אני מקבל בשתי ידיים מה שאתה אומר בגדול, וחייבים להיערך

לזה. אנחנו כארגוו קטו יחסית, עם כל האגו הגדול, שבסך-הכל קולט 14,000 ילדים,

עשינו משהו ב-3 - 4 תוכניות חדשות מכל בחינה שהיא. אבל זה מחייב דיון כולל עם כל

המערך של משרד החינוך והתרבות, התנועה הקיבוצית שיכולה להיות גורם מרכזי, בהיות

הקיבוצים גם בתי-ספר אזוריים לבני-נוער מהסוג הזה; יש רשות החינוך שיכולה לעקוף

את הענין הזה לתקופת זמן מסויימת, ואז אתה יכול לצאת עם תוכנית גרנדיוזית מקיפה

ולעשות מסע הסברה ולהביא את הקבוצה הזאת שאני תומך בה בלב שלם.

צריך לומר את האמת, והאמת היא שהקליטה של העולים הולכת על-חשבון הנוער

הישראלי. ראש המחלקה הביא לכם נתונים מה קרה ב-5 השנים האחרונות. כמה ילדים

ישראלים נשארו בחינוך הפנימייתי של עליית-הנוער? - 5,000 ילדים ישראלים בלבד. על

זה יש עוד 2,500 במרכזי נוער, שזה מעין יום לימודים ארוך, פי 2.5 מהמספר שהיה

בעבר, שאין לו תשובה. אם יבוא מישהו ויציע מערך כולל ויגיד: המדינה תעסוק בזה,

היא תעשה את זה באופו מסודר והיא תהיה אחראית לכך, והסוכנות ועליית-הנוער יעסקו

בדבר אחר, זה ספור אחר.

נקודה אחרונה וקצרה היא בעיית האינטגרציה. היום אנחנו תקועים, ומר גרופר רמז

על כך, בבעייה חמורה מאד במגזר הדתי. יש כמה כפרי נוער ש-80%-85% מהם הם ילדים

מאתיופיה. הילד הזה יישאר שם בין 4 ל-6 שנים כשהוא לא חשוף לילד ישראלי אחר והוא

לא חשוף לחברה הישראלית. אני כבר לא מדבר איזו צורה יש לדבר הזה כלפי חוץ. שנה

אחת שאתה קולט אותו כדי להכין אותו לקליטה אינטגרטיבית זה משהו אחר, אבל אם הוא

נשאר 4 עד 6 שנים, זאת בעייה. וזה נכוו גם לגבי נוער רוסי. איו לנו בעייה עם

הרוסים, אבל יש לנו בעייה עם האתיופים.



זאת אומרת, הצורך בראייה כוללת של המערכת ובתוכניות מודולריות שלא היו בעבר -

כמו שנת הסתגלות, פנימיה פתוחה, שמוש במרכזי נוער וכו' - תוכנית-על כזאת היא ממש

חיונית היום, והלוואי שתהיה יוזמה כזאת רבת-היקף.

היו"ר מ' קליינר;

תודה רבה. מר הגואל, בבקשה.

ד' הגואל;

הדיון כאן הזכיר לי דיונים שנערכים אצלנו. הסעיף הראשון הוא מה עליית-הנוער

צריכה לעשות, והאמת היא, חבר-הכנסת ביילין, שעלית על השאלה העיקרית מי היא

אוכלוסיית היעד שלנו, את מי אנחנו משרתים, מי היא האוכלוסיה שזקוקה לנו. אין ספק

שאוכלוסיית היעד שלנו היא רחבה יותר ממה שיש לנו. ולכן, את כל מה שנאמר כאן אפשר

לסכם במשפט אחד, שהשמיכה קצרה מלכסות את כל הצרכים שלנו. יכולת הביצוע, התקציב

והמקומות הם קטנים יותר מצרכי אוכלוסיית היעד שלנו. כולם נזקקים לנו.

הגמישות של עליית-הנוער להסתגל למצבים משתנים היא היתרון הגדול שלה לאורך

השנים, לא רק בשנה או בשנים האחרונות. גם ב-1972, כשהוחלט לקלוט בני-נוער

ישראלים ממשפחות מצוקה, זו היתה החלטה טובה מאד בשעתה. הגיעו אז קרוב ל-20,000

ילדים, כמעט כולם ישראלים ממשפחות מצוקה.

בא "מבצע משה" ושינה את הצורה של עליית-הנוער, ובא "מבצע שלמה" ושינה אותה

עוד יותר, והגמישות לענות למי שנזקק יותר באוכלוסיית היעד הזקוקה לך היא יתרון,

ולפי דעתי אנחנו עומדים בזה היום ככל יכולתנו. גם הזכרת שפעם היו כולם ישראלים

והיום יש לנו 5,200 עולים מאתיופיה, 1,500 עולים מברית-המועצות ו-9,500 ישראלים,

שמתוכם רק 5,000 בפנימיות. הבעייה היא לנסות לעשות יותר.

אינני פוחד מהענין של לקחת את הילדים העולים מברית-המועצות ולשים אותם עם

האוכלוסיה של הפנימיות. כי הזכרתי שבפנימיה הרגילה יש ילדים לא רק של

עליית-הנוער. יש בה ילדים גם של האגף לחינוך התישבותי, ילדים שבאים לבית-הספר

כאקסטרנים. הילד מאתיופיה או מברית-המועצות שנכנס לכפר נוער כלשהו, נתקל לא רק

בילדים של עליית-הנוער, או המוגדרים כעליית-הנוער. הוא נתקל בילדים של

עליית-הנוער, של האגף לחינוך התישבותי, בילדים אקסטרנים, באוכלוסיות שונות.

ב"אלוני יצחק" יש אוכלוסיה מ-28 מדינות. אגב, אשמח להקדיש לכם יום שלם בכפרי

הנוער, ברגע שתחליטו לקיים סיור.

הגמישות היא חיונית מאד והיא נעשית בעליית-הנוער. הבקורת והבדיקה העצמית

שלנו גם מבחינת אוכלוסיית היעד, גם מבחינת תוכניות, זאת המהות האמיתית. תוכניות

החינוך, תוכניות הטיפול, התוכניות הפסיכו-סוציאליות, מספר העובדים הסוציאליים,

מספר ההניכים שהולכים למרכזי הנוער, מספר האוכלוסיה שמגיעה לקיבוצים - השינויים

בתחומים אלה בשנים האחרונות הם דראמטיים ממש. יש הבדל מהותי מאד גם בהיקף

התוכניות, גם בסוג התוכניות וגם בהיקף המוסדות שלנו וגם בסוג המוסדות שלנו. 300

חניכים בתנועה הקיבוצית זה דבר שהתנועה הקיבוצית לא חשבה שנגיע אליו. היינו

נאלצים להרחיב את המוסדות שקלטו את העליה האחרונה מאתיופיה. ענינו בבת-אחת

ללמעלה מ-2,500 עולים חדשים מ"מבצע שלמה" וקצת לפניו. לקחנו על עצמנו מבצע מיוחד

במינו. פתחנו אולפני קיץ לקראת שנת הלימודים, ל-3,100 ילדים, שבהם הם למדו במשך

5 -6 שבועות עברית וקצת ידיעת הארץ, לקראת שנת הלימודים. כל המוסדות הפנויים

שלנו בעליית-הנוער נוצלו לאולפני קיץ עבור העולים שהגיעו ב"מבצע שלמה". זה גם כן

חלק מהגמישות להיערך טוב יותר ולתת קצת יותר לאותה אוכלוסיה.

לגבי העליה מאתיופיה והמוסדות - חלים שינויים. זה ענין הדרגתי וצריך לקחת

אותו בשלבים. צריך לתת להורים להחליט איפה הם רוצים שהילדים שלהם ילמדו. אם השנה

יש לנו הרבה יותר ילדים בכפרים כלליים, זה מפני שהמשפחה רצתה בכך. יש הקיסים של

האתיופים שהם מכוונים, ומותר להם לכוון ולהשפיע, ויש המשפחות, ויש ארגוני העולים,

ועוד. תנו לשטח לעשות את העבודה שלו. אף אחד לא מסמן מראש כפר כלשהו. הקליטה



בעליית-הנוער היא פרטנית לכל ילד בודד. מר מסאלה בא לתנועה הקיבוצית ואמר להם:
יש לי 800 ילדים עבורכם, והתנועה הקיבוצית אמרה
יופי, תנו לנו, בשמחה. נקבל

אותם. הוא לא הביא אף ילד אחד. אני מצטט את אנשי התנועה הקיבוצית שהיו אתמול

במשרדי.

המשפחה היא זו שקובעת לאן הילד יילך. ברגע שמשפחה כלשהי תרצה לכוון את הילד

שלה לאיזה שהוא מקום, הוא יילך לאותו מקום. לכן, אין פה שום סימון מראש. אל

תשכח שלפני כמה שנים העולים הלכו רק למוסדות הדתיים. כבר למעלה משנתיים, והשנה

בוודאי זה קיבל ביטוי הרבה יותר בולט, ברגע שהם רוצים להגיע למקומות ארורים הם

זכאים, רשאים, יכולים, ומגיעים למקומות אהרים. אני לא חושב שאנחנו צריכים בענין

הזה לנפנף סתם בדגלים. כדאי לעשות עבודה בשטח עם האוכלוסיה ועם המשפחות, ולתת

להם את האפשרות להחליט איפה הם רוצים שילדם ילמד.

לגבי הישראלים והעולים, פה יש מאבק קבוע, ואנחנו צריכים למצוא איזה שהוא שביל

זהב מבחינת השילוב. אני לא בדעה שאנחנו צריכים לדאוג אך ורק לאוכלוסיה הישראלית,

כי באים האמריקאים ומגייסי הכספים, והחלטה של יושב-ראש חבר הנאמנים שנתקבלה

כהחלטח בהנהלת הסוכנות לא לקלוט כלל ישראלים בעליית-הנוער. הרבה יותר חריף

ודראמטי לתת רק לעולים להיות מטופלים על-ידי עליית הנוער ובשום אופן לא לישראלים.

והיו לזה גם תומכים. ידידי אורי גורדון תמך בזה וגם הניף את הדגל הזה. הוא היה

יושב-ראש עליית-הנוער לפני, אז מותר לו להגיד דברים כאלה, והאמריקאים קונים את

דבריו בצמא. הוא אמר את זה מספר פעמים, כולל בישיבת הנהלת הסוכנות האחרונה.

אבל לא זה נכון ולא זה נכון. צריך למצוא את האיזון הנכון בין האוכלוסיות

לצרכי שילוב. גם העולים האלה נקלטים במוסדות רגילים שיש בהם חניכים לא של

עליית-הנוער. מערכת החינוך הרגילה במדינת ישראל איננה מסוגלת לענות לאוכלוסיה של

העולים מאתיופיה כמו שעליית-הנוער ענתה לה מאז "מבצע משה" ועד היום. כולם

מציינים את זה שהתשובה שנתנה עליית- הנוער לאוכלוסיה מאתיופיה היא התשובה הטובה

ביותר. יש לנו כבר קצינים בצה"ל שהם בוגרי עליית-הנוער. לפני כ-3 שבועות ביקרתי

בתפן מעלות, ויש שם 7 ילדים מצויינים, כולם תלמידי כתה י"ב כרגע, כולם עולים

מאתיופיה. במערכת הזאת משתלמים ועושים פרקטיקה במערכת של סטף ורטהיימר, וכל אחד

בפני עצמו הוא 100% של הצלחה. זה בלתי-רגיל לראות את האוכלוסיה הזאת לומדת שם

ומתקדמת ברמות האלה.

יש הנחייה ואנחנו בוחנים היום אפשרות לערוך בחינות לאוכלוסיה של העולים

מאתיופיה, שלא נעשו להם קודם לכן, כדי לכוון אותם לתוכניות מתקדמות יותר, כדי

להרים את הרמה גם של החינוך עצמו, וילדים יכולים לעשות את זה. יש שם אוכלוסיה

שיכולה ומגיעה להישגים שראויים לציון בתוך החברה, או ברמה או בנורמות של החברה

הישראלית הרגילה, וצריך בהחלט לתת את האפשרויות כמה שרק יותר, ואת זה אנחנו

עושים.

הבדיקה העצמית חייבת להיות. אסור לנו לרגע אחד לטפוח לעצמנו על הכתף. אפשר

לטפוח לילדים הבוגרים על הכתף, כל אחד בהצלחה, אבל במערכת עליית-הנוער הבקורת

והבדיקה העצמית אסור לה להעצר לדקה אחת. זאת הראייה שלי. יהד עם חברי כאן אני

בטוח שאפשר לעשות את זה. תודה.

היו"ר מ' קליינר;

אנחנו נטפח לעליית-הנוער על הכתף ונאחל לה בכל-זאת להביא הרבה ילדים

מברית-המועצות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 14:20

קוד המקור של הנתונים