ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 29/10/1991

פריסת פעילת המרכז להתנדבות - סקירה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 177

מישיבת ועדת העלית והקליטה

יום שלישי, כ"א בחשון התשנ"ב (29 באוקטובר 1991). שעה 00;13
נכחו
חברי הוועדה;

מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

ע' ברעם

י' צור

י' שפרינצק

מוזמנים;

ג' חבקין - יו"ר הפורום

אי קורת - המשרד לקליטת העליה

פ' נמיר - אמונה

ני שניר - ויצ"ו

מי יודין - ויצ"ו

שי אקלה - התאחדות עולי אתיופיה

י י שביט - בני ברית

הי הראל - יו"ר ועדת הקליטה של רוטרי

אי פרסקר - פורום ישראלי

ח' רויטמן - קבוצת ה-35

י' פרנקל - פורום ציוני

מ' נפתלי - על"ם

י י שוורץ - משרד השיכון

מי וקרט - אגף התקציבים, משרד האוצר

מזכירת הוועדה; ו' מאור

קצרנית; ש' צהר

סדר היום; פריסת פעילות המרכז להתנדבות - סקירה.



פריסת פעילת המרכז להתנדבות - סקירה

היו"ר מי קליינר;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המוקדשת היום לנושא ההתנדבות בקליטת

העליה. מדי פעם אנחנו מנצלים את הישיבה בעלת האופי המיוחד הזה כדי לשמוע מה נעשה

בתחום הזה, מה עושים המתנדבים הפעילים, וגם לומרים על הבעיות ומשתדלים לטפל בהן

בהמשך.

אני מציע שהגברת חבקין תציג את הנושא.

גי חבקין;

אנחנו נמצאים ערב חודש נובמבר שהוא חודש העליה והקליטה, אף שאנחנו עוסקים

במלאכת הקליטה בכל ימות השנה. זו השנה השלישית שאנחנו הולכים לקראת ארועים

מיוחדים, והמצב הפעם הוא חדש וקצת שונה מזח שהיה לפני שנה ושנתיים, כאשר התחילו

להגיע אלינו עולים בהמוניהם.

בפורום יש 62 ארגונים, ויש כמובן פורום מצומצם שמפעיל את הנושאים שהפורום

הרחב קובע, נושאים הקשורים במדיניות וגם נושאים פרקטיים. לפני שנתיים, כאשר יצאנו

בפעם הראשונה עם הענין הזה של חודש נומבר כחודש העליה והקליטה, היתה ברחוב

התלהבות אדירה לנושא, כשכולם ציפו לעליה ההמונית מברית המועצות וציפו גם לעלייתם

של יהודי אתיופיה, מצאנו אז שיהיה זה טוב ונכון אם כל הארגונים ההתנדבותיים

יתחברו ביחד ויעבדו בשיתוף פעולה מלא לפי תכניות מוגדרות מראש.

יזמנו וערכנו חודש עליה וקליטה, וגייסנו מספר רב של מתנדבים שהופעלו על ידי

הארגונים השונים, וא גילינו דבר מאד מעניין; שבנוסף לכל הארגונים הפעילים בנושא

הזה פעילים בו גם השכנים של העולים וגם מי שאינם שכנים, והאנשים האלה התחילו

להוות גורם חשוב מאד בקליטת העולים. כך שלמעשה איננו יכולים לנקוב במספר הישראלים

אשר קולטים היום עולים, אבל אין ספק שמספרם מגיע לרבבות.

היום אנחנו נמצאים שוב במצב חדש. אם בשנה שעברה קיימנו מבצע מאד גדול ברדיו,

בטולוויזיה ובאמצעי תקשורת אחרים ועודדנו את תושבי הארץ להמשיך לקלוט עולים

ולעשות מאמץ כי שקליטתם תהיה טובה ונוחה ככל האפשר, הרי השנה המצב שונה, כאשר אצל

רבים ישנה עייפות, ישנה שחיקה, ושאלות קשות מאד עולות וצפות אצלם, אשתדל להסביר

לכם מדוע זה קרה. בשנה הראשונה הופנתה אל תושבי הארץ הקריאה: הבה נעזור לעולים

לפתור את הבעיות הראשוניות והקטנות שלהם עם בואם לארץ, וזה דבר שכולם היו מוכנים

וערוכים לעשותו, אבל היום מדובר בנושא שהוא הרב יותר קשה, וכוונתי כמוןב לנושא

התעסוקה, וזו באמת בעיה קשה שלא כל אדם בארץ יכול לעזור בפתרונה, לא כל אחד יכול

לעזור לעולה להשיג עבודה ולהיקלט בה,

נושא התעסוקה של עולים דורש מאתנו התמודדות קשה ביותר. הארגונים ממשיכים

לפעול על מנת לעזור לעולים גם בתחום הזה, ועושים עבודה בלתי רגילה בשטח, אבל

בסופו של דבר הארגונים לא בנויים לטפל בנשוא הזה שהשוא קצת למעלה מיכולתם.

אף שיש נושאים רבים שהמרכז עוסק בהם, בשנתיים האחרנוות שמנו את הדגש על נושא

העליה והקליטה, וגלשנו מהאידיאולוגיה של המרכז האומרת שאנחנו עובדי עם ארגוני

מתנדבים, והפכנו להיות גורם העובד עם עולים בצורה מיוחדת במינה. אתן לכם דוגמה:

כולנו הבאנו אתנו לכאן רשימה, לדאבוני ארוכה, של מקרים בהם הונו ורימו עולים

בענייו השגת מקום מגורים וכוי, וחשבנו שאיננו יכולים לעמוד מן הצד ולא להתערב,

אחרי שדנו בנושא הזה במלוא הרצינות והחומרה, החלטנו, וגם הקימונו, ועדה משפטית

שלמעשה לא התכוונה לעסוק בפתרון הבעיות האלה של העולים, אלא רק לבדוק את הדברים,



אלא שהועידה בכל זאת מוצאת את עצמה מטפלת בזה. פנינו אל שר המשפטים וביקשנו שיתן

או .קי. לאנשים רטיים, החברים בוועדה המשפטית הזאת שמינינו, להויע בפני בית דין

לתביעות קטנות בשם עולים שם קורבות הרמאויות האלה, אהר' שהאנשים האלה יעברו קורס

מכין שיכין אותם להופעה כזו. את הקורס הזה אנהנו מבקשים לערוך באופן דחוף ביותר

על מנת שאפשר יהיה להפעיל את התכנית הזאת מהר ככל האפשר

אנהנו סבורים שיש לאפשר לעולים שרומו והונו להביא את עניינם בפני בית דין

לתביעות קטנות, ובשיל לעשות זאת אנהנו זקוקים להרבה אנשים-טוענים שייצגו את

עניינם של העולם בבית הדין הזה. עכשיו אנהנו מהכים, כאמור, לשר המשפטים שיתן להם

את הרשות לעשות את. את הקורס האמור צריך לערוך בשביל אנשים שהם דוברי רוסית

ועברית, שיהיו מסוגלים לעשות את העבודה החשובה הזאת.

דוברי

בנוסף ףלכך אנחנו מבקשים גם שיעלו את הגג של התביעות שאותן ניתן להגיש בבית

הדין לתביעות קטנות. הגג עומד כיום על 5,000 שקל, ואנחנו מבקשים ללהעלותו ל-

7,000 עו 8,000 שקל.

יושב ראש הוועה המשטית שלנו, שעובד בהתנדבות, עושה עבודה בלתי רגילה ביחד עם

משפטנים נוספים משאר הארגונים. הוא השתתף בישיבת ועדת העליה והקליטה כאשר שר

המשטרה היה כאן, והעלה כאן מספר נקודות. אנחנו מקווים שחלק מהדברים אכן "ושמו.

אני מבקשת להעלות נקודה שנראית אולי שולית, אבל היא חשובה ביותר. נראה לי

שצריך לבדוק מה ניתן לעשות כדי שהעולים לא יגיעו כלל למצב נואש כמו זה שאליו הם

מגיעים אחרי שמרמים אותם. חשבנו על מה שניתן לעשות כדי שהם לא יפלו בפח שטומנים

להם רמאים למיניהם. ביקשנו משר הקליטה, גם בכתב וגם בעל פה, שידאג לכך שבשדה

התעופה תימסר לעולים, מיד עם הגיעם ארצה, אינפורמציה גם בנושא הזה, וכן אזהרה

שלא יחתמו על נייר כלשהו לפני שהם מדברים עם יועץ במשרד הקלטה במלון או במקום

מגוריהם. אנחנו לחצנו על השר בענין זה, ואנחנו ממשיכים ללחוץ, כי הדבר הזה נראה

לנו כצעד שיכול למנוע נפילתם בפח של עולים חדשים.

על אף שאיננו עוסקים בנושא התעסוקה, התברר לנו שאם לא נהיה שותפים לאיזה שהוא

רעיון בנדון, וניתן לו גם גיבוי, המצב לא יהיה טוב. אנחנו, שהננו אנשי ציבור,

ביחד עם חברים שלנו עיבדנו תכנית בנדון והגשנו אותה גם ליושב ראש הוועדה הזאת. אם

יש למישהו תכנית טובה מזו נשמח אם "שמו אותה, ובלבד ש"עשה משהו בנושא הזה. על

כל פנים אנחנו רוצים להפעיל בנדון את הלחץ של 62 ארגונים. פנינו בענין זה למספר

רב של אנשי ציבור, ואנחנו מקבלים מהם מכתבי תשובה המבהירים שהם מוכנים לעשות הכל

כדי ללחוץ על הממשלה, על משרד האוצר ועל כל משרד הקשור בנושא, כדי שיממשו את

התכנית הזאת, או טובה ממנה אם יש כזאת, כי המצב בתחום הזה הוא קשה ביותר.

סיפרתי כאן אתמול שעולה התבטא בפני בצורה שמדאיגה אותנו מאד. הוא אמר לי: אני

בפאניקה. משמעות המלה הזאת אצל הרוסים היא שהוא נמצא על סף הידרדרות טוטלית.

ומדוע הוא נמצא בפאניקה? משום שאין לו סיכוי להשיג עבודה כל זמן שלא "עשה בארץ

משהו רציני בכיוון הזה.

אני מבקשת להוסיף שאנחנו עובדים בשיתוף חפעולה מלא עם משרד הקליטה ועם

הסוכנות היהודית, ואנחנו מבצעים גם עולות משותפות. יש בינינו הבנה מלאה, והגענו

למכנה משותף, דבר שהוא חשוב לפעילות שלנו הנעשית בהתנדבות.

פ' נמיר;

אדוני יושב ראש הוועדה, מר קליינר, חברי הוועדה וחברי פורוסם, נתבקשתי לדבר

על אימוץ עולים. גם אם קורים לזה אימוץ עולים, הרי למעשה זה ליווי עולים. את

הדבר הזה עושים בהתנדבות רוב הארגונים המסונפים לפורום.



חשוב לנו להגיע אל העולה מהר ככל האפשר, סמול ככל האפשר לרגע רדתו

מהמטוס. אינני רוצה להתייחס כרגע לשאלה אם הקליטה הישירה טובה יותר

מהקליטה במרכז הקליטה, כי עובדה היא שהעולים מגיעים היום לקליטה ישירה

ועלינו לטפל בהם בהתאם. ברור לנו איפוא שככל שנקדים הלגיע אל העולה, כן

ניטיב לעזור לו בבעיות הראשוניות שלו. וזה מקיף את העזרה שלה הוא זקוק ההל

ממציאת מקום מגורים, פתיחת חשבון בבנק, השגת ציוד ראשוני, רישום הילדים

בבית הספר, ועזרה בהשגת העבודה, כל הדברים הקשורים בקליטתו הראשונית של

העולה בארץ, גם בנושא שהעבודה.

כאשר משפחה ישראלית מקבלת על עצמה ללוות משפחת עולים בצעדיה הראשונים

בארץ, כדי לעזור לה למצוא מקום מגורים, להיקלט בארץ, למצוא מקום עבודה

וכוי, היא מנצלת את הקשרים השונים שיש לה כדי לבצע את הדבר, ולכל משפחה יש

כל מיני קשרים. ואנחנו מכירים משפחות שהצליחו לבצע את הדבר הזה, כולל השגת

מקום עבודה, אף שלא בכל המקרים היו אלה פתרונות של 100%.

משרדי הממשלה מסייעים לנו המתנדבים בפעולותינו, ויש לברך על כך. משרד

הקליטה מסייע לנו וגם הסוכנות היהודית תסייע. אין ספק שבנוסף לגיבוי

המורלי זקוקים המתנדבים גם לסיוע כספי בשל ההוצאות הרבות שיש להם, בנוסף

לזמן ולמאמצצים שהם משקיעים בנושא. מובן שיש למתנדב הוצאות כספיות הכרוכות

בפעולותיו השונות בתחום הזה והוא זקוק להחזר הוצאות.

היו"ר מי קליינר!

האם יש איזו שהיא מסגרת המאפשרת את זה?

המחלקה לקליטה הבתרית במשרד הקליטה מסייעת לנו בזה, אבל אני חושבת

שהיא צריכה לסייע יותר.
נ' ארד
אולי תוכלי לתת לנו דוגמה לסיוע בזה.

המתנדבות מקבלות איזה שהוא החזר על הוצאות נסיעה על סמך דיווחים

מדוייקים ודיווח על פעולות שהן עושות. סיוע כזה הינו חשוב, מעודד ועוזר,

אבל הוא לא מספיק.

אני מבין שיש אצלכם רישום של איקס משפחות שאימצו משפחות עולים, והן

יכולות לקבל החזר הוצאות נסיעה למשל שהיו להן עקב פעולות הקליטה של

משפחות המאומצות האם את טוענת שצריד היה לאשר הוצאות על מגוון רחב יותר

של נושאים, או שהטענה היא שאין מספיק תקציבים, ואומרים לו שאת מוגבלת לכך

וכך מתנדבים, ולא יותר?
פ' נמיר
מקציבים לנו סכום מסויים, ואנחנו חושבים שאם היו מקציבים לנו יותר,

זה היה עוזר מאד.



המקצועית והתגמול. בנושא יעוץ והדרכה הקמנו מרכז הדרכה שנותן שירותי הדרכה

לכל המתנדבים, אם דרך ארגוני המתנדבים, ואם באופן עצמאי. בשנה האחרונה

התקיימו במימון שלנו למעלה מ-300 ימי עיון והדרכה, שבהם השתתפו למעלה מ-

המשרד, כי חשוב שמתנדב שמגיע לביתו של עולה יהיה מצוייד גם במידע על סוגי

הסיוע העומדים לרשות העולים.

בבואו לכל אחת מהתחנות. אם מתנדב מגיע לביתו של עולה ונשאר על ידי מה עליו

להביא לקופת הולים, למשל, המתנדב יוכל להשיב לו על כך בפירוט. יש שם נם

רשימה של כל המוסדות בארץ המטפלים בתהומי הקליטה, מיקום סניפי המכס,

פרטפים על המטענים וכוי, וכן רשימות של ארגוני המתנדבים והתאחדויות העולים

הפועלים בתהומים האלה.

ביחד עם המחלקה לעליה וקליטה של הסוכנות היהודית הפקנו סרט הדרכה

למתנדב, שאותו אנחנו מקולבים בהדרכות למתנדבים.

אני עובר לנושא השני, שזה נושא התגמול, כאשר גם ההדרכה וההכשרה הם

חלק ממנו. כל מתנדב מבוטח היום באמצעותנו דרך המוסד לביטוח הלאומי, רק

לפני שבועיים קרה שמתנדבת בחולון נפלה בסניף שלגו והיתה זקוקה לאישפוז.

דרו הביטוח הלאומי הסדרנו לה את כל הגימלה, והיא קיבלה החזר של כל ההוצאות

שלה בקופת הולים.

כמו כן קבענו שלכל מתנדב המתקשה בנושא של נסיעות נסייע בהחזר

ההוצאות. לקחנו את הנשוא של חופשי-חודשי, וקבענו שכל מתנדב יקבל החזר של

אחוז מסויים מזה על פי המלצת ארגון המתנדבים שבו הוא פועל, כי לא כולם

זקוקים לההזר הזה. האמת היא שדי הששנו שמא לא נוכל לתת ענה בנושא זה לכל

אלפי המתנדבים, ולכן קבענו כמה קריטריונים של סינון. אבל אנחנו בהחלט

מגלים פתיחות בנושא הזה, ואם ארגון מתנדבים יאמר לנו שיש מקום לסייע

למתנדבים נוספים אנחנו כמובן נענה. אנחנו מודעים לחשיבות שיש בסיוע הזה,

ואנהנו יכוליט היום לסייע.
קבענו תיגמול נוסף
קבוצת מתנדבים שעושה עבודה רציפה ויפה זוכה

לתגמול מצדנו בצורה של יום סיור בירולשים, כולל ביקור בכנסת, במוזיאון

וכוי. זו התודה שלנו כמשרד ממשלתי למתנדבים העושים עבודה יפה בשטח.

פ' נמיר!

בנוסף להוצאות נסיעה יש למתנדבים הוצאות גם על טלפונים, דלק, ואפילו

מתנות למשפחת העולה ועוד, והיינו מאד רוצים שהמשרדים יקהו בחשבון גם את

ההוצאות האלה, אס הם רוצים שהמתנדבים אכן ימשיכו בעבודתם המסורה.

לדעתנו יש להגדיל את ממדי האימוץ, ולשם כף חשוב ליצור את האווירה

והאקלים המתאימים. ככל שיגדל מספר האנשים הבאים לבתי העולים ויראה את

מצוקתם האמיתית, כן יפהת מס3ר האזרהים המתלוננים על העולים שכביכול מקבלים

הכל, בעוד שהחיילים המשוחררים והמפונים אינם זוכים לדבר. ברור לנו שכל

מתנדב שיבקר אצל משפחת עולים יהפוך להיות מסביר טוב ונאמן של קליטת

העליה. וזו נקודה מאד השובה.



חוץ מפעולת האימוץ של משפחת העולים, צריך גם לדאוג לקליטה חברתית

שלהם. אנחנו חייבים ללמד את העולים המגיעים אלינו תלושים משורשים, ולטעת

בהo את ההרגשה שמדינת שיראל איננה עוד ארץ הגירה, אלא המולדת שבה מקומם.

ובנושא הזה אנחנו, וכן שאר הארגונים, עושים פעולות רבות. גם חודש העליה

והקליטה נוער לטפל בנושא הזה, בין היתר, אבל אנחנו עוסקים מזה גם בעבודה

היום יומית שלנו. בנוסף לעבודה הטובה שעושים האולפנים צריכים המתנדבים

להגיע אל האולפנים ולחגוג אתם ביחד שבתות וחגים, לשתפם בטיולים ובסיורים

להכרת הארץ. נוסף על כך צריך לחלק להם הרבה מאד הומר הסברה, כי מדובר

בעולים שאוהבים וקשורים למלה הכתובה.

ככל שאנחנו עושים להעמקת הקליטה כן אנחנו נוטעים בעולים הרגשה טובה

יותר. הרגשתם זאת באה לידי ביטוי בדברים ששמעתי קבוצת עולים אומרת בסיום

כינוס, שאליה הבאנו אותה. וכר הם התבטאו: אנחנו מרגישים היום שמיינת ישראל

לא רק אוהבת אותנו, אלא גם רוצה אותנו. אני חושבת שהדברים האלה אומרים

הכל. אם הצלחנו לטעת בעולים את ההרגשה שגם רוצים בהם כאן, כי אז את שלנו

עשינו.

כמה מלווים כאלה בהתנדבות מפעיל הארגון שלכם?

יש לנו 5,000 משפחות מאמצות המטפלות בכ-30 אלף משפחות עולים, שמונות

70 - 60 אלף איש. כל משפחה מאמצת מטפלת בכ-4 משפחות. יש בין המשפחות כאלה

שכבר לא כל כך זקוקות לטיפול וליווי. ויש שעדיין זקוקות לזה.
היו"ר מ' קליינר
האם הפצתם את החוברת הזאת שלפנינו בין כל 5,000 זזמשפחות המאמצות?
פ' נמיר
לצערי לא קיבלנו 5,000 חוברות. קיבלנו פחות משבקשנו, אבל אני סומכת

על מר אריה קורת שיספק לנו 5,000 חוברות.

אני רוצה להבהיר שכל מי שמדבר כאן מדבר בשם כל הארגונים, שאם לא כן

היינו צריכים לבקש רשות דיבור בשביל כל ארגון וארגון, וזה היה גוזל הרבה

זמן, לכן חשוב שתבינו קול "אמונה" בלבד יש 5,000 משפחות מאמצות, ולכל

הארגונים ביחד יש רבבות משפחות מאמצות.
י' שביט
אני רוצה למסור כאן על פעולות משלימות שמבצעים הארגונים המתנדבים.

בנוסף לדברים שעושים משרד הקליטה ומשרדי ממשלה אחרים הנוגעים בדבר וכן

הסוכנות היהודית, הארנונים מעורבים בשלושה מרכיבים עיקריים. שהראשון בהם

ו גישה אינדיבידואלית וטיפול אישי בכל עולה ועולה, גם כאשר מדובר במאות

אלפי עולים. העולה מוצא בארגון ההתנדבותי ראש פתיח ולב פתוח. גישה אישית

ואנושית בטיפולה בו.



למלון בעיר כמו תל אביב, למשל, אנחנו נפגשים אתם, עוזרים להם להשיג דירה,

ומטפלים בהם ובצרכיהם טיפול אישי. אבל אל פעם נתקלנו שם במחזות קורעי

לב, כאשר חלק מהעולים הספיק ליפול בפח של מתווכים למיניהם. אנחנו משתדלים

למנוע את התופעה המבישה הזאת, אבל ללא הצלחה. ביקשנו שבפתח נמל התעופה

תימסר להם אינפורמציה באשר למתווכים כאלה שאסור להתקשר אתם, תוך הכוונתם

ראשוני וכו'.

נכנס לדירה ריקה אנחנו מפנים אותו למחסנים שברשותנו. שם בודקים את תעודת

את הציוד הדרוש לו ריב הציוד נתרם על ידי תושבי הארץ, תיקן וסידר על ידי

מתנדבים מומחים בסוגי עבידה שונים, במו נגרים, חשמלאים ובו .

המחסן המרכזי בתל אביב מופעל על ידי בני ברית. 1320 משפחית קיבלו שם

בשנה וחצי האחרונה ציוד המונה 7,340 פריטים גדולים, במו מיטות, כסאות,

שולחנות, מקררים. הם לא משלמים עבור זה, אפילו לא סכום סימלי. אנחנו

החלטנו שמה שמתקבל בתרומה יימסר להם בתרומה, בני ברית ארגן תרומות מחברים

באירופה. בביקורמ במחסן שלנו בארץ הם שאלו במה הם יבולים לעזור לנו,

ואמרנו להם שאנחנו מבקשים מהם לתרום לנו מיטות. התקשרנו איפוא עם בית

חרושת עונג, והשגנו שם מיטות ומזרונים במחיר של 200 שקל בלבד, והעולה

מתבקש לשלם 50 שקל בשביל מיטה ומזרון. הדבר הזה מקובל ומכובד גם על העולים

וגם עלינו, והמחסן אינו הופר למין שוק פשפשים. זו כמובן רק דוגמה אחת, ויש

עוד הרבה דוגמאות.

אנחנו במובן מספקים גם פריטי ביגוד, כלי מטבח וכלי בית ובל שאר

הדברים שהעולים זקוקים להם להתחלת חייהם החדשים בארץ.

פעולות חברתיות המאורגנות על ידי ארגונים וולונטריים מקיפות הפעלת

מועדונים, וכן קורסים נוספים לאלה הניתנים על ידי משרד הקליטה, ובין היתר

גם קורסים להסבה מקצועית, והדבר מתבצע במקומות רבים בארץ.

אנחנו מקיימים גם מפגשים חברתיים של העולים. בברית המועצות יש 13

ארגוני בגי ברית, וכשהם מגיעים ארצה אנחנו מקבצים אותם ועורכים להם מפגש

חברתי.

הארגונים הוולונטריים מגלים גם דאגה למקרים חריגים, עוסקים בטיפול

בקשישים ובנכים. סייענו למי שמיד בהגיעו ארצה צריו היה להביא את ילדו חולה

הסרטן לבית חולים. למשפחה כזו לא די במשפחה קולטת שתדאג לה לדיור וכוי,

אלא שהיא זקוקה גם לכל מיני טיפולים אישיים שהממסד אינו מטפל בהם.

הארגונים הוולונטריים עוסיקם גם בהזמנת עולים לבתים, באירוחם בבתים

ולא רק בהגים. וכמו כן עוסקים במתן עזרה כספית ומוסירת לעולים. כאשר הם

במצוקה וזקוקים לעזרה, העזרה מוגשת להם.

ביחד עם ארגון הסופירם בארץ עזרנו בהקמת קרן לסופרים ואמנים עולים

הכותבים בשפתם וצריו לתרגם את עבודתם. אנחנו עוזרים גם לסטודנטים בודדים

שאין להם משפחה בארץ, והסיוע שהם מקבלים ממשרד הקליטה אינו מאפשר להם

להתקיים. אנחנו מושיטים עזרה גם לאתלטים, בין היתר גם למספר רצים מאתיופיה

שהם כיום צנחנים. אנחנו עוזרים להם מקרן שהוקמה בשיתוף עם בני ברית עולמי.

רוב הארגונים עוזרים גם בארגון חגיגות בר-מצווה ובת-מצווה של ילדי עולים,

דבר שחשוב ביותר.



בתוספת דברי הסבר כמובן, והם חוזרים מהסיור הזה כשהם מלאי התפעלות. כמו כן

אנחנו עורכים ארוחות חגיגיות לבודדים ולמשפחות כדי שלא יחגגו תא החגים

בעצמם.
מ' נפתלי
על''ם זו עמותה המטפלת בנוער עבריין בישראל, ואני רוצה להציג בפניכם

תמונה של קליטת ילדים ובני נוער. כולנו קראנו בשנה האחרונה קטעי עתונות

בהם דובר על נערות עולות שהן נערות ליווי, על נערים בני 12 ו-13 הנתפסים

בשל עבירות שונות ומשונות. ורצינו לבדוק אם הבעיה הזאת באמת אמיתית.

קיימנו בענין זה מספר פעולות וישיבות, ופנינו לשרותים המקצועיים שאתם

אנחנו נמצאים בקטר, כמו שרות המבחן והמדור לעבריינות נוער במשטרה, עד

שהגענו למסקנה שאין מידע שיכול להצביע על כך שהנוער העולה מעורב בצורה

מסודרת ושיטתית בתחום של סטיה חברתית. לכל השרותים המקצועיים אין נתונים

שיטטתיים לגבי עבריינות בקרב בני נוער.

אנחנו עוסקים בנסיונות לגייס משאבים לעבודת שטח יותר שיטתית, לעריכת

ספרים וכדי כדי לראות אם אכן יש בעיה ומה המאפיין שלה. הגענו למסקנה

שאולי כדאי להסתכל על התופעה מזווית ראייה אחרת, וזו זווית הראייה של

קליטת הילדים הרגילים ולא להתחיל מזווית הראייה של הסטיה, לבדוק מה קורה

בקליטת ילדים ובני נוער, ובראש וראשונה במסגרת הבית-ספרית. הקמנו פורום

משותף של כל משרדי הממשלה ושל הארגונים הוולונטריים, וקיימנו כ-4 או 5

ישיבות כדי לאסוף מידע יותר שיטתי מהמערכת הבית-ספרית.

במציאות הישראלית אנחנו מודעים לתופעה של נחשלות לימודית המביאה

לנשירה מהמערכת הבית-ספרית, דבר שמביא בעקבותיו לנחשלות חברתית. את

התוצרים של שנות ה-50 כולנו מכירים עד היום. למעלה מ-80% מהאוכלוסיות

שמאכלסות את מוסדות רשות חסות הנוער ועד בתי הסוהר מבטאים במידה רבה כשלון

של קליטת העליה של קבוצה מסויימת בשנות ה-50.

השאלה הפתוחה כרגע, בהעדר עדויות מספיקות, היא אם אין סיכוי שמתוך

קבוצה 400 אלף ויותר העולים שהגיעו עד היום לישראל אנחנו לא מזניחים כבר

את הדור הבא, השני והשלישי. כולנו צריכים להיות ערים לאפשרות שהתשובה

לשאלה הזאת היא חיובית.

מה שלמדנו בנושא הקליטה הלימודית של ילדי העולים במערכת הבית-ספרית

הוא שבכל הנסיונות הרבים מאד של משרד החינוך לארבך כל מיני תכניות

לפעולות בתחום של קליטת ילדים עולים אין היום שום תפםיסה מכוונת שעוסקת

בהסתכלות אינדיבידואלית על כל ילד שמניע לבית הספר, ובוודאי לא על הילדים

שיותר קשה להם. למעשה המערבת הבית-ספרית איננה ערוכה לקלוט את הילד ברמה

של הילד היחיד. שמענו כי המערכת הבית-ספרית מתגמלת היום כל כיתה בבית ספר

יסודי בעוד שעת לימודים בשבוע, במקרה הטוב, בשביל לקלוט את הילדים העולים.

קשה לי להאמין שהדבר הזה יסייע לנחשלים שביניהם, לאלה שקשה להם בבית, לאלה

שבאים ממשפחות חד הוריות, ממשפחות בהן ההורים עובדים כל היום וכו'. לחזקים

ולטובים שביניהם זה בוודאי יסייע. אנחנו מאד מוטרדים מהענין הזה, ואין

לנו תשובה מספקת.



ספרית כדי שיוכל לבצע את הדבדר הזה.

האם יושבים אצלכם גם גימלאים של הסתדרות המורים?
מ' נפתלי
לישיבה הבאה הזמנו נציגה של הסתדרות המורים ושל ועד ההורים המרכזי.

זו צריכה למעשה להיות קבוצת ההתייחסות שלכם. אלה האנשים המתאימים

ביותר לעשות את הדבר הזה.

נראה לנו שחייבת להיות איזו שהיא התעוררות יותר מסיבית והסתכלות יותר

מעמיקה על נושא של ילדים עולים על מנת להבטיח שהם לא יהיו הדור השני

והשלישי בעור כמה שנים. אנחנו הגשנו תכנית עבודה יותר ספציפית למשרד

החינור בנושא, ביקשנו הקצבה מיוחדת מוועדת העזבונות. אנחנו חושבים שהנושא

ראוי לתשומת לב, ובמידת הצורר נם לליווי של אותה פעולה שאנחנו רוצים לעשות

במישור התנדבותי על מנת להבטיח הצלחה. בתוך התיק כאן מצויים כמה מסמכי

עבודה שמראים את הנושא באופן יותר ספציפי.

אני שמחה שנציג האוצר נוכח פה, ואני רוצה לומר שהדבר החשוב מכל מה

שנאמר פה זה שהתנדבות זה למעשה עסק יקר, ואנחנו עוסקים כין היתר גם באיסוף

תרומות בכדי לכסות את ההוצאות של פעולותן התנדבות שלנו, אבל התרומות כיום

הן קטנות.

בנושא קליטת האתיופים ממלאים ארגוני ההתנדבות פונקציה חשוב ביותר,

בהיותם הגוף שקונה את המזון והחיתולים בשביל התינוקות, קונה לבנים ל-15

אלף איש, או למחציתם, שהגיעו בחוסר כל, רוכש ילקוטים בשביל הילדים הלומדים

בבתי הספר וכו' וכוי, ומכל רחבי הארץ פונים אלינו בבקשה למלא את הצרכים

האלה שלהם.

את הדברים האלה אנחנו יכולים לרכוש עבור העולים רק כאשר יהיה לנו

תקצוב מתאים, כל ארגון שמיוצג כאן היום, וגם אלה שאינם מיוצגים כאן,

מטפלים בנושא הזח, והתביעות המגיעות אלינו מדי יום הן רבות. בין היתר

מבקשים מאתנו עגלות נכים, מיטות לילדים ולמבוגרים וכוי. אני חושבת שמשרד

האוצר צריר לתקצב את ארגוני המתנדבים כדי שיוכלו לעשות את עבודתם.

היו"ר מי קליינר;

כאשר דובר קודם על הוצאות שיש למתנדבים במילוי עבודתם, הבנתי את

הענין. את מדברת על דברים שונים. כאשר צריר לקנות לבנים בשביל העולים,

מרוע משרד הקליטה או הסוכנות לא יחליטו שהם מספקים לבנים לעולים. מדוע

צריר לתקצב את זה באמצעות ארגוני מתנדבים?



תן לעולים כסף והם יקנו בו את הדברים שלהם הם זקוקים. המאבק הוא על

הגדלת הסכום הניתן להם, בדל שיוכלו לקנות בו את הדברים האלה.
מ' יודין
כל עולה מאתיופיה שנמצא במרכז קליטה מקבל 50 שקל לחודש, ואין ספק

שהסכום הזה אינו מספיק כדי לרכוש בו דברים שלהם הם זקוקים. הבאתי זאת רק

כדוגמה, אבל הבעיה היא אקוטית.

אינני מכירה את כל חברי הוועדה, אבל אני בטוחה שחלק מהם ביקר וראה את

אשר עושים ארגוני המתנדבים, אבל תמיד כדאי לבקר שוב בשטח כדי לראות את

הדברים מקרוב. בשם כל ארגוני המתנדבים אני מזמינה את חברי ועדת העליה

והקליטה של הכנסת לבוא ולראות מה נעשה בשטח בנושא קליטת העליה בשיתוף בין

ארגוני המתנדבים לרשויות, שהרי אין טוב ממראה עיניים.
היו"ר מי קליינר
אנחנו מסיירים לעתים קרובות במרכזי קליטה, וגם ביקרנו במהסן הידוע

בירושלים. יחד עם זאת נשמח להענות להזמנה לצאת לסיור שימחיש באופן ספציפי

את אשר עושים ארגוני המתנדבים, ובאילו בעיות הם נתקלים.

בעיית התעסוקה של העולים היא בעיה כאובה במיוחד, ואני חושבת שאולי

הגיע הזמן לצאת במסע הסברה לעולים, באמצעות עתונים, רדיו וטלוויזיה, כדי

להבהיר להם עד כמה חשוב לאדם לעמוד בהתחייבויות שלו. כי לא אחת קורה

שאחרי מאמצים גדולים מצליחים למצוא לעולה מקום עבורה שאולי יתאים לו,

קובעים לו ראיון עם המעסיק בפוטנציה, אלא שהעולה פשוט לא בא לראיון

ואפילו לא טורח להודיע שאינו יכול לבוא. רבים מהם אומרים בפשטות: אני לא

צריך לעבוד, כי אני מקבל דמי אבטלה ששווים בערר לגובה המשכורת שמציעים לי.

אינני מדברת על מקרים בודדים, אלא על אווירה כזאת. לכן חשוב לפנות בענין

זוז אל העולים, אם באמצעות התאחדות העולים או באמצעות הטלוויזיה וכלי

תקשורת אחרים, ולהסביר להם שהם חייבים לעמוד בהתחייבויות שלהם, ושהם

צריכים ללכת לעבודה גם אם המשכורת אינה גדולה מדמי האבטלה, וגם אם העבודה

איננה בדיוק העבודה שעליה הם חולמים. התופעה הזאת גורמת לכר שמעסיקים

ישראלים לא רוצים יותר להתעסק עם עולים. צריד לשבת ולחשוב איר ניתן

להעביר לעולים את המסר הזה.
פ' נמיר
יחד עם זאת כדאי להצניע על כר שהישראלים חורצים משפט על העולים, כאשר

לא תמיד הדבר נכון ומתאים.

מ' יודיו;

צוות מומחות מתוחכם צריך לשבת ולחשוב איך ניתן להגיע אל העולים, כי

הענין הזה חשוב ביותר.
היו"ר מ' קליינר
האם ארגוני העולים מטפלים גם בעולי אתיופיה. או רק בעולי רוסיה?



לא אתעכב על זה. נושא הקליטה מתחיל מהיום הראשון שבו מגיע העולה ארצה.

הקליטה של עולי אתיופיה שונה מהקליטה של עולים אחרים. הקליטה של עולי

אני חושש שהדבר הזה עלול למנוע את הקשר האנושי שלו כולנו זקוקים, עולי

אתיופיה במיוחד.

ארגונים כמו ויצו. קבוצת ה-35 ואחרים נתנו לילדי אתיופיה מחברות וכל

מה שצריך, אבל יותר מזה חשוב בשבילם הקשר האנושי, היחס החם. אנחנו באנו

לא איבר על הבעיות החומריות, אבל הייתי ממליץ שצוות המורכב מוועדת

הקליטה. הפורום המצומצם, משרד הקליטה והסוכנות יבדוק את הצרכים קול העולים

הנמצאים במרכזי קליטה. אחרי שנתיים שלוש להיותם בארץ יש עולים שנופלים

בין הכסאות. יש עולים שלא מרגישים כלל שהגיעו לארץ. הנושא הזה צריך לדעתי

להיבדק היטב.

דיור קבע. יש עולים שיוצאים לדיור קבע בלי מעורבות הממסד, והשכנים

שלהם הם שעושים את מה שצריר לעשות. הקשר נוצר על ידי שכנים וארגונים

וולונטריים במקומות, אחרי שהעולים כבר גרים שם.

אני מבקש לשמור על המסגרת הסגורה של מרכזי הקליטה עבור העולים

מאתיופיה, אבל בהיותה מסגרת מיוחדת חייבים להכנס ולבדוק מה נעשה בתובלה.
מ' יודין
אני רוצה להבהיר שאנחנו נמצאים ופועלים גם במלון שלום, גם בבית

גולדין, וגם באשקלון.

אני לא אומר שארגוניהמתנדבים לא עושים כלום בשביל העולים מאתירופיה.

ארגוני ממתנדבים עושים הרבה דברים. "אמונה" למשל נכנסת לכל מקום, וגם שאר

הארגונים נכנסים ונותנים. אבל אני אומר שחשוב שהממסד יבדוק את הדברים כדי

שיבין את הצרכים של העולים, ויבין גם את הצרכים של המתנדבים.

יש בעיה שמטרידה את היושבים במרכזי הקליטה, ואני מתכוון ליהודים

שנשארו באדיס אכבה. אני יודע שבענין זה סוכמו דברים ונתקבלו החלטות, אבל

שום דבר לא זז עדיין. אתמול פגשתי בצעיר אתיופי שלא ראה את האבא שלו זה

18 שנים, ואביו בן 70 כיום והוא מסתובב באדיס. אמר לי הצעיר שאם אביו ימות

הוא ירגיש איום ונורא. ויש מקרים נוספים קשים כאלה שכואבים מאד. אני מבקש

מאד שוועדת העליה והקליטה תתייחס לנושא הזה.
היו"ר מ' קליינר
זה איננו הנושא שעומד היום על סדר היום שלנו. אבל אם יש מקרה ספציפי

שאתה רוצה שנבדוק אותו, מסור לי בבקשה את הפרטים. אגב, אני מבין שגם היום

יש יציאה משם.
א' בלוט
היות ואני מכיר את הנפשות הפועלות, אדלג ברשותן על הברכות על העבודה

הברוכה שהן עושות. לסוכנות היהודית יש בעיה תקציבית השונה מזו שיש למשרד

הקליטה. אנחנו לא רוצים לדרור על יבלות ולא רוצים להפריע לפעולות הברוכות

של משרד הקליטה וגם של משרד העבודה והרווחה, שגט לא יש יחידת מתנדבים.

אנחנו מתקשרים בדרך כלל אל ארגוני המתנדבים, כגון שלושה ארגוני הנשים

שעובדים על פי הנחיות מוסדרות מראש, באמצעות אותם פרוייקטים משותפים שיש

לנו במרכזי הקליטה ומקומות אחרים. רק בחודשיים האחרונים קיימנו 10 ימי

עיון משותפים לרכזי הקליטה שלנו במרכזי הקליטה, כדי להקנות להם ידע שאין

להם: איר להפעיל מתנדבים, איד לעבוד עם מתנדבים. הדבר הזה נעשה בסיוע

המרכז להתנדבות וארגוני המתנדבים. גם בשביל ארגוני המתנדבים קיימנו ימי

עיון כדי להקנות להם ידע יותר מבוסס בנושא האתיופים.

מצאנו נם את הדרו לתקצב את ארגוני המתנדבים. בשלב זה אני רואה בזה

תקציב סמלי בלבד, ואנחנו מקווים שבשה הקרובה נובל להגדיל את התקצוב

לנושאים הספציפיים. אבל במקום לתקצב למתנדבים, אנחנו משתדלים לתקצב

פרוייקטים הקשורים לרשות הסוכנותית.

בגלל אילוצים כספיים תקציביים אנחנו נותנים לעולים מאתיופיה אשר

נמצאים בבתי מלון דמי קיום בגובה של 50 שקל לחודש לנפש. אנחנו סבורים

שהסכום הזה בהחלט נמול מדי, אלא שכרגע אין לסוכנות היהודית אמצעים כדי

להגדיל את חהקצבה הזאת למשפחות העולים מתאי ופיה. אלו שעברו לקרוואנים

מקבלים דמי קיום גם ממשרד הקליטה כפי שמקובל.

האם הועלה הצורר בהגדלת סכום ההקצבה החודשית לעולים מאתיופיה

שנמצאים בבתי מלון בפני חבר הנאמנים?
מ' יודין
אני העלתי את הענין הזה בפגישה שהיתה לנו עם מר קפלן,

נכון שהם מקבלים שם דיור והחזקה מלאה, אנל הם בכל זאת זקוקים להקצבה

חודשית יותר גבוהה, אבל הבעיה הכאובה ביותר היא זו של התרופות, של התשלום

המקובל לקופת חולים. נין העולים יש חולים עם בעיות חמורות ביותר, הצורכים

תרופות רבות וגם יקרות, ולא אחת קורה ש-50 השקלים שהם מקבלים לחודש אינם

מזפיקים לרכישת התרופות. פנינו אל מנכ"ל קופת חולים, מר פסה, ובקשנו

שיסדיר את הענין, אבל עד עתה הענין לא סודר.

נ' ארד;

מדוע הוא צריך להסדיר את הענין? צריך לפנות בענין זה אל הממשלה או אל

הסוכנות היהודית, ולא לקופת חולים,
מ' יודין
א' בלוט: מיליון דולר, כך שאין לה היום אפשרות להוסיף גם לסעיף הזה. זה כואב לנו

אנחנו עוסקים בנושא החברתי, ועושים זאת על ידי ליווי שלמשפחה

למשפחה. אני רוצה לעורר כאן בעיה שאני מניחה ידועה לכלארגוני המתנדבים

שעוסקים בצד החברתי. אין זה סוד שהעולים החדשים, בעיקר אלה שבאו מרוסיה,

אינם מהווים יותר אטרקציה. אנחנו מנסים בכוחות מתוגברים של מתנדבים

הפעילים שלנו להשיג משפחות ישראליות שתלווינה משפחות עולים, וההענות היום

היא אפסית.

יש אצלנו משוגעים לדבר, ומדובר באלפי משפחות שעוסקות בעבודה הזו של

משפחה למשפחה. אם ל3ני חצי שנה יכולנו לגייס לפעולה הזאת כמה עשרות

משפחות מדי חודש, הרי היום הדבר הוא בלתי אפשרי. אני חושבת שאנחנו זקוקים

לסיוע מגבוה בענין הזה. ושוב צריך לעשות את שעשו בהתחלה, ולעורר שוב את

התעניינות הציבור בעולים, ולהסביר לו שהעולים זקוקים לנו נם היום במו

שנזקקו לנו בעבר, בעיקר שמדובר בעולים חדשים שמוסיפים להגיע, ומה נם שלא

כל אלה שכבר הניעו מסודרים ואינם זקוקים לעזרה. במציאות הציבור כבר לא

מתעניין בנושא הזה, זה כבר לא בחדשות, ואין לו ענין בזח. וחבל שזה כך, כי

אנחנו מפספשים את העולים. אולי מבאן יכולה לצאת קריאה בנדון.
ע..' ברעם
ברור לגמרי שכאשר העולים היו אסירי ציון או סרובניקים שהיו צריכים

לדפוק על השערים, כולם בארץ נשאו אותם על כפיים כאשר הניעו לכאן.

בעוד אתם מדברים כאן שאלתי את עצמי מה אני אישית עשיתי עד עכשיו

בשביל העולים מרוסיה. והשיבותי שאני סידרתי עבודה לשתי משפחות. אני יודע

שאין זה הרבה, אבל את זה עשיתי. במשפחה אחת האשה היא מורה לאנגלית שאותה

סדרתי כעבודה, ובסופו של דבר היא הגיעה לבית הספר שליד האוניברסיטה

בירושלים, שהוא אחד מבתי הספר הטובים בארץ, ומסתבר שהיא מורה מצויינת.

מכל הדברים ששמעתי כאן הבינותי שיש שתי אוכלוסיות של עולים שלגביהן

עבודת המתנדבים היא דבר קיומי ממש. אני מתכוון לזקנים ולצעירים. חברת

הכנסת נאווה ארד מחזיקה בקתדרה של הזקנים, כך שאני אייחס את דברי לצעירים.

כאשר שר החינוך והתרבות בא לכאן ומדבר על קליטת העולים, הוא מדבר על

הקליטה הפיזית, ומציין שכר וכך עולים נקלטו, בתי הספר קיימים ולא היה בהן

פיצוץ אוכלוסיה וכוי. והוא יוצא מכאן פחות או יותר עם ברכת הדרו. וכך

הדבר רק משום שלא התחבטנו בבעיות היותר אמיתיות.

אני לא מאמין שההתנדבות תפתור את הבעיה של ילדי העולים. אני יותר

מאמין שכאן חייבים לחשוב על השגת המטרה באמצעות הקצבה לסטודנטים שיטפלו

בדבדר, כמו שנם בעבר מומנו כל מיני פרוייקטים שבוצעו על ידי סטודנטים, כמו

פרוייקט פר"ח.

בשעתו אישרו לפר"ח 1,500 תקנים בשביל טיפול בילדי עולים. לפני חודש

ביטלו את זה.



המתקיים בכנסת, היא צריכה לקרוא לשר החינוך ולשר האוצר, וכן לגורמים אחרים

המכירים את הענין, שיפתרו את הבעיה. שאם לא כן לא יהיה לענין הזה פתרון

אמיתי. מפני שחלק מההורים אינו יכול לעזור, חלק מההורים טרוד. חלק

מהמשפחות הן חד הוריות, ולא תמיד יש לילדים מקום להכין בו שעורים, ובוודאי

לו מישהו שיכול לעזור להם. אני יודע שבכמה בתי ספר בחרו בתלמידים מכתות

גבוהות יותר שיהיו חונכים לילדים אלה. גם זה פתרון לא רע, אבל אין זה

פתרון קבע שאפשר לבנות עליו
אי פרסקר
גייסנו 60 בני נוער שבאו לבתי הילדים על מנת לעזור להם, אבל ההורים

חששו להכניס אותם הביתה, ואכן לא הכניסו אותם.
ע' ברעם
על הבעיה הזאת בוודאי ניתן להתגבר.

שמענו כאן תלונה על שהעולים אינם כאים לפגישות שנקבעו להם. ובכן,

אנחנו חזרנו לא מזמן מביקור ברוסיה ולמדנו שפגישה שם איננה קדושה. קבעו

אתנו פגישות, ולא באו, קבעו לנו פגישה בשעה מסויימת עם שר, ושעה לפני כן

עוד לא ידענו אם אנחנו צריכים לבוא לישיבה או לא. כד שאינני רואה בתופעה

הזאת בארץ דבר שהוא בלתי רגיל קום, אבל נכון שצריד לעשות לשינוי המצב.

מר וקרט, אולי תוכל להתייחס לביטול של 1,500 המשרות של פרח.
מ' וקרט
אני מצטער, אבל אינני מכיר את הנושא.

הייתי מאד רוצה שאיזה שהוא משרד ימצא לנכון לתקצב הדפסת חומר שיסביר

לעולה מי הוא המתנדב ובמה הוא יכול לעזור לו, כי העולה מגלה לא אחת חשדנות

כלפי המתנדב הנוגה אליו. מכאן החשיבות שיש לכל מתנדב בחוברת כזאת, כדי

שהעולה יידע מראש במה מדובר, ובאשר אני המתנדב אבוא אליו הוא כבר יהיה

מוכן. שאם לא כן אני אהיה בעיני העולה כזר הדופק על דלתם, והם אפילו לא

יפתחו אותה בפני.

הנציגות שלכם משתתפת בכל ישיבות הוועדה הדנות בנושאים רלבנטיים.

ואנחנו דנים בנושאים ספציפיים בישיבות נפרדות. לא כל הדברים צריכים להיות

בוועדה העליה והקליטה. נושא החינוך, למשל, צריד להיות נדון נם בוועד

החינוך והתרבות. יכול להיות שצריך הלעלות הצעה לסדר היום בנושא הזה,

והמליאה תעביר את הדיון בנושא לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת.



אתם יכולים להעזר בנו בדברים ספציפיים. כי אנחנו יכולים לפעול רק על

פי מידע שהפעילים בשטח מביאים בפנינו. יש בעיות שיכולות לבוא על פתרונן על

ידי חקיקת חוק. ולפעמים די בשינוי קטן בחוק שיחסוך להמון עובדים את הצורך

לטפל באותו נושא. הממשלה לא מגישה הצעות חוק בנושאים שהיא אולי לא מודעת

לגביהם.

קבענו עם חבר הנאמנים של הסוכנות, שאחת לשלושה חודשים ניפגש אתם, אבל

אם מתעוררות אצלנו בעיות ביז פגישה לנגישה, אנחנו נעלה אותן בפניהם. אני

מציע לכם לראות בוועדת העליה והקליטה מתווך, ולהעזר בנו לצורר זה.

יש היום בארץ כחצי מיליון גימלאים, שלא כולם זקוקים לסיעוד, או לבתי

אבות, ואף לא למרכזי יום. מצויים ביניהם בעלי מקצוע מעולים, ונם מורים יש

ביניהם, שעבודת התנדבות בשבילם היא סם חיים. אם מישהו יתן להם אור ירוק

ויבקש מהם להתנדב לעזור לילדי עולים בלימודים, הם רק ישמחו לעשות זאת. פנו

בענין זה אל הסתדרות הגימלאים, ועד מהרה תגלו מה גדול יהיה מספר המורים

הגימלאים שיתנדבו לעזור. אני מוכנה לעזור לכם בענין זה, אם תידרש עזרתי.

לדעתי ניתן יהיה לגייס מתנדבים רבים מקרב הגלמלאים הצעירים יחסית.

יש מורים ומורות המנצלים את האפשרות לפרוש לפנסיה מוקדמת, ומי מהם שאינו

מועסק בעבודה אחרת רק ישמח להתנדב לעזור לילדי עולים בלימודיהם. צריד רק

לעשות את השידור בין ילדי העולים לבין הציבור הזה, שחלק ממנו דובר רוסית,

אידיש, רומנית או ספרדית. במורים האלה טמון פוטנציאל עצום, והם ישמחו

להיות מנוצלים בתחום הזה.

אשר לעולים החדשים מאתיופיה, יש לנצל את העולים מאתיופיה שהגיעו

ארצה בעליה הקודמת, ביניהם חברה צעירים שלמדו כאן בבתי ספר וגם שרתו בצבא,

והם מובטלים כרגע. הם מחפשים עבודה ולא קל להם למצוא עבודה בימים אלה.

מאידר ישנם מרכזי קליטה שכהם נמצאים עולים הדוברים אמהארית שהיו יכולים

להעזר רבות בצעירים האלח שדוברים את שפתם ומכירים את מנהגיהם וכוי. פתרון

לבעיות העולים לא חייבים למצוא רק באמצעות מתנדבים. אנחנו ראינו את העזרה

הגדולה שהצעירים האלה הגישו בזמן מלחמת המפרץ, ואין כל סיבה שלא להעסיקם

כיום כעבודה בקרב העולים מאתיופיה. אין כל הצדקה לכר שחייל משוחרר יוצא

אתיופיה יסתובב ללא עבודה, ואנחנו נהפוך אותו למתנדב בקרב העולים

מאתיופיה. הוא אמנם צריך ויכול לעזור, אכל הוא צריך לעשות זאת תמורת

תשלום, גם אם אולי לא שכר מלא מאחר והסוכנות אינה מסוגלת להוסיף תקנים.

נכון הרבר שהעולים מאתיופיה חשים בבדידות גדולה בהיותם שם, צריך

לשדך בין הרשות המקומית שבה נמצא מרכז הקליטה, בין השכנים של מרכז הקליטה

לבין העולים שבמרכז הקליטה, וזה לא עובד כל כך טוב. אני מעריכה שבני העדה

שהם כבר ישראלים לכל דבר צריכים ויכולים להיות המגשר חטוב ביותר, ואין שום

הצדקה לבקש מהם לעשות זאת בהתנדבות שעה שהם מסתובבים ללא עבודה כשהם

ממורמרים.



אנחנו צריכים לבדוק ספציפית את נושא מרכזי הקליטה, ולא רק בהקשר לגובה דמי הכיס שהעולים מאתיופיה מקבלים שם. אלא גם את סיבת התחושה שלהם שאין הם חיים במדינת ישראל . בהיותם סגורים במרכז הקליטה אני יכולה להבין מדוע אין הם מרגישים שהם חיים במדינת ישראל .

שמענו כאן מגברת פרסקר שקשה לגייס היום מתנדבים, וזה אומר למעשה הכל. זה

די אופייני לעם ישראל, שברגע שהצעצוע אינו הדש, יהיה יפה ככל שיהיה, הוא

ככל לא מענין אותו. זו כמובן גישה ילדותית שאיננו יכולים להרשות לעצמנו,

ואנחנו חייבים להתמודד אתה חזיתית מבחינה ציבורית. וזה צריך להיות נם

התפקיד שלנו כוועדת העליה והקליטה של הכנסת.

אנחנו חוזרים לימים של 1989 כאשר ניסינו לעורר את דעת הקהל לנושא

הזה, וזה היה קשה, עד שבכל הצלחנו, צריך לחזור על זה גם עכשיו.

גם אני חושב ששיתוף פעולה מעשי זה דבר השוב מאד. בדברים גדולים, כמו

יצירת מקומות עבודה, אנחנו יכולים אולי להשפיע בצורות אחרות, אבל דווקה

בדברים פחות גדולים, כמו ביטול 1500 התקנים, אנחנו מצליחים כדרר כלל

להשפיע, אף שלא תמיד ולא בכל המקרים. אבל אנחנו מנסים שוכ ושוב להשפיע, עד

שאנחנו מצליחים. אנחנו תמיד משתדלים להיות מליצי יושר ולקשור קצוות, כאשר

מביאים בפנינו דברים שאנחנו רואים אותם כחשובים, אני בהחלט לא מזלזל

בחשיבות שבקשירת קצוות, כי לפעמים זה מביא תועלת רבה.

נכון שארגוני מתנדבים לא יכולים ליצור תעסוקה. ארגונים כמו אמונה,

ויצו ואפילו בני ברית אינם יכולים להקים מפעלים. אבל הם בהחלט יכולים

לעסוק בשידכים, ולחבר את העולים למקומות עבודה שונים שהם מכירים את

בעליהם, את המנהלים אותם וכוי. לרעתי יש עור הרבה לעשות במיצוי מקומות

העבודה הקיימים. הרבה עולים לא עובדים רק מפני שאינם יודעים על משרה פנויה

שמתאימה להם.

בתחום השידור והתיווך בין עולים למקומות עבודה יכולים ארגוני

המתנדבים והמשפחות המאמצות לפעול רבות, כי זה שדה פעולה רחב, ואנחנו נשמח

לסייע במידה ורק נוכל.

אני שמח שבחודש נובמבר יהיה לגו שוב מבצע שמטרתו לעורר שוב את דעת

הקהל לנושא הזה, ולסייע בגדול לארגונים לגייס את המתנדבים לפעולות השונות.
ג' חבקין
הבאתי אתי חומר בכתב מאחר וחשבתי שלא נספיק להעלות בעל פה בפני חברי

הוועדה את כל הדברים הלוחצים עלינו, מטרידים אותנו ודורשים פתרון. אני

רוצה למנותר בקיצור רב מספר בעילת. 1. אין לעולים כסף להקים מצבות. פנינו

למשרד הדתות בשם המרכז להתנהגות, והפעלנו לחץ, והתוצאה היא שאין כסף

להקמת מצבות. ואז מסתובבים בין הארגונים השונים ואוספים תרומות להקמת

מצבה. אבל התופעה הזאת מבישה ביותר, מתחת לכל ביקורת.



2. אין סרך לצרכים מיוחדים כמו פרוטיזות, מכשירי שמיעה. וכוי.

המתנדבים מנסים להתמודד עם זה. אבל הם לא יכולים לנחור את הבעיות האלה

בכוחות עצמם.

אנחנו מעלים בכתב המון נקודות לדיון, נשמח תמיד לבוא לכאן ולהעלות

בפני חברי הוועדה את הבעיות שלנו בתקווה להסתייע בכם. אנחנו מודים על

ההזמנה. ועל הרצון להקציב ולעזור לנו.
מ' יודין
אני רוצה לגעת בנושא הקשישים. לפי התפיסה המקובלת מתחיל אדם להיות

קשיש בהניעו לגיל 60, והוהלט שעולה בניל זה אינו צריך ללמוד עברית. אנחנו

לא סבורים כד, ולכן אנחנו מפעילים אולפן לקשישים. אני חושבת שיש מקום

להעלות את הנושא הזה לדיון, ולסייע לנו כספית לעזור לעולים קשישים ללמוד

עברית. הם חיים בארץ והם חייבים לדעת את שפתה, נם אם קצב הלימודים שלהם

קצת יותר איטי, וגם אם לא ישלטו בשפה שליטה מלאה.
היו"ר מ' קליינר
אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:30)

קוד המקור של הנתונים