ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/08/1991

חונכות עיסקית; חממות תעשייתיות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 171

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. י"ז באלול התשנ"א (27 באוגוסט 1991). שעה 11:00



נכחו;

חברי הוועדה; מ' קליינר - היו"ר

י' ביילין

מוזמנים; ס' ורטהיימר - נשיא חברת "ישקר"

מ' וקרט - רפרנט קליטה, משרד האוצר

י' לוי - סמנכ"ל בכיר למימון ויועץ השר לאזורי פיתוח,

משרד התעשיה והמסחר

צ' שפילמן - כלכלנית, משרד התעשיה והמסחר

ז' דורי - יועץ עסקי פרויקט חונכות לתעשיה

א' הורביץ - משרד הקליטה

עי כץ - שרות התעסוקה

נ' בן-צבי - שרות התעסוקה

א' טנצר - יועץ שר הכלכלה והתכנון

ר' דוידוביץ - הסוכנות היהודית

ק' פלדמן - מרכז השלטון המקומי

י' שטרן - לשכת המסחר

לי ברנר

אי רז - ראש מועצת משגב

ד' סלייפר - מנהל מרכז לטיפוח יזמים

א' קיסר - מ"מ ראש עיריית כרמיאל

ג' רוזנטל - סגן ראש עיריית כרמיאל

א' שרף - מנכ"ל המרכז לפיתוח עסקים בירושלים

ב' ויינר - ראש הדסק לקליטת בעלי מקצועות טכנולוגיים

בתעשיה הקיבוצית

ש' עוזון - מנכ"ל קרן קלרידג' לעידוד עסקים קטנים

ב' הדרי - הבנק לפיתוח התעשיה, מנהל הקרן לעסקים קטנים

ש' דריטר - ראש תחום יזמות עסקית בג'וינט

מי רביבי - ראש אגף משאבי אנוש

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; א. חונכות עיסקית.

ב. חממות תעשייתיות.



חונכות עיסקית

חממות תעשייתיות

היו"ר מ' קליינר;

אני פותח את ישיבת הפגרה שלנו שהיא ישיבה שניה בנושא תעסוקה. אם הישיבה

הקודמת התמקדה בנושא חממות בתהום המדעני-מחקרי, הפעם אנחנו מדברים יותר בצד

העסקי, התעשייתי, המסחרי, כאשר התחושה היא שפה יש אפשרות ליצור מקומות עבודה

אמיתיים שגם ישאו את עצמם.

הזמנו לישיבה זו מצד אחד את נציגי המשרדים הממשלתיים הממונים על הנושא

ועוסקים בו, ומצד שני אנשים שהצליחו במישור הפרטי לפתח עסקים, תעשיות מוצלחות,

שהיינו רוצים שיהוו דוגמא לאיורים ושנצליח לעמוד בהסדר של שילוב כוח האדם המצויין

מקרב עולי ברית-המועצות ולתת לו איזו שהיא תקוה, שגם אם היום הוא עוסק בעבודות

שהן לא בתהום המקצוע שלו, יש לו סיכוי בעוד מספר שנים לא רב למצוא עבודה במקצוע

שאותו הוא למד ובו הוא רוצה לעסוק.

אנחנו מקיימים ישיבות בעת הפגרה כהמשך לוועדת משנה שישבה במשך שנה שלמה

בראשות חבר-הכנסת יוסי ביילין, והיא עדיין ממשיכה לבדוק את הרעיונות שיכולים

להוות פריצת-דרך. לישיבות הוועדה הוזמנו והופיעו גם שר האוצר, ושר התעשיה והמסחר

היה פה מספר פעמים, והייתי אומר שפה ניתנה די דחיפה ליוזמה לשינוי בחוק עידוד

השקעות הון. בשיחה מקדימה עם מר ורטההיימר שמעתי השגות, ובאנו לכאן לחפש דרכים

איד לקדם יותר את הנושא. פעמים רבות אמרתי שלא איכפת לי אם החתול יהיה שחור,

ירוק, צהוב או כחול, העיקר שיתפוס עכברים. לאור המצוקה הלאומית הנוראה הייתי

מוכן שהוא יהיה אפילו אדום והעיקר שיתפוס עכברים.

מבחינה זו ניסינו, ואני מקווה שהצלחנו, לרכז כאן הרבה מאד אנשים, שלי יש ונקוה
שמהם נקבל הצעות שאתן נוכל לבוא לשר האוצר ולהגיד לו
אם נעשה כך וכך נוכל להתקדם

בנושא יצירת עסקים.

אני יודע שיש גם המישור האידיאולוגי, ואולי מר ורטהיימר יאמר דבר שאני יכול
לר1תום עליו
בלי ממשלה בכלל זה הכי טוב. את זה אני יכול להרשות לעצמי להגיד

לפעמים בהרצאות, אבל כאשר אנחנו מחפשים דרך למחר-מחרתיים, אני מקווה שנקבל גם

הצעות קונקרטיות.

אני מציע שנשמע תחילה את נציגי הממסד ונפתח עם מר יוחנן לוי שיתן לנו סקירה

על ההתקדמו ומהו הצפי.
י' לוי
החממות העסקיות, מזווית ראיה של המשרד , התחייבו מפרוייקט אחר שלנו. גילינו

שהוא פרוייקט מאד אפקטיבי ומאד מהיר ומשיג תוצאות מבחינת ביסוס מפעלים קיימים

והרחבתם. הוא נעשה בשטח, וממנו התבקש הכלי השני שהוא רוממות עסקיות. אדבר קודם

על הכלי הראשון שהגדרנו אותו חונכות עסקית, וגם אחלק לכם חומר ואומר מה קורה פה.

אחר-כך אדבר על הקונספציה, איך אפשר "לתקוף" עיירת פיתוח בכלים שלובים, כי אין

כלי אחד שיתן תשובה לבעיה.

פרוייקט החונכות הוא פרי תיסכול מכלי שהיה קיים בשעתו, וחבר-הכנסת ביילין עסק

בו הרבה - קמה צעקה של מצוקה, של אבטלה וכיוצא בזה. הקימו ועדת מנכ"לים, שתוצאתה
היונה לפני שנתיים
קרן לערבות מדינה. אנחנו התשנו את המפעלים ותיסכלנו אותם

בכלי שאסור היה לו לקום. ניסינו במהלכו לתקן ולשפץ אותו, אבל אסור היה לו לקום.

יותר מזה, הוא הזיק. כי ברגע שהממשלה מציגה כלי והוא לא אפקטיבי, והלקוה מצפה

לעזרה, הוא לא נוקט בצעדים מתחייבים כפי שמתבקש ממצבו, הוא מחכה לעזרה וזו לא באה

ומצבו מחמיר. מבקר המדינה ונקף את זה אבל הוא אפילו לא הונחיל לתפוס את הבעיות, את

הקשיים ואת החסרונות של אותו כלי.



אבל היו כמה דברים טובים שצמחו מהכלי הזה, כמו חונכות עסקית. במשך 7 חודשים

טיפלתי בצורה אינטנסיבית ב-250 מפעלים במצוקה. זה בעצם היה מין שסתום לשחרור כל

מיני לחצים. הם היו מגיעים לקרן ובמהלך 7 חודשים המלצנו על 70 ערבויות מדינה.

בוצעו בפועל רק 20, וגם הן לא עזרו, לארור ש"מקט" ואחרים נסגרו. תוך כדי טיפול

במספר גדול כזה של מפעלים גיליתי תופעה מעניינת שעברה כחוט חשני בכל המפעלים

האלה, שבעצם כל מפעל בא לעולם לא מפני שהיזם הוא איש עסקים. היזם לא מבין בעסקים

כמעט כלום, הוא איש מקצוע. הוא סיים בית-ספר מקצועי, הוא עבד עם אביו וכך קם

עסק. כלומר, ביסוד יקרים לו כל הכלים הבסיסיים של רוקמת עסק נורמלי וצומח.

חשיבותם של עסקים קטנים ידועה היום לכולם. זה קטע שהוזנח. בארצות-הברית זה

מהווה מקור תעסוקה לכ-50%. לפי הסטטיסטיקה, 85% של פיתוחים והמצאות הם מייחסים

לאותם מפעלים קטנים, והיה ברור לנו שאחד הדברים שממנו סולים אזורי הפיתוח בגדול

הוא שמפעלים גדולים לא באים אליהם, ואילו מקור התעסוקה השני והחשוב - מפעלים

קטנים - לא צומחים. יש כאלה שקמים ונופלים, בעיקר בדרום. האוצר הגיע למסקנה

שהחוק לעידוד השקעות הון הוא לא טוב, מפני שהם קמים ונופלים, ולא ניסה לראות מהי

הבעיה האמיתית.

אנחנו הגדרנו את הבעיה האמיתית, כפי שאמרתי, שבעצם אין הבנה עסקית לפיתוח

עסק.. יש הבנה מקצועית. כשהיזם נשאר ברמה של בית-מלאכה זה עסק קיים, אבל ברגע

שהוא נמרץ והעסק מתפתח, ויש כאלה שהגיעו עד 120 עובדים, בשלב מסויים של ההתפתחות

שלו הוא שובר את הראש בגלל חוסר הכלים שעליהם דיברתי קודם. שבירת הראש מתבטאת
תמיד בדבר אחד
בעיות פיננסיות,, בעיות תזרים. הבנק הוא הראשון שמגלה את זה, הוא

חונק את האשראי והוא בא אלינו ומבקש ערבות מדינה. זה השלב שמגיעים אלינו ובמקרים

כאלה עסקנו.

גם אם הכלי הזה היה מצויין והיה משחרר ערבויות, עדיין - - -

י' ביילין;

הוא מצויין.

יי לוי;

גם אם שיחררנו, נתנו ועשינו, לא היינו מתייחסים כלל למטרה שלנו.

אמרתי שיש לנו עסק חולה. הבעיה הפיננסית היא בעצם החום של החולה וכולנו

מתעסקים עם החום, ואילו למחלה לא התייחסנו. ואז לשם שינוי אמרנו: בואו נתייחס

לבעיות האמיתיות שלו ולא בחום. השאלה היא אם אני כעובד מדינה צריך להיכנס

לנושאים אלה. נזכרתי שלפני 5 שנים כשניהלתי את חטיבת הטקסטיל ותעשיות קטנות, היה

מפעל נעליים שפשט רגל, ובדרך-כלל כשמפעל פושט רגל ממנים לו כונס והכונס המוצלח

הוא זה שמוכר את הציוד במהירות הגדולה ביותר.

נזכרתי בתופעה מוזרה. בנק המזרחי מינה את זאב דורי ככונס מפעיל ובמקום למכור

את הציוד תוך חודש הוא הבריא את המפעל תוך 7 חודשים. המפעל הפסיד 2.5 מיליון

והוא איזן אותו ומצא לו משקיע חוץ. היום המפעל משגשג והוא עצמו רכש מפעלים אחרים

בקרית-גת ובמקומות אחרים.

נזכרתי במקרה הזה ואמרתי שזה בעצם הכיוון הנכון. קראתי לו, ניתחנו מה הוא
עושה והתברר שזה מה שהוא עושה. אמרתי לו
בוא נפתח פרוייקט נסיוני בכרמיאל
ובדימונה. נפגשתי עם ראשי הערים בכרמיאל ואמרנו
עד היום בעצם התעסקנו עם

מפעלים גוססים שאין סיכוי שנעשה להם משהו. בואו נתפוס את המפעלים בשלב מוקדם,

כשאיש עדיין לא יודע שיש להם בעיה, אבל בעוד שנה תהיה להם בעיה, ונצמיד להם "זאב

דורי" כזה ו נגדיל להם 200 שעות. 30 שעות של איבחון מה קורה למפעל, מה הבעיות

שלו, ובמה הוא סטה מהמסלול, ו-170 שעות של הצמדה בצורה אינטנסיבית יומיים שלמים

בשבוע למפעל כדי לנתב אותו בכיוון הנכון.



בחרנו את 10 המפעלים בצורה מאד זהירה, יחד עם אבינועם קיסר. נפגשנו עם כולם.

4 הסכימו להיכנס. אגב, נקודת המוצא היתה שהמדינה מסבסדת 3/4 מעלות היועץ והמפעל

משתתף ברבע. איתרנו 4 מפעלים ואחרי 5 חודשים התוצאות הדהימו אותם.

י' ביילין;

באיזה תחומים?

י' לוי;
תחומים שונים
נגריה, עוגות, מתכת ופלסטיק. עוגות - מדובר ביהודי שעבד עם

אביו במאפיה, הקים בית מאפה והגיע ל-120 עובדים, 80 בכרמיאל ו-40 בעכו. ושל

הנגריה - 70 עובדים. הם באו אלינו על סף התמוטטות ואמרו: אין לנו אשראי, אנחנו

עומדים להיסגר.

ראש העיר כינס אסיפה של כל המפעלים בכרמיאל ואותם 4 קמו לדבר ואמרו שנפקחו

עיניהם, יש להם כלים ועכשיו הם רואים מה הכיוון שלהם. התוצאות היו מדהימות.

המפעל שבחרנו בדימונה היה של מושבניקים שאיבדו את ממונם בחקלאות וקנו בשארית

כספם ובהלוואות בית סריגים בחצי מיליון דולר. כולם בוגרי אוניברסיטה אבל אין להם

הבנה עסקית. הם, כמובן, איבדו את הכסף ובאו לבקש ערבות מדינה. שלחנו אליהם את

אחד המלווים והוא נדהם מחוסר הבנתם בדברים הבסיסיים ביותר של ניהול חשבונות,

תזרים וכו'. הוא מיחשב להם את המערכות ואמר שהם צריכים באופן דחוף מהנדס ייצור

וניהול. אדם כזה פרש מפולגת, הקים משרד, שלחנו אותו לשם, ואחרי 200 שעות הם באו

אלי נרגשים שהתפוקה שלהם עלתה ב-35% יחם עולים על דרך המלך.

אחרי הנסיון הזה היה ברור לי שזה בעצם הכלי קודם-כל לביסוס הקיים. אם קודם

ראינו מצב שבו מפעלים נפתחים ונסגרים, הרי קודם-כל יש להחזיק את הקיים, לבסס אותו

ולגרום לו להתפתח.

כשהלכנו לפני כחודשיים אל ראש העיר כרמיאל בנושא החממות, הוא אמר: כרמיאל

סבלה מסגירה ומפתיחה של מפעלים, ומאז הפרוייקט לא נסגרים יותר מפעלים בכרמיאל.

נניח שהוא הגזים, אבל כך הוא אמר.

בדימונה התחלנו באותו מפעל, בשקט, בלי לדבר. אם זה הצליח, ייתכן שזה בין

היתר משום שתפסנו מפעל ועבדנו בשקט, איתרנו את הבעיות ושברנו את הראש. נכנסו גם

לקיבוצים. תוך 6 חודשים יש לנו עד היום בערך 105 מפעלים, מתוכם 24 בקיבוצים.

שיטת הפרסום שלנו היא שקטה. לפני 7 חודשים התחלנו לפעול בדימונה. דיברתי עם

גבי ללוש והוא לא ידע על מה אני מדבר. המלה "חונכות" גם היא לא טובה. חינוך,

מחנך, גננת - זת לא מה שאני צריך. אני צריך מפעלים גדולים. וכשבאתי אליו לפני

חודש כל הגישה השתנתה ומפעלים פונים אליו. אחד שומע מהשני, מעביר לשלישי, וכך

הלאה. עשיתי סיבוב וגם אני נדהמתי. היום אנחנו מטפלים ב-20 ישובים.

חונכות הוא פלי שבו אתה יוצר את האפקט המשמעותי ביותר בתוך מפעל בודד. היום

אנחנו מרחיבים את הכלי הזה בתחומים שונים. לאחרונה הקמנו קרן של 100 מיליון שקל

לעידוד יצוא, והיום התחלנו שני פרוייקטים אחרים של חונכות. פרוייקט אחד שבו

לקחנו שני יועצים חיצוניים.

לגבי הפרוייקט הזה אני הסקתי שתי מסקנות. 1. החשיבות העצומה של ניתוק ידע

מדרישה כספית. המדינה תמיד הצטיירה כגורם שאפשר לחלוב אותו. איש לא העלה בדעתו

שאנחנו יכולים להיות גורם שנותן תורה לשמה, בלי כל קשר לכסף. היום הגענו לדרגה

של תורה לשמה.

דבר נוסף.. אם רוצים להרים פרוייקט שלא יהיה דמוקרטי ושמהיום למרור יהיו לו

תוצאות, תיקח גורם חיצוני, יעיל ותחתום אתו חוזה. אריק רז, ראש מועצת משגב, יספר



לכם איך לאחר 3 ישיבות היו אצלו 7 חונכים במשגב. זה היתרון העצום של הכלי ולכן

הרחבנו אותו היום לשני תחומים נוספים. תחום אחד הוא יעוץ ליצוא. היום יש לנו

שני אנשים, נחמיה חסיד ואבי רווח, שידועים מאד בענף. הם ריכזו כבר 100 יועצים

ליצוא.

יו"ר מ' קליינר;

זה חלק מהפרוייקט הזה?
יי לוי
זה המשכו. זה כלי שמתייחס אך ורק לעיירות פיתוח, והקודם מדבר על כל הארץ. זה

כלי חונכות נוסף שפיתחנו אותו בעקבות ההצלחה של הכלי הזה. אבל מה שקורה בכלי

ליצוא - ושם יש הרבה יצואנים, לאו-דווקא מתחילים, גם כאלה שהגיעו ליצוא ב-7

מיליון דולר, שאם תשאל אותם מה זה שיווק, הם יענו לך ששיווק זה תערוכות. כי הם

הלכו לתערוכה, התחילו והם ממשיכים בתערוכה, וכל הגיוון של נושא השיווק לא ידוע

להם. היום אנחנו גורמים לכך, אבל לא ארחיב את הדיבור על כך כי זה לא הנושא.

חממה היא בעצם רעיון איך מקימים

עסק נכון מיום היוולדו.

אם אנחנו מדברים על תעסוקה, אין לי ספק שעד היום החונכות הוא הכלי שמשיג את

התוצאות המהירות. מי שרוצה לספור מספרים, הכל נמצא בחוברת שחולקה לכם.

היו"ר מ' קליינר;

אני מבין שהיצוא לא נכלל כאן.

י' לוי;

לא, זה נושא שני שהתחלנו בו לפני 3 חודשים. בחודש הראשון טיפלנו ב-200

יצואנים. הבעיה הגדולה היא שיצואן בא לבקש כסף לתערוכות. חשבנו איד לגשר ולגרום

לו להבין שהיצוא חשוב ולכן הגורמים החיצוניים האלה הביאו מערכת יפה של הסברה.

אני תגובתי שכל תפקידנו הוא לטפל במפעלים קטנים ומתחילים, עד שנאמר לי שבמפעל

"גבור" עם 1,600 עובדים חל מהפך שלם. ביקרתי במקום והסתבר שבאופן מקרי ביותר הם

הכניסו יועץ שהתמחה בשיטות יעול יפאניות והוא הפך את "גבור". אני הכרתי את המפעל

מאז שכיהנתי כמנהל חטיבת טקסטיל ולא האמנתי למראה עיני.

המפעל השני אחרי "גבור" שלקח את אותו יועץ הוא מפעל "דלתא". מה שהדהים אותי

זו המקריות. אנחנו לקחנו את היועצים האלה והולכים אתם לפרוייקט שלישי של חונכות

למפעלים גדולים. זה לא חונכות, הכוונה היא לעשות את זה שיטתי.

לפני כמה ימים שאל אותי טישלר; מה פתאום המדינה עוסקת בזה, ולמה לא המכון

לפריון העבודה וגופים אחרים? עניתי לו שהמדינה מטפלת בתשתית, כבישים, הדרכה

וחינוך. התפלאתי שעמוס אפשטיין אמר לי; תראה מה קורה באנגליה. במשד שבוע הייתי

אורח של ה-D.T.I ולורד יאנג, שהתמנה לשר המסחר הכניס שם את הפרוייקט הזה בהיקפים

אדירים, כי הוא הגדיר את זה כבעיה של התעשיה האנגלית, ובהיערכות ל-1992 הוא מגדיל

את הפרוייקט הזה. הוא לקח 6 חברות ידועות. ב-3 השנים האחרונות הוא לקח 3,000

יועצים ל-40,000 עסקים, לאו-דווקא בתעשיה, אלא גם בשירותים, מסעדות, מסחר ומשרדי

עורכי-דין והוא ממחשב אותם.

החממה היא המשכו של הכלי הראשון, איך אתה מפתח עסק קיים. זה כלי שהתפתח

בעיקר ב-10 השנים האחרונות. ביקרתי בארצות-הברית ב-14 חממות. כל הכבוד למה

שעושה מר ורטהיימר, בגדול ובמשד שנים. הוא לא חיכה לאיש ואפשר ללמוד ממנו, אבל

הוא פועל בהיקף של 15 פועלים ומעלה. הוא מושיב אותם על מבנה של 1,000 מי, אחרי

שהוא נותן להם את כל השירותים. הוא גם לא נכנס אליהם עם חונכים לתוד הנשמה. הם

עצמאים.



חממה עסקית היא מפעל שיש לו מוצר בר-סיכוי, לא חשוב מאיזה כיוון ובלבד שלא

יהיה מזהם, מוצר עם סיכוי להתפתח, ויזם עם שאיפה לצמוח, כי אם הוא לא רוצה לצמוח,

אין לי ענין בו, כי שם המשיק הוא תעסוקה. ההגדרה של חממה היא לקחת מבנה פיזי של

1,000 מי, לחלק אותו לתאים לא יותר מדי גדולים, בגודל 50 - 60 מי, שיהיו גם

פונקציונליים וגם סופר-אסתטיים. אם מישהו מבקר במעיין, הוא כאילו נכנס למשרד

אמריקאי, שיש בו מזכירה ושירותי טלפון ופאקס משותפים. יש גם מנהל חממה, שאינני

יודע אם הוא צריך להיות איש מקצוע. החממה היפה ביותר שביקרתי בה בארצות-הברית

היתה בשיקאגו. היא גם הגדולה ביותר - 40,000 מי. היו שם 100 עסקים. כבר שוחררו

60 עסקים שהגיעו ל-50 מיליון דולר ומעלה, והכל התחיל בקטן. את החממה מנהלת אשה
שהדהימה אותי בידע שלה. שאלתי לרקע שלה והיא אמרה לי
הייתי זמרת אופרה ידועה.

לא היתה לי עבודה, ומאחר שאני רגישה לצרכי ציבור וראיתי שזרקו אנשים, כך נכנסתי

לזה. קודם-כל איכפת לי. גיליתי קרנות, התחלתי את העסק, וזה הולך. כלומר, מנהל

חממה צריך להיות אדם שקודם-כל איכפת לו, מבין בני-אדם, יודע טוב יחסי אנוש, איש

מקצוע.

בפועל, הפרוייקט של החממות הולך במשותף עם הסוכנות היהודית. המשרד התייחס

קודם-כל לחממות טכנולוגיות ותיקצב אותן. הרוממות העסקיות באו לזה באופן מקרי

בעקבות החונכות. לא היה לנו תקציב ולכן סיכמנו עם הסוכנות היהודית ועם גופים

אחרים. זה בכלל טוב שיהיה שיתוף-פעולה עם גופים אחרים כמו הג'וינט והסוכנות

היהודית.

אחת הבעיות הקשות שהתלבטנו בה היא איתור מבנה. הגענו לסיכום כולל עם מבני

תעשיה לפיו נושא החממות הוא נושא משותף משולב, שאנחנו כמשרד דואגים למבנה. אני

מעמיד מבנה משופץ, מסודר, במחיר שכר-דירה נמוך במקצ בעיר. כי אחת

הבעיות בחממות היא שצריך להיות זהיר. אם סיבסדת אותו מדי, תגדל נכה, כי בסך-הכל

הוא לא יכול לצאת החוצה. לא סיבסדת בכלל, אתה לא תפתה אותו. השאלה היא הגבול,

איך אתה יכול לתת סיוע, אבל מינימלי, שאחרי שנתיים הוא יוכל לצאת החוצה עם הכלים

שהיא קיבל.

אנחנו פעלנו בכמה מקומות יחד עם הסוכנות, כי סיכמנו שהסוכנות נותנת תקציב

פעולה למנהל החממה לשירותים המשותפים ולציוד הבסיסי, ואנחנו דואגים למבנה. אנחנו

עובדים בשילוב. לכל חממה כזאת יש ועדת היגוי משותפת לכל הגופים בראשות העיריה,

והוועדה הזאת קובעת כל מה שצריך לקבוע כשחממה כזאת קמה. בפועל יש רוממה ראשונה

שעובדת במשגב, 3 יוממות שנבנות כרגע בדימונה, בנצרת, נועם, עפולה ומגדל העמק.

היו"ר מי קליינר;

תודה רבה. מר דורי, בבקשה.

ז' דורי;

היום הרבה יותר נוח לי לשבת מולכם, כי אני נמצא ב-107 מפעלים ואני לא צריך

להוכיח הצלחה. היועצים של המפעלים הם מנכ"לים של חברות תעשייתיות לשעבר. זאת

הייחודיות בפרוייקט הזה. הקמנו מאגר ממנכ"לים של חברות תעשייתיות. אוכלוסיית

הפרוייקט מבחינת מועסקים מונה כ-2,800 עובדים, כאשר מדובר על אזורי פיתוח אי -

אלה המפעלים שאנחנו עובדים אתם. בשלב זה מדובר רק על תעשיה, לא על מסחר

ושירותים. יש מחשבה להתפתח בעתיד לכיוון זה. מבחינת התקציב, הממוצע לפרוייקט

בסדר-גודל של פרישה של בין 6-5 חודשים למפעל, נע בעלות של 12,000 - 13,000 שקל,

וזה היתרון האדיר שישנו כאן. אתה בא למפעל, והעלות היא זניחה במונחים ממשלתיים

למפעל, עד היום שאב כל הפרוייקט, מבחינת התשלומים בפועל, כ-300,000 שקל ל-107

מפעלים.

היו"ר מי קליינר;

מהי ההצלחה של המפעל מבחינתך, לזה שהוא יעשה עוד משמרת? שהוא יתרחב?



ז' דורי;

הצלחה פירושה שהמפעל יכול להיכנס לניהול איכותי יותר, וכשאתה בא לבעל עסק

אחרי 5 חודשים, אתה נכנס לישיבת הנהלה ופתאום אתה שומע את בעל העסק אומר למזכירה:

לא להפריע, יש ישיבה; וישיבה שמתחילה ב-8 ונגמרת ב-8.30, במקום שהיא תתהיל ב-8

ותסתיים ב-10, כי מנהל הייצור יוצא, יש טלפון נכנס, וכו' וכוי. או שפתאום הוא

אומר: יקרים לי עובדים, אני צריך עובדים. קרה לנו הרבה פעמים שהיועצים עסקו

במיון ובהכשרת עובדים, וישבו ירח- בישיבות על-מנת להגדיל את התעסוקה.

איתנות המפעל מתהזקת, האמון של העובד במקום עבודתו מתחזק, האמון של המערכות

הסביבתיות " בנקים, ספקים, לקוחות - מתחזק, כי פתאום הוא מקבל דו"ח ממוחשב

מהמפעל. פתאום הספק מקבל מצבת חובות ממוחשבת, דבר שלא קיבל קודם, והוא יודע

בדיוק מה יתרת הכרטיס שלו. המעבר מהעפרון באוזן למחשב הוא קטע מאד חשוב.

אנחנו לא מדברים על רמת מצו יינות. אנחנו מדברים על רמת בינוניות, ובזה אנחנו

מצליחים להעלות את האיכות של המפעל הקטן. זה כל הספור.
היו"ר מי קליינר
האם עוד מישהו מנציגי הממשלה רוצה להוסיף משהו? אם לא, נשמע עכשיו את נציגת

הסוכנות היהודית, שגם לה יש חלק חשוב בענין. גב' דוידוביץ, בבקשה.
ר' דוידוביץ
הרעיון שאנחנו ממקדים עליו פוקוס במסגרת החממות הוא קודם-כל להוסיף מקומות

תעסוקה וחדשים לשוק. אבל מעבר לפוטנציאל הזה, מרגע שיש רעיון לעסק ועד השלב שעסק

מתחיל להתפתח ולצמוח ולהציע מקומות עבודה נוספים, זה לוקח זמן. אבל לעומת זה יש

לכך כמה יתרונות שאין בכלים אחרים. אהד היתרונות הוא שזה גורם לפיתוח כלכלה

מלמטה. זה לא משהו של ממשלה, מקרו, שבא עם כלי והיא מנסה לטפטף ולחלחל עד למטה
לתושב ולהגיד לו
בוא תפתה עסק, אלא זה צומח מלמטה. יש לזה דינאמיות של פיתוח

מודעות לאפשרות לפתוח עסק, אצל התושב, אצל האדם, במיקרו.

הדבר הנוסף הוא שברגע שחממה סגורה, כפי שמר לוי אמר, שקולטים 10 - 12 דיירים,

דהיינו עסקים קטנים, יזמים קטנים, נותנים להם מקום בתוך חדרים, עושים ריכוז שנותן

איזה שהוא יתרון לגודל, משום שהמפעלים האלה הם כל-כך קטנים שרק הריכוז שלהם נותן
גם איזה שהוא יתרון - ונותנים להם שירותים משותפים
מנהל, מזכירה, פאקס, שיווק,

יעוץ עסקי - סגנון של חונכות כזה לכל דייר ודייר.

בנוסף לכך הסוכנות מפעילה קרן הלוואות לעסקים, בתיאום מלא עם משרדי הםשנשלה

שעוסקים בזה, שהופכים להיות כלי בידי מנהל החממה. מנהל החממה יכול לבוא לעסק
ולהגיד לו
אתה נכנס לא רק כדייר. אתה יכול גם לקבל הלוואה בתנאים כאלה,

וחונכות או יעוץ עסקי, וכדומה. מלבד העובדה שזאת חממה סגורה קלאסית שיש מאות

כאלה בארצות-הברית, וגם בארץ התחילו להיות, אנהנו מדברים גם על חממה פתוחה.

אנחנו אומרים שכל חממה כזו שיש לה מנהל, מזכירה, פאקס ויועצים עסקיים וכדומה,

יכולה לתת שירות לא רק לדיירים של החממה אלא לכל בעל עסק קטן בסביבה. אם אני באה

לעסק קטן בכרמיאל, למה שלא אוכל לדפוק בדלת של החממה הזו ולהגיד: אני לא יודע איך

עושים זה וזה ולקבל יעוץ?
סי ורטהיימר
איד הם מודדים מה הם עשו?
ר' דוידוביץ
לתת יעוץ בעידוד לעסקים קטנים קיימים, שצריכים יעוץ, שירותים, קרן הלוואות

וכדומה. זאת בעצם ההצלבה בין חממה פתוחה לדממה סגורה, שיש מודלים שמדברים על כל



אחד בנפרד, ואנחנו בעצם מנסים לחבר את שניהם יחד ולהשתמש בה באותה מעטפת ארגונית

ומינהלית שמממנים אותה בודדת לעידוד העסקים הקטנים בסביבה כולה.

זה הופך להיות לדבר שהוא מעין תחנה אחת שמטפלת בכל הפניות בנושא עסקים

ויזמויות באזור. זאת אומרת, שגם משקיע מבחוץ וגם יזם קטן במקום, וכדומה, יש לו

גורם שיכול לטפל בו ובכל מה שמשתמע מהיוזמה העסקית שהוא רוצה לפתח.

זה מתחבר עם עוד אלמנט אחד שהוא ייחודי לסוכנות, והוא לנסות וליצור קשרים

עסקיים בין היוזמות העסקיות במקום לבין חוץ-לארץ. מתוקף העבודה של הסוכנות, בגלל

שהיא עובדת עם הרבה מאד קהילות בעולם, יש פניות.

היו"ר מי קליינר;

יש שידוכים?

ר' דוידוביץ;

כן, בהחלט. איות ביו קרית-גת ואחת בדימונה. יש כבר ועדות כלכליות משם

ששולחות נציגים, שהם אנשי עסקים ולאו-דווקא אנשי המגבית והארגונים היהודיים.

היו"ר מ' קליינר;

כבר שנה אני מדבר עם כל קבוצה של המגבית ושל קרן היסוד, וכולם אומרים; כן,

כן. אני מספר להם על החוקים החדשים והם באים בהתלהבות, ואני לא רואה פירות לדבר

הזה.

ר' דוידוביץ;

יש פח בעיה מאד גדולה, לא כל-כך אצלנו כמו אצלם. המגביות הן ארגון שרגיל

לעשות פילנטרופיה בארץ, הוא לא רגיל לעשות עסקים בארץ, אנחנו עובדים לא פחות קשה

לשנות את העמדות שלהם, מאשר אצלנו. מעניין שהחממות האלה עובדות כקטליזטור לשינוי

עמדות. כמדינה אולי אפשר לעניין אותו, אולי יש פוטנציאל לעשות גם עסק מהענין

הזה. זה עובד לשינוי עמדות לא רק אצל התושבים והעולים והרשויות המקומיות בארץ,

אלא גם שם זה עובד יפה. יש היום כ-20 ועדות כלכליות בקרב היהודים בעולם, שיש בהן

לאו-דווקא יהודים. הן מאכלסות אנשי עסקים מהמקום, לאו-דווקא יהודים. הם מתחילים

לשלוח הנה נציגים לבדוק את אפשרויות העסקים, או במקום ספציפי שהם מבקשים לפעול,

אם זה דרך שיקום שכונות או דרך קשרים אחרים, או ענפית. הם אומרים; בענף הטקסטיל

יש מקום מעניין לראות בתחום הזה והזה? ואנחנו עומדים בקשר עם משרד התעשית והמסחר,

עם התאחדות התעשיינים ועם מכון היצוא, על-מנת לנסות ולעודד אותם לעשות את הדברים

האלה. זה לא הולך בקלות, אבל יש שתי תוצאות שאנחנו מקווים שיוציאו את זה לפועל,

בצורה של הזמנה שגרמה להעלאת מספר העובדים באחד המפעלים בדימונה.

הסוכנות היהודית מממנת אך ורק את המעטפת הניהולית, שזה אומר המנהל, המזכירה,

שירותים משרדיים וכדומה. אנחחנו מנועים מלהיכנס לעסקים עצמם.
יי לוי
זה מסתכם ב-80,000 דולר בשנה בערך.

ר' דוידוביץ;

הגענו ליותר מזה.



היו"ר מ' קליינר;

אבל הם משלמים בשביל זה.

ר' דוידוביץ;

בהחלט. זה מסובסד.

היו"ר מ' קליינר;

כמה זה מסובסד? אם זה על בסיס מסחרי, אני אומר; מי שמוכן לשלם, ישלם, ואנהנו

רוצים שהוא יצליח.

ר' דוידוביץ;

כל הצוותים שיושבים פה, שהם רלבנטים, יושבים בעניו הזה. נוסף לכך, הקהילה

העסקית אמורה להיות 50% ומעלה. אנשי עסקים מהאזור יושבים בווועד המנהל ובודקים

את הרעיונות ואת הדיירים והם נותנים את ההמלצות ויושבים עם היד על הדופק. זו פעם

ראשונה שהסוכנות עובדת כך.

היו"ר מ' קליינר;

המהלקה שלכם עושה עבודה יפה. אני שומע זאת מכל הרשויות.

אנהנו רוצים לברר את העובדות. מר דריטר, בבקשה.

שי דריטר;

למעשה יש פה שיתוף-פעולה הדוק בין הסוכנות היהודית, הגיוינט ומשרד התעשיה

והמסחר. מר לוי צייו מספר עובדות מאד חשובות. 1. החשיבות של העסקים הקטנים, גם

בעולם. אגב, 50% מהיצוא בארצות-הברית נעשה על-ידי חברות שמעסיקות פחות מ-19

עובדים. זה נותו לנו תמונה על החשיבות של העסקים הקטנים בעולם. 2. נושא

המרכזיות של הידע בעסקים קטנים, שזה דבר מאד חשוב.

בסך-הכל כולנו מסכימים היום על הקו נספציח. אני הושב שלמעשה אין פה נושא של

חממות סגורות או פתוחות. אנחנו קוראים היום לכולם לאמץ את המודל של טיפוח יזמות.

יזם שצריך קורת-גג ואת כל הנוחיות, יושב בתוך המבנה, ואדם שלא צריך את הנוחיות

ואת ההקלות לא צריך לשבת בתוך המבנה. כלומר, אם מישהו רוצה להיות ספר והוא היה

ספר בריגה, ויש לו אנשים בנצרת שהוא יכול להמשיך ולספר, הוא לא צריך לשבת בתוך

החממה.
י' לוי
ספר זו לא דוגמא טובה, כי הוא לא יושב בחממה בשום מקרה.

ש' דריטר;

לפני שבוע הראו בטלוויזיה יזם רוסי צעיר בשם מיכאל קרניו עם פרוייקט תיירותי

בקיבוץ כפר הנשיא, וגם פה קלרידג' התערבו ועזרו. זו דוגמא נוספת לפרוייקט שאדם

יוצר מקומות תעסוקה והוא לא חייב לשבת בתוך חממה, אבל אני מסכים שצריכה להיות גם

חממה ומי שצריך יישב, ומי שלא צריך שלא יישב.

אני חושב שהנקודה ששנויה היום במחלוקת ביו הגופים היא איפה צריך לפעול ולא

איך. הגיוינט, להבדיל מגופים אחרים, פועל גם בערים גדולות ולא רק באזורי פיתוח.

גם בתל-אבי ב יש ריכוז גדול של עולים חדשים, וגם במקומות כמו אשדוד, נתניה,

ירושלים, חיפה - שם גם הסוכנות הצטרפה.



היו"ר מ' קליינר;

מר הדרי, איך אתם מתקשרים לענין הזה?
ב' הדרי
אני מנהל את הקרן להלוואות לעסקים קטנים בבנק לפיתוח התעשיה ויש בה 40 מיליון

דולר. המטרה שנקבעה לקרן היא עידוד תעסוקה ופיתוח עסקים קטנים קיימים. עסק קטן

מוגדר כעסק שמעסיק עד 40 עובדים. פתהנו את התחומים בכל ענפי המשק, ללא יוצא מו

הכלל. על-מנת להתמקד באמת בעסקים הקטנים קבענו שמפעלים שזכו למעמד של מפעל מאושר

אינם זכאים לפנות לקרן לקבל הלוואות. ההלוואות ניתנות להשקעה בנכסים קבועים:

ציוד, מבנים וכדומה. על השקעה כזאת בציוד ובמבנים אפשר להוסיף עד40% השקעה בהון

חוזר. הוגדרו הלוואות בהיקף של עד 250,000 דולר לעסק. ההלוואות ניתנות לתקופה

של 7 שנים, כאשר בשנתיים הראשונות משלמים ריבית בלבד וב-5 שנים הבאות קרן וריבית.

התקופה של השנתיים הראשונות שבהן משלמים רק ריבית, נוחה מאד לפיתוח עסק חדש, שהיא

תקופה ראשונה של הרצה שבה הוא משלם רק ריבית, זה באמת נוח מאד.

אנחנו משתדלים בנושא הבטחונות, מכיוון שיש ערבות מדינה בקרן הזאת בהיקף של עד

25% לדרוש קצת פחות בטחונות ולהתבסס על שיעבוד הנכסים שממומנים מתוך ההלוואות.
י' לוי
זו ערבות עצמית.

ב' הדרי;

על-מנת שהיזם לא יצטרך לכתת רגליו לבנק שלנו בתל-אביב, הוקמו 3 סניפים

בבאר-שבע, ירושלים וחיפה. בסניפים אלה יושבים כלכלנים ומזכירות שיוצאים למפעל

ולא המפעל בא אל הבנק, והם בודקים, מתרשמים, רואים מי הלקוח, מה המוצר, מה

העיסקה, נותנים המלצה, וההלוואה מאושרת.

י' לוי;

אני רוצה להוסיף שהלוואות ניתנות לאו-דווקא לעסקים חדשים אלא גם להרחבת עסקים

קיימים.

היו"ר מ' קליינר;

זה חשוב מאד. זה יותר מהיר.

ב' הדרי;

אני רוצה לתת לכם פרטים על תוצאות ומה עשתה הקרן עד היום, הקרן התחילה לעבוד

בינואר 1991 , עד כה אושרו הלוואות ל-180 עסקים שונים בהיקף של 15 מיליון דולר.

כלומר, ניצלנו בערך 40% מהיקף הקרן, מבחינת אישורים. אם הייתי רוצה למיין את

ההלוואות האלה הייתי אומר שאישרנו הלוואות ל-180 עסקים, מתוכם כ-50% בתעשיה ועוד

50% במסחר ובשירותים, או אם הייתי ממיין את זה לפי אזורי פיתוח, 50% מהעסקים

שלנו, כ-90 עסקים היו באזורי פיתוח אי ו-ב', ועוד כ-90 עסקים במרכז הארץ. מתוך

ה-15 מיליון דולר ביצענו עד כה הלוואות בהיקף של כ-10 מיליון שקל לכ-75 עסקים.

היו"ר מי קליינר;

כמה מקומות עבודה נוספים אמורים ליצור ההלוואות האלה והאם מרכיב היצוא נכלל

בענין? כלומר, האם היצוא הוא אחד הקריטריונים למתן הלוואה?



ב' הדרי;

אין קריטריון של יצוא למתן הלוואה. להערכתי מדובר כאן בתוספת של כ-1,200
י' לוי
המשרד מרגיש שהקרן הזאת יכולה לעשות הרבה יותר. יש לה שתי בעיות: הריבית

גבוהה והבטחונות קצת לוחצים. המשרד נלחם מאד בנושא הבטחונות המשופרים. מכיוון

שבריבית לא הצלחנו, החשב הקים קרן נוספת, ערבות מדינה של 100 מיליון ש"ח. הכוונה

היא שהמדינה תתן 40% מזה ערבות למי שלוקח עד חצי מיליון, לכל סוג שהוא, ועכשיו

יצא מכרז לבנקים ומי שיתן ריבית זולה ביותר הוא יקבל את הכסף.

היו"ר מ' קליינר;

לפני כמה חודשים קיימנו כאן שתי ישיבות עוקבות, אחת עם שר האוצר ואחת עם שר

התעשיה והמסחר ועמדנו על הבעיות. הייתי רוצה לקבל מיורי שטרן תמונה כוללת יותר

על חלקה של לשכת המסחר בענין.

י' שטרן;

כל מה ששמענו עד עכשיו הוא טוב ויפה, אבל מעט מאד מזה עומד לרשות העולים, וזה
למעשה הנושא שעומד על סדר היום
איך נעודד יזמות בקרב העולים ואיך נצייד אותם

בכלים שיאפשרו להם לפתוח עסקים באופן עצמאי.

היו"ר מ' קליינר;

לא רק, כי א ייצרו 100,000 מקומות עבודה ולא יהיה בהם אף עולה, אבל 100,000

העולים יעבדו, מבחינתי זה בסדר.

י' שטרן;

100%. אני בכלל לא חושב שיגעו בעסקים במשק ורק יגעו בעסקים של העולים. אני

רק אומר שיש פה קטע ספציפי שחשוב מאד להתייחס אליו, במיוחד בוועדת שלנו.

לפני למעלה משנה הקימה לשכת המסחר מדור לקליטת עליה ויזמות. דו "ח מונח

בוועדה ואתם יכולים לראות מה עשינו. קודם-כל התמקדנו בקטע של חונכות פרלימינרית.

זאת אומרת, לתת לאנשים מושג מהי כלכלת ישראל, ואם מדובר על פתיחת עסק, במה זה

כרוך. דברים בסיסיים שאין לעולים. גם כשהם מעורבים מאד בנושא עסקים בכלל,

הקונטקסט הישראלי לא מוכר להם.

במציאות הנורמלית אדם יכול לפתוח עסק וליצור מקום עבודה בשבילו ואולי גם

בשביל אחרים רק כעבור כמה שנים במקום החדש. במיוחד אם הוא בא מברית-המועצות, שזו

גט פלאנטה אחרת, אין לו כסף, וכדומה. לנו אין את הזמן הזה. זאת אומרת, כל

העבודה היא בסך-הכל איך לקצר תהליך כדי לתת לאנשים אפשרות לפעול עד כמה שיותר

מתר, והדרך היא קודם-כל קניית ידע. כפי שאמרתי, בזה התמקדנו. הקמנו בתל-אביב

מועדון עסקים לעולים, שבו הם נפגשים פעם בשבועיים. עכשיו יש מועדון גם בחיפה,

ואנחנו עומדים להקים בקרוב מועדון כזה גם באשדוד. סיכמנו עכשיו עם משרד הקליטה

על שיתוף-פעולה בנושא הזה, כי קודם הכל היה בהתנדבות ועכשיו יהיה גם מימון לכך.

יש לנו גם יעוץ פרלימינרי לעולים ויש לנו יחידה שהקמנו יחד עם הג'וינט לעידוד

עסקים קטנים, שמסיבות מדיניות לא פועלת כעת אבל היא אמורה לקרות את העולה שקיבל

הכשרה פרלימינרית ולעבוד אתו הלאה.

נכון להיום יש מועדון עסקים, יש יעוץ פרלימינרי, יש קורסים ברוסית. נכון

שבתהליך הנורמלי אדם צריך לדעת עברית, ואם ללמוד משהו בנושא עסקים אז ללמוד את זה



בעברית. אבל כדי לא להכפיל את הקושי בהתמודדות עם החומר ועם השפה, וכדי שזה

יתבצע בתקופה הראשונה שלהם בארץ, אנהנו עושים את הקורסים האלה ברוסית, ואני חושב

שיש לנו נסיון מיוחד בנושא הזה. ופה אנחנו נתקלים בכמה בעיות. אני חייב להגיד

שהשינויים בברית-המועצות נותנים לנו הזדמנויות טובות יותר לכך, כי האנשים שמגיעים

עכשיו מברית-המועצות לעומת אלה שהגיעו לפני שנה הם הרבה יותר עם חוש מערבי בנושא

עסקים, כי המציאות שם משתנית לכיוון הנכון.

אני רוצה להעלות את הבעיות הקיימות. א. כדי שאדם יתמצא בכלכלה החדשה הוא

צריך לקבל הכשרה כלשהי, ופה בעצם סיכמנו את זה עם משרד העבודה, שכל קורס להסבת

אקדמאים לפחות - וזה צריד להיות גם ללא-אקדמאים - יכלול משבצת צנועה של 20 שעות

של לימודי כלכלה, עם דגש על יזמות. זה בוצע בצורה חלקית, כי אין לזה מימון נפרד.

כשזה טמון בתוך הקורס הארוך, לאנשי מקצוע בדרך-כלל יש נטיה לשלם כסף למיחשוב או

ללימודים מקצועיים ופחות לכלכלה. זה נושא אחד. אני חושב שיש להרחיב את המערכת

הזאת של לימוד הבסיס לכלכלה.

ב. נושא הקרנות הוא נושא ישוב ביותר, ופה יש רק 3 אופציות שידועות לי היום.

1. הקרנות של משרד הקליטה, שכל הזמן יש להם בעיה עם ביצוע ההלוואות האלה, וזה

עדיין המקור הטוב ביותר לעולים. ב. המרכז לפיתוח עסקים בירושלים, שבראשו עומד

אורי שרף, וקרן של קלרידג', ואנחנו רואים עד כמה הענין חשוב. אני מציע שאחד

הנושאים לדיון יהיה מה קורה עם הקרנות של משרד הקליטה.

אני רוצה לציין בעיה ספציפית והיא הבעיה של עולים ממציאים. העולים לא יודעים

איד להגן על ההמצאות שלהם ואז הם לא באים במגע עם הגופים המסחריים או התעשייתיים

שיכולים לבצע את זה. לרשום פטנט או אפילו להגן על רעיון מסויים עולה המון כסף,

שלעולים אין אותו, ואנחנו צריכים לישוב איך להקל עליהם בקטע הזה, כי זה יכול

לפתוח הרבה אפשרויות עסקיות הן לעולים והן לוותיקים.

היו"ר מ' קליינר;

יש היום מסגרת שמטפלת בזה?

י' שטרן;

אין.

א' הורביץ;

יש.
היו"ר מי קליינר
אולי מר הורביץ יתייחס לזה בדבריו אחר-כך.

י' שטרן;

אנחנו עומדים לרשות כל הגורמים שרוצים לעזור לעולים, במיוחד בנושא של הכשרה

בשפה הרוסית לעניינים עסקיים ויעוץ.

ש' דריטר;

משרד העבודה יחד עם הגיוינט יכולים לפתוח היום כמה קורסים שרק צריך בהכשרה

ליזמות. הבעיה היחידה היא מועמדים מתאימים.



י' שטרן;

על זה אנחנו עובדים ביחד עם משרד העבודה. זה סתם קשקוש. אגב, עשינו קורס

לסחר חוץ לעולים, ובפעם ראשונה בהסטוריה השתתפו בו עולים שנמצאים עד שנה בארץ

ורובם כבר התקבלו לעבודה בחברות יצוא בתחום פיתוח לקשרים עם ברית-המועצות.

א' הורביץ;

קודם-כל אינפורמציה על בעיית הכתובת לעולים יזמים-ממציאים. יש כתובת שקיימת

כ-15 שנה. היא עברה משבר ניהולי לפני שנה בערך. יש לה מנהל חדש והיא נמצאת היום

בתוך מט"י מו"פ, שהוא פרוייקט משותף למשרד התעשיה, למשרד המדע ולמשרד הקליטה.

מט"י מו"פ הוא גוף מוכר של התעשיינים ושל 3 משרדים ממשלתיים. אין שום בעיה לקבל

שם סיוע מיומן, והם עובדים עם הרבה רפרנטים.

היו"ר מ' קליינר;

אני מוכרח להעיר הערה, דבר שבדרך-כלל אינני נוהג לעשות. אם האיש שהוא מנהל

האגף הנוגע בדבר בלשכת המסחר לא ידע על קיומו, משהו לא בסדר אצלכם.

א' הורביץ;

הוא ידע הכל עד פרטי הפרטים והוא לא ידע שהמשבר הניהולי נפתר לפני 3 חודשים.

אני רוצה לדבר על שני דברים. 1. נושא הקרנות, אבל אני רוצה להשלים קודם את

הקונספציה של רוממות, כי אני מבין שעל זה הוועדה מתמקדת היום. רוממות יכול להיות

גורם סגור, למעטים, שהם מאד מתאימים לפתח פרוייקטים עם פוטנציאל כלכלי רציני. הוא

יכול להיות גורם שמסייע למי שנמצא בסביבה ופונה.

כל הדברים האלה אינם מתמודדים בגדול עם השאלה מהו קהל המטרה שמדינת ישראל

מעוניינית שיפתח עסקים קטנים או שיעשה מעשה כדי לקבל אחריות כלכלית, אפילו במובן

הבסיסי שיורי שטרן קודם רמז עליו. כלומר, תדע איד לנצל את סל הקליטה שלך, תתחיל

להשקיע בעבודה משלימה בתחום המקצוע שלך, שזה יציל אותך מוראלית וכלכלית, תתחיל

לשאול את עצמך מהי הקריירה של בניית עצמך כשותף בגודל האמיתי של יכולת הניהול

שלד, שזה תהליד לא פשוט.

כאן מתקשר לדברים המקצועיים שיוחנן לוי וזאב דורי התחילו בהם. יש שאלה

שיווקית, שכל הגורמים כאן מכירים אותה, והיא - האם אנחנו משדרים לעולים של מדינת

ישראל, שאם הם ימתינו וילמדו עברית, יעברו קורסים וכו', מדינת ישראל תתפתח, תמצא

להם תעסוקה והם יהיו שכירים כפי שאנשים אחרים בשנות השבעים נקלטו בארץ, או שאנחנו

צריכים לומר להם שכל אדם צריד לבטח את עצמו על-ידי כד שהוא ילמד לנהל את ענייניו

כעוסק עצמאי באופן משלים. התפישה שאומרת שאין מה להמתין אלא צריכים לתת לאדם גם

השכלה משלימה, אבל גם תמריצים משלימים, היא התפישה שאני הכנסתי אותה למשרד, מאחר

שבמשרד היתה חלוקה די הרמטית לגבי אנשים שכאילו הם יזמים, כי אבא שלהם היה יזם או

הם היו, ואנשים אחרים שמיועדים להי ות שכירים, אבל מה לעשות שאין עבודה, אז נותנים

להם את כל התחליפים לזה במשד שנים.

היו"ר מ' קליינר;

זה נושא אחר שלא דנו בו. כי יש קורסים של ריפוי בעיסוק, שזו בעיה אחרת.

אי הורביץ;

עכשיו אני רוצה להגיד איד זה קשור לדרישות שלנו ולשיטת המדיניות שלנו לגבי

חממות. הדרישות הן מאד פשוטות. חממה שנמצאת באזור מסויים ומקבלת כספי ציבור

חייבת להתייחס לקהל המטרה בסביבתה, שהוא קהל של מובטלים, אם זה בכוח, או בצורה

מוסווית או בצורה ברורה, החממהה למעשה צריכה לשאול את עצמה איזה ערוצים היא פותחת

לקהל המטרה הזה להגיע לאיזה שהוא מצב סביר מבחינה תעסוקתית וכלכלית.



משרד הקליטה למעשה לא מקים מסגרות כמסגרות, כדי לבצע את זה, אלא נותן תמריץ

ליזמים מקומיים, כלומר לרשויות המקומיות, לגורמים ענפיים כמו איגוד לשכות המסרור

או התאחדות התעשיינים.

ס' ורטהיימר;

יש דבר כזה? מה זה יזמים או רשויות?

היו"ר מ' קליינר;

אחה מדבר על יזמים או על רשויות מקומיות?

אי הורביץ;

אני מדבר על רשויות מקומיות כיזמיות של יצירת מקומות תעסוקה.

היו"ר מ' קליינר;

אתה הגדרת את זה לא נכון. הייתי אומר שהמדינה תהיה צנור, הנציג של הממלכה.
א' הורביץ
אם משגב יוזם פניה לקהלי מטרה שאפילו לא גרים שם אלא גרים בהולון, ואם הוא

יוזם קשר עם מה שנעשה בברית-המועצות, שיש לו ערוץ דרך איגוד לשכות המסחר, או אם

הוא רוצה לבנות את עצמו כגורם תוסס מבחינה כלכלית, הוא יזם, ואנחנו נותנים לו

תקציב שקשור לשירותים בפועל שהוא מתכנן ליגת לאוכלוסיית מטרה של יזמים עולים.

הבעיה כאן היא התפישה שאומרת; אל תקים מסגרת סגורה ותנוח, כי לוקח 3 שנים להקים

אווזה; אחר-כך היא מתאימה ל-20 איש, ואחר-כך אתה רואה מה הלקחים וכו', אלא תתחיל

להפעיל אנשים בשלבים ראשונים עוד לפני שהם הקימו עסק, ויש הרבה מאד עבודה של

הכנה. למשל, תחשוב איפה אתה רוצה להיות מועסק כדי ללמוד איד להקים עסק, וזה נחשב

שאתה מועסק בערוץ כזה. זאת בעצם עיקרה של ההשלמה.

לכן, מה שאפשר לדרוש כאן מחממות עסקיות, שהן תהיינה חממות יזמיות במובן

שאמרתי. הן תיקחנה את קהל המטרה באזור שלהן ואני מקווה שלאור זה גם נשמע את

הדיווח על מה שעושים היום ברשויות.

היו"ר מי קליינר;

לישיבה זו הזמנו את מר ורטהיימר, שהוא לא איש ממשלה אלא איש היוזמה החופשית,

שבהחלט מהווה מודל, גם כדי שישמיע לנו דעה חריגה. היינו רוצים לשמוע את דבריו,

ואם אפשר בנוסף לבקורת, שהיא לגיטימית ונשמע אותה, גם לומר לנו מה לדעתך עושה

מדינת ישראל בצד החיובי. אתה עשית משהו פוזיטיבי ותציע לאחרים מה הם יכולים

לעשות. אני רוצה לשמוע איך לדעתך אנהנו יכולים לפתור את הבעיה, כי זו בעיה

קיומית.

היום היית יכול לשלוח לרוסיה שטר ערבות שבעוד 3 שנים יהיו לך עוד 150,000 -

200,000 מקומות עבודה במקצועות המתאימים, ומתוך אורזם מיליון אנשים שיושבים על

הגדר הרוב היו באים?
ס' ורטהיימר
הישיבה הזאת קצת הדהימה אותי, אבל אולי אתחיל בזה שיש לי רותימה של בגין,

חתימה של פרס וחתימה של שמיר שהמלה רוממה והעסק של גני תעשיה, מושגים שלי, יווזמו על

זה 3 שרים בממשלה הזאת. אני אראה לכם את הנייר הזה בשבוע הבא, ואני מבקש לא

להשתמש במלים האלה שהן לא שלכם. זו נקודה אחון.



ש' דריטר;

אגב, זו מלה בינלאומית.

ס' ורטהייימר;

במושגים שאנחנו מדברים, מר! שקורה פה לאט-לאט הוא שאומרים: זה רעיון טוב,

עכשיו הסוכנות והג'וינט ייכנסו בפנים, המועצות המקומיות יהפכו ליזמים ובעצם רוצים

לחזור לרוסיה דרך השיטה הזאת בקשקוש אחר, ומה שיוסר פה זה 5 מיליון גויים כדי שכל

יהודי ירגיש טוב שיש עם מי לדבר. בזה אני לא יכול לעזור.

עכשיו בואו נהיה מעשיים. אין לי פתרון לבעיה של העולים מברית-המועצות. אני

עושה מאמץ כמו כולם, אבל אין לי פתרון. הבעיה אצלי נקשרת בירידה והפסד יזמים

שברחו אם יהיו לי פה מספיק יהודים שהתחנכו בארץ, שירתו בצבא ויש להם

ילדים, הם יקלטו את הרוסים ויהפכו אותם לרוסים מצליחים בישראל.

לכן, הבעיה מתחילה מהירידה של החבריה האלה, שלא טיפלנו בה בצורה מתאימה, או

שלא היה לנו כוח, או שהיינו עסוקים בדברים חשובים אחרים. אני לא מאשים אף אחד.

לאחרונה ריאיינתי, בעזרת יוחנן לוי, 150 ישראלים שיושבים בארצות-הברית,

מבוסטון עד לוס-אנג'לס ועמק הסיליקון, ויש לי דו"ח מסודר על זה. אפשר להחזיר

אותם ואפשר למנוע את הירידה הגדולה הזאת ואפשר גם לעשות דברים בשביל להתחיל מהשלב

שיוחנן לוי מדבר עליו, בשלב שאני ואשרי מדברים עליו - זה אותו הספור. אתה מדבר

על יזמות של מועצות, שזה לא אותו ספור, ואותי מחריד כל הענין הזה.

גם את הג'וינט ואת הסוכנות אני רואה כבעיה אחרת. הסוכנות עסקה באדמות,

בחקלאות, והפריעה מספיק. קרן קיימת זה טוב, מפני שזה עצים, הם לא מדברים, וכו'.

בואו נעשה סדר מה רוצים להשיג בכלל. רוצים להכפיל את ה-GNP של ישראל. לפני 4
חודשים יצא לאור ספר שבעצם אומר דבר אחד
היה כוח בעולם - נשק. הכוח הזה נגמר

במלחמת העולם השניה אחרי פצצת האטום, עבר לוול סטריט, שם הוא ניגן עד לפני 20 שנה

בערך. לפני 20 שנה היפאנים הוכיחו שיש כוח מעבר לכסף ומעבר לנשק, והקימו מפעלים

של "הונדה" בדטרויט, ואם דטרויט לא הצליח להקים מפעלים אצל "הונדה" בטוקיו, בעצם

הוכיחו שיש פתאום כוח נוסף והוא כוח היצוא.

ליהודים קשה מאד להבין את זה מפני שכולנו עוסקים באימפורט-אקספורט ומתלבטים

עוד בין מרקס אנד אנגל למרקס אנד ספנסר, ובאמצע הולכים לאיבוד אצל מרקס ברדרס.

זאת אומרת, לא תופסים כלל את הבעיה על מה מדברים באמת. מדברים פה על לשנות עם

בעזרת יועצים. הממשלה תפסה עמדת כוח לחלק את הכסף הזה. מודעי שם עכשיו 12

מיליארד דולר בנגב, דבר שהוא קיבל בחינם בגליל. אתה אומר לי שעזרו. ודאי שעזרו,

אני גם שילמתי מסים. אבל לא זאת הנקודה.

הנקודה היא פשוטה מאד, איך אנחנו מכפילים את היצוא של ישראל, ודרך היצוא של

ישראל גם העולה הרוסי וגם היורד יחזור אולי לארץ, או לא ייצא, ומשהו יקרה. זאת

אומרת, ברגע שמבינים שתעשיית היצוא ו"פרי אנטרפרייז" הוא המשפט הנכון, אז כל

הכלים בעצם נכונים.

בוא נראה איפה הדברים מתקלקלים בגדול. זה מתחיל בעצם מהחינוך הבסיסי שניתן

בבתי-הספר, שמחנך לדעת ולא לעשות. לכן את המלה תעסוקה צריך למחוק מהלכסיקון

שלנו. המלה תעסוקה היא כמעט כמו עבודת דיוק עם כסף. זה לא יצירה וגם לא חזרה

למלה עבודה, ובלי המלה עבודה אין שום נוסטלגיה. זה פשוט ליצור לעשות. להעסיק

מישהו שלא יפריע - זו בעיה אחת, וליצור משהו שייהנה - זו בעיה שניה. אם דרך זה

נשנה את המושגים האלה, מה טוב.

אם כל אחד מהי ועצים היה פותח מפעל היינו פותרים את הבעיה. כולם יודעים איך

לעשות את זה, אז שיעשו את זה. בוא נעזור לאלה שכבר השתכנעו שכדאי לייעץ לאחרים

לעשות את זה.



נהיה מעשיים חלאה. הצבא חייב להיות כך והוא חלק מאתנו. מה קורה אחרי הצבא?

הולכים לטכניון, מלמדים אנשים רק טכנולוגיה, אקדמאים וניירות, שנאה ליצירה.

הולכים לאוניברסיטה רגילה, מלמדים את האנשים הומאניזם והמון דברים, שזה למעשה

כלום במושגים של לבנות מדינה.

איד אתם בונים מדינה? אתם לא בונים מדינה. מדינה הדשה נבנית בגליל. הגליל

הוא המקום היחידי ששם היה פעם דימוי של גדר טובה. %2 מהאוכלוסיה של כביש עכו-צפת

מונים 100,000 תושבים שעושים 10% מהיצוא, וזה הדבר היהידי שמדבר. אם אפשר להכפיל

את זה, אז זה ההלק הבריא של מדינת ישראל.

אם יצליהו להכפיל את זה בנגב, אדרבה. אם מהברים את זה עם אנשי צבא בפנים,

ועוד ג'ובים לגנרלים - אני לא יודע, אני מפהד מזה. אני מאד זהיר ואני מקבל את

הקו של יוחנן לוי.

אני לא פועל לבד. יש לי הבר טוב, אשרי, ו-12 שנה אנהנו נלהמים על הרעיון הזה

שלא יקלקלו לנו את הגנים. עובדה היא שבתפן עשינו מה שעשינו ולא הצלחנו להגיע

לירושלים. התכנון היה שבירושלים יהיה מקום שני, או בשער הגיא, ולא הצלהנו, מפני

שלא רציתם שאני אהיה באזור הזה.

הגן בתפן קיים והוא עובד בסדר בשיתוף עם משרד התעשיה והמסחר-. יש שם יהודי

אהד שמתעסק עם האדמות ועם מבני תעשיה והוא מקלקל לנו את העסק. היתר כולם בסדר.

בלי אשרי לא הייתי עושה את זה.

המערכות האחרות לא מפריעות לי. התלונה היהידה היא שזה לא יצא למקום אחר.

והמשהקים היו בעיקר פוליטיים.. אדמה, האם איש פרטי יש לו זכויות כמו ממשלה, או

שלממשלה יש זכויות-יתר. זו בעיה שקיימת כל הזמן, זה לא משהו ספציפי שקשור לזה.

אין ספק שצרי שתהיה ממשלה עניה כדי שהאזרהים יהיו במצב יותר טוב. זאת צריכה

להיות המטרה של כולנו. בעיית הבטחון היא בעיה נפרדת ולכן אי-אפשר לקשור אותה כל

הזמן עם זה. העסק עם הרוסים בא לנו כמזל מהשמים, שאפשר להלק הרבה כסף ובזכות זה

אפשר להעריך את התהליך הקומוניסטי בישראל.

המלה "עבודה" הלכה לאיבוד מפני שבלבלו את זה כל הזמן עם הגלות. בעצם הגלות

קנתה אותנו. בכל הגליל והנגב יש4% או 5% של תושבי מדינת ישראל. כל היתר

מסתובבים על הכביש בין היפה-תל-אביב-ירושלים, כשהדבר הכי מאפיין הוא שזה 20 דקות

משדה התעופה. בגליל ובנגב אין הרבה קולות, וגם אין הרבה כסף, ולכן אין סיבה ללכת

לשם. ושם צריכה להיבנות ישראל ההדשה, מפני שפה היא לא יכולה להיבנות.

בשביל להבטיה שזה' יקרה, העברתי את "ישקר" לתפן. הלק מהאנשים כאן שותפים לדבר

הזה, ובתפן הכפלנו את הספור ומשם זה עובר לתל-חי.
המטרה של ישראל חייבת להיות איות
לעשות יותר תעשיות ליצוא ושכל ארזת מהן

תצליה. הדבר הקרוב ביותר שאני שמעתי מהספור הזה הוא הענין של חונכות עסקית, שהם

לקהו סיגמנט שאני לא נגעתי בו. אני נוגע רק בסיגמנט, וכמו שהוא אומר, היצוא צריך

להיות כבר בהיקף מסויים, הוא צריך כבר לדעת לאן למכור, וכך הזרה.

אריק שרון חיבר את זה עם בעיה פוליטית שלו. זו זכותו. פרס ומודעי עשו את זה

כל אחד בדרך שלו. את בעיית הנגב פותרים עם כסף. לא פותרים בעיות עם כסף.

לי יש הצעה מעשית אחת. אם היצוא חשוב, אז חוק לעידוד השקעות הון הוא הגורם

המפריע ביותר בשביל לנצל 95%מהתושבים, שלדאבוני לא גרים בצפון או בנגב. למרות

שאני רוצה שכולם יגורו בצפון, אני רוצה שקודם-כל כולם יעבדו יותר, יעשו יותר יצוא

ושלמדינת ישראל תהיה הכנסה כפולה, ושנהיה במצב שנשלם מסים יותר נמוכים, שתהיה לנו

ממשלה יותר עניה ונהיה דומים לשו יצריה. איך זה יקרה? - רק אם רוצי מיליון יהודים

שיושבים באמריקה, וכולם כמעט שירתו בצבא, יהזרו לארץ. הם הפתרון. לפחות אלה שלא



יעזבו עכשיו את הארץ, הם הפתרון, והם גרים בתל-אביב ובירושלים. אני לא יכול
להרשות לעצמי להגיד
לא שם. מפני שהבעיה הבטחונית כגבולות נקברה אחרי סאדאם

חוסיין והיא לא נפתרת על-ידי הבעיה הזו.

גם לגבי עיירות הפיתוה יש סימן שאלה עד איזה מידה הן הצליחו. הן לא כלי לתעש

את המדינה בסיכום, ואני לא יכול לוותר על המקומות שרוב היהודים גרים בהם

בתל-אביב, בירושלים ובחיפה, שאני רוצה שהם ישתתפו בהקמת מפעלים.

יי לוי;

סעיף 30 בחוק מעודד את מרכז הארץ.

סי ורטהיימר;

זה לא מספיק. אני רוצה שזה יהיה אחיד. אני לא רוצה שתשחקו עם זה.

י' ביילין;

מה זאת אומרת ''לשחק עם זה"? הרי השינוי בחוק נותן איזה שהוא יתרון.

סי ורטהיימר;

אני לא רוצה שתשחקו עם זה בכלל. תנו לכל אחד לעשות יצוא בכל מקום, אפילו

בכותל המערבי. אם זה חשוב אז זה חשוב. אם אתם חושבים שזה כאילו חשוב, אז אתם

עושים את אותו שקר שעשיתם כל הזמן; זה חשוב מאד, אבל, אבל, אבל. פעם להביא כסף

מהג'וינט ופעם מהסוכנות ונגה עושים אתם, ופעם מהמפלגות, ובסופו של דבר שום דבר לא

יצא מזה. הבנים ירדו מהארץ, ועכשיו יש בעיה חדשה עם העולים מברית-המועצות, במקום

הילדים שירדו. הם לא פתרו שום דבר.

החוק חייב להיות אחיד בכל הארץ, ואני מדבר על משהו שהוא נגדי, אבל זה לא משנה

לי. אני רוצה לראות יותר בנים שלנו שיישארו בארץ ויצליחו. ואם היצוא חשוב כרגע

בשביל להעתיק את היפאנים ולהתחרות עם השויצרים, הוא חייב לבוא. לדעתי אנחנו

נקלוט את העולים מברית-המועצות בזה שנעזור להם, כפי שעשיתי אצלנו, ליקים מפעלים

אמיתיים עם יצוא. מעודדים אותם לעשות את זה לבד, ומביאים אותם די מהר ל"ריל

טיים".

י' לוי;

איד מביאים יצואנים לערי הפיתוח?

סי ורטהיימר;

אני טוען שהבעיה של מדינת ישראל לא מתחילה בכסף. מי שחושב שהבעיה מתחילה

בכסף, טועה. היא מתחילה מחוסר סדר עדיפות נכון, שלא הכיר בזח שתעשיית היצוא,

שהיינו יכולים לעשות את המשחק של קוריאה ושל טייוואן ושל כל העולם, ולא עשינו

אותו נכון. יש לנו את כל הכוחות פה ואני בטוח שבסוף נעשה את זה, אבל באיחור גדול

ולארור שבנים רבים שלנו כבר עזבו את הארץ, ולארור שחרבה רוסים לא מצאו את הכיוון

הנכון.

היו"ר מ' קליינר;

אתה תשלם משכורות כמו בקוריאה?



ס' ורטהיימר;

אני כבר משלם משכורות לאנשים "בישקר" שלא יפריעו לאוטומאטים אצלנו.

י' ביילין;

זה לא תעסוקה.

ס' ורטהיימר;

אני לא מתעסק בתעסוקה, אבל אני יצרתי. בערך להיות 10% מהשוק העולמי, שוק,

בשביל להעסיק 2,000 איש. אפשר להסתכל על זה אחרת. אני לא צריך רמה נמוכה של

טכנולוגיה בשביל ליצור עבודה. יכולה להיות רמה גבוהה בשביל לעסוק בשיווק.

יש לנו מכון ליצוא שהוא כלי ריק, הוא לא שווה דבר.

יי לוי;

הוא לא שווה לענקים אבל הוא מצויין לכל השאר. אסור להגיד את זה.
סי ורטהיימר
הוא כלי ריק מבחינת האפשרות לקדם את היצוא, לא מהבהינה של לעזור למישהו.
היו"ר מ' קליינר
מה היית עושה בו כדי שהוא יהיה מלא?

ס' ורטהיימר;

הוא צריך להפסיק לדבר על כסף ועל תקציב ולדבר על שוק. הוא צריך לספק

אינפורמציה בכל העולם, לדבר על מי המתחרים, איזה ארץ מתקדמת ולאן אתה נכנס. אלה

הם בעצם הדברים שאנחנו צריכים לדעת בשביל לקדם עוד אלפי אנשים, שיעשו פחות שגיאות

ושיותר יצליחו. זה אומר שסדר העדיפות הקיים איננו נכון.

התקציבים של הבנק לפיתוח התעשיה הם טובים, אם אחר-כך יש להם המשך לעשות משהו

הלאה. אולי צריכים במקום לנתח כל הזמן, לעזור לו עם כל מוצר שיכול להיות התחלה

של תעשיה ליצוא. כשם שהתעשיה הבטחונית עסקה כל הזמן רק עם טכנולוגיה ועם בטחון,

ולא ניצלה אף פעם את הידע שלה בשביל לעשות דברים אזרחיים, ולוות להם ללכת לבד, ולא

בשליטת ועד ולא בשליטת הממשלה, לא בימין ולא בשמאל, אז זה היה הולך. ביום שתגידו

שהתעשיה ליצוא היא הראשונה בסדר העדיפויות, כל הדברים ישתנו. כל זמן שהתעשיה

ליצוא היא טובה אבל היא לא עומדת במקום הראשון, היא לא תתרום לכם. היפאנים הבינו

את זה ולכן הם הצליחו. הכסף נועד לשרת ואז משרד התעשיה והמסחר צריך להיות משרד

היצוא ולא משרד התעשיה והמסחר. הוא צריך להיות המערכת ששולטת במדינת ישראל,

והאוצר צריך להיות הנספח, הגזבר שלה, ולא להיפך, ואז אחה לא צריך כסף מחוץ-לארץ,

אתה יכול להיות בן-אדם עצמאי, ואז אתה יכול לעשות שלום בגבולות, מפני שיש לך מה

לתרום להם. כמו שבשויצריה עשו שלום עם האיטלקים ונתנו להם עבודה. אוטומאטית

נוצר שם אינטרס משותף על הגבול. זה הרבה יותר טוב מגדר תיל.

הדברים האלה הם בעצם המשך הציונות. מי שרוצה לעשות את זה דרך הראיה של

אימפורט-אקספורט, ג'וינט, הסוכנות, וכו', ואתה תחלק קצת והשני יחלק קצת; הקבוצה

של נסים ומודעי ודאי הרבה יותר טובה מהקבוצה של בר-לב שהיתה בזמנה, שהתנגדה לכל

דבר שרציתי לעשות - אם זרז לא מרכזי.

דירות. אל תכניסו את האנשים לדירות ברכישה. תאפשרו לעולים חדשים לגור

בדירות להשכרה כדי שהם יוכלו לזוז ממקום למקום. אל תקברו אותם בבטון עם משכנתא.



שנית, תשנו את החוק לעידוד השקעות רזון. שני הדברים האלה יסמלו את היתר, שיתחילו

ללכת יותר טוב. אנחנו לא במצב כזה נורא. אני מבקש עכשיו מכל היועצים: תקימו

מפעלים, תוכיחו שאתם באמת יכולים לעשות את זה. תפסיקו לייעץ.

היו"ר מי קליינר;

תודה רבה. הדברים נשמעו שונים ולכן הם מרעננים, אבל הם בהחלט חשובים.

בירושלים קם דבר שהוא כתובת ויכול להיות שהוא דוגמא למקומות אחרים, והייתי

רוצה לשמוע עליו מפי אורי שרף, מנכ"ל המרכז לפיתוח עסקים בירושלים. בבקשה.

א' שרף;

אני רוצה קודם להעיר הערה על דברים שאמר מר ורטהיימר. אני מעריץ גדול שלך,

גם כאיש עסקים וגם כיזם ציבורי, אבל אני רוצה להתקומם נגד ההערה המתנשאת שלך כנגד

כל היועצים היושבים כאן בחדר. ראשית, כל היועצים שאתה נעזר בהם ב"ישקר" ובמקומות

אחרים, אף אחד מהם לא מקים מפעלים אלא הוא יועץ. שנית, אני חושב שמה שבא לידי

ביטוי כאן - וקל לי להגיד את זה, מפני שאני לא בא מהסקטור הציבורי ואני לא רואה

את עתידי בו, אני כאן בביקור ואני חופשי לדבר - אני מרגיש שנעשית כאן דווקא פעולה

ברוכה וחשובה, ואתה צריך היית לברך עליה. הג'וינט או הסוכנות או גורמים אחרים

שהוזכרו כאן משקיעים מאמץ בנסיון לדחוף קדימה, לתת צ'אנס ליזמות לאנשים, שמהם גם

יקומו מפעלי יצוא. הרי אף מפעל לא מתחיל ביצוא לארצות-הברית. אני לא זוכר את

ההסטוריה שלך, אבל אני מניח שאתה ייצרת כלי השחזה לארץ ומזה עברת ליצוא. לא

התחלת לייצא במיליונים.

סי ורטהיימר;

אמרתי שכל יועץ שמייעץ, למשל, איך ללדת, והוא אף פעם לא ילד, אז יש גבול כמה

הוא יכול לדבר.

א' שרף;

אף ארח- מהם לא מתחזה להיות יועץ ולהגיד איך להקים עסק. בסך-הכל יש כאן חבורה

של כמה פונקציונרים בתחומים שונים, שמנסים לרכך את הקרקע לעולים חדשים ולישראלים

בפיתוח היזמות שלהם וליצור להם תנאים יותר טובים. אני בתור קפיטליסט אומר לך

שאני מתקומם נגד התערבות ציבורית בעסקים. אבל יש היום מצב של משבר שמצדיק את זה

לתקופה זמנית.

סי ורטהיימר;

אני מסכים שזה לזמן-מה. גם לי אין עצה.

א' שרף;

לגופו של ענין, אני מסכים אתך שהבעיה במדינת ישראל, כפי שאני רואה אותה, היא

לא בעיה של כסף. אתה אמרת שזו בעיה של סדר-עדיפויות, ונניח שזה נכון. אני חושב

שיש עוד בעיה של זמן. שיכון אפשר לקנות בכסף. גם זה לוקה זמן, אבל זה ייגמר.

מקומות עבודה פרודוקטיביים אי-אפשר לקנות בכסף. גם אם תתן לשר התעשיה והמסחר

מיליארד דולר או 10 מיליארד דולר, הוא לא ייצור תוך שנה - שנתיים מקומות עבודה,

אלא אם כן יתנו ליזמויות ברמות שונות לפעול.

לכן ארשה לעצמי לא להתייחס לבעיות מקרו גלובליות של מדינת ישראל, לבעיה של

היזמות ברמה הזאת. אני עכשיו מנסה לענות לשאלה שהצגת בפתח הישיבה, עם איזה

רעיונות הוועדה הזאת צריכה לצאת. לדעתי לא צריכה לצאת בשורה גדולה חדשה. ההערה

של מר ורטהיימר לגבי דגש על יצוא ולגבי מוביליות האנשים עם אי-קליטתם במקומות

קבועים, היא חשובה. מה שצריך לעשות הוא להמשיך ולפתה את הכלים שדובר עליהם כאן,



מפני שאלה פתרונות בזמן, ואנסה לתאר בדקות קצרות ביותר את הפעולה שנעשית

בירושלים, מפני שאני יודע שמוקמים כרגע מרכזים דומים במקומות שונים בארץ. לדעתי

צריך לטפח את הכלים האלה, לשפר את הקרנות מהסוג של הקרן של הבנק לפיתוח התעשיה

וקרנות ארורות כדי שהו תהיינה יותר קלות.

בירושלים יש מרכז שמאז שהוא הוקם הוא משמש כתובת ל-320 עולים חדשים ולכ-100

ישראלים. לא היו ישראלים, כי לא טיפחנו אותם, כי אין לנו עדיין מספיק כוח לטפל

בהם. אם חלק מתוך ה-320 האלה יגלו שהם לא מתאימים להיכנס ליזמות בעסקים, עשינו

שירות גדול. דרך אגב, מישהו אמר כאן שאפשר ללמד יזמות. אני טוען שיזמות אי-אפשר

ללמד. עסקים אפשר ללמד, ולכן הקורסים שאנחנו מקיימים במימון הג'וינט, משרד

העבודה וקצת אנחנו, הם קורסים לניהול עסקים ולא ליזמות.

ס' ורטהיימר;

אני מקבל מה שאתה אומר.

אי שרף;

יש לנו תצפית מאד מעניינת. באים 100 עולים חדשים. 50% מהם נופלים אחרי שבוע

- שבועיים. או שאומרים להם להכין שיעורי בית, תברר כמה עולה הציוד, ועוד, והם

נופלים כי הם מגלים שהם לא בכתובת הנכונה. 10% מהם הם יזמים בנשמה. ההפרש בין

ה-10% ובין ה-50% תלוי ברמת העומס של הטיפול שלנו אם הם יצליחו או לא. ואני לא

מפחד מטיפול-יתר שמא בסוף, כשיעמידו אותם על הרגליים, הם יפלו. קשה מאד להיות

יזם בישראל, ואני מדבר כמי שמתמצא קצת בנושא, שמותר לתת להם את הכריות האלה ולא

יקרה כלום. שומה על אותם מרכזים ועל אותם מטפלים לזהות מי היזם. לא לעזור באופן

עיוור לאדם ולהטעות אותו ואחר-כך לזרוק אותו לכלבים, אלא ברגע שמזהים תחילת

יזמות, לתת לו את הטיפול הנכון.

מה עושים? רואים אנשים, מראיינים אויש. אם רואים שהעסק הוא לא

מדעי-טכנולוגי, ראה הישיבה הקודמת, והוא לא בשמים, אנחנו בודקים אותם. מאחר שאין

אפשרות לבדוק את האינפורמציה עליהם מארץ עלייתם, אנחנו מנסים לבדוק באמצעים

מקצועיים, בעזרת בדיקות פסיכולוגיות, אם יש להם את התכונות המינימליות שדרושות

לנהל עסק, כי גם התוכנית העסקית הטובה ביותר תיפול בלי שמישהו ינהל אותה כמו

שצריך.

בהנחה שהם עוברים את כל המבחן הזה, נכנסים לבדיקה יותר יקרה קצת של בדיקת

העסק המוצע, עובדים יחד אתם, עושים שיעורי-בית, נותנים להם יד, הולכים אתם לפעמים

לפגישה, זה לא נורא, ובעיקר מתווכים בינם ובין הקהילה העסקית המקומית - זה חשוב

מאד. יצרנו כמה קשרים טובים ולפעמים גם עסקים בשותפות. אם אפשר להקים, אנחנו

נותנים להם אפילו עורך-דין ואת כל העזרה כדי שהישראלי לא יסדר אותם, וכבר חסכנו

להם משהו.

r

לרשותנו קרן של 10 מיליון דולר שהופעלה באפריל השנה. עד היום אישרנו 24

הלוואות בסכום כולל של חצי מיליון דולר, אבל יצרנו בזה 135 מקומות עבודה. וזה לא

אישורים, זה הכל דברים בביצוע. האחרונים נמצאים כעת בחתימת חוזה, אבל הכל דברים

אמיתיים. אלה לא מספרים גדולים, אבל אם אני מסתכל על עיר כירושלים שעלו אליה

בשנה אחת 13,500 עולים, מהם כ-6,000 מועמדים להיכנס לשוק העבודה. יש 2 - 3 קבלני

משנה בענף הבניה, יש בית דפוס קטן, יש שותפות בין דפוס ישראלי לבין עולה חדש; יש

רופאת שיניים שפתחה קליניקה, ודברים מסוג זה. זאת עבודה קטנה. הרבה עבודה

מושקעת גם באותם 24 מקרים. אבל לדעתי, הכיוון הכללי גם של סוגי החממות למיניהן,

שצויינו כאן, אני חושב שהכפלת פעילות בכיוון הזה מחיש את התהליך. אולי בעוד 3 -

4 שנים יגידו להפסיק עם זה, אבל היום זה מוצדק.



היו"ר מי קליינר;

אני רוצה לשאול אותך שאלה עקרונית. האם בדבר כזה איזה בעצם מתגבר על מה שיש

באמריקה בלי כל המעורבות, ואין אצלנו, מפני שבאמריקה יש לך רעיון טוב לעסק, אתה

נכנס לבנק, משכנע את מנהל הבנק, מקבל הלוואה נוחה ופותח עסק?

א' שרף;

הלוואי והיינו מגיעים לזה. הצרה עם הקרן שלנו ועם קרן קלרידג' שונה במובן
זה. היא אומרת ליזם
בדקנו את התוכנית שלך, קח את הכסף. לא מציקים לו. אצלנו,

לבנקים יש טבע גרוע, מחלה של בנקים בארץ, שלמרות שהם שותפים והם מקבלים כל מיני

הקלות בזה שהכסף מוכן להיות בחשיפה ראשונה במקרה של אי-פרעון, עדיין הבנק רודף

אותם ואומר להם להביא עוד ערבים. להביא ערב למשכנתא אני מבין, אבל להביא ערב

לעסק, אדם שהוא קשה-יום, פועל בנין, שיילך להיות ערב לחבר שלו שעושה עסק? יוצרים

כאן מצבים בלתי-נעימים. צריך להפסיק עם זה, צריך לשפר. אם אנחנו מגיעים למסקנה

שהעסק טוב, הפתרון של קלרידג' הוא נכון - לתת לו. כשהאמריקאים שנותנים את הכסף
מדברים אתי הם לוחצים עלינו לתת יותר ואומרים
תתנו להם, אז "יישרף" קצת כסף, אבל

חלק מהם יצליחו? - בסדר. קלרידג' זה כסף של ברונפמן, ברובו, וקצת של בנק

דיסקונט.
י' לוי
שם הוא ניתן איורי בדיקה יותר מדי ממצה.
ש' עוזון
אתחיל מזה שהמוטיבציה של צ'רלס ברונפמן להיכנס לענין הזה היא מוטיבציה

ציונית. הבעיה של התעסוקה, העדר צמיחה במשק והעליה הגדולה מרוסיה השתלבו גם עם

הבעיה של מבנה שוק ההון הישראלי. הבנקים נוקטים גישה עסקית. הם משתמשים בכסף

שלי, שלך, של אלה שנותנים את המשכורת דרך חשבון חבנק והם מלווים אותו לעסקים, והם

צריכים לשמור על הכסף הזה. ראה את ספור הקיבוצים, המושבים; תראו את היקף חובות

הערבים שהבנקים רושמים במאזנים שלהם. כך שמהבחינה הזאת אי-אפשר להאשים אותם.

יחד עם זה יש בעיה ברמת הסניף, לא ברמת מטה הבנק ולא ברמה של מנהלי סניפים

מאד מאד מיוחדים, אלא ברמה של הסניף ופקיד הבנק. הוא לא יודע לעבוד אחרת, והוא

נותן לך אגורה לזמורת ערבות נוספת שאתה נותן לו, או בטחונות נזילים שיש לך בבנק,

או חברים שלך שמוכנים לחתום לך על שטר ערבות. הבעיה הזאת קצת חונקת עסקים, בעיקר

כשמדובר בעסקים קטנים, כי העסקים הקטנים חשופים ברמת הסניף.

ברמת מטה הבנק, אם יש לנו מנהל סניף מאד מאד מתוחכם, שלומד להכיר אותך עם

הזמן ולומד להכיר את הפוטנציאל העסקי שלך, הוא מוכן לעשות חשיפה פיננסית יותר

גדולה. במטה הבנק יש כלכלנים שעובדים מול חברות גדולות והם מסוגלים לבדוק

תוכניות עסקיות ולכמת פוטנציאל עסקי, לכמת סיכומים, ועל-סמך זה לתת אשראים. ברמת

הסניף זה בדרך-כלל לא קורה.

יותר מזה, עסק קטן שגדל, צרכי ההון הנזיל שלו גדלים, אבל המסגרות שלו הן

בדרך-כלל הרבה יותר קטנות מהצרכים שלו, והתופעה הזאת יוצרת בעיה. אנחנו באים לתת
את הפתרון הזה. אנחנו אומרים ליזם, כולל העולה החדש
אנחנו לא נותנים לך כסף

על-סמך המצב הנוכחי של העסק שלך בלבד, על-סמך הכושר שלך לגייס מקורות עצמיים,

על-ידי כך שאתה נותן בטחונות, אלא על-סמך הפוטנציאל העסקי שלך. הפוטנציאל העסקי

שלך הוא הערבות היחידה למתן ההלוואה.

עשינו הסכם עם בנק דיסקונט, ובהקשר הזה אני רוצה להזכיר שוב את מר אשרי,

שמהבחינה הזאת הוא תורם לנו המון.

ו
ס' ורטטהיימר
אני חושב שצריך להזכיר אותו הרבה פעמים בוועדה הזו.

ש' עוזון;

מתוך מודעות שקיימת פה בעיה אנחנו מפקידים בבנק דיסקונט 80% מהערבות שלמעשה

היזם צריך לתת. על-מנת לבטה את עצמנו אנהנו מסייעים לו להכין תוכנית עסקית,

כשהתוכנית העסקית למעשה אומרת לנו בשורה התחתונה מה היזם הולך לעשות עם הכסף, ואם

הוא עושה את זה בצורה מושכלת.

היו"ר מ' קליינר;

כלומר, הבנק בעצם עושה דבר רגיל, ואתה על-סמך בדיקה לוקח את הסיכון של הבנק.
ש' עוזון
אני לוקה 80% מהסיכון של הבנק ו-20% לוקח בנק דיסקונט.

ס' ורטהיימר;

כמה הפסדת כבר?

ש' עוזון;

יש הבדל, אנחנו לא פילנטרופים, אנחנו תחת המטריה של קלרידג'. למר צ'רלס

ברונפמן יש 250 מיליון דולר החזקות במדינה. אנחנו חברה-בת של קלרידג' ישראל

ואנחנו חברה בע"מ. אנחנו לא מתיימרים להרוויח כסף אבל אנחנו גם לא רוצים להפסיד

אותו. אנחנו באים להשלים קטע שהמערכת הבנקאית חסרה אותו, ברמת סיכון הרבה יותר

גבוהה. חתפקיד שלנו הוא לבנות תשתית בריאה על בסיס עסקי, על בסיס של בחינה עסקית

מסודרת ללא רגשנות וללא מוטיבציות שאינן מן הענין.

האינטראקציה עם היזם היא מאד חשובה. היזם הישראלי, בעיקר בעסקים קטנים, עסוק

ביום-יום הרבה מאד. הוא עסוק בגביה ובדברים אחרים, והוא לא עוצר לחשוב איך הוא

רוצה להיות כשהוא יהיה גדול, הוא לא רוצה לחשוב לעשות שיווק. מלה כמו אסטרטגיה

היא בכלל מלה גסה עבורו. אנחנו עוצרים אותו ואומרים לו: תגיד לנו בדיוק מה אתה

רוצה לעשות עם הכסף. תבדוק מי המתחרים שלך, ונבדוק איפה היתרון היחסי שיש לך

ותעבוד על היתרון היחסי הזה ברמה השיווקית שלך. בוא נגדל בצורה מושכלת. גם אם

תחשוב לפני-כן תפתור 50% מהבעיות, אבל לפחות פתרת אותן. אל תתחיל ללכת ואחר-כך

תפתור את הבעיות בשיטה הצבאית הידועה. קודם-כל נתקדם וסדר התנועה יבוא עם
ההליכה. אנחנו אומרים לו
לא, תעצור, תחשוב. הדבר הזה כשלעצמו הוא ערך מוסף

אדיר ליזם, ואני מוכרח לברך את יוחנן לוי על הענין הזה, כי אני חושב שמר

ורטהיימר, בעוקצנות שלו עשה לו עוול. יש לזה תרומה אדירה.

ס' ורטהיימר;

לא עשיתי לו שום עוול. אתה לא צריך להגן עליו.
היו"ר מי קליינר
הדברים נתקבלו ברוח שבה הם נאמרו, ויחד עם התוספת של אורי שרף אז זה בכלל

התאזן לגמרי.



ש' עוזון;

בשלב של אחרי הכנת התוכנית העסקית זה למעשה הבסיס לקבלת החלטה. אם אנהנו

מאמינים ביזם, ביכולתו, אנהנו מאמינים שהתוכנית שלו היא בת-ביצוע, אנחנו נותנים

לו את הכסף.
היו"ר מ' קליינר
מה ההיקף?

ש' עוזון;

אנחנו מדברים על 40 הלוואות, על סדר-גודל של 3 מיליון דולר עד היום. אנחנו

חושבים שזה ספור הצלחה.

היו"ר מי קליינר;

כבר הגעתם ל-40 הלוואות?

ש' עוזון;

40 יזמים כבר קיבלו הלוואות והם פעילים.

סי ורטהיימר;

כמה מה-40 עובדים ליצוא?

ש' עוזון;

עם קבלת ההלוואה אנחנו נותנים גם מלווה עסקי. אני לא קורא לזה חונך, כי

להונך יש אוריינטציה לא נכונה. כי בסיכומו של ענין היזם נשאר עם העסק שלו והוא

מנהל אותו. ליווי עסקי הוא למעשה תמיכה מהצד. בשבילי, כמנהל החברה, זו זרוע

ניהולת בשטח שנותנת ליזם כלים ללכת לבד בשלב מסויים.

היו"ר מ' קליינר;

מה הן הסמכויות של אותו מלווה עסקי?

ש' עוזון;

למלווה העסקי אין סמכויות פורמליות. הוא יושב עם היזם, אנחנו תופרים לו

חליפת ליווי לפי ההתמחויות או החולשות שיש ליזם. יזם מסויים שהולך לעשות יצוא

יקבל מלווה עסקי עם אוריינטציה שיווקית, עם ידע ביצוא. אדם שיש לו בעיה ברמה

התפעולית-טכנולוגית יקבל יועץ בתחום הזה. לפעמים אנחנו נותנים כמה יועצים כדי

לפתור בעיות באותו עסק, ובונים לו סל של יועצים.

החליפה הזאת היא מאד חשובה. היא מאד גמישה והיא שומרת לנו על האינטרסים.

אני חוזר ואומר; זה לא עסק פילנטרופי אלא ציוני.
ב' ויינר
אנחנו מדברים במיוחד על אקדמאים בשביל "אפ-גריידינג" של התעשיה הקיבוצית.

כלומר, אנחנו אומרים שה"אפ-גריידינג" של התעשיה הקיבוצית יכול לבוא בחלק גדול

על-ידי קליטת עולים מהסוג הזה שאנחנו מדברים בהם. פיתוח הדבר הזה דורש הקמת כלים

די מצומצמים, ולמעשה כבר התחלנו לפעול. יש לנו הצלחות ראשונות, לא בקנה-מידה

גדול. הדבר הזה נעשה עד עכשיו באופן סטיכי על-ידי קליטת עולים ישירות במפעלים,



דבר שלא תמיד הצליח, כי העולה היה זמן קצר ועזב את המפעל. אין פה כוונה של קליטת

אנשים בקיבוצים אלא בשלב ראשון בקורסים ואחר-כך בתור אנשים מקבלי משכורת, או

עובדים במהקר או כיזמים בפרוייקטים.

בשלב זה אין לי הרבה מה להוסיף למרות שיש מספר די ניכר של הצעות.

ש' עוזון;

רציתי להוסיף שחצי מההלוואות שלנו הן לעולים חדשים.

א' רז;

אנסה להתמקד בכותרת או בשאלות שאתה הצבת. אצלנו מתנהל פרוייקט הו נכות, ואני

הושב שיושם כן מתאים. בעקבות פרוייקט החונכות שנכנסנו אליו די בהססנות, למרות

שכלפי המשרד היפגנו שרירים, היו לנו ספיקות. אינני יודע אם למדוד את זה בדיוק

אהד לאהד, אבל 35 עולים נקלטו במפעלים שלנו. אין לנו מפעלים גדולים. יש לנו

מפעלים קטנים. חלק גדול מהם מתעסק ביצוא, ובפירוש, ללא תהליך הונכות ספק אם

היינו מגיעים למספרים כאלה. יש גם הרגשה של המנהלים שרמת הניהול והאיתנות במפעל

בפירוש מתחזקות.

מוקדם מדי לשפוט את זה. התהליך קיים כמה הודשים אבל בהחלט יש לו מקום.

אינני הושב שככלי יחיד אלא כמכלול, ובאמת בדברים קטנים.

התחלנו לפתח את מט"י - מרכז טיפוה יזמים. אנהנו רואים את זה באמת עם קירות

פתוהים. אני מתכוון לכך שניתנים שירותים גם במסגרת החממה וגם לעולים שנקלטים

במשגב בכלל, וזה פרוייקט הרבה יותר מסובך ממה שהשבנו, כי אנהנו צריכים "לקלף" את

העולים הזק מאד בשביל לדעת אם יש שם עסק, וגם ללמד אותם לדבר בשפה החדשה, וגרתי

משמע, למרכז הזה יש הרבה מה לעשות בכיוון הזה. אנהנו גם מנסים לשים את היד שלנו

קצת בנושא של ההממות הטכנולוגיות, שעליהן דיברתם בישיבה הקודמת.

אני יכול להזק את הצורך שסטף דיבר עליו בנושא של מגורים להשכרה. זה מאד מאד

יכול לעזור לנו. אני ממליץ מאד לכל מי שיכול להיכנס לנושא של מרכזי טיפוה יזמים

לעשות את זה. זה פרוייקט הונכות במשולב. אני מוכן להראות מה שנעשה אצלנו בענין,

והייתי מבקש שתנסו לשלב בפועל בשטה את שתי הישיבות שקיימתם. זאת אומרת, הייתי

רוצה לקבל את האפשרות לפתח בתוך אותה הממה גם יזמות טכנולוגית וגם יזמות עסקית.

היום זה בלתי-אפשרי, דרך אגב.
ג' רוזנטל
אנהנו איתרנו 3 עובדות שעולות כאן לכל אורך הישיבה הזאת. מצד אהד הבעיה של

העסקת העולים ביצוא, וכדומה. מצד שני שורה של 20 וכמה מסלולים שונים של סיוע

ועידוד ממלכתיים וסוכנותיים שמגלמים בתוכם פוטנציאל כלכלי אדיר, ושהפוטנציאל הזה

נושא עד היום הצלחה יחסית מעטה במובן של תעסוקת אנשים, במובן של יצוא ויצוא,

והשאלה למה? האם זה בגלל שהכל הדש וצעיר, או האם משום שהסר פה עוד משהו? לפי דעתי

חסר פה עוד דבר שיקשר בין כל המסלולים האלה, כל אהד עם הרבה רצון טוב, ובין

הקלייינטים שבסיכומו של דבר אותם, או עולים או יזמים, הקשר ביניהם, האינפורמציה

לא עוברת מספיק. אפילו בתוך החדר הזה אנשים לא ידעו אהד על השני בדברים שהם

המטריה שלהם. הבעית היא שהאינפורמציה לא עוברת ואין איזה שהוא גוף, גם בכרמיאל,

שירכז את כל המידע ויידע שכל מה שניתן לעשות בישראל הוא יוכל להעביר את זה אל

הקליינטים הסופיים.

י' ביילין;

רק לא גוף. זה יהיה הוברת.



ג' רוזנטל;

אני לא מאמין בחוברות, אני מאמין באנשים. אנשים צריכים להיות בעלי המידע

וצריכים להעביר אותו. חוברת היא דבר שמתאים לחלק קטן מהאנשים ולרובם הוא לא

מתאים. אותו גוף שיוסי מתנגד לו, אבל אנחנו בכרמיאל חושבים שכו צריך להקים אותו

וכן על בסיס הרשות המקומית, משום שהיא האינטרסנט המרכזי, היא עומדת מול החזית של

האבטלה, של אנשים שרוצים לעבוד. לא מדובר דווקא באינטרס כלכלי, גם אינטרס פוליטי

הוא מניע חזק מאד לאנשים והם רוצים להצליח לא פחות מיזמים כלכליים. אני חושב,

ואנחנו גם מיישמים את זה, שצריך לראות את הרשות המקומית כמי שצריכה להוביל את

המאבק באותה בעיה שאמרתי בהתחלה, באמצעות כל הכלים האלה, למצוא כלים ברשות

המקומית, שיתווכו בין כל מה שהמדינה נותנת לביו הקליינטורה ולעודד, עד כמה שאפשר,

לתת להם אפשרות מימונית להתקיים ולתת להם לגדול.

אי הורביץ;

אני רוצה לשים בפרופורציה את המספרים שלכמה אנשים מסייעים להקמת עסקים. רק

דרכנו יש בערך 130 עולים שכל חודש פותחים עסקים זעירים. פירושו של דבר שהם קבלני

משנה של גורמים אחרים. אם זה רופאי שיניים, הם מצטרפים למרפאה. אם זה נהגים, הם

מצטרפים למפעל יותר ותיק. הם בדרך-כלל משתדלים לעשות זאת במקצוע שלהם. אני חושב

שהוועדה צריכה לציין שצריך לעודד את הכניסה ליזמות זעירה, שאחריה באים כל מיני

מדרגות שדיברנו עליהן היום. פירושו של דבר איך אתה הופך אדם לבעל יכולת יותר

ויותר עצמאית. יש אנשים שלומדים דרך קורס, יש אנשים שלומדים דרך פעולה, ואני

חושב שגם אותם צריך לעודד, כי הם במצוקה.

היו"ר מ' קליינר;

מר ורטהיימר רוצה להודיע שהוקמו 3 מפעלים חדשים ליצוא. בבקשה.

ס' ורטהיימר;

בשטח החדש שאנחנו בונים בגן התעשיה מקימים 3 מפעלים של רוסים למוצרים רוסיים.

זה ידע רוסי ורוסים ינהלו את המפעלים, כולם במתכת. 3 מפעלים שכולם יעשו יצוא.

יי לוי;

כאדם שמסתובב הרבה בעיירות פיתוח אתה מרגיש כל מיני יוזמות ורעיונות ומחשבות

בכל מיני מקומות בצורה שונה קצת. צריך לתפוס מודלים שבסך-הכל מתגבשים. למשל,

בשדרות ובנתיבות מתגבש פרוייקט שמלווה את כל הכלים האלה. הקמת עמותה שמורכבת

משורה של נושאים שמובילים שם התעשיינים המקומיים שנרתמו לנושא, יצואנים, וחשוב

ביותר שמודל כזה שנתפס טוב, יהיה מודל לחיקוי, ושבסך-הכל יפרוס אותו נכון.

היו"ר מי קליינר;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

קוד המקור של הנתונים