ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 08/07/1991

גורלם של היהודים המתנצרים באתיופיה (פלסמורה)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 165

מישיבת ועדת והעליה והקליטה

יום שני, כ"ו בתמו-ז התשנ"א (8 ביולי 1991). שעת 00;12
נכחו
חברי הוועדה; מי קליי נר -היו"ר

ע' ברעם

חי פורת

די צוקר

י' צור .

י 'שפר י נצק

מוזמנים; סגן שר המדע והטכנולוגיה גי כהן

ח' דיבון - משרד החוץ

י ' לביא - משרד הפנים

י י קמחי - משרד הפנים

י ' לוי - יועץ משפטי, משרד הפנים

ש' ואך - סגן מנהל אגף שירותי קליטה, משרד הקליטה

מי גן - סמנכ"ל מחי העליה, הסוכנות היהודית

הרב שי זעפרני- עוזר אישי של הרב הראשי לישראל

הרב אי גהלי - מ"מ מנכ"ל הרבנות הראשית

הרב מי ולדמן - רבה הראשי של ניר-עציון

י' הופמן - יו"ר תנועת "עמי-חי"

י י אלמו - ארגון גג של עולי אתיופיה

עי אלמו - מייצגת אחים והורים שנמצאים באתיופיה

מי ברהנו י- " " "

ר' אלעזר - מזכ"ל ארגון גג של עולי אתיופיה

חי קרליבך - מנהלת ארגון "נקרוג "י למען יהודי אתיופיה

מי גרוברג י י- ראש המח' לעליה וקליטה, הוה"פ של ההסתדרות

י' שטרול - מנהל המח' לעליה וקליטה, " יי יי

א' טנסר - יועץ שר הכלכלה והתכנון

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; עי הירשפלד

סדר-היום; גורלם של היהודים המתנצרים באתיופיה (פלסמורה)



גורלם של היהודים המתנצרים באתיופיה (פלטמורה)
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את ישיבת הוועדה. ישיבה זו נחתה בזמנה לפי בקשה של מנכ"ל משרד ראש

הממשלה כדי לאפשר לממשלה לקיים קודם דיון, שאני מביו שתוצאותיו לא לגמרי ברורות.

האמת היא שחבר-הכנסת חנן פורת הוא שביקש לכנס את הישיבה לדיון הזה. זו סוגיה

רגישה שיש לה היבט מעשי והיבט עקרוני. השאלות שאפשר לדון בהן נוגעות מצד אחד

לנתונים, באיזה גודל קהילה מדובר. יש שאומרים שמדובר ב-3,400 איש. מר סלומון

אמר לי שיש יותר מ-3,400. מי שלא בא לאדיס אבבה לא ירצה אף פעם לבוא. הוא גם

אמר 2,000. שמעתי את מר דיבון CNN, מדבר על 200.000. זה בכל זאת חשוב לדעת

כשבאים לקבל החלטות. בייחוד על רקע הבעיות המעשיו, הדתיות, הלכתיות, חוקיות,

מסוריות שהוא מעורר. הלכתיות-דתיות - היה פסק-דין רופהיזן המפורסם שעשה הבחנה

בין חוקי ההלכה ובין חוקי מדינת ישראל, ודווקא חוגים שכרגע גישתם היא מאד חיובית

בנושא, תמכו אז בפסק-הדין של השופט זילברג, לא בפסק-דין מיעוט של השופט חיים כהן,

שהיה מבוסס על ההלכה. אינני חושב שהוועדה פוסקת בענייני הלכה, אבל. היא בוודאי

צריכה לשמוע.

ענין אחר הוא הענין המוסרי, לגבי אלפים שאותם ארגונים יהודיים, שהיום בדיעבד

אנחנו מברכים על הפעולה של הבאת היהודים לאדיס אבבה, הם אלה שאמרו ל-3,400 איש

לבוא לאדיס, וכרגע יש התנכרות מסויימת. בלי להתייחס מה התשובה לשאלת היהדות, יש

שאלה של מחוייבות מוסרית לאנשים האלה.

כל אלה נושאים שלדעתי הופכים את הדיון סבוך ואי-אפשר להפריד בין הדברים.

כשאתה בא להחליט החלטה מעשית, אתה צריך להכניס לתוך המחשב את הנתונים האמיתיים

בכל שלושת הפרמטרים בהם נגעתי.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת חנן פורת, שיזם את הדיון הזה. אחר-כך נפנה לגורמים

השונים ונתחיל ללמוד את הנושא.
חי פורת
ראשית, תודה על כך שהדיון מתקיים, אם כי באיחור-מה, אני מקווה שלא מאוחר מדי.

אנחנו שבים לימי. "מבצע שלמה". כולנו יודעים שבמדינת ישראל יום רודף יום,

פרשה - פרשה, אבל בתוך המציאות הזאת דומה ש"מבצע שלמה" ייזכר ימים רבים כמבצע

וכימים שנתנו לכולנו טעם עמוק לקיומה של המדינה, הן בהצלת יהודים, הן בהמשך המהלך

של קיבוץ גלויות, הרגשה ש"השיר לא תם, הוא רק מתחיל".

הביטוי "השיר לא תם, הוא רק מתחיל", לפי עניות-דעתי נכון גם לגבי "מבצע שלמה"

עצמו. גם אם נדמה היה לרגע שבכך חוסלה לחלוטין הגולה האתיופית וכל היהודים מביתא

ישראל שבו לבית ישראל, מסתבר שלא כן.

אני רוצה להדגיש בפתח דברי, גם באוזני יושב-ראש הוועדה שלנו חבר-הכנסת

קליינר, שהסוגיה שנדונה כאן היא לאמיתו של דבר לא רק סוגיית הפלסמורה. היא בעצם

סוגיית שארית הפליטה שנותרה באתיופיה. כי הסתבר לנו שלא רק אנשים שמוגדרים

כפלסמורה, הגדרה שהיא עצמה עוד צריכה בירור, אלא גם כאלה שעל-פי כל הקריטריונים

נמנים על ביתא ישראל, או שלא נפקדו, או שנפקדו ומשיקולים שונים של הסוכנות נשארו

באזורים שונים באתיופיה, והם היום זועקים ומשוועים: במה ייגרע חלקנו, גם אנחנו

רוצים לחזור הביתה.

על כן, השאלה שעומדת לפנינו היא איך אנחנו מתמודדים עם השבתה ארצה של כל

שארית הפליטה בגולת אתיופיה. באופן מובהק באמת עומדת כאן שאלת הפלסמורה. אני

מודה ומתוודה שלא היה לי ידע מקיף בענין הזה, אף-על-פי שלפני-כן כבר נתקלתי בזה

קצת, ורק בשבועות האחרונים, לפני "מבצע שלמה" התוודעתי לענין. אז היו פני הדברים

במידה מסויימת קצת שונים מאשר היום. השאלה שעמדה לפני כולנו היתה, במובן



הקונקרטי ביותר, שאלת הצלת נפשות, שאלת פיקוח-נפש, ועל-כן כך התייחסו אליה אנשי

הסוכנות, אורי לוברני וכל אלה שטיפלו בהבאת היהודים והיו מוכנים לעשות כל מיני

דברים כדי להביא אותם הביתה.

כשנתחוור לנו שלפהות 3,000 מאנשי הפלסמורה נמצאים באדס אבבה, והם היו בטוחים

שגם חלקם יהיה עם העולים, ולו בסוף התור, כשהתברר שלפי הקריטריונים שנקבעו אז הם

לא יהיו זכאים לעלות במסגרת המבצע המתוכנן, קמה בתוכם סערה. הדברים הגיעו אלינו.

המבצע היה, כידוע, ביום שבת. ביום ששי היינו בפגישה עם ראש הממשלה והוא עוד ניסה

לבחון את הדברים, אף-על-פי שלו עצמו היו היסוסים גדולים בסוגיה הזאת. בליל שבת

כבר נפלה הכרעה שבשלב זה אין מעלים את אנשי הפלסמורה. כולנו היינו עדים לדברים

שהתפרסמו בכלי התקשורת על מחזות קורעי-לב לעתים של הפרדה בין משפחות, של אנשים

שנשארו על המסלול, של בודדים שמתוך רחמים נטלו אותם. על-כל-פנים, המבצע הנפלא

הותיר פצע פתוח, שלפי טבעו גם איננו יכול להירפא, מפני שמעבר לסוגיה היהודית

אנחנו מדברים בסוגיה של איחוד משפחות במובן הקונקרטי של המלה. ועל-כן, מי שסבור

לתומו שכמו בהרבה דברים במדינת ישראל תוקם ועדה, לאט-לאט הענין הזה ישקע ויירד

לתהום הנשיה - משלה את עצמו, מפני שפה מדובר על אנשים חיים שזועקים: אנחנו

יהודים, למה ייגע חלקנו?

היום אמנם השלטון של המורדים קצת יותר התיצב באתיופיה, אבל המצב שם עדיין קשה

והאנשים, הפלסמורה, שנמצאים באדיס אבבה לפחות, לפי האינפורמציה שבידינו סובלים

מאד. הם סובלים חרפת-רעב ממש. הם גם נפלו בין הכסאות כתוצאה מהעובדה שהסוכנות

היהודית אינה מטפלת בהם. אולי הארגון האמריקאי עדיין עוזר להם במשהו מבחינה

הומאנית.
ח' קרליבך
היום שמעתי ממר סלומון שלא ה"ג'וינט" ולא "נקרוג"י עוזרים כעת לפלסמורה

ושהאנשים גרים ברחובות.
ח' פורת
מדובר על כ-2,600 איש. יש לנו נתונים מאד מדוייקים.

די צוקר;

מי קובע את המספר הזה?

חי פורת;

לארגון האמריקאי שמטפל בהם יש רישום מפורט של האנשים. אני מדבר על הקבוצה

המוגדרת כפלסמורה ונמצאת באדיס אבבה.

די צוקר;

מוגדרת על-ידי מי? על-ידי עצמה?

חי פורת;

קודם-כל על-ידי עצמה, ושנית, על-ידי נתונים.

היו"ר מ' קלי י נר;

אני מבין שמדובר באותם אנשים שירדו מהצפון, יושבים באדיס אבבה ואינם ביתא

ישראל.
ח' קרליבך
הם אינם כלולים ברשימה של 1976. יש כאלה שטוענים שהם לא פלסמורה אלא יהודים.
ח' פורת
כיוון שנמצאים פה האנשים שיכולים למסור כאן דיווח מפורט יותר, אתאר במלים

ספורות את תמונת המצב כפי שאני ראיתי, ולכן גם כל-כך התרגשתי ונזעקתי לענין, מעבר

להיבט ההומאני.

כל האזור של אתיופיה וכל המכונים ביתא ישראל ידעו תהפוכות. הם שמרו במסירות

נפש על יהדותם בתקופה של שמד, בתקופת ימי הביניים ומאוחר יותר, וזה ענין של הרבה

מאות שנים. תהליכים של התנצרויות היו במרוצת מאות השנים בקרב יהודי אתיופיה

והרבה אבדו ליהדות.

אותו ציבור המוגדר כפלסמורה הוא ציבור שלפי כל העדויות ולפי כל הדעות נמנה

מבחינת מוצאו על ביתא ישראל. לא מדובר פה על אנשים שאינם מכלל העדה הזאת,

שכתוצאה מהיותם בכפרים נוצרים, כתוצאה מלחצים כלכליים, גם של השלטון, חלקם פרקו

את המסגרות החזקות והחריפות של שמירת דת, שמירת המצוות הנהוגה על-ידי עדת ביתא

ישראל, וחלקם גם קיבלו על עצמם סממנים נוצרים, אף-על-פי שהמושג של התנצרות הוא

מושג שונה לגמרי שם. בדרך-כלל אצל רובם המכריע לא מדובר על טבילה ולא על איקונין

ועל דברים מעין אלה, והם המשיכו לשמור על חלק גדול מהמסגרות של המורשת הבסיסית

היהודית. שלא לדבר על ברית-מילה, שנהוגה שם, וגם מנהגים שונים של שמירת שבת

וכדומה.

השוב לציין שהנוצרים לא קיבלו אותם ולא היו מוכנים לראות בהם כחלק מהם. כך

שגם כתוצאה מהתודעה העצמית שלהם וגם כתוצאה מהדחיה הנוצרית הם שמרו - לפי עדות של

אחד האנשים בסוכנות, מר פלדמן, שלא נמצא פה - עוד יותר באופן מובהק מאשר היהודים

עצמם על המוצא שלהם. זאת אומרת, הם לא התבוללו, לא היו בתוכם נישואי תערובת, והם

שמרו על המסגרת שלהם.

אנשי ביתא ישראל, מתוך רצון שאחרים לא יילכו בעקבותיהם, הקפידו לגביהם. הם

גם אלה שתבעו שאם הם ירצו לשוב למסגרת יהודית, הם יצטרכו לעבור איזה שהוא תהליך

של מעין גיור. זאת אומרת, לטבול, להתבודד 7 ימים ולאכול מאכלים מיוחדים, וכדומה.

זו היתה החלטה של כל הקייסים, אבל גם להם היה ברור שמי שירצה לשוב אל המסגרת

היהודית יוכל לעשות זאת בתהליך הזה. כלומר, לא מדובר פה על מציאות אמורפית שארגה

לא יכול לדעת במה מדובר. מדובר פה על ציבור מאד מוגדר.

כשהיתה הקריאה שעולים לישראל, חלק די נכבד מתוכם ארז את המטלטלין שלו, עזב את

הכפרים וכל אשר לו ועלה לאדיס אבבה - אותם 3,000 איש שבהם מדובר. יתר-על-כן,

הציבור הזה הכריז על עצמו, והדברים מתועדים במכתבים, שהוא מוכן לעשות כל אשר יושת

עליו כדי להיות מוגדר מחדש כיהודי לכל דבר. הוא יהיה מוכן לעבור טבילה, גיור

לחומרה, הכל, ובלבד שישוב לעמו ולארצו. אי-אפשר להתעלם, כמובן, מהמציאות הקשה

ומהעובדה שהיה פה לחץ כלכלי. כלומר, זה לא דבר שנעשה לגמרי לשם שמים. אבל אני

מדגיש שיש פה עוד שני היבטים: המוצא היהודי, ההימנות על ביתא ישראל והנכונות

לעשות הכל כדי לשוב.

המרכיבים האלה מספיקים, ובמקום שבתוך תהליך קיבוץ הגלויות שלנו אנחנו מקבלים

אנשים לעתים עם הרבה מאד ספיקות ופקפוקים לגבי יהדותם בגלויות אחרות, כאן, על-פי

הקריטריונים, גם המחמירים, אי-אפשר שלא לראות אותם ברנהליך הזה כחלק מהעם היהודי.

לסיום, לפי עניות-דעתי, היה זה מישגה, באותה שעה כשכולנו לא ידענו אם חלילה .

היהודים שם לא צפויים לסכנת נפשות ממש, שלא העלו אותם אז. אבל כיוון שלא העלו

אותם, נוצר מצב חדש, ועכשיו הדברים מחייבים הרבה יותר שיקול-דעת כדי לראית מי

באמת זכאי לעלות ארצה ומי אולי הצטרף או "תפס טרמפ" במציאות האתיופית המסובכת.



כמו-כן צריך גם היום לבחון לגבי אלה שלא הגיעו לאדיס-אבבה, חלקם כפי שציינתי

קודם אזורים נידחים בתוך אתיופיה, שהם על-פי כל הגדרה יהודים, ושפשוט לא העלו

אותם. ויושבים פה נציגים של אותו ציבור. זה מחייב איזה שהוא תהליך.

יתר-על-כן, נראה גם שמוטב במקרה כזה שהתהליך ייעשה באתיופיה, כי ברגע שהם

מגיעים ארצה, אז כבר קשה מאד לקבוע את החלוקה. ולך תגיד אחר-כך, מי שלא נמנה על

היהודים, שיחזור חזרה, כי לא תשלח אותו לארץ גזירה. לכן, טוב יותר שהתהליך ייעשה

באתיופיה.

אני צריך לציין שכאשר פנינו אל הרב מרדכי אליהו עוד בערב "מבצע שלמה", הוא

פנה אז לראש הממשלה בבקשה לעשות הכל ולהשתדל להעלות אותם. לאחר-מכן מועצת הרבנות

הראשית קיבלה החלטה שקבעה באופן ברור: "3. בענין 3,000 היהודים צאצאי הפלשים,

הנקראים פלאש-מורה והנמצאים כיום באדיס אבבה הוחלט לפני כששה חודשים לשלוח רבנים

לאתיופיה כדי לבדוק את הנושא שם, אך הדבר לא יצא לפועל. לזאת מחליטים כי תישלח

כיום משלחת מטעם הרבנות הראשית לישראל של רבנים דיינים וקיסים לבצע את סדר חזרתם

ליהדות שם באתיופיה".

אני חושב שזאת החלטה אמיצה, שקולה ומכובדת. לצערי הגדול, גם בגלל חוסר

ההתיצבות של המצב שם באתיופיה, וגם כתוצאה מהיסוסים בלשכת ראש הממשלה או בקרב

הגורמים שמופקדים על הענין, עדיין לא יצא דבר יציאתה של המשלחת אל הפועל. אני

חושב שבמצב שכפי שתואר כאן, של חרפת-רעב ושל סכנות, ובכלל של מציאות של קרע

משפחות, לא נכון להסס אפילו יום אחד נוסף ולשלוח את המשלחת של הרבנים. יושב פה

הרב מנחם ולדמן, שמונה באופן רשמי על-ידי שני הרבנים כמי שירכז מטעמם את הענין.

לפי מיטב ידיעתי, היום אחר-הצהרים אמור להיות בלשכת ראש הממשלה דיון בסוגיה הזאת,

כי הרי ברור שלא מדובר פה רק על סדר חזרתם ליהדות אלא מה שמשתמע מזה, היינו

העלאתם ארצה, ופה צריכה להיות המערכת הארגונית והגיבוי של כל המוסדות בענין הזה.

אני רוצה להציע את מה שצריך לפי הבנתי להתקבל בוועדה, בלי לפסוק הלכות לגבי

השאלה שלהם, אלא לדרבן את יציאתה המיידית של המשלחת באופן שנוכל באמת לברך על

המוגמר באשר ל"מבצע שלמה" ולהשלים אותו כראוי ליהדות הזאת.
היו"ר מ' קליינר
חבר-הכנסת פורת הבהיר היטב גם את הרקע מבחינתו וגם את עמדתו. אני חוזר על

דברי הפתיחה. אני רוצה להעזר באורחים שלנו כדי ללמוד את הבעיה משלושה היבטים: 1.

החוקי-הלכתי. על ההיבט החוקי נשמע מנציג משרד הפנים ועל ההיבט ההלכתי נשמע מנציג

הרבנות. יש לפני מאמר טוב מאד של סטיב קפלן שנותן רקע לענין הזה. כשחיים דיבון

יציג את הבעיה הוא יתן לנו רקע מסויים ואולי גם יעדכן אותנו בקנה המידה שעליו

מדובר. ויש, כמובן, ההיבט המוסרי שחבר-הכנסת פורת נגע בו, ונשמע על הבעיות שלהם

מפי העולים עצמם.

אני מתחיל בשני הגורמים הממלכתיים שלמעשה מופקדים על הנושא ויתנו לנו רקע איך

הגענו למה שהגענו. נתחיל מהסוכנות היהודית, נעבור למשרד הקליטה, משרד הפנים

ומשרד החוץ. רשות הדיבור למר גן. בבקשה.
מ' גן
בעקרון הסוכנות היהודית לא קובעת מי יהודי ומי אינו יהודי. היא מטפלת באנשים

שחוק השבות חל עליהם, בין אם מכוח יהדות ובין אם מכוח גיור, ומי שמכיר את חוק

השבות על תיקוניו יודע שיש הרבה סוגים של עולים שזיקתם ליהדות היא בן הזוג של

הסבא, והוא הדין היה לגבי האנשים באתיופיה. נבדוק מי הועלה במשך 5 החודשים

האחרונים שלפני המבצע ואומר כמה מלים איך ביצעו את העבודה. היה מיפקד לא לצורך

העליה בשנת 1976-1974 , שעשו אותו שניים מאנשי העדה, ויש דברים ששמעתי אותם אחרת

מכפי שהסביר חבר-הכנסת פורת. אבל לסוכנות זה לא היה משנה. אם מישהו היה פוסק

אחרת, אנחנו בסוכנות היהודית הי י נו מעלים אותם.
היו"ר מ' קליינר
היתה טענה של החוקרים שרבים מבין המומרים כבר ב-1976 נרשמו כיהודים.
מ' גן
הם עברו בכפרים ורשמו. ידוע שלגבי אזור מסויים, קווארה, הרישומים אבדו, הם לא

נמצאים. מיכה פלדמן, שאפשר להגיד שהוא שם קונסול וגם סוכנות, מבהינה זו הוא שני

הדברים גם יחד. יהד אתו היו שני אנשים ממשרד הפנים, שעסקו במקרים מי והדים. אתן

לכם כמה דוגמאות וגם קיבלנו כמה תשובות. במקום הוא הקים ועדות שהיו מורכבות

מקייסים ומזקני עדה שיש להם הזכרון ההי לתחקר אדם. אדם אומר: אני יהודי. אין לו

תעודות. אבל אותם זקני עדה וקייסים שיכלו להגיד לו מי אבא שלו ומי סבא שלו,

מאיזה כפר הוא ומי היה שם ראש הכפר, בצורה כזאת, כאשר הם קבעו שמישהו - כמובן,

מאלה שלא הופיעו ברשימות - יהודי, לפי זה הלכו. אלה היו תנאי המקום. ואם יש

אהרים שהיו מציעים פתרון אחר - בבקשה, אני לא הושב שפלדמן או מישהו אחר שעמד

מאחוריו היה חולק עליו לגבי אופן הקביעה.

גם צריך לזכור שזה היה בתקופה שהשלטונות האתיופים לא כל-כך הירשו לעלות. כאשר

באה ההצעה שתהיה משלחת של הרבנות, היינו כבר בראשית ההכנות ל "מבצע שלמה" את מי

להביא, ואמרו לנו: אחר-כך תסדרו את העסק. אם תתחילו לגבות עדויות, עם משלחות, מי

ומי האורחים - גם כך זה היה מסובך. ואז בא "מבצע שלמה" שהעלה את כולם בבת-אחת.

אם מחר בבוקר הרבנות הראשית, בית דין רבני יקבע שאתיופי הוא יהודי, הסוכנות

היהודית תעלה אותו. הסוכנות היהודית תעלה גם את הגרים מפרו. היא תתן את השירות

ואת הסיוע. היא לא תהיה המחליטה. גם פה היא לא היתה המחליטה. היא נתנה בעצם

סיוע למשרדי ממשלה שונים.

לגבי האיפיונים אומר אולי משפט אישי. כאשר העולים האלה באו שאלנו מה זה

התנצרות, ואמרו לנו דברים שהם קצת שונים מהדברים ששמענו מחבר-הכנסת חנן פורת.

אמרו לנו שהיו קייסים שנהגו כנוצרים, שפעולת דת כמו טבילה כן היינה, מפני שזו היתה

הכנסיה הפרוטסטנטית ולא הכנסיה החבשית המקורית.
היו"ר מ' קליינר
הרוב הלכו לנוצרים האורתודוכסים.
מ' גן
תלוי באיזו תקופה מדובר.
היו"ר מ' קליינר
עד סוף המאה ה-19 היו 800.
מ' גן
בכל אופן, יש אנשים שמחפשים איך להרחיק. הם דווקא חיפשו לקרב. אני יודע על

לא מעט מקרים שמשרד הפנים היה אומר: לא, זה היה צריך להיכנס לפי חוק הכניסה, ושם

הוא עלה לפי חוק השבות.

כל המקרים שיש בן זוג, וכדומה, העלו אותם. אבל קבוצה שהיתה באופן מגובש

מקובלת כנוצרים, חוק השבות אומר: מי שהתנצר ואינו בן דת אחרת. כך היה.
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שמשרד הקליטה בשלב זה לא כל-כך בעסק, כי זו לא קליטה, אבל רציתי

לדעת אם יש לכם עמדה, או מה להוסיף. מר ואך, בבקשה.

שי ואך;

אני התבקשתי על-ידי השר לבדוק את הנושא עוד לפני "מבצע שלמה". פנינו לקייסים

וניסינו לבדוק את הנושא. היות ואני בקשר עם הסוכנות כבר הרבה שנים, עוד לפני

שהגעתי למשרד הקליטה, אני רוצה להעיר למר גן. נכון שהסוכנות בדרך-כלל לא מטפלת

בגיור, ובדרך-כלל היא לא עוסקת בשאלה מי יהודי או לא. באתיופיה היא כן עשתה את

זה. מי שפסק באתיופיה מי יהודי ומי רשאי לעלות היתה הסוכנות היהודית, וזה לא

כל-כך מדוייק שהיתה התייעצות עם קייסים. אנחנו שמענו וגם קיבלנו פניות מקייסים

שכבר נמצאים בארץ, שלא הקלמו זעקה מפני שהיה ברור להם כמעט עד לרגע האחרון שכן

יעלו את אלה שלפחות הגיעו לארץ.

בימים האחרונים לפני המבצע התבקשנו לפעול על-מנת להשפיע שיביאו לפחות את אלה

שנמצאים כבר באדיס אבבה, ועד לרגע האחרון חשבנו שכן יעלו אותם. ברגע שזה לא

קרה, קמה זעקה, והיא קמה לא רק במשפחות שיקיריהן נמצאים שם, אלא גם מאנשי דת.

זאת נקודה ראשונה.

לגבי הבירור שאנחנו ערכנו, אני חושב שמלת הגנאי פלסמורה, אפשר לחלק אותם לפי

מה שעלה בחכתי, לשלושה חלקים די ברורים. חלק מהם יהודים ממש שפשוט לא נכנסו

למפקד. המפקד פסח עליהם. היו מקומות מסויימים שהמפקד פשוט לא הגיע לשם מכל מיני

סיבות. חלק מהם חילונים. זאת אומרת, הם יהודים אשר חלק מהמנהגים או מההלכות

היהודיות נשכח מהם, וברגע זה לא חשובה הסיבה. אבל חלק מהם מוגדרים כחילונים. כך

לפחות שמעתי מחלק מבני העדה, שהיססו עד שהוציאו את המלה הזאת, אבל אמרו: הם

יהודים, אבל הם פשוט חילונים. כפי שהסוכנות לא מעלה על דעתה, ואף אחד לא יעלה על

הדעת שמארצות אחרות לא יעלו חילונים, בכל אופן הם נכנסו בהגדרה של חילונים. חלקם

אכן נכנסו בצורה זו או אחרת למה שנקרא גדר של התנצרות. בחלק הזה, למיטב הבנתנו,

יש מספר גוונים. יש כאלה שהתנצרו מסיבה זו ויש כאלה שהתנצרו בגלל סיבה אחרת. יש

כאלה שטענו באוזנינו שחלק מהאשמה על התנצרות היא גם באשמת הסוכנות שב-1954 סגרה

את בתי-הספר באדיס אבבה.

מעבר לעבודת הקודש אני יכול לומר לך, לפתות ממכתבים שקיבלתי מר' מנחם ולדמן

שהוא המומחה הגדול, על הזעקה שהוקמה על-ידי השליח של הסוכנות היהודית ששלח אז

מכתב ליצחק בן-צבי ז"ל, שהיה אז נשיא מדינת ישראל, על הזעקה ברגע שסגרו את

בית-הספר, מה יהיה כאשר המיסיון יחטוף את היהודים שכבר לא יכולים לחזור ולא

ללמוד, אלא הונהגו כבר ללכת לבית-הספר. המכתב הזה היה זעקה שהדליק אז אור אדום

אבל לא שעינו לו והיום אנחנו "אוכלים" אותה. על-כל-פנים, אלה שלושת החלקים מאותה

קבוצה שנשארה שם.

מהו המספר המדוייק? גם אנחנו שמענו הערכות שונות. מעבר לאלה שנמצאים באדיס

אבבה, אני חושב שאף אחד לא חולק על כך שיש עוד כאלה שנמצאים בכפרים. לכן אני

התבקשתי על-ידי השר לבדוק ברבנות הראשית, ובעקבות המכתב שפורסם עמדת משרד הקליטה

היא שיש להמליץ על יציאה מיידית של ועדה מטעם הרבנות הראשית שתעשה את עבודתה

נאמנה ולהעלות את כל היהודים אשר ישובו לחיק היהדות בהקדם האפשרי.
היו"ר מ' קליינר
אחת הסיבות שהסוכנות היהודית סגרה את בתי-הספר היא זו. כשהיא פתחה אותם,

הצליחו למשוך בעיקר פלסמורה מבתי-הספר של המיסיון, בעוד שביינא ישראל די הסתייגו

מבתי-הספר של הסוכנות. יכול להיות שזו היתה אחת הסיבות. סגרו - חזרו למיסיון.

אני מדבר על-סמך המאמר של סטיב קפלן, אבל לא זה הנושא כרגע.



אני מציע שנעבור- להיבט החוקי, שכבר נגעו בו, ואולי נקבל יותר הבהרות ממר

יהזקאל לוי, היועץ המשפטי של משרד הפנים. בבקשה.
י' לוי
אנחנו צריכים לראות בראש ובראשונה את נקודת המוצא שלנו, שבה זה מובן מאליו,

כמו שיהודי מתפלל 3 פעמים ביום ופותח את הסידור, כד גם נסתכל על חוק השבות, סעיף

1 שקובע: כל יהודי זכאי לעלות ארצה. כלומר, אין חולק על כך שזה סעיף המוצא, השער

שדרכו נכנסים וזכאים כל היהודים ברחבי העולם לעלות ארצה.

החוק הזה, יחד עם היותו מתייחס ליהודי כיהודי, רואה נגד עיניו את המצב שאירע

במשך הדורות, שחלק מהמשפחות התערבו גם עם שאינם יהודים, והחוק מתוך גישה

הומאניטרית לא רצה לפלג את המשפחות ולכן קבע בסעיף 4א משנת תש"ל-1970 על זכויות

של יהודי לפי חוק זה, והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות תשי"ב-1952. דהיינו זכותו

של עולה להתאזרח. הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר מוקנות גם לילד ולנכד של

יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי. כלומר, עד 3 דורות,

צירוף של בני משפחה לבל יתנתקו, מתוקף היותם קרובים של יהודי שזכאי לעלות ארצה

לפי חוק יושבות.

לסעיף 4א רבתי נוספה פיסקה בסיפא: להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

החוק מראש קבע סייג שמומרים - בעקבות פרשת האח דניאל - לא יכולים לבוא ולהיתלות

בזכות של כל יהודי לעלות ארצה.

בנוסף לכד, הזכויות האחרות שהסתפח אל היהודי כבני משפחה בגלות, כאלה לא יוכלו

להצטרף ולהסתפח - אותו סייג שנאמר בסעיף 4א, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו

מרצון.

השאלה שנשאלת בקשר לבעיה שלפנינו היא מה פירוש "להוציא אדם שהיה יהודי והמיר

דתו מרצון". הדגש בראש ובראשונה הוא על המלים "המיר דתו מרצון", וכבר ב"דברי

הכנסת", בעת הגשת החוק בשנת תש"ל עמדו על כך שיש יהודים שהמירו דתם מאונס, או

במשד הדורות, בלי שזה היה תלוי ברצונם, ואפילו לא ידעו על כך, ואחר-כך פתאום

התגלה להם שהם יהודים. אלה מקרים שהסייג לא חל עליהם. מדובר רק על המרה מרצון.

מתעוררת שאלה נוספת. אם עומדת נגד הרשויות שמטפלות בהעלאם של יהודים או

יהודים-מומרים השאלה אם להעלות או לא להעלות, איך להתייחס לאותם מומרים שכבר

רוצים לחזור ליהדות? וזאת הבעיה. אם ברור ומוכח בעליל שאותו מומר מרצון נטש את

הדת האחרת, ומבחינה זאת הוא כבר התגבר על השאלה שבסעיף 4ב - "לענין חוק זה יהודי

מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת..", והמומר שהיה מומר רוצה

לשוב ליהדות, יש דרכים כיצד לבחון את כנות כוונותיו לשוב ליהדות.
היו"ר מ' קליינר
אם הוא שב ליהדות, הוא יהודי, ואז אין בעיה.
י' לוי
נכון.
ח' פורת
לפי ההלכה היהודית.
היו"ר מ' קליינר
לא, גם לפי החוק. אם הוא יגוייר באתיופיה, לא תהיה שום בעיה להעלות אותו.
י' לוי
גם לפי החוק. מבחינת חוק השבות, אם הוא כבר איננו מומר, הוא חזר ליהדות לאחר

תהליכים מסויימים, אין כל בעיה מבחינת חוק השבות. צריך לאפשר לו לקבל את הזכות

שהוא זכאי לה לפי סעיף 1. דברים אלה אני אומר גם על דעת שר הפנים, מבחינת

המדיניות של משרד הפנים להשיב את היהודים, כולל אלה שהמירו דתם וחזרו ליהדות.

מבחינה זאת המוסדות המוסמכים לקבוע בצד ההלכתי מי יהודי ומי איננו יהודי, הם

יפסקו. משרד הפנים לא נכנס לשאלות ההלכתיות אלא רק לגבי המסגרת החוקית.

ברשותך, אולי מר קמחי ירצה להוסיף לעניו הרישום.
י' קמחי
אני רוצה להוסיף עוד נקודה קטנה. יהודים אלה שחוק השבות חל עליהם, חל גם על

אלמנה של יהודי. אם נניח יהודי היה נשוי לגויה ולאם יש גם ילדים שלה והיא

התאלמנה, ברגע שהיא התאלמנה ולא נישאה שנית, חוק השבות יחול עליה.. זאת הוראה

שקיבלנו מהיועץ המשפטי ואנחנו מנצלים אורנה.
סגן שר המדע והטכנולוגיה גי כהן
ואם היא לא אלמנה?
י' קמחי
אם היא גרושה, לא מגיע לה, חוק השבות לא חל עליה. אלמנה - כן.
י' לוי
סעיף 4א' דן גם בקרובים של יהודים. אבל יש שאלה קשה מאד האם הסייג חל או לא

חל לגבי אותם בנים ונכדים, אם הסבים והסבתות המירו דתם. מבחינה זאת, לפי דעתנו,

דינם של בני מומרים כמומרים, שאם הם ירצו לחזור בתשובה ולהודיע בדרך כפי שייקבע

שהם חוזרים ליהדות והם כבר אינם בני דת אחרת, לא יימנע מהם הדבר.
היו"ר מ' קליינר
זאת אומרת, יש הבדל גם אם הם הולכים על סעיף 4 או 4א'. אני חושב שהעמקנו

מספיק בקטע הזה, כי אנחנו מתרחקים מהנושא.

אני מציע שנשמע כעת את מר דיבון ממשרד החוץ, בין השאר על היקף הבעיה. משום

שכפי שאמרתי בדברי הפתיחה, אם אנחנו מדברים על 2,400 אנשים, כמו שאומר חבר-הכנסת

פורת, מקרים הומאניים שהבאנו לאדיס אבבה וצריך להביא אותם, בין אם נשיב אותם

ליהדות קודם, או לאו, או שאנחנו מדברים על 200,000, שבשרשרת בלתי-נמנעת יגיעו

כולם.
ח' דיבון
היקף הבעיה הוא גם כן מגזרת של הסוגיה שאנחנו דנים בה וצריכה לבוא על פתרונה.

אנחנו מתייחסים עכשיו לשתי נקודות מרכזיות שאני חושב שצריך לטפל בהן במישור

העקרוני, שיתן ביטוי ופתרון לנושא של היקף הבעיה. כי ברגע שיש עקרון אנחנו

יודעים מי ומי נכנס לקטגוריה. ובמישור הפרקטי של אותם נושאים, מקרים בוערים שיש

לנו היום וצריכים לבוא על פתרונם, מפני שמשפחות נקרעו, נפרדו, ואנשים חיים היום

במצוקה באדיס אבבה. אלה בעיות בשני מישורים שחייבות לבוא לידי פתרון, לדעתי,

במסגרת של משלחת שתצא לאתיופיה, ובסיוע של מומחים.



אני רוצה לחזור ואולי להיות מליץ-יושר של הסוכנות היהודית, לאור ממה שאני,

ואני מניח שגם אתם ראיתם בשנה וחצי האחרונות. בקיץ שעבר ביליתי שם 6 שבועות

רצופים. מיכה פלדמן הופך כאן לדמות כמעט מרכזית וכמובן, מאחר שהוא איש רב-פעלים,

ייתכן בהחלט שהוא עשה טעויות. אני חושב שאס יש איש שהקהילה חבה לו כל-כך הרבה זה

מיכה פלדמן. ומי שראה אותו יודע שהוא עשה הכל לשמו ולשמה, וייתכן שהוא טעה, ואת

הטעויות האלה צריך לתקן. מאחר שהוא פעל כל-כך הרבה, ייתכן שהוא טעה, אבל בגלל

אותן טעויות שהוא יהווה מטרה לחצי בקורת, אני חושב שזו קצת היסחפות שלא במקום, כי

מי שראה אותו עובד, בהחלט מגיע לו הרבה יישר כוח.

אני חושב שזה המקום להתחיל לבדוק את חצעדים הפרקטיים כדי לפתור את כל הבעיות

במישור הפרקטי ובמישור העקרוני. צריך גם לקחת בחשבון שאנחנו מדברים עם ממשלה

שאנחנו רוצים שהיא תמשיך להיות ידידותית, וכל מה שנעשה צריך להיות בהסכמתה. אנחנו

לא רוצים לעשות שום דבר בהחבא, כגנבים בלילה. אנחנו לא רוצים להיות במצב שבו

היחסים ינותקו, ואחת הסיבות תהיה בגלל 'מה אתם עושים? אתם מתחילים עוד פעם לפעול

כאן בצורה לא חוקית'? אנחנו לא רוצים להגיע לידי כך, ולכן גם נעשה הכל בידיעתם

ועל דעתם, כדי שנגיע להסכמה מלאה עם ממשלת אתיופיה החדשה.

אני חייב לציין שעד עכשיו כל מה ששמענו מהממשל החדש באתיופיה הוא: כל מי

שרוצה לצאת מאתיופיה לא נמנע בעדו. הם לא שמחים על כך. הם רואים את קהילת ביתא

ישראל חלק בלתי-נפרד מהמורשת האתיופית על כל הדתות שלה, והם לא רוצים את הנדבך

החשוב הזה, למרות שהוא קטן והם מייחסים לו חשיבות רבה מאד, מוצא מכלל האתיופים,

אבל הם מכבדים את רצונו של כל אחד לעזוב, ואני מקווה שהמדיניות הזאת תישמר.

אנחנו בכל אופן יוצאים מעודדים מהצהרת הכוונות הראשונה, וגם מעצם העובדה שהם

מאד-מאד נבוכים מכך ששולם לממשל הקודם כסף עבור היהודים. אני מקווה שזה לא היה

מן הפה אל החוץ אלא זו מבוכה כנה שמצביעה על כוונות טהורות שלהם בעתיד.

חי פורת;

מה מצב היהודים והפלסמורה שנמצאים היום באדיס אבבה?
ח' דיבון
אני שמעתי את הדיווח של גב' קרליבך. אנחנו לא קיבלנו דיווחים שמצבם כל-כך

קשה. כרגע יש 300 יהודים שהם ללא צל של ספק זכאי עליה. 200 נמצאים בטיפול, אלה

שאחרו את הרכבת. מתחילים גם להגיע יהודים מאזור גונדר, וגם אלה שמשתייכים

לפלסמורה. באדיס אבבה נמצאים כ-2,600. זה די חדש בשבילי ואני אבדוק את זה, לגבי

הדיווח הזה/ שהם היו בטיפול של הגורמים היהודיים. אני לא יודע על שינוי כלשהו.

יש מגמה להקים שלוחה לא רשמית של השגרירות ושל הסוכנות בגונדר, על-מנת להתחיל

את הטיפול הראשוני והמיון שם. אנחנו רוצים למנוע מצב שבו ונהיה נהירה בלתי-מבוקרת

לאדיס, ושבגלל ציפיות שאולי תתברנה כציפיות-שווא או תקוות-שווא, הם יחזרו לגור

בתנאים הקשים ביותר שכולנו ראינו שהם חיו בהם באדיס אבבה במשך שנה. זאת אומרת,

אנחנו רוצים למנוע מצב שבו 10,000 או 15,000 אנשים, שאין בטחון שהם זכאי עליה,

ימכרו את רכושם ויעקרו לאדיס אבבה. תהיה נקודת רישום ומיון בגונדר שתאפשר להם

לבוא מהכפרים, להירשם ולעשות את כל הטיפול בצורה מבוקרת.

היו"ר מ' קלי י נר;

זה מתואם גם עם גבי קרליבך?
ח' קרליבך
מר דיבון, אני הבנתי שגם הנציג שלנו וגם נציג של ה-AUJ היו כעת בגונדר, עם

נציג הג'וינט. הם צריכים היום לחזור לאדיס אבבה, ואני מבינה שזה מתואם אתם. יש

חילוקי-דעות אם הפלסמורה באדיס אבבה מקבלים כעת דברי אוכל מהג'וינט או לא. אם

לא, אז המצב הוא די גרוע. אני יודעת שכסף הם לא מקבלים מאף אחד, וזה מצב לא טוב.
ח' דיבון
אני אבדוק את הנקודה הזאת. אנחנו נקבל דיווח, היום או מחר, מה נעשה בגונדר,

אם יש להם הצעות לפעולה בעתיד, האם הרעיון של הקמת שלוחה בגונדר הוא ישים או

יעיל, ונשמח לדווח על כך.
היו"ר מ' קליינר
ויש לך הערכה בקשר למספר?
ח' דיבון
אנחנו קיבלנו מסמך של משרד הדתות, מהאיש האתיופי, לא יהודי, שאחראי לקשר עם

הכנסיות, על נכסי ממשלת אתיופיה, והוא אמר שבקטגוריות מסויימות הוא יכול לדבר על

4-3 מיליון איש.
היו"ר מ' קליינר
בCNN- אמרת בין 50 ל-200.
ח' דיבון
יש כאלה שאומרים שיש שם בין 50 ל-200, אבל אני אומר, עד שלא תצא לשם משלחת,

תבדוק ותעשה מיפוי, לא נדע את המספר המדוייק.
היו"ר מ' קליינר
תודה רבה. אחרי הרב זעפרני נשמע כמובן את הארגונים של יהודי אתיופיה, ואת

מינטוואב ברהנו. הרב זעפרני, בבקשה.
ש' זעפרני
הרבנות יצאה. מנקודת מוצא של מאמר חז"ל; אף-על-פי שחטא ישראל. יש כמה סוגים

של חטא של אדם. אדם שעושה חטא בינו לבין עצמו , יש אדם שמצהיר בגלוי שהוא שייך

לזרם מסויים שלא מקובל על היהדות ואז לפעמים הוא עובר תהליכים מסויימים.

למה אני מזכיר את הזרמים האלה ולמה אני אומר "אף-על-פי שחטא ישראל"? ואני

רוצה להדגיש שהרבנות דנה אך ורק בקבוצה הזו של 3,000 איש באדיס אבבה. אותה קבוצה

- והזכיר כאן נציג משרד הקליטה, שסיווג אותם לשלושה; חלק יהודים, חלק חילונים

וחלק נקראים מתנצרים - לכל אחד מאלה יש תהליך מסויים של שיבה ליהדות. לא כולם

עוברים את אותו תהליך.

הרבנות החליטה לשלוח ללשם משלחת על-מנת לבדוק כל מקרה לגופו. יכול להיות שיש

כאלה מתוך הקבוצה הזאת שאינם צריכים לעבור כלל תהליך של גיור. לעומת זאת ייתכן

שיהיו כאלה שיצטרכו לעבור תהליך של גיור מלא. לכן הרבנות העדיפה שאם חלק מהקבוצה

כן צריכים - אני מניח שיצטרכו - לעבור תהליך של גיור, הדבר יתבצע באדיס אבבה.

בהזדמנות זו אני רוצה לבקש מיושב-ראש הוועדה ומכל הוועדה לצאת בקריאה על-מנת

שהמשלחת תצא מוקדם ככל האפשר.

ח' קרליבך;

אני רוצה להביא לידיעתכם שארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה, שהוא ארגון

אמריקאי, לא יכול להגיד לממשלת ישראל מה לעשות. ממשלת ישראל חייבת להחליט לבד,

אבל אנחנו מאד מבקשים שיחליטו.
היו"ר מ' קליינר
רחמים אלעזר, אחד הדברים ששמענו הרבה פעמים גם מהקייסים, שבעצם בענין הזה

יקשיבו מאד לעמדת הקהילה. עמדת הקהילה אף פעם לא ברורה עד הסוף, ואולי איו קול

אהד. אתה יכול לתת לנו רקע של עמדת הקהילה? כי כשאני הייתי באדיס אבבה שמעתי כמה

קייסים שאמרו: כשאנחנו עמדנו בקשיים הם בחרו בדרך הקלה כדי לקבל קרקע, או תפקיד

בממשלה, ואז הגיעה אותה נוסחה, שהגדיר אותה כל-כך יפה קיס מנסה, שאמר: קודם-כל

נעלה את אלה שלא התנצרו ואחר-כך נראה הלאה.

אתה יכול לתמצת את עמדת הקהילה היום?
ר' אלעזר
כן. הקייסים התכוונו לומר שאנחנו נגיע לישראל, אבל גם את אלה אל תשכחו. זאת

הכוונה שלהם, עד כמה שאני קורא, למרות שלא הייתי שם.

אבל העמדה של בני העדה כאן בארץ היא חד-משמעית, שהאנשים האלה הם בשר מבשרנו,

עצם מעצמותינו. יש כל מיני חוקרים, והזכרת את סטיב קפלן. סטיב קפלן חוקר את

הנצרות באתיופיה, לא את היהדות. אם היה נייר מסויים, אני לא חושב שהוא יכול היה

לשקף את המצב האמיתי של בני העדה באתיופיה.

אני כל הזמן אומר שהפלסמורה הם בעצם החילונים של יהודי אתיופיה. בעיני

הנוצרים הם היו יהודים ובעיני היהודים הם היו חילונים, לא יהודים, והם נפלו כל

הזמן ביו הכסאות. הם חיו לבד בתחום המושב שלהם, לא התחתנו עם הנוצרים אלא בינם

ובין עצמם, היה להם קשר רצוף עם בני העדה, הן בעתות צרה והן בשמחות. הם לא נפרדו

אף פעם פיסית מבני העדה.
ע' ברעם
כשאיזה אומר "הם", לאיזה מימדים אתה כמתכוון, פחות או יותר?
ר' אלעזר
אינני יודע. אני אדם אחראי ואינני רוצה לזרוק מספרים ללא אחריות. יש כמה

אלפים, אינני יודע בדיוק כמה, ואותם לדעתי צריך להביא לארץ.

היה לי חלק מסויים ב"מבצע שלמה". נדהמתי והייתי המום לראות עד כמה המדינה

הזאת יכולה לעשות דברים כדי לחלץ יהודים מכל מקום שהוא. אני יודע שהאנשים עבדו

שם בלחץ אדיר, גם בגלל המספר הגדול של היהודים, המצב שם וגם להץ הזמן. כתוצאה מכך

אני מניח שהם עשו שגיאות. לדוגמא, כשהייתי באחד המטוסים בחזרה מאדיס אבבה, ישבה

אשה בהריון עם שני ילדיה במקום צפוף, ללא אויר. אסור היה להם ללכת לשירותים,

ואני כל הזמן קורא להם ברמקול: לא לקום, לא לעשות בעיות. שני הילדים כל הזמן עשו

בעיות לאמא שלהם. לא ידעתי מה לעשות, וגם לא יכולתי להגיע אליהם, בגלל הצפיפות.

אבל איד שהוא הגעתי אליהם ואמרתי לילדים: עוד מעט נגיע לישראל, יש שם שטח גדול,

תשתוללו שם ותעשו מה שאתם רוצים. ואז כעסתי על אבא שלהם, למה הוא לא עוזר לאשתו.

שאלתי את האם: איפה בעלך? והיא השיבה: הוא נשאר באדיס אבבה. לעולם לא אראה אותו.

שאלתי: למה? - הוא נוצרי והשאירו אותו שם. הבת הגדולה בת 13 והבן בן 10, היא

בהריון ואותו השאירו שם.

היו דברים שאסור היה לעשות אותם. אני לא אומר שהאנשים שפעלו שם עשו זאת מרוע

לב. הם פעלו מתוך לחץ, אבל היו צריכים לברר עד כמה שאפשר ולא לקרוע משפחות.

לכן, אתם צריכים להבין שהמשפחות כאן קרועות. ילדים כאן, ההורים שם; האשה עם

הילדים כאן, הבעל שם, או להיפך. זה לא יכול להימשך כך.

אתמול התקשרתי לאדיס אבבה כדי לברר מה מצבם, כי שמעתי שהפלסמורה מקבלים חטים.

התעניינתי והתברר לי שחלק מהאנשים לא מקבלים שום סיוע. המצב הכלכלי שלהם באדיס

אבבה קשה.



זו בעיה מאד אנושית שצריך לפתור אותה מהר, כי אנחנו מדברים לא רק על אנשים

שזכאים לעלות לישראל אלא על אנשים רעבים שאין להם מה לאכול.

לפני זמן-מה התקבלה החלטה בקשר ליציאת משלחת של הרבנות מהר ככל האפשר. אני

חושב שהיא צריכה לצאת כבר מחר לאתיופיה כדי לבדוק את המצב, לטפל באנשים, לאפשר

להם לעלות לישראל ולטפל במשפחות שלהם כאן בארץ.

אני חוזר לשאלה הראשונה שלך. העמדה של בני העדה בישראל היא חד-משמעית,

שהאנשים האלה הם שלנו והם צריכים לעלות, ומהר.

י י הופמן ;

נשאלה פה שאלה בענין המספרים. יש לי פה קלסר עם כל השמות של 90% מאותם

יהודים שאנחנו מדברים עליהם, שנמצאים בכל אתיופיה. המספר הוא 11,384, כולל אדיס

אבבה.
היו"ר מ' קליינר
איך אתה יודע שזה הכל?
י' הופמן
אמרתי 90%. אנחנו מתבססים על ארגונים יהודיים שעשו את הבדיקה באתיופיה,

העבירו לנו את השמות דרך ארצות-הברית, ואנחנו עבדנו עם מפות ועשינו סקר רציני

ביווזר, גם עם מפת הסקר שנעשתה ב-1974. בדקנו איך ולמה יהודים לא נרשמו. בדקנו

איך יתכן שיהודים שהיו רשומים הוצאו מהרשימה, כדי להבין מדוע נשארו שם כל-כך הרבה

יהודים ואת הסבל הרב שעובר על אחיהם בארץ. כך שיש לנו מספרים מדוייקים.
היו"ר מ' קליינר
נניח שהבאת את 11,000 האלה פלוס 10%, זה 13,000. אתה רוצה להגיד לי שאז לא

יהיו להם לא אחים, לא בני דודים, לא קרובים?
י' הופמן
אנחנו עובדים לפי משפחות. לא עבדנו לפי אדם פרטי. אנחנו הולכים עם ראש

משפחה וסופרים אותם. זאת אומרת שהמיון שלנו הוא לפי משפחות. לכן סביר להניח

שהבדיקה הזאת נעשתה ב-100%.
ח' פורת
צריך לציין רק שזה חלק מעבודת ההכנה שנעשתה לקראת יציאתה של המשלחת מטעם

הרבנות הראשית.
היו"ר מ' קליינר
לי נאמר, למשל, שיש רק 2,400.
י' הופמן
הוא דיבר רק על אדיס אבבה, ואני חייתי נוכח אז. מתברר שהוא טעה ב-200.

אומרים שיש 2,600, מהם 200 יהודים. השאלה אם ה-200 בפנים או בחוץ.

דבר נוסף, אני עובד עם העדה האתיופית מאז 1984, בעיקר בצד הרוחני, וחקרתי

עשרות מקרים עקב היותי מזכיר בית הדין הרבני המיוחד לאתיופים, ולא הכרתי בדיוק את

הנושא של הפלסמורה. אני גם חי אתם הרבה שנים.



ב"מבצע משה" כולם עלו, ללא הבדל. ב"מבצע שלמה" נוצרה בעיה עקב המאבק הקשה על

הרשימה בתור, מי יעלה ראשון וטי יעלה אהרון. התשובה הסבירה של כולם היתה שמי

שבטוח עולה ראשון ומי שבספק עולה אחרון, וכך העדה קיבלה את זה. כשאני בדקתי כמה

נוסעים באופן אישי, של משפהות שטענו שהן יהודיות, התברר לי שהם לא נכנסו לרשימה,

או שהם הוצאו מהרשימה. כך שצריך לדעת שהרשימות של 1974 הן לא הבסיס המוחלט של

העליה ב"מבצע שלמה".

בארץ לא מצאתי, מתוך אלה שקרוביהם נקראים שם פלסמורה ולא עלו, שהם מתנהגים

אחרת מיהודים שלא נכללו ברשימת הפלסמורה, לא נקראו פלסמורה בארץ, גם בצד אלה

שנשארו דתיים, בין אלה שנהיו חילונים, יש כאלה ויש כאלה. אין ביניהם שום הבדל

בארץ.
מ' ברהנו
אתמול דיברתי עם קרובי משפחה שלי באתיופיה. הם לא קיבלו חודשיים שום דבר,

והם במצב קשה. הם מתים ברעב. אני מבקשת שיחליטו ושהמשלחת תצא לפני שהם ימותו.
ט' אדיסו
נכון אמרה גבי קרליבך שב-1976 הגיוינט והסוכנות היהודית 'גשו רשימה. היו

נרשמים כנגה משפהות באזור קווארה ובעוד שני אזורים. מתוכם גם לא נתנו להם הזדמנות

לעלות לישראל. היתה רשימה וגם לא נתנו עזרה כמו שצריך. הם הגיעו לאדיס אבבה

בכוחות עצמם, ושם אמרו להם: באזורים אלה נטפל לא בשנה הזאת אלא בשנה הבאה. תלכו

לאזור שלכם. למה עד עכשיו לא מעלים אותם אם הם מופיעים ברשימה?

ב. בתוך זה, נכון, לא עשו להם רשימה. ב-1976. המורדים היו באזורים שלנו

ובכל זאת באו לרשום את היהודים. אז אנשים כאלה שלא נרשמו, הם לא יהודים?
היו"ר מ' קלי י נר
האמת היא שזה לא כל-כך הנושא שלנו, ואסביר לך מדוע. על קווארה שמעתי גם

ממקורות אחרים. אנחנו צריכים לעשות הבחנה בין טעויות טכניות. אתת למעשה לא מדבר

על מתנצרים אלא על יהודים שלא נרשמו. על זה בכלל אין עוררין. זו בעיה טכנית של

תוכחה, שצריך לטפל בה לא במישור של הרבנות. כלומר, אם היה מישור שאין עוררין על

הענין מבחינת הקריטריונים של 1976 שהם היו צריכים להיות ברשימה, ברור שאלה יהודים

והם לא צריכים להתגייר.

השאלה העקרונית שעליה דנו כאן היא לגבי אלה שכן התנצרו בגלל רכוש, בגלל תפקיד

בממשלה, כשהאחרים שמרו על יהדותם, ויתרו על רכוש, ויתרו בתקופת הרעב הגדול לנצל

את הדרך הזו לשבור את הרעב. יזם הלכו בדרך הקלה, ובניגוד לחילוניים הם כן הלכו

לכנסיות וכן עברו טכסים מכל הסוגים, ולא משנה אם זה בשביל חינוך או מכל סיבה

אחרת. זאת הבעיה. לכן אני מציע לא להיכנס לפרטים. אתה צודק, אבל זה לא הנושא

שלנו היום. אלה לא פלסמורה, אלה יהודים שלא נרשמו.
חי פורת
יש קשר בין הדברים, מלבד העובדה שצריך באמת להציל את כולם. יש קשר, מפני

שלמשל באזור שעליו מדבר אדיסו, מכיוון שזה היה אזור שהיו בו פלסמורה, מלכתחילה

נתנו על כולם סטיגמה של פלסמורה ולא ניגשו לטפל בחלק מן הכפרים. למשל, יש שם כפר

שיש בו 800 משפחות שהן יהודיות לכל דבר.
היו"ר מ' קליינר
אני גם כן חושב שהדרך שעליה ממליץ חבר-הכנסת פורת היא הדרך הנכונה. אני חושב

שהמשלחת צריכה לצאת בהקדם האפשרי, ואני לא מבין עדיין למה היא לא יוצאת. מי צריך

להחליט על כך?
א' גהלי
עד עכשיו היתה בעיה של המלחמה שהתעוררה שם בכל עוזה, וכל זמן שהיה מצב של

סכנה אי-אפשר היה לצאת לשם.
חי פורת
זאת לא הסיבה היחידה.
מ' ברחנו
זה לא נכון.

חי פורת;

הבעיה היא לא הרבנות. הבעיה, לפי מיטב הכרתי, היא בלשכת ראש הממשלה. הבעיה

היא לא יציאתה של המשלחת. המשלחת הזאת לא יכולה להכין שס עבודה שהיא מנותקת

מהתוצאות שלה, דהיינו הטיפול בהעלאתם ארצה.
היו"ר מ' קליינר
סליחה, זה לא מקובל עלי.

אני הבנתי שאם יש מי שהוא יהודי, ומקובל שהוא יהודי, הוא יהודי ככל יהודי אחר

וחייבים להעלות אותו. אם יש מישהו שחייב גיור, יגיירו אותו, אז הוא שוב יהודי.

מי שקובע זה החוק. אין ענין מעשי. ואם יש היסוס אם צריך לאפשר את הגיור - אני

בעד אפשרות הגיור. אני הרחקתי לכת ואמרתי לגבי אלה שנמצאים באדיס אבבה, שגם אם

אי-אפשר להביא אותם לפי חוק השבות - ולדעתי המשפטית האישית אי-אפשר להביא אותם

לפי חוק השבות - תביא אותם בצורה אחרת ותן להם בארץ אפשרות להתגייר, למי שירצה.

בסופו של דבר המדינה קובעת והחוק קובע ולא לפי ההלכה. לפי ההלכה הוא יהודי,

אבל לפי החוק - לא. אני חושב שהדרך היחידה היא ליגת להם אפשרות גיור שם, ומי

שמתגייר, להעלות אותו. מי שנמצא באדיס אבבה, אפשר להביא אותו על אותו בסיס שהבאת

את הוייטנאמים, גם אם איננו יהודי. בגלל אותה התחשבות מוסרית שנוצרה על-ידי

הארגונים, שאמרו להם: רדו, כרגע הם לא יכולים לחזור, אין להם לאן ללכת - תביא

אותם על בסיס הומאני כלא-יהודים, ואני מניח שהמציאות תדחוף אותם חזרה לכיוון

הגיור. זו עמדתי.
א' גהלי
באותה מועצה חשובה שהיה שם מאבק מאד גדול בשאלה איך להכריע, היתה מגמה ברורה

שיש צורך להגיש סיוע מטעם הממשלה בארץ לאלה שנמצאים באדיס אבבה. הדבר הזה הוא

חשוב עד הבירור הסופי, כמו שאמר חבר-הכנסת חנן פורת שהנושא נמצא במשרד ראש

הממשלה, הרבנות לא מעכבת כלום. יש פה צורך במתן סיוע הומאני, שאני חושב שכולם פה

מסכימים עם זה.
היו"ר מ' קליינר
זה מקובל עלי . חבר-הכנסת צור, ואחריו - חבר-הכנסת צוקר.
י י צור
שתי הערות. אני מתחבר לדברים שנאמרו פה. 1. אם לא תהיה להם שם תמיכה, הם

אבודים. יש להם פה קרובי משפחה ויש לנו מידה של מחוייבות לכל התהליך שקרה.

ראשית, צריך פשוט לסייע לאנשים האלה לחיות. הם יחיו בזכות ה-100 - 200 דולר שהם

מקבלים בחודש. צריך לחלק להם אוכל, כמו שהם קיבלו בזמן שהיה שם המחנה הגדול.



אני לא אוהב את המסתורין הזה. אני רוצה לדעת מי אחראי. אם ראש הממשלה

אחראי, שהאיש מטעמו יבוא הנה לוועדה. מדובר בחיי אנשים.

צריך לסכם - א. אנחנו תובעים שיבוא הנה האיש האחראי לענין בסוכנות היהודית.

שהסוכנות תדאג עוד קצת. שיחלקו עוד קצת מהסיוע הבינלאומי של ארצות-הברית, יחלקו

קצת קמח ושמן ולאנשים יהיה ממה להיות. לא העלו אותם למטוס, השאירו אותם שם, ופה

נתווכח 50 שנה על גורלם? הם באו בגל הזה, קרה מה שקרה, יש להם בני משפחה בארץ.

זה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו ולהגיד: עד כאן שמרת על היהדות. זה לא ענייני,

תעשו מה שאתם רוצים.

מי שאחראי שיבוא הנה, וצריך לעשות את זה. זה מתחיל להיות פשוט התנהגות

ברברית. אנחנו לא מצפים שאף אחד יתנהג כך למי שהוא יהודי.
א' גהלי
אפילו ספק.

י י צור;

מדובר בכסף קטן. ממה חיים באדיס אבבה? אינני מבין איך אנשים יכולים להתנהג

כך. זה ענין אחד.

ב. עם כל הכבוד לרבנות, אינני חושב שהענין הזה יכול להיות מוטל רק עליהם.

אני רוצה שייקבע במשרד המשפטים מישהו שילווה את התהליך הזה. יש אזרחים במדינת

ישראל שיש להם בעיה עם קרובי משפחתם, והם חושבים שצריך להפעיל לצורך הענין הזה את

חוק השבות. זה המצב העובדתי . אני לא רוצה לסמוך רק על הרבנות. חוק השבות הוא

לא חוק דתי. אני רוצה שייקבע אדם במשרד המשפטים שיהיה כתובת לאנשים אלה.

נניח שאומרים: אלא אם המיר אדם את דתו. מי קובע אם הוא תמיר את דתו? מי

צריך להוכיח שהוא המיר את דתו? האם זה שאומר שאין לו זכות לעלות צריך להוכיח, או

האדם צריך להוכיח שהוא לא המיר את דתו? אני לא משפטן אבל אני שואל שאלה משפטית.

אני מוכיח שאני יהודי. אתה אומר שאני המרתי את דתי. אתה צריך להוכיח את זה, לא

אני צריך להוכיח שלא המרתי את דתי.
היו"ר מ' קליינר
זו שאלה עובדתית. לא ניכנס לזה. הרב זעפרני אמר כאן שאין לו שום התנגדות

שייצא לשם איש מטעם הרבנות.
י' לוי
סליחה, משרד הפנים ממונה על חוק השבות ולא משרד המשפטים.
י' צור
אני גם לא מציע לרבנים לקחת את כל האחריות על זה. אל תמהרו לקחת את כל

האחריות, כי חייב להיות פה שילוב. זה חוק מדינה שהוא לא חוק דתי ויש לו זיקה

לענין דתי של קביעת מיהו יהודי. נכון, יש פה חיבורים. אני חושב שמשרד הפנים

צריך למנות 3-2 משפטנים שילמדו את הענין הזה ושתהיה לבני המשפחה כתובת להציג את

הענין שלהם.

אלה שני הדברים שצריך לעשות בתור טיפול מיידי, ויחד עם זה שתצא המשלחת. נדמה

לי שדווקא מבתי הלכתית-דתית יש פה פחות בעיות מאשר למערכת האזרחית.
ד' צוקר
אני אלך בקו שסימן לפני חבר-הכנסת צור ואולי אעשה עוד צעד אחד או שניים הלאה.

בכל הכבוד לדיון שהיה פה, חלק ממנו מקומו לא בבית המחוקקים. יש בשביל זה רבנות

ראשית. לדיון התיאולוגי אין פה מקום. זה בית מחוקקים של מדינה. אדוני

היושב-ראש, לחלק מהדברים לא היה מקום כאן. לי ברור של מי צריכה להיות העליונות

ועל מה. הענין התיאולוגי לא מעניין אותי. הוא זר לי, הוא לא מעניין אותי, הוא

לא חשוב לי, ובכנסת אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה.
היו"ר מ' קליינר
סליחה, הוא חלק מהסוגיה. החוק מפנה אותך לנושאים אלה.

די צוקר;

הוא חלק כשסוגיה, אם לא מקבלים את העליונות המוחלטת של חוק המדינה,
היו"ר מ' קליינר
אבל חוק המדינה מפנה אותך לזה.
די צוקר
תיכף אגיע לזה. למה אף אחד לא קיים דיון מהסוג הזה ולמה אף אחד מהגורמים

הרבניים לא קיים אותו לגבי העליה מארצות הגוש המזרחי? הרי יש ספיקות, היו

ספיקות.
ש' זעפרני
מי אמר שלא?
די צוקר
אתם לא הצעתם לשלוח משלחת, ואם הצעתם, ההצעה נדחתה בציבור באופן מוחלט, לשלוח

משלחת לברית-המועצות- ולסנן בשער הנמל - על-ידי דקירה או לא על-יד דקירה - מיהו

יהודי ומי לא יהודי. אם כן, למה לגבי הקבוצה הזאת מקיימים דיון כל-כך מיוחד,

כל-כך שונה?

ואז אני חוזר לענין של עליונות של החוק האזרחי. חלק מן השאלות הללו, אם הם

נכנסים תחת הקטגוריה של חוק השבות או לא, עלו רק משום רצון רע של חלק מהגופים,

למשל הרבנים. כי נכון, מישהו אמר לי פה: סליחה. מי שיש לו קירבת הורים או קירבת

משפחה אחרת, והיה עולה מברית-המועצות, הייתם מפקפקים בכלל על זכותו להגיע לכאן

על-פי חוק השבות? לגבי האתיופים אינם, הרבנות, מעלים את השאלה הזאת. מדוע?
שי ואך
זה לא הרבנות, זה הסוכנות.
די צוקר
מה אתם רוצים מהם עכשיו? האם ברבנות עלתה הצעה ורעיון ומימשו רעיון לשלוח

משלחת רבנים לברית-המועצות, לסנן אותם בשדה התעופה? עלה רעיון כזה או לא עלה

רעיון כזה? - לא עלה רעיון כזה. למרות שאמרתם ששליש ולא שליש, משום שמימשתם שם

את העקרון של חוק השבות, שבין השאר גם מסתמך על הצהרתו של היחיד ומקבל את ההצהרה

של היחיד. אצל שחורים אתם לא מקבלים את זה, אני יודע.



חבר-הכנסת צור מאד צדק בענין הזה. אני אומר לך עכשיו כוועדה של הכנסת: אסור

להשאיר את ההובלה ואת ההגמוניה בידי הרבנות בעניו הזה. זה עקרון מאד נכון

שחבר-הכנסת צור עמד עליו. משרד הפנים צריך להיות ההגמון בענין הזה, אין לי בכלל

ספק בשאלה הזאת.

אם לא, וכאן אני אומר את זה לחברים עצמם, העולים מאתיופיה עושים טעות חמורה

שהם לא פונים לבית המשפט העליון. אני רוצה את זה כדי שיהיה ברור גם מי הדומיננטי

ומי ההגמוני פה, שהגורם האזרחי הוא הגורם ההגמוני, שהממשלה היא הגורם המכריע.

לכן זו טעות, לפי דעתי, מבחינתכם לא ללכת לבית המשפט העליון. צריך ללכת לאגודה

לזכויות האזרח או לגוף אחר, משום שיש פה אפליה ברורה בין שתי קבוצות של אנשים

שמגדירים עצמם כיהודים.

זאת העצה שלי. אם הממשלה האזרחית, החילונית, של ממשלת ישראל לא תיקח פה

הובלה, לפי דעתי אתם צריכים פשוט למהר לבית המשפט העליון ולמנוע מצב שבו מתייחסים

אל הקבוצה הזאת באופן מפלה ושונה מאשר לאלה שיש ספק לגבי יהדותם והם עולים

מברית-המועצות.
י' שפרינצק
אני רוצה להבין מהו היקף הבעיה של המתנצרים. אני מתנצל מראש אם בדקות אחדות

שנעדרתי מהחדר נמסרו נתונים שעונים על השאלה הזאת.
היו"ר מ' קליינר
נתונים נמסרו. אינני יודע אם הם עונים על השאלה.
י' שפרינצק
השאלה פשוטה. אם 2,600 האנשים שנמצאים עכשיו באדיס אבבה יועלו ובעיית הגיור

שלהם תבוא על תיקונה, האם הבעיה נפתרה בכך, או לא, או שיש מאגר גדול שממנו יתוספו

עוד ועוד מתנצרים והבעיה תתמשך?
היו"ר מ' קליינר
היות ויצאת מהחדר לכמה דקות, אומר רק משפט אחד. נשמעו כאן מספרים דמיוניים,

אבל מר הופמן אומר שיש להם רשימה של כ-12,000, וזו פחות או יותר הרשימה הכוללת.

יש חוקרים שמדברים אפילו על מיליונים.
י' שפרינצק
יש להניח שהם ירצו לבוא.
ח' פורת
אני רוצה להתחיל מהסוף. הדיונים בוועדות הכנסת הם בדרך-כלל דיונים שנותנים

תמונת מצב לחברי הכנסת, משמשים בסיס כלשהו להכוונה, להמלצה. איו להם כוח מחייב.

דומה שהמציאות כפי שתוארה לפנינו היא כל-כך כבדה ואקוטית שבמידה מסויימת היינו

צריכים לחרוג מהמסגרת, שהיא לעתים אקדמית למחצה, ולעשות עם המסקנות שנגיע אליהן

את הדבר הבא.

מאחר שהיום אחה"צ תתכנס הוועדה בלשכת ראש הממשלה, שאמורה גם לקבל החלטות

בענין, אני מציע שאנחנו נמליץ לפניה באופן ברור על שני דברים. 1. שיינתן מיד

טיפול הומאני ויושת כל הסיוע לאלה שנמצאים באדיס אבבה, בסדר-גודל של כ-2,600 איש,

שלפי כל הנתונים הם סובלים חרפת-רעב ממש, בלא איזה שהוא שיקול שכתוצאה מכך אתה

נכנס למחוייבות כלפיהם שאחר-כך לא תוכל לצאת ממנה. אני חושב שזה שיקול זר

למציאות כזאת. בענין זה אני מזדהה בהחלט עם הדברים שאמר חבר-הכנסת יעקב צור. 2.



שתושיט את מלוא הסיוע ליציאתה המיידית של משלחת הרבנות הראשית, עם כל הגורמים

שצריכים להילוות אליה, כדי לטפל בעניו החזרתם ליהדות ובעני ו הבחינה של הגויים,

במגמה להעלות מיד את כל אלה שזכאים לעלות ארצה.

לפי דעתי אלה שתי ההמלצות שאנחנו צריכים להציג בפני הוועדה. אני מקווה גם

שההחלטות תתקבלנה.

אנחנו כבר למודי-נסיון. לעתים מקימים ועדה ולעתים מטפלים בהקמת ועדה, או

מוכנים לאשר הקמתה של ועדה לא בשביל לעשות אלא בשביל לא לעשות. אם במקרה הזה זאת

היתה המגמה אצל אנשים מסויימים, שייווצר פה תהליך שיביא ל"שב ואל תעשה" - אוי

לנו. והשאלה הזאת עומדת באמת על הפרק.

אני לא ממליץ לפנות לבג"ץ. אבל אם באמת ייווצר מצב שבו כתוצאה מעיכובים

שהגורמים שמופקדים על כך עושים, והדבר הזה לא יוצא אל הפועל, ייתכן שאין מנוס

מלפנות לבג"ץ.

אני רוצה לומר לחבר-הכנסת צוקר שזו דוגמא כמעט קלאסית איך בסוגיה שיש לגביה

הסכמה כמעט מקיר לקיר בקשר לצעדים המעשיים, יש כשרון להפוך את הקערה על פיה

ולמצוא את השעיר לעזאזל ברבנות הראשית, שלפי דעתי היא הגורם שצריך לתת לו את כל

הכבוד בקשר להיחלצותו לענין הזה. הרבנות נזעקה מכיוון שלא העלו את הפלסמורה לארץ

ולכן הרב מרדכי אליהו שלח את המכתב לראש הממשלה. הרבנות היתה הראשונה שהתייחסה

לסוגיה הזאת, כתוצאה ממצוקה שנוצרה, שאף אחד לא זעק עליה.
די צוקר
אתה לא חושב שאת החוק הישראלי לא מעניינת הגדרת הרבנות?
ח' פורת
קודם-כל, מעניין אותנו כאן כל מה שקורה בארץ. הוועדה לא עוסקת בשאלות של

תחיקה, היא עוסקת גם בשאלות של מעשה.

דבר שני, בענין הזה יש לך טעות גם מבחינת ההבנה היורידית של הענין. הרי

על-פי חוק המדינה מי שהתנצר איננו זכאי לחוק השבות. ולא זו בלבד שהוא איננו זכאי

לחוק יושבות, אלא אפילו נושא הקירבה לא חל עליו.

השאלה היא אם אותם אנשים ייכנסו לקטגוריה של נוצרים, או לא. על-פי איזה כלים

אתה שופט את זה? ואיך אתה מתייחס לאותם אנשים שרוצים לשוב ליהדות, כדי שהסוכנות

תוכל לחזור ולטפל בהם, כפי שנאמר פה בצדק? אתה לא יכול להתעלם מהגורם המכריע,

שהוא במקרה זה הגורם ההלכתי שיכול לחלץ את האנשים שנמצאים במצב של ספק מהמצוקה

שלהם.
היו"ר מ' קליינר
חוק המדינה יותר מחמיר מהרבנות במקרה הזה.

חי פורת;

הרבנות הראשית אומרת; אנחנו נכונים לשלוח משלחת, ואלה שאינם בגדר של נוצרים

בכלל - בוודאי אפשר לסדר את בואם. אלה שמוגדרים כנוצרים, אנחנו ניצור את הכלים

כדי שאפשר יהיה להשיב אותם ליהדות, כי הם אומרים שהם מבקשים לשוב ליהדות, ואז

יחול עליהם חוק השבות. הרצון הזה של הרבנות ראוי לכל שבח במקרה הזה, גם מצד

אנשים שבדרך-כלל לא נוטים לתת להם מלות של כבוד, במקרה הזה הוא מתבקש.



נעשתה פה עבודת הכנה גדולה על-ידי חברים שהתמסרו לענין, והרשימות הללו לא צצו

ולא צמחו על העצים. נעשתה פה עבודה בילוש וחקר בארצות-הברית ובמקומות אחרים. כל

החומר הזה יכול להיות מוגש לסוכנות ולכל הגורמים שמטפלים בענין. כל אלה שמדברים

פה על מאות אלפים ועל מיליונים, רבותי, לפי דעתי בהקשר הזה הם זורים חול בעיניים.

כי לא מדובר פה על אנשים שהתנצרו במאה ה-14 או ה-15 ושהתבוללו לגמרי. מדובר פה

על מסגרות מאד מוגדרות, על שמות, על משפחות, והשמות מוכיחים זאת. לו היה מדובר

באמת על שבט יהודי גדול של מאות אלפי איש, גם אז היינו צריכים להעלות אותם בשמחה

ארצה, כמו שאנחנו עושים לגבי ברית-המועצות. אבל במקרה הזה מדובר על סדרי-גודל

כאלה שאפשר להתמודד אתם, ואם נוסיף עליהם גם את אלה שלא נמנו במפקד ושהם יהודים

לכל דבר, אנחנו מגיעים ל-10,000 עד מקסימום 15,000 איש שנמנים בקטגוריה הזאת,

ואני חושב שאנחנו מצווים לעזור בעניו.
היו"ר מ' קליינר
להגן על הרבנות כבר לא צריך, אבל באמת יש כאו פרדוקס ואני מוכרח להגיד

לחבר-הכנסת צוקר שההתרשמות שלי הפוכה. הלוואי שהייתי רואה חלק מהפתיחות שאני

מגלה מצד הרבנות כלפי הפלאשים, כלפי העליה מרוסיה. אני עוד לא רואה את בתי הדין

לגיור ואת ההיערכות לקראת העליה הזאת, אבל זה נושא אחר.

די צוקר;

כל מה שאני רוצה לומר הוא שאני לא מוכו שהגוף הרבני יוביל ויוליך את הסוגיה

הזאת. זו סוגיה אזרחית על-פי השקפת עולמי, ולכו ביקשתי שהמדינה תהיה זו שתקבע,

ולכן אני מקווה שבג"ץ יכריע בסוגיה ולא הרבנות.

היו"ר מ' קליי נר;

כל הנושא הזה הוא פרדוקס שקשה לתפוס אותו. בפסק-דיו רופהייזן המפורסם, חיים

כהן משום-מה היה זה שהסתמך על ההלכה לומר יהודי הוא, והשופט משה-זילברג ביסס את

דעת הרוב שאמר; לא מעניינת אותי ההלכה. אולי חיים כהו צודק בנושא ההלכה. אנחנו

מדינת חוק.

תדבר אולי על שינוי חוק. לדעתי בג"ץ לא ישרת אותך בנושא הזה. במישור המעשי,

כמו שאמר חבר-הכנת פורת, למעשה אנחנו באותו עמדות. צריכה לצאת לשם משלחת בהקדם.

די צוקר;

אני מבקש לא להצביע היום.
היו"ר מ' קליינר
בסדר. אני מביע את דעתי. אני בעד זרוז המשלחת. אם אפשר לצרף אליה גורמים

נוספים, אני בעד. אני בעד לסייע למי שהגיע לאדיס אבבה. כמו שאמרתי, יש לנו חובה

מוסרית, היות והם היו חלק מנדידת העמים שארגונים יהודיים תרמו לה, או דחפו אותה,

או יזמו אותה. לכן, גם אם זו היתה טעות, יש לנו מחוייבות מוסרית כלפי 3,000

אנשים שנמצאים באדיס אבבה, גם אם אינם יהודים. אני בהחלט בעד הבאת מי שהוא

יהודי , ואני בעד גיור. לדעתי,, זה יפתור את הבעיה, אחרת היא תסתבך ללא מוצא. אם

בכל-זאת המחמירים והקיצוניים צודקים, זה ימנע הסתבכויות נוספות.

ברור שיש פה ענין של קרובים מדרגה ראשונה. אני בכל זאת מקבל שהיתה פה

סלקציה.
א' גהלי
אני רוצה להזכיר שהרבנות הראשית פועלת מכוח חוק כחלק מהשלטון במדינה.
א' יפת
אני מארגון הגג של עולי אתיופיה שעושה למען איחוד המשפחות. אני רוצה להעיר

קודם הערה קטנה בקשר לסיכון. אנחנו מדברים על יהודים, קרובי משפחותינו. אני

יהודי כמו כולם ואלה משפחה שלי.

שנית, אחד האנשים מהקבוצה הזאת מת ולא היה להם מקום לקבור אותו. 4 ימים

הגופה נשארה בתוך הבית. אני בטוח שבמשרד החוץ שמעו על כך, מפני שהנוצרים לא

מוכנים לתת להם מקום קבורה.

שנית, כבר נאמר שלאנשים אין מה לאכול והם מתים מרעב. ארגון עולמי מסייע שם,

אבל בגלל שהם יהודים לא נותנים להם, כי הם חושבים שישראל עוזרת להם. ישראל

אומרת: אתם לא יהודים, לא תקבלו שום דבר. לכן האנשים סובלים חרפת-רעב.

אדוני היושב-ראש, בתור יהודי, בתור עם שיודע מה זה סבל, אני מבקש בשם הארגון

ובשם העדה לעזור להם עכשיו ולא מחר, אנחנו מדברים על העלאתם עכשיו כשהם בריאים

וחיים, ולא מחר. אנחנו מבקשים שהמשלחת תצא כבר מחר ולעשות משהו.
היו"ר מ' קליינר
בענין המשלחת יש הסכמה כללית כאן.
אי יפת
מדובר באנשים שהם חלק מהמשפחה. תודה רבה.
מ' ולדמן
אני רוצה לומר נתון שהוא פשוט עובדה, שפה נוצרה מציאות שמה שקוראים פלסמורה,

או כל הדברים שמאפיינים אותם, זו מציאות אתיופית. כלומר, לפי מנהגי העדה, לפי

ההסטוריה של העדה ולפי אורחות החיים שלה, הם הרחיקו בצורה זו או אחרת את אלה

שהיום אנחנו מדברים עליהם. כך שזה לא ענין של חוק מדינת ישראל שקבע את זה, או

חוק הרבנות, אלא מסורת העדה כדי לשמר את עצמה קבעו שמי שעשה דברים אלה ואלה, זו

הגדרתו. זאת המציאות באתיופיה במשך 150 שנה.

נוצרה פה מציאות שההלכה היהודית ומסורת העדה שלובות זו בזו. כשאנחנו מסתכלים

על הפלסמורה, נקודת מבטם הוא לא חוק השבות אלא הרצון לחזור ליהדות. רצון לחזור

ליהדות זה ליהדות של יהודי אתיופיה וליהדות של העם היהודי. לכן, החלטת הרבנות

הראשית מדברת על משלחת עם קייסים, כדי שהתהליך יהיה תהליך נפשי שמקובל עליהם

בשילוב עם הרבנות הראשית.
היו"ר מ' קליינר
אני מודה לכם, וכולנו מקווים שהבעיה תיפתר בהקדם האפשרי.

הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 14:00

קוד המקור של הנתונים