ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/05/1991

דיווח שר התעשייה והמסחר על תכניתו לצמיחת המשק ולהגברת התעסוקה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 15%

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, י"ד בסיון התשנ"א - 27 במאי 1991
נכחו
חבר הוועדה: מי קליינר - היו"ר

י' ביילין

י י פרח

מוזמנים; שר התעשיה והמסחר מ' נסים

אי ספרן - משרד האוצר

עי גדור - משרד הקליטה

עי תמיר - יו"ר מטה תעסוקה, הוה"פ של ההסתדרות

קי גרוסמן - סמנכ"ל מח' העליה, הסוכנות היהודית

שי בורוכוב - סמנכ"ל הפורום הציוני

מי גרייס - רכז תעסוקה ארצית, הפורום הציוני

י' הזקיהו - התאחדות התעשיינים

אי טנסר - יועץ לענייני עליה, משרד הכלכלה והתכנון

צ' עמית - מנכ"ל אגוד לשכות המסחר

מזכירת הוועדה; ו י מאור

רשמה; עי הירשפלד

סדרי היום; דיווח שר התעשיה והמסחר על תוכניתו לצמיחת המשק ולהגברת התעסוקה.



דיווח שר התעשיה והמסחר על תוכניתו לצמיחת המשק ולהגברת התעסוקה

היו"ר מי קליינר;

אני פותח את הישיבה בנימה מעורבת, אולי על רקע העובדה שרק אתמול חזרתי

מארצות-הברית ודיברתי שם עם יהודים בנושא צמיחת המשק והגברת התעסוקה. זו ישיבה

ראשונה מאז "מבצע שלמה" וכולנו עדיין אחוזי התרגשות, התפעמות, התרוממות-רוח על

המבצע הציוני הזה שנוהל בצורה מדוייקת, מהירה, מרשימה ומרגשת.

על-פי התחזיות הפסימיות, החודש יגיעו לארץ בין 15,000 ל-16,000 עולים

מברית-המועצות, וייתכן שיהיו לנו דראמות בחודש - חודשיים הקרובים בברית-המועצות

לאור הנתונים החדשים שאנחנו שומעים בימים האחרונים. אני מבין שאנחנו עדיין

עסוקים בעיכול ההשלכות של חוק ההגירה החדש, שאחת ההשלכות שלו יכולה להיות פתאום

חודש יוני דראמטי ביותר ואחר-כך יובש. אבל בכל-זאת, מהרגשת התרוממות הרוח אנחנו

חוזרים להתיצב על הקרקע כאשר התחושות של בעיית התעסוקה ומה שהיא מקרינה כלפי

ברית-המועצות, והעובדה שבכל-זאת חלה האטה מסויימת בעליה מברית-המועצות, מחזירות

אותנו לצורך בפריצות-דרד דראמטיות בנושא התעסוקה, שהופך להיות הנושא היותר ויותר

מרכזי. כשכל הבעיות האחרות נדלקות הצידה וכל אחד מבין שהן משניות, כולל בעיית

הדיור, למרות שהיא בעייה לוחצת, כואבת, אמיתית, אבל אסור שהיא תסיח את דעתנו ולו

לרגע אחד גם בתחום חקצאת המשאבים מהפרימט האחד העליון.
בבתי-כנסת בניו-יורק אמרתי ליהודים
כל היוצר מקום עבודה אחד בישראל כאילו

קלט את העליה כולה. הסברתי להם שכל אחד מהם צריך לקום בבוקר ולרושוב איך חוא יוצר

מקום עבודה בישראל, בין על-ידי עידוד קניית מוצרים, בין על-ידי עידוד יוזמות של

אחרים להשקעה בישראל - בכל דרך שהיא.

אנחנו הינו הראשונים ששמענו את תוכנית משרד התעשיה והמסחר לעידוד יצירת

מקומות עבודה, שאושרה בכנסת לא מזמן. בישיבה נוספת הערנו שהיינו רוצים לקבל את

התחושה שעושים לה "פרומושן". שמענו גם על בעיות מסויימות בתחום עידוד היצוא

ובתחומים אחרים בכל הנוגע ליישום החלטות שנתקבלו ואושרו.

אני שמח שהשר שוב נמצא אתנו כדי לעדכן אותנו ואולי גם למסור לנו על התרשמותו

מהביקור בארצות-הברית, ומה הסיכוי שאנחנו נתחיל לקבל השקעות. בבקשה.
שר התעשיה והמסחר מי נסים
אני הופעתי בוועדה זו פעמיים. פעם אחת לאחר הגשת התוכנית של משרד התעשיה

והמסחר בחודש אוגוסט לממשלה. זו היתה הופעה שבה הוצגה התוכנית והרשו לי לומר שלו

היתה החוברת הזאת בידכם היום, על מה שכתוב בה הן כדברי הסבר ורקע והן כהצעות

להחלטה, ולו היא היתה מתבצעת ככתבה וכלשונה, המצב היום היה יותר טוב לא בעשרה או

במאות עובדים, אף לא באלפים, אלא ברבבות.

הממשלה קיבלה החלטות אבל ההחלטות היו כרוכות בהשלמות, בפרטים ובעיצוב

הפרוצדורה לביצוע, כי הממשלה איננה מקבלת החלטות מפורטות. אינני יכול לומר

שהדרך היתה סוגה בשושנים. חלק מהדברים נאמר בפגישה שניה שהיתה לי עם הוועדה לפני

כמה חודשים.

תיקון 39 לחוק עידוד והשקעות הון, שעיצב את מסלולי העידוד, לרבות מסלול חדש של

השתתפות המדינה בסיכונים באמצעות ערבות מדי נה, לגבי השקעות מקומיות, נושא פרי.

מספר האישורים של תוכניות השקעה הוכפל פלוס. מספר הבקשות של תוכניות השקעה הוכפל

פלוס. נא לראות את זה כחתך, כי גם כאשר יש אישורים, מן העבר למדנו שלא הכל

מתבצע. לכן, כשאני אומר "הוכפל", הוכפל במספר הבקשות, הוכפל בהיקף ההשקעות וכמעט

הוכפל במספר העובדים המשוער לכל תוכנית.



מאז חודש דצמבר אושרו כבר מאות תוכניות, הכנסת אישרה עוד בסוף ספטמבר את

החוק. בעקבות החוק היה צריך להתקין כמה תקנות, להסביר נושאים, ובעיקר לקבוע את

הפרמיה ואת קבלת האישור של ועדת הכספים לערבות המדינה, כתב הערבות שהוא כתב ערבות

דרך כלל.

התהליך האחרון שהיה כדי לאפשר לנו הפעלה של התוכנית, הפעלה של מסלולי העידוד

החדשים היה במחצית נובמבר. לכן, מסוף חודש נובמבר התחלנו לקבל פניות. יש כאלה

שערכו את הפניות אפילו קודם, ומני דצמבר ועד היום, כולל עידן מלחמת המפרץ, יותר

מכפול בקשות הוגשו ויותר מכפול בקשות אושרו.
בצנרת יש סכומים יפים
1.8 מיליארד דולר היקף השקעה בתעשיה, קצת למעלה

ממיליארד דולר בתיירות, כאשר מדובר על תעסוקה משוערת של 30,000 איש.

מבחינת משקיעים מקומיים ראינו סימנים טובים בראשית הדרך. זה בדיוק מה שמדינת

ישראל צריכה להכפיל את ההשקעות, אבל כשמדברים על הכפלת השקעות זה לא רק השקעות

בתעשיה ובתיירות אלא במרחב גדול יותר של נושאים. למשל, בתשתית וכו', וגם לכך

אתייחס.

כדי להשיג את היעדים האדירים כדי להתמודד עם האתגר היחיד במינו שאנחנו נמצאים

בו, אנחנו צריכים יותר. אני גם רוצה להדגיש, ומכאן אעבור קצת להשקעות חוץ, שההון

הקיים בישראל אין דיו כדי ליצור צמיחה משקית בשיעור הדרוש לנו בשנים הקרובות.

אנחנו מדברים על 500,000 מקומות עבודה חדשים ב-3 שנים, על הכפלת השקעות במשק ועל

הכפלת היצוא ב-3 - 4 השנים הבאות. אם לא תהיה הכפלת היצור ב-4 השנים הבאות, זה

אומר שתהיה אבטלה גבוהה ממה שאנחנו יכולים לשאת. אין תחליף ליצוא כמקור להגדלת

סיכויי התעסוקה בישראל. המשק שלנו הוא קטנצייק, 4.9 מיליון תושבים, ואנחנו

צועדים בטוחות אל 5 מיליון, שזה יעד חשוב למדינת ישראל. מדינה קטנה שלשם צריכה

מקומית יכולה להגיע לעוד כמה רבבות מקומות תעסוקה, אפילו יותר, אבל לא את מה

שאנחנו צריכים כדי להבטיח בנייה של סקטור עסקי שפועל בתהליך של צמיחה ויוצר

תעסוקה. זאת אומרת שאנחנו זקוקים להשקעות חוץ, ובעיקר השקעות חוץ שתכליתן לייצא.

מהו המצב שאני חש אותו לגבי סיכויינו בהשקעות חוץ? אני רוצה להגיד כמה דברים

מוקדמים שיש בהם כדי ליצור סיכוי להשקעות חוץ. א. אנחנו חייבים ליצור אווירה

שונה, אקלים שונה. זה תנאי ראשון אפילו לפני הדגשת הייתרונות של מדינת ישראל

כמדינה שכדאי להשקיע בה. האווירה הזאת כוללת כמה דברים. היא כוללת רצון לראות

במדינת ישראל מדינה של עסקים, מדינה שאיננה סובלת עשיית רווחים, שכל מי שמרוויח

ביושר הרי הוא כנצלן, גזלן או שודד. ברור, הנושא הביורוקרטי שמדיר שינה מעיני כל

משקיע מקומי וחיצוני. אני אומר בפעם המי יודע כמה: זה לא שבמדינות אחרות אין

ביורוקרטיה; זה לא שהציור של השד הביורקרטי בישראל הוא מופרז. מספיק שיש תדמית

כזאת ותחושה כזאת. זוהי העובדה, היא הבלם, היא המיקום. אם אתה מצליח להראות שחל

שינוי, אתה יוצר אווירה, אפילו אם המהפכה שעשית איננה מהפכה גדולה, רק אם יצרת

תחושה ואווירה של 'לא עוד ביורוקרטיה'. זה בתחום הרוחני יותר, לא בתחום העידוד

הפיזי.

לכל מקום שאתה מגיע זו המלה הראשונה שמופיעה. לפעמים זה נאמר כתירוץ, וזה לא

התירוץ היחיד, ולפעמים זה נאמר בכנות. אבל מה זה מועיל לנו אם זה בלם? צריך

לעקור את זה.

כשאני או ארוד מחברי הכנסת נוסע לחוץ-לארץ ואנחנו פוגשים פה 50 איש ופה 100

איש, ופה אפילו 1,000 איש, ופה בודדים, זה איננו מפוצל ל-6 מיליון יהודים, או

בכלל לקהיליית העסקים. אבל מהמגעים שהצלחתי לקיים בשתי נסיעות, בעיקר

לארצות-הברית, נתתי ביטוי מקסימלי לנושא הביורוקרטיה, ובמידה מסויימת הצלחתי

ליצור אמון שאנחנו פועלים בתחום הזה עם הצלחה. אני יכול לומר לכם שבמשרד התעשיה

והמסחר יש היום סיכוי לקבל החלטות במכלול גדול של נושאים במהירות. קודם-כל אנחנו

פועלים לפי קריטריונים, וקריטריונים בלבד. אין יוצא-דופן מאיזה סוג שהוא. זה

כשלעצמו מקל עלינו בקבלת ההחלטות. אני ביקשתי שבכל בקשה שנדונה במסלול ערבות

מדינה שההחלטות יינתנו תוך 12 ימי עבודה, בתנאי, כמובן, שיש כל החומר שעל בסיסו



צריד ואפשר להכריע, ומבלי שנדרש חומר נוסף לבדיקה. אם נדרש חומר נוסף לבדיקה,

לוח הזמנים הזה איננו קיים. למעשה מתחילים לספור מרגע שאפשר לבדוק, כי השיטה של

הבדיקה היום היא מהירה יותר, נעשית במחשב, על-פי תוכנות חדשות וכדומה. צריכה

להיות גם בדיקה על-ידי החטיבה של משרד התעשיה והמסחר, וזה מצריך כמה ימים לפחות,

אבל אם יש כל הנתונים אפשר להתחיל להריץ את הבדיקה. אם חסרים נתונים, לא ניתן

להריץ אותה.

כאשר יש בקשות שיש בהן ספיקות על גבול וכדומה, זה לוקח קצת יותר זמן.

בדרך-כלל אנחנו עומדים במשימה הזאת. זו הסיבה שאפשר היה לאשר בתקופת זמן קצרה

יחסית יותר מכפול בקשות, בלי תוספת של עובד אחד. להיפך, יש מציאות במרכז ההשקעות

היום שיש פחות עובדים. זה יכול להתעכב, זה עדיין במסגרת התקן הקיים. כלומר,

אפשר להשלים עוד עובד אחד או שניים שחסרים. עם אותו מנגנון עם מעט פחות עובדים

שפרשו מסיבות שונות אנחנו מאשרים היום כפול בקשות. זה אומר דרשני.

לגבי חוץ-לארץ - כמה מקרים שהיו בקשות להשקעה, הפעלנו את התהליכים הטבעיים

בלי שום פרוטקציה. למשל, השקעה מסויימת מלוס אנג'לס בתחום ה"היי טק", לא גדולה

אבל חשובה, תוך חודשיים וחצי, לא רק שניתן אישור תוך 10 ימים וכל הדברים נעשו,

אלא גם לקחו מהנדס ישראלי להתאמן שם כדי שהוא יאמן את העובדים הישראלים, והביאו

את הציוד והכסף ארצה. קיבלנו תשבחות על ה"ניו ווי נד" שנושב היום בירושלים.
שואלים אותנו
איך בתקופה כל-כך קצרה עניינים הולכים? אומרים לנו: אנחנו נהיה

אמבסדורים של ישראל כדי להציג את התופעה הזאת. כשאנחנו מספרים את התופעה לא

מאמינים לנו שזה קורה במדינת ישראל. אנחנו צריכים שיעבור עוד זמן של אי-אמון עד

שיהיו עוד כמה נסיונות כאלה. אנחנו קיבלנו גם ממשקיע מיפאן מכתבים על מהירות

פעולה בדבר שהוא לעת-עתה לא הייצור הגדול, אבל זה יכול להגיע לקראת זה, וגם

ממדינות אחרות בארצות-הברית על תדהמה כיצד אנחנו מקבלים החלטות טהר. בכל פגישה

יש מוכנות שלמה לקראת קבלת החלטות, וכל כיוצא בזה. זה טיפה-טיפה מן הים. לא נשלה

את עצמנו. זה בתחום הביורוקרטי.

מה למעשה מציעה היום מדינת ישראל למשקיע זר? אין ספק שהיא מציעה תשלובת של

סיכויים יקרי-תחרות מול כל מדינה אחרת בעולם. למה אני אומר חסרי-תחרות אבל מדגיש

תשלובת? כי רק במענקים יש שנותנים יותר. רק בהקלות במיסוי יש שנותנים יותר. אבל

זה איננו שיקול מכריע אצל המשקיע הרציני. יש עוד שיקולים שיהפכו אותו, אם הוא

רוצה להקים מפעל שיהיה בעל כושר תחרות, וזה עיקר העיקרים. מפעלים כאלה קמים

בשביל יצוא, לעתים רחוקות בשביל שוק מקומי, וזה מובן מאליו. ביצוא בעיקר צריך

כוח להתמודד עם ארצות-הברית, עם אירופה, ואולי מדינות אחרות.

איך זה קורה? מדוע היום יש בישראל תשלובת הטובה ביותר להשיג בשביל כל יזם

בתחום התעשייה, ואולי גם בתחומים אחרים, את היתרונות הטובים ביותר? א. כלי העידוד

שאנחנו נותנים. ב. כוח האדם המצויין שיש בישראל בדרך-כלל. אגב, בתחומים שנמצאים

בכמה מדינות יושובות בעולם הם במחסור. למשל, ביפאן יש היום מחסור במהנדסים והוא

יגדל ויילך עד כדי מיליון מהנדסים בעוד 5 שנים. כאמור, כוח-אדם מקצועי טוב שהיה

קיים בישראל, ויוסיף להיות, ויגבר עוד יותר אחרי הכשרה מסויימת והתאמה של העולים

החדשים בעלות נמוכה יותר. לא תמצאו כוח-אדם כזה במדינות שנותנות יתרונות כספיים,

למשל מענק. לדוגמא, אירלנד. לנו יש כוח-אדם יותר טוב ויותר זול. אנחנו יותר

זולים כמעט מכל אירופה וארצות-הברית בתחומים רבים. לא אגיד במאת האחוזים, אבל

בהרבה תחומים כוח האדם המקצועי שלנו יותר זול.

אנחנו נמצאים כעת לקראת תקופה מעניינת. בטח מדינות שבהן כוח האדם היה זול

מאד, מתחילות להתפתח. לדוגמא, טייוואן, קוריאה. אני חושב שזה יהיה בהונג-קונג,

בסינגפור וביפאן. כל המדינות שהיתה להן הצלחה כבירה בצמיחה, השכר בהן מתחיל

לעלות. שכר מהנדסים בטייוואן עולה היום על שכר מהנדסים בישראל. זו איות הסיבות

שמפעל "אטארי" רצה לבוא לישראל.

המרכיב השלישי שנותן לישראל יתרון מול כל מדינה אחרת בעולם הם הסכמי הסחר

החופשי שיש לנו עם ארצות-הברית ואירופה. המדינה היחידה בעולם שיש לה הסכמי סחר

עם שתי המעצמות - אני רואה את אירופה כמדינה אחת - מתוך 3 המעצמות האדירות בכלכלה

העולמית. ברור שיפאן היא אחת מהשלוש.



זה מה שנותן ויוצר בסיס איתן וחשוב ביותר להשקעות חוץ, ושהופך את מדינת ישראל

למדינה שיוצרת כושר תחרות טוב יותר מכל מדינה אחרת למי שרוצה לייצר ולמכור סחורה

או באירופה או בארצות-הברית. אינני מדבר על מדינות אחרות. אלה שווקים אדירים.

אחרי שדיברתי על האלמנט היותר תדמיתי, כמעט נפשי, אני רוצה לעסוק בתחושתי מה

הסיכוי היום להשקעות חוץ. אמרתי שצריך עוד "למכור" את עקירת התהליכים

הביורוקרטיים, או לפחות הפחתתם.

היו"ר מ' קלי י נר;

זאת אומרת הפחתתם בעקרון, עקירתם לשנתיים-שלוש.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

זה תהליך אמיתי. אני רוצה שתדעו שבמשרד שאני מדבר עליו זה חלק מחיי העבודה

היום. חדורי הכרה בצורך לתת החלטות מהר.. בכמה נישאים יהיו עיכובים מעת לעת, אבל

באותם עניינים שהפונה הרגיל מגיש בקשה למשרד הוא ימצא היענות מהירה. אפילו במקום

כמו המדען הראשי, שצריך לעסוק בקהילייה גדולה מאד של גורמים שקשורים אתו, שם

המבחנים קשים יותר, הבדיקות מעמיקות יותר, מחייבות יותר השקעה של בדיקת כל

המשמעויות של איזה שהוא רעיון - גם שם יש היום הגמשה והקלה מסויימת. אינני אומר

ששם תוך 12 יום תינתן החלטה. כל אחד מבין שבכל מה שקשור למרוקר ופיתוח זה לא יכול

להיעשות בקצב זמן כזה.

אנחנו צריכים "למכור" בעוצמה רבה את מדינת ישראל כאותה מדינה שתיארתי קודם,

במתן היתרונות וסיכויי כושר התחרות, כמדינה שמחסלת הליכים ביורוקרטיים. ככל

שייווצר אמון בזה, הסיכויים שלנו טובים יותר. עוד לא עשינו את המלאכה הזאת, יש

לנו תוכנית. לא היה לנו מימון לתוכנית הזאת וקיבלנו אישור לפני כמה ימים - עדיין

לא פורמלי, אני מקווה שלא תהיה הכבדה בפורמליות - ותקציב מסויים, שנקרא לו תקציב

שיווק, מכירת ישראל בארץ ובחוץ-לארץ. זאת לדעת, שגם בארץ יש קהיליות-קהיליות של

אנשי עסקים מובהקים שעדיין לא מכירים את המרחב של היתרונות וכלי העידוד שמדינת

ישראל נותנת היום ליזם. בשבוע האחרון נפגשתי עם אישי משק מובהקים ונדהמתי לדעת

כמה אינם מכירים מספיק את הכלים שעומדים לרשותם. לכן, נושא שיווק התוכניות,

שיווק מה שמדינת ישראל מעניקה ליזם הוא נושא מכריע בחשיבותו.

בטרם מכרנו את מדינת ישראל כמדינת עסקים, עם אופקים לעתיד, אני מגלה

התעניינות ורצון להשקיע בישראל. ואינני מדבר על דברים קטנים ונעלמים. אני מוצא

התעניינות וחשיבה גוברת והולכת של יהודים ולא-יהודים להתחיל להשקיע בישראל. למה

אני אומר להתחיל? כי עד כה אין השקעות חוץ בישראל. השקעות חוץ שהיו בישראל היו

השקעות ברכישת מפעלים קיימים, ואינני מדבר על רכישת מפעלים קיימים, מפני שזה

איננו יוצר לנו תעסוקה. אולי פה ושם, מעטים, אבל זה לא מה שאננו צריכים. אנחנו

צריכים השקעות יוצרות תעסוקה. או הקמת מפעלים חדשים, או הרחבה של מפעלים קיימים.

י י ביילין;

תלוי באיזה ענף. זה לא כללי.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

ברור. אני מדבר על ענפי יצוא. ביצוא, הרחבת מפעלים זה הדבר הטוב ביותר

שאנחנו יכולים לייחל לעצמנו, מפני שאתה עושה את זה הרבה יותר מהר, ומהירות ההפעלה

היא הרבה יותר חשוובה לנו מאשר מפעל חדש. הרחבת מפעל בהשקעה מקומית או השקעת חוץ,

חשיבותה היום אפילו גוברת על הקמת מפעל חדש.

יש התעניינות. זה צריך להגיע מהתעניינות למשהו של התחלת תנועה. התחלת

התעניינות אני רואה. כשאדם פלוני מניו-יורק אומר לי; אני רוצה להיכנס לעסקים

בישראל. אני רוצה להקים מפעל טקסטיל. עכשיו תגידו; כדאי להקים מפעל טכסטיל



בישראל? אבל 100% יצוא, שהוא השוק בעצמו, מבורך. עיסוקו רק בטקסטיל, יש לו עסקים

חובקי-עולם, בעיקר המזרח הרחוק. הוא אומר: אני רוצה גם להיכנס ל"היי טק". ואני

יודע, בעקבות שיחתנו, שהוא כבר בא ונפגש עם מפעל "היי טק" נודע בשערים, ועמדו

לסכם לפני צאתו אפילו שותפות.

זאת לא השקעה חדשה באותו מפעל "היי טק", אבל זה אומר שינוי אווירה מסויים,

שינוי כיוון. אבל עוד ארוכה הדרך, צריך לעשות פעולות דראמטיות ודראסטיות כדי

להקנות את התודעה הזאת בקרב המונים. יש לנו כעת תוכנית לעשות את זה, לרבות

אפשרות להסתייע בגורמים מקצועיים.

עד כאן דיברתי על תיקון 39. על קצה המזלג אגיד לכם כעת מה קורה בשאר

הנושאים. מחקר ופיתוח. יש לנו תיגבור תקציבי גדול, מסלולים נוספים, אנחנו רואים

התעניינות קצת מחו- לארץ. יש קצת התעניינות בארץ. אין לנו זרם חדש של פניות.

לא צריך שניבהל מזה, זה יכול לבוא במשך הזמן. מחקר ופיתוח הוא לא מהדברים של

"בום", אבל המסלולים שלנו נותנים אפיקים חדשים לכל תהליך המחקר והפיתוח בישראל,

ואין לי ספק שזה תהליך שיתייצב לטובה.

ממחקר ופיתוח אני רוצה לעבור לשיווק. אנחנו הגדלנו את תקציב השיווק בישראל

במימדים ללא הכר. היה תקציב של 11 מיליון שקל, והוא הוגדל ל-100 מיליון שקל.

בשיווק אנחנו חלשים מאד.

היו"ר מי קליינר;

בישיבה הקודמת הבנו שיש בעייה מסויימת לגבי ה-100 מיליון שקל.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

עם ה-100 מיליון שקל לא היתה בעייה. היתה בעייה לעצב את הכללים. מאז ועד

עתה יצאה החוברת שקיבלתם עכשיו. זה אומר שיש לנו כעת תוכנית מפורטת, כפי שהיא

מופיעה בחוברת. אנחנו נוציא קדרות של חוברות כאלה שכל אחד יידע מה יש לו.

הקרן הזאת התחילח לפעול.

היו"ר מי קליי נר;

באיזו ריבית? מהו ההחזר?

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

הבעייה היתה שרצו החזר של 150% ואנחנו אמרנו; בשום פנים ואופן לא. כי החלטת

הממשלה היתה מענק תקציבי. משרד התעשיה והמסחר אמר; אי-אפשר לתת מענק בגלל הסכמי

הסחר שלנו. אמרנו שאנחנו רוצים להפוך את זה על-ידי החזר באמצעות תמלוגים, כמו

שמקובל אצל המדען הראשי. אחרי שהיינו נדבנים אמרו לנו 150%. אמרנו; לא, 100%.

זה נגמר ב-100% ולכן הקרן היתה יכולה להתחיל לפעול. היה קושי במציאת אדם שיפעיל

אותה, אבל זה כבר כמה שבועות שהיא פועלת ולפני שבועיים שמעתי שהיו כבר 70 פניות.

י' ביילין;

זה דרך מכון היצוא, או ישירות?

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

לא, זח ביחידת המימון במשרד שלנו. הכוונה היא לתת מתעשיין ינוקא שרוצה

להתחיל ביצוא, דרך היצואן הקטן, דרך היצואן הבינוני ועד היצואן הגדול, שהוא לא

יקבל - תיכף אגיד מה כן - אבל היצואן הבינוני, שזה עד 20 מיליון דולר, לתת



השתתפות בפריצה שיווקית. תקציב בינוני יקבל שליש, ולקטנים זה יכול להגיע אפילו

עד 50%, וקטנים זה אפילו מענק. רק הבינוני צריך להחזיר תמלוגים. הגדול לא יקבל

תקציב לשיווק, אבל או שהוא מתאחד עם עוד חברות לפעול בפריצה שיווקית מאורגנת

על-ידי כמה מפעלים, או לשם יצירת מותג, וזה נושא חשוב ביותר. רק בשבוע האחרון

למדתי כמה ערך יש לעניו הזה. גוטקס זה מותג. בעולם ידוע שבגדי הים תוצרת

"גוטקס" הם מעולים, הכל לפי השם.

אנחנו צריכים ליצור מותגים, ודווקא יצואנים גדולים יש להם סיכוי ביצירה כזו,

ולכן אנחנו נותנים עידוד גם ליצירת מותגים. זו תוכנית השיווק. יש להצטער שהיא

התעכבה חצי שנה לפחות, אבל יש להיות שבעי-רצון שהיא יוצאת לדרך.

עכשיו אני רוצה לדבר על עסקים קטנים, נושא שאני מחשיב אותו מאד מאד. אנחנו

יצאנו בתוכנית בנוייה נכון. הממשלה נותנת פקדון לבנק שמנהל קרן לעידוד עסקים

קטנים. הממשלה משתתפת כ-25% מהקרן, זה הפקדון, והבנק מקבל תוכניות לעסקים קטנים,
בודק אותן, נותן הלוואות
75% 25% היזם צריך להביא מכיסו, נותן כבטחון את נכסי

העסק וערבות אישית, מקבל הלוואה, לכאורה בתנאים נוחים ולתקופה של 5, 7 שנים, תלוי

במה.
י' ביילין
עד 100,000 שקל?
שר התעשיה והמסחר מי נסים
הלוואה עד 500,000 שקל ועד 40 עובדים, זה נקרא עסק קטן.

זה לכאורה טוב. התחלנו ב-15 בינואר. האמנו שתהיה היענות, אם כי מלכתחילה

קיבלנו את התוכנית שיזמנו יחד עם משרד האוצר, עם חריקת-שן מסויימת. רצינו לגמור
ולכן אמרנו
מקבלים. היו כמה דברים שלא סברנו שהם טובים לתוכנית, אבל אמרנו

שניתן לה לרוץ. נתנו גם תקוות לתוכנית הזאת.

התוצאות דלות. עד לפני 3 שבועות בערך היו רק 70 אישורים. היום יש כבר 85.

היו יותר פניות, אבל יש בעייה. ממש לפני בואי הנה למדתי, באמצעות אדם שפועל

בענין הזה, שיש גם ביורוקרטיה ועלויות נוספות, שבשביל עסק קטן הן עלויות.
י' ביילין
איזה עלויות למשל?
שר התעשיה והמסחר מי נסים
קודם-כל הנושא של הבטחונות. הסיכום שלנו עם הבנק היה כפי שאמרתי. הואיל

והמרכיב של המדינה הוא רבע, הבנק מרגיש שאין לו מספיק כיסוי, הוא לא עומד בסיכום

לגבי הבטחונות. דהיינו, נכסי העסק פלוס ערבות אישית. קבעו גם דבר שאפילו במפעל

מאושר לא עשינו, ש-60% מגובה ההלוואה יהיו בנכסי העסק ו-40% בהון חוזר. בתעשיה

זה בלתי-אפשרי ובעסק קטן פי כמה. פרופורציה כזאת לא קיימת היום. בדרך-כלל

שוכרים מקום, אז אין נכסי עסק 60%. זה היה בתביעת האוצר.

שלישית, גובה הריבית. 5.8% צמוד זו ריבית גבוהה, שאפשר לקבל אווזה בלי חסדים

שלנו ובלי מעורבות מדינה. לו היה זה, החרשתי. אנחנו חייבנו את הבנק לפתוח

סניפים בחיפה, בבאר-שבע ובירושלים. פתחו סניפים. אנחנו רצינו להפעיל את זה

בבנקים נוספים כדי למנוע את הטירדה הזאת. עסקים קטנים זה לא תעשיה, זה עד 40

עובדים ועד הלוואה של 250,000 דולר. זה כסף, גם בישראל. זה עידוד של הסקטור

העסקי על כל ענפיו ואגפיו.



מסתבר שדורשים בטחונות. לא רק שאדם צריך לנסוע אלא מבקשים גם 4 ערבים

נוספים.

י' ביילין;

בזה נגמר הענין.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

בזה נגמר העניו. ואז החרשתי. היום היו אצלי אנשים משלומי. צריך להביא את

הערבים משלומי לחיפה, בסדר. אחר-כך צריך לבוא לתל-אביב ולהופיע אצל עורך הדין

ולהביא גם את כל הערבים. זה ביורוקרטיה, רבותי. לשלם 1,000 שקל בעד פתיחת התיק

ואישור הבקשה, וגם לשלם לעורך הדין- 500 עד 1,000 שקל. העסק שעליו דיברו אתי

היום, למשל, הוא עסק קטן שכולו 70,000 שקל - הלוואה 50,000 שקל.

לא לנער הזה התפללתי. אני מצפה להכרעה על דרישתי בימים הקרובים, והיא לא

חדשה. היא היתה גם לפני כמה חודשים, ולפני כמה חודשים היא היתה כמה חודשים קודם,

והיום היא בעינה עומדת, והמבין יבין. יותר מזה לא אומר.
היו "ר מ' קלי י נר
אבל אתם הסכמתם.

י' ביילין;

לא, הוא לא הסכים לארבעה ערבים.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

לא, בשום פנים. ערבות אישית שלו, לא לטרטר שום אדם נוסף.

הדרישה שלנו היא להגדיל את הרבע לפחות עד כדי שליש. זה נותן יותר בטחון

לבנק. זה כדי לפתור את הבעייה של הבטחונות. מדובר בסכומים פעוטים.

שנית, לקבוע ריבית מקסימלית שתהיה ריבית סבירה, ואינני רוצה להגיד כעת איזה

אחוז. להוריד את הריבית באופן מהותי. נגיד, בריבית של גיוס על-ידי הממשלה פלוס

משהו, גם זו לטובה. לבטל את ההוראה של 40-60. זה לא קיים במפעל מאושר.

שלישית, לפתוח את זה לבנקים נוספים. אינני רוצה שאיש מקרית-שמונה יבוא לחיפה

ואינני רוצה שהוא יטלטל שום גורם אחר. אינני חושב שצריך לשלם לעורכי-דין כסף. זה

מיותר לחלוטין, זה כסף שנכנס כהכנסות נוספות לבנק. יש פה גם בעייה של אתיקה. אם

זה יתוקן, זה יהיה אחד המכשירים הישובים ביותר. אם במקום קטן כמו שלומי רוצים

להקים מאפייה לפיתות - זה הנושא שהיה צריך לקום ב-70,000 שקל - 5 עובדים - ויהיו

10 מפעלים קטנים כאלה בשלומי, הורדת את האבטלה מ-10% ל-5%.

לפי האישורים שהיו עד כה, ממוצע של עסק קטן הוא 50 עובדים. 5 עובדים למפעל

קטן, כי עד כה מה שאושר זה לא דברים ענקיים, ענקיים במושגים של עסק קטן. התיקון

הזה חייב לבוא. אם לא, אני אדרוש נעילת המסלול הזה. אין מקום לשגע את הציבור.

זה דבר שלא צריך אזור תעשיה ולא צריך פיתוח תשתיות במיורוד. זה דבר שיכול להיות

בכל עיר בישראל.

לעסקים קטנים הוספנו יסוד חשוב מאד. זה לא רק העידוד, זה גם חונכות. כל עסק

קטן יקבל חונכות. זאת אומרת, יהיה לו אדם שינווט לו את הניהול, יתדרך אותו

בניווט פיננסי, בשיקול עסקי. למדנו שהרבה מהמפעלים שקרסו נפלו בשל העדר כושר

ניהול, בהעדר הבנה פיננסית, בהעדר ידע עסקי, כלכלי וכדומה.



מפעל החונכות שלנו הופך להיות מפעל נפוץ מאד ברחבי הארץ, על מפעלים קטנים

קיימים, מצליח ביותר, וחסך נפילה של הרבה מפעלים. אחד המפעלים שסיימנו לבנות הוא

מפעל הבונים בחצור.

י' בייליו;

מאיפה יש לך כוח-אדם לזה?

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

לוקחים אנשים מבחוץ תמורת סכום מסויים. יש לנו במשרד תקציב קטן, אבל זה לא

קבוע. אתה נותן את זה ל-3 - 5 חודשים, ואתה מתדרך. בסופו של דבר אנשים יהיו

עצמאיים, אבל זח דבר גדול.

יש אפיק חדש בעבודתנו והוא הקמת חממות עסקיות. עד כה מדובר על חממות

טכנולוגיות של מחקר ופיתוח. עכשיו אנחנו מתחילים לפעול ולהקים חממות עסקיות. מהי

חממה עסקית? שטח של 1,000 מ"ר, מקימים בו עסקים מכל הגוונים. זה לוקח 50 מ"ר, זה

לוקח 120, זה 200 וזה 30 מ"ר. לפעמים יש חממות עסקיות שמגיעות גם ל-30,000 מ"ר,

אבל בתנאי מדינת ישראל אנחנו מדברים על 1,000 - 2,000 מ"ר, תלוי לפי גודל הישוב.

מקימים שם עסקים שונים ויש לוגיסטיקה אחת, ניהול אחד, ניווט אחד, מכשיר אחד, פאקס

אחד - חסכון עצום בהוצאות, ניהול כלכלי יעיל ביותר, ותקופת זמן של בנייה והסתגלות

והתייצבות, וכשהמפעל מתחיל להיות מבוסס דיו ויכול להתרחב, הוא עוזב, הולך להקים

אולי תעשיה או קניון כלשהו, הכל לפי הענין, ובא מישהו אחר במקומו. לפי דעתי,

בנסיבות של היום בישראל זה רעיון יוצא מן הכלל שאנחנו מפתחים אותו בהשתתפות

הסוכנות והג'וינט.

היו"ר מ' קליינר ;

בעיקר בחיפה?

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

לא רק בחיפה. באור עקיבא עומד לקום דבר כזה ובישובים שונים. לפי דעתנו צריך

להקים חממה עסקית על כל ריכוז של 50,000. תושבים, או 30,000 או 40,000, לפי

היכולת, לפי הצרכים. איפה שיש. ריכוז של מספר ישובים קטנים, או ישוב גדול של

50,000 תושבים, וכדומה, אפשר להקים דבר כזה. .
היו"ר מ' קליי נר
אני מבין שהכסף הציבורי מחזיק בשלב הראשון את השירותים.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

הרשות המקומית נותנת לפעמים את המבנה. למי שיש מבנה זה מקל מאד להקים שם את

החממה העסקית. אחר-כך אנחנו נותנים חלק, הסוכנות נותנת חלק, הג'וינט נותן חלק.
היו"ר מי קליינר
מזווית מקים העסק אני מבין שהוא מקבל את השירותים בתשלום מסובסד.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

לא, הוא מקבל שירותים בעלות נמוכה מאד, מפני שכולם יחד מקבלים שירות משותף.

זה חסכון. יש בזח גם מרכיב של חונכות, וניהול אחד, לא ניהול של העסק עצמו, ניהול

של שירותים. יש בזה יתרונות עצומים. החונכות תהיה גם בנושא של השיווק שעליו

דיברתי קודם.



ביקרתי בבאר-שבע בשני מפעלו נים קטנים, אולי קצת יותר גדולים מהחדר הזה, אחד

לפיג' מות ובגדי ילדים, שכבר ייצא ב-600,000 דולר לארצות-הברית. על-ידי תידרוך,

. בעוד מיליון דולר, באמצעות קרן השיווק, אפשר ליצור סיכויים לפריצה מסויימת. אבל

במפעל לביסקוויטים, גם בבאר-שבע, אפשר היה לפי תוכנית למתחילים להגדיל יצוא

מ-300,000 דולר ל-3 מיליון דולר. הם צריכים סיוע בפריצה שיווקית. אמרנו להם:

בואו.

אני לא יכול לדמיין כמה עוד אפשר לעשות בישראל על הבסיס הקיים, אפילו בלי

מפעלים חדשים, בעיקר בתחומים של יצוא. אותו מפעל קטן של ביסקוויטים אמר: עוד 20

עובדים.
י' ביילין
לאן הוא מייצא?
שר התעשיה והמסחר מי נסים
לגרמניה - זה בטוח. מפעל מזוז בבאר-שבע, שהוא מפעל קטן, מייצר ביסקוויטים

וגם מזון לתינוקות. יש לו רעיון חדש של מזון לתינוקות וכבר יש לו הזמנה מגרמניה.

הוא פשוט היה צריך כסף לשיווק, הדרכה, הכוונה. אנחנו נתנו לו עידוד. אמרנו
לקניין הגרמני
אנחנו מוכנים לתמוך, בוא, תקבל. הביקור היה לפני כחודשיים.

בינתיים הוא קיבל מפעל מאושר על הרחבה, הוא בא לקרן השיווק והוא יכול להתחיל

בפריצה. אנחנו בעצמנו לא יודעים כמה עוד אפשר לעשות.

אסיים בנושא תעסוקה מהירה, אלא אם כן אשאר ואז אוכל להשיב עוד על הרבה

מסלולים וכלים שעומדים לרשותנו. אנחנו לא יכולים לסמוך על כל מה שאמרתי, מפני

שזה לא מהיר. עסקים קטנים זה יותר מהיר. שאם רוצים להקים מאפייה לפיתות, לא

צריך לחכות שנה. אבל אם רוצים להקים מפעל אטארי בישראל, צריך שנה - שנה ורבע כדי

להקים מפעל כמו שצריך.

אבל כל זה עדיין לא מבטיח תקופת גישור, ויש לנו בעייה של תקופת גישור

בתעסוקה. אני ראיתי את זה כדבר שמחייב תימרוץ על-ידי הממשלה. אני הייתי מקלל,

תסלחו לי על הביטוי, מי שהיה אומר לי את זה לפני שנה וחצי, ואני כבר לא מדבר על

שנתיים - שלוש שנים. אבל כשאנחנו רואים מה יש נגד עינינו אנחנו חייבים להבין

שהנושא הזה הוא בנפשנו. לא נוכל לתת תעסוקה מהירה במימדים שיורידו את האבטלה איך

שהוא לרמה סבילה. הדרך הטובה ביותר היא השתתפות המדינה בעלות תעסוקה של עובדים

נוספים. הבעייה היא תמיד עלות עבודה. כשאתה מוריד את עלות העבודה אתה יוצר

סיכוי לתעסוקה. אני מאד מצטער שהחלטת הממשלה על הורדת עלות העבודה ב-4% לא

התבצעה. היא היתה צריכה להתבצע ב-1.10.90. לפי בנק ישראל זה היה מוסיף 25,000

מקומות עבודה, בכל הסקטורים.
עי ונמיר
עם חתימת האמנה השבוע, זה יתבצע, 3%/
שר התעשיה והמסחר מי נסים
%2, וזה בהתנגדות ההסתדרות. אינני יכול להבין מדוע ההסתדרות מתנגדת, כשלא

נוגעים במס מקביל.
צי עמית
אין באמנה תאריך יעד.



שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

יש, 1 במאי 1991 . זה כתוב. ראיתי את המסמך שנחתם.

עי תמיר;

2% ביטוח לאומי ו-1% מס מעסיקים, זה 3%.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

לפי דעתי היה צריך להוריד 4% בביטוח לאומי ו-4% במס מעסיקים, בתנאים האלה

היום. מס מעסיקים הוא המס המוזר ביותר בהסטוריה של המסים. נניח שעושים אותו

בימים שרוצים להכביד על יצירת מקומות עבודה נוספים. אני לא יודע מתי בחייה של

מדינה יש תקופה כזאת. לפעמים יש. אבל בימים אלה להעניש אדם מפני שהוא מחזיק

עובד? - לא עולה על דעתי דבר כזה. היה צריך גם את זה להוריד.

אני מצטער שבעלות העבודה רק עכשיו יורידו %2 במקום 4%. 2% זה על כולם, 1%

במס מעסיקים זה לא על התעשיה, רק על המסחר, שירותים וכו'. בנין לא משלם.

צי עמית;

כן משלם. בנייה לתעשיה לא משלם, בנייה רגילה כן.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

חלק גדול מהבנייה לא משלם מס מעסיקים. יש חלק שמשלם. דיור לא משלם. אני

יכול לתת לכם את חלוקתת האחוזים. יש 20% תעשיה, 20% בנייה, 10% תיירות, וכוי.

האחוז הזה לא חל, למשל, על התעשיה.

אני רוצה לדבר כעת על תימרוץ תוספת עובדים. בהתחלה דובר רק על תעשיה. אמרו

לנו; אין תקציב. אני רוצה לבשר עכשיו לוועדה שזה חל על כל הסקטור העסקי , מ-5

עובדים ומעלה. דובר בהתחלה על 20 עובדים ומעלה. רצינו מלכתחילה מ-5 עובדים

ומעלה, אבל תמיד צריך להתפשר. וכפי שתראו בחוברת שנתנו לכם, 20 עובדים ומעלה זה

בתעשיה בלבד, ול-10 חודשים.

יש עוד אלמנט. הענין של 10 חודשים שהזכרתי כעת הוא לא טוב. אדם שמתכוון

ברצינות להגדיל תפוקה, אין עוד היום בישראל מפעל שיוציא מכיסו שני-שלישים מהשכר.

אגב, זה שלושה רבעים, מפני מהשליש הזה מנכים מס הכנסה. לכן נטו זה רבע, ומכיסו

זה שלושה רבעים, רק כדי להעסיק עוד עובדים. אם אין כדאיות הוא לא יעשה את זה.

הסקטור העסקי בישראל הוא בתהליך מבורך של התייעלות. אף אחד לא מוכן לסגת אחורה.

אנחנו מציעים עכשיו להגדיל את תקופת 10 החודשים לשנה וחצי. אדם שרוצה לעבוד

על תוכנית של יצוא בתעשיה לא יגיד: עונה אחת ואני זורק. הוא מוציא כסף לפריצה

שיווקית, יש לו עלויות, ולכן הוא ירצה לעשות את זה לתקופה ארוכה. לכן אנחנו

מדברים על קליטה בתוכנית הזאת עד 60,000 עובדים. זה מספר עצום, אבל אם אנחנו

רוצים שזה יהיה רציני, עד 60,000 עובדים, אנחנו צריכים לשאוף להאריך את התקופה

מ-10 חודשים למינימום שנה וחצי. למקרה כזה יש סיכוי, ופה אנחנו נותנים לאלמנט

הזה שנקרא תעסוקה מהירה דחיפה רצינית. אז קודם-כל רק הסקטור העסקי ולא הציבורי.

שנית, כל הסקטור העסקי, לא רק תעשיה. שלישית, תקופת זמן ארוכה שנותנת מרחב מחיה

ליזם, לבעל העסק, להפעיל תוכנית. זה צריך להיות מוכרע תוך שבוע-ימים.

היו"ר מי קליינר;

מה העלות של זה?



שר התעשיה והמסחר מי נסים;

דיברנו על 360 מיליון שקל בשנה ל-60,000 עובדים. אני רוצה למתוה את זה

לתקופת זמן ארוכה יותר. הואיל ולא כל העובדים נכנסים ביום אחד, זה תהליך שיימשך

הודשים רבים. אחד יקבל בעוד חודשיים, אחד יקבל היום 5 ובעוד 3 חודשים עוד 5.לכן

זה צריך להתפרס על יותר זמן. לפי דעתי, 360 מיליון שקל אלה לא ייגמרו אפילו בתום

השנה הבאה, כי זה לא בבת-אחת.

אדוני היושב-ראש, אני מניתי את הדברים העיקריים, אבל יש עוד הרבה, כאלה שכבר

בוצעו ומתבצעים כהלכה, כאלה שעדיין יש בהם קצת קשיים. ה"קצת" הזה נמשך 9 חודשים,

לפעמים גם יותר. אני רוצה לקוות שביד אחת, שכם אחד, נפעל להרים את המשימה הזאת.

אל לנו להשלות את עצמנו שביום אחד אפשר לפתור את כל הבעיות. זו אשליה, אבל אפשר

להקל מאד על הבעיות. בשביל זה צריכה להיות ראייה לא שיגרתית. תודה.

היו"ר מ' קלי י נר;

תודה רבה אדוני השר. אנחנו הזמנו נציגי ציבור הקשורים לנושא ואנחנו נשמע

אותם בזמן שנותר לנו, ונשאיר גם אפשרות לשר להשיב על הדברים שנשמע בהמשך. כפי

שאמרתי לך לפני הישיבה, יש היום מודעות, שאני מתחיל לחוש אותה, בקרב יהדות

התפוצות בצורך להשקיע בארץ. אני דיברתי עם אנשי קונגרס. חבר-הכנסת ביילין ודאי

יאמר שחלקם דיברו על התנחלויות, אבל דע לך שהמלה השניה אחרי התנחלויות היא

סוציאליזם. חברי-הכנסת רן כהן ומזכ"ל מפ"ם מאד שמחו שבושביץ, למשל, אמר שברור

שאם תהליך השלום יתקדם, זה יקל על השקעות. אבל הוא מיד הוסיף: יש דבר יותר חשוב,

סוציאליזם.

היום אנחנו זקוקים לתקציב פרסום. השאלה אם אין מקום בכל זאת למסע הסברה

דראמטי ביותר, בשיתוף עם הפדרציות. כי המערכת האמריקאית פועלת לאט ומעכלת לאט.

קשה להם לשנות את הראייה הכוללת כי הם רואים יותר בסטראוטיפים, וחשוב מאד להכניס

להם לראש שזה פרימט עליון. אתן דוגמה. די אם יחדור לתודעה שלהם שצריך לעודד

קניה של מוצרים ישראלים, ובמימדים שאנחנו מדברים עליהם זה דבר עצום, כי זה לא רק

קהילת צרכנים. של מיליונים אלא מספיק שהקניינים של ניו-יורק, שחלקם יהודים טובים

שמאוגדים במגבית ונותנים כסף, יבינו שהיום לא פחות חשוב לדחוף מוצרים; אם 50

קניינים גדולים יבינו שצריך לדחוף מוצרים ישראלים, זה יכול להביא להכפלת היצוא;

אם היית עושה היום מסע אדיר של הסברה, בשיטה אמריקאית, הולך מקהילה לקהילה

מבית-כנסת לבית-כנסת, כדי שהיהודים בכנס של נשי הדסה יתחילו לשאול אם כל מה שניתן

היה לקנות תוצרת הארץ לאירוע הזה הוא מתוצרת הארץ.

לכן אני מדבר על מבצע הסברה בשיתוף עם הפדרציות, שזה יהיה פרוייקט שלהם. שהם

יקימו ועדה ל"פרומושן" אהד של תוצרת הארץ בכל פדרציה, לא רק בארצי. אמרתי להם:

אדרבה, כל פדרציה רצינית תקים משרד שיתן עזרה לאנשים בארץ. תקחו את זה כפרוייקט

שלכם, אל תזרקו הכל על הממשלה שלנו.

אני, למשל, נדהמתי לדעת שעבודות מחשבים פשוטות מאד נותנים לפיליפינים. אולי

אצלנו זה זול, אבל יש ארצות שאצלן זה זול יותר. כלומר, אנחנו צריכים למצוא נישה

שהרמה קצת יותר גבוהה ועדיין כוח האדם שלנו זול יותר. אבל נגה שקשור ביצוא,

סיבסוד יותר גדול. ובתוכנית שלנו אין דיפרנציאציה, אין אלמנט היצוא בכל תוכנית

הסיבסוד לתעסוקה.
שר התעשיה והמסחר מי נסים
יש, אבל זה לא ישיר. אי-אפשר.
היו"ר מ' קליינר
ברור, הבנתי. אבל אם יש, אז זה בסדר.



עד כאן השאלות שלי, שלחלק מהן ניתן מענה בהמשך הדברים. חבר-הכנסת ביילין,

בבקשה.

י' ביילין;

אני חושב שהמאבק למען תוצרת הארץ, שנכשל בארץ, לא יצליח שם. הוא נכשל בארץ

בשנות השלושים, הארבעים, ולאחרונה. ההסתדרות עשוזה "כחול לבן" ובסוף מכרה לוועדי

העובדים שלה תוצרת מאיטליה. זה לא עובד. או שיש מותג, שהוא באמת מוצר טוב מאד

ואינה מצליח לחדור אתו לשוק, או שתתחיל את המאבק הזה, אז במסיבות הבאות אולי יהיה

משהו של תוצרת הארץ, אבל זה לא "ישטוף" את אמריקה, ואני לא חושב שדווקא על זה

כדאי לעשות את המאבק הגדול.

לגבי הלוואה לעסקים קטנים, אני חושב שהדבר החמור ביותר בספור, שלא הייתי מודע

לו, הוא הענין של 4 ערבים, אחרי שהיה הסכם עם הבנקים על ערבות אישית. זה חמור

ביותר. אני לא ראיתי הפרה כל-כך בוטה של הסכם. אני יכול להבין שהם לוקחים

עורך-דין שלהם, לוקחים עמלות וכדומה - הכל בסדר, עד שזה מגיע להפרה כל-כך בוטה של

ההסכם, ולפי דעתי המאבק החשוב יותר מכל דבר אחר צריך להיות על ביטול ארבעת

הערבים. כי עם כל הכבוד, את הריבית הזאת הם לא יכולים לקבל בשוק. לכאורה זו

ריבית שוק, אבל בשוק הם לא יוכלו לקבל את הריבית הזאת.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

יש חלק שיכולים.

י' ביילין;

נכון שלכאורה זו ריבית שוק, אבל לא כל אחד יכול לקבל את ההלוואה הזאת בשוק.

לכן, הענין של הערבים הוא הדבר הקריטי. אם זה יישאר 4 ערבים, חבל על כל המאמץ.

אין הלוואות כאלה.

דיברת על היקף של משקיעים מהארץ ולא דיברת על היקף של השקעות חוץ במספרים.
שר התעשיה והמסחר מי נסים
אין לי מספרים. זה מעט מאד. ב-3 השנים האחרונות זה היה כנראה 300 מיליון

דולר, כאשר רובו לא היה השקעות חדשות אלא ברכישת מפעלים קיימים, ואתה יודע מי יום.

י' ביילין;

אני לא מסכים שאפשר קטגורית לומר שההעדפה היא לא לדברים כאלה. קודם-כל, רוב

ההשקעות הן בזה, כי זה דבר בטוח, זה כבר קיים. ב. חלק מהם באמת שותפים

אסטרטגיים, דבר שבכל זאת מוסיף למפעל שיש אדם שקונה ויש לו כבר את רשת השיווק שלו

בחוץ-לארץ. אני מסכים שזו עדיפות שניה, אבל בשום אופן לא הייתי מבטל את זה. ואם
מישהו אמר לך
אני מוכן ליושקיע ואני רוצה לרכוש את זה ואת זה, שיבוא, שישקיע

ושיקבל את ההטבות. זאת אומרת, בשום אופן לא הייתי מבטל דבר כזה.

אתה לא דיברת על האווירה המדינית. האם אתה לא חושב שהענין של האווירה

המדינית והמצב המדיני לא מונע השקעות?

התמונה שאתה מציג היא בסך-הכל מאד בעייתית. לנוכח הגל הגדול הזה אינה בעצם

אומר שחלק מהדברים אכן בוצע וחלק מהדברים תקוע בשל אי-הסכמה בתוך הממשלה, והשאלה

היא אם אי-אפשר להוביל ליצירת רוב בהכרעות בתוך הממשלה שיכריחו את אותם גורמים,

שלפי דעתך הם מונעים את זה, מסיבות שאני יכול להבין. זה הכל תקציבים. זה קל

להגיד שכשאתה מדבר על תקציב אתה רואה את הגרעון המחריד הזה וזה מפחיד כל אחד.

לכן אני לא מבטל כל התנגדות של האוצר, ויכול להיות שהיא מוצדקת, אבל האם לא ייתכן

ליצור אחרי כל-כך הרבה חודשים רוב בממשלה למען ההחלטות האלה?



ע י תמיר;

התוכנית שנפרשה על-ידי כבוד השר היא תוכנית שאילו היתה מתבצעת אhן ספק שהיתה

יוצרת מקומות תעסוקה רבים מאד. אבל אני מוכרחה להביע את ספקות' כיוון שזאת איננה

הפעם הראשונה שאני נוגעת בתוכניות כאלה. יושב כאן חבר-הכנסת ביילין, אשר בתפקידו

כסגן שר האוצר הוא ישב בראש "ועדת ביילין", ובוועדת מנכ"לים במשרד התעשיה והמסחר

בראשותו של בליזובסק', בתמיכת השר לשעבר, שדנה בתוכניות שההסתדרות הגישה בדיוק

באותן נקודות לאחר סריקת מקומות עבודה, מפעלים קיימים. כי האמנו וידענו שמפעלים

קיימים, ברגע שהם יקבלו את הסיוע הנכון, המיידי, עם מניעת המחסומים הביורוקרטיים

שכבוד השר דיבר עליהם עכשיו - ולצערנו הרב כולנו יחד נפלנו. אז הגשנו תוכנית

לאלפים רבים של מקומות תעסוקה, ומהאוצר וממשרד התעשיה והמסחר אמרו לנו אז: מה

אתם רוצים, אתם שוב הולכים להרוס את המשק? היום אני שומעת חרטה, שצריך לתמרץ מהר

וצריך לעשות דברים שלא העזו לעשות אותם קודם. אני מברכת על כל זה, אבל אני רוצה

לעמוד על כמה בעיות שאני רואה אותן קריטיות, ובוודאי יש אחרות.

בעיית הערבויות. אני מודה לחבר-הכנסת ב"לין שהעלה אווזה, כי את מדורי

הגיהנום האלה עברנו יחד הרבה זמן. ברגע שהבטחונות, הערבויות והערבים הם המחסום

של הבנק, אנחנו פשוט עושים עב"ודה ובסוף לא יוצא ממנה דבר. זאת אומרת, אם אנחנו

לא מתגברים על המערכת הזאת, בעצם קשה מאד לצפות שמשהו ייעשה. אני חושבת שרמת

הריבית היא בכל זאת חשובה מאד ,והדבר הזה חמור מאד. אני לא מדברת כל-כך הרבה עם

יזמים חדשים כמו עם אלה שכבר נמצאים במפעלים במצב של כמעט לפני הקריסה, כי אני

הרבה מאד בשטח.

גם אני רשמתי לעצמי דוגמה של מפעל "הבונים", לפני שאתה הזכרת אותו, כי הרבה

מאד הקדשתי למפעל הזה כדי שימשיך להתקיים אחרי ש"כור" וקיבוץ כפר הנשיא התפטרו

ממנו. המפעל הזה שוב נמצא היום בקשיים חמורים מאד. אתמול התבקשתי לאשר הסכמה

להוציא לחופשה עובדים ללא תשלום לשבועות אחדים, כי אין הזמנות. שנית, אותו כונס

לדעתי לא עושה מאמצים למכור את המפעל, כי במילא, כל זמן שהוא משמש כונס נכסים, יש

הכנסות בטוחות.

יש לנו פה בעייה של שיווק, שלדעתי צריך להיות אגרסיבי יותר. אינני מבינה

מדוע, למשל, מפעל כמו "הבונים" לא יכול היה לנהל משא-ומתן על יצוא לאירופה

ולאו-דווקא לארצות-הברית, שכעת יש שם מיתון והם אינם קונים, כי המוצר הזה התאים

למשק יותר פעיל.

באזור הגליל העליון יש 2,000 מובטלים נכון לאתמול, ושמעתי רק על מפעלים

נסגרים ולא שמעתי על מפעל אחד שעומד להיפתח. כלומר, אנחנו מגישים תוכניות יפות

חדשים לבקרים, אלא שהתוצאה בשטח כמעט איננה.

חממות עסקיות ותעש"תיות. אני מאמינה גדולה במפעלים קטנים. כפי שאנחנו

יודעים לפי הנתונים, ארצות-הברית יצרה מאות אלפי מקומות עבודה בשנות המיתון שלה

בעבר, ועשתה מאמצים גדולים ליצור מקומות עבודה. אני יצרתי עמותה של 1,400 משפחות

עולים מברית-המועצות, ובקרבם יש הצעות יוצאות מן הכלל לעסקים קטנים, מהקמת

קונסרבטוריון במקומות אחדים, כולל כפרים ערביים, לקבוצות עבודה בסיעוד על-פי חוק

הסיעוד במקומות שמט"ב לא כל-כך פעיל, או אפילו להחליף את מט"ב שגובה הרבה מאד דמי

תיווך וניהול, כך שהעובד מקבל שכר קטן מאד, ועד לקבוצות בבנין, ואחרות. אבל ברגע

שאנחנו מדברים על 25% הון עצמי, שזה לכאורה המינימום, הענין הזה נופל, כי אין להם

הון עצמי בכלל.

אני מוכנה לאתגר של חממה כזאת, וכבוד השר אמר: אם הרשות המקומית תתן. הרשות

המקומית אינה נותנת, ואני אומרת זאת לאחר בדיקה, מבנה של 1,000 - 2,000 מ"ר לשם

הקמת החממה העסקית, ויש תוכניות, בלי שהיא תגבה שכר-דירה, ושכר הדירה הוא כזה שאף

קבוצה לא תעמוד בו. אם נלך בדרך של הסוכנות, הג'וינט, התפוקה היא שולית.



לכן, אם באמת אפשר בנושאים האלה לעבור למתקפה אמיתית, ניתן לעשות דברים רבים

מאד. אני גם הייתי מייעצת שוב להפיח רוח חיים בוועדת המנכ"לים שהיתה ובכל-זאת

היו לה הצעות. לפני 5-4 שנים היא היתה פעילה יותר ולפני שנתיים פחות. בכל

אופן, בשותפות הגורמים לבחינת הצעות של פרוייקטים, אני חושבת שהדבר הזה עשוי מאד

להועיל, אם זה יהיה במשרד התעשיה והמסחר. אני לא מדברת על הוועדה הגדולה בראשותו

של שר השיכון, אלא בנושאים שקשורים ליישום התוכניות האלה, ואני מברכת עליהן.

הבעייה שלנו היא ביישום.

כולנו יחד צריכים לעשות בתחום הזה שהוא קריטי ועל סף התפוצצות, שמי יודע מי

יעצור אותה אם לא נצליח במשימה.

היו"ר מ' קליינר;
תודה רבה. השר אמר
אם מישהו היה בא אלי בקשר לדברים מסויימים לפני שנתיים

- שלוש, הייתי מקלל אותו. הכוונה היא להתנגד באופן תקיף מאד. אני גם מאמין

שב-20 שנה, בקצב רגיל, לקלוט מיליון איש, לא היה צורך בהתערבות ממשלתית. אבל אם

רוצים לעשות דבר כל-כך מלאכותי; זה הזמן שהממשלה צריכה להתערב; ובלבד שההתערבות

היא זמנית ולפי כללים מוסכמים.

רשות הדיבור למר שלמה בורוכוב, סמנ"ל הפורום הציוני.
שי בורוכוב
קודם-כל רציתי להודות לכבוד השר על הסקירה שהוא נתן. זו תוכנית מאד מעודדת

ויש בה הרבה גם תקוות וגם עשייה בכיוונים נכונים. אני מבקש מכבוד השר שבדברי

הסיכום שלו הוא יתייחס למספר שאלות שאני אציג. אחד הדברים שעליו הייתי רוצה

לשמוע את דעתו הוא איך המדינה ומשרדו מתכוונים לנצל את היתרון היחסי והאיכותי

שהעליה מברית-המועצות נותנת למדינה לטווח הארוך, כמובן, כי בטווח הקצר כולנו

מכירים את התמונה. גם היום יש הרבה מקומות עבודה שאין להם דורש. לפני חודש שמענו

שבבנייה חסרים 60,000 עובדים והיום בבוקר שמעתי 120,000. גם במפעלים יש עדיין

עשרות אלפי מקומות עבודה לפועלי ייצור, שאין להם דורש.

גידול האוכלוסיה גם הוא יביא להרחבת התעשיה וליצירת מקומות עבודה. אני רוצה

להתייחס למפעל "פולגת". אפילו מפעל כזה ש-35% מהתוצרת שלו הולך ליצוא, לא תמיד

עידוד של מפעל כזה יכול להביא למקומות עבודה חדשים. לאינפורמציה, מפעל "פולגת"

לא קלט עובד אחד ב-10 השנים האחרונות.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

היצוא של "פולגת" הוא בדרך-כלל למקום אחד, ואסור לבנות מפעל על סמך זה.

שי בורוכוב;

האם יש באיזה שהוא משרד תוכנית כלשהי לעשות חתך איכותי ומקצועי של העליה

מברית-המועצות? אני מסתמך על דברים שאמרת בהופעה קודמת שלך כשהבאת דוגמה של מפעל

פרמצבטיקה בנס-ציונה, שמועסקים שם 400 איש, 70% מהם אקדמאים, 8% אחוז בעלי תואר

PHD.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

אמרתי 17%- 18% PHD ו-50% אקדמאים.

שי בורוכוב;

יכול להיות שצריך לעשות חתך כזה על-מנת להקים פה תעשיה לשוק העולמי,

בפרמצבטיקה או באלקטרוניקה, או במשהו אחר, כדי לנצל את החומר האיכותי שבא

מברית-המועצות.



א' טנסר;

קודם-כל דיברו כאן הרבה על מה חושבים בארצות-הברית. לצערי, עדיין לא הייתי

בארצות-הברית, אבל בכל-זאת מעניין מה חושבים שם עלינו. אתמול קראתי ב"מעריב"

שפרופ' רוברט סטן אמר ליועץ לענייני כלכלה של ישראל בסטייט דפרטמנט: עליית

אקדמאים מברית-המועצות לישראל היא כמו תגלית נפט. אנהנו מדברים עכשיו על תגלית

נפט ששווה, נכון לעכשיו, בערך 270,000. כל בן-אדם הוא תגלית נפט. אני רק אומר

מה חושבים עלינו בארצות-הברית, ואני מבין שבעקבות העליה הזאת ביפאן מתחילים לחשוב

שבישראל אפשר למצוא מהנדסים. אני מבין גם שיפאנים רבים מתחילים לבוא לישראל

ולפתוח עסקים. יש תזוזה בנושא הזה.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

נכון.

אי טנסר;

כפי שידוע לכם, אני יוצא ברית-המועצות ואני מכיר את הבעייה של קליטת עולים

בתעסוקה קצת מבפנים. אפשר להגיד שבעייה מסי 1 של העולים מברית-המועצות עד גיל 65

היא בעיית התעסוקה, ומעל גיל 65 בעייה מס' 1 היא הדיור.

אני קיבלתי דיווח מאד מעניין מאולפנים בירושלים שעשו בקרב כ-150 עולים

מברית-המועצות, שעולים מברית-המועצות מוכנים לעבוד במשך חודשיים חינם רק כדי

להוכיח שהם שווים משהו.

דובר כאן על חממות תעשייתיות. אני מכיר חממה חקלאית ספציפית, שקבוצה של כ-30

עולים מברית-המועצות מנסה להקים במשך שנתיים וחצי. הם קיבלו כבר אדמה באזור

שדרות, וכמעט יש להם הסכמים עם חוץ-לארץ למכור את הסחורה, ועדיין זה לא זז.

בנושא הבקורת אני רוצה לברך את השר על הדברים היפים שהוא אמר כאן, כי בכל זאת

דברים מתחילים לזוז בזמן האחרון.

יש לי כמה הצעות. אני חושב שכדאי לחלק את האוכלוסיה מברית-המועצות עד גיל 50

ומעל גיל 50, כי מעל גיל 50 בדרך-כלל אומרים; אדוני, אתה כבר מבוגר. אני חושב

שאנשים בגיל 50 הם אנשים מאד מוכשרים שיש להם הרבה ידע, הרבה פוטנציאל וגם הרבה

פטנטים. אני חושב שצריכים לעשות חממות מיוחדות בשביל אנשים מבוגרים, למשך שנה,

שיוכלו להוכיח את עצמם, ובשכר מינימום. מי שיוכיח את עצמו יכול להביא תועלת גם

אם הוא מבוגר, אבל לאפשר לאנשים אלה להוכיח את עצמם.

שנית, אנשים לומדים עברית באולפן. זה יכיל להיות הדבר החשוב ביותר, אבל חבל

שבאולפן לא מלמדים מה זה עסקים קטנים. כי אם בארץ יש 10% אבטלה, עסקים קטנים

יכולים לתת פתרון להרבה אנשים, במיוחד לאנשים מעל גיל 50, וזה יכול להפוך לעסק

משפחתי.

חברת "המשקם" רוצה לקלוט מיד כ-6,000 עולים נכים, ואם היא תקלוט אותם, זה

יכול לפתור בעייה להרבה אנשים מסכנים.

היו"ר מ' קליינר;

אני מציע תמיד להקפיד מאד על הפרדה בין העסקת עולים לתקופה זמנית של שנה,

שנתיים, 3 שנים, בכל מיני עבודות שהן לא עבודות שלהם, בגדול, לבין הדבר שצריך

לעשות במקביל, כדי לדעת שאם הנסיון הראשון 'לא יצליח, לתת להם את התקווה שעושים

מאמץ גדול ליצור להם תעסוקה לעתיד.



צי עמית;

אני רוצה להצטרף לברכות על התוכנית שהציג כאן השר. הדברים בחלקם נעשים בשטח

ואני חושב שהכיוון נכון. השר אמר שבעבר הוא היה מקלל מי שהיה מציע מעורבות

ממשלה. אני פחות עדין ואומר שהייתי עושה דברים יותר גרועים. אבל נדמה לי שהיום

אין מנוס מכך.

אני גם שמח על הכיוון שהתחיל להסתמן, על-פיו הפתרון אינו נמצא בתעשיה לבדח

אלא במגזר העסקי כולו, אבל אני חושב שהדברים עדיין לא מספיקים. בנייר שהגשתי

לוועדה מוצע בבירור פוטנציאל התעסוקה במגזר המסחר והשירותים ופוטנציאל היצוא.

אינני יודע אם חברי הוועדה מודעים לכך, אבל בחמש השנים האחרונות בסקטור התעשיח

נקלטו בערך 500 עובדים. בסקטור המסחר והשירותים העסקיים נקלטו למעלה מ-80,000

עובדים.

שר התעשיה והמסחר מי נסים;

כשאתה אומר "עסקי" אתה צריך להגיד ממה הוא מורכב. . .. .

צי עמית;

אני מדבר על שירותים עסקיים, על תיירות, על מסחר. זו המערכת שקלטה כ-80,000

עובדים. בפירוש לא הסקטור הציבורי.
שר התעשיה והמסחר מ' נסים
כולל בנקים וסופרמרקטים.

צי עמית;

בהחלט. הסקטור העסקי הוא 41% מהתל"ג לעומת התעשיה שהיא היום 19% מהתל"ג,

כאשר היצוא של הסקטור הזה הוא 44% מכלל היצוא. זה יצוא של שירותים פיננסיים,

שירותי תחבורה, שירותי ביטוח, תיירות.

אני מדבר רק על השירות העסקי. אני חושב שבסקטור הזה יש פוטנציאל צמיחה. יש

בו פוטנציאל יצוא, יש בו פוטנציאל תעסוקה שמתממש. רק בשנה שעברה קלט הסקטור הזה

11,000 עובדים נוספים.
שר התעשיה והמסחר מי נסים
פה אתה עושה עוול מסויים. קח בחשבון שהתעשייה התייעלה. נאמר שירדו 30,000

עובדים בתעשיה. זה היה דבר מבורך, ובעיקר ב"כור", שם ירדו 13,000 עובדים,

והתפוקה והיצוא אף עלו.
צי עמית
כבוד השר, אולי לא הובנתי ואני מתנצל על כך. אני חושב שזה מבורך, ולדעתי

התהליך הזה יגדל.
שר התעשיה והמסחר מי נסים
בשבוע שעבר ביקרתי במפעל "אליאנס". למי שזוכר מה היה שם, היום המפעל מעסיק

חצי ממספר העובדים, ויש בו יותר תפוקה ויותר יצוא.



צ' עמית;

ואותו דבר אפשר להגיד על מנועי בית-שמש ועל התעשיה האווירית.

התהליך הזה יימשך. הרובוטיזציה, המיכשור, מתפתחים והתעשיה בעתיד תייצר יותר

אבל עם פחות עובדים. לכן, מי שמחפש את הפתרון על-ידי קליטת המאסות של העובדים

בתעשיה, לא ימצא שם את הפתרון, כי רובוטים ייכנסו לתעשיה ולא אנשים, זו תופעה

שקיימת היום בכל העולם, האנשים יעסקו במסחר ובשירותים. לכן, אם מחפשים פתרון

צריך למצוא אותו שם. בייחוד כשהדבר גם תואם את ההרכב האנושי של האנשים. אלה לא

עובדי צווארון כחול. ואם אנחנו הולכים לממוצעים בעולם בתחום חפרמצבטיקה, הממוצע

של כוח האדם הזה הוא 6% בתעשיות בדרך כלל, והרוב הם עובדי צווארון כחול. אז

אנחנו יכולים לקלוט את העולים, את הדוקטורים ואת המהנדסים ונעשה מהם פועלים,

נתסכל אותם וגם נבזבז את הפוטנציאל. אנחנו חייבים למצוא תעסוקות שתואמות את

כישוריהם, ופה צריך ללכת עוד צעד ולהרחיב את המגזרים שעליהם חל החוק לעידוד

השקעות הון, הפחת המואץ והמערכות האחרות שקיימות. אם מישהו רוצה להקים בית-חולים

או מכון תרגומים או שירות אחר לסחר בינלאומי או שירות שיווק, הוא צריך לקבל את

אותו עידוד.

הזכרת את היהודים בארצות--הברית ובעולם. רובם הגדול לא אנשים שעוסקים בתעשיה,

הם אנשים שעוסקים דווקא בעסקים מסחריים. אם אתה רוצה שהם ישקיעו בארץ, תן להם

להשקיע במה שהם יכולים ומסוגלים לעשות.

מנסיוני אני יודע שאדם לא קם בבוקר וחושב: רגע, אני צריך לעשות השקעה. איפה

לא השקעתי? - במדינת ישראל, בדרך כלל תהליך של השקעה עסקית הוא תהליך מדורג.

אתה קודם-כל נכנס לשוק, אתה פועל בו. יש היום יבואן בתחום השוקולד, שפתאום העסק
שלו גדל ביבוא, והוא אומר
אולי שווה לי כבר להקים פה מפעל.

צריך ליצור הזדמנויות לעסקים זרים להיכנס למשק הישראלי, וכשהם בפנים, השלב

הבא הוא השקעות.

אני חושב שאת התוכנית הזאת צריך להפיץ בעולם. היא לא מופצת מספיק. הזכרנו

את L.A. ישבתי עם אבי אלקין, הנספח המסחרי שעושה שם עבודה נהדרת, עם תקציב פעולה

של 18,000 דולר לשנה. צריך לתת כסף לא גדול להסברה, ליחסי ציבור, למוספים

כלכליים בעתונים בינלאומיים שיסבירו את היתרונות האלה.

חממות עסקיות - זה רעיון שפועל בעולם. הייתי מציע מסלול נוסף, שיפתור גם את

בעיית הערבים, אולי ניצור מסלול שבו ההשקעה בנכס או- ההשקעה בציוד תישאר בבעלות

איזו שהיא מסגרת שתוקם. רופא שיניים יקים קליניקה. הוא ירכוש את הציוד בהדרגה

והוא יישאר של חברה, של גוף שהוקם למטרה הזאת, והעולה יוכל לרכוש אותו בהדרגה ואז

פתרת את בעיית הערבות.

עוד נושא קטן בתחום הזה הוא נושא הפטנטים, המערכת בתחום הפטנטים לא עובדת,

יש לי שני מקרים. אחד - עולה שבא עם המצאה מוכחת, של חומר קשה, מתכת, שאפשר

בשליש המשקל לעשות שריון לטנק או דברים מהסוג הזה. הוא הסתובב פה פעמיים, לקרה

אותו חברה אמריקאית במשכורת של 10,000 לחודש. השני - אינני מומיה אבל אני חושב

שזה דבר שכנראה יש בו פוטנציאל. בברית-המועצות יש פטנט לשיפור הטלוויזיה. הביאו

אותו ל"אלביט". 3 חודשים "אלביט" לא טרח לבדוק בכלל את ההמצאה הזאת, אם יש לה

איזה פוטנציאל, לנסוע לברית-המועצות ולראות אותה במעבדה. נדמה לי שבתחום הזה עוד

לא השתחררנו מהביורוקרטיה וצריך פה למצוא איזה שהוא תהליך יותר מהיר, ואולי גם

לפרסם אותו בעולם. כי אנשים באים לכאן ומסתובבים ולא יודעים לאן לפנות, ובסופו

של דבר הם הולכים לנו לאיבוד,



י' פרח;

כל החידושים שבאים לשפר את מצב התעסוקה במדינה צריך לברך עליהם, גם כאשר יש

לנו קשיים. מראש אתה צריך לדעת שיש קשיים ויש בלמים, שהם יותר גרועים מקשיים.

אתה בא עם תוכנית מצויינת ויש לך בלם שמדכא אורנה ולא נותן לה לעבור, זה חבל

יצריך לראות איך ניתן להתגבר על הדבר הזה.

רציתי לומר משפט אחד בענין הנסיונות החדשניים לייצר מקומות תעסוקה. ראשית-כל,

אנחנו חייבים לחשוב בכיוון של עבודות יזומות, כי אין היום מנוס מהדבר הזה, בייחוד

בכיוון של סלילת כבישים, ואפילו ביוב שקשור עם העדר מים במדינה. והדבר השני -

עידוד ממציאים. יש הרבה מאד מוחות מבריקים שהגיעו לכאן. אנחנו יכולים לנתב אותם

אל איזו שהיא קרית יצירה, שהייתי קורא לה קריית חידושים והמצאות. אני ראיתי

עבודות במסגרת של 3 עובדים שנמצאים בקשר אתי, ולא האמנתי למראה עיני. הם מוכרים

לעולם את הדברים האלקטרוניים שהם מייצרים והם מרוויחים יפה וחיים בכבוד.
היו"ר מ' קליינר
תודה רבה. השר נשאל כמה שאלות ונשמע כעת את תשובותיו. בבקשה.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

לגבי מסע הסברה, צריך לעשות את זה. אנחנו מתכננים עכשיו לעשות את זה. יש

תקציב ונוכל להתחיל בזה בצורה יעילה.

תוצרת הארץ. צודק חבר-הכנסת ביילין. המלה הזו איננה קסם, רק אם אתה עושה את

זה בתנאי תחרות או איכות טובה או מחיר נמוך יותר אתה יכול להשיג את זה. אם היה

לנו זמן הייתי מספר לכם איך פעלתי בענין הזה במקום אחד עם שני גורמים, אחד ענק

ואחד פחות ענק, ולפי דעתי אפשר רק בתנאי כל-בו, בתנאי תחרות נכונים ובלי חסדים

ובלי המלה תוצרת הארץ, פשוט מתוך גישה עסקית. דעו לכם שרק גישה עסקית תביא

השקעות. תפסיקו לחשוב שאפשר מתוך צדקה, ציונות, או משהו להשיג עסקים בישראל.

on צודקים, עסקים עושים רק משיקולים עסקיים.

אני חושב שתוך שנה אחר; אפשר להגדיל במיליארד דולר קניות של בתי כל-בו

אמריקאיים מישראל, בלי קושי אדיר. זה כרוך במאמץ מתוכנן, אבל על כך נדבר

בהזדמנות אחרת.

משקיעים אסטראטגיים. אם זה הרחבה, זה טוב. אני לא שולל, חלילה, רכישות של

מפעלים, אבל זה לא מוסיף לנו תעסוקה. זה מאד חיובי, מעורר אמון, זה מגבית

לטובה, זה נותן דחיפה לאחרים - הכל נכון.

י' ביילין;

או מרחיב בשלב שני.

שר התעשיה והמסחר מ' נסים;

יוצא מן הכלל. אני לא שולל, לא ביקרתי את זה. אני רק אומר שהיום אנחנו

זקוקים להשקעות מיידיות של הרחבה והקמה. בעיקר הרחבה, אבל גם הקמה.

אווירה, הנושא המדיני. אני לא מתעלם ממנו. אצל אנשים באופן אובייקטיבי זה

מכשול, אבל אצל הרבה אנשים זה תירוץ, ולא קשה להשיב על זה. אני משיב לאנשים

שאומרים; אה, הנושא המדיני. מה, רצית למכור תוצרת למדינות ערב מסביב? אתה

מייצר, מרוויח בישראל ומוכר לארצות-הברית חזרה או לאירופה בתנאי תחרות הטובים

ביותר בעולם. מוטורולה בעיניך זה כלום? אי נטל? וישיי, ואחרים, שהם מפעלים

שמעסיקים אלפי עובדים, שמרוויחים כסף יוצא מן הכלל? - זה תירוץ. צריך להשיב להם



שזה תירוץ. מה זה מפריע לכם, חסרים עובדים בישראל? אין יתרונות בישראל? אין אזור

סחר חופשי? אין כל מה שמניתי? כל זה קיים. מה אתם מפחדים, שתבוא פצצת אטום או

סקאד? הנושא המדיני הוא רק תירוץ, אם כי אני מאמין שאצל חלק מהם זה שיקול

פסיכולוגי, ואינני מאשים אותם.

כמה דברים תקועים עדיין בממשלה. מאז הסקירה הקודמת התקדמנו, למשל בשיווק,

וגם בתימרוץ העבודה, אבל עכשיו זה צריך לקבל מימדים אחרים. אינני רוצה לטעון

שהכל תקוע, אבל אותם 4, 5 דברים שצריכים עוד הכרעה, אני מקווה שתוך שבוע -

שבועיים ייגמרו. אם לא, צריך יהיה לחשוב על דרכים ארורות.

אגע רק בנקודה אחת שאקרא לה רבושקה. זה בהקשר לדברים שאמרה עליזה תמיר וכל

מה שנאמר כאן. המשק בעולם הולך על בסיס של משק חופשי. כל התורות האחרות

קרסו,נפלו, מתו ולא יקומו לתחיה עוד. גם בישראל היה צריך להיות משטר של משק

חופשי. זה בריא קודם-כל לעובדים, אחר-כך גם ליזמים.

סגן שר החוץ האמריקאי לענייני כלכלה היה בארץ והשמיע בקורת על ערבות מדינה

ועל מעורבות ממשלה. קודם-כל, נא לשים לב, האם יש יותר מעורבות מאשר היתה אתמול?

וכי ערבות המדינה היא בנוסף? היא באה במקום מענק של 40%, כסף מזומן תקציבי. פה

זה פחות מעורבות, פחות סיכונים למדינה, זה נותן יותר בטחון. החשיבות היא בתחושה

שנוצרת השתתפות המדינה בסיכונים. זה הרבה יותר בזול למדינה, חצי חינם. זו פחות

מעורבות.

כשהוא בא אלי הוא השמיע בקורת במקום ששמחו מאד לשמוע את הבקורת שלו. כשהוא
הגיע אלי אמרתי לו
אתה יודע מה המשימה שמוטלת עלינו? מה אינה היית עושה? מה היית

רוצה שאנחנו נעשה שבאים אלינו עכשיו מיליון בני-אדם בשלוש-ארבע שנים? זה לא ב-15

- 20 שנה, שאז לא הייתי מציע שום דבר, הטבע יעשה את שלו. אבל פה מדובר על 3

שנים. אפשר שהטבע יעשה את שלו? לא בא ברושבון. לכן אנחנו עושים מעט מעורבות, ככל

שדרוש, וערבות המדינה היא אפס קצהו של צרכים לאומיים בשעה זו.

לכן, אינני מביע חרטה על שום דבר. רק עכשיו דיברנו על ההתייעלות. אינני

צריך- להצטער על ההתייעלות. לא אני, לא התעשיה ולא העובדים. אתם יודעים איך

נולדה ההתייעלות, ואינני רוצה להגיד יותר מזה. אני נושא על שכמי את כל המשא הכבד

הזה של הבקורת שהיתה, וזו הבקורת הטובה ביותר שזכיתי לה כל ימי חיי הציבוריים.

ההתייעלות היא דבר עצום וצריך להמשיך במדיניות נכונה. אבל עכשיו אי-אפשר.

כלכלה אפשר לנהל ואולי צריך לנהל לפי ספר, לפי השיטה, וזה מבורך וטוב. אבל

אין ספר שחובר בשביל תקופה כזאת. קלטנו כבר עליה, אבל הפריסה היתה שונה, הבעיות

שונות, הנתונים של המדינה היו שונים, העליה שונה. עכשיו יש פריסה אחרת, תודה

לאל, דהופה, צמוקה יותר, ואנחנו רוצים בזה. אם יהיה צורך נשלח עוד מטוסים להביא

עוד 15,000 או עוד 100,000 או עוד מיליון יהודים ארצה. זו השליחות שלנו. יש ספר

על זה? מה התפקיד שלנו היום? לחבר ספר לא בשבילנו אלא בשביל אחרים. אגלה לכם

סוד: לעולם לא יהיה.

אמרתי לפרופסורים מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב: אנחנו עכשיו צריכים

לחבר ספר ואינני בטוח שעכשיו יימצאו בכם הרבה שישקיעו מאמץ גדול לחבר ספר על הדבר
הזה. אבל אגלה לכם סוד
זה לא יהיה "בסט סלר". אף אחד לא יזדקק לו. לעולם,

אין תופעה כזאת בשום מדינה. יש רק מדינת ישראל ארזת שיש לה משימה אדירה של קליטת

עליה, של הגשמת חזון, של צרכים לאומיים, של מוטיבציה לאומית. מי היה עושה דבר

כזה באיזו מדינה אחרת בעולם? מי עתיד לעשות אי-פעם דבר כזה?

לכן, מי שמתבייש בשיקולים של עשייה בתקופה כזאת, שלא לפי הספר, שיתבייש. אני

לא מתבייש ואני אומר את זה מעל כל בימה. זו חובתנו בשעה זו כי אנחנו צריכים

לקלוט עליה ולבנות את מדינת ישראל.
היו"ר מ' קליינר
תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה הסתיימה בשעה 14:25)

קוד המקור של הנתונים