ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 27/05/1991

פגישה עם חברי פרלמנטים יהודים בעולם

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 153

של ישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ב', י"ד בסיון התשנ"א, 27.5.1991, בשעה 9:45

נפחו;

חברי הוועדה; חיו"ר מ. קליינר

י. ביילין

א. דייו

ח. פורת

ד. צוקר

י. צידון

ר. ריבליו

א. שוחט

י. שפט

י. שפרינצק
מזכירת הוועדה
ו. מאור
נרשם ע"י
חבר חמתרגמיס בע"מ

פגישה עם חברי פרלמנטים יהודים בעולם



פ. טיילור; עונג הוא לי להציג בפניכם 150 פרלמנטרים

מ-16 מדינות, הנוטלים חלק בפורום הישראלי

השני. אני חושבת שביטאתי בשם כל עמיתי את התחושות שלנו, את העובדה שאנו

כולנו רוצים תמיד לחזק את אהבתנו והערצתנו למדינת ישראל. תמיד הייתי

בדעה שהיהדות לא יכולה להיות מוגדרת אך ורק במונחים רציונאליים. אפשר

להקדיש שבועות וחודשים לחיפוש הגדרת ציוני ויהודי, ועדיין ישארו פערים.

לכן, לאור העובדה הזאת, כל יהודי יכול למצוא לעצמו את היהדות שלו לפי

הגדרתו הוא.

כאן נפגשים יהודים מכל המקומות - יהודים מאירופה המזרחית, מאירופה

המערבית, מצפון אמריקה, ומאמריקה הלטינית, מדרום-אפריקה, יהודים דתיים

ושאינם דתיים, הקונסרבטיבים והרפורמים. רבים מאתנו לא מדברים עברית ואף

לא אידיש, יחד עם זאת מכירים את המסורת וגם את הדרך היהודית. יש לנו

עמדות מאוד מאוד חשובות. לא היינו יכולים לראות עצמנו כיהודים, אם לא

היינו נפגשים בפורום חשוב כמו הפורום הישראלי.

על כל פנים אנו מרגישים חלק ממשפחה גדולה מאוד, אנו מרגישים שאנו בנים

לאותו עם גדול אשר שמר על זהותו במשך 2000 שנות גלות, למרות הגירושים,

למרות הפוגרומים, הרדיפות, מחנות ריכוז והמוות שהיה בהכחדת עם.

אני חושבת שהשהות כאן בארץ-ישראל היא הדבר המשמעותי ביותר. אנחנו

יודעים שדווקא במקומות כאלה יכולים דברים כמו נציונאליזם להביא לשנאה

ושיטנה בקרב בני עדות. דווקא ישראל יכולה להביא לדוגמא כאשר באים אליה,

נקבצים אנשים מתרבויות שונות, ממקומות שונים, מרקע שונה, כולם באים

מתוך זהותם היהודית. רק מי ששייך לעם היהודי יכול להבין באמת מה פירושו

של דבר בן לילה להביא אנשים מארבע קצוות תבל, שהדבר המשותף להם הוא

שהם נקראים יהודים, ופועלים כיהודים במדינת היהודים.

היתה לנו הזכות לחוות מקרוב את "מבצע שלמה". בארצותינו עקבנו בדאגה

וענין אחרי העליה ההמונית של יהודי בריה"מ. אנו חשים גאים על כי יש לנו

חלק קטן במאמץ הגדול הזה, ואנחנו שמחים לראות שהחלומות הופכים

למציאות.

בשם כל עמיתי ברצוני להביא לאחינו בישראל את תחושת גאוותנו, ועל כך

שבמשך השנים נוכל לתת לכל יהודי את האפשרות לקרוא בראש חוצות: עם

ישראל חי.

היו"ר מ. קליינר; תודה רבה.

ועדת העליה והקליטה מקדמת בברכה את חברינו,

חברי פרלמנט יהודיים מכל רחבי העולם. אף שזה לא תוכנן, לא יכול היה

להיות מועד יותר מתאים לקיים את הישיבה מאשר הבוקר, כאשר מה שתיכננו

וקיווינו וחלמנו שיקרה במשך חודשים רבים, קרם עור וגידים בסוף השבוע

האחרון, ובמבצע מזהיר שעוד יסופר עליו ועוד ידובר בו, העבירה מדינת

ישראל בן לילה 16 אלף מאחינו יהודי אתיופיה בחזרה למולדת, למקום המקלט

הבטוח שהקמנו, כדי שכשיהודי יהיה בצרה, יהיה לאן להביא אותו. אני מניח

שהרבה יהודים ששמעו והתפעלו והתרגשו על המבצע המפואר הזה, חשבו בלבם מה

היה קורה לו היה לנו צה"ל, לו היה לנו חיל אוויר, לו היה לנו "אל-על"

לא משנת 1948, אלא משנת 1938.



רצינו בישיבה המיוחדת והחגיגית הזו אתכם להביא לידי ביטוי כמה מנושאי

הפעולה של הוועדה. לא ידענו שבנושא אתיופיה נהיה כבר במידה רבה אחרי

הארוע הגדול כאשר הישיבה הזו תתקיים. חשבנו שנקבל סקירה כללית, אבל

היום זה נראה קצת מיותר.

נשמע מגב' מלה תבורי מה קורה בחזית הגדולה, העיקרית החשובה של העליה,

והיא בריה"מ. לאחר מכן נשמע מח"כ בייגה שוחט על נושא הקליטה, ובעיקר על

החלק הקובע והחשוב, והוא הנטל הכלכלי של העליה. נשמע השלמות מח"כ שפט.

כדי שבכל-זאת תדעו שאתם משתתפים בישיבה שיש בה גם נושא אקטואלי, נשמע

את הרב יוסף הדנה, קייס, ממנהיגי יהודי אתיופיה שנמצא בארץ. נשמע ממנו

משאלה שרצה לשטוח בפני ועדת תעליה והקליטה, הנוגעת לאותם יהודים

שנמצאים עדיין באתיופיה, אלה שהתנצרו ויש לגביהם בעיה.

פעם אחרונה שגב' תבורי הופיעה בפני הוועדה היתה לפני שבועיים וחצי

בענייני בריה"מ, והיות שבאמת יש תנודות גדולות, תמיד יש לה משהו חדש

עבורנו.
מ. תבורי
תודה רבה. חברי כנסת נכבדים, אורחים, ידידים

יקרים. אני מתנצלת על שאני מדברת היום בשפה

זרה, אעשה זאת לכבוד האורחים המכובדים, ואני מקווה שבמשך הזמן נהיה

כולנו עם אחד המדבר בשפה אחת במדינת ישראל.

מספר נושאים הלהיבו את דמיונם של יהודים ברחבי העולם, כמו העליה

לישראל. בעיקר אנו רואים את התמונה הדרמטית של "מבצע שלמה", את ההצלה

המוצלחת של מדינת ישראל, את שארית הפליטה או כמעט שארית הפליטה של

יהודי אתיופיה. זה לא יהיה קל עבורי להצית את דמיונכם לאחר סוף שבוע

מרגש זה, כאשר אציין בפניכם עוד מבצע הצלה מוצלח שמדינת ישראל עוסקת בו

כבר מזה 20 שנה, דהיינו העברת יהודי בריה"מ. למבצע הזה חסרה קצת הדרמה

של מרבד קסמים, אבל כלולים בו כל האלמנטים של ישראל במיטבה - מסירות,

נחישות, היקף פעולה, תשומת לב לפרטים ושיתוף פעולה, סולידריות של יהדות

העולם.

האם זוכר מישהו כיום איך עוד לפני זמן לא קצר נקראו יהודי בריה"מ יהדות

הדממה? והנה הם אתנו, אף שהיו מנותקים עשרות בשנים מן העם היהודי, לאחר

הישרדותם לאחר השלטון הנאצי, לאחר הסטלניזם, אפליה אנטי-יהודית, וחשש

מהיותם יהודים. חשבנו שהם אבדו לנו. למעשה הם לא התעניינו במידה רבה

בעברם היהודי ועוד פחות בעתידם היהודי, ולכן זה היה די מפתיע למבקרים

מן המערב אשר הגיעו לבריה"מ בשנות ה-60 לראות מספר יהודים אשר אכן זכרו

טוב מאוד מי הם היו, ולא חששו לומר זאת.

מלחמת ששת הימים היתה למעשה פרשת דרכים עבור יהדות בריה"מ. הדממה

הכפויה הופרה, כאשר 18 משפחות מגיאורגיה ו-68 מגרוזיה היפנו מכתב

לאומות המאוחדות, וביקשו עזרה לעזוב את בריה"מ כדי להגיע לישראל. זו

היתה נקודה ממנה לא היתה יותר חזרה. מאות בקשות כאלה נכתבו מזה שנים

על-ידי חזית יהודי בריה"מ, אלה אשר לא חששו מלחץ, מרדיפות, מדיכוי,

מצעדים מינהליים נגד המשפחות שלהם, מהריסת הקריירות, מאובדן ידידים

ולעתים אף משנות מאסר.



אצלנו, הרשויות בישראל פיתחו רשת תמיכה ענפה לפעילויות של יהודי בריה"מ

שרצו להגשים את זכותם לבוא לישראל. זה הצריך זמן, מאמצים ומסירות

ללא קץ. היה צריך להסב תשומת לב העולם ההופשי לצעקתם ולמצוקתם של בני

המיעוט שהם ללא זכויות, ללא עתיד בבריה"מ. היה גם צריך להפעיל לחץ על

המנהיגות הסובייטית, שלא הסכימה לתת את זכויות האדם למיעוט היהודי. דעת

הציבור הבינלאומית היתה לטובת יהודי בריה"מ, וזה היה בולט מאוד בעיקר

באסיפות של מדינות המערב. שאלות הופנו, מישאלים, החלטות ניתנו ביחס לכל

מיני נסיונות דיכוי נגד יהודי בריה"מ. בשנות ה-70 התקיימו ישיבות עם

פקידים סובייטים, אבל לא היה מדובר בנושאים של אסירי ציון, זכויות אדם

וכוי. לא היתה גם נציגות הולמת. התוצאה של המערכה העולמית למען יהודי

בריה"מ החלה לתת את אותותיה. למרות הדיכוי, למרות האנטישמיות הרשמית של

הרשויות הסובייטיות, יהודי בריה"מ יכלו לעזוב יותר ויותר לישראל,

ובמספרים הולכים וגדלים.

יש לציין את ההצלחה של המערכה למען יהודי בריה"מ בצורה של תיקון ג'קסון

לגבי חוק כלכלה בארה"ב, כאשר מתן רשות עזיבה ליהודים מבריה"מ היה תנאי

לחתימת החוזה הכלכלי הזה. במשך שנים התיקון הזה, שהוא תוצאה של מאמצים

בלתי נלאים מצד המחוקקים בארה"ב וארגונים יהודיים, היה החוק היחיד שנתן

ערבות להמשך עזיבתם של יהודי בריה"מ את בריה"מ ובואם לארץ. כל זה נראה

היום כחלק של העבר הרחוק. זה בסופו של דבר הביא לפתיחות של חברה מלאה

חשדות ופחדים. עם כל הבעיות הפנימיות שעומדות היום בפני בריה"מ, אנו

שוכחים לפעמים שהיו אלה גורבצ'וב ויועציו, ולהם מגיע הקרדיט לאור החרות

שהיום נהנים ממנה אזרחי בריה"מ. בעת שלטון גורבצ'וב החל גל העליה

ההמוני של יהודי בריה"מ לישראל.

ב-1986 למשל הגיעו אך ורק 914 יהודים שיכלו לעזוב את בריה"מ, ורק 206

באו לארץ. מאז תחילת 1990, קרוב ל-250 אלף יהודי בריה"מ הגיעו לישראל.

סה"כ מאז 1968 הגיעו כ-430 אלף יהודים שעזבו את בריה"מ ובאו להשתקע

בארץ. כאן מדובר באחת האגדות הגדולות ביותר בתולדות ההיסטוריה

היהודית.

כמיליון יהודים הם בעלי הזמנות תקפות לבוא לישראל. יהודים בבריה"מ

. הגיעו למסקנה שמקומם אינו בבריה"מ. זה דבר מובן לאור ההיסטוריה רצופת

הטרגדיות שלהם מחד, והאנטישמיות ההולכת וגוברת מאידך. יהודים יהיו תמיד

השעיר לעזאזל הראשון, האלמנט השברירי ביותר בחברה הסובייטית, אבל הם

יודעים שיש להם מפלט בטוח, ישראל, שהיא ביתם, ומוכנה לקבלם בכל. עת, בכל

תנאי ובכל הנסיבות. אכן קליטה של כל כך הרבה עולים בפרק זמן כה קצר

במשאבים די מצומצמים, מהווה נטל כלכלי חברתי רציני למדינת ישראל. אנו

מוכנים לעמוד באתגר הזה, ועושים זאת בשמחה רבה. הקשיים הכרוכים בכך

לגבינו, לגבי העולים עצמם, הם באמת עצומים. הפרס הוא כאשר אנו רואים את

הדור הראשון מסתגל, הילדים משגשגים כאשר הם משילים את בגדי החורף

ומתרוצצים בסנדלים תנ"כיים בגנים, בקמפוסין ובצבא. אנו יודעים, כשם שהם

יודעים, שהם באו הביתה.

הזמן פועל נגד היהודים בבריה"מ, והם מודעים לכך. רק לפני שבוע, ב-20

במאי, הסובייט העליון קיבל חוק חדש לגבי יציאה מבריה"מ. לחוק הזה,

שיכנס לתוקף מלא ב-1 בינואר 1993, יש השלכות מיידיות לגבי הגירת

היהודים מבריה"מ. חלק מאלה הוגערבית, מצפון אמריקה, ומאמריקה הלטינית,



ושאינם דתיים, הקונסרבטיבים והרפורמים. רבים מאתנו לא מדברים עברית ואף

לא אידיש, יחד עם זאת מכירים את המסורת וגם את הדרך היהודית. יש לנו

עמדות מאוד מאוד חשובות. לא היינו יכולים לראות עצמנו כיהודים, אם לא

היינו נפגשים בפורום חשוב כמו הפורום הישראלי,

על כל פנים אנו מרגישים חלק ממשפחה גדולה מאוד, אנו מרגישים שאנו בנים

לאותו עם גדול אשר שמר על זהותו במשך 2000 שנות גלות, למרות הגירושים,

למרות הפוגרומים, הרדיפות, מחנות ריכוז והמוות שהיה בהכחדת עם.

אני חושבת שהשהות כאן בארץ-ישראל היא הדבר המשמעותי ביותר. אנחנו

יודעים שדווקא במקומות כאלה יכולים דברים כמו נציונאליזם להביא לשנאה

ושישנה בקרב בני עדות. דווקא ישראל יכולה להביא לדוגמא כאשר באים אליה,

נקבצים אנשים מתרבויות שונות, ממקומות שונים, מרקע שונה, כולם באים

מתוך זהותם היהודית. רק מי ששייך לעם היהודי יכול להבין באמת מה פירושו

של דבר בן לילה להביא אנשים מארבע קצוות תבל, שהדבר המשותף להם הוא

שהם נקראים יהודים, ופועלים כיהודים במדינת היהודים.

היתה לנו הזכות לחוות מקרוב את "מבצע שלמה". בארצותינו עקבנו בדאגה

וענין אחרי העליה ההמונית של יהודי בריה"מ. אנו חשים גאים על כי יש לנו

חלק קטן במאמץ הגדול הזה, ואנחנו שמחים לראות שהחלומות הופכים

למציאות.

בשם כל עמיתי ברצוני להביא לאחינו בישראל את תחושת גאוותנו, ועל כך

שבמשך השנים נוכל לתת לכל יהודי את האפשרות לקרוא בראש חוצות: עם

ישראל חי.

היו"ר מ. קליינר; תודה רבה.

ועדת העליה והקליטה מקדמת בברכה את חברינו,

חברי פרלמנט יהודיים מכל רחבי העולם. אף שזה לא תוכנן, לא יכול היה

להיות מועד יותר מתאים לקיים את הישיבה מאשר הבוקר, כאשר מה שתיכננו

וקיווינו וחלמנו שיקרה במשך חודשים רבים, קרם עור וגידים בסוף השבוע

האחרון, ובמבצע מזהיר שעוד יסופר עליו ועוד ידובר בו, העבירה מדינת

ישראל בן לילה 16 אלף מאחינו יהודי אתיופיה בחזרה למולדת, למקום המקלט

הבטוח שהקמנו, כדי שכשיהודי יהיה בצרה, יהיה לאן להביא אותו. אני מניח

שהרבה יהודים ששמעו והתפעלו והתרגשו על המבצע המפואר הזה, חשבו בלבם מה

היה קורה לו היה לנו צה"ל, לו היה לנו חיל אוויר, לו היה לנו "אל-על"

לא משנת 1948, אלא משנת 1938.

רצינו בישיבה המיוחדת והחגיגית הזו אתכם להביא לידי ביטוי כמה מנושאי

הפעולה של הוועדה. לא ידענו שבנושא אתיופיה נהיה כבר במידה רבה אחרי

הארוע הגדול כאשר הישיבה הזו תתקיים. חשבנו שנקבל סקירה כללית, אבל

היום זה נראה קצת מיותר.

נשמע מגבי מלה תבורי מ לבואם של 300 אלף, 250 אלף, אולי

350 אלף יהודים בשנה מבריה"מ. אין משק שיכול שלא להפוך את זה לנושא

המרכזי שמכתיב את כל הפעילות, גם מבחינת התקציב, גם מבחינת העדיפויות

בתקציב, גם מבחינת מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לקלוט את העליה הזאת.



התהליך הזה להיה מלווה בקשיים מרובים. זה לא תהליך שאפשר להגיד שיש לנו

במגירה פתרונות לענין הזה, גם בתחום השיכון, גם בתחום התעסוקה ובוודאי

בתחום התעסוקה המתאימה, שכן מי שקצת מתמצא בענין יודע שהרכב הבאים

מבחינת יכולתו המקצועית, מבחינת השכלתו, הוא הרכב שבלתי אפשרי באופן

מעשי למצוא פתרונות אמיתיים וחלקים לענין. תהליך קליטת העליה יהיה

מלווה בקשיים מרובים.

להערכתי הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען העולים, למעט כמובן

דיור והכשרה מקצועית ונסיונות לקליטה, הוא לתת את ההרגשה שתוך כמה שנים

אכן המשק הישראלי יצליח להגדיל את עצמו, ויצליח לתת אופציות לפתרון

לחלק גדול ככל האפשר מהאנשים. כלומר, אם יהיה מהלך, ועל הקיר תהיה

כתובה סיסמא שאומרת שיש תקוה, והמשבר יהיה מלווה במבט קדימה לעתיד של

כמה שנים, של אפשרות לפתרון. להעלכתי אנחנו נתגבר על הבעיה. כשאני אומר

שנתגבר על הבעיה, כוונתי שאותם אנשים שכבר הגיעו מבריה"מ - הגיעו כבר

כרבע מיליון אנשים - ישדרו לבריה"מ מסר חיובי על מה שקורה כאן, והם

בעצמם יהיו מוכנים להאחז כאן, לחיות כאן ולבנות את עתידם כאן.

כבר היום יש משמעות מרובה מאוד מבחינת העליה בתוך התקציב שלנו.

עדיפויות השתנו, בניית המגורים והשקעות בתשתית ויצירת אווירה של

השקעות, הוא נושא שעומד בסדר עדיפויות ראשון.

תהית לנו פגיעה ברמת החיים בחלק מהאוכלוסיה ואנחנו מרגישים זאת כבר

היום. אתן מספר דוגמאות שהופכות למציאות מדי יום: בתי-הספר. הצפיפות

בכיתות תלך ותגדל. אם הכיתות היו כיתות של 25-30 תלמידים, אנחנו לאט

לאט נגיע לכיתות של 40 תלמידים בכיתה, כי אין שום כוח ואין שום יכולת

כספית להשיג את הענין הזה בבניה של כיתות. העומס בשירותי בתי-החולים

יהיה כבד. במקומות מסויימים שיש קליטת עולים בקצב גדול, כבר היום מורגש

לחץ בשירותי הרפואה.

כלומר, האזרח הישראלי, מעבר לענין התקציב ומעבר לענין העדיפויות

בתקציב, בחיי היום יום יתחיל להרגיש שהגיעו עוד רבע מיליון, חצי

מיליון, שלושת-רבעי מיליון אנשים, ואנחנו לא מצליחים ולא יכולים להדביק

את קצב פיתוח השירותים בהתאם לעליה הזאת.

יהיה מאבק על מקומות באוניברסיטה בין ישראלים שגדלו פה לבין עולים

חדשים מבריה"מ, יהיה מאבק על מקומות עבודה בין עולים מבריה"מ לבין

ישראלים שגדלו פה. זה חלק בלתי נפרד מתהליך של קליטת עליה וזה חלק בלתי

נפרד מהעובדה שאנחנו צריכים להכניס לתוך המשק הישראלי מספר כל כך גדול

של אנשים. אבל בסיכומו של דבר, ההשקעה הזאת כדאית. בסיכומו של דבר יש

כבר היום מיגזרים שלמים במשק ובחברה הישראלית שנהיים כלכלית מהעליה. כל

אלת שעוסקים בענף הבניה - ממודדים ואדריכלים, מהנדסים וקבלנים, נגרים

ומסגרים, מפעילי ציוד כבד וחשמלאים - מהווים מערכת שהכניסה לתוך המשק

הישראלי כבר היום כשני מיליארדי דולרים, והכסף הזה מסתובב במערכות

הכלכליות ונותן לקבוצת האוכלוסיה הזו הרגשה שהמשק מתרומם.

יש גם צריכה יותר גדולה. חלק מהמפעלים המקומיים יכולים לייצר יותר, שכן

יש צריכה שנובעת מגידול האוכלוסיה בערך ב-5 אחוזים, וזה דבר לא היה

שנים רבות.



הצרכים שלנו, אלה שאנחנו מדברים עליהם, הם אדירים. הצרכים מתייחסים

בערך להשקעה של 60 מיליארד דולר לקליטתם של מיליון אנשים. מסכום זה

כ-20-25 מיליארד דולר בתחום השיכון והבניה,וכ- 435-40 מיליארד דולר

בהשקעות ביצירת מקומות עבודה. אם לא נגדיל את התוצר שלנו, את התל"ג

שלנו, בכ-10 אחוזים לשנה במשך 5 שנים, שנה אחר שנה, לא נצליח ליצור

מקומות עבודה פרודוקטיביים לאוכלוסיה שעומדת להגיע. כדי לעשות זאת

אנחנו לא יכולים להסתמך רק על תצרוכת מקומית, אנחנו צריכים להקטין את

היצוא שלנו בערך ב-14 אחוזים בכל שנה במשך 5 שנים, שנה אחר שנה. בגלל

הממדים הקטנים של האוכלוסיה שלנו, כבר היום היצוא הישראלי בתעשיה הוא

בערך 40 אחוזים מהתפוקה התעשייתית. יש ארצות גדולות מאוד, כמו יפן, שיש

להן יצוא גדול מאוד, והם באחוזים מייצאים הרבה פחות ממה שאנחנו מדברים

באחוזים אצלנו. כדי שיהיה גידול כזה אנחנו-צריכים שתהיינה השקעות,

אנחנו צריכים לגייס הון מחו"ל, שכן המשק הישראלי לא יכול לגייס מתוכו

את כל 60 מיליארד הדולר. ההערכה היא שאנחנו יכולים לגייס מתוך מקורות

התקציב שלנו ב-5 שנים כ-40 מיליארד דולר, וכ-20-25 מיליארד דולר נצטרך

לייבא, חלק על-ידי הממשלה וחלק על-ידי המיגזר העסקי.

סכומים כל כך גדולים של כסף לא נוכל לגייס על בסיס מסחרי רגיל, שכן

הבנקאות העולמית לא תסתכן ולא תיתן למדינת ישראל סכומים בהיקפים כל כך

גדולים. נצטרך עזרה של ממשלות בענין הזה, נצטרך את עזרת העם היהודי דרך

המגביות ודרך איגרות החוב שאנחנו מוכרים להם, ובעיקר נצטרך את עזרתה של

ממשלת ארה"ב במתן ערבויות לחלק מהסכום. אחרת הבנקאות העולמית, כפי

שאמרתי, לא תיתן לנו את הכסף.

אני חושב שאנחנו ככלכלה ישראלית יכולים לפי כל התחזיות לעמוד בהחזר

הכספי הזה. החוב החיצוני שלנו לפני מספר שנים היה בערך 80 אחוזים

מהתל"ג, היום הוא בסביבות 30-35 אחוזים מהתוצר שלנו, ויש לנו אפשרות

להתחייב לחוב יותר גדול, מה גם שאנחנו מבססים זאת על ההנחה שהמשק

הישראלי, כתוצאה מבואם של מיליון איש, ירחיב את הבסיס שלו, יהפוך להיות

משק הרבה יותר רחב, משק הרבה יותר חזק, משק בעל כושר החזר יותר גדול.

כדי לעבור את המימון בתקופת הביניים של התקופה הזאת אנו חייבים את עזרת

היהדות העולמית, אנו חייבים עזרה של ממשלות העולם, בעיקר של ממשלת

ארה"ב, בצורה של ערבויות.

בתקופת הביניים יש לנו מצב אבטלה לא קטן. האבטלה בישראל היא בסדר

גודל של 10 אחוזים. יש לנו כ-150 אלף דורשי עבודה מתוך משק של 1.5

מיליון אנשים שנמצאים במעגל העבודה. יש לנו חשש שהמספר הזה יעלה בשנה

הקרובה, שכן עולים חדשים שהגיעו בשנה שעברה יכנסו לשוק דורשי העבודה.

אנחנו צריכים לעשות מספר דברים שלכאורה אינם בתחום ספר הכלכלה באופן

נורמלי. לדעתי אנחנו צריכים להשקיע הרבה מאוד בתשתיות בכל התחומים. אם

פעם היינו בונים תחנות כוח כאשר היה לחץ על ייצור החשמל אצלנו, אנחנו

צריכים לקדם בניה של תחנות כוח, וליצור אפילו עודף חשמל. זו השקעה

טובה, זה יבטיח לנו יכולת לפתח תעשיה.

אנחנו צריכים להשקיע סכומי עתק במערכת כבישים שהיא לא טובח במדינת

ישראל, ובמערכת רכבות. צריך להשקיע בתקשורת, צריך להשקיע במערכת של

מים. צריך לקדם השקעות בהיקפים של מיליארדים, אפילו הדבר יוצר גרעון



תקציבי, מכיוון שהמערכת הזו תיתן לנו תשתית לקליטת מיליון אנשים והיא

תיצור תעסוקה פוזיטיבית בתקופת הביניים.

ישנו מהלך של הכשרה מקצועית שצריך לעשותו בהיקפים רחבים מאוד. אנשים

מתחומי השכלה שונים צריכים לעבור התאמה למערכת עסקית חופשיה, למערכת

טכנולוגית אמריקאית או אירופאית, בניגוד למזרח-אירופאית ממנה הם באו,

ויש מה לעשות בענין הזה.

יש ענין של השקעות שהוא הנושא, כפי שאמרתי, המרכזי. צריך שהמגזר הפרטי

או המגזר העסקי הוא זה שיהיה המוביל, אבל אם הדבר לא מסתדר, במקרה הזה

הממשלה - בגלל עוצמת הבעיה, בניגוד לתפיסה הכוללת של רבים מאתנו -

חייבת להיות מעורבת יותר מכפי שממשלה צריכה להתערב במהלך נורמלי של

משק.

כיוון שאנחנו יושבים בחוק משפחתי, הייתי רוצה להגיד מלה אחת על הבעיה

הפוליטית שקשורה לבעיית קליטת העליה. אני מהאופוזיציה, אני חבר מפלגת

העבודה, ולהערכתי הנושא של גיוס הון, של כניסת משקיעים למדינת ישראל,

הוא נושא שעומד בניגוד ועל מסלול התנגשות עם בעיות פוליטיות

בלתי-פתורות במדינת ישראל. כל אחד מבין ויודע, שכדי שמישהו ישקיע

במדינה, הוא רוצה שקט פוליטי, הוא רוצה אופק נקי מעננים, הוא רוצה מצב

של יציבות גם פוליטית פנימית וגם פוליטית כלפי היחסים בחוץ.

צריך להביא את הנקודה הזאת בחשבון. כדי לקבל ערבויו של ארה"ב, כדי

שמשקיע זה או אחר יגיד שהוא הולך למדינת ישראל והוא רוצה להשקיע, הוא

רוצה לדעת שיש יציבות פוליטית פנימית, והוא רוצה לדעת שהבעיה של

הקונפליקט העמוק שלנו עם מדינות ערב ועם הפלשתינאים נמצא באיזה שהוא

תהליך של הסדר.

אנחנו יוצרים תנאים לבוא משקיעים, אבל המודל והדוגמא שלי זה כמו שמישהו

מהלך על קרח דק, וקיימת סכנה שבכל רגע הוא ישבר, ולמעשה שמים לו עוד

סוודר ועוד כובע ומגינים עלין מפני הקור בחוץ, אבל הקרח נשאר דק.

כשהקרח דק, יש בעיה למי שמהלך עליו. זאת בדיוק הבעיה שלנו בהשקעות.

אני רוצה לתאר לכם במלה את השבת האחרונה שלי, כי יש בה נגיעה לעליה גם

מבריה"מ וגם מאתיופיה. הייתי ראש עיר בעיר קטנה בנגב, שקלטה הרבה מאוד

עולים מבריה"מ בשנות ה-70, וקלטה הרבה מאוד עולים מבריה"מ עכשיו, וקלטה

ב"מבצע משה" עולים מאתיופיה במספרים גדולים. בליל שבת סיפרו לי על

המבצע, ואמרו לי שאחד מבתי-המלון נלקח להיות מרכז קליטה לאתיופים.

בשבת בשעה 10 בבוקר אני רואה שמטיילים האתיופים הוותיקים של ערד מהעיר

לאיזור בתי-המלון, והם מטיילים בעשרות, במאות. אז הבנתי שהגיעו עולים

לבית-המלון שמשמש מרכז קליטה. הלכתי לשם לראות את העולים, הלכתי לראות

את קליטתם. הבמאי הגדול ביותר בעולם לא יכול היה ליצור תמונה כל כך

פנטסטית. באותו מלון יש בריכת שחיה, והוא משמש כקאונטרי קלאב לתושבי

ערד. ישב שם בחור שקנה את המלון לפני חודשיים, משקיע, אמריקאי מדטרויט,

אנשים מתרחצים בבריכה, ומהחלונות שבחדרים מביטים החוצה אנשים אתיופים

שהגיעו לפני שעתיים-שלוש, לבושים בבגדים שלהם, ובפנים נמצאות כל

העובדות הסוציאליות של ערד, גם אלו שלא עובדות בסוכנות. הן הגיעו כדי



לשבת אתם וכדי למלא את הטפסים. אני חושב שאף במאי בעולם לא חיה מסוגל

לתאר תמונה כזאת של אנשים רוחצים בבריכה, משקיע אמריקאי יושב עם

הוויסקי, מסתכל על האתיופים מצד אחד, עלינו מצד שני, והרגשת השמחה

שהיתה בישוב היתה אדירה.

יש משפחה שאני מאמץ, קוראים לה משפחת שוסטרמן. היא באה מרובנו

שבאוקראינה לפני חצי שנה. אצלנו יש מנהג של אימוץ משפחות שהפורום יזם.

הם מגיעים אלינו הביתה כמעט בכל שבת. היהודי היה מורה לאנגלית

באוקראינה, אשתו היתה מורה לפסנתר, מנהלת מחלקת הפסנתר בקונסרבטוריום

ברובנו. השבת היתה שבת גדולה. הוא החליט שהוא קונה דירה, דירה מסובסדת

מאוד על-ידי הממשלה. הוא קיבל משכנתא גדולה, אבל הוא קיבל את ההחלטה,

והדבר היותר חשוב הוא, שקיבלו אותו לבית-הספר התיכון בספטמבר להיות

מורה לאנגלית ומורה לרוסית לתלמידים שיעשו את בחינות הבגרות ברוסית.

יש הרבה כמוהו. אבל אני כמלווה אותו רואה את האיש שכבר תהיה לו עבודה,

והוא החליט לקנות דירה, והוא לוקח את המשכנתא. אשתו לא תלמד פסנתר, כי

שי מורים לפסנתר יותר מאשר יש ילדים בישראל, אבל היא כנראה תעבוד

בחנות. אלה הם הדברים החשובים ביותר. מכל הבעיות הגדולות של

המיליארדים, לפעמים כאשר נתקלים במשפחה, זה חשוב מאוד.

היו"ר מ. קליינר; אם היינו לוקחים את הישראלי הרגיל ברחוב

והיינו שואלים אותו מה שני הדברים שמדאיגים
אותו יותר מכל דבר אחר, סביר להניח שהיה אומר
(1) שמדינת ישראל תצליח לקלוט בצורה מכובדת את 20 אלף היהודים

מאתיופיה ואת העולים הרבים שבאים מבריה"מ, לתת להם בית, לתת להם

עבודה.

(2) שיהיו לנו מספיק מים בשנה הבאה כדי לשתות, וגם כדי להשקות גינה

ולשמור על החקלאות המפוארת שבנינו כאן במדינת ישראל.

ידידי ועמיתי ח"כ גרשון שפט יציג בדבריו דוגמא לנסיון לשילוב שני

הדברים - בעיית המים ובעיית הקליטה - או בעצם למצוא פתרון שיתמודד עם

שני הדברים.

ג. שפט; מבחינת היעילות ישראל נמצאת ודאי בחזית

הבעיה, אבל בכך לא היה די כשאנחנו מדברים על

שאיבת יתר כפי שראינו בשנים האחרונות. וכך לאט לאט אנחנו רואים

שהמאגרים של העבר נדלדלו, והשנה, בעקבות שלוש שנות בצורת, מחוייבים

אנחנו לקצץ שליש מסה"כ הפעילות שלנו בחקלאות.

הבעיה של איכות המים היא בעיה מאיימת עוד יותר מאשר הבעיה של הכמות.

בגלל הניצול המוגבר של המים אין די מהילה של הקרקע, וכך הקרקע הופכת

מליחה יותר ויותר. המזהמים נובעים גם מביוב או מפעילויות נוספות אחרות.

ישנה עוד בעיה שהיא בעיית הכספים. הרשויות לא היקצו את הכספים הנדרשים

לחידוש המערכת.



הפתרון מצוי במאמץ רב. קודם כל יש צורך בתמחיר שהוא נבדל, ואשר יתאים

לעלות המיס. יש גם צורך באחריות של העיריות ושל ארגונים חקלאיים. שנית,

יש צורך במאגרי מים. כ-10-15 כאלה היו רק מלאי ומאגר. לעתיד, והיום

אנחנו צריכים לעשות בהם גם שימוש. עם זאת, אין בכך די. האוכלוסיה צומחת

והולכת, יש לנו עלית גדולה וראינו זאת בימים האחרונים. התוצאה היא שעד

שנת 2000 נזדקק לפחות ל-500 מיליון מטרים מעוקבים של מים. עכשיו אנחנו

צריכים להסתפק במיליון וחצי מטרים מעוקבים מים. 500 מיליון הם בשימושה

של האוכלוסיה בסקטור האורגני ובתעשיה, מיליון לחקלאות.

אחד המקורות המרכזיים שלנו היא הכינרת. אנחנו מביאים את המים לאיזורי

הארץ המרכזיים ולנגב, ולכן הגיוני ונוח להתפיל מים לאורך הרצועה חיפה,

נתניה, חדרה, תל-אביב, הרצליה, אשקלון ואשדוד, במקום להוביל מים

באמצעות המוביל מן הגליל למערבה של הארץ. אם ברצוננו לפתח מקורות מים

נוספים, הרי שההשקעה הנדרשת תלויה בסנג המים ומקורם. לפיכך עלינו להניח

שחלק לא מבוטל של ההשקעה יוקצב להתפלת מי ים, והסכום יכול להגיע עד

שלושת-רבעי מיליארד דולר.

צריך גם להשיב קולחים ולשפר את איכות מי השתיה. עלינו לטפל גם

באוכלוסיה הערבית, ביהודה שומרון ורצועת עזה. שליש ממקורות המים הם

ביהודה ושומרון וברמת הגולן. ישנם כאלה אשר רוצים לתת אותם, וכך אם

נחזיר את המשאב הזה הרי שנחזיר חלק לא מבוטל של מקורות המים שלנו.

מקורות אלה יזוהמו קרוב לוודאי. רק כשאנחנו נמצאים שם נוכל לדאוג לכך

שמקורות המים האלה לא יאבדו.

יתרה מזאת, רק למעט מאוד מן האנשים אין נגישות לים, ואם לא תהיה להם

נגישות לים למטרת התפלת מים, הרי שהתפתחותם בעתיד ודאי תהיה מוגבלת.

כתוצאה מכך עלינו ללמוד לחיות יחדיו כארץ מאוחדת, ועלינו לפתור את

בעיות הכלל מבחינת האיכות והכמות של המים כיעד אחד ובלתי מפוצל.

אני אישית מעורב עכשיו בפרוייקט של התפלת 40 מיליון מטרים מעוקבים של

מים לנגב המערבי. העלות היא בערך 100 מיליון דולרים. אנחנו ודאי נקבל

איזו שהיא הלוואה ל-25 שנה, ונוכל לבצע את התוכנית. המים האלה ישרתו את

האוכלוסיה היהודית בנגב ואת האוכלוסיה הערבית של רצועת עזה. היום יש שם

מחסור במים.

פרוייקט זה יכול לסייע בקליטת 600 מהנדסים אשר הגיעו לאחרונה לישראל

כעולים חדשים. פרוייקט כזה יכול לספק עבודה ל-600 מהנדסים. מתקנים כאלה

אפשר לבנות בחיפה, באשקלון ובמקומות אחרים. תוך כדי התמודדות עם בעיית

המים אנחנו מתמודדים גם עם מים, גם עם בעיות פוליטיות וגם עם בעיות

קליטה.

עלינו לגייס את הידע המדעי והטכנולוגי שלנו. זהו חלק בלתי נפרד מהמשך

הקיום שלנו ומהגעה לבית ממשי לעם היהודי. זהו גם תנאי מוקדם לשלום בחלק

זה בעולם. אם נרצה להתחמק מן הבעיות בתחום הפוליטי, הרי שבכך לא נגיע

לא לשגשוג ולא לשלום. לכן עלינו להיות מסוגלים להקצות את המשאבים

הנדרשים אשר יאפשרו לנו לבצע את המלאכה החשובה והאנושית הזאת.



היו"ר מ. קליינר; אני מבין שחלק מהמשתתפים, הישראלים

והפרלמנטרים היהודיים מן החוץ, היו רוצים

להציג שאלות או להשמיע הערות. אני יודע שפרלמנטרים בדרך כלל אוהבים

להשמיע דעות ולא כל כך להאזין, אף שעד כה היתה האזנה מאוד יפה.

עם כל זאת, בטרם נמשיך, ישנה נקודה בענייני אקטואליה אותה הזכרתי קודם

לכן. יושב אתנו כאן הרב יוסף הדנה, שהוא אחד הרבנים החשובים בישראל

שעלה מאתיופיה. הוא רוצה להעלות שאלה מאוד מאוד עדינה לגבי כ-3,000 איש

שהגיעו מגונדר לאדיס-אבבה, שהם מעצם לידתם יהודים, אך בנסיבות מסויימות

היו חייבים להמיר דתם לנצרות. כאשר הועלתה השאלה הזאת קודם לכן בוועדת

הקליטה החלטנו, גם תוך התייעצות עם חלק מהמנהיגים הרוחניים, הקייסים

האתיופים, שבראש ובראשונה נביא את 16 אלף היהודים שזכותם המלאה היא

לבוא, ולאחר מכן נדון בבעיה מה לעשות באותם 3,000. לכן הייתי רוצה

שתבינו שאחד' הטיעונים. שאם אותם 3,000 הם בעלי זכות שיבה, מי יודע כמה

אנשים נוספים המירו את דתם לנצרות. יכולים להיות אפילו 20 או 60 אלף.

אני נותן לרב את רשות הדיבור, והוא יתייחס גם לטענה שאם נגיע 3,000

יגיע המספר ל-20 ו-60 אלף.

י. הדנה; כבוד יו"ר הוועדה, חברי הכנסת, אורחים

נכבדים, קהל קדוש.

ראשית כל אני רוצה להביע את שמחתי הרבה על כך שאנחנו זכינו לעליה

הגדולה, כמעט כל העדה עלתה. אני בהחלט מודה למדינת ישראל, לממשלת

ישראל, לעם ישראל.

קשה לתאר את השמחה הרבה בקרב הציבור, העם בישראל, העזרה שמושיטים אנשים

שבאים עם כל מה שיש להם בידיים, באים ורוצים לעזור, אפילו שאין מקום

לקבל את כל מה שמביאים. זה עם נפלא ואנחנו מאוד גאים, מאוד מודים.

כבוד מרנן הגאונים הרבנים הראשיים לישראל שליט"א בשנת 1973 קבעו שיהודי

אתיופיה הם יהודים, שמצווה להצילם ולהעלותם לישראל. הודות לפסק שלהם הם

עלו אז. גם עכשיו לגבי ה-3,000 שמדברים עליהם הם אמרו שצריך להצילם,

להעלות אותם ארצה.

אני מודה לכל הממשלות, הממשלות בחו"ל, שעזרו לנו להתאחד אבות עם הבנים,

אחים ואחיות במדינת ישראל, בנחלת אבות.

לגבי הקבוצה שמונה כ-3,000, אלה למעשה אחינו, הם למעשה בשרינו,

שבתקופות מסויימות, בגלל הלחצים, הם עברו להתנהג כמו כל העמים. היום,

כאשר עם ישראל חוזר לביתו ולארצו והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל, גם הם

עושים את כל המאמצים כדי להגיע לכאן. כרב יהודי אתיופיה למדתי היטב את

הנושא, חקרתי היטב את הנושא והגעתי למסקנה שיש עלינו להציל אותם מהר

ככל האפשר. למעשה היום הענין הזה לא בא לדיון בכלל, אם כן יהודים או לא

יהודים. ברגע שהרבנות הראשית, לאחר שהרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו

שליט"א אמר שצריך קודם להעלותם ואחר כך לקבוע את מעמדם, אין לנו מה

לדבר יותר. .



אני קורא לכולם ואומר, זהו ענין של שעות. כולנו יודעיס מה המצב

באתיופיה. אי-אפשר לדעת מה יכול לקרות שם בכל שעה. לכן היינו צריכים

לעשות את העניו הזה כבר אתמול, לא היום ולא מהר. זה פיקוה נפש, סכנת

נפשות. היום באמת צריכים לעשות הכל, קודם כל להביאם לכאו, ואחר כך אפשר

לדבר על דברים אהרים.

לגבי המספרים 20 אלף או 60 אלף שעליהם דיברת. כל אלה שיושבים בביתם

ובכפרם, אנחנו לא נלך להגיד להם שיבואו, לא נלך לאף אדם, לאף משפחה

להעיר אותו מתרדמתו ולהגיד לו קום ועלה לציוו. מה שנעשה הוא שאלה

שבאים, נקבל אותם. אלה שבאים, נעזור להם לבוא. בינתיים יש לנו 3,000.

כמה יבואו אחר כך? אני מניח שלא יהיו רבים.

אני שוב חוזר, המספר הואי לא 20 אלף אלא פחות הרבה יותר, אבל נדבר על כך

כשירצו לבוא, אחר כך באמת נדוו בכובד ראש על כל העניו חזה. היום צריך

להציל את ה-3,000.

אני רוצה שוב להודות לוועדת העליה והקליטה שבראשה עומד ח"כ מיכאל

קליינר, ולכל אלה שאיפשרתם לנו במעמד המכובד הזה לבוא ולהסביר את

רגשותינו, להביע את שמחתנו.

היו"ר מ. קליינר; זו היתה זכות לנו לשמוע אותך, ולא רק זכות

לד להופיע בפנינו.

ניתן את הדעת לבעיית ה-3,000. רציתי שתעלה אותה כאן. מחר יש לנו ישיבת

ועדה עם אורי לובראני, ודאי הנושא הזה יעלה. הוא הועלה גם היום, שוחחתי

עם מנכ"ל משרד החוץ בנושא, והדברים נעשים. אני חושב שבסופו של דבר נמצא

פתרון חיובי לבעיה.

לנקודה שהעלית בהחלס יש משקל רב.

אני מוכרח לספר לחברים שבחודש ינואר, כמה ימים לפני המלחמה, אני עם כמה

חברים מהוועדה, ביניהם יאיר שפרינצק, היינו באדיס-אבבה, ופגשנו שם את

שלמה עזרא, אני חושב שהוא גם היה המתורגמו שלנו.

ש. עזרא; אני מעריך את ממשלת ישראל, את חברי הכנסת

ואת העם היהודי כולו על המבצע שנעשה.

אני עצמי השתתפתי במבצע, שם ראיתי את כל האנשים שנשלחו ועבדו כל כך

קשה, כל כך בצורה מסודרת ובלי תלונות, לא הראו סימני עייפות, אין מה

לדרוש יותר מכך.

לצערי הרב עדיין נשארו 3,000 יהודים שיש להם משפחות, אחים, אחיות

והורים כאן בארץ.

אני רוצה לתאר בפניכם איך חיים שם האנשים הללו. את העזרה מקבלים רק חלק

מהאנשים, יותר מ-500 נפשות, לא מקבלים עזרה כבר יותר מ-5 חודשים. קשה

לראות אותם, בכלל קשה לראות ילד יהודי שמת מרעב. כפי שאמר הרב יוסף

הדנה, המספר הזה אינו נכון, הוא נמוך יותר. אני חושב שכולנו מדברים

באוויר. הסוכנות היהודית, וכן גם הגורמים האחרים צריכים לעשות מפקד כדי



לדעת את המספר המדוייק. לדעתי מדובר בפחות מ-20 אלף, אפילו פחות מ-15

אלף.

אני חושב שגם הסוכנות היהודית לא הפעילה את חוק השבות. כאשר גמרנו את

המבצע, כולם היו בשער הכניסה ואני הייתי במטוס האחרון שעזב. האנשים

האלו היו בוכים, והלב שלי נשבר. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מדברים

לא על שבוע ולא על שבועיים ולא על חודש, אני חושב שמדברים על שעות.

אני חוזר ואומר, אני פונה לממשלת ישראל ולעם היהודי, צריך להציל אותם

ככל שיותר מהר.

היו"ר מ. קליינר; נעבור להתייחסויות, הערות ושאלות.

י. צידון; כמה הערות לגבי הכלכלה. אם כי אני מסכים עם

הצגת הדברים המציאותית של ח"כ שוחט ועל כך

אני מודה לו, הרי כאשר מתייחסים לנושאים פוליטיים, אני מציע שלא למכור

חלק מן הפתרון כדי להקל על התפקיד. במלים אחרות, כאשר יש חילוקי דעות

פוליטיים, אי-אפשר לסכן את ההגנה שלנו רק כדי להקל בפרק זמן קצר יחסית

בתפקיד הקליטה. כדי להסביר טוב יותר את בעיית ההגנה והבטחון כפי שאני

רואה זאת, אשלח לכל אחד מכם שיחפוץ בכך עלון שיצא לאור בשבוע הבא.

מספר הערות לפרלמנטרים היהודים. כמחוקקים הייתי קורא לכם לסייע לפתיחת

שווקים פתוחים. מכירות בסך 100 אלף דולר פירושן משרה אחת לשנה. סייעו

להיאבק בחרם הערבי, הקלו בהסכמים כלכליים בינלאומיים, סייעו לתת קרדיט

וערבויות לקרדיט ואשראי, ועזרו לנו לקידום השקעות. נכון, היהודים באמת

מוכנים להשקיע, אבל הם רוצים ערך מסויים להשקעה הזאת. לחמו בחרם באורח

פעיל, קדמו פירסומים יהודים ולא-יהודים ופעולות נגד מה שהייתי מכנה

הפרת החוק הבינלאומי. סייעו לאנשים להיות מעורבים. אל תקבלו אדישות בכך

שתיתנו רק תרומות, בחרו היטב, השקיעו, נהלו את הפרוייקט כאילו היה

מדובר בכספכם, כי בסופו של דבר הכסף אכן שלכם הוא.

ר. מריאש; חברת פרלמנט מלטביה.

אני מאוד שמחה על האופטימיות, ואני שמחה גם

על היכולת לקליטה, לכן אנשים הצליחו להתקיים במשך הרבה אלפי שנים.

קודם כל, ברצוני לומר, שכאשר מדובר ב-3,000 האתיופים אשר נאלצו להמיר

דתם לנצרות, נדמה לי שעלינו לגשת לשאלה זו כפי שאתם ניגשים לבעיית

היהודים הסובייטים. מוכנים לקבל מיליון אשר בגלל התנאים נטשו את הדת,

רבים מהם אפילו נטשו את עמם, כי בבריה"מ היו תנאים שבהם היו צריכים

לרשום את הלאום. וכאשר ההורים רצו לשפר את מצבם של ילדיהם, הם לא רשמו

אותם כיהודים.

אבל ישנה בעיה נוספת שהייתי מבקשת להעלותה בהזדמנות זו. אנא, האם תוכלו

להסביר לי האם יש בדיקה של הפסיכולוגיה הסוציאלית, האם יש תחזיות לגבי

השאלה, האם עתידה של ישראל יושפע מעליה זו, ואיך המנטליות של העם בארץ

תושפע מקליטת מספר כה גדול של יהודים. מה תהיה ההשפעה בכללותה? הרי

האנשים האלה יקחו חלק גם בפוליטיקה, כיוון שאלה אנשים מאוד פעילים, הם

רגילים לפעילות שכזאת. האם יש לכם תחזיות? האם אתם עוסקים בכלל בשאלה



איך עליה כה גדולה תשפיע על המדיניות, גם המקומית וגם הבינלאומית של

ישראל? זה מדאיג אותנו, האנשים היושבים בתפוצות.

א. שטיין; שמענו אתמול מדני רוטשילד שכ-80 אלף

פלשתינאים באים לישראל מדי יום, קודם - לפני

מלחמת המפרץ - היו 180 אלף. אבל 80 אלף באים לישראל מדי יום כדי לעבוד.

השאלה היא באמת איך אתם רואים את שאלת התעסוקה בגדה, במיוהד עם כל אותם

רוסים והאתיופים שמגיעים. האם הושבים בכלל על העבודה שעשו הפלשתינאים

ושהם עושים? האם יש מאמץ כלשהו, האם הפרלמנט הישראלי, האם הכנסת תחשוב

על זה שמדובר על 80 אלף המלאכות שנעשות על-ידי הפלשתינאים, ואולי ייעשו

על-ידי הרוסים ועל-ידי האתיופים?

השאלה השניה נוגעת למים, האם יש די מים לגידול באוכלוסיה.

הנקודה השלישית אשר מעניינת אותנו, ואנחנו רואים זאת בעתונות הבריטית,

שהרוסים בעבר השתמשו בישראל כאמצעי וכארץ מעבר. השאלה שלנו היא, האם זה

קורה גם כיום, והאם רק הרוסים יהגרו מישראל, או שתהיה בכך משום השלכה

גם על האתיופים.

ג'. שויאר; לדעתי לא די לשאול שאלות. לשאול שאלות

ולהפנות אותן רק לבור גדול מבלי שנקבל תהודה

זה לא כדאי, ולכן אני מוותר. אולי אם נקבל תשובות, נוכל גם לשאול

שאלות, אף שאני מבין אותך.

היו"ר מ. קליינר; האם יש לך שאלה ספציפית? האם התרשמותך היא

שאני לא רוצה להשיב?

ג'. שויאר; לא. לא אמרתי את הדברים נכונה. אין בעיה.

השאלה שלי היא לגבי הכלכלה. שמענו ממיכאל

ברונו אתמול הרצאה מאוד מעניינת על הצורך בפרודוקטיביות רבה יותר במשק,

על הצורך שהמשק יהיה מושך לבב כדי שאנשים יבואו וישקיעו בו. הוא טען

שאמנם חלו כמה שיפורים, אבל יש עוד הרבה מקום לשפר את הצד הביורוקרטי,

את ההתערבות בעסקים, ולבטל את הניהול בתחום המיקרו. צריך לשחרר את

העסקים, לאפשר להם לפעול, לאפשר יוזמה חופשית מלאה. הוא ציין שהדבר

רצוי ללא ספק, ושיש צורך בהתקדמות נוספת.

ראש-הממשלה שמיר אתמול בפעם הראשונה מזה שנים, מאז שראיתי אותו ודיברתי

אתו, ציין שהמשק צריך להיות משוכלל יותר.

מדובר על ביצוע של הדברים שאתה דנת בהם ושברונו דיבר אודותם, ושגם שמיר

צייו אותם. מה יקרה מהיום ואילך? האם הכנסת, האם אותם אנשים מבריקים

כמוך או כמו האחרים, האם הם ישתפו פעולה עם הממשלה כדי להנהיג שינויים,

כדי להנהיג שיפורים?

ב. אנריקס; זו אינה שאלה, זו יותר בבחינת הערה. קודם

כל, אני מבקש לברך את ממשלת ישראל ואת עמה

על המאמץ הנפלא ב"מבצע שלמה" בהבאת היהודים. זהו המשך של "מבצע משה".

עם זאת, תמהני לגבי הספק שמוטל לגבי 3,000 היהודים שהיו צריכים לעבור



לנצרות ולנטוש את יהדותם, והספק אס להביא אותם לישראל או לא. אני חושש

לגבי הספקות, כי כמו שאמרה עמיתתי מלטביה, כאשר הוחלט להביא אפילו

מיליון יהודים לא חיפשו בציציותיהם, איש לא שאל אם הם המירו דתם

לקומוניזם והפכו אתאיסטים בשלב מסויים, והאם רשמו בדרכונים שלהם שהם

יהודים. אם הם אומרים שהם יהודים, מביאים אותם לכאן. הם מגיעים לישראל,

הם מגיעים לעם ישראל ומקבלים כל סיוע אפשרי.

גם אני מאמין שהזמן פועל לרעתנו, ואם נציג הקהילה האתיופית אומר שיש

לפתור זאת תוך שעות, הרי שאיננו יכולים לחכות עד מחר כדי להחליט. לכן

אני קורא לכם להתעקש ולעמוד על כך שהיום יבואו אותם 3,000 יהודים,

ואפילו הם 20 או 30 אלף, זאת אינה בעיה. נראה שזו אותה בעיה כפי שמדובר

במיליון יהודים מבריה"מ. הרי הבעיה היא אותה בעיה אם הם באים מאתיופיה

או מבריה"מ.

א. לורנס; אנחנו נמצאים כאן כדי לרענן את אהבתנו

לישראל באמצעות הידיעה, כדי להכין את עצמנו

טוב יותר להגן על ישראל ולעשות זאת בעולם החיצון אשר אחראי לדברים כמו

החרם הערבי, אשר לא ישונה אלא אם כן הקהילה היהודית תתמוך בישראל.

ראיתי שיש דגש רב על הצד הצבאי. אמרו לי שהמצב הזה משתפר, כך שבכך אולי

יש טובה. דיברתי גם על המעצרים האדמניסטרטיביים אשר באמצעותם מותחים

ביקורת על ישראל. כמה מאות פלשתינאים נמצאים במעצר אדמניסטרטיבי. דבר

זה אינו מאפשר להם משפט הוגן, וכך התנאים בבתי-הסוהר קשים ביותר. לכן

על פני הדברים יודעים על פלשתינאים כרופאים שפתאום נעצרים ומושמים

בבתי-סוהר צבאיים למשך זמן רב, ואני לא שמעתי תשובה מספקת מאיש עד כה.

גם הפקעת הקרקעות זו שאלה. יש דבר אחד שנקרא בניית התנחלות על אדמה

שאין בה איש, אבל הקהילה הבינלאומית טוענת שבונים התנחלויות גם על אדמה

שיש עליה תושבים, תושבים ערבים, ומפקיעים את אדמתם, ועד כה מדובר ב-100

אלף אקרים שכבר הוחרמו, 900 בתים נהרסו, 103 אלף עצי זית נעקרו. זה לא

תמיד, אבל קורה לעתים קרובות כדי לספק אדמה למתיישבים המתנחלים.

היו"ר מ. קליינר; הישיבה הבאה, כפי שנאמר לי על-ידי עמיתי,

נוגעת לוועדת חוץ ובטחון. על כל הדברים האלה

ועדה זו תתייחס, ואילו אנו כאן, בוועדה הזאת, חייבים תשובה לכמה

מעמיתיך.

ח. פורת; אורחים נכבדים וחברי כנסת. אין ספק, העליה

וקיבוץ הגלויות זהו הדבר הגדול ביותר,

התופעה הגדולה ביותר בדור שלנו. אבל כשאנחנו מדברים על רבבות, על מאות

אלפים ועל מיליונים, צריך לזכור שאנחנו גם צריכים לדאוג לכל אחד ואחד

גם בקליטתו פה בארץ וגם בהבאתו ארצה.

אני התוודעתי בשבועות האחרונים לנושא של אותם 3,000 יהודים, שנאנסו

להתנצר באתיופיה בדור האחרון. גיליתי שיש להם אחים, בנים, הורים כאן

בארץ, מדובר פה ממש על המשפחות. היו מחזות קורעי לב שם בשדה התעופה

באתיופיה, כשעשינו את המבצע הגדול והאדיר הזה, "מבצע שלמה".
יש אצלנו כלל ביהדות
"המתחיל במצווה, אומרים לו" גמור!" אני בעצם יום

השבת התקשרתי לראש-הממשלה, ואני אדם דתי. אמרתי לו שפיקוח נפש דוחה

שבת, ושיאפשרו את העלאתם של אותם 3,000 איש שהם ידועים לנו באופן

מדוייק, ויש הרשימות של כל אחד ואחד מהם. זה היה כבר מאוחר, כבר קיפלו

את המטוסים.

אני אומר את הדברים מפני שאני רוצה להציע משהו, אף שאנחנו יושבים כאן

בפורום רחב, אבל זח איננו סוד. אני חושב שהצעד המיידי שמדינת ישראל

צריכה לעשות הוא להכניס את אותם 3,000 איש מסומנים אל חצר השגרירות

הרחבה שיש לנו באתיופיה. מדינת ישראל תקבע אז שהיא מגינה עליהם והיא

מטפלת בהכנות לקראת עלייתם ארצה. אחרת זו יכולה להיות סכנת נפשות של

שפיכות דמים, והם יהיו הראשונים שינסו לנקום בהם.

אני חושב שאם נקבל המלצה ברוח זו על-ידי ועדת העליה והקליטה בגיבוי של

כל הפרלמנטרים היהודים מחו"ל, עשינו צעד אחד גדול קדימה.

מ. תבורי; לגבי הבאת יהודים מבריה"מ וממקומות אחרים

במוסקבה גם כן הצלחנו להתגבר על הבעיה של

אותם יהודים אשר בדרך זו או אחרת לא יכלו להרשם כיהודים, ולכן ניסינו

להביא אותם באמצעות חוק השבות, וזאת בלי בעיות.

עלתה השאלה הסוציולוגית וההשפעה הפסיכולוגית שתהיה למיליון עולים אשר

מגיעים לארץ קטנה שאוכלוסייתה קטנה. אכן אנחנו לומדים את ההשפעות, יתכן

שבמאוחר, מכיוון שבכל-זאת הופתענו מעט. בעלי הוא פרופסור לפסיכולוגיה

חברתית, והוא מעורב בחלק מן המחקר. בסה"כ אנחנו מודעים לכך שהעליה הזאת

תנהיג מהפיכה בחברה הישראללת, העולים שבאו ברובם הם חילונים,

אינטלקטואלים, מרקע שונה. כאן בארץ זאת ארץ עליה מלכתחילה, ארץ הגירה,

ואנחנו מלכתחילה קלטנו גם ממזרח-אירופה, מצפון-אפריקה ומארצות אחרות

עולים רבים. בסופו של דבר ישראל מייצגת את סיפור ההצלחה של מה שכל אותם

אנשים מרקע שונה, מורשת שונה, הצליחו יחדיו להביא למדינה היהודית, וכאן

נעוץ האתגר. המחקרים יבואו בעקבות ההגירה.

אשר לשאלת הפיכתה של ישראל לנקודת מעבר. אנחנו עבדנו כך שיהיו לנו שני
מסלולים
היהודים בבריה"מ יהיו מסוגלים לקבוע את העדפותיהם מבחינת

היעד, ברובם אינם מודעים לישראל, והם ספגו הרבה דיס-אינפורמציה בעשרות

שנות המשטר הסובייטי. לכן אין הם יודעים לאן הם מגיעים. הם באים

לישראל, ויותר מ-90 אחוזים מהעולים בחרו להישאר בארץ. הם נמצאים בכל

מיגזרי האוכלוסיה. חוץ מזה, ישראל מציעה ללא ספק חופש הגירה וחופש

בחירה לכל האזרחים, לא רק לעולים. אלה אשר יבחרו לעזוב, ודאי יהיו אלה

גם רוסים וגם אתיופים, ואולי גם ישראלים צברים. אבל ישנה שיטה של

חילחול דם חדש לחברה. אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי שהמדינה תהיה מושכת

לבב, כדי שירגישו בבית, ואנחנו מקווים שהם יוכלו לקרוא לבית הזה בית.
א. שוחט
אנסה לעשות כמיטב יכולתי כדי לתת את התשובה

בכמה משפטים בלבד.

אתחיל בחבר הקונגרס שויאר. הכנסת וועדת הכספים, בהתאם למה שראיתי בעבר,

תפעל על-פי החוקים כדי לקצץ בביורוקרטיה, כדי לאפשר השקעות, כדי להקל

על משקיעים. יש שתי דרכים שאנחנו כבר יכולים להוכיח זאת:



(1) יש ענין של מפעל מאושר. בעבר הצטרכו לחודשים כדי לקבל מפעל מאושר.

הממשלה העלתה חוק, שבתוך שבועיים יקבל המשקיע תשובה אם מאשרים או

שאיו מאשרים מעמד מפעל מאושר למפעל, והדברים עברו בוועדה.

(2) יש עוד הרבה מאוד חוקים אשר קשורים עם בעיות בניה, לבנות בתנאים

כאלה או אחרים. הזמו הנדרש כדי לקבל אישור בניה היה מאוד ארוך,

לפעמים זה לקח חודשים. עכשיו קיצרנו את התקופה, והוועדה צריכה לתת

תשובה בתוך חודש בלא היסוס.

זה כולל שוב את השאלה של הפיכת הכלכלה לכלכלה חופשית יותר, ופחות

מעורבות של הממשלה. זו גם דעת האופוזיציה, זו גם דעת הקואליציה, כך

שאינני רואה כל בעיה אם תהיה יוזמה אשר תבוא מו הממשלה לכנסת או שתצא

מו הכנסת ותתקבל בממשלה. העמדה עליה דיברת, שחשבת שהיא נדרשת כדי לשפר

את המצב הכלכלי, אנחנו תומכים בה.

לגבי הפלשתינאים. איו זה אפשרי ואיו זה הגיוני לעצור בעד הפלשתינאים

מלבוא לעבוד בארץ. הם למעשה חלק הארי בתחום הבניה. בזמן מלחמת המפרץ,

כאשר הערבים הפלשתינאים לא הורשו לבוא לארץ, כל תעשיית הבניה נעצרה. כך

שמנקודת מבטנו וגם מנקודת המבט של השאלה מה יהיה בגדה המערבית וברצועת

עזה, איך יוכלו בכל-זאת לקבל משכורת ולהתקיים, הרי שעל אף האבטלה, על

אף העליה, עלינו להתמודד גם עם הבעיה הפלשתינאית, ולכו איו פתרוו

חד-משמעי האומר לנטוש אותם וזהו זה.

לח"כ צידוו - הוא ודאי רוצה לדבר על כסף לקליטה תמורת בטחוו - אתה יודע

את דעתי. רציתי בכך עוד לפני העליה, כי נדמה לי שזהו פתרוו נכוו גם בלי

לקחת בחשבוו את העובדה שזה יקשה עלינו בהשקעות.

היו"ר מ. קליינר; תודה רבה. אני מודה לכם על הזכות לנהל ישיבת

כנסת אתכם.

הישיבה ננעלה בשעה 30;11

קוד המקור של הנתונים