ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 22/04/1991

סקירת השר לקליטת העלייה הרב י"ח פרץ על מצב העלייה והקליטה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 149

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, ח' באייר התשנ"א (22 באפריל 1991). שעה 00;12
נכחו
חברי הוועדה; מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

י' ביילין

ע' ברעם

מ' גור

י' צור

ג י שפט

מוזמנים; השר לקליטת העליה י"ח פרץ

סגן שר המדע והטכנולוגיה ג' כהן

הרב א' לפידות - מנכ"ל המשרד לקליטת העליה

א' כהן - משנה למנכ"ל המשרד לקליטת העליה

ע' גדור - מנהל אגף שירותי קליטה

ש' בן-עמי - עוזר השר לקליטת העליה

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמ:; עי הירשפלד

סדר-היום; סקירת השר לקליטת העליה הרב י"ח פרץ על מצב העליה והקליטה.



סקירת השר לקליטת העליה הרב י"ח פרץ על מצב העליה והקליטה

היו"ר מי קליינר;

אני פותח את ישיבת ועדת העליה והקליטה. אני חושב שכנס הקיץ יחייב אותנו

כוועדת העליה והקליטה לצורת פעילות שונה מכפי שפעלנו עד היום. כל גל העלית

ההסטורי, שנדמה לי היינו הראשונים שחשנו בו ובישרנו עליו לציבור, גל העליה הזה

נמצא בשעת מבחן מאד-מאד רצינית וקשה. אינני מקבל את האינטרפרטציה חאופטימית

לעובדה שבאפריל יבואו אלינו 15,000 עולים. אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס למספר

הזה כאל אות אזעקה חמור וחריף ביותר. כולנו חזינו שבאפריל יבואו 30,000 - 35,000

עולים. זה כבר לא יכול להיות קשור למלחמת המפרץ. יש תופעה חדשה, שאנשים מקבלים

ויזה ויושבים על המזוודות. אני לא חושב שאנשים שהיו בטוחים שהם יעלו החליטו לא

לעלות. אבל אני בטוח שהם החליטו לחכות, לחשוב פעם שניה. מדובר במאסה גדולה מאד

של אנשים, מפוזרת, ואם ישתנה הלך הרוח, ואם יתגבש בקרבם הלך רוח חדש, אחרי שהוא

יתגבש לא נוכל להחזיר את הגלגל אחורה.

אני מרגיש שהדבר כן בידינו. אני מרגיש שאנחנו עוד כן יכולים להשפיע, בתנאי,

בין השאר, שלא נתייחס אל המספרים, שבכל זאת באו 15,000 עולים, שהם יותר מכל

העולים שבאו בשנת 1988, כאל סם הרגעה או סם הרדמה, אלא נראה זאת כאינדיקציה וניתן

לכל אחד מעמיתיך השרים, כבוד השר, את אותה תחושה.

אדוני השר, אתה ודאי זוכר שאנחנו התרענו על הגל הצפוי ואמרנו שאתם לא רואים

את המגמה. היום אני שוב אומר, לצערי, בכיוון ההפוך: אותי לא מעניינים המספרים

האבסולוטיים. אותי מעניינת המגמה, והמגמה מפחידה.

לכן, כמקובל, הצעתי שנפתח את כנס הקיץ של המושב הזה בדבריו של השר הממונה

בממשלה על הנושא הזה, שמלבד אחריותו לנושאים המופקדים בידי משרד הקליטה, קרי -

הקליטה הראשונית - ודאי משמש בממשלה גם כתובת להתריע, להזעיק, להצביע על הכתובות

שעל הקיר, כדי לתרום לקליטה המרכזית. לא פעם אמרתי בוועדה זו, שקליטתם של אלה

שכבר הגיעו והם מסיימים את השנה הראשונה כקליינטים של המשרד ונכנסים למשק, הם אלה

שכותבים את המכתבים "מה עם דיור קבע, מה עם תעסוקה".

אני מציע שכבוד השר ישמיע את דבריו ואחר-כך נשמע את חברי-הכנסת. אם תהיינה

שאלות, מנכ"ל המשרד ישלים את הדברים. אדוני השר, בבקשה.

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

ברשות ידידי היושב-ראש חבר-הכנסת קליינר, ידידי חברי-הכנסת, ידידי מנכ"ל משרד

הקליטה, ברשותכם אנשי המשרד, אני אתמקד היום ואשתף אתכם בשני הנושאים המרכזיים

שמטרידים אותנו, והם התעסוקה והדיור. אבל כדרכי, אפתח במסירת נתונים על העליה,

כדי שנראה את התמונה במדוייק.

בינואר הגיעו 14,456 עולים. בפברואר, במלחמת המפרץ, היתה ירידה חדה והגיעו

8,403 עולים. במארס היתה שוב עליה אבל לא הגענו לצפי שדיברנו עליו מראש, והגיעו

14,609 עולים, בשעה שצפינו שיגיעו כ-25,000.

י' ביילין;

רק מברית-המועצות?

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

לא, בכלל, אבל 95% מהעולים הם מברית-המועצות. עד ה-21 באפריל חגיעו 11,023

עולים. דהיינו, עד סוף החודש נגיע שוב לכ-15,000 עולים. זו שוב ירידה מהצפי.

דיברנו על 25,000 עד 30,000 עולים באפריל ולמעשה אנחנו מגיעים רק ל-50% מהצפוי.



סך-הכל מתחילת השנה ועד כה הגיעו 48,491 עולים, כאשר מברית-המועצות הגיעו

43,844.

כפי שאמר היושב-ראש, המספרים עדיין גדולים, כי 15,000 עולים בחודש זה עדיין

משמח. בעבר הגיעו בדרך-כלל כ-12,000 בשנה. אבל המספר הזה צריך להדליק נורה

אדומה, שכן דובר על 30,000 עולים שיבואו בחודש אפריל.

הגורמים המוסמכים דיווחו לי שהם מצפים שבכל אחד מהחודשים מאי ויוני יגיעו

כ-25,000 עולים, והם עדיין מחזיקים בהערכה הקודמת שעד תום שנת 1991 יגיעו בין

250,000 ל-300,000 עולים. הם כבר לא מדברים, כמו בעבר, על 300,000 עולים לפחות.

היום הם כבר מדברים על מספרים קצת אחרים.

מה הם הגורמים להאטה? אין ספק שמלחמת המפרץ היתה אחד הגורמים להאטה ולמשבר,

אבל המלחמה כבר מאחורינו ועדיין לא התאוששנו. שני גורמים היו להאטה, ואנחנו

אומרים את הדברים לא רק על סמך הערכות אלא על סמך בדיקה של נתונים בשטח. אין ספק

שהזעזועים בסל הקליטה הרתיעו את העולים. אחד הנתונים היציבים שהיו כל הזמן היה

סל הקליטה, שנתן לעולה הרגשה שהצעד הראשון שלו במדינה הוא בטוח. ברגע שהתחילו

הזעזועים בסל הקליטה, העולה התחיל להרגיש לא רק שהעבודה בסימן שאלה, לא רק שהדיור

בסימן שאלה, לא רק שהעתיד בסימן שאלה, גם הצעד הראשון הוא בסימן שאלה. לכן אני

התרעתי כל הזמן בממשלה על כך וכאשר הביאו את התקציב הצבעתי נגדו מפני שקיצצו בסל

הקליטה. אני שמח שהחזירו את סל הקליטה פחות או יותר לקדמותו, אבל הנזק כבר נעשה.

העולים מרגישים שאין יציבות. מרז עוד שאנחנו שומעים שהסוכנות היהודית למעשה הופכת

את המענק שלה להלוואה. איש לא יודע בדיוק איך תהיה ההלוואה הזאת, אם כן צריך

להביא ערבים, איזה סוג של ערבים וכו'. לכל הזעזועים האלה בסל הקליטה היה מחיר.
מי גור
עוד לא הסבירו לנו למה ראש הממשלה הסכים לצעד הזה של הסוכנות.
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
אני נפגשתי מספר פעמים עם ראש הממשלה אישית בנושא הזה, לרבות ביום ששי לפני

כ-10 ימים, ושוב התרעתי על כך. אמרתי לו: לי אין הושפעה על הסוכנות, לך יש השפעה.

אין לי שום שיקול, רק טובת העליה. אני מאד מבקש שתפעיל את מלוא סמכותך כדי שלא

יפגעו בסל הקליטה. אמרתי לו שבשני נושאים אסור לפגוע: סל הקליטה ומינהל

הסטודנטים, שאיננו נושא הדיון שלנו היום, אבל גם במי נהל הסטודנטים הסוכנות עמדה

לשנות דברים. נפגשתי עם מר דיניץ בימים האחרונים והחזרנו את המצב לקדמותו. לא

תהיה פגיעה במינהל הסטודנטים, מעבר לפגיעה הקיימת של האוצר.

הנושא המרכזי שלדעתנו ולדעת כולם הוא הגורם לצמצום בעליה הוא נושא התעסוקה,

האבטלה, שעליו יקום דבר, או חלילה ורק יפול דבר. אני מקווה שרק יקום ולא יפול.

לכן אנחנו נתמקד בעיקר בנושא התעסוקה, איך אנחנו רואים את התמונה.

מתחילת גל העליה הגיעו ארצה 270,000 עולים. עד תום שנת 1991 יגיעו בסך-הכל

כחצי מיליון עולים. מחצית מקרב העולים הם כוח עבודה. שליש מהם הם דורשי עבודה

בפועל. דהיינו, אם עד תום 1991 אמורים להגיע כחצי מיליון עולים, בסך-הכל יהיו

דורשי עבודה בפועל כ-165,000 עולים. כלומר, המדינה תצטרך לאתר 165,000 מקומות

עבודה.

המצב בתעסוקה היום הוא זה. מבין 270,000 העולים שהגיעו רק לכ-35,000 מהם יש

תעסוקה, כאשר כ-10,000 מהם מועסקים במקומות קבע, כ-25,000 מועסקים בעבודות זמניות

כמו תחנות דלק, שירותים שונים ברשויות המקומיות, כולל ניקוי רחובות וחלוקת תה.

בסוף שנת 1991 ישהו באולפנים כ-30,000 עולים. לפיכך, אם נצרף 35,000 עולים

שנמצאים בעבודה ועוד 30,000 שיהיו בסוף שנת 1991 עדיין באולפנים, הרי מתוך



165,000 מקומות עבודה שנצטרך לסוף שנת 1991 למעשה המדינה תצטרך לאתר עד סוף השנה

עוד 100,000 מקומות עבודה.

כיצד ניתן לדעתנו להתמודד עם פתרונות עבודה לאותם 100,000 עולים עד סוף שנת

1991?

מי גור;

כשאתה אומר "לדעתנו", האם זה לדעת משרד הקליטה או לדעת הממשלה?
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
אני מדבר על משרד הקליטה, איך התמונה נראית לנו. אנחנו סבורים שיש להמשיך

בתהליך של החלפת עובדים זרים בעולים חדשים. כשאני אומר עובדים זרים, זה כולל

עובדים מעבר לים, אבל בעיקר עובדים מיהודה, שומרון ועזה. נכון להיום כבר הוחלפו

22,000 עובדים, בעיקר בשירותים, וחלק קטן בתעשיה. לדעתנו זה מספר לא מוגזם וגם

מבחינה פוליטית הוא לא מאיים על התמונה הפוליטית, ולא אפרט.

את הדברים שאומר כעת אמרתי לשר האוצר בישיבת הקבינט. לדעתנו אין מנוס מהרחבת

המיגזר הציבורי. נכון שהמדינה רוצה להתייעל, רוצה לבנות בסיס כלכלי. לדעתנו לא

זו השעה שהמדינה תתחיל להתייעל. היום אנחנו חייבים ללכת לפתרונות לא שיגרתיים

ולא כלכליים. מי שיחפש רק פתרונות כלכליים, לא נוכל להזיז את העגלה. לנו נדמה

שהרחבת המיגזר הציבורי יוכל לתת עוד כ-10,000 מקומות עבודה, ואלה דברים בדוקים.

מתוך בדיקה עם משרד הבריאות הם אומרים שאם נרצה לשמור על הפרופורציה הקיימת היום

בתחום הרפואי, הם זקוקים לעוד 1,500 רופאים ולעוד 2,000 אחיות. משרד החינוך אומר

שאם נרצה לשמור על הפרופורציות הקיימות היום בשדה החינוך, עד סוף 1991 הוא יצטרך

עוד 4,000 מורים. שר המשטרה מדבר על תוספת של 500 שוטרים לפחות. משרד הקליטה

מדבר על עוד 200 - 300 עובדים, וכך גם משרד הבינוי והשיכון. נצטרך להגדיל את

משרדי הממשלה, כאשר בסעיף הזה אני מדבר על שמירת הפרופורציות הקיימות בסקטור

הציבורי. זה יתן לנו עוד 10,000 מקומות עבודה, וזה חשבון בדוק ומאד ריאלי.

נקודה שלישית. אין ספק שצריך לשאוף שלכל אחד תהיה משרה שלמה, אבל במצב הקיים

עלינו לחתור גם לחצאי משרות, לינת לשני מורים משרה של מורה אחד, לשתי אחיות משרה

של אחות אחת, לשני רופאים משרה של רופא אחד, כאשר המשכורות בנויות פחות או יותר

על שכר מינימום המקובל במשק. אנחנו מעריכים שהשיטה של חצאי משרות תתן לנו עוד

כ-5,000 מקומות עבודה.

נקודה רביעית. אנחנו סבורים שיש לעשות הכל כדי לקלוט קליטה מאסיבית של

פועלים לסקטור הבניה. 4,000 עולים כבר עברו הכשרה מקצועית בבניה. כפי שדווח לי,

היום נמצאים בתחום הבניה כ-1,400 עולים. אנחנו סבורים שעל-ידי עידוד המגמה הזאת

ניתן להגיע עד סוף שנת 1991 לכ-10,000 עולים בתחום הבניה. מקובלים עלינו דברי שר

הבינוי והשיכון שהוא זקוק לעובדים זרים עם המיומנות שלהם ועם השיטות שלהם, אבל

הוא עצמו אומר שהוא צריך אותם למספר חודשים כדי שהם יכשירו את העולים החדשים.

הנקודה החמישית שאנחנו מתמקדים עליה היא היזמות העסקית הזעירה, נושא שלמעשה

משרד הקליטה מטפל בו כבר כ-20 שנה, ולא ארחיב עליו את הדיבור. הנושא מוכר לכם.

נכון להיום כבר נקלטו כ-1,000 עולים בתחום היזמות הזעירה. לנו נדמה, גם על סמך

תקציבים שעומדים לרשות הנושא הזה, שניתן להגיע, במאמץ לא גדול, לכ-12,000 עולים

ביזמות הזעירה, דבר שיצריך כ-10,000 עסקים. זה יתן לנו פתרונות לעוד כ-12,000

עובדים.

הנקודה הששית היא עבודות יזומות. גם בנושא זה נפגשתי עם ראש הממשלה ואמרתי

לו שחייבים לחזור לשיטות של שנות החמישים. אם מדברים על קליטה מאסיבית של חצי

מיליון עולים תוך שנתיים - שלוש שנים, אין מנוס מלחזור לעבודות יזומות. זה לא

דבר מגונה. כבר עשינו זאת פעם ואני חושב שמדינת ישראל לא הפסידה מזה. בסך-הכל

יש היום הרבה יערות בזכות העבודות היזומות, ואנשים שיצאו לעבודה יזומה לא ידעו



שזו עבודה יזומה. זה היה רעיון מוצלח מאד ולא צריך להתבייש בו. אנו סבורים שיש

לחזור לנושא הזה בסקטורים שונים, בשירותי רווהה, כגון רופא בית-ספר. בבתי-הספר

אין רופאים אבל יש שפע של רופאים ולכל בית-ספר אפשר להצמיד רופא, שלידו תמשיך

להיות אהות מסייעת. אפשר להכניס אהיות למוסדות של קשישים, שלא תמיד מצויות היום,

או שיש אהות אחת על כמה מהלקות.

נראה לנו שבמפעלים הגדולים במדינה ניתן בהחלט להוסיף עוד אלפי עובדים. אנחנו

לא בדעה, כמו השר מודעי, שמדבר על 50,000 עובדים במפעלים. כולנו קראנו את

התגובות בכלי התקשורת. אינני סבור שהתגובות האלה הן תמיד ענייניות, אבל גם לנו

לא נראה סביר להכניס 50,000 עובדים במפעלים הקיימים. אנחנו מדברים על 15,000

עובדים במפעלים השונים. בסך-הכל זה יכול לתת לנו תוספת של כ-18,000 עובדים

בעבודות יזומות.

נקודה שביעית. אנהנו סבורים שצריכה להיות גם קליטה טבעית במגזר העסקי. אחרי

הכל, המדינה גדלה, התושבים מתרבים, המפעלים באופן טבעי חייבים לגדול על-ידי הוספת

מסלולים שונים. יש יוזמות, שלצערנו נמצאות רק בראשיתן, של הבאת משקיעים ויזמים,

ואני מקווה שגם לזה תהיה תוצאה לגבי העולים. כך שבקליטה הטבעית ניתן להעריך

תוספת של כ-10,000 מקומות עבודה.

אם נצרף את כל הסעיפים שהעליתי, המדינה יכולה עד סוף שנת 1991 ליצור 85,000

מקומות עבודה. אמרנו שנזדקק ל-100,000 מקומות עבודה. 15,000 ישארו מובטלים.

דהיינו, יישמר היחס הקיים היום - כ-12% מובטלים במשק. אני אומר שאם נרצה להיות

ריאליים, גם אחוז כזה עשוי להישאר. אני חושב שהחשבון שהבאנו כאן הוא לא דמיוני,

הוא בהחלט בהישג-יד, אלא שהוא דורש עשייה ועבודה.

המשכנו וניתחנו את התמונה כמה מתוך מקומות העבודה הללו יישארו כמקומות עבודה

קבועים, כי אנחנו צריכים לחשוב גם מה יהיה בשנת 1992. לא אלאה אתכם בפרטים על כל

סעיף וסעיף. התחשיב שלנו אומר שמתוך 85,000 מקומות עבודה שניצור, כ-50,000

מקומות עבודה יוכלו להישאר במקומות עבודה קבועים במשק עד סוף 1991. כך שלמעשה עד

סוף 1991 יהיו בידינו כ-50,000 מקומות עבודה קבועים, מהשנה הבאה, פלוס 10,000

מקומות עבודה קבועים שעליהם דיווחתי בראשית דברי, זה כבר 60,000. בעבודות זמניות

יהיו לנו עוד כ-60,000, ובסך-הכל יהיו בידינו כ-120,000 מקומות עבודה.

באשר לדיור, מתהילת גל העליה הגיעו 270,000 עולים, מתוכם 80,000 משפחות.

משפחה ממוצעת מונה 3 נפשות = 240,000, ועוד 30,000 יחידים (בודדים). לפי הנתונים

שבידינו, ל-55,000 משפחות מתוך 80,000 המשפחות הללו יש דיור או קבוע או זמני.

25,000 משפחות הן משפחות מסתפחות לדירות קיימות כמשפחה שניה, שלישית, ויש מקרים

גם כמשפחה רביעית. יוצא שנכון להיום יש מחסור של 25,000 דירות.

בשנה הקרובה אנחנו מדברים על 250,000 עד 300,000 עולים. דהיינו, כ-90,000

משפחות, שהן 270,000 נפשות ו-30,000 יחידים. אם נדבר רק על משפחות יוצא שנזדקק,

עד סוף 1991, לפתרונות דיור ל-25,000 דירות שקיימות, ועוד 90,000 של שנת 1991.

אם נצרף לכך את הגידול הטבעי של האוכלוסיה הוותיקה, זה עוד 20,000, כך שבסך-הכל

עד סוף 1991 המדינה תצטרך לינת 135,000 פתרונות דיור, וזה לא כולל יחידים.

לקראת מה אנחנו צועדים בנושא הדיור? משרד השיכון אומר שעד סוף 1991 הוא יוכל

להעמיד עוד 40,000 דירות בבניה קשיחה. קרוואנים ומגורונים - 25,000. אנחנו

מעריכים שניתן יהיה להגיע עוד לכ-10,000 דירות בשכר-דירה, שהן בלתי-מושכרות היום,

או ניקח בחשבון גם זרימה של דירות חדשות. כ-10,000 דירות בבניה קלה, בניה

מתועשת. בסך-הכל זה נותן 85,000 פרנרונות דיור. אם דיברנו לפני-כן על 135,000

פתרונות דיור, יחסרו לנו כ-50,000 דירות - לא כולל את היחידים.

מהו הפתרון שנראה לנו טוב כדי להתמודד עם הבעיה?
נ' ארד
אוהלים.

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

גם לזה אני אגיע. אין מנוס מזה. קודם-כל אני חושב שצריך ללכת לבניה קלה, לא

של 10,000 דירות אלא 30,000, יזה גם נותן תעסוקה לעולים. לדעתי נצטרך להגיע

ל-10,000 אוהלים, או אולי 20,000, ועדיין ייקרו לנו כ-10,000 - 20,000 פתרונות

דיור.

אורי גורדון מסר בקבינט לפני שבועיים שהוא הלך במי והד לראות את המאהל שאייבי

נתן העמיד בתל-אביב והוא התפעל לראות שהרבה עולים באו לראות ולהתעניין באוהל.
העולים אמרו לו
מקובל עלינו שיהיו אוהלים ובלבד שתיושבו על עבודה בשבילנו. יש

באוהל ריצוף, השמל, מקלהת, הימום, והוא עמיד בפני רוח וגשם.

י' ביילין;

אבל האוהל לא יותר זול ממגורון.

היו"ר מ' קליינר;

האוהל עצמו הרבה יותר זול ממגורון. הוא עולה 300 - 400 דולר, אבל התשתית

לאוהל היא כמו תשתית למגורון, שעולה כ-4,000 דולר. לכן האוהל יעלה 4,000 - 5,000

דולר, והמגורון יעלה לפחות כפליים.

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

מגורון יעלה 13,000 דולר.

י י צור;

בתוך החשבון הזה אתם לא מדברים על חדרים בבתי-מלון?

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

את זה אנהנו שומרים כפתרונות לשעת חירום. יש לנו כ-5,000 חדרים בבתי-מלון.

בתחום הדיור נראה לנו שיהיה מרקור של כ-50,000 פתרונות, וצריך לחשוב מה לעשות

כדי לפתור את הבעיה. הזכרתי בניה קלה ואוהלים. אולי על-ידי מאמץ משולב כזה ניתן

יהיה להתגבר, וחלק מהעולים יהיו בבתי-מלון.

לא דיברתי על יחידים. לנו נדמה שליחידים יהיה יותר קל למצוא פתרונות

בבתי-מלון, במחנות צבא, בהוסטלים או באכסניות נוער. לאלה ניתן יהיה למצוא פתרון

זמני בקיבוצים או במושבים, אבל הבעיות הרציניות יותר הן של המשפחות.

אלה שתי הבעיות העיקריות; דיור ותעסוקת, ואלה הפתרונות שנראים לנו כאפשרי ים.

בכל שבוע אני נפגש עם עולים ועונה על שאלותיהם. הבעיה הבוערת להם, אחרי

תעסוקה, היא הערבים למשכנתא. הםר רוצים לקנות דירות, הם מוכנים לקבל משכנתא, אבל

הם לא יכולים להשיג ערבים. כל נושא הערבים נראה לנו לא לענין, לא במקום, לא

הגיוני. למעשה המדינה נתנה כ-9,000 דירות ציבוריות. האם שם המדינה דרשה ערבות?

גם שם העולה יכול להיתקע. ושכר הדירה שהעולה משלם בכל מקום יהיה יותר גבוה



מהסכום שהוא יצטרך לשלם מדי חודש כדי לפרוע את המשכנתא. כך שיותר סביר שהעולה

יפרע את המשכנתא מאשר ישלם שכר-דירה, ובכל-זאת עבור הדירות הציבוריות המדינה לא

דורשת ערבים, ולמה כאן היא כן דורשת ערבים?

אני עומד להיפגש היום עם שר האוצר, ובין השאר אני אדבר אתו על הנושא הזה.

חייבים לפטור את העולים מערבים. לפני שבוע הייתי באשדוד ואמרתי לעולים שאני נאבק

לשחרר אותם מהבאת ערבים. היתה התפרצות של שמחה ומחיאות כפיים, מפני שהם רואים

בזה פתרון. דרך אגב, אני שמח לומר לכם שכ-13% מכלל העולים כבר רכשו דירות קבע עם

משכנתא.
היו"ר מ' קליינר
תודה רבה לכבוד השר על הסקירה שעסקה בעיקר בתחומים הכבדים של דיור ותעסוקה.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת ביילין.
י' ביילין
אדוני השר, אתה מעלה הצעות, למשל, לגבי הסקטור הציבורי, שלא תלוי בגורמים

חיצוניים. האם ההצעות האלה הועלו בפני הקבינט? האם הן אושרו?
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
הבאתי את ההצעות לפני הקבינט בנוכחות שר האוצר. לא במפורט כפי שעשיתי כאן,

אבל את העקרונות של התפיסה שלנו בנושא התעסוקה. נפגשתי גם עם ראש הממשלה ואמרתי

לו שלא יהיה מנוס מלנקוט בצעד הזה, אולי עם שינויים כלשהם, אבל אלו חייבות להיות

המגמות, אחרת נישאר תקועים.

מי גור;

וזו היתה החלטת הקבינט?
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
לא. לא היתה החלטה, כיוון שהשר מודעי אמר לפני שבועיים שיש לו תוכנית בנושא

התעסוקה, שהוא עדיין מעבד אותה, וכשהוא יביא אורנה הוא יאמר את דעתו בנושא הזה.

כך זה נגמר.

י' ביילין;

ההצעות שמועלות כאן הן במידה רבה הצעות של חוסר ברירה. הענין של הרחבת

הסקטור הציבורי או שמירת הפרופורציה פחות או יותר כרוך בהוצאה גדולה מאד. חלק

ניכר מזה הוא סביר, ואולי אפילו הכרחי. אבל מדובר כאן בתקציב חד-משמעי, אין כאן

יותר מזה.

לגבי הענין של הסקטור העסקי וכמה ייקלטו שם, זה לא כל-כך תלוי בהחלטת הממשלה.

הממשלה יכולה להחליט אם ייקלטו שם 10,000 או 50,000? נניח שהוא יקבע וזה יהיה

50,000, האם הוא יכול לתת 50,000 לסקטור העסקי? הרי זו באמת שאלה של השקעות. בלי

השקעות זה לא יקרה.

היו הצעות לפרוייקטים. למשל, ההצעה של פרופ' רענן וייץ, שבזמנה דנו בה

בוועדת המשנה. אני לא מכיר הצעות אחרות שמתחרות עם זו, אבל זאת איזו שהיא תפיסה

שכוללת גם דיור, גם תעסוקה וגם ענפים מסויימים. ההצעה מונחת על השולחן כבר שנה

וחצי, ועד כמה שאני יודע היא אפילו לא באה לדיון של ממש בקבינט. פרופ' וייץ הציג

בזמנו את הצעתו בוועדה הבין-משרדית, וגם נפגש עם שר האוצר ועם שר הבינוי והשיכון.

נעשה מרקר מסויים, אבל לא מצאו אפילו כסף לממן את השלב השני של המרקר. אני שואל

אם לא עדיף, לפני שהולכים לעבודות הדחק, לנצל את האנשים האלה, במקצועות שלהם, כמה



שאפשר. אם באמת אפשר לשנות את המשק תוך היעזרות בעליה הנהדרת הזאת, זה בוודאי

עדיף על הכנסת רופא לכל בית-ספר, למרות שיכול להיות שאין ברירה ואנשים יתחלקו

במשרות.

מי גור;

מהו הרעיון המרכזי בתוכנית של פרופ' וייץ?
י' ביילין
הרעיון המרכזי של פרופ' וייץ הוא ליצור קונסורציום, לינת זיכיון למשקיעים על

אזור קרקע מסויים.
היו"ר מ' קליינר
הפרינציפ בתוכנית שלו הוא שהשבחת הקרקע פעם תעבור לטובת המדינה ולא לטובת

בן-עמי.

י' ביילין;

אדוני השר, ההצעות האלה, ואינני מבטל אותן, הן ההצעות האהרונות, כשבאמת אין

כבר מה להציע. גם כשאתה אומר שהעולים יגורו באוהלים זה כשאין מה להציע. אינני

בא בטענות. כשאין מה להציע אתה אומר; שיחלקו את המשרה לשני אנשים, העיקר שיילכו

לעבוד. האם אנחנו עדיין יכולים רגע אחד לפני-כן להגיד; במקום שהאנשים האלה,

שחלק מהם מפגינים מול הכנסת ואחרים, בסוף יעזבו אותנו על רקע ההצעות האלה, האם

אין אפשרות, בתוספת השקעה של 200,000 - 300,000 שקל, לפחות לבדוק באופן רציני את

ההצעה של פרופ' וייץ, ששווה מיליארדים? אם גם זה לא נמצא, לאן הידרדרנו?

שאלה שניה. שמעתי על בתי התמחוי שפתחו בכרמיאל ובנצרת, ופשוט רציתי

לבכות.

אי לפידות;

תראה את הצד היפה של זה.

מי גור;

אין בזה שום צד יפה. אל תחזיר אותנו לגמילות חסדים. אין שום צד יפה בזה.

י' ביילין;

רואים אנשים שמנגנים עם כנור ומקבלים 10 אגורות. יכול להיות שאין ברירה

כשמדובר בהיקפים כאלה. אני יודע שאין פתרונות קלים ושום חברה לא היתה מוצאת

פתרון לכל פרופסור שיועסק במקצועו באוניברסיטה. אף אחד לא מציע דברים כאלה.

במאבק שלכם, שלפי דבריך הצליח בחלקו, הצלחתם להחזיר חלק מסל הקליטה. אבל אני

שואל; no קורה עם השנה השניה? אני יוצא מתוך הנחה שבתי התמחוי הם בשנה השניה, כי

בכל-זאת אנשים שמקבלים סל קליטה אינם זקוקים - לפחות לא על-פי הניר - לבתי תמחוי.

מעבר לשאלה של התעסוקה והדיור, בהנחה שאתה בונה אפילו על 12% אבטלה, שזה אחוז מאד

גבוה, מה בדעתך לעשות עם סל הקליטה לגבי השנה השניה? האם יש לך בנושא הזה איזו

שהיא תוכנית?

נ י ארד;

אדוני השר, התמונה שציירת היא תמונה קשה מאד, וטוב שאתה מציג את המצב כפי

שהוא. אנחנו יודעים את המספרים, יודעים מה אפשרי, אם בכלל, להגיע אליו. זאת לא

בעיה שלך. יש כאן עיוות בכל המערכת, גם מבחינתנו. כי אתה מדווח לנו על תוכניות



שמקדישים להן במשרד הקליטה הרבה זמן בחשיבה ובמחקר, אבל משרד הקליטה, שהוא חלק

מכל משרדי הממשלה, בקושי ממלא תפקיד בענין הזה. אנחנו לא מרגישים בתיאום. ישבתי

היום בוועדת הכספים. חלק מהדברים שאמר שם שר האוצר לא תואמים את דבריך. אתה
אמרת בצדק
הוא לא רואה גידול בסקטור הציבורי, וכו'. כלומר, חלק גדול מהצפי

לכיוון התעסוקה לא ימומש. כי אם שר האוצר מתנגד, אם זה לא נדון באופן רציני ואין

החלטות רציניות, זה לא ימומש.

תמיד אמרנו בוועדה זו שהבעיה העיקרית היא תעסוקה. גם ביתר הבעיות אינני

יודעת כמה זמן אפשר לבנות על זה שמשפחות ימשיכו להצטופף בדירה אחת או יסתפקו

בעבודות המזדמנות, כי חלק גדול מהעבודות המזדמנות הן בתקופה שהם לומדים באולפן,

בתקופה שהם מקבלים את סל הקליטה, ואז אתה בעצם מקבל את זה כשני דברים: 1. קצת

הכנסה נוספת; 2. מידה מסויימת של לעשות משהו. כי בסך-הכל אדם מרגיש נורא כשהוא

לא עושה דבר והוא מובטל. לכן אני רוצה לחזק את הנקודה ולומר שבזה, לדעתי, צריך

היום לטפל.

אני לא רואה פה הרבה פתרונות, קודם-כל בצד של דמי קיום. בנו תיזה של סל

קליטה לשנה ראשונה. היא כבר לא נכונה היום. אם ממשלת ישראל מודה היום שאחרי שנה

אין שום סיכוי שחלק גדול מהעולים האלה יוכלו להתפרנס מעבודה, או יוכלו להגיע

למינימום המקוצץ מבחינת דמי קיום, זה אומר שהחירום היותר- גדול לפני האוהל הוא

להבטיח להם איזה שהוא בסיס כלכלי. זה לא נלקח בחשבון בתקציב. נושא השנה השניה

צריך להיות היום נושא חירום. המדינה צריכה להודות היום שהתחזית שלה לא היינה

נכונה.

מטריד אותי כפל-כפליים שאנחנו רואים שחלק גדול מהדברים שנאמרו, גם בוועדה זו,

וגם במליאה. בסופו של דבר עושים אותם, אלא שעושים אותם מאוחר מדי ומעט מדי. כי

תיאוריות על שוק פרטי וכו' הם דבר טוב ויפה, אבל במציאות צריכה להיות מעורבות

ממשלתית, ולאט-לאט כולם מגיעים למסקנה הזאת.

אדוני השר, כשדיברת על עבודות דחק עשית מזה קצת אידיאליזציה, אבל אנחנו

עומדים היום באותו מצב, וקראנו ספרים על התקופה הזאת. יש שאלה של כבוד, שאלה של

שבירת המוראל אצל חלק גדול מהעולים.

תהיה כאן עצירת עליה אלא אם חס-וחלילה תהיה קטסטרופה והעולים יבואו למרות כל

מה שהם יודעים שם. אם שם משהו יתמוטט, או האנטישמיות תגדל, או מחירי המזון יעלו,

וכיוצא באלה, ייתכן שבלית ברירה אנשים יעלו לארץ.

הממשלה היתה מעורבת בנושא סל הקליטה, גדול יותר או קטן יותר - שנה שניה תהיה

דומה לשנה הראשונה. זה נושא שצריך מיד לדבר עליו, כי יכול להיות שחלק מהעולים

שמסיימים עכשיו את השנה הראשונה, גם אם תציע להם משהו מכל ההצעות שדיברת עליהן

בנושא התעסוקה, מה יהיה בינתיים בחודשים האלה? אם המסקנה מהישיבה הזאת תהיה שצריך
להגיד
אין ברירה, סל קליטה לשנה שניה כמעט לכולם, זה יספק אותי. מי שייצא מזה

- נהדר, אבל זה ייצא כמעט לכולם. אנחנו לא יכולים להפוך את האנשים בכוח לנזקקים

כשחם לא רוצים להיות נזקקים. והם נזקקים לא מפני שחם אשמים אלא מפני שהמדינה

אשמה.
ע' ברעם
אדוני וקשר, פרופ' וייץ שכתב תוכנית מאד הגיונית, והיא גם יכולה לפתור בעיות,

בראיון ב"דבר השבוע" דיבר על הפסקת העליה. הוא אמר שמדינת ישראל צריכה ביוזמתה

להפסיק את העליה.
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
למה?
ע' ברעם
כי אין בכוחה לקלוט, כי העליה תיצור בעיות אדירות, כי יש קורלציה ישירה בין

שלום לבין קליטת עולים. אני אומר את זה לא מפני שאני מסכים עם הדברים, אבל זה

צריך להדליק אבוקה כמעט ראשונה למה שיכולים להגיד אחרים עוד מעט.

אני רוצה להתחיל דווקא בדבר חצי אופטימי ולהגיע לדברים אחרים. בתחילת שנות

השבעים טיפלתי בעליה מארצות-הברית. היה אז, באופן יחסי, גל גדול של עליה. אם

באו בשנת 1790 10,000 עולים, מארצות-הברית הגיע גל גדול של עולים. אני ידעתי

תמיד שכאשר באה אלי משפחה והבן או הבת חם בני 15 עד 18, ההסתברות שהמשפחה תישאר

בארץ אינה גבוהה. אם הילדים הם בגיל יותר צעיר, הם נקלטים. בגיל יותר מבוגר

הילדים לא רוצים לבוא, אחרי שנה-שנתיים הם עושים צרות להורים, ובאמת חלק מהמשפחות

ירדו.

השבוע היה בקרית-ענבים מפגש ששי-שבת של "רעות" בין נוער מעיירות פיתוח ונוער

עולים חדשים מכמה ארצות, בעיקר מברית-המועצות. אני הלכתי רק להקשיב. זו היתה

הצלחה יוצאת מן הכלל גם מפני שזו פעם ראשונה ששמעת את הצעירים האלה מדברים על מה

שיקר להם, הקשר, ההערכה, שאומרים שהעולים מקבלים הרבה אבל פחות מדי אומרים כמה הם

נותנים. הם דיברו על הירק לילדים העולים בבתי-הספר, לפעמים יחס מתנכר, מסתייג.

אני ראיתי שבמצב הקשה של קליטת העליה אני הייתי מקדיש היום המון-המון אמצעים

לעבודה בקרב הנוער ולקשר בין נוער עולה לבין נוער ישראלי, כי זה מה שימנע

מהמשפחות לרדת מהארץ גם אם הם יהיו במצב החמור ביותר. הקליטה של הילדים ובני

הנוער הוא דבר חשוב מדרגה ראשונה.

אני התפעלתי מהרמה האישית, מכושר הביטוי וגם מהרצון להיקלט ולהיות ישראלים.

היו שם 70 - 80 עולים חדשים, חתך של כל הארץ, ברמה בהחלט רצינית, והחילוניים היו

קבוצה מאד מעורבת. היו ביניהם דתיים שהתפללו אחרי הארוחה, והיו לא-דתיים.

בסך-הכל, סוג כזה של מפגשים במצב כל-כך חמור הוא דבר חשוב מאד לקליטה.

דרך אגב, בשנות החמישים כשהיו עבודות יזומות, היינו תלמידי בית-ספר, אבל בשנת

1962-63 באה גם עליה ממרוקו. אני הייתי אחראי אז על שירות התעסוקה לנוער

בפרוזדור ירושלים, ובבית-שמש היו בני-נוער שהועסקו בעבודה יזומה, כי לא היה פתרון

אחר. אני רוצה להגיד לך שהעבודה היזומה גם אז היתה דבר לא מכובד ביותר. אנשים

לא התגאו בעובדה שהם עושים את זה. הם לא אהבו את העבודה ביעור. ועמיד הילדים

דיברו על הוריהם שבגיל 60-50 נאלצים לעבוד ביעור.

לכן קודם-כל, בשביל לקחת חלק מהמפא"יניקיות, צריכים לקחת עוד דבר, את כושר

הביצוע שהיה אז. זה הדבר העיקרי שחסר עכשיו. כשאתה מדבר אתי על מספר הדירות

שישנן, או על פתרונות תעסוקה, אני תמיד חושב מי יקשור את כל הדברים, מי יגמור את

זה? מי יגמור גם את הנושא התקציבי וגם את הנושא הביצועי? יש לי רושם שבאיזה שהוא

מקום הביצוע של הענין נמצא בידיים די שמאליות.

אם כבר מדברים על חזרה לעבודות דחק, אולי צריך לחשוב על רעיונות יותר

רציניים. ברור לגמרי ששר האוצר לא יישפט בשנתיים הקרובות על-ידי מימדי
האינפלציה. היו שרי אוצר שאמרו
אני הורדתי את האינפלציה. היום אני לא מצפה

ממנו להוריד את האינפלציה. מה שהיום צריך לעשות זה דברים שיעלו את רמת

האינפלציה, כי אי-אפשר יהיה לשמור על האינפלציה בגובה שהיא נמצאת עכשיו כאשר אתה

מדבר על מדיניות כזאת.

לדעתי, השיקול של שר האוצר ושל כל הממשלה יהיה בנה הוא באמת עושה לענין סל
הקליטה. אני אומר
תכשירו פרוייקטים לאומיים גדולים כמו רכבת לאילת, או תעלת

הימים, אבל לחשוב בגדול על כנוה פרוייקטים לאומיים שאולי הם לא נחוצים בסולם

העדיפות הראשון, אבל הם יותר חשובים מאשר עבודת דרגן שלפעמים מביאה מעט מאד.

בענין הדירות להשכרה, לא הבנתי אם המספר 10,000 שנקבת בו זה סך-כל הפוטנציאל

שעדיין ישנו?



השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

כן.

ע' ברעם;

לי נדמה שהפוטנציאל של השכרת דירות הוא די גדול בארץ. לא בדקתי מספיק את

העניו, אני הייתי נותן כל הטבה אפשרית לאנשים שמשכירים דירה אפילו לא לעולים

חדשים.

אתה מדבר על גרעון של 50,000 דירות. זה בהנחה אמיתית שכל האינפורמציה שאתה

קיבלת ממשרד השיכון היא אינפורמציה אמינה שתעמוד למבחן, שיש דירות שאומרים שמספרן

מגיע ל-10,000, ולי יש תמיד חשש שהנחות היסוד האלה הן לא בטוחות.

לפני שנכנסתי לכאן דיברתי עם הרופאים ששובתים בחוץ. זו בעיה שאני כמעט לא

רואה לה פתרון. אדוני השר, אנחנו התמחינו בוועדה הזאת בבעיה של העולים היחידים,

והם בעיה. כאשר מדברים על משפחות מוכרחים לחשוב גם על פתרונות ליחידים.

בענין סל הקליטה אני ממש בדעתם של חברי-הכנסת ארד וביילין לגבי השנה השניה.

אין ברירה.

י י צור;

אינני יודע אם יגיע אותו מספר של עולים שעליו דובר, אבל בוודאי יש שתי סכנות.

העליה היא לא דבר מובטח מעצמו, משני טעמים: 1. יכול להיות שיתחיל להיווצר איזון

מסויים אצל העולים בין הקשיים שם לבין הקשיים פה. אני לא מציע לזלזל בזה, כי יש

יתרון גדול לברית-המועצות, שהאדם כבר יודע מה יש לי. הבלתי-נודע הוא תמיד נטילת

סיכון גדול. זה יכול לקרות, בוודאי בעיכוב לזמן מסויים. 2. אם הזעם האצור

שפגשנו אצל הרופאים יתחיל לאפיין אלפים-אלפים מקרב העולים, זה יכריח את יהודי

ארצות-הברית, עד כמה שאני מכיר אותם, ללחוץ על הגדרה משמעותית של הקווטה. הם

יגידו שהם לא מוכנים לראות את המראות האלה שלהם אין תשובה. אני זוכר את התקופה

שהם לא היו מוכנים לוותר על מעמד הפליט, והיו לנו אתם ישיבות ארוכות וגדולות, והם

אמרו: "אנחנו רדופים במה שקרה בשואה. היינו אז בארצות-הברית, לא נאבקנו על פתיחת

שערים". ואם היום יהודים לא יוצאים מברית-המועצות כי הם מפחדים שהם יהיו

מובטלים, אנחנו אחראים עליהם.

העליה היא לא דבר מובטח. אולי זו האשמה קשה, אבל אני חושב שיש בממשלה שרים

שיש בתוכם השלמה פנימית עם העובדה שצריך לווסת את העליה. בעליות גדולות תמיד היו

מחשבות כאלה. היום רק לא אומרים אותן. אדוני השר, המדיניות הקיימת מוכרים להביא

לצמצום העליה. כי אני מכיר את ההנהגה היהודית בארצות-הברית. אם ייווצר מצב כזה

ולא תהיה תעסוקה, המרירות מדבקת. לפגוש בחוץ את אלף הרופאים, בשבילם זה כמעט כמו

לקפוץ לאש, לבוא ולדבר עם מישהו מהשלטון. ואנחנו כולנו שלטון. יש בקירבם זעם

גדול מאד. השבוע הייתי בנצרת. אם נצרת קלטה 7,000 איש וכ-600 איש בעבודה, אתה בא

ל"עלית" ורואה את המהנדס שעובד ליד המכונה ואומר: אני כבר גמרתי להיקלט בארץ. יש

לי דירה של "עמידר" ויש לי עבודה ב"עלית". אבל זה רק 600 . מתוך 7,000 שהגיעו

לנצרת. וזאת גם אשליה להגיד שחלק מהם עוד באולפן, כי בסך-הכל הם היו מוכנים

לוותר על האולפן אם היו עושים להם אולפנים בלילה, או בשעות אחר-הצהריים. בכלל,

איזה מין מנהג זה לעשות אולפנים בבוקר כשיש עליה כזאת? מי צריך אולפנים בבוקר?

תנו לאנשים לעבוד.
היו"ר מ' קליינר
לפחות גם זה וגם זה.



י' צור;

הרי זו דרך שלנו 'למנוע את יציאתם לשוק העבודה. האמת היא שכולם מובטלים, כי

אף אחד לא היה ממציא אולפן בוקר. היו הולכים לעבוד, וב-4 אחה"צ היו יושבים

עייפים ורצוצים, ולומדים. אני רואה מה עושים בקיבוצים שיש בהם גם אולפנים וגם

עבודה. העולים עובדים בבוקר, מקבלים 6 שקלים לשעה, והכסף הוא בשבילם. באפיק,

בגולן, יש בית-חרושת, יש להם קצת עולים והם אומרים: הם מטורפים, אנחנו רוצים פה

עכשיו אולפן, שיעבדו בבוקר. אם הוא יעבוד 4 שעות וישתכר 25 שקלים ליום, אחר-כך

הוא ישלם לקיבוץ בעד ההוצאות.

העולים רוצים בזה מאד. לכן, גם ענין האולפנים הוא בעצם הסוואה למצב האמיתי.

המצב האמיתי הוא שהמשק לא צומח, מת. אני חושב ששר האוצר לא מבין את הענין, הוא

לא מבין את המטריה שהוא עוסק בה. זה פשוט בדיחה. זה דבר לא רציני. אם הגיעו

200,000 איש, 120,000 מהם היו צריכים כבר לעבוד. כולם צריכים כבר לעבוד. אנחנו

לא מדינה של מיליארדרים שיכולה לפרנס אנשים במשך שנה שלמה והם לא יעבדו. אבל

העובדה היא שאין עבודה, וזה האתגר.

אני זוכר שפגשתי במפעל רמתא של התעשיה האווירית בבאר-שבע עולים שהגיעו בשנות
השבעים. הם אמרו
הגענו מהמטוס אל הדירה, אל רמתא. והאולפן היה ברמתא. כך

קולטים אנשים במדינה שנערכת לקלוט מיליון יהודים.
השר לקליטת העליה י"ח פרץ
אז הגיעו 170,000 עולים.
י י צור
250,000.
אי כהן
מברית-המועצות עלו אז לארץ 163,000.
היו"ר מ' קליינר
בגל הגדול, אבל אחר-כך עוד המשיך טפטוף.
י י צור
אני יודע שהולכים לפתח את הגישה שהמטלה היא כל-כך גדולה שאי-אפשר להצליח בה.

אני לא מקבל את זה. למה? כי אין לי את הלוקסוס לקבל את זה, לא מפני שמבחינה

רציונאלית אסור לקבל את זה.

אני חושב שכל הקונספציה היתה שגויה. הממשלה איבדה שנה, אולי השנה היקרה

ביותר בהסטוריה של מדינת ישראל, שחשבו שבהזדמנות הזאת הם יוכיחו שהקונספציה

הבסיסיות של כלכלה חופשית תנצח. לא מעט נאומים של שר האוצר ושל שר השיכון היו
בענין הזה. כולם הסבירו
הפעם "ידפקו" את מפא"י עד הסוף, גם מבחינה הסטורית.
הם אמרו
הפעם זה יילך מעצמו. כי לפי הרציונל הגדול, בא הון אנושי אדיר כזה

שמוכן למכור את עצמו במחיר של שכר מינימום, אז למה שלא יבואו משקיעים מכל העולם

כדי לנצל את ההון האנושי הזה? הרי מהנדס ורופא מוכנים לעבוד בשכר מינימום, ובאיזה

עוד מדינה בעולם זה קורה? יבואו המשקיעים הגדולים ויבנו בתים ותעשיות. שום דבר

לא קרה.



היו"ר מ' קליינר;

ברור מאד גם למה, כי יש אלמנט הזמן.

י ' צור;

חלק זה בגלל אותה סיבה שבמדינה שמחלקים מסכות גאז לא באים לא תיירים ולא

משקיעים. גם זאת סיבה.

אני חושב שהיתה פה קונספציה שגוייה מאד, טראגית. עד שזכינו שעתון "הארץ"

כותב מאמר ראשי שכלכלת השוק לא תקלוט מיליון יהודים, ושמתגעגעים למפא"י. בשיכון

אנחנו משלמים את זה. עד שהמדינה לא נכנסה לבנייה תקציבית, לא בנו.

אני לא מחפש רעיונות איך רק להעסיק את האנשים. השאלה היא איך האנשים ייצרו

וירויחו, יוסיפו להון הלאומי הנצבר. איפה היום הענין השגוי? זה לא יקרה מעצמו,

רק ממקסוול וחבריו. אני מוכן שמקסוול יתעשר עוד יותר. אני לא אדאג אפילו אם

המשכורת החודשית של מנהל מפעל תהיה 50,000 שקלים. אני מוכן לזה, אבל בארץ הזאת

זה לא יהיה שונה מכל מדינה אחרת.

יש ארבעה גורמים שמחזיקים את כל כלכלת ישראל כמעט: התעשיה הממשלתית שמחזיקה

בערך 20% מהעובדים, התעשיה ההסתדרותית שמחזיקה כ-10% מהעובדים, פלוס "כלל",

התעשיה הקיבוצית ואחרים זה עובר את ה-50%. אלה הגורמים הגדולים. אז מה עושה

הממשלה? - חוגגת על קברה. מנהלים עם "כור" ויכוח אם כן יקבלו 100 מיליון, או לא.

מי יצמיח את המשק הישראלי? מה אתם חושבים באמת? עוסקים עכשיו במכירת חברות

ממשלתיות. עכשיו חשוב למכור את כימיקלים לישראל? הבעיה עכשיו היא איך כימיקלים

לישראל תקלוט עוד 1,000 עובדים. בכל עוסקים להיפך ורוצים להצליח. עכשיו חושפים

את המשק? ואחר-כך נחפש דרך איך לצרף רופא לכל בית-ספר. עכשיו צריך להביא נעלי

גומי מקוריאה?

אי-אפשר להצליח כשהולכים הפוך. כל התעשיה הקיבוצית עוסקת בהחזר חובות, במקום

להגיד להם איך הם מסוגלים לקלוט מחר בעבודה עוד 10,000 כעובדים שכירים. כל היום
מנהלים אתם משא-ומתן
סוגרים אותם, פותחים אותם, חונקים אוינם. את "כור" חונקים.

לפעמים אני עומד המום. זה לא יכול להצליח. וכשזה לא יצליח יבואו למה שאתה מציע.

מה זה בעצם אומר? לחלק לאנשים כסף, אבל לתת להם הרגשה שהם יצרניים. זה בעצם מה

שאתה אומר, ואני מסכים אתך. צריך ללכת לחלק מהפתרונות, אבל זה כשלון. הוא לא

יצרני אמיתי, אתה עושה לו "כאילו". ואני אומר שהמשק לא זז.

אני חושב שעבודות דחק של שנות התשעים זה מחקר ופיתוח, זה לא לטעת אקליפטוסים.

כי האנשים שבאים הם אליטה של ברית-המועצות. כל יום שהוא אוחז במטאטא הוא בזבוז.

שישהקו במרקר ופיתוח. אבל לזה צריך באמת כושר ביצוע.

אני רוצה לסיים בשלוש הערות אחרונות, רק בראשי פרקים. אני חושב ששגיתם בענין

הפיקוח על שכר-דירה. את רוב סל הקליטה אתם מעבירים לבעלי הבתים. זאת שערוריה.

אני חושב שאונם צריכים להגיע ליתר-תיאום עם הרשויות המקומיות. אני מתרשם

במקומות שנוצרת המון כפילות, אבל זה שייך לוויכוח אחר. אני מסכים שהעיקר הוא

הענין הכלכלי. אתם הולכים בדרך שאי-אפשר להצליח בה, כי אלה דברים יותר עמוקים,

ועובדה שהכלכלה לא זזה. בתעשיה הצבאית עומדים לפטר 500 עובדים ועכשיו יפתחו את

השוק לתחרות עם קוריאה. עכשיו. אלה סמלים שאני פשוט לא מבין מה הממשלה בעצם

רוצה.

אני מצטרף לדברים שאמרו לך: אל תסמוך על המספרים של משרד השיכון בענין

הדירות. אני לא רואה שזה הולך בקצב הזה כמו שאתה אומר.



מ' גור;

אני רציתי להביע את אותה תחושה במלים אחרות, ואני מצטער אם אחזור על חלק

מהדברים שכבר נאמרו. המפגשים עם העולים החדשים הופכים לדבר בלתי-נסבל. ואני לא

מדבר על מפגשים שעושים על-מנת לשמוע הכללות, אלא כאשר יושבים אתם לפרטי-פרטים

ורוצים לראות איך הם חיים בתחומים השונים. אני רוצה להזדהות לחלוטין עם התחושה

שהביע חבר-הכנסת עוזי ברעם. ילדים זה בכלל כיוון טוב לפנות להורים.

במספר מפגשים שהיו לי אתמול באזור חיפה אמרו לי אנשים בגיל 30 - 45: הילדים

יקלטו אותנו פה חזק. היו טענות שיש הרבה מאד כתות רק של עולים חדשים. אבל זה

מסוג הדברים שיעבור עם הזמן. הם התבטאו באופן ברור שאין ספק שהילדים מאושרים,

ויהיו עוד יותר מאושרים, ולחלק מהם זה מצויין. יש להם בעיה עם ההורים שלהם. אבל

אין ספק, ככל שנחזק את תחושת הקליטה הטובה של הילדים, זה יכול להחזיק פה את

המשפחות היצרניות.

אבל הנושא המרכזי שעליו דיבר חבר-הכנסת צור, על המעורבות הממשלתית, אני ממש

לא מבין. ונעזוב את כל הוויכוחים האידיאולוגיים. את ההתישבות ואת ההתנחלות לא

עושים בכספים ממלכתיים? אין מפעל ממלכתי אחד במדינה הזו, על אוצרותיה ועל הלחצים

שלה, שניתן לעשות ללא מעורבות ממשלתית ישירה בכל התחומים.
שאלתי בקריאת ביניים
למה רק 40,000 דירות? חבר-הכנסת צור, אינני יודע מאין

לקחת את המספר שאי-אפשר יותר. אני אומר לך, מתוך קשר עם בניה, שאפשר להגיע להרבה

יותר. במשך שנתיים הייתי יושב-ראש "סולל-בונה". רציתי לבדוק עכשיו באיזו מידה

מקבלת "סולל-בונה" אתגר של חידוש ימיה כקדם. כשאני עמדתי לקבל את "סולל-בונה"

הלכתי למי שהיה המנכ"ל בתקופת השיא, והוא אמר לי: "תקבל, בתנאי שגודל החלק של

"סולל-בונה" יהיה כגודל החלק שלה בשוק. אחרת אתה עוד פעם תפשוט את הרגל." היום

המדיניות של החברות האלה היא לא לגדול. חברים טובים שלי אומרים לי: עזוב אותנו

בשקט. בעוד 5 שנים תקום ממשלה שתתחיל לרדת לחיינו - תודה רבה.

הדוגמאות שנתן פה חבר-הכנסת צור, אדוני שר הקליטה, הן א'-ב' לקרוא לגורמים
היצרניים ולומר להם
"סולל-בונה", אתה יכול להרחיב את תחומי הבניה שלך מ-7,000

ל-30,000 דירות, כמו שבנית, ואנחנו הממשלה נותנים לך ערבות, משתתתפים בסיכון. הוא

יביא את העובדים, הוא יכשיר את המנהלים. אני שלחתי אליהם גופים יועצים להכשרת

מנהלים, כי אמרו לי בשלב מסויים שאין מנהלים. כפי שאמר חבר-הכנסת ברעם, כושר

הביצוע ממש משווע, ואנחנו חוזרים על אותם מעגלים. זה פשוט בלתי-נסבל.

הבוקר מילאתי דלק. שאלתי את הבחור שמילא לי דלק: מאין אתה ומה המקצוע שלך?
הוא ענה
אני מהנדס חשמל. עבדתי בתחנת כוח. אתמול ביקרתי בחברת הר)שמל בחיפה.

לחברת חחשמל יש יושב-ראש חדש, סילבן שלום, ולו יש הנחיה לרדת להם לנשמה, כי שם יש

רוב למערך. יש להם תוכנית רשומה לקליטת 500 עובדים על-פי תוכניות מאושרות, כי

במשך 10 שנים הם צריכים להכפיל את משק החשמל. הדירקטוריון החליט על הקפאת תקנים.

לא רק שהם לא יכולים לקבל עובדים חדשים, הם צריכים לשחרר חלק מהעובדים החדשים

שהתקבלו. עברתי אתם באזורי הייצור שלהם, ואני אומר לך, כבוד השר, אתה פשוט לא

מאמין שזאת מדינת ישראל שלנו.
י י צור
אבל איך ענין אי הקליטה קשור לפוליטיקה?
מי גור
מקפיאים תקנים, לא נותנים לקבל אנשים, מקפיאים מינויים. רציתי להגיד שיעשו

מיון של 500 מהנדסי החשמל האלה, או מהנדסי הבניה, שיתנו להם להיקלט בחברה.



לכן גם התיסכול בדיון מהסוג הזה. חלק מהדברים שאנחנו מדברים עליהם הם לא

בסמכותך, אבל אתם כולכם בממשלה, בקבינט העליה. חברת-הכנסת נאוה ארד דיברה על סל

הקליטה. הרי רק החרדה יכולה להרוג אותם.

אדוני המנכ"ל, בית תמחוי היה טוב, בזמנו, כמו עבודת הדיוק. היום עבודות הדחק

הן אלה. במקום 500 בחברת החשמל, להוסיף לה 1,000. 500 יקבלו חצי מהשכר שם, חצי

מהשכר מהממשלה, וייקלטו. אותו דבר לגבי "סולל-בונה" וחברות תעשייתיות גדולות,

ואפשר להגיע להבנה. בשילוב של הממשלה עם ההסתדרות ועם המעסיקים אפשר לעשות

עבודות דחק בהרבה מאד אלפי מקומות עבודה. זה צריך להיות מתואם.

בין האנשים שאתם דיברתי, אחד מהם הוא מהנדס תוכנה לבניה, שמכר את תוכנית

התוכנה שלו לגרמניה. דיברתי אתמול עם קבלן פרטי גדול מאד באזור חיפה. אם תהיה

מעורבות ממשלתית ועבודות דוק מהסוג הזה, לא של בתי תמחוי, במלה כוללת זו בעצם

תוכנית המאגרות של חבר-הכנסת אליאב. זאת אומרת, יצירת מקומות עבודה, כולל עבודות

דחק לתקופה מסויימת, אבל על רמה שונה לחלוטין.

מחוץ לכנסת יש הפגנה של רופאים. אתמול נפגשתי עם שלושה פסיכיאטרים, שניים

מהם כבר עובדים בבית-חולים בטירה, ואני מכיר את מנהל בית-החולים. אפשר לקלוט

אותם בבית-החולים. אין ויכוח לגבי הרמה הרפואית שלהם. יש נושא אחד שרשמתי להעלות

אותו. יש ביניהם כאלה שייתכן שהם צריכים לעבור בחינות ספציפיות, כי שם סוג

ההתמחות שונה, וענין המבחנים השונים של ההתמחויות השונות לפי דעתי מחייב איזו

שהיא בדיקה. אם לזה אנחנו קוראים עבודות דיוק מודרניות, בבקשה. זה לא יכול

להיעשות בלי מעורבות ממשלתית עם הגורמים הרציניים במשק.

תחום אחר שיכול להיות שהוא קשור לחקירה הוא תחום התיווך, ששם נעשים פשעים לא

נורמליים. ישבתי עם קבוצת עורכי-דין יוצאי ברית-המועצות. הם עוברים קורסים והם

נקלטים בעבודה. הטענה העיקרית שלהם היא העוולה הגדולה שנעשית על-ידי כל מיני

מתווכים שצצים ללא שום אחריות. לפי דבריהם כנראה שאין על זה איסור בחוק, ונעשות

עוולות בלתי-מתקבלות על הדעת. כמו למשל, גילאים 64-63 נופלים בין הכסאות. משפחות

חד-הוריות נופלות בין הכסאות. אלה דברים שניתן לפתור אותם ועל-ידי כך להקל

עליהם, והם בתחום הטיפול של משרדך. אומרת לי אשה, רופאה גריאטרית שעובדת

בבית-חולים פלימן שהיא מקווה שהיא תיקלט בעבודה. כיוון שהייתי שר הבריאות ישבתי

אתה על פרטי המקצוע, מה היא עשתה, מה היא עושה, מה היא צריכה ללמוד. יש לה 3

בנים "נמרים" בארץ. בעלה עדיין בחוץ-לארץ. יש לה בעיה חוקית, מה הן זכויותיה.

אינני יודע אם אפשר לקרוא לה משפחה חד-הורית, אינני בקי מספיק בעניינים אלה.

אלה נושאים שלפי דעתי המשרד יכול לטפל בהם. וכאשר מדובר במספר גדול כזה של

אנשים, כל תקנה כזאת מורידה מועקה מאלפי אנשים. כך שלפי הערכתי זה לא ענין של

שיחה עם ראש הממשלה. צריך לשכנע את הממשלה שבלי מעורבות ישירה שלה בתחומים

השונים, המשימות האלה שאינה דיברת עליהן לא יבוצעו. וזה יגיע בהכרח להפסקת העליה,

כי חלק מהנימות שאנחנו שומעים מבעלי מקצועות מסויימים הן נימות לא סימפטיות, והן

יגדלו ויילכו, אם אמנם הם לא יראו שיש תהליך של פתרון הבעיות שלהם. מבחינה זו,

לפי הערכתי, אתם בממשלה, בקבינט, מאחרים את הרכבת, כי המצב פשוט בלתי-נסבל.

היו"ר מ' קליינר;

אני אומר שהיעד שלנו בתהום הקליטה צריך תמיד להיות קשור חזק לנושא המכתבים

שנשלחים לברית-המועצות, שהם יכריעו בסופו של דבר את גורל העליה. לפני שנתיים,

כשכל הענין התחיל, דיברנו הרבה מאד על מכתבים. כשחברת-הכנסת ארד מדברת על סל

קליטה לשנה שניה, אני חושב שאם נצטרך להגיע לזה זה יהיה רע מאד. אולי איו מנוס,

אבל אני אסכים לכך, למרות הרע בזה, רק בגלל המכתבים.

אבל אני חושב שכולנו במידה מסויימת קצת מחטיאים את המטרה. אני אומר זאת

בראשי-פרקים, היות ומחר נקיים דיון בנושא התעסוקה, וגם בשבוע הבא נדון בענין של

הונאת עולים, שאותו הזכיר חבר-הכנסת גור, או כל בעיות ההיקלטות והניצול של

העולים. חשבתי לקיים דיון עם יושב-ראש הכנסת, עם מבקרת המדינה ועם משרד הקליטה

כדי ליצור אולי תפקיד של אומבודסמו, שיהיו לו גם סמכויות חוקיות מסויימות לגבי



התחום הפרטי. כי אומבודסמן הוא טוב רק כשהממשלה מתערבת, ולא ארחיב.

אני רוצה לומר כמה דברים בנושא העקרוני. חבר-הכנסת צור, נכון שהמשימה היא

בלתי-אפשרית, אני לא אומר, הלילה, שצריך להשתמש בזה כתירוץ, אבל קח את זה למפרע

שהיא מאד בלתי-אפשרית. ואני לא מקבל את דברי חבר-הכנסת עוזי ברעם, שבגלל

שתוכניתו של פרופ' וייץ היא בלתי-אפשרית צריך להרים ידיים. אני אומר שבגלל שהיא

בלתי-אפשרית צריך להתגבר עליה בדהכים לא מקובלות. בשנות ההמישים היו דרכים לא

מקובלות והיום נתגעגע אליהן. ייתכן שלפעמים פנחס ספיר עשה דברים איומים, שטוב

שהיו נעשים היום, ש"אכלנו" אותם מבחינה כלכלית הרבה מאד שנים.

אני מסכים שהעדיפות הראשונה היא עליה לפני כלכלה. אני מסכים שהיום יותר חשוב

לקלוט עולים משיעור האינפלציה, וגם אם הייתי שר האוצר הייתי אומר את זה היום. זה

לא אומר, חבר-הכנסת צור, שצריך לזניה לגמרי את התחום הכלכלי, שאפשר להתעלם לגמרי

מדברים כלכליים.

י' צור;

זאת כלכלה משימתית.

היו"ר מ' קליינר;

בהחלט לא הייתי רוצה שאף אחד במדינה הזאת יקח יותר מדי טרמפ על נושאים אחרים.

קצת טרמפ זה לגיטימי, אבל לא יותר מדי. ולא רק זה. אם אפשר היה לבוא היום

לקיבוצים ולהגיד להם שהקליטה תהיה חלק מהחזר החובות, אני בעד, מוכן ללכת יחד אתך

להילחם על זה.

י י צור;

האבטלה שלכם תביא לכלום. המשק לא צומה. איזו מין כלכלה זאת?

הי ו "ר מ' קליינר;

עכשיו אני מגיע לענין המאגרות. אני הייתי נגד רעיון המאגרות של חבר-הכנסת

אליאב, למרות שקיימנו כאן דיונים והענין עבר לוועדה שחבר-הכנסת ביילין עומד

בראשה. אני נגד המאגרות של השר מודעי, כי אני נגד העסקת עולים במקומות שבהם הם

לא מביאים תועלת. אני רק בעד העסקתם בדברים שיביאו תפוקה, וזאת חצי המלאכה.

תפוקה מבחינתי זאת הרכבת לאילת, הרכבת התהתית, לבנות מאגרי מים כדי לאגור את מי

השטפונות. הם יילכו לזה בתנאי. כדי לבצע את כל אלה צריך גם שהעולים יסכימו

וירצו ללכת לזה, ולא יכתבו מכתבים עוד יותר גרועים. פעם ביקשתי שיביאו לי נתונים

כדי לדעת מהי התפלגות המקצועות שיש בסלילת כביש, ועדיין לא קיבלתי. הרי כולנו

מדברים ואף אחד לא יודע מהי ההתפלגות.

מי גור;

כיוון שאני עסקתי בזה אני יכול להגיד לך שלא תיוושע מסלילת רכבת.

היו"ר מ' קליינר;

זו כן עבודה זמנית. בכל אופן, מחר נקיים דיון על כך בהשתתפות אנשי מע"ץ

ונקבל נתונים מוסמכים. כל זה יילך בתנאי - ופה כן דרושה יוזמה פרטית - שאנחנו

נבוא היום לכל הידידים שלנו בחוץ, בראש ובראשונה אל הקהילות היהודיות ונגיד להם;

אתם צריכים לשנות את סדר העדיפות, לעוד שנתיים - שלוש שנים יש לנו פרוגרמה, שאם

היא תמומש, לרבים מכם יהיה סיכוי טוב לקבל עבודה במקצוע. שנתיים-שלוש שנים תעבדו

בעבודות אחרות, אבל יש תקוה לעתיד. לדעתי, בעיית התקוה לעתיד היא לא פחות חשובה

מאשר בעיית העבודה למחר.



ונקודה אחרונה בהקשר הזה היא הפרסום. זה לא מספיק שאנחנו לוקחים פה כמה אלפי

מקומות ושם כמה אלפי מקומות. בלאו-הכי מקומות עבודה במקצועות נראה רק בעוד שנתיים

- שלוש שנים, כי לוקח זמן לדבר עם הקהילות ולארגן. ואני מדבר על אחריות לא על

יהודים בודדים בחו"ל אלא אחריות על גיוס הקהילות. ואם זה עולה כסף, שיגייסו את

הכסף ויסבסדו בו ריבית לאותם בני קהילה שישקיעו.

מה שחשוב הוא היציאה הדראמטית, לעשות ועידה גדולה עם יהדות העולם, פשוט כדי

לשדר מהר לברית-המועצות שהנה סוף-סוף יצאנו בתוכנית הגדולה הזאת. כי עצם העובדה

שיש תוכנית גדולה, רצינית ומבוססת והיא משודרת ומדברים עליה ומתחילים ליישם אורנה,

זה הצלת העליה. אם נייצר בחשאי את מקומות העבודה לעוד 3 שנים, לא עשינו כלום.

חייבים לצאת בדראמטיות עם התוכנית הגדולה מבחינת האפקט שלה על העליה.

יש לי עוד הערות, אבל מאחר שאנחנו עומדים לסיים את הישיבה, נשמע את מר גדור

ואחר-כך את כבוד שר הקליטה.

עי גדור;

הועלו פה הרבה מאד נושאים ובסך-הכל יש פה סלט לא קטן. בשנה הראשונה העולים

מקבלים סל קליטה. בעצם הועלתה פה הצעה שמי שלא מוצא עבודה בשנה השניה, וזה הרוב

הגדול, ימצא את העבודה בצורה של עבודה יזומה. זאת אומרת, סל הקליטה בשנה השניה

זו העבודה היזומה. מדובר על עבודה יזומה לא של שנות ההמישים, לא לנטוע

אקליפטוסים, אלא, כמו שנאמר פה, קליטה במדע. אנחנו מתחננים היום לכל המפעלים

שיעסיקו את העולים החדשים על-חשבון המדינה בגליל, או בתעשיה הקיבוצית. שיבואו

היום בהצעה. היינה כוונה להעלות אתמול את ההצעה בקבי נט הקליטה, לקלוט עובדים

על-חשבון הציבור.

מי גור;

אני אתן לך דוגמא. במפעל למחקר גרעיני בנחל סורק יש בנין שעלה 8 מיליון שקל.

כדי להשלים אותו דרוש עוד סכום של 1.5 שקל, ויש שם מעבדה ל-50 אנשי מחקר מעולים

מארצות-הברית. שנה וחצי נופל הענין בין המשרדים, לא משלימים את הבניה ולא יכולים

להכניס לשם 50 מדענים.

ע' גדור;

טוב לשמוע. צריך ללמוד את הענין ולבדוק אותו.

היו"ר מ' קליינר;

צריך לבדוק את זה ולבצע. נמצאת אתנו סגנית שר המדע והטכנולוגיה. לידיעתה.

מי גור;

בנאום שלי בהצעת אי האמון בממשלה הזכרתי את זה גם במליאת הכנסת.

עי גדור;

אבל אנחנו מתחננים היום, ואנחנו אופטימיים, ומקווים שנצליח לקלוט בעבודה

2,000 מדענים.

היו"ר מ' קליינר;

חבר-הכנסת צור, אינני רואה פסול במכירת כי"ל. אם לדבר על חברות ממשלתיות,

אני הייתי מקים חברות ממשלתיות חדשות בנושאים של טכנולוגיות מתקדמות, שהיזמים

הפרטיים אולי נבהלים מהם.
ע' גדור
אני לא יודע אם מתחילה צמיחה או לא. צריך לאגור. מה זה מאגרה? נאגור את

המהנדסים. אינני יודע איך אוגרים רופאים. לכן, לאותם מפעלים אנחנו צריכים את

אותם מהנדסים שבעתיד כן ישתמשו בהם, אבל אי-אפשר בבת-אחת.

הזכירו פה שרופאים שובתים בחוץ, מול הכנסת. שר הבריאות הביא לקבינט לפני

שבוע הצעה דומה להצעתו של שר הקליטה להוסיף 450 רופאים לתקנים על בסיס התקנים

הקיימים.

מי גור;

נתקבלה החלטה או לא?

עי גדור;

לא נתקבלה החלטה.

נאמר פה שבוועדה זו אין קואליציה ואופוזיציה. יכול להיות שתעלו חוק כזה. כל

דרך כשרה. שר הקליטה הציע לפני שבוע בקבינט הקליטה לקחת רופאים בני 60, שאין להם

דרך להיקלט היום, להפוך אותם זמנית לרופאים בבתי-ספר בחצי משרה. כולנו בעד צמיחה

ויש דברים מסויימים שאפשר לעזור בהם.
מי גור
התיסכול שלנו הוא שלא יוצא מזה דבר.

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

שמעתי בהרבה תשומת-לב את כל ההערות שהושמעו כאן. הדברים באמת חשובים

ומעוררים מחשבה.

לפני שבועיים הביא שר התעשיה והמסחר לישיבת הממשלה את הרעיון שלו להביא לכאן

משקיע בשם מפעל מסויים, והיה ויכוח גדול מאד אם זה משתלם או לא משתלם. בסוף אחד
השרים שאל אותו
נניח שהממשלה מאשרת, והמפעל בא, מתי אפשר יהיה כבר להעסיק

שם עובדים? התשובה היתה; שנתיים עד שלוש שנים, במקרה הטוב.

אם נרצה לממש את כל הרעיונות הגדולים שהעליתם, זה ענין לשנתיים - שלוש שנים.

מי גור;

לא. אני ישבתי עם השר משה נסים במשרדו, הוא הסביר לי את כל 7 ההצעות שהוא

הביא לממשלה והן אושרו. חלקן מדברות על פתרונות מיידיים, חלקן פתרונות לזמן

ארוך. היום דיברתי על הפתרונות המיידיים, מפני שבניה עושים עכשיו, וחברת החשמל

זה עכשיו. אני מדבר על עבודות מיידיות. תוכניות לטווח ארוך זה ספור אחר.

סגן שר המדע והטכנולוגיה גי כהן;

אתה מדבר על תוספת מדענים.
מי גור
נכון.



השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

אני לא מדבר על ההצעות שהועלו כדי לתת פתרונות מיידיים. כאן הועלו רעיונות

איך לפתור בגדול את נושא התעסוקה, איך לתת טיפול שורש לבעיה. אין ספק שחייבים
לפעול בשתי זרועות משולבות
א. לחשוב לטווח ארוך איך להביא לכאן יזמים, מפעלים,

פרוייקטים עם תעסוקה. אבל אלה יתנו לנו פירות בעוד 5-4-3 שנים. אני כשר הקליטה,

דואג שלעולה תהיה פרנסה בכבוד, שלא ירגיש עצמו מיותר ומכביד עלינו. על-כן באתי

לכאן עם רעיונות איך ניתן לגשר, עד אשר שר התעשיה והמסחר ושר האוצר ימצאו פתרונות

אחרים.

מי גור;

קיבלתי תמיכה מלאה פה.

השר לקליטת העליה י"ח פרץ;

לכן אני אומר שהמטרה שלי כשר הקליטה היא לא לתת פתרונות בגדול לנושא התעסוקה.

המגמה של ההצעה שלי היא איך לסעוד את העולה שלא ייפול ולא ייכשל. אבל אין ספק

שהרעיונות שהועלו כאן מעוררים הרבה מחשבה. אני מקבל את הדברים, ויש בההלט לצעוד

לקראת השגת פתרונות שורש לנושא התעסוקה.

בכל אופן אני מאד מודה על ההקשבה ועל הדיון.

היו"ר מ' קליינר;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00

קוד המקור של הנתונים