ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 05/03/1991

חיוב במכס של מטענים שהם תרומות מחו"ל עבור עולים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 141

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. י"ט באדר התשנ"א (5 במרץ 1991), שעה 00;12
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

ע' ברעם

י' צור

מוזמנים;

י' גבאי - הממונה על הכנסות המדינה, משרד האוצר

א' שרון - סגנית מנהל המחלקה למרקר כלכלי, משרד האוצר

מ' ברקת - מנהל המכס

ע' יצחקי - ראש לשכה, המכס

ט' פינקלשטיין- יועצת משפטית, משרד הקליטה

אי טוך - מטפלת בנושא המכס, משרד הקליטה

עו"ד י' עופרת- יועץ משפטי, הסוכנות היהודית

שי אייל - מנהל פרוייקט קליטת עולים, מועצת ארגוני עולים

צי ויינשטיין - יו"ר קרן קליטה בפורום הציוני

סי שפירו -סגן יו"ר מועצת ארגוני עוים

י' פרנקל - רכזת קליטה ארצית, מועצת ארגוני עוים

אי קוטלר - אחראית על יבוא מוצרים לעוים

ר' כץ - קבוצת ה-35, אחראית על מחסן ציוד

מי זינגר - החברה לעולים מבריטניה

אי הלחמי - יו"ר התאחדות עולי צרפת

יועצת משפטית; ר' מלחי
מזכירת הוועדה
ו י מאור

קצרנית ; שי צהר

סדר היום; חיוב במכס של מטענים שהם תרומות מחו"ל עבור עולים



חיוב במכס של מטענים שהם תרומות מחו"ל עבור עולים

היו"ר מ' קליינר;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה והקליטה. אתמול קיימנו דיון עם שר

האוצר ועם נציגי משרד האוצר בנושאים שהם די מקרו . את הישיבה של היום אנחנו

מקדישים לנושא שהוא מיקרו, אבל הוא נושא חשוב גם מפני שהוא נושא שקשה מאד להסביר

אותו מבהי נה ציבורית.

הנושא שעל סדר יומנו הוא נושא קל להגדרה ולא מסובך, ומעורבת בו שאלה עקרונית

שהמוזמנים יציגו אותה בפנינו. על רקע גל העליה הפוקד אותנו ותופעות ההתנדבות שהוא

מעורר, גם בארץ וגם בחו"ל, אנחנו עדים לכך שבחוץ לארץ מתבטא הרצון לעזור לעולים

בארץ באמצעות איסוף חפצים שונים, כמו טרנזיסטורים, שמיכות וכו' על ידי ארגונים

יהודיים שונים ושליחתם ארצה בשביל העולים. על פי ההוק ברור שכל ציוד כזה שמגיע

ארצה חייב במכס.

מצד שניישנה בעיה אמיתית בקשר לזה. זה עוזה טילפן אלי מר אורי גורדון שהביע

רצון להשתתף בדיון הזה וקרא באזני מכתב של קבוצת מתנדבים מצרפת שבאה לקטיף,

והביאה עמה 190 חבילות שאת תכולתן הם רוצים לחלק בין העולים, אלא שאין מי שיפדה

את החבילות האלה מהמכס, והדבר גורם לתסכול עמוק של המתנדבים האלה.

הייתי אתמול אצל ראש הממשלה בענייני סל הקליטה ובענייני הסוכנות, והשיחה

נסובה בשלב מסויים על תרומות יהדות הגולה, וראש הממשלה אמר שגם אם המגביות לא

נותנות הרבה, הן בכל זאת מהוות את הגורם שמארגן את יהדות הגולה ומרכז אותה סביב

ישראל, ועצם קיומן מקיים גם את הקהילות היהודיות בגולה, וזה כשלעצמו חשוב לא פחות

מהכסף שהן מצליחות לגייס. אבל בהקשר לנושא שלנו מטריד אותי במיוחד התסכול

והאכזבה שנגרמים לקהילות היהודיות שעסקו באיסוף חפצים בשביל העולים, ויש לי הרגשה

שההסברים שעוד נשמע במהלך הישיבה האת לא ירצו אותן ולא יספקו אותן.

הייתי מבקש מנציגי הארגונים ההתנדבותיים להציג בפנינו את הנושא. לאחר מכן

נשמע את עמדת הסוכנות ומשרד הקליטה בהקשר לנושא הזה, ולבסוף את נציגי המכס

והאוצר.
שי אייל
בהמשך להצגת הנוא על ידי יושב ראש הוועדה הייתי אומר שבנושא הזה יש מפגש של

צורך של העולים החדשים ובין נכונות שלק בוצות יהודיות ואחרות, שמאורגנות באירופה

ובארצות הבירת. את הצורך אנחנו מגלים מדי יום, כאשר עולים אינם יכוים לרכוש לעצמם

דברים שונים בגלל סל הקליטה שמתכתחילה לא היה גדול במיוחד והיום מקצצים בו מדי

פעם בלי פרופורציה לעליה בדמי השכירות של הדירות שהם צריכים לשכור. וכך קורה שחלק

ניכר ביותר מסל הקליטה מופקע מידי העולים לצורך שכירת: דירה וקיום מינימלי. כשהם

צריכים לרכוש מוצרים ברי-קיימה מינימליים והכרחיים הם מוצאים את עצמ במצב של

מחסור כיס שהולך וגדל. מה גם שבחצי השנה הרשונה שלהם בארץ הם צריכים ללמוד

באולפן, או באולפן מתקדם, ויתחילו לעבור עם תום חצי השנה, במידה וישיגו עבודה, כי

בתנאי האבטלה הקשים השוררים היום בארץ אנחנו יודעים שיכולתם של העולים להיקלט

בעבודה היא מאד נמוכה.

המשמעות של הדברים האלה היא שיש לעולים בעיה אמיתית. אין להם מספיק כסף כי

לקנות מיטה, מזרון, שמיכה ועוד חפצי בית יסודיים. בהיותי מופקד על נושא העליה

בירושלים מצאתי בחודשי החורף הירושלמי עולים רבים שסבלו מקור ונחלצנו לעזור להם.

לפני שגילינו את המספרים ואת הצרכים הרבים של העולים בירושללים הקציבה

העיריה,ביחד עם ארגוני מתנדבים סכום כסף לרכישת 6000 שמיכות פוך סינטטיו-2000

תנורים. אבל זה כמובן לא הדביק את הצרכים.



פתחנו בירושלים, גם בעזרת כספים שהגיעו מתרומות, מחסן גדול מאד ומסודר שמופעל

על ידי ארגון מתנדבים בראשותה של הגברת ויינשטיין. המחסן בנוי כסופרמרקט ושם

אנחנו מוסרים לעולים חפצים שנתרמו על ידי תושבי ירולשים, אבל גם בתרומות האלה של

תושבי ירושלים בריהוט וציוד ביתי הגענו לנקודת יובש, בעיקר בעתות המלחמה שפגעה

בנושא הזה מאד. כי כאשר אדם לא קונה לעצמו ריהוט חדש הוא גם לא יכול לנדב את

הריהוט הישן שלו. וכך נוצר מצב שהמחסן עומד בשיממונו.

יש התארגנויות של יהודים ושל אחרים באירופה ובארצות הברית המוכנים לשלוח ארצה

בשביל העולים ציוד משומש, או ציוד סוג בי. אנחנו מוכנים לבצע את השינוע מאשדוד או

משדה התעופה לירושלים, ועל פי קריטריונים שקבענו ל למסור את החפצים לעולים החדשים

תמורת מחירים מאד סבירים ומינימלי ים, כי אנחנו לא נותנים את הדברים חינם לחלוטין

אלא גובים עבורם תשלום סמלי מתוך גישה אידיאולוגית לנושא של קליטת העליה.

כאשר גילינו שהעולים ספונים בחדרים האטומים ואין להם טרנזיסטורים, רצינו מאד

לתת להם טרנזיסטורים. ואכן קיבלנו משלוחים של טרנזיסטורים מחוץ לארץ , אלא

שנתבענו לשלם עבורם מכס ומע"מ שהגיעו לכ-123%. מאחר ולא יכולנו לעמוד בהוצאה

הזאת, נאלצנו להציע לתורמים לשלוח רק מחצית כמות הטרנזיסטורים כדי שבשאר הכסף

ישלמו את המכס. זה דבר שלא נאה ולא מכובד,וגם פוגע במוטיבציה של התורמים. יש

בשבילנו קונטיינרים מלאים ממונטריאול ומלודון, מפריז ומלוס-אנג'לס ואטלנטה,

שנאספו על ידי יהודים ואחרים שמוכנים לשלוח אלינו מיטות, מזרונים, שמיכות,

שולחנות וכסאות כדי שנחלק אותם לעולים החדשים. אבל בגלל תביעת המכס לתשלום מכס על

הדברים האלה אין אנו יכולים לעשות זאת.

במקרים בודדים הצענו לתורמים להמיר את משלוח המוצרים בתרומה כספית. במקרה אחד

המרנו את המשלוח בתרומה כספית וקנינו בזה שמיכות במפעל במעלה האדומים ליד ירושים.

אבל צריך לזכור שיש מבצע גדול של אקסודוס, ואם נצא בשעה זו במגביות פרטיות אנחנו

פוגעים באחידות המגבית, ואנחנו גם מעוררים רושם רע מאד בקרב התורמים ו נופיע

כסוללה של גופים המבצעים מחטפים באמצעות המון מגביות קטנות. זה עלול לפגוע

במגביות ועלול להעמיד את מערכת הקליטה ואת ממשלת ישראל באור מאד לא נאה בפני

התורמים. ואנחנו גם פוגעים בתורמים הטוענים שאין בכוונתם להוציא מכיסם כסף אלא

מבקשים ליצור קשר עם העולים באמצעות משלוח של מוצרים ברי קיימה לעולים האלה.

אם אנחנו עוצרים אותם ממשלוח החפצים האלה אנחנו מחלישים גם את המוטיבציה שלהם

ואת הקשר שבין היהודים בחו"ל ובין העולים החדשים.

אנחנו לא מבקשים שיבטלו עקרונית מצב חוקי שקיים בארץ. אנחנו מציעים שלתקופה

קצרה, שתיקבע על ידי הגורמים המוסמכים, ואחרי זה אפשר יהיה גם לבדוק את הנושא

הזה, המכס יעשה יוצא מן הכלל ויגבה מכס מופחת, תשלום סמלי. אנחנו מודעים לטענה

שהבאת מוצרים ארצה במכס מופחת עלולה לפגוע בתוצרת הארץ, ואנחנו אומרים שזה לא

יפגע בתוצרת הארץ, כי העולים החדשים ממילא לא יקנו את המוצרים האלה מפני שפשוט

אין להם את הכסף הדרוש לשם כך. המצב איננו כזה שאם העולה לא יקבל את המוצרים

האלה כתרומה מחו"ל הוא יילך לקנותם בארץ, כי היכולת הכלכלית של העולה לרכוש

מוצרים כאלה שואפת לאפס. כך שאין כאן התחרות עם תוצרת הארץ.

אנחנו מציעים שלתקופה קצרה וקצובה, שתיקבע מראש, המכס על התרומות האלה יופחת

ויועמד על תשלום מינימלי. יקבעו הקצאות לישובים השונים בארץ לפי הגודל ולפי מספר

העולים המגיעים אליהם, לפי קריטריונים של משקל, מטרז או אחרים. אגב, את התשלום

המינימלי הזה למכס אנחנו נגבה מהעולים, כי אין לנו תקציבים לממן את ההוצאה הזאת.

אבל אם בעיקרון אנחנו גובים מהם סכומים סמליים יחסית לעלויות המוצרים הם יהיו

אקוויוולנטיים לסכומים שייגבו על ידי המכס, וככל שהמכס יהיה נמוך יותר כך יהיה גם

התשלום של העולה בעד המוצרים האלה קטן יותר, והמוצר יועבר אליו באחוז גבוה של

תרומה.



צ' ויינשטיין;

במחסן שלנו בירושלים אנחנו מקפידים מאד על רישום מדוייק של הדברים שהעולה

מקבל. יש אצלנו הגדרה וקריטריונים למה שהעולה יכול לקבל אצלנו, וזה המינימום

ההכרחי למשפחה, לפי מספר הנפשות. וגם זה מוגבל לתקופה של חצי השנה הראשונה של

העולה בארץ. אחרי חצי שנה הוא יוצא ממסגרת המחסן שלנו. מכאן שיש לנו הגבלות

משלנו, כי אנחנו מכירים בעובדה שצריך לצמצם ולתת להם את המינימום כדי שאת אותו

המינימום נוכל לתת לעולים נוספים. לכן אנחנו עומדים על הדברים האלה גם ברישום וגם

בחלוקה ומתרכזים בחפצים הבסיסיים ביותר.

היו"ר מי קליינר;

יש החוששים שגילויי ההתנדבות היהודית עולה להציף אותנו בחפצים, אף שבמגביות

הדבר לא בא לידי ביטוי כפיש אנחנו היינו רוצים. האמנם אנחנו צריכים לעודד

מספר בלתי מוגבל של משלוחים?

צ' ויינשטיין;

אנחנו לוקחים על עצמנו אחריות בנושא של החלוקה בין העולים.

א' קוטלר;

אני רוצה להזכיר את הישובים שמרוחקים מהמרכזים הגדולים. ירושלים מאורגנת, גם

רמת גן כך וכן ערים נוספות. אבל יש ערים בפריפריה שהן פחות מאורגנות, ושבגלל

האוכלוסיה שלהן יש שם גם פחות נכונות להתנדב וגם פחות יכולת פיסית לתת

חפצים. ודווקה אל המקומות האלה מרבים העולים להגיע מפני ששם הם יכולים להשיג דיור

בדמי שכירות נמוכים יותר, ולכן חשוב להעביר דווקה למקומות האלה ציוד מהסוג שעליו

אנחנו מדברים. אם לא נעשה זאת יש להניח שהמחסנים בישובים האלה יהיו ריקים כי

האוכלוסיה המקומית יכולה לתרום אך מעט.
היו"ר מי קליינר
בהמשך לדבריו של מר אייל, האם הכוונה היא לכך שאותו פקיד מכס שיוסמך לתת פטור

ולקבוע את גובה המכס יוכל גם להגיד לאלו ישובים יועברו החפצים האלה, ולאלו ישובים

לא יועברו?

ר' כץ;

אני חושבת שירושלים התחילה בקליטה לפני כל הערים הארורות. היא היתה הראשונה

בקליטת העולים. המחסנים בתל אביב, למשל, ריקים. בפרוייקטים פרטיים כמו של העמותה

שלי יש ירידה גדולה בגלל המלחמה, ואין ספק שיקח עוד זמן עד שתהיה התאוששות. אבל

בינתיים העולים מגיעים, ויש כמובן בעיות. הגיעו אלינו עולים שלא היו להם שמיכות,

מפני שלא הגיעו אלינו תרומות, ולכן יצאנו וקנינו עבורם שמיכות ועוד ציוד מינימלי.

הישראלים הוציאו מבתיהם כמעט כל מה שיכלו, ויהדות התפוצות עוד לא התחילה,

בעיקר שבבתים בחו"ל יש הרבה יותר מאשר בבתים ישראליים. יש עיריות שאינן מאורגנות

כלל. בבת ים למשל אין התארגנות, גם בחולון אין, ומספר העולים בישובים האלה הוא

ומעבר למספר העולים שבאו לישובים אחרים. את הדבירם האלה צריך כמובן לקחת בחשבון.

יש גם ערים וישובים שקלטו מעל ומעבר לאפשרות שלהם יחסית למספר התושבים

ולאפשרויות שלהם, כמו נתניה, ראשון לציון, רחובות, מגדל העמק, כרמיאל שכבר 6

חודשים מלאה, ועוד. בכל מקום יש בעיה עם ציוד בשביל עולים. יש תקופות בהן אין לנו

מיטות לתת לעולים, ואז אנחנו קונים מיטות יד שניה באמצעות העתון כדי למסור אותן

לעולים כדי שתהיה להם מיטה לישון עליה.



מי זינגר;

אני רוצה להתייחס לדוגמה של קהילת לידס בצפון אנגליה, שהילדים שם התחילו

במבצע של איסוף צעצועים בשביל ילדי העולים, ועשו זאת מבלי להתייעץ תחילה. הס אספו

צעצועים והדביקו סטיקרים עליהם כתוב "אני תרמתי צעצוע לילד מרוסיה" ועוד. הם פנו

אלי בבקשה לשחרר את הדברים. פניתי למפס וקיבלתי שם סירוב. הופניתי אל ועדה למסים

עקיפים, והם היפנו אותי למשרד הקליטה, ומשרד הקליטה טען בפני, ובצדק, שהמכס לא

שייך לו. בקיצור, ישנם ילדים בלידס שאספו ואינם יכולים לתרום את הצעצונים שאספו.

העולה המגיע ארצה יקנה את הדברים הדרושים לו ביותר, אבל קניית צעצוע לילדו קרוב

לוודאי לא עומדת בראש סולם העדיפויות שלו.

יש בעיה נוספת. כל הנושא אינו פשוט כפי שתואר. יש לנו מאבק עם המכס בענין

הזכויות לעולים, כאשר המכס רצה לבטל את כל הנושא הזה. לפני שנה בערך, כאשר

התעוררו הוויכוחים סביב הנושא הזה עשינו הערכה שהמכס שווה 12 אלף שקל. המכס העריך

זאת ב-7,000 שקל, בסל הקליטה זה מתבטא ב-3,000 שקל, שמתוך זה מקבל העולה 1,500

שקל בהתחלה, ו-1,500 שקל בסוף, כשהמכס למעשה קובע שבחלק מהכסף אפשר להשתמש בהתחלה

ובחלק השני בסוף. אילו היו לעולה מרוסיה זכויות מכס, אפשר היה להגיד שמי שרוצה

לקבל שמיכות או טרנסיזטור ירשמו את זרז בתעודת העולה שלו. אם קהילה מסויימת רוצה

לתרום תנורים לעולים, ויש עולה שרוצה בתנור כזה אז היו רושמים את התנור בתעודת

העולה שלו, ולא היו מתעוררות הבעיות שמתעוררות כיום.

היו"ר מ' קליי נר;

יש לנו חוקי מכס, ואני מאמין שאיש לא מצפה שננהג בניגוד לחוק. אם לסוכנות יש

ענין בהתרמות מפני שהן מפעילות את הקהילות היהודיות השונות, מדוע לא תקציב סכום

כסף מסויים לשחרור מהמכס של המוצרים הנשלחים מחו"ל עבור העולים בארץ, והבעיה

תבוא על פתרונה, וכך תימנע עגמת נפש מיהודי הקהילות שיגרמו את המוצרים האלה, וגם

העולים ייהנו. אבל מובן שגם אז צריך הדבר להיות מוסדר, כאשר הקהילות תפנינה תחילה

אל הסוכנות ותקבלה את אישורה למשלוח המוצרים האלה, ושלא יהיה מצב שכל קהילה תפעל

בצורה פרטיזנית. ולסוכנות יהיה תקציב מסויים לפדיון המוצרים מהמכס.
אי קוטלר
האם בזמן שהסוכנות הופכת את המענק שהיא נותנת לעולים להלוואה אפשר לצפות

ממנה שתקצה סכומים כאלה לשחרור חפצים מהמכס?

י י עופרת;

בסופו של דבר מדובר בתקציב נתון, ועד כמה שהסוכונת פועלת להגדלתו, על ידי

מאמצים שהיא עושה כדי לקבל עד כמה שאפשר יותר תרומות מחו"ל, העוגה היא בגודל

מסויים ולא יותר, והצרכים נתונים. ויושב ראש הוועדה שואל אם אי אפשר להפריש את

אחת התרומות בשביל שחרור חפצים מהמכס.

היו"ר מי קליינר;

למען מנוע עגמת נפש של הילדים מצרפת שאספו צעצונים בשביל ילדי העולים בארץ.

י' עופרת;

אנחנו סבורים כי מן הראוי שהמתנות והטובין האלה יהיו פטורים ממכס. מעבר

לדברים שנאמרו כאן אני סבור שיש טעם לחשוב על הנושא הזה תוך השוואתו לדין תרומה

כספית. אנחנו יודעים שעל פי חוקים שונים שקיימים בארץ תרומה כספית פטורה ממסים

שונים, מהיטלים וכיוצא בכך.



קיים עקרון כללי שאפשר למצוא לו ביטויים בחוקים שונים. הייתי יכול להביא

דוגמאות ספציפיות, אבל אינני רוצה לשעמם את חברי הוועדה. אני רוצה לתת כיוון של

מחשבה. כיוון המחשבה אומר שכשם שתרומת מקרקעין או תרומה כספית יש עליהן פטורימסים

על פי דין, לפי כללים ודינים כל אחד לגופו, כך צריך שזה יהיה גם בנושא הנדון כאן.

כלומר, קיים עקרון כללי האומר שניתן לפטור ממס תרומה, וכך אפשר לחשוב גם על

התרומה שבה אנחנו מדברים כאן, גם אם איננה תרומה כספית, כדבר שמן הראוי לפטור

אותו מהמס הקרוי מכס.

מר אייל אמר שלפעמים הם קונים מוצרים ומחלקים אותם לעולים. נגה הם עושים? הם

ממירים, רעיונית לפחות, את המתנה בעין - אותו צעצוע שהילדים אספו ותרמו - לתרומה

כספית. במקום משחק מסויים שעולה שעולה 10 דולר נותנים 10 דולר בבנקנוט. 10

הדולרים האלה פטורים ממס, הם מגיעים לארץ, וב-10 דולר אלה קונים את הצעצוע. כאשר

המתנה באה לידי ביטוי ב-10 דולר המדינה לא גובה על זה מס, ובזה היא נותנת את

חלקה. אילו היתה זו הכנסה היא היתה גובה. כזה צריך להיות הדין גם לגבי תרומה בעין

מהסוג הזה.

היו"ר מ' קליינר;
השאלה היא עקרונית
האם מדינת ישראל שמעוניינת לעודד את התעשיה, כששאלת השאלות

בקליטת העליה היא בעיית התעסוקה בשביל העולים, לא מכה את עצמה כאשר היא מאפשרת

להביא ארצה מוצרים בשפע רב. שאלה נוספת היא כמובן השאלה אם מדובר בכמות משמעותית

או בכמות שולית, ועוד ניגע בשאלה הזאת.

אם גם אחרי ההוראה של מר אורי מרחב לקונסוליות השונות שלא לעודד משלוחים

כאלה בשביל העולים בישראל, משלוחים כאלה ימשיכו להגיע, ומחליטים בעקרון שהאינטרס

הציבורי דורש לשחרר את המשלוחים האלה ולחלקם בין העולים, והסוכנות היהודית אומרת

שהיא לא יכולה לממן את זה, צריך אולי לחשוב על תקצוב משרד הקליטה כדי שיכול לשחרר

משלוחים כאלה. במקום להסתבך עם חוקי המכס, במקום ליצור תקדימים שאולי יתגלו

במרוצת הזמן כלא טובים ובמקום להסתבך עם לקיקות חפוזות, מוטב ליושב כמה כסף זה

יכול לעלות במשך השנה, ולתקצב בהתאם את משרד הקליטה. ובא לציון גואל.
אי טוד
לא הייתי בוחרת בדרך של תקצוב מיוחד. קודם כל צריך לראות את הנושא לאורך זמן,

ולא לטווח הקצר. גל העלייה לישראל וכן המלחמה במפרץ יצרו ביהדות העולם הזדהות

כפולה. אבל גל עלייה גדול יחסית יימשך לאורך זמן, ויכול להיות שגם ההזדהות תימשך

ותתבטא במשלוח תרומות של טובין ופחות בתרומות של כסף. כך שצריך ליצור איזה שהוא

מנגנון קבוע לענין הזה,

תקצוב יכול לעלות ולרדת, ואין בטחון שהוא ישאר לאוך זמן. אם צריך יהיה לבחור

בין חלוקת טרנזיסטורים לעולים לבין שיעורי עזר לילדים מאתיופיה, קל לנחש במה

יבחרו. התקצוב הוא דבר שאפשר לתיתו היום ולקחת אותו מחר, או להעביר מסעיף לסעיף,

תמיד יהיו סעיפים חשובים יותר.

לאור העובדה שאכן הצטברו הרבה מאד תרומות, והיו אלינו פניות רבות בענין זה,

אנחנו מציעים למנות גוף סטטוטורי אחד שיטפל בענין. אם שר האוצר יסמיך גוף כזה

ותהיה אפשרות לראות בתרומות אלה לא סחורה, ואני מניחה שיש אפשרות כזאת אם אנחנו

מדברים בצעצועים ובטרנזיסטורים שמגיעים בתקופת מלחמה, כי בימי שלום לא מגיעים

טרנזיסטורים--

מ' ברקת;

איך את מניחה שאפשר לראות בהם לא סחורה?



א' טוך;

זו בעיה שצריך לפתור אותה. רוב התרומות האלה לא מגיעות תחת תווית של סחורה.

חלק מהדברים הם עודפים של בעל מפעל טוב-לב ליד פריז ששלח לארץ את סוף קו היצור

שלו. אם יהיה גוף ממשלתי או של מתנדבים שיהיה בו אימון ואפשר יהיה להסתמך עליו,

הוא יטפל בזה באופן ארצי.

היו"ר מ' קליינר;

אני מבקש מכם אנשי המכס שתתיחסו להצעה של מעו"ד יהודה עופרת. הדברים נשמעים

קצת אחרת כאשר מדברים בילדים ממרסי שבחום ובהתלהבות טרחו ואספו את הצעצועים בשביל

ילדי העולים בארץ, ולבם יישבר אם ישמעו שהצעצועים לא יחולקו לילדים מפני

ש"הרשעים" מהמכס רוצים לגבות מס, את ליטרת הבשר, מפרי עמלם של המתנדבים, ואינך

יכול לעבור בין כולם ולהסביר להם שיש מפעל לצעצועים באופקים.

מה דעתכם אם בגלל הנסיבות המיוחדות ומצב החירום ימונה באוצר מישהו שעל פי

הוראת שעה בחוק יהיה מוסמך לאפשר פטור ממכס במקרים מיוחדים בתנאים האלה.

י י גבאי;

החוק משנת 1957 שאסר את הפטורים הספציפיים, וזה מקובל למעשה בכל העולם,

התייחס לזה בשני ממדים. האחד הוא הממד הביצועי, כאשר לדעתי אין שום אפשרות ליצור

כאן מערכת פקידותית או אחרת שבאמת תדע מי תרם בתום לב, ומי לא תרם בתום לב.

אבלההתנגדות היא הרבה מעבר לזה. הבעיההזאת לא קיימת מהיום, אלא מזה שנים.

והיקף הדרישות בתחום הזה הוא רחב בצורה בלתי רגילה. זה כולל בתי אבות ובתי חולים,

ועכשיו מונחת על השולחן הצעת חוק פרטית של חברי כנסת המדברת על עזרה לנפגעים במשך

שישה חודשים מיום תחילת המלחמה. ישנם בתי ספר שרצו לתרום להם כסאות ושולחנות, בתי

חולים שרצו לתרום להם מכונות, מיטות וכיוצא באלה דברים. הבעיההזו קיימת איפוא מאז

ומתמיד ובהיקפים גדולים מאד. כך שהטענה של זמניות לא קיימת, כי אני לא יודע מה

הוא הקריטריון לפיו ייקבע אם בית אבות כן חשוב ועולים פחות חשובים, וכן הלאה.

אי אפשר ללכת בכיוון הזה, כי יצירת אפיקים אלטרנטיביים הן ליצור המקומי והן

ליבוא היא בלתי אפשרית בהיקפים כאלה, והדרישות הלגיטימיות קיימות בכל מקרה. חלוקת

טרנזיסטורים לעולים בתקופת מלחמה זה דבר לא פחות חשוב מכל דבר אחר. או תרומות של

חפצים לבית אבות זה לא שונה מדברים אחרים. הליכה בכיוון הזה פירושה יצירת שוק

אלטרנטיבי פטור ממס, והשפעתו על היצור וגם על המסחר הרגיל היא בלתי רגילה.

עירית באר שבע נדרשה לשלם לאחרונה על יבוד אחד בלבד של טרנסיטורים ושמיכות

סכום של 100 אלף שקל. אפילו זה חוקי ואמיתי ובונה פידה זה צ'נל תחליפי ליצור

מקומי ופוגע בו קשות. משלוחים אחרים כוללים שמיכות, טרנזיסטורים, בגדים, כסאות

ושולחנות לבתי ספר, צעצועים ועוד. זה אקיף אלטרנטיבה שיש לו השפעה קשה על היצור

המקומי, בעיקר שאנחנו מדברים על מדינה לא גדולה, וזה משנה את כל תנאי הסחר בה.

אין ספק שמה שמנסים לעשות פה זה תחליף. אם רוצים להגדיל את התקציב, מוטב לתת

יותר לעולה הספציפי או למשרד הקליטה, ולא ליצור מצב בו המכס יהיה מי שיתן את

התקציב הזה. בכל העולם הגיעו למסקנה הזאת. ולדעתי זה לא בר ביצוע.

י י צור;

אם אינני טועה היתה לכם באוצר ועדה מיוחדת לענין.

י י גבאי;

כן, יש קרן כיסוי מסים, ואסביר לכם באילו מקרים היא נותנת כסף. אדם שקיבל

ממשרד הבריאות אישור לעבור ניתוח בחו"ל מפני שאינו יכול לעבור אותו בארץ, מחזירים

לו את היטל הנסיעות. אנחנו משתמשים בכספי הקרן הזאת בהיקף מינימלי פה ושם, וזה



סגור בקריטריוים מאד חדים וברורים, וזה קטע סופר-סורפ אקסקלוסיבי, והצורך

בהוחכה בו הוא נדול.
ט ברקה
המדינה צריכה קורס בל להחליט אם היא רוצה בתרומות האלה. אם היא תחליט

בחיוב, י© לה הברירה להסדיר את זה בדרן תקציבית, או לתת פטור. במשך ארבעים

ובמה שנים למדנו שכאשר המדינה רוצה להיטיב עם קבוצת אנשים, או עם איזור

מסו י ים, או עם מקצועות מסו י ימים, או עם חיילים משוחררים וכו', מוטב שתעשה את

זה בדרן תקציבית, כי אז יש לכנסת פיקוח על הדבר ויודעים כמה זה עולה, וכף זה

גם עולה פחות כסף ונם עומד תחת ביקורת. לעומת זאת, כאשר מדובר בנטור ברור

שלעולם אל נדע כמה נתנו, למי נתנו ולאן זה הלן.

אני לא מבין מדוע ההתלהבות הזאת למתן נטור. האם כדי שהפקידים שלי יצטרכו

לחקור אם באמת מדובר בתרומה, אם מישהו באמת תרם את זח, ולאן זה יילד, ומי יפקח

על הדברים? וכבר היו דברים מעולם. למה אני צריו לתת רעיונות למישהו? עלינו

לזכור שיש לנו כאן עסק עם עם חכם מאד, אולי אפילו יותר חכם חכם מהפקידים שלו.

למה אני צריו להכניס לראשו של מישהו רעיון לבקש מידידו בחו"ל לשלוח ארצה 5,000

טרנזיסטורים, למשל, ולהניד שזו תרומה של קהילה זו או אחרת, ולמנות את ידידו

בארץ כנצינ שלו בארץ שתפקידו לחלק את הטרנזיסטורים בין העולים? ואיו אני יכול

בכלל לפקח על הדבר הזה, בעיקר שיש כל כן הרבה ארנונים ומתנדבים?

אתה, מר יהודה עופרת, שהנך יועץ משפטי, צריו לעזור לנו לצעוד באוטוסטרדה,

ולא לתת לנו רעיונות שמורידים אותנו לסימטאות. אין לנו כוח אדם או הבנה ואף לא

היכולת להתמודד עם כל הנושא הזה. מדוע אתה לוחץ אותי למקום שבו אהיה במצב

מסובו ואף מלוכלו? האם אתה רוצה לראות עוד אנשים בבתי סוהר? למה לא נבחר בדרו

ישרה, בה טרנזיסטור הוא טרנזיסטור שיש לו מחיר ומי שרוצה לחלק אותו לעולים

ישלם בעדו ויחלק אותו לכל מי שהוא רוצה. למה ללכת בדרו עקומה?

שלוש שנים נלחמנו נגד חוק אילת. אמרו לנו שמדובר בסך הכל ב- 8 מיליון שקל

ויתור. אנחנו הצענו, לעומת זאת, שיתנו לעיר אילת 8 טיליון שקל, אבל לא קיבלו

את הצעתנו. הקמנו שם תחנת נבול, ומיום אנחנו מדברים על 60 מיליון שקל נטור ממס

בתחנה הזאת, ואיננו יודעים לאן זה הולך. כאשר המע"מ מגיע היום ל-8% שזה קרוב

לחמישית המחיר של המוצר הדבר בהחלט כדאי לרבים. ולנו אין די כוח שיפקח על זה.

מדוע אנחנו צריכים לדחוף את עצמנו למקומות הלא נכונים? תנו לעולה כל מה

שאתם רוצים לתת לו, אבל תנו את זה בדרו תקציבית. יש תקציב שבמסגרתו צריו

לנעול, ויש לקבוע את סדר העדיפיות במסגרת התקציב הזה. כו צריו לנעול.

היו"ק מי קליינר;

מה בכל זאת אנשר לעשות עם הדברים שהניעו ומונחים היום במכס?

מ' ברקת!

אתמול בדקתי ומצאתי שאין במכס סחורותת. זה הבל דיבורים. אין במכס סחורות.

הכל שוחרר כבר, ובקביעת הערו של הטובין שהיו שם נהגנו כמו שנוהג מי שיש לו לב

יהודי..
ש' אייל
אני מבקש להתייחס לדבריו של מר ברקת. הבאת דונמה של מעשה שלא הצליח אינה

מוכיחה שגם נעולה אחרת חייבת להיבשל. הדוגמה של אילת אינה תונסת במקרה זה.
מ' ברשת
אני מדבר על עקרון, בין אט המעשה מצליח ובין שאינו מצליח. אני מדבר על

עקרון השוב מאד למדינה.

שי אייל;

בסיס העקרון הוא התחליף, כי למעשה מוצע כאן תחליף תקציבי. אני

ניסיתי להסביר שאין תהליף, ושאם ההצעה שלנו לא תתקבל לא יהיה לה תהליף תקציבי.

מר ברקת הציע שנקנה את הטרנזיסטורים, או כל דבר אחר ונשלט את המכס הנדרש, ואז

נחלק את הדברים בין העולים. אלא שלנו אין יכולת כספית לקנות את הדבריט ואף לא

לשלט את המכס עבורט. כך שלדבריט האלה לא יהיה תחליף תקציבי.

מ' ברקת;

אמרתי שאט המדינה רוצה להלק שמיכות לעולים, אז מבחינתה זה אותו הדבר אם

השמיכות פטורות ממכס או שהן נרכשות במסנרת התקציב. אני אומר שצריך לעשות את זה

במסנרת תקציב.

יי עופרת;

ביטוי תקציבי יכול להיות נט לכל המתנות האחרות לפי חוק נקודת מס הכנסה

ולפי חוק מס שבה, אבל אין להן ביטוי תקציבי. וגם שט האוצר לא תמיד יכול לדעת

בשנה מסויימת או בתקונה מסויימת מה היקף העסקאות שפטורות ממסיט בנין ההוראות

שבחוק.

היו"ר מי קליינר!

הצבעתו על דבר בעייתי ומעוות לא מוכיח שצריך להוסיף עליו עיוות.
י' עופרת
אני לא חושב שזה מצב בעייתי.
י' גבאי
המצב הנוכחי איננו מעוות, כי כשיש כסף שמועבר קונים בו מוצר מקומי או

יבוא עט מס, ולא יוצריט אי שוויון. שנית, זו לא הכנסה שנובעת מעבודה או

ממקורות מקומייט, ולכן הוא לא חייב במס. בנושא הזה אין שוט דמיון במיסוי בין

כסף למוצריט. ההינו מזה הוא הנכון, כי אני יוצר שוויון מוחלס ברכישה בין יצור

מקומי ליבוא אם אתה מעביר כסף. אבל אט אתה נותן נסור על היבוא, ואת היצור

המקומי אתה מחייב במס, כי אז אתה יוצר אנליה בין המוצריט. מבחינת לוגיות של

מסיט אין דמיון בין העברת כסניט להעברת מוצריט.

ר' כץ;

אני לאחושבת שצריך להכניס לכאן את נושא הקרנזיסטורים או בליט חשמלייט

אחריט. אני מדברת על מוצריט בסיסיים משומשיט הדרושים להקמת בית במסגרת קליטה

ישירה, וזה כולל שמיכות ישנות, כריות ישנות, צלחות, סכו"ט וכן הלאה. אני מדברת

על דברים בסיסיים הדרושים לעולים לניהול משק הבית שלהם בתקופה הראשונה שלהם

בארץ עד לבוא המטען שלהם מחו"ל.
א' קוטלר
אנחנו חיים בימים בהם משדרים ברדיו מוסקבה על ביטול סל הקליטה לעולים:

בימים בהם פונים אלינו עולים רבים ומספרים לנו שאין להם מה לאכול, פשוטו

כמשמעו, כי את המעט שהם מקבלים הם צריכים לשלם כשכר דירה. ואילו אנחנו מדברים

כאן על מוצרים בסיסיים הדרושים כל כך לעולים החדשים. הטרנזיסטור הפך להיות

מוצר חשוב לעולים רק בשל המלחמה ומצב החירום בארץ. אלמלא כן לא היינו רואים בו

צורך מידי יום יומי שאי אפשר לעולה להיות בלעדיו.

כולנו אזרחים טובים של מדינת ישראל ולא רוצים להוביל לשבילים צדדיים

ולסימטאות חשוכות. גם אנחנו רוצים לנסוע באוטוסטרדה ולפעול ביושר ועל פי חוק.

אנחנו מנסים למצוא ביחד את המכניזם שיאפשר לנו פעול במסגרת החוק לטובת העולים,

כדי שנוכל להניד להם "כמה טוב שבאתם הביתה", ולהושיט להם יד עוזרת. אבל איננו

יכולים להניד לעולים היושבים ביחד עם הסבא והסבתא כשכולם רועדים מקור שיש

להכות עם מתן שמיכות להם עד שהמדינה תחליט מה היא רוצה.

הקבוצה שנמצאת כאן היום מבקשת מכם להאיץ את התהליך, כי המצוקה גדולה ואי

אפשר לדהות את מתן העזרה לעולים.
ר' מלחי
אנחנו מודעים להוק משנת 1957 ולחשיבותו, ובכל זאת אני רוצה לשאול את אנשי

האוצר אם אין הצדקה להתייהס אל העולים קצת אחרת, ואני רוצה להצביע על אספקט

מיוהד לעולים. אם העולה היה מביא אתו ארצה, או שולח בליפט, את אותם הדברים

שכאן מציעים לתת לו כמתנה, אתם לא הייתם גובים ממנו מכס עבור הדברים האלה.

ובזה שונה נושא העולים מכל הנושאים ההומניטריים האתרים, נמו בתי ספר, בתי אבות

וכוי.

אילו היתה לעולים אפשרות להביא אתם ארצה את השמיכה והמיטה והטרנזיסטור,

איש לא היה מבקש מהם מכס על הדברים האלה. השאלה העומדת בפנינו היא אם אפקיר

להתייחס אל המתנות האלה כאל דברים שהגיעו ביחר עם העולים ארצה ושאינם חייבים

במכס. אילו אפשר היה להסתכל על המתנה הקולקטיבית הזאת כאילו הגיעה ביחד עם

העולים שנמצאים בארץ פחות משנה אפשר היה שלא לגבות מכס על הדברים האלה.
מ' ברקת
במקום לנהוג "כאילו", מוטב שהמדינה תשלם את המסים.
י' צור
אני בהחלט מצדיק את עמדת המכס. אני סבור שאסור לתת שיקול דעת לפקידים,

כי שיקול הדעת בנושאים מהסוג הזה מוכרח להוביל לשחיתות, גם בלי רצון. אין

להטיל על הפקידות שיקול דעת בדברים האלה.

בביקורי בברזיל פגשתי שם בבן קיבוץ שלי שהתלונן בפני על שהוא צריף

להמשיו לשבת בברזיל הצי שנה נוספת כדי שיוכל להנות מפטור ממכס על מספר דברים

שהוא רוצה להחזיר עמו כיבוא אישי, כמו פסנתר שעליו הוא מנגן, הוא ביקש ממני

לעזור לו לחזור לארץ שלושה חודשים לפני המועד הקובע לגבי הפטור ממכס כדי שיוכל

להקדים את שובו, ושלא יצטרך לשבת שם גם כשאין לו כבר מה לעשות שם.

כאשר חזרתי ארצה פניתי אל מר ברקת והפניתי אליו את הבקשה הנ"ל של חברי.

על כך השיב לי מר ברקת דברים ברורים: אין לי שיקול דעת. אני פועל לפי החוק.



אני בהחלט מצדיק את הגישה הזאת של המכס, וכך זה גם צריו לפעול לדעתי. שאם

לא כן לא יחיה סוף לדרישות הצודקות, כפו למשל הדרישה לפטור ממסים את הסדינים

בשביל 100 המיטות שהוסיף בית אבות מסויים בשביל עולים הדשים.

אתם לא נלחמים במקומות הנכונים. המכס הוא קטע אחד בלבד, ופקידי המכס

חייבים לנעול לפי הכלל, ואין יוצא מן הכלל. כי ברגע שיהיה יוצא מן הכלל אחד,

יבואו אהריו נוספים. בהתחלה יתנו פטור לשמיכות, ואחר כך למתקני חימום, ואחר כך

למיטות בשביל בתי אבות, וכך הלאה וכך חלאה, דברים שכולם נחוצים מאד ובהחלט

מצדיקים חריגה. לכן חשוב להבין כי ברגע שיינתן לפקידים שיקול דעת להפחית מכס

על דברים מאד מוצדקים, לא יהיה סוף לרשימת הדברים הדרושים והמוצדקים. זה כולל

חיילים משוחררים, נכי צה"ל וכו', ולכל גורם יש נציגות שלו שמכירה את הנושא

ומציגה את הדברים, וכולם כולם צודקים. אלא שאז נוצרים דברים נוראים, ואסור לנו

לאפשר זאת.

המאבק צריך להיות נגד קיצוץ סל הקליטה, ולא בעד ביטול מכסים על מתנות-

נדבות. אני גם מציע שנגיד ליהודים בתפוצות שלא ישלחו אלינו שמיכות ישנות.

שישלחו, במקום זה, כסף. למען כבוד המדינה, אל תעודדו משלוח של "אלטע זאכען"

לכאן. ליהודים בעולם יש מספיק כסף, ובמקום שמיכות ישנות מוטב שישלחו אלינו

כסף.

אנחנו לא זקוקים ל"אלטע זאכען". אנחנו צריכים סל קליטה מכובד עבור

העולים, ועל זה צריף למקד את המאבק. צריך להאבק על כן שהסוכנות תיתן את חלקה

בסל הקליטה לא כהלוואה לעולים, אלא כמענק, בעיקר שזה כסף קטן מכלל הסכום

שהעלייה עולה. ואנא מכם, הניחו למכס. המכס הוא קטן במסגרת הכללית של קליטת

העליה, ואסור לנעת בו, כי ההשלכות שיכולות להיות לכל הסדר אתו עלולות להשחית

את המערכת. האם יש באמת מישהו שיכול לשפוט ולקבוע למי לתת ולמי לא לתת? נכח

שאיננו נכה צה"ל, אלא סתם אדם מסכן, האם לא מגיע לו לקבל מתנות? ואם הוא בא

ממרוקו לפני 40 שנה, לא מניע גם לו לקבל מתנה. אלא רק למי שבא עכשיו מרוסיה

מגיעה מתנה? יקימו מחר ארגון למען השכבות החלשות בישראל, האם יניד מישהו שזה

לא חשוב?
לכן אני חוזר ומבקש
עיזבו את המכס. הוא לא בנוי בשביל מתן תנאים

סוציאליים, הוא לא בנוי לקליטת עליה. הוא בנוי לדבר אהד בלבד: נכנס מוצר בשער

המדינה, יש עליו מכס והמכס גובה אותו. הוא לא עוסק עכשיו בציונות.

סיפור דומה היה לנו פעם עם אמן גדול שרצה לחזור לארץ, וכלי העבודה שלו

היו כלי נגינה רבים, חנות שלמה של כלי נגינה. והוא אמר שלא יחזור לארץ אם לא

ישחררו את כלי הנגינה שלו ממכס. דיברתי עם מר ברקת, והוא אמר שהוא לא יכול

לשחרר את כלי הנגינה האלה ממכס, ומצאתי שהוא צודק. לכן אני שילמתי מתקציב

משרד הקליטה את המכס על כלי הנגינה שלו, כי רציתי שיחזור לארץ, והוא אכן חזר

ומנצח היום על אחת התזמורות החשובות בארץ.

עיזבו את המכס, כי הוא איננו המכשיר המתאים לסיפול בקליטת עליה. המכשיר

לטיפול בקליסת העלייה הוא סל קליטה מתאים, הן התרומות שיהודי העולם צריכים לתת

למטרה זו.

היו"ר מי קליינר!

ואם למרות הכל מתעוררת יוזמה ספונטנית של ילדים, למשל, האוספים צעצועים

בשביל ילדי עולים, מה אז?
י י צור
ישלמו את המכס על זה.
מ' ארד
את שולחי החרמות כאן קבוצת אנשים שעשועים עבודה בלתי רגילה טובה

וחשובה, עושה את העבודה בהתנדבות וחייה את הנושא. למי שמטפל בקבלת תרומות

ובחלוקתן למי שנזקק להן קשה אפילו להעלות קל הדעת שעל "הטוס" הזה יכולים לעלות

נורמים שונים שלא פועלים ביושר כמותו. וקשה לו להבין שזה עלול להוות פירצה

לשחיתות וכו'.

אני מבדילה בין ימי חירום לימים רגילים, ותודה לאל שימי החירום כבר

מאחורינו.ואני יודעת שלמכס היה איזה שהוא שיקול דעת לגבי חלק מהמוצרים. ומר

ברקת אמר את הדברים האלה ברדיו.

מ' ברקת;

אמנם אמרתי משהו בנדון כאשר כולם טענו שאנחנו רשעים, ואז גבינו מינימום

של מכס על הטנזיטורים, אף שאינני בטוח שזה היה בדיוק לפי החוק.
נ' ארד
חשוב שנדע באיזה היקף מדובר. צודק מי שאומר שאם מביאים סחורות שהן חשובות

לאזרחי המדינה, צריך לשלם עליהן מכס. אם נוכחים שבמציאות ישנם אנשים שחסרים

ציוד מינימלי הכרחי וצריך לספק להם אותם, ירכשו את הציוד הזה וישלמו עליו את

המכס הדרוש ויחלקו אותם בין האנשים הזקוקים לו. ואנחנו הרי יודעים שיש אנשים

שהם חסרי כל ממש, וכבר ראינו עולים שאוספים בשוק ירקות ופירות שנזרקו על ידי

הסוחרים. אנחנו יודעים שישהם היום דברים שעל הנייר הם נראים מצויין, אבל

במציאות אינם כך כלל וכלל. אין ספק שצריך לעשות, ומהר מאד, למען הנזקקים האלח,

אבל זה צריך להעשות בצורה מסודרת ונבונה, כי גם ארגוני המתנדבים לא רוצים שעל

גב המעשה הטוב והיפה הזה יתפסו סרמפ גם מי שזו איננה הכוונה שלהם. ומישיבות של

ועדת הכספים למדתי שישנם אנשים שממציאים כל מיני פטנטים והמצאות משונות

ומוזרות כדי לשלם פחות מכס, דברים שארגוני המתנדבים לא היו מעלים כלל דעתם שהם

אפשריים בכלל. גם אנחנו בוועדה לא העלינו על דעתנו אפשרות כזאת עד שהמכס לא בא

והוכיח לנו איך אנשים מנצלים כל מיני פירצות של תום לב, ובהיקף עצום

מאידך יש צרכים אמיתיים, ולכן חשוב לבדוק את הדברים כדי לדעת במה בדיוק

אנחנו מדברים, ובאיזה מכס מדובר. אני גם לא בטוחה אם נבדק אצל קהילות ששלחו או

שרוצות לשלוח ארצה חפצים שונים אם יהיו מוכנות לשלם גם את המכס עבור החפצים

האלה.
מ' ברקת
עבור חלק מהמשלוחים שולם המכס על ידי התורמים בעצמם.

ני ארד!

לזה בדיוק אני מתכוונת. צריך להגיד לקהילות המביעות רצון לשלוח ארצה

חפצים שונים שזה צריך להיות קשור בשחרור הסחורה מהמכס, ואני מאמינה שחלק יסכים

לשלם גם את המכס.

צי ויינשסיין;

הנסיון שלנו מצביע על כך שהם לא יעשו זאת.



נ' ארי;

יגול מאד להיות שהקהילות העוסקות בהתרמה של חפצים יממנו נם את הסכום

הדרוש לשחרורם מהמכס אחרי שתינתן להן ההסגרה המתאימה. לא אחת קרה שארנון אחות

שלנו בחו"ל מחליט לשלוח אלינו דברים שונים מבלי לשאול תחילה לדעתנו, ואנהנו

נתקעים עם דברים שלא בדיוק עונים לצרכים שלנו, ואנהנו צריכים עוד לגייס כסף

כדי לשחרר אותם מהמכס. לכן חשוב וכדאי להסביר את מצב הדברים לארגוני המתנדבים

השונים בחו"ל.

בהיותי בחו"ל הצבעתי לא אחת ולא שתיים בפני הארגונים היהודיים שם על

המקום החשוב שישראל והעזרה לישראל תופסת בחייהם, שהרי זה מספק להם את הנשיאים

וסנני הנשיאים לארגונים השונים, את ארוחות הערב, את הנשפים והתמונות שהפכו

להיות חלק מהחיים שלהם שם, כי בסך הכל אנחנו נותנים תוכן וטעם לחייהם שם. לכן

חשוב להבהיר להם שאנחנו איננו בדיוק הצד המקבל העני, ושאם חם רוצים לתרום ולתת

חשוב שיעשו את זה בתיאום אתנו ויעשו זאת עד הסוף, כולל תשלום המכס.

אני חושבת שאם לא מדובר בסכום גבוה במיוחד, אפשר לשלם זאת מתקציב המדינה.

יש לנו אפוטרופוס ויש לנו כל מיני כלים שיכולים לערב אותם בנושא הזה. אכל

בעיקר אני מסכימה שיהיה זה בתקציב המדינה, מבלי להשאיר שיקול דעת לפקידי המכס,

כן שהדברים יהיו מסודרים.

א' הלחמי

מצב החירום הבטחוני הסתיים אמנם, אבל מצב החירום ככל הנגוע לעליה

ולקליטתה סרם חלף. אני מייצגת את התאחדות עולי צרפת, ואני יכולה להניד שהנושא

המועלה כאן לא כל כר נוגע לעולים מצרפת, אבל הדברים בכל זאת מגיעים גם אלי.

ואני יכולה להגיד לכם שכיום יש לי במכס בלוד 5,000 טרנזיסטורים, ו-6 טון ציוד

באשדוד. ועוד לא מצאנו מי שיתן את הכסף לשחרור הדברים מהמכס. עבור 5,000

הטרנזיסטורים ביקשו מאתנו 210 אלף שקל, וזה כבר אחרי הנחה. הטרנזיסטורים האלה

הניעו אליו מיפן דרך שדולה בצרפת. לא הקהילות בצרפת שלחו את זה. לא הפרטנרים

הרגילים שלנו בצרפת שלחו את זה. מצב החירום יצר הזדהות אתנו מצד אנשים שלא

היו קשורים בעשבר לישראל או לקהילות היהודיות בצרפת. איו אני יכולה להגיד להם

לקהת בחזרה את הטרנזיסטורים. אין לי לב לעשות זאת.
היו"ר מי קליינר
צריו אולי למצוא נורם שי ימן את זה.

אי טוךף

יש לי הרושם שלא חובנתי נכון, ואני רוצה להבהיר את הדברים. אני הצעתי גוף

שיידע להפריד בצורה מאד חדה. בין הדבר המסחרי לבין התרומה כשלעצמה.

מי ברקת;

ואיפה יש גוף כזה?

אי טון;

יחליט האוצר על הגוף המתאים ויסמין אותו. אולי גוף חוץ ממשלתי. אשר

לתקציב, אי אפשר להקציב תקציב לדבדר שלא צריך אותו. כאשר מגיעה תרומה גדולה

מאד שאינה עונה לצרכים של אותו גוף, אינה מתאימה לצרכי משרד הקליטה ואף לא של

גוף מתנדבים אחר, אי אפשר לגייס בשביל זה תקציב.
מ' ברקת
יש בארץ מסחר סביר בטרנזיסטורים ששילמו עבורם מסים, וחם נמכרים בחנויות.

והנה כאן מגיעים 5,000 טרנזיסטורים שאיש לא צריך אותם.
א' הלחמי
מדוע לא ימסרו אותם לעולים, והדבר יירשם בתעודת העולה שלהם.

צי ויינשטיין;

דווקה משום שהדבר לא היה מסודר ולא מאורגן יניעו משלוחים שונים משונים,..

וקל להיתלות בזה. אבל אנהנו מדברים על הסדרת הנושא גם בכל הנוגע לסוג הדברים

שיניעו ארצה. המציאות אומרת שאין אנו הולכים באוטוסטרדה, והמציאות גם תקעה

אותנו עם מאות אלפי עולים. וזו עובדה שאנחנו צריכים להיות אתה. נכון שהיה זה

הרבה יותר נוח לקבל 10.000 עולים בשנה ולטפל בהם בדרך המקובלת, אבל אין לנו

10,000 עולים בשנה אלא 300,000 עולים בשנה, ולכן משתבשת כל צורה של סדר.

קודם כל צריך לקבוע את הארגונים המעורבים. טוענים כאן שיש השש שכל אחד

יוכל לקחת טרמפ על הנושא הזה, וכולם ירמו את כולם. אבל זה לא חייב להיות כך.

הנושא של חלוקת הציוד לעולים מנוהל היום ברוב המקומות על ידי העיריות ועל ידי

גופים מוסמכים. העיריה יכולה לההליט מי הנוף היהידי בעיר שיכול לקבל מוצרים

בשביל עולים ולהלק אותם להם. אפשר להגביל את זה לנוף אחד מסויים, לסוג מסויים

של ציוד ולכמות, הכל לפי המקום, מספר העולים וכו'. ואז לא יקבלו טרנזיסטורים

או כובעי קש, אלא דברים בסיסיים חשובים שאנחנו נקבע אותם. את כל הדברים האלה

אפשר לקבוע ולהסדיר. אין זה מעבר ליכולת ולאפשרות שלנו.
היו"ר מי קליינר
לא שמעתי כאן מאף משתתף בדיון, אף לא מנציני הארגונים, שצרין לעודד את

התופעה הזאת- דבריו של חבר הכנסת צור היו מאד חותכים, ואני מסכים לכל מילה

שאמר בנושא הזה. אילו סיפק סל הקליטה את את הצרכים היה לי קל מאד להזור על

הדברים שאמר כאן חבר הכנסת צור, ולסכם בזה את עמדת הוועדה בנדון. אבל הבעיה

היא שהמצב איננו שחור ולבן, והלב כואב כשאתה רואה את מצבם של העולים, ואתה

מזדעזע לנעמים ממצבם, ואני מבין איזו חשיבות נודעת למהסנים של הגברת רות כץ.

גם אני הייתי מעדיף שנמלא את כל הצרכים של העולים בתוצרת הארץ. אני נם

יודע את התעמולה שעשינו בעולם על מנת שלא לעודד את זרימת המוצרים שהוזכרו כאן

לארץ. אבל מאחר ובכל זאת מוצרים שונים ממשיכים להגיע אלינו בתרומות של קהילות

שונות ממדינות שונות, ומאחר ובכל זאת העולים נזקקים לדברים אלה ואחרים, הייתי

הולך קצת בכיוון הצעתה של היועצת המשפטית שלנו, הגברת מלחי, אבל רק אחרי שתחיה

הוראת שעה שמנדירה את הדברים ומפרטת את ההנדרות, כדי לא להשאיר את הדברים .

לשיקול דעת של המכס. השאלה היא אם בהוראת שעה ניתן להניע למסגרת מאד מצמצמת

ומוגבלת שתפתור את הבעיה. או לחילופין, אולי מוטב שתחליט כל עיריה אם במקום

לתת קונצרט לעולים היא מעדיפה לתת להם שמיכות.

נראה לי שקשה לקבוע עמדה חותכת בענין הזה. אבל אני מציע שארגוני העולים

ביחד עם הסוכנות יזמו, בתיאום עם הגברת מלחי, הכנת טיוטה של הסדר מתקבל על

הדעת שיהיה מוגבל בזמן ומאד מוגדר, וגם אז נצטרך עדיין לשקול את הדברים. אני

לא יכול להגיד בפה מלא ששוכנעתי שצריך לעשות תיקון כזה, אבל גם לא שוכנעתי

שלא. אבל ברור לי שזה צריך להיות מיועד לאוכלוסיה הנדונה בלבד.



רציתי עוד לציין כי מאז הגיע אלינו גל העליה הגדול הזה ותמכתי בוועדה

ובכנסת בדברים שבעקרן אני נגדם. כמו למשל בנייה ממשלתית, דבר שאני מתקומם

נגדו בכל נימי נפשי, אבל בגלל המצב הנוכחי אני בכל זאת מציע לעשותו עכשיו,

מפני שבמצב הנוכחי אין לנו ברירה אחרת. אם אראה עולים רועדים מקור מפני שאין

להם שמיכות, אני אתמוך בתיקון הזה.
צ' ויינשטיין
יש עולים שבאמת רועדים מקור. אדרבה, בוא לראות אותם.
היו"ר מ' קליינר
אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:30)

קוד המקור של הנתונים