הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 126

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

מיום שלישי. כ"ט בטבת התשנ"א - 15 בינואר, 1991, בשעה 12:00

חברי הוועדה;

מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

י' ביילין

מי גור

ח' פורת

די צוקר

ג' שפט

י' שפרינצק

הרב י' פרץ - השר לקליטת העלייה

אי לפידות - מנכ"ל משרד הקליטה

עי גדור - ראש אגף שירותי קליטה, משרד הקליטה

בן עמי - עוזר המנכ"ל משרד הקליטה

עי בן אלחנן - מנהלת לשכת מנכ"ל משרד הקליטה

י' שוורץ - מנהל אגף התכנון, משרד הבינוי והשיכון

אי קלינגרד - מנהך אגף עלייה, הסוכנות היהודית

עי הדר - רפרנט קליטה משרד האוצר

אי טנצר - יועץ לקליטת העלייה במשרד הכלכלה והתכנון

מזכירת הוועדה ו' מאור

שי צהר

דיווח השר לקליטת העלייה על תכנית משרדו לקליטת העולים בשנת 1991.



דיווח השר לקליטת העלייה על תכנית משרדו לקליטת העולים בשנת 1991.

היו"ר מי קליינר

אני פותח את ישיבת הוועדה המוקדשת לדיווח של השר לקליטת העליה על תכנית

משרדו לקליטת העליה בשנת 1991. בישיבה שלנו אתמול היה נוכח השר שרון שהתייחס

להיבטים שונים של נושא הדיור. באופן כללי הוא דיבר על 100 אלף פתרונות דיור

השנה. אני לפחות לא קבלתי תמונה ברורה אם מדובר בדיור זמני או בדיור קבע.

אנחנו מבקשים לשמוע היום מהשר לקליטתה עלייה על הנושא הזה, שהוא נושא

מרכזי, על קליטה זמנית, וכמובן על הקורה בימים אלה.

ברשות היושב ראש, חבר הכנסת קליינר, ברשות מנכ"ל המשרד הרב לפידות,

ברשותכם חברי כנסת נכבדים, לפני מספר שבועות הגשנו לקבינט את תכנית ההערכות של

המשרד לקליטת 400 אלף עולים. מסרתי בקבינט תקציר מתפיסתנו את הערכות המשרד

לקליטת 400 אלף העולים. התכנית עוד לא אושרה, היא מונחת עדיין על שולחן

הקבינט. הגשנו את התכנית בשתי ישיבות, בישיבה השלישית התקיימו דיונים, ובישיבה

הבאה צריך לאשר את תכנית.

תקציב המדינה מתייחס רק ל-300 אלף עולים, וחתכנית שלנו מתייחסת ל-400

אלף עולים, כך שיש פער מסויים, וזה מחוץ לתקציב המדינה. התכנית שהגשנו מתייחסת

למעשה לקליטת 400 אלף עולים בשנת 1991 בכל תהומי הקליטה. לא רק בתהומי הקליטה

הראשונית, שבה אנחנו עוסקים ושעליה אנחנו מופקדים, אלא בכל ההיבטים, כולל נושא

התעסוקה, נושא של קליטת אוכלוסיות חלשות, קליטת עולים מאתיפיה וכוי. אי אפשר

לדון בקליטה הראשונית מבלי לראות את המבט הכללי של כל העלייה על כל ההיבטים

שלה, שכן הקליטה הראשונית גם נגזרת ממכלול ההיבטים של כל הקליטה. מכל מקום

בדברים שלנו היום כאן נתייחס רק על ההערכות של משרדי לקליטת העלייה.

כבר בסוף שנת 1989 הגיש משרדי לוועדת ביילין תכנית לקליטת 150 אלף עולים

ל-3 שנים, בהתאם לצפי באותם ימים. התכנית הזאת היתה בנויה על מספר עקרונות

יסוד, ועל סמך העקרונות הללו קלטנו את העולים במשך השנה וחצי שחלפו. נכון

שהתכנית הזאת לבשה צורה ופשטה צורה, שכן ככל שהיקפי העלייה גדלו עברה התכנית

תיקונים, אבל עקרונות היסוד נשארו.

גם התכנית שאנחנו מגישים היום בנויה למעשה את אותם שלושה עקרונות היסוד

שהיו בתכנית שהגשנו לוועדת ביילין. העקרון הראשון בתכנית הזאת זה מסלול

הקליטה הישירה. אם בעבר קלטה מדינת ישראל עולים במסגרות מעבר שונות, עם שמות

שונים ובווריאציות שונות, הרי שמתחילת גל העלייה הגדול, ועוד לפני כן, קלטנו

את העולים במסלול של קליטה ישירה. זה התחיל בהיקף של תכנית נסיונית מוגבלת,

שהפכה עד מהרה להיות תכנית של ממש, ואכן 95% מהעולים קלטנו בקליטה ישירה. כאשר

רק 5% מהעלייה מגיעים היום למרכזי הקליטה, והמדובר באוכלוסיות חלשות שאינן

יכולות ואינן מתאימות למסגרת של קליטה ישירה.

הרעיון שביסוד הקליטה הישירה הוא לאפשר לעולה להיקלט באורח עצמאי ככל

האפשר, תוך קבלת סיוע בתחומים שונים, ותוך הפעלת שיקול דעת עצמאי הן בבחירת

מקום המגורים והן בצורת השימוש בכספי סל הקליטה. הקליטה הישירה הוכיחה את עצמה

כשיטה היחידה המסוגלת להתמודד עם עלייה בהיקפים גדולים כאלה. שעל כן גם אלה

שדיברו במלוא התוקף נגד מסלול קליטה ישירה מודים היום בכל פה שאלמלא הקליטה

הישירה הקליטה הראשונית היתה בוודאי קורסת מזמן במסות הגדולות של עולים שבאים

אלינו.



התכנית הזאת בנויה על הקליטה הישירה בשתי רמות: א. ברמה של מאגר הדיור

להשכרה, ב. אחרי מיצוי מאגר הדיור להשכרה הקיים, ואנחנו לא רחוקים מהרגע הזה,

נתחיל להשתמש בפתרונות חירום של בתי מלון, אכסניות נוער, מחנות צה"ל וכו'

שבנויים אף הם על קליטה ישירה.

העקרון השני שעליו בנויה התכנית שלנו הוא פרישה רחבה, ככל האפשר, של מפת

העלייה בארץ. כאשר גלי העלייה מברית המועצות התחילו להגיע אלינו סברו במשרדים

הבכירים שעסקו בנושא הקליטה, שאת העלייה מרוסיה, והירבו להדגיש את העלייה

ממוסקבה במיוחד, אי אפשר להפנות לישובים כמו שדרות, דימונה, קרית שמונה וכוי,

אלא יש לנתב אותה למרכז הארץ, באיזור שבין גדרה לחדרה. אנחנו ערערנו מיד על

התפיסה הזאת. כי ראינו בעלייה הגדולה הזאת הזדמנות מצויינת לבנות את הארץ וגם

לבנות את העולים, שכן אנחנו מאמינים באמונה שלמה שככל שהעולה תורם יותר מאונו

ומכוחו ומנסיונו ומיסוריו לבנייתה של הארץ כך הוא גם משתרש בה יותר ובונה את

עצמו כאזרח מלא של המדינה. אנחנו ערערנו על התפיסה הזאת בכל פורום אפשרי

ודחפנו את המשרדים השונים לשנות את התפיסה הזאת, כאשר הפריפריה עומדת בראש

דאגותינו. דאגנו גם למתן תמריץ כספי משמעותי לכל עולה שהצפין לגליל או הדרים

לנגב. במשך הזמן התפיסה הזאת התקבלה גם על דעת שאר המשרדים, והיום היא מבוצעת

בצורה מאד מוצלחת בשטח.

העקרון השני שעליו בנויה התכנית הוא איפוא להמשיך ולפרוס את גלי העלייה

בכל פינה אפשרית במדינת ישראל. אין היום עיירת פיתוח שעולים מברית המועצות לא

הגיעו אליה, החלמקרית שמונה, דרך הצור, דרך טבריה, מגדל העמק, כרמיאל, עד

שדרות, ירוחם, דימונה, מצפה רמון, נתיבות אופקים ואילת. יש עוד מספר נקודות

קטנות יותר שהעולים טרם הגיעו אליהן, אבל בע"ה התכנית הזאת בנויה על פיזורם על

פני כל הישובים במרחבי הארץ.

54% מכלל העולים מגיעים כיום למרכז הארץ. בסוף עונת 1991, למרות המספר

הגדול של עולים שיגיעו, רק 47% מהעולים יהיו במרכז הארץ, ואילו 7% הנותרים

יפוזרו בגליל ובנגב.

העקרון השלישי, שעליו בנויה התפיסה שלנו על קליטת העלייה הוא אחד החשובים

להצלהת הקליטה הישירה, זה העקרון של שיתוף הרשות המקומית, הקהילה, המוסדות

וארגוני העולים וארגוני המתנדבים השונים בקליטת העלייה הזאת. אם בשנים עברו

העולה נקלט על ידי המוסדות המרכזיים של המדינה, הרי המגמה שלנו היא להוריד את

הנטל הזה, ככל האפשר, מהמוסדות המרכזיים, ולהטילו על השכבה העממית יותר, על

הארגונים השונים ועל האזרח מן השורה. לשם כך גם הרבינו לטפל בעידוד ארגונים

מתנדבים וארגוני עולים, והיינו במגע ישיר עם הרשויות המקומיות. לפני למעלה

משנה מינינו צוות שסרק את כל הרשויות המקומיות במדינה, ובכל רשות הקמנו צוות

היגוי שבו היו מיוצגים כל הנוגעים בדבר, וכך הרשות היא היום גורם קולט, בסיוע

ובהדרכת משרד הקליטה.

התכנית שלנו ממשיכה להתבסס בצורה רחבה מאד על שיתוף פעולה מאד הדוק ופורה

עם הרשויות המקומיות. וכאן המקום להדגיש כי אין ספק שהעלייה שהגיעה מרוסיה

בשנות ה-70 מהווה כיום עזר רב לנו בקליטת העלייה הנוכחית, והעולים משנות ה-70

הם מפתה להצלחת הקליטה של העולים המגיעים אלינו כיום, ולו רק מפני שפתחו את

בתיהם בפני העולים וסייעו בקליטתם, נתנו להם סיוע ועידוד רוחני מוסרי וחברתי.

אבל נחטא לאמת אם לא נעלה על נס את התרומה הגדולה והחשובה מאד של ארגוני

המתנדבים השונים. אם אינני טועה, מספר ארגוני המתנדבים עובר את המאה.

זו הפעם השנייה שאנהנו שומעים על העולים מברית המועצות בשנות ה-70 שפתחו

את בתיהם ואת לבבם בפני העולים שהגיעו מקרוב. בכמה משפחות מדובר?



השר לקליטת העלייה הרב י' פרץ;

אני שמח להדגיש את התרומה העצומה שתרמו אזרחים מן השורה, את הלב הפתוח

שהם גילו, את רגש האחווה שחשפו מתוכם בקליטת העלייה הזאת. תושבי עיירות

הפיתוח הפתיעו אותנו מאד בכושר שלהם לתרום לקליטת העלייה מרוסיה. כאשר דיברנו

בשעתו על האפשרות להפנות עולים לעיירות הפיתוח, היו שטענו שיהיה כאן שעטנז,

וכי איזה שידוך אפשר לעשות בין עולים מוילנה וממוסקבה לבין תושבי עיירות

הפיתוח. תודה לאל שהמציאות הפריכה את כל החששות האלה, והראתה בעליל שדווקה

תושבי עיירות הפיתוח עם המנטליות החמה שלהם, המנטיליות הספונטנית והסוחפת שלהם

גילו הרבה רוהב לב בקליטת העלייה, כאשר הם דופקים על דלתות בתיהם של העולים

ומביאים להם כל צרכיהם, אם זה כסא, שולחן, טלוויזיה או קוסקוב לכבוד שבת.

הדבר הזה כמובן מעודד ומשמח מאד ומראה שבאזרה מן השורה יש לנו שותף נכבד מאד

בקליטת העלייה, ועלינו לשים דגש מיוחד על הקליטה החברתית והרוחנית ועל פיתוח

הנושא של גל ההתנדבות, שכן עדיין לא מיצינו את כל המאגר הטבעי והחשוב שקיים

באוכלוסיה הישראלית.

אלה הם שלושת עקרונות היסוד שעליהם בנוייה התכנית שלנו, ושהיו מונחים

ביסוד תפיסתנו כאשר הגשנו את התכנית שלנו לוועדת ביילין. לתכנית הזאת אנחנו

הערכות מחודשת בתחום הארגון של המשרד והפעלת שיטות חדשות

בתחום קליטת העלייה.

קליטת 40 אלף עולים, 100 אלף עולים או 200 אלף עולים אינה דומה לקליטת

004 אלף עולים או 600 אלף עולים שאולי יגיעו אלינו בשנת 1991. הדבר הזה מחייב

אותנו בהערכות מחודשת, בהתארגנות מחודשת ובראייה אחרת של כל תפיסתנו לקראת

הטיפול בעלייה הזאת.

התפיסה שלנו בתהום ההתארגנות המחודשת בנוייה על 4 יסודות. היסוד

הראשון - שליטה מקסימלית על כל השטח. אם משרד הקליטה לא ישלוט חלילה שליטה

מקסימלית על כל ריכוזי העולים ולא יהיה לו קשר ישיר וזורם עם כל ריכוזי העולים

באשר הם, הרי שאנחנו נאבד שליטה ותהיינה הרבה נפילות. אנחנו מתכוננים לשמור על

השליטה הזאת על ידי התקנת מערכות ממוחשבות ותקשורת מתקדמת. אני שמה לומר

שאנחנו נמצאים בתהליך מתקדם מאד של מיחשוב כל מערכות המשרד, כל הסניפים

הקיימים וכל המחוזות, כאשר המיחשוב צופן בתוכו מאגר ידע מקסימלי המסייע לטיפול

מהיר ושוטף בקליטת העלייה.

שינוי התפיסה של בנין משרד הקליטה. אם בעבר כל

הכוה היה מרוכז במטה והסניפים היו למעשה נטולי סמכויות, הרי היום אנחנו

הופכים את הפרמידה על ראשה, כאשר המגמה שלנו היא לצמצם את יחידות המטה

המרכיזת, את יחידות המחוז, לפרוש לשכות ומוקדי קליטה רבים על פני כל הארץ,

כאשר את רוב הסמכויות והאפשרויות אנחנו מעבירים מן המט א השדה. בעבר, כאשר לא

היו לנו כל כך הרבה עולים, יכולנו להרשות לעצמנו את הלוקסוס שהעולה יגיע

למחוז, ולפעמים הגיע אפילו למטה הראשי, ויכולנו לתת לו טיפול אישי פרטני.

היום, לעומת זאת, איננו יכולים לעמוד בלוקסוס הזה, ואנחנו חייבים לבנות את

הלשכות בצורה כזו שהן תוכלנה לתת את מקסימום הפתרונות בשטח מאלף ואת תו, כולל

בנושאים הכספיים שהיו מרוכזים בעבר רק במחוז. מעתה יהיו כל פעולות הגזברות

מרוכזות בלשכות.

היסוד השלישי בהערכות שלנו זו הגמשת המערכת. בעבר המערכת היתה די ממוסדת,

מאד לא גמישה, והעולה היה צריך להתרוצץ ולבוא אל המחוז, לפעמים גם אל המטרה

הראשי, אבל כשאנחנו מדברים היום על קליטת עולים במגורונים, בקראוונים ואולי

אפילו באוהלים ברור שבן לילה יצוצו בע"ה ריכוזי עולים תחת כל עץ רענן ועל כל

גבעה גבוהה, במקום עבודה זרה שהיתה שם פעם, ומדי יום נקבל ידיעה על כך וכך

עולים במקום פלוני, וכך וכך עולים במקום אלמוני, ולכן אנחנו צריכים לבנות

מערכת הרבה יותר גמישה, שתוכל לתת תשובות מהירות ומוכנות, כך שכל קבוצת עולים



שתהיה בכל מקום שהשוא בארץ, תוכל לקבל בכל עת תשובות מידיות לשאלות השונות

ממשרד הקליטה.

די צוקר;

אני מבין שעולים מדענים צריכים עדיין לפנות לירושלים.

השר לקליטת העלייה הרב י' פרץ;

אכן כך, וזו דוגמה מצויינת למצב שעליו אני מדבר. המרכז לקליטת עולים

מדענים נמצא במטה הראשי, ואנחנו מטפלים בכל מדען בצורה פרטנית. אנחנו חייבים

להפוך היום את הפרמידה על ראשה, כדי שהלשכות תעשינה חלק גדול מהעבודה.

היסוד הרביעי שעליו בנויה ההערכת המחודשת שלנו: הפעלה נכונה ויעילה של

כל הציבור המטפל בקליטת העלייה, החל ברשויות, דרך המוסדות והארגונים השונים.

ככל שהקשר שלנו עם כל הארגונים והמוסדות הפועלים בקליטת העלייה יהיה הדוק

ושוטף יותר הקליטה תיעשה בצורה נכונה ויעילה יותר.

אלה הם ארבעה היסודות של ההערכות המחודשת שלנו. משרד הקליטה פרוש היום על

4 מחוזות, על 7 לשכות ועל 33 סניפים. המגמה שלנו היא לפרוש את המשרד על 6

מחוזות, על 29 לשכות, שתהיינה הרבה יותר רחבות משהיו הסניפים בעבר. בכל לשכה

יהיו כ-20 עובדים, וכל לשכה תהיה בנויה לטפל ולתת מענה לבכ-20 אלף עולים. כל

לשכה תוכל לתת מענה לכ-20 אלף עובדים. נוסף לכך יהיו עוד מאות מוקדי קליטה

קטנים פרושים בכל פינות הארץ.

די צוקר;

מה הוא כוח האדם הנוסף הדרוש לביצוע התכנית הזאת?

השר לקליטת העלייה הרב י' פרץ;

מיד אגיע לזה. בהערכות המחודשת שלנו אנחנו מתייחסים לשתי הנקודות:

הערכות ארגונית מחודשת, עליה דיברתי;וכן הערכות מחודשת בשיטות הטיפול

והקליטה.

בשנה האחרונה התכנית שלנו ושיטות שלנו לקליטת העלייה עברו עדכון מתמיד,

כאשר אנחנו משתדלים לשפט כל הזמן הליכים. אבל עלינו לדעת שככל שמפשטים הליכים

המערכת זורמת יותר, אבל הפרט מטופל פחות טוב. הבה ניקח לדוגמה את נושא

התרגומים. בעבר היה מגיע כל עולה אל המחוז בשביל התרגומים של התעודות שלו,

והמחוז היה עושה זאת בשבילו. היום איננו יכולים לעמוד בלחץ העצום של כל כך

הרבה עולים הבאים למחוז עם התרגומים שלהם. לכן החלטנו לפשט את ההליך הזה,

ובמקום לטפל פרטנית בכל עולה הזקוק לתרגומים, אנחנו נגדיל את סל הקליטה של

העולה בסכום מסויים, כך שכל עולה ימצא בסל שלו סכום מסויים שמיועד לתשלום עבור

תרגומים. ואז אינו צריך לבוא למחוז ולעמוד בתורים, אלא יתרגם את ניירותיו בכל

מקום שנראה לו. אבל מאחר ואנחנו הופכים את תקצוב התרגומים לדבר אוניברסילי לכל

העולים, אנחנו חייבים להקטין את הסכום.

עד עתה היה כל עולה רשאי לתרגם ניירות ותעודות עד לסכום של 100 שקל, ואף

מעבר לזה. ואילו היום הקציב האוצר בסל הקליטה סך של 40 שקל לנפש למטרה זו.

זה אולי לא מספיק, אבל אין מנוס מנקיטה בדרך הזו. זו דוגמה לכך שפישוט

ההליכים פוגעת באוכלוסיה מסויימת, אבל אין לנו ברירה. המספר הגדול של עולים

מכתיב לנו פישוט הליכים. לא עשינו פישוט הליכים לפני הצי שנה, אף שכבר אז

חשבנו על זה, מפני שלא רצינו לפגוע בעולה, אלא שהיום אנחנו חייבים לעשות זאת.



במסגרת פישוט ההליכים ביטלנו גם את הצורך בהצגת חוזה שכירות כדי לקבל את

השתתפות המשרד בתשלום שכר הדירה, דבר שגרם לעולה סבל רב. כמו כן ביטלנו ת

הצורך בהצגת קבלות בנושאים כספיים שונים. אם בעבר ועלה היה צריך לך התייצב 6

ואף 7 פעמים במחוז כדי לקבל את כספי הסיוע בשנה הראשונה, הרי שמהראשון ביולי

1990 פישטנו את סל הקליטה, כך שדי לו להתייצב פעם אהת במשרד הקליטה כדי למסור

את מספר חשבון הבנק שלו ואת כתובתו, ולאחר מכן הוא מקבל את כל כספי הסיוע

המגיעים לו בחשבונו בבנק.

היום אנחנו הולכים לפישוט עקרוני יותר. בשביל לקבל את כספי הסיוע לא

יצטרך העולה להתייצב במשרד הקליטה אף לא פעם אחת. עם נחיתתו בשדה התעופה בן

גוריון הוא מקבל כ-25% מכספי הסל, ובכסף הזה הוא יכול לשכור דירה, יפתח לעצמו

חשבון בבנק, ומדי חודש הוא יקבל את כספי הסיוע המגיעים לו לחשבונו בבנק. מעתה

ואילך לא יצטרך להגיע אל הלשכה בשביל להסדיר קבלת כספי הסיוע המגיעים לו. הוא

יגיע ללשכה בשביל דברים אחרים, אבל לא בשביל כספי הסיוע. פישטנו הליכים נוספים

ואנחנו מתכוננים להמשיך במלאכה.

העולים מקבלים סיוע כספי אוניברסלי במסגרת סל הקליטה. אולם ישנם תקציבים

שאינם אוניברסליים והם ניתנים פרטנית. לדוגמה, יש עולה הזקוק לסיוע כספי בשביל

מעון יום עבור ילדו, על מנת שהוא בעצמו יוכל ללכת לאולפן. אבל לא כל העולים

זקוקים למעון יום עבור ילדם. יש עולה הזקוק למטפלת, אבל ברור שלא כל העולים

זקוקים למטפלת. בפישוט ההליכים אנחנו רוצים לצמצם, ככל האפשר, מתן סיוע כספי

לא אוניברסלי, ולהכניס מה שיותר לסל הקליטה כדי שהעולים לא יבואו בשביל 50

שקל, 70 או 100 שקל ללשכה, ויעמדו שם בתורים ארוכים, ייחדקו ויילחצו, ויהיו שם

מראות בלתי נעמים. זאת המגמה שלנו.

אם נרצה להיות כנים עם עצמנו נודה שבשנה האחרונה אנשי משרד הקליטה עסקו

הרבה מאד בביורוקרטיה, במילוי טפסים רבים, במתן תשלומים שונים ובמתן תשובות

משרדיות, ויחסית עסקו מעט בטיפול, בליווי, ביעוץ ובהדרכה של עולים. אנשי משרד

הקליטה לא יכלו לצאת אל העולה, לא יכלו לבקרו בביתו, באולפן בו למד, ולא יכלו

להגיע לריכוזי עולים, כך שמבחינה טיפולית יצא שהעולה טופל פחות טוב. על פי

התפיסה המחודשת שלנו אנחנו אומרים שמצד אחד אנחנו מפשטים הליכים ומבחינה

תקציבית העולה יינזק קצת, אבל אי אפשר יהיה להפקיר את העולה. בא אלינו עם חדש

עם מנטליות ועם שפה אחרת, עם תפיסת עולם שונה ועם בעיות אישיות וכו', ואי אפשר

יההי לפתור את כל בעיות העליה דרך הכספומט של נמל התעופה בן גוריון ודרך

התשלומט של הבנק. הציבור הגדול שמגיע אלינו זקוק לטיפול, זקוק לליווי, זקוק

ליעוץ, זקוק להדרכה, זקוק ליד מכוונת, תומכת, עוזרת ומסייעת. לכן בתפיסה שלנו

המגמה היא לאפשר לעובדי משרד הקליטה לצאת מהלשכה אל השטה, אל הבתים, אל

האולפנים ואל ריכוזי העולים ולתת לעולים סיוע אישי ונפשי.

אתמול הייתי צריך להשיב לשאילתה שנשאלה בכנסת אודות מקרי התאבדות של

עולים, דבר שקורה לצערנו הרב בקרב עולים צעירים ומבוגרים, וזה מחייב אותנו

ליותר טיפול וליותר הדרכה.

הצגתי בפניכם זה עתה את התפיסה המחודשת שלנו הן בתחום הארגון והן בשיטות

הטיפול והסיוע לעולים. אני מבקש להוסיף עוד כמה דברים, ואתחיל בנמל התעופה בן

גוריון. אני שמח למסור שנמל התעופה בן גוריון טופל על ידינו מהרגע הראשון, כי

הבינונו שהוא צואר הבקבוק וחלון הראווה שלנו, ששם אסור שיהיו פאשלות, כי שם

הכל חייב לזרום חלק ומהר ככל האפשר. די לבוא היום לנמל התעופה בן גוריון כדי

לראות כיצד נקלטים העולים. ולכן, עוד לפני שהתחילו לדבר על גלי עלייה התחלנו

לטפל בנתב"ג. אמרנו שצריך לדאוג לטרמינל נוסף, להרחבת הטרמינל ולהכנסת שינויים

בו. כאשר נכנסתי לתפקידי הנוכחי היו שם בסך הכל שלוש עמדות קליטה, 12 עובדים

ומערכת מיחשוב מיושנת שיותר משעזרה היא הפריעה. ואילו היום יש שם 17 עמדות

קליטה, ובמקום 12 עובדים אנהנו מעסיקים שם היום 90 עובדים, רובם דוברי רוסית,

מספר דוברי פרסית, ומספר דוברי ספרדית בגלל העלייה מארגנטינה, והכנסנו לשם



מערכת מיחשוב מאד משוכללת שנותנת תפוקה ותשובות בצורה מידית. הכנסנו מדפסת,

תשלומט וכ',. ולמרות המספרים הגדולים של עולים המגיעים אלינו יש שם זרימה

טובה. לאהרונה הגיעו לנתב"ג 5000 עולים תוך יומיים, והטיפול בהם זרם ולא נעצר

ב"ה.

טוב שנערכנו לזה מראש והכינונו טרמינל חדש נוסף. התכוננו לחנוך אותו

היום, אבל בשל המשבר במפרץ הפרסי לא עשינו זאת. הטרמינל הנוכחי משתרע על פני

שטה של 970 ממ"ר, הטרמינל החדש משתרע על שטה של 700 ממ"ר, ויש שם 15 עמדות

נוספות. נכניס לשם עוד 50 עובדים, כולם דוברי רוסית, כך שבסך הכל יש לנו היום

32 עמדות, 140 עובדים, ומערכת מיהשוב משוכללת מן הקצה אל הקצה, עם מדפסת, יש

לנו כספומט וכו', כך שאנחנו ערוכים היום לקלוט בצורה מסודרת וללא לחץ 3000

עולים ביממה. תחת לחץ אנחנו מסולגים לקלוט היום 5000 עולים ביממה. כדי להמחיש

את משמעות הדבר די יהיה אם אזכיר לכם שבשנים עברו הגיעו אלינו 5000 עולים בחצי

שנה.

המשרד ערוך היום לטפל בצורה טובה ויפה במספר גדול מאד של עולים, וזה כולל

מזנון, כולל מודיעין, קשר טלפוני עם קרובים וכוי. הכל מאורגן ומסודר. דאגנו גם

לשיפוץ הטרמינל הנוכחי כדי שלא יהיה הבדל תהומי בין החדש לנוכחי, ואנחנו

נמצאים כמעט בסוף הדרך. בזמן שהעולים ממתינים לתורם מקרינים להם סרטים, כך

שבאמצעות סרטי וידאו הם מקלבים גם הסברים.

מה אנחנו צריכים לעושת כדי לבצע את התכנית הזאתת? עלות התכנית היא

מליארדים. לא רצינו להביא לקבינט את התרגום הכספי לתכנית. רצינו להשאיר את

הנושאים הללו להסדר אם האוצר בכדי לא ליצור משברים עם האוצר. נושא עלות כספית

אחד הבאנו לאישור הקבינט, וזה נושא כוח האדם וההערכות הפיזסית של המשרד. אנחנו

זקוקים לעוד 412 עובדים, שעלותם השנתית 15,5 מיליון שקל. ההערכות הפיזית של

המשרדים הנוספים ומוקדי הקליטה הנוספים היא צנועה מאד, ומדובר ב-4,5 מיליון

שקל. אנחנו לא מתכוננים לבנות לשכות ראוותניות, אלא במינימום של הוצאה כספית

ובלבד שיתנו מקסימום של טיפול בעולים.

זאת בעצם התכנית שלנו. יש בה פרק מיוחד בנושא קליטה חברתית ורוחנית. כאשר

הופעתי בפניכם הרביתי להדגיש את נושא הקליטה החבתרית והרוחנית. אני חוזר ואומר

שכדי שהעוליה שורשים במדינה שלנו לא די בדיור ולא די גם בתעסוקה, אלא הוא צריך

להיות חלק אורגני מהעם ההי כאן, וכדי שיגיע לשלב הזה עלינו לשים דגש על הקליטה

החברתית ועל הקליטה הרוחנית שלו, כולל מתן הדרכה בנושא מורשת ישראל. כי יהדות

רוסיה, כפי שאתם יודעים, היא נטולת כל שורשים ביהדות. תשאל עולה מי זה משה

רבנו, והוא לא יידע על מה אתה מדבר. תשאל אותו מי זה אברהם אבינו, וגם אז לא

יידע על מי או מה אתה מדבר. ידיעות בסיסיות שהן נחלתו של כל ילד הגדל במדינת

ישראל, ולא חשוב באיזה בית ספר או מערכת חינוך הוא למד, אינן נחלתו של ציבור

העולים מברית המועצות.לכן שמנו דגש מיוחד על נושא הקליטה החברתית והרוחנית של

העולים.

בזאת סיימתי את הצגת ההערכות שלנו לקליטת העולים בשנת 1991. תודה.

היו"ר מי קליינר;

נראה לי שהציבור לא יודע להעריך נכונה את פעילותו של משרד הקליטה, לכן

אני חוזר על הדברים מדי פעם ומציין שבכלים שנועדו לקלוט 14 אלף עולים בשנה קלט

משרד הקליטה בשנה האהרונה 200 אלף עולים, וכמעט ללא חריקות, וזה כמובן הישג

משמעותי ביותר.

אני סמוך ובטוח שאם ינתנו למשרד הקליטה הכלים המתאימים הוא יצליח לקלוט

את 400 אלף חעולים שיגיעו אלינו בשנת 1991, ולכן זה לא כל כך מטריד אותי.אבל

חשוב להבין שבשנת 1991 נצטרך לא רק לקלוט את 400 אלף העולים שיגיעו אלינו,



שזו קליטה קלה יחסית, אלא שנצטרך לקלוט לתוך המשק שלנו את אותם 200 אלף העולים

שהגיעו אלינו בשנת 1990, ונצטרך לעשות זאת מבלי שיש לנו הכלים הדרושים לכך. זה

יהיה המבחן האמיתי שלנו. מה יהיה עם 200 אלף העולים האלה שיהיו אז בלי סל

קליטה, בלי עבודה ובלי מגורי קבע? יתכן שנצטרך להאריך את הקליטה הראשונית. אלה

הן שאלות שעליהן אנחנו מבקשים לקבל ממך תשובה, אדוני השר.

ועדת העלייה והקליטה שיתפה פעולה עם הממשלה ועם שר הקליטה. בשנת 1989

שאלנו וחזרנו ושאלנו מה יהיה עם 200 אלף העולים שיגיעו, היכן יגורו ואיך

נקלוט אותם קליטה זמנית, ואנחנו אמרנו שיבואו 200 אלף עולים. אז עוד אפשר היה

לענות לנו שאולי בכל זאת לא יבואו, כי אולי ישתנו דברים. כנסיבות מקלות, שלא

מתרצות אבל אולי מסבירות, אני יכול להבין את חששותיהם של חברי כנסת ששאלו מה

יהיה אם נבנה 50 אלף דירות חדשות, ועולים לא יבואו. אבל 200 אלף העולים כבר

נמצאים בארץ, ובמהלך 1991 הם יוצאים מהחממה של שנת העלייה הראשונה עם סל

הקליטה וכוי, וברור שמדינת ישראל צריכה לתת את חדעת למקומות בהם ייקלטו

ולאפשרויות הקליטה שלהם.

אתמול שאלתי את השר שרון מה מכל הדירות שעליהן הוא דיבר מיועד להגדלת

המלאי של פתרונות זמניים עבור 400 אלף העולים שיגיעו, ומה כמות הדירות שיועדו

לפתרון קבע עבור 300 אלף עולים המסיימים את השנה הראשונה לעולתם לארץ. בינואר

1990 עלו 4,600 איש, בפברואר עלו 6,000 עולים, ביוני כבר הגיעו למעלה מ-

15,000 עולים. לכולם יש לתת פתרונות דיור. את השאלות האלה נחזור ונשאל שוב

ושוב. אנחנו יודעים שזה לא באחריות של משרד הקליטה שתפקידו לקלוט את 400 אלף

העולים שיגיעו בשנת 1991.

אני לא יכול לקבל תכנית כזתא בלי מימון כספי. שהרי האוצר צריך לממן אותה.

האם התכנית הזאת מתוקצבת, או לא מתוקצבת? האם התכנית הזאת תתבצע, או לא? והאם

אפשר לבצע אותה בלי כסף?

אתמול קיבלנו תחזית בדבר מקומות מגורים בשביל העולים. האם יש תחזית

מקבילה באשר למקומות עבודה עבורם? האם מישהו מכין תחזית כזאת, האם מטפלים בכך?

אנחנו רואים בחיוב רב מעורבות גדלה והולכת של הרשויות המקומיות בקליטת

העולים, ומזה זמן אנחנו מבקשים שינקטו בשיטה הזאת. האם לא כדאי לקשור גם

קהילות יהודיות בחו"ל לענין הזה. כמו בפורייקט שיקום השכונות הייתי רוצה לראות

לצדה של רשות מקומית קולטת איזו קהילה יהודית תומכת שלוקחת על עצמה להביא בית

חרושת או מפעל מתוחכם, כי לדעתי יש לשים יותר את הדגש על התעסוקה.

תמיד ברכנו על המגמה להביא את העולים לפריפריות. אבל אם אנחנו רוצים

שישארו בפריפריות גם לאחר הקליטה הזמנית, יש לטפל בשאלת התשתית. אם נרצה לעודד

יזמים להשקיע בפריפריות, ולא במרכז הארץ, יש שוב לשים את הדגש על שאלת

התשתיות, ובעיקר על תקשורת ותחבור. לכן חשוב לשמוע אם לדעת שר הקליטה נותן

תקציב המדינה מענה הולם לקליטת 200 אלף העולים בשנה השנייה להיותם בארץ.

בנאום התקציב שלו אמר שר האוצר שכל התקציב הזה הוא אי ודאות. גם הדברים

שאנחנו שומעים היום הם אי-ודאות. כולנו מבינים שאם יש תחזית ויודעים פחות או

יותר מה הם הצריכים, כי אז צריך לתרגם את זה לתקציב.

אני יכולה להבין כל גורם המטפל בנושא הקליטה שהש שמבחינה מסויימת הגענו

להישגים. כי אם נשווה את מצבנו הנוכחי למצב שהיה בעבר נהיה חייבים להגיע

למסקנה שאכן הגענו להישגים ולדברים שלא חשבנו פעם שנגיע אליהם. אבל אני חוששת

שמא נחזור על שגיאות העבר, כאשר הגורמים שעסקו בקליטה ועמדו מול בעיות רבות כל

כך, שמחו כאשר הצליחו לפתור חלק מהבעיות עד שלא הבחינו שבעצם מתקתק כאן שעון



שהוא למעשה פצצת זמן חברתית ואולי גם בטחונית. קבעו לעולים שנת קליטה, אבל לא

ערוכים לתקופה שלאחר מכן. צריך להתמודד עם בעיית הדיור, אבל לא ערוכים לזה.

עובדה היא שטרם פתרו את הבעיות של האוכלוסיה הישראלית הנזקקת לדיור, וכבר

עומדים בפתח העולים שסיימו את שנת הקליטה הראשונה שלהם ארץ, ואנחנו פשוט לא

ערוכים לזה עדיין. אין בכלל התייחסות לענין.

בשעתו היה ויכוח סביב השאלה מה עדיף על מה: קליטה ישירה, או קליטה במרכזי

קליטה. יכול להיות שנוכח המצב הנוכחי שלא נותן פתרונות לבעיות הדיור, יתכן

וצריך לשקול מחדש את השאלה הזאת.

יכולה להיות שביעות רצון מכמה דברים בתהום העלייה, אבל התחושה אצל אלה

הקרובים לנושא היא לא תחושה טובה., כי לא מתמודדים עם הבעיות. גם אם תהיה קורת

גג כזאת או אחרת לעולים, ויהיה פיזור אוכלוסיה ופרישה על פני כל הארץ, השאלה

ומה הלאה? ברור לי לחלוטין שאנחנו לא מתמודדים עם הצרכים

והבעיות של 200 אלף העולים שיסיימו את השנה הראשונה לעלייתם ארצה.

אנחנו שומעים אזהרות וחששות בענין העולים המדענים; חששות באשר ליכולת

לקלוט את כל בלעי המקצועות במקצועות שלהם, ואי ידיעה וודאות בדבר תכניות להסבה

מקצועית, ומידת התאום בין כל הזרועות האלה. אין הרגשה שהדברים מתנהלים תוך

תיאום וידיעת הצרכים והנתונים, ואין הרגשה שמתייחסים אל הנושא הזה במלוא כובד

הראש הראוי. אנחנו חוזרים על אותה שגיאה גם בתקציב המדינה, כאשר יודעים

בוודאות שיהיו יותר עולים ומתקציבים בשביל פחות עולים, ולא מתקצבים גם את כל

הצרכים.

בדין וחשבון שלכם, אדוני השר, נאמר כי 19% מאוכלוסיית העולים היא

אוכלוסיה ברמת סיכון גבוהה. זה מספר גדול מאד. 15% הם קשישים, 4% ליקויים

אחרים, ויש הערכות לגבי היקף האוכלוסיה הזאת והבעיות שלה ושל בני המשפחה שלה.

אומרים שהאוכלוסיה הנזקקת תמנה 95 אלף איש, ויש לקחת בחשבון גם את הסובבים את

האוכלוסיה הזאת, ומה זה יעשה להם.

אינני יודעת אם יש תיאום בין משרד הקליטה לסוכנות היהודית בנושא הזה. יכול

להיות שצריכה להיות חשיבה מחודשת בנושא הזה, כך שהסוכנות היהודית תהיה אולי

אחראית לחלק מהנושא הזה במשך תקופה מסויימת, ולאחר מכן תהיה המדינה אחראית

לזה. יש לי הרגשה שהנושא הזה לא מטופל לחלוטין, וההיקף הוא גדול כל כך עד שאין

אפשרות להתעלם ממנו. אגב, נדמה לי שהמספרים במציאות גדולים בהרבה מאלו.

המופיעים בדין וחשבון.

נקבע כאן בכמה מיטות נוספות מדובר, אבל איפה זה מופיע בתקציב? איפה זה

מופיע בתשתית? לדעתי צריך לטפל בזה מיד וצריך להכניס את זה כבר היום בתקצוב.

שאם לא כן זו באמת תהיה בכייה לדורות, דבר שאי אפשר יהיה לסלוח עליו. אני

רואה כאן בפעם הראשונה שלמשרד הקליטה יש נתונים בדוקים בענין, אבל אני לא רואה

את התשובות לבעיות שהנתונים האלה מתייחסים אליהן.

מי גור;

בדרך הטבע נהזור כולנו על אותם הנושאים, כי אלה הנושאים ואין אפשרות

להרחיב מעבר להם. אני רואה חשיבות רבה בהעלת הבעיות על ידי כמה חברות

וחברים, כי הן באמת בעלות חיוניות לא רגילה.

הרחשים והחששות בשטח מפני אי טיפול נאות בעולים עם גמר השנה הראשונה שלהם

בארץ אינם מעודדים. העולים חוששים שיזרקו מהדירה, כי אחרי השנה הראשונה לא

יוכלו לעמוד בתשלום שכר הדירה הגבוה, ואינם יודעים לאן יילכו. הם גם לא יודעים

אל מי לפנות. התשובות לשאלות האלה אינן ברורות לחלוטין, גם לא התשובות שקראנו

בדין וחשבון של מבקר המדינה, וגם לא התשובות שנתן שר השיכון. שר הקליטה לא נגע

היום בנושא הזה, אף שאני יודע שזה לא בסמכות משרדו.



כשבקרתי משפחה שלנו שבאה מטשקנט הם כמעט ולא דיברו אתי בנושא העבודה,

מפני שיש אצלם מן אפטיה בתחום הזה. הפהד שלהם הוא מפני זריקה מהדירה, וזה פהד

שמעיק עליהם מאד ומשתק אותם ואת התעניינותם בתחומים אחרים. אני הייתי צריך

לדחוף אותם להתעניין יותר בהשגת עבודה. ישתי עם זוג הורים ושתי בנותיהם, שאחת

מהן היא מורה לאנגלית שהכינסה לראשה שהרמה שלה לא מספיקה כדי ללמד אנגלית

בארץ. אחרי ששוחחנו מספר דקות בשפה האנגלית הרגעתי אותה ואמרתי לה שלא יהיה לה

קושי להשיג עבודה בתור מורה לאנגלית בארץ, במיוחד עכשיו שיש לנו כל כך הרבה

עולים וילדי עולים מרוסיה.

יש לי הרושם שבשנה הראשונה אין מטפלים די בהבהרת המצב לאשורו לעולים, כדי

שידעו מול מה הם יעמדו. או שהם מצפים שנאריך את סל הקליטה שלהם בעוד חצי שנה

או שנה, או שהם מצפים לנס אחר. המשבר של גמר השנה הראשונה יהיה משבר חריף

וחמור מאד, והממשלה חייבת לתת על כך את הדעת. אני חייב להודות שאין לי הרגשה

שבנושא הדיור והעבודה מטפלים כפי שצריך היה לטפל בהם.

הנקודה השניה שאני רוצה לגעת בה היא בענין החלטת הממשלה להרחיב את

המעורבות הממשלתית הישירה בתחומים המרכזיים כמו בנייה, עבודה, חינוך וכוי.

בחינוך, למשל, יתכן מאד שלא תהיה ברירה אלא להנהיג משמרת שניה. אבל גידול

הכתות במספרים משמעותיים, מבלי שמוצגת בפנינו תכנית מסודרת כיצד מתגברים על

הסוגיה הזאת תוך שנה או שנה וחצי, יוצר מצב יותר מסובך. הפניות אל שר החינוך

בענין זה חוזרות, כרגיל.

צריך להיות ברור לכולנו שמה שלא מופיע בתקציב לא יבוצע. ממשרד השיכון

שמענו שהוא מתרכז בעיקר בתהום הדירות, ולא בתחום השירותים הנוספים. כשאני מחבר

את כל הדברים שאני שומע בכל הוועדות אני לא רואה לזה תשובה, ואין לי הרגשה

שהנושא הזה מטופל.

מדי פעם אני נוהג לבקר במתקני הבריאות ואיני רואה שעד לרגע הזה הם

התכוננו להתמודד עם מגוון המחלות וההרגלים של המחלות, ולא עשו דבר בכל

הקשור להכנת תשתית, הגדלת מרפאות, הרחבת בתי חולים וכד'. משיחה עם שר הבריאות

למדתי שעד לרגע זה לא נעשה דבר בתחום הזה.

נקבעה לי היום פגישה עם שר המסחר והתעשיה, ומחר או מחרתיים עם שר

הבריאות, ואני כבר יודע פחות או יותר איזו תמונה מצטיירת. יוצא שמרד הלקיטה

עשה פריצת דרך חיובית בכל הקשור לקליטה ראשונית. אבל בכל מה שקשור לקליטה

הרצינית של העולים אנחנו לא נמצאים אפילו בראשית הדרך. אני כמודה שאני לא חש

שיש תשובה לנושא הזה.

כאשר אמרת, אדוני השר, שגם ההוצאות על התרגומים יכנסו לסל הקליטה, העירה

חברת הכנסת נאוה ארד בקריאת ביניים, שאחר כך זה יקוצץ תקציבית, כפי שזה אכן

קורה לא פעם. ממפגשים שלי עם עולים יש לי הרושם שסל הקליטה מהמינימום הנדרש.

זה יפה מאד שמיד עם בואם העולים מקבלים סכום כסף, 25% מסל הקליטה, אבל זה גם

אומר שאם הם טועים בניצול הראשוני של הכסף הם עלולים להכנס ללחץ אימים עם סל

הקליטה שלהם גם בשנה הראשונה. גם בכפר סבא, בחולון ובת ים אני שומע מהעולים

שהסכום שנותר להם למחייה מסתכם למעשה ב-350 עד 400 שקל להודש.

בגלל שכר הדירה הגבוה.

היו"ר מי קליינר;

אני רוצה לפנות בשאלה אל נצגי האוצר כאן. בעקרון אני אומר שאם מקצצים

בכל, צריך לקצץ גם בסל הקליטה. אם מקצצים בשכר המינימום, לא יעלה על הדעת שגם

העולים לא יתנו את חלקם, בעיקר לאור העובדה שרבים באים ושצריך לכן להצטמצם.



השאלה היא כמובן שאלה של פרופורציה. כאשר מכניסים לסל הלקיטה את ההרצאות של

התרגומים, של פטור ממסים ואולי גם מטען ועוד, נראה לי שזה מביא אותנו למצב בו

סל הקליטה קוצץ למעשה ב-50%. אז אחת מן השתיים: או שלפני שנה היינו בזבזנים

בלתי רגילים, או שהקיצוץ הוא באמת יותר מדי גדול והסל הנוכהי אינו מספיק.

השר לקליטת העלייה יושב במוקד קבלת ההחלטות. הדברים שאנחנו מעלים כאן

ידועים וברורים והם מחייבים קבלת החלטות שונות וחדשות, ואין לדחות זאת.

קבענו מפגש משפחתי בתל אביב, והתברר לנו כי בני משפחתנו העולים החדשים

באו ברגל מיפו למקום המפגש בתל אביב, כי רצו לחסוך את הוצאות הנסיעה באוטובוס

מיפו לתל אביב, כי ההוצאה הזאת מכבידה עליהם. נכון שבדירה שלהם יש מקרר חשמלי

חדש, יש תנור ועוד אביזרים, אבל במשק עם תרבות חיים כמו שיש במדינה שלנו,

ושאינם רגילים לה, מצבם הכלכלי הוא כמעט בלתי נסבל.

אני לא יודע אם אפשר לשנות משהו בנוהלים, אבל נראה לי שסל הקליטה לעולים

חדשים הבאים לארץ כמו שלנו הוא פשוט לא מספיק, ואני חושב שצריך לבחון את הענין

מחדש, מפני שחלק מהעולים מגיע למצב מאד מאד לא סימפטי.

השר לקליטת העלייה הרב יי פרץ;

אני מוזמן לישיבה של ועדת הכספים שתתקיים מחר, והנושא שעל סדר יומה הוא

סל הקליטה. אני כמובן מתנגד לקיצוץ חסל, ואשמח להעזר בחברי ועדה שסבורים כמוני

שאין לקצץ בסל הלקיטה.

מי גור;

השר הזכיר את פרישת העולים בפריפריה, והדבר באמת מעודד. אנחנו מקבלים

כבר את ההדים משם, ודי יהיה אם אזכיר את נאומו של ראש המועצה המקומית דימונה

שסיפר על 990 משפחות העולים שהוא קלט, ועל הקשיים שבהם הוא ייתקל אם לא ינתן

פתרון ממשלתי לבעיות התעסוקה, כי אז המכה תהיה כפולה ומכופלת. צריך להיות ברור

לחברי הקבינט והממשלה שאת השנים הראשונות של קליטת העולים אי אפשר יהיה לעבור

בלי מעורבות ממשלתי מסיבית הן בנושא הדיור והן בנושא התעסוקה. העולים לא

יכולים ליצור מקומות עבודה לעצמם, וגם לא ראשי המועצות המקומיות. הקבינט צריך

על כן לקבל החלטות ברורות על מדיניות שונה שתאפשר קליטה ארוכת טווח של העולים

במקומות השונים; שאם לא כן, יברחו שוב רבים מהישובים שבפריפריה ויחפשו עבודה

במרכז הארץ.

סל הקליטה במתכונתו המקורית נקבע כאשר לישראל הגיעו 10,000 עולים בשנה.

אז נבנה סל הקליטה שאיפשר מעבר מהשיטה של מרכזי הקליטה לשיטה של קליטה ישירה.

אבל כאשר 300,000 עולים מגיעים אלינו בשנה צריך לעשות חושבים, וצריך לבדוק אם

אמנם אנחנו יכולים לתת ל-300 אלף עולים את סל הקליטה שקבענו כאשר 10 אלף עולים

בלבד הגיעו ארצה בשנה, ובמיוחד כשאנו מדברים עכשיו על מספר עולים של למעלה מ-

300 אלף.

כמדיניות סל הקליטה מדבר על השתתפות בהוצאות. צריך לזכור שחלק מהעולים

מצליחים למצוא עבודות שמגדילות את ההכנסה שלהם, גם אם אלו עבודות של מהגרים,

לא קבועות וזמניות. צריך לזכור גם שהם מקבלים סכומים נוספים על סל הקליטה.

לכן לא צריך לראות את סל הקליטה שאין בלתו. בחצי השנה השניה מקבל עולה שאינו

עובד גם מעבר לסל הקליטה. כך שסל הקליטה אינו כל מה שהוא מקבל במשך

השנה הראשונה. עולה שאינו עובד בחודש השביעי מקבל הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי.



סל הקליטה נותן לעולה פתרונות בשני תחומים מרכזיים: דמי קיום בחצי השנה

הראשונה, כאשר הוא לומד באולפן, והשתתפות בשכר הדירה למשך השנה הראשונה. נוסף

לזה הוא מקבל מענק כספי כתחליף לפטור, ולא תמורת קבלות. העובדה הזאת משאירה

בידי העולה החדש שיקול דעת להתשמש בכסף כהבנתו ובהתאם לצרכיו.

גם לי אין תשובה לשאלה כמה כסף מספיק בשביל קליטת העולה, וגם איני מוכן

להכנס לוויכוח על השאלה הזאת.

היו"ר מי קליינר;

סל הקליטה היה מורכב ממערכת נתונים מסויימת לכיסוי שכר דירה, תרגום

תעודות, אוכל, הוצאות נטיעה וכו'. האם בסכום שמקבל העולה החדש היום הוא יכול

לכסות את ההוצאות האלה?

עי הדר;

הוויכוח הוא בין מי שחושב שזה מספיק לבין מי שחושב שזה לא מספיק, והאם

ההשלמה שהוא נדרש להשלים היא מעשית או לא מעשית בשנה הראשונה. הייתי שמח לשמוע

איזה אחוז מהעולים מצליח למצוא לעצמו תעסוקה זמנית עוד בזמן לימודיו באולפן.

בשבוע שעבר הועברו אלי נתונים שנראו לי מופרזים, ולכן גם הצבתי לידם סימן שאלה

גדול, אבל נאמר לי על ידי נציגי הממסד כי 40% מהעולים הלומדים באולפנים באיזור

המרכז מוצאים לעצמם עבודות נוספות.

סל הלקיטה למשפחה ממוצעת עומד היום על סכום של 18 אלף שקל, וחשוב שנראה

את הסכום הזה לנגד עינינו במכפלה של מספר העולים. עכשיו אפשר להכנס לדיון אם

הסכום הזה מספיק, או אינו מספיק. אני מבקש להתייחס אחר כך לדבירם נוספים.

יתכן ש-40% מהעולים מוצאים לעצמם עבודה נוספת, ולהם אין אולי בעיה. גם

עולים שנדהסים ארבע משפחות בדירה אחת חוסכים בהוצאות שכר דירה ומסתדרים איך

שהוא. אבל השאלה היא אם סל הקליטה לא נועד לתת את המינימום שבמינימום הדרוש

לעולים הרבים שאין להם עבודה נוספת והלומדים באולפן, ותנאי הדיור שלהם פחות

או יותר סבירים. אנחנו צריכים להיות ערים לתופעה שאנחנו עלולים לפגוע בצורה

קשה בלימוד העברית של העולים, וכבר היום אני שומע שעולים רבים אינם הולכים

לאולפנים מפני שהם צריכים למצוא לעצמם עבודה, והיא בדרך כלל מתנגשת בלימודים

שלהם באולפנים, או שאין להם אז ראש ללימודים, כי העבודה דרושה להם להשלמת

הכנסתם.

פתחו גם אולפני ערב בשביל העולים שחיפשו ומצאו עבודה בשעות הבוקר.

חי פורת;

אני חוזר מדי פעם על נקודה שנראית לי יותר ויותר קריטית עם צמצום מקומות

הדיור והתעסוקה. אני טוען כבר מזה זמן רב שחיוני להקים מרכז קליטה זמני ארצי,

סמוך לשדה התעופה בן גוריון, שבו יוכלו משפחות עולים לשהות במשך יום או יומיים

מיד בהגיעם ארצה, ושם יקבלו הנחיות והכוונה לאיזורים השונים על פי מיכשור

שייעה ברמה ארצית, ולא ברמה איזורית. כי העולים מגיעים היום למקום זה או אחר

בארץ בדרך שרירותית ממש, ובשלב מאוחר יותר זה גורם למצבים מאד קשים.



נבצר מבינתי להבין מדוע לא יעבירו כל המחוזות למרכז הארצי דיווח על

מקומות דיור המצויים בהם, מקומות עבודה במקצועות השונים וכוי, ואז יהיה קל

יותר לכוון למקומות אלה את העולים המתאימים סמוך להגיעם ארצה. ושלא יווצר מצב

בו עולים מגיעים למקום זה או אחר מבלי שהם יכולים להקלט שם בכל הנוגע לתעסוקה.

נראה לישטוב היה שיהיה מוקד ארצי בו ירוכז מידע ממקומות שונים בארץ,

ואליו יבואו העולים מיד עם הגיעם ארצה, ואחרי מנוחה קצרה כשראשם צלול יוכלו

להתעניין ולקבל את האינפורמציה הדרושה להם, ועל פיה למצוא גם את המקום שמתאים

להם ביותר. נראה לי שסידור כזה היה משפר מאד את תהליכי הקליטה.

אני חושב שעלינו לתמוך בהצעות שהועלו כאן בקשר לפיקוח על גביית שכר דירה,

בעיקר בגלל הבעיה העצומה שבפניה יעמדו העולים בזמן שיעברו מהשנה הראשונה שלהם

לשניה, כאשר גם אזרחים ותיקים יידרשו לשלם שכר דירה גבוה בגלל הביקוש הגדול

לדירות בהשכרה, והמאבק שעלול להתעורר בין הותיקים לחדשים, על כל ההשלכות שיש

לזה.

נראה לי שאם תהיה יוזמה משותפת של לשר הקליטה ושר השיכון והבינוי בדבר

פיקוח על גובה שכר הדירה, שייקבע על פי פורמולה סבירה מבוססת על גובה הארנונה,

זה יתן פתרון מה גם לנושא של גובה סל הקליטה, כי החלק המירבי של סל הקליטה

מוצא היום על שכר דירה, דבר שאומר שמדינת ישראל היא זו שנותנת את הכסף לשכר

הדירה שמרקיע שחקים.

מה תעשה כדי להתגבר על חשוק השחור בדירות לחשכרה שבוודאי ישגשג אז ויפרח?

ברגע שיהיו קראוונים, מגורנים ואפילו אוהלבים, שכר הדירה יפול. יש להביא

פתרונות זמניים מהירים, וזה יוריד את גובה שכר הדירה. פיקוח רק יגרום לשגשוגו

של שוק שחור בתחום הזח.

חי פורת;

אינני חולק על הצורך בקרוואנים ומגורונים, ומקווה שלא נגיע למצב בו נזדקק

לאוהלים, אבל אני חושב שזה לא יפתור את הבעיה שהולכת וגדלה. אני מדבר כמובן על

אנשים טובים שיש להם דירה לחשכרה ושאינם מתכוננים לדרוש מחיר מופרז, אבל ברגע

שהמחירם גבוהים מאד גם האדם חטוב ביותר לא ירצה להיות פרייר ויתחיל גם הוא

לגבות את שכר הדירה המקובל באותו זמן. אבל ברגע שייקבע שכר דירה לפי חישוב

מסויים, שיהיה מבוסס על גודל תשלום הארנונה, ויהיו גם לסנקציות חמורות נגד

הגובים יותר, יסתפקו בעלי חדירות בשכר הדירה שנקבע. לא יהיה גם צורך בצבא של

פקחים שישגיחו על כך, כי לדעתי זה יפעל היטב. ענין שכר הדירה צריך להקבע

כהוראת שעה, ואני בטוח שאם יקבעו את הנורמה הזאת רוב ציבור המשכירים יעמוד בה,

בעיקר אם החישוב יהיה פשוט ואם תהינה גם סנקציות חמורות על המפירים את ההוראה.

הרי זה אבסורד נורא שבעידן הצממצום מדינת ישראל היא זו שמשלמת את שכר הדירה

הגבוה הנהוג כיום.

אנחנו מדברים בעיקר על עולים שכבר גרים בדירות. אני גם לא מציע להתחיל

לשחק באיזורים ובשמאים, מחשש שזה יעלה למדינה עוד יותר כסף.

אני מציע להתשמש בקריטריון פשוט ביותר: בעל דירה יהא רשאי לגבות עבור

הדירה שלו שכר דירה שגדול פי 7 מסכום הארנונה שהוא משלם עבור אותה דירה. זאת

היתה גם הצעת החוק שלי. זה תחשיב פשוט ביותר. הארנונה מחושבת לפי גודל הדירה,

מיקומה וכוי, ושכר הדירה יוצמד לארנונה בפרופורציה שתמצאו לנכון.



היו"ר מ' קליינר;

אחרי אחד הדיונים שלנו בנושא בוועדה כתבתי לשר שרון, שחבל לחכות להצעות

חוק בנדון, כי דבר זח יכול להיות מוסדר על ידי תקנות, על ידי חקיקת משנה. השר

אמר שישקול את הדבר.

הנושא של ערבויות חייב לבוא על פתרונו במסגרת של ערבות ציבורית של המדינה

עם הנחיות ברורות לגבי אפשרויות של פיצוי. אנחנו חייבים לשחרר את הפרט מהנטל

הכבד הזה של הצורך להביא ערבים. אני מכיר עשרות מקרים, כולל משפחות שאני

טיפלתי בהן, שלא יכלו לעבור את צואר הבקבוק הזה. האמת היא שאחרי שאדם חותם על

שתים או שלוש ערבויות הוא לא יכול להרשות לעצמו לחתום על ערבות נוספת, ואנחנו

מעמידים את הציבור בפני מצב בלתי אפשרי. זה גם לא נכון להטיל את זה על אנשים

שרוצים לעזור בקליטת עולים. אפשר לעשות את זה בצורה ממלכתית, אולי על ידי הקמת

קרן ערבויות שתתמודד עם הבעיה.

אני קצת מודאג מזה שאנחנו דנים היום בנושאים בהם דנו בעבר, כמו סל

הקליטה, שכר הדירה וכוי. את השנים 1991 ו-1992 אני רואה כשנים של נסים ממש,

מאחר ואינני רואה את המימון הדרוש לבנייה, ליצירת מקומות עבודה וכוי. הדבר הזה

מדאיג אותי ביותר.

לדעתי חשוב מאד שנקיים דיון בנושא הזה עם שרי האוצר, הקליטה, העבודה

והרווחה והבינוי והשיכון.

אני חושש שפיקוח על שכר הדירה יגרום להיווצרות שוק שחור בתחום הזה. אבל

נדמה לי שבסופו של דבר נצטרך לעשות זאת, כי לא קשה להוציא צו או הוראת שעה

בענין פיקוח על שכר דירה, כדי שכולם יהיו מרוצים, אבל אני בטוח שימצאו דרכים

להתגבר על זה. כי אם אין מספיק היצע של דירות, יידרשו סכום גבוה עבור דירות

בהשכרה.

סל הקליטה הוא למעשה שם קוד לשני דברים שונים. במקור היה סל הקליטה מושג

תאורטי פנימי, והוא הפך להיות לכסף. כשהוא היה מושג תאורטי פנימי אמרה המערכת

שקליטה של עולה מצטרפת מהסכומים שעולים הדברים א', ב', ג' ו-ד' ביחד, וכך

מגיעה העלות של העולה ל-20 אלף שקל למשל. אבל זה לא בדיוק הסכום שעלתה קליטתו

של פלוני, כי הקליטה שלו יכלה לעלות 11 אלף שקל בלבד, מפני שלא היה לו ילד

בגן, מפני שלא היה צריך לנסוע באוטובוסים ועוד כהנה וכחנה דברים. כאשר החלטנו

להפוך את זה לכסף, הסתבר שחלק מהעולים יש יותר ממה שהם זקוקים, ולחלק מהעולים

יש פחות מהסכום שהם זקוקים לו. וידענו מראש שבשרגע שאנחנו מהוונים את זה אנחנו

חייבים להוון את זה בצורה שווה לכולם, גם אם הצרכים של כולם אינם זהים.

ההיוון של סל הקליטה פתר את הבעיה של הדיור בשנה הראשונה. אם לא היה סל

קליטה ובעיית הדיור היתה כפי שהיא, ולא היו מצטופפות שלוש משפחות בדירה אחת

כדי לחסוך בכסף, חם גם לא היו עושים זאת אם כל אחד היה מקבל, על פי קבלה שהיה

מציג, את שכר הדירה שהוא שילם, ואנחנו היינו הנוקים כבר לפני חצי שנה בגלל

נושא הדיור. זו גם אחת הסיבות שבגללה לא הייתי ממליץ על ביטול סל הקליטה.

אלמלא כן חייתי מציע לחשוב היום באופן רציני על ביטול סל הקליטה. כי האוצר,

בצדק מבחינתו, טוען שיש לקצץ בסל הקליטה, שהרי מקצצים בכל דבר אחר. וכבר אמר

היושב ראש שאם מקצצים בכל דבר אחר לא יתכן שלא לקצץ גם בסל הקליטה. הפרדוכס

הוא בכך שמקצצים בכל דבר אחר כדי לממן את הקליטה, והנה עכשיו צריך לקצץ גם בסל

הקליטה.



כל הענין הוא למצוא משאבים בשביל הנושא שהוא היום בעדיפות ראשונה, וזה

נושא הקליטה, ובסופו של דבר אתה פוגע בקליטה, ועד כמה אתה יכול לפגוע בה? יכול

להיות שנכון להגיד שסל הקליטה היה טוב כאשר מספר העולים שהגיע לארץ היה קטן,

והיום צריך לבטל על זה, וכל עולה יביא שוב קבלות. אבל אני יודע שזה בעייתי

מאד, ואולי בלתי אפשרי. לכן, מי שהעליה והקליטה יקרים לו לא יוותר בענין סל

הקליטה, כי אסור להסכים לקיצוצים בסל הקליטה, אני מציע לא לתת יד לקיצוץ של

סל הקליטה, כי זה הפרדוכס הכי גדול של המערכת,

שמעתי השבוע ששלטונות ברית-המועצות הודיעו שמי שיוצא משם כתייר לא יכול

לממן את הכרטיס שלו ברובלים, אלא במטבע קשה. המשמעות של הדבר היה שמספר

התיירים שיגיע ארצה יקטן באופן דרמטי, הם פשוט לא יוכלו להגיע. האם אתם מודעים

לזה, האם זה נכון, והאם אפשר לזה בצורה כזו או אחרת שיימצא מימון גם בשביל

התיירים האלה, כי אני מבין שהתיירים האלה הם מקור לא אכזב של עולים בתקופה

י ותר מאוחרת.

הסוכנות היהודית לא רק שהיא לא מתכוונת לממן בואם של תיירים, אלא היא

מתכוננת להפסיק את מימון הסיורים שבארץ של התיירים חמגיעים לכאן, כי גם לה יש

בעיות תקציביות.

יש גם היבטים אחרים לצורך של התיירים היוצאים מבירת המועצות לרכוש את

כרטיסי הנסיעה שלהם במטבע קשה, ואני רואה אותם כחיוביים דווקה, כי בדרך זו

יהיו פחות תיירים מבירת המועצות לגרמניה, למשל, נראה לי לכן שבגדול השינוי הזה

איננו לרעתנו,

ע' הדר;

צריך לזכור מה הבסיס של התכנית שאותה מציגה החוברת הזאת של משרד הקליטה.

משרד הקליטה התבקש להגיש תכנית איך הוא נערך לקלוט 400 אלף עולים. הכוונה היתה

לראות איך משרד הקליטה נערך בתחום טיפולו ואחריותו לקליטת 400 אלף עולים.

הייתי רוצה לראות מה המשמעות של כל מה שכתוב בחוברת, כי הוא נוגע קצת בתחום

השיכון, ובצדק, כי לא הוא המשרד שאמור לתת תשובות בתחום השיכון, נוגע קצת

בתחום התעסוקה וקצת בכל תחום אהר. המשרד מצא לנכון להתייחס לכל הדברים האלה.

הדברים שכתובים כאן היו ידועים לנו, וכך גם ידענו מה אחוז הקשישים וכו'.

המקום בו אפשר למצוא התייחסות, לטוב ולרע, לכל הדברים הוא, התקציב. המקום שצריך

לתת תשובה לכל הוא התקציב.

יש כאן התייחסות לנושא האוהלים, למשל, בין השרים יש ויכוח אם צריך או לא

צריך להקים אוהלים בשביל העולים, אפשר כמובן לכתוב במסגרת התכנית שצריך להקים

אוהלים בשביל העולים, שר השיכון הולך בכיוון אחר, אלא אם וכאשר לא תהיה ברירה

אחרת. לכן אין פלא שהתכנית הזאת לא יכולה להיות תכנית מלאה וכוללת אם לא תהיה

מתואמת כל כל השרים הנוגעים בדבר,

אם אתה תוציא יותר מדי משאבים על קליטה ראשונית של 400 אלף העולים, לא

ישארו לך משאבים לקליטת הקבע שלהם, כל אחד מ-400 אלף העולים אמנם דואג לעצמו,

אבל חשוב לו מאד לראות איך אתה קולט את 200 אלף העולים שהגיעו בשנה לפני כן,

כי זה יתן לו אינדיקציה לגבי מצבו בשנה השנייה.



ע' הדר;

שלא כמו התקציב. התכנית הזו - על פי הנחיה - היא תכנית הערכות לקליטת 400 אלף

עולים. אבל התקציב אמור לתת תשובה ומענה לבעיות של קליטת 300 אלף עולים. לא רע

שיש כאן תכנית לקליטת 400 אלף עולים, אבל אין חילוקי דעות לגבי מספר העולים

שהתקציב צריך לתת להם תשובות.

נאמר פה שהמשרד קולט היום את העלייה עם אותו מספר עובדים שעסקו בעבר בקליטת

העלייה. ובכן, עם עובדות אי אפשר להתווכח. כשהמשרד התחילה בקליטה היו בו 340

עובדים, והיום הוא מעסיק 560 עובדים, ואינני קובע אם מספר כזה של עובדים

מספיק, או איננו מספיק. אני רק מציין עובדה.

אין ויכוח בינינו ובין משרד הקליטה לגבי דברים שחייבים להתבצע לקראת השנה

הבאה לצורך עמידה במשימה, וכדי שהמערכה הזאת לא תקרוס. ענין התרגומים הוא דוגמה

לזה שיש הבנה והסכמה בין המשרדים, ואם הוספנו 70 שקל או 100 שקל בשביל תרגומים

אז ברור שלא נקצץ את זה מחר.

אנחנו נעשה כל מה שצריך ויידרש בשביל לתת סיוע למערכת הקליטה לבל תקרוס. יש

היום תקציב ויש גיבוי מיחשוב ל- 30 עמדות בנמל התעופה, או 32 עמדות כמו שהשר

אומר. אנחנו רואים את העמדות בנמל התעופה לוד לא רק כחלון ראווה אלא כנקודה שצריך

לתת לה את מקסימום המשאבים כדי שהעולים לא ייתקעו בה.

א'טנצר;

אני מבין שאני צריך לקצר בדברי, ואשתדל לעמוד בזאת. דיברו על 300 אלף או 400

אלף עולים חדשים בשנה זו. נכון לעכשיו 260 אלף איש קיבלו אישור יציאה מברית

המועצות, או מחכים לקבלתה. 643 אלף יחידים בברית המועצות מחזיקים בידיהם דרישות

לעליה, ועדיין לא החליטו אם לעלות או לא. ומה יקרה בברית המועצות וגם בארץ ישפיע

על החלטתם לעלות או לא לעלות ארצה. על ההחלטה הזאת משפיעים, בין היתר, גם תוכן

המכתבים שהם מקבלים מקרובים וידידים שכבר עלו ארצה. יש לי קרובים גם שם וגם כאן,

ואני יודע שבזמן האחרון מתרבה מספר היושבים שם על הגדר.

בגלל קוצר הזמן אנסה לגעת בנקודות הכואבות. יש הרבה עלים חדשים שהם מעל לגיל

45, כשהגיל הכי בעייתי הוא מגיל 45 עד גיל 65. כ-20% מהעולים הם בגיל הבעייתי

הזה. את העולים האלה לא מקבלים להסבה מקצועית מפני שעברו את גיל 42. עולים מעל

לגיל 50 אינם מתקבלים כלל לעבודה. העולים האלה גם לא יכולים לרכוש לעצמם דירה, כי

לא יתנו להם משכנתא מפני שהם מבוגרים. לעולים האלה תהיה גם בעיה של פנסיה.

וכאמור, זה מקיף כ-20% מהעולים. בתכנית שמפורטת בחוברת שלפנינו אין התייחסות

לעולים האלה, למרות שזו בעיה קשה ומיוחדת במינה. אני מדבר גם על השנה הראשונה של

העולים האלה וגם על השנים שלאחר מכן בכל הקשור לדיור, כאשר אינם יכולים לקבל

משכנתא מפני שאינם עובדים, ואז המדינה תצטרך לתת להם דירות עמידר, ואינם יכולים

לעבוד מפני שלא רוצים לקבל אותם בגלל גילם.

בחוברת נמסר על פריסת העולים, ואני מגלה שאין עדיפות לירושלים. יש עדיפות

לדרום, לגולן וגם לתל אביב יש עדיפות, ולירושלים אין עדיפות. בחוברת נאמר שמתוך

400 אלף העולים שיגיעו ארצה 190 אלף מהם יגיעו למרכז, ולירושלים יגיעו רק 32 אלף

שהם כ-7% או 8%. את המספרים האלה לקחתי מהתחזית שבחוברת שלפנינו. מספר העולים

לירושלים זהה לאחוז העולים שהגיעו אליה בשנת 1990 - 7%. יש ירידה מתמדת במספר

העולים החדשים המגיעים לירושלים. גם בעתון ירושלים היה כתוב שמתוך 26,000 עולים

רק 1,500 הגיעו לירושלים.

י' שוורץ;

ירושלים היא מאד בעייתית, כי יוקר המחייה בה גבוה כמו בתל אביב, אבל אין בה

את אותה התעסוקה שאפשר להשיג בתל אביב.

המצב בירושלים הוא הרבה יותר טוב מאשר המצב בדימונה, למשל, או בחיפה, ומבחינת

הדיור יותר טוב מאשר בתל אביב, והעולים בכל זאת לא באים אליה. ידוע שהעולים שוהים

בשדה התעופה מספר שעות עד שהם עוברים את כל הטיפול שם, כך שבהיותם שם אפשר לעזור

להם לההליט לאן לפנות, שלא יהליטו על דעת עצמם ללכת לכרמיאל למשל, ובהתאם

למדיניות פיזור האוכלוסין יפנו אותם גם לירושלים.

אני רוצה לברך אותך, מר טנצר, שזו הפעם הראשונה שאתה משתתף בישיבות הוועדה.

אנהנו נרבה לראותך בישיבות הוועדה מאחר ואתה היועץ לענייני עלייה במשרד הכלכל,

ונוכל לשמוע את דבריך באריכות, כי הנקודות שהעלית כאן היום הן השובות מאד

ומצריכות התייחסות.

השר לקליטת העלייה הרב י' פרץ;

אם היינו הולכים על מסלול של אוהלים, ואני רוצה להזכיר שהאוהלים של היום אינם

האוהלים של פעם, הרי זה היה פותר הרבה מאד בעיות. זה היה מוריד בצורה דרסטית את

שכר הדירה, זה היה מסייע למדינה להתמודד עם מתן פתרונות לדיור קבע ועם מתן

פתרונות לתעסוקה. לכן אינני מבין מדוע מתנגדים כל כך לדבר הזה. לדעתי יבוא היום

שיעשו זאת בגלל חוסר ברירה, מפני שלא יהיה מנוס מזה. אבל איזה הוא חכם? הרואה את

הנולד.

אי לפידות;

אשתדל להיות קצר ותמציתי. אני מוצא לנכון לומר שמשרד הקליטה לא חיכה להחלטת

הקבינט כדי להערך לקליטת העלייה. לפני שהוצגה התכנית לקליטת 150 אלף עולים בפני

ועדת ביילין אני הייתי בוועדה הזאת עם תכנית המשרד לשנה הקרובה, וקראנו לה תכנית

לקליטת 400 אלף עולים. העקרונות נמסרו כאן, והם מופיעים בפרוטוקול.

אין ספק שאנחנו נכנסים לתקופה קשה ביותר. ואם יושר נשמע אופטימי הרי זה הודות

לאופיו הטוב, ובצדק הוא מתעכב במיוחד על הנושאים שעליהם מופקד המשרד ישירות.

ובאמת יחסית לכל הקשיים זו פינה אופטימית יותר.

הנושא המדאיג ביותר זה נושא התעסוקה, וזאת מבינים הכל. ויש סימני שאלה רבים

באשר לדרך שבה מטופל הנושא, והאם הוא מטופל.

סל הקליטה תפס כאן מקום די מרכזי, שלא בכוונה, וגם אני רוצה למקד אותו במספר

נקודות. אני סבור שנעשה מעשה שלא ייעשה, שנעשה פה צעד לא שקול. היו לאוצר קשיים

להתמודד מול משרדים מסויימים, ונראה לו שיהיה קל לחתוך מסל הקליטה, וכך עשה. ואם

תחילה דובר בקיצוץ של 2.500 שקל, התברר שהקיצצו למעשה ב-3,000 שקל. וכך בקלות עשו

זאת. איפה השיקול, איפה הנימוקים? שום דבר.

כשזה יובא לקריאה שניה ושלישית אפשר יהיה להתנגד לזה.

אי לפידות;

היה קיצוץ אחד של 3,000 שקל, והיה קיצוץ נוסף ב-3,000 שקל. הוסכם פם על כולם

שיהיה דכון של הסל, אבל הדבר לא נעשה. לעומת זאת יש שחיקה מתמדת של הסל, וכבד

איבדתי את החשבון.



לפני הקיצוץ האחרון קיבלה משפחת עולים בת שלוש נפשות בשדה התעופה תשלום ראשון

בגובה של 5,400 שקל. יראו מה קרה. לא רק שקיצצו את הסל ב-3,000 שקל, שזה מעשה לא

שקול, אלא קיצצו את זה במכה אהת, וכל הקיצוץ הזה יורד מהתשלום הראשון אותו מקבל

העולה בשדה התעופה ושאתו הוא צריך להתמודד בשוק הפרוע של שכר הדירה. כנגד זה באה

העולה מקבל מענק מכס בגובה של 1,500 שקל תשלום ראשון.

אבל הרי כולנו יודעים שלעולה יש צרכים נוספים מעבר לשכר דירה. הוא הרי נכנס

לדירה ריקה והוא זקוק לפריג'ידר, יהא זה אפילו פריג'ידר ישן, והוא זקוק לארון,

לשולחן עם כסאות, לקצת כלי בית וכו', ואפילו כולם ישנם הם עולים בכסף. והרי יש

נושאים שהסל מלכתחילה לא אמור לתת להם תשובה. המכס בא לתת תשובה לארבעה פריטים

יסודיים, ולמי שבא כעולה תפרן עם כיסים ריקים יש הרי צרכים נוספים.

על כל זה יש להוסיף עוד ענין. עמידר, כידוע לכם, ניסתה להתמודד עם שוק

הדירות

השכורות שבעליהן פוחדים להשכיר אותן לעולים, והיא שוכרת דירות אלו עבור העולים.

אלא שהיא רוצה לקבל גם בטחונות מסויימים, ובצדק כך. היא דורשת לקבל עם ההתקשרות

תשלום של ארבעה חודשי שכר דירה: חודש אחד שכשר דירה בפועל, ושלושה חודשים פיקדון

שיוחזר לעולה כאשר יפנה את הדירה. איך יכול העולה להתמודד עם תנאי כזה? נכון שלא

כולם נזקקים לעמידר, אבל מי שנזקק לשוק החופשי נתקל בבעיות לא פחות ואף יותר

גדולות.

גם כאשר שתי משפחות עולים ישכרו ביחד דירה אחת תצטרך כל משפחה להפריש למטרה

זו 2,000 שקל, מתוך 2,300 השקלים שהיא מקבלת לפי התסריט שתארתי בפניכם, ואז ישארו

לה 300 שקל בלבד למחייה. ושוב יחזירו אותי אל אותם 1,500 שקל של המכס, ושוב אשאל

ומה אם אותם עולים המשלמים במכס עבור איקס מוצרים שהביאו. אז אם הוא משלם 1,000

שקל עבור הדברים האלה, ישארו לו 500 שקל שהיעוד שלהם הוא לא שכר דירה אבל הוא

ישתמש בהם לצורך תשלום שכר דירה. איך אפשר בכלל להתמודד עם זה?

מר עדי הדר מפנה את תשומת לבנו לכך שבין העולים יש כאלה שעובדים. אבל מה עם

אלה שאינם עובדים? אבל נניח ש-40% מהעולים, על פי נתונים שעדי הדר נתן לנו,

משתכרים מעבודות מזדמנות, מה עם 60% שאינם עושים זאת? בדרך כלל החזק הוא שמסתדר,

ואילו החלש הוא זה שאינו מסתדר והוא מוכה שוב ושוב.

הזכירו כאן את שכר הדירה בשנהנ השנייה. אין ספק שצריך למצוא את הנוסחה הנכונה

שתקבע שנמשיך לסייע בשכר דירה למי שלא ישתלב במעגל העבודה בשנה השניה לבואו

ארצה ונשאר תלוי בהבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי, כי בלי העזרה הזאת הוא בשום

פנים ואופן לא יוכל להתמודד עם זה.

דיברו כאן על סל מתוקצב, לא מתוקצב; תכנית כוללת, לא תכנית כוללת, וקשה לי

מאד להשיב על כל אלה על רגל אחת. אומר רק שקשה לנו לחיות במעגל סגור של

פינג-פונג. מצד אחד מדבירם אתנו רק על הנושאים שעליהם אנחנו מופקדים בקושי, כי

מנסים לחנוק גם את הנושאים האלה; מצד שני אומרים, משרד הקליטה מופקד על כל נושא

הקליטה, ורוצים ממנו התייחסות גם לנושאים אחרים. והרי לא יעלה על הדעת ששר

הקליטה יכנס לנושאים כמו דיור ותעסוקה במצב הנוכחי כאשר התמונה היא כפי שאני

מצייר אותה בפניכם. הלוואי ונוכל להתמודד אל מול האוצר בקשר לך צרכים הקטנים

הפרטנים שלנו.

אל תשאלו אותנו למה אין לזה ביטוי תקציבי. כמשרד המופקד על העליה, כמי שחיה

את העלייה, כמי שחי את הנתונים וכמי שחיה את הבעיות מצאנו לנכון לתת לכם תמונת

מצב לדעתי מאד יפה ופרטנית ועמוקה על כל ההיבטים של הקליטה. לא התייחסנו לצד

הכספי.

לא התכוונו להשתמש בקבינט כמקור לקבלת כסף, אבל אילצו אותנו לבוא לשם עם

תכנית ערוכה בחוברת עם נייר יפה ובצבעים, אבל בסך הכל התכוונו להידבר עם האוצר על

נושאים מהותיים.

ומדוע בעצם לא להשתמש בקבינט כדי להעזר בקבלת כספים?

אי לפיד;

מפני שגם זה מעגל סגור. מה שאתה עושה, אינך עושה טוב. אתה הולך לקבינט, אינך

עושה טוב. אתה הולך אל השר, אינך עושה טוב.

נוצרה דיס פרופורציה מסויימת ביו מה שאומרים למשרד הקליטה באשר לתפקידים

המוטלים עלי, ובין מה שהוצג בציבור בעת מסויימת כדברים שהמשרד אחראי להם, ואין

תשובת ביניים.

אי לפיד;

חבר הכנסת גור אמר שאין מצד העולים לחץ בענין התעסוקה. נראה לי שהמשפחה שבה

הוא מדבר היא משפחה חריגה. כל העולים שאני מכיר, ואני מכיר רבים, נלחצים מאד

מענין התעסוקה וחרדים לו מאד.

חברת הכנסת ארד העירה שהכנסת סעיפים שונים לסל הקליטה צפויים לקיצוץ, ואני

חושב שההערה הזאת נכונה. הפתרון לכך איננו באי הכנסת הסעיפים לסל, אלא

בהתמודדות מול כוונת הקיצוצים.

אשר לפיקוח על שכר דירה, אם תימצא הנוסחה הנכונה והמתאימה, יתכן ואפשר יהיה

ליישם זאת, ולוואי ואפשר יהיה. אבל אני צופה בדאגה רבה התהוות שוק שחור בשכר

דירה. אני רק חושש להכניס את העולים לנושא הזה, כי הם אינם יודעים כלל צורת חיים

בלי שוק שחור, מפני שכל עולם המושגים שלהם מתרכז בתשלום מתחת לשולחן והם יהיו אבי

אבות השוק השחור של שכר הדירה.

חי פורת;

אז יוחלט שלא יהיה פטור ממס הכנסה על סכום שיהיה מעבר למה שייקבע.

אי פורת;

הנושא בוודאי ראוי לבדיקה מדוקדקת ביותר. המכנה המשותף הוא שכולנו רוצים

לעצור את ההשתוללות בשכר הדירה. אבל מסופקני אם תימצא הנוסחה הנכונה והמתאימה.

חבר הכנסת פורת עקבי מאד בענין הקמת מחנה מעבר לעולים, אבל גם אנחנו עקביים

בהתנגדותנו להצבעה הזאת. לאחרונה מוקיעים אותנו בעתונות על שאנחנו מטרטרים את

העולים המגיעים ארצה בליל ששי, מעבירים אותם למלון ובמוצאי שבת מחזירים אותם לשדה

התעופה כדי לעבור שם את הליכי הקליטה. תארו לעצמכם מה יגידו אם נטרטר אותם למחנה

מעבר כמו זה שמציע חבר הכנסת פורת.

שדה התעופה לא יכול ולא צריך לתיות במצב של היום תחנת הכוון. אילו היתה לנו

מפת-הארץ כשהיא מסומנת במקומות הזקוקים לרופאים, למהנדסים ולבעלי מקצועות אחרים,

כי אז אפשר היה לעשות זאת. אבל אין לנו מפה כזאת.

ולמה לא קיימת מפה כזאת?

כי יש בעיה של תעסוקה. כאשר יכולנו לכוון את הקורסים לרופאים וידענו את

המרוסור ברופאים שיש לערי הפיתוי) השונות, שלחנו את העולים הרופאים ישר משדה התעופה

אל אותו ערי הפיתוח, והם אכן נקלטו שם כרופאים. היום זה לא אפשרי יותר.

יש עוד סיבות שבגללן אני מתנגד להקמת מחנה מעבר לעולים. אחת הסיבות היא, שאני

פוחד שהם ייתקעו במחנה המעבר, ואז אני אצטרך לריב עם האוצר עלהדפיציטים שיתהוו

בשל כך, ואתה לא תעזור לי במלחמה הזאת שלי אתו.

חי פורת;

הם לא נתקעים היום בשדה התעופה, ואין כל סיבה לחשוש שייתתקעו במחנה המעבר.

אי לפידות;

אתה מדבר על אידיליה בדיור, שלא קיימת נכון להיום, על אידיליה בתעסוקה, שאף

היא לא קיימת היום. במצוקה הקיימת הבה נחייה כפי שאנחנו חיים.

אשר להערה בדבר גידול ירושלים, התכנית שלנו לא מדברת על משאלות לב. זאת תחזית

של מה שעתיד לקרות. ומה שעתיד לקרות בנוי על תעסוקה ודיור. וכך התבססנו בעיקר של

תכניות הבנייה של משרד השיכון, ולפיהן שרטטנו את פיזור העולים. כולנו רוצים

שלירושלים יגיעו יותר עולים.

תרשה לי להזכיר בקריאת ביניים שאנחנו דחפנו את משרד השיכון לשפץ בתים

בפריפריה.

חי פורת;

השאלה היא איך ניתן לכווון תעשיה לירושלים.

אי לפידות;

לקחנו את הדיור כמרכיב מרכזי בפיזור העולים.

צריך לזכור שהסל לא עושה צדק מוחלט. הקו המנחה של הסלהוא האוניברסליות שלו,

כאשר כולם מדברים את אותו הדבר. אתם מובילים בעצם למחשה שעלתה אצלנו פעם, ואחר כך

ירדה מן הפרק, ושכדאי אולי להעלותה שוב, שנעשה סל קליטה דיפרנציאלי, שיהיה מבוסס

על שני מרכיבים. המרכיב האחד הוא מרכיב הגיל, עד גיל 30 למשל, שהרי הצעירים הם

שמשיגים עבודה, אפילו זו עבודת מהגרים זמנית. אז נר)שוב על סל קליטה לעולים עד גיל

30, והסל יהיה קטן מסל הקליטה של המבוגרים יותר. המרכיב השני יהיה על בסיס הפנייה

לדיור. כלומר, מי שהולך לאוהלים ומשלם 50 שקל לחודש, מי שהולך למגורונים ומשלם

100 שקל לחודש, ומי שהולך לקראוונים וישלם פחות מ-200 שקל לחודש, לא יקבל בסל

הקליטה סכום של 600 או 700 שקל בשביל שכר דירה. אבל זה צריך להעשות בצורה מסודרת

שניתנת לביצוע. אינני מאמין שתקבלו זאת, אבל אני רק מעלה זאת כמחשבה.

בשלב מסויים חשבתי שצריך לנטרל את מרכיב הדיור, אלא שאז אנחנו אמבדים את האקט

שבזכותו הכנסנו את המרכיב הזה. אתמול דיברנו על מגורים באוהלים מרצון, כאשר החסון

בשכר הדירה עשוי לדרבן רבים לבחור בזה.

חי פורת;

אני מציע שהוועדה תנסה לגבש עמדה מוסכמת בענין סל הקליטה, ואנחנו נאבק על כך



אם יהיה צורך בזה.

אנחנו נחזור לדון בזה באחת הישיבות הבאות.

אני מודה לכבוד השר ולכל המוזמנים ולחברי הוועדה. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:15)