ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 04/12/1990

מצבת כוח האדם במשרד לקליטת העלייה נוכח נחשולי העלייה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 121

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

מיום שלישי. י"ז בכסלו התשנ"א - 4 בדצמבר. 1990. בשעה 12:00

נכחו;
חברי הוועדה
מ' קליינר - הלו"ר

נ' אדד

ע' ברעם

י' שפרינצק

א' לפידות - מנכ"ל משרד הקליטה

א' כהן - משנכ"ל משרד הקליטה

אי בן עמי - עוזר מנכ"ל משרד הקליטה

ח' וזאנה - יו"ר ועד העובדים משרד הקליטה

ע' אזולאי - חבר ועד העובדים משרד הקליטה

עי מרלאן - יועץ לתקשורת של ועד העובדים משרד הקליטה

י' בר-נר - משנה לנציב נציבות שירות המדינה

א' הפנר - ממונה על תקינה וסיווג משרות, נציבות שירות המדינה

די בן עמי - מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה
מזכירת הוועדה
וי מאור
קצרנית
ש' צהר
סדר היום
מצבת כוח האדם במשרד לקליטת העלייה נוכח נחשולי העלייה.
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את ישיבת הוועדה המוקדשת היום לנושא: מצבת כוח האדם במשרד

לקליטת העלייה נוכח נחשולי העלייה. הנושא עולה בעיקר לאור האירועים הנוכחיים,

באשר המשרד שובת והעולים אינם מקבלים בלשכות את השירותים הדרושים להם. מאידך

עלינו לזכור שעובדי המשלד נדרשים מזה שנה וחצי לתפוקה שגדולה פי 20 ואף פי 30

מהתפוקה שנדרשה מהם לפני כן. ועוד חשוב לזכור שאין מדובר במאמץ שנדרש מהם

לתקופה קצרה, אלא שהם נדרשים לעבוד כך לאורך זמן. אין ספק שחדבר הזה מחייב

הסתכלות לא שגרתית בנושא מצד כל מי שמעורב בזה.

אני מצטער מאד על שהממונה על השכר או נציג שלו איננו נמצא אתנו בישיבה

הזאת. אני חושב שצריך יהיה להפנות את תשומת לבו של יו"ר הכנסת לדבר הזה. ועדות

הכנסת הצליחו לקיים עד כה את עבודתן בלי חקיקה בנושא הזה וכל פקיד ממשלה

שהוזמן לישיבת ועדה מוועדות הכנסת ראה חובה לעצמו להענות לה ולהופיע לישיבה.

אבל אם פקידי ממשלה ימשיכו להעדר מישיבות ועדה שאליהן הוזמנו, אז למרות שאיש

אינו רוצה בחקיקה בנושא הזה יתכן ונצטרד לדאוג לחקיקה שתחייב את עובדי הממשלה

להופיע לישיבות של ועדות כנסת שאליהן הוזמנו.

חבל מאד שהממונה על השכר או מישהו מטעמו איננו נמצא כאן היום, כי הם

בהחלט צד לנושא שאנחנו צריכים ורוצים למצוא לו פתרון.

אני מציע שתחילה נשמע ממשנה למנכ"ל משרד הקליטה מר אפרים כהן סקירה קצרה,

אחרי כן נשמע את נציג הוועד, ולאחר מכן את התייחסותם של חברי הכנסת לנושא.
ע' ברעם
מאחר ואני נאלץ להעדר מהישיבה הזאת לשעה קלה אני מציע כבר עכשיו שחברי

הוועדה מכל הסיעות יתייחסו לנושא התקנים של עובדי משרד הקליטה ולעומס העבודה

שלהם. דיברתי על הנושא הזה עם יו"ר ועדת הכספים, וצריך לדבר על זה גם עם איש

הליכוד. המצב הוא כזה שמשרד הקליטה איננו אחראי לנושא התקנים והתשלומים, אבל

תפקידנו כחברים בוועדה הזאת לדאוג לכך שמערכת הקליטה תתפקד כהלכה ובצורה

תקינה ביותר. חשוב לכן שננצל את השפעתנו על ועדת הכספים כדי להשיג עזרה לעובדי

משרד הקליטה. כל שביתה של עובדים במערכת הקליטה נראית לי שביתה לא מודצקת, אבל

בשים לב לבעיות שעובדי המשרד מציגים השביתה הזאת נדאית לי מוצדקת.
אי כהן
אני רוצה להצהיר שלא קיים סכסוך עבודה בין ועד העובדים ובין הנהלת משרד

הקליטה. ואני רוצה לציין בגאווה שעובדי משרד הלקיטה עומדים בכל המשימות

המוטלות עליהם. אלא שלעובדי המשרד יש גם מספר תביעות. אני רוצה להדגיש שסך הכל

מצבת כוח האדם של משרד הקליטה מונה מונה 388 עובדים. גלי העלייה התחילו להגיע

אלינו בנובמבר 1989, וכיום מגיעים אלינו בין 25,000 ל- 26,000 עולים מדי חודש,

בן ירבו.

אני יכול לציין בגאווה שהמערכת הנוכחית קלטה מאז ינואר 1990 ועד היום 161

אלף עולים. הודות לעבודתם המסורה של עובדי משרד הקליטה התאפשר למשרדים לעורי ים

אחרים להתארגן ולהערר לקליטת קבע, כי אנחנו עוסקים בקליטתם הראשונה של העולים.

אנחנו מקבלים אותם בשדה התעופה, אנחנו מקבלים אותם בסניפים, אנחנו מטפלים בהם

במחוזות, אנחנו עוסקים בהכשרה מקצועית שלהם, בהכשרה פנים-מפעלית, בקורסים,

באולפנים וכוי לתקופה של עד שנה.

הדיונים עם האוצר היו קשים מאד ולעובדים היו תביעות. אני רוצה להתייחס

לדברים שהנהלת המשרד מופקדת עליהם ושאני אחראי להם במשרד, כמו תנאי העבודה של

העובדים במשרד וכוח האדם. אני מנוע מלדבר על תנאים אחרים.



נכון הדבר שלא היינו ערוכים לקליטה המונית, ולא היו לנו סניפים, לשכות או

מחוזות מתאימים, אבל תוך כדי קליטת העלייה הגדולה הצלחנו בכל זאת לעשות רבות

בנושא הזה. בשדה התעופה לוד עבדנו תחילה בשטח של 300 עד 400 מטרים בשלוש תחנות

קליטה, ואילו היום אנחנו עובדים בשטח של 900 מטרים ועם 17 תחנות קליטה. אני

מאמין שבעוד חודש נעבור לעבוד עם 30 תחנות קליטה בשטח של 1,500 מטרים, וכך

נוכל לטפל בו בזמן בקליטתם של 1,500 עד 1,800 עולים. ביום חמישי שעבד, למשל,

נקלטו בלוד 2,400 עולים, והמערכת עבדה בצורה יוצאת מן הכלל טובה.
י' שפרינצק
כל מי ששומע זאת יוכל להגיע למסקנה שאין צורך בעובדים נוספים.
א' כהן
זה כמובן איננו כך. כמי שממונה על כוח האדם יש לי בעיה של התמודדות. אני

רק מבקש לציין את המאמצים האדירים שעושים עובדי המשרד. בלוד יש 12 תקנים, אבל

בלוד עובדים היום 93 עובדים. אני לא יכול להתעלם מהעובדה שבמשרד הקליטה יש

היום מצוקה קשה בנושא כוח האדם. אנחנו מתמודדים עם הבעיה, ואף השגנו הישגים,

אבל זה קשה ביותר וגם לא מספיק.

בסניפים שבהם עבד עובד אחד בלבד עובדים היום 4 ואף 5 עובדים, ואין פשוט

מקום פיזי להושיב בו את העובדים ואת המטופלים על-ידם. אנחנו משתדלים לשפר את

התנאים הפיזיים מדי יום ומדי חודש, אבל איננו מצליחים לעמוד בלוח הזמנים כי זה

תהליד ממושך, ולפנינו מערכת ביורוקרטית שאתה צריד להתמודד. למשרד הקליטה אין

סמכות לדאוג לצרכיו ולקחת על עצמו את הטיפול בדברים האלה, הוא נזקק לממונה על

הדיור באוצר, וגם לממונה על הדיור המחוזי, נזקק למעריך ממשלתי וכו'. הדברים

מאד מסובכים וגוזלים זמן. המצב איננו כזה שנותנים למשרד תקציב שמסגרתו הוא

יכול לפעול ולרוץ קדימה. אנחנו צריכים להתמודד עם מערכת ביורוקרטית סבוכה

וקשה. אני למשל לא רשאי לחתום על חוזה, אלא אני צריך להציע את המושכד לוועדת

הדיור המחוזית, ומשם זה עובר למעריך הממשלתי, ומשם ליועץ המשפטי של האוצר

וכו'. בקיצור, מערכת שלמה ומסובכת. ובכל זאת אני יכול לציין בגאווה שהצלחנו

להחליף מספר משרדים, אנחנו עומדים להחליף עוד מספר משרדים, ומספר משרדים

הצלחנו להרחיב. אבל יש כמובן עדיין מקומות רבים שבהם אנו נתקלים בקשיים

גדולים.
נ' ארד
נראה לי שרק השביתה הביאה את הנושא הזח למודעות של הגורמים הקשורים בנושא

ולמודעות הציבור הרחב.
אי כהו
העובדים דיברו על זה לפני חצי שנה ולפני 8 חודשים, והתחחלנו לטפל בזה

לפני הרבה זמן. באמצע חודש מאי 1990 התקבלה החלטת הממשלה בדבר הקצאת תקציב

לשיפור התנאים חפיזיים של עובדי המשרד. אבל בינתיים נפלה הממשלה, וב-14

באוגוסט 1990 אושר שוב אותו התצקיב על ידי הממשלה. באותו תאריך תוקצב משרד

הקליטה ב-2,5 מיליון שקל לשיפור התנאים הפיזיים של עובדי המשרד, ומאז נעשתה

עבודה גדולה בנדון. נכון שהתחלנו באיחור, נכון גם שעדללן יש לנו חוליות חלשות,

ונכון גם שיש לנו עדיין קשיים.

הגשנו למשרד האוצר מספר תכניות לתוספת כוח אדם. נכון להיום יש לי אישור

לתוספת של 182 עובדים על פי חוזה, על 378 עובדי המשרד, וכמעט כולם עובדי שדה,

ולא עובדי מטה.



במשרד הגענו למסקנה שחל שינוי בתיפקוד המהותי של העובדים במערכת, והתחלנו

לתקוף את הבעיה מכמה כיוונים. פעם דיברנו על ניירות עובדים, והתחלנו עם אגף

התקציבים, וזה לא קל. מי שהתנסה בניהול משא ומתן יודע עד כמה קשה להביא את הצד

השני להבנה ולהכרה בחשיבות התיפקוד של המערכת. ומובן שאינני יכול להגיד שזה

מספיק. ל- 257 עובדים, מתוך 378 עובדי תקן, יש השתתפות והחזקת רכב.

התחלנו לנהל משא ומתן עם הנציבות בנושא התיפקוד של עובדי השדה, ואחרי

מספר דיונים ואחיי בדיקות הגיעו למסקנה שעובדי השדה זכאים לשנות את תקן דרגתם,

אחרי פגישה שלי עם מר הפנר קיבלתי מסמך המאשר שתשונה דרגת התקן של עובדי השדה

בתפקידי רכזים ומנהלי סניפים במשרד הקליטה. הרכזים יהיו רכזים בכירים ויעברו

מדרגה 6 לדרגה 7, מנהלי הסניפים יעברו מדרגה 7 לדרנה 8. מדובר בכ-100 עובדים.

הוועדה המשותפת לנציבות ולמשרד הקליטה עובדת בשטח כדי לבדוק את תיפקוד המערכת.

העובדים זכאים לקבל את התיקוןך הךזה, כי בעבר היו להם מטלות מסויימות, ומזה

זמן נוספו להם מטלות וחל שינוי בתיפקוד מאחר ולמשרד הקליטה יש היום משימות

נוספות, ולכן הוועדה הזאת ממשיכה לעבוד ולבדוק את הנושא כדי לשפר את דרגת

העובדים של משרד הקליטה.

בענין שעות נוספות אין לי מגבלות. העובדים שעות נוספות מקבלים תמורה על

עבודתם זו. בהסדר שקבע שעובדים 5 ימים בשבוע נאמר כי עובד שיידרש לעבוד ביום

הששי זכאי לקבל יום חופשה בשבוע שאחרי זה. אנחנו הגענו להסדר עם הנציבות

שעבור עבודה בימי ששי נוכל לשלם לעובדים תמורה כספית. אם אינני טועה הם מקבלים

בעד עבודתם בימי ששי שכר בגובה של 125%. אני חושב שזה לא מספיק, למרות שאני

רואה בזח הישג.

כמו כן השגנו עבור עובדי משרד הקליטה 250 כוננויות בחודש, וגם זה כמובן

לא מספיק. במסגרת כוח האדם יש למשרד משימות נוספות וצריך לתת לו את תנאי

העבודה הדרושים כדי למלא את המשימות האלה. כמו כן יש להגדיל את כוח האדם,

ובענין הזה יש התמודדות יום יומית ויש משא ומתן מתמשך וקשה.

נ' ארד;

מה עמדתבם בנושא השביתה?
היו"ר מ' קליינר
כשהשר פרץ היה כאן וחברת הכנסת ארד שאלה אותו לעמדתו בנושא הזה, הוא אמר

שהוא תומך בכל לבו בעמדת העובדים. הוא הוסיף שקצר כוהו מלעמוד מול ה"רשעים"

האלה באוצר ולבן הוא מבקש את עזרת הוועדה בנדון.
נ' ארד
יש משמעות לעובדה שראשי המשרד מודעים לזה שכל המערכת השתנתה, ושעל

העובדים מוטלת היום עבודה שלא היתה מוטלת עליהם לפני כן, ובוודאי לא בעומס

כזה, וכן שמדובר בחריג שישאר מספר שנים, ושעל כן יש לעשות את השינויים

המתאימים. הם מביעים את החשש ששינויים לגבי העובדים האלה ימשכו אחריהם שינויים

גם אצל יתד העובדים. מה בכל זאת אומרים על זח האנשים המופקדים על הנושא?
א' כהן
הנהלת המשרד, בראשות השר, נפגשה עם שר האוצר הקודם מר פרס, נפגשה עם שר

האוצר הנוכחי מר מודעי, נפגשה עם נציבות שירות המדינה, נפגשה עם מר דנון ועם

כל הגורמים הקשורים בנושא. את זה אני לכול להגיד במלוא הווראות, בי גם אני

השתתפתי בישיבות האלה.



היו"ר מ' קליינר;

אני חושב שזה אותו סימפטום שאנחנו ערים לו עוד מהיום שחברת-הכנסת ואני עוד

באפריל 1989 הגשנו הסתייגות סמלית להגדלת תקציב המדינה בנושא הקליטה. אלא שגם

אחרי זה לא מצאנו שיש שינוי בגישה אל הנושא הזה, מסכימים שנושא הקליטה הוא אכן

חשוב ובעייתי, אבל מאחר ויש עוד בעיות, מסתפקים במתן איזו שהיא סוכריה לנושא

הקליטה, ואל יותר. ואין קולטים את מלוא היקף הענין, ולא קולטים שזה דבר שחורג מכל

דבר שמלים יכולות לתאר.

מאיור ופנינו גם לעתיד, אני מבקש לגברת וזאנה שתגיד לנו מה בעצם הדבר

שיכול להביא להפסקת השביתה, חוץ מבית הדין .

חי וזאנה;

אני חייבת להקדים מספר מלים על משרד הקליטה, מפני שבציבור יש רבים שלא יודעים

ולא קולטים במה בדיוק מדובר. המערכת של עובדי משרד הקליטה זו מערכת טיפולית

ומקצועית, ומפה מתחיל הכדור להתגלגל. זה מתחיל מזה שאנחנו מערכת טיפולית כי אנחנו

מטפלים בבני אדם. אנחנו מטפלים באנשים שבאים לכאן מרקע שונה, ממשק שונה לגמרי

מהמשק שהם מוצאים בבואם לארץ, עם הקשיים הפסיכולוגיים והרגשת הניתוק שמלווים את

העולה שעזב את ארצו ובא לארץ אחרת.

העבודה הזאת דורשת מאתנו להיות מקצועיים וגם לדעת מה קורה בביטוח הלואמי, מה

קורה במשרד החינוך, מה קורה במשרד הרשוי, מה קורה במשרד הפנים, בקופות חולים,

בלשכת הגיוס ובכל המוסדות והגורמים האחרים שאליחם קשור אזרח המדינה. אבל בעוד

שאזרח מדינה מתחיל את קשריו עם הגופים השונים עוד בהיותו ילד וממשיך בזאת במהלך

שנותיו, העולה החדש צריך לעשות זאת בזמן קצר מאד וזקוק כמובן לסיוע.

כואב לנו מאד על שמהערכת שלנו הופך להיות חברה המעסיקה כוח אדם זמני , שכן רוב

העובדים שלנו הם היום עובדים זמניים, והתחלופה אצלנו גדולה מאד. עובדים זמניים

מתחילים לעבוד במערכת, נוכחים שתנאי העבודה קשים וגם עובדים קה, וכשהם מקבלים

בראשון לחודש את תלוש המשכורת הם עושים חשבון שבשביל הסכום הזה לא כדאי להם

לעבוד כל כך קשה, והם הולכים הביתה או לעבוד במקום אחר.

עובד חדש צריך ללמד את העבודה ולהכשירו לעבודה כדי שיידע איך לתפקד במערכת

הטיפולית והמקצועית הרחבה הזאת, וחבל אם כעבור זמן קצר יחסית הוא עוזב את העבודה.

אין ספק שהעבודה במתכונתה הנוכחית תימשך לפחות בעשר השנים הקרובות, כי הטיפול

בעולה מתחיל אמנם היום אבל הוא נמשך לאורך שנים. במקרה הטוב, אם יהיו למדינה

האמצעים הדרושים לסיפוק צרכיו של העולה הטיפול בו יהיה קצר יותר. אבל מאחר ואנחנו

מכירים את בעיות התעסוקה ובעיות היור יש יסוד להאמין שהעולה ימשיך להיות תלוי

במערכת הקליטה עוד זמן רב, כל עוד לא יספקו לו את הצרכים האלמנטריים והבסיסיים

להם הוא זקוק.

יש עלינו עומס רב וחל שינוי גדול ומהותי בדרך העבודה שלנו. כפי שכולם יודעים,

אנחנו לא עבדנו בשיטות האלה בעבר. הסוכנות היהודית היתה מעורבת בעבר בקטע הזה של

קליטת העולים הרבה יותר מכפי שהיא מעורבת בזה היום. היו מרכזי קליטה שבהם ישבו

העולים חצי שנה, והדבר הקל על עבודת משרד העבודה. אבל היום יש מצב חדשה, כי היום

יש קליטה ישירה של העולים. העולה נוחת בערב או בלילה בשדה התעופה לוד, מקבל

טיפול ראשוני מעובד משרד הקליטה הנמצא בשדה התעופה, וכבר למחרת בבוקר הוא תייצב

אצל עובד משרד הקליטה.

יש איפוא שינוי מהותי בדרך העבודה, וגם תוספת של מטלות ומשימות חדשות המוטלות

על עובדי המשרד על פי התקשיר. אנחנו דורשים גמול עבור כל המאמץ הנדרש משינוי דרכי

העבודה ומהמשימות החדשות הנוספות המוטלות עלינו. שמענו באופן בלתי רשמי על משימות

נוספות שעומדות בפתח ואמורות להיות מוטלות על עובדי משרד הקלטה. עבור כל אלה

אנחנו דורשים גמול כספי.



אני חייבת לדבר על התנאים הפיסיים בהם עובדים עובדי המשרד. לא הכל תלוי

בהנהלת משרד, ואני שמחה על הישיבה הזאת ומקווה שתעבירו את הדברים הנשמעים כאן אל

המקומות המתאימים, וחבל מאד שנציג משרד האוצר איננו נוכה כאן היום. כולם מכריזים

שהיום מדובר במקרה חרום, בנושא לאומי, ברגע היסטורי. במצב כזה וכאשר דיבורים

כאלה נשמעים מכל עבר לא יתכן שבשבל מטר נוסף על מה שנקבע ישלהו אותנו לוועדה

המטפלת הזאת וכוי. לא יתכן שהטיפול בעולים ייעשה היום בדירות שנמצאות במבני

מגורים, כשמימנן ומשמאלן יש שכנים וכן גם בקומות התחתונות והעליונות.

ישנם משרדים שבהם יושבים שלושה עובדים בחדר אחד שבו הם מקבלים את העולים, וכך

קורה שעשרים איש נמצאים בהדר אחד, ומיותר לספר לכם עד כמה קשה לעבוד בתנאים כאלה.

זה ממש בלתי אפשרי, כי פשוט קשה להידבר עם המטופלים ולשמוע אותם. ואפילו לדבר

בטלפון הופך להיות מבצע כמעט בלתי אפשרי.

אני רוצה לציין עוד שגם הציוד הנדרש כדי לתפקד כהלכה איננו נמצא בהישג יד.

אנחנו א דורשים מותרות, אלא את הדבירם האלמנטרים שיאפשרו לנו לתפקד בצורה נאותה.

כשמדברים אתנו על הוצאות רכב ושעות נוספות אני לא רואה בזה תוספת שכר. רכב זה

כלי עבודה. בהיקף הפעילת הגדול הנדרש מהעובד הוא חייב לנסוע, ומדינת ישראל צריכה

לתת לו את האפשרות להגיע למקומות שאליהם הוא חייב להגיע. עובד שמחתים את כרטיס

העבודה שלו ונמצא שעבד שעות נוספות צריך כמובן לקבל תשלום עבור שעות נוספות אלו,

וגם בזה אין כמובן לראות תוספת שכר, כי זו איננה תוספת שכר.
היו"ר מ' קליינר
מאחר והמשנה למנכ"ל נתן לנו רקע על העמדה והגישה של המשרד, הייתי מבקש ממנכ"ל

המשרד להתמקד על המוצא מהמצב הזה. משרד הקליטה היה ערוך לטיפול ב-14 אלף עולים

בשנה, כאשר מחצית העולים נקלטו אז במרכזי קליטה, והטיפול בהם מצד משרד הקליטה היה

יותר נוח ולא רב ביותר, והלק מהעולים בא מארצות המערב והטיפול בהם גם כן לא היה

רב. ואילו עכשיו צריך המשרד לטפל ב-250 אלף עולים השנה, ואולי ב-400 אלף עולים

בשנה הבאה. אין ספק שזה מצב חדש לגמרי. זה לא שינוי שניתן לספוג אותו; זה מצב

חדש לגמרי. ואני מתכונן לשאול את אנשי הנציבות אם לאור המציאות הזאת הם מוכנים

לנתק בצורה ברורה ומוחשית את משרד הקליטה מכל משרד אחר, ולא יספרו לנו שיש עוד

עובדים שעומס עבודתם גדל ב-3% וצריך יהיה להשוות אותם לעובדי משרד הקליטה שעומס

העבודה שלהם גדל ב-%500.

מימי לא תמכתי בשביתה, בשונה לחברים אחרים בוועדה. כי שביתה בעיני, בעקרון,

היא מלה מגונה, ובכל זאת אני תומך בשביתה הזאת בכל לבי, כי היא צודקת, שהרי יש

גבול גם לאבסורד. ביקרתי במשרדי משרד הקליטה, ואינני מוכן לקבל שעולה שצריך לבוא

לשם שלוש או ארבע פעמים יישב במשך שעות ביחד עם עוד מאות אנשים במשרדים חנוקים,

בלי מיזוג, עם זעה ורעש ובתנאים בלתי נסבלים, והעובדים עושים זאת כל ימות השנה.

לא זה היה המצב במשרדים האלה לפני שנתיים, וזה לא היה אופן העבודה שלהם אז.

זה לא כל כך ענין של מספר שעות העבודה, אלא יותר ענין של תנאי העבודה והיכולת

לבצע את העבודה. יש הבדל בין שעת עבודה רגועה כאשר אתה רואה ומטפל בשלושה אנשים

בניחותה בהתאם לנוהלים הרגילים, ובין שעה מטורפת בה ארנה רואה 20 איש, ועוד 50 איש

עומדים מעבר לדלת וצועקים, ואתה עוד צריך לחייג לירושלים בקו האחד והיחיד

שישנו.ואלה הם למעשה מראות יום יומיים במשרדי משרד הקליטה שהופכים את העבודה

למשהו בלתי נסבל.

אני לא אומר שצריך להגדיל את שכרו של כל עובד במשרד פי עשרה, למרות שיש כאלה

שגם זה מעט מדי בהשוואה לעבודה שהם עושים ולתנאים בהם עובדים, אבל בין זה ובין

טיפול בעובדים האלה בכלים הלגמרי שגרתיים ולתת להם תמורה בעד עוד מספר שעות

נוספות זה הרי לעג לרש. מה לגבי כמות העבודה ומה לגבי תנאי העבודה?



עובדי המשרד שובתים עכשיו והעולים לא יכולים לקבל במשרדי הקליטה את העזרה שלה

הם זקוקים כל כך. אז אני שואל את מנכ"ל המשרד איך גומרים את השביתה, ואיך יחד עם

זה משיגים בשביל העובדים את התנאים המתאימים הן בכל הקשור למשאבי אנוש והן בכל

הקשור לתנאים סביבתיים שיכ"ולים להבטיה לעובדים את המינימום המגיע להם כדי שהם

מצדם יוכלו לתת לעולים את הטיול המינימלי שלו הם זקוקים.

אי לפידות;

הנושא הוא מאד מורכב, כמו כל דבר במדינה שלנו. יש לך נציבות, יש לך ממונה על

השכר, יש לך פלוני ויש לך אלמוני. מה היא בעצם השורה האחרונה, והאם לא נשפוך את

התינוק ביהד עם המים. נכון שכולם מבינים את המצב, והנהלת המשרד בראש. השאלה היא

מה עושים עם כל ההבנה הזאת.

יש הבדל מהותי בין דברים הצי פנימיים לבין דברים יותר חיצוניים. כולם הסבירו

שוב ושוב שעד שלקה זמן עד שכל אהד במדינה התחיל להבין שזו אכן המציאות. דיברנו על

זה בכל הפגישות ובכל האסיפות ועם הממונים עלינו, והיום יש פעילות לשיפור התנאים

הפיסיים של העבודה של השמרד. הפעילות היא גדולה, ולוואי ולא תער, כי בתקציבים

החדשים הכל עלול לקרות. כרגע אנחנו נמצאים בתנופה מאד גדולה של שיפור התנאים

הפיסיים בהיקף ארצי.

היו"ר מ' קליינר;

חבר הכנסת ברעם, שהיה כאן ועזב לזמן קצר, אמר לנו כי הוא דיבר עם יושב ראש

ועדת הכספים מר שוחט על הקונצנסוס שיושג בוועדה שלנו ושיפעל בוועדת הכספים למען

פתרון הבעיה הזאת.

נ' ארד;

שרק לא יהיו ציפיות גדולות מדי. אם משרד האוצר לא יעביר לוועדת הכספים מסמך

בענין זה, אז ועדת הכספים יכולה רק להמליץ, אבל היא לא ממשלה. לא מספיק שוועדת

הכספים תהיה בעד, והעובדים יחשבו שהענין מתקדם ואחר כך יהיו מאוכזבים משום שאנחנו

לא מסוגלים לספק את הכסף.
היו"ר מ' קליינר
מאחר והדברים האלה נדונים בוועדת הכספים אז כמו שחבר הכנסת ברעם גייס את יושב

ראש הוועד, אני אדבר עם חברי הכנסת ויינשטיין ותיכון, שידברו בענין זה עם פקידי

האוצר. באותה הזדמנות אדבר עם חה"כ תיכון שהוא ממלא מקום היו"ר בענין של מר

דנון, שאם התפטרותו עדיין לא בתוקף, והיא כנראה עדיין לא בתוקף, הוא היה צריך

להיות כאן אתנו היום. אני רואה בחומרה רבה את אי נוכחותו בישיבה הזאת, או שהיה

צריך לפחות לשלוח נציג מטעמו.
אי לפידות
בתחומים שהם פנים משרדיים יש עכשיו פעילות מאד נמרצת. אם הפעילת הזאת לא

תיעצר, ואני מתפלל שלא תיעצר, כי אז פני המשרדים בהיקף ארצי יהיו שונים באופן

ניכר תוך מספר הודשים.

העובדים מדברים על נושא מרכזי ומהותי שאינו תלוי במשרד. ואני רוצה לשאול

שאלת אפיקורס, ואני עושה זאת בפעם הראשונה מאז השביתה: האם איננו נוטים בלב

העובדים ציפיות שלא יתגשמו? גם אני אולי עושה זאת, ומבקרים אותי על כך, כי אני

פקיד ויש עלי ביקורת קשה ושואלים אותי איך זה שאני תומך בהם. אני שואל שאלה בהדר
החצי סגור הזה
לאן אנחנו צועדים? האם אתם, חברי הכנסת התומכים בענין, רואים

סיכוי לקידום הנושא הזה? כי העובדים נשענים עליכם בציפיה לשינוי. האם יש סיכוי

לכך כאשר האוצר עומד איתן ואומר שלא יפרוץ את מעגל השכר?



גם אני מסכים שאין לעשות השוואות בין העבודה שממלאים עכשיו עובדי המשרד שלנו

לעבודה שעושים במשרדים אחרים. אנחנו שומעים נאומים יפים ודיבורים יפים, אבל הימים

חולפים. לאלפי עולים מגיעים דמי קיום ואין מי שיתן זאת לכם, וחשוב שתדעו זאת.

אני אומר שחברי הכנסת והגורמים הציבוריים התומכים בענין צריכים לשבת על הנושא

הזה יומם ולילה כדי לקדם אותו, שאם לא כן כולנו ניפול. או שיגידו שאין סיכוי, ואז

נעשה את המקסימום האפשרי במסגרת מצומצמות יותר. אני מאד חושש מהמחשבה לקראת מה

אנחנו הולכים.

היו"ר מ' קליינר;

רבותי אנשי נציבות שירות המדינה, איך אינם מתייחסים לענין הזה. הבה נדבר

במישור הרחב. משרד הקלטה, כמות עובדים, כמות העומס המוטלת על העובדים. לא צריך

להיות מומחה לתקינה כדי להבין שפה דורישם מאנשים הגדלת תפוקה חסרת תקדים, דמיונית

ממש. איך אתם מתארים לעצמכם שאותו כוח אדם שהיה צריך לטפל ב-7,000 או ב-8,000

עולים בשנה בפועל, ואולי אפילו בפחות, יטפל מכשיו, ולאורך מספר ניכר של שנים,

ב-300,000, ב-400,000 וב-500,000, כאשר הרבה יותר מטלות מורכבות יותר

מוטלות עליהם?
אי לפידות
צריך להבין מעבר לכל מה שאמרה חנה וזאנה, שאנחנו עוסקים במטלות חדשות. כל

תחום הוא חדש, והוא משגע את השכל. כשאתה מדבר היום על דיור זמני, אתה צריך להבין

שכל מחנה צבאי הוא יהודי לעצמו; כל בית מלון שונה מרעהו, וזה דורש משא ומתן נפרד

עם כל גורם וגורם, וצריך להתאים לכל אחד את האפשרויות המסויימות שלו. גם המכס,

לדוגמה, הוא סיור בפני עצמו. כל נושא שבו ארנה נוגע מחייב משא ומתן חדש ושונה,

מחייב מגעים שונים. צריך להרכיב נוהלים ולהריץ אותם ואחר כך לקבל תגובות מהשטח על

הנוחלים האלה כדי לראות אם הם טובים או שאולי צריך לשנותם.

קחו לדוגמה את סל הקליטה שהוא דבר נהדר ויש בו קדמה רצינית. סגרנו פער של כמה

שנות אור, וזה נכון. אבל יש בו גם דברים שגויים. מי יכול להבין איזה כוח אדם אני

צריך בשביל לטפל בשגויים האלה, ומי רוצה להבין את זה.

היו"ר מ' קליינר;

בדיוק כך. כוח אדם נמצא בירושלים ויש רק טלפון אחד שבו אפשר להשיגו, והפקיד

אינו יודע מה לעשות קודם; האם לטפל בעולה היושב מולו, או להענות ל-20 העולים

הממתינים בחוץ ומפעילים עליו לחץ אדיר, או אולי לעזוב הכל ולטפל בעולה המסכן שלא

קיבל את השיק הדרוש לקיומו ממש, ובאותו זמן הוא צריך לחייג לירושים, והקו תפוס.

בביקורי במשרדים השונים של משרד הקליטה ראיתי את המצב הזה בדיוק, וריאתי המון

פקידים שפשוט מתעלים על עצמם, אבל אין ספק שהם עובדי בתנאים בלתי אפשריים, ומגיע

להם צל"ש. כל העובדים שם, מלמטה עד למעלה, נותנים דברים שלא היית מאמין

שביכולתם לתת. אלא שהעולם שבחוץ אינו רואה זאת. העובדים האלה מצויים כאילו במצב

מלחמה, ובחוץ עולם כמנהגו נוהג, כך גם מקבלי ההחלטות.

י י בר-נר;

ועדה נכבדה, אני חושב שעוד מעט אפשר להגיד שיש קונצנסוס שלם כאשר כולם

מסכימים עם כולם, וכולם בוכים על כתפי כולם. אני בעצם כאן בחזקת הרשע היידי.

כולם צדיקים, ויש כאן רשע אח.

מאחר וחברי, שהם בעלי סמכויות כל אחד בתחומו, לא הגיעו לישיבה, אני הקולט

היחידי כאן של הברקים והרעמים. רוב הדברים שנאמרו כאן אינם בתחום הנציבות, וזאת

עובדה. ישנם דברים שהם בתחום סמכויותיו של הממונה על השכר, וישנם דברים שהם בתחום

סמכויותיו של אגף הקציבים, יש תחום סמכויות של החש הכללי ויש תחום סמכויות של

הנציבות. כך זה עובד, טוב או לא טוב. אתם המחוקקים יכולים לשנות את הדברים, אם

אינם מוצאים לנכון לעשות זאת.



אנחנו מודעים ואפילו גם כואבים את הכאב של העובדים במשרדי הקליטה. אנחנו גם

נמצאים בשטח לא מעט ורואים את הדברים. ידידי הפנר מסייע מדי שבוע במחוזר אחר.

אני רוצה לציין שבתחומים שבהם אנחנו עוסקים עשינו עוד בשנת 1988 חלק מההערכות

שלנו, ולא מפני שחיינו נביאים.

הי ו "ר מי קלי י נר;

יש תחושה שבענפים אחרים בשירות המדינה העומס אינו גדול כמו זח שבמשרד הקליטה.

האם נעשה נסיון רציני לחפש עובדי מדינה דוברי רוסית, אבל לא רק דוברי רוסית,

שעובדים במשרדים אחרים שאפשר להעבירם למשרד הקליטה אחרי הכשרה מסויימת?

י' בר-נר;

בתחומים של הנציבות, למרבה המזל, אנחנו נערכנו כבר בשנת 1988, ולא שחזינו את

גודל העליה, אבל מצאנו שאת משרד הקליטה שהיה כמעט נטול חשיבות, כאשר הגיעו 8,000

- 9,000 - 10,000 עולים בשנה

בתחומי הפעולה של הנציבות נערכנו, למרבה המזל, כבר בשנת 1988, ולא מפני

שחזינו אז את ממדי העלייה. מצאנו שצריך לבנות ולערוך את משרד הקליטה, שהיה כמעט

נטול חשיבות באותה תקופה, כאשר הגיעו ארצה 8 - 9 ~ 10 אלף עולים ב:שנה, ודובר על

העברת נושאים מהסוכנות היהודית למשרד הקליטה. ואמנם עשינו הערכות ארגונית, גם

הערכות ברמת התקינה. ועד היום אנחנו ממשיכים בזה, שביתה או לא שביתה. כי אנחנו

חושבים שחמשרד צריך להערך נכון עם השינויים. זה התפקיד שלנו ובתחומים האלה אנחנו

פועלים באופן רצוף.

נושא תוספת כוח האדם אינו בתחום הנציבות, אלא בתחום של שיא כוח האדם של אגף

התקציבים. מהנתונים שנמסרו לכם אתם יכולים לראות שב-%60 - 70% ניתנת תוספת, ונכון

שזו תוספת של עובדים רעיים. ניתנה גם תוספת של 38 תקנים. כך שאי אפשר לומר שלא

נעשה שום דבר,

נושא התנאים הפיסיים הוא נושא של החשב הכללי. אני לא מייצג אותו, אבל אני

חוזר על הדברים ואומר שנעשים דברים גדולים וחשובים שנמצאים עדיין בעשייה. אי אפשר

לעשות זאת בהוקוס-פוקוס ובשליפה. ניתנו אמצאים והדברים נעשים אולי לא בתהליך

המשביע רצון כולנו, אבל אנחנו יודעים שהדברים האלה קשורים בתהליך ודורשים עבודה

רבה. כך גם בנושא הרכב, למשל. בוודאי שאין אלה תנאי שכר, אלא תנאי עבודה. לצערנו

זה הפך לתנאי שכר, ואנחנו לא מכחישים את זה. ולכן ישנה ועדת זוסמן שעומדת לפתור

את הבעיה הזאת. ואם בנושא הזה הם קופחו, או לא קופחו, הענין תוקן אצל עובדי משרד

הקליטה.

אותו הדבר לגבי כוננויות, שזה גם כן נושא שניתן בהיקף יחסית גדול מאד, והנושא

הזה תוקן. כך גם לגבי שעות נוספות. כל המרכיבים האלה צריכים להתחסל בוועדת זוסמן,

והשכר יהיה מרכיב אחד. לא רכב, לא שעות נוספות לא כוננויות. אז אי אפשר להגיד

שאלה לא מרכיבים. אם נקבל את הסיוע של ההסתדרות, לאור החתימה שלה על הסכם השכר

האחרון, אנחנו נצא לדרך בענין הזה של כל המרכיבים האלה שהם מלאכותיים וצריך לכלול

אותם בבסיס השכר.

היו"ר מ' קליינר;

ומה קורה כאשר עובד בכל זאת עושה שעות עבודה נוספות, ומה אם עובד בגלל תנאים

זמניים או קבועים יידרש לתת יותר מאחרים? ומה כאשר ההזדקקות לרכב היא לצורך

עבודתו של העובד, ולא רק כאמצעי להטבת השכר?



י' בר-נר;

אנחנו כל כך התקלקלנו עד שקשה לנו לחשוב על דברים שהם יותר טובים. בנושא

הרכב, מי שיצטרך לנסוע יקביל תעריף של אוטובוס, ומצדנו שיסע במסוק, במטוס או על

סוס או המור. אבל זה יהיה בתוך בסיס השכר גם לצרכי פנסיה. כידוע לנוכהים כאן, מי

שיוצא היום לפנסיה מקבל בסביבות 40% מהמשכורת האפקטיבית שלו.

אשר לשעות נוספות, ככלל לא יהיו שעות נוספות, פרט לרמות בכירות. אותו הדבר
לגבי כוננויות
לא יהיו כוננויות. מכאן שכיום אלה הטבות שכר, גם אם נגיד שאין

אלה הטבות, והן ניתנו לעובדים, ואי אפשר לומר שאינן ניתנות להם. אותו הדבר לגבי

יום ששי שניתן לו אישור מיוחד, כפי שאני מבין.

באשר לטענה בדבר היות העובדים האלה יהודיים, ושמדובר בשעת חירום וכו'- -
היו"ר מ' קליינר
מה אומר על זה זוסמן?
י י בר-נר
הוא נותן על זה תוספת מאמץ.
י י בר-נר
אשר ליהודיים, לכל ועד עובדים ולכל ציבור עובדים יש ועדה משלו בתוך הכנסת

הנכבדה הזאת, שהיא מאד פרו אותו משרד, פרו אותו ועד, ומוכנה לתמוך בו.
היו"ר מ' קליינר
זו בדיוק הטענה שהעלה שמעון פרס בפני חה"כ נאווה ארד ובפני בשנת 1989. כשאמר

שקליטה זה אמנם נושא חשוב, אבל יש לו עוד נושאים חשובים,ואכן מנה כל מיני נושאים

שהיום הם נראים כחגווים בהשוואה לאברסט הזה ששמו קליטת עלייה.

הוא אמר שקליטה זה אמנם
י י בר-נר
אני לא אומר את הדברים האלה, אבל לצערי זו עובדה. כשאנחנו באים לוועדה איקס

אומרים לנו שם במפורש שמשרד זח וזה הוא משרד יהודי, ושצריך בכלל להפוך אותו

לתאגיד, ושלצרכי שכר הוא צריך להיות כמו הכנסת, כמו שרד מבקר המדינה. ועוד אומרים

לנו: אנהנו נבחרי עם ואנחנו רשאים לדרוש זאת בשביל עובדי המשרד הזה, ואנחנו רשאים

להפלות לטובה את העובדים האלה לעומת עובדים אהרים, וכן הלאה. מכאן מובן שהדברים

אינם פשוטים כלל ועיקר.
היו"ר מ' קליינר
כל הדברים האלה הם מאבק לגיטימי על השכר, וזה גם לגיטימי שוועדה מוועדות

הכנסת שקרובה לנושא מסויים מנסה לעזור. אבל אין השוות את זה למצב חירום לאומי,

שכולם תודה לאל כבר רואים אותו. כשאומרים לי: כבר לפני שנה והצי טענתם שמאות אלפי

עולים יבואו ארצה, אז איך אתם מסבירים את העובדה שהממשלה לא עשתה כמעט דבר בנדון.

אני משיב, כי אנחנו מתבשלים במיץ הזה יום יום, ואילו הממשלה טרודה בעיסוקים רבים

ושונים שלה, והממשלה פחדה להשאר תקועה עם 50 אלף דירות רק מפני שחברי ועדת העליה

והקליטה מאמינים ליאשה קדמי. אבל היום כבר עלו 200 אלף עולים, במקום 14 אלף עולים

שעלוך מדי שנה בשנים הקודמות.



י' בר- נרף

לתבן ואמתרי יותר מדל על חשבון החברים שלי שאינם נמצאים כאן .אנחנו

מטפלים בנושאים כמו שינויים ארגונללם, מבנלם ארגונלים ועוד. איננו מטפלים

בתוספת משרות, שזה שליו לאגף התקצלבים, ונם לא בתוספת גבול ששייכת לממונה על

השכר וכוי. גם מנכ"ל משרד.הקליטה ונם המשנה למנכ"ל אפרים כהן ציינו שבנושאים

שבתחום טיפולנו אנחנו עושים מעל ומעבר, ואני מסכים שתמיד אפשר לעשות עוד יותר.

היו"ר מ' קליינר;

מר בן-עמי, אני מבקש ולשאול אותך שאלה קשה. כדי לעזור לעובדי משרד
הקליטה בתחום השכר צריך להניד
200 אלף עולים הנלעו, 400 אלף עולים יגיעו בשנה

הקרובה, זה דבר שהוא בקטגוריה לנמרי שונה, אחרת ונפרדת, שאין לקשור אותה לשום

ציבור עובדים אחר. האם אתה מוכן להגיד כאן בריש גלי את הדבר הזה?
ר' בן-עמי
התשובה לשאלה שלך מאוגנת בכתובים, כך שאינני יכול להשתמט ממנה. אני רוצה

לדבר על האימג' של משרד הקליטה. חשוב שלפדיות חברי ועדת העלייה והקליטה בכנסת

לבלנו שלא הסתדרות עובדל המדלנה ולא ועד העובדלם תבעו לגייס כוח אדם לפני

העלייה המסיבית.

עובדי המשרד שרתו את העולים בטיפול אלשל ממש, ואני אומר שכלום העוללם

אינם מקבלים טיפול אישי, ולא כמצופה ממדינה נאורה שחייבת לתת להם את השירותים

הדרושים. אז אי אפשר לשאול מה הם עשו בתקופה בה לא היה זרם עולים גדול כזה, כי

אנחנו יודעים שבתקופה ההיא הם נתנו לעולים טיפול אישי המתחייב מהקריטריונים

שמשרד הקליטה הצלב בפניהם.

אשר להסכמי שכר, הסכמי שכר באים בסך הכל למטרה אחת בלבד: לשמור על השכר

הריאלי. הם אינם באים לתת לעובד פיצוי על מאמצי יתר שהוא מבצע, ואליבא דכולם

עובדי משרד הקליטה אכן עושים מאמץ יתר.

מעניין שכל גדולי הדור, כולל גורמי האוצר, מדברים על כך שועדת זוסמן

תושיע את הכל. אבל ועדת זוסמן מתייחסת לנושא חזה של תוספת מאמץ. אני לא רוצה

לצפות שתוספת המאמץ הזאת תצטרך להיות זמנית. הלוואי שתתמשך, כל אז יהיה זה

סימן שעולים ממשלכלם להגיע.

הסתדרות עובדל המדלנה עיגנה את זה בכתובים הן להנהלת המשרד והן לגורמי

האוצר, ולצערנו היינו צריכים לאשר את אשר אישרנו לעובדים כנשק אחרון. אני רוצה

לצלין שהעובדים באמת נהגו בתחום הזה מעבר למצופה. מבלל שפגעו כאן או שם. וזו

אולי הסיבה לכר שגורמי האוצר עדיין מתייחסים לנושא הזה כפי שהם מתילחסלם אליו.

אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת חלרום בכל הקשור לקליטתה עלייה, ובשבלל התקופה

הזאת אנחנו תובעים תוספת נ?אנ?7 לעובדים, האם מישהו בכלל מדד את המאמץ הנפשי

והפיזל של העובדים האלה?

היו"ר מ' קליינר;

אני מבלן שזה דבר שכלום אין לו תקדים.
ר' בן-עמי
לא בשירות המדינה, אבל בתאגידים שעזבו את שירות המדינה, בגלל התיייחסות

כזאת של תנאי שכר ותנאי עבודה,ואני הייתי בין המצדדים בפירוד הזה, בין שמדובר



בבזק ובין שמדובר ברשות הדואר או ברשות הרכבות והנמלים או ברשות שדות התעופה

ועוד. הם עזבו רק בגלל המצב שאליו נקלעו עוברי משרד הקליטה. בתאגידים ורשויות

האלה ישנו מושג של תוספת מאמץ. אני חושב שזה יבול להיות הפתרון גם כאן.

בשמרברים אתנו על כוננויות, והכוונה לכוננות אחת לחורש לעובר, הרי זה לא

רציני, ועל תנאי החזקת רכב כבר שמענו. ואינני צריך להסביר לכם באילו הגאים

האוצר יסכים לכלול את סעיף הרכב כרכיב לצורך הגימלה, לאור המלצת וערת זוסמן.

הכוונה שלו היא ל-2% לשנה מהוצאות הרכב לאורך שנים. אז צריך ארם להמתין s3 שנה

ער שיקבל בגימלה שלו 70% מהוצאות הרכב שלו.. ועכשיו צא ולמר מה מאכילים את

ציבור העוברים בווערת זוטמן.

אני לא בתאי לסייע לעוברים.אני חלק מהמערכת של העוברים. אנחנו אומרים

בריש גלי שהעוברים חייבים לקבל פיצוי על המאמץ שהם מבצעים. בוודאי שזה יחודי

לעוברי משרר הקליטה. אני לא יכול לתבוע תוספת מאמץ לקליטה בשביל עוברי משרר

החינוך והתרבות. אגב, אנחנו גם הורענו לגורמים באוצר שתוספת המאמץ הזאת לא

תהווה תקרים לררישת שאר היהירות.
נ' ארד
חלילה לנו מהעלות ציפיות בקרב העוברים ואחר כך אי אפשר יהיה לממש אותן.

חשוב לי שנדע את המגבלות שקיימות. להערכתי מה שהוצע בתחילה זה נכון.
ר' בן עמי
בעל הבית האמיתי, הממונה על השכר, שחייב לתת את התשובה איננו ננ?צא כאן.
נ' ארד
זו בדיוק עמדתי. אנחנו צריכים לקבל על עצמנו לבדוק את הענלז עם האוצר.

ואני מסכינ?ה שתמיכה ציבורית ותמיכה של ועדת העללה והקליטה של הכנסת חשובים

לענין. כוועדה המטפלת בנושא הזה אנחנו צריכים לקבל החלטה חר משמעית על תמיכה

בעמרת עוברי המשרד. אחר כך צריך לבדוק באיזה קטע ניתן לתת לעוברים את הפיצוי

המגיע להם. יכול להיות שיש קטעים בהם הדבר לא ניתן לביצוע בגלל האפשרות

לתביעות רומות של עוברים אחרים. מכל מקום, העוברים יכולים לראות אותנו

כמגוייסים לענין הזה.
היו"ר מ' קליינר
אני רואה לפנינו שני אפיקפים. האחד, ללכת בכיוון של תוספת מאמץ, כפי

שהציע מר בן עמי, וחבל מאר שלא נמצא כאן אתנו יהום מר רנון אד מישהו מטעמו.

אבל, כפי שכבר נאמר כאן, חשוב מאר לא לעורר ציפיות גרולות אצל העוברים שמא לא

תתגשמנה. ואם וערת העליה רוצה להכנס לענין הזה הרי היא צריכה לעשות זאת בצורה

רצינית ביותר, ולא תסתפק בכך שאחת לשבוע תשמע ערות בנדון ותצא עם איזו שהיא

הצהרה. נכון שזה קשור לתקציב ו, ולכן א נחנו צריכים לגייס את האנשים המרכזיים

בווערת הכספים כדי להשפיע על האוצר.

למרבה הפלא אגף התקציבים לא שריין ולו גם אגורה אחת בתקציב לתוספות השכר

מהסוג של 6% שקיבלנו עכשיו. כך שזו לא בעיה תקציבית, אלא בעיה של רצון.

ע' אזולאי;

תקציב הקליטה עלה מעל ומעבר לכל התקציבים האחרים במרינה, אחרי שהציבו את

הנושא הזה במקום הראשון, ולאיש במרינה הזאת לא איכפת שמזה 12 יום שובתת מערכת

הקליטה, שהיא היום החשובה ביותר במרינה. וזה מטריר אותי מאר. למעשה חושבים שאם



הנתב"ג עובד, דיינו, כי פעולת הקליטה נעשית. קליטת העלייה בנתב"ג זה אפס קצהה

של עבו1ת הקליטה. הקליטה האמיתית נעשית במחוזות ובסניפים, ושם המצב הוא מתחת

לכל ביקורת.

הודענו ואנחנו מודיעים שאנחנו לא חוזרים לעבודה עד שלא תתמלא התביעה החד

משמעית שלנו לתוספת מאמץ..לא יעזור לאח אחד שום דבר. אנחנו נחושים ואיתנים

בדעתנו, ואני רוצה שהמסר הזה יעבור חד וחלק. אני לא מדבר בשם עצמי ולא בשם חנה

וזאנה. מאחורינו עומד כל ציבור העובדים.

המצב הוא חד משמעי ובלתי הפיך. תשובות מסוג התשובות ששמענו מהנשם יובילו

להידרדרות עוד יותר חמורה של המצב, כי זה זלזול ועלבון לשכר ולהגיון. גישה כזו

למצב לא רק שלא תפתור אותו, אלא תחריף אותו פי כמה. אנחנו אחראים לניהול

השביתה ולהנהגתה, אבל עוד יותר מזה אחריאים לקליטת העלייה, ואף ציינו את זה

לזכותנו כאשר הזכלרו שלא נגענו בעבודת הקליטה הראשונית שנעשית בנתב"ג ואנחנו

ממשיכים לבצע אותה. נם אתמול נתבקשנו שוב שלא לגעת בקודש הקודשים: בנתב"ג.

רבותי, זה לא קודש הקודשים. ישנם פתרונות אלטרנטיביים. אפשר להעביר את כל

העולים מיד בהגיעם למלונות שונים, ובכך לפנות את מזדרונות הנתב''ג. כך שלא יהיה

שם לחץ, אבל םג טיפול וסיוע לעולים לא יהיה. בכמה כסף יעלה הדבר למדינה? צאו

וחישבו כמה תעלה ההתנגדות וההתייחסות של הנשם ושל האוצר והסגנון שלהם שהוא

בלתי נסבר ממש. לא ייאמן שיתייחסו בזלזול כזה אל נושא העומד בראש סולם

העדיפויות של המדינה. זלזול מוחלט וחוסר אחריות שלא נשמע כמותם. ואני לא

ממאין שזו בעיה אמיתית של תצקיב לא יכולים שלכנע אותו בשום דרך וצורה שזו באמת

בעיה תקציבית. אין דבר כזה. זה ענין של רצון לשבור מישהו. ואם לשבור, אנחנו

נשבור את המדינה. אני מודיע לכם שלא נזוז, אלא אם ינתן צו בית-משפט, שאותו

נכבד כמובן, אבל גם אז עדיין לא כלו כל הקיצין.

אני רוצה שתדעו שאני אומר את הדברים האלה מתוך כאב רב, ולא כפוליטיקאי.
היו.ר מ' קליינר
יש לי פרשנות משלי על הגישה של בית המפשט. אני חושב שבית המשפט נהג

בתבונה רבה, והיתה לו מטרה בצורה שבה התנהג. זה שמישהו לא מבין רמזים, זה

סיפור אחר. אבל אני חושב שהיו רמזים מאד ברורים מצד בית המשפט. אבל אני מציע

שלא נתייחס לנושא בית המשפט כי זח סוב יודיצה.
י' שפרינצק
מר אזולאי שם את הדגש על דרישה לתוספת מאמץ, האם אני יכול להבין שבכל

הנוגע לתוספת תקנים באתם על סיפוקכם?
ע' אזולאי
כלל וכלל לא. מדובר למעשה בשלוש תביעות.- תוספת מאמץ, תוספת תקנים, ולא

תוספת כוח אדם זמני.
היו"ר מ' קליינר
שמענו שנמות הכוננויות היא בבחינת לעג לרש כי מדובר בכוננות אחת לעובד,

וזה נראה מעט. אני מבין שגם השעות הנוס3ות אינן מספקות אתכם. באשר לתוספת

מאמץ, אני מבין שמדובר כאן בדבר עקרוני, בפריצת דרך, ובחשש של המדינה שמא זה

ינוצל כתקדים.

ע' אזולאי;

שיורידו תוספת מאמץ מעובדי מס הכנסה, ויתנו זאת לנו, עובדי משרד הקליטה.



יש קבוצות עובדים במשק שלפל הצרכים אישרו להם תוספות כגון תוספת בתי

חולים לעוברי בתי החולים, תוספת בוררות לעובדי המוסד לביטוח לאומי ועובדי

המסים. 30% זה המקסימום. אלה התוספות היחודיות.
היו"ר מ' קליינר
אני רוצה להבהיר שמבחינה עובדתית אין עוררין על כך שבשירות המדינה יש

תקדימים לתוספות יחודיות נוסח תוספת מאמץ.
י' ברנר
זה מן המפורסמות. בעקבות הקביעה של תוספת יהודית למערכת המסים לפני איקס

שנים הועלתה תביעה על ידי ועד עובדים של הבלתי יהודיים שהוקם אד הוק, שדרש

תוספת נם ליתר העובדים. ואז היתה מחלוקת בתור ההסתדורת ובתור הוועדים. בסופו

של חשבון ניתנה בהסכם השכר לפני מספר שנים תוספת איזון של 12%, שבאה לאזן את

התוספות לאלה שלא קיבלו אותן.
היו"ר מ' קליינר
אנל רוצה שהדברים יהלו ברורים. אנל יודע שהיה הסכם על השכר, ומצד שני

ההסתדרות התחייבה לא לתבוע. מאידך, היו 19 נושאים שבן עמי לא חתם עליהם.
ר' בן-עמי
נאמר בהסכם שהתחייבנו לא לתבוע מה שקשור לפתרון הסעיפים שהוסדרו בהסכם

הזה. תוספת מאמץ לא הוסדרה בהסכם הזה, ולכן אנחנו רשאים לתבוע זאת.

היו"ר מי קלילנר;

אני רוצה להיות בטוח שאתה אומר כי מבלי להתחשב בבעיות שקיימות במקומות

עבודה אחרים אתם מכינים שקליטה זה דבר חריג ושונה לחלוטין, ומה שיוחלט ויוסכם

לגביו לא יהווה תקדים לאחרים.

ר' בן-עמי;

אנחנו נדחה קבוצות עובדים שידרשו גם כן לקבל את התוספת הזאת.
היו"ר מי קללינר
השנתיים הקרובות תהיינה השנים הקשות ביותר בתולדות מדינת ישראל, אולי

המבחן הכי קשה שעמדנו בו מעודנו. הבה נעבור את השנתיים האלה. אחר כר כבר

נסתדר.

בהסכם השכר הקודם הלח סעיף 8 שאמר, שכל משרד המקטין את היקף העובדים

וממשיך לבצע משלמות בפחות עובדים יקבל על כר פיצוי. היום אנל נשארתי עם אותו

מספר פקידים, כלומר - חסכתי מספר עובדים ואני מטפל במספר גדול פי כמה של

עולים. איפה הפיצוי על זה?
היו"ר מ' קליינר
אני מודה לכולכם, ונועל בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלב בשעה 13:25)

קוד המקור של הנתונים