ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 30/10/1990

עיכוב מטענים (כולל מטען אישי) של עולים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 111

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי. י"א בחשון התשנ"א (30 באוקטובר 1990). שעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

חי פורת

י י צידון

י' שפרינצק
מוזמנים
סגן שר התקשורת חה"כ אי גור

מזכיר הכנסת שי יקבסון

צ' מגן - משרד החוץ

מי דבי - מנהל נתב"ג, משרד התחבורה

ש' לרר - מנכ"ל ממיין באל על משרד התחבורה

אי שוסטרמן - מנהל אגף נתב"ג משרד הקליטה

ט' פינקלשטיין- יועצת משפטית משרד הקליטה

די שפרלינג - מנהל אגף מטענים והסעות, הסוכנות היהודית

מ' ברקת - מנהל המכס

ש' ברקן - סגן מנהל המכס

ש' רזיאל - מנכייל רשות הנמלים והרכבות

ג' שמיר - מנהל נמל אשדוד

אי אור - מנהל נמל חיפה

אי גריפל - עוזר אישי למנכ"ל הרשות

אי אדר - סמנכ"ל לטיפול שאחראי מעטם הרשות לנושא מטעני העולים

י י שטרול - מנהל המחלקה לעליה וקליטה בהסתדרות

בי פינטוב - מנכייל המחלקה הבינלאומית
מזכירת הוועדה
ו י מאור
קצרנית
שי צהר
סדר היום
עיכוב מטענים (כולל מטען אישי) של עולים.



עיכוב מטענים (כולל מטען אישי) של עולים.

היו"ר מי קלי י נר;

אני פותח את הישיבה. חברי הכנסת בי ילין וברעם ביקשו ממני להתנצל בשמם על

שאינם יכולים להיות נוכחים בישיבה הזאת, בגלל ישיבה של הסיעה שלהם בנושא הסגר.

אני מקדם בברכה את סגן שר התקשורת חבר הכנסת גור את מזכיר הכנסת מר יעקבסון

ואת כל הנוכחים. הדיון הזה מתקיים בעקבות סיור שערכנו בנמל אשדוד והדברים שראינו

שם, ואנחנו מבקשים לשלב בו גם את נושא המטענים האישיים של העולים.

מטרת השאלות שאנחנו מציגים כאן היום היא לא רק לשיפור הנעשה בתחום הזה, אלא

גם כדי להבין מדוע קורים הדברים שהיינו עדים להם ומדוע הגענו למצב בו יש בעיות

כאלה שצריך עכשיו למצוא להן פתרון. אנחנו רוצים להבין איך זה קורה שאדם שיוצא

ממוסקבה עם המזוודות שלו וממריא לבוקרשט או לוורשה , ומשם הוא ממשיך באותו מטוס

או במטוס אחר לישראל, מגיע ארצה בלי המזוודות שלו. אני מבין שמדי פעם יכולה להיות

תקלה כזאת, אבל לא ברור איך זה שבעקרון המזוודות לא מגיעות עמו ארצה. בממ"ל ראינו

אלפי מזוודות ממתינות לבעליהן. המצב דומה לגבי המטען הכללי של העולים.

התרשמנו שהסיפור של חילוץ המטענים מהנמל הוא ממש קפקאי. אומרים לעולה מנהריה

להתקשר טלפונית כדי לברר אם הוציאו את החפצים שלו מהקו נטי י נר, והוא מצלצל ומצלצל

ואינו מצליח להשיג את הקו היחידי, ולכן הוא בא בעצמי כי לברר. וכיוון שיש שם המון

אנשים אומרים לו לחזור ביום ראשון. וכשהוא בא ביום ראשון והוא מספר 153 בתור,

אומרים לו לחזור למחרת היום או כעבור יומיים, ואז הוא צריך להשאר שם לילה או

שניים. וכאשר סוף סוף הוא מגיע יאשקה מהסוכנות, שעובד שם עד שעה 9 בערב, אומרים

לו שהוא צריך ללכת אל שלום מרשותך הנמלים, ולא ברור כלל מדוע הוא צריך ללכת אליו

כאשר בלאו הכי הוא לא צריך לשלם דבר בעד המטען, וכל העני ן הוא התחשבנות פנימית

בין הסוכנות ובין הנמל, אבל שלום הולך הביתה בשעה 4. כאשר שואלים את שלום מדוע זה

הוא הולך הביתה בשעה 4 כאשר יאשקה מהסוכנות נשאר לעבוד ולטפל באנשים עד שעה 9

בערב, הוא משיב מפני שהמכס ממילא סוגר בשעה 3 כך שאין טעם שהוא ישאר שם לאחר מכן.

העולה שבא ממקום מרוחק נשאר ללון שם עוד לילה, וכאשר העולה הנמנה בין אותם

% 95 שאת מטענם אין בודקים מגיע אל פקיד המכס, הוא נדרש ללכת לבנק איגוד, לעמוד שם

בתור על מנת שיתנו לו שם חותמת.. וגם זה לא מובן,. מפני שאם לא בודקים אותו והוא לא

צריך לשלם דבר, מדוע הוא צריך לקבל חותמת מבנק איגוד. רק אלהים יודע מדוע. אחר כך

הוא צריך לחזור אל יאשקה ולעמוד גם שם בתור, ואחר כך הוא צריך להמתין שעות או

אפילו יום לתחבורה.

כששאלתי אם הוא רואה את המטען בהיותו במחסן, אומרים לי שהוא לא צריך בכלל

לראות את המטען. אז אם הוא לא צריך לראות את המטען, ואצל % 95 מהעולים גם לא

בודקים את המטען, אז מדוע לא ישלחו את המטען לביתו ואת הטפסים הדרושים הוא ימלא

במשרד הקליטה במקום מגוריו.

זה סיפור שאפשר לכתוב עליו פליטון, אלא שלדאבוננו זו המציאות. מנהל רשות

הנמלים ומנהל הנמל היו אתי בביקור הזה, וכולנו נדהמנו ממה שראינו שם. בעיקר

שהמררוקים שהעולה צריך לעבור בלכתו מהאחד לשני הם גדולים. אולי צריך להקים תחנה

אחת שבה יישבו כל המטפלים במטען כדי שהעולה לא יצטרך להתרוצץ בין הבניינים השונים

המרוחקים האחד מדושני, בעיקר בעונה של גשמים.

אני מבקש שמר צבי מגן יהיה הפותח וימסור לנו איך זה קרה שכך התפתחו הדברים,

ובעיקר מה ניתן לעשות לשיפור המצב בעתיד.



צ' מגן;

למטען היד יש היבט שונה מזה שיש למטענים כלליים. מטעני היד הם בקטע שלנו,

והשאלה היא איך זה קורה שהמטענים מגיעים באיחור או לא מגיעים בכלל.

הי ו"ר מ' קלי י נר;

האם לדעתך ולדעת אנשי הסוכנות זה הכרתי שמטוס היוצא מבוקרשט או מוורשה לארץ

יגיע ללא מטענם של העולים שטסים בו? אני שומע מעולים שכל קשר בין בואם ארצה לבואן

של שתי המזוודות שלהם הוא מקרי בלבד. אם אמנם נכון הדבר, ולא מקרי בלבד, האם יש

לו הסבר?

צ' מגן;

שורש הרע נעוץ בדרך כלל בעולה עצמו, מפני שהוא מביא עמו לטיסה כמות בלתי

סבירה של מזוודות והבילות, ואז כל חברת ת'נופה מתמודדת עם הנושא הזה לפי דרכה היא.

כשהן מנסות להכניס למטוס גם את העולה, גם את הכלב, גם את הסבתא וגם עוד 100 קילו

מיותרים של מטען. חרף כל ההסברים יש לכל עולה רצון לטבעי לקחת אתו מקסימום של

מטען, והבעיה מתחילה בשדה התעופה.

הבעיה בשדה התעופה מתחלקת בין חברות התעופה כי אנחנו מוציאים את העולים

ממוסקבה באמצעות מספר חברות תעופה. אני רוצה להסביכ לכם את התהליך. אם יש

אפשרות, מעלים למטוס את כל המטען של העולה. החברה בודקת את סך הכל המטען שהיא

צריכה לקחת ומחליטה שמכאן ועד למזוודת איקס היא מכניסה למטוס הזה, ושאר המטען

יישלח בנפרד. וכך יכול לקרות שכל מטענו של עולה אחד יגיע עמו באותו מטוס, ואילו

עולה אחר לא ימצא בין המטען המגיע אף לא מזוודה אחת שלו.

נסינו להשפיע על חברות התעופה להעמיס למטוס חלק מסו י ים מהמטען שלו, ואת העודף

לשלוח בנפרד, אבל אמרו לנו שהדבר בלתי אפשרי משום שהמכס בודק זאת במרוכז ומעביר

זאת אליהם במרוכז.

ברוב המקרים נובעת הבעיה העיקרית מהמסלול הקרקעי. חלק מהאנשים מגיע ברכבות או

בכלי רכב כאלה ואחרים, והם מתייצבים בתחנות המעבר שמצויים במזרח אירופה ומשם צריך

להעלותם למטוס כשלכל אחד מהם יש מטעו במשקל עודף של כמה מאות קילו. ואז מטבע

הדברים צריך לקחת את המטענים האלה ולפתור את הבעיה, ודב שפרלינג יסביר את הקטע

הזה.
דב שפרלינג
אדוני היושב ראש, חברי ועדה נכבדים, צבי מגן הסביר כבר את המצב והזכיר את

העולים המגיעים באוטובוסים וברכבות. מדובר למעשה בכמחצית העולים מברית המועצות

המגיעים בתחבורה יבשתית, כאשר המטענים נשארים בוורשה, בבוקרשט או בבודפשט, ואף

חברת תעופה לא תיקח אותם למטוס בלא בדיקה מאד מיוחד בשל סיבות בטחו ניות. משום כך

זה נשלח במשאיות לפרנקפורט שבגרמניה, ושם זה נבדק בתאים מיוחדים, ורק אחר כך

מעבירים את זה במטוס לישראל. זו גם סיבת העיכוב. הסוכנות היהודית מוציאה מדי

חודש סכום של 35 אלף דולר רק על ההוצאות בנמל.

חלק מהבעיה נעוץ בכך שמטען בכמויות עצומות מגיע לממ"ן, כאשר בחלק ניכר של

המטען אין תווית ואין סימון מספיק מזהים, והעולים מתקשים למצוא את המזוודות

והחבילות שלהם. מובן שאנחנו מחפשים כל הזמן פתרונות לבעיה, ונדמה לי שמצאנו.

ובקרוב אנחנו מתכוננים לחלק לעולים, בעזרת הקונסוליה שם, מין אזיקים שאותם אי

אפשר לפתוח, ושאותם ילבישו על המזוודות שלהם עם סימון מזהה מתאים. יש אזיקים כלה

מספר צבעים, ועל כל אזיק יש שתי אותיות וחמישה מספרים, כך שהצבע וחיבור האותיות

והמספרים יהוו סימן מזהה, וכל עולה יוכל לזהות בקלות את המזוודות שלו.



הצענו לסוכנות לא לשלם לממ"ן 35 לאף דולר מדי חודש, אלא להעביר את

המזוודות למחסנים שלנו בעזרת המכס. הכמויות אכן עצומות. וכל מי שבא לנמל

התעופה ברוסיה או בווינה רואה זאת.

העולה לוקח אתו המון מזוודות, ואינו יכול לדעת איזו מהן תוכנס למטוב שבו

הוא טס, אם בכלל. יכול להיות מצב בו כל מזוודותיו של העולה יוכנסו למטוס בו

הוא טס, אבל באותה מידה יתכן גם שאף אחת מהן לא תתלווה אליו. המצב הוא כזה

מפני שאחרי שהמכס הסובייטי בודק את המטען שולחים את זה למטוס, ואז מתחילים

למלא את המטוס במזוודות ובחבילות, ואחרי שאין יותר מקום במטוס מעבירים את

המטען הנותר למטוס אחר. כך שהמטען של העולים לא בהכרח מגיע ביחד אתם ארצה,

ובמקרים רבים לא מניע ביחד אתם, ולפחות לא כל המטען.
מ' דבי
אתמול ערכנו עם מנכ"ל ממ"ן ועם מנכ"ל משרד הקליטה סיור מייגע בשטח

ולמדנו הרבה מאד דברים. אניד לכם איו אנחנו רואים את הדברים, ואני חושב שצריך

לעשות כמה מהלכים מקדימים, ולהבין שאנחנו נמצאים בתחילתה של הדרך ולכן חשוב

ביותר שנמצא כבר היום את הפתרונות לבעיות. הבףעיה הראשונית, לדעתנו, היא

טיפולבארץ המוצא. בנתב"נ מצויים היום 6,000 מזוודות ללא בלעים. זה מאוכסן

בהנגאר שחברת ממ"ן מטפלת בו. ואני רוצה לומר בהזדמנות זו שאם עד לפני שלושה

שבועות או חודש היתה אנדרלמוסיה בנושא הזה, הרי היום הכל מסודר, תקין, ממוחשב

ועובד בצורה הטובה ביותר. כדאי שחברי הוועדה יבואו לראות איך זה עובד היום

בצורה יוצאת מן הכלל טובה.

אבל 6,00עובדה היא שמוסך של מטוס 707 מלא כיום במזוודות. חברת ממ"ן

מתכננת לבנות שט קומה שניה, ועוד ידינו נטויה, וכל זתא כאשר מדובר בכ-20 אלף

עולים לחודש. אם המספר הזה יגדל, מי יודע לאן נגיע.

נכון שתא המטען של מטוסי החברות המזרח אירופיות הוא קטן מזה של המטוסים

של החברות המערביות, לכן נוצר מצב בו המטוס של החברה המזרח אירופאית אינו יכול

לקחת אתו את המטען המתלווה למספר הנוסעים שהוא לוקח. מטוס של חברה מזרח

אירופאית אינו יכול להכיל את כמות הכבודה המתלווה למספר הנוסעים הטסים במטוס

הזה, בעיקר שאין המדובר בנוסע מערבי ממוצע אלא בנוסע שעוזב את מדינתו ומהגר

לארץ אחרת ולכן לוקח עמו כבודה נוספת, גדולה בהרבה מהממוצע.

היום אין קשר בין הטיסה, הנוסע והכבודה שלו. הכל מקרי בהחלט לאורך כל

התהליך. והמחזות שבהם אנו חוזים בשדה התעופה הם קורעי לב ממש. אתה יכול לראות

אדם שעבר במשך למים תהליכים שונים ביבשות שונות וסוף סוף הגיע לארץ, ולפתע הוא

מגלה שאין לו אף לא מזוודה אחת, אין לו למעשה שום דבר מהדברים שלקח אתו, והוא

לא יודע מתי הם יגיעו אם בכלל.

משום כך אני חשוב שאנחנו צריכים לעשות כמה פעולות בארצוךת המוצע. נדמה לי

שהנושא לא סגור סופית עם חברות התעופה. אנחנו מכירים את חברות התעופה המזרח-

אירופיות, ויודעים שהעבודה אתן קשה. אלה נכון שאלה חברות פחות אטרקטיביות, אבל

אפשר לנסות לשכנע אותן לעשות פעולה יותר נמרצת בנדון. לדעתי ניתן היה להגיע עם

חבורת התעופה האלו להסדרים שיבטיחו שלפחות חלק מהכבודה של כל נוסע תתלווה אליו

למטוס, כך שכאשר יגיע ארצה יהיה לו לפחות חלק מהמזוודות שלו. עולה שיניע

לנקודת המוצא עם 10 מזוודות, למשל, יבחר במזוודה או שתיים שחשוב לו מאד שיגיעו

עמו ארצה, והמזוודות האלו אכן יועלו למטוס שבו הוא טס, ושאר המזוודות יוטסו

לישראל כמטען ויגיעו אחריו. ברגע שהעולה מתחיל לדבר על עלייה צריך להיות מודע

לנושא הזה, צריך להסביר לו את הדברים ולסגור אתו את התהליכים.



דיברו כאן על בעלי חיים. לפני כחודשיים שלחתי מכתבים להנהלת הסוכנות

היהודית, למשרד הקליטה, ללשכת הקשר ולידידנו יאשה, ובקשתי לא לשלוח ארצה בעלי

חיים, משום שגם בנושא הזה אנחנו עדים לתופעות מצערות מאד. אתה יכול לראות בעלי

חיים המגיעים ארצה בלא בעליהם, ואתה שומע אותם מיללים וצורחים ואין מי שיטפל

בהם. בטרמינל בנתב"ג אנו עדים למחזות מאד לא נעימים עם בלעי חיים. יש גם בעלי

חיים שהתפגרו במהלך ההליכים שעברו. וגם זה גורם צער איום לבעליהם.

עולה שמגיע ארצה בנפרד מבעל החיים שלו סובל מאד, וסובל גם בעל החיים. וגם

כאשר העולה מגיע ביחד עם בעל החיים שלו הוא לא יכול להתפנות מיד לטפל בו, כי

הוא צריו לעבור מספר הליכים שנמשכים שעות, ובזמן הזה נמצא הכלב בטרמינל ללא

בעליו, על כל הקשור בזה, אל לנו לשכוח גם שנמל התעופה בן גוירון הוא נמל שמשמש

את התיירות, הנכנסת והיוצאת, והתמונה של בעלי החיים שם איננה נעימה ביותר.
היו"ר מ' קליינר
זה נראה לי לא סביר לשלוח בעלי חיים בנפרד מבעליהם. ואני מניח שמקרים

כאלה הם חריגים ולא קורים לעתים קרובות.
מי דבי
יש בכל זאת מקרים כאלה. חשוב להסביר לעולה לפני שהוא עולה ארצה שאל לו

לקחת עמו בעלי חיים, כי הדרו על כל הכרוך בה גורמת נזק לו עצמו וגם לבעל החיים

שלו.

השינוע בחברת אל-על מתבצע בדרך הרבה יותר טובה, כי תאי המטען של מטוסי

החברה יותר גדולים, וזה מאפשר את יצירת המפגש בין העולה לבין המזוודות שלו זמן

קצר אהר הגיעו ארצה. ובכל זאת יש בעיות גם אצל המגיעים במטוסי אל-על, ולכן

צריך לדאוג לכך שבנקודת העלייה למטוס ייסגרו את הדברים מראש, כדי שהעולה ירגיש

נעים ונוח בהגיעו ארצה ובראותו את מזוודותיו עמו. אני יכול להגיד לכם שהעולה

נתפס לחרדה איומה כשהוא מגיע לנמל התעופה ומגלה שהכבודה שלו לא הגיעה אתו.

אני חוזר ואומר שצריך לעשות פעולת הסברה מקיפה בארץ המוצע של העולים,

ולנקוט גם בפעולות אדמיניסטרטיביות מחייבות כדי לתת פתרון לבעיה הזאת. צריך נם

לעשות עבודה הרבה יותר אינטנסיבית עם חברות התעופה המזרח אירופאיות. את הכבודה

הלא מלווית המגיעה ממוסקבה לבודפשט, לוורשה ולבוקרשט צריך לרכז ולשלוח למתקן

חת לחץ לבדיקה מחדש ולשגע אותה לישראל. כ- 2,000 מתוך מתוך 6,000 המזוודות

המצויות במחסני הממיין נמצאות שם מעל ל-3 חודשים, ואיש טרם בא לקבלן.

צריך להתרכז עכשיו בעתיד. אם לא נפתור את הבעיה של המזוודות ללא ליווי,

ואם לא נטפל בזה בארצות המוצא, אני בטוח שמספר המזוודות שיגיעו בעתיד ללא

ליווי יהיה גדול בהרבה מ-6,000 המזוודות הממתינות היום במחסנים, ולכן חשוב

למצוא פתרון לבעיה הזאת.
ש' לרר
הבעיה בממ"ן פתורה, והבעיה בלוד פתורה אף היא נכון רלגע זה. מה שלא בא על

פתרונו זה אולי הצד הכספי. אבל אני בטוח שנשב עם הסוכנות ונסגור תא הענין.

לפני שלושה שבועות החלטנו להתעלם מהנושא של כיסוי ההוצאות ולהכנס בכל המרץ

לנושא הזה. אני יכול להגיד לכם שב-99,9% של המקרים מזוודה המגיעה בערב

לישראל, תגיע לביתו של העולה למחרת בבוקר או לקראת הצוהרים. כל הנושא הזה

ממוחשב ועובד ללא בעיות, מה גם שרוב המזוודות מגיעות עם סימן זיהוי. מספר

המזוודות הלא מזוהות הוא שולי לגמרי. מתוך 6,000 המזוודות הנמצאות היום בממ"ן

יש אולי 200 מזוודות בעייתיות.



אני רוצה לתקן את הרושם שאולי נוצר כאן ולהגיד שהמצב הוא לא כל כך גרוע.

דרך אגב, אין מדובר במסוף ממ"ן, אלא במסוף מיוחד שממ"ן מפעילה בהסכם עם חברת

ארקיע.

בנינו אולמות המחנה, יש שירותים, יש שם דוברי רוסית, וישנם 6 קווי טלפון,

וחבל פועל יפה. לקטע הזה יש בעיה אחת: אם העליה תגדל, יהיה צורך בשטחי אחסנה

יותר גדולים.
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שמשתדלים להתמקד במה שייעשה בעתיר. מטען שיגיע אחרי הגיע העולה

יישלח אליו, כר אני מבין מדבריו, ואז גם לא יהיה צורך בשטחי איהסון גדולים כל

כך.

שי לרר;

כיום אנחנו שולחים 70% מהמזוודות לבתיהם של הלקוחות, אבל אנחנו נמצאים

עדיין במצב בו 600 מזוודות נכנסות מדי יום, ורק 400 מזוודות יוצאות, כך שמספר

המזוודות המצטברות הולך וגדל מדי יום. לא ברור לגמרי מה עם המזוודות המצטברות.

אני חושב שאנחנו צריכים לחבר יותר טוב את מערכת המיחשוב שלנו עם זו של הסוכנות

היהודית, ואז נוכל לאתר את העולים. הסוכנות חייבת גם לקבל החלטה מה היא עושה

עם מזוודות שנשארות בשדה למעלה משלושה חודשים, אם היא משאירה אותן שם או

מעבירה אותן למקום אחר. אבל אלה אינן הבעיות המרכזיות, כי אני סמוך ובטוח

שהבעיות האלה יבואו על פתרונן.

התקשרנו ביוזמתנו עם מספר ארגוני מתנדבים כדי שינסו לאתר את העולים דרך

הרשויות המקומיות ולזרז אותם להוציא את המזוודות שלהם, ונם נדאג לפרסום מתאים

בעתונות. הקטע של נתב"ג בא על פתרונו, כאמור. גם עם המכס אין לנו בעיות. המכס

פועל יפה ובצורה מסורדת.

הקטע הבעייתי עריין הוא בחו"ל. בקטע של חברות התעופה המזרח אירופיות אי

אפשר לסגור ענין בגרול. הם טסים עם מטוסי צרי גוף ואינם להוביל יותר מטענים,

אולי אפשר לשפר קצת את המערכת הלוגיסטית אצלם, אבל בכל זאת תישאר התופעה של

עולים המגיעים בלי המזוודות שלהם. הקטע שבו ףצריך לךהתמקד הוא אחד בלבד: לנסות

להגיע למצב שבו יבחר העולה במזוודה או שתיים שאותן הוא מעדיף על פני שאר

המזוודות, והן תגענה אתו ארצה. אם העולה יידע ששתי המזוודות שבהן הוא בחר

תגענה אתו ארצה, וששאר המזוודות יגיעו בצורה מסוררת מאוחר יותר, זה יפתור 90%

מהבעיה. מובן שהשיטה התדשה של מדבקות זיהוי תועיל ותקל על העבודה.
היו"ר מ' קליינר
בהתחלה הבעיה היתה פחות אקוטית, ורק לאחרונה התחלנו לשמוע עליה. אני זוכר

שכאשר העולים באו ועלו לקומה השניה לעבור שם את הפרוצדורה של קבלת תעודת עולה

וכוי, חינו להם המזוודות שלהם בקומה הראשונה, ולא היו בעיות. מה קרה מאז

שהבעיה הזו צמחה לממדיה הנוכחיים?
א' שוסטרמן
בשדה התעופה בן גוריון יושבים אנשים שכל המזן מחפשים פתרונות, והראיה -

הכל פועל יפה. באשר למטען ישנה בעיה אובייקטיבית. העולה העוזב את נמל התעופה

בן גוריון יוצא לכתובת שאינה כתובת קבועה. הוא יוצא לבית מלון, או לחברים, אין

לו עריין כתובת קבועה או שאין לו לאן לקחת את הכבודה שלו, ומכאן הבעיה של

הצטברות הכבורה הבלתי מלווה.



יכול לקרות שעולים ביחד עם כבודתם מגיעים בטיסה מסויימת, ובאותה טיסה

מגיעה גם כבודה בלא בעליה. ואחרי שהעולים מזהים ולוקחים את המטען שלהם נשארת

כבודה בלי בעליה, והיא מועבתר למחסן של ממ"ן. ישנם רבים המגיעים ללא שום

מזוודה, פרט לחבילה הקטנה שלקחו אתם לתא הנוסעים.
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שלממ"ן מגיעים מטענים שנשלחו מאירופה אחרי שעברו שם בריקה, והם

מגיעים שבועיים או חודש אחרי שבעליהם כבר הגיעו ארצה. נוסף על המטען הזה

מעבירים לממ"ן מטען המגיע ארצה יום או יומיים אחרי הגיע בעליו.

אי שוסטרמו;

אסביר לכם איר זה עובר. מאותו נמל תעופה באותה ארץ יוצאות שתי טיסות. אחת

מוקרמת, והשניה מאוחרת יותר. בטיסה המוקרמת מגיעים אנשים ללא מטען, בהניחם

שהמטען שלהם יגיע אחריהם בטיסה השניה. הם מסרבים לכן לעזוב תא נמל התעופה בן

גוריון כי הם מבקשים לחכות למטען שלהם. במקרים רבים מסתבר שהם צרקו, והמטען

שלהם אכן מגיע בטיסה השניה. אבל ישנם מקרים שעולים עוזבים את הנמל בלא

שהמטען שלהם הגיע אתם ואח לא מיר אחריהם, וכל שביריהם זה אותו תיק יד שהעלו

עמם למטוס. קורה גם שאנשים אינם מוכנים לעזוב את השרה לפני שבעל החי שלהם

מגיע. ועד שאני לא מתקשר עם האיש שלנו בנמל היציאה שלהם ומפנה תשומת לבו לבעל

החיים הזה ומקבל את הבטחתם לטפל בו ולדאוג לשלוח אותו ארצה, הם לא מוכנים

לעזוב את המקום.

על מגת לאתר את העולים שטרם לקחו את הכבורה שלהם אנחנו מוציאים היום

הורעה בעברית וברוסית, שמועברת ער לאחרון הסניפים של משרר הקליטה, המבקשת

מהעולים להתקשר אתנו טלפונית כרי לאתר את הכבורה שלהם. בהורעה יופיעו מספרי

הטלפון שלנו, שישה במספר.
י' פרנקל
יש שני קווים. אתמול ברקתי. בעתונות פורסם כי יש 6 קווים. ברקתי אתמול

והיו שני קווים. אבל תוך חמש רקות השגתי את הפקירה שם.

אי שוסטרמו!

בשעות מסויימות פועלים שם שישה קווים.
היו"ר מ' קליינר
האמנם אי אפשר לדאוג לכן שלפחות מזוודה או שתיים, לפי בחירת העולה, יתלוו

לטיסה שלו ארצה, כרי שהחפצים הבסיסיים הררושים לו ביותר יהיו עמו מיר בהגיעו

לארץ?
ד' שפרלינג
לשבחו של ממ"ן אני רוצה לומר שממיין מפרסם מורעות בשפה הרוסית ברבר

הטלפונים העומרים לרשות העולים לברור גורל הכבורה שלהם וכו'. אני מתפלא לכן

לשמוע שיש לאפי מזוודות שהעולים לא באו לקחתם. איפה העולים? גם אנחנו עושים

פרסום בענין זה, ואין שום קושי לעולה הקורא רוסית לרעת לאן עליו לבוא כרי לקחת

את המזוודות שלו. וצריך אולי לברוק מדוע הם לא באים.



אשר לבעלי החיים של העולים, אני יודע שבעלי כלבים אוהבים אותם ומתייסים

אל הכלבים שלהם כמו אל ילדים, להבדיל. ואם תגידו לכנרית זקנה בעלת שני כלבים

שהיא לא יכולה להביא את כלביה עמה לארץ, אני בטוח שהיא לא תזוז משם. איש מבבלי

הכלבים לא יהיה מוכן להשאיר את הכלב שלו מאחור. כך גם קשה לשכנע את העולה,

היודע שהסוכנות לוקחת על חשבונה את מטענו, שהוא ישאיר הלק ממנו בארץ מוצאו.

הוא לא ישאיר דבר.

אשר לשאלה אם אפשר להבטיח ששתי מזוודות של העולה, לפי בחירה שלו, יתלוו

אליו בטיסה, הבעיה העיקרית נעוצה במוסקבה. בתחנות שלנו אנחנו יכולים לעשות כל

מה שאנחנו מוצאים לנכון לעשות. בבודפשט בבוקרשט ובוורשה יש לנו אנשים שלנו,

אבל במוסקבה יש לנו בעיה. אם היינו יכולים להעסיק שם אנשים שלנו, כי אז היה

אולי המצב שונה.
צ' מגן
רוב הבעיות אינן במוסקבה, אלא בתחנות מעבר אחרות ששם עוברים לפחות 50%

מהמטען ואין לנו שליטה על זה, העולים מביאים עמם מטען העולה במאות אחוזים על

המותר להם לקחת. מותר לכל אדם לקחת עמו מטען במשקל של 40 קילו, לפי ההסדר עם

החברות, אבל העולים מביאים אתם אלף קילו.

אנ חנו מדברים בתחנת יציאה אווירית, שהמטען מניע אליה ברכבת וצריך

להעלותה למטוס, ושם יש בעיה. נכון שנם במוסקבה יש בעיון, אבל שם היא פחות

אקוטית כי לשם מביא העולה רק 100 קילו. הקושי במוסקבה הוא לא רק בקשיי

ההידברות עם החברות, אלא בעיקר עם המכס הסובייטי שאינו מאפשר לחברות שום שליטה

על המטען. אם רוצים שיהיה שם שינוי, צריך לשנות את שיטת המכס ועבודת המכס של

המערכת הסובייטית. אנחנו ננסה לפנות אל הסובייטים בענין זה, ואם יסכימו ננסה

לשכנע אותם לעשות שינויים.

אשר לבעלי החיים, זו הפעם הראשונה שהשנושא הזה מועלה. מעבר להיבט

ההומניטרי בדקנו גם את ההיבט המשפטי, והוברר לנו שאיננו רשאים למנוע מהם להביא

את בעלי החיים שלהם אם יש להם תעודות מתאימות וכו'. חוץ מזה צריך להבין שזו

איננה בעיה של סנטימנטים בלבד, אלא שהכלבים והחתולים המובאים הם בדרן כלל

גזעיים, ובעליהם השקיעו הרבה כסף ברכישתם, ומביאים אותם עמם נם לצורך ביזנס.

אנחנו מנסים להקשות עליהם ודורשים מהם אישורים שונים, ושיביאו אותם בארגזים

מיוחדים וכוי, אבל איננו יכולים לעשות יותר מזה.
היו"ר מ' קליינר
עוד לא מובן לי מדוע אי אפשר להבטיח שהעולה יוכל להעלות עמו במטוס מזוודה

או שתיים, לפי בחירתו, מתוך 10 המזוודות שהניעו עמו למוסקבה. אני מציע שנשמע

עכשיו על הנעשה בנושא המטען הכללי של העולים.
ד' שפרלינג
אני מודה לחברי ועדת העלייה והקליטה שביקרו באשדוד, והפעילו לחץ מוסרי

ואחר על הממונים עלינו לתת לנו יותר אמצעים. כתוצאה מהביקור הזה יש להו יהום

שני עובדים נוספים באשדוד, קיבלנו עוד צריף גדול ויפה שאליו נעביר חלק

מהפעילויות שלנו, כדי שהעולים לא יצטרכו לעמוד בחוץ בנשם. גם בחיפה קיבלנו שני

עובדים נוספים, כך שהתהליך ישתפר ויתקצר. עכשיו אין העולה צריך ללכת יותר אל

אותו שלום, אף לא למכס או לנמל. וכל זה הודות לביקור שלכם באשדוד. כתוצאה

מהביקור שלכם יש כבר שיפור מסויים, ואנחנו נמשיך לשפר.
היו"ר מ' קליינר
אני מניח שגם לבנק איגוד לא צריך יותר ללכת.
ד' שפרלינג
את זה אני צריך לבדוק. אבל נרמה לי שלא הולכים.

אני שמח שהוועדה הזאת של הכנסת נכנסת לעובי הבעלה. 70% מהעולים לא לוקחים

את המטען שלהם, כי הם גרים בדירות זמניות, ומפני שהסוכנות מאהסנת את מטענם

חינם במשך שנתיים, שלוש ואף 10 שנים אם צריו. אז למה צריך העולהלסחוב את

המטען שלו במשקל של 7 טון אל הדירה שלו שכעבור שנה הוא ממילא יעזוב אותה, מה

נם שבדירה שלו אין מקום בשביל כל המטען הזה. לה.

העולים העוזיבם את רוסיה לוקחים עמם כל מה שהם יכולים. הם אפילו קונים

חפצים ברובלים שבידיהם, כי זו דרכם להוציא משם את חסכונותיהם. הם לוקחים כל מה

שהם יכולים, עד הרובל האחרון שלהם, מפני שמישהו משלם עבור זה. חבר הנאמנים של

הסוכנות דן עכשיו בתקציב, ורואה שאין לו כסף לממן את זה.

עכשיו צריו להחליט איו מסתכלים על יהודי רוסיה היום: האם הם פליטים, האם

הם אנשים שבורחים, אנשים שאין להם זמן; או שהם אנשים שיעלו ארצה נם בעוד

שנתיים או חמש שנים? אם אנחנו אומרים שזו עלייה דלוקס, כמו למשל העלייה מארצות

הברית ששום דבר לא בוער לה, אז אין לי מה לומר. אבל אני חושב שזו עלייה

שעלולה להיפסק, בעקבות התנאים ברוסיה שעלולים אף הם להשתנות. כולנו קוראים

עתונים וחוששים שבעוד שבועיים, אחרי החג הגדול של הרוסים ב-7 בנובמבר, עלול

לקרות משהו לגורבצ'וב, הצבא יכול לקחת את השלטון בידיו, ואז לא יתירו יותר

ליהודים לצאת מברית המועצות. נם זה עלול לקרות. לכן אנחנו חייבים לזרז תא

יציאתם של היהודים מברית המועצות.

ראינו גם בשנות ה-30 למה היו קשורים ודבוקים יהודי גרמניה. הם היו דבוקים

לבתי חרושת ולרכוש אחר שהיה להם שם. ראינו נם מה שקרה ליהודי פרס לפני עליית

חומייני לשלטון, כאשר נם הם לא רצו להיפרד מרכושם, וחלילה שדבר דומה יקרה

ליהודי ברית המועצות.

עלינו להבין גם שלא 100% או אפילו 90% של יהודי ברית המועצות הם ציונים,

אלא אנישם העוזבים את ברית המועצות בנלל תנאים פיסיים וכלכליים גרועים מאד

ובגלל חוסר ודאות לגבי העתיד. אם יפתחו מחר את שערי ארצות הברית, הם יברחו לשם

ולא יבואו אלינול. האנשים האלה נאלצים לעזוב ורוצים לעזוב לצערנו לא מפני

שהארץ קוראת להם, אלא מפני שרע להם שם. הם ייצאו משם בכל מקרה. המכס הסובייטי

הוא הבלם והעיכוב שיכול להפוך לאסון להם באם ייסגרו מחר שערי ברית המועצות.

המכס הסובייטי בנוי להעביר כמות קטנה מאד של חפצים, ואף פעם לפני כן לא היתה

ברוסיה כמות כזו של אנשים שרוצים לעזוב אותה וצריכים להעביר את חפציהם דרך

המכס. וזה בעצם לב הבעיה.

היוצאים מברית המועצות עומדים במכס בתור שנמשך שנה, שנתיים ואף שלוש.

אולי ועדת הקליטה תתמוך בהצעתו של שר האוצר לאסור יבוא אישי של חפצים מברית

המועצות, וזה ייאלץ לעזוב שם את השטויות האלה ולעלות לכאן מיד. את הכסף שאנחנו

משקיעים במשלוח הארגזים והמיכלים ובנמלים נשקיע בבתי חרושת לרהיטים בארץ שיבנו

רהיטים עבור העולים, וניתן לעולים רהיטים חינם, והם יבואו לכאן מהר.

כאשר היהודים עזבו בהמוניהם את ברית-המועצות ונשרו לארצות-הברית, ארגון

"היאס" שילם עבור 100 קילו מטען בלבד, ואף אחד מהיהודים לא נשאר בגלל זה

ברוסיה אלא נסע לארצות הברית. אם מישהו היה יכול להבטיח שאנחנו יכולים להמשיך

בקצב הנוכחי של עלייה מרוסיה במשך 5 או 6 השנים הקרובות, אז בבקשה נמשיך בזה,

ונשפר את שחרור המטענים אצלנו, אבל שיהיה ברור שאף פעם לא נשפר בצורה משמעותית

את המכס הסובייטי. בעיקר שצריך לזכור שבברית המועצות אין די קרונות כדי להביא

בהם אוכל שמערב גרמניה נותנת לרוסיה כתרומה, אז איך יהיו לה קרונות להעברת

הספות והשולחנות של יהודי רוסיה היוצאים משם.
סגן שר התקשורת א' גור
בהנחה שלא תתקבלנה ההחלטות שאתה מציע, ובהנחה שאלפי מכולות תגענה ארצה,

כיצד אתם נערכים כדי להבטיח שהארגזים שלהם לא יעמדו תחת כיפת השמים בעונת

הגשמים הקרבה?
ר' שפרלינג
הארגזים לא יעמרו תחת כיפת השמים, אלא במחסנים שלנו או במכולות.
היו"ר מי קליינר
יהודי רוסי שצבר מאות אלפי רובלים בברית המועצות ורוצה להוציאם משם. אם

תניד לי שאם קנה בכסף הזה מכונית והוא מעבירה לארץ, אסכים אולי שאחננו לא

צריכים לשלם בעד הובלת מכוניתו, מאידך, כאשר יהודי אמריקאי מעביר עם עלייתו

לארץ את כל כספו, הוא לא צריך לשלם עבור העברת "המטען" הזה שלו, לעומת היהודי

הרוסי שאינו יכול להעביר את כספו ונאלץ להעביר את רכושו בצורה אחרת. השאלה היא

אם צריך להעניש על כך את היהודי מברית המועצות. זו דשאלה מאד רחבה ועקרונית,

שלא הייתי רוצח לרון בה היום.
א' אדר
בלי לפגוע בידידי מהתעופה, אני רוצה להבהיר כי 6000 מזוודות פירושן 100

טון בערך, ואילו בנמלים חיפה ואשדוד מצויים כיום כ- 20 אלף טון מטען של עולים,

בארגזים ובמכולות, ואף אחד מהם אינו עומד תחת כיפת השמים. מסרתי את המספרים

האלה כדי להסביר לכם באיזה סדר גודל של מטען אנחנו מטפלים.

אנחנו מדברים על שני סוגי מטענים. האחד, מטען עולים, וזה בא בארגזים

בגדלים שונים. חלק מהארגזים מגיע במכולות, שמכילות מטענים של מספר עולים,

וחלק מגיע בארגזים בודדים. קיבלנו התראה די קצרה בענין הזה. מה שמגיע במכולות

לא מהווה בעיה, גם לא בפריקה מהאניות וגם לא באיחסון, פרט לזה שזח לא משתחרר

מהנמל, ונכון להיום יש לנו 4,300 מכולות בשני הנמלים שהזכרתי והם נמצאים שם

כבר תקופה די ממושכת. חלק מהמכולות מרוקנים בנמלים, וחלק מהמכולות מוצא, ובחוץ

מרוקנים אותם.

המטען בארגזים מילא את המחסנים, ונכון להיום הארגזים האלה ממלאים שטח של

43 אלף ממ"ר במחסנים שבשני הנמלים, ותהליך השחרור שלהם איטי. חלק מהארגזים

הגיע בארגזים בפני עצמם, וחלק מהארגזים הוצאו מהמכונות שבהם הגיעו.

התהליך עם הסוכוךת מתמשך. אני מבין שהם לקחו מחסנים מחוץ לנמלים, ונכון

להיום קצב ההוצאה מהנמלים הוא איטי. המחסנים בחוץ הולכים ומתמלאים, ואינני

יודע מה גודל הרזרבה שיש להם ולכמה זמן זה יספיק. בנמלים אנחנו עושים את

המכסימום האפשרי כדי למלא את המחסנים יותר ככל האפשר, ומחפשים שיטות שונות של

איחסון באמצעות איצטבאות, הרמה לגובה וכוי, אבל גם לזה יש גבול,

הג נדמה לי שמעבר לשיפורי התהליכים, שעליהם עמדתי בעת ביקורכם באשדוד, הבעיה

המרכזית של מטעני העולים בחודשים הקרובים היא מציאת שטחי איחסון עבורם מחוץ

לנמלים. אנחנו כמובן נמלא את המחסנים שלנו, אבל חייבים למצוא מחוץ לנמלים

מספיק מחסנים שיקלטו את המטענים. אני חושש מפני סתימת הנמלים, שהרי ברור שאי

אפשר למלא אותם בלא סוף, בעיקר שאנחנו מתקרבים לעונת החורף ואנחנו גם מייצאים

פרי הדר וכו'. עיקר הבעיה היא במציאת גג שתחתיו אפשר יהיה להניח את המטענים.

ניצלנו את כל הגגות שיש לנו בנמלים בשטח של 40 אלף ממ"ר.



לפני זמן די רב אמרנו שבנמל חיפה באיזור הקישון יש לנו שטח אספלט מגודר בתוך

גדר מכס, וצריך רק להקים שם מחסן. קיימים היום מחסנים מתנפחים ומחסנים מסוגים

שונים אחרים שניתן להקימם מהר. בידי הסוכנות לאשר או לא לאשר את זה.יש לנו גם

מחשיבות נוספות, שמנכ"ל הרשות אוללי עוד יתייחס אליהן.

אשר למבנים מוכנים, כמו קראוונים חלק מהמבנים מגיעים במכולות מפורקים,

ואין אתם בעיה מבחינתנו. חלק מהמבנים המוכנים הם קראוונים, שהם בתים מובנים

שבאים על גלגלים. הבוקר הגיע לנמל אשדוד משלוח נסיוני ראשון של 15 בתים כאלה

מאנגליה, הם הובאו על ידי קבלן שקיבל הזמנה ממשרד השיכון. הפריקה של הבתים

האלה עברה בסדר. מדובר ביבוא של 3,000 קראוונים בהצי השנה הקרובה, רובם מארצות

הברית, ואנחנו נמצאים בקשר עם היבואנים בענין זה ומתארגנים לענין הזה. יש פה

בעיית שינוע לא פשוטה, כי המטען הזה בנוי להובלה יבשתית ולא כל בו להובלה

ימית, אבל גם הברות הספנות מתארגנות לענין הזה וגם אנחנו בנמל מכשירים לצורך

זה שטח מיוחד בנמל אשדוד ובנמל חיפה, ואני מניח שבענין הזה לא תהיינה בעלות

מצר הנמלים.

היו"ר מ' קלייגרף

מקומם אותי מאד אפילו לשמוע דיווח על זה, ואני מנצל את נובחותם של אנשי

המבס באן כי להעלות את הענין. אותי מרגיז מאד שאתה צריך לייבא אוויר ולשלם

אלפי דולרים דמי הובלה, במקום שיביאו ארצה לוחות וירכיבו בארץ בתים. על לבוא

של קראוון מובן אינך משלם מכס, פרט אולי ל-2% היטל הגליל, ואין גם מבס על

הפריג'ידר המובא בתוך הבית המוכן ושאר הדברים המצויים בו: לעומת זאת, כשאתה

רוצה להרכיב את אותם הבתים בארץ ולנצל כל מרכיב שישנו בארץ ולייבא רק מה שאין

בארץ, אתה נדרש לשלם מכס עבור החלון, הדלת וכל פריט אחר שאתה מייבא.

שי רזיאל;

הייתי רוצה להוסיף שני דברים. לגבי אפשוריות בעתיד, הרשות עוסקת עכשיו

בתכנון ובהכנות למצב שבו אנחנו נאלץ, מחוסר אלטרנטיבה אחרת, להוסיף שטחי

איחסון תחת קורת גג. אנחנו לא יודעים אם מחר ההיקף של 20 אלף טון לא יגדל ל-

40 אלף טון, ולא יעזור לנו אם נגיד שהסוכנות אשמה בזה, או שהעולים אשמים בזה.

אנחנו מדבירם על היקף לאומי שיבול להיווצר, וכגמלים אנחנו ורצים להיות מוכנים

לפתרון. לכן אנחנו נערכים לקראת האפשרות שנצטרך להכפיל את נפח האחסה המקורה

שקיים היום. זה כמובן לא משחרר את הסובגות ואת משרד הקליטה ואת העולים. אנחנו

עושים את חלקנו כהכנה, ונפנה אל הממשלה לקבלת אישור תקציבי על מנת לבצע זאת

במידה ונראה שזאת החלופה היחידה האפשרית.

נושא שני הוא נושא של ההכנות בחו"ל לקראת המשלוח של חפצי העולים. אני

מניח שכל מי שהיה במזרח אירופה יודע שהדברים שם אינם פועלים בדיוק כמו באירופה

המערבית או בארצות הברית, ושסידורי ההכנה של המטענים לא נעשים בדיוק כפי

שהיינו רוצים שייעשו. אנחנו ממליצים מאד לבדוק את האפשורת לשפר את אריזת

המטענים המגיעים אלינו. אינני מדבר על מזוודות, אלא על הארגזים, בין שאלה

ארגזים המגיעים אלינו בנפרד, ובין שאלה ארגזים המגיעים בתוך המכולות. אולי

כדאי אפילו לחשוב על האפשרות לשלוח לברית המועצות אריזות ריקות, מפני שהאריזות

המגיעות אלינו הן כל כך גרועות עד שנזק לא מבוטל נגרם למטענים, וייגרם גם

בעתיד, ואנחנו לא נוכל לעזור בזה. הנזק ייגרם למטענים גם בדרך אלינו וגם

אצלנו, מפני שכאשר אתה תופס ארגז כזה הוא ממש מתפורר לך בידים, כי הוא עשוי

מקרשים בעובי לא מתאים ועם מסמרים לא מתאימים וכו'. וכך יקרה שאחרי ששילמו את

כל ההוצאות הקשורות במשלוח המטען של העולה, העולה לקבל את המטען שלו במצב לא

טוב, ואז יתחילו לחפש במי לתלות את האשם.
א' אור
אני חושב שהסוכנות עשתה שביאה כאשר עברה מהובלה במכולות להובלה של מטענים

בארגזים, אח שאני מבין את הסיבות לכך, בשלוש האניות הראשונות שהגיעו היו

מטענים בארגזים, והיו לנו הרבה מאל אתם בגלל אריזות גרועות וכו'. בשלב השני

התחילו להביא את כל המטענים במכולות. למכולה יש יתרון בולט בזה שהיא בעצמה

מהווה מהסן, ולכן ניתן לשים את המכולה בשטחים קטנים יחסית, כפי שראיתם

בביקורכם בנמל אשדוד ששם היו המכולות מסודרות בשורות ארוכות, בנובה של שלש

מכולות. השטח הבלתי מקורה בנמלים גדול בהרבה, אף שגם לא בלתי מוגבל, מאשר

השטחים המקורים הנדרשים לאחסנת ארגזים.

אם היו ממשיכים להביא את המטענים במכולות, והיינו נכנסים למצוקה של

איחסון, כי אז המכולות היו נותנות פתרון לבעיית האיחסון. לפני שבוע או שבועיים

התחילו להביא לנמל חיפה הרבה אניות עם מטענים בארגזים, ואם בהתחלה היו

הארגזים מעונבים בצורה העוזרת לפריקה, הרי באניה שהגיעה אתמול למנל חיפה היו

כבר הרבה פחות ארגזים מעונבים.כלומר, חוזרים לקצב של אניותך קונבנציונליות

וארגזים רגילים. הסוכנות אמרה שהיא תפנה את כל הארגזים מהנמללל, ואכן פינתה את

כל הארגזים שהגיעו באניה הראשונה, והעבירה את המטען למחסנים עורפיים.

אבל אם מדברים על קצב של אניה לשבוע בכל אחד משני הנמלים, כשכל אניח

מביאה עמה מטען של כאלף טון, אני חושש שלא יעבור זמן רב לפני שכל המדינה תהיה

מכוסה בארנזים. אני לא מאמין שבקצב הזה תהיה אפשרות לעמוד בשטחי איחסון. לפי

האינפורמציה שקבלנו אני מבין שעד חודש ינואר יגיעו אלינו מטענים גם במכולות

וגם בארגזים, ומחודש ינואר ואילו המטענים יגיעו בארגזים.

אהוד אדר ציין שאפשר לבנות מחסן בקישון, אבל אני רוצה לציין שנמל חיפה

בלבד יש לנו 23 אלף ממ"ר שטחים מקורים, וסר הכל השטח הפנוי שיש לנו יהום הוא

4,000 ממ"ר, שהוא שטח שמתפנה ומתמלא כל הזמן. נכנסנו לעונה בה כמות המטענים

הולכת וגדלה, ולא רק מטענים של עולים, אלא מתחילים להגיע הומרים לבנייה

ומטענים רבים אחרים, כך שאנחנו צריכים את המחסנים גם למטרות אחרות. חשוב לזכור

שאנחנו מתקריבם לעונת הפרי, וגם בשביל זח אנחנו זקוקים לשטח.

אני מבין את השיקולים הכלכליים של הסוכניות להסתלק מהובלה במכולות, אבל

נדמה לי שבקצב העלייה והמטענים הנוכחי, שיילד ויגדל לשמחתנו, אי אפשר יהיה

לעמדו. בעיקר שצריך להתחשב גם בקצב הפריקה של האניות בנמל. כאשר מפנים את

תוכן האניה במשאיות ישר למחסנים שמחוץ לנמל, והמשאיות עומדות בקצב הפריקה אז

האניה תופסת רציף למשך זמן רציף. אבל אם נגיע למצב בו הקליטה במחסנים שבעורף

תהיה איטית, האניות תתפוסנה רציפים בנמל זמן רב יותר, והאניות עם מטענים

כלליים שונים יחכו, מפני שהרציפים יהיו תפוסים על ידי אניות עם מטעני העולים.

וכל זה מתבטא כמובן בכסף.

אנהנו לא אוהבים לעבוד בשיטה של מסירה ישירה, כי המערכת תלויה במשאיות

שבאות לקחת את המטענים. אנחנו מעדיפים פריקה לתוך הנמל, ואז אין בעיה של עיכוב

האניה ליד הרציף, ואחר כך דואגים לפינוי המטענים. הדבר הכי מדאיג אותי זה

החזרה לשיטה הקונבנציונלית, כפי שזה היה בעבר ואפילו בממדים גדולים בהרבה,

ואני חושש שזה יעורר הרבה בעיות. אני מציע לסוכנות למהר לחזור להובלה במכולות

אם הדבר רק אפשרי.
היו"ר מי קליינר
מר פינטוב, מנכ"ל המחלקה הבינלאומית בלשכת המסחר למד את הנושא, הציע גם

מספר הצעות, כמו ההצעה להקים מחסן בצומת אשדוד.
ב' פינטוב
הצעה נוספת היא זו שמר שפרלינג הצביע עליה: תוויות צבעוניות מיוחדות

שיחוברו למזוודות העולים. לפי זה קל יהיה לקבוע כי המזוודות עם התווית האדומה,

למשל, תתלווינה אל העולה בטיסתו ארצה, ויתר המזוודות עם התוויות בצבע שונה

יניעו מאוחר יותר.
ח' פורת
אולי יוכל מנהל המכס להתייחס גם לנטילת המכולות על ידי העולים עצמם, שהרי

זה צוואר הבקבוק.
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שיש תקנת מכס המגבילה את המרחק, וזו אחת הסיבות לכר שהסוכנות

מתקשה למצוא מחסנים. האם לדעתו הרחבת הרדיוס של 20 ק"מ, עם כל הקושי שבדבר,

היתה יכולה להועיל.
ד' שפרלינג
האם אנחנו חייבים לאחסן את חפצי העולים במחסני בונדד, דבר המקשה על מציאת

מחסנים.
מ' ברקת
התקנה הזאת קיימת לא על מנת להכביד על החיים, אלא משום שבמחסנים האלה,

שהם שלוחה של הנמל, איננו מקיימים היום פיקוח פיסי. בעבר היו יושבים שם פקידים

שחיו עושים את עבודת הבדיקה, הרישום, החתימה וכו'. היום לא יושבים שם פקידים

שלנו, וכל הפיקוח מתנהל על בסיס דרקומנטרי, ובעל המחסן מתחייב לנהל ספרים

ולקיים איזה שהם תנאים והנחיית, ואני מאמין לו. מדי פעם אנחנו עורכים שם

ביקורת פתע. מהמחסנים האלה משחררים את המטענים. קורה לפעמים שאחוז מסויים

מהמטענים צריך בדיקה, או מפני שההצהרה לא מלאה, או מפני שאיננו יודעים מה

בדיוק בהם. ואז צריך לשלוח פקיד מהיחידה הקרובה, בדרך כלל מהנמל, והוא עורך

את הבדיקה הזאת. משום כך הכנסנו את המנבלה של רדיוס של 20 ק"מ, מפני שאין לנו

מחלקה של שליחים ואין לנו מספיק כוח אדם אפילו בשביל העבודה בתוך הנמל,

ובוודאי לא בשביל עבודה מחוצה לו. אחת הסיביות שאנחנו משחררים 93% מהמטענים

מבלי לפתוח אותם, ומסתפקים בהצהרה, היא שאיננו מסונלים לקיים בדיקות פיסיות

בהיקף גדול יותר. לכן גם לא נוכל להסכים לקיומו של מחסן כזה במושב נזר, למשל,

כי פשוט איננו מסונלים לעמוד בזזו.

קיימנו שיחות עם הסוכנות, והיינו רוצים לתת את השירות הטוב ביותר האפשרי,

והדבר אפשרי רק אם המחסן נדול ומרוכז ונמצא ברדיוס מסויים, והוא בלתי אפשרי

כאשר מדובר במחסנים קטנים המפוזרים פה ושם ומצריכים התרוצצות שלנו ביניהם.

ובמקום לערוך 10 בדיוקת ביום אנהנר נוכל לערוך בדיקה אחת בלבד בגלל המרחקים.
היו"ר מ' קליינר
האם אינכם יכולים להעביר למחסנים המרוחקים את המטענים שאות אינכם

מתכוננים לבדוק, ולהשאיר קרוב אליכם את הארנזים שאותם אתם מכתוננים לבדוק?

מי ברקת!

הרעיון אמנם טוב, אבל לא בר ביצוע. מפני שתחילה מעבירים את הארנזים לאן

שמעבירים אותם, ורק לאחר מכן אנחנו יודעים איזה ארנזים חשוב לבדוק, ואיזה

ארגזים לא חשוב לבדוק. הסוכנות מעבירה את המטענים אנ-בלוק, אוניה שלמה של

מטענים, ורק אחרי שהניירות מניעים לידינו אנחנו יודעים מה יש במטענים האלה,

ומה צריך בדיקה.



העלינו עוד כמה מחשבות, כמו המחשבה שחברה לעמילות מכס, או אפילו חברת

ממן"ן, שמסוגלת לבצע דברים מעבר ליעוד המרכזי שלה, תקבל על עצמה את הטיפול ואח

האווריות, ואז אנחנו נהיה יותר רגועים. פתרון כזה יכול היה לשחרר אותנו מהרבה

מאר עבודות מיותרות שאנחנו נאלצים לעשות היום.

יש יבת חרושת אתא שפעם עשו שם חולצות חאקי, והיום הם משמשים מחסנים

למטעני עולים בשטה של 30 או 40 אלף ממ"ר. הרעיון של אהוד אדר הוא רעיון נפלא,

כי מדובר בשטח של הנמל ושט יש לי עובדים, אם אפשר היה להיקם שם עוד מחסן כזה

או אחר הייתי שמח מאד, וחיינו היו הרבה יותר קלים.

המשרד שלנו גובה 2 מיליון דולר מסיט מדי שעה. והעלייה מרוסיה היא לא

בדיוק זו שעליה נשעניט הכנסותינו.

כמה בכל זאת גובים מהעולים מרוסיה?
מ' ברקת
לא בדקנו את הדבר, כי זו לא הכנסה ממשית, אלא משהו זעוט. אבל אנחנו בכל

זאת חייביט לקייט ביקורת כדי להרתיע וכדי שלא ייעשו שט עסיקט מפוקפקיט. ברור

שאי אפשר לוותר על המכס. מדי פעם אנחנו שומעים סיפורים הקשוריט בנושא הזה, כמו

היספור שאפשר לשלט כסף ברוסיה, ולקבל בארץ מקרר חינם וכו', שהרי אין סוף

להמצאות של המוח היהודי. זה עט חכט, אין מה לעשות, והוא בדרך כלל יותר חכט

מהפקידיט שלו. לכן אנחנו צריכיט ליצור תנאיט מינימלייט כדי שבכל זאת יהיה קצת

דרו ארץ כלפי השלטונות.

בררתי במשרד החוץ אם אפשר יהיה להשתמש בניירות של המכס הרוסי כדי לחסוך

ביקורת, כי טש עושים בדיקה מלאה. אמרו לי שאפשר לנסות לבוא אתט בדברים, אבל

תמורת 30 רובל אפשר לקבל חותמת על כל מה שאתה רוצה. אז אט זה המצב, ברור שאין

לנו כבר צורר בזה.

לצערי הרב אנילא שולט על התקציב ואף לא על המחסניט או ההובלות, אבל

ברצון רב אני מוכן להתחייב פה, שאנחנו נהווה חלק מצוות שיקוט לענין, ונשמח מאד

אם אפשר יהיה לפשט את הדבריט, בתנאי שזה לא יפגע במינימוט שאנחנו חייביט לבצע.

אני מוכן לחפש אחר אלטנרטיבות ליעול התהליך. אבל אני חושב שאת הדבר החשוב

ביותר נעשה אט נדאג לאיחסון מרוכז שבו נוכל נט להקים יחידת מכס. אני מוכן

להקים במקום כזה חוליה שתבצע את כל העבודות, ולא יהיה צורך בבנק, לא יהיה צורך

בנסיעות ואף לא בהובלות. אתט יכוליט לקחת את ההצהרה הזאת באחריות מלאה.
היו"ר מ' קליינר
אמר לנו דב שפרלינג שבאשדוד התופעה הזאת לנפתחה, וצריך לבוא רק אל

הסוכנות. הייתי רוצה לשמוע ממך איך הדבריט קורים.
שי ברקן
בגבולות המדינה יש היום שטחי אחסנה בגודל של 100 אלף ממייר, וכמעט כולט

מלאים. באיזור הצפון חיפה - כ-40 אלף ממ"ר; באיזור אשדוד - 30 אלף ממ"ר:

בצריפין תל אביב - 30 אלף ממייר. אלה מחסני בונדד רק בשביל עוליט.



בצנרת היו חמש פניות של הסוכנות היהודית, ביחד עם גורמים אזורים במשק, להקמת

מחסנים נוספים בשטח של 40 אלף ממ"ר, אבל אנחנו אמרנו שאיננו מוכנים לפזר את

עצמנו ברמה של חנויות מכולת מבחינת הגדלים, אלא מעדיפים מקומות גדולים

ומרכזיים.

לצורך הנושא התקיים בשבוע שעבר דיון עם נזבר הסוכנות ועם היועצים

והעוזירם שלו, והיתה הסכמה בין הסוכנות ובינינו ששטח מחסן מינימלי יחיה 50 אלף

ממ"ר באיזורים מרכזיים, צפון מרכז ודרום, אשדוד לענין זה, עם אופציה שאם יסתבר

שגם זה לא יהיה מספיק נלד לכיוון נוסף. לצורך זה העברנו לשר הצעת תקנה המחייבת

שינוי לגבי המידות במערכת. היום יש פניות לגבי שטחים כאלה לפי הפירוט הבא:

באיזור אשלון יש פנייה של חבתר ממ"ן, יחד עם גוף נוסח להקים 170 דונם,

מסוגלים להגיע עד 100 אלף מטר מקורה, ובשלב הראשון יהיה זה פחות. הם קיבלו

אישור עקרוני לענין הזה. בצמוד למחסן צריפין - כ-20 אלף ממ"ר נוספים במערכת.

ישנה פניה, אם כי עדיין לא רשמית, לגבי 30 אלף ממ"ר בעורף נמל חיפה; ובאיזור

גדרה כ-20 אלף מטרים נוספים, עם אפשרויות הרחבה עד ל-100 אלף ממ"ר.

אם יסתבר שלא ניתן יהיה לאחסן סחורה כי הגיעו לנמלים מטענים ואין מקום

נוסף, אז נפנה להרחבה נוספת. המגמה המוסכמת עם הסוכנות היא לגבי מרכזים בלבד,

כדי שאפשר יהיה לתת את השירות היותר טוב. אלה תביעות שבצנרת שכבר קיבלו

אישורים. חלק מהם ניתן להפעיל, וחלק ניתן להקים תור שלושה חודשים.

ביקשנו מהסוכנות שגורם מקצועי יטפל בשחרור עבור העולים. במקום ש-200 או

300 עולים יפקדו את הנמלים מדי יום, יעשה את העבודה במקומם סוכן מכס מקצועי

שמבין את השפה שלנו ושאנחנו מבינים את שפתו, וזה יקצר כמובן גם את ההליכים.

כמו כן בוחנים היום את האפשרות לנסות ליצור מערר ממוכן בין הסוכנות

ובינינו, עם גורם מקצועי, כדי שגם הנושא חזה יהיה ממוכן לאורר כל החזית לפחות

מבחינת הרישומים של המכס בנושא.

הוצאת המטענים על ידי הנמלים היא יחסית דלילה מאד, מפני שלרוב העולים אין

עדיין דירות. רובם נמצאים בבתי מלון ובמרכזי קליטה, ואלה מהם שגרים בדירה גרים

בה ביחד עם עוד משפחה או מספר משפחות, ואין להם פשוט מקום וצורר במטענים שלהם,

כי כולם משתמשים בציוד של משפחה אחת, כמו פרייגיידר, תנור, מכונת כביסה וכוי.

צריך גם לזכור שרק לאחרונה השתנו התקנות לגבי זכויות העולים, וחלק

מהעולים יקבלו תקציב וישלמו מסים על מוצרי חשמל שיקנו. עד לאותה תקופה היה לחץ

בלתי רגיל של עולים בכל בית מכס ותחנה לקבל שחרור ממכס על רכישת מוצרי חשמל,

ומדובר בעיקר בארבעה מוצרי היסוד הבאים: מקרר, מכונת כביסה, תנור אפיה

וטלוויזיה.

אני מניח שבחודשיים או בשלושה החודשים הקרובים יהיה ודף לחץ על הנמלים,

עד שיבוצעו העבודות שיקלבו את האישורים הדרושים.
ש' לדר
הנושא הובא על ידי לסוכנות לפני די הרגה זמן, אבל אני חושב שפשוט לוקח

זמן עד שמתרגלים לממדים הנוכחיים. כרגע נדמה לכולם שהפתרון הוא במרכזים

גדולים, כחצי מ- 100 אלף הממ"ר שהוזכרו פה אנחנו מפעילים בחיפה, וכרגע

אנחנו מציעים להקים מרכזים נוספים. אני יודע שהסוכנות רואה זה בחיוב. בעיקרון

צריך לעשות זאת במחיר הנמוך האפשרי.

אי אפשר לסתום את הנמלים. הנמלים חייבים להערר להיקף האפשרי. את השאר

צריר להוציא למספר מרכזים גדולים, ואז הבעיה יכולה להיפתר במחיר סביר, ולדעתי

גם בלא בעיות מיוחדות עם המכס.
א' אור
המצב כרגע הוא שהעולה מגיע לבית המכס עם התעודות מהסוכנות, ובבית המכס

קובעים אם הוא צריך לעבור בדיקת מכס, או לא. אם אתם מוותרים על הבדיקות, אז

הוא לא צריך להגיע כלל. אבל לא ברור לי איך הוא יידע אם הוא צריו לבוא לבדיקה,

או לא.
היו"ר מ' קליינר
בסוכנות יגידו לו שהוא צריד לעבור בדיקה. הוא יבוא אל המשרד בצריף החדש

בנמל אשדוד, ושם יגידו לו שהוא במדגם וצריד ללכת לבדיקה.
מ' ברקת
זו התכנית. אם אנחנו נוכל להציב חוליה במרכז כזה, איו כל בעיה. כרגע הוא

עדיין צריך לבוא לבית המכס. אבל אנחנו מדברים על העתיד.
היו"ר מ' קליינר
חבר הכנסת צידון הודיע לי כי בשעה 14:30 הוא ייאלץ לעזור וביקש ממני

למסור בשמו את הדברים הבאים, אותם העלה בכתב!

א. כרגיל, אינני מבדיל בין מדינת ישראל לסוכנות. הסוכנות היא גורם מסייע,

אבל המדינה קולטת.

ב. יש לבחון את הרעיון של תשלום המדינה-הסוכנות עבור 150 - 100 ק"מ מטען

לעולה בלבד.

ג. יש לעשות חשבון מלא כמה עולה בממוצע מטוען עולה למדינה-לסוכנות.

ד. יש להצהיר בפני העולים שהמדינה-הסוכנות מוכנים לקנות את מטעניהם באותו

סכום בנ"ל (סעיף ג).

ה. מי שרוצה להביא את מטלטליו, שישלם, ולא יקבל את התמריץ שבסעיף ד'.

ו. החפצים ש"נקנו" בדרך זו מהעולים ייתרמו לעזרה סוציאלית בבריה"מ.
סגן שר התקשורת א' גור
אני חושב שלשכת הקשר והגורמים העוסקים בדבר צריכים לעשות בל מאמץ כדי

לסכם עם חברות התעופה המטיסות את המטענים ואת העולים שהן תאפשרה לכל עולה

להביא אתו בטיסה מזוודה או שתיים לפחות, כדי שמיד בהגיעו ארצה יהיו עמו הדברים

הכי חיוניים והכרחיים. אנו יודעים שיש עולים המגיעים ארצח מבלי שאף לא מזוודה

אחת מגיעה ביחד אתם.

במגביל חשוב מאד לפעול בהסברה בכתב ובכל צורה אחרת בקרב העולים

הפוטנציאלים, שעה שהם מגיעים אל הנצינות שלנו שם, כדי לעודד אותם לעשות מאמץ

ולרכז במזוודה או שתיים את הדברים החשובים להם ביותר, מתוך מגמה שחברות התעופה

אכן תאפשרנה את הסידור הזה.

אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ כדי שבשביל לשחרר את המטען שלו יצטרך

העולה להגיע לתחנה אחת בלבד, ולא יצטרך לתרוצץ בין ארבע או חמש תחנות כפי שזה

היה עד כה. אנחנו שמחים ומברכים על כל השיפורים שכבר הוכנסו במערכת, ועל

הכוונות של כל הגורמים להמשיך לפשט ולזרז את ההליכים. נברך שוב כאשר כל



הבדיקות והבחינות שנעשות על ידי המכס ושאר הגורמים תקוצרנה ככל האפשר, ושהמחר

הזה יהיה אכן מהר או בעוד שבוע או שבועיים, ולא יותר מאוחר; במונחים של ימינו,

ולא במונחים של חודשים.
י' שמי
אני יכול להגיד לכם שבשבוע האחרון קוצר התהליך באשדוד באופן דרסטי, העולה

לא צריו להכנס בכלל לקוערי הנמל. יש רשימות מרוכזות שמועברות מהסוכנות אל הנמל

מאושורת בצורה מרוכזת. את כל התהליכים הנמליים, הן בנושא האיתור והן בנושא

ההישובים נעשים במרוכז. העולה מכיר היום את הסוכנות, ובמידה מסויימת את המכס,

ולא יותר, את המטען שולחים אליו. אם הוא רוצה, הוא יכול כמובן לבוא לקוות אותו.

הבנתי ממר שפרלינג כאילו כבר לא צריך ללכת למכס. אבל אם עדיין צריך ללכת

למכס, מדוע לא יעבוד המכס עד 9 בערב כל עוד הסוכנות עובדת עד 9 בערב?
סגן שר התקשורת א' גור
אני הושב שצריך לתת את הדעת נם לפרטים קטנים שיכולים להקל על העולים. כמו

טלפון, וכמו מקום מתאים שבו יוכלו לחכות וכו'.

לדתעי צריך לעשות כל מאמץ כדי להתאים את שעות העבודה של כל הגורמים

שקשורים בנושא, על פי שעות העבודה של אנשי הסוכנות. ואינני מתכוון לכך שאנשי

הסוכנות יעבדו עד שעה 3 אהר הצהרים. על אח האילוצים התקציביים והאילוצים של

כוח האדם וכוי צריך לעשות מאמץ בכיוון זה, כי מדובר בדבר לאומי, עדין ורגיש.

אני מחזק את הצעתו של חבר הכנסת צידון, שהיא למעשה הצתעו של השר לקליטת

העלייה, שהציע להציע לעולים הפוטנציאליים בברית המועצות לקבל סכום כסף מסויים

תמורת ויתור על המטען שלהם. אני לא בטוח שזה צריך להיות משהו ששווה אלף דולר.

אולי צריך לתת סכום נדול יותר. מכל מקום צריך לעשות איזו שהיא הערכה כמה משלם

המשק הלאומי של מדינת ישראל בעד הבאת מטענו של עולה לארץ. בביקורנו באשדוד

שאלנו עולה מזדמן באחד המחסנים אם הוא היה מוכן לוותר על שלושה הארגזים שלו

תמורת אלפיים דולר, והוא השיב מיד שהיה מוותר.

אני מסכים שאילו נשאל בברית המועצות אם הוא מוכן לוותר על מטענו תמורת

תשלום מסויים, הוא היה מסכים. אלא שאת מטענו היה מעביר אל הוריו, והם היו

מביאים עמם גם את מטענו. וכך היינו נמצאים משלמים פעמיים עבור המטען.
סגן שר התקשורת א' גור
על כל פנים צריך לבחון את הענין הזה, לפי טעמי אפשר היה להטין בדרך הזאת

את כמות המטענים. אני חושב שגולת הכותרת של הדיון הזה יכולה להיות דווקה ההצעה

שהשתמעה בדבריו של מר ברקת, וגם מר רזיאל דיבר על זה בעת ביקורנו במגל: להביא

להקמת צוות, שיהיו שותפים בו נציגי כל הגורמים הנוגעים לענין, להקציב להם שבוע

או שבועיים כדי שיגבשו נייר עם הצעות להחלטה של קבנט לענייני קליטה, או של

הממשלה, או של כל גוף שמוסמך להחליט בענין, ושבו יהיו דברים ברורים מאד, ויהיה

להם מעמד של החלטה, של דברים סופיים שיפורסמו גם בין העולים החדשים כדי שכל

אחד ידע מה הוא זכאי מה הוא רשאי לעשות ומה הוא חייב לעשות, כדי להביא לצמצום

התחנות וההליכים שהוא עובר היום.



בנושא המכס בגדול, אני סבור שנעשה עוול גדול ליהודים שבאים מארצות מזרח

אירופה ומבריח המועצות בכר שעל הרכוש ועל המטען שלהם מוטל תשלום מכס. היום

מסבירים לנו שמפני שאין מספיק פקידים ומסטיק קודם אדם אז מפשטים את ההליכים

ואין בודקים את כל המטענים, ולכן 93% מהעולים משוחררים דה-3קטו מהצורך לשלם.

מי ברקת;

זה לא נועל כר, כל אחד צריך לבוא ולהצהיר על הדברים שהוא שלח ארצה. על פי

דין חלק מהדברים פטורים, וחלק חייבים. אנחנו גובים מסים גם פה וגם פה על דברים

שחייבים במס. בחלק מהמהקרים אנחנו מאמינים להצהרה ואיננו בודקים. בחלק מהמקרים

אנחנו בן בודקים.
סגן שר התקשורת א' גור
כבר אמר יושב ראש הוועדה, שיהודי מארצות הברית, מאנגליה או מדרום אפריקה

שרוצה להעביר עם עלותו לארץ את הונו ואת רכושו למדינת ישראל, כדי להתחיל בה את

חייו מהדש, עושה זאת בהעברה בנקאית או בצורה אחרת, ואפשרויותיו להתהיל את חייו

מחדש במדינת ישראל טובות בשל הענין הזה מהאפשרויות של העולים מברית המועצות

או ממזרח אירופה.

אדם בברית המועצות שעבד 30 או 40 שנה צבר סכום של 200 אלף רובל, 300

אלוי רובל או אפילו חצי מיליון רובל, ששם זה הרבה מאד כסף במונחים של בירת

המועצות, ובכסף הזה שהוא חייב.להמירו כדי לעלות למדינת שיראל, בגלל הצורר שלו

לבורח משם, הוא רוכש בשוק השחור משהו שבין 10 אלף ל-20 אלף דולר. אז הוא עושה

כל מאמץ כדי להפוך את 20 אלף הדולרים האלה ל-30 או אפילו 40 אלף דולר על ידי

זה שהוא קונה קטנוע או פסנתר וכל דבר אחר שלפי האינפורמציה שקיבל יש לו שוק

במדינת ישראל ויוכל למכור אותו בארץ.

אם הצליח בבחירת המוצרים שקנה, הצליח להגיע לרכוש של 30 או 40 אלף דולר

בארץ, שזה בוודאי לא סכום שמספיק לו לרכישת דירה או אפילו חלק ממנה, ואפילו לא

מספיק לו כדי להשלים את המשכנתא שהוא יכול לקבל. האם לא יהיה זה זועק לשמים

שיטילו על אדם כזה לשלם 3000 שקל עבור האופנוע שהביא עמו ארצה? בורדאי שכן.

בלי קשר לדיון הספציפי היום אני חושב שצרי1 לקים דיון ברמה של שר האוצר ושל

הנוגעים בדבר, במשותף עם ועדת הכספים, כדי להביא לתיקון העוול הזה.
היו"ר מ' קליינר
אני מניח שאתה תסכים שבמקרה כזה הוא צריר לשלם בשביל ההובלה, ושמדינת

ישראל לא צריכה לשלם בעד ההובלה.

מסכים בהחלט.
ח' פורת
צר לי שאחרתי לישיבה ולא שמעתי כל מה שנאמר בה. אבל הבינותי שחלק מההצעות

הספציפיות לשיפור שרציתי להעלות כאן היום נמצא כבר בתהליכי ביצוע, ואני שמח על

כר. אני שלם גם עם כל ההצעות לשיפורים שהועלו כאן.

בגל העלייה שצובר ב"ה תאוצה אני רואה את כולנו עומדים בפני בעיות שהן

בבחינת משימה כמעט בלתי אפשרית. הבעיה גם גם בכר שאין פינוי מטענים בקצב המניח

את הדעת, כר שהמטענים הולכים ומצטברים. אני חושב שאת הדברים שהעלה כאן חבר

הכנסת צידון וגם סגן השר גור צריר לראות בצורה יותר יסודית ויותר רדיקלית.



השאלה העומדת לפנינו היא לא כל כך איך פותרים את בעיית המטענים של

העולים, אלא איך מגבירים את קצב העלייה מברית המועצות וממדינות מזרח אירופה.

נראה לי שנושא המטענים בברית המועצות הוא צוואר הבקבוק המעכב עלייתם של יהודים

רבים החרדים למטען שלהם. כתוצאה מכך מעכבים יהודים את יציאתם בהצי קונה או

בשנה, מפני שאינם רוצים להשאיר מאחוריהם את המטען שלהם, כי נדמה להם שבארץ

יוכלו לחולל גדולות עם המטען שלהם.

מתוך קשר עם אנשי לשכת הקשר ואנשים בשטח אני מעריך שהנושא של העברת

המטענים הוא צוואר הבקבוק הפוגע בהיקף העלייה משם. אילו היה המצב שם נורמלי,

לא היה כמובן מקום לדאוג, ואולי היה זה אפילו טוב שהקצב לא יגדל כי אז ייקל

לנו להתמודד עם הבעיה. אבל לבי מפרפר בי כל יום, מפני שנראה לי שרוסיה נמצאת

על סף אנרכיה, ואין לדעת לקראת מה היא הולכת, ולכן כל יהודי שיוצא משם ניצל

ממש. אין לי איפוא ספק שהבעיה הקטנה יחסית המוצגת כאן של סידור המטענים בארץ,

והבעיה הגדולה יותר של הבאת המטענים מכרית המועצות, ומעל לכל היכולת להגביר את

קצב העלייה מחייכים אותנו לקבל את ההצעה האומרת שכל עולד יוכל להמיר את המטען

שלו בסכום של אלף דולר לאדם, כלומר 2,500 דולר למשפחה בת שלוש נפשות, שזה

אולי אפילו קצת יותר מערן המטען שלה, ובלבד שייצא משם מיד, ולא יתעכב בגלל

המטען שלו.

אכל אם אני שומע שממוצע המטענים שבנמל הם 3 טון למשפחה, הרי אלה מספרים

פנטסטיים. אני חושב שצריך להתמודד עם זה, ואין מנוס מלקבוע הנבלה על היקף

המטען המיובא. מי שיש לו מטענים כל כך גדולים שאינו מוכן לוותר עליהם, יתכבד

וישלם משהו. אבל לגבי הכלל צריך לעשות הגבלה למשקל המטען, וזה ישמש תמריץ

לאנשים לקבל את התמורה במקום המטען. צריך למצוא דרך לפתרון הבעיה מול התחכמות

יהודית. לפי דעתי זה יאיץ באופן משמעותי ביותר את מספר העולים המגיעים אלינו,

וזה גם יעזור לפתרון הבעיה של חוסר מקום במחסנים.

מנקודת מבט שלנו, כוועדת העלייה והקליטה, צריך להתמודד עם צוואר הבקבוק

הזה של המטענים, שהוא הגורם המרכזי לאי גידול קצב העלייה.
היו"ר מ' קליינר
עם כל הקושי להציע החמרה כזו, גם אני חושב שאין מנוס מזה. בשנה שעברה

הצענו לנסות לפתות את העולה להשאיר שם את חפציו תמורת כופר-מטען. ההצעה התקבלה

על ידי הסוכנות, ואף מתבצעת אבל לא בהיקף גדול. אני חושב, כמו חברי, שלא יהיה

מנוס אלא לממן את המטען עד למשקל מסויים, שאיני רוצה לנקוב בו ברנע זה. ומי

שירצה להעביר מטען במשקל העולה על זה שייקבע, יצטרך לשלם בעד זה.

אינני רץ לנכות מכס מהעולים, אבל ברור שהמכס חייב למנוע את האפשרות של

ניצול העולים על ידי אחרים בשביל רווחים שלחם. הבעיה המרכזית של המדינה בקליטת

העליה היא בכל זאת כסף, אז בוודאי צריך לדאוג לכך שהמדינה לא תאבד הכנסות שלא

לצורך. אינני מתכוון להכנסה מהעולים, אבל צריך לדאוג לכך שהשעולים לא ינוצלו

על ידי אנשים אחרים שבכוונתם לנזול מאוצר המדינה את המניע לו.

בסך הכל עשינו היום בדיקה מאד מעמיקה ולמדנו את שני הנושאים, שהם שונים,

למרות שמבחינת העולה זח אותו דבר. כי הוא צריך להחליט איך לארוז את חפציו כדי

להבטיח שבשתי המזוודות שיתלוו אליו יהיו החפצים הדרושים לו באופן דחוף ביותר.

צריך לנסות לעשות מאמץ גם עם המכס הסובייטי, אכל אינני אופטימי במיוחד בנושא

הזה.

שמחתי לשמוע שיש פתרון באשר לאיחסון, אלא אם הסוכנות תגיד שיתחילו להעביר

שוב את המטענים במכולות. ספק אם היא תגיד זאת, כי אני מבין שהפסיקו להשתמש

במכולות בגלל סיבה כלכלית. אשר לבניית מחסנים, בין אם בנמל ובין במקום אחר,

ברור שבנייה זמנית תהיה בבחינת זריקת כסף כעבור שנים כאשר הלחץ ייעלם.

ועדת העלייה והקליטה



אני מבין שבמידה ויהיה מרכז אחד גדול המרחק של 10 או 20 ק"מ לא יהווה

בעיה, כי אז גם תוכלו להציב שם אדם. האם נבדקה אפשרות לבנייה יותר זולה של

מחסנים, שאפשר יהיה להתמש בהם לאורך שנים? אני מבין שמניעות אליכם הצעות

למבנים מוכנים, אלא שאז זה בוודאי לא בגודל הרצוי לכם.
ש' ברקן
לא היתה דרישה למבנה אחד של 50 אלף ממ"ר. זה יכול להיות במספר מבנים

מרוכזים. אני רוצה להתייחס להערה קול היושב ראש, ולומר כי מחסנים מהסוג הזה

צריכים לקבל אישור של מספר רשויות במדינת ישראל, לךפני ואחרי הבנייה, כמו

רשויות הכבאות למשל,ך ואני בספק אם יאשרו למשל אוהלים כמחסנים. בנושא הזה לא

הייתי מסתכן בעבור אח אחר ואחד כאשר קיים סיכון בשל גפרור שנזרק בטעות, או

סיגריה שלא כובתה כראוי.
ד' בפרלינג
אינ שמח מאד שכל הגורמים יושבים כאן ביחד בפעם הראשונה, ומהווים מעין

צוות החושב איך לפתור את הבעיות הגדולות, ואני שמח שמדברים כאן גם על פתרונות

לא שגרתיים. אני רוצה להתייחס לדבריו של סגן השר אפרים גור בקשר למכנס

ול"עונש", ואני מזדהה עם הדברים שאמר. המכס בודק 5% ממטעני כל העולים, וקל

לתאר מה סכום המכס הנגבה מהמטענים הנברקים. אני חושב שחייבים לוותר על בדיקות

המכס, וייעשו בדיקות פתע. יש הבדל גדול בין מחסן בונדד למחסן רגיל, הבדל גם

בכסף וגם בזמינות המחסנים. אנחנו יכולים בהחלט למצוא מחסנים גדולים, אלא

שהמכס לא יאשר אותם כבונדד רק בגלל בדיקות פתע שהוא מבצע ב-5% מהמטענים. אני

חשוב שהמכס צריך למצוא פתרון לא שגרתי, משהו יוצא דופן, כי אנחנו עוסקים בנושא

יוצא דופן.

היו"ר מ' קלייגרף

אם אתה אומר שבעתיד לא יצטרכו ללכת באשדוד למכס, אני מבין שהם פועלים

בכיוון הזה, אבל אינם רוצים להניד זאת בקול רם או לפרסם זאת ברבים, כדי לא

להפסיד את גורם ההרתעה.
ד' שפרלינג
אז מדוע מדבר המכס על הגבלה של 20 ק"מ? גדולי האומ ה מדברים על מאבק למען

העלייה, על מאמצים גדולים לקליטת העולים וכו', ואילו המכס לא מסכים לשלוח את

הפקיד שלו מרחק של 30 ק"מ?

הקמת המחסן הגדול שעליו מדברים ייארך לכל הפחות 6 חודשים. אנחנו מחפשים

מחסנים בכל הארץ, ומבקשים מהמכס לאשר את המחסנים שאנחנו מוצאים. אמר לי הבוקר

מר מלצר שבינתיים ישתדלו לאשר גם מחסנים קטנים. עשינו את כל הסידורים להביא 10

עד 12 אלף טון לארץ, שמשמעותם 70 אלף קוב לחודש. אם לא יאשרו לנו מחסן, האניות

תעמודנה בים ואנחנו נשלם עבור כל יום כזה, והגרוע יותר הוא שהנמלים בים השחור

ייסגרו.
היו"ר מ' קליינר
אני מצטער שאת הדברים האלה לא אמרת בתחילת הישיבה.
ד' שפרלינג
קודם המטען הלך דרך וינה. המחיר שאנחנו נשלם עבור הובלה מהים השחור עד

נמלי הארץ זה 20% מהמחיר שאנחנו משלמים היום. עשינו זאת לא בגלל הכסף, אלא

מפני שהמטענים המניעים בקונטיינרים ונקודות הגבול הרבות בהן צריך להוציא את

המטענים מקרונות הרכבת ולהעבירם לקונטיינרים, ובווינה להוציא שוב מהרכבת

ולהכניס את זה לקונטיינרים, המטענים בצורה קונבנציונלית מגיעים בצורה הרבה

יותר טובה מאשר בקונטיינרים. זו עובדה. את שלוש האניות הראשונות לא אנחנו

שלחנו, הרוסים עשו טעות והפסידו חצי מיליון דולר. אנחנו פרקנו את האניה

הראשונה בשלושה ימים, ואת השניה ביומיים, והיא כבר הפליגה. זו השיטה הכי טובה

בשביל העולה והכי זולה בשבילנו.

אם המכס לא יאשר מחסנים כל האופרציה הזאת פשוט נהרת, נעלמת. כי המכס

הרוסי לא ירשה ששם יצטברו מטענים ואח אחד לא יקח אותם.

אשר לתחליף למטען, הפקק הוא אכן במכס הסובייטי. בל מי שרוצה להעביר ארגז

צריו לחכות במכס. חבר הכנסת פורת אמר שבעל נכסים יוכל לקחת אתו אפילו 20

ארגזים, אבל הוא ישלם בשביל חלק מהם. אם הוא יקח 20 ארגזים, הרי פירוש הדבר

שעשרים משפחות יחכו במכס הסובייטי, כי זה אותו מכס, זה אותו מחסן קטן שבו

עודים עדיין ידנית. כששלחנו לשם אדם שהציע לתת למכס הסובייטי מלגזות וכוי,
אמרו לו הסבלים במכס
אם אינך מסתלק מכאן מיד, אנחנו הורגים אותך. פשוט דוקרים

אותו בסכינים, כי הם מקלבים שוחד מכל ארגז שהם מעבירים.

הסוכנות ניסתה לפתות את העולה להשאיר מאחוריו את הספה ואת הכסא שלו, לבוא

ארצה בלי הדברים האלה, וכל עולה מבוגר מקבל היום 600 דולר עבור הדברים שלא לקח

אתו, וכל ילד מקבל 300 דולר, כך שמשפחה בת 4 נפשות מקבלת 1,800 דולר. אבל

עובדה היא שפחות מ-20% מהעולים מוותרים על המטען שלהם. כי אם אפשר להביא ארצה

חינם את כל מה שהם רוצים ואף לאחסן את זה במחסנים בארץ תקופה בלתי מוגבלת וללא

תשלום, הם מעדיפים להביא את כל מטענם.

אם נגדיל את תחליף המטען עד כדי 2,500 דולר למשפחה, ואם בשנה הבאה יעלו

ארצה 240 אלף עולים, שהם 80 אלף משפחות, פירושו 200 מיליון דולר תחליף מטען.

שלא לדבר על זה שחלק מהעולים יקחו את התחליף, אבל את המטען שלהם יעמיסו על

הסבתא או הדודה.

אני חושב שהפתרון שהעלה חבר הכנסת פורת הוא הפתרון הנכון, ולא צריך

לנסות להסביר את הדבר לעולה, כי הוא לא יבין זאת. צריו פשוט להגיד לו שעכשיו

נוער, והוא צריך לעזוב את רוסיה ולהשאיר מאחוריו את הספה, ובהגיעו לארץ הוא

יקבל תחליף כספי לדברים שהשאיר מאחוריו. אסור לייבא הפצים לארץ, או שצריך

לפתור אותו מהמכס ולפשט את כל התהליכים כדי להביא תא זה מהר. אבל המשמעות

הכספית היא איומה. ,
היו"ר מ' קליינר
העולה מנהריה בא לאשדוד, הסוכנות קיבלה אותו בשעה 5 אחר הצהרים, אבל המכס

היה סגור. עד שלא יצטרך ללכת בכלל למכס, איר אתם מתכוננים להתמודד עם הבעיה

הזאת?

איך אתם מתייחסים לדבירם שאמר מר שפרלינג, שבגלל ריחוק של 50 מטרים לא

לקחו מחסן של 50 אלף מטר.



אני מבקש לחזור לידון שהיה עם הסוכנות, ובידי פרוטוקול שאני מבקש לקרוא

ממנו משפט אחד כדי להבהיר שרוח הדברים שהוצגה על ידי היתה נאמנה לסיכום שהיה

עם הסוכנות. וכך נאמר באותו משפט בפרוטוקול: מר שטרית, גזבר הסוכנות, הצהיר

כי מדיניות הסוכנות היהודית תהיה להתקשר אך ורק עם מחסנים בעלי שטח סגור של 50

אלף מטר לפחות.

לצורך הענין והואיל ונאמר שישנן בעיות כרגע בצנרת, קראתי ומסרתי מספר

מחסנים עם המטרים שלהם שהסכמנו לאשר לתקופת מעבר ביניים.
דר שפרלינג
מה פירוש המלים "תקופת מעבר"? הרי אף בעל מחסן לא יתחום אתנו על חוזה

לתקופת מעבר של שלושה או ארבעה חודשים, ואת היודע זאת טוב מאד.
ש' ברקן
תקופת מעבר פירושה עד שייפתרו הדברים.

אשר לעולה מנהריה, ברגע שיהיה גוף מקצועי שייצג את כל העולים במדינה

אנחנו נחסוך פרק זמן עצום במערכת. במדינת ישראל ישנם 30 אלף יבואנים רשומים.

הם מיוצגים בארץ על ידי כ-100 סוכני מכס פעילים. תארו לכם את מצבנו אילו היינו

צריכים להתמודד עם 30 אלף היבואנים, במקום להתמודד עם 100 סוכני המכס

המקצועיים.
היו"ר מ' קליינר
אתה מטיל בעצם על הסוכנות הוצאה כספית רצינית נוספת.

שי ברקו!

אני לא יודע עד כמה היא רצינית, אבל אני יודע שמתנהל משא ומתן בענין זה

במערכת. לא מדובר בדבר שהוא מסורבל, וסוכן המכס יידע מי מהעולים עשוי להיקרא

לבדיקה, ואת מי מהם לא נראה כלל. יחד עם זאת נבחן את האפשורת להאריך את שעות

העבודה, אבל אני רוצה להזכיר שמדובר בעובדי מדינה על כל המשתמע מזה.
היו"ר מ' קליינר
הנקודה הזאת מאד מרכזית. אני ביקרתי במקום וראיתי את העינוי שעובר העולה,

ואיך זףה מתסכל אותו. תעשו מאמץ כדי למצוא דרך להקל. את מי שצריר לבדוק,

יבדקו. אבל לפתור את האחרים, עד שיימצא פתרון יותר יסודי. זו בקשתי מכם.
שי ברקן
המנהל מינה ועדה לשיפור ההליכים, אבל אני מניח שזה ענין של שבועות עד

שנצליח לצמצמם חלק מהדברים. אנחנו ערים למצב ונעשה הכל כדי להקל.

זזיו"ר מי קליינר!

אני מבין שבחיפה העניינים כן הסתדרו. עובדה שבחיפה אין בעיות כאלה.
ש' ברקן
יש ענין של כמות, יש ענין של מרחק, והעיקר שרק עכשיו עברנו ממקום למקום.
היו"ר מ' קליינר
במסגרת הוועדה תשבו עם אנשי נמל אשדוד ועם אנשי הסוכנות כדי למצוא

אילתור, ונשמח לשמוע לאלו פתרונות הגעתם.
ש' ברקן
מקובל עלינו.
ד' שפרלינג
צריך לדעת שהסוכנות מבטחת על חשבונה את חפצי העולים, וכל משפחה מבוטחת

על ידה ב-20 אלף דולר, למרות שהמטען אינו שווה אפילו 5,000 דולר. ואם הארגז

מתפורר וכו', העולה מקבל כסף תמורתו.
היו"ר מ' קליינר
אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלת בשעה 15:15)

קוד המקור של הנתונים