ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 17/07/1990

קשיי קליטה מיוחדים של העולים הבודדים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 100

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי, כ"ד בתמוז התש"ן (17 ביולי 1990). שעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ י ארד

י' ביילין

ע י ברעם

י ' שפרי נצק
מוזמנים
ע' גדור - מנהל המחלקה לשרותי קליטה

י י סימון - משנכ"ל מחלקת העליה הסוכנות היהודית

אי פינס - סמנכ"ל מחלקת העליה הסוכנות היהודית

י י שוורץ - מנהל אגף איכלוס, משרד הבינוי והשיכון

אי פלבר - רפרנט קליטה משרד האוצר

אי גוילי - ראש מדור עולי ברית המועצות בהסתדרות

מי בן שבת - רכז אזור הדרום והמרכז, ההסדתרות

י י פרנקל - פורום צי ו ני
מזכירת הוועדה בפועל
י י נקר
קצרנית
ש' צהר
סדר היום
קשיי קליטה מיוחדים של העולים הבודדים.



קשיי קליטה מיוחדים של העולים הבודדים

היו"ר מ' קליינר;

אני פותה את ישיבת הוועדה למרות שנציגי משרד השיכון טרם הופיעו, והשוב שנשמע

את דבריהם.

ע' גדור;

הנושא הזה דוסקס כל כך הרבה פעמים עד שנדמה לי שאני יכול לייצג את משרד

השיכון בנושא הזה.

היו"ר מ' קליינר;

בהזדמנויות שונות אמרתי שאני מרגיש מאד לא נוה, ואפילו רע, עם הנושא שעל סדר

היום שלנו והדן בקשיים המיוהדים שבקליטת עולים בודדים. כולנו ערים לבעיה של

העולים הבודדים, והיא מוזכרת תמיד בתוך דיון אחר, וכולם מסכימים שזו בעיה מאד

חמורה. הדיון הנוכחי יזום על ידי מתוך כוונה להקדיש לו ישיבה מיוחדת, ולשמוע

מדוע בעצם ישנה הרעה הזאת, שכולנו מודים בקיומה. והרעה הזו הרי איננה גזירת-שמים,

אז למה מתייחסים אליה כאילו היתה כזאת.

הגברת פרנקל, מרכזת המידע של הפורום הציוני, הכינה עבורנו נייר, שחולק זה עתה

בין חברי הוועדה, ואבקש ממנה למסור לנו בעל פה מה הן הבעיות העיקריות של העולים

הבודדים.

י' פרנקל;

אני מבינה שיש סיבות היסטוריות לעובדה שהבודדים לא כלולים בסל הקליטה, ושמשרד

השיכון מגביל את העולים הבודדים ומשווה את התנאים שלהם לאלו של בודד זכאי דיור

ציבורי שאיננו עולה. הוא יכול לשכור הדר, המוגדר כהדר, בבית פרטי, ולא מיטה. משרד

השיכון שולח אנשים הבודקים אם אכן העולה הבודד שכר חדר. ידועלי על מקרים רבים

שכעבור הצי שנה או שנה לוקחים מהעולה הבודד את הזכות להמשיך לקבל השתתפות בשכר

החדר שלו.

העולה הבודד אינו יכול לשכור לעצמו חדר או מיטה בהוסטלים זולים, כי הסיוע

ניתן אך ורק לצורך השכרת דירה או חדר. והדבר פשוט לא כל כך מובן. כי ישנם בתי

מלון זולים, וישנם בתי הבראה זולים, במיוחד בעונות מסויימות, שהעולה היה יכול

להשיג בהם הדר במחיר זול, אבל הוא לא יכול לעשות זאת. שני בודדים יכולים לשכור

דירה משותפת, אבל יכירו בזה רק במידה ולכל אחד מהם יהיה בדירה הזו חדר נפרד. לא

יכירו בזה אם אחד מהם ישן בסלון, או אם שניהם יתחלקו בארון בגדים אחד. החוקר מטעם

משרד השיכון יפסול מקרים כאלה, ושמעתי על יותר ממקרה אחד שכך אמנם הוא עשה.

בנייר שהכינותי ציינתי שאת העולים הבודדים מחלקים משום מה לאלו שעד גיל 35

ולאלו שמעל לגיל 35 .החלוקה הזאת נעשתה על-ידי הסוכנות.

היו"ר מ' קליינר;

האם עולה בודד מעל גיל 35 נחשב קשיש בודד?

י י פרנקל;

בערך כך. עולים בודדים עד גיל 35 מתקבלים למסגרות של צעירים. מרכזי קליטה

קולטים על העולים לתקופה של חצי שנה. בקיבוצים יש מסגרות ששמחות לקבל משפחות

צעירות וגם עולים בודדים עד גיל 35- לאחרונה היה לי סיפור עם עולה בן 42 שרצה

מאד ללכת לקיבוץ ולהקים שם בית, ואף קיבוץ לא היה מוכן לקבל אותו וגם לא מסגרת

אחרת של הסוכנות.



מה קורה עם עולים בודדים שהינם מעל גיל 35? אני מניחה שלעולה בודד שהוא בן

למעלה מ-35 יש בעיה כלשהי, או שהוא גרוש או שהוא אלמן, ואם לא התחתן עד גיל 35 יש

לו כפי הנראה קושי בהסתגלות. ארבעה ואפילו המישה צעירים בני 20 יכולים לשכור להם

בכייף דירה משותפת ולהנות בה. בודדים מעל גיל 35 הם אוכלוסיה קצת יותר קשה, וצריך

לחשוב על פתרונות שמתאימים להם. צריך אולי לחשוב על הרחבת המסגרות לאלו שעד גיל

35, ולהגדיר את אלה שמעל גיל 35 כמשפחה, אבל לא צריך להשוות את הזכויות

שלהם בדיוק לאלו של בני זוג.
היו"ר מ' קליינר
את כותבת שהסכום החודשי שמקבל בודד עבור שכירת דירה או חדר מסתכם ב-190 שקל

לאשה, ו-195 לגבר.

עי גדור

יש להוסיף לסכום הזה עוד כ-90 שקל לחודש שמקבל העולה הבודד מהסוכנות בשביל

דיור. הסוכנות נותנת לו 1,100 שקל לשנה הראשונה למטרה זו. בסך הכל עומדים לרשותו

280 שקל לחודש לדיור.
י י פרנקל
הסכום שהעולה הבודד מקבל למטרת דיור אינו כלול בסל הקליטה. דמי הקיום שמקבל

העולה הבודד מגיעים ל-450 שקל לחודש. בסכום הכולל שהוא מקבל הוא לא יכול לשכור

שום דבר, ואינו יכול למצוא לו מקום מגורים. חוץ מזה צריך לזכור שגם העולה הבודד

זקוק לתנור גז, למכונה לכיבוס הבגדים, למקרר ולעוד דברים חיוניים. גם המשפחה וגם

הבודד זקוקים למינימום של כלים לצורך המחייה שלהם.

אני מציעה לחשוב על מסגרות זמניות לבודדים עד גיל 35. יעל הקמת מסגרת קבועה

לבודדים מעל לגיל 35 .אני מתכוונת לדיור ציבורי מוגן בצורת דירות קטנות או

הוסטלים לעולים בודדים, או שצריך להגדיל את הסיוע לשכירת דירה בשוק החופשי כדי

שבכל זאת יוכלו לשכור לעצמם מקום מגורים. חשוב במיוחד לבטל את התניית קבלת הכסף

במילוי תנאים מסויימים. כלומר, יש לאפשר להם לקבל את הכסף הזה מבלי שיצטרכו למסור

דין וחשבון איפה ומה הם שכרו. לבודדים מעל גיל 35 יש להגדיל את המשכנתא עד לגודל

סביר, ואינני יודעת מה הוא גודל סביר, כדי שיוכלו לשכור דירה בת חדר או חדר וחצי.
היו"ר מ' קליינר
ובלבד שיימצאו בשוק דירות בנות חדר או חדר וחצי. עד כמה שאני יודע אין בשוק

דירות כאלו. אני פונה לכן אל מר גדור, שהסכים לייצג גם את משרד השיכון, ושואל

אותו מדוע במדינת ישראל לא מדברים כלל על בניית דירות לבודדים במסגרת זמנית או

קבועה, ואפילו כיום אין אפילו תכנון בכיוון הזה.

ברצוני להוסיף עוד, כי חברת עמידר טוענת שיש בידיה 10,000 דירות בנות שלושה

וארבעה חדרים בכל רחבי הארץ והן מאוכלסות על ידי בודדים, כעיקר קשישים. אילו נמצא

לקשישים האלה פתרון אחר, דוגמת ההוסטל בלוד, למשל, אפשר היה לפנותם מהדירות האלה

ולשכן בהן משפחות. למה איפה אין בונים דירות לבודדים כאשר יודעים שיש בעיה עצומה

של בודדים?
עי גדור
אנסה לייצג כאן היטב את משרד השיכון. הנושא הוא נושא שכבר דשו בו ודשו בו.

בוועדת ביילין דנו בו כמה וכמה פעמים, גם עם שר הקליטה דנו בו וגם פה בוועדה

הזאת. היינה גם ועדה משולבת למשרדי השיכון, האוצר והקליטה שדנה בנושא ואף סיכמה

המלצות שונות.



עובדה היא שאין דירות קטנות במדינת ישראל, ולא רק דירות בנות חדר, אלא גם לא

דירות של שני חדרים, בוועדת הכלכלה של הכנסת דובר אתמול על הבעיה של זוגות צעירים

וצויין שאין בארץ דירות של שני חדרים.

לקראת ועידת המנכ"לים הוצאנו נייר בנושא העולים הבודדים מאתיופיה, ושם אנחנו

מבקשים לקחת דירות של ארבעה חדרים ולחלק אותן לבודדות, חדר לכל אחת. אנחנו מחפשים

כל מיני פתרונות שהם הטוב ביותר במציאות הקשה שלנו.

קל לי להגיד שהבודדים המגיעים מברית המועצות מהווים 15% מכלל הבאים משם,

וצריך לדאוג לפתרונות דיור עבורם על ידי שכירת דירה, רכישת דירה וכו'. אבל אני

מנסה להיות ריאלי, ולכן אני אומר שצריך למצוא פה נוסחה שתאפשר לבודדים האלה קיום.

אנחנו אומרים שדוגמת סל הקליטה שיש היום למשפחות, הפטורים מהחובה להציג חוזים

וקבלות, יש להפעיל סל קליטה מתאים גם לבודדים, וגם אותם צריך לפטור מהחובה להציג

חוזים וקבלות. אילו סעיף הדיור של היחידים היה חלק מסל הקליטה הרגיל היו מאשרים

גם את זה יחד עם כל סל הקליטה. סעיף שכר הדירה בסל הקליטה של היחידים הוא בכלל

בתקציב משרד הבינוי, לכן חל עליהם כל מה שחל על הזכאים היחידים, ויש צורך בחוזה.

ביקשנו לפטור את היחידים מהצורך להציג חוזה שכירות. אז בהתחלה טענו שזה

יגרום לכך שגם עם האחרים צריך יהיה לנהוג כך. עשו בדיקה, והתברר שאין בעצם אחרים,

אלא קומץ קטן בלבד. כך שזו לא היתה בעיה. אבל הטענה העיקרית היתה שהדבר הוא בעל

משמעות תקציבית. בשל העובדה שיש צורך בהצגת חוזה שכירות קטן מספר היחידים

המנצלים את הזכות הזאת, ומדובר למעשה ב-20% או 25% בלבד מהעולים היחידים. אבל אם

לא יהיה צורך בהצגת חוזה שכירות, אין ספק שכל היחידים ינצילו את הזכות הזאת, ולפי

קצב העליה החזוי באורנה עת, כשדובר על 50 אלף עולים בשנה, זה עשויה להסתכם בסכום

של 20 מיליון שקל לשנה. אילו היה הכסף הזה בנמצא, לא היתה שום בעיה, כי משרד

הבינוי היה שמח מאד להתפטר מכל הביורוקרטיה שמלווה את הענין הה.

פה זה נעצר. וכאשר אנחנו וזרים ומעלים את הנושא שוב ושוב ומבקים לפתור את

הענין מעלים בפנינו את העלות הגבוהה הזאת. למעשה סוכמו שני דברים; שמשרד הבינוי

"רד מהבדיקה שתוארה כאן על ידי גברת פרנקל, כאשר הבודק ביקש לראות את החדר השכור

ורצה למצוא בו מיטה, ארון ומערך שלם של חדר. עכשיו יורדים מזה, וגם אם יש לו מיטה

בסלון, זה מקובל.

אמרנו שיש אפשרות לקלוט את היחידים האלה, שלא מוצאים דיור במערכת הקיימת,

במוסדות פנימתיים שונים, כמו מוסד של האגף לחינוך התיישבותי שיש בו אלף מקומות

פנויים, סמינרים פנימתיים ריקים, כמו זה שבנהלל, ועוד, שיש בהם כ-3,000 מיטות,

להערכתנו, ושאין להם הזכות לתת חוזים.

המוסדות האלה אומרים לנו שתמורת 190 שקל לחודש פלוס 450 דמי מחייה שמקבל

העולה הם מוכנים לקלוט את העולה אצלם ולתת להם בחצי השנה הראשונה אולפן מזון

וכו'. אם ירצו להמשיך ולהשאר שם אחרי התקופה הזאת תינתן להם האפשרות לעשות כן,

תמורת תשלום כמובן. אבל הם אמרו שאינם רשאים לתת לעולה חוזה שיאפשר לו לקבל את

190 שקל אלה.

הבעיה הזו נפתרה. האוצר ומשרד הבינוי הגיעו לנוסח מוסכם עם המוסדות האלה

שיאפשר ליחידים לקבל את -19 השקלים. זה היה אמור להתהיל לפעול ב-15 לחודש, כלומר

שלשום. מדובר בכל מוסד, דתי וחילוני, שמוכן לשכן את העולה, כפי שאמרתי. על סמך

ההסכם שחתם עם המוסד הוא יקבל מדי חודש 190 שקל. יצרף לזה 400 שקל מדמי המחייה

שלו, וישארו בידיו עוד כ-100 שקל להוצאות שונות, ובסידור תזה הוא יוכל לקבל מיטה

בחדש שיש בו שתיים או שלוש מיטות לתקופה הראשונה שלו בארץ. זה אולי לא מצב

אידיאלי, אבל הוא לא יהיה לפחות תחת כיפת השמים, אלא במקום מסודר שידאג לכל

מחסורו, כמו גם ללימודיו באולפן. כאמור, הסידור הזה היה אמור להיות יופעל באמצע

החדש הזה. הבנקים כבר קיבלו הוראות בהתאם. מובן שמדובר בהיקף קטן, ואנחנו מעריכים

זאת בסך הכל ב-3000 מיטות.



שני עולים שלכל אחד מהם יש 280 שקל (190 פלוס 90) וביחד 560 שקלים,

יכולים לשכור להם דירה, לקבל שני חוזים, ומצבם לא גדוע ממצבה של משפחת עולים.

הבעיה שלהם היא במציאת בן זוג מתאים.
י' שפרינצק
בנייר שהוגש לנו כתוב כי הסכום החודשי להשברה רירה לבודד מסתכם ב0190

שקל, ולבודד קדיש 290. ועוד נאמר בסעיף 3 שם, שכושר ההסתגלות של בודד מעל גיל

35 לבני זוג הוא קשה יותר מאשר לבודד צעיר. אולי אני יכול לקבל נתונים יותר

מדוייקים על הדרך בה הגעתם להערכה הזאת.
י' פרנקל
אנחנו חושבים שאת הבודד מגיל מסויים ואילך צריך לראות כמשפחה, והוא צריך

יחידת דיור על כל הקשור בזה. אתם תחליטו אם זה צריך לחול על עולה בודד בגיל

30, או עולה בודד בגיל 40. כיוון שכבר החליטו שבמסגורת השונות קולטים בודדים

עד גיל 35, כדאי אולי להעמיד את הקו על הגיל הזה.

אי גוילי;

אני מטפל בנושא הזה משנת 1984. במשך הרבה שנים הסוכנות היהודית פתרה את

הבעיה של הבודדים באמצעות ההוסטלים. הפתרון הזה התקבל על דעת העולים, כי

העולה יכול היה להיות שם בשכירות נמוכה עד שהקים משפחה, ואז היו לו זכויות

לקבלת שמכנתא וכו'. למעשה יכול היה להשאר שם ללא הגבלה.

לפני ב-10 שנים הסוכנות הפסיקה להקים הוסטלים, ואז נוצרה בעיה בעיקר

לעולים מאירופה, מדרום אמריקה ומברית המועצות. למעלה ממחצית העולים הבודדים

שהניעו ארצה עזבו אותה רק בגלל חוסר דיור עבורם. מפני ששכירת חדר אצל בעלת-בית

גרמה להם לתקלות ואי נעימויות כאלה שהם לא יכלו לעמוד בזה הרבה זמן. ומאז לא

נמצא פתרון אחר לבעיה של העולים הבודדים.
היו"ר מי קליינר
האמנם אמרת שמחצית העולים הובדדים עזבו את הארץ בגלל בעיות דיורלל?
אי גוילי
אכן עזבו בגלל בעיות דיור. היו תקופות בהן עזבו את הארץ למעלה ממהצית

העולים הבודדים, וזה היה אלמנט מאד רצוי לנו כי היו אלה צעירים בודדים

ובריאים שאף מצאו לעצמם תעסוקה. היו אלה צעירים עם כל הנתונים להתאקלמות טובה

בארץ אילו רק נמצא להם דיור מתאים.

מאז ישנו אצלנו פתרון שאיננו פתרון. אין להשיג אצלנו דירות קטנות.

הקבלנים אינם בונים דירות קטנות, וספק אם יתחילו לבנות דירות קטנות. אבל קניית

בנין והתאמתו להוסטל זה דבר שבהחלט אפשר לעשותו, ובדרך זו ניתן יהיה לפתור את

הבעיה באופן יסודי ביותר. אפילו הגדלת משכנתא והשוואתה לגובה המשכנתא שמקבלת

משפחת עולים, כפי שמציע הפורום, לא תעזור לעולה הבודד כי הוא פשוט לא יוכל

ללכת על זה.

חייבים לחפש את האפשרות להמשיך בדרך ההוסטלים, או להקים הוסטלים נופסים

או לקנות מבנים ולהתאימם להוסטלים. זה הפתרון שעד עכשיו היה הטוב ביותר לעולים

הבודדים, והוא יכול להיות הטוב ביורת גם עכשיו ובעתיד.
היו"ר מי קליינר
מר סימון, אולי אתה יכול להסביר לנו למה באמת הפסיקה הסוכנות את ענין

ההוסטלים, ומה המעורבות שלך הסוכנות היום בנושא. מה אתם אומרים לעולה בודד

כעבור שנה או חצי שנה?

יי סימון;

זו אכן בעיה כואבת ולא הדשה. אחוז העולים הבודדים שבאו מצפון אמריקה היה

והינו גבוה ביותר, ואין פתרונות לבעיות שלהם. הפתרון חייב להימצא על ידי העולה

בעצמו. אני אישית דוגמה לפתרון מהסוג הזה. גם אני עליתי ארצה כבודד ובעצמי

מצאתי את הפתרון.

הסוכונת העבירה להבתר עמיגור את ההוסטלים שהיו ברשותה. וזה מספר שנים

שאין לסוכנות הוסטלים. אין לנו פתרונות זמניים, בעיקר שכיום מדבירם באלפי

מקומות. בימים אלה אנהנו דנים בהגדלת הפתרונות לפחות סמוך לנחיתה. באולפנים

קיבוציים נמצאים כיום למעלה מ-500 צעירים מברית המועצות. בפברואר השנה היו 100

צעירים. והיום מצויים שם 500, והקיבוצים יכולים לקלוט הרבה יותר בודדים כאלה.

יש ביניהם צעירים שעלו ארצה עם משפחתם, אבל עזבו אותה ובאו לאולפן בקיבוץ.

בשלושה החודשים ה'קרובים אנהנו מקווים לשלוח עוד 400 צעירים כאלה

לקיבוצים, ובשנה הקרובה אנחנו מקווים שמספרם יגדל ל-2,000. הצעירים האלה ישהו

בקיבוצים 6 הודשים, ולא יותר. יש לנו גם אולפנים עירוניים, כמו אולפן עציון

בירושלים שהוא אולפן מצויין הנותן תוצאות טובות. השבוע נפתה שם עוד מהזור של

120 עוים מכל העולם, כשחלק מהם גר במקום וחלק רק בא ללמוד שם.

אנחנו דואגים לפתיחת אולפנים נופסים. בניצה יש לנו כיום 50 מקומות,

ואנחנו מתכוננים להגדיל את המספר. בכפר סבא יש לנו מקומות, וכן גם בנורדיה ויש

הצעה לגבי שלומי.

שמענו כרגע על אפשרות לקבל מקום מגורים ולימוד בשביל העולה הבודד תמורת

190 שקלים ועוד 90 שקלים ועוד 400 שקלים. זה יכול לתת לנו פתרון למספר רציני

של עולים בודדים. אבל זו כמובן קליטה ראשונה, זמנית. לטווח הארוך אי אפשר

לחיות לפי פתרונות זמניים במוסדות כאלה או אחרים.

צריו איפוא לדאוג לבנייה ממוסדת של דירות קטנות למגורי העולים היחידים,

כי זו עליה טובה מאד ויש לעזור לה להתערות בארץ.
אי פינס
נכון שיש הגבלה בגיל 35, אבל יש גם יוצאים מן הכלל ויש בהחלט מקום לשיקול

דעת, ואפשר למצוא שם צעירים שעברו את גיל ה-40, גם אם לא רבים. אבל אנחנו

משתדלים שזה לא יקרה, כי זה פוגע בשאר.

גם אני חושב ששיטת ההוסטלים טובה ומתאימה לעולים בודדים, אבל היא יצאה

מאגף שירותי הרווחה שלנו ועברה לעמיגור. אני בטוח שאם היו בארץ עוד הוסטלים

הם היו נותנים פתרונות בעיקר ליחידים היותר מבוגרים. אנחנו תקועים עם הרבה

מאד צעירים שסיימו מסגרות שלנו ואין לנו לאן להפנותם, אילו היו עוד הוסטלים זה

היה משנה את התמונה. ברור שהסוכנות היהודית לבד לא יכולה להחליט על הקמת

הוסטלים, כי זה כרוך בסכומים עצומים. אבל אם זה היה הכיוון, אז לדעתי זה היה

פותר הרבה בעיות.
ע' גדור
אני יושב ראש ועדת הוסטלים ואני מכיר את הנושא, ומאשר שזה אכן נושא כאוב

מאד. לפני שנה וחצי הוצאנו מסמר בו תקפנו את מערבת הסוטלים. טענו שזו מערכת

שעלות ההקמה שלה יקרה מאד, כי אלה יהידות דיור של חדר. וקבלנים לא בונים

יחידות כאלה רק מפני שזה דבר יקר. זה דבר מצויין. אבל ההיקף מוגבל. יש היום כ-

3,000 יחידות דיור בהוסטלים.

חלק גדול מיהידות הדיור בהוסטלים, ובעיקר הפריפריים יותר כמו קרית גת

אשקלון וקרית אתא הפכו להיות מרכזי קליטה, בגלל לחץ שנוצר בשל עליית יהודי

אתיופיה בעיקר, וכך צומצם בהיקף ניכר מספר יחידות הדיור בהוסטלים.

עולה יכול לגור בהוסטל עד סוף ימיו אם זה תלוי בו. וזה דבר לא צודק וגם

לא הגיוני. עולה קיבל דירה בתשלום מצחיק ממש עד סוף חייו. וגרים שם אנשים

מבוגרים, ויש גם כאלה המחזיקים ביחידה שלהם כתחביב, ויש גם שהתחתנו בינתיים

וממשיכים לגור שם עם אשה ואפילו ילדים.

הנושא עלה לדיון לפני שנה וחצי, כאשר התעוררה הבעיה של עולי אתיופיה,

שלגבי היחידים ביניהם זה היה כמעט הפתרון היחיד, ובשביל בנות אתיופיות זה

בוודאי הפתרון היחיד המתאים. דרשנו על כן שיכניסו שינויים בנושא הזה, אבל

הדברים לא הגיעו למימוש. חזרנו על זה שוב לפני שבוע, ושוב בעקבות המחזור

הנוכחי של בנות יחידות. כולנו עמוסים כיום בעבודה ולכן הנושא לא מגיע לטיפול

באינטנסיביות הדרושה. יחד עם זאת, בחומר שהגשנו לקראת ישיבת המוסד לתיאום

הצענו שהסוכנות תקים אלף חדרי הסוטלים נוספים. המצוקה באמת גדולה, וזה הפתרון

היחידי למגזרים מסויימים, גם אם נכניס הגבלות כמו שהות בהוסטל עד 5 שנים, ולא

מעבר לזה.

ההוסטלים הם כיום נושא סגור לגמרי. ההתפנות שם היא מינימלית שבמינימלית.

אין הוסטל בארץ שעל כל חדר שבו לא ממתינים 10 איש, והם יצטרכו לחכות לפחות

עשר שנים. אין היום הוסטלים, בואלו שישנם גרים אנשים, וזהו. יש אמנם הצעה

להקים אלף חדרי הוסטל, אבל מישהו צריך לממן את זה. יחידת הוסטל צריכה לעלות

לפחות 20 אלף דולר.
יי ביילין
נושא העולים היחידים הוא כותרת להרבה מאד דברים שונים. יש בודדים צעירים

שעולים ארצה לבד, בלי המשפחות שלהם. היתכון שלהם הוא בקלות שבה הם באים,

והחסרון שלהם הוא בקלות שבה הם עוזבים את הארץ. ישנם בודדים יותר מבוגרים,

שהם או גרושים, או אלמנים ואלמנות, וזה כבר סוג אחר של אנשים. הסוג השלישי הוא

של בודדים צעירים שגרו ברוסיה עם הוריהם, ומגיעים לארץ בהיותם בני 22 או 23 או

24, וכאשר יש אופציה פורמלית לסידור בודדים הם כמובן יממשו אותה. אלה הם הכי

פחות בעתייתיים לכאורה.

השאלה היא מה אפשר לעשות עם שני סוגי העולים הבודדים הצעירים. בעיה נפרדת

מהווים הצעירים הבודדים והגדושים והאלמנים, והבעיה שלהם מחייבת פתרון שונה.

אבל לגבי האנשים הצעירים אמרנו בשלב מסויים הבה ניתן להם סל קליטה, וגם קבענו

את הרכב הסל הזה, והעמדנו אותו לפני שנה על 7,300 שקל. אני לא מבין איפה נתקע

הדבר הזה.

ידענו שיש בעיה בהשגת והצגת חוזים, ואמרנו שכמו שמוותרים למשפחה על

הצורך להציג חוזה, נוותר על זה גם כשמדובר ביחיד, ואז ישכרו מספר צעירים דירה,

או ישארו לגור במשפחת ההורים אם ירצו בכך. זה הפתרון היחידי שניתן לממש אותו

גם אם הוא יאפשר לאנשים מימוש אופציה שעד כה לא כולם מימשו. זו אכן דילמה, אבל

החלטה ברוח זו קיבלנו גם לגבי היוון זכויות המכס, ואמרנו שכדאי לתת לעולים



כסף גם אם חלק מהם לא יקנה בו פרידג'ידר או תנור. אמרנו שזה ערלה על מתן פטור

ממכס על הדברים האלה, ואבן זאת עשינו.

הבעיה היום נעוצה בעובדה שהסכום הזה לדיור עבור בודד תקוע משום מה במשרד

השיכון. אני שואל לכן אם אפשר להעביר את הסעיף הזה ממשרד השיכון למשרד הקליטה,

לחלקו של משרד הקליטה בסל הקליטה, כדי לסיים את הבעיה הזאת. כי עלינו לזכור

שלבודדים אין עדיין סל קליטה ב-1 ביולי, וזה הלק מהבעיה. אם יהיה לבודדים סל

קליטה הרי זה יפתור את הבעיה שלהם, ואז יוכלו מספר בודדים לגור בחדר אהד, או

בפנימיות, לפי בחירתם ואפשרויותיהם. זה הפתרון היחידי הריאלי ביותר. הוא לא

יהיה בחינם, אבל לדעתי גם בסכומים שבהם מדובר יהום, נוכח הסכומים שבהם אנחנו

מדברים בכלל, הוא הרבה יועיל יעיל מדבירם אחרים.

אני די חושש מבניית הוסטלים, כי לדעתי זה יקר מאד. הייתי מעדיף גם שלא

לרכז תא כל הבודדים במקום אחד. ריכוז העולים הבודדים בבית גדול אחד יצור לדעתי

בעיות. עדיף לפזר אותם עד כמה שאפשר, ואם שניים או שלושה בודדים ישכרו דירה

משותפת זה יהיה יותר יעיל וטוב.
י' פרנקל
אולי כדאי להגביל את ההוסטלים לאוכלוסיית עולים מעל לגיל 50.
ע' גדור
ההוסטלים האלה יהפכו מהר מאד לבתי אבות, וזה בוודאי לא טוב.

נ' ארד;

הנייר של הפורום הציוני מעלה את בעיית הבודדים הצעירים, אבל לא מתייחסים

לבעיית הבודדים המבוגרים. ואני חושבת שהבעיה של הבודדים המבונירם תהיה אחת

הבעיות הכי חריפות וקשות אצלנול. אצל חלק ניכר מהעולים הבודדים תהיה גם

הידרדרות מבחינה בריאותית, והדבר הזה מחייב התייהסות שונה מזו המתחייבת לגבי

צעירים בודדים. כי שמתאים לצעירים, לא מתאים למבוגרים.

אינני מדברת כרגע על אלה שזקוקים לבית אבות ממש, ואני יודעת שיש היום

פתרונות של דיור מוגן למבוגרים שלא נזקקים לבית אבות, ובשבילם דווקה טוב

שיגורו במרוכז, כי יש להם שפה משותפת, טעמים די דומים, ואין לדעתי בעיה לבנות

מודל לגבי האוכלוסיה הזאת. שמענו על העולים האלה, אבל אינני רואה שיש מי

שמתייחס לבעיה הזאת במלוא הרצינות הראויה.

העליתי הצעה לסדר היום בנושא הזה, כי חוץ מהמקרים הסיעודיים והחריגים יש

בעיה רצינית עם האוכלוסיה המבוגרת המגיעה ארצה, ולאיש לא איפכת מה עושים אתה.

אני חוזתר ומציינת שאני מדברת על אנשים מבוגרים עצמאיים שיכולים לבשל לעצמם

ולטפל בעצמם, אבל הזקוקים לדיור מוגן, למה שקרוי אצלנו בתי-אבות עצמאיים.

אנחנו יודעים גם שעשרות אלפי אנשים מחכים היום בתור להכנס למוסדות

הציבוריים, והעולים בשום פנים ואופן לא יוכלו להכנס למערכת הזאת, מה גם שבשביל

להכנס למערכת הזאת צריו לשלם דמי כניסה ותשלומים חודשיים שאינם תואמים את

הכספים שמקבלים העולים. אבל אינני רואה שזה איכפת למישהו.

האם יש להם נתונים על העולים בני 55, בני 60 ו-65 המגיעים ארצה, וכמה מהם

במצב בריאותי המניח את הדעת, וכמה מהם זקוקים לסיעוד. וצריך לקחת בחשבון את

העובדה שבמשד שנים תהיה הידרדרות מבחינה בריאותית גם אצל אלה שנהנים היום ממצב

בריאותי תקין פחות או יותר. אגב, ראיתי את הפתרונות שהסוכנות נותנת לעוים

הקשישים הזקוקים לסיעוד, ואני אומרת להם שהמצב הזה זועק לשמים.



בעתון "ידיעות אחרונות" הופיעה תמונה של הזוג הקשיש ביותר שעלה ארצה. הוא

בן 101, והיא בת תשעים ומשהו. האשה נפטרה שבוע אחרי עלייתם ארצה. הלכתי לחפש

את בעלה בן ה-101, וזה לא היה פשוט. נזקקתי לעבודת מודיעין ממש כדי למצוא

אותו. נכנסתי למקום בו הוא נמצא והזדעזעתי. ואכן המקום הזה ייסגר. מצאתי שם

עוד עולה שאף אחד לא מדבר עליו, כי הוא לא הכי זקן, והוא יחסית צעיר, והוא

יושב על כסא גלגלים. העולה בן ה- 101 הוא בהיר וצלול ומדבר בצלילות דעת בלתי

רגילה. מסתבר שהוא עיוור מזה זמן לא רב, והוא רצה לעלות לארץ מפני ששמע שיש

כאן רפואת עיניים טובה, אבל איש לא בדוק אותו עדיין בארץ. כאשר ירדתי לקומה

התחתונה ראיתי אשה לא בריאה, תשושת נפש שלדעתי לא צריכה להימצא כלל במקום הזה.

ועוד ראיתי שם יהודי מברית המועצות בן ששים ומשהו, היושב על כסא גלגלים ונמצא

בנהינום ממש. עובדים שם ערבים מהשטחים והם שמטפלים בקטטר שלו, ומצבו איום

ונורא, והוא מתייסר קשות.

אפשר כמובן לעצום עיניים ולא לראות את הדברים האלה, אבל הם קיימים. נכון

שיסגרו את המוסד המסויים הזה, אבל האם מצבם של האחרים טוב בהרבה? ומה יהיה עם

הזקן הזה, ועם העולה המבוגר על כסא גלגלים? הצרה היא בכך שבנושאים האלה איש לא

מטפל. זה פשוט לא מעניין אף אחד.

קיימים היום מוסדות ציבור שבאמצעותם ניתן היה לפתור חלק מהבעיות אילו רק

חיפשו ומצאו את הדרך לעבוד אתם. אלא שאין כתובת לטיפול בנושא הבודדים הקשישים.

זה לא מעניין אח אחד. זה לא אטרקטיבי. זה טוב רק בשביל כותרת חד-פעמית בעתון,

ואחר כר שוב לא חוזרים להתעניין בהם.
היו"ר מ' קליינר
חלק מדירות עמידר נמצא במצב קשה מאד וזקוקות לשיפוץ. קרוב ל-10 אלף

קשישים גרים בדירות עמידר בנות שניים ואח שלושה חדרים. עם קצת ארגון וסדר

אפשר היה למצוא לקשישים האלה פתרונות דיור מתאימים, ולפנות בדרך זו 10 אלף

דירות לדיור עמידרי עבור משפחות.

אני יודע שבכל מדינות אירופה ניתן למצוא דירות בנות חדר אחד עם מטבחון

ושירותים בשכונות לא רעות כלל. אינני יודע אם הדירות האלה מסובסדות או לא. אני

מניח שיש ביניהן המסובסדות, ויש שאינן מסובסדות. וצעירים ומבוגרים גרים במבנים

האלה, וגם זוגות צעירים גרים שם. בארץ לא בונים דבר כזה משום מה, ובין השאר

מפני שהעיריות בארץ לא עודדו בנייה מהסוג הזה, או אפילו אסרו על בנייה כזו.

כפר סבה למשל נתנה לקבלנים אחוזי בנייה אבל הגבילו את זה למספר מסויים של

דירות, ולא יותר, ואז ברור שהדירות הן גדולות ככל שרק ניתן.

אין ספק שחייבים למצוא דרך להתמודד עם הנושא הזה. לכן אני מצר על שמשרד

השיכון איננו כאן היום, כי לא שמענו כאן דברים ברורים על בנייה כזו שתהיה

אצלנו, אוז הממשלה תסבסד למי שתמצא לנכון לסבסד. הבעיה שעוררה חברת הכנסת היא
כפולה
גם העדר מצאי של דירות מהסוג הזה, וגם חוסר יכולת לממן. וזה לא חייב

להיות הוסטל. זו יכולה להיות בנייה פרטית שצריך לעודד אותה באיזו שהיא צורח,

וצריד לסבסד את המקים הסוציאליים הקשים. זה יכול להיות פתרון גם לבעייתם

הקשישים, כי אם יהיו שכונות עם ריכוז של קשישים יהיה זה יותר קל ונוח לתת להם

תא השירותים הדרושים לאוכלוסיה כזאת.

כמו כן צריד לעודד גם מסגרות זמניות, ואני תומד בהצעתו של הבר הכנסת

בי ילין, ומקווה שסל הקליטה לבודדים אכן יכנס לתוקף.
ע' גדור
אני רוצה להבהיר כי יחיד שמגיע לנתב"ג יקבל סל קליטה. סל הקליטה לא כולל

את הדיור כסעיף, כי בשביל זה הוא צריך היום חוזח.
היו"ר מ' קליינר
אני בעד זה שסעיף הדיור כן ייכלל בסל הקליטה של העולה הבודד, או

שלפהות השלב הראשון יבוא על פתרונו, ובסכום של 190 שקל ועוד 90 שקל הוא יוכל

לקנות לעצמו מיטה והצי חדר, או רבע חדר, ותהיה לו פינה משלו.
א' פלבר
אתהיל בנושא סל הקליטה. אני רוצה לציין, כי סל הקליטה שלא פעל מהסיבות

הטכניות שהזכרתי בישיבה הקודמת, הופעל מספר ימים לאחר מכן אחרי שנמצא להן

פתרון.

כלפי העולה הבודד,למרות שאינו זכאי למסלול קליטה ישירה, הופעל סל

קליטה ישירה בגלל הסכם מעשי עם הסוכנות, והוא מקבל כמו שמקבלת כל משפחת עולים,

את הסכום של 190 שקלים לחודש, שמועבר דרו משרד השיכון דרך הבנקים למשכנתאות,

עם עם ההקלות שהוכנסו לזה. אני רוצה להבהיר שאם נעביר את זה ממשרד השיכון

למשרד הקליטה, כפי שהוצע כאן, זה למעשה לא ישנה דבר. את 20 מיליון השקלים אי

אפשר להזיז ממשרד השיכון למשרד הקליטה. הפתיחה של הנושא ומתן 190 שקל אלה ללא

בדיקה וללא צורד בחוזה, פירושה תוספת עלות של 20 מיליון שקל.

כל הסכומים בסל הקליטה ניתנים לעולה דרך אותה מערכת, שזה שיק בנתב"ג

פלוס פרישת תשלומים לחשבון הבנק שלו לפני השנה. וזה בערד 7,500 שקל מינוס 190

שקל כפול 12 חודשים. אומרים לו בנמל התעופה שאת התוספת המשלימה ל-7,500 שקל

הוא יכול לקבל רק תחת התנאים הללו. אם נזיז את זה ממשרד השיכון למשרד

הקליטה, זה לא ישנה וזה לא יביא את 20 מיליון השקלים האלה.

אנחנו טוענים. שעצם העובדה שהזכות הזאת לא תמיד ממושכת צריכה להניד לנו

משהו. 60% מהבודדים אינם מממשים את הזכות הזאת, וזה אומר שהם בכל זאת הניעו

לאיזה שהוא מקום, והם עדיין נמצאים שם. נכון שמפני שאי אפשר היה לממש פתרונות

בסגנון אכסניות נוער ודברים דומים הכניס משרד השיכון את הסיפור הזה. אבל אין

סיבה לתת את הכסף הזה, את 20 מיליון השקלים האלה, שהם הרבה כסף, כשאיננו

סבורים שזה יתרום משהו לפתרון הבעיה. אנחנו לא חושבים שזה מה שעומד בפני פתרון

הבעיה של הבודדים.
היו"ר מ' קליינר
איר אתם חושבים אפשר לפתור תא בעיית הדיור של הבודידם?
אי פלבר
הוא הולך אל המשפחה שלו -
ע' גדור
-הוא לן לילה אחד אצל חברים, שבוע אצל מכרים, לילה פה ולילה שם...
אי פלבר
נכון. זה פתרון דיור.

מישהו הזכיר כאן שלמעלה מ-50% מהעולים הבודדים עוזבים את הארץ. לטעון

שהסיבה לכך היא בעיית הדיור, זה לפחות מפתיע. אפשר להעלות עוד שורה ארוכה של

בעיות שאינן קשורות בדיור, ושכולם מכירים אותן, ולהצביע עליהן כסיבה לירידה,

ולאו דווקה בעיית הדיור.



שאלו כאן מדוע לא לבנות דירות קטנות.
היו"ר מי קליינר
אני שמח שנציג משרד השיכון הצטרף אלינו. מעבר לתמיכות ולסלי הקליטה הבעיה

המטרידה היא העדר מצאי של דירות, בעיקר שמזה 10 שנים שהפסיקו לבנות הוסטלים.

לעולה הבודד מעל לגיל 35 יש בעיה בנושא הדיור מהרגע הראשון להגיעו לארץ, בדומה

לבעיה שיש לישראלי. במדינת ישראל, בשל סיבות שונות, אין דירות בנות חדר עם

מטבחון ושירותים, דוגמת הדירות שיש בהרבה מדינות באירופה למשל, וזו בעיה

רצינית. הבעיה הזו היא המוקד של כל הצרות, ובין השאר גורמת למצב משונה בו 7000

דירות עמידר בנות שלושה חדרים תפוסות היום על לדי בודדים, שאילו הופנו לדירת

חדר היו שמחים לפנות את דירותיהם, ואפשר היה למסור אותן למשפחות. למה לא בונים

דירות כאלה?
י' שוורץ
האמת היא שאין ביקוש לדירות באלה. מנסיוני אני יודע שגם כאשר אתה מנסה

לפתור בעיות דיור לבודדים הזכאים לדירה בשכירות סוציאלית, ואחרי שהפנינו

בודדים לדירות בנות חדר וחצי. הם פשוט סרבו לקבל אותן. הם לא היו מוכנים

להסתפק בזה. זו איפוא המציאות, וזה מתבטא בכף ©כאשר יזם מתכונן לבנות דירות

ובודק את האפשרויות בשוק הוא מגלה מהר מאד שאין ביקוש לדירות קטנות כאלה, ולכן

גם אינו בונה אותן.

היו"ר מי קליינר!

האם יש בארץ דירות בנות הדר שאינן מכורות?

יי שוורץ;

אין היום אף דירה לא מכורה בארץ. כאשר יזם הולך לבנות דירה, וההבדל בין

דירת חדר לדירת שנים וחצי חדרים הוא לא גדול, כי הדברים הבסיסיים הם היקרים

והם עולים הרבה כסף גם בדירת בת חדר וגם בדירה בת שניים וחצי חדרים, ולכן הוא

מעדיף לבנות דירה יותר גדולה, וזו גם הסיבה לכך שבפועל אין ביקוש לדירות בנות

הדר. לכן גם היוזמה הפרטית, שבוודאי אמונה לדעת מה הכי כדאי וטוב לעשות בכסף

שלה, אינה בונה דירות של חדר.

משרד השיכון מנסה לראות אם אפשר לחזור לבנייה של הוסטלים, של דירות בנות

שני חדרים. מתבר שהעלויות מאד גבוהות, וכל יחידה צריכה לעלות כ-50 אלף דולר.

כר שזה מאד יקר.
היו"ר מ' קליינר
מה עלות הבנייה של דירת חדר?

יי שוורץ;

אני יחושב שבסביבות 45 או 40 אלף דולר. אם תבנה דירת חדר בצפת או בקרית

שמונה, איפה שמחיר הקרקע הוא אפס, הדירות יעמדו שם ריקות כמצבות. אבל אם תבנה

במקום בו הקרקע יקרה, ואפילו מדובר בדירת חדר, זה יעלה על 35 לאף דולר.

יי ביילין;

שמענו שבאילת יש ביקוש רב לתעסוקה של בודדים, אלא שיש להם בעיית דיור

חריפה ביותר. שם אולי כדאי לבנות הוסטלים כאלה.
י' שוורץ
במסגרת הפרוגרמה של המשרד לא זו בלבד שאיננו מגבילים. אלא אנחנו אף מנסים

לעודד את היזמים לבנות דירות קטנות.
היו"ר מי קליינר
אני יודע שבכפר סבא ובמקומות אחרים בגוש דן היתה בעיה עם העיריות בענין

זה, בי הם פשוט לא מבינים את הענין. דיברתי עם ראש מועצת קרית ביאליק, והוא

אמר לי שהוא מובן לאפשר בנייה בתנאי שיהיו אלה דירות בגודל של 110 ממ"ר. נסיתי

להסביר לו שהנסיבות השתנו ושצריך להיות מדובר היום בדירות של 70 מטרים
מרובעים, והוא בשלו
המשפחות יגדלו ויהיו זקוקים לשטח הזה.
י" בייליז
הוא פשוט רוצה באובלוסיה מסויימת.
היו"ר מי קליינר
המסקנה שלנו בשלב זה היא שצריך לעשות בל מאמץ לפתור את הבעיה של סל

הקליטה לבודדים. אני חושב שאני מדבר על דעת כל חברי הוועדה כשאני אומר שגם

לבודדים צריך לתת סל קליטה, דוגמת סל הקליטה הניתן למשפחות, ובאותה הצורה.

אנחנו סבורים נם שצריך לבנות הן הוסטלים והן דיור ממש, ולעודד יזמים לבנות,

ולדאוג לבך שבין הדירות בנות שלושה או ארבעה חדרים יהיו גם מספר דירות של חדר

או חדר וחצי, ואין ספק שהכל יירכש,

חשוב מאד לבדוק בצורה רצינית את נושא ההוסטלים לקשישים. מובן הרצון לפתור

תחילה את בעיית הדיור למשפחות ואת בעיית התעסוקה לעולים, אבל איננו יכולים

לברוח מבעיית העולים הקשישים. כשהיה לנו פתרון לבעיות של בודדים קשישים יתפנה

גם מטרז' בנוי של דיור ציבורי עבור משפחות.
ע' גדור
יש לנו ויכוח מתמיד עם אבשלום פלבר על ההשפעה שיש למתן בסף לעולים על

התנהגותם. ולמעשה התנסינו בזה. נוכחנו כי ברגע שנתנו לעולים את דמי המלון הם

הפסיקו להזדקק למלונות, בעוד שלפני בן היתה מצדם הזדקקות מלאכותית רבה

למלונות. דבר דומה קורה בענין הדיור; כאשר נותנים לעולים את שכר הדירה מבלי

שיצטרכו להציג חוזה שכירות, נכנסות שתים ואף שלוש משפחות עולים לדירה אחת. וזה

טוב בשבילנו, כי אין די דירות בשביל כולם ובסך הכל העולים פותרים את בעיית

הדיור שלהם. אני מעריך שאותו הדבר יקרה ברגע שנשחרר את הבודדים מהחובה להציג

חוזה שכירות כתנאי לקבלת שכר הדירה.

י' שוורץ;

העולה הבודד יכול גם היום לשכור דירה עם ההורים, עם חברים, עם דוד, עם

חברה וכו'. אנחנו לא נכנסים למעיים שלו.
יי בייליז
אם ההורים שלו מקבלים סל קליטה ובין היתר שוכרים דירה. האם הבן, שהוא

עולה בודד, יוכל לשכור את אותה הדירה כדי להיות זכאי לקבל שבר דירה?
י י שוורץ
כן, הוא יכול להצטרף לחוזה השכירות שלהם.
ע' גדור
אם שבר הדירה שלהם לא עובר אח הסכום של שניהם הוא לא יקבל אותו.
יי שוורץ
אז שוב אין בעיה, בי הוא הרי גר אתם. האמנם אתה רוצה לתת לו סתם בך כסף?

האם אתה רוצה שיגור עם הוריו, ולמורת זאת יקבל כסף, כביכול לשכר רירה, בשביל

הוצאות אחרות שלו?

היו"ר מי קליינר;

אומר נציג ההסתדרות שמחצית הבודדים שעלו ארצה מדרום אמריקה ומארצות המערב

עזבו את הארץ בין היתר בגלל בעית הדיור. העולה מרוסיה לא יעזוב בינתיים, כי

אין לו לאן ללכת, ואיר שהוא הוא פותר את בעיית הדיור שלו, אולי בצורה לא טובה

ואולי בצורה שתיצור אצלו קשיים גם בעתיד. לכן, אם אני מגיע להכרה שמגיע לו

סכום מסויים לצרכי דיור אני צריו לתת לו את הסכום הזה, ולא חשוב לי איר יפתור

את בעיית הדיור שלו. מה רע יש בזה?
עי גדור
ככלל צריר לתת לעולה הבודד לשקול את מעשיו, ואנחנו לא צריכים להכתיב לו

מה לעשות.

בעיית הקשישים. שהעלתה כאן חברת הכנסת ארד, היא באמת בעיה קשה מאד. אנחנו

כואבים את זה יום יום. הם נשארים בנתב"ג. אנחנו רואים אותם ואנחנו חיים את זה

יום יום. אני רוצה להצהיר שאין לי קורטוב של אשליות בענין הזה. 30% מהעולים

מברית המועצות הם קשישים, 15% פנסיונרים ועוד 15% בספירות שלפני זה ובקרוב

יצטרפו אל הפנסיונרים. זה מספר עצום. לא די בהצגת הבעיה ולא די בהצגת דרישות,

כי זו תהיה דרישה על הנייר בלבד. אנחנו ממילא עושים זאת כל יום ומרימים קול

זעקה.
ני ארד
אבל תאם צריכים לתת את התשובה לבעיה הזאת.
ע' גדור
אני חושב שהתשובה לבעיה הזו תהיה מורכבת. ראשית, הצענו לסבסד את המשפחות

שיש להן קשיש. צריר לעשות זאת בצורה כזאת שיהיה כדאי להן לקחת אותו איתן, לפי
נוסחה שהיתה קיימת בעבר. לדוגמה
מגיע לו שכר דירה לחמש שנים, ניתן לו את זה

במזומן מראש, וזה יהיה בדאי למשפחה.
נ' ארד
שמענו הרבה סיפורים על הצורה בה פועלת הנוסחה הזאת.
יי שוורץ
אנחנו עושים זאת היום בצורה טובה יותר. כאשר אנחנו נותנים את הכסף מדי

חודש, ולא בבת אחת ומראש, כדי להבטיח שלא יקחו את הכסף ויזרקו את הקשיש לרחוב.
ע' גדור
אנחנו יוצאים מההנחה שהכי טוב בשביל הקשיש להיות עם משפחתו, וצריך למצוא

את הדרך להשיג את זה.

ברור לי שבמערכת הזו של החלטה על עדיפויות ימה לוחץ יותר ומה לוחץ פחות,

הרקשישים הם שיפלו קורבן, בין שנרצה בכך ובין שלא נרצה בכך,'כי זה כרוך בתקציב

של מליאררים. אנחנו נאבקים היום על מתן דירות ציבוריות לקשישים, על הקצאת מאות

רירות מוננות, אף שררושות אלפי דירות כאלה בשבילם.
נ' ארד
מה יהיה עם הקשישים האלה?

עי נדור;

אני לא יודע,
ני ארד
מזעזע לשמוע שלא יודעים מה יהיה אתם. האמת היא שזה באמת לא מעניין אף

אחר, וזו הבעיה. זו אוכלוסיה די גדולה שאין מכינים עבורה תכנית כלשהי, והרי

באנשים חיים אנהנו מדברים.
עי גדור
זה לא מדוייק. יושבים על זה, ויש תוכנית שתוגש מחר בפעם החמישית, ומדובר

בתכנית על 300 מיטות לקשישים.
נ' ארד
למעלה מאלף תושבים ותיקים ממתינים היום למקום פנוי. 25% מהם מתים בזמן

ההמתנה.
י' שוורץ
בבר היום אנחנו מסבסדים משפחות שמחזיקות בקשישים. אנו מאפשרים להן לשכור

דירה ביחד ונם לרכוש דירה ביחד ולצרף לשם כך שתי הלוואות. זה התמרוץ הראשוני

שאנחנו נותרים למשפחות כדי שיקחו את ההורים אתן.
היו"ר מי קליינר
אז איר אתה מסביר את העובדה שרבים כל כר לא מנצלים את הזכאות הזאת?
יי שוורץ
אם תשאלו אותי היכן נמצאים הבודדים האחרים, א אדע מה להשיב לכם וגם המשרד

הקליטה לא יודע מה להשיב. אנחנו רק יודעים שהם לא נמצאים ברחובות. אין לנו

נתונים המצביעים על קשישים זרוקים ואומללים, ועם תקשורת מפותחת במו זו

שבמדינתנו איננו קוראים או רואים מקרים כאלה.
נ י ארד
בי זה לא מעניין את העתונות.
יי שוורץ
אין לי תשובות לשאלות, אבל אין בידי גנו עובדות.

אני בא עכשיו מדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה על האנשים הגרים באוהלים,

אנשים שיש להם בעיות אמיתיות, ודרושים בין 15 ל-20 מיליון שקל כדי לתת תשובה

לבעיותיהם בצורת השתתפות בשכר דירה, ואומרים לי שאין כסף, ואני מקבל את זה.

לכן אני אומר שצריך לשמור על פרופורציות.

מי בן-שבת;

משרד השיכון בנה בשעתו בנווה שרת שיכון לעולים. בקומה הראשונה בנו דירות

בנות הדר, וכולן שוכנו במבוגרים, וזה היה ששון ושמחה, היתה עזרה הדדית בין כל

נרי הבית וזה הסתדר נפלא. לדעתי אפשר להמשיד ולתכנן דיור באותה הצורה.

אי נויליו;

אם הסוכנות היהודית תקים הוסטלים, חשוב שישכנו בהם נם קשישים וגם צעירים.

כרבע מהדיירים שם יהיו קשישים שמתפקדים והיתר צעירים בודדים או זוגות צעירים,

וזה יכול היה להיות פתרון טוב.

היו"ר מי קליינר;

במצב הנוכחי של המדינה אין לי ספק שנהיה חייבים לבנות דירות בנות חדר. זה

פשוט יותר זול ויתן לאנשים פתרון מנורים סביר במקום טוב יחסית. בעיירות פיתוח

אין אולי צורך בדירות הדר, כי שם הקרקע יותר זולה ואפשר לבנות שם דיור יותר

מרווח. אבל במרכז הארץ חייב הפתרון ללבוש צורה של דירות-חדר.

מר שוורץ, לא הצלחתי לקבל ארגומנט אחד אם אתה נותן סל קליטה מסויים

למשפחה, והוא מכיל מרכיב דיור, כשאתה קובע שהעולה בשנתו הראשונה זכאי לעזרה

מסויימת בדיור, אני חושב שגם העולה הבודד זכאי לקבל את העזרה שאותה מקבלת

משפהה.

משפחת עולים מקבלת סל קליטה מסויים, המכיל נם מרכיב דיור, בטענה שבשנתה

הראשונה זכאית משפחת עולים לעזרה מסויית בדיור. אינני מבין מדוע לא זכאי גם

העולה הבודד לאותה עזרה. איני רואה הצדקה לגישה השונה לגבי העולים הבודדים. מה

גם שאנחנו רוצים להסיר את הענין הביורוקרטי. יש פה אפליה שלא מצאתי לה הצדקה

פרט אולי לנימוק שיתכן וכמה מהעולים הבודדים היו מצליחים להסתדר גם ללא העזרה

הזאת. אינני יכול לקבל את הנימוק הזה, כי באותה מידה הוא יכול אולי לתפוס נם

לגבי כמה משפחות, ובכל זאת אין איש מעלה זאת על דעתו.

אשר לישראלים היושבים באוהלים, מר שוורץ, לא הייתי מצפה ממך שתשתמש בזה

אפילו לא כאילוסטרציה, ואני מציע שלא נכנס לנושא שהזה.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעילה בשעה (14:40)

קוד המקור של הנתונים