ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/07/1990

בעיות בדרכי ההגעה ובקליטת העולים מאתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 98

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שלישי, י"ז בתמוז התש"ן (10 ביולי 1990). שעה 00;13
נכחו
חברי הוועדה: מ' קליינר - היו"ר

נ' ארד

נ' ביילין

ע' ברעם

אי גור

חי פורח

מוזמנים;

א' כהן - משנכ"ל משרד הקליטה

א' מור - מנהלת המחלקה לשרותי רווחה, משרד הקליטה

א' טישקוף - ראש מדור חיילים, משרד הקליטה

ח' קצב - מנהל מחלקת הדיור, משרד הקליטה

ש' צימרמן - מנהלת אגף נכסים ודיור, משרד השיכון

י' שוורץ - מנהל אגף איכלוס, משרד השיכון

ב' מנצורי - משנכ"ל המחלקה לעליה וקליטה, הסוכנות היהודית

ח' הלחמי - מתאם פעולות בין הסוכנות לממשלה בנושא האתיופים,

ד' אלעד - עוזר בכיר לסמנכ"ל מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

ש' מולה - מנהל המחלקה ליהדות מצוקה, ווג'ס

הי נוח - ווג 'ס

ע' ברגמן - יו"ר האגף לשרותים חברתיים וקהיליים, ג'וינט

י' שטרול - סגן מנהל המחלק לעליה וקליטה, ההסתדרות

א' מסלה - לשכת הקשר ההסתדרות

ר' אלעזר - מזכיר ארגון גג למען עולי אתיופיה

בי יעקב - ארגון גג למען עולי אתיופיה

א' רדאי - ארגון גגל למען עולי אתיופיה

ח' קרליבך - מנהלת בארץ של ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ס' עזרא - נציג מארה"ב של ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

א' פרדה - יו"ר התאחדות עולי אתיופיה לעליה ולקליטה

מ' טקלה, ב' אליאס, א' ממו, נ' ג'וי, ח' יאיר - " "
מזכירת הוועדה בפועל
י י נקר
קצרנית
ש' צהר
סדר היום
בעיות בדרכי ההגעה ובקליטת העולים מאתיופיה.



בעיות בדרכי ההגעה ובקליטת העולים מאתיופיה.
היו"ר מ' קליינר
אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר היום שלנו: בעיות בדרכי ההגעה

ובקליטת העולים מאתיופיה. הפעם אנהנו דנים בנושא הזה בימים בהם יש מתח, ואפילו

סרבול מסויים מכמה וכמה כיוונים בכל הקשור בו. בראש וראשונה קיימת הדאגה לאלה

מאחינו היושבים באתיופיה במצב המיוחד שבו נתונה המדינה הזאת. מכתב הפנייה לכינוס

הישיבה הזאת מדבר על 8,000 יהודים היושבים באדיס-אבבה, בהשוואה ל-3,000 היהודים

שישבו שם בדרך כלל. כך שהיום מדובר ב-11 אלף יהודים היושבים באדיס אבבה. זה

מצביע על כך שהאחראים לנושא אינם ישנים, אלא מנסים להעביר את יהודי אתיופיה

מהכפרים שבהם הם חיים לאדיס-אבבה, לכדי להעבירם משם ארצה. כולנו מכירים את המצב

באתיופיה, ויודעים שהכבישים בין הכפרים לאדיס אבבה פתוחים בלילה וסגורים ביום,

והמציאות שם קשה.

אני מציע שנמקד את הישיבה הנוכחית לדיון בנושא הקליטה, ואז אנחנו מדברים בשני

סוגי אוכלוסיה. איננו מדברים על 3,000 המשפחות שנקלטו, בתנאים שבוודאי אינם

נופלים מאלה שבהם נקלטים יהודי רוסיה, בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב בציבור.

למעשה עולי רוסיה לא נהנים מדירת נ"ר שמדינת ישראל תקנה עבורם ותשכיר להם אותה

בשכירת עמידרית. עולי אתיופיה נהנים מהסידור הזה. אלא שבגלל כל מיני תקלות ישנם

עדייו כ-500 בתי אב שלא נהנכבר הרבה שנים מהתנאים שמהם נהנו אותו 2,900 משפחות

אתיופיות שכבר סודרו. נשמע היום נמציגי משרד השיכון מה התקדם בענין זה.

הוועדה הזו היתה מעורבת בענין הזה בשלב בו הגיעו סוף סוף הסוכנות והאוצר

להסכם, אחרי חילוקי דעות שהיו ביניהם, אלא שאז התקרה של 60 אלף דולר לדירה של 3

חדרים ו-70 אלף דולר לדירה של 4 חדרים כבר לא הספיקה. מבחינה זו לא חל שיפור, אלא

אפילו הרעה. כי היום עוד יותר שר לרכוש דירת נייר, כי בפתח תקווה וברחובות אי אפשר

כבר להשיג היום דירה אפילו בסכום של 80 אלף דולר.

הנושא המרכזי שבגינו התלונות, גם תלונות חריפות, הוא נושא העלייה המגיעה

כיום. תודה לאל שהיא מגיעה בקצב מוגבר, אף כי לא מספיק לדעתנו לאור המצב שם. אבל

אנו זוכרים עדייו זמנים שכאשר בחודש אהד הגיעו 50 עולים מאתיופיה היינו מאושרים,

והיום כשמגיעים אלינו לעלה מ-500 עולים מאתיופיה לחודש אנחנו אומרים שהלוואי והיו

באים יותר.

נכוו שיש בעיות קליטה. שמענו בענין זה טענות חריפות מאד. במכתב שקיבלתי היו

דברים קשים מאד, ולא אחזור עליהם, אלא אמסור את רשות הדיבור לפונים בעצמם כדי

שיתארו בפנינו את הדברים. אחר כך נשמע את תגובות נציגי הרשויות.

אני מבקש מנציגי ההתאחדויות להתמקד בנושא הקליטה. היו טענות על שהטיסה

לאתונה והשהות בה נמשכים 48 שעות, ושגם בארץ מתעכבים העולים בשה התעופה 48 שעות

נוספות. בדקתי את הנושא ומצאתי שהשתות באתונה היא בדרך כלל כמחצית הזמן הזה,

ואילו השהות בנתב"ג אינה נמשכת יותר מ-4 או 5 שעות, כפי שאנחנו יודעים. לכן אני

מציע לכם לא לגעת בנקודה הזאת. מסיבות שונות וטובות אני מציע שלא ניגע היום גם

בנושא הוצאת היהודים מאדיס אבבה. אני יודע שממשלת ישראל עושה בענין הזה פעולות,

וכל הזמו בודקת אפשרו י ות. אי מבקש איפוא שנתמקד כאן היום בנושא הקליטה.
מ' טקלה
לפי בקשת היושב ראש אני אתמקד בנוא הקליטה. זה מתחיל למעשה בשדה התעופה, שם

מפנים משפחה גדולה של עולים לחדר אחד במרכז קליטה שהצפיפות בו איומה, והמצב הוא

בלתי נסבל. במרכז הקליטה באשקלון, בחדר מספר 310, נמצאות עדייו 8 נפשות בחדר אחד,

וזו רק דוגמה אחת.

הבעיה העיקרית היא זו של בית המלון בצפת. קליטה בבית מלון זו קליטה שלא

מתאימה לעולים מאתיופיה. הכניסו לשם משפחות מאתיופיה, עד 6 נפשות בחדר, והעולים



לא רגילים לאוכל שמגישים שם ואינם יכולים לאכול אותו. בעיקר קשה המצב מפני

שהמשפחות יושבות שם תקופה ממושכת של מספר חודשים.ישנם שם ילדים קטנים שצריכים

לאכול חמש פעמים ביום, ואינם יכולים. עד היום יש שם אנשיםשאולכים פרוסת לחם

ושותים מים, כי הם לא יכולים לאכול את האוכל שמגישים שם. כתבתי מכתב בענין זה.

יש מקומות פנויים כמו בערך, וביקשנו שישלחו אותם לשם, אבל עד היום לא מפנים

אותם לשם.

בכל מרכז קליטה אין היום כמעט שום טיפול. יש כמה ישראלים שיושבים במקום

ועוזרים לעולים. עולים הולכים לקופת חולים, והרופאים לא מוכנים לטפל בהם.

פנינו לקופת חולים וכתבנו מכתב למשרד הבריאות ולסוכנות, ולא קיבלנו תשובה. בלי

מתורגמן הם לא מוכנים לטפל באנשים האלה.
א' מסלה
אני רוצה לחזק את הדברים שאמר כאן חברי. אם אני משווה את העלייה של מבצע

משה לעלייה המגיעה היום, למרות שאני יודע שמדינת ישראל מתמודדת היום בבעיות של

קליטת עלייה גדולה, אני יודע שמצבה לא קל. יחד עם זאת יש לנו הרגשה שהקליטה של

עולי אתיופיה אינה רצינית. עולים בודדים מאתיופיה פשוט לא מוצאים את מקומם

בארץ. זה אמור לגבי צעירים וזקנים בודדים.

כשעולה בודד מגיע מאתיופיה מזינים את קרובי המשפחה שלו לבוא לשדה

התעופה, ואומרים להם שהם צריכים לדאוג לו. התחילו לספור קרובים עד 7 דורות,

ומצמידים את העולים הבודדים המגיעים לארץ אל המשפחות שלהם שכבר נמצאות בארץ.

במקרה הטוב מבטיחים להם שכעבור שבוע יסדרו לעולה מקום אחר, אבל אחרי שהמשפחה

לוקחת אותו אף אחד לא מסתכל עליו יותר, והעולים הבודדים נתקעים אצל בני המשפחה

שלהם בארץ, אפילו קרובי משפחה עד 7 דורות. ואני יכול לספר לכם שיש הרבה מקרים

כאלה, וזה גורם להרבה מריבות וסכסוכים בתוך המשפחות.

אנחנו הולכים אל האנשים המאכלסים עולים ומדברים אתם, אבל הם אומרים לנו

שוב ושוב שאין להם פתרונות לבעיה של הבודדים.
א' ירדאי
האוכל במלונות זו באמת בעיה, אבל הבעיה העיקרית איננה דווקה באוכל שם.

האחריאם לעלייה במדינת ישראל הספיקו בוודאי ללמוד במשך 10 השנים האחרונות את

האופי של הקהילה הבאה מאתיופיה, ובוודאי יודעים שמלונות אינם מתאימים למשפחות

שבאו מאתיופיה, מכפרים ששם ניהלו אורח חיים שונה לגמרי. שם הם חיו בתוך לכפר,

בתוך קהילה, בתוך משפחה, ולשכן אותם היום במלון למשך שנה ואף יותר מזה, עד

למציאת פתרון סופי לבעיית הדיור שלהם, זה מפריע לקליטה של העולים ולחיי המשפחה

שלהם. המשפחות אינן יכולות לעשות במלונות דברים בסיסיים שמשפחה נוהגת עשות,

כמו לקבל אורח, לאפשר לאורח ללון אצלה לילה אחד וכו'. העולים לא יכולים לעשות

את הדברים האלה כשהם גרים במלונות, והם ממש סובלים מזה שהם שוהים במלונות.

התרענו על כך בפני האחראים, והם אמרו לנו שהתחליף למצב הזה הוא במקומות

כאלה ואחרים, אין להם פתרון למצב הזה. אינני יודע באיזו מידה הם מוכנים לקלוט

את יהודי אתיופיה. אנחנו כבר למודי נסיון מהקליטה של האתיפים שבאו במבצע משה,

ואנחנו מכירים את כל התרוצים.

אנחנו עדים לכך שחלק גדול מעולי אתיופיה קיבל דיור נאות ויפה. אבל חלק

מהעולים לא קיבל את הדיור המגיע לו, ואני מדבר על עולים שנמצאים בארץ כבר 6 או

7 ואפילו 8 שנים. אני מכיר משפחות שיש להן דיור קבע והן גרות 8, 9 ואפילו 12

נפשות בדירה של 75 מטרים, הדירה נמצאת במקום לא טוב, במקום שבו יש חשיש ושבו

מתרחשים דברים בלתי חינוכיים. המשפחות האלה נאלצו לקבל את הדירות האלה מפני

שבמרכזי הקליטה שבהם היו היה המצב עוד יותר גרוע.



אני חושב שהקולטים והאנשים שנותנים את הדירות האלה לא דואגים לעתיד

העולים, לעתיד ילדיהם ולעתיד המדינה. אני מכיר משפחות שבאו ממרכז הקליטה

בעטלית ובקרית-שמונה ולהן הרבה ילדים, ונתנו להן דיור באשקלון. זה שיכון לא

נאות שנבנה לפני 40 שנה, ואינך יכול לדעת היכן שם הסלון והיכן שם המטבח. נעשו

דברים כדי לצאת ידי חובה בלבד. אבל אלה דברים שאפשר לתקן אותם, ואנחנו מבקשים

שהדברים האלה לא יימשכו.

הזכירו כאן את הבעיה של עולים בודדים. משרד הקליטה צריך לדעת שיש בעיה של

עולים בודדים ושל עולות בודדות, אם זה אחרי שסיימו לימודים בפנימיה, אחרי

שסיימו את השירות בצבא או אחרי שסיימו את השהייה במסגרות שונות אחרות. הצעירים

האלה לא מוצאים מקום לגור בו, מקום ללמוד בו. אין אוזן קשבת לבעיה שלהם, ואין

דאגה עמוקה להם. אנחנו מבקשים שתהיה דאגה לעתיד העולים ולעתיד ילדיהם.
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שעיקר הקליטה הזמנית היא בידי הסוכנות היהודית. לכן נשמע ממר

אפרים כהן המרכז תא הטיפול בנושא פרטים על מצבם של העולים הוותיקים יותר, אף

שאני מניח שאתה כבר לחרד למה שיהיה עם העולים החדשים שבאו ואלה שעוד יבואו.
א' כהן
אני חושב שמדינת ישראל ומערכות הקליטה שלה צריכות להיות גאות במה שנעשה

עם יהודי אתיופיה שעלו ארצה, ובמיוחד אלה שבאו במבצע משה. למעלה מ-2,200

משפחות של עולים מאתיופיה נמצאות בדיור קבע נאות, וחלק מהן במקום נאות ביותר.

זה נעשה על פי תכנית אב שהוכנה במשרד הקליטה, בשיתוף עם משרדי הממשלה השונים,

שקבעו שעולי אתיופיה ייקלטו ב-55 ישובים חזקים, ולא בעיירות פיתוח ולא במקומות

חלשים. הדבר נקבע כך מטעמי חינוך, חברה, דיור וכו'. ועוד אתייחס לאחריות שחלה

על העדה.

אשר לצעירים שעלו מאתיופיה, אני יכול לומר לכם שבמדינת ישראל לא היה צעיר

שקיבל דיור קבע חוץ מצעירים אתיפיים. מאות צעירים אתיופיים קיבלו דירת בודד.

בעשותנו זאת חרגנו מאחריותנו כפקידים, כי לפי הנוהלים של משרד השיכון אין

נותנים דירה לבודד, ולמרות זאת אנחנו עשינו את הדבר הזה לגבי צעירים אתיופים.

עוול עשתה התקשורת כשדיברה על מאות צעירים אתיפים שישנם בתחנה המרכזית

בתל אביב. ביקשתי מהכתבים שכתבו את הכתבה הזאת שימציאו לי רשימה של 10 צעירים

או חיילים אתיופים שאין להם מקום לישון בו. אסף, יורדאי ואדסו, אתם ליוויתם

אותנו בטיפול במאות בודדים, ובמיוחד חיילים בתיאום עם צה"ל ובתיאום עם משרד

השיכון.

נכון שאיננו יכולים לתת מענה לצעיר אתיופיה הרוצה לגור בחולון, ונכון

שאין לנו אפשרות לתת לו מקום בראשון לציון. אבל יש לנו אפשרות לתת לו מקום

בכרמיאל, במגדל העמק, בבאר שבע, בערד ובאשקלון. אין לי דירה בחולון, ולא תהיה

לי דירה בחולון.

מתוך 16 אלף עולים מאתיופיה, כולל אלה שבאו במבצע משה, נותרו בסך הכל 251

משפחות בלי פתרון דיור. אני מדבר על עלייה חדשה שעלתה אחרי מבצע משה.
היו"ר מ' קליינר
מה עם 500 בתי אב שעליהם דובר לפני מספר חודשים.
א' כהן
אני מדבר על 251 בתי אב שעלו עד מבצע משה והם נמצאים עדיין בדיור זמני,

קרי: מרכז קליטה. מאז ועד היום הגיעו עוד משפחות, וכך הגענו לאלף משפחות.

היו קשיים. אמרתי שכולם צריכים לעשות חשבון נפש. היו ויכוחים עם האוצר,

עם הסוכנות, עם משרד השיכון כתוצאה מהתחשבנות על העברת כספים ממוסד למוסד,

והפסדנו שנה טובה במבצע הנדול של מציאת פתרון דיור לעולים מאתיופיה כשלא היו

החלטות והיו בעיות בהעברות תקציבים מהסוכנות למשרד האוצר וממשרד האוצר למשרד

השיכון כדי לרכוש בהם דירות.

לפני גלי העלייה הצלחנו לרכוש דירות בנות שלושה וארבעה חדרים במחיר של 30

אלף דולר או 40 אלף דולר בחולון, בבת-ים וברחובות. כיום אי אפשר יותר לרכוש

דירות במקומות האלה, למרות שהעלינו מספר פעמים את תקרת הגג, ואם אינני טועה

מדובר היום בסכום של 78 לאף דולר עבור דירה בת ארבעה חדרים, ו-63 אלף דולר

עבור דירה בת שלושה חדרים. אפילו ברמלה לא ניתן היום להשיג דירות. אם רכשנו

פעם מאות דירות בחודש, היום אנחנו רוכשים 5 או 6 דירות בחודש, או 7 דירות

במקרה הטוב ביותר.

חלק ניכר מ-251 המשפחות האלה קיבלו שתיים ואף שלוש הצעות דיור, ולא נענו,

והדברים מתועדים אצלנו בכתב. מה לא טוב בדירה בנווה שאנן בחיפה, או בדירה

בחדרה או בשאדוד? לא הצענו להם דירה בקרית שמונה, אר לא בדימונה, ולא את

ירוחם. והיום יש לנו מלאי של 80, 90 ואף 100 דירות שנרכשו לפני שלוש שנים

בכספי המדינה בנווה שאנן, ואנחנו מתחננים בפני ראשי העדה ומבקשים מהם לעזור

לנו להוציא את המשפחות ממרכז הקליטה ב' שנמצא ליד מזבלה, כי אני בעצמי לא

מסכים שהעולים ישארו לגור במקום כזה. אבל מה אני יכול לעשות והם מסרבים ללכת

למקומות המצויינים שהזכרתי. האמינו לי, אני מאחל לכל בן בישראל דירה כמו זו

שאנחנו מציעים להם בנווה שאנן ובאשדוד. והם יכולים להכנס לשם כבר מחר בבוקר

ולמצוא שם את כל הציור הדרוש. אבל הם לא רוצים בזאת, ואני לא יכול להבין מדוע,

אלא אם כן יש עין-רעה על הדירות האלה...

אני פשוט לא יודע מה לעשות. יש בידינו דירות יפהפיות הראויות לאיכלוס,

משפחות חזקות גרות באותה סביבה, ובמקום יש מוסדות חינוך מצויינים, ואנחנו לא

מצליחים להעביר לשם את העולים האלה מאתיופיה. אין אלה דירות עמידר, אלא דירות

שנרכשו על ידינו והפכו להיות דירות ציבוריות. פניתי אל ראשי העדה ואל צעיריה

וביקשתי את עזרתם בהוצאת המשפחות האלה ממרכז הקליטה בו הן יושבות כבר 6 ו-7

שנים, כאשר הישיבה במרכז הקליטה במשך כל כך הרבה שנים היא בגדר אסון לעולים,

אבל שום דבר לא עזר.

עכשיו יש לנו ב"ה עליה מבירת המועצות, והגענו לאלף משפחות. אם תהיה לנו

אפשרות אנו רוצים לעסוק בקליטה ישירה לדירת קבע, בלא צורך בדיור מעבר של שמרכז

קליטה. החונכות והמטפלות למיניהן יגיעו גם אל העולים שנמצאים בדיור הקבע שלהם.

כאשר היה מבצע משה לא ידענו די, והיום יש לנו כבר נסיון גדול יותר. היום קל

לנו יותר לטפל בקליטה, וגם בני העדה יכולים לעזור היום בקליטת העולים.

נמצא כאן חבר הכנסת ביילין שדאג להעביר תקציב אחרון של 10 מיליון שקל

למשרד השיכון כדי להשלים את מבצע שיכון העולים מאתיופיה. צריך להיות ברור

שבסכום של 78 אלף או 75 אלף דולר אי אפשר לרכוש היום דירה של ארבעה חדרים.

שלחנו עולים מאתיופיה לבתי מלון בגלל חוסר ברירה. אילו היו לנו המשאבים

הדרושים היינו רוכשים דירות קבע בשביל העולים מאתיופיה. אומרים שיש העדפה של

עולים מברית המועצות בקליטה ישירה. אני מציע לצעירים ולראשי ההתאחדויות שלעולי

אתיופיה שלא יבקשו קליטה ישירה עבור עולי אתיופיה. יש להמשיך במתכונת בה

התחילה מדינת ישראל, כאשר היא דואגת להם לדיור קבע, להכשרה מקצועית והכשרה



ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, וכן הכשרה מקצועית בתיאום עם צה"ל.בחרנו

במסלולים טובים והפקנו במשך הזמן את הלקחים. אם עשינו דברים שהתגלו לא נכונים,

תיקנו את הדברים. צריך לרוץ במסלול הטוב שהיה במבצע משה, ואני מאד חושש מקליטה

ישירה של העולים מאתיופיה.

יהדות בירת המועצות מסוגלת ויכולה ללכת לקליטה ישירה. עולים מברית

המועצות יכולים לשבור דירה משותפת לשתים ואף שלוש משפחות, אבל אין להעלות כלל

על הדעת ששתים או שלוש משפחות אתיופיות יכנסו לדירה אחת. זה יהיה ממש אסון.

אנחנו מתמודדים עם הבעיה של השנת דירות עם ראשי רשויות ועם האוכלוסיה

הישרלאית, והצלחנו. בשביל 2,200 משפחות מאתיופיה רכשנו דירות. לכן צריך להמשיך

לרוץ במסלול הזה. יש לנו צוותי קבע שממשיכים לטפל בנושא האתיופים. בכל מחוז יש

לנו צוותי היגוי. לאחרונה סיימו 400 ילדים מאתיופיה את לימודיהם במסגרת עליית

הנוער. מחציתם בנות, ורבע או שליש מזה הם בודדים. אנחנו מטפלים בכל אחד ואחת

מהם כדי להמציא להם פתרון דיור, אם במסגרת הוסטל או במסגרת אחרת, וכן נותנים

להם הכנה לקראת גיוסם להצ"ל, והכשרה לבנות שלא הולכות לצה"ל כדי שתוכלנה

להתפרנס מעבודתן ותוכלנה לעמוד על רגליהן בכוחות עצמן ולהסתדר היטב.

צר היה לי לקרוא בכתבה על מאות צעירים מאתיופיה שישנים בתחנה המרכזית בתל

אביב מפני שאין להם מקום לישון בו. האמת היא שבסך הכל מדובר בכ-20 בחורים

אתיופים שאין להם דיור קבע, אבל לכל אחד מהם היו לפחות שתי הצעות דיור שלא

הסכימו לקבל.

ב' מנצורי;

אני רוצה למסור כאן כמה נתונים על מנת שנשדר על אותו גל. עד לימים אלה

הגיעו 17,500 עולים מאתיופיה, כולל העולים שהגיעו במבצע משה. במרכזי הקליטה

נמצאים היום 4,300 נפש. למעלה מ-13 אלף נמצאים כבר בדיור קבע ועברו את המסלול

של מרכזי הקליטה.

בשנה האחרונה הגיעו 2,300 עולים מאתיופיה, כר שכאלפיים עולים ממבצע משה

ומעבר לו נמצאים במרכזי הקליטה, ואני מציע לכולנו להתייחס גם אליהם כי שהייתם

הממושכת כל כך במרכז הקליטה עושה להם שירות לא טוב.

במסגרת הפעילות קולה בנושא מרכזי הקליטה פתחה הסוכנות היהודית בארבעה

החודשים האחרונים ארבע מרכזי קליטה חדשים בשביל העלייה הזאת, והיא מפעילה

איפוא 16 מרכזי קליטה לעולים. אינני רוצה להרחיב את הדיבור על ההוצאות הקשורות

בדבר הזה. להערכתנו אין זה מצב בריא כאשר אנחנו מתרחבים בכל הקשור למרכזי

קליטה לעולי אתיופיה, והיינו יכולים לצמצם זאת אילו היינו עושים בצורה הנכונה

את מה שמוטל עלינו.

לאחרונה פתחנו מרכז קליטה בנתיבות, בהסכמתו של ראש המועצה. פתחנו מרכז

לקיטה במעלות, גם כן בהסכמתו של ראש המועצה, למרות שבתקשורת זה נראה אחרתת.

בצפת פתחנו שני מרכזי קליטה. האחד בבנין מגורים ברחוב צה"ל, ואת השני נאלצנו

לצערנו לפתוח בשלושה בתי מלון, שמהווים קבוצה אחת לצורך זה. אמרתי שלצערנו

פתחנו מרכז קליטה במלון בצפת גם מהבחינה הכלכלית, כי מדובר בעלות שמגיעה ל-5

מיליון שקל בשנה, וגם מפני שהסידור הזה אינו נוח למשפחות הגרות שם.

בחודשים הבאים נקלוט מדי חודש כ-500 עולים מאתיופיה, אם אכן ימשיכו לצאת

משם בקצב הנוכחי, והסוכנות תאלץ לשכן רבים מהם בבתי מלון נוספים. הסיבה לכך
פשוטה
אין להשיג ריכוז של 20 או 30 יחידות דיור בבלוקים סמוכים, בוודאי לא

במרכז הארץ. ישנן אופציות בקרית שמונה, ישנן אופציות במצפה רמון, ישנן אופציות

בירוחם. ברגע זה אנחנו מתלבטים אם זה אמנם הכיוון המתאים למשפחות האלה. לדעתי

זה עדיף על בית מלון, ויתכן שנבחר בדרך זו.



אני מבקש להתייחס לכמה מהטענות שנשמעו כאן. בשדה התעופה בן גוריון אנחנו

מנסים למיין כל משפחה ומשפחה המגיעה ולשלוח אותה למקום המתאים לה. אמת, בבית

המלון בצפת יש יחידות של חדר המתאימות לקייטנים, ולא לעולים. ואם אנחנו שולחים

לשם משפחה של 7, 8 או 9 נפשות מובן שאיננו שולחים אותן ליחידה של חדר אחד,

אלא לשלוש יחידות דיור.
א' גור
כמה משפחות בשלוש יחידות דיור נקלטות שם בעלות של 5 מיליון שקל לשנה?
ב' מנצורי
אנחנו מדברים על כ-100 משפחות, ביניהם גם בודדים וגם זוגות. השהות במלון

כוללת את כל הארוחות, את השירותים וכמו כן אולפן ותרבות. אנחנו עושים את זה

בלב קשה תרתי משמע, גם תקציבית ויותר מכן בגלל הקליטה של העולים. אלא שאין לנו

ברירה. אם אכן קצב העלייה ימשיך להיות 500 לחודש, בחודש הקרוב הסוכנות

היהודית תפתח מרכז קליטה נוסף בבית מלון או בבית הארחה, אלא אם כן יוחלט

להפנות אותם למצפה רמון או לקרית שמונה, ואנחנו עדיין חלוקים בענין זה.

כאשר משפחת עולים מופנית לבית מלון, אני רוצה שיהיה ברור שאין משכנים

אותה ביחידת חדר של 34 ממ"ר, אלא במספר חדרים לפי גודל המשפחה, כאשר לכל אחד

מבני המשפחה יש כמובן מיטה שלו.

אני מבקש להתייחס לדברים שאמר כאן אדיס, בקשר לבודדים, צעירים וקשישים,

שכאילו נשלחים "בכוח" אל קרוביהם שבארץ. אני רוצה לומר בצורה חד משמעית, שכל

מי שמגיע לנמל התעופה בן גוריון מקבל הפנייה למרכז קליטה, ויש בשבילו מיטה

באחד ממרכזי הקליטה שבארץ. האמת היא שיש משפחות שלוקחות אליהן את העולה הבודד

המגיע ארצה. לא נוח להן שיישלח לצפת, ונוח להן שיגיע לאשקלון; לא נוח להן

שיגיע לבאר-שבע, ונוח להן שיגיע לעפולה. הכל לפי מקום המגורים שלהן. אחרי

תקופה קצרה מתברר שבאמת קשה לעולה החדש לשבת אצל משפחתו, וקשה למשפחה עם העולה

החדש, ואז כמובן מתעוררות בעיות. כאשר מקרים כאלה מגיעים לשלוחנו של אפרים כהן

או לשולחני, אנחנו קובעים חד משמעית שיש להפנות את העולה הבודד, הצעיר או

הקשיש, אל המקום שממתין לו מיום הגיעו ארצה ושסומן עבורו עוד בנמל התעופה בן-

גוריון. אני רוצה שיהיה ברור שלא ישאר עולה בודד אצל קרובי משפחה שלו אלא

בהסכמה מלאה של שני הצדדים. לכל עולה בודד יש מקום שלו, בין אם במלון בצפת

ובין אם באחד מ-16 מרכזי הקליטה האחרים.

אני יכול לומר חד משמעית, ואני מוכן שחברי הוועדה יבקרו במקום ויווכחו

במו עיניהם, שבכל מרכזי הקליטה, כולל האחרונים שהזכתרי, ישנם מדריכים

מתורגמנים מבני העדה האתיפים העומדים לרשות העולים. במלון ראיתי אתמול שנים

כאלה, בצפת ובטבריה. לא יתכן שעולים יגיעו למרכז קליטה זה או אחר ולא יימצא שם

בן עדתם, שהוא ותיק בארץ ויודע עברית, שלא יעזור להם ולא ילווה אותם. אלא שפה

ושם יכולות להתעורר לפעמים בעיות. כאשר מתורגמן כזה מלווה עולה חדש מסויים

לבית חולים, למשל, ועולה אחר נזקק באותו זמן בדיוק לקופת חולים, וגם הוא צריך

ליווי של מתורגמן, ואז נוצרת בעיה. אבל בוודאי שהבעיה איננה חמורה כפי שניסו

להציג אותה כאן. מובן גם שבכל המוסדות האלה יש עובדות סוציאליות, ורוב העולים

מטופלים על ידי עובדים סוציאליים וסומכות מבני העדה.

אשר לאוכל בבית המלון בצפת, אמרו כאן חברים, ובצדק, שמבחינת התא המשפחתי

האתיופי החיים במלון הם גרועים ביותר, למרות שבתקשורת הושם הדגש על האוכל

דווקה. מדובר במרכז הקליטה בצפת, שזה המקום היחידי שבו נותנים לעולים אוכל,

ואני יכול לומר לכם שהם אוכלים בסדר וטוב. פה ושם יש עולה, קשיש או ילד, שטרם

התרגל לאוכל הישראלי.



בשאר 16 מרכזי הקליטה יש לעולים מטבחונים, הם קונים את מצרכי המזון

ומבשלים לעצמם את האוכל שהם אוהבים ורגילים לאכול, ומנהלים את חיי המשפחה שלהם

כרצונם. בבית המלון בצפת, שהוא המקום היחידי בו נותנים להם שלוש ארוחות

עיקריות ושתי ארוחות ביניים, העולים אוכלים היטב, פפרט לזקן או זקנה, ילד או

ילדה שאינם מצליחים להתרגל לאוכל המוגש להם. אנחנו מנסים לעזור מאחר ואנחנו

יודעים שהם יהיו שם לפחות שנה.

אם אנחנו הולכים לפנות מרכזי קליטה לדיור קבע, ועדיין איני רואה איך

אנחנו עושים זאת, צריך לזכור שזה תהליך ממושך. 250 משפחות ממבצע משה עדיין

נמצאות במרכז קליטה, ואני מניח שהעולים הנמצאים בבית המלון בצפת יצטרכו להשאר

שם עוד שנה. בימים אלה אנחנו עושים את ההכנות האפשריות ואת כל השיפורים

האפשריים כדי שהאוכל שם לא יהיה ישראלי בלבד, אלא יותר לטעמם של העולים. נעשים

דברים בכיוון הזה, ואני מקווה שהדברים אכן ישתפרו.

נשאלה כאן השאלה מדוע לא להביא את העולים לערד. ובכן, מרכז הקליטה בערד,

עם 120 יחידות, טרם מוכן לקליטה. לצערנו, ונמצא עדיין בתהליך של שיפוץ. חוץ

מזה, פורמלית יועד הבנין בערד לנושא אחר לגמרי, ולא לעולים מאתיופיה, מאחר

ובבנין הזה יש רק יחידות בנות חדר אחד. 120 יחידות של חדר יכולות לפתור את

הבעיה של חלק מחקשישים והבודדים מבני העדה התאיופית, אבל לא את הבעיה של

המשפחות האתיופיות.
היו"ר מ' קליינר
אנחנו עומדים בפני מבצע משה נוסף, ואז יהיו לנו עוד 30 מקומות כמו זה

שבצפת. אינני מאמין גם שהעולים שבצפת ישארו שם רק שנה אחת, כיד אנינני יודע מה

יהיה אחרי אותה שנה. השאלה שלי היא אם משרד השיכון רואה את הבעיה הזו של עולי

אתיופיה במסגרת הסל הכללי הגדול של העלייה מברית המועצות. העולים שבשאו במבצע

משה נכנסו למרכזי קליטה פחות טובים מאלה הקיימים היום, ואינני רואה איך ולאן

הם יוצאים משם, כאשר דירות נ"ר אי אפשר לקנות עבורם. מה יהיה עם אותךן 250

משפחות שנמצאות עדיין במרכז הקליטה, ואי אפשר לקנות עבורן דירות נ"ר? מה

הפתרון למשפחותה אלה?

דיבתרי בענין זה עם דוד בועז, ובקשתי שיעשה מאמץ נוסף כדי לפתור את בעיית

נהדיור של לגפחות חלק מהמשפחותה אלה, והוא אמנם הלך לקראתם. אבל עד שהלך

לקראתם עלו שוב המחירים. לאיזה כיוון אתם מתכוננים איפוא ללכת בכל הקשור

לעולים היותר ותיקים, ומה יהיה עם החדשים? והאם מישהו חשב על פתרון אלטרנטיבי

לבתי המלון, שכולם מסכימים שאינם מתאימים לעולים מאתיופיה?
ש' צימרמן
אצל התאיופים הפתרון הוא לפנות תא מרכזי הקליטה ולפתור תא הבעיות של

הותיקים מביניהם. העובדה שפותחים היום עוד ועוד מרכזי קליטה זה מפני שלא

מצליחים לפנותך את הוותיקים.

אנחנו נמצאים היום בלהט של שיפוץ 6,000 דירות עמידר, אבל העולים מאתיופיה

משום מה לא רצו לבחור בפתרון הזה. היום יש עדיין דירות עמידר, אבל מחר או

מחרתיים כבר לא יהיו, העלייה הרוסית כנראה פחות מפונקת, והיא הולכת לאן שרק

אפשר ללכת. על כך מצביעים הנתונים בצורה יבשה, ואני אישית לא מכירה את המשפחות

האלה.

המצב היום הוא הרבה יותר קשה. אין לאן להפנות את העולים. באמצעות רכישת

דיורת נ"ר, דבר שנהגנו לעשות עד היום, הצלחנו לפתור את הבעיה של חלק מהעולים.

אבל לרכוש דירות במרכז הארץ היה תמיד דבר יקר ותהליך איטי. בינתיים הגמשנו את

הנושא והלעינו את המחירים. קבענו מחירים ריאלים, ושוב אנחנו צריכים להלחם על ם



העלאת המחירים כדי ששוב יהיו ריאלים. היום מדברים על 70 אלף דולר עבור דירה

בוז שלושה חדרים, וזה כבר לא כל כך ריאלי.

אמרנו שהעולים ממבצע משה יכולים ללכת לאן שהם רוצים, שרק יחפשו וימצאו את

הדירה שאותה הם רוצים לרכוש למרות מגבלת המחיר. בעבר רצינו שיגורו בשכונה שיש

בה אוכלוסיה חזקה נוחות או יותר, לא רצינו שיגורו בקומה הרביעית, ואף לא שתי

משפחות בבנין אחד, ובוודאי שלא בשכונות שיקום. היום אנחנו הרבה יותר גמישים

והסרנו את המגבלות השונות, ובכל זאת נשארו 250 משפחות במרכז הקליטה. למה הם

נשארו שם, אני לא יודעת.
היו"ר מ' קליינר
בין השאר גם בגלל מה שקרה לא באשמתכם ולא באשמתם, בגלל מצב שוק הדיור

בחצי השנה האחרונה.
ש' צימרמן
באותם 70 אלף דולר אפשר לרכוש דירה באיזורים קצת יותר חלשים. גם באיזור

המרכז יש איזורים קצת יותר חלשים, אבל משום מה זה לא הולך.

אני צופה מצב עוד יותר חמור בעתיד. ואז לא יהיה מנוס מלהשאיר תא הועלים

בכל מיני בתי מלון. בעוד חודשיים יהיו כפי הנראה גם עולים מרוסיה בבתי מלון.

זה המצב. מעבר לפתרונות בשוליים שצריך שוב להעלות את התקרה, ולפתור את בעיית

הדיור של לפחות 10 משפחות בחודש. וזה מה שאנחנו עושים פחות או יותר היום.

יש לנו עוד רעיון, שהעלינו בפני הסוכנות, שיהיה שילוב של משכנתא ומענק,

כך שנוכל להגדיל את הסכום מעבר לזה הקבוע היום.

י' שוורץ;

400 משפחות אתיופיות קנו דירות בשנתיים האחרונות.

ש' צימרמן;

על ההצעה הספציפיתך הזו אין לנו עדיין תגובה סופית של הסוכנות ושל האוצר,

שהם בעלי הכסף. אבל כשאין דירות ואין מה לקנות, יש בעיה.

בבנייה הגדולה שמתבצעת היום בערד, בכרמיאל ובנצרת הדירות יהיו בוודאי גם

בשביל האתיופים. במידה והם יילכו למקומות האלה, יהיה גם בשבילם פתרון.

י' בייליזר;

אני רוצה להתייחס לנושא מרכז הקליטה. לנו היה ברור שלמרות המחשבה לפני

שנתיים שיש לסגור מרכזי קליטה, אנחנו נפתח עוד מרכזי קלטה, וזה אמור גם לגבי

העולים מאתיופיה וגם לגבי העולים מברית המועצות. וגם אם רר 10% מהעולים הולכים

למרכז הקליטה מדובר היום במספר גדול מאד, והעולים מאתיופיה הולכים כמעט כולם

למרכזי קליטה.

השאלה היא אם הסוכנות נערכת לרכישת המערכות שהציעו את עצמם כפוטנציאל

למרכזי קליטה, כמו בתי ספר חקלאיים, או בתי הבראה שקופת חולים צריכה למכור

במסגרת הסכם ההבראה, והם אולי גם יותר מתאימים לתפקיד הזה מאשר בתי מלון

רגילים.



האם אפשר לעשות איזו שהיא ההבחנה בין העולים שבאו במבצע משה. ונשארו במרכזי

קליטה לבין אלה שעזבו את מרכזי הקליטה? האם יש אצל הנשארים מאפיינים של גיל,

של חולשה כלכלית או מאפיינים אחרים שאין למצוא אצל אלה שעזבו את מרכזי

הקליטה? אני מבין שענין הגיל הוא המשתנה המסביר ביותר את כושר ההסתגלות

למערכת הישראלית, ואולי יש לראות בזה את אחד הגורמים.

אני יודע שהציעו לעולים שנשארו במרכזי הקליטה הצעות שלא מציעים לעולים

אחרים, הצעות מאד מכובדות. האם אתם, נציגי ההתאחדויות השונות של עולי אתיופיה,

לא רואים בתפקיד שלכם לעודד את האנשים האלה לקבל חלק מההצעות? במשך הזמן הם

איבדו אופציות שונות, ויש להצטער על כך. התקרות שהועלו לעולי אתיופיה בקצב מאד

מזורז, עד כמעט מצב שבו לא היתה תקרה כלל, כי אפילו היום 70 אלף דולר בשביל

דירה של שלושה חדרים זה דבר לא מבוטל. זה חצי שנה שהסכום הועמד על 70 אלף

דולרל, וזה סכום מכובד מאד שלא מציעים אותו לעולים אחרים. לכן אני חוזר ושואל

אם אין זה מתפקידכם לעזור לצד הישראלי הקולט לעזור לצד הנקלט.
נ' ארד
אני מדברת עכשיו בעיקר אל נציגי העדה והארגונים העוזרים לעולי אתיופיה.

אינני בטוחה שמן החכמה היא להקצין בביקורת. קראנו בתעונות מה שקראנו, ואחרי זה

אנחנו רואים את המסמד שלפנינו ושמענו דיווח נם ממשרד הקליטה, גם מהסוכנות וגם

ממשרד השיכון, וכאשר מול הביקורת הקיצונית כל כך אנחנו רואים דברים שונים,

אפשר להגיד שהביקורת איננה לטובת הענין. אנחנו כאן כדי לעזור בפתרון הבעיה,

אבל התנצחויות בוודאי לא תעזורנה.

לי למשל לא ברור למה מדוע עולי אתיופיה אינם רוצים לעבור לדירות בנווה

שאנן שבחיפה. אם יש להם סיבה לכך, מה היא?

הם לא יכולים להשיב לשאלה הזאת. זה אינדיבידואלי.

נ' ארדף

אומרים לי שיש בעיה, וכולנו ורצים להגיע למצב בו לא תהיה קליטה נוסח

המלון בצפת, אלא קליטה אחרת. אז קודם כל צריך לדעת מה הסיבה לכך שאינם רוצים

בדירות שבנווה שאנן, ואם יש ביקורת זו צריכה ליהות ביקורת אמיתית. אם הביקורת

תהיה קיצונית כל כך היא בוודאי תגיע לכותרות בעתונות, אבל למי זה יעזור?

נציג משרד הקליטה הסביר לנו שיכולה להתעורר בעיה מסויימת כאשר המתורגמן

התלווה לעולה שהלך לביקור חולים, ועולה אחר נזקק לו במקום אחר. אולי אין מספיק

מתורגמנים במקומות האלה. כמה מהחיילים המשוחררים מבני העדה האתיופית, וכמה

מהבנות שעברו הכשרהמקצועית וכו' מועסקים במערכת הקליטה של העדה האתיופיתת?

אנחנו יודעים שחברה משתחררים מהצבא ולא מוצאים מקום עבודה, ואנשים גומרים

הכשרה מקצועית ואינם מוצאים מקום עבודה, לכן אפשר אולילהעסיק חלק מהם בעזרה

לקליטת העולים מאתיופיה. אני בעד הליכה בדרכים לאו דווקה שגרתיות, כי הזמנים

הםמיוחדים, ואני חושבת שאנחנו ממעיטים ביכולת שלנו לעשות הרבה פעולות שלא בדרך

שקבענו.

במה מבני העדה האתיופית עוברים מסלול הכשרה לעובדים סוציאליים כדי שיוכלו

אחר כר לעזור בקליטת בני עדתם?
בי מנצורי
14 מבני העדה סיימו בימים אלה את לימודיהם באוניברסיטה וקיבלו תואר B.A.

בעבודה סוציאלית.



א' כהן;

ועוד 41 עובדים קהילתי ים שהוסמכו על ידי משרד העבודה והם מצויים בשטח.
נ' ארד
אני שמחה לשמוע זאת, אבל יתכן ויש צורך במספר גדול יותר. כמי שהיתה פעם

מזכירת איגוד עובדים סוציאליים אני יודעת שהיו עובדים סוציאליים שסיימו

לימודיהם באוניברסיטה, והיו עובדים סוציאליים שסיימו קורס, ובך הכל הפעלנו

מספר גדול יותר. יש לעודד את בני העדה לקבל הכשרה מתאימה כדי שיוכלו לעזור

בקליטת העולים.

דובר כאן על עולים בודדים מבוגרים. מה אחוז העולים המבוגרים הבאים בלי

משפחות, ומה קורה אתם?
ע' גדור
אינני יודע מה האחוז שלהם.
ע' ברעם
הייתי יושב ראש הוועדה הזאת בתקופת התכנון של מבצע משה, ואני זוכר את

השיחות הקשות שהתנהלו כאן עם גורמי בטחון, כאשר היינו מודאגים מאד ורצינו

שהדבר הזה יצליח. אני מוכרח להגיד שאני שמח שיהום אנחנו מדברים על הבעיות

שהמבצע הזה עורר, כי בשעתו חששנו ודאגנו מאד, כי הקשיים היו גדולים.

לשיטה של קליטה במרכ זי קליטה יש כמובן הרבה יתרונות, אבל כל היתרונות

נגמרים ברגע שמרכז הקליטה הופר לתחנת קבע. אני זוכר מקרים שקדמו לאלו של

העולים מאתיופיה, כאשר מרכז הקליטה היה חממה ממה ואנשים לא זזו משם, ואז נסינו

לעשות מאמצים אדירים כדי לפנותם. הענין הוא בכך שאנשים מתרגלים לראות את מרכזי

הקליטה כמקום קבע שלהם, ואחר כר אי אפשר להזיזם משם.

מדברים היום על מבצע לקליטה זמנית של עולי ברית המועצות, החל בבתיים

מובנים ועד להצעות שונות אחרות. האם לא הגיע הזמן שבמסגרת הקליטה הזמנית הזאת

יימצא פתרון גם לבעיות של עולי אתיופיה הנמצאים במרכזי הקליטה?

הקליטה הזמנית תהיה גם במקומות שקודם שמענו כאן שאין בהם אף לא דירה

אחת. ולכן, אולי אנחנו יכולים לפתור תא הבעיה לש עולי אתיופיה עם פתרון הבעיה

של העולים הרבים מברית המועצות. אני ושב שאם500 עולים מאתיופיה יעלו אלינו

מדי חודש, ואתה תפתח עבורם עוד מרכזי קליטה בבתי מלון ובבתי הארחה, אז בעוד

חמש שנים נעמוד בפני בעיה הרבה יותר קשה מזו שיש לנו עכשיו לגבי הקביעות של

מרכזי הקליטה, שזה דבר המור ביותר. להעביר אנשים למרכזי קליטה זה להביאם

לניוון הכי הגדול האפשרי, ומי שנמצא במרכז קליטה הרבה זמן איננו חי במדינה,

הוא חי במשהו שונה מהמדינה עם הדרישות שלה ועם צורת החיים שבה. לפי דעתי זה

נושא שההתאחדויות השונות צריכות לתת עליו את הדעת.

אם אתם באים לכאן אם סיסמה ואתם מציגים את כל הדברים שאינם בסדר ואת

הדברים שאתם מבקשים שיתוקנו, אנחנו רשאים לשאול אתכם מה אתם מתכוננים לעשות

כדי לסייע בהוצאת האנשים ממרכזי הקליטה, שזו משימה קשה מאד.

היו"ר מי קליינר!

אין לנו תכנון ברור באשר לדרר בה אפשר וצריר לקלוט את העלייה הזאת, כאשר

ברור שזו עלייה שרצוי שקליטתה הראשונית לפחות תהיה קליטה של חממה. אם הגיעו,



בצדק, למסקנה שעדיף שעולי רוסיה ייקלטו בלא חממה, אני חושב שיש הסכמה כללית

שקליטת יהודי אתיופיה צריכה להיות בתנאי חממה, וצריכה היתה לקבל עדיפות בתחום

הזה. ושמעתי את תגובתכם להערה של גברת צימרמן, וזו כמובן תגובה מאד טבעית.

אין עוררין על כך שקליטת יהודי אתיופיה זה מבצע לאומי השוב. זה היה חשוב

בשנת 1984 ויהיה חשוב במבצע-משה ב', וכולנו מתפללים לכך שיהיה מהיר ככל האפשר.

אבל במדינת ישראל יש היום מציאות אחרת, מציאות חירום. ואם היה מקום לצדד

בגאווה בזה שהפתרון ליהודי אתיופיה כלל את שיגורם לשכונות חזקות יותר, מבוססות

יותר, וזה גם מה שהובטח בצורה זו או אחרת, המצב היום איננו כזה יותר.

נדמה לי שאני יכול הלסביר מדוע עולי אתיופיה היושבים במרכז הלקיטה בבאר

שבע אינם רוצים לעבור היום לנווהשאנן בחיפה. עולי אתיופיה שקדמו להם הועברו

לפתח תקווה ולרחובות, ושם נוצרו ריכוזים של עולי אתיופיה, ובחיפה אין ריכוזים

באלה. העולים שנמצאים היום במרכז הקליטה בבאר שבע אינם רוצךים לעבור לחיפה,

אלא רוצים לגור ליד קרוביהם בפתח תקווה או ברחובות, בעיקר שהדבר כנראה הובטח

להם בצורה זו או אחרת. הם קיוו ללכת למקומות האלה וחיכו לזה כל הזמן עד

שייושבו כל המחלוקות. והיות והקהילה הזו היא חלק ממדינת ישראל, אי אפשר להגיד

שמצב החירום הנובע מהעלייה ההמונית מרוסיה, חל על כל המדינה אבל לא חל על נושא

מבצע משה ב'.

אינני בא בטענות לגבי העבר, ואינני שואל מדוע לא הלכו העולים לקרית

שמונה, למצפה רמון או לאופקים, כאשר הובטח להם מקום בפתח תקווה וברחובות. אבל

המצב היום שונה מכפי שהיה בעבר, והמנהיגות של כל הארגונים של עולי אתיופיה

צריכה להבין ולהסביר שישראל תעשה את המקסימום האפשרי כדי לקלוט היטב את גל

העלייה שיגיע, בהתחשב במציאות הקיימת היום. בהתחשב בזה שבגלל משתנה בלתי צפוי

התנאים היום הם אחרים וצריך לעכל את זה ולהתמודד עם זה, כפי שעושה זאת כל

המדינה, כולל אלה שישלמו בשל כך יותר מסים, ואלה שישלחו את ילדיהם ללמוד

במשמרת שנייה וכו'.

אינני מתכונן להזור על הוויכוה שהיה כאן אתמול, ולא יצאתי מאושר מהדיון

שהיה אתמול, כמו שאינני מאושר לקרוא בעתון שיש כוונה לקצץ בסל הקליטה ב- 5000

שקל, גם כשזה נעשה בכוח מציאות מסויימת. שמעתי שהאוצר כבר שלח נייר בנדון.

כשמקצצים בכל, יש אולי מקום לקצץ גם בסל הקליטה, אבל אני יודע איד זה יתקבל

בברית המועצות. אני חושב שאנחנו עומדים בפני בעיה קשה, ולוועדה הזאת עוד תהיה

הרבה עבודה להתריע ולנסות לעשות סדר. אבל לא בזה אנחנו דנים עכשיו.

אם כבר בונים בניית חירום חד קומתית ואומרים שלאוכלוסיה האתיופית זה יותר

טוב, למה לא לחשוב במסגרת אותה בניית חירום גם על האתיופים? למנהיגי עולי

תאיופיה אני רוצה להגיד שאם צפת כל כר גרועה לעולים מאתיופיה, מדוע אינם

הולכים איפה שיש בשבילם מקום? היום או מחר עוד אפשר לעשות במרכז קליטה מאולתר

במצפה-רמון או בקרית שמונה. תוך חודשיים גם זה לא יהיה. הגיע הזמן לגישה

אמיצה לגובה המציאות החדשה.

ב' מנצורי;

חבר-הכנסת ביילין שאל אם יש תכנית בענין שכירת מעונות, בתי הבראה של קופת

חולים, בתי הארחה וכד'. בסוכנות היהודית ישנה תכנית ל-70 אלף מיטות ב-190

מוסדות, כולל קופת חולים, כולל בתי מלון ובתי הארחה. התכנית בנויה כאלטרנטיבה

אם וכאשר יקרה איזה דבר בנושא מסלול הקליטה הישירה. התכנית יקרה מאד, וכמדינה

הייתי מציע לנצל אותה כאופציה אחרונה שבאחרונות, כי היא יקרה מאד. אבל היא

קיימת ומפורטת, וכבר באנו בדברים עם האנשים וקיימנו אתם דיונים ראשונים.

לשאלה אם לעולים מאתיופיה שיצאו לדיור קבע ולאלה מהם שנשארו במרכזי

הקליטה יש מאפיינים שונים, אני יכול לומר שמתור בדיקה של הדכרים התברר שאלה



שנשארו הם אולי מקרים קצת יותר קשים מבחינה סוציאלית, למרות שכולם זכאים

לדיור ציבורי. אבל לא יהיה זה נכון להגיד בצורה הד משמעית שהמשפהות ההלשות

נשארו במרכזי הקליטה, ואילו המשפחות החזקות יותר יצאו לדיור קבע. יצאו אלה

שקיבלו את ההצעות, ולא יצאו אלה שמחכים אולי להצעה יותר טובה.

כמו בהרבה עדות. נם בעדה האתיופית יש משבר מנהיגות, והצעירים תפסו את

המנהינות. לפי הערכתי, במספר מרכזי קליטה הצעירים לא נותנים עצה טובה למבוגרים

בני 50 - 45, ואני לא מצליח להבין מדוע דירה בנווה שאנן, כאשר מעבר לרחוב גרים

משפחות אתיופיות אחרות, לא נראית מתאימה לעולים מאתיופיה. הסענו את יושבי

מרכז הקליטה באוטובוסים עם מלווים מבני העדה, וניסינו להראות להם כיצד נקלטו

שם עולים מאתיופיה. אחרי הסיור הטובה המהנה עדיין לא הסכימו לעבור לשם ונתנו

לנו תשובה שלילית. הצעירים מציעים למבונרים לא לקבל דיור בחיפה, אלא לחכות עד

שיקבלו את רחובות.ואני מודיע בצורה חד משמעית שלא תהיינה דירות ברחובות, לא

בראשון לציון, לא בפתח תקווה. לכן המלצתי בפניהם לקבל את הדירות בנווה שאנן,

אבל ללא הצלחה.

פנו אלי יותר מפעם או פעמיים בהצעה לשנות את יעד הדירות האלה, ולמסור

אותן לאוכלוסיח אחרת שאח היא זקוקה לדירות. סרבתי לעשות זאת, כי הדירות האלה

נועדו לעולים מאתיופיה. אני אכן נושא באחריות גדולה כשאני מחזיק בדירות אלה זה

שנתיים ואח שלוש, בתקווה שמישהו ישכנע את בני העדה ללכת לנווה שאנן. בנווה

שאנן יש לנו 22 דיורת עבורם, באשדוד - 22 דירות, וסמפר כזה גם בחדרה ובעוד

מספר מקומות דומים. חבל מאדאני פשוט לא יודע מה לעשות,

בי מנצורי;

במערכת הסוכנותית המטפלת בעלייה זו מצויים 50 מבני העדה העובדים

כמתורנמנים, כסומכות וכוי. מאהר והלימודים של העובדים הסוציאליים

באוניברסיטאות הסתיים רק בימים אלה אני מניה שבקרוב נשלב את הבוגורת מבנות

העדה בטיפול בעולים.

רציתי למסור עוד שכ-35% מבין העולים מאתיופיה הם קשישים וצעירים בודדים.

קרוב ל-50% מהעולים משפחות חד-הוריות. חלק מהקשישים באים עם משפחות, וחלק

לבד. בסך הכל יש בין 500 עד 800 קשישים.
נ' ארד
האם יש פתרון ספציפי לאוכלוסיית הקשישים הבאים בעצמם?
בי מנצורי
התשובה שלילית.

אני רוצה להגיד לחבר הכנסת ברעם, שאנחנו נשמח אם מתוך הדירות הזמניות

שמתכוננים לבנות תוקצינה יחידות דיור גם לעלייה מאתיופיה. מתוך השאלות שהועלו

כאן נראה לי שאיננו יודעים מה הן בדיוק דירות זמניות ולשם מה הן מיועדות.
שר' צימרמן
הדירות הזמניות זו תוספת דיור לעם ישראל. הדירות האלה תהיינה בשביל כולם,

ובוודאי גם לעולים מאתיופיה. אנחנו בונים 45 אלף דירות, שמהן 20 אלף דירות

יממומנו על ידי המדינה, וחלק מהדירות האלה בוודאי יהיו בשביל העולים מאתיופיה.

בתקופה הקרובה מאד שיהיה מחסור בדירות לכל עם ישראל, תהיה נם להם בעיה בנושא

הדיור. אהר ךכ אני מניחה יהיה לנו קצת יותר קל ונוח בענין הדיור. התחלנו כבר

בבניית חלק מ-45 הדירות שנבנה, והן תעמודנה לרשות כולם, כולל האתיופים.



קודם כל אני רוצה להביע שמחה על שמשתפים את הארגונים שלנו, כי עד כה לא

שיתפו אותנו. נדמה לי שאיש מאתנו לא ידע שנותנים היום 70 אלף דולר בשביל דירה.

נם אם הוצעו דירות, העולים בעצמם הלכו וחיפשו את הדירות, וכאשר הביאו את הענין

לפני משרד הקליטה, זה לקח הרבה מאד זמן עד שבא השמאי ועד שהדברים זזו. זה הלך

באופן איטי מאד.

אני רוצה לדבר על בתי המלון. אנחנו מרגישים בקשיים שיש לממשלת ישראל

ואנחנו מודעים לזה. לכן אני אומר שזה אולי בסדר אם מעבירים לבית מלון זוגות

צעירים עם שניים או שלושה ילדים וגם אנשים קצת יותר מבוגרים. אבל לא צריך

להעביר למלון משפחות גדולות עם הרבה ילדים, וגם לא אנשים מבוגרים. אתן לכם

דוגמה כדי להסביר את הדברים. אדם מבוגר רגיל לסדר חיים מסויים, ובין היתר הוא

רגיל לשתות את כוס הקפה הראשונה שלו בשעה מסויימת בבוקר ולשבת בשקט, בדומה למי

שמעשן את הסיגריה הראשונה שלו, וכך הוא נהג כל השנים. אבל במלון אומרים לו

שבשעה 7 בבוקר הוא צריך לבוא לאכול ותחזור לחדר שלך. ואחר כך אומרים לו שבשעה

12 בצהרים הוא צריך שוב לבוא לאכול, וזה לא לפי מה שהוא היה רגיל במשך כל

השנים.
היו"ר מ' קליינר
אני מבין שאתה מציע שלחלשים תינתן מסגרת יותר תומכת, ואת הצעירים שהם

בעלי כושר הסתגלות יותר גדול אפשר להעביר לבתי המלון.
י' מבו
כאשר אנחנו מדברים על דירות קבע לעולים כדאי להבין שיש הרבה עולים

שנמצאים במצוקה כאשר הם צריכים ללכת למוסד לביטוח לאומי, לקופת חולים או לכל

מקום אחר כדי להסדיר שם את העניינים שלהם, מפני שיש להם קשיי שפה. אתה יכול

לשלוח משפחה של עולים לדירה בירושלים, והם בוודאי ישמחו עם הדירה. אבל כשהם שם

לבדם יש להם בעיה כשהם צריכים ללכת למקומות שונים.

אני רוצה לספר לכם מהנסיון שלי. ההורים שלי ושל אשתי נמצאים בארץ וגרים

בלוד לא רחוק מאתנו. במשך כל הזמן שהם גרים על ידי לא בא אף נציג של משרד

הקליטה לראות אותם או לשאול אותם אם הם צריכים עזרה. אשתי ואני מטפלים ועוזרים

להורים שלנו אם זה בקופת חולים, אם זה בביטוח לאומי או מקום אחר. הצעירים

מבקשים מאד להיות קרובים למשפחה שלהם בגלל הסיבה הזאת. האמינו לי שהיה לי קל

ונוח להיות לבד עם עוד חברה שלגול, אבל אנחנו לוקחים אחריות על המשפחות שלנו.

ולכן אנחנו מבקשים שיתחשבו בזה. אני בטוח שהעולים מאתיופיה לא יתנגדו ללכת

לכל מקום שישלחו אותם בתנאי שישלחו ביחד תמה משפחות. אם אתם רוצים להעביר

משפחווז מאתיופיה לנווה שאנן אתם יכולים לעשות זאת כקלות אם תקחו 5 או 6 משפחות

ביחד, וזה יסתדר.

אנחנו יכולים בהחלט להיות שותפים להתלבטויות שלכם. אנחנו יודעים שיש

התלבטויות קשות בנושא הקליטה, ההתנהגות וכוי, ואנחנו מוכנים לעזור. רק שתפו את

הארגונים. אבל אין שיתוף פעולה.
נ' ארד
כמה ארגונים יש לעולי אתיופיה?

יי מבו;

היום יש שני ארגונים, ואנחנו מקווים שבקרוב כולנו נהיה ביחד. אנחנו

קוראים להם להצטרף, ואני מקווה שיצטרפו אלינו.



אני רוצה לגעת במספר מלים בנושא העלייה. במבצע משה מתו ,4.000 איש שהלכו דרך

סודן. אני פוחד היום מהצטברות 11 אלף יהודים באדיס אבבה. המצב שלהם עלול להיות

קשה. יש לי ידיעה על 18 איש שמתו מבין אלה שמחכים באדיס אבבה, ואין מקום לקבור

אותם, בגלל הבלגן שעשתה לנו הרבנות. גם עניו הרבנות זר בעיה שצריך להתייחס אליה.

יהודי אתיופיה לא יכולים עד היום להתחתן בכל משרד רבנות, אלא רק בנתניה.

אתיופים מאילת צריכים לגיע לנתניה כדי להתחתן שם, וגם מקרית שמונה צריך לבוא

לנתניה כדי להתחתן. אני מבקש שתתייחסו גם לבעיה הזאת.

א' כהן;

יושבים פה נציגי כל ההתאחדויות של עולי אתיופיה, והם יכולים להעיד שדלתי תמיד

פתוחה בפניהם, ויכולים להשיג אותי בטלפון גם בביתי. יודאי הזעיק אותי בשעה 12

בלילה, כשהיה צורך בזה, והייתי מוכן מיד. אבל אני רוצה להבהיר שמשרד הקליטה איננו

קולט, משרד הקליטה מוביל. בואו ועיזרו לנו בקליטה. אנחנו עובדים עכשיו על תכנית

בי לקליטת עולי אתיופיה, היו שותפים איתנו.

אני מכבד אתכם ורוצה לשמוע את דבריכם, אבל אני מבקש מכם להיות שותפים לעשייה.

מספר פעמים פניתי אל כל אחד מכם וביקשתי שתעזרו לי להוציא את העולים שעדיין

נמצאים במרכזי הקליטה ולהעבירם למקומות העומדים לרשותי למטרה זו. המצב הנוכחי

איננו טוב, ואני יודע שמה שאני יכול להציע להם רק ישפר את מצבם והוא בוודאי הרבה

יותר מבחינת הדיור והתנאים האחרים ממה שיש להם במרכז-קליטה, אפילו הטוב ביותר.

זה לא טוב שהעולים יושבים שש שנים במרכז קליטה. הם מתרגלים לתנאי החממה ששם,

ואחרי שהם יושבים שם 6 שנים קשה להם לצאת משם. המצב שלהם הוא כזה שברגע שהם ייצאו

ממרכז הקליטה צריך יהיה להתחיל מחדש בקליטה שלהם. העולים שיושבים בדיור קבע כבר

התארגנו בכוחות עצמם ועם קצת עזרה, והם מהווים תא משפחתי מאורגן והאחד עוזר לשני.

אל העולים שנמצאים עדיין במרכזי הקליטה צריך יהיה להתייחס כאל עולים שגיעו ארצה

רק אתול.

אני מבקש מכם לעזור לנו ולפתור ביחד את הבעיה הקשה הזאת, בהתאם לךמה שיש לנו

להציע להם. ביחד נפנה אל כל הגורמים להמשך הטיפול בעולים האלה ובעולים שעוד

יבואו.

באשר לצעירים הבודדים, אני רוצה להבהיר שאין לנו כל אפשרות להציע להם דירה

במרכז הארץ. אנחנו מציעים דיור במרכז הארץ לבנות אתיופיות בלבד, כי אנחנו מכירים

את הבעיה שלהן. סגרנו את כל ההוסטלים מפני עולים מהארצות השונות כדי שיהיה בהם

מקום בשביל הבנות האתיופיות. 200 בנות אתיופיות מסיימות את לימודיהן, האם אנחנו

יכולים לשלוח אותן לכרמיאל? בוודאי שלא. נשלח אותן לבת ים, וצעיר אתיופי המשרת

בצבא כן יילך לכרמיאל. הבנות האתיופיות נשלחות לאיזור המרכז, כי הן למדו

תכשיטנות, למדו להיות קופאיות וכו' והן צריכות למצוא לעצמן מקום עבודה מתאים.

לכן סגרנו את ההוסטלים מפני עולים מכל העליות, פרט לבנות האתיופיות. את הצעירים

האתיופים, כאמור, שלחנו לכל מקום בו יכולה המדינה לתת להם דיור, וככל שימהרו לקבל

זאת כן ייטב להם, כי מחר יהיה המצב קשה עוד יותר.

שי מולה;

לאחרונה אנחנו שומעים דברים קשים ומכאיבים על מצבם של היהודים באתיופיה.

שמחתי לשמוע שממשלת ישראל עושה כמיטב יכולתה כדי לעשות מבצע משה בי. אבל לצערי

הרב אינני רואה את המצב כפי שאתם רואים אותו. אני יודע שיש שם הרבה בעיות קשות

ומסובכות מבחינה פוליטית ומבחינות אחרות.
היו"ר מ' קליינר
אני רוה שלא תהיה כאן אי הבנה. עצם העובדה ש-11 אלף יהודים מצויים באדיס

אבבה, והעובדה ש-500 יהודים אתיופים עולים מדי חודש, אף שכולנו רוצים שיבואו

יותר, זו כבר ההתחלה של מבצע משה ב'. אם העייה משם תמשיך בקצב הנוכחי אז רוב 11

אלף היהודים שבאדיס אבבה יגיעו אלינו תוך קרוב לשנתיים. אבל מובן שכולנו מקווים

שהקצב יגבר בצורה רצינית ביותר.

שי מולה;

הבהנראה מה בדיוק הבעיות הספציפיות שעליהן אנחנו מדברים. אני יודע שנציגי

משרד החוץ ונציגי הסוכנות באדיס אבבה עושים כל מאמץ כדי לעזור ליהודים שנמצאים

שם, אבל לצערי הרב אינם מצליחים לתת את הטיפול המירבי לבעיות המורכבות של האנשים

שם. יחד עם זאת, כאשר אנחנו יודעים שבאדיס אבבה יש משפחות שאין להם איפה

לגור, ושאין איפה לקבור את המתים, זה מדאיג אותנו מאד כי אנחנו פוחדים שמה שקרה

בסודן עלול לקרות גם באדיס אבבה.

היום יש לנו אפשרות לדבר עם מנהיגי הממשלה האתיופית, אבל אני לא חושב שמה שהם

אומרים בעל פה זה באמת מה שהם עושים בפועל. אנחנו שומעים על משפחות שבאו

מכפרים שונים לאדיס אבבה ומחכים שם לאפשרות לעלות לארץ, ובינתיים אין להם מקום

לגור ואין להן ממה לחיות. אנשים ישנים ברחובות ממש, ולא יתכן שהמצב הזה יוכל

להימשך שנתיים עד שכולם יעלו לארץ.

ח' קרליבך;

אני באתי לכאן בכוונה לדבר על עלייה, ולא על קליטה. כל הבעיות שאנחנו מדברים

עליהן היום הן בנוגע לקליטה, והן מאד רציניות. עצם העובדה שהם כאן זה דבר

אדירו גדול ו נהדר,ואיך שהוא נפתור את הבעיות גם אם אולי לא בצורה אלגנטית, וגם אם

יהיו עוד בעיות במשך כמה שנים. אני רואה את הבעיה העיקרית דווקה באוכלוסיה שנשארה

שם, ושאנחנו לא מוכנים לדבר על זה כאן היום.

אני חושבת שאילו הם היו נמצאים במקום פחות או יתר בסדר, כי אז אפשר היה להגיד

שאפשר לחכות חודש, חודשיים או אפילו שנה, כי הכל סטטי.אבל אנחנו יודעים שהם

יושבים במקום בו עלולים דברים להשתנות ביום אחד, ומה הפתרון אז?

אנחנו מדברים על 500 יהודים הבאים מדי חודש מאתיופיה. סלומון בא זה עתה

מאתיופיה, האם 500 עולים באו בחודש שעבר, -500 באים עכשיו? הרי סגרו שם את

ההגירה, והם לא מקבלים פניות חדשות. ואולי יש אנשים אחרים שמוכנים לדבר על זה.

אנחנו יושבים שם בהרגשה של רגיעה וכאילו יש זמן, ואני לא בטוח שאכן יש לנו זמן

ויש לנו סיבה להיות רגועים.

הבעיה הזאת היא הדחופה ביותר, כי יש להם שם גם בעיוךת רפואיות קשות. ידוע

לי על שתי נשים שמתו בחודש האחרון בצירי לידה. ואם מישהו אומר לי שגם בכפר בגונדר

קרה שנשים מתו מאורנה סיבה, האמנם זה צריך לנחם אותי?

יש לנו שם אנשים שצריכים לעזור להם. 80% מהילדים שבאו מגונדר לאדיס אבבה

סובלים מתת תזונה. ומי עוזר להם? אני מבינה שלא מתכוננים לדבר על זה כאן היום,

אבל מתי בכל זאת ידברו על זה?

היו"ר מ' קלי י נר;

הוועדה הזאת מקבלת דיווחים שוטפים בנושאים האלה. הדאגה למצבם של יהודי

אתיופיה ורצוננו להביאם אלינו היה שיקול מרכזי ביותר בין השיקולים בדבר כינון

יחסים דיפלומטיים עם אתיופיה. גם גודל הנציגות שלנו באדיס אבבה זה פועל יוצא של

הבעיה המיוחדת הזאת. אני מניח שאת יודעת גם במה הם עוסקים, ואת בוודאי גם יודעת

לבנה הם מקדישים את רוב זמנם. אני מניח שאת גם יודעת שכל אחד עובר שם בדיקות

רפואיות, ושמטפלים גם בבעיה הכלכלית שלהם במסגרת האפשרויות והמגבלות של המציאות



המקומית. היום, כשיש שם 11 אלף יהודים, יש פחות טענות משהיו כאשר נמצאו שם 3000

יהודים.

כולנו מסכימים ומבינים שהטוב והרצוי ביותר היה שמחר בבוקר ייצאו כל היהודים

את אדיס אבבדה. על זה אין עוררין.אבל כולנו יודעים את המרחק הקיים בין מודעות

ורצון לבין מציאות של קשיים ומשטר עם השקפת עולם וגישה מיוחדת לבעיה הזאת. מהמידע

שאנחנו מקבלים משם באופן שוטף אנחנו מתרשמים שיש מודעות גדולה לדברים שאת אומרת,

ונעשית בדיקה מתמדת של כל האפשרויות.

סי עזרא;

אני חושב שהוועדה הזאת מתחמקת מהנושא הזה. מה יהיה מחר עם מנגיסטו איש לא

יודע. אבל זה עניין שלי. היום יש שם 11 אלף יהודים, מה יהיה אתם מחר? אם מחר

תבקשו ממני סליחה, זה לא יעזור להם וגם לא לי. תגידו לנו מה בדיוק אתם עושים.

תשתפו אותנו.

ר' אלעזר;

אני לא רוצה להאשים את מי שמוסר לך אינפורמציה, אדוני היושב ראש. אבל אני

חושב שאתה מקבל אינפורמציה לא נכונה ולא מדוייקת.

היו"ר מ' קליינר;

אוזנה יודע שאני מקבל אינפורמציה גם מבני העדה. בעקבות מידע שאני מקבל הדברים

נבחנים לא רק בישיבות הוועדה, ויש תשובות מתשובות שונות. חלקן מעוררות בי תקוות.

ר' אלעזר;

בענין הקליטה אומר מלים ספורות, כי רבות כבר דובר על כך. אני מצטרף לקריאה של

אפרים כהן שאמר שהארגונים של בני העדה יהיו שותפים להחלטות ולהפנייה של עולי העדה

לדיור הקבע שלהם. שמעתי האשמות על בני העדה שהם סרבני דיור וכו'. אנחנו יודעים

שהדרך הקלה ביותר היא להאשים את העולים. אילו נציגי העדה היו שותפים בקליטה שלהם,

והיינו יודעים באיזה מקומות מציעים להם דיור קבע, אנחנו היינו יכולים לשתף פעולה

בשכנוע העולים לעבור למקומות האלה. אבל מצב כזה לא היה עד עכשיו. אנחנו נשמח מאד

לשתף פעולה ונעשה זאת בשמחה רבה, אבל שיהיה שותף פעולה מלא, ולא סלקטיבי.

די אלעד;

רציתי להתייחס לנושא שיתוף הפעולה עם ההתאחדות. אין ספק שהדרך הנכונה היא

שאיש את אחיו יעזור. וכאשר עושים את הדבר הזה צריך לעשותו עד הסוף. ישבו אתנו

נציגיההתאחדות והעלו דברים בקטע שלנו, בקטע של המתנדבים ושל המדריכים

והמתורגמנים. ביקשנו מהם להיפגש עם האנשים המקצועיים אצלנו במערכת אגף הרווחה,

והם אכן ישבו עם מיקי. סיכמנו שהם יגישו רשימה של חברה שהם ממליצים עליהם כמי

שיוכלו לשאת את הנושא הזה.

אנחנו נערכים לקראת בואם של 500 עילים מאתיופיה מדי חודש, ואין ספק שנהיה

זקוקים למדריכים נוספים. בנושא זה יש תהליך מסויים של מילוי טפסים וכוי, וצריך

למצות אותו.

בנושא המתנדבים, גם מגב וגם חיילות או בנות שירות אתיופיות, יש שיתוף פעולה

מלא. אנחנו משתדלים ככל יכולתנו להעזר בכם, ואנחנו מבקשים מכם לעשות את הדברים

הללו. יש קטעים בהם זה קל יותר, ויש קטנים שבהם זה קשה יותר. אבל המצב איננו כפי

שמנסים להציג אותו, כאילו איננו נעזרים בהתאחדות. ההיפך מזה הוא הנכון, כי אנחנו

מזמינים אותם שוב ושוב לעזור לנו.



י' שטרול;

קיבלנו המון מספרים וקיבלנו המון אחוזים ודברים דומים. אנחנו מדברים על 4000

או 5000 בני אדם חיים, שחלק מהם מחכה 5 ואף 6 שנים לפתרונות דיור. הסוכנות

היהודית הכריזה לפני שנה על הלוואה עומדת של 20 אלף שקל למי שיוצא ממרכז קליטה.

אינני יודע מי זכה בהם, אבל כעבור כמה חודשים ביטלו את זה. באותו זמן יכלו להודיע

שיש דירות של עמידר שאפשר לרכוש אותם במחיר מוזל ובעזרת ההלוואה העומדת בגובה של

20 אלף שקל אני בטוח שהיינו מגיעים ל-150 פתרונות דיור. אלא שאחר כך אמרו שהדברים

אמורים לגבי מי שיש לו הכנסה של 1,400 שקל לחודש, ועוד דברים נוספים.

נכון שהגדילו את המשכנתא ומדברים היום על משכנתא בגובה של 74 אלף שקל, אבל

האם בסכום הזה אפשר לקנות היום דירה בארץ? אם תינתן להם גם משכנתא משלימה

וגם הלוואה עומדת, אני מאמין שאפשר יהיה לפתור את בעיית הדיור של רבים מאלה

שממתינים זה שנים לפתרון דיור.
היו"ר מ' קליינר
כל עוד היהת האופציה המפתה של דירה עמידרית בעיר כמו פתח תקווה אני מבין שאיש

לא רץ לקבל משכנתאות. הם העדיפו לקבל דירת נ"ר בפתח תקווה בשכר דירה עמידרי על

פני משכנתא בשביל דירה במקום אחר.

י' שטרול;

אני חושב שלא הסבירו היטב את המצב לאנשים האלה. ואני אומר את הדברים האלה

מתוך שאני מכיר אותם מהשטח.
א' ירדאי
אני רוצה להבהיר כמה דברים הקשורים בדבריו של אפרים כהן והגברת צימרמן. מי

שלא מכיר היטב את העיינים קיבל כאן תמונה של עולים מפונקים וסרבנים. כך זה הצטייר

בדבריה של הגברת צימרמן, ואני רוצה להבהיר לכם שחלק מהעולים שיושבים עדיין במרכזי

הקליטה עלו ארצ במבצע משה. העולים מאתיופיה הגיעו בהרבה צורות. משפחה נפרדה בדרך

והגיעה ארצה בקבוצות ובתקופות שונות. חבר הזה בוודאי לא הקל על ריכוז המשפיל

במקום אחר. הסרוב שלהם לעבור לדירה במקום זה או אחר איננו מפני שהדירה בנווה

שאנן, למשל, פחות טובה. גם הם יודעים ם שהדירות שמוצעות להן בנווה שאנן טובות

יותר מהדירות שבאופקים למשל. אבל המשפחות רוצות להיות ביחד, וזה חשוב להן מאד.

משפחה שהוצעה לה דירה באיזור יפה וסירבה לקבל אותה, תהיה מוכנה לקבל דירה בשדרות

או באופקים, גם אם היא פחות טובה, רק מפני שהיא רוצה להיות קרובה למשפחה שלה שגרה

שם. זה הגורם המכריע בשיקול שלהם לאן לעבור, וזו הסיבה לסירוב שלהם לעבור למקום

שמציעים להם.
היו"ר מ' קליינר
הייתי במרכז הקליטה בבאר שבע לפני 4 או 5 חודשים, ודיברתי שם עם האנשים. הם
אמרו לי
הבטיחו לנו דירה בפתח תקווה וברחובות. אני מאמין שאכן הבטיחו, אבל המצב

היום שונה מכפי שהיה לפני חודשים. אינני אומר שהם מפונקים, כי הם רצו שיקיימו את

אשר הבטיחו להם. אבל, כאמור, המצב היום שונה וצריך לקבל את מה שיש היום. הרוסים

למשל הולכים היום למקומות שלפני 20 שנה לא היו הולכים אליהם.

כרגע יש מציאות מסויימת. 3,000 משפחות מאתיופיה הסתדרו, ויש עדיין 250 בתי

אב שנמצאים במרכז הקליטה, כאשר אנחנו הולכים לקראת מצב קטסטרופלי בתחום הדירות

לפחות לשנתיים-שלוש השנים הבאות, אם לא יותר, כאשר המצב הולך ומחמיר מדי יום. האם

יש להתאחדות מה להציע קונקרטית לפתרון הבעיה של 250 המשפחות האלה, ואחר כך נחשוב

מה עושים עם 11 אלף העולים הנוספים שיגיעו.



א' ירדאי;

אדרבה, שתפו אותנו. אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה מלא.

א' ממו;

10 שנים עבדתי עם הסוכנות היהודית. בסוף שנת 1989 סיימתי את עבודתי שם

והתחלתי לעבוד בהתאחדות. כאשר עבדתי בסוכנות ביקשתי להצטרף בהתנדבות לכל פעילות

שאינם עושים. ולא רצו אותי. אז איו שיתוף פעולה.

אני פיניתי כמה מרכזי קליטה ועזרתי בעבר. אנחנו בהחלט יכולים לעזור אם רק

ירצו לשתף אותנו בזה.

גברת צימרמן אמרה שנותנים 70 אלף דולר דולר בשביל דירה. זה לא נכון. אני

בדקתי את הענין, הלכתי לעזור למשפחות. זה לא היה 70 אלף דולר, אלא 65 אלף דולר.

זה היה לפני חודשי ים.

היו"ר מ' קליינר;

מי הם הצעירים האתיופים בתחנה המרכזית בתל אביב ה"מככבים" בחדשות?
א' טישקוף
אני רוצה להתחיל ביומן טיפול על מה שנעשה, וגם לתת לכם את הדוגמה המסויימת

לגבי אותו חייל המככב בכתבות. הפעילות עם בוגרי עליית הנוער מתנהלת במשך כל השנה

על ידי ארבע רכזות חיילים שנמצאות בארבע מחוזות. בוגרי עליית הנוער מגיעים אליהן

להפנייה לדיור ציבורי .

ב-7 למאי קיבלתי ממר חביב קצב רשימה של דירות שהוקצו במיוחד לבוגרי עליית

הנוער ועולים. זאת אומרת שחייל מקבל הפנייה לדירה מסויימת פנוייה. ב-16 למאי

ישבנו בפורום אתיפו' אצל מפקד הגנדע, והוחלט להזמין באופן אישי את כל סרבני

הדיור, ולנסות לברר כל מקרה לגופו. עוד מעט לגבינו מדוע אני קוראת להם בשם סרבנים.

כמה ימים לאחר מכן השתתפתי בכנס של איחוד ארגוני האתיופים ופניתי גם אל נציגי

העדה ובקשתי מהם להבהיר לחיילים הצעירים את נושא הדיור, כדי שיקבלו את מה שהמדינה

נותנת להם, כי הם באמת הזכאים היחידים לדיור ציבורי. ב-16 למאי ההזמנה לחיילים

יצאה, וכעבור כמה זמן נפגשתי אתם בבסיס גדנע והפנינו אותם לדירות. כמה חיילים

הסכימו לקבל הפנייה לנצרת, אופקים ומעלות, כי זה מה שהיה לנו להציע אז. מעולם לא

הגיעו לרכזות החיילים בענין זה ולא מיממשו את הזכאות שלהם לדיור.

בעתון חדשות מופיע כתבה. נפגשנו עם הצעיר שמופיע בכתבה והצענו לו דירה בנצרת

כמו לשאר החיילים. ציידנו אותו במכתב למפקד הישיר שלו שישחרר אותו על מנת שיילך

לרכזת החיילים כדי לקבל את הדירה. הוא מעולם לא הגיע אליה.

אני רוצה לספר לכם על הצעיר הה. הבהור הופרד מתעודת העולה של אמו. למען האמת

הוא לא היה זכאי, אבל בתקופה מסו"מת היו בידי משרד הקליטה דירות ציבוריות והציעו

פתרונות דיור לעולים צעירים שהיו להם קשיים עם בני המשפחה. אמו הופניתה לעפולה.

הציעו גם לו דירה בעפולה, אבל הוא לא היה מעוניין. הציעו לו דירה בגבעת אולגה,וגם

בה לא היה מעוניין. הוא רוצה דירה רק בחדרה. בחדרה אין דיור לעולים בודדים.

כאשר הוא בא לוועדה הצענו לו דירה בנצרת, ואמרנו לו שבנצרת אין היום הרבה

עולים אז יש לו אפשרותך לגור ליד חבר אחר שלו. מצאנו בלוקים של דירות והצענו אותן

לחיילים כדי שיוכלו לגור קרובים האחד לשני.



אני חייבת לציין שנפגשנו עם 25 חיילים שמשרתים בצבא שקיבלו הפניות ולא ניגשו

לרכזות החיילים ולא מיממשו את זכאותם לדירות שאליהן הופנו. הם רוצים לגור במרכז:

בחולון, בבת ים, בנתניה. היו מקרים שחיילים קיבלו דירה בנתניה וסרבו לקבל אותה

מפני שהיתה דירה בת הדר אהד ולא בת שני הדרים, כמו הדירה שקיבל הבר שלהם במקום

מרוחק קצת יותר.

יש לי תהושה שיש אצלם חוסר רצון להכיר את המציאות כמו שהיאות כמו שהיא, כשהם
משדרים
אני מסכן, אינם חייבים להכיר בי כמקרה חריג. יש אצלם פשוט חוסר רצון

להתמודד עם המציאות של היום. נסינו להבהיר להם את המצב גם בעל פה וגם בכתב, והיה

מצדם חוסר רצון ב7וחלט להתייחס למציאות הכללית, אלא להמשיך בגישה של: אני מסכן,

תעזרו לי. כל פנייה שלנו אל מנהיגי העדה, גם ברדיו בשפה האמהארית וגם במפגשים של

פנים אל פנים, שיעזרו לנו או לפחות יישבו אתנו באותו פורום, אינה נענית. הם

חוששים לבוא ולשבת בצד השני של השולחן, כי הם חוששים שאזההתנהגותך הופכת להיות

אישית מעבר להתנגדות העניינית. מכל מקום לא מצאנו אצלם נכונות לשיתוף פעולה

אתנו .
אי מור
יש היום 375 חיילים בודדים, כולם עם פתרונות דיור, למעט 20 או 25 צעירים

שבז'רגון שלנו אנחנו מכנים אותם בשם סרבנים. חלק מהם משרת כבר שנתיים, חלק אפילו

שלוש שנים וחלק שנה. בתיק האישי של כל אחד מהם יש 4 או 5 הצעות דיור. הכתבות

אודות החיילים האלה חרגו מכל פרופורציה.

אני חוזרת ומציינת שלמעלה מ-375 חיילים הם בעלי פתרונות דיור. חלק מהם עלה

ביחד עם הוריהם, או שמשפחתם עלתה במהלך הזמן, והם הופרדו בגלל סיבות שונות

במשפחה, כמו מספר גדול של נפשות וסיבות אחרות. גם בין הבודדים יש כאלה שלכאורה יש

להם משפחה שעומדת מאחוריםה. עדיין לא הצלחנו לפצח את אותם מקרים שכל רצונם הוא

לשבת במרכז, שעה אנחנו לא יכולים להענות לרצונם זה.
הי ו "ר מ' קליינר
אנחנו קוראים כמובן לשיתוף פעולה בין כל הגורמים. במידה והיה גם בעבר, יש

להגבירו היום; ואם לא היה קיים, יש לקיימו עכשיו. אני מדבר על שיתוף פעולה בין

הארגונים השונים שבשעת חירום כזה חייבים להתלכד ולשתף פעולה ולשכוח את כל חילוקי

הדעות שהיו, ואפילו אלה שישנם היום.

למנהיגות של הקהילה הזו, שהתערתה בחברה הישראלית, יש היום תפקיד אדיר. כי לכם

קל יותר יותר מאשר לנציגי הממסד להתמודד עם שידור תחושת החירום שקיימת היום

בישראל והצורך למתן ציפיות. לכן שיתוף הפעולה שלכם חשוב ננאד היום כדי להתמודד עם

המקרים הקשים, גם שאנחנו יודעים שהבר איננו קל.

בעיית הבודדים היא אכן בעיה קשה ולא רק לגבי העולים האתיופים. גם אנחנו לא

הצלחנו להעביר את המסר שהנושא של הבודדים נופל בין הכסאות. כולם יודעים את זה,

אבל זה לא בא על פתרונו, והפתרון מתחיל בשיכון. כנראה שגם אנחנו לא הצלחנו למקד

את המסר של הבודדים בצורה מספיק חריפה.

קשה לבוא בטענות אל הסוכנות למה היא לוקחת בתי מלון כאשר אף אחד לא הציע

אלטרנטיבה. האם היא צריכה להשאיר אותם ברחובות?

יכול להיות שבמסגרת של שיתוף פעולה מאד הדוק עם ההתאחדויות לא היה מזיק עם

היו מעסיקים יועץ מיוחד לעולים שבבית המלון בצפת. כי יכול להיות שמדובר בדברים

קטנים שניתן לפתור אותם בקלות. כמו למשל חלוקת מספר מתקני קפה למי שרוצה להכין לו

כוס קפה בחדרו, ולמנות יועץ לבטח של המלון כדי לסייע לו בבישול מאכלים האהובים על

העולים מאתיופיה. מדוע למשל אי אפשר להכניס שני טבחים אתיופים למטבח במלון בצפת,

בעיקר שהמלון כולו תפוס על ידי עולים מאתיופיה. דברים קטנים כאלה יכולים להיות

חשובים מאד מבחינה פסיכולוגית, בעוד שהם עולים במעט מאד כספים.



אני אומר שקליטת חממה צריכה להיות. אני חושב שמשרד השיכון נמצא היוםב שלב של

גיבוש מחדש של כל הנושאים. אני חושב שבים הגדול של השאלות לגבי איך, מה וכמה

יתפסו מקום נכבד שני הנושאים שהעלינו כאן היום, קרי: הצורך בקליטת מעבר חממתית

לעולים מאתיופיה, והצורך בפתרון הבעיה של הבודדים, אתיופים ואחרים. אני משוכנע

שאנשי המקצוע הוותיקים והמנוסים יידעו להזין את החשר החדש בפתרונות ראויים.

למנהיגות של עולי אתיופיה, כמו לכל המנהיגות הישראלית, יש היום מבחן. היום

צריך להתלכד ולהתפשר ולהבין שמה שנשיג היום יתכן מאד שלא נשיג יותר מחר.

אם לא היינה לנו היום עלייה מבורכת כמו זו שישנה יתכן מאד שהרועה הזו היינה

נאבקת בעד מתן דירות בפתח תקווה לעולים באתיופיה, אלא שהיום הדבר הזה כלל אינו

ריאלי וצריך להשלים עם הצורך לחפש ולמצוא פתרונות אחרים.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10;15)

קוד המקור של הנתונים