ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 15/05/1990

קליטה אמנים עולים

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שגי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 82

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

מיום שלישי. כי באייר התש"ז - 15 במאי. 1990. בשעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה: מי קלילנר - היו"ר

ע' ברעם

א' גור

ג' ש5ט
מוזמנים
שי לרנר - מנ?ונה על וערה בין משרדית לטיפול באמנים עולים

י' שטראוס - מנהלת המחלקה לתעסוקה ארצית, משרר הקליטה

קי גרוסמן - סמנכ"ל מחלקת העלייה, הסוכנות היהודית

פרופ' די אמיר - יו"ל הוועדה לטיפול באמנים עולים, אוני תל אביב

פרופ' מי רודן - יו"ר האקדמיה למוסיקה ירושלים

פרופ' יי קלס - מנהל האקדמיה למוסיקה תל אביב

א' כהן - מנכ"ל התזמורת הסימפונית ירושלים

די פרטקין - נגן התזמורת הסימפונית ירושלים

ני נתיב - חבר הוועד המנהל בא.מ.י.

דייר ספוזניק - משנכ"ל לעניינים אקדמאים, בצלאל

לי אלשטיין - יו"ר מחלקת העלייה בויצ"ו

הרב יי אריאל - מכון "המקדש"

מי צייזיק - מרכזת סדנה לאמנים עולים

יי פרנקו - אחראי על קליטת העלייה בחברה למתנ"סים

ת' לוינשטיין - מתנדבת בנושא המתנ"סים

מי שמיט - תזמורת הגליל
מזכירת הוועדה(בפועל)
יי נקר

ק צ ר נ י ת : שי צהר
סדר היום
קליטת אמנים עולים.



קליטה אמנים עולים
היו"ר מי קלללנר
אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא שעל סדר הלום שלנו: קללת אמנים עוללם.

מדל פעם אנחנו שומעים את הבעיות בתום הזח, וכן לע הצעות קונסטרוקטיביות לפתרון

הבעיה. זימנו את הלשיבה הזו כדי ללמוד את הנושא מכמה זוויות, כפי שמעיד הצוות

הנוכח כאן המייצג גם את הגורמים מטעם הרשות המבצעת, וגם את הגורמים הפרטיים

השונים שיוזמים ומסילעלם בנושא, בלן בקליטה זמנית, בין שהציעו במזן זה או אחר

רעיונות לפתרון קבוע של הבעיה.

קיבלנו סקר הנ?תללחס ל-100 אלף עוללם, על ההתפלגות המקצועלת שלהם. אם

ידובר ב-500 עולים צריך יהיה כמובן להכפיל את מספרי הסקר בחמישה. כאשר מדברים

על 150 אלף עוללם שצפוללם להגלע אללנו בשנה הקרובה צריך להלה להגדלל את

המספרים שבסקר ב-50%. ובכן, מתוך 100 אלף עולים יש 985 מוסיקאים, 436 ציירים,

64 שחקנים, 43 במאים, 29 סופרים, 186 מעצבים, 23 מלחינים, 21 זמרים, 13

משוררים, 3 תסריטאים, 23 טכנאי קולנוע, 23 גרפיקאים, ואולי דילגתי על משהו

אלננל בטוח שהמספרים האלה מדוללקלם בכל מאת האחוזלם, אבל הם בוודאל

נותנים לנו מושג כלשהו על ההתפלגות המקצועלת של העוללם. אם מדובר במהנדס

לערות, למשל, אפשר אולי להתאימו לחלות מורה, או מהנדס בתחום קרוב לזה שלו. אבל

מה עושה מדינת לשראל כדל לקלוט בצורה הטובה ביותר מספר כזה של אמנים? בהערכות

הפסלכולוגית שלנו לגל העלליה המגלע אולי איננו תופסלם את מלוא המשמעות של

העובדה שאללנו מגלעה העלללת, חוט השדרה הטכנולוגי, האמנותל, המדעל

והאלנטלקטואלל של מעצמת-על של 300 מיליון בנל אדם. דבר כזה עוד לא הלה.

והשאלה הלא מה עושה מדינה קטנה עם חוט שדרה של אומה של 300 מיליון בני אדם.

הקושי העלקרל הוא בבך שבתחומים האלה השוק שלנו מוגבל, וגם בכושר ההמצאה

היהודי קשה למצוא לזה פתרונות. אתמול דיבר השר אולמרט על בעיית הרופאים.

ובאמת, כמה רופאים צריכה מדינה של 4 או 5 מיליון איש? היום נתרכז בקליטת

אמנלם עולים, וחשוב שנדע אם מדינת לשראל מלצתה את כל האפשרויות הסבירות

לקליטתם. אם מדובר במוסיקאים, יתכן מאד שהפתרון לבעלה שלהם הוא בהקמת עוד

תזמורת. ויצ"ו למשל באה ביוזמה משלה, ומארגנת במתנ"סים קונצרטים של אמנים

עולים לתקופת הביניים, וההכנסה נ?תחלקת ביניהם. במקום שישטפו כללם הם עורכים

קונצרטים מהנים.

הזמנו לישיבה זו את הגורמים השונים הקשורים בנושא הזה כדי לשמוע כיצד הם

רואים את הדברלם מהזווית שלהם. כל אחד מהמוזמים יספר לנו מה עושה המסגרת שלו

ומה ניתן לעשות עם האמנלם העולים. אנחנו אוספים אלרפורמציה וגם רעלונות, כדל

לבדוק באלזו מלדה וכיצד אנחנו יכולים לעזור ולסייע.

נמצאלם אתנו כאן גברת לילל אלשטיין, שהלא יושבת ראש מחלקת העלייה בויצ"ו

שיזמו ארגון קונצרטים של אמנים, ונשמע ממנה פרטים נופסלם. כמו כן הוזמן פרופסר

לאיר קלס מנהל האקדמיה למוסיקה בתל אבלב, . נמצא אתנו כאן מר אייב כהן, מנכ"ל

התזמורת הסימפונית ירושלים, ודניאל פרטקין שהוא נגן בתזמורת הזאת. ארגון

א.מ.י. הציע לנו לעשות קורס הסבה לשיוף המבטא והסבה לשחקנים שבאו מברית

המועצות, ונשמע פרטים בענין זה. נמצא אתנו גם מר ניסן נתיב שהוא חבר הוועדה

המנהל בא.מ.י. מטעם בצלאל נמצא כאן ד"ר ספוזניק, משנה למנהל הכלל לעניינים

אקדמאים. אני מצטער שנציג עירית צפת לא הגיע, כי מצפת קיבלנו הצעה להקים שם

כפר אמנים.

נמצא אתנו הרב ישראל אריאל ממכון "המקדש", שידווח על ריכוז מקום מגורים

לאמנים. הגברת מללכה צ'יזיק הלא מרכזת סדנה לאמנים עולים, ונשמע מה הם עושים

בשביל האמנים. מר יוסי פרנקו, האחראי על קליטת העלייה בחברה למתנ"סים נמצא כאן



ונשמח לשמוע על פעילות המתנ"סים כתחום חזה. ישנה כאן תנ?רח לוינשטיין שהיא

אמנית עולה מהגל הקודם והיא מתנדבת בנושא מתנס''ים והציעה מספר הצעות לקליטת

אמנים עולים. מוטי שמידט הציע בזמנו להקים תזמורת הגליל, ואיני יודע מה יצא

מזה. הפניתי למר אריאב נוף שיהיה אולי מעוניין לתרום לנושא הזה. פרופסור דן

אמיר מאוניברסיטת תל אביב, ומטפל באמנים עולים נמצא אתנו היום. נמצ;א אתנו

פרופסור מנדי רודן, יו"ר האקדמיה למוסיקה בירולשים. מטעם הסוכנות היהודית נמצא

אתנו מר קלמן גרוסמן, שהוא סמנכ"ל מחלקת העלייה. מטעם משרד הקליטה נמצאות

הגבתר שולח לרנר, שהיא הממונה על ועדה בין משרדית לטיפול באמנים עולים, וכן

הגברת י ולנדה שטראוס שהיא מנהלת המחלקה לתעסוקה ארצית במשרד הקליטה.

אני מציע שנשמע תחילה את מי שיכול לצייר בפנינו את התמונה מטעם משרד

הקליטה.
י' שטראוס
לפני שאנ?סור לכם נתונים אני רוצה להסביר לכם כיצד אנחנו רואים את העולה

האמן. האמנים העולים הם אחת הקבוצות המוגדרות במשרד הקליטה כקבוצה מקצועית

יחודית בגלל האופי של המקצוע וגם כגלל המספר המצומצם של המעסיקים הפוטנציאלים.

בנוסף לסיוע שמקבל כל עולה, מקבל העולה האמן סיוע נוסף בשכלל פיתוח

מקצועי שלו, בהתאם לדרישות התחום שלו ולפי צרכיו האישיים. מדובר בדברים כמו

מענק לרכישת כלי נגינה, לרכישת החומרים הדרושים לציור, שיעורים להיגוי הקול,

להוצאה לאוש של ספר וכו'. המענק הוא חד פעמי ויכול להיות בגובה של אלף שקל,

ויכול להיות גם בגובה של 1700 שקל, תלוי באיזה שטח מדובר. עולה אמן שמתקבל

לעבודה וצריך לעזור בסבסוד שכר העבודה שלו, דינו כדין כל עולה אחר. כל היסוע

שמקובל לתת לגבי כל עולה ניתן גם לעולה האמן, אלא שלו ניתן גם מענק מיוחד

בהיותו אמן, כפי שאמרתי. הסיוע לעולה בתעשיה, למשל, הוא בגובה של 511 שקל

לחודש וניתן לחצי שנה. אם העולה האמן עובד במקום ממשלתי מסבסדים את כל השכר

שלו למשך שנה, ואם הוא עובד במוסד ציבורי או ברשות מקומית וכן במוסד פרטי

הסבסוד מגיע ל- 511 שקל, וניתן רק לחצי שנה.
עי ברעם
האם התזמורת מתחייבת להעסיק אותו בתום השנה, או החצי שנה?
יי שטראוס
לא, אין תנאי כזה לגבי אמנים.

האמן העולה הוא העולה היחיד שיש לו 5 שנים של זכאות, מול 3 שנות זכאות

שיש לכל עולה אחר. אכל חשוב לציין שהסיוע של משרד הקליטה במקרים אלה מבוסס על

סיוע אישי לעולה. אנחנו לא בנויים לסיוע בתשתית.

והרי מספר נתונים. בארבעה החודשים הראשונים של 1990 הגיעו ארצה 1038

אמנים, שהם כמעט 5% מסך כל העלייה, 6.25%מכוח העבודה. מבני הקבוצה הזאת

באו מברית המועצותף 75% מהם נמצאים בקבוצת גיל 45 0 25, ו-52%מוסיקאים, וזה

כול לא רק נגנים אלא גם מלחינים, זמרים וכו'.
היו"ר מי קלילנר
התחזית על 1849 אמנים בין כל 100 אלף עולים היא כפי הנראה תחזית נמוכה

מדי, במיוחד לגבי מוסיקאים, כך שמספרם למעשה עשוי להיות כפול מזה שנמסר לנו

כתחזית.
י' שטראוס
כך זה אבן נראה. אני חייבת לציין שיש שינוי דרסטי לא רק במספר העולים

שהגיעו אלא גם באיכות שלהם. בתחומים מסויימים הרמה גבוהה ביותר. כלומר, הדרישה

והצרכים מוגבלים.

בתהליך הקליטה של אמן עולה יש שני מישורים. מצד אחד צריך להכינו ליציאה

לעבודה, ומצד שני יש לבנות מקורות תעסוקה, כי ברור שמקומות התעסוקה הקיימים

אינם מפסיקים, אפשר להגיד שמשרד הקליטה מרכז כמעט את כל הפונקציות של הטיפול

והסיוע האישי בעולה האמן מאז הגיעו ארצה ועד צאתו לעבודה. זה מתחיל בהפנייתו

לועדהה מקצועית שצריכה לקבוע את הרמה המקצועית שלו ואת תהליך הטיפול בו, ועד

ליציאתו לעבודת עם הסיוע שהזכרתי. הדברים האלה מתייחסים לכלל העולים האמנים.

ישנה קבוצה מיוחדת של עולים, שרמתם המקצועית היא מעל לממוצע, והם מקבלים

סיוע נוסף מטעם הוועדה הבין-משרדית לטיפול בעולים אמנים, שהגבר לרנר ממונה

עליה.

מעט מאד נעשה להרחבת התשתית, ויש לעשות הרבה בנושא הזה. ההצעה שלנו היא

להקים צוות בין-משרדי שבסמכותו להכין את התכנית, ובעיקר להוציא אותה לפועל.

למשרד הקליטה אין תכנית להרחבת התשתית. אנחנו מתמקדים בסיוע האישי לעולה.
שי לרנר
הרבה מאד אנשים מדברים על תרבות, והרבה מאד אנשים אוהבים לדבר על אמנות,

אמנים וכוי. אבל קליטה של אמנים היא קשה ומסובכת ובהחלט פרטנית, כי כל אדם

זקוק לטיפול ולהנחייה שונים. אלא שהמלים נשארות יפות, ואילו הנ?שאבים דלים

ביותר, ואני בהחלט מוחה על כך.

אני רואה בארגוני ההתנדבות השונים דבר מבורך, ואני מצטערת על שלא נוכחים

כאן היום נקוים כמו סשה ארגוב, למשל, שמלווה את המוסיקאים העולים, ועוד אנשים

שמלווים את הנושא הזה מזה 20 שנה, וחבל שלא הוזמנו להשתתף בישיבה הזאת.
היו"ר מי קליינר
אני במאה מצטער על כך. אבל האמת היא שאנחנו חדשים בתחום הזה, והזמנו את

מי שחשבנו וידענו שיכול לתרום לנו.
שי לרנר
אתייחס עכשיו לוועדה הבין-משרדית. לשמחתי הרבה זו ועדה שבה יושבים ביחד

הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, המועצה לתרבות משרד החינוך, וחבל שאכנר שלו לא

יבול להשתתף בישיבה הזאת, בגלל לוויה של עובדת ותיקה של משרד החינוך. שלושת

הגורמים האלה הם הגורמים שעשויים לבנות תשית נכונה בכל הכרוך בתרבות, מבחינת

משאבים, תקנים לכו'.

אני יודעת שבמשרד החינוך ובמועצה לתרבות עשו תבנית לתשתית מאד מעניינת,

והייתי מציעה לכם לבקש את התכנית הזאת ולעיין בה, אבל כידוע יש מרחק גדול מאד

בין התכנית ובין ביצוע התכניות הלכה למעשה.

הייתי רוצה ליידע אתכם איך זה עובד בוועדה. הבין-משרדית. התקציב שלה

הוועדה הוא די עלוב, אבל נעשית עבודה בשטח, כי לא כל דבר הוא ענין של תקציב.

קיימת תשתית של אנשי מקצוע בכל תחום. עולה מוזמן לוועדה מקצועית בה יושבים

אנשי המקצוע הטובים ביותר ובוחנים את הכישורים שלו וכוי, וקובעים כי נגן פלוני

מוטב יילך לאודיציה ברמה של תזמורת סימפונית, ואילו פלוני כדאי שיעבור הסבה.



הטיפול הזה הוא יעיל מאד וחשוב מאד, וזה לא כרוך בתקציב, אלא בהכוונה של

העולים אל הגורמים המתאימים. אם אני פוגשת בזמרשאני חושבת שלא יובל להופיע

בקונצרטים ולא יובל להתפרנס מזמרה, ואינני מנסה להשלות אותו בענין זה, בי אז

אני משתדלת להפנות אותו ללימור חזנות, למשל, ששם יש דרישה די גדולה לאנשים עם

קול טוב.

אני חוששת מאד שהגל של האמנים שכבר שוטח אותנו ימשיך לשטוף אותנו, ובמו

נהר ימצא לו נתיבים, ולא תמיד את הנתיבים הנבונים. רובל שהישיבה מתקיימת אחרי

שהגל כבר הגיע, גם שאינני יודעת באיזו מידה אתם יבולים להשפיע על המוסדות

להקצות תקציבים למטרה זו. יש גורמים חיוביים בפני עצמם, כמנהלי קרנות, שביקשו

ממני למסור להם שמות של עולים אמנים בתחומים השונים בדי לנסוע בשמם לאמריקה

ולגייס שם כספים עבורם, ולנו אין כל ביקורת על הנושא הזה. שמעתי מיושב ראש

הוועדה שגם הוא מוכן להפנותו תורם לנושא זה או אחר, ואני רוצה לומר לך בבנות

שאני חושבת שדברים כאלה צריכים להיות מתואמים. אין זו הכמה להקים משהו, במו

שהקימו פעם תזמורת גללל, ואפשר ובדאי ללמוד ממה שקרה.

אני חושבת שאח גורם במדינה לא חשב עדיין שלאמנים עולים יש ציונות ואתגר,

ולכן אף אחד לא פנה אליהם ואמר להם שיש בארץ מקומות כמו אופקים, למשל, שיש בהם

ריכוז די רציני של תושבים צמאים לתרבות, וילדים מוכשרים שכדאי להשקיע בהט,

ושכמה משפחות של מוסיקאים ומורים לאומנויות יכולים לעבור לקום, ולמקומות נוספים

דומים, במידה ותהיה שם תשתית מתאימה, ולהעניק מכישוריהם ולהתפרנס שם בבבוד.

בדקתי ומצאתי שהעלויות להקמת תשתית במקומות באלה הן סבירות בהחלט. אלא שצריך

לזעזעתחילה קונצפציה שמדברים יפה אבל לא נותנים לנו תקציבים, ובלי תקציבים שום

דבדר לא הולך.

אני רוצה להעלות בפניכם דברים שמאד חסרים. כאשר סופר עולה מגיע ארצה הוא

איבד את כלי העבודה שלו, שזו השפה, איבד את הקוראים ואת הקהל שלו. נכון להיום

אנחנו נותנים להוצאת הספר הראשון שלו סיוע שאיננו אפילו בבחינת עלה תאנה.

הכוונות קיימות ויש תשתית, והוצאת ספר ראשון מופיעה בנוהל, אבל מבחינה מעשית

זה בלתי אפשרי. בלתי אפשרי גם לתרגם סופר אפילו הוא מעולה במעולים. אני מבירה

את האנשים ורואה אותם ואני יודעת שאין לנו תקציב לתרגם אפילו ספר אחד לעברית,

ובמידה מסויימת זו שערוריה.

מוסיקאים, במו גם אחרים, אינם מסוגלים לעבוד בלי כלי עבודה שלהם, אף

שישנה קרן תרבות אמריקה-ישראל, שהיא קרן עשירה, אני מרגישה שם כעני בפתח כשאני

באה לבקש שם סיוע לאמן עולה. ויש לנו בעיה צרינית גם עם המכס. פניתי בענין זה

אל מנהל המכס בירושלים, אך לצערי הרב טרם קיבלתי ממנו תשובה בענין. אדם היוצא

מברית המועדות לא יכול להוציא אתו כינור או פסנתר מתוצרת חוץ, אלא בלים

מסויימים מתוצרת ברית המועצות, ורוב האמנים מגיעים ארצה עם ידיים ריקות.
היו"ר מי קליינר
גברת לרנר, אינני יבולים להבנס לפרטים ולכן אודה לך מאד אם תעבירי אלי

נייר מפורט עם הבעיות השונות, אני אבדוק את הדברים ואסייע במידת האפשר. בנושא

במו מכס, למשל, פרטי מה הבעיה ומה את מציע, ואני אדבר בענין זה עם מר דוד

בועז. הזמנו לישיבה זו אנשים רבים, ואנחנו מבקשים לשמוע את כולם.
שי לרנר
אני חושבת שיש היום אפשרות לקלוט אמנים עולים-באקדמיות ובן גם בתזמורות

קיימות, אלא שחסרים בהם תקנים. אני רוצה להויף משהו בענין המכס. אמן ברמה

בינלאומית עולה לארץ, והוא מקבל סיוע לקנות כלי נגינה ללא מסים. מזמינים את זה

בשבילו בהנהה גדולה, והמכס ללא יוצא מן הכלל דורש ממנו ערבות בנקאית, כבטחון

שלא ימכור אותו. זה אבסורד, כי לעולים חדשים אין אפשרות לתת ערבות בנקאית.
הלו"ר מי קליינר
אם הכלי הוא באת בשימוש של העולה, חבל להקשות ולהכביד עליו. אבל מצר שני

גם את לא מציעה בוודאי לפתוח נותח למסהר בכלים כאלה.
י י שטראוס
בעיה קשה במיוחד ישנה בתחום הטלוויזיה והקולנוע. התשתית הקיימת ידועה,

וגדול מספר העולים המגיעים אלינו שזה המקצוע שלהם ושממנו הם מבקשים להתפרס.

פרופ' דז אמיר;

הוועדה שבראשותי היא ועדה לטיפול בעלייה בכלל, אבל איננו עושים רבות בגלל

המחסור במשאבים. באופן כללי ברור שקליטת אמנים צריכה להיות מחולקת לכמה רמות.

את המצויינים יש להפות לביסוס התזמורות הטובות שלנו, וכר לא תעמוד יותר תזמורת

באר שבע מדי פעם בפני מצב של התחסלות, ובלבד שיוסיפו לה תקנים. תקנים יש

להוסיף לכל התזמורות הרציניות, כדי שתקבלנה חיזוק ותהיינה ברמה מוסיקלית גבוהה

כיותר. זה יפתח גם פתח לניצול תיירותי בפסטיבלים שונים.

אפשר בהחלט לנצל את העולים החדשים להעלאת הרמה של האקדמיות השונות

למוסיקה ולאומנויות הקלסיות. יש לנו אפשרות ליצור בארץ מוסדות מהגבוהים בעולם

במוסיקה, כמו האקדמיה למוסיקה בתל אביב שיש לה פוטנציאל אדיר ויש לה שם

מצויין. אם יצטרפו אליה אנשים מצויינים נוספים היא תהפוך למרכז שרבים יבואו

ללמוד בו, והיא תאדיר את שם ישראל בעולם.

כאמור, יש לנו בעיה בשל העדר תקנים, שלא לדבר על כלי נגינה. ואין ספק

שצריך לפעול בענין זה מיד, כדי שהמצויינים לא ייצאו לחו"ל. הקשיים באוניברסיטה

הם קשיים רציניים הנובעים גם מהיסוסים להגיע להסדר כספי אם מי שכבר מלמד

למעשה מתחילת השנה. אנחנו מנסים להקים באוניברסיטה אגודה, אבל עד שנגייס את

הכספים ועד שיהיו לנו פירות יעבור זמן, וגם אז זה יהיה מצומצם. צריך לציין שיש

כבר תמיכה אוניברסיטאית להעסקת עולים, כי דורשים זאת מאתנו.

המסגרות הבאות הן אלו של בתי הספר המקצועיים, הקונסרווטורים והמדרשות

לאמנות בכל הארץ, וזה מתקשר עם נושא פיזור האוכלוסיה. אין ספק כי זו הזדמנות

להרים באופן איכותי את רמת התרבות בכל חלקי הארץ. אם נצליח לעשרת זאת בחכמה

נבר מההתחלה. כי העולים האיכותיים לא 'ילכו למקום בו אין חיים איכותיים, למקום

בו אין חינוך תיכון טוב, איפה שאין אפילו מכללה רצינית, מקום שאין בסביבתו

קונסרווטוריון או מדרשה לאומנותת. זו איפוא ההזדמנות ליצור ריכוזים איכותיים

כאלה.

מעטים המוסיקאים שיכולים להתפרנס מקונצדטים, ולכן הם חייבים להיות גם

מורים על מנת שיוכלו להתפרנס. הוא הדין לגבי ציירים, שבודדים בלבד יכולים

להתפרנס מאומנותם, ורובם חייבים לעסוק גם בהודאה. אני מתאר לעצמי שכך זה גם

באמנויות אחרות, אלא אם כן יעשו כולם הסבה לחזנות שנותנת פרנס, אבל זה בוודאי

לא יקרה. אי אפשר איפוא להתפרנס מרסיטלים במתנס"ים. זה יכול לחיות סיוע,

ואפילו סיוע קטן לפרנסת המשפחה, אבל לא הפרנסה העיקרית.

מקור הפרנסה העיקרי של האמנים העולים יהיה ברשת החינוך, במסגרת ההוראה.

החלת יום לימוד ארוך בכל הארץ תאפשר לעולים האמנים לתרום את חלקם, והם יועסקו

על ידי המדינה בשיפור החינוך, במניעת הילדים מלהסתובב ברחובות ובהפחתת מספר

שעות הציפיה שלהם בטלוויזיה. ואילו הכוכבים שביניהם יהוו חלק מצוות התזמורות

הגדולות והאקדמיות למוסיקה,



כל הדברים שאמרת הם פונקציה של כסף, שאיננו.
שי לרנר
אני לא כל כך בטוחה שאין כסף. אני חושבת שצריך לנער קצת קונצפציות. אם יש

כסף ףבשביל פסטיבלים, בשביל פרסומים ושטויות שונות, יהיה בוודאי גם בשביל יום

לימודים ארוך וכו'.
היו"ר מי קליינר
יהיו בוודאי שיטענו שבגלל קליטת העלייה יש לדחות הנהגת יום חינוד ארוך,

ואילו פרופסור דן אמיר שילב את הדברים.

פרופסור מנדי רודן, כמה מתוך האמנים העולים יכולים התזמורות והמוסדות

הקיימים לספוג, ומה ניתן לעשות עם היתר.
פרופ' מ' רודן
קודם כל אני מברר על העובדה שאנחנו נמצאים כאן היום. אולי זה קצת מאוחר

מדי, אבל טוב שאפשר לפחות להשמיע כמה דברים, אף שאיני יודע אם ייצא מזה משהו,

ולוואי וכן.

בראש האקדמיה למוסיקה בירושלים אני יודע שלא הכל כל כך גרוע, אבל יש עוד

הרבה לעשות. אני רוצה לצייר בפניכם תמונה ברורה. השנה כבר קלטנו בערך 50

סטודנטים חדשים. רובם מברית המועצות,והיתר מארגנטינה, בולגריה, יגוסלביה,

פולניה ודרום אפריקה. כ-50 סטודנטים, רובם עולים, לומדים השנה באקדמיה.

נכון שיש בעיות. עולים מגיעים אלינו ללא כלים. גם הקרנות שבאקדמיה וגם

הסיוע האחר שיגיע ינוצל לרכישת כלים עבורם, כי ללא כלים הם לא יוכלו כמובן

לעשות דבר.

ישנם אצלנו רק 2 מורים חדשים שהם עולים חדשים. ומדוע זה כך? מפני שהתקן

שלנו אינו מאפשר לנו לקלוטו יותר. אנחנו קולטים שניים או שלושה מורים אלה, אבל

על חשבון משהו אחר. ב?ורידים שעות ממשהו אחר, ונותנים להם מה שאפשר.

אני יכול לספר לכם שבמשרדי ישבו נציגים ממשרד הקליטה וגם מהוועדה הבין

משרדית, והיה גם מר שמחון שהבטיח שכל פרוייקט ופרוייקט יקבל סיוע מיוחד. מדובר

במספר פרוייקטים, אבל טרם קיבלנו דבר. אינני לודע אם הסיבה לכך נעוצה בסידורים

אדמיניסטרטיביים או במחסור בתקציב, אבל עובדה היא שעד כה לא קיבלנו דבר.

תרשו לי לעבור לתפקיד האחר שלי. כמנהל המוסיקלי של הסימפונייטה הישראלית

בבאר שבע זה 13 שנה אני רוצה למסור לכם תמונה נכונה לאתמול. אתמול היתה זו

הפעם הרביעית ששמעתי אודיציות לעולים חדשים. האמינו לי ששמעתי אולי 25 עולים

חדשים שהגיעו לבאר שבע, והם יודעים שהדרך מבאר שבע לתל אביב היא יותר קצרה

מהדרך מתל אביב לבאר שבע. אלה שמגיעים לבאר-שבע רצים מהר מאד למרכז המדינה.

למעשה כולם עוזבים את באר שבע. אני יכול לספר לכם שארבעה עולים חדשים

נתבקשו לחתום על המקום על חוזה עבודה בתזמורת באר שבע, והם סרבו לחתום עליהם.

תעסוקתית הם מעדיפים את ראשון לציון, את תל אביב, את חיפה. כאשר גוף אמנותי

איקס ישלם לאמן העולה 200 שקל יותר, האיש יילך לשם.



יש אספקט נוסח שכדאי להזכירו. עם כל הכבוד לידידי היקר ראש העיר באר שבע.

הוא מבטיח הרבה וברים במו תעסוקה, דירות ועוד. אבל שום דבר מכל אלה לא מהקיים.

ובבאר שבע יש בעיה של תעסוקה. תזמורת באר שבע היא תזמורת מליגה אי, והיא

מוכרחה להתפתח. אבל כיום עוזבים אותה 13 נ7תור 36 נגנים שלה, הם לא יהיו בה

יותר בשנה הבאה, ואינני יודע מאיפה אקח נגנים טובים, ואם אשיג כאלה אינני יודע

איר אחזיק בהם.

אינני יודע עד כמה המספרים שנמסרו כאן נבונים, או לא. אבל כשמדובר

במוסיקאים צריך להבין שלא כולם מתאימים לנגן בתזמורת סימפונית. יש מוסיקאים של

קרקס, ויש מוסיקאים של מוסיקה קלה ווידאו, ויש גם כאלה שלא יודעים תווים. כך

שלא כולם מתאימים. והטובים ביניהם יילכו אל מי שישלם להם יותר, וזה יהיה הדבר

שיקבע איפה הם ינגנו.

ישבתי במקרה עט המנצח זובין מהטה במבחנים לפילהרמונית, ולא קיבלנו אף אחד

מתוך 14 כנרים שבאו למבחן. זאת אומרת שגם הרמה שלהם מהווה בעיה.
א' גור
מדוע עוזבים 13 הנגנים את תזמורת באר שבע, ולאן הם הולכים?
פרופ' מי רודן
הם הולכים לתזמורת ראשון לציון, כי שם יקבלו שכר יותר גבוה, והם הולכים

לתזמורת חיפה שאף היא תשלם להם יותר.

שי לרנד;

אפילו תזמורת המשטרה משלמת להם שכר גבוה יותר.
פרופ' מי רודז
אני רוצה להראות גם צדדים חיוביים. במקרה אני נמצא במדור המוסיקה. במדור

המוסיקה הכין תכניות ברורות על מה שצריך לעשות כדי לקלוט אמנים עולים. ובין

היתר אמרנו שם שאין להקלם גופים חדשים, אלא צריך לחזק את הגופים הקיימים,

להגדיל את הגופים הקיימים ולמצוא לעולים תעסוקה במסגרת התזמורות הקיימות, ולא

להקים תזמורות הדשות. אתמול למשל שמעתי במדור שבהדר יוסף יש הרכב שהוקם בכסף

שבא ממר שילנסקי, וזה כלל לא רלבנטי לקליטת עלייה. ואני טוען שבענין. זה צריכה

להיות מדיניות ברורה.

י' שטראוס;

אבל כך בדיוק נולדה גם הסימפונייטה של באר שבע.

פרופ' מי רודן;

זכיתי להיות בין הבוחנים את העולים שהגיעו אז, ואני יכול להגיד לכם שאת

הסימפוונייטה בבאר שבע הקימו בשעתו מפני שרצו מאד שבדרום הארץ תהיה

סימפונייטה. ומזה 13 שנה אני מאושר מהתשתית הפנטסטית של תרבות, של תאטרון ושל

לימודים גבוהים שיש שם.
היו"ר מי קליינר
מר אייב כהן הוא מנכ"ל התזמורת הסימפונית בירולשים. האם גם אתם "גונבים"

נגנים מהסימפונייטה של באר שבע בהציעכם להם 200 שקל נוספים לחודש?
אי כחן
איננו עושים זאת. אנחנו בחנו כ-30 נגנים מברית המועצות וממדינות אחרות.

חלק מהם נמצאו ברמה מתקבלת על הדעת, אבל לא משהו מיוחד, אלא שלא מצאנו נגנים

בבלים הדרושים לנו. ישנם כנרים ויש המנגנים ויולה, ויתכן שאחד או שניים נצרף

אלינו, אבל לא מצאנוה נגני קרן, בסון וחצוצרה. אחד שכן ניגן חצוצרה בחר לנגן

בתזמורת המשטרה בי היא משלמת יותר. וכך קורה שבאשר אנחנו נזקקים לנגנים בבלים

האלה אנחנו מביאים אותם מחו"ל. אנחנו מביאים נגנים מארצות הברית, ומקווים

שיהיו יהודים.

אגב, זו אולל ההזדמנות לפנות אל הגברת לרנר ולציין שלא קיבלנו אף לא איש

אחד שהיא שלחה אלינו. עשינו מבחן היכרות, אבל בלי המנהל המוסיקלי איננו יכולים

לעשות מבחנים ממש. ובתחילת יוני יהיו לנו מבחנים מסודרים, ואני מקווה שאז

יופנו אלינו מנגנים בכלים שדרושים לנו.

אין לנו תקן לנגנים נוספים, וזו בעיה רצינית. כי לא צריך לשכוח שתזמורת

ירושלים היא בכל זאת תזמורת של רשות השידור, ובתקן כתוב 82 נגנים, ולא מוכנים

להוסיף על התקן אף לא נגן נוסף אחד, אפילו כאשר מקבלים במשך שנה שלמה את

המשכורת המלאה של המנגנים העולים, מפני שאחרי זה צריך יהיה להמשיך להחזיק בהם,

או לזרוק אותם, ואת שני הדברים קשה לעשות. אי אפשר לקחת מישהו לשנה או להצי

שנה ואחרכי זה לזרוק אוהו לזאבים. גם את התזמורת שלנו עזבו אנשים ועברו

לתזמורת ראשון לציון מפני ששם משלמים 100 או 200 שקל יותר, ואולי יש גם בטחון

יותר גדול בעבודה במסגרת ממשלתית.

היו"ר מי קליינר

זח אכן מסוג הדברים בהם אנחנו יכולים לעזור, כי רשות השידור זה גוף

שיכול להרשות לעצמו להגדיל את התקן לטובת קליטת העלייה. אני חושב שזו ג'סטה

שתתקבל היום בברכה. הוועדה תפנה במכתב בענין זה.
אי כהן
היות ואני מביר את אנשי הכלכלה של רשות השידור אינני חושב שזה יסתדר

בקלות, אבל אשמח אם תנסו.

אנחנו עושים מבחנים כדי להיר את הנגנים שעולים, ואנחנו מנסים גם לעזור

להם במידת האפשר. אם מישהו מהנגנים הקבועים חולה או הולך למילואים אנהנו

בוחרלם את המחליפים מבין העולים, בצורה זמנית כמובן, כי אנחנו רוצים שהם

ינגנו אתנו ויקבלו תשלום עבור זה, אפילו אם זה לשבוע ימים או לחמישה ימים

בלבד, בהתאם לאפשרויות שלנו באותו זמן.

אלננו יכולים לעזור לעולים חדשים להשיג כלים, כי יאן לנו כלים לתתם

למנגנים. אגב, גם מתופפים לא באו בגל העלייה האחרון, וגם בענין זה יש לנו

בעיה. אניאמנם לא נולדתי בארץ, אבל אני חושב שצר'-ר לחשוב ולדאוג גם לנגנים

ישראלים. אי אפשר לסגור את הדלת בפני כל התלמידים הלומדים היום באקדמיה ולהגיד

להם שהעולים החדשים קודנ?ים להם. פשוט אי אפשר להגיד להם דבר כזה, כי לשם מה

הם למרו נגינה במשך 8 שנים? הם צריכים להתחרות בעולים החדשים.

פרופ' י' קלסי.

אני רוצה לעשות קצת סדר בבלגן, אם יותר לי להיות בוטה. עד עכשיו שמענו

למעשה כל מיני דברים חד צדדיים מתוך כוונה זו או אחרת. נכון שגם אני שייך

למוסד אחד, אבל יהד עם זה אני גם מוסיקאי מבצע שנמצא בכל הארץ, וגם הקמתי

באופן התנדבותי עמותה קטנה של מוסיקאים העוסקת בקליטת עולים, כך שהפכתי להיות

גם איש שטח שמדי יום בא אתם במגע בתפקידי זח או בתפקידי האחר.



נדמה לי שבסיטואציה שתוארה פה יש פרופורציות לא נכונות מבחינת החשיבות

ומבחינה סטטיסטית. מתוך מנע עם עולים אני משוכנע יותר ויותר שלא המכס חשוב וגם

לא הכלי חשובוכן לא דברים אחרים. הרבר האחר שחשוב בשבילם זה מקום עבורה.

ולמקום עבודה יש שני אספקטים? מה עשה העולה בחו"ל, ומה הוא יכול לעשות בארץ.

המספרים הסטטיסטיים אינם משקפים את המציאות, כי אנחנו מדברים כאן על

אקדמיות למוסיקה, ואל לנו לשכוח שרוב העולים מתאימים להורות מוסיקה

בקונסרווטוריונים. חבל שנציג משרד החינוך שהיה בעמותה שהקמנו איננו כאן, כי

המשרד אכן עושה רבות בנושא ההסבה המקצועית וההכוונה, ולכן נדמה לי שמצבם של

העולים המוסיקאים איננו רע כל כך.

דווקה המצב של אמנים מוסיקאים בדרגה הגבוה הוא מסובך. אני מסכים בהחלט

שלפני שמתחילים לעשות תשתית לדברים חדשים צריך לנצל את הקיימים, ואני מוכן

למסור מחר ליושב-ראש הוועדה רשימה של מקומות שיתאימו להעסקת אנשים אלה, אף

שאין זה עיסוקי.

אגב, בעמותה של תזמורת רשות השידור ישב אתנו בייניש והוא אמר שהוא ידאג

לארבעה תקנים נוספים, ולוואי ויצליח לעשות זאת.

ההבדל בלן יצירת אקדמיה חדשה או תזמורת הדשה ובין חיזוק הקיימת זה

שבאקדמיה או בתזמורת החדשה יש צורך במשרה ארגונית חדשה על כל משרה מהותית,

שעה שבתזמורת קיימת אפשר להשתמש בתשתית הקיימת ואולי לחזקה קצת. גם המצב של

האקדמיה בירולשים, ועוד יותר המצב של האקדמיה בתל אביב, הוא כזה שלא זו בלבד

שאין לנו די תקנים, אלא שהנמצאים אתנו נלקחים מאתנו. יחד עם זאת הצלחנו לקלוט

עד עכשיו ששה עולים, אם כי יש כאן משהו הזועק לשמיים, שיש אנשים שעסקו כמחקר

מוסיקלי או בהוראה ויש להם תואר שני או שלישי, והם שייכים כבר למדענים, ולהם

נותנים סיוע שהוא סביר. אבל העולים שיכולים להיות אמנים מבצעים יוצאים מן

הכלל, זמרים נפלאים וכוי, אבל במקרה לא עסקו בצד ההוראתי מזח זמן, אף שבעתיד

נרצה להעסיקם בעבודה זו, הם מקבלים רק את הסיוע בגובה של 511 שקל לחודש, שזו

בושה לאנשים שיכולים היו לקבל 3000 דולר לערב בניו-יורק. עולה אחד בזח אנחנו

קלטנו.

הוועדה הנכבדה הזו היתה יכולה לעזור לנו הרבה מאד אילו יכלה לגורם לכך

שבכל מוסד יתווספו 10 תקנים, שפירושם 5 מליון שקל. אני מאמין שניתן למצוא

במדינה שלנו סכום כזה למטרה זו.

לפני שעושים את הדברים שלא יודעים מה ייצא מהם, מוטב לעשות תשתית קצת

יותר טובה לתזמורת קלימת. תזמורת הגליל לפני 15, שהיתה מצבה ללאה פורת ז''ל,

ואני הייתי בין אלה שעסקו בצד המטורי שלה, היא דונמה שצריכה ללמד כיצד לא

לעשות דברים. אילו חיזקו במקום זה את תזמורת חיפה והיו מקימים קונסרוטוריון

נגללל זה חיה קיים עד היום, וכיוון שלא כך נהגו הלכו אז לטמיון קצת למעלה מ-

50 מיליון דולר.

עלות של תקן כלום מסכמת בחצי מיליון שקל בערך, כך נאמר לי. מהריבית

המתקבלת מהסכום הזה מתקצבים את הכנסתו של האיש וכו'.
א' גור
הייתי מבקש לדעת מה מספר המוסיקאים בארץ, הוותיקים והחדשים. חשוב לדעת

באיזה ציבור אנחנו מדברים כדי שנוכל לעשות השוואות.-
פרופ' י' קלס
אינני יורע את המספרים בתל אביב בירולשים, אף שאגי חושב שהמספרים זהים.

אני רוצה להסביר תחילה מה עושות התזמורת והאקדמיה. הן משרתות את הציבור. אל

תשכחו שלכל 10 משפחות הבאות להתיישב במקום זה או אחר יש גם 5 תלמידי

קונסרווטוריון. זאת אומרת שהם לא מביאים עם עצמם רק אנשים שצריך לדאוג

לפרנסתם, אלא מביאים עמם גם כאלה שנזקקים למורים למוסיקה והנותנים פרנסה, אף

כי לא ישירות. פרופסור מנדי רודן סיפר על 50 תלמידים עולים שהתקבלו אצלם השנה.

אצלנו גדול מספרם ב-70%.

אם אתה חושב על מורה אחד ל-12 תלמידים, אז בשביל מספד כזה יש צורך ב-5

מורים. אבל חוץ מהוראת המוסיקה בקונסרווטוריונים ואקדמיות למוסיקה יעמיקו את

הוראת המוסיקה בבתי הספר באשר יונהג בהם יום לימודים ארוך, וזה יעסיק הרבה

מורים.

תוספת של תקנים במוסדות הגבוהים להוראת המוסיקה תגרום להרחבת התשתית

ותאפשר קבלה תלמידים נוספים ותיתן זריקת קידום ותנופה למוסדות האלה. בעלייה

הקודמת בשנת 1972 היתה לנו תשתית הרגה יותר גדולה, גם בירושלים, אבל במשד הזמן

הצטמצמו הדברים והצטמקו התקציבים. עכשיו אנחנו אומרים שאיננו רוצים אלא להביא

את הענף הזה לרמה שאליה הגיע לפני 10 ו-12 שנה, האוניברסיטאות לקוחו מאתנו

תקנים, וגם העבירו חלק מהמורים. במקום תקנים עם 12 חודשי משכורת, מעבירים את

זה למורים מהחוץ העובדים על חוזה של 8 חודשים וללא זכויות, וכד קירה שלמורים

העולים מרוסיה נותנים כך ובנך שעות, ואהר כך נשארים עם ההבטחות. זה מצב לא

בריא, ולא הייתי מציע לנהוג כך. כל אחד יכול לקלוט ולתת לנקלט שעתיים שבועיות,

אבל הפונקציה של המשרה באה כתוספת למשרה קיימת ולא במקום משרה קיימת.

אני מקווה שהבהרתי את ארבע השאלות הבאות: התשתית, התקן שאינו תקן, מספר

התלמידים והענין האקדמי של התמיכה בגובה של 511 שקל.

עוד מלה בענין התזמורות. אל תקימו בבקשה תזמורות באוויר ללא בדיקה. אם

להקים תזמורת, צריך להקים תזנ?ורת מצומצמת שתהיה קשורה עם הוראה, ובמקומות בהן

אין תזמורת.
י' שפרנק ו
המתנס"ים עוסקים ברמת השטח והישוב בנושא של קליטה חברתית, ואיננו מתמקדים

בנושא האמנים דווקה. אבל אנחנו בהחלט נותנים לאמנים את האפשרות להיחשף, על ידי

קונצרטו או תערוכות שאנחנו מקיימים. במסגרת התכניות אמנות לעם אנחנו יכולים

לאפשר לאמנים להופיע במתנ"סים.

יש לנו הרבה בתי ספר למוסיקה, ומדי פעם הם פונים אלינו ושואלים אותנו

איפה הם המוסיקאים הרוסים, ואני פשוט לא יודע איך להגיע אליהם ואיפה להשיג

אותם. אני שומע עכשיו שבמשרד החינוך יש רשימה כזאת, אז צריך המשרד לפרסם את

הדבר ואני לא צריך לשמוע על זה במקרה שאני נמצא כאן היום. אין ספק כי 120

מתנ"סים הפזורים ברחבי הארץ יכולים לתת פתרון חלקל לנושא הזה.
לי אלשטיין
איננו מתיימרים להיות מקצועיים בנושא, כי המחלקה שלנו עוסקת בקליטה

חברתית. אבל אנחנו מנסים לגלית את הנגנים שנמצאים עד-יין באולפנים לעברית ואינם

יכולים עדיין לחפש עבודה. איננו מבטיחים להקים להם תזמורות, אבל אנחנו מעמידים

לרשותם מקומות בהם יהיה לתם נעים להיפגש ואולי ליצור הרכבים קמריים שונים

שונים,בתקווה שיוכלו גם להופיע ביחד ברחבי הארץ. זאת הגישה שלנו לנושא הזה,

ואנחנו מבהירים להם שזה הדבר אותו אנהנו יכולים לעשות למענם בתחום הזה.
היו"ר מי קליינר
מר מוט'- שמיט, שמעת כאן גישה שלילית ביותר לרעיון של הקמת תזמורת הגליל,

ובין היתר נטען שיש מקום לנגנים בתזמורת באר שבע ובתזמורות אחרות שקיימות, שיש

נם אפשרות להסב אותם לחיות חזנים, מורים באקדמיות למוסיקה ונוי. אז אולי תוותר

גם אתה על הרעיון של הקמת תזנ?ורת הגליל.
מי שמיט
תרשו לי להגיד לכם למה לא כדאי לוותר. כמה נגנים נוספים יוכלו לדעתכם

לקבל התזמורות הקיימות? לכל היותר עוד 50 נגנים, ואולי 75 נגנים. אבל היום

נמצא מספר גדול סל עולים שמקצועם מוסיקה והדורשים תעסוקה בתחום הזה. פרופסור

מנדי ויאיר דיברו נכון על המקת תשתית. תזמורת מורכבת על תשתית, ותזמורת הגליל

יכולה להיות גם המקור לעשיית מוסיקה, וגם תספק את המורים למוסיקה שדרושים

עכשיו יהיו דרושים עוד יותר בעתיד. הם יכולים להיות מורים במתנ"סים, בבתי הספר

של לום לימודים ארוך ובקונסרוטוריונים..

אני רוצה לציין שהישיבה הזאת מתקיימת באשר הדברים כבר בוערים, ואנחנו

בטוחים שגם בעתיד הדברים יבערו, ואולי אפילו ייתר, ואל לנו להיתפס בלתי

מוכנים.
ד' פרטקין
נכון הדבר שהתזמורות לא יכולות לספוג ללא סוף. חזתרי זה עתה מלנינגרד,

איפה שלימדתי מוסיקה עתיקה, ודיברתי שם עם מוסיקאים מעולים, שפרופסור רודן היה

בוודאי שמח לצרפם לתזמורת באר שבע. מתברר שהם רוצים לעלות ארצה. הבריחה משם של

מוסיקאים מעולים היא המונית ממש. והם שאלו אותי שאלה פשוטה: מה מצב המוסיקאים

בישראל? התחמקתי מלתתתשובה, כי אני יודע שמצבם בחברה הישראלית גרוע ביותר.

יש לי נסיון עבודה בברית המועצות, שם עבדתי 11 שנה, וכן נסיון עבודה

באידופה שם הייתי חבר קבוע בתזמורת בשווייץ ובברלין, וזה 16 שנה שאני בתזמורת

קול-ישראל. ואני יכול להגיד לכם שמצבו החברתי של מוסיקאי באירופה ובאמריקה

הוא הרבה יותר גבוה ממצבו החברתי של מוסיקאי בארץ.

פה זילזלו ב-100 שקל וב-200 שקל נוספים לחודש. אבל אני יכול להגיד לכם

שאני לא יכול לגמור את החודש בנ?שכורת שאני מקבל מתזמורת קול ישראל, ואני נגן

בכיר בתזמורת, ויש בה רק עוד איש או שניים שזכאים למשכורת קצת יותר גבוהה מזו

שלל. משכורתי היא מתחת לשכר הממוצע במשק הישראלי ויש לי 27 שנות ותק ואני ראש

קבוצה. אז תתארו לכם את מצבם של האחרים. החברה שלנו פשוט מזלזלת במוסיקאים.

הקליטה הראשונה של נגנים מעולים נעשתה פעם בפחות או יותר הצלחה. איפשרו

להם להופיע עם תזמורת קול-ישראל, אחר כך עם התזמורת הפילהרמונית. אבל זאת

איננה הבעיה. בשנות ה-70 עלו ארצה מוסיקאים כמו בלקין, כמו מישה מייסקי, כמו

דורה שוורצברג ועוד, רשימה ארוכה של מוסיקאים שזכו בפרס ראשון בתחרויות

בינלואמיות, והיום כולם חיים ופעילים בחו"ל, גם נגנים ישראלים מעולים ירדו מן

הארץ. אף אחד לא נשאר כאן. איש לא יבול לגור בישראל באופן קבוע ולהתפרנס

מנגנינת סולו. אין דבר בזח אצלנו, ומשום נ?ה חושבת החברה הישראלית שזה סביר,

מדוע זה צריך להיות כך, שעה שכדורגלן בארץ, אפילו לא הטוב ביותר, מקבל שכר

אסטרונומי.

מר אייב כהן משלם לנגן ישראלי שמופיע סולו עם תזמורת קול ישראל לא יותר

מ-300 דולר. לסוליסט שבא מחוץ משלמים סכום כלשהו לפי החוזה. כשהופעתי בפעם

האחרונה עם תזמורת קול-ישראל קיבלתי, אם אינני טועה, שכר מינוס.



אגב, גל המוסיקאים המגיע הולך וגובר. אני חושב שקודם כל צריך לשנות את

היחס כלפיהם. אנחנו צריכים להקים קרנות, לגיים כסף בארץ ובחו"ל, לבקש מהתעשיה

ומהבנקים, מחבתר אל על וחבורת אחרים שיתרמו לנושא הזה. צריך לעזור לסולנים

שלנו, עולים חדשים וישראלים כאחד, ולארגן עבורם סיורי הופעות בחו"ל, לשלם את

כרטיסי הטיסה שלהם ואת מס הנסיעות. וכך יש סיכוי שחלק מהם ישאר בארץ גם אם מדי

3עם יסעו להופעות בחו"ל. נכון להיום המצב הוא קטסטרופלי.

מי שמיט;

בפרוייקט שלי הדגשתי שזה לא רק לעולים, אלא למוסיקאים.

שי לרנד;

ל-50% מהמוסיקאים המניעים אלינו אפשר לעשות הסבה מקצועית לתהום ההוראה.

וכאן כדאי להזכיר כי בשנות ה-70 נקלטו בהוראה עולים רבים, רובם אקדמאים. אבל

בדי לעבור לתחום ההוראה בארץ הם זקוקים למטוריקה והם צריכים להכיר את שירי

ההגים ודברים נוספים דומים. לכן חשוב ואפשר להכין תשתית מתאימה להסבה המקצועית

של העולים המוסיקאים המגיעים היום, כדי שהם יוכלו להיות מורים טובים ולא

ייפלטו כפי שזה קרה בשנות ה-70.

חיפשנו תקן של מפקח אחי דובר רוסית כדי שיוכל לנ?יין ולשחרר את הזרם של

אותם 50% מוסיקאים, ונכון להיום אין תקן כזה.

היו"ר מ' קליינר;

אני חוזר ומבקש שתמציאי לנו מכתב עם פרטים כגון אלו, ואנחנו נראה באיזו

מידה אנחנו יכולים לעזור ולסייע בפתרון בעיות מהסוג הזה.
א' גור
ברור לי לחלוטין שהציבור שעליו אנחנו מדברים איננו ציבור שניתן יהיה

לשלוח לעבוד בבניין. בכנסת ובממשלה מרבים לציין לאחרונה שעולים אקדמאים,

רופאים ומהנדסים, מקבלים באהבה ובשמחה כל עבודה שמוצעת להם, אף שאני אישית

אינני כל כר בטוח בזה.

אם אנחנו חרדים מפני ירידה של חלק מבעלי מקצועות מאד מסויימים ומיוחדים

מקרב העולים בכלל ומקרב עולי ברית המועצות בפרט, אנחנו צריכים לשים לב אל

התכובת שרשומה על הקיר, כי אני כבר רואה את הכתובת עלהקיר שאם לציבור הזה יה

יימצא פתרון הולם הוא יהיה הראשון שיירד מהארץ, בדומה לקולגים שלהם מהעליות

הקודמות שעשו את הדבר הזה ונקלטו באירופה, בארצות הברית ובמדינות אהרות.

למרות הפעילות הגדולה במשרד הקליטה ובמשרדים אחרים הנוגעים בדבר, אין

עדיין תוכנית כוללת מקיפה ומגובשת.
ש' לרנר
יש תכניות.
אי גור
יש אולי תכניות, אבל אין תכנית אחת כוללת ומגובשת שנותנת תשובות תקציביות

ואחרות לנושא הזה. ועל כן, כמו בנושאים רבים אהרים, הקימו ועדות שונות. אני

הושב שחייבים לגבש תכנית שתקשור את כל הקצוות: רשויות מקומיות חברת מתנ"סים,

תזמורות, תשתיות, אקדמיות וקונסרוטוריונים וכל מה שקיים בתחום הזה.



שומה על הוועדה לעשות כמיטב היכולת, לאחר שיש תכנית ואנחנו יודעים באיזה

היקפים מדובר, גם תקציבית, על מנת להביא לאישור התקציב בכפוף לאילוצים

הקיימים, וכולנו יודעים שקיימים אילוצים לא רק בתחום הזה אלא בכל התחומים. גם

אני סבור שנקרתה עכשיו למדינת ישראל הזדמנות פז להעלות את הרמה התרבותית שלה

בכלל, ובוודאי בתחום המוטיקה והאמנויות הפלסטיות ובתחומים אחרים באופן מיוחד,

ואסור להחמיץ את ההזדמנות הזאת,

לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל, שגאה על היותה חברה נאורה ואיכותית, תקצה

לנושא הזה פרומילים זעומים בלבד כפי שהיא עושה כיום. נכון שיש לנו בעיות

רציניות מאד של בטחון ואחרות, אבל עדיין אנחנו מוציאים כספים רבים על נושאים

שהם הרבה פחות חשוכים לאופייה ולדמותה של המדינה מהנושא שבו אנחנו מדברים

עכשיו, וצריך לתקן את המעוות.

על כן, אם תתגבש תכנית כזתא אפשר יהיה להלחם למען קבלתה במוסדות הרלבטיים

ולהשגת התקיציבים הדרושים לה, וככל שנמהר לעשות זאת לא נפספס את ההזדמנות

המצויינות העומדת לפיתחנו.
שאלה לילשמרד הקליטה ולמוסדות אחרים
מדוע אתם מפלים בין מוסדות פרטיים

למוסדות מוסדות ממשלתיים בגובה התמיכה הניתנת לעולים אמנים? למוסדות פרטיים

ניתן סיוע לחצי שנה בלבד ובסכום של 511 שקל לחודש, בעוד שלמוסדות ממשלתיים

ניתן סיוע לשנה שלמה ובסכום כפול בערך. אני חושב שצריך לשנות את המגמה הזאת,

כי אינני חושב שיש לנו כוונה לנפח מנגנון ממשלתי דווקח, שעה שבפיקוח נאות אפשר

יהיה להגיע גם במוסדות פרטיים לרמה לא פחות טובה מזו שבמוסדות ממשלתיים,
ני נתיב
אני מייצג את איגוד אמני ישראל. כאיגוד מקצועי אנחנו נתקלים יום יום

בבעיה של קליטת עולים, כי האנשים האלה פונים אלינו, הבעיה המיוחדת של עולים

שהם אמנים מבצעים, שחקנים וזמרים, היא לא כל כך בשל נושא התקנים, אלא במאבק

ובתחרות שהם צריכים לנהל על התקנים הקיימים, והם צריכים להתחרות כמו כל

השחקנים האחרים על מקומם בתיאטרון או על בימת הבידור, אלא שכדי שיוכלו להתחרות

בצורה יעילה יש לתת להם את הכלים.

עד עכשיו היה מקובל שמשרד הלקיטה איפשר להם ללמוד אצל מורים פרטיים, כי

אצל העולים החדשים הבעיה העיקרית היא המבטא דווקה, ולא כל כך השפה. הבעיה הזאת

לא באה על פתרונה, רק בודדים מבין העולים האמנים נקלטו בתאטרון, ורבים לא

נקלטו בגללג מבטאם, שחקנים רבים וטובים אינם מופיעים בגלל המבטא שלהם, כי

השיטה הקיימת לא נתנה תשובה לבעיות, הם קיבלו מורה פטדי לבך ובך שעורים, ואף

שזה הואיל מאד זה לא הספיק.

מאחר ואנחנו קרובים לבעיה הזאת הגשנו תכנית לקידום ולשיפור הדיבור של

אמנים, שחקנים ובדרנים וגם זמרים עולים חדשים, תכנית שלדעתנו תענה על הבעיה

בצורה יותר סובה מהשיטות המקובלות כלום, אנחנו מתכננים סדנה שתימשך 8 שבועות,

הגשנו פרטים בכתב ואיני רוצה להלאות אתכם בפרטים, מדובר בסדנה של 6 שבועות של

טרפיה של דינור והיגוי, ועדו שבועיים עבודה עם במאים שונים שיכינו את העולים

לקראת מבחני כניסה לתיאטראות, שם מכינים את הקטעים ומקפידים על הדיבור,

ואנחנו מקווים שעולה שסיים לפני כן אולפן מלא של s חודשים ושולט בשפה

יוכל לאחר מכן להכנס לסדנה מסוג זה שהזכרתי. יש לנו אפשרות לקיים סדנה כזאת גם

בתל אביב וגם בידושלים. התקשרנו עם המומחים הטובלם ביותר שאנחנו מכירים בתחום

הזה במדינת, והם מוכנים להושיט יד מפעל הזה, הבעיה היא תקציבית, לפי מספר

העולים הצפוי אני חושב שאם נוכל לקיים במשך שנה אחת 6 סדנאות כאלה, הדבר יעלה

פחות מ-150 אלף שקל, ב-6 הסדנאות יוכלו להשתתף לכל הפחות בין 70 ל-80 איש,
מ' צ'יזיק
לדאבוני לא אובל להסתפק במספר דקות בלבד, כי לדעתי אין זה נאה שוועדה

רצינית כמו הוועדה הזו תקדיש את רוב זמנה לאמנים עולים מוסיקאים, ותקציב מספר

דקות בלבד לאומנויות פלסטיות. אגב, אני הוזמנתי לכאן באקראי. אלמלא כן לא היתה

כאן נציגות לאמנויות הפלסטיות. לכן אני חייבת להרהיב קצת את הדיבור, ולא אוכל

להסתפק ברגעים.

בלושו ואה לארצות הברית רמת ההשכלה בארץ היא פהות או יותר בסדר, אבל

בהשוואה לרמת ההשכלה באירופה הרמה שלנו היא בבחינת בושה והרפה, ואני מתייחסת

לבוגרי תיכון המגיעים אלינו יהום. העלייה הזאת באמת יכולה לתת הרבה מאד להרחבת

הידע הכללי, ולא אפרט איר זה שבוגרי תיכון שלנו לפני גיוסם לצבא לא יודעים מה

זה קונצירטו, לא יודעים מה זו סימפוניה וכוי.

אני רוצה לדבר באופן קונקרטי על האמנויות הפלסטיות. כשאמנים עולים מגיעים

ארצה מסתבר שחלק מהם עבדו במקצועם בברית המועצות בצורה מסויימת שאין מדינת

ישראל יכולה לעמוד בה. כוונתי להיותם חברים בארגונים שלהם, כשהם עובדים

ומתקיימים בין שהם כן מציירים ובין שאינם מציירים. בכל מקרה הם מקבלים משכורת.

מדינת ישראל לא יכולה כמובן לעמוד בזח.
החיו"ר מ' קליינר
בצפי שלפנינו מדברים על 436 ציירים מתוך 100 אלף. מה מספר הציירים

שהגיעו?
יי שטראוס
לפי ארבעה החודשים הראשונים של 1990 הגיעו 114 ציירים.
מי צייזיק
במעצבים מתכוונים למעצבי פנים, למעצבים גרפיים וכו'..

משרד הקליטה הי מקבל אנשים שבארץ מוצאם לא היו מצטיינים, ונתנו להם

אפשרות להתפתח פה, ובטווח של 5 שנים אלה לכלו להתפתה ולהיות מקצועיים. זה באמת

צינס לא נורמלי. יחד עם זאת צריך להבין שיש אנשים שיש להם כבר את העבר שלהם,

ופה הם צריכים את ההתפתחות האמנותית שלהם. והשאלה היא איך במציאות שלנו, עם

האמנים הקיימים ובוגרי האקדמיות, לא ניצור מצב שהעולים החדשים יקבלו דחיפה

גדולה מזו שמקבלים האמנים הישראלים הקיימים. כי יום אחד עוד יקום מישהו ויגיד

משהו בנדון. חייבת להיות שוויוניו מסויימת גם בתחוםה זה.

יש בעיה של קיום לאמנים הפלסטיים. אמני ישראל אינם מתפרנסים מאמנותם. הם

חייבים לעבוד עבודה נוספת כדי להתפרנס, והם אכן נהגי מוניות, עובדים בדואר

ועושים כל עבודה שהיא. מחובתנו לומר זאת גם לעולים, ואנחנו עושים זאת, והעולים

מתקשים להיבן את הדבר כי בהיותם כרוסיה הם התפרנסו מאמנותם בלבד.

הדבר שנראה לי הכל חשוב כרגע זה איר אתה משלב אותם מבחינה מנטלית

ותרבותית בחייה ארץ, כדי שירצו להמשיר לחיות בארץ. יש לי תכנית המפרטת איר

צריר לגרום לכר שכל האמנים, מוסיקאים סופרים משוררים וכו', יעברו מרצונם

החופשי סמינרים שיקיפו נושאים כמו מיתוסים בחברה הישראלית, תולדות אמנות ישראל

בכל התחומים, תולדות האמנות הישראלית העכשיווית בכל התחומים, אמנות המאה ה-20

במרכזים הגדולים וכוי. צריר לקיים אתם סיורים באזורים השונים של הארץ כדי

להקנות להם איזה שהוא מושג בארכיאולוגיה של הארץ, להראות להם קצת את ארץ

ישראל.



כתוצאה מהשתתפותם בסמינרים כאלה ובהשפעתם יעשו תערוכות, יחברו קטעי

מוסיקה, לכתבו שירה וכו'. הקיום מאמנות הוא קשה מאר, וזה לרוע לי. אמרתי כבר

שתהילה אני רוצה לקבל מהם את התרבות שלהם. אבל אם אנחנו רוצים לראותם כהברים

שלנו העוברים אתנו על מישור שוויוני צריך לחת להם את ההרגשה שהם בני בית וצריך

ללמדם את ההיסטוריה שלנו, כרי שירעו מי אנחנו. כי במציאות יש פער תרבותי מאר

קריטי. יש אצלם חיקוי של המערב, יש משהו לא כן בעסק הזה. וכשהם באים לכאן קשה

להתלהב ולהתרשם מהם. בקרוב תתקיים תערוכה של אמנים עולים, ואני יכולה להגיר

לכם שהתלמירים שלי בשנה ב- בבצלאל עוברים באותה רמה, ובכל זאת לא קוראים להם

בשם אמנים ואת עבורותיהם לא תולים בבית האמנים.

חוץ מהכסף והקיום אני רוצה שמפה ניתן להם תמיכה תרבותית, כי לזה הם

זקוקים מאר, ךולזה הם צמאים. מל יתן להם את זה? החרוב הישראלי הרי בור ועם

הארץ בתחום הזה, אז מי יעניק את הלרע הזה לעולים החרשים? כשאתה שואל את בני ה-

20בארץ על תולרות הארץ אתה מגלה מהר מאר שאין להם שמץ של מושג בנושא. אלב

מישהו הרי צריך ללמר זאת את העולה החרש, ומפה צריכה לצאת הבשורה.

אמנים פלסטיים זקוקים לסטוריוס. כמו שיש סטוריוס לאמנים בירושלים, וצייץ'

עשה זאת עכשיו גם בתל אביב, צריך לעשות להרחבת המסגרת הזאת, ולשם כך צריך

לשכור מבנים מתאימים.
היו"ר מי קליינר
ראש עירית צפת הגיש לנו בזמנו הצעה על קרית אמנלם בצפת, וחבל שאיננו כאן

הלום כרי לספר על כך.
מי צ'יזיק
וו תכנית ספציפית, אבל םא מישהו רוצה לחיות בלרולשים רווקה, או באשקלון

או בכל מקום אחר.ך כל רשות מקומית צריכה להפנות למטרה זו מחשבה ולקדם את

הרעיון הזה בכל דרך אפשרית. אולי אפילו באמצעות קבלנים, כאשר יתנו לקבלן רשות

לסגור במחיר זול חללים במבנים שהם בונים, בחרר המררגות או במקום אחר, שיועמדו

לרשות האמנים למשך שלוש שנים כרי שתהלה להם אפשרות להתארגןשם, ליצור ולעבוד.

צריו לחייב בחוק עזר את הקבלנים לשלב בכל בנייה ציבורית, ואפילו

פרטית, עבורות של אמנלם, ולא רק אמנים עולים אלא גם אמנלם ותיקים טובים. אם

יהיה חוק עזר כזה תהיה גם צורה נאה ואסטטית לבניינים בארץ.

קרן ציבורית מסויימת, שלא אנקוב בשמה, התחילה לתת כסף לאמנים כראות

עינלה. אני שמחה מאד שנותנים עזרה לאמנים, אבל הקרנות צריכות להיות מרוכזות

והן צריכות לתת כסף לאמנים על פי קריטריונים מסוללמלם, ושלא יהיה מצב שלאמן

אחד נותנים הרבה, ולשני לא נותנים דבר. אני רוצה לספר לכם על מקרה אחד שלעיו

נודע לי. עולה מארצות חברית קיבל ממשרד הקליטה את כל המגיע לו, מהוועדה הבין

משרתלת קיבל את כל המגיע לו, נוסף על כך ביקר בתערוכה שלו מלשהו מהקרן

הציבורלת ושאל אותו אם הוא עולה חדשה. משנענה בחיוב המשלד לשאול את האמן אם

הוא רוצה שהוא יימן לו את התערוכה, וגם על כך השלב האמן בחיוב. אז הוא מימן לו

את התערוכה שלו מכסף של קרן צלבורל. ואלפה נמצא הבחור האמריקאי הזה היום? הוא

בלוס אנג'לס.

זה דל אופייני בארץ שלש מל שמקבל הרבה, ויש מי שלא מקבל דבר מפני שאינו

נמצא במקום הנכון בזמן הנכון. ועני מבקשת שישימו ו לב לצורך בשוויוניות,

ושיקפידו על כך.
דייר ר' ספוזניק
אתן לכם במה נתונים כדי להעמיד גם אח הצלאל בפרופורציה הנכונה. כבצלאל

לומדים 650 סטודנטים, הלומדים שם לפי תכנית של 4 שנים לתואר אקדמאי ראשון ב-7
מחלקות שונות
אמנות, עיצוב קרמי, עיצוב גרפי, צילום, צורפות, ארכיטקטורה.

אין לנו עדיין תחושה שסטודנטים עולים החדשים מציפים את האקדמיה. אנחנו לא השים

בזאת.

מחור 650 הלומדים בבצלאל, בשנה האחרונה היו לנו פניות של 300 מועמדים .

שהתמודדו על 220 מקומות.
היו"ר מי קליינר
אני רוצה להעיר רק כי רוב העולים מצויים עדיין באולפנים.
דייר ר' טפוזניק
מבין 300 המועמדים שהזכרתי היו עולים מעטים בלבד, והבעיה העיקרית שבה הם

נתקלים היא זו של השפה העבירת שבה הם אמורים ללמוד בבצלאל. רק 220 מתקלבים. זה

מצביע על כך שמתוך שפע מועמדים אנחנו מקבלים רק כמספר המקומות העומד לרשותנו.

יאן לנו שום אפשרותך פיסית לקבל יותר תלמידים.

כך גם בהקשר לכוחות ההוראה העומדים לרשותנו. בבצלאל יש היום 72 תקני

הוראה. ב-6 השנים החארונות קוצץ תקן ההוראה ב-25% בכלל האקדמיה. וגם אם תענה

בחיוב הקריאה להוסיף תקנים בבצלאל, אין שום ערובה שהתקנים יהיו מיועדים דווקה

לעולים מארצות אלה או אחרות, שכן על כל משרה או חלקי משרה שמתפנים מתמודדים

שפע של בוגרי האקדמיה שסיימו גם תוארים גבוהים בחו"ל, ובצלאל כמו כל מוסד

אקדמאי אחר מנסה להתחרות ולהתמודד באיכות ולאו דווקה בכישורים של ארצות מוצא.

אפשר שהדבר שעליו צריך לשים את הדגש, לצד ההיבטים התרבותיים שגברת צ'יזיק

דיברה עליהם, הם קורסי הסבה או פעילויות שיפגישו את המרצים או האמנים המגיעים

ארצה עם המציאות הישראלית. היתה אצלי משלחת מריגה, שביקשה במפגיע שבצלאל תפתה

סניף דווקה בריגה, על מנח להכין גם את הילדים שיעלו ויהיו מועמדים ללמוד

בישראל וגם את האמנים עצמם הבאים ממציאות שונה כל כך מזו המתקיימת בבצלאל.

מעבר לרצון הטוב, כל הקושי בא לידי ביטוי בתךקציבים, בתקנים או בהכנת

תכניות שיאפשרו הסבה או הכשרתם של העולים למסגרות הקיימות הן בבצלאל, והן

בישראל בכלל.
הרב י י אריאל
יכולתי להאריך גם בנושא המוסיקה וכלי נגינה, שזה תחום גדול שיכולנו לפתח

בו מסלול וכיוון, אבל בשל קוצר הזמן לא אגע בזח.

אנשים מנסים ליזום דברים. מה שאנחנו רואים פה זה חלק ממה שלא צריך היה

להיות. יש תחושה שזו שעת חירום לאומית בתחום של קליטת העלייה, ואנחנו שומעים

דיבורים רמים על קליטת העלייה, על מיליארדים לנושא הזה. אני הולך ובא ב-40

משרדי ממשלה, ואני שומע שם הרבה מלים טובות ויפות ורצון טוב, אבל שום דבר

מעשי.

ב-40 אמנים עולים קשורים אתנו. אמן אחד מרוסיה בונה עבורנו את מנורת

המקדש בהוצאה של 40 אלף דולר, וזו עבודה לשנה, ולצד העבודה הגדולה הזאת הוא

ייצר עוד כמה דברים למכירה לתיירים. באנו לכמה וכמה משרדים, כולל החברה לשיקום

הרחוב היהודי, וביקשנו שישכירו לנו מבנה גדולל וריק שישנו ברובע היהודי תמורת

תשלום כמובן. אבל הם רוצים למכור אותו. הצבענו על מבנים עזובים אחרים ובקשנו



לשכור אותם, אבל במדינה מתנהל הבל בדרך השגרתית וברגיל, כאילו אין עלייה במו

זו שישנה. באנו בהצעה צנועה בנושא התשתית וביקשנו תקציב. ישבנו אצל נ?נב"ל משרד

הקליטה וביקשנו תקציב לא גדול, בסך הכל 160 אלף שקל לבניית תשתית להעסקתם של

40,אמנים עולים בתחומים שונים במו אריגה, צורפות, עשיית כלי נגינה ובדי. אבל

שום דבר לא יצא.

זה ארבעה או חמישה חודשים שאני מסתובב בין משרדי הממשלה, והדבדרים פשוט

לא זזים, ושום דבר לא מתקדם. אין הרגשה שהנושא מטופל כהלכה. מישיבה זו צריכה

לצאת קריאה להענות ליוזמה שבאה מלמטה, מצד אנשים שמנסים להקים פרוייקט גלהעסקת

אמנים עולים.

אנחנו מבקשים שיהיה במדינה גוף מוסמך אחד, שאליו אפשר לבוא בענין זה ואתו

לשבת סביכ השולחן, ושהוא לא יסתפק במלים טובות בלבד, אלא שכאשר תציג בפניו את

דרישתך למבנה מתאים ולתקציב קטן הוא ימצא פתרון לבעיה שלך. ובוודאי שלא צריך

ליצור מצב כאילו עושים הכל, כאשר למעשה לא נעשה דבר ואין כתובת שאליה אתה יכול

לפגות ושהיא יכולה לעשות וגם עושה בנדון.

יצירת פרוייקטים לתעסוקה זו משימה חשובה מאד. אנשים ממשרד הקליטה וממשרד

התעסוקה שביקרו אצלנו ראו את הפוטנציאל התיירות הטמון ברובע היהודי. המוסיאון

שלנו בלבד מושך 00 אלף תיירים בשנה. הצענו שהסדנאות האלה יתוו חלק מהמוסיאון,

ואמנים יוכלו להתפרנס מזה.

תכניות ישנן, גם המלצות יש, אבל אין גוף שיהיה מוכן להרים את הנושא הזה.

אנא, בנושא המבנים צריך לעשות משהו, להפשיר דברים, ואת אותו הדבר צריך לעשות

גם בנושא התקציבי, וצריך להקצות לזה תקציב, כי רק אז יתקדמו הדברים.

ת' לוינשטיין;

לעומת הדברים שכל האחרים עושים אנחנו עושים דבר זוטרים ממש. הייתי רוצה

לדבר בשני מישורים-. המישור החינוכי, וקיום האמנים. יש אמנם גדולים, אמנים

טובים, ויש אמנים בינונים, וכולם צריכים לחיות כאן בי הם 'עם ישראל וצריך לתת

להם תעסוקה.

באשר לחינוך, מאחר ויש לנו היום כל כך הרבה אמנים עולים זו אולי באמת

ההזדמנות שהילדים שלנו ילמדו נושאים גבוהים כאלה. כי הרי אנחנו יודעים

שבקונצרטים דלא מבקרים הרבה צעירים או בני נוער, אלא אנשים מבוגרים או אנשים

במעמד מסויים שחשוב להם להראות כאוהבי מוסיקה. הנוער לא בא לקונצרטים. אבל

עכשיו אנחנו יבולים לאפשר לאמנים העולים ללמד את הנוער שלנו מוסיקה ואהבת

המוסיקה.

אם הוועדה הזו יכולה להמליץ בפני משרד החינוך לעשות את הדברים האלה, יהיה

זה רקל טובת כל הנוגעים בדבר. והוא הדין לגבי ציור ופיסול וכל אמנות מסוג

אחר.

לרוב המוסיקאים יש למעשה שתי אפשרויות: לאפשר להם לעבוד בארץ בתזמורות

הקיימות, והשאלה היא כמה מהם יכולים להיקלט בהן; או לעשות יצוא של מוסיקה

מהארץ. בלומר, לארגן תזמורות יצוא לא גדולות אבל טובות שינגנו מוסיקה קלה

ומוסיקה עממית. אבל בשביל זה צריך להיות גוף אחד שיבצע את הרבר הזה, וכל אמן

שיעלה ארצה יידע לאן הוא צריך לפנות ומי יכול לעזור לו.

אני רוצה להעלות רק עוד נקודה אחת. הצברים רוצים לעזור, ורבים הם הפונים

אלי ומבקשים ממני למצוא מבין העולים מורה למוסיקה לילדיהם.
שי לרנר
אני רוצה לחזור ולציין שיש לנו כלים לעשות את הדברים, אבל אין לנו כסף,

ואף אחד לא נותן מספיק בשביל זה.
היו"ר מי קליינר
איפה בממשלה אנחנו יכולים לקבל תכנית כוללת שיש בה כדי להתמודד עם הנושא.

העולם פתוח היום ואנחנו נמצאים בקשרים עם אירופה ועם ארצות הברית. נכון גם

שהעולים הבאים היוו את חוט השדרה התרבותי של מעצמת על כמו ברית המועצות, והשוק

הישראלי, גם יתאמץ מאד, לא יוכל לקלוט את בולם, ואז צריך לחשוב על הנושא

במונחים של "כי מציון תצא תרבות", וזה יעזור לפתור את הבעיה.

הבה ננצל את העובדה שהמצויינים באים אלינו במצב של מבוכה מסויימת, ונגיד

להם שאם הם טובים אנחנו נשווק אותם לארץ ולעולם. אם הם טובים במוסיקה, נשווק

אותם לארץ ולעולם. אני מניה שאם יקומו תזמורות קמריות של עולים מברית המועצות,

אנחנו נפנה אל הארגונים היהודיים בארצות-חברית ונבקש מהם לסייע בארגון מסע

הופעות של התזמורות האלה, ואין בטוח שהם ייענו ברצון וגם בהצלחה.

אני מניח שניתן למצוא דרך לפעול בנושא השיווק, התערוכות ויצוא אמנות.

לעולים יש בזה יתרון יחסי לעולה, כי בקרב יהדות הגולה יש גישה רגשית כלפי

העולים, ואני מניח שגם ציבור שבדרך כלל אינו נוהג לבקר בתערוכות או להאזין

למוסיקה יבוא להאזין ולבקר כאשר מדובר בקונצרטים ובתערוכות של עולים מברית

המועצות שעלו לישראל.

נ?שרד החינוך יכין אולי תכנית אב לקליטת העולים האלה בארץ, והסוכנות

היהודית תהיה הגוף שיעביר את המסר הזה אל הקהילות היהודיות, ותסביר שמגיעים

לארץ עולים אמנים מעל ליכולת הקיבול והלקיטה של ישראל ולכן אנחנו זקוקים

לעזרת יהדות הגולה בדרך שהועלתה כאן.
שי לרנר
לפני שאנחנו קופצים לאמריקה, וזה אכן רעיון לא רע, צריך לתת את המינימום

הדרוש לתשתית. לא רק שיש תכנית כזתא, אלא הוועדה הבין משרדית חייה וקיימת

ופועלת בידים ריקות. אנחנו קיבלנו תקציב ללא התחשבות בעולה נוסף אחד.
היו"ר מי קליינר
האם יש תכנית מגובשת שאתה אני יכול לבוא אל ראש אגף התקציבים?
שי לרנר
לי יש תכנית, ויש לי גם את התכניות של משרד החינוך. אילו היה כאן היום

אבנר שלו הוא היה מוסר לך את התכניות של המשרד.
י י שטראוס
התכנית הזתא צריכה להיות מגובשת על ידי כל הגופים, ולא רק על ידי משרד

החינוך, כי זה דבר מאד מורכב ובהכנתו צריכים להיות מיוצגים כל המוסדות, כולל

הרשויות המקומיות שיש להן תפקיד מאד חשוב בנושא הזה. יש להקים גוף משותף בעל

סמכות לא רק להבין את התכנית, אלא גם להפעילה.
היו"ר מי קליינר
אילו קבלתל נייר מגובש, עם תבנית מוסכמת על דעת בל הגופים הרלבנטים, עם

נספח תקציבי אותו הייתי יבול להגיש לראש הממשלה, אנחנו בוועדה נובל לדחוף

אותו, ואחרי חודש או חודשיים נבקש לדעת מה נעשה בזה. אבל אני רוצה להבהיר שזו

צריכה להיות תכנית אחת על דעת בל הנוגעים בדבר.
קי גרוסמן
דלאור הגידול בממדי העלייה של אמנים הוחלט בסובנותל, מעבר למעורבות

בוועדה הבין משרדית, לבצע חשיבה אם ואיך יכולה הסוכנות לסייע בענין. יש מחשבה

גם על אפשרות של פיתוה פרוייקטים שיחוברו לנדבנים או לקרנות אלה ואחרות,

ואיני רוצה להכנס לפרטים, שיובלו להשיג משאבים חוץ תקציביים לסיוע לפעולות

שייקבעו בחיוניות.

יש לחשוב גם אם ואיר ניתן להיה לנצל את הקשרים של הסובנות עם הקהילות

השונות במגמה לחשוף אמנים עולים ולתת להם תנופה, חיזוק ובטחון גם מעבר לזה,

בי אבן יש בעיה עם סולנים שלא יכולים להיות רק נביא בעירם, וחייבים לקבל גם

כנפיים לצאת ההוצה. המטרה תהיה במובן שלא לגרום לירידתם של סולנים, אלא על ידי

מתן חסות או ליווי לאפשר להם קצת הרחבת מקורות המחייה, וחזרה במובן ארצה.
היו"ר מי קליינר
קיבלנו את הרושם שמצב המוסיקאים שהגיעו בגל הראשון של העלייה הוא עדיין

נסבל. המתנ"סים יכולים לקלוט כמה אמנים, וכן גם התזמורות השונות. ונראה שאיך

שהוא זה יסתדר, בעיקר שחלק מהם יעשה הסבה. מצד שני ברור שכאשר מדברים על חצי

מיליון עולים בשנתיים, ויש המדברים על מיליון עוללם בשלוש שנים, ברור שמספר

העולים האמנלם יילך ויגדל, ולבן לא הייתי סוגר את הדלת בפני הקמת תזמורת

נוספת, למרות הדברים שנאמרו כאן בנדון.

אני חושב שנצטרך להפעיל בסופו של דבר את הראש היהודי ולהגיע לפתרונות

הרבה יותר מקוריים, הרבה יותר חדשדניים ובגדול, בי יש נתון יסודי אמיתי אהד,

שגם אחרי שנעשה כל מה שיהיה ביכולתנו לעשות מספר האמנים העולים יהיה מעל

ליכולת הקיבול של המדינה, ודברים מלאכותיים לא יבולים להחזיק מעמד לאורך זמן.

לבן הביוון הזה של מציון תצא אמנות, והפעלת הענף הזה בענף יצוא הם דברים שצריך

להשקיע בהם מחשבה, לבל נגיע למצב בו נגיד שישראל לא יכלה לקלוט תא בל האמנים

האלה ולבן ירדו מהארץ.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15:20)

קוד המקור של הנתונים