ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/05/1990

מאמץ לאומי ליצירת מקורות תעסוקה לעולים ולבוגרי צבא

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 81

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

יום שני, י"ט באייר התש"ן (14 במאי 1990). שעה 13:00
נכחו
חברי הוועדה; מ' קליינר - היו"ר

אי גור

אי דיין

אי מזרחי

י' פרח

י' צידון

ג' שפט

י' שפרינצק

מוזמנים; עי גדור - מנהל אגף שרותי קליטה, משרד הקליטה

אי מור - משנה למנהל רשות ההשקעות, משרד האוצר

עי בונה - סגן המשנה למנהל " " "

אי איתן - רכז תחום תעשיה, משרד האוצר

ע' הדר - אגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר מי סוקולר- סגן מנהל מחי המחקר, בנק ישראל

מ' טרי - מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשיה והמסחר

ר' לובנטל - מנהלת הרשות לתכנון לאומי, משרד הכלכלה

מי נתיב - מנכ"ל הסוכנות היהודית

א' גורדון - ראש מחי העליה, הסוכנות היהודית

קי גרוסמן - סמנכ"ל מחי העליה, הסוכנות היהודית

ד' בר-און - מנכ"ל הבונדס

נ' לביא - מנכ"ל המגבית

שי הלל - יו"ר קרן היסוד

מי בן-שבת - סגל מנהל המה' לעליה וקליטה, הוטעד הפועל

חי ישראל - ראש מדור הדרכה, התאחדות התעשיינים

ר' אייזן - יו"ר ועדת העליה והקליטה בהתאחדות

ס' דונשיק - מנכ"ל הפדרציות היהודיות בארה"ב

ג' שוגרמן - יו"ר הוועדה המייעצת של הפדרציות

פרופ' נ' אחיטוב-דיקן ביה"ס למינהל עסקים, אונ' ת"א

תא"ל י' דורי - אוניברסיטת תל-אביב

י' פורר - יו"ר הפורום לקליטת עליה, איגוד

לשכות המסחר

מזכירת הוועדה (בפועל); י י נקר

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; מאמץ לאומי ליצירת מקורות תעסוקה לעולים ולבוגרי צבא.



מאמץ לאומי ליצירת מקורות תעסוקה לעולים ולבוגרי צבא

היו"ר מי קליינר;

אני פותח את ישיבת הוועדה המוקדשת היום לנושא יצירת מקורות תעסוקה, שאני הושב

שאי-אפשר להפריז בחשיבותו, ומשום-מה הוא תמיד נדחק לשולי העיסוק בנושא קליטת

העליה. לנו ברור שהמאמץ האדיר של קליטת גל העליה יקום ויפול על הנושא הזה. לכן

גם אולי התחושה שעם כל הברכה שמגיעה לממשלה, שאתמול נתנה דעתה בהרחבה ויותר ויותר

שמה את נושא קליטת העליה במקום המתאים מבחינת סדרי עדיפויות, היא עדיין מפגרת

להבין שהדיור הוא חשוב מאד אבל התעסוקה חשובה יותר. אמנם מדברים ומתבטאים בזה,

אבל אנחנו בוועדה, שעוסקים בנושא הזה מדי ישיבה וחיים את הנושא, לא התרשמנו שיש

איזו שהיא תוכנית ממשית לנסות ולהזיז משהו, לחולל משהו. אם כבר מדברים על

תעסוקה, מדברים יותר על מיצוי הקיים, איך לעשות קורס הסבה ואיך להביא את העולים

למקום שבו יש תעסוקה. אבל זה ענין של קנה-מידה. ברור שבקנה המידה שאנחנו מדברים

בו, בלי ליצור הרבה מאד דברים יש מאין - ואז אנחנו חופשיים, פחות או יותר, להחליט

איפה זה יהיה - אין תוכנית ממשית. לכן גם קשה להתייחס לתוכנית שנדונה אתמול

בממשלה. כל הכבוד לאוצר על מה שהוא הציע אתמול, אבל היה חסר בו אלמנט התעסוקה.

אנחנו משתדלים למקד- יותר' ויותר את העוסקים, את המחליטים ואת המבצעים בנושא

הזה, שאנחנו צריכים לחשוב בגדול בנושא התעסוקה. באחת הישיבות הקרובות גם נחזור

ונדון בנושא גיוס העם היהודי, על-פי הצעה שהועברה לוועדה מהמליאה.

לישיבה זו הזמנו מצד אחד את הממשלה, את התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר

והגורמים הייצוגיים של אילה שעושים בתחומים אלה בארץ, ומצד שני הזמנו גם נציגים של

גורמים יהודיים שיוכלו לתת לנו רקע, עד כסר, ניתן לרתום את העם היהודי להשקעות

בארץ. אני באופן אישי ניסיתי כיו"ר הוועדה לקדם או לקשר כל שביב של מידע או

רעיון. לפני שבוע היינה פה נציגות של קהילת ניו-ג'רסי שעשתה פעולה ברוכה מאד

בעזרה לקליטה חברתית ברעננה ובראשון-לציון. בשיחה אתם אמרתי להם: אתם עושים דבר

גדול, רואים שיש לכם מוטיבציה של מעורבות, אולי תעשו גם משהו בתחום שעליו תקום או

תיפול הקליטה, והוא תעסוקה. הגענו לסיכום שהם ישלחו תוך כמה שבועות קבוצה של

אנשי עסקים ממטרו ווסט ניו-ג'רסי, נפגיש אותם עם משה טרי והם ינסו לבדוק אפשרויות

של השקעה בארץ.

בתיאוריה, אם כל איש עסקים שרוצה לעזור לישראל, יהודי או לא-יהודי, אם כל

יזם, כל משקיע, כל אדם שיכול היה בודק 10 הצעות עסקיות בישראל, אני חושב שזה היה

פותר את הבעיה. אינני יכול לדרוש יותר. מאשר לבדוק; השאלה היא איך יוצרים את

המכניזם של הבאת האיש לבדוק הצעות. זה ענין של ארגון, של יצירת אווירה והתגברות

על מכשולים מקומיים, התגברות על סטיגמה.

אני רואה את הדיון הזה כדיון חשוב. יש לנו הרבה מוזמנים. אנחנו רוצים

שהדיון יהיה יעיל, דיון שבו נלמד, נשמע, נחליף רעיונות, ואולי כתוצאה מצטברת גם

נעזור להביא לידיעת מקבלי ההחלטות ולידיעת הקהל להבין שזה הנושא המרכזי, וניצור

את האווירה הנאותה להקל על כל מי שחושב להשקיע בישראל, על מי שצריך לקבל החלטות

לסייע לתעשיה, לסייע ליצירת מקומות עבודה יצרנית, וכמובן גם על אלה שצריכים לקבל

החלטות לצאת ביוזמות גדולות בנושא.

אורי גורדון אמר בוועדה שבעצם הוציאו את הסוכנות היהודית מהקליטה - "אין לנו

הרבה לעשות בקליטה". אמרתי שזאת טעות, הסוכנות היהודית היא המכשיר הממוסד לקשר

עם עם ישראל. יש לה את הרשת, את הקשרים ואת האנשים. לדעתי, הסוכנות היתה צריכה

מזמן לצאת ביוזמתה לגיוס העם היהודי מבחינת השקעות בישראל.

הייתי רוצה לשמוע מאנשי האוצר תחילה אם בכל תוכנית הקליטה שהוצגה אתמול

בממשלה לא היה הנושא של יצירת מקומות תעסוקה חדשים. האם זה מקרי? באחד העתונים

קראתי שהממשלה תציג אותו בשלב הבא. מר הדר, בבקשה.



ע' הדר;

בתוכנית שהוצגה לממשלה יש פרק על תעסוקה. יכול להיות שהוא לא מספיק רחב,

יכול להיות שאין בו מספיק תקציב להשקעות, אבל יש פרק שעוסק בתעסוקה. הפרק מתחלק
לשניים
1. מקורות התעסוקה שיוצר גל העליה עצמו, מה ההערכה שלנו באוצר לגבי

מקומות תעסוקה שייווצרו כתוצאה מגידול מספר העולים; 2. סיוע לעולים בקליטה

בתעסוקה. החלק השני מתחלק ל-7 חלקים, ואגע בהם רק בקצרה: השתתפות בשכר עולים,

קורסי הכשרה מקצועיים, הכשרת עולים במקצועות טכנולוגיים, הכשרה פנים-מפעלית,

העסקת עולים במכוני מחקר, מאגרי מידע לתעסוקה, וחממות ליזמות טכנולוגית. לא אכנס

לפירוט הסעיפים בשלב זה, אבל בנושאים האלה התוכנית כן נוגעת.
י' צידון
האם עסקתם בהערכה של מימון ציבורי ומימון פרטי של השניים לכל אורך הקו? בעתו ן

קראתי על תוספת של 3 מיליארד שקל לקליטה. אם אני לוקח 100,000 עולים השנה, לפי

30,000 דולר לעולה, פה יש לי 15,000 דולר. 15,000 דולר זה מקום העבודה. האם

נלקח מזה איזה שהוא חלק לממשלה וחלק פרטי, או שהכל פרטי? מאיזה מקורות אישרתם את

זה?
אי איתן
התוספת של 3 מיליארד שקל לתקציב היא הוצאה שמפורקת להרבה דברים. אנחנו

מעריכים שהגידול בהוצאה הציבורית, בעיקר בנושאים כמו תשתית וכו', ייצור מקורות

תעסוקה מסויימים. זה מה שנאמר, שגל העליה וההוצאה הציבורית המתלווה לגל העליה

הזה יוצרים מקורות תעסוקה מסויימים. זה נושא אחד.

מעבר לזה, העולים מהווים כוח עבודה. תקציבית אנחנו הקצינו סכום מסויים

לשורה של פעולות שעדי הדר הזכיר, כדי להקל על אוו1ם עולים להיקלט בשוק העבודה.
י' צידון
השאלה שלי היא אחרת. קח את הקהילה של "מטרו ווסט" שהוזכרה כאן. היא מחליטה

להשקיע במפעל מסויים. המפעל הזה הוא מפעל מאושר. האם יעמדו התקציבים למרכז

ההשקעות כדי לסייע לאיקס מפעלים מאושרים? האם בכלל חשבתם על מקורות כאלה?
אי איתן
למרכז ההשקעות יש מגבלה תקציבית וכרגע לא עומדת על הפרק השאלה אם להגדיל את

המגבלה הזאת. אני מניח שבמידה שהשאלה הזאת תידון, התשובה תהיה שהאוצר יגדיל את

המקורות של מרכז ההשקעות. נכון להיום למרכז ההשקעות יש 550 מיליון שקל לנושא

העליה.
י י צידון
אבל האם כתוספת לעליה תיכננתם תוספת למרכז ההשקעות?
אי איתן
להערכתי לא זאת הבעיה.
היו"ר מ' קליינר
חבר-הכנסת צידון, השאלה שארגה שואל היא בינתיים לא בעיה. לכן הזמנו את כל

הצוות הזה כדי לגרום לכך שלמשה טרי תהיה בעיה לבוא לאוצר ולבקש הגדלה.



נעבור כעת למר טרי. מדברים על השקעות-השקעות-השקעות. תאר לנו מה המצב היום,

כמה מקומות עבודה יוצרים הפרוייקטים המאושרים כרגע אצלך, וכמה מקומות עבודה יש לך

בצנרת.
מ' טרי
אני רוצה להקדים ולומר לך ולכל חברי הוועדה: אל נשלה את עצמנו, לדברים האלה

אין פתרונות קסם מהיום למחר. להקים מפעל או פרוייקט תעשייתי לוקח במקרה הטוב שנה

- שנתיים עד שאנהנו רואים פירות.

נתהיל מהסוף. היום יש לנו בצנרת בקשות בהיקף של כמיליארד דולר. זה לא אומר

שכל הבקשות שבצנרת יתממשו ויקומו, אבל על פניו נראה שכאשר הפרוייקטים שבצנרת

יבשילו הם אמורים להביא בערך 22,000 מקומות עבודה. בשנת 1989 אישרנו תוכניות

בסדר-גודל של 800 מיליון דולר, שאמורות להביא לכ-8,000 מקומות עבודה.
ג' שפט
כמה מהתוכניות שאישרתם התחילו בעבודתן?

מ' טרי;

אנחנו לא יכולים לבדוק את זה.

ג י שפט;

הרי בשנת 1989 בוצע מה שהוחלט ב-1988.
מי טרי
זה "מיקס" שלם. ב-1989 בוצעו השקעות בסדר-גודל של 500 מיליון. ברבעון

הראשון של 1990 מסתמנת מגמה של גידול בביצוע השקעות. אינני מדבר על בקשות הדשות

שנכנסות. בחודשיים האחרונים יש אפילו ירידה מסויימת במספר הבקשות החדשות

שנכנסות, שנובעת מכל מיני סיבות מקרו-כלכליות או פוליטיות.

אנחנו חושבים שעל-מנת שתקום כאן תעשיה, צריכים להתקיים מספר תנאים בסיסיים

והם לא מתקיימים. קודם-כל, זה לא סוד שחוסר. היציבות והאי-ודאות הפוליטית נותנים

תמריץ שלילי מאד. באים אלי יזמים, גם כאלה שהגישו בקשה והיא אושרה, ואומרים: רגע

אחד, אנחנו לא יודעים מה קורה, נמתין. יש להוסיף לזה גם את הדיבורים על שינויים

ברקיקה, כולל חוק לעידוד השקעות הון.

הדבר החשוב ביותר מכל אלה היא הביורוקרטיה. אנשי הסוכנות יצאו לקהילה יהודית

שלקהה איש מקצוע לבדוק מדוע לא באים לכאן משקיעים. הממצאים של איש המקצוע העלו

שלביורוקרטיה כאן אין אח ורע בשום מדינה בעולם המערבי והיא הורסת כל רצון להקים

כאן מפעלים.

במרכז ההשקעות אנחנו פועלים במספר מישורים. אני מנסה לומר לכל משקיע חוץ

שבמקום כל המבוך במינהל, במשרד העבודה, באוצר או בבנק ישראל, אנחנו נהיה עבורך

הכתובת היחידה. הדבר הזה גורם למהפכה בחשיבה.
ג י שפט
תן לי דוגמא שאתם טיפלתם במשקיע מהתחלה ועד הסוף.



היו"ר מ' קליינר;

זה לא. אני בטוח שאפשר יהיה לעשות סיור של הוועדה ולקבל דוגמאות.

מי טרי;

אני רוצה לציין עוד 3 נקודות השובות. הדברים שאמרתי הם דברים בסיסיים,

ואחריהם צריכים להתבצע הדברים הבאים. ראשית, אני חושב שלמדינת ישראל יש סל הטבות

מאד מכובד, לא רק החוק לעידוד השקעות הון, אלא עוד מספר דברים כמו כוח עבודה

והסכמי הסחר. אם נתגבר על הקושי הביורוקרטי מדינת ישראל בהחלט יכולה להציע סל

הטבות מרשים למשקיעים זרים. כל המפעלים הגדולים הוקמו בארץ לא ממניעים ציוניים

אלא מטעמים כלכליים טהורים.

בנושא זה אני חושב שהן הסוכנות והן הנציגים הכלכליים והמסחריים צריכים לשנס

מותניים בתקופה קשה זו ולהביא יזמים מחו"ל. ברגע שהם יבואו לכאן, במקום לאירלנד,

לגרמניה או לכל מקום, אני חושב שלמדינת ישראל יש מה להציע בהיבט הכלכלי הטהור.

יש אצלנו יוזמה נוספת שאני קורא לה שידוכים. אנחנו בקשר עם האוניברסיטאות

ועם כל מכוני המחקר, הטכניון, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בר-אילן,

אוניברסיטת תל-אביב, התעשיה האווירית ועוד גופים כאלה שבהם יש פוטנציאל ומאגר

גדול מאד של פרוייקטים. אנחנו מנסים לעשות שידוך עם הרבה מאד אנשים שמחפשים

פרוייקטים בארץ. בנוסף לכך אני מקיים קשר הדוק מאד עם כל הגורמים הגדולים בארץ

בשאלה איך להקדים השקעות בארץ ולעשות אותן מהר יותר.

אני חושב שאלה הם שלושת המישורים העיקריים שבהם צריך לפעול.

היו"ר מ' קליינר;

תודה למר טרי. אתה דיברת על שידוכים. גם הישיבה הזו היא שידוך גדול מאד של

ידע ורעיונות ולכן אני מברך עליה. בשלב זה נעבור אל הגורמים שמייצגים את הקשר או

לפחות את הידע של יהדות הגולה. אנחנו נשמע גם את נציגי הסוכנות היהודית, מר נתיב

ומר גורדון, וגם את שלוש הזרועות שעוסקות לא בגיוס כספים אלא בגיוס כספים בצורה

זו או אחרת, את מר שלמה הלל - יו"ר קרן היסוד, את מר דוד בר-און - מנכ"ל הבונדס

ואת מר נפתלי לביא - מנכ"ל המגבית. מר נתיב, בבקשה.

מי נתיב; .

אנחנו חושבים שתעסוקה הוא אחד הגורמים החשובים ביותר. כדי שהאדם יכה שורשים

הוא צריך לקבל לא רק קורת-גג אלא צריך גם להשתלב בחברה. עד כמה שאני מכיר את

התוכניות של האוצר, לפי טענת הכלכלנים כל 100,000 עולים שמגיעים ארצה יוצרים

לעצמם כ-15,000 מקומות עבודה. הם עושים זאת על-ידי הגדלת הצרכים של עצמם

בשירותים, בתעשיה וכיוצא באלה. כ-40,000 מכל 100,000 עולים הם בגיל עבודה ולהם

צריך לספק עבודה.

מה הם הדברים שקיימים בצנור? א. יש תוכנית שהתאחדות התעשיינים הכינה עם משרד

האוצר, שכרגע היא מוקפאת, של יצירת 20,000 מקומות עבודה חדשים, בעידוד משרד

האוצר, בתעשיה הקיימת. ב. עד כמה שאני יודע השלשת מספר הדירות שעומדים לבנות

החל מהשנה הזאת מ-20,000 ל-60,000 דירות יוצרת תעסוקה לעוד 25,000 איש. זה

במקרו. זה לא אומר שזה יתן תעסוקה לכל מהנדס ולכל מדען.

אבל יש שני דברים שאנחנו יכולים להכין. א. אנחנו "קונים" זמן בעצם העובדה

שהעליה הגדולה התחילה להגיע בדצמבר-ינואר ורוב האנשים נמצאים עדיין באולפנים

ובהסבות מקצועיות למיניהן והם לא לוחצים כרגע על שוק העבודה. זרז יקרה בעוד 3 - 4

חודשים. ב. בשנה, שנתיים, שלוש השנים הראשונות העולים האלה יהיו מוכנים לעסוק

בכל עבודה, אבל לא לנצח. זאת אומרת שאפשר לשלוח אותם לעבודה בבנין וגם לדברים

אחרים, עד שהם יוכלו לעסוק במקצוע שאותו הם רכשו בחו"ל.
היו"ר מי קליינר
בתנאי שהם יידעו שמישהו מכין להם עבודה במקצוע.

מי נתיב;

נכון. לכן אני אומר שאנחנו "קונים" זמן. השאלה היא אם ננצל אותו נכון.

אנחנו יכולים ליצור אלפי מקומות עבודה. למשל, צה"ל משתמש בהרבה מאות אלפים

של ימי מילואים להחזרה לכשירות ולטיפולים. לדעתי אפשר ליצור אלפי מקומות עבודה,

וגם להרוויח פעמיים על-ידי זה שלא נוציא את האנשים מעבודתם הרגילה ונביא אותם

למילואים. ב. נוכל להביא טכנאים ואחרים שיוכלו לקבל אלפי מקומות עבודה בתוך

הצבא. דיברתי על כך עם משרד האוצר וגם עם צה"ל. יש עבודה בנושא הזה שיכולה לתת

תעסוקה למהנדסים כטכנאים, לטכנאים כטכנאים, ועוד.

ג' שפט;

אתה מדבר על שירותי-עזר?
מי נתיב
אני מדבר על ימ"חים, על סדנאות ועל מאות אלפי ימי מילואים. מבחינת העלות

למשק הם לא יעלו יותר, ואולי גם פחות.

השקעות בתשתית. גם למדינה וגם למערכת הבטחון יש תוכניות להשקיע בתשתית

שמתוכננות לעוד 6-4 שנים. לדעתי אנחנו צריכים להקדים את ההשקעות בתשתית.

בתוכנית של האוצר להקדמת השקעות בתשתית ראיתי שנקבע סכום קטן מאד, שלדעתי לא יענה

על הצרכים, גם מבחינת התשתית שצריך לבנות במדינת ישראל לאור העליה הגדולה. כי אם

מדברים על בניית 300,000 יחידות דיור ב-5 השנים הקרובות, זה יכול לשנות אפילו את

המראה הפיזי של מדינת ישראל. כלומר, השקעות בתשתית, בכבישים, בביוב, בחשמל ובכל

מה שנובע מזה, ייצרו מקומות עבודה שאינני יכול להעריך את מספרם.

משקיעים מהחוץ. אתמול חזרתי מארצות-הברית. יש רצון גדול לעזור, אבל יש

רתיעה אדירה ממה שהם שומעים על הנעשה פה, ולא חשוב אם זה נכון או לא נכון. זו

תחושתם וצריך לקבל זאת כעובדה. אנחנו מוכרחים לשנות את זה באיזו שהיא דרך.

הסוכנות מוציאה מיליון דולר השנה על ה"טאסק. פורס". הוא לא יודע כמה השקעות

הוא השיג בישראל. לדעתי הוא שואף כמעט לאפס. וזאת לארזר שבמשך שנים לקחו את כל

אנשי המסחר והתעשיה הטובים, ולא יצא מזה דבר. כנראה שמשהו בסיסי אצלנו לא בסדר

אם אנהנו לא מצליחים למשוך השקעות.

רוב האנשים שפגשתי במשך 5 ימים בניו-יורק, בשיקגו, לוס-אנג'לס וסן-פרנציסקו,

טוענים, ואני חושב שהם צודקים, כי מדינת ישראל תפתור את בעיית הדיור, אבל הדבר

המסובך ביותר הוא ליצור מקומות תעסוקה, ועוד לאוכלוסיה שיש לה שאיפות בתחום

הטכנולוגיה הגבוהה, ואין מנוס מלהתערב. הרצון להתערב הוא לקחת כסף שאוספים
ל"אקסודוס" ולהגיד
נשקיע אותו בתעסוקה. הסוכנות מתנגדת לזה, כי כאשר הסוכנות

היהודית הכריזה על מגבית מיוחדת של 200 מיליון דולר בכל אחת משלוש השנים הקרובות,

יש לה תוכניות שהיא צריכה לבצע. א. עליה להביא קודם-כל את העולים לארץ וזה עולה

הרבה כסף. ב. מדי יום מגיעים לארץ 120 קרונות מטען עבור העולים, והמספר גדל מדי

יום. ב. אנחנו משתתפים ב-50% מהוצאות הקליטה הישירה. ג. יש לנו את מרכזי

הקליטה. לשמחתי הרבה, מאות מילדי אתיופיה מגיעים כל חודש לארץ והם מועברים

למרכזי קליטה.

לדעתי, כל זה צריך להיות מעבר למגבית, להגיע לכך שמדינת ישראל תוכל למשוך

משקיעים. אתן לכם דוגמא. צ'רלס ברונפמן רצה לעסוק בתעסוקה. הוא הקים עכשיו

"פיילוט פרוג'קט" של 5 מיליון דולר, דרך בנק ישראלי, כדי לתמוך בעסקים קטנים

לישראלים ולאחרים. הוא נותן 80% מההלוואה, 20% מוסיף הבנק, ב-3 השנים הראשונות



האיש לא משלם כלום. מאחר שאין לו נסיון בכלכלה ובעסקים המערביים, בשנה הראשונה

יש לו מלווה-מתנדב ישראלי מהתאחדות התעשיינים שילווה אותו בעסק הקטן שהוא מקים.

לפי הסקרים שנעשו בארצות-הברית, כשרייגן הגיע לשלטון היתה אבטלה גדולה. הוא

הצליח להוריד את מימדיה והסתבר שרוב התפקידים החדשים נוצרו דרך עסקים קטנים, ולאו

דווקא בבתי-החרושת הגדולים. בתי-החרושת הגדולים מתמקמים, ולהיפך, מוציאים

עובדים.

גם בארץ נעשתה בדיקה כזו לגבי עסקים קטנים והתוצאות היו דומות. לממשלה, עד

כמה שאני יודע, יש רצון להקים במשרד התעשיה והמסחר רשות שתתמוך בעסקים קטנים.

אני מצאתי שני יהודים טובים מגרמניה, לא דרך המגבית, שגם הם רוצים להקים קרן כזו.

הסוכנות היהודית יכולה לעשות את המציינג וכבר באנו בדברים עם משה טרי.

דהיינו, להביא את האנשים שמתעניינים, כי בסופו של דבר המדינה צריכה לטפל בזה,

אנחנו לא יכולים לשנות חוקים וכו'. אני חושב ששיתוף הפעולה מתהדק עכשיו בינינו

ובין משרד התעשיה והמסחר.

אני רוצה לציין עוד דבר אחד שאנחנו צריכים לפתח במדינה. היות ומדובר באנשי

מקצוע בתחום המחשבים, מהנדסים ורופאים, לשכת התעסוקה איננה מסוגלת לספק עבודה

לבעלי מקצועות אלה. המעסיקים גם לא פונים ללשכת העבודה כשהם צריכים אנשים

במקצועות אלה, והתחילו לפרוח לשכות השמה פרטיות.

בפתח-תקוה נערך שוק תעסוקה לעולים חדשים ובאותו יום שובצו בעבודה 274 איש.

זאת אומרת שחסר בארץ הקשר, המודל שיעשה את המצ'ינג הדרוש. אני חושב שלתחום הזה

הסוכנות היהודית יכולה להיכנס ולעשות את זה, בעיקר דרך הרשויות המקומיות, שהן

המקום הטוב ביותר לטפל בזה.

היו"ר מ' קליינר;

תודה רבה. אני רוצה להזכיר שהנושא שלנו היום הוא יצירת מקורות תעסוקה חדשים,

לא קיימים. מר אורי גורדון, בבקשה.
א' גורדון
אני חושב שהנושא כפי שהיושב-ראש הגדיר אותו הוא נכון ומדוייק, בכך שאנחנו

מדברים על מאמץ לאומי ביצירת מקורות תעסוקה לעולים ולבוגרי צבא. אל נשכח

שאי-אפשר לתת מבחינה לאומית תשובה רק לעולים בלי לחשוב בד בבד על הבנים שלנו,

ומבחינה זו אני משבח את הניסוח שלך.

אבל אני רוצה לשבח את הוועדה בענין אחר לגמרי. הוועדה הפכה בראשותך לבמה של

מפגש וליבון בעיות הקליטה של כל הגורמים השונים, שבמציאות החיים כל גורם עובד

לבד. נכון שהוועדה לא מחוקקת חוקים ונכון שהיא לא ממשלת ישראל, אבל עצם העובדה

שאנחנו באים לכאן ומעלים כל פעם נושא חשוב אחר, אני חושב שזה חשוב ביותר.

לפי המספרים שבידי, במארס 1990 הגיעו ללשכות התעסוקה למבוגרים כ-70,000 דורשי

עבודה, כשמולם היו 17,000 ומשהו הזמנות לעובדים. זאת אומרת שבסוף החודש נותרו

58,000 דורשי עבודה ללא תעסוקה. היחס הזה היום בין דורשי עבודה להזמנות במקצועות

אקדמאי ים וטכנולוגיים, למשל, עומד לעתים על יחס של 6 ל-1 עד 10 ל-1. במלים

אחרות, על כל הזמנת עבודה יש 10 מועמדים העונים על הדרישות.

לי ברור לגמרי שיש לגשת לבחירת האפשרות ליצירת והחייאת פרוייקטים לאומיים

בהיקף נרחב בשאלת התעסוקה. אם לא נכניס לענין הזה חשיבה על פרוייקטים לאומיים,

אנחנו לא נפתור את הבעיה.



אינני רוצה להיכנס כעת לדיון אקדמי בדבר האפשרויות הרצויות. אני מבין שאנחנו

צריכים לדון במצוי, אבל אני אומר שבהעדר אלטרנטיבות משמעותיות מבחינת תעסוקה,

מישהו במדינה מוכרח לחשוב ולהחליט בכיוון של פרוייקטים לאומיים כדי לפתור את

הסוגיה שמציקה לנו. לי, אישית ברור שאת הפרוייקטים האלה חייבים לתת תוך מתן

עדיפות לאומית נוספת לישוב הגליל ופיתוח הנגב.

מכאן אני מגיע לקונספציה נוספת. בהעדר מקומות תעסוקה רבבות עולים יקבלו דמי

אבטלה. אף אחד מאתנו לא מציע לחזור לעבודות היעור של 1948 ולשלם בעדן כסף. אבל

אני חושב שמישהו מוכרח לחשוב סביב הפרוייקטים הלאומיים שבמילא אנחנו מממנים עולים

במה שנקרא דמי אבטלה, איך לקשור את הענין, שבמקום שהוא יקבל דמי אבטלה ויישב

באפס מעשה, הוא ישתלב בעבודה כלשהי, ואינני רוצה להיכנס כעת לפרטים.

י י פרח;

יש הצעת-חוק שכבר הוגשה לממשלה.

אי גורדון;

ברור לי לחלוטין שדרושה מערכת הסבה מקצועית נרחבת, משום שחלק מהעולים לא יוכל

להשתלב במקצוע שלו. מניתוח הנתונים שליעולי ברית-המועצות עולה ש-11,000 מהם

מהנדסים, 2,600 רופאים, מתימטיקאים, מוסיקאים, כלכלנים, ספרנים, ביולוגים, גננות,

אדריכלים. העולה יהיה מוכן ללכת להסבה מקצועית, אבל מה יהיה יום אחד אחרי שהוא

עבר את הקורס להסבה מקצועית אם באמת לא תהיה תשובה אמיתית להעסקתו? אגב, רוב

העולים מוכנים לעסוק כמעט בכל עבודה. הסכנה שטמונה בענין הזה היא קשה ביותר,

וכשהולכים להסבה מקצועית חייבת להינתן לעולה תשובה מיידית.

אני רוצה לומר דבר נוסף במסגרת הקונספציות. לפי דעתי, משרד העבודה והרווחה

מהווה לא יותר מאשר גורם מתווך בין המעסיקים לבין מבקשי העבודה. אין ביכולתו לתת

מענה ליצירת תשתית תעסוקתית. משרד המדע, משרד התעשיה והמסחר, משרד העבודה, ארגון

התעשיינים, לשכות המסחר - כל אלה צריכים לחבור יחדיו כדי לפעול ליצירת התשתית

הזאת. עד שגלגלי המשק יזוזו זה ענין של שנה - שנתיים. השאלה היא מה יקרה בשנה

זו ובשנה הבאה, איך אנחנו נותנים מענה לאלפי העולים מבקשי העבודה שבסך-הכל רוצים

להתפרנס בכבוד.

לפני כמה ימים הייתי בבאר-שבע, והמצב שם באמת מדאיג. לפי דברי ראש העיר רגר,

בחצי השנה האחרונה לא נוצר בבאר-שבע מקום עבודה אחד נוסף, וכל אותו זמן יש זרימה

של עולים, ולאחר שהם יסיימו ללמוד עברית, הכשרה והסבה מקצועית, אנחנו נעמוד במצב

קשה, משום שהם יצטרפו למובטלים, כולל הבנים שלנו.

משה נתיב אומר שמשהו בסיסי אצלנו לא בסדר, ואינני רוצה להרחיב את הדיבור על

כך. יש לנו בעיה של מנהיגות שצריכה לקבל החלטות. אינני מזלזל בפקידים, אבל הם

לא יכולים לקבל החלטות. אין לי ספק שאם אנשים בדרג המתאים היו יושבים ומקבלים

החלטות, הענין היה מקבל צורה אחרת. אנחנו חיים בתקופה שאתם עומדים בראש חזית

ואין מי שמתווה ומחליט, והענין הזה כלול בתיסכול האישי שלכם ואני בהחלט מבין

אותו.

אני טוען שגם בסוכנות היהודית קיימת אותה בעיה. גם היא חייבת להשתנות ולשאול

את עצמה איך היא נכנסת לאתגר הגדול ביוינר. מר נתיב, אני חושב שהסוכנות היהודית

צריכה להקים בתוכה מחלקה כלכלית, שמישהו יעבוד יום-יום על החיבור עם יהודי הגולה,

כי ה"צ'אנל" של היהודי משיקגו היא הסוכנות היהודית.

מ' טרי;

תביא אורנם ארצה ותאמין לי שאנחנו נטפל בהם ונעשה את העבודה טוב יותר מכל אחד

אחר.



אי גורדון;

אני מסכים אתך. אגב, כשמר דולצ'ין עלה לארץ ונבחר להיות הבר ההנהלה הציונית,

הוא עמד בראש מחלקה כלכלית, והיא עסקה רק בדברים האלה. תפקידנו היום לאתר בעם

היהודי את האנשים האלה, להיות חוט החיבור אליך ולהביא אותם לכאן. גם בסוכנות

היהודית זה לא פשוט, כי גם אצלנו יש סיסתמה, מחלקות וכו'.

המגבית היהודית המאוחרת וקרן היסוד הן מכשיר חשוב מאד גם מבחינת חיים יהודיים

שם. אני לא מציע לבטל את זה וללכת ישר על השקעות שאני עוד לא רואה אותן. אבל בד

בבד צריך יהיה להקים אצלנו מחלקה כלכלית שתתחיל לבנות, עם דגש על המשקיעים, לאחר

אותם ולבוא אתם בדברים ולנסות לעניין אותם, דרככם, בפרוייקטים אמיתיים.

היו"ר מ' קליינר;

מר לביא, אני רוצה למקד את השאלה אליך. יש דעה כללית למה הסוכנות -

ומתכוונים למגבית, לקרן היסוד או לבונדס - בעצם לא כל-כך מעוניינים בהשקעות;

אולי הם חוששים שאם היהודים יתחילו להשקיע בישראל, זה יבוא במקום המגבית. השאלה

שאני רוצה לשאול היא אם ניתן להשתמש במגביות, בפדרציות, כצינור הטבעי ביותר,
ולהגיד להם
אתה תרמת תרומה, אני חס-וחלילה ליא רוצה שאתה תעשה פה עסק שתצטרך

לגרוע מגובה התרומה. להיפך, אולי יש איזה עסק שבזכותו תוכל להגדיל את התרומה, כי

הוא יצליח. אנחנו רק מבקשים שתיקח איקס הצעות, בנויות לנושאים שאתה עוסק בהם,

וכל פדרציה בתחום שלך, או שלוחה, או מפעל או השקעה מסוג אחר, תיצור מקומות עבודה

בישראל. רק אם תבחן 20 הצעות כאלה עשית את שלך מבחינתנו. שמא בין 20 או 10

ההצעות הללו יש אחת שאתה רואה בה גם פוטנציאל עסקי.

כשתכפיל את הדבר הפשוט הזה במספר הפדרציות והוא יאורגן היטב ו ימוצה, ובמספר

אנשי עסקים בכל רשימה של המגבית אולי הוא יכול לתת פרי. זו שאלה שנשמעת פשטנית,

אבל אני בכוונה מעמיד אותה בצורה זו כדי שזו תהיה נקודת המוצא לדברים שלך.

אחר-כך נשמע את מה הלל. מר לביא, בבקשה.

נ י לביא;

השאלה אולי פשטנית, אבל גם התשובה היא פשטנית. אני חושב שהפוטנציאל היחיד של

יהודים בארצות-הברית, שממנו אפשר להביא משקיעים ארצה, הם אלה שברשת, שיש להם

מחוייבות יהודית-ישראלית, ואלה הם התורמים למגבית. אף פעם לא עשיתי סטטיסטיקה

בארץ כמה מהמפעלים שהוקמו על-ידי משקיעי חוץ תורמים לקרן היסוד ולמגבית, אבל בלי

לעשות את הבדיקה אני יכול לומר ש-80% עד 90% מהמשקיעים האלה לפני-כן תרמו או

למגבית או לקרן היסוד. אני אישית מכיר רבים מהמפעלים בארץ שבעליהם שהשקיעו בהם

באו הנה קודם כתורמים.
מ' טרי
זה כולל את "אינטל" ואת "נשיונל"?

נ' לביא;

כן, כולם. אני אתן לך את שמות הבעלים שעומדים מאחורי המפעלים האלה. תמיד

היתה הנקודה היהודית שהביאה אותם. עם כל הכבוד לתוכניות הכלכליות שיש לנו בכל

פינות ארצות-הברית, הואיל ואני גם שירתתי מטעם המדינה כמה שנים בניו-יורק, אני

מכיר קצת גם את המערכת המקבילה הזאת ואני יכול לומר שלפוטנציאל הזה אפשר לגשת

בצורה אגרסיבית מטעם מדינת ישראל ולקבל תוצאות חיוביות.

אני רוצה להציג פה דוגמא לא מוצלחת שהיתה בסוף 1984, כאשר פרס כיהן כראש

הממשלה הוא בא לארצות-הברית והמגמה שלו היתה לגייס מיליארד דולר מהקהילה היהודית,

והישראלים ששמעו זאת ממנו יעצו לו לא ללכת גבוה-גבוה אלא להתחיל מלמטה. כהתפשרות,

הוא קרא לשני עסקנים מוכרים שם - מקס פישר וסם רוטברד - והקים מה שאנחנו קוראים

"אינדיפנדנס טאסק פורס".



משה נתיב אמר שלפי דעתו ההצלחות האלה שואפות לאפס. מנסיוני, הואיל והייתי עד

כשזה נולד, אני יכול לומר שזה מתהת לאפס. אינני יודע כמה זה עלה לעם ישראל,

לסוכנות היהודית או לממשלה.
ג י שפט
הוא אמר שזה עלה מיליון דולר בשנה.

נ י לביא;

זה מה שהסוכנות היהודית משלמת, ואינני יודע מה משלמים גופים אחרים.
ג' שפט
זאת אומרת שזה יכול להיות למעלה ממיליון דולר.
נ' לביא
יכול להיות.

אני מניח שדרך התורמים של המגבית בכל הארצות אפשר לשאוב פוטנציאל רציני

להשקעות בארץ, בתנאי שהגישה מהצד הישראלי תהיה נכונה. אין שום סתירה בין הרצון

לקבל תרומות לבין הנסיון להשפיע עליהם להשקיע בארץ. להיפך, ככל שאנשים ישקיעו

כאן יותר ויהיו יותר מעורבים, לדעתי גם המחוייבות הפילנטרופית כלפי הארץ תעלה

ותגדל. אלא שיש פה "אבל" גדול: אין כמעט ביקור של משלחת תורמים מחוץ-לארץ

שאנחנו לא מציגים בפניהם את הנושא הכלכלי. אנחנו מזמינים את אנשי האוצר ואת אנשי

התאחדות בעלי התעשיה. היו אצלנו גם אנשי מרכז ההשקעות, עם סרטים אפילו, ולצערי

הם לא "הזיזו" אותם, כי הפחד מהביורוקרטיה בארץ מרתיע כל משקיע פוטנציאלי.
וכששואלים
כמה סוגי מסים יש פה? כמה פקידים אני צריך לעבור במסלול הזה עד שאני

אגיע לתשובה? - אינני יכול לתת תשובות על כך. לפי דעתי, כאן צוואר הבקבוק.

לוא היינו משכילים לפשט את הנהלים האלה ולהגיע ליהודים האלה עם תוכניות

ארוזות, "פקג' דיל", במפעלים קיימים או במפעלים חדשים שיוקמו, אפשר היה להניע את

הגלגלים האלה ולהביא הנה השקעות בסדר-גודל משמעותי ביותר.
א' דיין
אני חייב לחלוק את הדברים האלה. אני מזהיר: כל עסק או משקיע שיגיע מחו"ל,

שלא יהיה על בסיס כלכלי טהור, יגרום הרבה מאד נזקים למדינת ישראל.
ני לביא
מפעל כמו "פרוטרום" בעכו הוא של יהודים שהשקיעו. זה התחיל עם משפחת רטנר עם

המגבית. קוקין באופקים עם המפעל שלו התחיל עם תרומה וזה נגמר בהשקעה. אלכס גרף

בקיבוצים בדרום, מברשות, התחיל כיושב-ראש המגבית. מישהו אחר קונה נעליים בעין

זיון ובחולתה, ומשווק אותן בחוף המזרחי. כל זה התחיל עם המגבית.
י י צידון
אין כל סתירה בין השניים.



היו"ר מ' קליינר;

רשות הדיבור לחבר-הכנסת שלמה הלל כיושב-ראש קרן היסוד. אם המגבית מטפלת

ביהודי ארצות-הברית, קרן היסוד מטפלת בתורמים בשאר ארצות העולם.
שי הלל
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם-כל אני שותף להערכה שאין סתירה בין מגבית

לבין השקעות. גם לא מובנת לי האמירה: תביא אותם ואנהנו כבר נספק להם את

האינפורמציה, משום שאנשים נמצאים בארץ כמה פעמים בשנה. בעוד כמה שבועות תתקיים

פה עצרת של הסוכנות היהודית ויהיו פה כל אנשי קרן היסוד מהמש היבשות שבהן אנחנו

פועלים, וזאת מחוץ לימי חג העצמאות כאשר מאות אנשים באו לארץ. בכל ביקור שלהם

אנחנו לוקחים אותם למרכזי קליטה ולמחנות צה"ל.

אם משרד האוצר ומשרד התעשיה והמסחר אומרים היום: תפנו אותם אלינו במקום שאתם

תראו להם בפעם המי יודע כמה מחנה אימונים בצה"ל, אנחנו ניקח אותם למפעלים למשך

חצי יום - בבקשה, תעשו את זה. הבעיה היא לא להביא אותם, הבעיה היא שתהיינה

תוכניות ותימצא דרך להציע להם וגם לשכנע אווזם להשקיע בארץ. אני כבר אומר לך

שבחודש יוני תבוא לארץ כל הנהלת הסוכנות היהודית והנהלת קרן היסוד. אם יש לכם

מחשבות בכיוון זה, אז תבואו.

תפקידו של הבונדס הוא לאסוף כסף ולספק אותו לאוצר, והאוצר משתמש בו

כראות-עיניו. התכלית של קרן היסוד והמגבית היהודית המאוחדת היא להשיג תרומות

למטרות קונסטרוקטיביות ולספק אותן לסוכנות היהודית. כלומר, אנחנו מעין גובה מס

הכנסה של העם היהודי, אלא שבמקום חוקים זה נעשה על בסיס של התנדבות, נדנוד וכל

אותם דברים שאנחנו יכולים לעסוק בהם. כך שחלק גדול מהכסף ממילא מיועד לסוכנות

היהודית למטרות של קליטת עליה, הטסת עולים, קליטה ראשונית וכיוצא בזה.

בשנים האחרונות, אולי משום שלישראל לא היה חזון גדול להציע, חלק מהכספים

שאנחנו אוספים בתפוצות היהודיות אינו כסף מזומן שהתורם אומר: אני אתן לך את הכסף

ואתה תתן אותו לסוכנות היהודית, אלא הוא הולך לשני מישורים: 1. לפרוייקטים

שאנחנו בוחרים; 2. שיקום שכונות. כעת אולי הפרופורציות השתנו משום שהתחלנו במבצע

מיוחד של מגבית חירום לעליה, אבל אם ניקח את שנת 1989. כ-40% מחכסף שאוספת קרן

היסוד הוא כסף שמיועד או לשיקום שכונות או למפעלים.

כאשר נכנסתי לתפקידי כיו"ר קרן היסוד סיכמנו שכל מה שהובטח במסגרת שיקום

שכונות יקויים ויהי-מה כדי לא ליצור את התחושה שמאחד שיש עכשיו עליה גדולה אנחנו

פוגעים פה באחרים. האמת היא שבלי לפגוע כלל וכלל בערי הפיתוח אנחנו צריכים לבוא

אליהן, ואנחנו עושים את זה היום, ולומר: אנחנו יכולים להמשיך להפנות אליכם

יהודים שמוכנים לתרום בכל מקום ומקום, אבל בניגוד למה שהיה בעבר, שהכסף הלך

למטרות איכות חיים של ילדים מסכנים בקרית-שמונה או בדימונה, שאין להם בריכת שחיה,

מגרש משיקים, אצטדיון כדורגל וכיוצא באלה, לומר להם: אנחנו מוכנים לעזור, לאשר

ולאפשר במסגרת שיקום השכונות רק תרומות למטרות שיוצרות תעסוקה. חלק גדול

מההשקעות בעבר הפכו לפיל לבן. אתה יכול בקלות להקים מגרש כדורגל או בית תרבות

ואחר-כך יש צורך בחשמל, מים, גינון, מיזוג והמבנה הופך לנטל על המקום.

בזמן האחרון אנחנו מנסים, במאמץ גדול, לדחות פניות שתכליתן הרמת איכות החיים.

למשל, בריכת שחיה, שאם אתה לא מתחזק אותה היטב, היא נסדקת. ויש דברים שיוצרים

מקורות תעסוקה. בענין זה אנחנו נמצאים במצוקה מסויימת. כלומר, ברור לחלוטין שקרן

היסוד, המגבית וגם הבונדס לא יפתחו בית-חרושת לנעליים, כי אנחנו לא יכולים לנהל

עסקים, אבל אפשר בהחלט להשקיע בפרוייקטים שיוצרים תעסוקה. למשל, דובר כאן על

הכשרה מקצועית, ובית-חולים בצפת אמר שהוא מוכן לקבל רופאים כדי להכין אותם

לסטנדרדים של הארץ, ואז אתה יכול למצוא תורם שאומר: אני מממן את הדבר הזה. או

מחקרים שצריך להביא אווזם לכלל השלמה ויישום. באילת נעשה מרקר בקשר לגידול דגי

דניס. הסוכנות היהודית השקיעה בזה לא מעט והיום זה מפעל שמעסיק כ-180 איש והוא

יכול לייצא.



אם יהיו בידינו מספיק הצעות אטרקטיביות בסדר-גודל של חצי מיליון דולר, מיליון

דולר, אפשר בהחלט לנצל את הפוטנציאל הקיים כדי להפנות את האנשים לפרוייקטים

שיוצרים מקורות תעסוקה ולא פילים לבנים, או דברים גדולים שכרגע הם לא דחופים

כל-כך. זה לא בא על-חשבון ערי הפיתוח. ההיפך הוא הנכון, משום שאתה יכול להשקיע

היום בבניית בריכת שחיה נוספת בדימונה, ואם אין לך מקורות תעסוקה אנשים יעזבו את

דימונה. הבעיה שלנו היא להביא אנשים לדימונה, כמו גם לקרית-שמונה, ועוד.

לכן, לפי דעתי הבעיה איננה מה אנחנו יכולים לעשות. אנחנו מביאים את האנשים

ויוצרים אתם קשר, יוצרים אצלם מוטיבציה. במידה מסויימת הם תורמים כסף שאנחנו

יכולים להפנות אותו כך או אחרת. מוטיבציה להשקעה איננה יכולה להיות תלויה בנו.

אנחנו לא מכירים לא את התנאים ולא את הפרטים. . דומני שאם ממשלת ישראל תהיה מסוגלת

להכין תוכניות ברורות, חד-משמעיות ומסודרות, יש סיכוי שעל-ידי אווזה מוטיבציה

האנשים גם יוזרמו למגבית וגם ישקיעו בארץ.
היו"ר מ' קליינר
לגבי הבונדס, מדובר בעיקר על ניצול הרשת הקיימת של המגבית, קרן היסוד

והבונדס, שגם תיצור אווירה של השקעות. אולי גם דרושה עזרה ארגונית, אבל זה בשלב

שני. מר בר-און, בבקשה.
ד' בר-און
יש כמה דברים של קונספציה לא נכונים. אנחנו מדברים על יהודי ארצות-הברית,

ש-85% מהם אף פעם לא ביקרו בישראל. אנחנו מדברים על מספר מקומות שיהודי משקיע

ומפסיד. אנחנו טועים בכך שתמיד אנחנו הולכים אל עשרת היהודים הגדולים ביותר
ואומרים להם
תשקיעו. אנחנו מזניחים את המעמד הבינוני, שגם לו יש כסף להשקיע

בישראל והוא יכול להשקיע ולפזר את הסיכון על מספר גדול יותר של אנשים.

באמריקה הלטינית, משם אני בא, לקחנו קבוצה של אנשים ממספר מדינות באמצעות

מפעל הבונדס וקרן היסוד, והם עשו מעין "כלל בי", חברה שקנתה 3 - 4 חברות קטנות.

זאת אומרת, היהודים מוכנים לפעמים להשקיע בכמויות קטנות על קבוצות גדולות. זה

דבר שיכול כן לעזור לאנשים לבוא ולהשקיע יותר בישראל.

יש לנו קשר עם רשות ההשקעות כבר למעלה משנה, ודרכה הבאנו לארץ אנשים שכן

השקיעו. כפי שאמר מר לביא, הם באים לארגונים כמו קרן היסוד, U.J.A והבונדס. מי

שקונה בונדס סימן שהוא משקיע, להבדיל בין קרן היסוד והU.J.A-, שזה מתנה. אצלנו

בבונדס הוא מלווה כסף לפיתוח תשתית מדינת ישראל, כי זאת הדרך היחידה שלו להשקיע

בארץ. הוא קונה בונדס כי אנחנו מוכרים לו בונדס. אף יהודי לא בא למשרדי הבונדס
ואומר
אני רוצה לקנות בונדס, ואף יהודי לא יבוא למשרדי הבונדס ויאמר: אני רוצה

להשקיע בישראל. אם אנחנו מעוני ינים שהוא ישקיע, אנחנו צריכים להקים בהסתדרות

הציונית מחלקה כלכלית. יש אנשים שהשקיעו בארץ והרוויחו. צריך לעשות רשימה של

האנשים האלה ולפרסם אותה. את הסרטים שאהרון מור נותן לנפתלי לביא ולי אנשים

רואים בארץ וכשהם חוזרים לארצם הם שוכחים מה רוצים מהם. כלומר, אין מעקב.

הרשויות של האוצר עושות עבודה מצויינת פה. כמו שאמר מר נתיב, יש חברות

פרטיות שעוסקות בגיוס, יש גם חברות שמגייסות משקיעים באופן פרטי. אין פיקוח מי

האיש שיכול לייצג משקיע פה בארץ. יש כאלה שאומרים: אני אעשה לך הכל, האיש משקיע

ומפסיד, ומי אשם? זאת אומרת, יש כמה דברים שהממשלה כן צריכה לעשות ולומר מי

רשאי להביא משקיעים לארץ.
מ' טרי
אתת רוצה לחזור לתקופת הפיקוח?



ד' בר-און;

אני לא אומר פיקוח, אלא לשבת עם עורכי-דין נכבדים, לתת להם מינוי ולפקח יחד

אתם, לתת עזרה למשקיעים הפוטנציאליים או לאלה שמביאים משקיעים. כי אנחנו עושים

טעות בכך שאנחנו פונים רק אל הגדולים והגדולים באמת מרוויחים.
מי טרי
אולי אתה לא מכיר את המערכת ולא יודע איך היא עובדת?

די בר-און;

אני כבר 19 שנה בבונדס. אני מסתובב בעולם, יהודים באים אלי ו"בוכים" על

ההפסדים שלהם, אבל אף אחד לא אמר שהוא הפסיד בבונדס. אני מעדיף שהם יתרמו כספים

לU.J.A- מאשר יפסידו בקאזינו. מצד שני, האוצר יחד עם הבונדס מאפשרים להשקיע בארץ

עם הבונדס. זאת אומרת שהאיש הזה כבר לא צריך להוציא כסף. הממשלה כן מעודדת,

עושים פה הכל, וטוב. הבעיה היא שלפעמים אין לנו עם מי לדבר.
היו"ר מ' קליינר
נשמע כעת את נציג התאחדות התעשיינים ואחר-כך את נציג איגוד לשכות המסחר,

את נציג בנק ישראל, נציג האוניברסיטאות, וחברי הוועדה. מר אייזן, בבקשה.

ר' אייזן;

אני רוצה להתחיל בדיווח מאד קצר על הדברים שאנחנו עושים. אנחנו התארגנו

לנושא לפני כ-6 חודשים, עם הרבה עזרה של הסוכנות היהודית ושל גורמים אחרים. אנחנו

יוצאים לשטח. יש לנו ארבעה אנשים במשרה מלאה שתפקידם לצאת לשטח, לבקר במרכזי

קליטה, לבקר באולפנים, במפעלים, לנסות לשדך. אני מוכרח להגיד שהעבודה הזאת נותנת

מצד אחד הרבה מאד סיפוק, ואני יכול לתת רשימה של ספורי הצלחה מרגשים, גם בצד

הכלכלי וגם בצד האמוציונאלי-ציוני. העבודה הזאת איננה קלה. האינפורמציה לא

קיימת, קשה מאד לדעת מי נמצא, איפה ומתי הוא מתפנה. אין לנו מספרים מדוייקים, כי

לא כל מי שנקלט לעבודה בתעשיה עשה זאת דרכנו. אנחנו מאד-מאד שמחים כשקמים לשכות

עבודה פרטיות. אנחנו מאד-שמחים כשמחפשים עובד באמצעות העתון, וגם מוצאים אותו.

מפתיע אותי שחלק גדול מאד מהזמן שהשקעתם עד עכשיו הוא בשאלה איך להביא

משקיעים מחוץ-לארץ. אני מודה שאני מאד מופתע מריכוז המאמצים בקשר ליבוא משקיעים.

רבותי, המשקיעים מחו"ל יבואו כשייווצרו בארץ התנאים שיעודדו משקיעים מקומיים

להשקיע, ואף אחד לא אמר מלה על זה. התנאים האלה הם רווחיות. אם ישתלם להם

להשקיע, הם יבואו והסוכנות היהודית והבונדס לא יצטרכו לחפש אותם. הם מבקרים

מספיק בארץ ומכירים את הארץ.

אני מודה שביורוקרטיה זו בעיה, אבל זה לא נורא. נעשים מספיק מאמצים כדי

להתגבר על הבעיה, וישראל איננה הארץ היחידה שיש בה ביורוקרטיה. אם תיווצר פה
אווירה שמעודדת השקעות, שאומרת
השקעות זה דבר חיובי, ואם יהיו אמצעים להשקעות,

אין לי ספק שגם הגורמים המקומיים - ואני בכוונה נמנע מלהגיד התעשיה - וגם אותם

יהודים שעליהם מדובר, יבואו ו ישקיעו כאן.

משה נתיב נתן קודם רשימה איפה העולים האלה אמורים להיות מועסקים בחודשים

הקרובים. הוא הזכיר 20,000 בתעשיה - זה מספר נכון. זה היעד שלנו וזו התוכנית

שלנו ואין לי שום ספק שנגיע לזה. אבל אחר-כך הוא אמר ש-25,000 יעבדו בבנין, כך

וכך יעבדו בצה"ל, וכך וכך יועסקו כתוצאה מזה שהעליה יוצרת כשלעצמה מקומות תעסוקה.

אף אחד פה לא הזכיר את הענין של מטבע חוץ. מה שאותי מדאיג הוא סכומי הכסף

שהמדינה צריכה להשקיע בקליטת עליה. אם כל השקעה תיעשה בענפים או בנושאים שאינם

תורמים ליבוא מטבע חוץ, כגון מפעלי תעשיה המייצאים, ואחרים, מהר מאד ניווכח



שהנושא של מטבע חוץ יהיה הנושא הראשון שייפגע. התאחדות התעשיינים, התעשיה

והתעשיינים, כולנו עושים ונמשיך לעשות למען קליטת העליה. תודה.

היו"ר מ' קליינר;

אנחנו עוברים מתעשיה למסחר. מר פורר, בבקשה.

י י פורר;

נוהגים לומר שיש חילוקי-דעות בין התאחדות התעשיינים ובין איגוד לשכות המסחר.

בתפיסה הכללית אני מסכים עם ידידי רולנדו. אני רק רוצה לתקן ניואנס שהיה בתחילת

הישיבה כשהיושב-ראש, ונדמה לי גם מר נתיב אמרו שזה אחד הנושאים החשובים. אני

חושב שהתעסוקה היא הנושא החשוב ביותר בקשר לקליטה, חשוב לאין-ערוך מנושא הדיור.

אני מאמין שיש הסכמה על כך בוועדה זו ואני קורא ליושב-ראש להעלות את הנושא הזה

לראש סדר העדיפויות, למרות שהאקוטיות שלו נדחית בגלל הסיבה שהזכיר מר נתיב, ובגלל

סיבות אחרות, אבל היא רק נדחית, היא לא מתבטלת.

אני מציע לעצמנו לא לראות את יצירת מקומות התעסוקה החדשים רק בקונטקסט של

התעשיה. אין ספק שהתעשיה היא גורם מאד מרכזי בנושא התעסוקה, אבל זה בהחלט לא

יכול להיות הגורם היחידי. כדי שייווצרו מקומות תעסוקה חדשים בתעשיה, בשירותים,

בשירותים העסקיים, במיגזר העסקי, הממשלה צריכה לרכז את מאמציה ביצירת אקלים של

צמיחה, ביצירת אקלים של מקומות תעסוקה חדשים, של יצירת אקלים של גידול עסקי.

האקלים הזה לא ייווצר כתוצאה מכך שהממשלה תשפוך כסף באופן ישיר לסיוע כזה או אחר,

אלא אם היא תשקיע; א. בתשתית, בכבישים, בתקשורת; ב. תסייע למחקר ופיתוח הרבה

מעבר למה שהיא מסייעת. מגיעים כוחות שיכולים להשתלב במאמצי המחקר והפיתוח

ושיוכלו להשתלב אחר-כך במאמצי היישום של תוצאות המחקר והפיתוח. זה צריך לקבל

סדר-עדיפות גבוה מאד בנושא ההשקעות של הממשלה. ויצירת אקלים על-ידי - א. הורדת

עלות העבודה. אני חושב שעלות העבודה למעסיק היא גורם מונע ליצירת מקומות עבודה

חדשים. ב. הורדת מסים. אני חושב שהממשלה צריכה לאותת למשקיעים - ואני מסכים עם

רולנדו שאמר; בואו נסתכל קודם על המשקיעים מהארץ, על אלה שיכולים ליצור מקומות

עבודה חדשים מתוך הפוטנציאל הקיים כאן. בעקבותיהם יבואו גם משקיעים מחו"ל, אבל

עיקר המאמץ צריך להיות מופנה לכאן, כאשר אנחנו מאותתים על הורדת מסים, על יצירת

אקלים נוח להשקעות ולפיתוח עסקים וחדשים. בנוסף לזה אני חושב שצריכים להקדיש מאמץ

להעמדת מקורות מימון להשקעה בסיוע כזה או אחר של הממשלה, כי אני חושב שבעיית עלות

ההון חייבת לקבל טיפול של הממשלה - אם אנחנו רוצים ליצור מקומות תעסוקה חדשים.

באיגוד לשכות המסחר גם כן התארגנו לסייע לעולים, ולמרות שלא רצית להתייחס

לזה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שנושא התיווך לעבודה צריך לקבל טיפול.

היו"ר מ' קליינר;

הוא מקבל, אלא שזה לא נושא הדיון שלנו היום.

י י פורר;

יפה. אני מזכיר את זה, כי המעמד שלנו באיתור מקומות עבודה חדשים הוא בשידוך

בין חברינו שזקוקים לעבודה לבין עולים חדשים שרוצים עבודה, ויש פה חוסר-סדר שצריך

לקבל טיפול, אם זה ממשרד העבודה והרווחה, אם זה ממשרד הקליטה או הסוכנות היהודית,

צריך לעשות מאמץ מרוכז בענין הזה. אני הגשתי ניר שמתייחס לנושא הזה.

בימים אלה אנחנו מתכוונים להוציא מדריך עסקי, כי אנחנו חושבים שלא צריך

להו-נרכז בזה שהעולה ייקלט כעובד ליד המכונה בתעשיה. האלמנט שמגיע היום

מברית-המועצות הוא ברובו אלמנט שמבקש להשתלב בעסקים, מבקש לפתוח את העסק שלו

וצריך להדריך אותו איך עושים את זה. זאת שפה שזרה לו, אלה מושגים שאינם נהירים

לו. בצד החוברת שאנחנו עומדים להוציא על כלכלת ישראל ועל פתיחת עסקים חדשים

אנחנו גם מקיימים קורסים לעולים חדשים. אנחנו משלבים עולים חדשים בקורסים קיימים



שלנו ומעסיקים כמה עובדים בנושא וזזה. אחד מהם הוא ד"ר יורי שטרן, עולה

מברית-המועצות שנמצא בארץ כבר כמה שנים.

אנחנו משתפים פעולה גם עם "אורט" במרכז להסבת אקדמאים, ועם ה"ג'וינט", ואנחנו

עושים צעדים נוספים שמטרתם לאתר מקומות עבודה ולשדך בין העובד לבין מקום העבודה.

אני חוזר ואומר שהצעדים שאנחנו מציעים בתחום פיתוח אקלים נוח לצמיחת עסקים הם

שיביאו בסופו של דבר לברכה הגדולה מאד שאנחנו מצפים לה מהעליה הזאת, וזה השינוי

המבני במשק הישראלי, ויש פוטנציאל גדול מאד בעליה הזאת לתרום לכיוון הזח.

היו"ר מ' קליינר;

אנחנו הזמנו לישיבה גם את נציג רשות ההשקעות באוצר, שתפקידה לעודד השקעות

ביזמות חוץ. אני מבקש מאהרון מור להשלים בתחום הזה. בבקשה.
אי מור
התפקיד שלנו הוא לעשות "פרומושן" להשקעות חוץ ולהביא את משקיעי החוץ לישראל.

במסגרת זו אנחנו מתחילים עכשיו במסע אגרסיבי של הבאת השקעות מארצות-הברית. לצורך

זה הנציגים שלנו שם שכרו חברח אמריקאית ובמסגרת הזאת אנחנו גם מעבירים לאותם

גופים ונציגים כלכליים בעולם, שיש כ-81 כאלה, סיפורי הצלחה על השקעות חוץ בישראל.

יחד עם זה, מכיוון שהשקעות לוקחות זמן, בייחוד השקעות גדולות - ובנקודה זו

אני מסכים עם ידידי משה טרי - לכן אנחנו תומכים בעידוד יזמות בכל הענפים, לא רק

גדולה אלא גם קטנה. בתחום הזה קורה, לדעתנו, מעט מדי, אבל זה קורה. בתוכנית

שהוצגה בממשלה יש הקמת מרכז מידע בנושא הזה. אנחנו מוציאים עכשיו מדריך יזמות,

שאנחנו מקווים לתרגם אותו גם לרוסית. סיוע לעסקים קטנים על-ידי גורמים יהודיים

מחו"ל - הוזכר. אנחנו הולכים להתחיל בירידים של יזמות, ובזה אנחנו מתכוונים לשתף

גם משקיעים מחו"ל וגם את העולים שהגיעו. אנחנו עושים את זה יחד עם הרשויות

המקומיות ונתחיל באחת מהרשויות המתפתחות. אנחנו מסייעים גם לפורום הכלכלי, שזו

קבוצה של מתנדבים שהולכת לעשות יריד יזמות ולהביא משקיעים יהודיים מחו"ל לנושא

הזה.

יש עוד תופעה, שלטעמנו כדאי היה שהיא תשוכפל, והיא החממות, או המרכזים לעידוד

יזמות. היום אחה"צ יתקיים טכס הפתיחה של החמסה בבאר-שבע, וזה לא בכספי ממשלה, זה

בכספי אנשים פרטיים מחו"ל. אנחנו חושבים שכדאי לשכפל את הנושאים האלה.

הנושא האחרון הוא חינוך ליזמות. בנושא הזה נעשה מעט מאד בארץ. יש שני
קורסים שידועים לנו
אחד באוניברסיטת חיפה והשני אצל סטף ורטהיימר בתפן.

המשתתפים נושאים במלוא העלות של הקורס ואין בהם שום סיבסוד. לפי דעתנו הגיע הזמן

להגיד לבהור הצעיר שמשתחרר מהצבא, לא רק ללכת למצוא לו עבודה, אלא להיות יזם.

כדי שהוא יוכל לעשות את זה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה משהו בתחום החינוכי. אני

נתקלתי בהבריה המחוננים של פרוייקט תלפיות של הצבא, שהולכים לדברים המעניינים

ביותר והצבא מטפה אותם כמו חממה, וכשהם משתחררים מהצבא, והתחילו כבר להשתחרר, מה

שיש לחם בראש זה למצוא עבודה, לאו-דווקא להיות יזמים, ופה אנחנו מפספסים.
י' צידון
רשמתי לעצמי 5 נקודות פרט לנושא של פישוט התהליכים. מר רולנדו, בקשר

לביורוקרטיה אני מנוסה בכך שכשאתה יוזם מפעל העולם כולו שחור. כשהמפעל כבר עובד

והכל בסדר, ארזה שוכח שחיתה ביורוקרטיה.

לדעתי, יש 5 סוגים של פרוייקטים שיש לקדם, חוץ מהשקעות שבאות מאליהן.

פרוייקטים לאומיים - יש כאלה הכרחיים, כמו למשל "מקורות", מיחזור מים, אחרת המים

ייזהמו. יש כאן כ-3/4 מיליארד דולר פרוייקטים על 5 שנים שחייבים לעשות אותם. לכן

שאלתי מה חלקה של הממשלה ומה החלק הפרטי. אינני רואה איך דבר כזה יכול לבוא מכסף

ממשלתי, אבל זה דבר שמדינת ישראל - עולים או לא עולים, חוסר עבודה או לא חוסר



עבודה - צריכה לעשות שלשום. את זה כדאי כבר להקדים, בהתחשב בדברים שמר נתיב אמר,

שבלאו-הכי משלמים כסף לאנשים על לא-עבודה. זה סוג אחד של פרוייקטים שצריך לעשות

אותו שלשום וצריך להעביר אותו לדרג המחליט כדי לבצע אותו מיד.

יש סוג שני של פרוייקטים שיש להם יתרונות כלכליים מבחינה ממלכתית, כמו אנרגיה

שאובה. אותו פרוייקט שיכול להחליף את טורבינות הגז שמביאים, שעולות פי 15 לייצר

את החשמל בשעות השיא. זה ישנו ואפשר לעשות את זה, זח כלכלי ויש תחשיבים לצפון

הארץ ולדרומה. אני מקווה לדחוף את זה בדרום, כי יש לי אינטרס בפיתוח הנגב. זה

גם חוסך כסף למדינה וכדאי ללכת על זה מהר. אם יש לזה כסף פרטי - מה טוב, אם לא -

צריך לעשות את זה אחרת. כל זה קשור למקורות תעסוקה.

יש פרוייקטים כלכליים לטווח ארוך, כאלה שנתונים לפיתוח וכדאי להפסיק להתווכח

ולעשות את הפרוייקטים - כמו תעלת הימים. קיבלתי את כל החומר שקשור בתעלת הימים,

ואני עובר עליו. נעשו שתי בדיקות: אחת של היתכנות טכנית ואחת של כלכליות כתחנת

חשמל. לקחו כתחנת חשמל את מחיר הדלק המיובא, אבל כשאינה רוצה להרוויח את הדולר על

הדלק המיובא אתה נותן תמריצי יצוא מסויימים. לפי חשבוני, כשאני עושה סל תמריצים,

זה 30% עד 40% על דולר מלא. אני בטוח שדבר כזה היה מתקן את הרווחיות של אותו

פרוייקט. ולא, בכיוונים אחרים.

ייצוא יידע. ישבתי אתמול עם פרופ' לרנר ממכון וייצמן בקשר לבתי הוצאה לאור

של תרגומים מדעיים, אפילו תרגומים ספרותיים. הייתי רוצה לדעת אם ניתן לעשות את

זה, כי יש שם כוח-אדם אדיר שהיה שמח מאד לזה. זה מעין "קוטג' אינדסטרי", ואני

אתייחס ל"קוטג' אינדסטרי" בנפרד. חוזי פיתוח עבור תעשיות או אקדמיות בתיווך

ישראלי. לענין זה נכנסות האקדמיות למיניהן והתעשיות, אולי עתירות הידע למיניהן,

שאולי כדאי להן לחפש חוזי פיתוח על בסיס כלכלי. כשעסקתי בקליטת אקדמאים ראיתי

כאלה שהמציאו את הגלגל, לצערי, משום שהם לא ידעו שזה קיים במערב, אבל ראיתי גם

כאלה שהמציאו דברים שלא היו במערב והם יכולים לעשות זאת.

הצורה השלישית היא מפעלים על-סמך יידע של עולים. היתה לי הזדמנות לשדך בין

עולה מברית-המועצות שמתמצא בחומרים מסויימים, עם גוף תעשייתי. ברוב המקרים הם

צריכים מישהו שיחפש את זה, ואינני יודע אם צריך לקום גוף משותף של הטכניון, משרד

התעשיה והמסחר והתאחדות התעשיינים, למשל, שיקבל רשימה ממשרד הקליטה מי הם האנשים

ולהתחיל לתחקר אותם ולראות אם אפשר להוציא מהם משהו. מנסיוני, העולים

מברית-המועצות במיוחד, לאחר חיים במשטר כפי שהם חיו בו, אין להם היוזמה של להוציא

החוצה, אלא בדברים קטנים.

לצערי הרב, גם זה לא עסק של הממשלה, זה עסק שצריך להיווצר מתוך הגופים של

התאחדות התעשיינים, אולי התאחדות המסחר, כי כאן זה יותר ענין של שיווק, למצוא את

השוק ולהגדיר את הצורך מאשר עשיה עצמה.

תעשיות תוכנה. אין דבר יותר מתאים לישראל מתעשיות תוכנה. ישראל היתה

בתעשיות התוכנה בראש הרשימה לפני 15 - 20 שנה והיא ירדה מעבר למקום ה-10. הסיבה

לכך היא שבישראל נוצר מצב בלתי-מוסרי של שמוש בתוכנה. ישראל נחשבת לארץ פיראטית

לתוכנה, למוסר תשלומים גרוע בתוכנה, ותוכנה לא נרושבת משום-מה לתעשיה בארץ.

מי טרי ;

זה לא נכון.

י' צידון;

אני מבקש את סליחתך. אני מדבר על נתונים שיש לי מהטכניון ומאנשים שעוסקים

בתוכנה.
א' איתן
מס הכנסה לא מכיר בזה לצורך מס מעסיקים. זה שייך לחוק עידוד השקעות הון.
י' צידון
זה דבר אחר. ההשקעות בנושא הזה הן קטנות מאד. זאת אומרת, את ההטבות אני

צריך לתת לא על-ידי 38% מענקים, כי זה לא עוזר להם בעבודתם. בתעשיות תוכנה אני

צריך לקחת את הראש היהודי שקיים ולמצוא נוסחה שלפיה יהיה כדאי ליהודים, במקום

שאנשים יירדו מהארץ במספרים גדולים, לעבוד כאן על-ידי העברה בפאקס הלאה. והוא

יורד מהארץ משום שהוא איננו מסוגל לקיים פה בית תוכנה. כנראה שהעידוד צריך

להשתנות לגבי תעשיית התוכנה, ותעשיית התוכנה היא תעשיה יהודית טיפוסית עם השקעה

פר-קפיטה קטנה. אני בדקתי את הענין של מדעי המחשב ואמרו לי שהעולים

מברית-המועצות שעוסקים במדעי המיושב הם לא פהות טובים והם ניתנים להתאמה מהירה

מאד.

לבסוף, מר הלל, לכל כינוס צריך להביא בעיקר את האנשים בעלי הגישה הפוזיטיבית.

זאת אומרת, את איגוד לשכות המסהר, את אותם האיגודים שיכולים לדובב ולהסביר כמו

שנאמר כאן, שאפשר להרוויח ואפשר לעשות, ואני אפילו מציע את עזרתי כיזם

וכחבר-כנסת.

היו"ר מ' קלי י נר;

אנחנו הזמנו הנח לראשונה את נציג מחלקת המחקר בבנק ישראל, ואומר מדוע. לעתים

קרובות נוכחתי שאתם אומרים את הדברים הנכונים ופשוט לא חייתם ברשימה שלנו. אני

מניח שגם בנושא זה יש לכם הצעות.

דייר מי סוקולר;

חלק מהדברים כבר נאמרו. אני אחלק את דברי למקרו ולמיקרו. קודם-כל, במקרו

אני מסכים עם רולנדו. מה שרושוב, הן בהשקעות והן בתעשיה, זה הרווחיות. אנחנו

הצענו, במיוחד בתקופה זו, להפחית את המיסוי של המעסיק לביטוח לאומי.

דבר שני שהוזכר כאן הוא הגדלת ההשקעה בתשתית, גם ללא עליה. רשת כבישים מקרבת

בין חלקי ארץ והיא פותרת גם את בעיית הדיור וגם את בעיית התעסוקה. אילו היתה רשת

כבישים מפותחת בצפון, לא היינו צריכים להקים שם רוקלאות מלאכותית. רשת כבישים זה

דבר שהממשלה בהחלט צריכה לעשות.

עוד בתחום המקרו אנחנו צריכים לשנות את חוק עידוד חשקעות הון כפי שהוא היום.

זה חוק מאד מסובך והוא מפלה בין מפעלים ובין אזורים בארץ. במתכונתו היום הוא חוק

שלטון הביורוקרטיה. אנחנו בעד חוק השקעות חון שיטפל ספציפית בכשלי שוק. למשל,

רשת כבישים מפותחת. זח לא הדבר היחידי, אבל אני מציע שחוק עידוד חשקעות הון יטפל

בשני אספקטים אלה ולא בדברים אחרים. אני מוכן לפרט יותר, אבל הדברים מפורטים

בחוברת שאני אעביר לוועדה.

במיקו לעולים יש בעיה. הם באים עם הון אנושי גדול מאד, אבל הוא לא מותאם

לתנאים בארץ. אנחנו חושבים שחלק מההסבה צריכה להיות פנים-מפעלית, שהמפעל עצמו

יהיה בית-ספר, וגם לזה צריך להקדיש תקציבים.

דיברו כאן הרבה מאד על דברים שכן יסייעו לעליה. עוד לפני מתן העזרה צריך

להפסיק להפריע. למשל, מדובר על בעיה של קליטת רופאים. היתה הצעה להקים

בית-חולים פרטי בחיפה. למה זה נמנע? הרי במקום שאנשים יסעו לניתוחים בחו"ל,

אנשים מחו"ל יכולים לבוא לכאן. לפני השאלה מה לעשות, יש עוד הרבה דברים שאנחנו

צריכים לרושוב במה אנחנו מפריעים היום.



בנוסף לדוגמא הספציפית שנתתי כרגע יש גם דוגמאות אחרות. למשל, שירות התעסוקה

עצמו איננו יכול להתמודד עם המצ'ינג של גלי עליה. קודם-כל אני רוצה להיות בטוח

שהוא לא מפריע לחברות פרטיות שעושות את המצ'ינג, ואני לא בטוח שזה המצב היום.

לכן, לפני שמחליטים מה כן, לעשות, צריך להפסיק להפריע,

דבר חשוב נוסף הוא החשיפה של המשק ליבוא. בטווח הקצר זה יוצר בעיות לתעסוקה,

אבל בטווח הארוך יותר חשוב מאד שזה יקרה. החשיפה ליבוא וחשובה לא רק כדי להוזיל

את המחיר לצרכן, אלא מפני שאנחנו לא נלמד בדרך אחרת. בטווח הארוך יותר, כדי

להישרד בעולם התחרותי זה מה שיבטיח שהמשק אמנם יתייעל ותהיה צמיחה.

לסיכום, במקרו - הנקודות העיקריות הן הפחתת מסים והשקעה בתשתית. במיקרו -

הכשרה פנים-מפעלים והסרת מכשולים הקיימים היום.

היו"ר מ' קליינר;

אני חוזר בפעם האחרונה לנושא של גיוס יהדות העולם. נמצא אתנו מר סטיבן

דונשיק, מנכ"ל הפדרציות היהודיות בארצות-הברית. בבקשה.

סי דונשיק;

אני חושב שאנחנו עושים שגיאות גדולות בארץ. אני רוצה להוסיף כמה מלים על

דברי נפתלי לביא. בתחום של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, בענין של המגביות

בצפון אמריקה וגם בכל המדינות בעולם, אנחנו מוכרים את המדינה כמי שצריכה עזרה.

זאת אומרת, אנשי הפדרציה נותנים את הכסף מפני שהם רוצים לעזור לאנשים העניים

במדינה, ואנחנו מאד מצליחים בזה.

באשר לאקסודוס, יהיו לנו 600 מיליון דולר, ואולי יותר. מצד שני אנחנו רוצים

לבקש כסף מהאנשים שיכולים להשקיע בעסק פרטי שיתן תעסוקה לעולים חדשים, ולפי

המנטאליות של אנשי הפדרציה, ברגע שמישהו ביקש כסף הוא חושב בכיוון אחר. ברגע

שמישהו רוצה לבקש ממנו להשקיע באיזה מקום, הוא חושב: מה אני מקבל מהכסף שאני מוכן

להשקיע. הוא לא רוצה לשמוע את זה ממני או ממישהו אחר. אני מכיר אנשים שרוצים

לדעת איזה רווח יהיה להם בסוף השנה. באותו זמן הוא מוכן לתרום כסף למגבית. אני

חושב שהשגיאה הגדולה שלנו היא שאנחנו מדברים עם שני סוגי האנשים האלה באורנה שפה.

בארצות-הברית יש עכשיו "סטייט טו סטייט אגרימנט". לדוגמא, אנהנו עובדים

עכשיו עם ניו-גירסי. אלה לא בדיוק המנהיגים הגדולים, בעלי התרומות מהפדרציה.

אלה אנשים שרוצים להשקיע, שיודעים מראש שאנחנו מדברים ביזנס אתם. אני חושב

שבאותו זמן התחלנו לחפש את האנשים האלה ולבנות מערכת אחרת. אולי הם באים דרך

המגביות וגם דרך הפדרציות, אבל לא לענין שהם חייבים לעזור לישראל.
פרופ' נ' אחיטוב
קודם-כל אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. קיימת תוכנית יזמות גם בפקולטה

לניהול באוניברסיטת תל-אביב. בשבוע הבא חונכים באופן רשמי תוכנית יזמות שמוקמת

על-סמך תרומה של תורם מלוס-אנג'לס. בין המשימות שהתוכנית הזאת הציבה לעצמה יש לא

רק אקדמיה אלא הקמת לשכות יעוץ בעיירות פיתוח, סיוע ויעוץ לעסקים קטנים, וכמובן

המשימה שעומדת כרגע במקום ראשון של סדר העדיפויות הוא הנושא של אוריינטרציה עסקית

לעולים חדשים.

כפי שאמר כבר נציג בנק ישראל, מגיע אלינו הון אנושי, אבל הוא לא בדיוק מתאים

לאפיקים שלנו. נראה לנו שניתן לקחת מהנדסים, מתימטיקאים, אנשים שלמדו שם מקצועות

ברמה גבוהה ולהכשיר אותם לאוריינטרציה עסקית. אבל הם צריכים ללמוד מהתחלה את

היסודות, מבוא לכלכלה, צורת חשיבה קפיטליסטית, או של שוק חופשי, ואחר-כך הם

צריכים גם חונכות אישית.



אנחנו פיתחנו תוכנית כוללת, קורס של 4 חודשים, שבו קבוצה של כ-50 עולים יקבלו

אוריינטציה עסקית. בנוסף לזה הם יקבלו אוריינטציה ישראלית -חגים, מועדים,

וכדומה, יהיו להם חונכים, תלמידי מינהל עסקים משנה שניה ושלישית, שיעזרו להם

באופן אישי, או כמעט אישי, ואחר-כך, כשהם ייצאו החוצה, תהיה לנו לשכת שתסייע להם

גם במבוך הביורוקרטיה לא רק הממשלתית, אלא גם איך מקבלים הלוואה בבנק, איך פותחים

תיק במס הכנסה ובמס ערך מוסף. אנחנו מעוניינים להקים לשכות כאלה. אנחנו מוכנים

גם להקים לשכה שתבחן ותסייע בבדיקת הבסיס הכלכלי והתשואה של יזמות. תוכנית הקורס

כבר מגובשת.

רצינו לפתוח קורס ראשון באפריל. ראיינו קרוב ל-100 מועמדים. דחינו את

התוכנית לאוקטובר. אנחנו לא רוצים חזקה על הענין הזה ונהיה מרכנים להנחות

ארגונים אחרים שירצו לבצע את זה.

לסיום, אני רוצה להעביר בין חברי-הכנסת מסמך קצר שמצביע על תוכן תקורס הזה.

תא"ל י' דורי;

במשפט אחד אני רוצה להביע הערכה לצורת הדיון הזה, שהוא דיון אינטליגנטי

ונהניתי ממנו.

הבקורת שנשמעת פה על האוצר ועל אחרים תמיד תהיה, ככל שתעשה. בתחילת דבריך

אמרת איך מגדילים את התשתית של העוגה. לא שמעתי מאף אחד מהדוברים כאן שאמר שאפשר

להגדיל את התשתית. לפי דעתי, הדבר הגדול ביותר שאמרנו פה הוא בענין של "אופריישן

אינדיפנדנס", שאין עושר בעולם יותר גדול משהיה לכל-כך הרבה יהודים רהלך לאיבוד,

או שלא יצא ממנו דבר, ועכשיו זו הזדמנות פז של מדינת ישראל. על דרך ההגזמה אומר

שלא צריך את המדינות הערביות כדי להרוס אותנו. מיליון עולים מאירופה, זה בלבד

יהרוס אותנו.

ב-1948 העסקנו את העולים בעבודות יזומות ושילמנו להם מה ששילמנו. את זה

יכולת לעשות עם עולים שבאו מהרי האטלס אבל לא עם אנשים שבאים מהקווקז.

בשנים אלה לא היה מי שהניף פה את דגל הציונות. צריך לבוא היום אל יהדות
העולם ולהגיד להם
רבותי, תוספת של מיליון יהודים למדינת ישראל זה לא עסק של

מדינת ישראל, זה עסק שלכם ואתם צריכים לבוא הנה. צריך לעשות דברים כמו שעשה

ספיר. צריך לקחת היום את דימונה ולהגיד ליהודים באמריקה: תעשו מה שתעשו, אבל

תבואו לעשות את זה כאן ותבנו כאן תעשיה.
אי גור
אני חושב שלפחות בחדר הזה מקובל ומוסכם על כולם שהמבחן של הצלחה בקליטת עליה

הוא בכל-זאת מבחן של תעסוקה. כי עם כל הפרובלמטיות של העדר פתרונות דיור, העולים

בכל-זאת ישתתפו במאמץ לאומי ויקבלו את זה אם נאמר להם שפתרונות דיור זמניים

יכולים להיות פתרונות, בשעה שאנחנו נערכים לפתרונות קבע, ובלבד שנספח להם מקומות

עבודה, שהם לא ייצאו מתוסכלים באופן החמור ביותר מהעדר מקומות תעסוקה.

נכון נאמר כאן שהבעיה היא יצירת האקלים והתנאים ליצירת מקומות תעסוקה. שמענו

כאן מפי אנשים שמייצגים משרדים רלבנטיים דברים מאד מעודדים בקשר לתוכניות

ולרעיונות שיש להם בקשר ליצירת מקומות תעסוקה. יש כמה דברים שבכל-זאת מפריעים

לי. מה שלא עודד אותי כאן זה העדר תיאום בין כל הגורמים שעוסקים ביצירת מקורות

תעסוקה, החל מהממשלה וכלה בגורמים ציבוריים, כלכליים, תעשייתיים שנמצאים במשק.

לכל אחד יש רצון טוב ותוכניות טובות, אבל חסר לי כאן האלמנט של תיאום מירבי שדרוש

בין כל הגורמים כדי שהתוכניות תבואנה לידי יישום ומימוש מלא.

אין לי צל של ספק שמי שצריך בעיקר ליצור את התנאים שעליהם דיברתם - רווחיות,

הורדת עלות העבודה, הפניית התעשיה על-פי עדיפויות לאומיות בין אזורים שונים

במדינה - היא בסופו של דבר הממשלה. ברור לי לחלוטין שמי שצריך לאותת על המגמות

של הורדת מסים כתנאי ליצירת רווחיות יותר טובה זאת הממשלה על משרדיה חשונים. אני



מבין שבתוכניות שהוגשו לממשלה אתמול אין תשובות מספיקות לצורך הזה, לפרוות כפי

שמספר שרים בכירים מאד התבטאו גם היום בתקשורת ותקפו את הנקודה של העדר פתרונות

הולמים לתעסוקה.

דבר נוסף שמאד-מאד מדאיג אותי הוא שהעולים מוכנים לפנות לכל סוגי התעסוקה,

כולל להתאקלם בנושא של בניה במימדים גדולים שאנחנו עומדים להתחיל כעת. אני לא

מקבל את זה בשוויון-נפש כמו שרבים אחרים מקבלים זאת בשמחה ובששון, כי יש לזה

השלכות חמורות אחרות, שאינני רוצה לדבר עליהן עכשיו. אבל נאמר שזו תופעה

חיובית. השאלה היא מה יעשו אותם 10,000 - 15,000 - 20,000 עולים שיועסקו בבנין

לאחר שנה, שנתיים, שלוש שנים? והשאלה שמר גורדון שאל - אחרי שנלמד אותם שפה

מקצועית והסבה מקצועית, האם יש כבר מדיניות שמכוונת אותם לאחר 6 חודשים או שנה -

היכן הם יועסקו לאחר תום הקורס של הסבה מקצועית? נדמה לי שלאף אחד מאתנו אין את

הכיוון הזה באופן חד וברור מה יעשו העולים הללו בתום התקופה הזאת.

אני חושב שמיותר להדגיש מה יקרה בעוד מספר הודשים אם לא נמצא את כל המכניזמים

של הסינתזות השונות שצריכות לבוא כדי לתאם בין הפעולות השונות, בין הרעיונות

השונים. אין שום ספק שאלפי עולים ייצא לרחובות ויהיו לכך השלכות חמורות ביותר.

התמונות האלה תוצגנה בטלוויזיה הסובייטית ובמקומות אחרים בעולם, הדבר הזה ייצור

אנטגוניזם בין העולים לבין החיילים המשוחררים לבין מובטלים ותיקים, ולך תדע למה

זה יוביל וכו'.

לפי דעתי אנחנו נמצאים לא בדקה ה-90 אלא מעבר לכך והדחיפות כאן עומדת בתווך,

בפתח, ואין לי צל של ספק שככל שנקדים ליישם את כל הדברים האלה כך אולי נוכל

להקטין את מימדי הבעיה.

היו"ר מ' קליינר;

מר טרי, השאלה היא אם לא צריך לינת את הדעת שבחוק עידוד השקעות הון יהיה מגוון

גדול יותר ואז אולי תהיה אפשרות למשוך יותר משקיעים.

ג' שפט;

צריכה להיות כאן מהפכה בגישה לכל ענייני ההשקעות בארץ. אם לא תהיה מהפכה,

יתקיים שוב דיון, והיו , כבר ועידות, שאחריהן באים כמה משקיעים ואחר-כך זה נכנס

למסגרת כמו ה"טאסק פורס", שחיו כאן עניינים קודמים שהצליחו יותר. קודם-כל, אילו

הוועדה היועץ מחליטה שמחסלים את ה"טאסק פורס", היינו מרווחים לפחות: מיליון דולר.

כשאז דיברו על השקעות המטרה העיקרית היתה ייצוא. גם היום המטרה היא ייצוא,

אבל היום השאלה העיקרית היא כמה עובדים יכול המפעל להעסיק. במהפכה הזאת אנחנו

חייבים ליצור אקלים להשקעות, מפני שאחרת המשקיעים לא יבואו. אתה יכול לפנות

אליהם בציונות והם יתנו עוד 10% למגבית, אבל הם לא יקימו כאן מפעלים אם הם לא

יידעו שכתוצאה מההשקעה שלהם בארץ הם ירוויחו.

חוק עידוד השקעות הון נמצא עכשיו על סדר-היום, רוצים לשנות אותו. אני מזהיר

משינויים דרסטיים מדי פעם בחוק. בניגוד לבניה, אני אומר שמוטב לשקול עוד

שבוע-שבועיים ולהוציא מידינו דבר מוגמר לביצוע הענין, לא רק של חוק עידוד השקעות

הון אלא של אקלים ההשקעות, מאשר לעשות משהו ואחרי 3-2 חודשים לשנות אותו וליצור

בלבול אצל האנשים בחו"ל. מוטב לגשת לענין הזה בצורה הרבה יותר יסודית. לא חשוב

מה שאותו פקיד ישראלי יגיד לאותו אדם, אלא חשוב מה הם יקבעו בינם לבין עצמם, אם

כדאי באמת להשקיע כאן או לא.

כמו שבדיור איחרו בחצי שנה לפחות והיום מנסים פתרונות מהירים לגשר על התקופה

שהפסידו, אני חושב שלענין ההשקעות מוטב לגשת בהרבה יותר יסודיות ובמהפכה הרבה

יותר גדולה מכפי שהיא מתוכננת וממה שראיתי בהצעות של בנק ישראל ושל האוצר, שחלק

מהן הוצגו בוועדת הכספים. אפשר לעשות את זה גם בתנאים של היום, אם יינתנו הכלים

הדרושים לאנשים שצריכים להחליט, ואם תהיה החלטה בממשלה שהולכים בכיוון זה. זה צו



השעה היום וזה יפתור לנו לא רק את בעיות התעסוקה אלא גם בעיות יצוא ובעיות אהרות

שנלוות- למקרו הכלכלי.

לסיכום, מוטב להמתין עוד שבוע-שבועיים עם החוק לעידוד השקעות הון ולעשות

עבודה יסודית מאשר לעשיות עבודה חלקית כדי לענות מחר על צו השעה ואחר-כך לשנות

אותו. ב. אני מציע להחליט שה"טאסק פורס" איננו, לא צריך אותו. דרושים כלים

חדשים למהפכה ואז לפחות הרווחנו מיליון דולר.

הי ו "ר מי קלי י נר;

אני מודה לחבר-הכנסת שפט ולכל המשתתפים. אני חושב שזו היתה ישיבה חשובה לא

רק בגלל הדברים שנאמרו אלא גם ביצירת הפורום ושהאנשים שהיו כאן שמעו איש את רעהו,

ואולי הכירו איש את רעהו.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:15

קוד המקור של הנתונים